אתר דעת -מכללת הרצוג
גבר־ג 10ר*נ ? *4איד* ^ ד ידיי
.כ ר י י ע ד
1ד* יי *יב ר *-עד!
* ל^*7י א ג ו ד י ם י ^ ת א ד
1
1 1 3
1
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
ב ך] ן ב ן •
§00]>:8.01:יו^^¥^.1101)10
ע"י חיים תשם״ט
מצות השלום /הרב יוסף דוד עפשטיין
סגנון הכתוב )המשך( /הרב יהודה קופרמן
3
.
.
.
22
ערבה כשרה ,ערבה פסולה וצפצפה /מרדכי כסלו
37
הדם שנשרו מ מ נ ו מ ק צ ת עליו /הרב ה ״ ז גרוםברג
50
תגובות:
53
55
56
על דרכו של ״המעין״
מ צ ד ה או יבנה וחכמיה ן־
זהירות כלפי מ נ ה ג עתיק
.
58
בטול הסנהדרין והסמיכה והידושם /הרב נ ת ן אורטנר .
״ ה ה מצרכי ביתר׳ בקיצור ש ״ ע הל׳ צדקה /פרופ׳ י׳ דומב .
74
על הסדר בברכת ״נודה״ /מאיר זיכל
76
בענין התקיעה בהצוצרות /הרב קלמן כ ה נ א
.
.
.
79
שאלה בהלכות ש ב ת /שמעון ראובן דבורץ
.
.
.
80
בפ״ד ירושלים תי׳ו תשרי תשלי׳א *
כרד יא ,גליון א ״
מנוי ע מ ת י :כישראל — .6ל״י
www.daat.ac.il
המחיר — 2.ל״י
כ ה ת לארץ —$ 3.
כ ת ו ב ת ה מ ע ר כ ת :רה׳ צפניה ,26טל׳ 88883
אתר דעת -מכללת הרצוג
ויכוח נוקב מתנהל זה שלוש שנים בישראל :שלום בלי שטחים או שטחים בלי
שלום ,אך בעוונותינו הרבים הגענו כעת לאפשרות של אין שטחים ואין שלום ח״ו.
בתוך היהדות הנאמנה מתנהל זה שנים רבות ויכוח דומה על השלום ועל השטחים:
הדרך של התבססות בפנים בלי שלום עם אחים תועים — שטחים בלי שלום או הדרך
של התפיסות כלפי חוץ המביאה רפיון בפנים ומקצץ בעמדות — שלום בלי שטחים .אך
גם כאן הגענו כבר למצב של אין שלום ואין שטחים ,אין חישול וחיזוק לקרובים ואף
אין קירוב רחוקים .ויותר מזה :לא רק שאין אנו מקיימים דברי הרמב״ם כלפי בני
התועים ובני בניהם ש״ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן
התורה״ )הלכ׳ ממרים פ״ג הל׳ ג( ,אלא גם בין האחים הנאמנים לתורה אין שלום ואין
רצון לאחדות והערכה הדדית .כל חוג טוען :כל התורה כולה שלי — ולאחרים אין
חלק ונחלה בה.
וזכור לטוב הרב יוסף דוד עפשטיין שליט״א בניריורק ,משרידי ישיבת מיר שבליטא,
מטובי תנועת המוסר מיסודו של רבי ישראל סלנטר ומנאמני הרעיון האגודאי ,שהתמסר
זה כמה שנים לחיבור גדול על מצות השלום ביהדות הנאמנה .הספר ״מצוות השלום״
שהופיע השנה )ניו יורק תש״ל( ,משתרע על יותר משבע מאות עמודים ומכיל אוסף בל
ישוער של דברי הלכה ומוסר על מצות השלום ביחסי יחיד וציבור ,מוסדות ומפלגות
ועל קדושת הדיבור לאור ההלכה והמוסר .הרב המחבר שליט״א דן בספרו גם בחלוקי
הדעות בתוך היהדות הנאמנה לגבי בנין הארץ בימינו כאשר חלק מבנין הארץ אינו
מושתת על אדני התורה.
למערכת ״המעין״ הזכות הנעימה להפיץ בין קוראיו חלקים אחדים מספר ״מצוות
השלום״ .לשם כך לא נבחרו הפרקים העיקריים עם מבואות רבות מספרי ההלכה והמוסר,
אלא דוקא פרקים רעיוניים שבספר — פרק אחד על תקון הדיבור ופרק אחד על הקנאות
והפשרנות כלפי בנין הארץ ע״י אחים תועים.
ואולי ישפיעו דברי אהבה ומוסר — אולי יחוס עם עני ואביון על עצמו ,אולי ירחם.
בברכת כתיבה וחתימה טובה וברכת שלום עלינו ועל כל ישראל
המערכת
לקראת השנה החדשה אנו מבקשים את קוראינו למלאות את תלוש ההזמנה בדף זה
ולשלוח לנו בהקדם.
דמי מנוי לשנה ) 4גלימות( ־— 6.ל״י בישראל ,בחוץ לארץ —) $3.פולל דמי משלוח(.
לכבוד
מערכת ה מ ע י ן
רחוב צפניה 26
ירושלים
א .נ.
הריני חותם בזה על מנוי שנתי ל״המעין״ ומצרף בזה דמי מנוי.
השם
הכתובת
התאריך
)חתימה(
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יוסף דוד עפשטיין
מצות
השלום
פרק א
תקון החטא
זה דורות שאנו מכריזים יום יום ,בהום לבב ובצפיית קודש ,על אמונתנו השלמה
בביאת המשיח.
יום יום ,מתוך געגועי קודש וכיסופי נצח ,אנו מכריזים בפני עצמנו ובפני
עולם כולו ע ל צפייתנו למשיח צדקנו שיבוא.
ע ם הכרזה אדירח וקדושה זו על חאמונח ועל חצפיח — ,חאם אנו גם נותנים
לב להתבונן ולהשכיל למח ב א מ ת כל כך מאחר המשיח ? למה בושש הוא לבוא י
האיחור ,הבישוש ,כל כך מאכזב הוא ,כל כך מציק ע ל הלב ,כל כך מרפה את
רוח הנחשלים ,כל כך משפיל א ת ד ע ת חמיחלים בפני לעג השאננים ,ה מ ו נ ק אותם
ומתעללים בחם מתוך שחוק על האמונה ועל חצפיח!
ואמנם למה הוא מאחר ? למה הוא בושש לבוא ?
גילו לנו חכמינו ז״ל דבר נורא.
״מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים ,מ פ נ י מד .חרב —
מפני שחיתח בו ש נ א ת חינם״ )יומא ט ,ב(.
מבהיל הדבר — תורד ,ומצוות וגמילות חסדים שאינן מגינות ואינן מ צ י ל ו ת !
ו ע ו ד :עצם קיומם של גמילות חסדים — א ה ב ת חבריות ,עם ש נ א ת חינם — ש נ א ת
הבריות — ב ב ת אחת כיצד אפשרי הוא ?
אמנם כן ,בבית שני עוון בגלוי לא נראה )ברש״י ש ם :״בני מקדש שני
רשעים חיו בסתר״( ,בגלוי חתנוססו אורות של תורד ,ומצוות וגמילות חסדים ,אלא
שאי־שם בעומק ,מ ת ח ת לאותם הענינים הנשגבים ,תססה קנאה ושנאה — וגמילות
הסדים בנגלה ושנאת הינם בהסתר ,זהו אפשרי גם בבת אחת.
הא לך גם תורד .ומצוות וגמילות חסדים שאינן מגינות ואינן מצילות — היינו
כאשר שורש פורה ראש ולענה של קנאה ושנאה מתרכב בהם .ארם השנאה הולך
הלוך ופוגם בקדושתה של תורה ,הלוך ומכהה אורן של מצות ,הלוך ופותח מקור
לא נאמן לגמילות חסדים — מקור של מ ע ש י חסד ללא נשמת חסד ,ללא דביקות
ואהבה אל החלק האלוקי ממעל של מקבל החסד.
וזה מ ה ש א מ ר ו :ללמדך ששקולה ש נ א ת הינם כנגד שלש עבירות — עבודה
זרה גילוי עריות ושפיכות דמים .ה צ ד השוה של כל אלה מד .הוא ן באלה השלש
בניגוד לכל שאר העבירות שבתורה — לא נאמר יעבור ואל יהרג .מ א י משמעותו ?
בכל העבירות כולן אמרו ״וחי בהם״ ולא שימות בהן ,והיינו שכדאים הם היי תורד,
ומצור ,של ישראל שיעברו עבירה בשבילם ,מ ה שאין כן באלו השלש — לא אמרו
עבוד ע״ז כדי שתהיה ותעבוד א ת ה ׳ ; שפוך דם כדי שתהיה ותיעשה פרוש וקדוש;
שפוך דם כדי שתחיה ותרבה גמילות חסדים לאשר בחיים חייתם!
הוא הדבר אשר דברנו — השנאה אוכלת בשרשי הטוב של האדם ,ארסח מחלחל
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ושוב התורה תצמח מתוך קינטור ,המצוד — .מרצון
מהשאיפה לקנות אוהבים וידידים לשם שעבוד נשמות
ע ל רוח בני עם קודש.
מצות להתייהר ,גמילות חסדים ע ל מ נ ת לשעבד נשמות,
א ת שרשי התורה והמצור,.
להתייהר ,וגמילות החסדים
לעבדות רוח — כדי לפסוע
ואלד — ,תורד ,לקנטר,
אינן מגינות ואינן מצילות.
ובכן ,חכמינו ז״ל העמידונו על שרשו של הורבן וגילו לנו סודה של גאולה;
הורו לנו בשל מי ועל מ ה הוא הסער ,החורבן והגלות ,והורו לנו היכן הוא התיקון
והתשובה ,במה נסיר א ת אבן הנגף מדרך עמנו לגאולה.
וכה שאל קדוש דורו ח״חפץ חיים״ ז״ל — כה שאלו עוד מגדולי הדורות —
אם ש נ א ת חינם היא היא אשר שרפה א ת היכלנו ,והחריבה א ת מקדשנו ,והגליתנו
מארצנו — ״כיון שזה היה העיקר לסיבת גלותנו כו׳ א״כ כל כ מ ה שלא נראה לתקן
זה החטא איך תוכל להיות גאולה ?״ )מהקדמת ספר חפץ חיים(.
ש א ל ה איומה ומחרידה ,יורדת ונוקבת תהומות נפש ה א ו מ ה !
ומסביר ח״חפץ חיים״ ז״ל :״מה שהיה כח בעון חזה להחריב בית הבנוי,
על אחת כמד .וכמר ,שלא יניח לבנות מ ח ד ש ״ )שמירת חלשון ,ח״ב פ״ז( וכל זמן
שאין אנו מתקנים חטא זה מד ,נורא חדבר — לא רק כמאחרי בבין אנו אלא גם
כמחריבי בנין ר״ל ,וכך אמרו ח ז ״ ל :״כל דור שלא נבנח בית ח מ ק ד ש בימיו כאילו
נחרב בימיו״ )ירושלמי יומא פ״א ה ״ א ; וע״ש על זה שם ב״שמירת הלשון״(.
כל מעינות האהבה והשלום בישראל ,מפכים היו בקדושת חבית ,נשתפכו בה
כל נפשות ישראל במחילה םליחד ,וכפרה ,ונתאחדו בד ,בריצוי ובדביקות שבין
ישראל ואביהם ש ב ש מ י ם ; משהכתד ,ש נ א ה שורש בהיכל ,משזרקה ש נ א ה טיפת של
מרה לדבשה של תורד ,,של מצוד ,,של גמילות חסדים ,יבשו המעינות ,חלף הלך לו
הנועם וההוד של ״מעולם לא אמר איש צר לי המקום״ .פגה קדושה ונשארו עצים
ואבנים שהאש שולטת בהם — נדדה שכינה מן הבית ונשרף היכל.
האהבה ,האחור .והריעות ,האחדות והשלום של בית ישראל ,אלה המד .מעינות
הקודש של הבית הגדול והקדוש השוכן אתנו אף בטומאותינו בגולה — ואילו השנאה,
הפירוד והמחלוקת ,אלה המה סותמי המעינות ,מכבי חאורח ,מחריבי הבית —
וחבית הולך ונחרב לעינינו.
עד מ ת י נהיה בגולה ף
מצטערים ובוכים אנו על חחורבן ,מםתגפים ומתנוולים ,עוטים אבל ונושאים
קיגד ,ונהי ,אבל הלזה נקרא צום נבחרהו ? חלכוף כאגמון ראש לענות גוף ונפש,
׳לדכא רוח ולעמם זוהר פנים — ללא כביית א ש ש נ א ה וללא ה ע ל א ת אור אהבה ?
הן אין העינוי של הצום אלא ל פ ש ט עקמימות שבלב ,להמס א ת חלב חגשם
המכסה על הרות ומטמטם את עיניו .הן אין קינה ונהי אלא לקרוע את סגור ה ל ב
בפני הבת קול ה מ ת ח נ נ ת על התשובה.
ואם ,בצומינו ובעינויינו על חחורבן ,אנו נותנים לב גם לסיבת חחורבן ,גם
לחטא שגרם לו ,האם מקבלים אנו אז על עצמינו תיקון ותשובה ,והאם מתבוננים
אנו על מ ה ו ת ו של חתיקון ה מ ע ש י ?
מד ,אנו מחליטים אז ,מ ה אנו מתקנים כדי לפתח חרצובות רשע ולהתר קשרי
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תגרה ומחלוקת ,כדי לסתום מקורות שנאד .וכדי לפתוח מעיבות אהבה ושלום
בישראל י
האם אין השטן עדיין מרקד ומטיל קטיגודיה בתלמידי חכמים ואינו מניח
למאורות חגדולים שבישראל להדבק לאבוקה א ח ת גדולה ומבהיקה אשר תשלח את
אורח לכל הגולה.
אם יראה כל רועה אור א מ ת רק על ד ר כ ו ; אם תורת חברו יבטל ,חכמתו ישפיל,
יראתו יפסול ,ולא עוד אלא שגם יהא מי שיקח ע ט ר ת גדול הדור אך לעצמו,
ו ב ג מ ל י ם לא יתחשב ,על ד ע ת עצמו יפרוץ ועל ד ע ת ע צ מ ו יתקן ,על ד ע ת ע צ מ ו
יקרע ועל ד ע ת עצמו יאחה ,האם לא תוסיף תורה להיעשות לתורות הרבה וירד
מטה מ ט ה כבוד נושאי דגלה י
ובינתיים ,בית ישראל נקרע לקרעים ,נגזר לגזרים אגודות אגודות ומפוזר
ומפורד מטלטל הוא והולך מדחי אל דחי על גלי ים זועף ש ל ש נ א ת עולם לעם
עולם ,שנאה בגלוי ושנאה בסתר — ו מ ע מ ד היאך יחזיק ן
ואת הנחשלים מי יחזק ,יאמץ ? א ת הנידחים מי יכנס ו א ת הרחוקים מי יקרב
ויאסוף ? ואף את הקרובים ,ואף את עצמנו ,א ת האחים לתורה ולמצוח ,את האוחזים
בקרנות המזבח של האמונה והיראה ,את הישרים והתמימים הכוםפים אל הקודש,
אל הגאולה והישועה ,מי ידבקם אחד לאחד ,מי יקשרם נ פ ש לנפש ,נשמח לנשמה ?
האם אחים אנחנו רק להצלה משיני האריות של אומות וגזעים ,מאבדון וצלמות י
1
2
1עי׳ סנהדרין ,צז א ,על הפסוק ,ותהא האמת נעדרת )ישעיהו נ ט :טו( אמרו :מלמד
שנעשית עדרים עדרים והולכת ל ה ; ומה נאה בזה אמרתו של ה״דברי שאול״ המובאה
ב״מרגליות הים״ לסנהדרין ,ש ם :״ר״ל שתהיינה הרבה כתות ומפלגות ,וכל אחת תאמר
שאך אתה האמת ,ונער קטן יהיה המנהיג במפלגה ,ויוליכה להרחיקה מאחרים״ .זקן
דורו וקדושו ,החפץ חיים ז״ל כה מיצר היה על זה ועל אחריות המנהיגים בזה וכה
התחנן :״לא יתפלגו הרבנים למפלגות שונות בשיטות שונות ,כי תורה אחת לכולנו
מאבינו שבשמים ,ורק תתרבה עי״ז מחלוקת בישראל .כללו של דבר ,כל מה שיחפצו
לתקן איזה דבר אם ידעו שיגרום הדבר לידי מחלוקת ,אין כדאי הדבר בשום אופן״
)קונטרס ״בית ישראל״( .וזה לגדולי הדור נמסר ,שיש והפילוג והמחלוקת אף הם לתקנת
הדור ,וצא ולמד ממכתבו על שאלת הרבנות ״עלבונה של תורה״ שיצא חוצץ נגד מינוי
שלא נראה בעיניו ,וכתב בתוך השאר :״ופתרון שאלת הרבנות ב …עתה היא התחלת
ריפורם כ ר עלינו לחגור שארית כח ולמחות כוי במחאה גלויה כו׳״)״מכתבי חפץ חיים״,
חלק ״אגרות ומאמרים כו׳״ ,סי׳ טז(.
2עי׳ שו״ת משיב דבר לחגצי״ב ז״ל ,ח״א סי׳ מד ,באורך על שיטת האחדות בישראל
והתנגדותו להתפלגות החרדים ,וע״ש בא״ד :״כך ישראל בעמים ,אין להם תקנה אלא
להיות אבן ישראל ,היינו שיהיו מחוברים באגודה אחת ,אז אין אומה ולשון יכולים
לאבדם כר״ ,ולכאורה כח האחדות הוא לא רק נגד שנאת אומות העולם ותגרתם
בישראל אלא שגם מגן הוא לכל עונש ,וכהא ד א מ ר ו :בזמן שישראל עושין חבורה אחת
אפילו ע״ז ביניהם אין מדת הדין נוגעת בחם )תנחומא שופטים יח ,ועי׳ ב״משך הכמה״,
בשלח ,ד״ה והמים לחם חומה גו׳ ותמצא כמה מקורות לזה(.
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ואחוות ה ד ע ת — אחדות השאיפה והעליה ,אחדות כל חלקי התורה ,אחדות כל
ניצוצי הקדושה — מ ה תהא עליה ?
לב אחד לעם מי יברא ונשמח אחת מ י יתן י מי יקרב לב ללב ,נשמה לנשמה,
כדי לברוא א ת הלב הגדול ואת הנשמה הגדולה הכוללים את כל הדרכים ,את כל
האורות — כי בלב אחד ,בנשמה אחת זכינו לתורה — גאולת הדעת מחשכת גלות
מצרים ,ובלב אחד ובנשמח אחת נזכה לגאולת ה ד ע ת — הגאולה האמיתית שכל
הגאולות כלולות בר — .בסוף גלויותינו ,לאורו של המשיח ואורח של אחרית הימים.
״עד מתי נהיה בגולה ? -־־ אנו צריכים לתקן חחטא הזה כו׳ דעד מתי נהיה
בגולה!״ )שמירת הלשון שם( כה ע ו מ ד עלינו וצווח אותו צדיק הדור.
וקודם הוא תיקונו ש ל חטא זה ,חטא לשון הרע ,ח ט א שנאת חינם ומחלוקת,
לתיקוני החטאים האחרים — )חפץ חיים ,בהקדמה ,ב א ״ ד :הגם שהגמרא נקטה
שנאת חינם ,הכובה היא על לשון הרע ג״כ ,שיוצאת מ צ ד השנאה ,דאי לאו הכי לא
היו נענשים כל כך ,והיינו דסיים שם ,ללמדך ששקולה ש נ א ת חינם כנגד ע״ז וג״ע
ושפ״ד וזה מצאנו בערכין טו ,ב גבי לשון הרע(.
וכך כ ת ב ה״חפץ חיים״ ז״ל :״דבר נפלא ונורא מאד ,שהכהן הגדול ,כשהוא
נכנם פעם אחת בשנה בבית קודש הקודשים ,עבודה הראשונה שלו ,קודם קבלת
דם הפר וזריקתו ,היתד ,הקטרת הקטורת כו׳ ואיתא ביומא )מד ,א( שהקטורת היתד,
מכפרת ע ל חטא הלשון כר ,מ ז ה הנהגה ישרה שבבוא אדם לתקן את עניניו ,ולשוב
בתשובה לפני ה׳ על חטאותיו ,ת ח י ל ת הכל צריך לראות לתקן דבר זה ,וחיינו חטא
הלשון ,ואז תקובל תשובתו ,כמו שמצינו אצל כהן גדול ,שקודם בואו לכפר על
עון ט ו מ א ת מ ק ד ש וקדשיו ,אף שהוא ג״כ עון כרת ,מ ״ מ ציותה התורה אותו לתקן
מתחילה לכפר חטא הלשון כו׳ ״ )שמירת הלשון ח ״ ב פ״ה(.
ע ת לאהוב ו ע ת לשנוא
תשובה זו ע ל ח ט א של ש נ א ת חינם אל תהא קלה בעיניך.
אף מ צ ו ת חאחבח אל ת ח א קלה בעיניך.׳
יש ש נ א ה שהיא אהבה ,ויש אהבה שאינה אהבה — ש נ א ה ח י א !
ה א כיצד ן
אם רק אל הלק הרע שבאדם מכוונת שנאתך ,ולא אל האדם כולו ,משום מ ה
הוא כך ? הרי זה אינו אלא משום שמכיר א ת ה א ת מ ע ל ת האדם ,ויתכן שאוהב
אתר ,אותו על אצילות רוחו ,על קדושת הנשמה שבו ,ומתוך אהבה זו אתה שונא
א ת הרע שבו ,ההורס א ת אצילותו וקדושתו — הרי שנאה שהיא אהבר!.
ואם אהבה לך אל חאדם ללא שנוא את חלק הרע שבו ,היכן היא אהבתך ,היאך
אינך חם ע ל אצילות רוחו ,על קדושת נשמתו ,הנהרסות על ידי הרע שבו ? זו היא
אחבח ? — שנאד .ח י א !
הנה חוטא ומחטיא את חרבים ,מסיח ומדיח ,לוכד תמימים ,יראים ושלמים בפח
אשר כל באיו לא ישובון ,ואתה אוחב אותו — זו היא א ה ב ה ? והיכן אהבתך
ורהמיך על אלה הנכשלים ,הנלכדים וחנאבדים על ידי אבידת נשמח ורוח י
הבה איש זוכח ומזכר• את חרבים ,מקרב א ת חבריות לתורה ולאביחן שבשמים,
מביאן לחיי עולם הבא ,אלא שכאדם — אשר אין צדיק בארץ אשר לא יהטא —
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נכשל וחטא ואתה בא עליו בטרוניה ומטרוניה לשנאה — ולמה לא תאד״בנו משום
אהבתך לרבים ,לאלה הזוכים ע ל ידו ובאים ע ל ידו לחיי העולם חבא — ולכשתאהבנו,
משום אהבתך לבריות ,הרי על כל פשעים תכסה אהבה.
ואף אם צדיק אתח ,ואין אתת שונא באדם רק את חלק הרע שבו ,הרי יש ואין
אתה שליט ברוחך והשנאה חולכת ו מ ת פ ש ט ת ע ל כל חאדם כולו ,ואף ע ל חלק
הטוב שבו .וכן אם א ת ה מתחיל באהבת הטוב שבו ,הרי יש והאהבה הולכת ו מ ת פ ש ט ת
על כל האדם כולו ,לרבות חלק הרע שבו .כך היא דרכו של ילוד אשה — שנאה
גוררת ש נ א ה ואהבה גוררת אהבה.
אך כך לא דרכה ש ל תורה — םימנין י ש לה לתורה ,מ ה באדם לשנוא ומה
באדם לאהוב ,זמנים יש לה לתורה אימתי לשנוא ואימתי לאהוב ,שיעורין יש לה
לתורה ע ד כ מ ה לשנוא ו ע ד כמה לאהוב.
ודע כי תורה זו של שנאה ואהבה תורה עמוקה היא ,ולא למראה עינים ,ולא
למשמע אזנים תדון ב ה !
״ודברים אלו ,כולם צריכין להרבות באומדנות ,ושיהיו מאזני העיון מכוונות
בהן ,בידי חכמים גדולים ונבוני מ ד ע ״ )שיטה מ ק ו ב צ ת שילהי ב״ק ,בענין מורידין
ולא מ ע ל י ן ( .
הפך בה והפך בה בהלכה זו כדי שתדע מהיכן ש נ א ה זו יונקת ומהיכן האהבה
חיה ,ותכיר מד .מקור הרשע ,ומה מקור הטוב.
כ י י ש רשע ויש רשע — יש רשע ש כ מ ע ט נקצצו שרשיו ויבש מעינו ,ויש מי
שלא ע ל ה הכורת אלא ע ל ענפיו ,אבל בעומק נשמתו ,עדיין מפכח ומניק א ת שורש
שרשיו מעין של צדק ויושר.
יש מ י שזוהמתו באה לו מתוך עצמותו ,מתוך טבעו ומהותו ,ויש מי שאינה
באח לו אלא מאחרים ,שנגע ונטמא בהם ,והוא רק זקוק למימי טהרה במקוה של
א ה ב ה ורחמים.
יש מ י שכולו אומר מ ל ח מ ה והרם ,ולבו פעור כשאול לבלוע עולם ומלואו,
ויש מי שאינו אלא נגוע הגורל ,מורגז ומורעל מהחיים ,ורק חאכזבד .היא הסוערת בו.
י ש מ י שערפו קשה עליו ,לבו נתאבן בקרבו ,וכל ניצוץ כ מ ע ט כ ב ה בו ,וזה
לא ימצא תיקון אלא בקשות ולא תעוררנו אלא בהולם רעם .ויש מ י שעדיין רוך
ונועם בנפשו וניצוץ אור זורה בנשמתו וקרוב אליך הדבר מאד ,בפיך ו ב ל ב ב ך ,
בחיבה ובאהבה ,לחחיות רוחו ולהשיבו החלק חאלקי שבו.
אף לא כל העתים ולא כל הדורות ש ו י ם ; כשם שהיחידים אין פרצופיהם שוים
זה לזה ולא דעותיהם שוות זו לזו ,כך הדורות — אין צורת חייהם שוד .זו לזו ,ואין
הלך דעותיהם שוד .זה לזה.
3
3גדולי הדורות כבר עמדו על יסוד זה שחוטאי זמנינו אינם אלא בסוג תינוק שנשבה ,ועי׳
בזה בשו״ת ״מלמד להועיל״ ,ח״א סי׳ כט ,ומה שהביא שם בשם ה״שואל ומשיב״ על
מחללי שבת באמריקה .גם עי׳ ב״חזון איש״ חלק יו״ד ,סוס״ב ,מה שהביא בשם המהר״ם
מלובלין ,דלדידן שאין אנו יודעין להוכיח ,אין החוטאים אלא בסוג אנוסין ,וכמבואר
בכ״מ שאין היתר השנאה לרשעים אלא אחרי קיום מצות תוכחה ,וע״ש מש״כ בשם
הגר״י מולין ,דמהאי טעמא גם מצוד ,עלינו לאהוב אותם.
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יש דור שהוא מ ל א הישגים ושבע ת ק ו ת עתיד ,שכור תהליך התקדמות ,אטום
לבו של דור זה בפני מוסר ותוכחה ,כי דרוך גאה וגאון הוא — בא ללמד ולא
ללמוד .ויש דור שהוא מאוכזב ,פצוע וכאוב ,והיד ,אם רק חום ועוז בנשמתך
לפתוח א ת סגור לבו ,הרי פתוח הוא לקלוט ,לספוג ,ללמוד ולקבל.
יש ש ע ה של אושר ושובע בעולם שבכחד ,לכלוא א ת חרוח ולבקש תיקון ועליה,
ויש ש ע ה של מחסור ,צער ויתמות ,והיא נתונה לביקוש דרך ,לקבלת עצר ,וחוראח.
ועוד ,כשבא אתה לשנוא או לאהוב ,לרחק או לקרב ,הן ידוע ת ד ע כי הוא
מן הדברים המסורים ללבו של אדם שנאמר בהם ויראת מאלקיך — שמא לא
ממקור קודש באה השנאה או האהבה ,ש מ א לא לקודש פנימה יוביל חריחוק או
הקירוב.
אם קנאי אתה ,תדע כי יש קנאי ויש קנאי ,י ש קנאי מ פ נ י ש נ פ ש ו היא כולה
שלהבת קודש של אהבת ה /ויש מפני שכך הוא טבעו — רגזן ,ולא ע ל ת ה בידו
אלא רגזנותו*.
אם לוחם אתח ,תדע כי יש לוחם ויש לוחם .יש לוחם ברע שהמלחמה יםורין
היא לו ,אלא שהוא נאבק על נפשו האצילה הבוחלת בזיוף ושקר ונחנקת תחת
עומס החולין והזוהמה ,ויש מ י שלוחם מ פ נ י ש ב ט ב ע ו הוא כך.
יש וחמתאבק עם הרע טהור־לב הוא ועדין־רוח ,ובהאבקו מתיירא שמא קולט
הוא משהו מריחו של הרע ,ולכן נאנח הוא ומפחד ,וממחר מיד אל בית חמדרש לטבול
א ת נפשו במקוה טהרה ש ל התורה ובנועמה של הקדושה ,ויש מ י שאינו כך ,ואינו
מ פ ח ד להשאר על שדה קטל ובבית הפרם.
יש מרחק א ת הרע מפני גועל נפשו ברע וכיסופה אל העילאי והנשגב ,ויש
מרחק מ פ נ י שמרידות נפשו זרקה בו טיפה.
ועל כולם ,יש שעה של גילוי שכינה והארת פנים בעולם ,ואז תגרתך עם הרשע
תגרת כבוד היא ,כבוד תורה ואמונה ,אבל יש גם ש ע ת הסתר פנים ,התעלמות
השגחה ,שאין תגרתך עם הרע אז אלא תגרת יאוש והשפלת כבוד שמים .5
4במה שנאמר בפנחס ״הנני נותן לו את בריתי שלום״ יש שפירשו ,דהוא להוכחה שהיודע
נסתרות מעיד עליו ,שבשורשו איש שלום הוא וא״כ אין קנאתו אלא לשם שמים וטהורה
ה י א
ו ז כ ה
:
• 3י־ ]£#-*£
•
5עי׳ ״חזון איש״ ,חלק יו״ד ,םי״ב אות טז ,בא״ד :״ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן
שהשגחתו גלויה כו׳ ,אבל בזמן ההעלם כו׳ ,אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא
הוספת הפרצה ,שיהיו בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות חו״ש כו׳״ .ועי׳ בשו״ת ״מלמד
להועיל״ הנ״ל בםו״ד :״ואדרבה ,היראים קרואים בזמננו פרושים ומובדלים ,והפושעים
הם ההולכים בדרד כל הארץ״ ,ועי׳ שו״ת מהר״ם שיק ,חלק או״ח סי׳ ד״ש דבימינו
אין לעכב מילת בניהם של מומרים דאדרבה יהא בזה חילול השם ובית אחיזה ופתחון
פה לרשעי ה ד ו ר ; עי׳ שו״ת ״האלף לך שלמה״ ,למהר״ש קלוגר ז״ל ,חלק או״ח סי׳ פב,
בםו״ד :״ולדינא ,לעתה אף באיש פרטי שאין השעה משחקת לו ,כיון דכולם כח אחת
המה ,ולכולם כלל השעה משחקת להם ,אל יתגרה בהם אפילו במילי דשמיא ,ואני רואה
בכמה סימנין ,כאילו מן השמים מצווין ורוצים להניח להם לעשות מה שירצו כר״.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש מ א תאמר ,אם כן ,אם לא נדע א ת נפשנו מ ת י טהורה היא ,אימתי זכה היא,
מ ת י ישכון בה אור ההבדלה להבדיל בין שנאה לשנאה ,בין אהבה לאהבה ,מ ת י
חיא קודש ומתי חיא חול ,אימתי מצוד .וחובה היא עלינו ואימתי אסורה היא לנו,
אם כן נפלה תורת שנאת הרע ואהבת חטוב בבירא ך
אמנם כן ,קשה וקשה הדבר מאד — אף המור הוא מאד ,ויש ט ע ו ת בשנאה
שחיא חמורה מ ט ע ו ת באהבה ,ויש טעות באהבה שהיא המורה מ ט ע ו ת בשנאה ,וספק
ה ל כ ה :ש ב ואל תעשח.
אבל גם יש תקנח לדבר — תורת הדיבור!
הזהירות בדיבור ,המדידה והשיקול ,אימוני תנועת הלשון ,הם ה מ ה המיישרים
את המוח והלב ,המזככים ומטהרים א ת הנפש ,המרוממים א ת ה מ ח ש ב ה מעלה מ ע ל ה
מעל גבי ה ש ע ר ה וההרגל ונוטעים בד .כשרון חדש ,חחבחנה וההבדלה בין דיבור
לדיבור ,בין ניב לניב ,להרגיש את טיבו ,את הטוב שבו ואת הדופי שבו ,להכיר
את מקורו מהיכן יבוא ואנה ישים את פניו ,אימתי לקבלו ואינ?תי לדהותו ,ולאורו
של כשרון זה ימצא אדם את דרכו בין הקודש והחול.
ה ח ט א הנסתר
הכמינו ז״ל אמרו ,וקדמונינו פירשו לנו ,כי אריכת הגלות ונדודי האומה על
הטא השנאה הוא ,על חטא הפירוד והמחלוקת )ומבואר לעיל שהוא על ש נ א ת הינם
ולשון חרע( ,וכיון שאנו יודעים על מ ה ולמה ,אם כן למה אנו שותקים ? למה אין
אנו עושים מה ,למה אין אנו מתקנים תקנות בעניני הדיבור שהוא גם שורש גם
ענף לשנאת חינם — למען כביית אש המחלוקת והפירוד ,למען העלאת אור האהדות
והשלום בישראל ? חאם אות חוא ח״ו כי אין הדבר ע ל לבבנו ?
שמא תשאל ו ת א מ ר :האם חטא הדיבור הוא הוא המסכן א ת התורה והתעודה
בישראל ? האם אין אנו מוקפים ע״י סכנות יותר גדולות ? האם אין עיקר הפחד
שלנו על פרצות הזמן ,על הפריצות העוברת כל גבול ,ע ל המהפכניות של הדור
הצעיר נ ג ד כל מסורת בדרך ארץ ומוסר ,על רוהות הכפירה הסוערות נגדנו מכל
עבר ,על החילוניות האיומה הפורשת על החיים והורסת כל יסוד של קדושה
ואמונה — ועל זר .חוא שעלינו ללחום ,ועל זה אנו נלחמים בחירוף נ פ ש !
אבל מד .נעשה וחכמינו ז״ל עומדים ומצווחים עלינו זה דורות ,כי ע״ז וג״ע
ושפ״ד וחטא הלשון כנגד כולם )תוספתא פאח פ״א ח״א ,ואגרת הגר״א ועוד(
ובירח תוכיח ,שחזרה לראשונים ולא חזרח לאחרונים )יומא ט ב( ,הרי שעל זח
הוא שאנו נתבעים.
ומדת שמים תוכיח ־ ־ על ש נ א ת הינם הוא שבאתנו הגלות אשר עם כל צירופיה
ותיקונים שקולה היא כנגד כל הקללות שבתורת )ספרים עקב מג( ,שכן עם כל
עוצם הריחוק וההבדלה שבין ישראל לעמים אף בגולה ,אמרו שישראל בארץ
העמים עובדי עבודה זרה בטהרה הם )תוספתא עבודה זרה ח א( ועם ההבטחה
דשכינתא בגלותא היא אתנו ,הרי גם אמרו שכיון שגלו ,הזרה שכינה בפני ע צ מ ה
וישראל בפני עצמן )איכה רבתי ,פתיחתא( ,ובאותה ש ע ה ע צ מ ה שישראל נכנסין
לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועוגין יהא שמו הגדול מבורך ,ה ק ב ״ ה מ נ ע נ ע ראשו
ואומר ,אוי לחם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם )ברכות ג א(.
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בבחינת מ ד ת שמים של מדד ,כנגד מדה ,הרי עומק העונש מורה על עומק
החטא!
ומה על סוד חנפש ,אשר גילו לנו חז״ל ,כי לא פרטי חוא חטא זה של דיבור,
אלא כ ל ל י ; פרצתו של הדיבור פרצה בכל מדותיו של אדם ושמירתו שמירה לכל
מדותיו — ״כי אחר שאהז בשרשו ושמרו כראוי ,כל הענפים יתקיימו״ )ראשית
חכמה ,שער הקדושח ,פרק יא( — בפגמו פגם לדמות דיוקנו ,ובשכלולו עליח
לכולו ,ו״עושה עצמו מרכבה כו׳ ויזכה שיושפעו לו סודות התורה כו׳״ )ראשית
חכמה שם(.
שמא תוסיף ו ת א מ ר :סוף סוף הרי אין פרצת הדיבור מפחידה אותנו כשאר
פרצות ,ואין סכנתה כל כך מורגשת לנו! אמנם כן ,לא צ ד ק ת ב ז ה ; אדרבה ,מפני
שחטא ׳הדיבור אינו כל כך מפחיד ,דוקא מפני זה ברור שהוא יותר מסוכן ,שכן
מ א י ־ ח פ ח ד לא נדע לחזחר חימנו .ודוקא מ פ נ י זח שאין סכנתו גלויח לעין ,דוקא
מפני זה הרי סימן הוא שהחטא הוא יותר בעומק ,יותר שורשי ,יותר מקרקר
ביסודות.
כך דרכו של יצר דרך כלל ,ואילו בנוגע לחטא הדיבור ,דרך פרט ,הרי כבר
הורה זקן ו א מ ר :״אנו רואים בחוש ,שבזה מתגבר כח חיצר מאד ,ומטיל התרשלות
על האדם שלא ללמוד ענינים אלה כר ,כ י יודע הוא שזהירותם בענינים אלד,
יחיד ,גורם לבטל כל עמלו וטרחתו ,ע ״ כ הוא נותן כל כוחותיו בזה״ )קונטרס
זכור למרים ,פרק ה׳ וע״ע שמירת חלשון ח׳׳ב פ״ז ,בםו״ד(.
אכשור דדא
אבל מ ה עלינו ל ע ש ו ת ומה היא חובתנו ? האם אכשור דרא י
אמנם כן ,אכשור ד ר א !
הגה זכינו לימים גדולים ,נשגבים ,לנפלאות אין חקר בישועת ארץ הקודש —
ישועת כל ישראל.
זכינו בם לאיתערותא דלתתא שלא ראינו ד ו ג מ ת ה ,האם לא זו היא השעה
6
6בעל פה ובכתב נתפרסמו דברים על התעוררות תשובה בלב השבים משדה הקרב
והנצחון של ״מלחמת ששת הימים״ בארץ הקודש .היה העתק דברים משיחת
הגה״צ המשגיח דישיבת פוניבז בבני ברק ,הרב יחזקאל לונשטיין שליט״א ,ב״קובץ
ענינים״ ,מנ״א תשכ״ז — בא״ד :״מספרים כו׳ אנשים החלו להתעורר לאמונה על ידי
הפלאים שנתחוללו .מהם אומרים שהלב מתקרב לאמונה בספר שמות .רצים לחנויות
לקנות ספרי תהלים עבור החיילים לפי בקשתם .אנשים התעוררו לחזור לקיום מצות״,
ועוד באותו מאמר ,אות ה׳ ״הנפלאות שעשה השי״ת עמנו עוררו רבים בהמון העם
להתקרבות אל השי״ת ,זה בכה וזה בכה ,ויש שאף החלו מעתה לקיים מצות התורה,
מרוב התפעלות מאשר ראו עינינו .אנשי המלחמה אומרים שראו ממש בחוש את יד ה׳
במערכה״ ,ועוד בשיחה הבאה ,אות ב ׳ :״עברנו מלחמה כזו ,נסים גלויים ,כל לוחם
וסיפורו .שמעתי שישנם כאלה שנהיו שומרי מצות״ .הכל ראו בזה את כושר השעה
להשפעה על מחנה הנחשלים בתורה ואמונה ,ולא רק בהתעוררות מההתרשמות עיי
הנפלאות ,אלא גם בהתעוררות רגש האחדות והאחוה שהגיע באותם הימים הגדולים
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שעלינו לישא על דל שפתנו א ת שאלתו הפשוטה והתמימה ש ל אותו זקן ,החפץ
חיים ז ״ ל :
״אנו אומרים בכל יום ׳זה א־לי ואנוחו׳ ,ותרגם אונקלום ׳דין אלקי ואבנא
לי־ח מקדשא׳ חרי דכל אחד מישראל מ ש ע ב ד א ת ע צ מ ו ומשתוקק לבנות בית מקדש
לשמו ,ובודאי אילו היה לנו רשות לזה ,היה כל א ח ד מישראל רוצח לחוציא
מעות ,ולעסוק בזה בגופו ונפשו ,לסייע לבנות בית לה׳ ,וא״כ ,בעניננו שאין צורך
לחוציא מעות ,וגם אין צריך ליסע בעצמו לירושלים בשביל זה ,רק לשמור פיו
ולשונו ,שלא לפגמו ,וממילא יחיח רחוק מלשון הרע ומחלוקת וכעם ואונאת דברים
והלבנת פנים י כ ו /שכל זה מעכב את בנין הבית כר ,ובפרט לפי מ ה שמבואר
בזוהר חקדוש ,דאפילו ב י כנישתא ח ד א אם היו שומרים מ ד ת השלום כראוי יש
בכחם לחביא משיה צדקנו כר ,מדוע נהיה אחרונים להסב א ת המלך ביתו״ )חפץ
חיים ,קונטרס חובת השמירה ,בהגהה ש ב ח ת י מ ת הקונטרס(.
אור ח ד ש — אור האחדות ו ה ש ל ש — נתגלח בימינו על ש מ י ארץ הקודש
ועל ש מ י ישראל בכל העולם כולו ,חבה נפרוש ע ל אור זה אורה של חודה ,אורח
של ק ד ו ש ה ׳
בשלום — מקום יש בו לכל שבעים פנים שבתורה — א י ש על מחנהו ואיש על
דגלו ,א י ש איש וחלקו בתורה ,א י ש איש וחלקו ביראה — ז ה לגבורה וזח להסד,
זח למלכות וזח ל ת פ א ר ת ; ילך לו כל א ח ד לאור שורש נ ש מ ת ו אשר נ ט ע בו
האלקים; אל נא נקצץ בנטיעות ,אל נא נפגע בשרשים — ילמוד אדם מ ה שלבו
חפץ ,ומרב אשר נפשו קשורח בו *; לאור התורה כולם יחלכון ,ולאבוקח א ח ת כולם
ידבוקון ,להאיר א ת דרך חגאולח.
בשלום — בו אדם נתון ללימוד ולקליטת חטוב של אחרים ,ל ק ב ל ת אורות מן
החוץ ולמזגם מיזוג נועם עם אור נפשו־הוא — וזו הרי היא שלימותו של אדם ש ע ל
יסוד פרטי בנפש ,מקוריותו ועצמאותו ,יכול הוא להוסיף לבנות ,וזו היא עליונותו
ע ל המלאכים — המלאכים כחות מיוחדים ה מ ה מסויימים ,ואילו האדם הולל הוא
כחות ,אורות ,עושה שליחויות הרבה )עי׳ נ פ ש חחיים ,ש ע ר א פרק ו(.
בשלום — מקום י ש בו לכולנו ,לגדולי עם ולקטני עם ,לגדולי מוחין ואף
למרום פסגתו — והיינו מה שאמרנו כי רק מריע וידיד מקובלת התוכחה; כושר השעה
להשפעה היה גם תוצאה מהרגשת האחדות וחאחוה — חכל שלא ניצלנו את השעה!
ועלי להעתיק מה שכתב לי ידיד ורע ,הרב הגאון ר׳ יצחק גיטלמן שליט״א ,ר״מ
בשעלבים ,בהתלהבותו על המסירות נפש של אחד בעד חבירו בשדה הקרב ,והיתד.
״נפשו של חבירו חביבה עליו יותר משלו״.
ד עי׳ גמרא ע״ז ,יט א ,שאמרו :אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו ח פ ץ ; ועוד
אמרו שם — שילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ )ועי׳ מהרש״א שצ״ל ממי שלבו
חפץ( ,ועוד — שכל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם )שם(.
דברים אלו האם רק ללימוד הלכה המה מכוונים ולא ללימוד דרכי יראה והשקפת חיים י
— ״החיות בכל חי הוא כח מוכן לפעולה המיוחדת לו כו׳ היא ההשתדלות להשיג בפועל
אותה השלימות אשר בו בכח ,והיא ההדמות לבוראו כר ,וכל אחד מאישי האדם נבדל
במעלה מזולתו בזה כר״ )לשונו של ר״ע ספורנו בהקדמה לפירושו לתורה(.
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למצומצמי מוחין ,לעומדים על דין ולמבקשי רחמים ,לבעלי חשבון ולבעלי פיוט
ושירח ,לגדולי תורה ולגדולי חכמה ,לגדולי מ ח ש ב ה ולגדולי רגש.
אבל ״מדת השלום ,אין אנו יכולים לזכות בה רק אם נהיה זחירים מתחילה
מעון ש נ א ת חינם ולשון הרע״ )שמירת הלשון ,ח ״ ב סופ״ז ,וע״ע ה״א פי״ב(.
אמנם כן ,כך היא דרכה של תורד — .לא ערטילאית תרחף בשמי המחשבה,
ולא ריקנית תשחה בתהומות ה ר ג ש ; חרבח סיסמאות של שלום ואחבר .מרחפות
בחללו של עולם ,וחרבה סיסמאות של אחדות ישראל ,אהבת ישראל ,ושלום בישראל,
מרחפות בחלל עולמנו אגו ,אבל אלה הן ״פרחים״ הפורחים באויר; ים גועש
וסואן הוא הלב ,וגלי האהבה והשנאה שלו אין לנו תפיסה בחם ,אם לא ע ל ידי
המגובש ,העולה מתוכו ו מ ת מ ש מ ש כדי אחיזת ״יד רוח״ של אדם — הוא הדיבור י
קדושת הדיבור היא קדושת הלב והכשרתו כמשכן האהבה והשלום.
עלינו ללמד לדורנו הלכות שמירת הדיבור!
אולם הלכות אלו כיצד מלמדים אותן ן הן אין המדובר ע ל יחידי סגולה ,אלא על
הכלל ,הציבור ,ואופק החיים הציבורי של דורנו אינו סובל ואינו הולם הלכה זו.
