"כי המליץ בינותם"
תפקיד המתרגם במקרא
"כי המליץ בינותם"
תפקיד המתרגם במקרא
רבה דוד
מתוך: "מכלול", גיליון כ, סיוון תש"ס
המאמר עוסק בתפקידו של התרגום בהבנת טקסט, סוקר מקורות מקראיים :ריצקת
בהם יש תרגום במקרא עצמו, ומגדיר את תפקידיו של המתרגם.
תרגום המקרא, מתרגם. :חתפמ תולימ
המתרגם הוא דמות המופיעה לעתים רחוקות במקרא. למה הופעותיו של המתרגם כל כך נדירות?
ממה מורכבת דמות המתרגם במקרא? ומה בא המקרא ללמדנו כאשר המתרגם מופיע? תשובות
לשאלות אלה ניתן למצוא בשילוב של פירושי חז"ל ומיומנויות ממקצוע התרגום.
הצורך הראשון במתרגם במקרא נלמד כפועל יוצא מסיפור מגדל בבל: "הבה נרדה ונבלה שם
שפתם, אשר לא ישמעו [רש"י: יבינו] איש שפת רעהו" (ברא' י"א: ז'). קשיי ההבנה בין דוברי
השפות גדלו, מן הסתם, בהתאם למרחק הפיזי ביניהם: "…ומשם הפיצם ה' על כל הארץ" (שם,
ט'). אך למרות הצורך מכאן ואילך בתרגום, לא המתרגם ולא מקצוע התרגום מוזכרים בסיפור
.שרופמב יארקמה
הפעם הבאה שמופיע תרגום במקרא, אם כי לא המתרגם עצמו, היא בכינוי לגל האבנים המעיד על
הברית שכרתו יעקב ולבן ביניהם: "ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גלעד" (ברא' ל"א , מ"ז).
התורה): לדברי חז"ל, "מאי ניהו [מהו] תרגוםלש התורה (לעומת תרגום ךותבזוהי דוגמא לתרגום
שבתורה? יגר שהדותא" (שבת קט"ו, ע"ב). מסתמן מוסר השכל בעימות הממושך בין יעקב ולבן
שהגיע כאן לשיא, והוא 'מידה כנגד מידה'. יעקב ברח אל בית לבן בגלל שרימה, כביכול, את אביו
במסווה של אחיו; לבן רימה אותו כשהשיא לו את לאה במסווה של אחותה. בהמשך נראה איך מסר
זה מופיע בשאר סיפורי המקרא העוסקים בתרגום.
אולי מוזכר כאן תרגום, אך לא מתרגם, בגלל שלא היה צורך בדמות כזאת. יעקב, מן הסתם, דיבר
גם ארמית, לאור שהותו בת עשרים השנה בחרן, ולאור ההיסטוריה של משפחתו בחרן, העיר אשר
שמשה כתחנת ביניים (לתרח ו)לאברהם בדרכו הראשונה לארץ הקודש. התורה מדגישה, אם כן,
פער תרבותי ולא רק לשוני בין לבן ויעקב, אשר לזכותו נאמר "שלא שינה את לשונו" (ספורנו, ברא'
ל"א, מ"ז). זהו אותו יעקב שאומר, "עם לבן גרתי… ותרי"ג מצוות שמרתי" (רש"י, ברא' ל"ב, ה').
לדעת חז"ל, השפה לא רק משקפת את הזהות התרבותית של האדם, אלא מהווה אחד מהקווים
ושלא שינו את לשונם, האדומים של הלאום: "ישראל נגאלו ממצרים בשביל שלא שינו שמם…
שהיו מדברים בלשון קודש…" (ויק"ר ל"ב, שהש"ר ד', מדרש שוחר טוב קי"ד).
אם השפה שומרת על העם, אז התרגום הוא חרב פיפיות. תרגום יכול לגשר בין תרבויות, אך פער
לשוני גם יכול לשמש כתריס המגן נגד איום מבחוץ. על העימות המילולי בין רבשקה, שר צבא
אשור, לבין מנהיגי יהודה מול חומות ירושלים הנצורה, כתוב: "ויאמר אליקים בן חלקיהו ["הממונה
על בית המלך"] ושבנה ["הסופר"] ויואח ["המזכיר" – הממונה על הזיכרונות] אל רבשקה: דבר
ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על ,ונחנא [םיניבמ] כי שומעיםנא אל עבדיך ארמית,
החומה" (מלכים ב' י"ח, כ"ו). מנהיגי יהודה ביקשו לשים חיץ לשוני בין העם לבין האיומים והקללות
של רבשקה בעברית, שהיוו מעין לוחמה פסיכולוגית. רש"י ורד"ק מסבירים שם שמנהיגי יהודה
הבינו ארמית בתוקף היותם בני האצולה ("בני פלטין"); יש להניח כי הקרבה הלשונית בין עברית
וארמית, שתיהן שפות שמיות, הקלה על מנהיגי יהודה ואשור לקלוט אלו את שפתם של אלו.
אכן, ההופעה הראשונה של דמות המתרגם במקרא היא במפגש בין דוברי שפות ממשפחות שונות
– בין דוברי עברית, שפה שמית, לדוברי מצרית, שפה חמית: "והם לא ידעו כי שומע יוסף, כי המליץ
בינותם" (ברא' מ"ב, כ"ג). הנחה זו על הפער בין משפחות של שפות מתחזקת בתיאור של הבדלי
תרבות אחרים בין המצרים לעברים: "וישימו לו לבדו ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כל
לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים" (ברא' מ"ג, ל"ב). וככל שגדל
הפער בין תרבויות, כך גדל מספר המילים הדרושות למתרגם לגשר על הפער, כפי שנראה להלן
בדבריהם של יוסף ושל דניאל. אך למרות שהמתרגם ("המליץ") מופיע במפורש בסיפור, התורה
לא מזכירה את שמו. [חז"ל מזהים מתרגם זה עם מנשה בן יוסף.]
הסבר לכך שרוב המתרגמים במקרא אלמונים או עלומים אולי קשור למעמדם החברתי: אם
מעמדם החברתי הוא נחות, ברמה של משרתים או עבדים, אין טעם להרבות עליהם את הדיבור,
אלא אם מתרגם מסוים ממלא תפקיד חשוב בסיפור בנוסף לעבודתו כמתרגם. ההתייחסות
למתרגם כאל שרת ידועה היטב במקצוע התרגום היום, הן מבחינת התגמול הכספי לו זוכה
המתרגם, והן מבחינת היחס של מבקרים ספרותיים, למשל, אל מתרגמים:
"The translator is a servant. His task is to do his work completely unnoticed, like
the perfect butler. If you notice him, he has failed… Reviewers of translations rarely
mention the translator; often they do not even mention the fact that the book is a
translation" (Nicholas de Lange, 1993)
["המתרגם הוא משרת. תפקידו הוא לבצע את מלאכתו בעילום שם גמור, כמו השרת המושלם. אם
מרגישים בו, הוא נכשל. מבקרי ספרות מתורגמת כמעט ולא מזכירים את המתרגם; לעתים קרובות
הם אפילו לא מזכירים את העובדה שהספר הוא תרגום".]
אך במקרא ניתן לראות התפתחות ביחס למתרגם ולתרגום: בדוגמא של מגדל בבל, התרגום
משתמע במרומז; בדוגמא של יעקב ולבן, התרגום מופיע אך לא המתרגם; בדוגמא של יוסף,
המתרגם מופיע אך לא בשמו; ואילו דניאל ומרדכי, אשר נרחיב עליהם את הדיבור בהמשך, הם
דוגמאות של מתרגם אשר מוזכר בשמו ומופיע כדמות מרכזית בסיפור. אפשר לומר שדניאל
כמתרגם עבור מלך בבל סוגר מעגל בכל הקשור לנושא התרגום, שהרי דווקא בבבל נולד הצורך
.דיקפתב
כבר בסיפור מגדל בבל, מסתמן המסר הנלמד מסיפורי המקרא המתייחסים לתרגום: 'מידה כנגד
רוכזא .(reference) רוכזיאמידה'. מוסר השכל זה ניתן לגלות דרך אחת ממיומנויות התרגום:
משמעותו התייחסות למילה או מילים החוזרות בתוך הטקסט, במספר דרכים אפשריות: בצורת
חזרה מילולית, במילים נרדפות, במילים מאותו תחום בעלות משמעות הפוכה, מילה שהיא פרט
מתוך הכלל או כלל המכיל את אותה המילה שהיא הפרט, וכד'. אזכור היא טכניקה של תהודה בין
מילים, אשר מהדקת את הקשרים הפנימיים בתוך הכתוב, ובמקביל מדגישה נושאים בעלי חשיבות.
מתרגם מיומן קולט תהודה זו, ומתרגם כפשוטן מילים החוזרות כמעין 'פזמון חוזר', על מנת לשחזר
את האזכור בשפת התרגום.
בפרשת מגדל בבל אנו מוצאים אזכור של מילים החוזרות על עצמן, ומילים והיפוכן:
:הרזח לש רוכזא
רמאיו" ;('ד-'ג ,א"י 'ארב) "…לדגמו ריע ונל הנבנ הבה נלבנה לבנים… הבה ורמאיו" (1)
הדימ דגנכ הדימ :הבה נרדה ונבלה שם שפתם…" (שם, ו'-ז'). לדברי רש"י," הבה …'ה
.('ז ,םש) "הדרנ הבהוהוא כנגדם מדד ואמר ,הנבנ הבה – הם אמרו
"ויפץ אותם ה' על פני כל … ;('ד ,םש)נפוץ על פני כל הארץ" (…" )2ונעשה לנו שם פן
.('ט-'ח ,םש)הפיצם ה' על פני כל הארץ" םשמו ץראה
מבנה האזכור הוא אפילו סימטרי: בוני המגדל אומרים "הבה" פעמיים, וה' עונה ב"הבה"
אחת; בוני המגדל אומרים "פן נפוץ" פעם אחת, וה' 'מפיץ' אותם בשני אזכורים ("ויפץ…
.("םציפה
:םיכופיה לש רוכזא
האזכור של היפוכים מתמקד בממדים של גובה ומרחב. המתיישבים בארץ שנאר נמצאים
"ץראה לכ ינפ לע …וצופי אלש תנמ לע "םימשב ורוצים לבנות מגדל אשר "ראשו "העקב"ב
דריו"(שם, ב'-ד'); הם מתיימרים לתנועה אנכית, תרתי משמע. לעומת עליה יהירה זו, כתוב
,םש)כל הארץ" (שם, ה'-ז'), והם נענשים בתפוצה אופקית "…על פני "…הדרנ הבה …'ה
ט'). מעשי ה' תואמים אך מנוגדים למעשי אנשי בבל, והם מקבלים בדיוק ההפך ממה שרצו
.הדימ דגנכ הדימ –
כפי שמתרגם חייב להתייחס לאזכור בטקסט, ולתרגם מלות מפתח כפשוטן ובעקביות, עליו לקחת
מרכיבי הצליל שבטקסט, כמו לשון נופל על לשון, :לולצמבחשבון עוד מרכיבים של מבנה, כגון
מקצב, חרוז, משחקי מילים, וכו'. בגלל שאין תמיד לצליל מסוים אותה המשמעות בשפות שונות,
הרבה יותר קשה לשחזר מצלול – לפחות לא במקום המקביל בתרגום. אבל מצלול מוסיף מימד
של משמעות לכתוב, בדומה למנגינות טעמי המקרא, המהוות מעין פירוש של פיסוק ודגשים. מצלול
נים… ותהי להם בל הנבלנ הבמשחק תפקיד בפרשת מגדל בבל, בצורת לשון נופל על לשון:"…ה
ל, כי שם בבן…" (שם, ג'); צלילים אלה בתיאור החטא מופיעים במקביל בעונש: "…באל הנבלה
לל ה' שפת כל הארץ" (שם, ט'). המסר הוא: מידה כנגד מידה. צליל אחר הדומה לאות 'ב' הוא ב
…'ה ץפני…" (שם, ד'), "ויפוץ על פנ ןפהאות 'פ', אשר גם היא חוזרת הרבה פעמים בסיפור: "
ני כל הארץ" (שם, ט'). האותיות 'ב' ו'פ', בצורתן פיצם ה' על פני…" (שם, ח'), "…הפאותם… על
הדגושות והלא-דגושות, מהוות מכלול צלילי אחד, התומך בנושא מרכזי של הסיפור: האחדות.
