חגיבן-ארצי
מרצה למחשבתישראלולחינוךבבית מורשה ובמכללתדודילין.
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה
דרכו שלהראי"ה קוק כפוסק
הקדמה
אחד האיסורים המסמלים יותר מכול את כוחה של התקנה בהלכה הוא
איסור אכילת קטניות בפסח .איסור זה ,שראשיתו לפני כ 800-שנה
בקהילותאשכנז,נולדבגלל ההשש מהשימושהחוזרבשקי הקמח ששימשו
גם לאחסון קטניות ,דבר שעלול היה להביאלידי כך שבשקי הקטניות
ישארושרידי חמץ-ממש ,שעלולים להחמיץ במגע עםמים .מאותהסיבה
נאסרלשימושגם שמן שהופקמקטניות.
בעת החדשה ,כשהחלו להשתמש כמכונה המפיקה שמן ללא מגע עם
מים ,עלתה השאלה אםלהתיר את השמן .לכאורההגיוני להתיר שמן כזה,
שכן ללאמיםאין חשש של חימוץ .ואולם בהלכהאין רק שיקוליהיגיון,
אלא גםשיקוליםאידיאולוגיים,שיכולים במקריםרבים להפוך פסק הלכה
על-פיו.
במאמר זה אבקש להתחקות על הרובד האידיאולוגי שנחשף בוויכוח
שבין הרב אברהם יצעק הכהן קוק ( ,1935-1865להלן :הראי"ה) ובין
הבד"ץהאשכנזי-חסידיבירושלים בשנת תרס"ט (,)1909סביבההיתרשנתן
הראי"הלשימוש בשמן שומשומין (שומשום.להלן t(WttW :שמופקעל-ידי
מכונה ,ללא מגע עם מים .לדעתי ,הפולמוס הוא מקור מרתק ומשמעותי
ביותר להבנת עולמם שלבעלי ההלכה,ובייחוד להבנת דרכו של הראי"ה
כפוסק !.למזלנו שרדה ההתכתבות בשלמותה ,הן המכתבים של שני
178ן חגיבן-ארצי
הצדדים והן הכרוזים שהוציאו 2,וניתוחם יעמיק את הבנת דרכו של
המשא-ומתןההלכתיואת המגמותהאידיאולוגיותהנלוותלו.
רקע
השומשומין (שומשום) נחשבים על-ידי כל הפוסקים כחלק מן הקטניות
(רמב"ם ,משנה תורה ,הלכותכלאיים ,א'ח';שולחן-ערוך,יורה-דעה ,רצ"ז
ג'),וכךגם השמן המופק מהם -תוךשימושבמיםבתהליךהייצור -נאסר
לשימוש בפסח 3.הערעור הראשון על הנוהג לאסור שימוש בשמן
שומשומין בפסחהופיע בשנת תרנ"ה (.)1895בסידרה של מאמריםבעיתון
הצבי של בן-יהודה (אדר ,ניסן ואייר תרנ"ה) טענו העורכים ,ואליהם
הצטרף הרב חיים הירשנזון ,שהרב דיסקין התיר בפסח שימוש בש"ש
שהופק על-ירי מכונה .טענה זו הוכחשה באופן חד-משמעי על-ידי
הפוסקים המרכזיים של ירושלים ,שאותם ייצג הרב טוקצ'ינסקי בכרוז
בעיתון החבצלת בד' בניסן תרנ"ה .על-כל-פנים ,סמכותו ההלכתית של
עלהאיסורהמסורתי4.
הרבהירשנזוןלאהספיקהכדיליצורערעורממשי
,
ב
ל
ס
ר
ב
בשם
שעלה
הערעור השניהופיעביפו בתרס"ט.יהודי בן-ציון
מאודיסה ליפו ,פתח בית-הרושת לש"ש ,שהיה מבוסס על ייצור השמן
מגרגריםיבשים ללא נוכחותכלשהי שלמים בתהליךהייצור .עד אזהיה
תהליךהייצור מבוסס עלגרגרים שהושרובמים קודם שהופק מהם השמן.
חידושטכנולוגיזה -של מכונה המסוגלתלהפיק שמן ללאנוכחותמים -
איפשרלו לפנות אל הראי"ה ,שהיה רבה שליפו ,ולבקש ממנולהתיר את
השימוש בשמןהמיוצרעל-ידי המכונה ,גם לאשכנזיםהמחמירים בקטניות,
שהרי ללא מיםאין שום חשש שלחימוץ .ואכן ,בתחילת אדר תרס"ט נתן
הראי"ה למשפחת ברסלב את ההיתרהמיוחל ,ובית-החרושתהתחיללייצר
כמותגדולה של שמן לקראתפסח.
כאמור,היתרו שלהראי"העורר מחלוקתבינוובין הבד"ץ ,שעיקרההיה
הלכתי ,אך כפי שנראה ,הרובד ההלכתי כלל הבטים אידיאולוגיים
ועקרוניים בכלהנוגע לתפישת ההלכה ולתפקידההחברתי.להלן ננתח את
טיעוני הצדדים מתוך הלוקה עניינית ולא כרונולוגית 5,ונפתה בהבנת
הוויכוחההלכתי.
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
ההיתר של הראי"ה
179
א.הוויכוח ההלכתי
בהיתרשנתןהראי"ה הוא מדגישכיתהליךהייצור של השמן "משומר מכל
ביאת מים" (אורח-משפט ,סי' ק"ח ,עמ' קט"ז) ,ובכך הוא הופך למותר
בשימוש גם לאשכנזים "באופן שאין בו שום חשש מנהג" (שם) .הוא שב
ומדגיששהיתרזההוא גםל"מהדריןמןהמהדרין" (שם ,עמ'קי"ז) .כלומר,
גם המחמיריםביותר במנהגי הכשרות בפסח,אין להם שום מקום לחשוש
ולהחמיר.
בצמוד להוצאת ההיתר ,הוציא הראי"השני מכתבי תשובה (ק"ט-ק"י)
לשאלות שנשאלבעניין ההיתר .במכתבים אלה הוא מדגיש את העובדה
שהבסיס להיתר הוא רק ההבדל שבין תהליךהייצו
ר המסורתי של tW"W
שהתבסס על "קטניות שנשרו במים" [שם,שמ,,ובין תהליךהייצור החדש
של tW"Wשאינו כרוך במגע עםמים .הואאינו מקבל השוואה אוטומטית
בין מכונות ישנות ,שאותן אסרו ,למכונה החדשה ,שהיא מבחינתו מציאות
חדשה6.
במכתב אחר (קי"א) הראי"ה מסביר כי לא ייתכן שהמנהג להחמיר
בקטניות יהיה חמור מהלכות חמץ-ממש ,שהרי כל גזירת קטניות היא
מחשש שישבקטניות תערובתדגן שעלולהלהחמיץ (וגםזה רק לאחרזמן
מינימלי של כ 18-דקות) .הוא גם טורחלהבהירכימבחינהטכניתאין שום
חשש של חמץ בדגן שלא בא במגע עם מים,וכי המכונה שבה הם דנים
מבוססת על ייצור השמן ללא כל נוכחות של מים בכל תהליך הייצור:
"השומשומין נתבררויפה-יפהעל-ידי מכונה טובה ,שאי-אששרשיהא בהם
תערובת חמץ ,ונשמרו פה שלא בא עליהם שום לחלוחית שלמים ,ואח"כ
נעשה הלחיצה במכונה ברגע ממש ,ותיכף יוצא השמן בלי שום שהייה
כלל" (שם ,עמ'קי"ח)7.