ושני טעמים ב ד ב ר :
יש והדיבור של דורנו אינו בן קבלת תוכחה משום שאינו לפי כבודו; דוגל
הוא בשם האמנות ,הספרות ,התפארת של תמונת ההיים ה מ ש ת ק פ ת בסיפור ובנאום
— האם את השירה והאמנות ב ת ה״מוזע״ אתה אומר לכבוש בכבלי האסורים של
הבקורת ,של המוסרי ,של הדין וההלכה.
ויש שהוא דוגל בשם התקדמות ותרבות האנושיות ,בתקופה זו של עתונאות,
רדיו וטליביזיה ,התהרות הפירסומת והתעמולה ,שהכל מותר לה ,לרבות כל דופי
וחירחור ,תגרה ומחלוקת.
ושמא תאמר ,תיתי לן הספרות העולמית ,המתונות העולמית ,לרבות אלח של
האגפים הבלתי דתיים של היהודים ,אבל מ ה על הספרות ,העתונות שלנו ,של
ה ד ת י י ם ? אמנם צדקת ,ההבדל גדול מאד בין אלה שלנו לאלה שלהם ,אבל הן
א ע פ ״ כ תודה ,כי דקדוקי הלכות לשון הרע ורכילות ,דילטוריד .ומחלוקת ,בזהירות
הראויה אף באלה שלנו לא ת מ צ א .מהותה ש ל ספרות ועתונות כך היא ,וזה הוא
הזרם ואנו בתוך הזרם!
8
ועוד ,מ י בדורנו יוכיח ומי יתבע ? מ י הוא אשר יאמר נקיתי מ ח ט א הדיבור ?
מ י הוא אשר יופיע כדוגמא וסמל של טהרת הדיבור ושל האהבה והאחדות והשלום ?
״אולם כבר הכינה ההשגחה העליונה לדור הבא מנהיג ליישר הלבבות ,ולהשיב
לבן לאביהם שבשמים״ )אמרתו הידועה של הגר״י םלנטר ,על החפץ חיים ז״ל(.
8יש ואין מרגיש בעתון האיסור המיוחד של לשה״ר והוא כאשר אין המדובר על איש
פרטי ,אלא על סוג מיוחד או מפלגה ,אבל איסור לשה״ר הוא גם בזה ,והוא מה שנקרא
דילטוריא בלשון חז״ל ,והיינו לימוד חובה וקטיגוריה על ציבור בישראל )עי׳ שמירת
הלשון ,ה״א ,שער התשובה ,פרק ז ,על גדר דילטוריה ,ועי׳ בספר ״מקור הלכה״ על
מסכת שבת ,להגה״צ ר׳ בנימין יהושע סילבר שליט״א ,ח״א ,בסופו ,לסי׳ לו ,אות ב,
בהגדרת דילטוריא( ,שאין תוצאתו אלא חירחור ריב ופילוג לאגודות אגודות ,אם לא
שהוא לגדרת הפרצה ותיקונו של הדור.
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שליה ממרום היה החפץ חיים ז״ל להקים עולה ש ל תורת הדיבור ב י ש ר א ל ; כתורה
על כל תקפה והדרה ,אולי כבר היתד! מ ש ת כ ח ת חו״ש מישראל אלמלא אותו ז ק ן ;
בחיבורי הקודש שלו הביא ביתה א ת כל האורות של תורת הדיבור ע ל כלליה
ופרטיה.
אולם לא רק נחלת קודש של תורח ,של הלכה ,של ״שלחן ערוך״ ע ל חדיבור,
השאיר לנו ,אלא גם מ ע ש י תורת־עצות ותקנות.
בשמו אנו רשאים להוכיח ו ל ת ב ו ע ; תורתו עלינו ללמוד; לאור עצתו ,לאור
קבלותיו ותקנותיו נ ל ך ; עצותיו ,קבלותיו ותקנותיו לעצמו ,לאהלי התורה ,ולרועי
ישראל ,תהיינה נר לרגלנו.
אמנם רבים בדורנו אין לבם פתוח לאותה פ ש ט ו ת של קדושה ,פשטות של תורה
ואמונה ,בה דיבר אלינו אותו זקן — החפץ היים ז״ל — ולאלה עלינו להוציא
המה מנרתיקה ,ולגלות את האורה של תורת הדיבור בישראל ,אשר לא שזפתה
עין כל אומה ולשון ,הגנוזה במעמקי ההלכה של הדיבור — ״לתרגם״ את ההלכה
לשפת מונהי ומושגי ה נ פ ש של הזמן.
ואשר לנו ,בבי מדרשא ,אם כי גם אנו כבר אין לבנו כל כך פתוח לקדושת
התום והפשטות ,הלא נפתה א ת לבבנו בהלכה זו בעמקות שבה ,בדקות ההבנה של
כהות הנפש בה ,ביופי ובעדינות הרוח הגנוזים בה ,דרך עיון ועומק ההבנה ,וזה
לוקח גם את לבנו.
וראשית חכמה יראת ה׳ — עם לימוד הלכות שמירת הדיבור ,בעיון והעמקה,
בלוית עבודה מוסרית על אותן ה מ ת ת אשר דופי הדיבור יונק מהן ,עוד חובה עלינו
לפתוח מעינות הקדושה ,מהן נשאב התרוממות ותפארתו של הצלם האלקי המשתקף
בדיבורו העילאי של ה א ד ם ; חתרוממות זו אויר לנשימה היא להלכה זו ונשמת
חיים לעבודה המוסרית שלה ,ולאורה של הכרה זו יועדון פנינו אל התיקון הגדול
והנשגב בו צפון סוד גאולתנו נצח.
פרק
ב
על הגאולה ועל התשובה
ההמון אינו מכיר מה היא ד ע ת תורה ומה אינה דעת תורה ,אולם מכיר הוא מה
דרכי תורה ומה אינן דרכי תורה ,מרגיש הוא ריחה של תורה בדרכי נועם ושלום
ולא בדרכי מחלוקת ושנאה ,ויש שאין הזהירות בדרכים אלו אלא הילול השם.
ד ע ת התורה של מפלגת היראים היא אמנם ד ע ת גדולי התורה שלח ,ואולם
דרכי התורה שלה לא תמיד לידים נאמנות הם מסורות .מניעי ה״מכונה״ אנשי היל
חמד• אבל לא תמיד אנשי רוח ואנשי דוגמא ,ומקשרי קשר האחדות במפלגה מבפנים
לא תמיד חמד .מיראי חטא הפירוד של כלל ישראל ,ומי יודע ע ד היכן עלולים אלד.
להרחיב את הפירוד ולהעמיקו.
אמנם השטן מרקד גם בין תלמידי חכמים על ת ל מ י הפירוד והפילוג בישראל
להטיל קטיגוריא ביניהם ,עד כדי ה ש מ צ ת שמות אחלי תורד .ויראח ,ועד כדי הורדת
כבוד גדולים ארצה בכתבי פלסתר והוצאת דיבה ,ללא ח ש ש ה ל ב נ ת פנים וחטא
מבזה תלמיד הכם ,ונמצאים נכשלים בהטאים יותר המורים מ א ל ה שבאו לצעוק
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עליהם .ומד! נאמר ומח נדבר ע ל חילול כבוד חתורד .וחילול כבוד שמים שבזה ,עד
שנמצאו באים להרים כבוד תורה וכבוד שמים ונמצאים מורידים.
והיה כי תצא אל המחנה ,מ ח נ ה החרדים לדבר ה׳ וקול תרועת מ ל ח מ ה —
מ ל ח מ ת מצוד .על הזון א ת ה ל ת א לגאולה ובנין ציון בימינו ,תקשיב אזנך ,ונפשך
ת ש א ל ך :בשל מ ה הסער ,בשל מ ה המלחמה ,וכי לא אחים לצרה אנחנו ,וכי לא
אכולי ש נ א ת עמים כולנו ,והן כולנו יגעי גלות ,צ מ א י גאולה י
מהיכן תבוא ה ת ש ו ב ה ? לא לקופאים ע ל השמרים כח ועוז לבקש ולגלות אמת
ולא לקנאים פתרונים!
ה א מ ת — הותמו של ה ק ב ״ ה — בדבר ה׳ היא שקועה ,ודבר ה׳ זו הלכה )שבת
קלה ב( — תורה הבלולה מ א ש וממים )עי׳ קידושין ל ב( שאינה מכבה ואינה
שורפת אלא מאירה!
אולם אם למרומים תשא עין ולעמקי היים תשפילם ,ותשוטט לבקש את דבר
ה /והלכה ברורה לא תמצא )שבת שם( ,ומה גם אם גדולה היא ההלכה ,הלכה של
דור ,של תקופח ,ש ל כלל ישראל ,של אחרית ימים בה נסתם ה ז ו ן ) ר א ה דניאל ח(,
אל הליכות של הלכה שים פניך ,אל דרך ההלכה אשר לא באהבת פשרות תתמוגג
ולא בסופה וסערה תבוא עליך ,כי אם בעוז של מנוחה ,של שיקול ומדידה )עי׳
רמב״ם יסודי התורה ס ו פ ״ ה :״שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה״(.
עם קנה מ ד ת ההלכה — אף אם ההלכה ע צ מ ה רופפת בידיך ,ובית אב אין לך בח,
ובבית הועל לא מ צ א ת ה ברורה — התרומם על פני חאופק ,וכאחד דבתראי היודע
א ת דעות קודמיו ,וכננס על גבי ענק אשר גם למרחקים תגיע עינו להקיף א ת
חאופק על בעיותיו ומאבקיו ,על נסיונותיו ופרי נסיונותיו ,וחכר א ת אשר לפניך,
ומדוד ושקול א ת החיוב ואת חשלילח!
ומה ה מ ה דברי מהייבי קו הגאולה ותקומתה של ציון בימינו ,ומה המה דברי
השוללים ?
עליה בהמון לארצנו הקדושה — בעיני השוללים — התנגדות לגזירת שמים
ח י א ; ישוב על יסוד חקלאות ותעשיה ביטול קדושת הארץ הוא — אין הארץ
בימינו אלא ליהידי סגולה ולתורה ועבודת ח׳ )ראה מכתבים ב״תיקון עולם״,
מוגקאטש ,תרצ״ו( ,ע צ מ א ו ת לאומית ,מדינאות — אף זולת שאלת שררה של בלתי
מאמינים — כל שהיא בכח ובמלחמה ,כפירה היא בגאולה נםיית של רחמי שמים
)״ויואל מ ש ח ״ פרקים מב—מח בח׳ ״ג׳ שבועות״(.
ל ע ו מ ת זה מחייבי החזון רואים דוקא אור ושמש צדקה — חעליה בהמון חוא
כוםף נ ש מ ת חאומח וחריגתח אל שרשה בקודש )עי׳ יומא ט ב ע ל חפ׳ אם חומה
היא ג ו ,ועי׳ כוזרי ,מ א מ ר ב ,פכ״ד( ,ואין בה כל ניגוד לדרכי שמים כל שאינה
״בהזקה״ ,שלא בהסכמת האומות ,כזו של ימינו )עי׳ ש ו ״ ת אבני נזר ,יו״ד ,סי׳
תנד ,אות נ ו ( ; הקלאות ,ע ב ו ד ת שדה וכרם וכל תעשיה וחרושת ,אדרבה ,זו דרך
א ב ו ת ה י א )עי׳ מדרש רבה ,לך ,פ׳ לט ,ב א ״ ד :״וכיון שהגיע למלמד ,של צור כר״,
ועי׳ ״ מ כ ת ב י חפץ היים״ ה׳ קיצור תולדות ,עמ׳ ,(76וזו היא יגיעת כפיים הממלאה
א ת ההיים תום לב וטהרה )עי׳ ״דרישת ציון״ להגה״צ מחרצ״ח קלישר ז״ל ,ובזה
יקוים עגין ״בכל דרכיך דעהו״ ,ועי׳ ״מצות הבית״ עמ׳ ;(20ע צ מ א ו ת לאומית
,
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומדינאות ישראלית הצלה חיא מהיסח ח ד ע ת בגאולה ע״י אימון בחסד לאומים
חטאת — שלום עם אי־עצמאות שכחת גאולח ת י א !
הללו מאיימין על עבירת ג׳ שבועות ,אשר איסור המרידה באומות מ כ ל ל ן ) כ ת ו ב ו ת
קיא א ,ועי׳ באורך ״ויואל משח״ ח׳ ״ג׳ שבועות״ הנ״ל( ,ואולם הללו דורשין
אחרת בג׳ חשבועות )עי׳ ש ו ״ ת ״אבני עזר״ חנ״ל( ומאיימין על עבירת שבועת
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ע״י השתרשות בגולח וקסם אושר על א ד מ ת
נכר )עי׳ בבא בתרא ם ,ב ע ד כמה היה מחראוי לגזור על חנאות לזכר חחורבן
אלמלא שאין אנו יכולין לעמוד ב ח ן ; עי׳ מלבי״ם חגי א על הפ׳ ה ע ת לכם אתם
לשבת בבתיכם ספונים ג ו ׳ ; עי׳ סידור יעב״ץ סולם פ ״ ד או״ו ,של״ח םוף עמוד
חשלום ,ושו״ת חתם סופר ,יו״ד סי׳ קלת(.
הללו מזהירים על האמונה בכחי ועוצם ידי מ ח מ ת שכרון חנצחיון על חיל
ח א ר ב וגבורת צבא ישראל ,ע ת אשר הללו רואים שדוקא חנצחון פקח עינים
לראות בישועה ממרום ,לחכיר נסים ,ולחפיח ניצוצות בלב רחוקים ונדחים .חללו
מפחדים מהמרידה באומות חמעוררת עלינו ש ט נ ה בכל העולם ועלולה לגרום ה״ו
חרם )״ויואל משח״ סי׳ קיא ,וער׳מ( ,ואילו חללו מתעודדים בכח זח ובגבורת
ישראל חמעוררת חערצח בכל העולם ומרימה קרן ישראל ואף כבוד אלקי ישראל
)עי׳ משך הכמה ,חוקת ,ד״ח וידר נדר וכר(.
יש וחנך מ ט ח אוזן קשבת לעומקו של המאבק וחנך מבחין כי מוח ולב ,חשבון
ורגש ,זחירות פכוחה וגעגועים מתגוננים במאבק — אמנם המוח רואח קדושה
בכל מקום שחיא — בתי כנסיות ובתי מדרשות מ ק ד ש מ ע ט חם ל נ ו ) מ ג י ל ח כ ט א ( ;
מרכז של תורד .ויראח כבבל חוא לנו שאמרו עליד .שחדר בד .כדר ב א ״ י ) כ ת ו ב ו ת
קיא א ( ; מאידך גיסא ,זהירות מוטלת עלינו בפלטין של מלך — ארצנו ה ק ד ו ש ה —
מורא יהא נגד פנינו שמא לא תסבול הארץ א ת זוהמתנו ותקיא אותנו ח״ו,
ומוזהרין אנו שלא לעורר א ת האהבה ע ד שתחפץ .אבל הלב מושך — אף אם
קדושת הארץ בטלה חיבת הארץ לא בטלה )ריטב״א ,הובא בשטמ״ק כתובות
שם( ,וארץ חמדה היא אשר המדוד .אבות עולם גם כאשר ״לא היתד .ב ע ת ההיא
נראית השכינה בה ,אבל היתד• מ ל א ה זימה ועבודה זרח״ )כוזרי ,מ א מ ר ב ,פכ״ג(
ועוד הנשמה יונקת גם בימינו מקדושת העבר שלה ומתפארתה למימות עולם )עי׳
משך הכמה ,בא ,ד ״ ה והברור דההרגשות וכוי( ,ואיך נשיר את שיר ה׳ — שמחת
לתורה וקדושה — על א ד מ ת נכר.
'ותולה אתה למרום עיניך ,והגה חזון הישועה ואתחלתא דגאולה אור וצללים
משמשים בו בעירבוביה .שמי הרוה ו״שמי החומר״ של ארץ הקודש פעמים מזהירים,
פעמים מתקדרים; הישועד ,עולח ויורדת ,מקרינח ומתחבאה ,כאילו היא מ ו ט ל ת
אי־שם במרומים על כף חמאזנים ונידונית אם לחסד ואם לחובה )עי׳ מ כ ת ב י חפץ
חיים ,ח׳ שיחות ,עמ׳ כה ,ו ז ״ ל :״זכרנו בשעה ש מ מ ש ל ת האנגלית הציעה את
הדקלרציא הבלפורית ,היד .חח״ח שמח מזה מאד ,והיה אומר כי רואה בזה איתערותא
דלעילא בענין הגאולה כ ו ,אבל היה אומר כי מתיירא כי חחפשים לא יקלקלו ה״ו
כר״( .ואמנם מ י יודע ?
והגה אלח ואלד ,.מחייבי החזון ושולליו ,כאילו דוחקים עצמם לכבשי דרחמנא,
וכאילו עולם העליון כשמלה פרוש לעיניהם ,ואולם ב ת קול מן השמים טרם
,
15
www.daat.ac.il
מכללת
בריתדעת -
יוצאת — לא להעיר על אתר
הרצוגלקנאות ע ל ה ש ב ת הימה מעל בית
עולם
כהונת
ישראל ,ולא על מקור טהור של סובלנות ופשרה.
ים של מחלוקת הולך וסוער ,וזרם החיים הולך לו א ת דרכו ,ונבוך אתה
ע ו מ ד בין ההרים ולא תדע ולא תבין את אשר לפניך!
בשעה זו ,לדרכי תורה ,דרכי הלכה כלך רגליך נ אף אם אין בית הועד משמיע
ברורות והלכה רופפת בידיך ,בדרכי השיקול והמדידה של ההלכה ,דרכי חדימוי
של מילתא למילתא ,ת ו ו ש ע ; דרכי ההלכה של הישוב הפסד נגד שכר ושכר נגד
הפסד ,קלקול נגד תיקון ,ותיקון נגד קלקול ,דרכי ראיית הנולד אשר סופו יוכיח
ע ל תחילתו — ״הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהוא פרי המעשים ב א מ ת ״
)מסילת ישרים ,סופ״כ ,״משקל החסידות״( שים נ ג ד פ נ י ך !
לבטי ה ד ו ר :גאולה ב ל י תשובה ?
ישועח ,איתערותא ,פקידה ,ואתחלתא דגאולח — וכל זח ע ״ י רחוקים ונדחים
בלתי מאמינים — היתכן ?
אמנם גדולה ה״קושיה״ ורב התמהון — גאולה ללא תשובה 11
מאידך גיסא ,עיני גדולי וצדיקי הדור רואים נסים ונפלאות — קול דודי
דופק — אם אתחלתא דגאולה ,אם רק רמז רמיזה ״מן החרכים״ מאבינו שבשמים
לריצוי ,לפיוס — בהדי כבשי דרחמנא למה לן — איתערותא דלעילא הקוראת
לאיתערותא דלתתא — וכי כל זה אך אור מ ת ע ה הוא ח ו ״ ש ן
האמנם כדיני יחיד המסורים לעיניו של דיין דיני כלל המה 1דיני דור ,דיני
תקופה ,דיני האומה בכלליותה דיני כלל המה ,דיני נ צ ח !
ובדיני שמים — גבהו מחשבותיו ממחשבותינו כגובה שמים מארץ .שם ,אולי
עיקר הדין על השורש ,על הרוח ,על הכיוון הנפשי ,על ח״בין אדם לחברו״ יותר
מ א ש ר על ה״בין אדם למקום״ )עי׳ מ ש ך חכמה ,בשלח( .ואולי התביעה היא על
זיהומה של טהרה יותר מאשר על הטומאה עצמה ,ע ל קלקולו של הטוב יותר
מ א ש ר ע ל הרע ,על ה״נבל ברשות התורה״ יותר מ ע ל האסור עצמו ,על החמדה
״המותרת״ שבחתחרות ההורסת אחבה ואחדות עם ?
מ י יודע מ י נ ת ב ע ראשונה — בשל מ י הסער 1אולי דין הרשע שבמקום המשפט
קודם לדין הרשע שבמקום הרשע ?
אף צנורות ישועה לעולם לא נכירם ונדעם ־־ -וכי לא ראינו בדברי ימי עם עולם
ועמודי אורו עלו דוקא מתוך מחשכי עבים ,טהור מטמא ,צדק מרשע ?
אף מ י יודע אם לא דור תשובה חוא דורנו אי שם במסתרים ,אי שם בנגלה
רק ליודע תעלומות — 1אם תשובה של יחיד ״אין שוקלין אלא בדעתו של א ־ ל
ד ע ו ת ״ )רמב״ם תשובה פ״ב ה״ג( ,ק״ו תשובת חכלל .ת ש ו ב ת דור ,ולפחות הכנת
דור לתשובה ?
ה י ת כ ן כי החורבן חאיום ש ל שליש עמנו באירופה פ צ ע כה עמוק א ת הלב ולא
זעזעו ,לא פגע באיזו נ י מ ה לתשובה ?
היתכן כי אור הישועה הגדולה מציון לא העלה אי־שם בעמקי הלב איזה
ניצוץ המסוגל לחתלחב ,להתפשט ,לעורר ולחחיות ך
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
האמנם שלח ה׳ את דברו באש כה נורא אל לב האומה ולא שרף ולא כילה בו
האש משהו מן הזוהמה ?
האמנם שלח ח׳ א ת דברו בשפע כח רב של אור ישועת פלאים ולא נגה על לב
אומתו ,ולא הרווה בו גרעין המסוגל לשגשג וללבלב י
יש ובן חטא וגלח מעל שלחן אביו ,חוזר מתוך התעוררות ע צ מ י ת מלאתי
חרטח וגעגועים ,ויש ואינו חוזר אלא לאחר פגישתו עם האב — אם ע״י פגישה
של דמעות ואם ע״י פגישה של שמחד — .שרק אז נפתחים בין חאב וחבן מעינות
האהבה והרחמים החוזרים ומדבקים אותם לב ב ל ב !
כבנים שחטאו ונענשו וגלו מעל שלחן אביהם שבשמים ,זה רק נפגשנו עם
האב ,פגישה של דמעות בה עלה על המוקד חלק הארי של מיטב ישראל — אף זח
רק נפגשנו פגישה של שמחה בה בקע אור ישועה לשארית הפליטה ולעמנו בכל
מקום שהוא.
פגישות עליונות חללו ודאי פתחו פתחים בלב ,הרימו אותו ,הכינוהו למה שהוא
עילאי ונשגב!
גדולה היתד .ההתעוררות בימי התשועה לציון — חנצחון על האויב אשר בא על
כליון הישוב ר״ל — אפיקי תשובה הזרימו לבבות וחבל שלא פתחנו את הלבבות
לתת למו מוצא לזרם! נימה עמוקה בנשמת האומה עמדה לפנינו מתוחה להוציא
על ידה צלילי שירת תשובה של תקופה ,אבל…
אמנם כן ,ניצוץ התשובה ע ל ה וירד ,ע ל ה ודעך ,כאור הישועה לעומתו אשר
פעמים הוא בגבורתו ופעמים בריפיון ,פעמים מבהיק פעמים כהה — כי כזה אור
הגאולה שלא זכינו אנן שיופיע בכל גבורתו ויהא הולך הלך וגבור; קימעא קימעא
הוא מתגלה ,מסתתר ומתגלה ונמצא אור התשובה ואור הגדולה מקבילים.
ואולי זהו סדרן של דברים — איתערותא דלעילא קודמת לאיתערותא
דלתתא.
אני ה׳ בעתה אחישנה )ישעיהו ס ,כב( — זכו אחישנה ,לא זכו ב ע ת ה )סנהדרין
צח א( — בעתה הוא מה שאמרו ״בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה ,כיון
שהגיע הקץ מיד נגאלין״ )תנחומא ,בחקותי ג ,ועי׳ אבן שלמה מדברי חגר״א ,סי׳
קנ״ד ,״קץ חאחרון לא תליא תשובח כר״ ,ועי׳ ״דרישת ציון״ דף יח א ,״אבל
בחאתחלתא דגאולד .לא תליא בתשובה רק בשיבה אל הארץ״(.
הדבר צריך לימוד — וכי זו — גאולה ללא תשובה ,ללא הסרת זוהמה וחטא —
הכנה לאותם הימים חגדולים וחנשגבים של אחרית הימים היא ,אותם הימים להם
״נחאוו כל ישראל ,נביאיהם וחכמיחם״ — ״לפי שבאותם הימים תרבה ה ד ע ת
והחכמה והאמת״ )רמב״ם תשובה פ ״ ט ה״ב( ? אמנם אף זה מפלאי הגאולה — על
כרחך שאור גאולה יביא גם אור ת ש ו ב ה ! — יש גאולה מתוך תשובה — גאולת
״אחישנה״ ,ויש תשובה מתוך גאולה — גאולת ״ ב ע ת ה ״ — אור תשובה שחוא בחינת
אור חוזר מאור גאולה.
אמנם פגישת איתערותא דלעילא עם איתערותא ד ל ת ת א — אור גאולח ואור
תשובה — פגישת עליונים היא — רוה העליון ממרומים והרוה העליון של עם
חנצח — ועלינו לעמוד על משמר קודש לשלימותה של פגישה זו! אימה ,יראה,
רטט וזיע ימלא את לבנו ,ע ת אבינו חרחמן שבשמים עומד עלינו ,כאשר יעמוד
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -
הרצוג ברחמים רבים להאיר פנים אלינו,
מכללתעלינו
והומר.
האומן על היונק ,מ ת ג ע ג ע אלינו
להושיענו ,לגאלנו ,להחזירנו אל שלחנו ,ואנו טרם נתפרץ ב ב כ י ובזרמי מעינות
געגועים לריצוי ופיוס ,לתשובה שלמה ועמוקה חובקת זרועות עולמים.
מי יודע אם אין אנו דוחים את המגע הקדוש ,א ת חחיבוק והנישוק של האב
הרחמן ,מי יודע אם אין אנו דוחים את השעה ,מ י יודע מ ה עוד לפנינו ע ד הרגע
המדויק של ״בעתה״ )ראה ״מכתבי חפץ חיים״ אשר למרות מ ה שהרגיש בהצהרת
בלפור וכדו׳ פקידה לגאולה ,עכ״ז ירא וחרד שמא נקלקל חו״ש(.
מ ה היא התשובה אשר אנו חייבים בה ואשר התרתשויות השעה רומזים עליה י
מ ה היא התשובה אשר תשיב את אור פנינו אלינו ויםוב אלינו גם אור פניו י
על ש נ א ת חינם ועל פירוד לבבות חרב בית וגלה ישראל ,ועל כן על אהבת ישראל
ואיחוד לבבות יבנה ה ב י ת וישראל יגאל — ״נעשו בני ישראל אגודח אחת התקינו
עצמם לגאולה״ )בראשית רבה צח ,ו ע י תנחומא נצבים א — ״שאין ישראל נגאלין
עד שיהיו כולם אגודה אחת״(.
,
להט ש ל ה ב ת החורבן על המוקד עליו נכחד ונשרף מבחר האומה המיג אבנים
בלבבות,ריכך קושי ,קירב וחיבר!
ש פ ע ה ש מ ח ה של הנצחון ותקות הבנין והתקומה של עם ישראל עודדו לשיתוף,
לאיחוד ,למפעל אחים!
זרם הגעגועים והכיפוף של אלפים ורבבות הנוהרים אל ארץ חאבות ,אל הרי
ציון וירושלים ממזג ,מקרב ,מקשר ומחבר קיבוצי ישראל זה לזה ,ואת כולם יחד
אל המרכז על אדמת הקודש!
התרוממות הקדושה בתפלה על יד הכותל ,הרטט הפנימי ע ל יד קבר אבות,
דמעות על יד קבר רחל ,התעלות הרוח על יד כל מזכרות העתיק והקדוש של
העבר — בכל אלה מ ת ר ק מ ת רקמת המסתורין של אהדות ישראל ,של כלליות
ה א ו מ ה ! )עי׳ משך חכמה ,בא ,בסו״ד :״שכל ההרגשות יהיו רק להתאחדות האומה
כר״(.
ואל נא תאמר מר .לנו ולמסתורין — מ ה שעינינו רואות ,בד בבד עם כל אלה
הגדולות והנשגבות — ,פרצות הדור ,פרצות הנוער ,מהביל הוא ומפחיד! אבל
הוא הדבר אשר דברנו — ודאי שעלינו לירא ולפחוד ,ודאי עלינו לדאוג שלא נחטא
ח״ו נגד הגילוי ,נגד הארת הפנים ,אבל גם דין לחובר ,לא נמתח כי אין לנו לומר
בכגון ד א ״אין לא לדיין אלא מ ה שעיניו רואות״ — דין יחיד לחוד ,ודין כלל
ישראל לחוד ,דין זה להוד ,דין זה דין מסתורין ה ו א !
האם לא כן גילו לנו חז״ל — מ ה היה הנגלה של בית ש נ י — לא תורד .ומצוות
וגמילות הסדים י ומפני מה חרב אם לא מפני הבלתי נגלה — הפנימי — שנאת
חינם אשר הסתתרה ת ח ת אורם של תורד .ומצוות וגמילות חסדים )יומא ט ב(.
והאם אין אי־התגובה העממית הכללית המקיפה מ פ ה לפה א ת כל הגולה למקרא
ה ע ד ה ולמסע העדה אל מקור מחצבתנו — ארץ קדשנו — בשעת ע ל י ת שחר
אורך ,אות של אי־ליכוד פנימי ,אות ש ל אי־איחוד כללי מקיף ,של פירוד אברים
מדולדלים י
״אלקא םנינא לכו ,דכתיב ,אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נצור עליח לוח ארז — אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם
ככסף שאין רקב שולט בו ,מ א י ארז ,אמר עולא ססמגור״ )יומא ט ב ,וערש׳׳י ש ם :
״שלא עלו בימי עזרא ומנעו שכינה מלבוא׳ /ועי׳ עזרא י ,קדושין ריש פ״י ,מגילח
טז א ,ועי׳ כוזרי ,מאמר שני פ כ ״ ד :״ונשארו רובם וגדוליהם בבבל כו׳״(.
הרי שאי־כלליות שבהסכם לעליה ,אי הכלליות שבהתעוררות לגאולה ולבנין,
היא היא שהיתה שורש פורה ראש ולעגה פנימה.
ואם אי־כלליות ,אי־ציבוריות ,שורש פורה ראש ולענה ,הרי שהכלליות
והציבוריות שורש כל צרי ומרפא — של המחובר אל הכלליות והציבוריות של
האומה ,של קניגי הקודש שלה ,של תורתה ,של ע ב ו ד ת הקודש שלה ,של גורלה
בגולה ,של עתידה בציון ,של תעודתה לאהרית ימי עולם ,למקווה טהרה הוא
מהובר — מקווה בו יטהר מזוהמת ״אנוכיותו״ ו״פרטיותו״ לרבות ״אנוכיות״
ו״פרטיות״ של קדושח — ״נגיעת של צדקות״ שלו ,ב״מלחמת מצוד.״.
מפחדים אנו מעבירת חג׳ שבועות ,מדחיקת חקץ ללא עתו .אבל אם כן ,הרי
למד .לא נפחד פי כמה מתגבורת שנאת חינם ומחלוקת שהיא גם סיבת חגלות ,גם
חמסובב של איסור דחיקת חקץ לפני תיקונו של חחטא עליו באח חגלות י — למה
לא נשקיע את כל חזחירות שאנו משקיעים ב מ נ י ע ת חחטא ש ל דחיקת חקץ ,בביטול
שנאח ומחלוקת וריבוי אחבד .כדי לרחק מעלינו א ת ״דחיקת הקץ ללא תיקונו של
חחטא״ — ואולי נצליח ובביטול השנאה והמהלוקת וריבוי ה א ה ב ה והאחוד .נזכר,
לקץ של ״אחישנה״ ן
ואמנם מח לנו עוד יותר מחתעוררות לכלליות ולציבוריות ,לאחור! ואחדות
להתקשרות הדדית ולשלימות כלל־ישראלית מאשר ההתעוררות לתעודה הנשגבה
של שיתוף לב ושיתוף עבודה לבנין ציון ולהקמת ת ו ר ת ה וקדושתה הכלל־ישראלית
ולתקומת ישראל על אדמת קדשו חמסוגל לר״יעשות ח ו ט השדרה לגוף העילאי ולרוח
חצמחי של עם עולם ,עם ח׳!
ואם דל כחנו מלטהר את שמי הארץ כי מיעוט הוא קהל חחרדים בקרב חישוב
חחדש ,והכלליות וחציבוריות לא לנו חמד .כי נתפסו ביד מתנגדינו ולחם העוז
וחממשלח ,חאם אין זח מחייב כי נרבה א ת חתעוררותנו לעליד .ולבנין ,וירב
מספרנו בארץ ויעצם כחנו ותהא גם מצורתנו פרושה על חכלל ועל חציבור?
אם כיבוש ארץ ישראל מצוד .היא אף בימינו ,האם אין זח בימינו גם מצות חכיבוש
— כיבוש הרוח — שלנו ? ולמה לא נאמר לעצמנו כי לא נירא ולא נערוץ ,ואם
ראשיתנו מצער אהריתנו ישגא מ א ד כ י ה׳ עמנו ? )ראה ״מכתבי חפץ חיים״ ,ח׳
קיצור תולדות ,עמ׳ 78ב א ״ ד :״עד שאנו מדיינים בזה ,הם ההפשים משכימים
בין כה וכובשים כו׳ הלא טוב לבו הנאמנים כר להחלץ באלפינו כ ר ונרבה עליהם
ונבטלם כו׳״(.
ויותר מכל מאבק ותגרח חיא חחסברח דרך חארת פ נ י ם ׳ למיעוט ודלות כחנו
אין כח הכיבוש שלנו אלא כיבוש של אהבה ע״י מ ע ש י דוגמא של מסירות לב ונפש
למען הארץ ולמען האומד — .דרך זו נכבוש לבבות ונקרבם לאחבח אותנו —
מ ה הקב״ה מעורר אותנו לאהבה וליראה אותו ע ״ י הארת פנים של ישועה ,נסים
ונפלאות לפדות נפשנו והצלתנו ,אף אנו כך — אור הסדים דלעילא ואור הסדים
ד ל ת ת א ! הוא הדבר אשר דברנו — אור תשובה ע ״ י אור גאולה!
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
; ו ע מ ה של הורה או שלטון המפלגה ?
ש מ א תאמר הארת פנים לרחוקים לא לנו היא! לא ד י חום לבנו להמם אחרים,
שחם קפואים ,ש מ א יפשרו את חומנו־אנו!
אבל מ ה על הארת פנים לקרובים — חרדים לחרדים ,קנאים לבלתי קנאים,
לוחמים לבלתי לוחמים ,מרחקי מנגדינו לבלתי מרחקים י
אמנם חושש אתר ,שמא חברך הבלתי קנאי בסוג ״מי שאינו מחזיק במחלוקת
על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי ה ע ו ך )שערי תשובה ,שער ג ,אות נט(,
אולם רדד .נא לעומקח של מציאות ותמצא כי לא תמיד מ ח י צ ת ברזל של ד ע ו ת
והשקפות היא המבדילה ומפרידה בינך ובינו — יש ואינה אלא מחיצת מזג חנפש,
מ ה י צ ת מ ד ו ת ונימוסין.
השקיפה נא על האופק ותמצא שאינו שלם אלא אם כן אתם שניכם — קנאי
ובלתי קנאי — תגמלו ה ש פ ע ת גומלין איש את רעהו — הן יש שכלא־קנאי עלול
הנך להכשל בטשטוש גבולין ועירוב תהומין — כי על כל פשעים תכסה אהבה —
ואינך ניצול מזר .אלא מכה חתנגדותו של הברך הקנאי .כמו כן יש אשר כקנאי
עלול אתה לפשט א ת קנאותך מ ע ל לגבולה הראויה ולהצית ע״י אש קדושתך גם
א ש זרה ,ומשנאד .של מצוה תולד שנאה של איסור )עי׳ תוס׳ פסחים קיג ב ד ״ ה
שראה בה דבר ערוד .כר( ,ואין א ת ה ניצול מזה אלא ע״י הפשרתו של הברך
הבלתי קנאי והמבקש שלום.
אהבה צריכה לשומר ,ושנאה צריכה לשונזר!
והיה כי תשאלנו ,אמנם ראיתי אור — אבל כיצד אדע היאך לנהוג ל מ ע ש ה
בהיים — אימינה או אשמאילה ? ארדוף שלום עם שונאי תורה או אערוך קרב ?
אקרב ואחבק נשמות נדחות או ארחקן ואדהן ?
דרך לך לבחון א ת נפשך ולדעת מ ה מקורו של זה ושל זה — של קנאה ושל
שלום ,של ריחוק ושל קירוב ,ותדע את אשר לפניך!
אם בעומק אל היראים והחרדים אל דבר ה׳ נפשך מושכת ואל נפשותם ד,י
קשורה ,ולא קרבת למחנה עוזבי תורה אלא כדי להורות לתועים ד ר ך ?
אם יודע תעלומות היה מעיד עליך כי אך מאהבה לנשמה הישראלית ומרהמיס
עליה ב א ת לקרבה ,ואך מתוך זה יש ואתה מכניס את נפשך אתה למקום לא ט ה
ולא מ ה מ ת איזה שורש פורה ראש של קולא ופשרה אי שם בלבך ? לפרקים בחון
א ת נפשך אם היא לא נתקררה במשך זמן החימום לאחרים — מי יודע אם לא
אירע לך ש ב א ת לקרב ויצאת מרוחק ב ע צ מ ך !
א
ו ר ׳
ואם מהמרחקים הנך ,זד ,אשר ת ש א ל את נ פ ש ך :
על כמה מהנפשות התועות והנידחות בכית ודאגת טרם עזבתן על ע צ מ ן ?
האם הענקת להן — טרם עזבתן — נשיקות רוך ואהבה כדי להמתיק להן א ת
חתוכהה ,וכדי לפקח עיניהן מול הנזאור שבתורה ושבאהבת ה׳ י
ד״אם יודע תעלומות מ ע י ד עליך כי אך מעוצר רעד .ויגון על חילול כבוד ה׳
ותורתו הוא שנתפלץ לבך וחרג בלהבת קנאת על גדותיו ? אולי אחזה בו פעמים
גם א ש קנאה א ח ר ת ? אולי נתערב פעם בלחט מ ל ח מ ת מצוד ,שלך קורטוב ש ל
ה נ א ת נצחון והתגברות — הנאה ע צ מ י ת ?
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השקלת מעשיך מול תוצאותיהם? חאם לא קרח כי פ ת ח ת במלחמה לכבוד
שמים וסיימת בהילול השם ? אם כן נמצאת בא ללחום במי שיש כפרה להטאו
ויצאת כמי שאין כפרה לחטאו )עי׳ יומא פו א( ,ב א ת ל מ ע ט חוטאים ונמצאת
מרבה אותם — המחלל שם שמים מחטיא את חרבים )עי׳ רש״י יומא שם( — ובמד.
תצדיק א ת נפשך ,אהרי שאהד מזיד ואחד שוגג בחילול השם )קדושין מ א
אבות פ״ד(.
אם קנאי חנך או בלתי ק נ א י ! בחון ושאל את נפשך ,אם נכון אתה ל ת ת אוזן
קשבת לקושיות ,תמיהות עליך ,ועל דרכך ? אם נכון חנך לחודות ,לשנות את דרכך
כשקצרח דעתך מ ל ת ת תשובה ? חכח להודות ,הוא הוא מ ב ח ן ח א מ ת ! חכח לפרוש,
לחזור ,הוא הוא מבחן ש ב א מ ת ! — וכשם שמקבלים שכר על חדרישח ,כך מקבלים
שכר על הפרישה!
זאת ועוד:
דע כי לא לך דינו של דור ,של כלל ישראל — דין שמים חוא ,ומד .לך בהדי
כבשי דרהמנא — לא נמסרה לך אלא תורת הוראת ש ע ה על ה נ ה ג ת ה לפי כללי
ההלכה של הנגלה
לא כתר נצח לריחוק או לקירוב — ע ת לרחק ועת לקרב; ריחוק או קירוב
שנעשה קבע נעשה ט ב ע ; פירוד של קבע פירוד הוא בעליונים וקירוב של טבע
רפיון הוא בנשמה .בכח ההבדלה בין הטוב והרע )עי׳ שע״ת ,שער ג׳ אות קפז(.
זה הוא לפעמים פרי האירגון ,ה״לשכח״ של מפלגה ,שחריחוק או הקירוב
נעשים קבע וטבע.
קנאות דקדושה ,היא מתפרצת ,ולא מה״תכנית״ של מפלגה ואירגון — אהבה
לתועים ונידחים מרוממות הנשמה ומגדלות המוחין היא נובעת ולא מהשיטה
ותדרך!
אולם הרגלנו לשאול הלכות ציבור מפי אירגון ו מ פ ל ג ה ; שכחנו כי יש שולחן
ערוך להלכות ציבור ,הלכות אגודות אגודות ,הלכות מנהיג ומורד .דרך! ה ה ! מ ה
רבו המכשולים מאי־לימוד שולחן ערוך זה!
נועמה של תורה היא גבורתנו במלחמה ובכיבוש הלבבות — ואהבת א ת ה׳
אלקיך — שיהא שם שמים מ ת א ה ב על ידיך — )יומא פו א( .ובמה יתאהב אם לא
ע״י אהבת השלום האמתי והטהור? )עי׳ ס ה ״ מ לרמב״ם מ׳׳ע ג(.
נועמה של תורה הוא גם סוד הכח המרומם קדושת ישראל — העם בו בהר ה׳
והוא סגולתו — סוד החייאת שרשי תורה שבעומק נ ש מ ת האומה )קוב״ה וישראל
ואורייתא ח ד ה ו א ; עי׳ ה ק ד מ ת רמב״ם למשנה תורה ד״ד .ודברים הללו כו׳; עי׳
חתם סופר לנדר .מח א ,על קרא שדיים נכונו ושערך צמח(.
יארו שכלי רוח את רוממות נפשנו ויתרוממו ,ירגישו עריצי לב את הנועם
שבנו ויתעדנו ,יתעוררו קפואי נפש לחומר .של תורד .ועורי עין לאורח — ואז נצחון
התורה והאמונה ,הקדושה והטהרה אתנו ,כ־ עוז לנו ואורח — עוז לנו חוצח כי
אורה לנו פנימה•
׳
21
www.daat.ac.il
הרב יהודה קופרמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
סגנוו
הכתוב
)המשך(
בהלק הראשון של מ א מ ר זה )״המעין״ ט ב ת תש״ל( עמדנו על ההבדל בין ד ב ר
ה׳ הנאמר בלשון ציווי ובין דברו הנאמר בלשון סיפור דברים בעלמא ,או הצהרה
בלבד .הראנו לדעת ולראות א ת המתאם בין רצון ה׳ לצוות בציווי אבסולוטי ובין
שימוש הכתוב בסגנון של ציווי .נקודת המוצא שלנו — וזהו אמנם הבסיס
האכסיומאטי של המאמר ,אשר באנו להביא לו סימוכים מתוך דברי הז״ל ראשונים
ואהרונים — היא כי אין מקריות בכתיבת התורה ע ל ידי הקב״ה ,וזה בקל וחומר
בן בנו של קו״ח מזה שאין מקריות בכל אשר עשה חקב״ח או מתחת לשמש או
למעלח מן ח ש מ ש .בחלק חשני של חמאמר )״חמעין״ ניסן תש״ל( עברנו לדון
באותם הפסוקים אשר סגנונם הוא אמביבלנטי ,וקשח לחכריע אם בציווי קא עסקינן
או שמא בהבטהה בלבד .אם ,כפי שאמרנו ,אין זה מקרח שחקב״ח בוחר לומר א ת
דברו פעם בלשון ציווי מ ו ב ה ק פעם בלשון סיפור דברים ב ע ל מ א ופעם בלשון
הצהרה ,כן לא מקרה הוא שאמר א ת דברו בלשון ובסגנון אמביבלנטיים ,סגנון
המשתמע לשתי פנים ,כשיש פנים לכאן ולכאן וקשה להכריע הכרעה סופית .הרי
אמביבלנטיות זו גם היא מכוונת מאתו יתברך ,כי אילו רצה להביע את רצונו
בלשון אשר אינה מ ש ת מ ע ת לשתי פנים היה עושה ז א ת ! הסגנון האמביבלנטי ,כך
טעננו ,משקף נאמנה א ת רצון נותן התורה שנראה ונלמד מהמלה המוטלת והמיטלטלת
בין ציווי לבין הבטהה ,בין ציווי לבין תנאי ,את שתי המשמעויות הללו; ובעקבותיהן
את שתי התפיסות במצוה ,הלא הן שתי האפשרויות במצוה — אפשרויות שיכלו
להיות ,ואשר מתוך הדיונים בתורה שבעל פה על פי הקריטריונים של תורה ש ב ע ל
פה נקבעה הלכה כאחת מהן .כך ראינו א ת האמביבלנטיות בכתוב ״ולקהת לך
לאשת״ )דברים כא ,יא( בין מ ש פ ט התנאי ״כי תצא למלחמה על אויביך״ ובין
מ ש פ ט הציווי ״וחבאת אל תוך ביתך״ .האם ״ולקחת״ חוא חמשך של ״כי ת צ א ׳ /
כלומר חמשך מ ש פ ט חתנאי ,כך שפירושו :אם תרצח לקחתה לך לאשה ,רק
״וחבאת אל תוך ביתך״ וכר ,וכל חפרוצידורח חזאת בביתו של חשובה את ה י
תואר היא בדיעבד כי ״לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע״ .זוהי שיטת חז״ל
בבבלי קידושין כא ,ב ,אשר לפיה מובן יפה מדוע ביאה ראשונה הותרה לפני כל
המעשים הללו בשלושים הימים בביתו של השובה הישראלי .קביעה זו ש ב י א ה
ראשונה הותרה לפני הגירות היא הלכה פסוקה אצלנו ,בזה שהרמב״ם פוסק כך
1
3
2
4
א ז
פ ת
1ואין קושיא ,כמובן ,מדברי הרמב״ם במורה הלק א פרק עב אודות הדברים שאינם
מכוונים ביצירה.
2
״ועבדתם את ה׳ א־להיכם״ )שמות כג ,כה( לעומת ״ולעבדו בכל לבבכם״ )דברים יא,
יג(.
3
״כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך׳ )דברים טו ,טז( לעומת ״כשכיר כתושב יהיה
עמך״ )ויקרא כה ,מ(.
4״אנכי ה׳ א־להיך״.
