חוברת א

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך י"ג, גיליון א', 1973 · כרך יב, תשל"ב

‫‪~,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫•‪-‬‬
‫‪,‬‬

‫כנר‪:‬ב ע‪r‬ד וכוצא יאור על ייד"‬
‫‪:‬ב‪.‬ר ‪,.‬רער‬
‫‪ ..‬צ ‪t‬ו זכ‬
‫יו ו ‪t‬ו ר‬

‫י'‪.‬ל‬

‫א נוד דיג ‪ 1 . . . .‬ר ‪ N‬ר‬

‫ם דער ‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫ב ת ו כ ן‬

‫•‬

‫ע~ שבח ה'~בע‬

‫‪I‬‬

‫הרב קלמן כהבא‬

‫•‬

‫•‬

‫אגרח בדבר השמיהט להרב גימפל יפה זצ " ל ‪I‬‬

‫‪3‬‬
‫‪9‬‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫בצלאל לבדוי‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כאה בשה לפכ~דת הדכ צבי כנימ‪-‬ן אןי]‪I‬וכ"‪ :‬ז"ל‬

‫תולדותיו ‪ /‬הרב צ " נ אייערבך‬
‫מדבריו )ל‪,‬קוט מפירושיו לימים בוראים( •‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪19‬‬

‫•‬

‫•‬

‫יו עמנאול‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪40‬‬
‫‪44‬‬

‫·‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪51‬‬

‫‪.‬‬

‫דבךי‬

‫ךצב"א בעביני שכיעית‬

‫‪I‬‬

‫יובה הבביא וחורבן גיבוה‬

‫‪I‬‬

‫אברהם קורמן‬

‫·‬

‫מחי החחילו לקדש לס' ההשבון האמצעי ‪ I‬הרב יצחק סבדר •‬
‫·‬
‫רשוח לרבי שלמה אכן גבירול ‪ I‬זאב ברוש‪-‬בר ‪ '1‬אר‬
‫•‬

‫‪66‬‬

‫•‬

‫‪69‬‬

‫שתי ה‪ lI-‬ךות‬

‫‪I‬‬

‫הרב קלמן כהנא‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪59‬‬

‫נישאוין נין כסה לעשןר‪ .‬למנהג הקפת הבדמה‬
‫‪,‬‬

‫אמירת שיר ליזס השבת בהןשענא רבה ‪ I‬הרב אפרים גויננלם‬

‫‪71‬‬

‫רשימח הספרים על שבעייח )מילואים ב( ‪ I‬מאיר ווברר‬

‫‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪79‬‬

‫מכחנים לעמרכת‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-".‬‬

‫;‬

‫‪,‬‬

‫כ ‪C‬ייד יזולשיים ת"ן תשרי ‪,":‬שת • כרו י"ב נ‪',‬זן א • המהיר ‪ 3.-‬ל" ‪..‬‬
‫כז"‬

‫בביתי ‪:‬‬

‫ב""‪C‬ר‪M‬ו‪.‬‬

‫‪10- .‬‬

‫‪,‬‬

‫ון'"‬

‫‪,‬‬

‫כחח לאץר‬

‫כחובח המערכן‪ : ,‬רח' צפביה ‪ ,26‬ירושלים ‪ .‬םל' ‪88883‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,,~:‬‬

‫‪$ 4 .-‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪•,‬‬

‫"‬

‫•‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בלב כבד אנו צועדים לקראת שנת תשל"ג‪ .‬שוב סיימנו שנה‪ .‬אין‬

‫יחרץ דינה‬
‫תחושה‬

‫של היהדות‬

‫שהיהדות‬

‫הנאמנה על‬
‫עברה‬

‫הנאמנה‬

‫השנה‬

‫בצורה‬

‫החולפת ]‬

‫נכונה‬

‫את‬

‫האם יש לנו‬
‫שנת‬

‫האם עמדנו במבחן בחיי יום‪-‬יום ן ואין ניהלנו מאבקינו‬

‫תשל"ב ו‬

‫הציבוריים ]‬

‫האם היו צעקותינו לבל יפגעו תועים בחוקי התורה והמסורה‪ ,‬קריאות‬
‫נאמנות אשר כל כוונותיהן היו לשם שמים ן האם הוסיפו הופעותיהם‬

‫של הנציגים הדתיים בבמות הציבוריות כבוד שמים ו האם התקדמנו‬
‫בקירוב הלבבות כמחנינו‪-‬אנו ! ומה עם סוהר המדות‪ ,‬עקביות‪ ,‬יושר‬

‫ויראת שמים כאשר מדובר בבחירת רבנים מקומיים ובבחירות לרבנות‬

‫הראשית ]‬
‫זה אשר‬

‫בלב כבד אנו צועדים לקראת שנת תשל"ג‪, .‬שוב‬

‫דברנו ‪:‬‬

‫סיימנו שנה‪ .‬אין יחרץ דינה של היהדות הנאמנה על השנה החולפת ו‬
‫אן נקודת אור חזקה זורחת אלינו‪ .‬שנת תשל"ג היא שנת השבע‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫שנת השמיסה‪ .‬יש ויש ביכולתה של שנה זו לעורר אותנו‪ .‬לא אלמן‬
‫ישראל‪.‬‬
‫חביבה‬

‫ציבור‬
‫זו‬

‫קסן‬

‫הדורשת‬

‫שבת לה'"‬

‫‪–‬‬

‫ןעקשני‬
‫ויתורים‬

‫של‬

‫חקלאים‬

‫וקרבנות‬

‫שוכורים‬

‫רציניים‪.‬‬

‫אמונים‬
‫"ושבתה‬

‫מצות‬

‫למצוה‬
‫הארץ‬

‫אין פירושה בשבילם רישום אצל ירקן ‪ ,‬שומר שביעית‪,‬‬

‫אלא שמירה בפועל על איסורים קשים משן שנה תמימה של שנת עיבור‪,‬‬
‫ויתור על חרישה‪ ,‬ויתור על זריעה וזמירה ואף ויתור על קצירה ובצירה‪.‬‬
‫•‬

‫בביקורו בקבוץ שעלבים בשנת השמיסה‪ ,‬אמר הרב יוסף כהנמן‬

‫זצ"ל‪ ,‬הרב‬
‫הפרי‬

‫מפוניבז ‪:‬‬

‫ונניד‬

‫להם‬

‫נצא‬

‫השדה‪ ,‬נשכימה לכרמים‪ ,‬נעמוד לפני עצי‬

‫בשמחה‬

‫שאבעס‬

‫והתלהבות‬

‫"שבת‬

‫שלום‬

‫‪–‬‬

‫נוס‬

‫באוימעלין ‪" 1‬‬
‫בברכת שנה סובה לכלל ישראל בכל אתר ואתה ובמיוחד לגבורי‬
‫כח‪ ,‬שומרי שביעית על אדמת ארץ הקודש‪.‬‬

‫מערכת המעין‬
‫לקראת‬

‫חסנח החדשת אנן מבקשום את קיראינן למלאןת את תליש החזמגח בדף זה‬

‫ןלסליח לנן בחקרם‪.‬‬

‫דמי מנןו לסנח‬

‫)‪4‬‬

‫ח(י‪t‬נ'»)‬

‫‪10- .‬‬

‫ל'י‪ ,‬ביסראל‪ ,‬בחיץ י‪.,‬יי‬

‫‪$ 4- .‬‬

‫)כןלל דמי‬

‫מלויןח‪.C‬‬

‫לובכ‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫•‪,‬‬

‫מערכת‬

‫חמעין‬

‫רחוב צם)יה‬

‫‪16‬‬

‫ירןסלים‬
‫א‪.‬‬

‫כ‪.‬‬

‫"ריני חיתם בזה על מגןי סנתי לי ' חמעיו" ומצרף‬

‫בז‪n‬‬

‫דםי מניי‪.‬‬

‫‪——————–‬סשה‬‫‪——————-‬תביתכה‬

‫)חתימה(‬

‫התאריך‬

‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬
‫הרב קלמן כהגא‬

‫עם שנת השבע‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫כ';ע ל ו תלמ'ד' הגו " א ב'~בת תקס"ח אוצה להת'שב בה‪ ,‬מסופר על‪,‬הם " כ'‬
‫לקחו אתם מכו';‪ , :‬כל' עכודה לעבדות קוקע ‪ ,‬בהסחמכם על המדו'; ) ו'קרא ובה‬

‫ה( ‪:‬‬

‫קדו';'ייס כה‬

‫כ'ון ';'בכבסו לאוץ אמו ל הם מ '‪ t:‬ה כל אחד ואחד ובכס 'טעון‬

‫מנושיה ייפיק ןינציב לה נציבן =) יטעון מכרשי ויצא ריטע לו נטיעה(‪ .‬הייני האי‬
‫דכת'ב כ' תבאו אל הארץ ובעטת‪.‬ם‬

‫ומהארץ ';‪:‬לחו א'גרת ל גולה 'בשבת צפ"ת )תקע(‪ ,‬בהסתמכס על אחד מ'וחד‬
‫מתלמידי הנר‪/‬יא ‪" -‬כדעת ד'יר בפשיני הגאון האמיתי ה‪ n‬ס~ד המפירסם מרה' חוים‬
‫ב '' ' מוואלאז'ן" והדו'עו‪ ,‬כ' קבו "קוקע עם חבואה המחוברת לקוקע " ‪ ,‬ומחעתד'ס‬
‫" לקונת עיד קוק'~ות"‪ ,‬כד' לק"ם בהם המצ‪,‬ות התלו'וח כאדץ‪,‬‬
‫סמן~ ל תח'לת ע ל ייתם ארצה‪ ,‬בשגת תקעב‪ ,‬ח'בר ו!)'וסם ו' אבהום דאבצ'ג ‪,‬‬

‫בעל "ח" אדם " ו "חכמת אדם" אח הספו "שעו' צדק"‪ ,‬הכןלל אח כל המצ‪,‬ןת‬
‫התל‪',‬וח באוץ‪ ,‬והחוה ןהחז'ק בו כמה '‪ t:‬ג'ס לאחר מנן‪ ,‬בשבת 'רן‪::‬ול‪ ,‬יי ם )תקצו (‬
‫ר ' ";ואל משקלוב ‪ ,‬מתלמיד' הגר " א העומד'ם בואש העוליס ארצה ‪ ,‬והדפ'ס בצ!)ת‬
‫את ספרן " פאת ה 'בןלחן " הכולל מצןות הארץ ‪ .‬אשו לא בתבארו ב';'ולחן ערןו ע"י‬
‫'כ‪ .‬ןהר '''‬

‫מרן‬

‫קארו‪,‬‬

‫פעולןח אלה ה'וו המ';ר לקסר'ס שה'ו לדורות‬

‫הקודמ'‪c‬‬

‫עם ארץ 'שראו'‬

‫ויי ני וכה‪ .‬עדית כרירה ביותר ל '‪ u.‬מירת המציית התלןיות בארץ לם ב י תקיפת העליה‬

‫הזאח מצאבו במכחבו ל‪ ,;,‬ר' אברהס ח"ם "~מעאל סבגוב'ט' מתלמ'ד' בעל "אור‬
‫הח"ם " ‪ ,‬המתאו ' מסען גארץ הקד';‪ , ' :‬ע ל ב'קורן בכפר יאס'ף הג ן כןחב ‪ :‬ומצאגו‬
‫‪ :J‬ס כינ ו ע'‪:‬ירה בע ל י בתים יהם סיב"‪ ',:‬בטוב ובחידרת גדולה ומלאכתם היא זריעה‬
‫יקצירה ‪ ,‬ונותנים מע;'‪:‬זרןת‬

‫ושורפים התרימה‪,‬‬

‫הנ'‪":‬‬

‫היא‬

‫‪:‬ז‪: :‬יע'‪.n‬‬

‫‪,‬‬

‫מאמצ~‪ C‬אלה לשלב הבו‪ "';:‬ל‪ ';:‬אוץ הקד'~‬

‫זו ח י‬

‫ע‪c‬‬

‫חק"ב‬

‫אינם זירעים כי‬

‫';‪:‬מייח >בצווח'ה המש'כו‬

‫גרן ל ' · הדוווח גב עם החחדש וב;‪''':‬ה החקלאי בארץ בתקןפה 'גאןחות 'ןתר‪ ,‬בש בח‬

‫תריב " א מפרסם ר ' ה‪.:.‬י'ב' בחמיה כהניי‪ .‬רבה ל‪ ·-;:‬חס ל גדץ‪ .‬רא'‪:‬‬

‫"‪':‬יבת "עץ חייס"‬

‫ב'רו'‪.‬ל'ם ‪ ;,‬קןגטרס שבת השבע " לפו';; ד'ב' שמיט‪:‬ו ק רקעות ןכספים בקצרה ‪,‬‬

‫ח'בורר ה'ה מ'ועד לא ל ה‪ ,‬א'‪.‬ר להס "אחוזות בחל ו ת באה " ק וזכן לעבדה ולשמרה‬
‫ולק"ם המציות התלו'ות בארץ ‪ – .‬אשו' הלקס ‪ -‬יאחו' כ' קובה שבת ה'‪.‬בע‬
‫על‪,‬הס לה'ות בק'א'ם בהלוכח אלן ‪",‬‬

‫ואמבם ב'‪.‬בח תרמ " ב ';מרו החקלא'ס הנועטים שבארץ את השמ'טה ‪ m‬ובירן‬

‫שרןתיהם ‪ ,‬ןכדבוי 'ר ש>בןאל סלגט ‪ ,‬רבה של 'ר‪,‬ש ל 'ס ‪ ':‬וכבד החב‪ ':':‬האוץ בפ " ת‬

‫את שבח השמ'טה ‪,‬לא השחדלו בזה וא'ן >בעצוו ל ה' הלו'‪'.‬ע‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫יב‪1‬סד ה~םדד ‪ .‬הרנ‪-‬את ון‪ y‬הכללי כנטת ישראל‪ ,‬מ הדירא ש ניה יר שול ים תשי " ח ‪ .‬עמ ' ‪•291‬‬
‫ה‬

‫עמ '‬

‫ס‬

‫‪2‬‬

‫~נ~ס" "‬

‫‪4‬‬

‫כתביס לתלודות חיכת צייז כ עם י‬

‫‪. 30-1‬‬

‫‪j‬‬

‫"תרביץ "‬

‫‪.477‬‬

‫תרצי‪.‬‬

‫עמי‬

‫‪.92/3‬‬

‫וע י גם דכיי לרדכי לר י מרדכי ידסקיו ‪r‬מ י‬

‫כג‪-‬כד‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אד כשנח חרמ " ח ‪ ,‬ערב שנח השמיטה ‪ ,‬החל‪ ,‬עם הסמח יישוכ ח‪ p‬לאי ככמה‬

‫מקומוח הארץ‪ ,‬המאבק על ה ש מיטה‪ ,‬אמנם גם אז היחה הבעיא המעשיח בלחי‬
‫ח ש ובה‪ ,‬העיד על כד אחד מגדולי ה "משכיל'ס " מש ה ליכ ל‪,‬ל‪,‬נכלוס באמרו ' ‪ ,‬כי‬
‫" בעצם הדבר לא ההי כדאי להרעי ש העילם בסביל זה "‪ ,‬אר המגמה היחה ברררה‬
‫"ל ב ל ‪ ,‬לחח ד' למחמיר'ס מחח י לה ולכלי להנהיג אח ה ש מיהט ' כל עיקר " מםני‬
‫ש אחרת "לא תהיה עיר שי ם אפ יפ רית להתיר את ה ש מיהט יי ‪ .‬ןכמלחמםת זן לא‬
‫היססו מלהשמ י ץ את נאון יש ראל ‪ ,‬רכה של עיר הקשר ‪ ,‬ר' שמואל סלנט‪ ,‬א'~ ר עליו‬
‫כתבך ‪ " : (1‬אריב נורא יושב לני פה ומבקש להשתמש ב'~מהט לחרבן הישוב‪ .‬האררב‬
‫הוא ר' שמואל סלאנט ‪ …‬כלל הדכר ר ' שמואל סלאנט הוא ראש שונאי ציוו"‪.‬‬
‫אז ניחו היתר הוראת שעה למכירת קרקעות לגוי ולעיבודם‪ ,‬כחלק ע '' ' נוי‪,‬‬
‫ובתלק '''ע ישראל‪ .‬לא נחעככ על תולדוח ההיחר ועל המלחמה שאסרו עליו גדולי‬
‫הדור ההוא וגדולי הדורוח '‪!:‬לאחריו‪ .‬עמדנו על כד במקום אחר ‪ .7‬לא נעמוד גם על‬
‫הצדדים ההלכות"ם ש ל ההיתר‪ .‬רכוח נכתב על כד‪ .‬בדור האחרון היו ראשי‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫המדברים גבד הר‪,‬יתר מרבן ‪ ,‬הרירב " ז בספרי הלכית שביעית ובית הרידכ " ז זבבסםר‬

‫פאת השולחן ) ייושלים חרע " כ ‪ (,‬ובקונטרסיו השונים ‪ ,‬וכעל חזוו איש בספרו הלכוח‬
‫ש ב י עיח ‪ ,‬שהופ י ע ב ש נת חוצ " ו ‪ ,‬ואחרי כו בהוספןת בשבת ת ש י"כ‪ ,‬ומאו הנו כלןל‬

‫בחזרן אי‪-‬ש‬

‫‪ -‬וועים‪ .‬נדמה ל י‪ ,‬כי בעביו זה נאמר מה ש היה צויד להיא מ ר ואין‬

‫להוסיף על כד יותר ' ‪,‬‬

‫‪ ,‬אד מצד אחר עלינר להוסיף ולומר‪ ,‬ה ש נה הרא ש ונה להיחר היתה שנת תרמט‪,‬‬

‫ש תי ם ‪ ,‬ע ש רה פעם טפרנו מאז ש כע ש נים ואנר עומד ‪ 7‬ם על סף ה ש מ י הט ה ש ל ש ע ש רה‪,‬‬
‫כלרמר ש ני יוכ ל ות ד ש מיטין חסר אחת‪ ,‬ומאז שי ה מ מ ש יכים והמחזיקים כהיתר ש ל‬
‫הוראת ש עה‪ ,‬ו ש בים כבר ‪ ,‬נרמה שלל א דיוו מיוהד ו ללא כירור דכרים ‪ ,‬כצורה‬
‫שגרתית ‪ ,‬אולי מתון אנחה חרי '‪ 1:‬יח בחדיי חדרים‪ ,‬חוזר ונחתם גורלה של ה ש מיטה‬
‫להיתר של הוראת שעה‪.‬‬
‫"הוראת שעה " של קרוב לתשעים שנה !‬

‫אד יחר על זה‪ ,‬האם לא חלי ולא רגיש כל אחד עד כמה השתנו פני הרברים‬
‫מאז ביאר אח יסדדרת ההיתר ‪ ,‬לדעתן‪ ,‬ר' אברהם יצחק הכהן קיק‪ .‬בהסבירי "מה‬

‫שאנו ‪,‬סרמכים על היתר ה ' ‪ t‬מיהט ע '' ' המכירה ולא נמצא מעו ‪ c,o‬ולא נראה שסמכו‬
‫ז‪ 1‬יי ז החכמים הקרס‪ .‬רבים " כרתב הוא‬

‫‪U‬‬

‫בנימיקי הראשין ‪ " ,‬שמביין שהיי‬

‫נ‪m‬‬

‫בים אז‬

‫איסור ‪ ,‬פירות שביעית גם בע'ל נכרים ‪ ,‬משום גזירה אטו רוב קרקעות דשל ישראל ‪…‬‬
‫הלא לא היה אפ ש ר אז להתנהג באופו זה ‪ ,‬מה שאין כן עכ ש יו ‪ ,‬ש כבר איו מניעה‬
‫זו מפני ש קרקעות של י ש רא ל כא '' ' הם מיעוטא דמיעוטא " ‪,‬‬
‫ואנו שזנינו כי בעו " ה איו נאן מיעוטא ומיעוטא‬

‫‪-‬‬

‫מה נענה ז‬

‫וביו ה ‪ '.‬אר מגוסס ההיתר לרעתו ‪ ,‬על‪ ,‬כ י " " הקרקע היא ע " ס חק מלכות קנין‬
‫‪5‬‬

‫בספרי ‪ :‬דרן לעבור גרליס ‪ ,‬עמ י ‪•131/2‬‬

‫‪6‬‬

‫שם עמ ' ‪ 116‬מתכב של אליעזר בן יהררה‬

‫ך‬

‫ע ' במאמרי "שסיטה כמהלך הזמביס" ‪ ,, 1‬להוראת ההיתר של הגרא''' קיק זצ"ל י' בסםרי‬

‫‪9‬‬

‫שנת‬

‫השבע‪.‬‬

‫שבת‬

‫הארץ‬

‫‪8‬‬
‫עמ '‬

‫‪ -‬ע י כתביס כ עמ ' ‪•478‬‬

‫שמץ תצמית הדברים םירסמי בספך שנת השבע ‪,‬‬

‫נט‪-‬ס‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫"אגרות‬

‫הדאי"ה"‬

‫‪4‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קעז‬

‫יקיט‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫המלך יר"ה וריז היושכים על האדמה לם"ז איבו כי אם כמו אריסים כקרקע של‬
‫איבן ישראל ‪ ,1/‬יכן קייס הפחד "שתתבע הממ'כלה את תקה"‪ ,‬ירצו להשוית את הענייו‬
‫עם הכרזחי של ר' יגאי פיקי יזיעי ‪ I‬ן •‬
‫ואבו זכיבו שכמדיבח שיראל אבו חיים ‪ ,‬ךהקרקע קרקע של מלכו של עלום ללא‬
‫‪ 1‬ך ל‪ ':‬גןר כאמצע‪ .‬והיא התובעת‪.‬‬

‫ואמבם איז זה קל לשמור שמיטה‪ ,‬זאף פעם לא היה קל‪ ,‬ולא לחיבם שמה‬
‫החורה סאלה נפי השןאל ‪ :‬מה נאכל‪ ,‬והיא אף בחנה תשובה‬

‫ניצחת ‪:‬‬

‫רצייתי את‬

‫כרכחי‪,‬‬

‫אד האם קל חיה להקיס ‪,‬דשוב יהודי בארץ לאר;‪ '!:‬ן האם קל היה להיאבק‬
‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,.‬‬

‫וללחום למעז עכורה עכריח כארץ הקר';‪ :‬ך כלכלבים וכעלי אחוזוח‪ ,‬אבשים מםוכחים‬
‫ובעלי יזמה‪ ,‬אך גם רכושבים אוהבי כצע‪ ,‬לא הפסיקך מלהסביר‪ ,‬כי לא ייחכז לבבוח‬
‫הארץ‪ ,‬לא ייחכז להקים כלכלה בלתי חלוייה על יסוד עכודה עכריח‪,‬‬
‫יהאם המאמין אינבן יורע ומביז בר אלמלי שמךו ישראל שתי שכתוח ‪ -‬שבת‬
‫כראשית וי;‪:‬בת ה‪:‬ו‪:‬גיס‬

‫‪ -‬מיד נגאלים ')‪ i:-‬בת קדה ע " ‪(.‬ג והיאר זה ‪z-‬ד'י שומךל שבח‬

‫מחללו‪ ,‬א‪:‬זר ללא כל צורי אוכלים ספיחים‪ ,‬אוכלים פירות שביעית לאחר כיעור‪,‬‬
‫מבלי שקוימה בהם מצוות ביעור ‪ ,‬יכל זה במסוה ל‪ ':.‬היתך היראת שזגה ‪ ,‬אשך את‬
‫פרטיו של היחר זה יש אולי אחד מעיר ואחד ממשפחת החקלאים שהבו שומר‬
‫עליו‪,‬‬

‫"'‬

‫וכלםי פבים שכפבים גם כז ייאמר‪ ,‬קומץ קטז של חקלאים שומרי שביעית‬
‫מחויק זה כמה שמיטוח כמצווה יקרה זו‪ ,‬קומץ קטז מחפש דרכי‪..‬ס מחלכט‪ ,‬היאך‬

‫להתגכר ככלכלה העויבת '‪.,‬מירחה של שמיטה‪ ,‬היאך להחזיק מעמ‪.‬ד וקומץ קטז‬
‫זה האם איננו ראןי לעידו‪,‬ר האם איבו זכאי לעידדו ‪1‬‬

‫לא על קון ה ו‪ it‬מיטה מדיבר‪ ,‬אם כי גם זן איגנה פסולה ‪ ,‬במריבה‪ ,‬ביישוב‪,‬‬

‫א'ז;ר על קרבות ומגכיות הוקם‪ ,‬אכל האם מצוזת "והחזקת בו" איבבה קיימת כאז‪,‬‬
‫והחזקת כו ‪ -‬ככלכלתו‪ ,‬במשקו ‪1‬‬
‫כלפי מה הדבריס אמירים ן בשמיטות הקודמות נעשי ניסויים לגדל ירקות‬
‫כדרכי גידול שוב'ס‪ ,‬ל‪ '.‬חצץ ‪ ,‬על מים‪ ,‬על ‪',,‬ק זאיז לומר ‪.‬שבסיובות אלה בכשלו‪,‬‬
‫וגם נזועו ירקות כערב ;‪:‬ביעית והונבטו לפני השבןי‪t‬כה ‪ ,‬על יםוד דעת הר"ש‬

‫ןהומב"ן שיוקית שגדלו בששית‪ ,‬אף שנלקטו ב'~ביעית ‪ ,‬אין בהם משום איסור‬
‫סםיחיז ‪ ,‬וכהוראתם של גדולי הא חרובים וכראשם בעל ההזוז איש להקל בזה‪ ,‬בגד‬
‫הרמב‪ //‬ס‪.‬‬

‫בפרוס שמיהט זו הופסקו כ מעט כליל נסיונות אלה‪ .‬ןהסיבה לכך פשוטה‪,‬‬
‫‪I‬‬

‫היישךב החרדי בארץ ‪ ,‬אשר איבו חי על חקלאית‪ .‬הרוצה ב שמ ירת השביעית נחר‬
‫לו כדרי קלה‪ ,‬למה לו לה'כבס לספיקות‪ ,‬הוא איבבו רו ‪ i‬ח ליהבות מירקות אלה‪,‬‬
‫את מצוות " והחזקת " השאיר מיותמת‪ .‬לכל היותר יצא ירי חובה בתרומה לקרו‬
‫ה~ ‪ iZ‬מיטה‪.‬‬

‫יעל כן עולה כעת השאלה ‪:‬האם כדאי למשקים שומוי שביעית לבצור ענבים‬
‫כאוצך כית דיז ‪ ,‬לייצר מהם ייז כאוצר כית דיז‪ ,‬ולשווקם כאוצר כית דיז ך האם‬
‫•‬
‫‪ 11‬סנהדריז‬

‫כי ‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יימצאי שימרי‬
‫בוח יהיה להס‬
‫ההבדלה‪ ,‬ואין‬
‫לעצמי ‪ ,‬ילקיס‬
‫זכררגי‬

‫שביעיח שירצי להזדקק ל"ן זה‪ ,‬לקביחן מאיצר בית דין ! אי 'ז‪L‬מא‬
‫לקבות יין ששיח ושמיניח‪ ,‬אשד שארית ממנה מיתר לשפיך בי'עת‬
‫כאן חשש של לאכלה ‪ -‬ולא להספ‪.‬ך' הרי כל כך קל כאן להחמיר‬
‫מצויח ‪..‬יהחזקת" הרי יש עיד הרבה דרכים ‪,‬‬

‫באחת‬

‫ה ;‪ t‬מיטןת הקיריב‪,‬ות‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫כיח דין מסורים החמיר בירקות הנכנסים‬

‫מששיח לשביעית‪ ,‬לא רצה להיכבס לבעיוח‪ ,‬אך בפריס חג הפסח‪ ,‬כשהחעורר‪ ,‬רצון‬
‫אצל כמח מחסריס למשמעחו'לק"ס מצוות מרור דוקא בחזרת כמבחגס מאז‪ ,‬או אז‬
‫במצאה הדרך אל משקיס שומרי שביעית‪ ,‬לחפ'‪ .‬אצלס חזרח שבבסה בששיח‬
‫יבלקטה בשביעית‪ ,‬הרצין לק"ס מצוית מריד ‪ ,‬שהבה בזמן הזה מדרבבן‪ ' ,‬דיקא ' בסיג‬
‫זה של מרור שדגיליס בי כל השביס‪ ,‬הוא 'ז‪L‬דחה פקפוקים בקשר למחלוקת שגין‬
‫"‬

‫הרמב' ‪ I‬ם יהר"ש בענין ספיחים‪ .‬מצות עשה ' דאורייתא "והחזקת בו" לא דחתה‬

‫היסוסיס כעין אחל‪ ,‬אס זה בקרא עריס ביראה מפקפק ומפקפק אבי‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫כשנכבמי בבי ישראל לארץ‪ ,‬לא נתח"בו עד"ן בשמירת שמיטין ויובלות‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫רק לאחר שכבשו את הארץ יחילקזה‪ ,‬חל על‪,‬הס החיוב להתחיל ולמנות את ה'‪.‬ניס‬
‫ןלשבית נשנה השביעית‪ ,‬יטנת השמיטה‪ .‬הכבוש והחלוקה " ארכך ‪ 14‬ד‪ il‬נה‪ .‬בשנת‬

‫החמש עשרה לאחר כביסתם לארץ החל המבין ל'ז‪L‬מיטות‪ ,‬מך הכל שהו גבי‪"-‬ז‪z‬ראל‬

‫בארץ עד לחזרבן בית ראשין שבע עשרה ייבלית ‪ ,‬ז " א ‪ 850‬שבה ‪ ,‬ימהם מבי‬
‫לשמיטית יייבלות ‪ 836‬שביס ‪ ",‬היית ולפי ההלכה המקיבלת ברמב " ם" מונים‬
‫שנע )‪ E‬עמים י‪Zi‬ובע ‪"':‬ביס ושנת החמשרם היא יובל ואיבנה ממניד השמיטה הבאה‪,‬‬
‫ייצא שבכל יובל שביס היה על בבי ישראל ל ‪'r‬בות ‪;' 7‬מיטות ויובל אחד‪ ,‬במשך‬
‫‪ 836‬שבים ' היה'על בבי ‪'.‬שראל‪,‬לשבוח ‪ 117‬שמיטות י ‪ 16-‬יובלוח‪ ,‬ס"ה ‪ 133‬שבים‪,‬‬
‫עד לחירבן הראש ז ן עברי ט‪ 7‬שמיטות ייוגלית שלא שבחי בהם ב '' ‪ ',‬המספר הזה‬
‫בזכר במפירש בדכרי הימרם ‪ .11‬נאמר שם ‪ ,‬שהארץ שבתה בגלות העם שבעיס שבה ‪,‬‬
‫למלאות שבעיס שבה אשר לא שבחו בהס '''ב בהיוחס בארצ‪.‬ם עונש הגלית עבור‬
‫אי שביחת הארץ בזכר במפור;‪ ':‬בתורה" ילמדו מזה חז"ל ‪ :‬וממפר ירחים '~אי‬
‫אתם משמיטים אותה היא תסמט‬

‫מאליה ‪ a‬י‪.‬‬

‫אם נעמיר על פירוט השביס‪ ,‬שלא שבתי בהז את ה !~ביעית יתברר לבן פרט‬
‫מענין‪ .‬השביס שלא שבחו בהן שביעית הו הן אותן השביס ‪-‬ש בהן עבדן נ " י‬

‫עבידה זרה ‪",‬‬

‫בפירוש נזכרות ב'חזקאל" ;;יל‪:‬ז' מאות ותשעיס שבוח עוון בית‬

‫ישראל )ובכללות בהן ' גם השביס שק;מו לחלוקת בית יהודה יבית אפריס‪ ,‬עיין‬
‫במפרשים שם(‪ ,‬ו ‪ '40-‬שבה לבית יהודה‪ .‬הנבואה ההיא באמרה בשנה ה‪ n‬מי '‪ i.t,‬ית לגלית‬
‫יהיייכן ‪ ID‬יעד הגלןת עכרן עזו ‪ 6‬שבים‪ ,‬לפר זה הין סר הכל שבית העיון ‪436‬‬
‫שבה‪ ,‬בשביס אלו‪ ,‬אילו היו כסדרן‪ ,‬היו צריכות לח;ל ' ‪ 69‬שמיטין'ויובלוח ‪ ,20‬אמבם‬
‫שביס אלי לא ה'ו כסדרן‪ ,‬ייש אפשרות לציין בדיוק רובן ככולן של השבים 'בהן‬
‫‪ 12‬ע' ךמב " ס הלכןח שמ"טר‪ .‬ייובל ט " י ה " ב וה " ג על פי עךביו יב‪,‬‬

‫‪ 13‬רמכ"ם שם פ "י ה ו! ן‬

‫‪-‬‬

‫‪ 14‬דבךי הימים ב לן כא‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫עייו טרר עןלם כי‪,‬‬

‫‪18‬‬

‫דעתם של חנימם ראש השנה מ ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪15‬‬
‫יהזקא'‬

‫‪ 16‬אבית דר' נתו לח‪,‬‬

‫ןיקרא כו‪ ,‬לד‪-‬לה‪.‬‬
‫ד‬

‫הו‪.-‬‬

‫‪19‬‬

‫‪.v‬‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪:‬ם‬

‫א ב‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ע' רש"י ברחזק‪ ':,‬ה‬

‫‪,,‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫טטי בני ישראל מדרכי החירה‪ ,‬על פי מה שמביאר בטםרי הנביאים יאפשר לס' זה‬
‫לד"ק ילקביעאילו שמ'טיח י'יבליח לא שמרי בני 'שראל‪.‬‬
‫יאלי ' הןלפרטיהן ‪ :‬ב'מ' כישן " לא שמרי שמ'טה אתת‪ .‬בימי עגלין מלר‬
‫מיאב" לא שמרי שלש שמיטית‪ .‬בימי טיסרא "' לא שמרי שלש שמ'טית י'יבל‬
‫אח‪.‬ד 'מ'ב‪, ,‬שעביד מר'ן "לא שמרי '‪,‬מיטה אחת‪ .‬גימ' פלשת'ם יבני עמין" לא‬

‫שמרי ‪ 6· 3‬מ'טית‪ .‬ב'מ' פלשתים " לא שמרי ‪ 6‬שמיטית י'יבל אח‪.‬ד במלכית‬
‫'שראל אשר החלה אחר שלמה ינמשכה עד ל ג'ריש מלכית אפרים מאדמתם ‪34‬‬
‫שמ'טיח ' י" ‪ 5‬ייבליח‪ .‬אלי הן סר הכל ‪ 58‬שמ'טיח י"גליח‪ ,‬שלא שמרי איתז עד‬
‫לגליח אפרים‪ 46 .‬השנ'ם של מלכית 'הייה הניחרית ‪ ,‬לפי האמיר לעיל‪ ,‬שבהז עגרי‬
‫בי ‪" 22‬כגיס‬

‫נ " ו עבוהד ' זרה ‪ ,‬ובהז לא ! ‪ t‬מרן '‪,:‬מיטוח‪ ,‬חל‪ ,‬נימי המלכים האלה ‪:‬‬
‫של רשעיתי של פנשה )מנשה מלר ' ‪' 55‬ז!נה ימהן עשה ת'‪.‬יבה ‪ " (33‬לא '‪ t:‬מרי‬
‫שלש שמיטין‪ .‬יבזמני של יהי'קים יצדקיהי ~ ‪ 22‬שנה ‪ -‬לא שמרי שלש שמ'טית‬
‫)היי עיד שת' שנים של אמין ‪ ,‬שגהן עבדי'עגידה זרה ‪ ,‬אר לא חלה בהן שמ'טה ( ‪.‬‬
‫לםי זה ' 'כיל‪,‬ם אני לדעת בד'יק אלה ‪ 64‬שמ'רטח יייבלית ‪ ,‬שלא נשמרי ‪ ,‬ינשארי‬
‫לני טחימית עיד ‪ 6‬שמי‪.‬טיח יייבליח ‪ ,‬שחלי בפ‪ ,‬שר ‪ 38‬שנ'ם‪ .‬וא'ן בי''ני לד"ק‬
‫קביעןתם חב‪.‬‬

‫קביעות ה'‪ ii.‬ניס האלה‬

‫י‪ :Z‬ל‪x‬‬

‫ב'~מךה בהן השביעית ח '‪ it‬ןבה מי~בי טעמים‪ . ,‬א‪.‬‬

‫היא מראה לנו‪ ,‬שהשמיטה לא נשמרה דק ביד‪.l‬גיס אלן‪ ,‬איי‪.z‬ר עבדו בהם בגי ישראל‬

‫עבירה זרה ‪ ,‬אבל בשביס‪ ,‬אשר הין נאמנים להי היו נאמנים גם למציה הגזורה זו ‪.‬‬
‫לא ‪ -‬היה ואין שוני בין מצוה למצוה‪ .‬ומצוות '‪z,‬זמיטה כמצוית ענודת ה' והימנעות‬

‫מעבדוה זרת‪ .‬ב‪ .‬השמיהטיהיובל האחרונים של בית אפריס ושלש השמיטות של‬
‫מנשה‪ ' ,‬שלא שמרי על'הז חלי בזמז שלדעת רב' ‪ .‬לא היחה ניהגח בהז שמ'טה‬
‫בזמן הזה ככר היר בגלות השבטים ראובן ‪ ,‬גד וחצי מבשה לרא חזרן‬

‫מו התורה ‪.:: 'J‬‬

‫אלא בזמני של 'אש'ה‪ ,‬ילרבנן אין שמ'טה מן החירה‪ ,‬אלא גזמן שכל ישראל על‬

‫אדמתן‪ .‬לפי זה יוצא‪ ,‬תוג~'‪ '::‬הגלות '‪ :z‬ל ישראל על לא '~מרם שמיטה היו גם '‪ 1I‬ל‬
‫השניס האלה‪.‬‬

‫זכ'ת' לדין בדבר'ם לפנ' מרז בעל חזיז איש זצ ?" ‪ .‬ירצ'חי להנ'ח‪ ,‬כ' אכן גם‬
‫אז ‪ ,‬אם ' כי לא היתה חובת שמיטה מן התורה ‪ ,‬הרי נהגת אן שמרטה מדרבנן‪ .‬ולפי‬
‫ז‪.‬ר גליח נגזרה אף על אי שמירח שמ'חט ' מדרבנן ‪,‬‬
‫‪ .‬אר הש'בני מרן זצ " ל‪ ,‬כי איז מכאן רא'ה ‪ .‬אפשר לימר שהגליח באה על‬
‫שהביאו לדיי ' כך‪ ,‬שלא היו חייבים בשמררת השמיטה‪ .‬כי על ידי מ'‪ lI‬שיהס גלי‬

‫השבט‪,‬םי יהם ה'י הגירם לכר שלא חלה על‪,‬הם חיבח שמ'רח ‪.‬רשמ'טה‬

‫‪ -‬יעל כל‬

‫שכיטה ושמיטה ';כזו גלו‪.‬‬

‫‪ ,‬אם אדס מב'א עצמי ל‪,‬ד' םטיר ממציה '''ע מעשיי הרע'ם 'כיל גם אז להיגזר‬
‫על'י עינש‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪25‬‬

‫שוםטיס · ג‬
‫שם‬

‫י‬

‫ח‪.‬‬

‫ן‪-‬ח‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫שם‬

‫שם‬

‫‪26‬‬

‫יב ‪ . ,‬י‪.‬ד‬

‫שם ‪,‬יג‬

‫‪2.3‬‬

‫שס‬

‫ד‬

‫א‪.‬‬

‫א‬

‫ג‪.‬‬

‫ד‪2‬‬

‫‪24‬‬
‫ע'‬

‫שםיא‪.‬‬

‫סבהרריו‬

‫קב‪.‬‬

‫‪ 28‬ע' זרכיו לב ררש " י גטיו לו‪ .‬יע ' רמכ " ם ה' שמיטה וייבל '''ס חל' חם‪ .-‬וע' חזרו א‪:‬יש‬
‫שביעית ג ח‪ ,‬אך ע' תורת הארץ ז נא‪.‬‬

‫‪' !J 29‬‬

‫לוח חשביו השנים של השופטים‬

‫ומלכי ישראל ייהודה להגך"א‪ ,‬שבערר מחדש ע"י ר' אליהי לגדא‪.‬‬
‫ך‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫והרי מקבילה לדברים‪.‬‬

‫בפרשת בהעלותך )כמדבר ט ( מסופר לבו על הצו ‪.‬ל בבי ישראל לעשות בשבה‬

‫השביה לצאחס ממצר ‪'.‬ס את הפסח במועדו‪ .‬פרשה זו באמרה בחשד הראשו!‪ .‬ספר‬
‫במדבר מתחיל בפרשה שבאמרה באהד לחדש ‪ .‬ד‪,‬שבי‪ .‬ומעיר לבו רש '' ' במקום‪,‬‬
‫‪ ..‬כי אי! מוקרם ומאוחר בתורה‪ ,‬ולמה לא מחח בזו )של פסח( מפבי השאי בבות!‬
‫כל ישראל‪ ,‬שכל ארבעים שבה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה‬
‫בלבד"‪.‬‬
‫והבה‬

‫‪..‬על דעת רבותיבו לא עשו אותה אלא בשבה זו בלב‪.‬ד שלא היו יכול‪,‬ם‬

‫לעשותה‪ ,‬לפי שבולדו להם בבים ועבדים‪ ,‬ולא יכלו ל‪,‬מול אותם מ! הטעם שהזכירו‪,‬‬
‫שחיה להם לסכנה ‪ Il‬ס~ ‪ .‬ראם היתה סכנה‪ ,‬הרי היו פטורים מלימול‪' .‬יאם היי פטוירם‬

‫מלימול‪ ,‬הרי מצד הדי! לא היו יכול‪,‬ם להקריג קרב! פסח‪ .‬אלא שהדברים ברורים‪,‬‬
‫על ידי שחטאו ‪ -‬במר גל'ס או בעגל ‪ -‬לא נשגה להם רוח צפובית במדגר‪,‬‬
‫ועל ידי כ! היחה סכבה לימול‪ .‬ומכיו! והמביעה להקריג הקרב! באה בחאטם‪,‬‬
‫הרי גבות היא ל‪";,‬ראל‪ ,‬וגבות עד כדי כך‪ ,‬שלא רצתה תורה להתחיל ספר מספרהי‬
‫גסיפור שהקריבו פסח נשבה השביה‪ ,‬מפני שמי‪ t:‬תמע מכר‪ ,‬שכשאך השניס לא‬

‫•‬

‫הקריבן‪.‬‬

‫השמיטה מ ‪ j‬התורה‪ ,‬לויב הדיעות‪ ,‬נמנעת בזמן הזה מאתני‪ .‬זכר לשמיהט‪,‬‬
‫שמיטה מדרגב! קגעו לבו חכמיב ו‪ .‬הסד רב גמלו אתבו · בזה ‪ ,‬ואבו חלילה בגעט‬
‫בן‬

‫בחסר‬

‫הזה‪.‬‬

‫איתמהא‪.‬‬

‫‪..‬המלך המשיח עתיד לעמוד‪ ,‬דלהחזיר מלכות דור ליושבה‪ ,‬לממשלה הראשונה ‪,‬‬
‫ובובה המקדש‪ ,‬ומקנץ בדחי ישראל‪ ,‬יחוזרי! כל המשפטיס נימיו כשהרי מקיים‪,‬‬
‫מקריבי! קרבבות‪ ,‬ועושי! '‪,,‬מיטי! ויונלות ככל מצוותה האמורה בתורה" ‪ -‬כך‬
‫מלמד אותנו‬

‫הרמב " ם ‪".‬‬

‫מכלול המצוות‪ ,‬הקשורות בגית‪ ,‬הקשורות ביע"בת בל ישראל על‬
‫•מתוך‬
‫•‬
‫אדמתם בהר הרמב"ם דוקא עבי! השמיטי! והיוגלות‪ .‬לא שאר מצוות התלויות‬
‫בארץ‪ ,‬לא כל מערכת הטהרות‪ ,‬לא פרטי מצוות מרובים התלויים בבית‪.‬‬
‫יש מחלוקת בדעת הרמב"ם‪ ,‬אם סובר כי שמיטה בזמ! הזה ראורייתא או‬

‫מדרבב!‪ .‬ויש הרוצים להביא ראיה מכא!‪ ,‬כי לדעתו שמיטה בזמ! הזה מדרבב!‪,‬‬
‫ורק המלך המ~~יח יחזירה למצויתה ו‪:‬ן התורה‪,‬‬
‫הראיה איבנה מןחלטת‪ .‬אף אם '~מיטה בזמן הזה מן התורה יסנן יין של‬

‫תוספת ;"כיעית‪ ,‬שאיננו נוהג אלא בזמן הגית‪ .‬ילןה לכיל הרמב " ם להחכייו‪.‬‬
‫באמרן‪ ,‬כי על יךי המלך המ ש יח יע ש ן שמיטין ככל מצוותה האמירה בתררה‪.‬‬
‫אנל איר ש לא יהיה ‪ ,‬אם ש מיטה בזמ! הזה מדרבב! וכל כולבו כמהים למלר‬
‫המשיח גס למטרה זי שיחזיר לבי שמיטין מן החירה‪ ,‬אי ששמיטה נזמו הזה מן‬
‫התורה וכל כולנו כמהים למלך המשיח נם למטרה זו שיחזיר לבו שמירת השמיהט‬
‫לכל פוטיה ‪ -‬מה וב רמה בעלה ערכה ~‪ i:‬ל '~מיהט המשתמע מםיסקא זי‪.‬‬
‫נשתדל ונשמור על שמיהט כמצוותה עלינו כיום‪ ,‬ובזכות זאת בזכה לעשות‬
‫בקרוב שמיטי! ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה‪.‬‬

‫‪ 30‬זברי הרמב"ן בהעלותך שס‪,‬‬

‫‪ 31‬הלכות מלכיס ('!"יפ‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ה" (‪, 1‬‬

‫•‪,‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אגות ובי מודכי גימפל יפה מיהוד‬

‫לחתנו הוי"ז שטעון בדבו השמיטה‬
‫ח ‪ Q‬ב'ז‪c‬‬

‫ייג ‪ n‬הרס ‪: 1:J‬‬

‫‪,‬‬

‫לצגאל לןר'‬

‫הנאון רני מדרכי גימפל יפה רבה של אוזיביו במנה בין גדילר העושים‬

‫והמע'‪ o‬ים למען ישוב ארץ ישראל להלכה ולמעשה‪ ,‬אנה דושר ונאה מקיים ובאחרית‬
‫ימיו עלה לארץ הקדש ‪ ,‬קבע את מושבו באחת ממושבות הישוב החשר היא יהוה‬
‫ובארץ אשר אהבה נםשו מצא מנוחתו האחרונה‬

‫‪'.‬‬

‫במאמר "אמת מארץ תצמח" ‪ ,‬לרבי אריה ליב הערשלר‪ ,‬מחשובי הדיינ ‪.‬ים‬
‫בשנת‬
‫"המצויין בין גדולי חובבי ציון"‪ .‬עוד‬
‫בשם רבני ירושלים‪ ,‬תואר הרמ"ג‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫תרלייב‪ ,‬כאשר נוסדה חבות "ישוב אוץ ישואל" והווגשה התנגדות בנגדה יצא‬
‫הרמ"ג לעזרתה‪ ,‬ריחד עם רבי טרדכי עליאשברג מבורסק "כתבי ח ' וכ‪ n‬ה רבה‬
‫למתנגדי הענין הקדוש הזה‪ ,‬והעידו שגם הגאון הגדול מוה"ו חיים וולאוין וצ"ל‪,‬‬
‫אשו ציק מים ‪ .‬ע " י אליהו ]הגו"א[ זצוק"ל‪ ,‬הוא בעצמו א‪ m‬להכין מושבות באוץ‬
‫הקדושה ולקנות קרקעות שם‪ ,‬להושיב על‪,‬הם בני אדם שאינם מיושבי אוהל‬

‫תררה" ‪,S‬‬

‫ארם יס צייך בעדות ניססת היר היא עריחו של המב‪i‬דיג הציובי נחםו‬

‫סוקולוב ‪" ,‬הגדול בחובבי צרין‪ ,‬גחוד שנים ובות לםני התפשט הועיון הזה בעם‬
‫כתב מאמרים נמרצים ב " הלבנון" להעיר ולעורר את האהבה לעבדות האדמה על‬
‫הרי יהודה ‪ ,‬וכאשר החלו המושבות להיוסה וריבנו לבו ההטור לצאת לפעולות ‪,‬‬
‫עזב את כס הובנות ונסע לארץ הקדש"‬

‫"‬

‫‪ -‬איש מלחמה היה‪ ,‬ומבעוךיו עדמ במערכה כנגד ההשקפות החילוניןת שחדךי‬

‫לתחום ישראל'‪ ,‬ובמערכה על קדושת הארץ נגד מחלליה חתם את םרשת חייו‪,‬‬
‫והאגרת המובאת בזה לדפוס מכתב ידו עדות היא על עמריתו הנמוצ‪.‬ת‬
‫"האיש הזה‪ ,‬אשר בבואו לארצנו הקדושה כחו לו לשבתו כםר אחד הרחק‬

‫מאדם העיר‪ ,‬ולא חפז בשום אוםן להתישב ביר ושלם‪ ,‬בשביל שלא יילכד באיזו‬
‫מחלוקת‪ ,‬ולמען יוכל להקדיש את אחרית ימי חייו וק לחורה ולתעודה‪ ,‬רזכוע זה‬

‫נ‬

‫על תולרותי‪ ,‬ראה החיבות המיוחדת של במישיר שנהג גליין ‪,‬ז'"ם כסלי תש‪/‬וב‪,‬‬
‫במלאת "מישם שנה לפטירתו‪ ,‬הרג מיחיר יבכיר בנימין יפה ירשולם תשי " ‪ ",‬לואחרוגה‬

‫•‬

‫בערר שכתבה עליי גאולה בת יהזוה )רטאל( באנציקלןפריה של הציובות הרחית‪.,‬‬
‫הלק כ‪ .‬עמ ' ‪522‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪ p ,S38‬ל סמריי יכתביי בהקדמה לםםרי חכלת מדרכי‪ ,‬ירישלם )תרוי(‪.‬‬

‫) ‪( 1889‬‬

‫‪2‬‬

‫הצם'רה חרמ"ס‬

‫נ‬

‫עגרי אנכי חולייב ‪ ,‬גליין‬
‫עמ'‬

‫גליין ‪ ,27‬עוכ' ‪. 109‬‬

‫‪,23‬‬

‫והובא בכחבים צייניים לד"צ קלישו‪ ,‬הצר‬

‫‪I‬‬

‫מ ‪ C1‬ד הוכ קקו‪,‬‬

‫שמה‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫סטר השנה של האסיף תרנ'י‪,‬ז עמ ' ‪. 148‬‬

‫‪5‬‬

‫על ח'ליקי הדעות הרעיוניים ביני רביז יחיאל מיכל פיגס ראה מכתבי הלבניו חוכייט‬
‫גליין ב‬

‫‪I‬‬

‫המדודע ו'‬

‫ושס‪,‬‬

‫בגלייי ‪j‬כר‪ ,‬מכתבו הגייי לחתנו ובי ייסף‬

‫זכריה שטרן‪ ,‬ומ~רנו‬

‫כטבח תשלייב‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬ר'‪"-~"-'-‬‬

‫' ‪•.‬‬

‫‪,.~.‬‬

‫איפוא יצא אז מגדרן'?' זמדע יצא פתאםד למערכה בכל מכשירי המלחמה‪ ,‬דאיד‬
‫נהפכה לפתע ‪,‬פחאם שה·תמה יאלמה זו לנמר· עז‪ ,‬אשר ‪,‬יטרוף זרו~ אף קדקד ‪" 1‬‬
‫שיאל נאמן ביחי ר' יריחם פין‪:‬זל פינס גהספדי'‪ ,‬יכד הסגיר עמידחי גמערכח‬
‫השמיטה‬

‫‪-‬‬

‫"הרמ"ג‬

‫‪.‬‬

‫ר'‬

‫היה ‪.‬יהודי‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫דנן‪ ..‬ברורי ‪ ,‬כמדרכי‬
‫מרדכי‬
‫‪" ..‬‬
‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫הימיני‬

‫בריר‪,‬ו‬

‫המצייין גמגלת אסתר גכיבייי יהירי‪ ,‬יא'ת פירי'שי מהיחי של השם הזה מצויי‬
‫הקב ‪ II‬ה‬
‫שייחד "‪ '"i‬מי של‬
‫יהירי‪ ,‬והלא ימיני הוא לפי‬
‫בדמרש ‪ I‬רבה למה נקרא שמו‬
‫‪,‬‬
‫' ‪.‬‬
‫•‬

‫‪.‬עילם‪.‬הה'‪:‬ר • לא ךכר·‪ .‬ילא י;‪;:‬חחיה‪• ,‬יכיקב'חרן היה יעיגר על גזרת‬
‫כבגד כל באי‬
‫•‬
‫•‬

‫המלד‪ ,‬אילם בשעה ש'צהד אחשיריש והשתחוית להמן חקק עבידה דרה על ל‪,‬בי‬

‫ובתכיין כדי שישתחיה לע"ז'‪ :‬אף כאן'~ טוען ‪,‬ר'יריחם פישל ‪" ..,..‬כלים הרמ"ג‬
‫עדיגר ‪.‬על גדרת הגאראן הבידב‪ ,‬אי מחמיר גאיסורים ההי ילא היה‬
‫קבתרן ‪,‬היה‬
‫‪.‬‬
‫חס על ממובם של ישראל‪ ,‬עדל חיזוק הישיג גארץ ישראל משאת‪ ,‬בפשו מאז' ימקדם‪,‬‬

‫אלא שהי' '‪-‬ודע ימכי‪ ,‬ש·‪.‬ייד יסיעתו ]פקידי הגרין[‪ ,‬בחפצם בעבידת שבת‪ .‬השמיטה‬
‫ל‪ 1.‬הית;ן כיובתם לטיגת הישיג‪ ,‬כי אם לעקירת דין השמיהט מעולם חיהידי‪ .‬שייד‬
‫יסעית; חקקי עגידה זרה על ‪,‬לבם לכן מרדכי רבן לא‪,‬יכרע ילא ישתחיה"‪, .‬‬
‫‪.‬‬

‫המישבה‬
‫למערכה שהרמ"ג התיצג גה לימיבם של מתישגי‬
‫‪.‬‬
‫'הדגר;ם מנויבים ‪-.‬‬
‫"‪'.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫ע"דון‪ .‬אין כאןמקים לסקירת היחסים בין פקיךי הברון למתישבים‪ ,‬ובצטמצם‬

‫במאבק~התבהלגיביהם' מסגיב לעבידה גש‪.‬בת השמיהט‪ ,‬יאף כאן בראשי‪ ,‬פרקים‬

‫גלגך‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫המתיחית בין ‪,‬פקידי הבדין יבין תי;‪;:‬בי עקרין‪ ,‬שהחלה מיד עם עלייתם‬

‫ב'‪ i‬לל‪~ ,‬ויכוח' על מקום התישב‪.‬יתם ד‪ ,‬במ;‪;:‬כה ‪,‬חקיפה אריכה יהגיעהלשיאח בפריס‬
‫תב;‪ ;:‬השמיטה תרמ"ס‪ .‬תישגי עקרין היייעי שלא יעבךי בש‪,‬מיט‪.‬ה ילעימת דרישת‬
‫תצהירו ‪.‬על נאמנותם לרבני‬
‫בשמיטה על יסיר ה ‪I/‬היתר'ן ‪_,'1‬‬
‫‪.‬שיעבדו‬
‫תברון‬
‫"‬
‫‪.‬‬
‫פקיךי ‪-‬‬
‫‪,‬‬

‫ירושלם 'שלא התירו את העבודה‪ .‬פרשת העבידה בשמיטה גרמה למתיחות בין‬

‫!)'קידי 'חגררן 'יב‪,‬ןאל;‪ ,‬מתשדגי 'יתר המישבית ששבתי בש‪.‬מיטה‪ ,‬אילם חמירה‬
‫בייתר היתה בעקרון שתושביה ')!מרי אמינים 'לרמ"ג 'שסייע להעלאתם ארצה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫הל~‪ .‬במבה על האיסרים‪ ,‬יבשעה שתיסבי עקרין הגרעי ליפו לקבל את פביי בהגיעי‬
‫לארץ ה~תה שאלתד הלאשדבה בדבר העבדדה בשביעי‪i‬ד‪ ,‬יהם'סיפרד לי על האיסדר‬
‫של רבבי ירד ‪,v‬ל'ם‪ ,‬דלאחר שהבטיחד לד לשמדר שביעית כהלכתה הביע הרמ"ג‬
‫את קדרת‬

‫רדחי ‪".‬‬

‫בראש פקייד הברון‪ ,‬שביסד להכשיל את רצדבם של תשדגי עקדדן‪ ,‬עמד אדילף‬
‫גלוד ששימש לפבים כמדרה כבתי הםפר של ה"אליאבס" בערי תודכיה‪ ',‬קושטא‪,‬‬

‫איזםיר‪ ,‬אלכסבדריה ‪,‬של מצרים‪, ,‬אולם נעוד שמורי אליאבס 'ג"מקוה ישראל" הכירו‬
‫את הארץ‪ ,‬והיתה להם הבבה מסיימת געביבי חקלאית‪ ,‬היה בליד זר לגמרך לרעיון‬
‫‪6‬‬

‫זכרונותמררכי‪/‬‬

‫ך‬

‫ראה ספרו של יחיאל בריל יסוד המעלה‪ ,‬מיינץ תרמ"ג‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ווארשא‬

‫תרעו‪/‬ג‪.‬‬

‫נוסח ההיתר נתפרסם בעתונות בי‬

‫‪I‬‬

‫באדר שני תרמ"ט‪ ,‬ובאותה' שנה הובא שנית לדפוס‬

‫‪';' .‬ע רא"א ןןלנשטין בקינטרס רנר השמיטה‪ ,‬בתוספת כרוזי רבני ירושלם המתנגדים‬
‫להיתר‪,‬‬

‫ירושלם‬

‫תרמ"ט ‪.‬‬

‫‪ 9‬הרמ"ב בכריזי "לא עת לחשות" ראה להלן הערה ‪•14‬‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪r‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪,‬‬

‫ישוב ' ארץ ישראל‪ ' ,‬וידעיו‬
‫מצומצמת‪ ,‬אוהב מדנים'‬
‫למשמעחי‪ ,‬ל ‪ i‬הידי ריסז‪r‬‬
‫כקבצנים המחפרנסים על‬

‫מעידים עליו ה‪i‬עז‪" r‬אשי קשה ועז פנק געל השכלה‬
‫שוקרן" ובתוקף חפקידו הטיל מרה באנשים הסרים‬
‫יבפרט לאיכרי המישבות החיחס ‪.‬מגב‪ ", m‬וראה איתם‬
‫‪,‬‬
‫חשבןן הברין ‪",‬‬

‫בהןדעח פקידןת 'הבוןן‪ ,‬שנכחבה בראשין לציןן בחןדש כסלן חרמ"ט‪,‬‬
‫ןהידבקה במןשבה‪ ,‬הןזהרן חןשבי עקרןן ש"כל מי שלא יעברז בשנה זן לא יקבל‬
‫חמיכה"‪ ,‬אןלם רק שחי ' משפחןח מעק;ןן החליטן לעברז ‪ KI‬ילי יחר החשובים‬

‫החילטי לשבית מעגידה בשביעיח ‪ ', 0‬סכסיי ביסף עם מקידית הברין הגתלע‬
‫בעקבןח החנגדןח חישב' עקרין לדרישןת הפקידןת למסיר לידה ביהלו כל המשק‬
‫במןשבה לפי שיטה חדשה‪ ,‬להביא את החכיאה לפקדיןת‪ ,‬ימכמית זי יקבלן לצרכי‬
‫ביחם‪ ,‬כיין שלא מסרן את התביאה דרשי מהם פקדיי הבחן להחזיר את בהמןת‬
‫העבןדה‪ ,‬שהרי אם לא יעבדי אין להם צירד בהן ‪",‬‬