הביקורת ההלכתית של הבד"ץ
הטענהההלכתיתהפורמלית של הבד"ץהיתה שגם אםאין חשש שלחימוץ
בתהליך הכנת השמן ,הרי שקיים חשש כזה לאחר הייצור ,כאשר השמן
יבוא במגע עם מים .לדעתם ,תהליך של חימוץ יכול להתרחש לא רק
בגרעינים יבשים ,אלא גם במוצר הסופי -במקרה זה השמן -גם אם
משתמשים בו בבישול או בטיגון .כהוכחה לתפישתם הם מביאים שיטה
הלכתית ("מרדכי") ,המחמירה בחמץ שהתבשל (חליטה) .משיטה זוניתן
180ן חגיבן-ארצי
לדעתם להסיק שתהליך חימוץיכול להתרחש לא רק במגע של מים עם
חומרהגלםהיבש.
הרבנים מזכירים גם את פולמוס תרנ"ה ,שבו התגבשה הסכמה כללית
של רבני ירושלים לאסור שימוש בש"ש בפסח .לדעתם ,תהליך הייצור
שהראי"ה מתייחס אליו דומה לתהליך של המפעל שהוקם בירושלים.
המעניין הוא שגם בנקודה זאת הם אינם נכנסים לפרטים של התהליך
הטכנולוגי,פרטים שהםמאודמשמעותייםלדעההראי"ה8.
תשובתהראי"ה
בתגובה לטיעונים ההלכתיים שהופנו אליו ,דחה הראי"ה מכול וכול את
האפשרותהטכניתשתהליךחימוץ יתרחש לאחרייצור השמן -גם אם הוא
בא במגע עםמים .בכל הספרות ההלכתית ,טוען הראי"ה ,תהליך החימוץ
הוא רק במגע שלמיםעםגרעינידגןיבשיםאו עם קמחיבש.המוצרים של
חומרי הגלםאין בהם שום חשש שלחימוץ .כך באשרלדגן,ועל אחת כמה
וכמה באשרלקטניות,שהאיסורבנוגעאליהןהוא רק משוםגזירהוסייג:
וכאן ,שכבריצאבהיתר,איה נמצא מקום לאסור השמןכשינתןבמים ולומר
(אורח-משפס ,עמ' ק"כ)9.
שהואיבואלידיחימוץ?! מהשמחזיכי חוכא
הביטויהמסיים את המשפטישבו אזהרה שכל חומרה שאינה מתבססת על
נתוניםנכונים(שהרי ברור שמבחינהביולוגיתאיןחימוץ של שמן) הופכת
את ההלכה למגוחכת ("כי חוכא") ,ובכך מסכנת את מעמדה ואת הסיכוי
לקרבאליה מח *ש אתהציבורהמשכיל שהתרחק ממנה.
הראי"ה מסתפק בדוגמה אחת מתוך הספרות ההלכתית כדי להוכיח
שאכן איש לא העלה על דעתו חימוץ של מוצר מוגמר כגון שמן .הוא
מוכיחכי השיטה (של "תרומת הדשן") שאוסרת שימוש בשמנים שהופקו
מגרעיני קטניות,היא מפנישרגילים להשרות אותם במים קודם שעושים
מהםשמנים.לפיכךאין חשש אםיצא המוצר מתוךהגרעיניםבהיתר (ללא
מים) ונעשה שמן ,וגזירתקטניותאינהשייכת כאן .כך גם באשר לשיטה
אחרת ("מרדכי") ,שמחמירה בבישול (חליטה) של חמץ ,טוען הראי"ה'
שהחששאינו של חימוץ בבישול עצמו ,אלא בהכנותשלפני הבישול .ואם
חשש0.ן
בהכנות אלהאיןמים,אזיאין
במכתבו השני (קי"ב) ,הראי"ה מתייחס באריכות גם לטענת הרבנים,
שפולמוס תרנ"ה קבע אתהאיסור של ש"ש גםבנוגעלייצור במכונה ,ובכך
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
181
סגר את האפשרותלשינוי הפסיקה .קודם כל מסתייג הראי"ה מכלניסיון
להשליךמן הפסיקה בתרנ"ה באשר לפסיקה שלו ,שהרי"איןלמדין הלכה
מפי מעשה" (שם,עמ'קכ"ד).כלומר,איןלהשליךבאופןאוטומטימפסיקה
אחת על כל המקרים ,ולהופכה לתקדימית" .והטעם" -אומר הראי"ה -
"הוא פשוט,מפני שאפשר שישנם תנאים שהיו במעשה מה שאינוכנידון
דירן ,או שמא נפסקה המעשה על-פי הוראת שעה" (שם) .וכאן נכנס
הראי"ה להסבר מפורט של ההבדלים שבין המכונה של תרנ"ה למכונה
שהואדן בה ,ומוכיח שכל אחד מן ההבדליםדיו למנוע השלכה מן הפסק
של תרנ"ה למקרה שלו!!.
ב .ההבט
הרעיוני
מרפורמה
ביקורת הבד"ץ :החשש
וההייררכיההרבנית
העובדה שבמכתבם הראשון שלרבני הבד"ץ אל הראי"ה הםאינם תוקפים
את ההיתר במישור ההלכתי-פורמלי ,אלא במישור החברתי-תרבותי
מצביעהבוודאיעל שורשהוויכוח.
הטענה המרכזית של הבד"ץ ,החוזרת בכמה התכתבויות,היא שהיתר של
דבר שהיה מקובל כאסור במשך דורות רבים עלול להביא להתמוטטות
המאמץ לשמר את ההלכה מול הרפורמה וההשכלה" :הלוא נפשו יודעת
מאד ,כי לדאבון לבבנו הן בעוון אחסור דרא !ירד ונחסר הדור ,,ורבו
הפריצים אשר יחפשועלילות לעשות חדשות בדת ,ואםייפתח להם פתח
כחודו של מחטוכו' ח"ו" (הקונטרס ,עמ' .)2החשש של הרבנים הוא אפוא
מההשלכות האפשריות של ההיתרבעידן של קריסת המסגרות ההלכתיות
והתפתחות מגמותרפורמיסטיות.בעידן כזה ,התגובה צ
ריכהלהיותעל-פי
!
3
הכלל" :ומחיצת הכרם שנפרצה אומריםלו גדור" (שם) .החובה לגדור כל
פירצה אינה מתייחסת רק לאיסורים שנפרצו ,אלא "אף אם היה ההיתר
פשוט ,מוטל על גדולי ישראל לעשות משמרת ומשמרת למשמרת,
ולהעיר בעם לבליהרסווכו' ח"ו" (שם) .נאמרת כאן אמירה מרחיקת לכת
מבחינה הלכתית -הנסיבות החברתיות-תרבותיות מחייבות .לאסור גם
דברים שההיתר שלהם ברור ופשוט! כלהזזתאבן בחומה ההלכתיתעלולה
לגרום התמוטטותכללית,ולכןאין לגעת בחומה,אפילו אםבאופןפורמלי
ההלכה מאפשרת להתיר ולשנות .אין ספק ,לפנינו ביטוי מובהק של
המהפכה ההלכתית ,שחוללה היהדות החרדית ,שעמדתה אינה מסתפקת
182ן חגיבן-ארצי
כמאבק על כל איסור ,ואפילו מקורו כמנהג ,אלא כמאבק בכל סוג של
היתראושינוי,גם אםהוא מוצדקמבחינההלכתית-פורמלית!3.ניסוחברור
ובוטה זה של עמדתם ,איפשר לראי"ה להבהיר את התנגדותו לחידוש זה
שלהיהדות החרדית!4.