22
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהלכות מלכים פרק ח .אולם האמביבלנטיות שבמילה הכתובה בין מ ש פ ט התנאי
ובין משפט ציווי נותנת בהחלט מקום לשיטה ש מ צ א נ ו אצל רבינו סעדיא גאון
בספר המצוות ש ל ו :נכספת ליפת תואר גיירבא .לפי תפיסה זו ניתן לפרש את
הפסוק כ ך :אם חשקת בה — קת אותה )=ציווי( לך לאשה — ע״י גירות! לא
ענין של בדיעבד יש כאן ,כי אם הזדמנות לקיים את פרשת הגירות הידועה לנו
היטב ממגילת רות .מובן ,איפוא ,מדוע לפי תפיסה זו — וכך אמנם מצאנו בירושלמי
)מכות ב ,ו( וכן פשוטו של מקרא ״ואחר כן תבא אליה ובעלתה״ — ביאה
ראשונח לא חותרח כלל וכלל לפני כל חמעשים של גירות .לא בעית רתיחת דמו
של חחייל בחזית אשר חזר לעורף עם שבויח חיא חמעסיקח כאן א ת חתורח ,אלא
סיטואציה אשר בה ניתן לקיים את פרשת ״חנפש אשר עשו בחרן״ .דעח זו חרואה
ב״ולקחת לך לאשר.״ תהילת מ ש פ ט הציווי ולא סוף מ ש פ ט ה ת נ א י הינד! לגיטימית
לא רק כפשוטו של מקרא אלא אף תופסת לה מקום כדעה לגיטימית בהלכה.
אף נראה לנו לומר כי תפיסה פוזיטיבית זו בפרשת יפת תואר ,אשר אינה
מתירה ביאה ראשונה אצל הגויה — כי לא ״בשר ת מ ו ת ת שהוטות״ יש כאן —
ומותר לקהת אותה לראשונה רק אהרי כל הסוגיא של שלושים הימים בביתו של
השובה ,מוצאת את ביטויה לא רק בירושלמי הנ״ל )ובעקבותיו בספר המצוות של
רס״ג( אלא אף בדעה א ה ת בבבלי .בבלי קידושין כא ,ב :איבעיא להו ,כהן מהו
ביפת ח ו א ר ? חידוש היא לא שנא כהן ולא שנא ישראל או דילמא שאני כהנים
הואיל וריבה בהם מצוות יתירות .רב אמר מותר ושמואל אמר אסור .בביאה ראשונה
כולי עלמא לא פליגי דשרי דלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ,כי פליגי בביאה
שניה רב אמר מותר ושמואל אמר אסור .רב אמר מותר הואיל ואישתריא אישתריא,
ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא .או דילמא בביאה
שגיד .כולי עלמא לא פליגי דאסירא דהויא לה גיורת ,כי פליגי בביאה ראשונה,
רב אמר מותר דהא לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ושמואל אמר אסור ,כל
היכא דקרינא ביה ״והבאת אל תוך ביתך״ קרייא ״וראית בשביה״ ,כל היכא דלא
קרינא ביה ״והבאת אל תוך ביתך״ לא קרינא ביה ,.וראית בשביה״ .עכ״ל הגמרא.
נראה להציע כי בלשון חשניח של חגמרא ש י ש מחלוקת בין רב ושמואל אפילו
בביאה ראשונה יש לנו התקרבות מסוימת לעמדת הירושלמי ,עמדה שאינה מיחסת
חשיבות מכרעת ל״לא דיברה תורה״ אלא מוכנה להתעלם ממנו .אין זה אלא שלא
זה האלמנט הקובע במצוה אלא אלמנט אחר ,והוא האפשרות ל״והבאת אל תוך
ביחך״ — הלא הוא דין גירות.
אמבילנטיות מכוונת חיא זו ,באשר רצתח תורד .לתעלות לפנינו גם חאפשרות
הראשונה וגם א ת השניה .פסק ההלכה הוא שדחח סופית א ת תפיסת חמצוח כמצוד,
מתייבת בתהום הלכות גירות ,וקבע לה א ת מקומה במסגרת ״לא דיברה תורה אלא
כנגד יצר הרע״ — אותו מושג אשר בבבלי איכא ובירושלמי ליכא.
מ ה שעשתה כאן התורה בסגנון ביטוי אחד )״ולקהת לך לאשר.״( הוא למעשה
יישום דרכח במקומות רבים בתורח בחם היא מ י צ ג ת בשני מקומות שונים שתי
תפיסות שונות של אותה מצות .חטיפול בשני הכתובים חמכחישים זח א ת זה על ידי
תורה שבעל פה המחברת ומיישבת אותם וחיו למצוד .אחת אינו בא לסתור את
תפיסת פשוטו של מקרא בכל מקום ומקום אשר בו לובשת המצוד .גון מיוחד ושונה
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מן ה מ ק ו ם השני .כך ,ל מ ש ל ,מ ב א ר ר ב י ג ו ע ו ב ד י ה ס פ ו ר נ ו א ת ה כ ת ו ב י ם ה מ כ ח י ש י ם
זה א ת זה ב ע נ י ן מ ק ו ם ה ש ר א ת ה ש כ י נ ה .הרי ב ש מ ו ת כ ,כ א מ ד ו ב ר ע ל ״ כ כ ל מקוש
א ש ר א ז כ י ר א ת ש מ י א ב א א ל י ך ו ב ר כ ת י ך ״ ,ואילו ב ד ב ר י ם יב ,ה נ א מ ר ״כי אם א ל
ה מ ק ו ם א ש ר י ב ח ר ה׳ ״ .ר ע ״ ם מ ב א ר כי ה כ ת ו ב ב ש מ ו ת ע ל פי פ ש ו ט ו מ ר א ה א ת ד ר ג ת
ב נ י ישראל ל פ נ י ח ט א ה ע ג ל כ ש א מ נ ם ה ש ר א ת ה ש כ י נ ה י כ ל ח ל ח י ו ת ״ ב כ ל מ ק ו ם א ש ר
א ז כ י ר א ת שמי״ ,ואילו ה כ ת ו ב ב ד ב ר י ם מ צ ב י ע ע ל ה ה ל כ ה ח ס ו פ י ת ש נ ק ב ע ח ע ק ב
5
ח ט א ה ע ג ל — ״ועשו לי מ ק ד ש ״ .פ י ר ו ש זה ע ל ד ר ך ה פ ש ט א י נ ו ס ו ת ר א ת ד ב ר י
הז״ל ב ס ו ט ה לח ,א :״ ב כ ל מ ק ו ם ״ ס ל ק א ד ע ת ך ן ! א ל א מ ק ר א מ ס ו ר ס ה ו א :ב כ ל
מ ק ו ם א ש ר א ב ו א א ל י ך ו ב ר כ ת י ך ש ס א ז כ י ר א ת שמי ,והיכן א ב א א ל י ך י — ב ב י ת
הבחירה.
הפקידו של מדרש הלכה ללמד א ת ההלכה ,ותפקידו של פשוטו של
6
מקרא במקרה דנן ללמד מה שיכלה להיות המציאות ההלכתית — לולא ח ט א ו .הוא
א ש ר א מ ר נ ו כ מ ה ו כ מ ה פ ע מ י ם :ל א ״ מ ה ו ה פ ש ט ״ היא ה ש א ל ה המטרידה ,א ל א מ ה י
ה פ ו נ ק צ י ה ש ל הפשט .א ל ה ה ר ו א י ם ס ת י ר ה בין פ ש ט ובין מ ד ר ש ל א ת פ ס ו א ת י ס ו ד
היסודות
ש ל לימוד ת ו ר ה כי נ ו ת ן ה ת ו ר ה הוא ב ע צ מ ו כיוון ל ל מ ד ה ל ק מ ס ו י ם
מתורתו
ב א מ צ ע ו ת ה פ ש ט ו ח ל ק א ה ר מ ת ו ר ת ו ב א מ צ ע ו ת ה מ ד ר ש )וכן ב ר מ ז ס ו ד
ו כ ר ( .טעו ,איפוא ,ט ע ו ת יסודית ו ק ר ד י נ א ל י ת אלד .א ש ר ד ח ו א ת ה מ ד ר ש מ ל פ נ י
5חפיסה זו בפשוטו של מקרא אומרת כי הפשט במקום מסוים בתורה משקף את ההלכה
או המצב שהיו נוהגים כאותה תקופה עדיה צדכר הכתוב .בעוד מצאנו כדבר הזה אצל
הרבה מן האחרונים )ביחוד הנצי״ב וה״משך חכמה״( נראה לציין מקור לשיטה אצל
הראשונים בדברי רבינו בחיי בשמות יא ,ב ד .ה .וישאלו איש מאת רעהו )ואשה מ א ת
רעותה(
ומה שהזכיר לשון ״רעהו״ ו״רעותד.״ יראה לי שקודם מתן תורה היו כל
הבריות חברים כאחד ,אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקב״ה את התורה על כל אומה
ולשון ולא קיבלוה )עבודה זרה ב ,ב( עד שקיבלוה ישראל ,יצאו כל האומות מן
האהוד .והריעות ונשאר השם הזה בעם ישראל בלבד שנקראו אחים ורעים למקום ,הוא
שכתוב ״למען אחי ורעי״ )תהלים קכב ,ח( .ודרשו רבותינו ז״ל )בבא קמא קיג ,ב ( :
אבידת אחיך )דברים כב ,ג( — אחיך ולא גוי ,וכן ״לא תשיך לאחיך״ )שם כג ,כ( ^-
אחיך ולא גוי )בבא מציעא ע ,ב(.
6
במקביל לדוגמה הזאת מן המישור ההלכתי ניתן להביא מקרא מסורס מהחלק ההליכותי
) = ס י פ ו ר י ,ראה להלן הערה (10של התורה בבראשית טו ,י ג :ידוע תדע כי
ג ר
יהיה זרעך בארץ לא להם ,ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה .קבלתם הנאמנה של
חז״ל שהגירות היתד .ארבע מאות שנה ואילו העבדות והעינוי היו בתוך מאתים ועשר
השנים שהיו במצרים מתפרשת בפסוק על פי פירוש הרמב״ן כדלקמן :זה מקרא מסורס
ושיעורו :״כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ,ועבדום וענו אותם״.
ולא פירש כמה יהי העבדות והעינוי ,והרבה מקראות משורםות ,יש בכתוב ,עכ״ל
הכתוב מעיד נאמנה כי העבדות והעינוי יכלו להימשך ש 4שנה ויחד עם זאת שמר
על האפשרות לסרס אותו כך שארבע מאות השנה תהיינה של גרות ולא של עבדות
ועינוי .במהלך ההיסטוריה עשה בעל ההיסטוריה את החשבון ,והקב״ה הישב את הק״ץ
)= (190כתוך הארבע מאות בראותו כי כבר אחרי 210שנים הגיעו לדרגת מ״ט שערי
טומאה יכבד היה צורך להוציא ״גוי מקרכ גוי״.
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הפשט וקבעו כי הפשט הוא ״הנכון׳ /ולא הבינו כי ה פ ש ט מ ל מ ד א ת הנכון במישור
של פשט ,ואילו ,במקביל לו ,זהו המדרש ה מ ל מ ד את הנכון במישור של
מ ד ר ש .מ ה שעשתה תורה בדוגמה הנ״ל בשני פסוקים שונים בשני הומשים
שונים ,עשתה במקרה של יפת תואר באותו פסוק באותה םוגיא ,והביאה לפנינו
7
8
7אחד הסממנים המובהקים של לימוד תורה בימינו אנו היא הסגידה לפני הפשט,
וההתעלמות מן המדרש )אם לא זלזול מפורש בו( וכל זאת מתוך בסים אכסיומאטי
כי הפשט הוא הפירוש הנכון בכתוב .המבין אל נכון את המשמעות האמיתית של
המושג ״תורה מן השמים״ יודע כי ״זה אמת וברור הוא שכל התורה כולה מתחילת
ספר בראשית עד לעיני כל ישראל הגיע מפיו של הקב״ה לאזנו של משה …וכל הנמסר
למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה בתיבות …הרמזים
האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה רבינו״ )הקדמת הרמב״ן לתורה( :כשם
שנותן התורה התכוון למה שניתן ללמוד מתוך הפשט — כי הפשט היא אחת הפנים
הלגיטימיות של לימוד תורה — כך התכוון הוא למה שניתן ללמוד באמצעות י״ג ו־ל״ב
המידות שהתורה נדרשת בהן .על ידי גזירה שוד• ״תחת—תחת״ למדנו ש״עין תחת עין״
הוא ממון .זהו לימוד במסגרת מדרש הלכה )גזירה שוה( ,ותפקידו של מדרש הלכה
הוא ללמד הלכה .לימוד זה אינו עומד בסתירה לפשט של הלשון ״עין תחת עין״ או
״כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו״ אשר לדעת הרבה בעלי לשון הוא ״ממש״ )ואם
לחשך לחלוק על הבנה זו בפשט — טול דוגמה מ״וקצות את כפה״ וצרף לכאן!(
באשר הפונקציה של הפשט כאן אינה ללמד הלכה כי אם דבר אחר .ואלה דברי
הרמב״ם בנדון הלכות חובל ומזיק פרק א הלכות ב—ג …:שנאמר ״עין תחת עין״.
מפי השמועה למדו שזה שנאמר ״תחת״ ,לשלם ממון הוא .זה שנאמר בתורה ״כאשר
יתן מום באדם כן ינתן בו״ אינו לחבל בזה כמו שחבל בחבירו ,אלא שהוא ראוי
לחכדו אבר או לחבול בו כאשר עשה ,לפיכך משלם נזקו..״ עכ״ל .כמה חסרה היתד.
הורתנו אלו כתבה רק את הדין של ממון )כגון ״דמי העין ודמי השן ישלם״(! ראובן
אשר הוציא את עינו של שמעון היה מוכן ברצון לשלם נזק צער ריפוי שבת ובושת
והתברר בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי שילמתי את המוטל עלי )ממון( ויוסיף ללכת
בשרירות לבו ולפי מידת עושרו לשלם עבור מחוסרי א ב ר ! לכן כתבה התורה כי ״עין
תחת עין״ — זהו הדין שהיה ראוי שייענש בו ,אלא שלא ניתנה תורד• למלאכי השרת
״ועין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין״ וכוי .פשוטו של מקרא מלמדנו ״כך היה ראוי
כפי הדין הגמור שהיא מידה כנגד מידה ,ובאה הקבלה שישלם ממון )םפורנו שמות
שם( .הפשט מלמד חלק אינטגראלי של תורה — אבל במקרה דנן לא הלכה.
8וצר לנו שישנם מפרשים שמתוך מלחמתם למען תורה שבעל פה ״נפגשו״ דוקא עם
יריבינו הגדולים בעלי ביקורת המקרא )להבדיל בין קודש לטומאה( בזה ,שכשם
שהכופרים עשו את הפשט להלכה )והגיעו לדיעותיהם הנפסדות( כך מפרשינו עשו את
ההלכה לפשט ,ולא ראו כל פונקציה לפשט אלא ההלכה הנלמדת מן הכתוב .לא
השכילו לראות כי הקב״ה הוא אשר קבע מראש כי חלק מתורתו יילמד מתוך הפשט,
חלק אחר מתוך המדרש ,חלק אחר רק בעל פה )הלכה למשה מסיני( ועוד ועוד .אלה
הם שבעים הפנים של תורה אשר ניתנו כולם בזמן מתן תורה ,ומי שעושה מכל
מדרש חז״ל פשט הפסיד אוטומאטית את אותו חלק של התורה הנלמד מתוך הפשט.
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את שתי האפשרויות של המצוה ,בזה שהשאירה את התחביר — סגנון מ ו ט ל בספק
כשניתן
לפרש
לכאן ולכאן.
הסיטואציה
נתונה )״כי ת צ א
למלחמה .,וראית••.
וחשקת״( ,תפיסד .א ח ת של ה ה ל כ ה אומרת לנצל ה ז ד מ נ ו ת זו למצוד .גדולה ,ואילו
השניה אומרת לברוח מ פ נ י ה כמפני חאש ,ורק אם אי אפשר לו אחרת אז מוטב
שיאכל בשר ת מ ו ת ו ת שחוטות ואל יאכל בשר נבילות )קידושין כא ,א( .לולא חטאו
ישראל יכלו לטהר סיטואציח זו לשם שמים ,ועכשיו שחטאו ד י להם שלא ייטמאו
ב ה ממש .הז״ל בבבלי ,הם אשר אמדו א ה דרגתם של בני ישראל ,והם אשר קבעו
סופית א ת ההלכה ״לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע״ ״.
ואם ישאל השואל ,לשם מה צריכה התורה ללמד על ש ת י אפשרויות של מצוד׳
או ע ל ״הוד .אמינא״ כיצד יכלה להיות המצוד .לולא ח ט א זה )עגל( או אחר
)מרגלים( אשר שינה א ת דרגת עם ישראל ,וממילא את המצוד .ה מ ח י י ב ת א ת בני
ישראל )כי ישראל ואורייחא ח ד חוא( .פוק חזי בחלק ה ה ל י כ ו ת י
0נ
של התורה אשר
בו מובאים סיפורים שלמים ) מ ו ן גן עדן וכר( אשר לכאורה אינם יותר רלבנטיים
לדורנו מאשר ההוד! אמינא של ״בכל מקום אשר אזכיר א ת שמי״ ,אשר גם הוא
אינו עוד רלבנטי באשר כבר הטאו אבותינו בעגל ונשתנו פ נ י הדברים .אין זאת
כי אם רצתה התורה ללמד לא רק את מ ה שהיא מ ח י י ב ת כהלכות היים ,אלא מדי
שיכלה להיות ההלכה ,דהיינו לאן יכלו בני האדם להגיע אילו ע מ ד ו בנסיון החיים
9וכך פירוש דבריהם ז״ל ״אלה ואלה דברי א־להים חיים והלכה כ…״ ,כלומר הפסו?
סובל את שני הפירושים ההלכתיים הנאמרים שניהם כאותו מישור ,דהיינו המישור
ההלכתי ,נשאר ״רק״ לקבוע איזו תפיסה הלכתית היא המחייכת ,לא איזו היא הנבוכה׳
באשר שתיהן נכונות מבחינת האפשרויות של ההלכה .לפי זה גם מובן מאמר הזהר
כי ״הלכה כבית הלל בעולם הזה והלכה כבית שמאי לעולם הבא״ ,כלומר הכתיב
מקפל בתוכו את שתי האפשרויות של ההלכה בהתאם לשתי הדרגות של עם ישראל— :
המצב הנוכחי והמצב לעתיד לבא .מעולם לא מצאנו א ת ד י
ב ר
ח ז
״ל
״ א
ל ן ואלו דברי
א .חיים וכר״ נאמרים על ״מחלוקת״ בין הפשט והמדרש ,כי לא ייתכן ״מחלוקת״ ביל
דברים הנעים בשני מישורים שונים ושאינם יכולים להגיע לידי התנגשות או קונפליקט
1 0
מלשון ״הליכות עולם לו״
-דהיינו החלק הלא הלכתי של התורה .גם בכתב וגם בעל
פה אני נמנע מלהשתמש בביטוי ״החלק הסיפורי״ של התורה עקב האסוםיאציות עם
״סיפורי המקרא״ ועם אלה אשר עשו את תורתנו הקדושה לכעין ספרות .מדפי הספרים
)גם בספריות ״תורניות״)!(( מלאים ספרים על ״אמנות הסיפור המקראי״ וכדר ,המטפ־
לים בחלק הלא הלכתי של התורה כאילו בספרות יפה קא עסקינן .בלי להיכנס לדיון
סימנטי על המלה ״ספרות״ ,יצויין כי אין הטענה נגד הימצאותן של מסגרות וצורות
״ספרותיות״ בתנ״ך )ויבואו חז״ל ויעידו עד כמה חדרו הם לעומק הענינים האלה(,
אלא נגד הגישה לקודש הקדשים לא רק ככליכ של חולין אלא גם באי הקדושה של
חולין .הראיה מן החלק הד״ליכותי של התורה אל החלק ההלכתי שבה לא זו בלבד שהיא
מקילה על הלימוד במקרה דנן ,אלא אף מכוונת היא נגד אלה אשר עשו את תורתנו
כשתי תורות ,מקפידים כקלה כבחמורה בכל הנוגע להלכה שבה ,ואילו מדמים אח
סיפורי האבות לפוקלור של מסופוטמיה מלפני אלפי שנים .לא רק ״עין תחת עיר׳
היא תורה מחייבת ,אלא גם ״ותמנע היתד .פלגש״.
26
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נ , 5י
י ס ו לויקרא כי .פסוק י א :ד .ה .ו נ ת ת י משכני ט ״ ! —
ל ב א מ ת ״ ל מקום אשר אזכיר
..
. …בתוככם מ ל
מ י א ב א א ל י ו ו ב ר כ ת י ו ״ ע״כ .ובפסוק יב .ד .ה .והתהלכתי ב ת ו מ ם :עניו
ל .א אם כן א ת ה ל ו
המתהלך
שהיה נ מ ש ־ ן ו ־ מ ,ו ״
^ ,ו
בתוכנם״,
ו ב א ״ ״
״ _
כאמד,
ידל
" ״י
־ ל ־ י אשכון בתוכם .ו ב א ר זה ב א מ י י ״
־ ק ו
א
ת
נ ט י
ט ז י
? ן ד 8
ץ ע ו
ב נ
ה פ נ
ע
ו
ה
ה
א
ל
כ י
״ ו ע ש י
ה
א
ן
ל
א
ל
ך
נ
א
ו א נ ה
י
א
ו
ל י
ס
ח
כ
ל
ד
נ
־
ת
ל
י
א
ו
־
א
ל
י
ו
ק
מ
ס
ו
א
פ
נ ת ן ־ ם
ש
י
א
ד
ו
ל
,
מ
ג
ל
ע
ש י ה י ו
ם
מ
צ ן י ק י
י
ה י ם
ע ל י ן ן
א
ט
מ נ ! נ י
מ
א
ו ל ז ה
י
מ
א י ן כ ם
< י ל ק ח ת י
ל
ל י
ל
ב
ש
ו
ב
ש
״
עני
ח
ט
י
ל כ ם
ל
־ ט י
ע
ס נ ! י ,
״ אמדו
״ " •"יי^ ׳
ל כוונת ״ ז מ ר ו .
1״ ,לליים
י"
"ל־
״ ד ,א לשאר
׳
£ר=
'
מ י י ח י
מ ב ד ל י ם הנצהיים בהיותם א ז בצלמי כ י מ י ״ י ׳
י־־תז ר.ו. ,
י
1ז א ו ־ ן
8
;
נ
ב ! ה
ל
נ
' י י " " א ב ל א ת ה ל ך בתוככם ויראה " י י
^ ^
מקום
״העמים כסאי והארץ הדום רגלי …..ואל זי־ א ב י
י * יהייתי לכם לא־לוהים .אהיי־ ל א ־ ל
״ ״ "•יאיי׳ים
״ ״ * ' י ל ״ י .ובכן יהיה
ע
ו
1
נ
ב ד
כ 8ו
כ
א
ע
ן
ם
ע
ח
ב
מ ו
י
מ
א
ע ד י י
ל
א
מ
י
ה
י
ל
ה
ה ־ י י
יי^נם
1״
' ,
ל ל א -ל ה י ם ״ ״ ,נ י אמנם
נ 0
ם
-י -יי<ייית כל
נ מ י
י י ס .נ י החוליות נמשכים אחר היסייייז
0
יי"
1 , ,
"י" י ־'
אמ
נ א
'
י
״ ״ * ״ ־ י לענית מעי" " י ־ ־ י י ״ * ״ •
א
״ י ' ־ י י י י ־ י י מ ־ נ י א י ״ הייייי׳ יי•־ י י
־> מ י
0
י )
ט ה
־ י י י ם
א
ל
ה
א י י
ל
0
י
י
מ
ם
ל
ה
א
ל
ע
י
ס
ה
י
ת
5
^
א
ל
א
מ
8
ה
בבגל
ה ט נ י ה ,ט
£״ ״ ״ ־ ״יי• ־־י ניא־יח ־־־י .״״< ״ ״ י ״ ״ י י י
י
<•״״־!״
י
י׳""'
8
1
ייייי״לבי
ל ־
״ ,״־
'
*י ־
ל ״ ,״ ־,שי ״קי
שנל
ל
־ ו
במלכות ס -י י , -״ . ,
־ " י מ י ההדגשה פעמיים על ״שמה״ " ? א • י
י מ
י " י ק יי ) .ש ״ ״ י .״ ־ א י ה א י
^ מצאנו
כ
א
ן
ב ו י ק ר א
ב ת י א ן ר
ך
ך
ג
ת
ב ג י
ב ם ,ן י ם
ל א
^ י"
י
יגיז אדם הראשון לפני החטא.
www.daat.ac.il
ש
ו
א
ל
ת
א ח י
"י
.
'
י ס י ז ! י
לעתיד ל
ב א
י י ל ״ התורה
י
?
נ
ם
לא"^-
אשר
27
כ מ ת ן תורה לולי השהיתו היתה הכוונה לשום אותם ב מ ע ל ת ימות המשיח ועולם
רע״ם.
ספק״ ,.ע
דברי הרצוג
דעת״-כמכללת
הבא שיעד בזאת הפרשה בלי אתר
הדיבור הישיר
אם הקו ח מ נ ח ה אותנו נכון הוא ,ששינוי בסגנון משקף שינוי בתוקף המחייב
של הכתוב ,ניתן לגשת ב א מ צ ע ו ת עיקרון זה לבדוק את אותה התופעה של הדיבור
חישיר בתורח .מדוע בסיפור מסוים תספר חתורח את אשר אירע וחחרהש ,ואף א ת
מחשבותיו׳ של חאדם ,ואילו בסיפור אחר נותן חתורח לאנשים לספר חם בעצמם
א ת הקורות אותם .ברור שלא ברחח חתורח מ פ נ י חשעמום חנובע מחד גוניות
הסגנון ,ושינויים אלח בסגנון חינם ,איפוא ,מחותיים .נראח לחציע כי חלק מסוים
מהערך המהותי של הסגנון העקיף ל ע ו מ ת הדיבור חישיר יימצא בחבדל בתוקף
חמחייב .ברור כי ״דברי אנוש״ מחייבים פחות מדבר ה /באותה מידה וסיפור ה׳
מחייב פחות מציווי ה׳ .למותר לציין כי ״דברי אנוש״ שבתורה דברי תורה ח ם !
אין בין ״אנכי ה׳ א־להיך״ )הצהרה( לבין ״זכור א ת יום ה ש ב ת לקדשו״ )ציווי(
לביו ותמנע היחד ,פילגש )סיפור( לבין ״אבל אשמים אנחנו על א ח י נ ו ״ ) ד י ב ו ר ישיר(
מבחינת הקדושה שבחם .אבל לא כל דבר שבקדושה ,מחייב באותה מידה ,וכשם
שראינו הבדלים בין הקטיגוריות הראשונות כן נבדוק ע ת ה לראות אם אין בדיבור
הישיר שלב ״נמוך״ יותר בהיאררכיה חזאת של תוקף חיוב הדברים .תחילה נביא
ראיה לטיעון העקרוני כי לא הרי הסגנון העקיף של חתורח כחרי סגנון הדיבור
הישיר .בראשית מב ,ב :ויאמר הנה ש מ ע ת י כי יש שבר במצרים ,רדו ש מ ה ושברו
לנו משם ונחיד ,ולא נמות .רש״י ד.ה .רדו ש מ ה :ולא אמר ״לכו״ ,רמז למאתיים
ועשר שנים שנשתעבדו כמנין רד״ו ..וד״מזרחי מ ק ש ח :לא שמעתי פירושו ,כי כל
ההולך מארץ כנען לארץ מצרים ייקרא ״יורד״ ,ומארץ מצרים לארץ כנען ייקרא
״עולה״ ,מ פ נ י ״שארץ כנען גבוהה מכל הארצות״ )זבחים נד ,ב ( ! ועוד גבי ״וירדו
אהי יוסף״ דכתיב בתריה )בפסוק ג׳( דלא כתיב ״וילכו״ מאי איכא למימר ? ! ומשיב
על קושיתו המהר״ל בגור א ר י ה :ד.ה .ולא אמר ל כ ו :כי היה ראוי לתפוש לשון
טוב ,כי ״רדו״ מלשון ירידח ,ואינו דיבור צח וטוב לשון המורה על ירידה .ואמרו
הז״ל )שמות רבה ריש פרשה נ על הפסוק( ״פתח דבריך יאיר״ )תחלים קיט ,קל(.
ואע״פ שמי שהולך מארץ ישראל למצרים יורר ,״דארץ ישראל גבוה מכל
הארצות״ ,אפילו הכי לא הוי ליה ) = ל י ע ק ב ( למימר כך אחר שהוא לשון ירידה.
אבל מד ,שכתוב ״וירדו אחי יוסף״ לא קשה ,כי הוא לשון הכתוב ,ודוקא המדבר
לא יאמר ״רדו״ מפני שהוא לשון קללה אל המדובר ,עכ״ל .וכן כותב חמחר״ל
להלן בבראשית פרק מ ג פסוק כ על דברי רש״י ה ה .ירד ירדנו )בתחילה לשבור
א ו כ ל ( :ירידח היא לנו .ואלו דברי ח מ ח ר ״ ל :כבר כתבתי למעלה שכל מקום שנאמר
לשון ירידה במדבר עצמו בא לדרשח ,שאין למדבר לדבר לשון ירידה עליו .אבל
כאשר הוא דיבור הכתוב לית קפידא
1 3
יסוד גדול הניח כאן המהר״ל ב ה ב נ ת חחבדל בין דיבור הכתוב ובין הדיבור
15ראיה לשיטת המהר״ל אפשר להביא מלשון יעקב אבינו עצמו בהישמע לו דבר
הבשורה ש״עוד יוסף בני חי ,אלכה ואראנו בטרם אמות״ )בראשית מה ,כח(.
23
www.daat.ac.il
הישיר ,עם היותם שניהם דברי א־לוהים היים .ברור שכל מ ה שכתוב בתורה הוא
דעת -
אמת אבסולוטית ,אבל אין זהאתר
הרצוג כ י התורה בחרה לשנות מדיבור
מכללתלראות
מאתנו
מונע
ישיר לדיבור עקיף וכדו דוקא משום שחנלמד מ ז ח אינו נלמד מזח .כשהתורה
מספרת על הליכה מארץ ישראל להו״ל עליה להתחשב בכלל ש״ארץ ישראל גבוהה
מכל הארצות״ ,כי זוהי א מ ת חמחייבת כביכול א ת כותב התורה עצמו ,ואחד
הדברים שרצתה התורה כי נלמד מ ן הספור הזה ה י א העובדה ה ז א ת אודות מ ע ל ת ה
הרוחנית של ארץ ישראל לעומת הו״ל .אבל כאשר נותנת התורה ל״גיבוריה״ לדבר
היא מתכוונת — בין היתר — כי נלמד מ ה ם כיצד ע ל הצדיק לדבר ולנסח א ת אשר
בדעתו לוג?ר .כאן מחייב הכלל שאין משתמשים בלשונות בעלות אסוציאציה
שלילית ,וברור שהצדיק יעקב בהיר האבות לא ה י ה מ ש ת מ ש בלשון ״ירידה״
כשיכול היה להביע א ת דעתו בלשון ״הליכה״ .לכן הבינו הז״ל כי השימוש בלשון
הלא־מקובלת היא חריגה ונועדה לשמש יסוד לדרשה מסוימת .הלשון ה י א הריגה
ובמילא עומדת לדרשה — דוקא ורק משום שהיא נ מ צ א ת בכתוב של דיבור ישיר 0נ.
בעזרת חאבהנה בין הדיבור הישיר ובין דיבור הכתוב ניתן לגשת לפסוקים
אשר העסיקו א ת המפרשים ,כגון ״אבל אשמים אנחנו ע ל אחינו אשר ראינו צרת
נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו״ )בראשית מב ,כ א ( .מדוע לא כתבה התורה
כבר בפרשת וישב ״ויתהנן יוסף אל אהיו בצר נפשו ולא שמעו״ י י תשובה אפשרית
היא כי לא הרי הדיבור הישיר כחרי דיבור הכתוב .אילו היה כתוב ״ויתחנן …ולא
,
7ו
16בפסוק ״ירוד ירדנו״ ,,ירידה היא בשבילנו״ בודאי יאמר המהר״ל כי האחים אמנם
כן השתמשו בלשון ירידה — וזאת למרות הכלל של ״ותבהר לשון ערומים״ — כי
הסיטואציה המיוחדת אליה נקלעו היא שחייבה והצדיקה את סטייתם זו מן הנורמה
בדיבור צדיקים .כתיבת סטייה זו בתורה היא אשר גילתה לעיני חז״ל את אותו חלק מן
הדו־שיח שרצתה התורה כי נדע עליו ונלמד ממנו .אולם בקשר עם ״רדו שמה״ ניתן
לפרש באחד משני פ נ י ם ) — :א( שיעקב בעצמו אמר ״רדו״ שלא כמנהגו ,כדי ללמד
לבניו אודות האורד האפשרי של השעבוד במצרים) .ב( שהתורה כתבה ״רדו״ —
אע״פ שיעקב אמר ״לכו״ ,כי היא רצתה ללמד לנו את אורך השעבוד במצרים .נראה
כי המהר״ל ילך באחת הדרכים הנ״ל .דרך שלישית מיוצגת על ידי בעל באר יצחק
)וזאת בניגוד גמור לשיטת המהר״ל בדרשות הז״ל למבין בדרכו של המהר״ל( ,ואלו
דבריו… — :שזה הדרש הוא מדרשת דורשי רשימות .וכבר ביארתי במקום אהר שהם
לא יוציאו דרשתם מכח הכרע הכתובים או מיתור לשון ,רק שמגלים רמזי המקרא
ואיד נרמזים המאורעות שבעתיד בספור מאורעות העוברים ,ויוציאו זה גם על ידי
הנוטריקון וראשי וסופי תיבות מזולת שום הכרע לזה ,רק שמראים מחכמת רמזי הכתו
בים .ומה שכתב רש״י ז״ל כאן ״ולא אמר לכו״ רצונו לומר אם לא היה אומר ״רדו״
רק ״לכו״ לא היה זה מרומז במקרא .ודרשה זו הוא כדרשת כתונת כפים שדרשו ז״ל
פוטיפר סוהרים ישמעאלים מדינים ,וכדרשת ״נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על
ידיה״ האמורה ברבקה כנ״ל.
17ועיין בזה טיפול ניאות וסברות מענינות בספרה של הפרופ .נהמה ליבוביץ עיונים
על חומש בראשית ,פרשת ויצא עמודים ,238—9ופרשת מקץ עמודים .330—331
29
www.daat.ac.il
שמעו״ היתד! זו ה א ש מ ה תורנית ב ע ל ת תוקף תורני נצחי כי כך אמנם קרה ,כלומר
חתחנן ,ראו בצרת נפשו — ולא שמעו .לשון א ח ר ת :סגנון כזה היה קובע באותה
אתר דעת -מכללת הרצוג
דרגה בה נקבעים דברים בתורה כי אמנם נגועים האחים בנגע האכזריות באותה
הדרגה החמודה המגיעה ע ד לעדות של תורה שבכתב ,ומה שנקבע בתורה שבכתב
הוא קביעה נ צ ח י ת עם כל ה מ ש ת מ ע מ מ נ ה לגבי הדורות ח ב א י ם .לעומת זאת
כאשר כותבת התורה ״בהתחננו אלינו ולא שמענו״ הרי זוחי עדות חתורח על
מ ה ש ב ת האחים באותה ש ע ה — שנים לאחר המעשה .עדות זאת נאמנה היא כי
תורה היא ,אבל היא העדות האוביקטיבית על ההרגשה הסוביקטיבית של האחים.
לא ההרגשח חסוביקטיבית של חאחים אודות דרגתם חרוחנית היא קובעת את תוכן
דפי ההיסטוריה שייכתבו ,אלא ק ב י ע ת התורה עצמה אודות המאורע .כאן האהים
קבעו ולא התורה ,וקביעה זו אינה הורצת גורלות כשם שקביעת יעקב אבינו ״אלכה
ואראנו״ אינה יכולה לשנות את ההבדל חרוחני בין ארץ ישראל ובין חו״ל — אעפ״י
שהמלים ״אלכה ואראנו״ כתובות בתורה) .ועיין הערה .(15
אם נעיין ע ת ה בדרשותיהם של חז״ל גיוכח לדעת כי גם בחלק ההליכותי ואף
בהלק ההלכתי של תורה נוטים הם לא להביא דרשח מחייבת הבנויה על הדיבור
הישיר בתורה .וכך מ צ א נ ו בבראשית רבד ,פרשה ו סעיף ז :״ויתן אותם א־להים
ברקיע ה ש מ י ם ״ :א״ר יוחנן ,שלושה דברים ניתנו מ ת נ ה לעולם ואלו ה ם — :
התורה וחמאורות והגשמים .חתורח מנין י שנאמר )שמות לא ,יח( ״ויתן אל משה
וכר שני לוחות העדות״ .המאורות מנין ,שנאמר ״ויתן אותם א־לחים״ .הגשמים
רבנן אמרי ,אף חרחמים
מנין ,שנאמר )ויקרא כו ,ד( ״ונתתי גשמיכם בעתם״
שנאמר )תחלים קו ,מו( ״ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם״ .ולכאורח תמוה
הדבר מדוע נאלצו חז״ל להביא ראיה ע ל מ ת נ ת הרחמים מפסוק בתהלים כשמקרא
מ ל א דיבר הכתוב בתורה )בראשית מג ,יד( וא־ל ש־די יתן לכם רחמים לפני
18
18כשם ״שוידא הם אבי כנען״ הביא לתוצאה ש״ארור כנען״ — יהיו התולדות צדיקים
אשר יהיו )ואליעזר היה ״דולה ומשקה מתורתו של רבו״ ובכל זאת ״אין ארור דבק עם
ברוך״( ,וכן מצאנו בכל ספר בראשית שנקבעה מציאות לדורות על ידי מעשי הראשו
נים ״כי התולדות נמשכים אהרי היסודות כמו שהאילן ענפיו נמשכים אחר העיקר
והיסודות״
)מהר״ל( .הילדים אינם אשמים ,אבל עובדה היא כי אינם ראויים .כך
״מובנות״ כל פרשיות האפליה בחומש בראשית )בעיקר( כגון ״פחז כמים אל תותר״,
״ארור אפם כי עז״ ״שיכל א ת ידיר׳ ו כ ר וכו׳ ואכמ״ל .על הערך הנצחי של דברים
הכתובים בתוך תורה שבכתב כתב ,בין היתר ,בעל אור החיים לויקרא כד ,י ד .ה .איש
הישראלי :טעם שלא הוזכר שמו ,אולי שלא רצה להזכירו משום שעל ידו היה הדבר
שנקב בן הישראלית את השם ומגלגלין )חובה ע״י חייב( ,ואין הקב״ה חפץ לגנות אדם,
ומה גם כתורה שנשאר הרושם לעולם ועד ,עכ״ל ,ושמא בגלל זה כתבה התורה על
אכזריותם של אחי יוסף באבלם אבר מן החי )עיין שם ביאורו של המהר״ל בנדון( לא
בלשון מפורשת אלא ברמז על ידי המלה ״רעה״ — :״ויבא יוסף את דבתם רעה אל
אביהם״ .כי לא הרי הכתוב במפורש כהרי הכתוב ברמז — ועוד ידובר בזה במאמר
הבא .ועיין עוד בהערה 11למעלה על ספר בראשית כספר יסודות.
30
www.daat.ac.il
1 9
האיש ! אין זה אלא שאין למדים מ ת פ י ל ת יעקב על בניו ואליהם ,כשניתן ללמוד
מכללת הרצוג
מסיפור התנ״ך על מאורעות אתר דעת -
ההיסטוריה.
שוב מצינו בספרי לדברים א ,כח )״אנא אנחנו עולים ,אחינו המסו א ת לבבנו
לאמר ,עם גדול ורב מ מ נ ו ערים גדולות ובצורות כ ש מ י ם ״ ו כ ר ( :ר ש ב ״ ג א ו מ ר :
דיברה חורה בלשון הבאי ,וכן הוא א ו מ ר )להלן ט ,א( ״שמע ישראל אתח עובר
היום את הירדן )לבא לרשת גויים גדולים ועצומים מ מ ך ערים גדולות ובצורות
בשמים״( .אבל מ ה שאמר חקב״ה לאברהם אבינו ״והרביתי א ת זרעך ככוכבי
השמים״ ,״ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל למנות את ע פ ר הארץ גם זרעך
ימנה״ אינו דבר הבאי .ע כ ״ ל הספרי .הז״ל רואים אפשרות של דברי הבאי רק
ודוקא באותם הכתובים בהם מדברים בני אדם )בני ישראל ומשה רבינו( .מתוך
נאמנותה של התורה לשקף נ א מ נ ה א ת הרגשות בני אדם ותפיסתם ,היא מוכנה
להביא את דבריהם באוביקטיביות מלאה ,דהיינו תיאור אוביקטיבי של ההרגשות
הםוביקטיביות של בני ישראל מהד ,או ההפרזה המכוונת של מ ש ה ר ב ע ו בדבר
אתם מאידך .חשימוש הזה בדיבור ישיר לשקף את מ ח ש ב ו ת האדם והרהוריו —
מתוך הבנד .ברורח כי חפיסח זו של חאדם אינח תואמת את חמציאות האוביקטיבית
לפי זה תובן
— הוא אשר חראנו חז״ל בקבעם כי ״דברה תורה בלשון הבאי״
ההדגשה בלשונו של רבן שמעון בן גמליאל ״אבל מ ה שאמר ה ק ב ״ ה לאברהם״ ולא
״אבל מה שנאמר לאברהם״ ,כי ה ק ב ״ ה אינו מ ת פ ע ל ואיגו מ ד ב ר בלשון הבאי ,ולכן
דברי הכתוב המשקפים בצורה אוביקטיבית את המאורע או הדיבורים המתוארים
אין גם בהם דברי הבאי.
2 0
ומן חדוגמאות מתוך חחלק ההליכותי שבתורה אל ההלק ההלכתי שבה ,אשר
בו נראח ביתר ש א ת א ת חאבחנח חברורח מבחינח הלכתית ,דחיינו מבחינת האפשרות
ללמוד הלכה בין חנאמר בלשון חכתוב ובין חנאמר בדיבור ישיר .בספר דברים
האזינו לב ,לז נפלה מחלוקת בין חמפרשים כיצד לפרש את חכתוב ״ואמר אי
אלוחימו צור חםיו בו״ ,אם נושא חפועל ״ואמר״ הוא אומות העולם ״ או חקב״ח,
שחוא חנושא של הפסוק ה ק ו ד ם :״כי ידין ח׳ עמו וכר ״ .לכאורח מחלוקת פשוטח
בתחום חפרשנות איכא ביניחו .אולם חנצי״ב בחעמק דבר טוען כ י חחכרעח בענין
עשויח ליפול לא על פי קריטריון רגיל של פרשנות )תחביר ,לשון וכדומח( אלא
19כי גם כאן וגם שם מדובר על מתנת )מלשון מתנת חנם( רחמים ,כלומר רחמים שלא
כדרך הטבע ,הלא הם רחמי האויב )האמיתי או המדומה( על יריבו .ולכן אין מביאים
ראיה מדברים יג ,יח ״ונתן לך רחמים ורחמך״ ,כי שם ה׳ הוא המרחם ,ואין אלה
רחמים של ״מתנה״ ,כי ״מה הוא רחום״!
20ע״פ גירסת הגר״א ,כלומר גם בפסוקנו וגם להלן בפרק ט .א הביטוי ״גדולות ובצורות
בשמים״ הוא דבריי הבאי.
21אין בין מושג זה של הבאי ובין דיברה תורה כלשון בני אדם ולא כלום ,ואכמ״ל.
22רמב״ן :האויב יאמר איה אלהי ישראל ,כענין ״למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם״ .וכן
הרשב״ם :וגם האומות יאמרו איה נא אלהיהם של ישראל .וכן באבן עזרא ועוד.
23רש״י ד .ה .ואמר :הקב״ה עליהם .למעשה מקור המחלוקת של הראשונים הוא במהלוקת
מבוארת בספרי בין ר׳ יהודה ור׳ נחמיה.
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פ י
ע
ף
י ? ת ז י
מ
ה
י
ח
י
כ
ה
ק
י י ה ע י
ש ז ז ז
מ
ל
מ ז
ד
ה ז ה
ה פ ע י י
א
ב
ש
י
י
ר
א
^ מריבוי
׳
'
"
"'
'
ל
ט ב׳
׳ל ׳
מפסוק זה הלכה הרי שדברי ה׳ הם ,כי י א יר״כז ל ל
' ןן
י
ישיר של כשר ודפ .ואלו דברי ה נ צ י ״ ב :לפי ד ע ת ה ז ״ ל בעבודה
" דושרי
פירוש ,י י ן נסכם״ ייז נסך של עבודה זרה ,ואיתקש ל
£אומיה
׳
ל
השאילתות בפרשה זו )קסב( והרמב״ם )
גמורה מן ה ת ו ר ה ״ ,ו א פ כן הוא מאמר הקכ״ה שיאמר אי אלוהימו של
,.״ובעצמי׳
העולם .עכ״ל הנצי״ב.
י<תב?
׳
׳ל
ל
י ל
' ' * הכהיב
^
י נימי
י׳""
מאליו ומובן בדרך פשוטה והגיונית ל
ךיבריס
'
׳
?^ ר,רי
'
השמים על הארץ ׳ )רמב״ם ספר המצוות השורש השלישי(׳
ר״
בפיו של אדם — יהא גדול אשר יהא ,אפילו בחיר ה א ב ו ת או משי׳ י
נכנס אלמנט סוביקטיבי מסוים הגורע במידה כלשהי מהאוביקטיביות המוחי׳
נצחיות חידתי
שלל נצהיוח
.רצון ה׳ שהיא
יבור
תורתו.