‫משהיםסקה תמיכת 'הברןן םני חישבי עקרןן לעזרחן ‪i‬על הרמ"ג שהתבןרר‬
‫גיי‪,‬י‪.‬ד בראשינה שלח הומ " ג לעקרין את ר' מרדכי ייסק ‪ ,r‬בעל "דגרי מחכי·‬
‫ןמראשיני ' המת;שגים בפח‪i‬ו חקיה‪ ,‬להטיף גאזנז‪r‬ס לשלים‪ ,‬אגל חןשגי עקרןן‬
‫לא ' רצי להחיחיס לדגריי‪ ,‬כיין שחששי שנשלח על ידי הפקידיח של הגרןן‪ ,‬הרמ"ג‬
‫שהאזין לכל מה שקרה הפנה איחי לש'יד‪ ,‬פקיד הברןן בראשין לציין‪ ,‬על מנח‬
‫למציאדוד לשלןם‪ ,‬אילם הלהגירשי מעל פניי בזעם ןהרזיע כי החלטתן נחיהש‬

‫חישבי ' עקרין זכאדמתס‪ ,‬שהיתה ש'יכת לברין ןלשלןח צעירים אחרים‪,‬‬
‫לגרש אח‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫רייקים ‪ ,‬במקימם ‪",‬‬
‫•‬

‫לימינם של תישבי עקרין החיצג פטרינם ימגינם רבי מחכי גיממל‪ ,‬שעלה‬
‫במיחוד ' "לירןשלים לגייס עזרתה של עיד הקשר למען שמורי השמיהט‪ ,‬יכאן‬

‫נשחמש בדב;יי של רב' ליב ד'ין " כששאלי פקדיי המישבןח מה דעתם של‬
‫הרבנים יהשיבים כהלנה‪ ,‬הגידי בני ' םייח יעקרין תיכף ןמי‪ ,‬כי הם ישמרן אח‬
‫השביעי‪I‬ז ויעבוך עליהם "מה‪ .‬אחרי שנכנסה שנח השמיטה הואברים הישירם בבי‬
‫פ"ת יעקרןן שמרן אמןנחם‪ ,‬אף גם אחרי היבאן ל'די נסיין‪ ,‬כי לעיניהס‪ ,‬לכל עיביר‬
‫עבידה הישפעה כל טיבה מפקידי הנדיב יתיבבי ציין יהם נשארי גם מבלי לחם‬
‫לאכיל ‪ ' ,‬כי אמרי זי בחנן לדתני ילאמןנחני"‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"יבין כה יכה ‪ ,‬יהאכרים בני עקרןן רשי ירעבי‪ ,‬יעלי יבאן מהם לעיר קשרני‬
‫הרעב עם נשיהם ןספז‪r‬ם‪ m ,‬רב הגאין החכם הנרזע‬
‫לבקש רחזבים יעזר לבל יסבלן‬
‫‪,‬‬
‫‪, ,‬‬

‫‪,‬‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫י‪ 9‬מקטוביץ‬

‫ועד באזל‬

‫לד"ר י' קלויןנן ]להלן‬

‫‪-‬‬

‫קלויןנן[‬

‫חל‪p‬‬

‫‪',‬א עמ'‬

‫‪.332‬‬

‫מכתבי של פינס מיום י;'ב בטבת תרמ"" )הובא לדפסו בכתכים לחלודות חיבת‬
‫בעריכת‬

‫אי‬

‫ר‪".,‬אנוב‪,‬‬

‫נרד‬

‫ב‪,‬‬

‫מס '‬

‫ויסדרו‬

‫צייו‪.‬‬

‫‪.748‬‬

‫‪,‬‬

‫‪' 10‬חבצלח תר"זכט גליזר ‪,9‬‬

‫‪ 11‬על פרשה זן ראה סםרן של ' בריל יסדר המעלה לעיל הערה ך רכז כרישמתויו לש חי‬
‫חיסיו מאנשי ביל"ן שנדפםן כ"ייסחןן" מאל ‪) 1895‬כתביס ב‪ ,‬עמ' ‪(.618‬‬

‫‪ "12‬דברי מרדכן לרי מרדכי ריסקיו‪ .‬ןרשרלם תרונ"ט‪ ,‬וראה רבריו של כ‪"I‬יר‪ .,‬פינס לעיל‬
‫‪,‬‬
‫בפתח‬

‫ממארנו‪,‬‬

‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מי"ה מרדכי גימפל יפה ב"י "המצייין בי! גדילי חיבבי ציי!"‪ ,‬בא בכבידי יבעצמי‬
‫לביח י‪.‬עד הכללי שבירישל‪.‬ם יהקהיל שמה אח כל ראשי הכיללים כלדם‪ ,‬שבאי‬
‫לקיל קריאחי לכבדדי‪• ,‬ביים ה' ח"י כסלי יהציע לפביהם גידל החייב לחמיך דיי‬
‫האכריס האלה שומרר שביעית‪ ,‬העומדים בנסיון גדול כזה‪ ,‬וע"כ הובה הגאון הזה‬

‫לבקש מראשי הכוללים לעזיר להקיליביסחים בעזר הגי!" ‪".‬‬
‫דעית שיניח היבעי באסיפה זי וכן לא היה כסף בקיפת היעד הכללי‪ ,‬אילם‬
‫בסיפי של דבר הושגה הליאה בסך ‪ 500‬פרנ‪,‬ק שנמסרי לדיי הרמ"ג למע! שימרי‬
‫בעקרי!‪.‬‬

‫השביעיח‬

‫המערכה מסביב‬

‫•‬

‫לפרשת העבידה‬

‫בשביעית‬

‫חרגה‬

‫מחחומי ארה"ק‪ ,‬ואם‬

‫כי‬

‫אין כאן מקים לדין בה אי! אני יכילים להימנע מלהזכיר אח כריזי של הרמ"ג‬
‫"לא עת לחשיח" '‪ ,.,‬שפזרסם בעקבות מכחבי של ר' מרדכי עליאשברג למען‬
‫ה"היתר"‬

‫;‪, 1 :‬‬

‫רבבי ירושלם פרסמי תגיבה נמרצת '‪ ,,‬כי במכחבי הוא "נחן יד חשיפה‬
‫להגרזן‪ ,‬החיצב בעקרי דתבי בדי פירקי עילה בגליי‪ ,‬ב'ייימי כל אבני מזבח לאבבי‬

‫גיר מנופצות‪ ,‬בהפכו כל המעשים הטיבים‪ ,‬אשר רבבי ‪,‬ךי'~לם שיקדים לעשית‬
‫לחזיק הישזב על אדמת הקדש‪ ,‬על פיהם‪ ,‬ידירש כלם לגנאי‪ ,‬כדרך שציררי בני‬
‫‪~:‬ע עשוים לישראל" זן‪.‬‬
‫במערכה זו צעד את צעדיו הךאשינים רבי יעקב אורב;"טיין‪ ,‬מ'~רמךי חומותיה‬

‫של ירושלם ומתלמידיי הקרובים של הרי"ל דיסקין‪" ,‬מה מאד נבהלבי מראוח איש‬
‫זקן יהיא עיהט מעיל הרבנוח באחת מערי ריסיה המדינה‪ ,‬ינעים בקןלי לחרף כל‬

‫מערכת אלקים חיים יחכמי אה"ק בכלל ‪",‬‬
‫חרבני ציין וביחוד המשכיליס הקיצןניים פתחו במערכת השמצה כבגד רבבי‬

‫ירושל‪.‬ם‪ ,‬ובעקביח סערה זי‪ ,‬שהקיפה את אר"י יחפיצית הגילה גם יח‪,‬ד פרסם‬
‫הרמ"ג את מכחבי הגליי "לא עח לחשית‪ ".‬בי היא ביטל על עצמי אחריית‬
‫לעמדתם של תישבי עקרין‪ ,‬שכן עזר להם לעלית על מנת לקיים מציית התלייית‬
‫•‬

‫בארץ‪ ,‬ולפחות בשבת השמרהט הראשיבה יקי‪,‬מן מצוה זו‪,‬‬

‫בראשינה ‪ -‬היא מציין ‪ -‬לא רצה להתערב בעסקי צביר‪ ,‬אילם היא נאלץ‬
‫לצאת להגנת בבידה של ירושלם ‪" :‬נקרע לבי בקרבי על חיליל עיר הקדישה‬

‫‪ 13‬מאמרו ע‪ I‬ל ר' ליב דיין הרשלר ב"הצפ"רה"‪ ,‬לעיל הערה ‪•2‬‬
‫‪ 14‬נדפס בירושלם בר"ח מנחם אב תרמ"ט בדפוס הרי"מ סלומון‪ ,‬יטורסם גם בעתונות‬
‫הימיס‬

‫ההם ‪:‬‬

‫המליץ‬

‫‪,1889‬‬

‫גליוז‬

‫‪,25-20‬‬

‫הצפירה‬

‫נכתב"ם‪ ,‬הוספות ומלוארם אשי כסוף כרך ג' עמ'‬

‫‪.1889‬‬

‫גליון‬

‫‪8 • 9‬ך ‪. I‬‬

‫חזר‬

‫ונדפס‬

‫‪•894-888‬‬

‫‪ 15‬המליץ ‪ 1889‬גליון ‪ 279 , 268‬וכו בהצבי‪ ,‬תרמ"ט‪ ,‬גליון ‪•13‬‬
‫‪ 16‬יש להוסיף כי תגוגה ראשובה מירושלם באה במכתבו של הסטרא רדייבא‪ ,‬רבי ליב‬
‫רייו‪ ,‬בשם "אמת מארץ תצמח" ראה לעיל הערה‬

‫‪.2‬‬

‫לדגרי קלויזבר עמ' ‪ 341‬בככתה‬

‫על ידי ר' יוסף ריגלין מזכיר וער כל הכוללים‪.‬‬

‫‪ 11‬הוספה מיוחרת לאיזרעאליט‪ ,‬שהופיע גמיינץ )ראה המליץ תרמ"ט ) ‪ (, 1889‬גל' ‪(. 61‬‬
‫‪ 18‬חגצלת‪ ,‬תרמ‪,‬ייט‪ ,‬גל' ‪•19‬‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תיוה‬

‫יהחמידה‪ ,‬מלאה‬

‫יעכידה‪,‬‬

‫רממש תשתפכנת אבני קדש בחיציתיה‪ · ,‬ת"ח‬

‫הלימדים תיוה מתיר הדח‪,‬ק מלאיס בכל בתי המדשרית ‪ ,‬יואיס ישלמיס מק"מי‬

‫חימ " צ מעיני בכל פינרתיה ‪ ,‬יבני צייו היקיים איכה נחשבר לנבלי חשר‪ ,‬יצבא קשר‬
‫איר היה למובזס‪ ,‬זריה לכבי גם על חליל ככיך ' גאיני ישראל ' בקידש יבחר" ל ‪ ,‬ושמם‬
‫מניאץ למשל ילשגינה " ‪,‬‬
‫‪" .‬אמותי כי לא עת לחשי‪.‬ת יראיחי לנםשי מתחיבבת ‪ ,‬להגיד ננדה נא לכל‬
‫אחי ועמי‪ ,‬יאת חאטי אבי מזכיו‪ ,‬כי אולי אבכ' סבותי בכל אלה‪ ,‬אמנם לאמלבי‬
‫אך בותמי ובנקיוו לבבי יצא שגגה על ידי‪ ,‬ראפרש שיחתי ‪:‬אנכי מאי דבקה נפשי‬

‫‪,‬‬

‫ביע'יכ האוץ‪ ,‬יה"תי מעיוי לעזור לאלו היושכים על אדמת עקווו‪] ,‬היא מזכות‬
‫כתיה[‪ ,‬שיעזכי אךמחם בחי"ל לעלית לאה"ק‪ ,‬לישב על אדמתה לעבדה יל'שמוה‪,‬‬

‫ימאד זכיבו לדעת כי בגי עמנר עיכדים אדמת קדש ופילחים שדיתיה‪ ,‬בכל נםשי‬
‫אויתי גם לראותם שימרי הדת ומקיימי מצית השמיטה כהלכתה‪ ,‬אחרי השמה‬
‫•‬

‫מעמני במה מאית שניס"‪.‬‬
‫הומ"ג מגבה את הפילמיס בדבויי ‪" :‬כמה ובבים מכ"ד של יוושלם‪ ,‬כחום לבם‬
‫על חלול ככיד חכמי יוושלם יצאר בתשובה גלויה במכתכי העתי " ם ומויב צערם‬
‫לא שקלידכויהם כפלס‪ ,‬ייגדישו גם הם על המדה כדכוים ק';;ים כגיהים‪ ,‬ודכויהם‬

‫אלו לעבת על ויב היה כיציקת שמו לכבית הבערה‪ ,‬יעיד כשנית הטילו סעוה‬
‫במחנה ישראל ‪ ,‬וחבל סופרים גלוים ומסתתרים יצאו · במכתבי העתי " ם לעפר כעפר‬
‫כגגד ירו ש לם ילשםןר בוז וקלןו על רכגיה ןחכמיה‪ ,‬ילחופם ככל מיגי חופות‬
‫‪..‬‬
‫בזויות‪"~. ,‬ש להשומעו לקרוע על"‪,‬ו על פי דיו‪",‬‬
‫והוא ניטל על עצמו את מלוא האחויית לררצו תו ש בי עקריו לשמור שמיטה‬
‫כהלכתה יאחר הצעת " דכוים הכוייתו ‪ ,‬בלי שום שיגיי מכל המסיפר מעתה הלא‬
‫האמת תתו קרלה ומארץ תשח אמרתה ‪ ,‬חדלו לכם מהאשים רבני ירושלם רמלבקש‬
‫עליהם עלילות דבוי שקך'‪..‬‬
‫ל גבי ההיתר הוא טיעו כי ;‪,‬איו אסיו‪ ,‬חל‪,‬לה‪ ,‬אם לא יעכדו · בשנה · זו‪ ,‬ואר‬
‫בשקר השמיעו קולי קולית כי הע'מירה בשביעית גוגע לסכבת נפשות‪ ,‬אשר רק‬
‫‪.‬‬
‫בחו"ל להקל מעט בזה‪ ,‬כשבתם בריחיק מקום'‪. ,,‬‬
‫עפי"י במצאו כמה גאוגים‬
‫•‬
‫לגבי תמיכת מרסרות ירושלם בשומרי שביעית מצייו הרמ " ג · ‪" :‬מה שהלרר '‬
‫הממונים ל'בבי עקררן חטר המצער הזה‪ ,‬תדעי כי זה 'היתה הצעתי יעצתי‪ ' ,‬אור‬

‫אתי תליו משוגתי ‪ ,‬ואם כי אבקש לדוז גם אותי לכזות‪ ,‬כי אהבתי הישוב גם מאו‬
‫••‬

‫‪,‬‬

‫וגם היישנים על התורה יעל העבדרה כי צדקי יחרן"‪.‬‬
‫בקריאחו וו הוא מסכם את הפילמוס " אם כי גם תדברו תאשימו ןתלעיזי‬
‫כרצונכם‪ ,‬לא אשים אל לכ' גם לקרותם; ילא אענה על ריב כי עמתה ‪ It‬שיבה‬
‫למעוגי רומ ש בי הקטו‪ ,‬הרחק מדאם רמעיר זולת‪ ,‬יגם הפעם היה דברי וק לאשר‬
‫מצאתי דברי לחובה ‪ ,‬כי אילי בשיל כל הסער הזה‪ ,‬להדע'ש על עה"ק ורכביה חבס‪,‬‬
‫~‬
‫ןאי"~ך ארמה בלוית האמת ישיב גם השלים והאמת ‪ m‬של‪,‬ם·תאהבו"‪.‬‬
‫רב םעלים ומעשים היה הדמ"ג כעבדי לעולם שכולר טוב‪ ,‬אולם כאשו הובא‬
‫למנוחות בבית העלמיו בפתח תקוה‪ . ,‬ציינו מכל שבחיר על· מצבתו את מלתמחר‬

‫לקיום השמיטה "בחיבתו לישוב ה ‪ It‬רץ בחר לו אח מושב יהוד שלכת כו כאוהל‬
‫התודה‪ ,‬ומשם יצא אורו להאיד על המושביח להורות לכביהם דור ה' כמצות‬

‫‪13‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫התלויות‬

‫‪-‬שנים ישב שם‬

‫·השמיטה‪ .‬שלש‬
‫בארץ‪ Il1. ,‬ביתת שנת ‪. .‬‬

‫השיממה" ‪- , 19‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-,‬‬

‫•‬

‫ויעל ‪ ,‬בסערת‬

‫‪.‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪ ,‬נאגרתו של הדמ"ג המובאת ‪.‬בזהלדםוס מכת"י‪ ,‬נ ‪ Il1‬קםת התגנדותו להיתר‬
‫חמכירה‪ ,‬אר פסקא זביוחדת בחומרתה זבתיחסת ל;ןיתר זב ‪1Q‬יס בדבר ייש"פ‪ ,‬עד כדי‬
‫כר שהוא מאיים לקרית לבית דינו של הרי"ל דיסקין "בי דינא שריא" והדבר‬
‫לא‪ .‬נראה‪ ,‬א~ כי ייתכן השוא מזכיר את מנייתו להרי"ל‪ .‬דיסקין כלפי ‪.‬נדולים‬
‫אחרים שהיי מעירבים בפולמוס זה‪ ,‬לפע"ד כנראה ‪,‬שהמדובר בנסיון היתר לפסח‪,‬‬
‫של‪ .‬קטניות שנהגו האשכנזים לאיסור וביחוד ליי"ש ש‪,‬היו עושים מקטניות‪,‬‬
‫ ;נתקיפה זר יצא ‪.‬חז"ס עורך ‪, I‬הצפירה" בדרישה להת~ך ‪.‬לפסח יי"ש ‪,‬הנעשה‬‫ממיני דגן‪ ,‬בעטנה ‪,‬כי ‪.‬ש‪.".‬ייה" מן דגן אחר‪ '.‬שנתפרד מן הח‪P‬ץפילוד כעמיי לגי‬

‫ראוי‬
‫ בודאי‬‫גופים ‪,‬חדשיס מיבדלים‪ ,‬והיי"ש אין ל‪.‬ו ‪,‬שום יסדר ו‪,‬שורש של חמץ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שיהיה מותך‪ ,'/‬והסתמך על הרבניס השתירן אסורים קיימיס‪ .‬כי ‪".‬גסיי'"ש הנעשה‬
‫מדגן קודם הפסח היא בעצמו מותר ע"פ דין‪ ,‬אחרי אל‪ !".‬מצינו‪ .‬איסורן בכל‬

‫הראשונים‪ ,‬ואנו מוכרחים לסמור ‪.‬ר‪,‬ק ‪,‬על העיון‪ :‬ושקול הדעת הנוהנכ להתיר‪ ,‬לפ"ז‬
‫!'שיטא ד‪D‬שיטא ביי"ש הנעשה קודם ובלך תערוב!) דגן כלל‪ ,‬שהוא מותר" "‪..‬‬
‫‪.‬‬

‫בהסתמר על רבי יצחק אלחנן מקובנה‪ ,‬שהתיר קטניות ב‪D‬סח של "~תנ תר"מ‬
‫‪.‬‬‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬שנת נצו‪:‬ית‪ ,‬הוא מציין "בואו ונחזיק טיבה להרבנים הגאונים יחיו‪ ,‬שבאו בהסכמה‬
‫לטובת הםון בני עמנו‪ ,‬להתיר דבר שנת‪D‬שט‪ .‬איסורו עז היום‪ ,‬והוא חזון יקר‬

‫‪.‬בעמנ' ביוחת האחרונים‪ ,‬ומי יחן והיה לבבם ‪.‬זה לטובח אלפי עניים בעמני‪ ,‬להתיר‬
‫‪.‬‬
‫‪.. .‬‬
‫בפסח המנהג שלא לאוכל קטניוח" ‪" ".‬‬
‫אולם ‪.‬תביעתו נדחתה בצורה נמרצת עי" רבי יצחק אלחנן עצמו‪ ,‬הפוסק‬
‫"וחלילה להקו ~זהן ‪-‬וכמי שפסק ‪.‬הרמ ‪ !l‬א באי"‪ M‬סל ‪ I‬תב"ג סעיו א ‪ . I‬והביא שיטת‬
‫האוסרים לאכול קטניות‪ ,‬יסיים והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנית‪ ,‬אלא החיוב‬
‫על המורה להורות איסור לשואליו בזה‪ ,‬ורק בעת הדחק ושנת רעבון‪ ,‬דאין להעניים‬
‫מה‪ ,‬לאכול בפסח‪. ,.‬בזה תלוי כפי ראות עיני גאוני ·הזמן‪ ,‬אם רואים ‪,‬אשך הןצרר‬

‫הלתיר בשנה ההיא אז יכולת ביד ‪.‬גאוני הזמן ביחד להתיר במקום שהשעה צריכה‬

‫'לכר לפך ראות עיניהם‪ ,‬אבל בזמן_שהשנים כתיקונן ‪.‬אין שום מקום וכח להתיר‬
‫זה ‪,‬כלל‪ ,‬וע"כ א~ן להקל בזה כלל וכלל" ‪ ".‬ל‪.‬פולמוס זה‪ ,‬התייחס כנראה הרמ"ג‬
‫הכלולה במכתבז לחתנו שדן; שנים יבות לם‪.‬בי כן‪ ,‬בענין זה‪,‬‬
‫בתגובתו הנמרצת‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫וראה תשובותיו זרכ יהוסף )או"ח‪ ,‬סימן קנ"ז‪-‬ח ועוד(‪.‬‬

‫‪, .‬‬

‫רי יוסף זכריה שטרן חתנו של ‪,‬הרמ"ג הלר בעקבות‪ ,‬חותגי בתביעתר לקיום‬
‫ש‪.‬מיטה כהלכתה‪. ,‬כדבריר בסיום החל <‪ i‬הרביעי של ‪.‬ספרו ‪..‬זכר יהוסף" ‪ ",‬על‬
‫‪19‬‬

‫‪,‬הרב ימד~ד עמ'‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪•68‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ 20‬הצטירה חרמ"ט ) ‪ (, 1889‬גל' ‪.67 ,54;36 ,30 ,24‬‬
‫‪ 21‬שם תר"מ‬

‫) ‪(, 1880‬‬

‫גליון ‪•12‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫‪ 22‬הובא לדפוס ע ‪ /l‬י ך' יעקב הלןי ליפשיץ‪ ',‬הפלס‪ ,‬שנה שביה‪~/. ,‬ע ‪•295‬‬

‫‪..‬‬

‫‪. 2,3‬תעלןמות ;האגדית פר‪,‬ק לייג עמ' ‪, .80‬מת‪.‬יך הגארת _ ניכרת פעילותו לעזרת' שומרל‬

‫‪.‬‬

‫שבייעת‪ " .‬כשמלטה זו ‪·,‬וגם בשגות‬

‫‪.‬נטל‬
‫‪.‬הבאות‬
‫השמלטה‬

‫לגבי הבעיות הכרוכות בעבודת האדמה‬

‫‪,‬בביעות שביעית‪, ,‬הן‬
‫חלק‬
‫' ‪.‬‬

‫)ראה ‪,‬פנייתו להאזר‪.‬יית> בספר הוראת שעה‬

‫‪14‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-_._– – – -. -‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יסזר דכךי הסםרא לפסוק ו‪I‬רשממר~ עליה אויביהם'ו ~ זו היא מדה טובה שאיז טיענת‬
‫פיריח בשעה שאין שווייו בה‪ ,‬כאו הךך ‪ ,‬בני יהוזה שכניה‪ ,‬אי נמר שאינה מוציאה‬

‫כל כך כמר שהם עליה‪ ,‬רבירשולמי שף פרק · ד' דשב >‪ V‬ית כ' ‪.‬עץ נשא ' פר'ר מגדי‬
‫שלא נאש םריר בערלם הזה‪ – ,‬רכחיב כל ימי השמה תשברת עוד אשר חרהצ את‬
‫‪.‬שבחרתיה‪ ,‬אשר ' בםיבת החאט היה מכ~רסל שמיהט‪ ,‬גליבן ‪ :‬מאגצבר‪ ,‬ראשר בקירם‬

‫מצוח החלרירת בה רבשב~ ‪ nn‬האח בשבח השמיהט כשחתשיב ‪ .‬הארץ‪ ,‬אז ‪ ',‬בקרה‬
‫להבטחתו ‪ .‬ית " ש · חנם ‪ :‬נמכרחם ולא בכסף חגאלן)יסעיה נב ‪(,‬ג ואשר כימי צאחבן‬
‫ממצרים ‪,‬יראבר נםלאןת"‬
‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪. , ~.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫עבזחד"ת‬

‫‪.‬‬

‫א ‪ .‬י"ג ניסו‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫והרי נוסח‬

‫‪.‬‬

‫••‬

‫•‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫•‬
‫‪-‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪..‬‬

‫לפ"ק חרמ"ט‪,‬‬

‫האגרת ‪:‬‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫יאודי‪''.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫שלום וברכה ‪ .' -‬שמחת יו ~ ‪ I‬ט ‪ .‬לכגיך ידידו 'הנאוו הנדול סןע"ה וכי' כש"ח ‪ .‬יוסף זכריה‬
‫שסערו‬

‫עמ ; רעיתן‬

‫נ"ו‬

‫הובנית היקרה‪nlJN -‬‬

‫נתי‬

‫‪,‬י"א‬

‫תתהלל‬

‫מ'‬

‫רבקה‬

‫חחיי‬

‫ילכנם‬

‫היקר ישניו השלם מי שמראל ' וודל נ"י ש~ום ע‪:‬ד העזלם לכם רלכל הנלוים לכס‪.‬‬
‫מכתבי מן ז "ב אר"ש הגיעני בשעה זן ‪ ,‬אשר בעוד שעה יגי ע זמן בדיקת חמץ ‪ ,‬ועלי‬

‫להשלימן ‪ .‬עתה בנחיצה‪ ,‬נכד‪,‬ן שאיכל לשלחו ליפן יוס מחר ביקר ‪ .‬עיו"ט‪ .‬ש " ~ ‪ ,‬נכדי שלא‬
‫יעב)ר יותר משביע סרם ‪ .‬אולכ לכתוב‪ .‬ער"כ יחיר ירבי ‪ .‬מעסיס ובמהרים ‪ ,‬כי ' קלבתי יריעה‬
‫ווןךר~' ' תןנ"ב‬

‫חזקיי‬

‫שחסך‬

‫רן"כ על זה‬

‫‪125‬‬

‫ששים‬

‫~ ‪,2‬‬

‫רן"כ‬

‫הגיעגר אניחןר הרכה _‪ .‬יכו‬

‫שלר‬

‫הו‪ ,‬יער 'ב‪r‬מ;‪.:‬סנ‬

‫מי‬

‫ו)שתהה חליכתס קריב לארעבה ירחיס ‪ ,‬ראף שהיא ללפא מה‬

‫שלא קבל תשיבה ' על קבלתם‪ ,‬אלכ 'יע כי ‪ .‬הנאוני' ‪,'',‬ליר ןרש"ס ' שי' אינס וכתובם לשים‬
‫מקום לא שאלות ובקשות‪ ,‬ולא תשרבות ‪ ,‬רק נת~חיו ‪.‬לזה‪ ,‬ייער השמיסה ‪ .‬מחמשה אי‬
‫ששה‬

‫רי"פ ביריש' תיב"ב ‪ ,‬שהם יתעסקי בזה‪ ,‬ינם מכתבים ממגי ואלי תם רק מרבנים‬

‫אלו‪ ,‬ועלי נליית ' ‪ :‬הרה") אבר"ק יפי ' שי ~ שמר פניהם כי‪ -‬נתעסק ב‪:r‬ילןקח‪ ,‬יעו שהננו‬
‫קרובים ביותר לקאלא)עס עקרון ופת‪r‬ר תקוה‪ ,‬ית"ל כי עלה בידי ל‪r‬רזק עניו ' השמיסה‪,‬‬

‫בשני הק~לא~‪,‬עס ' הז‪:‬זלו‪ ,‬שהם ב ‪ 't!P‬ו‪ ,‬לעקו‪:‬ו‪ .‬את ‪,‬תכל ‪;26‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪-.‬‬

‫‪,‬‬

‫ויראה במליץ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫ונ " ‪S8 ,‬‬

‫תשובת‬

‫‪-‬‬

‫להרי ‪ II‬צ הלרך; עמ י קנ"ג(‪ ,‬יהו לגכי העמדההע‪:j‬כררנית' כנידון ' רראה ‪ ,‬מכחבר להאדר"ת‬
‫כ‬

‫מי‪ ,‬רם‬

‫‪I‬‬

‫בני!כן ' תר"ס ' )הפלס " שנה ‪ .‬ששיח‪,‬‬

‫עמ'‬

‫‪(' 539‬‬

‫‪ ,‬כו הרא‬

‫מציע‬

‫לעזרת ‪ .‬שרמרי השביעית כתרס"ג ' בהדגשת 'איסור~ העבידה בשביעיח‪, ',‬‬
‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪ 24‬בחוברת‬

‫‪_.‬‬

‫"הרב‬

‫מיהדו ‪H‬‬

‫השמיטה כשתתישב‬

‫צוטט‬

‫קטע ‪,‬זה ‪ __ ,‬משרם‬

‫בהארץ ‪ ,‬יכו‪',‬‬

‫'‬

‫מה‬

‫נרסח‬
‫••‬

‫הושמטה ' השררה ' על ‪ ,‬קייס‬

‫‪.‬‬

‫‪,.‬‬

‫~‬

‫קריאה‬

‫צוברת‬

‫‪" .‬‬

‫‪ 25 ',‬תרומת יחזקאל כבי ' של מ~" " ג כלולה ' בר)ייח ‪ .‬עוד _ השמיטה " חבצלת תרמ "ס ‪ ,‬נלייו ‪, 32‬‬
‫ושם גם חרימח חחני ‪''' ,‬יר ‪ ,‬שטערו ‪ -‬וראה‪ .‬לעיל הע;ץו ‪: , : 23‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪~ 26.‬ע‪, .‬ה~מת הקרז לעזרת ‪ ,‬שימר שכ~עיח ‪ ,‬נמסר בכריז ‪ ' ,‬ב " קיי ~היכל " מיים ‪ ,‬ד ~ מרחשון‬

‫‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫‪!'I :‬ר~ ‪':‬ו‪) ,· t‬חבצלת ; ‪ ,‬נררמ"ט ‪ .‬גל‬

‫‪I‬‬

‫‪(. 6‬‬

‫'בכרוז ;זה פרנים וכני ינדולי ‪,‬ירישלם ‪ ,‬לגיוס תימ‪:‬ט‬

‫‪·:‬לאכרים · · הנכובים ‪ ,‬לשבות " ולא גדילות ןנציוות יבקשר 'יי כ"א להסיר מהם חרפת רעב‬

‫נאמבים לד' ולחררחר'~‪ ,‬והתביעה היא‬
‫נלחם בשבה הזאת ‪, ,‬למען יוכלו להשאר‬
‫"‬
‫רלנהלם · ‪.‬‬
‫'‬

‫"אתם רבנים גדולי ורועי יטראל‪ ,‬עורו נא‪ ,‬צאו ·חשו~ם‪ , ,‬קראו עצרה‪ ,‬אספי והסיםו‬
‫אמרים להלהיב עדת הי להחזקת המצוה הגדולה הואת"‪ .‬לאחר שגם תישבי י~ושלם‬

‫‪15‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרי ‪ If‬מ‬

‫פינס‬

‫שיי‬

‫‪,27‬‬

‫ויראה‬

‫גס‬

‫כי‬

‫דעתי ירעת‬

‫הישריס‬

‫כל‬

‫ממשכילים כהחמיי‪,‬‬

‫ואף‬

‫ואנמ"ל‪ ,‬יעכ"פ יתר הקילוניעס הרחיקים ממני‪ ,‬בשנם הם מן החדשים‪ ,‬עבדי‬

‫עבצמס ‪..‬‬

‫נוטח ההיתריס מהרבנלם יקןטנא‪ ,‬יבאליסטאק יקאוינא נדפסיס במליץ הלז‬

‫ושס‬

‫‪,28‬‬

‫החנדבו ככר "וכבר הבטיחו ארמכלי קיפת כל הכרללים ממה להיית בעניו הגדיל הזה‬
‫לעזר וסדע‪ ,‬רגם הגבירים הי"ו הדריס םעה"ק יפתחו ידם למצוה זי כראיו"‪,‬‬

‫ככריז צויגה הכתובת למשלןח הכספים "והכסף תשלחו ע"ש הרב הגאון המסורסס‬

‫מוהר"ר יהרשע ליב דיסקין שליט"א ו"עש הרב הגאין ‪,,.,,,‬דומ שמואל סלאבט שלי"ט ‪,K‬‬
‫יהמה ימסדו הכסף לידי כ"ז חטוב‬

‫הנבררים‪ ,‬אשר יעסקי בדבר הזה לחלק להקי"‬

‫לןגיסטיםי'‪.‬‬
‫בכרוז זה לא טורטר שזנית "הרבנים הנבורים אשר יעסקי בדבו הזה לחלק להקילו·‬
‫גיסטים"‪ ,‬אילם מתור העתוגות יכן מתןד האגרת הנוכחית מתברר השרמ"ג יחד עם רבי‬
‫נפתלי הרץ אב"ד יפו נקבעי כמחלקי הכספים למחישבים שומרי שביעית‪.‬‬
‫בדעו השמלטה הש ‪M‬פן שנים מבדולי לרושלם שניהלו ביניהם מערכות נמצוות‪ ,‬רבי‬
‫חילס זוננפלד ורבי עקיבא יוסף שלזיגנר‪ ,‬אך שלחפו פעולה בגלום הכספיס למען קדשות‬
‫הארץ‪.‬‬

‫מן‬

‫הענין‬

‫לציין‬

‫תשובת‬

‫הצני"ב מוולוויו‬

‫לכרח ~ זה‬

‫בה‬

‫הביע שמחתי שרבים‬

‫מן‬

‫האיכריס החליטר לשבות בשביעית ‪ i‬הורסיף כי שלח ל'דיר פינסקר‪ ,‬מנהיג חובבי ציון‪,‬‬
‫כספיס שקיבל בחרדש האחרון למען ישוב ארץ ישראל‪ ,‬כדי שלעבירם אל פינס‪ ,‬ע"מ‬

‫לחלקם בין שומךי שיביעת )חבצלת תרמ"א‪ ,‬גל' ‪(. 16‬‬
‫על‬

‫חליקת‬

‫כספים לשומרי‬

‫ורכי‬

‫השימסה כאצמעות הרמ"ג‬

‫נפתלי‬

‫נמסר בם‬

‫הרץ‬

‫בהזפירה מלרם כב דאר ב תרמ"ט‪.‬‬

‫בטריי הכריז נמסרה ה"הודעה הגלויה" שפירסמה ע"י הרי"ל דיסקין רהרש"ס במחצית‬
‫•‬

‫תרס"ח ‪..‬כי אין שום היחר לחריש לוזררע לקציר ולנטוע‪ ,‬הן ע"י צעומ הן ע"‪:‬י ‪i:‬גרי‪,‬‬
‫לבד עמבדות האילנות לאוקסי אילנא מותר מצד הדין"‪.‬‬

‫כלםי מלחמת העתןניס החייוניים נגד שמירת הטביעית הם מגיבים "ראל תשגיחן על‬

‫מבתני המלעיגים בשרירות לכם‪ ,‬יצואים להבזות ולהשחית כל דכר קידש‪ ,‬אשר יחלו‬
‫לעטות הישריס בלבותם הנאמנים לד' ולתדו‪',‬ייק‪,‬‬

‫ירעו נאמנה כי נמצא מהם מבזי‬

‫התורה הקדושה והוגיה רגס מהם מחללי שכותת בען"ה בסתר יבגליד‪ ,‬ך‪ K‬ס שביתת‬
‫ייס ש"ק שחוק לכפיליס האלה כ"ש קדשות שביחת שנת השמטה‪ ,‬והחרד אל דבר דו‬
‫יח ‪ II‬שיתיה"ק לא יפנה להבלי הטיטיס האלך"‪.‬‬
‫‪ 27‬על עמדתו של פינס בנידין ראה מכתבו מיים רי כםלי תרמ"ט לד"ר י"ל פינפקר‪,‬‬
‫כתבים‪,‬‬

‫כרר‬

‫עמי‬

‫שני‪,‬‬

‫‪621‬‬

‫יכו‬

‫מכחבי‬

‫מיים‬

‫ב'‬

‫בשבט‪,‬‬

‫שם‪,‬‬

‫עמ'‬

‫‪.649‬‬

‫בעתונית‬

‫הימים ההם התנהל פולמיס חריף מפביב לעמדתו‪ ,‬ןאכמ ‪ II‬ל‪.‬‬
‫בנימיו‬

‫רינליו צמיין במאמרו‬

‫הגאון ר' רור פרידמן‬

‫ישאלת השביעית‪,‬‬

‫)פיני‪ ,‬כרר‬

‫נח‪ ,‬חוכרת שנא עמ' קמר( שרי"מ פינס נשא ינתן עם ר' דדר בענין זה וכנראה השתדל‬

‫לשכנעו ש'ש מקום לצמוא קולות מס ‪ '1‬מות בנוגע לאםשרות עבדות הדאמה בשתג‬
‫השביעי‪,‬ת ארלם ר' דוד טעמותו בענין היתה ברירה‪ ,‬עמר על רעתו‪,‬‬

‫וכתב למינס‬

‫את חוות דעתו‪ ,‬שהובאה שם לדםוס‪ ,‬לחומרא‪.‬‬
‫‪ 2B‬ראה ליעל הערה‬

‫‪.a‬‬

‫‪16‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יראה גס מכתב הרהייג דקיטנא כי חו ‪II‬ש שמעילם לא כיון להתיר ' ע"י ישראל ענצמי‬
‫אף קברקע גוי ‪ ,‬ושם נאמר בסיף מכתבו‪ ,‬כי המתי ר ים גם ב'ה אל יהא ‪ .‬חלקי עמהם‬
‫חו " ש‪ ,‬יזה כתב לירוש'‪ ,‬לא' מרבני פולין חיושיבס שם‬

‫‪,29‬‬

‫יחגאבד ‪ IJ‬ק דקאוונא פירש ‪",‬נ‬

‫שיהיה עבודה ע !! י גויים דווקא‪ ,‬רק לפריש היה מכתב ממנו להקל במלאכות דרבנו גס‬
‫ע"י‬

‫ושגגה יצאה מהס‪ ,‬לפרוץ נדריס היכא דשכיחי עבדי המתפרצים‪ ,‬ימעט שם‬

‫ישראל ‪,30‬‬

‫היתר היעיל כמי‪ ,‬שעשאו רק ע"י ישראל‪ ,‬זרכת כי הקךכוניות האכה‪ ,‬ועוד הצורך רב‬
‫כפניהס‬

‫לשנח‬

‫מהיכל וק‬

‫תמימה‪ ,‬עד‬

‫בוא‬

‫תבואתה‬

‫שנה‬

‫של‬

‫אחר‬

‫שולחיס‬

‫השמיטה‪ ,‬אשר‬

‫קול‬

‫נערים הגדרלרת‪ .‬כי אבמת אס יוצי כפזר נס בכ"מ יצטרכ) ל‪t‬פר לאלפיס‪,‬‬
‫]לפי ערך[‪ ,‬וגם ע " י המשלחים שמרת‬

‫רת " ל כ ! מעו~ם ‪ .‬גדרלות היו שיל ו ח הרבח לפ " ע‬

‫העירות‪ ,‬ועכ " פ שחגאב"ד קאןונא עצמו נם כך לא התיר רק ע !! י הגייים‪ ,‬ומש"כ שאעמיד‬
‫אני‬

‫לחתום‬

‫ע יי ז‬

‫זולת~ ‪ .‬הסמוך‬
‫שיכתבן‬

‫לא‬

‫רציתי‬

‫זאת ‪,‬‬

‫לקאליניןת‪. ,‬ונדון‬

‫פעלן 'ממני‬

‫ובקושי‬

‫הנרמ")‬

‫לחלק‬

‫ירןשלמסקי‬

‫במקום‬

‫שיחיי‬

‫שאלך‬

‫אכתוב‬

‫שם אנשים‬

‫איה"ש‬

‫להם‬

‫לי ‪.‬‬

‫הובניס הנוסעים הר~ה הם מאוננריך‬

‫נ ‪,3‬‬

‫ולא ידעתי אם אוכל להתראות עמהם‪ ,‬כי‬

‫אם ]הם[ לא יטורי לפח‪ ,‬ועל י קשה גם כן הנסיעה לירוש ' תובב ‪I/‬א‪ .‬עניו נסיעת הרבנים‬
‫אין לפא ‪ ,‬יכמעט‬

‫בכל‬

‫רגל‬

‫יש עילים‬

‫הרבה‪ ,‬ירק מאןראפא‬

‫היח כבר ער כה‪,‬‬

‫מפני‬

‫הספינות ירוחק איכל בנסיעתם ‪ ,‬וכ ע ת נתחדש ספינה גביר א י מאחב''' ןנוסעים שם עם‬
‫כל המכשירים‪.‬‬

‫ימ"ש הרש ‪ IJ‬א רזעכסא ‪ 32‬שקשה בעיביו להאמין שחזר בו הנאון דקןטגא‪ ,‬באמת לא‬
‫חזך בן ‪ ,‬ורק מעילם לא כיון ע"מ שיענדו בם אחנ"י עבצמס‪.‬‬
‫מהרה " נ דקראסאבאזאר‬
‫צבפת‬

‫ידעתי ‪ ,‬אילי‬

‫אן‬

‫ל א ידעתי ולא שמעתי‪ ,‬ןבאה"ק‬

‫סרכי'‪ ,‬יכיווש '‬

‫יחברון‬

‫אינו ‪ 3‬ב‪.‬‬

‫ע " ד החקירות מקב לי ת אדמה ‪ ,‬הקשה לשאיל‬
‫הדבר‬

‫ערד אשר ארץ‬

‫מאד‪,‬‬

‫ממנה‬

‫]ןבארצנו הקדושה[‬

‫לא‬

‫כ‪J‬‬

‫אנ האות והמופת שליחירים יככד‬

‫יצא לחם לקןנה יעברן‬

‫ימים‬

‫ושביס‪,‬‬

‫יהלכ דכויס‬

‫עתיקים‪ ,‬אכמ " ל‪ .‬בנין עצים קשה מאד‪ ,‬רק מנסריס‪ ,‬בגיני חימה קלים לכבות ולכא שיהוי‬

‫~ שו " ת ‪ ,‬ישועות מלכן סימו ב" ט‪ ,‬וואה שם סיו נ"ג‪.‬‬
‫למבחבו הנןכר באן שכבח ל'רולשם מחכוון בונאה וח " א הוןזורף )בקונסרםו ‪ P‬זשרח‬
‫אר"י כומן הזה ; ירשולם חומ" ט‪ ,‬עמי‬

‫ג' ( ‪:‬‬

‫‪ ;,‬בעזו שלא נרםס הקוגטרס הזח קראתי‬

‫מכתב מרטי מהךה " ג הנז' כי היא לא התיך עבזות ישראל ‪ ,‬ימה גם כלי הסכמות גאיבי‬

‫ו!ה " ק ‪ " n‬ו ‪,H‬‬
‫_‬

‫עמ~ קיז‪ ,‬העוה ‪ 3S‬א‪ ,‬ובין הך"ק כהנא בסםרי "שנת השכע" מהרורה שלישיח‪ ,‬עמ' קצ‪,‬‬
‫הרעה‬

‫‪30‬‬

‫וראה חילופי העוות כין הוש''' זיין כספרו "לאור ההלכה"‪ ,‬מהדורה שביה‬

‫•‬

‫‪•44‬‬

‫מכתבו מיום‬

‫נ"ה בניסו תרמ"ן הובא לדמוס '''ע חו '' ' לןכעצקי מפריס‪ ,‬הצפירה ‪, 1889‬‬

‫גל'ון ‪ 07‬ן‪.‬‬

‫•‪31‬‬

‫כשיירה‬

‫הזנתןכננת‬

‫עדמן‬

‫לעלןת‬

‫גמדלוי‬

‫הרבניס‬

‫וב י גיהס‬

‫רני‬

‫שמחה‬

‫בוגם‬

‫סופו‬

‫זבפשוכווג‪ ,‬וכי יצחק אטיגנא מל»מרנג‪ ,‬רבי זלמן שםיצר מוינה ועדר‪,‬‬
‫‪ 32‬וכי שלמה רועכט ‪ K‬בעל בכווי שלמה‪.‬‬

‫‪ 33‬רבי חיים חזקיה דמיני בלע "שדי ' חמדי‪',‬‬

‫‪17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זמו‬

‫‪,31‬‬

‫‪.‬‬

‫אויר מקים שבת המיבחר לבריאות ירק ליחיר קשה כקנות‪ .‬ס‪,‬ס‬

‫‪-‬‬

‫ערך מאה‬

‫רו ‪ /l‬ב ופרידה ביוקר מזה‪ ,‬גמל וחמרר מול‪ ,‬ערד ס ‪ J‬יו רן ‪ I/‬ב‪ ,‬וגמליס קשה לאחב"' לגזלם‬

‫לע"ע‪ ,‬ע"כ לא נמצא אצלם‪.‬‬
‫ע"ר חייש ‪ II‬פ ‪ ri‬נ מה אומר ומה אדבי‪ ,‬כבר כתבתי להנאין רלל ‪ JI‬ר שיחי' דקרו לי' בי‬

‫זינא שרלא להתיר דברים שנהגו בהם ‪ N‬לסור ונדור פרוץ כזה‪ ,‬דיי מה רמן עיניי‪ ,‬ואשר‬
‫אמרת ראיה מגמ' לא אזכןרו ואם אמרתי הוא בתסיסי היכא ישכיחי ענדי‪ ,‬שהנר"א ז"ל‬
‫ציין‬

‫מקיך לזה‪.‬‬
‫ןנפש‬

‫ישלים כנפשי‬

‫חתנו‬

‫רןשי"ט כה ‪ /l‬ל‬

‫מכרכן בשמחת‬

‫ין ‪ Jl‬ט‪.‬‬

‫מרדבי גימפל‬

‫סייערע טאכטעך‬

‫לעכין‪,‬‬

‫איר‬

‫האב‬

‫גיהאט‬

‫נרייס‬

‫עג"נ פיז‬

‫דיין‬

‫ביזןבדהייט‪ .‬זעי‬

‫עןןיגער זאל דיר צי שיקעו די גאבצע רפיאה אין )אבצן‪ ,‬איו אריר ליכטיקייט אין די‬

‫אויגיו ‪.‬‬
‫בעט פאר דיר דיין םא‪:‬טער רמרב" גיפמל‬

‫‪ 34‬במכתכי של ו‬

‫‪I‬‬

‫יוסף ריבלין לדיד גורדון‪ ,‬עירן המגיד‪ ,‬מירס כ ‪ /l‬ה חשון תרמ"ה‪ ,‬הוא‬

‫מיקיע את הפחה הירושלמי‪ ,‬שהיה בנראה חירזם של איסיד העליה בימים ההם‪ ,‬והרא‬

‫שהשתדל ‪.‬להפריע ברכישת‬

‫קרקעות ובהקמת בנינים‪.‬‬

‫פעם אחת‬

‫הביע בפומבי את‬

‫חששותיי‪ ,‬כי "עיד מעט יגורשן הישםעאלים לגמדי מן הארץ והיהודים יירשר אותם‬
‫וישבו‬

‫תחתם‪",‬‬

‫כפי שנמסר עוקפים היי את הגזירות על ידי מתן‬

‫ש‪m‬‬

‫ד לםקידים ולמשרלים‪ ,‬שהיר‬

‫להוטיס לקבל שוחד‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬היו מעמידים את השלטונות בפני עיבדה קייתמ של‬
‫הקמת בית כשהגג כבר מכסה אותי‪ ,‬כי לפי החוק החורכי אין להרוס בית ;ו'‪ 1‬ת בלי‬
‫פסק‬

‫י'ז‪.‬‬

‫‪ 35‬ראה לעיל כדברינו בפתח האגרת‪.‬‬
‫‪ 36‬באיד הגר"א לשן"ע או"ח‪ ,‬סימן תכ"ג סעיף ‪',‬א אות ‪',‬ד המסכם "כל שכן בזמן הזה‬
‫יש להחמיר"‪.‬‬
‫נושא זה גידון בשיחןתי האחרונןת עם הגאון המרפלא מן"ר רפאל קצנלנבןגין זצ ‪ II‬ל‬
‫אך לא איסתייעא מילתא רשחל‪'/‬ח בייפ עש"ק כ ‪'I‬ג בניסו תשל"ב‪ .‬יהא זכרך ברוך‪.‬‬

‫‪18‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪——‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב צבי בנימיו‬

‫אויערבך‬

‫תל"אביב‬

‫הרב‬

‫צבי‬

‫אויערבד‬

‫בנימיו‬

‫ז"ל‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫ואזב שנח לפט"~ז‪~.‬‬

‫)כ"ז אלול ז‪.‬רו"כ‬

‫•‬

‫•‬

‫‪….•,". .‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫~‬

‫•‬

‫~"' ‪,," >.‬‬
‫‪~ i:it‬‬
‫‪,, ..‬ל'‪-‬‬
‫‪.> " . . :‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ -‬כ‪/‬ז אליי (ב"ל~'ת‬

‫•‬

‫•‬

‫‪..•.‬‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪•<:‬‬
‫~‪i‬י ‪' -. ~……….‬‬
‫~‪.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫• "‪c‬‬
‫‪·.‬‬

‫‪", "" ….‬‬
‫~‬

‫'> ‪,‬‬

‫•••‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪w‬‬

‫•‬

‫•‪..‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•'‪.. • .‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫משפחתו ובית הוריו‬

‫הרב צבי בנ'מ'ן אויערבד בולד ב'ום כ"ז א"ר‬
‫בו'ביד ע"י בובא על בהר "יבוס‪ ,‬להור'י‬

‫‪( 1763-1845‬‬

‫תקס"‪n‬‬

‫)‪ (21.6.1808‬בע"רה‬

‫‪ -‬הרב אברהם אז'ערבד )תקב"ג‪-‬תר"ה‪,‬‬

‫ואסתו אסחר רבקה לב'ח אום‪.:‬ריים )תקמ " ‪.‬ר‬

‫ת ‪,‬ז‪".‬כ‪(', 1785-1864 -‬‬

‫רצי'ב היה הבכיר ביו ‪ 16‬הילדים '‪ t.‬ל הררין‪,‬‬
‫•‬

‫‪1‬‬

‫•‬

‫•‬

‫שם המשפחה ‪ N‬ןיערכך מרפ~ע לראשינה בכתג הסרת אשר נתו הגסיך פיליפ "הישר"‬
‫כשנת רב"ט‬

‫) ‪( 2.4.1419‬‬

‫ליהודי יכיסה )משה( ‪:‬כ‪:‬דעיירה אוברבך ע"י רבנשבורג כזמיגת‬

‫בייא‪:‬ןיה )כתב חטרת וה ומזכי נטםרן נול ל‪ .‬לייבשטי''' ‪•.‬דברי ימי היהדויס כקיר·‬
‫~םלז "‬

‫•‬

‫‪ -‬םפךמ" תרג"ה‬

‫‪.1895‬‬

‫הוככתג המקירי נמצא‬

‫בארכייו של בארו ‪,‬כעיר קרלסיןה‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ב‪Pfaelzer KoplalbuechE'r -‬‬

‫טפי די'ר דניאל כהן‬

‫‪I‬‬

‫מנהל הארכיוו הכללי‬

‫לתולדות ישראל בירושלים(‪ .‬אמנם בברר ג' של "אנציקלןפדיה ידואיקה" מיזבו שמה‬
‫•‬

‫‪ N‬ויערכך כבר בשנת רנ"ז ‪ 1497‬כיהררי·‪ n‬צר של ההג'כרן מרגנשבורג‪.‬‬
‫אנטינירס מרגר'מה צמייו‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫ורלף‬
‫·שע"ט‬

‫)זאב(‬

‫בחותמת‬

‫את שמה אירערכר‬

‫‪-‬‬

‫ההיסטוריין‬

‫•‪.‬‬

‫של בן הונשטחה סלובן‬

‫ממשפחת הזאבים‪ ",‬ואמנם וכוסיע ה'‪:‬סם‬

‫) זלובו(‬

‫אייערכר מהעיר פרגא בשנת‬

‫‪•1619‬‬

‫‪19‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אביי‪ ,‬ד' אבו‪,‬ןם נרלד בשנת תקכ"נ )‪ ( 1763‬בעיד ביכסירילד אשד במדינת‬
‫אלראס‪ .‬בה כיהן אביי הו"ר אביעזרי )נילר בשנת חפ"י ‪ 1126‬בעיר ברידי‬
‫בגליציה( כרב הקהילה‪ .‬בהייח ו' אבוהם ילד בו ‪ 4‬שנים נפטר אביי‪ ,‬יאמי החיונת‬
‫הביאחי אל סבי ו' צבי ‪,‬ןיוש ‪ -‬וב העיו יוומייזא‪ .‬בכדי שיחנן אוחו וילמד‬
‫אצלי‪ .‬ו' אבוהם נשאו וק זמו קצו אצל סבי‪ .‬כאשו ‪,‬ןיה הלה כבו זקן בו שמונים‬
‫שלח את נכדי אבוהם ללמוד בעיו פפר"מ‪ .‬כאשר שב ו' אבוהם בשנח תקלייח‬
‫) ‪ ( 1118‬ליידמייזא‪ .‬כבו לא מצא אח סבי בחיים כי פחאים מח‪ .‬בציאחי ביקש לא‬
‫להספידי‪ ,‬אלא אם יזרמו אחד מקווכיו ישא היא הספ‪.‬ן וכן הספיד אוחו נכרי‬
‫אבוהם אשו היה רק כן ‪ ] 5‬שנה‪ .‬אבוה‪t‬ב חזו לפרנקפיוט וש‪t‬ב למד אצל הגאיו‬
‫ו' נחו הכהו אדלר זצ"ל יחד עם ו' משה סיפר זצ"ל ‪ -‬מי שנחפוסם לאחו מכו‬
‫‪.‬‬
‫ככעל ה"חחם סופו‪".‬‬
‫אחרי שנית למיד וביח‪ ,‬עבר ר' אברהם ‪ -‬בשניח התשעים של המאה ה" ‪18‬‬
‫ לשטואסברוג באלזאס רהיה לבעל ביח"ר לטבק‪ .‬מחמת ידיערתיו הוברת בכל‬‫שחטי החוךה בקשו אותי אבו~י הקהילה לכהן כאב"‪,‬ד ומלכד זה היה מיהל וסיכן‬
‫את‬

‫נפשר‬

‫המצרה‬

‫בקירס‬

‫ברמן‬

‫הצופחית‬

‫המהפכה‬

‫ררבספייר‬

‫כאשר‬

‫אסר כל‬

‫פרלחו דתי‪.‬‬
‫אחרי תביסת המהפכה עי" נפרליארו התבססר הקהילרת היהידירת בצופת‪.‬‬
‫רעפ"י דוישת נפרל‪,‬ארו ערצב הקרנסיסטראו )ררעד הקהילרת(‪ .‬מדינרת הויינרס‬

‫השתייכי אז‬

‫‪ -‬לצופת יכאשר חיפשר להו רב ואשי אשר‬

‫‪ -‬מבחינה ‪ .‬פיליטית‬

‫יהיה ת"ח מחך‪ ,‬ןאי‪tt‬ור ישלוט בשפה הצרפתית מאידד‪ ,‬נפלה הבחיךה על ר' אברהם‪.‬‬

‫עד שנת ‪ 1808‬היה ובה ל‪ ':.‬קהילת גריביי ע' ‪ I‬י העיר ברנה‪ .‬מושב הקזנסיסטןאר‬
‫היה בעיו קיבלנץ ע"נ ויינזס‪ .‬יאחוי הבחור של ו' אבוהם אריעובן כרב ואשי‬
‫הרעתק מרשב הקרנסיסטראו עביו המחיזית וייניס רמרזל לעיר בזן‪ .‬שם כיהו ו'‬
‫אבוהם עד לשנת ‪ 1837‬רבשנה זר פדש ממשותר רבני השני‪ ,‬ו' אהוו מילא את‬

‫מקרמר ‪'.‬‬
‫·שלשלת היוחסיו של משפחת א‪ .‬ניתבת להקבע עד לשנת שלייח‬

‫‪.1575‬‬

‫בזמן זה נצמאה‬

‫המשםחת בנויר הבירה ייגה‪ .‬על חשובי חקח~לח נימבה ו' טבלי ‪.,‬א ממגן לצאי ‪10‬‬
‫דירות‪ ,‬ריד אחרי דןו עד לרצ ‪ /l‬ב‬
‫בשבת ת"ל‬

‫‪( 1670‬‬

‫ראב"ר בפראג‪,‬‬

‫באירופה‬

‫יינה‪,‬‬

‫אשר התפזרו )אחדי הגריש האחריו מיינה‬

‫אויערכך‪,‬‬

‫המזרחית והמערבית‪.‬‬

‫קראקיב‪,‬‬

‫סאטונוב‪,‬‬

‫הררחרב‪,‬‬

‫במזרח‬

‫ברודי‬

‫אירוםה‬

‫יקאליש‪,‬‬

‫כהני מר‪.‬ם‬

‫רבנים‬

‫ובמערב‬

‫איררםה‬

‫כהנן םכני המשפחה כרכבים בוןרמייזא‪ ,‬כונה‪ ,‬וכוכסרוילר )כמדינת הריינום יאלזאם(‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫כמתכונת‬

‫הקןבםיםטראר‬

‫כעיר‬

‫ברנה‪,‬‬

‫נוסד‬

‫קינסיססןאר‬

‫בעיר‬

‫קאםל‬

‫עכור‬

‫מלכית‬

‫יסספליה אשר השתייכה צלרפת תחת שלטיבן של המלר ז'רום אחיו של בפיליאון‪.‬‬
‫ראש· הקונסיסטואר טם היה ישראל יעקבסןן איש הלכרטסט‪ ,‬והוא הציע לר' אכרים‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫רסטםליה‪ .‬יעקבטון ד‪,‬יח םעוניו לרכשר‬

‫לעזןג את בובה ולהיות יב ראטי בממלכת‬

‫אישיית כר' אברהם‪ ,‬הן שמים שו' אברהם היה חתנו של הג"ר דיי זינצהייס‬
‫הקינסםיטואר המרכזי‬

‫בפריס‬

‫הוין לו יחסיס טוביס‬

‫עם‬

‫‪-‬‬

‫יאש‬

‫שר התרבית ןהרפתי ועם‬

‫פקייים גבוהיס כםםטלה הצרסתית‪ ,‬והן משום שר' אברהם שלט בשפות הצרפתית‬
‫והגרמנית‬

‫גם‬

‫יחד‬

‫)צרפתית‬

‫היתה‬

‫הטפה‬

‫הרשמית‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כוסטםליה‪,‬‬

‫בעןד‬

‫שהעם‬

‫דיבר‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למעלה מש ש ים שנה כיהן ו' אבוהם כוב יאב " ד בעוים שינית במחיזית‬
‫אלזאס יהוייניס ‪ -‬בסירבא‪.‬ן קובלאנץ‪ ,‬קולניה‪ ,‬נויביד יבינא‪ ,‬כא ש ו היה בנייב'!"‬
‫‪,‬לדה לי א ש תו ה ש ניה ובקה לבית אוסנהיםי • את בני הבכוו צבי בנימין‪,‬‬
‫מבשיאיו האר ש ונים עם בת חדי גיטל‪-‬גודולה ) בת הגאון ו ' ייסף דדר זינצהיים‬
‫זצ '‪ I‬ל נעמה ‪ I1‬ם "די דוד " על הש" ס ‪ ,‬א ש ר היה אחי אמי ( לא הין לן ילזיס‪.‬‬

‫ימי נעוריו ושנות למוזיו של רצב'א‬
‫וצ " ב בקוא בנעוויו נם בשם היוש וואלף ) עפ '' ' הפסוק " בבימין זאב יטוף "‬

‫‪-‬‬

‫בראשית מ"ט כ " ז ( ולסעמםי חתם בשם זה‪,‬‬
‫את ואשית דוכו בקדש קיבל וצ"ב אצל אביי‪ ,‬אבל עוד בהייתו נעו שלח‬