מעברלטענההעקרוניתמעליםרבני הבד"ץהחסידי
גם טענהפורמלית" :מדוע ,אפוא,מיהר לעשות כזאת בטרם שאל ודרש גם
מחכמי ירושלים?" (שם) .רבני ירושלים רואים את עצמם כמנהיגיה של
היהדות הארץ-ישראלית ,שהרי ירושלים היא העיר המרכזית מבחינה
תורנית" :גם בחורבנה היא רבתי בדיעות ,מלאה חכמים וסופרים" (שם).
בתור שכאלההיהראוי שהראי"היתייעץ איתם ואףייטול את רשותם לכל
מהלךהלכתיחדשני.
על רקע שתי הטענות -העקרונית והפרוצדורלית -הם בטוחים" ,כי
שגגהיצאה מלפניו" (שם) ,והםמציעים לראי"ה לחזורבו מההיתר בצורה
מכובדת .בהערה שנוספה למכתבם הם מדגישים שאין בכך שום פחיתות
כבוד כאשר אדם מודה בטעותו וחוזר בו .במקביל הם מאיימים ,שאם
הראי"ה לא יחזור בו ,הם יפתחו נגדו במערכה ציבורית -שלא רק
שתסתום את הפירצה ,שלדעתם יצר הראי"ה -אלא גם תגרום
דה-לגיטימציהוהתבזות שלהראי"ה":ויחזי כחוכא!כמגוחך( "1שם).
מכתבם הראשון של חכמי הבד"ץ החסידי משקף אפוא שתי תפישות
מרכזיות:
א .קיומה של הייררכיה רבנית שבראשה עומדים רבני ירושלים ,וכל
פסיקהבפריפריה שלירושלים,חייבת להתחשבבהייררכיה הזאת;
ב .המאבק בתנועות הרפורמהלמיניהן מחייב התנגדות לסל שינוי ,גם
אם הוא מוצדקמבחינההלכתית-פורמלית.
הפסק של הראי"ה לא עמד ,לדעתם ,במבחן שלשני העקרונות האלה,
ולכן הם מתייחסים אליו בביטול גמור ,לא טורחים אפילו להיכנס איתו
לוויכוחענייני,ומסתפקים בהצעותשיאפשרולו לרדתבכבוריחסימן העץ
הגבוה שעליו טיפס .אף שהם חותמים "בכל רחשי כבוד ויקר" ,ברור
שהמכתב מבטא זלזול במהלכיו של הראי"ה ובשיקול-הדעת שעומד
מאחריהם.
במכתבםהשני (הקונטרס ,עמ' 8ואילך) הםשביםעלטיעונים אלה,ואף
טועניםכי הם משתדלים לשמור על כבודו של הראי"ה למרות הלחצים
שהופעלו עליהם ,ולכן לא פירסמו עד עכשיו כרוזים או הודעות פומביות
כלשהם .הםאינםחוזרים בהםמן האיום לפרסםכרוזים כאלה ,אבל מנסים
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
183
להוכיח שהם מחפשים הסדר "באופן שלאיהיה שום זלזול בכבודו ושל
הראי"ה.",מענייןכי אפשר למצוא בתוספת למכתב השני רמז לנכונותם
של הרבנים לפשרה" :שעל-כל-פניםיזהיר את המוכר אשר לא ישלח את
השמן לירושלים" (שם) .כלומר ,הם מביעים נכונות להסכים להפעלת
ההיתרכיפו ובמושכות ,כתנאי שלאיופעל בירושלים ,תחוםפעילותו של
הבד"ץ.
תשובות הראי"ה
"איזההיתרישלאסורדברהמוחרז
fft
מןהבחינההעקרוניתמציבהראי"הפילוסופיהמנוגדתלזו שלחכמיהבד"ץ,
המשמיטה את הניסיון לאסור דבר מותר דק בגלל מגמות הרפורמה
וההשכלה שפשו ותפשו מקום נרחב בעםהיהודי.ביטוי חד לתפישתו נמצא
בדבריו" :איזה היתריש לאסור דבר המותרז!" (קי"א ,עמ'קי"ח) .כלומר,
מגמת ההחמרההיאהיאהחידוששאיןלו שוםבסיסהלכתי(עלהביסוס של
מגמת ההקלהראולהלן בפרקג'" ,המצעהפילוסופי של מגמתההיתר").
ביזוי ההלכה
בגישת הרבנים רואה הראי"ה כמה סכנות חמורות .קודם כול ,יש בכך
משוםביזוי של ההלכה הקדומהוהפוסקיםהראשונים:
אבל חלילה לנו לשוויי מילי דרבנן כי חוכא ,לעשות את דברי רבותינו
כצחוק,,ולומרשקטניותאסורים הם,אפילולאהובאובמים (שם).
ולמה לנו לגבב חומרות בדבר של מנהג ,באותו האופן שלא חלעליו
שום מנהג כלל?ואיךנישאפנינו נגד כלרבותינו הפוסקים שהתנו מפורש,
שלא נאמר איסור זהכי אםעל-ידי תבשיל או לתיתה,השרייה
( ,שם ,עמ'
קי"ט).
אמינות הפוסקכשיקול
אבל זאתאיננה הסכנההעיקרית .הראי"ה ,לא רקשאינו מקבל את החשש
שלרבניירושלים ,שהיתר עלוללהוביל לפירצה שעלולה להביא לקריסת
חומת הדת ,אלא להפך ,כל איסורשאיננוהכרחיומחויב עלול להרחיקמן
הדתולהחמיר את המצב הקשהממילא:
וחלילהלנו לחשוב,שעל-ידי מה שאנומתירים את המותר -מה שלאהיה
דברזה במציאות על מה שיחול מנהג של איסור -כי כזהניתן פרצהלפני
184ן חגיבן-ארצי
הפורצים ,הלילה .אדרבא ,כשיראו העם כולו ,שמה שהוא מותר אנחנו
מתירים ,אז יאמינו ביותר ,שכל מה שאנו אוסרים הוא מפני שכך דין
תורה …אבל אם נאסור אפילו דברים הבאיםעל-ידי המצאה חרשה שלא
היה מעולם כלל ,יאמרו שהרבנים חפצים להחמיר מליבם ואינם חסים על
הציבור,וכזהישנתינתידלפרצותגדולות ,ה'ישמרנו" (שם ,עמ'קי"ט).
הראי"ה הופך אפוא את הסברה של הרבנים .לא רק שהיתר לאיזיק ,אלא
שהוא חיוני להמשך האמון הציבורי בפסיקת הרבנים .הנחת היסוד של
ן שמדובר
הראי"ה היא שהציבור הוא משכיל ומבין ,ובסופו של דבריבי
באיסור סרקובחומרהיתרה .במצבכזהיתערערהאמון שלהציבורברבנים,
אמוןשממילאאינומוצק ומגובש כברמראשית תקופתההשכלה.
מענייןכי העיקרון המשותף לראי"ה ולרבני הבד"ץ -שיש להתחשב
בתנאים ובנסיבות ההיסטוריות בתהליך פסיקת ההלכה -מביא למסקנות
הפוכות .גישתו של הראי"ה העולה מכאן היא שיש לשמור על אמינות
מוחלטת ,וכן שיש לראות בהמצאות החדשות תחום שלא חלים עליו
מנהגיםקדומים.
אין ספק ,שבקטעזהניכר שהראי"ההפנים אתהביקורת שלהמשכילים
על הרבנים ,והחשש הגדול שלו הוא" ,שיאמרו שהרבנים חפצים להחמיר
מליבם,ואינם חסים על הציבור" (שם) !5.כל פסיקה שתחזק את הביקורת
של המשכילים היא הסכנה האמיתית ,ולא יצירת פירצה כפי שהרבנים
חוששים .הפירצה ,לדעתו של הראי"ה ,כבר קיימת מראשית ההשכלה
ונפילת חומות הגטו ,השאלהעכשיוהיאאיךלסתום אותה.