" (שם, א'); אך המסר של םידחא םירבדו תחאכדברי הפסוק הפותח: "ויהי כל הארץ שפה
.דחא 'ה לש ומלועב תלבוקמ הניא הריהי תודחא ,אוה רופיסה
המתח שבין אחדות יהירה לבין "ה' אחד" בא לידי ביטוי בעוד דוגמא של מצלול בפרשה, והוא
משחק מילים על האותיות 'שם'. בשינוי הנקוד מקמץ לצירה, המשמעות של 'שם' משתנית מ'אותו
מקום' ל'כינוי'. הצליל של צירוף האותיות 'שם' חוזר על עצמו בסיפור הרבה מעבר לצפוי, 8אזכורים
םש הלבנו…" ,('ד) "…םש ונל השענו םימשב ושארו…" ,('ב) "םשבתוך 9פסוקים: "…וישבו
בלל ה' שפת כל הארץ, םש יכ ,לבב המש…" (ח'), "על כן קרא םשמשפתם…" (ו'), "ויפץ אותם ה'
הפיצם ה' על פני כל הארץ" (ט'). חזרות מרובות אלה על אותו צליל 'שם' אומרות דרשני, םשמו
במיוחד לאור החזרה המשולשת בפסוק המסכם (ט'). ניתן להסביר שגם מצלול זה מחזק את מוסר
[יוניכ] םש; אך אני בללתי את הםימשה דע ,[יוניכ] םשהשכל של מידה כנגד מידה: אתם רציתם
[רחוק], בכל הארץ. וכאילו למען הסר ספק שהמצלול 'שם' מהווה נדבך מהותי של המשל םכלש
,םשמוסר ההשכל, הדמות שמופיע מיד בפסוק הבא (שם, י') אחרי פרשת מגדל בבל, אינו אלא
, משמשים כמשקל נגד דחאאבי אבותיו של אברהם. צאצאיו של שם, שהכירו לראשונה בה'
"דחא" (שם, א'). את ההד של "ה' םידחא םירבדו תחא הפש"… לע ,לבב לדגמ רופיס תחיתפל
:ושרדשכ ל"זח ועמש
כתוב: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" – ר' לעזר ור' יוחנן, אחד אמר: שהיו
של עולם, בלשון הקודש ודיחימדברים בשבעים לשון, ואחר אמר: שהיו מדברים בלשון
.('ה ,א"פ 'גמ 'שורי)
אותו פסוק הפותח את סיפור מגדל בבל מסכם את המשימה הכפולה של המתרגם: לתרגם מילים
("שפה") ולתרגם תכנים ("דברים"). אם אותו מושג או דבר קיים אצל שני עמים, המצב יחסית נוח
למתרגם: 'שתי שפות אך דברים אחדים'. שיטת התרגום המתאימה למצב כזה מכונה 'תרגום
סמנטי' ( ,)semanticאו מילולי. דוגמא לכך היא התרגום שבין יעקב ולבן: הפירוש המילולי של "יגר
שהדותא" הוא "גלעד". בשיטת תרגום זו היחס בין מספר המילים בשפת המקור לשפת התרגום
הוא בערך .1:1
אבל כאשר התרגום מרבה מילים לעומת המקור, הסיבה לכך לפעמים יותר עמוקה מהעדר מילה
מקבילה בשפת התרגום, מצב המכונה 'מחסר סמנטי' ( .)semantic voidהעדר מילה או דלות
באוצר המילים בתחום מסוים יכול לשקף העדר עצם המושג בשפת היעד, פער תרבות אשר
המתרגם מנסה לגשר עליו בריבוי מילים. לבדוואי, למשל, יש אוצר מילים גדול יחסית לתאר גוונים
שונים של חום; לאסקימו, מצד שני, יש עשרות מילים לתאר סוגים שונים של שלג. מדובר כאן על
מצב של 'שתי שפות ודברים רבים', תרתי משמע: הרבה דברים [דיבורים] כדי להסביר דברים
[מושגים] שונים.
שיטת התרגום המתאימה למצב כזה מכונה 'תרגום קומוניקטיבי' ( ,)communicativeאו תרגום
מסביר. שיטה זו היא הגורם, למשל, להרחבת הדיבור ב -12הפסוקים (דניאל ה', י"ז-כ"ח) בהם
דניאל מסביר את ארבעת המילים (למעשה רק )3שהופיעו על קיר ארמונו של מלך בבל: "מנא,
מנא, תקל ופרסין" (שם, כ"ה).
אם נסתכל על דברי דניאל כעל 'תרגום סמנטי', נצטרך לתת את הדעת גם לגבי שאלה יסודית יותר:
האם למושג תרגום יש בכלל קשר לכאן, שהרי המסר נכתב בארמית, שפת הבבלים; מה לא הבינו
פה? התלמוד מסביר שנזקקו ל'תרגום' של דניאל כי המילים נכתבו בכתב סתרים, לפי ארבע שיטות
אפשריות (סנהדרין כ"ב, ע"א):
.'וכו ,'רו 'ג ,'שו 'ב ,'תו 'א תויתואה תופלחתמ הבש ,ש"ב ת"א לש אירטמיגב :בר
האותיות היו מסודרות במעין תשבץ, כך שניתן לקרוא את המילים רק מלמעלה למטה. :לאומש
האותיות בכל מילה היו כתובות בסדר הפוך, משמאל לימין.רבי יוחנן:
שתי האותיות הראשונות בכל מילה היו כתובות בסדר הפוך. :ישא בר
המשותף לכל ארבעת השיטות של חז"ל הוא שהמילים נכתבו בצופן שצריך היה לפענחו.
אך אם נראה את דברי דניאל כ'תרגום מסביר', המשימה יותר פשוטה: למצוא את המיחסר, פער
התרבות בגללו מרבה דניאל במילים. טכניקת האזכור מגלה את מלות המפתח, מעין פזמון החוזר
ל-א] "אילע אהלא"חמש פעמים בדברי דניאל: כינויים לאלוקים. בפעמיים הראשונות הכינוי הוא
[אלוקי השמים] (כ"ג), אזכור המחזק את "אימש ארמ"עליון] (שם, י"ח וכ"א); הכינוי הבא הוא
הכינוי הקודם. באותו פסוק (כ"ג) מופיע אזכור של היפוכים: "…'אלהי' כספא ודהבא, נחשא, פרזלא,
אעא ואבנא, די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין…" ['אלוהי' כסף וזהב, נחושת, ברזל, עץ ואבן, אשר
לא רואים ולא שומעים ולא יודעים] – לעומת אלוקים, אשר רואה, שומע, ויודע. ובאותו פסוק מופיע
[האלוקים אשר נשמתך בידו]: הוא לא רק שולט בשמים, הוא "אלהא די נשמתך" ,ישילש רוכזא
שולט על נשמתך. במילים אחרות, בניגוד לאמונותיך כעובד אלילים, ש'אל' שולט בתחום מסוים,
,םיקולאכגון חקלאות, מלחמה, וכד', וכוחו יפה בארץ מסוימת, ואם העם שלו הובס תוקפו 'פג' –
האחראי על היד שכתבה על הקיר, הוא אחראי על הכל: הוא בכל העולם, ולעולם ועד, ונותן שכר
ועונש, גם לאביך וגם לך. לאוזני מלך עובד אלילים, אלה מושגים זרים ומוזרים, שאפילו הרחבת
הדיבור ב- 12פסוקים אולי לא הספיקה כדי להסבירם.
שלושת האיזכורים של אלוקים בפסוק כ"ג מדגישים ומסכמים את המיחסר שמסביר דניאל; ועכשיו
הוא מתרגם את ארבעת (שלושת) המילים עצמן (שם, כ"ו-כ"ח). כל מילה מתורגמת בפסוק אחד,
יחס מיספרי המזכיר תרגום קומוניקטיבי, אך מתקרב יותר לתרגום סמנטי, בהשוואה לאריכות
הדיבור הקודמת. בתוך התרגום ה'סמנטי' של המילים עצמן מופיע האזכור החמישי של אלוקים,
"אלהא" (שם, כ"ו), בלי שום תואר, כי המיחסר כבר הוסבר. על המילה "ופרסין" (שם, כ"ח) יש
(ביתר, לשון 'פרוסה') את ממלכתךסרפמשחק מילים, טכניקה המוכרת מתחום המצלול: אלוקים
. על פני הדברים, 'תרגומו' של דניאל הוא כמו כל תרגום, פרשנות, והסבר; סרפו ידמל התוא רסמו
אך תרגומו מבוסס על רוח הקודש, המאפשר לו להבין את משמעות המילים לעומקן. מכאן הדמיון
בין מתרגם לפותר חלומות ("מפשר חלמין"), כפי שמכונה דניאל בחצר מלך בבל (דניאל ה', י"ב).
גהנמכ ,'חילשה תא גרוה' וניאש קר אל אוה .רתויב העיתפמ בויאה תרושבל רצאשלב לש הבוגתה
העריצים מאז ומתמיד – הוא אינו מגיב כלל, ועוד נותן לדניאל פרס מכובד ביותר. את הפרס אמנם
הבטיח מראש, אך יש דרכים לעקוף את פקודת המלך, כפי שרואים במגילת אסתר, ושתיקת
בלשאצר רועמת. רבינו סעדיה גאון מסביר שבלשאצר האמין לדברי דניאל ולכן הבליג, בניסיון
"…להחניפו למען ילך ויתפלל ויבטל הגזירה…" (ר' סעדיה גאון, שם, כ"ח); אפשר גם להסביר
שהמלך האמין לדברי דניאל, אך שתק בגלל שהתייאש מלהעביר את רוע הגזרה. אבל אם נסתכל
על דברי דניאל כעל תרגום מסביר, המנסה לתמצת את 'התורה כולה על רגל אחת' למי שאין לו
שום רקע או מניע לאמץ מושגים כל כך רחוקים מהמציאות שלו כעובד אלילים, מתבקשת כאן
תשובה אחרת: ייתכן שדניאל לא הצליח לגשר על פער התרבות, ובלשאצר בכלל לא הבין על מה
הוא מדבר. התגובה היא מעין "חסר משוגעים אנוכי?" (שמ' א' כ"א, ט"ז) של מלך אשר לא לוקח
ברצינות את האדם העומד לפניו, כפי שהתייחס אכיש מלך גת לדוד 'המשוגע'.
למרות שממליצים על דניאל בפני המלך כאיש חכם היודע לפתור חלומות ("מפשר חלמין", דניאל
ה', י"ב), הוא מתפקד בעיקר כמתרגם; גם יוסף, אשר ממליצים עליו בפני פרעה כפותר חלומות
(ברא' מ"א, י"ב-י"ג), נותן פתרון הדומה להפליא לתרגום של דניאל, הן בתוכן והן בצורה. כמי
,'ה תומש) "…'ה תא יתעדי אל …ולוקב עמשא רשא 'ה ימ" לש היופצ הבוגת שארמ עונמל הסנמש
ב'), התגובה של אותו פרעה בעתיד אשר "לא ידע את יוסף" (שם, א', ח'), יוסף בונה את הפתרון
כתרגום קומוניקטיבי המסביר את המושג 'אלוקים'. כפי שמעירה נחמה לייבוביץ', ( ,Leibowitz
,)1976בכל אזכור של 'אלוקים', יוסף מסביר עוד אחד מדרכי הפעולה שלו:"…את אשר האלוקים
תא הארה) (ברא' מ"א, כ"ה); "…אשר האלוקים עושה השועה הגיד לפרעה" (אלוקים הוא השוע
) (שם, כ"ח); וכמו דניאל (דניאל ה', כ"ג), יוסף מסכם ומדגיש את הארמהפרעה" (אלוקים הוא
(אלוקים הוא םיקולאההמושג החדש על ידי אזכור כפול באותו משפט: "… כי נכון הדבר מעם
) (שם, מ"א, ל"ב). בתחביר רגיל יותר, עצבמה לעשותו" (אלוקים הוא םיקולאה רהממו ,(עבוקה
שגד הנקמ םיקולאה הלימה לע הרזחה ;'ותושעל אוהסיום המשפט היה מנוסח ככה: 'וממהר
שגדומ הערפ תניחבמ יטנמסה רסחימה .הפ רבסומה (תוברתה רסחימ) 'יטנמסה רסחימ'ל דחוימ
על ידי כך שבחלום פרעה אין 'אל' נראה הגורם לאשר יקרה בקרוב, כי "את אשר האלוקים עושה
הראה לפרעה" – אך את עצמו לא גילה לפרעה (שם, כ"ח).