‫אותו אביו ללמוד אצל הג " ו יהידא לייב קרלבורג בקויפעל‪.‬ו ר' לייב היה תלמיד‬
‫הגאון ו"ב אדלר בססד " מ יאצלו וכש את ידיעותיו הגדילית בתווה ואת הבשק‬
‫למלחמה במהוסי הדת‪ ,‬כשנת ‪ 1817‬בתמבה ו' לייב לוב הואשי של הקהילות‬
‫במדיבת יסטסליה כמסגות הקונסיסטואו‪ ,‬בתוקף תפקיד זה היה על ר ' לייב‬
‫ללחום לע ‪ri‬ים קוובות נגד המתקנים אשו הויסו את ואשם ובמוצו הגדול גבו‬
‫עליהם‪ .‬המתקנים ‪ ,‬חתת הגהלתן '‪ i.:‬ל הלבין‪ ,‬ביסך להכניס ש בווים נדת י ש ראל‪,‬‬
‫כגוך כטו ל יו " ס ש ני ש ל גלייות ועוד " תקוב י ם " מ ס ו ג זה ‪ ,‬אר ו ' ל ייכ בלחם נגדם‬
‫ללא ם ש וות‪,‬‬
‫חמ ס ש נים לדמ ר ‪ i‬יי כ הצעיר אצ ל ר ' לייב כקריפעל‪,‬ר ונוסף לכר וכש‬
‫לעצמו י'יעות גדולות נתנ " ר ובל ש וך הקד ש יכ מ ו " כ ידיעות כל ל ‪,‬ות להכנת למדריו‬
‫בםילוסופיה ובשפות השמיות נאונינרסיטאות מרבורג ונונה‪ ,‬שבים אחדות למד‬
‫גם אצל הגאון ר' יעקב קאפ ל ה ל וי במברגר בווומייזא 'יממנו קיכל ב ש נת תקס " ח‬
‫גרמנית(‪ .‬אולם אחרי התייעצות עם ד‬

‫‪J‬‬

‫זאגל אייגר‪ ,‬רבה של הלכרשטם ) ואח " כ הרב‬

‫הראשי בברןאנשךיייג ( ס י רב ר ' אברהם לקבל את המשרה נקאסל נטענה שעמדתן‬
‫האורטורןקסית החד·משמעית לא מתאימה לרךח הפקידים היהדויס‬

‫‪3‬‬

‫היתה בחו של ו' הירש או ‪ .D‬בחיים יאשתי ירליה לבית לאב‪ .‬לפי מסירת משםחתית היתה‬
‫בתו של די ש ל מד‪ .‬ליפשיץ מנויגי‪,‬ד ייתכן שאמה התחחנה בשניה‬

‫ר ' שלמה ליפשיץ נשבת ‪1795‬‬
‫אמה את ש ם‬

‫‪-‬‬

‫אחרי מותד של‬

‫‪-‬‬

‫עם ר ' היר'ז;‪ .t‬איפנהי ‪ "I‬ם‪ ,‬ואסתר רבקה קנלה ד"' עם‬

‫המשפחה אךפבה י יס‬

‫‪The‬‬

‫‪,Fami1y Auerba ch‬‬
‫‪.‬ן‬

‫נקאסל‪.‬‬

‫עמ'‬

‫) השעות הרב ד " ר מ ש ה אירערכן ‪ .‬ראה הספו‬

‫‪(, 12‬‬

‫ה נ א ן ן ר י" ק ה ל יי כמ ברנר‪ ,‬אב " ד ייומ יי וא ‪ ,‬היה אחד מ גריל י התורה כאשכנז‪ .‬לצער י‬
‫לא צמאת י םפ ו כלשרן‪ ,‬כי כתונ ‪ K‬דרותי ‪ ,‬יתי ל רות ח יי ו‪ .‬הוא ערמ ב מ ר וב ש ל הלכה‬
‫עם‬

‫רי ‪ H‬ע‬

‫ריר " ד‬

‫כ מ ברגר‬

‫כיתב‬

‫יכ‪ K‬רמ י ס‬

‫רכיס‬

‫ב " שןמר‬

‫צ יי ו‬

‫הנאמן ‪"',‬‬

‫כדיי‬

‫צונןייס‬

‫חד"ח ו מ בחביס אחדים אשר כתב לתל מ ןדן צר " ב י'ויערכר‪ .‬באחד ממכתביי הוא כיחב‬
‫) בתאריר ה ' מרחשין‬
‫שנילדתי‬

‫בע ז ה " י‬

‫ג ' ר ' כ'ת (' ‪:‬‬

‫ובתתי שבח‬

‫ה יום יים כ '‬

‫והודי '‬

‫ה ' מרחשיך מ לא ו לי‬

‫ל ד ' שהחייני‬

‫ע "‪n‬‬

‫שנה סירס‬

‫וקיימבי לשנים אלה ואתפלל על‬

‫העתיד שיוסיף לי שביס רכות ללמדר ולהורית את בני חוקיס ומשפטים ויחזק את כוח י‬
‫ללחום מלחמת צמוה נגד המהרסים ומחבליס את כרם ד' צבאות ‪ ,‬ו י איר עיני בתורתו‬
‫הקרושה א"ס " ‪ .‬תאריך לירתו היא‪,‬‬

‫אפוא‪ ,‬ה' חשיו תקמ"ר‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫)‪(1828‬‬

‫היחר הוראה‪ ,‬באוחו זמן ל‪,‬מד רצ"ב שעוריס פר'‪t‬כ'ס ע"מ שיוכל לממן‬

‫את למודיו באוניברסיהס‪ ,‬בשנ;ס ‪ 1831-34‬למד באוניברסיטת מרבורג היסטוריה‬
‫ושפות שמיוח מתון מחסור גדול ואח שעות הלילה הקדיש לחורה‪' ,‬פעם טיפר כר‬

‫במשר חורף אחד למד בלילוח אח מסכת כחובות נחדרו של סנדלר לאזרה של‬
‫עששית וללא הסקה‪,‬‬
‫בחום לימודיו באוניברסיטה חי זמן מה בעיר ביפרונגן ע " י קאסל‪ ,‬שם כיהן‬
‫כרב הקהילה ר ' יעקב ראו בנסון אשר העמדי לרשוחו ' של רצ " ב את ספריתו‬
‫הגדולה ‪ ',‬יש לשער כי ש ס רכש רצ " ב אח בקיאודח הגדולה בספרי רא ש ונים‬
‫ופוסקים נדירים אשר את דעוחיהם ופסקיהם ציטט 'מאותר יותר בהבורוהגדול‬

‫"נחל א'‪-:‬כןל‬

‫‪}.J‬‬

‫בהיוחו במרבורג הוציא לאור בשנת ‪ 1834‬את ""ח ‪ "Festpredigten‬שלו _‬
‫אחד ‪,‬הקבצים הראשונים של דרשות בשפה הגרמניח עם נספהים של תקירוח‬
‫קדמוביות‪ ,‬אשר הוקדש' לרבו ר' לייב קרלבורג‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫ביבתיים יצא שמעו למרתקים בשל דייעוחיו הגדולות ‪ ,‬בחורה וב מ דעים כאתך‬
‫יקהילת הגאן פנחה אלין בנקשה לכהן בה פאר‪ .‬רצ " נ דחה הצעה זן הזית‬

‫ואפשרות גדולה ורתבה יוחר בפתתה לפניו‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫דארמשטט‬

‫בשבת תקצ"ג ) ‪ ( 1833‬בפטר רבה הזקן והנכבד ל‪ ,:‬דארמ' ‪ t‬טט ר' ישראל קלמן‬
‫מנגנכורג ‪ ,‬בשנת השמונים לחדיו‪ .‬היה זה בתחילת תקופת האמנציפציה והךפיר מי ם‬

‫ברארמ ש טט תפשו רב בעל בטהי לתרבוח המודרב ית ' והמוכן ל הכניס שבויים בדת‬
‫ישראל‪ ,‬נעיר הסמוכה מגנצא )מיינץ( הצליחו המתקניס במעלליהם ואסרו 'גל‬
‫לייב אל‪,‬בגר לדרוש כדרר המסורתית המקובלת‪" ,‬צ ריר להסחפק ‪-‬‬
‫רבם הזקן ר '‬
‫‪,‬‬
‫כן טעבו ‪ -‬להיות "בודק ריאות"‪ ,‬הגבאים הוחיקים הודחו ממ';'רותיהם ובמקומם‬
‫בא כראש הקהילה עי‪//‬ד מחלל שבת בפרהסיא אשך מאוחד ירתך התנצר‪ .‬רתך‬

‫חברי יעד הקהילה היו דומרם לן בהשקפותיהם ובהתנהגותם‪,‬‬
‫ברארןנ!ט‪.‬טט ובקהלות של מדיגת שטךקנבןרג הסמוכה היי פני הדבררם '~יג~ם‬

‫במקצת מאשר במגנצא‪ ,‬אמנם בעיר דארמ שטט היתה יד ה מ ת ק נ י ם על העליונה‪,‬‬
‫אר בערי השדה ‪ -‬כמאה במספר ‪ -‬אשר ה שתייכו לרבנוח דארמ שטט‪ ,‬נימבו‬
‫כמעט כל הקהילןת על היהדות החרדית‪ .‬בקהילת פפרבג~‪;:‬טט ע' י י דארמשטט ה יך‬

‫כל חברי הקהילה שונ‪,‬רי שבת‪ ,‬הם נצמדו לדייבים ר' אלכסנדר וולף ור' לייב‬
‫זולצבר אשר נטלו ליריהם אח עניני הרבנות מאז פטירת הרב מבגנבורג‪ ,‬כאשר‬
‫צצה ‪ -‬לאחר פטירת הרב ‪ -‬שאלת בתירתו של רב חדש‪ ,‬דרשו כל הקהילות‬
‫בערי ה‪ ,‬שדה והתרדים בדארמשטט לשלול את זכוח הבתירה מועד הקהילה בעיר‬
‫דארמשטט היוח והוער רצה למנוח רב מתקרם בנגדו לרצון רוב החברים‪ ,‬הם‬
‫םנן לממלשה אשר הב י נה את הלר רוחס ‪ ,‬אבל דר ש ה בכ " ו נח"רה הפש י ת‪.‬‬
‫לא פתות מתשעה‪-‬עשר רבבים הגישו את ' מו'‪.‬מרותם‪ ,‬בין אלה היה גם‬

‫‪5‬‬

‫ראה‬

‫‪Israelit‬‬

‫שבה‬

‫וו‪ X‬מס' ‪,41 ,‬‬

‫בתאריך‬

‫‪,5,10,1812‬‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ההיסטוריוז הידוע ד"ר צונץ מברל‪,‬ז אשר נתמר '''ע המתקנים‪ ,‬אר הקהילדת‬
‫בעיר הדשה התנגדו בחריפות למינוי זה‪ .‬בכיד להוכיח את נוכרליותה פנתה‬

‫הנהלת הקהילה בדארמשטט גם ל"מועמד התיאולוגיה" באוניברסיטת מרבורג‬
‫הרב ד"ר צבי בנימיז אויערבר אשר הספיק לרכוש לו שם בידיעותיו הרבות וע"י‬
‫ה"קובץ דרשות לחגים" שלו‪ .‬ואכז‪ ,‬לבסוף נבחר רצ"ב‪ .‬אנשי הקהילה בדארב‪I‬שטט‬
‫לא בחרו בו בשל ידיעותיו התורניות אלא בשל חואר הדוקטור שלו ; הם קיוו כי‬
‫בעקבות ידיע ותיו הכלליות והשכלתו החילובית יהיה קרוב בדעותיו למתקנים‪ .‬אולם‬
‫חיש מהר בתבדו ותוחלתם נכזבה‪ ,‬לשמהתם ולאושרם של אנשי הקהילות בערי‬

‫‪-‬‬

‫השדה‪ .‬ספרו כי הברוז רוטשילד מפפד"מ תמר מאחורי הקלעים בבחירח הרב‬
‫אויערבר‪,‬‬

‫•‬

‫נירס ‪ 2‬ביבואר ‪ – 1835‬תקצ"ה אוכ‪:‬רה בחירתן של הרצ"נ ע"י מושל המדיבה‬
‫רבד בבד עם בחירתר פוטרר הדייבים וולף וזולצבר‪ .‬ב‪ 6.2.183S -‬קיבל רצ"ב את‬
‫תערדתו הרשמית לכהונת רב ראשי בדארמשטט ובקהילות המחוז ‪'.‬‬
‫מראשית כהינתן י‪ it‬ל רצ"ב‪ ,‬היו היחסיס בינן לבין הקהילה מתוחים‪ .‬עד‬
‫מהרה נוכחך ראשי הקהילה לדעת כי רבם אשר בחח להם היבן אררטיירקסי ומקפיד‬
‫על מצוה קלה כחמררה‪ .‬בתחילה סברו כי התנהגרחר זר של הרב נובעת מתור‬
‫פחד מפגי הקהילות החרדיות בעךי ה'ד‪z‬רה‪ ,‬יהם הבטיחר לן להכפיל את מי~כרךתו‬
‫באם יתנהג כ"רב מתקדם"‪ .‬באשר סירב רצ"ב בתרקף להעבות לתביעותיהם‪ ,‬החלר‬

‫לדררף אותר‪ .‬ההזדמנות הראשונה באה כאשר ב‪,‬קש רצ"ב לשחרר ארתר ‪ -‬מטעמי‬
‫בריאות ‪ -‬מחובתר לדרוש בביהכ"ב מדי שבת בשבתו‪ .‬הגבאים פנר לממשלה‬
‫המחוזית ודרשו '‪.‬הרב יחזרר בו תור שבוע מבק'‪,,‬תו‪ ,‬אחרת יפנו לממשלת מדינת‬
‫הסז ‪.‬בכדי לאלץ את הרב לקיים את החחייבוירתיר‪.‬‬
‫הזרמנות בוספת להסתה בגד הרב כאה בעקבות בקשת הקהילות בעךי ה'‪it‬דה‬

‫אל מרשל המדינה )בשנת ח"ר‬

‫‪( 1840‬‬

‫להעלזת את משכורתר ז‪.‬ל‬

‫הרב ‪'.‬‬

‫ערד‬

‫הקהילה בדארמשטט התבגד בחרקף להעלאח המשכררת על אף ששילם רק שליש‬
‫ההוצאות והמסים‪ ,‬בעוד שקהילרת ערי השדה שלמר שבי שליש‪ .‬ההבמקה לסרובם‬

‫של אבשי ועד הקהילה לא היחה תקציבית‪ ,‬אלא "דעותיר ‪.‬הקיצרביות של הרב‬
‫ופעולותיו התלמדויות ‪" ". …‬יתר על כן‬

‫‪ -‬טענן‬

‫‪ -‬החייס הדתייס בשאךי באותן‬

‫מצב של תרהר ובוהו אשר שרר בתקופח כהונתו של הרב האחרוז ללא כל התקדמות‬
‫רוחבית‪ ,‬והבורות רעם~הארצרת בקהילות ערי הו‪ 'C‬רה אינס ביתניס לתאור ‪". …‬‬
‫האשמות דומוח הגישו אנשי הועד לממשלה כבד בשנת תקצ"ר )‪ (, 1836‬שנה‬
‫אחרי תחילח כהובות של רצ"ב‪ .‬לעומת זאח הופיע ביום ‪ 17.S ,36‬מאמד בעחרז‬
‫הרשמי של הסז אודרת חגיגה שנערכה בביהכ"נ בדארמשטט לרגל הכנסם של‬
‫ישראלים צעירים אחדים בערל המצרות‪ .‬בחגיגה זו נכחר מושל המחוז‪ ,‬פקדיי‬

‫•‬
‫‪. 6‬בנגיד לידיעות אחרות‪ ,‬התאריך הנ"ל הוא הבנין כאשר מוכח מתיי התעזוות הרשמיות‬
‫של ממשלת הסך‪ .‬היו שצרו לומר שצר"ב נבחר לרב כבר כשנת תקצ"ג‬
‫‪:‬טענו כי נכנס לכהונתו רק בשנת חקצ"ז‬

‫‪7‬‬

‫) ‪(, 1837‬‬

‫רצ"ב התחתן שלש שב'ם קיים לכן )תקצ"ז‬

‫) ‪( 1833‬‬

‫ואחריס‬

‫אד'כאמור‪ ,‬התאריד הנ"ל הוא המדויק‪.‬‬

‫‪(1837‬‬

‫עם לאה פרנקל‪ ,‬בחו של הסוחר‬

‫הנככי יצחק·אייזמך פרנקל מויצנהויזן‪ ,‬וככר נולדו לו ‪ 3‬ילדים‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫הממשלה‪ ,‬כמ'יס ואווח'ס וב'ס‪ .‬העחון כחב שהוב מעטס ממשלחהסן '‪Gross‬‬
‫‪ •herzogliche Landesrabbiner‬בשא באוס ביגע ללב יהסכ'ו שאמנס בזמנ'ס‬
‫חקדמינ'ס לא בודעי חג'גית מע'ן און‪ ,‬אבל כ'יס 'ש בהן צווד לחזז ‪,‬ק חאמובה‬
‫יהמדוח הטובות )ללא ספק חרגש' ' זאת רצ " ב ' ע"מ להשח'ק אח עטבוח המחבולל‪,‬ס(‪.‬‬
‫לאחר מבן בהן הרב אח התלמי''ם כעקר' הרח יהם עבי בצירה ברירה יברטחח‪.‬‬
‫כסיף המאמר הכ'ע עירד העחין אח הערכתי המלאה לרב על עכידחי הטיבה‬
‫יבאומו ה'פה‪ ,‬והאש'ס אח המתכולל‪,‬ם על דעזח'הםהמעזרפליח אשר א'בו בוטיח‬
‫לא ל'הדית ילא לבצרית‪ .‬לעימת זאת ראי' הרב לתמ'כה מלאה‪ ,‬להערכה ולאהדח‬
‫כל הבביב'ם יה'שר'ס‪ ,‬זהזא 'זס'ף לקבל גם להבא את שכרי עביר עכידתי הפיר'ה‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ ,‬בחשיבתו בגד האשמית יעד הקה'לה‪ ,‬סתר רצ"ב את כל הטעבזת על חכבסית'ו‬
‫הצד'יות ככ'כיל‪ .‬בחק'רה אשר ב'הל המישל המחיז'‪ ,‬עמד לצדו של הרב יקבע‬

‫כידאית ש"י''עית היעד במצאי מיכחשית בצירה כילטת'! על שאלית'י של חמישל‬
‫בנרון‪ ,‬לא מצאו אנש' היעד כל מענה מלבד שטעבית'הם מכיססות על "היכחיח‬
‫מוסר'ית"‪ .‬המישל המל‪,‬ץ על העלאת משכירתי של הרב בסכים של ‪ 300‬מלור'ב'ס‬
‫יב'קש מהממשלה אושר את משרת הרב כקביעה החת אשך ה'תה עד עכש'ו‬
‫משךה זמנ'ת כלבד‪.‬‬

‫אזלמ פרנט' הקה'לה לא הרפי מהסחית'הם גנד הךב‪ .‬בשנח חק ‪ J‬ייט )‪( 1839‬‬

‫היפ'ע טפרי ;;זל רצ " ב ‪..‬תירת אמת" ‪ -‬ספר למיד 'סדריח הדת הוארמנה בשםה‬
‫הגרמב'ח‪ .‬ה'ה זה ספר ראשין במ'ני אשר הכ'ל את תיכן ה ש קפית חירתני הקדישח‬
‫ןמצוותיה‬

‫בצירה מעינדת‬

‫עביר‬

‫בח י ספך‬

‫יהיריים ‪,‬‬

‫בקציר‬

‫נמרץ‬

‫עופ‪//‬י‬

‫יסדוות‬

‫החניד החדש'ס‪ .‬ניסף על כך ה'ה ספר זה לתיעלת לימד' התירה בש' ל ההיספות‬
‫ההלכח'ית המריבית בי ינתקבל בהתלהבית רכה בכל חיג' החרד'ם ) תור שב'ס‬
‫אחדות היפ'עי ‪ 3‬מהדירית ! ( ‪ .‬אד כה במ'דה שנתקבל הספר כהתלהבית ב'ו‬
‫החרד'ס לדבר ד ‪ /‬כד נתקל בהתנגדית בקרב המתכילל'ס‪ .‬בקירת הר'פה ומעל'בה‬
‫הןפיעה בעתון ‪ /I‬האבאליס הישךאליים" של הרפורמי ך"ר יצחק מוקרס יוסט‪ .‬הלה‬
‫קכע בכקירתי כי דעית'י של הרכ הדארמשטט' זהית לאלי של הרכ ה"יע‬
‫מאולדנבירג )הג"ך שמשון רפאל ה'רש(‪ ,‬ירק ברכר א ‪/1‬ד ראי' היא לשבח ‪-‬‬
‫בעוב ‪ m‬שספרו מבוטס על מקורות המקרא כלב‪.‬ר ומא'דד משמ'ס הוא את החלמוד‬
‫ומפר ‪,‬ש'ו וכן את השו " ע‪ .‬מכ'ון שדעית אלו מ'ושנות הבה וא'נן מתא'מות לרוח‬
‫הזמן המרךרני‪ ,‬הרי שטיג ייפה עשה המחבר בה'‪ :.t‬מיטו את מקורות חז"ל‪- .‬‬

‫מ'יתר להדג'ש כי הטתכלית שטח'ת מספקת ככד' לקבוע שכמעט כל דף ידף‬
‫כ‪ ,‬דפ' הספר מלא כצ'טטית מרבר' חז " ל יהפיסק'ם ועל פ' דכרה"ס הקדיש'ס בנה‬
‫רצ " ב אח סםרי‪,‬‬

‫רצ"כ ענה בחר ' פןת ב " אנאלן " לדבר' הבלע של ד"ר 'ןסט על אף שי'ע‬
‫מראש כ' תגרכתר תגרור שנאה כלפ'ן 'מרצ אנש' קהלתז אשר לא 'סלחן לן על‬
‫פגע"תר בר " ר 'יסט הי'רע‪ .‬הרא העד'ף להג'ב במקוס ש'ש חלןל השם מאשר לדארג‬
‫למבןחחו ולפרנסחן‪ .‬הרב לא הכתסק בתגובתך ושלת את ספרו למשרד התנור‬
‫הממשלתי בבקשה שיאישר ספרן בסםך לימוד מוכר בביה"ס היהודיים‪ .‬רבר‪ .‬זה‬
‫עררר אח חמחס של המשכ'ל'ס יכאשר החר'פר התקםרת'ר ועלביבןת'ר של ד"ר‬
‫'וסט כלפ' רצ"ב כפרט יהאירטרדרקס'ה בכלל‪ ,‬הער'ף רצ"ב שלא להג'ב בעתרנר‬

‫‪24‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫של ר"ר יוסט‪ ,‬ותחת זה עבה לד בחשובה ניצחת בעתון הממשלה הרשמי ‪..‬חסישע‬
‫צייטרבג" )גליון יום ‪ 25.10.1839‬תקצ"ט(‪.‬‬
‫מאז לא בתבו המתבוללים בקהילה מנוח לרב‪ .‬הם רדפוהו והציקו לו על‬
‫כל צעד ושעל וסבלו היה בל"ישוער‪ .‬ע"ף ויגע בקיש הרב ‪ -‬בשיס לב למצבי‬
‫הבריאוחו החלש ‪ -‬לאשר לו כממלא מקומו נקחילות ערי השדח את המלודמ‬
‫הרב ד " ר מאיר נוש"טט‪ .‬הועד סירב דפנה לממשלה ש לא לאשר אח בקשתו של‬
‫הרב‪ ,‬אר לחמהדנם של הגבאים הסכימה הממשלה לבקשה‪ .‬עחה םנה ד‪1‬ועד למז;שלה‬
‫בבקשה לאסור על ד " ר נדישטט לסדר קידושין וכן לאסור עליו להקרא בתואר‬
‫"מירבי"‪ .‬במדיה נימוסית עגה מישל המחוז‪ ,‬ד"ר שטאךק‪ ,‬כי איבנר מןמחה בדבריס‬
‫אלי יוש להשאיר אח ההחלטה בדבר הקידושיך בידי הרב‪ .‬אשר לחואר "וכררבו" ‪-‬‬
‫מאחר וגם הדיין זולצבר נקרא לתורה גתאור זה בתקופת כהונתו של הרג‬
‫מבגבבורג המנוח‪ ,‬הרי שיש לעשות זאת גם בוכקהרו של ד"ר נוישטט‪.‬‬
‫ו‪ I‬ח ‪ t, l1"t‬ן ‪~ QI1d1 fe in Qj ~ fdJ(I‬ו‪ :.‬ן‪ f1‬ז ‪, ~. Q‬זוז ן ‪~ t'('otCI‬ס ~ ‪ I‬ן ‪Wo Si‬‬
‫ןןנ ‪.. d, bt‬נןן · '‪ obt‬זםס ~ח‪ t ,‬יי!כ ‪ i‬פ ןן ‪ ~ ir a‬ס'‪c(tlidJ (tl ~ jColdji‬ו ‪o:um (lu ~ t-r‬‬
‫‪.‬ח ~‪ r ~ m‬ןן ‪ an‬ן‪: Q'lt ~ J‬גג‬

‫~ ‪~ t‬נ'~ ‪'~ t ~ in‬ח! ‪ €Sd)eiu' f‬ן ‪'meib ~ (I1(I ~ jtbf‬‬

‫• ‪ g‬ז‪ t ~It‬ן‪g j‬‬

‫~ ‪ t‬ש ן‪1‬ן ‪ t'infd)o.ft[{cl)t‬זו ‪ I ~ ~ II g iI‬ןן‪t‬נ‪i‬ו ‪:( at1fll‬ז ‪ uc 1)1' 1 (5 ..‬זפ‬

‫= ~ ‪~ it b~ d rn‬ס‪ ~,‬ח ‪ 1,‬ן ‪ ~ i‬ו ‪ allb ti fid‬ז ‪ r!~ i!) ~ r 'c‬ן‪ ;r: .‬ןן ‪fdJnft~•• iff; bt1‬‬
‫•‪ I‬ן ‪ QUClt j.'inf‬ח ‪ (jompa!-l!iC‬זזן" ‪[rn, 111,'1111 t-‬ה ‪ ~ II I‬ן‪ inlll1( ~ – gtb ~ I‬וט‬
‫‪( (Mlfd:o.ftt1fub :‬ן ‪! UIUI1 9 fU ~' r~ i1‬ז ~~ז ( ‪~ fl .. in‬ן ‪:,, innfi: tt ~ ile CiI‬ט ‪<S‬‬
‫‪ :‬ן‪; O~ I‬פ נ ‪ l1tC ed;oulb‬נ‪r‬נ!'‪1'f !.‬ן ח ‪ l:‬ן ן& 'ן '‪) i ,‬ן ‪ i' ~ :i)ot1‬טן ‪ !1 !!~!!(b"ll‬ח ‪rU‬‬
‫‪ irpi .. l";iu!i f:~ ,‬נ‪ gt ~ i .. r 'l‬ן‪ fc‬שטר עס א ‪ f‬ן‪mtl‬‬
‫• ‪on‬ט ‪. m'l: .‬וז‪i( Q)II‬ז‪ . -‬ןץ ‪ "N .‬ת סט ‪d c:ni!ic‬ן‪d ,brf‬ן ‪3‬‬
‫(~ ! &"‬
‫‪~ 6tn,‬ג‪ ; 11 1‬ו ‪. tt ~ alttl‬ן ‪~ ): mlln9(I‬ן‪d afl ~ untcl·I‬ו‪ ~( tr‬ן ‪ CI‬ן‪mfinflba ftf id‬‬
‫‪ tG,‬ן‪ ..rbitn 1‬ש ‪! r4‬כ ‪ ftc‬ז ‪ bit . .pa‬ן‪ I‬נ‪ mr~ l(f‬נ‪ trpf(i<btt mid) , ~i‬ס ‪unb‬‬
‫‪ I.:n 61I"'{1t ' j& ~ r!im ab :‬ן‪t o.b l‬י ‪ t-,'r rrl‬ו ‪o~ tr !1o.tt 1-rff,'n .'">'10 101‬‬
‫‪,‬ן‪eltgtt'tl‬‬
‫‪, tich V.. "/0‬ןו‪d la,‬ן ‪ tl:~~ [re i‬ן! ‪ lmu btt!t‬ש "‪:. : t‬ןח 'וןן;‬
‫‪ crB ~ bt,‬ש ~ ‪t i‬נ )‪ .‬ןן ‪ r~ i‬ן‪ ni!c :‬ס‪ .:‬ן ן‪ lor1‬ן )‪ uitalG (tG t.-arr Qlld‬ן‪t't ~ jt ,‬‬
‫‪ t .‬ז ‪ lt‬ז'‪ bur ~ f‬ז‪ I‬ןח ‪ i ~ i, fCU‬ן‪ It.- .. :‬ן ‪ Jt<1pital clltjta‬ן‪ ait‬ןן ‪t.-a ~ 12dlCi.t.-e‬‬
‫‪d ttt,‬נ ‪ crpf!'i‬ס ‪d‬ו ‪ d) bin i‬ן ‪, 'XI‬ן ‪i~ rt·rI‬ין ‪ d;t‬ן‪II‬ח ‪ b g.c‬ןנ ‪ cttc‬פ ‪ l1 Gib‬ז ‪ idj‬ן‬
‫‪o‬‬

‫‪P‬‬

‫" ‪0‬‬

‫•‪J67‬‬

‫"‬

‫יר‬

‫‪ utt""gcn ,‬ם~‪a‬‬

‫‪: pital‬ז‪J‬ר‪.‬‬

‫‪••• bQG‬‬

‫תצלים מתיז הפרק הדו כדיברה השמינית‬
‫מהדורה‬

‫ראשונה‬

‫) ‪(, 1839‬‬
‫ריבית‬

‫עמ'‬

‫ובשטר‬

‫‪.165‬‬

‫‪-‬‬

‫הקטע‬

‫‪ I('Iuf‬ז~נ‪d n‬נ‪ a‬ת‬
‫"לא תגזל'!‪,‬‬
‫דו‬

‫אביסןר‬

‫עסקא‪,‬‬

‫בד בבד עם סבלן הרב בדארמ‪':‬טט ובה במיהר שהכגידו על'ו גבאי הקהילה‬
‫שם‪ ,‬גדל כבודו של רצ " ב בעיב' הקה'לות בערי השדה הוך נקשרו אליו בעבוחיח‬
‫אהנה‪ ,‬בראה ש'עיברה זן היא ‪ t.'X‬ר בחבה לי את הכח לסבול אח הרריפות הבלחי‬
‫פוסקות על אף מצב בריארתו החלש‪ .‬ידיעותיו לומדנותו הגדולה וכחד ובקיאיחו‬
‫בכל שחסי המדעים מא'דר‪ ,‬שמעו כדרשן ונאום מצויו' ווברוצ החזק בלמחמתו‬
‫על קדש' ישראל םירסמו את שמו ברחבי גרמנהי ומחוהצ לה בעולם ההידוי‪.‬‬
‫באותה תקופה גם פעל רבןת למען יסוג ארץ"ישראל וגשנת תרי"א הוא נימנה‬
‫בין גנאי הפקוא " ס‬

‫בגרמניה ‪, 0‬‬

‫)ז‪(]83‬‬

‫‪,‬ןו"ל חוברת בוספת בשם ‪;,‬דרשות בבי‪,‬ןכ"נ ביארמשטט"‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫בשבת תקצ ‪ I/‬ז‬

‫‪9‬‬

‫בתפקיי גבאי פקו"א שמשו לאחו מכן גם בבי הרב ד"ו אביעזרי זליג ‪ N‬ייערכך‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫‪ .‬בלונדוז בפטו בחדש אוקטןבר תו " כ‬

‫)‪( 1842‬‬

‫הוב שלמה היושל )בבן של‬

‫•‬

‫"‬

‫צבי הירש לןיו‪ ,‬אב"ר ברליו(‪ ,‬רבה הראשי של אנגליה‪ ,‬בפבראור חר"ג ) ‪( 1843‬‬
‫הוצע מכוו לבהונח הרב הואשי ןשלשה'עשו ובנים הגישן אח מןעמדותם ‪, 10‬‬
‫תשעה מהם נדחו מחחילה‪ ,‬ואובעת הנותוים שבאו בחשבוו‬

‫היו ‪:‬‬

‫הרב ד"ו נתז מוקוס אדלו‪ – .‬ובה הואשי של הנובו‬
‫הוב ד"ו צבי בנימיו אויערבר‬

‫‪-‬‬

‫ובה הואשי ‪.‬של דארמשטט‬

‫הוב ד " ו צבי היושפלד ‪ -‬רכה הואשי של וול ש טייז‬
‫הוב שמשוז ואפל הישר ‪ -‬ובה הוא ש י של עמדיז‬
‫הבחירות נערכו רק בדצמבר תר " ר ) ‪ ( 1844‬ולבסוף נבחר הוכ ד " ו נחו מוקוס‬
‫אדלו אשו היו לו קשרים משפחתיים ברבנות ·הראשית באנגליה ונתמר ע"י‬
‫המלכה‪ ,‬אעפ''' שלרב ד ‪ !l‬ר הירשפלד היי תומכים רביס ‪ -‬ככל חוגי הבוחרים‪ .‬רצ~יב‬
‫אויעובר חזו בו ממועמדותו לפני הבחיוה הסופית ‪ ",‬כנואה לאחר שהתברר לו‬
‫שאיז לו סיכויים להיבחר‪.‬‬
‫כר בשאו רצ"ב בדארמשטט‪ ,‬לא ידוע אם שמעו גבאי הקהילה בדאומשטט‬
‫אודות העובדה הנכבדה שובם היה ביו המעומ‪· ,‬ם לרבנות הראשית באבגל‪,‬הי בכל‬
‫אופו ‪ ,‬לא עשה הדבו כל רי ש ם אגלם והם לא ייתרי על שום אמצעי הרזדמבוןן זכי‬
‫להפטו ממני‪.‬‬
‫יהנה ארע םקוה אשר סיכז את מעמדו של הרב‪ .‬הדבו היה בליל יים הכפורים‬
‫תר"ה‪ ,‬על רקע המבהג הבפוץ בכל קהלוח ישראל אשו בעת אמירת "כל נדרי"‬
‫עומדדם משגד צדי החזן רג הקהילה ואחד מזקני העדה‪ .‬נאסר היה הדייו ר'‬

‫אלכסנדו יזלף ‪U‬דייו בחיים היה הוא ניצב לציזו של "חזו במקביל לרב ולאחר‬
‫פטירתו דר ש ד ' אפרים בבדהיים הנכבד למלא תפקיד ח ש וב זה‪ .‬הגבאים סובו‬
‫ועדמו בחוקף על כר שאדס בשם חיים )ול‪,‬גמו( וולפסקלו יהיה ש ןתפו של הדב‬

‫בעת אמיות " כל נדוי"‪ ,‬אר דצ " ב התנגד משום שוולםסקיל ה'ה מחלל שבת‬
‫בפרהסיא‪ .‬לווע המזל‪ ,‬איחו ד' אפוים בבדהיים לבוא לביהכ " ב ומד יולפסקיל‬
‫תפס את מקומו לצידי של החזז‪ .‬לאחר יוה"כ התלינז ר"א בבדהייס אצל השלטונות‬
‫המחוזיים וכאשר פנו הללו להבהלת הקהילה בבקשה לנקוס עמדה בעביו‪ ,‬האשימו‬
‫ראשי הקהילה את ךצ"ב בהתנהגןת "הדומה לאמצעי האינקירזיצהי"‪ .‬השלטןנות‬
‫המחזזיים העבירן את הענין למינ י סטר יהלה קבע שאמנם אין הכךח שתפקיר זה‬
‫מהאלברשטט‬
‫‪,‬‬

‫וחתנך הרב ד " ר אליעזר לאב מאלטןנה‪.‬‬

‫)מרןכי‬

‫אליאב ;‬

‫א‪.‬הבת ציין‬

‫ואגשי ו‪ " " ,,‬ת"א תשל"א(‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫במכרז‬

‫פורטן‬

‫‪22‬‬

‫תנאים‪,‬‬

‫ןנזכיר‬

‫אחרים‬

‫מהם ‪:‬‬

‫כסעיף‬

‫‪3‬‬

‫נאמר שהמיעמר‬

‫כיהן כרב‬

‫יא~ " ד כקהילה לפחות ‪ 6‬חדשים לפגי פטירת הרב טלמה הירשל‪ .‬המןעמד צריד להיות‬
‫בעל יכולת לגאים‪ ,‬יאם נבחר‬

‫‪-‬‬

‫עליו לנאום כשפה האנגלית כמלאת שנתיים לבחירתן‪.‬‬

‫בסיעף ‪ 4‬נמאר כי על המןעמד להגיש המלצות מרכנים רשאיים ןאחרים על רכזת‬
‫הכשרתו כרב‪ .‬חנאי פקורם הוא שי רוע י ם‬
‫והחדשים‬

‫כ (!‬

‫לן ציירותיהם של הקלם י ‪j‬כןנים הותיקים‬

‫בסוף לכר לעיי לטלוט באחדות מהשפית האירופיות המיררגיות‪.‬‬

‫‪ 11‬הפרטים הג ‪".‬ל נלקחן ממאמרו של מר הייבריך אייזמן מפפר " מ ‪:‬שמשון רפאל הירש‬

‫ומועמדתו לרבבות הראשית באנגליה בשנת ‪•1844‬‬

‫‪26‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יההי ברייו סל אחר הזקנים ‪ ,‬אך ככל אופן על אדם זה להייח איש דחי הבחלט‪.‬‬
‫הגבאים יצאו מכליהם‪ .‬הם פנו לממ ש לה בעלילה המגוחכח שאמירת "כל נדרי"‬
‫פוטרת את ' היהוריס מלקייס את הבטחיתהים‪ ,‬זהמיביסטר ההסי הזמין את ךצ ‪ f1‬ב‬
‫וררש ממנו לבטל אח אמירח "כל נררי"‪ .‬בגא‪ m‬מוסריח השיב רצ"כ כי האו‬
‫הרב רלא המיניסטר‪ ,‬והיא ‪ -‬הרב‪ ,‬יקייס את אמירת "כל נררי" כמנהג ההידויס‬
‫דמורי רורות אף אם חמיניסטר יתבע אותו דלין‪.‬‬
‫' ‪ ,‬בליל יו " כ התפלל הרב כ ש ליח"צבור מכיון שלא רצה לסכן אח הש " ץ חקבעו‬
‫אשר היה מטפול בבנ י ם‪ .‬ומאנם‪ ,‬לאחר החגים נחבע הרב ידלן על שעכר על צו‬
‫המיניסטר ‪ ,‬אן בנקל הצליח להוכיח שהפקרוה היתח בלחי חוקיח ‪".‬‬
‫בליל יו " כ אחר העזו שונאי הרב לערון סעוהד גרולה במלון הנוצרי על מנת‬
‫להכעיס את הרב‪ ,‬ומספרים שכל המשתתפים בסעורה מתו באזתח השנה‪.‬‬
‫למרות כל זאת לא פסקו ההתקםות על הרב והיחס בינו לבין לגבאים הורע‬
‫ייתר ויותר‪ .‬הם ניסו להרגיזו ולה ק ניטו בכל האמצעים אשר היה בהם כרי להביא‬
‫להתפטרותו‪ ' .‬הםמינו לקהילה מורה ‪ ,‬אשר בעבר סבל מאד מהגבאים ועשכיו שעה‬
‫עדמם‪ .‬רי אחת גנכר הרב‪ .‬כמו " כ מונה לימים הנוארים של שנח תרט " ו )‪( 1855‬‬
‫כחזז'"משבה אי ש א ש ר פוטר ע יי י רצ ‪I‬ו ב נשל האשמות מיסרדית‪.‬‬
‫סבלו של הרב גרל יותר ויותר‪ ,‬אולם הגבאים לא הסחפקו בפעולוח אשר‬
‫היו ' עלולות לחתור תחת סמכותו של הרב בקהילה‪ ,‬ולא בחלו בכל ררך שהיא‬
‫בכרי להגותו מהמסילה‪ .‬הם פנו פעם נוספת לממסלה והפעם האשימ‪ m‬ו כי האו‬
‫מטרר‪ ,‬בנגור לחוק‪ ,‬את התופות הרתיות לפגי הנשאוין האורחיים‪ ,‬וכמו"כז אינו‬
‫פועל כחוק בבחינוח המורים‪ .‬ובכדי להסלים אח העלילה‪ ,‬חשריו את ההאשמוח‬
‫והקטרוגים כלפי ספרו החנוכי של הרב " תורת אמח " א ש ר הופיע ב ש נת חקי " ט‬
‫) ‪ ( 1839‬ואו ש ר בו מ נו ע " י הממשלה והופץ ברוב בחיח " ס הדחיםי‪ .‬נוסף לנימוקים‬
‫הישנים ‪ ,‬הוסיפר אח בקורחו של הרב חרפורמי ד"ר שטיין מפפד " מ אשר עטז‬
‫שרצ"ב העתיק אח רוב ספרו מספרי חנרן נוצריי‪.‬ם ‪! ..‬נוכח טענרח מגוחכוח אלר‬
‫בדק משרר החנוך של‪ ,‬הממשלה ההסיח אח הרבר באופז יסו'י והגיע למסקנה‬
‫הברורה שהאשמות אלו בשקר יסודן‪ m ,‬ספר אושר חמרש כספר בר"תעולת ‪,‬לבחי‬
‫הספר‪ " .‬יחד עם זאת ביקש המיניסטר את רצ"כ לחורת אח דעחו והרב השיכ כי‬
‫אינו מתפעל ראינר מתפלא על ההא ש מרת התמרייות בירעז כי מטרה אחח להן ‪-‬‬
‫לאלצו להתפטר‪ .‬הגבאים מאתרננים על המצב הדתי הגרעו‪ ,‬בערו השם מנסים‬
‫לטכל בכל הזדמנרת את תקנותיו הליטורגירת ‪ m‬חינרכיוח‪ .‬המצב המצאירתי הוא‬
‫כי 'כל הגבאיס אינס באים לביהכ " נ רילריהס לא משתתפים בלמורי הקדש‪ ,‬כמעט‬
‫•‬

‫•‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪ 12‬כשתב חר '' '‬

‫) ‪(1844‬‬

‫התקדדמה אטיםת הרבניס הליברליים כבראונשייייג וכתים האסיפה‬

‫­ פורסמן " הפרןטןקלוים ובהם ' ה ‪ ri‬לטות הא‪ C‬יפה‪ .‬בחדוש אזר א ן תר"ה םורססה סמגס"'‬

‫' טדום "חורח הקנאות "‬

‫‪ -‬מחאותיהם של ‪ 116‬מרבבי אירוטה גנד המלטוח האטיפה‪.‬‬

‫בין החתיסים על המ חאןת חיח גס ת א ב אויערכן‪.‬‬

‫נתאריך ‪ 21.4.1848‬מגי ראשי קהילת רארשמםס אל רצ " ב בדרדשה להכיד בכל ההחלטות‬

‫של אסימת בראוגשןיייג ולבצען בקהילה‪ .‬רצ " ב עבה להנהלת הקהילה כמכתב מפודט‬
‫זוחה בתוקף את ררבן של הדריושת‪ ) .‬לע כך רחא בממאר אזורת "תררת הקנארת"(‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כל ‪ ,‬הגבאים מחללי שבת ייי " ט בפוהטיא הופוגט בעל הה ש פעה המיובית בקהילה‬
‫לא גתן למיל את בגיי‪ .‬לעימת זאת לא השמיעי קהלית עוי השיה ‪ -‬המי~ית‬
‫כחשע עשיויית מכל החבוי‪ O‬כובגיח יאומ ש ט‪t‬ו ‪ -‬אף תליגה גגח כמשך ‪23‬‬
‫שגית כהיגחי כוכ‪ .‬לאיו עיכדיח אלי לא הייה ק ש ה לגחש יכ אין הגבאים ותיפ‬
‫אלא ‪ ,‬כפטיוי '‪ !t‬ל ובם יכהחרמח כל ערכי היהדיח החייכיח בקהילה‪.‬‬
‫על אף ת ש יכה זי ירחטי החייבי של מיגיטטו החגיך לוצ " כ ‪ ,‬לא היופי גבאי‬
‫הקהיל‪.‬ה מהטחםת הממישכח‪ .‬במכתבם מתאויר ‪ – 30.3.1857‬חוי " ז ‪ ,‬וד ש י במפישו‬
‫"כי יואיל המיגיטטו לשחוום מוב‪ O‬אשר איגי ואוי למשרחי‪ ,‬עדו לפגי חג הפטח"‪.‬‬
‫הדבו'‪ O‬הגיעי לירי כך שאחד הפקיידם הגביה'‪ O‬במב‪/‬שלה פגה ל‪i‬ו יי ב ישאלי ‪:‬‬
‫"היות יתיקפים את ככ ' ללא הרף‪ ,‬היית' מייעץ לכב' להחפטר 'מרציגו הטוב!‬
‫ומדוע לא יעשה זאת ו ~" תשובת הרב היתה ‪" :‬ברצין הייתי עןשה זאת‪ ,‬רום‬
‫מעלתי‪ ,‬כאם הייתי ידוע שאייעובך אחר יעמיד תחתי יימשיך במלהמתי למעי‬

‫‬

‫קרשינן הנעלים "‪!,‬‬

‫לכטיף התייאש רצ " כ ואחר עבידח ‪'!:‬דק ל‪ 23 ,.‬שגה מחיר עמ ל ייטורים‬
‫עזב אח רבגות דארמשטם‪ .‬היא אמנם גיצח‪ ,‬אך לא היכה בגפשי‪ .‬החפטריתו גרמה‬
‫לצער יכאב לחויים בדאימ ש טט ובערי ה ש דה "‪ .‬האר עבו לפרגקפירט·דמיין‬
‫' יביהל ש ם איוח חיים פרטי כ שש ש נים ) תרי " זת‪-‬וכ " ג ‪ ( 1857-1863 ,‬כ ש היא‬
‫עיסק בלמיד תיהר עובהדו מעדיח‪ .‬נם כ שניתיי הק ש ות בדארמ ש טם‪ ,‬עח היה‬
‫עליי ללחום ללא הרף מלחמח ד מצא זמן יטפייק לעבדותו חורגיות ומז ‪.‬יית‬
‫בכחבי עח ועתוגים כמו "ש ומו ציי ‪ I‬הנאמן " )א‪:‬ור "' ל ביזמחי של הגר '' ' עםלינגר‬
‫ז"ל(‬

‫י· ‪Allgemeine Klrchenzeilung‬‬

‫‪, 13‬בספר הזכות הנשמות ‪ ,‬של ק" ‪ j;I‬ביבליס‬

‫א ש ר הופעי ביארמשטט‪,‬‬

‫)אינ‪/‬ך‪3‬ס‪( 1‬‬

‫מצייה תפילח‬

‫זי ‪:‬‬

‫יזכרר ‪- ac .‬ל '‪I‬ים ‪ M‬ת נשמת "'יביבר ומרנו הנךו‪ M‬הנרול טר"ח רי צב"י בנ"זיונ ד‪'M‬ערבו כד‬

‫'‪.‬‬

‫ףמ'ה רי ‪M‬כרהם‪ ,‬הר ה'ה ערובי וז‪ .‬כל ‪ "I‬ל הנילה והרבי'ן תדרה כרכים "כובכתי ‪L‬י‪i‬ל‬
‫· דהו"ח‬

‫ב‪j‬כ'"‪i‬‬

‫םנ ‪..‬‬

‫‪ M,‬ר‪:‬דנ=ם וה‪ M‬ל‪:‬עשר‪ C‬רם ‪,‬יירר יערמ~' התורה הולעה ‪= II‬ינ'‪ :‬יקירם סםםס‬

‫‪ C‬ןי'ח ‪!' .‬וסם יל ‪ 'I‬יה ל‪ M‬דנוב ג'יסיי זנפו''ם' הנה ילמר רליידם את בנ' עדפ ר םפ'ים'‬
‫גכביד ט ו ן ר‪ t:4‬ו ציהיא לדאר זה' ה "ומרה רר~· האםנ‪ :":‬ליליי ‪p‬ה'וכיףב‪ ,‬ם~ "ביות‬

‫ב ‪' ..‬ב‪" ,‬ץר פכפרי ‪ .‬כהן‪:‬בת ר'ב בתף‪ ,‬תלהם מהתפ‬

‫"כהר"!ב על היפלה‪ ,‬ייוו לם‪,‬ף י‪r.P‬‬
‫ר ' ‪c‬כפר "בהופה"‪ ,‬וחאווו וכ‪.‬כ~ר ‪ cm‬לי‪ M‬ל‪ p‬שות‬

‫בפ ‪,‬טזו על ספו ‪n‬ההב'יי' ש‪M‬ר גש‪M‬‬

‫ב‪v‬נם כשנים ‪",‬רז‪ . :‬רנם יהק~לת;ר ת~' יבכל~‪C‬‬

‫ה~ה סנייק ר‪M‬ר תררתר‬

‫דב‪ I‬י שות‬

‫‪,‬בת‪,‬הכית ‪,‬היה ‪..‬כל כבי על כ' בפל קטרת ר ‪"M‬ב‪.o‬ד עטר‪ ;:‬ב'~ ש ‪, i‬לן ל ‪,p‬לרז; כ‪I‬ים ‪o‬םז‬

‫אל‪ ,‬רל תרלייכ לפ'קו ‪ .‬ייזכרדת ‪..‬ל' לדפבה ותהא ;תוכסר צרררה צבורר ההייפ ע‪D‬‬
‫צהר"ק~ם שכג"‪r‬נ‬

‫ראש‬

‫אסך‪.‬‬

‫מתרך תפילה זי בוכרים ההערצה והכביד אסר רחשר הקהילות לצר " ב והחסרין אשי‬
‫הררגש עם הסתלקותו‪ .‬יצריין כי רצ"ב נפטר ‪ 15‬שנה לאחר שועב את דארמזסטט ורשומר‬
‫עדיין‬

‫ניכר‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פרגקפורט‬

‫‪o‬‬

‫דמיי‪1‬‬

‫שבוחיר בפפד"מ היר קשרת מאד מבחיבה כלכליח‪ ,‬אר מאיןד בחבר לו סיןןכק‬

‫נפשי רב‪ ,‬עקב בישלרר ממשרוח החקשה לפרנס אח משפחחו ררק הרדרת לחרירצהת‬

‫של אשחר לאה הצליח להחויק מעמד ‪ ",‬לעומח קישיי הנשמיםי היו שנרת ישינחו‬
‫בפפד"מ שנרח ו‪m‬ר עבורי מבחינה ררחניח‪ ,‬בעי‪ ,‬וי ה‪:‬רי סיפק בידו לכחרב אח‬
‫ספריי החירניים ישמר התפרםם בגרמנ‪:‬רי רמחצרה לה כאחד מנרילי החירה בחרי‪,‬‬

‫הרא ניהל חל‪,‬פת מכחבש ~ם גחלי מורח איריעה כר' אליהו חיםי " מייזל מלורו'‪,‬‬
‫ר' רפאל ‪ .‬בחן‪:,‬נטע רביניבי~' יעי‪,‬ד דבברי חירה רבביגע לכעיות שעמדר ‪,‬או על‬
‫ענייו ' היא המנתב אשר נשלח לרצ'~ב ע ‪ II‬י הג"ר אל'הן חי ‪ 'J‬ם מייזל בהירתו‬
‫הפרק· מ' ‪,‬‬
‫בעיר ממל יהג"ר ישראל סאלנטר אשר שהה אף היא בממל‪ ,‬המוכיח על מעמדר‬
‫של רצ"ב בעילם החירני ‪:‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫בעז"ה‪ .‬ירם ה' יאר שבט‪ ,‬מעמעל‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כביד ידיד ה' יידיד‬

‫נפשי חביבי‬

‫הרב המאיה"ג המפירסם לגארו‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫חריף יבקי סיני יעיקר הרים ה"ר מ' צבי בנימיו נר"י איי ‪,‬ער‪ ,‬באד‪,‬‬
‫'‬

‫אחד"ש ישלי' תירתי באהבה‪,‬‬
‫הנה שניע ני כתנתי לכת"ר על ארית העניו המדיבר ביניני מכבר‪,‬‬

‫עתה באתי בשביל דבר חדש‪ ,‬אשר לפי ראית עיני ימצא הד ‪ :i‬ר הזה‬
‫' ‪..‬‬
‫חו בעיני ‪~ ,‬ת"ר ואיחל כי ימלא מבוקשי‪ ,‬יהיא כי ידיד ה " הרב הגאיו‬
‫ישראל סאלאנטער שי' אשר מישבי כעת בפה מע)בעל‪ ,‬הנה רציני‬
‫מ'‬
‫•‬

‫‪.‬‬

‫להיציא בכל שביע עלים מלאים ברכת ד' ילחלקם ' בישראל‪ ,‬בהעלים‬
‫האלי‬

‫יביאי‬

‫שאלות‬

‫יתשיבות‬

‫‪,‬‬

‫מגאינים‬

‫חקירית בכללי הדינים‪ ,‬חידישים‬

‫בהלכית‪,‬‬

‫גמורים‪ , ,‬פלפולים‬

‫יביאירים בהלכה יהגדה ‪; ,‬מקראי‬

‫קידש‪ ,‬גם מליצית ישירי מיסר להלהיב לבבית הח ‪,‬פצים לרבקה בד‪'.‬‬
‫ייבקש‬

‫הרב הגאיו‬

‫הנ"ל‬

‫מאתי‬

‫)יעו‬

‫כי אינני‬

‫מכיר את כת"ר פנים‬

‫בפנים( כי אביא אנכי בחריקי לבקש מאת כת"ר כי יתו גם היא ידן‬

‫עמדי‬

‫בשלחו‬

‫אלי'‬

‫איזה‬

‫גרגרים‬

‫מחידישיי ‪ ,‬היקרים‬

‫•‬

‫אי ‪,‬מפלפןלים‬

‫ןשאלית יתשיבית‪ ,‬יבןאן נא דברי האדוו מעכת"ר ייעבדי עטרה‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫נדרשתי לבקשת הרב הגאיו ' הנ"ל יהנה מעתיר פני כת"ר בזה‪ ,‬ןאיחל‬
‫כי כבידי בטיבו ימלא בקשתן‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ידירי‬

‫הנאמו‬

‫קשך‪ ' ,‬באהבתי‬

‫בלב‬

‫ינפש‬

‫מתכבד בכבירי אל" חיים מייזל‬

‫‪,‬‬

‫‪ 14‬בתקיסה זי השיא אח ‪ .3‬ילדיי‬

‫ר)"דיליס ‪:‬‬

‫בתי רחל נישאה לזאב פרנקל מהעיר וכיבכן‬

‫)בםב היה העסקו הגדול הייעץ המסחרי אבי‪ P‬זרי םרבקל ונכדס היה פרופ' אברהם הלןי‬
‫פרנקל מר‪ K..‬ןניברסיסה הוברית כירןלשים(‪ ,‬בתן טובי נ‪ 1‬שאה‬

‫י‪. p‬‬

‫גובבהייס וכמפרמ‪,‬‬

‫יבתו חנה נישאה לרב ד"ר אליזער לאב באייכנהויזן )אח"כ רב באלמןנה(‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם אנכי ד"ש כבוד הרב הגאוו כוי ‪ .‬כוי צבי בנימין נרייו יהי די עמו‬

‫ויעל‪ ,‬נפשי בשאלתי על דברי כבוד ידידי הרב הגאון הנ"ל ובטובו‬
‫כי‬

‫אבטח‬

‫בקשתי‬

‫ימלא‬

‫כת"ר 'וישלח‬

‫דו"ש‬

‫הנעימים ואגשם עטרה לראשי בעהייי‪,‬‬

‫אלי ' בהקדם‬

‫' ‪,‬‬

‫מדבריו‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫דוייש ישראל מסלאנט מכונה ליפקין‬
‫'‬
‫'‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫" "‬

‫‪ .‬נ‪'J",..‬ה"( ‪ '' '/‬ז‪''"'~fI l‬‬

‫‪~ .‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪t‬‬

‫‪,‬‬

‫‪. J‬‬

‫‪"' t"""''''''''''''1$I "'"" "" '(9‬כ‪z‬ז‪r‬‬
‫•‬

‫ג@ ‪''''"''~ l.,‬‬
‫~‪(lJd …,,,, ")('!,,,‬ץ~‪~ ..I,&,," ciY ''';'';-/‬‬

‫‪1-1_~;:(" ,.‬‬

‫‪, ", ..‬‬

‫‪1‬נ!""‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,M,,‬‬

‫‪, ….‬‬

‫שם • ‪ ""-"1‬נ‪!:‬‬

‫‪_, ( ,:U‬ו‪,-‬‬

‫"""‬

‫‪!f‬י‪ .‬ן ר ‪ Jl‬י‪c:..‬‬
‫~‪,. . .‬‬
‫‪l‬‬
‫'‬

‫"' )‪1:‬‬

‫ס‪):‬ו‪'~ ';o‬י‪L ,',Jj" ,>JI'"ilf">'1 V‬‬

‫‪Ir‬‬
‫'‬
‫@‪I‬‬
‫‪.J.Ir ~ <;j""",,,,‬‬
‫'‪,""!N.ZJ,.J.r.J‬‬

‫‪.l‬‬

‫‪"…r‬‬

‫* ר' ‪Y JI‬ז‪L J. -r‬‬

‫'' <''''‪U",1.'-‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪v‬‬
‫י''‬
‫""‪q‬י‪;:‬י‬
‫ן‪<JM!ff r.,‬‬
‫'‪' C.J."iV‬ו‪!:.‬ו ;ן‪r‬ן ‪.. IVII .· ' ….‬ן‪.. .,..,.‬י‪',"',‬ו י ‪I‬‬
‫• ‪; ~ Ah>f‬ו‪,‬כ ‪.‬ן‪G,‬פ‪(.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ <!!J‬זך‪,‬ו ‪,~ I‬‬
‫?‬
‫'‪ .IW,I‬ו‪,…‬י'‬
‫'‪~~ Gf. . ,, ~• J J‬‬
‫‪ J,., f { ,‬ו‪ ,"r.‬נ;~‪I,;),,‬ת‪- fJ.‬ג • ‪» '"p:J‬י‪ P‬ו<נ‪' "("/ I 01' IP [,I/‬כ‪.‬‬
‫!‬
‫י‪:‬כ י ‪.,‬ו‪.J… "}Io I‬‬
‫'‪(0‬‬
‫ף ‪~.‬‬
‫~ ‪…‬‬
‫וו'‪, ':‬‬
‫‪~ .-, -‬‬

‫' ‪11‬‬

‫' ·‬

‫‪iiI‬‬

‫"‪· 1‬ן·~ ·'‬

‫‪/f‬‬

‫‪1‬‬

‫‪J‬‬

‫'‪)1'J‬‬

‫‪I‬‬

‫‪? ……‬‬

‫‪iX‬‬

‫‪'J‬‬

‫'‪111‬‬

‫'‪I‬‬

‫!‪rI‬ן‪/II""A‬‬

‫ז‪1 .‬‬

‫' ‪.‬‬

‫‪.1'!AJIr"U‬תו ‪~' (;..' /"' i/.IY‬פ‪ 1I‬יכ ‪",,‬ו! ‪r‬ן ‪,‬ו‪,,‬ה ן ‪ I‬ן~‪, k 111·,. l .,.‬ן י")‪(',-‬ו ‪: JJb.!' .. , ,.. "J-V-‬נ‪.‬י‪:‬‬
‫י_"‪,‬‬
‫ז‪"' ."'tV ;:‬שן‬
‫‪t.‬‬

