"אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו…"

בפרק הראשון מהלכות ברכות, הל' ה' כתב הרמב"ם: "ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה. וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – אינו אלא טועה (=על סמך דעת ר' יוסי בתוספתא ברכות פ"ד, ה"ה ובגמ' ברכות מ' ע"ב)"¹.

בברכות המצוות נקבע נוסח פתיחת הברכה: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", וסיומה: "על מצוות…"², או "ל(עשות)…"³.

נוסח מיוחד במינו יש בברכות הכוהנים בבואם לקיים את אחת מן המצוות המיוחדות להם בלבד, כמו נשיאת כפיים, עבודתם במקדש וכו'. נוסח זה נתפרש בגמרא ביחס לנשיאת כפיים, וכפי שנראה להלן העבירו הרמב"ם ואחד מנושאי כליו גם לשאר המצוות המיוחדות המוטלות על הכוהנים.

נוסחה של ברכת המצוות שעל הכוהנים לברך בבואם לקיים אחת ממצוות אלו הוא: "בא"י אמ"ה א"ק בקדושתו של אהרן וצוונו ל…"⁴.

היסוד הרעיוני לנוסח מיוחד זה של ברכת הכוהנים, "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו…", נשען על כתובים בתנ"ך, בעיקר על האמור בספר דברי הימים כפי שנבאר להלן. קדושתם של אהרן ושל בניו נובעת מהבדלתם של הכוהנים בני לוי משאר שבטי ישראל (עפ"י דברים י', ח-ט), והיא נתפרשה כמה פעמים בתורה, כמו בפסוקים "אני ה' מקדשם" (ויקרא ח', ל; שם כ"א, כד ושם כ"ב, ט ו-טז).במיוחד נתפרש קידושם של הכוהנים בקדושתו של אהרן, בספר דברי הימים⁵, שם נאמר על אהרן שנתקדש "קודש קודשים"⁶:

כפי שציינו לעיל, נשתמר בגמרא הנוסח המיוחד לברכת מצוות הכוהנים רק ביחס לברכה שהכוהנים מברכים על נשיאת כפיהם כדי לברך את ישראל:

לעומת זה רס"ג קבע את נוסח הברכה באופן זהה לנוסח שלנו:

שלא כנוסח המקובל ביחס לברכות המצוות המוטלות על כל ישראל:

בעניין הברכה המיוחדת של הכוהנים באוכלם חלה⁸¹, מסתמך הרמב"ם על "הקבלה והמעשה" ("וכך קבלנו וראינו"), שהוא יסוד בעל תוקף מחייב, כפי שלימדנו הרמב"ם ש"הקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה, ובהן ראוי להיתלות" (הל' שמיטה ויובל פ"י הל' ו).

מלבד הנוסח הידוע המובא במס' סוטה ביחס לברכה על נשיאת כפיים, ומלבד נוסח הברכה שקבע הרמב"ם ביחס לאכילת קדשים, על סמך "קבלה וראייה" כנ"ל, שבשתי הברכות נזכרת קדושת הכוהנים, שמכוחה הם נצטוו לשאת כפיהם כדי לברך את ישראל וכן נצטוו לאכול קדשים מסוימים ("כ"ד מתנות"), קבע ר' יהודה רוזאניס בעל "משנה למלך" על "יד החזקה" של הרמב"ם, שבאותו נוסח של ברכה יברכו הכוהנים גם על עבודות המקדש שהתורה הטילה עליהם, כדבריו:

נוסח הברכה שקבע בעל "משנה למלך" למצוות הכוהנים בעבודתם אמנם אין לו מקור בתלמוד (כמו מקור הברכה שלפני נשיאת כפיים שבמס' סוטה, כנ"ל), ואף הרמב"ם לא הזכיר נוסח ברכה זה ביחס למעשה הקורבנות או ביחס לאחת מעבודות בית המקדש האחרות⁰², ואולי משום כך נזהר בעל "משנה למלך" בקביעתו וכתב:

מאחר שנוסח הברכה המיוחד לכוהנים באכילת מתנותיהם, שקבע הרמב"ם, מבוסס על העיקרון שאכילת קדשים כמוה כ"עבודה" (לעיל סעיף ג), לכן קרוב לוודאי שגם על עבודות אחרות של הכוהנים, גם כאלו שאינן מתבצעות במסגרת ביהמ"ק, יברכו הכוהנים על פי נוסח ברכת המצוות המיוחד להם: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לעשות כך וכך". ביסוס לכך נמצא בברייתא המובאת במנחות דף י"ח ע"ב בשם רבי שמעון (שמקורה, בשינויים, בתוספתא דמאי פ"ב ה"ז):

