ניתוח, שספק יועיל – ספק יחיש את המיתה

האם מותר לבצע נתוח בחולה, שאומדים אותו למות, אשר עשוי לרפאותו, אבל עלול להחיש מותו?

במסכת עבודה זרה (דכ"ז) מבואר, שאם אמדו את החולה, שודאי ימות – מותר להתרפא מגוי, דלחיי שעה אין אנו חוששין במקרה שעשוי להתרפא, אף באופן רחוק. ואף, ששם מדובר ברופא עכו"ם, אבל מכיון שחולה זה הוא בגדר טריפה – אין כאן דין רציחה (כמבואר ברמב"ם, הלכות רוצח, פרק ב', הלכה ח'). "אולם בעקר הדבר נראה, כיון דלחיי שעה לא חיישינן, כי ספק פקוח-נפש דוחה חיי שעה, אם כן אין נפקא מינא בין רופא ישראל לנכרי".

"בודאי, שראוי להתבונן בזה ולסמוך על דעת הרופאים היותר מומחים, ואם גדולי הרופאים הכריעו לנתח בלי חלוקי דעות, ההכרח לסמוך עליהם".