חוברת א

ספטמבר 20, 2012 · המעין, כרך ט"ז, גיליון א', 1976 · כרך טו, תשל"ה

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ג^ד־^‬
‫‪1 1 3‬‬

‫ד *‬

‫כ ז ר * נ ‪*4‬‬
‫י***נ‬

‫ר‪1-‬‬

‫ק־ן‬

‫ד‬

‫‪1‬‬

‫* * ^ *‬
‫״‬

‫פ‬

‫נצד*‬
‫י‬

‫ד‬

‫י ד י י‬
‫י‬

‫ד‬

‫ע‬

‫כב‪*71‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫כ ‪ 71‬ן ‪ 3‬ן • §‪001>:8.01‬כ‪16¥1‬כ‪¥^¥.1161‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬
‫הבו‬

‫לנו הנהגה נאמנה ליהדות‬

‫ה נ א מ נ ה ‪. . . .‬‬

‫הפייטן דבי אלעזר הקליד ‪ /‬הרב יעקב ק׳ הלוי‬
‫זצ״ל‬
‫במבדגד‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫הרב יוסף חיים זוננפלד זצ״ל ‪ /‬ד״ד יצחק ברויאר ז״ל ‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫על הדפסת התלמוד ותעלולי הצנזורה ‪ /‬יונה עמנואל ‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫הכוונה בפסוק ראשון של קריאת שמע ‪ /‬שמחה ה ג ש ק ה ‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫פרקי מבוא לפי׳ ״משך חכמה״)המשך( ‪ /‬הרב יהודה קופרמן‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫לדמותו של אחאב מלך ישראל )סיום( ‪ /‬אלי׳ מנחם גויטיין‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫הערות והגהות למסכת סנהדרין)המשך( ‪ /‬הרב אברהם ס ו פ ר ‪.‬‬

‫ה‪6‬‬

‫כפי׳ד ירושלים ת״ו תשרי תשל׳יו * כרף מז‪ ,‬גלמו א * המחיר ‪ 4.50‬ל‪//‬י‬
‫מנוי שנתי‪ :‬כישראל ־־־‪ 15.‬ל״י‬

‫כחדו לארץ —‪$ 6.‬‬

‫‪ www.daat.ac.il‬ירושלים‪ ,‬םל׳ ‪288883‬‬
‫כתובת המערכת‪ :‬רה׳ צפניה ‪,26‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הבו לנו הנהגה נאמנה ליהדות הנאמנה‬
‫ב ב ר ה ד ג ש נ ו מ ע ל ב מ ה זו‪ ,‬ש ה י ה ד ו ת ה ד ת י ת ה ת ע צ מ ה ב ע ש ר ו ת‬
‫שנים ה א ת ר ו נ ו ת ב מ ד י נ ת י ש ר א ל ‪ .‬ב ת י ס פ ר ד ת י י ם ‪ ,‬ת ל מ ו ד י ת ו ר ה ‪ ,‬י‬
‫ישיבות‪ ,‬כ ו ל ל י ם ‪ ,‬מ ו ש ב י ם ושיכונים ד ת י י ם ה ו ק מ ו ב מ ק ו מ ו ת רבים‪ .‬ג ם‬
‫ אולפנות‪ ,‬בית יעקב‬‫התינוך ה ת ו ר נ י ל ב נ ו ת י ש ר א ל ה ת ק ד ם י פ ה‬
‫ו מ כ ל ל ה ״ירושלים״‪ .‬כ ל ז ה ה ו ק ם ב ע מ ל ר ב ו ת ו ך ק ש י י ם ר ב י ם ו ל פ ע מ י ם‬
‫אף מ ת ו ך התנגדות שבתוך ה מ ת נ ה ‪.‬‬
‫א ך ב כ ל ז א ת ק ש ה ל י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה ל ה ס ת כ ל ב ש ב י ע ו ת רצון ע ל‬
‫ה ש נ ה ה ח ו ל פ ת ‪ .‬היו מ ש ב ר י ם ב מ ע ר כ ו ת ה כ ש ר ו ת ו מ ח ל ו ק ו ת פנימיות‬
‫ק ש ו ת ב ת ו ך ה י ה ד ו ת ה נ א מ נ ה ‪ .‬ל פ ע מ י ם אין מ נ ו ס מ ר י ב פנימי‪ ,‬א ב ל ג ם‬
‫מ א ב ק זה א פ ש ר לנהל בצורה מכובדת‪ ,‬ל ל א ה ת ק פ ו ת אישיות וללא‬
‫ש י מ ו ש ב ב י ט ו י ם מ ע ל י ב י ם וזולים ה ד ו מ י ם ל ש פ ה ה נ ש מ ע ת בין מ ו כ ר י‬
‫י ר ק ו ת ב ש ו ק י העיר‪ .‬מי ל ח ם י ו ת ר נגד מפירי ה ד ת ו מ ב ק ש י ת ק ו נ י ם‬
‫ממרן בעל ח ת ם סופר זצ״ל שהעיד על עצמו )שו״ת ח ת ם סופר ח״ו‬
‫סי׳ פ ה ( ״ נ ז ה ר ת י מ א ו ד ש ל א ל ל ח ו ם ע ם ש ו ם א ד ם ו ל א נזכר ש ו ם‬
‫א ד ם ב א ג ר ו ת שלי כ ל ל ו ל א י ך א ה ה ח ו צ ה ש ו ם ה ת ג ר ו ת א ד ם ב א ד ם כי‬
‫א ם ה א מ ת ל ו ח ם ע ם ה ש ק ר ״ ‪ .‬א פ י ל ו ב מ כ ת ב נגד ״ א פ י ק ו ר ו ס ״ כ ד ב ר י‬
‫ה ח ת ם ס ו פ ר ‪ ,‬נ ז ה ר מ פ ג י ע ו ת אישיות‪ .‬ו ב ע ל ח ת ם ס ו פ ר ה ז ה י ר ש א ם‬
‫נ ר ב ה ב כ ת י ב ת ד ב ר י פ ו ל מ ו ס ״יהיו ה מ כ ר י ע י ם בין שני ה ס פ ר י ם יושבי‬
‫•‪4‬״‬
‫ב ת י מ ש ת א ו ת ה ק א פ ״ ע ונגינות ש ו ת י ש כ ר ״ וכר‪.‬‬

‫את‬

‫ל ק ד א ת ה ש נ ה ה ח ד ש ה אנו מ ב ק ש י ם א ת קוךאינו ל מ ל א‬
‫ה ה ז מ נ ה ב ד ף ז ה ו ל ש ל ו ח לנו ב ה ק ד ם ;‬
‫ד מ י מנוי ל ש נ ה )‪ 4‬גליונות( ‪ 1 5 . -‬ל״י‪ ,‬ב ח ו ץ ל א ר ץ ‪$ 6 . -‬‬

‫תלוש‬

‫לכבוד‬

‫מ ע ר כ ת המעץ‬
‫ר ח ו ב צ פ נ י ה ‪26‬‬
‫ירושלים‬
‫הךיני ח ו ת ם ב ז ה ע ל מנוי ש נ ת י ל ״ ה מ ע י ן ״ ו מ צ ר ף ב ז ה ד מ י מנוי‪.‬‬
‫השם‬
‫הכתובת‬
‫התאךיך‬
‫)חתימה(‬
‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫והשטן מצליח ל ה ס י ח א ת דעתנו מהבעיות האמיתיות‪ .‬על אף‬
‫הגידול ב ח י נ ו ך ה ד ת י ב א ר ץ ‪ ,‬נ מ צ א ה ח י נ ו ך ה ד ת י ב כ ל ר ח ב י ה א ר ץ ‪,‬‬
‫כולל ירושלים בירידה באחוזים‪ .‬ה ע ת ו נ ו ת ה ד ת י ת ע ל זרמיה השונים‬
‫א י נ ה מ ו ד י ע ה ע ל כך‪ .‬כ מ ו כן ק י י ם מ ח ס ו ר ב מ ו ר י ם ט ו ב י ם ‪ ,‬ב מ נ ה ל י‬
‫ב ת י ה ס פ ר ובר״ מ י ם ב י ש י ב ו ת ‪ .‬ז ה כ מ ה ש נ י ם ק י י מ ת ה ג ב ל ה מ ט ע ם‬
‫ר א ש י ה מ ד י נ ה ע ל ה ק מ ת ן ש ל י ש י ב ו ת ח ד ש ו ת ע״ י ס י ר ו ב ל ת ת ל י ש י ב ו ת‬
‫ח ד ש ו ת א ו ת ן ה ק ל ו ת )כגון ד ח י ה מ ש י ר ו ת צ ב א י ב ז מ ן ה ל י מ ו ד ב י ש י ב ה (‬
‫ה נ ת נ ו ת ל י ש י ב ו ת ה ו ת י ק ו ת ‪ .‬ג ם ה מ נ ה י ג י ם ה ר ו ח נ י י ם א י נ ם מ ת ר י ע י ם ‪ .‬אין‬
‫פ ל א ש א צ ל ר ב ב ו ת י ה ו ד י ם ד ת י י ם אין א מ י נ ו ת ל מ נ ה י ג ו ת ה ד ת י ת ב א ר ץ ‪.‬‬
‫ה ה ר ג ש ה ה כ ל ל י ת ב י ה ד ו ת ה ד ת י ת היום ה י א ש כ ל ה צ ל ח ו ת י ה ל א ב א ו‬
‫ב ע ק ב ו ת המנהיגים‪ ,‬א ל א ל מ ר ו ת מנהיגות כושלת‪.‬‬
‫ו ה נ ה ד ו ג מ ה מ א ל פ ת א י ך ל ו ח מ י ם ה י ו ם ל מ ע ן ק ד ש י י ש ר א ל ‪ .‬לפני‬
‫חודשיים‪ ,‬ב ס ו ף חודש תמוז ה ע ל ה ח ב ר כ נ ס ת חרדי מ ע ל ב מ ת ה כ נ ס ת‬
‫א ת ב ע י ת ח י ל ו ל ה ש ב ת ב מ פ ע ל גדול ב ד ר ו ם ה א ר ץ ‪ .‬ה ו א ה ת ר י ע ע ל‬
‫מ א ו ת ע ו ב ד י ם ו ע ש ר ו ת מ ה נ ד ס י ם ה ר ו מ ס י ם ש ם א ת ה ש ב ת ‪ .‬הענין‬
‫ה ו ע ב ר לדיון ב ו ע ד ת ה כ ל כ ל ה ב כ נ ס ת ‪ .‬ל מ ח ר ת הודיע כ מ ו ב ן ע ת ו נ ו ש ל‬
‫ח ב ר ה כ נ ס ת ע ל נ א ו מ ו ה ח ש ו ב ל מ ע ן ש מ י ר ת ה ש ב ת ‪ .‬לדיון ב ו ע ד ה ה ו א‬
‫ל א הופיע‪ .‬ל ד ב ר י ם ק ט נ י ם כ א ל ה אין זמן‪ .‬א ב ל ג ם ה י ה ח ס ר לו ז מ ן‬
‫ל ה צ ט י י ד ב א י נ פ ו ר מ צ י ה נכונה ע ל כ ל ה נ ו ש א ‪ .‬ה י ד י ע ו ת ה ק ט ו ע ו ת ש ב י ד ו‬
‫היו מ ל פ נ י ש ב ע ש נ י ם ו ה ו א ל א י ד ע ש ל פ נ י ש ש ש נ י ם נ ת מ נ ה ב מ פ ע ל‬
‫ה ז ה מ נ ה ל ש ו מ ר ת ו ר ה ו מ צ ו ו ת ש ה צ ל י ח ת ו ך ע ב ו ד ה ק ש ה להוריד א ת‬
‫ח י ל ו ל י ה ש ב ת ב מ פ ע ל ב ש ב ע י ם א ח ו ז ועוד ידו נ ט ו י ה ב ח י פ ו ש א ח ר י‬
‫א פ ש ר ו י ו ת ל צ מ צ ם א ת חילולי ה ש ב ת ‪ .‬כ מ ו ב ן ש ח ב ר ה כ נ ס ת ל א מ צ א‬
‫לנכון ל ת ק ן א ת ט ע ו ת ו ‪ ,‬ל א מ ע ל ב מ ת ה כ נ ס ת ו ל א מ ע ל ד פ י עתונו‪.‬‬
‫והדבר הזה ב א ללמד‪ .‬ה מ ע מ ס ה האמיתית למען שמירת התורה‬
‫מ ו ט ל ת ע ל א ל פ י י ה ו ד י ם א ל מ ו נ י ם ב ר ח ב י ה א ר ץ ‪ ,‬ר ב נ י ם ומורים‪ ,‬ר ו פ א י ם‬
‫ו א ח י ו ת ‪ ,‬מ ה נ ד ס י ם ופועלים‪ ,‬ה ע ו ש י ם א ת ע ב ו ד ת ם ל ל א רעש‪ ,‬ב ל י‬
‫ל ק ב ל ע ט ו ר י גבורה ש ל ל ו ח מ י מ ל ח מ ת ה ת ו ר ה ובלי ח י ל ו ל ה ש ם ‪.‬‬
‫ל ע ו מ ת ם קיימת מנהיגות דתית‪ ,‬כ מ ע ט כולה רעשנית ובלתי יעילה‬
‫היודעת לנצל א ת מ ע מ ד ה לאינטרסים הפרטיים והמסחריים שלה‪.‬‬
‫א מ נ ם יש לנו עוד מ נ ה י ג י ם ‪ -‬ר ו ע י ם נ א מ נ י ם א ח ד י ם ‪ ,‬א ב ל א ל לנו‬
‫ל ס מ ו ך ר ק על ה ק ו מ ץ ה ק ט ן הזה‪.‬‬
‫ו נ ש א ל ת ש א ל ה נ ו ק ב ת ‪ :‬ה א ם יש לנו עוד רבנים‪ ,‬גדולי ה ת ו ר ה‬
‫ההולכים ב ר א ש ה מ ח נ ה ונותנים ה נ ה ג ה רוחנית ע צ מ א י ת ל ע ם ‪ 1‬א ם‬
‫אין ה נ ה ג ה ת ו ר ת י ת ‪ ,‬פ ו ע ל ת ה ה נ ה ג ה ה פ ו ל י ט י ת ב ל י מ ט ר ה ב ר ו ר ה‬
‫ובלי חזון‪.‬‬

‫בברכת כתיבה וחתימה שובה לכל בית ישראל‬
‫בצפיה להנהגה תורתית לעם התורה‬
‫ה מ ע ר כ ת‬
‫יי‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב נתן ר פ א ל אויערבך‬

‫תולדות הפייטן דבי אלעזר הקליד‬
‫מ א ת‬

‫הרב יעקב קאפיל האי במבוגר זצ״ל‪ ,‬אב״ד וואדמס‬
‫מבוא מאח המביא לדפוס‬
‫ת מ ה ‪ ,‬כי ל א ק ם בישראל עוד ח כ ם אשר כה רבות יוזכרו דבריו‪ ,‬ומאידך ׳—‬
‫כה‬

‫מ ע ט ידוע אודותיו‪ ,‬כרבי אלעזר הקליד‪ .‬פיוטיו הרבים לכל מועדי השגה היוו‬

‫אבן פינה לכל תפילות האשכנזים‪ ,‬בעוד שאישיותו‪ ,‬ת ק ו פ ת ו ומוצאו נתוגים למחלוקות‬
‫‪ -‬למן ר׳ אברהם אבן־ עזרא אשר‬

‫ואפופים קושיות וסתירות‪ .‬קיצוניות הן הדעות‬
‫‪1‬‬

‫תקף קשות א ת פיוטיו וכתב ״כי לשון הקדש ביד ר׳ אלעזר נ״ ע עיר פרוצה אין‬
‫חומה״‪.‬״‪ ,‬ומסקנתו חיא שאין לומר פיוטים — ״וחטוב בעיני‪ ,‬שלא ‪,‬יתפלל א ד ם ב ח ם‬
‫כי‬

‫אם חתפלח‬

‫חלקט״‬

‫חקבועח‪ ,‬ויהיו דברינו‬

‫)סימן י״א(‬
‫מרבותיו‪,‬‬

‫ששמע‬

‫שחביא‬

‫מעטים ולא נענש בדין״‪ ,‬ועד בעל‬

‫בשם רבנו‬

‫שכשפייט רבי‬

‫שכתב‪:‬‬

‫תם‬

‫אשר‬

‫אלעזר 'וחחיות‬

‫״ושמעתי‬
‫חנח‬

‫מאבא‬

‫״שבלי‬

‫מארי‬

‫מרובעות‪…‬׳ —‬

‫ז״ל‬

‫ליחטח‬

‫חאש סביביו‪ .‬ומפי רבותיו גאוני לותיר שמע כן״‪.‬‬
‫פחות‬

‫לא‬

‫משמונח‬

‫קיימות בידינו‬

‫חנחות‬

‫אודות‬

‫שאין כאן ח מ ק ו ם לחכנס לגופם של דברים‪ .‬רוב‬

‫חקליר ומקום מגוריו‪,‬‬

‫חספרים‬

‫וברור‬

‫חעוסקים בענין חוזכרו‬

‫‪2‬‬

‫במאמרו של חגרי״ק חלוי במברגר ז צ ״ ל ‪ ,‬ח מ ת פ ר ס ם כאן לראשונח‪ ,‬וחובאו תמציות‬
‫‪3‬‬

‫דבריחם ‪.‬‬

‫לשם סיכום נציין‪ ,‬שדעת בעלי‬

‫חתוספות וחרא״ש‪,‬‬

‫שחקליר היה‬

‫חתנא‬

‫‪4‬‬

‫דבי אלעזר בן רבי שמעון בר־יוחאי‪ .‬דעה א ח ר ת מובאת בתשובות חרשב״א ‪ ,‬שחקליר‬
‫היח חתנא רבי אלעזר בן ערך‪ .‬ר׳ דוד גנז‪ ,‬בספרו ״צמח דוד״‪ ,‬מודח שחקליר היח‬
‫תנא‪ ,‬״אך ל א נודע א ם חוא רבי אלעזר חגדול בן חורקנוס‪ ,‬או רבי אלעזר בן ערך‪,‬‬
‫או רבי אלעזר בן יעקב‪ .‬ויש אומרים‪ ,‬שחוא רבי אלעזר ברבי שמעון״‪ .‬וחוא חדין‬
‫ב י ח ס לזמנו ומקומו‪ :‬כאמור‪ ,‬דעת רבותינו חראשונים ז״ל שחקליר חי בדוד חראשון‬
‫שאחר‬

‫החורבן‬

‫בארץ־ישראל‪.‬‬

‫לעומת‬

‫זאת‪,‬‬

‫חניחו‬

‫מפרשי‬

‫חפיוטים‬

‫האחרונים‬

‫‪5‬‬

‫שהקליד חי ב ת ק ו פ ת חגאונים‪ ,‬אך ל א חלקו על כך שהיח חי בארץ ישראל‪.‬‬
‫דעה‬

‫שונה‬

‫ומנוגדת‬

‫לחלוטין‬

‫לכל‬

‫הדעות‬

‫המקובלות‬

‫העלח‬

‫חחכם‬

‫שי״ר —‬

‫‪6‬‬

‫ר׳ שלמה יהודח לייב חכהן ראפופורט מ פ ר א ג ‪ ,‬ב מ ח ק ר ארוך ומקיף שפירסם ב״בכורי‬

‫‪ 1‬בפרושו לקהלת ה׳ אי‪.‬‬
‫‪ 2‬אודותיו ותולדות חייו — ראה ב״המעין״‪ ,‬תמוז תשל״ה‪.‬‬
‫‪ 3‬כמו״כ נכתב עליו רבות ב״עמודי העבודה״ לאליעזר למר לאנדסהוטה עמ׳ ד‪2‬־‪) 44‬הוצאת‬
‫״חרמון״‪ ,‬ניו יורק תשכ״ה(‪ ,‬וכן כתבו על הקליר חוקרים בזמננו‪.‬‬
‫‪ 4‬סימן תס״ט‪.‬‬
‫‪ 5‬כר׳ וולף היידנהיים )הרוו״ה( ואחרים‪ ,‬אשר יובאו דבריהם בגוף המאמר‪.‬‬
‫‪ 6‬החכם שי״ר )לבוב תק״ן ‪ — 1790‬פראג תרכ״ח ‪ (1867‬היה חתנו של הגאון ר׳ אריה‬
‫לייב‪ ,‬בעל ״קצות החושן״‪ ,‬והיה מגדולי החוקרים היהודיים במאה ה־‪ .19‬היו לו יחסים‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫העתים״‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫)תק״ץ ‪ ,1829 -‬עמ׳ ‪ .(123-95‬בתקיפות הוא דוחה כל דברי הראשונים‬

‫וחאחרונים אודות גדולתו של חקליר ומעלת פיוטיו‪ ,‬ומסיק כי חפייטן חי באיטליה‬
‫בימי רב שרירא גאון וכי אין בפיוטיו כל עניני סוד וקבלח‪.‬‬
‫כתגובח על מחקרו של‬

‫מאמרו־ מחקרו של הגרי״ק חלוי במברגר זצ״ל‪ ,‬נכתב‬

‫שי״ר‪ ,‬מחוך מגמה לקיים דברי רבותינו הראשונים ז״ל שהקליד חיח ה ת נ א רבי אלעזר‬
‫‪7‬‬

‫ברבי ש מ ע ו ן ‪ .‬בשיטתיות וביסודיות צועד חרב במברגר בעקבותיו של שי״ר‪ ,‬שורה‬
‫א ח ר שורה‪ ,‬ופורך א ת כל טענותיו והוכחותיו‪ .‬יתכן‪ ,‬אמנם‪ ,‬כי פה־ ושם יהית קשה‬
‫לעמוד על דברי חרב במברגר מבלי לראות תחילח א ת דבריו של שי״ר‪ ,‬אך באופן‬
‫מ א ח ר ובתחילת כל הערה והגחח‪ ,‬מביא הרב‬

‫כללי ניתן להבין א ת דבריו ורצונו‪,‬‬

‫במברנר א ת ת מ צ י ת דבריו של שי״ר הנוגעים לענין‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬כי ל א היה בידי להביא א ת דברי שי״ר במלואם‪ ,‬ו ח ס ת פ ק ת י בהערות‬
‫משלימות ב א ו ת ם מקומות שנראו לי כבלתי מובנים‪ .‬כן ציינתי בהערות מראיימקומות‬
‫ומקורות‪ ,‬ותלקתי א ת גוף ה מ א מ ר ל ק ט ע י ם בכדי ל ה ק ל על הקריאח‪ .‬יתכן‪ ,‬כי ע ל‬
‫אף‬

‫ה מ א מ ץ שהושקע‪ ,‬ל א‬

‫תהיה‬

‫מלאכת‬

‫והעיון ק ל ה למי שאינו מצוי‬

‫הקריאה‬

‫בנושא‪ ,‬ובפרט כאשר אין דברי שי״ר במקורם מוגשים לפני הקורא‪ ,‬א ך סבורני כי‬
‫דבר בעתו הוא ל פ ר ס ם מ א מ ר זח אודות גדול הפייטנים בפרוס הימים הנוראים‪ ,‬ב ה ם‬
‫מרבים אנו בפיוטים‪ .‬ו ת ח א חתועלת בכך מכופלת — בירור נוסף לחוקרי הפיוטים‬
‫אודות חקליר‪ ,‬ו ח ב א ת מאמרו של חרב דווארמס זצ״ל מכתב־יד ל ד פ ו ס‬

‫‪8‬‬

‫‪-‬‬

‫והיה‬

‫זה שכרי‪.‬‬
‫המרכזי‬

‫בארכיון‬

‫חרב במברגר ועל‬

‫לתולדות ה ע ם‬

‫כריכותיהם היו‬

‫‪9‬‬

‫היחודי‪,‬‬
‫הערות‬

‫ירושלים ‪,‬‬

‫נוספות‬

‫מצאתי‬

‫את‬

‫בכתב ידו בענין‬

‫מחזוריו‬
‫הקליר‪,‬‬

‫של‬
‫ואותן‬

‫ח ע ת ק ת י בסוף חמאמר‪ .‬תודתי נתונח לחנהלת הארכיון על ה ע מ ד ת המחזורים )ויתד‬
‫המסמכים(‬

‫לרשותי והרשות לפרסום התערות‪.‬‬

‫הדוקים עם‬
‫פראנקעל‬

‫החוקרים‬

‫מפני‬

‫והמשכילים‬

‫התקפותיו של‬

‫כשד״ל‪,‬‬

‫הרש״ר‬

‫צונץ‪,‬‬

‫הירש‬

‫יוסט‬

‫)״דברי‬

‫ואחרים‪ ,‬ואף הגן על‬

‫ר׳׳ז‬

‫ואמת״(‪ .‬צעד זה‪,‬‬

‫וכן‬

‫שלום‬

‫הימנעותו מלחתום על ״תורת הקנאות״ )מחאת רבני אירופה נגד אסיפת בראונשווייג‬
‫בשנת תר״ד( עוררו נגדו תרעומת גדולה‪ .‬כנראה‪ ,‬שההכרה בנטייתו זו‪ ,‬היא שהוסיפה‬
‫לדרבן את הרב במברגר לדחות את מחקרו של שי״ר ולא לסטות אף במשהו מדברי‬
‫הראשונים ז״ל — אף שבין שי״ר ובין הרב מווארמם היו יחסים אישיים )ראה ״המעין׳׳‪,‬‬
‫תמוז תשל׳׳ה(‪.‬‬
‫‪ 7‬כתביהיד נמצא בספריית גת‪3113‬ו‪11‬ת‪ 11036‬באמסטרדם )‪11^5. 625‬י‪,118. 1103. 20 (=1‬‬
‫והעתקו נמצא במכון לתצלומי כתה״י העבריים — בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‬
‫)ס׳ ‪ .(3748‬תורתי נתונה לספריה ולמכון על העמדת החומר לרשותי והרשות לפרסמו‪.‬‬
‫‪ 8‬כפי שצויין במאמר אודות תולדות חייו‪ ,‬פירםם הרב במברגר ב״שומר ציון הנאמן׳׳‬
‫קונטרס פיוטים מהג״ר שמשון בכרך זצ״ל‪ ,‬בעל ״חוט השני״ )אביו של הג״ר יאיר‬
‫בכרך זצ״ל‪ ,‬בעל ״חוות יאיר״(‪.‬‬
‫‪ 9‬בעזבון הרב יעקב ק‪ .‬במברגר )‪<81‬ן(‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫תולדות‬

‫הרצוגק ב ל ו פ י ו ט י ה ם‬
‫מכללתש ר נ ת‬
‫דעתי י‪-‬ט נ י ם א‬
‫אתר מ ה פ‬
‫הפייטן הראשון‪,‬‬
‫אצל‬

‫האשכנזים —‬

‫ד׳ אלעזר הקליד‬
‫ה ז מ ן ש ח י בו ו א ר ץ ל י ד ת ו ומגוריו‪ ,‬ג ם מ ע ל ו ת פיוטיו‬
‫מ א ת י‬

‫יעקב קאפיל ב״ב האי‬
‫תוך‬

‫ע מ י א נ י יושב‬

‫פ ק ״ ק ווירמיישא י ע ״ א‬

‫החכם הזה הי׳ נודע ומקובל לתנא או אמורא מטעם רבותינו בעלי התום׳‬
‫)חגיגה י״ג א ׳ ועי׳ תום׳ הולין ק״ט ב ׳ ועי׳ בביאור דברי התום הללו במאמר‬
‫הפיוטים והפייטנים לרו״ה ז ״ ל ( והרא״ש ספ״ה ד ב ר כ ו ת ‪ ,‬ונמצא בדבריהם‬
‫כדמות ראי׳ והשערה קרובה שהוא התנא הגדול בנגלה ונסתר ר׳ אלעזר ב״ר‬
‫שמעון‪ ,‬מפסיקתא וממ״ר שה״ש* וממ״ר ו י ק ר א יע״ש‪.‬‬
‫אמנם מה לנו לילד דרך והשערות בענין זה‪ ,‬הלא יש לנו עדות גדולה‬
‫ונאמנה יוצא מפי קדוש ואיש נורא מאד הוא האר״י ז״ל בספר הגלגולים‪ ,‬מורה‬
‫ואומר כי הקליר הוא התנא הגדול ר׳ אלעזר ב״ר שמעון‪ ,‬וזהו דקאמר שם בענין‬
‫זה )לקוטים ( ״והנה העיד לי ר״י הכהן בשם מורי זצ״ל ה״ה )הוא האר״י ז״ל(‬
‫כי הקליר ר׳ אלעזר ב״ר שמעון בודאי הי׳״ עכ״ל‪ .‬גם הושיבו תלמידי האר״י‬
‫את פיוטיו של הקליד על גפי מרומי חכמת האמת הנסתרת‪ ,‬כי העידו על רבם‬
‫האר״י ז״ל שלא הי׳ אומר פיוטים רק אותן שסידר ר׳ אלעזר הקליר ותפלת‬
‫ר״ע ור׳ ישמעאל ור׳ אלעזר בן ערך ודוגמתם שנתקנו ע״ד האמת )עי׳ ס׳ נגיד‬
‫ומצור• בענין קבלת שבת וכן הביא המג״א סי׳ ס ״ ח ‪ .‬ועי׳ הקדמת ר׳ שלמה‬
‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪0‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪ 1‬תוד׳׳ה ורגלי החיות‪.‬‬
‫‪ 2‬תוד״ה נדה‪.‬‬
‫‪ 3‬וז״ל הרוו״ה שם‪ :‬״וברור לי שטעות נפל בדיבור זה וצ״ל‪ :‬וי״א שהוא היי תנא‪ .‬וכן‬
‫העתיק הרא״ש בס״פ א״ע בשם י״א‪ ,‬והוא תרוץ שני‪ ,‬שלפי תרוצו הראשון כבר היו‬
‫נמצאים בימיו שני התלמודים והוא אחז בדעת ר׳ לוי ובשיטת הירושלמי‪ ,‬א״כ ודאי שלא‬
‫היה תנא‪ .‬ודעת הי״א שאין להקשות עליו משיטת התלמוד לפי שהוא היה תנא ופליג‪.‬‬
‫ואולם דעת ר״ת כתרוץ הראשון שכן אמר בתוס׳ דחולין דף ק ט ‪ :‬שהקליד יסד ע״פ‬
‫הירושלמי״‪ .‬עכ״ל רוו״ה‪.‬‬
‫‪ 4‬סימן כ״א‪ ,‬ו״מערני יום טוב״ שם‪.‬‬
‫‪ 5‬פרשה ג׳ י׳‪.‬‬
‫‪ 6‬פרשה ל׳ א׳‪.‬‬
‫ד לא מצאתי שם‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫וז״ל‪ :‬״האר״י ז״ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון‬
‫הקלירי שנתקנו ע״ד האמת״‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קי״ב (‪.‬‬
‫רבה סי׳‬
‫ועי׳‪ -‬אלי׳‬
‫מרו״ה ‪,‬‬
‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫דעת‬
‫דובנא לביאור המחזור אתר‬
‫כל אלה המעלות אשר נתנו הגדולים הנזכרים לר׳ •אלעזר הקליד ולפיוטיו‬
‫היו תקועים בימים מקדם אצל המחזיקים במנהג אשכנז כיתד במקום נאמן ב ל י‬
‫ערעור וטוען‪ ,‬עד שבדורות האחרונים עבר רוח אחרת על איזה מחברים מבני‬
‫אשכנז ופאלען‪ ,‬קצתם הסירו מאת החכם הזה עטרת תנא או אמורא‪ ,‬רק אמרו‬
‫שהוא הי׳ הי בזמן הגאונים‪ ,‬או אחר חתימת הגאונים; מהם הגאון ״זכרון יוסף״!‪1‬‬
‫שאמר )שאלה י״ג מחא״ה( שהי׳ חי סביב זמן ר׳ סעדי׳ גאון ושאביו הי׳ נקרא‬
‫בשם העצם והי׳ מעיר קרית ספר‪ ,‬ושמאחר שלא נודע לנו עיר אחת אחר‬
‫החורבן שנקראת בא״י קרית ספר — י״ל דפירוש קרית ספר היינו ספר הלכות‬
‫כמו דאמרינן במ׳ תמורה ט״ז א׳ ופירש״י לשם על קרית ספר דיהושע ושופטים‬
‫שלכדה עתניאל יע״ש‪ ,‬ועל אביו ואבותיו ובני משפחתו הרבנים המובהקים כ ת ב‬
‫כן‪ .‬עכ״ל הז״י‪ .‬והראיות אשר הניעו אותו לזה מבוארים בתשובתו‪ ,‬ויתבארו‬
‫ג״כ בהמשך קונטרסי זה‪ .‬ואחריו בא החוקר המפורסם רוו״ה ז״ל‪ ,‬ועשה א ת‬
‫עצמו כאילו לא ידע את בעל ״זכרון יוסף״ ז״ל‪ ,‬והעלה שההכם הנזכר היי‬
‫בחתימת הגאונים אחר רב האי גאון ז״ל )מאמר הפיוטים וחפייטנים בריש ביאור‬
‫חמחזור לש״ע(‪ ,‬והביא אותן הראיות שהביא בעל ״זכרון יוסף״ נגד דעת‬
‫הקדמונים‪ ,‬ונוסף עליהם עוד אחרות אשר ג״כ יתבארו תוך המשך קונטרסי זה‪.‬‬
‫בהקדמתו למחזור ״קרבן אהרן״ הנדפס בסלאויטא‬
‫והגאון מו״ה זלמן מרגליות‬
‫שנת תקפ״ג לפ״ק כפי מה שמובא בשמו בספר אשר אזכיר אחר זה‪ ,‬הגביל זמנו‬
‫‪10‬‬

‫‪9‬‬

‫‪1 2‬‬

‫‪1 3‬‬

‫‪ 9‬בהקדמה למחזור של שבועות‪ .‬וכתב שם אודות השגות הראב״ע על הקליד‪ ,‬ובין יתד‬
‫דבריו כתב‪ :‬״ועם כל גדולות הראב׳׳ע וחכמתו‪ ,‬אומר אני‪ ,‬מי יגלה עפר מעיניך לראות‬
‫כי יעמוד ש׳ שנה אחריך האר״י ז״ל אשר רוח ה׳ דבר בו כנודע ומפורסם‪.,‬״ וכחד‬
‫בפיוטי האשכנזים באמרו שהמה מיוסדים ע״פ הקבלה הנכונה האמיתית‪ ,‬ובפרט פיוטי‬
‫הקליר‪.‬״׳׳‪.‬‬
‫‪ 10‬ע״ש שדן בדברי הרא״ש ומע״מ‪ ,‬הערוך ושבולי הלקט‪ .‬והוסיף‪ :‬״וגם ר״ש הגדול שהית‬
‫מלומד בנסים היה אומרה בכל יום״‪.‬‬
‫‪ 11‬ר׳ יוסף ב״ר מנחם שטיינהרט — תלמידו של ר׳ יעקב הכהן‪ ,‬בעל ״שב יעקב״‪ .‬שימש‬
‫רב באלזם ולאחרונה בפיורדא‪ ,‬שם נפטר בשנת תקל״ו — ‪ .1776‬ספרו ״זכרון יוסף׳׳‬
‫)פיורדא תקל״ג(‪ ,‬ח״א כולל תשובותיו לחכמי דורו וביניהם גיסו ר׳ ישעי׳ ברלין׳ וח״כ‬
‫כולל‬

‫דרושים‬

‫וחידושים‪.‬‬

‫נכדו‬

‫הדפים‬

‫מעזבונו‬

‫עה״ת‬

‫חידושים‬

‫בשם‬

‫״משביר‬

‫בר״‬

‫)פראג תקפ״ח( ובסופו חידושים למס׳ ב״מ בשם ״כח שור״‪.‬‬
‫‪ 12‬״תנא‪ ,‬אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו‬

‫בימי‬

‫אבלו של משה‪ .‬א״ר אבהו אעפ״כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו‪ ,‬שנאמר ״וילכדה‬
‫עתניאל בן קנז וגו׳ ״‪ .‬ופירש״י‪ :‬וילכדה עתניאל לקרית ספר‪ ,‬ומאי קרית ספר הלכות‬
‫)גירסת הש״מ‪ :‬והן קריית ספרי הלכות(‪.‬‬
‫‪ 13‬הגאון ר׳ אפרים זלמן מרגליות מבראד )נלב״ע בכ״ד‬

‫מנ״א תקפ״ח(‪.‬‬

‫מחבר ״מנזר‪,‬‬

‫אפרים״ על דיני חודש אלול וימים נוראים‪ ,‬״בית אפרים״ על יו״ד‪ ,‬״טיב גטין״ ועוד‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫׳‪1‬‬
‫י(‬
‫!‬

‫י‬

‫מכללת‬
‫אתר דעת‬
‫הרצוג ידי‪ ,‬ולזאת לא אוכל‬
‫אינו תחת‬
‫המחזור‪ -‬הנזכר‬
‫בתחילת ימי הגאונים ז״ל; אמנם‬
‫‪:‬להעתיק דברי הגאון הנזכר‪.‬‬
‫אולם כל המחברים האלה לא הוציאו אותו מכלל החכמים הכמי האמת‬
‫הבאים בסוד ד׳‪ ,‬רק הניהו לפיוטיו המעלה הרמה הזאת מטעם האר״י ז״ל‪ .‬גם‬
‫לא הכהישו היותו מכלל הכמי הארץ הקדושה בזמנו‪ .‬אכן מקרוב יצא ספר אחד‬
‫לאור מאת החכם המפואר ר׳ שלמה יהודה לייב הכהן רפאפורט )מלעמבערג(‬
‫שקבל דברי חכם אחר שבזמנינו )ר׳ משה לאנדוי מפראג( ‪ ,‬שחחכם הזה מקום‬
‫מגורתו הי׳ בקצה איטאליא חדרומית )קרוב למקום אביו או במקום אביו בעצמו(‬
‫אשר היה נקרא קליד על שם עירו על חוף הים באי סארדיניא‪ ,‬או היא העיר‬
‫הראשית )— הויפשטאדט( באי הנז׳ ונקראת בלשון רומי •‪1111‬ג‪ 0‬או •‪,031161‬‬
‫ובלשון איטליען ‪1‬־‪ .03§1131‬וגזר אומר שחיבר פיוטיו בימי רב שרירא גאון‬
‫‪14‬‬

‫׳‬
‫‪:‬‬
‫*‬
‫י‬
‫‪,‬‬

‫בערך שנת ד״א תש״ל‪ ,‬וששמו היה ר׳ אלעזר בירבי יעקב קליר‪ ,‬ופתר קרית‬
‫ספר עירו של החכם הזה בשם עירו היושבת על ה ס פ ר ‪ ,‬דהיינו על שפת הים‬
‫)—קיםטענשטאדט( כמו שבא בהערות ספר זה בארוכח‪ .‬גם אמר שחחכם הזה‬
‫ש״ץ הי׳ ושחבר רוב הרוזיו רק לעצמו ולהכמים שכמותו לזמרם בפני הקהל‪,‬‬
‫העומדים ושומעים כל אשר יצא מפי שלוהיהם ומליציהם בינם לשמים‪ .‬גם אמר‬
‫בעל הספר הזה‪ ,‬שאין בכל פיוטי החכם הזה רמז מידיעת הסודות ושלא נגע אף‬
‫בקציהן‪ .‬עכת״ד‪ ,‬והאריך מאד במה שנראה לו ראיות מסייעות לדעתו זו‪,‬‬
‫בהערות‪ ,‬יע״ש‪ .‬אלה הן אמהות דברי חמחברים בענין זה‪.‬‬

‫*‬

‫ואני הצעיר קרי׳ קראתי לכבוד ר׳ אלעזר הקליר ולכבוד רבותינו הקדמונים‬
‫וגאונינו בעלי הכמת האמת נ״ע‪ .‬ואמרתי‪ ,‬אחוד! דעי אף אני‪ ,‬אולי אוכל השיב‬
‫בדרך החקירה כבוד הקליר על מכונו‪ ,‬עד שכל אדם מבין ומעיין יכיר דברי אמת‪,‬‬
‫כי גדול כבוד ר׳ אלעזר הקליד נ״ע‪ ,‬ושלא נגרע מפיוטיו הוד חכמת האמת‪,‬‬
‫ושמפאת סיבה זו קבלו אבותינו האשכנזים — אשר מעולם היו אנשי השם‬
‫והמעלה — את פיוטיו‪ ,‬ולכבוד ולפאר הוא לנו‪ .‬ולהיות שבדברי ההכם רפאפורט‬
‫הנזכר נכללו ממש כל הטענות האחרות בענין זה‪ ,‬לזאת אתו אריב ריבי ואערוך‬
‫משפטי ביחוד‪ ,‬כי בנפול דבריו וביטולם יתקיימו דברי הראשונים מעצמן‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫אף שאחלוק על דבריו — כבודו במקומו מונח‪ ,‬כי חכם מפואר הוא‪ ,‬כאשר הגדיל‬
‫תושי׳ בשאר ענינים‪ ,‬וגם בענין זה הראה גודל יד חקרתו‪ ,‬וגם בהמשך חחקירה‬
‫אקיים מקצת מדבריו‪ ,‬אך אמנם בגוף הענין לא אסור מדברי הראשונים ז״ל‬
‫)ואיזה ספקות שהעיר רו״ה ז״ל שלא באו בדברי החכם הנ״ל אעיר עליהם בתוך‬
‫המשך דברי(‪ .‬ולהיות כי אבוא בענין זה בדרך החקירה‪ ,‬לזאת יםובו דברי על‬
‫ב׳ ענינים‪:‬‬

‫‬

‫‪15‬‬

‫‪ 14‬בין שי״ר ובין ר״מ הלוי לנדא היו יחסים הדוקים‪ ,‬אף כי עברו ביניהם דברי בקורת‪.‬‬
‫מענינת הערכתו של לנדא על שי״ר‪ :‬״שי״ר בתוך עמו הוא יושב בלבוב‪ .‬אלמלא היה‬
‫יהודי‪ ,‬כי אז היה שר וגדול‬
‫וכדומה‪…‬״‬

‫בממלכת המדעים‪ ,‬מורה‬

‫באוניברסיטה‪ ,‬חבר האקדמיה‬

‫)ראה אנצי׳ אוצר ישראל‪ ,‬ערך רפאפורט(‪.‬‬

‫‪ 15‬סמ״ך שואית‪ ,‬פ׳ פתוחה‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוגהקליד הפייטן המתואר הוא‬
‫מכללת אלעזר‬
‫ברורה‪ ,‬שר׳‬
‫בראי׳‬
‫הענין הא׳— להורות‬
‫דעת ‪-‬‬
‫אתר‬
‫תנא או אמורא מארץ הקדושה‪.‬‬
‫הענין הב׳ — לסלק הקושיות שהקשו על האומרים שר׳ אלעזר הקליד הי׳‬
‫התנא ר׳ אלעזר ב״ר שמעון‪.‬‬
‫לענין א׳‬
‫הנה‪ ,‬כלל ערוך ומוסכם הוא בידינו‪ ,‬כי מיום שנחתם התלמוד־בבלי‪,‬‬
‫נתפשט בכל ישראל וקיימו וקיבלו אותו עליהם והסכימו עליו כל ישראל‬
‫לאלף החמישי(‪ .‬והיינו‪ ,‬כי בהסכמת כל חכמי ישראל‬
‫)עי׳ צמח ד ו ד ‪. . .‬‬
‫נעשה כמ״ש בםמ״ג בהקדמה‪ ,‬וגם אותן חכמי א״י שהיו מבבל הלכו בימי‬
‫ר׳ אשי‪ ,‬מחבר ומקבל התלמוד בבלי‪ ,‬לבבל מגודל הצרות שהיו אז בא״י‬
‫ככתוב בספר יוחסין דף קי״ג א׳ וז״ל‪ :‬״בתר חכי נפיש שמדא מא״י ואמעיטד‪,‬‬
‫הוראה ונתית מאן דהוה תמן מן בבלאה כגון רבין ור׳ ירמי׳ ו מ ל ח ו דנחתין‬
‫להכא״‪ ,‬ע כ ״ ל ‪ .‬גם כבר עם הלל הנשיא נפסקו הסמוכין ב א ״ י ‪ ,‬ומכל זה‬
‫יראח שחיו אותן חכמי א״י שנשארו שם בימי ר׳ אשי נמשכים אחר הכרעת‬
‫הכמי בבל‪ ,‬שהם היו הישיבה הגדולה‪ .‬אמנם אין לנו מן הצורך לעשות בזה‬
‫השערות ואומדנות‪ ,‬כי כבר כתב המחבר סמ״ג בהקדמתו ״שר׳ אשי שלה‬
‫ה א ר צ ו ת והעמיד פירוש המשנה על‬
‫וקיבץ כל הכמי ישראל ש ב כ ל‬
‫מ ת כ ו נ ת ה והוא הנקרא תלמוד בבלי וםדרוחו בחםכמת כל חכמי הדור״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫הרי מבואר‪ ,‬שכל הכמי ישראל שבכל הארצות עזרו בסידור התלמוד בבלי‬
‫ושבהםכמת כולם נעשה‪ ,‬וממילא שגם חכמי ארץ ישראל שבאותם הימים‬
‫קיבלו את דבריו עליהן‪ ,‬אף במקום שהוא נגד דברי תלמוד ירושלמי*;‬
‫גם מדברי הקדמת הסמ״ג לפני זה‪ :‬״האיש ההוא‪ ,‬ר׳ אשי‪ ,‬הי׳ ראש ישיבות‬
‫גליות ישראל‪ ,‬ומימות רבי עד ר׳ אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד״‬
‫)עי׳ גטין נט‪ . (.‬משמע‪ ,‬שלא נעדר גדולתו מגדולת רבי שהיו כל חכמי‬
‫ישראל בכללם נשמעין לו )וכן נראה מרהיטת הש״ס גטין הנזכר(‪ ,‬וממילא‬
‫שנתקבלו דברי התלמוד בבלי ג״כ בכל ישראל‪.‬‬
‫‪1 6‬‬

‫‪16‬‬

‫‪17‬‬

‫‪16‬‬

‫‪18‬‬

‫‪ 16‬מטושטש וקשה לקריאה‪.‬‬
‫‪ 17‬בדפוס לוין־עפשטיין )ווארשא( עמ׳ סג ע״א ושם הנוםחא‪ :‬רבין ורב דימי‪.‬‬
‫•‬

‫זולת במה שמבואר בתלמוד שלנו במערבא נהגו דלא כוותן )יעויין חולין גבי חלכ‬
‫דאייתרא ועיין רי״ף שם(‪ .‬וכן אנו נמשכין במקצת דברים אחר מסכתות חיצוניות‪ ,‬עי׳‬
‫תוס׳ פסחים דף מ‪ :‬ד״ה אבל‪ ,‬ותוס׳ ע״ז סה‪ :‬ד״ה אבל‪ ,‬דמסכתות הללו אמנם הס‬
‫סעיף מתלמוד בבלי‪ .‬ועמ״ש הרא״ש הל׳ קטנות הל׳ ספר תורה )בסוד״ה פרשה פתוחה‬
‫לא יעשנה סתומה( שתלמוד ירושלמי עיקר נגד מסכת סופרים עיי׳׳ש‪ .‬והיינו שאין‬
‫למסכתות הללו כח כגוף תלמוד בבלי‪ ,‬ומכ״ש שאין למסכתות הללו כח נגד עיקר תלמוד‬
‫בבלי‪ ,‬רק במקצת דברים אנו נמשכים אחריהן כנ״ל בשם התוס׳‪.‬‬

‫‪ 18‬״אמר רב אחא בריה דרבא‪ ,‬אף אני אומר מימות רבי ועד רב אשי לא מציגו תורה‬
‫וגדולה במקום אחד״‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג אותן הימים דנפיש‬
‫יוחסין על‬
‫בעל ס׳‬
‫שאמר‬
‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫ה ג ה ״ ה ‪ :‬אמר הכותב‪ ,‬מהאתר‬
‫שמדא בא״י‪ ,‬נראה שכיוון על הצרות אשר עברו על היהודים‬
‫שבא״י על ידי הקיסר קאנסטאנציאוס )בנו של קיסר קאנסטאנטינום הגדול(‬
‫שהיה שונא ליהודים והכביד עליהם ע ו ל ו עד שמרדו בו בעיר דיאצעזארעא‬
‫שבא״י‪ ,‬ועזרו להפרסיים שהיו אנשי בריתם‪ .‬והוא‪ ,‬קאנסטאנציאוס‪ ,‬שלח עליהם‬
‫צבא שנצהם דרך נםועתם לפרס מדי עברו בארץ יהודה‪ ,‬וענש את המורדים בו‪,‬‬
‫גם החריב את העיר הנזכרת‪ ,‬ואף שאח״ז בימי הקיסר יוליאנוס היה להם‬
‫הדוחה כי אהב וקירב אותם וביקש לבנות ביהמ״ק וזד• הי׳ בימי ר׳ אשי‪,‬‬
‫הגה״ה‪.‬‬
‫מ״מ נראה שקודם זה כבר הלכו רוב החכמים לבבל‪ .‬ע ״ כ‬
‫‪16‬‬

‫והנה מצאנו להקליד כשיסד קרובות לפורים‪ ,‬שלא יסד שום פיוט על‬
‫ברכת את צמח דוד וכוי‪ ,‬ובברכת שמע קולנו וכו׳ הזר ויסד פיוטו‪ ,‬ולא מצאנו‬
‫בזה שום טעם מספיק‪ .‬ושמעתי טעמים חלושים שהם באמת מבודים מן הלב‬
‫ולא תתיישב הדעת בהם‪ .‬אמנם‪ ,‬שמע נא דברים ערבים ואמיתיים יוצאים‬
‫מפי זקן מזקני ההוראה הקדמונים‪ ,‬הוא הגאון רבנו ישעי׳ מטראני הזקן זצ״ל‬
‫)בעל תוס׳ רי״ד לקידושין וגדול שמו בם׳ שלטי הגבורים‪ ,‬ברמז מז״ה(‪,‬‬
‫שבחדושיו למסכת תענית דף יג‪ .‬אחר שחביא התוספתא דמםכת ברכות‬
‫בשלהי פרק ג‪ ,‬וזה תוארה‪ :‬״ח״י ברכות שאמרו חכמים כנגד ח׳׳י הזכרות‬
‫שב״הבו לה׳ בני אלים״ וכולל של ביתוסים ושל פושעים במכניע זדים ושל זן‬
‫ושל גרים במבטח לצדיקים ושל דוד בבונה ירושלים‪ ,‬ואם אמר אלו לעצמן‬
‫ואלו לעצמן יצא״‪ ,‬כתב וז״ל‪ :‬״ומייתי לח ב י ת ׳ פ׳ חי׳ קורא ובפ׳ תפלת חשחר‪,‬‬
‫מוכח מכאן דלאחר שתקנו ברכת הבייתוסים מונה אותם התנא ח״י‪ ,‬וטעמא‬
‫דמלתה שהיו כוללים של דוד בבונה ירושלים‪ .‬וכד אתה מוצא הקרובות שנתקנו‬
‫על ח״י כרכות כפורים וביום הושענא רבה ובי״ז בתמוז ובי׳ בטבת הוא כולל‬
‫של דוד בבונה ירושלים״‪ .‬ומסיק שבתלמוד שלנו הבבלי מוכח שאנו מברכים‬
‫של דוד בפני עצמה ושל בונה ירושלים בפני עצמה ושאין לשנות מזה‪.‬‬
‫והאריך שם להביא מקומות המחלוקת בזה בין תלמוד ירושלמי לתלמודא דידן‪,‬‬
‫ושהלכה כתלמודא דידן‪ .‬ובהגה״ה שם כתב וז״ל‪ :‬״ת״י ועיין מדרש רבה‬
‫ובתנחומא סוף פ׳ קרח על פ׳ ״ונשלמה פרים שפתינו״ — אמרו ישראל‪:‬‬
‫רבש״ע‪ ,‬בזמן שבהמ״ק קיים היו מקריבים קרבן ומתכפר‪ ,‬ועכשיו אין בידינו‬
‫אלא תפלה״‪ .‬ט ו ב בגימטריא י״ז תפלה י״ט ברכות‪ ,‬הוצא משם ברכת המיגין‬
‫שתקנו ביבנה וכן צמח דוד שתקנו אחריו׳‪ /‬עכ״ל‪) .‬אחר שכתבתי זה‪ ,‬מצאתי‬
‫להמבאר המחזור רו״ה ז׳יל‪ ,‬שבפיוט אהללך בקול רם כו׳ לשחרית יו״כ‬
‫הביא ג״כ דברים אלו‪ ,‬וכ״כ החכם רפאפורט כאשר מעתק דבריו ל פ נ י נ ו ( ‪.‬‬
‫‪1 9‬‬

‫‪20‬‬

‫ועתה יאמרו נא החולקים על התום׳ והרא״ש‪ :‬אם הקליד הי׳ בסוף זמן‬
‫הגאונים כדעת רו״ה‪ ,‬או סמוך לסוף זמן הגאונים )כדעת החכם רפאפורט(‬

‫‪ 19‬כוונתו לתחילת הפסוק ״קחו עמכם דברים וגו׳ כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים‬
‫שפתינו״‪) .‬הושע י״ד(‪.‬‬
‫‪ 20‬במאמרו הנ״ל‪ ,‬עמ׳ ‪ 121‬הערה ‪.28‬‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שהי׳ זמן רב אחר חתימת התלמוד בבלי או אפילו בתחילת זמן הגאונים‬
‫)כדעת הגאון מה״ר זמ״ר(‪ ,‬שהי׳ עכ״פ קרוב לתשעים שנה אחר התימת התלמוד‬
‫בבלי אשר קיימו וקיבלו עליהם כל ישראל לעשות כדבריו ־־‪ -‬האיך אפשר לומר‬
‫שנטה מדבריו למעשה ? — שהרי מדברי הקרובות שבידינו לפורים י‪ ,‬שיסד הוא‬
‫ג״ע‪ ,‬נשמע שכולל של דוד בבונה ירושלים נגד דבר המסור בידינו מתלמוד בבלי•‬
‫ואם במילי דאגדתא אהז כמה פעמים כדברי הש״ס ירושלמי‪ ,‬איך הי׳ רשות‬
‫בידו לשנות מהש״ס בבלי ולנטות אחר הש״ס ירושלמי בדבר הנוגע לדינא‬
‫והלכתא רבתא בעמוד הגדול אשר בית ישראל נשען עליו‪ ,‬הוא עמוד העבודזז‬
‫— זו תפלה? כי בודאי דברי הגאון הזקן מטראני ז״ל הם נכונים ואמתיים•‬
‫‪1‬‬