בברייתא הנ"ל נימנו בין חמש עשרה העבודות גם "השקאת סוטה", שאמנם נעשית במקדש (במדבר ה', טו-כד, כמפורש שם בפס' טז: "והעמדה לפני ה'": "בשער ניקנור" [רש"י עפ"י ספרי, או "לפני המזבח" [ראב"ע]), אך איננה קשורה בעבודת הקורבנות או בעבודות המקדש, וכן "טהרת המצורע" (עפ"י ויקרא י"ד), שבחלקה מתבצעת מחוץ למקדש ורק חלקה מתבצע במקדש, אך בכל מקרה איננה קשורה בעבודת הקורבנות³² ובעבודות ביהמ"ק.

על השאלה במנחות י"ח ע"ב:

ברכת הכוהנים על נשיאת כפיים "א"ק בקדושתו של אהרן וצוונו לברך…", נוסח שנתפרש במס' סוטה, אותו נוסח של ברכה על אכילת קודשים, שהזכיר הרמב"ם על סמך העיקרון שגם אכילת קודשים נחשבת כ"עבודה", אותו נוסח של ברכה על מעשה הקורבנות, שהזכיר ה"משנה למלך", שהיא ברכת המצוות של הכוהנים בעבודתם במקדש⁵², ואחרון אחרון הברייתא הכוללת במושג "עבודת הכוהנים" גם מצוות מיוחדות שהתורה הטילה על הכוהנים, כהשקאת סוטה, קריאת פרשת עגלה ערופה וכיו"ב⁶² – כל אלה מאפשרים לקבוע את הכלל הזה:

כל עבודה (והכלול במושג "עבודה"), שהתורה הטילה על הכוהנים כמצווה, ואשר כשרה רק בהם, מחייבת ברכה מיוחדת שיש בה אזכור ייחודם וקדושתם של הכוהנים, שנתקדשו בקדושתו של אהרן, ומכוח קדושה זו נצטוו במצוות אלו.

יש והכהן מקדים לברכה המיוחדת שנתקנה לכוהנים בעבודתם במקדש, גם את "ברכת הזמן", וזאת כאשר הוא בא לעבוד בעבודת המקדש בפעם הראשונה, או בבואו להקריב במקדש אחרי זמן רב מעת שעבד במקדש לאחרונה. הלכה זו נשענת על מה ששנינו בברייתא:

מלבד השוני בנוסח ברכת המצווה של הכוהנים בקיום מצוות נשיאת כפיים, שלפי רוב המקורות מציינת את "קדושתו של אהרן"³⁰ אשר מכוחה נצטוו הכוהנים "לברך את עמו ישראל", בולטת ברכה זו בשוניותה (גם ביחס לשאר הברכות שהכוהנים מברכים על קיום המצוות המיוחדות המוטלות עליהם), בסופה של הברכה, שנוספה לה התיבה "באהבה". סיום מעין זה לא מצינו דוגמתו בברכותיהן של מצוות אחרות, לא של הכוהנים ולא של כלל ישראל.

על טעם הוספת התיבה "באהבה" בברכת הכוהנים דווקא, והלוא את כל המצוות עלינו להשתדל לקיים באהבה¹³ וכן לשאלה: האם יש בציווי על נשיאת כפיים צו מיוחד לכוהנים שעליהם לברך את ישראל באהבה, ואם יחסר תנאי זה יש פגם באופן קיום המצווה, ואולי אף בעצם קיומה של המצווה?

ואפשר לנסח את השאלה הזו גם באופן אחר: מה פשר התיבה "באהבה" בברכת מצוות הברכה של הכוהנים? האם קשורה התיבה "באהבה" לאופן הברכה שהכוהנים מברכים את ישראל, או ש"באהבה" קשור למקור הברכה, אל מצווה הברכה, כלומר לקב"ה, שבאהבתו לעמו הוא ציווה לברכם? לפי האפשרות הראשונה יתפרש נוסח הברכה כך: "…אקב"ו לברך את עמו ישראל" בדרך של אהבה, מתוך חיבה.

לפי האפשרות השנייה, כך היא משמעות הברכה: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו – מתוך אהבתו את ישראל – לברך את עמו ישראל, והתיבה "באהבה", שבסוף הברכה, חוזרת לראשיתה ומוסבת אל זה שציווה לברך, אל הקב"ה.על שאלות אלו עמדו רבים, ונציין שניים מן ההסברים שניתנו לכך.

