אתר דעת -מכללת הרצוג
1
פיר*
1
כמורכב א ? א י ד * כנד יד* י
1×1ל כ £רכצד**
4
״דאל^
א ג1-?7$ךב
א ץ
הועתק והוכנס לאינטרנט
ס נ י ״
1רז *1
_ ^ 1
י
2־001>:8.01י£ ^1־1כ61ב]^.ץ¥¥
ע
״ ,״
ח
םתשם
..
ט
׳
י ד
י1
ת
בתי?ז?
וזי־
ת
י
וזב״•,
*״
•ל
_
" '1
נ
1
3
9
12
33
37
41
46
48
עם כלביא יקום /המערכת
.
מצוות אין מבטלות זו את זו /הרב ש״ז ברייער זצ״ל .
הרב שלמה שפייער ז״ל/יששכר אהרן—ד״ר משה אהרנד .
תורה ודרך ארץ /סרופ׳ יהודה לוי
. . .
הררים התלויים במערה /הרב קלמן כהנא
. . .
תשובה למאמר הג״ל /ד״ד יעקב א׳ אפרתי
.
דין כיבוש הארץ ותנאיו )המשך( /הרב יצחק סנדר .
.
אמירת ויכלו בעל פה בקידוש /שלמה במברגר .
.
השלמות ל״םנקם הקהילות״ — הונגריה /י׳ יוסף כ ה ן .
על ספרים ועל סופריהם
עמנואל
יעקב יונה
סופר /
מאת הרב א׳
לבעיית על
הערות
כרמי .
חילוניים /
הש״ס עם
הדו־שיח
63
עו על הטיול בספרות השו״ת /הרב מנחם ס ל י י .
74
רשימת ספרי מנהגים /הרב שריה דבליצקי
77
58
כס׳יד ירושלים ת׳יו תשרי תשל׳יז * כרד יז ,גליון א * המחיר 7.50ל׳יי
מנוי שנתי :כישראל ־־• 25ל״י
,
כחיץ לארץ —8.
,
כתובת המערכת :רה צפניה ,26ירושלים ,טל 288883
www.daat.ac.il
?
אתר דעת -מכללת הרצוג
עם כלביא יקום
ע ל ה פ ס ו ק ״ ה ן ע ם כלביא יקום וכארי י ת נ ש א ״ )במדבר כג ,כד(
אומרים הכמינו ז ״ ל ב מ ד ר ש רבה
כלביא
יקום
התורה
ומן
-
)במדבר פ ר ש ה כ ,י ט ( :״ ה ן ע ם
אין א ו מ ה ב ע ו ל ם כיוצא ב ה ם ,הרי הן ישנים מ ן
ה מ צ ו ת ועומדין
מ ש נ ת ן כאריות וחוטפין
קריאת
שמע
וממליכין ל ה ק ב ״ ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך א ר ץ ל מ ש א ו ל מ ת ן
ו כ ר ״ .ת ז ״ ל רואים כ א ן קו אופייני ש ל ע ם י ש ר א ל ״ א י ן א ו מ ה בעולם
בהם״
כיוצא
ה ב א לביטוי בשילוב ה ה ד ו ק ש ל לימוד ה ת ו ר ה וקיום
ה מ צ ו ו ת ע ם ה ה פ ל ג ה לדרך ארץ .ע ד ש ע ה מ א ו ת ר ת יושבים בני ה ע ם
הזה
על
התורה
ועל
העבודה,
ואילו
בבוקר
משכימים
קום,
שוב
ח ו ט פ י ם מ צ ו ו ת ופונים לדרך ארץ.
התקופות
מ ש ת נ ו ת ויהד א ת ן
האפשרויות ל מ י ד ה זו ש ל
״עם
כלביא יקום״ כ מ ו ש ר א ו ז א ת חכמינו ז ״ ל ובכל הדורות ש א פ ו רבים
ל ה ג ש י מ ה .ויחד ע ם ז א ת היו ת מ י ד בכל דור ה מ ק ד י ש י ם כ ל ע י ת ו ת י ה ם
ללימוד התורה ,ו מ ח נ כ י ם א ת ע ם י ש ר א ל לחיי ת ו ר ה שלמים ,ת ו ר ת
חיים ,ב י ד ע ם ש ה ד ר ך ש ל היחידים להיות מ מ י ת י ם ע צ מ ם ב א ה ל ה ש ל
*
ת ו ר ה אין זו דרכו ש ל כ ל ה ע ם .
>
א ת תלוש
ל ק ר א ת ה ש נ ה ה ח ד ש ה אנו מ ב ק ש י ם א ת קוראינו ל מ ל א
ה ה ז מ נ ה בדף זה ולשלוח לנו ב ה ק ד ם ;
ד מ י מנוי ל ש נ ה ) 4גליונות( 2 5 . -ל״י ,בחוץ ל א ר ץ $ 8 . -
לכבוד
מערכת המעין
רחוב צפניה 26
ירושלים
הריני ח ו ת ם בזה ע ל מנוי ש נ ת י ל ״ ה מ ע י ן ״ ומצרף בזה ד מ י מנוי.
השם — — — — — —
הכתובת
התאריך
- – – – -_ _ _ _ _ _
)חתימה(
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכך
מ פ ר ש רבינו חיים מוולהין
תורה ע ם דרך ארץ״
א ת דברי ה ת נ א
״ י פ ה תלמוד
) א ב ו ת ב ,ב ( :״ ש ג ם ב ש ע ת דרך א ר ץ יהיה
תושב בתורה שיגיעת שניהם ר״ל הגוף הפונה לכרמו ו ל ע ס ק ו והמוח
למחשבתו
ב מ ל א כ ת ה׳
מ ש כ ח ת עון .ולא ת א מ ר א י א פ ש ר לעסוק
בדרך ארץ כלל ,א ה א ו מ ר ׳וכל תורה ש א י ן ע מ ה מ ל א כ ה ס ו פ ה ב ט ל ה /
כי הרבה עשו כרבי ש מ ע ו ן בר יוחאי ולא ע ל ת ה בידם״.
אין ס פ ק שזו ה י א דרך מ ק ו ב ל ת ב ע ם ישראל ש י ש ל ה מקורות
נאמנים בדברי ח ז ״ ל ובספרי הפוסקים .ל ק ר א ת דרך זו יש לחנך .א מ נ ם
היו גם כ א ל ה ש ס ס מ ת ״יפה תורה ע ם דרך ארץ״ ש מ ש ה ל ה ם תירוץ
ל מ ע ט בלימוד התורה ,אך עיוות זה אינו מ ש ח ר ר אותנו מלדון בכובד
ראש
בנושא זה.
מערכת
״המעין״
רואה בליבון
הנושא
ערך רב.
הקוראים הי״ו י מ צ א ו ח ו מ ר רב ב מ א מ ר ו ש ל ידידנו פרופ׳ יהודה לוי נ״י
א ש ר דן בגליון ז ה בצדדים החיוביים ש ל ה ת ע ס ק ו ת בדרך א ר ץ ועל
ה ח ו ב ה ל ה ק ד י ש ע ם ז א ת זמן ,מרץ ו מ ה ש ב ה ללימוד התורה .בגליון
זה )עמי 66־ (64מ ה כ ר ת גם ת ש ו ב ת ו ש ל הרב מ נ ד ל קרגוי זצ״ל ,ב ע ל
גידולי ט ה ר ה ע ל אותו נושא .ת ש ו ב ה זו נ ד פ ס ה ז ה ע ת ה ע ״ י הרב
א ב ר ה ם סופר ש ל י ט ״ א בספרו ה ח ד ש ״ ה ע ר ו ת ע ל ל ״ ב מ ס כ ת ו ת —
ש ו ״ ת גידולי ט ה ר ה ״ .
בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל
ה מ ע ר כ ת
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ש ל מ ה זלמן ברייער ז צ ״ ל
בסוגיא דמצוות אץ מ ב ט ל ו ת זו א ת זו
ביום ו׳ מנחם־אב תשל״ו מלאו חמשים שנד .ל פ ט י ר ת מ ו ה ר ״ ר
זלמן
שלמה
)ברויאר(
ברייער
ראב״ד
זצ״ל,
ישיבה
וראש
דקהל עדת ישורון ב פ ר נ ק פ ו ר ט ענ״מ .דרשותיו בהלכה ובאגדה
יצאו
בימי
לאור
חייו
תרע״ד—תר״ף,
ולאחר
תר״ץ—תרצ״ו,
ודברי
תורתו
בירחון
פטירתו
שלמה,
דורש
בספרים
ניו־יורק
טוב
לעמו,
פפד״ם
חכמה
ומוסר,
פפד״ם
תש״ח.
רבים
מחידושי
נרשמו בידיו הנאמנות של תלמידו ה מ ו ב ה ק הרב שלמה
שפייער
ז״ל
)עיין
מבטלות
זו
את זו,
עליו
להלן(.
שהושמעה
הדרשה
בבית
בסוגיא
הכנסת
דמצוות
הגדול
אין
בפפד״ם
לפני ציבור בני הישיבה ובעלי הבתים ב ש ב ת קודש פ׳ אחרי־
מות
של
בשנת
ר״ש
המחבר,
תרפ״ד,
נעתקה
ועובדה
שפייער
בידי
הרב
והוא אף
צירף
אי־אלו
ב ח ל ק ה על פי
רשימותיו
נינו
הרב
שלמה
ברויאר,
הערות
של
משלו.
א .פסחים קטו ע״א :אמר רביבא וכר לא ניכרוך איניש מצה ומרור בהדי
הדדי וניבול ,משום דסבירא לן מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ואתי
מרור דרבנן ומבטיל ליה למצה דאורייתא .ואפילו למ״ד מצות אין מבטלות
זו את זו ,ה״מ דאורייתא בדאורייתא או דרבנן בדרבנן ,אבל דאורייתא ודרבנן
אתי דרבנן ומבטיל ליה לדאורייתא .מאן תנא דשמעת ליה מצוות אין מבטלות
זו את זו — הלל היא ,דתניא אמרו עליו על הלל שחיד ,כורכן ]פסח מצה
ומרור[ בבת אחת ואוכלן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו .אמר ר׳ יוהנן
הולקין עליו הביריו על הלל ,דתניא יכול יחא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך
שהלל אוכלן תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו ,אפילו זה בפני עצמו
וזה בפני עצמו .מתקיף לה רב אשי אי הכי מאי אפילו ,אלא אמר רב אשי
האי תנא הכי קתני ,יכול לא יצא בהו ידי הובתן אא״כ כורכן בבת אחת
ואוכלן כדרך שהלל אוכלן תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו ,אפילו זה
בפני עצמו וזה בפני עצמו .השתא דלא אתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן
מברך על אכילת מצה ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל והדר אכיל
מצה והסא בהדי הדדי בלא ברכה זכר למקדש כהלל.