‫ואם יתעקש המתעקש לומר‪ ,‬שאין לנו מזה הפיוט לפורים ראי׳ שאחז‬
‫בשיטת הש״ס ירושלמי‪ ,‬דק באשר שהפיוט לפורים מיוסד על תיבה אחי‬
‫בכל ברכה מפסוק‪ :‬״ויאהב המלך כ ו ׳ בראש הפיוטים של הברכות‪ ,‬ובאמצע‬
‫הפיוטים התיבות של פסוק‪ :‬״ומרדכי יצא כו׳״ ~ ולזה לא הגיעו הפיוטים‬
‫יותר ממספר ח״י‪ ,‬ורצה לסיים עכ״פ הפיוטים בסוף ברכות אמצעיות‪ ,‬דהיינו‬
‫בברכת שומע תפלה‪ ,‬ולזאת באשר שעכ״פ ברכת בונה ירושלים קרובת בענינה‬
‫לברכת את צמח דוד כו׳ — תיקן פיוט אחד לשניהם )ואף שבקרובות לט״ב‬
‫סיים בבונה ירושלים ולא תיקן פיוטים עד ברכת שומע תפלה‪ ,‬היינו טעמא‬
‫‪1‬‬

‫״‬

‫— משום שרצה לסיים בנחמה דבונה ירושלים(‪ ,‬מ״מ עכ״פ מאותם הפיוטים‬
‫שהביא הגאון הנזכר שנתייסדו ליום הושענא ולי״ ז בתמוז ולי׳ בטבת )ונאבדו‬
‫מ א ת נ ו ( ״ יש ראי׳ שאהז בשיטת הירושלמי‪ ,‬דדבר רחוק הוא לומר שגם שם‬
‫יסד הפיוט על פסוק בעל ה״י תיבות‪.‬‬
‫ועוד בוא ואראך ראי׳ ברורה מפיוט א׳ מהפיוטים אשר נמצאים בידינו‬
‫מהקליר‪ ,‬והוא פיוט אהללך בקול רם כו׳ בשחרית לי״כ‪ ,‬שיש בו מעין ברבות‬
‫תפלת עמידה בצירוף ברכות של חול‪ ,‬דלא השיב בהדייהו מצמיח קרן ישועה׳‬
‫ל י — הי׳‬
‫״‬
‫אבל כללו בבונה ירושלים ‪ .‬ואילו הוי ״ ל‬
‫לו לעשות ה ת ז יתר‪ ,‬אשר לפי סגנון שלו הי׳ זה תוארו‪ :‬״ממלטנו ) א ו‬
‫מפלטנו‪ ,‬או‪ :‬מצילנו( מרעה‪ ,‬מצמית קרן ישועה״‪ .‬אין זה אלא כדברי הגאון‬
‫ז״ל הנ״ל‪ ,‬דהוי ס״ל להקליד דלא כש״ס בבלי בזה‪ .‬ומעתה דברי התום׳ והרא״ש‬
‫מוכרחים — דהיינו שהי׳ תנא‪ ,‬וס״ל כהתוםפתא‪ ,‬או שהי׳ קודם שנתקן לומר‬
‫ברכת את צמח דוד ברכה בפ״ע וכהגה״ה הנ״ל‪ ,‬או שהי׳ אמורא וחולק ום״ל‬
‫כהתוספתא וירושלמי‪ ,‬והכל שריר ובריר ו ק י י ם ‪) .‬וראיתי לרו״ה שבביאורו‬
‫‪23‬‬

‫כ‬

‫ס‬

‫ש‬

‫י‬

‫ט‬

‫ת‬

‫ה ש‬

‫ם‬

‫ב ב‬

‫‪:‬‬

‫‪24‬‬

‫‪ 21‬הפותחות במליס ״ויאהב אומן יתומת הגן וכר ״‪.‬‬
‫‪ 22‬וכ׳׳כ שי״ר בהערה הנ׳׳ל ועיי״ש עוד‪.‬‬
‫‪ 23‬הפיוט מבוסס על סדר א״ב‪ ,‬ובנוסח המופיע במחזורים שלנו הושמטו הקטעים מאות‬
‫ז׳ עד אות ק׳ — מברכת ״גואל ישראל״ ועד ברכת ״מודים״ )וא׳״י טעם הדבר( וליי‬

‫ןא‬

‫לכל הדיון בעגין הזה‪.‬‬
‫‪ 24‬בספר ״התודעה״ להד״א כיטוב )ירושלים תשכ״ו( מובא טעם מעניין להשמטת פייט‬
‫על ברכת ״צמח דוד״ בפורים‪ ,‬לפי שמרדכי ואסתר היו מצאצאי שאול המלך ומכייז‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לפיוט אהללך בקול רם כו׳ הביא דברי הגאון הזקן מטראגי ז״ל הנ״ל‪ ,‬וסיים‪:‬‬
‫״וצ״ע״‪ .‬נראה ג״כ שהרגיש שזה מתנגד לדעתו שהקליד הי׳ ־בסוף זמן הגאונים‬
‫מהכרח שכתבתי למעלה(‪.‬‬
‫אמנם הובה עלי עתה לסתור הראיות שהביאו החולקים על התום׳ והרא׳׳ש‪,‬‬
‫פן יאמרו ״הלא מצאנו און לנו בראיות בצורות ונצורות‪ ,‬ואדרבה הגדלנו‬
‫המדורה להראות מתוך ראיות הללו שהתלמוד בבלי לא נתקבל תיכף אחר‬
‫חתימתו אצל חכמי א״י במקום שהוא נגד הש״ם ירושלמי״‪ .‬אמנם‪ ,‬הנה הראיות‬
‫שהביאו אינן ראויות להקראות ראיות באמת‪ ,‬רק השערות חלושות‪ ,‬כאשר‬
‫יראה כל איש מופשט מתאות הניצוח‪ ,‬ואני אראה מקום סתירתם ואצא לישע‬
‫הראשונים ז״ל‪ .‬אך קודם זה אעיר על קושי׳ אחת בענין זה‪ ,‬והוא — שאם‬
‫אמת שהקליד הי׳ תנא או אמורא‪ ,‬איך אפשר שנעלם שמו ולא מצאנוהו בכל‬
‫התלמוד ירושלמי ובבלי ואגדות ומדרשות י ובפרט שהלא מתוך פיוטיו נראה‬
‫שהי׳ בקי באגדות מאוד! אבל הנה במם׳ נדה פ׳ בנות כותים ובמסכת פםתים‬
‫פ׳ ערבי פסחים מצינו תנאי׳ שהיו מכנים שמות שונים לאבות שלהם כשהיו‬
‫מיחסים עצמם אחר שם אביהם‪ .‬וכ׳ בשו״ת הלכות קטנות ח״ב סי׳ ש׳׳ח‪ ,‬דאפשר‬
‫שמפני השמד היו משנים שם אביהם כשהיו בורחין ממקום למקום שלא יכירום‪,‬‬
‫עכ״ל; ומעתה אני אומר‪ ,‬שגם בזה חמחבר אירע כזה — רצוני‪ ,‬שהי׳ נקרא‬
‫ביחום שם אביו בשני שמות‪ .‬ואני מוסיף לומר כפי הנחת שו״ת הלכות קטנות‬
‫יינ״ל‪ ,‬שאפשר שהפיוטים הללו חוברו מאת מחברם בשעה שהי׳ בורח מפני‬
‫השמד‪ ,‬גולה מדחי אל דחי ודואג פן יוודע שם אביו העצמי ויתפשוהו האויבים‪,‬‬
‫ילא הי׳ יכול לכוון דעתו לעסוק בדבר הלכה ועוסק חכמות הנסתרות —‬
‫אז לקח קסת הסופר בידו ויחבר פיוטים‪ ,‬כי בטח בע״ה יוציאוהו לרווחה‬
‫והגזירה תבוטל‪ ,‬אז יזמר לו בפיוטיו כל ימי רוחו בו; ויחתום בהם שמו‬
‫אשר קרא לעצמו בהיותו נרדף וגולה‪.‬‬

‫לעניו כ׳‬
‫ומה מאד יצדק לפי אופן זה‪ ,‬ויהי׳ לנו השערה קרובה לדעת האריכי ז״ל‬
‫)יי׳וא עניז ב׳(‪ ,‬דהיינו שהקליד הי׳ התנא ר׳ אלעזר בר״ש‪ ,‬דהלא מבואר בש״ס‬
‫שבת דף לג‪ :‬דחוצרך לברוח עם אביו רשב״י מפני חמת הקיסר‪ .‬ואע״ג‬
‫דמבואר שם דאזלו טשו במערתא כר‪ ,‬מ״מ אפשר וקרוב לומר דלא הלכו‬
‫כ ף לאותה מערה‪ ,‬רק ברחו ממקום למקום עד שלא יכלו עוד להיות בארץ‬
‫אף בהחבא כי נרדפו בכל מקום והחביאו עצמם במערה — והש״ס לא הזכיר זה‪,‬‬
‫כי אינו נוגע לגוף ענין סיפור המעשה — ובאותו דרך הבריחה שינה ר׳ אלעזר‬
‫בר״ש את שם אביו ביחסו אחריו וכיגח עצמו אלעזר בירב״י קליר‪ .‬ומחמת זה‬
‫נמצאים ג״כ השינויים בעיקר שם קליר‪ ,‬כמו שהזכיר רו״ה שמצא שם קיליר‬
‫ת י‬

‫שלא הי׳ שלום בין שאול ודוד — השמיטו את הפיוט‪) ,‬ועיי״ש ןיוד בחלק א׳ עמ׳ רפ״ב‬

‫כיחס לעניו זה(‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫במחזור לש״ע דק״ק ווירמיישא )וכן מצאתי גם אני( — כדרך הבורחים‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שמשנים לפעמים שמם אף בענין תנועת המבטא לבד‪ .‬וזה השערה קרובה מאד‪.‬‬
‫והנה עוד מבוכה אחרת יש בתחילת ההשקפה לעמוד עלי׳ לדעת התוס׳‬
‫והרא״ש‪ ,‬וכבר השקיף עלי׳ החכם המפואר רוו״ה ז״ל‪ .‬ואעתיק דבריו ככתבם‬
‫וכלשונם‪:‬‬
‫״ועוד יתתמץ לבב כל אנוש לאמור‪ :‬אם אמת הדבר שהקליד תנא הי׳‬
‫—היתכן שהמון החכמים אשר באו אחריו לא יעלו את שמו על שפתם ן‬
‫היתכן שמהמון פיוטי הקליד המלאים להם דינים ‪,‬והלכות ואגדות‬
‫לא יזכירו אף אחד? הלא המה אשר עברו בכל דרכי התנאים מקציהם‬
‫ועד קציחם וחפשו באמתחותיהם למצוא בהם דבר הלכה ודבר הגד׳‬
‫ומוסר ותפלה ותהנה — ואין אחד מהם שם על לב כי כל אלה נקבצו‬
‫באו להם בפיוטי הקליר? היעלה על הדעת‪ ,‬כי בעלי ההגדות והמדרשים‪,‬‬
‫אשר אמרו כמה ענינים הנמצאים בפיוטי הקליד ככתבם וכלשונם ממש‬
‫— כאשר יראה המעיין בביאורינו לפיוטים — היכן כי האנשים השלמים‬
‫ידרשו הענינים האלה בשמם ויכחידם תחת לשונם מבלי להזכיר שם‬
‫אומרם עליהם? היתכן כי כל פיוטי הקליד נעלמו מעיני רבנן סבוראי‬
‫ומעיני הגאונים הבאים אחריהם‪ ,‬אשר קבצו ואספו כל דברי התנאים‬
‫והאמוראים ושקלו וטרו בהם להעמיד הדין ולהישיר המסילה‪ ,‬ואת‬
‫שם הקליד לא יזכירו ולא יפקדו? הלא תראה‪ ,‬כי הגאונים שקלו‬
‫בכל הברכות ובכל נוסהת התפלות שתקנו קדמוניהם‪ ,‬ושקלו וטרו‬
‫בברכת הרב את ריבנו שאומרין בפורים‪ ,‬ושקלו וטרו בפיוט אשר‬
‫בגלל אבות שאומרין בשמחת תורה‪ ,‬וכמו שהעתקנו דבריהם שם על‬
‫מקומו — ולא מצאנו לאחד מהם אף פיוט מפיוטי הקליד‪ .‬והראשונים‬
‫שהעלו את שמו על שפתותיהם‪ ,‬חם רש״י ובעלי חתוםפות ז״ל —‬
‫) ה ג ה ״ ה ‪ :‬א״ה גם בעל הערוך ורגמ״ה‬
‫לא זולתם הקודם להם‬
‫הזכירו את שמו‪ .‬ע״כ הגה״ה(‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי בכל התפלות שיסדו לנו‬
‫קדמונינו בעלי התלמוד ואף הגאונים‪ ,‬כגון‪ :‬הי׳ עם פיפיות‪ ,‬והיום הרת‬
‫עולם‪ ,‬ואוהילה לא‪-‬ל‪ ,‬ודומיהם — כל בני הגולה הוגים בהם בספרד‬
‫ובצרפת ובאשכנז‪ ,‬ולמה לא קיבלו הספרדים שום פיוט מפיוטי הקליר‬
‫וקיבלו תמורתם פיוטי׳ אחרים מחכמים אחרונים אשר באו אחרי כמה‬
‫מאות שנים? אין זאת חי אני! כי כל חחכמים חנזכרים לא ידעו את‬
‫הקליר ולא ראו את כל מעשה תוקף פיוטיו כי לא היו ולא נבראו עדיין‬
‫בימיהם‪ ,‬והקליד לא הי׳ לא תנא ולא אמורא ולא סבוראי ולא גאון״‪.‬‬
‫לעניגנו‪.‬‬
‫הצריך‬
‫עכ״ל‬
‫אמנם כבר יישב מבוכה זו הרד״״ג מהר״ש לנדא נ״י בשו״ת נורע ביהודא‬
‫מ״ת חא״ח סי׳ קי״ג בהגה״ה‪ ,‬ואלה דבריו שם‪ :‬״וראי׳ שני׳ שהביא החכם‬
‫הזה )רו״ה ז״ל(‪ ,‬למה לא נזכר מדברי פיוטים של ר״א הקליר בדברי האמוראים‬
‫ובדברי רבנן סבוראי — גם זה אינו‪ ,‬דמצינו בסדר עבודה במוסף יה״כ‬
‫לספרדים‪ ,‬והוא סדר אתה כוננת שחיבר יוסי בן יוסי כהן גדול‪ ,‬ויש בו כמה‬
‫‪12‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪25‬‬

‫דברים שלא אליבא דהלכתה כמ״ש הב״י א״ה סי׳ ת ר צ ״ א ‪ ,‬וג״כ הוקשה‬
‫דפליגי אמוראים בסדר העבודה בכמה דברים בפרק הוציאו ל ו ‪: ,‬ולמה‬
‫לא הזכיר תנא או אמורא מהך פיוט של יוסי כה״ג להביא ראי׳ לאחד מתנאים ?‬
‫אלא ודאי‪ ,‬שבדורות הללו לא שמו לבם לפיוטים כלל וכל אהד הי׳ לו נוסת‬
‫כפי רצונו‪ ,‬כמו דאמרינן שם בגמרא אהאי דנהית קמי׳ דרבא אמר יצא והניה‬
‫כן שני שבהיכל וכו׳ אמר ליה רבא חדא כרבנן וחדא כר״י‪ ,‬כ״כ עשה התנא‬
‫ר״א הקליר בפיוטים לעצמו ולא לזולתו ולא נתפרסם עד אחר כמה דורות״‪.‬‬
‫עכ״ל‪ ) .‬ה ג ה ״ ה ‪ :‬א״ה אף שההכם רפאפורט בהערה ‪ 19‬ביקש להוכיח‬
‫דתיבת ״כה״ג״ שמצאנו אחר שם אבי חמחבר סדר עבודה הנזכר יוסי כן‬
‫יוסי הוא טעות ס ו פ ר ‪ ,‬אני בסתירת ההערה הנזכרת שיבוא לקמן‪ ,‬אהי׳ למגן‬
‫בעד הראשונים שאינו טעות סופר‪ .‬ע״כ ההגה״ה(‪.‬‬
‫‪2 6‬‬

‫‪2 7‬‬

‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫ואני מוסיף על דבריו‪ ,‬דאין ספק דהפיוטים לא נאמרו בזמן חכמי הש״ס‬
‫בציבור‪ ,‬והסיבה הי׳ כי אז היו נמצאים באומתינו כמה מעמי הארץ שהיו‬
‫נבערים מאוד מדעת התורה ולא הכניסו עצמן בעול מצוות )כדאית׳ בברכות‬
‫דף מ״ז ע ״ ב ‪ ,‬ובפסהים בפ׳ אלו עוברין דף מ״ט ב ׳ ‪ ,‬ועי׳ רי״ף ורא״ש ור״ן‬
‫בפסחים‪ ,‬ועיין ח״מ סי׳ ל״ד ב״אורים ותומים״ תומים ס״ק ט״ז‪ ,‬ועמג״א‬
‫סי׳ קצ״ט ס״ק א׳ ובספר מהצית השקל ש ם ודו״ק(‪ ,‬ולזאת בזמן התפילה‬
‫לא האריכו לומר פיוטים‪ ,‬רק זרזו עצמן ללמד לעם דרכי ד׳ למען הדריכם‬
‫בדעת תורה‪ .‬נוסף לזה‪ ,‬כי הי׳ להם עבודה רבה בשדה‪ ,‬עד שכמה פעמים‬
‫הוצרכו לשמור פירות בשבת ויו״ט )עי׳ שבת דף קל״ט ב ׳ ‪ ,‬ועי׳ יומא‬
‫דף ע״ז ב ׳ ( ‪ .‬גם היו צריכין כמה פעמים לשמור בעצמן מקום מרעה‬
‫בהמותיהן‪ ,‬עד שרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור שבימיו הוצרכו פעם אחד‬
‫להיות כל ימי הג הסוכות בשדה במקום מרעה בהמתן מקום שאין שם ישוב‪,‬‬
‫ולא יכלו לישב בסוכה כל ימי הג הסוכות עד יום שמיני ספק שביעי‪ ,‬כדאית׳‬
‫בש״ם סוכה דף מ״ז א ׳ )ועי׳ מג״א סי׳ תר״מ ס״ק ט״ו בסופו ובמחצית‬
‫‪3 1‬‬

‫‪30‬‬

‫‪3 2‬‬

‫‪3 3‬‬

‫‪34‬‬

‫‪3 5‬‬

‫‪ 25‬צ״ל‪ :‬תרכ׳׳א )בד״ה ואומר סדר עבודה(‪.‬‬
‫‪ 26‬דף נו‪:‬‬
‫‪ 27‬צ״ל‪ :‬והניחו על כן שני‪.‬‬
‫‪ 28.‬לפנינו בהערה ‪ ,20‬בקטע המתחיל‪ :‬ופה המקום וכוי‪.‬‬
‫‪ 29‬עי׳ מש״כ על זה זקני הרב צבי בנימין אויערבך ז״ל )בעל ״נחל אשכול״( בהערותיו על‬
‫סדר ״אתה כוננת״‪ ,‬אשר נדפסו במחזור הלברשטט )ופורסמו ב״המעין״ תשרי תשל״ג(‪.‬‬
‫‪ 30‬שם בסוגיא‪ :‬איזהו עם הארץ וכוי‪.‬‬
‫‪ 31‬ת״ר לעולם ימכור וכו׳ והמשך הםוגיא‪.‬‬
‫‪ 32‬עיי״ש דמחלק בין ע״ה גמור ללא גמור וכוי‪.‬‬
‫‪ 33‬אמרו ליה רבנן לרב אשי וכוי‪.‬‬
‫‪ 34‬רבא שרא‪ …‬לנטורי פירי וכו׳‪.‬‬
‫‪ 35‬מיתב הוו יתבי‪ ,‬ברוכי לא בריבי‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השקל שם(‪ .‬ולזאת‪ ,‬אם היו מאריכין לומר פיוטים‪ ,‬לא הי׳ נשאר להם זמן‬
‫לדרוש הדרשה‪ ,‬ולהיות שבזמן הכמי הש״ם לא היו אומרים פיוטים — צמחה‬
‫אח״כ דיעה לאסור אמירת הפיוטים )כדאיתא בטוש״ע סי׳ קי״ב‪ ,‬ועי׳ ב״י‬
‫וא״ר שם(‪ .‬ולזאת הגדולים שהיברו פיוטים בימים ההם‪ ,‬לא חיברום אלא‬
‫משום שהיו רואים את הנולד‪ ,‬שתפרוץ התורה בקרב ישראל ואותן שהם‬
‫מכללי ע״ה באומתינו לא ישארו הסרי דעת התורה כ״כ ולא יפרקו עול מצוות‬
‫ואז לא יהי׳ צריך כ״כ זמן לדרשה‪ ,‬ויקבעו חפיוטים לחוק לאמרם בציבור‪.‬‬
‫ולזאת הניחום באוצרותיהם‪; ,‬י לא היו צריכים לפרסמם בקהל עם בימיהם‬
‫באשר שלא הורשה אמירתם בציבור‪ ,‬רק הם חמחברים עצמם היו מתפללים‬
‫ומתחננים בהם‪ .‬ומחמת גודל הצרות אשר עברו על ישראל בארץ הקדושה —‬
‫שהזכרתי לעיל בשם סי׳ יוחסין — ואירע בימי הקיסר קאנסטאנציטוס‪ ,‬או‬
‫אפשר בימי הגזירה אשר גזר שבור השני מלך פרס בבבל‪ ,‬או אפשר מחמת‬
‫סיבה אחרת שלא נודעה לנו — נאבדו הפיוטים ההם זמן רב‪ .‬ואין זה מן‬
‫הזרות‪ ,‬כי קודם חתחדש מלאכת הדפוס כמה ספרים נאבדו‪ ,‬או נשארו טמונים‬
‫בעקד הספרים אשר חונחו שמה בלא צאת לאור — ואיך לא יארע זה בענינים‬
‫לא נכתבו לבני הדור שהי׳ בו מהברם‪ ,‬והלא כמה ספרים נכתבו בימי הכמי‬
‫הש״ס ונעלמו ולא יצאו לאור רק אחר זמן רב )כמו שיבוא לקמן בסתירת‬
‫דברי חחכם רפאפורט‪ ,‬בהערה מספר ‪ ,(11‬ומי יודע ע״פ איזה סיבה הובאו‬
‫לאשכנז וערי איטאליען‪ .‬ואפשר שבאו למדינת אשכנז כבר בימי חכמי הש״ס‪,‬‬
‫כי הוכחתי בקונטרס א ח ר שק״ק ווירמיישא נתיישבה כבר בימי חכמי הש״ס‬
‫או קודם לזה‪ ,‬ואפשר ששם תתחילו לומר תיכף הפיוטים הללו; ו ב כ ל ל‬
‫אין בידינו כ״כ תולדות אומתנו בכל המדינות מלאחר חורבן בית שני בבירור‪.‬‬
‫עכ״פ היוצא מכל הנזכר‪ ,‬שגם המבוכה הזאת נחה שקטה‪ ,‬ואין כאן ערעור‬
‫וטענה כל עיקר‪.‬‬
‫‪3 6‬‬

‫׳‬

‫)המשך בגליון הבא כע״ה(‬

‫‪ 36‬הוא המאמר אודות ק״ק וורמייזא שהוזכר בתולדות חיי המחבר )״המעין״‪ ,‬תמוז חשל׳׳ד‪.(,‬‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ד״ר י צ ח ק ברויאר ז״ל‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב הראשי מוהד״ר יוסף חיים זוננפלד זצ״ל‬
‫הדברים נתפרסמו במקורם הגרמני ב״נחלת־צבי״‪ ,‬ניסן תרצ״ב‪,‬‬
‫והועתקו‬
‫תש״ג‪.‬‬

‫בחלקם‪,‬‬

‫בתרגום‬

‫בלתי־מדויק‪,‬‬

‫ב״הדרך׳‪,‬‬

‫אדר‬

‫ב׳‬

‫התרגום שלפנינו מביא את הדברים כמעט במלואם‬

‫והוא נאמן למקור‪ .‬יש לשים לב לתאריך בו נכתב המאמר‪.‬‬
‫שנים אחדות אחרי עליתו לארץ ישראל וישיבתו בירושלים‪,‬‬
‫עזב המחבר ז״ל את העדה החרדית‪.‬‬

‫הרב הראשי מוהר״ר יוסף חיים זוננפלד איננו עוד עלי אדמות‪.‬‬
‫הרינו מקדישים דברי זכרון אלה ברגש של אהבה שלא תכבה לעולם‪,‬‬
‫תוך יראת כבוד עמוקה של תלמיד‪ ,‬ליחסים המיוחדים שהיו קיימים בין‬
‫הרב הראשי ריח״ז והרב שמשון רפאל הירש‪.‬‬

‫**‬
‫*‬
‫הרב חראשי ריח״ז היה מכיר היטב את כתבי הרב הירש‪ .‬בפרט הפירוש‬
‫על התורה היה כה שגור בפיו‪ ,‬שתוך שיהה חפשית ידע לצטט אותו ללא‬
‫היסוס‪ .‬בחדר ההמתנה של הרופא הידוע ד״ר וולך בירושלים קרא לראשונה‬
‫חלקים של הפירוש וקלט אותם‪ .‬הבנת שפת הפירוש לא גרמה לו כלל קשיים‪.‬‬
‫תוכן הפירוש משך את לבו מאד‪ .‬בשעות בלתי־נשכחות שזכיתי לבלות‬
‫במחיצתו‪ ,‬הבנתי את הסיבה הנסתרת לכח־משיכה זה‪ .‬ביום בו שוחחתי אתו‬
‫לראשונה מלאו לו‪ ,‬כפי שסיפר לי בעצמו‪ ,‬בדיוק ‪ 50‬שנה לעלותו ארצה‪.‬‬
‫אף לשעה לא עזב אותה; אף לא בימי מלהמה ורעב כשהישיבה בארץ היתה‬
‫כרוכה בסכנת נפשות‪ .‬בתקופת זמן ארוכה זו מצא ריח״ז את ׳ הקשר הבלתי־‬
‫אמצעי להיסטוריה של עמנו שהתהוללה בארצנו בימי קדם‪ .‬הוא דיבר על‬
‫מלכינו כאילו הכירם כולם אישית‪ .‬אבותינו הראשונים היו קרובים אליו כאילו‬
‫ברכוהו לפני מותם‪ .‬מחלונות בית תפילתו השקיף אל הר קדשנו‪ ,‬ובבוקר‬
‫ובין הערביים ערגה נפשו היוצרת לקרבן התמיד של העבר ששקע‪ ,‬ושל‬
‫העתיד שיקום‪ .‬הגלות באמת לא היתד‪ .‬בעיניו אלא מאורע כהלום יעוף שבין‬
‫העבר והעתיד‪ ,‬וכפי שציפה כל רגע ממש לפעמי המשיח‪ ,‬כך תפשה התורה‬
‫מזמן‪ ,‬בחייו הפנימיים‪ ,‬את כלליותה החורגת מחיי הפרט‪ ,‬את אקטואליותה‬
‫הנצחית הבונה מדינה והברה‪ ,‬הבונה עולם ומקיימת עולם‪ .‬עד כמה שהעיק‬
‫עליו הלום הגלות‪ ,‬התגבר עליו מבהינה פנימית‪ ,‬במעוף נפשי עצום‪ ,‬בכה‬
‫הדהף שנתנה לו ארצנו‪ ,‬והוא הזה את תורת אלקינו ואת מדינת תורת אלקינו‬
‫המקשרת עבר ועתיד‪ ,‬במובנה האנושי‪ .‬הרושם הכביר שעשה על כל מי‬
‫שזכה להתקרב למתיצתו נבע מההרגשה כי רוח עבר עמנו הגדול‪ ,‬רוה עתיד‬
‫עמנו הגדול‪ ,‬מרהפת עליו וכי מתוך גרונו מדברת המסורת היהודית־הלאומית‬
‫‪15‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שקמה לתחייה‪ .‬כמו הרב הירש אף הוא לא היה יהודי גלותי מיסודו‪ .‬כאן טמוו‬
‫סוד יחסיהם‪ ,‬מתוך פירוש הרב הירש על התורה דיבר אל ריח״ז הלד־רוח‬
‫שבההלט היה קרוב לרוחו; הלד־רוח שקרע את צעיף הגלות והתמסר בולי‬
‫לתפארת הגלויה של עם ה׳ ולגדולתה האנושית של מדינת ה׳; הלך־רוח‬
‫ששאף‪ ,‬בהתגברו על מכשולי הגלות‪ ,‬ועוד במשך הגלות‪ ,‬לשטוח לרגלי התורה‬
‫השולטת את כל החיים הסואנים של האומה‪ ,‬ושבטח ביטחון אין־סופי בכה‬
‫המנצה של התורה; הלך־רוח‪ ,‬אשר העמיד במרכז פעלו‪ ,‬תוך בנין מודע של‬
‫עברנו הלאומי ותוך ציפיה מודעת אל עתידנו הלאומי‪ ,‬את תורת — הקרבנות‬
‫ואת תורת — מקדשנו‪ ,‬אשר על חרבותיו הביטה עינו של רית״ן יום יום‬
‫בגעגועי אהבח עד שנעצמה כדי להיפקח לירושלים שאינה ניתנת לחורבה‬
‫ירושלים חנצחית‪.‬‬

‫**‬
‫*‬
‫אופיינית לדרך מחקרו של הרב הירש היא השאיפה להתקדם לקראה‬
‫הבנת ההקשרים‪ ,‬לקראת מושג השלם של שיטת חוקי התורה על יסוד ידיעה‬
‫מקיפה של פרטיה החיוביים‪ ,‬מבלי לנגוע בכוחם חמחייב חיוב אבסולוטי‬
‫המושתת על רצון הקב״ה בלבד‪ ,‬ותוך הכרה באופיר‪ .‬המשוער של התוצאה׳‬
‫שבמקרה הטוב ביותר תוכל להיות תוצאה הלקית בלבד‪ .‬אין זו השאלה לסיבה‬
‫אלא השאלה למטרה; השאלה‪ ,‬מה יש לה׳ ולתורתו לומר לנו בעולם הזר׳‬
‫ובעבור העולם הזה‪ .‬בהצגת השאלה בצורה כזו‪ ,‬ורק בה‪ ,‬טמון יחסו החיובי‬
‫של הרב הירש של העולם הזה‪ ,‬יחם שכה רבות לא הובן אל נכון‪ .‬חוסר*‬
‫הקשר של התורה לעולם היה נראה לו כוויתור התורה על שלטונה בעולם׳‬
‫הגלות הממושכת מדי העלתה עבורנו שוב ושוב את סכנת אובדן הקשר‬
‫החי בין התורה לעולם‪ ,‬מפני שהעולם‪ ,‬שלא היה בו מקום למדינת ה׳‪ ,‬ה י‬
‫נחשב בעינינו כבלתי־מהותי אף בלתי־תכליתי‪ .‬אולם עבור הרב הירש׳‬
‫שהיה מושרש כולו בעברנו הלאומי ובעתידנו הלאומי נבע עולם ההווה‬
‫מן העבר וזרם לקראת העתיד‪ ,‬וכזה הוא ראה אותו בחיוב ומצא אותו כ ד‬
‫שיתמודד עם התורה הנושאת העבר והעתיד‪.‬‬
‫ה‬

‫א י‬

‫הופתעתי גם בזה ע״י ההתאמה בגישתם הנפשית של הרב ריח״ז והרב‬
‫ק א מפני‬
‫הירש‪ .‬ריח״ז ממש חשק בהתמודדות הרוחנית בין תורה והעולם‪,‬‬
‫ששלטון התורה הלאומי והעולמי היו לו מציאות‪ .‬בשעות לילה בלתי־נשבחוה‬
‫גולל הוא‪ ,‬אמן השיחה המחונן‪ ,‬את הדיבור ליחס התורה לטבע‪ ,‬קשר אה‪,‬‬
‫הדברים לדפים הראשונים של החומש‪ ,‬עיניו החלו יוקדות ומלותיו זרמו‪:‬‬
‫בזעזוע עמוק קבעתי בלבי שהיתה כאן זהות מוהלטת עם הרעיון היסודי‬
‫של ספרי ״העולם כבריאה וכטבע״‪ ,‬שאז טרם יצא לאור והיה קיים‬
‫בכתב יד‪ ,‬ספר שהיה מבוסם כל כולו על תורתו של הרב הירש‪.‬‬
‫ד ו‬

‫הוא דיבר אתי על עמדת האשד‪ .‬היהודית במסגרת חוק התורה‪ ,‬בריי*‬
‫לפי שיטת הרב הירש עמד הוא קודם כל על הניגוד למסגרות ההוקים הזרוי*׳‬
‫כדי למצוא לבסוף את הפתרון בניגודיות הרעיונות היסודיים‪ ,‬בניגודיה‬
‫‪16‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫המובן המשוער‪ .‬לא שמעתי מימי אדם מדבר על האשד‪ ,‬ביראת כבוד גדולה‬
‫יותר מאיש גדול זה בישראל‪.‬‬
‫הוא דבר אתי על היחס המטאפיסי בין הבורא יתברך ובין הבריאה;‬
‫דברים של פתיחות עצומה לעולם; דברים של פילוסוף מעמיק; נוגה תורת‬
‫הנסתר של עמנו‪ ,‬אשר הרב הירש שיבח בגעגועים בספרו הראשון‪ ,‬היה נסור‬
‫על פניו הנהדרות‪.‬‬

‫**‬
‫אבל האם לא היה הרב ר‪ ,‬בניגוד גמור לרב הירש‪ ,‬ממתנגדיה הראשיים‬
‫להשכלה הכללית! נושא דברו של החרם ה״יתע לשימצה״ז‬
‫הכרתי את הרב ז׳ כאיש בעל השכלה נדירה‪ .‬אינני מדבר על ידיעתו‬
‫הקונקרטית הלא־מעטה בתחום ההשכלה הכלל‪-‬עולמית‪) .‬נגע ללבי כאשר‬
‫ז לי להבין‪ ,‬עם חיוך לבבי‪ ,‬שבזכרונו שמורים עוד חלקים ניכרים של‬
‫השפה הלטינית‪ (.‬אלא מתכוון אני לפתיחותו לעולם שאותה דלה כולה מהתורה‪,‬‬
‫׳׳שייני הבלתי־רגיל להבין תבל ויושבי־בה‪ ,‬לבוהו לסינתיזה פילוסופית‪,‬‬
‫ייי׳יייתי שלא לדבר על עניינים שלא היו נהירים לו דיים ‪ -‬לכל אישיותו‬
‫צ י אותה בעצמו‪ .‬אי אפשר להשליט את התורה על העולם‪ ,‬מבלי לכליל‬
‫אי׳ העולם במסגרתה‪ .‬אי אפשר להיות כל‪-‬כולו בהיסטוריה מבלי להתנסות‬
‫בגיפו בתסיסתה‪.‬‬
‫נ ת‬

‫ש י‬

‫לא העזתי לכוון את השיחה אתו אל החרם‪ .‬הוא מצדו התהיל בזי״‬
‫י ׳ אני אותו לפניי כשהוא בתהילה מפתח‪ ,‬בקולו העמוק הצרוד במקצת‪,‬‬
‫הרב הירש שהוא נושא ל ‪ .‬הוא איש האמונה הבלתי‬
‫את תמונת‬
‫יגבלת‪ ,‬ה״חסח־״ במובן שהסביר הרב רפאל ברויאר בנאומו האחרון‪ ,‬ולכתה לה‬
‫״ ״ ־־כיי בו ‪ -‬החפיר לחסיד _ ללא סייג‪ .‬ואהר כך הוא ממשי‪ ,-,‬ידבריי‬
‫ר להציל‪ ,‬משהי לקיים‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫״ י * עמוק‬
‫״יינקפייט‪ .‬היה עליו להתחיל כמעט מבראשית‪ ,‬והצורה בה עשה זאת‪,‬‬
‫ה מ ת ‪ ,‬דוגמה שאי‪ ,‬כמוה‬
‫"־לא ל‬
‫י א י‬

‫ב ו‬

‫ב‬

‫‪8‬‬

‫ב ז כ ו ו נ‬

‫כ‬

‫ל‬

‫א‬

‫ח‬

‫ד‬

‫ב‬

‫ה‬

‫ת‬

‫‪:‬‬

‫פ‬

‫״ ס ב ך‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י‬

‫ת‬

‫נ‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ט‬

‫ע ל י ן נ ה‬

‫ו ל א‬

‫ה י א‬

‫מ צ‬

‫ק‬

‫ל‬

‫נ‬

‫ד ב‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ה‬

‫מ י‬

‫ע י ש ה‬

‫ב ב ש‬

‫‪1‬‬

‫א י ל י‬

‫' ״־י־‬
‫' '׳־יאל• אבל עלי לשאול את עצמי•‬
‫יי י"״‪/‬׳ ״־‬
‫היתי<‪-‬ירושלים ז הלא בעצמך ראית י‬
‫י״ י " ״ * ״ " י‬
‫"ל־־ייי הכמים‪ ,‬ואין עוד כמוה בעולם־‬
‫"י‪" ,‬‬
‫י‬
‫״ ־ ״ ״ מ בטהרה וניראה על ביכי‬
‫י״ייית י•'; המוכנים לקבל על עצמם י י י '‬
‫״י״ ״״‬
‫־‬
‫״ < ״ של הלכה‪ .‬בירושלים יש לני י י‬
‫'‬
‫הירש היה בא כאן‪ .‬בייישליט‪.‬‬
‫^‬
‫' י?‬
‫"‬
‫ביי ש־ל צעיייני‪ -‬ללא א‬
‫^ ׳ ׳‬
‫י‬
‫״ * י על לימודי ההול‪ ,‬עף אף הסכנה שרבים ייכשלי'‬
‫ע ו ד‬

‫ה ת ו‬

‫ה ;‬

‫ת י‬

‫ל י‬

‫ע‬

‫ם‬

‫א‬

‫ר‬

‫י‬

‫י ב ל ב י‬

‫ץ‬

‫פ ם י י‬

‫ל פ ת י ח‬

‫‪0‬‬

‫ש א י י‬

‫ק‬

‫‪,‬‬

‫ל י י י ח ה‬

‫ל ל א‬

‫נ ח נ י‬

‫א‬

‫״‬

‫א מ צ ע‬

‫ש י‬

‫כ י‬

‫י ‪ 1‬י נ ל‬

‫ט י‬

‫ש ע י‬

‫מ י ב‬

‫‪0‬‬

‫‪ 1 " 1‬״ *ח‬
‫דרדר‬
‫^ תורר‬
‫‪ 1‬ד ‪ ,‬בד׳‬
‫״ ״ ‪1‬‬
‫? ״ ‪ ,‬רמדרש‬
‫״ ‪1‬ל‪£‬ם‬
‫״ ״ ע למצב‬
‫״ " מבמי‬

‫י ש ל י ט‬

‫‪, 0‬‬

‫״‬

‫‪1‬‬

‫גל־צמר‬
‫' יי״י ‪,‬‬
‫'‬
‫"יי * ״ י י ״ ל י ״ י י "‬
‫! "‬
‫״'־‪,,‬ים לדוצ^א‬
‫״"‬
‫״ י י י " י'א ׳ ״ י‬
‫‪£‬‬
‫‪ 1‬״ד ״תם‬
‫^‬
‫״ '‬
‫לא הוכיחי את עצמם ־ ־ י י ״ י ' י‬
‫' ? ל י ת ‪ ,‬ייקא ע״י הרם זה כמנהיגים אמיתיים ובאבות עמנו בזהירותם‬
‫כ מ י ת‬

‫א י ס י‬

‫ט‬

‫ג ו ל י ם‬

‫נ י‬

‫ע‬

‫ה‬

‫א‬

‫ש‬

‫י‬

‫נ‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הפקהית‪ ,‬בהצטמצמותם הנבונה? כאן בירושלים לא תותר ה״השכלה״ באופן‬
‫פומבי‪ ,‬באופן כללי ללא אבחנה‪ .‬אלא שניים שניים יורשו תלמידינו ל ג ש ת‬
‫אליה‪ .‬יתכן שזה יעלה יותר‪ .‬אולם האם לא היתד‪ .‬הגולה מיטיבה להעמיד‬
‫לרשות הלומדים את האמצעים כדי להשיג גם ע ם הרם זה כל מה שהתורד‪,‬‬
‫מתירה ומה שהזמן דורש‪ ,‬במקום להתרעם על מורינו הדגולים ע״הז ב ע ל‬
‫רצון טוב יוכל להסתדר גם ע ם חרם זה‪ .‬יודע אני שישנם צעירים שלפי‪-‬‬
‫טבעם היתה זו מצוה קדושה לפתוח להם את שערי ה״השכלה״‪ .‬ואשר ל פ ר נ ק ‪1 -‬‬
‫פורט‪ :‬הלוואי והיו נמצאות עשר משפחות שהונכו ברוה הרב הירש ןן‪/‬יך‬
‫משתקעות בירושלים‪ ,‬עם נשותיהם‪ ,‬בפרט עם נשים אצילות וצדקניות א ל ו‬
‫כפי שצמחו בגרמניה של הרב הירש‪ :‬היתד‪ .‬זו ברכה אמיתית לעיר הקודש'‬
‫ל האס‬
‫•‬
‫והחרם לא היה מונע מהם להנך את ילדיהם ב ש‬
‫!‬
‫אין ל״השכלה״ סכנות גדולות ? האם הרב הירש אי־פעם התנכר ל‬
‫האם לא בלתי־נמנע שהחרם ישאר בתקפו‪ ,‬כאות התראה מפני סכנה א ו ר ב ת ‪1‬‬
‫^ |‬
‫כגדר המסמנת את הדרך הטהורה והמסוקלת המוליכח‪ ,‬לאט ובזהירות‪,‬‬
‫אבטל |‬
‫־־־‬
‫ימקיימיל‬
‫ר‬
‫הישן אל החדש‪ ,‬המגן על הישן‬
‫ן ענקי ‪1‬‬
‫את החרם? ליד שולחן זה נכתב‪ ,‬אני הייתי נוכח׳ קטן י״קטנים‬
‫אמונד ו‬
‫"‬
‫ל‬
‫התורה‪ .‬אני אתקומם נגד מ ו ר‬
‫בלתי־מםוייגת דבק הרב הירש בדברי חכמי עמנו‪ .‬הוא היה ה ר א ' •‬
‫להסכים אתי״‪.‬‬
‫י ט ת‬

‫ר‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ה י ר ש‬

‫א ב‬

‫ד‬

‫כ ך‬

‫א‬

‫ה‬

‫ב ת ו‬

‫ח‬

‫ד‬

‫ש‬

‫א נ י‬

‫א ג י‬

‫ב י‬

‫י נ ר‬

‫ה ד ג ו‬

‫י ם‬

‫ע‬

‫י ו ד ע‬

‫ה ?‬

‫א נ י‬

‫ב א י ז ו‬

‫ש‬

‫כך אמר לי הרב הראשי הריה״ ז לפני כשש שנים‪ .‬כשיצאתי מהדרו ה ה ו צ ד‬
‫‪£‬‬
‫היה זוהר הלבנה המוקסם‪ ,‬כפי שהוא נראה רק בשמי ארצנו‪ ,‬נסוך‬
‫^‬
‫קברי גדולינו על הר הזתים‪ ,‬ונדמה היה לי שמשם משתפכים זרמי‬
‫י י ים‬
‫‪,‬‬
‫עלי אדמות‪.‬‬
‫ע‬

‫**‬
‫משהו מרחף‪ ,‬מנותק מארציות כבדה‪ ,‬היה בתנועותיו של אדם זה ה י ״ י ‪-‬‬
‫״ חיד‬
‫במינו‪ ,‬אשר בצמצום צרכיו ללא דוגמא התרחק מהחומריות עד קצה האפשר‪.,‬‬
‫קומתו היתה כפופה במקצת כאילו רצה להביע גם כלפי חוץ קבלת • ל‬
‫י גודלר‬
‫שמים‪ ,‬עול אדוני הארץ הזאת‪ .‬אולם כאשר הזדקף בהתלהבות‬
‫ילמד‬
‫ל‬
‫'‬
‫ל ׳‬
‫^‬
‫יזיתד‬
‫^‬
‫קי‬
‫ובדרך הבחין בתהלוכה ערבית ארוכה לאין־שעור‬
‫אפילו‬
‫מספיקה לעבור לפני כניסת השבת‪ ,‬חתחיל הוא לרוץ במהירות כזו‬
‫המלווים הצעירים השיגו אותו בקושי‪ .‬ובתוך גוף חסון זה שכנה נשמת‬
‫^‬
‫לפני שנים מעטות‪ ,‬כאשר קבוצת בריונים ציונים התקרבה לביתו כדי ל‬
‫בכח הזרוע השאול מאדום את נקמת מנהיגיהם שהחרדים ה ב ל ת י ־ ת ל ו י ^‬
‫״בגדו״ בהם — הם כבר התעללו במנהיג אחר — יעצו לו להינצל ל _‬
‫מבטחים‪ .‬הוא נשאר‪ .‬כשהגיעה הקבוצה יצא אליהם‪ ,‬הזדקף למלוא ק‬
‫ושאל אותם בטוב־לב שקט‪ :‬יהודים‪ ,‬מה רצונכם ? רגע של דממה‪ .‬ו א ח ר‬
‫באה התשובה‪ :‬אין אנו רוצים דבר מהרב‪ .‬ואחד אחד ניגשו ונשקו א ת דן‪*^.‬‬
‫לפי המסורת שלנו היו רוב גבורי החיל של תקופת השופטים ו ה מ ל *‬
‫ע ך‬

‫ה י ד‬

‫מ ר ש י ם ‪,‬‬

‫ב ג י‬

‫מ י פ‬

‫ג‬

‫כ‬

‫א‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ת‬

‫?‬

‫י ו י ה‬

‫א‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ש ד ‪ ,‬ת‬

‫מ ג ה י ג‬

‫ב ה‬

‫ב י ת‬

‫י ש‬

‫ע‬

‫א‬

‫ש‬

‫ג‬

‫כ‬

‫ר‬

‫ן‬

‫ב ק ן‬

‫מ‬

‫ן‬

‫מ‬

‫ת‬

‫כ י‬

‫‪18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם גדולי התורה; מיזוג שקשה לתארו אצלנו בגלות‪ .‬אולם בנקל אוכל‬
‫לתאר לעצמי את ריה״ז אשר‪ ,‬בראש צבא ה׳ נלהב‪ ,‬נלחם בעבודת אלילי‬
‫הזרים והודף אותה מעל אדמת הקודש של ארצנו‪.‬‬
‫זו היתד‪ .‬דמותו של האיש אשר הוציאה ההשגחה משקט חדר לימודו‪,‬‬
‫והוא בגיל מופלג‪ ,‬כדי לחילחם את מלחמת ההכרעה נגד הציונות‪ ,‬את מלהמת‬
‫ההכרעה‪ ,‬״להיות או לא להיות״‪ ,‬של עם ה׳ בציונות אשר שטפה אז את‬
‫הארץ כמנצהת עם הצהרת בלפור‪ .‬כמנהיג דגול מרבבה הזדהה ריח״ז במלחמה‬
‫זו הזדהות מלאה עם הרב הירש‪ ,‬היה ברור לו להלוטין שהיה עליו להמשיך‬
‫בירושלים מה שהתהיל הרב הירש בפרנקפורט‪ :‬המלחמה על תחוקת מדינת‬
‫העם היהודי‪ ,‬עוד לפני הקמת המדינה היהודית‪ .‬מלהמת ה״יציאה״ בפרנקפורט‬
‫ומלחמת ה״יציאה״ בירושלים היו זהות בעיני ריה״ז‪ .‬הוא הביט על פרנקפורט‬
‫של הרב הירש כדי לשאוב כה בתוך הצרות האיומות של מלחמה זו‪ .‬לירושלים‬
‫חוא חרד כאשר עקב ללא הפסק אחרי ההתפתהות בפרנקפורט של הרב הירש‪,‬‬
‫בדאגת אהבה‪ ,‬בעיון מעמיק‪.‬‬
‫מכיון שלשניהם היה שלטון התורה בעבר ושלטון התורה לעתיד —‬
‫הווה מציאותי‪ ,‬על כן האחד לא היה יכול לתפוש את הרעיון שבתוך קהילה‬
‫יהודית יהיה גם מקום לגיטימי לאפיקורסות; והשני לא היה יכול להבין‬
‫שהבית הלאומי היהודי לא יוקם כבית לאומי של התורה‪ .‬לשניהם לא היתד‪.‬‬
‫הקמת הברה יהודית ללא תורה כיסוד חוקיה‪ ,‬אלא בגידה איומה‪ .‬כשדובר‬
‫על כך שגם במהנה הבית הלאומי המתנכר לתורה נמצאו מנהיגים גדולי תורה‪,‬‬
‫שמעתי מפי רית״ז את המשפט האיום‪ :‬גם ירבעם בן נבט היה תלמיד חכם‬
‫גדול‪ .‬הוא אמר זאת בהחלטיות גמורה‪ ,‬אבל פניו התעוותו מכאב‪ .‬אז היה‬
‫נדמה לי כאילו שמעתי — את הרב הירש‪.‬‬
‫שאלת מיבנה העם היהודי בכללותו ובהלקיו לא היתה להם שאלה בין‬
‫שאלות אחרות‪ ,‬שאת תשיבותן קובעים לפי אהוזים; להם היא היתד‪ .‬תנאי‬
‫שאין לוותר עליו‪ ,‬לכל חיי ציבור יהודיים‪ ,‬ועם זה תנאי לכה האומה לחיגאל‪.‬‬
‫ובעיניהם לא ניתן פתרון שאלה זו לדחייה לזמנים טובים יותר‪ ,‬שבינתיים‬
‫— אפילו לרגע — אפשר יהיה להשלים עם הורדת התורה משלטונה‪ .‬יש‬
‫לפותרה מיד‪ ,‬ואפילו במהיר — היציאה‪.‬‬
‫כשהרב חירש התחיל את המאבק‪ ,‬רבים לא תבינו אותו‪ .‬חשבו את הענין‬
‫לדבר—מקומי‪ .‬בראש ובראשונה יש להודות לריח״ז שעיקר שיטת הרב הירש‬
‫בהנהגת האומה היהודית הגיע לחשיבות עולמית‪ .‬פרנקפורט תנצה בירושלים‪.‬‬

‫**‬
‫שניהם ניהלו את המאבק בגיל מופלג וסבלו ממנו לאין־שיעור‪ .‬הרב‬
‫הירש הרגיש את עצמו פחות או יותר עזוב ע״י בני תקופתו‪ .‬ריח״ז הביט‬
‫האם לא תרצה לעזור י‬
‫אל הגולה בגעגועים‬
‫האם הגולה ישיבה ן — שאל אותי בעצב‪ .‬האם אין יודעים שם על מה‬
‫מתנהל המאבק בירושלים? שאולי על אף הכל נותן העידן החדש הזדמנות‬
‫‪19‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כפי שעוד לא היתד‪ .‬מעולם? האם שם כבר לא מתגעגעים‪ ,‬כבימי קדם‪,‬‬
‫לשיבה‪ ,‬לגאולה? האת אמת היא שלא רק מפני חטאינו גלינו מארצנו׳‬
‫אלא שגם מבחינה נפשית התרחקנו מעל אדמתנו? למה הגולה אינה תומכת‬
‫בנו במידה מספקת כדי לבנות את קהילותינו‪ ,‬לפתח את בתי ספרנו? האם‬
‫קול הקורא של האגודה לא יצליה סוף סוף להעיר אותה? זמן חישוב הקז‬
‫של המלבי״ם היה אולי נכון — אולי לא היינו ראויים ל ו ‪. . .‬‬

‫**‬
‫‪1‬‬

‫מנוהתו כעת בירושלים הנצחית‪ ,‬שאינה ניוזני‬
‫האיש הנהדר‪ ,‬היקר‬
‫להורבן‪ .‬עם ה׳ מקונן על גיבורו‪ :‬״איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה״• ׳‬
‫אבדו?‬
‫אסור שיאבדו‪ .‬נרים אותם‪ ,‬כולנו ביחד‪ ,‬ונמשיך את מאבקו של ריה״ז׳‬
‫את מאבקו של הרב הירש‪ ,‬עד שנזכה לנצחון‪.‬‬

‫יצא‬
‫שו״ת‬

‫לאור‬

‫רבבות‬

‫אפרים‬

‫ע ל אורח חיים‬
‫מ א ת‬

‫הרג אפרים גרינגלט‬

‫את הספר אפשר לחשיג אצל חמחבר‬
‫‪11‬ה‪1‬נ‪1‬ח‪00‬־‪1131)1)1 £ 01‬‬
‫‪£161>1 1111‬־‪5556 831‬‬
‫•‪ • 8‬ס ‪ 3817‬ממ‪ 10‬׳‪1)1115‬מ‪5101‬‬
‫אפשר להזמין גם אצל‬
‫ה ר כ אריה שטיין‬
‫רח׳ אליהו הנביא ‪9‬‬
‫ברק‬
‫ב נ י‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יונה ע מ נ ו א ל‬