׳*!!יא חלק מהיסוד ש
מ י ד
כ ד
ד
א
ד
י
י
ז ר ד
ת
ד
2
א
כ
ף
ן ך ע
ז ב ח
מ א כ
מ ד י ב ו ר
א י
י ש י
ד י ב ו ר
י
ש
י
ק
ף
י
ש
י
א
ש
ד
ב
מ
״
א י ז
ה
ב
כ
י
ו
ו מ ד י ם
ת
ב
ז
ש
א
כ ה
ד
ר
ע
ו ב י ז
ת
ה
ה מ ה י י ב
ב
כ י
ר
י
ש
ד
ק
ב
ה
ר
ו ת
ס
ר
ד א ו ר י י ת א 2 6
כ מ י ד ,ו
פ י
א
י
ו
ש
ת
כ
נ
ד
ת
ה
ב
ת
נ
ו
א
ה
ד
ו
ה
י
ת
כ
מ
ה
י
ח
מ
ב
צ
י
ב
ד
מ
א
י
י
א
ב
ו
ב
(
ש ד י
ו י
ע נ י
י
י
ם
ת
מ
,
א
מ
ע
0
י
ק
ב
כ י
ם
ר
י א
י
י
א
ו
ב ש ת י י
ם
ש
ב י ז
ו
ם
ש
ס ג נ י ן
י
ה
נ ת ז
״
א
ב י ג י
ח
מ ד
מ
ד
י
ס
י
ר
ד
א
י א
ם
? * ,ליא על
י
והנה דוגמה נוספת של שיטת חז״ל ללמוד הלכי׳ ל א
^עזר
הכתוב .במסכת חולין קיג ,א בהבאת ההוכחה ל י
שגדי
^ ?י *
גדי דוקא אלא על כל בהמה טהורה אומרת ה ג מ ר א
ל ן פריי
ק ר א :״וישלח יהודה א ת גדי העזים״ )בראשית לח ,כ( כאז < י
*ר(
״ "
^
׳
' ״"
'
י * הל
ורחל במשמע .זליליף )בשר בחלב( מיניה )גדי עזים דוקא
על'הי '
קרא א ח ר י נ א :״ואת עורות גדיי העזים״ )בראשית ׳
ןןי<׳
מקום שנאמר גדי סתם ,אפילו פרה ורחל במשמע .עכ״ל הגמרא•
"בר חייי^
' '
^ ''
י
ל
־ א )אל
במקומו בפרשת משפטים בפסוק ״לא תבשל גדי וגל׳״ וכאז
^ י זר ,זזפסיה
^
' ^
^
' ןגן י 0
הצאן( וקח לי משם ש נ י גדיי עזים .וכן בפרשת וישב הביאו ל ^
׳
״ עיר
?
״וישלח יהודה א ת גדיי העזים״ )לח ^ ,י ל
״ויאמר יהודה אנכי אשלח גדי עזים״ ,והלא דבר ה ו א ! ובהידושי ה ר ש ״ ^
ש
כ
י
א
ב
ש
:
מ
נ
א
ה נ י
מ י
ש
נ
א
מ
י
ג 7י
י
3
י 1
א
,
ש
פ י
מ
א
״
ל
ר
ר
ב
ן
ד ׳ כ
פ י
מ
ז י
ז
ע
י
ה י ד
ם
ש
י
י
״
ג ד י
(
י ,א
ע ז י ם
מ
כ
ק
ם
י
ב ת י ב
ב ג ז י ר ה
י
ש
י
כ ז
כ
ט ז (
א
ג י י
ן
י(א
ל ר
ע ז י
ב
ו מ ע י ר
י
ת
מ
י
מ
ב
ה
א
י
י
ש
ת כ
ט
ז
ז
י ה נ ה
:
ה
מ
נ
ש
י
ע
ג
כ
ב
ז י
ע נ י ז
ר
י
ל
א
ג
נ ע י ר
ק
י
י
ר
מ ה
כ
מ
י
א
ג
ה
ד
מ
א
ז ה
ב ע נ י ן
פ
ס
ו
ק
ו
ז ד
ה
א
ס
פ
י
ק
ק
ה
7
ד
פ ס י ק
ם
ג
־
י ז
ע
ם
א
ה
ה פ ס ו
י
ק
ד
ם
?{ך
ב ז ר
ש ם
ל(
ח
ל
ב
זבחי*
1
ש
24היין של עובדי כוכבים אסור ואיסורו איסור הנאה ,דאמר קרא ״ א י
יאכלו ישתו יין נסיכם״ ,מ ה זבח אסור בהנאד ,אף יין אסור ב
25וכד כותב הנצי״ב במפתחות שלו להעמק שאלה ל ש א י ל ת ו ת
׳
'
י־
ב
ה
ל
כ
י
מ מ ג ו
ת
מ
כ ד י
א
כ
ל
י
ת
ש ע ו ר
א
ד
ס
י
ר
ו
'י'׳י׳
א ז ד ,ד ד
ת
מ ן
ה ת י ד ה
ש
•
ל
א
ל
ש כ י ו ו ן
ש
ת
ל
ת
ו
מ
י י ז
ה
ש
נ ס ד
כ
ת
ו
י
ב
ב
ב
ס
:
ה נ א ה ,
ב י א י ר
6
ת ב ר״רמב"
מ ר >
פ
פ
י
ר
?
״
א
ה ל כ
ה י ר א י ם
ז
7
32
ש
,ךל,מי ׳
ימן ה
א
מ ט ה דעת רכינז )השאילתות( דיין נסך ששכשך לעבודה זרה ולא
כאכילה מן התורה ולא בהנאה.
26על הקשר בין דיבור ישיר של א ד כ בתורה ובין מציות י י ~~ * -
במחלוקת רמב״ם ריעב״א בראש השנה טז .א בענין מצוות דרבנן בי־ ׳׳
להלן.
www.daat.ac.il
הי
ם י
^ עדייו "
ג י ס
י י
6י י
י
,י&ור
' ^,יר בק
ע
ג ט
ןגרי
'
אתר דעת -מכללת הרצוג
יטיח הרבה ל י
הגנן
רא
ה
ל
בתן
כיור
בו
יזז
א
ך
י
ן
י
ה׳ בתורה כמוהו כדיבור התורה עצמה ובודאי אין לראות
גים
^
^ חיבור ,כ פ י שהיא מובאת בפירושו של המשך חכמה לבראשית
י
ם
י
י
ע
ב
^
י ט (
ת
י
י
ל מ ע ן א ש ר יצוח א ת בניו ואת ביתו אחריו וכר .הנה חינוך
ות ע ש ה
^
2 8
לא נזכר ,רק עשה ״ולמדתם אותם את בניכם״)דברים
מוד תורה …ומקור מ צ ו ת חינוך במצות עשה מקורו בזה הפסוק
״
שצוה א ת בניו בקטנם ע ל המצוות
איסורים
ב
ראימ3
ר מ 3
״
קרא ד״חנוך לנער על פי
< 0ש ה ב י א הרמב״ם בסוף הלכות מאכלות אסורות *י־)ושם לענין
( 3 1
ככר
גס ה
ב
ך
ב
א
׳
^
ב ר ן ז ס
ר כ ן
יה מלשון התורה ע צ מ ה ולא מלשון ג נ י ארב ,ואע״פ שכתובים
הפסוקים ה ק ו ד מ י ם ״ שהם דברי רבקה ויהודה
^ ״ ע ל פי מ ש מ ע ו ת המושג במאמר זה .לפי זה תובן אולי שיטת
ד ״
^
ד
ש
למי
יא,
י ו 1י
מ
׳ ׳ ד י ב ן ר
׳ יט
כא
ב
ש ב
^ ^
ף ה
הראשן
י
,
.
יל* ה ע ל ה ארוכה יעויין שם .אבל לדעתי נראה ברור דרוצה
ך יי
קבלה
2ג
,א ב ל העיקר מאברהם…
ש א ע ״ פ שדרוש סגנון של ציווי עבור תוקף מחייב של מצוה,
ם
ה כי אם נצטויגו להצהיר שלא עשינו כך וכך ,הרי זח כאילו נצטויגו
2 7
ל מ י י ת שיטת
לדכ
.גמרא להביא את הפסוק הראשון בתורה ממנו ניתן להביא הוכחה
ר י ה ס
^ ללמדם תורה.
^
ש
אכרה
א ^ ]
ס
^
ה י ה
^ ינת סיפור דברים בעלמא אשר ממבו אין לומדים הלכה מחייבת .דעת
*ת ב
א
נ י ן
^
ח
^
ב נ 5ם ן ק
מד*
י
ו ציווה את בניו ללכת בדרר ה׳ ,כי אין פסוק המכפר כך ,ואילו היה כזה
ה נ ן ע ן ך
הוון
ח
כ
^ לומר כי לומדים את מצות חינוך בנים מהעוכדה ההיסטורית
י
א
כי כאן בפסוקנו זה מציגו שה׳ מדבר אודות המצוה לאברהם לצוות
.דיבור זה של ה׳ :דיבור הכתוב נחשב ,ולכן מוכן המשך חכמה לראות
ןה
?יי ליין דאורייתא) .החולקים עליו בודאי יראו בפסוק זה לכל היותר
ורי
•*היה אשר כפי שראינו ל א כל אחד מובן לראות בה מקור לדין מחייב
הלכה רח .
* ? .כז '׳לכה
ך • אע׳׳פ שאיו בית דין מצווים להפריש את הקטן
^ לגע
ב ן
יף
בעוד
^
^
) ׳ ׳ ל ע
3
כלומר
ל
;
נ 3י א י
*' ס
ת^
יזזה
כ
כ ל ה
ש
^
ל
י פשוטם של מקראות אלה קרוב יותר להלכה הנלמדת )ועיין בזה חלק
הערה ,10והערותיו־הארותיו של הרב מאיר בלומגפלד ב״המעיך תמוז
>• ייתכן גם כי יש להבין ולהסביר את הרמב״ם על פי שיטת בעל רביד
כ
^
שבראש ספרו ,וכך כ ו ת ב :במקומות הרבה מן התלמוד מביא דרשה מדברי
^
ילים להביא מן התורה .ונראה שהוא ראיה שכף פירשה הקבלה …שוב
יזכ הקיבו אהרן )לויקרא כב ,ט .ועיין עוד נדה לב .א ותוספות שם
ט ת
י
*01
ל? א׳
י נ מ ״ ט ״ ( ולא רק לאפרושי מאיםורא.
וכתובים .ידועה שיטת הרמב״ם להביא כמקור להלכה פסוקים שחדל
׳
י^יתי
3עי
ה
^
א
יישי כ י י לחנכו בקדושה ,שנאמר ״חנוך…
כמה רואה בפסוק בבראשית מצור .על האב לחנך את בנו למצוות עשה
ל
ק
1
-מצוה על אכיו
^ עכ״ל .בהמשך המאמר בע״ה ניתן הסבר אחר לתופעה הזאת של
^
נ ע
ש
ל
מ
א
מ
' י
י ׳ ׳ על פני ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בגיר׳׳
נ ו
)״המעין״ טבת תשיל עמוד .(6
www.daat.ac.il
33
בלא תעשה שלא לעשות כך וכך .נראה כי תפיסה זו יכולה לשמש לנו כיסוד ל ה ב נ ת
אםהרצוג
מכללת
אתר דעת -
אין לומדים הלכה מדיבור ישיר ,ה ד י
הישיר .כי
תהליך דומה במסגרת הדיבור
זהו כשהאדם מדבר אל הכירו .אבל כאשר מדבר האדם אל הקכ׳׳ה ,וניתנת ה ס כ מ ת ו
— המפורשת או אפילו האילמת — של ה ק ב ״ ה לדבריו ,שמא בדיבור ישיר זה נ י ת ן
למצוא תוקף מחייב יותר ,באשר כאילו אישר הקב״ה א ת הדברים ,ומפי עליון ע ת ה
יצאו .דוגמה להסכמת ה ק ב ״ ה — חן חאילמת וחן חמפורשת — לדיבורו של ה א ד ם
מצינו בפרשת נדרו של יעקב בפרשת ויצא כח ,כ—כב :וידר יעקב נדר לאמר
וחאבן חזאת אשר ש מ ת י מצבר .יחיד .בית א־לחים ,וכל אשר תתן לי עשר אעשרנד
לך״ .המשגה בפאר) ,א ,א( מונח א ת הגמילות חסדים בין אלה חדברים שאין ל ה
שעור ,ואילו חז״ל )כתובות נ ,א( ק ב ע ו :תניא מבזבז לצדקת אל יבזבז יותר מהו^ען,
שמא יצטרך לבריות .אמר רב נחמן מאי קרא ,דכתיב ״וכל אשר תתן לי ע #
אעשרנו לך״ .חגר״א בפירושו שנות אליחו למשנח חנ״ל כ ו ת ב :ואיסור זה ז ץ
דאורייתא .והא דאיתא בגמרא באושר! התקינו שלא לבזבז יותר מחומש ,ה פ י ר ו ש
הוא שחיח מקודם חלכח למשח מסיני ואח״כ חזרו ויסדו כהלכה ראשונה ,ו ז ה ר
הפירוש באושא התקינו דשם חזרו להלכה למשה מסיני הקדומה• וכן א י ת א
בירושלמי פרק זה * .עכ״ל .המפרשים תמהו מ ה ראה הגר״א לראות דוקא בדרזעד,
זו של רב נחמן דרשה דאורייתא .אולם לפי דברינו נראה כי אמנם כתוב זה י ,ש
לחוות בסיס לדרשה דאורייתא בהיותו דיבור ישיר מיעקב אל הקב״ח ,דיבור א
הלק ממנו )עשר אעשרנו לך( קיבל א ת הסכמתו המאוחרת של ח ק ב ״ ח ,ו א י ל ך
חלק חראשון אף קיבל את חסכמתו המפורשת בצורת צ י ו ו י ) ב ר א ש י ת לא׳ יג> :״ א נ כ י
חא־ל בית אל אשר מ ש ח ת שם מצבר! אשר נדרת לי שם נדר״ ואח״כ )שם לה ,א (
״ויאמר א־להים אל יעקב קום ע ל ה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לא־ל ח נ י א ד ,
אליך בברחך מ פ נ י ע ש ו אחיך״.
תפיסה זו באופי חמיוחד של נדרו זח של יעקב כמקור אפשרי ללימוד ה ל כ ה ,
באשר איננו דיבור ישיר רגיל ,יכולה לסייע בידנו להבין את פסק דינו ה מ י ו ח ד
של הרמב״ם הנאמר ללא מקור בחז״ל )״יראה לי״( ואשר עליו סמך הראב״ד
שתי ידיו .רמב״ם הלכות חרמין וערכין פרק ו הלכה ל א :יראה לי שאע״פ ש א י ן
אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ,אם אמר ״הרי עלי להקדישו״ ,הרי ז ה ת י י ג -
להקדישו כשיבוא לעולם משום נדרו .ואם לא הקדיש הרי זה עובר משום בל ת א
ו״לא יחל דברו״ ו״ככל היוצא מפיו י ע ש ה ״ כשאר הנדרים .ובהלכה ל ג :ראייי ל ד
זח ממד ,שאמר יעקב אבינו ע ״ ח ״וכל אשר ת ת ן לי עשר אעשרנו לך״ ונאמר ״ א ש
נדרת לי שם נדר״ .על זה מעיר ה ר א ב ״ ד :הראיה מ י ע ק ב ראיה היא .ש מ א נ ד
ם
ד
ן א
3
3 5
כו
ר
ש
30
;
ת
א
ח
ר
3
ר
ר
ת ל
34פאה א .א :היתד! הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת ראשונים.
35תורה ת מ י מ ה :אבל לא זכיתי להבין …וצריך עיון רב בזה.
36ואולי זה פירוש דברי פרקי דרבי אליעזר פרק ל ז :אמר לו ה מ ל א ך :לא כר א מ י ת
ה ר ד
:
ל ש י
א מ ר ת
?יי
ע ש ר
מ ג ו מ ג ם
ו
א
פ
ש
ר
צ
י
י
ל
י
ד
לימד
׳
"
ו ״
"ל
עשר אעשרנו לך .ומעיר
״אמרת כל אשר תתן לי אעשרנו״ ובילקוט ליתא לתיבת ״לי״ .ולדברינו חשיבות מ י י ח ז ־
נודעת לעובדה שהנדר נאמר אל ה׳ דוקא.
ת
34
www.daat.ac.il
להציע שהראב״ד יצא מגדרו הרגיל ״ ברצותו )בעקבות הרמב״ם( להוציא דין זד,
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ ח ה לכלל ש״אין למדים מקודם מ ת ן ת ו ר ה ״ ) י ר ו ש ל מ י מ ו ע ד קטן ג ,ה ועוד( .ופשר
הענין נראה כך :יש להבחין בין ״אין למדים מקודם מ ת ן תורה״ ובין ״אין
למדים מלפני פרשת יתרו״ — הראשון הוא מושג היסטורי והשני מושג טכסטואלי.
אם נכונה תפיסתנו כי היכולת ללמוד הלכה מ ה י י ב ת תלויה בסגנון כ ת י ב ת הדברים
בתורה ולא במקום כתיבתם ,לא צריך לחיות כל חבדל בין חכתוב בחומש בראשית
ובין הכתוב בחומש אחר .לא חשוב על מה מדובר כי אם כיצד כתוב.
בהתאם לתפיסתנו את חמישד .חומשי תורד ,כיחידח אחת אורגאנית בעלת
שלמות טוטאלית אחת ,קשה לראות כי דוקא לפני פרשה מסוימת אין לומדים חלכה
ואחריה כן לומדים .הסיבח שאין חרבח מצוות של תרי״ג בחומש בראשית חיא
שסגנון החומש ברובו הגדול הוא של סיפור דברים ב ע ל מ א א ו דיבור ישיר .פוק חזי
שאותן המצוות אשר לכולי עלמא נלמדות מחומש זח נכתבות בלשון ציווי כמו כל
מצוה ב ת ו ר ה ! הוא אשר אמרנו שלא המקום קובע אלא הסגנון .סגנון ציווי
בהומש בראשית מהייב מדאורייתא ואף בתרי״ג כשם שסיפור דברים בעלמא
בהומש אחר אינו מ ח י י ב .עמדתנו כאן תואמת גם א ת הרמב״ם הידוע בפירוש
המשניות בפרק גיד חנשח במסכת חולין מ ש נ ח ו׳ ״ ׳ :ושים לבך לכלל חגדול חזר!
המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר ,והוא ,ש א ת ח צריך ל ד ע ת שכל מד ,שאנו
נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים ז א ת אלא מפני ציווי ה׳ על ידי
משה ,לא מפני שה׳ ציוה בכך לנביאים שקדמוהו .דוגמא לכך ,אין אנו אוכלים אבר
מן החי ,לא מפני שח׳ אסר על בני נח אבר מן חחי אלא מ פ נ י ש מ ש ה אסר עלינו
אבר מן חחי במה שנצטווה בסיני שישאר אבן מ ן חחי אסור .וכן אין אנו מלים
בגלל שאברם מל את עצמו ואנשי ביתו אלא מ פ נ י שח׳ ציונו על ידי מ ש ח להימול
כמו שמל אברהם עליו השלום .וכן גיד הנשר ,אין אנו נמשכים בו אחרי אסור
יעקב אבינו אלא ציווי משה רבינו .הלא תראה אמרם ש ש מאות ושלוש עשרה
מצוות נאמרו לו למשה בפיני — וכל אלה מכלל המצוות ,עכ״ל הרמב״ם .השאלה
בה עוסק ודן הרמב״ם היא היסטורית — :מהו המאורע ההיסטורי המחייב אותנו
בשמירת תורה ומצוות .על זה משיב הרמב״ם כי לא מעשיהם של פלוני או
אלמוני )בתקופות שונות( חם אשר מחייבים אותנו בשמירת תורה ומצוות ,אלא
האקט ההד פעמי של מתן תורה על ידי הקב״ה ב מ ע מ ד כל ישראל הוא ורק הוא
המחייב .נושא הדיון שלנו בנוי על ובא כתוצאה מ ן קביעתו של הרמב״ם כי
מבחינה היסטורית מחייב מ ע מ ד הר פיני .באותו מ ע מ ד היסטורי חוחל בתחליך ״תורה
38
30
37כל מקום שאין הראב״ד הולק על הרמב״ם ניתן לומר כי מסכים עמו ,ואילו כאן הוא
טורה להסכים ואף לא בנוגע לעצם ההלכה כי אם לראיה שהרמב״ם מביא.
38״פרו ורבו״ ״ואתה את בריתי תשמור …הימול לכם כל זכר״ וכוי.
39דין ״הבועל ארמית קנאים פוגעים בו״ נהשב הלכה למשה מסיני )סנהדרין פא .ב(
למרות השיפור אודותיו בענין פנחס וזמרי )ועוד ידובר בענין זה בהלק האהרון של
המאמר(.
40תרגומו החדש בידי חרב יוסף קאפח ,הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשכ״ז.
35
www.daat.ac.il
הרצוגלמותו של משה נכתבה התורה כ ו ל ה
מכללת ועד
דעתב -״ —
אתרב כ ת
מ ן השמים״ — כ ת י ב ת תורה ש
עד ״לעיני כל ישראל״ .וכאן שאלתנו אנו .שהיא בעיקרה טכסטואלית :מ ה ו
הקריטריון לחיובנו מתוך תורה ש ב כ ת ב זו ,ומכאן למסקנתנו כי לא המקום ב ח ו מ ש
מסוים הוא הקובע אלא הסגנון בו כתובים הדברים .הציוויים על ברית מ י ל ה
גיד חבשה וכר׳ אינם מחייבים אותנו משום שנאמרו לאברהם וליעקב — כ י מ ה
שנאמר לחם מחייב רק אותם ובניהם ע ד למתן תורח ולא מעבר לי — אלא מ ש ו ם
שנאמרו למשה כמצוות ב מ ע מ ד חר סיני .אמירתם למשח כמצוות לבני י ש ר א ל
נראית וידועה לנו מסגנון הדברים לפיו הכתיב חקב״ח את חמצוות למשה ב ת ו ך
ברור שמתוך מעשיהם של אבות האומה נמצינו למדים על ה ד צ ד י
תורה שבכתב
בעיני ה /אבל רצוי זה אינו הלכה מ ה י י ב ת מדאורייתא .היו אלה חז״ל אשר ב ת ו ק ף
תפקידם למדו מפרשיות אלד ,של ״קודם מ ת ן תורד.״ וחייבו אותנו — כ מ ע כ
מצוות דרבנן .ניחום אבלים וביקור חולים ,ש ב ע ת ימי ה מ ש ת ה ״ ו ש ב ע ת י ,
האבל ועוד ועוד — כל אלה ואחרים למדנו מפסוקים של סיפור מעשיי ה א פ ו ר , :
ומצוות דרבנן הן .התורה מ ל מ ד ת הלכות והליכות בכל פרקיה פסוקיה מ ל ו ת י ה
ואותיותיה ,אבל הוא ברוך הוא נותן התורה ידע להבחין בין מ ה שהוא ב ע צ מ ו
מחייב במישור של דאורייתא ,ובין מ ה שניתן להשאיר עדיין כהתוית ד י ר ל ח ז ״ ל
אשר יבואו חם ויחייבו — במישור ש ל דרבנן .א ח ד חאלמנטים לאבחנה זו ה ו
סגנון תכתוב.
)המשך יבוא(
ד ת
מ
א
41אם על ידי מגילה מגילה או חתומה )גיטין ם .א(.
42וכבר צייננו בחלק השני של המאמר כי כלל זה אינו אבסולוטי עקב קבלתם ה נ א מ כ מ
של הז״ל בנוגע למצוות מסוימות ,הקובעת סופית בהלכה לא תמיד על פי ה ק ר י ט ר
יונים הרגילים.
43מענין לציין שדוקא במצוה זו של שבעת ימי המשתה מציגו דעה )םמ״ג לא ת ע ש ה ע / /
וש
— ומקורו ,כנראה ,בירושלמי מועד קטן א .ז( האומרת כי היא דאורייתא ממש.
מ
הטעם לכך ,על פי דרכנו ,כי בכל זאת הדיבור הישיר נאמר בלשון ציווי מ ו ב ה ק
״מלא שבוע זאת״! אמנם דעתו של הסמ״ג הריגה בנדון ,אבל יצוייז
בעצמו מוכן ליחס חשיבות מיוהדת למצוד .ה נ ל
מ ד ת
מ ד י ב ו ר
י ש י
ה
י
א
נ
מ
י
כ י
מ
ת
א
_
דיימכ״ס
א
ם
ד
לאד
ס
בלשון ציווי מובהק .וכך הוא כותב בהלכות אבות הטומאה פרק ו הלכה א י ט י מ א ת
ר צ ז
עבודה זרה מדברי הוכריה ויש לה
3
ייייה
<
ב ר א ש י ת
ל ה
ב
׳
:
(
א
ה ם י י י
ת
אלד״י
הנכר אשר בתוככם ותטהרו והחליפו שמלותיכם .דבריו אלה של הרמב״ם ,הן ה ג ד ר ת ו
את ההלכה כ״דברי סופרים״ ולא סתם ״מדבריהם״ ,והן ההדגשה כי יש לדיו ז ה ר מ ז
בתורה — כי מה לרמב״ם ולפרשנות ,אלא שהא בהא תליא
שיטתנו כי הסגנון של ״קואזי
-יובנו ה י ט ב
ע
-ציווי״ זה ,דהיינו מאדם לאדם הוא הקובע .ו ר א ו ז ־
פלא ן זה ציווי הבא תיכף אחרי ובהמשך ישיר אל ציווי ה ׳ :ויאמר אילהים א ל
קופ עלה בית אל ושב שם ועי־״
-
=
צ ז = ח
ל
א
ל
ד ,נ ר א ה
ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר לו …והלא דבר הוא!
36
www.daat.ac.il
א ל י ד
ב
ב
ר
ח
י
מ פ נ י
ע
ש
י
כ ר
יעק
י אחיך
3
מרדכי א .כ ס ל ו ) ו י כ ס ל פ י ש (
אתר דעת -מכללת הרצוג
ערבה כשרה ,ערבה פסולה וצפצפה*
דנתי בזיהוי הצמחים האלה בעיתון המדעי הפופולרי ״טבע וארץ״ ,כרך
יא עמ׳ 285ואילך .בעקבות זאת פרסם פרופ׳ <׳ פליקס ביקורת על דעותיי
ב״המעין״ ,כרך י גליון ג עמי 12ואילך ,ובה העמידני על מספר נקודות
חשובות שלא יצאתי בהן ידי חובתי במסגרת אותו מאמר .אך בדיקת
אותן נקודות יש בה כדי להוסיף חיזוק לדעתי בקשר להגדרת הערבה
והצפצפה .בסוף המאמר אדון בהצעתו של פרופ׳ פליקס לזהות את
הצפצפה בספרות חז״ל עם צפצפה מכסיפה.
לא באתי כאן לקבוע הלכה בקשר לדיני לולב אלא לחקור ולברר את
זיהוי הערבה והצפצפה בספרות חז״ל.
א
בקביעת גדרה של הערבה הכשרה לנטילת לולב ובזיהוי המינים הפסולים
הדומים לה ,התחבטו כבר הפוסקים ומפרשי התלמוד ,ונראה ש י ש לכך כמה סיבות,
ומתוכן אלה הן העיקריות:
א .מיני הערבה 0ע1ג (5אינם אחידים בתכונותיהם ,ובאןורים שוגים הם מופיעים
בצורות שונוח .גם עצים ממין א ח ד ובאזור אחד ,שונים זה מ ז ה בפרטים רבים,
ולפעמים ענפים באותו העץ ע צ מ ו אינם אחידים בצבעם ,והעלים ,אפילו ע ל אותו
הענף מגלים הבדלים בגודלם ובצורתם .על תופעה זו כבר ע מ ד ה ב ״ י על הטור
א״ח סי׳ תרמז סד״ה וערבי :שהרי כן ת מ צ א באילן ענפים ש ק נ ה שלהם אדום
וענפים שקנה להם ירוק ,ואפי׳ בענף א ח ד ת מ צ א קצתו אדום וקצתו ירוק .וגם
הבוטנאי מ ' זהרי ב־׳ג1ז511שג1ג? * ?101ה״א עמ׳ 25מעיר ע ל ז ה ) מ ת ו ר ג ם מ א נ ג ל י ת ( :
אחד חםוגים חמסובכים בעולם חצמחים בגלל מציאות בני־כלאיים פוריים ש מ ט ש
טשים את גבולות חמינים.
ב .תיאורי הערבה והצפצפה בתלמוד חבבלי ,אינם נחתכים בצורר ,ש ל א ייוולד
ספק בזיחוי חמינים ,וקשר ,לכן לקבוע בביטחון א ת ק ו חתחום בין הערבה הכשרה
לבין המינים הפסולים .התיאורים בתוספתא ובירושלמי קצרים מ א ל ה שבבבלי
ובהלקם אפילו סותרים א ת ההגדרות שם .אולם נלע״ד שדווקא ההבדלים בתיאורי
הערבה והצפצפה בספרות חז״ל משקפים נאמנה את השוני במציאות שקיים
בצמהים אלה בא״י ובבבל.
ג .מ ט ב ע הדברים ששמות צמחים ,ומונחים אחרים ,משתנים ב פ י העם בקלות
רבה יותר מאשר בספרות ההלכתית י .ולכן אין זח מתמיד ,כלל ,שצמחים הנמנים
* תודתי נתונה להרב ע׳ שטיינזלץ שעודדגי לכתיבה זו ,לד״ר א׳ גולדברג שעבר אתי על
מקורות חז״ל הנזכרים במאמר ולד״ר ק׳ הן שהעירה הערות חשובות.
1כך בשבת לו א :דאמר רב הסדא הני תלת מילי אישתני שמייחו מכי חרב בית המקדש
חצוצרתא שופרא שופרא חצוצרתא ,למאי נפקא מינה ,לשופר של ראש השנה .ערבה
37
www.daat.ac.il
ע ל מינים וסוגים רבים רחוקים זה מזה ,מכונים בשפות קרובות לעברית ,כ ש מ ו ת
הרצוג הדברים( .עובדה זו הביאה ל כ ך
מכללת בסוף
דוגמאות
ערבה וצפצפד) ,ועוד אביא כ מ
אתרהדעת -
ש כ מ ה מחוקרי קדמוניות הצמחים בדורות האחרונים הסתבכו בזיהוי הערבה ו ה צ פ
צפה׳ למרות שבספרות חז״ל ח ן מוזכרות ומתוארות יחד לעניין ההלכה .נ ר א ה
שדווקא במקרח זה י ש לחימנע מ ש י מ ו ש עיוור בנתונים לשוניים כאלת ,מפני ש ב ר ו ר
מ ע ל לכל ספק שבזמנים ובמקומות שונים כינו צמחים שונים בשמות ערבה וצפצפה.
ד י לי אם אזכיר א ת עדותו של 00051המסיח לפי ת ו מ ו ) מ ת ו ר ג ם מאנגלית( :ק ש ה
הרבח יותר לברר א ת ה ש מ ו ת ש ל צמחי בר .לפעמים משתמשים בשם מסוים ר ק
במקום א ח ד ולא במקום אחר .הרבה פעמים מ ש ת מ ש י ם באותו השם לצמחים ש ו נ י
במקומות או באזורים שונים ד ב ר המביא לבלבול רב )למשל ״צפצף״ ׳ ע ד כ ד
בבגדד אבל פפבניה ]שיח מד.קטניות 1בבצרה ו״ערב״ הוא צ פ צ פ ת הפרת ב ב ג ד ד
א ב ל ערבה בבצרה״ .(.חרבח פעמים מ ש מ ש שם כללי לכמח מיני צמחים קרובים א ו
רחוקים ב ע ל י כ מ ה תכונות משותפות ,עכ״ל .כ ל זח בלשון העם א ב ל בעניין ה ל כ ך
שאני.
2
ס
ו א
ד
ב
לשם ה צ ג ת הבעיה י ש להעתיק א ת ה מ ו ב א ו ת הדנות בנושא ז ח :
א .תורת כהנים אמור פט״ז ה ״ ו :וערבי נחל אין לי אלא ש ל גחל .של בעל ו ל
הרים מ נ י ן ? ת ״ ל וערבי נהל .אבא שאול אומר ערבי נחל שתים ,ערבה ל ל ו ל
וערבה למקדש ) מ ק ב י ל ו ת :ירושלמי סוכה פ ״ ג ח״ג נ ג עי׳ג; בבלי שם לג ם ע ״ .
*
ויקרא ר ב ח פ ״ ל ח ; פ ס י ק ת א ד ר ב כחנא מ ה ׳ מנדלבוים פםקא כז ח עמ׳ .(414
ש
ב
ב
ב .תוספתא סוכה פ ״ ב ה ״ ז :ערבה של בעל ,ושל הרים ,כשירי״׳
לי י•
ל
׳
נאמר ערבי נחל ,פ ר ט לצפצף ) מ ק ב י ל ו ת י ל
נ ח ל חגדלות ע ל הנחל פ ר ט ל צ פ צ פ ה הגדילה ב י ן החרים(.
:
ג
ש
ת
*
א
ה
ד
י
י
ס
ם
פ
א
ת
ו ע
ש
ה
מ
א
:
א ר ו
ז
י
א
ה
י
י
פ
צ
צ
ז ה ו
ף
ה
'
ע
ב
ר
ע
ה
ר ו ש
י
ש
י
פ ם י
ש
מ י
כ מ י ן
ה
ם
י ב ב
מ
ס
ק נ ד
'
,
י
א
ש
ל
ת
ה
י
י
ש
ז
ה
ם
ה
א
ע ר ב ד
ו ע
ב ז
'
ל
פ
ג
ה
״
ג
ג
נ ג ע
א
:
י
ה
ז ו
א
י
ש
ש
ו
י
כ מ י ז
ה
ס
ו
ם
ת
כ
ש
ה
י
׳ קכד
ל עגול'
ילה*
^
א י ז ו ^ *'
וקנה א ד ו
אדום רעלן!
ה
ל ׳
י•
ל
ל
ל
״
וירושלמי שם ״
כמין מ ס ר כשרה ]בכ״י ליידן :פםולח .וחמגיח מ ח ק ו ת י ק ן :כשירח[.
ערבה פסולה ע ל ה עגול וקנה לבן .א י זו ה י א ערבה כשירה ע ל ה ארוך
ובבלי שם ל ד א :ת ״ ר אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה ,ע ר ב ה ק נ ה ש ל ה
צ
פ
צ
פ
ע
ל
ו
א
כ
ל למד
״ י עיגנד
ה
ש
פ ם
מ ג
ס
כ
ה
ל י א רעי/
צפצפה צפצפה ערבה ,למאי נפקא מינה ללולב וכו׳ )ועי׳ במקבילה
דק״ם שם עמ׳ 105הע׳ א( .רש״י מ פ ר ש :אין תוקעין אלא באותו שעש האר״ד ,-,
י
׳
ח צ ו צ ר ו ת
וכך גם
מרובים
פגומות
וראיתי
י ה ו א
ש ו פ ר
א ו
א
ם
ב
א
ע
ם
ה
א
י
ץ
ב
מ
ה
י ת ק ע
א י מ ר י ם
ל י
ב
ח
צ
קררין
י
ר
צ
ית
בסידור רב סעדיה גאון עמ׳ ר ל ״ ו :ותיאור ה ע ר ב ה :מין שקנה שלי אדרס ו ע ל י י
וקצוות עליו חלקות הוא הנלקח ,אבל מין שקנהו לבן ועליו עגולים וקצוות ע ל י
כמסור הוא פסול ,והראשון נקרא בארץ־ישראל ומצרים צפצפה והשני ע ד
אנשי הארץ הזאת ]הבבלים ,עי׳ עמ׳ 22שם! מחליפים את שני השמות ה א * ,י׳
י
י
כ
ך
, 2ן(3ז103 10 '1ת3מ 00110^11131־^1111 111611ו 1 £1-0(111015מ>1 ?13מ15 3מ13ע מ ס
ז
0
5
30
2 7
!.ע .ק 3^, 88£114{1>1, 1933,ז * *• * ^8 •• '1י י • 0א
38
www.daat.ac.il
3
ע
1
*
^0
ד
שלה עגול ופיה דומה למגל.
ועלה
דעת -לבן
אתרשלה
שלח משוך ופיה חלק .צפצפה קנה
הרצוג
מכללת
ד .בבלי ש ם :והא תניא דומה למגל כשר ,דומה למסר פסול .אמר אביי כי
תניא ההיא בחילפא גילא .אמר אביי ש מ ע מינח האי הילפא גילא כשר להושענא.
פשיטא ,מחו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא נתכשר ,קמי׳ל .ואימא הכי נמי,
ערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום.
ח .שם לג ב :ת״ר נחל חגדילין על חנחל )מקבילה :ויקרא רבה פ״ל
טו ועי׳ בנוסחאות במה׳ מרגליות(.
ו .ש ם :ערבי נחל ,שעלה שלח משוך כנחל.
ז .ויקרא רבה פ״ל י ד :והערבה דומה לפח ) נ ״ א :לשפתים עי׳ במה׳ מרגליות(.
ח .בבלי שם לד א :א״ר זירא ,מאי קראה קח על מים רבים צפצפה ש מ ו
)יהזקאל יז ה( .א״ל אביי ,ודילמא פרושי קא מפרש קח על מים רבים ,ומאי ניהו
צ פ צ פ ה ; א״כ מ א י שמו .א ״ ד א ב ח ו :אמר הקב״ה ,אני אמרתי שיהו ישראל לפני
כקה על מים רבים ,ומאי ניהו ערבה ,והם שמו עצמן כצפצפד .שבהרים .איכה ד מ ת נ י
לח לחאי קרא אמתניתא קח על מים רבים צפצפה שמו .מתקיף לה ר׳ זירא ,ודילמא
פרושי קא מפרש קח על מים רבים ,מאי ניהו צפצפח ,אם כן מ א י שמו .א״ר א ב ח ו :
אמר הקב״ה ,אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח ע ל מים רבים ,ומאי ניהו ערבה,
והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים ) נ ״ א :בין ההרים ועי׳ דק״ס עמ׳ 105הע׳ ר(.
כבר בעיון ראשון במקורות נראה שאין זהות ביניהם בהגדרת הערבה והצפצפה
ולכן יש חכרח לברר את משמעותם של חמונחים המוזכרים כאן והמתארים את
הערבה והצפצפה.
3
ג
בתיאורי הצבע ״לבן״ אין הכוונה דווקא לגוון א ח ד של הלבן .והראיה מנגעים
פ״א מ ״ א :מראות נגעים שנים שהן א ר ב ע ה :בהרת עזה כשלג ,שניה לה כסיד
ההיכל .והשאת כקרום ביצה ,שניר .לה כצמר לבן דברי רבי מאיר .וחכמים אומרים
ה ש א ת כצמר לבן ,שניה לד .כקרום ביצה .גוונים אלה ש ל לבן נמצאים בדומם,
בבעלי חיים או ב א ד ם ; כך גם ״תרנגול הלבן״ )ע״ז פ ״ א מ״ה( או ״ובלובן כאיש״
)זבים פ״ב מ״א( .אולם בצמחים כוונת ״לבן״ אינה כזו דלעיל ,אלא לצבע אחר
שהוא בחיר או מחול בלבן ,כמו למשל צ ב ע ה של החיטה )ב״ב פ ״ ח מ ״ : 0מכר לו…
ש ח מ ת י ת ונמצאת לבנה ,לבנה ונמצאת שחמתית …שניחן יכולין לחזור בחן .ומפרש
רש״י שם פד א :שני מראות יש בחטין ולא יותר לבנות ואדומות .כך לגבי צבען
של התאנים )תוספתא מעשרות פ״ג ח ״ ב ( :תינוקות ש ט מ נ ו תאנים לשבת ,שחורות
ומצאו לבנות ,לבנות ומצאו שחורות .וכך לגבי צבעם של הענבים ,עי׳ בבלי ברכות
נו סע״ב ,ועל פרות אחרים עי׳ מעשרות פ״א מ״ג ,ועל פשתים עי׳ תורת כחנים
תזריע פי״ג ד ,ועל ירקות עי׳ עוקצין פ״ב מ״ז ,ועל שדח חלבן עי׳ ערוך ערך לבן.
גם חשימוש במלח ״אדום״ במקורות חז״ל אינו מוגבל לאדום ממש ,והראיה
מנידה פ ״ ב מ ״ ו :חמשר ,דמים טמאים באשד :.האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי
אדמה וכמזוג .הבבלי שם יט א מ ב א ר :אמר רבי א ב ה ו :דאמר קרא ,ויראו מואב א ת
3על הנוסח שהביא הר״י אלטשולר אדון בהמשך המאמר.
39
www.daat.ac.il
המים אדומים כדם ,למימרא דדם אדום הוא .אימא אדום ותו לא ? א״ר אבהי :א מ ר
הרצוגארבעה מיני אדמומית טמאה ב ה .
מכללתש ם :
דעת -ורש״י
ארבעה.
קרא ,ד מ י ה ד מ י ה הרי כאן אתר
״עגול״ בספרות חז״ל מ ש מ ע ו ת ו לפעמים צורה עגולה ממש ,סימטרית ,ו ל פ ע מ י ם
לאו דווקא אלא צורח שאיבה צרה א ו מחודדת .כך למשל במגילה פ ״ ד מ ״ ח :ה ע ו ש ה
תפלתו עגולה ,סכנה ואין בה מצוה .הכוונה לתפילין בצורת אגוז או ביצה׳ ו כ ך
פירש רש״י .או כלים פ ״ ט מ ״ ז :היה עגול אין רואים אותו ארוך אלא שיעורו כ מ ל א
י עגול
פי מרדע נכנם .ו ה מ ל א כ ה שלמה מ פ ר ש :יש גורסים ארור איז
ודיוקא הוא — הראש ז״ל .וחחכם מנחם עזריה ]די פאנו[ נ״ע נשאל ב ס י מ ן
פה דאיפכא ח ״ ל ל מ י ת נ י :חיח ארוך אין רואין אותו עגול ,דהלא פי מ ר י ע ע ג ו ל
הוא ,ותירץ :אני שאלתיה לחברי ימים רבים ואין מגיד לי ובתר דבעינא פ ש י ט
ל ארור ,כ מ ד
לה דהכי ק ת נ י :ה י ה עגול כ ט ב ע ת אין רואים אותו עגול משוד י
פי מרדע שהוא סגלגל כביצה לא ככדור ,לפיכך אם חיח חנקב עגול ככדור ו כ ש ב ע ת
אין פי מרדע נכנס בתוכו ואין משערין בו ,עכ״ל נ״ע .וכך יש לחבין עגול ב ת ו ס פ ת א
נידה פ״ז ה ״ ו :ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר ,ה ע ד שהוא נתון ח ח ת חכר ,ו נ מ צ א ע ל ד
דם ,אם עגול הרי טהור ,מפני שהוא דם מאכולת ,ואם משוך טמא ,מפני ש ה י א
הקינוח.
א ו ת
ר ו א י ם
ב א
ע ג ו
א
ר
ם
ד
מכאן מ ש ח מ ע שארוך ומשוך מורים ע ל גופים שהם צרים כרצועיי א י כ ח ו ט
והשווה בבלי סוכה ל ג ב :ערבי נחל ש ע ל ה ש ל ה משוך כ נ ח ל ; וכן ויקרא
פ״ל י ד :והערבה ד ו מ ה ל פ ה ) ג ״ א :לשפתים(.
בפירוש ״פיה ח ל ק ׳ /״פיה ד ו מ ה למגל״ ,ו״למםר״ כבר ד נ ו הראשונים .פ י ר ו ש
עש
ל
א ח ד מביא רש״י לסוכה לד א :ופיח ח ל ? ־־־
פגימות פגימות …מ ג ל קציר פגימותיה כולן נוטות ל צ ד א ח ד עקומות כ ל פ י ב י ת י ד
עוקצין
שלה .מסר ה י א מגירה שקורין ש י ג ה ופגימותיה הולכות נוכחו ולחם
א ח ד מכאן ואחד מכאן כפגימות סכין ,עכ״ל .לדעת הכפות תמרים לד א ד ״ ה צ פ צ פ ה
מביא הב״י פירוש ש נ י בשם הרמב״ם * :ובענין פי׳ דומה למסר ופי׳ דומה ל מ ג ל י ש
הפרש בין רש״י והרמב״ם כמ״ש מרן הב״י סי׳ תרמז ולפי הרמב״ם החילוק ש ע י ן
דומה למגל לדומה למסר אינו בתמונת הפגימות וצורתן כפרש״י אלא ב ד
ועוביין .והמונהים הבוטניים המתאימים לפירוש רש״י ה ם :״דומה ל מ ג ל ׳ /
ד
ז ז ו ד ז
ש
ע ל י ז
ל
ח
י
ק
ע
א
ה
ב
ד
ו י
ש
נ
י
ק
ד ו מ ד
מ ם ר
ש
פ
ת
ה
ע
ל
ה
א
פ
ש
ו
מ ש ו נ נ ת
ר
ל
מ
ב
ק
ל
ם
:
״
'
״ ־־־
י ל
ש פ ת העלה משורית .״
למגל״ פירושו ש פ ח משורית דקה ,ו״דומה למסר״ מובנו ש פ ה משורית ג ס ה ,
ה מ ו נ ח י ם
ד ,א ל ה
נראה שבעזרת בירורם ש ל
הערבה והצפצפה ,ולשם הנוחות אתחיל בבבל.
ר
ל ז ד ,ו ת
ב
י
ת
י
ו
ת
א
ל
ת
ד
״ ימה
ת
מיני
4אמנם דברי הרמב״ם במקורם )הלכות לולב פ״ז ה״ד( ה ם :ויש שם מיז ערבז־ —
״ שאיל
.
פי העלה שלו הלק ואינו כ כ פ ר אלא יש כו תלמים קטנים עד מאד כמו פי מ ג ל
'
אפילו אין ביטחון גמור שפירושו של הכפות תמרים בשם הב״י הוא הפירוש - ,
ק
ט
ו
הנכון
בכ״ז שיטתו נתקבלה ע״י הרבה פוסקים ובדיון כאן אתייחס אליה .המונח
״משונן כמשור״ או ״שפה משורית״ גם הוא מתאים לפירוש הרמב״ם.