שיקוליםציוניים ברקע המשא-ומתןההלכתי
הראי"ה מוסיף שיקול נוסף ,החורג מסוגייה ספציפית זו ,שהוא בעיניו
שיקול כללי של מדיניות המחייב דחיית הגישה המחמירה של רבני
ירושלים:חיזוק המפעלהציוני שלבניית הארץויישובה .המפעללייצור
ש"שאינו מפרנס רק אתבעליו ,אלאפועליםנוספים שעובדים בו,וייצור
שמן לפסח הוא מרכיב חשוב במחזור השנתי של המפעל" :והעיקר אומר
לכבוד מעלת תורתם ,שראוילנו להחזיק כל דבר שנעשה בתיקון היישוב,
ההולך ונבנהבימינו בחסדי השם יתברך" (שם) .השתתפותרבנים במפעל
הציוני וגילוי יחס של סולידריות כלפיו מצד ההלכה ,היא מנוף חשוב
בחידוש הקשר של החלוצים אל הדת…" :על-ידי זה יראו עוד אנשים,
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
185
שהעניינים המתיילדים בארץ-הקודש לטובת בניינה ,מוצאים חיזוק מצר
רבניםובתי-דינים,ויהיודברי תלמידי-חכמים נשמעים יותר ,ויתקדש על
ידיזה שם שמים"(שם).
גם בנקודה זו מדגיש הראי"ה שהשיקול הציוני אינו מרכיב בפסיקת
ההלכה עצמה ,אלא בדחיית גישת ההחמרה של הרבנים" :ואם היה שום
נדנוד שלאיסור בדבר -חלילהלי לבקש להקל משוםתיקוןהישוב; אבל
בדבר ,שהוא רק קצתדיוקבעניין שלמנהג …למה זהנכביד עלמיישבי
ארץ הקודשונאסור?!" (שם)16.
גם במכתב אחר (קי"ב) מוסיף הראי"ה את מצוות יישוב ארץ-ישראל
כשיקול" :עלינו להשתדלליחןעוז ועוצמה לכל דבר של חרושת המעשה
שעושין אחינו בני-ישראל בארץ-הקודש בכוחותיהם הרפים ,יחזקם ה'…
,כדין שיתחזק כוחבנין ארץ-הקודשויישובה ,שכדאי להתיר בגלל זה כל
דבר שאפשר להתיר בשעת הדחק" (שם ,עמ' קכ"ה) .היתר בשעת הדחק
מהווה קטגוריה הלכתית מובהקת .עניינה של קטגוריה זו הוא שגם
בעניינים שבהם הפוסקים נוטים לחומרה ולאיסור ,יש לעיתים מקום
להתירם בשעת הדחק .לדעתו ,מצבהיישוב בארץישראלמצדיק את החלת
הקטגוריההזובאופןכוללני.
בכך צער הראי"ה צעד נוסף קדימה במגמת ההיתר ,ושינה קצתכיוון;
עדעכשיודיברעל הצורךלהתיר דברשלפי ההלכה הוא מותר ,גם אם הוא
כרוךכשינוי המנהגהקיים;כאן הוא כבר מדברעל היתר שלדבריםשלפי
ההלכה הםבדרךכללאסורים ,אבלניתןלהתירם בשעתהדחק.
מעניין שהראי"ה חוזר שוב ושוב על הטיעון של יישוב הארץ כטיעון
הלכתי ,אף-על-פי שידע את עמדתםהאנטי-ציונית שלרבני הבד"ץ .מתברר
שהואהניחשהשיקול שליישובארץ-ישראלהואשיקולהלכתי-תורנימובהק,
שאין בו שום זיקה לחיזוקה של התנועההציונית כתנועהמדינית-פוליטית.
ברור שאפשר לחלוק על ההפרדה שהוא עושה ,שהרייישוב הארץ מתבצע
בעיקרעל-ידיהתנועההציונית ,ואפשרלהניחשטיעוןזה -לא רק שלאסייע
לו בפולמוס עם רבני ירושלים ,אלא אפילו הגביר את התנגדותם לפסיקתו,
כיווןשהיהבזהאישורלכךשהפסיקההמדוברתהיא"פסיקהציונית".
התמצאותעדיפהמהייררכיה
בחלק השלישי של תשובה קי"א דוחה הראי"ה את תפישת ההייררכיה
הרבנית של בד"ץ ירושלים" :יגידו נא ,היכן מצינו ,שבדבר שמתברר
186ן חגיבן-ארצי
ם אחרים?!"
לבית-דין שהוא פשוטבהיתר,שעליהםחיוב לשאוללבתידיני
(קי"א) .הראי"האינו רואה כאן שום בסיס הלכתי לקיומה של הייררכיה
כלשהי ,גם לא שלרבניירושליםכלפירבניהפריפריה .להפך ,מעמדם של
רבני ירושלים בנדון הוא נחות יותר ,שהרי הם לא מכירים את הנתונים
הטכנולוגיים של המפעל החדש…" :ובעיקר שכבוד תורתם הם רחוקים
ממקום המעשה ,ואינם יודעים שאין שום דמיון לש"ש זה עם כל ש"ש
שנעשה עד כה( "…שם) .כלומר ,דווקא לרב המקומי המכיר היטב את
המציאות הקונקרטית שהוא עוסק בהישיתרון עלפני רבנים אחרים ,גם
אם הםזקניםאומקובליםיותרמן הרבהמקומי.
פסיקהלשם-שמים
במישור המוסרי מציג הראי"ה עמדה חד-משמעית .הוא אינו מקפיד על
כבודו " -באמתכבודיכאין הוא" (שם) -והוא גם מוכן ברצון להודות
בטעות ,אם ישתכנע שאכן טעה" :איני מהאנשים שבושים לומר טעיתי,
ואםהייתי מרגיש בזה אפילו לפני אלפים ורבבות" (שם ,עמ' ק"כ) .עם
זאת ,במקום שהוא מאמין בדרך מסוימת הואאינו מוכן לסטות מן הדרך
הזאת בגלל שיקולים לאענייניים" :אבל איך אעשה שקר בנפשי לאסור
דבר ,שההיתר הוא כל כך פשוט וברור" (שם ,עמ' קי"ט) .הראי"המסתייג
מדרכם שלרבניירושליםגם במישורהמוסרי,ולא רק במישורההלכתיאו
הציבורי .האיומים של הרבנים להוציא כרוזימ ,שבהם יושמץ הפסק של
הראי"הוייעשה גם מהלך שלדה-לגיטימציהכלפיו,אינה נראיתלו תגובה
מוסרית הולמת כלפי רבנים שפעלו בתום-לב ולשם-שמים…" :ומן הדין
עלי לבקש מכבוד מעלתם ,שיחושו על כבוד התורה …שכולנו עשינו דבר
זהבכוונהרצויה לשם-שמים ,לא במרדולא במעל חסושלום …אבקש בזה
מכבוד תורתם ,שיעבירו נא על מידותיהם ואל ירעישו בעניין זה את
עיר-הקודש ,שבעוונותינו הרבים היא.מסוכלת במחלוקות ומריבות מצדי
צדדים" (שם ,עמ' ק"כ,וראועודלהלןבסעיף "עצמאות הפוסק").