‫על הדפסת התלמוד ותעלולי הצנזורה‬
‫במוצש״ק‬
‫היומי‬

‫פ׳ מה טובו אהליך תשל״ה התקיים סיום דף‬

‫בביהב״נ‬

‫בירושלים‪.‬‬
‫לעצתם‬

‫אגודת‬

‫ישראל‬

‫נתבקשתי לדבר שם על הנושא הנ״ל‪.‬‬

‫בהתאם‬

‫הנושא‬

‫בכתב‪.‬‬

‫של‬

‫בכתיבת‬

‫אוהל‬

‫חברים‬

‫הדברים‬

‫בנימין‬

‫מקשיבים‬

‫נתוספו‬

‫פועלי‬

‫של‬

‫את‬

‫העליתי‬

‫ענינים אחדים‪ ,‬אבל שמרתי על‬

‫הצורה המקורית של הרצאה‪.‬‬

‫א‬

‫פרק‬

‫הדפופים הראשונים‬
‫אינני יודע בזכות מה נתכבדתי להרצות באסיפה מכובדת זו של סיום‬
‫הש״ם‪ ,‬בהשתתפות רבנים‪ ,‬ראשי עם קודש וחברים יקרים‪ .‬אולי עמדה לי זכות‬
‫נעורים‪ .‬בשנות השואה עזרתי לאבי מורי ז״ל הי״ד להחביא ספרי קודש‬
‫רכים‪ ,‬ביניהם שלושה ש״סים‪ .‬כאשר גברה סכנת הגירוש והשמדה חחבאנו‬
‫כבית אבא‪ ,‬תחת הקרשים בעלית הבית‪ ,‬את ספרי הקודש שבבית‪ ,‬תוך תקוה‬
‫שאכן עוד יבקע השחר ושוב נחזור ללימוד התורה‪ .‬הגרמנים רצחו ולא חמלו‪,‬‬
‫אבל ספרי הקודש נשארו לפליטה‪ ,‬חוץ ממסכתות אחדות שהשתמשנו בהן אז‬
‫־ י ו ם ילכו לא הוחבאו*‪.‬‬
‫הבאתי לפניכם חלק אחד מהש״ס של אבי מורי ז״ל הי״ד‪ ,‬מסכת בבא‬
‫י א ו אחר כך האלמנה‬
‫בתרא‪ ,‬דפוס וילנא תרכ׳׳ב‪ .‬זה לא הש״ם המפואר‬
‫ראם‪ .‬אין‬
‫והאחים ראם‪ .‬גמרא זו נדפסה בדפוס ר׳ יוסף ראובן ב״ר מנחם‬
‫״ וילנא‪ ,‬אבל יש‬
‫בש׳יס‬
‫יום‬

‫ש ה ו צ‬

‫מ ו‬

‫ז ה‬

‫ה‬

‫כ ל‬

‫פ‬

‫מ‬

‫ר‬

‫ש‬

‫י‬

‫ה‬

‫ם‬

‫ת‬

‫ד‬

‫ש‬

‫י‬

‫ש נ ת ן ס פ ן‬

‫ם‬

‫א‬

‫ר‬

‫ח‬

‫כ ך‬

‫ם‬

‫ב ש‬

‫כאן פירוש אחד שלא נדפס אחר כך במהדורות המפוארות של ראם‪ .‬הכוונה‬
‫לפי׳ מאיר נתיב מרבי שבתי‪ ,‬נכד של רבי מאיר‪ ,‬אביו של הש׳׳ך‪ .‬מרן בעל‬
‫חזיז איש הצטער על כך שפירוש זה‪ ,‬המביא אלפי מראי מקומות למקומות‬
‫מקבילים בש״ס‪ ,‬פירש׳׳י ותום׳ לא נדפס במהדורות הגדולות של ש״ס וילנא‪.‬‬
‫שם היתלף פי׳ מאיר נתיב עם'פי׳ יפה עינים‪ .‬בש״ם זה שנדפס בשנת תרכ״ב‬
‫יאיר‪ ,‬אך למרבה‬
‫״ _‬
‫הוכנסו‬
‫הפלא נדפסו כאן בסוף מסכת בבא בתרא חידושי הרש״ש על ביצה‪ ,‬סוכה‪,‬‬
‫ה ג ה ן ת‬

‫י אחיי‬

‫ש‬

‫ן ח י ד ן ע ן י‬

‫ה ג ר מ נ י ם‬

‫לבית ש ל ‪.‬‬
‫ני‬

‫ה ס‬

‫ל ק ח ן‬

‫ל א‬

‫י ך ע י‬

‫ה ר ש ׳ ׳ ש‬

‫א‬

‫ת‬

‫ע ל‬

‫ה ן ו י‬

‫ן ן א מ י‬

‫ע‬

‫ז‬

‫‪.‬‬

‫ל‬

‫ה ן ס פ ה‬

‫ם‬

‫ה‬

‫‪.‬‬

‫ה ט מ י ן‬

‫ן א ת‬

‫י‬

‫ש ם‬

‫כ ל‬

‫ל‬

‫ו‬

‫ב‬

‫נ ר ו‬

‫י‬

‫שמונת ילדיהם למחנות‪ ,‬נכנסו גייים‬

‫‪ .‬אחרי תום השואה זכה אחי שמואל נ‬
‫ה ס פ ר י ם‬

‫מ ה מ ק י ם‬

‫ה נ ״ ל‬

‫י כ י‬

‫‪5 ,‬‬

‫"י ' ‪,‬ד״‪,.,‬‬
‫ עכשיו בקיבוץ שעלבים ‪ -‬להוציא ^‬‫* י ז ישראל‪ ,‬ביניהם מקראות גדולות‪ ,‬ש״סים‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬פרי מגדים‪ ,‬מלבי״ם על תנ ד‬
‫ו‬

‫? י• בדיד זו נצלו גם שלוש מגלות אסתר‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרש״ש למסכתות רבות —‬
‫להגהות‬
‫ותיקונים‬
‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫השמטותדעת ‪-‬‬
‫מגילה‪ ,‬שקלים ועוד אתר‬
‫אבל אין כאץ הידושי הדש״ש על בבא בתרא!‬
‫אך עלי לחזור ולהתחיל בהדפסה הראשונה של הש״ם ולסקור בקיצור את‬
‫ההדפסות השונות של התלמוד בבלי תוך תשומת לב לתעלולי הצנזורה‪ .‬וייאמר‬
‫מראש‪ :‬סקירה על ההדפסות של התלמוד‪ ,‬הבעיות‪ ,‬הקשיים העצומים‬
‫וההתנפלויות הזדוניות על ההדפסה ועל החזקת הש״ס הנדפסים — כל זה‬
‫אינו אלא ההיסטוריה של עם ישראל בזעיר אנפין משך חמש מאות שנד‪,‬‬
‫האחרונות‪ .‬זאת ההםטוריה על מאבקו של עם ישראל נגד גזירות מבחוץ ומומרים‬
‫מבפנים‪ ,‬מסירות נפש של המדפיס ושל הבהור הזעטצער‪ ,‬של המהדיר שהשקיע‬
‫את כל כספו ושל אלפי קונים שנתנו כסף רב כדי לזכות בתלמוד עם מפרשים‪,‬‬
‫— אך זה גם כן הםטוריה של כשלונות ומריבות מיותרות‪.‬‬
‫לפני חמש מאות שנר‪ .‬החלה ההדפסה להתפשט באירופה‪ .‬יהדות ספרד‬
‫עוד ישבה בספרד‪ .‬אין לנו ידיעות ברורות המוכיחות שבספרד נדפס ש״ם שלם‪.‬‬
‫ידוע לנו על מסכת חולין שנדפסה ללא פירושים בספרד‪ .‬מצאו שרידים של‬
‫מסכתות נדפסות ופרקי תלמוד שנדפסו שם‪ ,‬אבל אין לנו הוכחה על הדפסת‬
‫ש״ם ש ל ם ‪ .‬זכות הבכורה מגיעה ליהדות איטליה‪ .‬בשנת ה׳ אלפים מאתייס‬
‫ארבעים וארבע )‪ (1484 — 5244‬הופיעה בעיר שונצין ‪0‬ת‪01‬מ‪ 50‬שבחבל‬
‫לומברדיה שבצפון איטליה מסכת ברכות עם פי׳ רש״י ותום׳‪ ,‬פסקי תום׳‬
‫מרדכי ופירוש המשניות לרמב״ם‪ .‬המוציא לאור היה רבי יהושע שלמה בן‬
‫רבי ישראל נתן ושם המגיה רבי גבריאל בן ר׳ אהרן שטרשבורק‪ .‬תיאור מפורט‬
‫על דפוס זה‪ ,‬ההקדמות וחחרוזים של המהדיר‪ ,‬מביא בעל דקדוקי סופרים‪ ,‬רבי‬
‫רפאל נתן נטע רבינוביץ בחיבורו הידוע ״מאמר על הדפסת התלמוד״ )מינכען‬
‫תרל״ז(*‪ .‬בעבודתו החשובה ״דקדוקי סופרים״ חפש רבי רפאל נתן כתבי יד‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ 2‬ראה סיכום הידיעות על הדפסת התלמוד בספרד ופורטוגל לפני הגירוש בהקדמה ל מ ס כ‬

‫ת‬

‫כתובות בהוצאת התלמוד הישראלי השלם בעריכת הרב משה הרשלר‪ ,‬ירושלים תשל״כ‬

‫׳‬

‫עמ׳ ‪ .68‬וראה ״בכורי הדפוס העברי ‪1500—1475‬״ מאת ישראל מהלמן‪ ,‬ארשת כרך ד‪,,‬‬
‫ושם עמ׳ ‪ 450‬ואילך‪.‬‬
‫‪ 3‬בחבל לומברדיה שבצפון איטליה חיו יהודים זה מאות שנים‪ ,‬ביניהם תלמידי חכמים‪,‬‬
‫פייטנים‪ ,‬ובעלי קבלה‪ .‬וראה פירש״י ביצה לג‪ ,‬א ד׳׳ה מן המים ״כך שמעתי בפיוט‬
‫יוצר שיסד אחד מגאוני לומברדיא״ה״‪ ,‬ושם בגליון העמוד ״צ״ל ספר יצירה‪ ,‬שכן נמצא‬
‫מפורש בפי׳ לספר יצירה לר׳ שבתי דונולו הרופא מלומברדיא זצ׳׳ל״‪.‬‬
‫‪ 4‬מאמר זה נדפס באותה שנה בסוף דקדוקי סופרים על מגילה — שקלים‪ .‬המאמר הוא ע י ב ן‬
‫מורחב‬

‫ממאמר בהקדמה ל״דקדוקי סופרים׳׳‪ ,‬כרך א‪ ,‬ברכות׳ עמי‬

‫‪41‬‬

‫‪3‬‬

‫— י׳‬

‫כ ר‬

‫ד‬

‫ד‬

‫זה‬

‫הופיע בשנת תרכ״ח )‪ — ,(1868‬כחמש עשרה שנה לפני הדפסת ש״ס וילגא הגדן‪,‬ש‬
‫בשנות‬

‫תר״ם—תרמ׳׳ו‪.‬‬

‫להלן עוד‬

‫נעמוד על‬

‫אייההתחשבות של‬

‫מדפיסי ש״ס‬

‫רא‬

‫ש‬

‫בידיעות הרבות על תעלולי הצנזורה שבמאמרו של ררנ״נ רבינוביץ‪ .‬מאמרו על הדפסתי‬
‫התלמוד נדפס שוב עם תקונים‪ ,‬השלמות ומפתחות ע׳׳י א‪ .‬מ‪ .‬הברמן‪ ,‬מוסד הרב קוק‪,‬‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פרטים ופרטי פרטים‬
‫מכללתלנו‬
‫בידו למסור‬
‫אתרעלה‬
‫ודפוסים ראשונים של התלמוד וכך‬
‫הרצוג‬
‫דעת ‪-‬‬
‫על הדפוסים העתיקים‪ .‬והנה פרט אחד על הש״ס דפוס שונצינו‪ .‬בפירוש‬
‫המשנה של הרמב״ם הנדפס בגמרות שלנו צוטט לשון המשנה בצורה מקוטעת‪,‬‬
‫שורה או חצי שורה ואחר כך פירוש הרמב״ם‪ .‬בדפוס שונצינו מופיע נוסח‬
‫המשנה בשלמותו לפני פירוש ד״רמב״ם ובכמה מקומות הנוסה שונה מהנוסה‬
‫שנדפס בגמרא‪ .‬בספרו הנ״ל הסיק בעל דקדוקי סופרים )עמ׳ ‪ 8‬הערה ‪(7‬‬
‫שהמדפים חעתיק את נוסח המשנה מכתב יד שהיה כתוב בו כל נוסה המשנה‬
‫עם פי׳ הרמב״ם ‪ .‬חמדפיסים חבאים רצו לחסוך ומחקו מנוסח חמשנה בפירוש‬
‫הרמב״ם והדבר הזה נשאר עד היום הזה‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫המהדיר של דפוס שונצינו עזר לנו לזכור היטב את שנת רמ״ד‪ ,‬שנת‬
‫גמר׳׳א‪ .‬משך השנים הבאות נדפסו אצל ר׳ יהושע שלמה כמעט כל המסכתות‬
‫ואחר כך המשיכו להדפיס בעיר זו מסכתות רבות‪ .‬השיבות נודעת לעובדה‬
‫ששנים מעטות לפני גירוש ספרד הופיעו מסכתות נדפסות באיטליה‪.‬‬
‫בשנת ה׳ אלפים מאתיים ושמונים )‪ (1520 — 5280‬ההלה הדפסת התלמוד‬
‫בעיר הידועה ונציה אצל המדפיס דניאל בן קרניאל בומברגי‪ .‬משך שלש שנים‪,‬‬
‫משנת ר״פ עד כסלו רפ״ג‪ ,‬גמר דניאל בומברגי את ההדפסה וזה מראה על‬
‫חריצות רבה‪ .‬גם שם נדפסו פי׳ רש״י‪ ,‬תוספות‪ ,‬פסקי תוס׳‪ ,‬פי׳ המשניות‬
‫להרמב״ם ונוסף לזה הרא״ש וכל סדר זרעים עם פי׳ הרמב״ם והר״ש‪ .‬רבי‬
‫רפאל נתן רבינוביץ מתלונן על השגיאות הרבות שבדפוס זה‪ ,‬אבל הוא תולה‬
‫פגם זה במהירות בה נדפס ש״ס זה‪ .‬אך למרות השגיאות‪ ,‬השיבות רבה נודעת‬
‫לדפוס הזה וחוקרים רבים משתמשים בצילום דפוס עתיק זה‪.‬‬
‫מי היה זה דניאל בומברגי שהדפיס תלמוד בבלי וירושלמי תנ״ך עם‬
‫מפרשים ועוד עשרות ספרים אחרים? הוא היה נוצרי‪ ,‬יליד אנטורפן שבבלגיה‪,‬‬
‫שלט בשפות שונות‪ ,‬ביניהן עברית ולטינית וכנראה אף תרגם מעברית ללטינית‪.‬‬
‫בומברגי לא כתב הקדמה או דברי סיום בש״סים שהדפיס‪ ,‬אבל בנ״ך עם‬
‫מפרשים שהוציא בשנת רע״ה )‪ (1518‬כתב דברי סיום בסוף דברי הימים‪ ,‬דברי‬
‫שבח להשי״ת על חסדיו אתו‪ .‬חוא משבח את התורה ״תורת ה׳ תמימה משיבת‬
‫נפש‪ ,‬לה לבד משפט הבכורה להאיר כל אנוש אשר הוא חי״ ומסיים ״ברוך‬

‫ירושלים תשי״ב‪ .‬השתמשתי בעיקר בהוצאת מינכן תרל״ז וציון העמודים במאמרי זה‬
‫ע״פ הוצאה זו‪.‬‬
‫‪ 5‬ר׳ יהושע שלמה המשיך אחר כך בנאפולי במלאכת ההדפסה‪ .‬בדפוס ראם )תרמ״ה(‬
‫מובא בסוף פירוש המשנה לרמב״ם לסדר קדשים העתק הסיום שבדפוס נאפולי‪ ,‬שנת‬
‫רנ׳׳ב )‪ (1492—5252‬ושם נדפס בין השאר‪:‬‬
‫בעיר נאפולי הלא נעשה בדעת יהושע איש שונצין מקורה‬
‫באייר נגמר חדש ושנה רנ״ב לפרט וה׳ אלף ליצירה‪.‬‬
‫סיום זה נדפס בזמן גירוש ספרד שנסתיים בתשעה באב רנ׳׳ב‪ .‬מדפיסי ראם העמידו‬
‫בזה זכרון יפה למדפיס ר׳ יהושע שלמה משונצינו הנחשב למדפיס הראשון של התלמוד‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה״ עם ציון התאריך‪ :‬״ ש נ י״ו לדונם‬
‫ליאונרדו שנת רע״ח לפ״ק ביום כ״ז לחדש כסלו״‪.‬‬
‫ת‬

‫שבח קצר לדניאל בומברגי כתב המגיה בסוף מסכת סופרים ״יסייע הי‬
‫ויאמץ לאדונינו דניאל בן קרניאל בומברגי״‪ .‬ואילו בשער מסכת סוכה‪ ,‬ונצייי‬
‫רפ״ו )‪ (1526‬רשום‪ :‬״נדפס שנית ע״י דניאל יצ״ו בן קרניאל בומברגי ז״ל‬
‫מאנוירשא״‪ .‬מאידך היו בין רבני קושטא שבטורקיה שהתריעו נגד ש״ם שנדפמ‬
‫ע״י גויים ואף טענו שבבית הדפוס של בומברגי עבדו יהודים משומדים‪ .‬פרט‬
‫על כך מביא די׳ר מאיר בניהו בספרו ״הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה״‬
‫)ירושלים תשל״א(‪ ,‬עמ׳ ‪,214—213‬‬
‫ים‬

‫מה ראה בומברגי הגוי להתמסר להדפסתם של ספרים יהודיים י כנראר׳‬
‫חיתח לו אהדה לעם ישראל וליהדות‪ ,‬אך נדמה לי שזה אינו מסביר את הכל•‬
‫דניאל בומברגי היה מדפיס מוכשר ובתקופתו רוב הגויים לא ידעו קרוא וכתי •‬
‫האפשרויות להפצת ספרים אצל הגויים היו מעטות והחוש המסחרי הבריא י‬
‫בומברגי הפנה אותו לשוק היהודי‪.‬‬
‫ג‬

‫ש‬

‫פרטים על ״בית הדפום העברי של דניאל בומברגי״ אסף ד״ר אברהט‬
‫ברלינר‪ ,‬ומאמרו היפה תורגם ב״כתבים נבחרים״ חלק ב׳ )מוסד הרב ^‬
‫ל מהלמז‬
‫ירושלים תש״ט( עמ׳ ‪ .175 — 165‬פרטים חדשים הביא י‬
‫ב״ארשת״ כרך ג ושם בעמ׳ ‪ 96‬מובאות דעות שונות על מניעיו של דניא‬
‫בומברגי להתמסר לדפוס העברי‪.‬‬
‫ש ר א‬

‫ל‬

‫בעיר ונציה נפתה בית דפוס נוסף‪ .‬בשנת ש״ו )‪ (1546—5306‬ההליי‬
‫ל שלנזי‬
‫ו ‪.‬‬
‫הדפסת הש״ם אצל המדפיס הנוצרי מרקו אבט יו‬
‫י‬
‫הגבורים על הרי״ף‪ ,‬הרב יהושע בועז ז״ל הוסיף למהדורה זו תורה‬
‫ועין משפט‪ ,‬מראי מקומות לפסוקים המובאים בגמרא ולפסקי הלכה ב‬
‫קןשטא שני‬
‫״‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫הפוסקים‪ .‬וכן הוסיף המהדיר ק י‬
‫רע״ה ‪.‬‬
‫י ן ש ט י ב‬

‫וב‬

‫א ן‬

‫ב‬

‫ע‬

‫א ו‬

‫ם פ י י‬

‫‪1‬‬

‫צ ו ר‬

‫פ‬

‫ם‬

‫ק‬

‫ה ר א‬

‫ש‬

‫ע‬

‫פ‬

‫ד פ ו ם‬

‫‪8‬‬

‫‪1‬‬

‫דפוס לא כל כך ידוע היה דפוס םביוניטה‪ .‬בעל דקדוקי סופרים גומר אי‬
‫ההלל על ההדפסה היפה והמדוייקת הזאת‪ .‬בעל שלטי הגבורים הנ״ל׳‬
‫יהושע בועז השגיח על הדפסה זו אצל המדפים ר׳ טוביה פואה‪ .‬כאן נ ה ‪,‬‬
‫תוס׳ רי״ד וחדושי הריטב״א ואחרון אחרון טעמים למשניות ״כדי ל ^ |‬
‫;‬
‫העטרה ליושנה״ בהתאם לדברי הז״ל בסוף מסכת מגילה הקורא בלא ג‬
‫]‬
‫והשונה בלא זמרח וכף‪.‬‬
‫ז ן י ג‬

‫ו ם פ ו‬

‫ה ח ז‬

‫ע י נ ן ר‬

‫מהדפסה זו נדפסה רק מסכת‬
‫שנה זו נפסקה הדפסת התלמוד‬
‫המספק הכמעט בלעדי של ש״סים‬
‫נסתם הגולל על הדפסת התלמוד‬

‫‪ 6‬על ההדפסות השונות של התלמוד בקושטא‪ ,‬ראה בס׳ הדפוס העברי בקושטא‬
‫אברהם יערי* ירושלים תשי״ז‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫בםו‬

‫^'‬
‫קידושין‪ ,‬בשנת שי״ג )‪•(1553 — 5313‬‬
‫בערי איטליה‪ .‬יהדות איטליה זכתה ל !־!‬
‫!‬
‫לכל ערי הגולה‪ ,‬אך באותה שנה‪ ,‬שגה‬
‫י‬
‫באיטליה‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫היו‬

‫ש‬

‫^‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫פרק‬

‫ב‬

‫שרפת התלמוד באיטליה‬
‫ה‬

‫ו מ ק ן‬

‫^‬

‫ס ס י ת‬

‫הראשונות של התלמוד היו באיטליה‪ ,‬המבצר של הנצרות‬
‫* ^‬
‫שבם של ראשי הכנסיה‪ .‬בדפיםים הראשונים שהוזכרו למעלה לא‬
‫הכנםיה‪..‬אמנם נמצאות בדפוסים האלה השמטות אחדות‪ ,‬אבל‬
‫בהשמטות מטעמי זהירות בכתבי־יד של התלמוד שהובאו מספרד‪.‬‬
‫הדפסת התלמודים באיטליה לא ארכה זמן רב‪ .‬בקיץ שי״ג‬
‫י‬
‫‪ 0 $‬הוציא האפיפיור צו להחרים בעיר רומי את כל ספרי התלמוד‬
‫בראש השנה שי״ד ברחובות העיר‪ .‬כמובן נפסקו ונאסרו כ ל הדפסות‬
‫• הגזירה התפשטה לערים אחרות באיטליה ואף לעיר ונציה‪ .‬מספר‬
‫^ ד מ ו ד שנשרפו אז עלה לפי ר׳ רפאל נתן רבינוביץ ״לאלפים ולרבבות״‪.‬‬
‫חצליחו להחזיק עוד חלק מספרי התלמוד שברכושם עד‬
‫ר הוציא צו חדש באביב שי״ד שכל מ י שנמצא אצלו ספר מספרי‬
‫ילא ימסור אותם משך חודש ימים‪ ,‬ייענש בגופו ובממונו‪ .‬קלגסי‬
‫ארגנו התנפלויות על בתי המגורים היהודיים שברומי ועל בתי‬
‫^ • עילה למשפט בגד ראשי בית הכנסת האשכנזי שברומי היה ספר אחד‪,‬‬
‫רבי אברהם אבן עזרא‪ ,‬שמצאו קלגסי הכנםיה בבית הכנסת‪.‬‬
‫בצעי יש לציין שיהודים משומדים ומומרים בטלו חלק במסע ההשמצה‬
‫׳ ואף בהתנפלויות על בתי הכנסיות אבו מוצאים אחים מתועבים‬
‫" ^ הםטורי מעניין אסף ד״ר אברהם ברליבר במאמרו ״צנזורה והחרמה‬
‫ר‬

‫מ‬

‫א‬

‫י‬

‫ש‬

‫ר א ה‬

‫ה א י ך י ל י ך‬

‫)‬
‫ן‬

‫ש‬

‫‪3 1 3‬‬

‫ל‬

‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫ש‬
‫^‬
‫ה‬

‫פ‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ה י ד י ם‬

‫ה א פ י פ י ו‬

‫כ‬

‫י‬

‫ל‬

‫ף‬

‫^‬

‫מ ו ד‬

‫‪1‬‬

‫א ? ז ף‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ד‬

‫ס‬

‫פריס עבריים במדינת הכנסיה״‪ .‬גם מאמר זה תורגם ב״כתבים נבחרים״‬
‫׳ עמ׳ ‪ .79—9‬בשבעים עמודים מביא ד״ר ברליבר תעודות ורשימות‬
‫מות הספרים שהוחרמו ע׳׳י הכבםיה משך שנים רבות‪ .‬ברליבר השיג‬
‫״ י עיון בתעודות האינקויזיציה הבמצאות בספריית הוטיקן שברומא‪.‬‬
‫גיו החומר הרב שברליבר הביא‪ ,‬נצטט כאן קטע ממכתב ששלחו ראשי‬
‫ה ברומא לקהלות אחרות באיטליה‪ .‬לפעמים רחפה סכנת הגירוש על‬
‫י ׳ ורק בעזרתם הכספית של קהלות אחרות הצליחו יהודי רומא‬
‫גזרות הגירוש‪ .‬קהילת רומא נםתה להתגבר גם על החרמת הספרים‬
‫כ‬

‫^‬

‫ז ה‬

‫^‬
‫'‬
‫^‬

‫ע‬

‫ו מ א‬

‫ל‬

‫תינת שוחד לראשי הכנםיה‪ .‬בפניה לקהלות אחרות באיטליה‪ ,‬התחננו‬
‫קהלת רומא‪:‬‬
‫אם עשיתם כ ל כך הרבה כדי להפר את איום הגירוש‪,‬‬
‫על אחת כמה וכמה שעליכם לפעול לקיום הספרים הקדושים‪,‬‬
‫שבהם תלויים חיי הנפש‪ :‬כי היא חייך ואורך ימיך‪.‬‬
‫)שם‪ ,‬עמ׳ ‪.(15‬‬
‫ה‬

‫ח‬

‫י‬

‫ם‬

‫על התלמוד היה טוטאלי וכלל גם את פירושיו‪ ,‬ובגזרת החרם‬
‫ת שי״ט )‪ (1559 – 5319‬צוין‪ :‬״התלמוד של היהודים על כל פירושיו‪,‬‬
‫‪ ,‬ביאוריו ומדרשיו״‪ .‬רשע אחד התפאר ששרף בעיר קרימונה ‪12.000‬‬
‫^‬
‫מ‬

‫ש‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫חיבור מיוחד על שריפת התלמוד באיטליה‪ ,‬גורמיה ותוצאותיה על יהודי‬
‫איטליה כתב אברהם יעריאתר דעת‬
‫הרצוגחשוב זח חוכבס בספרו‬
‫מכללת מאמר‬
‫)תל־אביב ‪ -‬תשי״ד(‪.‬‬
‫״מחקרי ספר״ )ירושלים תשי״ח(‪ ,‬עמ׳ ‪ 198‬והלאה‪ .‬יערי מביא שם )עמי‬
‫‪ (214—203‬עדויות מרבני הדור ההוא שתיארו את הגזירה הזאת ואת שריפת‬
‫התלמוד ברומי‪ .‬אף קינות נכתבו על החורבן הרוחני הזה )שם‪ ,‬עמ׳ ‪.(228—221‬‬
‫בעקבות הגזרות החדשות נפסקה הדפסת התלמוד בעיר ונציה‪ ,‬אבל האיסור‬
‫על ההזקת מסכתות לא התפשט שם‪ .‬בחקדמתו לספר ״גדולי תרומח״ כתב‬
‫רבי עזריה פיג׳ו שבעיר ונציה למד ש״ם ללא הפרעות ואילו בבואו לעיר פיזד‪,‬‬
‫לא מצא שם גמרות אלא רק ספרי הפוסקים‪ .‬במשך השנים הצליה למצוא‬
‫מסכתות בודדות במקומות שונים‪.‬‬
‫על התוצאות החמורות של גזרת התלמוד באיטליה מעידה העובדה שהגאון‬
‫ר׳ משה קזים זצ״ל לא השתמש בעיר מנטובה בספרי גמרא בביאורו על מסכת‬
‫מדות‪ .‬פירוש זה הוציא הרב אברהם סופר שליט״א )ירושלים תשכ״ג( ובהקדמתו‬
‫עמד על עובדה מוזרה זו‪ .‬כנראה היו שנים שהאנקוזיציה לא הקפידה כל כך‬
‫על גזרתה ואז הצליח ר׳ משה קזים להבר פירושים על מסכתות א ח ר ו ת ‪.‬‬
‫תוצאה אחרת של שרפת התלמוד ברומא היתה זהירותם של המדפיסים‬
‫במקומות אהרים באיטליה‪ .‬וכך הופיעו ה״מזקקים״‪ ,‬יהודים שעשו צנזורה‬
‫פנימית בספרים שהובאו לדפוס‪ ,‬כדי למנוע צרות מהכנסיה‪ .‬פרטים על כך‬
‫ב״הםכמה ורשות בדפוס ויניציאה״‪ ,‬עמ׳ ‪ 190‬והלאה‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫פרק‬

‫ג‬

‫הדפסות התלמוד במרכז אירועה‬
‫הגזירות שבאיטליה משנת שי״ג )‪ (1553—5313‬ואילך השפיעו כנראה‬
‫על היהודים בארצות אחרות לדאוג להדפסות חדשות של הש״ם‪ .‬אמנם היו‬
‫בתי דפוס בטורקיה ואחר כך אף ביון )דפוס שאלוניקי(‪ ,‬אבל אלו כנראה‬
‫לא ענו על הדרישות‪.‬‬
‫בערב זה‪ ,‬סיום הש״ס של דף היומי‪ ,‬הוזכר מהולל הרעיון‪ ,‬הרב מאיר‬
‫שפירא זצ״ל מלובלין‪ .‬לובלין היתה כבר לפני ארבע מאות שנה עיר תורה‪,‬‬
‫עיר של גדולי ישראל‪ .‬גם הדפום הראשון של התלמוד במזרח אירופה היה‬
‫בלובלין‪ .‬שנים מעטות אחרי סגירתם של בתי הדפוס היהודיים באיטליה‪,‬‬
‫נדפס הש״ס בלובלין‪ ,‬בשנת שי״ט )‪ (1559—5319‬ואילך‪ .‬המחסור הגדול‬
‫בש״סים בימים אלה מצא הד בדברי המדפיסים בלובלין‪ ,‬וכך הדפיסו בשערי‬
‫המסכתות‪:‬‬
‫בהסכמת גאוני עולם וראשי ישיבות דשלש מדינות פולין‬
‫רוסיא וליטא שחםכימו בהםכמח אחת ותקנו בתקנה חזקה‬
‫‪ 7‬פירושים מאת רבנו משה קזיס על מסכתות שבת‪ ,‬ראש השנה וסוכה יצאו עכשיו לאור‬
‫בהוצאת‬

‫מכון ירושלים‪ ,‬תשל״ה וראה שם‬

‫בהקדמת המהדיר‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫דשלש מדינות הנ׳׳ל‬
‫ישיבה‬
‫שילמדו בכל‬
‫בחתימת ידיהם‬
‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫מסכתא אחר מםכתא כאשר בדפוס)!( אי״ה אותן בעזה״י‬
‫כדי להרביץ תורה בישראל וכדי לחזק ולאמץ ידינו‬
‫במלאכת שמים‪.‬‬
‫הדפסת הש״ס בלובלין ארכה שנים רבות‪ ,‬יותר מעשרים שנה ולא כל‬
‫גדולי תורה שבפולין היו שבעי רצון מדפוס לובלין‪ .‬ב״הכמת שלמה״ עירובין‬
‫סא‪ ,‬א התלונן המהרש״ל‪ ,‬מגדולי לובלין‪ ,‬וז״ל‪ :‬״ואל תשגיה בספרים הנדפסים‬
‫מחדש על ידי סופר מוטעה שכן היה דרכו כל פשט שלא הבין מהק וכתב‬
‫כרצונו כאשר הראותי לך בכמה מקומות שעברו״‪.‬‬
‫ההדפסות שבפולין ובדרום מזרה אירופה לא השביעו את הרעב הרוהני‬
‫לספרי תלמוד במרכז אירופה‪ .‬הכנסיה הנוצרית במרכז אירופה לא נתנה בקלות‬
‫רשות להדפסת התלמוד‪ .‬בשנת של״ח )‪ ,(1578—5338‬לפני ארבע מאות שנה‪,‬‬
‫החלה הדפסת הש״ס בעיר בזל שבשוצריה‪ .‬ש״ם זה ידוע בשם ״דפוס בםיליאה״‬
‫של הנוצרי אמבהוםיאו פרוביאנו‪ .‬הצנזורה השחיתה את תוכן המסכתות במאות‬
‫מקומות‪ .‬מסכת עבודה זרה לא נדפסה כלל—והטעם מובן‪ .‬המלה ״תלמוד״‬
‫הוצאה מהשימוש ואפילו בשערי המסכתות לא הופיעה מלה זו‪ .‬אף במקומות‬
‫שאין הכוונה לתלמוד‪ ,‬נעשו שינויים— שיבושים‪ .‬בעל דקדוקי סופרים מביא‬
‫בחיבורו ״מאמר על הדפסת התלמוד״‪ ,‬עמ׳ ‪ ,69—68‬עשרות דוגמאות של‬
‫שינויים כאלה עד שהוא מקונן‪ :‬״ובמגינת לב ודאבון נפש ראו היחודים את‬
‫התלמוד אשר הוא חיי רוחם וכל מעיינם בו נתון למרמס ביד הצענזור אשר‬
‫שם בה שמות ופרעות״‪.‬‬
‫‪ .‬עד היום הזה אנו מושפעים מתעלולי הצנזורה שבדפוס בסיליאה‪ .‬אמנם‬
‫תוקנו שיבושים רבים‪ ,‬אבל נשארו עשרות רבות‪ ,‬אפילו בדפוסי ראם המשוכללים‪.‬‬
‫במסכת סוכה כא‪ ,‬ב מובא שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד‪ .‬המלה‬
‫״לימוד״ ‪,‬הוכנס בדפוס בםיליאה במקום המלה האסורה ״תלמוד״‪ .‬הדבר לא‬
‫תוקן בדפוסי ראם‪ .‬המימרה הנ״ל על שיהת תלמידי הכמים מופיעה גם בע״ז‬
‫יט‪ ,‬ב — ומםכתא זו לא נדפסה בבסיליאה — ולכן נדפס שם — גם בדפוסי‬
‫ראם — ״שיהת הולין של תלמידי הכמים צריכה תלמוד״‪ .‬אבל לא די בכך‪.‬‬
‫במסורת הש״ס בסוכה צוין שהנוסהה בע״ז ״תלמוד״‪ ,‬ואילו בע״ז ישנה הערה‬
‫שבסוכה איתא ״לימוד״‪ ,‬כאילו יש כאן ענין של הבדלי נוסהאות‪ .‬ב״מסורת‬
‫הש״ם״ מובאות הערות אלו בסוגריים מרובעות‪ ,‬כלומר אלו הוספות מרבי‬
‫ישעיה פיק — ברלין ז״ל‪ .‬מעטים גאונים אמיתיים כמו רבי ישעיה פיק ואף‬
‫עצם הערה הנ״ל מראה על בקיאות ודיוק‪ .‬אין ספק שגאון כמוהו יסכים‬
‫להשמיט הערה זו ולתקן את תעלולי הצנזורה בנוסה הגמרא‪ .‬והפליאה מופנית‬
‫למדפיסי ש״ס ראם‪ .‬בעל ״דקדוקי סופרים״ העיר כבר בשנת תרל״ז במאמרו‬
‫על הדפסת התלמוד )עמ׳ ‪ 68‬הערה צג( על הטעות הנ״ל‪ ,‬ואילו מדפיסי ש״ס‬
‫ראם לא ידעו מזה והשאירו עשרות שיבושים כאלה‪ .‬לו קראו מדפיסי ש״ס ראם‬
‫את עמודים ‪ 69—68‬שבמאמרו של הרב רפאל נתן רבינוביץ‪ ,‬יכלו לתקן בקלות‬
‫שיבושים—זיופים רבים בהדפסת התלמוד‪ .‬לכן תמוה שב״אחרית דבר״ שבש״ם‬
‫‪27‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ראם מודים המהדירים לבעל ״דקדוקי סופרים״ על עזרתו החשובה‪ .‬כעין זה׳‬
‫הם עשו עם ״מרגליות הטובות״ של רבי יעקב עמדין‪ .‬מהדירי ש״ם ראם אמנם‬
‫הודיעו שהגהות רבי יעקב עמדין שובצו בתוך הש״ם‪ ,‬אבל עיון קל בהערוה‬
‫של ריעב״ץ מוכיח שבמקומות רבים המדפיסים רק העתיקו את ההגהות בסיר‬
‫המםכתא‪ ,‬בלי להשתמש בהן‪.‬‬
‫לא נזכיר כאן כל הדפוסים של התלמוד‪ .‬נציין אחדים מהם‪ ,‬בסקירה זו‬
‫לא נרהיב את היריעה‪ ,‬ולכן לא נדון כאן כלל על הדפוסים השונים של‬
‫תלמוד ירושלמי ‪.‬‬
‫רבינו יהונתן אייבשיץ ז״ל כתב בהקדמתו לס׳ כרתי ופלתי על שולחן עייר‬
‫יו״ד‪ ,‬וז״ל‪ :‬״והייתי נכנם ויוצא בתצרי השרים וכהני מלומדי נוצרים יר״ה‬
‫להתווכח עמחם בשל תורתנו אשר צהקו עלי שרים מכמה דברים אשר יחפאו‬
‫עלינו ואני הייתי כמליץ מוציא לאור תעלומה לברר דברי קדמונים ז״ל כשחר‬
‫נכון מוצאו עד שת״ל הכמתי עמדה לי ומצאתי חן שהרשוני להדפיס ספרי‬
‫התלמוד מה שלא היה מאז ומקדם״‪.‬‬
‫וכך נדפס בעיר פראג מסכתות שונות בשנות תפ״ה — תצ״ט )‪•(1739 — 1728‬‬
‫הצנזור נהג בחומרה ובגסות ואין כמעט ש״ס שיצא כל כך מקוטע ומםולר‬
‫כמו מהדורה זו‪ .‬לומדי דף היומי ילמדו בעוד ימים אחדים את דף ו׳ במסכת ברכוי‬
‫שם בעמוד א׳ מובאים דברי הז״ל שהקב״ה מניח תפילין ואף מובא שם‬
‫כתוב בתפילין של הקב״ח‪ .‬רחוק ונשגב ממני להבין רעיון עמוק זה‪ ,‬א י‬
‫מי שלא מבין פשר הרעיון יצטער על כך שבדפוס פראג נשמט ל הענין הזוז•‬
‫וההשחתה שבטקסט נעשתה באופן מוחלט‪ ,‬הן בגוף הגמרא‪ ,‬הן בפירש״י והז‬
‫בדברי התוספות‪ ,‬כמאה חמישים מילים של נוסה הגמרא נעלמו בעמוד אחרי‬
‫אין פלא שבעל הפלוגתא של רבי יהונתן אייבשיץ ז״ל‪ ,‬רבי יעקב עמדן ז״ ׳‬
‫מצא כאן טענה נוספת נגד יריבו‪ .‬ובודאי יש מקום לתמיהה על ר ב י יהונהז‬
‫שלא רק הסכים לצנזורה ברוטלית כזו‪ ,‬אלא אף התפאר על כך שאכן זכה ל י ז‬
‫רשות להדפיס ש״ס כזה‪ .‬ואולי יש למצוא כאן הסבר למריבה המרה ה י ד ו‬
‫בין שני גדולים אלה‪ ,‬שניהם גדולים בתורה וביראה‪ ,‬שניהם פוסקי הלכה לדור*‬
‫ולדורות הבאים‪ .‬חלק נכבד מהמחלוקת בין שני אריות אלה טמון בגישותיהם‬
‫השונות לבעיות הדור‪ .‬רבי יהונתן היה חי בתוך עמו‪ ,‬הפיץ תורה‪ ,‬לימד יזריי־‬
‫למאות תלמידים‪ ,‬חידש הלכות ביורה דעה ופסק דינים באבן חעזר וחושן משפט׳‬
‫דרש דברי אגדה לפני אלפים‪ ,‬ומטרה אחת לפניו — להמשיך בהפצת התורי'‬
‫לדור האומלל ההוא שטרם בא אל המנוחה ואל חנחלה אחרי פורענויות חמילנצ‬
‫וגיםותיו הרצהניים‪ .‬רבי יהונתן לא התפנה למלחמות פנימיות ואף לא ראה י י‬
‫להמשיך וללחום נגד שרידי כת שבתי צבי‪ .‬מטרתו של רבי יהונתן היתד‪ ,‬להמשיי‬
‫‪8‬‬

‫‪,1‬‬

‫מ ה‬

‫ג מ‬

‫כ‬

‫‪,‬‬

‫נו‬

‫בל‬

‫עה‬

‫גןי‬

‫צ ו‬

‫‪ 8‬במהדורה חדשה של ‪-‬מאמר על הדפסת התלמוד״ לר׳ רפאל נתן נטע רבמוביז‬
‫תקונים‪ ,‬השלמות ומפתחות מאת א‪ .‬מ‪ .‬הברמן )ירושלים תשי״ב(‪ ,‬מביא הברמן‬

‫ן ! ם‬

‫ג ת י ג י‬

‫^‬

‫רבים על הדפסת התלמוד ירושלמי‪ .‬ודאה השלמות ותיקונים לזה ב״לרפוסי הירושלגי"‬
‫מאת הרב קלמן כהנא שליט״א‪ ,‬״המעיד תשרי תשי״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.64-62‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫את שו*שר‬
‫יאה ר י‬
‫ב‬

‫זט‬
‫מ‬

‫ג‬

‫ת‬

‫ך‬

‫ק ו ט ע ׳‬

‫כ ר ג ע‬

‫נ‬

‫ן‬

‫ש‬

‫״‬

‫כל‬

‫ל‬

‫'‬

‫ו אייבשיץ א ת‬

‫י‬

‫רשיון ל ה ד פ ס ת מסכתות‪ .‬ו א ם הצנזורה הסכימה ר ק לש״ם‬

‫ן‬

‫^‬

‫ל‬

‫ל נ צ ל ה א פ ש ר ו ת ל ל מ ו ד א ו ת ו ח ל ק ש ל ה ת ו ר ה שהגויים נ ו ת נ י ם‬

‫ם‬

‫^‬

‫ל י ס‬

‫ץ‬

‫‪.‬‬

‫כ‬

‫פ‬

‫רפ‬

‫ה מ ח ס ו ר ה ג ד ו ל ש ב מ ם כ ת ו ת הש״ם‪ ,‬ר א ה ב ז ה‬

‫ש ת ו ש ל ר ב י י ע ק ב ע מ ד ן היתד‪ .‬א ח ר ת ‪ .‬נ ו ס ף ל ג ד ו ל ת ו ה מ ו פ ל ג ת‬

‫לכדוק‬
‫א‬

‫י ה ן נ‬

‫מ‬

‫א‬

‫ל‬

‫ת‬
‫ד‬

‫ד י ד י ת‬

‫׳ ל ל מ ו ד ו ל ל מ ד ו ל ח ז ק א ת שרידי ל ו מ ד י התורה‪ .‬כ א ש ר‬

‫ל‬

‫ד היה מ ח ו נ ן בידיעות ר ב ו ת בדקדוק‪ ,‬בהםטוריה ו א ף במדעים‬
‫׳‬

‫ל‬

‫^ ש ה ש נ ע ש ה ב י ה ד ו ת ‪ ,‬ל ל ה ו ם ו ל ד ר ו ש ת י ק ו ן ש ל כ ל ד ב ר מעוות‪.‬‬

‫א‬

‫יעקב עמדן ר א ה במסכתות שנדפסו בפראג דוגמה נוספת של‬

‫ץ ן‬

‫הה‬

‫^‬

‫מ ו ת‬

‫וכלראי‬

‫יקה‪ .‬התנגדותו ש ל ר ב י יעקב עמדן מ ו ב נ ת עוד יותר לאור‬
‫ה ל ק ר א ת הדפםח חדשה ש ל התלמוד‪ ,‬ע ם תיקוני דפוס רבים‬

‫ג ן ק‬

‫^לנוםתאות א ח ר ו ת ב מ ק ו מ ו ת מ ק ב י ל י ם בש״ם‪.‬‬

‫^‬
‫אמסט‬
‫וע‬

‫ר י ת‬

‫• ה ו א ה י ה נ צ י ג ש ל ש י ט ה א ח ר ת ‪ ,‬ל א ל ו ת ר ע ל ש ו ם דבר‪,‬‬

‫ה‬
‫ר ד ס ׳‬

‫ו ד <‬

‫ף‬

‫ס‬

‫ל‬

‫ג‬

‫^‬

‫ף‬

‫ח‬

‫ה‬

‫הדפסת‬

‫ק פ ו ר ט ע ל נ ה ר אודר‪ ,‬ז ו ל צ ב ך ‪ ,‬ברלין‪ ,‬פ ר נ ק פ ו ר ט ע ל נ ה ר מ י י ן‬
‫מםטרדם‬

‫כק‬

‫ש י י ס‬

‫^‬

‫א‬

‫ף‬

‫נ ס י ן ן‬

‫הענ‬
‫הגי‬

‫ל‬

‫^‬

‫ה‬

‫ס‬

‫ך‬

‫י‬

‫י‬

‫ת כתובות משבת‬

‫^‬

‫ןןד‬

‫י‬

‫ת‬

‫‪3‬‬

‫א ו ה כ נ ם י ה ‪ .‬ב ד פ ו ס פ ר ו פ ם הידוע ב א מ ס ט ר ד ם נ ע ש ה‬

‫ס ש ״ ס ע ם ח י ד ו ש י ה ל כ ו ת ש ל מ ה ר ש ״ א ב ש ו ל י ד ף הגמרא‪.‬‬

‫^‬

‫ל‬

‫זכו ל ה ע ר כ ה כ ל ל י ת ע ל הדיוק הפנימי ו ע ל ההידור‬

‫הולנד זכתה לחופש ה ד ת והדפסת התלמוד ל א היתה כרוכה‬
‫כ‬

‫נםיון‬

‫כך‬
‫ה‬

‫^‬

‫י‬

‫ה ת ל מ ו ד ב מ ק ו מ ו ת שונים‪ ,‬קראקאו‪ ,‬ש ו ב לובלין‪,‬‬

‫ת ק ״ ה )‪ (1745‬ע ם מ ה ר ש ״ א ע ל ח ד ף ‪ ,‬א ב ל‬

‫י י פ ה ‪ .‬ה מ ד פ י ם ל א ה צ ל י ח להכבים א ת כ ל פירושי מ ה ר ש ״ א ב ש ו ל י‬
‫נ ש א ר ה ה ת א מ ה ב י ן ד ף ה ג מ ר א ופי׳ מהרש׳׳א‪ .‬ב ס ו ף ה מ ם כ ת א‬

‫ע‬

‫כסוף‬

‫ק ל א מ צ ע פ ר ק ש ב י ע י ש ל ה מ ה ר ש ״ א ו ל כ ן באלץ ל ה ש ל י ם א ת ה ח ס ר‬

‫‪< 1 0‬‬

‫ז ה ק ר ה ג ם ע ם ת ו ס פ ו ת ישבים ע ל מ ס כ ת י ו מ א בדפוסים רבים‪,‬‬

‫י‬

‫כ ש‬

‫‪ 0‬י ס‬

‫״‬

‫כדמו‬
‫פ י ם י‬

‫יכ י‬

‫ם‬

‫נ‬

‫אמסטרדם מופיע׳ — עוד לפגי ההסכמות ואיסורי השגת גבול מאת‬

‫ד ג י ס‬

‫?יניס‪,‬‬

‫ל‬

‫"~ מכתב מראשי השלטון ההולנדי‪ ,‬בו הוטל איסור להדפיס משך מספר‬

‫‪9‬‬

‫^ ם עי שלושים שנה‪ ,‬הדפסה נוספת של התלמוד בתחום גבולות מדינת‬

‫^‬

‫כן שראשי השלטון ההולנדי לא יוכלו לאסור הדפסת התלמוד מחוץ‬
‫ה‬

‫ף‬

‫ק‬

‫^‬

‫ן‬

‫^ הבינותי למה לא הגבילו רבני ישראל את איסור להדפסה נוספת לארצות‬

‫^ י י י י מיגעים בזה מריבות מיותרות רבות בין קהלות מרוחקות וו מזו‪ .‬שוב‬

‫ר א י ן ן י‬

‫״ ^‬

‫ס‬

‫ש‬
‫ן‬

‫ס‬

‫חתס סופי׳ חלק חו׳׳מ סי׳ ע״ט שהחתם סופר תמה על הרמ״א בתשובותיו‬

‫ס י ׳‬

‫^‬

‫ף‬

‫)‪7‬‬

‫ג כ י‬

‫^‬

‫ל את איסור של הדפסה נוספת רק על בגי מדינתו‪ .‬וראה בשו״ת החת״ם‪,‬‬

‫^ שיבינו מרדכי בנעט סבר שאין לשום רב לגזור איסור הדפסה במדינה אחרת‪.‬‬
‫מ א מ ר‬

‫‪(192‬‬
‫ה‬

‫‪1‬‬

‫'?עיס‬

‫י‬

‫ס‬

‫^‬
‫*ף‬

‫^ *‬

‫י של הרב ד״ר ש׳ פונק‪ ,‬וינה ב״יהרבוך הפרגקפורטאי״ כרך ‪18‬‬

‫מ י י‬

‫את חידושי מהרש״א לדף הגמרא נעשה גם בדפוס זולצבך‪ ,‬המתחרים‬

‫ם‬

‫^ י י אמסטרדם‪ .‬מסכת בבא קמא עם מהרש״א על הדף נדפסה בזולצבך בשנת‬
‫ל‬

‫א‬

‫״‬

‫ד ‪( 1‬‬

‫־‬

‫ה נ ס י‬

‫‪29‬‬
‫י ן הצליח רק בשלושת הדפיס הראשונים של המםכתא‪ ,‬והמדפיסים‬

‫את חידושי מהרש״א ע״י הדפסתם בסוף המסכת*‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אפילו בדפוסים הראשונים של דפוסי ראם‪ ,‬עד שהדבר תוקן במהדורה האחרונה‬
‫של דפוס ראם בתרמ״א‪ .‬אגב‪ ,‬גם במהדורה המושלמת הזו של ראם לא הצליחך‬
‫לסדר בכל המסכתות את הפירושים השונים בהתאם לדף‪ ,‬כגון פירושי הרז״ה‬
‫והראב״ד למסכת קנים ופירוש הראב״ד למסכת תמיד‪.‬‬
‫בתקופת הזוהר של דפוסי אמסטרדם התלקחה מחלוקת מרה בין מדפיסי‬
‫הש״ם בזולבצך שבדרום גרמניה ובין האחים פרופס המדפיסים באמסטר‬
‫באמסטרדם טענו שהמדפים ר׳ זלמן בזולצבך התחיל בהדפסת הש״ם באותו‬
‫שרבני אמסטרדם ופולין הטילו חרם לזמן מסוים על כל הדפסת הש״ס מדןןץ‬
‫לאמסטרדם‪ .‬רבני פיורדא )על יד זולצבך( הצדיקו את המדפיס בזולצכך‬
‫ואפילו הייבו את ר׳ זלמן המדפים בזולצבך להמשיך בהדפסה‪ .‬הרב רפאל‬
‫רבינוביץ סקר בחיבורו את המחלוקת האומללה הזאת‪ ,‬תוך אהדה לאנשי ז ו ל‬
‫)עמ׳ ‪ .(108—107‬פרטים נוספים על זה אסף הרב ד״ר מ׳ וינברג ב״יאהרכוך‬
‫הפרנקפורטאי״‪ ,‬כרך א )‪ ,(1903‬עמ׳ ‪ 87—56‬ושם עמ׳ ‪ ,202—193‬וכן בכרך‬
‫)‪ (1923‬עמ׳ ‪ ,152—142‬ובכרך כא )‪ (1930‬עמ׳ ‪.362—350‬‬
‫דנשי‬

‫ז מ ן‬

‫ג‬

‫ן‬

‫ת‬

‫צ ‪ 3‬ך‬

‫ך‬

‫ט‬

‫גם במאמרים אלה נשמעת אהדה לעמדתם של מדפיסי זולצבך‪ .‬ונימוקים‬
‫ר דני אותר‬
‫שונים ל כ ך ‪ :‬רבני אמסטרדם ופולין החרימו את ש״ס זולצבי‬
‫לשריפה או לגניזה‪ ,‬בלי לתבוע קודם כל את המדפיס ר׳ זלמן מזולצבך ל‬
‫תורה‪ .‬זה האחרון הצהיר שאכן הוא מעונין להופיע לפני דין תורה כדי להוכיח‬
‫את צדקתו‪ .‬אחד מנימוקיו היה שמדפיסי אמסטרדם הפרו שנים אחדות לפני‬
‫איסור להדפסת נ״ך עם מפרשים שרבנים רבים נתנו לטובת דפים זולצבך‪.‬‬
‫" יי י ^ * י ׳ ז ל מ ן‬
‫י‬
‫אז טענו פרנסי אמ״ד שאין להתחשב‬
‫את הש״ס החדש במחיר הרבה יותר נמוך ממחיר הש״ם הנדפס כ א מ ״‬
‫המחלוקת האומללה הזאת לא הוסיפה כבוד לעם ישראל ״ ‪ .‬מאידך יש ל ה ת פ ע ל‬
‫על ההדפסה היפה של דפוס אמסטרדם וזה בהחלט הצדיק מחיר גבוה י‬
‫המהלוקת נסתיימה בנצחונו של דפוס פרופם‪ .‬בעל נודע ביהודה‪ ,‬רבי י ח ז ק א ל‬
‫לנדאו ז״ל תייב את מדפיסי זולצבך לשלם סכום גדול למדפיסי א מ ס ט‬
‫מאידך עבר דפוס פרופם את שיא פעולותיו והדפוס התחלק בין שותפים שוניס ‪*13‬‬
‫ו א‬