40
www.daat.ac.il
הי־
ט
נ
י
אתר דעת -ד
מכללת הרצוג
בבבל כלומר בעמק ח פ ר ת וחחידקל מיוצגת מ ש פ ח ת הערבתיים למעשה ע״י
שלושה מינים .נציגי מ ש פ ח ח זו ח ם חיחידים ח ב א י ם ב ח ש ב ו ן בזיחוי ח צ מ ח י ם ח נ ד ו ג י ם
והם כ ו ל ל י ם :ע ר ב ה מ ח ו ד ד ת
ערבה לכנה
ץ0!<11)113מ£ 301מ,(531
)(311×8311)3
ו צ פ צ פ ת ה פ ר ת )31103ז .(?0^1113 01!<11א ב י א ל ה ל ן ת ר ג ו ם ש ל ח ל ק מ ת י א ו ר י ה מ י נ י ם
ה א ל ח כ פ י ש ח ם מופיעים ב פ ל ו ר ה ש ל ש פ ל ת ע י ר ק
0
בהקבלה לתיאורים בספרות
הז״ל:
ע ר ב ה מ ח ו ד ד ת — עצים ב ג ו ב ח 5—3מ ט ר .ה ע נ פ י ם א ד מ ד מ י ם א ו ב צ ב ע ח ו ם ־
6
זית .חעלים דמויי ס ר ג ל ־ א ז מ ל צ ר ,א ו ר כ ם 12—8
) ל ע ת י ם ר ה ו ק ו ת (15ם ״ מ
ורוחבם (1.5) 1.2—0.8ס ״ מ ; מ ח ו ד ד י ם ב ר א ש ם ו ב ב ם י ס ם ,ש פ ת ם ת מ י מ ה
7
)כלומר
חלקד .ואינח מ ש ו נ נ ת ( .
ע ר ב ה ל ב נ ה — עצים ב ג ו ב ח 20—10מ ט ר .ח ע נ פ י ם ב צ ב ע זית .ח ע ל י ם דמויי
אזמל ,א ו ר כ ם 10—5ס ״ מ ו ר ו ח ב ם 2—1ס ״ מ ; מ ח ו ד ד י ם ב ר א ש ם ו ק ה י ם ב ב ס י ס ם ,
ו ש פ ת ם מ ש ו ר י ת ד ק ח ) ת מ ׳ א .(3
צ פ צ פ ת ה פ ר ת — עצים ב ג ו ב ח 15—10מ ט ר .ח ע ל י ם ש ל צ מ ח י ם צ ע י ר י ם ו ע נ פ י ם
עקרים ,דמויי ס ר ג ל א ו א ז מ ל ב א ו ר ך 8—6ס ״ מ ו ב ר ו ח ב 1.4—0.8ס ״ מ ,ת מ י מ י ם .א ל ח
ש ל ה ע נ פ י ם הפוריים ,מ ו א ר כ י ם ־ ד מ ו י י ב י צ ה ע ד מ ע ו י נ י ם א ו ד מ ו י י ב י צ ה ר ה ב ה עד
כ מ ע ט עגולים ,ב א ו ר ך ו ב ר ו ח ב (8) 6—4ס ״ מ .ע ל י ם א ל ה ת מ י מ י ם א ו מ פ ו ר צ י ם ,
ל ע ת י ם ר ח ו ק ו ת מ ש ו נ נ י ם ב א ו פ ן ב ל ת י סדיר .ה פ ט ו ט ר ת ) ה ה ל ק ה צ ר ש ל ה ע ל ה ה נ ו ש א
א ת הטרף( ב א ו ר ך 4—2ס ״ מ ) ת מ ׳ ב(.
מ ת י א ו ר המינים ה א ל ה מ ת ב ר ר ב צ ו ר ה ה ד ־ מ ש מ ע י ת ש ה ע ר ב ה ה כ ש ר ה שווה
בתכונותיה לערבה מ ח ו ד ד ת :״קנה ש ל ה אדום״ — הענפים אדמדמים א ו ב צ ב ע
5עי׳ !>מ 1ג>תג^1י?101-3 0£ 1-0
80011111201• £.,
1>:.11.עמ׳ 166ואילד .אמנם נתונה כאן
גם צפצפה מכפיפה שנאספה ע״י ,011081מבגדד אבל הוא עצמו מציין במאמרו בעמ׳ 76
שמגדלים לפעמים את הצפצפה בשפלת עירק .וגם >1מ^ד . 0X .0.0*18ז 1כ ת ב לי
באדיבותו ,ש־ . 1. 8. 0111611ז^נ שהיה מנהל העשביה בבגדד במשך הרבה שגים
מעיר שמגדלים אותה לפעמים בתרבות ואין ביטהון כלל שהיא גדלה שם בר .כך גם
11. £6011111801: £.
£ . 5^01130^, 5311030030, 1969, 0. 12, 111
11 61ח3מז^ . <1011
0>1., ?1013 11311103המביאים נתונים גם מעירק מציינים שהיא תרבותית בפרס ואינם
מציינים שהיא גדלה בעירק .וגם מ׳ זהרי אינו מציין אותה ב ס פ ר ו 3 3 ,ת 3 0 ! 1ז ?116 ? 1 0
?. 41ך ).83811>13>1 (1950
6לצערי אין באפשרותי להביא תמונות של כל צורות העלה של הערכה והצפצפה .הקורא
יוכל להעזר בציורי העלים במגדיר לצמחי ארץ־ישראל מאת א׳ איג ,מ׳ זהרי ונ׳
פינברון מה׳ א עמ׳ כו ,מה׳ ב עמ׳ 443או במגדר לצמחי ישראל מ א ת ש׳ דובדבני
וש׳ אושרוב כ ר ך א עמ׳ 190ואילך.
7בפלורה של פרם ,שכוללת גם פרטים על עירק ,בהלק על הערבתייס עמ׳ ,22מצוין
לעומת זאת ששפת העלה משוננת דק עד כמעט לגמרי תמימה .מבדיקה של ענפי
ערכה מחודדת משפלת עירק בעשביית אדינבורג בסקוטלנד ,התברר שיש דרגות שונות
של שינון 2עלים עד שפה תמימה לגמרי.
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
צ
חום־זית; ״עלה שלד .מ ש ו ך ׳ ־־־ העלים דמויי סרגל־אזמל
י
״ופיה חלק״ — ש פ ת העלים תמימה .וצפצפה
ר
י מ ח י ד ד י ם
מ ת א י מ ד
ה ע נ פ י ם
ל ב ן
ב
צ
ב
ע
ז י ת
ע ל ד
ו
ש
ל
ה
ע ג ו ל
ל
ד מ י י י
כ
ה
:
א ז מ
:
ו
ב
ב
שלה
״ ^ * ' קהים
י
שווה
^
" "י
׳ ״ ׳
" ~־
בבסיסם )העלים מעוגלים יותר ורוחבם כפול בערך מ א ל ה ש ל המין הכשר׳ יי
1
י
2
3
ב ת מ
א ( ;
ו פ י ד
ד
ו
מ
ה
ש
מ ג
פ
ם
ת
ש
מ
י
ר
ת ד ? ד
י
י מיני
"
ל ל " ־־־
י
״
'
" י׳"
עדות נוספת לזיהוי הצפצפה כערבה לבנה ב א ה מתחום תפוצתם
הערכה בעירק )עי׳ מ פ ה א( :ערבה מחודדת נ מ צ א ת ל מ ע ש ה ב כ ל עיייז '
של בעל ושל הרים ,בבלי סוכה לג ב( אולם ערבה לבנה מ ו ג ב ל ת לאזור
ל
ש
ש
נ
י
ן ן : 1
< ר
ה•
ה
ה
עלים של מיני ערגה
צ ו ת י ו
ה
ט
פ
ה
ם
מ ש ו י י ת ד : 7ן ה
אל< 3י׳
'
׳
.1עלה מוארן צר מאד ,מחודד בשני ק
מחייי
צר ,מחודד בשני קצותמ ,השפה תמימה כמעט לגמרי• •
< אליפסה׳
צרה ,מחודד <
בשני קצותיו השפה משוננת.
3
בשנ
ק צ ו ת י ן ׳
ה ש פ ה
מ ש ן ר < ת
ד ק ה <
4״
ה
ע
ל
ו
א
ה
ל
ע
ז י מ י י
ה
ד מ ן
ב
ם
ב
י
ב
ה
ה
פ
י
י ג י
מ י ם י
*לש^מ
והמקום הנמוך ביותר הידוע ל י שנאסף בו מ י ן ז ה
ת צפצפיי
י
כ־ 300מטר מ ע ל פ נ י הים .בא״י אין חילוק כ ז ה ביז
א״י
הערבה ,וכך מסתבר יפה ההבדל בין ספרות א ״ י ובבל .תדרשי׳ י '
מ ע ר ב ה :״אם כן ל מ ה נאמר ערבי נחל ,פ ר ט לצפצפה״ נ מ צ א ת א מ נ ם
42
א ז י
צ
ה
ם
ט
מ מ ע
ו
ג
www.daat.ac.il
ם
ו
ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
אכל י ק בבבלי מופיע ה ה ס ב ר :״הגדילה בין ההרים״ .וגם פירושו של ר׳ אבהו
מ הפסוק ביחזקאל יז ה :״ויקה מזרע הארץ ויתנה בשדה זרע ,קה ע ל מים רבים
צפצפה ? מ ר ׳ נמצא רק ב ב ב ל י ) ס ו כ ה לד א ( :א״ר א ב ה ו :אמר הקב״ח ,אני אמרתי
*יי׳ו לפני ישראל כקה ע ל מים רבים ,ומאי גיהו ערבה ,והן ש מ ו ע צ מ ו הצפצפה
ובהרים ,8
א
מ כ ז מובן מ ה שהמהרי׳׳ל פסל בשם רבו ר׳ שלום מניישטאט־ווינא ערבה
! 1ם ח ״ ג עמ׳ 329מציין
^.
**ייז וו ל
ע
ש י
ו ו י ו
א
ף
ל
ה
ן
ש
ע
נ
ו
) ל ו
ת
] 1 1 6
ב
3ז 0
6 6 1
ש
?
י
' א ע י ב ה לכנה(.
לו היה אמנם הראשון שזיהה א ת הצפצפה כערבה לכנה ) א ו * ( 5 * 1
1 ,א לא שלא הביא נימוקים לכך ,וגם אה כ
^
^ ! 2 ^ 0ן״**,
*
י וקבע א ת צ פ צ פ ה ה פ ר ה כזהה לצפצפה ,בפלורה ה״ג עמ׳ 322ו א י ל ה
ע
ח ז י
ך
ר
? י
1 5מ
כ
עלים של צפצפת חפרת
מימיו עלים של ענפים בוגרים.
ע
*הוי צמ צ פ ת ה פ ר ת בבבל
א י
פ צ פ ת
מ י ו ת הנהרות.
ב.
כ א מ ן ר
ל ע י ל
ז ך
מ י ן
צ
ם
צ
פ
ל
ה
ן
פ
ל עלה של ענף צעיי•
מ ש מ א
ה
ע
מ
ו
ר
ב א ן ן ר
א
ב
ע
ל
ע ן נ י
ר
כ מ ד
ה
י
ה
ט י פ ן ס י
ר
בשפלהה
בעיקרי מ ו ט ל
להיפך ,י -״ י י
' ל א? ? ' .
א
ם
ע נ פ י ם :
ב ע
ל י עלים צרים ובעלי
הפםיק
8
ש
* * קשה שדווקא ר׳ אבהי שחי ב א י ׳ 1־ י י
,
ק י מ מסירת
ש פ
ר ש ה
א
ת
ה פ ס ו ק
ב י ח ז ק א ל
אל
ל פ י
פ י י ש
ת נ א
י
ב ב
ב
י
ל
יל
׳ 1 1דנבלא
ל ,מקוס נבואתו של הנביא.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש ל ו ש י ז
עלים רחבים .שני טיפוסי הענפים אינם מתאימים בתכונותיהם ' ׳
ל
הצפצפה שבבבלי :הטיפוס הראשון אינו מתאים מפבי
והטיפוס השני אינו מתאים מפני שהענפים בעלי העלים הרחבים שונים
במראיהם מעלי ערבה ולכן אין צורך בסימנים להבחין בין הכשר לפסול.
ה
ש ד ,ע
ר
צ
שונן•
מאי
מ
ו א י נ ג י
י
ה
י
ג .נניח אפילו שהחכמים מצאו צורך להבדיל בין צ פ צ פ ה ייפיי*
הכשרה ,נשאלת השאלה ,מדוע לא הביאו סימן כ ל כ ך בולט כ מ ו הפטי
הארוכה .לכן נראה ל י שקשה לקבל א ת ההצעה שצפצפה ז ה ה לצפצפת הפרי*•
ע
^
תפוצת מיני הערבה המצויים בעירק
עובה מחודדת ? )בשפלה ובהרים( וערבה לבנה ) 6בהרים(•
י ! ש ט ח
ה מ נ י ק ד
ג י ב ה י
פ ח י ת
2 0 0מ
מ
מ
ע
א
ת
ל
פ נ י
'
"
מקורות :הפלורה של עירק ,הפלורה של שפלת עירק ,הפלורה
ועשביית המח׳ לבוטניקה באוניברסיטה העברית•
מ כ א ז
ש
ה
א
מ
י
ר
ב ב ר י י ת א
ז י
ב ב ב ל י
ת
ו
א
ם
י
פ
ה
ת כ י נ י ת
פרם
ש ל
ע ד ג י
ד
' רא^י*
'
׳
שגם
י
והערכה הלבנה בעירק .אולם הבבלי מביא ברייתא ם ו ת
י״ה&רי
דומה למגל כשר דומה למסר פסול .אפשר להסביר א ת ד י י ק
בעירק ,אולם בעיקר בא״י ,ש פ ת העלה ש ל הערכה המחודדת שהיא הערבי' י
מ
ר ת
ק
ש
ה
:
ז ו
ע
44
www.daat.ac.il
ל ב ר י י ה א
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
כשי;
ל
מ ה
ג
מ
,
ל
לן^ירית
"א משורית דקה וזה מ ת א י ם ל א מ י ל ־ י י
* ל י ״ י ע פ זנים וצודות כמו הזן המבריק ש נ מ צ א ב א ״ י שהעלה בעל ש פ ה משור ת
גסה )דומה למסר לפי ש י ט ת הרמב״ם( א ו לפעמים גם בעלי ש פ ה מ ש ו נ נ ת )דומה
,
מסי לפי שיטת רש״י ,עי׳ תמ׳ א .(4
י
כ
י
ח
פ
ל
ג י ל א
א
י
״
י
נ ״ א
*1״ת
'
אכיי מתרץ א ת הקושיה כ י :כי הגיא י׳י׳יא
^
,י,
? ל ״ מ ל ד בסיני כרך יד ,ת״ש ,ע מ ׳ ט ־ י א ־ •
י׳ י " ל פ א גילא .והוא מ פ ר ש שהכוונה כאן לשינון בצד אהד של העלה .ש טה
מביא הריב״ב על הרי״ף סוכה ״ י ׳ אלף כ ט :מסר -שיש לו שינים
״ מ י צדדין ,עכ״ל.
דעת הראשונים שחילפא גילא היא ב ע ל ת קנה אדום ועלה משוך ,ולכן
ל שהמדובר כאן בצורה בעלת עלים משוריים של ערבה מ ח ו ד ד ת הגדלה
י ל א עם מינים אחרים
כל או
ל*ייק בעלי קנה אדום או הום כגון ע ר ב ת שלשת־האכקנים שמצוינת מקור
׳
״י
סטן הפרסית )עי׳ ו*1>111וז 0״ 0ת
קשה לקבל את דעתם של לו )פלורה ה ״ ג ע מ ׳ (329ושל ב׳ צ׳ת״יק ) א מ י
״ * ת י ש עמ׳ (216שחילפא ג י ל א ' ה י א ערבה לבנה מפני שהזן בבבל ענפיו בהיר ם
* י נ ס אדומים .מאותה סיבה ק ש ה לקבל א ת ד ע ת ו של נ׳ חראובני בחוברת ארבעת
׳מינים ,הוצאת מטכ״ל ,ת ש י ״ ט עמ׳ 58ואילך שתילפא י ל א היא צ פ צ פ ת הפרת.
כ י
ה ה י א
ת נ י א
מ
ב
צ
א
י
ח
כ
פ
ס
ג
י ן י י
א
ב ס נ י ב ת ה י
פ
ש
ף
ן
י ן ת ו
ת
ל ז ה ו ת
ה י א
ח י ל פ א
ע מ
ח
ג
, ( 1 1 8 6
ג
ה
ב
מ מ י המינים מ מ ש פ ח ת ה ע י ב ״ ' ״ י
״'־י־י ״ ן מנייק( יצ־צ־ת
^
.
"*יי־ יעיכה
יייגוםענרי:
ל ־ נ ה
3
ל ה ל ן
מ ת י א ו ו
מ
״
,
נ
ל
ה
י י ת ר
מ
י
ב ג ו נ
י'
־ י ׳ י י י י נ -עצים או שיחים
״ י = י' .
העלים ,באורך ע^ד 14
א,
* ,״
ם
״ * ף
ד מ ו י
ע
ב י צ ה
ך
מ
ד מ ו י י
ח נ
ס
ג
ו
א
ל
ם
5
9
מ
ל
א ן מ ל
ל ע ת י ם
נ ל א
ס
ה
ט
ב
" : ,
ז
^
״־מ
6 0
י• ״ ״ " ״ ״ י ^ ,״
־־
בלח£
,״ ׳ ,ר י? כ צמ ע טט ב ל
• ^ •.
1
0
ש
ט
פ
פ
ע
' ־ ״ ל־־ה ז־ טיפוסי -ב י י י כלל עצי־־ י ״ ״
^ " " * ״ מאדימים לעולם[ .העלים " ל
.
*,1*1
,
ג ט
'
־
מ ״ ו ך ד-.
ם
3
ז
מ צ י י
י
ע
א י ל ם
•
י
נ פ י צ י ט
ם
^ ,ד י
ט
י
י
י
ס
ת
מ
ם
ד
1 0
8
״
ת
מ ש
"י־ ״,דאומללד
1ל ש פ ״ ם
׳
עלים>•
ק צ י י ,
ם(
מ י א ו ב י ם
ח
) צ ן ו ה
ז
נ
ת
י י יי דקה.
ימי
ה ו ס
0
^
8ש
-ב ד י ו^ כלל
ל־־ה ז־ מבריק
ב ג י ב י
^
ע
־^
1 0
ד
ל מ ו י
רחב";
^- , , ;, ^ ,מ לל ר ח ב
צ ו
נ
א ז מ
י י י ת גסה
־
־
״
^
י
י
ד
ת
;
^
_
^
^
) נ ן
^
.
_
כ ל א י י ם (
ל
״
י
א
י
ו
נ
www.daat.ac.il
פ
ש
ל
ן
פ
ו
ה
ה ע ל
ת
ש
ל
,מ ש ו ר י ״ פ ״ י ״ ־יי
0
ש
פ
ל
ח
עי
ר ק
ש״בא״י
הרצוג ובהרים ,חוץ מצפצפת הפת•
בשפלה
לעיל .כל המינים שהוזכרו נמצאים בארץ
אתר דעת -מכללת
ש נ מ צ א ת כ מ ע ט א ך ורק ע ל ג ד ו ת הירדן.
התוספתא והירושלמי מכירים ש ל ו ש ה טיפוסי ע ר ב ה :א .ערבה כשרה — קנד,
אדום ועלח ארוך )חסר הסימן השלישי הנזכר בבבלי והמתאר א ת ש פ ת העלה(,
ב .ערבה פסולח — ק נ ח לבן ועלח עגול )גם כאן רק ש נ י סימנים כדלעיל( .ג .צפצפד,
— המקורות הארץ־ישראליים מביאים רק א ת הסימן ש ל שינון העלה .ב ת ו ס פ ת א :
כמין מסר .ובירושלמי ,ב ד פ ו ס :כמין מגל ,ובכ״י ליידן :כמין מ ג ל וכמין מסר.
זיהוי ה ד ־ מ ש מ ע י ש ל מיני הערבה בארץ ק ש ה יותר ,מ פ נ י שבספרות הז״ל כ א ן
מובאים רק סימן א ח ד א ו ש נ י סימנים בתיאור המין ,לעומת שלושה ע ד א ר ב ע ה
בבבל .אולם נראה שאפשר ,ע״י אלימינציה של חמינים שאינם מתאימים ב ת כ ו נ ו
תיהם ,להגיע לזיהוי ד י מדויק ש ל חצמחים הנדונים.
הערבה הכשרה מ ת א י מ ה בארץ־ישראל כבבבל לערכה מחודדת בגלל ה ק נ ה
האדום והעלה הצר והארוך .אולם הזהות אינה מלאה ,מ פ נ י שהמין הבוטני כאן ר ח
יותר ,וכולל גם צמחים בעלי עלים רהבים ,כגון עלים מוארכים או ד מ ר י ביצה צ ר ה .
כך גם אין לזהות כערבה כשרה א ת הזן המבריק ש ל ערבה לכנה ,למרות צבעו ה ח
ש ל הענף ,מ פ נ י ש ה ע ל ה ר ח ב )דמוי ביצח־אזמל רחב( .ערבה פסולה מתאימה ל
הטיפוסי של ערבה לבנה — הענף צהוב־ירוק והעלה מעוגל יותר״.
זיחוי הערבה הפסולה ע ם צ פ צ פ ת ה פ ר ת ק ש ה מ כ מ ה ט ע מ י ם :א .הענף איבנר
בהיר .ב .מ י ן זה איננו גדל במקומות הישוב הצפוף בארץ )היא גדלה אמנם ליד ע י ר
השובה כיריחו ,א ב ל יש לפקפק אם אמנם התכוונו לעצים שגדלים דווקא ב ס ב י ב ה
זו ,בייחוד כאשר יריחו איננה מוזכרת כאן כלל( ולכן אין צורך דחוף ל ה ז כ י ר
אותה ,כדי להימנע מלהיכשל בה ,ועי׳ גם בנימוקים שהבאתי לעיל ובדחיית ה ה צ ע ה
לזהות א ת ה צ פ צ פ ה בבבל עם צ פ צ פ ת הפרת.
זיהוי ה ד ־ מ ש מ ע י ש ל צ פ צ פ ה בארץ קשה ,מ פ נ י שאפיון המין מצטמצם ל ת י א ו ר
שינון ה ע ל ח בלבד ,ובסימן זח ע צ מ ו י ש חבדל ב י ן נוסח התוספתא ו נ ו ס ח א ו ת
הירושלמי .לכן אציע כ א ן ש נ י זיהויים המתאימים במידה רבה לסימני ה ע ל ה
ותואמים א ת הקשר הדברים .זיחוי א ח ד מתבסס ע ל כך שקיים בארץ־ישראל ט י פ ו ס
של ערבה שדומה לערבה כשרה בצבעם חחום של ענפיו א ב ל שונה מ מ נ ה ב ע ל י
חרחבים והמשוננים מ א ד )הזן המבריק ש ל ערבה לבנה(.
הקשיים בזיהוי כזה הם כ מ ה :א .י ש אז הבדל בזיהוי הצפצפה בין ספרות א ״
ובין ה ב ב ל י :צפצפה בספרות א ״ י זהה אם כן לזן ערבה שאיננו בבבל ,ושם מ ז י ה ה
הצפצפה ע ם זן א ח ר ש ל ערבה לבנה .א ם זיהוי ז ה נכון הוא ,י ש לומר ש ה ה כ מ י ם
אינם מעוגיינים לתאר א ת ה צ פ צ פ ה בעצמיות נפרדת ,אלא עיקר כוונתם ל מ נ ו ע
׳
ב
י ם
ז ן
ס
י
9
והשווה גם לתיאוריו של י׳ רימלד במאמרו הערבות בארץ־ישראל ,ירושלים ת ש ׳ ׳ ג ) כ ׳ י י ( .
שהלק מהם אביא ל ה ל ן :
ערכה מחודדת :העלה בעל חוד מוארך ועקום .רוחבו הגדול של העלה בהלקו ה ת ח ת ו ן .
הימם בין אורכו לרוחבו בדר״כ .9—8:1
ערכה
ל ב נ ה :העלה בעל חוד קצר .רוחבו הגדול של העלה בהלקו העליון .היחס כ י ן
אורכו לרוהבו .4—3:1
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שימוש בערבה שאינה כשרה ומה שדומה לערבה ואינו כשר נקרא צפצפה .ולכן
נקראות צורות הערבה המקומיות הפסולות ,בבבל א ו ב א ״ י צפצפה ,למרות ש ה ן
זהות לשני זנים שונים .ב .קשה גם נוסה הירושלמי ה מ ת א ר א ת ה צ פ צ פ ה כעשויה
כמין מגל מפני שצורת השינון בערבה הכשרה גם היא כמגל .ואולי ע ״ י תיקון קל
בירושלמי ,בהחלפת מקומם של ,,מגל״ ו״מסר״ יתקבל פירוש שאינו שונה מ ז ה
שבתוספתא .וכך צ״ל בירושלמי :איזו היא של צפצפה ,העשויה כמין מסר פסולה.
כמין מגל ]כלומר ערבה שהיא בצורת מגל[ כשרה.
זיהוי שני של הצפצפה במקורות א ״ י מתבסס ע ל ההנחה שהצפצפה בבבלי
שווה לזו שבא״י )כלומר היא אינה זהה ב א ״ י לזן המבריק אלא לזן הטיפוסי של
ערבת לבנה( ואז יש לאחד בתוספתא ובירושלמי א ת ה צ פ צ פ ה והערבה הפסולה
למהות אחה שסימניה :עלה עגול וקנה לבן ועשויה כמין מסר) ,ובדפוס חירושלמי:
כמין מגל( .הסיבה לכך היא שקנה לבן ועלה עגול המגדירים את הערבה הפסולה,
מהווים סימנים של הצפצפה בבבלי .ולפי ה ה נ ח ה כאן ש צ פ צ פ ה היא מ ה ו ת א ה ת
בא״י ובבבל ,מהווים סימנים אלה הגדרה גם ל צ פ צ פ ה בספרות א״י.
הקשיים בזיהוי הזה ה ם :א .מציאות ש נ י שמות שונים — צפצפה וערבה
פסולה — לצמח אהד באותה ההלכה בתוספתא ובירושלמי .ב .יש לומר אז שהזן
המבריק של ערבה לבנה שהוא בעל עצמיות בוטנית מסוימת אינו נהשב כנראה אצל
חז״ל כמין בפני עצמו ,אלא כצורת ביניים בין ע ר ב ה כשרה וצפצפה ,כמו בן־הכלאיים
בין ערבה מחודדת וערבה לבנה .כך כנראה ,י ש להבין גם א ת הצורות צרות
העלים של הזן הטיפוסי של ערבה לבנה.
לבן־הכלאיים שנפוץ ברוב הלקי הארץ ,תכונות ביניים בין ערבה כשרה
וצפצפה והוא מעורר את השאלה האם צורה כזו כשרה לנטילת לולב .התוספות
סוכה לד א ד״ה קנה ,דנים בעניין ז ה :כיון שפירש סימני ע ר ב ה הוי םגי ,אלא
להכשיר אף שאין בו ג׳ סימנים אלו ,כגון הילפא גילא ,לפיכך קתני סימני צפצפח,
למימר דוקא חני .אבל חב״ח על הטור א״ה סי׳ תרמז וכפות תמרים דף לד א ד ״ ה
תוספות ,מקשים עליהם עי״ש .מכאן נראה ש י ש מ ה ל ו ק ת ב ש א ל ה ה ה ל כ ת י ת חאם
ענף של ערבח שיש בו רק סימן אחד או שניים מ ת ו ך שלושת הסימנים ,כשר
לנטילת לולב.
ו
להלן סיכום ה ד ב ר י ם :
הזהות בין חערבח והצפצפה במקורות ובין מיני הערבה אינה מ ל א ה
א.
מפני שחצמחים מגלים שוני רב בתכונותיהם ,וקיימים גם בני־ כלאיים פוריים
המטשטשים א ת גבולות חמין.
ב .קיים חבדל במציאות בין ארץ־ישראל ועירק בצורות הערבה ,מ ג י ה ובאזורי
התפוצח שלהם.
ג .בא״י ערבה מהורדת מקיימת צורות בעלות עלים ש ש פ ת ם משורית דקה,
בעוד שבעירק יש גם צורות בעלות עלים תמימים.
ד .ערבה כשרה זהה לערבה מחודדת בא״י ובבל.
47
www.daat.ac.il
חילפא גילא ז ה ה כ נ ר א ה לצורה ב ע ל ת עלים משוריים ש ל ערכה מחודדת
ה.
בבבל.
ו .אזור התפוצה ש ל ערבה לבנה בעירק אינו בשפלה אלא בגבעות ובהרים
מסביב.
ז .בא״י קיימים שני זנים של ערבה ל ב נ ה :זן טיפוסי וזן מבריק שנמצאים
בשפלה ובהרים כאחד.
ה .הצפצפה )שבהרים( זהה לערבה לבנה בעירק,
ט .הצפצפה ב א ״ י זהה ל א ה ד מ ש נ י הזנים כאן ,לזן הטיפוסי או לזן המבריק
של ערבה לבנה.
י .ערבה פסולה זהה כנראה לזן הטיפוסי של ע ר ב ה לבנה בא״י ,ומכאן ,ש י ש
אפשרות שערבה פסולה היא שם נרדף לצפצפח.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ז
פליקס במאמרו ״לזיהוי ערבה וצפצפה״ מסיק שהצפצפה במקורות זהה ל מ י נ י
צפצפח)1118ט<! .(?0לדעתו בזמן חמקרא ובתחילת תקופת תתנאים חתייחס השם ״ צ פ
צפה״ לצפצפת הפרת ואף שזיחויח חיח ברור ,נותנת חברייתא סימני חיכר :ל ע ל י ס
חצרים וחכפופים כמגל — כמין מ ג ל פסולח; ולעלים הרחבים והמפורצים — כמין מ ס ר
פסולח .בסוף תקופת חתנאים ובזמן חאמוראים נ פ ח גידולח ש ל חצפצפה ה מ כ פ י פ ה
)וכנראה גם הצפצפה השחורה( וכינו אותה לפעמים ערבה ולפעמים צפצפה ,כ מ ו
עלים של צפצפה מכסיפה
)^ 1/2
בסורית ובערבית ,והוא מביא חוכחח מערבית של ימינו באלג׳יר .בגלל ח ח ש ש
לנטילת ענפי עץ זה ללולב נתנו א ת סימני הצפצפה המכפיפה כדי לחבדיל א ו ת ה
מ ע ר ב ה כשרה .אחד הסימנים של הצפצפה ״דומה למגל״ קשה ,ופליקם מ ש ע ר ש ה ו א
נלקה מברייתא קדומה ש מ ו ב א ת בירושלמי ״כמין מגל פסולה״ .לדעתו ה כ ו ו נ ה
48
www.daat.ac.il
הרצוג
מכללת
העלהדעת -
המקורית בברייתא היתד ,לצורת אתר
הבינו כ י הכוונה לשפת ה ע ל ה
יותר
ומאוחר
המשענת כמגל.
על זיהויו של פליקם יש לשאול כ מ ה ש א ל ו ת :
א .מניין ידוע על גידול צ פ צ פ ה מכסיפה בסוף תקופת התנאים בארץ,.אמנם
תאופראסטוס מ צ י י ן ) ת ו ל ד ו ת הצמחים ס ״ ד פ ״ ה ס ב( ש ה ע ץ היה גדל בזמנו אפילו
על הנילוס במצרים ,אם כי הוא נדיר שם .אולם ק ש ה להסיק מ ע ד ו ת זו ע ל גידולה
הנפוץ בארץ ,דווקא בסוף תקופת התנאים ודווקא בהרים.
ב .נלע״ד שיש סתירה בין העובדה ש צ פ צ פ ה מ ו ז כ ר ת בבבלי כגדלה בהרים
או בין ההרים ,ובין העובדה ש צ פ צ פ ה מכפיפה גדלה טוב יותר דווקא ליד מים רבים.
ג .דעה זו ש״דומה למגל״ מ ת פ ר ש בעלי ע ר ב ה כצורת מ ג ל כבר הביא בן אחיו
של הרז״ה לפני כשבע־מאות ש נ ה ב ש י ט ת הריב״ב ע ל הרי״ף סוכה פ ״ ג סי׳ אלף
כט ,אולם הוא גורס :כי תניא ההיא דומה למגל כ ש ר בהילפא גילא ,ו מ פ ר ש :מין
של ערבה שעקומת כמגל אבל פיח חלק ,ו א ת הברייתא פ י ה דומה למגל הוא מ פ ר ש :
שהוא קשה ליד כמגל זה שיש לו שינים .יש לשאול ע ל ש י ט ת ו ש ל פליקס ,שהסימן
״דומה למגל״ נלקח מ ן הברייתא הקדומה ה מ ת י י ח ס ת לעלים הארוכים והעקומים )?(
של צפצפת הפרת ,האם העברות טכניות כאלה מצויות ב א מ ת לרוב בספרות הז״ל,
בייהוד במקרה דנן ,כאשר מצוין כאן פיה ד ו מ ה למגל .נראה הדבר ש ק ש ה למחוק
את המלה ״פיה״ כאן מפני שהיא ה ק ו ב ע ת ב״דומה למגל״.
ד .האם העובדה שבערבית של ביסקרה ש ב צ פ ו ן אלג׳יר נקראת כיום )(1911
צפצפה מכסיפה בשם ״צפצף״ מוכיחה שיהודי א ״ י ו ב ב ל כינו א ו ת ה כך בסוף
תקופת התנאים י הרי ש ו ו י י נ פ ו ר ט ) (1912מציין ש ב ב י ם ק ר ה מכנים כיום בשם
״צפצף״ עץ אחר לגמרי ,שיזף מצוי )1511ז11נ>־ג!<11113 8!<111ץ ,(212ובמצרים מכנים כך
דווקא מין ערבה)!1! 83£83ג(5ופוםט )מה׳ א ע מ ׳ (743מ כ נ ה כך גם ערכה לכנה
)גנ 211ג! (331ועוד ועוד.
י /
10
אמנם פליקס במאמרו מביא בסעיף :1ש ב ע ר ב י ת ש ל ימינו מתייהס השם
״צפצף״ למיני ערבה ,צפצפה ועצים חידרופיליים אחרים ,א ב ל בסעיף 3הוא מ ב י א
מקור שמציין דווקא שצפצפה מכפיפה נקראת ״ צ פ צ ף ״ כ ע ד ו ת לכינויה כך בסוף
תקופת התנאים.
ה .ולבסוף האם יש צורך בכל הסימנים ה א ל ו כדי להבדיל בין הצפצפה
המכפיפה והערבה ה כ ש ר ה ? הרי מינים אלו אינם דומים זה ל ז ה )השווה ת מ ׳ א
לתמ׳ ג( .לכן נראה לי שקשה לקבל א ת הצעתו,
1 1111(1 10מתש1£11, ^18ק87ש^ 11 3115שמזגממ20תג111, ^131)150110 ?£1־£111ת£1ץ50!1
8.198
0.
, 6611111, 1912,מש1חש¥
49
www.daat.ac.il
הרב חנוך זונדל גרוסברג
אתר דעת -מכללת הרצוג
בענין הדס שנשרו ממנו מקצת עליו
בחידושי הרשב״א סוכה לב כ ת ב :דבהדם )כצ״ל( דעלמא שנשרו מ ק צ ת ע ל י ו
לא פירש תלמודא מ ה דיניה ,איכא מ ״ ד שצריך שיהא כולו עבות — ואם נ ש ר ה
מכל שיעורו אפילו עלה א ה ד פסול וכדאמרינן לעיל ע ב ו ת תלתא לא א ש כ ה י נ ן ,
אלמא בעינן כולו עבות ,והכא אמרינן בלבד ש ת ה א עבותו קיימת ואומר ב ד א ש ת י י ר ו
ת ל ת א בקינא ,דאלמא בפחות מכאן לא הוי עבותו קיימת .אבל מורי ) ה ר א ״ ה (
נר״ו אומר דכי אמרינן דבעינן כולו עבות ,היינו שיהא כל השיעור מין ע ב ו ת
דקיימי תלתא בחד קינא ,דאי איכא בכוליח שיעורא ח ד קינא דלא הוי עבות פ ס ו ל ,
וחיינו דאמרינן ע ב ו ת ג׳ לא משכחינן ,כלומר ממין עבות ,אבל )כצ״ל( כל ש ה ו א
ממין עבות אלא )כן הוא בר״ן( שנשרו מ ק צ ת עליו כל זמן שרובן קיים ש נ ש א ד
בכל קן וקן דהיינו כ׳ ע ל ץ כשר ושפיר מיקרו ע ב ו ת וכר וכן עיקר ע כ ״ ד ה ר ש ב ״ א ,
והר״ן הביאם ,ו מ ס י ק :ואין ראוי להקל בכך שאין ראייתו ברורה.
ובטור סימן תרמ״ו כ ת ב :כתבו הגאונים שצריך שיחא בכל שיעור אורך ה ה ד ס
ע ב ו ת ואם לאו פסול .וכתב ה ב ״ י מהמגיד מ ש נ ה ךכולי שיעורא בעינן ע ב ו ת ; ד ה
כל מ ה שאינו עבות הו״ל כמין אחר ונחסר השיעור .ודברי ה מ ״ מ הם ב פ ר ק
מהלכות לולב הלכה ב׳ ע ל מש״כ הראב״ד וצריך להיות כן כל השיעור א ו ר ו ב ו
]והובאו דבריו להלכה בסעיף ה׳[ .וכתב על זה ה מ ״ מ :ואני אומר כולן ב ד ו ק א
דחא כל מה שאינו ע ב ו ת הו״ל כמין אחר ונהםר השיעור.
מבואר דדין זה של הגאונים שהסכים לזה חמ״מ ,מבואר ג״כ בהרא״ה ה ג ״ ל
ואין לו ענין כלל עם הדם שנשרו מ ק צ ת עליו ,ויתכן שם״ל להגאונים בזה כ ד ע ת
הראב״ד דסגי ברוב שיעורו ,או אפילו כבעל העיטור שהביא הטור דאפילו א י ן ב ו
רק פעם א ח ת ג׳ בחד קיגא כשר ,ולדעת הטור כן ד ע ת הרמב״ם .וכן בפירוש ר ב י נ ו
בחיי פ ר אמור) ,ויקרא כג ,מ( .אולם בב״ח כתב דלחגאונים שמצריכין ע ב ו ת ב כ ל
שיעור אורך ההדס ,ממילא כשנשרו רוב עלין של קן אחד גמי פסול ו כ מ ש ״
הרא״ה .וכן כתב ב פ ר י ש ה ; אולם אינו מוכרח וכמש״כ.
מבואר מכל חנ״ל ד ל ד ע ת היש מ י שאומר ושהסכים עמו הר״ן בעינן ש י ה א
כל שיעור אורך ההדס של שלשה עלין ואם נשר מכל שיעורו אפילו עליי א ח ד
פסול .ובב׳׳י )בהביאו דברי הרא״ה( כתב שזהו כפי ד ע ת הגאונים שסוברים ש צ ר י ך
שיהא בכל שיעור ההדס עבות כ מ ״ ש רבינו בסמוך .והכוונה כי היכי דס״ל ל ה ג א ו נ י ס
לענין מין ע ב ו ת דפםלי אפילו בקן אחד כשאינו ממין עבות בכל שיעור א ו ר ך
ההדס ,ה ״ נ לחרא״ה אם נשר אפילו עלה אחד מכל שיעור אורך ההדס פ ס ו ל
)וכהר״ן( .וראיתי בלבושי שרד שהסב כוונת הב״י מש״כ בשם הגאונים ל ד ע
היש מ י שאומר ש כ ת ב הר״ן .ותימה עליו שהרי כתב הב״י כמש״כ רבינו ] ה ט ו ר [
בסמוך ,והטור לא הביא אלא לדברי הגאונים .ועע״ש מ ה שהעיר ע ל הב״י.
א
ך
,
כ
ת
והנה ע ל פי כל ה נ ״ ל תמוהין לי מ א ד דברי המשנה ב ת ר ח שאחר ש כ ת
בסקי״ה ד ע ת הפוסל אפילו בנשר עלח אחד ,ציין ע׳׳ז בשער הציון ס ק י ״ ט :ה ר ״ ן
ומוסיף :״דכל שכן לדעת הגאונים אפילו בנשר עלה אחד מ כ ל שיעור אורך ה ה ד ס
3
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
במי פסול״ .וזה מן התימה ד ל פ י ה מ ב ו א ר א ד ר ב ה זו היא ד ע ת הר״ן ,מ ש א ״ כ
להגאונים לא פסיקא כלל ד פ ס ל י בגשרו ,ד ל א מ י י ר ו כ ל ל בזה ,א ל א ב מ י ן ע ב ו ת
דהיינו שלא יהיו הקנים מ ש נ י עלין ל ח ו ד מ ש ו ם ד ה ו י כ א י נ ו מינו ,ו ע כ ״ פ ה ל א
מבואר דעת הב״ח והפרישה ד ל ה ג א ו נ י ם ד ו ק א ב נ ש ר ו ב׳ ע ל י ם הוא ד פ ס ל י וכמש״כ.
ןונעלם זה גם מהאנציקלופדיה ת ל מ ו ד י ת כ ר ך ה ע ר ך ה ד ס ציון .[91ו מ ה ש ג ר ם
לו כל זה הוא מפני ש ב ה ע ת ק ת ו ב פ נ י ם פ ל ו ג ת ת ה ר א ״ ה והר״ן נ ק ט ל פ ל ו ג ת י י ה ו
בחסר עלה אחד או שנים ב ר ו ב ש י ע ו ר ה ה ד ס ,ו ל כ ן מ ס י ק ״וכ״ש ל ד ע ת ה ג א ו נ י ם ״ ,
אך אינו מדוייק דהר״ן והרא״ח מיירי ל ח ד י א ל פ ס ו ל כ ל א ח ד כ ד י נ ו ב כ ל שיעור א ו ר ך
ההדס ,אך מהנראה שלכן ה ע מ י ד פ ל ו ג ת ת ם ב ר ו ב ש י ע ו ר א ו ר ך ה ה ד ס מ פ נ י ש כ ן
נקטינן להלכה כדעת הראב״ד ,וא״כ ל מ ה הזכיר כ ל ל ד ע ת ה ג א ו נ י ם ש א י נ ו ל ה ל כ ה
וגם לא קאי כלל על דין זה.
ומה שיש להעיר עוד ב ד ב ר י ו ש א ח ר ש ח ב י א פ ל ו ג ת ת ה ר ״ ן ו ה ר א ״ ה מ ס י ק ו כ ת ב
״אבל אם נשרו שני עלין ב ר ו ב שיעור א ו ר ך ה ה ד ס פ ס ו ל ל כ ו ״ ע ״ ,ד מ ש מ ע שר״ל
דבכל רוב משיעור ההדס נשרו ב׳ עלין ,וזח א י נ ו ד ל ח ר א ״ ה א פ י ל ו ל א נ ש ר ר ק
מקן אחד שני עלין בכל שיעורו ,או לדידן ב ר ו ב ש י ע ו ר ו ג ״ כ פ ס ו ל ו כ מ ש ״ כ ה ר א ״ ה
כל זמן שרובן קיים ש נ ש א ר כ כ ל קן וקן כ׳ עלין ,ו כ ב ר ה ע י ר ו ע ל ז ה ב א ״ ת ה נ ״ ל
בציון .99וראה גם בחזון איש מ ו ע ד ס י מ ן ק מ ״ ו ם ק כ ״ ה וכ״ט .ה א מ נ ם ב ב י א ו ר
הלכה ד״ה לעיכובא הלשון מ ת ו ק ן י ו ת ר ש כ ת ב ד ל ח ר א ״ ה א פ י ל ו נ ש ר ו מ כ ל קן
ארכו עלה אהד ג״כ כ ש ר כיון ד נ ש א ר ש נ י ם כ כ ל קן ד ה ו י ר ו כ א .
שוב התבוננתי שדברי ה מ ש ג ה ב ר ו ר ח ב ז ח ל ק ו ה י ן מ ל ש ו ן ה ה י י א ד ם כ ל ל ק ״ נ
סימן ג׳ שכתב דיש פוסלין א פ י ל ו א ם נ ש ר ע ל ח א ח ד מ כ ל ק ן מ ר ו ב ה ש י ע ו ר ש ל
ההדס ,וזו היא שיטת הר״ן) ,ולא כ ד ע ת ו ד ל ד י ד י ה א פ י ל ו נ ש ר ע ל ח מ ק ן א ח ד מ כ ל
שיעור אורך ההדס ג״כ פסול( ,ו מ כ ל מ ק ו ם ב ש ע ת ח ד ח ק א ם נ ש א ר ב ר ו ב ה ש י ע ו ר
ככל קן כ׳ עלין כשר ואם גשר מ ר ו ב השיעור א פ י ל ו מ ק ן א ח ד ב׳ ע ל י ן פ ס ו ל לכו״ע.
ולכן מהנראה ש ת י ב ו ת אלו א פ י ל ו מקן א ח ד ,נ ש מ ט ו ב ד ב ר י ה מ ״ ב ב ה ע ת ק ת ו ,כ נ ל ״ ב .
ולכן להלכה דנקטינן ב ד י ע ב ד כד״ראב״ד ,אז א ם נ ש ר א פ י ל ו ע ל ח א ח ד מ ק ן א ח ד
ברוב שיעורו של ההדס ד פ ס ו ל ,א ם ל א ב ש ע ת ח ד ח ק ד א ז ד ו ק א א ם נ ש ר ו ב׳ ע ל י ן
בקן אחד ברוב שיעורו .ב ב כ ו ר י י ע ק ב מ ק י ל ב ז ח ד ח ר ״ ן י ח י ד א ה הוא ,ו כ ״ ש א ם
נשארו בקן אחד ג׳ עלין ד ב ז ח ח ר מ ב ״ ם ו ב ע ל ח ע י ט ו ר מ כ ש י ר י ן א פ י ל ו נ פ ל ו כ ל
העלין .ומש״כ ב ש ע ח ״ צ סקכ״א ד ר ו ב פ ו ס ק י ם הולכין ב ז ה ל ח ח מ י ר כד״ר״ן ,ה נ ה
מלבד שלפי הנראה ר ו ב ח פ ו ס ק י ם ח ו ל כ י ן ב ש י ט ת ח ר א ״ ח ו כ ״ ד חא״ר ,ח נ ה הוא ע צ מ ו
בביאור הלכה בסימן ת ר מ ״ ה ב ד ״ ח ועדיין כ ת ב ד ח ר ״ ן מ ם פ ק א ל י ה ו מ מ י ל א א פ ש ר
דאין לההמיר .וראה ע ו ד ב ב ה ״ ל כ א ן מ ה ש כ ת ב ל ה ס ת פ ק א ם א מ ר י נ ן ת ר י ר ו ב א
להכשיר ,ועיין בהזו״א ה נ ״ ל ס ק כ ״ ט .וצריך ל ה ז ה ר
בזה מאד .עוד מביא שם
שהפמ״ג מ ס ת פ ק אם מ ה נ י א פ י ל ו הם מ פ ו ז ר י ם ב א ו ר ך ה ה ד ס ,א ו ד ו ק א א ם הם ע כ ״ פ
במקום אחד .ובבכורי י ע ק ב ב ס ק י ״ ד מ ק י ל בזח ,ו ח ב י א ו גם ב ח ז ו ״ א ה נ ״ ל ס ק י ״ א .