‫‪.,(J‬ן‪"*& ry‬‬

‫@'‪ r‬שכ‬

‫ו(‪" ~ !!J /‬ד‪.tyTJ! 12/1"' f ':‬ד‪'1Y' – . r.‬‬

‫'‪I ;V‬‬

‫‪7 lp‬ו • ‪r;..,.fl‬‬

‫~ ' ‪.,I‬ו~ ‪?~{;. 'lI‬ן‬

‫‪'7'!J‬‬

‫‪;I‬‬

‫‪ b‬כ‪JJi‬נ;'‪~ I,r., ~ 'i.‬נ;‪! &,g‬י ‪A. Jv‬זר~ו~‬

‫‪.‬‬

‫•• "‬

‫‪ .‬ו‪!J:‬‬

‫''"‪t‬‬

‫~ ‪ }J‬י ‪J‬יי‪:‬ו~ ‪.‬‬

‫ו'‬

‫'"ן‪ "t'1 ,UCr.‬ש‪,‬ר~‪ ,‬ז‪~,~'~;:r ;" J‬‬
‫קדה ה‬

‫‪r. . /· ,-;-/ ; ,‬‬

‫'מ'‬

‫~‬
‫"'‬

‫‪1- .'(.‬‬

‫•‬

‫‪-‬ה'‪'l‬‬

‫‪AI‬‬
‫>י‪~<W‬‬
‫‪,‬ן~ • ‪cY;:: ..‬‬
‫‪, .J‬‬

‫‪.‬‬

‫""‬

‫מסחבו‬

‫‪.‬‬

‫‪'~~..‬‬

‫~‬

‫'ג'‬

‫?‪':::‬‬

‫‪" .Y‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..- .‬‬

‫''ו‪ '?'i‬ה)‪,‬‬

‫‪1;1‬‬

‫וו‬

‫"‪1‬‬

‫‪'-r‬‬

‫ו'‪S‬‬

‫‪A -,‬‬

‫‪ ~ J 'J-‬יפ‪,',r,('" /J (t ,J /1 "Ii…‬‬

‫( ‪r‬‬

‫‪,,? <;r‬‬

‫‪.‬‬

‫ן‪ • "(.‬כ‪~ D",.‬‬

‫‪,‬‬

‫_‬

‫"‪(!( {':I'-‬ק‪..‬ז‬

‫"‪{j"o • (..(;; ~ / … ,.0/..‬‬
‫?'"~וו ‪• rlr <'Y‬‬
‫‪",~d‬‬
‫' ‪'.,;,..%~ ..‬‬

‫‪,‬‬

‫שהמרובו‬

‫במכתב‬

‫זה הוא‬

‫אייות‬

‫י ‪ m‬י‪1‬‬

‫" החנונה "‬

‫א שו‬

‫היציא‬

‫ר'‬

‫'שראל ‪ e‬לאנסר כממל בשב'ם חו"ר‪-‬חוכ " א יאשו בו השחחפי גאוב' הדור‬
‫שבכל האיצית )זביביהם רא"מ למיייח‪ ,‬ר' ח"ם ברלין ‪ ,‬רא " מ הורביץ‪ ,‬ו ' יחיאל‬

‫ור' יהושע הלר‪ ,‬רי ‪ /l‬ר סולובייצ ' יק‪ ,‬וי"ש בסגזוז‪ ,‬רי"א ספקטור ‪ ,‬ר' מרדכי גימפל‪,‬‬
‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ר' מאיר אירעובאר מיושולים‪ ,‬רצ " ה קאלש‪':‬ר‪ ,‬ר' שלמה קלוגו‪' ,‬ר שמ;אל אביגדרו‬

‫•‬

‫סותפאה ‪' ,‬ר שמאול סלאבט ועוד( וגם רצ " ב נתבקש לשלוח מחד'ושי חוותו‪ .‬לא‬

‫דיעו אם אמבם שלח רצ"ב חד"ח אל הגרי " ס‪ ,‬ר' ישואל חשב לבסס אח ירחובו‬
‫למפעל קבוע‪ ,‬אבל הספיק להוציא רק י"ב חובווח‪ ,‬שבדפסו חלקן בממל וחלקן‬
‫בקנינסבוג‪ ,‬ונפסק‪ .‬סיבוח ‪.‬ההפסקה היו‪ ,‬כפי הנואה‪ ,‬טכביות‪ .‬יחכן ואמבם קיבל‬

‫וי"ס חד"ת מרצ"ב‪ ,‬אר לא הספיק להדפיסם‪.‬‬
‫רצ"ב בקשר בקשר הדוק אל הלמדן הפךבקפורסאי ר ' בבימין בידרד~פהיים‬
‫ובבית מדרשו מצא אח סםר המשבןוח אשר היה ש ייר לגאון ר ' בתן אדלו זצ " ל‬

‫ואשו ממבו למד עד פיסרחו‬

‫‪-‬‬

‫כחמשים שבה קדום לכן‪ .‬רב " א לא כחב חדושי‬

‫חווה משום שבעבווחבוחו הנדולה סבר שאחרים לא יהיו זקוקים לחורחו‪ ,‬ואשר‬
‫לעצמו‬

‫‪-‬‬

‫סמר על זכוונו המופלא "‪,‬לא ישכח דבר גם מבלי שיכחבהו ולא רצה‬

‫להסחמר על ההיחר של "עת לעשוח '‪'',‬דל והסתפק בושום הגהוח קצוות על‬
‫גליון ספרו‪ .‬רצ"ב אשר היה בן תלמידו של וב"א )כאמור לעיל‪ ,‬היה ר' אברהם‬
‫אויערבר מחלמידיו של רב"א ( ואה חובה לעצמו לפעבח את ההגהוח הללו‪,‬‬
‫ובגאובות ובקיאוח מפליאה ביג ש למלאכת קד ש זו‪ .‬בהקדמה לספרו "משבח רבי‬
‫בתן " )עפ"י מאמר חז "‪.‬ל בכחובוח צ " ג ובחמורה‪ ,‬ט " ז ‪ :‬ז ו מ ש בת רבי בחן ( כובת‬
‫דצ"נ כי החליט להוציא לאיר את ההגהות והפירושים של רב"א עפ"י בקשת יקיךי‬
‫ק"ק פפד"מ אשר בקשוהו להעמיד זנר עולם למחברם אשר לא ב'~או לו זוע אדם‬
‫בקוכ האוץ‪ ,‬והוא בעתו לבקשחם "לככוד החורה ולכבוד פה קדוש אשר ממבו‬
‫יצאו הדברים ולככוד אאמ"ו הגז " ל אשר יצק מים על י·דו " ‪ .‬אולם מלאכת הפעב‪m‬‬
‫לא היחה קלה כלל וכלל משום שהכחבים היו כספר חחום " כי לו‪ m‬ב ביבת לכ‬
‫המחבר כתב לן את משנה החייה הזאח בסימנים‪ ,‬יהד ו לי די והיתר בציין ‪ :‬עיין‬
‫כאן ‪ ,‬עיין כאן"‪ ,‬נוסף על כר היה הספר קרוע כמקומוח רבים ועל כלום "יש אשר‬
‫אכלו מלחעוח הזמן‪ ,‬זהשקץ הועכבר והעי!! יחדיו ישכבו בסדר בזיקין ושם עשו‬

‫כלה"‪ .‬אולם רצ"ב לא אמר נואש והצליח להוציא מחחת ד'ו דבר מפואר ‪ -‬את‬
‫כל ההגהוח למסכת ברכות וסדר זועים‪ ,‬למעלה מ' ‪ 400‬במספרן‪ .‬יש להצטער על‬

‫אשר הופיע רק סדר זועים ‪ ".‬וצ'; ב ‪ ,‬החכובן להוציא גם אח ההגהוח על יחו‬
‫סדרי הכ?שבה‪ ,‬וההכגות לכר בשארו בין הכחבים אשר בעזבובו )הכל הושמד ואבד‬
‫בשארה(‪,‬‬

‫רצ " ב מסיים את דבריו בהקדמחו בחפילה "רלא אחזיק טובה לעצמי במה‬
‫שטרחחי בתררחו של ו " ב‪ ,‬רהיה זה שכרי ‪ -‬אי שכיבבא ו " ב בפק לווחי דמחרצבא‬
‫מחב" כוחי' כדאמו רבא בוא"ב )ב"מ ס " ב ‪ :(,‬וראה זה פלא ‪ -‬בחקבלה תפלחו‬
‫של הצדיק ובפטר רצ"ב ביום כ"ז אלול‪ ,‬הוא יום פטירחו של רב"א‪.‬‬
‫במאמרו על רב"א ‪ ",‬כחב הוב ד"ו יוסף אובא על " משבח ובי בחן" של‬
‫‪ 15‬הסםר גדפם כמםרמ" כשחנ חרכ " כ‬

‫) ‪( 1962‬‬

‫) ‪, ( 1.862‬‬

‫ויצא לאןר כמהדירה שביה בשגת תשנ " ב‬

‫כמיאת ‪ 100‬שנים להןם‪n‬ען הראשוגה ‪ ,‬בזכזחו ןכהשתדל ו תן של הרב רר שמה‬

‫אוירעבך שלים ‪ I /‬א ‪-‬‬
‫'ב~םו ‪Guardians of our Heritage‬‬
‫"‪) . ,.‬עמ' ‪(, 172‬‬
‫נכר הרצ " ב‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫אשר ציא לאור בביי‪;-‬ורק ע " י הרב ד"ר אליהן‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יצ"ב כדלהל! )תיגזם חפשי ובאננל‪,‬ת( ‪ :‬באיזו ובידה הצליח היב צב"א להסביי‬
‫את דביר הרב )ר"ג אלזר(‪ ,‬הראה הרב הורוב ‪ r‬ייאשי הצביע על·העובהד ‪K‬שחי‪:‬זס‬

‫ובהסייישים ב"שמבח רבי בח! " םירסמי כבר בספר "לשי! זהב" ‪,‬של הנ"ר טבלי‬
‫שיף‪ ,‬הטפר הזה היה מאד בידר דיקא בזמני של הרב ‪K‬ייעיבך ילא היה ביךי כאשר‬
‫סטיבח אח הרישןמםי של י' בח!‪ .‬דבר זה מןכיח שלא כל הפירשוים במשנייחיי‬
‫של ר' נח! היי שול‪ .‬כגראה‪ ,‬סהוא רשם גם מה ששמע מרבן‬

‫‪-‬‬

‫ר' טבלי שיף‪,‬‬

‫לדכרים האלה חיטיף הרכ ד"ר משה אייערבך ב ‪..‬הוטפה להקדמה" שלו‬
‫למהדוחו השגיח של "מש נח רכי בחן" ‪ :‬כהחעמקיח בלמור המשבייח הלך רב"א‬

‫‪,‬‬

‫פסר‬

‫ברית‬

‫אברחם‬
‫כ‪1‬לי‬

‫סרר המילה‬

‫•‬

‫תםלו'תה ופזיטזןו ופר‪,‬ונם בלשו‪ j‬אשכנוי ובאור‬
‫בג‪r‬ר~ עפ'י יסורי חש'ס‬

‫ופוסקים ' ימדרישם ‪,‬‬

‫"‪."'. ' ' ' …_…,.‬‬
‫~‪..‬ו‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫חה'כ!‪ I'I‬אונרח ה‪'F‬ררח על נ ‪i‬סת ‪,‬ךת!נ'יוח ןה~';'יטם‪ J' ,‬ל ‪ .‬רנתפיהוב ןסרע‪.‬ך‪o‬ם‪,‬‬

‫על רכי א~ע'ו! נבונ‪J‬צא תוזנז זבחר'ו‪ ',‬על ת!; עפר שנהש‪-‬ב! י‪.‬ר‪I‬ו;ה‬
‫כופאנק~‪1‬ום יחכ‪ .‬על גרושו י'~יניא ןמנאי נחו‪ ,‬סבשל ען שו הם‪i‬ס‬
‫רק ‪' I‬ם‪ ,‬ד‪ ',!.‬בבנריח מדיוג ' נה‬

‫"'מ‬

‫דוב ש'ה צבי בביגזיך אייערבך רנ 'ן ‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫נ~‪ ' '=:‬ק‬

‫‪,‬‬

‫פראבקפור‪r‬פ רגזיין‬
‫ש‪n‬ב א‪.‬ם'ר‪ -‬נוח את ‪ N‬רכה‪ C‬לם‪·F"-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪' .‬‬

‫‪…‬‬

‫ז'א'‬
‫‪………… .:;… '1"1..',‬‬
‫הע'ר• '''אי ‪'-‬‬
‫·א"~·"ם ררע‬
‫‪/‬ז ‪ · •.‬ו "‬
‫‬‫>‪j‬‬

‫' ‪.'.‬‬

‫‪I‬‬

‫עמוך‬

‫'_"‪1.,‬‬‫‪t SG0,‬‬

‫השער‬

‫‪E••' …….‬‬
‫א‬
‫"‪1' 1‬‬

‫'א"‬
‫‪'j‬‬
‫'"'‬

‫של המחרורה הראשונה‬

‫ךו הרב רמדכי ד~רןב'‪ T‬מססד‪1‬נ" בטסרו ‪..‬רבגי סרגקםורט"‬

‫‪.Rabblnern‬‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪DJe Frankfurter -‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נזרד רבו ר ' טבלי שי ף זצ " ל‪ ,‬ילדי פרנקפורט אי‪ iZ.‬ר היה ; אח " כ הרב הראשי בלונדון‪.‬‬

‫בספךו " לשון זהב " כתב הגהות לכל ש שה סדרי המ ש בה‪ .‬אד אין יסדו להביח‬
‫שרב " א כתב את הערותיו בזמן אשר למד אצל ר' טבל" כי בספר "לשון זהב "‬
‫במצאות רק ‪ 25‬הגהות על סרד זרעים‪ ,‬מהן ‪ 15‬מקומות אשד גם רב"א כתב להם‬
‫הערות‪ .‬ל'~ומת זה במצאות בספר " מע'בת ר"ב" יוחר מ ‪ 400-‬הערות לסדר זרעים‪.‬‬
‫בשבח תר"כ הוציא את ספרי "בריח אברהם " על הלכות מילה ‪ .18‬הספר‬
‫הוקדש לזכרו של אביו ר' אברהם " אשר מסר בפשו על המילה בעיר שטראסבורג‬
‫ב ש נת תקנ " ד ) ‪ , ( 1794‬עת א ש ר פקדו ראבספנזיררע וחבריו להעביר דת הברית‬
‫והמצות ולאבד זכרו‪ .‬ויצילהו ד' ברחמיו ‪ ",‬והוא כולל כל ידבי מילה ‪ ,‬מצציה וכו'‬
‫וכל התפלות והפיוטיס הקשורים לברית‪ .‬בראש הספר בתב רצ " ב מבוא ספרותי‪-‬‬

‫הסטורי גדול אידית פיוטי המילה ומחבריהם אשר היקנה לו שם בקרב יודעי‬
‫ההסטוריה הספרותית הגדולים‪ .‬כמברא זה העלה תוצאות בשטח המחקר אשר בחשב‬
‫עד אז כנחלתם הבלעדית של החוקרים הרפורמיים ‪ ,‬ואפילו הרפורמי ד"ר יוסט‬
‫נאלץ להודות שעבודה זו חשובה עד מאד למדע זבפרט לידיעה ההיסטורית ‪".‬‬
‫גס ב ש בתו בפרנקפורט כאי ש פרטי לא הזניח רצ " ב אח מלחמתו ברפורמים‪,‬‬
‫ב ';‪:‬בת חרכ " א ) ‪ ( 1861‬סירסס אחד מתלמ"יו את החוברת " הצופה על דרכי‬
‫המ ש נה '‪ :‬בה הת ק יף רצ"נ את ספר "דרכ י המ ש נה " ש ל זגדרה םראבקעל ‪ -‬מנהל‬
‫הסמינר היהודי‪-‬היאולוגי בעיר ברסלאו‪ .‬דעותיו ל~' פראבקעל היו מעורפלות‬
‫מא‪,‬ר במיוחד לגבי מקורה הא‪-‬לקי של התורה‪-‬שבעל‪-‬פה ‪ ".‬רצ"ב החקיפו‬
‫בחריפות כפי שניתן לראות בגלופה מהעמוד הראשון ) ראה להלן בעמוד הבא(‪.‬‬
‫גם כאן מגלה רצ " ב אח בקיאותו העצובןה בכל ‪.‬ש טחי החורה והוא פורש‬
‫את כל מקורוח חז " ל‪ ,‬הרא'>‪ I‬וניס והאחרונים במטרה ל סחור ולננח את ה ש קפותיו‬
‫והנחרחיו ש ל פראנקעל‪ .‬עכןדה זי היא היסןןיח רהמדעית ניותר א ש ר הופעיה על‬
‫הבו'~א הזה בגד פראבקעל ובעב ו דתו זו עמד רצ"ב לצידו של הג " ר ש מ ש ון רפאל‬
‫היר';‪ :‬במלחמחו בגד ההודגטיקה של פראבקעל‪ .‬בין דבריו הוא כוחב ‪" :‬בבי ! צר‬
‫לי מאד לגלוח ערות האבשים היושבים בראש קהלות אשכבז‪ ,‬אד אוי לבו אם‬
‫בחריש‪ ,‬ויענו כל העם ~'‪ n‬יקה כהודאה דמי'‪ ,‬ומה נע '~ה לתייתנו ביוס 'ז‪t‬ירוכר‬
‫בה ‪ ,‬אם לא בנלה שגגותיהן וזדובתיהן ‪ ,‬הלא ראית ‪ -‬זה בוטל אחת מביבתיס‪ ,‬זרה‬
‫מפקפק ב ש תיס ‪ ,‬עד כי לא ת ש אר פרסה מ!יורה שבע " פ ‪ ,‬אלא עבין ספורי לחכמיס‬
‫'דועי העתים וחוקרים בקדמוניות ‪ ,‬ארם עד אלה אנחבו מ ח ש ים וחכיבו‪ ,‬מצאנו עון‬
‫ו חטאנ ו לע מ נ י ! " ‪.‬‬

‫רבהמ';;ד דבריי ‪" :‬לא כל הנקרא בשם היא הדבר באןבת‪ .‬כל הרבנים בפולוביא‪,‬‬
‫בא ~‪ !Z-‬כבז ובצרפת נקראים ‪,‬ומוררם ‪ ,‬ואבינר " ‪ ,‬ירביס מהם מתעיס ; ובאיטליא נקראיס‬

‫כסיל‪,‬ם‪ ,‬לא יחפצו בתבובה כי אם בהחנלות לבם ! ‪" …‬‬
‫חכמים‪ ,‬ורבים מהם‬
‫•‬

‫והוא מסיים ‪" . :‬יאתה בני תבער עקשות פה מקרבן ‪ ,‬ואל הקדמת הרמב " ם‬

‫•‬

‫‪18‬‬

‫הו'בז‪.‬א‪n‬‬

‫ספרים קיפמ ן‪ .‬תר ‪ tl‬כ ) ‪ 86O‬ן ‪ (.‬מהרורה שנ י ה בהר'גאה הנ"ל ‪ ,‬תר"מ )‪. ( 1880‬‬
‫•‬

‫‪ 1,9‬כך כתב בכקורת ו כ ש ב ו ע י ז ‪ Israelitische Ann,lllen‬מ שנת ‪. 1860‬‬

‫עמ'‬

‫‪.555‬‬

‫התנצליתו על אי‪-‬ההבנה‬
‫הביע ר ‪ I‬זכריה פראנקעל את‬
‫‪.‬‬
‫‪ 20‬אמנם במהרירה השביה של ספרי ‪.‬‬
‫שבדכריי בספרן בדבר אמוגתו כתורה שבעל‪-‬פה עם '' ' מסורת חז ‪ II‬ל‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למשנה תשים לבד‪ .‬השמר לד ‪ I‬פן ההה" חעה אפר‪ ,‬אזנד מל‪,‬ן בחין כאמיר בספר !‬

‫נאים החיתם באהבה רבה‪ ,‬מירד הכיתב בלי מרד כמנהג בית אבא‪ .‬הצב"א‪".‬‬
‫םעם ניספת מזכיר רצ"ב את מסירית נםשי של אביי יהאר דמגש" כאן כי מבית‬
‫אביו ירש את כוחו ועמידתי האיתגה במלחמתי על קדשי תהר"ק‪.‬‬
‫כנן‪.-‬‬

‫‪I I‬‬

‫';'‪.‬כ'לח נ~ ‪' ji‬ם ה'~כו ת~‪.‬נב' ם'~‪1‬ו!ר לס'~ר ליבן‬

‫‪_ ,‬‬
‫"'‪-‬א‬
‫ככרחנו‬
‫‪.‬ג‬

‫''!''"‪n-‬‬
‫א‪I '~''' 1-‬‬
‫_;‪ J‬ח"ש"‪:‬‬
‫‪~ , ..‬‬
‫‪'~",‬‬
‫‪I;.",_",.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪,1'……..‬‬
‫‪.. '.'1‬‬
‫" ‪-. -I ,‬‬
‫___‪,‬‬
‫•‬
‫ה ‪ I‬י‪ 0"I ..‬ט‪L• ' 1‬‬‫'ייה"‪-‬‬
‫‪" …‬‬
‫כ‪,‬ע‪ i_:‬ירבכ ‪j‬‬
‫‪" '…‬‬
‫·"•‬
‫‪• 1 "j‬‬
‫‪',‬א‪" 1,1‬‬‫‪., 1',~,-‬‬‫‪'-‬א' ' ' ' '‪" 1‬‬‫ח'‪' " . "-‬‬‫"יייי‪1 " 1- ,‬‬
‫"‬
‫‪.‬‬
‫~'ק;א כ'ג‪'r. :‬ם ‪ :‬ה'ה ‪',‬ב‪:‬ה שדם ננ‪ ':::~1 j ~1‬ז‪~'':‬ננ ! א ‪ j‬אם נא'בת ‪1‬ת'זב ‪i:‬‬
‫‪ ….‬ררנ עבה לא אכד‪,‬ר כ' נ‪,‬ן~ ‪ j‬ו‪-‬נו‪ i‬שסך‪.-‬ן'‪ ,‬בקראי שך‪'I‬ם ‪":..‬לש! זל‪n‬ות‬
‫‪,- …" ……-"' …. ,., 1,":..‬‬
‫‪ ….‬ה‪··_.. -‬‬
‫‪:',‬ר‪:‬ר _‪-" "1 -.‬איי"" "‬
‫‪_'-, . . . . _ • • 1' ..‬‬
‫‪ L‬א ‪" …•.‬‬
‫‪" 1,.,‬‬‫‪.,‬‬
‫'' ‪''' 01‬‬
‫ו"~"'~ _ _ '‪_~, ' 1 ",.‬‬
‫‪.'"'.‬‬
‫‪-;'I‬‬

‫‪j;_,‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪,‬‬

‫השרו!ב ‪'1‬סד‪ 1‬ם‬

‫הב'‪:‬ינ‪1‬‬

‫י‬

‫‪• • t..‬‬
‫" ‪ 1‬ירא א'ות כ‪'-:: j‬בחל ‪'i‬כ'~‪.‬נ'‪,‬‬

‫ז‬

‫~‬

‫·'''‪''' f‬י'''ל‬
‫"'"'''ה ‪.., ….‬‬
‫"א'‪""" ,‬א‬
‫'"‪ I '",',‬ח‬
‫''‪:‬א ‪,:. …,‬‬‫""‪1" .‬‬
‫'‪.‬‬
‫•‪.‬‬
‫‪_r‬‬

‫‪..,,-….. : …. -‬‬

‫‪….‬‬
‫‪-,….,., ……….‬‬
‫‪,.. ' 1' .'''-'''''/'''''',",‬‬

‫ח'‬

‫‪,‬‬

‫אי"·‬

‫"‪1':‬‬

‫" ‪,. …‬‬

‫'''‪,‬‬
‫‪………..‬‬
‫‪"."'.J‬‬
‫‪ IO ". ,'1‬ץ" '‬

‫‪,‬‬

‫‪',-‬חה‬

‫' ‪1' 1 .‬‬

‫' ‪11.. ,‬‬
‫כמא‪ '-‬ם‬

‫‪,‬‬

‫רבאי !‪ t‬ניח חלסוו‬

‫‪………..‬‬
‫‪'1,..‬‬‫·ה· ק‪0 ' I1‬‬
‫'‪I~.‬‬
‫‪,.; / …..‬ו'‪':‬‬
‫"‪".",‬‬

‫"'ב‬

‫'‪' 1-‬‬

‫ןאני ·דע‪ ' i .‬כי הי‪ C‬אלכי‪ ,‬כ'ה כצאתי ע~‪ j‬ב~~ר הזה? ל!כה לא ‪:-:‬ה'‪1‬‬
‫‪"….‬‬
‫'‪:':‬י''י" ‪…‬‬
‫‪'.‬א·""‬‫‪… ,,,‬‬
‫·"'''"ה‪ -‬ה‪:…- ….. ,‬‬
‫‪…‬‬
‫'‪'–‬‬
‫א"ייב‪._'. -‬‬
‫·'ייה ‪I ….‬‬
‫‪,… ,,,,,,‬‬
‫‪.. , :". . •• 1• ,.".‬‬
‫''י‪-‬‬
‫••‬
‫‪,‬‬

‫אבי אן‪;:‬ך לך ‪:‬‬

‫"‪,‬‬

‫‪":‬אוניס‬

‫ך‪ rw‬כס הנחבר הרע נ‪J-‬רש יוחר‪.‬יוןהר בה‪.‬רר ‪ I‬שי ררבי רניה'כן‬
‫•‬
‫•‬
‫• •‬
‫•‬

‫_··א·י··כ‬

‫‪…‬‬

‫‪-‬‬

‫‪t. ….:..‬‬
‫‪·–,/,‬ת‬

‫'‪… " –‬‬

‫_‪.. …………. ,‬‬

‫' ' ""‪''""'''""1‬‬

‫ל"'סר ‪I‬ה‬
‫""ייכ‪1‬‬
‫'ו~"ה‪ ..‬א ‪•..‬‬‫_‪,,‬‬
‫‪"'J ..,.,‬‬
‫'יי ‪j‬‬

‫‪I‬‬

‫‪L‬‬

‫ר‪, 1,~.‬ל~ דייזן‪,‬כיס 'ב‪.i-:‬קניהם‪.‬‬

‫ע"ם‬
‫"‪1‬‬

‫רך‪y ,‬‬

‫ח"ת א'‬
‫‪'"',‬ח' ‪ I I‬יח'""‬
‫_ ‪I –‬‬
‫‪……‬‬
‫ל·‬
‫‪'-~" –.‬‬
‫'‪"'-‬‬
‫"‪.‬‬

‫"‬

‫א'ש'‬
‫ח‪..‬ז‪,‬‬
‫‪…. .,:..‬‬
‫‪…………‬‬
‫ח' )סה‬
‫‪_,‬‬
‫'‪.‬‬
‫‪,,JI;.).‬‬
‫‪..‬‬
‫‪…‬‬
‫‪·'.. 11·_,0‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫רא הכ'‪:':‬ביל‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫אף אם אינע בב~·לה' ‪It‬‬

‫‪:1‬בנ' ‪ j‬חיררח ‪1.'"; -‬א בקל‪ ,‬כי הס ‪i‬נר עק‪ 1:‬נבה ש)ררח ןים;"~יק לסתר עצה‬
‫נמקום אשר ‪ ~;';..‬נקרש ה‪ F‬ר'ג‪"t‬ם ברבל הלבה‪ ,‬אשר יאטר עליו ‪ "' :‬אלקים‬
‫רברו וכפ' הגנורה א;;' ! ןב ‪i‬ה ע‪ I‬ב הרזג אי‪:':‬ר ררכן ב ‪ i‬ה·אשרני‪ ;-;2' I ::::‬מ‬
‫נחנו מ~ ‪j‬רש שרןם שבך‪ ,‬שחלק גדיל ובחחוכות הקנןען‪r‬ו כמי~נה‬
‫'~ם מי~ה ומאת ה' יצא;‪ .‬ומיסרר זה‬

‫לא דבר המהרנ נאיטה!‬

‫‪i ",‬ס‪ – .‬ידר‪ ? : : 1‬ני;'ת ה‪:‬א‪ ? r,‬ב ‪ii‬ר הה~ןבןת לא אמ‪ ji‬כן ?‬

‫ברדר כה ‪-:‬ר ‪i‬‬

‫ע'גיי '~‪).~').‬ר ‪ i‬ינשאן ? בד ‪ i‬ר בל =;יזב‪1‬תין להריס ‪,‬כ'ב‪-‬ברת ‪ i‬נל מנצרי תזרה‬
‫_"'‪…….‬ל‬
‫‪·..‬‬

‫‪- …‬‬
‫‪:.,,‬‬

‫'‪:‬א··'"‬
‫ח"'‪'-‬‬
‫'‪'':‬א‪':-‬‬
‫ייה‪'-‬ם ‪ ….,‬וי‬
‫‪ –,‬א ‪….' ..‬‬
‫‪,",. 9".‬א‬
‫א"'הב‪_. I‬‬
‫‪,_,‬‬
‫ה'" ‪' , , . ' ,‬‬
‫‬‫‪',,,,,,,‬‬
‫ח‪..-‬רב‬

‫הו;ר כ‪:‬לן ל' ‪ ,j‬ןלא‪ ,‬נאי‪:':‬ר יס‪:' ,·,t :‬ו‪J‬ה ‪ i‬ל'ה יחציך לצ'רנו‪ ,‬נ מ הת‪ ').‬כ ש ןפר‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫ירם ?ילרןי ‪ ..‬ר לעם אח נריח ;'ח יפ ‪ J‬ך האם‪ 1‬נה '‪ It‬תןרח שבע‪.‬ל‬
‫‪1‬‬

‫גזלת הכדתרת של ש‪.‬בית עבודתו הפיריות בפםד"מ היתד‪ ,‬הגהת ספר "האשכול"‬
‫לרבני אברהם בן יצחק אב"ד גרבדבא‪ ,‬חיתנד ירבי של הראב"ד זצ"ל‪ .‬עפ"י שגי כתבי‬
‫יר אשר היי לםניד‪ ,‬עיבד וערך ספר הלכתי חשיב זה ועיטרי בפחשי "נחל אשוכל"‪.‬‬
‫בפרדש זה‪ .‬המצטיין בבקיאית יבחר'םות‪ ,‬עמל להגיה את כתבי היד ילציין את‬
‫מקירה של כל הלכה יהלכה בסםר "האשכול" בש"ס‪ ,‬בתשיבית הגאינים ובדברי‬
‫הראשונים‪ .‬כן הביא בםרדשי פסקי הלכה רבים אשר נתקבלי '''ע גחלי התורה‪.‬‬
‫בראש הסםר כתב מביא גדיל אודדת המחבר דתקיםתי ישיטתי בםסקי הלכיתיי‪.‬‬
‫בדברי אודית חדדשיי המיבאים בפרדשי‪ ,‬מתנצל רצ"ב ‪" -‬גם לזאת יסלח הקורא‪,‬‬
‫אם ימצא מדברי וחדישי כתובים על ספר אחר‪ ,‬אל יחר אםי‪ ,‬אול‪ ,‬שניני מר‪ K‬ה‬
‫אחד ראינו במחזה יאולי זכריגי כזב יאלי הדבר יגונב או כילי או לקחה אזגי‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שמץ במהי‪ ,‬יכרכית הימים שכחתי יאמרתי סכרא זי אבי מצאתהי ימלה שלי‪ ".‬יאין‬
‫עת לדריש ילחקרר ילהגרת כספרי האחויבים חדשים מקרוכ יצאו‪ ,‬ילא זכיתי ‪'i‬רינ‪.‬ו‪n‬‬
‫מאררם כי אם לפוקים רחרקים"‪ .‬שביס וברת יגע יהתעסק כעברדתו הכביוה הזו ואל‬
‫לחבם תארר הגארן ר' יצחק דב הליי במברגר זצ"ל )אב"ד ריוצברוג( "חכם יבקי‬

‫רחרקר גבזי מטמני ספרי ‪'!,,‬שדק יארלס לידי גמר רהדפסה של הספר זכה רק כעבור‬
‫שבים אחדרת עת כיהן ברבבית הלבושטט‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫בשנת תרכ " ג‬

‫) ‪(1863‬‬

‫הלברש‪t‬כט‬

‫נפטר רבה ‪,‬של קהילת הלברשטט )האלבעושט ‪ II‬דט(‪,‬‬

‫הרב מתתיהר )מתס( לביאן‪ .‬עם פטירתי של רב גדיל בתירה‬

‫זה ‪",‬‬

‫אשר היה‬

‫מפררסם בעברתביתר‪ ,‬בתפבה אחד מכסארת ההיואה החשיבים באשכבז‪ .‬בקהילה‬

‫‪.,‬‬

‫מפירסמת יעתיקת ירמין זי אשר היריתה אחד ממבצרי היהדית החרדית כיהבר גדילי‬

‫עילם כר' הירשל חריף‪ ,‬ר' לייב איגר )דידי של הג"ר עקיכא איגר מפרזן(‪ ,‬ר' ביבם‬

‫איגר ‪ ,‬ר ' עקיבא איגר )כן‪-‬דידר של רע"א( יעי‪.‬ד קהילה זר היתה ערשם של אישים‬
‫גדולים נדכרי ימיה של הידיח גרנמיה ‪ -‬כר ן יששכר בהרנד להמן ואח " כ ר'‬
‫עזריאל הילרסהיימר ןמשפתח‪ .‬הגבירים הנדיבים הירש‪ ,‬יעל אף הירחה קהילה‬
‫מצימצמת בכמית זכחה חמדי להימנית על הקהילרת החשרבית‪,‬‬
‫הוב ד " ר מאיר להמן‪ ,‬אכ"ד מייגץ )מגבצא( פגה אל בגי הלברשטט יהציע‬
‫להם כמיעומ את רצ"ב ‪ -‬רכה לשעבר של דארמשטט‪ .‬על סמך המלצה ‪ 11‬נסע‬
‫ערנס הקהילה ר' יוסף הירש לפרנקפןרט והציע לךצ " ב את הכהונה הרמה‪ .‬רצ"ב‬
‫קיכל אח ההצעה בשמחה יעכר עיד באיתה שנה להלכושטט עם כני משפחתר‪.‬‬
‫בתיד קהיהל ‪ 11‬אשר' עריה להיקיר את אישייתי חי רצ " כ בשליה יבאשור‪ .‬היא עצ‪J1‬ב‬

‫‪ -‬עד לפטירתר‬

‫תיאר 'אח '‪ ,‬תשע שגית במרריי שם‬

‫‪ -‬כשנים המאישוית בחירי‪.‬‬

‫בהלכרשטט היה סיפק בידי להרביץ תררה לתלמידים הגרגים ישבים אלר הייר‬

‫בחמה עבררר ע 'ל הסבל "‪,‬רב אשר סבל כאדרמשטט‪.‬‬
‫מרא'~ית ביאר להלכרשטט גקשר רצ"כ כקשרי ידידית עם הפרנסים הבדיבים‬
‫ר' ירסף היוש ראחיר" אשר העריכר את גדליתר כתיוה‪ ,‬ראשית מעילתר של רצ " ב‬
‫היתה לסיים את פרוש; " נחל אשכול " ילהביאי לדפיס‪ .‬ר' ייסף הירש זאחיר נתני‬
‫לי את הכסף הדריש למ‪ ,‬מון היצאית ההדפסה יהספר יצא לאיך בשלשה חלקים‬
‫ב ש נים ת;כ " ‪-i‬תרכ " ט )‪ ". (1867-69‬החלק הרביעי נערד אף הרא ובהקדמה‬
‫‪,‬‬

‫‪ – 2L‬מצואן היה מפולניה והיא כיהן כרכ בהלבךשטט מתקם " ר עד חרכיוב ) ‪(. 1824-1863‬‬
‫‪ 22‬הללו הין בעלי ‪,‬כית הםסחר למחכות "אהרן הירש רבנר"‪ ,‬אשר בקרא על‪-‬שם אביהם‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ו' אהון אשר נוסף לגשרונותיך וחרציותו המסחריים ‪ ,‬היה ת " ח ויר ‪/I‬ש וביצל כל שערתיו‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫הפנויות ממסחר לתלמזר"תורה‪ .‬די אהרז הירש‪-‬גטיבבן נפטר בשבת‬

‫‪.1842‬‬

‫•‬
‫עזריאל ה~ לד סהיימר‪(. 1846 ) ,‬‬
‫לאחר פטירתן‪ ,‬נישאה " בתו יטכז לר '‬
‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫שביס אחדות‬

‫‪,‬‬

‫‪ 23‬הטפר הופיע כמהדירית אחדית ילפגי שנים מטםר יי " ל כארץ ןבארה" ב‪ .‬כמי " כ ייי " ל‬

‫בכרי הרב ן‪ li‬ר משה א יי ערנן שליט ‪ /l‬א קונטרס יבן נל ההגהות וההערות אשר רשם‬
‫" רצ ‪ f/‬כ על דםי האכסמםלר אשר היה שייר לן )הסםר נצמא היום בירי נכדן(‪ .‬לאחרינה‬
‫‪,‬‬

‫נתגלה " בארה ‪ /l‬ב כתב 'היד של החלק הרניעי‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לחלק השלישי כחב רצ " ב כי עחיר להיםיע גם ‪ r.‬לק רביעי‪ .‬אך רצ"ב נתבקש‬
‫לישיבה של מעלה בטרם הספיק להרםיס את "לקי האחה! ל‪ ':‬סםרי‪ .‬היצאתי לאיר‬
‫של ספר " האשכיל" עם פרישי " גחל אשכיל" גרמה לרצ " ב סיםיק יאישר רהרבר‬
‫ביכר מתיך רישים אשר רשם על שער ספרי הפרטי במילים ‪ :‬א"רי בליתי היתה לי‬
‫ערבה‪.‬‬

‫שניס רבית אחר י פטירת הרצ " ב ז "ל קםו וערריו דבכר מהימנותי טל כת ' " זה‬

‫" האשכןל ‪,H‬‬

‫סיתי לכעל‬

‫והתיי‪-n‬‬

‫כנגד ה מרע ערים על אמיתית בחב ה~י ווהירת ‪ .‬פ י רסמן הרבניס‬

‫ר ' יע ק ב שיר ובקוטב ‪ ,‬ר' חבןך עהרנטרייא ממיננו‪ ,‬ר' דדר ג‪:‬בי הוס מ ו מברלין ופרום '‬

‫אברהם גרלינר ז " ל חרבות בשם " צדקת הצדיק" )ברליו ת‪( ,‬ע" רכה חגני בעוז ובתקי·‬
‫פית על הגאין בעל "נ‪ n‬ל אשכול " ז "ל ‪,‬הם הוכיחן כי רצ " ב השתמש ככת"י אחר )כת '' '‬
‫מערציג ( נוסף על הכת''' המציי כייס‬

‫)כת ‪, II‬‬

‫כרמולי( ואותן כח " י שרבה בתיכנו‬

‫הנןכחי‪ .‬יתנן אמנם כי לאותו כת'" אשר היה לפני רצ"ב‬

‫‪-‬‬

‫מהכת ‪, II‬‬

‫רנעלם במאורעית הזמן‬

‫‪-‬‬

‫בכ~סו היספות שרצ ‪ /I‬כ חטב שגם הו מכעל " האשכול"‪ ,‬אך ברךר שאם גאיו צודיק זה‬

‫בחנ והעתיק סכת '' ' והסו י ף ב " נ‪ n‬ל" את הערות י י‪ ,‬היה לםניו כת ''' זה אטר בי השחמש‪,‬‬
‫יצוייו ‪ .‬כי אכו ר ש ם רצ"‪ -‬ב ז " ל על טופס כחב יד כרסולי )הצמוי ברשוח נכדי שליט"א(‬
‫הערןת ויג‪.‬הןת המתייחסות לביגודים והשויאות ביז '~ני כתבי הי‪.‬ן לרוגמא ‪:‬בדף נ " ו‬

‫צר"ב ‪:‬‬

‫של כת ' " כרמולי כתב‬

‫"חסריס כאן כל דיני חנוכה ופורים ות"ב‪ .‬ושאר הלכות‬

‫לאשכול ןנדנו‪.‬אן בכ ‪ /l‬י ר"מ מערציג‪ .‬ואח"כ מתחילות הל' ס " ת ואף בהלכות ס"ח חסרי‬
‫כאן מאמרים הרבה ופלפוליס הרבה ברברי הגאוגיס ג 'ו ע ובע 'יה מצאתיס בכ ‪ /l‬ו הג"ל‪.‬‬

‫ומה שכתוב בכמה מקומית בזה הספר שפריץ מרובה על העומד נתאמת לי ע"י כ ' "‬

‫מערצי ‪," l‬‬

‫) ראה צילוס(‪.‬‬

‫נ‪1'f‬י )'ו‪~~ f‬יני תנ'‪~ " i'J‬ו'~ ‪" .6‬י‪J~.J‬נ‪.‬נ~‪' J'rf<.'1‬יייי'!‪'}~ .‬כ ~~‬
‫~‪; j"", J‬ז'ק ‪~I‬נ תנני '‪; . "1‬ג‪' J" ~'I' J ,.‬ע‪~ ,‬ב נה‪J· ,J ~1I ~1' ~'I‬‬

‫ינל ‪1 … ;~' ,,)l‬ל'נ‪b"r‬‬

‫‪r‬‬

‫‪.·~W‬ן ‪. ':J‬נ·";"ק ‪J‬ן‪ .‬ניי'''>!')‪'/ I‬ננט '‪t "i‬‬

‫‪l"r r‬‬

‫‪1‬‬

‫·‬

‫‪r‬‬

‫‪ r,.Io ~, .‬ק ץ ‪ ~.‬יוו ק ‪ • "! r.‬ב‪1,f!'! ,)h‬י‬
‫‪J‬י' ' ‪,‬ענ ‪tl‬נ‪.‬ר 'ע ' ק‬
‫‪.‬‬
‫'‪ '.‬ש‪t‬ג‪J‬‬
‫'נע" ~~‪~ " d‬טו‪> j, J ~J‬נ‪ I‬ני סגי ו ‪I‬ל ‪ 'J‬י" 'ייי~ )‪• 1" ',‬‬
‫'‪… ,. " :.,1'j'1‬‬
‫‪ .,.‬ב!' " ~‪r, J.t.. ! . …., _,.., .' .,.•1," ,‬‬
‫‪1, 1‬‬
‫‪01‬‬

‫‪•• , •j '1• ,./ ,‬‬
‫‪1 .:.‬‬
‫‪ .' w ,' …-<;,‬נ ‪,"',…..,".. _"./' .. .r‬‬
‫ו ~‪:‬‬

‫‪…… . ,‬‬

‫‪, ,.‬ז‪:‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫"‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫~‪…"..,;; t .. , .•, .. , .., .‬ר;')י‪! ~.‬ו"ל דז)ל'י‬
‫(‪ WJ‬ו‪-.:.‬ז‪ I .,,1 ",‬ו‪;,.‬‬
‫‪'J‬‬

‫‪"""'''1‬‬
‫''''‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫""‬
‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫";' ‪…,. ''"-',‬‬
‫'?;'י‪:-‬ז‬

‫' נ< ~ ' ‪i‬נ ~‬

‫‪.".‬‬

‫‪f‬‬

‫'"‪1‬‬

‫'‪•.‬‬

‫‪ 1‬פ‪J1‬‬

‫' ‪ tJl‬יי‪7‬י‬

‫‪…‬‬

‫‪:..v‬‬

‫ז' יל‪" ;, ,;),‬‬

‫‪,‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪…. :;,. ;,, ",', " ; "0‬‬

‫ ' ‪.:. . ,‬‬

‫‪z" … ,,, .. J‬‬
‫‪••. .;,,‬‬

‫‪ .‬י'‪i‬ו )"כל"‪~ j‬י ~ י~ יק ·‪).‬ו' ‪,f-‬ס כ!ת' ‪O‬כ 'ס ‪i‬ט"ייכי' ; ‪'!A‬ו‪' ; , f‬קל!ק ;‪~,‬‬

‫•‪,1 .‬‬
‫‪-.‬‬

‫"ז‬

‫‪I‬‬
‫"'‬
‫""‪.‬ל"‪""-‬‬

‫יק גוט ~ק »‪,fi :‬ט‬

‫‪- ,‬‬

‫‪I.. …‬‬

‫‪r '" ,……. " .‬‬

‫)‪ ~!J‬גע!י( ככ‪.;'o‬י)'‪ .‬כ‪,!'! )'!o‬ו‪"!, },,:",,~ j‬‬
‫‪"'p‬‬

‫•• ''‪1.. ' 1''.',''':'-‬‬

‫ו‪'''<Y – _ "P‬‬

‫‪……‬‬

‫""ע""‬

‫}‪L _ ….‬‬
‫'‪,..‬כ ‪1‬כ‪""v…‬‬
‫‪'.‬‬

‫‪L‬‬

‫י!ויק ""כ‪o‬כ‬

‫•‬

‫‪,I‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫'‬
‫‪. ,to ~!'I‬לי‪~t,‬יו י‬
‫"‪!, OLoI‬נ ‪,‬‬

‫")‪1‬‬
‫‪i‬ט‪l‬לי נקכ~נו' ‪,‬‬
‫~‬
‫‪l‬כ'~‪1 . ll'r‬‬
‫""~יכ) ‪.‬‬
‫!'"'' !כ) "‪' 1‬‬
‫‪:‬ע~נ‪:‬ו ‪":‬עב‪" p)o} .‬ם !‪I‬זננ" ‪jJ‬ק י‪.o‬ג)‪'I'J‬כ ‪v""~ IN!o‬גג‬
‫•‬
‫‪., .‬‬
‫‪1,‬‬
‫‪~,‬‬
‫" ןטי~ן }"'" ‪, I !>'~ .‬נ‪!:‬ק ‪ :I‬ס י‪," '~'.v ,·fo,-‬יל~יו כי"‪• I ",‬‬
‫'י ' ‪,‬ע‪ 1‬ק‪Ir‬ל ‪,‬נט )'‪ '!Ji‬י~' ‪ 1v‬ן‪.‬כי‪,;, ,‬ת} ‪ j‬עכ‪I‬ל‪''' ~:‬ענ! ~'''~;‪.‬‬
‫‪J‬‬

‫_נ‪.‬ק‪r‬יש ‪.t tJ‬יזי ‪.‬‬

‫‪",‬י'וז} "י‪ . I‬י ‪t‬י ‪ UJ‬י כייו‪~ :‬י'"י‪ :‬יו‪t‬נויי ןו‪").‬דטז '''י ‪lt u t .t‬ןי'יו‬
‫•‬
‫•‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪- –_._-‬‬‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לא עבוו ימים וו' בבימ'! ‪ ,‬בבו הגדיל ‪.‬סל ר' 'יסף ה'וש‪ ,‬בשא אח מות 'יל'ה ‪,‬‬
‫בחו של רצ"ב‪ ,‬לאשה דקשרי ה'דידוח ביז המשפחיח החהדקו‪ .‬ל‪ p‬שר'ם משפהת"ם‪.‬‬
‫כעבוך שלש שבים בוספוח‪ ,‬בשא גבו של ךצ"ב‪ ,‬הרב ד"ו אב'עזרי זליג )אשר ה'ה‬
‫מבהל ביה"ס החיכו! בעייךדא ומילא אח"כ את מקים אב'י בהלבךשטט( את מךת‬
‫רוזה בתי סל ר' יוסף הירש‪ ,‬ושני היידדים ‪ -‬רצ"נ יר ן ייסף היךי~ געשי מחוחבים‬
‫כפיל'ם‪ .‬אמבם גם אסי! קרה לה למשפחת איי·~רבר‪ .‬ב! זקוביו של ךצ"ב ‪ -‬אברהם‪,‬‬
‫גפטר בצעיךדחו ובכל ראש השגה‪ ,‬עת הגיע ךצ " ב לפסיק בפך;‪,‬ח העקדה "י'אמר‬
‫אברהם אבךהם ייאמך '‪'',‬בבה היה קשה לי לאב השכיל להתאפק בזכךו את בני‬
‫אברהם‬

‫אשך‬

‫ה'‬

‫קךא‬

‫אותו‬

‫בעדרבי‬

‫בער‪.‬‬

‫אח עיקר תפק"ו ראה ךצ " ב בח'גיר הביער לחדרה‪ .‬ספרו "תורח אמח" ך‪'::‬א‬
‫•‬

‫•‬

‫חיבר בהיותו ברארמשטט‪ ,‬היה היסוד והבסיס ללימודיס בכיח הספר היהדרי בעיר‬

‫רצ"ב הנהיג כחידוש בביה"ס את הרראת התב"ך לבנות והוא עצמו לימד לני‪ i.:-‬יס‬

‫חורה דריגים והצליח לחגר אמהות גאמבות לרתרת '‪.‬ה הוא היה מחגר מחוב! ירכש‬
‫אח לב תלמידיו בהנהנתי השקטה והנעימה‪ .‬ער כמה הגיעה עדינות נפשן יכול‬

‫להע'ד המעשה דלהל! ‪ :‬כאשר ההל מצב בךיאוחו להחריפף‪ ,‬דךש ממגי הרופא‬
‫סיטויל מרי יום ביומן נמשר שעה‪ .‬כדי לנצל שעה זן ‪ ,‬הזמיו אח אחד מתלמיךיו‬
‫שיתלווה אליך בטיוליו‪ .‬באיתו זמן‪ ,‬היה נוהג לטייל גם יהדוי אחך ‪ -‬איש הגין‬
‫וישו‪ ,‬אר פשיט ‪ – .‬באיתה השדךה יהיא החרגל לע'יחח עם הרב‪ .‬נך' שלא לב"ש‬
‫את האיש‪ ,‬ימאידר שלא לבטל אח חלמ'די מ! הלמוה הזמי! הרב את הבחור לשעה‬
‫וזחרת ונשעת הטיול הרה מיז‪:‬וחח עם אותו בעל הבית מקהלתן ו·‪• Z‬‬
‫כמי"כ המש'ר בפ'~ילוחז למע! ארץ"שראל זאף חיוזה דעתז במחל יקית‬
‫ובענינים שיניס הנוגעים לא '' ' ב ‪, :t‬‬
‫על אהבתי הגדילה לקהלתז יעל מהיריח הסתגל יחי אליה‪ ,‬מעיר ספרו "תזלדזח‬
‫הקהילה של הלברשטט" אשך הקד'ש מזנרת אהבה לקהילה )‪ (. 1866‬הספר כולל‬
‫תקיפה של ‪ 500‬שבה דר! בכל אשד עבר על הקהילה מיים היסדה‪ ,‬גדול‪ ,‬הלבר';‪:‬טט‬

‫מאן היצאתו לאיר זכה הספר ובתקנל בהערכה ובהכרה נערלם החורני‪ .‬דייבי בעדרתו‬

‫של הגאוו רן זיד פררדמו וצ"ל מ‪ p‬ארלין אשר כתב בספרן‪ ,‬שי"ח "שאילת דוד" )אשר‬
‫בטיף טפר "פטקי הלכית" ת " א‪ ,‬טן"ח ז;לכית מקואןת סימו‬

‫ר' ( ‪:‬‬

‫" ‪ …‬רעתה הגבי להעתיק‬

‫לו דברי האשכול כאשר הם כלא הגהות בעל נחל אשכיל ‪,‬שהרב הגאין בעל בחל אשכול‬

‫לא הכגיס דברין בשיס מקום לתיר דברי האשכול‪ ,‬כי הרה רב מןגהק גאין בדירי יתמיס‬
‫כיראת‬

‫‪,‬‬

‫‪".‬ר ‪", ,‬‬

‫והרכרים מדברים‬

‫בעד‬

‫עצמם ‪.‬‬

‫‪ 24‬מתיך מאמרי של הרב ד"ר' משה אייערכן על הרב צכ"א בספר "בנימין הירש"‪ ,‬יוושלים‬
‫תש"ח‪.‬‬

‫‪ 25‬במנחבן אל ר " ע הילדטהריםר בעביו ההתיישנית ‪"~,‬אב כיתנ רצייה‬

‫קאלישר ‪:‬‬

‫‪ ..‬אכו זה‬

‫ייתך משלשרם טבה השתזלתי בזה ביגיעה רכה בעוד רבבי הגדיל הקדוש רבבן עקיבא‬
‫א;יגר זצ"ל בחיים ‪, ,‬ד‪,‬יה מסכים עם דרכי יבי‪ '.‬גם הגארן השלם אויערבאך אב"ר יק"ק‬
‫האלנערשטארט ‪ ,‬המכים לררכנן נהירתי עןבי י חריר " )ציחק‬

‫ררפל~רפאל ‪:‬‬

‫אגרית צר " ח‬

‫קאלישר‪ ,‬קובץ ‪.,‬אזכרה" ירושלים תרצ"ן‪ .‬אגרח ל ' ‪(.‬‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫ורבניה‪ .‬נוסף לידיעות הרבות על היהדות המקומית‪ ,‬מעניק הספר ידיעות גם על‬
‫היחסים המדיניים של יהרוי גרמניה החל מהמאה ה‪-‬ד ‪ . l‬נתוספו לספר מספד דב‬
‫ז‪,‬ל תעודות ומסמכים היסטוריים ‪1ZC‬וניס אשר לא נדפסו עד אז' והעוסקים בשאלות‬
‫הלבתיות ופולייזכות‪ .‬הספר מהווה מסמר תעךרתי חשוב לדברי ימי היהודים באשכנז‪.‬‬
‫דצ"ב הוציא גם את ההגדה של פסח עם הערותיו ועם תרגום גרמני )ההנהד‬

‫נדפסה לאחר מותו‪ ,‬בשנת תרלייח ‪ 8 -‬ד ‪ (. l8‬כמו"כ כתב גם הערות לפיוטי הימים‬
‫הנוראים )הנמצאות כמחזור לימיס הנוראים עם הפירושים "מטה לוי"‪" ,‬מטה אהרן"‬
‫ואחרים‪ ,‬אשר נדפס בהלברשטט ‪ -‬קרוב לודאי בי;‪:‬נת תרכ"ד או תדכ"ה ‪(. l864j5‬‬
‫היה בעדתו של רצ"ב להצויא לאור ולהדפיס את ספר ‪..‬יד דודי‪ :‬פרושו הענק של‬
‫דדוו ‪ t‬קנו הג"‪ ,‬זדו זינצהייס זצ"ל מפאריז‪ .‬כתב היך של "יד דדו" היה תחת ידן‬
‫של רצ"ב‪ ,‬אר הוא נפטד בטרם הספיק לבצע את יזמתו‪.‬‬
‫בהי חשוו תרלייא ) ‪ l‬ד ‪ (l8‬נפטר די יוסף הירש ‪ -‬מחותנו של רצ"ב‪ .‬כאשר‬
‫הובא למנוחת עולמים הלר רצ"ב כושל אחרי המטה זהספידו בבית העלמיו באמרו‬
‫"איכה אוסיף עוד לחיות משמת אחי"‪ .‬נפשו של רצ"ב היתה קשורה בנפשו של‬
‫מחותגו הצדיק ומיתתו פגעה בו קשות‪ .‬בעתוו ‪..‬הל בנוויי מאותה שנה )שנה ‪ X‬ז מסי‬

‫ד( מתוארת אהבתו וידדיותו לרי יוסף הירש כידידות שהיתה מאה שבה קרום לבן‬
‫בין הגביר הצדיק רי יששכר בערמו להמן והרב רי הירש מרגליות )רי הירשל‬
‫חריף{ זצ"ל‪ .‬ואכן‪ ,‬לא יצאה השנה ובכ"ז אלול תרל"ב )יום פטירת רי נתו אדלד‬
‫זצ"ל( נפטר רבי צבי בנימין‪.‬‬

‫כבר החל מחרוש אב התלונן רצ"ב על כאבים חזקים בבטנו והיה גאלץ‬

‫להפסיק את שעוריו וביקש את משפהתו ותלמידיו להתפלל לבריאותו‪ .‬הרופאים‬
‫קבעו כי מחלה קשה מקננת בו והמליצו לן לנסוע לעיר המרחץ קרלסבאה אר‬
‫כבר היה מאוחר מדי‪ .‬בימיו האחרוגים התאספו כל בני משפחתו סביב למטתו‬
‫ואף הג"ר עזריאל הילדסהיימר בא מנרליו לבקרו‪ ,‬ומשנפטר ‪ -‬התעכב בהלברשטט‬
‫עד לאחר הלויה‪ .‬ימים מועטים לפני מותו קם ממטתו וכתב צואה לבניו ונבותיו‬
‫והזהירם להיות נאמגים לדי ולתורתו‪ .‬יול םפני פטירתו‪ ,‬ביקש מבנו הר"ר אניעזרי‬
‫בי יקרא לפניו את תפלת חזקיהו המלר )ישעיהו לייח ט‪-‬כא( ואחרי הקריאה חזד‬
‫פעמים אחדות על המלים ‪ :‬ותחלימני והחייני ‪ …‬אותן המלים אשר היו גם מלותיו‬
‫האחרונות ל;;' רי נתן אדלר זצייל לפני פטירתו‪ .‬בכל תפילותיו בימים האחרונים‬
‫היה תמיד ספד "מעבר יבקיי בידו והוא התפלל ממנו בדמעות שליש‪ ,‬בשנת‬
‫האחדונה עוד ‪,‬שוחח עם בנו על הסוגיא עליה עמד לדרוש בשנת שובה‪ .‬ביוס אי‬
‫דסליחות הורע מצבו ומאז היו בני החייק בביתו‪ .‬הוא כבר היה ללא הכרה כאשד‬
‫לפתע קדא אל העומדים עליו ‪" :‬הנני רואה כבר את העולם האב לפנייי" ונכלותו‬
‫המלים האלה יצאה נשמתו בטהרה והוא דק בן ס"ד שבים‪.‬‬

‫‪ 26‬עיין מדרש תנחימא פרשת יוחי ד' ‪:‬לפיכך קשה לפני הקב ‪ II‬ה לגוור מיתה על הצדיקים‬
‫שנמאר )תהליס קטז( יקד בעיבי ר' המותה לחסידיו‪ .‬מה הקב ‪ /l‬ה עשוה‬

‫‪-‬‬

‫מראה להן‬

‫תמו שכרן כדי ישתבעו מיתת בפיהו‪ .‬רכי אבהן כשנטה למית הראה לן הקנ"ה מתו‬
‫שכרו‬

‫רתמה ‪:‬‬

‫כל אלה לאבהן וגי‪ /‬מיד בתאיה למיתה‪,‬‬

‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בצוואחו ביק'‪ !t‬ר ‪" i‬כ כי תלמידיו יעסקו בתורה וילמדו משביות משעת מותו‬

‫עד הקבורה‪ ,‬בעבוותבוחו אסר לקספירו וצוה "ולא ' יקראבי כין בכחכ וכין כע"פ‬
‫גאון או דציק ולא יכחכ עלי זצ"ל אלא ז"ל או ע"ה‪ ,‬כי איבבי יותר מאדם כיבובי‬
‫בזמן הזה"‪ .‬כאשר שמע על כך הב"‪ ,‬עזיראל הילדסהיימד‪ ,‬מאר "גם אבי מתלמדייו"‬
‫ולא מש מאהל המח כטרם הובל לקבורה כמשך שלשים שוש עשות‪ ,‬וכל הזמן הזה‬
‫כמעט ולא פסק פומיה מהגזח ברובו תורחו של הרכ אלא לשם חפילה וטעייה‬
‫חטופה עד ‪.‬שהובילו אח הבפטר לקבוהר‪.‬‬
‫מוחו הישרה אבל כבד בקהלחו‪ ,‬בגרמביה ובעולם ההיודי כולו‪ ,‬בהספדים‬
‫אשר הורפסו בעתובי החקופה " צויבה שבה זו )חרלייכ( כ"שבה אשר רבו קללותיה"‬
‫עקב פטירת הגר''' עטליבגר מאל טובא‪ ,‬הג"ר אש"ב טופר )ה"כחב טופר"(‬
‫מפרשבורג‪ ,‬הגר"ש שטראשון )הרש"ש( מוילבא‪ ,‬ר' יקותיאל זוסיא ראפפורט‬
‫ממיבסק‪ ,‬וכמותו של רצ"ב אויערבך בסוף השבה איבדה יהדות גרמביה את "האחד‬
‫המצוין בהשרידים אשר השאיר לבו ד' לפליטה בארצות אשכבז"‪ ,‬קהש במיהוד‬

