הלכות פיקוח נפש

מעל שלושים וחמש שנים זכיתי לשאול "דבר ה' זו הלכה" מאת הגרשז"א זצ"ל בביתו, בבית הכנסת הגר"א, ולעיתים תוך כדי הליכה רגלית עמו ברחובות שערי חסד בירושלים. מתחילה הביאני א"מ שליט"א אל הגרשז"א, אחר נהג לשלוח אותי לבדי לשאול שאלות חכם, ומאוחר יותר המשכתי, בעת מבוכה או חילוקי דעות, לשאול את הרב זצ"ל אשר קרבני באהבה כדרכו. היה צורך ללמוד את תשובותיו, להבין. השתדלתי. אך דומני שהבנתי רק את שרצה הוא שאבין.

עם פטירתו איבד הדור פוסק אדיר, ואני איבדתי רב ומורה שאין לו תמורה. מתוך שנים של פסיקה, הסברים ושיחות חולין של ת"ח, בחרתי מספר דוגמאות מפסקיו למעשה. דומני שפסקים אלו, אשר זכיתי להיות מעורב בהם אישית, הנם אופייניים מאד לדרכו של מרן זצ"ל בהלכות פיקוח נפש.

בתקופת החורף לפני כחמש עשרה שנה, באחד מימי שישי אחר הצהרים, נקראתי בדחיפות לטלפון. מן הצד השני של הקו שמעתי הורים מודאגים. בנם, תלמיד ישיבה גבוהה, היה אמור להגיע זה מכבר לבית הוריו עם חבר אורח לשבת. השעה כבר מאוחרת, כשעה לפני השקיעה, והילד איננו. מגורי בגבעת מרדכי סמוך לַישיבה, אפשרו לי להגיע לחדרו של התלמיד תוך דקות ספורות. שיחה קצרה עם חבריו לחדר רק הגדילה את התעלומה. הבחור נעדר מחדרו ומלימודיו מזה שלושה ימים, שקית התפילין שלו נשארה מיותמת בחדר, ולאיש מחבריו לא היה מושג לאן הוא נעלם. מועד כניסת השבת הלך והתקרב. אולם טרם שקיעת החמה ניתן היה לבצע שני בירורים נוספים.

באותו שבוע התקיימו הפגנות בצפון העיר, והמשטרה ביצעה מעצרים נרחבים בין המפגינים. פנייה למטה המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, העלתה ששמו איננו כלול לא ברשימת העצורים ולא ברשימת נפגעי תאונות הדרכים של הימים האחרונים. סמוך לשקיעה הודעתי להורי הנעדר על תוצאות הבירורים. כשעה אחר כך, עם גמר תפילות ליל השבת, שאלתי את הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א איך להתייחס למצב הזה. האם המצב מוגדר כפיקוח נפש? האם מותר לי, או האם אני אף מחויב להתחיל בחיפושים ובניסיונות לאתר את הבחור בשבת, תוך כדי פעולות הכרוכות בחילול שבת?

הרב אלישיב חשב קימעא וענה בהחלטיות:

בהתאם להוראתו נסעתי, אספתי את גיסי (מנהל רוחני בישיבה גבוהה) והתחלנו בחיפושים. התקשרתי למשטרה, קבלתי את כל הפרטים הנוגעים להפעלת המערכת המשטרתית לאיתור נעדרים, ונסענו למטה המשטרה במגרש הרוסים. דרגה צבאית בכירה סייעה לי לקבל יחס מיוחד ללא ביוקרטיה מיותרת. אולם לפני הפעלת המערכת הארצית של איתור נעדרים בקשתי לוודא שוב ובאופן אישי, שהבחור הנעדר איננו בין העצורים במגרש הרוסים. הבקשה נענתה ברצון. יחד עם הקצין האחראי ניגשנו לבית המעצר, ותעודות הזיהוי של כל העצורים הוצגו אחת אחרי השניה. לפתע אורו עיני. תמונתו של הבחור הנעדר הופיעה על אחת התעודות. בבדיקה נוספת, התברר שאכן מדובר בנעדר. בירור קצר העלה שהנ"ל נעצר בידי המשטרה כשנקלע באקראי לאזור ההפגנות בצפון ירושלים והובא למגרש הרוסים⁵.

מובן שסיימנו כאן את החיפושים. הודינו לקצין המשטרה, המכונית נשארה במקומה, וצעדנו לבשר להורים המודאגים על המציאה.