ולסוף א ב י א מ ה ש כ ת ב ב כ פ ו ת ת מ ר י ם ב ד ף מ ה א ע ל ״ כ ל ח ג ו ט ל ל ו ל ב ב א ג ו ד ו
והדס בעבותו״ ,חלא הדם ב כ ל ל ה מ ע י ן ש ל ל ו ל ב .ו א פ ש ר ד ר ב י טרפון ס ״ ל ד ה ד ם
קטום כשר ,קמ״ל דמי ש ע ו ש ה מצוד .מן ח מ ו ב ח ר ל ק ח ת ה ד ס ב ע ב ו ת ו ש כ ר ו ג ד ו ל .
ויותר נ ר א ח דלשון ב ע ב ו ת ו ,ה כ ו ו נ ה ש י ה י ה כ ל שיעורו מ מ י ן ע ב ו ת ,ו ג ם ש ל א יהיה
חסר מעליו ,אפילו אחד ,ט ז ה קשת *.אד לחשיגו.
51
www.daat.ac.il
הרב
דעת -מכללת הרצוג
אתר ״ ל
מאיר ש מ ח ה ה כ ה ן זצ
יום הדין אחרי הקציר
במדרש )ויקרא רבה ,פרשה כט ,ב ( :״כי אעשה כלה בכל הגוים״ ) י ר מ י ה ו
ל .יא( — כל הגוים שמכלין שדותיהן אעשה כלה ,ואת שאינך מכלה ש ד ו ת י ך .1.
לא א ע ש ה כלה ,ההוא דאמר ״לא תכלה פ א ת שדך — בחודש השביעי״ ) ו י ק ר א כ ג
כב—כד(.
ה פ י ר ו ש :כתיב ״והוא ישפוט ת ב ל בצדק ,ידין לאומים במישרים״ ) ת ד י ל י ם
ט( ,ואמרו בירושלמי פרק ק מ א דראש השבה )חלכח ג( דאין הקב״ה דן א ת ה א ד ם
אלא באשר הוא שם ,והנה בימות הגשמים הישראלי יושב ועוסק ב ד ב ר י ת ו ר ד
ובמצות ,והגוי עוסק בתאות העולם הזה ובדברים אסורים ,ובימות החמה י צ א ה א ד ם
א שבידי
לפעלו ,שניהם מוטרדים בעבודת ה א ד מ ה בקציר ובבציר ובאםיו*.
באין לבעל הגמול בראש השנה ,זה ]הישראלי[ בלא מצות וזה ]הגוי[ בלא ע ב י ר ו ת
^
והלא ה י ה ראוי לקבוע יום חדין בפסח ,אז היה הישראלי מלא מצות ו ה נ כ ר י
עבירות ,וזה פלא לכאורה.
והענין דמצאנו אצל בנימין הצדיק )בבא בתרא יא ,א( ששקלו זכויותיו י מ צ א ו
זכות שהחיה לאשר• ובניה ]בזמן בצורת[ ,ושמעתי כי היה מלא מצות י מ ע ש י
טובים ,שלכן נקרא צדיק .ולחיות מ ה שאינו מגיע לו ולהוסיף על ימיו ,צ י י ד ל ה י ו ת
מדח כנגד מדד .שחחיה לאשח ולשבע בניד״ — כן יוסיפו לו חיים.
וחנה בשלשה פרקים נדונין ע ל ה ת ב ו א ה והסירות )ראש ה ש נ ה טז׳ א ( 7 ,
'
פרנםח של אדם ועשרו ,אמנם ע ל חחיים נדונין בראש חשנח )שם( .ו ה נ ה ן
להיות מדד! ב מ ד ה ; לכן הישראלי שזרע וחרש ,ועדר וניכש וקצר ונושא מ ש י ה ז ר ע
ב א לקצור — ״לא ת כ ל ה פ א ת שדך״ ,שכח — ״לא ת ש ו ב לקחתו״ ,בפל מ א ח ו ר י
הקוצר — ״לא תלקט״ ,ואין זה מ ת נ ה כתרומות ומעשרות הניתנין ב ט ו ב ת ה ג א ד
שיודע למי נותן ,רק ״עזיבה״ בתיבא בתו ,ומי ש ב א ליטול נוטל ,בין ש ה י א ראך'.,
ט
ו נ מ צ
ל
מ
צ ז ה
י
נ ר ר
י ה ג ו ן
ב
ע
ע
י
ו
א ו
א
י א ם
כ ן
ל
א
ח
כ
י ג י ע ת ו
ו ע מ ל ו
ה ו א
נ ת ז
ח י י ם
ל מ י
ש
לא ר
י ל
ל •
ולא ידע אם חוא ראוי או לא ,ולו ישקולו אם חוא ראוי להיות בהיים ,ה ל א א י ן ז ! ,
ל י
מדד ,במדד — ,לכן בין ראוי בין לא ,יוסיפו לו היים .לא כן הנכרי ,א ש ר ה ו א
וגדוש באסמיו ויקביו יפרוצו; אם יבוא ע נ י וישאל מעט ,הלא יכלימהו ו י
ריקם ,איך יקצובו לו היים ? וזה ש א מ ר ״והוא ישפוט תבל בצדק״ — ב ז כ ו ת ה ן '
׳
לכן ״ידין עמים במישרים״ ולישראל יוסיף היים.
לכן א מ ר :״לא תכלה פ א ת שדך בקצרך ולקט קצירך לא ת ל ק ט ל ע נ י
תעזב אתם״ — בין ראוי או לא ,ולכן ״ ב ח ד ש השביעי זכרון תרועה״ ,ר צ ו נ ו ל
שלכן נקבע ראש ה ש נ ה ויום חדין בחודש ה ש ב י ע י כ מ ו שביארתי.
)משך חכמה׳ ייקרא כ ג ,
ד
צ
מ
א
ש
כ
ל
ד
י
ב ד
ק
ד
ל
ד
ד
כ
52
www.daat.ac.il
תגובות
אתר דעת -מכללת הרצוג
על דרכו של ״המעיף׳
קורא ותיק של ״המעין״ כתב למערכת הרבעון א ת ד ע ת ו על ״המעין״ .דבריו
ראוים לפרסום ולדיון.
ואלה דבריו:
״…״המעין״ אינו ממלא אחרי התקוות והצפיות ש א נ י ובודאי גם אחרים
תלו בו .כתב ע ת שנושא את שמו של הוגה הריעות הדגול יצחק ברויער זצ״ל
אינו יכול להסתפק בכך שמביא מאמרים — יחיו חם חשובים כשהם לעצמם
— של פלפולי דאורייתא ,של דיונים ע ל הלכות ל ע ת בא המשיח )במהרה
בימינו!( ,בקורת על ספרים )דוקא זה מדור יפה ומענין ,ע ל פי רוב( וכל
זאת בלי לנקוט עמדח לגבי בעיות של ד ת יחודית שהזמן גרמן או בעיות
הקהילה היהודית בארץ ובחו״ל ,עניני מ ד י נ ת ישראל הקשורים ב ד ע ת תורה
וכר ,אינני יכול להאמין שלו האישיות שהזכרתי לעיל היתד! חיה בימינו ,לא
היינו זוכים מפרי עטו או בהשפעתו למאמרים השובים בנושאים אלה ,כתובים
באומץ לב לפי ״לא תגורו מ פ נ י איש״ ,שהיו מורין דרך לדור נבוך של זמננו.
בשנים הראשונות של הופעת ״ ה מ ע י ד היחד ,שאיפה לדון בבעיות הזמן,
והיה מדור מיוחד של מאמרים קצרים או הערות קולעות שדנו בהופעות
בחיים הציבוריים ,אך הדבר נפסק ,וחוששני שדוקא משום פ ח ד לקיים א ת
״לא תגורו״…
אין מחסור בארץ בכתבי עת ,שם יכולים לומדי תורה לפרסם מאמרים של
שקלא וטרייא ,אך חסרים בהחלט בטאונים אשר בחם תבוא לידי בטוי ד ע ת
התורה על בעיות הזמן ,הלכות האדם והמדינה בעידן הטכנולוגי והמדעי ,וזאת
ברמה אינטלקטואלית ההולמת א ת ציבור הקוראים אשר להם הם נדונים,
ובמקרה שלפנינו א ת הרמה שיש לדרוש ,כאמור מ כ ת ב ־ ע ת המופיע במוסד
יצתק ברויער״.
עד כאן דברי הבקורת המשקפים היטב אכזבה מסוימת מ ״ ה מ ע י ך .לפי הבקורת הנ״ל
הולך ״המעין״ ב״דרך כל הארץ״ ומפרסם דברי תורה ופלפולי דאורייתא ,אך בלי
לדון בבעיות הבוערות של קיום התורה בזמננו ,עניני מ ד י נ ת ישראל הקשורים ב ד ע ת
התורה וכר.
חלק מחבקורת אפשר אמנם לדחות ב ט ע נ ה שהבקורת מופרזת למדי .בשנים
האחרונות הופיעו ב ״ ח מ ע י ך מאמרים רבים בנושאים רפואיים וטכניים הקשורים
בקיום התורה במדיגת ישראל ,בעיות של הקלאות וגדול ב ה מ ו ת ועופות בשמירת
שבת וכשרות ,בעיות חנוכיות והשקפתיות בטהרת המשפהה ,בעיות אמונה ותורת
האבולוציה ,חגדרת ,,תורה עם דרך ארץ״ ובעיותיח ,ואחרון אחרון חביב מאמרים
על נושאים תנ״כיים ,פ ש ט ודרש בלימוד התורה ודיונים הקשורים בהר הקודש
והמקדש .מאמרים בנושאים אלה אין להגדיר בפלפולי דאורייתא ,אך מאידך יש
להדגיש שדוקא בטאון הנושא א ת שמו של ר׳ יצהק ברויער אין לו להנזר מפרסום
מאמרים הקרויים ״פלפולי דאורייתא״ .דומני שזח דוקא חיחוד המיוחד של ״המעין״
53
www.daat.ac.il
וחוג קוראיו ה מ א פ ש ר פרסום מאמרים תורתיים ״פלפוליים״ על יד מאמרים ה ד נ י ם
בנושאים תנ״כיים או בעיות טכנולוגיות המתעוררות בצבור שומרי תורה ו מ צ ו ו ת
בנושאים הרצוג
דעת -מכללת
במדינת ישראל .ואל יהיו אתר
טכניים קלים בעינינו .דוקא כאן מ ג ל י ם
הדיונים
כותבי המאמרים הי״ו אומץ לב ומקיימים ״לא תגורו מפני איש״ כאשר מ ט ר
המאמר להציע תקון לקלקולים שנעשו מתוך חפזון או שמרנות מופרזת ,ודי ל ח כ י מ א
ברמיזא ,אף שיש לחודות שלא לכל א ח ד שנקרא בזמננו חכימא ,די ליה ברמיזא.
ומכאן לבקורת ע ל א י ־ נ ק י ט ת עמדח לגבי בעיות של דת יחודית שחזמן ג ר מ ן
בעיות חקחלה וחערות על תופעות בחיים חצבוריים וכר.
בודאי שיש כאן מקום לשיפור ב״חמעיף .רבות חבעיות של תצבור ו ה י ח י ד
ואין לומר ש״המעין״ ממלא כאן לגמרי את תפקידו כבטאון היוצא לפני ה מ ח נ ה
בדיונים וברורים .כאן מוצדקת חבקורת .אך מאידך אין לחתעלם מחגורמים ש ה ב י א ו
ליךי כך שבחוגינו ממעטים לדון בבעיותיהן של הקחלות ,מנחיגיחן ורבניחן .ב א ר ץ
ישראל לא קיימות כלל קחלות כדוגמת קחלות ישראל באירופח בעבר ואין ז ה ס ו ד
שחסרון זח מתנקם בנו באופן חמור .מחדלים רבים הביאו למצב הזח ,אך ג ם ה ל ק
מחרבנים במסגרת חרבנות חראשית ומחוץ לח ,שיש לחם מושג שלחם ע ל ת פ ק י ד ם
אשמים בחעדר חיי קחלח תורתיים .אכזבת חצבור ובקורת חמורו־) .גם ב ״ ה מ ע י ן ״ (
לא חועילו עד כד .לחביא לשנוי חמצב ,וחוששני שאם ״חמעין״ ימשיך ו י צ ט ר ף
למבקרים ולצועקים חתמידיים — לא יביא חדבר חזר .תועלת מעשית.
ת
ויורשד .לי כאן לתזכיר א ת ר׳ יצחק ברויער ז״ל אשר הוזכר למעלה פ ע מ י י ם
כדוגמא של חוגת דעות דגול של היתדות חנאמנח .במאמריו חיפים ו ח ס י ע ר י ס ע ל
חיי קחלח תורתיים בארץ ישראל ,חרבח ר׳ יצחק ברויער לכתוב על ו ע ד ה ע י ר
חאשכגזי ,חקחלח חתורתית של חרדי ירושלים שיש לראותח כקחלת תורתית ג ד ו ל ד
' יצחק
י
ופוריח ,חמאחדת א ת כל חחרדים לדבר ח׳ .ונשאלת ה ש א ל ה
ברויער ז״ל את דברים בצורר .כזו גם בסוף ימיו ,בשבתו בירושלים ״ י י ה א ם ל
גם הוא ראח באכזבח גדולח את ח מ צ ב כמו שחוא ,ראח ,נאנח …ופרש.
;
ה
א
א
ם
ה
ר
ת
א
ברור חדבר שרבים בחוגיגו רואים בצער רב את המצב העגום של ח ו ס ר ח י ,
קחלח ,ח מ צ ב חעגום של חרבנות וחכשרת חרבנים )בקורת זו ע ל ח כ ש ר ת ה ר ב נ י •
אינה זהר ,עם חדרישח לחקמת בית מדרש לרבנים( ,חיחם בין עולם ה י ש י ב ו
לעולם בעלי ה ב י ת ועוד ועוד פגמים ידועים ביהדות חנאמנה .א ד י י א מ ר ל ז כ ו ת
קוראי ״ ח מ ע י ך שאין פניחם למאמרים בקורתיים שאין בהם תרופה ל ק מ ה מ צ ב
אמנם רצוי לחזכיר לפעמים ש י ש כאן מ צ ב בלתי נסבל — ובכיוון זד .יש ל ק ב ל
חבקורת חנ״ל — אבל טרם ש מ ע נ ו על ה צ ע ת תקון ראויח לשמד .שיש ללחום עבן־רן!!
ואותו דבר כלפי העדר תגובה ע ל חפגמים בחיים חצבוריים חדתיים ב י ש ר א ל *
ישנם מוסדות ומפלגות דתיים ,שבהם שולטים בעלי מרפקים ולעת ה צ ו ר ך * -
מצליחים לחשיג גבוי רבני חדרוש לחם כדי להתגבר על מתנגדיהם מבפנים ו מ כ ה ו '
חאם ״חמעין״ מחויב להשפיל א ת ע צ מ ו ולדון בפרשיות א ל ו ל האם נ ח ק ו ר א י
חתימות היו נכונות ,מזויפות או ״מושתלות״ ? האם נהקור מעל דפי ״ ה מ ע י ן ״
פלוני מתאים וראוי לחיות ח״כ או ש ר ? דומני שבנושאים אלח י ש ל י -
ח״תורתית״ טבחים רבים חמבשלים דייסות שונות ומשונות ,ואילו חשתיקך ,ה מ ע י
של ״ ח מ ע י ך מחור .מ ח א ה שקטה ומכובדת נגד כל אלה חמשפילים כ ב ו ד י ׳ ת ו
'
ומחללים שם שמים ברבים ,והוא רחום יכפר עון ראשי חעדח.
ת
ת
1
0
ז ר
ס
ד
ת
ת
ד
54
www.daat.ac.il
הרצוגת ג ו ב ו ת ״ הופיע מ א מ ר רציני ע ל
במדור ״
אגב ,ב״המעין״ גליון ניסן
תש״ל מכללת
אתר דעת -
הפגיעות הגסות בדיני הגיור ע ״ י שופטי בית ה מ ש פ ט העליון .מ א מ ר זה נ כ ת ב
לפני הפתרון ה״קואליציוגי״ בגיורה של הגב׳ זיידמן ,ומסופקני אם יש טעם וערך
לדון ב״המעיף בפתרון הזה.
ועוד הערה על הוסר מאמרים אידיאולוגיים הדנים בבעיות הזמן .אין לבוא
כאן בטענות נגד ״המעין״ .הוגי ד ע ו ת אינם מופיעים לפי הזמנה ,וידוע הדבר
שדורנו לא זכה להוגי דעות .על דורנו עברו אירועים הסטוריים מרהיקי לכת ,אבל
בעלי חזון לא קמו .בעובדה זו יש להתחשב היטב כאשר משמיעים בקורת ע ל
העדר מאמרים רעיוניים .מאידך בודאי רצוי לחקור הגורמים — במדד .שיש כאן
גורמים מוחשיים — שחביאו לידי דלדול מקורות חאידיאולוגיח ביחדות חנאמנה בדור
<
האחרון.
ולבסוף עוד ה ע ר ה :קיימים בטאונים דתיים בישראל אשר מתפארים ומחללים
את עצמם .זח טוען שרק חוא מחוה הקשר בין יחדות ארץ ישראל ליחדות הוץ־
לארץ ,או שרק הוא מביא לגילויים של הרהורי תשובה בין אחים תועים ,שרק
בטאון פלוני יש לו אופי כלל־ישראלי ,או שרק בטאונו של הוג זה מוציא בטאון
הרדי מובהק .אין כאן רק התפארות ע צ מ י ת אלא גם א מ צ ע י זול להשגת תמיכות
כספיות נכבדות .״המעין״ אינו הולך בדרך זו .אין אנו טוענים שדוקא ״המעין״ הוא
הקשר החשוב ביותר בין נאמני עם ישראל ,ואין אנו הבטאון הטוען שהיהדות
הנאמנה טהורה כזוהר הרקיע .ברצוננו להיות פה להוג מסוים ביהדות הנאמנה.
בודאי יש מקום לשיפורים בהופעת הרבעון ו ה מ ע ר כ ת תקבל ברצון כל עזרה לשיפור
התוכן ,הרחבת מספר הנושאים ודיונים פוריים בבעיותיה של היהדות ה נ א מ נ ה בזמננו.
והלואי שחבקורת הגלויה וחחיובית של הקורא הותיק תסייע לכך.
י .ע.
מצדה או יבנה וחכמיה!
מבוכה גדולה שוררת בין תושבי ישראל .ה מ צ ב חבטחוני והמדיני קודר למדי
וראשי השלטון נכונים לויתורים גדולים .האם ה ס כ נ ה הרוסית כה גדולה ע ד שיש
צורך לתפנית כר .חדה במדיניות ה י ש ר א ל י ת ? או אולי יש כאן הגזמה בהערכת
הסכנה הרוסית והלחץ האמריקאי ? על שאלות אלו ק ש ה למצוא תשובה מוסכמת.
אך גם בהעדרה של הסתכלות נכונה ואוביקטיבית הובה עלינו לשאול א ת
עצמנו מה עדיף על מה — ,חאם מצווים א נ ו ללחום ולמות למען ארץ ישראל
השלמה ולמען האידיאל של ״אף שעל אדמה״ ,או אולי עיקר תפקידנו לדאוג לפינה
שקטה בתוך חלק מגבולות ארץ ישראל המובטחת ,כדי שבני ישראל ,עיפי הגלות,
ימצאו מקום בטוח למחיה ? אמנם יש לטעון שרק ארץ ישראל השלמה תתן לנו
היום האפשרות לחיים בטוחים ואילו כל נסיגה רק תעלה א ת התאבון אצל אויבי
נפשנו ,אבל טענה זו אינה פוטרת אותנו לדון לגופה של ה ש א ל ה הנ״ל .האם קיום
חמצוה של ארץ ישראל השלמה כה גדול שיש לשלם עבורה בדם ף האם י ש
להעדיף מלחמה עבור כבוש כל הארץ על חיי שלום בחלק קטן בארץ י ש ר א ל ?
55
www.daat.ac.il
אנו בורחים מ ש א ל ה עקרונית זו תוך ה ט ע נ ה שאין אפשרות מ ע ש י ת כיום לשמור
על בטחוננו בתחומים קטנים .ז א ת היא אמנם טענה מ ע ש י ת חמורה ומוצדקת למדי,
אתר דעת -מכללת הרצוג
אך טענה זו אין לה ולא כלום עם השאלה העקרונית חנ״ל.
אין זו שאלד .נעימח ,אך אין מנום מ מ נ ה וגם אין להתחמק מתשובה .גם א צ ל
חכמינו ז״ל התעוררה שאלד .זו והם הכריעו באופן ברור ש י ש להעדיף את ה ש א י פ ה
ל״תן לי יבנד .וחכמיה״ ע ל האידיאל של ״מצדד.״ ,יש להעדיף הסתפקות באפשרות
לחיי תורד .בחלק ש ל ארץ ישראל על לחימה טוטלית הדורשת קרבנות רבים.
כמובן ש ה מ צ ב השתנה ,אך גם היום יש להעדיף את האפשרות של חיים ב מ ד י נ ה
עצמאית תוך חגבלות בגודלה על מ ל ח מ ה ומות מתוך גבורה.
חכמינו ז״ל קבעו א ת חקו של ״תן לי יבנח וחכמיה״ ,אך אין להתעלם משיקול
אחר שאמנם אינו יכול להכריע בשאלה העקרונית הנ״ל .הנוער הישראלי מ ר ו ח ק
ברובו הגדול מחיי תורד .ומצות ועל ידי כך חשוף למדי להתפרעות שמאלנית ו ח י י
ה״היפיס״ למיניהם כמו שנחוג חיום בנוער בארצות רבות .זח נגע ממאיר ה מ ת פ ש ט
כמו מגיפה בין עשרות מליונים צעירים .למרות הגילויים המדאיגים של ת ו פ ע ו ת
אלו אצל הנוער הישראלי ,יש להודות שברוך השם הנגע טרם ה ת פ ש ט כאן ב א ר ץ
ישראל .גורם חשוב לכך הוא בודאי ה מ צ ב חבטחוני בארץ ישראל המרתק א ת
הנוער לכל המתרחש בזירה הצבאית הישראלית .ריתוק זח מחסן את ה נ ו ע ד ל
מ ע ט מפני חתופעות החמורות של חיי הפקר טוטליים כבארצות המערב .גם ה ע ו ב ד ה
שהנוער בישראל מרגיש שכל העולם מ ס ת כ ל בעינים עוינות על מ ד י נ ת י ש ר א ל
והשיגיה הצבאיים ,מ ח ש ל ת א ת הנוער ומוסיפה לו הערכה ע צ מ י ת ולאומית .ו ל כ ן
יש לשאול ב ח ר ד ה :איך תהיה דמותו של הנוער הישראלי כאשר יושג שלום ע
שכינינו וכאשר ירד חמתח ח ב ט ח ו נ י ? אולי יש להעדיף א ת ה מ צ ב חנוכחי ש ל
״בדמיך חיי״ על חיי שלום כאשר רק מעטים ילכו בדרך של ״יבנח וחכמיה״ ,ו א י ל ו
רבים יתפנו לחיי הפקר ושמאלניות מהפכנית אשר בעקבותיהם תבוא ה ת א ב ד ו ת
רוחנית .אך כאמור ,זה רק שיקול שולי בשאלה העקרונית.
למרות הרהור קודר אחד על ס כ נ ת חשלום ,איננו יכולים לשחרר א ת ע צ מ נ ו
מלהחדיר בציבור את התביעה העקרונית ל״תן לי יבנה וחכמיה״ .רבים ב נ ו ע ר
הדתי נתפסו לרעיון המקודש של ״אף שעל אדמה״ ,אך אין זח משחרר ה ו ר י ם ,
מורים ומדריכים להעמיד א ת הדרישה העתיקה של רבי יוחנן בן זכאי ,אף ש י ש
לתודות שכיום מתעוררות ספקות מ ע ש י ו ת כלפי דרישה זו.
א
ס
י• ע.
זהירות כלפי מנהג עתיק
קהלות ישראל שבאשכנז הקפידו תמיד על מנחגיחן המקובלים .לפעמים ה י ת ד ,
ק צ ת מ ן ההפרזה בהקפדה ע ל קוצו של יוד של כל מנהג ,אך מאידך ש מ ר ה
ההקפדה הזאת על מנהגים מקובלים מדור דור.
מובן הדבר שלשרידי קהלות אשכנז שהגיעו לארץ ישראל בזמן ה ש ו א ה ל
היתד ,אפשרות להמשיך בארץ ישראל בכל המנהגים שהיו רגילים בהם .ע ו ל
א
י
56
www.daat.ac.il
קהלות פרנקפורט ,ברלין והמבורג קבלו ברצון א ת מנהגי קהלות הפרושים ,תלמידי
אתר דעת -מכללת הרצוג
הגר״א ,שמצאו בבתי כנסיות האשכנזים בארץ ישראל .מאידך לא מובן שעולי
קהלות אשכנז זנהו מנהגים חשובים וחחליפו אותם במנהגים מחודשים שיש לפקפק
בהם ,במיוחד כאשר יש להטיל ספק בכך אם מנהגים אלו היו מקובלים נ ק ה ל ו ת
תלמידי הגר״א שבארץ ישראל.
כדוגמא לכך יש לציין א ת המנהג לאכול לפגי ת ק י ע ת שופר בראש השנה.
בדורות האחרונים הנהיגו בישיבות ליטא ל ע ש ו ת הפסקה אחרי קריאת התורה
בראש השנה ,לעשות קידוש ולאכול עוגה וכדומה ,כ ד י לאזור כח לפני ת פ י ל ת
מוסף הארוכה .על נוהג זה קמו מערערים וטענו שאסור לטעום לפני ת ק י ע ת שופר,
כמו שזה אסור לפני נטילת לולב ,קריאת מ ג ל ה וכר .מאידך הצביעו על כך שדוקא
בתקיעת שופר לא מוזכר בשולחן ערוך איסור ש ל טעימה ,בניגוד ללולב ומגלה.
כמובן שלא לנו לדון בשאלה אם מותר ע ״ פ הדין לטעום או לאכול לפני תקיעת
שופר ,אך עובדה היא שבכל קהלות פולין ,אונגריה וגרמניה לא נהגו לאכול לפני
התקיעות .כך מוזכר גם במשנה ברורה ס י ת ר צ ב סעיף ד ,סי״ק טו .וידוע הדבר
שבית דינו של רבי עקיבא איגד בפוזן הנהיג בזמן מ ג י פ ת חחולירע לעשות הפסקה
אחדי תקיעות דמיושב כדי לעשות קידוש ולאכול ,אבל לא לפני התקיעות )המעין,
תשרי תשכ׳׳ו( .כמו כן אומרים בשם חחזון איש זצ״ל שאם מקדשים וטועמים בראש
השנה לפני מוסף ,אין לישא כפים במוסף ,שחרי במקום דשכיחא שכרות אין
נושאין כפים )מועדים וזמנים ,חלק א׳ סי׳ ד׳(.
,
בודאי אין לערער על אותן הישיבות הקדושות בארץ ליטא שהנהיגו בשעתם
לטעום לפני התקיעות .המצב התזונתי בישיבות ליטא היה בעבר בהכי רע ותלמידים
רבים למדו משך כל השנה מתוך תת־תזונד• מתמידה ,ולכן היתד! כאן מ צ ו ה להסתמך
על דברי ה״מטה אפרים״ סי׳ תקפ״ה שמתיר ט ע י מ ה להלשים .הפליאה היא על כמה
בתי כנסיות ובתי מדרשות של עולי קהלות אשכנז ש ש י נ ו דוקא בשנים האהרונות
את הנוהג שנהגו גם בארץ ישראל זה שנים רבות ומוצאים ע כ ש י ו לנכון להראות
כליטאים לכל דבר ולכן מקדשים וטועמים לפני התקיעות .אין בנוהג זה רק מן
חקולח ,אלא גם מן חחומרה כלפי אותם מתפללים שאינם נוהגים לקדש לפני
התקיעות וע״י ההפסקה מוכרחים לחכות עוד יותר ע ד סוף תפלת מוסף.
ומענין חדבר ,שדוקא בנידן יש יסוד לא להפסיק בין שחרית למוסף .במשנה
דראש השנה ,פרק ד ,משגה ז )דף לב ,ב( מבואר שתוקעים רק במוסף ,ולפי רבי
יוחנן נוהגים כך משום גזרת המלכות ,שלא אפשרה לתקוע בשחרית ,ומסבירים
בתוספות בשם הירושלמי ״שדמו האויבים ש נ ת א ס פ ו לתקוע תרועת מ ל ח מ ה ועמדו
עליהם והרגום ולכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת ש מ ע
ומתפללין וקורין בתורד .וחוזרין ומחפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו איגון עםקיגן,
כלומר בחוקיהם ובתורתם״ .מבואר כאן ש ה ע ו ב ד ה שלא עשו הפסקה בין שחרית
ומוסף אפשרה לחכמי ישראל לחפריך א ת ט ע נ ת האויב כאילו מתאספים דוקא
לקראת חתקיעות .אם נוסיף עוד א ת חדיוגים חרבים בתשובות חגאונים ובספרי
חראשונים אם מותר לצום בראש השנה מתוך א י מ ת הדין ו מ צ ו ת התשובה ,אז יש
להניח שבודאי לא חשבו לקדש ולטעום אפילו עוד לפני ה ת ק י ע ו ת ותפלת מוסף.
י .ע.
57
www.daat.ac.il
הרב נתן אורטנר
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב ס ו ל הסנהדרין ו ה ס מ י כ ה ו ח י ד ו ש ם
מתי בוטלה הסנהדרין הגדולה ? חז״ל אומרים ב מ ס כ ת ע״ז ח :א ר ב ע י ם ש נ ה
ע ד ש ל א חרב ה ב י ת גלתה סנחדרין וישבח לח בחנות ]מקום בהר ה ב י ת ו ח נ ו ת ש מ ר
— רש״י[ ,למאי ח ל כ ת א ? שלא ד נ ו דיני נפשות .מ ״ ט כיון דחזי דגפישי לחו ר ו צ ח י ן
ולא יכלו למיין ,אמרו מ ו ט ב נגלי ממקום למקום כי היכי ד ל א ליחייבו ,ד כ ת י ב
ועשית ע פ ״ י הדבר אשר יגידו לך מ ן המקום החוא ,מ ל מ ד שחמקום גורם״.
בתקופה זו ,ארבעים ש נ ה לפני חורבן בית שני ,חחל שלטונם של ג צ י ב י ר ו מ י
לאחר שארכילאוס בנו של הורדום ,הורד מכסא מ מ ל כ ת ו בעקבות ת ל ו נ ו ת ה י ה ו ד י ם
עליו ,בפני קיסר רומי .עובדח זו שחביאה ב ע ט י ה חתנגשויות עם חיל ר ו מ י ו א ף
ריב פנימי בין אחים ,חגדילח א ת מ ס פ ר חחורגים וחגחרגים .מציאות זו גם ס י ב כ ה
א ת איבחון הדברים .לעתים קרובות קשה היד .לקבוע אם פלוני חרג ל ש ם מ ט ר ה
מסוימת או שחוא רוצח צמא דם .חיו שתעדו נפשם למות למען עמם וארצם ו נ ח ש ב ו
לרוצחים בעיני חשלטון חרומי .מאידך חיו אוחבי חמס ושוד שניצלו את מ צ ב ה ה ר ו ס
ופגעו בזולת באמתלא של ק נ א ת מולדת .חתפתחות זו אף הגבירה את הזלזול ב ח י י
אדם ועוון שפיכת דמים חוקל בעיני רבים ,ע ד שעוגש מ ו ת לא שימש כ א ר ת ע ה .
ריבויים של חרוצחים וחקושי באיתורם ופענוחם של מקרי חחרג וחרצח ,ה ב י א ו
א ת חסנחדרין חגדולח לידי חחלטח לא לדון דיני נ פ ש ו ת ו א ף ש י ש מ ״ ע ל י י ן א ת
הייבי מ י ת ו ת )וז״ל רמב״ם בםה״מ מ ״ ע ר כ ״ ה :שציונו להרוג א ת ה ע ו ב ר י ם ע ל
ק צ ת חמצוות וכר( ,הרי יכולים הכמים לנקוט ב ש ב ואל ת ע ש ה אם יש טעם ל ד ב ר .2
וכך יצרו מציאות לפיה לא ייתכן דיון בדיני נפשות ,מ ב ה י נ ה הלכתית ,ש ה ר י ד י נ י
נפשות תלויים בשני תנאים וכדברי חרמב״ם בהל׳ סנהדרין פי״ד הל׳ י ״ א — י ״ ג :
״אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית והוא שיחיד ,ב י ת דין חגדול שם ב ל ש כ ה
שבמקדש] שנאמר בזקן מ מ ר א לבלת שמוע אל הכהן וגו׳ .ומפי ה ש מ ו ע ה ל מ ד ו
שבזמן שיש כחן חמקריב על גבי חמזבח יש דיני נפשות והוא שיתי׳ בית דין ה ג ד ו ל
במקומו״.
ומכיון שגלו סנהדרין גדולה מ ל ש כ ת חגזית ,לא יכלו בי״ד של כ״ג ,ד י ב כ ל
אתר ואתר ,לדון בדיני נפשות .וכ״ש לאחר חחורבן כשחרב הבית ,למרות ש ע ד י י ן
חיו דיינים סמוכים .
1
ג
1ואלה דברי הר״ה שם :״וכיון דחזו דזילא להו שפיכות דמים ונפישי להו רוצח״ז א מ ר י
ניקום גיגלי וכו׳״ וכן ״משרבו הרוצחגין בטלה עגלה ערופה״ )סוטה מז(.
2ולפי תוס׳ יבמות פ״ח בד״ה מתוך ,יכולים לעקור גם בקום ועשה ,ביש קצת טעם וסמך.
3יש מן ההסטוריונים האומרים ש־ 40שנה קודם החורבן גטל השלטון הרומאי מ ן
הסנהדרין הגדולה את יפוי כוחם לדון דיני נפשות .על אלה נמנה גם זאב יעבץ )ת״ה
עמ׳ ,(82המוסיף שבעת ובעונה אחת ביטלו חכמים מעצמם את הדיון בדיני נ פ ש ו
כנ״ל .והוא מבסס את דעתו זו על לשון הירושלמי בסנהדרין פ״א ה״א :״תני קודם
לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות ובימי שמעון בן שטח ניטלו
ת
58
www.daat.ac.il
ותוספות בע״ז שם כתבו ״דמכל מקום כשהיו רואין צורך ש ע ה ה י ו חוזרים א ל
הלשכה ודגין שם״ .4
אתר דעת -מכללת הרצוג
לדעת הרמב״ן בטלה כ ל י ל הסנהדרין ה ג ד ו ל ה עם גלותה מ ל ש כ ת הגזית.
בהשגותיו על ס פ ר המצוות לרמב״ם )מצוה קג״ג( ד ה ה א ת ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם שם ובהל׳
קדוש ההודש )פ״ה הל׳ א—ב( שקדוש ההודש ועבור ה ש נ ה הם רק בסמכות ס נ ה ד ר י ן
גדולה בא״י או ב י ת דין הסמוכים ב א ״ י שקבלו רשות מ ן הסנהדרין הגדולה ,ב א מ ר ו
שדי לכך בדיינים ס מ ו כ י ם .וז״ל ״והנה ד ב ר ברור הוא וידוע הוא ש ב ״ ד הגדול
5
דיני ממונות״ .מן הלשון ״ניטלו דיני נפשות״ הוא מוכיה שהסמכות לכך ניטלה
והופקעה מן הסנהדרין ע״י השלטון הרומאי קודפ למ׳ שנה ,דהיינו בשנת המ״א שלפני
החורבן ,ואילו בשנת המ׳ רצו הכמים ,מצד עצמם ,לא לידון בדיני נפשות וגלו
סנהדרין מלשכת הגזית .הנחה זו קלושה מ א ד ; א .לפי הנהתו שבשנת המ״א כבר
מיטלה מהם הסמכות ,מדוע דרוש היה להם לגטוש את לשכת הגזית בשנה לאהריה
בשנת המי .ואם כדי לבסס את המציאות גם מבהיגה הלכתית היה עליהם לעשות זאת
באותה שנה .ב .מלשון הירושלמי ״ניטלו״ אין כל ראיה ,ויעיד עליו ריעו :״ובימי
שמעון בן שטח ניטלו דיני ממונות״ ,שם בודאי אין הכוונה שבתקופה זו )המוקדמת
יותר( ניטלה הסמכות מדיני ישראל ע״י המלכות ,לדון דיני ממונות .הכוונה בודאי
כדברי מפרשי הירושלמי :״לענין יחיד מומהה שאינו יכול לכוף ,דמהמת קלקול הדור
בימיו תיקן זה״ )ב״מראה הפגים״ שם( .ג .אם ניטלה מהם הסמכות ,כיצד הזרו לעתים
ודנו .ד .אין כל סיבה שהבבלי יימנע מציון העובדה שהיתה גזירה כזו.
וא״כ כשם שניטלו דיני ממונות מוסב על פעולה שחכמי ישראל עצמם עשו ,ה״ד,
בהקשר ל״ניטלו דיני נפשות״.
אמנם גם קרבן העדה בירושלמי מפרש כך באחד מפירושיו ,וז״ל ש ם :״ניטלו דיני
נפשות; מסנהדרין ,גזרה מלכות שלא ידונו עוד דיני נפשות .א״נ הן עצמן ביטלו״.
אד מכיון שהוא עצמו מביא פירוש שני ,לא נראה פירושו הראשון מהטעמים הנ״ל.
4לא כן סובר ש .ב .הוגיג בספרו ״סנהדרין גדולה״ ,הוצאת מוסד הרב קוק .מכיון
שהוא טוען שיש הוכחות שדנו דיני נפשות גם בתיד מ׳ שנה לפני ההורבן ,הוא נוקט
בדרך ״הפשוטה״ ואומר שכנראה היתה כאן טעות ס ו פ ר :היה כתוב ארבע׳ שנ׳ ואח״כ
פענחו זאת וכתבו ארבעים שנה .אבל הכוונה בעצם שארבע שנים לפני ההורבן פסקו
דיני נפשות .מלבד שלפי״ד התום׳ ייתכנו מקרים מסויימים שדנו בהם דיני נפשות,
אין הוכחותיו כלל הוכחות .על המעשה ״ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים״ אומרת הגמ׳
בסנהדרין מא .שאין זה סותר לאימרה ״מ׳ שנה קודם התורבן בטלו דיני נפשות״ ,כי
זה היה לפני כן ,בהיותו תלמיד לפני רבו .ומעשה שספר ר׳ אלעזר ב״ר צדוק על דין
מיתה שהיה עד לו )סנהדרין נ ב , ( :מנין שזה היה בתיד מ׳ שנה לפני ההורבן ,שהרי
מ׳ שנה צם אביו שלא תחרב ירושלים ,ומנין שזה לא היה לפני כן .ומה שמביא ששאלו
הלכות בלשכת הגזית או נהגו הלכות אהרות הקשורות כחברי סגהדרין גדולה ,בודאי
שאינו מוכיח מאומה .כי רק מובא שכל סנהדרין הגדולה לא ישבה בלשכת הגזית
ולכן לא דנו דיני נפשות ,כי רק זה ת ל ד במושבה שם.
5גם הרשב״א ם״ל דא״צ סנהדרין גדולה .וז״ל בתשובות הרשב״א ח״ו סי׳ ק״צ :״עוד
כתבת ר״ל במ״ש )סנהדרין י״ח (:שאין מושיבין מלר וכ״ג בעבור השנה ,במלך מיהא
59
www.daat.ac.il
ב ט ל מ א ״ י ואפי׳ קודם החורבן דייל שלא היה בהם דין ב ״ ד גדול כ מ ״ ש 40שנד,
ע ד שלא חרב ה ב י ת וכוי …מ ש ג ל ת ה סנהדרין גדולה בטלו דיני נפשות מ כ ל ישראל…
אתר דעת -מכללת הרצוג
כ״ש לאחר החורבן .ומאותה ש ע ה בטלו כל הדינים התלויים ב ב ״ ד חגדול ו א ״ כ ל א
היו יכולים לקדש ע ״ פ הראיה מ ז מ ן חארבעים שנה קודם החורבן וידוע חוא ב כ מ ה
מקומות בגמרא שחיו עושים כן ע ד זמן קרוב ל ח ת י מ ת התלמוד״) .גם ה ר מ ב ״ ם
כתב כן גם בפירוש בהל׳ הנ״ל ו ז ״ ל :״אבל בזמן שאין שם סנהדרין ב א ״ י א י ן
קובעים חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון זח שאנו מחשבים בו היום.
ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זח ? מסוף חכמי הגמרא ב ע ת ש ח ר ב ה
א ״ י ולא נשאר שם בית דין קבוע ,אבל בימי חכמי מ ש נ ה וכן בימי חכמי ה ג מ ר א
ע ד ימי אביי ורבא על קביעת א״י חיו םומכין״(.
הרי ש ל ד ע ת הרמב״ן כשבטלו דיני נפשות בטלה סנהדרין גדולח .ומכיון
שהמשיכו בקידוש עפ״י הראיה גם לאחר החורבן ,הרי שאין צורך לזה ב ד י נ י
סנהדרין גדולה .לפי הרמב״ם צריך לומר שהסנהדרין הגדולה בטלה בתקופת ה נ ש י א
הלל השני )המקבילה לתקופת אביי ורבא( ,ע ת פוזר הסנהדרין — ע ״ י ה ש ל ט ו ן
הרומי — כמו ש כ ת ב שם וכן בהל׳ סנהדרין פי״ד הלי״ב ,שהיא ג ל ת ה ע ד ש ה ג י ע
לטבריה ״ומשם לא ע מ ד בית דין גדול עד עתה״ .ובאותו זמן תוקן חשבון ה ל ו ח
וקודשו החודשים ועוברו השנים מראש ,ע ״ י הלל השני והסנהדרין הגדולה )ובזאת
סיימה את פעילותה( .וכך כ ת ב הרמב״ם בספר המצוות ש ם :״ולכן בטלה ה ר א י ה
אצלנו בהעדר ב י ת דין הגדול״ )וראה לעיל לשונו בהל׳ קדח״ח(.
בהקשר לטענתו של הרמב״ן ,אומרים מפרשי הרמב״ם ששינוי מ ק ו מ ה של
הסנהדרין מ ל ש כ ת הגזית השפיע רק על הדיונים בדיני נפשות ,בעוד שלגבי ש א ר
תפקידיה )כולל קידוש חחודש וכוי( היא המשיכה אף לאחר החורבן .וכך א ו מ ר ת
הגמ׳ בר״ה לא .״עשר גלויות גלתה סנהדרין וכוי מ י ב נ ה לאושא וכר ומצפורי
לטבריה״ .הדי שהיתח גם לאחר ח ח ו ר ב ן .לפי הרמב״ן צ ״ ל שהכוונה היא ל ב י ת
הוועד ,דהיינו ראשי החכמים שחיו בכל דור ,שסמכותו וחשיבותו היתד• דומה י ח ס י ת
לסנהדרין.
6
מה הוצרכה והרי אין מושיבין אותו בסנהדרין וכבר ידענו שאין מעברין את השנה א ל א
במזומנין לה .ולפי״ד קושיא אין כאן דמזומניו לה שאמרו לאו מזומנין להיות סנהדרין
קאמר אלא מזומנין לעיבור שיזמינם הנשיא לכר קאמר כמעשה דר״ג דאמר השכימו
לי שבעה בעליה )סנהדרין יא.(.
6וכר נראה מלשון רש״י סנהדרין מ״א .שם מקשה הגמ׳ על מעשה ״ובדק בן זכאי
בעוקצי תאנים״ — ״ריב״ז מי הוד ,בסנהדרין״ והתניא כל שנותיו של ריב״ז 120ורק
ב־ 40האחרונות לימד ,ומכיון שחי גם לאחר החורבן ,הרי שחמי שנה בהן לימד החלו
בתור מ׳ לפני החורבן ,״ותניא מ׳ שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין״ .ומפרש רש״י ש
ם
על המלים :״ריב״ז מי הוד ,בסנהדרין״ וז״ל :״בשעה שהם דנים דיני נפשות״ .כלומר,
גם בתוך המ׳ שנה לחורבן היתד ,סנהדרין אלא לא ייתכן שהוא היה חבר בה כשעוד
דנו בה דיני נפשות ,כיון שזה היה לפני כן.
אגב ,מכאן סתירה לרוצים לומר ש־ 40שנה כאן הוא מספר עגול ,המהווה סמל לתקופה
מםויימת .כי אם אין הכוונה למ׳ שנה ממש ,אין מקום לקושית הגמ׳ — עי״ש.
60
www.daat.ac.il
לכאורה יש להקשות על אתר דעת
הרצוגב ס ו ט ה )מה (.מ ש ב ט ל ה םנהדרין…
מכללת ש נ ה
הרמב״ם -מ ן ה מ
בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא י ש ת ו יין וגו׳ ״ .הרי שבתקופת ה מ ש נ ה
)שהיתר ,לפני זמנו של הלל השני( כבר לא היו סנהדרין ? אלא שגם הרמב״ם ע צ מ ו
מביא זאת להלכה )הל׳ ת ע נ י ת פ ״ ה הלי״ד( ולא כ ת ב ״משבטלה סנהדרין״ אלא
לאחר שכתב שם בחל׳ י״ב ״משחרב ביהמ״ק תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין
בונים לעולם בנין מםוייד״ וכו׳ ובחלכח י ״ ג :״וכן חתקינו שחעורך שולחן לעשות
סעודה לאורחים מחסר ממנו מ ע ט ״ ו כ ו /ה מ ש י ך בהלכח י ״ ד :״וכן גזרו שלא
לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול ש ל שיר אסור לשמוח בהן ואסור
לשומען מפני החורבן .ואפילו שירח בפח ע ל חיין אםורח שנאמר בשיר לא ישתו
יין״ .הרי שהוא מסביר שכוונת ח מ ש נ ח לאחר חחורבן אבל לא כתב ״משבטלה
סנהדרין״ ,כי לדעתו עדיין לא בטלה בתקופה זו ,אלא שהכוונה לזמן בו בטל עיקר
תפקידי הסנהדרין שהם כרוכים בדיני נפשות וזה היד ,בתקופת חחורבן .ושם בסוטה
מקשה הגמרא ״ומאי דמשבטלה סנהדרין כתיב ] ה פ ס ו ק :בשיר לא ישתו יין וגו׳[
אמר רב הונא בריח דרב יהושע דאמר קרא זקנים מ ש ע ר ש ב ת ו בהורים מנגינתם״
)איכה ה (.הרי שהכוונה לתקופה שהזקנים השופטים ש ב ת ו משער ,דהיינו משער
בית הדין הקבוע ,שהוא לגבי הסנהדרין הגדולה ,שמקומה בלשכת הגזית ליד
המזבח ,וזה היה בעת ההורבן.
