המבנה הספרותי, התפתחות העלילה ומלאכת המספר במגילת רות

יוני 14, 2012 · מאת משה גרסיאל · בית

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫המבנה הספרותי‪ ,‬התפתחות העלילה ומלאכת המספר במגילת רות‬
‫מאת‬
‫משה ‪,‬גרסיאל‬

‫דעה מקובלתהיא שמהלת רות לפי אופיה הספרותיהריהי סיפור קצר‪ .1‬היא‬
‫תואמת את ההגדרות ה'יכמותיות" המיבניותשנתנו בוחוקרי הסיפור הקצר‪,‬כגוןזו‬
‫שיהאהסיפורנקרא ברצף אחדובפרקזמןסביר‪;8‬ואף אתההגדרותשהןפועליוצא‬
‫מכךוהנוגעותלאופיוהספרותי‪:‬שיהאהסיפור מרוכז בעלילתו‪ ,‬מצומצםבדמויותיו‬
‫ושיהיו בו אחדות הרושם ו"הבשורה"‪ .3‬ועודניתןלהבחין במגילת רות בהתפתחות‬
‫העלילה בדרךהאופייניתלרביםמסיפורי העלילה הקצריםוהאופייניתגםלסיפור‬
‫העלילההבדיוני (ט‪ )60110‬בכללו‪ ,‬דהיינושלבי התפתחות כדלקמן‪ .1:‬רקע ומצע‬
‫לעלילה‪ .2.‬הצגת הבעיה אויצירת הקונפליקט‪ .3.‬הסתבכות הבעיה או העמקת‬
‫הקונפליקט‪.4.‬שיא‪ .5.‬התרהופיתרוף‪.‬סכימהזועשויה‪,‬כמובן‪,‬להשחטתאו להתפתח‬
‫בכיוונים רביםובגיווניםשונים בכל סיפורוסיפור‪ .‬במאמר זה מבקשים אנו לבחון‬
‫את הטכניקה המיוחדת שבהתפתחות העלילה במגילת רות ואת הקשרשבין המבנה‬
‫המיוחד להובין "בשורתה"‪.‬‬
‫(א)‬

‫הסיפור פותה בהקדמה קצרה המעמידה את הרקע והמצעלעלילה‪ :‬הרעבגורם‬
‫למשפחת אלימלך להגר לשדה מואב‪ .‬אלימלך איש נעמי נפטר ואילובניו מחלון‬
‫וכליון נבטאים נשים מואביות ומשתקעים בניכר‪ .‬ואולם האסונות אינם מרפים‬
‫מהמשפחה‪" :‬וימחו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה"‬
‫(א'‪ ,‬ה)‪ .‬שלא בדומה לטרגדיה היוונית שבה האירועים מתפתחים ומואצים אל‬
‫‪ 1‬קביעה זו מקובית על חוקרי ספהות מכאן ועל חוקרי ספרות תג'‪,‬כית מבאה ראה לכושל‪:‬‬
‫‪ S‬א‪11.y8. Batesr, 1]60 oModernt 560‬‬
‫;‪. 13‬ק ‪ 1972,‬ט‪1 (Jritical Survey, 808!0‬נ‬
‫;‪. 404‬ק ‪. 1936,‬ץ‪.‬א ‪Literature,‬סי ‪1 Handbook‬נ ‪ 11. Hibbard,‬י‪. Thrall 8‬ז‪.‬יל‬
‫; ‪. 480–481‬ק ‪ Introduction, Oxford 1965,‬סג ‪16 Testament :‬ל) ‪10‬ן ‪)(. Eissfeldt,‬‬
‫‪. 3 1.‬ק ‪. 1975,‬צ‪.‬א‪.lJampbell, Ruth )710 Anchor Bible),‬ע ‪8.‬‬
‫נ ט‪ Poe, 1‬ת‪Edger 21118‬‬
‫‪.1. Harrison )06.(, The Complete Worhs 0] Edger 2‬‬
‫‪. 108.‬ע ‪. 1965,‬ץ‪.‬א ‪1,‬צ ‪01.‬ץ ‪118" Poe,‬ג‬
‫‪ 3‬על ההגדרות השונות בובר אופיו של הסיפור הקצר ועל הקשיים שאין אף אחת מהן‬
‫ן יבהקדמתו של ‪Bates‬‬
‫מסוגלת לכלול את כל ההתפתחויות והגיוונים של הסיפור הקצר ‪-‬עיי‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫‪ 4‬על שלבי התפתחות אלה האופיינים לעלילת המובהר הבדיוני (ובכלל זה לסיפור העלילה‬
‫הקצר) ‪ -‬האה‪ Approach 10 :‬ט‪. Warren, 24‬ע ‪ 1).‬ש ‪~. Purser‬ר ‪ 7.‬י‪0065 8‬ז‪. 8‬נ)‬
‫‪. 26-27.‬ע ‪,.1952,‬ו‪.‬ז‬
‫ל ‪Literature,‬‬

‫‪444‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪:‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫המבנההספרותי‪ ,‬התפתחותהעלילה‪.‬המלאכת המספר במגילת רות‬
‫[‪]2‬‬
‫הקטאסטרופה שבסיום‪ ,‬הרי סיפורנו מעמיד את הבעיה הטראגית מיד לאחר‬
‫ההקדמה‪.‬הבעיההיאבעיית ה"אלמקוהשכול"‪,‬שהיאמוטיבנפוץ בספרותהעתיקה‪6‬‬
‫ובסיפורנו חמורה הבעיה מפני שנראה הדבר כאילואיןסיכוי סביר שיהא המשך‬
‫למשפחתאלימלך‪.‬ובכלזאת מתפתההסיפור‪-‬תוךכדיתהפוכותונסעת ‪ -‬לקראת‬
‫פיתרון‪ .‬מבנהזה ותפיסהזו הםהיפוכן של הטראגדיותהיווניות‪ ,‬שבהןנסחף האדם‬
‫אל מר גורלו‪ ,‬בלא שיהא בכוחו או בכחידידיולהושיעו‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬הרי‬
‫בסיפורנו הצירוף של אמונה בחסד ה' ובחסדי אדם מעמד פיתרון אפילו לבעיה‬
‫טראגיתמעיןזושלפנינו‪.‬‬
‫במבט ראשון דומה‪ ,‬שעלילתנו מתפתחת נהדרגה מבעיית ה"אלמון והשכול" אל‬
‫ה"גאולה"‪ .‬הצעדהראשון הואשיבתן שלנעמיורותלביתלחם‪ .‬בשלבהשנינפגשים‬
‫רות ובועז בשדהו בעת הקציר ונקשרים ביניהםיחסים של הערכה הדדית‪ .‬בשלב‬
‫השלישי בעתמיפגשהלילהבגורן לוחצתרות עלבועזלקיים בה מצוות ה"גאולה"‪,‬‬
‫ובועז מבטיח לדת בדבר עםגואל קרוב ממנו; ואילו בשלב האחרון‪ ,‬אחריהדיינות‬
‫זונושאבועז את רות לאשהוחוזרומקים אתאילןהיחשהמשפחתי‪ .‬באפיזודות אלה‬
‫ניכרת התפתחותהדרגתית והתקדמות של צעד אחר צעדמן הבעיההטראגיתועד‬
‫לפתרונה‪.‬‬
‫ואולםעיון מעמיק וצמוד לשלבים השונים‪ ,‬לאפיזודותולסצינות שבתוכן‪ ,‬מעלה‬
‫שבכל שלב התקדמותטמון מפח נפשהןלגיבוריהסיפורוהןלקורא‪ .‬המספר אמנם‬
‫מקדם את העלילה צעד אחר צעד‪ ,‬אף מעוררציפיות בלב הקוראלפיתרון מהיר‬
‫ומיידי‪-‬ואולם מסתבר שבדומהלגיבוריהסיפור‪ ,‬כךגם הקורא מופתעמהסתבכויות‬
‫בלתיצפויות בכל אחד משלבי העלילה‪ .‬בדרךזו משמר המספר את המתה מכאן‬
‫ומפתח את תפיסתו‪ ,‬שאין אדם נושע אלא עלידי מאמץ ממושך ובדרך תהפוכות‬
‫ובעזרת ה'מכאן‪ .‬להבנה מקיפהיותר של מלאכת המספרנעיין בארבעהאפיזודות‪:‬‬
‫בדרך בואכהביתלחם; בשדהבועז;בגורן; ובשערהעיר‪.‬‬
‫(ב)‬

‫טכניקהזו של התמתחות ותנועה לקראת פיתרון‪ ,‬המסתיימת בנסיגה ובאכזבה‬
‫בכל שלב התפתחות‪ ,‬בולטתהיטב כברבאפיזודתהשיבהלביתלחם‪.‬תיאורהיציאה‬
‫נוסך תקווה‪ :‬הכתובמציין‪,‬כינעמי "שמעה בשדה מואבכי פקד ה' את עמו לתת‬
‫להם לחם" (א'‪,‬ו)‪ .‬האסוציאציהבין "לחם" ל"בית לחם" אףהיא מעוררתציפייה‬
‫לקראת השיבהלביתלחם‪.‬גםהניגודבין "שדה"ובין "בית" במונחים "שדה מואב"‬
‫ו"בית לחם" מטפח ציפייה ותקווה לקראת השיבה הבייתה‪ .6‬שימושו התכוף של‬
‫‪ 5‬הסיפור התנ"כי הקרש ביותר למגילת רות הוא סיפור הפרווה המשמש מסגרת לספר‬
‫איהרג ראולמבעיית העריהות‪ ,‬שכמוהכבעיית רמטכ"ל‪ ,‬היא מוטיבידוע בסיפורי האבות‪ .‬בכתבי‬
‫אוגר"ת מחזיק האל מות את שגט השכול והאלמון‪ ,‬הוא הורג את בעל וגורם לשוראביו להתאבל‬
‫עליו ולסופדו‪.‬מוטיב משכול הוא נושאמרמזי גם‪,‬בעלילתדנאל ומקהת‪.‬‬
‫‪ 6‬על הניגודבין "שוה מואב" ובין "בית לחם" עמד כברג‪ .‬כהן והוא מוסיף לכאן גם את‬
‫ה"ב"ת"‪ ,‬במוגן משפחה‪ ,‬שבנה בועז כנאמר‪" :‬ויהי ביתך כבית פרץ" (ו'‪,‬יב)‪ .‬פאה‪ :‬ג‪ .‬כהן‪,‬‬
‫‪ .‬בכרך‪ ,‬אמה של מלשות‪ ,‬ירושלים‬
‫עיונים בחמש המגילות‪ ,‬ת"א תשל"א‪ ,‬עמ' ‪ .13‬השתה גם‪:‬י‬
‫תשל"ד‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬

‫‪445‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫מ שה גרסיאל‬
‫הפועל "שע"ז באפחודה עהופך אתהשיבה כצעדתחבי לקראתפיתרת‪.‬‬
‫בקתפליקט הראשון שבאפיזודת השיבה מעורבות שלוש הנשים‪ :‬נעמי וכלותיה‪:‬‬
‫ערפהורות‪ .‬בעוד הכתוב מספר‪,‬כי השלושהולכות בדרך "לשוב אל ארץיהודה"‬
‫(א'‪,‬ז)‪,‬הרינעמימבליטה אתההבדל‪,‬שאיןזו אלאשיבתהשלה ‪-‬אך לא שלכלותיה‪8‬‬
‫וכך היא משדלתאותן‪" :‬לכנה שבנה אשה לבית אמה" (א'‪ ,‬ח)‪,‬ואילוהן מסרבות‪:‬‬
‫"כי אתך נשוב לעמך" (א'‪ ,‬ושוב מפצירה בהןנעמי‪" :‬שבנה בנתי למה תלכנה‬
‫עמי‪ …‬שבנהבנתי‪ "…‬לא'‪,‬יא‪-‬יב)‪ .‬אחרי מרידתה של ערפה מבקשתנעמי לשכנע‬
‫גם את רות באומרה‪" :‬הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך"‬
‫(א'‪ ,‬סו)‪ ,‬אך רות משיבה‪" :‬אלתפגעיבי לעזבך לשובמאחריך‪( "…‬א'‪,‬טז)‪.‬שימושו‬
‫החוזר של הפועל "שוב" מבליט אפוא אתהניגוד‪:‬נעמיהיא השבה לארצה‪ ,‬לעמה‬
‫ולאלהיה ‪ -‬לאכן כלותיה‪ ,‬האמורות לשוב מאחריה לבית אמן‪ ,‬לעמן ולאלהיהן‪.‬‬
‫בקונפליקט זה מנסה נעמי לשכנע את כלותיה גם בחוסר ההגית שבמסירותן‬
‫ובדבקותןבה‪.‬היאמצביעהעלחוסרתקווהלבנותמחדשאתהמשפחהבדרךהייבום‬
‫"העודליבנים במעיוהיו לכםלאנשים‪( "…‬א'‪,‬יא‪-‬יג)‪ .‬בכך הצליחהנעמי לסגור‬
‫אתמעגל השכנוע‪ :‬על הכלותלחזורלעמן‪ -‬רק שםישלהןסיכוילבנות אתעתידן‬
‫מחדש‪ ,‬לאכן הדבר אםתלכנהאחרינעמי‪.‬‬
‫ערמה‪ ,‬הדמות האמצעית שבקונפליקט‪ ,‬אכן משתכנעת לבסוף בצידקת הטיעון‪,‬‬
‫והיא נפרדת מנעמי‪ ,‬מכאן ואילךאין למספר כלענייןבה‪ .‬ואולם תיאור פרידתה‬
‫יצרניגודבין ערפה שנפרדהובין רות שדבקה בחמותה‪ ,‬אלא שאין זהניידבין‬
‫השלילהוביןהחיוב‪ ,9‬אלאביןגישהרציונלית‪,‬המיוצגתע"י ערפה(ודברי השכנוע‬
‫שלנעמי)‪,‬ובין דבקותה של רותשהיא מעבר לכל הסבר ומעבר לכלשיקולתועלתי‬
‫כלשהו‪.‬אכןבדבריתשובתהשלרותלנעמיאיןכל הסברהגיוניאותועלתילדבקותה‬
‫בנעמי‪.‬יתירהמזואין בדבריה אפילו צל שלתקווה‪.‬היא חותמת תשובתה בתיאור‬
‫קודר‪…":‬באשרתמותי אמותושם אקבר כהיעשה ה'ליוכהיוסיףכי המותיפריד‬
‫ביניובינך" (א'‪,‬יז)‪.‬‬
‫מסירותה שלרות לאם בעלה המתמתאפיינתגםעל‪-‬ידיהשימושהתכוףבפעלים‬
‫הניגודיים "דבק" ו"עזב"‪ .‬רות "דבקה" בחמותה וסירבה להיענות להפצרותיה‬
‫לעוזבהבהשיבה‪" :‬אלתפגעיבי לעזבך" (א'‪,‬טז);ובאורחשונהחוזרבעוזומשבחה‪:‬‬
‫"ותעזביאביךואמך‪( "…‬ב'‪,‬יא)‪ .‬כמה פעמיםחוזר אחריכך הכתוב שרות "דבקה"‬
‫בנערות בעז (ב'‪ ,‬ח‪ ,‬כא‪ ,‬כס‪ .‬ראויה לציון העובדה‪ ,‬כי לשתות "דבק" ו"עזב"‪,‬‬

‫[ה‬

‫";‬

‫כאפיזודה זו דאה בפיוטו‬

‫של‬

‫(הנ"ל‬

‫שימושו של השוהש "שוב" כמלה מנחה‬
‫‪7‬‬
‫קהפבי‬
‫וי‬
‫‪~ ,)1‬מ' ‪9‬וע‪.80-‬‬
‫כהערה‬
‫‪ 8‬אכן סמרת הפעלים ‪,‬כלשוןיחיד‪" :‬ותקם"‪" ,‬ותשב"‪" ,‬ותצא" (א‪ ,,‬ו)מרימויםכי הן היוזמה‬

‫והן השיבה הם יחל נעמי‪ .‬והשזרה להלן בחתימת דמפיזווה "ותשב נעמי"‪ ,‬אם כי אחו‪-‬כך‬
‫‪ .‬ורות המואביה כלתה עמה השבה משוה מואב"‬
‫מייחס המספר את לשון "שוב" גם לרות‪..":‬‬
‫(‪ tao ,91‬וכך בפשטות רואה את הדברגם הנערהניצבעלהקוצרים (ב)‪',‬ו)‪.‬‬
‫‪ 11 9‬התפיסה הבאה לידי‪,‬ביטוי כמדרש‪ :‬שם האחת עהפה שהפכה עורף לחמותה (רו"ר‬
‫‬‫ב'; 'תנחהמא ב‪,‬הר ח')‪ .‬ואולם נראה‪,‬כי כלטיפוסי הניגוד שמיוצגים במגילה‪ :‬ערפה‪ ,‬הנער המצב‬
‫על הקוצרים‪ ,‬הגואל האחר ‪ -‬אינם ניגודים שבין הרשע והתססי‪ ,‬כי אם בין האדם המצוי‬
‫‪ .‬עמיר‪ ,‬צורתו הספרותית של ספר‬
‫וגין אציל הרוח; האדםהביתי מצוי‪ .‬לגישה דומהעיין‪:‬י‬
‫ע"ד גויטיין‪ ,‬עיונים במקרא‪' ,‬ת"א תשי"ח‪ ,‬עמ' ‪.53‬‬
‫רות‪ ,‬מולד‪ ,‬כרך ב (תשכ"ט)‪ ,‬עמ'‬

‫‪498‬י‬

‫‪446‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫המבנההספרותי‪' ,‬התפתחותהעלילה ומלאכת המספרבמגילת רות‬
‫[‪]4‬‬
‫המביעיםניגודביןבית האב והאם מכאןוביןבית הבעלמכאן‪ ,‬משמשיםגם בחתימת‬
‫סיפורזיווגו של אדם הראשון להוה‪ ,‬והכתוב קובע‪" :‬עלכןיעזב איש אתאביו ואת‬
‫אמו (השווה דברי בועז‪" :‬ותעזבי אביך ואמך‪ )"…‬ודבק באשתווהיו לבשר אחד"‬
‫(בראשית ב'‪ ,‬כד)‪ .‬ואולם דבקותה של רות באם בעלה‪ ,‬לאחר מותאישה‪ ,‬ובהעדר‬
‫תקווהלבניין מחודש של המשפחה‪ ,‬מבליטהנאמנותונדיבות רוח מעבר לחובתה‪.10‬‬
‫שיבתה של נעמי ודבקותה רבת החסד של רות בחמותה מקדמות אמנם את‬
‫התפתחותהעלילה‪,‬אףנוסכותתקווה בלב הקורא‪ ,‬אלא שכלרושמה של ההתקדמות‬
‫נפוגבסצינה המתארת אתבואןשלהשתייםלבית לחם‪":‬ויהיכבואנהביתלחםותהום‬
‫כלהעירעליהןותאמרנה הזאתנעמי" (א'‪,‬יט)‪.‬הציפייה‪,‬כיהשיבהלבית לחםההיה‬
‫חזרת הבת האובדת למולדתה ולהוג קרוביה ומכריה‪ ,‬נכזבת לנוכחגילויי השמחה‬
‫לאיד המשתקפים בהתרגשות הכללית של 'כל העיר'וברכילותהנשים‪.‬נעמי עצמה‬
‫מסכמת את מר גורלהבאלגיה‪" :‬ותאמראליהן אל תקראנהלינעמיקראןלי מרא‬
‫כי המרשדילי מאד אני מלאה הלכתיוריקם השיבס ה' למה תקראנהלינעמיוה'‬
‫ענהביושדי הרעלי" (א'‪ ,‬כ‪,‬כא)‪.‬‬
‫הממדבין ה'הליכה'וביןה'שיבה'סוגר את המעגל הראשון‪:‬למן פתיחתהסיפור‬
‫ועד לחתימת האפיזודה הראשונה‪ .‬בהקדמה קוראיםאנו על הרעב ועלועלהליכתו‬
‫של אלימלך לשדי מואב‪ ,‬ואילו בסיום האפיזודה הראשונה (א'‪ ,‬כב) בא הסיכום‪:‬‬
‫"ותשבנעמיורות כלתה עמה השבהמשדי מואב והמה באובית לחםבתחילתקציר‬
‫שעורים"‪ .‬ה'קציר' מול ה'רעב' וה'שיבה' מול ה'הליכה' אינם עוזרים להפיג את‬
‫האכזבהוהיאושהקשיםשבדברינעמי‪" :‬אני מלאה הלכתיוריקםהשיבניה'‪( "…‬א'‪,‬‬
‫כא)‪ .‬ההליכההייתהמרצוןומתוך שפע‪ ,‬אךהשיבה מאולצתעל‪-‬ידיה'ובחוסרכל‪.‬‬
‫בהזכירו בפסוק המסכם והחותםגם אתרותהמואביה‪ ,‬כלתנעמי‪,‬רומזלנו המספר‪,‬‬
‫שמכאןואילךהבעיה הטראגיתשובאינהבעייתה שלנעמי לבדה‪ ,‬אלאהיא עתהגם‬
‫בעייתה שלרות‪.‬הבעיה לא באה עלפתרונהבשיבתןשלהשתייםלביתלחם‪.‬‬

