שאלת מטר בארץ ובגולה

ושע ידיב בקעי לוק
ברכת השנים
אימתי שואלין על הגשמים
הלוגבש וניחאל הכרבל רטמ
המצעל תעבוק הלוגה
רשות הרבים ורשות היחיד
רואים את עצמם כאילו הם באכסניא
אין פרנסה אלא בארץ
לנו המים
עולם הפוך מצאו
הירחאו ותילע ינפל ם"במרה תעד
רבי הארץ ויחידי המקום
ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה
יהמ הלוגה
למה לא נעשה כבני ארץ ישראל
תן טל ומטר בארץ
עבטמה ירבע ינש
קחודמ איהש הלאש
הגר"א שואל על טובת הארץ
ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה

תמצית: המאמר עוסק בשאילת גשמים בברכת השנים, בחילוקי הדעות לגבי שאילת גשמים
פרטית ב"שומע תפילה" ובחילופי הנוסחאות של בקשת הגשמים.
מילות מפתח: ברכת השנים, ותן טל ומטר, שאילת גשמים, שאלת גשמים

התאריך לבני הגולה לשאילת גשמים נקבע לפי שנת החמה, תקופת תשרי חלה ביום 23
בספטמבר. ר' דוד אבודרהם מציין:

התפילה בה שואלים על הגשם בימות הגשמים תקנו בברכה התשיעית של השמונה עשרה:
"שאלה – בברכת השנים; מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך שהיא פרנסה – קבועה בברכת
פרנסה" (ברכות לג:). פרנסה של מי? פרנסתה של ארץ ישראל בגשמי ברכה, כמו שאומרים
בוידוי המעשר (מעשר שני ה', יג): "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל
ואת האדמה אשר נתת לנו – תברכה בטל ובמטר" או פרנסתו של כל יהודי באשר הוא שם?
ואם תמצא לומר כי שואלים על פרנסת הארץ, מה יעשה יהודי אשר חי באקלים ובתנאים
שונים מארץ ישראל?

הספקות האלה הביאו לא רק לתאריכים שונים בין הארץ והגולה, אלא גם לניסוחים שונים
של ברכת השנים ולשינויים בכוונה ובמשמעות של הברכה. בתאריכים כיצד?

במשנה ובברייתא ובתוספתא בתחילת מסכת תעניות נמסרות מסורות זמנים שונות מתי
להתחיל שאילה על הגשם: במוצאי שמיני עצרת, בג' במרחשון, בז' בו, בי"ז בו, וששים אחרי
תקופת תשרי, שלושה זמנים נדונים להלכה. חג הסוכות בארץ ישראל הוא חג האסיף, וכבר
אז אין עוד פירות בשדות. ובחג נידונים על המים.

ההתחשבות באחינו עולי רגל מן הגולה גרמה לדחות את שאילת הגשם לעוד שבועיים אפילו
כאשר כבר עסקו בזרע בשדה והגשם היה רצוי בעונה זו. התחשבות דומה השפיעה על עיבור
השנה כאשר היה צורך לבני ארץ ישראל לאחר ראש חודש ניסן לעוד חודש, אבל שמעו כי עולי
רגל מבבל כבר הגיעו לנהר פרת בדרכם לירושלים – לא עיברו את השנה (ירושלמי סנהדרין א,
ב). הרמב"ם והר"ן פוסקים כי בזמן הזה שואלין את הגשמים ממוצאי החג. אבל הרי"ף
והרמב"ן (ובנו ר' אברהם, בתשובה) פסקו שיש להתחיל בשבעה במרחשוון. הר"ן מנמק
פסקם: "דכי איפסקא הילכתא כרבן שמעון בן גמליאל, היינו אפילו לאחר חורבן, לפי שהיו
מתאספין בכל הסביבות ברגל בירושלם כמו שעושים גם היום, ומפני עולים הללו ראוי שנאחר
."הלאשה

עוד בימי הבית לא היתה התחשבות זו עם עולי רגל מבבל בלבד, אלא גם דאגו לשלומם בבבל
בתפילתם על הגשמים.