ב .נהלקו הראשונים בביאור המשא ומתן שבין ר׳ יוחנן לרב אשי .להרשב״ם
מתפרשת הסוגיא שרב אשי בא לתקן דברי ר׳ יוחנן ,כי בפשט דברי ר׳ יוחנן
מתבאר שמהברייתא יכול יהא כורכן וכר יש ראיה שרבנן פליגי אהלל וסוברים
דמצוות מבטלות זו את זו ,ועל זה התקיף רב אשי דמלשון הברייתא אפילו
משמע דבכריכה בודאי יוצא ולא אמרינן דמצוות מבטלות זו את זו ,ולא באו
רבנן אלא להוסיף דיוצא ידי חובת מצה ומרור גם כשאוכלין בלא כריכה .ולכן
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מבאר רב אשי דהא דאמר ר׳ יוחנן שרבנן פליגי אהלל וםברי מצוות מבטלות
זו את זו קבלה היתד! כך בידי ר׳ יוחנן )כן ביאר המרדני בסוגיין בשם
הרשב״ם( .ולא הביא ר׳ יוחנן את הברייתא יכול יהא כורכן וכר אלא לבאר
דלא תקשי הא בקרא מוכח דאכילת מצה ומרור דוקא בכריכה וא״כ מוכח
דמצוות אין מבטלות זא״ז ,קמ״ל הברייתא דא״צ כריכה כדי לצאת י״ח מצה
ומרור משום דכתיב יאכלוהו ,וכמו שביאר הרשב״ם ד״ה יאכלוהו ע׳׳ש
וממילא מוכרח לאכול דור,א בלא כריכה כדי שלא יהיו המצוות מבטלות זא״ז.
תום׳ בד״ה אלא מפרשים דרב אשי מתקיף את בני הישיבה ׳שחיו סבורין
יוחנן ,שהוכיח מהברייתא דפליגי רבנן אהלל ,שרבנן סוברים
דכוונת ר׳
שאין יוצאים י״ח בכריכת מצה ומרור משום דמצוות מבטלות זא״ז וצריכים
לקיים המצוות דוקא בלא כריכה ,ועל זה התקיף רב אשיי דמלשון אפילו
משמע דכל שכן דיוצא בלא כריכה ,ולכן מבאר רב אשי ,דלא כר׳ יוחנן,
דביאור הברייתא כך הוא .הנה בקרא כתיב על מצות ומרורים דמשמע ביחד
וכתיב יאכלוהו דמשמע כל אחד בפני עצמו )עי׳ רשב״ם ד״ה יאכלוהו(.
ומעתה ,הלל שסובר בעלמא דמצוות אין מבטלות זא״ז — מצד סברה חיצונה
— יכול לצאת י״ח מצה ומרור בכריכה ,וא״כ באה תורה בפסוק על מצות
ומרורים דהייכ בכריכה ,ובדיעבד יוצא גם בלא כריכה מקרא דיאכלוהו .ורבנן
םברי דבעלמא מצוות מבטלות זא״ז ,אלא דהכא איכא גילוי דקרא על מצות
ומרורים דאין מבטלות ,ואין לנו להתיר אלא בדיעבד דמהיכי תיתי טפי מ ה א
וקרא דיאכלוהו אתא לעיקר הדין שיאכל בלא כריכה לכתחילה.
׳
׳
ג .הנה הרמב״ם בפ״ח מהלכות חמץ ומצה ח״ו פסק :ואח״כ מברך על
נטילת ידים וכו׳ ולוקח שני רקיקין וכו׳ ואח״כ כורך מצה ומרור כאחד וכו׳
ומברך על מצות ומרורים וכו׳ ואוכלן .ואם אכל מצה בפני עצמח ומרוך
בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו עכ״ל .וכתב המגיד-
משנה דהרמב״ם חשש לדהלל ולרבנן כמסקנת הסוגיא ולכן פסק גם כריכה
וגם כ״א בפני עצמו .ותמה הלחם־משנה דאם כן היאך תלה הדבר ברצון
כל אחד אם רצה אוכל בכריכה ואם רצה אוכל כ״א בפני עצמו ,כמו שבהלכה
ח׳ ,בזמן הזה ,פסק הרמב״ם שייעשה שניהם מספק ,גם בזמן שביחמ״ק קיים
היה צריך לפסוק שיעשה שניחם מספק ולא לתלות ברצון כל אחד .וע׳׳ש
שתירץ דהרמב״ם מיידי לענין הברכות ,וזה קשה דא״כ עיקר חסר מן הספר.
ויש לומר באופן אחר .הרמב״ם סובר כסברת התוס׳ ,ובתחלה כתב ו א ח ״
כורך מצה ומרור וכו׳ דחיינו לקיים חמצוח מן המובחר לחלל ,ואם כן כבר
אינו יכול אח״כ לאכול עוד כל אחד בפני עצמו — כמו שהקשה הלח״מ
דהא בדיעבד יצא בכריכה גם לרבנן והאיך יעשה ברכה לבטלה .ואם אכל
בתחלה מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו דהיינו המצוד .מן המובחר לרבנן
שוב אינו יכול עוד לכרוך ,שלא יברך ברכה לבטלה ,דהא גם ליילל יצא י״ח
3
1
דבריו זצ״ל צ״ע לענ״ד ,דאמנם מצד ברכה אין לו ל ב ר ך שנית משום ב ר כ ה ל ב ט ל ה ,
עכ״פ אמאי לא פ ס ק הרמב״ם שצריך אחר כריכה לאכול עוד כ״א בפ״ע בלא ב ר כ ה
www.daat.ac.il
א
ך
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמנם עדיין לא נתברר אמאי פסק הרמב״ם בהלכה ח׳ דבזמן הזה גם
יאכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו וגם יעשה כריכה ,הרי לפי האמור
יצא ידי חובתו בכל אהד משני האופנים לכו׳׳ע.
ד .הלחם־משנה הקשה עוד על הרמב״ם דבהלכה ו׳ פסק דכורך מצה
ומרור ורק להלן בחלכח ז׳ פסק דאוכל קרבן פסח ,ולצאת דעת הלל הרי צריך
לכרוך פסח מצה ומרור.
והנה בירושלמי פ״א דחלה ה״א איתא :הלל הזקן היה כורך שלשתן
כאחת .א״ר יוחנן חולקים ]חביריו[ על הלל הזקן .והא ר׳ יוחנן כורך מצה
ומרור י כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש .ואפי׳ תימר כאן וכאן
בשעת המקדש שני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו ע׳׳כ .יש צורך לבאר
קצת דברי הירושלמי ,דלכאורה הקושיא והא ר׳ יוחנן כורך מצה ומרור
אינה מובנת ,דאף דרבנן פליגי אהלל וסוברים שא״צ כריכה מ״מ כרך ר׳ יוחנן
מצה ומרור כדי לצאת גם שיטת הלל וכדמסקנא דהבבלי דהשתא דלא אתמר
הלכתא וכו׳ עבידנא לחומרא .ונראה לומר דהפשט בירושלמי והא ר׳ יוחנן
כורך אינו כמ״ש בפני משה שעובדא היה כך שכרך ר׳ יוחנן ,אלא הכוונה
והא אמר ר׳ יוחנן כורך מצה ומרור דכן הוא משכחת לה כמה פעמים בירושלמי
וכן כתב באמת ב ס פ ר . . .ומעתה ,קושית הירושלמי חיא אמאי אמר ר׳ יוחנן
רק שכורך מצה ומרור ,אם כוונתו לחשוש לדברי הלל היה צריך עכ״פ להדגיש
דבתהלה יאכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו ואח״כ יכרוך מצה ומרור
לצאת גם שיטת הלל.
ותירץ הירושלמי כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש .נראה
לפרש דלעולם מה שאמר ר׳ יוהנן כורך מצה ומרור הוא לצאת דעת הלל,
ומעיקר הדין סובר כרבנן שצריך לאכול כל אחד בפני עצמו ,ומה שלא
הדגיש ר׳ יוחנן בפירוש הוא משום שלא חוצרך לכך ,דר׳ יוחנן מיירי בזמן הזה
שמצות מרור אינח אלא מדרבנן וא״כ פשיטא שיאכל תחלה מצה בפני עצמה
ומרור בפני עצמו ,דהא כתבו תום׳ בםוגיין ד״ה אלא מברך וכו׳ דבזמן הזה
אפי׳ להלל אוכל קודם מצה בפני עצמה דמודה הלל דמרור דרבנן מבטל
מצח דאורייתא ,ור׳ יוחנן בא להדש הרבותא דיש לחוש לדעת הלל ולאכול
אח״כ מצה ומרור בכריכה .
2
3
4
אחר אכילת כ״א בפ״ע יאכל עוד בכריכה בלא ברכה כדי לצאת ההידור של כל שיטה ,ואפשר
ליישב
ז א ת ע׳׳פ דברי האחרונים )עיין בית הלוי ח״ב סי׳ מ״ז( שחדשו דלא שייך הידור
מצור .אלא בעת עשיית המצוד ,עצמה שעושה המצוד,
י״ח
עיקר המצוה אין שום
ברכה
מ ק ו ם להוסיף ולהדר .ואם
2
3
שלא כפירוש הפני־משה.
4
נפרש כן א״צ להגיע לטעם של
לבטלה.
בכ״י הרושם צוין כאן סימן שאלה.
פירושו
מתחלה
בהידור ,אך אם כ ב ר יצא
זצ״ל
צ״ע
לענ״ה
דמ״מ
להלל
—
כתבו
תוס׳
—
שאוכל
עצמה ,אבל אין צריך לאכול גם מ ר ו ר בפ״ע אלא מיד אוכל מצה
תחלה
מצה
בפני
ו מ ר ו ר בכריכה משום
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עוד תירץ הירושלמי שני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו ,כלומר
)עי׳ פני משה( דהלל היה כורך שלשתן ביחד דמצוות אין מבטלות זא״ז כלל,
ורבנן פליגי עליה שכשיש שני מינים שהם רוב כלפי המין השלישי ,כל מ י ן
בטל בשני המינים שרבים עליו ,אבל כשאוכל רק שני מינים מודו רבנן דאין
מין אחד מבטל את חבירו ,וזה שאמר ר׳ יוחנן חולקים עליו חביריו על הלל
דלא יכרוך שלשתן אלא כורך רק מצה ומרור ביחד ואוכל .
מעתה יש לומר דהרמב״ם פסק כתירוץ בתרא דירושלמי דרבנן פליגי אהלל
וסברי שיכרוך רק מצח ומרור ולא פסח כי שני דברים רבים על האחד ומבטלין
אותו ,אבל דבר אחד לא מבטל את חבירו"*.
5
ורק
שמצה אין מ ב ט ל ת המרור .אבל לרבנן צריך לאכול תחלה מצה בפ״ע ו מ ר ו ר ב פ ״ ע
אח״כ לאכול מצה ו מ ר ו ר בכריכה .א״כ עכ״פ היה לר׳ יוחנן להדגיש שיאכל מ ר ו ר בפ״5
שיכרוך.
קודם
5
ו ל כ א ו ר ה לאו דוקא
6
זצ״ל
צריכים
פליגי
רבנן
דבריו
במאי
בדיעבד
בכריכה
יכרוך
שלשתן
סיים
ב ה ל כ ה ו׳
ולא
כריכה
מתפרש
מצה
אהלל.
גם
נוסחת
לרבנן(
רק
יחד
דאם
נחלקו
הקרא
ומרור ,הוא הדין
עוד עיון ,דהנה
מצה
אכל
הלל
על
הבבלי
סברי
דאף
נקט
עצמה
בזה
ומרורים
דרבנן
ואם
בפני
ופסח או
עתה שיש
הירושלמי
ומרור.