‫ד י ן‬

‫כ‬

‫ב א י ם ו ר‬

‫כ‬

‫ז‬

‫ה‬

‫נ ו ם ף‬

‫‪1‬‬

‫‪7‬‬

‫‪,‬‬

‫ן‬

‫‪7‬‬

‫ד ״‬

‫ו ן ן ר‬

‫ר ד ם‬

‫פרק ד‬
‫ש׳׳פ ראם תר״מ—תרמ״ו‬
‫גולת‬

‫ה ש‬

‫הכותרת של כל דפוסי‬

‫ם‬

‫״‬

‫ה‬

‫ה ש ו ב י ם‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ב ד פ ו ס‬

‫ייאלמנזז‬

‫‪ 11‬האחים פרופס באמסטרדם הוציא שתי חוברות בשם פתח עינים )אמסטרדם׳‬
‫ע‬

‫ד‬

‫מ ח‬

‫ובהם מכתבים ופסקי דינים משני הצדדים ״׳ ׳ ' ׳‬
‫לרבי יוסף שטיינהרט‪ ,‬חלק חושן משפט‪ ,‬סי׳ ב‪.‬‬

‫ו ק ״‬

‫ה ז א ת‬

‫'‬

‫י י א ה‬

‫ע י י‬

‫ש י ״ ת‬

‫ז כ י י‬

‫תק ״‬
‫כ‬

‫ך (‬

‫‪ 1‬יוסף‬

‫‪ 12‬ראה על זה פרטים נוספים במאמרו של ד׳׳ר ל׳ הרשלר בספר •‪£ 1116(161115 (161‬‬
‫ש‪65‬‬

‫‪{1‬ת‪1£1‬־‪ !0(1611 111 1*6(161‬בעריכת שני היסטוריונים הולנדיים‪ ,‬עמ׳ ‪ 472‬והלאה‪.‬‬
‫ספר יסודי זה על תולדות יהדות הולנד )עד ‪ (1795‬נדפס ב־‪ ,1940‬שנת הפלישן•‬
‫הברמנים להולנד‪ ,‬שהביאה שואה על יהודי הולנד הי״ד‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‬

‫ג‬

‫ש ל‬

‫כ‬

‫'‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪13‬‬

‫והאחים ראם בירושלים דליטא‪ ,‬ו י ל נ א ‪ .‬באחרית דבר״ מיום א ‪ /‬י״ג ניסן‬
‫תרמ״ו )‪ (1886‬כתבו המדפיסים‪ :‬״עד שקמתי ראם שקמתי דפוס בישראל״!‬
‫יש אמנם לדון על הטעם הטוב של משפט כזה‪ ,‬אבל אין להכתיש שבבית הדפום‬
‫הנ״ל נדפס תלמוד בבלי בצורה מקיפה כזו‪ ,‬שאכן יש לראות כאן התקדמות‬
‫השובה ביותר‪ .‬דפוס זיטאמיר )משנת תרי״ח — ‪ 1858‬ואילך( ודפוס סלאוויטא‬
‫זכו כבר לקדם את הדפסת הש״ם בצעדים חשובים‪ .‬גם הדפוסים הראשונים של‬
‫ר׳ מנחם ראם ואהר כך ר׳ דוד ראם הצטיינו בהוספות תשובות‪ .‬אבל אם מדברים‬
‫על ש״ס ווילנא הגדול‪ ,‬הכוונה להדפסה המהודרת של האלמנה והאחים ראם‪.‬‬
‫בבית הדפוס הזה עבדו יותר ממאה פועלי דפוס‪ ,‬ארבעה עשר מגיהים‪ ,‬ביניהם‬
‫״מומחים הכמי התורה ומהם גדולי וגאוני ישראל״ והמלאכה היתה רבה‬
‫״אין קץ ליגיעה‪ ,‬אין ערוך למלאכה‪ ,‬ואין קצה לכסף אשר אכלה העבודה הזאת״‪.‬‬
‫מסוף שנת תר״ם עד ניסן תרמ״ו ארכה ההדפסה אשר בה הוכנסו הוספות רבות‪,‬‬
‫כגון‪ :‬פירושי רבינו הננאל‪ ,‬פירושי רבינו גרשום‪ ,‬תוספות ר״י הזקן‪ ,‬פירוש‬
‫רבעו יצחק בר מלכי צדק סימפונטי על סדר זרעים‪ ,‬שיטה מקובצת לסדר‬
‫ק ד ש י ם ועוד ועוד‪ .‬כמו כן חוכנסו פירושים עתיקים שנדפסו כ ב ר בדפוסים‬
‫נדירים‪ .‬ש״ס וילנא זה מהוה עד היום הזה הש״ס בהא הידיעה‪ .‬מהדורות רבות‬
‫נדפסו בוילנא ע״פ מהדורת ת ר ״ ם — תרמ״ו וצילומים רבים נעשו מש״ם זה‬
‫בארצות רבות‪ ,‬התל בש״ס ניו־יורק שנת עטר״ת )נדפס בויניפג‪ ,‬קנדה(‪,‬‬
‫ש״ם שולזינגר שנת תש״ד )‪ (1944‬ואילך בארה״ב‪ ,‬הש״ס שנדפס בגרמניה‬
‫)מינכן—היידלברג( אחרי השואה עבור פליטי השואה במתנות של שארית‬
‫הפליטה ועד לש״סים השונים שנדפסו כאן בארץ ישראל‪ .‬יש מהם שנתוםפו‬
‫בהם פירושים נוספים בסוף המסכתות‪ ,‬אבל גוף הש״ם אינו אלא צילום ש״ס‬
‫וילנא‪ .‬תלמידי ישיבת מיר שהגיעו בשנות השואה לשנגהאי שבסין‪ ,‬הדפיסו שם‬
‫רוב מסכתות הש״ס ע״פ צילום ש״ם •וילנא‪ .‬נוסף לש״ס הגדול‪ ,‬נדפס אהרי‬
‫השואה במינכן — היידלברג גם ש״ס בפורמט קטן‪.‬‬
‫‪14‬‬

‫אחרי קום המדינה נדפסו בארץ ישראל ש״סים רבים‪ ,‬ביניהם עם הוספות‬

‫‪ 13‬אין אפשרות להאריך כאן בתולדות בית הדפוס ראם‪ .‬ראה על זה ב״אחרית דבר״ בסוף‬
‫סדר טהרות במהדורת ראם תרמ׳׳ו‪ .‬וראה בחוברות ״הספר״ קונטרס א עמ׳ ‪33—27‬‬
‫וקונטרס ב—ג‪ ,‬עמי ‪) 57—46‬ירושלים תשי׳׳ד—תשט״ו( מאמר על ״דפוס ראם בווילנא״‬
‫מאת שפ״ן הסופר‪ .‬כמו כן אין להאריך כאן על המחלוקות בין מדפיסי סלויטא ומדפיסי‬
‫ראם‪ .‬וראה במאמר הנ״ל של שפ״ן הסופר על הפחד התמידי של מדפיסי ראם מפני‬
‫גזרת הסגירה אחרי שהצאר הרוסי סגר בתי דפוס יהודיים רבים במרחבי פולין ורוסיה‪.‬‬
‫‪ 14‬חשיבות רבה נודעת ל״שיטה מקובצת״ לסדר קדשים‪ .‬מובאים שם פירושים חדשים‪,‬‬
‫אבל עיקר חשיבותה באלפי תיקוגים בגרסת הגמרא‪ ,‬פירש״י ותוספות‪ .‬שיטה מקובצת‬
‫על קדשים נעתק מגליון הש״ס שלו על ידי הרב אברהם אייזגשטיין‪ ,‬תושב ירושלים ת״ו‪.‬‬
‫פרטים על כתב יד זה ב״אחרית דבר״ בסוף הכרך האחרון של ש״ם ראם‪ .‬וראה עוד‬
‫פרטים על הרב אייזנשטיין בס׳ זכור לאברהם שי״ל ליום‬

‫הזכרון המאה של‬

‫בעל‬

‫כתב סופר זצ״ל‪ ,‬ירושלים תשל״ב‪ ,‬עמ׳ כב‪ ,‬הערה א‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪31‬‬

‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫)תשי״ט(‪ ,‬וכן הוצאות שונות‬
‫המקורות‬
‫— אל‬
‫אתר פרדס‬
‫הדשות‪ ,‬כגון הש״ם בהוצאת‬
‫ע״פ צילום דפוס וילנא ובהכנסת סימני פיסוק‪.‬‬
‫והנה אהרי תשעים שנה נשאר ש״ם וילנא ההוצאה ה מ פ ו ל ת הצועדת‬
‫בראש כל הדפוסים האחרים וטרם נעשה נסיון לגשת להדפסה הדשה‪ .‬אץ‬
‫להתעלם מפגמים שונים שנשארו בהוצאה זו‪ .‬אין מנוס מלציין אחדים מהם‪.‬‬
‫לא רק נשארו רוב השמטות הצנזורה הקשורות בדת הנוצרית‪ ,‬אלא גם תיקונים‬
‫ושיבושים כגון ״ע״כום״ במקום ״אומות העולם״ או ״גוי״‪ ,‬״צדוקי״ במקום‬
‫״מינים״‪ ,‬״בא על״ במקום ״בעל״‪ .‬גם מהיקת המלה ״תלמוד״ נשארה בעשרות‬
‫מקומות בש״ם וילנא‪.‬‬
‫נביא שוב דוגמאות ממסכת ברכות שבח מתחילים עכשיו אלפי לומדי דף‬
‫היומי כ״י‪ .‬בדף ה׳ א ״להורותם זה גמרא״ וצ״ל ״להורותם זה תלמוד״‪ .‬שיבוש‬
‫כזה גם הלאה דף יא‪ ,‬ב בענין היוב ברכת התורה למקרא‪ ,‬משנה ותלמוד‪ .‬בפנים‬
‫הגמרא מובא שם מלת ״תלמוד״ פעמיים‪ .‬כנראה שהצנזור לא הרגיש בכך‪ ,‬או‬
‫שהמדפיס שכת ל״תקן״ שם‪ .‬בפירש״י שם תוקנה מלת ״תלמוד״ שלש פעמים למלת‬
‫״גמרא״‪ .‬בדפוסים הראשונים‪ ,‬כגון דפוס ונציה )ר״פ—‪ (1520‬של דניאל‬
‫בומבירגי )דף יב‪ ,‬א( נמצא כאן בפירש״י ״ ת ל מ ו ד ״ ‪ .‬דוגמאות אחדות של‬
‫שיבושים כאלת כבר צוינו ב״דקדוקי סופרים״‪ ,‬מסכת ברכות בשנת תרכ״ח‪ .‬גס‬
‫ב״מאמר על הדפסת התלמוד״ בשנת תרל״ז עמד בעל דקדוקי סופרים על שינויים‬
‫כאלה‪ ,‬אבל בעלי דפוס ראם התעלמו מכל זה‪ .‬במקום זה החניפו ב״אחרית דבר״‬
‫ל״שרי הואטיקאך ו״שר ראש בית העקד״ של ספריית הוטיקן שנתנו ״הזכות‬
‫והרשות״ להעתיק פירוש ר ב ע ו חננאל •ואף נתנו רשות לעשות זאת ב״יכןי‬
‫חםגרו״ שבחודשי הקיץ‪.‬‬
‫‪51‬‬

‫בדפוס ראם נשארו אי־דיוקים בהפרדה ע״י נקודתיים בין ציטטה מהמשנה‬
‫ודברי הגמרא‪ ,‬בשבועות האחרונים נתקלתי שוב בשני מקרים — ביצה לג ריש‬
‫עמוד א‪ ,‬שורה שניה‪ :‬ואין םומכין את הקדרה בבקעת‪ ,‬וכן תמיד כו‪ ,‬ב‪ :‬מוקף‬
‫רובדין של אבן‪ .‬אלו הן ציטטות מהמשנה וחמדפיס שכח לציין זאת ע״ד‬
‫נקודתיים לפני המילים ואחריהן‪ .‬במפרשים החדשים בדפוס ראם מצאתי ב ב‬
‫אחת שתי שגיאות במסכת חולין סד‪ ,‬א‪ .‬בחידושי הרש״ש צוין שם פירש״י ו י ק ר‬
‫כא‪ ,‬כ וזה צ״ל יא‪ ,‬כ‪ .‬ובגליון מהרש״א שם צוין תשו׳ חת״ס סי׳ רט זזה צ ״ ל‬
‫יו״ד פי׳ יט‪.‬‬
‫׳‬

‫ת‬

‫א‬

‫‪ 15‬וכן במסכת ברכות כב‪ ,‬א‪ .‬בדפוסים המאוחרים‪ ,‬כולל דפוס ראם מובאת שם שש פעמיס‬
‫המלה ״גמרא״‪ ,‬ואילו הגרסה האמיתית ״תלמוד״ וכן בדפוס ונציה שנת ר״פ‪ ,‬דף כג‪ ,‬א‪.‬‬
‫בדפוס ונציה הנ״ל מובא בתוספות הראשון ברכות ב‪ ,‬א )ד״ה מאימתי( ״כהני תנאי‬
‫דגמר׳״ וכן בפירש״י ברכות מז‪ ,‬ב )בדפוס ונציה מ״ט‪ ,‬א( )ד״ה שלא שמש ת״ח(‬
‫״והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים״‪ .‬מכאן שלא כל ״גמרא״ בפירש״י ובתוספות‬
‫בא כתוצאה של הצנזורה‪) ,‬אך ראה שם בתחילת דברי רש׳׳י ״הוא הגמרא״ ואילו בדפוס‬
‫ונציה ״הוא התלמוד״(‪ .‬וכן דרכו של רבנו המאירי שכתב פעמים אין ספור אתרי ביאוד‬
‫המשנה ״ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן״‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫פרק‬

‫ה‬

‫הצורך כהדפפה הדשה ללא זיופיפ‬
‫אבל יש מקום לביקורת חמורה יותר על ש״ם וילנא של האלמנה והאחים‬
‫ראם‪ .‬אפשר עוד להשלים עם העובדה שלא תוקנו כל שגיאות הדפוס ואף לא‬
‫תוקנו כל שיבושי הצנזורה‪ .‬אבל שמענו תלונה יותר עקרונית‪ .‬בין העוסקים‬
‫בהכנת הדפסת הש״ם בוילנא בשנות תר״ם — תרמ״ו היו אמנם רבנים גדולי‬
‫התורה שבדור חחוא‪ ,‬אבל חיו שם גם אנשים אחרים שבחשו בקדרה והשפעתם‬
‫ניכרת ע״י שיבושים הדשים שבדפוס וילנא‪ .‬טענה זו שמעתי מידידי ובן‬
‫משפחתי הרב שלמה פפנהיים שליט״א ונימוקיו עמו‪ .‬בכל הדפוסים לפני דפוס‬
‫ראם מובא בתוספות עבודה זרה כו‪ ,‬ב ד׳׳ה אני שונה וז״ל ״ומיהו מומרים של‬
‫עכשיו להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי איםורא ומטמעי בין העובדי כוכבים‬
‫וכל להכעיס אי אתה מצווה להתיותו וכו״׳‪ .‬בדפוס האלמה והאהים ראם‪ ,‬שנת‬
‫תרמ׳׳ג )‪ (1843‬״תוקנו״ דברי התוספות ושם מובא במקום ״מומרים של עכשיו״‬
‫— ״מומרים של זמניהם״‪ .‬ישנם באותו עמוד כחמש עשרה ״תיקונים״ כאלה‪,‬‬
‫הן בגמרא עצמה‪ ,‬הן בפירש״י והן בפירושי התוספות ש ם ‪ .‬מי עשו שיבושים‬
‫אלה ומה היתד‪ .‬מטרתם ?‪ .‬האם הצנזורה הרוסית יצאה להגותם של ״המומרים‬
‫של עכשיו״ או היה כאן פחד מפני מלשינים שבתוך ה מ ח נ ה ? ‪ .‬או שמא‬
‫‪1 6‬‬

‫‪17‬‬

‫‪ 16‬ואלה עיקר השיבושים — זיופים בע״ז בו‪ ,‬ב בדפוס האלמנה והאחים ראם‪ .‬שיבושים‬
‫אלה נתחדשו כמעט כולם בדפוס זה )שנת תרמ״ג( והועתקו — צולמו בכל ההוצאות‬
‫הבאות עד היום הזה‪.‬‬
‫גמרא ‪ :‬בדפוס וילנא מובא פעמיים ״המינין והמסורות והמומרים היו מורידיך במקום‬
‫״מורידין״‪.‬‬
‫פיוש״י‪ :‬בדפוס וילנא ד״ה מסורת ״מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי‬
‫כוכבים אנםי‪1‬״‪ .‬המלים ״לשקר״ ו״אנסין נתוספו בדפוס ראם‪.‬‬
‫־סוף ד״ה מין הוא‪ .‬בדפוס וילנא ״ודהכא״ — וצ״ל ״ומורידין דהכא״‪.‬‬
‫תוספות‪ :‬ד״ה אני שונה‪ .‬בדפוס וילנא ״במסור לאנסים״ במקום ״במסור״‪.‬‬
‫שם‪ .‬בדפוס וילנא ״היו מורידין״ במקום ״מורידין״‪.‬‬
‫שם‪ .‬בדפוס וילנא ״מומרים של זמניהם״ במקום ״מומרים של עכשיו״‪.‬‬
‫שם‪ .‬בדפוס וילנא ״ומותר ליקח מהם רבית״ במקום ״ומותר עכשיו ליקח מהם רבית״‪.‬‬
‫ד״ה דלא תיחות חיותא עילויה‪ .‬בדפוס וילנא ״כשידינו תקיפה בזה״ב״ ]בזמן הבית[‬
‫במקום ״כשידינו תקיפה״‪.‬‬
‫ד״ה לאפוקי השם מורנא דלא‪ .‬בדפוס וילנא ״מפני שלא היה בקי ברפואות עשה כן״‬
‫במקום ״מפני שלא היה בקי ברפואות עשה לעכו״ם ולא לישראל״‪.‬‬
‫גם בפי׳ רבינו חננאל הנדפס בפעם הראשונה בדפוס ראם מובא פעמיים ״היו מורידין״‬
‫וגם כאן ישנה הוספה של המלה ״היו״‪ .‬לא נדון כאן בנוסחה הנכונה בתוס׳ ד״ה ולא‬
‫מורידין בדברי מסכת סופרים ״כשר שבכנענים הרוג״ וכוי‪ .‬גם לשון הרי״ף ופירש״י‬
‫שם שובש בהתאם לשיבושים הנ״ל‪ .‬כן שובש שם ה״שלטי הגבורים״‪.‬‬
‫‪ 17‬בדקתי בכמה דפוסים ‪-‬של מסכת עבודה זרה כו‪ ,‬ב ‪ :‬דפוס פרנקפורט דמיין ת״פ )‪,(1720‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪6 2‬‬

‫׳י״^‬

‫פרק שני‬

‫אין מעמידי!‬

‫י״י•‬

‫עבודה זרה‬

‫‪,‬שדן * ה מ כ נ י‬

‫הלא ויאה מ•?! שש מ*ז רכנ נזר ושהיקמ מזיא‬
‫‪,‬׳ ‪ >1‬זו‪ 1‬ממממש‬
‫‪0‬‬

‫^ ל‪£‬סדל‪£‬זל״!ץי !•נמסמצ^ט••‬

‫ןי‬

‫פרעוש ד־*־ • *‪1‬‬
‫אני שימלכלאבדהאשד למות יי*‪=-‬י^‪ 13.‬״י י‪ .‬ודא מ י ז *יל״נ ״ ‪-‬‬
‫?מה ״ל‪ £‬א־דת'*זך ־לרמת א י ^ ^ ^ ז צ ע פ ״ ^‬
‫ה**• •‬
‫^••־יי‪^,‬‬
‫יצמא לעילס *מ* לו ן*‪ !-‬הסעד ‪0‬־‪.‬־• אפ־״ י־י =יי׳ח ^־מא! ״ ד*‪5‬רא• צא צהלשיפ אצא ״‪+‬־•‬
‫‪** £* £‬יי• ואי* היפמת ל! אב‪-‬דזל^ן פוטר ול״שגיליה כאן בסעד איכלגבלות לשעוש משו לי ‪• 1*6‬שיאל פי *‬
‫• יימ יי ״מ ?די?^ * ‪ $‬על י שמוט* לתיאבון באןבבובר איכל גביל־חלהכדש מולם‪ :‬שי^ מה פשלה נסר•‬
‫*־־יי״‪* :‬־יי לאני מ פשוש ייל־יע קשבר יאוכל נבילות להכעיס מן ודא איוטר ‪ 8×9‬נלךןשדטצ^^ייי•" •*‬
‫״ אש־ ה* לא מ*ן יק*ד אז‬
‫ם י י ין יי מק ניטה נרא י־ליא לטלניי!? מע• • ליני<! ^‬
‫‪1‬״‪ .1* ..‬״‪ •1‬לפליח האשד‪ :‬מוךנן צ‪-‬ז י*׳‬
‫‪.‬־!‪"/£*£‬י* רשש יצדק •לנש יאדה ייימ׳מ‪.1. -‬״״ י‬
‫י ״ ץ ^ ז • מירק השנת אסדז־צזק ^ אפאלדמש נמג^אלא אהד מין״ מ^זוצמע• לה‪ :‬ילאיי״ ‪7!:‬‬
‫ו ^ ה • ייז־־ל־י‬
‫הדבר אלילי בוכב־ש מדגי אבל ‪£‬־‪7‬ים‬
‫"‪"£‬יי" ‪,‬ן‪^ ^ ,‬‬
‫'״‪ ,*££1,‬נהגיימזואיזיי׳שיאלאהרנ•)‪ (,‬אחר או יחיש אחד ודי זה נזפד ודא הגא ‪1‬מיז נטר‪ :‬מתא לאשטי׳יזייי' !*״י *י‬
‫לניליז יז <*״י נין לגו* זאזצ‪ ,‬דלהבעש הוא וקיעי מסר התש כד לפיטעש ע*י‪ • .‬ציד לי י י "יי‪*•?7* 1~.‬ק‬
‫בז!•־ יי מל־״ להשצרזלנ׳ך ולשווי! כרששגמ פרי; םעכאדאמיראאבדכרה־יפז־ז־יזאכל לא למרע? יירש• ‪ 58‬מתנזר זה ייא ‪,>2‬ס‪,‬‬
‫י״י?־י‬
‫אט ;צא צ^יז *״‬
‫י״יל^יז יז ־׳‪ (.‬ימי מז*י סעלק הזמא אדדה׳ פר<‪-‬זען א^ק•‬
‫*‬
‫‪>,‬״ י*ל!ת שיש צו ננניל* י" * ל ‪*•*•52‬‬
‫״ ״ ! ־ ״ י ״ מפיקה ‪ 06‬הה מיד ציזאניז אש־ ר‪• -‬מת ם־ ד‪-‬א אי~ י‬
‫• ־״‪ .-‬ם־ח ‪.‬י־•*‬
‫נח‪.‬־־׳״־‪*.-‬־״ לאשנ־ז־ן ^ ‪ – . -‬״ ^ נע־כא ?אשזדתי• נמלי' ^יי ייי'‬
‫־*י!‬
‫ל״ דלא ואשר לא תדדח ידיתא‬
‫א‪£‬‬
‫‪,‬״יי׳*•^״ ניגיתי&יי‬
‫*־!י־י־י‪ !*,‬נשך)<ד‪1‬לזסג{ אהה־ ל־ה מיי *יי י י "ימ* י י י״יייי״י י" נרזמשש־ה•נדמשריו* קפ־לק ^•יי‬
‫נצ־כא ע>םודהר‪.‬אבןעל פ•)־(ד^אד כגבה ‪0‬שמ וימיה צצלמיו ושינוי צ‪£‬י ״‬
‫—״‪ ..^,..‬נהוןממרצזאג א‬
‫‪ ,‬להידיזמהו מילד‪-‬ס של ד‪?-7‬ש אשי לעכירי חיותא דלדה דמא א‪5‬י מצ‪-‬היושא‪-‬ש־ייעצמל••^*?] ‪* 5‬‬
‫*י^‬
‫ר ב ‪£ ^ ^ -‬מש ק י ש נ ז ־ ^ ד ^ ימםתד‪ .‬מ־לש טשלקוא־־בעכאלאוזוד טננמ־• ‪5‬אז‬
‫י ? ״ ‪2‬זי?י־‬
‫*־יא ממי ק מוני• כימיס כויכאיגיא ה־ר •י־ש־א־' מל את והונרל‪ 0x0 ,‬־זז׳ *ח י י‬
‫״*" *י״ ייני? לע־סנר י י א ^ ‪ ^ 2 ^ ^ ^ .‬נטהס‪1 .-‬אצ ‪-‬מילכייז‪-‬שמלל‪-‬־םי״״ ^י‪.‬ל‬
‫^־*‬
‫^‬
‫^ ^ ‪.1 1‬״ ^‪• ^*?2^1*2‬מהש^נראשהינרי־זממז‬
‫יי‪-‬־עז )ליי׳•(‬
‫^^‪.7‬‬
‫^‬
‫יי‬
‫יצא ריז‪-‬נ צמשדק־ז בבי צ?"‬
‫י<י*ח‬
‫^ יי‪1‬‬
‫צ? הטיה מאמר נהכצ שיימז ‪1‬‬
‫^ ש־מיח על עפ־כות דפים דברי רבידא־ד ^‪-‬״!( מצי‪ .‬ל״ מ~ש <שס ;!•?ן״‬
‫!יי• מס רטת ^‬
‫להש מ־ס משיש צא השץ•!״ס יוע=ישאיש^‪2‬עובד טנבישכלא־זימיאל זנהז• סן•• ולא עינוסני *י‪"•.‬‬
‫‪-,‬״י‬
‫לשד ״י מי לה ל־י־י נל טנא בזק •שאחו‪-‬ס עוברין על גבו אכל גינו לכדו מ• '״יזשל מל שמו‪/‬י־י‬
‫משא‬
‫״ י׳ך־נא נה לא חשיו קף נהלא לא ודגיכאז•אימד א&ילו אודש עו‬
‫^‬
‫לי*־־‪..‬שה־ נימ מ דאז חזזמנומ ‪.•.-‬ל גבו נפי לא דיכנ^ דמליליר‪ ,‬םכעאמזדי לד‪ ,‬ברות ?מכה וטנר רם ! ^ ^‬
‫יי־י• יי״ ה‬
‫•־י* ^ ! * ג‬
‫‪8‬‬

‫‪8‬‬

‫ם‬

‫י‬

‫ו(רב‬

‫ז‬

‫ג מ‬

‫י‬

‫ניבד‬

‫ר‬

‫‪1‬‬

‫‪53‬‬

‫‪:‬‬

‫‪5,‬‬

‫ז‬

‫בד‪,‬‬

‫‪0 0‬‬

‫דב‬

‫הז‬

‫‪5 4‬‬

‫ז‬

‫‪5‬‬

‫‪53‬‬

‫‪6 5‬‬

‫‪5‬‬

‫ל א‬

‫מ ן י א ל‬

‫‪2‬‬

‫‪6‬‬

‫‪!6‬‬

‫‪2‬דש‬

‫‪<* *11‬ו*ן י מ י‬
‫‪0‬‬

‫ג י י ת‬

‫^ כי־דישר׳יהודר‪ .‬זי‪-‬״ר ייברכובביש ולא כותי ושבר ד יהודה עונרנ???‬
‫׳יייייייי ^ " ‪* -‬־״לז‬
‫״•ונד טכ‪? !-‬גד^״ ?‪*2‬‬
‫^ י ^ ^ י ^ ד יד׳^‪^1‬י‪-‬ת‬
‫? ~ * * ‪ £‬מדק •(‪.‬נדה ליה י ״ ״‬
‫ד " ; ־ ‪^ 7 1‬״״!•י^א בהאי‬
‫י^״ ״ אזאנ נדטת מ• צשרנש מלאה^‪ " ,^-‬י‬
‫•י נד־< י• י־־• אש עלגנ ייהגרס ישראל משר היה״ עזי *יאתר‪ .‬את כדת• השכור איא לינולש לאיל^ד יי‬
‫‪^.‬צ<ני<יי'‬
‫‪5‬־‪^^.‬־^ י^ירצ־ק לי יטת ־אט הי״‬
‫יי״ץד ^יי׳ ל־‪-‬קמו;שש מה מלה אנצ משיר נדגרש ניע מה ינ־צ מדם כמה נמר אלצ נדן וצא אימדט אצל אנוה משא ממן‬‫^יז^י״*‪ ^.‬משו! מבי <^יר לאניי טי *ת צ•־‪ .‬צי מ ק אטדז ו־שעליא דיטן רשע יציינו •לנש־ ס מ י ^ י י * ‪< 0 ^ . 1‬‬
‫^ייונל‪:‬‬
‫?־• יי• ייח לגני הורדה צביר משש‪ -‬ר •ייק משר מלשיזטה נהד נוטש אנל לונרזן אידיש נ*ט ננשז ״ז*‬
‫^״ר^‪0‬‬
‫״״י"׳ "״^ל׳ ניק ייאש הש‪:‬ז )ין ־^( מריש והלרשדס והמור״ •ולדן לגיהט ונשרה השולח)ני׳חיזי־( י" ״ י '‬
‫״׳־ז ‪ ,‬ו ח ף אשר צהמדש מי מד • טשה ?ניע• נשיג יהדדמ וי־*׳ **חצנמיממפרו^ממפי^^ייז^ ושת‬
‫רצהסשיפהי׳מהזיאז״^י^״שי]‬
‫י‬

‫ד‬

‫י‬

‫זבא‬

‫‪1‬‬

‫עמזס‬
‫־יג״‬

‫‪ 1,‬ש י נ ן‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪5‬‬

‫!‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫ז‬

‫יי*ד מישראל נגלוש להמזי^י * ט״‬

‫* • י ^ני* ג;־*‪.-‬‬
‫•י?• ]ח מ וווו‬
‫‪1‬דמאווי*‪6‬י^ו‪-1‬ן‬
‫‪0‬‬

‫ד^ןי^שר^לשנידחסשרש יזיא סח והיא ניהידיזלז)יו •־!( *דשה נין צשטדש נמ• !!'‪,‬צ^מונד‬
‫‪ £‬י ^ י ‪:£‬א‪£‬ישמע‬
‫מאמשמ־ני^‬
‫ד־ ימ־ק יףלז)״•( ^־י‪-‬ק אין מיק נשוני כמיס ומי לשא• הלכ־יא ל*מה ח כשןמ־י׳^יז ^ ‪ ^ ^ , 7 2 7‬י־‬
‫^ י ^ • ^ מני־ ני״־א י^דאהא'אשליגא‪~::‬אל"פו^־מ^יו ״‬
‫*ר*•* י י < •״י? נין י״ ע משמ הנא ישיייוין ממי טכניש אשיש ששלש‬
‫״ י ; ^ ה־‪.‬ש_;יו^_ל_שטזה =של= יאיצו *ני סכנה לא^מא‬
‫״‬

‫י^שקי כשהא נונכדא ט? ‪:‬דמל לאשששושי ולל לו‬
‫"יייע ‪,;,‬״‪,‬״‬
‫״ י‪ :‬לאפומי לשש טמא ילא• ניה יא־ורלר^שניזשאנל נשכר שי׳נ־יש *נ? ודא‬
‫*״ י י י ^‪ ^^,‬י ׳ ? )מ !‪::‬‬
‫;ג־‪1‬יז־‪1‬‬
‫גי־ י‬
‫ו*השירגשת שד•‬
‫עונרנונדשלזנרמדאמיולדימ‬
‫כיני נרלש• פנוא לה להשיא^ואסנוסדלשניני‬
‫״**ז^יל׳ומ‬
‫יי״^?‪ ;^7‬הה ושוד יל דהמ מ• נמנם היה ולההתכש נר־יאמ ישל ל־זס מהר וק משמש מט שיא הה נע נרפאה?׳•'‪£.‬‬
‫*י‬
‫^^ד״^ו״מיוונזו^י־נ״ני״נמווגק^^נ^ןל^ו^^קו^ו‪^^"^^•!^^*!.‬‬
‫‪3 8‬‬

‫‪5 5‬‬

‫ור‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫זיופים בש׳׳ס וילנא המפואר תרנדג — וכן בכל המהדורות עד היום‪ .‬ר א י ^‬
‫המודגשות‬

‫ע״י קוים‬

‫ב ג מ‬

‫ךא‬

‫״‬

‫ך‬

‫*‬

‫ח ׳‬

‫ך ש‬

‫‪-‬‬

‫י‬

‫ו ת ו ם‬

‫>‬

‫ן וד‬
‫ד״ש‬

‫(‬

‫עם‬

‫שבעמוד הבא‪ .‬וראה במאמר הערה ‪.16‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הנוסחאיי‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫עץטשפט‬

‫‪2 6‬‬

‫אץמעטידיז‬

‫עבודה זרה‬

‫פרה עני‬

‫מ־״״‬
‫השים‬

‫צלום ההוצאה הקטנה של דפוס ראב׳‬
‫מי לא התערב‬

‫כ א ן‬

‫ת ר נ‬

‫‪ -‬הצנזוריי‬

‫ז‬

‫״ ׳‬
‫א י‬

‫י'‬

‫כ מ ע ט‬

‫מ‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫היתד‪ ,‬כאן כניעה לראשי המשכילים? אין להניח שהצנזור הרוסי דרש תיקונים‬
‫אלה‪ .‬כעשר שנים אחרי גמר הדפסת ש״ס וילנא‪ ,‬נדפס ״בדפוס והוצאת‬
‫האלמנה והאחים ראם״ בשנת תרנ״ז )‪ (1897‬ש״ם שלם בפורמט קטן ושם‬
‫כמעט אין תיקונים בגמרא הנ״ל‪ ,‬לא בטקסט הגמרא‪ ,‬לא בפירש״י ו ל א‬
‫ב ת ו ס פ ו ת ‪ .‬אבל בכל הדפוסים והצילומים של ש״ס וילנא נשארו כל השיבושים‬
‫הנ״ל‪ .‬ואם מדפיסי ראם וילנא היו אנוסים ע״פ צוררים מבחוץ ואנשים שהרגישו‬
‫את עצמם משכילים מבפנים‪ ,‬למה לא תוקנו הדברים בעשרות השנים‬
‫האחרונות? כל הזיופים נשארו‪.‬‬
‫מאז שזכינו להדפסת התלמוד‪ ,‬כמעט לא קרה שמשך תשעים שנד‪ ,‬ל‬
‫הופיעה מהדורה הדשה‪ .‬על הדורות האחרונים עברו תלאות קשות ואין לבוא‬
‫בטענות‪ .‬אבל המשימה המוטלת עלינו נשארת‪ .‬בשביל מטרה זו אין צורך‬
‫במהדורת מדעית של טקסט התלמוד ע״פ עשרות כתבי יד •ודפוסים ישנים‪,‬‬
‫ערך מדעי רב להוצאה כזו‪ ,‬כמו שזכינו ע״י מפעל התלמוד הישראלי השלם‬
‫בהוצאת מסכת כתובות‪ ,‬ירושלים תשל״ב‪ .‬עבודה עצומה הושקעה בהוצאה‬
‫מדעית זו‪ .‬זה מפעל דקדוקי סופרים חדש‪ ,‬אבל כמו שאי אפשר ללמוד מ ת ו ך‬
‫דקדוקי סופרים‪ ,‬אלא אפשר לפעמים להעזר בו — כך גם במהדורה‬
‫החדשה הזו‪ .‬מפעל התלמוד הישראלי השלם אינו יכול להסתפק בכך‪ .‬א‬
‫זקוקים לש״ס עם פירש״י ותוספות‪ ,‬עם הרי״ף והר״ן‪ ,‬עם הרא״ש וחידושי•‬
‫המהרש״א‪ ,‬עם חידושי הרש״ש והגהות מהר״ץ חיות ועוד ועוד‪ .‬אבל כל‬
‫טעון בדיקה מחודשת ומדויקת‪ .‬על צוות מומחים של תלמידי חכמים ל ב ד‬
‫כל בעיה‪ ,‬לפעמים יש להסתפק בהערה בשולי הגליון ולפעמים יש לתקן א ת‬
‫הנוסחה המשובשת ע״י תיקון של הטקסט עצמו‪ .‬למרות כל הזהירות כ ל ס י‬
‫שינויים‪ ,‬אין איסור לתקן שיבושי הצנזורים ומשומדים או שגיאות של• ה ב ח ו ר‬
‫הזעטצער‪ .‬מי יקונן את ביאת מחרפי א־ל בתוך תדרי ספריה ועלי פשע א ש‬
‫עותה סלול דרך אשוריה ועל רשעת מזיפיה בתוך משכן חצריה‪ .‬גויים ומומרים‬
‫‪81‬‬

‫א‬

‫נ ך‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ז ק‬

‫ר‬

‫דפוס סלויטא תקפ׳׳א )‪ ,(1821‬דפוס פראג תקצ׳׳ד )‪ ,(1834‬דפוס למברג תרכ״ה )‪(1865‬‬
‫דפוס וזין תר״ל )‪ (1870‬וכן דפוסי אמסטרדם‬

‫ש ו נ י ם‬

‫• בבי׳‬

‫ד פ ו ס י ם‬

‫א‬

‫^‬

‫ה‬

‫אי‬

‫‪1‬‬

‫כ מ ע ט‬

‫א‬

‫ף אחד‬

‫מהשיבושים הנ״ל הנמצאים בדפוס ראם‪ .‬בדפוס זיטמיר תרי״ח )‪ (1858‬ישנם שיבושיס‬
‫אחדים בפירש״י ובתוספות‪ .‬בתוס׳ ד״ה אני שונה נדפס ״ומיהו מומרים דשבקי התירא׳י‪/‬‬
‫במקום ״ומיהו מומרים של עכשיו להכעיס הן דשבקי התירא״‪ ,‬אבל גם שם לא ש ב ' ‪#‬‬

‫ר‬

‫עד כדי כתיבת ״מומרים של זמניהם״‪ .‬בדפוס זיטמיר נדפס אחרי התוספות הראשרן‬
‫כהסבר באותיות אחרות וז׳׳ל‪) :‬מ״מ בזמן הזה אין דין זה נוהג כלל כי בטלו‬

‫ד י ג י‬

‫נפשות ואין לדון עכו״ם(‪.‬‬
‫בדפוס וילנא תר״ר של מסכת ״עבודת כוכבים״ שובש דף כו עמוד א־ב בצורה חמורף•‬
‫ע״י השמטות רבות בגמרא‪ ,‬פירש׳׳י ותוספות‪ .‬יש להעדיף השמטות על זיופים‪.‬‬
‫‪ 18‬מהדורה זו של תלמוד בבלי בלי פרוש רבנו חננאל ובלי רוב המפרשים אחרי המסכתו־ון‬
‫נדפסה וצולמה פעמים אחדות בהוצאת ראם ובהוצאת חורב‪ .‬במהדורות אלו הרבה‬
‫שיבושים‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫פ‬

‫ח‬

‫ו‬

‫ת‬

‫השמיטודעת ‪-‬‬
‫פרשו יד על מחמדי השם‪ ,‬אתר‬
‫הרצוגחילו של עם ישראל‪,‬‬
‫מכללת שבתו‬
‫ושבשו‪ ,‬זרים‬
‫נכרים באו שעריו‪ ,‬שודדי לילה השחיתו ובזזו‪ — ,‬ואילו אנחנו נשתוק‪ ,‬אנחנו‬
‫ומנדינו‬

‫נדפיס שוב ושוב כמו ששונאינו‬

‫גזרו עלינו ? ! ועולים על כולם —‬

‫מולי״ם‪ ,‬מקרוב באו‪ ,‬המעמידים פנים כאילו תקנו כל‬

‫‪19‬‬

‫השיבושים ‪.‬‬

‫ובכן‪ ,‬מורי ורבותי‪ ,‬תצא מכאן הערב קריאה לתלמידי החכמים שבדורנו‪.‬‬
‫יש לנו‬

‫ברוך‬

‫לומדי‬

‫השם‬

‫חשובים‪ .‬אף מוציאים‬

‫תורה‬

‫מהדורות‬

‫רבים‪.‬‬

‫מדויקות‬

‫בדורנו‬
‫של‬

‫מדפיסים‬

‫ספרי‬

‫ספרים‬

‫ראשונים‬

‫תורניים‬

‫ואחרונים‬

‫ע״פ‬

‫דפוסים ישנים וע״פ כתבי יד‪ .‬כמו כן מוציאים לאור פירושי בית הבחירה על‬
‫מסכתות‬

‫שונות‬

‫במהדורות‬

‫עם‬

‫מדויקות‬

‫‪0‬‬

‫הערות ־‪.‬‬

‫למהדורה מושלמת של משנה התורה של‬

‫זכינו‬

‫כעת‬

‫הרמב״ם ומפרשיו‪ .‬אך‬

‫גדול‬

‫למפעל‬

‫שכחנו את‬

‫העיקר‪ :‬מהדורה מדויקת של תלמוד בבלי ומפרשיו‪.‬‬

‫‪ 19‬על‬

‫המצב‬

‫העגום‬

‫בהדפסת‬

‫התלמוד‬

‫מעיד‬

‫בדורנו‬

‫בהוצאת‬

‫הש״ס‬

‫מאורות‬

‫ניו‬

‫יורק תשי״ט—תשכ״ב‪ .‬בשער הראשי — גם של מסכת עבודה זרה — מבטיח המו״ל‬
‫שזה אמנם צילום ע״פ דפוס וילנא‪ ,‬אבל עם ״הגהות ותיקונים על הדף״‪ .‬בשער השני של‬
‫מסכת ע׳׳ז מבטיח המו״ל הגהות ״לגאוני דורנו שליט״א להגיה עוד שיבושים שנמצא בכל‬
‫מםכחא ומסבתא אחרי חיפוש ויגיעה רבה‪ ,‬גם הגהותיהם נדפסו על הגליון במקומו הראוי‬
‫על הדף ממש‪ ,‬והם לבדם לערך מאה במסכתא זו״‪ .‬והמו״ל ממשיך לשבח את ״מדינתנו״‬
‫)ארה׳׳ב!( המאפשרת להדפיס ללא שום‬
‫ותום׳ ומהרש״א שנשמטו בדפוסים‬

‫ולכן‬

‫פיקוח‬

‫תוקנו‬

‫״השמטות הש״ס‪ ,‬רש״י‬

‫הקודמים מצד הצענזורא‪…‬‬

‫החזרנו עטרה ליושנה‬

‫ואבידת האומה למקומה הראוי״‪ .‬על אמיתות דברים אלה מעידה מסכת עבודה זרה‬
‫דף בו‪ ,‬ב‪ .‬בכל העמוד אין שום תיקון‪ ,‬לא בגוף הגמרא‪ ,‬לא בפירש״י ולא בתוספות‪.‬‬
‫הכל צילום דפוס וילנא ותו לא‪ ,‬עם כל השיבושים והזיופים‪ ,‬חמשה עשר‬

‫במספר‬

‫בעמוד אחד‪ .‬חלק מהם צוינו כבר לפני כמאה שנה בספר ״חסרונות הש״ס״ אבל אפילו‬
‫התיקונים שנרשמו שם‪ ,‬לא הובאו בהוצאת הש״ס של מאורות‪.‬‬
‫הופיעו כבר ספרים אחדים‪ ,‬ביניהם עם הסכמת בעל הכתב והקבלה‪ ,‬עם רשימות של‬
‫השמטות הצנזורה בש״ס‪ ,‬רש״י תוס׳‪ ,‬פסקי תוס׳ ומהרש״א‪ ,‬אבל המדפיסים החדשים‬
‫אשר הבטיחו לתקן‪ ,‬לא ידעו עליהם ואכמ״ל‪ .‬אגב‪ ,‬יצוין שבפסקי תוספות שבמהדורת‬
‫ראם תר״מ—תרמ״ו ישנם זיופים לא מעטים‪ .‬גם אלה לא תוקנו עד היום הזה‪.‬‬
‫בש״ס הוצאת אל‬

‫המקורות — פרדסיישראל‬

‫תשי״ט‬

‫)ירושלים‬

‫ואילך(‬

‫נדפסו‬

‫בסוף‬

‫המסכתות ״חסרונות הש״ם״ עם השלמות ״להרבה חסרונות שהצנזורים מחקו ושבשו״‪.‬‬
‫אבל גם שם תוקן רק מעט ועשרות מקומות לא נרשמו‪ .‬לא מצאתי שם ״חסרונות‬
‫הש״ס״ בסוף מסכת עבודה זרה‪ .‬גם שם נשארו כל השיבושים שבמסכת ע״ז כו‪ ,‬ב ללא‬
‫תקון אחד!‬
‫‪ 20‬״ב״שערים״ גליון ערב‬

‫שבועות‬

‫תשל״ג פרסמתי‬

‫מאמר לכבוד‬

‫הענקת פרם ישראל‬

‫תשל״ג למכון התלמוד הישראלי השלם‪ .‬מכון זה הוציא ספרים רבים מגדולי הראשונים‬
‫‪.‬ע״פ כתבי יד ועם הערות‪ .‬ציינתי שם שבמהדורות החדשות של פירושי רבנו המאירי‬
‫״בית הבחירה״ שבהוצאת המכון הנ״ל נשארו ליקויים ואי־דיוקים‪ .‬וכן גם בס׳ בית‬
‫הבחירה על‬

‫מסכת‬

‫ברכות‬

‫בהוצאת‬

‫המכון‬

‫)ירושלים‬

‫תשכ״ה(‬

‫שרבים‬

‫ישתמשו‬

‫בו‬
‫‪37‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ונסיים בדבר תורה‪.‬‬

‫י״ג גיס!‬
‫ש‬

‫״‬

‫י י‬

‫ס‬

‫ה ג ד ף‬

‫נ א‬

‫ב‬

‫נ ד פ ס‬

‫ש‬

‫י‬

‫נ‬

‫ם‬

‫ת‬

‫י‬

‫ע‬

‫מ‬

‫ת י מ‬

‫ד‬

‫ב י ו ם‬

‫י‬

‫ביום י‬
‫" '‬
‫"‬
‫'‬
‫^‬
‫י חע?‬
‫'‬
‫"‬
‫תרמ״ו )שנת גמר וסיום תלמוד ככלי( נשלמה‬
‫ים״היג‬
‫לחדש טבת נפטר הרב מתתיהו שטרשון ז״ל‪ ,‬בנו של ד ׳ "‬
‫^‪/‬ץבגוה‬
‫^‬
‫' ׳ ' ׳ '"^׳‬
‫ל " ^‬
‫^‬
‫‪.‬‬
‫המחבר עוד דברי תורה לזכרו של רבי מתתיהו ז״ל ״ותהיינה ש‬
‫ל זאי*‬
‫בקבר״‪] .‬יש כאן‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬הוכחד׳ על המריירית‬
‫חגאיז‬
‫חדשים אחדים אחרי פטירתו של רבי מתתיהו ״ ל‬
‫הצליח בעל חשק שלמה להכניס עוד דברי תורה לזכרו של ידידו ״י‬
‫המפורסם כליל החכמה והמדעים״‪[.‬‬
‫ב א י ת י‬

‫ד ‪ ,‬ע ב ו ד ד‬

‫ר ש‬

‫מ ה‬

‫ש‬

‫ס‬

‫ע‬

‫ד‬

‫י‬

‫ט‬

‫ה‬

‫ר‬

‫י‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ת‬

‫א‬

‫ה‬

‫י‬

‫ש‬

‫ב‬

‫כ ד‬

‫מ י‬

‫מ‬

‫ז ז‬

‫ר‬

‫י‬

‫צ‬

‫ה‬

‫ק‬

‫ד‬

‫ש‬

‫ב י י‬

‫‪1‬‬

‫נ א‬

‫פ ת ו ת י ו‬

‫י‬

‫ב ד >‬

‫ע‬

‫ז‬

‫ב‬

‫נ‬

‫ד‬

‫ג‬

‫ר‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ר‬

‫ד‬

‫ה‬

‫ם‬

‫פ‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ד‬

‫י‬

‫א‬

‫פ‬

‫ם‬

‫ם‬

‫א‬

‫ב י‬

‫י‬

‫ה‬

‫ח י ם יבשים׳‬
‫^ ח‬
‫‪£‬‬
‫המשנה למלך בהלכות אבלות‪ ,‬פרק ג׳ הלכה א׳ י ז ל‬
‫^ך׳‬
‫מומיות‪ ,‬שמוכרין הכהנים אי שפיר למיעבד או לא‪ .‬מומיה ד י ^ "‬
‫‪ ,‬א‬
‫חנוט‪ .‬הרב מתתיהו שטרשון הקשה על עצם החקירה של ה ״‬
‫ואמי‬
‫׳‬
‫י‬
‫וטען לפני בעל חשק שלמד‪ .‬״דמה הוצרי ללמוד‬
‫ןזגנן‬
‫מלא הוא בתורה בפ׳ בד״עלתך ויהי אנשים אשר היו טמאים ל‬
‫' שר״זגיי‬
‫ל‬
‫ר״י הגלילי בסוכה דר ״‬
‫בתם *‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫שלמי׳‬
‫ד״מ״ל[״‪ .‬הרב שלמה הכהן השיב לרב מתתיהו ותוכל‬
‫‪ ? ,‬ל ן אי‪1‬‬
‫שלמה‪ ,‬אהלות פרק ב‪ ,‬משנה א‪ .‬בתירוצו הראשוו‬
‫נתיב‬
‫ייציי?‬
‫ל‬
‫להביא הוכחה מכאן לחקירה בענין מומיה אמיתית שעורה ובשרה‬
‫^‬
‫לגמרי ולא נשאר בה לחלוחית של בשר‪.‬‬
‫יגעו‬
‫לבזנדןי‬
‫ואולי יש כאן תשובה לנושא שדברנו הערב•‬
‫שבה‬
‫המפואר של התלמוד‪ ,‬הם לא הצליחו לכובשו כלל‪ .‬בקדושתו‬
‫וח‪,‬‬
‫נתחיל שוב במסכת ברכות ״מאימתי קורין את שמע ב ע ר ב י ת ״ ׳ " י ־‬
‫‪ ^ £‬ב<ןו‬
‫הגלות קראו את שמע בערבית ״אמונתך בלילות״‪ .‬נמשיי‬
‫ו‪,‬ם‬
‫׳‬
‫נודה להשם ית׳ שעברו שנות הצנזורה‪ .‬נלמד תורה ביתר‬
‫חסדך‪ .‬לכן נלמד בשמחה ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ו ד ׳‬
‫חיינו ואורך ימינו‪.‬‬
‫ע‬

‫ד‬

‫ש‬

‫מ‬

‫י‬

‫מ‬

‫‪7‬‬

‫יא‬

‫מ ש נ ר ‪,‬‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ז‬

‫ד‬

‫י ו ס ף‬

‫ה י ו‬

‫ה‬

‫מ ס ב ר א‬

‫ג פ ש‬

‫א ד‬

‫י ך‬

‫כ‬

‫ו כ מ ו‬

‫ד‬

‫כ‬

‫ת‬

‫י‬

‫ב‬

‫ב ס ו ף‬

‫פ‬

‫ה‬

‫י י ח י‬

‫ד נ ו ש א י‬

‫י י ח נ ט ו‬

‫א ר ו נ י‬

‫א ו ת ו‬

‫ש‬

‫ו פ ש ו ט‬

‫ד‬

‫ח‬

‫י‬

‫ג‬

‫מ‬

‫ט‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ס‬

‫י‬

‫א‬

‫י י ס ד‬

‫ף‬

‫ה י י נ ו‬

‫י‬

‫ב‬

‫;י‬

‫ת‬

‫ר‬

‫י‬

‫י‬

‫מ י מ י א‬

‫ץ‬

‫ב‬

‫נ‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ע‬

‫ל‬

‫א‬

‫‪,‬‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ש ק‬

‫כ‬

‫ש‬

‫א‬

‫צ‬

‫ע צ מ ו ת י ו‬

‫י ו ס ף‬

‫י‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ל‬

‫ו‬

‫א‬

‫נ ר ק ב ו‬

‫ו‬

‫ל‬

‫נ‬

‫א‬

‫ש‬

‫ת‬

‫י‬

‫נ‬

‫עי‬

‫י‬

‫ב ה ו‬

‫ג‬

‫ם‬

‫א‬

‫ה ג ו י ם‬

‫ם‬

‫ד‬

‫ה‬

‫א‬

‫י‬

‫ע י מ‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ח‬

‫כ‬

‫ו ש‬

‫א‬

‫נ‬

‫א‬

‫י‬

‫ד‬

‫ש א ת‬

‫ב‬

‫ל ה ג י‬

‫כ י‬

‫ע‬

‫יף‬

‫א‬

‫י י‬

‫ה‬

‫עכשיו עם התחלת המחזור החדש של דף היומי‪ .‬לפעמים מכגיס המייייי‬
‫בתוך פירושו של המאירי ולפעמים עושה זאת בהערה בשולי ר ׳‬
‫לחבורו״ הזכיר המאירי את ספרו ״חבור התשובה״ שליש‬
‫ב ה ע ר ה‬