החמלה והפשרה
במישור המעשי ,מציע הראי"ה לרבני ירושלימ פתרון פשרה .בפסה של
אותה שנה ,תרס"ט ,יופעל ההיתר בהתאם לפסיקה של הראי"ה במגמה
למנוע "הפסדלאותו האיש הנדחק ,אשר סמךעל הוראתי ,והרכה בהוצאות
בשבילתיקון הש"ש לשם פסח" (שם) .פגיעה כלכלית כה אנושה במפעל
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
187
ביפו אינה באה בחשבון מבחינת הראי"ה .לעומת זאת ,לקראת השנים
הבאות מוכן הראי"ה להביא אתהעניין לפורום משותף שלרבניירושלים
ויפו",ונדוןבענייןזהואחרירובדיעותיקום דבר" (שם).
את מכתבומסיים הראי"ה בפסוק מספרזכריה" :האמת והשלום אהבו",
פסוק שמביע קודם כול את המחויבות כלפי האמת " -איך אעשה שקר
בנפשי" -ורק אחר-כך ,במקוםהשני ,אתהמחויבותכלפי השלום " -דרך
השלום" -שאינהיכולהלהיותעלחשבוןהמחויבותכלפי האמת.
עצמאות הפוסק
ראינו שהראי"ה טען שאין להשליך באופן אוטומטי מפסיקה אחת על כל
המקרים ולהופכה לתקדימית .במכתבו השני (קי"ב) הוא טוען טענה
עקרונןא שמעברלהבדליםשבין המכונה הישנה לחדשה; גםאילוהתייחס
הפסק של תרנ"ה לאותה מכונה בדיוק שמונחת לפניו ,היתה זו זכותו
המלאה לפסוקבאופןשונה .זאתעל סמךשניטיעונים:
" .1לאשייך לומר על הוראה של פעם אחת שהרבר הוחזק לאיסור"
(שם ,קכ"ה);
.2במצבשעדייןאין חזקה של איסור אלא רק פסיקה חד-פעמית" ,גם
אז כתרה של תורה הוא הפקר לכלויש רשותביד כל תלמיד-חכם
הלן בעומקה של הלכה להורותכפי מה שמתברר לועל-פי יסודות
ההוראה" (שם).זוהיזכותווגם חובתו המוסריתוהרתית-של כל חכם
לפסוקלפי הכרתוומצפונו ,גם אםגדוליםלפניו פסקו אחרתממנו.
הראי"ה אפילו מרחיק לכתיותר וקובע שהזכות הזאת של הפוסק
לפסוק אחרתמןהתקדימים שקדמולוהיא לא רק במקרה "שהיו פעם
אתתגדוליםמוריםלאיסור" (שם ,עמ' קכ"ה) ,אלא "אפילו שאבותיו
ואבותאבותיונהגובואיסור" (שם ,עמ' קכ"ד) .גם במקרהכזה ,שבו
שובר הפוסק מסורת הלכתית רבת דורות" ,איןמזיחין ולאמזחיחין
אותו" קמם) .כלומר ,אין מונעים ממנו את חופש הפסיקהעל-ידי
תרם,נירוי,אולחץהברתי אחר .חופש מוחלטזההואהוא "דרכה של
תורה" (שם) .בכך הוא מבטא את "חלקו הנתון לו מסיני" (שם),
כלומר אתהזווית האישית המיוחדתלו בתורה וכפסיקה .כמצב כזה
שלריבוישיטות -שהואלגיטימיבעיני הראי"ה -רצוי שהפוסקים,
לאחר שיביעו את רעתם" ,יניהו אתהעניין על דעתן של ישראל
קדושים ,והנח להם לישראל ,שאםאינםנביאים -בנינביאים הם"
188ן חגיבן-ארצי
(שם) .הדינמיקה הציבורית היא זו שתכריע בסופו של דבר את
ההלכה ,וחובתם שלהפוסקיםהיאלהביאבפניהציבור את פסיקתם,
ולקבלכלגיטימי אתתהליךההכרעההציבורי.
שני העקרונות -חופש הפסיקה של כל חכם והלגיטימיות של ההכרעה
הציבורית -משלימים זה את זה לתפישה של פלורליזם הלכתי ברור
ומגובש.
על רקע עקרון חופש הפסיקה ,דוחה הראי"ה את הצעת הרבנים שיחזור
בו; הואאינויכול לחזור בו,מפני ש"איך אוכל לכתוב מה שהוא לא אמת"
(שם ,עמ' קכ"ה) .האמת צריכהלהיות נרלרגליו של כל אדם ,ובוודאי של
פוסק ,ולכן הראי"האינו מוכן לשום אמירה או הצהרה שאינו שלם איתה
באופן מלא .הפוסקיםחייביםלהיות" :אוהבי אמת ,ובכל מקום שהדיןנותן
להודותעל האמת,או לחדשדברעל-פי הוראתאמיתה של תורה,איןשמים
לב לתלונותהמון עם" (שם ,עמ' קכ"ד) .האמת צריכה להנחות את הפוסק
ואתהמנהיגהתורני ,גם כאשרהיאמחייבת אותולעימות עםהציבור; "אין
שמים לב לתלונות המון עם" ,כאשר הלחץהציבורי מרחיק את המנהיג מן
האמת .הנאמנות לאמתהיא ערךעליון ,וחשובהמן הנאמנותלציבור אומן
ההתחשבותבו .אתעצם הדרישה המוצגתלולחזורבו ,הוא רואה כ"אונאת
דבריםגדולה מאד" (שם) .אבלהפגיעה בכבודוהאישיהיאמשנית; הפגיעה
העיקריתשעלולה לצאת מכלניסיון שלרבניירושליםלהשפיל את הראי"ה
ולבטל את הפסק שלו,היאהפגיעה בכבודהתורה.
כבוד התורה
הביקורת שלהראי"העל הבד"ץ נמתחתאפואדווקא מנקודת המבט שלהם,
שמבוססתעלהבעייתיות שלהדור":ובדורנוזה ,שכבוד התורה הושפל עד
עפר בעוונותינו הרבים,יש יותר לעשות חומרות וגזירות בזהירות בכבוד
התורה מכל החומרות שבעולם" (שם ,עמ' קכ"ד) .הרמז כאן ברור -אתם
מרבים בהגמרות בעניינים קטנוניים של מנהג ,שאין לו אפילו בסיס
תלמודי ,ועוברים אגב כך על איסור חמור מדאורייתא של זלזול בכבוד
תלמיד-חכם,בכך שאתםמאיימיםלהפיץכרוזיםשיפגעוביובפסיקהשלי.
דווקא הזהירות בכבוד התורה ובכבוד תלמידי-חכמים היא צו השעה,
היא המתחייבת מן המצב הירוד של הדור ,ולא חומרותבענייני קטניות
בפסח .לדעתו ,כבוד התורהזו מצוות עשה מדאורייתא ,שיש להיזהר בה
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
189
בדורנו יותר מכל רבר אחר" :וכל ספק של כבוד התורה הוא ודאי ספק
דאורייתא של עשה דכבודהתורהדחמירא סובא"(שם).