ורבנן
מצות
נתבאר
ונוסחת
מצה
מצה
כלל.
יאכלוהו
שתי
יכרוך
לרבנן
ומרור
יש
שצריך
וכו׳
הרב
לאכול
בדברי
כלל
מצות
נוסחת
בפ״ע
סובר
ופסח,
נוסחאות
דלא
הרמב״ם
ושמא
מרור
וצ״ב.
יוחנן
ר׳
)ולהתוס׳
כריכה
יוצא
דלא
אלא
הירושלמי
א״כ
היאך
לכו״ע
בעי
מצות
הרי
זצ״ל
שלשתן
דלרבנן
דכיון
משום
ביחד
לא
ששני
מינים רבים על האחד ומבטלין אותו ש ו ב אין אנו מפרשים הקרא כלל שיש חיוב כ ר י כ ה .
לרבנן
ולכן
לכרוך
שני
שהיתה
כוונת
הרב
לבאר פירוש חדש בדברי ה ר מ ב ״ ם בהלכה ו׳ .דמה ש כ ת ב וז׳׳ל ואח״כ כ ו ר ך
מצה
ולאכלם
זצ״ל
יכול
דמין
לכתחלה
אחד
לא
לאכול
מבטל
כל
את
אחד
חבירו.
בפ״ע
ואם
ואם
כנים
רוצה
הדברים
יכול
יתכן
מינים
ומרור
וכו׳ ואם אכל מצה בפני עצמה ו מ ר ו ר בפני עצמו וכי׳ עכ״ל לא שחשש ל ח ו מ ר א
כהלל,
אין
וכמ״ש
אלא
המגיד־משנה,
כסוגיית
פסק
וכתירוץ
הירושלמי
שלרבנן
בתרא,
חיוב ל כ ר ו ך אבל אם רוצה יכול ל כ ר ו ך שני מינים ואין אחד מבטל חבירו .לכן אם ר ו צ ה
יכול
•
לאכול כ״א בפ״ע ואס רוצה יכול ל כ ר ו ך המצה
כאן הוסיף ר״ש
כורכן
שפייער ז״ל
הערה
מ ש ל ו :ועיין
ב ב ת א ח ת ואוכלן וכו׳ ,אף שהרמב״ם פירש
והמרור,
בסוגיין:
ונפקא־מינה לענין
ברכה.
עליו על
הלל
שהיה
ו מ ר ו ר כורכן
בבת
אחת,
אמרו
פסח מצה
אבל בפירוש ר ב נ ו חננאל כ ת ב אמרו עליו על הלל שהיה כ ו ר ך ה מ ר ו ר על המצה ו א ו כ ל ו ,
וכן
בערוך ערך זכר כ ת ב ב ז מ ן שבית המקדש קיים היה הלל כ ו ר ך מצה
אחת,
בבת
משמע
שהם
סוברים
אפ׳
בדעת
הלל
שכורך
רק
מצה
ומרור
ואכלו
בלא
הפסח,
ומרור
וכן בלשון הגמ׳ לא ניכריך איניש מצה ומרור בהדי הדדי וכו׳ ,משמע דכל ענין ה כ ר י כ ה
לא
הוזכר
אלא
על
מצה
ומרור.
)והא
דכתיב
על
מצות
ומרורים
יאכלוהו
יש
לפר
ש
על מלשון סמוך כמ״ש המפרשים ]עפרש״י ש מ ו ת לה ,כב[ ,והכוונה שצריך ל כ ר ו ך ה מ צ ה
והמרור
הפסח.
י״ל
ולאכלן ס מ ו ן לאכילת הפסח( .ואולי גם הרמב״ם ס ו ב ר כן ולכן לא הביא כ ר י כ ת
ואפ׳ אם ה ר מ ב ״ ם ס ו ב ר כירושלמי דקאמר בהדיא דהלל היה כ ו ר ך
ד ס ו ב ר כתירוץ
ב ת ר א דהירושלמי ו כ מ ו שנתבאר .כן היה נ״ל לומר.
6
www.daat.ac.il
שלשתן
כאחת
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה .השתא דאתינן להבי יש ליישב גם מה שנשארנו בקושיא באות ב.
יעויין בפרי־מגדים בפתיחה להלכות תערובות חלק א׳ פרק ג׳ שהביא
דעת הפרי־תואר שמדאורייתא אין ראיה לאסור תערובת חד בחד רק חז״ל אסרו
מםפיקא ,וחפמ״ג כתב עליו ח״ו לומר כן דודאי מהתורה אסור כל שאין רוב
משהו עכ״פ .ועוד שהרי כל ענין ביטול ברוב למדנו מאחרי רבים להטות
ובםנחדרין לא מחני אלא רוב דוקא ולא מחצח על מחצה .וקשה מה טעם
המקילים.
בחולין יא ע״א פריך הגמ׳ מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וכו׳
רובא דאיתא קמן לא קא מבעיא לן כי קא מבעיא לן רובא דליתיה קמן וכו׳.
ושם בסוגיא הביאו כמה ראיות מהתורה לסמוך על רובא דליתיה קמן ונדחו
כולן .ובסוף הסוגיא ,דף יב ע״א ,כתב רש״י בד״ה פסח דמנ״ל באמת דאזלינן
בתר רובא דליתיה קמן ,משום דאחרי רבים להטות משמע בין רובא ראיתיה
קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי עכ״ל .וא״כ יש לומר דהוא
הדין בתערובת חד בחד אע״ג דבסנהדרין היה רוב מ״מ בעלמא ילפינן דין
ביטול גם בתערובת חד בחד דמאי שנא האי מהאי .
7
אמנם נראה דכל זה רק באיסור והיתר שנתערבו ,אבל במצוות שסברא
החיצונה היא שאין מצוות מבטלות זא״ז ,וכמ״ש הרשב״ם בסוגיין ד״ה אפילו
למ״ד וז״ל כולהו קיום מצוות נינהו ולא מבטלי אהדדי עכ״ל ,סובר מאן דאמר
מצוות מבטלות זא״ז דילפינן גם מצוות מאחרי רבים להטות .אך כיון דחידוש
הוא לא אמרינן במצוות מאי שנא האי מהאי דאין לך בו אלא חידושו ובעינן
דוקא רוב ממש כמו בסנהדרין .וזוהי סברת רבנן בירושלמי בתירוץ בתרא
דדוקא שני דברים רבים על האחד ומבטלין אותו אבל דבר אחד לא מבטל
את חבירו.
מעתה יש לומר דאין הדברים אמורים אלא בזמן ביהמ״ק שמצוות מצה
ומרור תרוויהו דאורייתא ושייכא בהו הסברא ההיצונה דמצוות אין מבטלות
זא״ז ,אבל בזמן הזה שמצה דאורייתא ומרור דרבנן אדרבא ,הסברא נותנת
דמרור יבטל למצה דאורייתא כדמבואר בסוגיין ,וכמו שפירש הרמב״ן במלחמות
דמצוה דרבנן לגבי דאורייתא כרשות לגבי מצוד ,.בכה״ג ילפינן מסנהדרין
גם ביטול חד בחד ,וכדעת המקילים הנ״ל ,דמאי שנא האי מהאי .ולכן
בהלכה ח׳ פסק הרמב״ם שצריך בזמן הזה לאכול תחלה מצה בפני עצמח
ומרור בפני עצמו ולא יוצא במה שעושר .אח״כ הכריכה זכר למקדש ,משום
7
זצ״ל
דבריו
חידוש
הם.
דבשלמא
כשיש
רוב,
סברא
היא
דמאי
שנא
קמן
איתיה
מאי
שנא ליתיה קמן ,אבל מניין ללמוד מאחרי רבים ל ה ט ו ת שאפי כשאין ר ו ב כלל לא אסרה
תורה.
ושמא ס ב ר ת הרב זצ״ל היא כ מ ו שרגילים לבאר ,שאפ׳
סברא
הגיונית ל ס מ ו ך על ה ר ו ב )שאם יש נ״א חלקים כנגד מ״ט חלקים אין שום הגיון
שמסתבר
לומר
להטות.
וגם
וא״כ
יותר
יש
שפוגע
לומר
ברוב(
דגזה״כ
היא
אלא
שכל
גזירת
איסור
הכתוב
היא
הנמצא
ב ת ע ר ו ב ת שיש
שבתערובת
בתערובת
לא
רוב אין
אחרי
רבים
אסרתו
תורה
ב ת ע ר ו ב ת חד בחד יש עכ״פ שם של ת ע ר ו ב ת ה מ ת ר ת .
7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבזמן הזה לדעת רבנן אם יכרוך יהיו מצוות מבטלות זא״ז גם בשתי מצוות
שאחת מבטלת השניה.
ו .עתה עלינו לבאר עוד השגת הראב״ד בהלכה ו׳ וז״ל זהו כהלל
ומ״מ זה הסדר לא דייק עכ״ל .הרי שהבין הראב״ד שאם פוסק הרמב״ם
שיוצא בכריכה לא יתכן אלא לדעת הלל ,והיינו משום דהראב״ד סובר כדעת
הרשב״ם בםוגיין דלרבנן אינו יוצא בכריכה אפי׳ בדיעבד ,ובודאי אם יוצא
בכריכה על כרחך משום דהלכה כהלל .ומתחדש מכאן לפי הראב״ד שגם
לדעת הלל יוצא בדיעבד בלא כריכה ,שהרי כן כתב הרמב״ם שאם אכל מצה
בפני עצמה ומרור בפגי עצמו יצא.
ומש״כ הראב״ד ומ״מ זה חסדר לא דייק עי׳ לחם־משנה שביאר דכוונתו
לקושיא הנ״ל אות ג׳ שהיה צריך הרמב״ם לכלול גם פסח בכריכה .וכבר
תירצנו לעיל קושיא זו.
והאיש משה עניו מ א ד מ כ ל ה א ד ם אשר על פני ה א ד מ ה )במדבר יב ,ג(
מ ש ה ה י ה ר ו א ה ת מ ו נ ת כבוד ה׳ פנים א ל פנים והיה נעדר מ ן ה ב ח י ר ה
ולא
ה י ה שייך בו צווי ל ה א מ י ן ש ה כ ל ר א ה עין בעין ,והיה ר ו א ה
פ ע ו ל ת כ ל מ צ ו ה ומצוה,
שהוא
ב ת ו מ ת ו צריך
ובשלמותו
לכן נהיה ש פ ל בערכו מול ה פ ח ו ת ש ב י ש ר א ללהאמין
והיה
בחירי
והאמין
בהשגחת
השם
ובמצוותיו וזה מ א מ ר ה כ ת ו ב ו מ ש ה ה י ה עניו מ א ד מ כ ל
ה א ד ם ,ו ב מ ה ה י ה עניו
-ש ה מ ה ע ל פני ה א ד מ ה ו ל א ראו מ א ו מ ה .