גיסי המשיך בדרכו דרך שכונת שערי חסד ודיווח לגרש"ז אויערבאך על מציאת הנעדר. הרב אויערבאך חשש, כנראה, שמא אצטער על חילול השבת לאחר שהתברר כי בעצם לא נשקפה סכנת חיים לנעדר. משום כך ביקש הרב מגיסי להעביר אלי מסר דחוף: למרות הסוף הטוב, כל הפעולות שבוצעו במהלך הבוקר נעשו כדין, והן מוגדרות כמצווה של פיקוח נפש, מאחר ולפי הנתונים שהיו אז המצב אכן הוגדר ככזה. לכן, ביקש הגרשז"א להורות, יש לנהוג באותו אופן גם בעתיד, ולא להסס לחלל את השבת במקום ספק פיקוח נפש. עוד חזר והדגיש, שגם אם בדיעבד יתברר שהגדרת המצב כפיקוח נפש הינה טעות, הפעילות איננה הופכת להיות עבירה למפרע, אלא נשארת מצווה גמורה,

עקרון חשוב זה בהלכות פיקוח נפש בא לידי ביטוי גם בסוגיא אחרת המובאת בנשמת אברהם⁷. השאלה הנדונה שם היא מעשית:

דוגמא נוספת לעיקרון עוסקת בדיני צבא. מפקד גדוד החליט בליל שבת להזיז את יחידתו מגבעה אחת לגבעה שניה כדי לתרגל את חייליו. לחיילים, שחלקם שומרי מצוות, הוא נימק את התזוזה בשיקולים מבצעיים, בהגדירו את המצב כפיקוח נפש. הזזת היחידה משמעותה ביצוע של אלפי פעולות של אבות מלאכה ותולדותיהן, ביניהם מבעיר, בונה וסותר. לאחד החיילים שלא היה אמור להשתתף בתזוזה נודע שהמפקד הטעה את חייליו, ובאמת אין שום צורך מבצעי בתזוזה ואין כאן שום סרך פיקוח נפש. בידו להרים טלפון למפקדת החטיבה, לדווח על כוונת המג"ד לחלל את השבת ללא הצדקה מבצעית, ועל ידי כך למנוע את חילול השבת ההמוני של חיילי הגדוד.

-האם מותר לו לעבור איסורא זוטא¹⁰ כדי למנוע את האיסורים החמורים של חיילי היחידה?



תשובת הגרשז"א לשאלה זו הייתה חד משמעית: אין להתקשר בשבת.

הסיבה לכך היא שהמתקשר עובר על איסור, אמנם איסור קל, אך החיילים שהוטעו על ידי מפקדם אינם עוברים שום איסור. שכן לפי המידע שבידם מדובר בפיקוח נפש, ויש להם על כך שכר טוב מן השמים עבור מחשבתם הטובה¹¹.

בתקופת מלחמת ההתשה לפני כעשרים וחמש שנים עליתי לבית הגרשז"א לשאול שאלה הלכתית בדיני פיקוח נפש. במהלך הדברים הדגים הגרשז"א את דרכם של חז"ל בהלכות פיקוח נפש למנוע סכנה רחוקה, מדיני יולדת תוך שלושה ימים מהלידה בצום יום הכיפורים, שאפילו אם לא אמרה שהיא זקוקה לאכול, בכל זאת מאכילים אותה כדרכה ביום הכיפורים ללא צמצום בשיעורין¹². הדברים אמורים גם אם לדעת הרופאים אין סכנה בתענית.



והסיבה לכך היא שמאחר ותוך ג' ימים מהלידה יכולים להיות מצבים בהם היולדת עלולה להסתכן ולמות כתוצאה מן התענית, לכן משום חומרת פיקוח נפש לא חילקו חכמים, ובכל עניין הפקיעו מהיולדת את חובת הצום בתוך ג' ימים¹³. והוא הוסיף שעדיף שאלף נשים יאכלו ביום הכיפורים לחינם כדי שאישה אחת, במקום נידח בעולם, לא תסתכן ותמות. משום כך, כדי למנוע סכנה בפעם אחרת או במקום אחר, התירו חכמים את האכילה בהיתר גמור ללא התחשבות בדברי הרופא שמרשה לצום. למרות ההנחה שכיום יולדת איננה נמצאת במצב של חולה שיש בו סכנה לאור התמותה הנמוכה בלידה בבתי החולים בארץ, אע"פ כן דברי חז"ל לא זזים ממקומם.