באמצע דברי יוסף חל מפנה, המתחיל במילה "ועתה", והשם 'אלוקים' כבר לא מופיע בחצי השני
של דבריו (שם, ל"ג-ל"ו). המיחסר הסמנטי, 'אלוקים', הוסבר; עכשיו יוסף ממליץ על צעדים מעשיים
המשתמעים מהפתרון-התרגום שנתן לחלומות. וכמו בדברי דניאל, האזכור החמישי של אלוקים
הוא בלי שום מלות תואר; אך שלא כמו בלשאצר, אשר לא הבין את המושג החדש, פרעה הוא זה
שמזכיר עכשיו את שם אלוקים, כמי שהבין והפנים את המושג החדש: "…הנמצא כזה איש אשר
בו?" (שם, ל"ח). ואם נשאל למה דווקא פרעה הבין את המיחסר הסמנטי, ולא םיקולא חור
בלשאצר, נוכל לראות רמז לתשובה באזכור נוסף של 'אלוקים' בפי פרעה בפסוק הבא. פרעה
את כל זאת" (שם, ל"ט), בהקבלה הפוכה לשני האזכורים שלךלאומר ליוסף: "…הודיע אלוקים
/ הערפל'אלוקים' בפי יוסף, אשר כנראה מצאו חן בעיני פרעה: "…אשר האלוקים עושה הגיד
(שם, כ"ה וכ"ח). "הערפ תא הארה
נדבך נוסף המחזק את ההקבלה בין יוסף ודניאל הוא הפרס הכמעט זהה שקיבלו שניהם על
הפתרון-תרגום שנתנו למלך המבועת ממראה שראה: רביד [שרשרת] זהב, בגדי מלכות [יוסף:
בגדי שש; דניאל: בגדי ארגמן], ומשרה רמה [יוסף: משנה למלך; דניאל: שלישי בממלכה]. מסקנה
המתבקשת מההקבלות בין דניאל ליוסף, הן בתוכן והן בסגנון, היא שיוסף ודניאל, לא רק שידעו
לתרגם, אלא שהקב"ה השתמש בהם כשליחים למלכי הגויים כדי להעביר נבואות במסווה של
תרגום/ פתרון חלום. בהתאם לכך יוסף אומר לפרעה: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" (שם,
ט"ז), ואולי ביתר בהירות לשר המשקים ולשר האופים: "הלא לאלוקים פתרונות, ספרו נא לי" (שם,
מ', ח'). מסקנה נוספת היא שמתרגם עושה הרבה יותר מלהסביר מילים משפה זרה; הוא מסביר
תכנים מתרבות אחרת, מסביר את הנסתר בכלל – כגון חזיונות וחלומות, ומתפקד כיועץ הממליץ
על אילו צעדים לנקוט בנדון.
; תפקידו של המתרגם בתנ"ך ץילמהלא במקרה מכונה המתרגם שמעמיד יוסף בינו לבין אחיו
שלו, תחת השורש "ליץ", היצנדרוקנוקב .תמלוה הבוגת לע ץילמהלהוא לא רק לתרגם, אלא
מנדלקורן כותב:
המליץ נוטה מן הדיבור הפשוט ומשתמש במליצות וחידות, והמתרגם מוכרח לנטות מדרכי
הלשון שמעתיק אליה, שכל המתרגם פסוק כצורתו אינו אלא טועה (מנדלקורן, .)1896
כלומר, מעצם הניסוח של התרגום, המליץ נותן צביון משלו למתורגם. 'המלצת' המתרגם בתנ"ך,
אם כן, יכולה להיות סמויה – בתוך מבחר מלותיו, מליצותיו, וצחות לשונו, או גלויה – ומבוססת על
תרגומו. לעומת "המליץ", המילה 'המתרגם' כשם עצם בכלל לא מופיעה בתנ"ך, ובהופעה נדירה
יהמ רורב אל ללכב ,('ז ,'ד ארזע) "תימרא םגרותמו תימרא בותכ" ,תרחא הרוצב הלימה לש
כוונת המילה. אבן שושן (מלון חדש, ערך 'תרגם') ואחרים הבינו כ"העתק ללשון אחרת" [מארמית
לפרסית], כפי שמשתמע מהכתוב שם: תיאור מכתב שנשלח למלך פרס ונקרא לפניו בצורה ברורה
["מפרש קרי קדמי" =מתורגמת] (שם, י"ח). אך רש"י ואחרים מבינים את המילה "מתורגם" (שם,
ז') כ"מפרש" [=מפורש, או מוסבר, אך באותה שפה] (שם, י"ח), כי המילה "ארמית" הרי נזכרת
פעמיים בפסוק, ולא שום שפה אחרת. השימוש במושג 'לתרגם' כפועל וכשם עצם נפוץ רק מתקופת
התלמוד והלאה. לדוגמא: "תירגם עקילס הגר לפני רבי עקיבא" (ירושלמי קידושין נ"ט, א'); או, "שלא
תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן" (מכות א', ט'). מנדלקורן רושם את המילה "ומתורגם" תחת
השורש "רגם", כלומר, השלכה מלשון אחד אל רעהו: "העתקה וביאור מלשון אל לשון" (שם).
המתרגם מתקופת התלמוד ואילך מתפקד, מן הסתם, כבעל מקצוע בתחום יותר מצומצם וענייני
מעמיתו 'המליץ' התנ"כי, אשר חלק חשוב – ואולי חלק הארי – מתפקידו הוא להיות יועץ. במילים
אחרות, יותר חשוב ממה שאמר פלוני בשפה שלו הוא מה כדאי לנו לעשות בנדון. התוצר של
מתרגם הוא תרגום; התוצר של מליץ הוא 'מליצה', או 'המלצה', שהם זהים לפי התרגום של
"מליצי רעי" בספר איוב: "פרקליטי חברי" (תרגום יונתן בן עוזיאל, איוב ט"ז, כ'). מכאן מסתמנת
עוד השערה לאלמוניות המתרגם, או ליתר דיוק, המליץ, בתנ"ך: יותר מאשר הוא מתרגם, כבעל
; במסגרת מילוי תפקידו, ובהתאם לנסיבות, הוא גם מתרגם.ץעוי אוה ,ומצע ינפב עוצקמ
את ההמלצה של יוסף לפרעה ראינו (ברא' מ"א, ל"ג-ל"ו); אך איפה ההמלצה של "המליץ"
אשר העמיד יוסף בינו לבין אחיו? נוכל לעמוד על טיב המלצה זו רק אם נתייחס לשאלה אחרת
המתבקשת מהסיפור: כשאנו קוראים את דברי האחים ליוסף, את דברי מי אנו שומעים, את דברי
האחים – או את דברי המליץ? אין כל סיבה להניח שדברי האחים ודברי המתרגם זהים – שמדובר
כאן בתרגום 'סמנטי' (מילולי); הנחה יותר מתקבלת על הדעת היא שהמושל יוסף, הקובע כאן
את כללי המשחק, יעמיד "בינותם" מתרגם משלו, אשר ישמש את מטרתו: ליצור עימות עם אחיו.
תפקיד המליץ כאן הוא לקטרג, בתרגום סובייקטיבי ועוין – בשיטת התרגום הקומוניקטיבי (מסביר).
למעשה, כל השימוש במתרגם בין יוסף ואחיו הוא מיותר, שהרי ידוע בחצר פרעה שיוסף הוא עברי.
יוסף הזדהה כעברי בבית האסורים: "כי גנוב גנבתי מארץ העברים" (שם, מ', ט"ו), והוזכר בפני
פרעה כ"נער עברי" (שם, מ"א, י"ב). היחידים שלא יודעים שהעימות מבוים הם האחים. הד לאי-
לחר יכ בקעי עדי אלו"ידיעה זו מופיע בעימות אחר, בין יעקב ולבן, בו מופיע תרגום לראשונה:
כי שומע יוסף" (שם, מ"ב, כ"ג). יש גם אזכור "והם לא ידעוגנבתם" (שם, ל"א, ל"ב), המזכיר את
"םתוניבשל מילה נוספת המחזקת את תפקיד המליץ בהחרפת העימות בין יוסף לאחיו: "כי המליץ
(שם); צורה נדירה זו מופיעה בעימות בין יצחק לבין אבימלך מלך גרר, אשר ביקש לסיים את העימות
בינינו ובינך…" ובכריתת ברית, כמו אצל יעקב ולבן. העובדה ,וניתוניבביניהם עם "… אלה [שבועה]
שהתורה רואה לנכון להסביר את המילה "בינותינו" מיד בתוך הפסוק ( )glossמצביעה על מילה
יוצאת דופן ומבליטה את האזכור.
מסתמנת, אם כן, תמונת מצב בו מופיע מתרגם, על פי המקורות שראינו: מצב של עימות ואי-
וודאות, בו משחק המתרגם/המליץ תפקיד חשוב, אם לא מכריע, לטובת אחד הצדדים על ידי
ההמלצה שלו. מוסר ההשכל המשתמע ממקורות בהם מופיע מתרגם או תרגום הוא 'מידה כנגד
מידה'. אמנם לא בכל סיפור בו מופיע נושא התרגום מופיעים כל המרכיבים הנ"ל במפורש; לכן ראו
לנכון חז"ל להשלים את החסר במדרשי אגדה. כך למשל, דניאל אינו ממליץ שום המלצה תוך כדי
התרגום עבור בלשאצר, אבל לדברי חז"ל הוא ממליץ בפני כורש ודריוש, מלכי פרס ומדי אשר שרת
כיועץ לאחר מכן, על התמיכה בשיבת ציון ובניית המקדש. לדוגמא, במדרש אחד דניאל אומר:
"ויאמר לי אלוקים, דניאל! קום קרא בכל הערים: קומו ונבנה את בית המקדש שנית, כי כבר מלאו
ולכורש תאמר דניאל: כה ציוה ה' יתברך שמו, לך ובנית עוד את המקדש…" שבעים שנה,
(אוצר המדרשים [אייזנשטיין] עמוד צ"ז, ד"ה 'ויקם כורש ויקח'). ומרדכי, על אף שדמותו כמתרגם
אינה חד-משמעית, לא רק שממליץ בפני אחשורוש על התמיכה בבניית בית המקדש, אלא שהוא
מתואר בדברי חז"ל כמי שתפקידו הקבוע הוא להמליץ בפני המלך בכל הנוגע לעם ישראל: "…אלא
אמר מרדכי: מוטב זה [אחשורוש] שיחיה, שנתן לי רשות לבנות את בית המקדש; דבר אחר, מוטב
,רתסא ,ינועמש טוקלי) "…השוע אוהו ול רמוא ,לארשיל [עגונה] שאם בא דבר ,ינריכמ אוהש הז
.('יכדרמל רבדה עדויו' ה"ד ,ג"נרתת זמר
הבסיס המקראי למעמדו של מרדכי כמתרגם במדרשי אגדה אינו חד-משמעי. על דברי שני סריסי
המלך אשר 'תרגם' מרדכי מעיר רש"י שהשפה שדברו הייתה מוכרת לו בזכות היותו חבר סנהדרין
ומומחה בשפות: "…שהיו [בגתן ותרש] מספרין בלשון טורסי… והן לא יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת
הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון…" (מגילה י"ג, ע"ב). הדמות של מרדכי כמתרגם מתחזקת על
ידי השוואה שהגמרא עורכת בין יוסף למרדכי, אשר לטובת שניהם גרם הקב"ה למלך לקצוף על
:ויסירס ינש
"אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק…
יוסף, שנאמר, 'ושם אתנו נער עברי' וגו' – עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק… מרדכי,
דכתיב, 'ויודע הדבר למרדכי' וגו' (מגילה, שם).
לדעה זו יש חיזוק מסוים ברשימות העולים מגלות בבל המופיעות בספר עזרא (עזרא ב', ב') ובספר
נחמיה (נחמיה ז', ז'), שם מופיעות המילים "מרדכי בילשן". בשתי הרשימות, הנחיית טעמי המקרא
מתחת לשתי מילים אלה [מרכא תביר] היא לחבר אותן, ובכך להקנות להן משמעות של 'מרדכי
הבלשן'. אך אבן עזרא ואחרים סוברים ש"בלשן" הוא שם של עולה אחר המופיע ברשימות יחד
עם מרדכי, ולא תואר למרדכי: "…רק בילשן יתכן שהוא איש אחר…" (אבן עזרא, עזרא ב', ב').
ולפי העיקרון "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", מגילת אסתר מגלה רק שנודע למרדכי על דבר הקשר
שקשרו בגתן ותרש, בלי כל פרוט על מרדכי כמתרגם: "ויודע הדבר למרדכי" (אסתר ב', כ"ב).
בכל מקרה, ישנן הקבלות בין מרדכי לבין שני המתרגמים-יועצים הבולטים במקרא, דניאל ויוסף: כמו
שניהם, מרדכי מקבל בזכות 'תרגומו' (חד-פעמי) "לבוש מלכות" אשר טיבו לא מפורט (אסתר ו',
י"א), ובסוף מקבל משרה רמה (שם, ט', ד') ובגדי מלכות מפורטים ביותר: "…תכלת וחור ועטרת
זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן…" (שם, ח', ט"ו). כמו יוסף, מרדכי זוכה בטבעת המלך (שם, ח', ב'/
ברא' מ"א, מ"ב), וברכב המלכות עם רצים לפניו (אסתר ו', י"א/ ברא' מ"א, מ"ג). וכמו בעניינו של
יוסף, הקב"ה סבב את האירועים כך שתרגום/ פתרון חלום יהווה נדבך חשוב בתהליך הגאולה.
את ההמלצה של המליץ אשר העמיד יוסף "בינותם" יש לחפש בדברי המליץ עצמו בשעת התרגום.
עבדיך מרגלים" (ברא' מ"ב, י"א). משפט זה תמוה בפיהם של ויה אלדוגמא לכך היא המילים "
האחים, המנסים להצטדק, אך סביר בפי מתרגם אשר מנסה להציג אותם כאנשים חשודים.