הרב מאיר ש מ ח ה הכהן בשש זקנו הרב חנניה הכהן )אור שמח ,הל׳ ת ש ו ב ה ,
סוף
פ ר ק ד(
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שלמה שפ״עד ז״ל
התחדשותו של לימוד התנ״ך השיטתי בקרב שלומי אמוני ישראל בראשית
המאה התשע־עשרה היא ,ללא ספק ,מן הצדדים חחיוביים של תנועת
האמנציפציה .אמנם מגוונת היא שורת חמחברים ,שהרימו תרומה לענין זה,
ונקודות הראות שלהם שונות במידה ניכרת ,אך כולם שאפו לקרב את לימוד
המקרא ללבם של בני דורם ולפעול בניגוד למגמה של צמצום לימודי הקדש
לתלמוד ולנושאי כליו בלבד .דיי לנו ,אם נזכיר כאן את ״הכתב והקבלה״ לר׳
יעקב צבי מקלנבורג ואת פרוש התנ״ך למלבי״ם )ועיין עליהם ועל חבורים
אחרים בהקדמה ל״תורה תמימה״ מאת הרב ברוך הלוי עפשטיין ,פרק א׳,
וביחוד הערה ב׳ שם( ,אך גם הפרושים רחבי ההיקף שנכתבו בשפה הגרמנית,
כגון פרושי הרב ש״ר הירש ,אשר הוא ובני ביתו — בנים ונכדים — כיסו
במפעל הפרשנות שלהם הרבה מספרי התנ״ך ,וכן חיבוריהם של הרב ד״צ
הופמן ושל הרב פנהס וולף — כל אלה שמו להם למטרה לצייד את בני דורם
באותו מטען רוחני ,שהיה דרוש להם כדי לעמוד כיהודים במערבולת חיי היום־
יום .באותה השעה גם יצאו מחברים אלה להתנגד — באפולוגיטיקה ישירח או
עקיפה — לכל אלח ,שעשו את כתבי חקדש פלסתר וחולי־חולין ,כשהם
מפתחים מתוכם ועל ידם השקפת עולם של מינות ואפיקורסות ,הנוגדת לחלוטין
את השקפתם של נאמני המסורת.
טבעי הוא איפוא ,שהנוער הדתי בארצות המערב בתהילת המאה הזאת
גדל ונתחנך על ברכיהם של פרושי־תנ״ך אלה ,על מלבי״ם ,הירש ׳הופמן
וכיוצא בהם .אבל טבעי הוא באותה המידה ,שצעירים אלה לא חסתפקו בכך
וביקשו לצעוד צעד נוסף בלימוד התנ״ך ,עד שרבים מביניהם הפכו ל״רודפי
פשט״ כמעט קנאיים.
כאן המקום לזכור ולהזכיר את הרב שלמה הלוי שפייער ז״ל ,אחד המצויינים
שבישיבת פרנקפורט ע״נ מיין ,שהתעלה לדרגת ״חאום־בחור״ של מורו ורבו,
הרב שלמה זלמן ברייער זצ״ל ,רבה הזקן של קהילת פפד״מ ,שנפטר לפני
50שנה )ו׳ אב תרפ״ו( .במשך שנים אחדות הרב שפייער יצק מים על ידי רבו
והקדיש את כל זמנו ללימוד התלמוד ,אגב התכתבות ערה עם כמה מגדולי
התורה שבדור .אך לקראת סיום שנות העשרים של המאה הזאת חחל ר״ש
שפייער לחתמסר במלוא כחו חרוחני ללימוד התנ״ך .מתוך שליטתו ,לא רק
בים חתלמוד ,אלא גם בפרשנות חמקרא של ימי חבינים )רש״י ורמב״ן ,ראב״ע,
רד״ק ,ר״ע ספורנו וכר( — מסוגל היה מאין כמוחו לפלס לנוער דרך אל
הפשט ולהקל עליו את ההליכה בדרך־חתחתים זו .עבודתו עבודת־נמלים היתה,
ולא בגדולות הלך :מתן שעורים ונהול חוגי לימוד בקרב הנוער הפרנקפורטאי,
פרסומים אהדים בכתבי עת שונים בשפה הגרמנית )כגון ״נחלת צבי״( כדי
להדגים בהן דרך לימוד של פשט בעקבות גדולי המפרשים ,שתהא מעמיקה,
רחבת־אפקים ומנוסחת בקפידא — ללא שמץ דרשנות והטפה .כך ערך פרושים
לכמה ממזמורי תחלים ופרסם בשבועון 151-36111־ 061פרושים לפרשות
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השבוע ,ואף צירף עבודות אלה )לספר בראשית ולספר שמות( לחיבור ב ש ם
״פשטיה דקרא״; אלא שאיתרע מזלו של ספר זה :הוא הופיע במועד הבלתי-
מתאים ביותר )נובמבר (1938ולא זכה להפצה .
הרבה עבודות אחרות של ר״ש שפייער ז״ל הופיעו מאז בכתבי־עת
שונים ,בישראל ,בארה״ב ובאירופה .ה״חידושים״ שלו — עדות הם לאהבת
הדיוק ולענוד ,.שציינו אותו בכל ימי חייו .הוא אהב את חניסוח המושלם,
בחינת מועט המחזיק את המרובה ,אך גם את הכתיבה הצנועה ,שבה ח״מחבר״
נחבא מאחורי מקורותיו .וכך יקרה לעתים ,שהקורא במאמריו מקבל את חרושם,
שאין כאן כל חידוש ושהכל ישן וידוע זה מכבר ,בה בשעה שלאמיתו של דבר
מכילים הדברים לא גיסוח חדש ומקורי בלבד ,אלא תגלית מדעית של ממש.
תלמידים הרבה היו לו לר׳ שלמה שפייער ע״ה .ואעפ״כ בודד היה,
ומתוך בדידות נסתלק מאתנו לפתע פתאום :בערב פסח תשל״ג ,סמוך לליל
הסדר ,כרע־ נפל ברחוב בעיר ציריך ,שבה פעל ,לימד וחקר בשלשים שנותיו
האחרונות .אסופה של מאמריו המדעיים בתחום חקר התנ״ך ופרשנותו ובתחומים
הקרובים לו )לשון עברית ,פיוטים ועוד( עשויה להיות גם כיום לעזר רב לכל
אלד .חמחפשים דרך נאמנה בלימוד תנ״ך ע״פ הפשט .חבל על דאבדין
ולא משתכחין.
יששכר אהרן )אהרנד(
1
*
בספריית מורי המנוח ,הרב ש׳ שפייער ז״ל ,מצאתי תדפיסים רבים של
מאמריו ,הכתובים עברית ,גרמנית או אנגלית ,ואשר נתפרסמו בכתבי עת
מדעיית שונים; בצדם מצאתי שם מאות תדפיסים של מאמרים מאת אנשי
מדע שונים ,בני ברית ושאינם ב״ב ,שנהגו לכבדו בקביעות בעותקים של
מחקריהם .אך מאלפת ביותר ההתכתבות ,שנשתמרה בעזבון זה ושיש בה
כדי ללמד על אישיותו של חנפטר חדגול :פלפולי דאורייתא ומכתבים אישיים
של גדולי תורה — מזח ,וויכוחים מדעיים ,בירורים פילולוגיים והיסטוריים
עם מלומדים גדולים במדעי היהדות — מזח .נזכיר רק אחדים מבין החכמים,
שר״ש שפייער ע״ה שמר על מכתביהם ואף על תצלומי כתב ידם :רבני
ירושלים ,ר׳ יוסף היים זוננפלד ורא״י הכהן קוק ,הרב י״י ויינברג ,הרב מ״א
דאנאטה )מעת שבתו בפרעשבורג( ,הרב י״י הלוי האראביץ ,רבה של פפד״מ,
החכם רי״ל פליישער ,חוקר האבן־עזרא — ,זכר צדיקים לברכה; הפרופסורים
קהלח ,דלמן ,דרייבר ,אלברייט ,נלסון גליק ,בובר ,קחלר ,ולחבדיל בין חל״ח —
אורלינסקי ,רבין והרבה אחרים.
1
עורך
ה״איסראליט״,
ופרסמה
ר׳
זעליג
שכנוביץ
ז״ל
כתב
אח׳׳כ
בקורת
נלהבת
על
ספר
זד,
בשבועון היהודי שבשווייץ1311 39/32, ^11£1151 ,נ1ת6ו001ז\ 361111501165־131
.1939
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כזה היה האיש :בךבית בעולם התורה ,שמתוכו צמח ,ובעולם מדע
היהדות ,שלתוכו ביקש להיכנס ,בחינת ״כי שם ביתו״ .ואמנם לא זכה ר״ש
שפייער לבית של ממש ,ולמרות אהבתו העזה לא״י ,שבה ביקר פעמים רבות,
לא זכה גם למולדת .את ימיו מציינת שרשרת חגלויות שחוכרח לגלות .צעיר
לימים היה ,כשנאלץ לעזב את קהילת פפד״מ היקרה לו ואת בית מדרשו
שבישיבת הרב ברייער ז״ל .ובמשך 11שנים ישב בשטרסבורג ופעל כמורה
בקחלת ״עץ חיים״ שבעיר זו ,כשהוא אכול געגועים על מקום התורה שיאבד לו.
בקלות למד את השפה הצרפתית ודי מהר חחל לחטביע את חותמו על תלמידיו
האלזסיים ,שבודאי לא היה להם עוד מורה רב־צדדי כזה ,שידע להלהיבם
לא רק לתורה ,אלא גם למדע היהדות ולאהבת א״י .בימי מלחמת העולם
צרפת והתגלגל ממחנה למחנה ,עד שנמלט לשוייץ,
השניה נדד בעיירות
שבה נקלט כ״פליט״ ונתארח זמן־מה בביתו של תלמיד אחר מתלמידי הרב
ברייער ,הלוא הוא אותו נדיב אציל־נפש יחיד ומיוחד ,החבר ר׳ יוסף הלוי
ראזענבוים זצ״ל .לאט לאט החלו גם אנשי ציריך להכיר את הרב שפייער ולהוקירו
כתלמיד־חכם וכמרביץ תורח מיוחד במינו ,ואמנם זכה לקנות לו מביניהם הברים
נאמנים ,שיסייעו בידו והשפיעו עליו שפע של חיבה .מן הראוי לציין ,שר״ש שימש
בעת ובעונה אחת כמרצה באוניברסיטת ציריך ,כמלמד דרדקי ב״תלמוד תורה״
וכמורד ,לתנ״ך בחוגי סטודנטים ,בעלי בתים וסתם שוחרי תורה .רבים הם אלה,
שהוא כרה להם אזניים לתורה ולמדע,־ רבים — גם אלה ,שהוא קרב אותם
ליהדות ולא״י — ולא כל אלה ,שזכו ללמוד מפיו ולהיבנות ממנו ,הבינוהו
באמת והעריכוהו כראוי .מאידך גיסא זכה להערצתם של כמה ממלומדי שווייץ
)פרופסורים כבאומגרטנר ,מאג ,גוט ,סצונדי ועוד( ,והללו נעזרו בידיעותיו
חמרובות ושילמו לו בגלויי כבוד וחיבה ובתמיכה רוחנית־נפשית הראויה
לציון .בזכותם הוענקה לו מלגת מהקר ע״י ממשלת שווייץ ,שאפשרה לו
לשקוד על מחקרו בתרגום הארמי לתהלים ,שהספיק לרשום לצרכו את כל
החומר ״הגלמי״ ולפרסם חלק מן המבוא שלו ,הקשור בספר ״חערוך״ ,בכתב
חעת ״לשוננו״ .בשנותיו חאחרונות נהג לבקר בירושלים מדי שנה בשנה כדי
לבלות שבועות אחדים בין כתלי הספריה הלאומית )וביחוד במכון לתצלומי
כתבי־יד( ובמחיצתם של חכמי ירושלים ,שכל שיחד .עם אחד מהם היתד .לו
בבחינת מרפא משיב נפש.