ראוי לציין כי על פי המידע הרפואי המעודכן לידה גם היום היא תהליך שיש בו סכנת חיים¹⁴, אלא שטיפול נכון עשוי להקטין את התמותה האימהית במידה ניכרת¹⁵. על אחת כמה שדברי חז"ל עומדים במלוא תוקפם לאור המידע הרפואי המעודכן.

בשנת תשנ"ב התעוררה שאלה לגבי ניתוח שלאחר המוות. מצבו של תינוק ירושלמי החל להידרדר זמן קצר אחרי שקבל חיסון נגד דלקת כבד נגיפית, והוא נפטר תוך שעות ספורות מקבלת החיסון. משרד הבריאות ביקש לבצע נתיחה שלאחר המוות כדי לברר את סיבת המוות הפתאומי, וכדי לדעת אם יש קשר בין מתן החיסון למות התינוק. כשנשאלתי לחוות דעתי עניתי שיתכן ויש כאן הצדקה הלכתית לביצוע הנתיחה, שכן אם יתברר שיש קשר בין החיסון לבין מות התינוק עשויות להיות לכך השלכות מיידיות על מניעת סכנה מתינוקות נוספים, ועל מדיניות החיסון של משרד הבריאות. אמנם הסיכוי שאכן החיסון גרם למוות הינו קטן מאד, כי מיליוני ילדים כבר קיבלו חיסון דומה בחו"ל, וגם בארץ קיבלו את החיסון אלפי תינוקות ללא תופעות לוואי משמעותיות. אע"פ כן, מדובר בחשש פיקוח נפש של רבים.


בכל פיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב¹⁶, ולגבי פיקוח נפש של רבים חוששים גם למצבים נדירים יותר¹⁷. תמיד קיימת האפשרות כי פס יצור מסוים נפגע בזיהום או בליקוי אחר שגרם, אולי, למות התינוק¹⁸

סוכם לשאול את הגרי"ש אלישיב שליט"א. במהלך הצגת הדברים, החל הרב אלישיב להדגיש את האפשרויות הרחוקות והסיכויים הקטנים של התועלת בניתוח¹⁹. בקשתי את רשותו של הגרי"ש אלישיב וחזרתי לפניו על דברי הגרשז"א בעניין הבחור הנעדר כפי שתואר לעיל בפרקים א-ב. הגרי"ש אלישיב חייך ופסק… לגשת ולשאול את הגרש"ז אויערבאך. קיימנו את דבריו ופנינו לביתו של הגרש"ז אויערבאך. לאחר שמיעת כל הנתונים שהיו בידינו פסק הגרשז"א באופן חד משמעי שצריך לנתח את גופת התינוק משום החששות הקיימים, למרות שהיה ברור לו היטב, כפי שהוא בעצמו גם הדגיש, שמדובר בחשש רחוק. הוא חזר אז בפנינו כמה פעמים על החובה להיזהר בחשש פיקוח נפש כדי שלא יוכל לבוא בשום עניין לידי מיתת ישראל.

כשנה לפני פטירתו של הגרשז"א שהיתי שעות ארוכות במרכז הרפואי שערי צדק עקב פציעה קשה של קרוב משפחה. אורטופד מומחה ויר"ש פנה אלי בשאלה הלכתית מעשית. שבר של ראש הירך מצוי מאוד בגיל מבוגר. אדם שעצם הירך שלו נשברה מצוי בסכנת חיים ממשית, כשלושים וחמישה אחוזי תמותה (תוך שנה) ללא ניתוח, וכשבעה עשר וחצי אחוז תמותה שנתית עם ניתוח אורטופדי מתאים²⁰. מקובל בעולם הרפואה שדחיית הניתוח עד שלושה ימים (27 שעות) ממועד השבר איננה מגדילה את אחוז התמותה, אלא שמשך הזמן בו החולה סובל כאבים קשים עד הניתוח מתארך²¹. משום כך, אם חדרי הניתוח הרגילים תפוסים בניתוחים אחרים, בדרך כלל לא מקובל להזעיק צוות כונן מהבית כדי לפתוח חדר ניתוח נוסף לתיקון שבר ראש הירך, מתוך ההנחה שדחיית הניתוח לא תגדיל את הסיכון לחיי החולה. נוהל זה קיים בבתי החולים כולל במרכז הרפואי שערי צדק.

שאלתו של הרופא האורטופד הייתה פשוטה: כשמגיע חולה בשבת עם שבר ראש הירך ויש חדר ניתוח פנוי על צוותו. האם מותר לבצע את הניתוח מיד בשבת, או שצריך להמתין עד צאת השבת כשם שממתינים בימות החול כשאין חדר ניתוח פנוי, ולא מזעיקים צוות כונן מהבית.