כדי שלאיפגעו בכבודו לאחר שכבר הוציא את הפסק ופרסמו ברבים,
מציעהראי"הלרבניםשתידרכיםאלטרנטיביות:
" .1שיניחו אתהעניין על דעתן שלישראל קדושים" (שם ,עמ,.:קכ"ה),
כלומר גם אם יביעו את דעתם בניגוד לראי"ה ,לא יכנסו איתו
למלחמה ,אלאייתנולציבור לקבוע את עמדתו ולבחורבין הדעות
השונות;
.2אם הם סכורים שיש להגיע להלכה אחידה כארץ-ישראל ,מוכן
הראי"ה ללכתבכיוון זה ,אבל לאעל-ידי קבלת תכתיב באמצעות
מכתבי איום ,אלא "יתוועדו לאגודה אחת עם כל בתי הדינים
בעיר-הקודש ,אז אקוה שנבוא לכללדיעה אחת בעזרת ה' יתברך"
(שם ,עמ' קכ"ו) .רקדיון בפורום משותףיכול להצמיח דעה אחת,
בכך שהוא נותן לכל הצדדים הזדמנות נאותה לשכנע בצדקת
עמדתם" :לישאוליחןפנים אלפנים עד שיצא האמת לאור" (שם,
קכ"ה).מעניין שבמכתבזהחוזרבוהראי"המהתחייבותו המפורשת,
שהובעה במכתבהקודם ,לקבל מראש את עמדתם שלרבניירושלים
אם לאיצליח לשכנע אותם .כאן הוא מביע תקווה שיצליחו יחד
להגיע לנוסחה אחידה ,אבלאינומתחייב לקבל את עמדתם אם לא
יגיעו"לכללדיעהאחת".
הסברה כמעצבתהלכה
הראי"ה -מתפלמס בסיום המכתב עם הסתייגותם של הרבנים מן השימוש
שהוא עושה בסברה כמרכיב בשיקול-הדעת שלו כפוסק .הוא טוען שבכך
אינו מחדש ,להפך" ,כך היא המידה,של ההלכה] ,שעל-ידי סברא ישרה
יכולים לסמוך בהוראה …אפילו באיסורים היותר המורים; וכבר ההליטו
בעליאסופות ,דסבראהוידאורייתא" (שם ,עמ'קכ"ה) .הסברההיאמכשיר
לגיטימיבידיהפוסק ,אחתמשתיהרגלייםשעליהן עומסתהפסיקה":שיהיו
דבריו,של הפוסק]מיוסדיםעל-פי עומק ההלכה וסברא ישרה" (שם ,עמ'
קכ"ג) .הפוסקצריך אפוא להתעמק בהלכה הפסוקה -תקדימים ,הוראות,
פסיקות קודמות ,משא-ומתן תלמודי וכו' -לצד הפעלת שיקול-הדעת
הנכוןוההגיוני שלו ,שנועד לחכרבין דומים ולהפרידבין שונים ,לבדוק
הקשרים ,לשקולנסיבותוכיוצאבאלו.
190ן חגיבן-ארצי
ג .המצעהפילוסופי של מגמתההיתד
מעמדם של המנהגים
כפי שכברראינו,הראי"היוצאנגד המגמה המוצהרת שלהרבניםלהחמירכדי
לסתום פרצותולמנועתהליך של התמוטטות החומהההלכתית.ישלזכור,כי
כל האיסור של הקטניות בפסח הוא מנהג שהתפתח על רקע של חששות,
ומעמדוהואאפואכסייג לשם הרחקתהחששות.עמדתוהעקרונית שלהראי"ה
היאשאיןלהחמירבמנהגים ,אלא להשתדל להקל בהם בכל מקום שיש ספק,
אושאין מסורתברורהומגובשת…":יסודהאיסורהואמנהג …מכל מקוםאין
להפליג בו בחומרות" (שם ,עמ' קכ"ג); "ודאיצריכים אנולדון בדבר להקל
ולאלהחמיר לעשות את הגדריותרמן העיקר" (שם); "ובודאי כוונתהעניין,
שאין לבקש להחמיר במה שלאקיבלנו עלזהמרבותינו בדבר שבעצמו הוא
סייג" (שם) .את המקרה של ש"ש המיוצרעל-ידי מכונה מגרעינים יבשים,
רואההראי"ה כמקרהקלאסי של העדרמנהג,שהרי אף פעם לאהיתה מכונה
כזו .הוא מצמצם אפוא את ההגדרה של מנהג,וטוען שהמנהגמתייחס לא רק
למוצר ,אלא גםלתהליך שבו הואמיוצר .לכןאין שום מנהגביחס לתהליך
הייצורהחדש,אףשישמנהגבנוגעלש"ש.
ההתנגדות לחומרות בהלכה
בנקודה זו מרחיב הראי"ה את עמדתו ,שיש להתנגד למגמת חיפוש
החומרות ולהעדיף את מגמת ההיתר והקולא ,לא רק לתחום המנהגים
והגזירות ,אלא לעולם ההלכה בכלל" :ועיקרהנטייה לחומרות יתרות במה
שיש דרך סלולה על-פי דרכי התורה להקל -אין זה מילתא דחסידותא
כלל" (שם) .מגמת ההחמרה מבטאת חסידות מזויפת ,שקרית ,שאינה
תואמת את התפישההיהודית.בייחודהיאאינה תואמת -לטענת הראי"ה
את התפישה הקבלית של מושג החסידות".זוהי,מגמתההחמרה ,,מידה
של המתרחקים מפנימיות התורה וחוכמת הקבלהן ,רחמנא ליצלן מהאי
דעתא" (שם) .בנקודה זו הוא מביא כדוגמה את דבריו של תלמידו של
האר"י ,ר'חייםויטאל ,בהקדמתולספרועץחיים ,שבה הוא תוקף אתחכמי
ההלכה שאינםעוסקיםבפנימיות התורה " -בחוכמת האמת" -ומסתפקים
ברובד של הפשט כתורה .התוצאה של צמצום זה היא אי-הבנה מוחלטת
בהלכה ,שגורמת להם להיות "מטמאים את הטהור ואוסרים את המותר
ופוסלים את הכשר"(שם).הראי"המדגיש שכלהדוגמאות שר'חייםויטאל
נותן הן בכיוון של החמרה ,וכוונתו של ר'חיים ויטאל בהדגשה זו היא
י
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
191
לומר" ,שזוהיא תקלה מהשנוטיםיותרמדילהחמירולאסור"(שם).
ו
ו
הראי"המאשים אתרבניירושלים שהםסוטיםלא רקמןהדרךשהת חכמי
הקבלה ,אלאמן המסורתהפסיקתית הרווחת בישראלמדורי דורות" :ובאמת,
דרכן שלרבותיהגאוניםהצדיקיםל,שזכיתילשמשם…היה שלאלהיותנוטים
להחמירככל מהשיש מקום להקל"(שם) .מגמהזונכונהכאופןכללי כהלכה,
אבלהיא תופסתבמיוחד באותםנושאים אותחומים"שאיןהיסודחזק עלזה
בדברי חז"ל בתלמודים" (שם) .המנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח נופל,
כמובן,בתוךהקטגוריההזו,שהריאיןלמנהגזהכליסודבתלמוד.
בין רפורמהובין מגמת ההקלה
את דרכו ,בניגוד לדרכם של רבני הבד"ץ ,מגדיר הראי"ה כמבוססת על
נחישות "שלא נזוז ח"ו ממה שהונהגנו על-ידי רבותינו הפוסקים" (שם),
כלומר מצד אחד,אין לחשוד בו בנטייה לרפורמיות או לפשרות בהלכה
אפילובתחומיהמנהג; אבל מצדאחר" ,בפרטיםשישלדוןלכאןולכאן,ודאי
הנוטהלהקללהיות חכםלהיטיב-הריזה משובח"(שם).הנטייה להקל לא
רק שהיא משובחתבעיני הראי"ה בכלעניין מסופק או בלתי-מוכרע ,אלא
שהיא נובעת לדעתו מתוך שאיפה מוסרית "להיטיב"" .חכםלהיטיב" -כך
הוא מגדיר את עצמו ואתדרכו.אין ספק שיש כאן ביקורת נוקבתעלרבני
ירושלים ,שהרי משתמע מכאן שהם בבחינת "חכמים להרע" .הניסוח הזה
אינו נאמר,כמובן ,במפורש ,אך בכללהןשומעיםכאןלאו .אתהזיהוישבין
המגמה להקל ולהתירובין מגמה מוסרית של הטבה ,מדגיש הראי"ה גם
בהמשך" :וכ"ההוראתנוזאתכולהואיתנהולטיבותאכאן"(שם).