מעט ורעים חיו ימי שני חייו של ר׳ שלמה חלוי שפייער זצ״ל ,ובגיל 66
נתבקש לישיבה של מעלה — לאחר ייסורין ממושכים בגוף ובנפש .מסתפק במועט
היה ,צנוע וישר־דרך; לא ידע חנופה ,לא התאים עצמו למוסכמות; גם תורתו ,זו
שבכתובים וזו שבעל פה ,לא היה בה מברק הסגנון ,אלא — מילה בסלע,
וכל משנתו קב ונקי .מן הראוי ,שמוקיריו ותלמידיו יתנו יד להוצאה בדפוס
של עבודותיו ,הן אלה המפוזרות בבימות מדעיות שונות ,הן אלה שנמצאות
עדיין בכתב יד .ת נ צ ב ״ ה .
תלמידו — משה ארנד
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהודה לוי
תורה ודרך ארץ
כל מי שזוכה להגות מיגיע כפו וכל מי שרוצה להגות ממנו ,עומד לפני
הבעיה איך לכלכל דרכו במשפט — לפרנס את עצמו ואת בני ביתו ,ועם זה
לעשות תורתו קבע ,ובאתי כאן ללקט ממאמרי חז״ל וגדולי הדורות על חובתנו
ללמוד אומנות ובשבה המלאכה ,על היחס בין האומנות ותלמוד תורה ,ועל
האיסור לעשות דברי תורה קרדום לחפור בם ,ובאלו אופנים מותר להגות
מהם.
והואיל וברור לי שאינני ראוי לכך ,אין ברצוני להסיק כאן מסקנות הלכה
למעשה מדברי חכמינו .תקותי שעבודת הליקוט וסידור המאמרים יעזרו לאלו
שרוצים לברר דעתם בענינים אלה.
כדי להקל על העיון במאמר ,הנני מביא כאן את ראשי הפרקים.
א .דרך ארץ
א .השיבות הדר -,ארץ א ,שלמות האומה; ב ,פרנסה; ג ,פרנסת בני ביתו;
ד ,אהבת המלאכה; ה ,חביבות הממון;
כ .השתדלות ובטחון
ב .דרך ארץ ותלמוד תורה
א.
ב.
ג.
ד.
והגית בו יומם ולילה
יפה תלמוד תורה עם דיר ארץ
שיעור ההתעסקות
תורתו אומנתו
ג .איסור הנהנה מדברי תורה
א.
ב.
ג.
ו,
חומר האיפור
דברים המותרים .א ,כבוד ת״ח — היחיד; ב .כבוד ת״ח — המנהיג;
שכר בטלה ושימור; ד ,בירור שיטות הפוסקים; ה ,עסק יששכר וזבולן,־
חחזקת התורה.
קונטרס והגית בו יומם ולילה
א .דרך ארץ
א .חשיבות דרך ארץ
במושג דרך ארץ נכלל כל מה שהיי העולם הזה — ובמיוהד היי החברה
— מחייבים :תרבות )מחזור ויטרי ,אבות ג׳ י״ז( ,חברות נאה בעדינות ובנימוס
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עם בני אדם )רמב״ם פיהמ״ש ספ״א דקדושין( והתעסקות בפרנסה )כן משמע
מדברי ר׳ ישמעאל בברכות ל״ה :ומפירוש רש״י רע״ב ור׳ יונה אבות פ״ב
מ״ב( .ורש״ר הירש פירט יותר )סדור ,אבות פ״ב מ״ב( :״דרך ארץ כוללת
כל דבר הנובע ומותנה מכך שהאדם צריך להשלים את ייעודו ואת חייו־
בצוותא עם זולתו על הארץ ,ועל ידי האמצעים והתנאים הנתנים לו מן הארץ.
לפיכך מציין בטוי זח במיוחד את דרכי הפרנסה והסדר האזרחי ,וגם דרכי
המוסר בנימוס ובהגינות אשר חיי־ צוותא אלו דורשים ,וכן כל חנוגע בחנוך
כלל־אנושי ואזרחי״.
ואמרו חז״ל )ויקרא רבא פ״ט ג׳( :״דרך ארץ קדמה לתורה כ״ו דורות״.
ונראה שכונתם בזה שאמנם התכלית האחרונה ודאי נמצאת בתורח ,אך צריכים
להקדים לה דרך ארץ ,ובלעדיה לא תתכן תורה ,כאמרם )אבות פ״ג מי״ז(:
״אם אין דרך ארץ ,אין תורה״ .וכן אמרו )אבות דר׳ נתן( :״יהיו לך שתי
ידות ,אחת בתורה ואחת בדרך ארץ״ .עד שהריעב״ץ )מגדל עוז ,עליית ד״א
רפ״ח( פירש אמרם )ברכות ס״ג :(.״איזו פרשה קטנה שכל גופי תורד״ תלויין
בה״ — שהיא דרך ארץ .ובהשקפת עולמו של הרש״ר הירש דרך ארץ חיא
החומר שמוכן לקבל את צורתו ,דהיינו התורה) .רי״י ויינברג ז״ל בם׳ רש״ר
הירש ,משנתו ושטתו ,ירושלים תשכ״ב ,ע׳ .(192
1
והנה גזרה הכמתו של בורא העולם ,שאין די במה שהאדם עוסק בעבודת
בוראו באופן רוהני ,אלא הוא צריך להטביע על גשמיות העולם את הותמת
עבודת ה׳ .וכעין זה כתב הנצי״ב )העמק דבר ,בראשית ב׳ ד׳( :״והגיע ]האדם
הראשון[ לעבוד את האדמה ,ובזה נתקן תכלית הבריאה״ ,וכן הריעב״ץ )לחם
שמים ,אבות פ״ג מי״ז( :״כי מאז והלאה רצה הקב״ה שישכים איש לעבודתו
לחביא טרף לביתו״ — .ואפילו לפני חטאו של אדם הראשון נאמר שהוא
הושם בגן עדן ״לעבדה ולשמרה״ )בראשית ב׳ ט״ו( ,וארז״ל )אבות דר״נ פי״א
ה״א( :״רשב״א אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה ,שנא׳
ויניחהו בגן עדן לעבדח ולשמרח״ .וכן כתב בחובות הלבבות )שער הבטחון,
ספ״ג(., :לעמוד במצות בוראו שצוה לאדם להתעסק בסבות העולם ,בעבידת
האדמה ותרישתה וזריעתה שכתוב ויקח ה׳ אלהים את חאדם ויגיחהו בגן עדן
לעבדה ולשמרה״.-
1
מובא
ס׳
2
ר׳
ע״י
ראשית
אלנקאוה
יצחק
בספרו
המאור,
מנורת
אלא
את
ושל
בגן.
—
לעבדה
הדעה
את
שמור
ולשמרה,
הראשונה
רמב״ן
וכן
ר״פ
ארץ.
חכמה.
בילקוט שמעוני )סי׳ כ״ב( מביא שתי דעות בזה .א :
״לשמרה
דרך
מודפס
בסוף
)שם
משמע
ב׳
לקדשו״.
יום
השבת
לעסק
בדברי
תורה
עיקר
ועיין
פירושיהם
ח׳(
שכולם
פירשו
מפשטות
ה מ ק ר א )שם ב׳
ב:
״שמא
ולשמור
של
שהיה
ח׳(:
״לעבדה —
תאמר
מצותיה״.
ר״א
אבן
על
האדם
ש ש ת ימים
מלאכה
יש
וכנראה
עזרא,
רד״ק,
הראשון
תפשו
בגן
עדן.,.
הראשונים
והחזקוני
לעבוד
״ואדם אין לעבוד את
תעבוד״,
את
)שם(
האדמה
האדמה״.
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובהמשך הברייתא שם :״אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל ע ד
שעשו מלאכה״ .אולי רמזו בזה שיש למלאכה חשיבות נעלה — ואינה ס ת ם
״קללה״ שקבל אדם הראשון .אמנם משמע מהמקרא שרק החטא גרם לחיוב
העבודה ,אך כנראה החטא הזקיקו רק ל״זיעת אפים״ ושלפני כן היה מ ת פ ר נ ס
שלא בטורח .וכן דברי ר׳ שמעון בן אלעזר בסוף מם׳ קדושין :״ראית מ י מ י ך
היה ועוף שיש להם אומנות ,וחן מתפרנסין שלא בצער …אינו דין שאתפרנס
שלא בצער ,אלא שהודעתי מעשי וקפחתי פרנסתי״ ,אבל אפשר לפרש א ת
דבריו גם כן שכוונתו לברכה השורה על עבודת האיש לפי זכויותיו ,כ ע י ן
החסידים חראשוגים )ברכות ל״ב (:אשר ״מתוך שחסידים הם מלאכתן מ ת ב ר כ ת ״
ומתפרנסים במעט מלאכה כל יום .או כאמרם )ע״ז י״ט :(:״כל העוסק בתורה,
נכסיו מצליחים״.
וחרמב״ן )ויקרא י״ח ד׳( מונח את מדרגות עובדי ח׳ ,חחל מחעובד ע ל
מנת לקבל פרס בעולם הזה .וכך הוא מתאר את העובד מאהבה :״והעוסקים
במצות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה ,כענין …והשיג לכם ד י ש
את בציר וגו׳ ,יזכה בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם ,ולחיי העולם ה ב א
זכותם שלמה שם״ ,והמדרגה היחידה אשר עולה על זו ,היא עזיבת כל עניני
העולם הזה כאילו אינם בעלי גוף אשר בזה זוכים לחיי עד כאליהו וחנוך.
ומוסיף רבינו בחיי בפירויםו לתורה )שם( שהמדרגה הג״ל זו היא דרכם ש ל
״אברהם יצהק ויעקב שעבדו מאהבה עם עסקן בעניני העולם הזה בענין
זריעת האדמה גם עבודת המקנה וזולתם מן העסקים הגופנים״ .הרמב״ם בס׳
מורה נבוכים ה״ג פרק נא מסביר שהאבות השיגו דוקא בפעולות ארציות א ת
השלנזות ״בעת המרעה ועבודת האדמה והנהגת אבות היה מפני שתכלית
כונתם היתה בכל המעשים ההם להתקרב אל הש״י קרבה גדולה ,כי תכלית
כונתם כל ימי הייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו״.
הבה נעיין עוד בהשיבות הדרך ארץ בפרטיה.
א.
שלמות
האומה
כך אמרו חז״ל )חולין צ״ב :(.״אומה זו לגפן נמשלה ,זמורות שבה אלו
בעלי בתים ,אשכלות שבח אלו ת״ח ,עלין שבח אלו עמי חארץ ,קנוקנות אלו
ריקנים שבישראל .וחיינו דשלחו מתם :ליבעי רחמים אתכליא על עליא,
דאלמלא עליא ,לא מתקיימים אתכליא״.