לפי ה"זוהר" מתייחסת התיבה "באהבה" לכוהנים המברכים, שברכתם תחול רק אם הם אוהבים את העם והם אהובים על ידי המתברכים, כפי שעולה ממאמר "הזוהר":

ואולם מו"ר הרב קלמן כהנא זצ"ל³³ באר את משמעות התיבה "באהבה" בברכת הכוהנים על פי האפשרות השנייה שהעלינו לעיל, ש"באהבה" מתייחס לקב"ה. הסברו של הרב קלמן כהנא מסתמך על הכתוב "ואהבך וברכך" (דברים י"ז, יג) ולפיו יהיה פירושה של ברכת הכוהנים:

על שאלה זו שנשאל ר' אלעזר בן שמוע על ידי תלמידיו, השיב להם שזכות שלושה דברים עמדו לו, ובין שלושת הדברים ציין שלא נשא כפיו לברכת כוהנים בלא ברכה. על תשובה תמוהה זו, שלכאורה לא מובן מהי הרבותא שלא נשא כפיו לברך את העם בלא ברכה, עמדו כמה מן האחרונים, בעיקר ממפרשי "עין יעקב".בפירושו לדברי ר"א בן שמוע אלה, המובאים ב"עין יעקב" (סוטה שם), כתב הריא"ף⁵³:

אחר שהכהן קרא בספר התורה את פ' 'אחרי מות' הוא מברך שבע ברכות⁶³ שאחת מהן היא "על הכוהנים", וזה נוסח הברכה על פי ר"י אבן נחמיאש⁷³: "

1. וכן כתב הרמב"ם בהל' קריאת שמע פ"א בסוף הל' ז: "…ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל – עזרא הסופר ובית דינו תקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם… כללו של דבר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע". לפי הרמב"ם, ה"חכמים" שטבעו מטבע של ברכות, הם "עזרא הסופר ובית דינו", ולא כמקובל חכמי התלמוד. בהקדמתו ל"יד החזקה" קבע הרמב"ם ש"עזרא ובית דינו" הם "אנשי כנסת הגדולה", כלומר כל החכמים מדורו של עזרא בתקופה הפרסית ועד שמעון הצדיק שהיה "משיירי כנסה"ג", ואשר חי בתקופה היוונית.

2. כגון "על מצוות מילה", "על מצוות ציצית","על אכילת מצה" וכיו"ב.

3. א. כגון "להניח תפילין", "להתעטף בציצית", "לשמוע קול שופר" וכיו"ב.
ב. דיון מקיף בשאלה מתי מברכים "על מצוות" ומתי מברכים "לעשות כך וכך" יש בר"ן לפסחים פרק ראשון, בביאור מחלוקת רב פפי ורב פפא בנוסח הברכה על ביעור חמץ, אם מברכים "לבער חמץ" או "על ביעור חמץ" (פסחים ז' ע"א-ע"ב), וראה ריכוז השיטות השונות בנוסח הברכה באנצ' התלמודית, ערך 'ברכת המצוות' עמ' תקלא-תקלז. וראה עוד להלן הערה 12ב.

4. על פי נוסח הברכה המפורש בגמרא ביחס לנשיאת כפיים במס' סוטה ל"ט ע"א, ולפי דעת הרמב"ם ובעל "משנה למלך", שאת דבריהם נביא להלן.

5. א. לפי הברייתא בבבא בתרא ט"ו ע"א "עזרא כתב ספרו וספר דברי הימים", ואף אם עזרא לא כתב אישית את כל ספר דברי הימים (כפי שמפורש בב"ב שם), מוסכם שהספר נתחבר בימי בית שני ע"י אנשי כנסת הגדולה, שעזרא היה ממייסדם, ותלמידיו המשיכו במפעלו.
ב. "עזרא הכהן הספר" הוא כינויו בספר עזרא ז', יא ובספר נחמיה ח', ט ושם י"ב, כו (ובארמית: "כהנא ספר דתא" (עזרא ז', יב וכא). עזרא הכהן מתייחס בספר עזרא ז', ה ל"אהרן כהן הראש", וגם ברשימת היוחסין של הכוהנים ששימשו בימי בית ראשון, המפורטת בספר דברי הימים-א ה', כט-מ, מיוחסים אבותיו של עזרא לאהרן (שם, שם כט), ונאמר שם על אהרן שהוא נבדל "להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם" (שם, כ"ג, יג). – כפי שמשתמע מדברי הרמב"ם (שהבאנו לעיל בהערה 1) נקבע נוסח כל הברכות, לרבות ברכות המצוות של הכוהנים, ע"י עזרא הסופר ובית דינו, על כן תובן יפה זיקת נוסח ברכתם של הכוהנים לסגנון הכתוב בספר דבה"י שנכתב אף הוא ע"י עזרא ו"בית דינו".