בכל זאת השפיעו צורכי הפרנסה בתנאי אקלים מיוחדים על זמני השאלה לגשם. (ירושלמי
תענית א, א, בבלי שם י): "חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בגולה לא נהגו כן, אלא עד ששים
יום בתקופה. (רש"י: בגולה אין שואלים עד ס' בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך ואין צריך מטר
כל כך). אמר שמואל: הלכה כחנניה. ותני כן: במה דברים אמורים – בחוצה לארץ, אבל בארץ
ישראל, הכל לפי הזמן, הכל לפי המאורע".

חנניה בן אחי רבי יהושע היה בין התנאים אשר נאלצו לרדת לבבל בימי דור השמד והרדיפות,
ואשר ניסה לבסס סמכות מרכזית של ההלכה בנהרדעא אפילו בימי ההתאוששות בארץ
ישראל (ברכות ס"ג, ירושלמי סנהדרין א, ב, קהלת רבא א, ח). חנניה קבל הנוהג המקומי,
ודורות אחריו בבבל קבעוהו להלכה. במדרש (בראשית רבא ו, ח) מוצאים עקבות תפילה על
הגשם אשר התפללו בגולה אפילו בתקופת תמוז, לפני חג הסוכות. על פי המקרא בישעיה (מ"ג,
ט"ז) "רבנין אמרי: הנותן בים דרך – מעצרת ועד החג; ובמים עזים (נהרות) נתיבה-מן החג ועד
החנוכה. רבי נתן כהן, אחוה דרבי חייא בר אבא, הוה מפרש בימא (מפליג בים). אמר ליה
לאחוי: צלי עלי (תתפלל עלי). אמר ליה: מה נצלי עלך? מן דאת קטור לולבך – קטור רגליך
(משעה שאתה אוגד לולבך – מנע רגלך מלהפליג בים) ואין עיילת לבי כנישתא ושמעתן מצליין
על מטרא – לא תסמוך על צלותי".

אם בעלי ההלכה ויתרו לגולה בהתחלת זמן התפילה, בכל זאת רצו לשמור על צביון ברכת
השנים כתפילה המיועדת לברכת ארץ ישראל בעיקרה (תענית י"ד: ירושלמי שם א, א):

שאלת בני נינוה מארץ שנער מצאה גם תהודה ותגובה במדרש (משנת רבי אליעזר ע' )50-48

מכאן מובן הקושי אשר הרגישו בענין זה בבית מדרשו של הנשיא הרב ר' יהודה ב"ר ברזילי
בברצלונה, בעל ספר העתים:

מאידך נמצאת מסורת כי בני ישראל הביאו ברכת הגשמים לגולה על ידי שאלתם "הכל לפי
המקום, הכל לפי הזמן". נאמר במדרש (בראשית רבה ל"ט, יט, ולקח טוב לבראשית יב, ג)
"ונברכו בך כל משפחות האדמה (ובזרעך) – הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך. יעקב ברך את
לבן "נחשתי ויברכני ה' בגללך" וברך את פרעה "ויברך יעקב את פרעה" יוסף ברך את פוטיפר
"ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" וכו' ועד היום הזה ישראל אין להם שדות וכרמים, והם
מתפללים בכל יום יום "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". לפי המדרש האחרון אין
לישראל עסק בחקלאות בארצות הגולה, ובכל זאת הם מתפללים על ברכת הגשמים, כדי
להביא פרנסה וברכה לגויים בזכות אברהם אבינו ויעקב אבינו. יתר על כן נהפכה ברכת תפילה
זו לגורם מדיני ובטחוני לישראל בגולה. ר' אברהם סבע, ממגורשי ספרד, ומוכיח דורו יען כי
הגירושים נגזרו על ישראל בגלל שהרגישו את עצמם בגולה יותר מדי בבית, כותב בספרו
"צרור המור" לתחילת פ' בחוקותי: "ונתתי גשמיכם בעתם – ולא נאמר: ונתתי לכם גשמים,
להורות שהגשמים הם שלנו, כאומרו (בראשית כו, כ) "לנו המים". וזה היה רמז לתפארת עוזנו
כשקבלו אותנו האומות. לפי שהיינו יודעים להביא להם מים בעתם. ובזה אומרים (דברים ד,
ו) "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