ההמלצה כאן שקופה למדי: "לא היו" – בעבר; אבל עכשיו – לך תדע! תרגום ,)1917( JPSמהדורת
קורן ( )1983ואחרים מתרגמים כדברי האחים, בלשון הווה: " ."thy servants are no spies
תרגום שמרחיק לכת לטובת האחים, של הרב אריה קפלן ( )Kaplan, 1981כותב לא בלשון עבר,
המחשיד, ולא בלשון הווה, המצדיק, אלא בלשון 'עתיד על תנאי' ( ,)future conditionalצורה
דקדוקית שחסרה בעברית – 'מחסר צורני', בלשון המתרגמים: " We would never think of
""( being spiesלעולם לא יעלה על דעתנו להיות מרגלים"). אבל אונקלוס מתרגם בהתאם למגמת
המליץ, שהוא גם פשוטו של מקרא, בלשון עבר: "לא הוו" [לא היו]; כך גם מתרגמים Mazer
( , )Munk,1994ואחרים לאנגלית: " . "Your servants have never been spiesלשון עבר
יכולה להשתמע לשני כיוונים:
לא היו (ואינם גם עכשיו), או:
(…וישכע לבא ,רבעב) ויה אל
"The servants have never been spies"
[and are not] OR: [until now]
אולי מסתמנת כאן 'המלצה' סמויה של המליץ, בכך שהוא מציג את האחים בצורה מחשידה, על
מנת לשרת את מגמת יוסף: להלחיץ, לבחון, ואפילו להחזיר לאחיו 'מידה כנגד מידה', כדברי כלי
יקר, "למרק עוונם" (בראשית מ"ב, ז'; ציטוט מלא בסוף המאמר).
חז"ל חיזקו את הדעה שדברי המליץ, ולא דברי האחים, הם הנשמעים כאן בכך שקבעו את זהות
המליץ כמנשה, ראש משק ביתו ובנו בכורו של יוסף (תרגום ירושלמי, בראשית מ"ב, כ"ג). סביר
להניח שנאמנותו של מנשה תהיה לאביו, ותרגומו מן הסתם ישרת את מגמת העימות שיוסף
.םייבמ
את כוחו של המליץ כמתרגם ניתן לראות במילים "ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם" (שם, י"ט).
'האובת /לכוא תונקלעד כאן מופיעה המילה "שבר" (בצורות שונות) פעמים רבות בסיפור במובן של '
עבורא"] – 10אזכורים בתוך 12פסוקים בלבד (ברא' מ"א, נ"ו-נ"ז; מ"ב, א'-י'). ןבזמל" :סולקנוא]
אך כאן עומד המתרגם בפני בעיה: אם המליץ הוא מנשה, מן הסתם הוא בסוד העניינים של יוסף,
ויודע על כוונת אביו להחזיר לאחים את כספם. איך הוא יכול לומר, אם כן, 'קחו את האוכל אשר
ובכך להכניס שקר בפי אביו? במקום זאת, המליץ משתמש בניסוח כללי יותר: 'קחו את ,'םתינק
האוכל [אשר רכשתם] לשבור את הרעב בבתיכם'. ביטוי דומה מופיע באנגלית ל'ארוחת בוקר':
, breakfastהארוחה השוברת את 'צום' הלילה [עפ"י ר' של ד. ליפשיץ].
דברי המליץ מספקים את צרכי שני הצדדים: האחים, שבאו לקנות – וקנו – שומעים פה 'קניה' בגלל
האזכורים של "שבר" – שימושם הקודם ב"שבר" כקניית אוכל; ויוסף שומע פה 'רכישה על מנת
למגר רעב' כפי שהוא אמר, מן הסתם. ואכן, יונתן בן עוזיאל מתרגם "שבר רעבון" כ "דזבנתון" –
שקניתם, מנקודת ראות האחים, ואונקלוס מתרגם "אובילו עבורא דחסיר בבתיכון", מבלי להזכיר
קניה, מנקודת ראות יוסף. רוב המתרגמים הולכים בעקבות אונקלוס. לדוגמא:
.(bring provisions for the hunger of your households" (Munk, 1994…"
.(bring supplies to your starving households" (Culi, 1977…"
פרשן המתווך בין שתי המשמעויות של "שבר" הוא אבן עזרא. על המילה "המשביר" (שם, מ"ב, ו')
הוא מסביר: "מגזרת שבר, וטעמו מוכר, והוא יוצא לשני פעולים". מנדלקורן, לעומת זאת, מדבר על
"שבר" כשני שורשים שונים: האחד במובן של 'שבירה', והשני במובן של 'קניה, פריה ורביה, ואוכל',
כמו התבואה (בר) אשר "שוברת ופורצת לחוץ"; מכאן השימוש ב"שבר רעבון" בענייננו ו"ישברו
פראים צמאם" (תהילים ק"ד, י'). בכל מקרה, מנדלקורן מוסיף שהשורש השני "שבר" הוא "אח
לשלפניו". (מנדלקרן, .)1896
שיטה המאפשרת למתרגמים – ואולי אף למליץ המקראי – לבחור מבין מילים בעלות משמעויות
קרובות, בין אם נגזרות מאותו שורש (כדברי אבן עזרא) או נגזרות משורשים שונים אך "אחים"
(כדברי מנדלקורן), היא לארגן את המילים ב'שדה סמנטי', או מרחב משמעות ( .)semantic field
המתרגם מארגן את המילים הקשורות במושג מסוים לפי סדר הדרגתי, מהכללי ביותר
( ,)superordinateבראש הסולם, ועד למפורט ביותר ( ,)hyponymבתחתית הסולם. כל מילה
מפורטת יותר יכולה לשמש גם היא כראש סולם חדש. בהעדר מילה מפורטת בשפת היעד, עולים
בסולם ובוחרים מילה כללית יותר, וכן להפך. לדוגמא: המילה 'לרכוש' משמשת כראש סולם, ומתחת
לה מופיעות מילים המפרטות סוגי רכישה, כגון לקנות, לגנוב, לשמור, לבקש נדבה, לקבל בירושה,
לקבל במתנה וכו'. בתרשים שלפנינו, המילים 'לקנות' ו-'לשמור' משמשות הן כמילים המפרטות
( )hyponymsלגבי ראש הסולם שלהן, 'לרכוש', והן כראשי סולמות ()superordinatesמשלהן,
המפרטות סוגי רכישה בתשלום/רכישה זמנית:
Semantic Field: רובשל
להחליף; לבקש נדבה; לקבל בירושה; לקבל מתנה;רומשל ;בונגל ;תונקל
שומר חינם
רכש רמוש
רכוש
לאוש
ןמוזמב
ק'צב
םימולשתב
יארשא סיטרכב
עבק תארוהב
אפשר להבין, אם כן, את בחירת המילים "שבר רעבון" בפי המליץ כניווט מתוחכם בשדה הסמנטי
"שבר", אשר ניתן לשרטט ככה:
Semantic Field: רובשל
אמצ/בער רגמל
לקנות אוכל לגנוב אוכל לקבל במתנה לקבץ כנדבה
סורהל
סיבהל
לקלקל
קרפל
ץורפל
ףסכב
ןיפילחב
עדות ראייה שמסר לא מזמן תייר שחזר ממצרים יכול לשמש בסיס להשערה לגבי הפשט המקורי
של המבטא 'לשבור אוכל' או 'לשבור בר'. האיכרים בדרום מצרים, ליד הגבול עם סודן, נוהגים
לאכסן תבואתם באסמים עשויים חימר, שצורתם עגולה וראשיהם נגמרים בחוד. האסם סגור
לגמרי; כאשר האיכר רוצה את התבואה, הוא שובר את האסם – 'שובר בר', כביכול. האם לפנינו
זכר לשוני למנהג עתיק של פתיחת כלי חרס על ידי שבירתו, כפי שפתחו מסמכים כתובים וחתומים
?ארקמה תפוקתב סרח תפטעמב
אך הפשט של "לשבור" אינו עיקר פרשת יוסף ואחיו, למרות שהמילה מגלה לנו טפח מתפקיד
המליץ והמלצתו. חז"ל אמנם קבעו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", אך הם חיפשו את המשמעות
החבויה בפרדס כולו, בפשט, רמז, סוד ודרש. כמו כן, מתרגם מחפש – ומעביר – משמעות לא רק
במילים אלא גם בין השורות: ברמזים, באזכורים, במצלול, בתחביר, במבנה, וכיוצא בזה. חז"ל ראו
"ע' פנים לתורה"; המתרגם רואה ע' פנים למילה. כפי שאומר פילוסוף ידוע, "המשמעות של מילה
"The meaning of a word is its use in the language" :"הפשב השומישב איה
.(Wittgenstein, 1958)
אבל כאן נפרדים דרכם של חז"ל והמתרגם. המתרגם שואל, מהי המשמעות של הכתוב; חז"ל
שואלים, 'מאי קמשמע לן' מהכתוב מה המשמעות של הכתוב לגבינו? על אף שאי אפשר להימנע
מלהכניס משהו מעצמו לתוך התרגום, המתרגם של היום מתאמץ להיות ענייני ככל שאפשר. מרים
שלזינגר, ראש צוות המתרגמים במשפט דמניוק, מספרת, למשל, כמה קשה היה לה להישאר
אובייקטיבית, כאשר היא "…מאמינה שהוא איוון האיום" (מאמר של טל בשן, מעריב). היא ניסתה
מכורח מוסר עבודה מקצועי שלא 'להמליץ' בשעה שהיא תרגמה. אך אין זה במקרה שהמתרגם
במקרא נקרא "המליץ", ולא 'המתרגם', כי מטרת המליץ היא לעזור ליוסף להעמיד את אחיו במבחן,
תוך כדי התרגום של מה שאמרו. במקביל, הבינו ותרגמו חז"ל את פרשת יוסף ואחיו לא רק 'כמעשה
שהיה, כך היה', אלא ככלי להעברת מוסר השכל ברומו של עולם: מידה כנגד מידה. כדברי כלי יקר:
מה שציער [יוסף] את אחיו – עשה כל זה למרק עוונם במה "ויכרם ויתנכר אליהם…"
[1] ,הנושאר הלילע הנהו ,הדימ דגנכ הדימשמכרו אחיהם כולם, וצריך מירוק ייסורין
'מרגלים אתם' למרק העוון שחשבו את יוסף למרגל ורכיל וכו', לכן נאמר 'ויזכור את
החלומות' קודם שאמר להם 'מרגלים אתם', לפי שנזכר שחלם לו 'והנה תסובנה
אלומותיכם', ולא פירש מה הסיבוב – אלא שוודאי שסופם להיות מרגלים, כי כל מרגל הולך
וסובב את כל העיר לראות איך ומה וכו', ובזה נתמרק העוון שחשבו את יוסף למרגל הבא
לראות את ערות מעשיהם; [ ]2וכנגד שהשליכו את יוסף לבור, 'ויאסוף אותם אל המשמר' –
פירש רש"י בית האסורים דהיינו בור וכו'; [ ]3ועלילת הגביע הייתה כדי שעל ידו יהיו בהחשש
עבדות, כמו שפסקו על עצמם 'הננו עבדים לאדוני', כי בזה יתמרק העוון שמכרו את יוסף
לעבד; לכן כשספרו ליעקב את כל הקורות אותם, אמר: 'אם כן איפוא זאת עשו' – מהו לשון
וניאו'אפוא'? אלא שאמר, אם זאת האיפה היוצאת מדוד לכם באיפה ומידה שעשיתם,
[' ]4זאת עשו: קחו מזמרת הארץ בכליכם' וגו', כדי לכפר על מה במקרה כי אם בהשגחה;
שמכרוהו לישמעאלים נושאים 'נכאת צרי ולוט', ולכן הייתה המנחה ממינים אלו, כדי שעל ידי
זה יתמרק כל העוון, ורוח ה' דיבר בו ביעקב וכו'" (ברא' מ"ב: ז').
כפי שראינו, המכנה המשותף בין סיפור יוסף ואחיו לבין שאר סיפורי המקרא העוסקים במישרין או
בעקיפין בתרגום הוא 'מידה כנגד מידה'. אך השאלה נשאלת: מה הקשר בין תרגום למסר חשוב
זה? אפשר להשיב בעקבות רש"י, המסביר למה התורה פותחת בבריאת העולם ולא בסיפורו של
עם ישראל: כי "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו" – לעם ישראל
(רש"י, בראשית א', א'). וכשם שבריאת העולם הוא מסר אוניברסלי, כך גם מתן שכר ועונש, מידה
כנגד מידה, הוא מסר אוניברסלי. יהודים ובבלים, מצרים ופרסים – כולם נתונים להשגחת הבורא,
למרות שעל יהודים חלים 613מצוות, ועל אומות העולם 7מצוות. זהו תפקיד המתרגם, לגשר בין
תרבויות ועמים, ולהפוך את המסר של עם אחד לנחלת הכלל. וזהו עיקר תפקיד המליץ במקרא,
לקרב את היום בו "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון… ויקבלו כולם את
עול מלכותך, ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד" (מתוך תפלת עלינו).
:תורוקמ 
Aronsohn, Rabbi Moses Zalman, translated from the German by Rabbi Samson.
Raphael Hirsch (1986). The Pentateuch. New York: Judaica Press, Inc
Culi, Rabbi Yaakov, translated by Rabbi Aryeh Kaplan (1977). The Torah
.