‫(ם‬

‫האפיזודה השנייה‪ ,‬בשדה בועז (ב'‪ ,‬א‪-‬כב‪ ,‬מבליטה פעם נוספת את הטכניקה‬

‫המיוחדת האופיינית למספר המעורר ציפיות ותקוות ומבטלן ושרם על‪-‬ידי‪-‬כך‬
‫למפחנפשלגיבוריהסיפורולקוראיוכאחד‪.‬‬
‫הציפיות עולות כבר בפתיחת האפיזודה השנייה‪ ,‬בתחילתה באה אקספוזיציה‪,‬‬
‫היינוידיעות רקע הנמסרות לקוראים באורחישירעל‪-‬ידי המספר‪ .‬אקספוזיציהזו‬

‫מהווהכאן הקדמהסיפורית‪ .11‬המספר מוסרידיעות רקע עלבועז‪,‬שחשיבותן תתבלט‬
‫במהלך הסיפור‪" :‬ולנעמי מודע (ק') לאישה אישגבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו‬

‫‪ 10‬סיפור רות מעלה אסוציאציות לשוניות לסיפור נישואי רבקה‪ .‬ואכן אישיותן של שתי‬
‫י מעשה חסד משכר למצוי‪ .‬על ההקבלותבין רות לסיפורנישואי רבקה‬
‫הנשים מתאפיינת עליד‬
‫תכליתה ורקע חיבורה‪ ,‬טורי ישורון‪ ,‬כרך א (חהכ"ו)‪ ,‬עמ' ‪;12‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ת‬
‫עיין‪:‬מ‪ .‬וינפשו‪ ,‬מגיל‬
‫‬‫‪ .‬כהן (הנ"ל בהערה ‪,)6‬עמ' ‪.28-24‬‬
‫הנ"לערד רות‪ ,‬אנצ"מק ה טור ‪;340‬ג‬
‫‪ 11‬ההקדמה הסיפורית‪ ,‬היינו מתן אינפורמציית רקע שתשטונה תתבלט במהלך הסיפור‪,‬‬
‫היא תופעה מצויה בסיפור המקראי‪ ,‬ראה למשל‪ :‬ג גרסיאל‪ ,‬פרשת אהוד בל גרא‪ ,‬בקובץ הגות‬
‫במקרא‪ ,‬כרךשגי‪ ,‬ת"א חשל"ו‪ ,‬עמ'‪.68‬‬

‫‪447‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫[ט‬
‫מ ש ה גרסיאל‬
‫בעז" (ב'‪,‬א)‪.‬הגדרתושלבועז כ'מודע'מציינת כנראהקירבה משפחתיתלאלימלך‪,‬‬
‫ואוליהיה אפילו אחיות‪ ,‬אבל קשההיא התוספת "ממשפחת אלימלך"‪ .‬אם נפרש‬
‫משפחהשבכאןבהוראה הרחבה‪:‬ענףשבטיהכולל מספרבתי אב המתיחסים לאב‬
‫קדמון‪ 13‬הרישאיןחידוש בדברי המספר שישבוענייןלעלילה‪.‬ואולייש לראותו‬
‫כצירוף שלם‪" :‬אישגבורחיל ממשפחת אלימלך"‪-‬ללמדנו שדרך כוכבו שלבועז‬
‫במשפחתו‪ ,‬כלומר הפך להיות לבית אב עצמאי ונכבד בתוך הענף השבטישאליו‬
‫התייחסגםאלימלך‪ .‬אלאשעדיןיש מקום לשאול‪ :‬לשם מה הזר המספרלציץ זאת‬
‫גם ב‪-‬ב'‪,‬ג?למיכךיתכן שמשפחהשבכאן באה בהוראה מצומצמת‪,‬כשימושו של שם‬
‫זההיום‪,‬והיאמציינתקירבת דם הדוקה (השווה‪ :‬שמותי"ב‪,‬כא)‪ .‬ואולם לא רק את‬
‫ייחושו ואת קירבתו המשפחתיתמציין המספר אלא גם את מעלת מעמדו בחברה‪:‬‬
‫"אישגבור חיל"‪ ,‬שמשמעו איש בעל מעמדונכסים‪ .14‬להגדרהזו תתוסף משמעות‪,‬‬
‫כאשרבועזעצמויחזור בלאיודעין על הגדרהזושל המספרבהעריכוכך אתרות‪:‬‬
‫"כייודע כל שערעמיכי אשתחיל את" (ג'‪,‬יא); ואףהזקניםיברכו‪" :‬ועשהחיל‬
‫באפרתה" (ד'‪,‬יא)‪ .‬אבלאפילואיננומודעיםעדין למשמע התהודההאסוציאטיבית‬
‫העולה רקמכתובי ההמשך‪ ,‬ברור למדיכי בהקדמתו מטפח המספר אתדמותו של‬
‫בועז‪ :‬קובע אתקירבתוומעוררציפיותשממנותבואהישועה‪.‬‬
‫מכאן ואילך דומה הדבר‪ ,‬שהתפתחות העלילה מואצת האצת יתר לקראת‬
‫הפיתרון‪ .‬רות המואביה מבקשת רשות מנעמי‪" :‬אלכהנא השדה ואלקטה בשבלים‬
‫אחר אשר אמצאחןבעיניו" (ב'‪,‬ב‪.‬והשווה להלןדבריה לבועז‪" :‬מדוע מצאתיחן‬
‫‪.‬היא מזדמנת‬
‫בעיניךלהכירני" ‪ -‬ב'‪,‬י‪" ,‬אמצאחןבעיניךאדניכינחמתני‪ -‬ב'‪,‬ינ‬
‫ב"מקרה" לחלקת השדה אשרלבועז‪ ,15‬והמספר טורחלהזכירנו פעםנוספתשבועז‬
‫הוא "ממשפחתאלימלך"‪.‬ובמהירותרבהנקשריםהאירועים‪:‬בועזמגיעלשדהואחרי‬
‫חילופי ברכותנימוסין עם הקוצריםאינודן בהספק עבודהותכנונה וכיוצ"ב‪ ,‬אלא‬
‫שאלתוהראשונה ‪-‬כך מפתח המספר אתסיפורו‪-‬היא‪" :‬למיהנערההזוז"‬
‫עיכוב פורתא בהתפתחות החיובית נוצר בדברי תשובתו של הנער הניצב על‬
‫הקוצרים‪ .‬לפי הערכתנו‪ ,‬נתכוון הממונה לפותה ואלה הסימנים לכך‪:‬אינו קורא‬
‫בשמה‪,‬אףאינומצייןקירבתהלנעמי‪,‬לגביוהיא סתם "נערהמואביה השבה עםנעמי‬
‫משדה מואב" (ב'‪,‬ו) ‪-‬האנונימיות‪,‬תוך הבלטת המוצאהזר‪,‬משקמיםיחם שלזלזול‪.‬‬
‫ועוד טורחהממונהלהטעים‪,‬שהיאסוטה מהמקובל‪,‬שאיןללקוטביןהעומרים(השווה‬
‫להלןציוויו של בועז‪" :‬גםבין העומרים תלקט ולא תכלימוה" ‪ -‬ב'‪,‬טה‪ .‬ואם כך‬
‫התמדתהושהייתה הממושכת בשדה מתפרשותבפי הממונהלגנאי‪ :‬נערה מואביהזו‬
‫‪ 12‬נוקטים אנו את נוסח הקרי‪ ,‬תואר זה מופיע עוד ב‪-‬ג'‪ ,‬ב‪ ,‬ומחוץ ל‪,‬מגילה במשלי ז'‪ ,‬ז ‪-‬‬
‫באותו כתוב מופיע התואר בהקבלה ל'אחותי‪/‬ולהין 'במגילה אומר בועז‪" :‬חלקה השד‪,‬ה אשר‬
‫אצין‪ .‬וכך‬
‫לנאדחרישנובאחזל"ילמ‪:‬לך"‪.‬ט‪..‬ה"כ(‪,‬דו‪,‬אלגי)מלך‪n-‬א‪ya‬ם'‪t‬לאאחויהםפוהטוו'"אהי(נרוו'"רש'כדק‪,‬אבן)‪'.‬במליתופראיהסהי'והחנו‪1‬ג‪4‬ההוי‪-‬ר‬
‫יפרושו של‬
‫יה‬
‫רא‬
‫קמפבל הנ"ל בהעהה ‪ ,)1‬עמ' ‪,90–89‬‬
‫‪.‬ליוור‪ ,‬ערך משפחה‪ ,‬אנצמ"ק ה‪,‬טהרים ‪.588-582‬‬
‫‪ 13‬עיין‪:‬י‬
‫ן ש"אליונשטם‪,‬ערך גבורחיל‪ ,‬אנצמ"קב‪ ,‬טור ‪.397‬‬
‫‪ 14‬עיי‬
‫‪ 15‬שאין זה מקרה‪ ,‬אלא הכל נתפס כמגילהכמכיןעל‪-‬ידי ההשגחה העליונה ‪-‬עיין‪ :‬מאמרו‬
‫מ‪.‬ויינפלד (הנ"ל גוערה ‪ ,)10‬עמ' ‪ 1%–11‬וכן‪4. Hals, The Theology of the 8001 :‬ג ‪1).‬‬

‫שי‬

‫‪.(.‬ן ‪. 11‬ק ‪of Ruth, Philadelphia 1969 )05.‬‬

‫‪448‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬
‫בית מקרא )עה(‬
‫המבנההספרותי‪ ,‬התפתחותהעלילה‪.‬המלאכת המספר‪,‬בשגילת רות‬
‫[‪]6‬‬