קושי אחר התעורר אצל יהודי הגולה אשר גרו בארצות דרומה מקו המשוה. בימות הגשמים
בארץ ישראל יש שם עונת הקיץ וימות הגשמים שלהם בימות החמה של ארץ ישראל. כאשר
הגיעו גולי ספרד למדינת בראזיל במאה השש עשרה, נמצאו במבוכה היאך לשאול את
הגשמים, והריצו שאלה לאחד מגדולי הדור, רבנו חיים שבתי בשאלוניקי. המהרח"ש השיב
להם (תורת חיים ח"ג סימן ג') כי ישאלו "תן טל ומטר לברכה" בימות הגשמים של ארץ
ישראל – ואילו צרכי פרנסה של מדינת בראזיל בעונתם ב"שומע תפילה". הרמב"ם ראה בדעה
כזו משום השקר והאיוולת. בפירושו למשנת תענית הקובעת תחילת שאלה בשבעה במרחשון,
:בתוכ אוה

הצעת "סברה נכונה ונראית לעין" כזאת כתב הרמב"ם בפירוש המשנה בהיותו במארוקו.
משם הפליג ועלה ארצה לכמה חדשים. ביום הששי, בשבעה למרחשון שנת תתקכ"ו ( )1165
זכה להיות בירושלים (ספר חרדים לר' אלעזר אזקרי, מצות התשובה פ"ג). יש להניח כי
התחיל באותו יום לשאול "ותן טל ומטר לברכה". מחמת המציק ירד והתיישב במצרים.
הליפת תוכלה) קספ אלא ,ל"נה הרבסב דוע קיזחה אל רבכ "הרות הנשמ" ורפס רביח רשאכ
:(זט ,ב

הנשמה שוריפב בתכש שממ הכלהה קספב וב רזח ם"במרה יכ החנהה תא לבקמ וניא ש"ארה
כסברה נכונה ונראית לעין.

בהמשך התשובה כותב הרא"ש:

ברם אין בתלמוד הגדרה ברורה על מה יחול השם "בגולה" הנזכר במאמרו של חנניה בן אחי
רבי יהושע: "ובגולה עד ששים בתקופה". שם זה מציין בספרי המקרא את מחוז המושב של
גולי ארץ ישראל בבבל. גם בתלמוד משמש שם זה לציין אותו המחוז, בעיקר בסביבות
נהרדעא, מקום מושבו של חנניה (עיין דורות הראשונים לרי"א הלוי ח"א כ"ה ע' .)692לפי זה
יוצא איפוא כי חנניה מתכוון רק לבבל. אמנם בעל האשכול מביא שתי דעות: "איכא מאן
דאמר, דהאי "גולה" בבל היא, שאין צריכה למטר כל כך, כדאמרינן (תענית י): מי גרם לבבל
שימלאו אוצרותיה בר? מים רבים ששוכנת עליהם (על פי ירמיה נא, יג) – ואיכא מאן דאמר:
."רמאק אמתס "הלוג"

הדעה הראשונה זהה עם זו של בעל הלכות גדולות, אשר אינו רואה את ההבדל, אם להתחיל
שאלה שבעה ימים במרחשון או ששים אחר התקופה, לפי הגורם הגיאוגרפי: הארץ וחוצה
לארץ, אלא לפי תנאי ההשקאה הטבעית. בבל הנמוכה בבקעת ארם נהריים, פרת וחידקל
ופלגיהם ותעלותיהם, זקוקה לגשמים רק בעקיפין כדי להבטיח מי הנהרות. לכן הוא מציין
לתאריך ס' אחר התקופה: "ומדכרינן בבבל: ותן טל ומטר". ואילו "בכל המקומות ששותין מן
מטר כמו א"י ופרנקיא, מתפללים "טל ומטר" בשבעה במרחשון… כך מנהג בני אפריקי
."הלוכ