6. הניב "קדש קדשים" אין משמעו בכל מקום ניגודו של "קדש" או "קדשים קלים", אלא יש ומשמעו: "בקדושה חמורה", כפי שבאר רמב"ן בפירושו לבמדבר י"ח, י.

7. א. לשון הקטרה איננה מצטמצמת בהקטרת הקטורת בלבד, אלא יש וגם הקרבת כלל הקורבנות מצוינת בפועל "הקטרה", כמו: "להקטיר אשה לה'" (שמות ל', כ), "והקטיר הכהן את הכל המזבחה" (ויקרא א', ט) ועוד הרבה.
ב. לניב "להקטיר לפני ה'" כיעוד הכוהנים בני לוי, השווה את הלשון בברכת משה: "ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך" (דברים ל"ג, י).

8. א. כמו הדלקת נרות המנורה, הטיפול בלחם הפנים, שמירת המקדש וכיו"ב.
ב. בחירת הכוהנים – הקדשתם – כבר נזכרה בתורה: "…הכוהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלוקיך לשרתו ולברך בשם ה'" (דברים כ"א, ה), ונראה שבעל ספר דבה"י שאל את לשונו "לשרתו ולברך בשמו" מספר "משנה תורה" (דברים י', ח; שם י"ח, ה ושם כ"א, ה).

9. סתם "שירות" של הכוהנים נזכר במקרא בהקשרים שונים, כמו "בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'" (שמות ל', כ), "והיה על אהרן לשרת… בבואו אל הקדש לפני ה'" (שם, כ"ח, לה – ראה פי' "העמק דבר" שם) ועוד, ואולם "שירות בשם ה'" כמו "ושרת בשם ה' אלוקיו" (שם, י"ח, ז) מתפרש בדרך כלל כנשיאת כפיים (ראה מלבי"ם בפי' שם). בפסוקנו אשר בדבה"י לא נאמר: לשרתו לברכו בשמו, אלא "לשרתו _ו_לברך בשמו", כלומר מדובר בשני סוגי פעולות: השירות המוטל על הכוהנים וכן נשיאת כפים.

10. א. על ה"רבותא" בדברי ר' אלעזר בן שמוע, שזכה לאריכות ימים משום שמימיו לא נשא כפיו בלי ברכה – ראה להלן, סעיף ו.
ב. ב"דקדוקי סופרים השלם" של "מכון התלמוד הישראלי השלם" למס' סוטה כרך ב' (עמ' קע) מובאות גרסאות אחדות לנוסח הגמרא בעניין הברכה על נשיאת כפיים, ביניהן הנוסח שאימץ רב עמרם גאון (ראה להלן), וכן נוסח: "אשר קדשנו במצוותיו של אהרן וציוונו לברך…", או נוסח נוסף: "… אשר קדשנו במצוותיו וצוונו בקדושתו של אהרן לברך…".

ג. על טעם התוספת "באהבה", דווקא בברכת הכוהנים – ראה להלן סעיף ה.

11. א. עפ"י מהד' דניאל גולדשמידט, י-ם תשל"ב, שם: סדר נשיאת כפיים.
ב. גם בשאילתות דרב אחאי גאון לפ' בהעלותך, שאילתא ק"מ, ד"ה "וכיצד מברכין" נוסח הברכה הוא כמו ב"סדר רב עמרם גאון".

12. א. סדור רב סעדיה גאון, מהד' י' דודזון, ש' אסף וי' יואל, ירושלים, תשל"ט.
ב. "שלאהרן" בתיבה אחת (ולא "של אהרן" כמו בגמ' שלנו), כמו בנוסח הברכה "להדליק נר שלחנכה" (במקום "של חנכה" בשתי תיבות) וכד'.

13. כפי שחז"ל טבעו במטבע של ברכת "קדושת היום" בתפילות הרגלים ("אתה בחרתנו"): "וקדשתנו במצוותיך", או "וקדשנו במצוותיו" בקידוש של רגלים וראש השנה, או "קדשנו במצוותיך" בברכת "והשיאנו" ועוד.