‫היא מיטרד‪ .‬הנער הניצב על הקוצרים הוא הנער המצוי‪ ,‬הדואג לאינטרסים של‬
‫מעבידו‪.‬הוא משמשבאפיוודהוומהששימטה ערפהבאפיזודה הקודמתומהשישמש‬
‫הגואל האחרבאפיזודה שבשערהעיר‪.‬הללומבליטים אתייחודםואצילותם שלרות‬
‫מכאןושלבועזמכאןמולדפוסיההתנהגותהסטנדרטיים‪.16‬‬
‫ואולם בועזאינו מפרש זאת לעותה‪ ,‬אדרבה הוא ממליץ לפניה ללקוט בשדהו‬
‫ואף מצווה עלהנערים שלאיפגעו בהומתיר לה לשתות מכליהם‪ .‬ומשהיא שואלה‪:‬‬
‫"מדועמצאתיהןבעיניךלהכירניואנכינכריה"(ב'‪,‬י)‪ ,‬משבחאותהבועזעלדבקותה‬
‫היוצאתמגדרהרגיל בהמותה‪ ,‬בעוזבה את משפחתהומולדתה ובהצטרפה לעם אחר‬
‫ולאלהי ישראל (ב'‪,‬יא‪-‬יב)‪ .‬שלוש פעמים חוזרת רות עלהביטוי 'מצאחן בעינ"‬
‫(ב'‪ ,‬ב‪,‬י‪,‬יל‪.‬בכך מטפה המספר אתהציפייהלנישואיםקרוביםביןהשניים‪.‬ובדברי‬
‫התודה של רות‪" :‬אמצאחןבעיניךאדניכינחמתניוכי דברת על לב שפחתך ואנכי‬
‫לא אהיה כאחת שפחותיך" (ב'‪ ,‬ש נשמעת רמשה שהיאמעיןהאירוניה הדרמטית‪,‬‬
‫אלא שכאן היא בעלת משמעחיובי‪ .‬כלומרלפנינו טכסיס ספרותי‪ :‬המספר רומז‬
‫למשמענוסף בדברים הנאמרים ‪ -‬משמע שנעלם אפילומעיני הדובר‪ ,‬ואינו מובן‬
‫אלא למספר ולקוראיו‪ .‬רותאינה מתכוונת אלא להודות לבועז על שהפלה אותה‬
‫לטובהונתנה מעט למעלה ממעמדשפחותיו‪,‬ואולם הקוראנרמז‪,‬שרותעתידהלזכות‬
‫במעמדגבוה הרבה מזה‪ :‬במעמד הגברת ‪ -‬אשתבועז‪ .‬רותניבאה ולא ידעה מה‬
‫~דעים לנרמס‬
‫מבאה‪ ,‬אבל המספר‬
‫יועז מקום לסעוד בצד פועליו והוא עצמוניצב עליה‬
‫ראב‬
‫וה‬
‫וקל‬
‫בעת האוכל קובע‬
‫לשרתה‪ .‬ולאחר מכן שלא בנוכחותה מצווה בועז אתנעריולנהוג בה כבוד ולעזור‬
‫לה באופן סמוי בלקט‪ :‬להתיר לה ללקוטבין העומרים ואפילו לשמוט במתכוון‬
‫שיבלים (ב'‪ ,‬סו‪,‬טז) ‪-‬וכלזאתכדישירבה מאוד הלקטשתלקט‪ .‬אכןיום אחד של‬
‫מיפגשביןהשנייםהניב תוצאות מעל ומעבר ללקט השיבלים המוצלח‪ .‬באותויום‬
‫נתוודעה רות לבועז וחלהביניהם התקרבות שלוותה במחוות הדדיות‪ .‬תיאור זה‪,‬‬
‫בצירוף לרמיזות המספר‪,‬יוצריםציפייה גוברת והולכתלפיתרוןמיידי‪ :‬הנה בועז‬
‫עומד לשאת את רות‪.‬יחד עם זאת באותויום‪ ,‬בהיות רות בשדה‪,‬עדין לאהייתה‬
‫מודעת למחשבות אלה ולציפיות שעורר המספר בקוראיו‪ .‬הנתוןהעיקרי לא היה‬
‫ידוע לה‪,‬היינושבועז ממשפחתאלימלךהוא‪.‬גםמחווהנוסף שלבועז‪,‬ציוויולנעריו‪,‬‬
‫היה שלאבנוכחותה(טו‪-‬טז) ‪ -‬המספרהוא שמסר עלכךלקוראיו‪.‬‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ך‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ב‬
‫רק לעת הערב‪ ,‬בשוב רותמן הלקט המוצלח לבית חמותה ו‬
‫בין‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ל‬
‫ו‬
‫אחרי‬
‫השתיים‪ ,‬מתבררת משמעות האירועים גם לגיבורות הסיפור‪ ,‬לנעמי‬
‫שמסרה רות את שמו שלבועז כבעל השדההנדיב‪ ,‬באה תגובתנעמי כדלקמן‪:‬‬
‫ותאמרנעמי לכלתה‪:‬ברוךהואלה'‬
‫אשר לאעזב חסדו אתהחיים ואתהמתים‬
‫ותאמר להנעמיקרובלנוהאיש‬
‫(ב'‪ ,‬כ)‬
‫מגאלנוהוא‬
‫‪ .‬עמיר (הנ"ל בהערה ‪ ,)9‬עמ' ‪ .501‬שמיר אמנם מוצא שערפה והגואל‬
‫‪ 16‬והשמה מאמרו שלי‬
‫מבליטים בהתנהגותם המצויה את הניגוד המתואר בר'וחב ליבם ‪'11‬ל עמיתיהם‪ ,‬רותוביעז‪ ,‬ואולם‬
‫את הנער הניצב עלהקוצרים הואה עמיר ‪ -‬שלא נשומה להסברנו למעלה ‪-‬כמי ש"למדכשסווגיו‬
‫להאירפניםלבריות ולתתדעתועלמעלותיו של הזולת"‪.‬‬
‫‪449‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫משה גרסיאל‬
‫דברי נען נמסרט לסבשתייתדות דיבר‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫[ט‬

‫על‪-‬ידי כפלהצין ~תאמרי‬

‫רלי‬
‫יד‬
‫יב‬
‫דו‬
‫המ‬
‫שהדירת לא התחלפה‪7‬ג בחטיבתה‬
‫הראשיה היא מברכת את ך‬
‫אעפ"י‬

‫לבמת מחדש את המשפחה‪,‬‬
‫ובשכירה את החסד למתש רמזת התקתה‪,‬שבועז‬
‫יאולם רות מביעה השתוממות‬
‫תו‬
‫ע‪.‬‬
‫שאם לאכן מה טעם ראתהלהזכירכאן אתהמתים‬
‫אילמת‪:‬היאאינה רואה את הקשרשביןבועזובין החסדלמתים‪,‬לגביהבועזהוא רב‬
‫חסד רקלגביהחייםבנדיבותו הרבה בעת הלקט‪,‬לפיכך באהמפיה שלנעמייחידת‬
‫הדיבור השמיה להבהיר לרות אתהנתוןהעיקרי שנעלםמעיניה‪,‬כיבועז הוא קרוב‬
‫משפחה ואפילו ‪ -‬הפעם במפורש ‪ -‬אחד מהגואלים‪ .‬בהצהרהזו מתגברת מאוד‬
‫הציפייה לגאולת המשפחה‪ ,‬והפעםשותפותלקוראיםגםגיבורותהסיפור‪.‬רות עצמה‬
‫נתפסת לתקווהומוסיפה‪" :‬גםכי אמראלי עםהנערים אשרליתדבקין עד אם כלו‬
‫את כל הקציר אשר לי" (ב'‪ ,‬כא)‪ .‬מזאת משתמע שרות אכן מצפה להתרחשות‬
‫חיובית במשךזמןהקציר‪ .‬אלאשכאןנעמי רבתהנסיוןושביעת האכזבותנזהרת שלא‬
‫לעורר ברות אשליות;וכדי למנוע ממנה את כאב האכזבה היא מנמיכה עד מאוד‬
‫רמתהציפיות באומרה‪" :‬טובבתיכי תצאי עםנערותיו ולאיפגעו בך בשדה אחר"‬
‫(בכב)‪.‬שובאיןנעמי מטפחת תקוות חיוביות‪ ,‬אלא מעודדת אתרות לצאת לשדהו‬
‫שלבועז‪,‬כדילמנועממנהפגיעותוהשפלותבשדותאחרים‪ .‬התקווהליתרוןנשתיירה‬
‫בליבה של נעמי אלא שהיא מהססת עתה לתת לה ביטוי מפורש והיא ממתינה‬
‫להתרחשויותנוספות בהמשךהקציר‪.‬‬
‫אכןבדיןריסנהנעמי את עצמה ואת כלתה מהתפסות לתקוותשווא‪,‬מפנישסיום‬
‫האפיזודה‪ ,‬המתואר מיד אחרי שיחה זו‪ ,‬מהווה אכזבה מרה לגיבורות הסיפור‬
‫ולקוראים כאחד‪" :‬ותדבקבנערותבעזללקטעדכלותקצירהשעוריםוקצירהחטים‬
‫ותשב אתחמותה"‪ .‬כליוזמתה שלרות‪,‬שיחתה עםבועזודבקותהבנערותבועזבמשך‬
‫כלהקציר ‪ -‬כל אלה לאהביאולגאולה הנכספתולנישואיבועזורות‪,‬וסופןשל כל‬
‫היוזמות "ישיבה" בבית של הכלה עם החמות‪ .‬הציפיות והתקוות שעורר המספר‬
‫במשך כל מהלך תיאור אפיזודהזונכזבות למקרא המשפט האחרון החותם אותה‪.‬‬
‫(ד)‬

‫גם באפיזודה השלישית (פרק ג‪)/‬ניכר המיבנה הסיפורי‪ ,‬שבו מביא המספר את‬
‫קוראיו למתח גובר ועולהולציפייה לפיתרון מהיר; ואף כאן מתבררשאין פיתרון‬
‫מיידימזומןלגיבורים ברוח משאלותהלב‪.‬‬
‫בדומהלאפיזודה הקודמתכךגםהאפיזודההשלישיתנפתחתביוזמה‪.18‬באפיזודה‬
‫‪17‬‬