הדעה השניה מיוצגת על ידי רש"י (ובבל בגולה, מתוך שאינן צריכין לגשמים, אין שואלים עד
ס' לתקופת תשרי. וכן אנו נוהגים, שכל מנהגינו אחר בני בבל) ותלמידיו (ספר האורה סימן ל':
"בגולה" פירוש, כל הגלות; מחזור ויטרי סימן כ"ד). מדבריו משמע כי אין תנאי השקאה
קובעים בדין זה אלא העקרון שבהוראה אם להזדהות עם מנהגי ארץ ישראל או עם גלות בבל:
."לבב ינב רחא וניגהנמ לכ"

הרא"ש (בתשובה הנ"ל) חולק בזה על רש"י: "ואנן בכל מילתא אזלינן בתר חכמי בבל ועבדינן
כוותייהו, היכא דפליגי אהדדי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל, דתלמוד בבל חשבינן עיקר. במה
דברים אמורים? בדבר איסור והיתר, וחיוב ופטור, וטומאה וטהרה. אבל דבר התלוי בצורך
השעה, ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה, ראוי לילך אחר השנים המקומות והזמן. כי )1בבל
שוכנת על מים רבים, ולא היו צריכין גשמים עד ששים לתקופה; )2או היה זמן הזרע מאוחר
בבבל, – אבל בארץ אשכנז, שזמן הזרע הוא מחצי תשרי ואילך, הדבר ידוע, שאם לא ירדו
גשמים מיד, יתקלקל הזרע, שהעופות והעכברים יאכלוהו כולו. למה לא נעשה כבני ארץ
ישראל, אשר שואלין הגשמים במרחשון, כרבן גמליאל. כי בדבר הזה אין מחלוקת בין בני בבל
ובין בני ארץ ישראל, עד שיתנו אלה טעם לדבריהם שראוי לעשות כמותם. אלא שבבבל היו
עושים מה שעשו כפי שצריך להם. והמשנה, בה נאמר כי שואלין את הגשמים במרחשון –
נשנית בארץ ישראל כפי הצריך להם… כשיצאתי מאשכנז, ועברתי דרך פרובינצא, שמעתי
במונפישליר, שהיו מזכירים הגשמים בז' במרחשון, ויישר בעיני". הרי נימוקו של הרא"ש לפי
צרכי פרנסה של כל מקום. ובכל זאת לא קבעו לעצמם איזה תאריך מוקדם חדש אלא
מתחילים לשאול על הגשמים כבני ארץ ישראל בז' למרחשון.

מדברי ה"מנהיג" (תפילה סימן נו)

כל המתענין בדבר יכול לעמוד על השינויים הגדולים שיש במטבע ברכה זו בין עדה לעדה עד
היום הזה. לא רק בפתיחתה אלא אף בפרטי הבקשות אשר נכנסו בה בימות הגשמים עם
השאלה. ואילו "המנהיג" בא לערער על מנהג זה, כי אין להוסיף בה שום בקשה אלא "ותן טל
ומטר", אבל מטבע הברכה נשאר בצורתו ללא שינוי כשאר הברכות. מה הביא לידי השינויים
?הלאה

השואת הנוסחאות מראה כי השינויים הבולטים מצויים במסורת התפילה של יוצאי ספרד
ועדות המזרח, ואילו בקהלות איטליה ובלקן ואשכנז אין מסיפים בחורף אלא המלים של
השאלה על הגשמים. ידוע כי במטבע הברכות קבלו בספרד ובעדות המזרח את המסורת של
בבל. מסורת ארץ ישראל התקבלה באיטליה, בלקן ואשכנז. כאשר שלחו בני נינוה לרבי
להורות להם כיצד להתפלל על הגשם בתקופת תמוז, קבלו תשובה: כיחידים ב"שומע תפילה"
לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה (ברכת השנים).