והנה שנו חכמינו )אבות פ״א מ״ב( שגמילות חסדים אחד מן הדברים
שהעולם עומד עליהם ודרשו זאת מן הכתוב )תחלים פ״ט ג׳( ״עולם חסד
יבנה״ ,ופירש הר״י אברבנאל )נהלת אבות שם( :״גמילות הסדים ולעשות
האדם צורכי הברו כדי שהבית יעשה גם כן צרכיו ,כי זהו ענין הכרהי למלאות
חסרון הישוב המדיני״] ,ובעלי המוסר הבינו שעצם הפעולות בדרך ארץ ובמשא
ומתן חחברתי חם כולם בבחינת גמילות חסדים — כולל עבודת חאיכר ובעל
חרחיים והאופה אשר כולם מכינים לי את הלחם .כמו שאמרו חז״ל)ברכות
ג״ח :(.״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול ,חרש וזרע וקצר
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח״כ אכל ,ואני משכים ומוצא
כל אלו מתוקנים לפני״ .ומה שהם עושים כל זה כדי להשיג תשלום ,הרי הם
עושים שלא לשמה ,אבל עכ״ז נשארה עשייתם בגדר של הסד .והחסד הזה,
כלומר דרך הארץ ,בו העולם יבנה(.
ואולי לזה חתכונו גם חז״ל כאשר מנו )מכילתא בא פ׳ י״ה ]סי׳ קכ״ד[(
בין מצות הבן על האב ״ללמדו ישוב מדינה״] ,ועיין דברי הר״י רוזין —
הרוגוצ׳ובי — בתשובתו על לימוד שאר חחכמות )״המעין״ ,ניסן תשל״ו ,ע׳ ,1
ועיין הערה ב׳ שם( שבזה נכללות הכמות הטבע הנצרכים לבנות ההברה[.
הרש״ר הירש אף פירט השיבות רוב האומנויות בתפקידו של עם ישראל
שהוא מצוד״ להיות ממלכת כהנים ,וז״ל )בראשית מ׳ ג׳( :עם ישראל ״מיועד
להיות עם עובדי אדמח ועם סוחרים ,עם עושי מלהמה ועם המדע ,ובזה להראות
בפועל שתפקידו הכללי של האנושות והאומות ,שגילה אותו ה׳ בתורתו ,אינו
מותנה באומנות ובכושר מיוהדים״.
גם אמרו )ברכות ל״ב :(:״ארבעח צריכים חיזוק ]שיתחזק אדם בהן תמיד
בכל כחו .רש״י[ ואלו הן ,תורה ומע״ט תפלח ,ודרך ארץ ]אם אומן הוא
לאומנותו ,אם סוחר ד״וא לסחורותו ,אם איש מלהמה הוא למלחמתו .רש״י[…
דרך ארץ מנין ,שנא׳ חזק ונתהזק בעד עמנו ובעד ערי א־להינו״ .ומשמע
קצת מסוף המקרא שדרך ארץ השובה היא במיוחד בארץ ישראל .וד״ריעב״ץ
כאשר האריך בהשיבות בנין העולם )מגדל עוז עליית הבנין( ממשיך וכותב:
״אמנם בארץ הקדושה היא כמו מצוה עליגו כמ״ש רז״ל עה״פ ונטעתם כל
עץ מאכל ,שיהא אדם זהיר בנטיעה ,וילמד מהשי״ת שמתהלת ברייתו של
עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה כר ,אף אתם כשאתם נכנסים לא״י לא
תתעסקו אלא במטע ת ח ל ה . . .כשם שנטעו אהרים לכם ,כך היו נוטעים
לבניכם ,חרי שחזחירו שלא יבטל אדם מחרבות ישוב חארץ ,אפילו יש לא די
סיפוקו ,ואף גם זאת שידוע לו שלא יהנח מנטיעתו״.
ובעל התם סופר כתב )תורת משה ,פ׳ שופטים ,ד״ה מי האיש( :״ואספת
ד ג נ ך . . .משום מצות ישוב ארץ ישראל …ולא לבד עבודת הקרקע ,אלא
לימוד כל האומנות ,משום ישוב וכבוד ארץ ישראל ,שלא יאמרו לא נמצא בכל
ארץ ישראל סנדלר ובנאי וכד׳ ויביאם מארצות רהוקים״) ,ועיין המשך דבריו
בזה לקמן פ״ב םם״ד בענין תורתו אומנתו(.
גם מה שחז״ל חחשיבו את העשירות ,אע״פ שלכאורה מיותרת היא ,אפשר
לחבין כצורך לבנין חחברה ,וכך אנו מתפללים כל הודש על ״היי עושר וכבוד״
)ברכות ט״ז (:וכן היו רבינו הקדוש ור׳ עקיבא מכבדים עשירים )עירובין פ״ו(.
מפני שהם גומלים חסד ומחזיקים קיום המצות )עי׳ פרשי שם( .ואע״פ שאמרו
שהזר הקב״ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ,ולא מצא אלא עניות )חגיגה
ט׳ (:עכ״ז אין השכינה שורה אלא על הכם גבור ועשיר )שבת צ״ב] .(.אבל
עיין רמב״ם )שמונה פרקים פ״ז( שפירש :איזהו עשיר השומח בהלקו[.
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב.
פרנסה
אמרו חז״ל )ירושלמי פאה פ״א ה״א( :״ובחרת בחיים — זו א ו מ נ ו ת ׳ /
ובבלי דרשו כן מדברי קבלה )קדושין ל׳ :(:״ראה חיים עם האשד .אשר א ה ב ת ״
)קהלת פ״ט ט׳( .וכן :״והודעת להם ]את הדרך ילכו בה[ — זה בית ח י י ה ם /
ופירש״י ש ם :״ללמוד להם אומנות להתפרנס בו״) ,ב״מ ל׳ .(:וכתב ה ר ש ב ״ ץ
)מגן אבות פ״א מ״י( שהיא מצוד .מן התורה ,וכן כתב גם הרמב״ם )הל׳ ד ע ו ת
פ״ה הי״א( :״דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו ,ת ח ל ה ,
ואח״כ יקנח בית דירח ואח״כ ישא אשד.״ ,וכבר הבאנו לעיל את דברי הריעב״ץ
״מאז והלאה רצה הקב״ה שישכים איש לעבודתו להביא טרף לביתו״.
וכן הזהירו הז״ל שלא יצטרך אדם לבריות ואמרו )ב״ב ק״י•( י• ״ ל ע ו ל ם
ישכיר אדם את עצמו לעבודה זרה ]דהיינו שהיא זרה לו[ ,ולא יצטרך לבריות…
נטוש נבלתא בשוק ושקול אגרא ,ולא תימא כהנא אנא ,גברא רבא אנא ,ו ז י ל א
בי מילתא״ ,ואמרו )שבת קי״ח :(.״עשה שבתך חול ]דהיינו לצמצם ס ע ו ד ו ת
שבת וכד׳[ ואל תצטרך לבריות״ .גם הזהירו מדברים המביאים לידי כך ו ג ז ר ו
)כתובות נ :(.״כל המבזבז ]לתת מכספו לצדקה[ אל יבזבז יותר מ ח ו מ ש
]נכסיו[ שמא יצטרך לבריות״.
,
3
:
וצריכים עיון דברי הרמב״ם )סוף הל׳ שמיטה ויובל(:
״ולא שבט לוי בלבד ,אלא כל איש ואיש מכל באי העולם א ש ר
נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה׳ ל ש ר ת ו . . .
ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם,
הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה׳ חלקו …ויזכה לו בעולם
הזה דבר המספיק לו ,כמו שזכה לכהנים ללויים.
לכאורה משמע מכאן שלאדם צדיק מותר להשליך עצמו על הצבור ,א ב ל
אין הדבר כן ,וכך פירש שם הרדב״ז :״ישהקב״ה יזכה לו להרויה בעולם ד ב ר
המספיק לו ,ולא שישליך עצמו על הצבור ,ועיין מה שכתב בפי׳ מישנת ו ל א
קרדום להתוך בו״.
ובם׳ קרית מלך )לרשי״ח קניבםקי נ״י( ציין כמקור לדברי הרמב״ם א ת
הגמרא )ע״ז י״ט :(:״כל חעוםק בתורח נכסיו מצליחים״ ,משמע גם כן שהזכיה
היא על ידי הצלהת עסקו בדרך ארץ ולא על ידי מתנת בשר ודם ,וכן מוכרה
ממה שכתב הרמב״ם בהל׳ ת״ת )פ״ג ה״י( :״כל המשים על לבו שיעסוק
בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקח חרי זח חלל את השם ובזה א ת
התורה וכו׳״.
ולא רק הוא הייב לדאוג שיהיה לו אומנות ,אלא גם את בנו הוא חייב
ללמדו אומנות )קדושין כ״ט ,(.וכחפצי שמים חיא נחשבת ומותר לסדרו א צ ל
3
ו ב ב ״ ק )ק׳ (.פרש״י תלמוד תורה .וראה תרוצו של הריעב״ץ בס׳ מגדל עוז ,ב י ת
פרק
יתנהגו
ש״ר
כג
מג
וז״ל
״דכולה
חדה
מילתא
היא,
וכוונו
חז״ל
ללמוד
בני
אדם
דעת
ב מ ל א כ ת ן ו א ו מ נ ו ת ן ביתרון הכשר ב ח כ מ ה והשכל על פי התורה״ .וראה ס׳
הירש
משנתו
ושמתו
)ירושלים
תשכ״ב( עמ׳
16
www.daat.ac.il
.168
מדות,
איך
ד,ר
כ
אתר דעת -מכללת הרצוג
אומן בשבת )שבת ק״נ (.ופטור הוא מגלות אם הרגו בשוגג בהכהו כדי ללמדו
אומנות )מכות ח (:.עד שאמרו )קדושין כ״ט (.שכל מי שאינו מלמד את בנו
אומנות כאילו לימדו לסטות ,וכן מובא גם בפוסקים האחרונים ,עיין מג״א
ס״ס קנ״ו .גם עשו תקנות מיוחדות לחזק לימוד אומנות ,דהיינו שאפשר לגבות
על פי הסכם ללמד אומנות אפילו אם היה אסמכתא )ירושלמי גטין פ״ה ה״ח
וב״ב פ״י ה״ה( .ומה שאמר ר׳ נהוראי :״אין אני מלמד את בני אלא תורה״,
עיין לקמן פ״ב ם״ד.
ג.
פ ר נ ס ת בני ביתו
ואף שאדם מותר לו לותר על צרכיו ,עד גבול מסוים ,הרי לגבי אחרים
אסור לו לותר ,ומי שהוא נשוי ומהויב לזון ולפרנס את אשתו ,צריך להקפיד
שלא לעשוק את העניה — והרי היא עולה אתו ואינה יורדת אתו ,ומעמדה
קובע מה הוא חייב לה ,ולא מה שהוא מסתפק בפורתא ,וכתב ריעב״ץ )לחם
שמים ,אבות פ״ג מי״ז( :״שלא יסמוך על נס …כמו שעשה עצמו אכזרי על
בניו כעורב …שאיגה מדת כל אדם״.
אך כדי ללמוד תורה ,מותר למעט בפרנסת בניו .כן משמע ממה שדרשו
)עירובין כ״ב :(.״שחורות כעורב — במי אתה מוצאן …רבא אמר במי
שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב ,כי הא דר׳ אדא בר מתנא
הוד ,קאזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להר ,אמר לה
מי שלימו קורמא ]פרש״י ירקות[ באגמא״.