Anthology. New York: Maznaim Publishing Corporation
De Lange, Nicholas (1993). Reflections of A Translator. Cincinnati: University of
.
Cincinnati
Fisch, Harold, editor (1983). The Holy Scriptures. Jerusalem: Koren Publishers
.
Jerusalem Ltd
Kaplan, Rabbi Aryeh (1981). The Living Torah. New York: Maznaim Publishing
.
Corporation
Leibowitz, Nehama (1976). Studies in Bereshit. Jerusalem: World Zionist
.
Organisation
.
Mandelkern, Solomon (1896). Concordantiae. Leipzig, Germany
Margolis, Max L., editor-in-chief (1917). The Holy Scriptures. Philadelphia: The
.
Jewish Publication Society of America
Munk, Rabbi Elie, translated fron the French by E. S. Mazer (1994). The Call of
.
the Torah, Vol. I, Bereishis. Brooklyn, N.Y.: Mesorah Publications, Ltd
Witgenstein, L., translated by G. E. M. Anscombe (1958). Philosophical
.
Investigations. Oxford: Blackwell
בהם יש תרגום במקרא עצמו, ומגדיר את תפקידיו של המתרגם.
תרגום המקרא, מתרגם. :חתפמ תולימ
ממה מורכבת דמות המתרגם במקרא? ומה בא המקרא ללמדנו כאשר המתרגם מופיע? תשובות
לשאלות אלה ניתן למצוא בשילוב של פירושי חז"ל ומיומנויות ממקצוע התרגום.
הצורך הראשון במתרגם במקרא נלמד כפועל יוצא מסיפור מגדל בבל: "הבה נרדה ונבלה שם
שפתם, אשר לא ישמעו [רש"י: יבינו] איש שפת רעהו" (ברא' י"א: ז'). קשיי ההבנה בין דוברי
השפות גדלו, מן הסתם, בהתאם למרחק הפיזי ביניהם: "…ומשם הפיצם ה' על כל הארץ" (שם,
ט'). אך למרות הצורך מכאן ואילך בתרגום, לא המתרגם ולא מקצוע התרגום מוזכרים בסיפור
.שרופמב יארקמה
הפעם הבאה שמופיע תרגום במקרא, אם כי לא המתרגם עצמו, היא בכינוי לגל האבנים המעיד על
הברית שכרתו יעקב ולבן ביניהם: "ויקרא לו לבן יגר שהדותא, ויעקב קרא לו גלעד" (ברא' ל"א , מ"ז).
התורה): לדברי חז"ל, "מאי ניהו [מהו] תרגוםלש התורה (לעומת תרגום ךותבזוהי דוגמא לתרגום
שבתורה? יגר שהדותא" (שבת קט"ו, ע"ב). מסתמן מוסר השכל בעימות הממושך בין יעקב ולבן
שהגיע כאן לשיא, והוא 'מידה כנגד מידה'. יעקב ברח אל בית לבן בגלל שרימה, כביכול, את אביו
במסווה של אחיו; לבן רימה אותו כשהשיא לו את לאה במסווה של אחותה. בהמשך נראה איך מסר
זה מופיע בשאר סיפורי המקרא העוסקים בתרגום.
אולי מוזכר כאן תרגום, אך לא מתרגם, בגלל שלא היה צורך בדמות כזאת. יעקב, מן הסתם, דיבר
גם ארמית, לאור שהותו בת עשרים השנה בחרן, ולאור ההיסטוריה של משפחתו בחרן, העיר אשר
שמשה כתחנת ביניים (לתרח ו)לאברהם בדרכו הראשונה לארץ הקודש. התורה מדגישה, אם כן,
פער תרבותי ולא רק לשוני בין לבן ויעקב, אשר לזכותו נאמר "שלא שינה את לשונו" (ספורנו, ברא'
ל"א, מ"ז). זהו אותו יעקב שאומר, "עם לבן גרתי… ותרי"ג מצוות שמרתי" (רש"י, ברא' ל"ב, ה').
לדעת חז"ל, השפה לא רק משקפת את הזהות התרבותית של האדם, אלא מהווה אחד מהקווים
ושלא שינו את לשונם, האדומים של הלאום: "ישראל נגאלו ממצרים בשביל שלא שינו שמם…
שהיו מדברים בלשון קודש…" (ויק"ר ל"ב, שהש"ר ד', מדרש שוחר טוב קי"ד).
אם השפה שומרת על העם, אז התרגום הוא חרב פיפיות. תרגום יכול לגשר בין תרבויות, אך פער
לשוני גם יכול לשמש כתריס המגן נגד איום מבחוץ. על העימות המילולי בין רבשקה, שר צבא
אשור, לבין מנהיגי יהודה מול חומות ירושלים הנצורה, כתוב: "ויאמר אליקים בן חלקיהו ["הממונה
על בית המלך"] ושבנה ["הסופר"] ויואח ["המזכיר" – הממונה על הזיכרונות] אל רבשקה: דבר
ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על ,ונחנא [םיניבמ] כי שומעיםנא אל עבדיך ארמית,
החומה" (מלכים ב' י"ח, כ"ו). מנהיגי יהודה ביקשו לשים חיץ לשוני בין העם לבין האיומים והקללות
של רבשקה בעברית, שהיוו מעין לוחמה פסיכולוגית. רש"י ורד"ק מסבירים שם שמנהיגי יהודה
הבינו ארמית בתוקף היותם בני האצולה ("בני פלטין"); יש להניח כי הקרבה הלשונית בין עברית
וארמית, שתיהן שפות שמיות, הקלה על מנהיגי יהודה ואשור לקלוט אלו את שפתם של אלו.
אכן, ההופעה הראשונה של דמות המתרגם במקרא היא במפגש בין דוברי שפות ממשפחות שונות
– בין דוברי עברית, שפה שמית, לדוברי מצרית, שפה חמית: "והם לא ידעו כי שומע יוסף, כי המליץ
בינותם" (ברא' מ"ב, כ"ג). הנחה זו על הפער בין משפחות של שפות מתחזקת בתיאור של הבדלי
תרבות אחרים בין המצרים לעברים: "וישימו לו לבדו ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כל
לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים" (ברא' מ"ג, ל"ב). וככל שגדל
הפער בין תרבויות, כך גדל מספר המילים הדרושות למתרגם לגשר על הפער, כפי שנראה להלן
בדבריהם של יוסף ושל דניאל. אך למרות שהמתרגם ("המליץ") מופיע במפורש בסיפור, התורה
לא מזכירה את שמו. [חז"ל מזהים מתרגם זה עם מנשה בן יוסף.]
הסבר לכך שרוב המתרגמים במקרא אלמונים או עלומים אולי קשור למעמדם החברתי: אם
מעמדם החברתי הוא נחות, ברמה של משרתים או עבדים, אין טעם להרבות עליהם את הדיבור,
אלא אם מתרגם מסוים ממלא תפקיד חשוב בסיפור בנוסף לעבודתו כמתרגם. ההתייחסות
למתרגם כאל שרת ידועה היטב במקצוע התרגום היום, הן מבחינת התגמול הכספי לו זוכה
המתרגם, והן מבחינת היחס של מבקרים ספרותיים, למשל, אל מתרגמים:
the perfect butler. If you notice him, he has failed… Reviewers of translations rarely
mention the translator; often they do not even mention the fact that the book is a
translation" (Nicholas de Lange, 1993)
מרגישים בו, הוא נכשל. מבקרי ספרות מתורגמת כמעט ולא מזכירים את המתרגם; לעתים קרובות
הם אפילו לא מזכירים את העובדה שהספר הוא תרגום".]
אך במקרא ניתן לראות התפתחות ביחס למתרגם ולתרגום: בדוגמא של מגדל בבל, התרגום
משתמע במרומז; בדוגמא של יעקב ולבן, התרגום מופיע אך לא המתרגם; בדוגמא של יוסף,
המתרגם מופיע אך לא בשמו; ואילו דניאל ומרדכי, אשר נרחיב עליהם את הדיבור בהמשך, הם
דוגמאות של מתרגם אשר מוזכר בשמו ומופיע כדמות מרכזית בסיפור. אפשר לומר שדניאל
כמתרגם עבור מלך בבל סוגר מעגל בכל הקשור לנושא התרגום, שהרי דווקא בבבל נולד הצורך
.דיקפתב
כבר בסיפור מגדל בבל, מסתמן המסר הנלמד מסיפורי המקרא המתייחסים לתרגום: 'מידה כנגד
רוכזא .(reference) רוכזיאמידה'. מוסר השכל זה ניתן לגלות דרך אחת ממיומנויות התרגום:
משמעותו התייחסות למילה או מילים החוזרות בתוך הטקסט, במספר דרכים אפשריות: בצורת
חזרה מילולית, במילים נרדפות, במילים מאותו תחום בעלות משמעות הפוכה, מילה שהיא פרט
מתוך הכלל או כלל המכיל את אותה המילה שהיא הפרט, וכד'. אזכור היא טכניקה של תהודה בין
מילים, אשר מהדקת את הקשרים הפנימיים בתוך הכתוב, ובמקביל מדגישה נושאים בעלי חשיבות.
מתרגם מיומן קולט תהודה זו, ומתרגם כפשוטן מילים החוזרות כמעין 'פזמון חוזר', על מנת לשחזר
את האזכור בשפת התרגום.
בפרשת מגדל בבל אנו מוצאים אזכור של מילים החוזרות על עצמן, ומילים והיפוכן:
:הרזח לש רוכזא
רמאיו" ;('ד-'ג ,א"י 'ארב) "…לדגמו ריע ונל הנבנ הבה נלבנה לבנים… הבה ורמאיו" (1)
הדימ דגנכ הדימ :הבה נרדה ונבלה שם שפתם…" (שם, ו'-ז'). לדברי רש"י," הבה …'ה
.('ז ,םש) "הדרנ הבהוהוא כנגדם מדד ואמר ,הנבנ הבה – הם אמרו
"ויפץ אותם ה' על פני כל … ;('ד ,םש)נפוץ על פני כל הארץ" (…" )2ונעשה לנו שם פן
.('ט-'ח ,םש)הפיצם ה' על פני כל הארץ" םשמו ץראה
מבנה האזכור הוא אפילו סימטרי: בוני המגדל אומרים "הבה" פעמיים, וה' עונה ב"הבה"
אחת; בוני המגדל אומרים "פן נפוץ" פעם אחת, וה' 'מפיץ' אותם בשני אזכורים ("ויפץ…
.("םציפה
האזכור של היפוכים מתמקד בממדים של גובה ומרחב. המתיישבים בארץ שנאר נמצאים
"ץראה לכ ינפ לע …וצופי אלש תנמ לע "םימשב ורוצים לבנות מגדל אשר "ראשו "העקב"ב
דריו"(שם, ב'-ד'); הם מתיימרים לתנועה אנכית, תרתי משמע. לעומת עליה יהירה זו, כתוב
,םש)כל הארץ" (שם, ה'-ז'), והם נענשים בתפוצה אופקית "…על פני "…הדרנ הבה …'ה
ט'). מעשי ה' תואמים אך מנוגדים למעשי אנשי בבל, והם מקבלים בדיוק ההפך ממה שרצו
.הדימ דגנכ הדימ –
מרכיבי הצליל שבטקסט, כמו לשון נופל על לשון, :לולצמבחשבון עוד מרכיבים של מבנה, כגון
מקצב, חרוז, משחקי מילים, וכו'. בגלל שאין תמיד לצליל מסוים אותה המשמעות בשפות שונות,
הרבה יותר קשה לשחזר מצלול – לפחות לא במקום המקביל בתרגום. אבל מצלול מוסיף מימד
של משמעות לכתוב, בדומה למנגינות טעמי המקרא, המהוות מעין פירוש של פיסוק ודגשים. מצלול
נים… ותהי להם בל הנבלנ הבמשחק תפקיד בפרשת מגדל בבל, בצורת לשון נופל על לשון:"…ה
ל, כי שם בבן…" (שם, ג'); צלילים אלה בתיאור החטא מופיעים במקביל בעונש: "…באל הנבלה
לל ה' שפת כל הארץ" (שם, ט'). המסר הוא: מידה כנגד מידה. צליל אחר הדומה לאות 'ב' הוא ב
…'ה ץפני…" (שם, ד'), "ויפוץ על פנ ןפהאות 'פ', אשר גם היא חוזרת הרבה פעמים בסיפור: "
ני כל הארץ" (שם, ט'). האותיות 'ב' ו'פ', בצורתן פיצם ה' על פני…" (שם, ח'), "…הפאותם… על
הדגושות והלא-דגושות, מהוות מכלול צלילי אחד, התומך בנושא מרכזי של הסיפור: האחדות.