לאור כללי פיקוח נפש אותם זכיתי ללמוד מהגרש"ז במהלך השנים, עניתי בהחלטיות: מותר לנתח בשבת שבר של ראש הירך, יש בכך גם מצווה וגם חובה.נימוקי היו:



1. מי שנפגע ונשבר ראש עצם הירך שלו מוגדר, לכל הדעות, כחולה שיש בו סכנה (%35 תמותה ללא ניתוח וכ-%17 תמותה גם לאחר הניתוח). לגבי חולה שיש בו סכנה מוסכם לכל הדעות שצריך לתת לו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שניתן לספק לו במצבו²². אין ספק שמבחינה רפואית בדרך כלל יש עדיפות לבצע את הניתוח בהקדם ללא המתנת יום או יומיים. ומשום כך אין ספק שמדובר בפיקוח נפש הדוחה שבת.

2. ידועה שיטת הרמב"ם ע"פ המגיד משנה²³, שלגבי חולה שיש בו סכנה עושים לו כל צורכו בשבת לא רק בדברים הנוגעים לרפואתו אלא גם לגבי צרכים אחרים של החולה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בניתוח לרפואתו. וכדעת המ"מ פסקו גם התשב"ץ²⁴, המגן אברהם²⁵, הגרי"ז הלוי סולוביצ'יק מבריסק²⁶, הגר"י אברמסקי²⁷ וכן משמע בפשטות מדברי הב"י והשו"ע²⁸.

3.. המאירי (על פי דעת המשנה ברורה)²⁹ אמנם חולק לכאורה על המ"מ ואוסר לחלל שבת עבור צרכים לא רפואיים של חולה שיב"ס, אך גם הוא מתיר לחלל במסגרת הטיפול הרפואי עבור כל פעולה "שממהרת היא בחיזוק איבריו, ואין משהים שום דבר תועלת לגמור רפואת החולה" גם אם "אין בה צורך למהירות" והיה מקום לומר "שנמתין לה כדי שלא יתחלל שבת"³⁰.

ואם כן גם בנדון דידן, מדובר בניתוח שאין ספק שהוא חלק מהטיפול הראוי לחולה המסוכן שלפנינו, והוא בודאי כלול בהגדרת רפואה המחזקת את אברי החולה והרבה למעלה מזה.

4. לדעת הגר"מ פיינשטיין³¹ זצ"ל ייסורים גדולים לחולה מסוכן "מקצרין החיים" ולכן מניעת ייסורין דוחה איסורי תורה. גם הגרשז"א³² כתב שמותר לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה "לא רק כדי להציל את הנפש לשעה אלא גם להקל מעליו כאבים".

אין ספק שדחיית ניתוח ראש הירך מוסיפה שעות ארוכות של ייסורים קשים לחולה. ייסורים גדולים אלו מן הדין שידחו שבת.

5. צריך להביא בחשבון אפשרות שאם הניתוח לא יתבצע היום, כשחדר הניתוח פנוי, אין בטחון מלא שניתן יהיה לבצע אותו מחר, עקב ניתוחים דחופים אחרים או בעיות פרסונליות של הצוותים הרפואיים, וכבר היו דברים מעולם.

6. לדעתי יש להטיל ספק במשמעות ההלכתית של מחקרים המראים העדר סיכון חיים בדחיית הניתוח עד שלושה ימים, משום שיתכן וקיים סיכון מסוים, שטרם נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית, אך מבחינה הלכתית אין ספק שיש בו בכדי להתיר ואף לחייב ביצוע הניתוח בשבת.

מאחר ומדובר בפיקוח נפש אמיתי, די אפילו באחד הנימוקים הללו כדי להתיר ניתוח בשבת, על אחת כמה וכמה בצירוף כולם. מה גם שאפילו אם בדיעבד יתברר שהגדרת המצב כפיקוח נפש הינה טעות, הפעילות איננה הופכת להיות עבירה למפרע, אלא נשארת מצווה גמורה "שמכיוון שאותו רופא יחלל את השבת בהיתר וכוונתו להצלת נפש, יקבל שכרו מן השמים"³³.

כשעה מאוחר יותר פגשתי ביחידה לטיפול נמרץ את הרב פרופ' א"ס אברהם, מחבר סדרת הספרים "נשמת אברהם – הלכות חולים רופאים ורפואה", הצגתי לפניו את תשובתי הנ"ל והופתעתי מתגובתו. לדעתו, הוא אמר, אין היתר לבצע את הניתוח בשבת משום שלדברי האורטופדים המומחים אין החמרה של סכנת החיים בדחיית הניתוח.