‫ב ש ו ל י‬

‫י׳‬

‫ג ל י ו ז‬

‫א‬

‫ת‬

‫ה מ‬

‫?‬

‫י מ‬

‫ד ‪ ,‬מ ד ו‬

‫י?‬

‫ב‬

‫״‬

‫ח ב י ר‬

‫י ; ת ש ו ב ה‬

‫"'‬

‫ואיזה פרק‪ .‬בפרק ראשון של בית הבחירה על ברכות הזכיר‬

‫ג ל י ו ן ‪,‬‬

‫פ ע מ י ס‬

‫א י ז י‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ו‬

‫ה‬

‫י‬

‫״‬
‫מ‬

‫‪,‬נלו‪.‬ד י‬

‫ר‬

‫מ‬

‫'‬

‫ה מ א י ר י‬

‫המקום המדויק‪ .‬וראה במאמר הנ‪-‬ל דוגמאות נוספות של שגיאות שאיו‬
‫מדויקת‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫ב‬

‫‪ <,..‬מ א‬

‫מי‬

‫ן ע י ג ר‬

‫'‬

‫חבור‬
‫א‬

‫*יון ר־‬
‫בגאיר‬

‫י‬

‫ת‬
‫ה מ ה‬
‫מ‬

‫ה‬

‫י‬

‫ויר‬

‫א‬

‫"‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שמחה ה נ ש ק ה‬
‫י ! ב י ״ ה‬

‫ו‬

‫נ ‪ 3‬ס י ק‬

‫ש‬

‫א‬

‫ל קויאת שמע‬

‫״ ש‬

‫‪,‬‬

‫אבי מיי‬
‫‪ , .‬א ל הכי׳ז‬
‫ל בשבת שיבי־‬
‫י חשל״ג‬
‫ג ש מ ת‬

‫ל ע י ל ן י‬

‫ב‬

‫מ ר י כ י‬

‫ש ה ל ך‬

‫ןן׳‬

‫ד ב ר י‬

‫א‬

‫ק ו ר א‬

‫ן‬

‫ת‬

‫ל‬

‫כ י ן ן‬

‫א‬

‫ר‬

‫ל ע ו‬

‫ת ש ר‬

‫מ ו‬

‫ה ר ו ל כ ה‬
‫י‬

‫זה לשון רמב״ם‪ ,‬ס פ ר אהבי״‬
‫^‬
‫^‬
‫ה‬
‫ידי חובתו‪.‬‬

‫שי‬

‫ק ר י א ת‬

‫ה ל כ י ת‬

‫ר א ש ו ן‬

‫ב פ ם ן ק‬

‫‪0‬‬

‫ע‬

‫ר‬

‫ב‬

‫י צ א‬

‫‪ 1 :‬ישראל לא‬
‫שמע ישי‬
‫ל ו בפסוק‬

‫ש ה ו א‬

‫י י ץ ז‬
‫א‬

‫י ל ח ז ע מ ד ‪ ,‬או׳׳ח ם ‪ /‬סעיף ה׳‪ :‬הקורא‬
‫י ז שהוא שמע ישראל ל א יצא ידי חובתו•‬
‫״‬
‫ד‬
‫״ ׳ סעיף י־•‬
‫־• ^‬
‫‪£‬מים ובארץ‪ ,‬שלזה רומז ד י‬

‫ס‬

‫׳ הלכה א׳•‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ע‬

‫מ‬

‫י‬

‫א‬

‫ל‬

‫ב‬

‫כ י ן ן‬

‫י‬

‫י‬

‫ד א ע‬

‫ש‬

‫ם‬

‫א‬

‫ס‬

‫ל ה א ר י ד‬

‫צ ר י‬

‫ח ט י ט ר י ת‬

‫״‬

‫י‬
‫;‬

‫;‬

‫י‬

‫ז‬

‫ש י ע י ר‬

‫ל ש י ז‬

‫ש‬

‫י‬

‫י מ ב‬

‫ח‬

‫ש‬

‫י‬

‫ב‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ס‬

‫ה‬

‫פ‬

‫ק‬

‫ר‬

‫ב‬

‫״‬

‫ה‬

‫ש‬

‫י ח י ד‬

‫א ה ב ה‬

‫ד י‬

‫ב ח י‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ת‬

‫א‬

‫כ‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ע‬

‫צ‬

‫^‬

‫ב‬

‫ו‬

‫י ל י ך הקב״י'‬
‫‪ 1‬דחי״ת ויאריך ב ד ל ״‬
‫? דד׳ רוחות העולמ­‬
‫פ‬

‫ת‬

‫^ *‬
‫׳‬
‫״ ׳‬
‫‪1‬״‬
‫־־•יצייד להאריך בדל״ת של אחד כדי ש י מ ל‬

‫^‬

‫?‬

‫ב‬

‫י כ ה י‬

‫ה‬

‫ר‬

‫׳‬

‫ב‬

‫הלכה‬
‫א‬

‫ם ובארץ‬

‫ש‬

‫ט‬

‫וב י‬

‫‪:‬‬

‫׳‬

‫ב ע‬

‫מ‬

‫א י נ נ ה‬

‫ר כאל‬
‫זי‬
‫א אומר‬
‫׳;‬
‫״ י״א•‪.‬בייבי'‬
‫‪,‬‬
‫משנ‬
‫ל מלכות ש‬
‫* ‪ 1 1 .‬״‬
‫׳ * * ת ידי חובת המצווה < >‬
‫‪,‬‬
‫עיקר ק ב ל‬
‫^‬
‫‪ ,‬׳ ‪ :‬המתפלל‬
‫י>י•‬
‫ייללה מקבילה‪ ,‬לשם השוואה‪ ,‬שולחן ערוך‪ ,‬אי׳ח׳‬
‫י ^יכייז בלבו פרוש המלות שמוציא בשפתיו•‬
‫ה‬

‫ד א מ ו‬

‫ז י‬

‫ה‬

‫א ן ״ ח >‬

‫ב ר ן ו ד ( ׳‬

‫ס ע י ף‬

‫ס‬

‫‪/‬‬

‫ה‬

‫ם‬

‫אלא‬

‫ק‬

‫מ‬

‫ל‬

‫ש ה ו‬

‫ה‬

‫מ י ם‬

‫ל ה ת ב י נ ז‬

‫ע ו‬

‫ת‬

‫ל‬

‫ה ו א‬

‫ע‬

‫י‬

‫מ‬

‫ב‬

‫א‬

‫י‬

‫ע‬

‫ב ו‬

‫ש‬

‫‪1‬אחדו‬

‫א‬

‫ם ע י ף‬

‫צ‬

‫כ‬

‫מהייי*‬
‫בדנית דף י״ג ע״ב‪ :‬ת ״ ר ‪:‬‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ד‬

‫י‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ב‬

‫כ ש ע י‬

‫ש‬

‫'‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ב‬

‫י‬

‫ר‬

‫י ד י ו‬

‫י*י ירמיה הזה יתיב קמיה ד‬
‫‪7‬‬

‫ל‬

‫ר ב י‬

‫פ נ י י‬

‫י׳יא כרומו‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ע ו‬

‫ב‬

‫י ;‬

‫"‪1‬‬

‫ד‬

‫ח י י א‬

‫י‬

‫ב‬

‫א ר ב ע‬

‫א‬

‫י״‬

‫מ ל ש י ן‬

‫ח‬

‫תי ל‬

‫‪.‬‬

‫״ ׳‬
‫ש‬

‫כ‬

‫ע‬

‫ב‬

‫כ‬

‫ש‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ז מ ן‬
‫ל‬

‫ז‬

‫ז‬

‫מ י ם‬

‫ט י ב א‬

‫־‬
‫•‬

‫א‬

‫כ ל ו מ ר‬

‫ש מ ע‬

‫ל קריאת‬

‫אתר‪ :‬ו י ק ר‬

‫יי?"‬
‫מ‬

‫ש‬

‫ךחי״ת׳‬

‫א‬

‫ה ט י י‬

‫כתב ד״ע לשוייה א י י לקריאת‬
‫ג‬

‫ס‬

‫ם‬

‫ן ‪ -‬ו ה מאדיר‬

‫רשמים‪',‬‬
‫י י ח י ת‬

‫י ‪ ,‬אמי ל '‬

‫עול מלכות‬

‫ם >‬

‫י על פסיק ראשון‪ ,‬כמוכח‬
‫^‬

‫ע‬

‫ל‬

‫״‬

‫‪.‬‬

‫ש מ‬

‫ל‬

‫לשון המדרש המובא בטור‬
‫א‬

‫ל‬

‫ק‬

‫ש‬

‫י ד‬

‫׳‬

‫י ביו! דאמלכתיה למעלה ולמטה י ל‬
‫ל‬

‫ז ו‬

‫ישראל‬

‫*<* י לרבי הייא‪ :‬לא חזינא ליה לרבי י ^‬
‫ע‬

‫ל‬

‫ר‬

‫׳ יהודה הנשיא•‬
‫‪:‬‬

‫א נ ה‬

‫ב‬

‫׳‬

‫ר‬

‫י !!י'‬

‫דקרי לה‪ ,‬כ פ ר‬

‫י ט ג מ א‬

‫י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫פ‬

‫ח ד ש ה‬

‫מ‬

‫י‬

‫ש‬

‫ת‬

‫פ ר ו ט ג מ א ; כ‬

‫ה‬

‫ב‬

‫ל‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ד‬

‫_‬

‫ל ב‬

‫נ‬

‫•‬
‫דד״קב״ה‪ .‬והכי איתא במדרש‪ :‬א״ר ברכיי׳׳‬
‫ז ל‬
‫למדינה‪ .‬מה הם‬
‫׳‬
‫י‬
‫וקוראין אותו באימה‪ ,‬ב‬
‫׳‬
‫״‬
‫׳‬
‫ולא פרועי ראש‪ ,‬אלא בלכתך בדרך‪ .‬אבל‬
‫מיהא צריך‪.‬‬

‫י‬

‫מ‬

‫ע ו ש י‬

‫ב‬

‫? כ‬

‫י‬

‫נ‬

‫י ר א ה‬

‫ל י ש ר א ל‬

‫ש‬

‫ק ר א ו ק‬

‫פ‬

‫ט‬

‫״‬

‫מ‬

‫ג‬

‫י‬

‫א‬

‫ה מ ד י נ ד ‪,‬‬

‫ב‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ד י ד י‬

‫ל‬

‫מ ד י נ ה י‬

‫ד ‪ ,‬ר י ל‬

‫ש‬

‫דב‬

‫ד‬

‫רי‬

‫מ‬

‫ם‬

‫ג‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ב‬
‫י‬

‫ט‬

‫ל‬

‫י ג ל י י‬

‫ל‬

‫ה ק ב‬

‫ת‬

‫י‬

‫ת‬

‫ם‬

‫'‬

‫א?‪:‬יי‪£,‬‬

‫י‬

‫א‬

‫א‬

‫|אפ;‬

‫^ " " ר פרוטגנ‬
‫את ר‬
‫ר ר שמו׳‬
‫'‬
‫" ' ^ תי לא * ^‬
‫ןגוהת י ^ ו‬
‫‪1‬‬
‫באימה ו ב י ר‬

‫ע ו מ ד י ז ע‬

‫ו ב ז י ע‬

‫ו ״ ן א‬

‫פרוט׳‬

‫ם‬

‫‪151)1‬‬

‫י פ ו י ע‬

‫י‬

‫ע ל י כ ם‬

‫א ה‬

‫ש‬

‫ע‬

‫מ‬

‫עוני‬
‫פירושים לפעול‪ ,‬ראשון של קריאת‬
‫!‬
‫׳ ^ * ‪ ^1‬מים שפי׳‬
‫׳ ' ' '‬
‫"׳‬
‫ןשמי‬
‫‪,‬‬
‫האלילים‪ ,‬הוא עתיד להיות ה׳ אחד‪ ,‬שנאמר י• ״‬
‫לקרא כלם בשם ה׳ )צפני׳ ג׳(‪ ,‬ונאמר‪ :‬״ביום ההוא יהי • יי'‬
‫הלכו‪ ,‬ר ^‬
‫' " '‬
‫ת‬

‫דביים‬

‫דש‬

‫י‬

‫י‬

‫ד (‬

‫ד‬

‫י‬

‫ש‬

‫; ה‬

‫ו‬

‫ה‬

‫א ל ק י נ י‬

‫א‬

‫נ ר י י‬

‫עתה‬

‫ז‬

‫כ י א‬

‫?}יזי‬

‫א ה פ י ד‬

‫ד‬

‫‪7‬‬

‫) ז כ ר י‬

‫י י א ת‬

‫א‬

‫פ‬

‫ש מ ע‬

‫ח‬

‫א‬

‫׳ " ' קלז ^‬
‫וזה לשון רמב״ם‪ ,‬ספר אהבה‪ ,‬הלכות ק‬
‫׳ ועל י י *|‬
‫'‬
‫ל ל‬
‫ז‬
‫י 'שמא‬
‫ינו ״ ‪,‬‬
‫׳‬
‫שהלך בה אברהם ויצחק אביו‪ ,‬ושאל אותם ואמר ל‬
‫ל פ י נ ו יי' *"ל׳‬
‫י ׳׳‬
‫׳‬
‫' י ו א מ י ‪,‬י!‬
‫יש בכם איש או אשהי׳ ו ג ו ‪ /‬ענו כולם ו א מ ר י‬
‫עןב‬
‫כלומר‪ ,‬שמע ממנו אבינו ישראל‪ ,‬ה׳ אלקינו ה׳ אחד‪ .‬פ י‬
‫ל לומר‬
‫ל‬
‫‪1,‬‬
‫ל ל‬
‫ל‬
‫ישראל הזקן אהד פסוק זה‪.‬‬
‫ד‬

‫ב ר ו י‬

‫ב‬

‫א‬

‫י‬

‫מ‬

‫ם‬

‫ש‬

‫א‬

‫כ ב ו ד‬

‫מ ל כ י ת י‬

‫ת‬

‫ב נ י י‬

‫י‬

‫ש א י נ ו‬

‫ע ו‬

‫ב מ צ ד י ם‬

‫ב‬

‫ש‬

‫מ‬

‫י‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ד‬

‫מ‬

‫‪:‬‬

‫ס‬

‫ו‬

‫מ י ת ת י ׳‬

‫ר‬

‫ד ‪ ,‬י א‬

‫ת‬

‫צ י ו ם‬

‫ב י ד י נ י‬

‫ע‬

‫י ז י ז ם‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ב‬

‫ש‬

‫י ח י ד‬

‫ה ם ‪:‬‬

‫ש‬

‫ו י‬

‫י‬

‫י ‪,‬‬

‫ש‬

‫ב נ י‬

‫‪5‬‬

‫‪:‬‬

‫ר ג‬

‫מ‬

‫פ ס ל ו ת‬

‫ע ו מ ד ע‬

‫‪,‬‬

‫ב י ז ז ן ד‬

‫ש‬

‫כ ע ג י ז‬

‫‪:‬ש‬

‫א‬

‫מ‬

‫מ‬

‫ע‬

‫ר‬

‫י‬

‫ל‬

‫ר‬

‫ש‬

‫נ‬

‫א‬

‫י‬

‫ל י‬

‫א‬

‫ז ח ה‬

‫‪:‬‬

‫ק‬

‫ז‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ש‬

‫םכ‬

‫מ‬

‫ד‬

‫מ‬

‫ע ן‬

‫כ ן ת ן‬

‫ן ע ד י‬

‫ם‬

‫נ ה ג ו‬

‫פ י כ ך‬

‫י ש ר א‬

‫כ‬

‫^ ן״עגי^';‬

‫גדלותה של המצוה וחשיבותה‬
‫אין צורך להרבות בראיות ובהבאות כדי‬
‫י ^‬
‫שישראל צאן קדושים ייחסו בכל הדורות לאמירת פסוק‬
‫תה&ת ^ ל‬
‫אותו הפסוק שמלותיו הידהדו מתוך להבות אש־דת‬
‫א ן דוין *‬
‫מעל גבי המוקד‪ .‬ד י בהבאת דעת חז״ל עליו׳‬
‫ן‬
‫השחר‪ ,‬אף שהדברים שם מוסבים ע ל קריאת שמע מ ל ה ׳ י‬
‫פסוק ראשון‪:‬‬
‫ר‬

‫כ‬

‫כ‬

‫י‬

‫פ‬

‫ש‬

‫ק‬

‫ז‬

‫א‬

‫ש‬

‫ד‬

‫י‬

‫ת‬

‫א‬

‫ש‬

‫ש‬

‫י‬

‫א‬

‫מ‬

‫ל‬

‫כ ל‬

‫‪1,‬‬

‫י ‪ ,‬ב‬

‫גי ׳‬
‫טרם אהבת האבות‪ ,‬מותר האדם מן הבהמה אין‪ ,‬כ י י ׳‬
‫^‬
‫ללא‬
‫׳‬
‫משבאה אהבת האבות לעולם‪ ,‬פסק ל‬
‫^‬
‫! ים‬
‫ו ה ת ח י י ב נ ו להודות ולשבח‪ ,‬חובה קדושה ז ר צ י נ ׳ י‬
‫תנו‪ ,‬״ ‪1 3‬‬
‫'‬
‫?״‬
‫^מתנו *‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ן‬
‫ל ‪ ,‬איז‬
‫‪1, .‬‬
‫המצווה באך‪ ,‬ל ע ו ל ‪.‬‬
‫לעבוד את הקב״ה את העבודה הראויה שהיא מתוך שמחה•‬
‫ל ב נ י‬

‫ה ה ב ל‬

‫ד י ד נ ו‬

‫י‬

‫ה פ כ נ‬

‫י‬

‫ית‬

‫ע י י י‬

‫א‬

‫ן‬

‫ע‬

‫ש ג י ת נ ה ל‬

‫ד‬

‫י‬

‫ה מ צ י ה‬

‫ל נ י‬

‫זש‬

‫נ‬

‫ש‬

‫ל ק ר ו א‬

‫פ ע מ י י ם ב‬

‫כ‬

‫י ו ם‬

‫ל‬

‫א‬

‫מ‬

‫ד ! ן ו‬

‫ז‬

‫‪1‬ש‬

‫א‬

‫י‬

‫ש‬

‫י‬

‫נ י ת ז‬

‫מ‬

‫א‬

‫פ‬

‫ח ל ק נ י‬

‫ר‬

‫ג י ר ל נ י‬

‫מ‬

‫א‬

‫יש‬

‫מ‬

‫ז‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ח‬

‫י‬

‫ם א‬

‫נ‬

‫ו‬

‫א‬

‫ם‬

‫ה‬

‫ן‬

‫י‬

‫א ן מ ר‬

‫ב‬

‫*‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ע‬

‫י ש ר א‬

‫ו‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת‬
‫י‬

‫' ‪ . -‬־׳־״ני״‬
‫י‬

‫ל נ י ז‬

‫כי‪1‬נד‬

‫ינניינתי‬

‫י * ׳*״‬

‫ש ח‬

‫י ה פ‬

‫ל‬

‫י‬

‫יהרצוג‬
‫בלתי * יי­‬
‫‪3‬‬

‫מ י ש‬

‫ש‬

‫״ ל ״ י‪,‬־־״ י י ״‬
‫א ש‬

‫ס ? י פ‬

‫‪ ,:‬ד‬
‫ה‬

‫‪1‬‬

‫‪ 2‬נ * * ' ? כ ‪ ,‬המחשבי"•‬
‫'‬
‫׳״‬
‫' '‬
‫ומחשבות א " ‪ ,,,‬״ י פייי י י‬
‫מהי הסתייהז י י‬
‫‪1. ,‬״״ נשמתניי "‪,‬״ים ינייי‬
‫"‬
‫נמליחיי‪ ,‬אינן חורגות מ‬
‫'" של ומי״־‬
‫?יי ה־יינית‪ ,‬ש״ז״ל צייי ל" ל׳ י? ^ ע ״ י ד לני׳‬
‫* ׳?שמים יבאי־י־‬
‫^ י במ״שני־‬
‫״‬
‫'‬
‫״ ' י'׳ יי״*‬
‫?״לכ״ מנ׳יי'‬
‫‪ £ ,‬ה על ׳‬
‫יהאלילים ׳חנ״לי ^ •‬
‫״עשים בניי'‬
‫'איו המלכנו בנו מ ־ י ׳ ׳ ־ ״ עול מלט"‬
‫‪.‬״ היא י ^‬
‫ל מלכי״י־‬
‫־‬
‫יא? קיבלנו על עצמנו ב‬
‫^ יוה ני יייי‬
‫״!כתני‪ .‬המי״ ״־׳‬
‫על שמים יאת י ל ׳־׳ " "‬
‫ל בל י׳עי •‬
‫י " ״מבי״‪ ,‬ומי׳״*‬
‫יי׳ייביים שא" * י י '‬
‫‪,‬מחי המחשבי•‬
‫״ * י י ׳ ‪ ,‬״ ־ ״ ^ ‪ :‬״ " ל י מ־ליו *‬
‫' "׳‬
‫ל אפסי"‬
‫״‪,‬א קבל" 'י•‬
‫נעת‪ ,‬נרגע זה של אמירת הפס״• ץ‬
‫״״שבח י־ב י‬
‫‪ ' 1‬של מ ם מ‬
‫יממילא גם על עצמי‪ ,‬י ״ ״ * ״‬
‫״ ״ יי ממש עיי‬
‫'״‪,‬״ ״ השאלי"‬
‫המתעוררת כשאני מתבונן ב פ‬
‫י ‪ ,‬מ‬

‫מ ה ש נ י ת‬

‫ש‬

‫לי‬

‫ע־‬

‫ניפ‬

‫פ ש ט י‬

‫זש‬

‫ש ל‬

‫י ש‬

‫ע ת ד‬

‫ש‬

‫ג ם‬

‫י ק‬

‫‪0‬‬

‫ב י‬

‫י‬

‫ז א ת‬

‫ה א י ל‬

‫שבה‬

‫ד‬

‫את‬

‫‪0‬‬

‫ש מ י ‪? 0‬‬

‫נ ״‬

‫מ ח ש ב י‬

‫ע ו‬

‫י‬

‫ע‬

‫‪3‬‬

‫ת‪,‬‬

‫‪0‬‬

‫ש י‬

‫‪6‬‬

‫ל נ צ ע‬

‫לט‬

‫ש ל‬

‫‪0‬‬

‫י‬

‫י‬

‫קנ‬

‫‪,‬‬

‫ע ל‬

‫עי‬

‫ע‬

‫א‬

‫ה ז א ״‬

‫ש ט ו ת‬

‫?‬

‫ז א ״‬

‫י‬

‫ל‬

‫יט‬

‫א י י‬

‫פ י א‬

‫ט‬

‫ל ע ת י י‬

‫ל‬

‫‪,‬‬

‫ל ב א‬

‫מ י י‬

‫ש נ‬

‫״' ! ‪' £‬‬
‫‪ ,‬״ דבי שמ־־׳‬
‫״ י ־ ׳יי• יני י י•‬
‫ל להיקיא‬
‫'‬
‫על ענודה זרה‪ ,‬מחשבה השיל ל" ‪ , , , , , ,‬מ״שני•‬
‫^ של עי ^‬
‫״ ' ! ' ״^‪ ,‬איו מי׳ •‬
‫מ י י יוטו לייבא‬
‫! שמהשני׳‬
‫הזכרתה ״ ‪ ,‬״עלה‪ ,‬נשאל" י ־ ' * ‪ – ,‬״המלנ*‬
‫״ ״ * המחשבי• י•"" '" ״‪ ,‬אף תייילי׳‬
‫״קנלת עול מלכות שמי "׳‬
‫כזאת י׳י' ' '‪:‬״ יש ־‬
‫״*יי׳ י יייי'‬
‫‪,,, ,‬ד זוהו נ מ " ״‪,‬״ פפוין יאש"‬
‫' ־־־יגל" לי‪ " -‬י י‬
‫‪*,‬תעירי"‬
‫‪ ,‬״‪,‬״ל למי'‬
‫״״י ! ט מ נ ה השלילי"‬
‫‪, ,‬וכ״ושח לעימייי" ‪ ,‬ל כך‪* .‬‬
‫'‬
‫ני? גידל המהשבי׳־י׳ניי י'‬
‫של ק״ש‪ ,‬לבין המחשבי־־ ' • ‪ ,‬שאנחני **יי " י"‪ ,‬״‪,‬נח י•״" " "‬
‫׳ "‬
‫' ‪ , ! ,‬״ " ‪ ,‬חו״ש• י י' ‪ ? ,‬״ ח‬
‫נאים ״לשים על לבני י ל ו ״‬
‫‪ ,‬להשיב י ל * ״ ? • ‪ ,‬י ה"י‬
‫־עי יש כאן‪ ,‬אלא אי יציא" '‬
‫ש מ א‬

‫ד‬

‫ד‬

‫א‬

‫ש ל‬

‫ת ו כ‬

‫ם‬

‫ם‬

‫‪!,‬ם‬

‫שני‬

‫שאלי‬

‫ג‬

‫א‬

‫ח ו ד‬

‫‪0‬‬

‫נ י‬

‫א י ד‬

‫ע י ל‬

‫י‬

‫מ ל נ י‬

‫‪3‬‬

‫מ ל כ י ת‬

‫א י ‪0‬‬

‫א‬

‫מ ת ש נ ה‬

‫ש ל‬

‫נ‬

‫ז ו‬

‫ע ו‬

‫‪1‬י י‬

‫ע צ י ם‬

‫ל י ט א‬

‫נ י ט ו ל‬

‫י ש ע ״‬

‫ש צ י י‬

‫נ ש א נ ו‬

‫ל נ י‬

‫ר ?‬

‫י‬

‫י‬

‫‪0‬‬

‫י כמני‬

‫מ מ‬

‫‪,3‬‬

‫י‬

‫מי‬

‫‪1‬‬

‫מ מ י‬

‫ם‪:‬‬

‫י י‬

‫מ נ‬

‫נ מ ל‬

‫ל נ י‬

‫ט‬

‫ל נ י‬

‫מ ק י ם‬

‫ננת‬

‫‪8‬‬

‫״ ‪ ,‬״ ח י־־׳י ' "י‬
‫מ ? ‪ ' .‬יי*"‬
‫' ‪ .‬אינני׳ ־'"'יי'‬
‫כלל א" י ' ^ ‪ ,‬נשהנייני־‬
‫את המחשנה‪-‬הכוונה שחז״ל *'יי‬
‫לי להתני" =‬
‫• ' '‬
‫פו‪ .‬נפשו‪ ,‬או שנתנינז‬
‫‪ 1,‬רשגיאי׳‬
‫י‬
‫״'״י נפח יא״י‬
‫שנניי) את י‪ -‬יי י•‬
‫״לומר שיבי'‬
‫לנייני•‬
‫תלישה מי‪,‬ז יתלייי• "׳י"־׳‬
‫נ י‬

‫ל נ י‬

‫י ם‬

‫ב מ ל י ם‬

‫לל‬

‫א‬

‫ב‬

‫נ‬

‫נ‬

‫‪3‬‬

‫ה מ ע כ ב ת‬

‫נ ח י נ ״‬

‫ל ש ה‬

‫ע ל‬

‫לג‬

‫פ י‬

‫‪0‬א‬

‫מאתר שאיז ־־? ־ י <' " ל ^ מאייי גי ; * כלל ב־ייי׳״י‬
‫^‬
‫' ? ‪ 2‬של י '‬
‫ פסוק אי'‬
‫'‬
‫"א בהכרה בי‪"",‬‬
‫ל ד‬
‫אמי‪.‬‬
‫' !‬
‫י '‬
‫״׳״ל הנ״ל הם הם‬
‫חימב״ ל ' ‪,; ,‬נייני•‬
‫של יש״׳‪ .‬חפשם של ה ‪ ,‬ק בחי־ ' ‪, :‬‬
‫‪.,‬‬
‫י‬
‫ישואל‪,‬‬
‫מסי נקיים המצווה של קייאת‬
‫נשעת ק״ש על מה שאמרו השב״'‬
‫פ ש ט ו ת‬

‫ת‬

‫פ ש ט‬

‫י‬

‫ד‬

‫מ י ש‬

‫מ ל י ם‬

‫ל‬

‫מ ל י ם‬

‫לח‬

‫ש‬

‫‪00‬יק‬

‫ש ל‬

‫י‬

‫־‪0‬‬

‫ש א ט‬

‫‪0‬‬

‫ג ם‬

‫נ נ א‬

‫‪0‬‬

‫י א‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪1‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫^‬

‫דברי‬
‫עפ״י‬
‫של המלכת הקב״ה על עולמו(‪ .‬מכאן שבהכרח ז י‬
‫מומםוע^‬
‫אחרים‪ ,‬שיאירו לנו את פשט הפסוק באופן‪ ,‬שמתיי‬
‫יבול לי ***‬
‫'‬
‫י׳ ״‬
‫זה תתעורר‬
‫ל כז *‬
‫במקום אחר״ )ירושלמי ר״ד‪ .‬פ״ג(‪ .‬מקום אחר כזה בדברי‬
‫*‬
‫!!ל^לרוב‪,‬‬
‫׳‬
‫בתלמודים ובמדרשים׳‬
‫מיריבתי‬
‫ור חוןפילי׳‬
‫'‬
‫׳‬
‫ע בי״‬
‫נוטים לשכוח על קיומו‪ .‬מקום נוסף זה של דברי חז״ל ה י‬
‫על‬
‫"‬
‫בכל הנוגע לתפילות העתיקות שבו‪ ,‬שחותם לשון קדשם‬
‫ב ‪ ,‬ומנהיג‬
‫נתבונן אפוא בתפילותינו העתיקות‪ ,‬ונתור בייז‬
‫‪ , ,‬ר‪.‬ח '‬
‫קריאת שמע‪ ,‬והעשויים להאיר לנו את דברי חז״ל‬
‫לאש ^‬
‫והנה ידוע לנו פסוק ראשון של שמע ב ק‬
‫! ! ‪ /‬וההלזי^׳‬
‫יי ל קי‬
‫שנתקנה בעת רדיפות הפרסים׳‬
‫" ׳ " " בפינו מ* ׳‬
‫׳‬
‫׳ '‬
‫' לוה ר׳‬
‫׳‬
‫קיי‬
‫?"‬
‫י‬
‫‪ ,‬ד‪.‬צ י*‬
‫את המלים שעלינו לחשוב ולכוון בתור ההתבוננות ד ‪ .‬נ כ י‬
‫המביאה ממש לידי הכוונה כפי שחז׳׳ל ניסחוה במסכת ברכות•‬
‫הדברים‪ ,‬המוצעים באימה‪ ,‬ביראה‪ ,‬ברתת ובזיע‪:‬‬
‫הוא אלוקינו‬
‫הוא ;‬
‫שמע ישראל ה׳ אלוקינו הי אחד‪:‬‬
‫ד׳ רוחות‬
‫‬
‫הוא מלכנו‬
‫הוא מושיענו‬
‫ב י ם‬

‫ז י‬

‫ה‬

‫ל‬

‫מ‬

‫י‬

‫צ‬

‫ה ת ב י נ נ י ת‬

‫ש צ ו ו י נ י‬

‫ה כ ו י נ ה‬

‫ה‬

‫ל מ י ז ‪,‬‬

‫ר‬

‫י ד י ע‬

‫י‬

‫ד ב י י ת ו י ד‬

‫ג ו‬

‫א‬

‫‪3‬‬

‫ע ג י י ם‬

‫ח‬

‫ל‬

‫ד‬

‫‪,,‬‬

‫א י נ נ י‬

‫ע‬

‫כ י‬

‫ש‬

‫ב כ י י י ז‬

‫א ו צ ד‬

‫מ‬

‫ח‬

‫ל‬

‫פ‬

‫ב ל י ם‬

‫א‬

‫מ‬

‫ח‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ל ו‬

‫י א מ נ ם‬

‫ל‬

‫ש‬

‫י‬

‫ד ב ר י‬

‫ם‬

‫ה י ו‬

‫ש‬

‫ה פ ו ס ק י ם‬

‫מ ק י ם‬

‫ח ז ״ ל‬

‫נ ו ס ף‬

‫י ה ש ג ו ר‬

‫מ ב י א י ם‬

‫ה י י‬

‫ה מ כ י ל‬

‫כ‬

‫כ‬

‫ל‬

‫ד‬

‫ד‬

‫ל‬

‫ע‬

‫י‬

‫ב‬

‫ר‪,‬אי‬

‫י‬

‫ר‬

‫א ג ו‬

‫ש‬

‫פ י ג י‬

‫מ‬

‫י‬

‫י‬

‫‪,‬‬

‫ב‬

‫א‬

‫ט ב ו‬

‫ש‬

‫א ח ר י‬

‫ח ז‬

‫ל‬

‫ת פ י ל י ת‬

‫ת‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ם‬

‫מ‬

‫כ‬

‫ת‬

‫ג‬

‫ת‬

‫פילו‬

‫בי‬

‫י‬

‫מ‬

‫ד ו ש ת‬

‫י‬

‫ף‬

‫ס‬

‫ש‬

‫ט‬

‫נ ו‬

‫ו י ו‬

‫מ‬

‫ש ג ז‬

‫ם‬

‫י‬

‫פ‬

‫ל‬

‫ה א ש מ ל‬

‫א‬

‫ד‬

‫ק‬

‫ע‬

‫י‬

‫ל‬

‫ל כ י ת‬

‫פ ס י ק‬

‫ת פ י ל ה‬

‫ש‬

‫א‬

‫ש‬

‫ת‬

‫י א ת‬

‫ע‬

‫י ק י י א ת‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ש מ ע‬

‫ש ת‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ב צ י ב י ר‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ד ‪ ,‬ל כ ה‬

‫ם‬

‫י‬

‫א‬

‫מ י ס ף‬

‫ג‬

‫ל‬

‫א‬

‫) ע י י ז‬

‫ק‬

‫ף‬

‫א‬

‫ע‬

‫ט‬

‫ש מ י‬

‫גה‬

‫פםיגן׳‬

‫ע‬

‫ב מ‬

‫ן ה ו‬

‫ה‬

‫א‬

‫י‬

‫נ ו‬

‫א ב‬

‫והוא ישמיענו‬
‫שנית‬

‫ת‬

‫}‬

‫ש‬

‫מ‬

‫י‬

‫ל‬

‫ש‬

‫ד ‪ ,‬ק ב‬

‫(‬

‫ל מ ט‬

‫למעלה‬
‫בשמים‬

‫*‬

‫ב א ר‬

‫ה ?‬

‫י‬

‫ב‬

‫‪, !,‬־שוני י ׳ י‬
‫״‬
‫־־"'־" "‬
‫הדרכים הרבות‬
‫של‬
‫‪,‬‬
‫ו משננים לעצמנו שאחד ויחיד הוא אליקיני׳‬
‫_ הוא‪ ,‬זהו דיזיי'‬
‫;רבות בהם הוא מתיחס ל י ‪.‬‬
‫וירי‬
‫^‬
‫השונות‪ ,‬זהו ייחודו ואחדותו‪.‬‬
‫פלה *‬
‫הוא אלוהינו — במידת הדי? — עפ׳יי דין תובע הוא‬
‫התחייבנו בה בנעשה ונשמע‪ ,‬כי הרי ע ל‬
‫נן‬
‫^‬
‫מעבדות בשר ודם‪.‬‬
‫ל לב י' '‬
‫)אבל( הוא )גם( אכינז — במידת הרחמים — כ‬
‫^ הלל׳‬
‫ניתנה רשות לפנות אליו כבן א ל אביו בכל יי** *‬
‫* ל ^ ^ בזני‬
‫י‬
‫)אבל( הוא )גם( מלכנו ‪ -‬במידת המלכות ‪-‬‬
‫ל רו‬
‫‪,‬‬
‫אלא אם כן משעבדים אנו את ציבורנו ל ח ו ?‬
‫'‪ 1,‬׳ ל״ '‬
‫הוא מלכנו אם נרצה ואם לאו‪ ,‬כמו שנאמר׳•‬
‫ב‬

‫לו‬

‫י ר‬

‫ר‬

‫א‬

‫ה‬

‫נ ן‬

‫ן‬

‫א‬

‫נ י‬

‫א‬

‫ע ב י ד ה נ י‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ג‬

‫}ייןגי‬

‫כ ז‬

‫ב נ י‬

‫א‬

‫ר ח ם‬

‫גז‬

‫ב‬

‫ע‬

‫‪,,‬‬

‫נוד‬

‫כ צ י ב ו‬

‫‪,‬‬

‫״ נ ‪ 5‬ן ׳‬

‫מ ל כ י‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ג(‬

‫ה‬

‫כ‬

‫ה‬

‫י‬

‫ן‬

‫‪*,‬‬

‫א‬

‫ת ה י ה < ״‬

‫ן‬

‫ב‬

‫ח‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ן‬

‫כ‬

‫ה‬

‫א מ‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬ן‬

‫ן ד‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י כ מ‬

‫‪) .‬יחזה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫־אכל( היא ־גם( מושיענו ‪ -‬במידת ישועה ורחמים ‪ -‬כשכלו יכל הקיצים‪,‬‬
‫ל ו אלא להישען‬
‫^ ^‬
‫א ף‬

‫ע ל‬

‫מ ן ג ח ת‬

‫כ ש ל א‬

‫צ ן א ו נ ן ׳‬

‫נ‬

‫נ ן ת ר‬

‫על '׳ישועת מושיענו‪.‬‬
‫י״שיענו שנית ‪ -‬במידת הבשורה לגאולת הגואל‪ ,‬שהיא האמונה‬
‫‪,11‬גי‬
‫׳‬
‫־־־‬
‫בעתיד ‪ -‬עתיד = לפנינו ‪ -‬לי״לז =‬
‫ע״י המלה ״שנית׳׳ את האמונה בגאולת העבר‪ ,‬ביציאת מצר‬
‫= לעיל ־= למעלה ‪ -‬בשמים‪.‬‬
‫ובמע‬
‫)ייתכן גם איפכא‪ :‬האילן שרשו‪-‬התחלתו‪-‬העבר‪-‬שלו‪-‬למטה‪-‬בארץ‪,‬‬
‫ל מ ט ה‬

‫ה ר‬

‫מד‬

‫ס י נ י <‬

‫ה א י ץ‬

‫ע ב ר‬

‫דתו‬

‫ראשו‪-‬עתידו‪-‬למעלה~בשמים(‪.‬‬‫ימה ‪,‬‬
‫שחזרנם‬
‫ע״י‪ * 1‬נ י‬
‫‪1‬״ ל" ‪ ,‬ל‬
‫המלכנו אפיא את הקב׳״ ״ ' י‬
‫^ ״ ר־תז‬
‫י‬
‫״‬
‫״‬
‫״‬
‫י‬
‫״‬
‫״‬
‫־‬
‫״‬
‫ע״י‬
‫היא‪.‬‬
‫ישיב‬
‫יייא‬
‫א מ י‬
‫ד ^ י ם אמ‬
‫‪ £ £‬י מ י ס ימלל מעוצב בייי׳ י ׳" שי־ ""‬
‫^ את‬
‫•‬
‫"אילת ומני‪ .‬במתן ביטוי לאמינתני י־ יל‬
‫י י בהבל פ ני‬
‫״ הק ״‬
‫על ההיסטוריא כאלו׳׳!׳ ‪.‬״•‬
‫המשיח‪.‬‬
‫מפירוש י ש‬
‫ייי־זע ‪' !^ 1‬‬
‫'""ייי י‬
‫יל ־‬
‫י• יל‬
‫ולבעלי־‬
‫לנות ־א‬
‫י‬
‫'יש׳״ יר‬
‫י־ ״י "^י‬
‫־׳מש ארבע הרוחות־ "״״‬
‫רש‬
‫עשוי‬
‫״ ״ מיי‪ ,‬ובהוצאת יביי ״ ־ ל‬
‫הרוחות שם‪ ,‬יאשי ״׳"י‬
‫‪ £‬על‬
‫ע‬

‫י ח י י‬

‫י‬

‫ע‬

‫‪3‬פ‬

‫ב‬

‫‪8‬‬

‫ג ם‬

‫ה‬

‫ע ל‬

‫נ‬
‫ש מ י‬
‫כ נ‬
‫י מ מ ו‬
‫ב כ ל‬

‫‪3‬‬

‫ל‬

‫מ ש ל י ט י ם‬

‫ה ז א ת‬

‫ה ה י ס ט ו ו י א ן‬

‫ש‬

‫מטי‬
‫פט‬

‫ו מ ק‬

‫ב פ ו ש ״‬

‫מ ־ ז נ ח‬

‫ם‬

‫מ‬

‫נ י י‬
‫ו י‬
‫י י י נ י י‬

‫‪03‬‬
‫‪0 3‬‬

‫מ פ ש י ט ם ז‬

‫ה ד ן‬

‫ד ‪ ,‬י י‬

‫ע ל‬

‫ה‬

‫‪1‬‬

‫לז‬

‫י‬

‫י‬

‫ש‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ל י ! ל י‬

‫ב מ ש מ ע ו ת‬

‫‪3‬‬

‫*״״יט‬
‫יי ־־־״ לשאלה זאת‪:‬‬
‫' ' ? ״ ״ ש ל ריח ״‬
‫״ * * " ־ ‪ .‬יי להצביע על משמעותם ל‬
‫פי בי א־‬
‫״ל ״״״־״ליל״ י ״ י *‬
‫‪ * :‬ל להסתפק ביחסים‬
‫"״‬
‫'‬
‫* ‪" 2 . 1‬‬
‫‪* 1.‬די המזבח בחחים‬
‫•‬
‫?‬
‫יגלליי״‬
‫* ^ ‪ ,‬נ חקייש‪.‬‬
‫״ ‪ , 5‬־ ־ " לי" ל <‬
‫״ נ ד ״ ״ ״ ״ ״־יי״‬
‫״‬
‫״ י ‪ -‬לעילם מקום ק י ‪ -‬י ־ ^ י •‬
‫^‬
‫״ ״ תחומי'״‬
‫יי־ייש הקרשים היא ״י‪-‬יביי׳׳• ^ " ' ‪' 1‬‬
‫ל י ההתפתתי‬
‫״‬
‫י‪.‬‬
‫‪,‬יעה ע״י זיהוי‬
‫"י קיום יבי ה• ענ״ל•‬
‫לי״יק מהנ״ל‪ .‬שש״״ ־לי" לי־יי" י * ״ ? ‪?,‬״ "יונו הלאה(‪ .‬אלא‬
‫^‬
‫י״ר עוד שבאותה‬
‫?‬
‫יי״י״ ״ י ל‬
‫"‬
‫?נלד ‪1‬‬
‫־ ״ ‪ , ,‬לשו‪ ,‬של המלה‬
‫*יי משא זה מנשא‪ ,‬ולא עליי‬
‫־ י !׳;;ד ש ‪ ,‬שיי״ י ­ ­‬
‫י ־ ? ‪ -‬־מני־ " י " •‬
‫אותה הביוני•‬
‫'‬
‫‪,‬י‬
‫^ ת ״ ״ ת א ״אוילה לביז‬
‫>״ ' ף י ז ששיפיר כוונתנו בפסיק י‬
‫אתחי״א‬
‫‪ ,‬לעיבו ‪,‬‬
‫‪ 1‬ז צ י י י ם‬

‫ש‬

‫ב ת י י‬

‫ב י ? י‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫י ע י ב‬

‫א י‬

‫א ח י י ה ם‬

‫ד ‪ ,‬מ ז ב ח‬

‫י‬

‫אלה‬

‫ה א י ם‬

‫ל ג נ י‬

‫י ה ק י ‪ 3‬נ י ת‬
‫‪3‬‬

‫‪5‬‬

‫ש‬

‫י י ! ‪ 3‬י י‬

‫א ת‬

‫ל נ ו‬

‫מ ש מ ע י ת ם‬

‫ט ש י‬

‫ש‬

‫ש ה י א‬

‫ם‬

‫הי‬

‫‪0 1‬‬

‫י‬

‫ב‬

‫י‬

‫‪1‬ז״‬

‫מ ‪ 8‬ן ־ י‬

‫נ ״‬

‫ש ל‬

‫ש‬

‫״ ה ן ! י ב ל‬

‫מ ן צ ג י פ‬

‫מ‬

‫ו ו ו ‪ 1‬פ‬

‫ח ו‬

‫ס מ‬

‫ע‬

‫‪3‬‬

‫ה ק ב‬

‫ה‬

‫‪1‬‬

‫ע ם‬

‫‪0‬‬

‫) א י ל י‬

‫‪1‬‬

‫‪8‬‬

‫צ פ י ן‬

‫ה מ ל א כ ה‬

‫ל ג מ ו י‬

‫? ‪1‬‬

‫ל‬

‫‪3‬‬

‫ש ל‬

‫נ ו ס פ י ם‬

‫ק ש י‬

‫נ י מ‬

‫ל‬

‫ע ם‬

‫יי‪,‬‬

‫ו‬

‫ל נ‬

‫ע ב י י ״‬

‫א ש י י‬

‫ש ל‬

‫‪81‬‬

‫בא‬

‫‪7‬‬

‫י ה י ה‬

‫ב ן‬

‫מ ה ב י ט ן ל‬

‫ש ל‬

‫ה ע י נ ן נ א‬

‫ש ב ץ‬

‫י! יישלמה‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫י‬

‫‪3‬‬

‫הרב יהודה קופרמןאתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מרקי מבוא לפירוש ״משך חכמה״ לתורה‬
‫)המשך(‬

‫פרק י‪.‬‬
‫פשוטו של מקרא מלמד את הרצוי דאורייתא — המחייב דרבנן‬
‫בפרק ד ראינו את כוחו של רבינו ללמוד מפשוטו של מקרא הלכה ל ד ו ר ו ת‬
‫בפרק ח ראינו את כוחו ללמוד מפשוטו של מקרא על הלכה שהיתה נ ו ה ג ת‬
‫ב‬

‫ב ד ‪,‬‬

‫ב‬

‫פ‬

‫ר‬

‫ז ה‬

‫ק‬

‫א‬

‫ב ע ק ו ב‬

‫ח‬

‫ר‬

‫ש‬

‫י‬

‫י‬

‫ט‬

‫ת‬

‫ג‬

‫ר ב י נ ו‬

‫ב‬

‫ו ת‬

‫פ‬

‫ו‬

‫ש‬

‫ט‬

‫ש‬

‫ו‬

‫מ‬

‫ל‬

‫? י א את‬
‫ל ל‬
‫'׳‬
‫ההלכה שהיתה רצויה בלבד בתקופה מסוימת‪ ,‬ואח״כ הפכה לחיות חובה כ ה ל כ ד‬
‫לדורות‪ ,‬כאשר היא עוברת מרצויה דאורייתא לשעה אל חרכה דרכנו ל ד ו ד ו ת‬
‫פשוטו של מקרא מצביע על הרצוי בעיני התורה‪ ,‬אותו רצוי ש ה ת ו ר ה י ל‬
‫חייבה‪ ,‬כאשר בדרשת אותו פסוק מראה מדרש הלכה את המותר ב ד י ע ב ד‬
‫י‬
‫במקרה ולא עמדו בדרישות הרצוי של לכתחילה‪ .‬כך מפרש ר ב ע ו *‬
‫כתבה התורה ״במותם׳׳־ אצל הנזיר‪ ,‬בעוד שאצל הדין המקביל ש ל‬
‫גדול‪ ,‬לא כתבה התורה ״במותם״‪ ,‬כאשר במדרש ע״י המידות )גזירה ש ו ' ‪1‬‬
‫לומדים שהדין בהם שוה‪ .‬ההסבר לכך‪ — :‬״משום שלא רצה ל ה י א ו מ ל‬
‫)הכהן הגדול( ההיתר‪ ,‬דאם יתטמא הלא אסור לאכול בקדשים ותרומה ו ל ה כ‬
‫למקדש‪ .‬לכן לא כתבה רחמנא גביה בהדיא ״במותם״‪ ,‬ורק יליף בגזרה עןיךן‪ .‬״‬
‫עכ״ל‪ .‬כלומר‪ ,‬פשוטו של מקרא כאילו מסתיר את ההיתר להטמא ב מ ק ר י ‪' ,‬‬
‫מסוימים‪ ,‬כאשר מדובר על הכהן הגדול‪ ,‬וזאת עקב רצונה של תורה ל א ל‬
‫לו אף פעם להגיע אל המצב של טומאה‪ ,‬עקב תפקידיו המיוהדים‬
‫ביומו בבית המקדש‪ ,‬אמנם‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬יוכל להטמא‪ ,‬עם כל התוצאות ה ב י כ ע ן‬
‫מכך‪ ,‬אבל את הבדיעבד הזה אנו למדים באמצעות י״ג המדות שהתורה‬
‫בהן‪ ,‬כאשר בפשוטו של מקרא מצביעה התורה על דרכה של לכתחילה‪.‬‬
‫י עי‬
‫ל‬
‫דומה מוצא ר ב י נ ו שפשוטי‬
‫י ש‬
‫יי‬
‫ל‬
‫י‬
‫על פי שהגוי אינו בכלל הלכות ר‬
‫כלפיו ננהג על פי הכללים של איסורי ריבית‪ ,‬ולא נקח ממנו נ ש י ווזו־בד‬
‫ל י׳יי׳וז״י נ א מ *‬
‫י‬
‫ק ׳‬
‫דבר זה הוא רואה בהבחנה שביז‬
‫)פסוק לז(‪ :‬״את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן א כ ל ד ״ ‪ ,‬ו ל‬
‫א‬

‫ד‬

‫מ‬

‫י‬

‫ע‬

‫כ‬

‫י‬

‫י‬

‫‪3‬‬

‫ס‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ד‬

‫י‬

‫נ‬

‫ד‬

‫י‬

‫ר‬

‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ק‬

‫ר‬

‫א‬

‫י ב י ת‬

‫מ‬

‫פ‬

‫נ‬

‫ה‬

‫ב כ‬

‫א‬

‫ז‬

‫א‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ו‬

‫ש‬

‫מ כ‬

‫מ‬

‫ש ת‬

‫? ‪ 1‬ב נ י‬

‫ת‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ו‬

‫ר‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ל כ‬

‫ה‬

‫א‬

‫מ‬

‫ת‬

‫ף‬

‫נ‬

‫ג‬

‫‪0‬‬

‫ש‬

‫ג‬

‫י‬

‫ה פ ס ו‬

‫כ‬

‫י ם‬

‫א‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ר‬

‫‪4‬‬

‫‪ 3 7‬ו‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ד‬

‫ש‬

‫ב‬

‫ו ת י‬

‫ע מ ד‬

‫נ א מ‬

‫)‬

‫ב‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ה פ ם ו ק (‬

‫א ל‬

‫ת‬

‫ק‬

‫י‬

‫ת‬

‫מאת‬
‫״‬
‫י‬
‫י‬
‫״‬
‫)פסוק לו( על ה״גר‬
‫ן‬
‫נשך ותרבית״ — לשון של בקשה‪ ,‬וכך פירושו‪ :‬הגר אינו בן מצוה ו א ע‬
‫ר‬

‫‪ 1‬במדבר ו‪ ,‬ז‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״לאביו וכו׳ לא יטמא להם במותם״‪.‬‬
‫‪ 2‬אשר ממנה לומדים בספרי‪ :‬אינו מטמא במותם‪ ,‬אבל מטמא הוא בנגעים י ז י כ ת ס‬
‫‪ 3‬ויקרא בהר כה‪ ,‬לה‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך׳׳‪.‬‬
‫‪ 4‬כאשר רבינו מחבר איסור זה עם הסיפא של פסוק לו הקודם ״וחי אחיד ע מ ך ׳ ‪/‬‬

‫‪44‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דת‪ ,‬אם־כן‪ ,‬הוא יקה מאתך נשך ותרבית ואתה לא תקח ממנו ? ! הלא תתרושש‬
‫ותענה?! אך‪ ,‬על פי כן אני מבקש מאתך שאל תקח מאתו נשך ותרבית‪,‬‬
‫כי להחיותו הנך מצווה‪ ,‬ובל תבזה צלם נברא בדמות‪ ,‬״וחביב אדם שנברא‬
‫בצלם״ ‪ ,‬אם כי לא אחיך הוא‪ .‬עכ״ל‪ ,‬על פי זה מבאר ר ב ע ו מדוע ה ז ״ ל‬
‫פרשו את הפסוק ״ואת כספו לא נתן בנשך״ — אפילו ריבית דנכרי‪ .‬אותה‬
‫גזירת הנמים שאין לקהת ריבית אפילו מגוי ״דלמא אתי למיסרך״‪ ,‬ורק משום‬
‫״כדי חייו״ התירו‪ ,‬בנויה על בקשת תורה שבכתב‪ ,‬אשר בכוונה אינה מנוסחת‬
‫בלשון ציווי‪ ,‬ולכן מבתינת הובה דאורייתא נשארת בקשה בלבד‪ ,‬עד אשר‬
‫חז״ל הפכוה ועשאוה למצוה במסגרת מצוות דרבנן‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫כיסוד לשיטה זאת‪ ,‬הרואה בפשוטו של מקרא שלא בסגנון ציווי‪ ,‬הבעת‬
‫רצון מאת נותן התורה‪ ,‬אותו רצוי אשר במשך הדורות הופכים חז״ל למחייב‪,‬‬
‫נראה לציין את דברי הראשונים בפירושיהם לסוגיות בתורה‪ .‬נדגים מתוך‬
‫דבריהם של הרמב״ן‪ ,‬רבינו בהיי ‪:‬והרד״ק בקשר עם דיני נחלות‪ .‬בפרשת‬
‫בנות צלפחד מחדשת התורה את דין ״לא תסב נחלה״‪ :‬״זה הדבר אשר‬
‫ציוה ה׳ לבנות צלפחד לאמר‪ ,‬לטוב בעיניהם תהיינה לנשים‪ ,‬ולא ת ס ב נחלה‬
‫לבני ישראל‪ ,‬ממטה אל מטה‪ ,‬כי איש בנהלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל״‪.‬‬
‫על יסוד המלים ״זה הדבר״ קובעת ה ה ל כ ה ‪ :‬דבר זה לא היה נוהג אלא‬
‫בדור זה‪ .‬דין ״לא תסב נחלה״ אינו אלא הלכה לשעה בלבד‪ .‬ואולם מפשוטו‬
‫של מקרא משתמע אחרת‪ ,‬כי בהמשך הפסוקים הנ״ל המדברים על בנות צלפהד‬
‫בלבד‪ ,‬ממשיכה התורה ל כ ת ו ב ״ ‪,, :‬וכל כת יורשת נהלה ממטות בני ישראל‬
‫לאחד ממשפחות מטה אביה תהיה לאשה‪ ,‬למען ירשו בני ישראל איש נתלת‬
‫אבותיו‪ ,‬ולא תסב נחלה ממטה למטה אהר‪ ,‬כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני‬
‫ישראל״‪ .‬הרי שהתורה כותבת את דין ״לא תסב נחלה״ גם ביחס לבנות צלפחד‬
‫)פסוק ז( וגם ביחס ל״כל בת יורשת נחלה״ )פסוק ט(‪ .‬ואמנם על יסוד‬
‫ציווי כפול זה סובר ה ר מ ב ״ ן על דרך ה פ ש ט ״ לראות כי ציווי זה ינחג גם‬
‫לשעה )פסוק ז( וגם לדורות )פסוק ט(‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬לא חשש הכתוב אלא‬
‫לתקן העת ההיא‪ ,‬כי אם היו בישראל נשים נשואות לשבט א ח ד והן יורשות‬
‫נחלה היום‪ ,‬או שתירשנה מיום זה ואילך — שימות אחיהן או אביהן בלא‬
‫בנים — על כרתנו תסב נחלה ממטה אל מטה‪ ,‬ומי יוכל לתקן בזמן את אשר‬
‫‪9‬‬