‫על טכניקה זו מהבה לדון נחמה ליבוביץ בגליונותיה ובעיוניה‪ .‬ראה למשל‪ :‬עיונים‬

‫בטפרבואשיה‪,‬ירושלים כשכ"ג‪,‬עמ' ‪ ,318–317‬הערה‪.7‬‬
‫‪ 18‬כרסמן עמד על הדמיון החיצוני שבין הפתיחות לאפיזודות‪ ,‬היינו על יסוד הבקשה‪:‬‬
‫באפיזודה השגייה רות מבקשת לצאת וללקוט ומקבלת ‪,‬רשות מנשכה; ובשלישית ‪ -‬נעמי היא‬
‫המבקשת מרות ללכת הגורזה‪ .‬דמיון זה אינו אלא פרט אחד במעגלים של סימטריה שהוא מוצא‬
‫וליחידות הסיפוריות השוגות במגילת רות‪ .‬כמה ממימצאיו מתקבלים ‪%‬ל הדעת‪ ,‬לעיתים תוך‬
‫צורך בשינוי הסבר ובהעמקה נוספת‪ ,‬וכמה גנואים מאולצים לצורך השלמת התיזה כדבר‬
‫הסימטריה שבמגילה‪.‬עיין‪ the [001 Of Ruth, :‬תו ‪8. Bertman, Symmertrical Design‬‬
‫‪. 165-1,68.‬ע ‪7[] 84 )1965(,‬‬
‫‪450‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עה(‬
‫[‪]8‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫המבנההספרותי‪,‬התפתחותהעלילה ומלאכת המספרבמגילתרות‬

‫הקודמתהייתהזויוזמתהשלרותלצאתהשדהולהביאמזוןלשתיהן‪.‬ואוליהשתלשלות‬
‫הערימם עוררה תקווה להתפתחות שהיא מעל ומעבר להישג הכלכלי שבלקט‬
‫המוצלח שלרות‪ .‬למרותשהאפיזודה הקודמתהסתיימהבקיפאוןובאכזבה‪,‬ישמקום‬
‫ליוזמה מחודשת‪ ,‬אלא שהפעם הרעיון והתכנית הם של נעמי‪ ,‬והמטרה‪ :‬גאולת‬
‫המשפחה‪ .‬אבלבדברי השכנוע מפרשתנעמי‪,‬כיהיוזמה מכותתבעיקר לטובתה של‬
‫רות‪" :‬הלא אבקשלךמנוח אשרייטב לך" (מ‪,‬א)‪.‬‬
‫המעשה שיזמה נעמי כדי לשבור את הקיפאון היה בלתי מקובל לפי הנהמם‬
‫החברתיים שבישראל‪ :‬נעמי הדריכה את רות לרחוץ‪ ,‬לסוך גופה בשמן‪ ,‬ללבוש‬
‫שמלותיהולרדתהגורנהולהצטרףולשכבלמרגלותיושלבועז‪.‬שהיהזה מעשהבלתי‬
‫מקובל‪ ,‬שאינו עולה בקנה אחד עם מידות הצניעות שבישראל‪ 19‬משתמע מהחשש‬
‫שנוכחותה תתגלה ותתפרסם‪" :‬ותקם בטרםיכיראיש את רעהוויאמר אליודעכי‬
‫באה האשההגרן" (ר‪,‬יד)‪.20‬‬
‫בדברי ההדרכה שלנעמי ‪ -‬כדרך שסופרועל‪-‬ידי המספר ‪-‬כלולות אמנם כל‬
‫ההנחיות הטכניות למן הכנות שבבית ועד להוראות כיצד ומתי להצטרף לשכב‬
‫למרגלותיו שלבועז‪ .‬ואולם המספר שותקואינו שםבפינעמידברים שעלרותלומר‬
‫לבועז באותומיפגש‪ .‬האם החיסרון מוסבר בסבונו האליפטי של המספר‪ ,‬שהעדיף‬
‫להניה לבקשתרותמבועז שתהא מסופרת רק אחר‪-‬כךבנקודתשיאדרמטית‪ :‬כאשר‬
‫יווכחבועזכי אשהשוכבתלמרגלותיוזאו שמאכוונת המספרלומר‪,‬כינעמיהדריכה‬
‫אתרות שלאלומר מאומהלבועז‪ .‬אםכך כנראהנתכוונהנעמי‪,‬שבועזימצא אתעצמו‬
‫בסיטואציה שכזו‪ ,‬ששוב לא יהא מסוגל להתחמקמבעיית הגאולהויהאעליולנקוט‬
‫עמדה חד‪-‬משמעית לכאןאולכאן‪.‬לפי הסברזה הונחתה רות להישאר פאסיבית‪,‬‬
‫כלשון הכתוב‪" :‬והואיגיד לך את אשרתעשין" פ‪,/‬ד)‪ .‬האינטרפריטאציה האחרונה‬
‫נראיתלי הולמתיותר אתכוונתהסיפור‪.‬‬
‫משנחרד בועז ושאל לזהותה של האשה השוכבת למרגלותיו‪ ,‬השיבה לו רות‪:‬‬
‫"אנכי רות אמתך‪ ,1( "…‬ט)‪ ,‬ואולם בהמשך דבריה סטתה מהוראותיה של נעמי‪:‬‬
‫במקום להמתיןולהניח לבועז להתמודד עם הבעיה ולאפשרלו להדריכה את אשר‬
‫תעשה‪,‬הרירותקובעתדבריםברורים מה עלבועזלעשות‪" :‬ופרשתכנפך עלאמתך‬
‫כי שאל אתה!"(ג'‪,‬ט)‪ .‬בדרישתההישירהיש הדאירוני לברכתו שלבועזבפגישתם‬
‫‪ 19‬תפיסה שונה‪ ,‬המבליטה ברות דווקא את סגולת הצניעות‪ ,‬מיוצגתעל‪-‬ידי המדרים המתארת‬
‫את רות שהייתה לוקקת שיבלים נמולות במיושב והייתה משלשלת כליה (לבושה) כדי שלא‬
‫תפגם צניעותה; אף לא הייתה משחקת עם הקוצרים; ומל זאתבניגוד למינהגן של שאר הקוצהוה‬
‫(עיין‪ :‬רו"ר ד'‪ ,‬ח; והשמה שבת קי"גע"ב)‪.‬יאולם כנגד זה מדרש אחר רואה בהסימניםאופייניים‬
‫למוצאה הנכרי ולחינוכה בהברה מואבית בה שררה גישה מתיראת בכל הנוגע ליחסים שבינו‬
‫ל‪,‬בינה (תפיסה העולה מסיפור חטא‪,‬עני ישראל עם בנות מואב בבעל פעור)‪ .‬וזה לשון המדרים‪:‬‬
‫"ותאמר רות 'המואביה גםכי אמראלי עם הגלרית אשרליתדבקין‪ .‬אמררביתנין ברלויבודאי‬
‫ה תדבקין עם נע'רוווי‪ ,‬והטו אמרה עםהנערים אשרלי" (רו"ח ה'‪,‬‬
‫מואביה היא זו! הוא אמריכ‬
‫יא)‪ .‬אכן לפי פשוטודיל סיפור נעמי אמנם טורחת מיד לתקן אותה‪" :‬טיב בתיכי תצאי עם‬
‫" (ב'‪,‬בג)‪.‬‬
‫נערותיו‪( "…‬ב)‪,‬כב)‪ ,‬וכך אמנם עשתה‪" :‬ותדבק‪,‬בנערותבעז‪…‬‬
‫ן למשל‬
‫‪ ao‬ניכר הדאר שסיפרר מעשה זה היסב אי נחת לחכמים ולפרחונים מסורתיים‪.‬עיי‬
‫לשון המורש‪" :‬רבנן אמרי החילת עיבוהה לשם זנות וסופה לשם שמים שנאמר‪' :‬ותרד הגורן‬
‫ותעש'" רו"רה'‪,‬יד)‪ .‬והשווה גםהפירושהמיוחס לרש"יל‪-‬ג'‪,‬ג‪.‬‬
‫‪451‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫מ שה גרסיאל‬
‫הראשתה בשדהו‪" :‬ישלם ה' פעלךותהי משכרתך שלמה מעם ה'אלהיישראל אשר‬
‫באתלחסות תחתכנפיו" (ב'‪,‬יב)‪ .‬רות מבקשת עתהגם אתעזרתושל בשרודם‪,‬הוא‬
‫בועז‪,‬שיפרושכנפועליה‪ ,‬ולאימתין שהדבריבוא בדרךכלשהי מאתה'‪.‬‬
‫דבריתשובתושלבועזכוללים שבחלרות‪,‬הבטחותוהצגתבעיה‪ .‬הואפותח בשבח‬
‫הדרישה‪" :‬ויאמרברוכה אתלה'בתיהיטבת חסדךהאחרוןמן הראשוןלבלתילכת‬
‫אחר הבחורים אם דל ואם עשיר" (ף‪ ,‬בדברי הערכה אלהלאישיותה של רותיש‬
‫משום הדלדברי הערכהדומים אשרכוותדווקאלבועז‪" :‬ותאמרנעמילכלתהברוך‬
‫הוא לה' אשר לאעזבחסדו אתהחייםואתהמתים" (ב'‪,‬כ)‪.‬עובדתהיותם שלשניהם‬
‫גומלי חסדלחייםולמתים ‪ 81‬ובשלכךגם "ברוכים לה'" הופכתאותםלזיווגמוצלח‪.‬‬
‫כיוצאבזהגם המחמאהשמעניקבועז לרות בהמשך‪":‬כייודע כל שערעמיכי אשת‬
‫חיל את" (ה‪,‬יא)מגבירה אתהציפיותלזיווגם שלמישהוגדרעל‪-‬ידי המספר כ"איש‬
‫חיל" (ב'‪ ,‬א) עם מי שהוגדרה כ"אשת היל"‪ .‬ולכאורה בועז מבטיח למלא את‬
‫מבוקשה‪" :‬ועתהבתי אלתראי כל אשרתאמרי אעשה לך"(ג'‪,‬יא‬
‫) ‪,22‬‬
‫ואולם אחרי המחמאות‪ ,‬ההבטחות ודברי ההרגעה מציג בועז את הבעיה‪ .‬הוא‬
‫פותח במבוכה‪ ,‬שהמספרהיטיב לתתלהביטויבגמגומו שלבועז‪":‬ועתה‪…‬כיאמנם‪…‬‬
‫כי אם גאלאנכי‪("…‬ג'‪,‬יב)‪ .‬הבעיה היא‪" :‬וגםישגאל קרובממני"‪ .‬המספר שטיפח‬
‫ציפיותלנישואי בועז ורותאינומניח לקוראיו‪,‬שיהיו מתנחמים ומסתפקים בגאולה‬
‫על‪-‬ידי גואל אחר‪ .‬דומה‪ ,‬שרות עצמה מבוישת ונכזבת וחפצה להסתלק‪ .‬פעמיים‬
‫מפציר בהבועז להשאר עדהבוקר‪":‬ליני הלילה‪-‬חיה'שכבי עד הבקר" (ג‪,/‬יג)‪.‬‬
‫תשובתו של בועז‪ ,‬הכוללתדברי שבח‪ ,‬הבטחה‪ ,‬בעיהונסיונות הרגעה‪ ,‬מעוררת‬
‫את השאלה‪ :‬מה טיבה של תשובהזו ומה מסתתר מאחריהז יש בהשני אלמנטים‬
‫האופייניים להתחמקותממילוי משאלה! ‪ .1‬דחיית התשובה הסופית למועד מאוחר‬
‫יותר‪.2.‬הפניית המבקשלמישהואחר‪ .‬אלמנטים אלה בצד דברי השבח‪ ,‬ההבטחה‪,‬‬
‫ההרגעה וההפצרה ברות להישאר ולבסוף מתנת שש האיפה שעורים מחריפים את‬
‫השאלה‪ :‬האם בועז מתכוון להתחמק מאחריותו לפיתרון‪ ,‬אלא שהוא מנומס תזהר‬
‫לפגוע ברגשותיה של רות‪ ;28‬או שאמנם חפץ בועז בכלליבולגאול את רותולהקים‬
‫מחדש שם למשפחתאלימלך‪ ,‬אלאשנתקלבבעיה של אמתשיש להתחשב בה ולטפל‬
‫בפתרונה ‪-‬בעייתהגואלהאחר‪.‬‬
‫אםכי המספרמכווןאותנו להערכהחיובית שלבועז‪,‬הרי אצלגיבורות הסיפור‪,‬‬
‫רותונעמי‪ ,‬תוצאת אותו מיפגשליליבגורןשנויהבחילוקי הערכות‪ .‬בדרך מעניינת‬
‫מאוד מוסרלנו המספר‪ ,‬כיצד מתארת רות אתמיפגשהלילהבגורןוכיצד מעריכה‬
‫היא אתתוצאותיו‪.‬וזהלשוןהסיפור‪" :‬ותגד לה את אשר עשה לההאיש‪ .‬ותאמר שש‬
‫השעורים האלהנתןליכי אמר אלתבואי ריקמ אל חמותך"(י‪,‬טז‪-‬יז)‪ .‬המספר‬
‫[ק‬