14. רש"י ברכות מ"ח ע"ב, ד"ה "כי הוא יברך הזבח" וכן בפירושו לשמ"א ט' פס' יט כתב: "על השלמים מברכין באכילתם: בא"י אמ"ה אקב"ו לאכול את הזבח", וראה שם גם דברי רד"ק, וראה עוד להלן בהערה .51

15. בשלהי מס' פסחים (פ"י משנה ט) נזכרות שתי ברכות: "ברכת הפסח" ו"ברכת הזבח" (הוא קורבן החגיגה), וזה נוסחן: על אכילת הזבח מברך "…אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לאכול את הזבח" (תוספתא פסחים פ"י ה"ח), או "…על אכילת הזבח" (כדעת הרמב"ם בהל' חמץ ומצה פ"ח, ה"ז, וכדעת המאירי בפי' המשניות שלו לפסחים שם), ועל אכילת הפסח מברך: "אקב"ו לאכול את הפסח" (תוספ' פסחים שם), או: "…על אכילת הפסח" (כדעת הרמב"ם והמאירי שם). בפירוש המשניות שכתב הרמב"ם לפני כתיבת חיבורו הגדול "יד החזקה", הביא הרמב"ם את נוסח התוספתא (הנ"ל): "לאכול…" ולא פירש כפי שפסק לאחר מכן ב"יד החזקה", שנוסח הברכות הוא "על אכילת…". – בפירוש המשניות של רבנו נתן אב הישיבה בא"י (הוא הפירוש העתיק ביותר לש"ס משנה, מן המאה הי"א למניינם, פירוש שהר"י קאפח תירגם מערבית לעברית), מובא נוסח ברכת הפסח (שלא כמו בתוספתא): 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת פסח' וכן הזבח, שהוא שלמים: 'על אכילת הזבח'" – כפירוש המאירי למשנה וכנוסח שהרמב"ם אימצו.

16. א. בסוף הל' תרומות באר בעל "כסף משנה" את שיטת הרמב"ם כך: "מאחר שאכילת תרומה מצווה (=עפ"י יומא ע"ד ע"ב: "שהיא בקום אכול") – פשיטא שיברך עליה". והיות שאכילת תרומה אסורה לזר, כמפורש: "וכל זר לא יאכל קדש" (ויקרא כ"ב, י) ו"קדש" במקרא זה כוונתו לתרומה (עפ"י רש"י לקידושין ס"ט ע"ב), שכן אכילתה מיועדת לכוהנים בלבד, אין הכוהנים מברכים על אכילת תרומה בנוסח הרגיל של ברכת המצוות "א"ק במצוותיו וציונו" – "ציוונו" את כל ישראל, אלא יש לייחד את המצווים במצווה זו, את הכוהנים: "א"ק בקדושתו של אהרן וציוונו…" – "ציוונו": את הכוהנים.
ב. הרדב"ז באר את כללו של הרמב"ם ביחס לברכה על אכילת "כל מתנה שיש בה קדושה" (בראש הל' ביכורים) באופן זה: היות ואכילה זו היא "מצות עשה של תורה, שנא' 'ואכלו אתם אשר כפר בהם' (שמ' כ"ט, לג), וכתיב 'והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו' (ויקרא ב', ג)", כלומר: על הכוהנים להדגיש בברכתם שהם נצטוו לאכול, הם ולא זולתם.

17. בהשגותיו לשורש השנים עשר ב"ספר המצוות" קבע הרמב"ן: "והכלל בכל חלקי הכוהנים מן הקורבנות שהם מתנות שנתן הש"י לאהרן ולבניו שיהיו זוכים בהן משלחן הגבוה, שנא' 'הנה נתתי לך…' (במדבר י"ח, ח), והנה הם חלק מחלקי מלאכת הקורבנות שציווה בהם מי יאכלם ולמי יהיו, וכפרתם תלויה בזה, כמו שאמרו 'כמה דכוהנים לא אכלי בשר – בעלים לא הויא להו כפרה, דכתיב 'ואכלו אתם אשר כפר בהם' (שמות כ"ט, לג) – והנה הם קורבן ממש", כלומר: אכילת קדשי מזבח שהכוהנים אוכלים הינה חלק בלתי נפרד מעבודת הקורבן, ורק בה נשלמת כפרת בעל הקורבן, שכן קיימא לן "כוהנים אוכלין ובעלים מתכפרים" (פסחים נ"ט ע"ב). על כן: כשם שעל הכוהנים לברך על הקרבת הקורבן כפי שנתבאר, יברכו הכוהנים גם על מצוות אכילת חלקי הקורבן שהתורה הועידה להם "משלחן גבוה".

18. מעדותו של הרמב"ם ("וראינו") עולה שבימיו הפרישו חלה בחו"ל ונתנוה לכוהנים, ככל הנראה ל"כהני חזקה" (רמב"ם הל' תרומות פ"ו, ה"ב), והם ברכו על אכילתה.