" (שם, א'); אך המסר של םידחא םירבדו תחאכדברי הפסוק הפותח: "ויהי כל הארץ שפה
.דחא 'ה לש ומלועב תלבוקמ הניא הריהי תודחא ,אוה רופיסה
המתח שבין אחדות יהירה לבין "ה' אחד" בא לידי ביטוי בעוד דוגמא של מצלול בפרשה, והוא
משחק מילים על האותיות 'שם'. בשינוי הנקוד מקמץ לצירה, המשמעות של 'שם' משתנית מ'אותו
מקום' ל'כינוי'. הצליל של צירוף האותיות 'שם' חוזר על עצמו בסיפור הרבה מעבר לצפוי, 8אזכורים
םש הלבנו…" ,('ד) "…םש ונל השענו םימשב ושארו…" ,('ב) "םשבתוך 9פסוקים: "…וישבו
בלל ה' שפת כל הארץ, םש יכ ,לבב המש…" (ח'), "על כן קרא םשמשפתם…" (ו'), "ויפץ אותם ה'
הפיצם ה' על פני כל הארץ" (ט'). חזרות מרובות אלה על אותו צליל 'שם' אומרות דרשני, םשמו
במיוחד לאור החזרה המשולשת בפסוק המסכם (ט'). ניתן להסביר שגם מצלול זה מחזק את מוסר
[יוניכ] םש; אך אני בללתי את הםימשה דע ,[יוניכ] םשהשכל של מידה כנגד מידה: אתם רציתם
[רחוק], בכל הארץ. וכאילו למען הסר ספק שהמצלול 'שם' מהווה נדבך מהותי של המשל םכלש
,םשמוסר ההשכל, הדמות שמופיע מיד בפסוק הבא (שם, י') אחרי פרשת מגדל בבל, אינו אלא
, משמשים כמשקל נגד דחאאבי אבותיו של אברהם. צאצאיו של שם, שהכירו לראשונה בה'
"דחא" (שם, א'). את ההד של "ה' םידחא םירבדו תחא הפש"… לע ,לבב לדגמ רופיס תחיתפל
:ושרדשכ ל"זח ועמש
כתוב: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" – ר' לעזר ור' יוחנן, אחד אמר: שהיו
של עולם, בלשון הקודש ודיחימדברים בשבעים לשון, ואחר אמר: שהיו מדברים בלשון
.('ה ,א"פ 'גמ 'שורי)
("שפה") ולתרגם תכנים ("דברים"). אם אותו מושג או דבר קיים אצל שני עמים, המצב יחסית נוח
למתרגם: 'שתי שפות אך דברים אחדים'. שיטת התרגום המתאימה למצב כזה מכונה 'תרגום
סמנטי' ( ,)semanticאו מילולי. דוגמא לכך היא התרגום שבין יעקב ולבן: הפירוש המילולי של "יגר
שהדותא" הוא "גלעד". בשיטת תרגום זו היחס בין מספר המילים בשפת המקור לשפת התרגום
הוא בערך .1:1
אבל כאשר התרגום מרבה מילים לעומת המקור, הסיבה לכך לפעמים יותר עמוקה מהעדר מילה
מקבילה בשפת התרגום, מצב המכונה 'מחסר סמנטי' ( .)semantic voidהעדר מילה או דלות
באוצר המילים בתחום מסוים יכול לשקף העדר עצם המושג בשפת היעד, פער תרבות אשר
המתרגם מנסה לגשר עליו בריבוי מילים. לבדוואי, למשל, יש אוצר מילים גדול יחסית לתאר גוונים
שונים של חום; לאסקימו, מצד שני, יש עשרות מילים לתאר סוגים שונים של שלג. מדובר כאן על
מצב של 'שתי שפות ודברים רבים', תרתי משמע: הרבה דברים [דיבורים] כדי להסביר דברים
[מושגים] שונים.
שיטת התרגום המתאימה למצב כזה מכונה 'תרגום קומוניקטיבי' ( ,)communicativeאו תרגום
מסביר. שיטה זו היא הגורם, למשל, להרחבת הדיבור ב -12הפסוקים (דניאל ה', י"ז-כ"ח) בהם
דניאל מסביר את ארבעת המילים (למעשה רק )3שהופיעו על קיר ארמונו של מלך בבל: "מנא,
מנא, תקל ופרסין" (שם, כ"ה).
אם נסתכל על דברי דניאל כעל 'תרגום סמנטי', נצטרך לתת את הדעת גם לגבי שאלה יסודית יותר:
האם למושג תרגום יש בכלל קשר לכאן, שהרי המסר נכתב בארמית, שפת הבבלים; מה לא הבינו
פה? התלמוד מסביר שנזקקו ל'תרגום' של דניאל כי המילים נכתבו בכתב סתרים, לפי ארבע שיטות
אפשריות (סנהדרין כ"ב, ע"א):
.'וכו ,'רו 'ג ,'שו 'ב ,'תו 'א תויתואה תופלחתמ הבש ,ש"ב ת"א לש אירטמיגב :בר
האותיות היו מסודרות במעין תשבץ, כך שניתן לקרוא את המילים רק מלמעלה למטה. :לאומש
האותיות בכל מילה היו כתובות בסדר הפוך, משמאל לימין.רבי יוחנן:
שתי האותיות הראשונות בכל מילה היו כתובות בסדר הפוך. :ישא בר
המשותף לכל ארבעת השיטות של חז"ל הוא שהמילים נכתבו בצופן שצריך היה לפענחו.
אך אם נראה את דברי דניאל כ'תרגום מסביר', המשימה יותר פשוטה: למצוא את המיחסר, פער
התרבות בגללו מרבה דניאל במילים. טכניקת האזכור מגלה את מלות המפתח, מעין פזמון החוזר
ל-א] "אילע אהלא"חמש פעמים בדברי דניאל: כינויים לאלוקים. בפעמיים הראשונות הכינוי הוא
[אלוקי השמים] (כ"ג), אזכור המחזק את "אימש ארמ"עליון] (שם, י"ח וכ"א); הכינוי הבא הוא
הכינוי הקודם. באותו פסוק (כ"ג) מופיע אזכור של היפוכים: "…'אלהי' כספא ודהבא, נחשא, פרזלא,
אעא ואבנא, די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין…" ['אלוהי' כסף וזהב, נחושת, ברזל, עץ ואבן, אשר
לא רואים ולא שומעים ולא יודעים] – לעומת אלוקים, אשר רואה, שומע, ויודע. ובאותו פסוק מופיע
[האלוקים אשר נשמתך בידו]: הוא לא רק שולט בשמים, הוא "אלהא די נשמתך" ,ישילש רוכזא
שולט על נשמתך. במילים אחרות, בניגוד לאמונותיך כעובד אלילים, ש'אל' שולט בתחום מסוים,
,םיקולאכגון חקלאות, מלחמה, וכד', וכוחו יפה בארץ מסוימת, ואם העם שלו הובס תוקפו 'פג' –
האחראי על היד שכתבה על הקיר, הוא אחראי על הכל: הוא בכל העולם, ולעולם ועד, ונותן שכר
ועונש, גם לאביך וגם לך. לאוזני מלך עובד אלילים, אלה מושגים זרים ומוזרים, שאפילו הרחבת
הדיבור ב- 12פסוקים אולי לא הספיקה כדי להסבירם.
שלושת האיזכורים של אלוקים בפסוק כ"ג מדגישים ומסכמים את המיחסר שמסביר דניאל; ועכשיו
הוא מתרגם את ארבעת (שלושת) המילים עצמן (שם, כ"ו-כ"ח). כל מילה מתורגמת בפסוק אחד,
יחס מיספרי המזכיר תרגום קומוניקטיבי, אך מתקרב יותר לתרגום סמנטי, בהשוואה לאריכות
הדיבור הקודמת. בתוך התרגום ה'סמנטי' של המילים עצמן מופיע האזכור החמישי של אלוקים,
"אלהא" (שם, כ"ו), בלי שום תואר, כי המיחסר כבר הוסבר. על המילה "ופרסין" (שם, כ"ח) יש
(ביתר, לשון 'פרוסה') את ממלכתךסרפמשחק מילים, טכניקה המוכרת מתחום המצלול: אלוקים
. על פני הדברים, 'תרגומו' של דניאל הוא כמו כל תרגום, פרשנות, והסבר; סרפו ידמל התוא רסמו
אך תרגומו מבוסס על רוח הקודש, המאפשר לו להבין את משמעות המילים לעומקן. מכאן הדמיון
בין מתרגם לפותר חלומות ("מפשר חלמין"), כפי שמכונה דניאל בחצר מלך בבל (דניאל ה', י"ב).
גהנמכ ,'חילשה תא גרוה' וניאש קר אל אוה .רתויב העיתפמ בויאה תרושבל רצאשלב לש הבוגתה
העריצים מאז ומתמיד – הוא אינו מגיב כלל, ועוד נותן לדניאל פרס מכובד ביותר. את הפרס אמנם
הבטיח מראש, אך יש דרכים לעקוף את פקודת המלך, כפי שרואים במגילת אסתר, ושתיקת
בלשאצר רועמת. רבינו סעדיה גאון מסביר שבלשאצר האמין לדברי דניאל ולכן הבליג, בניסיון
"…להחניפו למען ילך ויתפלל ויבטל הגזירה…" (ר' סעדיה גאון, שם, כ"ח); אפשר גם להסביר
שהמלך האמין לדברי דניאל, אך שתק בגלל שהתייאש מלהעביר את רוע הגזרה. אבל אם נסתכל
על דברי דניאל כעל תרגום מסביר, המנסה לתמצת את 'התורה כולה על רגל אחת' למי שאין לו
שום רקע או מניע לאמץ מושגים כל כך רחוקים מהמציאות שלו כעובד אלילים, מתבקשת כאן
תשובה אחרת: ייתכן שדניאל לא הצליח לגשר על פער התרבות, ובלשאצר בכלל לא הבין על מה
הוא מדבר. התגובה היא מעין "חסר משוגעים אנוכי?" (שמ' א' כ"א, ט"ז) של מלך אשר לא לוקח
ברצינות את האדם העומד לפניו, כפי שהתייחס אכיש מלך גת לדוד 'המשוגע'.
למרות שממליצים על דניאל בפני המלך כאיש חכם היודע לפתור חלומות ("מפשר חלמין", דניאל
ה', י"ב), הוא מתפקד בעיקר כמתרגם; גם יוסף, אשר ממליצים עליו בפני פרעה כפותר חלומות
(ברא' מ"א, י"ב-י"ג), נותן פתרון הדומה להפליא לתרגום של דניאל, הן בתוכן והן בצורה. כמי
,'ה תומש) "…'ה תא יתעדי אל …ולוקב עמשא רשא 'ה ימ" לש היופצ הבוגת שארמ עונמל הסנמש
ב'), התגובה של אותו פרעה בעתיד אשר "לא ידע את יוסף" (שם, א', ח'), יוסף בונה את הפתרון
כתרגום קומוניקטיבי המסביר את המושג 'אלוקים'. כפי שמעירה נחמה לייבוביץ', ( ,Leibowitz
,)1976בכל אזכור של 'אלוקים', יוסף מסביר עוד אחד מדרכי הפעולה שלו:"…את אשר האלוקים
תא הארה) (ברא' מ"א, כ"ה); "…אשר האלוקים עושה השועה הגיד לפרעה" (אלוקים הוא השוע
) (שם, כ"ח); וכמו דניאל (דניאל ה', כ"ג), יוסף מסכם ומדגיש את הארמהפרעה" (אלוקים הוא
(אלוקים הוא םיקולאההמושג החדש על ידי אזכור כפול באותו משפט: "… כי נכון הדבר מעם
) (שם, מ"א, ל"ב). בתחביר רגיל יותר, עצבמה לעשותו" (אלוקים הוא םיקולאה רהממו ,(עבוקה
שגד הנקמ םיקולאה הלימה לע הרזחה ;'ותושעל אוהסיום המשפט היה מנוסח ככה: 'וממהר
שגדומ הערפ תניחבמ יטנמסה רסחימה .הפ רבסומה (תוברתה רסחימ) 'יטנמסה רסחימ'ל דחוימ
על ידי כך שבחלום פרעה אין 'אל' נראה הגורם לאשר יקרה בקרוב, כי "את אשר האלוקים עושה
הראה לפרעה" – אך את עצמו לא גילה לפרעה (שם, כ"ח).