לאור חילוקי הדעות סיכמנו שנפנה לשני תלמידיו הגדולים של הגרשז"א, הרב י"י נויבירט והרב א' נבנצל. ובמידה ולא תהיה הסכמה ביניהם, תועלה השאלה לגרשז"א עצמו.

כמוסכם העליתי את השאלה בפני הר"א נבנצל. עם הצגת השאלה נטה, מתחילה, לדחות את הניתוח עד צאת השבת, אך לאחר שמיעת הנימוקים שהובאו למעלה הביע את דעתו בהחלטיות להיתר. במקביל שאל פרופ' אברהם את הרי"י נויבירט, ונענה שצריך לדחות את הניתוח עד לאחר השבת³⁴, והסתמך על מה שכתב לכאורה הגרשז"א עצמו³⁵.

לאור חילוקי הדעות ניגשו הרי"י נויבירט ופרופ' אברהם להציג את השאלה בפני הגרשז"א. ואחר מספר פגישות עם הגרשז"א (שלצערי לא זכיתי להשתתף בהם) הורה הגרש"ז אויערבאך שיש לבצע את הניתוח של תיקון ראש הירך בשבת למרות חוו"ד הרופאים שדחיית הניתוח לא מגדילה את התמותה. נימוקו העיקרי, כפי שמסר לי פרופ' אברהם, היה פשוט. כאשר נמצא לפנינו חולה שיש בו סכנה, והחולה או הרופא "מרגיש בהול" להקדים את הניתוח – יש לבצע את הניתוח בהקדם גם בשבת, ואפילו אם לדעת הרופאים אין חשש להגדלת הסכנה לחיי החולה עקב ההמתנה³⁶.שבועות ספורים אחר כך התברר שבעצם אין הסכמה בין הרופאים על העדר סיכון בדחיית הניתוח. נמצאו מספר מאמרים רפואיים הטוענים שגם דחיית הניתוח בפחות מ-27 שעות עלולה להגדיל את התמותה³⁷. אולם פסק ההלכה של הגרש"ז להתיר את הניתוח בשבת ניתן בשעה שהנתונים הרפואיים שהובאו לפניו היו שדחיית הניתוח איננה מוסיפה סכנת חיים.* * *

דומני כי בדוגמאות שהובאו כאן הלכה למעשה, כמו גם באלפי פסקים אחרים של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, באים לידי ביטוי כפשוטם דברי ר"י³⁸: "

1. כעין זה – "מחמת שתי אפשרויות רחוקות אלו אין להתיר חילול שבת" – הביא הרב אברהם יצחק נריה בשם הרב אלישיב, במאמרו: פיקוח נפש בשבת בצבא, תחומין ג (תשמ"ב), עמ' 11-32,פרק ח, עמ' 32,תשובה למקרה ג [בניגוד לדעתו של הגר"י קלופט (זצ"ל)]. וראה עוד מה שהובא בשם הגר"י קלופט בתחומין ד (תשמ"ג), עמ' 252,ג"כ שלא כדעת הגרי"ש אלישיב בתחומין ג שם, לגבי ההתייחסות ההלכתית להוראות הבטיחות בצה"ל.

2. אף ש"הנשאל לחכם ואסר לא ישאל חכם ויתיר" (ע"ז ז, א) י"ל: א. לדעת התוס' (נדה כ, ב ד"ה אגמריה) "קפידא לא הויא אשואל אלא החכם, אבל השואל ישאל כל מה שירצה, דמתוך כך ידקדקו בדבר ופעמים שהראשון טועה ויצא הדבר לאורה". וכן הביא הדרכי משה יו"ד, ס"ס רמ"ה בשם המרדכי (ע"ז סי' תשצו); ב. גם לדעת החולקים (ע"ז ז, א תוד"ה הנשאל; תולדות אדם וחווה נ"ב ח"ה [כ"א ע"ד]), אינו אסור לשאול אלא "אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי. אבל אם אומר לו כבר שאלתי לפלוני – מותר". וכן פסק הרמ"א בהגה על שו"ע יו"ד סי' רמב סעיף לא; ג. "במקום פיקוח נפש אין חולקין כבוד" (מטה אפרים, או"ח תריח, טז, הובא בנשמת אברהם ח"א [או"ח] שכח, ט); הגרשז"א במאמרו: בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת, מוריה, ג, ג-ד (תשל"א), י-לו, לפני אות א; תורה שבעל פה יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) י"ז-מ"ה; מנחת שלמה, סי' ז', עמ' ל"ח. וע"ע במחלוקת הראשונים אם האיסור לחכם להתיר מה שחברו אסר נובע מדין כבוד ת"ח (רש"י נדה כ, ב ד"ה מעיקרא) או מדין שויא חתיכא דאיסורא (ראב"ד בפירוש מסכת ע"ז שלו, הובא בר"ן על הרי"ף ריש ע"ז א, ב ד"ה הנשאל, בחי' הרשב"א, חולין מד, ב ד"ה והוא, ובמאירי ע"ז ז.). ברור ששני הטעמים נדחים מפני ספק פיקוח נפש.