19. א. אמנם בנושא מניין המצוות, אם כל קורבן וכל חלק בעבודת הקורבן נחשב מצווה בפני עצמה, או שרק כלל הקורבן נחשב כמצווה אחת (שלימה), נחלקו מוני המצוות, בעל "הלכות גדולות" והרמב"ם ובעקבותיהם ראשונים שונים. בניגוד לבעל "הלכות גדולות" שמנה כל פעולה מפעולות הקרבת המנחה (בלילות, יציקות וכו') כל אחת כמצווה בפני עצמה, החשיב הרמב"ם את כל חלקי המצווה כמצווה אחת בלבד. מחלוקת זו בעניין מניין המצוות אינה נוגעת בעניין העקרוני, ששני הצדדים מודים בו, שעבודת הקורבנות הינה מצוות עשה המחייבת ברכה, כפי שכתב רמב"ן בשורש הי"ב ב"ספר המצוות" של הרמב"ם על שיטת הרמב"ם: "ואלה העבודות נמנות מצווה, שהכהן כשיעשה אחת מאלה עושה מצווה ומברך עליה", אך סתם הרמב"ן ולא פירש את נוסחה של ברכת המצוות הזו.ב. ר' יצחק די ליאון, בעל הפירוש "מגילת אסתר" ל"ספר המצוות" של הרמב"ם, בו הוא מבאר את שיטת הרמב"ם, בהתייחסו לשורש השנים עשר (שהקדים הרמב"ם ל"ספר המצוות" שלו), כתב שם: "…כי כל חלק מהם (=מחלקי עבודת הקורבן) יהיה מצווה בפני עצמה… ולכן יברך בכל פעם". גם בעל "מגילת אסתר", כמו הרמב"ן, סתם ולא פירש את נוסח הברכה.ג. גם בספר אבודרהם בפרק "ברכת המצוות ומשפטיהם" כתב המחבר: "…על עריפת עגלה וכן על הקרבת הקורבנות ועל הסמיכה וזריקה והקטרת אימורין ושאר מעשיהן והוא הדין ליציקת שמן על תנוך אזן מצורע ועל בהן ידו, ומאי דדמי להו, וכל מעשה מנחות – דהוו מברכין עלייהו" (מהד' י-ם, תשכ"ג, עמ' כ). גם ר"ד אבודרהם סתם ולא פירש את נוסח ברכת המצוות של הכוהנים, אך אין בגלל זה מניעה לייחס גם לאבודרהם – כמו לרמב"ן ולבעל "מגילת אסתר" הסכמה לכך שברכת הכוהנים בקיום מצוותיהם המיוחדות תחייב פירוט מקור הציווי החל דווקא על הכוהנים מכוח קדושתו של אהרן וכו' – כדלקמן.

20. כגון תרומת הדשן, הדלקת המנורה, סידור לחם הפנים וכו'.

21. א. הרב חיים קניבסקי שליט"א כתב ספר "נחל איתן" על הלכות עגלה ערופה (בני ברק, שנת 'עזרתני' = תשל"ז), ועמד על כך שבמצווה מסועפת זו של עגלה ערופה מקיימים הכוהנים מצווה דאורייתא של קריאת הפרשה "כפר לעמך ישראל…" (דברים כ"א, ח), ולכן לפני קריאתה קבע הרב שהכוהנים יברכו: "א"ק בקדושתו שלאהרן וצוונו לקרוא את הפרשה, וי"א: על מקרא הפרשה…" (שם, סי' ט"ו 'דין אמירת הזקנים והכוהנים').ב. בין דבריו המאלפים של הרב קניבסקי בספרו זה, מומלץ סיכומו ביחס לנוסח סיומה של ברכת המצוות: "לעשות…" (באות היחס ל), או "על מצות" (במילת היחס "על"), ראה שם סי' ה ס"ק [ו], וראה דבריו בס' דרך אמונה, ח"ב הל' תרומות, פרק טו, הלכה כב, ושם "ציון ההלכה" סי' רכ.

22. במצוות "נשיאות כפיים" הרחיבה הברייתא וקבעה "בין מבפנים בין מבחוץ", כלומר הן נשיאת כפיים במקדש, שהיא חלק מעבודת המקדש והן נשיאת כפיים "בגבולין", בכל מקום (מחוץ למקדש, בביהכנ"ס), שזו אינה נחשבת "עבודה". ושני סוגי "נשיאת כפיים" אלה נימנו כאחת.

23. קורבנות המצורע אינם חלק מ"טהרת המצורע" שנעשית ע"י הכהן, כי הקרבת קורבנות המצורע (ויקרא י"ד, י-יג) היא מצוות המצורע המיטהר שהתורה הטילה עליו להקריבם, והכהן אינו אלא שלוחו בהקרבתם על גבי המזבח.