‫היתה המכה לקהילח הלברשטס אשר שיכלה את שבי חאומי הצביה‬

‫‪,‬‬

‫הירש )צכי(‬

‫‪ -‬ר' יוטף‬

‫ור ' צבי בבימין אויערכך‪.‬‬

‫להלויתו אשר בערכה כיום המחרח בא קהל רכ מכל רחבי אשכבז ורכים‬

‫•‬

‫מהרכבים המפררסמים מקרוב ומרחוק באו ללוותו לבית עולמו‪ ,‬קיים ההלייה‬
‫החאטפו ראשי הקהילה והחל‪,‬וט פה אחד למבית אח כבו הר"ר אכיעזרי זליג לממלא‬
‫מקום אביו כקדש‪ .‬על אף צואוחו של ר ‪ i‬ייב שלא הומפדיו‪ .‬התירו לעצםמ אחד'‪D‬‬
‫לומר דכרי מוסר וככו'שן לגודל האכיהד וכין המספידים היו בבר‪ ,‬חחבו הרכ 'ד'ר‬
‫אליעזר לאכ מאלטוגא וראש הקהל ר ' זיסקיגד הירש‪ .‬ראשון הדמברים בכית‬
‫העלמין היה הגאון ר"ע הילדסהיימר אשר מרוכ כאכו וככיו ‪ ,‬אד בקושי ביתן היה‬
‫להכין את דכריו‪ ,‬רצ"ב נקכר ככית הקכרות הישן בהלכרשטט על יד ידידו ומחוחבו‬

‫רן יןסף הירש אשר היה לי כאת‪.‬‬
‫'''פע צוואתו לא בחקקו דכרי שכח על מצבחו ונכחכ הגוסח אשר קכע ר ‪" i‬כ‬

‫כעצמו ‪ ",‬בחוספת ההערה "כן צוה הרכ ז"ל לכתוכ על מצבת קבורחו הוזהיר כל‬
‫יוסיף ארם‬

‫דבר‪.‬‬

‫‪.n‬‬

‫ב‪ .‬צ‪.‬‬

‫ב‪.". .‬ה‬

‫לצערנו לא נשארו הרכה כחכי יד וחדושי תורתו אשר עמל כהם במשד כל‬
‫ימי חייו‪ ,‬ורוב הכחכים אכדו בשואה‪ ,‬מצוי היום חלק מספריו ובהם אלםי הגהוח‬
‫בכל מקצועות החורה‪ ,‬כספריו מופ "‪I1‬ים פסקי הלכוח לרוב ובהם רכים הגוגעםי‬
‫‪ 27‬ריב דהברים הם '''פע "הלנגין" מסי ך ימסי ‪ 8‬חרלייג‪" ,‬המגיד" שבה ‪ XVI‬מסי ‪,40‬‬
‫התזוןן‬

‫"‪,"Der ISI'aelit‬‬

‫ימאמרי של הרב "יי מ‪.‬‬

‫ו<ייערכך בטםי‬

‫" כנייובו היר"'ש‬

‫הנ"ל‪.‬‬
‫‪ 28‬וז"ל‬

‫צבןואתו ‪:‬‬

‫ואני צמוה שלא יכחב שים דבר לע מצבה שלי כי‬

‫אם ‪:‬‬

‫ם"ט הרב מ '‬

‫צבי בגימין אויערכן‪ .‬נפטר וכך י ‪ .‬ראיני מ‪ m‬ל ימ ישכתוב לז'י שרס שבח‪.‬‬
‫ככתיבת מצבתו אשר הופיעה כעתיו‬

‫נוסף לשמו‬

‫‪-‬‬

‫צבי‬

‫בניפין‪.‬‬

‫גם השם‬

‫"‪"Der Israelit‬‬
‫‪ -‬משה‪ .‬היוח ושם‬

‫של הרב ד"ר מאיר להמן‪ ,‬גמצא‬

‫זה לא נזכר בשים מקים בכתביי‬

‫וגם הרא בצעמו לא חחם בשם זה )שמה(‪ ,‬יש לשער שהוסרםן לו את השם הזה בימי‬

‫מחלתן סמור לפטירתן והוא עצמי לא ידע על כר משום' שנם בצוואתו לא חחם בםש זה‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכע;ות אקטואליות‪ ,‬כגון ‪ :‬ניחוחי מתים )ספר האשכול‪ ,‬הלכות מילה ויולדת‬
‫ובנחל‪-‬אשכול ‪(,‬םש‪ ,‬מצת מכונה ')עיין "'‪,‬ירי חמד" מערכת חמץ ומצה סימן י"ג‪,‬‬
‫קונטרס בענין מצת‪-‬מא'‪ it‬ין(‪ ,‬מקוה ע"י משאבה )עיין שו"ח "יד הלוי" להדי ‪ f/‬ר‬
‫הלוי במברגר‪ ,‬יו ‪' I‬ר סימז" קי"ד‪-‬ק"ייז‪ ,‬ובשו"ת ר"ע הילךסהיימר סלמן רי ‪(, I/‬ג חציצה‬

‫בתפלין 'ס) האשכול‪ ,‬ובנחל אשכול שם באריכות‪ ,‬ועיין ב"חבש פאר" להגרא"י‬
‫קוק(‪ ,‬קרבנות בימן‪-‬היה )שו"ת "בנין ציון" לר"י עטלינגר‪ ,‬סוף סימן ('א ועו‪.‬ן‬
‫רצ"ב יכה לבבים ובני‪-‬בבים תלמידי חכמים‪ ,‬אשר מביביהם כיהנו כרבביס ואף‬
‫הם בלחמו את מלחמת ד' עכור קדשי ישראל‪ .‬צאצאיו‪ ,‬דור אחרי רור כהבו פאר‬
‫בכס הרבבות בקהילת הלברשטט‪ .‬מאות מיוצאי חלציו חייס כיום בארץ ישראל‪,‬‬
‫•‬
‫ניביחס רבביס‪ ,‬בני "‪ 'C‬יבות‪ ,‬מחנכים‪ ,‬אבשי התיי~‪ '1‬כךת חרדייס ובעלי‪-‬בחום נאמנים‬

‫לתורה‪.‬‬
‫מדברין‬
‫יוס‪-‬א פרי‪ I‬ח' מ ‪I‬ז‪:‬כה ‪':‬ט‬

‫"האומר אחטא ואיז‪/‬וב וגו‪ '.‬עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר‪ ,‬עבירות‬
‫שבין אדם לחנירך איז יוהו'כ מכפר עד שירצה את חבךי‪ ,‬את זו דרש ראנ'''‪!I‬‬

‫)ויקרא י"ג( "מכל חטאתיכס לפבי ה' תטהרו"‬

‫‪ -‬עבירות שבין אדס למקום יוה"כ‬

‫מכפר"עכירות שכין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר ‪,‬עד שירצה את חברו"‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫יש להבין כפילות הלשוז כדברי המשנה‪ ,‬ובריסא כתב הת"ק "עכירות 'ז‪:.‬כין‬

‫אדם וגו' ‪,‬‬
‫‪11‬‬

‫ובסופא חזר ראב ‪ fl‬ע והאריך "עבירות שבין אדם 'וג‪ .,‬וז‪ ,‬והיה לן לחגא‬

‫להתחיל בפירושו של ראב"ע ואסמכתיה אקרא‪ ,‬ולא הו"ל למיכתב רישא‪ ,‬או הו"ל‬
‫למכתב ריסא ולמלמר ךראב"ע אסמכרה אקרא י"לפבי הו ייודיו‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬מבדילים אנו כין מצוות ';‪:‬מעיות למצוות ';‪:‬כליות‪ ,‬דהיינו בין מצוות‬

‫שלולא צו התורה לא היינו מקיימים אותן כגון ';יעטני‪ ,‬כלאים וכו' ובין מצוות‬
‫שאף ללא צווי התורה‬

‫‪-‬‬

‫מחויבות הן באופן שכלי כגון לא תגנב‪ ,‬לא תרצח וכו'‬

‫שללא קיומן "איש את רעהו חיים בלעו"‪.‬‬
‫ולכאורה‪ ,‬אין צורך להשמי'~נו ‪ i:l‬אין יוה"כ מכפר עוובןת שבין אדם לחברו‬
‫עד שירצה את חברו‪ ,‬דמילתא דפשיטא היא שללא חרטה ובקשת סליחה מהחבר‬
‫אין‬

‫יןה"כ‬

‫‪,‬‬

‫מכפר ?‬

‫ויה בא ראב"ע להךגי;;י ‪:‬הגם ;;ימובן מאל‪,‬ו שעל האדם לפייס את חברו וללא‬

‫רצוי אין 'וה"כ מכפר‪ ,‬בכל אופן אין על האדם לרצות את חברו מכח "מצוה‬
‫שכלית" אלא מחמת צוויו של הקב"ה משום ש"גדול מצווה ועושה ממך שאינו‬
‫מצווה ועו;;יה‪ ".‬ולאחר שת"ק פירט את חלוקי הכפרה בין עבירות ‪>:.‬יבין אדם למקום‬
‫לכיו עכירות '‪ i:-‬ניו אדם לחכרר‪ ,‬כא ראנ"ע רהרגיש שחרכת רציי החכר הלא מכח‬

‫הצורי "לפבי ה' תחטרו"‪ ,‬ולכן חיזר ראב"ע ואומר ‪ :‬מה פרוש הפםוק~ "מכל חטאתיכס‬
‫לפני ה' תטהרו" ‪ -‬גדיל המצווה ועושה ולכן עבירות ד‪ i.:‬כין אדם למקום יוח"כ‬
‫מכפר‪ ,‬עבירות 'ד‪::.‬ביו אדם לחברו אין יוה"כ נןכפר עד 'ב‪.‬ירצה את חברו‪,‬‬

‫‪,..‬‬
‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫)בי‪ iZ‬מו ל‪ '::,‬הצב"א(‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"והעגרת שופר תרןעה בחרש השביעי בעשיר לחרש ביים הכפוריס תעבירו‬
‫'‪ it-‬ופר גכל ארצכם"‪) ,‬ויקרא כ ‪ /l‬ה ‪/(.‬ט‬

‫ן‪l 'l :‬ייכ ‪ :‬ממשמע שנאמר ביום הכפררים איבי יורע שהוא בעשיר לחדס ז א ‪/I‬כ‬

‫למה גאמר בעשור לחדס ז אלא לומר לך ‪ :‬חקיעת עשור לחשד דוחה שכת בכל‬
‫ארצכם ואין חקיעח ר"ה דוחה שבח בכל ארצכם ' אלא בבי " ד בלב‪.‬ד‬
‫ונתלבטו המפרשים ‪ :‬יהוה ליה למימר ‪ -‬ומה ת"ל ביום הכפורים‪ ,‬רברישא‬
‫כתיג ג'~שרר לחדש‪ ,‬ויוס הכפורים ובתריה כתיב מיותר ? ותירץ אאמ"ו הגז"ל‬
‫דלא מצי למפרך מח"ל ביה"כ‪ ,‬ראי לא כחיב ‪ .‬ביוה"כ‪ ,‬אלא בעשור לחדש‪ ,‬לא‬
‫ריעיבו באיזה ין " ד לחרדש ‪ ,‬רע"ג הרי צריו למכתב כהר'~ י‪:‬ו~‪:‬ייע‬

‫‪'1‬‬

‫בעשןר לחדש‪,‬‬

‫כדי ';‪.‬בדע באיזה יו " ר לחדש‪ ,‬רא"כ בחדש הי‪ i.:.‬ביז ‪ l‬י אינו מיותר לגזיךה·שוה ליתן‬
‫האמןר זה נשל זה ללבוד ג' תרועות וכן' ;'‪::‬אר) הי‪ i:..‬בה ל ‪ /l‬ך(‪ ,‬וכיון שצריך להרות‬

‫מיותר האי בחרש ה"ז‪.z‬ביעי ‪.:..,‬ך'''זנל לא מצי למכתב בחדש השביעי בעשוו לחדש‪,‬‬
‫דאז לא הוי מופנה ‪ .‬כהד'~ השביעי דהא מצריר צריכי לאירייי באיזה ע~‪ i:‬יר לחרס‪,‬‬
‫לה~י פריו לכתוב ר"מבא בחדש ה‪'::‬ביעי בירס הכפורים‪ ,‬דייה " כ ידעבא אימתי הוא‪,‬‬
‫ולא צריך בחדש ה'‪.‬כיעי אלא לגז'' ';; ‪ ,‬ולא לכחוב כלל בעשור לחדש‪ ,‬ופריך‬
‫שפיו‬

‫‪ -‬ומה חלמוד לומר בעשור לחדש‪,‬‬

‫) ‪ ,,‬נחל א'~כול" סוף תלק ראשון‪ ,‬בשם אביו חג"ר אברהם ז"ל(‬

‫'י'‬
‫אר ‪tl‬‬

‫‪:':‬ה‪ 1‬כה פ"ר ;ז'~בה ‪':‬ט‬

‫" סדר תקיעות וג ‪ : i‬שעור תקיעה כ "‪ i.:..‬ל‪ i.:,‬תרועות ‪ ",‬וכו‪'.‬‬
‫בין לפי' הרמב " ם‬

‫‪-‬‬

‫שעיר ו ' תקיעות כג‬

‫‪I‬‬

‫תרו'‪ s,‬ות‪ ,‬וביז לםי' כה " ס‬

‫דחקיעות ואשונות קח';‪:‬יב וע'עור חק'עה לפחוח כחרועה‪ ,‬קשיא ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫וכי סגי ל‪,‬ה‬

‫למדמר שעיר תקיעה כתרועה‪ ,‬ולרמב"ם כהצי תרועה !'‬

‫רב"ל ‪ :‬דקמ ‪ II‬ל דג ' תרועות מח ‪ I/‬ת ‪ ,‬ולא כתבאר ברף ל ‪ /l‬ד זה לא נשמע ממתני‪,/‬‬
‫דדרבנ ‪ I‬נמי צויך לאשמועינן‪ ,‬וג' עפ '' ' מ"ש כשם רב האי הא דאתקין ר"א בקסרי‬

‫חשו " ח ת '‪ .‬יי ח לא מ' ספק‪ ,‬דמה"‪n‬‬

‫כיליל וכן כגגה ‪1‬כן כ' כיחר יצא לחרך~ה‪ ,‬ולא‬

‫התקין רק להשוית המבהניס '~לא יראה ככ' תורית רכו'‪ .‬יב' שכבר בימי המשבה‬
‫הי' ‪.‬שנוי‬

‫זה‪,‬‬

‫רהיך יוצאין באיזה‬

‫מן‬

‫לפחות ארוכה כתרועה ‪,‬ר‪,‬והעברתם‬
‫‪,‬‬

‫אריכה משל‬

‫‪II‬‬

‫‪s,‬‬

‫התרן' ךת‪.‬‬

‫ךהר"ן כתב דעכ"פ‬

‫התקיעה‬

‫תהי'‬

‫לשוז המי~כה ‪ ,‬ימטעם זה חקיעה דתיז;ר"ק‬

‫תש"ת ותר " ת‪.‬‬

‫וזה פריס המו;בה " סעור תקיעה כג' תרועות "‬

‫‪ -‬ר"ל‪ ,‬כמין ג' תרועית‪,‬‬

‫כין שהתרועה יליל או גניח‪ ,‬או תרתי‪ ,‬תמיד צריר רע‪'-.:.‬ל יב‪.‬תה ‪i‬ו לפחות נמין‬
‫החרועה שתוקע‪ ,‬ולרמב"ם פי' ';‪:‬עוו ש;;ו תקיעוח כג' חועוות‬

‫‪-‬‬

‫נקט ג' תרועות‬

‫ולא תקיעה כחצי תרעוה להורות שלא יאריך יותר י‪:‬הגי תרועה‪ ,‬ממין שתרקע‪,‬‬
‫אס יליל מחצי יליל וכר'‪ ,‬ועטמי' ‪ j‬הריעה עקר דמפור"כת‪.‬‬
‫)‪,,‬נחל אשכול‪ ",‬סוף תלק ראשון(‬
‫'י'‬

‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫העיות זכגל"ו זכחזוי של הרב צ"כ ד‪,II‬סרכר ז"ל על ‪e‬רר "אתה‬
‫כוננת" )בדפסו במחזור לימיס הבוראים עם הפירושים "מהט לוי"‪,‬‬
‫"מטה אהרן" ואחרים‪ ,‬אשר גרפס בהאלברשטט‬
‫תרג"ר אן‬

‫‪-‬‬

‫קרוב לודאי בשגת‬

‫תרכ"ה( ‪:‬‬

‫סרר אתה כנרכת המיוחם ליוסי בז יוסי בהן גדיל‪ ,‬הי' למראה עיני הרמב"ס‬

‫שכתב בפ"ר רהלכות עבורת יוה"כ (א"ה) ש"צובר את הקטורת על גבי הגחלים‬
‫וכ'ו וזסזסתיו 'ם'כ‪ .‬ער ישתזכלא הבית עוש ויצא"‪ ,‬וכתב בכסף‬

‫משבה ‪:‬‬

‫פרק הוציאו‬

‫לו‪ ,‬ואם תחפשבה ככסף לא תמצא במשבה שצריד להמתי‪ t‬שם‪ ,‬אלא בתמלא כל‬
‫הבית עשן וממילא געשה‪ .‬והתי"ט רחק עצמן "ראלת"ה מאי למימרא"‪ .‬ואין זה‬
‫ררד הרמב"ם לכתוב בסרר העכדוה מה שלא מצא מפורש‪ .‬אבל העתיקו מסדר‬
‫אתה כובבת‪ ,‬ששם כתוב "וממתין שם עד שבתמלא הבית כולז עשן ואח"כ שב‬

‫לאחוריו‪ ,‬פביו לקורש ואחוריו להיכל ער שיצא מן הפרוכת"‪ ,‬וכל זה העתיק‬
‫•‬

‫הרמב"ם ממש‬

‫תיבה‬

‫בתיבה‪.‬‬

‫ובראה‬

‫שיצא‬

‫מקרא‬

‫"וגתן הקטורת‬

‫וגו'‬

‫וכסה‬

‫עבן‬

‫הקטורת וגו' ולא ימות ולקח מרם הפר" משמע שאסור לו להתחיל בעבורה אחרת‬
‫עד שיראה שכסה עבן הקטורת את הכפורת‪ ,‬לכן צריד להמתין עד שיראה‪ .‬אוע"ג‬
‫רבקרא לא כתיב אלא "וכסה את הכפורת"‪ ,‬הוסיפו כל הבית כרי להצויאו מן הספק‪.‬‬
‫גם סרר הקיבנות והטבלות שכתב הרמב"ם‪ ,‬שפר העולה וז' כבשי מוסף עם‬

‫חמיד של רח"‪ ',‬קרבין‪ ,‬ובטבילה שביה לבגרי לבן עשה עבורת היום שלישית בבגרי‬
‫זהב עשה שעיר החיצוז איל‪ ,‬ואיל העם ואימרוי פר ושעיך הפנימיים אוח"כ תמיד‬
‫של בין הערכיים‪ .‬ובטכילה הרביעית לכגיד לבן הוציא כף ומחתה‪ .‬ובטבילה חמישית‬
‫לבגדי זהב עשה קטרת של בין הערביים ונרות‪ .‬כן מסורר הכל כסדר אתה כובבת‪.‬‬

‫ובעל "מים חיים" מביא ראי' לרמב"ם מירושלמי ‪ :‬הכל מורים שהוצאת כף לאחר‬
‫תשבה"ע‪ .‬ואע"ג ראפלגי תבאים בגמרא בסרורם‪ ,‬אפשר דבהא ראפלגי אין פסול‬
‫אי עבדי כמר או כמר‪ ,‬כראיתא ביומא דף ב"ט '''רא שבי כה"ג בשתיירו ממקשד‬

‫ראשון זה אמר ברגלי הקפתי כת"ק דפרק '‪,‬ד מ"ה וזה אומר כידי הקפתי כר"א‪.‬‬

‫וכתבו ת ‪ II‬ד‪ .‬בפ"ק יתמורה אלן עד יוסי בן יעוזר לא הי' פלוגתא ומכ ‪ II‬ש בבות‬

‫ראשון‪ .‬וגראה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עבי‪.‬ך וכן ןגצאתי בירושלמי שם ‪:‬אמר‬
‫רבי יודן מאו דעביד הכין לא חשש ומאן דעביד הכין לא חשש‪.‬‬

‫וכן מ"ש הרמב"ם נוסח הנמצא בכל המחוורים ‪,' :‬א" האו ה'י זככיוו ל גמור את‬
‫השם בגד המברכים ואומר להם תטהרו" כתוב בסדר אתה כוננת‪ ,‬והפר"ח כתב‬
‫שיגע ולא מצא כן בבבלי וירושלמי וכחנם טרח שכבר כתב המרדכי ביומא בהג"ה‬
‫שפייטן יסד גן ובגמרא ליתא‪ .‬והראב"ן בדף ע"ה כתב שפייטן יסדו עפ"י ה‪ C‬ברא‬

‫דכיון שהיו מברכין השם בהוכרתו‪ ,‬ודאי היה הכהן מכוון ומאריד ה'‪.‬ם עם ברכת‬

‫העס ומסיים עהמם ואומר תהטרו אהר כך מסיום הפסוק‪ ,‬כלומר "לפבי ה' תהטרו"‪.‬‬
‫והפייטן אחר מן האזכרזת נקט‪ ,‬שאף ב'ז‪:.‬זכזת ר‪-‬אז‪:.‬ובים מן הדווי )כגון אבא בשם(‬

‫לא חי' אומר כלום בעודם מגרכין השם אלא מתכוון להאריך השם עם ברכתן‬
‫)ואח"כ אמר חטאתי וכו'( עב"ל‪ .‬ובס' עבודת הקדש העיר שמקור הבוסח "ואף‬
‫הוא הי' מתכוון" כתוב גזוהר‬

‫•‬

‫מ‪I‬‬

‫אחרי‪,‬‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יבביסח "היי כירעים ימשתחיים יזבייים"‪ ,‬עטית סיפר רמירים לא כתיב‬
‫במשבה יגמרא ילא באתה כיבבת ילא ברמב"ם‪.‬‬
‫•‬
‫יבביסח אנא שהם כתב הת"יט‬

‫בפ"ר ‪:‬‬

‫צריר שיאמר בהי"א הקריאה שיקרא‬

‫להשי"ת בשמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬איז הכונה שכה"ג הי' אומר אבא היהו'‪/‬ה דלא מצינו שם‬
‫עצם פרטי בה"א‪ ,‬אר כיבתי כמ"ש בספר קבמן בשם‪ ,‬הש"ץ המספר כרצי אמר כה"ג‬

‫ילי אסיר להזכיר השם העצמי הוא צ"ב השם בה"א הקריאה שאז קירא להשי"ת‬
‫בשמו כמי שהי' כה"ג עושה באמרי אנא ‪/,‬ה אבל אם אימר הש"ץ אנא שם איז‬
‫זה קריאה להקב"ה שלא בתברר לאיזה שם כיין‪ ,‬אבל אח"כ כשחיזר יאימר אנא‬
‫שבם אפשר שגם כה"ג אמר אבא בה‪ :‬כמי בשבע בה'‪ ,‬רבבי בה'‪ ,‬תתהלל בה‪:‬‬
‫שהיא במקים בעביר יה"בי בעביר שמי הגזיל יכפר‪.‬‬
‫ימ"ש הת"יט גבי קריאת הגירל לה' חטאח‪ ,‬שלא אמר תטהרי‪ ,‬גם הפ"טן‬
‫יהכהבים הועם כשהיי ‪.‬יכי' מפ"טבים רירן מ"רי רבסרר אתה כיבבת‬
‫‪.‬‬
‫לא תיקן ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫הזכיר גם לגבי לה' חטאת והנהנים רהעם כשהין וכו'‪ ,‬וכן מפיוש ברמב"ס ספ‪/‬ב‬

‫רהלכית עבירת ירם הכפררים וכן מפירש בירישלמי םייג הלכה ז' עשרה פעמים‬
‫מזכיר השם בירה"כ‪ ,‬ששה בפר ג' בשעיר רא' בגירלית‪ ,‬הקריבים ביםלים על םביהם‬

‫יהרחיקים אימרים בשכמלייי‪.‬‬
‫ירע שסרר אתה כיבבת‪ ,‬כתב הריטב"א פרק היציאי לי שהעטיר כתב שזיסי‬
‫בן ייסי כה"ג יסרו‪ .‬אבל בסרר רב עמרם ימצא שייסי חבר סדר עביהד מתתיל‬

‫"אזכיר גבירית ‪.‬א‪-‬לקי‪ ",‬יע"כ צ"ל שהכביי כה"נ חיא תפארת לעישהי אבל לא ח'י‬
‫בזמן הבית‪ ,‬ראלת"ה האיד הקשה הרא"ש עליי ‪ :‬בסרר אתה כיבבת כתיב "אף שעיר‬
‫של שם יעמידנן כנגד בית שחיטתן" תימא ‪ -‬נהדיא בגמרא מסיק אקשירה קאי ?‬

‫יאי כה"ג בזמן בית ה'י מאי קשיא ליה עליי מגמרא‪ ,‬ומלשיבי משמע רלאי אגמרא‬
‫פריד אלא אסרירא‪) .‬בביסח שלפביבי באמת לא כתיב יעמידני כ"א "יקשר כבגד בית‬

‫ו;‪':‬י·‪k‬‬

‫‪"(.‬רתטיח‪;,:,‬ד';‬

‫עדר הקשה עלי" שכתב "טמטם עיבין ויצא" שאיז זה בגמרא‪ ,‬ומירשולמי‬
‫משמע שלא צריד לטמטם‪ ,‬דאיתא שם ‪ -‬עד שלא בטי האריך הלר לאירי של אריך‪.‬‬
‫יבלקיט ספח"ם ראיתי שבזיהר כתיב "טמטם עיביי‪ ",‬יאתה כיבבת שביריבי שמיבה‬
‫מנוסת שהביא‬

‫הרא"ש ומגוסח‬

‫שהביאו‬

‫'''ת דימא דף‬

‫ע' ע"ג השניםח השביאו‬

‫"הניכין יגישו תמיד השחך‪/‬ן לא מצינו בסדר שבדייבן‪,‬‬

‫ודע שרורי הגאל; בעל "יי דלד" כתב ניוט‪.‬א רף נ"ו ע"כ מהא ראיתא‬

‫האי ינחית קימה דרבא‪ ,‬למהך ררף ליין ע"ג ‪:‬‬

‫שם ‪:‬‬

‫האי דנחית קמהי רבה‪ ,‬שכבר ה'י‬

‫ובבהג חכמי הש"ס לימר סרר עבדוה‪ .‬יאבי כבר מצאתי הערה זאת בר"ן סיף יימא‪.‬‬

‫•‬
‫•‬

‫‪43‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫יונה עמנואל‬

‫דברי רצב ‪ Jf‬א בעניני שביעית‬
‫א‬

‫בשנת תרכ"ב הוציא הרב צבי בכימין אויערכך ז"ל את ספר "משבת ובי‬

‫נתן"‪ ,‬הסברים להגהות קצרות שרשם לעצמו רבינו נתן הכהן אדלר זצ"ל מפרנק"‬
‫פןרט דמיין‪ ,‬רבן של בעל חתם כופר זצ"ל‪ .‬ציוני הרב נתן אדלר נכתבו בצורה‬

‫קצרה ביותר בשולי המשגיות ולפעמים הסתפק רכ"א בהערה ‪''',‬יע" "ע"צ" אי‬
‫"לייר"‪ .‬הוכ צ"ב אויערבך ז"ל פיענח את כוונת רב"א‪ ,‬הסביר את קו';"יךתיו ואף‬
‫השיב עליהן‪ .‬בדפוס היפיע רק חלק א‪ ,‬על סדר זרעים‪.‬‬
‫הרב צבי בנימין אועירבר מתגלה בספר זה כבקי נפלא בבבלי וירו‪;:‬למי‪,‬‬
‫גאןן אמיתי השןלט בפירןשי הראשינים ןהאחרונים ןבפיסקים‪" ,‬משנת רבי נתן" מעדי‬
‫דעות חזקה על לימוד התורה בעניני מצוות התלויות בארץ ע"י גדןלי ישראל‬
‫בארץ אשכנז בדורות הקודמים‪ ,‬א'ן פלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שפירושים רבים ב"משבת רבי‬
‫בתן" מצאו את מקומם ב"תוספות אבשי שם" במשב'ות‪ ,‬דפוס יו'לנא' וכן ב"משנת‬

‫יוסף" על מסכת ';ב;'עית 'ד) חלקים( מאת הרב 'וסף ל'ברמן שליט"א ‪'.‬‬
‫המשביןת עם הערותיו של רבי בחן אדלך זצ"ל על כל !ז‪z‬שה סדרי משנה‬

‫עברי אחר כר לדיי בעל "כתב סופר" אשר ק'בל אותן מר' ליב ראב בזמן ב'קירו‬
‫בשבת‬

‫בפרבקפורט‬

‫תרב"ה‪,‬‬

‫במבואר‬

‫כתב‬

‫בשו"ת‬

‫סופר‪,‬‬

‫או"ח‬

‫מח‪,‬‬

‫סי'‬

‫ה"כתב‬

‫סופר" העיד על עצמו שלמד אחר כר בשבתות משנה שבת ועירוביך מתור‬
‫משניות אל‪ ,‬עם הגהןת אשר כחב "רבו דאבא איש אל‪ p‬יס קדוש וחסיד ‪"':‬בכהובה‬

‫הגאוו מו"ה נתן ארלער כ"ץ‬
‫‪1‬‬

‫בררך כלל מביא בעל תיס' אנשי שם את זברי רצנ"א ב"משבת רבי נתו" כלי ריין‬
‫בדבריי‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫זצ"ל" ‪:,‬‬

‫אך‬

‫ראה שבייעת פרק‬

‫ה‪,‬‬

‫משגה‬

‫ח‬

‫בספר זה מובארם פירוסים רביס מ"משנת רכי נתן" מסכת שביעית‪ ,‬הו במלראם‪ ,‬הו‬
‫בקיצור‬

‫‪-‬‬

‫ס"ה ‪ 39‬פעמים‪ !.‬במקומות אחדיס דו הרב יוסף ליברמן שליט"א בדברי‬

‫רצב"א ולפעמים אף מציע פיריש אחר‬

‫‪3‬‬

‫)ר"ה בתך"" ר"ה וכולן(‪.‬‬

‫בכיובת רבי גתן אדלר‬

‫זצ"ל ‪.‬‬

‫שו"ת כתב סופר נדפסו בשבת רתלייג בפרסבויג ובתשובה הנ"ל דעיתו של הכתב סוטר‬

‫‪ T‬צ ‪ II‬ל שהוא ראה ואף השתמש במשביות עם הגהותיו והידוסיו של רנ"א‪ .‬כל זה לא ידע‬
‫בעל‬

‫כיפר האשכול‬

‫)וורשא תרע"א‬

‫‪(.‬‬

‫סיער טעז בעל כופר האשכול )שם עמ'‬

‫ארבעים שבה אחר הופעת שן"ת כתב‬

‫כמעט‬

‫‪(6-5‬‬

‫שחידיסיו הקצרים של רב"א "לא היו‬

‫ולא בבראן"‪ ,‬וכבר היכיח איתו הרב חניך עהרנטריי זצ"ל ממיבכן‪ ,‬ראה‬

‫שנת‬

‫‪,1911‬‬

‫מסי‬

‫‪,4‬‬

‫‪Der lsraelit‬‬

‫שום שהמשביות האלי טל רנ"א עברו מהנתב סיפר לבנו הרב יצחק‬

‫ליכ וממנו לבנו ר' דיד שרייבר בדרןהוכיץ‪.‬‬

‫אחר כך עברי המשניית לבנו ר' משה טרייבר ב"י‪ ,‬נעת חבר מיעצת עירית בגי ברק‪,‬‬
‫אשר אישר לי טה~ו לו המשניות הנ"ל של‬

‫רנ"א עם הערות קצרות בירתר‪ .‬בכרחר‬

‫מהריסים השא"ר ר' משה שרייבר בביתו את נל ספריו‪ ,‬כולל חידושים בכ"" מהחתם‬
‫מופר ולא ידוע מה עלה בגורלם‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גוסף לח'‪ "I‬וש'ס רכ'ס של הרב צב' כב'מ' ‪ I‬אז'ערכד ז " ל כעב'ב' שכעי'ח‬
‫הבמצא'ס כ " משבח רב' ‪!",‬חב מופזרםי גס כח'כור'ו האחר '‪ D‬ח '‪ "I‬וש'ס וחק'רוח‬
‫כמסכח שכ'ע'ח‪,‬‬

‫~'‪ ,‬לצ"‪ I‬כמ'וחד דב'י רצב"א כ"בחל אשכול"‪ ,‬חלק '‪,‬כ הלכ' ס"ח )עמ' ‪,48‬‬
‫ס"ק א( בסוג'ח "גדו‪ ' 7‬ה'חר מעל‪ !,‬הא'סור" ע"פ פ'רשר' הבכל' )גדר'ס בח‪ .,‬א(‬
‫ו'רושלמ' למשבה כשכ'ע'ח‪ ,‬פרק ו ‪ ,‬מ'~בה ג‪ ,‬הראכ''' אב"‪.‬ר כעל האשכול הב'א‬

‫סוג'ה זו כדוגמא לשאלה העקרוב'ח אם " 'ש לסמוד על חלמור 'רושלמ' ולהחזיקו‬
‫עיקר '‪:‬‬

‫כפ'רןשן‬

‫הביא‬

‫רצב"א‬

‫רבוח‬

‫שיטרת‬

‫בראשןנים‬

‫בביריר‬

‫הסוגיה‬

‫ע"פ‬

‫הגרסאוח השובוח כככל‪ ,‬וכ'רושל'‪l‬כ‪ ,‬אח דבר' פאח ה'~ולה! ואף אח פירושו של‬
‫אהד מחכמ' דורו‪ ,‬הרב דדר פר '‪"I‬מא! ממא'לעכ‪,‬‬

‫להלן הערות אחדות ל‪ n‬יךו"~י הרב צ"ב אייערכן ז'יל בעביני שביעית‪.‬‬
‫ב‬

‫'ז‪:‬כ"ט"ת פרק ד‪ ,‬זבשבה כ ‪" :‬בית '‪ tt‬מאי ארמרים אין אןכלין פיריח שביעית‬

‫בטובה וב'ח הלל אומר'ס אוכל‪ !,‬בטובה ושלא בטובה " ‪ .‬על המ'ל‪,‬ס " אוכלי!‬
‫כטונה" היסדף הרב בתו ארל‪ ,‬וצ " ל ‪ :‬עי"‪ 1‬ומג"ס םייד יפ"ן‬
‫פרש את כויבת‬

‫ההערה ‪:‬‬

‫"‪::,‬מהט‪ .‬רצב"א‬

‫"רצה לימר שהרמנו‪/‬ם פסק פ"ד ישמטה אפי' ספיחי‬

‫שביע'ח שגדלו מעצמם בדברי' שדרכסלזרוע אסרו חכמ'ס לאכול‪ ,‬א"כ צ"ל‬
‫זמיירי הנא בי‪ i:,‬רה אילן ערשנים שאין דרד לזרוע רעמ"ש פ"ה ‪," …‬‬
‫אך בראה ל' שק'‪ :I‬ה לומר שכוובח רב"א לצ"! שבשבח השמיהט מוחר לאכול‬
‫פירית האילן '‪ i:.,‬איז עליהם איסור ספחיין‪ .‬פרקיס שלמיס במסכת ‪":‬ניעית דבים‬
‫על פירות ;‪:1‬כ'ע'ח וקדשוחס ואי! אבו צריכ'ס דלכ'י הרמכ"ס כב'דו!‪.‬‬
‫ואול' כוובח הרג"א בציובו לרמב " ס פ " ד ופ"ו ש'יבו של המשבה שאוכל'ס‬
‫פירוח שב'עיח בטובה ושלא בטובה איבו מ‪ .‬וכא כמקוס אחד בהל' ש'‪1‬נהט ויובל‬
‫אלא כשב' מקומוח‪ ,‬דה"בו בפרק ו מביא הרמב"ס אח לשו! המן!!בה‪ ,‬אך מסב'ר‬

‫וא'?‪1‬‬

‫שס רק אח ההגדרה של "כטובה"‬

‫כפרק ד במצאח ההגדרה של "שלא‬

‫כטרבה"‪.‬‬

‫וז " ל הרמב"ם פרק ו‪ ,‬הלכה טו ‪:‬‬

‫" אוכלי! פ'רוח שביעיח בטובה ושלא כטובה‪,‬‬

‫בטובה כידצ שיח! לו פירות שביע'ח כמו שעשה עמד טובה שבח! לו או שיכב'סו‬
‫לג'ב ‪ 1n‬לאכול כמי שעשה לו טובה " ‪ .‬בהלכה וו לא פ'רש מה זה "שלא בטובה‪",‬‬
‫ולכ! !"צ הרב " א לפרק ‪.‬ר והרכוגה שם להלכה כד ‪" :‬מצ‪ 1‬ח עשה להשמיט כל מה‬
‫'‪ i:.‬תזציא הארץ ב'‪tt‬וביעית שנאמר רה'~ביעית תי‪-:‬מטנח ונטשתה ‪ …‬אלא יפקיי הכל‬
‫ויד הכל שו'! בכל מק‪1‬ם שבאמר ואכלו אב'‪ 1‬בי עמד'! בהלכה רז 'שבה הגדרה של‬
‫אכילח פירדח שביעיח "שלא בטובה"‪ ,‬כלומר הכל ש‪ 1‬י‪1 I‬מוחרים לארכל פירדח‬
‫שביעיח נלי רשוח הבעליס‪.‬‬
‫ב‬

‫פהא‪ ,‬פרק ו‪ ,‬משבה ‪ : IC‬ביח שמאי אומרים הבקר לעגייס הבקר וכיח הלל‬
‫אומרים א'גו הפקר עד '~יופקר אף לעש'ר'ס כשמטה" ‪ .‬על המ'ליס "אף לעש'ר'ס‬
‫כשמטה" הןסיף הרנ"א ‪:‬שביעית‬

‫‪-‬‬

‫אי המשי ההעדה ‪.,‬יה מטושטש‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רצב"א‬

‫הוסיף ‪:‬‬

‫"לא ידעתי כונתו‪ ,‬ואפשר דבא לרמז על ר' יהודה דס"ל פרק‬

‫כ‪ 'I‬שדביעיח משנה ח' עניים אוכלים אחר הכעור זלא עשירים זיליף מו תשמטנה‬
‫ונטשתה ואכלו אביוני עמה אביונים ולא עשירים‪ ,‬א"כ שביעית גופא לעניים‪,‬‬
‫ולק"מ דר"י לאחר הכעור מיירי‪ ,‬אבל קודם בעור צריך להפקיר כרמו ושדהו לכל‬
‫•‬

‫אדם ‪", …‬‬

‫‪,‬‬

‫אדקשה לומר שרנ"א אשר כ"כ הקפיד לא לכתוב תורה שבעל פה‪ ,‬הקשה‬
‫אי אפילר רק· שרם לעצמר דבר פשוט כזה‪ ,‬שלפני הביערר הפקר שבעיית מותר‬
‫גם לעישרםי‪ ,‬ואילר רק על אחרי הביערר ישנה מחלוקת התנאים‪,‬‬

‫‪:‬יאילי כרנת הרנ"א למשנה הנ"ל שביעית פרק ה משנה ב ‪" :‬רבית הלל אומרים‬
‫איכלין בטרבה ר~לא בטרבה"‪ ,‬הרנ"א העיר בוה הערה חשרבה בדין הפקר‪ ,‬בית‬
‫הלל דירשים הפקר אף לעשירים כדי שההפקר פיטר מהפרשת תרי"מ‪ ,‬דהיינר כמר‬
‫הפקר בשמיטה‪ ,‬אך גם ההפקר בשמיטה מכיר באכילת הפיררת "בטרבה" בהכרת‬

‫וטבה למפקירים‪ ,‬לבעלי השדר‪..‬‬

‫לכן שי בדרישר‪" ,‬עד שירפקר אף לעשיירם‬

‫כשמהט" גם צד קילא שפטרר ההפקר מתרו"מ לא ייפגע אם מכירים תדרה למפקיר‪,‬‬

‫אר אפילר אם המפקיר עצומ מחלק את הפירות‪ ,‬כמי שעושה טובה‪ ,‬כלשרו הרמב"ם‬

‫הל' שמז"י פרק ר‪ ,‬הלכה טי‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫ר‬

‫םרק ה‪ ,‬שמבה ט ‪" :‬משאלת אשה לחברתה הח'‪.‬ודה על השביעית נפה וכברה‬
‫ורחיים רתנור"‪ ,‬ומפרש' הרע"ג ‪ :‬על השביעית ‪ -‬לאכול פירות שביעית אחו‬
‫הבעיור בלא ביעור‪ ".‬רבי נתו אדלר רשם על דברי הרע"ב "החע'ודה וכר' לאחר‬
‫הכיעור" מלה אחת ‪" :‬דר'וק"‪.‬‬
‫רצב"א מסביר ‪" :‬כז פרש ר"ש ודשן‪ ,/‬גטין ס"ג לאחר בערר‪ .‬אבל להךמב"ם‬
‫שהביא תי"ט מ"ר אף קרדם הבעור שאם קצר כדרך הקוצרים' וכר' רכל ספיחי‬
‫השדה אסורים מדרבנן‪ ,‬מיהר גם לר"ש אסרר קודם הבערר אם חשודה להביא מן‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫המשזמר‪ .‬ואפשר כייו דאיכא ספקות לא חיי'ז‪t‬יגו כמ"ש הרע"ג ןהך"ש סיף ‪".‬ז"מ‬
‫דברי רצב"א מרבאים בתוספות אנשי שם‪,‬‬
‫•‬

‫לא הבינותי למה הביא רצב"א את דברי הרמב"ם בתוי"ט "שאם קצר כדרך‬

‫הקיצרים וכון ‪ ".‬הכוינה לדברי הךמב"‪) p‬הל' שמון‪/‬ל ‪,‬פרק ז הל' ב( ‪:‬‬

‫"ומדברי‬

‫סרפרים שיהיו כל הספיחים אסוריו באכילה" ולכו אפשר להעמיד את המשנה לא‬
‫רק אחר הביערר אלא גם לםני הביערר ל גבי ספיחים‪,‬‬

‫ויש לדון על התירוץ "ואפשר כיוו דאיכא ספקות לא חיישינן"‪ ,‬שהרי גם לפי‬
‫המשגה לא חוששים להשאיל כלים לחשוד על אכילת פיררת שביעית אחר הביעור‪,‬‬
‫ואיד נתרץ שהמשנה אינה מדברת על ספיחים "כירן דאיכא ספקות לא חיישינן"‪,‬‬
‫גם לגבי אכילת פיררת שבעיית !!חרי הביערר‪ ,‬המשנה אינגה אוסרת ‪:‬משאלת אשה‬

‫לחברתה החשודה על השביעיח וכו‪ '.‬וארלי כוונת רצב"א להמשך המשנה "אבל‬
‫לא תבור רלא תטחו עמה‪".‬‬
‫ואולי כיון רנ"א בצירנו "יו"ק" לזבר אחר‪ ,‬פירוש הרע"ב אינר הולך לפי‬

‫שיטת הרמב"ס שאחרי הנלעור הפירות אסורים באגילה‪ ,‬אלא לםי יז‪.:,‬יטת הרמב"ן‬
‫והר‪://‬ז שמקיימים מצזת כיעיי ע"י הפקרת הפיוית‪ .‬אן לפי שיטת הרמנ"ז· והו"ש‬

‫‪46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם הבעל‪,‬ם 'כזל'ם לזכות שוב בפ'רות אחר' המקרתם‪ .‬לכן א'ן לחשוש‪ .‬שאדם לא‬
‫'פק'ר את ם'רות'ו‪ ,‬השר' לא 'פסי' מזה‪ .‬כע'ן זה מב'א הרב 'וסף ל'ברמן של‪,‬ט"א‬
‫בם' ‪,.‬משבת ייסף" ) ‪ lln‬ב עמ' צן ב"חןספרח אחרונים"( נשם נמקרי‬

‫הרא ‪ II‬ה ‪:‬‬

‫"יצ ‪/I‬ע‬

‫למה תהא חשודה על זה‪ ,‬דמה בצע לה בזה‪ ,‬הלא 'כולה להפק'ר ולחזור זלזכות‬
‫עי ‪ /1‬ש‪.‬‬

‫בהס"‪,‬‬

‫ה‬

‫פרק‬

‫‪'",‬‬

‫נשונה‬

‫ב‪:‬‬

‫בפי' רביבי ערבדיה‬

‫מברטבורא ‪:‬‬

‫"והשמטת כספים כזמן הזה‬

‫דובבן ‪ ". …‬רכ"א רשם על זה ‪" :‬עי' של"ה"‪ .‬רצב"א פירש את כויבת רכ"א ‪" :‬השל"ה‬
‫יכן התומיס הזהירן מאוד על זה ‪ ,‬כייו יבזמז ישרב הארז השמםת כספיס גם בחן " ל‬
‫המ"ת"‪ .‬כיינת יצג‪ I /‬א ב"זמז ישוב האץר " לזמן שירכל ביהג‪,‬‬
‫יש מקים לעיין למה רכ"א הזכיר רק את "‪t‬זל"ה ‪ ,‬אעפ''' שהת ' וימם ) ‪ I/n‬מ סי‬

‫‪I‬‬

‫סז‪ ,‬סע' א ס " ק א( מאר'ר בחש'בות יבצות השמטת כספ'ם ופרוזבול בזמן הזה‬
‫וכירוע התימום הוא ספר הלכתי מןבהק כניגדו לשל ‪ I/‬ה‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬התומים מדגיש את הצירד "לעשות עכ"‪I‬נ זכר למצוה ‪".‬ז שהיתה נוהגת‬

‫אצלבו בזמן שה"בו שוו" על אדמתנו " ושוב " מאדר דא" לכל א'ש להחמ'ו‬
‫לעשות עכ"ס זכר לצמיה זו בפווזבול זכש"ל לבל 'שכח זכר צמהר זו קמוב‬
‫ישראל '‬

‫‪,I‬‬

‫לעומת זה יש בזברי השל !‪ I‬ה הדגשה על קירס מצות שמיטת כספים ע ‪ II‬י‬

‫םווזכול‪ ,‬וז"ל ‪ …" :‬באת' להזה'ו אחכם בעב'ן שמ'טח כספ'ם שביהג אף בחו " ל ‪…‬‬
‫הודכר קל לחקן על 'ד' םווזכלו‪ ,‬ככה חעשו בה'וח וטב אל חקרא וע‪ ".‬כ' א'ך‬
‫'דחק אדם מצוה ב'ד'ם בפרט מצוה הכאה לפוק'ם בשבעה שב'ם שבה אחח ‪…‬‬
‫יחה'ו וץ למצוה וה'ה ה' אלק'ם עמכם" )שב' לרחוח הבו'ח‪ ,‬חלק א‪ /‬שער‬
‫האוח'וח ‪ .‬קרישה‪ .‬דף‬

‫בד(‪.‬‬

‫לכז בואה שאילי רמז רנ " א לדברי הסל"ה יב‪ .‬פגי שיש בהם חידוש שעשית‬
‫פהזבול כזה"ז מהיה ק'ום מצוה כפועל וא'ן כאן וק "זכו למצוה" ובדרא' א'ן זה‬
‫חכס'ס או העומה כו' למטרר עצמו מק'ום המצוה‪ .‬הוא'ל והשמטח כסם'ם בזה " ז‬
‫דרבנן‪ ,‬לכן ‪ I‬יין וב"א על 'ד דכו' הוע " ב כני'רן ‪..‬ע' שלייה" ‪ -‬וברכ'י השל"ה‬
‫'שבה ‪ .‬הדבשה שכעש'ח פוויכול מק"מ'ם בפועל מצוח שמ'טח כספ'ם ד;בבן‪.‬‬
‫"וחה'ו וץ למצוה וה'ה ה' אלק'ס עמכם"‪.‬‬
‫ו‬

‫בשנת חכר"א הוציא רצנ ‪ II‬א ז"ל את החוברת "הצופה על דרכי המשנה"‪,‬‬
‫כקווח על סםו "דוכ' המשבה " מאח ו ' זכו'ה פובקל )ל‪,‬פס'א חו" י ט ‪ (,‬ואש ב'ח‬
‫ךןזב‪,‬רש לרבב'ם בברסלאו‪ .‬רצב " א האש‪t‬נ' אח רכו"‪ . ,‬פרבקל שבסםרו מןסבר‪t‬נ' ד'ב'‬
‫התווה שכעל פה כקדמוב'ס‪ ,‬אר כלי קכ'עה ברווה על המקוו האלוק' של החורה‬

‫‪ .‬שבעל פה‪ .‬וצכ " א החועם גם על כר ‪-..‬בעל "דוכ' המשבה" ח'דש הסבו'ם בלח'‬

‫מבוסס'ם‪.‬‬
‫כעמ' ‪43‬‬

‫‪ 46‬דוחה וצב"א אח דעחו של זכו'ה פונקל )דרכ' המשבה‪ ,‬פוק כ‪,‬‬

‫‪47‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עמ' ‪ ; 27‬כהוצאת סיני " ת"א תשי"ט עמ' ‪ (28‬שלא רבז גמליאל דיכנה כיטל‬
‫תוסםת ‪,‬שביעית‪ ,‬אלא רכז גמליאל כנו של רכי יהודא הנשיא‪ .‬זגריה פרנקל נימק‬
‫את דעתו בגר שבמשנה איז זגך לתקנתו של ר"ג‪ ,‬ואילו רבי שמעוז '~חי אהרי רבז‬

‫גמליאל דיבנה ‪ ,‬דז בדיני תוספת שביעית והתנגד לג ‪ i‬שגל אחד קובע בעצמו‬
‫מתי כלה הליחה בשזה בערב שביעית ‪" :‬אמר רבי שמעוז נתת תורה גל אהד‬
‫ואחד בידו‪ ,‬אלא בשדה הלבז עד הפסח ובשדה האילז עד העצרת" )שביעית פרק‬
‫ב‪ ,‬משנה ‪(.‬א לגז סבר זגריה פרנקל ‪" :‬וך"ש הוא תלמיד תלמיזו של ר"ג דיבנה‪,‬‬
‫יעשה עצמן כמחרי‪.‬ש‪ ,‬כאיל‪ ,‬לא ידע תקנה זרו'ג וב"‪.‬ד מזה נראה בוזה י ‪ /l‬ג הוא‬
‫ו ‪/I‬ג בני של רן הייון‪ .‬הנשיא"‪,‬‬
‫•‬

‫רצב"א דוחה את טענותיו של בעל "דרגי המשנה" ‪:‬‬

‫ראה היאר עןשה תירתי של מאור עיניני הרמב"ס םלסתר‪ ,‬שהיא כתב‬
‫להריי בםייא ושביעית רר' גמליאל שחרב הבית בימין יב"ז התיר עכירח‬
‫הארז עד ך " ה‪ .‬ועדר מדע כמה קלית דעח יש בזה‪ .‬לחריץ משפם כאלי‬
‫כלה ובהרצה‪ ,‬טרם בדק עד מקים שידו מגעת‪ ,‬יהבה החכס תנא ירוסלמאה‬

‫הרא‪,‬‬

‫ונשוא הירושלמי 'תמיד לע שפתיי‪ ,‬ומאמינן אלף פעמיס יותר מן‬

‫הבבוי‪ .‬למה לא שם עיני על הירושלמי פו'א וסביעית דשם מיכח‪ ,‬רלא‬

‫כני טל '''ו הנשיא בטל התקנה‪ ,‬אלא כבר כימי רבי היתה כטלה‪ .‬וקאמי‬

‫שם ‪:‬‬

‫ר"ג‬

‫וב"ך התירי‬

‫ארתם מו המשנה ז‬

‫באסןר‬

‫שגי‬

‫פרקיס‬

‫הראשיניס‪.‬‬

‫ופריך · א"כ יעקרו‬

‫)יפרש המפוש למה תנא יבי המטניות דשני םרקיס‬

‫כלל‪ ,‬יעקרו אותן מן המשבה לגמךי‪ ,‬שהרי ר' גמליאל שהי' קידס ובי‬
‫התירז( ומפרק שאם כקםוו לחזרר‪ ,‬יחזווי אח"כ לאסורו הראשון‪ ,‬ולכו לא‬

‫עקרו‪ .‬הומפרש הוכרח לפרש כן‪ ,‬יליכא למימר יהקשי' קאי‪ .‬שלאחר שיסר‬
‫רכי‬

‫המשניית‪.‬‬

‫אנן‬

‫כ"ד אחר והתיו‬

‫ניקים‬

‫‪-‬‬

‫ונמחק המשנה‪,‬‬

‫כירו‬

‫שאחר‬

‫חתימת המםובה עמר‬

‫א"כ שואל שלא מד·‪ l.‬ת‪ ,‬דמי יכא אחרי המלר יהדוה‬

‫לשלןח יד במלאכתו‪.‬‬

‫אחרי שרצב"א הביא רןגמאןת אחדוח שרבי היידה הנשיא לא שינה את סדך‬
‫המשניות‬

‫‪-‬‬

‫משנה ראשובה לא זזה ממקומה‬

‫‪-‬‬

‫אפילו אם בזמנו נשחנה הזיז‪,‬‬

‫המשיך ךצב"א דהסביר שרכי היודה הבשיא השאיר את ריבי תוספת שביעיח כריש‬
‫מסגת שביעית‪ ,‬שהרי גש'בנה המקדש שוב יחזור זיז תוספת‬
‫והנה‬

‫עקר‬

‫הרין‬

‫היא ‪,‬‬

‫שבזמן‬

‫שכהמ"ק‬

‫קיים ‪,‬‬

‫שביעית ‪:‬‬

‫תוספית שכיעית דאירייתא‬

‫והתקנה להסויף ממסח וצערת ' נכרנה‪ ,‬רבעינו משמרת למשמרת‪ ,‬אכל בזמז‬
‫חורבן רבטלה תסופת דאררייחא ‪ ,‬נתן רשרח לבטל גם תוספת שלרים דכאי'‬
‫במ"ק ג' ע " ב‪ ,‬וממילא ירעינך‪ .‬אם נכיא אל ארץ אבותינן ייבנה בדמ‪".‬ק‪,‬‬

‫יחזיר הדבר ליושנה יתסופת שביעית מה'ית‪ ,‬ויאות להןסיף בתקנת ב"ש‬

‫‪4.‬‬

‫איו להכחיש שכ ‪..‬ררבי השמנה" ישנם מחקרים חטוביס‪ ,‬אבל‬

‫יש להצטער על כר‬

‫שכהצואת סיבי‪ ,‬תל אביב נדמס סםר זה מחדש והמחכר קיבל שם מאת המי‪ II‬ל את‬
‫התראר‬

‫"גאין"‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יב"ה‪ .‬ולפ"ז שפיך עבי רבי והוכיר בכל הפרקיס עקר התקנה‪ ,‬אשר אליי‬

‫‪.‬‬

‫תשיקתינן‪ ,‬מתי‪ ,‬תבא לידינו‪ .‬ונקי‪.‬ימנה‪ ,‬יעזב הפרט‪ ,‬זהיינן‪ .‬מנהג שביעית‬

‫בגלית החל הוה לתלמיךיו 'ר‪ ,‬חייא רר' ארשעיי כי הם תנן בתיספתא פ"א‬
‫‪,‬‬

‫דשביעית ‪.:‬רבז גמליאל‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫•‬

‫‪.‬כונת ‪.‬הירשולמי על קישיתן ‪ :‬יעקרך אותן מו המשנה ז רתרץ שאם בקשו‬

‫לחזור‪ .:‬לאסורן‪ ,‬הראשרן‪ ,‬היןנו ‪ 15‬ס יב‪.‬יא‪ -‬ע‪.‬ת צמוא שיהי' ‪ ,‬תוספת דאורייתא‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫י~ייר‬

‫נמבן והתירו עבידת קרקע עד ר ‪, I‬ה‪/‬‬

‫יזהי‬

‫כשיבנה המקדש‪ ,‬תחזור‬

‫‪.,‬‬

‫‪,‬‬

‫שמאי‪ ,‬והלל‪.‬‬
‫תקנות‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫לעי וצב"א כיינת היוזשלמי "שאם בקשן לחזןר יחזןרן" לזמו'שיבבה הממקדש‪',‬‬

‫אד יש לדיו בהסבו זה‪ .‬ה"עבי מהש" מפרש ‪" :‬דלא בלטן לגמרי אלא מה שהתיון‬
‫לפי'ציוד השעה התיוי ילא עקון איתו מו הונש'בה לעי שאם יביא ב"ד אחו "בקש‬

‫לח ‪ ;,i‬ולאסיו במן שנשבה 'בפוקים אלן יחרזרי"‪' .‬יכו בר"ש סיריל‪,‬אי ‪" :‬לכד‬
‫הניחום במשנה םא‪' ':':‬יבקש ב"ו אחר להעמיר‪ -‬תקנת הראשונים ‪,‬להחזיר עטרה‬

‫ליישנה 'יכיליו להחזיו"‪ .‬יכן במהו"א פילדא בפירישי ליוישלמי שם ובשיטה על‬
‫מ;עד קטו ג‪ ,‬ב מתלמידי ל~' רבי יחיאל מעאויש‪ .‬גם הלשיו "שאם כקשי לחרזו‬
‫יחרזרי" איני מתאים כ"כ לזמו שיבנה 'המקדש לעתיד לביא‪ ,‬שהוי אז איו הדבו‬
‫תליי ב"שאם ‪",‬י~'קב‬
‫עיקו טענת וצב"א בגד בעל "דרכי המשבה" מביסס על דביו היוישלמי ‪" :‬אם‬

‫כו יעקו‪ ",‬אזחם מו המשבה" ילקישיה רז יש ‪,‬וק הצדקה אם בזמני של ובי יהידה‬
‫הנשיא' נבר ביטלה תיספת שביעית‪ .‬זאת עטנה חזקה ייש לימו לשבחי של זכויה‬
‫ערנקל שקיבל עטנה זי‪ ,‬אף שלא ואה בה טעבה המבטלת לגמויאת דעתי‬
‫הראשונה‪ ,‬בשנת תרכ"ז הוציא זכריה פרנקל "הוספות ומפתח לספר דוכי המשנה‪//‬‬

‫)ל‪,‬יפסיא תוכ"ז( והוסיף בקטע הדן בביטיל תיסעת שביעית ע"י ובן גמליאל ‪:‬‬
‫‪.,‬‬
‫ועי' חולין ה‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫ריש שביעית‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ויעקרו אותן‬

‫­דינו ולא הזכיר נלל מה שתקו ר"ג‪ ,‬אר בכל זה הדבר תמיה‪ ,‬שלא נזכר‬

‫‪..‬‬
‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫איתא ‪:‬‬

‫מן המשנה‪ ,‬רבי קרוספי נשם ר' יוחגו‬

‫שאם בקשר לחזור יחזררו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬יהנה נזה יתישב קצת במה שר ‪/ I‬ש אמר‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ע"נ ‪:‬‬

‫ר"ג ובית דיגי וברש"י ובתו' שם‬

‫‪-‬‬

‫דוע דבירושלמי‬

‫‪-..‬‬
‫‪..‬‬

‫כלל וכלל 'במשנה הר תקנה דר"ג וב"ו‪' .‬ובמ"א נברר שבכל מקרם שנזכר‬
‫ר"ג ובי;ד קאי" על ר ‪ II‬ג כבך של ר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫יהוזה הנשיא"‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫תיספת שביעית יש לציין שוביני‬
‫ביטל‬
‫השאלה‪ -‬איזה ובו ‪,‬גמליאל‬
‫יבעיקו‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪'.‬‬
‫'‪.-.‬‬
‫'‪ c‬למה ס'ויליאי יכן בעל מלאכת‪ ,‬שלמה סרבוים שזה ובן גמליאל בני של ובי‬

‫הי;דה הנשיא‪ ,‬ראילי בפיויש המשנה של הומב"ם בתוגימי של הרב ייסף קאפח‬
‫כתיב "יכאשו לא היה עיד מקדש בזמן ובו גמליאל התיו עבידת האוץ עד ואש‬
‫השנה" ילא כמה שבדפס ‪,‬אצלני‪" ,‬יכשבטל‪ ,‬בית המקדש בזמן ו"ג התיו" יכי;‪ .‬יואה‬
‫"‬
‫מש"כ בעניז "מי התיר תוספת שביעית" כ"ה~עיז"‪ /‬טבת תשכ'~ה עמ' ‪, ri 47-38‬‬
‫)שם תמיז תשכ"ה עמ' ‪,35-23‬‬
‫‪..,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪. ..‬‬
‫‪..‬‬
‫‪..‬‬
‫‪•,‬‬
‫•• •‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫"‬