‫‪1 0‬‬

‫‪12‬‬

‫‪ 5‬אבות ג‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 6‬מכות כד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 7‬תהילים סו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 8‬בבא מציעא ע‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 9‬במדבר לו‪ ,‬פסוקים ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 10‬על פי רבא בבא בתרא קכ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 11‬פסוקים ה‪ ,‬ט שם‪.‬‬
‫‪ 12‬על פי ביאורו של מהר״י אבוהב לרמב״ן‪ ,‬מובא ב״כור זהב״ על הרמב״ן‪.‬‬
‫‪ 13‬בפירושו המובא לפני ‪-‬ועל דעת רבותינו״‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫אתר‬
‫הרצוג אותן הבן והבעל‪ ,‬כד‬
‫שלא ירשו‬
‫לצוות‬
‫התורה‬
‫עותר?! כי לא רצתה‬
‫ראתה לעקור משפט הירושה וכן לא יחוש הכתוב למקרים העתידים ל ב ו א ‪-‬‬
‫'‬
‫הבנות שאינן יורשות בהלות יכולות להנשא לכל השבטים‪ ,‬ואפשר ) =‬
‫אפשר( שתהיינה יורשות נחלה בזמן הבא‪ ,‬כי )= כאשר( ימותו א ח י ה ן ב ח י י‬
‫האב •ותעבור נחלת אביהן או קרוביהן להן‪ ,‬עכ״ל הרמב׳׳ן‪.‬‬

‫כ י‬

‫א ס‬

‫י‬

‫כ‬

‫ל‬
‫לפי הרמב״ן אין לנצל את הדין השני של ״לא תסב נהלה״ ל מ ק ר ה‬
‫אשה נשואה שהפכה להיות ״בת יורשת״ אחרי נשיאיה‪ .‬דין זה ה י ה מ ח י י ב‬
‫אותנו לבטל את דיני ירושה )״והעברת את נחלתו לבתו״( במקרים מ ס י י מ י ם‬
‫ו״לא ראתה התורה לעקור משפט הירושה״‪ .‬כמו כן אין לנצל פסוק זי״ ל מ ס י‬
‫י‬
‫של בת פנויה העלולה להיות ״בת יורשת״ )אם במקרה ימותו לא‬
‫י ז אביה‬
‫אלא גם אהיה בהיי האב(‪ ,‬כך שנשאר רק המקרה של בת שהיא כ כ ר‬
‫״בת יורשת״‪ ,‬ושאסור לה להנשא לבן שבט אחר‪ .‬״כל בת יורשת נ ח ל ח ״ ‪ -‬י‬
‫י ׳‬
‫איפוא‪ ,‬״בת יורשת״ בכל דור‪.‬‬
‫ל‬
‫ורבינו בחיי* מבאר כי אמנם למדו בני ישראל מפסוק זה כי ר צ ו י‬
‫תעבור נחלח אפילו אחרי כבוש ו ח ל ו ק ה ‪ :‬״וכל בת יורשת נחלה״ של‪<,‬‬
‫^ * היה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בן לאביה אחר שנחלו את הארץ‪ ,‬על כן אמר הכתוב פעם שניי׳ ‪ , /‬ו ל א‬
‫׳ ית‬
‫י ל‬
‫ל‬
‫נחלה״‪ .‬ומטעם זה היה המני׳ג‬
‫"‬
‫להנשא לשבט אחר‪ ,‬שהיו קורין אותה ״זונה״‪ ,‬והיתה מפסקת נ ח ל ת‬
‫א ב י ה ‪ ,‬וזהו ש כ ת ו ב ״ויפתח הגלעדי היה גבור היל והוא בן א ש ה ^‬
‫י *״י•• ז י נ ה ״‬
‫י‬
‫כי אמו של יפתח היתד! בת יורשת ונשאת לשבט אחר‪ .‬ע״כ לשון ר ב י ד י י ‪-‬‬
‫*־י ב ח י י ‪,‬‬
‫גם ה ר ד ״ ק מביא ראיה מן התרגום לנוהג זח על פי פשוטו ש ל‬
‫ובתרגום של תוספתא ״דא היא נימוסא הות בישראל מלקדמין י ל א מ י ס ת‬
‫לא מש‬
‫'‬
‫ל‬
‫׳‬
‫אחסנתא משבטא ל‬
‫׳‬
‫וכד הות איתתא שרחמה גברא דלא משבטא הוד• נפקא מבי נשא בלא א ״‬
‫‪ ,‬י‬
‫והוו אנשי קורין לה ׳פונדקתא דרחימת גברא דלא משבטהא‪ /‬וכן ח‬
‫לאימיה דיפתח‪ ,‬עכ״ל התרגום‪ .‬ודומה כי הצריכו כל זה למתרגם ל פ י‬
‫‪^,‬‬
‫״לא תנהל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה״‪ ,‬וכן תרגם ״ארי ב‬
‫ר‪1‬רזא‬
‫‪.‬‬
‫*‬
‫משבטא אהורי את״‪ ,‬עכ״ל הרד״ק‪.‬‬
‫ש‬

‫ק‬

‫ר‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ד‬

‫א‬

‫‪1‬‬

‫ש‬

‫‪15‬‬

‫א‬

‫‪7‬‬

‫ב‬

‫ב י ש ר א‬

‫ב‬

‫ת‬

‫כ‬

‫י ו ר ש ת‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ב‬

‫ז ד‬

‫ע‬

‫ה‬

‫‪13‬‬

‫ב‬

‫‪17‬‬

‫י‬

‫‪:‬‬

‫ת‬

‫‪18‬‬

‫מ‬

‫א‬

‫ו ב כ ן‬

‫ש ב ט א‬

‫א‬

‫ה‬

‫י‬

‫י כ ו ?‬

‫ה‬

‫? ן מ י ם ב‬

‫ג ב ר א‬

‫א‬

‫י‬

‫ת‬

‫א‬

‫ת‬

‫י‬

‫ד‬

‫‪:‬‬

‫א‬

‫א‬

‫מ‬

‫ו‬

‫ה‬

‫י י ״‬

‫ש‬

‫ר‬

‫א מ י‬

‫י‬

‫‪ 14‬במדבר שם‪.‬‬
‫‪ 15‬אם כי הוא עצמו מבאר למה דין זה איגו לעיכובא‪, :‬׳מצור‪ ,‬לשעה )כלומר‪ ,‬פ י צ ר‬

‫ת‬

‫׳ולא‬

‫תסב נחלה״( קודם שינחלו את הארץ‪ ,‬והיו י״ב שבטים למכה כנגד י״ב עזודיז‪.‬‬
‫*־׳^יס‬
‫מעלה‪ ,‬כל שבט ושבט בפני עצמו‪ ,‬אבל בארץ ישראל שהיא כלל הכוחות לא‬
‫י׳קפיד‪.‬‬
‫‪ 16‬למרות ״שלא ראתה לעקור משפט הירושה״ — כהלכה מחייבת‪.‬‬

‫של‬

‫א‬

‫א‬

‫י פ ‪ 1‬ז ח‬

‫ה ג ‪,‬‬

‫‪ 5‬י י‬

‫ה י ר‬

‫ג ב ו ר‬

‫ח‬

‫ו ה י א‬

‫‪3‬‬

‫א‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ז ו ג ה‬

‫י י ו‬

‫ד‬

‫ג‬

‫^ ^ י את‬
‫ו‬
‫"׳‬
‫'‬
‫׳‬
‫‪ 27‬שופטים י ׳ ׳ ״ י‬
‫ותלד אשת גלעד לו בנים ויגדלו בני האשד‪ .‬ויגרשו את יפתח ויאמרו ל ו ‪ , :‬י ‪, .‬‬
‫‪7‬‬

‫בבית אבינו כי בן אשד‪ .‬אחרת אתה״‪.‬‬
‫‪ 18‬בפירושו לשופטים שם‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫*‬

‫‪,‬‬
‫ס י נ ח‬

‫׳‬

‫תנחל‬
‫י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫יוצא איפוא כי הז״ל קבעו לנו )״זה הדבר — דבר זה לא יהא נוהג אלא‬
‫לדור זה בלבד״( כי מצוה זו היא לדור אחד בלבד‪ ,‬בעוד שגדולי הראשונים‬
‫מוכנים לפרש את הפסוק על דרך הפשט כהלכה לדורות‪ ,‬הלכה אשר הקב״ה‬
‫לא מצא אל נכון לקבוע כהלכה מהייבת‪ ,‬ואשר על יסודה אמנם ״התפתה״‬
‫נימוסא — מנהג‪ .‬מנהג זה מקורו מהו ומה סמכותו י‬
‫נראה כמובן מאליו כי מנהג כזה מקורו אך ורק ב״שופט אשר יהיה בימים‬
‫ההם״‪ .‬חז״ל שבתקופת הנביאים הראשונים‪ ,‬הם אשר נתנו אישורם לנוהג זה‬
‫בישראל מלקדמין‪ .‬נוהג זה הוא הבסיס החוקי לטענת אחי יפתח מאביו כי‬
‫כשם שאין הם יכולים לרשת את אמו‪ ,‬באשר היא יצאה משבטה בלי נחלה‬
‫בהנשאה לבן שבט אהר‪ ,‬כך אין הוא רשאי לרשת אתם בנהלת אביהם‪.‬‬
‫‪1 9‬‬

‫תפיסה זו של הראשונים‪ ,‬ובעקבותיהם האחרונים )ביניהם בעיקר הנצי״ב‬
‫ורבינו( קרובה מאד לבית מדרשו של ה ר י ט ב ״ א האומר ״שכל מי שיש לו‬
‫אסמכתא מן הפסוק‪ ,‬העיר הקב״ה שראוי לעשות כן‪ ,‬אלא שלא קבעו חובה‪,‬‬
‫ומסרו לחכמים‪ ,‬וזה דבר ברור ואמת״‪.‬‬
‫‪20‬‬

‫פרק יא‪.‬‬
‫פשוטו של מקרא והישום הנצחי של הלכה לשעה‬
‫‪1‬‬

‫כבר ר א י נ ו שאחת הפונקציות שהמפרשים מייחסים לפשוטו של מקרא‪,‬‬
‫היא ללמד על ההלכה שהיתה לשעה‪ ,‬לעומת ההלכה לדורות‪ .‬אף ראינו את‬
‫ההסבר המיוהד של רבינו עובדיה ספורנו על חשיבות הלימוד הזה במסגרת‬
‫הנצח של תורה‪ .‬אבל יש לדעת כי דרך זו של לימוד‪ ,‬העוסקת בהלכה לשעה‬
‫‪ 19‬מן הנכון לציין כי רבינו סעדיא גאון )פרשה כ״ז במנין הפרשיות( וכן בעל הלכות‬
‫גדולות במנין הפרשיות שלו‪ ,‬מונים את מצות ״וכל בת יורשת נחלה״ כמצוה במסגרת‬
‫תרי״ג‪ ,‬כלומר‪ ,‬מצוד‪ .‬לדורות ״כימי השמים על‪ ,‬הארץ״‪ .‬הרב פערלא )חלק שלישי שם(‬
‫מבאר את שיסת רס״ג בהבחינו בין מצות ״לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשר‪,‬״‬
‫)פסוק ח( ובין מצות ״ולא תסב נחלה ממטה למטה״ )פסוק ט(‪ ,‬בראותו אותן כשתי מצוות‬
‫נפרדות )וזאת בעקבות הרמב״ן בפירושו ״הנכון בדרך הפשט״( ולא כמצוה אחת התלויה‬
‫בחברתה‪ .‬והרי לשון הרב פערלא‪ :‬נראה דכיוון למה שאמרו חז״ל שאין מצוד‪ .‬זו נוהג‬
‫אלא בדור זה‪ ,‬נפקא ליה התם מדכתיב לעיל מיניה )פסוק ז( ״זה הדבר אשר ציוה ה׳‬
‫וכו׳״‪ ,‬ודרשו מיניה‪ ,‬״זה הדבר — אינו נוהג אלא בדור זה״‪ .‬אם כן ראוי לומר דלא‬
‫מיעט אלא מצוד‪ ,‬ראשונה שבפרשה‪ ,‬דהיינו מה שציוה הכתוב שלא תנשאנה אלא למטה‬
‫אביהן‪ …‬והיינו כדי שלא נצטרך לעקור משפט הירושה לדורות שלא יירשוה הבעל‬
‫והבנים‪ .‬וכדי שלא להרחיק שבטים זה מזה לא אסרה תורה איסור זה אלא בדור‬
‫ראשון של באי הארץ בלבד‪ .‬אבל הלאו של ״לא תסב נחלה״ נוהג גם לדורות‪ ,‬וכיון‬
‫דלית לן אלא חדא מיעוטא בקרא מדכתיב ״זד‪ ,‬הדבר״‪ ,‬לית לן לאוקמיד‪ .‬הך מיעוטא אלא‬
‫למצור‪ .‬ראשונה בלבד‪ ,‬עכ״ל הרב פערלא‪.‬‬
‫‪ 20‬ראש השנה טז‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״אמר הקב״ה אמרו לפני מלכויות‪…‬״‬
‫‪ 1‬בפרק ח‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כאשרהרצוג‬
‫מכללת‬
‫הז״לדעת ‪-‬‬
‫שהיתה‪ ,‬איננה מעניבם שלאתר‬
‫התורה עוסקת ב ה ל כ ה ל ש ע ר‬
‫בתלמוד ‪.‬‬
‫שואלים ח ז ״ ל ״מאי דהוה הוד•״! באשר כל כולו של החלק ה ה ל כ ת י * ש ל‬
‫חז״ל‬
‫התלמוד נכתב כדי ללמד הלכה לבני ישראל‪ ,‬כלומר‪ ,‬הלכה ל ד ו ר ו ת ‪.‬‬
‫^‬
‫בתלמוד אינם עוסקים בשאלות אשר דומות קצת לענין של ״ פ ר ה ־ ה ם ט ך‬
‫זהו בודאי הבדל ברור בין תפקידם של מורי ההוראה חז״ל ו ב ע ק ב ו ת י ה ם ס ר ס ק י‬
‫ההלכה שבמשך הדורות‪ ,‬ובין תפקידם של מפרשי המקרא‪ ,‬עליהם א מ ר ה ר ב‬
‫בכשיץ‪,-‬ן‬
‫י‬
‫ל לא‬
‫אליהו מ ז ר ח י ‪ :‬ולכן יחוייב לומר‪ ,‬שהמפרשים‬
‫התורה‪ ,‬רק )= אלא( לישב המקרא‪ ,‬יהיה כהלכה או שלא כהלכה‪ ,‬ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫ר ר ן ז ‪/ /‬‬

‫כ ו‬

‫‪3‬‬

‫י כ ו ו נ‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ה‬

‫ו ח‬

‫ש‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ט‬

‫א‬

‫י‬

‫ם‬

‫נ‬

‫א‬

‫מ‬

‫י י ש‬

‫‪6‬‬

‫ח ו‬

‫מ ז‬

‫ה‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ח‬

‫צ ר י ע ‪1‬‬

‫ה‬

‫ז‬

‫‪5‬‬

‫כ‬

‫ב‬

‫י ל‬
‫" ־ל‬
‫^‬
‫י ״ ל‬
‫בפרשת י ל‬
‫לנפש״‪ .‬במסכת פסחים דף סז‪ ,‬ז‪ ,‬דרשו הז״ל ריבוי מהמילה ״כל׳׳‪ — :‬״ י‬
‫לרבות בעל קרי‪ ,‬״כל טמא לנפש״‪ ,‬לרבות מגע שרץ‪ .‬וכאשר ש ו א ל י ם‬
‫מה לומדים מן הריבוי של ״כל צרוע״‪ ,‬משיבה הגמרא‪ :‬איידי ד כ ת י כ‬
‫ט‬

‫ו כ‬

‫מ‬

‫א‬

‫כ ת י ב‬

‫נ פ ש‬

‫כ‬

‫ב מ י‬

‫ו ה ד ב‬

‫צ ר ו ע‬

‫כ‬

‫ת מ ו ה‬

‫נ‬

‫ו ם‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ת‬

‫ו‬

‫ב‬

‫טמא‬

‫כ ל‬

‫ר‬

‫ך‬

‫ז‬

‫״‬

‫ג‬

‫״‪1,‬‬

‫ח ז‬

‫ב‬

‫ז‬

‫ה‬

‫שהכתב‬
‫׳ ל‬
‫י‬
‫״•‬
‫״ ל‬
‫״‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ד ׳שמעבר‬
‫קל‬
‫על פי קריטריון של ״איזון ספרותי״ ושמירה ל‬
‫שתורה שבכתב צמודה לכללים הידועים לנו מתורה שבעל־פה כגון‪ ,‬״תני•‬
‫אטו סיפא״ וכד׳ ? י הרי אלה הם הסממנים של תורה שבעל־פה‪ ,‬ע ק ב ׳ ה י ר ן ‪1‬‬
‫ל מ ש ן ‪ -‬יל‬
‫בעל־פה‪ ,‬ומה בינם ובין תורה שבכתב מפיו של הקב״י׳ ל‬
‫על זה משיב הנצי״ב מ ו ו ל ה ׳ י ן ‪ :‬ונראה דפרשה זו של שילוח טמאים‪ ,‬א ף ' ‪1 1‬‬
‫גב דנאמרה מיד ולדורות‪ ,‬מכל מקום שונה היה המעשה של אותה ש ע ה מ ד ‪ :‬ן ‪- -‬‬
‫שלדורות‪ .‬היינו‪ ,‬במצורע לא הוזהרו לדורות אלא על אותו מצורע ש ה י א ט מ‬
‫כדכתיב בפרשת מ צ ו ר ע ״טמא טמא יקרא״ ״מחוץ למחנה מ ו ש ב ו ״ ‪ ,‬ה א צ ‪ -‬י‬
‫*י״‬
‫ט ה ו ר אין מושבו מחוץ למחנה‪ .‬והמצורעים של אותו דור‪ ,‬ה י ה‬
‫**סיידר‬
‫י‬
‫שנצטרעו לפני מתן תורה‪ ,‬ואם כן היו טהורים כדתנן )במסכת נ ג ע י ם‬
‫א כבגעי‬
‫ל מקי‬
‫פרק ז( ״אילו נגעים טהורות שהיו קודם מתן תורי׳״׳‬
‫)דף ז( ״דעל כרהך הא דכתיב בדתן ובאבירם ׳כי מתו כל האנשים ו כ ר ׳ ׳ ל‬
‫היו מצורעים‪ .‬וכתב הר״ן דאי משמעות ״מתו״ שנצטרעו‪ ,‬אם כן ה י א ך‬
‫ע‬

‫מ ס ו י ם‬

‫מ ש‬

‫ן ; י כ‬

‫? ‪1‬‬

‫י‬

‫ר‬

‫א‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ש‬

‫א ז נ ו‬

‫‪7‬‬

‫י‬

‫י‬

‫‪0‬‬

‫‪6‬‬

‫‪8‬‬

‫‪10‬‬

‫‪0‬‬

‫ו מ כ‬

‫א י ת‬

‫‪0‬‬

‫א‬

‫כ‬

‫ן‬

‫!‬

‫ו כ ב ר‬

‫ת‬

‫מ‬

‫ה‬

‫ז ה ב‬

‫ע‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ה‬

‫י‬

‫ט ה ו ר י ם !‬

‫ד ‪ ,‬י ו‬

‫א‬

‫ב‬

‫ל הי־לזל'‬
‫ל ״‬
‫ל‬
‫ן‬
‫י‬
‫במחנה‬
‫חנכון על זה‪ ,‬דודאי כאותו דור נצטוו על שילוח כל צרוע וכן הא ד ק י ל‬
‫^‬
‫לן דזב משתלח חוץ למחנה לויה‪ ,‬וטמא מת רק ממהנה שכינה‪ ,‬כ ל ז ה‬
‫א‬

‫ח‬

‫ר‬

‫די‬

‫י‬

‫י‬

‫כ‬

‫׳‬

‫‪ 7‬א‬

‫א‬

‫ש‬

‫י‬

‫א‬

‫‪ 2‬והמעיין יראה כי גם פרשנדתא י ״ ל ע‬
‫פשוטו של מקרא במסגרת לימוד תורה אצלו‪.‬‬

‫מ ד‬

‫א‬

‫ר‬

‫פ‬

‫ם‬

‫ע ע׳״‬

‫י׳‬

‫א ס פ‬

‫ק‬

‫ט‬

‫ה ז ד‬

‫׳‬

‫‪ 3‬יומא ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 4‬מעין בעית ״שור סיגי״‪.‬‬
‫‪ 5‬שמות משפטים כב‪ ,‬ח‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״ונראה לי״‪.‬‬
‫‪ 6‬במדבר נשא ה‪ ,‬א—ד‪.‬‬
‫‪ 7‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 8‬ויקרא יג‪ ,‬מה‪.‬‬
‫‪ 9‬שם פסוק מו‪.‬‬
‫‪ 10‬כלומר‪ ,‬שיש לו מחלת הצרעת‪ ,‬אבל לא על פי דיני התורה המטמאים אותו‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ש‬

‫ל‬

‫תפקיד‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אלא לדורות‪ .‬אבל באותו דור‪ ,‬על כרחך אזהרה לישראל שישלחו טמא מ ת‬
‫אינו ממחנה שכינה שהרי לויים היו שומרים סביב‪ ,‬וישראל היו חונים מנגד‪,‬‬
‫אבל היו מוזהרים לשלחם ממחנה ישראל ולא כמו לדורות‪ .‬תדע‪ ,‬שבמלהמת‬
‫מדין הזהיר משה לשבי מלחמה שיהנו מהוץ למחנה כל הורג נפש וכל הנוגע‬
‫בחלל‪ .‬ומעתה משמעות ״כל צ ת ע ״ מתישב שפיר לאותה שעה‪ ,‬אלא בשביל‬
‫לדורות‪ ,‬צריך לומר איידי‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫נוסף לזה‪ ,‬גילה רבינו עוד כח נפלא בפשוטו של מקרא‪ ,‬והוא‬
‫ללמד הלכה לשעה אשר יש בה מן ההלכה לדורות‪ .‬כלומר‪ ,‬הלכה אשר יכולה‬
‫להיות חוזרת וניעורה על פי הסיטואציות המתחדשות בדורות‪ .‬שונה הלכה זו‬
‫מהלכה רגילה בתורה בכך שהיא אינח מחייבת אוטומטית לדורות‪ ,‬אבל אם‬
‫ישאל השואל ״מאי דהוה הוה״‪ ,‬ישיב כי אמנם היה כך‪ ,‬אבל עוד יוכל גם‬
‫להיות כך במשך הדורות‪ ,‬ופשוטו של מקרא מלמד את הדין אשר יוכל להיות‪,‬‬
‫כאשר האינםטנציה הקובעת מחייבת את הדין לפי המצבים המתחדשים בכל‬
‫דור ודור‪ .‬כך ניגש רבינו לפרש את הפסוק )בהעלותך י‪ ,‬י( ״וביום שמהתכם‬
‫ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות״‪ ,‬כאשר חז״ל פירשו ״שמחתכם״ על שבת‪,‬‬
‫במקביל ל״מועדיכם״‪ .‬לעומתם‪ ,‬רבינו מפרש ״שמחתכם״ על כל פעם שיהיה‬
‫חנוך המזבח או העזרה‪ ,‬כלומר‪ ,‬המילה ״שמחה״ מציינת מעמד מסוים‪ ,‬או‬
‫מאורע כזה‪ ,‬וכל אימת שיהיה מעמד או מאורע כזה הל הדין של ״ותקעתם‬
‫בחצוצרות״‪ .‬עקב חשיבות הענין אנו מביאים כאן את דברי רבינו במלואם‪,‬‬
‫עם הערות הלקוחות מבאורנו לחומש במדבר‪.‬‬
‫״וביום שמחתכם ובמועדיכם )ובראשי חדשיכם( ותקעתם בחצוצרות )על‬
‫עולותיכם ועל זבהי שלמיכם(״‪ .‬יעוין ס פ ר י ״ ‪ .‬ובפשטא ד ק ר א ־ ‪ ,‬הוא כל זמן‬
‫שיהיה חינוך המזבח או ה ע ז ר ה ״ צריך לתקוע בחצוצרות‪ ,‬וזהו ״שמחה׳‪/‬‬
‫כדאמר בפרק קמא דמועד קטן )ט‪ ,‬א(‪ ,‬דשמהה דחי שבת יויום ה כ פ ו ר י ם‬
‫‪1‬‬

‫‪14‬‬

‫‪ 11‬בהעלותך פסקא עז‪ :‬״וביום שמחתכם״ — אלו שבתות‪ .‬ר׳ נתן אומר — אלו תמירים‪.‬‬
‫״ובמועדיכם״ — אלו שלש רגלים‪ .‬ו״בראשי חדשיכם״ — כמשמעו‪.‬‬
‫הלכתי על ד ר ן הפשט במקביל )ולא בסתירה(‬

‫‪ 12‬רבינו מפרש עתה את הכתוב פירוש‬

‫לפירושם של חז״ל במדרש הלכה‪ .‬כדבר הזה מצינו אצל המפרשים )ראשונים ואחרונים‬
‫כאחד(‪ ,‬ועל פירושים אלה כתב הר״ן )חידושים לסנהדרין פרק זה בורר כז‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪.‬ה‪.‬‬
‫״לא יומתו״(‪ :‬איכא למימר דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו‪ ,‬דפשטיד‪ ,‬דקרא היא שלא‬
‫יומתו‬

‫אבות‬

‫בעון‬

‫בנים‪,‬‬

‫ומדרשו‪,‬‬

‫שלא‬

‫יומתו‬

‫בעדות‬

‫בנים‪ ,‬ומקרא אחד מתחלק‬

‫לכמה טעמים‪ ,‬כדכתיב )תהלים סב‪ ,‬יב( ״אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי״‪ .‬ועיין גם‬
‫פירושו על רס״ג לפסוק )דברים יט‪ ,‬טו( ״על פי שנים עדים או שלושה עדים״ הלומד‬
‫משם הלבה לדורות במקביל למדרש חז״ל על עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה‪.‬‬
‫‪ 13‬כשם שהיד‪ ,‬בזמנו של משה מכ״ג אדר עד ראש חודש ניסן אחרי צאת בני ישראל‬
‫מארץ מצרים‪.‬‬
‫‪ 14‬״ודאין מערכין שמחה בשמחה מנלן״ ?‬

‫‪49‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג‬
‫דעת ‪-‬‬
‫בהיגוך הבית בשלמה‪,‬‬
‫מכללתמוצא‬
‫וכן אתה‬
‫אתרו ך " ‪.‬‬
‫יעויין שם‪ ,‬וזהו שמהת ה י נ‬

‫שהיו‬

‫בשעת‬

‫בנין‬

‫ק״כ‬
‫ו‬

‫‪16‬‬

‫נהנים תוקעים ב ח צ ו צ ר ו ת ‪ .‬וכן אתה מוצא בהנוכת עזרא‬
‫‪18‬‬

‫ה מ ז ב ח ״ ובעת קידוש ה ע ז ר ה ‪ .‬וכן‬
‫שאחז במעלו העמיד פסלים ב ב י ת‬

‫‪2 1‬‬

‫בחזקיד‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫‪0‬‬

‫היה כמו הנוכת‬

‫— ועשה על פי ה ד ב ו ר‬

‫‪2 2‬‬

‫הבית ־‬

‫_‬

‫בית‬

‫ה‪/‬‬

‫חנוך‬

‫וזה שאמר )דברי הימים־ב‪ ,‬כט‪ ,‬לא( ״עתה מלאתם ידכם ל ה ׳ ״ — ו ז ה‬

‫דהוי‬

‫פסיק‬

‫בו(‪:‬‬

‫ויעמדו תלויים בכלי דוד והכהנים בהצוצרות״ יעוין שם‪ .‬וכן כתבו ש ם‬

‫)שם‪,‬‬

‫‪23‬‬

‫מ י ל ו א י ם ‪ .‬וזה שאמרו*‬

‫‪2‬‬

‫‪25‬‬

‫)שם‪ ,‬שם‬

‫״הוראת שעה ה ו י ״ ‪ ,‬ולכך‬
‫‪2‬‬

‫‪ 15‬שחז״ל לומדים ששמחת חנוכת המקדש בזמנו של שלמה המלך )כמסופר ב מ ל כ י ם _ _‬
‫דחתה את השבת ואת יום הכפורים‪ ,‬והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהס‬

‫א‪/‬‬

‫(‬

‫ח‬

‫של‬

‫ישראל כליה‪ ,‬יצאה בת קול ואמרה להם‪ :‬כולכם מוזמנים לחיי העולם הבא‪…‬‬
‫‪ 16‬דברי הימים—ב‪ ,‬ז‪ ,‬י ‪:‬‬

‫משמרתם‬

‫והכהנים על‬

‫עומדים׳‬

‫ו ה ל ו‬

‫י‬

‫ב כ‬

‫י ם‬

‫ש‬

‫ל‬

‫עשה דויד המלך להודות לה׳ כי לעולם חסדו‪ ,‬בהלל דויד בידם‪,‬‬

‫י‬

‫ה‬

‫י‬

‫והנהנים‬

‫אשר‬

‫׳‬

‫מחצצרים‬
‫מחצריס‬

‫נגדם‪ ,‬וכל ישראל עומדים‪ .‬וכן שם ב‪ ,‬יב‪ ,‬י ‪ :‬ועמהם נהנים למאה ועשרים‬
‫בחצוצרות‪.‬‬
‫‪ 17‬עזרא ג‪ ,‬ג ‪ :‬״ויכינו המזבח על מכונותיו״‪.‬‬

‫‪ 18‬שם פסוק י ‪ :‬״ויסדו הבונים את היכל ה׳‪ ,‬ויעמידו הנהנים מלובשים ב ח צ ו צ ר ו ת ״ ‪.‬‬
‫‪ 19‬שלא נבנה הבית ממש בזמנו כמו בזמניהם של משה‪ ,‬שלמה ועזרא‪.‬‬
‫‪ 20‬כלומר‪ ,‬ז י ן ח נ ו נ ת ה מ ש נ ן היה למעמד‪ ,‬וזאת עקב ההרס הרוחני של אביי‪ .‬אחז‪.‬‬
‫‪ 21‬סנהדרין קג‪ ,‬א ‪ :‬מנשה עשה צלם ארבעה פרצופים‪ ,‬אחד העמידו בעליה• יכן מ ס ו פ ר‬
‫על השינויים שהכניס באמצעות אוריה הכהן לבית המקדש במלכים—ב‪ ,‬ט ז ׳ י כ — י‬

‫חי‬

‫‪ 22‬אולי מקורו דבה״י—ב‪ ,‬כט‪ ,‬כ ה ‪ :‬״כי ביד ה׳ המצוד‪ ,‬ביד נביאיו״‪.‬‬
‫‪ 23‬שהביטוי ״למלא יד״ מציין ענין של חנוכת המשכן—המקדש‪ ,‬כמו‬

‫המשכן‬

‫בחנוכת‬

‫)שמות כט‪ ,‬לג( ״למלא את ידם לקדש אותם״‪.‬‬
‫ע ז י א‬

‫‪ 24‬הוריות ו‪ ,‬א‪ ,‬בעגין חנוכת המזבח והמשכן בתקופת‬

‫כ מ ס ו פ‬

‫י‬

‫ב‬

‫ב ן ! ז ר א‬

‫כ י‬

‫•‬

‫אשר נתכפר להם על ידי הקרבנות היו אלה ״אשר ראו את הבית הראשון״‪,‬‬

‫אלה‬

‫ז‬

‫וממילא‬
‫ד‪.‬כי‬

‫יש להניח כי חטאו במזיד בחטא עבודה זרה אשר בגללה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הוחרב‬
‫ועל זה שואלת הגמרא‪ :‬והא מזידין הוו! ) מ ר ו של צרקיה‪ ,‬ובני קטלא נינהו‬
‫נינהו‪,‬‬

‫בגי קרבן‬

‫מתכפרים‬

‫והיכי‬

‫בהנך‬

‫חטאות ? י —‬

‫הוראת שער‪ ,‬היתר‪) ,‬שאע״ג דהו מזידים‪ ,‬היו‬

‫רש״י(‪.‬‬

‫ומשיבה‬

‫מתכפרים — רש״י(‪ .‬וכן‬

‫ו‬

‫ת‬

‫א‬

‫ל‬

‫הגמרא‪:‬‬
‫כקשר‬

‫ע‬

‫ס‬

‫אותו מעמד מסופר בספר נחמיה ה‪ ,‬ד ‪ :‬״ויעמד עזרא על מגדל עץ אשר עשי לד־כד״‬
‫— עליו‬

‫דרשו‬

‫חז״ל‬

‫שגדלו‬

‫)יומא סט‪ ,‬ב(‪:‬‬

‫מגדל( בשם‬

‫)מלשון‬

‫המפורש‬
‫״היראות‬

‫אף על פי שאין מזכירים את שם המפורש בגבולים! ושוב משיבים חז״ל י‬
‫שעה היתד‪,‬״‪.‬‬

‫‪ 25‬מדברים אלה של חז״ל מסיק רבינו כי פעולות אלו של חנוכת המקדש בזמגיהס‬
‫שלמה‪ ,‬עזרא וחזקיה נעשו כהוראת שעה על פי‬
‫של משה‪ .‬הוראוי* השעה‬

‫ג י ת נ ו‬

‫כ מ ו ב‬

‫ז‬

‫ע‬

‫ל‬

‫י י י‬

‫ד׳‬
‫נ ב י א י‬

‫מ ת כ ו נ ת‬

‫יי'‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ש ה י י‬

‫ח ג ו כ ת‬

‫ע מ ה ם‬

‫א ז‬

‫ה מ ש כ‬

‫ו‬

‫' ליילו‬

‫רבינו כי חנוכת המשכן בזמנו של משה משמשת אב־טיפוס לכל חנוכה שתביא‪,‬‬

‫ש‬

‫יכאד‬
‫אלא‬

‫שפרוצידורה זו אינה אוטלמטית‪ ,‬ויש להפעילה ״על פי הדבור״ — וזוהי הוראת ה ש ע‬
‫‪50‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ל‬

‫כזמנר‬

‫ה ‪#‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪27‬‬

‫שם פסוק ל(‪ :‬ויהללו עד ל ש מ ה ה ‪ ,‬וכן בנחמיה יד פסוק‬
‫ג‪ ,‬י‪ :‬ויעמידו הכהנים מלובשים ב ה צ ו צ ר ו ת‬

‫‪29‬‬

‫יא‬

‫‪2 8‬‬

‫‪.‬וכן בעזרא‬

‫וכו׳ ורבים בתרועה בשמחה וכר‬

‫‪30‬‬

‫)שם פסוק י ב ( ‪ . .‬ויעויין בירושלמי הוריות )פרק א הלכה ה( דפריך דםמכו‬
‫חזקיה והקהל על השעירים‬
‫ומשני‪ ,‬הוראת שעה‬
‫לטעמיה‪ ,‬דשעיר‬

‫הוי‬

‫נהשון‬

‫‪3 2‬‬

‫‪35‬‬

‫‪3 1‬‬

‫— לר׳ יהודה דשעירי הטאת אין בהם סמיכה —‬
‫‪33‬‬

‫— והוא דהוי כמו מ י ל ו א י ם ‪ .‬דר׳‬
‫שהיה מילואים‬

‫‪36‬‬

‫סמיכה ‪.‬‬

‫טעון‬

‫ור׳‬

‫יודא‬
‫שמעון‬

‫‪3 4‬‬

‫אזיל‬
‫דםבר‬

‫דשעיר נחשון אינו טעון סמיכה‪ ,‬סבר דשעירי עבודה זרה טעונים סמיכה‪ ,‬וזה‬
‫נכון מאד‪ .‬ולטעמייהו אזלי ר׳ יודא ור׳ ש מ ע ו ן‬

‫‪37‬‬

‫ודו״ק‪ ,‬וזה נכון‪ .‬ו ק ת ב לזה‬

‫‪ 26‬כי בכל חנוכה מחצצרים הנהנים‪.‬‬
‫‪ 27‬ראיה לדבריו של רבינו שחנוכת המקדש נקראת ״שמחה״‪ ,‬כך שפירוש הפסוק הוא‪:‬‬
‫•הם הללו עד לדרגה הדרושה של •שמחה )= חנוכת המקדש(‪.‬‬
‫‪ 28‬מעות סופרים קאחזינא הכא‪ ,‬וצריך להיות אולי יב‪ ,‬ל ה ‪ :‬״ומבני הנהנים בחצוצרות״‪.‬‬
‫‪ 29‬כלומר‪ ,‬הכהנים מחצצרים‪.‬‬
‫‪ 30‬שפירושו‪ :‬רבים הרעו עקב המעמד של חנוכת הבית )—שמחה(‪ .‬לפי זה יפרש רביגו‬
‫את הפסוק הבא )״ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם״( כדלקמן‪:‬‬
‫קול הבוכים )הלא הם אלה אשד חטאו עוד בזמן הבית הראשון( עלה על קול התרועה‬
‫של אלה אשר הרעו לרגל ״השמחה״ )—חנוכת הבית מחדש(‪.‬‬
‫‪ 31‬דברי הימים—ב כט‪ ,‬כג ״ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל‪ ,‬ויסמנו ידיהם‬
‫עליהם״‪.‬‬
‫‪ 32‬ירושלמי הוריות א‪ ,‬ח ‪ :‬פר טעון סמיכה‪ ,‬אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה‪ ,‬דברי‬
‫ר׳ יהודה‪ .‬ר׳ שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים‪ ,‬אין שעירי עבודה זרה טעונים‬
‫סמיכה בזקנים )לא מיטען הכתוב לשעירי ע״ז אלא דלא בעו זקנים כמו בפר‪ ,‬ד״זקני״‬
‫כתיב ביה‪ ,‬אבל טעונין הן סמיכה — פני משה(‪ ,‬שר׳ שמעון אומר‪ :‬כל חטאת צבור‬
‫שדמה נכנס לפנים )בהיכל‪ ,‬כמו פר העלם דבר‪ ,‬ופר משיח‪ ,‬ושעיר ע״ז — פני משד‪(.‬‬
‫טעונה סמיכה‪ .‬מתיבין לרבי יודה )דאמר אין שעירי ע״ז טעונין‬

‫סמיכה(‪:‬‬

‫והכתוב‬

‫״ויגשו את שעירי החטאת״ )ושעירי חטאת שהקריבו לכפר על ע״ז היו — פני משה( ‪11‬‬
‫רבי חדא בשם רבי יוחנן‪ :‬הוראת שעה היתד‪) .‬שהרי מזידין היו‪ ,‬אלא שבקש חזקיה‬
‫לזרזם במצוות — פני משה(‪.‬‬
‫‪ 33‬כלומר‪ ,‬חזקיה פעל על פי הדינים של קרבנות המילואים‪ ,‬אשר אמנם אינם מחייבים‬
‫אוטומטית בכל סיטואציה שהיא‪ ,‬אלא על פי הדבור ניתן להפעילם‪ ,‬וזהו הוראת שעה‪.‬‬
‫‪ 34‬הסבור כי שעירי עבודה זרה אינם טעונים סמיכה בכלל‪.‬‬
‫‪ 35‬הוא השעיר שהקריב נחשון בן עמיגדב למטה יהודה בעם הראשון לימי חנוכת המשכן‬
‫)במדבר נשא ז‪ ,‬יב—יז‪ :‬״שעירי עזים אחד לחטאת״(‪.‬‬
‫‪ 36‬וממילא בהעתקת עיקרון המילואים לסיטואציה החדשה יכלו לסמוך‪.‬‬
‫‪ 37‬כלומר‪,‬‬

‫המחלוקת בין ר׳ יהודה ור׳‬

‫שמעון‬

‫בענין‬

‫שעיר‬

‫נחשון‬

‫תלויה‬

‫במחלוקת‬

‫שביניהם בענין שעיר עבודה זרה‪ ,‬והא בהא תליא‪.‬‬
‫‪51‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪3‬‬

‫ב‬

‫ב‬

‫א‬

‫עזרא* ‪.‬‬

‫ן‬

‫ולא‬

‫מכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫חצוצרות רק‬
‫נזכר‬
‫‪3 9‬‬

‫הרצוגם ‪,‬‬
‫בכהני‬
‫‪40‬‬

‫אבל‬

‫‪41‬‬

‫בכלי שיר שלהם ח צ ו צ ר ו ת ‪ .‬ו״אין פוחתים משני ח צ ו צ ר ו ת ״‬

‫בלויים‬
‫‪42‬‬

‫נזכר‬

‫לא‬

‫קאי ע ל‬

‫מזנים**‬

‫יעויין שם‪ .‬והתוספות כתבו להיפך בכמה מ ק ו מ ו ת ‪ ,‬ואין כאן מ ק ו מ י‬

‫להאריך‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫הימים־א טו‪ ,‬שהיו מעלים‬

‫ובדברי‬

‫הארון והכהנים‬

‫יעויין‬

‫בחצוצרות‬

‫‪4‬‬

‫ונראה דהשבת הארון היה כמו חינוך״ ‪ ,‬והיה צריך לו בתרועה‬
‫וכן‬

‫עשה דוד‬

‫אמרו‬

‫הפרות‬

‫בסוף כשהעלוהו‬
‫‪4 9‬‬

‫יתמאי*‬

‫מזמור‬

‫הנהנים‬

‫בכתף‪ ,‬וזה ״יום‬
‫וקול‬

‫״בחצוצרות‬

‫הרעו״ ‪,‬‬

‫‪ 38‬במדבר י‪ ,‬י‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״וביום שמחתכם״‪ :‬ששבתם מארץ אויב‪ ,‬או‬
‫עליהם‪,‬‬

‫וקבעתם יום‬

‫שמחה כימי פורים‬

‫‪,‬‬

‫‪4 8‬‬

‫‪3 1‬‬

‫חזקיה‬

‫״‬

‫האריכ‬

‫יק‬

‫הבא‬

‫המעתיקים‬

‫פרשו ״וביום שמחתכם״ — שבת‪ .‬הרי שגם ראב״ע מבין כי ניתן לפרש‬
‫בדרך הפשט כמוסב על ימים מסוימים בהסטוריה אשר בשם ״שמחה״‬

‫ולכן •‬

‫כז־אמרה‬

‫גיצחתם‬

‫שמחה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בחצוצרות^‪.‬‬

‫שמחתכם׳‬

‫שופר‬

‫ושבעת ימי‬

‫שם‬

‫‪4 5‬‬

‫הפסוק‬

‫את‬

‫יאשר‬

‫ייקראי‪/‬‬

‫בהם ינהג הדין של ״ותקעתם בחצוצרות״‪ .‬אמנם הפירושים של רבינו ו ה ר א ב ״ ז י‬
‫י״ א י נ ם‬
‫זהים )האחד מדבר על נצחון במלחמה והשני על חנוכת המקדש(‪ ,‬רלכן ״קי־רב ל‬
‫ז ה‬

‫באבן עזרא״‪ ,‬באשר העיקרון בשניהם שווה‪.‬‬
‫‪ 39‬בכל המקרים הנ״ל של ימי חנוכה וימי מילואים‪.‬‬
‫" ׳ *"־ל י׳ ^׳ ׳‬
‫‪ 40‬אם כי בפסוקנו נאמר רק ״ותקעתם‬
‫ב ח צ ו צ ר ו ת‬

‫אהרן‬

‫הכהנים יתקעו‬

‫בחצוצרות‪ ,‬והיו לכם‬

‫‪0‬‬

‫עולם‬

‫לחוקת‬

‫ב פ ם י ק‬

‫‪1‬‬

‫ח‬

‫א‬

‫ב‬

‫מ‬

‫ר‬

‫‪:‬‬

‫ובני‬

‫לדורותיכם״‪.‬‬

‫יכדך‪,‬‬

‫‪ 41‬כך שגם מזה משמע כי דין תקיעת חצוצרות הוא מיוחד לקרבנות מילואים‬
‫קרבנות הם עבודתם של הכהנים(‪ ,‬ואינו שייך לעבודת הלויים בכלי שיר‪.‬‬
‫‪ 42‬ערכין יג‪ ,‬א )פרק ב משנה ד‪ :(,‬אין פוחתין משתי חצוצרות מתשע‬

‫כ נ‬

‫י‬

‫ר ו ת‬

‫׳‬

‫ימדסיסים‬

‫עד עולם‪ ,‬והצלצל לבד״‪.‬‬
‫‪ 43‬סיוע לדברי רבינו יש להביא מזה שהגמרא לומדת שאין לעבור על‬

‫מאי‬
‫יעשרים‬
‫מחצרים‬

‫חצוצרות מן הפסוק )דברי הימים־ב‪ ,‬ה‪ ,‬יב(‪ :‬״ועמהם נהנים למאה ועשרים‬
‫בחצוצרות״‪.‬‬
‫‪ 44‬עבודה־זרה מז‪ ,‬א‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״קרניה״‪… :‬וי״ל דההיא במנחות מיירי בחצוצרות‬

‫״ירגרקעים‬
‫הכהנים‪ ,‬והכא בחצוצרות של לויים‪ ,‬שהם משוררים על הקרבן‪ ,‬וכמה כלי שיי•‬
‫ה‬

‫שם‪.‬‬

‫י‬

‫עכ״ל‪ .‬וזבחים סח‪ ,‬א‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬״כשהוא ח י ״ ‪ . . . :‬ותירץ ר׳ תם דשני ענייני ח צ ו צ ר ו ת‬
‫י‬

‫של כהנים בשל כסף ושל לויים בשל קרני בהמה לכלי שיר‪…‬‬
‫‪ 45‬פסוק כ ד ‪ :‬״ושבניה ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריה ובניהו ואליעזר הנהנים‬

‫ר‬

‫' '‬

‫ד ‪ 1‬״‬

‫״‪-‬יריצצריס‬
‫החצר‬
‫לי " י י‬
‫י‬
‫יק‬
‫בחצוצרות לפני ארון האלוקים״‬
‫שייכות לעבודת הנהנים‪ ,‬כי בפסוק טז למעלה נאמר‪ :‬״ויאמר דויד ל ש ר י‬
‫הלוייס‬
‫להעמיד את אחיהם המשוררים בנלי שיר נבלים וכנורות ומצלתיים משמיצימ ‪1.‬‬
‫להריס‬
‫י‬
‫בקול לשמחה״‪.‬‬
‫י אח‬
‫‪ 46‬כשם שבאר רבינו לעיל בענין קרבנות החניכה‬
‫‪ 47‬על ידי הכהנים דוקא‪.‬‬
‫‪ 48‬הוא יום חנוכת המקדש‪ ,‬ונהג דוד המלך על פי הכתוב כאן בבמדבר׳ על פ י ‪-‬‬
‫י״סשגז‬
‫‪ 49‬אשר הובילו את ארון ה׳ חזרה מארץ פלשתים לבני ישראל )שמואל א‪ ,‬ו( כלומר ‪-‬‬
‫‪52‬‬
‫י הסרית‬
‫אשר עסקו )לפי דברי רבינו( בהכנות לקראת חנוכת הארון במשכן‪.‬‬
‫ג ם‬

‫ב פ‬

‫ז ה‬

‫ר ו א י ס‬

‫א י ה‬

‫‪0‬‬

‫‪,‬‬

‫ב י נ‬

‫כ‬

‫מ ז ‪ 5‬ש י‬

‫א ב י‬

‫י‬

‫״‬

‫ש‬

‫ל‬

‫ח ז ק י ה‬

‫א ח י י‬

‫ז‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגמרא בעבודה זרה‬

‫מכללת‬
‫אתר דעת ‪-‬‬
‫המזמור אמרו‬
‫ב( דזה‬

‫)כד‪,‬‬

‫הרצוגי ‪.‬‬
‫הפרות‬
‫‪5‬‬

‫וכן‬

‫דוד‬

‫עשה‬

‫‪33‬‬

‫בחצוצרות ‪ ,‬וזה )שמואל־ב‪ ,‬כ‪ ,‬טו( ״בתרועה וקול שופר״‪ ,‬ובדברי הימים־א‪,‬‬
‫‪3‬‬

‫טו‪ ,‬כח‪ :‬״בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות״*‬

‫ודו״ק‪.‬‬

‫מכבר פרשתי ״וביום שמחתכם״ הוי עת חנוכת המזבח‪ ,‬וזה בחזקיה הוי‬
‫חינוך‪ ,‬לכן היו מחצרים‬

‫בחצוצרות‪,‬‬

‫יחזקיה לסמוך על שעירי‬
‫‪55‬‬

‫הוראת שעה ‪ .‬וגם‬
‫מוכרח לאמר‬
‫אמר‬

‫‪59‬‬

‫דהיה‬

‫ולכן‬

‫הטאת —‬
‫שמעון‬

‫לר׳‬

‫הוראת‬

‫היה‬

‫דאמר‬

‫דםבר‬
‫‪5 6‬‬

‫שעה ‪,‬‬

‫בירושלמי‬

‫שעירי‬
‫דדוקא‬

‫דטעון סמיכה‪ ,‬יעויין מנחות צב‪,‬‬

‫ב‬

‫‪5 9‬‬

‫‪,‬‬

‫״בשמחה ‪/‬‬

‫הוריות‬

‫עבודה‬
‫בשעיר‬

‫ומזה‬

‫זרה‬

‫נראח‬
‫)א‪,‬‬

‫ח(‬

‫טעונים‬

‫שנכנס‬

‫דלמד‬

‫דמו‬

‫דהוי‬

‫סמיכה‪,‬‬
‫לפנים‬

‫‪5 7‬‬

‫אבל הנך שעירי הטאת בחזקיה‬

‫היו דמם על המזבח ההיצון‪ ,‬ולא בעי סמיכה בצבור‪ ,‬רק חזקיה למד מדכתיב‬
‫)ויקרא ט‪ ,‬טו( ״וישהטהו ויהטאהו כראשון״‬
‫‪61‬‬

‫ההיצון ‪.‬‬

‫מילואים ודמו על המזבח‬

‫‪6 3‬‬

‫עבודה זרה שעבדו בימי מ ש ה ‪ ,‬ו כ ן‬

‫וסבר‬
‫‪6 4‬‬

‫בשמיני‬
‫הזקיה‬

‫‪60‬‬

‫למילואים ‪,‬‬

‫הרי דהיה‬

‫היה‬

‫על‬

‫דהשעיר‬

‫‪62‬‬

‫מכפר‬

‫היה רציחת כהן ונביא במקדש בימי‬

‫‪ 50‬הוא המזמור שלא הוזכר שם אמרו )רש״י‪ ,‬שם( הוא תחלים מזמור צח )פסוק ו(‪.‬‬
‫‪ 51‬כי בחנוכת הארון‪ ,‬כמו‬