‫"‪.‬‬

‫נ‪ 2‬השווה גם דברי נעמי שכמגו לשתי כלותיה‪"…":‬עשה ה‪ ,‬עמכם חסד כאשר עשיתם עם‬
‫המתים ועמדי" (א'‪,‬ח)‪.‬‬
‫‪ 22‬והשיה היגד דומה באותה אפיזודה בדברי רות לנעמי‪" :‬כל אשר תאמרי אלי אעשה"‬
‫(ג'‪,‬ה)‪ .‬דמיון זה ראה‪:‬ג‪ .‬כהן (הנ"ל בהערה ‪ ,%‬עמ'‪.38‬‬
‫‪3‬ג למעשה בבר האויש עמד על הסקפטיות שנתעוררה ברות למשמע תשלבתו של בועז‪.‬‬
‫הדברים מובאים בשם ר' חנינא‪" :‬אמרה לו (רות לברעז)‪' :‬בדברים אתה מוציאני'‪( "…‬תנחומא‬

‫וי‬

‫בהר‪ ,‬ה)‪.‬‬

‫‪452‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫[‪ ]10‬המבנההספרותי‪ ,‬התפתחותהעלילה ומלאכת המספרבמגילתרות‬
‫נותן בפיה של רות את כל השבחים‪ ,‬ההבטחותודברי ההרגעה במשפט כוללה כל‬
‫כךואפילו סתמיבאופיו‪" :‬את כל אשר עשה לה האיש"; וכעד הכללה סתמיתזו‪,‬‬
‫הרי הפרט היחידי שזכה לתיאור הוא פרט שולי ובלתי חשוב ‪ -‬מתן שש האיפה‬
‫שעורים‪ .‬בטכניקת מסירהזו השכיל המספר ללמדנו‪,‬כי רות מעריכה את מיפגש‬
‫הלילה בגורןככישלון‪ :‬היהזה מאמץ מרוכזומסוכן‪ ,‬בלתישיגרתיבאופיו‪ ,‬שהביא‬
‫לתוצאהזעומה‪ ,‬עלובהיחסית‪,‬ואירונית‪ :‬ששאיפהשעורים ‪-‬ותו לא!ותיבת'ריקם'‪-‬‬
‫המצוטטתמפיבועזבהיגד‪" :‬אלתבואיריקם אל המותך" ‪-‬מעלה הדאסוציאטיבי‬
‫מדברי אכזבתה שלנעמי בסיום האפיזודה הראשונה‪" :‬אני מלאה הלכתי וריקמ‬
‫השיבני ה"' (א'‪ ,‬כא)‪ .‬רות‪ ,‬שמיהרה כל‪-‬כך לשמוח ולקוות בסיום היום הראשון‬
‫לקציר‪ ,‬הפכהבתוםהקצירלהיות בעלתנסיוןוזהירהיותרבציפיותיה‪ .‬לאחרמיפגש‬
‫הלילה בגורן היא סקיפטית מאוד בהערכותיה את הסיכוי לפתרת חיובי ברוח‬
‫משאלותליבה‪.24‬‬
‫כעד זאת נעמי‪ ,‬רבת הנסיון והמכירה את אורחות בית לחם ואת האיש בועז‪,‬‬
‫מרגיעה אתרותומשדלתה‪ ,‬שלא להתפסלאכזבהפזיזהוליאושמוקדם‪" :‬ותאמרשבי‬
‫בתי עד אשרתדעיןאיךיפול דברכי לאישקוט האישכי אם כלה הדבר היום"‬
‫פ'‪,‬יח)‪ .‬השורשים'שוב'ו'כלה'‪ ,‬המשותפיםלסיומיאפיזודהזוולקודמתה‪,‬מבליטים‬
‫דווקא את ההבדל‪ :‬באפיזודה הקודמת ה'ישיבה' בבית אחרי 'כלות' הקציר היא‬
‫ישיבהשלאכזבה‪:‬יחד עםהקציר כלתהונכזבהגםהתקווה‪.‬ואולםבאפיזודהשלפנית‬
‫חילוקי ההערכותלגבי העומד להתרחשיוצרים מתהוציפייה לבאות‪ :‬האם אמנם‬
‫'יכלה'ויסתייםהענייןהיומווכיצדיסתיים הדברומייזכהבגאולתהשלרות?על‪-‬ידי‬
‫בעיית הגואל האחרועל‪-‬ידיחילוקי ההערכותשבין הכלה לחמותההיטיב המספר‬
‫לשמור על המתח‪,‬ואף לקדם את ההתפתחות לקראתשיאחדש‪.‬‬
‫(ה)‬

‫בסיוםהאפיזודה הקודמתהניחנו המספרבתיאורחילוקיההערכותשביןנעמיובין‬
‫רותוב'ישיבה' המתוחהוהציפייה לבאות‪ .‬את האפיזודה הרביעית (פרק ד') פותח‬
‫המספר בתיאורעלייתבועז השערה‪ .‬הפועל 'עלה'ישבומןהדינמיות‪ ,‬ואולםמיד‬
‫‪ 24‬דומה‪ ,‬שניתן להבחין בהתפתחות באישיותה של רות‪, .‬בשתי האפיזודות הקודמות רות‬
‫מצליחה היבב לכלכל את שיחתה עם ‪ snw‬מבאן ועם בועז מכאן‪ .‬ואולם נראה שאתרי אכזבת‬
‫סיום הקציר שבאפיזודה השנייה איגדה מעט רות מבטחונה העצמי‪ .‬ויתכן מאוד שתביעתה‬
‫הישירה וההד‪-‬משמעית מבועו‪81" :‬רשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" ‪ -‬תביעה מפורשת‬
‫שהייתה בניגוד להדרכת נעמי להמתין לדברי בועז אשר יאמר לה מה 'תעשה ‪-‬אינה נובעת‬
‫אלא מחוסר ביטחון‪ .‬רות הייתה מלאת הששות שמא האיש לאיגיבילאיתיחס לבעיה שלפניו‪.‬‬
‫לפיכך שינתה רות מהדרכת נעמי ותבעה מבועו גפה מלא ובאורח "בלתי דיפלומטי" שיקיים‬
‫את חובתו‪ .‬שאגן ניכרים סימני חוסר ביטחון ברות עולה גם מלנרי בועז ההוזר ומבטית לה‬
‫לטפל בדבר אף חוזר ומפצקר בה להישארלצידו‪ .‬ואף בדמותה‪2,‬לנעמיניתן להבחין בהתפתחות‪,‬‬
‫אבל בכיין הפוך‪ ,‬למן היאוש ואובדן התקווה 'שבתיאור אהבתה לבית לחם‪ ,‬ומכאן ניכרת‬
‫התפתחותה של תקפה זהירה‪ ,‬ולבסוף יוזמה‪ .‬ואף נפיתהון נאות‪ .‬תמורות אלה בדמויות העלילה‬
‫מלמדות‪ ,‬כי אעפ"י‬
‫שמוסבת שאין הסיפור הקצר יכול לתאר אלא דמויות "שטוחות" גבלתי‬
‫"כדוריות"‪ ,‬בגלל קוצר מצעו‪,‬הרי במגילתנוניתן להמתין מעטעימקבדמויות ואף במיטאמורפוזה‬