‫'‬

‫'‬

‫‪· 5‬שם עמו ‪ 41‬סעיף ג הבאתי את דברי הירושלמי "ויעקרו אותו מן המשנה" כסעד לדעה‬
‫שתוספת שביעית בוטלה לם‪ ~:‬רבי יהדוה הנשיא‪ .‬יכו מ'רש רצב"א כמביאר למעלה‪,‬‬

‫‪49‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪I‬‬

‫לבסיף צ'י'ן עזר ח'דיש של רב' צב' בג'מ'ן אי'ערבד ז"ל בעג'ן סעידת‬
‫ת'‪ I‬עה באב בשבת לעת'ד לבא כאשר הצימית 'ה'י לששין ילמעוד'ם טיב'ם‪ .‬לם'‬
‫המשגי‪) ,‬גמ'לה ה‪ ,‬א ( מאחר'ן ‪ ri‬שעה באב שחל לה'ית בשבת ל‪,‬ים רא‪':‬ין‪ .‬הג מ רא‬
‫מסב'רה " אקדןמ' םירענ ‪ I‬ת לא מקימ'"‪ .‬ב ‪ ..‬גחל אשכיל" הל' תשעה באב )חלק ב '‬
‫עמ' ‪ ( 18 17‬דן רצב " א למה המשגה מזכ'רה שם "זמן עצ' כהג'ס יתשעה באב‬
‫חג'גה"‪ ,‬למרית שבב'גיד לט' באב‪ ,‬זמן עצ' כהנ'ם יחג'גה קשיר'ם ייקא לב'ת‬
‫המקדש ‪: 0‬‬
‫•‬

‫וגהכי גמי ניח ‪ K‬רסמיר‬
‫דבזמן‬

‫המקדש‬

‫כהניס וגחיגה לתשהע באב‪ ,‬להורות‬

‫ומו צעי‬
‫•‬

‫דתשעה באג‬

‫לששןן‬

‫דאת‪ P‬ש למירע כמ"כ הטיר גבי‬

‫ולמועדים‬

‫ר ‪ /l‬ח(‬

‫טוביס‬

‫לא יכיל‬

‫)‪,‬מחירב‬

‫בסעדוה‬

‫לעשות הסעירה שבבת‬

‫כרמארינו לעיי גב~ סעידת םרריס שאיני ננר‪ .‬דכתיכ 'לשעןת ארחם ימי‬

‫סשתה' ימאר בירושלמי ‪i:'''D‬‬

‫ח " ן לשען" ארחס‬

‫‪-‬‬

‫אח ששמחתן חלןי בבית‬

‫דין‪ .‬יצא שמחת צובח שאיו תליו נכ~ח דיז ‪ ,‬ר"ל סעדות ירס ‪ I‬ה איו היכר‬
‫לפוריס‪ .‬והכי נמי קמ ‪ II‬ל אף תשעה באג לעתיד לביא סעדותן מאחריו ולא‬
‫מקדימיו·‬

‫בין האחרונים ישנם דירנים על חיובס יהקפם של הצומות כאי!‪ i‬ך יהפכי לימיס‬

‫טיב'ם לעת'י לביא '‪ .‬כאן עיד הערה חשיבה מרצב " א ז " ל הראי'ה לע'ין ביסף‬
‫בביגע לסעידת החג בשבת תשעה באב ‪ -‬יכבארה גם ב ש בת של שאר הצימית ‪-‬‬
‫בעת'י לבא‪ ,‬בב"א‪.‬‬

‫אר לםי ה‪ J ,‬ה שרבו גמליאל בנן של רבי יהידה הבשיא התיר תסופת שביעית ‪ ,‬יש‬
‫לימר שבזמגן של רבז גמליאל זה נעשו עדו שינוייס גביף המשנה‬

‫פרק כ‪ ,‬משנה ב‬

‫‪-‬‬

‫ר‪ M‬ה אביח‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ולכז אין תימה שהירושלמ‪ -‬מקשה שאחרי שדבן גמליאל ובית‬

‫דינר כיטל‪ ,‬תוספת שביעית‪ ,‬היה מן הראיי להצויא מז המשנה פרטים מדיני תיסםת‬
‫שביעית‪ .‬יראה רמב " ן על ספר המצית‪ ,‬שירש ג על דברי הירושלמי )שם ( " הרי פרשת‬

‫המילואים‪ .‬הרי פרשת דןר המבלו‪ .‬הרי ‪ K‬ינן עתידין‬
‫)גירסת‬

‫התרוה "‬

‫הגר " ‪(,‬א‬

‫לא‬

‫השכוינה‬

‫על‬

‫עירק‬

‫לח ‪ I‬ןר ‪,‬‬
‫סרשת‬

‫מעתה יעקרו איחו פו‬
‫המילו‪K‬יס‬

‫שהיא‬

‫צונןה‬

‫‪c‬‬

‫לדירית‪ ,‬אלא על סרטי הםציה שאין עתידין לחזןר‪ ,‬ל י פי ' הרזנב"ו ‪K‬פשר לימר‬

‫שאין‬

‫כיינת‬

‫הירישלמי‬

‫"ויעקרן‬

‫איתו‬

‫מו‬

‫המשנה·'‪,‬‬

‫לעקור‬

‫מן‬

‫המשנה‬

‫תא‬

‫יעקר‬

‫דין של תיסםת שביעית אלא הפרטים הרביס אשר באיתי הזמו של רבן גמליאל בנר‬
‫של רבי יהדוה הנשיא לא היו מחיים‪ .‬יראה‬
‫המזבח‬

‫"ס)‬

‫‪(.‬ב‬

‫‪6‬‬

‫וכו הקשה ה"טירי‬

‫ך‬

‫ה " טירי אכוי'‪ ,‬ראש השנה‬

‫‪,‬לשמחה"‬

‫מספק‪,‬‬

‫דחיית סעורת‬

‫רשב" ‪r‬‬

‫ג ‪..‬י‪.‬זר הרק י ע" רבגןת חנוכת‬

‫אבו ‪',I‬‬

‫מגילה ה‪ ,‬א‪ .‬רר' מררמי שדה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪,‬ח'" סיבר שבזמן בית שני עשו הרחוקיס שני ימיס‬
‫•‬

‫וראה מנחת‬

‫‪ t‬וריס‬

‫זבשבת‬

‫יכו פסקי רוב האחרונים‬

‫חיבור צמוה‬
‫ליום‬

‫" לשסוו‬

‫שא ס"ק כ‪,‬‬

‫דברי הירישלמי הנ"ל על‬

‫ראשןו הוכאן להלכה‬

‫ו‪,‬‬

‫ב‪ R‬ןו‪r‬ח טי‬

‫‪I‬‬

‫חום"'ח טע י‬

‫)ילא כשף' ת הרלב ‪I‬י ח ס'י לב ( ‪ ,‬ואה שם במסשרי הסו‬

‫‪,‬כן הכריעי הגר‪/‬יא‪ ,‬הנודע כיהודה‪ ,‬אבני נזר וחזרן איש‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪' ,I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אברהם קורמו‬

‫יינה הנביא יחירבן ניניה‬

‫•‬

‫•‬

‫‪., ,,‬כל תליי במזל ‪/‬ו אפיל‪ ,‬גורלו 'י;ל נביא בישראל‪ " .‬זכה " ירבה הגכיא‪ ,‬שלא‬
‫נכואות'ו בלכד נתק"מו‪ ,‬אלא אף חששות'ו בתאמתו‪' .‬ש אומר'ם‪ ,‬כ' 'ובה הנב'א‬

‫ברח תרש'שה מחשש‪ ,‬שמא 'חשבוהו לנב'א שקר'‪ ,‬ואמנם א'ן בב'א ב'שראל‬
‫שהרבו להתנכל אל‪,‬ו כ‪ ' D‬שנהגו כל‪' ' D‬ונה הנב'א‪,‬‬
‫לא אעמוד כאן על עדםת של ‪ .‬מבקר' המקר· א בנושא זה‪ ,‬הם מוררו ור'סקר‬

‫לרס'ס'ם ‪ .‬את הקונטרס הזע'ר שבספר תר'"עשר וכמעט כל מ ~' מט "חסו למקורות‬
‫שוביס ומש ‪.‬ינים‪ .‬בדם‪ ,‬גם פרשגי המקרא המודרניים והמקובלים מפקםקים כמציאןתו‬
‫ההיסטורית של יונה הנביא וכיצוא בזה ביחס לנביאתו על בינרה‪.‬‬
‫'חוקאל קו'ממן אף מרח'ק לכת באמןו ששום נב'א לא נשלח כ ש ל‪,‬חות‬
‫נבוא'ת לגו "‪ ,D‬ש ל‪,‬חותו של 'ונה הנב‪ !<,.‬לנ'נוה לא נעלמה מע'נ'ו של קו'ממן‪,‬‬

‫אולם הוא מבטלה במח' 'ד וקובע ש ‪..‬א'ן זה אלא בס'פור פ'וט' ולע'ר אגד'ת " ‪".‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫ראה אבו עזרא בםירןשן ליונה א ‪ ,‬כ‪.‬‬

‫‪ ,.‬ת‪.‬ןלרןת האמינה הישראל י ח ‪",‬‬

‫‪ ..‬אוב ‪ ,‬קןיסמן אינן הראשון יאינן היחיד‬
‫עןנ ' ‪. 401‬‬

‫ב ‪", /I‬‬

‫ביו פרשני המקרא כארץ המיחיס נן לנביא זה רלספר זה‪ ,‬רכים קדמוהו יאמרי שסםר‬

‫זה אינו משקף‪ ,‬ככיכול ‪ ,‬סיפיר היסטורי‪ .‬כל אחר ונימוקך עמו‪ ,‬למה‪ ,‬למשל‪ ,‬שואל‬
‫פרופ' סגל‪ ,‬לא מוזכר סוםי לש הנביא נשחזר מ~יניה ? ‪ ),,‬מביא המקרא" לסגל‪ ,‬היצאת‬
‫קרית ספר‪ ,‬כ"א ‪ ,‬עמ'‬

‫‪.(447‬‬

‫‪ .‬בי היושל‪ ,‬ואחרים שארלים משים מה לא מרזכר שליטה‬

‫של אשור או_ של ‪ .‬נינחו לםחות ?‬

‫)ססר‬

‫יונה כהצראת כהנא(‪ .‬משל‬

‫ישמש המקרא‬

‫אןטיב יו נרפיה לכל נביא ןנביא ןכאילן בא להזכיר וסמותיהם של כל השליטים האזוריים‬
‫•‬

‫•‬

‫אליהם מתייחס המקרא‪ .‬אפילן בנס חנוכה מדובר בכל המקררות על מלכות יין ולא‬
‫על מלך יון‪ ,‬למרות שידוע לנר היטב ‪ ,‬שביון שלט אז מלר ואף שמו ידוע היטב‪ ,‬אד‬

‫כנראה היתה סיבה שלא להזכירו שבמו )ראה מאמרי ב "שמ עתין ‪ ",‬חוברת ‪ , 16‬עם ' ‪, 22‬‬
‫הערה‬

‫לס'‬

‫‪(. 1‬‬
‫המסוית‬

‫המוסלמית ‪,‬‬

‫שקיבלוה‬

‫תמישבי‬

‫סביבת‬

‫גינוה‬

‫נפטר‬

‫העתיקה‪,‬‬

‫שם‬

‫יונה‬

‫הנביא יקברי נכרה כאחת מגבעית הסביבה‪ ,‬הנקראת עד ה'ום "נבי יונוס" )נביא יונה(‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ראה להלן הערה‬

‫‪.7‬‬

‫לעומת מסורת זו‪ ,‬מספר הנוסע רי פתחיה מהמאה‬

‫ה‪-‬ב ‪,I‬‬

‫כי ביקר‬

‫כ "גת·חםר י! ונש י חה עם שומר ‪".‬ישובעאלי " אמר לן ה ל ה ‪" :‬יונה הגביא יו‪,‬ורי היה‪.‬‬
‫ראןי אתה ל‪ .‬יהגות מפירות הצעים הגרליס קרוב לקברר " )ר אה "חי פה והעמק י ם " לאדר‬
‫וילבאי‪ ,‬עמ'‬

‫‪(. 270‬‬

‫שמואל‬

‫אברמסקי הולי בעקבןתיהם‬

‫של סגל‪ ,‬קויפזכו והיךשלר‪,‬‬

‫כמאמךן על גושא זה ב"גזית" נרד ‪ , 17‬חוברת ג‪-‬ד‪ ,‬עמ י ‪6‬‬

‫‪•9‬‬

‫לעצם טענתו של קויפמן‪ ,‬וסשרם נביא לא בשלח בוסליחות נבואית לגויים‪ ,‬יש להעיר‪,‬‬

‫~י לרמית בקיאותן ‪ .‬הרבה במקרא ‪ ,‬נעלמה ממבז בניאתו וסל יךזניהי‬
‫ה ' אלי ‪ . I‬עשה לך מוסרות ‪ …‬ולשחתם ‪ M‬י‬
‫יאל‬

‫‪,‬מל ‪J‬‬

‫ציר ואו זבלו‬

‫צירין ‪,‬‬

‫מל ‪J‬‬

‫הנביא ;‬

‫" כה אמך‬

‫ארום ‪,‬אל סלר זכ‪,‬א‪ :‬ואל מלר כני עדפי‬

‫ביד מלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהן מלך יהדוה‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הנגו! הוא‪ ,‬ש ג ש ם ש נ י נוה איגה עיר אגדית ‪ ,‬ה י א ע י ר עחיקח יומי! המוןכרח כבר‬
‫בתורה‪ ,‬אשר נבנתה ע " י א ש ןר בן ש ם ג‪ ,‬אף הסיפןר אינן דמיוני‪-‬מיךסי‪.‬‬

‫הסיפור מחיחיס לביבוה העיר ההיסטוריח‪ ,‬ונבואחו של יונה על חורבנה‬
‫נתקיימה לאחר ‪ 40‬שבד‪ .‬אף נכואחו של נחום ‪ -‬שבכא ע ל ית לאחר בבואחו של‬

‫‪ .-‬החקיימה לכל פרטיה ‪ ,‬ויש לה סימוכין מתעודוח היסטוריות‪ .‬בחום אומר‬

‫יובה‬
‫בין‬

‫היתר ‪:‬‬
‫" 'ז‪-t‬ערי הנהרית בפתחן‪ ,‬רההיכל נזמג ‪ .‬הרוצב גלתה הוע ל תה‪ ,‬ואמהותיה‬

‫מ בהגות כקול י ונים מתופפית על לבבה! ‪ .‬ונ י בוה בכריכת‪-‬מ י ם היא‪,‬‬
‫והמה בסים ‪ ,‬ערמו עמודו ואי! מפבה " )בחום ב‪ .‬ן‪-‬ט ‪(.‬‬
‫ואכן מספרים ההיסטוריובים ה'!"ביים הקדומים ביותר כי שיטפון עצום אשר‬

‫עבר על ביבוה עזר לחיל מדי ופרס ל גבשה‪.‬ידודורוס מסיקיליה )המאה הראשובה‬
‫לפבה " ס ‪ (,‬המסתמך על היסוטריון יובי קדום בשם אופרוס ) המאה ה ‪ 4-‬לפבה " ס ‪(,‬‬
‫מספר ע ל ש טיפון עצום ‪.‬שפקד את ביבוה בעח ח ו רכבה '‪ .‬פדט זה מוזכר גם ע '' '‬

‫אכםגופון '‪ .‬אלגסנדר פולו ' היסטור‪ ,‬אבףדיבוס •‬
‫נבואחו ~' ל בחים ‪.' .‬‬
‫יצוית אותם אל אדוניהם‬

‫ארוניכם‪,‬‬

‫אנוכי‬

‫לאמיר ‪:‬‬

‫כה אזבר ה' צכדו‪c‬ת אלוקי‬

‫עשיתי אח הארץ‬

‫האלה כיי נבכוינצר מלך בבל‬

‫ועדו ‪,‬‬

‫אלור דבריהם מחבהרח‬

‫את‬

‫ענד י‪.. .‬‬

‫האדם‪.. ,‬‬

‫ישראל ‪:‬‬

‫הנ תאמרי אל‬

‫יעחה אניבי נתת~ את כל האצררת‬

‫יעבדי איתן כל הגיים יאת בנו יאת בן בנו‪,‬‬

‫עד בוא עת ארצי גם היא יעבדי כו נ ו יס רביס ומלכיס גדלויס ‪ ,‬רהיה ינ‪..‬יי ןהממלכה‬
‫אשר לא יעבדי‬

‫אות ן‪" . ..‬‬

‫) י ר "מ ה כ‪ II‬ז ‪ ,‬בי‪-‬א ( ‪.‬‬

‫ירמיהן גם מ סמר על נכיא י ס אחרי ם ש ניכאן על מלמכןח‬
‫הזה א ש ר אנוכ י דיבר ' באזנ"ך ובאזבי כ ל‬

‫אחרן‪: n‬‬

‫" אר שמ ‪ P‬גא דהבר‬

‫דיעס‪ ,‬הנביאים אשר היר לפני רלפניר מן‬

‫העולם ‪ ,‬יינ‪M:‬ו ‪ M‬ל ארצית ירכת יטל וכמלכות גדולוח למלחמה ילרעה ולדבו " ) שם‬
‫כ"ח‪,‬‬

‫ז‪-‬ח ( ‪.‬‬

‫חז " ל‬

‫בגעי בבעיה זר בזרד אגג בלבד‪ .‬רלא חיה להם כל ספק‪ ,‬כי אכן נבאר כל‬

‫הבביאיס לאומית הערלם ‪ ,‬אלא ששבהע בכיאים ביבאו לא ו מוח הערלם בלב‪.‬ד גד הבינר‬
‫המאןראים אח הבר יי תא‬

‫האומ רת ‪:‬‬

‫‪..‬שבעה בביאיס בתבבאי לואמרת הע י לם רלאו הו ‪ …‬ןן‬

‫) ככא בחרא ט " ן ‪ ,‬ב ( ‪ .‬כלומר ‪ " ,‬התם יעקר נבי אות י יהו לישראל‪ .‬הנא עיקר בביאותייהן‬
‫לאימית העולם "‬

‫‪3‬‬

‫) שם ( ‪.‬‬

‫בראשית י‪ ,‬יא ; ראה גם מלכיס כי‬

‫‪,‬ט"'‬

‫לר ‪:‬‬

‫ישעיה ל " ז ‪ ,‬לי ‪ ,‬יעוד ועדו‪ .‬היא אף‬

‫מויבות בקובץ חוקיו של חמיובי ) ‪ 1750-1792‬לפנה"ס(‪ .‬בחפירות גתגלו לבבים עם‬

‫בתיבות מתקופת ‪ 1244-1273‬לפנה " ס‪.‬‬

‫‪ " 4‬ניכליותיקי ‪ ",‬נרד ‪•1 ,27 , 2‬‬

‫‪,4 ,7-1 2 5‬‬

‫כרך‬

‫‪.Anabusis ,3‬‬

‫‪6‬‬

‫ש ני האחרונים מ וזכרים ככרוניקה ש ל אוסכ י ןס כצירוף הערות פשלן ‪.‬‬

‫‪6-‬‬

‫המפרש י ם המסורתיים למקרא התקשי כפיווש הפס ו קיס הללו כספר נחרס ‪ .‬הם לא צמאו‬
‫באגדות חז " ל רמז על שטפונןת כ ל שהם בעת ההיא‪ ,‬הסיםירים ההיסטוריים של סופרי‬

‫יין לא הגיעו לידיעתם או שלא התחשבר בהם‪ ,‬הגילוייס הארכיאויוגיים טרם התגלו‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ידיעותינו על נינוה כעיר היסטורית ק"מת זומן הורבנה אינן מתבססות עוד‬
‫על סיפןרי המקרא ןכחביס היסטור"ס בלבך‪ .‬עיר זו נתגלתה בחפירות'הארכיאו"‬

‫לכן נאלצו ‪''',‬שר רד"ק‪ ,‬אבן עזרא ואחריס לפרש את הפסרקיס כצורה לאיגרריח‪.‬‬
‫הפרשניס המודרניים אף הם התקשו בהנבת הפסיקרם הללו )ראה למשל דברי םדופ'‬

‫סגל בפירושו לנחוס(‪ .‬אחדיס מהם שביסי לפרש את הפסוקים לאור הידע שבימינו‪,‬‬
‫שהמים שיחקי תפקיד חשוב בחירבו נינוה‪ ,‬סילםו את הדבריכ‪.‬‬

‫דבריס שלא אמרם‪ ,‬יכך יצרו מעין סתירה מלאכךתית עם עיכדות‬

‫ב‪ .‬הירשלר כפירושן לנחום‬
‫ביד האייכיס‬

‫את‬

‫לפתןח‬

‫תחילה ייחסו לגביא‬

‫ה~סטרויו‪.n‬‬

‫)הצראת אברהם כהנא( ‪:‬יכסביר את הפסוקים "כי עלה‬

‫‪,‬שער הנהר'‬

‫שהצרים יכלי לעברר"‪ .‬בכר הוא ריאה‬

‫כדי‬

‫סתירה למסופר ע"י ההיסטוריונים היונים‪ ,‬שנינוה נחרבה "מפני ריב מים לוא מפני‬
‫מיעוטם"‪ .‬מכאן היא מגיע למסקנה כי "הנגיא לא ירע‪ ,‬כמובן‪ ,‬את כל הפרטים איך‬

‫עתידה ניניה ליפול"‪.‬‬
‫אם מאנם‪,‬‬

‫על השיטפון שפקד‬

‫נכון סיפורם‬

‫את נינרה‪ ,‬הרי‬

‫אז‬

‫אפשר‬

‫לצמוא את‬

‫בבואת המציאות הזאת משתקפת בדברי הנביא שנכתבו במליצה‪ .‬אין כאן זכר לפתיחת‬

‫שערי נהר על מנת לאפשר מעכר כלשהו‪ .‬ההיפך היא הנכוז‪ ,‬היא ראה בנכיאה כי‬
‫"שערי הנהרית נפתחי" והמים גאי עד כר "ההיכל במוג"‪ ,‬כאילי נמס כמים יהעיר‬
‫"ניניה כבריכת מים"‪ .‬השערים נפתחי לא על מנת להירדד את המרם ולאפשר מעבר‪,‬‬
‫אלא העיר נהפכה כברינת מרם‪ .‬יכל זה היה "מימי היא‪ ",‬כלימר ממימיה סלה‪ ,‬כלימר‬
‫ממאגרי המים שלה‪ .‬תחילה ניסו האנשים לברוח‪ ,‬אך עמדו עמדוו כי "איו מפנה‪",‬‬
‫לא היה מקרם לאן‬
‫הציפו את‬

‫העיר‪.‬‬

‫השערים נפרצו בנקדות התורפה‪,‬‬

‫לנוס‪.‬‬

‫הם לא נפרצי‬

‫במקרמרת שאפסר‬

‫במקים שמרמי הסכרים‬

‫לווסת את המיפלס ולהוריד את‬

‫הגאות‪,‬‬

‫כאמור‪,‬‬

‫החל מהמפרשים‬

‫הראשונים‬

‫למקרא התקסי בהסברת פסוקים‬

‫הללו‪ ,‬הן כיחס‬

‫לביטןי "מרמי היא" יהן ביחס לכטךי "והצוביי‪''' ,‬שר ט‪,‬פרש ש"יהך‪:‬ב‪.‬ב" מתייחס למלכה‪,‬‬
‫מלשין "בצבה שגל‬
‫שמה‪,‬‬

‫מעגיינת‬

‫לימינך‪ ".‬אכן עזרא מכיא בשם ר‬

‫הערתי‬

‫של‬

‫ר'‬

‫זאב‬

‫יעבץ‬

‫האינזר ‪:‬‬

‫שמואל הנגיר‪ ,‬כי זה היה‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬והוצב‬

‫גילתה‬

‫העלתה‬

‫‪I‬‬

‫כלימר‬

‫"העלתה לזבח בראש "הגרלה" היינו המגדל )ראה "תולדית ישראל"‪ ,‬כ"ג‪ ,‬עמ' ‪, 15‬‬

‫הערה ‪(. 11‬‬
‫דברי נביאה הם בבחינת "אחת דיבר אלוקים שת~רם זי שמ'‪ s,‬תי"‪ ,‬הנביאים ניסחי את‬
‫נבואותיהם בצורה כזר שמקסימים של מאורעות בא לבטךי במי נימים של מלים )ראה‬

‫"מבוא לתורה שככתב ישבע"פ" לקירמו‪ ,‬עמ' ‪53‬‬

‫י· ‪(. 183‬‬

‫כך ייתכן‪ ,‬שלמרות שהנביא‬

‫ביטא כאן מציאות מסיררמת לפ· הסברו של יעבץ‪ ,‬אין זה מן הנמנע‪ ,‬כי בתן כאן‬
‫גם‬

‫תיארר‬

‫של‬

‫השיטפון‪,‬‬

‫כידוע מתחלפות האותיות ברמ"ף‪,‬‬

‫המים‪ ,‬דע כי "הצוף ‪(,‬ב) גולתה הן'‪ s,‬לתה"‬
‫)או‬

‫שהמים‬

‫העלו‬

‫אותן(‪.‬‬

‫כל‬

‫ה‪ K‬רכיטקטררה‬

‫‪-‬‬

‫הבביא מתאר את גארת‬

‫האזיר היצף עד שעלה על הגילות‬

‫סל‬

‫הימים‬

‫ההם‬

‫היתה‬

‫בבירה‬

‫צירית‬

‫עמדוים עם גילות )כיתרות( בראש העמדו‪ ,‬הכותרןת ה~וו חלק נפרד מו העמדו‪ ,‬כאשר‬

‫ראו האימהות שעדמו ממרחק‪ ,‬כי גרלות העמודים שקעו במים החלו "מבהגות כקול ייבים‬
‫מתופפות על לבבהן"‪ ,‬כשניניה נראתה ‪.‬כבריכת מים‪.‬‬
‫•‬

‫‪53‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לוגיות המרשימות כיותר כמאה שעכרה‪ .‬מימצאי החם י רות האלה הם המהימבים‬

‫מכל החםירות הארכיאולוגיוח' שבערכו דע כה‪ .‬בחגלתה שם ספריה עזומה‪,‬‬
‫שהכילה רבכוח לוחוח של שליטי אשור רשומי!כ ככחב יחידוח‪ .‬למעלה ט‪20- ,‬‬

‫אגג מעניו‪ ,‬בי בכתג היתידות מסומנת העיר נינוה פעמיס רבית בציור של "דג בת י ך‬

‫בית‬

‫‪H‬‬

‫חוקייס רביס מנסים להתחק ו ת אחר חמקןר לסמל זה‪ .‬לשם כי יצרו בדמיונם‬

‫‪.‬‬

‫‪ K‬לילה מםוייוגת נלתי ידועה ‪ .‬שנקבעה על ירם כאלילת העיר נינוה‪ .‬כמרומני ‪ .‬שסי מ וו‬
‫וה בא לסמל את הצלת בתי העיר מהפ י כה כתצואה מבבואתן של יונה ‪ ,‬שלדג ה י ה חלק‬

‫‪,‬‬

‫גכנד בה‪ .‬הידות לדג הצליח ירנה כסיםו של דנך להגיע לביברה יבזה הציל אותה‬
‫מחורבנ‪.‬ו בעח ההיא‪ .‬במשר ‪ 40‬השניס הללו ואילד גס לאחר מכו ) כי אשיר לא נחרכה‬
‫יחד עם גיניה‪ ,‬אלא שביס רבות לאחר מכן(‪ ,‬סימנן תושביה את עירם נסמל זה‪.‬‬
‫ך‬

‫מיקומה‬

‫מצוול‬

‫של‬

‫העיר‬

‫כימינן‪,‬‬

‫ההיסטורית‬

‫גינרה‬

‫‪ 11‬ק " מ ‪n‬מורםאכר‪.‬‬

‫בגדה ‪-‬‬

‫היא‬

‫המזדהית‬

‫החייקל ‪,‬‬

‫של‬

‫הגבעה נקראת כיים קיונג ' וק‪.‬‬

‫העיר‬

‫מול‬

‫סביבה זו ה י חה‬

‫מקובלת כאחר של נ י נוה ההיסטורית‪ .‬אך לא היו לכד הוכחרת מןחשיות‪.‬‬
‫ב‪-‬נ‪ 184‬התחיל פאול אמי ל כו ט ה לערוך שם ‪ n‬פ ~ ר ו ת ארכ י אןלרג יןת ‪ .‬ברטה אשד פלע‬
‫כסרכנו‬

‫של‬

‫הקונס ו ל‬

‫במצוול ‪,‬‬

‫הצרפתי‬

‫היה‬

‫נלהב‬

‫ארכיאולןג‬

‫לחשרף‬

‫ןהצלי ח‬

‫את‬

‫העדויות הראשיגות על סרגיו מלך אשור‪ .‬בזמבן לא יז"ג כוטה להעריך את חשיברתן‬

‫של תגליותיו‪ .‬הוא לא ידע לטעבת את כתב היתידרת שעל הלרחות‪ .‬התבליטיס רהרשימןת‬
‫של ביטה הוטברו באוקטובר באניה לצרפת‪.‬‬

‫כעכור שנתיים חפר נאותה סכ י בה המדינאי והארכיאןלןג הכרי ט י ‪,N‬‬
‫את העיר התנ " כית "כלח‬

‫‪n‬‬

‫‪,n‬‬

‫לייארד ו חש ף‬

‫) ברא שי 'ח י‪ ,‬יא ( שכימי נ ו ב י חן ל ה ה ש ם ‪ ..‬גימרוי ‪ ",‬החו קרי ם‬

‫הת ג לי‪, m‬‬

‫עדמו ןב י ר לע חשיבותן לש‬

‫כי‬

‫אף‬

‫כחב היתידרת‪.‬‬

‫ב‪ I -‬במאי ‪ 1847‬מסר המלך‬

‫אוסף העדויות‬

‫הראשונות מעולם הסיפורים‬

‫אותה שעה טרם הצליחו לפענח ‪ .‬את‬

‫" לואי פיל י פ ‪ ,‬ב ט כם‬
‫התנ"ביים‪ .‬ובואת‬

‫חגיני ופומבי ‪ ,‬את‬

‫נוםד המוזיאןן האשורי‬

‫הראשון בעולם‪".‬‬

‫והנה האיר המול פנים לחופר ראסאס חבר‪-‬המשלחת האנגל י ת‪ .‬הרא ניגש לחפור באחת‬

‫הגבעית שממול למוציל‪,‬‬

‫כמקי ם שבוטה התאכזב רחרל‬

‫הראשונה ‪ ,‬כמה סנט י מטרים תמחת לעומק‬
‫הארמןנןת‬

‫הצעומ י ם‬

‫של‬

‫בינוה‪.‬‬

‫גילן‬

‫שם‬

‫אליי הג י ע‬
‫ספר י ה‬

‫כמעט‬

‫לח פר ר ‪.‬‬

‫בנעיצ ת האת‬

‫נוטה‪ ,‬הןא פגע בחו מ וה אחד‬

‫צעומה‬

‫בכתב‬

‫י תידות‬

‫טל‬

‫ש לי טי‬

‫אשיר‪.‬‬

‫בתל‬

‫" נבי‬

‫יוגוס ‪",‬‬

‫המסורת‬

‫שלפי‬

‫המוסלמית‬

‫קנןר‬

‫שם‬

‫יר נה‬

‫הנביא‪,‬‬

‫גילה‬

‫לייארר‬

‫כ ‪ 1851-‬חלק מארמונו של סנחריב‪ ,‬גם בשניס ‪ 1852/3‬נערכו שם חפירות אך הופסקי‪,‬‬

‫משים שתל זה מקרשד‬
‫בסבינה‬

‫זי גס‬

‫ב"ךכ ‪ 8‬ן‬

‫הצליחן‬

‫נשביס‬

‫על המןסלמים‪ .‬סרידיס של ארמונות פאר נתגלו בחפירות‬

‫‪• 1932 , 1928‬‬

‫המלוידמם‬

‫רו‬

‫ליסוו‬

‫וה י נקס‬

‫מאנגל י ה‬

‫ה י תי ררת‪ .‬נאיתו ט דק ז מ ן ת י רגס הח ו ק ר הצרפת י ‪-‬גר מ ני‬

‫לפענה‬
‫א ופ רט‬

‫תעודה‬

‫אהת‬

‫ככתב‬

‫אותה תעדוה והתכרר‬

‫שהתרגומ י ם תי י זהיס‪ .‬כך פיענחו את הכבת האש ר יי‪ .‬לוזור מוצמאיהם הצל י חו ל טעב ח‬
‫בקלןת תעדוות רבות אחרות‪.‬‬

‫ראה‬

‫‪ e -‬ח ‪A, H. Layard, Nineveh and ist Remmalns, London, 1848; Ni‬‬

‫‪54‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אלף תעודות בתחומ' הספרות‪ ,‬מדע‪ ,‬המ'תולונ'ה והפולחן‪ ,‬הלכס'קונרפ'ה‪ ,‬האס"‬
‫טחבומ'ה‪ ,‬הה'ססורה'‪ ,‬חוז'ם ועוד ועוד בתנלו שם‪ ,‬התעדוות הועכרו לאבנל'ה‬
‫ועשוות שב'ס עסקו מלומידם בם'עב‪ m‬ם‪,‬‬

‫•‬

‫האשווולוג ק‪ '. .‬ג‪.‬ד הסנן במחלקת העת'קות המצר'ות והאשור'ות ש במוז'את‬
‫הבירט‪ '.‬סע'בח תעודה בעלת דד שורו‪,‬ח המספרת על 'מ'ה האחרוב'ס של אשור‬
‫ועל מסלת ב'בהר‪ .‬תעדוק זו )לכבה( מת"חסת לשב'ס ‪ 609-616‬לפבה " ס‪ ,‬ה'א‬
‫מצ"בת את השבה ואת הח" ש בהם בתוחשו המאורעות על‪,‬הס ה'א מססרח‪ .‬תעדוה‬
‫זו מסומנת במוז'און במספר ‪ ,21.901‬לם'ה נחרבה נ'נוה בחודש אב בשנת ‪612‬‬
‫לפבה"ס "‬
‫השבה המדויקת לחרובן ביגיה מאשרת בעקיפין את הקבלה האמיתית ~‪ i:.‬בפי‬
‫חז"ל‪ .‬הם זיהו את יונה הנביא יבכספר תרי‪-‬ע'ז‪z‬ך עם הנביא יינה המוזכר בספר‬

‫מלכ'ס ‪ '.‬הס גס מוסר'ס ב' 'מ" ) ‪ (40‬שנה האר'ד להס אפו כנגר מ ' 'וס ששלת‬
‫את 'ונה לנ'נוה‪ ,‬ולאחר מ' שנה שבו למעש'הס הראשונ'ס ונכלעו כמת'ס ‪". "…‬‬
‫אם בערןר את החשבין אימת"‪ :‬ניבא יובה הנביא על חירבבה ל‪ :;:‬ניביה‪ ,‬גיווכת‬
‫ב' בד'וק כעבור ‪ 40‬שבה נחרבה הע'ר‪ .‬בעקבות חשבון זה תתאמח גם הזהות ב'ן‬
‫הנביא שבתרי· ‪ p‬שר ןהנביאות שבספך מלכים‪ ,‬הן זי המזכירה את שמי בפירוש‪,‬‬
‫הון זן שחז ‪ II‬ל יחיסןה לירנה ‪, 11‬‬
‫"הוא )'רבעס בן‬

‫לראשובה מוזבר בב'א בשס 'ובה בן אמ'ת' כבדרד אגב ‪:‬‬

‫'אוש( הש'ב את גבול 'שראל מלבוא חמת דע 'ס הערכה‪ ,‬כדכר ה' אלוק ' ' ש ראל‬
‫אשר דיבר ברי עבדי ירנה בן אמיתי הנביא א‪;:‬ןר מגת החפר" )י וו ‪.‬ז כה ( ‪ " .‬הנבראה‬

‫הה'א לא הוזכרה במקאר" אומר הרד"ק על אתר‪ .‬חכמ' 'שראל החלבטו לפחוו‬
‫בעיה זו‪ ,‬מאחר שהכתוג אימר ‪ " :‬ויהי דבר ה' אל יונה נש~ת לאמור " )יונה נ ‪ ,‬א ‪(,‬‬
‫ומכאן לדמו ‪" :‬שנ'ת נרכו עמו‪ ,‬לא של'ש'ת" ייובבואה זו א'נה נכללח בשח'‬

‫‪Ninves, Berlin‬‬
‫‪. 1917‬‬

‫~ ‪veh and Babylon, London, 1853; Di‬‬

‫‪'ypographie‬ר‬

‫וראה מאמרו של פררס' קלוזבר ‪,.‬השילרח" כרר מ ‪ I/‬ג‪ ,‬חרברת ד‪ ,‬טבת תרפ"‪.‬ד‪ ,‬עמ'‬

‫‪•342-3J6‬‬
‫‪3‬‬

‫גד‬

‫פירסם‬

‫היתידרת‬

‫צירר‬

‫של‬

‫באותיות‬

‫גיף‬

‫ררמיות ‪,‬‬

‫העתקה מדוייקת‬

‫הטבלה‪,‬‬

‫ותיוגים‬

‫הטבלה‬

‫של‬

‫לאנגלית‬

‫כתב‬

‫היתידרת ‪,‬‬

‫כספר ן‬

‫" נפי)'תה‬

‫‪; C J. Gadd, The Faii of Nineve, London, 1923‬‬

‫הןנתק‬
‫של‬

‫כתב‬
‫נינוה"‬

‫ראה מאמרז של פרופ'‬

‫קלחנן "השילח" שם‪.‬‬

‫‪" 9‬סדו ערלם רבה " פי " ‪-‬כ" ; ינמרת ‪ ". "1‬א ;‬
‫ב" ט ‪,‬‬

‫‪10‬‬

‫א;‬

‫שם‬

‫רש ''' רד " ק יאבן עזרא כפירי שם לכז לכ ד ם‬

‫""‪,‬ר כ‪,‬ך ; מהר ''' קרא לירבה א‪ ,‬א‪.‬‬

‫פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק מ ‪ H‬ג‪.‬‬

‫‪ " 11‬ואלישע הנביא‬
‫במקורות‬

‫קרא לאחד מבני הנביאים רי אמר‬

‫יו ‪"…‬‬

‫בשניה‬

‫בשמו‬

‫המוזכרים‬

‫)מלכיס שם‬

‫בהערה‬

‫‪. (9‬‬

‫הוא‬

‫מוןנר‬

‫)מ לכים‬
‫"יינה‬

‫בן‬

‫ב‪,‬‬

‫ט‪,‬‬

‫אמ" תי‬

‫א ‪i‬‬

‫ראה‬

‫הנביא "‬

‫‪,‬ד"' כה ( ‪.‬‬

‫‪ 12‬מכילתא '''רד פרשת כא‪ .‬בילקוט שמעוני )ידמיהן רמז שכ"ה( הגירסה‬

‫היא ‪:‬‬

‫" שלישית‬

‫לא ברבר עמי"‪ .‬ראה הערית ‪. 11 , 9‬‬

‫‪55‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הבבואות שבתרי'עשר‪ .‬התןביהה תגדל יותר שמבאמר כי חז"ל וס‪ '",‬ליובה בבואה‬

‫'‪,‬‬

‫בוסםת‪.‬‬

‫ל‪I‬כ' קבלח חז"ל‪ ,‬היה ירבה הבביא חלןב"ר של אלישע ‪ .' ",‬רעל‪,‬ן הטיל את‬
‫החפקיד למשרח את יהוא למלך על ישראל )מלבים ב‪ ,‬ט‪ ,‬א‪ (.1-‬חז"ל גם ידער‬
‫לספר‪ ,‬כי יונה היה בנה ל‪;..‬ז" האשה הצרפתית 'אשר החיה אליהן ‪ ,14‬עובדה זי‬
‫מ'~תלבח יסה מבחיבה כרונולרגית לחקוסה זו‪.‬‬
‫ידיע בי אלישע הנביא נםטר בשנח ג' אלפים ק"ט ליצירה )‪ 09‬ו‪ ". ~3 ,‬אין‬
‫‪,‬‬
‫להניח שירבה ‪ ,‬נשלח להינבא נבביא עצמאי בערד אלישע רבי ח‪,‬י' מחמת ' הכלל‬
‫שאין להרררת בםבי הרב‪ ,‬אלא א"כ קבל רשרת סירחדת לכך ‪ ".‬רשאים אנר‪ ' ,‬איםיא‪,‬‬
‫להביח‪ ,‬שהזמן המיקדם בייחר של הבבראה על ביביה התקיימה בשבח‪ ,‬פטירתו של‬
‫‪, 3()-3,109‬ד ‪ (, 5‬כלימר; לפבי'‪ 2.621‬שנה‪,‬‬
‫אלי'ז‪w‬ע‪ ,‬שהיא ‪ 3,109‬ליצירה ) ‪2,621‬‬
‫אם בשוה מספר זה לשבות הספירה )ו ‪ (, 2,621-1,970 = 65‬יחברר ‪,‬בי זו שנת ‪651‬‬
‫לפבה " ס‪ ,‬כאמור‪ ,‬האריך להם הקב"ה ‪ 40‬שבה )ו ‪ (,651 ' 40 = ,61‬בלומר‪ ,‬החורבן‬

‫=‬

‫בועד ל‪ l -‬ו ‪ 6‬לפנה"ס‪ .‬אוכן‪ ,‬כמאיר‪ ,‬מאשרית החםירות הארכיאיליגיית שביניה‬
‫נחרבה ב' ‪ 612‬לסבה"ס‪ ,‬ההפרש בשבה אחת בונע לעתים קרובוח מפאת הבדל‪,‬‬
‫החישןב במקורות חז"ל‪ ,‬נין שנת הציירה אן יצירת ' אדם הראשון‪ ,‬שהיחה בראש '‬
‫השנה‪ ,‬שהיא השבה השגיה ליצירה שהתחילה בכ"ה באלול‬

‫‪• 17‬‬

‫לאיר האמור‪ ,‬בי נבואחו העצמאית של יונה החחילה לאחר פטירתן של‬

‫ניניה‪ ,‬נבין מרוע הרגיש הפסוק "שנית" בנבואה‬
‫אלישע והיא התייחסה לבעיית‬
‫‪,‬‬
‫השביה שהתייחסה לאיתו נושא‪ .‬נביאתי בעניו ררבעם בז יואש‪ ,‬כיוצא בזה בענין‬
‫המשחת יהיא למל‪,‬ך לא היחה ‪ ,‬נבאוה עצמאיח‪ .‬הרא עשה זאח ' בשליחיחר‪ ,‬של‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ 13‬ראה לעיל הערות ‪•11 , 9‬‬

‫‪ 14‬ירושלמי סוכה פ"ה‪ .‬ה"א ;‬
‫)זוהר שמות קצ"ז‪ .‬ע"א ; עם‬
‫‪ " 15‬סרר עולם רבה"‬

‫שם ;‬

‫אר י ה עקב' ‪, 1943 ,K‬‬

‫בראשית רבה צ"ח‪,‬‬

‫"יונה מחילא ראליהן ‪,‬קא אתא"‬

‫יא ;‬

‫‪,‬‬

‫פיריש רס‪.‬ןלם‪ ,‬כי"א‪ ,‬פרשת ויקהל ארת מ"ז‪ ,‬עמ' טז(‪.‬‬

‫"צמח דיד"‪ ,‬ווארשא‪ ,‬תרל"ב‪ ,‬עמ'‬

‫‪; 12‬‬

‫" סדרי זמנים" לאברהם‬

‫עמ' ‪) 152‬ג ' ‪ " P‬י( ‪ .‬אין מקים לטענה ; כו התאריכים המקובלים עליגי‬

‫אינם נכונים ‪ ,‬כב י כול‪ ,‬רשיש הבדל בכ‪ 2OO-‬שגה )לפ י ה עמד הבית השגי כ‪6OO -‬‬
‫ולא ‪ 420‬כמקובל‪,‬‬

‫אן שגלות בבל נמשכה זמן‬

‫יותר מהמקובל ןכדומה(‬

‫רכ‬

‫שנה‬

‫כיחס‬

‫לכרונולוגיה הכללית ןביחוד לכרונולךגיה של מלכי פוס‪ .‬יש לחפס את הטעויות אצל‬

‫ההיסטוריוניס ‪ ,‬הפרסיים ודימוהם שנודעו באי ידוקם‪ .‬ואין זן המסגרת לביררד בעיה‬
‫יי‪ .‬חבל שרביס בתפסיס בכר בלו שמים‪ ' .‬אפריס צורף כןתב כדברך‬

‫אסיתי ביבא כיסי עמוס וירבעס נו יראש ‪744-784‬‬

‫לםבה"ס‪,‬‬

‫אגב ‪:‬‬

‫כמאתיים‬

‫"יוגה נן‬
‫שנה‬

‫לפבי‬

‫אין התאריכים הללו הולמיפ ‪ K‬ת‬

‫‪ .‬החורבן " )בשרה חרכר‪ ,‬כ‪!l‬י‪ ,‬חרברת א‪-‬ב ‪ ,‬עוכ' ‪(. 52‬‬
‫החשבינות המקובללם עלינו‪.‬‬
‫‪ 16‬ראה ברכות ל " א‪ ,‬ב ; עירוביו ס " ג‪ ,‬א ; יומא ב"ג‪ ,‬א ועדו ועיד‪.‬‬
‫‪ 11‬ראה מאמר מאלף שי עקבי!( ‪ .. :‬שנה שבשמטה כזתרלרית ישראל"‪" ,‬סדרי ‪ r‬מניס ‪",‬‬
‫נסםח ו' ‪ ,‬מעמ' ‪ 301‬ואילד‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪_ …‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אלי ש ע ‪.18‬‬

‫גם כעח המלכתן ש ל יהיא דיבר הנביא ב ש ם ה ‪ , /‬בעךר ש הפסוק אימר‬
‫•‬

‫מפורשןח ש נשלח על דיי · אל‪,‬שע )שם ט‪(. ,‬א יחר על כן ‪ ,‬הנבואה המקוריח‬

‫למשיחח יהוא נמסרה לאלהיו הנביא "‪ .‬ייחכן שהוא מסר ליהוא‪ ,‬שהוא של‪,‬חו של‬
‫נביא אחר‪ ,‬מבלי שהדבר יוזכר בכחוב‪ ,‬אר גם ייחכן‪ ,‬שהוא זכה על אחר לרוח‬
‫נבארה‪ · ,‬כחוצאה משפע נבואי רב של אלישע" או של אליהו ‪ ".‬כפי שמצינן אצל‬

‫לא נא מ ר מפררשות שבשלח ע " י נביא‬

‫‪ 18‬מאנם בנביאתו המתייחסת לירגעם בן ייאש‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אחר‪ ,‬אד גיחן להב י ו זאת מסגגןו הכתיב ‪.. :‬אש ר דינר בךו עבדי ירנה בו אןכיתי‬

‫ה‪:‬ב~א" ) מלכיס ב‬

‫‪I‬‬

‫' יי ר‪ ,‬כה ( ‪ .‬יתכן כי ההדגשה " הנביא " באה לימר ‪ ,‬דיביו וה לא‬

‫היה נביאה זנקורית אע"פ שהוא בגיא בלאי הכי‪,‬‬

‫השניה של אחיה השילובי )מלכים א‪ ,‬פרק‬
‫דיבך חי‬

‫בי‪.‬ז ‪" ..‬‬

‫‪-‬‬

‫הוא ‪" ,‬דבר ה'‬

‫הדגשה דימה מציני אצל נבואתו‬

‫‪(.‬ר"' ביתר המקומית במקרא שנתיב "אשר‬

‫לא הירגש שהיה גביא ‪ ,‬כי העיבדה שה' דיבר עמו מוכיחה כי נביא‬
‫זי נביאה " ) תוספתא עדורןת פ"א‪ ,‬א ‪ (.‬ייתכן איפוא ‪ ,‬שבנביאה השניה‬

‫בעזר אח י ה השייוני כנביא אחר )אלרי אליהן הנב‪:‬א תלמי רו ( ‪ ,‬כי שם‬

‫מורגש ‪:‬‬

‫לא יכרל לואית ‪ ,‬כ י קמי עיניי משיבי " והלא איו הבביאה ש יוה אלא על‬
‫) בדרים ‪ .‬ל יי ח ‪,‬‬
‫הבבואה שורה‬

‫א;‬
‫‪-‬‬

‫שכת צ " כ ‪,‬‬

‫) בדרים שם (‬

‫א ( ‪ .‬אמנם בפ י רוש הוא " ש‬

‫" ואחיה‬

‫גיברר ‪,..‬‬

‫באמר ‪:‬‬

‫י‬

‫"אין‬

‫כקביעות"‪ ,‬אר לא כר נראה מדכרי הומכ " ם ) יסרדי התיוה פ"ז‪ ,‬ה"א‬

‫וכעיקר כ " מורה בבוכים" ח"ב‪,‬‬

‫ל יי ב ;‬

‫חאה "לחם משבה" יסודי התורה שם(‪ .‬בוסף לכך‪,‬‬

‫המרנוג של הרא"ש "בקביעות " איני ברור כי שום נביא ‪ ,‬פרט למשה רבנר‪ ,‬לא זכה‬
‫לנבואה‬

‫נל‬

‫אימת · שרצה בכר‪.‬‬

‫ייתכן‬

‫שנבראה‬

‫א י פוא‪,‬‬

‫שניה נחשבת כבר לבבואה‬

‫שכקביערת‪ .‬זאת ועיי‪ .‬אם גם אח י ה הש י לןנ י נ י בא שתי נביאית משום מה לא הדוגש‬
‫הדכר כטי שהודגש צאל‬

‫יונה‬

‫הנביא ך לעימת זאת על בנראה אחת )מדיכר‬

‫כיחם‬

‫שהמקרא מזכ י רו ( לא היגיש זאת ה מק רא גם צאל בביאים אחרים‪.‬‬
‫‪ 19‬ראה למכיס א‪ ,‬י " ט‪ ,‬ט"ז ;ראה רט "' על אתר המדגיש זאת ‪.‬‬

‫‪ 20‬ראה לעיל הערה ‪•11‬‬
‫‪ 21‬ב'‪ '!t‬יורד שסע נבואי ‪' j‬יש שהוא משם י ע בעקיפין גם על אחריס‪ ,‬כי השפע היא רב מאדו‪,‬‬
‫נ ש ם שכל יבר‬

‫בבריאה מוענק‬

‫בשפע רב יותר משהברהי‬

‫לקיום‬

‫) ראה אברבנאל‬

‫‪–‬‬

‫מלכ י ס א ‪ ,‬כרך ב' ‪ ,‬עמ' תר ו‪ /‬א‪ ,‬ה ש אלה החמ י שית והתשוכה בפירשוו למלנים כ‪ ,‬שם‬

‫‪.‬‬

‫עמ ' תרי' ה י רושליס " ח ש ט " ו ;ראה גם ‪ ..‬גאון יעקב " ממחבר אלמונ י ‪ ,‬על ‪ ..‬עין יקעב"‬
‫גדרים ש ם ‪,‬‬

‫ר ' יוסף‬

‫ט הגיע לאוחה מסקנה ( ‪.‬‬

‫אלבו מ ן כיח אף‬

‫ה ו א בטיב טםע ‪ ,‬על‬

‫אפשרות של תחולת נבוא‪.‬ר באמצעוח נכ'א על זזלתו‪ .‬ףא ‪.‬רוא כאברבנאל מצביע על‬

‫כך‪ ,‬שכשעת מתן " תררה זכו שש מארת אלף יצואי צמרים לדרגת הנבואה הגבוהח · ביותר‬

‫‪.,‬‬

‫‪ ..‬והניעו אליה כחסד אליקי וכאצמעות‬

‫משן‪"… ,‬‬

‫)ספד העיקרים‪ ,‬מאמר ג ‪ ,‬פי"‪(. K‬‬

‫לאור האמור יס כאן גם תש ו נה לשאלתו לש יוסף רוזבטהל משום מה לא צויינה‬
‫תחיל ת ה י בבאות ו ס ל ירנה נפ~ ש המקרא צמייו צאל כל נביא אחר ‪ 1‬על סמך שאלה‬

‫זו שלא מ צא לה " הסרבה‪ ,‬הוא מ ע~" ש ם למסקנות מרח י קוח לכת ‪ ,‬ברבר זמו כת י כת‬
‫הספ ר ו נדומה ) ואה ‪ ..‬דור אטינו‪ " ,‬ל רחנטחל‪' ,‬ואשוא‬
‫היה‬

‫לציין‬

‫אצל ' יינה‬

‫תחילת הינבארת ‪,‬‬

‫כי‬

‫תרנ‪,tH‬‬

‫עמ '‬

‫היא התחילה אצלו‬

‫‪(. 35‬‬

‫המרקא‬

‫ל‪x‬‬

‫יכיל‬

‫לא כנביאה מקירית‬

‫עצמאית ‪ ,‬א ל א כזונה לשפע נבואי כאמצעות נביא אחר‪ .‬ומשזכה לנבואה צעמית‪ ,‬לא‬

‫‪57‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ I‬קנ' 'שראל במדבר ‪ ,‬שרוח בבואחם בבע משפע בבואתו ל;‪ :‬מ‪::‬זה רבבו ‪ ,‬ככחוב ‪:‬‬
‫•‬

‫"ואצלח' מו הרוח אשר על" שומח' על‪,‬הם" )במדבר אי‪(. 1' ,‬‬
‫ה י חה זי התחלה‬

‫מן‪n‬לטת‪.‬‬
‫הה מ וה ‪- :‬‬

‫אלרי אמשי גם לראית זאת מ רומז בפסוק‬

‫"ו יהי בא פי ש ביי‪ Q‬כרןחר אלר "‬

‫)מ לכיס ב ‪ ,‬ב‪ .‬ט ( ש ובאר אלישע לאליהך רבי‪ .‬כיצד אפ ש ר להעניק פז שגייס מהקרים‪,‬‬
‫המפרשים‬

‫שואליס‬

‫ןמתקשים‬

‫להבהיר ‪.‬‬

‫אך‬

‫כאב"ר ‪.‬‬

‫יונה‬

‫הי א‬

‫הילד‬

‫שהחיה אליד‪.‬ו‪.‬‬

‫רןח נביאה היא מררגה מירחרת של חייס )היא מדרגה מובדיח מו " דמבר ‪" ",‬הכוזרי"‬
‫מאמר א‪ ,‬סעיף ל"ט ‪ (,‬אליהך החיה את ירנה פעם אחת בלבד יא י לו אלישע השפיע‬

‫על‪'7‬‬

‫רךח נבזאה‬

‫ררבעם‬

‫בן‬

‫פעמירם ‪:‬‬

‫לראשינה כששלחך למשוח את יהוא בשם ה' יבשניה בענין‬

‫יראש‪.‬‬

‫נתקבל במערכת‬
‫חיים לחתן ולכלה ולמשפחה‪ .‬הלכה פסוקה מוסברת ומבו'‬

‫מקןר‬

‫אר ממקורות רבותינו במדרש ובאגדה‪ .‬מאת הרב חיים דוד‬

‫הלוי•‬

‫רב העיר ראשון'לציון‪ .‬תל'אביב תשלייב‪.‬‬
‫•‬

‫השליחןת וההרשאה במשפט העברי מאת נחום רקובר‪ .‬פרסומי‬
‫הפקולטה למשפטים‬

‫של‬

‫האוניברסיטה‬

‫הענרית‪.‬‬

‫מס'‬

‫‪. Z6‬‬

‫מוסד‬

‫הרב קוק‪ .‬ירןשלים תשלייב‪.‬‬

‫קמץ המנחה דרשות על התורה של הגאין הרב הנוך הכהו ארנטרוי‬
‫זצ"ל‪.‬‬

‫רב דק"ק‬

‫מינכן‪.‬‬

‫תורגם‬

‫מתוך כתבי'יד המחבר ע"י יעקב‬

‫צבי כהן‪ .‬מהדורה שניה מתוקנת וכוורחבת‪ .‬חיפה תשל"ב‪.‬‬
‫מאיר עינים כופתח‬

‫מואר לכובחר מאמרים נכתבי'עת דתיים‪ .‬ביו'‬

‫גרפיה וביבליוגרפיה בשנת תשנ"ט‪ .‬ערוך בידי מאיר וונדר‪ .‬הוצאת‬

‫המרכז לספריות תורניות‪ .‬בני ברק תשל"ב‪.‬‬
‫•‬

‫שעלי דעת מאסף תורני של ישיבת שעלבים‪ .‬חוברת '‪.‬א ברורי סוגיות‬
‫והלכות‪ .‬מדור "עם ישראל וארצו" כהלכה ובמחשכה ומדור "דוככ‬

‫שפתי ישניס"‪ .‬שעלניס‪ ,‬ניסו תשל"ב‪.‬‬
‫אסיא ' מאמרים‪ .‬תמציות וסקרים בעניני הלכה ורפואה‪ .‬העורך ‪:‬ד"ר‬

‫אברהם שטיינברג‪ .‬גליון '‪.‬ו יו"ל ע"י המכון ע"ש ד"ר פלק שלזינגר‬
‫ז"ל לחקר הרפואה ע"פ התורה שע ‪ II‬י ביה ‪ II‬ח שערי צדק‪ .‬ירושלים‬

‫תמוז תשל"ב‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יצחק‬

‫הרב‬

‫סנדר‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫מתי התחילן לקדש את החודש‬

‫לפי החשבין האמצעי‬
‫א‬

‫הרמב"ם בפרק ה הלכה ב מהל' קריש החרש "ידבר זה הלכה למשה מסיבי‬
‫היא‪ ,‬שבזמו שיש סנהדריו קיבעיו ע"פ הראיה יבזמו שאיו שם סנהרריו קיבעיו‬

‫ע"פ החשבין הזה שאבן מחשבין בו היים ואיז נזקקיז לראיה‬

‫‪11 …‬‬

‫י"החשבון חוה"‬

‫הייבי החשביו האמצעי שהיא כ"ט יים יב שעית יתשצ"ג חלקים‪ ,‬יחשד אחד מלא‬

‫ראחד חסר‪ ,‬יבהלכה ג שם "ימאימתי התחילי כל ישראל לחשיב' בחשבין זה‪ ,‬מסיף‬
‫חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל דלא נשאר '‪1t‬ם בית דין קביע‪ ,‬אבל בימי‬
‫חכמי משנה רכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ירבא על קבעית ארץ ישראל היי‬

‫סימכיו"‪ ,‬כאמרר "עד ימי אביי ררבא" יש לחקרר לאיזר תקיפה מתכיין בזה ‪:‬‬
‫אחרי מיתם‪ ,‬רביחס לזה קיןבים חיליקי דעית‪,‬‬
‫א( לפביהם כ( בזמן חייהם ג( ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬

‫שיטח בעל וריית הואידז‪.:‬נ"'ם חיא ‪" -‬לפניהם" ‪ -‬שכ ‪ /I‬כ ‪ … " : 1‬זה מפרוש‬
‫בדבריי ‪ j‬הרמב " ס הנ ‪ I/,‬ל( כי ההבהגה הראשינה היחה רק ער ימי אניי ןר‪K‬ב‪ ,‬שכבר‬
‫נתבאר שזה היא זמן תחלת ימי השמדי‪.‬ת ‪ ' ..‬יהדבר מםירש לגמרי בגמרא‪ ,‬יאמריבן‬
‫במסכת ביצה ‪,‬ד ב ‪ ,‬אתמר שבי ימים טרבים של גלירת רב אמר בילדה בזה מיחרת‬
‫בזה 'רדב אסי אמן גזלדד‪ ,‬כזד‪ ,‬אסררה בזה זכז' אמר רב זירא כייתהי דרכ אסי‬
‫מסחברא דהאדיבא ידעיגן בקביעא דירחא רקא עבדיבן תרי יימי‪ ,‬אמן אביי כירתיה‬

‫דרב מסתברא דתנו בראשינה היי מש‪,‬אין משיאית יכר' יאלי בטלי כיתים רכר'‬
‫ןה‪'.‬ז‪L‬תא דירעיבן בקביעא ייוחא יכ‪ ,‬אי טעמא עבדינן תךי יומי‪ ,‬משום ישלחו מתם‬
‫הזהרו‬