‫בחנוכת‬

‫המשכן‪/‬המקדש — הוא‬

‫״יום‬

‫שמחתכם״‪,‬‬

‫וממילא‬

‫י ״ותקעתם בחצוצרות״‪.‬‬
‫‪ 52‬״וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש״ )שמואל־א‪ ,‬ו‪ ,‬יב( מאי ״וישרנה״ ? א״ר‬
‫יוחנן משום רבי מאיר שאמרו שירה‪ .‬רב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד‬
‫ארון ואמרו שירה‪ ,‬ומאי שירה אמרו ? א״ר יוחנן משום ר״מ‪ :‬״אז ישיר משה ובני‬
‫ישראל״ )שמות טו( ור׳ יוחנן דידיה אמר‪ :‬״ואמרתם ביום ההוא‪ ,‬הודו לה׳ קראו‬
‫בשמו״ וכו׳ )ישעיה יב(‪ .‬ור׳ שמעון בן לקיש אמר‪ :‬מזמורא יתמא )תהלים צח(‪.‬‬
‫‪ 53‬כשהעלה את הארון לירושלים‪ ,‬ובזה השלים את ״חנוכת הארון״‪ ,‬כמסופר בשמואל־ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 54‬משמע משני הפסוקים האלה כי לא הרי התרועה כהרי קול השופר‪ ,‬אלא התרועה היא‬
‫של החצוצרות‪ ,‬והוא מדין ״יום שמחתכם״‪.‬‬
‫‪ 55‬כדין חטאת המלואים הטעונה סמיכה‪.‬‬
‫‪ 56‬אצל חזקיה‪ ,‬ולא מטעם חטאת עבודה זרה רגילה סמך המלך‪ ,‬כי במקרה של חזקיה‬
‫היה החטא במזיד‪ ,‬ואין קרבן חטאת מכפר על חטא במזיד‪ ,‬כמבואר לעיל‪.‬‬
‫‪ 57‬על מזבח הקטורת שבהיכל‪.‬‬
‫‪ 58‬ר׳ שמעון‪.‬‬
‫‪ 59‬שהיה ר׳ שמעון אומר‪ :‬״כל חטאת שנכנס דמה לפנים‪ ,‬טעונה סמיכה״‪ ,‬וכן בירושלמי‬
‫הוריות א‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 60‬״ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו וכו׳ ״‪ ,‬כלומר חטאת צבור‪.‬‬
‫‪ 61‬פסוק ט ‪ :‬״ואח הדם יצק אל יסוד המזבח״‪.‬‬
‫‪ 62‬שעיר החטאת של יום השמיני למילואים‪.‬‬
‫‪ 63‬כי המשכן לכפר על חטא עבודה זרה של העגל בא‪ ,‬וגם הוא היה חטא במזיד כמו‬
‫•בימי אביו של חזקיה‪.‬‬
‫‪ 64‬כלומר‪ ,‬נקודה גוספת של דמיון בין קרבנות המילואים בימי משה ובין הקרבת הקרבנות‬
‫‪53‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫בשמיני למילואים ו כ י פ ר‬
‫מכללת היה‬
‫דעתב י‪-‬א ‪ .‬וכן‬
‫זכריה ה נ‬
‫הרצוג‬
‫יואש — שהרגו את אתר‬
‫העגל שעבדו לו‪ ,‬גם כיפר על רציחת חור‪ ,‬וכמו שדרשו ״ויבן מ ז ב ‪, /‬‬
‫שכמו‬
‫מזבוח‪ ,‬זה ה ו ר ‪ .‬לכן‪ ,‬כמו שכתוב אצלו ״כראשון״ ־ ־ היינו׳‬
‫חטאת אהרן היה קרבן יחיד והיה טעון ס מ י כ ה ‪ ,‬כן היה ח ט א ה ה צ ב ו ר‬
‫טעון ס מ י כ ה ‪ .‬ולכן בשעירי חטאת‪ ,‬שהיו מילואים‪ ,‬היו על המזבח ה ה י צ ו ן ט ד‬
‫וכפר על עבודה זרה ורציהה‪ ,‬היה בו סמיכה‪ ,‬אף שהיה קרבן צ ב ו ר ו ד ו ״ ק '‬
‫עכ״ל רבינו בבמדבר‪.‬‬
‫והנה ראו ד ב ר פ ל א ! הגאון הנצי״ב מוולוז׳ין בפירושו ״עמק ה נ צ י י ׳ ב ״‬
‫לספרי על אתר‪ ,‬מפרש ממש כדברי רבינו‪ ,‬כפי שייראה להלן׳ ו ז א ת ב ל י‬
‫שהאחד ראה את דברי השני‪ ,‬באשר פירוש ״עמק הנצי״ב״‪ ,‬שאמנס נ כ ת ב‬
‫בכתב יד קדשו של הנצי״ב‪ ,‬הגיע לדפוס לראשונה בירושלים בשנת ת ש י ״‬
‫שני גאוני ליטא חידשו בפשוטו של מקרא‪ ,‬בסגנון אהד‪ ,‬כאשר איש א ת ר ע ה ו‬
‫יחזק‪ ,‬ואחד לא ידע על השני‪ .‬וזה לשונו של הנצי״ב )במדבר ש ם ( ‪ :‬ו ה נ ר א ד‬
‫דזהו בחנוכת המזבח שזהו ״שמחה״ של מצוד‪ ,.‬וכמו דתנן בשילהי ת ע נ י ת‬
‫^ אימתי‬
‫)‬
‫״ביום שמתת לבו״‪ ,‬זה בנין בית המקדש•‬
‫נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן‪ ,‬שהיה שמחה גדולה לישראל‪ ,‬ש ה ק ב ״ ד‬
‫שורה אצלם‪ .‬וכן ככל חנוצה מתריעים על הןרכנות כדכתיב בשלמה ) ז ־ ב ד י‬
‫הימים־ב‪ ,‬ז(‪ :‬״ויזבח המלך ש ל מ ה ‪ . . .‬והלווים בכלי ש י ר ‪ . . .‬והכהנים מ ה צ ר י •‬
‫כנגדם״‪ .‬וכן )עזרא ג( בחנוכת המזבה כתיב‪ :‬״ויעמידו הכהנים מ ל י ב ש י ס‬
‫בחצוצרות״‪ ,‬והא דבעי בערכין יא אי אומרים שירה על נדבת צ ב ו ר ‪,‬‬
‫‪65‬‬

‫על‬

‫ח‬

‫‪67‬‬

‫‪6 6‬‬

‫‪68‬‬

‫‪69‬‬

‫ט‬

‫ו ב ש מ ו ת‬

‫ב‬

‫ר‬

‫פ ר ש ה‬

‫ה‬

‫‪:‬‬

‫נ ב‬

‫ו‬

‫ט ו ב א‬

‫אצ‬

‫ב‬

‫ה‬

‫א‬

‫ח ז ק י ה‬

‫ד ח ז ק י ה‬

‫א ח ר י‬

‫ד ‪ ,‬מ‬

‫ד‬

‫^ ׳‬

‫ת ק ו פ ת‬

‫מ‬

‫ש‬

‫א ח ז‬

‫י‬

‫ם‬

‫א‬

‫ש‬

‫ד‬

‫ר‬

‫׳‬
‫"׳‬
‫מהמילואים שבימי משה בהקמת המשכן‪.‬‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ם‬

‫^‬

‫ה ב י א ה‬

‫א ו‬

‫א‬

‫ת‬

‫ז מ ז‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ח ז ק י י ‪,‬‬

‫‪0‬‬

‫‪,‬‬

‫ח‬

‫ה י י‬

‫ה‬

‫‪0‬‬

‫א‬

‫י‬

‫^‬

‫ה י ר א ת‬

‫לי׳ ""‬

‫מ ד‬

‫ב ה י כ‬

‫א‬

‫ב‬

‫כ‬

‫ש ן ‪ 5‬ה‬

‫י‬

‫ה‬

‫ן‬

‫י‬

‫'יאנהה‬

‫'׳יזקיפתר‬

‫ז כ ר י ה‬

‫על פ ת ח ו‬
‫ל׳ ע‬
‫‪ 65‬מדרש שיר השירים רבה ג‪ ,‬ב ‪ :‬בא יואש להכניס צ ׳‬
‫היכל ואמר לו‪ ,‬אין אתה מכניסתו עד שאתה הורגני‪ ,‬עמד והרגו‪ .‬המדרש בנוי זז‪!,‬‬

‫דברי‬

‫הימים־ב‪ ,‬כד‪ ,‬כא—כא‪ :‬״ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן‪ …‬ל ‪-‬‬
‫׳י•‬
‫עוברים את מצוות ה׳‪ ..,‬ויקשרו עליו וירגמוהו אבן במצות המלך בחצר בית ה ׳ ״‬
‫‪ 66‬סנהדרין ז‪ ,‬א ‪ :‬״וירא אהרן ויבן מזבח״ )שמות לב‪ ,‬ד‪ (,‬מה ראה ז א״ר בנימין‬
‫‪3‬‬

‫מ‬

‫כ‬

‫אתס‬

‫ר‬

‫י‬
‫ראה חור שזבוח לפניו )כלומר ויבן = הבין‪ ,‬מזבח = מן הזבוח(‪ .‬אמר‪ ,‬אי ל א ‪-‬‬
‫י שמ‪19‬א‬
‫ו ינכיא‬
‫? יי'‬
‫״‬
‫להו השתא‪ ,‬עבדו לי כדעביי ל י ומת?" )‬
‫י‬
‫ולא הוי להו תקנתא לעולם‪ .‬מוטב דלעבדו לעגל‪ ,‬אפשר הוי להו תקנתא ב ת ש‬
‫׳ יישחט ‪,‬‬
‫ע י‬
‫• ייק‬
‫‪ 67‬ויקרא שמיני ט‪ ,‬ט ו ‪ :‬ויקרב את קרבו‬
‫‪0‬‬

‫ח ו ר‬

‫א י כ ה‬

‫א ם‬

‫ב (‬

‫ב מ‬

‫י ה ר ג‬

‫כ י ‪,‬‬

‫ד ש‬

‫ו כ ף‬

‫ה ע ם‬

‫ח‬

‫א‬

‫ת‬

‫ש‬

‫י‬

‫ה‬

‫ח‬

‫ט‬

‫א‬

‫ת‬

‫א‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ל ע ם‬

‫ויחטאהו כראשון‪.‬‬
‫‪ 68‬כמו כל חטאת יחיד‪ ,‬ויקרא ד‪ ,‬כגיכד‪ :‬והביא את קרבנו שעיר עזים זכר ת מ ‪,‬‬

‫מ‬

‫מזנזך‬
‫ידו על ראש השעיר‪.‬‬
‫‪ 69‬ומחטאת צבור )קרבן העם( של המילואים של המשכז ל‬

‫מ ד‬

‫ח ז‬

‫ק‬

‫י ה‬

‫— על פי ה ד ב ו ר‬

‫על קרבנות חטאת צבור שהביא הוא על פי דין קרבנות מילואים‪.‬‬
‫‪ 70‬וששם במזבח החיצון שפכו את הדם‪ ,‬אף על פי שחטאת עבודה זרה נעשית‬

‫‪54‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫בפנים‪,‬‬

‫חנוכה‪,‬הרצוג‬
‫מכללת‬
‫והבאת חטאת על מעלם בימיאתר‬
‫שמחה על פי התורה הוא‪,‬‬
‫דעת ‪-‬בימי‬
‫אחז‪ .‬אבל‬
‫משום הכי לא הוי הש״ס בהא דשלמה ועזרא‪ .‬וחאי דכתיב בחו ״לחודות לה׳‬
‫כי לעולם חסדו״ ולא כתיב הכי בהזקיה ח מ ל ה משום שבחזקיד‪ .‬היה שיר‬
‫של תמיד‪ ,‬אבל בשלמה ועזרא היה חנוכת המזבח ואומרים הלל כמו במועד‬
‫וזהו ״כי לעולם חסדו״‪ .‬ועל פי זה מובן הא דהוריות )ו‪ ,‬ב(‪ :‬״שלמה עשה‬
‫חנוכה שבעה ימים ומה ראה משה ו כ ו ׳ ״ ‪ ,‬ומשמע דשבעה ימיפ הוא מספר‬
‫המכוון יותר לחנוכה‪ ,‬והיינו משום דאתקש למועד‪ .‬זעיקר ההיקש לקרבנות‬
‫וכדאיתא במנהות )מה‪ ,‬ב(‪ :‬״מילואים אקריבו 'בימי עזרא כדרך שהקריבו‬
‫בימי משה״‪ ,‬אלמא דלמד עזרא ממיטה להקריב מילואים אלא שאץ שיעור‬
‫והקצנה ל ד ב ר ‪ . . .‬והשתא ניחא דכמילואיפ לדורות שפיר נפקא ליה מאותה‬
‫פרשה של מילואים דמשה‪ .‬וכן בהא דאיתא בזבחים )נו‪ ,‬א( דמילואים בעי‬
‫פתח לאכילה‪ ,‬נפקא מינה למילואים לדורות‪ .‬ומכל מקום קרי ליה קדשי שעה‬
‫שאינו אלא לשעה‪ .‬וכל זה הוא פשוטו של מקרא ועדיין קשה מהו ״ביום״‬
‫הא חנוכה לא תלי ביום מיוחד! להכי דריש ״אלו שבתות״‪ ,‬דיש בו שירה‬
‫כדתנן בסוכה פרק ה‪ :‬״ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע״‪ .‬עכ״ל הנצי״ב‪.‬‬
‫פשוטו של מקרא אינו שותק מול הקושיא של ״מאי דהוה הוד״״‪ ,‬באשר‬
‫גם ההלכה לשעה מהד‪ ,‬יפה אף לדורות‪ ,‬באשר היא כתובה בנצה של תורה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬שונה היא מההלכה לדורות בכך שהיא אינה מהייבת ״כימי השמים‬
‫על הארץ״ בצורה אוטומטית‪ .‬זהו תפקידם של גדולי הדורות‪ ,‬להכריע על כל‬
‫מצב המתחדש אם הוא מחייב את הפעלת אותה פרוצידורה אשך כוהה היה‬
‫יפה לשעה‪ ,‬ויהיה יפה לדורות אם יוכרע על כך על ידי אלה אשר תפקיד זה‬
‫הוטל עליהם‪.‬‬

‫ה ו פ י ע‬

‫חידושי גור אריה על מסכת שבת‬
‫חלק א פרק א_ב‬
‫מ א ת‬
‫מורנו ורבנו מהר״ל מפראג‬
‫עם פירוש‬

‫אבן‬

‫ישראל‬

‫מאת ישראל יעקב וידבסקי‬
‫ירושלים תשל״ד‬

‫‪55‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אלי׳ מנחם גויטיין‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לדמותו של אחאב מלך ישראל‬
‫)המשך(‬

‫ד‪ .‬פרשת כרם בבות היזרעאלי‬
‫ענין כרם נבות היזרעאלי היא הפרשה ״האומללה״ בחיי אחאב• ו כ א ן‬
‫בולטת במיוחד שליטתה של איזבל על עניני חצר־חמלוכח‪ ,‬והשפעתה ה ע צ ו מ ה‬
‫על המלך עד שנראה כי המלך היה שבוי מבחינות רבות לרצונותיה‪ ,‬ד ב ר‬
‫שהשלכותיו השליליות נכרו בכל עניני השלטון כפי שנעמוד על כ ד מ י ד ‪.‬‬
‫השתלשלות הענינים החלה מאז חמד המלך את כרם נבות שהיה ב ס מ י כ ו ת‬
‫מקום להיכלו אשר ביזרעאל‪ .‬אחאב פונה לנבות בבקשה‪ ,‬ובהצעות ש ו ב ו ת‬
‫שיתן לו את כ ר מ ו ‪ . . .‬״כי הוא קרוב אצל ביתי‪ ,‬ואתנה לך תחתיו כ ר ם ט ו ב‬
‫ממנו‪ ,‬אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מהיר ז ה ״ ‪ .‬ואומרים על זה ה ת ו ם ׳‬
‫ב ס נ ה ד ר י ן ‪ :‬״כי בחנם יכול היה ליקח אם היה רוצה‪ ,‬אבל כשהיה ש ו א ל‬
‫אחאב שימכרו לו חשב נבות שרשות בידו לומר‪ :‬״לא אמכור ו כ י ׳ ״ ״ א ב ו‬
‫רואים מתרוץ זד״ של התום׳ שהמלך התנהג עמו לפנים משורת ה ד י ן‬
‫בכך שהציע לו תמורה כספית עבור כרמו‪ ,‬בעוד שהיה יכול ליטול א ת ה כ ר ם‬
‫מצד הדין )כמובא במשנה בסנהדרין שם(‪ :‬״ מ ל ך ‪ . . .‬פורץ לעשות ל ו ד ר ך‬
‫ואין ממחה בידו״׳׳׳׳‪.‬‬
‫^׳' ״ ל י ל ה‬
‫ל למבוקשי‬
‫ומשהמלך נענה בסירוב‬
‫לי מה׳ מתיתי את נהלת אבותי לך״‪ ,‬הוא אינו מנסה ליטול את הכרם ב כ ח‬
‫‪69‬‬

‫‪70‬‬

‫‪71‬‬

‫מ ו ח‬

‫מ‬

‫ט‬

‫כ‬

‫ב נ ב ו ת‬

‫צ‬

‫א‬

‫ב ב י ת‬

‫ד‬

‫א‬

‫‪:‬‬

‫ה א י מ ר‬

‫ו י ב ו א‬

‫א‬

‫ח‬

‫ח‬

‫א‬

‫ב‬

‫אל ב י ת ו‬
‫״‬
‫ל‬
‫״הזרוע המלכותית״‪ ,‬ואף אינו פוגע ל ל‬
‫סר ו ז ע ף ‪ . . .‬וישכב על מטתו ויסב את פניו ולא אכל לחם״‪ .‬הדבר א ו מ ב ס‬
‫;‬
‫הרה לו מאוד‪ ,‬אולם הוא גם ללא ספק השתכנע מדברי הטעם של‬
‫כי לא יתן את נחלת אבותיו מתוך צו התורה‪ :‬והארץ לא תמכר ל צ מ י ת ‪7 3‬‬
‫כ‬

‫נ‬

‫ו‬

‫ת‬

‫ת‬

‫״‬

‫ל‬
‫כאן נכנסת לתמונה אשת המלך איזבל‪ ,‬ובראותה את הוסר האונים‬
‫בעלה המלך מול נבות‪ ,‬היא פונה אליו בקריאת זלזול‪ :‬״אתה עתה ת ע ש ה‬
‫מלוכה על ישראל קום אכל לתם ויטב לבך אני אתו לד את כרם נבות ה י ז ר ע א ל י ‪/ /‬‬
‫ומאמירה לעשיה‪ .‬היא כותבת ותותמת בשם המלך עלילת דם על נבות ש ת ה י י כ ך‬
‫בראשו‪ .‬הזקנים והשרים שקבלו את הספרים ששלהה אליהם לא הססו ל ה ו צ י א‬
‫מיד אל פועל את אשר צוותה להם לעשות‪ .‬מכך רואים אנו עד כמה היתד‪ ,‬דן‪-‬ן‪-‬‬
‫ש‬

‫‪ 69‬מלכים א׳ כ״א‪ .‬בי‪.‬‬
‫‪ 70‬דף כ‪ .‬בד״ה‪ :‬מלך מותר‪.‬‬
‫‪ 71‬ראה שם בתוס׳ דעות נוספות ושונות בעגין‪.‬‬
‫‪ 72‬עיין גם בלחם משנה על הרמב״ם הלכות מלכים פרק הי‪ ,‬ה״ג‪.‬‬
‫‪ 73‬ויקרא כ״ה‪ ,‬פסוק כ״ג‪ ,‬ורש״י שם‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מניחים להרגו בחנם‪ ,‬כ״ש‬
‫מעלילה ‪ -‬זו‪ ,‬לא‬
‫חזקה במלוכה‪ .‬כי לוא ידע העם‬
‫מכללתהיוהרצוג‬
‫אתר דעת‬
‫הקרובים לנבות ב ע י ר ‪ .‬ז״א שבלא משפט לא יכלו לחסלו סתם כך‪ .‬אלא ע״י‬
‫תחבולות ותככים של אשת מדנים‪ .‬ומשבוצע זממה‪ ,‬ונבות הוצא לחורג‪ ,‬נ א ‪:‬‬
‫״וישלחו אל איזבל לאמור סוקל נבות וימות ‪.‬‬
‫הזקנים והשרים אינם מודיעים למלך ע״כ‪ .‬הגם שהספרים אשר הגיעו אליהם‬
‫נשאו את חותם המלך‪ .‬בכ״ז ידעו הם יפה מי מושך בחוטים בתוך הצר־המלוכה‪,‬‬
‫ותכנונו של מי היה כל ענין עלילת הדם‪ .‬ואכן היא מצוד! למלך‪ :‬״קום רש את‬
‫כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת לך ככסף כי אין נבות הי כי מת״‪.‬‬
‫מודגשת בפסוק הצטדקותה למעשיה בכך שהמלך כביכול היה הייב לתבוע‬
‫את עלבונו‪ ,‬לאתר םרובו של נבות לתת את כרמו אף בעד תשלום כסף גל‪.‬‬
‫‪74‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫עתה באה נבואתו חקשח של אלי׳ לאחאב ״חרצחת וגם ירשת״‪) .‬שעל פרטי׳‬
‫של נבואה זו כבר עמדנו בתחילת החיבור(‪ ,‬ואומנם הרצה נעשה מאחורי גבו‬
‫של המלך‪ ,‬ברם הוא נעשה ללא ספק בידיעתו ו ב ה ס כ מ ת ו ‪ .‬ובכך התם את‬
‫גזר דינו שכבר ניבא לו מכיהו בן ימלה‪ — ,‬לאהד המלת המלך על בן הדד‪.‬‬
‫בתלמוד מובאת אומנם דעתו של ר׳ יהודה כי אחאב היה בן אחי אביו של‬
‫נבות וראוי ליורשו היה‪ ,‬ו ב ז ו ה ר מובא כי ״מה שלקח אחאב כרמו של נבות‬
‫עפ״י דין לקה‪ ,‬אלא שהרג אותו בלא משפט ועל זה נענש״‪ .‬כך או כך‬
‫התנהגותו בפרשה היא שאיפשרה בעקיפין את חיסולו של נבות‪ ,‬ומאידך קרבה‬
‫גם אם קץ מלכותו‪ .‬ואף איזבל לא נפקד מקומה על תככיה ומזימותיה‬
‫בנבואת אלי׳ לבית אהאב‪ :‬״וגם לאיזבל דבר ה׳ לאמר‪ :‬הכלבים יאכלו את‬
‫איזבל בחל יזרעאל״‪ ,‬ובהתימת אותה פרשה מביא התנ״ך את פסוק הסיכום‪:‬‬
‫״רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳‪ ,‬אשר חםתח אותו‬
‫איזבל אשתו״‪ .‬פסוק זה חושף את כל ישותו וחולשת אופיו של המלך מול אשתו‬
‫השתלטנית המהוה את הגורם הישיר לנפילתו ממעמדו הרם — הן ‪-‬־־ מעצם‬
‫כהונת המלכות והן מצד מעלתו וסגולותיו האישיות ‪.‬‬
‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫‪78‬‬

‫‪79‬‬

‫השם ״נבות״ מעורר אצלינו אסוציאציה דומה ומוכרת מן העבר הלוא‬
‫רחוק של אותה תקופה‪ ,‬והיא‪ :‬״נוב־עיר הכוהנים״‪ ,‬ואומנם השואה בין‬

‫‪ 74‬הרד״ק והרלב׳׳ג לפסוקים ח׳‪ ,‬י׳‪ .‬בפרק כ״א‬
‫‪ 75‬ראה את דברי התוס׳ בסנהדרין כ‪ .‬שהובא לעיל‪ .‬ומלבי״ם לפסוק ח׳‪ …‬״לא כתבה שקר‬
‫כי באמת בזה אחאב ואל־קיו‪ .‬ואליהו״‪ …‬וראה המשך באורו המקורי בענין‪.‬‬
‫‪ 76‬כדברי המצודות לפסוק י״ט‪ :‬״כי מדעתו עשתה איזבל ולזה אמר ל ו ‪ :‬היתכן שרצחת‬
‫את גבות כאויב וגם ירשת אותו כקרוב אהוב‪ ,‬ומשלים האברבנאל ״ואחר שיודה בפשע‬
‫אשר עשה ושהוא היה בהריגתו שלא כדין״‪…‬‬
‫‪ 77‬סנהדרין דף מ ח ‪:‬‬
‫‪ 78‬ח״א קצב‪.‬‬
‫‪ 79‬ואלו דברי המלבי״ם לפרשה‬

‫פסוק כי‪.‬‬

‫״ויאמר‬

‫)אלי׳(‬

‫מצאתי‬

‫שאתה‬

‫הרוצח‬

‫במה‬

‫שהתמכרת לעשות הרע וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין לעשות הרע שבזה אתה‬
‫עבד לה לעשות פקודתה‪ ,‬וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה״‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫השונות שבשני המקרים‪ .‬א ו ל ם‬
‫הסיטואציות‬
‫אתרבשל‬
‫הכתובים לא נערוך כאן‪,‬‬
‫מכללת הרצוג‬
‫דעת ‪-‬‬
‫בהחלט ראוי להציג בזאת את הדמיון הרב בתוכן הכתובים‪ ,‬ובדברי ח ז ״ ל‬
‫לרקע ועצם המעשים שבשתי הפרשיות‪.‬‬
‫א׳ בשני המקרים קדמו למעשים‪ ,‬נבואות שבשרו לשאול ו ל א ח א ב א ת‬
‫סיום תפקידם‪ ,‬ונטילת המלכות מהם‪ ,‬כך שלמעשה למרות שעדיין ה ח ז י ק ו‬
‫וישבו על כס המלכות הרי נשאו עמם בתת ההכרה את הידיעה ה ב ר ו ר ה שק׳ץ‬
‫מלכותם קרב ובא וכי מלכותם היא רק מלכות שעה‪.‬‬
‫ב׳ התוצאות מידיעה זו היו‪ :‬אצל שאול ״ורוח ה׳ סרה מ ע ם ש א ו ל‬
‫ובעתתו רוח רעה מאת ה ׳ ״ ‪ .‬ואצל אהאב נא׳ ״וילך מ ל י י ש י א ל א ל ב י ת ו‬
‫סר וזעף ויבא שומרונה״ ‪.‬‬
‫‪8 0‬‬

‫‪81‬‬

‫ג׳ בשני המקרים נופלים ״הקורבנות״ ביד עבדי המלך כתוצאה מ ע ל י ל ה‬
‫ותככים של אהרים‪ .‬בנוב עיר הכוהנים נושא העלילה הוא דואג ה א ד ו מ י‬
‫כדברי דוד לאביתר‪ ,‬״ידעתי ביום ההוא כי שם מ י ג האדומי כ י ה ג ד י ג ל ד‬
‫ל ש א ו ל ״ ‪ .‬זהוא גם זה אשר פוגע בהרבו בכוהנים ״וימת ביום ההוא ש מ ו נ י ם‬
‫א״‪2‬ז רעד‬
‫ל‬
‫וחמשה איש נושא אפוד בד‪ ,‬ואת נוב עיר הבוחנים‬
‫אשה מעולל ועד י ו נ ק ״ ‪.‬‬
‫אצלנו איזבל היא שמוציאה את עלילת הדם נגד נבות ״ותכתוב ב ס פ ר י ם ‪. . .‬‬
‫והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדוהו לאמר ברכת אלוקים ו מ ל ך ׳ ‪/‬‬
‫והזקנים השופטים הם גם עושי דברה‪ :‬״ויצאוהו מהוץ לעיר ויסקלהו כ א ב נ י ב !‬
‫יהודה הדורש א ת ד ב ר י ד‬
‫ו י מ ו ת ״ ‪ .‬ומוסיפה הגמ׳ בסנהדרין ‪ ,‬את דעת ר׳‬
‫י דאת‬
‫• ־־‬
‫י‬
‫על הפסוק‪ :‬״אם לא את דמי בבות י‬
‫בניו הרגו״‪.‬‬
‫‪82‬‬

‫פ י‬

‫ד ‪ ,‬כ ה‬

‫ר‬

‫ח‬

‫מ‬

‫ב‬

‫ג‪8‬‬

‫‪85‬‬

‫‪84‬‬

‫א ת‬

‫ד מ י‬

‫ר א י ת י ‪8 6‬‬

‫ב נ י‬

‫א‬

‫כ י‬

‫ר‬

‫ת‬

‫ד׳ למרות שאין המלכים פוגעים אישית בקורבנות־העלילה‪ .‬י י י י ש ה י א‬
‫י ל נא׳‬
‫׳י '‬
‫ל‬
‫מתלחםת בחשבון ם י ל ל ד ׳‬
‫ב מ ד ר ש ‪ :‬אמר ר׳ יהושע דסיכנין בשם ר׳ לוי מלמד שהראהו ה ק ב ״ ה ל מ ש ה‬
‫על בניך‬
‫דור דור ושופטיו דור דור ו מ ל כ י ו ‪ . . .‬אמר ל פ נ י י ל י‬
‫ידקר ב ח ר ב ו אמר לו הקב״ה ולי אתה אומר‪ ,‬אמור אל הכוהנים ש ה ר ד‬
‫מקטרגים אותו ו ג ו ׳ ‪ .‬אצל אחאב נא׳ בכתוב בפרוש הרצחת וגם י ר ש‬
‫וגו‪/‬‬
‫פ י‬

‫מ‬

‫כ א י‬

‫ו‬

‫ה ו א‬

‫א‬

‫ב י צ ע‬

‫ת‬

‫ד‬

‫ע‬

‫צ ח‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫‪8 7‬‬

‫‪:‬‬

‫מ‬

‫ר א ש י ו‬

‫ש‬

‫י‬

‫ע‬

‫מ‬

‫י‬

‫ד‬

‫‪ 2 7‬ן ה ס‬

‫‪88‬‬

‫ת‬

‫‪ 80‬שמואל א׳‪ ,‬פרק ט״ז‪ ,‬פסוק י׳׳ד‪.‬‬
‫‪ 81‬מלכים אי‪ ,‬כ׳‪ ,‬פסוק מג‪.‬‬
‫‪ 82‬שמואל אי‪ ,‬פרק כ״ב‪ ,‬פסוק כ״ב‪.‬‬
‫‪ 83‬שם פסוק י״ט‪,‬‬
‫‪ 84‬מלכים א׳ כ׳׳א‪.‬‬
‫‪ 85‬דף מ״ח‪:‬‬
‫‪ 86‬מלכים בי‪ ,‬פרק ט׳‪ ,‬פסוק כ׳״ו‪.‬‬
‫‪ 87‬ויקרא רבה‪ ,‬פרשת אמור‪ .‬פ׳ כ״ו‪.‬‬
‫‪ 88‬וישנה עוד גמר׳ ביבמות עח‪ :‬״על אשד המית את הגבעונים״‪ .‬מתוך שהרג‬
‫הכהנים שהיו מםפקין להם מים ומזון‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫נר‬

‫ב‬
‫ז ‪ 5‬י י‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הלקח שניתן לשאול ואהאב מפרשיות אומללות אלו מבוטא יפה בדבריו‬
‫של ר׳ יהושע בן לוי‪,, :‬כל שחוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על‬
‫רחמנים״‪ .‬ומוסיפה לבאור הענין חגמ׳ ב י ו מ א ‪ :‬כי באותה שעה שחמל שאול‬
‫על אגג מלך עמלק יצאה בת קול ואמרה‪ :‬אל תהי צדיק הרבה‪ .‬ובשעה שאמר לו‬
‫שאול לדואג סוב אתה ופגע בכוהנים ‪ ,‬יצאה בת קול ואמרה‪ :‬אל תרשע הרבה״‪.‬‬
‫ולעומת הז״ל זה הסביר האברבנאל את חמלת אחאב על בן הדד כרהמי רשעים‬
‫אכזרי‪ ,‬ולא המל על נבות היזרעאלי מבני ישראל שהרגו׳ לגזול כרמו‪ .‬ובזה היה‬
‫מוסיף על הטאתו פשע‪ ,‬שהרג את הצדיק ומלט את האויב הרשע‪.‬‬
‫‪89‬‬

‫‪90‬‬

‫ע״י חמעשים חללו‪ ,‬חתמו שני המלכים את גזר דינם‪ :‬לאבד את המלוכה‪.‬‬
‫על אחאב השפיעה ביותר נבואתו הקשה של אלי׳ על מעשה זה‪ ,‬והוא נשבר‬
‫וחוזר בתשובה‪ .‬ואומרת תגמ׳ ב ת ע נ י ת ‪ :‬כי אחאב מלך ישראל התענה ע״כ‬
‫מתשע שעות ולמעלה‪ .‬ומוסיף ה מ ד ר ש ‪ :‬מלמד ששלח וקרא ליהושפט מלך‬
‫יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים שלוש פעמים ב י ו ם ‪ . . .‬והיה משכים ומעריב‬
‫לפני הקב״ה בתפלה ובתחנונים ונתרצה לו )לחודיעך כוח התשובה(‪ ,‬כדברי‬
‫הגמ׳ ב י ו מ א ‪ :‬רב זוטרא א מ ר ‪ . . .‬לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים‬
‫בעוה״ז‪ ,‬ולא טוב לו לאהאב שנשא לו הקב״ה פנים בעוה״ז‪ ,‬שנא׳ יען כי נכנע‬
‫מפני לא אביא הרעה ב י מ י ו ‪ .‬ואומנם חצליח אחאב להעלות עצמו משפל‬
‫המדרגה לדרגת ה״שקול״ ע״י חזירתו בתשובה‪ .‬אולם בגלל שקיבל שכרו בעוה״ז‬
‫כדברי הגמ׳ ב ב ר כ ו ת ‪ :‬״לא נברא העוה״ז אלא לאהאב בן עומרי לכן נטל‬
‫חלקוילעוה״ב‪ .‬וזאת אולי כוונת המשנה בסנהדרין שלושה מ ל כ י ם ‪ . . .‬אין להם‬
‫יחלק לעוה״ב‪ :‬ירבעם‪ ,‬אהאב ומנשה וגו׳‪ .‬ברם‪ ,‬עוד זכות אחת גדולה עמדה לו‬
‫לאחאב‪ ,‬כדי להטות את כף האזניים לזכות‪ .‬והיא‪ :‬מלחמתו חאחרונח ברמות‬
‫הגלעד‪.‬‬
‫‪91‬‬

‫‪92‬‬

‫‪93‬‬

‫‪84‬‬

‫‪9 5‬‬

‫‪96‬‬

‫ה‪ .‬הקרב האחרון‬
‫חשכר חמידי של חזרת אחאב בתשובה הי׳‪ :‬״וישבו שלוש שנים אין מלחמה‬
‫בין ארם ובין י ש ר א ל ״ ‪ .‬אולם כאן רואים אנו שוב את יד חחשגחה חעליונח‬
‫חדוחפת את אהאב למלחמתו חשלישית בארם‪ .‬בעוד שבמלחמותיו חקודמות‬
‫‪97‬‬

‫‪ 89‬דף כב‪.:‬‬
‫‪ 90‬שמואל א׳‪ ,‬כ״ב‪.‬‬
‫‪ 91‬דף כה‪:‬‬
‫‪ 92‬ילק״ש מלכים רכ״ב‪.‬‬
‫‪ 93‬דף פ״ז‪.‬‬
‫‪ 94‬מלכים א׳‪ ,‬פרק כ״א‪ ,‬כ׳׳ט‪.‬‬
‫‪ 95‬דף ס״א‪:‬‬
‫‪ 96‬פרק י׳‪ ,‬משנה בי‪.‬‬
‫‪ 97‬מלכים אי‪ ,‬כ׳׳ב‪ .‬ובארו שם האברבנאל והמלבי״ם‪ ,‬כי מפני תשובתו נדחה בצוע דבר‬
‫נבואתו של אלי׳ לימי בנו‪ ,‬ולא בטלה הגזירה בהחלט‪ .‬עיין שם‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרצוג כאן בא׳‪ :‬״ויאמר מ ל ך‬
‫מלך ארם‪,‬‬
‫בן הדד‬
‫אתר מצד‬
‫היוזמה למלחמה באה אך ורק‬
‫מכללת‬
‫דעת ‪-‬‬
‫ישראל אל עבדיו הידעתם כי לנו רמות גלעד ואנו מהשים לקחת אותה מ י ד‬
‫מלך ארם״‪ .‬למלחמה זו הוא מבקש את עזרת מלך יהודה יהושפט‪ ,‬ה מ ס כ י ם‬
‫בלב חפץ לעזור למחותנו מלך ישראל‪ .‬אולם לא לפני שישמע על סיכוי ה ק ר ב‬
‫מפי נביא ה׳‪ .‬שכן לא רצה להאמין לנביאי הבעל של אחאב שנבאו לו פ ה א ח ד‬
‫״עלה רמות גלעד והצלח ונתן ה׳ ביד המלך״‪ .‬נביא ה׳ שהובהל אל ה מ ל ד ה י ה‬
‫מכיהו‪ ,‬והוא מיעץ למלך לא לצאת למלחמה כי לא יצלח‪ .‬אולם מלך י ש ר א ל‬
‫שהושפע כבר מדברי נביאיו‪ .‬לא רצה לקבל את אזהרתו של מכיהו ו ת ל ה א ת‬
‫דבר נבואתו באישיות הנביא‪ :‬״ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלא אמרתי א ל י ך‬
‫לא יתנבא עלי טוב כי אם רע״‪ .‬ושוב מנסה הנביא להניאו מלצאת ל מ ל ה מ ה‬
‫בגלותו לו את פרטי הנבואה‪ :‬״ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ב ר מ ו ת‬
‫גלעד‪ .‬ויאמר זה בכה וזה בכה‪ .‬ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני א פ ת נ ו‬
‫)והז״ל אמרו ב ש ב ת ‪ :‬א״ר יוחנן שהיתה זו רוחו של נ ב ו ת ( ‪ ,‬ויאמר ת פ ת ה‬
‫וגם תוכל״‪ .‬המלך לא שעה גם לאזהרה זו כדברי ה י ר ו ש ל מ י ‪ :‬״רגליו של ב ן א ד ם‬
‫ערבים בשבילו להביאו לכל מקום שהוא מבוקש‪ ,‬דכתיב מי יפתה את א ח א ב ו ג ו ‪ /‬״‬
‫‪:‬‬

‫‪99‬‬

‫‪9 8‬‬

‫‪100‬‬

‫״‬

‫״ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה רמות גלעד״‪ .‬כאן מ ת ג נ ב ב ״‬
‫איזה השש בלבו של מלך ישראל מדברי מכיהו‪ ,‬והוא מיעץ ליהושפט ל ה ח ל י ף‬
‫תפקיד עמו‪ :‬״ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ו א ת ה‬
‫לבש בגדיך״‪ .‬ומפרש המצודות ע ״ כ ‪ . . .‬״כי הנביא לא ניבא הרעה כי א ם על‪•,‬‬
‫ולא על זןלתי ואף שלא האמין להנביא מ״מ השש ל ד ב ר י ו ״ ‪ .‬ובשעת ה ק ד ב‬
‫כאשר סרו שרי הרכב של ארם להלחם ביהושפט הבחינו מיד ״כי לא מלד י ש ר א ל‬
‫הוא וישובו מאהריו״‪ .‬״ ו א י ש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל‬
‫הדבקים ובין השריון ויאמר לרכבו הפוך ידיך והוציאני מן המחנה כי ה ה ל י ת י ׳ ‪/‬‬
‫ע‬
‫למרות שמלך ישראל התחפש בלבושו באותו קרב הרי העם אשר‬
‫הכירו ללא ספק את מלכם‪) .‬וכל מטרת החלפת הבגדים עם יהושפט ה י ת ה‬
‫כדי ״לבלבל את האויב״‪ ,‬וכן לעקוף כביכול את דברי הנביא(• ל ז כ א ש‬
‫נפגע המלך אנושות לא רצה לגלות אף לרכבו שהוכה‪ ,‬אלא בקשו ל פ נ ו ת ו‬
‫לאהור מקו האש הראשון‪ ,‬כי החליתי — נעשיתי חולה‪ .‬ובאם הי׳ מ ג ל ה ל‬
‫^‬
‫את האמת הי׳ רכבו נבהל ונפחד ויודע הדבר לכולם וינוסו מן המלחמה ‪!03‬‬
‫ותחילת נפילה נ י ס ה ‪ :‬״ותעלה המלחמה במם ההוא זהמלך הי׳ מעמד ב מ ר כ ב ה‬
‫ז‬

‫כ‬

‫‪101‬‬

‫‪102‬‬

‫ג ; ר ן‬

‫מ‬

‫ו‬

‫כ‬

‫ר‬

‫ר‬

‫‪1 0 4‬‬

‫‪ 98‬דף קמט‪ :‬וסנהדרין דף פ׳׳ט‪.‬‬
‫‪ 99‬ופירש המלבי״ם לפסוקים כ׳׳א—כ׳׳ב‪ ,‬שהי׳ זה עונש מרה כנגד מדד‪ .‬וכו׳‪.‬‬
‫‪ 100‬מסכי כלאים פרק ט ‪ /‬הלכה גי‪.‬‬
‫‪ 101‬ראה גם את פרוש המלכים לפסוק לי‪.‬‬
‫‪ 102‬חץ נעמן הכה את אחאב‪ ,‬ונכנס לתוך השריון והכהו‪.‬‬

‫= מדרש שוח׳׳ם ע״ח‪ ,‬י ־ ״‬

‫א‬

‫‪ 103‬מצורות לפסוק ל״׳ג‪ ,‬וכן פרש׳׳י הרד״ק והרלב״ג את הפסוק‪.‬‬
‫‪ 104‬רש״י לפסוק ל״ה‪ .‬והמשנה בסוטה פרק משוח מלחמה‪ .‬משנה וי‪ .‬וראה את הרמכ׳*‬
‫בהל׳ מלכים‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נוכה ארם‪ .‬וימת בערב ויצק דם המכה אל תוך הרכב״‪ .‬עמידתו האיתנה של‬
‫המלך נוכה ארם משך כל יום המלחמה כשהוא פצוע ושותת דם‪ ,‬חזקה את‬
‫רוה הייליו‪ ,‬ובראותם את מלכם הי המשיכו להלהם עד ה ע ר ב ‪.‬‬
‫‪1 0 5‬‬

‫מעשה זה הוא ללא ספק דוגמא קלאסית של ״דבקות במשימה״ ומסירות‬
‫נפש אמיתית ואילעית של מלך למען עמו‪ .‬שכן אילו עזב מיד את שדה המערכה‬
‫והי׳ הובש את פצעיו‪ ,‬יתכן ולא הי׳ מת מפצעים אלה‪ — .‬״ויעבר הרנה במחנה‬
‫כבוא השמש לאמור איש אל עירו ואיש אל ארצו״‪ .‬העם למרות אהדתו למלכו‪,‬‬
‫נשא בתת הכרתו את דברי נבואת אלי׳ לבית אתאב‪ .‬ועתה משהגיע סופו‪,‬‬
‫שבו איש לעירו ולארצו‪ .‬ולא המשיכו להלחם יותר‪ .‬שכן הבינו כי מאת‬
‫‪:‬‬
‫ה׳ היה הדבר לסבב את מיתת המלך במלחמה זו‪ .‬וכדברי הירושלמי לסנהדרין‬
‫בשעה שיצאו ישראל למלחמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל ב ל ב ד ‪.‬‬
‫‪1 0 6‬‬

‫‪1 0 7‬‬

‫ומאידך היו גם סיבות אוביקטיביות אחרות לסיום המלחמה עם מות המלך‪.‬‬
‫והיא‪ :‬שנאת הארמים את מלך ישראל שהביםם פעם אהר פעם במלחמותיהם‬
‫נ ג ד ו ‪, .‬ולמרות שהס הוא על היי מלך ארם‪ ,‬הרי שהאחרון השתדל לגמול לו‬
‫באומרו לשרי הרכב אשר לו‪ :‬״לא תלהמו את קטון ואת גדול‬
‫את ה ה פ ך‬
‫כי אם את מלך ישראל לבדו״‪ .‬כי הוא היה הסבה לשלטון החזק ללא מצרים‬
‫של ישראל בעת ההיא‪ .‬כדברי הגמ׳ ב מ ג י ל ה ‪ :‬״שלושה מלכים מלכו בכיפה‪,‬‬
‫ואלו הן‪ :‬אחאב‪ ,‬אחשורוש ונבוכדנצר‪ .‬אחאב דכתיב‪ :‬״הי ה׳ אלקיך אם יש‬
‫גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו׳ ״ • ‪ .‬ואי לא דהוה מלוך עליהו‬
‫היכי מצי משבע להו )כלומר ואם לא הי׳ מולך בכולם כיצד יכול היה‬
‫להשביעם?(‪ .‬ומוסיף ה מ ד ר ש ‪ :‬שהיו לפניו כל שרי אפרכיות של עולם‬
‫מאתיים ושלושים ושנים ש נ א ׳ ״ויפקוד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתיים‬
‫ושלושים ושניים )ובהם עשה ה׳ תשועה גדולה לעם ישראל במלהמתו הראשונה‬
‫של אחאב עם ארם‪ ,‬כמוזכר לעיל פרק ג׳(‪ .‬ולכן הפשו הארמים הזדמנות לפרוק‬
‫את עולו וידו החזקה של מלך ישראל מעליהם‪.‬‬
‫‪108‬‬

‫‪1 0 9‬‬

‫‪1 1 0‬‬

‫נ״‬

‫‪1 1 2‬‬

‫‪1 1 3‬‬

‫להסתלקותו מהשלטון על ישראל היתד! גם השפעה מידית על העמים ששלט‬

‫‪ 105‬וכתב המלבי״ם לפסוק ל״ה‪ :‬ורי״א פירש שהמלחמה עלתה עד למעלה‪ ,‬כי היתד! יד‬
‫ישראל תקיפה ועולה במלחמה‪ ,‬ולא ידעו מהכאת אחאב‪.‬‬
‫‪ 106‬פרק י״א‪ ,‬הל׳ ה׳‪.‬‬
‫‪ 107‬ראה גם פרוש הרד״ק בפרק לפסוק ל״ו‪.‬‬
‫‪ 108‬וכן פירש הרד״ק בפסוק ל׳‪ :‬״אבל אני צריך להתחפש לפי שהם בעלי ריבי ושונאים‬
‫אותי״‪.‬‬
‫‪ 109‬כפי שהסברנו בהרחבה בפרק גי‪ ,‬בסופו‪.‬‬
‫‪ 110‬דף י״א‪.‬‬
‫‪ 111‬מלכים אי‪ ,‬פרק י״ח‪.‬‬
‫‪ 112‬הובא בילק״ש מלכים א׳‪ ,‬רי״א‪.‬‬
‫‪ 113‬מ״א פרק כי‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר״ ‪:‬דעת ‪-‬‬
‫הרצוגמות אחאב״‪ .‬ופעם ש ג י ‪. /‬‬
‫מכללת אחרי‬
‫״ויפשע מואב‬
‫עליהם‪ ,‬וכה נא׳ במלכים ב ׳‬
‫״ויהי י כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך י ש ר א ל ״ " ‪ .‬ומפרשים ה ר ד ״ ק‬
‫והמצודות‪ :‬״כי מאז היו עבדים לישראל כמו שנא׳ ל ה ל ן ‪ :‬״ומישע מ ל ך‬
‫מ ו א ב ‪ . . .‬השיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר״‪ .‬וכיון‬
‫שמת אחאב הרימו ראש ומרדו בישראל‪ .‬מצב דומה למה שהי׳ ב ת ק ו פ ת ו ש ל‬
‫שלמה המלך‪ .‬״והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מ ת י ו א ב‬
‫שר הצבא״ — מלכות דוד ושר צבאו יואב הטילה את חיתתה על כ ל ה ע מ י ם‬
‫מסביב ו מ ש ש מ ע ' ה ד ד כי הם כבר אינם‪ ,‬העיז למרוד בשלמה‪ :‬״ויהי ש‬
‫‪.‬לישראל כל ימי ש ל מ ה ״ ‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1 1 6‬‬

‫ט ן‬

‫‪117‬‬

‫חבל שעם ישראל למד את מוסר ההשכל מתקופת מלכות א ח א ב ר ק‬
‫אהרי דור שלם‪ ,‬בימיו של יהוא המבטא יפה עד כמה עשו רושם ד ב ר י ו ש ל‬
‫אלי׳ הנביא עליו ועל העם באומרו אל בדקר שלישה )אהד משרי ה ח י ל ( ‪. 118‬‬
‫״כי זכור אני ואתה את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו‪ .‬וה׳ נשא ע ל י ו‬
‫המשא הזה‪ :‬אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם ה׳ ו ש ל מ ת י‬
‫לך בחלקה הזאת״‪ .‬ולאהר הריגתו את מלך ישראל ומלך יהודה שהיו ב‬
‫וחתנו של אחאב‪ ,‬הוא דואג גם לתיסולה של איזבל המרשעת‪ :‬״ויאמר ד ב ר ‪/‬‬
‫הוא אשר דבר ביד עבדו אלי׳ התשבי לאמר‪ :‬בחלק יזרעאל יאכלו ה כ ל ב י ם‬
‫את בשר איזבל״ " ‪ .‬אותו יהוא הסוגר את מעגל בית מלכות אחאב‪ ,‬נמשח ל מ ל ך‬
‫על ישראל בצורה סמלית ביותר — ברמות הגלעד‪ ,‬בידי אהד מ ב נ י ' ה ב כ י א י ם‬
‫שנשלח למטרה זו ע״י הנביא אלישע )תלמידו המובהק של אליהו( ‪!20‬‬
‫עובדה זו מלמדת אותנו כי ההמשכיות למלכות ישראל נקבעה למעשה ב ר מ ו ת‬
‫הגלעד‪ .‬שם מיצה מלך ישראל את כל יכולתו האישית‪ .‬ואף את מ י ד ת ה ד י ן‬
‫ת‬

‫א‬

‫נ ו‬

‫ד״‬

‫‪9‬‬

‫י‬

‫ז כ ו ת‬

‫ה ג מ‬

‫ב מ‬

‫‪1 2 1‬‬

‫ו מ ה‬

‫א‬

‫ח‬

‫א‬

‫ב‬

‫מ‬

‫י ש ר א‬

‫ש‬

‫ל‬
‫לי‬
‫•י•‬
‫׳ י״?‬
‫היטה אז ל י • ב י ב י י‬
‫אלא דבר אהד טוב‪ ,‬דכתיב‪ :‬״והמלך היה מעמד במרכבה נוכח ארם״‪.‬‬

‫ל‬

‫א‬

‫עש‬

‫ה‬

‫כאן נערוך את ההשואה השלישית בין שאול המלך לאחאב ונראה ע ד כ מ ת‬
‫מקבילה ובמה גם שונה נפילת שאול בגלבוע‪ ,‬לנפילת אחאב ברמות ה ג ל ע ד !‬

‫‪ 114‬פרק א׳‪ ,‬פסוק א׳‪.‬‬
‫‪ 115‬מלכים ב׳‪ ,‬פרק גי‪ ,‬פסוק ה׳‪.‬‬
‫‪ 116‬מ״ב פרק גי‪ .‬פסוק ד ‪.‬‬
‫‪ 117‬מלכים אי‪ ,‬פרק י״א״ כ״ה‪.‬‬
‫‪ 118‬מלכים"ב׳‪ ,‬פרק מ ‪ /‬כ״ה‪.‬‬
‫‪ 119‬שם פרק ט‪ ,‬פסוק ל״ו‪.‬‬
‫‪ 120‬שם פסוק אי‪.‬‬
‫‪ 121‬דף כח‪ :‬שם מדובר במעשה שבאו חכמים לנחם את ר׳ ישמעאל שהי׳ אבל על‬
‫והביאו דוגמאות מאישים שונים‪ .‬אשר למרות מעשיהם הרעים‪ ,‬עמדה להם זכותם‪,‬‬
‫מעשה טוב שעשו‪ …‬ק״ו בניו של ר׳ ישמעאל וכוי‪ .‬עיין שם‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫שמואל‬
‫שאול‬

‫ויאמר‬

‫א׳ כי׳ח‬

‫לעבדו‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫מלכיה א כי׳ב‬

‫לי‬

‫בקשו‬

‫ויקבץ מלך ישראל את‬

‫אשת‬

‫כארבע‬

‫הנביאים‬

‫בעלת אוב‪ …‬ואדרשה בה‪ ,‬ותאמר‪ …‬את‬

‫מאות איש ויאמר אליהם נ האלך על רמת‬

‫מי אעלה לך‪ ,‬ויאמר את שמואל העלי לי‪.‬‬

‫גלעד — למלחמה‪ …‬ויאמרו‪ :‬עלה‪ …‬ויאמר‬
‫יהושפט האין פה נביא לה׳ ונדרשה מאותו ז‬
‫אחאב לעומת זאת‪ ,‬אינו פונה כלל לשאול‬

‫שאול המלך ניסה אומנם לשאול בה׳ ע״י‬
‫הנביאים‪ ,‬האורים ותומים ולא נענה‪.‬‬

‫בעצת‬

‫ולכן נאלץ לבקש את עזרת בעלת האוב‪.‬‬

‫שמאלצו‬

‫נביא הי‪ .‬אלא מלך‬
‫לשאול את פי ה׳‬

‫מנביאו —‬

‫ויאמר שמואל ולמה תשאלני וה׳ סר מעליך‬
‫ויהי ערך‪ .‬ויעש ה׳ לו כאשר דבר בידי‪,‬‬

‫הנה נתן ה׳ רוח שקר בפי כל נביאיך‬

‫ויקרע ה׳ את הממלכה מידך‪ ,‬ויתן ה׳ גם‬

‫אלה‪ ,‬וה׳ דבר אליך רעה‪ ,‬ויאמר‪ :‬ראיתי‬

‫את ישראל עמך‪ ,‬ביד‬

‫אתר‪ .‬ובניך עמי‪ ,‬גם את מחנה‬

‫ימלה‪.‬‬

‫יהודה‬

‫מכיהו‬

‫פלישתים‪.‬‬

‫בן‬

‫ויאמר‬

‫הוא‬

‫מכיהו‪…‬‬

‫ועתה‬

‫ומחר‬

‫את כל ישראל נפצים אל ההרים כצאן אשר‬

‫ישראל‬

‫אין להם רעה‪ .‬ויאמר ה׳ לא אדנים לאלה‬
‫ישובו איש לביתו בשלום‪ ,‬ויאמר ה׳ מי‬

‫יתן ה׳ ביד פלשתים‪.‬‬

‫יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמות גלעד‪.‬‬
‫שאול מתבשר על תבוסה רבתי של ישראל‬

‫הנבואה לאחאב היא הרבה יותר מתונה‪.‬‬

‫בניו‬

‫ההרים‪…‬‬

‫במלחמה‪,‬‬

‫ונפילתו‬

‫ושלושת‬

‫שלו‪,‬‬

‫העם לא‬

‫בקרב‪ .‬לנבואה קשה זו נוסף רק קורטוב‬
‫אחד של‬

‫נחמה‪,‬‬

‫בדברי‬

‫חז״ל‬

‫‪122‬‬

‫‪.‬‬

‫יפוץ אל‬

‫יובס אלא‬

‫ואח״כ ישוב לביתו בשלום‪.‬‬

‫וא״ר‬

‫ברם הוא עצמו אם יצא לקרב יפול בו‪,‬‬

‫יוחנן *עמי״ במחיצתי‪ ,‬מכאן שמחלו לו‬

‫ולא ישוב חי מן המלחמה‪.‬‬

‫משמים‪.‬‬

‫כה אמר המלך‪ :‬שימו את זה בית הכלא‬

‫וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה‪ ,‬וירא‬

‫והאכילוהו לחם לחץ‪ …‬עד באי בשלום‪.‬‬

‫מאד מדברי שמואל‪ ,‬גם כח לא הי׳ בו‪…‬‬
‫תגובות‬

‫לאחר שומעם את הדברים‬

‫שונות רואים אנו אצל שני המלכים‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫הקשים מפי נביאי ה ‪ .‬בעוד שאול נופל מלא קומתו ארצה‪ ,‬ומקבל בצער רב‪,‬‬
‫וביראה‬
‫לאסור‬