באמצע דברי יוסף חל מפנה, המתחיל במילה "ועתה", והשם 'אלוקים' כבר לא מופיע בחצי השני
של דבריו (שם, ל"ג-ל"ו). המיחסר הסמנטי, 'אלוקים', הוסבר; עכשיו יוסף ממליץ על צעדים מעשיים
המשתמעים מהפתרון-התרגום שנתן לחלומות. וכמו בדברי דניאל, האזכור החמישי של אלוקים
הוא בלי שום מלות תואר; אך שלא כמו בלשאצר, אשר לא הבין את המושג החדש, פרעה הוא זה
שמזכיר עכשיו את שם אלוקים, כמי שהבין והפנים את המושג החדש: "…הנמצא כזה איש אשר
בו?" (שם, ל"ח). ואם נשאל למה דווקא פרעה הבין את המיחסר הסמנטי, ולא םיקולא חור
בלשאצר, נוכל לראות רמז לתשובה באזכור נוסף של 'אלוקים' בפי פרעה בפסוק הבא. פרעה
את כל זאת" (שם, ל"ט), בהקבלה הפוכה לשני האזכורים שלךלאומר ליוסף: "…הודיע אלוקים
/ הערפל'אלוקים' בפי יוסף, אשר כנראה מצאו חן בעיני פרעה: "…אשר האלוקים עושה הגיד
(שם, כ"ה וכ"ח). "הערפ תא הארה
נדבך נוסף המחזק את ההקבלה בין יוסף ודניאל הוא הפרס הכמעט זהה שקיבלו שניהם על
הפתרון-תרגום שנתנו למלך המבועת ממראה שראה: רביד [שרשרת] זהב, בגדי מלכות [יוסף:
בגדי שש; דניאל: בגדי ארגמן], ומשרה רמה [יוסף: משנה למלך; דניאל: שלישי בממלכה]. מסקנה
המתבקשת מההקבלות בין דניאל ליוסף, הן בתוכן והן בסגנון, היא שיוסף ודניאל, לא רק שידעו
לתרגם, אלא שהקב"ה השתמש בהם כשליחים למלכי הגויים כדי להעביר נבואות במסווה של
תרגום/ פתרון חלום. בהתאם לכך יוסף אומר לפרעה: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה" (שם,
ט"ז), ואולי ביתר בהירות לשר המשקים ולשר האופים: "הלא לאלוקים פתרונות, ספרו נא לי" (שם,
מ', ח'). מסקנה נוספת היא שמתרגם עושה הרבה יותר מלהסביר מילים משפה זרה; הוא מסביר
תכנים מתרבות אחרת, מסביר את הנסתר בכלל – כגון חזיונות וחלומות, ומתפקד כיועץ הממליץ
על אילו צעדים לנקוט בנדון.
; תפקידו של המתרגם בתנ"ך ץילמהלא במקרה מכונה המתרגם שמעמיד יוסף בינו לבין אחיו
שלו, תחת השורש "ליץ", היצנדרוקנוקב .תמלוה הבוגת לע ץילמהלהוא לא רק לתרגם, אלא
מנדלקורן כותב:
המליץ נוטה מן הדיבור הפשוט ומשתמש במליצות וחידות, והמתרגם מוכרח לנטות מדרכי
הלשון שמעתיק אליה, שכל המתרגם פסוק כצורתו אינו אלא טועה (מנדלקורן, .)1896
אם כן, יכולה להיות סמויה – בתוך מבחר מלותיו, מליצותיו, וצחות לשונו, או גלויה – ומבוססת על
תרגומו. לעומת "המליץ", המילה 'המתרגם' כשם עצם בכלל לא מופיעה בתנ"ך, ובהופעה נדירה
יהמ רורב אל ללכב ,('ז ,'ד ארזע) "תימרא םגרותמו תימרא בותכ" ,תרחא הרוצב הלימה לש
כוונת המילה. אבן שושן (מלון חדש, ערך 'תרגם') ואחרים הבינו כ"העתק ללשון אחרת" [מארמית
לפרסית], כפי שמשתמע מהכתוב שם: תיאור מכתב שנשלח למלך פרס ונקרא לפניו בצורה ברורה
["מפרש קרי קדמי" =מתורגמת] (שם, י"ח). אך רש"י ואחרים מבינים את המילה "מתורגם" (שם,
ז') כ"מפרש" [=מפורש, או מוסבר, אך באותה שפה] (שם, י"ח), כי המילה "ארמית" הרי נזכרת
פעמיים בפסוק, ולא שום שפה אחרת. השימוש במושג 'לתרגם' כפועל וכשם עצם נפוץ רק מתקופת
התלמוד והלאה. לדוגמא: "תירגם עקילס הגר לפני רבי עקיבא" (ירושלמי קידושין נ"ט, א'); או, "שלא
תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן" (מכות א', ט'). מנדלקורן רושם את המילה "ומתורגם" תחת
השורש "רגם", כלומר, השלכה מלשון אחד אל רעהו: "העתקה וביאור מלשון אל לשון" (שם).
המתרגם מתקופת התלמוד ואילך מתפקד, מן הסתם, כבעל מקצוע בתחום יותר מצומצם וענייני
מעמיתו 'המליץ' התנ"כי, אשר חלק חשוב – ואולי חלק הארי – מתפקידו הוא להיות יועץ. במילים
אחרות, יותר חשוב ממה שאמר פלוני בשפה שלו הוא מה כדאי לנו לעשות בנדון. התוצר של
מתרגם הוא תרגום; התוצר של מליץ הוא 'מליצה', או 'המלצה', שהם זהים לפי התרגום של
"מליצי רעי" בספר איוב: "פרקליטי חברי" (תרגום יונתן בן עוזיאל, איוב ט"ז, כ'). מכאן מסתמנת
עוד השערה לאלמוניות המתרגם, או ליתר דיוק, המליץ, בתנ"ך: יותר מאשר הוא מתרגם, כבעל
; במסגרת מילוי תפקידו, ובהתאם לנסיבות, הוא גם מתרגם.ץעוי אוה ,ומצע ינפב עוצקמ
את ההמלצה של יוסף לפרעה ראינו (ברא' מ"א, ל"ג-ל"ו); אך איפה ההמלצה של "המליץ"
אשר העמיד יוסף בינו לבין אחיו? נוכל לעמוד על טיב המלצה זו רק אם נתייחס לשאלה אחרת
המתבקשת מהסיפור: כשאנו קוראים את דברי האחים ליוסף, את דברי מי אנו שומעים, את דברי
האחים – או את דברי המליץ? אין כל סיבה להניח שדברי האחים ודברי המתרגם זהים – שמדובר
כאן בתרגום 'סמנטי' (מילולי); הנחה יותר מתקבלת על הדעת היא שהמושל יוסף, הקובע כאן
את כללי המשחק, יעמיד "בינותם" מתרגם משלו, אשר ישמש את מטרתו: ליצור עימות עם אחיו.
תפקיד המליץ כאן הוא לקטרג, בתרגום סובייקטיבי ועוין – בשיטת התרגום הקומוניקטיבי (מסביר).
למעשה, כל השימוש במתרגם בין יוסף ואחיו הוא מיותר, שהרי ידוע בחצר פרעה שיוסף הוא עברי.
יוסף הזדהה כעברי בבית האסורים: "כי גנוב גנבתי מארץ העברים" (שם, מ', ט"ו), והוזכר בפני
פרעה כ"נער עברי" (שם, מ"א, י"ב). היחידים שלא יודעים שהעימות מבוים הם האחים. הד לאי-
לחר יכ בקעי עדי אלו"ידיעה זו מופיע בעימות אחר, בין יעקב ולבן, בו מופיע תרגום לראשונה:
כי שומע יוסף" (שם, מ"ב, כ"ג). יש גם אזכור "והם לא ידעוגנבתם" (שם, ל"א, ל"ב), המזכיר את
"םתוניבשל מילה נוספת המחזקת את תפקיד המליץ בהחרפת העימות בין יוסף לאחיו: "כי המליץ
(שם); צורה נדירה זו מופיעה בעימות בין יצחק לבין אבימלך מלך גרר, אשר ביקש לסיים את העימות
בינינו ובינך…" ובכריתת ברית, כמו אצל יעקב ולבן. העובדה ,וניתוניבביניהם עם "… אלה [שבועה]
שהתורה רואה לנכון להסביר את המילה "בינותינו" מיד בתוך הפסוק ( )glossמצביעה על מילה
יוצאת דופן ומבליטה את האזכור.
מסתמנת, אם כן, תמונת מצב בו מופיע מתרגם, על פי המקורות שראינו: מצב של עימות ואי-
וודאות, בו משחק המתרגם/המליץ תפקיד חשוב, אם לא מכריע, לטובת אחד הצדדים על ידי
ההמלצה שלו. מוסר ההשכל המשתמע ממקורות בהם מופיע מתרגם או תרגום הוא 'מידה כנגד
מידה'. אמנם לא בכל סיפור בו מופיע נושא התרגום מופיעים כל המרכיבים הנ"ל במפורש; לכן ראו
לנכון חז"ל להשלים את החסר במדרשי אגדה. כך למשל, דניאל אינו ממליץ שום המלצה תוך כדי
התרגום עבור בלשאצר, אבל לדברי חז"ל הוא ממליץ בפני כורש ודריוש, מלכי פרס ומדי אשר שרת
כיועץ לאחר מכן, על התמיכה בשיבת ציון ובניית המקדש. לדוגמא, במדרש אחד דניאל אומר:
"ויאמר לי אלוקים, דניאל! קום קרא בכל הערים: קומו ונבנה את בית המקדש שנית, כי כבר מלאו
ולכורש תאמר דניאל: כה ציוה ה' יתברך שמו, לך ובנית עוד את המקדש…" שבעים שנה,
(אוצר המדרשים [אייזנשטיין] עמוד צ"ז, ד"ה 'ויקם כורש ויקח'). ומרדכי, על אף שדמותו כמתרגם
אינה חד-משמעית, לא רק שממליץ בפני אחשורוש על התמיכה בבניית בית המקדש, אלא שהוא
מתואר בדברי חז"ל כמי שתפקידו הקבוע הוא להמליץ בפני המלך בכל הנוגע לעם ישראל: "…אלא
אמר מרדכי: מוטב זה [אחשורוש] שיחיה, שנתן לי רשות לבנות את בית המקדש; דבר אחר, מוטב
,רתסא ,ינועמש טוקלי) "…השוע אוהו ול רמוא ,לארשיל [עגונה] שאם בא דבר ,ינריכמ אוהש הז
.('יכדרמל רבדה עדויו' ה"ד ,ג"נרתת זמר
הבסיס המקראי למעמדו של מרדכי כמתרגם במדרשי אגדה אינו חד-משמעי. על דברי שני סריסי
המלך אשר 'תרגם' מרדכי מעיר רש"י שהשפה שדברו הייתה מוכרת לו בזכות היותו חבר סנהדרין
ומומחה בשפות: "…שהיו [בגתן ותרש] מספרין בלשון טורסי… והן לא יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת
הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון…" (מגילה י"ג, ע"ב). הדמות של מרדכי כמתרגם מתחזקת על
ידי השוואה שהגמרא עורכת בין יוסף למרדכי, אשר לטובת שניהם גרם הקב"ה למלך לקצוף על
:ויסירס ינש
"אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק…
יוסף, שנאמר, 'ושם אתנו נער עברי' וגו' – עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק… מרדכי,
דכתיב, 'ויודע הדבר למרדכי' וגו' (מגילה, שם).
נחמיה (נחמיה ז', ז'), שם מופיעות המילים "מרדכי בילשן". בשתי הרשימות, הנחיית טעמי המקרא
מתחת לשתי מילים אלה [מרכא תביר] היא לחבר אותן, ובכך להקנות להן משמעות של 'מרדכי
הבלשן'. אך אבן עזרא ואחרים סוברים ש"בלשן" הוא שם של עולה אחר המופיע ברשימות יחד
עם מרדכי, ולא תואר למרדכי: "…רק בילשן יתכן שהוא איש אחר…" (אבן עזרא, עזרא ב', ב').
ולפי העיקרון "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", מגילת אסתר מגלה רק שנודע למרדכי על דבר הקשר
שקשרו בגתן ותרש, בלי כל פרוט על מרדכי כמתרגם: "ויודע הדבר למרדכי" (אסתר ב', כ"ב).
בכל מקרה, ישנן הקבלות בין מרדכי לבין שני המתרגמים-יועצים הבולטים במקרא, דניאל ויוסף: כמו
שניהם, מרדכי מקבל בזכות 'תרגומו' (חד-פעמי) "לבוש מלכות" אשר טיבו לא מפורט (אסתר ו',
י"א), ובסוף מקבל משרה רמה (שם, ט', ד') ובגדי מלכות מפורטים ביותר: "…תכלת וחור ועטרת
זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן…" (שם, ח', ט"ו). כמו יוסף, מרדכי זוכה בטבעת המלך (שם, ח', ב'/
ברא' מ"א, מ"ב), וברכב המלכות עם רצים לפניו (אסתר ו', י"א/ ברא' מ"א, מ"ג). וכמו בעניינו של
יוסף, הקב"ה סבב את האירועים כך שתרגום/ פתרון חלום יהווה נדבך חשוב בתהליך הגאולה.
את ההמלצה של המליץ אשר העמיד יוסף "בינותם" יש לחפש בדברי המליץ עצמו בשעת התרגום.
עבדיך מרגלים" (ברא' מ"ב, י"א). משפט זה תמוה בפיהם של ויה אלדוגמא לכך היא המילים "
האחים, המנסים להצטדק, אך סביר בפי מתרגם אשר מנסה להציג אותם כאנשים חשודים.