‫במנהג‬

‫אבותיכם‬

‫מבראר ימפירש‬

‫וכן'‪,‬‬

‫בדברי הגמרא שבימי‪ ,‬אביי יר'‬

‫זירא חברי כבר עשי שבי‬

‫ימים וטבים‪ ,‬לא מפבי הספק‪ ,‬כי אם דשלחר מתם הוהרר במבהג אביתיכם רכי‪ '.‬ראביי‬
‫כבר בפטר בשבת ד' אלפים צח"צט שזה הרא ירתר מעשרים שבה לםני ימי התקבה‬
‫בימי‪ ,‬הלל ‪,‬אי‪';:‬בה‪ ,‬רדברי ר' רירא יאביי בהכרח היי ‪,‬ערד קידם‪ ,‬רכמר שבאמת כבר‬
‫בתבאר שהשמדית הראשיבית היי בסוף ימי רב ייסף יתחלת ימי אביי‪ .. ,‬יהכורבה‬
‫בקיאין בקביעא דירחא הייבי שבימים ההם כבר סמכי גם בבבל גם בארץ ישראל‬

‫על החשבין לב‪.‬ד ‪"..‬‬
‫המירם מהב"ל שיטת בעל דיריח הראשיבים א( שקדיוש ע " ס הראיה היתה‬
‫רק "עד ימי אביי ירבא" ערד לרא עד בכלל‪ ,‬ב( שהסיב" בביצה הב"ל מדרבת‬
‫בקחש ‪,‬ע " ס חשברו‬

‫‪-‬‬

‫חשביו האמצעי‪ ,‬ב( ש"האידבא ירעינן בקביעא דירחא "‬

‫י"השתא רדיעינן בקביעא דירחא "‬
‫‪1‬‬

‫‪ -‬שביהם מוסבים לקיריש ע " פ חשבין האמצעי‪,‬‬

‫"דורות הראשונים" מאת הרכ יצחק אייזיק הלוי‪ ,‬חלק שני םרק מ "נשי‪ ' K‬ישראל בימי‬
‫הדור ותקנת הקביעות כסוף הימים" עמ' קצח‪-‬ט‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ראה "דורות הראשונים" ח"ב פרק לד 'ו" ירנה‪ ,‬ור'‬

‫יוסו‬

‫‪-‬‬

‫תחלת יסי השדמות‬

‫הכוללות שםי‪ ',‬יראה בסםר "גםש חיה" מהרב ראובן סרגלירת‪ ,‬סימן ‪ C‬ח‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ישטת הצל'ייה היא ‪" -‬בזמן חיהיס" ‪ :‬בביצה ‪ ,‬א ‪ 3‬כתב הצל"" ‪… " :‬ובאמצע‬
‫ימיהס וסל אב" ורכא נתחדוס הקכ "‪ I7‬ות ‪,‬שלנו‪ ",‬אמר וכא כיוס ‪ II‬וכ שני יתעסקו‬
‫בו ‪ I‬במת! ישראל‪ ' ,‬נלע"ר דרברי וכא הללו ה"נו לאחר שפסקו מלקדש ע"פ ראיה‬
‫הזתחילו לקבוע ע"ס חקב"‪ I7‬ות שכ"‪ 'I‬ינ‪ T‬אוז ידעינן כקב"‪I7‬א דירחא ותרי יומי‬
‫עבדיבן רק מוסרס דשלחר מחם הזהרר במבהג אבוחינו לכך '‪ 11 " 1‬שני קיל אבל בזמן‬
‫שהיו מקרשיו ע"פ ראיה ובמקםר שאיו השלןחין גמיעים הרי יו"ט שבו מראןרייתא‬
‫כמר יו"ט ר‪ N‬שרן_ והדמב"ס כםייה כתב עדד ‪",,,‬בא נלע"ד עדד רלא עד בכלל‪ -‬קאמר‬
‫רבימי אב" וובא החחיל הקב"‪ I7‬רח '''"‪,‬רנלש‬
‫שיטח הרב יה'‪ M‬ל זניכל טיקצינםי‪ ',‬ז ‪ fl‬ל היא ‪" -‬אחוי מרחם" ‪"." : .,‬ועל כלם‬
‫כבר ידיע ש‪:‬סדר הקביערח סדרר '''ע ר' הלל הנ"שא בן בנר של ר' יהודא נ'‪ ..‬יאה‪,‬‬
‫ומוסכם בפי כל מסדךי הדירות שזי היתה בשנת ד"א קלווח אי ק"כ‪ ,‬אחרי פטירת‬
‫רבא 'ז) אי ‪ ' 11‬שנה( קויב לזמן חתימת החלמדר‪ ,‬יכמ"ש גם הרזנב"ס בקדה"ה‬
‫)פ"ה ('ג ‪ …‬יהא ראמך הרמב"ם שם "ער ימל אביי ידכא על קביעות אר‪ / /‬י היו‬
‫סימכין" ר"ל עריער בכלל יה"בי אחרי אב" ררבא‪ ,‬וזה מחאים עם פסקר של‬
‫הרמב"ם בח' ירווט ‪,‬ן"פ) ט' ‪(, I‬ן שדיבי' דרכא "מערב אדם עחב תבסיליז מיו"ט‬
‫לחרבר ימחנה" נאמר רק בזמן שקשרי ע"פ ראיה ולא בזמן הזה‪ ",‬הרי פה אומר‬
‫שרבא מרבו בטרם היחה הקביעיח שלרנ"‪,‬‬
‫הז‪ iU‬יש להעיר לס' הבעל דירוח הואשונים ש"ער ילא עד בכלל " וגם לס'‬
‫וסיטח ' הצלייח שבאמצע ימי אב" ירבא כבר פסקי מלקשר ‪ 0 " 17‬ראיה ‪ ,‬הא החשברן‬
‫שלבי ‪ -‬חשכין האמצעי ‪ -‬לא בחקנר עד ימי הלל הנשיא ‪ -‬כסוף ימי חכמי‬
‫הגמדא עם החימח החלמדר ‪ -‬והמ עשר בינח"ם בין ימי אב" ודכא עד ימי הלל‬
‫נשיאה ‪ 1‬כבו ענה בדור אנב על קשרי הנ"ל בעל דודוח הדא‪;-‬ובים כעצמי' ‪:‬‬

‫יכ"‪ ,,,‬כבד זמן הדכה קידם לו נהלל[ אף שאז עד"ן ה'י בי"ד ‪''',,,‬אב ככל זה כבר‬
‫הי' אז עיקר הקביעות וק ע"פ‬

‫החשבין‪…‬‬

‫רהי' זה כבר מלמל ר' יובה יר' יוסי יהליגן‬

‫מתחלח ימי השמדית רהיא מן עדר ד' אלפים פ"ג אריל" יה"נר מחחלח ימי אב"‬
‫יובא‪ ",‬אבל ענין התקנו‪ .‬בימי הלל‪ ,‬הרא עבין אחר לגמרי‪ ",‬יזה היא אשד עשה‬
‫האר יב"‪,‬ז כי דאו כי אזלת "‪ '1‬יככר באר האותרח כי ישדאל מפנה כליו לגמרי‬
‫מארצי לתתה ביר אייב עד אשו יוחמי ד' הלשיכה לו ‪ ,‬כי על כן קדמי פני ועה‬
‫לקביע את התשכון הקבוע ילקרש את החרשים יהשנים לםי החשבון הזה לרירות‬

‫ערלם‪" ".‬‬
‫‪3‬‬

‫כד"‪.‬ן םאר רכא בי " ס שני יתעסקי בו ישראל‪ .‬וע' שס זנ"ה רבינא הוה יחיב קמי‪,‬ך‬
‫דרב‬

‫אשי‪.‬‬

‫‪ 4‬ע ' ב"אור שןבח" פרק ח הלכה ג "נ"ב וכמורש כן ברייה כי רכא הוי יתיג בתענית‪K‬‬
‫חרי יומי זיסגא חדא אשתכח כויתיה‪ .‬ובסנהדרין י"ב שלחו לרבא כו' ועמוסי יריבי‬

‫נחשין בקשו לקבןע נציב אחד כי' ןבתענ~ת כ"ס לייס עלה אביי הרי דחל ט"ג בערב‬
‫שבת םה שאין לפי החשיבון‬

‫‪5‬‬

‫"עיר הקודש והמקדש " מאת הרב יחיאל ם~כל טוקציבסקי‪ ,‬חלק ג םיק חי או"ק ג עמ'‬
‫רכט‬

‫‪6‬‬

‫ירן"‪".P‬‬

‫שם‬

‫"זמן סדןר הקביעית"‪.‬‬
‫עמ'‬

‫קצט‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מצאחי שאלחיגו בספר "חירה שלמה" ‪" : 1‬יש ‪,‬שאלה גדילה בלשין הרמב"ם‬
‫בהלכה ג שהזכיר שבי זמניס א( עד ימי אניי ירבא היו מקדשיו ע " פ הראיה‪.‬‬
‫ב( מסוף חכמי הגמ' התחילו לחשיב בחשבין זה ‪ K‬יי כ השאלה איזה מצב היה בין‬
‫סוף ימי אביי ירבא שבת 'ד אלפים ב' בערך עד סיף חכ'‪/‬ב הגמ' ש היא זמן חתימת‬

‫התלדומ ש בח 'ד אלםים רס·ה‪ ,‬ילא ראיתי מי שהעיר בזה‪ ,‬ילערחי בראה לפרש‬
‫מ " ש עד ימי אביי ירבא יעד ב~לל אז קשרי ע " פ הראיה ‪ ,‬זבימיהם תיקן יס'!'ר הלל‬
‫הבשיא אח הח ש בין שעל‪ ..,‬יקבעי החדישפ‪ ,‬אמבם עידין הדבר היי ח ל יי בב " ד ש ל‬
‫א"י‪ ,‬שיודעיו מחי קבעי את החדש ע " פ החשבין ‪ ,‬כי הקדיוש ע '! פ החשבין עם כל‬

‫הדחיוח עדיין לא היה מפורסם לכל פרטין והיה לבבי חי " ל ספק מתי גקבע החשד‬
‫'''אב עד סוף חכןכי הגןכ '‪ ,‬זאח אומרח אחרי רבינא ורב איש‪ ,‬אזי ככר בחחם סדר‬

‫החשבין כד' שערין‪ ,‬יןכאז בחפשט בכל ישראל הוחחילו לח' ‪ t‬וב בן ‪,..‬‬
‫בא לידי שי"ת ביח אפרים חלק איר"ח ‪ 8‬זראיחי שכוןנחי לדבריו ‪"…‬‬

‫אחרי כחבי‬

‫ב‬

‫לםעב"ד ב " ל לא כדברי בעל דדרדח הראשיביפ שהלל ב'~יאה ' ל א חירש שים‬
‫דבר‪ ,‬שה ש יןכד ש בח ש בדן האמצעי כבר ניהג למני כן והלל רק קד‪;:‬וי ןכיןכיד עד‬

‫עלום ‪ .‬דלא כהאדמרים שהסדג"' בביהצ מדדבר בקדשו ע " פ ראיה ילא כהאיןכך‪,‬ם‬
‫שבסןגי ' הג ‪ H‬ל מררבך ע " פ חשבי ‪ i‬האמצעי‪ .‬נברך לה ל ו '‪-:‬הסןבי ' מ דגרח ע " פ‬
‫‪,‬‬
‫ יקדו ש ע " פ ראיה מסקי באמצע ימ י אביי ירבא‬‫ הייגן חשכןו האזביתי‬‫חשבוז‬
‫כןכי ש כחב רבינן הצל יי ח ‪ ,‬ימאז עד ה ל ל ב ש יאה בהגי ע " ס חשכ;ן ‪ -‬ח ש בין‬
‫האמיחי זמכאן דאילך ןכחשבין ע"פ ח ש בין האמצעי‪ ,‬ווה חי ל ' ‪.‬‬
‫כבר בזכרו דברי הרמב " ם בפרק ה הלכה ב מהל' קדה " ח ‪" :‬ש בזמן ש יש‬

‫‪.‬‬
‫סנהדרין קדבעין ע " פ הראיה דבזמן שאין סבהדרין קובעין ע " פ חשבין האןכצעי '!‬

‫יהבה ראיחי בספרו של מן " ר ‪..‬אבן הסהר" '‪" :‬דיש לחקדר אף בזמן הסבהדרין אם‬
‫אי אפשר לקדש ע " פ ראיה ןכשים גזירח המלכדת הרשעה אד אם הין עבים ערנבים‬

‫בשמים חרש אחרחשר ואי אפשר לקדש ע"פ ‪,‬ראיה אם בוהג אד החשבןן‬

‫האמצע '‪,,‬‬

‫שאדיל כידן שאי אפשר לקדש ע"פ ראהי משדפ אידה סיבה שהיא הדי לעב;ן דה כזמן‬

‫שאין סבהדר!'י נוהג‪ ,‬שמה מעויל לן שיש סבהדרין במציאדח אבל סוף כל סוף‬

‫ך‬

‫" ת ו רה שלמה " מרר‪.‬ב מנחם מי כשך ב '' ‪ ',‬חלק יג מרק ה עמ י ‪v.‬ד ו ע ' בספר· " שי " ח‬

‫‪r‬‬

‫ציז ק‪ I,.‬ש‬

‫‪H‬‬

‫מיכל שפ ירא‪,‬‬

‫להגר‪ '/.‬צ וי צבי‬

‫סימו מג ‪.‬‬

‫‪" 8‬שן " ח כית אטריס " ל‪.‬וגי רי אטרי ם זלמו מרגליות חלק איר " " שאלה גג‪ ,‬ונמ י ‪. 179-178‬‬
‫ברם ראה ב ‪..‬חזןן אי"ש חלק אןר" חייס טימן קל‪ .‬השעיר לע הביח אמרים‬

‫‪ …..‬דוכריי צ"נו יבי רכא ייב גחמז‬

‫ל‪x‬‬

‫הנ " ל ‪:‬‬

‫היי בקייאן‪ .‬יהלא ‪ " ,‬ז קאמר יהאזינא ףדיענז‬

‫גם לא יתבן שלא לךןכ" ‪,‬דעד הלא רב בחמד קאמי )י " ‪.‬ר בא או אתין דלא די‪ .‬ינותד‬
‫בקניעא ורחא‬

‫‪9‬‬

‫ספר‬

‫" אגן המהר" בירור הלכה ומסקגת ובריס אדוןת מקומי של קו התאריר מאח ‪ .‬הג '‬

‫הצעום‬
‫עמ'‬

‫]משמע שהיא‬

‫זיע[ ‪.. .‬‬

‫מורי‬

‫דרבי‬

‫ר'‬

‫אהרן‬

‫חיים צימערמאן‪,‬‬

‫מ‪•M‬‬

‫הצראת‬

‫ברם‬

‫‪-‬‬

‫הוצאה‬

‫שגיה‬

‫תשי ‪ t1‬ט ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫א'נם 'כיל'ם לקרש ע"ס רא;ןך‪ ,‬ישיכ צר'ר לנהיג תשכיו האמצע' מה " ח אי ר'למא‬
‫השהלכה למשה מס'נ' באמרה רק שא'ו סהנזר!' ממש אבל בזמו ש'ש· סנהזר'ו אף‬
‫אם אי אשפר לקרש ע ‪'1‬פ ראיה קיב~יי ע ‪ /1‬פ חשבוז האמיתי ‪10 " …‬‬
‫והגה דבר זה מפיוש בדברי כפר מטה דן‬

‫‪-‬‬

‫הוא הגוזרי‬

‫השבי ‪- : 11‬‬

‫"‪ …‬אבל‬

‫בזמו שב'ח המקזש ק"ם יכמה שנ'ם אתר תרבני· ה'י מקזש'ו ע"פ הרא"ה כשה'ה‬

‫אפשר‪ ,‬אמנם · אם לא ה'ה אפשר מחמת שנחקשרי שמ'ם בעב'ם אי מפנ' ‪ .‬שע'ר‬
‫להתנהג‬
‫מישב הסנהזר'ו באה במציר אי מפנ'‬
‫א'זה ע'כיב אחר או ה'י מוכרת'ם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ל‪J‬כ' התשבוו‪ ,‬רה"ני בם' המול‪.‬ד ‪ "..‬הר' מפירש שבזמו הסנהרך'ו שא"א לקרש ע " ס‬
‫הרא"‪ ,‬קובע'ו ע " פ תשביו האמ'ח" ~ ‪.‬‬
‫בבר 'רועה ש'טת הרמב"ו בספר המצות" שבקזה " ת עובור השנה א'ו צורר‬

‫לב"" הנריל אלא כל ב"ד של שלשה ‪ .‬והם מומח'ם 'כול'ו לעכר ולקזש‪ .‬ובספר‬
‫המצות שם השיג על השיטה האומות ' "יקדיש החידש ועבןר הי‪ iZ.-‬נה לא השעי‬
‫אוחס לעולס אלא כ"ז הנחל כלכד" וז"ל ‪ …" :‬והנה דבר בריר הוא שב"ד הגדול‬
‫בטל '''אמ ואס" קוזס החרבו ר " ל שלא ה'ה בהס ז'ו ב'"ר נריל כמ"ש ארבע'ס‬
‫שנה דע שלא חרב הב'ח יכו‪ ….‬משגלתה סנהרר'ו נרילה בטלו ר'נ' נפשיח מכל‬
‫שיראל ‪ …‬כ"ש לאחר התרבו‪ .‬ומאיחו שעה כטלו כל הר'נ'ס התלי"סבב'"ז הגרול‬
‫אר"כ לא ה'ו 'כול'ס לקזש ע"פ הרא'ה מזמו הארבע'ס ‪.‬שנה קדוס החרבו י'זוע‬
‫היא בכמה מקימית כנמרא שה'י עוש'ו כו עד קרוב לסת'מת התלמו‪.‬ד ‪ "..‬ובקשר‬
‫לעטנחי של הרמכ"ו אימר'ס מפרש' הרמב"ם" שש'ני' מקימה של הסנהדר'ו‬
‫מלשכח הגז'ת השפ'ע רק על הר'ינ'ס בד'ג' נפשיח‪ ,‬בעיד שלגב' שארתפק'ד'ה‬
‫המש'כה הסבהזר'ו אף לאחר החרכו‪ .‬ילפ' הרמב " ם צ"ל שהסבהרר'ו בטלה בחקיפת‬
‫הלל השני עת פזיך הסנהררין כמ "‪ t:1.‬הרמב " ם כהל' סנהדךין םרק יד הלכה יב ;‬
‫"כ ‪ M‬לה שכגכנה בית המקדש היו בי"ד הגדיל ירשכין כלשכח הגזית שהיהת‬

‫בעזדח 'שדאל ‪ …‬וכשבחקלקלה ה';>ודה גלי ממקום למקום ולעשרה מקומוח גלו‬
‫יסיפו לטבר" ימשם לא עמר ב"ד נריל ער עהת ‪ " …‬הד' מבואר לש'טת הרמב"ס‬
‫שהסנהרךין המשיכה עד ימי הלל השבי הנשיא האחרוו ו‪ .t .‬זאת יעיד כיין שקדה‪//‬ח‬
‫יעביר השנה תלי"ס בנש'א יכבר כתב הרמב"ם בהקדמתי לספרי ה'ר החזקה שב"ד‬
‫•‬

‫•‬

‫‪.. 10‬וצמנא‬

‫ל‪' D‬‬

‫•‬

‫זה הללמ"ס שכחב הימאבם בפרק יח הל יי ה היא הלכ‪.‬ר אחרת יאינה מודהית‬

‫עם ההלכה למשה מםיני שתכב הומב " ם בפ " ה לענין חשבון המאצעי‪",‬‬

‫‪11‬‬

‫"מטה דן " מהוב‬

‫וו דיד ניטו‪.‬‬

‫‪ 12‬מוויו שליט"א ב"אגן‬

‫בא ‪:‬‬

‫הסהו ‪,' II‬‬

‫'‪.‬‬

‫טם הביא ראי' לצר הראטין‪ ,‬מהםםיקתא זוטותי פרשת‬

‫"‪ …‬הרי מפירש בהפםיקתא שגם בזמן שקידוש ע ‪' I‬ם ואיה נרהג אם א"א לקרט‬

‫ע'‪ .l)1‬הואיה שמים עננים שאז טיד הבעור נרהג והוא חשבון האמצעי שהלא הפסיקתא‬
‫אומות יוכשגלן א‪:‬ין בי"‪,‬ר קבןע וכן' עדמו ישואל על תקנת סדר העיבןך ' הךי שםןד‬
‫הנגוןי‬

‫‪13‬‬

‫מ"ס‬

‫‪ 14‬יאה‬

‫רן‪,‬א חשבין האצמעי שנוהג‬

‫בגלות ‪" …‬‬

‫וע"ש‪,‬‬

‫קגנ‪.‬‬

‫כ"גמיל‪n‬‬

‫אסתר" יכ "לכ שמח " ' שם‪.‬‬

‫‪ 15‬יאה כהירחון "המעין" תשךי ‪n‬שלא "כטרל הסנהדרין והסמיכה" מהרב בתן אירטבי‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫של חכמ' הגמוא והגש'א'וב גח'~כ'וב כ"ד של כל עדת ‪,‬רשאל וכ'ון שכל 'שואל‬
‫חייביס לשמעו דלבריהם יש בכחס לקשר ע"‪E‬כ הראיה‬

‫‪•16‬‬

‫א( שעד 'מ' הלל נ"שאה ה'תה סנהד"ין‪ .‬כ( כזמן ש'ש‬

‫המווונ מכל הנ"ל ‪:‬‬
‫הסגהדר'ן אר (‪ ' 1‬אפשר לקשד ע"פ הרא'ר‪ ,‬מקד'שן ע " פ חשכון‬

‫‪ -‬חשכון מולד‬

‫האמ'ת'‪ .‬ולכן 'ש לומך שלמרות ~הקי'וש ע"פ הוא'ה פסק ב'מ' אב" ווכא‪K ,‬כז‬

‫עד הלל קבעו הסנהדו'ן את החדש ע " פ החשכון המא'ת'‪ ,‬ווק מ'מ' הלל נש'אה‬
‫התח'לו לקדש את החדש לפ' החשכון האמצע'‪.‬‬
‫ג‬

‫שג'גו כב'צה ד ב ‪" :‬אתמו שג' 'ו"ט של גל‪,‬ות וב אומו גולדה בזה מותות‬
‫בזה ווב אס' אומו נולהד כזה אסווה בזה‪ .‬ל'מא קסכו רכ אס' קחהש אחת הא'‬

‫יהא וב אס' מבד'ל מ'ומא טכא לחבוה'‪ .‬רב אס' ספוק' מסםקא ל'ה ועב'ד הכא‬
‫לחומוא והכא לחומוא‪ .‬אמו וב ז'וא כוח'ה דוב אס' מסתבוא דהא'דנא 'דע'נן‬

‫‪/‬‬

‫בקכ'עא ד'וחא וקא עבד'נן‬

‫אמו אב" וכוח'ה דוב מסחכאר‪ ,‬דתנן‬

‫תו' ‪'.‬מו'‬

‫בואשרגה ה'ו מש'א'ן משואות משקלקלו הכות'וב התק'נר וה'"‪ ::‬שלוח'ן 'וצא'ן וא'לו‬
‫כטלי כית'וב עבד'נן חד 'יאמ הו'כא דמטי שליח'ן עבד'נן חד 'ומא‪ .‬וה·‪.‬תא ד'ער'נן‬
‫בקב'עא ד'רחא מא' טעמא עבר'נן חו' 'ימ' משםו דשלחו מתוב הזהוו במנהג‬
‫אבות'כוב ב'דכוב זמג'ן דגזוי המלכות גז'וה יאת' לאקלקול'‪" .‬‬
‫יש‬

‫הרבה ראשוניס שאומרים‬

‫השסיגד‬

‫שלנו ה"ני ע"פ חשבון של הלל נש'אה‬

‫‪I‬‬

‫רביהצ כאו מריבר בחשבוו העיגור‬

‫‪ -‬חשבוך האמצע'‪ .‬מהוב הו'טב"א ‪ ,‬האמ'ו'‪,‬‬

‫‪c‬‬

‫הרא"ה יעי‪.‬ך בדם ל י שיהט זן יש הינה קשיים דן‪ .‬ונציע דק אחדים מהם‪ ,‬השיניס‬

‫לעג'ג'גו ‪ :‬א( א'זי תדשבה ה'א זי "דשלחו מתוב הזהוו יכו' זמג'ן דגזוי המלכית‬
‫גז'רה יאת' לאקלקול‪ ",‬יפו'~ '" ‪ :‬ד'לאמ מחמת גז'ות המלכות שלא 'תעסקו בתווז;‬
‫'שכח סיד הע'ביו‪ .‬הא על החשכין האמצע' א'ן מקווב לחשוש ד'למא 'שתחכ‬
‫החשבון כ' הו' החשבון הזה תלי' בכלל'וב ה'דיע'וב והיא חשבון וג'ל ו'דוע כמי‬
‫שכתב הומכ"וב "שאפ'לו ת'נוק לאחו כמה 'מ'וב 'כלו ללמדו" ‪ ".‬ב( בדבו' וב‬
‫ז'וא פוש'" )ד"ה ק""ל בק;ן'עא ד'וחא( ‪ :‬שמחשב'ן תולדתו אוב נילד ב'ווב ל‪.‬‬
‫בקב'עתגי את החדש ל‪ ' D‬החשבון האמצע' הו' אגו א'גגו מעיג'ג'וב לנמו' במילד‬
‫הלבנה‪ ,‬ה'ית יאני משתמש'וב רק ל‪ ' o‬החשבין ‪ ".‬ולא'דר ג'סא אוב המדיבו הזא על‬
‫קדיש ע"פ הוא'ה מה מוע'לה לני בק'אית של וג ז'וא במילד הלבנה‪ ,‬הו' קב'עת‬
‫החדש חליו היה רק בכי'" של ירושליס ! ‪~ O‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪ 16‬ראה ב"דש"ת נמשי חי‪,‬ן" מהגי ר' חיםי לאז»ר ןןאק‪ O‬אב " ו קאל~ש‪ .‬ם~מן א‪ .‬וג ‪ ..‬שן " ת‬
‫אנני‬

‫נזר"‬

‫'‪,",‬דפ מםיכטשןב‪,‬‬

‫אור ‪ H‬ח‬

‫‪ 11‬ראה ב"מנחת חינור" צמית ש ‪ H‬א‬

‫סימן‬

‫או"‪p‬‬

‫ישא‪.‬‬

‫‪-‬אב‪ .‬ןב"תורה שלמה" הנ"ל פרק יא‪.‬‬

‫‪ 18‬ראה כ"ויר הקייס והמקרש" הנ"ל עמ' רלא‬
‫והשקטות על‬

‫‪19‬‬

‫רלי‬

‫‪I‬‬

‫"באיר הסוגי' הקשה ביצה ·‬

‫רי ‪:‬‬

‫ענין הקביעות"‪.‬‬

‫שם‪,‬‬

‫‪ 20‬ראה ב"חזןן איש" הנ"ל כהערה ‪.8‬‬

‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולכן בואה לי להסביר את הסוגהי בצורה זו ‪ :‬בימי וב ורב אס' עד"ן ‪.‬קך~ו‬

‫‪-‬‬

‫ע"פ הראיה‬

‫רג אסי שהיה מיועדי העתים ידע היטב את לום‪ .‬קדיש החדש ע"פ‬

‫זבולר הלבבה ‪ -‬ויש לו ושות לחשוב ע"פ המולד כטו '~כתב הריטכ"א שככר‬
‫בתקבל הלכה למשה מס'בי שבכל מק‪,‬ום שאין ז‪:‬לוחי ארץ 'שראל 'כול'ס להגנע‬
‫יש רשית לקבןע החדש "'‪ 1I‬ייפ חשבון ‪ – 21‬ילבן יום ‪ W‬ני ל‪ ,.:,‬יום טוב ב'‪ i:‬ביל‪ ,‬היה‬
‫'ום חול ‪,‬ובכל זאת נהג שב' ימ'ם טוב'ם‪ .‬וזה מפני תקנת חכמ'ם‪ .‬והבה הגמרא‬
‫שואלת ע"ז הרי רב אסי היה מבריל בסוף יום ראשון ‪.‬וכו' וע‪':‬ז ‪,‬עובה הגמרא‬
‫שזבפני ספקותיו התנהג בחומרה יבהג בשתי הדרכים‪.‬‬

‫ר‬

‫‪f‬‬

‫זיךא‬

‫אומך כוותיה ררב‬

‫אסי מסתברא "רירעיבן בקביעא רירחא" ר"ל היות שבזמנו כבו חדלו לקדש לפי‬
‫הראיה כדברי הצלייח שבאמצע ימי אביי פסקו מלקרש ע"פ הראיה ‪ -‬ולכן גם‬
‫'''אב קדשן ע"פ החשבון ‪ -‬החשכין האמיתי‪ .‬וגם בבי בבל ידעינן ‪ .‬ה‪r‬ר'ז‪~-z‬רז‬
‫האמיתי‪ ",‬ואת זמן קביעת החשח ע"י בי"ר של ירושלים ובכל זאת אבו עו'~;ם‬
‫הם מפני תקנת הנמים‪ ,‬יע"ז עגה‬
‫שגי ימים‪ ,‬מפה נראה שר' זירא אומר '‪ i.:-‬שני ימיפ‬
‫‪,‬‬

‫לו אביי "מסתברא כרב" שהסבה ל'~בי ימים היא סבה מ‪i‬ווך ספק‪ .‬כי אילך היה‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪ 21‬ראה בספר "יסךד עולם" מהג' ישראלי תלמיי ‪i‬ךר~ ש פרק ה מאמר ד וז"ל ‪:‬‬
‫• •‬
‫‪II‬‬

‫הגולה שלא היי השלוחיס מגיעיס אליהס‪ ,‬הו מפני ריחיק מקומם‪ ,‬אי מפנל‬

‫לא ה'ו נזקקים לרא" כלל ‪,‬ולא רשאין להזקק‬
‫המקומות האלו קובעים ר"ה ויוה"כ‬

‫לה ‪…‬‬

‫ושאר המורעים ‪…‬‬
‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪II‬‬

‫‪. .‬‬

‫על חל' קרה"ח עמ' קדע‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫" ‪ …‬שנתקבל הללמ"ם ב'‬

‫‪..‬‬

‫וכן היא‪ ..‬שיטת הריטב"א בר"ה‬

‫וראה נ"תןרה שלמה" הנ"ל חלק יג‪ ,‬עמ' קכד‪-‬בקה‪.‬‬

‫רע' ב"חווז איש" הנ"ל‬

‫" ‪ …‬ושאר‬

‫המלחמות ‪…‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫ןו ‪ I/‬ל ‪:‬‬

‫•‬

‫·‬
‫‪.‬‬
‫אלא ע"פ חטבןן המןלד ה'ן בני‬

‫בא בסוגל' דלןי איקלא בבבל‪ ,‬ראה בספר"> "תפארת לשמה‬

‫קען ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫וא"כ נ‪,‬ראה ד~כ"מ‬
‫• •‬

‫חשנונות‪.. ,‬‬
‫• ‪. I‬‬

‫השבון ‪…‬‬

‫שאין שלוחי '''א יכולים להגיע יש להם רשות לחשיב ללכונן‬
‫‪.‬‬
‫שהיו‬
‫מסלריו להועד שבא"י‬
‫‪..‬‬
‫היו ‪.‬‬
‫הסוגי' שהראשונים עדו לא הין להם חשבון בוה אלא ‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫ולפ"ז ‪.‬מבואר·‬
‫‪.,‬‬

‫מקדשים עפ"י ראיה רהיי‪ ,‬עושין ב' ימים מספק‪ ,‬אבל אח"כ ישבו בל ‪ /l‬י וקישן להם את‬

‫‪. ,‬‬
‫לעשות רק את יום היו'יס‬
‫חדשי בני הגולה ע"פ חשבון שתקנו לחן‪,‬‬
‫ןמה"ת אין ‪. .‬להם ‪..‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.. .. .‬‬

‫ע"פ חדסבינם‪ ,‬אלא משום אבותיהם שעשן 'ב; ימים‬

‫‪22‬‬

‫וכדמסקינן ‪"…‬‬

‫דודו ‪ ,‬ת"יד‪ .‬דוי‪ ..‬וז"ל ‪·:‬‬

‫בשם‬
‫יראה בספר "נחל אשכול ‪ II‬לחרב צ"ב אויערכו שהביא‬
‫‪.‬‬
‫הש"ס‬
‫" ‪….‬שיש שני נעיבים סיד העיבור וחשבון הלבנת ‪ …‬יעל סיד זה כינת‬
‫הנ"ל‪,‬‬
‫ביצה ‪..‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪/l‬‬

‫‪.‬‬

‫מתם הוהרו‬
‫שלהן‬
‫דאמרלנן‬
‫מה דאמרו 'ר" זירא ואביי ובקיאיו בקביעא דירחא‪ .‬יכן הא‬
‫‪,. 1‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫~‬

‫דשלחו מתם ר"א ‪…‬‬
‫'‪..‬‬
‫במנהג אבותיכם‪ ,‬יהיא ר"א בן פית כואמרינו כסנהדרין )יו ב(' ‪.‬‬
‫ומפני שסדו זה עמוק עמוק הוא הרכה יש לחיש '''עש גזירה ושמיא ישכחוהי ‪ ,..‬לכן‬
‫יו"ט שני נזמן הזה אינו מטעם שמיא אלא משים מבהגא משים יסלחי מתם‪ ,‬ואפשר‬
‫דלא שלחו מתם אלא הזהרו במנהג אבותיכם‪ ,‬ואביי מפרש גזירת שמדא טעם ‪,‬שהל'‬
‫שייר כימיו על ענין סדו העיבור הנ‪ I/‬ל‪ ,‬אבל התקנה כולל כל הזמנים עכתי"ד‪".‬‬

‫‪..‬‬

‫הרי לפי דבריו ‪ :‬א( בימי אכיי יר' זירא ידעין קדשו את החדש '''אב ע"פ הראי' ירק‬
‫חכמי בבל היו "יורעי התעים"‪ ,‬ב( י"האידנא דירעינן בקביעא רירחא" היינו חשבין‬
‫האמיתי‪.‬‬

‫ג(‬

‫‪",‬השתא‬

‫וכו ‪I I I‬‬

‫היינו‬

‫בזמן‬

‫שקרשי בחשבון‬

‫האמצעי‪,‬‬

‫וע' בספר "יער הקודש והמקדש" שגם מפרש את הסיגי' על ררד הנ"ל‪ ,‬היינו שבימ'‬
‫ר' וירא קדשו את החירש ע"ס מולד האמיתי‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫תקנת חכמים‪ ,‬אם היו אפילו מחזירים את '~יטת המשואות ה"בו צריכים לעשות‬
‫יומ"ם ומהמשבה נראה שעו'שם רקיום אחד ולכו מוכרחים להגיד שזה רק מסיבת‬
‫;‬
‫ספק·‬
‫ועתה באה הגמרא "ושואלת "והשתא" ‪ -‬לפי דכרי אב" שאם אנך בטוחים‬
‫ביום ר"ח‪ ,‬עלינו לעשות רק יוס אחד של יו"ט‪ ,‬מדעו אנו כבבל ‪ -‬הבקיאים‬
‫בקביעת החדש‬

‫לפי היבבןן האימת~‬

‫‪-‬‬

‫חוגגים שני ימים טרבים ? ע"ז שמיבים‬

‫‪-‬‬

‫ שלחו מתם ‪ -‬שמא ישתכח‪ .‬ה;ות שהחשבוו האמיתי תלוי בלימוד רב ובקיאות‬‫יתרה אם תה"בה גזיזרת מלכות נגד ל‪,‬ומד תירה '"ט‪,‬תכח גם החשבוו האמיתי‪.‬‬
‫ילכן עושים יומיים ‪, 23‬‬
‫‪ 23‬העיסקים בענין זה שמים לב מיןחד על המליס "האירבא" י"יישתא" )ראה באריכות‬
‫ב"תורה שלמה‬

‫הנ"ל פרק יא םעמו קמא והלאה‪ .‬יבספר "על היצירה הספרותית של‬

‫‪II‬‬

‫אמןראים" מהרב אברהם וייס‪ ,‬עמ'‬

‫‪.',‬‬

‫‪[, 92‬‬

‫מהם האומדרם ש"האירנא ‪I‬ן מנוין לזמן אחרי‬

‫שהחשבון האמצעי הוצג יגס "השתא" מניון לחשביו האצמעי‪ .‬אבל לפי דבריני למרית‬
‫שהמוכן של השתא אינך דוקא תאריך אלא מיכני "לפיכר"‪ ,‬ככל זאת הגםרא מברססת‬
‫על התקופה לפי החשבון האמיתי‪.‬‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫פי ‪ .‬התורה‬
‫הכוכוי לחקר ‪.‬החקלאות על‬
‫"‬

‫"‬

‫שע"י ‪j‬כועלי אגודת ישראל‬

‫‪,‬‬

‫ת"ד‬

‫•‬
‫"‬

‫‪11044‬‬

‫•‬

‫תל‪-‬אביב‬

‫'‪• D‬‬

‫הופיע‬

‫שביעית‬

‫מסכת‬
‫•‬
‫"‬

‫חקר‬

‫•‬

‫כילל ‪:‬‬

‫"‬

‫א‪.‬‬

‫המשנה‬

‫פירןש‬

‫ועיון‬

‫ר'‬

‫שינויי‬

‫עם‬

‫יצחק‬

‫פירוש‬
‫בצירןף‬

‫ר'‬

‫בו‬

‫שמשון‬

‫ביאןריס‬

‫ב‪.‬‬

‫נוסחאות‬

‫מלכי‬

‫תלמןד‬

‫ירןשלמי‬

‫שלמה‬

‫צדק‬

‫בצירוף‬

‫משנץ‬

‫פירןש ר'‬

‫יהערות‬

‫נוסחת‬

‫סיריליאן‬

‫מסןרת‬

‫שלמה‬

‫ר'‬

‫הש"ס‬

‫סיריליאן לירושלמי‬

‫פ;קים א‪-‬ה‬
‫סודרו ונערכי ע"פ כתבי יד ודפוסים ראשונים ע"י‬

‫הרב קלמן כהנא‬
‫•‬

‫בצירוף‬

‫‪-‬‬

‫"‬
‫"‬

‫‪320 -‬‬

‫"‬

‫מנידה‬

‫מבוא ·מפורט‬

‫דא'‪ i.:‬ית ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫עמוד‬

‫ונספחות‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫חייס גיטלו‪ ,‬וחיב ביל‪ ,5 ,‬תל‪-‬אביב‬

‫‪65‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זאב ברוש‬

‫‪-‬‬

‫ברויאר‬

‫רשות לרבי שלמה אבו גבירול‬
‫שש נגזרו לצאת‬

‫שש נגזרו לצאת‪ ,‬עבד פדות רוצה‬

‫למה אהי ‪,‬מלכי ‪,‬עבד לבו אמה‬
‫מיום ליום אוחיל‬

‫‪I -‬‬

‫ושני עבודתי איו סוף ואיו קצה !‬

‫‪I‬‬

‫וביד יליד בית מצוק וצר מוצא ו‬

‫לא אשמעה דב‪,‬ר‬

‫‪I‬‬

‫מה תענה אותי‪ ,‬מלכי‪,‬‬
‫ומה תפצה ו‬

‫הנני‬

‫‪-‬‬

‫לקחני‪ ,‬אם איו פדות‬

‫עמך ; ‪I‬‬

‫אהיה לך עבד עולם ולא אצא !‬

‫משקל השיר ‪ :‬הארוד‪ ,‬בהשמטת החנועה הקצרה בראש העמדו הקצר‪ ,‬או‬

‫המחפשט‪..‬‬
‫•‬

‫‪1‬‬

‫ע"פ שמות כא‬

‫ב‪.‬‬

‫ע"פ בראשית בא יג ;ושם יז כז ; וע"מ ירמיה ב כד ‪:‬העבד ישראל אם‬

‫‪2‬‬
‫יליד בית הוא ;מצוק וצר ומצא פ"ע‪ -.‬חהלים קיט קמג ‪ :‬צר ומצוק מצאוני‪,‬‬
‫‪ 3‬תפצה ‪ -‬ע ‪ E)'I‬איוב לה טו ‪ :‬יפצה פיהו‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ 4‬ע"פ שמית בא ה‪' ,‬ו ;רבדים טו טך‪ ,‬יז‪.‬‬

‫השיר פורסם כמהדורת ביאליק ורבניצקי של שירי קדש לר' שלהמ אבך‬

‫גבירול כרד ב‪ ,‬ע' ‪ ,4‬רהךירה העברית בספרד ובפרובאנס‪ ,‬ח' שירמך‪ ,‬א ע' ‪•242‬‬
‫שיר קצר זה האו רשרח‪ ,‬שנושאה הגארלה‪ .‬מבחינת המבנה נמנית רשרח זר‬

‫על ארחן יציררת קטנרח‪ ,‬שנקרדת המרקד '~להן קכרעה בסרפך ‪'.‬‬

‫גם כאך פררצת‬

‫בשררח השיר בביח האחררך במפתיע‪ ,‬רבנרסח של חידרד )פראנהט(‪,‬‬

‫עירך בבתי השיר יצביע על חלרקה לשחי חטיברח‪ .‬האחח היא חיסבת‬
‫ההרהןדים ‪ m‬תהייןת‪ ,‬הנמשכת מניח ‪ 1‬עד סוף בית ‪ ,3‬בעןד שנית ‪ 4‬מציג אח‬
‫הפחררך‪ .‬החיטבה הראשונה מחפרקת גם היא לשלושה קעטים שררים‪ ,‬כשכל ביח‬
‫מהררה חרליה עצמאית בחהליד מחשבחי מסירים‪ ,‬שסרפו להרביל אל הפחררן‪ .‬על‬
‫אף הדמירך שכעטנרת שלרשח הכתים‪ ,‬איך הם זהים‪ .‬לכל בית חפישה שמלר‪,‬‬
‫המעלה תמיהות ומעוררת ציפיות‪ ,‬הארפייניןת רק לה‪.‬‬

‫בבית הראשוך איך המשורר פונה אל ‪'.‬ה דברוי 'ב‪,‬נוסחים כתרעומח‪ ,‬שצדקתה‬

‫גלויה לעין כל‪ .‬ישמע הערלם על העול שנעשה לו‪ ,‬רישפוט‪ .‬עם זאת מסחמנת‬
‫התפתחות גם במסגרת בית זה‪ .‬כדלח הביח נושבת רוח של מזונוח ‪" :‬שש‬
‫נגזרו" ‪ -‬ש'‪ ,1t‬ותו לא ! תמה גזירת העבדות ופג תקפה'‪ ,‬עחה הגיעה שעתו של‬
‫‪1‬‬

‫השיךה שיריס נוספים לרשב ‪ I/‬ג‪,‬‬
‫בספרד ובפרובאנס‪ ,‬א‬

‫"‬
‫‪2‬‬

‫אברהם אבן‬

‫עזרא ‪:‬‬

‫‪; 238‬‬

‫כגיו ‪:‬‬

‫'שחרתיך בכל שחךי רערבי' )השירה העברית‬

‫'טרם היותי' שם ע'‬

‫'בטר‪ Q‬היות נפשיו שם‬

‫ב‪f‬‬

‫‪236‬‬

‫‪' j‬כאבי רב'‪ ,‬שם‬

‫‪; 599‬‬

‫'אמת אל אתמ אתה'‪ ,‬שם ‪., 599‬‬

‫מלת 'גנזוו' אין לה הכרע‪ .‬מסמלת היא הי את גוירת ששת שבית‬
‫גזירת שילןח העבד בשתבן השישית‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪193‬‬

‫‪ j‬יכן שירי‬

‫"עבדות‪ ,‬והן את‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫העבר לבטא ‪ ,‬את רצונו החפשי‪ ,‬וחפצו ברור וחד משמעי‬

‫‪-‬‬

‫"עבר פרות רוהצ"‪.‬‬

‫לעומת התקיפות שבדלת ‪ ,‬שוררת בסוגר נימה של סבל ועצב‪ .‬לא עצם‬
‫העברית מקיממת איחי‪ ,‬אלא המשכה האיבסיפי וחסר התקוה‪ .‬החורה המונוטונית‪,‬‬

‫"אין סיף יאין קצה"‪ ,‬נשמעת כאנחח נכאים מלאח ייאיש‪ .‬בן טביעה משמעית‬

‫זי בכל אחת מששח תיביח הסיגר‪ ,‬בעיר שברלח לריב החיביח קיב‪,‬יטציה חייבית‬

‫‪,‬‬

‫של ' דריר‪.‬‬
‫בכית‬

‫הבא‬

‫ממתמנות‬

‫שתי‬

‫תפגיות ‪_,‬‬

‫המשבית‬

‫את‬

‫האוירה‪.‬‬

‫באשר המשירר פיבה עחה אל ה ! לאידן‪ ,‬מל י וה פבייה זי בחמררה‬

‫האתת‬

‫אחרח ‪:‬‬

‫חיובית‪,‬‬

‫האנחה‬

‫החרישיח הופכת לקובלבה מרה‪ .‬לאכורה אין ניכרות בזי אוחיח השראה‪ .‬רקעה‬

‫הוא עולמי הצר של יל‪ ,‬מפובק ‪ ,‬התובע לעצמי זכויית יחר על פבי חסר ‪ ,‬הייחוס‪.‬‬
‫למה‪ ,‬שואל המשורר‪ ,‬אבי מקופח‪ ,‬ולמה ‪ ,‬שפר גורלי של "בן האמה ייליד הביח" ‪1‬‬
‫כפי שייראה להלן‪ ,‬אין ‪,‬ראייה פשטביח וי פליטח קילמוס‪ ,‬או ניסוח של שגרה‪,‬‬
‫אלא היא מסמנת שלב' הגיובי בהתפתחות הרעיינית של‬

‫השיר ;‬

‫ואמנם היא נובעת‪,‬‬

‫במישרין מדברי המשורר שבבית הקיד‪.‬ם הרי שם גילה אח קוצר יכולתו לשאת‬

‫ולסבול‪ .‬זקוק היה איפוא לאישיוח ‪ ,‬שבפניה יוכל לשטוח אח תלונוחיו‪ .‬משמצאה‬
‫ברמוחי של הקב " ה‪ , ,‬פבה אליו בלשון תיבוק המתרפק על אביו‪ , .‬אמנם הפנייה‬
‫~ציךתה הנוכחית היתה ומטעית מלסוהר‪ ,‬רהעידה על חיסר בגורת ‪ -‬זאת ללמדנן‬
‫המשורר לאחר מכן‪,.‬‬

‫‪ ,‬בבית ‪ 3‬שיב משחנית התמונה‪ .‬כנר נדלת‪ ,‬אנו ערים לחמורה בעלת משמעות‬
‫ המשורר אינו פונה עיר אל ה! תלובתו ‪,‬עריכה ‪ ,‬אל קהל שומעים אנונימי‪,‬‬‫כשעילה חד ש ה בפיו ‪ :‬לא עור אל הגאילה נשואיח עיניו וכלות‪ ,‬אלא ' לעמנה‬
‫מאת ה‪ :‬למלה בלשהי ‪ ,‬האר מייחל ‪ -‬לשיא‪ .‬חוחלח זי באה לביטיי ארבע פעמים‬
‫בכיח זה‪ ,‬כשמשמעית איכןינה הילכת ומחמירה‪ .‬בתחילה אני ש ומעים על עצם‬
‫הציפייה ‪" :‬סיים ליום אוחיל " ; לאחריה מיבעת החמהי יהפליאה על שתיקחו‬

‫הבלתי מיבנת של ה' ‪" :‬לא אשמעה דבר'! הסוגר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬איני אלא חזהר על‬
‫תמהיה זי‪ ,‬אלא שיש‪ .‬בו יסדו חדש‪ ,‬והוא ה~יהי המחורשת אל ‪ ',;1,‬אולם זן איגה‬
‫מבשרת טונית‪ ,‬נהייתה אד למראית עין‪ .‬פנייה של ייאז‪ or‬היא‪ ,‬שאין מאסינ'ס‬
‫בה כי תיענה‪ ,‬גם החזרה התכופה על קריאת ההשתיממות אינה אלא חושפת את‬
‫הספק המחל‪.‬חל בלבו‪ ,‬שאמ לא ייעות כלל‪ .‬הסוגר אף רומז על ' כן בברור ‪" :‬מה‬
‫תעבה אותי‪ ,‬מלכי‪ ,‬ומה תפצה" ? כלימר‪ ,‬אם אמבם אין אתן מענה עבורי ‪ ,‬אם‬
‫איבן חפץ ל ה שי ב לטעבות‪ '.‬הלא פצה תפצה את פין ותארמ מלה ‪ ,‬למען ארגע !‬
‫כאן‪ ,‬אנו למרים מהמשן השיר ‪ ,‬נסתיימו קושיותיו‪ ,‬נסתתמו ילא בפתרו‪.‬‬
‫והבה קרה דבר מפל‪,‬א‪ .‬ערר עומר המשורר יכביכול מטיח כלפי מעלה‪ ,‬ובכר‬
‫הפליגו עשתונותיו ותרי 'בסתר אחרי נתיבי מחשנה חדשים‪ .‬שעה שבפיו הוא‬

‫חוזר על קטרוגיו ‪ ,-‬בחוסר בטחון ובעצבנות גוברת‪ ,‬מתגנב אל ' לבו החש‪,‬ר שמא‬
‫לא נענה‪ ,‬משים ;‪!Z‬לא שאל בהוגן‪ .‬מכביות החזרה איבנה ' רק משקפת חוסר השראה‬
‫וקפאת‪ ,‬אלא יצורת בלי משםי ' השהייה ‪, ,‬שמ אחוריה ובצילה ב ‪i‬קמי ם הלכי ‪ ,‬מח ש בה‬

‫מהפכניים ‪ ,‬המביגדים תכלית ניניד למשמעות הנלוייה של איחן מלות‪ ,‬יוצרות‬
‫ההשהיהי‪.‬‬

‫מביין לבו כל זאת ן המשורר איבני רומז על התפתחות זי באף מלה‪ ,‬הגם‬
‫‪(i/‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שה'א )כפ' ש"ראה להלן( צ'ר הש'ר והמפחח להבנחו‪ .‬אולם ה'א נגל'ח בצורה‬

‫עדינה במעבר החויף שבין החזה‪ ,‬השולטת בשלישת הבתים היאן~ינים‪ ,‬וביז‬
‫האבט'חזה‪ ,‬הבוקעת לפתע מב'ת ‪ .4‬מעבר זה מרוכז במלה אחח ‪" -‬הבג' " ‪.‬‬
‫שפ'רו‪.‬שה ‪ ,‬כ' המשורר הכר'ע‪ .‬כבר ‪.‬שם קץ להרהזר'ו וללב'טו ‪ ,‬ומוכן עחה בכל‬

‫ב'מ' בפשי לאיחה מט'רוח‪ ,‬על'ה 'צהיר בב'ת ‪ .4‬בכיבית ללא ט"ג זי א'בה ברכשת‬
‫בבח אחח‪ ,‬אלא קדמי לה מחשבוח גוקבות‪ .‬על'הן לא ד'ייח המשירר‪ ,‬אבל הן‬
‫מטבחחח לפתע מחרך מלה זי ‪'". -‬בנה" רכ' מ' קרא ‪,.‬ל אם לא קרל אלק'ם‪,‬‬
‫הדרבר אל'ר מרחך נפחרל'ר ימפתהו ‪1‬‬
‫•‬
‫מהל איפןא האנטיתוה‪ ,‬הגוימה בבית ‪'1 4 ,‬‬
‫בית זה ניתן לפושר בנמה פגיס‪ .‬פירוש פשטני יסביר‪ ,‬כי אם אין להי‪ e-‬יב‬

‫פדרת מאח ‪',‬ה חר' ש'~' להשל'ם עם הער בדרת‪ ,‬ולקבל את גז'רת העבדרח מתדר‬
‫אהבה‪ ,‬מ·‪ iZ.-‬מעות "פרותי' לפי פלרוש זה תהיה פדות מ‪,‬ן האוייג‪.‬‬

‫פ'ררש ‪.‬שנ' עשר' להיט'ף לכך נ'מה של התנצחרח‪ .‬לאמרר‪ ,‬אם א'נ' כדא'‬
‫לפב'ך לצאת לח'ווח‪ ,‬הו'נ' עוקף את גזותך '''ע קבלח העבדית מרצין‪ ,‬י"גטל‬
‫ממנה ערקצה‪.‬‬

‫אולם בואה ‪ ,‬כ' 'ש לפרש ב'ת ‪ 4‬כמתקשו לב'ח ‪ 3‬וכנובע ממנר 'שירוה‪.‬‬
‫כבו נאמו לע'ל ‪ ,‬כ' בעדוו מתאובן על ע'כוב הגאולה ועל העדר מענה‪ ,‬הוא‬
‫וערר חשבוו נפש עם עצמו‪ ,‬חיך חתירה להביו את שושי מצבי‪ ,‬ןתהה היא אי'‪U‬נא‬
‫על הט'בות‪ ,‬שעשו'רת למגןע אח שחוורו‪ ,‬ולפתע · מנצבץ בן רעיון ‪ :‬אם א'ן‬
‫משחוו'ם עבה הר' א'ן זאת אלא מחרך אהבה 'ח'רה אל‪,‬ו רתמרך החפץ במט'ררתן‪.‬‬
‫משהב'ו המשרור כך את משמעוח הגלוח ‪ ,‬לא כשעבוד לעמ'ם‪ ,‬אלא כשעבוד לה ‪:‬‬
‫גנז אח חלרנרח'ר‪ ,‬רבטלו חרערמוחיר על ק'פרח והעדםח בן האמה‪ .‬הר' א'ן הללו‬
‫אלא מכשיר בי‪.‬י' ההי'‪l‬וגחה‪ .‬לא להם היא משיעב‪,‬ד כי אם לה‪ :‬ראם מחזיק נן‬
‫ה' מחוך אהבה‪ ,‬הר' לא 'רצה להשחחרר לערלם‪ .‬משמעות 'פדות' לפ' פ'ררש זה‬
‫היא‬

‫פדות מן‬

‫הו‪,‬‬

‫נמצא‪ ,‬כ' חל גלגרל משמעוח מב'ת ‪ 1‬לב'ת ‪ 4‬ב'חט לח'בח 'פדרת‪ :‬כשם שחל‬
‫גלגול דומה ב'חט לח'בח ‪' ,‬עבד' ‪ :‬לא עוד עבד לעמ'ם הזועק לפדרח‪ ,‬אלא עבד ה‪:‬‬
‫שא'נר חפץ בסדרת‪ .‬מצד אחד מקב'ל 'רג';' הרראה זה לש'נו' שחל בן בזמן‬
‫בהשקפח עןלמו של המשןרר‪ .‬לא'דך‪ ,‬בהשחמשו באוחן המל'ם‪ ,‬הר' כא'לו צירפם‬
‫בכור רע'ובות'ו‪ ,‬ןט'הרס מן המשמעןת הםטולה שדבקה בהן‪ .‬בכך הפג'ן המשןרר‬

‫כ' חזר בו מכל טענוח'ר ימענית'ו‪ ,‬יכ' שיללן עהת מכיל וכיל‪ .‬ושמא ביעד‬
‫הט'שטרש של ' המשמערח המקור'ח לבטא בדדך עד'נה אח חרטחי העמרקה של‬
‫המשורר‪ ,‬משל ב'קש להשכ'ח כ' לפנ'ם ה'חה בר ררח אחרח‪.‬‬
‫ש'בוץ מרגחק שמקררם בפרשח העבד הברצע‪' ,‬עבד ערלם‪' :‬לא אצא' )דבר'ם‬
‫טו טז‪( ,‬ז' מעלה אטרט'אצ'ה מאלפח ב'ן ‪.‬שנ' המעמד'ם‪ ,‬המצב'עה גם ה'א על‬
‫רא"ה חדשה של המרשג 'גלרח‪ '.‬כשמ שאהבת הגרצה לאדרנ'ר ב'טלה את תחושת‬
‫העבדרת‪ ,‬עד שאף ב'קש להאריבה‪ ,‬בן הפכה הארמה את שעברדה בערל הגלות‬
‫לב'טר' של מט'ררח רדב'קרח באב'ה שבשמ'כ‪.‬‬

‫‪..‬‬
‫‪68‬‬

‫‪-‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב קלמו כהנא‬

‫שתי‬

‫הערות‬

‫נישןאין בין כסה לעשןר‬
‫בקיצרר שלחן עוין ס' ק"ל סעיף ד‬
‫בימים אלר‬

‫שיווע ‪:‬‬

‫מהט‬

‫‪-‬‬

‫גאמו ‪:‬‬

‫גהרגיו שלא לעשרת ג"ראיו‬

‫הרכורגה היא לעשוח ימי ת!‪,,‬ובה‪ .‬כמקוו למגהג רה צויין בקיצרו‬

‫אפרי‪.‬ס‬

‫רהבה ראיתי מובא בספר אחד ש"הקצש"ע במ‪ n‬כ " ת טעה כהבנת דבריר " ל~'‬

‫בעל מהט אפוים‪ .‬על כן בוצרגי להעיו העווח מספו‪.‬‬
‫ראשיח לגרסח הדבוים‪ .‬רארי להביא דבוי מוו בעל חזרו איש זללה"ה אשר‬
‫הועתקי על דיי בשעתן ב"האיש יחזיבן" עמ' כה‪ ,‬ןז ‪ I/‬ל ‪:‬‬
‫וצוני להעיו דחרבחנר ליזהר בלשרננו בדבוגר גגד וברחיגו‪ .‬וקשה הי ' לי‬
‫לשון כח " ר שיחי' ששימש במלה עסרח נגד הגאוו מהוא"ז זצ"ל‪ .‬רשי אפשררח‬
‫לבאר הדברים בלשרן גק" רמכרבדת כרארי לדבר בפני וברחיגר‪ .‬רלא ערד אלא‬
‫שדרורת הקיימים השתמשר בבקשת מחילה בעח שכחבר גגד חכם‪ ,‬מפגי שכברד‬

‫רבם ה'י קברע בלבבם‪ ,‬והיו מדבוים בוחח ובזעיי‪ .‬לא כן אצלגו‪ .‬בקשת המחילה‬
‫קרבע את חקיפת הדעח שהשגתגר גכרגה‪ ,‬רמאד מאד צריר החגבורח בשעח השגה‬

‫שלא ליהנרת ממה שאיגו צויר ליהגות‪ ,‬וק מגילוי התרוה‪ ,‬ראם חרבח הלב אין‬
‫בידינו‪ ,‬אבל בלשרננו בידינר ליזהר‪.‬‬

‫•‬

‫רלגרפר של דבר‪.‬‬

‫מקרו דברי מהט אפוים הרא בסידררר של היעב " ז‪ .‬ראמנם גם במטה אפרים‬
‫נם היעב " ז דמברים סמרך לעגיו על צרם נדליה ‪ ,‬ראפשר לפרש שכררנחם באמום‬
‫"בימים אלר" לצרם גדליה‪ ,‬בין שחל בזבזגר‪ ,‬בין שגדח"‪ .‬הו לשרן רבים "בימיכ‬
‫אלר" מאפשרת נם הפיווש לעסרת ימי תשרבה‪ .‬רכן הביו הדבוים גם ב"מלמד‬
‫להועיל" )אה"ע סי' ('א שכתב ‪ :‬ראיתי בספר מפה אפריס בסדו תר"ב‪ i:t' ,‬כתכ‬
‫גרהגין שלא לעשות ני"ואין בימים אלר )דהיינו בעשי"ח(‪.‬‬
‫רהבנח הדברים על יידהם מתאשרח על ידי ו' שלמה קלרנר ב‪ n‬כמח ';‪:‬למה‬
‫לא " ח "ס) תו"ב(‪,‬‬

‫הכרתב ‪:‬‬

‫הבה המבהג שאיו ברשאיו נשים ער אחו ירה " כ‪ .‬וכן‬

‫הרגד לי שבס' מהט אפוים הביא מבהג זה‪ .‬רבהמשר דבויר מבמק שו"ק מבהג זה‪.‬‬

‫הרי שהמנהג לא לישא נשיס בעשרת ימי תשובה עד לאחך ירם הכפורים היה‬
‫ידרע גם לו ' שלמה קלרגו‪ ,‬וגם מי שהגיד לר שבספו מטה אפוים הרבא המבהג‬
‫יחסו לעשות ימי תשובה‪.‬‬
‫רכו יעריין בשרי חמ‪,‬ד אסיפח דיבים )מעוכת חתו רכלה ארת ‪(,‬ג"כ שהביא‬
‫סמרכיו למבהג הבדרן‪ ,‬וכן הביו בדבוי מטה אפוים כמר הקצרש"ע‪.‬‬