ועי״ל עפי״ד התום׳ ב ב ״ מ כ״ט :ע ל מ ה שמוזכר שם בגמ׳ שהיתר ,עדיין זכוכית
לבנה באותה תקופח ,ו ז ״ ל :וא״ת והא אמריגן פרק עגלד ,ערופח )סוטר ,מח (.דמשחרב
ביה״מ בטלה זכוכית לבנה וי״ל דלא ב ט ל ה לגמרי קאמר אלא דלא שכיחא ,עכ״ל.
הרי שבדבר שלא שכיח נוקטת שם המשנה לשון ש מ ש מ ע ו שהנו בטל .א״כ ה״ד,
לגבי סנהדרין שאף שלא בטלה ,הרי כינוסה לתפקידיה המיוחדים לא היה שכיח
כי רק קדוש החודש ועבור ה ש נ ה נשארו לאחר חחורבן מתפקידיה המיוחדים ועל כן
נקטה המשנה לשון ״בטלה הסנהדרין״.
ב.
הלוח אשר בידינו ,בו אנו משתמשים ,נקבע ע ל ידי הנשיא הלל השני .תקופת
כהונתו כנשיא היתד ,בשנים ג״א תתק״פ—ד״א ל׳) 370—320לספירה( .לפי המקובל
קבע הלל את חלוח בערך ב ש נ ת ד ״ א י ״ ט ) 359לספירה( .ע ד תקופה זו ,שהיא
מקבילה לתקופת אביי ורבא ,היו מקדשים ע פ ״ י הראיה.
היו הגורמים חשובים אשר הניעו א ת הלל להתקין א ת חלוח ועל ידי כך למנוע
את קדוש החדשים ועבור השנים בידי בית דין ע ל פ י הראיה ,שזו מצות ע ש ה מ ן
התורה וכלשון חרמב״ם בספר חמצוות ,מצוד ,ק נ ״ ג ו ז ״ ל :״שצונו לקדש חדשים
ושנים ,וזו היא מצות קדוש החודש …אבל מצוד ,זו לא י ע ש ה אותה לעולם אלא
ביה״ד הגדול לבד ובא״י לבד״ .אמנם לפי ש י ט ת הרמב״ם ה ג ״ ל הסיבה ברורה מכיון
שהשלטון הרומאי גזר על פיזור הסנהדרין — באותה ת ק ו פ ה — ובלעדיה אין בי״ד
מוסמך לעבר שנים ולקדש חדשים )ראה לעיל לשונו בסה״מ( ,לכן תיקן א ת הלוה
וכינס בפעם האחרונה את חברי הסנהדרין הגדולה וחם קדשו מראש א ת כל
השנים .אבל לפי שיטת הרמב״ן שאף דיינים סמוכים רגילים יכולים לעשות זאת,
61
www.daat.ac.il
מדוע נחלץ הלל השני לתיקון הלוח .לפיזור המוסד ההלכתי העליון ,בית ועד
אתר דעת -מכללת הרצוג
החכמים ,ע״י השלטון הרומאי לא היתה השלכה הלכתית על הלכה זו ,מאחר
ודיינים מומחים רגילים כשרים לכך.
חריטב״א מסביר במסכת סוכח מ ״ ג :״ ע מ ד הלל הנשיא האחרון בנו של רבי
יהודה הנשיא בן בגו של רביגו הקדוש ותקן לגו חשבון שבידיגו וראח שהסמיכה
מ ת מ ע ט ת והיא מ ת ב ט ל ת מישראל ,עמד הוא ובית דינו ויסד זה החשבון המסור
בידינו וקדש כל החדשים וכל השנים על פי השבון הזה וברם זכור אותו האיש
לטוב שאלמלא הוא בטלו המועדות וראשי החדשים מישראל שהרי גזירת הכתוב
שאין לנו מועדות ולא חדשים אלא קדשו אותם בית דין מומחים וסמוכין״ עכ״ל.
וכן אומר הר״ן במסכת גיטין לו :.״מימי הלל הנשיא שתיקן סדר המועדות וקידשן
לדורות על פי מנין שאנו מונין בו שוב לא היה בא״י ב״ד ראוי לקדש .וכל שכן
בימי רב אשי שכבר בטלו מומחים בא״י לגמרי״ .וחרמב״ן בספר המצוות לחרמב״ם
)מצוח קנ״ג( אומר על חלל שתקן ״חשבון תעבור חוא קידוש חדשים ועבור השנים
הראויים להתעבר לפי מנינו עד שיבוא אליהו ז״ל ונהזור ע ״ פ הראיה ב ב ״ ד חגדול
והקדוש אמן במחרה בימינו יהיה שהוא ע״ה ראה שיתבטלו המועדות מפני הפסד
הסמיכה כמו שנתבטלו דיני קנסות וכל דבר שצריך מומחים…״
7
8
כלומר ,מכיון שלקדוש החודש ועבור ה ש נ ה דרושים לנו דיינים סמוכים והלל
ראה ש״הסמיכה מ ת מ ע ט ת והיא מ ת ב ט ל ת מישראל״ על כן תיקן א ת הלוח ,כל עוד
היו דיינים סמוכים אשר מ ר א ש קדשו א ת ההדשים ועברו את השנים .לכאורה צריך
להבין א ת דברי ה ר י ט ב ״ א ; מ ה פירושם של דברים ״שהסמיכה מ ת מ ע ט ת ״ .בודאי
אין לומר שלא היו הכמים הראויים לאיצטלח של מומחים וסמוכים .הרי המדובר
ב א מ צ ע דורות האמוראים ,עידן בו חיו חכמים בישראל .ואף לאחר דורו של הלל,
עוד היו דורות נוספים ש ל אמוראים ,רבנן סבוראי ,גאונים וראשונים.
כדי להבין א ת דברי הריטב״א עלינו להבהיר את ה מ צ ב ד״מדיני והרוחני בארץ
ישראל ,בימים ההם .באותה תקופה עלה ע ל כס השלטון ברומי הקיסר קונסטנטינוס
שהיה קנאי לדת הנוצרית ורדף בחימה שפוכה את החכמים ושומרי התורה בארץ
ישראל .ערים רבות נשרפו ויושביהן נהרגו ביניהן טבריה וצפורי .חחורבן ה ח ד ש
הזה חביא למעשר .לחורבנד .חרוחני המלא של א״י .אחרוני החכמים משארית
הפליטה בא״י לא ראו יותר סיכוי ללימוד התורה וקיומה ת ח ת שלטון רומי והם
חחלו בעזיבתה של א ״ י ועברו לבבל ,בה תססו מרכזי התורה .לאור מציאות זו
צפויה היתה הסכנה שלטווח קצר לא יישארו בארץ חכמים אשר ניתן להסמיכם.
7
בר״ה כ״ה .כותב הריטב״א ״כשראה הסמיכות מתמעטות״.
8
מדברי הראשונים הנ״ל התולים תיקון הלוה בהתמעטות הסמיכה גראה גם דם״ל כרמב״ן
דדי בסמוכים רגילים לקדה״ח .אמנם בלשון הרמב״ם לא נזכר שהלל תיקן את הלוח
וקידש השנים מראש אלא כתב שמזמן בטול ב״ד קבוע בא״י מסתמכים על השבון
בלבד )ובעיקר נראה כן בפ״ב מהל׳ דקה״ה ה״ב( ,אבל ראה ב״תורה שלמה״ להר״מ
כשר ,כרך יג ,ם״ה ,שהוכיה שגם דעת הרמב״ם היא שהלל קידש מראש את החדשים,
עיי״ש באריכות.
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הסמיכה ל ה ת ב ט ל .ולכן נהלץ ה ל ל
ומאחר שהסמיכה אפשרית רק בא״י ,ע מ ד ה
השני לקדש החדשים ולעבר השנים מראש ,וזהו ״ראה ש ה ס מ י כ ה מ ת מ ע ט ת ״ .10
אמנם מתעוררת השאלה כיצד יכלו לקדש א ת השנים מראש ,שהרי הז״ל אמרו
בסנהדרין יב .שאין מעברין לפני ר״ה ואם עברוה אינה מ ע ו ב ר ת ואף ב ש ע ת ח ד ח ק
מעברין רק אהר ר״ה ,וכיצד אפשר היה לעבר מ ר א ש א ת ה ש נ י ם ? ועוד אמרו
שם :אין מעברין שלש שנים זו אחר זו .ולפי פרוש שני ב ר ש ״ י ובתוספות הכוונה
״שלא יעיינו בעיבור שלש שנים זו אחר זו בישיבה א ח ת ואפילו לעברן בזמנן״.
ועוד שם :אמר רבי שמעון מ ע ש ה ברבי עקיבא שהיה חבוש ב ב י ת חאסורים ועיבר
שלש שנים זו אחר זו ? אמרו ל ו :משם ראיח ? ב י ״ ד ישבו וקבעו א ח ת א ח ת בזמנה.
וברש״י שם :אחרי כן בכל שנת עיבור ועבור וקבעוה ולא סמכו ע ל אותו מנין אלא
לפי שהיה רבי עקיבא חכם גדול עיינו בשלשתם בימיו ,ע״כ .ו א ״ כ כיצד ק ב ע הלל
מראש את כל השנים המעוברות לעתיד ?
ואומר הרמב״ן בסה״מ )שם( ש ב ש ע ת דהק כזו אפשרי הדבר ,כי מ ן התורה אין
כל מועד קבוע לעיבור השנה .רק נאמר שאין לעבר א ת ה ו ד ש ניסן ד כ ת י ב החודש
הזה לכם ראש חדשים ,זח ניסן ואין אחר ניסן )סנהדרין י״ב( .אלא שהיו רגילים
לעבר רק בסמוך לאדר שאז כבר ״נודע להם ענין ה א ב י ב ופירות האילן״ .ותקנו
הכמים שלא יעברו ויודיעו לעם על כך לפני ר״ה ,ש מ א ישכהו ע ד פסה ש ה ש נ ה
מעוברת ויבואו לזלזל באיסור המץ .אבל ב ש ע ת דהק כזו ש ר א ה הלל ה ש נ י שאם
לא יעבר השנח מראש יהיה ״ביטול המועדות לגמרי״ ,בודאי ש א פ ש ר לעבר גם לפני
ר״ה ואף שנים רבות לפני כן.
וכן כתב ע״ז הריטב״א בסוכה ש ם :״ואע״פ שאין מקדשים מ ו ע ד ו ת ור״ה אלא
9
9לגבי השאלה אם הסמיכה פסקה מיד או שעוד המשיכו לסמור דור או יותר ,ראה
באריכות ב״תורה שלמה״ להר״מ כשר שליט״א ,כרד י״ג ,פ״ו.
10בעל המאור בר״ה כ :כותב שתיקון הלוח היה כי ״מדוהק הגלות שלא היו העדים
מצרין ללכת לפני ב״ד ,ולא השלוחים לכל המקומות יכולים לצאת להודיע קידוש ב״ד,
משום שיבוש דרכים״ .כי בעטין של הגזירות הרוהניות בארץ נערמו קשיים על העדים
שרצו להעיד ,מנעו את הדיונים על עבור שגה וכדומה ,וכן הקשו על העברת הההלטות
בנידון לחו״ל .וכמו שמספרים הז״ל בסנהדרין יב .על מקרה בו ההליטו בצנעה על
עבור שנה והודיעו על כך לרבא בבבל ,באמצעות כ ת ב סתרים.
ר׳׳י בירב באגרתו בה הסביר את מניעיו להידוש הסמיכה ,מביא בשם ספר ״יסוד עולם״
שתיקון הלוח של הלל השני ובית דינו היה לאחר שהתרבו המהלוקות בקרב תפוצות
ישראל באותה תקופה בדבר השכונות החדשים והשגים שגרמו לשיבושים בקביעת
המועדים ל ח ד ל .לכן קבעו את הלוה לפי ההשבון שהיה מקובל בידם כנכון ואמיתי
ותקנו שעל פיו יהיו הגי ישראל בכל הדורות עד ביאת גואל צדק .ואין זכות לבי״ד
אחר שאינו גדול ממנו בחכמה ובמנין )אף אס הוא סמור( — לבטל זאת .אד הרלב״ח
דחה שם את דברי היסוד עולם ,באמרו שבעניני דינים הוא לא מדקדק תמיד די הצורר,
ואף כתב בעגין זה שהיתר• גזרה באותה תקופה שכל הסומר ייהרג וכו׳ כלשון הגמ׳
לגבי ר׳ יהודה בן בבא )סנהדרין י״ד( .אבל גזרה זו היתד• אחר מרד בר כוכבא ,כ־65
שגה אחר החורבן ולא בתקיפת הלל השני שהיתר .מאותרת יותר ב־ 220שנה.
63
www.daat.ac.il
במועדם ,שאגי הכא ד ה ו י ב ש ע ת ה ד ח ק כשיתבטלו כל המועדות ,ושורת הדיו ל ק ד ש
אתר דעת -מכללת הרצוג
בסגהדרין פ״ק״ .ובודאי כוונתו כ פ י /
הדשים זה א ה ד זה ב ש ע ת הדחק ,כדאיתא
הרמב״ן.
ג
כאשר התעוררה בעית הידוש הסמיכה בשנת ה ״ א קקצ״ח פרצה מ ה ל ו ק ת
בנידון בין רי׳י בירב ורלב״ה .מחייבי הסמיכה הלא חמד! חכמי צ פ ת ב ר א ש ו ת ר ׳ י י
בירב ,הסתמכו ע ל דברי ה ד מ ב ״ ם בפי׳ ה מ ש נ ה לסנהדרין פ״א מ ״ ג :״ ו י ר א ה ל י
כי כ ש ת ה י ה הסכמה מ כ ל החכמים והתלמידים להקדים עליהם איש מ ן ה י ש י ב ה
וישימו א ו ת ו לראש ,ובלבד שיהא זה בא״י כמו שזכרנו ,ה נ ה האיש ההוא ת ת ק י י ם
לו ישיבה ויהיה סמוך ,ויסמיר הוא אחר כן מ י שירצה ,שאם לא נ א מ ר כ ן א י
אפשר ש ת מ צ א ב״ד חגדול לעולם לפי שנצטרך שיהיה כל א ח ד מהם סמוך ע ל כ ל
פנים והקב״ה י ע ד שישבו כמו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ו י ו ע צ י ך
כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק .וזה יהיה בלא ספק בשיכון הבורא י ת ב ר ך
לבות בני אדם ותרבח זכותם ותשוקתם לשי״ת ולתורח ותגדל חכמתם ל פ נ י ב א
המשיח כמו שיתבאר זה בפסוקים הרבה במקרא ״ .
רבי יעקב בירב אומר שבפירוש ה מ ש נ ה לרמב״ם ,בלשון הערבית כ ת ו ב ) ל פ י
תרגומו( :״שאם היה ה א מ ת שאינו יכול לסמוך א ל א סמוך מ פ י סמוך ע ד מ ר ע ״ ה
א ״ כ נ ת ב ט ל ה הסמיכה לעולם ואפילו יבא המשיח ,שהמשיח אינו יכול ל ה ו ס י ף ל
בתורה ש ב כ ת ב ולא בתורה ש ב ע ״ פ שום דבר ולא זולתו .אמנם ייעד ד״קב״ה ל י ש ר א ל
שכשישובו ישראל לאדמתם ישיב שופטיהם כבראשונה ויועציהם כ ב ת ח ל ה ו ז ה
בהכרח אינו יכול שיחיה א ל א בהסכמת החכמים שבא״י ואפילו לא יהיו ס מ ו כ י ם ״ ,
א
בספרו ה״יד חחזקה״ הלכות סנהדרין פרק ד׳ הלכה י״א ,פוסק ה ר מ ב ״ ם :״ ה ר י
שלא חיח בארץ ישראל אלא סומך אחד ,מ ו ש י ב שניים בצדו וסומך ש ב ע י ם ו א ח
או זח אחר זח ואח״כ יעשה הוא והשבעים ,ב י ת דין גדול ויסמכו בתי דיגין .נ ר א י ן
לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דייגים ולסמוך א ו ת ם
הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני ק נ ס ו ת ויש להם לסמוך לאחרים .א ״ פ ל מ ה
היו החכמים מצטערים על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מ י ש ר א ל ? ל פ י
שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן .ואם חיה שם סמוך מפי סמוך אינו צ ר י ך
ד ע ת כולן אלא ד ן דיני קנסות לכל שחרי נסמך מ פ י בית דין והדבר צריד ה כ ר ע ״ .
ד
על יסוד דברי הרמב״ם ה ת א ס פ ו חכמי צפת ,שחיו רוב חכמי א ״ י ב א ו ת ה
11גם בפירושו למשנה בכורות פ״ד מ״ג הוא מזכיר זאת וז״ל לגבי מומחה סמוך ל ד ר ו ש
להתרת בכורות :״וכבר בארנו בתחלת סנהדרין שאיגו גקרא ב״ד בשם מוהלט
אל
סמוך בא״י בין שיהיה סמוך מפי סמוך או הסכימו כני א״י למנות אותו ראש י ש י
א
ב ה
לפי שבני א״י הם הנקראים קהל ,והקב״ה קרא אותן כל הקהל ואפי׳ היו עשרה א נ ש י ם
ואין משגיהין בהו״ל כמו שבארנו בהוריות ,ואינו מועיל רשות ראש גליות ב ה י ת ך
בכורות בלבד ורק צריך בזה רשות ראש ישיבה מא״י כמו שנתבאר בגמ׳ לפיכר כ ש ת ש מ ע
מומחה בהיתר בכורות בלבד או ראית מומו תדע שהוא מומחה שנטל רשות מב״ד ל ר א ו
בכורות״.
64
www.daat.ac.il
ת
לסמוך .וכך כ ת ב ו ב א ג ר ת חדוש
תקופה והדשו את הסמיכה .ומינו את ר״י בירב
אתר דעת -מכללת הרצוג
הסמיכה :״ולכן בררנו לגדול שבנו בחכמה ובמנין החכם השלם הרב הגדול מהר״ר
יעקב בירב שיהיה סמוך וראש ישיבה ורב יתקרי ,והוא יושיב מהיותר חכמים שבנו
אצלו ,ורבנים יתקרי ויהיו סמוכים לעד לעולם …והיה מ ע ש ה הצדקה והשלום תחילה
וראש אל פדיון נפשנו …ויקיים דבר עבדו ״ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך
כבתחילה וכו׳.״
טענתו העיקרית של הרלב״ח ,ש ע מ ד בראש השוללים ,היתד! שהרמב״ם ב״יד
החזקה״ הזר בו בהלק מן האמור בפי׳ המשנה ,והוא נשאר ל מ ע ש ה בספק על אפשרות
חידוש הסמיכה בהסכמת חכמי א״י .בפי׳ ה מ ש נ ה היתד .כוונתו למינוי סנהדרין
גדולה שהיא אפשרית לפני ביאת המשיח ,ולכן כ ת ב שם ״להקים עליהם איש מן
הישיבה וישימו אוחו לראש …ה נ ה האיש ההוא תתקיים לו הישיבה כמו שזכרנו״,
ובזה החמין לסנהדרין גדולה ונשיאה כשם שפסק בהל׳ סנהדרין פ״א ה״ג בהקשר
להרכב בי״ד של ע״א ״חגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא
ראש הישיבה והן שקוראין אותו החכמים נשיא בכל מקום״ .ואילו ביד חחזקה חזכיר
רק הידוש דיינים שיוכלו לדון ״דיני קנסות״ ואף על זה כתב ״והדבר צריך הכרע״
דהיינו שמסתפק בזח) .כי אולי סנחדרין יתחדשו רק בבוא המשיח .וסמיכה תוכל
להתחדש אז ע״י המשיח או ע״י כל חכמי ישראל שיחיו כבר בא״י (.ובכ״ז מסביר
מדוע השב הרמב״ם שיש מקום לחדוש הסמיכה לגבי קנסות וכדומה .כי קשה להניה
שבכל התקופות עד ביאת המשיח יתבטלו דיגים אלה .והדברים תלויים ב ד ע ת כל
החכמים כמו בשאר משפטי התורה .מ ש א ״ כ סנהדרין גדולה דעיקר פעולותיה
קשורות בדיני נפשות ועוד ,התלויים במקדש .ובודאי הכובה גם לשאר דברים להם
די בסמוכים רגילים ,אלא נקט דיני קנסות שהם העיקריים והחשובים שבהם ,ובהאי
לישנא דנקטה הגמ׳ לגבי ר׳ יהודה בן בבא דאלמלי הוא ״ ב ט ל ו דיני קנסות״ ,למרות
שהבונה שם לביטול הסמיכה בכלל ).סנהדרין י ״ ג :וראה להלן מזה(.
ר״י בירב בתשובתו לרלב״ה אומר שאכן היתד• כוונת ה כ מ י צ פ ת לסמוך דיינים
שידונו דיני קנסות בלבד ,כדברי הרמב״ם בהכחישו שכוונתם היתד! למינוי סנהדרין
גדולה .והוא אומר שדיינים סמוכים אלח לא יוכלו לקדש חדשים כי לכך דרושים
הברי סנהדרין גדולה כדברי הרמב״ם :״הרי דבזמן שאין סנהדרין אפילו ימצאו
סמוכים אינם יכולים לקבוע חדשים ולא לעבר שנים כי אם בזמן ש י ש שם סנהדרין…
וגם הרב בספר היד החזקה ובפירוש ה מ ש נ ה אומר שאם יסכימו בני ישראל למשוח
סמוכים שיכולין לדון דיני קנסות ולא אמר שיעברו השנים ויקבעו החדשים״ .אלא
שעל זח חשיב לו רלב״ח שאם כן איך כתבו שבכך יקרבו ביאת המשיח ובנין
המקדש ,לקיים מאמר הנביא ואשיבה שופטיך״ ,הרי בסמיכה לקנסות ושאר דברים
בשלשה ,לא יקרב המשיח כי לא לזה ייעד הנביא״ .אך גם לאחר ז א ת חוזר ר״י
בירב ומדגיש מספר פעמים שלא היתד .כוונת הכמי צ פ ת ליסד סגהדרין גדולה כי
אף הרמב״ם לא כתב שזה א פ ש ר י .ועאכו״כ ש ל א ע ל ת ה ע ל דעתם אפשרות
12
12דברים מפורשים אלה אינם מונעים חוקרים שונים להעלות השערות הפוכות .יעקב
כץ ב״ציון״ תשי״א ,המביא את דברי החשד של רלב״ה ״כיון שעשה עמהם שימנוהו יהיד
וגם שימבוהו לראש ישיבה ,נראה בעיני שכוונתו היתד .להיות נשיא ,לא להיות מבית
65
www.daat.ac.il
לחידוש דיני נ פ ש ו ת ,ה א פ ש ר י י ם ר ק ב ז מ ן ה מ ק ד ש ו ס נ ה ד ר י ן ג ד ו ל ה ב ל ש כ ת ה ג ז י ת .
הרצוגכ ת ח י ל ה בפי׳ ה מ ש נ י ו ת ל ס נ ה ד ר י ן
מכללתו י ן ל
דעת״-ם ח ת כ
אתר ר מ ב
עצם טענתו של חרלב״ח שח
ג ד ו ל ח אינד ,מ ו כ ר ח ת .וי״ל ש כ ו ו נ ת ה ר מ ב ״ ם גם בפי׳ ה מ ש נ ה היתד! ר ק ל ד י י נ י ם
לדיני ק נ ס ו ת .כ י כ ל ה מ ו ב א ש ם ב פ י ׳ ה מ ש נ ה ל פ נ י כן ,מ ו ס ב ר ק ע ל דיני ק נ ס ו ת ו ע ל
כך
באים ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ו י י ר א ה לי וכו׳ ב ע נ י ן ה ס כ מ ת כ ל ח כ מ י א״י .ו ה ו כ ח ת
ה ר ל ב ״ ח ממד ,ש כ ת ב ה ר מ ב ״ ם ע ל ד ב ר מינוי ר א ש ה י ש י ב ה ש ה כ ו ו נ ה ל נ ש י א ה ס נ ה ד ר י ן
הגדולה ,א י נ ח מ ו כ ר ח ת .כי כ ד כ ת ב ב ר מ ב ״ ם בפי׳ ה מ ש נ ה ל ב כ ו ר ו ת פ ״ ד מ ״ ד :
״וענין ר א ש י ש י ב ה ש י ע ש ה י ש י ב ה ב כ ל מ ק ו ם שיחיד ,,ודן ו מ ל מ ד ו ש ו פ ט ו א ם
היה מי ש נ ת ן לו ר ש ו ת שיהיה ר א ש י ש י ב ה הוא ר א ש ג ל ו ת הרי הוא ש ו פ ט ו מ ל מ ד
ב כ ל הארץ ו א ם ה י ה מי ש נ ת ן לו ר ש ו ת ב י ש י ב ת ב ״ ד ש ל א ״ י הרי זה דן ו מ ל מ ד
ב כ ל מ ק ו ם מ א ״ י וידון ד י נ י ק נ ס ו ת ואפילו ב ח ״ ל כ מ ו ש ב א ר נ ו ב ת ח י ל ת ס נ ה ד ר י ן ״ .
הרי ש ה ז כ י ר כאן ענין ר א ש ה י ש י ב ה ו ה ה ס מ כ ה ש ל ו ו כ ת ב שזח ל ג ב י ד י נ י ק נ ס ו ת
ולא הזכיר כ ל ל ענין ס נ ה ד ר י ן גדולח .וכן מ ש ת מ ש ב ב י ט ו י ר א ש י ש י ב ה א ף ל ג ב י
ר א ש ג ל ו ת א ף ש ש ם כ ל ל אין ענין ס מ י כ ה .ו ח ר מ ב ״ ם כ ת ב גם שם ב ב כ ו ר ו ת ,ב ע נ י ן
התוארים
שאין ביטויים כ ״ ר א ש ישיבה״ וכדומה ,מ ו ש ג י ם ק ב ו ע י ם :״ואל
תטעה
ב כ ל ע נ י נ י ם ה א ל ו ש כ ל ל ת י ב מ א מ ר י זה א ל ו ה ש מ ו ת הידועים בא״י ו ב א ר ץ ה מ ע ר ב
שקורין ק צ ת ב נ י א ד ם ר א ש י ש י ב ה ו א ח ר י ם א ב ב ״ ד ועושין ח י ל ו ק בין ר א ש י ש י ב ה
גאון י ע ק ב ובין ר א ש י ש י ב ה ש ל ג ו ל ה ו כ ו ת ב י ן ל ב נ י א ד ם ש ל א ר א ו א ו ת ו ב ר א ש
ישיבה או זולתן מ ן ה ש מ ו ת ל פ י ש א ל ו ה ד ב ר י ם פ ט ו מ י ש מ א ב ע ל מ א ו ה ו ל כ י ן
א
חכינויין ויחוםין ו כ ב ר ר א י ת י בא״י א נ ש י ם נ ק ר א י ם ח ב ר י ם ו ב מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם י ש
ח
ר
מ
י
ש נ ק ר א ר א ש י ש י ב ה ואפילו ב ר ב י ר ב ד ח ד יומא ל י ת י ח ואין א נ ו מ ד ב ר י ם ב ש מ ו ת
א ל א בענינים״.
יש בין ח ח ו ק ר י ם ה ע ו ס ק י ם ב פ ר ש ה זו המציינים כ א י ל ו כ ל ה ת נ ג ד ו ת ו ש ל ר ל ב ״ ה
היתד ,מ פ נ י ענין אישי ש ה ו א ל א נ ש א ל ב ה ת ח ל ה ע ל א ו ד ו ת חידוש ה ס מ י כ ה .ב ו ד א י
שאין ל ו מ ר ש מ נ י ע אישי ה ו א א ש ר ק ב ע א ת ד ע ת ו ש ל ר ל ב ״ ח .הוא ע צ מ ו כ ו ת ב :
״יודע א ל ק י ם וישראל ,הוא ידע א ם ב מ ר ד ואם ב מ ע ל כ ת ב ת י שום ד ב ר ב ק ו נ ט ר ס י
א ל ו ב כ ל מ ה ש נ ג ע ל ע י ק ר הדין א ל א ה כ ל ל א ה ב ת ה א מ ת ו ל ע ב ו ד ת ו ו י ר א ת
יתברך.
ש
מ
ו
וראיותי ש כ ת ב ת י ב ה ם יעידו ע ל כ ך ,גם ם מ י כ ת י ת ה י ה לי ל ע ד ה ו ע נ ת ה
ב י במד ,ש ל א ר צ י ת י ל ק ב ל ה ״ .
א ך יש לחמוד ,ק מ ע א ע ל ח ר ב מ נ ח ם כ ש ר ש ל י ט ״ א ה ה ו ל ך א ף הוא ב נ ת י ב
ז ה >
והוא כ ו ת ב ״ :״ ו ה ע ו ב ר בעיון ע ל ד ב ר י ח ר ל ב ״ ח ב ת ש ו ׳ ה ר א ש ו נ ה מ א ח ש א ם ה י ו
מ ת י ע צ י ם ע ם ח ר ל ב ״ ח ק ו ד ם ש ע ש ו מ ע ש ה ,והיו מ צ י ע י ם ל ה ס מ י ך מ י ד מ ס פ ר ד י י נ י ם
כ ל ש ו ן ח ר מ ב ״ ם ״ ל מ נ ו ת דיינים ו ל ס מ ו ך אותם״ ו ל א ל ס מ ו ר א ח ד ש ה ו א י ם מ ו ד א ח ר י ם
ב א ו פ ן ש כ ו ל ם צריכים ל כ ו ף ר א ש ם אליו ,א פ ש ר ש ג ם ר ל ב ״ ח חי׳ מ ס כ י ם .כ מ ״ ש ש
ם
.
דין של שלשה״ — אינו מסתפק בהכחשותיו התקיפות של ר״י בירב ,נכנם בסוד ס ת ר י ס
וקובע היפותיזה מדעית ש״יש מקום לשער כי בימים אלה )כאשר שליהו היה א צ ל
רלב״ה להבאת אגרת הסמיכה( הצליח ר״י בירב
-באסיפה השאית של כולם או מ ק צ ת ם
— להשיג את התואר נשיא ,ראש הסנהדרין לעתיד לבא״.
13תורה שלמה ,ברך ש״ו ,מלואים.
66
www.daat.ac.il
הרצוג ע ל י ה א ו ל י שהיינו מ ס כ י מ י ם
מכללתו ת י ה ם
דעתע-ם ר א י
אתרו נ ה
ואם היו שולהים אותה ,א ל י נ ו ב ר א ש
עפהפ״.
ובמחכ״ת כל המעיין אף ב ת ש ו ב ה ה ר א ש ו נ ה ח נ ״ ל ש ל ר ל ב ״ ה י ר א ה כי ה ו א
מתעכב גם שם באריכות ע ל טיעונו — ה ח ו ז ר ו נ ט ע ן ב כ ל ש א ר ת ש ו ב ת ו ב נ י ד ו ן —
לפיו הרמב״ם הזר בו ו מ ס ת פ ק ב ע צ ם הידושו.
ומה שצוטט מדבריו יש ל ק ש ר ם ל כ ל ת ו כ נ ם .ר ל ב ״ ה כ ו ת ב ב ת ח י ל ה ש א ף ל ד ב ר י
הרמב״ם חייבים לדון ב כ ך כ ל ה כ מ י א״י ,ו ב ו ד א י ג ם ה כ מ י ירושלים .ע ל כן ה י ה
עליהם לדון יחד בנידון ויתכן ש ת ו ך כ ד י מ ו ״ מ ח ל כ ת י זח ח י ו ח מ ח י י ב י ם מ ש כ נ ע י ם
את השוללים .ואף אם ל א היה כן ,י כ ל ו ל ה ס ת מ ך ע ל ד ע ת ה ר ו ב כ ש ח ו א נ ו צ ר מ ת ו ך
דיון של כל חכמי ישראל .ו א ח ״ כ א ו מ ר ש א ף זח ל א ח י ח מ ס פ י ק ב ח ו כ י ה ו ש כ א ן ל א
די ברוב אלא צריך ש כ ל ם י ת כ נ ס ו ויסכימו ל ד ע ח א ח ת .א ל א ש מ ו ס י ף ש א ע פ ״ כ ח י ח
על חכמי צפת לדון ל פ נ י כן ע ם ח כ מ י ירושלים ,ב א מ ר ו א ת ח נ ״ ל ״ואם ת י ו ש ו ל ח י ם
אותה אלינו בראשונה ע ם ר א י ו ת י ה ם ע ל י ה
אולי שהיינו מסכימים״ .וכך אפשר היה
לקיים את הסמיכה .ומהיכן א פ ש ר מ כ א ן ל ה ו כ י ה ש א י ל ו ה י ו מ ת י ע צ י ם ל פ נ י כן ע ם
רלב״ח ,היתה מ ו ב ט ה ת ה ס כ מ ת ו ת ו ך ה ע ל מ ת כ ל ט י ע ו נ י ו ה ש ו נ י ם ן א ב ל מ א י ד ך
ציין מספר פעמים ,וגם ח ו ב א ב ״ ת ו ר ח שלמד״״ ,ש א ם ידחו א ת ט ע נ ו ת י ו ,י ב ט ל א ת
התנגדותו .במקום א ח ד אף כ ו ת ב ו ז ״ ל :״וכל זמן ש א ש מ ע ת ש ו ב ח ח ג ו נ ח ל כ ל
ראיותי אם אפשר עם ראיה מ ס פ ק ת ל ק י ו ם ה ס מ י כ ה ח נ ז כ ר ,א נ י א ח ז ו ר ב י ו א ו ד ח ב ה
בשמחה ובשירים״ .והר״מ כ ש ר מ ו ס י ף ל ה ו כ י ח מ ד ו ע ק ל ה י ה ל ר ל ב ״ ה ל ה ס כ י ם
לחידוש הסמיכה כי עיקר טיעוניו היו שאין כ ל ת ו ע ל ת מ מ ש י ת ב ה י ד ו ש ה ס מ י כ ה .
״ונשאר רק טעמו של ח ר מ ב ״ ם ש ס נ ה ד ר י ן יהיו ק ו ד ם ב י א ת ה מ ש י ח ו כ מ ״ ש ה ר ״ י
בירב שלא ל ע כ ב ב י א ת המשיח .ה ר י זה כ ב ר ע נ י ן ש י ס ו ד ו ב א ג ד ה ו ל א ב ח ל כ ח ויש
פנים לכאן ולכאן״.
וגם כאן דבריו תמוהים ,ל כ ל מ י שמעיין בעיון ב ״ ק ו ב ט ר ם ה ס מ י כ ה ״ .א מ נ ם כ ו ת ב
רלב״ח לגבי עיקר מ ט ר ו ת ה ס מ י כ ה ,ש ב ג ל ל ן אין צ ו ר ך ב ח י ד ו ש ה ; ע נ י ן מ ל ק ו ת כ ד י
לפטור מכרת )את אנוסי ס פ ר ד ( — א ו ש ב ל י ה ת ר א ה זח ל א מ ח נ י ) ד ע ת ר ל ב ״ ח (
ואם בבא דרך ת ש ו ב ה א פ ש ר ל ה ל ק ו ת ו ל ה פ ט ר מ כ ר ת ג ם ב ל א ה ת ר א ה ו ב ל א ס מ ו כ י ם
)לדעת ר״י בירב( ולשם מד .ח ד ו ש ה ס מ י כ ה ב ש ב י ל כ ך ? ו א ם ה כ ו ו נ ה ל ק ר ב ה ג א ו ל ה
הרי אם לא התכוונו ח כ מ י צ פ ת ל ס ג ח ד ר י ן ג ד ו ל ח א ל א ל ד י נ י ק נ ס ו ת — אין ב ז ה
קיום ״ואשיבה שופטיך כ ב ר א ש ו נ ה ״ ,ה מ ק ר ב א ת ה ג א ו ל ה .ו ע ו ד ; יוצר ס פ ק ב ה ק ש ר
לקדוש החודש האם ל ח ד ש ה ק ד ו ש עפ״י הראיה .כ י ל ר מ ב ״ ן א פ ש ר ע ״ י ס מ ו כ י ם
בלבד ואילו לרמב״ם לא ,כיון ד צ ר י ך ס נ ה ד ר י ן ג ד ו ל ה .א ב ל כ א מ ו ר ע י ק ר ה ת נ ג ד ו ת ו
היתד .בנקודה זו אשר ר׳׳מ כ ש ר מ ס ו ו ג ה ל ע נ י ן ש ב א ג ד ה ב ל ב ד .א ף שזו שאלד .ש ל
אגדה ,הרי ה ש ל כ ה ה ל כ ת י ת ג ד ו ל ה יש לח .מכיון ש ר ל ב ״ ח — ח ו כ י ח ) ו ה ס כ י ם ל ז א ת
1
הרדב״ז* (
שהרמב״ם ע צ מ ו מ ס ת פ ק ב״יד ה ח ז ק ה
, ,
א ם יש מ ק ו ם ל ח ד ש ה ס מ י כ ה
עפ״י ה ס כ מ ת ח כ מ י א״י ) ע ל יסוד ס פ ק ב א ג ד ה ה ק ש ו ר ה ב ה ל כ ה :א ם ס נ ה ד ר י ן א ו
לפחות סמיכה ,צריכים ל ה ת ח ד ש ל פ נ י ב י א ת ה מ ש י ח א ו ש ח מ ש י ח ע צ מ ו יהדשה( ו א ם
ברצוננו ל ה ס ח מ ך עליו )כי מ ה ג מ ר א אין ה ו כ ח ה ל כ ך ( — כ י צ ד נ ע ש ה ז א ת כ ש ה ו א
14ראה דברי הרדב״ז בנידון בפירושו לרמב״ם שם הל׳ סנהדרין פ״ד הלי״א.
67
www.daat.ac.il
עצמו מסתפק בנידון .והסברו של ר״י בירב ברמב״ם שהספק מוסב על נקודה אחרת
הרצוג הוכחה שאינו מתאים להיות סמוך
שאמר שזו
רלב״ח ע
דעתד -מכללת
— נראה כד ,דחוק בעיני אתר
־ 1
לאור גדולתו בתורה .
טענת ר״י בירב היתד ,ש מ ה שאמר הרמב״ם ״הדבר צריך הכרע״ ,אין כוונתו
להסתפק בעצם חידוש הסמיכה ,אלא שספקו הוא על מה שכתב בסיפא של הלכה
זו שאם יש סמוך אין צריך ד ע ת כולם אלא חוא ושנים עמו סומכים .כי אף שצריך
שלשה דיינים כדי לסמוך דין אחר ,ש נ י חאחרים יכולים להיות שאינם סמוכים .ובזה
מסתפק שאולי צריך ששלשתם יחיו סמוכים ובזאת תסתפק גם בפירוש המשנה
בסנד״דרין שם.
הסבר זה דחו חרדב״ז וד״רלב״ח באמרם שחרמב״ם ע צ מ ו בתחלת אותה הלכה
ובכמה מקומות נוספים לפני כן ,כתב בפשיטות ששני הדיינים הנותרים יכולים
להיות גם שאינם םמוכין ולא ייתכן שכוונתו כאן להסתפק בזה,
תמוהה העובדה שהשוללים לא העירו כי ר״י בירב עשה מעשה נגד שיטת
עצמו .לדבריו חדי חרמב״ם מסתפק אם סמוך אחד יכול לסמוך יחד עם שנים שאינם
סמוכים ,כי יתכן שצריך שלשת סמוכים כדי לסמוך .אם כן כיצד סמך את רלב״ח
— ואח״כ ארבעה חכמים נוספים — כשרק חוא סמוך ואין עמו שני סמוכים נוספים.
הרי חרמב״ם מסתפק בזח וייתכן שאין לזד ,תוקף 1וחיה על חכמי צפת לסמוך מ י ד
בתחלה — בהסכמת כולם — שלושה חכמים.
חנקודה המתמיהה והמוזרה ביותר בפרשת חידוש הסמיכה אותר ,מציינים ר ב י ם
היא העובדה שלמרות שמרן חבית יוסף הוסמך ע״י ר״י בירב ואף סמך א ת ת ל מ י ד ו
רבי מ ש ה אלשיך וי״א עוד שנים מתלמידיו ,לא מוזכרת עובדה זו בספריו :הב״ר
והשו״ע .אדרבה ,בשני מקומות אף כ ת ב ״שאין לנו דיינים סמוכים״ )ב״י א ו ״ ח
סי׳ תר״ז( ״וחאידנא שאין סמוכים״ )שו״ע אחע״ז ס׳ קע״ז ס״ב( .וראח ב״חזין א י ש ״
)נמצא גם בספר חזו״א על חרמב״ם שם( שלאור ע ד ו ח ו של חרדב״ז ש כ ת ב ע ל
חידוש הסמיכה ״ולא עלה בידם״ ,מוכח שחכמי צ פ ת הודו לרלב״ח ולרדב״ז ״ ש א י ל ו
עמדו על דעתם ודנו דיני קנסות לא שייך לומר ולא ע ל ה בידם אלא היה מ ס פ ר
שעשו כדבריהם וחיד ,צווח עליהם כראוי לחחכם שחולק ,ואחרי עדותו של ה ד ד ב ״ ז
אין לספק בדבר ..ואילו חיה מרן ז״ל יושב ודן דיני קנסות היה מביא הדבר ב ב ״ י
ובשו״ע וחיה מבאר טעמו ונמוקו ולא היה תדבר בסתר …וחא דסמכו ה נ ס מ כ י ם
לחכמים אחרים הוא משום דאנו נוהגים להסמיך א ת החכמים להוראה ולא ד ,י
חילוק בין סמיכת ר״י ב״ר לשאר סמיכה אלא במחשבה שיחיו סמוכים ב א מ ת ל ד י
׳
ה
נ ל
15אין מהלוקת הלכתית אשר טיעוניה הוסברו כה ברור ,ע״י אלה שנטלו בה הלק ,כ ב ע י ת
חידוש הסמיכה .ומאידך רבים אלה המנסים להוסיף נופך מדידהו ,המסיט א ת ה מ ח ל ו ק ת
ממקורה ההלכתי הברור .וכך יש החפצים למצוא את מוקד המחלוקת בכר ש ר ל ב ״ ח
דגל בצפיה פסיבית לגאולה ואילו ר״י בירב לאקטיביות בקונספציה המשיחית )י .כץ
ב״ציון״ ואחרים בעקבותיו( ,זו הסתכלות סובייקטיבית על דורות קודמים דרך מ ש ק פ י
דורנו .נגיעה זו ,במקרה זה ,מעוותת מציאות העומדת ברורה בפני החפץ ל ה ת ע מ ק
בדברים כתובים ומפורשים.
68
www.daat.ac.il
הרצוגת ם כשאר הסמיכות ,וחשובות
מכללתע מ י ד
דעת -נשאר
קנסות
קנסות ,וכשמשכו ידיהם מלדון דיניאתר
יותר מסתם סמיכה שחרי חיח על דעת שיהיו מוסמכים אף להושיבם בםנחדרין
ולפיכך היו המוסמכים מכובדים מ א ד בקרב החכמים ו ה ש ת ד ל ו גם חחכמים הבאים
אחריהם להסמך מהן והיה הדבר נחשב לחשיבות מיוהדת .וזהו הנמצא בספרי
התולדות ענין סמיכתם ,אף שנתבטל הסמיכה לקנסות ולהיות מוסמך דאוריתא״.
אבל קצת קשד .דחחזו״א עצמו כותב לפני זח דאין לומר ד מ ח מ ת מ צ ו ת מינוי
שופטים נסמוך כיום מספק ,דכיון דלא יוכלו לדון דיני ק נ ס ו ת מספק ולא כל דבר
הצריך סמוכים ״מוטב שלא יוסמכו משיסמכו ולא ידונו שחרי אם חם סמוכים
ואינם דנים יש כאן עיוות חדין באונס ומוטב שלא נסמוך ו נ ח ש ב אנוסים וגם בקדוש
החודש ניכנס בספק כמו שכתב חרלב״ה.״ עכ״ל .וא״כ אם הודו ח כ מ י צ פ ת לרלב״ח,
ואף אם רק מצד ספק ולא עשו מעשה ,מדוע המשיכו בסמיכת ונכנסו לספקות הנ״ל.
בשלמא לגבי קדח״ח י״ל דםברו כר״י בירב שלכו״ע א ״ א ל ק ד ש ע פ ״ י הראיה כמש״כ
לעיל ואולי נקטו להלכח כרמב״ם דצריך לכך םנחדרין גדולח .אבל בענין עיוות
הדין מספק מה סברו י וי״ל דאז שהיו כבר סמוכים ,אפשר להמשיך לסמוך אבל
מספק אין לדון וזח עיוות חדין מאונס .אבל בימינו שאין סמוכים אין לחדש הסמיכה
מספק ״ומוטב שלא נסמוך ונחשב אנוסים״ ז!.
בענין פשיטות הרמב״ם ששנים הנותרים אינם צריכים לחיות סמוכים יש לעיין
קמעא .הגמרא בסנהדרין י ״ ג :מקשה על הא ד ת נ ן שסמיכה היא בשלשה דיינים:
״בשלושה מנא ליה י אילימא מדכתיב ויסמוך א ת ידיו עליו ,א י הכי תיםגי בחד,
וכי תימא משה במקום ע״א קאי ,א״ה ליבעי ע ״ א ? קשיא״.