‫שבאישיותן‪.‬‬

‫‪453‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫משה גרסיאל‬
‫[‪1‬ח‬
‫לאחר מכך משארת "שיבש רבתי‪ :‬הכלעשבי‪ :‬בועל המאלוהזקים‪ .‬ק באון‬
‫ישיבה ץ משום הטעיה‪ :‬בועז מתכנן במחושב השתלשלותעניינים שתביאנו לזכות‬
‫בגאולתה שלרות‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ש‬
‫מתוארת‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ח‬
‫כ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ב‬
‫בשלב‬
‫ם‬
‫י‬
‫נ‬
‫ק‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ל‬
‫א‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ז‬
‫ע‬
‫הצעתו של בו‬
‫הראשון‬
‫כשני‬
‫ע‬
‫י‬
‫צ‬
‫ה‬
‫בשלב‬
‫של‬
‫ל‬
‫ו‬
‫א‬
‫ג‬
‫ל‬
‫את רות‬
‫הציע בועז לגואלקנייה וגאולה השדה ורק‬
‫השני‬
‫ולהקים את שם המתעלנחלתו‪ .‬להצעההראשונההסכיםהגואלואולם משנכרכהבזו‬
‫גם ההצעה השנייה סירב והניה זכותו לבועז‪ .‬החוקרים מניחים‪ ,‬כי הסיטואציה‬
‫בכללותה‪ ,‬לרבות הרקע המשפטיוהסוציולוגי המשתקף ממנה‪ ,‬היונהירים היטב‬
‫למספרולשומעיו‪,‬ועלכןסופרהענייןבצמצום‪.‬ברבותהימיםנותרוהדבריםסתומים‬
‫ורבוההתחבטויות‪ .25‬לא שכלכאן אלאלהביא כמהשיטותעיקריותובקיצור‪.‬‬
‫יוסףבןמתתיהו ‪26‬מעריךכי הצעתו שלבועזלגואלהייתה לרשת את השדה‪,‬שכן‬
‫הגואלהיה בעלזכות הירושה של אלימלךובניו‪.‬אין תימה שהגואל הסכים‪ .‬ואולם‬
‫כאןלחץעליובועז באומרו‪,‬שאיןלזכור רק אתמחציתהחוקים‪ ,‬אלאישלעשותהכל‬
‫לפיהם‪,‬ולפיכך אם חפץהגואללזכות בקרקעעליוגם לשאת אתרותולהקים אתשם‬
‫המת עלנחלתו‪ .‬כאן סירב הגואלוהניה לבועז גם את הירושה תמ את האשה‪ .‬לפי‬
‫באורושליוסף‪,‬היה בהצעהזומרכיבשלפיתוי‪:‬ירושת השדה‪,‬ובכלזאתסירב‪ .‬אבל‬
‫נראים הדבריםשאופיו שלהסיפורמכווןאותנולהניח‪,‬שיותרמשנתכווןבועז לשדל‬
‫אתהגואללגאול‪,‬הואנתכוון לסלקאותו מדרכו‪,‬כדישיוכל לשאת אתרות‪ .‬אבלגם‬
‫בלאוהכי קשים לשונות‪" :‬מכרה"‪" ,‬קנה"‪" ,‬גאל"‪ ,‬אם אמנם מדובר כאן בירושה‬

‫בלבד‪.‬‬
‫הצעה אחרת שפותחהעל‪-‬ידייעקבגיל‪ 37 ,‬מבוססת על קטעי פרשנות מסורתית‬
‫ומורחבתכדיפירושהעומדבפניעצמו‪ .‬לדעתגיל‪ ,‬לאהיהדיןיבוםברות‪.‬תביעתה‬
‫מבועזהייתהלקיום תסד המוטל על הגואל לשאת את קרובתו (חז"ל ראו במשואי‬
‫אשה קרובהמילויחובהמשפחתית)‪.‬נעמי שמרה את השדהשקיבלובירושה מבעלה‬
‫הנפטר לצורךנדוניה לכלתה המסורה רותוהתנתה‪ ,‬שהקרובשירצה לשאת את רות‬
‫יזכהגםברכישתהשדה‪.‬הגואלהסכיםאמנםבתחילהלגאול את השדה‪ ,‬אך לאניאות‬
‫לשאת אתרות‪,‬ולפיכך הפסיד את המקח;בועזשהסכים ‪-‬זכהבו‪.‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י‬
‫באורו שלגילמיישבהידורים רבים‪ ,‬אבלאינונקימקשיים אחר‬
‫מכך‬
‫שפרשהזואינהמחוורת לסכלצורכה‪ .‬עצם ההזקת השדהבידינעמי אשהעולהיפה‬
‫עם עיקרו של הסיפור על נעמי החוזרת ריקם‪ ,‬מגעת בעוניה עד פת לחם‪ ,‬ומניחה‬
‫לכלתה לצאת וללקט עםהענייםולהיות נחשפת להשפלהולפגיעות‪.‬נסיונו שלגיל‬
‫להסביר זאת בשמירת השדהכנדוניהאינועונה על שאלותנוספות‪ :‬מדוע לא מכרה‬
‫חלק מהשדהזמדוע לאהחכירתו?נוסף לכך פרקג‪ /‬עומדכולובסימןנאולת האשה;‬
‫גאולת השדה אפילואינה נרמזת בפרק ג‪ ,/‬והיא הפתעה השמורה לפרקד‪ .‬ואולם‬
‫לפיהצעתושלגילמלכתחילהנכרכוגאולת השדהונישואירותכתנאימפורשעל‪-‬ידי‬
‫‪ 25‬לסיכוםהקשיים המשפטיים ראה‪. 1. 0. Beattie, The Book of R,th Evidence :‬ם‬
‫‪. 25,1-267‬ק ‪ ,for Israeli~LtSe Legal Practice, VT 24 )1974(,‬וכן פרושו של קממבל לפרקד'‪.‬‬
‫‪ 26‬יוסף בן ‪.‬מתתיהו‪ ,‬קדמוניות היהודים (מהדות שליט)‪ ,‬כרך )ג ספר ה‪ ,‬עמ' ‪–174‬ן)‪.17‬‬
‫‪ 27‬עיין‪ :‬י' גיל‪ ,‬מגילת רות‪ ,‬חוקיה ומנהגיה‪ ,‬ספר זר‪-‬כביד‪ ,‬הוצ' חתלמהמ"ק‪ ,‬ירושלים‬
‫תשע"ח‪ ,‬עמ' ‪.160-!53‬‬

‫‪454‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫~‪ ]12‬המבנההספרותי‪ ,‬התפתחותהצלילהומלאכת הממפר‪,‬במצילתרות‬
‫נעמי‪ ,‬מדועאיןרות רומזת על הפרסשיינתןלגואלהזואתוצור‬
‫ר' צומדכולו‬
‫בסימןיוזמתוופקחותו שלבועז‪ ,‬הדואגלהסדיר אתהעניינים על הצד הטובביותר‪.‬‬
‫הצגת הקשרשבין גאולת השדהוביןנישואי רות לשאל כ"המצאתה שלנעמי למען‬
‫הטבת מצבה של רות" ליל‪ ,‬עמ' ‪ )155‬בטלת מהתיאור שבפרק ד' את חיוניותו‬
‫הספרותית‪ ,‬מפאשהתיאור כולו עומד על כך שבועז בפקחותו הוא הואהיוזםוהוא‬
‫הוא הקושר אתהענייניםיחדיו‪.‬‬
‫לפיכך אםבאנו בכל זאתלקיים אתהפירוששהגאולה שבכאןהיאגאולהוקנייה‬
‫מידי נעמי‪ ,‬שירשה שדה ועומדת למוכרו‪ ,‬וזכות השאל לקמתו בראשונה‪ ,‬בדומה‬
‫לסימור חנמאלוירמיהו(ירמיהו ל"ב)‪28 ,‬הרייש לומר‪ ,‬שבועז בפקחותו הוא שקשר‬
‫ביןשתיהגאולותוכרכןזובזו‪ .‬אמנם מעיקרהדיןאין קשרהכרחיביןהשתיים‪ ,‬אבל‬
‫בועז העלה הנמקהמוסרית‪ ,‬ההולמת אתאופי ההברה השבטית שבהנודעהחשיבות‬
‫רבה לשמירתבית האבונחלתו‪ .‬קשההיה אפואלגואללהפרידביןהשתיים במעמד‬
‫מכובדזה שבשער ובנוכחותהזקנים‪.‬גם הצעהזובגיווניההשוניםניצבתבפניקשיים‪,‬‬
‫והעיקרי שבהם הוא תיאורה של נעמי כבעלתנכסים‪.‬ניתןליישב קושיזה בדוחק‪,‬‬
‫ששדותהמשפחהנתפסובידיזריםורק עתההוחזרולנעמי‪,‬בדומהלמסופרבמלכים‪-‬‬
‫ב‪ ,‬ח'‪.‬אין לבטל הצעהזו למרות קשייה‪ ,‬מפנישאין לקטע הסבר הנקי ממגרעות‬
‫ומקשיים‪.‬‬
‫בדוחקניתןגם להציע שהגאולהוהקנייה שבכאן הםמידי אדםזר‪ ,‬בדומה לחוק‬
‫המפורש בויקרא כ"ה‪ ,‬לפי הנחהזו‪ ,‬חלקת השדה נמכרה בעבר‪ :‬כנראה על‪-‬ידי‬
‫אלימלךונעמישחיסלו עסקיהם ערבירידתםלשדימואב‪.‬בועז קורא אמנם בשמה‬
‫שלנעמיכמוכרת‪ ,‬מפתשמשניהםהיאשוותרהבחייםוהיאאוליגם בעלתהזכותלשוב‬
‫ולזכות בשדה בבואהיובל‪ .‬אפשרגם לומר שמכרה את השדה בשובה משדה מואב‪,‬‬
‫ואולי כילתהממוןזה בקשיתבית ובהוצאות השתקעות‪ ,‬אלא שהסברזהאינו הולם‬
‫אתאופיו שלהסיפור המתאר את חזרתה ריקם ואת מצבה הדחוק‪ .‬זאתועוד לשות‬
‫של הכתוב ב‪-‬ד'‪ ,‬ט קובע בפשטות‪,‬כיאכןנעמיהיא בעלתנכסיהנפטריםוהקנייה‬
‫מתבצעת עתה "מידנעמי"‪ .‬רק בדוחק רבניתן לומר‪,‬כי לאנותרובידיה נכסים‪,‬‬
‫והקנייהשבכאןהיארכישתזכויותהירושה‪,‬שחשיבותן רבהבמיוחדלגביחזרתהשדוח‬