המטבע העתיק של ברכת השנים ידוע לנו מן הגניזה: "ברך עלינו ה' אלקינו את השנה הזאת
לטובה (או: אבינו, ברך עלינו שנה טובה) בכל מיני תבואתה. ברוך אתה ה' מברך לברכה".
לנוסח זה הוסיפו בחורף "ותן טל ומטר לברכה". בתפלה "מעין שמונה עשרה (הביננו)" היה
מטבעה (ברכות כט.; ירושלמי שם ד, ג) "ברך שנותינו בטללי ברכה (בגשמי ברכה) ודשננו
(ושכננו) בנאות ארצך". הכנסת "שאלה" על הגשם לברכת "השנים" אינה מלאכותית כמו
"הזכרה מעין המאורע" בברכת "רצה" בתפילה ובברכת "בונה ירושלים" בברכת המזון; שהרי
צירוף זה כבר מוצאים אצל אליהו הנביא (מלכים א' יז-יח): "אם יהיה השנים האלה טל
ומטר…. ואתנה מטר על פני האדמה". ברכת השנים מזומנת לארץ ישראל וזה צביונה. על כן
לע זא לואשל ידכ זומת תפוקתב וז הכרב לש העבטמ ונשי אל הונינ ינב יכ יבר דיפקה
הגשמים, אלא יבקשום כפרנסת היחיד ב"שומע תפילה".

כיצד התפללו בני הגולה על הגשמים כשהיו צריכים להם בקיץ? בטור אורח חיים סימן
תקע"ט נמסר לנו נוסח ההרחבה של "שומע תפילה" כשהכניסו לברכה זו בקשה על הגשם:

המאבק בין ה"בית" וה"אכסניא" מצוי גם במטבעה של הברכה.
כתב (ש"ע אורח חיים, אחרי סימן רמ"א): "בברכת השנים – ברכה על פני האדמה. א"רגה

ושבענו מטובה, ולא מטובך", כי קאי על ארץ ישראל. ייתכן כי נוסח "מטובך" מושפע מברכת
קדושת היום בשבת "שבענו מטובך".
תא עבשו" :לפי מסורת בבל – בסידור רב עמרם גאון, תימנים ספרדים, רמב"ם, אבודרהם

העולם כולו מטובך";
: "ושבע את העולם כולו מברכת טובך". סידור רב סעדיה גאון

"ושבע עולם מאוצרות טובך"; לפי מסורת ארץ ישראל – נוסח א"י מן הגניזה:

: "ושבע את העולם מברכותיך"; ינאילטיא

: "ושבענו מטובך". ירטיו רוזחמ

(שו"ת ד, כ) מקפיד: "יש לומר בברכת השנים "ושבענו מטובך" ולא "מטובה", כי כן ש"ארה

הוא נוסח התפילה, ואין לשנות ממטבע שטבעו חכמים, ולא שמעתי ולא ראיתי מעולם כי אם
"ושבענו מטובך", וקאי על הקב"ה ולא על השנה. וכן בכל הברכה: "ברך עלינו, ותן טל ומטר,
ושבענו מטובך, וברך שנתנו", והמשנה מפסיד". לפי זה ה"טוב" להתיחס: )1להקב"ה; )2
לשנה; )3לארץ ישראל.

נוסח האר"י – "מטובה". בעל עטרת זקנים (או"ח קי"ז) מציע פשרה מפי המקובלים: המתפלל
בדרך (באכסניא) יאמר "(על) פני האדמה ושבענו מטובך" אשר סופי תיבות דומות לברכת
מלאכים בדרך "כי מלאכיו יצוה לך" (יהוך-יהוך); ואילו בבית יתפלל: "(על) פני האדמה
ושבענו מטובה" אשר סופי תיבותיה מצטרפים לשם הוי' בכבודו ובעצמו, במקום אשר בחר
לשכן שמו שם (ספרי, עקב מב).