24. אף על פי שבברייתא נימנו "חמש עשרה עבודות" המוטלות על הכוהנים, כתבו התוס' במנחות י"ח ע"ב (ד"ה "מניין לרבות ט"ו עבודות) ש"תנא ושייר", כלומר: לא כל עבודות הכוהנים נימנו כאן. התוס' מבקשים לכלול בין עבודות הכוהנים גם את תרומת הדשן, סידור המערכה ושני גזרי עצים, דישון המזבח הפנימי (=מזבח הקטורת), המנורה (=כנראה נתכוונו לא רק להדלקתה אלא גם לדישונה), לחם הפנים ובזיכי הלבונה. אמנם לכאורה קשה לומר "תנא ושייר" במקום שנימנה מספר מדויק, כמו כאן: 51,אך התוס' מוכיחים ממקומות נוספים שגם במקורות שנימנה מספר מסוים – ניתן לומר "תנא ושייר".

25. בתוספתא ברכות פ"ה ה' כב שנינו: "היה מקריב זבחים בירושלים אומר: ברוך שהגיענו לזמן הזה. כשהוא מקריבם אומר: בא"י אקב"ו להקריב זבחים. כשהוא אוכלם אומר: בא"י אמ"ה אקב"ו לאכול זבחים." לפי התוס' במנחות ע"ה ע"ב (ד"ה "היה עומד ומקריב") מדובר בברייתא המקבילה לזו "היה עומד ומקריב מנחות" במנחות ע"ה (ובברכות ל"ז) בכהן (ולא בישראל), ונוסח הברכה על ההקרבה המובא בתוספתא שם איננו תואם את קביעת בעל "משנה למלך" שעל כל עבודת הקורבנות מברך הכהן בנוסח "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו…"! על שאלה זו עמד הרב קניבסקי בספרו "נחל איתן" (ראה לעיל הערה 12), שם, סי' טו ס"ק ה, עמ' רע"ח, ותירץ: "דהברייתא קיצרה בזה (=בנוסח הברכה) ובאמת צ"ל 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו…'. את ההכרח לברך דווקא בנוסח זה הסביר הרב קניבסקי בכך "דלא שייך לברך סתם 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו' – כיון שאין זה מצווה לכל ישראל רק לכוהנים". בהמשך דבריו הוא מבאר שאין לדמות את ענייננו לנוסח הברכות שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, דאע"ג דאין הנשים מחויבות במצוות אלו – הן רשאיות לקיימן ולברך עליהן ויש לאישה שכר בקיום מצוות אלו כ"אינה מצווה ועושה". לא כן בענייננו: ישראלי שיעשה אחת מן המצוות שהתורה הטילה על הכוהנים דווקא – אין הוא מקיים בכך כל מצווה (ואולי הוא אפילו פוגם במצווה). בעל "נחל איתן" מדגים את הדבר בקיום מצוות כתיבת ס"ת שהתורה הטילה על המלך, שככל הנראה מחייבת את המלך לברך בנוסח המיוחד לו (נוסח שאמנם לא ידוע לנו), נוסח שבו מזכירים את החיוב המיוחד שמוטל על המלך, ואין המלך יכול לברך בנוסח ברכת המצוות הכללי "אקב"ו", שהרי מצוות המלך אינה כלולה "במצוותיו" של ה' לכלל ישראל. ומסיים המחבר שם: "וצ"ע".

26. גם ר"ד אבודרהם כלל בין המצוות המיוחדות המוטלות על הכוהנים שעליהם לברך עליהן את ברכת המצוות [המיוחדת להם] – את מעשה עריפת העגלה, את טהרת המצורע וכו' – ראה לעיל הערה 91ג.

27. א. התוס' במנחות שם גורסים: "כהן שלא הקריב מנחה בשנה זו".
ב. לפי המאירי לא ייתכן לפרש את הברייתא הנ"ל שמדובר בה במנחת כהן, שכן מנחת כהן עולה כליל ואינה נאכלת ע"י הכוהנים (ויקרא ו', טז), ואילו בברייתא מפורש "נטלן לאוכלן".

ג. הרמב"ם כתב בהל' תמידין ומוספים (פ"ז הל' יח): "וכל המקריב מנחה מן החדש תחילה מברך שהחיינו", ובאר בעל "כסף משנה" שכך פירש הרמב"ם את הברייתא שלנו, שלא כפירוש רש"י ולא כפירוש התוספות.

ד. גם בברייתא אחרת (בתוספתא ברכות פ"ה הל' כב; שהבאנו לעיל), נזכרת ברכת הזמן שעל הכהן לברך: "היה מקריב זבחים בירושלים אומר: ברוך שהגיענו לזמן הזה".

28. פירושי רש"י ותוס' לברייתא במנחות ככל הנראה משובשים, כפי שעולה מהערותיו של בעל "מסורת הש"ס" למנחות (שם), וראה גרסת "תוספתא כפשוטה" לברכות (ניו יורק, תשט"ו), פ"ה, עמ' .82

29 כלשונו של ר' אליעזר מגרמייזא בספרו "הרוקח" סי' שע"א.