‫פרי‬

‫ביובל‪.‬‬

‫בין אם מדובר בגאולת שדהמידנעמי‪ ,‬בדומהלסיפור חנמאלוירמיהו‪,‬ובין אם‬
‫מדוברבגאולהמידקונהזר‪ ,‬בדומהלחוקהגאולה המפורשבויקרא ב"ה‪ ,‬מהשברור‬
‫הוא‪ ,‬שהשאלאמור לשלםבמיטבכספוכדילגאול אתהשדה‪ .‬עתהיכוליםאנולחזור‬
‫לניתוח האירוע ולצדדיו הספרותיים‪ .‬בועז כרך את שתי הגאולות לא מפני שהן‬
‫קשורות בהכרחזובזו‪ ,‬אלאמפנישנתכווןלהכביד עלהגואל‪.‬הואהציעליאללגאול‬
‫את השדה‪ .‬המאל‪ ,‬שראהסיכויים שהשדה ישאר ברשותואפילו בבוא היובל‪ ,‬מפני‬
‫שכנראה לאיהיה המשך למשפחתאלימלך‪ ,‬הסכיםלקנות אתהשדה‪.‬ואולם משכרך‬
‫בועזקנייהזובגאולתה שלרות‪ ,‬בצרפוהנמקהמוסרית‪-‬שבטיתוכוונהלהקים את שם‬
‫‪8‬ג פרשנים רבים נוקטים הנחות מוצא אלה כיסוד להסבר הקטע‪ ,‬ראה למשל‪ :‬מ"צ סגל‪ ,‬חק‬
‫ומשפט במגילת רות‪ ,‬בקובץ מסורת וביקורת‪ ,‬ירושלים ‪ ,1937‬עמ' ‪ 1185-177‬פורשו של‬
‫קמפבי‬
‫לפרקד'‪.‬‬
‫‪455‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫בית מקרא )עה(‬

‫משה גרסיאל‬
‫[‪3‬ח‬
‫המת עלנחלתו‪ ,‬הבק המאלששוב אק מדהרברמישת שדה לצמיאת‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬
‫השדהיועמד לרשותהבן הבכורשיוולדמנישואיו לרות‪ ,‬והואיפסיד את ממון‪ ,‬ולא‬
‫זו בלבד אלאבניםנוספיםשיוולדו ממנהיחלקובין במוהקודמים בנחלתוויש בכך‬
‫משום השחתת נחלתוופיצולה ליחידות קטטת בעתיד‪ .‬אפשר גם שדעתו לאהייתה‬
‫נוחהמנשיאת אשהנוספת‪,‬אואולי מצאפסולבנשיאתנכריה(בדומהלזה כברהציעו‬
‫חז"ל)‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מצירוף סיבות אלה בחר הגואל לתתביטוי מפורש רק לסיבת‬
‫השחתתנחלתו‪,‬מפנישהיא לבדהנראתהלוכסבירהומכובדת להעלותה במעמדזה‬
‫לפניהזקנים והעם אשר בשערהעיר‪.‬נמצינו למדים‪ ,‬שבועז פתח במתכוון בהצעת‬
‫גאולת השדה‪,‬כדילכרוך הפסדממון בהצעהלגאולתרות‪.‬על‪-‬ידי תחבולהזוקיווה‬
‫להכביד עודיותר עלהגואלולגרוםלושיסתלקמזכויותיו‪.‬‬
‫מבחינהספרותיתעולה אפואתמונתבועזכאישנדיב‪,‬חריףופיקח‪,‬היודע לכלכל‬
‫היטב אתעניינו‪ .‬כמדזוהגואל הוא האדםהמצוי‪ ,‬הדואגלאינטרסיםשלו‪ ,‬הואאיפו‬
‫נכון למאמץ כספי לטובת נחלתאחרים‪ ,‬הוא חושש רק ל'השחתתנחלתו'‪.‬עימותזה‬
‫מבליט אתרוחבליבושלבועז‪,‬שמאות לשאתבנטלהכספי ובלבדלחזורולהקים שם‬
‫למשפחתהנפטרים‪.‬‬
‫נקודת התצפית )‪01~1 ofview‬ק) העקיפה של המספר מתבררתהיטב בברכות‬
‫הזקנים והעם מכאן ובברכתהנשים לנעמימכאן‪.‬הזקנים מברכים אתמי שנאמר בו‬
‫"איש גבור חיל" אשר נשא אתמי שנאמר בה "אשת חיל" בברכה‪" :‬ועשה חיל‬
‫באפרתה"‪ .‬ואולם המספר מודע גם לדרך המיוחדת שבה נתגלגלו הדברים עד‬
‫לסיומם‪ ,‬ובכללזהגם לכך‪,‬שיוזמתה שלנעמי‪ ,‬כמוגםשהייתה של רות במחיצתבו‬
‫באותולילהשבגורן‪,‬היובניגוד למסורתהצניעותשבישראל‪ .‬עקיפה שלנוהגנמצאה‬
‫גםבבועזשהערים עלהגואלכדילזכותבגאולה‪.‬הזקניםמברכים‪":‬ויהיביתךכבית‬
‫פרץ אשרילדה תמרליהודהמן הזרע אשריתן ה'לךמן הנערה הזו" (ד'‪,‬יב)‪,‬ויש‬
‫בברכהזו משום 'הכשר' בדיעבד למעשה‪ ,‬שכןגם תמר נהגה שלא בהתאם לכללי‬
‫הצניעות‪ ,‬כאשרישבה כקדשהופיתתה אתיהודה לבואאליה‪.‬גםסיפור תמר מבוסס‬
‫על הקדמתגואל בעלקירבה רחוקה(יהודה) עלפניגואלקרוביותר(שלה)‪.‬ובדומה‬
‫לזההזכרת רחלולאה‪,‬תוך הקדמת רחלהצעירה ללאההבכירה‪ ,‬באהלרמוזשאף‬
‫בזולוונישואיהןבתחבולה‪:‬יעקב עבד שבעשניםלמעןהצעירה‪,‬והערימועליוונמצא‬
‫נושא אתהבכירה‪,‬ובכלזאת ‪-‬כךמטעימיםהזקניםוהעם ‪-‬משתיהןנבנהביתישראל‬
‫זכרי אבות ואמהות שבברכות הזקנים והעם הם סלקטיביים וכוונתם להבליט את‬
‫נקודת התצפית של המספר הסולח לכל השלושה על שנזקקו לנהוג שלא עלפי‬
‫פנורמות החברתיותהמוסריות‪.‬‬
‫חתימהזו בברכות לכל שלושהגיבוריהסיפור משלימה אפוא אתמעגלי העלילה‬
‫השונים‪ .‬אם באנו לסכם נוכל לומר‪ ,‬שהבעיה הטראגית‪ ,‬שנראתה לעתים כחסרת‬
‫פיתרון‪ ,‬באה בסופו של דבר לכלליישוב‪ ,‬והתוצאההייתה אפילו מעברלציפיות‬
‫הכמוסות שלהגיבורים‪ .29‬הדרךהייתה קשה ורבת חתחתים‪ ,‬ואולםיוזמתםונכונותם‬
‫‪ 29‬המגילה מסיימת כאילן היתש של בועז ומוסרת שממנו יצא ~ור‪ .‬מספר חוקרים הניחו‬
‫שזו תוספת שאינה אורגאנית למגילה (למשל אייסמלט במבוא‪ ,‬הנ"ל בהע' ‪ ,1‬עמ' ‪ 479‬ואילד)‪,‬‬
‫ואולם לאח‪,‬רונה גוברת הדעה לראות בזו את חתימתה האורגאנית של המגיל‪,‬ה ‪-‬עיין ויינפלד‬

‫(הנ"ל בהע' ‪.)10‬‬

‫)‪45‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )עה(‬
‫[‪]14‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ח‬

‫המבנההספרותי‪ ,‬התפתחותהעלילהומלאכתדענ‪0‬פרבמגילת רות‬

‫של כל אהד מהשלושהלהיטיב ולעשות חסדלזולת(לחייםולמתים) הביאו בסופו‬
‫של דבר לכללפיתרקואפילו הרבה למעלהמזה!‬
‫עליסוד הניתוח הספרותי נראה לנו‪,‬כי אכן בשורת המגילה היא שלצירוף של‬
‫חסד‪ ,‬מסירותויוזמה‪ ,‬ה' שולח את עזרתו וברכתו‪ ,‬ואפילו טראגדיותאישיות קשות‬
‫עשויותלבואלכללפיתרק‪.‬בנאתמצטרפים אפלשורהארוכהשלראשותםואחרונים‬
‫שראו אתנושא החסדוגמולוכעיקרכוונתה שלהמגילה‪.30‬‬
‫‪ 30‬דעה זו באה כברבמדרים‪ :‬א"רזעירא מגילה זואין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור‬
‫ולא היתר‪ ,‬ולמה נכתבה ? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסרים"(רו"ר ב'‪ ,‬טו)‪ .‬תפיסה זו‬
‫מקובלתעל רבים מהפרשנים החדשים ‪ -‬ראה למשל ספריהם של האלם וקמפבל‪ ,‬הנ"ל בהע' ‪.15,1‬‬

‫מ קראי ק דש‬
‫חמשה חמשי תורה וקריאתם‬

‫ספר שלמה רוזוביקי‪:‬‬
‫הדקדוק המוסיקלי של קריאת התורה‪.‬‬
‫הסדרות‪ :‬נצבים‪ ,‬וילך‪ ,‬האזינובתוי‪-‬נגינה‪.‬‬
‫מחקרים על קריאת התורה ועל ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬

‫'שניאור‪-‬זלמןצייטלין ‪-‬חייםבר‪-‬דיין‬

‫‪ 456‬עמודים‪ .‬המחיר בארץ ‪ 300‬ל"י‪ ,‬בחו"ל ‪$20‬‬

‫מגלת אסתר וקריאתה‬
‫מסה‪ ,‬דקדוק מוסיקלי‪ ,‬כל המגלהבתוי‪-‬נגינה‪.‬‬
‫‪ 192‬עמודים‪ .‬המחיר בארץ ‪150‬ל"י‪ ,‬בחו"ל ‪.$10‬‬
‫ההפצה‬

‫ד"ר ש"זצייטלין‬

‫רח' אמשטרדם ‪ ,7‬תל אביב‪ ,‬פל' ‪03-225853‬‬

‫‪457‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)