‫רהבה לגרפר של עביו ברסיף ערד שבשר"ח ו' עזריאל הילדסהיימו ב‪ n‬ררשיר‬
‫לאווח חיים סי' תר"ב כתב ‪~,‬מדיברתיבר איו ברהגים בזה כלל"‪ .‬רבמלמד להרעיל‬
‫)הנ"ל( כחב ‪ ,‬שכמררמה שהמבהג לא בחפשט‪ .‬אר למי שקיים פויה רוביה כחב‬
‫לחוש אם אפשר לדברי המהט אפריס ןהיעב"ז‪ .‬וכן בשו"ח וכר שחמה סו"ס רל ‪TI/‬‬
‫רבשו"ח שארית שמתה סי'‬

‫‪.n‬‬
‫‪69‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫למנהג הקפת הבימה‬
‫‪,‬‬

‫•‪,‬‬

‫מנהננו להקיף הבימה בימי סוכות ;לומר אנ; והו הושיעה נא‪ .‬מנהנ מגוסס‬
‫על הקפת המזבח גבית המקךש והנו זכר למקדש‪ .‬ע"ו ‪ .‬רמב " ם הלכות לילב םייז‬
‫•‬

‫הכ‪//‬ג‬

‫רטיר‬

‫או"‪M‬‬

‫סי!‬

‫תך ‪./‬ס'‬

‫במשנה )סוכה פ"ד מ"ה( הננו מוצאים מחלוקת תנאים כקשר לנוסח האמירה‬

‫בשעת ההקפה‪ .‬לת"ק אומרים אבא הו הושיעה נא‪ ,‬ולר' יהירה אומרים אבי והן‬
‫השויעה נא‪ .‬וםסק הרמכ"ם )שם( כת"ק‪.‬‬

‫וב"יש סדר למשנה " תמה ר' ישע" פיק"ברל‪,‬ו על מנהגנו‪ '.‬ותירץ בחח‪.‬ק‬
‫שמנהננו מתבסס על הכרעתו של ר' צמח גאון שמכ ‪ i‬וו שבמחלוקת ביו ר' מאיר‬
‫ור' יהודה הכלל הוא שהלכה כר' יהדוה; אנו מחילים כלל זה אף על מקרה‬
‫שדעתו של ר' מאיר מובאת כסתם זבשנה‪ .‬במאמרי "שור הפקר שהרג" )חקר‬
‫ועין ספר שני( עמדחי באריכוח על ‪ ,‬דברי ר' צמה גאוו אלה '‪ .‬וצ"נתי ' לדברי '''רה‬
‫ברל‪,‬ן הנ"ל‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫ובספר בכורי יעקב לר' יעקב עטלינגר ס" תר"ס ס"ק ג' תירץ‪ ,‬דח " קו;'‬

‫יהודה איבם חולקים וה על זה‪ .‬ובנלוח החל הוה הנהינו לומר אני והו המבטא‬
‫"עמו אככי בצרה" 'ע) חוס' סרכה ד‪'.‬מ' ע"א וטור אן"" סי' תר‪/‬וס(‪ .‬ות"ק אייךי‬

‫בזמן המקדש שאיו צורד לרמוו לעמו אנכי בצךה‪.‬‬
‫וד‪ m‬ק לומר‪ ,‬שאיו ח"ק ור' יהודה חולקין בדבר‪.‬‬
‫ובראה ל‪ ,‬דקושיא מעיקרא ל‪,‬תא‪ .‬כי אכו במקדש בהקפח מזכח הלכה כח"ק‪,‬‬
‫כפסקי של הךמנ"ס‪ .‬ויש בוה עוד דיון בראשןנים ובאחרונים אי כללי ההלכה‬

‫המקובל‪,‬ם ש"כים לעניבים שהם הלכתא למשיחא )וצ"נתי לדכרים כ"חקר ועיון‬
‫סםר ג' עמ' כ " ה בהערה(‪ .‬אד ככל אופו הרמב"ם מחיל כללי ההלכה גם אהלכחא‬
‫למשיחא‪ .‬אכן הקפת הבימה שאנו נוהגים הוא מ;‪j‬בג נרידא‪ ,‬אשר לא דבו בו·‬
‫ולא חלקו ' בו ת"ק ור' ' יהודה כלל‪ .‬והנה בבכורי יעקב בתוספת ' בכורים ' )שם(‬
‫ציין לתיקוני' זהר ו' שלפיו אומרים אני והו בשעת ההקפות‪ .‬וידוע בכלל‪ ,‬הלכה‬
‫שבמקום שיש סתירה בין הזהר וכין הנמרא שלנו אזל‪,‬נן כחר נמרא‪ .‬אבל במקרה‬
‫דדין אין כל סתירה‪ .‬שהרי לעניו מנהג זכר למקדש לא בץמ‪.‬ר כלום בגמרא ; ועל‬
‫כן אזלינו בתר ‪ ·-‬חיקוני ‪ -‬זהר‪ ,‬ובהקפת ברמה אמררנן אגי והן‪ .‬וע' נמג " א סר ' " ס"ו‬

‫ס"ק ‪ 'n‬ובמחצית הי‪ pt.‬ל ש‪.‬ם שבזנך שאיני מביאר בגמרא הולכים אחרי הזהר~‬
‫ופסקו של הרמג"ם לפי הנמרא הוא להקפת המזבח הלכתא למ‪:;,‬יחא במהרה‬
‫בימינן‪.‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪..‬‬
‫‪,‬‬

‫‪70‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חרב אפרים )רינבלט‬

‫אמירת מזמןר שיר ליןם השבת בהןשענא רבה‬
‫כמה פעמים נשאלחי אם בהזשענא רבה אימרים מזמיר שיר ל‪,‬םר השבח‪,‬‬
‫באביח דר' נח) פרק א' יבזוהר חרימה דף קלייח מביאר שאדם הראשי) אמרי‬
‫כאשי זרחה עליי השמש בביקר ‪ ,‬אד נשחכח השיר יבא משה יחידשה ילכד אני‬
‫אימרים‬

‫את‬

‫זה בוזחריח‪.‬‬

‫יע") בבראשית יבה סיף פרשה כ"ב דאדם פגע בקי)‬

‫יאמר לי עשיחי חשיבה ינחפשרח‪ '.‬אפ‪ .‬ר כד היא כחה של חשיבה יאני לא ידעחי‪,‬‬
‫מיד אמר מזמור וכו' ונשחכח ובא משה וחידשה על שמו‪ ,‬ער") כמדרש שיחר‬
‫טוב על חהלים מזמור צ"ב כמה טעמים בזה ובעיקר בילקוט חהלים ר‪/‬בז חחמ"ג‬
‫ובילקוט מעם לועז בראשית עמוד קםייט דאדם פגע בקיו וכו' מיד אמר מזמור וכף‬
‫כי מזמור‬

‫זה נחקנו דבריו‬

‫בעניו הח'~ובה‬

‫וכו' יבמשנה דחמיד םייז מ"ד‬

‫מובא‬

‫דזה שיד של יוס השכת יעיי"‪ "::‬בחםא''' כלאור ארוד על מזמיר זה יבספר ראני‬
‫חפלה ח"א עמוד קנ " ט‪ ,‬ביום טוב ג"כ אומרים מ‪ .‬זמור זה וכמיבא בבאר ‪ .‬היטב‬
‫סימן נ"א סק '' ' דאין לדלג ביו " ט הפסוק מזמור '~יר ליים השבח וכן מסק שם‬
‫המ"ב בס‪ P‬כ " ב‪ .‬יעייו עוד בליקי"ט מהךי"" בח"נ עמןד מ " ‪.‬ד יראה בספך " בדיר‬
‫שאמר בעמדו ס"ד שכחב לא נבחאר יחס חוכן פרשה זו ל‪,‬םר השבח‪ ,‬אבל כס'‬
‫‪,‬‬

‫שכחבנו יש יחס לזה‪,‬‬

‫ועחה נחזי אב) אם בהשרעבא רבה שי לאמרו‪ ,‬הנה ‪ ,‬במהרי "ל הוכוח סיכה‬

‫כחב דבהו"ר אומרים גדלו בבגון יו " ס וכו' ולא כחב דאומרים המזמורים של שבח‬
‫ירו‪'/‬ס‪,‬‬

‫יבטור‬

‫סימן‬

‫חרס " ר‬

‫כחב‬

‫כה ‪ i‬ייך‬

‫נוהגיס‬

‫שמרביס‬

‫מזמוריס‬

‫כמי‬

‫ביו " ט‬

‫ובדרכי משה כחב דאומר'‪ C‬מזמור לתרדה שהוא חול ואין ארמרים נשמח‪ .‬אבל‬

‫באבודרהם הל' הו " ר כחב מתפלל‪,‬ם כשאר חולו של מועד ויש מקומוח שנדוג‪.‬ים‬
‫להוסיף הודו לד ' קראו בשמו ואומר יוצר של שבח‪ ,‬ומ"ש הודו הלא גם בחול‬
‫אומרים זה‪ ,‬ואולי דעחו דבהול איו אומרים וה וכדמשמע מדבריו בה' '‪.‬הריח‬
‫שכחב וגם אומרים הודו רכר' ומזמרר השמים וכו' אבל מבהגיבו לאומרה אלא‬
‫בשבח ויו"ט‪ ,‬וא"כ משעמ דסובר דהדוו אין אומר בהול ודו"ק‪ ,‬אבל בכל בו סימו‬
‫ב"ב כחב ובהגו לומר ביום הו"ר כל פסוקי דזמרה כמובעיבח וי " א אף מזמור‬
‫לתרזה רארמר בשמח כל הי‪ ,‬רמשמע דחרץ ממזמרר שיר ל‪,‬רם השבח ארמר ג " כ‬
‫מזמיר לתרדה‪ .‬יעיין כמנהגי מהר ''' טירנא שכתב ןז"ל ואימך השמלם מספרים‬
‫כמו ב;כבת ויר " ט וב "ל שארמר ג"כ מזמרר לחרדה כירן שהוא חרל ראין ארמרים‬
‫בשמת עכ ‪,‬ל" רמשמע דרק נשמת לא אבל מומור שיר כן ארמרים ‪ .‬ועי ' בלבשו‬
‫שכחב יארמרים מומרר לתודה רמזמררי יר"ס אוין ארמרים בשמח שאין הנשמה‬
‫מחאמצח בשמחח יים‬

‫זה כשאר ימים‬

‫טוביס‪,‬‬

‫המתבר בריש סימן תרס"ד כתב דבהוגים להרבית במזמירים כמר ביר " ט‪,‬‬
‫רהרמ " א כחב דאי) ארמרים נשמח אוימרים מזמרר לחרדה‪ .‬ימדלא כחב דאין אימרים‬

‫מזמור שיך ללים השגת ‪ ,‬ש"מ ואומרים‪ ,‬וכביאור הגר"א סק"ג ציין לביצה ט"'‬
‫רשם מבראר דבחוה"מ מביא אדם חרדתו‪ ,‬יבלקרטי מהרי"ח ח"ג בזף ק " ד כחב‬
‫בשם ""ר מצאנו דהיי אומר מזמיר שלר ליוס השבת רג‪ I /‬ב חי' אומן~ בשמת‪ .‬וא"כ‬
‫‪71‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אלו שאין אומרים מזמור שיר ליום השבת סברי ראומרים רק בשבת ויו"ט הנאמר‬
‫בחורה ואלו שאומרים סברי רסו"ס הוא יום טוב ואז הוא יום תשובה ושייך‬

‫מזמ‪',‬ר של תשובה שארם אמרו‪ ,‬ובנשמת יש ג"כ מנהגים לזםר ושלא לומר וב"א‬
‫נוהג כמבהנו‪ .‬ובפרי מנדים סיו תרס"ר בא"א כתב אומרים מזמרך לתוזה ולמנצח‬

‫ושאר מזמורים )ומשמע אף מזמור שיר ליום השבת ג"ב אומרים כקורא בתורה‬
‫ובתהלים עכ ‪ II‬ל( ןבא'ז‪t‬ל אברהם כתנ י‪ it.‬ל‪ ",‬מזמרך וכו ‪ I‬לפני ברוד שאמרו עלו‬
‫בלשינן‪ ,‬הרי ומנהגו חל ‪ I‬לאמךו ו‪ N‬ייכ אלי 'שאומרים שפיר עבדי וג"כ כמינן‬
‫אומוים מזמור לתוחד‪ ,‬וע" בארחות חיים טי' תרס"ד סק"א אבל במנהגי קומרנא‬
‫סימן תק"ה כתוב שלא אמוו מזמוו שיו ליום השבת ולא נשמת‪ ,‬אבל כפי שכחבנו‬
‫יש מנהגים שכמעט כולם מודים דאומוים מזמוו אבל לא נשמת· נמ"‪.‬ש הרמ"א‪,‬‬
‫ועיין בכווי יעקב ·"ס' תוס!'ד סק"א רכתב ראומרים מזמור וכו' ויש מקומות שאין‬

‫משנין לגמרי משאו חוה"מ וכן הובא בספו המנהיג הל' אחווג ס" לייה באוץ‬
‫ספרד ועיין כאוחות‬

‫•‬

‫חייס הראשון‪.‬‬

‫והגהה‬

‫נמטה משה סלמו‬

‫תתק"ס ני~ם מנהג‬

‫פרנקפורט דאין אומוים מזמווים ו‪.‬עיי"ש בבאו מרדכי אוח ל"א‪ ,‬וא"כ מבואו‬
‫דיש כמה מנהגים וכ"א ינהוג כמנהגו ומי שאומו מזמור שיו ליום השבת יש לו‬
‫על מה לסמוך‪,‬‬

‫וכעת יצא לאור ספר חיי· חנוך על התווה מידירי הרה"ג וח"ז גווסברג‬
‫שליט"א ודאיתי בבראשית בעמוד י"א וז ‪ lf‬לבב ‪ I/‬ר ספכ"ב רכו' ומזה ב ‪ II‬ל סמך‬
‫למה שנהגו לומר מזמור זה בהו"ר‪ ,‬אף שהוא חול ואפילו לא כיו"ט שנקרא שבת‬
‫)ראה בפמ ‪ II‬ג הובא 'בשערי תשובה סלו תרס"ר ובעלם זה ממחכך אנציקלופזיה‬

‫תלמודית חלק ח' עמור תקלייג שכחב שאין אומרים אוחו בהו"ר( כיון שמזמור‬
‫זה יש לו די שייכות לתשובה וכו' עכ"ל‪,‬‬

‫וכפי שכתבנן מבואר כך בילקוט מעם לועז‪ ,‬וא"כ יש מקור גדול לאלו‬
‫שבהו"ר אומרים מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬אף שאומרים גם בזזמור לחודה;‬
‫ו"נשמת" משמע דאין אומרים כמובא ברמ"א‪ ,‬ונדפס בלוח שאומרים מזמור לתודה‬
‫ולא אומרים נשמת ולא הובא דאין אומרים מזמור שיו ליום השבת ש"מ ראומרים‪,‬‬
‫רעיי‪ II‬ש בהמנ‪.,‬יב שכתג דהו"ר הוא תשינה וגולין מבית לדירת עראי של סוכה‬
‫ע"כ טוב לומר בו מזמורים של שבת וקדושה ·רבה כמו ביו"ט‪ ,‬הרי דיש לו דין‬
‫כמו יום טוב ואומרים מזמור שיר ליום השבת‪,‬‬

‫בגליין הזה מופיעים מאג‪ j‬רים‬

‫אחךים על‬

‫הרב צבי בגימיו אןיערבד ז ‪, I‬ל‪, /‬בעל‬

‫נחל אשכול‪ ,‬לרגל ייס הזכרין המאה‪ ,‬כ"ז אליל תיל‪/‬יב‬
‫נמשיד‬

‫‪-‬‬

‫חשל"ב‪ .‬בנליוו הבא‬

‫בעז"ה בפרסים מאמריס על רצב"א ז"ל‪.‬‬

‫אנו פוניס לכל מי שיש לן חידושי תורה‪ ,‬מכתבים או חונור הסטורי על רצב"א‪,‬‬
‫להתקשר‬

‫עם‬

‫מערכת‬

‫‪72‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫"המעין"‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫מאיר‬

‫וונדר‬

‫•‬

‫רשימת הספרים על שביעית‬
‫)בזליאיס‪ /‬ג(‬
‫לישימן‪ .‬תינן חקןדמות יש לחוסיף את שנתחדש משמיטח‬

‫‪101‬‬

‫לשמיטח ‪:‬‬

‫יןנטן"‪ C‬כעניבי שביכית‪ /‬מאת שלז‪:‬ה ויבנטי ב"ר יחיאל מיכל חבר בכילל‬
‫"‪8‬‬
‫גור אויה ‪ I …‬גיו יורק‪ ,‬דפוט סענדו ד"טש ‪ .‬ה '‪.‬ו"ג‪.' 11] ,38 I .‬ע‬
‫למחבר‪ ,‬תלמיד ישיכת ר ' חי י ס ברל י ו ‪ .‬מככימיס רבן רכי י צחק הוטבר ביוס כדו " "‬
‫אדלר תשב " ו‪,‬‬

‫זאת בחורף‬
‫כריו‬

‫איכיך‬

‫ודבי משה פיינשטרין ברום פסח שני‬

‫אותה‬

‫של‬

‫ענוית‬

‫תשכ"ו‪ .‬בהקדמה מרסר שחירש‬

‫שנה‪ ,‬כשלמדו בכולל מככת שביעית‪ .‬העניבים‬

‫ש דה יאילו‬

‫בשביעית ‪,‬‬

‫מחזיק~ו‬

‫בד י ז‬

‫שכספר ‪:‬‬

‫ייד עכן " ס כשכיעית ‪.‬‬

‫כריו תעריכת פורית שביזנית ובארכור פירית שביעית אחד זמו הביעךר‪ ,‬בדין כלה‬

‫לחיה מן השדה‪ ,‬הערות ב'‪ 1.‬בין הנאתו וברעורן שוה ‪ .‬ולאכלה ולא להפכ‪.‬ד מעמ' כד‬
‫ליקרטי חידושיס בעניבים ‪ n~ t‬רים‪ ,‬מחותנן הרב דיד קייוק‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫יד ך‪ CI:-‬ב ‪ ,‬ג ולל חידושיס וביאוויס העוות והאוות על מסגת פאה ושביעית‬

‫מ'ז;‪,‬נה וירושלנןי על סי הרמנ"ס והגךז‪,‬א ‪…‬‬
‫תקוה ‪ ,‬כ·‪~':‬ת " ו‪ / .‬מת ‪'.‬ד‬

‫הרב ‪. 'I‬ט' ‪I‬לא'"' פייננכןים‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫פתח‪-‬‬

‫"‪2‬‬

‫כ " א הס י מנים הראש ן ני ם כספי על ‪ p‬גיני שמיטה‪.‬‬

‫‪103‬‬

‫קונטרס '‪"..‬ייח‪-‬יצז‪:‬ק אבזרי בזשה ; ברור הלכתי חידושים וביאודיס בהלכות‬
‫שביעית וו'~יוגות באגדה‪ .‬מאת ‪-‬צח" פלקם‪] ·,‬וחתניו[ משה גוטל‪,‬ב‪ ,‬משה‬

‫קל‪,‬רס‪) .‬בחוך ‪ :‬ספך שערי יצחק חלק ב‪ :‬חידושיס על מסגת שבת להרב‬

‫יצחק פלקטו‪ I .‬ירו;‪:‬ול‪,‬ס תשג " ‪(.‬ו ‪I‬‬
‫תוכן‬

‫העגינים ‪:‬‬

‫עמ' ]קנט[‬

‫‪ -‬רח‪.‬‬

‫"‪4‬‬

‫א‪ .‬גידולי בותנה לענין שביעית‪ .‬ב‪ .‬שמוי ונעכר הליאה ומשקל‬

‫בפירית שביעית‪ .‬ג‪ .‬פרוזביל בריינים קרובים ובלילה‪ .‬ד‪ .‬שמיטת כספים‪ .‬ר‪ .‬בדיו‬
‫ת ‪,‬ספת שביעית‪.‬‬

‫‪.n‬‬
‫‪104‬‬

‫ו‪.‬‬

‫בעניו‬

‫ת ק נת רבן‬

‫גמל י אל‬

‫ו‪.‬‬

‫י כ י ‪:‬ר דיגי‪.‬‬

‫בדין דשה‬

‫אילז‪.‬‬

‫•‬

‫גדרי מלאכות בשביעית ובתסופת‪.‬‬

‫השתלשלות היזבזביטה מתקופת בית שני עד היום הזה ‪ j‬שמיטת קרקעות‪,‬‬

‫שמיטת כספיס ‪ ,‬תוספת שביעית‪ .‬ה"י~כ זנורכ~ שכטך‪ n / ,‬ל·אביב‪ ,‬חשכ"ו ‪/‬‬
‫'‪8‬‬
‫] ‪.' 90 [, 4‬ד‬
‫בהכפלה‪ .‬מגמת המחבך‬
‫במשך‬

‫‪105‬‬

‫לתאר באיזו‬

‫מררה ובאיזו צורה‬

‫קולימה מצית השמיטה‬

‫הרירות‪.‬‬

‫תמי‪ ,'''!:‬ה‪ C‬פרים ‪ -‬עי שביעי‪,‬ז‪ .‬מאיר יוברר‪.‬‬
‫ת‪',‬טג"ך‪.‬‬

‫‪/‬‬

‫נו '‪.‬ע‬

‫ברפסה · תחילה‬

‫ברבעין‬

‫מיוחד ותוספת מפתחות‪.‬‬
‫ניסן‪ ,‬עמ'‬

‫‪,72-71‬‬

‫"הןבעיו" טבת‬

‫תשכ"ו ‪,‬‬

‫ישימת מלואיס‬

‫עמי‬

‫‪ /‬ירושליס‪ ,‬רפוס התחיה‪,‬‬
‫"‪8‬‬

‫‪, 72-26‬‬

‫ותיקוניס ראשינה‬

‫ורשימה שניה כחוכרת תשרי תשכ"ו‪ ,‬עמ'‬

‫ובתרפיס‬

‫עם‬

‫שרא‬

‫נדפסה שם בחיברת‬

‫‪.60-77‬‬

‫בכל הרישןבות‬

‫‪3‬ד‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ערנים‬

‫‪100‬‬

‫הי~מה‬

‫‪106‬‬

‫ממןספרים‪,‬‬

‫ועור‬

‫ניו‬

‫כעשרים‬

‫לזה‬

‫השיטין‪.‬‬

‫יש‬

‫לה ‪ i‬סיף‬

‫את‬

‫עתה‬

‫הגובחית‪.‬‬

‫קןנטרס גדןי' ק'‪ ; t‬ה'קף רחב כהלכה למעשה כדכר הזר "‪II‬ה '''ע קש‬
‫כשב'ע'ח‪ ,‬גם 'כררר כד'ן גדרל' מ'ם רגדיל' חצץ‪ .. ,‬ומאח[ ‪ II‬יסרו ב'רז;‪/ ,‬‬
‫וישולם‪ ,‬ישיבח "םאר ההלכה" ‪ ,‬כסלי תשנ " ט‪ I .‬כד ‪'.‬ע‬
‫'‪8‬‬
‫')ובסוף ‪:‬טפר‬

‫אלכסנדר זוסליו‬

‫האבודה ממהר " י‬

‫זרעיס במהרירתי‪ .‬ירושליס תשכ"ט‪ J .‬קפט[‬

‫על נזסכת‬

‫הכהן‪,‬‬

‫וסדר‬

‫ברכוח‬

‫רז ‪'(.‬ע‬

‫‪-‬‬

‫בספר האבודה עמ' קלה‪-‬קמה הם על מסכת שביעית‪ .‬בקונטרסו גידילי קש מצטט‬
‫מכתכו אל רבי בנימין זילכר‪ ,‬שיש ר' טעמים שלא להתיר בידולי קש‪ .‬וכ‪t‬ומ"כ‬
‫בשו"ח מהר י "ל דיפקין סי' '‪.‬א‬

‫ממסקנותיך ‪:‬‬

‫ומיהו חחת בב מותר דהן~ תיך הבית‪.‬‬

‫וזהו הטעם שתחת פלסטיק מרחר‪ ,‬אבל לא משום שמפסיק היניקה דאין זה כך‬
‫כצמיאות‪.‬‬

‫‪107‬‬

‫הקהל יזכר למקרש‪ ,‬מאח בעל"פה ]='צהק ‪'[,‬ןל ‪' /‬רישלק מכין ‪..‬מדרש‬
‫"‬
‫‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫ ‪'. 8 I ?(.‬ע )לא ראיתיר ירשמתי לפי כרטיסים(‪.‬‬‫שלמה"‪ j ,‬תש "‬

‫‪108‬‬

‫על‬

‫‪Q‬‬

‫סםר נחו ם ‪ .. ·",,‬ח"!'וש'ס יב'אור'ס כהלכות שמ'טת כסם'ם יפריזכיל‪.. ,‬‬

‫שלחו ערןר חושן משפט הלכות הלואה ס'מן ס"ז רן הט'מ;‪ ;:‬ופריזביל‪ ,‬הרב‬

‫נ ‪ I‬י כ"ר עמרם גנשזטס;סר אב"ד קר'ה אגו''' כ " ב‪/ ,‬‬
‫‪ I‬לב ע ‪.J‬‬
‫תשל"ב‪.‬‬
‫דכב‪:‬ת '~‪ C‬ף‬

‫)‪n‬בור ‪:‬‬

‫הרב ליברמן‬
‫ביו‬

‫~פה‬

‫צבעונית‬

‫להרב‬

‫) ‪( 91‬‬
‫בחל ‪p‬‬

‫הלךמדים‪,‬‬

‫המחבי‪,‬‬

‫ששרטט‬

‫"‪2‬‬

‫ל~‪:‬רן‪:‬ן‪ .‬חלק רביעי‪ ,‬פרק ‪-'.‬ט ו ‪ •14‬ך‪i‬נז‬

‫~ים ;‪r‬‬

‫זכה להשלים את ספרו על‬
‫זה‬

‫'רושל'ס‪ ,‬דפיס המקור ‪,‬‬

‫כל פרקי מסכת שביעית‪,‬‬

‫נכלליס "קונטרס‬

‫ו"קינטרס‬

‫ביעור‬

‫כ'לש‬

‫פירות‬

‫‪. ( 'i‬‬

‫וה ו א נתקבל‬

‫ארצות לביעור"‬

‫עם מפה‬

‫כמו‪-‬כן‬

‫לך‬

‫שביעית"‪,‬‬

‫נ;רף‬

‫חידושי תורה מחתני ו' מנחם מענרל פוקס‪ ,‬כענין ב~ת·דין חשוב לכתיבת פרוזביל‬
‫ימבנן‬

‫לחלק‬

‫הרביעי‪,‬‬

‫הם‬

‫ר'‬

‫יקךתיאל‪,‬‬

‫כסוגיא דהמלוה‬

‫לספריס‬

‫ולענינים‬

‫חנירך‬

‫אה‬

‫שבכל‬

‫לעשר‬

‫החלקים‪,‬‬

‫שניס‪.‬‬

‫המפתחות‬

‫ולמשניות‬

‫של‬

‫‪,t‬ו‪:‬וסיף‬

‫כל כן‪ C‬כת‬

‫שביעית‪.‬‬

‫ומשום‬
‫עוסק‬

‫‪109‬‬

‫זכרוז‬

‫קדושי‬

‫השואה‬

‫לבסךף‬

‫נזכיר‬

‫קובץ‬

‫תורני‬

‫שהופיע‬

‫כסולין‪,‬‬

‫ורובי‬

‫בשביעית‪.‬‬

‫תופיות ;מאסף חורב' בער'כת הרב משה אםר'ם מו‪z:‬וקוכ'‪ Y‬אבד"ק סיקיל'ק'‬
‫הורב בבציין פיהרער ראבד"ק ו"מבוב‪ .‬טרגיב‪ ,‬החבירה להרבצת ח ‪ j‬רה‬
‫ו'ראת"שמ'ם "‪.‬ס'ז'רז"‬

‫תר ‪/ ,y"n‬‬

‫בחוברת א' מ"ורש ארר א ' עמ ' וכ(‬
‫‪,‬‬

‫המערכת‬

‫א‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫לתמוך‬

‫הארמו"ר‬

‫בקרז‬

‫השמ~טה‬

‫מבויאן‪-‬קראקא‬

‫רבי‬

‫שת' ‪n‬וברות‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ט י‪ ,‬כח‪-‬לא ‪ ,‬אנו מ ו צא ~ ם בשער קריאת‬

‫שנא'" ‪.‬‬
‫משה'ביו‬

‫חידושיו בעניני שמיטה‪ .‬כ‪ ,‬הרב נחוס‬

‫"‪8‬‬

‫יאת‬

‫המשתתפיס‬

‫פרידמן‬

‫וידנפלר ‪:‬‬

‫;‬

‫תשובה‬

‫בסימנים‬

‫לרב"צ‬

‫הכאיס ‪:‬‬
‫פירר‬

‫על‬

‫ברמב"ס הלכות שביע~ת פ"א ה"ר‪.‬‬

‫ג‪ .‬הרב זאב וולף נוססעבבירם רב ור"מ בדראהאביטש ‪:‬תשובה לרמ"א ב‪:‬ושקרבי'ן‬

‫בענין שביעית בזמו הזה‪ ,‬ואם יש קבין ל‪ v‬כו"ם ‪'''.‬אב ד‪ .‬רכ"צ םירר ;‬

‫‪74‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫על החומים‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫סין ס"ז ארריס סקייב‪ ,‬כילל חידושי‬

‫ליכ סייו אב " ד מלאנ י ס ‪:‬‬
‫מוךארשא ‪ :‬בענין פרייו‬

‫זקנו‬

‫ה‪ .‬הדב יהדוה‬

‫הרב שמואל מקראם‪.‬‬

‫נדכוי הרמ" א סי י ס"ז ‪ .‬י ‪ .‬הרכ איכסנדר זשוא פוידמז‬
‫שביעית‪.‬‬

‫פירות‬

‫הרב‬

‫ז‪.‬‬

‫ליפםא‬

‫'''א‬

‫ושארוב ‪:‬‬

‫אזב"ק‬

‫המקדס כפלרית שכיעית‪ .‬כמו·כן הררכה לתלמדייס כעניני שניעית‪ ,‬קציור ריבי‬

‫טמיטה מלוקטים ע"י הצורבא מרבנו הרב יהיסע םאסטערנאק מזרשיו‪ .‬שאיות‬
‫לקיצןר ד י ני שפיטר‪ ,.‬רביו הפ ו תרים ‪ -‬ה י גרלן פרסי ספרים‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~ בחוברת ב י מחודש גיסו ‪ ,‬עמ י גט‪ " -‬יח‬

‫ככ ‪:‬‬

‫בםחני ' דמכות דף‬

‫‪.‬‬

‫‪' .‬‬

‫‪-‬‬

‫שדה‬

‫‪.‬‬

‫בישיגת "בית ישראל‪/‬‬

‫•‬

‫ט‪ .‬הרב אריה צגי פראמער ר"מ‬

‫לגכרי‪ ,‬תשובה להרב‬
‫‪J‬‬

‫יהישע םסטרנק ‪.‬‬

‫מושקוביץ‬
‫‪,‬‬

‫מירם‬

‫שעברשיו ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫התימים‬
‫ט י‪.‬‬

‫סל‬

‫ו‬

‫תרומה‬

‫במנחות רף‬

‫סז‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫הרב יחיאל‬

‫הליי‬

‫"' מ‬

‫טל מ ה‬

‫םל ‪ K‬ןך י ן‬

‫‪:‬‬

‫על תייב שכי‪:‬עית כככורים וכחלה ‪ ,‬תטובה לרמ " א‬

‫חרח ‪ /l‬ץ‪.‬‬

‫ה‪:‬‬

‫ובענין‬
‫מאיר‬

‫‪'.‬‬

‫הרב‬

‫דיח"ל ‪:‬‬

‫כעניז מכירת‬

‫בסטאליו מח " ס "חויח חסד ‪ ".‬יא‪ .‬הרב יחיאל מיכל הכהז‬

‫האללענרער מח '‪ /‬ס " מארי כהו '"‬
‫‪I‬‬

‫משתתפיס ‪.n :‬‬

‫האדסו י ' ר‬

‫מאסטראוןצא ‪:‬‬

‫יר‪.‬‬

‫הלוקח‬

‫יב‪.‬‬

‫הרב‬

‫הרב צגי‬

‫יחיאל‬

‫אליב‪.‬לך‬

‫בלאנקמאן‬

‫אברהם‬

‫ןנר‪p‬עניץ ‪:‬‬

‫בלאנרןןיין‬

‫בהמה מפירית שביעית דמטורה‬

‫בלאקאייסקי‬

‫צי " מ מסםאנאוןצע‪ .‬טן‪.‬‬

‫הרב‬

‫מן‬

‫אבר"ק‬
‫גרעת‬

‫הבנורה ‪:‬‬

‫אברהם יקעב‬

‫שלייו מוואראןןיץ‪ .‬יז‪ .‬הרב מררכ~ ידוא לובארט צי"מ מקוטנא ביח"ל‪ .‬יח‪ .‬אגיש‬
‫פינסט‪ V‬רב ו ש‬

‫מסאמכאר‬

‫תלמיד‬

‫ומנחס‬

‫'ח " ל‪,‬‬

‫מל י זענסק‬

‫מ נחם דרילמאז‬

‫כעניו‬

‫גזלת שביעית‪.‬‬

‫כאן המ קוס להזכלר את ספרן של הרב יצחק מאיר‬
‫•‬

‫קירוש לבנה ‪,‬‬

‫קירוש‬

‫החמה ‪…‬‬

‫גרנם ‪:‬‬

‫וגם נוסח הפרוזבול לשנת‬

‫שמש ויר"‪ ,‬בולל סרר‬

‫השמרטה ‪…‬‬

‫לדרז‪ ,‬רפוס‬

‫ל י בעסקינר‪ ,‬תצו " ה‪2 .‬נ ע '‪ .‬בהקדמתו כןתנ שהעתיקו נם לעכר י ס יי טש ) רק את‬
‫מלות הקישור ( ‪.‬‬
‫•‬

‫‪110‬‬

‫כאמצע ההדפסה בתקכלו הדברים‬

‫הבאים ‪:‬‬

‫סםכת שביטית חקר ועיון‪ .‬כולל ‪ .It‬המשנה עם שיבויי בוסחאות‪ .‬פירשו‬
‫ר' יצחק כן 'מלכי צדק‪ .‬פירוש ר' ששמון משנץ כצירוף ביאורים והערו‪.‬ת‬

‫ב‪ .‬תלמרו ירו ש למי נסדחת ר' שלמה ס י ירליאו‪ .‬כצירףו מסורת הש"ס‪.‬‬

‫פירוש ר' שלמה סיריליאו לירושלמי ‪ .‬פרקים א עד ה‪ .‬סודרו ונערכו ‪…‬‬
‫•‬

‫· על פי כתכ~ יד ודפוסיס ראשונים על דיי קלס‪ :‬בן לאאמו'ר בניימן זאב‬
‫זצ"ל כהבא‪ .‬פעיה"ק חפץ חיים ‪ .‬הוצאת המכון לחקר החקלאות על פי‬
‫•‪8‬‬
‫החו~ה שע"י פועלי אגרוח שיראל‪ .‬חשלייב‪[. .‬ב) י‪.‬ד שר ע '‪.‬‬
‫בבמוא מםורט מרסכרת דרד עבורתו של המחבר‪ ,‬ונצמא פייוט כתבי היד ‪i‬חרםוסיס‬
‫הראסונים‬

‫בהם‬

‫ולוח עבורות‬

‫‪111‬‬
‫•‬

‫השתמש‬

‫‪-‬‬

‫בסרף‬

‫הספר ‪:‬‬

‫נסםחרת‪,‬‬

‫דיון‬

‫בענינים‬

‫שונים‬

‫בשבייעת‪,‬‬

‫עבדוות שינרת שהוזכרן כמשנה ופיררטיהם בראשונים‪.‬‬

‫ל'~בת השז‪:.‬יחט מחקרים וביאורים בהלכות שביעית מאת הרב ‪It‬הרן יצחק‬

‫• ‪ f‬םלנםקי‪'.‬רושליס תשל יי ב‪.14 ) .‬‬

‫סד '‪.‬ע‬

‫•‪8‬‬

‫· אוסף מאמרים והערות‪ ,‬בחלק גרלר סניפים להיתר המ‪":‬ירה‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪u2‬‬

‫תווי ‪ i‬הקלאי לקארת '‪: t:‬ת ה'~ז‪":‬טה ‪~'::‬לייג בעריכת הרב אבוהם הלל‬

‫גיליברג‪ ,‬כפר פינס‪ .‬י"ל ע '' ' חבר הרבנים בישראל‪ ,‬המםלגה הדתית‬
‫'‪8‬‬
‫לארמית ‪ -‬אניי המישבים של הפזעל המזרחי‪ 52 .‬ע ‪I‬‬
‫תדריר " הלכתי ‪ i‬חקלא י לסומכים על‬
‫משתמשים‬

‫‪113‬‬

‫נהיתר‬

‫ה י חר הפכירה‪ .‬יכו היראיח ל ‪ 'nc‬ה שאיגם‬

‫המכירה‪.‬‬

‫השו‪:‬ק החקלאי שבנת רונשיהם‪ .‬תחשיבםי כלכל‪,‬םי למ ש קים ש ימרי שביעי‪.‬ת‬

‫המכרן לחקר החקלאית על פי התררה‪ .‬אדר תשכ'·ט‪ .‬בשכפיל‪ 13 .‬ד ‪I‬‬
‫התכוו ‪:‬‬

‫‪.1‬‬

‫מענפי‬

‫הייצור‬

‫השמיטה‬

‫'‪4‬‬

‫תכנ י ו המשק החקלאי לשגח השימטה‪ .2 .‬הנחיוח הלכחיית‪ .3-4 .‬הכנטיח‬
‫בשנת‬

‫בשהיאה‬

‫השמיטה‪.‬‬

‫‪.9‬‬

‫די שנתית‪.‬‬

‫לשנה‬

‫גידולי‬

‫‪.11‬‬

‫שמיטה‬

‫בהשיאה‬

‫אחרח‪.‬‬

‫שלחין‬

‫כשנת‬

‫אספסת סולק טוכר‪.‬‬

‫לשנה‬

‫כחיגות‬

‫‪.6 8‬‬

‫השם"טה‬

‫‪. 12‬‬

‫‪,..‬‬

‫רגילה‪.‬‬

‫כדאירח‬

‫כהשיאה‬

‫הדריס ‪.‬‬

‫‪. 13‬‬

‫‪.5‬‬

‫גידולי‬

‫הזריעה‬

‫לשנה‬

‫בעל‬

‫לקראת‬

‫אחרת‪.‬‬

‫‪. 10‬‬

‫בשנת‬

‫שנח‬
‫כיתנה‬

‫ריכיז מקרוןת‪.‬‬

‫רעתה בבאו לרשרם מילראיס של היצאית חדשות‪ ,‬למי סדר המסמרים‬
‫שברשימה‬

‫‪3‬‬
‫•‬

‫שטרי צרק‪ .‬ה‪ .‬מיפיע כעת מחדש בפעם השלישית ! עם הרספות רתיקרנים‬
‫)יתוכן ענינים מייחד ‪ (,‬בעמ' א מ הנספחים‪ .‬יררשלם‪ ,‬תשכ"ר‪ .‬ד"צ‬

‫תש"א‪.‬‬

‫היצאת‬

‫‪4‬‬

‫המקירית ‪:‬‬

‫פתא שהלה ‪ .i‬ן‪.‬‬

‫היצאת‬

‫ירשולים‪.‬‬

‫‪ .,‬די בבימין " ‪ ,‬תשכ " ח‪ .‬ד " צ הצראת‬

‫תרע"א‪ .‬עם הנהית רהעררת מכתב יד המחבר '‪.‬רשם בשילי סמרי רבמנקס‬
‫הכילל בצמת‪ .‬אגרות רבני יתולדותיי כתיבים ע '' ' ר ' בנימיו מינץ בהחחלה ‪,‬‬
‫יהנהרת הרב קלמן כהנא בסוף רפים קלך~קלי‪.‬‬

‫‪411‬‬

‫הלכ ‪',‬ת שכ'‪ !I‬יח‪.‬‬

‫תדפיט מהספר‬

‫מאת הרב בבימין יהרשע זילבר‪,‬‬

‫בשם ‪:‬‬
‫בתרן ‪:‬‬

‫קרבטרס ארבעה מינים ב ש ביעית‬

‫טפר ח"ם רברכה למשמרת שלים‬

‫מהרב שלרם שכבא טשרביאק ‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,‬תסכ"ו‪ .‬יבעבין זה ראה נם מרק‬

‫ארבעת המינים בשביעית‪ ,‬בטפרר של הרב אלהיר ו"טפיש ‪:‬ארבעת המינים‪.‬‬
‫ירי ש ל‪,‬ם ‪ ,‬תש " ן ‪ ,‬תשכ "ז יתשכ " ח‪ .‬עמ ' ב‪-‬בנ‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫'בבח השבט‪ .‬ריני שמיטת קרקערת ושמיטת כטפים מהגאון ‪…‬‬
‫נחמיה כהניר ‪ …‬חרבר עס חידרש הישרב החקלאי בארה "‪ .y‬בתיסמת‬

‫רבי‬

‫משה‬

‫מברא‬

‫על מעמרי יפעלר של המחבר ביררשליס מאח מבחס מענדיל נערל‪,‬ץ‪.‬‬
‫יררשליס‪ .‬הערדה להצראת כתבי הסחבר‪ ,‬תשל יי ב‪ .‬דפרס צילרם ההצראה‬
‫הראשונה ופקטימיליס של שעריס שוניס‪ ,‬ובטרף מכתבר אל רבי אלכטנדר‬
‫למידות מראס"ן שהתיר ב"לבנין"‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫רכ‪ I:‬יכ יכר‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשכ " ח‪ .‬ך " צ הוצאת תרנ " ‪,‬ו בתוטפת מפחחות על‬
‫פי סדר‬

‫‪18‬‬

‫הסימנים‪.‬‬

‫הלכה ככיררת‪ ,‬באוטף מהלמן מצירים ארבעה עמוךים נרירםי ביוחר‪ ,‬מטםר‬
‫שהמחבר‬

‫הדפיס‬

‫בירושלים‬

‫בשמיטה‬

‫‪76‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הקידמת‪,‬‬

‫ב'ד‪z‬נת‬

‫תרמ"ח‬

‫כבראה‪.‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הכותרו! ‪ D‬ו ‪ M‬במלים ‪ :‬הבה עדו אחרת לעבי! שמיהט‪ ,‬בשול'ים הערות‬
‫בכתב י' המחבר‪ ,‬זבסףו‬

‫‪22‬‬

‫חתימתו ‪:‬‬

‫טוביה ב"ד מרדכי אברהם רוזנטל‪.‬‬

‫שן"ח מהרי"ל ;~םקיד‪ .‬ו‪ .‬ירושליס‪ ,‬תשכן'ח‪ ,‬ד"צ הוצאת תרע"א‪ .‬עם‬
‫ עו" ר' ישראל‬‫ ומראר מקימית לש ‪ II‬ס ןשו"ע‬‫תקוניס והוספות‬
‫קלםהולץ‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫שז"ח זכרון ~‪,‬כתך‪ .‬כ ‪ .‬ירושליס תש"ל‪ .‬ר"צ ההוצאה הךא'‪ It‬ןבה‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫הרב נהום ויינפלי‪ .‬נשתמרן ב'י'בן שני קול קורא שםרסם לטובת מגבית‬

‫ה'~מיטה ‪ ,‬ומצוי! בהם ‪:‬‬
‫משנת‬

‫תר"ע‪,‬‬

‫האחד‬

‫להדביק בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬שניהם‬
‫כלעמבערג‪,‬‬

‫נדפס‬

‫דםוס‬

‫ראהאטי!‪,‬‬

‫חיים‬

‫והשני‬

‫במונקאט·ז‪ .L‬בשביהם קריאות רבנים רבים לתרום בעי! יפה לס' הכתובת‬

‫של הרב ו'ידנפלד•‬
‫‪35‬‬

‫אשילת יוי‪. .‬ב ניו‪-‬יורק‪ ,‬הוצאת גראסמא! ‪ ,‬תשכ"ו‪ .‬ד"צ היצאת תרע " ג‪.‬‬
‫לסיכוס‬

‫•‬

‫עמדתן‬

‫מאמרו‬

‫ראה‬

‫של‬

‫ב‪.‬‬

‫ריבלין ‪:‬‬

‫הגאיו‬

‫ון‬

‫פרידמו‬

‫דדר‬

‫וטאלת‬

‫השביעית‪ .‬ב " סיגי " ‪ ,‬כרך נח ‪ ,‬כסלן תשכ " י‪ .‬עמ ' ‪. 149-143‬‬

‫‪37‬‬

‫ב‪.‬תיית ה ‪. II‬ץ"‪ ,‬רק לשמיטה הנוכחית הצליחה המשםחה להוציאו מחדש‬
‫בדםוס צילום‪.‬‬
‫לקראת‬

‫שמיטח‬

‫תרע ‪'I‬ן‬

‫שהיתה‬

‫בכל זאת שמהן בדטוס‪.‬‬

‫בעיצומה‬

‫של‬

‫םלחמת‬

‫זהוי מדועתי של הרב שאול‬

‫מראנראין‪ J‬ה שנדפסה ביושללים‪ ,‬אולי‬

‫העולם‬

‫הראשובה‪,‬‬

‫ח'יס ב " ו‬

‫הרםיע‬

‫אברהם הורכיץ‬

‫כשבת תרע " ד ד המדועה םותחח‬

‫כמליס ‪:‬‬

‫הל;;') אזכרה ןאשפכה עלי נפיש‪ ,‬והיא מםור כה כי כשגת תרמ " ח השדתל עבור‬
‫קון השמיטה בסיןע מהוי " ל דיסקיז ומהר"ש סלנס הורבה חותמים‪ ,‬יכעת לקראת‬
‫שמיטת תוע"ז כדי שלא יישכח הרבו‪ ,‬היא חרזו ןמדפיס את דבויהם מאז‪ ,‬כדי‬
‫שיתמכו בידן לעזרו‬

‫‪53‬‬

‫לשובתים‪.‬‬

‫מ ‪p‬יני ואץ‪. .‬ב נדפס מחדש בדםוס צ'לום מוקט!‪ ,‬על ידי בית מדרש הלכה‬
‫מוריה ירושל'ם תשל יי ב‪ .‬המחבר הרב שלמה זלמ! או'ערבר מידה בהסכמתו‬

‫מביס! תשל"ב למלר יי ים‪ ,‬יוכתב על כאב הלב לראות הארץ חודמת ק'ום‬
‫מצוות'ה כדת והבלכה‪ .‬בסופו בשער מיוחד קובץ הערות בהלכות שביעית‪.‬‬
‫'ייא מאמריו שנלקםו מסםרי " כרם ציו!" וירחונ'ם תורניים‪.‬‬

‫קסח‪[6J ,‬‬

‫‪76‬‬

‫'‪.‬ד‬

‫‪/‬‬

‫[קמה[‬

‫‬‫‪4°‬‬

‫קונטרס רכר השמהט‪ .‬כ‪ .‬מהדורה חדשה נדפסה בתשכ"ו בסםרו של המחבר‪,‬‬

‫הרב חנור זונדל גרוסברג על ערלה ‪ :‬נעט הלילים‪ .‬בחמשת העמודים‬
‫האחרונ‪,‬םי‬

‫עם שער מ'וח‪.‬ד‬

‫בשתנ תישיי" ציא גס לארר ספר נהלי היים חלק ואשת‪ ,‬ביאריי הלכות בב‪P‬יניס‬
‫שיניס בצמות התלריות בארץ וכסרט בעניני שביעית מאת רבה של ראשיך לציין‬
‫הרב חייס זבולןן חרל'יי‪I‬כ‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪85‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪'.‬מע‪ ,‬בסופה רשימת םךסומי‪ ,‬המכון‬

‫וקארת שבת השמיהט תשו"נ‪ .‬כ‪32 .‬‬
‫לחקר החקלאות על פי התורה‪ .‬חוברת זו עברה ביקורת הרב '~מעוז ו" ‪ I‬ר‬
‫מבית הדמרש הבבוה להלכה בהתישבות החקלאית‪;;' ,‬נוסד על ידי המכון‬

‫וישיבת שעלביס‪ .‬בית דמר'‪ i:‬זה מטפל בהרצאת דפי הלכה כבר'~אים '‪:‬ובים‪:‬‬
‫ובין היתר עומד להופיע ‪ :‬אחזקת בן נוי ב'‪ :O‬מיטה‪.‬‬
‫‪86‬‬

‫משנת שכיטית המכיל שמניות שביעית יכין ובעוז עם כל הפירשוים כולל‬

‫פיחש הו"‪,‬ש והך"מ‪ ,‬תוספתא שביעית‪ ,‬רמב!‪/‬ם הלכות שמיהט ויובל ‪,‬‬
‫קיצור דיני שבעיית )ברוסברב ‪' (,76‬י'ל עי" מכון חתם סופר בירושלים‪" ,‬‬
‫‪87‬‬

‫על השמיהס‪ .‬כ מהדורה שנהי מתוקנת ומורחבת‪ ,‬ירו'~לים תשכ"ה‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫מנשת יוםף‪ .‬י‪ .‬ראה לעיל ‪. 108‬‬

‫‪92‬‬

‫יורושת‬

‫שכיטית‪ .‬יצא לאור אוסף מאמרים על שמיהט מאת הרב אברהם‬

‫וולף‪.‬‬

‫•‬

‫‪93‬‬

‫‪.‬ד שנת שכתוז‪ .‬תשל"ב‪,' 128 .‬ע‬

‫‪94‬‬

‫שהביעית הכלכתה‪ .‬כ‪ .‬חידבים‪ ,‬הדרכה‪ ,‬הזמביס‪ ,-‬הערות‪ ,‬חידשוים ומנהגים‬

‫•‬

‫בכל עניני שנת השמיהט תשלייב‪ .‬במבוא קורא המחבר הרב משה שטרנבוי‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫לבטל השנה מכירת הארץ לנכרי‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫•‬

‫קהלות יסקכ על סדר זרעים‪ ,‬ובו שני חלקים ‪ :‬חלק רא'~ון סובב על עניני‬
‫שביעית‪ ,‬הווא הוצאה שביה עם הוספות‪ .‬בני ברק‪," ,‬ת‪ t‬לייב‪ .‬ו"ח סימנים ‪ 1I-‬ר‬

‫‪2°‬‬

‫עמ' ‪'.‬מ‬

‫‪100‬‬

‫ישוטת מ'‪I‬בה‪ .‬הרב יהושע מ‪ ".,v‬אהרינסון כלל קונטךס זה ברא'~' ספרו‬
‫שו"ח ישועת משה‪ ,‬תל‪-‬אניב תשכ"ז‪ .‬הסימנים א‪-‬יג הם נעמ' ט‪-‬סך ‪. i‬‬

‫ושם בסוף הספר בעמ' ר~דש קונטרס אחרין‪ ,‬הכולל הערית השמטות‬
‫הוספות ותיקונים על פי סימני ועמודי הספר‪ ,‬ומכתבים שונים שקיבל‬
‫מבדולי ישיאל עם העי ותיו‪.‬‬

‫ספר שאיני קשור ישירות לשביעית הוא ‪., Sefer Kav Shevuoth‬‬
‫•‬
‫ספר קב שכטיית ; אודית מספר שבעה הנמצאים בש"ס ופוסקים ‪…‬‬

‫המלקט‬

‫והמחבר צבי הירע' ברמ"א ברטלר בעהמח"ס "ילקוט צבי"‪ .‬לונדון‪.‬‬

‫ת'‪ i:‬י" ט‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪8°‬‬

‫'‪.‬ע‬

‫'‬

‫‪",‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.,‬‬

‫‪78‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכתבלם למערכת‬

‫‪,‬‬

‫על אזלת יד כלפי בוגוי החינוך הדתי‬
‫•‬

‫יש לקדם בברכה אח הופעת המאמר "אזלת יד בלפי בוגרי החינוך הדתי"‬

‫שהופיע בנליון האחרון של המעין‪.‬‬
‫לערתי‪ ,‬מר "עונמאל החיחס בצורה נכונה מאד לבעיה החמורה ביוחר של‬
‫הדהדות הדתית בארץ של הדור החדש‪ .‬הבעיה הזאת צריכה להטריד אותני ויש‬
‫לפעול בכל האמצעים הקיימים על מנח לנסוח לפחור אוחה באופן דחוף‪ .‬המחבר‬
‫צדוק נכנתו ‪ " :‬הנדדיות הרוחנית הפוקדת את כל הצעיר י ם הדתיםי ‪ I I‬היא הנורמת‬
‫‪,‬‬

‫ל "בשיות‬

‫הביעך‬

‫הדתד ‪, I/‬‬

‫ברצוני כאן לנצל אח הזדמנות בדי להביא לידיעח הציבור על מה שבכל‬
‫ואח‬

‫קייס בשטח לימיר החירה בקוב הסטדונטים הייךי';‪ -‬למייס‪ .‬לפגי כ~ בתיים‪.‬‬

‫כמה סטירנטים יוצאי "‪,;:‬יברת החתיל‪ ,‬להתארגן כתגובה לריקנות הדתית והאדישות‬
‫כלפי חלמוד החורה ש ל סטודנטים דתיים ופחתו ביח"מדר ש לסטודנטים הנקרא ‪:‬‬
‫" מרכז תורני לסטורנט " ‪ .‬מדי ערב סטדונטים מכל החוגים הדתיים נאים ל למור‬
‫שם כשעתיים "מ) ‪ 8.30‬עד ‪ (10.30‬באופן קבוע‪ .‬הלימוד מבוסס בעיקר על הגמרא‬
‫וניתן על פי ה ש יטה המקובלח בי ש יבוח‪ .‬נוסף לזה מחקי מ ים‪ ,‬לפ י רצונם ש ל‬
‫הסטןרניטם‪ ,‬שיעורים בה ל כה‪ ,‬ה "~קםה או פרשת השבוע‪ .‬כל זה מודרך על יךי‬
‫צווח ‪,‬של רבנים צעירים המסורים כל כוחם לביח המדרש‪ .‬לצערנו בית המדרש‬
‫לא זכה בהצלחה רבה מ בחינת מספר הלומדים שם ‪ ,‬זאת אול י בגל ל חוסר חעמולה‬
‫)לומדים עחה כ" ‪ 15‬סטודנטים כל ערב ( ‪ .‬לעומח זאח ביח המדרש זכה בהצלחה‬
‫רבה במחינת הלימו‪,‬ר ובחור עזרה רוחניח לסטורנטים המוצאים‪ .‬אהרי יום של‬
‫לימודי חול ‪ ,‬אויהר ש ל תורה‪,‬‬

‫נקדוה אחת בולטח היא המטפר הקטן של טטודניטם ישראלים )שחונכו בארץ(‬
‫הלומדים שם ביחט לסטודנטים הבאים מחו " ל‪ .‬עובדה מצערת זו ‪ ,‬אפשר להבין‬
‫מתוך דברי מר עמנואל במאמרו‪ .‬אחת הט י בות היא ש"ל א דואגים ל חייל הדתי "‪.‬‬
‫ברור שבחור שהפסיק ללמור חירה במשך כמה שנים רצופוח ‪ ,‬לא יכול בקלות‬
‫לחזור שוב ללימוד התורה‪ ,‬מדוע הרבנות הצבאית ל א חארגן שיעורי תורה או‬
‫הרצאות על היהדית לחייל י ם הדחיםי ביחדיות הצ " ל !"‬
‫יש להזכיר שמחוץ לכתלי בית המדרש‪ ,‬התקיים במשך כל השנה שיעורי‬
‫חורה לסטורנטיות ‪ ,‬בשכונח בית"וגן‪ .‬כמו כן ‪ ,‬מתקיימים בקמפוס ש ל האוניברסיהט‬
‫העברית‪ ,‬שעיורי נמרא לבנים פעמיים ב ש בוע ‪ ,‬ושיעור מחשבה לבנות פעם כ ש בער‪.‬‬
‫יש תקוה לתיקון המצב הנוראי השורר כיום במדינחנו‪ .‬ועל כל אחד ואחד‬
‫מאתנו לתת יד לופעול בביון זה‪,‬‬
‫"לי מרצןכ‬
‫רח' בית וגן ' ‪ ,68‬ירושלים‬
‫כתובת בית המדר ש ‪ :‬שד' הרצל ‪ 14‬קומה א '‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"‪.‬תמהני ‪,‬שבעל המאמר מתעלם מהפתרין אשד נראה לי שזעדק לתשיתמ לב‪:‬‬
‫חיסר מיסדית השכלה תירביים יסקיילריים גם יחד איבר בהם ייכל צעיר הביחר‬
‫לעצמי לימיד מקציע אקדמי‪ ,‬טכבי אי אחר‪ ,‬להמשיך בלימיד התירה‪ .‬מיסד זה‬

‫היא מעל לכל ספק ‪ ,‬ליעתי‪ ,‬הפחדין היחריי ליציד אפ‪-::‬דית ל ל ימיי תידה אחדי‬
‫חיכין כאיפן סידד א ש ד יאפשר לחלמיד ה‪::‬וגים דיאליים כתירה‪ .‬שעירים קבעןםי‬

‫בליליח איגם יכילים לעגיח על כר‪ .‬ניסף לכ‪,‬ן אפי;‪:‬ריח לרכשד השכלה מקציעיח‪,‬‬
‫אקדמיח באיירה חירניח ‪ ,‬חמנע אח הגשירה הניילה שאבי עדים לה בין לימדי‬

‫האוניברסיטה‪ .‬יתכן ש" המזסר ‪/I‬‬
‫לא אימרח שהפעילה הזי האי פסילה אחת ילחמיד‪.‬‬
‫ש קם‬

‫בכעין‬

‫את‬

‫משימה זו החטיא‬

‫המטרה‪ ,‬זאת‬

‫כעילה חדש יכחגיר ש יטה זי ‪ ,‬אני משיכבע שללא גי ש ה חשדה וייליציינריח‬

‫זי לחיגיר תיוני על"תיכיגי‪ ,‬לא גפתיר את הבעיה‪ .‬איתה החגגדית שה;ת;' בזמגה‬

‫לישיבית תיכיגיית תקים לאיזי שהיא חיכגית ללימידים סקיילךייס בישיבית‬
‫גביהית‪ .‬לדעתי אין להרתע‪,‬‬
‫פריפ '‬

‫מ‪.‬‬

‫ייי‬

‫מאיר‬

‫יוי ש ליס‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫המשתתפים‬

‫בנל'יר ‪ i‬זה ‪:‬‬

‫הדב ק ל מן כהנא‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫קבץו חפץ חייס‪,‬‬

‫צבלאל לנדרי ‪ ,‬יח' שומרי הכותל ‪,9‬‬

‫ירושליס‪.‬‬

‫הרב צבי בנימיו זאיערבך‪ ,‬וח ' םמןלנסקין‬
‫אברהם קורמו ‪ ,‬רחן דובנוב‬

‫הרב יצחק סנדך‪,‬‬
‫זאב ברי ש‬

‫‪-‬‬

‫‪, 19‬‬

‫‪,5‬‬

‫י‬

‫תל אביב‪.‬‬

‫תל אביב‪.‬‬

‫‪,6620 North Whipple, Chicago, 111 , 60645‬‬

‫כרריאר‪ ,‬רחי לנקולו ‪ , S‬י רושל י ס‪.‬‬

‫הרב אפריס ברינכלט‪Rd, ~femphis, Tennessee 38117 ,‬‬

‫מאיר יינדו‪ ,‬רחי מביס מאירות ‪. 13‬‬

‫קרית מטרסדןרף‪ .‬ירושליס‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ rfield‬ה‪~ 5S6 B‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)