הראי"ה עושה אפוא מאמץ גדול להוכיח לרבני ירושלים שמגמתו
לקולא אינה משקפת כל נטייה לכיוון הרפורמי; להפך ,כעיניוזו הדרך
המסורתית ,הן של הפוסקים הגדולים והן של חכמי הקבלה .זו עמדה
עקרונית ,שעדיין אין כה התייחסות לסיטואציה התרבותית-חברתית של
הדורותהאחרונים .כזכור,רבניירושלים הדגישו,הן במכתבם הראשוןוהן
כמכתבם השני ,את הסיטואציה המיוהדת של הדור -התמוטטות חומות
הגטו וכתוצאה מכך התמוטטות חומות ההלכה -כמניע עיקרי במגמת
ההחמרה שלהם" :ולפי פריצות הדור לעת כזאת( "…קונטרס ,עמ' ":)8כי
לדאבון לבנו הן בעוון אחמור דרא ,ורבו הפריצים אשר יחפשו עלילות
לעשות חדשות בדת( "…שם ,עמ' .)2רכני ירושלים רואים את עצמם
כממשיכים את תגובתו של החתם-סופר ,שסיסמתו היתה ,כידוע" ,חדש
192ן חגיבן-ארצי
אסור מן התורה" .ואכן ,הראי"ה לא מתחמק מהתמוררות עם שיטתו של
החתם-סופר .לדעתו ,עמדתו של החתם-סופר היא סטייה מן המסורת
הרבנית ,שהיתה בה נטייה מובנית להקל ולהתיר ,והראי"ה מצדיק את
הסטייה כ"צורך השעה" לשם התמודדות עם ההתפרצות של התנועה
הרפורמית" :ובאמת אגיד לכבוד תורתם ,שמה שהחמיר בעניינים כאלה
הגאון חת"מסופרז"ל ,כנראהמסגנוןלשונו,היהלפיזמנוצורך שעהמפני
התפרצות הריפורם ,שהיו חפצים תמיד לעשות תיקונים בדת ח"ו ,וכל
הוראה שהיתה יוצאת נגד המנהג המפורסם היתה נותנת יד לפושעים,
על-כןלא רצהלשנות אתהמנהג" (שם ,עמ'קכ"ו).
מגמתהתנועההרפורמיתהיתה הנהגתתיקונים בהלכה,ועל-כןכלנכונות
לשנותמנהג כלשהו,אפילומסיבות מוצדקות,היתה מתפרשתבאופןציבורי
כלגיטימציה למגמת הרפורמה .כל זה היהנכון ומוצדק במאה ה ,19-שבה
התרחשה ההתפרצות שלהתנועההרפורמית ,אבלאינו תקףורלוונטילימינו.
לדעת הראי"ה,הרבניםבימיוצריכים להתמודד עםסיטואציה שונהלחלוטין
כבר לא מדובר בתנועה רפורמית שמנסה לעשות תיקונים בדת ,אלאבהתמוטטות מוחלטת של עולם ההלכה בחוגים רחבים ביותר של הציבור
היהודי .מול ההתמוטטות הזאת ,שיטת ההחמרה והנוקשות של החתם-סופר,
לא רקשאינהיעילה-היא אףמזיקה ,8.הגישהשמציעהראי"ה להתמודדות
עםהסיטואציה החדשה,שהיאאולי הקשהבתולדותישראל,היאדווקאגישה
הפוכה .-נכונותלהתיר ללא חשש בכל מקום שבוישבסיס הלכתי מוצדק
להיתר ,גם אם מדובר לכאורהבשינוי של מנהגקיים" :אבלבימינואין זאת
הפירצה מסוכנת כלל,כי בעוונותינו הרבים ,עכשו הרוצה לפרוץ גרראינו
מבקש לו שום היתר מרבנים ,ועושה כל מה שליבו חפץ בלא שום תיקון,
ושאלתהתיקונים בדתהיתהללעגולקלסגם להמתחדשים"(שם).אין לחשוש
אפואלמתןלגיטימציהלתיקון ההלכהבאופןבלתי מוצדק,שהרי מדובר כבר
בקריסהמוחלטתולאבנסיונותשיפוץ.
המסקנה של הראי"ההיא אפוא "שאין שום חשש להתיר מה שהוא מותר
על-פידין תורה ,אע"פ שע"פ הוראה ,לאהיה מקודם מנהג על זה להתיר"
(שם) .הואמסביר את המסקנההזובהיכרותשלועםבני-הדור ,עםבעיותיהם
ועםהתגובות שלהםכלפיעולם ההלכה" :וכברכתכתי למעלתכבוד תורתם,
שאנייודעברוח תכונתבנידורנו ,שדווקאעל-ידי מהשיראו שכל מה שיש
להתירעל-פי עומקהדיןאנחנומתירין,ישכילולדעת שמהשאיןאנומתיריי,
הואמפני אמתתדיןתורה,ויימצאורביםהדבקיםבתורהשישמעולקולמורים
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
193
בעזרת ה'" (שם) .התמוטטות ההלכה נובעת במידה רבה מהתפתחותרימוי
שלילי שלהרבנים,כמי "שלא חשו על טרחם וצערם של ישראל" (שם) ,והם
מחמיריםבאופןאובססיביללא שום הצדקהעניינית.דימויזה ,שמרחיקרבים
מהישמעותלרבניםולהלכה,יכוללהישבררקעל-ידיגישה שלא רקשאין בה
שום חומרה יתרה ,אלאהיא גם פתוחהלשינויים ונכונה לשיקולענייני של
הסיטואציותהחדשותשהמציאותהמודרניתיצרהברוח של"חכמיםלהיטיב".
עמדתו שלהראי"ההיא שגם אםגישתו של החתם-סופרהיתה מוצדקת
בשעתו,היאאינה הגישה המתאימה לתרס"ט ,והוא רואה אתהניסיון של
רבני ירושלים להמשיך את גישתו של החתם-סופר -כמביא חילול ה':
"יוצאמזהח"וחילולה'גדול"(שם),וכחוסם כל אפשרות שלשיקוםעולם
ההלכה שהתמוטט.
ההקלה כדרכו של הזרםהמרכזי בהלכה
את המגמה של"כוחדהיתיראעדיף"(ביצה,ב'ע"ב) ,מבסס הראי"הלא רק
על שיקוליםאידיאולוגיים או חברתיים-תרבותיים ,אלא גם על שיקולים
הלכתיים-פורמליים .בנספח למכתב (בכותרת "הוספה") ,נכנס הראי"ה
לדיון מפורט באיסור של "גזירה לגזירה" .איסור זה ,מקורו לדעת רש"י
במדרש ההלכה על הפסוק" :ושמרתם את משמרתי -עשו משמרת
למשמרתי" .מכאן הסיק התלמוד" :ולא משמרת למשמרת ,שלא יעשו
גזירה לגזירה" (ביצה ,ב' ע"ב; ורש"י ,שם ,ד"ה "ומי גזרינן") .איסור זה,
שלדעתו של רש"י הוא איסור מדאורייתא ,משמש בסיס לטענתו של
הראי"ה ,ש"יותרראוי לחוש שלאלהיכשל בדבר שהוא לדעתרש"יאיסור
תורה ,מלחוש להוסיף חומרא עלדיוק של מנהג" (שם ,עמ' קכ"ז) .כלומר,
לא רק שאין בעמדתם שלרבני ירושלים חסידות או יראת-שמים ,יש בה
חשש שלפגיעה באיסור תורה של הוספתגזירהלגזירה.וכלפימישיטען
שהכול כלולבגזירת קטניות הקדומה עונה הראי"ה שמציאות חדשה (של
המכונה המייצרת שמן ללא מים) אינה יכולה להיות כלולה בגזירה
הקדומה,ולכן מדוברב"גזירה לגזירה"":איןלנו שום מקום לחדש חומרא
וו מדעתנו על דבר שבא במצב החדש" (שם); "אי-אפשר לחדש גזירה
להמצאה חדשה ,שלאהיתה כזאתבדורות הראשונים" (שם).