אה״כ מקשה הגמ׳ ממעשה דר׳ יהודה בן בבא ,״דאמר רב יהודה אמר רב ,ברם
זכור אוחו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאילמלא הוא …בטלו ד י נ י קנסות
מישראל שפעם אהת גזרה מלכות הרשעה גזירח על ישראל ש כ ל חסומך יחרג וכל
הנסמך יהרג ועיר שסומכין בח תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו .מ ה ע ש ה יהודה
בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין ש ת י עיירות גדולות ובין ש נ י
תהומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם ח מ ש ה זקנים ואלה ה ן :ר ״ מ ור׳ יהודה
ור שמעון ור׳ יוסי ור׳ אלעזר בן שמוע וכר ״ .והא רבי יהודה בן בבא סמך את
המשת התנאים כשהוא יחידי .ומתרצת הגמרא שם שאחרים היו בהדיה דר׳ יהודה
בן בבא והא דלא אהשיבינהו ,משום כבודו דר׳ יהודה בן בבא.
כאמור פוסק הרמב״ם )בהל׳ סנהדרין פ ״ ד ה״ג( ו ז ״ ל :ואין סומכין סמיכה
18
,
16ראה הערה .10
17וראוי לציין שבעוד שבכתב הסמיכה לר״י בירב כתבו שהוא יסמוד דיינים ״שיהיו
עושים באמת וישר ,משפטי תורה לדון את מי שתקיף והיה אם בן הכות הרשע והובא
לפניהם ויכוהו ע״פ התורה״ ,הרי בכתב הסמיכה — הנמצאים בידינו — ממוסמכי בירב
שהסמיכו את האחרים ,וכן הלאה ,כתוב נוסח רגיל שהם מוסמכים ויורו וידונו ,ולא
נזכר במפורש שיחייבו מלקות או קנסות .כמו שמעיד ההיד״א שראה את כתב הסמיכה
של ר׳ משה אלשיך )שנסמד ע״י מרן הב״י( לר׳ היים ויטאל בו כתוב שהוא סומר
אותו ״שיורה יורה ידין ידין ככל דיין מוסמך״.
69
www.daat.ac.il
שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה והיא שיהיה ה א ח ד מהן סמוך מ פ י
להיות סמוך .ובכסף משנה שם ,הוכיח
אתר מן
אחרים ,עכ״ל .כלומר ,דרק אחד
חייב הרצוג
חג׳מכללת
דעת -
דין זה של הרמב״ם מן חקושיא הראשונח שנשארח ב״קשיא״ .וסובר רביגו דכיון
דאםיקנא בקשיא ופשיטא דלא בעינן ע ״ א וא״כ בחד םגי ,ולדחויה דברייתא
דבעינן ג׳ אי אפשר ,א״כ י ש לנו לומר דכי קחני בבריתא לאו בכולחו סמוכין
עסקינן ד א ״ כ קשיא דאביי ,אלא חד סמוך םגי ,ומיחו בעינן עמיד! שנים ד ה ו ו
שלשד״״ ,עכ״ל חכ״מ.
וכן הוא בחידושי חר״ן שם ד כ ת ב דרק אחר מן חםומכים צריך שיחיח ס מ ו ך
ואילו שני חנותרים יכולים לחיות חדיוטות .וחוכחתו מתירוץ הגמרא ,ד מ ש ו ם
דשני חאחרים היו הדיוטות ,לא היה מכבודו של ר׳ יחודח בן בבא ש י ז כ י ר ו ם
דאילו אף הם היו מומחים וסמוכים ,חדי שחיו גם בדדגח דומח לו ומדוע יש פ ג י ע ה
בכבודו אם מזכירים אותם .וכן כתב חמאירי שם ,מכוח חוכחח זו.
׳
וחנה לפי״ד דהא דבעינן ג׳ הוא מדרבנן ,דליחוו מושב בי״ד ,כיון דמן ח ת ו ר ה
לגבי סמיכת יחושע ע״י משרע״ח כתוב דרק א ח ד סמכו ,יש להקשות מ א י ק ו ש י ת
הגמ׳ מר׳ יהודה בן בבא ,די״ל דבכה״ג דהוי ב ש ע ת הדחק של ח ש ש ב י ט ו ל
הסמיכה ,לא תיקנו חכמים דיצטרכו שלשה ועל כן סמך כשחוא יחידי .וצ״ל ד מ א ה ר
דתקנו חכמים דיצטרכו ג׳ ובלא״ה א״א למיםמך ,ובשב ואל תעשה יכולים א ף
לעקור דבר מה״ת .הרי דאף ב ש ע ת חדחק לא ס ג י בחד.
אבל לכאורה דבריהם תמוהים מםוגין ,אם ש נ י הנותרים יכולים ל ה י ו ת ג ם
הדיוטות ,מה היא בכלל קושית הגמרא ולשם מה התירוץ שאהרים היו ב ה ד י ה .
הרי ר יהודה בן בבא היה שם עם ח מ ש ת התנאים ו א ״ כ היה יכול בכל פ ע ם כ א ש ר
סמך אחד מחם לצרף אליו שני אחרים מבין אותר .חמישה ,אם אין צורך ש ש נ י
הנותרים יהיו סמוכים .כי בודאי חם לא היו פחותים מדיינים הדיוטות ,ל א ח ר
שהם אף הוסמכו עתר .לחיות דיינים מומחים) .ודוהק לומר שהיה בזה מ ע י ן ח ש ש
לגומלים ,שאחד יסמוך א ת רעהו במושב ב״ד ,והיו פסולים להיות דיינים מ ש ו ם
נגיען!(.
ומה שהקשו הראשונים אם הללו היו גם סמוכים ,מ ה היתה הפגיעה ב כ ב ו ד ו ש ל
ר׳ יהודה בן בבא ,הא לא קשיא .דאף שהללו היו גם סמוכים ,הוא היה גדיל מ ה ם
בחכמה ועל כן לעומתו חם אינם חשובים ביותר.
ועל כן צריך לומר בעצם הקושיא ,דאף דםגי בשנים שאינם סמוכים ה ר י צ ר י ך
שחם יהיו הגי דקבלו רשות לדון מ נ ש י א בא״י דאז דיגם שאם טעו פטורים מ ל ש ל ם
יד ,דבזה
ז
ויכולים לכוף לדון לפניחם )ראה להלן ד ע ת חרמב״ם בזרי(
הוי יותר דומיא דהשלישי שהוא סמוך .ואלח חם דייגים רגילים חדנים בע״כ .ו א ״ כ
י״ל דהני חמשה תנאים שהסמיכם ר ׳יהודה בן בבא לא חיו קודם כלל דיינים ,א ף
לא הדיוטות שקבלו רשות לדון מנשיא דא״י .וד״םברא נותנת כן ,דקודם ל א נ ס מ כ ו
כי לא רצו כלל להיות דייגים ולקבל עליהם שררת רבנות ודעות ,כפי ש א מ ר ו ש
ש ר ״ מ סמכו קודם רבי עקיבא ולא קבל ,ומסתבר שגם אחרים לא רצו ל ק ב ל ס מ י כ ה
לדון .וכמו שגם אמרו שם דר׳ זירא בתחילה לא רצח לחיות סמוך כ י ה ר ב נ ו ת
מ ק ב ר ת בעליה ,דהיינו שלא רצח כלל לעסוק בדייגות .אלא מ א ח ר ש ה י ת ה ס כ נ ה
שהסמיכה ת ת ב ט ל לחלוטין ,הסכימו לקבל הסמיכה מר׳ יהודה בן בבא.
,
כ ד י
מ
ו
מ
ח
ה
ס מ
ם
70
www.daat.ac.il
אתר דעת ד -מכללת הרצוג
בענין אין סמיכה בחו״ל ,אומר ה״ערוך לנר״ שם )סנהדרין י ״ ד ( :״והא
דאמרינן לעיל )דף ה׳ ע״א( מהכא להתם נמי מהני ,היינו כשסמכו ריש גלותא
בארץ ישראל וכן נמי מהכא להכא ד ק ת נ י התם״ .ודבריו מ א ד תמוהים .דכוונתו
להקשות כיצד נאמר שנתינת רשות להורות בבבל ,ע ״ י ריש גלותא ,מועילה גם
לגבי א״י ,הרי עצם נתינת הרשות לסמוך אינה א פ ש ר י ת בחו״ל ,דהיינו בבבל י
והוא מתרץ שכוונת הגמרא שם שריש גלותא היה נותן רשות לדון — בארץ ישראל,
כלומר ,היה בא לא״י על מנת לתת רשות לחכמי בבל — לדון .מ ל ב ד שמציאות כזו
מאד רחוקה ,פלא הוא מדוע בכלל נזקק לכך בעל ״ערוך ל נ ר ״ ; הרי אעיקרא דדינא
פירכא .הקושיא בכלל אינה קשה .שם לא מדובר לגבי סמיכח לדיינים מומחים ,שהיא
רק אפשרית בא״י ,אלא לגבי להיות פטור מתשלומין ב ט ע ה בשיקול דעת ,במקרים
שכשר לדון; מומהה לרבים שאינו סמוך או אף מ ו מ ח ה סמוך רגיל הדן בבי״ד של
שלשה .ולדעת הרמב״ם נטילת רשות זו היא גם לגבי לכוף לדון לפניו )ראה
בלח״מ בהל׳ סנהדרין פ״ד הלי״ד דלא כ ד ע ת תוס׳ והרא״ש בסנהדרין ה (.וזה
אפשרי מטעם הפקר בי׳׳ד הפקר ,כמובא ברש״י שם ב ד ״ ח שבט .ובודאי שכח בי״ד
הפקר הוא גם בהו״ל ואין לזה כל קשר לסמיכת דיינים מומחים ,שהיא רק בא״י.
]ולדברי ״ערוך השולחן״ )חו״מ כ״ח ז׳( כיום לכל קחילח בחו״ל יש דין ריש
גלותא לגבי זה[,
וכן הוא מפורש ברמב״ם )הל׳ סנהדרין פ ״ ד הל׳ י ״ ד ( :״וכל דיין הראוי לדון
שנתן לו ראש גלות רשות לדון יש לו רשות לדון בכל העולם אע״פ שלא ברצון
בעלי דינין בין בארץ בין בחוצח לארץ אע״פ שאינו דן דיני קנסות״ ,הרי שהמדובר
לגבי דין שאינו מומחח שאינו יכול לדון דיני קנסות .ובפ״ו ח ל ״ ב כ ת ב :״ ט ע ח
בשקול הדעת וכר פטור מלשלם אם חיח זח דיין מ ו מ ח ח וגטל רשות מ ב י ״ ד של
ישראל בא״י אבל לא בחוצה לארץ כמו שביארגו״.
בדבר אין סמיכח בחו״ל פסק הרמב״ם שם פ ״ ד הל״ו ״וכל א ״ י שהחזיקו בח
עולי מצרים ראויח לסמיכח״.
ויש לתמוה על דברי הכ״מ ש כ ת ב שם במקור דברי ה ר מ ב ״ ם ״נראה שחוציא
כן ממאי דאמרינן בריש סנהדרין וכתבו רבנו בסוף פרק זה ,שרשות בני א״י מועלת
לעיירות העומדות על הגבולים .ואם לעיירות האלה מהני ,כ ״ ש ד מ ה נ י למה שחחזיקו
עולי מצרים אע״פ שלא חחזיקו עולי בבל״ .וחדי חוכחנו לעיל שרשות זו של הנשיא
בא״י חיא לא נחינת סמיכח אלא רשות לחפטר מתשלומים וכו׳ כנ״ל .לגבי רשות
זו העיירות שבחו״ל חםמוכות לגבול א״י כפופות ל א ״ י ושוות לח .ולפי חסברו של
הכ״מ פירושו של דבר שעצם נתינת רשות זו אפשרית גם בעיירות אלח .אבל אין
מכאן הוכהה למקום הסמיכח מח״ת ,חחלויה ב א ״ י ממש .וכי אם לגבי נ ת י נ ת רשות
של ריש גלותא א״י ובבל שוות ,נוכיח מכאן ש א פ ש ר י ת סמיכה בבבל ? וצע״ג.
לעומת זאת כתב חרדב״ז בפירוש דברי חרמב״ם ״ א ע ״ פ ש ל א חחזיקו בה עולי
בבל ,אע״ג דאינח כא״י לענין תרומות ומעשרות ו ל ק צ ת דברים ,לענין מיגוי
סמוכים הכל הוא א״י וכן לענין הדר בא״י ולענין הנקבר בה ולשאר קדושת א ״ י
דינם שווה״ .וחחזו״א זצ״ל )שביעית סי׳ ג׳ סקי״ט( הביא מקור לדברי הרמב״ם,
דהא לכו״ע מצינו סמיכח לאחר חורבן הבית ,אף שישנם תנאים דם״ל דקדושה
71
www.daat.ac.il
שניה בטלה ו ר ׳ יוסי סמוך הוי א ע ״ ג דסבר דבטלה קדושת הארץ לר״ל יבמות פא.
תלוי בקדושת א״י עצמה .וכוונתם
מכללתדזה
פירוש
קידוש״.
הרצוג
דעת -
אלא ודאי דלענין זה א ״ צ אתר
כפי שכתב החת״ס )חו״מ סי׳ רל״ד( דלבד קדושה ראשונה ושניה לגבה יש מהלוקת
אי בטלה ,יש לא״י קדושה מ צ ד ע צ מ ה ״קדושת עולמים מ י מ ו ת עולם עד סוף כל
ימות עולם לא נ ש ת נ ה ולא ישתנה״ .ובקדושה זו תלויים הדברים הנ״ל שהזכירם
הרדב״ז ,כולל ענין הסמיכה .ולפי״ז צ״ל שמה שכתב הרמב״ם לגבי סמיכה ״וכל
א״י שהחזיקו בה עולי מצרים״ דאין כוונתו דזה תלוי בקדושה ראשונה של עולי
מצרים ,אלא בקדושת א״י מ ע צ מ ה שהיא בגבולות א״י שבתורה ,שאותם כבשו עולי
מצרים במרוצת הזמן .ואולי זה שהדגיש הרמב״ם ״וכל ארץ ישראל שהחזיקו וכר י׳
כלומר ,כל א״י ולא רק במקום שחחזיקו עולי בבל אלא במקום שהחזיקו עולי
מצרים
בענין אין סמיכה בחו״ל אלא בא״י בלבד ,תמחו רבים על דבר אחד מדברי
הרדב״ז בפי׳ על הרמב״ם ,בהם מסביר מדוע הרמב״ם מסתפק ב״יד חחזקח״ אם יתכן
לחדש הסמיכה בהסכמת כל חכמי א״י .אחד הטעמים לפיהם ניתן לומר שהרמב״ם
חזר בו ומסתפק בענין זח ,כי אין חוכחח שיתכן חדוש הסמיכה ע״י חכמי א״י כי
אחרת כיצד ת ת ח ד ש חסמיכח לעתיד ל ב ו א ; כי ייתכן ״דבני ראובן עתידים לבוא
ולעשות מלחמות לפני בוא מלך המשיח ומאן לימא לן שלא יחיד! בחן סמוך מ פ י
סמוך והוא יסמוך אחרים״ ,עכ״ל .וקשח ,חרי אין סמיכח בחו״ל וכיצד ייתכן
שאצל בני ראובן נשארו ״סמוך מ פ י סמוך״ ן
וב״תורה שלמה״ )כרך ט׳׳ו במלואים( כתב ״ואולי י״ל שהלכה זו ש ת ק נ ו
חכמים שאין סמיכה בחו״ל לא חלה עליהם ,שהרי עיקר הסמיכה מ ן התורה א י נ ה
מצוה תלויה בארץ ,שהרי מינוי זקנים בפר׳ יתרו ובפ׳ בהעלותך והסמיכה ליחושע
לא היתה בארץ .וכיון שאצלם הסמיכה נמשכה כדין שפיר יכולים לסמוך אחריס
וצ״ע בזה״.
ברור שקשח מ א ד לומר דהא דאין סמיכה בחו״ל הוא רק מדרבנן .ולפי ה מ ו ב א
המובא לעיל דכל ביטול הסמיכה נבע מחא דאין סמיכה בחו״ל ,הרי אם נ ק ב ל
חידוש זח יצא שכל זח בא כתוצאת מ ת ק נ ת חכמים ודוחק הוא .ועוד ,א״כ הא ד מ ה נ י
סמיכה בחו״ל חוא מפורש בתורה בפ׳ יתרו ובהעלותך וחכמים אינם יכולים לאסור
דבר שהוא מפורש בתורה )טו״ז יור״ד סי׳ קי״ז( .ואם כ י לא מצאנו פסוק מ פ ו ר ש
בתודה שאין סמיכה בחו״ל ,צ״ל דזה חיה חללמ״מ בידי חז״ל .ומה שמוצאים ס מ י כ ה
.
במדבר אין בכך קושיא כלל .א( דהוראת שעה היתד ,,כמו שאמרו בסנהדרין
דלר׳ יהודה דצריך להתרות באיזו מ י ת ה יתחייב ,הא דהרגו המקושש אף ש ל א
ידעו ב ש ע ת התראה איזו מיתר .חוא חייב ,זו היתד .הוראת שעה .ב( וזה בראה
ה ע י ק ר :בילקוט שמעוני ,שמות י״ב א׳ ,מובאים דברי חז״ל :״ויאמר ח׳ אל מ ש ה
וכו׳ בארץ מצרים ל א מ ר :שומע אני שהיה הדבור למשה ולאחדן בארץ מ צ ר י ם
״
פ
13וראה באנצי .תל .כרד ב׳ ,עמ׳ ר״ט ״יש מהאחרונים שכתב שכל מה שכבשו ת ו ך
גבולות התורה במשך ימי הבית הראשון יש לו דין ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים.
מור וקציעה או״ת סי׳ ש״ו״ .והמעיין בלשון הרמב״ם ,הל׳ תרומות פ״א הל׳ ב׳ וגי ,יראה
שכד היא דעתו.
72
www.daat.ac.il
הארצות כשרות לדבור ,משנבחרה
דעת -היו כל
אתר א״י
חוץ לכרך וכו׳ עד שלא נבחרה
מכללת הרצוג
א״י יצאו כל הארצות .עד שלא נבחרה ירושלים חיו כל חמקומות כשרות לחקרבח,
משנבהרה ירושלים יצאו כל המקומות ,עד שלא נבחר בית עולמים היתד• ירושלים
לשכינה משנבחר בית עולמים יצאה ירושלים וכו׳ ״.
הרי שכל הדינים הקשורים רק לא״י משום קדושתה ה ע צ מ י ת כגון שריית
רוח הנבואה וכדומה ,חלים רק מ ע ת שנכנסו ישראל ל א ״ י וחיא נבחרה להם
באופן מעשי .א״כ ה״ד• הא דסמיכד• אפשרית רק בא״י הוא משום קדושתה העצמית
המיוחדת ,כנ״ל ,א״כ דין זח חל רק משעה שנכנסו לא״י .א ב ל לפני כן ,במדבר,
מותרת היתד .סמיכר• גם בחו״ל.
לפי״ז אולי גיתן היד .גם לתרץ את דברי חרדב״ז חנ״ל .יש חילוק בין קדושת
א״י לזו של עבר חירדן .אמנם בירושלמי ש ב ת י ת פ״ו אמרו )תובא גם ברדב״ז
על הרמב״ם הל׳ תרומות פ״א הל״ב( דעבר הירדן חייבת בתרו״מ מחתורח .דלגבי
המצוות התלויות בארץ עבר חירדן כא״י שחרי גתחלקה לשבטים ע״י משה עפ״י ה׳.
ודגים אלה תלויים בכבוש .אבל אין לעבר הירדן הקדושה ה ע צ מ י ת כמו שיש לא״י
ועל כן היוב ישוב א״י וכדומה התלמים בקדושת א״י מעצמה ,איגם שייכים שם
)ראה באוה״ח עח״ת דברים ג /י״ג וברמב״ן במדבר כ״א כ״א וחוכחתו גם מהפסוק
״ואף אם טמאח ארץ אחוזתכם״( .וא״כ י״ל דדיו זח שסמיכה אפשרית רק בא״י
שנתחדש רק כשנתיישבו בא״י ,לא נאמר לבני ראובן וגד ,כי חללו לא נכנסו לא״י
להתישב בד• וא״כ לגבם אפשרית סמיכח גם בחו״ל וייתכן שהיא נ מ ש כ ת אצלם ע ד
היום ,כדברי חרדב״ז ודו״ק.
קורא נכבד
למרות ה ה ת י ק ר ו ת הגדולה,
א ת מחיר המנוי השנתי.
נא ת ש ל ח לנו ב ה ק ד ם
בחוץ לארץ 3דולר.
את
במיוחד
דמי
ב מ ח י ר הניר ,ל א
המנוי .בארץ
העלינו
ישראל 6ל״י,
נ ש מ ח ל ק ב ל כ ת ו ב ו ת של י ד י ד י ם שרצוי ל ש ל ו ח ל ה ם גליון לדוגמא.
,
מערכת ״המעיף /מ ח ל ק ת ההפצה
רח׳ צפניה ,26ירושלים
73
www.daat.ac.il
פרופ׳ י ח י א ל ד ו מ ב
אתר דעת -מכללת הרצוג
על המלים ״חוץ מצרכי ביתו״ בקיצור ש״ע הלכות צדקה
בחוברת ״המעין״ של ניסן תשכ״ז הופיע תשובה של הג׳ ר׳ ברור ק ו נ ש ט ט
זצ״ל על חמלים ״חוץ מצרכי ביתו״ ש נ מ צ א ו ת בכמה חוצאות של חקיצור ש ״ ע
בסימן ל״ד סעיף ד .הרה״ג טען ש ק ש ה לפרש א ת המלים כפשוטן ושבח א ת ה ג ׳
ר׳ דוד פעלדמן זצ״ל ש ח ש מ י ט א ת חתיבות שנותנים מקום לטעות בחם .לפני ז מ ן
קצר הופיעה תשובח מחג׳ ר׳ אליעזר וולדגברג שליט״א בציץ אליעזר חלק י׳ סי׳ ן/
בה הוא מצדיק את המלים הנ״ל ומפרש אותן כפשוטן.
קשה היה לי לתאר שהר׳ פעלדמן היה מ ש מ י ט מלים מד״קצש״ע ע ל ד ע ת ע צ מ ו
בלי הערה או הסבר .לפיכך השבתי שכדאי לבדוק בהוצאות שונות לראות א ם
אמנם נמצאות ת מ י ד המלים הנ״ל .מ צ א ת י כ ד ל ה ל ן :
א( בהוצאה ראשונה אוגגוואר תרכ״ד הסרות המלים.
ב( בהוצאה שמינית ווארשא תרל״ד המו״ל ע ״ י יהושוע גרשון מונק ח ס ר ו ת
המלים .בהקדמה להוצאה זו כתוב ״הספר היקר הזה כבר יצא לאור ש ב ע פ ע מ י ם
ומחמת השיבותו נמכרו כולם ורבים משתוקקים להשיגו ועתה נדפס פעם ש מ י נ י ת
עם חרבח חוספות ותקונים מחרב חגאון חמחבר שליט״א״ .באותח ההוצאה י ש
הודעה מהמחבר שהוא נותן כל זכויות חחדפסח ב מ ס י ח לשש שנים מ כ ״ ד כ ס ל ו
תרל״ד למו״ל הנ״ל אבל שלא ימכר באסטרייך .הוא גם מזהיר על ה ד פ ס ה ב ל י
רשותו ומתלונן ע ל א ח ד בשם יעקב עהרענפריים בלבוב שהוציא תרגום ב ע ב ר י
דייטש בלי רשות עם הרבה שגיאות .והוא מיעץ להשליך הדפסה זו מחוץ ל ב י ת
כפי מ ה שכתוב ״אל תשכן באהליך עולה״ .מזה אפשר לראות כ מ ה הקפיד ר׳ שלמד,
גנצפריד זצ״ל על דיוק הלשון בחבורו.
ג( בהוצאת לובלין תרג״ד של חיים ישעיהו הכהן )עם פרוש ״לחם ה פ נ י ם ״
ו״מסגרת השולחן״( המלים חסרות .בשער הספד כתוב ״כל לשון זח כתב חרב ה ג א ו ן
חמחבר זצ״ל בספרו קיצור ש ״ ע מהדורה חדשת בשנת תרמ״ד״־ ,יתכן ש ז א ת היתד,
ההוצאה האחרונה בחיי המחבר שנפטר בשנת תרמ״ו.
לא עלה בידי לבדוק עוד הוצאות שיצאו לאור בהיי המחבר .הרב מיימון זצי׳ל
כתב בהקדמה להוצאת מוסד הרב קוק תשכ״ו שהיו י ״ ד בסך הכל .אבל נ ד מ ה ל י
שאפשר לשער מהדוגמאות ה מ צ ו ט ט ו ת למעלה שהמחבר לא הכנים א ת ה מ ל י ם
״חוץ מצרכי ביתו״ בתוך היבורו ושחמלים אינן קיימות בהוצאות ש י צ א י ל א ו ר
בחייו.
ד( ההוצאה הראשונה בה מ צ א ת י המלים חנ״ל היא ח ו צ א ת ווילנא ת ר ס ״ א
ע ״ י אברהם צבי רוזנקרגץ ומנחם מענדיל שריפטזעטצער.
ה( הן גם נמצאות בהוצאת ביאליםטוק תרפ״ג ע ״ י טוקטשינסקי ו ש מ ה כ ת ו ב
בשער ״הוגה בעיון נמרץ מ כ פ י הנדפס ע ד כה וכמו שנדפס בעיר ווילנא״; ו
בהוצאת ווילגא תרפ״ד ,ע ״ י ראם ובה כתוב בשער ״קצור ש ״ ע השלם ע ם פ א ת
השולחן ת ו ס פ ת מ א ה דינים בגוף הש״ע .הוגה בעיון נמרץ מכפי הגדפס ע ד כ ה ״ .
ו( בניו יורק בארצות הברית ב ש נ ת ת ר נ ״ ט יצא לאור ספר ״ ד ת ישראל״ ש ח ו ב ר
,
ג ם
74
www.daat.ac.il
הרצוג ה ק צ ש ״ ע וההיי אדם .המחבר כ ת ב
מכללת של
מעין -שילוב
ע״י הר׳ דובער אברמוביץ והוא
אתר דעת
בהקדמה שנזהר מלשנות את הלשון של ספרי המקור .ב ה ל כ ו ת צ ד ק ה ישנו סעיף לקות
מהקצש״ע ובו נמצאות המלים הנ״ל .נראה ש ה מ ה ב ר והרבנים ש נ ת נ ו הםכמותיהם
היו מיוצאי ליטא.
ז( בהוצאות יותר הדשות ישנן שהמלים הסרות וישנן ש ה ן קיימות .בהוצאות
של הר׳ פעלדמן )ליפסיד .תרפ״א ומנשסטר תשי״א( וב ,שערים המצוינים בהלכה״
של הר׳ ש .ז .ברוין )ביו יורק תשי״א( בהוצאת ברדיטב תרם״ג ואםטרייך תרפ״ג
הן חסרות .בהוצאות של ארץ ישראל שראיתי )כמו אשכול ,ל ר ן אפשטיין ,ומוסד
הרב קוק( הן קיימות לפעמים בסוגריים.
׳
נדמה לי שמכל המובא למעלה אפשר להציע שהמלים הוכנסו בווילגא ב ש נ ת
תרנ״ה בערך ,אולי כדי להתאים לדברי ״הכנסת הגדולה״ ה מ ו ב א ו ת ע ל גליון הש׳׳ע.
מענין שהרב ב .קונשטט טוען שכוונת ״הכנסת הגדולה״ היתד• לגמרי להיפוך.
יש לך אדם שבהנהגת מ ת ו הוא מתנהג כאיש אמיד ,כשבא לפניו עניו של צדקה וחסד,
הוא מתאוע כי אין בכחו ויכלתו להרים תרומה גדולה ומתחפש לדל ואינו נותו לפי
;לרכו.
חפץ חיים על התורה ,דברים טו ,ח
ו
75
www.daat.ac.il
מ א י ר זיכל
אתר דעת -מכללת הרצוג
על הסדר בברכת ״נודה״
ב ״ ה מ ע י ף ט ב ת תש״ל הביא הרב אברהם סופר שליט״א א ת קושית הדזת״ס
זצ״ל ב״תורת מ ש ה ״ פ׳ כי תבא מדוע אנו אומרים בברכת נודה לך )שבברכת
חמזון( תחילה ״על ש ה נ ח ל ת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה״ ורק א ה ״ כ ״ועל
שהוצאתנו מארץ מצרים״ הלא י צ ״ מ קדמה ,ועיי״ש מ ה שתירץ.
והנה ב״המעין״ תמוז ת ש ״ ל השיב הרב שלמה טשרנסקי שליט״א ״ ש ה ה ו ד א ה
על שחנחלת לאבותינו ארץ חמדה וכו׳ אינה סובבת על ירושת הארץ בפועל .הכוונה
ל ה ב ט ח ת הארץ לאבותינו ,לאבות ולמשה רבינו והלשון ארץ חמדה טובח ו ר ח ב ה
נקבעה על פי חחבטחח שבפסוק )שמות ג ,ח( ״אל ארץ טובח ורחבה״ .וכיון
שחחבטחה לארץ ישראל באה לפני יציאת מצרים מקומה גם בהודאה קודם״.
ויש לתמוח על דבריו .חדא ,דהרי פשט הלשון ,,הנחלת״ שפירושו ה ו ר ש ת
מורה על נתינה בפועל )וכן ״והיה ביום הנחילו את בניו״ ורבים כאלה במקרא(.
ועוד ,דאיתא בגמרא )ברכות מ ח ע״ב( אמר רב נחמן מ ש ה תקן לישראל ב ר כ ת
הזן בשעה שירד להם מן ,יהושע תקן להם ברכת הארץ ב ש ע ה שנכנסו לארץ״,
הרי שברכת יהושע ודאי נאמרה על ירושת הארץ בפועל.
איננו יודעים את נוסח חברכה שאמר יהושע בשעה שנכנסו לארץ ,אבל אין
נוסח זח שנמצא בידינו מחייב שזה הנוסח כפי שנאמר במקורו .וכן כתב ח ר מ ב ״ ן
בהשגותיו מביאו הכ״מ פ״ב מהלכות ברכות הלכה א״ עיי״ש .וכן כתב ה ר ש ב ״ א
לחדיא בפרק שלושה שאכלו וז״ל :דאלמא ה מ ט ב ע היא ש ט ב ע ו רבנן בודאי ד ק ו ד ם
כיבוש חארץ ובנין ירושלים לא חיו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין.
וכמו שאין אנו אומרים באותו מ ט ב ע שתקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים ל ה ח ז י ר
המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד חבית ו ל ה מ ש י ך
שלות הארץ ,עכ״ל.
וכן ברא״ש שם ועיין במעדני יום טוב ע ל הרא״ש שם .ומה ש כ ת ב ש ב ר כ ת
הזן נתקנה בסוף ארבעים ש נ ה — עיין בחזו״א הל׳ ברכת המזון שדחה דבריו.
ע כ ״ פ ברכתם נתקנה על דבר שהיה לחם באותה שעה וודאי חודו ע ל י ר ו ש ת
הארץ בפועל .וחכי איתא בברכה מעין ש ל ש בקטע שהיא מעין ברכת הארץ ״ ו ע ל
ארץ חמדה טובח ורחבה שרצית והנהלת לאבותינו״ — שרצית להנחיל כפי ה ה ב ט ח ה
והנחלת בפועל .ומפורש יותר לפי גירסת אבודרהם ורמב״ם ״וחנחלת א ת אבותינו״.
גם קביעתו שהלשון נקבעה ע ל פי ה ה ב ט ה ה ש ב ש מ ו ת ג ,יח איגה מדוייקת ,כי
הלשון ארץ חמדה נקבע על פי הפסוק שבירמיה ג ,יט .והטעם לזה עיין בר״ן פרק
שלשה שאכלו.
ולעצם הענין .יש לשאול בנוסף ל ש א ל ת חחת״ס מאחר שמדינא הגמרא צריך
להזכיר ־ביריית־ותורה והלא אלו ודאי קדמו להנחלת חארץ ואף אותם חיה צריך
להקדים לחנחלת הארץ.
ועוד ,מ א ח ר שלא נזכרה בגמ׳ חחובה להזכיר יצי״מ בברכה זו מדוע ב א מ ת
הוסיפו עניין יצי״מ בברכח זו ?
והגלע״ד לומר בזה כי באמת עיקר הברכה חיא ברכת הארץ ועל דבר זח ב ל ב ד
76
www.daat.ac.il
הרצוגב ד י ת ש ע ״ י ה ב ר י ת נ ת נ ה הארץ
להזכיר
נתקנה הברכה אלא שראו חכמים צורך
אתר דעת -מכללת
לאברם כדאיתא ברש״י שם וכן תורה שהיא תנאי הכרחי לירושה וישיבה בארץ
כידוע וכן כתב רש״י שם .וכן מ ש מ ע לשון הברייתא )ברכות מ ה ( :״ ת נ י א רבי אליעזר
אומר כל שלא אמר ארץ המדד .טובה ורחבה ב ב ר כ ת הארץ ומלכות ב י ת דוד בבונה
ירושלים לא יצא ידי חובתו .נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית ר ב י יוסי
אומר צריך שיזכור בה תורה״ אצל ״ארץ ח מ ד ה טובה ורחבה״ נאמר לא יצא ידי
חובתו ואילו בברית ותורה נאמר צריך שיזכור .וכן פסק ה ר מ ב ״ ם פ ״ ב מהלכות
ברכות ה״ג שארץ חמדה טובה ורחבה מ ע כ ב ואילו ברית ותורה לא) .ועל כך ראה
להלן(.
ע״כ ברור שאין להקדים ברית ותורה לברכת הארץ.
ולשאלה השניה יש לומר כי הנה זכירת י צ י ״ מ היא עיקר גדול בתורתנו
וכמו שנאמר)דברים ט״ז( ״למען תזכור את יום צ א ת ך מ א ר ץ מצרים כל ימי חייך״
כי היא מעידה על מציאות ה׳ יתברך והנהגתו.
והנה התורה הוששת מאד כשירום לבבך ותשכח את ה׳ אלוקיך המוציאך מארץ
מצרים מבית עבדים במיוחד כאשר ״תאכל ו ש ב ע ת ובתים טובים ת ב נ ה וישבת״.
וכמו שנאמר בעניננו )פרשת עקב( ״ואכלת ו ש ב ע ת וברכת״ ומיד לאחר מכן ״השמר
לך פן תשכה את ה׳ אלוקיך״ ״ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי ע ש ה לי א ת החיל הזה״,
ועל כן הוסיפו רבותינו את יצי״מ בברכת הארץ ודוקא לאחר ה נ ח ל ת הארץ כי אז
הסכנה של שכיתת יצי״מ היא מרובה וכפי הנ״ל.
הזכרנו לעיל את פסק חרמב״ם שאי הזכרת ״ארץ המדד! ט ו ב ה ורחבה״ בברכת
הארץ מעכבת ואילו אי הזכרת ברית ותורד .א י נ ה מ ע כ ב ת .וכפי ה נ ר א ה בפשיטות
פסק הרמב״ם כרבי אליעזר חמובא בברייתא דלעיל וכבר שואל ד״לחם מ ש נ ה דהרי
הגמ׳ אמרח )דף מ ט ע״א( בכולם אם לא אמר לא יצא י״ח ו א ע ״ ג דרב אמר ש א ם לא
אמר ברית ותורד .ומלכות יצא לית חלכתא כוותיה ועיי״ש .ו ב א מ ת דברי הרמב״ם
הם בניגוד לדעת מרבית הראשונים והירושלמי ש כ ת ב בפירוש שאם לא אמר
ברית תורה ומלכות מחזירין אותו.
אמנם בטור )סימן קפ״ז( הביא א ת ד ע ת ר׳ יהיאל ז״ל ד ה ד ע ת נ ו ט ה דלמצוה
קאמר ולא לעיכובא .מ ״ מ הוא דוחה א ת דבריו ועיי״ש.
ואולי אפשר לומר דהרמב״ם סמך על חגמ׳ בדף מ ד ע״א ה מ ב י א ה להלכה את
ברכת אתת מעין שלש ושם בברכה שהיא מעין ברכת הארץ גזכר רק ״ארץ המדד.
טובה ורהבה״ ואילו ברית ותורה לא מזכירין .ואם ברית ותורה ב ב ר כ ת הארץ הוי
לעכובא כיצד תקנו לכתהילה לברך בברכה מעין ש ל ש ב ל א להזכיר ברית ותורה.
ואהר שאמרתי זו ראיתי בשיטה מ ק ו ב צ ת לברכות ו ז ״ ל :וכל ה נ י ודאי לכתחילה
קאמר דבעי למעבד הכי ולמצור ,אבל ודאי לאו לעיכובא קאמרינן למימרא דבעי
למיהדר אי לא אמרינהו דא״כ הוד ,להו לאדכורי במעין ש ל ש וכן נ מ י מ ש מ ע לקמן
בסמוך דרב חסדא בדיך קמי רב ש ש ת ולא איזכר ברית ותורה ו מ ל כ ו ת וזקפיד,
רב ששת לחוטמיח עליח כחויא ולא אחדריח ,ואע״ג ד א מ ר לא יצא ידי ח ו ב ת ו לא
יצא כראוי קאמר ואשכחן כוותיח בפסחים דאמריגן כל מי ש ל א אמר ג׳ דברים אלו
בפסח לא יצא ידי חובתו ולאו לגמרי קאמר אלא כלומר לא יצא כראוי חא לא
אמריגחו לא חדר עכ״ל.
77
www.daat.ac.il
אלא שלרמב״ם עדיין צ״ע דהוא פסק דמי שלא הזכיר מלכות בבונה י ר ו ש ל י ם
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא יצא ידי הובתו ואילו בברכה מעין ש ל ש לא נזכרת כלל מלכות ב י ת דוד .ו ל ה ו ל ק י ן
על הרמב״ם צ ״ ע אם לא הזכיר ברית תורה ומלכות לא יצא ידי ה ו ב ת ו ומהדריבן
ליה מדוע לא הזכירו אותה בברכת מ ע י ן שלש ,והמרדכי מביא בשם רביבו א ב י
העזרי וז״ל :ע ל ת נ ו ב ת ה ש ד ה ועל ארץ המדד! טובה ורחבה ברית ותורה ה י י ם
ומזון ועל שהוצא הנו מארץ מצרים רהם ה׳ אלוקינו וכו׳ ועל ישראל וכר ע כ ״ ל .
ואף לפי דבריו עדיין לא מצאנו שמזכירין מלכות בית דוד בברכה מעין שלש ,ו צ ״ ע .
תנאי הפרישות
. . .ולא מספר בגנות ולא מדבר מאדם ן מואס בגדולה ושונא השררה < . . .ידידותו
זכה ואיסורו חזק ובריתו נאמנה ,-רוצה בדין הבורא ,מושל ביצרו; לא ידבר עתק
על מי שיזיקהו ולא יתעסק במה שלא יועילוהו; לא יתנקם לאיד ולא יזכור לאדם רעה .
משאו קל ועזרתו רבה ,הודאתו רבה בעת הרעה וסבלו ארוך בעת הנזק ־ . . . ,חברתו —
שמחה ,הרחקתו — אנחה ן . . .כ ל מעשה ]של אחר[ אצלו זך ממעשהו ,וכל נפש
בעיניו יותר ברה מנפשו; יודע את מומו ,זוכר את עוונו ,אוהב האלקים ,רודף רצונו.
רבינו בהיי :הובות הלבבות ,שער הפרישות ,פרק ד
78
www.daat.ac.il
זב קלמן כ ה נ א
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעניו התקיעה בחצוצרות
יורשה לי להעיר למאמרו של הרב הש״פ פרנק שליט״א בעגין התקיעה
;חצוצרות )״המעין״ ,תמוז תש״ל(.
הנה יש מקום לברר שיטות הראשונים בענין התקיעה בשופר ובהצוצרות .אך
תבבא לדינא המצוי בספרי הפוסקים הוא:
המגיד משנה בהלכות תעניות פ״א ה״ד מסביר ,דלהרמב״ם אין בגבולין )חוץ
!מקדש( אלא חצוצרות .לעומת זאת לרשב״א בגבולין התקיעה היא או בהצוצרות
(!ו נשופר ,אד לא שניחם יחד .וכתב המ״מ שהמחוור הוא כדבריו של חרשב״א.
ועיין בצפנת פענח )פ״א ח״ו( ,שיש לו שיטח אחרת בדעת חרמב״ם ,וחיא כשיטת
וזאב״ד ,שבגבולין חיו תוקעין בשש ברכות )של תעניות( בחצוצרות ,ובלא
ובוכות היו תוקעין בשופר ,ואנן חלא בלא ברכות אנן.
1
ובמגן אברחם )או״ח ריש תקעו( הביא דברי המ״מ בסיכום דברי הרמב״ם
וומחוור כרשב״א .ועל פי זח תמר .למד .אין אנו גוחגין לתקוע בתעניות ־־־ וכוונתו
לשופר .ותירצו עליו — וכמובא ע״י חרחשפ״פ — שחמצוח חיא רק בארץ )ועיין
גמ בגצי״ב לספרו בחעלותך בפרשת חצוצרות(.
ולפי זה כנראח חנחיגו רבותינו שבאר״י ,עם חתחדש יישוב חאשכנזים בעיח״ק
יוושת״ו ,לתקוע בשופר בתעניות ובעת צרה.
ואמנם לשיטת הרשב״א היה אפשר לתקוע בחצוצרות במקום בשופר .ולמה לא
הגהעו אותם ן כי הרי אז היו יוצאים ידי חובה גם לרמב״ם )לפי שפירשו המ״מ(.
הסבר לוה נמצא כבר בדברי הראשונים — הרשב״א והריטב״א .וכך נ א מ ר בריטב״א
)הצניח יב ע״ב ,ד״ה מ ה אלו יתרות( ,דלפי סברא זו — כלומר ש ל הרמב״ם שאין
מוקעין אלא בחצוצרות ־־־ נהגו בצרפת שלא לתקוע לעולם ב ת ע נ י ת צבור ,כיון
*איין לנו חצוצרות.
וכן הביא חרחשפ״פ שליט״א דברי הרשב״א )מהריטב״א לר״ח כז( ״ ו ע ת ח מ ח
שתוקעין העולם בשופר שהוא מצוי ונמצא בידם״ .ולא נראה ל י פירוש הדברים
נפי שפירשו הרחשפ״פ שחצוצרות לא היה מצוי כ״כ ) = כ ל כף( ,אלא פ ש ו ט הוא
סלא היו מצויים כלל .ואם נ ש א ל למה לא עשאום ,תחא חתשובח ,מ פ נ י שאין בידינו
ידיעה היאך היו חחצוצרות עשויות — ולא ניכנס לדיון אם הן קרנתא )עיין תום׳
מנחות כח ע״א ,ומל״מ כלי מ ק ד ש פ״ג ה״ח ,ועיין בחערות ידידי ר״א סופר שליט״א
למאירי תענית עמ׳ 53אות 1ג אלא אף בלי זה ,הרי יש אפשרויות מרובות לעשות
כלי נשיפה מכסף ,ארוכות וקצרות ,ישרות וכפופות .והדבר פשוט ,דכיון שנפסקה,
בעוונותינו כי רבו ,חמםורת מאז חמקדש ואין אתנו חצוצרות אין לתקוע באיזה
שהוא כלי בבוב וחלול ,אף אם עשוי מקשח מכסף.
ולפי זח ,אם נפסוק כרמב״ם בחצוצרות דווקא ,אין בידינו לתקוע כלל וכמנהג
בני צרפת .ואם נאחז בפסק של ח מ ״ מ דמחוור כרשב״א ,וכפי שאחז בדרכו גם
המג״א ,יש לתקוע בשופר ״בארצכם״ ולקיים חמצוח.
79
www.daat.ac.il
ויעויין באגרות משה להגר״מ פיבשטין שליט״א )או״ח סי׳ קסט( ,ש כ ב ר נ ש א ל
והשיב על זה דצריך דווקא ח צ ו צ ר ו ת
של כסף.
וכי אין אנו יכולים לעשות
מכללת הרצוג
חצוצרותדעת -
אתר
שנעשו לתקוע בחן במקדש ,וכך חםביר דברי חריטב״א חמבוארים לעיל )ואגב ת י ר ץ
בזה התמיהח למח מונח חרמב׳ים רק מצור .אחת לחצוצרות של קרבנות ו ש ל ה צ ר
הצורר( .וכמובן ,שאף לפי זה אין אפשרות לתקוע כלל ,למי שפסוק כרמב״ם .א מ נ ם
הנראה לי פשוט יותר בדברי הריטב״א כתבתי.
שאלה בהלכות שבת
נוחג אני לרשום בכל יום בפתק א ת חמקום שאני מחזיק בסדר הלימוד .ב ג מ ר
הלימוד אני מותק את הסימון הקודם ורושם א ת חסימון חחדש וכן הלאה.
ונתעוררה אצלי שאלה אם מותר לקרוא בפתק הזה ב ש ב ת ואם אין ע ל י ו
דין מוקצח.
וחנד ,שני טעמים ל ש א ל ח :
א .חאם זח נקרא כתב שאסור לקרא בשבת מ ח ש ש ש מ א ימחוק כ מ ב ו א ר
ב ש ו ״ ע או״ח סימן ש׳׳ז סעיף י״ב.
ב .מ א ה ר שהפתק הזה מיועד לכתוב בו גם להבא ,הרי הוא כ מ ו מ ח ב ר ת א ו
ניר כתיבה שיש עליהם איסור מוקצה.
ש מ ע ו ן ראובן ד ב ו ר ץ
רחוב ע ו ב ד י ה 13
ירושלים
ה מ ש ת ת פ י ם בגליון ה ז ה :
. ¥ . 17.$.^.א 19,חזל00^1ז. 8ז1467 4811! 31
הרב יוסף דוד עפשטיין
חרב יחודח קופרמן ,רחוב הפסגה ,58בית וגן ,ירושלים.
מרדכי כסלו )ויכםלפיש( ,רחוב טשרניחובםקי ,56ירושלים.
חרב חנוך זונדל גרוסברג ,רחוב כובשי קטמון ,1ירושלים.
הרב נתן אורטנר ,רחוב כרמיח ,17תל אביב.
מ ( 1 0ת ^ , 1 . 0ח ג ! ת66זכ> 37
פרופ׳ יהיאל דומב ^4, £081311
מאיר זיכל ,רחוב ירושלים ,38בני ברק.
חרב קלמן כחנא ,קבוץ חפץ חיים.
80
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורך ה א ח ר א י :יונה עמנואל ,רה׳ צפניה ,26ירושלים
דפום ,המהדיר׳ , /דרור׳ ,ירושלים
www.daat.ac.il