3. תוך כדי דיבור הוא שאל: "האם הבחור הנעדר הוא נורמלי?" ולפני שהספקתי לענות הוא ביטל את השאלה באומרו "ואני כן נורמלי? לא! זו לא שאלה!" ומיד הורה להתחיל בחיפושים ולחלל את השבת. הדברים נחרטו באופן חד בזיכרוני, מאז חזרתי עליהם ועל הלקח הנלמד מהם כבר עשרות פעמים, והם מדויקים לחלוטין.

4. במאמר מוסגר הוסיף הגרשז"א שאילו הרב אלישיב היה מכיר אותי כמו שהוא (הגרשז"א) מכיר, היה בודאי עונה אותה תשובה (של הגרשז"א). אמנם ממחלוקתו של הגרי"ש אלישיב עם הגר"י קלופט שצוינה בהערה 1 לעיל, לכאורה משמע שלפנינו שתי שיטות הלכתיות שונות בכללי ההגדרה ההלכתית של פיקוח נפש, וכבר היו דברים מעולם. וא"כ כלל נקוט בידינו שגם ספק פיקוח נפש דוחה את השבת, לא רק אם הספק הוא על עצם קיום מצב הסכנה אלא גם אם הספק הוא על סיכוי ההצלה (יומא פד, ב). וכבר למדנו שכאשר המצב העובדתי נתון, והספק נוגע לשאלה ההלכתית אם מצב מסוים מוגדר כפיקוח נפש, גם אז ע"פ כללי ההלכה יש להתייחס למצב כזה כמצב פיקוח נפש גמור (שבת קכט, א בגמ', וע"ע שרידי אש ח"ב סי' קכ, מה שהביא בשם רבנו ירוחם).

5. באותם ימים הפרטים האישיים שבתעודות הזיהוי הודפסו במדפסת סיכות והאותיות היו מורכבות מנקודות. נקודה מחוקה בשם משפחתו של העציר בתעודת הזיהוי, שינתה את האות הראשונה של שם משפחתו, וגרמה לתשובה השלילית של המשטרה לפני כניסת השבת.

6. שו"ע או"ח שכח, טו; מ"ב ס"ק מב שם; שש"כ כרך א (תשל"ט) פל"ב סעיף ז, ובהערה יט שם בשם הגרשז"א.

7. נשמת אברהם, חלק אורח חיים סי' שלח, סוף ס"ק א. וכן כתב הרב יצחק זילברשטיין בשם חותנו הגרי"ש אלישיב, בספר תורת היולדת, פרק כא, והרחיב בהערות א-ב, עמ' קמז-קמט שם (מהדורה שניה, תשמ"ז). ועיין שם בדעת הגרח"פ שיינברג שחולק.

8. עיין מש"כ בספר אסיא ה, עמ' .323

9. ראה שו"ע או"ח שכח, טו.

10. ראה עירובין לב, ב: "רבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה"; שבת ד, א תוד"ה וכי אומרים; בית הבחירה למאירי, ד"ה וחכמי לוניל תירצו.

11. הרב יצחק קופמן בשם הגרש"ז אויערבאך, הצבא כהלכה (הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ב), פרק לב, סעיפים א, ז. לפני כעשר שנים ראיתי תשובה דומה גם בשם הגרי"ש אלישיב, אולם בעת כתיבת הדברים יגעתי ולא מצאתים.

12. שו"ע או"ח תריז, ד, ע"פ הרא"ש הרמב"ן וש"פ שלמדו דיני יוה"כ מדיני שבת (שבת קכט א, "בין אמרה צריכה אני ובין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת"). וראה מ"א שם; א"ר שם; מ"ב שם; ערוך השולחן של, ה; שו"ע הרב תריג, ד; תריח, יג.