‫את‬
‫את‬

‫דברי‬
‫הנביא‬

‫שמואל‬

‫שמואל‪.‬‬
‫עד שובו‬

‫הרי‬

‫אחאב‬

‫בשלום‬

‫אינו‬

‫מאמין‬

‫לדברי‬

‫ומצוה‬

‫מכיהו‪,‬‬

‫מהמלחמה‪.‬‬

‫א׳ ל׳׳א‬

‫א׳‬

‫מלכים‬

‫כ״כ‬

‫וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו ויכו‬

‫ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה רמת‬
‫יהושפט‪:‬‬

‫פלשתים את‪ …‬בגי שאול‪ .‬ותכבד המלחמה‬

‫גלעד‪,‬‬

‫אל שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת‬

‫התחפש‬

‫ובא —‬

‫ויחל מאד מהמורים‪.‬‬

‫בגדיך‪…‬‬

‫ויתחפש‬

‫ויאמר מלך ישראל אל‬
‫במלחמה‬
‫מלך‬

‫ואתה‬

‫ישראל‬

‫לבש‬
‫ויבוא‬

‫במלחמה‪.‬‬
‫כאן הנקודה המרכזית המשותפת לשני המלכים‪ ,‬כאשר יוצאים הם לקרב‬
‫האהרון‬

‫בידיעה‬

‫ברורה‬

‫שלא‬

‫יהזרו‬

‫ממנו‬

‫היים!‬

‫אצל‬

‫שאול‬

‫היתד!‬

‫אמונה‬

‫מלאה לדברי שמואל הנביא‪ .‬בעוד אצל אחאב התגנב ללבו רק השש מ ד ב ר י ו‬
‫ולכן‬

‫גם התהפש‬

‫‪123‬‬

‫‪.‬‬

‫במלהמה‪ ,‬וכלפי הוץ הופיע כאהד העם‪,‬‬

‫‪ 122‬ברכות י ב ‪ :‬ועוד מובא במדרש‪ :‬שיהא חלקו עם שמואל לעתיד לבא‪ = .‬פרדד״א ל״ג‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אבל הפלשתים הכירו יפה את מלך ישראל =‬

‫שאול‬

‫‪1 3 1‬‬

‫וכוונו א ת‬

‫במרוכז לעבר המלך‪ .‬התוצאה משני מצבים אלו היתד• השוני בצורת‬
‫ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני‬
‫בה‬

‫יבאו‬

‫פן‬

‫האלה‬

‫הערלים‬

‫נפילתם‪.‬‬

‫ואיש משך בקשת לתומו‪ ,‬ויכה‬

‫ודקרני‬

‫אשם‬

‫את מלך‬
‫רהמלך‬

‫ישראל בין הדבקים ובין השריון‪,‬‬

‫והתעללו בי‪ ,‬ויקת שאול את החרב ויפל‬

‫הי׳ מעמר במרכבה נכת ארם וימת כערב‬

‫עליה‪.‬‬

‫ויצק דם המכה אל חיק הרכב‪.‬‬

‫שניהם עומדים על משמרתם עד הסוף‪ ,‬ונופלים בגבורי מלחמה‪.‬‬
‫מול עמידתו האיתנה של אחאב בקרב‪ ,‬כשהוא שותת דם‪ ,‬ב מ ט ר ה ש ה ע ם‬
‫ל אל בעלת‬
‫י‬
‫לא יפול ברוחו‪ ,‬מובא ב מ ד ר ש‬
‫האוב שאלוהו‪ :‬מה אמר לך שמואל ן־ אמר להם‪ :‬למחר את נחית ל ק ר ב א ו נ צ ח‬
‫י ל לא רצה‬
‫׳‬
‫)מהר אתה יורד לקרב ומנצח(״•‬
‫לגלות להם את האמת — פן ירך לבבם במלחמה‪.‬‬
‫כ י‬

‫‪125‬‬

‫א ב נ‬

‫ו‬

‫ו מ ו ב א‬

‫וימת שאול ושלשת בניו ונושא כליו גם‬
‫ה א נ ש י ם‬

‫‪0‬‬

‫ה ד ‪ ,‬י א‬

‫כ י י ם‬

‫י ח י י י‬

‫ו י ר א ו‬

‫'‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ע‬

‫מ‬

‫ד‬

‫ש‬

‫ב‬

‫א‬

‫ע‬

‫ש‬

‫ץ‬

‫א‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ו‬

‫י ו ם ף‬

‫ם‬

‫ש א ו‬

‫כ י‬

‫ש א‬

‫וימת המלך ויבוא שמרון‪…‬‬

‫א נ ש י‬

‫י‬
‫ישראל‪ …‬כי נסו אנשי ישראל וכי מתו‬
‫שאול ובניו ויעזבו את הערים וינסו ויבאו‬
‫פלשתים וישבו בהן‪.‬‬

‫ב מ ח נ ה‬

‫כ‬

‫ב‬

‫ה‬

‫א‬

‫ש‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ל‬

‫א‬

‫מ‬

‫י ‪:‬‬

‫ויע‬
‫א‬

‫י‬

‫ש‬

‫כ ר‬

‫א‬

‫ך‬

‫ל עירו‬

‫ואיש אל ארצו‪.‬‬

‫רואים אנו חלל ריק בעם ישראל לאהר נפול מלכם‪ .‬וכאן ה ש ו נ י‬
‫בצדו של שאול‪ ,‬כאשר האנשים אשר עמו נפלו בקרב‪ .‬ועם ישראל‬

‫‪3‬‬

‫נפלו ברוחם‪ ,‬ונשברה גאוותם הלאומית בנפול מלכם‪ ,‬עד שעברו ל ג ו ר‬
‫פל‬

‫ש ת י ם‬

‫ב‬

‫•‬

‫ע‬

‫ו‬

‫ד‬

‫א‬

‫צ‬

‫ל‬

‫א‬

‫ח‬

‫א‬

‫ב‬

‫ה מ‬

‫י?‬

‫לי‬

‫ה י ׳‬

‫‪3‬‬

‫?י *‬

‫ה מ‬

‫ל‬

‫ח מ ה‬

‫י י‬

‫י‬

‫'‬

‫כ ן‬

‫ו‬

‫ל‬

‫ט‬

‫הנותרים‬

‫ד ‪ ,‬ע ם‬

‫ב‬

‫לא‬

‫א‬

‫נפל‬

‫ברוחו ושב בשלום לעירו ולארצו‪.‬‬
‫ואכן ניתן כאן לקבוע בודאות‪ ,‬כי אחאב לא הובס מעולם‬

‫בקרב‪,‬‬

‫במלחמתו האחרונה בה נפל חלל‪ ,‬זכה להתעלות בדרגה מעל ״ ה ש ק ו ל ״ '‬
‫במקביל‬

‫להתעלותו של‬

‫שאול המלך שהשיג‬

‫בנפילת‬

‫הגבורה שלו‬

‫להיות בעוה״ב במחיצתו של שמואל הנביא‪ .‬ואף אחאב נאמר ב ו‬

‫בגלבוע‬

‫‪1 2 6‬‬

‫‪:‬‬

‫ד ו ר ‪ 2 7‬ן ר‬

‫רשומות היו אומרין‪) :‬על שלשת המלכים המוזכרים במשנה סנהדרין ש כ ב י כ ו ל‬
‫ל "ל? לעוה׳׳בז‬
‫ל‬
‫א ין להם חלק לעוה״ב(‪ ,‬כולן באין לעוה״ב• ]‬
‫ז ה‬
‫‪17‬‬
‫ל י ‪31‬‬
‫י א ש י יגי‬
‫מ ע י ז‬
‫ו א פ ר י ם‬
‫שנאי‬
‫אחא‬
‫"׳ י‬
‫'"‬
‫״ *־ל"" ל‬
‫'‬
‫שנפל ברמות גלעד‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש‬

‫ן נ א‬

‫‪1 2 7‬‬

‫‪:‬‬

‫?‪1‬ר‬

‫‪7‬‬

‫י‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ש‬

‫מ י‬

‫י‬

‫ש‬

‫ה ם‬

‫ה‬

‫‪ 123‬מצודות לפסוק ל׳ הובא לעיל‪.‬‬
‫‪ 124‬כפי שהדבר משתקף יפה מתוך ספורו של הנער העמלקי לדוד‪ :‬״והנה שאדיי‬
‫על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדביקהו‪ ,‬ואקח הנזר אשר על ראשו י**‬

‫יאזנעדד‪,‬‬
‫אשר על זרועו ואביאם אל אדני״‪ .‬הנזר הוא העטרה — כתר המלבות ו ה א צ ע ל ד‬
‫הוא תכשיט מלכותי שהמלך הי׳ עונדם במלחמה בראש גייסותיו‪ = .‬שמואל‬

‫ב‬

‫‪- ,‬״‬
‫ה ר‬

‫‪ 125‬ויק׳׳ר כו‪ ,‬זי‪.‬‬
‫‪ 126‬בבלי סנהדרין קד‪ :‬וירושלמי סנהדרין פרק י׳ הלכה ב׳‪.‬‬
‫‪ 127‬תהילים פרק סי‪ ,‬ופרק ק״ח‪ = .‬פעמיים‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‬

‫ף‬

‫ק א׳‪.‬‬

‫הרב א ב ר ה ם ס ו פ ר‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערות והגהות למסכת סנהדרץ‬
‫)המשף(‬
‫מו‪ ,‬כ כגמרא‪ :‬״כי קבר תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה׳׳‬
‫— הערוך לנר הקשה‪ ,‬הלא קבר תקברנו הוא עשה ואכתי ל״ת מנא לן‪,‬‬
‫עיי״ש מה שתי׳‪ ,‬וכקושייתו ותירוצו כתב החות יאיר שו״ת סי׳ קלט‪ ,‬אלא שכ׳‬
‫שתי׳ זה הוא דוהק‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולפמ״ש התורה היים )סד״ה ת״ל( מיושבת‬
‫הקושיא הנ״ל‪ ,‬עיי״ש; ועי׳ הגהות הרי״פ שמביא גי׳ הילקוט‪ ,‬אבל לענ״ד‬
‫מרש״י לעיל במשנתנו )ד״ה ולא זו בלבד(‪ ,‬יוצא ברור שגירםתו היתה כגי׳‬
‫הגמרא שלנו‪ ,‬ועי׳ בס׳ פירושים וחי׳ למס׳ תמורה )שזכיתי להו״ל ירושלם‪,‬‬
‫תשל״ג( לד‪ ,‬א ד״ה והנה‪ ,‬שכ׳ שבמשנה שם לא חשיב מת בין הנקברין‬
‫משום שהמשנה לא חשיב רק אלו שנקברין כדי שלא יבא ליהנות מהם‬
‫אבל במת הקבורה היא מצות עשה‪ ,‬עיי״ש בהערתי‪ .‬ועי׳ גם בשו״ת כתב סופר‬
‫יז״ד סי׳ קפ״ב‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫שפ כגמרא‪ :‬״איבעיא להו קבורה משום ב ז י ו נ א ‪ . . .‬״ — בביאור סוגיא זו‬
‫עיי״ש‪.‬‬
‫האריך זקיני הכתב סופר זצ״ל‪ ,‬בשו״ת יו״ד סי׳ קפ‪,‬‬
‫שפ רש״י ד״ה ת״ל ]כי[ קכור — עי׳ ערוך לנר‪ ,‬וזכה לכוון לקו׳ הר״פ‬
‫מובא בחמרא והיי‪ ,‬ועיי״ש תירוצו‪.‬‬
‫שם רש״י ד״ה לאו כל כמיניה‪ :‬״דבזיון הוא לקרוביו״ — לקמן מז‪ ,‬א‬
‫)סד״ה על מטה( כ׳ רש״י למה ביזה את החיים‪ ,‬ונפ״מ באין לו קרובים או גר‪.‬‬
‫ועי׳ פי׳ ראשון ביד רמ״ה ונ״ל שהיד רמ״ה מפרש יקרא דחיי ר״ל כל ההיים‪.‬‬
‫שם רש״י ד״ה הא אמר‪ :‬״ואי נמי קבריה ליה לא מתכפר״ — עי׳ יד רמ״ה‬
‫שכ׳ על זה וז״ל‪ :‬״ולאו מילתא היא דא״כ כל הנהרגין דאמרינן לקמן דהויא‬
‫להן כפרה מי ניחא להו דלקטלינהו כי היכי דתיהוי להו כ פ ר ה ‪ . . .‬״ ‪ .‬ולא‬
‫זכיתי להבין‪ ,‬כל הנהרגין אינם מבעטים וכופרים בכפרה אלא דלא ניהא להו‬
‫שיהרגו אבל כאן הא מבעט וכופר הוא בכפרה‪ ,‬עי׳ שבועות יג‪ ,‬א‪.‬‬
‫שם רש״י ד״ה ולא יקברו — נ״ל ברור שט״ם היא וצ״ל‪ :‬״לא יספדו״‪,‬‬
‫דהא על הספדא הוי האיבעיא; ודע שהנקודה אהרי מלת ״הוא״ צריכה‬
‫להמחק‪ ,‬וברש׳׳י שבעין יעקב ליתא הנקודה‪.‬‬
‫שפ בהגהות יעבי׳ץ‪ :‬״מצוי הוא בתלמוד שקורין לתנ״ך תורה״ — כן גם‬
‫במגילה כה‪ ,‬ב‪ .‬וראה רש״י הולין קלז‪ ,‬א ד״ה תורת משה‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫מז‪ ,‬א בגמרא‪ :‬״דתיהוי ליה כפרה לאבוה״ — כמו שהקשה הב״ח‬
‫בהגהתו כן הקשה גם התורת היים‪ .‬וכיוונו למ״ש החמרא והיי )בפנים הספר(‬
‫ד״ה כי היכי‪ ,‬ועיי״ש מה שתי׳‪ .‬וגם בסוף הספר‪.‬‬
‫‪65‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לתייקרו ביה ישראל״ — י ה י פ ה‬
‫דעת ב‪-‬ע י י ר ו ת ‪. .‬‬
‫תספדוני‬
‫מכללת‪ .‬הרצוג‬
‫שפ כגמרא‪ :‬״אלאתר‬
‫עינים ציין‪ ,‬שבירושלמי כלאים פ״ט ה״ג וכתובות פי״ב ה״ג א מ ר י ‪ :‬״ מ פ נ י‬
‫המחלוקת״ — עיי״ש בפני משה שפי׳ שאם ״יבואו מהכרכים ה ס מ ו כ י ם ל‬
‫תשא הארץ אותם‪ ,‬ויבואו לידי מחלוקת״‪ .‬ועיי״ש מראה הפנים‪ ,‬ו מ ל ב ד‬
‫שפירושו דחוק נלענ״ד להשוות גמרא דילן עם הירושלמי‪ ,‬ופי׳ ״מפני ה מ ח ל ו ק ת ״‬
‫היינו שלא יתחלקו המספידים לכל עיר ועיר כי בכל עיר ועיר י ת א ס ף ר ק‬
‫צבור קטן‪ ,‬אלא כולם יתאספו לכרכים ויהיה רוב עם‪ ,‬וכמו שפי׳ רש״י בסוגיין‪,‬‬
‫א‬

‫שפ דש״י ד״ה הואיל ונדחה‪ :‬״מעם הארץ פרט למומר״ — עי׳ ר ש ״ ‪,‬‬
‫לקמן ד״ה היו בה וד״ה דהואיל‪ ,‬וגמרא לקמן קיב‪ ,‬ב‪ .‬וכבר האריד ה מ ש נ ה‬
‫למלך הל׳ שגגות פ״ג ה״כ )בדפוס ברלין דף קכג‪ ,‬ב( לבאר דברי ר ש ״ י א ל ו ‪,‬‬
‫ועי׳ היטב בשו״ת חתם סופר חלק שביעי סי׳ ח‪ ,‬ט‪ ,‬יא‪ ,‬יב‪ ,‬טז‪ ,‬ועי׳ בהי׳ ה ר ״ ן‬
‫לקמן‬
‫" ׳‬
‫״‬
‫ל‬
‫ל ׳‬
‫בסוגיין; ועי׳ רש״ש )על רש״י י״י׳‬
‫קיב‪ ,‬ב כ׳ רש״י ״עולות ואשמות״‪ .‬ושם אר״י משום זבת רשעים ת ו ע ב ה ‪,‬‬
‫ואשמות אינן בנדר ונדבה כדאי׳ הולין מא‪ ,‬ב ורמב״ם הל׳ מעשה ה ק ר ב נ ו ת‬
‫פי״ד ה״ח‪.‬‬
‫ה ו א י‬

‫(‬

‫ל ע נ‬

‫א ב‬

‫צ‬

‫ד‬

‫ד‬

‫ב‬

‫א‬

‫ה‬

‫שרש״י‬

‫ש פ דש׳׳י ד״ה אכל התם‪ :‬״דיש בידו להזור״ — לענ״ד ברור‬
‫גרים בגמ׳‪ :‬״אבל התם אימא לא״‪ ,‬ולא גרים המלים‪ :‬״דבידו ל ח ז ו ר ׳ ‪/‬‬

‫מז‪ ,‬כ רש״י ד״ה משום דלא אפשר‪ :‬״ליטלו משום דנבקע כ ר י ס ו ״‬
‫לענ״ד צע״ג שהרי בשבת קנא‪ ,‬ב אמרו שכריסו נבקעת לאחר ש ל ש ה י מ י ם ‪.‬‬
‫שם דייה יאות עכדין‪ :‬״וכדמפרש לקמן שהקרקע אינו נאסר״‬
‫מה מוסיף רש״י במלים אלו‪ ,‬שהרי שמואל בעצמו אומר ד״ז מיד‪ .‬ו ע ו ד י ו ת ר‬
‫קשה המלה ״לקמן״ הלא ״קרקע עולם״ וכו׳ אמר שמואל ב ה מ ש י ל ד ב ר י ו‬
‫״יאות עבדיך‪.‬‬
‫שפ‬
‫שם שם‪.‬‬

‫בפמ*‬

‫רש״י ד״ה‬

‫העמוד‪,‬‬

‫עגלה‬

‫ערופה‪,‬‬

‫צריך‬

‫לפני‬

‫להיות‬

‫צ‬

‫״‬

‫ב‬

‫ד‬

‫״‬

‫ה‬

‫מח‪ ,‬א רש״י ד״ה שהוא טמא מדרפ‪ :‬״או נשענת ראשה עליה׳‪/‬‬
‫״‬
‫עי׳ במשנה אחרונה לכלים פ״כ מ״ה שהניח דברי רש״י אלו בצ״ע‪,‬‬
‫הערתי למאירי בסוגיין ד״ה כבר‪ ,‬וגם בהקדמתי למאירי מס׳ ראש ה ש נ ה‬
‫ובספר דעת משה לאדמו״ר הגאון הגדול ר׳ משה פרידמאן זצ״ל מ ב א י א ן ‪-‬‬
‫קראקא )ירושלם‪ ,‬תש״ז(‪ ,‬סי׳ כא‪.‬‬
‫ן ע‬

‫א‬

‫ש‬

‫ר‬

‫ש‬

‫י ר ד‬

‫ם‬

‫ל‬

‫ש‬

‫ת‬

‫ו‬

‫״‬

‫—‬
‫י‬
‫מח‪ ,‬כ כגמרא‪ :‬״ת״ר הרוגי מלכות•••‬
‫הוא במלכים א‪ ,‬כא‪ ,‬יז והוא מאמר ה׳‪ .‬אבל רש״י שם כ׳ פלוגתא‬
‫פסוק יג שם על מה שאמרה איזבל ״קום רש״‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬

‫פסוק‬
‫ז י‬

‫ע‬

‫ל‬

‫שם כ ג מ ר א ‪ :‬״כל קללות שקלל ד ו ד ‪ . . .‬זב מרחבעם נופל בהרב מ י א ש י ה ו ״‬
‫— עי׳ רש״י מלכים‬

‫א‬

‫׳‬

‫ב‬

‫ל‬

‫א‬

‫ש כ‬

‫׳‬

‫ו ז‬

‫׳'‬

‫ל ‪:‬‬

‫ל כ ד‬

‫‪66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫נ ד ב ק ו‬

‫כ ל‬

‫א ן < ה‬

‫ב ז ר ע‬

‫ד‬

‫י‬

‫ד‬

‫עוזיה‬

‫מכללת הרצוג‬
‫צדקיהו״‪ .‬וצ״ב למה דלג שם‬
‫דעת ‪-‬וחסר להם‬
‫אתר בחרב‬
‫היה מ צ ו ר ע ‪ , . .‬יהויקים נפל‬
‫רש״י את ״זב מרחבעם״‪ ,‬ושינה מגמ׳ שלנו שעל נופל בהרב כ׳ שהוא‬
‫״יחויקים״‪ ,‬וגם על חסר לחם שעד• וכ׳ ״צדקיחו״ )ובדקתי בחרבח דפוסים ישנים‬
‫של תנ״ך ויניציאה ועוד ובכולם כ׳ כמו ברש״י שלפנינו(‪ ,‬וגם תמוה שחרי‬
‫לא נזכר בפסוק שיהויקים נפל בהרב וגם לא מצינו שצדקיהו היה הסר להם‪,‬‬
‫ובדקתי במדרשים ובכולם אי׳ כמו שאמרו בגמ׳ שלנו‪ ,‬עי׳ ירושלמי‪ .‬קידושין‬
‫פ״א ה״ז ששם אמרו מהזיק בפלך זה יואש‪.‬‬
‫שפ פגמי‪ :‬״נופל בחרב מיאשיהו״ — עי׳ מהרש״א שכ׳ שכמה מלכים‬
‫מיהודה נהרגו כגון‪ :‬יואש‪ ,‬אמציה‪ ,‬אמון ]ושייר אחזיה בן יהושפט עי׳ רד״ק‬
‫מלכים ב‪ ,‬ט‪ ,‬כז[ אבל אינו מפורש בהם מכת הרב אבל ביאשיהו עשאוהו‬
‫״ככברה דהיינו מכת הרב״‪ ,‬וראי׳ לזה מצאתי בבמדבר רבה פ׳ כג אות י״ג‪:‬‬
‫״ואמר ר״י אמר רב נעצו בו לולינות של פרזל עד שעשאוהו ככברה״;‬
‫ולענ״ד י״ל שלא מנה את המלכים הנ״ל כי הם לא היו צדיקים כלל וגם‬
‫באמציה כ׳ בדברי הימים ב‪ ,‬כה‪ ,‬יד‪ ,‬וכז שסר מאחרי ה׳‪ ,‬ולכן לא תלו חז״ל‬
‫את זה שנהרגו בקללת דוד אלא בהטאם הם‪ ,‬משא״כ יאשיהו שהיה צדיק‬
‫גמור ככתוב שם פרק לג ולד ולה‪.‬‬
‫שם רש״י ד״ה לאפושי ריתחא‪ :‬״שלא ירננו אחר א ח א ב ‪ . . .‬ובלי פשע״ —‬
‫לענ״ד צ״ב אם לא יאמינו שברך מלך ואחאב הרגו בלי פשע א״כ לא יאמינו‬
‫גם אם מוסיף שבירך אלהים; ומ״ש המחרש״א שלאפושי ריתחא ר״ל של‬
‫העם‪ ,‬כוון לפי׳ היד רמ״ה שפי׳ וז״ל‪ :‬״לאפושי ריתהא דאינשי עילויה״‪.‬‬
‫מנז‪ ,‬א‪ ,‬בגמרא‪ :‬״ויואב יהיה את שאר העיר אר״י אפילו מ ו נ ע י ‪ . . .‬״ —‬
‫אולי דרשו את שאר מלשון שאר‪ ,‬שר״ל מזונות כמש״כ רש״י שמות כא‪ ,‬י‬
‫או כמש״כ שם האבן עזרא‪ :‬״שארה הוא בשרה״‪.‬‬
‫שפ רש׳׳י ד״ה ופירה‪ :‬״קוץ‪ .‬כשכרת דוד״ — ברור שהנקודה צריכה‬
‫להיות לפני המלה ״קוץ״; ובסוף דבור זה כ׳ רש״י‪ :‬״והוא היה טמון שם‬
‫וחתכו״ — רש״י שמואל ב‪ ,‬ג‪ ,‬כו כ׳‪ :‬״שמא אהד מן הסירים נאהז בו וקרעו״‬
‫— ובכל מאמרי הז״ל שמציין היפה עינים לעיל כ‪ ,‬א‪ .‬אי׳ שהקוץ קרע והסיר‬
‫את כנף המעיל‪ ,‬ולכן לענ״ד ברש״י בסוגיין במקום ״והתכו״ צ״ל‪ :‬״ולקחו״‪,‬‬
‫שדוד לקהו‪ ,‬עי׳ יד רמ״ה שפי׳ כן‪.‬‬
‫שם רש״י ד״ה שהם דרשו‪ :‬״עמשא כדאמרן אבנר כשאמר לו ש א ו ל ‪ . . .‬״‬
‫— בשמואל א כב‪ ,‬יז‪ ,‬כ׳ רש״י‪ :‬״שאבנר ועמשא שניהם דרשו אכין ורקין‬
‫כשאמר להפ שאול‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שפ כפוף העמוד‪ ,‬רש״י ד״ה מוניני‪ ,‬צריך להיות לפני ד״ה טעים‪.‬‬
‫מנז‪ ,‬כ רש׳׳י ד״ה אין מוקדם ומאוחר‪ :‬״כגון סדר ח׳ בגדים של כ ה ת ה‬
‫גדולה״ — צ״ב שהרי הסדר קאי גם על כהן הדיוט‪ ,‬והוא נזכר ראשונה‬
‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫סתם‪ :‬סדר בגדים ש ל‬
‫לכתוב‬
‫הו״ל‪ -‬לרש״י‬
‫)עי׳ יומא כג‪ ,‬ב‪ ,‬כה‪ ,‬א(‪,‬‬
‫הרצוג‬
‫מכללת‬
‫וא״כדעת‬
‫אתר‬
‫שכולל שניהם‪.‬‬

‫כ‬

‫ה‬

‫ר‬

‫נ‬

‫•‬

‫ה‬

‫‪,‬‬

‫_‬
‫‪ .‬שפ רש׳׳י ד״ה מעבירין על הכתם‪ :‬״ואם לא עבר בידוע שצבע ה י ה ׳‬
‫בנדה ס א ב ד״ה מעבירין פי׳ רש״י‪ :‬״שאין הדם בטל עד שיעבירו כ ו ל ן ״‬
‫וזה כר״ת בתום׳ בסוגיין ד״ה מעבירין‪ ,‬ותוס׳ )וגם שאר רבותינו( ל א ה ב י א ו‬
‫פי׳ רש״י בנדה‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫׳‬

‫נ‪ ,‬א רש״י ד״ה מכה אביו ואמו בחנק‪ .‬דכתיב — ברור שט״ס י ש נ ן כ א ן‬
‫וצ״ל‪ :‬למכה אביו ואמו )כמש״כ בגמ׳( ואח״ז הנקודה והמלה ״ ב ח נ ק ״‬
‫מדברי רש״י‪.‬‬
‫ה‬

‫שם רש״י ד״ה על כרחיד ארוכה — מלים אלו אינן בגמ׳ ש ל פ נ י נ ו ‪.‬‬
‫בראשונים לי׳ גי׳ זו‪.‬‬

‫ל‬

‫א‬

‫ג‬

‫ס‬

‫ג‪ ,‬ב בגמרא‪ :‬״ונפקא מינה ל מ י ‪ . . .‬״ — ״החמרא וחיי‪ ,‬הכום י ש ו ע ו ת‬
‫׳ א׳ ו ז כ ו‬
‫וגם הערוך לנר )ד״ה בגמרא( הקשו הלא משנתנו היא לקמל‬
‫לכוון להיד רמ״ה בםוגיין םד״ה מרגלא‪ ,‬ותי׳ וז״ל‪ :‬״איצטריר ל א ש מ ע י ב ן‬
‫לא שנא ר״ש ולא שנא רבנן מורו בה״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫פ א‬

‫שם רש״י ד״ה נשואה מכלל נשואה צריך להיות לפני ד״ה א ר ו ס ה ב‬
‫ארוםד‬
‫׳ל‬
‫י " ׳‬
‫'‬
‫כהן; ובד״ה ארוסה נתערבו‬
‫בת כהן‪ :‬מכלל ארוסה‪ .‬בת ישראל מסקילה לשריפה‪.‬‬
‫ד ב ר י‬

‫׳‬

‫ה ג מ‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ד ב ר י‬

‫ש‬

‫ו צ ׳‬

‫י‬

‫ת‬

‫‪:‬‬

‫ישם רש׳׳י ד״ה ואכל בתרומה בשוגג‪ .‬דגכי — נ״ל שהנקודה ש א ח ר י ה מ ל ד‬
‫״ יייא מ ד ב ר י‬
‫״בשוגג״ צריכה להיות אחרי המלה ״בתרומה״‪ ,‬והמלה ״ ב‬
‫רש״י‪.‬‬
‫ש ו ג ג‬

‫נב‪ ,‬א בגמרא‪ :‬״מפרים הנשרפים הו״ל למילף שכן מכשיר לדורות‪,/‬‬
‫לעיל מב‪ ,‬ב אמרו שבית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות‪ ,‬והמאירי שנש‬
‫ל ׳׳ ׳‪/‬‬
‫ו‬
‫יו‬
‫״והוא הדין לשאר מיתות שהיו ״‬
‫הוא להדיא בספרי במדבר טו‪ ,‬לו‪ ,‬וכן פסק הרמב״ם הל׳ סנהדרין פ י ״ ב י‬
‫וא״כ צ״ב מדוע בסוגיין לא השוו את החייב שריפה לפרים ה נ ש ר פ י ן‬
‫״ ב ח ח ״ ‪ .‬עי׳ הערתי למאירי שם הערה א‪.‬‬
‫ב‬

‫ש‬

‫מ‬

‫ר‬

‫ש‬

‫״‬

‫י‬

‫ה‬

‫ה א י‬

‫א‬

‫ת‬

‫ד‬

‫א כ י ז ז ‪:‬‬

‫י"‬
‫מה מוסיף רש״י על דברי חגמרא‪,‬‬

‫ה ו ר ג‬

‫״ מ א י‬

‫ב ד ‪,‬‬

‫יי‬

‫‪2 7 1‬‬

‫ח ו ז‬

‫ב י ה‬

‫"‬

‫—‬

‫א י ב ב י‬

‫ב‬

‫ד‬

‫י ו ד ע‬

‫‪.,‬‬
‫וכד‬
‫ה״‬
‫גם‬
‫כ‬

‫ג‬

‫לפרש‬

‫שפ רש״י דייה משקעין‪ :‬ותפול הפתילה על בשיי מבחוץ —־ ה מ א י ר י‬
‫)בפי׳ משנתנו( במקום ״מבהוץ״ כ׳ ‪,‬ויכוה״‪ ,‬ובהערה יב שם כ ת ב ת י‬
‫שנלענ״ד בכוונת רש״י‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫מ‬

‫ד‬

‫שם רש״י ד״ה קשה‪ :‬״מפני שחרכד‪ .‬אינה חונקת לפתוח פיו ו ה ק ש ר‬
‫מחבל א ת גרונו ומנוולתו״ — חלחם משנה הל׳ סנהדרין פט״ו הל׳ ג מ ב י א‬
‫‪68‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫את דברי רשי׳י אלו בלי המלה ‪,,‬אינה״‪ .‬והקשה )בקושייתו השנייה( וז״ל‪:‬‬
‫״ולמה סודר רך ]בנחנקין[ דאינו צריך לפתוח כדי לתת הפתילה בפיו ואין‬
‫שם שום אהד מטעמים אלו״ עכ״ל‪ .‬ולענ״ד אין קושייתו מובנת כלל וכלל‪,‬‬
‫שהרי רש״י כ׳ להדיא )וכן העתיקו הלה״מ(‪ :‬״קשה מבפנים לחנוק ורכה‬
‫מכחוץ להגיף׳ )מן החבלה(‪ .‬ועוד ק׳ שהרי מדברי רש״י אלו יוצא ברור‪,‬‬
‫שנוסחת רש״י שבלחם משנה — כלי המלה ״אינה״‪ ,‬נוסחא מוטעית היא‪,‬‬
‫ויגעתי ולא מצאתי פתרון לדבריו ז״ל; ודע שבקושייתו הראשונה ‪,‬דבנחנקין‬
‫למה משקעין‪ ,‬זכה לכוון לדברי היד רמ״ה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שם כפירוש הרמכ״פ למשנתנו‪ :‬״וכך קבלנו בבני אהרן שלא נשרפו‬
‫הנראה מגופותיהם״ — אינני יודע על יסוד מה הכריע הרמב״ם כן הלא‬
‫בםוגיין פלוגתא דתנאי היא ולא הוכרעה‪.‬‬
‫שפ כמהרש״א ד״ה תופ׳ ד״ה ההיא — המלה ״תוס׳״ ט״ס היא וצ״ל‪:‬‬
‫״רש״י״‪.‬‬
‫שפ בערוד לנר ד״ה כתופפות‪ :‬ולכן בלא״ה מתורץ קו׳ התופי לשיטת‬
‫הר״י‪…‬״ — עי׳ הגהות היעב״ץ שעמד על זה ודחאו משום שטומאה כזו‬
‫אינה דוחה קרבן פסח‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫נכ‪ ,‬ב פגמרא‪ :‬״טעה בדרב מתנה״ — עי׳ מה שהקשו המהר״ם והחמרא‬
‫וחיי וזכו לכוון להיד רמ״ה והי׳ הר״ן‪ ,‬ועיי״ש מה שתירצו; ומ״ש המהרש״ל‬
‫שרב מתנה עשה כן כגדול הדור‪ ,‬לענ״ד לזה נתכוון חמאירי בסוגיין ד״ח‬
‫כבר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שפ בגמרא‪ :‬כיון דכתיב שריפה באורייתא דכתיב ובמשרפות אבותיך —‬
‫פסוק הוא בירמיה לד‪ ,‬ה‪ ,‬אבל מציגו כמה פעמים בש״ס שקראו לדברי נביאים‬
‫דאורייתא‪ ,‬כתובות נב‪ ,‬ב‪ ,‬גיטין לו‪ ,‬א‪ ,‬סנהדרין צא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫והנה רש״י )ד״ה אלא משום( הוסיף את רישא דקרא‪ :‬״בשלום תמות״‬
‫וגם את סיפא דקרא‪ :‬״המלכים הראשונים״‪ ,‬ואולי כי רק מן המלים האלו‬
‫שהוסיף משמע שמנהג השריפה אינו מנהג מגונה של הטא‪ ,‬שהרי הנביא אמר‬
‫לו את כל הענין לכבודו של צדקיהו‪ ,‬ע׳ רש״י לעיל מו‪ ,‬ב ד״ה וספדו לו‪,‬‬
‫וע׳ ערוך לנר בסוגיין‪.‬‬
‫שפ רש״י ד״ה גיםנזרא‪ :‬״חולקו לאורכו לשנים״ — וכן פי׳ גם היד‬
‫רמ״ה‪ ,‬אינני יודע מדוע פי׳ ״לאורכו״ חלא גם לרחבו נקרא גיסטרא‪ ,‬עי׳ חולין‬
‫כז‪ ,‬א‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫שם בהגהות מצפה איתן — מה שהקשה בשם ס׳ נר תמיד‪ ,‬הן בקו׳ הן‬
‫בתירוצו זכה לכוון להיד רמ״ה בסוגיין‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫שפ בערוד לנר ד״ה ברש״י‪ — ,‬עי׳ יד רמ״ה והי׳ הר״ן‪.‬‬
‫נג‪ ,‬א במשנה‪ :‬״ועל הבהמה״ — הרמב״ם הל׳ איסורי ביאה פ״א הט״ז‪,‬‬
‫וכן המאירי במשנתנו פסקו שעוף בכלל‪ ,‬עיי״ש בהרב המגיד‪ ,‬ולענ״ד י״ל‬
‫‪69‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בירושלמי כלאים פ״א הי״ז יליף חד מ״ד אסור הרבעת כלאים בעוף‪ ,‬מ מ י ׳ ע ד‬
‫בהמתך לא תרביע כלאים‪ ,‬הרי שס״ל שעוף בכלל בהמה‪ ,‬ונ״ל ע ו ד כ ע י ן‬
‫ל‪,‬‬
‫ראייה מדברי אגדה במםכתין קח‪ ,‬ב שנח אמר לעורב ״במותר נ א ס ר‬
‫בנאםר לי לא כש״כ״‪ ,‬ועי׳ בהגהות ר״ש כהן‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫שפ במשנה‪ :‬״ועל הזכור״ — תום׳ לקמן נד‪ ,‬א )ד״ה הבא( כ׳ ד ל א ק ת ב י‬
‫והביא בהמה עליו משום ״דלא כתיב בהדיא אלא מדרשא״ עכ״ל‪ ,‬א ב ל ב י ב מ ד ת‬
‫ב‪ ,‬ב אמרינן כיון ״דמייתי מדרשא הביבא ליה״‪ ,‬לתנא דמתניתן‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫שפ במשנה‪ :‬״הבא על האם‪ …‬ומשום אשת אב״ — ע׳ כוס ישועות ) ד ״ ה‬
‫עוד שם( ש פ שמשנתנו איירי בענין משום מה צריך להתרות‪ ,‬והנה כ ד ב ר י ה‬
‫ז״ל אמרו להדיא בירושלמי בפירקין ה״ו; ומ״ש הכוס ישועות ז״ל ב ד כ ד ר‬
‫שאח״ז וז״ל‪ :‬דאף על חיובא דאשת איש קאי וכגון שנשאת אחד מ י ת ת אכי־ך‬
‫‪0‬‬
‫וקמ״ל דאפ״ה חייב על אשת אב דלא פקיעה מינה״ עכ״ל‪ ,‬כדבריו מ מ ש‬
‫בחי׳ הר״ן על הבא על כלתו‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ועי מ״ש הערוך לנר )ד״ה ב מ ת נ י ת י ן (‬
‫מדוע לא פי׳ הר״ן כן על רישא דמתני‪ /‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫י‪/‬‬

‫שם בערוך לנר ד״ה שם ברש״י‪ :‬ומסית ומדיח ובן סורר ומורה ד כ ת י ב‬
‫בה סקילה בהדיא״ — ״מדיח״ אגב שיטפא נקטה‪ ,‬דמדיח ילפינן לקמן פ ט ‪,‬‬
‫בגזירה שוה‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫נד‪ ,‬א במשנה‪ :‬״הבא על הזכור״ — מה שתמה התוי״ט כ ב ר קדמוהר ז ז י ד‬
‫רמ״ה ‪,‬והמאירי‪ ,‬והרש״ש בתירוצו כוון למאירי ומ״ש הרש״ש )בד״ה ת ד ״‬
‫הבא( על קו׳ ת ו ם ‪ /‬זכה לכוון לדברי הי׳ הר״ן‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ה‬

‫נד ב רש׳׳י ד״ה לא תשכב‪ :‬״קרי ביה נמי לא תשכב״ ׳־־• רש״י ה ו ס י ף‬
‫על הגמרא רק את המלה ״נמי״ לבד‪ ,‬ולענ״ד כוונתו ליישב קו׳ ת ו ס ׳ ל ‪ ,‬ל‬
‫ד‪ ,‬א ד״ה כולהו‪ ,‬אח״ז ראיתי שהיד רמ״ה )סוף ד״ר‪ .‬ואיבעיא( כ׳ ד ז ׳ י ל ‪.‬‬
‫״‪ …‬משתמע מיניה נמי נשכב‪ …‬דתרווייהו משתמע מיניה לא ת ש כ ב א ת ז‬
‫לבועלו ולא ליבעל לו״ עכ״ל‪ ,‬הרי ב״ה כמו שכתבתי בכוונת רש״י‪ ,‬ועי׳‬
‫חי׳ הר״ן‪ ,‬ופשוט שהב״ה בהגהותיו לא נתכוון למחוק את מלת ״במי"‪ ,‬ו ד ר ק ‪.‬‬
‫ע‬

‫כ‬

‫ר‬

‫ג‬

‫ס‬

‫ג י‬

‫‪,‬‬

‫שפ רש״י ד״ה אזהרה מניין‪ :‬״בשוכב בהדיא כ ת י ב ‪ . . .‬״ — ל ע נ ״ ד‬
‫אתרת היתה לו לרש״י בגמרא מאשר לפנינו דלפי גי׳ גמרא שלפנינו ל מ ל‬
‫'לרש״י לכתוב את המילים‪ :‬״בשוכב בהדיא‪ …‬שכבתך״‪ ,‬ודוק‪ ,‬ואולי כוונת ר ״‬
‫^‬
‫היא שמ״ש בגמרא ״ת״ל ובכל ב ה מ ה ‪ . . .‬לשוכב״ הכל לשון הקושיא‪ ,‬ו ע י ׳‬
‫רמה שכ׳ שעל דבר שכתוב בהדיא בקרא לא קא מיבעיא ליה לגמרא‪ ,‬ו י ״ ל‬
‫ואכמ״ל‪.‬‬

‫ך‬

‫ה‬

‫י‬

‫ש‬

‫נה‪ ,‬א רש״י ד״ה ובהמה משכב אחד‪ :‬״דאילו בבעילת א ד ם ‪ . . .‬דקראי ט ו‬
‫ומתני׳ איכא״ ולענ״ד צ״ל‪ :‬״דקראי ומתני׳ טובא איכא״‪ ,‬״דמתני׳״ ישבן ב ש ״‬
‫הרבה‪ ,‬לעיל לג‪ ,‬ב‪ ,‬סוטה כו‪ ,‬ב‪ ,‬הוריות ד‪ ,‬א ועוד ועוד‪ ,‬וקראי איכא ר ק ש נ י‬
‫‪3‬‬

‫‪70‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫א‬

‫ס‬

‫ס‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לבד ויקרא‪ ,‬ה‪ ,‬כ ב שם כ‪ ,‬יג‪ ,‬אבל גב היד רמ״ד‪ .‬כ׳ כלשון רש״י‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫נה‪ ,‬ב רש״י ד׳׳ה ואם ב א ‪ :‬״ומקבלו אביה״ — עמ״ש על זה רעק״א זצ״ל‬
‫בגליון הש״ם לקמן םט‪ ,‬א‪.‬‬
‫׳‬

‫שפ רש״י די׳ה בא עליה אחד מן הפפולין‪ :‬״כגון גוי או נתין וממזר פסלה‬
‫מן התרומה״ — יגעתי ולא זכיתי להבין‪ ,‬במשנה אמרו‪ :‬״פסלה מן הפהונה״‪,‬‬
‫ור״ל שנעשה חללה ואסורה לכהן‪ ,‬ומדוע כ׳ רש״י‪ :‬״פסלה מן התרומה‪,‬‬
‫ומשנתיבו בבת ישראל איירי‪ ,‬דקתני‪ :‬״ניסת לכהן‪…‬״‪ ,‬וע׳ רש״י יבמות סח‪ ,‬א‬
‫שכתב את שתיהן‪ ,‬וע׳ רש״י במקומות המצויינות במסורת הש״ם‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬
‫נו‪ ,‬א בגמרא‪ :‬״אזהרת עשה לא שמה אזהרה״ — לפ״ז צ״ב מ״ש הלחם‬
‫משנה הל׳ סנהדרין פי״ט ה״ד סוף ד״ה הנודר שכתב‪ :‬״דבכל דהוא מזד״ירין‬
‫היכא דהעונש מפורש״ ויש ליישב דבריו‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫שם בגמרא‪ :‬״דינין וברכת השם‪ …‬ואבר מן החי״ — הרמב״ם הל׳ מלכים‬
‫פ״ט ה״א שינה לגמרי את סדר שבע מצות שבגמרא שהוא לפי הסדר בפסוק‬
‫לקמן נו‪ ,‬ב‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
‫שפ רש״י ד״ה בכל יום‪ :‬״ולהכי נקט יוסי את יוסי‪ …‬כחשבונו של‬
‫אלהים‪ …‬דאינו הייב עד שיברך שם בשם״ — התוי״ט כ ‪ :‬״ומהא דכתבו רש״י‬
‫והר״ב דיוסי עולה בגימטריא אלהים ורש״י מסיים והיינו ]ברש״י שלפנינו‬
‫לי׳ מלה זו[‪ .‬יכה זה את זה ע״כ‪ ,‬נראה שדעתם שהשם שיברך וכו׳ לא בעינן‬
‫שם המיוהד גם כן אלא‪ …‬כמו אלהים״ עכ״ל‪ ,‬לענ״ד דברי התוי״ט קשים מאד‪,‬‬
‫דמפשטות לשון רש״י‪ :‬ולהכי נקט יופי את י ו פ י ‪ . . .‬דאינו הייב אלא על שם‬
‫המיוהד דהיינו שם בן ארבע אותיות יוצא ברור שהן המברך והן המתברך‬
‫צריך להיות שם המיוהד של ד אותיות‪ ,‬ומ״ש רש״י‪ :‬ומשום דהשבונו של‬
‫יוסי כחשבונו של אלהים״‪ ,‬לא רצה רש״י פלל לומר שםגי אם יברך בכינוי‬
‫אלהים כמו שהבין התוי״ט‪ ,‬אלא כוונתו לפרש למה נקט ״יוסי״ ולא ״יוסה״‬
‫כגי׳ היד רמ״ה או מלה אתרת של ד אותיות‪ ,‬וממה שכ׳ רש״י אהר זה‪ :‬״ולהכי‬
‫נ ק ט ‪ . . .‬ע ד שיברך שם בשם״ יוצא ברור ששניהם צריכים להיות שווים ״שפ‬
‫המיוחד שם בן ארבע אותיות״ כמש״כ רש״י לעיל‪ ,‬ובדברי הר״ב לא מצאתי‬
‫אף רמז קל למה שרוצה התוי״ט להעמיס בדבריו‪ ,‬ואכמ״ל וצע״ג‪.‬‬
‫׳‬

‫והנה כאן כ׳ רש״י וז״ל‪ :‬״על שם המיוחד״‪ ,‬דהיינו שם בן ארבע אותיות״‪,‬‬
‫ולקמן ס‪ ,‬א כ׳ רש״י‪ :‬״ושם המפורש — כלומר שם המיוהד״‪ ,‬ובדבור שלפני זה‬
‫שם כ׳ מ״ל‪ :‬״שם בן ארבע אותיות — שם הוא ולא בעינן שם המפורש בן‬
‫ארבעים ושתים אותיות״‪ ,‬ועמ״ש המאירי בפי׳ משנתנו סד״ה המשנה‪ ,‬ועמ״ש‬
‫התורת חיים לקמן שם סד״ה אינו‪.‬‬
‫שפ רש״י ד״ה שם ב ש פ ‪ :‬״יכה פלוני את פלוני או יקלל שם פלוני את‬
‫שם פלוני״ — אינני יודע לפרש מדוע לא כ׳ רש״י את המלה ״שם״ גם‬
‫אצל יכה‪.‬‬
‫‪71‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שפ רש״י ד״ה פרושי‪ :‬״באותיותיו ופירושיה״ — אינני יודע למד‪ ,‬הוםיי*‬
‫רש״י ״ופירושיה״‪ ,‬ומה כוונת מלה זו‪.‬‬
‫שפ רש׳׳י ד״ה וגלוי עריות‪ :‬״כולן הוץ מנערה המאורסה״ — המלה‬
‫״כולן״ צ״ע‪ ,‬שהרי הרפה עריות אינן אסורות לבן נה כדאי׳ לקמן נח׳ א•‬
‫נו‪ ,‬כ כגמרא‪ :‬״נצטוו בני נה להושיב ב״ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיי‬
‫׳ ‪ /‬וצ‬
‫‪1, ^ ,‬‬
‫‪1,‬‬
‫‪1,‬‬

‫_‬

‫ר‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ב‬

‫״‬

‫ה‬

‫ם‬

‫׳‬

‫מ‬

‫ד‬

‫כ‬

‫ה‬

‫י‬

‫ם‬

‫״‬

‫פ‬

‫א כ ו‬

‫ה‬

‫ט‬

‫‪:‬‬

‫״‬

‫י‬

‫ה‬

‫ך‬

‫מ‬

‫ש‬

‫ד ב ה מ ה‬

‫ט‬

‫י‬

‫״‬

‫מ‬

‫ב ח י י ה‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ג‬

‫מ‬

‫א י נ ה‬

‫ע‬

‫ב כ‬

‫ע י מ ד ת‬

‫י‬

‫ו‬

‫א כ י‬

‫ן ע י ר‬

‫ה‬

‫א‬

‫' ׳ ' ׳ ^ ־ 'יישר!‬
‫ל ״‬
‫שפ רש״י ״‬
‫ולדות״ — בהולין ה‪ ,‬א ד״ה מקלקל כ׳ רש״י שעומדת לגדל ולדות ולחיי‬
‫ולאכילה‪ ,‬ע׳ תוס׳ בסוגיין ד״ה אכל‪ ,‬וצ״ב‪ ,‬וי״ל אלא שאכמ״ל‪.‬‬
‫ה!ל‬

‫^‬

‫שפ רש״י ד״ה לעדה‪ :‬״נצטוו ישראל במרה להיות דנין בסנהדרין‬
‫כ״ג״ — ע׳ רש״י לעיל יז‪ ,‬א ד״ה ורבנן‪ ,‬וע׳ גם הערתי לעיל טו‪ ,‬ב ד״ה י‬
‫שפ כפוף העמוד רש״י ד׳׳ה אל תמירני ‪ -‬־ לכאורה נראה שד״ה אל‬
‫ל י״ל שרש‬
‫קלל‬
‫״ ל‬
‫ך ל י‬
‫י ר‬
‫ש‬

‫ת מ‬

‫צ ר י‬

‫ר נ‬

‫ד ‪1‬‬

‫ן ת‬

‫א‬

‫ר‬

‫ח‬

‫ד‬

‫א‬

‫ה‬

‫ן נ י‬

‫ת‬

‫ב‬

‫כ ך א ו ׳‬

‫מ‬

‫ג‬

‫א‬

‫‪/‬‬

‫ב‬

‫ש‬

‫גרים בגמרא את הסדר כפי סדר הפסוקים‪ :‬״אל תמירני״ יוצא מן הפסוק‬
‫כ‪ ,‬יג‪ ,‬ולא תקללוני מן הפסוק שם כב‪ ,‬כז‪ ,‬והיד רמ״ה גרים ג״כ כפי י׳‬
‫שברש״י‪.‬‬

‫ם‬

‫נ‬

‫שפ כמהרש״א פוף ד׳יה כפידש״י‪ :‬ולמסקנא דקום עשה לא קחשיב‬
‫‪ , 1 ,‬״ ן בסוג‬
‫״‬
‫‪1,‬‬
‫״‬
‫^‪,‬ך‬
‫‪1,‬‬
‫ז‬

‫כ‬

‫כ ן ן ן‬

‫ה‬

‫ב ז ך >‬

‫ה‬

‫ר מ‬

‫ק מ ן‬

‫נ‬

‫ז‬

‫ב‬

‫ס‬

‫ן‬

‫ף‬

‫ך‬

‫כ‬

‫ה‬

‫ת‬

‫ב‬

‫י‬

‫ן‬

‫׳‬

‫ג‬

‫ם‬

‫ח י‬

‫ה ר‬

‫ד״ה ר׳ יוסי‪.‬‬
‫*לאבי‬
‫ב י‬

‫שפ כמהרש׳׳א ד״ה תופ׳‪ :‬״דבר טמא‪ …‬לא היו מתעםקיז‬
‫השרת״ — זכה לכוון לחי׳ הר״ן לקמן נט‪ ,‬בסוף ד״ד‪ .‬אדיי״י׳‬
‫י י ) א י ר י למסב‬
‫רבינו יוגה שם‪ ,‬וע׳ הגהות מהר״צ היות בשם‬
‫ך מז‬
‫‪^,‬‬
‫״‬
‫אינו(‪ ,‬ולענ״ד לעיל ל‬
‫עדן‪ ,‬א״כ חחיות והבהמות שנבראו באותו יום עדיין לא ילדו ואם ימיתו‬
‫יהסר מן הבריאה ולכן תי׳ שירד לו מן השמים‪.‬‬
‫ו ע‬

‫ה מ א‬

‫ח ׳‬

‫ב‬

‫א מ ר ו‬

‫ש א ד ה‬

‫ר‬

‫ב‬

‫ש‬

‫ע‬

‫ה‬

‫ר‬

‫י ב‬

‫'‬

‫ג ם‬

‫ו ב מ‬

‫ב ר י א ת ן‬

‫ג ט ר‬

‫א‬

‫המשתתפים כגליון זה‪:‬‬
‫הרב נתן רפאל אויערבך‪ ,‬רח׳ שערי תורד‪ ,6 .‬ירושלים‬
‫יונה‬
‫שמחה‬

‫עמנואל‪ ,‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‬
‫הנשקה‪ ,‬רח׳ סמולנסקי ‪7‬א‪ ,‬אחוזה‪ ,‬חיפה‬

‫הרב יהודה קופרמן‪ ,‬רח׳ שערי תורה ‪ ,7‬בית וגן‪ ,‬ירושלים‬
‫אלי׳ מנחם גויטיין‪ ,‬רח׳ פגים מאירות ‪ ,6‬ירושלים‬
‫הרב אברהם סופר‪ ,‬רח׳ יורדי הסירה ‪ ,17‬ירושלים‬

‫‪72‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ן‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫^‬

‫י ו ג ה‬

‫ז ‪ 8‬נ ו א ל‬

‫‪,‬‬

‫ר ח ׳‬

‫‪,‬־ניד‪ .26 .‬י י י ״ ל י ם‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫>‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)