ההמלצה כאן שקופה למדי: "לא היו" – בעבר; אבל עכשיו – לך תדע! תרגום ,)1917( JPSמהדורת
קורן ( )1983ואחרים מתרגמים כדברי האחים, בלשון הווה: " ."thy servants are no spies
תרגום שמרחיק לכת לטובת האחים, של הרב אריה קפלן ( )Kaplan, 1981כותב לא בלשון עבר,
המחשיד, ולא בלשון הווה, המצדיק, אלא בלשון 'עתיד על תנאי' ( ,)future conditionalצורה
דקדוקית שחסרה בעברית – 'מחסר צורני', בלשון המתרגמים: " We would never think of
""( being spiesלעולם לא יעלה על דעתנו להיות מרגלים"). אבל אונקלוס מתרגם בהתאם למגמת
המליץ, שהוא גם פשוטו של מקרא, בלשון עבר: "לא הוו" [לא היו]; כך גם מתרגמים Mazer
( , )Munk,1994ואחרים לאנגלית: " . "Your servants have never been spiesלשון עבר
יכולה להשתמע לשני כיוונים:
(…וישכע לבא ,רבעב) ויה אל
[and are not] OR: [until now]
מנת לשרת את מגמת יוסף: להלחיץ, לבחון, ואפילו להחזיר לאחיו 'מידה כנגד מידה', כדברי כלי
יקר, "למרק עוונם" (בראשית מ"ב, ז'; ציטוט מלא בסוף המאמר).
חז"ל חיזקו את הדעה שדברי המליץ, ולא דברי האחים, הם הנשמעים כאן בכך שקבעו את זהות
המליץ כמנשה, ראש משק ביתו ובנו בכורו של יוסף (תרגום ירושלמי, בראשית מ"ב, כ"ג). סביר
להניח שנאמנותו של מנשה תהיה לאביו, ותרגומו מן הסתם ישרת את מגמת העימות שיוסף
.םייבמ
את כוחו של המליץ כמתרגם ניתן לראות במילים "ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם" (שם, י"ט).
'האובת /לכוא תונקלעד כאן מופיעה המילה "שבר" (בצורות שונות) פעמים רבות בסיפור במובן של '
עבורא"] – 10אזכורים בתוך 12פסוקים בלבד (ברא' מ"א, נ"ו-נ"ז; מ"ב, א'-י'). ןבזמל" :סולקנוא]
אך כאן עומד המתרגם בפני בעיה: אם המליץ הוא מנשה, מן הסתם הוא בסוד העניינים של יוסף,
ויודע על כוונת אביו להחזיר לאחים את כספם. איך הוא יכול לומר, אם כן, 'קחו את האוכל אשר
ובכך להכניס שקר בפי אביו? במקום זאת, המליץ משתמש בניסוח כללי יותר: 'קחו את ,'םתינק
האוכל [אשר רכשתם] לשבור את הרעב בבתיכם'. ביטוי דומה מופיע באנגלית ל'ארוחת בוקר':
, breakfastהארוחה השוברת את 'צום' הלילה [עפ"י ר' של ד. ליפשיץ].
דברי המליץ מספקים את צרכי שני הצדדים: האחים, שבאו לקנות – וקנו – שומעים פה 'קניה' בגלל
האזכורים של "שבר" – שימושם הקודם ב"שבר" כקניית אוכל; ויוסף שומע פה 'רכישה על מנת
למגר רעב' כפי שהוא אמר, מן הסתם. ואכן, יונתן בן עוזיאל מתרגם "שבר רעבון" כ "דזבנתון" –
שקניתם, מנקודת ראות האחים, ואונקלוס מתרגם "אובילו עבורא דחסיר בבתיכון", מבלי להזכיר
קניה, מנקודת ראות יוסף. רוב המתרגמים הולכים בעקבות אונקלוס. לדוגמא:
.(bring provisions for the hunger of your households" (Munk, 1994…"
.(bring supplies to your starving households" (Culi, 1977…"
הוא מסביר: "מגזרת שבר, וטעמו מוכר, והוא יוצא לשני פעולים". מנדלקורן, לעומת זאת, מדבר על
"שבר" כשני שורשים שונים: האחד במובן של 'שבירה', והשני במובן של 'קניה, פריה ורביה, ואוכל',
כמו התבואה (בר) אשר "שוברת ופורצת לחוץ"; מכאן השימוש ב"שבר רעבון" בענייננו ו"ישברו
פראים צמאם" (תהילים ק"ד, י'). בכל מקרה, מנדלקורן מוסיף שהשורש השני "שבר" הוא "אח
לשלפניו". (מנדלקרן, .)1896
שיטה המאפשרת למתרגמים – ואולי אף למליץ המקראי – לבחור מבין מילים בעלות משמעויות
קרובות, בין אם נגזרות מאותו שורש (כדברי אבן עזרא) או נגזרות משורשים שונים אך "אחים"
(כדברי מנדלקורן), היא לארגן את המילים ב'שדה סמנטי', או מרחב משמעות ( .)semantic field
המתרגם מארגן את המילים הקשורות במושג מסוים לפי סדר הדרגתי, מהכללי ביותר
( ,)superordinateבראש הסולם, ועד למפורט ביותר ( ,)hyponymבתחתית הסולם. כל מילה
מפורטת יותר יכולה לשמש גם היא כראש סולם חדש. בהעדר מילה מפורטת בשפת היעד, עולים
בסולם ובוחרים מילה כללית יותר, וכן להפך. לדוגמא: המילה 'לרכוש' משמשת כראש סולם, ומתחת
לה מופיעות מילים המפרטות סוגי רכישה, כגון לקנות, לגנוב, לשמור, לבקש נדבה, לקבל בירושה,
לקבל במתנה וכו'. בתרשים שלפנינו, המילים 'לקנות' ו-'לשמור' משמשות הן כמילים המפרטות
( )hyponymsלגבי ראש הסולם שלהן, 'לרכוש', והן כראשי סולמות ()superordinatesמשלהן,
המפרטות סוגי רכישה בתשלום/רכישה זמנית:
Semantic Field: רובשל
להחליף; לבקש נדבה; לקבל בירושה; לקבל מתנה;רומשל ;בונגל ;תונקל
רכש רמוש
רכוש
לאוש
ק'צב
םימולשתב
יארשא סיטרכב
עבק תארוהב
אפשר להבין, אם כן, את בחירת המילים "שבר רעבון" בפי המליץ כניווט מתוחכם בשדה הסמנטי
"שבר", אשר ניתן לשרטט ככה:
Semantic Field: רובשל
אמצ/בער רגמל
לקנות אוכל לגנוב אוכל לקבל במתנה לקבץ כנדבה
סורהל
סיבהל
לקלקל
קרפל
ץורפל
ןיפילחב
של המבטא 'לשבור אוכל' או 'לשבור בר'. האיכרים בדרום מצרים, ליד הגבול עם סודן, נוהגים
לאכסן תבואתם באסמים עשויים חימר, שצורתם עגולה וראשיהם נגמרים בחוד. האסם סגור
לגמרי; כאשר האיכר רוצה את התבואה, הוא שובר את האסם – 'שובר בר', כביכול. האם לפנינו
זכר לשוני למנהג עתיק של פתיחת כלי חרס על ידי שבירתו, כפי שפתחו מסמכים כתובים וחתומים
?ארקמה תפוקתב סרח תפטעמב
אך הפשט של "לשבור" אינו עיקר פרשת יוסף ואחיו, למרות שהמילה מגלה לנו טפח מתפקיד
המליץ והמלצתו. חז"ל אמנם קבעו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", אך הם חיפשו את המשמעות
החבויה בפרדס כולו, בפשט, רמז, סוד ודרש. כמו כן, מתרגם מחפש – ומעביר – משמעות לא רק
במילים אלא גם בין השורות: ברמזים, באזכורים, במצלול, בתחביר, במבנה, וכיוצא בזה. חז"ל ראו
"ע' פנים לתורה"; המתרגם רואה ע' פנים למילה. כפי שאומר פילוסוף ידוע, "המשמעות של מילה
"The meaning of a word is its use in the language" :"הפשב השומישב איה
.(Wittgenstein, 1958)
אבל כאן נפרדים דרכם של חז"ל והמתרגם. המתרגם שואל, מהי המשמעות של הכתוב; חז"ל
שואלים, 'מאי קמשמע לן' מהכתוב מה המשמעות של הכתוב לגבינו? על אף שאי אפשר להימנע
מלהכניס משהו מעצמו לתוך התרגום, המתרגם של היום מתאמץ להיות ענייני ככל שאפשר. מרים
שלזינגר, ראש צוות המתרגמים במשפט דמניוק, מספרת, למשל, כמה קשה היה לה להישאר
אובייקטיבית, כאשר היא "…מאמינה שהוא איוון האיום" (מאמר של טל בשן, מעריב). היא ניסתה
מכורח מוסר עבודה מקצועי שלא 'להמליץ' בשעה שהיא תרגמה. אך אין זה במקרה שהמתרגם
במקרא נקרא "המליץ", ולא 'המתרגם', כי מטרת המליץ היא לעזור ליוסף להעמיד את אחיו במבחן,
תוך כדי התרגום של מה שאמרו. במקביל, הבינו ותרגמו חז"ל את פרשת יוסף ואחיו לא רק 'כמעשה
שהיה, כך היה', אלא ככלי להעברת מוסר השכל ברומו של עולם: מידה כנגד מידה. כדברי כלי יקר:
מה שציער [יוסף] את אחיו – עשה כל זה למרק עוונם במה "ויכרם ויתנכר אליהם…"
[1] ,הנושאר הלילע הנהו ,הדימ דגנכ הדימשמכרו אחיהם כולם, וצריך מירוק ייסורין
'מרגלים אתם' למרק העוון שחשבו את יוסף למרגל ורכיל וכו', לכן נאמר 'ויזכור את
החלומות' קודם שאמר להם 'מרגלים אתם', לפי שנזכר שחלם לו 'והנה תסובנה
אלומותיכם', ולא פירש מה הסיבוב – אלא שוודאי שסופם להיות מרגלים, כי כל מרגל הולך
וסובב את כל העיר לראות איך ומה וכו', ובזה נתמרק העוון שחשבו את יוסף למרגל הבא
לראות את ערות מעשיהם; [ ]2וכנגד שהשליכו את יוסף לבור, 'ויאסוף אותם אל המשמר' –
פירש רש"י בית האסורים דהיינו בור וכו'; [ ]3ועלילת הגביע הייתה כדי שעל ידו יהיו בהחשש
עבדות, כמו שפסקו על עצמם 'הננו עבדים לאדוני', כי בזה יתמרק העוון שמכרו את יוסף
לעבד; לכן כשספרו ליעקב את כל הקורות אותם, אמר: 'אם כן איפוא זאת עשו' – מהו לשון
וניאו'אפוא'? אלא שאמר, אם זאת האיפה היוצאת מדוד לכם באיפה ומידה שעשיתם,
[' ]4זאת עשו: קחו מזמרת הארץ בכליכם' וגו', כדי לכפר על מה במקרה כי אם בהשגחה;
שמכרוהו לישמעאלים נושאים 'נכאת צרי ולוט', ולכן הייתה המנחה ממינים אלו, כדי שעל ידי
זה יתמרק כל העוון, ורוח ה' דיבר בו ביעקב וכו'" (ברא' מ"ב: ז').
בעקיפין בתרגום הוא 'מידה כנגד מידה'. אך השאלה נשאלת: מה הקשר בין תרגום למסר חשוב
זה? אפשר להשיב בעקבות רש"י, המסביר למה התורה פותחת בבריאת העולם ולא בסיפורו של
עם ישראל: כי "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו" – לעם ישראל
(רש"י, בראשית א', א'). וכשם שבריאת העולם הוא מסר אוניברסלי, כך גם מתן שכר ועונש, מידה
כנגד מידה, הוא מסר אוניברסלי. יהודים ובבלים, מצרים ופרסים – כולם נתונים להשגחת הבורא,
למרות שעל יהודים חלים 613מצוות, ועל אומות העולם 7מצוות. זהו תפקיד המתרגם, לגשר בין
תרבויות ועמים, ולהפוך את המסר של עם אחד לנחלת הכלל. וזהו עיקר תפקיד המליץ במקרא,
לקרב את היום בו "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון… ויקבלו כולם את
עול מלכותך, ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד" (מתוך תפלת עלינו).
:תורוקמ
Raphael Hirsch (1986). The Pentateuch. New York: Judaica Press, Inc
Culi, Rabbi Yaakov, translated by Rabbi Aryeh Kaplan (1977). The Torah
.
Anthology. New York: Maznaim Publishing Corporation
De Lange, Nicholas (1993). Reflections of A Translator. Cincinnati: University of
.
Cincinnati
Fisch, Harold, editor (1983). The Holy Scriptures. Jerusalem: Koren Publishers
.
Jerusalem Ltd
Kaplan, Rabbi Aryeh (1981). The Living Torah. New York: Maznaim Publishing
.
Corporation
Leibowitz, Nehama (1976). Studies in Bereshit. Jerusalem: World Zionist
.
Organisation
.
Mandelkern, Solomon (1896). Concordantiae. Leipzig, Germany
Margolis, Max L., editor-in-chief (1917). The Holy Scriptures. Philadelphia: The
.
Jewish Publication Society of America
Munk, Rabbi Elie, translated fron the French by E. S. Mazer (1994). The Call of
.
the Torah, Vol. I, Bereishis. Brooklyn, N.Y.: Mesorah Publications, Ltd
Witgenstein, L., translated by G. E. M. Anscombe (1958). Philosophical
.
Investigations. Oxford: Blackwell