ב
התוצאההיא אפוא חמורה ביותר מבחינה רתית -מרו רצון להגן על
ההלכה ,נכנסים הרבנים למהלך שכרוך באיסור תורה .מדובר ,לדעת
הראי"ה ,ב"חומרא דאתילידי קולא" (שם ,עמ' קכ"ו) ,כלומר מחמירים
194ן חגיבן-ארצי
במנהג ומקילים באיסור תורה…" :כשאנו עסוקים במידי דמנהגא ,דבר
ו הראיה להוכיח את שיטתו] ,ובפרט
מנהג] שעל המחמיר ראיה למד,עלי
בנידוןדידן שלהמחמיריש לחוש מאיסור דאורייתא של לאו הבא מכלל
עשה של 'ולא משמרת למשמרתי"' (שם ,עמ' קכ"ח).
ההסתייגות מכל מגמת החומרותמחייבת לא רק את הרבנים ובתי-הדין,
כלומר את הממסדההלכתי ,אלאגם אתהיחידים,שעליהם להשתדל להתרחק
מכל מגמה שלחומרותיתרות" :דלאזובלבדשישלבית-דיןלחוש שלאלגזור
גזירהלגזירה ,אלא שגםכליחידיחושלעצמו שלאלעבורעל מצות עשה של
'ולא משמרת למשמרת'" (שם ,עמ' קכ"ח) .כאן מדובר במהלך הרבה יותר
רדיקלימבחינהציבורית ,שפונה אלהציבור ומבקשולהימנע מחומרות,ובכך
לאותתגם לממסדהרבנילהימנע ממגמהזו .אתהדיון המפורטבסוגייתגזירה
לגזירה מסכם הראי"ה -ובכךמסתיים המכתב -בהעמדתהעיקרון המנחה
אתתפישתו":ופשיטאדבכהאיגוונא כוחאדהיתיראעדיף,וזריזונשכרקרינן
ביה ,ועל זה נאמר' :ושם אראנו בישע א-להים'" (שם ,עמ' קכ"ט) .אימוץ
המגמה המתחשבתוהמקלההיא מפתחלתהליךהגאולה.
סיכום
אין ספק שלפנינו מסמך נדיר בהיקפו ובעוצמתו ,שבו פורש הראי"ה את
המצע הפילוסופי ,המטא-הלכתי ,שמנחה אותו כפוסק בפסיקת ההלכה.
התעוזה של הראי"ה במכתביו היא ברורה ונחרצת ,ומתבטאת בעקרונות
הפסיקה שהואמציג:
.1הסתייגות מכל מגמה של חומרה ,בייחוד בדורנו ,מתוך העמדת
הפסיקהעלהעיקרון של "כוחדהיתיראעדיף";
.2קביעה מוחלטת של חופש הפסיקה של הפוסק כלפירבני דורו ואף
כלפיפוסקיםמלהדורותהקודמים,במקרים שלפסיקה חד-פעמית;
.3נכונות ונחישות לדון במציאות הטכנולוגית המתחדשת מתוך
פתיחותובאופןענייני ,ללאהכבלים של המנהג הקדום;
.4קביעת פרופורציות נכונות של עיקר וטפל בין הלכה למנהג ,בין
כבוד התורהלדקדוקבמנהגיםובסייגים;
.5חיזוק מעמדו שלהציבורותפקידובתהליךגיבושההלכה;
.6קביעת השיקול של יישוב ארץ-ישראל כמרכיב משמעותי
בשיקול-הדעת של הפוסק;
אידיאולוגיה ופסיקת הלכה ן
195
.7מחויבות מוחלטת לאמתהפנימית של הפוסק ,מתוך נכונותלהיכנס
גםלעימותציבורי;
.8מקומה של הסברהכמרכיבלגיטימיומרכזיבתהליךהפסיקה;
.9כל אלה מהווים מסכת מרשימה של מצע אידיאולוגי לפסיקה כפי
שהראי"ה רואה אותה .הצירוף של כל העקרונות הללו במכתב אחד
מרוכז הופך אותו למסמך בעל ערך רב בהבנת עולמו של הראי"ה
כפוסק.
סוף דבר
למרות כל המאמצים של הראי"ה ,הוא לא הצליח למנוע מרבני הבד"ץ
לפרסםכרוזנגדההיתר שהוציא !9.הכרוז ,שהתפרסםבירושלים בב'בניסן
תרס"ט,כשהמכירות של השמן כברהיובעיצומן,הקפיץ את הראי"ה,והוא
התגייס בכל כוחו כדי לסייע למכירת השמן ולנטרל ככל יכולתו את
האיסור של רבני ירושלים .באופן חריג ויוצא רופן הוא התיר לאחים
ברסלב ,בעלי בית-החרושת ,לפרסם ברבים את כל ההתכתבותבינוובין
רבני ירושלים .בכך חשף הראי"ה את חוסר הביסוס ההלכתי של האיסור
שהטילו רבני ירושלים ,ונתן לציבור עצמו לשפוט עד כמה נטייתם של
הרבנים להחמיר היא לא-עניינית ולא מנומקת בנימוקים הגיוניים .את
צעדוהחריג הואמסבירלרבנים במכתבנוסף,השלישי במספר(קי"ד),ובו,
בצדנימה שלפיוס ,עולה המרירות והכעס עלאוזניהם האטומות .במכתב
ישנה הזרהעל העקרונותשעליהם עמד,ובייחוד ביקורתמוסרית והאשמה
י ברורה ,שהםאינםיודעים לקרוא חומרהלכתי(!).
ד
הבא
א
ו
פ
א
ח
ו
כ
י
ו
ו
ב
השלב
ה
ת
י
ה
ת
י
ר
ו
ב
י
צ
ה
ה
כ
ר
ע
מ
ה
הרעיוני וההלכתי
שנפרש כאן ,ומערכהזוהיא כברעניינם שלסוציולוגים ,וחורגת ממסגרת
מאמר זה .מכל מקום ,דומה שבמסגרת הספרות ההלכתית זהו מסמך
מרשיםביותר של הנפתהדגל של "כוחדהיתיראעדיף" .הראי"ה קוק הופך
את העיקרון הזה לעקרון-על בהלכה שמנחה את כל הפעילות ההלכתית,
בייחוד על רקע משבר הדת שעבר על עם ישראל .אפשר לראות בכך את
התשתיתהרעיוניתלקירוב הגאולה ,שלהייחל הראי"ה :רק פוסק המונחה
על-ידי העיקרון הזה הוא "חכם להיטיב" שבכוחו להביאלתיקון המציאות
ולקירובהגאולה.
קונטרס מאת הרב קוק לגבי כשרות שמן שומשומין לפסח
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=628