מר-חשוון במסורת ישראל

תקציר: המשמעויות של חודש מרחשוון במסורת, והאירועים שאירעו בו במהלך הדורות.



מילות מפתח: מבול, בית המקדש, צומות, שאילת מטר, חודש שמיני.

השם מרחשוון נזכר בתרגום יהונתן (דברים לב, ב) ובחז"ל.

יש אומרים כי השם מרחשוון מורכב מב' מילים מרחש-וון, מרחש מלשון רחש כלומר מבוע מים, כי וון בפרסית מים. מפני שבחודש זה מזל כימה עולה ומעיינות מתגברים (כ"ה י"א, ב)

ויש אומרים שמטעם זה נקרא גם בול (מלכים א' ו, לח) כי בו יורדים גשמים ומלחלחים את הארץ, כי בלל הוא לחות (ר"ה י"א ב,).

ויש אומרים כי מרחשוון כמו חשרת מים בהיפוך האותיות.

ויש אומרים כי מר הוא מלשון טיפות כמו שנאמר "מר מדלי" (ישעיה מ').

השם מרחשוון לא נזכר במקרא אבל כמו שאר שמות החודשים עלה מבבל.

ויש אומרים למה נקרא שמו בול על שם המבול שהתחיל במרחשוון, וחסרה האות מ, מפני שאף שהקב"ה נשבע שלא להביא מבול על הארץ הרי מכל מקום ארבעים יום בכל שנה ושנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את המקדש ופסקו אותו מ' יום. ולפיכך כתוב חסר, מ' כנגד אותם, מ' יום שפסקו. (ילקוט מלכים).

ועוד טעם לשם בול מפני שבוללים לבהמות מתוך הבית, שאין מרעה בשדה ומאכילים אותו בבית ממה שהכניסו בבית. (ראה ירושלמי ר"ה, תנחומא נ"ח)

ויש אומרים שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות, כלומר גושים (עיין שם).

ויש אומרים שם בול הוא לשון יבול כי בחדש זה מצוי שפע של תבואה.

ואילו התרגום מתרגם "ירח מיסף איבביא", כלומר חודש שבו כלתה התבואה.

ויש אומרים כי מרחשוון יסודו באשורית שפירושו – השמיני.

התינוקות היו מפרשים על דעת עצמם כי מרחשוון נקרא על שום שאין בו חגים הפוטרים מתלמוד תורה (ראה מידי חודש בחדשו א' 198).

על כל פנים קשור החודש בזיכרונות המבול כי בו ירד המבול בתחילה (בראשית ז, יא).

נהגו להשמיט את החלק מר לסימן יפה.

חודש מרחשוון קשור בשני מאורעות חשובים בתולדות ישראל.



המאורע הראשון הוא כי בו נגמר בנין בית ראשון על ידי שלמה כמו שנאמר (במלכים א לז, לח') "בשנה הרביעית יסד בית ה' בירח זו ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החודש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטי ויבנהו שבע שנים". בנין המקדש התחיל בשנת ת"פ לצאת בני ישראל מארץ מצרים "בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל" (שם ו' ש) ציון זה הוא אחד היסודות לכרונולוגיה העברית, כי על ידו אנו למדים כמה שנים עברו מיציאת מצרים ועד היום לפי דברי סדר עולם רבה הייתה שנת ב' למלכות שלמה שנת ב' לשמיטה ושנת כ"ה ליובל. ובדברי הימים ב' ג ב. נאמר; ויחל לבנות בחדש השני בשנת ארבע למלכותו". וחז"ל בארו את כוונת הפסוק (ירושלמי ובבלי ריש ר"ה).

ויש אומרים שהבית נבנה בין שנת בתת"קכח ובין שנת בתת"קלה לבריאה (סדר זמנים לא, א, עקביא 130).

ספק הדבר באיזו שנה התקיימה חנוכת בית ה', יש אומרים כי מאחר שנאמר כי חנוכת הבית נסתיימה בתשרי – אפשר שזה היה באותה שנה שבו נגמר הבית בחשוון (שם) אבל זה אינו מתקבל על הדעת.

המאורע השני הקשור בבניין ביהמ"ק שארע בחודש מרחשוון הוא שבחודש זה בשנת שתים לדריווש נתנבא זכריה בן ברכיה בן עידו הנביא, ובנבואותיו שבאו לאחר מכן הונח היסוד הרוחני של שיבת ציון ובנין הבית השני. נבואות זכריה נוטפות נחמה כשמן הטוב, והן עוררו את העם מתרדמתו.

כמה מאורעות, הקשורים בחודש מרחשוון ארעו בבית השני, והם מפורטים במגילת תעניות

למשל בכ"ג מרחשוון איסתתר הסורג מן העזרה. מפני שבנו גויים מקום בעזרה והיו מעמידים בתוכו אבנים טובות שיהיו מונחות עד שיבוא אליהו ויעיד עליהן אם טמאות ואם טהורות הן, ונמנו עליהן וגנזו אותן ואותו היום שנגנזו עשוהו יום טוב.