13. כעי"ז כתב הגרשז"א במאמרו: בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת, מוריה, ג, ג-ד (תשל"א), י-לו סוף אות א ד"ה "וכעי"ז מבואר בגמרא" עמ' יח-יט; תורה שבעל פה יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב) יז-מה, עמ' כו; מנחת שלמה סי' ז, עמ' מד.

14. בשנת 1989 פורסמה הערכה של תמותת האימהות באזורים שונים של העולם. באופן כללי, התמותה האימהית בארצות המפותחות היא בממוצע 30 ל- 100.000,באמריקה הלטינית 270 ל-100.000,ביבשת אסיה 240 ל-100.000 ובאפריקה 640 ל-100.000 (4.6 לאלף לידות). מקור בספרות הרפואית:….. מאמרים רפואיים אחרים שנתפרסמו ב-10 השנים האחרונות מציינים תמותה אימהית עולמית כוללת של יותר מחצי מיליון נשים המתות כל שנה מסיבוכי לידה, כאשר יש מקומות רבים בהם התמותה האימהית מגיעה ליותר מאחוז אחד למאה.

15. התמותה האימהית הנמוכה בישראל עד כדי 10 ל-100.000 לידות, קשורה בטיפול רפואי נאות כדוגמת הכנסת אינפוזיה, מתן דם או אנטיביוטיקה כשיש בכך צורך, ניתוחים קיסריים, זירוז לידה במצבים שונים וכדומה.

16. יומא פד, ב.

17. לדעת רב האי גאון, שבת מב, א, הובא בר"ח וברשב"א שם לגבי גחלת של מתכת ברשות הרבים וצידת נחש, שלגבי היחיד החשש הוא לנזק ולא לסכנת חיים, אך כשמדובר ברבים המצב הופך לחשש פיקוח נפש המתיר איסורי תורה. וראה עוד מה שכתב הבית יוסף טור יו"ד קעח לענין לאו דלא תלכו בחוקות הגוי, כאשר הותר למקורבים למלכות לעבור על איסור תורה (לחד תירוץ) משום הצלה שיכולה לבוא על ידם אם תיגזר בעתיד גזירה על ישראל.

18. בתחילת תקופת ההתפשטות של נגיף האיידס, נדבקו וחלו באיידס מטופלים רבים מקבלת מוצרי דם, שהיו אמורים להיות בטוחים לפני עידן האיידס. מספר מדינות, ביניהן צרפת ויפן, התמהמהו יתר על המידה בשינוי המדיניות הרפואית, וכתוצאה מכך נפגעו עוד מטופלים רבים שהיה ניתן למנוע את הדבקתם אילו נקטו שלטונות הבריאות באמצעים הנדרשים מוקדם יותר. כיום (אייר תשנ"ו) מתנהלים הליכים משפטיים נגד חברת באייר הגרמנית, חברת בקסטר האמריקאית, אלפא ת'רפיוטיקס (חטיבה של גרין קרוס) היפנית וחב' רון-פולן-רור הצרפתית. חולי המופיליה בארה"ב הגישו עד כה כ-800 תביעות משפטיות בטענה כי החברות הללו העדיפו להרוויח ולכן מכרו מוצרי דם נגועים בנגיף האיידס, מבלי שנקטו באמצעי בטיחות (חימום הדם). החברות הללו, אף שלא הודו באשמה, הציעו לאחרונה פיצויים בסך 640 מליון דולר לחולים שנפגעו כדי ליישב את התביעות שהוגשו נגדן (טלגרף, מיום.12 20 באפריל 1996,עמ' 6).

19. ראה הערות 1 ו-4 לעיל.

20. מפי אורטופד בכיר במרכז רפואי שע"צ ירושלים.

21. כנ"ל. לגבי שבר בגוף עצם הירך

22. שש"כ כרך א (תשל"ט), פל"ב, סע' כז.

23. הלכות שבת, פ"ב הל' יא.

24. ח"א סי' נד, הובא בביה"ל שכח, ד, ד"ה כל שרגילים.

25. סי' שכח, ס"ק ד.

26. חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם, הלכות שביתת עשור.

27. חזון יחזקאל על תוספתא שבת טז, יב.