ובנוגע לפרנסת אשתו פשוט שמחילה מועילה ,ואע״פ שקיימא לן )עי׳
רא״ש כתובות פ״ה סכ״ט( שצער חגוף אינו ניתן למחול ,תביא בברכי יוסף
)יו״ד סי׳ רמ״ו ס״ק כ״א( :״שהיינו שבא על ידי פיתוי קטן או גדול או
אפילו על ידי שאלה״ )עיין גם בשדי חמד ,מ״מ כלל קס״ג ד״ה ובעיקר( .ומכאן
משמע שאם היא רוצה בזה מעצמה ומרצונה ניתן למהול.
ד.
אהבת
המלאכה
נוסף לחיוב לעבוד כדי לפרנס את עצמו ואת בני ביתו ,משמע מדברי
הז״ל שיש מצוד ,בעבודה עצמה .וז״ל המשנה )אבות פ״א מ״י( :״אחוב את
המלאכה ושנא את הרבנות״ ופירשו )אבות דר״נ פי״א ה״א( :״אהוב את
המלאכה כיצד ל שיהא אדם אוהב את המלאכה …מי שאין לו מלאכה לעשות,
מה יעשה ,אם יש לו חצר הרבה או שדה חרבה ,ילך ויתעסק בה ,שנא׳ ששת
ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך״ ,וכתב על זה הרשב״ץ )מגן אבות שם(:
״וזה ענין יותר חזק ,שאפילו יש לו במה להתפרנס ,הייב לעסוק במלאכה״,
4
4
ומה שלכאורה ת מ ו ה שתהיה ״ ש ש ת ימים תעבוד״ מצוד״ עיין
ב מ נ ו ר ת המאור )סי׳ צ ״ 0
המקרא
—
שמביא
בשם
ספרי
שמקשה
ממקרא
״לא ימוש״
על
״ששת
ימים
תעבוד״.
״היאך יתקיימו שני מ ק ר א ו ת הללו ,לפיכך תיקן להם ק״ש שחרית וערבית״ .וראה ת ו ר ה
שלמה
חלק
טז,
מילואים
יד־טו.
17
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״דהשתא אינו עושה המלאכה מפני שכרה ,אלא לאהבתה בעצמה״) .תום׳ יו׳׳ט,
שם( .והטעם לזה כתבו המפרשים )הר״ר יונה ,הרע״ב ,ר׳ בחיי ,ו ה ר ש ב ״ ץ ( :
״שהבטלה מביאה לידי שיעמום״) .כתובות נ״ט .(:והקשה על זה הריעבי׳ץ
)לחם שמים ,שם( :התינה במי שאינו לומד תורה ,בלומד תורה מאי ? והרי ג ם
בזה איירא מדאמר ״ושנא את הרבנות״ .ותירץ שיאהבנה מפני מעלתה ל ב ר י א ו ת
גופו ,ובס׳ כפתור ופרח )פ׳ מ״ד( כותב שחז״ל ״עם התורה אהבו א ת
המלאכה״ ,זאת אומרת אין אהבת התורה בלבד מספיקה ,וצריכים לאחוב י ח ד
עם התורה גם את המלאכה.
גם פירשו שהאהבה קשורה במה שהמלאכה )דרך השכר שבעקבותיה(
מעמידה את האדם על רגליו ,וז״ל ר׳ בחיי :״כי היא מדד ,טובה מ ס ל ק ת
חרפת הרעב ,וחיא חיא סבת קיומו של אדם וחייו בעולם הזה״ .ויותר מ ז ה
כתב חמחר״ל )דרך חיים ,שם( :״והוא גורם לאהוב את השי״ת כאשר א י ן
ת״ה צריך לבני אדם) ,והיפך זה[ גורם בעונותינו בטול כבוד חתורח ,ש א ם
לא היו הלומדים מתפרנסים ]מהצבור[ היתד ,התורה מתעלה מעלה מעלה״.
והנה בש״ע )יו״ד סי׳ רמ״ו סכ״א הג״ה( :״ומעלה גדולה למי שמתפרנס
ממעשר ,ידיו״ ,וכן אמרו חז״ל )ברכות ח׳( :״גדול הנהנה מיגיעיו ,יותר מ י ר א
שמים״ ,והמאמר הזה חוא תמוד ,לכאורר :,במח עסקינן ? אם חנחנח מיגיעיו
הוא גם כן ירא שמים ,פשיטא .ואם לאו ,איך יתכן לומר עליו שהוא גדול
מירא שמים י וכמה הסברים נאמרו על זה:
הרשב״ץ )מגן אבות ,שם( פירש :״לומר אינו דומה מי שהוא יר״ש מתוך
עושר כמו שהוא ירא אותו מתוך עוני״ ,כלומר שהמעלה של נהנה מיגיע
כפו מוסיפה ערך ליראת שמים שלו.
והר״ח מוולוז׳ין פירש )אבות ,שם( שכוונת המאמר לדייק שגדול הנהנה
מיגיע כפו ״יותר מאשר יהנה מתורתו ומיראת שמים שבו ,כגון רב״.
והמחר״ל )דרד חיים ,שם( פירוש :״עיקר המעלה ,כאשר אוהב א ת
חמלאכח ,ולא אמר בחר לך המלאכה …כי הנהנה מיגיע כפו אי אפשר שלא
יהיה לו גם כן מן מדת האהבה ע״י מדד ,זאת״] ,ולכן הוא גדול מירא שמים,
ועיין מאמרם :״גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה״ )סוטה ל״א [(.וממשייך
המחר״ל ומסביר :״כי מאחר שהוא שמח ,ואוהב יגיע כפו ,אי אפשר גם כן
שלא יאהוב מי שחנן לו דבר זה ,כי מי שנתן מתנה לאחר ,ואותה מ ת נ ה
מקובלת ואהובה על המקבל ביותר ,איך אפשר שלא יאהוב מאד מי *שנותן
המתנה אליו״ ,ומזה מובן מה שהוא מוסיף :״כי המלאכה שלמות האדם״.
ואולי אפשר להסביר בזח מדרש תמוד) ,בר״ר ע״ד י״ב( :״חביבה היא
המלאכה מזכות אבות ,שזכות אבות הצילה ממון ,ומלאכה הצילה נפשות״,
ודריש לה מקרא ,וכן במדרש ר׳ תנחומא )ויצא י״ג( :״מכאן אנו למדים שזכות
מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד״ ,ולכאורה זה פ ל א :
איזו זכות גדולה יש במלאכה? אמנם דרך העולם היא שהמלאכה מצילה את
בעליה מהרפת הרעב ]״ישב שני הוד ,כפנא ואבבא אומני לא הליף״ )סנהדרין
כ״ט ,[(.אך איזו זכות האדם רוכש לעצמו על ידה? אבל כאשר המלאכה מביאה
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לשלמות האדם ,כדברי מהר״ל כאן ,אפשר להבין את הזכות הגדולה שמגיעה
אליו על ידיה .המהר״ל מסיים שם את דבריו :״אי אפשר שיהיה שלם באהבת
הש״י רק על ידי אלו הדברים שיאהוב את המלאכה ,וישנא את הרבנות ואל
יתודע לרשות״.
ואולי יש לנו כאן חוכחה שיקפיד האדם לבחור לו מלאכה שהיא אהובה
עליו ומשמחתו בעשיתה ,אשר בגלל זה יזכה לאהבת ה׳ .לפי הנהוג היום,
רוב חאנשים מקדישים חלק חשוב מזמנם להשגת הפרנסה — וברור שטיב
מלאכתם ,ואהבתם אליה ,ישפיעו הרבה על תכונותיהם הנפשיות — מרצונם
או שלא מרצונם.
וכעין זה גם בחובות הלבבות וז״ל )ש׳ הבטחון םפ״ג( :״ולכל אדם יש
חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה ,כבר הטביע הא־ ל לה בטבעו אהבה
וחבה ,וכן בשאר חחיים ,כמו שהטביע בטבע החתול צידת חעכברים …ועל
הדמיון הזח תמצא מדות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות.
ומי שמוצא במדותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות ויהיה גופו ראוי לה
ויוכל לסבול את טרחה יהזר עליה וישים אותה סיבה להבאת מזונו ויסבול
מתקה ומרירותה ואל יקוץ כשימנע ממנו הטרף בקצת העתים אך יבטח
באלקים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו״.
וכן פירש הר״ע ספורנו )אבות פ״ב מ״א( :״ועם זה יבור לו איזח מין
השתדלות )כלומר אומנות להתפרנס( שימצא עצמו מוכן להיות יותר שלם בו
באופן שישיג בו תהילה ותפארת מן האדם ,כי בו יצליח יותר״
ונפלאים דברי של״ה )שער האותות ,דרך ארץ ,מ״ו( :״ע״כ צריך אדם
לראות ולהמציא לעצמו מלאכה או איזה עסק שממנו יהיה פרנסתו ופרנסת
ביתו ,ולא יסמוך לידי מתנת בשר ודם ח״ו ,ולא לידי הלואתם ,ברוך הגבר
אשר שם ה׳ מבטחו״ .חרי רמז כאן שאם יצטרך לבקש תמיכת מבני אדם,
וצריך לחשוב מחשבות כדי להשיג רצונם הטוב ,עלול הוא ,בגלל זה ,לפגום
בבטחונו בה׳ .ועל ידי שהוא נחנח מיגיע כפו ולא יצטרך לבריות ,יתחזק
אצלו הבטהון בה׳ — ולא להיפך ,להתפטר מהשגת פרנסתו על סמך בטחונו.
ובענין ערך המלאכה מול המסחר ,חרי חלקו התנאים באב המלמד את
בנו סחורה תחת אומנות ,אם יצא בזח ידי חובתו )עי׳ פירש״י קידושין ל:
ד״ה עיסקא( .ועיין לקמן )פ״ב ס״ג( מח שיש לדייק מלשון חז״ל שאמרו
״הוד .ממעט בעסק ועסוק בתורה״ ,ולגבי מלאכה אמרו רק לעשותה עראי.
וז״ל ר׳ ישראל מםלנט )ר״ד כ״ץ ,תנועת המוסר ,ח״ב ,עמ׳ : (24״מאד ידווה
לבב אנוש ,ישר חולך ,על חמכשלח חזאת אשר בנו ,אשר לחרפה ולקלון היתה
עשית מלאכת יד ,לראות בד ,חיים בעמל כפיים באמונח ,ולחחזיק בתורת ה׳
בדעה צלולה; להיותנו בוחרים במסחר חשוא ,אשר אין יסוד למו וחבלי
מרמה יתמוכו ,וכל תוקף התבונה תצלול ב ה . . .״ .
ה.
חביבות
הממון
מצווים אנו לאהוב את ה׳ בכל מאדנו ולבטל אהבת הממון מול אהבת ה׳
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא״ה .אבל עכ״ז מזהירה התורה לא לזלזל בחשיבות רכושנו .מפורש צ ר ת ה
התורה להוציא אפילו כלי חרס הזולים מתוך בית מנוגע לפני החלטת ה כ ה ן
לטומאה ,כדי שלא להדקם — חסה התורה על ממונם של ישראל י א ף ש ל
רשעים בישראל )ספרא פ׳ מצורע פ״ה הי״ב( .וכן הקלפי לגורלי שעירי י ו ם ־
הכפורים היה של חולין כדי שלא להזקיקנו לעשותו מכסף או זהב )יומא ל ״ ט . ( .