בכ"ה במרחשוון "אחידת שומרון שורא (לכדה חומת שומרון), מפני שכשעלתה גלות הראשונה הלכו להם למטליא זו של כותים ולא הניחום. באו לים בוסטי וישבו אותה והקיפוה עיר חומה ונסמכו לה עיירות רבות מישראל והיו קורין אותה ערי נברכתא".

מאורע זה כתוב. יש רואים בו אסמכתא לכיבושיו של אלחנן הורקנוס שכבש את שומרון שהייתה העיר הגדולה השניה שבארץ הכותים. לפי עדות יוסף בן מתתיהו: לאחר מצור שארך שנה נכבשה שומרון ויוחנן הורקנוס ציווה לערות את יסודותיה ואף הפך אותה לחרדלית (אמת מים). ויש רואים סימן בזה שהיו קורין אותה נברכתא – שפירושה בריכה בסורית.

בכ"ז במרחשוון נקבע להעלות סולת על המזבח מפני שהיו, צידונים אוכלים מנחת בהמה עד שנטפל להם ר, יוחנן בן זכאי ונצחם.


ניתן לומר שרוב המאורעות שהיו קשורים בימי זיכרון היו מאורעות דתיים, אם ניצחון על כותים או על צדוקים, או ביטול עבודה זרה וכדומה, כי חכמי הפירושים לא החשיבו כיבושים צבאיים כמו שהחשיבו מאורעות הקשורים בקיום התורה, ולפיכך בודאי קשורים גם המאורעות שבחודש זה למאורעות בעלי אופי דתי.

אף זיכרונות פורענות של חורבן הבית קשורות בחודש זה כי בו נוקרו עיני צדקיהו והרגו את בניו (מ"ב כה' ז.),

כשם שחודש חשוון שבו נגמר בנין הבית הראשון מציין את אחוות העם העברי כך ציין בימי ירבעם בן "ואש את פרוד העם. כשהכריז על ט"ו במרחשוון כחג מיוחד כמו שנאמר (במלכים א, יב)

ולפי חז"ל בסדר עולם פרק ט"ז נענש אביה על שחשד את ישראל בעגלים, אלא שבמשך הזמן נכשלו בהם ישראל (אברבנל מלכים י"ד).

יש אומרים כי בחודש מרחשוון נולד גד בן יעקב ויש אומרים אף בנימין.

בשני חידושים מצטיין החודש:

בשאילת מטר,

ובתענית בה"ב.

בשאילת מטר כיצד?

כי בארץ ישראל מתחילים לומר ותן טל ומטר בברכת השנים שהיא הברכה התשיעית שבשמונה עשרה, מליל ז' במרחשוון, מפני שא"י היא ארץ הרים ובקעות לכך צריכה מטר תכף אחרי החג.

ולמה לא שואלים מיד לאחר החג?

אלא בשביל עולי רגלים שיספיקו לחזור לבתיהם (משנה תענית מ"י), ואף בזמן הזה לא נשתנתה התקנה.

ויש בגמרא טעם נוסף:

מפני שעדין מונחים הפרות בשדות עד ז' מרחשוון ואין לבקש גשמים עד אז כדי שלא ירקיבו הפרות. ובבבל שהיא ארץ מצולה ואינה צריכה כל כך הרבה לגשמכם מתחילים לשאול למטר בערביים של יום ששים שלאחר תקופת תשרי.

והנה בעניין זה נחלקו הראשונים:

כי דעת הרמב"ם כי עניין זה תלוי לפי הארצות כי בחו"ל צריך לגשמים בזמן אחר.

וגם רבנו אשר השתדל להנהיג כדעת הרמב"ם אך לא שמעו לו.

ואמנם נשאלה שאלה מברזיל ששם ימות הגשמים הם מניסן ועד תשרי מה דינם לעניין שאילת גשמים (ראה תורת חיים לר' שבתאי משלוניקי ח"ג סימן ג').

בה"ב: אחר חג הפסח וחג הסוכות נהגו באשכנז וצרפת להתענות בימים ב, ה' וב'. (ראה רא"ש תענית פ"א ושו"ע או"ח סימן תרצ"ב) הספרדים לא נהגו בתענית זו. (כף החיים שם).

תענית זו למה?

-יש אומרים לפי שבחגים עלולים לבוא לידי חטא ואף אוכלים ושותים הרבה,

-ויש אומרים כי "תענית זה אינו אלא ליורה שירד לברכה על הזרעים ובאייר שלא תלקה התבואה.

-ויש אומרים כי אז משתנה האקלים והגוף נחלש ומתפללים שה' יחזק הגוף".

מתוך שלא נהגו לצום בניסן ובתשרי דחו את התענית למרחשוון ואייר.

"בשבת הראשונה שלאחר חדש מרחשווןן מברכים בבית הכנסת במי שברך למי שיתענה בה"ב. בזמננו כיון שאין העם נוהגים להתענות קוראים בשחרית פרשת השבוע" (משנה ברורה תקס"ו ס"ק. וראה אינצקלופדיה תלמודית פרק ב' עמוד שס"ו פרטים נוספים).