30. ראה לעיל בסעיף א של מאמרנו ושם בהערה 10ב, שם הבאנו מקורות חריגים לנוסח ברכת כוהנים לנשיאת כפים, נוסח שחסרה בו התוספת "אשר קדשנו [בקדושתו של אהרן]", ותמורתו בא הנוסח הרגיל: "…אשר קדשנו במצוותיו וצוונו…".

31. כמו בתפילה "ראשי חדשים לעמך נתת", בה אנו מייחלים לחידוש עבודת הקורבנות בכלל ולחידוש מוסף ראש חדש בפרט, ש"נעשה ונקריב לפניך באהבה", או בנוסח המקביל לתפילה זו המצוי במחזור רומא (סי' לד): "…אז ישישו עמך ועדתך בעשותם קרבנם על גבי מזבח".

32. בספר "בנין אפרים", ירושלים, תשנ"ג, עמ' רמט.

33. במאמרו "הברכה על נשיאת כפיים", "המעין" כרך י"ג גיליון ד', תשל"ג, עמ' .11-61

34. א. את אהבת ה' לישראל אנו חוזרים ומדגישים בתפילותינו, כמו "אהבה רבה אהבתנו", בברכה השנייה לפני ק"ש בשחרית; ובסיום ברכה זו: "הבוחר בעמו ישראל באהבה", או: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת", בברכה השנייה לפני ק"ש של ערבית; ובסיום ברכה זו: "אוהב עמו ישראל", "אתה בחרתנו… אהבת אותנו ורצית בנו" – ב"קדושת היום" של תפילות הרגלים והימים הנוראים ועוד. כפי שראינו כאן מחוברים המוטיבים "בחירה" ו"אהבה" ביחס לישראל, ובמקביל יש מקום לראות גם את סיבת הבחירה של הכוהנים באהבת ה' אותם.
ב. היסוד ליחסי גומלין בין אלוקי ישראל לעמו ובין ישראל לאלוקיו מצוי במשנה תורה: "את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים… וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה…" (דברים כ"ו, יז-יח).

35.הוא הרב יאשיהו פינטו, בעל הפירוש "מאור עיניים" ל"עין יעקב".

36. כך לפי שיטת הרמב"ם בהל' עבודת יום הכיפורים פ"ג, הל' יא, ואולם לפי רע"ב בפי' משנה יומא הכהן הגדול מברך 8 ברכות.

37. א. מתוך "פירוש סדר עבודה" לר' יוסף בן נחמיאש" בתוך "פירושי רבי יוסף בן נחמיאש", מהדורת מ"א הלוי במברגר, ברלין תרע"ב שם עמ' .31 לפי ר"י אבן נחמיאש הברכה על הכוהנים היא הברכה השביעית ואחריה מברך ברכה נוספת הנקראת "שאר התפלה" שנזכרת גם ברמב"ם, אך הרמב"ם איננו מונה אותה עם הברכות שלפניה, שכן בדבריו (לעיל, שם) הוא מדבר על "שבע ברכות" בלבד כשהברכה על הכוהנים היא הברכה השביעית, והברכה הנוספת אחריהן מכונה אצלו "תפילה ותחינה ורינה ובקשה".
ב. הרמב"ם (לעיל, שם) לא פרט במילואה את הברכה על הכוהנים, אלא קיצר וכתב: "…ומוסיף לאחריה שבע ברכות, ואלו הן: …ומברך על הכוהנים ברכה בפני עצמה, עניינה שירצה המקום מעשיהם ועבודתם ויברכם, וחותם בה: בא"י מקדש הכוהנים".

38. א. נוסח זה שונה מנוסח הרמב"ם: "…מקדש הכוהנים", שקבעו ככל הנראה על סמך הירושלמי, ויש ראשונים נוספים שהרב דוד כהן הביאם בספרו "עבודת המקדש", כרך ב': עבודת יום הכיפורים (הוצ' ישיבת "עטרת כוהנים", י-ם תשמ"ח), בהערות לסימן ט' ס"ק יח, שם עמ' קמז, שגם הם גורסים בחיתום הברכה "מקדש הכוהנים".

ב. לבד מר"י אבן נחמיאש יש ראשונים נוספים הגורסים בחיתום הברכה את בחירת הכוהנים "אשר בחר בכוהנים", ראה במחקרו הנ"ל של ר"ד כהן, ויש שגורסים בחיתום הברכה: "ברוך שבחר בזרעו של אהרן".