28. או"ח שכח, ד. ומה שכ' שם "אבל כשיודעים ומכירין באותו החולי שממתין ואין צריך חילול אסור לחלל עליו את השבת אע"פ שהיא מכה של חלל", לכאורה הדברים אמורים בסתם מכה של חלל שהיא רק בחזקת סכנת נפשות עד שידעו שאין בה סכנה. ולכן "אם מכירים באותו חולי שממתין" היינו שהכרה זו מוציאה את המכה מחזקת חולי שיש בו סכנה, ולכן אסור לחלל עליה את השבת. אולם כאשר ידוע בבירור שיש בחולי סכנה, אין לדחות את הטיפול גם אם קיימת הערכה שדחיית הטיפול לא תגדיל את הסכנה הקיימת כבר לחיי החולה וכמבואר ביומא פד ב, ע"פ המאירי שם. אמנם לכאורה אין זו דעת המ"ב שם ס"ק טז, לשיטתו בביה"ל שם, ד"ה כל שרגילים.

29. שכח סעיף ד, ביאור הלכה ד"ה כל שרגילים.

30.ע"פ יומא פד ב, "מהו דתימא ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא – קמ"ל". עיי"ש.

31. אגרות משה, חו"מ ח"ב, עג, ט.

32. הערות הגרשז"א לספר לב אברהם חלק א, עמ' טו (על פרק ו סעיף ה).

33. פרק ב לעיל.

34. ראה: שש"כ חלק א (תשל"ט) פלב, סעי' כג.

35. הרב שלמה זלמן אויערבאך, בירורים וספקות בענין פיקוח נפש דוחה שבת, תורה שבעל פה, יד (מוסד הרב קוק, תשל"ב), יז-מה, בעמ' כז ד"ה ומ"ש הרמ"א: "…אך יותר נראה דה"ה נמי לענין שבת אם הוא סמוך ליציאת השבת ואפשר לשהות עד מוצ"ש דבכגון דא אין השבת נדחית וכמ"ש בשו"ע הרב סי' שכח סעיף יג, כיון דאין צורך כלל לדחות את השבת…". אמנם לכאורה אין מכאן כל ראיה לנ"ד. שהרי בנ"ד לא מדובר בהמתנה מועטת סמוך ליציאת השבת, אלא בהמתנה ממושכת רבת יסורים של חולה שיב"ס עד התחלת הניתוח הנדרש. לא ניתן להגדיר מצב כזה כמצב שבו "אין צורך כלל לדחות את השבת". וע"ע שש"כ כרך א' (תשל"ט) פל"ב הע' ב, "ושמעתי מהגרש"ז אויערבך (שליט"א) די"ל דהיכא שהרודף (המחלה) כבר נמצא בגוף האדם, הר"ז בכלל פיקו"נ, אולם לא מיקרי רודף אא"כ מצבו של החולה הולך ורע, משא"כ אם אין שינוי, כי אז נעשה כאילו פסקה הרדיפה לאותה שבת ואסור לחלל שבת, אם יודעים בבירור שאפשר לדחות את הטיפול למחר בלי שום נזק, עכ"ד." ואין להביא ראיה מכאן לנד"ד, כי הדיון בשש"כ שם הוא לגבי אדם שכיום הוא איננו עדיין בסכנת חיים, אלא שמאחר ו"הרודף" – המחלה כבר קיימת וסופה להביאו לסכנה, לדעת הגרשז"א אין זה נכלל בדברי החזו"א "דלא מקרי ספק פיקו"נ בדברים העתידים שבהווה אין להם כל זכר". ורק על כגון זה כתב הגרשז"א כי "אם אין שינוי, כי אז נעשה כאילו פסקה הרדיפה לאותה שבת ואסור לחלל שבת, אם יודעים בבירור שאפשר לדחות את הטיפול למחר בלי שום נזק". אבל מי שכבר היום בסכנת חיים ברורה, צריך לקבל את הטיפול הטוב ביותר בהקדם, בין אם מצבו ממשיך להדרדר, ובין שהתיצב או אפילו השתפר.

36. בעקבות האמור למעלה כתב פרופ' אברהם בספרו "דיני הרופא בשבת ויום טוב" (הוצאת מכון שלזינגר, תשנ"ה), סי' נו, עמ' ,30 את הדברים הבאים: "בכל מקרה של מחלה חריפה מסוכנת שבהולים בגללה ושמצריכה ניתוח, חייבים לטפל ולנתח בשבת אם ניתן לבצע זאת מיד, גם אם ביום חול היו דוחים את הניתוח ליום או יומיים בשל היות כל חדרי הניתוח תפוסים בניתוחים אחרים דחופים יותר, וכדומה. ומקור הדברים בהע' 100 שם: שמעתי מהגרש"ז אויערבאך (שליט"א) זצ"ל.

38.יומא פה, א תוד"ה ולפקח הגל.