וכן המחתה היתד ,של זהב רק ביום כיפור )יומא מ״ד ;(.ופה השופר ד ,י
של זהב רק בראש השנה )ר״ה כ״ז :(.וכן ללחם הפנים שהיו מנחה מ ר ו ב ה
ותמידית ,לא הצריכה התורה לקנות סולת )מנחות ע״ו ; (:וכן לא ה צ ר י כ ה
שמן זך רק למנורח ,ולא למנחות )שפ פ״ו ; (:וכן כשקובעים שיעור היבימן
הדרוש למנורה ,לפי דעה אחת ,מנסים בהתחלה מעט ומוסיפים )שם פ״ט. (.
וכל אלו מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל .ויש אפילו שרצי ל ה ק ל
בספק איסור דאורייתא — וכן בספק סכנה — מפני שהתורה חסה על מ מ ו נ ם
של ישראל )חולין מ ״ ט , :וע״ז .(.ואין זה תמוה כל כך ,שהרי ממון ח מ ו ר
מאיסור ואין הולכים בממון אחר הרוב )ב״ק כ״ז .(:וכן יש צד ש ה מ מ ו ן
שקול כחיים ,שהרי עני חשוב כמת )נדרים ם״ד.(:
וכן אמרו חז״ל )חולין צ״ד :(.״צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם…
וכל כך למה ,לפי שאין פושטים ידיהם בגזל״ .דהיינו שחביבות חממון ה י
סימן של צדיק ,אשר בגלל הקפדתו הגדולה מכל השש גזל ,קשה לו ל ה ש י ג ו .
זהירות בנכסיו נחשבת אף לחסידות .וכן אמר שמואל )חולין ק ״ ה ( .
שהוא לדבר זד ,כחומץ בן יין לגבי אביו ,שכן אביו היה מסייר נכסיו פ ע מ י י ם
ביום ,בעוד שהוא מסייר רק פעם ביום .וכן הסברה הפשוטה נותנת — כי ה ז מ ן
שהוא מבטל מלימודיו בסיור הזה ימנע נזקים בממונו וע״י זה ירויח ז מ ן
לימוד הרבה יותר במה שאה״כ לא יצטרך לעבוד זמן רב להתפרנס.
ולא רק הערך השמושי הוא חשוב :התורה הקפידה במשכן ש י ר י ע ו
מנוצות של עזים תכסנה את אלו של תכלת ,וכך למדה תורה ״דרך א ר ץ
שיחא אדם חס על היפה״ )ילקוט שמעוני ,פקודי סי׳ תק״ב( .שכן גם ה י
הוא ערך שחייבים אנו לשמרו.
ואע״פ שגמילות חסדים היא אחת משלושת עמודי העולם ,גזרו הזי/ל
)כתובות ס״ז :(:״המבזבז אל יבזבז יותר מחומש …שמא ירד מנכסיו״.
ואף שעל פי רוב ,אדם גופו חביב לו יותר מממונו ,אל יזלזל ב ח ש י ב ו
הממון שחייו תלוים בו .ומי שגוזל ממון חברו כאילו גוזל נפשו )משלי כ ״
כ״ג( :״כן ארחות כל בוצע בצע ,את נפש בעליו יקח״ .עד שאמרו ) ב ״ ק
קי״ט :(.״כל הגוזל את חברו שוד ,פרוטח ,כאילו נוטל נשמתו ממגו״.
ואפילו נשמת בניו ובגותיו.
ה
א
ת
ו ס י
ת
3
ב .השתדלות ובטחון
כבר ראינו למעלה שהכמת הבורא קבעה שהעולם יתנהל לפי ח ו ק י
ובמסגרתם הייב האדם לפעול ולהוציא את התורה לפועל .ידועים דברי ר ^
)פסחים ס״ד (:״אין סומכין על חנם״ .ואפילו שלוחי מצוד ,,אשר הובטח ל
ם
כ
ד ״ ס
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שאינם ניזקים )פסחים ה׳ — (:במקום שהנזק מצוי אסורים לסמוך על הנם
)קדושין ל״ט .(:ואפילו אם עושים לו נס ,מנכים לו מזכויותיו ,והרי הנס
נחשב לו לחובתו .וגדולה מזו אומרת המשנה )ברכות נ״ד :(.״היתד .אשתו
מעוברת ואומר יה״ר שתלד זכר ,הרי זו תפלת שוא״ — משמע שמי שמתפלל
על נס שלא כדרך הטבע ,נקראה תפלתו תפלת שוא!
מעשה אבות ,סימן לבנים ,והאבות לא סמכו על נם .אברהם ויצחק אמרו
על נשותיהם שהן אחיותיהם ,ולא סמכו בזה על ה׳ שישמור עליהם בגלל
אמונתם ואמיתם .וכן יעקב אבינו הרה דרך לבניו בבוא עשיו אחיו נגדו,
הכין עצמו לדורון למלחמה ולתפלה ולא הסתמך על התפלה בלבד )קהלת רבא
פ״ט י״ח( .משה רבנו הרג את המצרי רק אחרי ראותו שאין איש .שמואל הנביא
הסתפק בקיום ציווי מפורש מאת ה׳ למשוח את דוד ושואל :״איך אלך,
ושמע שאול והרגני״ .וה׳ יעץ לו ערמה להנצל מהחשש .וכתב על זה בחובות
הלבבות )ש׳ הבטחון פ״ד ח״א( :״ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על הא־להים,
אך ]תשובת ח׳ בזח מראח[ כי זריזות בזח משובחת …ואילו היה זה קיצור
בבטחונו היתד .התשובה אליו ,אני אמית ואחיה …כמו שאמר למשח…
מי שם פח לאדם וכר .ואם שמואל ,עם תום צדקתו ,לא חקל לחכנס לסבר.
קטנה מסבות הסכנה ,אע״פ שהיה נכנס בה במצות תבורא י ת ׳ . . .כל שכן
שהיה זה מגונה מזולתו …וכמו שאמרנו בהיים ובמות ,כן נאמר בחיוב
תביעת סיבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה — עם בירור אמונתו כי
הסבות אין מועילות בזה כלום אלא בגזרת הבורא ית׳ ״ .
וכן בכל המצות אשר הן בגדר יעבור ואל יהרג ,אם לא עבר ונהרג,
לא רק שלא זכה אלא מתהייב בנפשו הוא )רמב״ם הל׳ יסודי התורה פ״ה ה״א(
—כנראח אע״פ שעשח כן מתוך בטחון שיעשו לו נם.
ומפורש אמרו חז״ל )כתובות ל׳ :(.״הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים״.
ופירש״י :״קור והום …שפעמים שבאים בפשיעה״ .חרי מפורש שלא ח׳ גזר
את חמחלה הזו שבאה עליו ,אלא פשיעתו של האיש ההוא היא גרמה לו,
והרי היא תוצאח מבחירתו הוא ,ולולי נזהר לא היה נפגע .וכן מעשת של
מרים מגדלא דרדקי )חגיגד .ד׳ :ח (.מוכיח שפשיעת אדם עלולה להביאו לידי
״נספה בלא משפט״ .ובירושלמי )שבת פ״ב ה״ו( :״אין השטן מקטרג אלא
בשעת סכנה״ .ועיין שם.
וכולנו חרינו זקוקים לברכת ד,׳ ,ואמנם חבטיח לנו )ספרי ,דברים ט״ו י״ח(:
״וברכך ה׳ — יכול אפילו יושב ובטל ,ת״ל בכל אשר תעשה״ .וכן דרשו אצל
יצחק אבינו )תוספתא ברכות פ״ו הי״ג( :״דרש יצחק :הואיל ואין ברכה
שורה אלא במעשה ידיו ,עמד וזרע שנא׳ ויזרע יצהק בארץ החיא וימצא וגו׳״.
וכן אמרו במדרש )ר׳ תנחומא ם״פ ויצא( :״שלא יאמר אדם אוכל ואשתה
ואראה בטוב ,ולא אטריח את עצמי ,ומן השמים ירחמו .לכן נאמר )איוב א׳ י׳(:
ומעשה ידיו ברכת״.
ובירושלמי משמע שעצם התעסקות בדרך ארץ אפשר שיהיה סימן לאמונה
21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)שבת ל״א ,תד״ח אמונת( :״אמונת זה סדר זרעים …שמאמין בחי עולמים
וזורע״.
דבר לפי חוקי חטבע ולא יאמר שעכ״פ
הזה הוא נתן בידי בני אדם .וז״ל חובות
בטרדת לבו וגופו בסבה מן הסבות עליה,
להתעסק בסבות העולם ,כעבודת חאדמה
וכן מצווים אנו להתנהג בכל
יעשה ה׳ את רצונו ,שכן את הדבר
חלבבות )ש׳ חבטחון ספ״ג( :״ויכוין
לעמוד במצות הבורא שצוה האדם
וחרישתה וזריעתה״.
וצריך עיון מהי משמעות חדברים חאלח .מצד אחד חייב בן אדם לחתנהג
לפי החוקים שחקק הבורא בעולמו ,ואם לאו ,נפגע :הוא צריך להתאמץ ולדאוג
לפרנסתו וללמד את בנו אומנות ,ואם לא ,תהיה פרנסתו מקופחת כאמרם
)אבות ב׳ ב׳( :״כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון״.
ומאידך ,הוא צריך לזכור תמיד ״כי הסיבות אין מועילות בזה כלום אלא
]הכל בא רק[ בגזירת הבורא״ .וכמדומני שאין מ נ ת חז״ל לומר שהבריאות
איגה תלויה כלל בזהירותו ,ושאין מדת פרנסתו תלויה כלל בזריזותו .אלא
נראה שכונתם היא שאין התוצאות האלו באות מעצם ״הטבע״ ח״ו ,אלא
שכל תוצאה באה ישירות בגזירת הבורא ית׳ — אלא שכך גזרה חכמתו,
שיהיה חזריז נשכר ויד חרוצים תעשיר ,ושמהיר במלאכתו יתיצב לפני מלכים,
ושבעצלתיים ימח המקרה .לא שה׳ הטמין בעולם חוקי הטבע ,אלא ש״חוקי
הטבע״ אינם הוקים כלל ,והרי אינם אלא תוצאה מיציבות רצון ה׳ שרוצה
שעולמו יתנהג לפי סדר קבוע .בכל פעם הוא ית׳ רוצה שנפילת האבן תהיה
למטה — ואת קביעות הרצון הזה אנחנו מכנים בשם ״גרביטציה״ ,כאילו
חיא חוק — ובכל פעם הוא רוצה שחאנשים חעומדים תחת קיר נטוי מסתכנים
בנפילתו ,והעומדים בקור מסתכנים במחלח.
וברפואה יש סברה לאסור ולומר שהרופא כאילו בועט בפעולות ה׳ שהכד,,
והוא רופא .ונחלקו אמוראים בדבר ,וכך אמרה הגמרא )ברכות ס׳ סע״א(.
איניןז
ל ל
•
״לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות׳ ל
הכי דתניא דבי ר׳ ישמעאל ורפא ירפא ,מכאן שנתינה רשות לרופא לרפאת״
וכן פסק הרמב״ן )תורת חאדם — חוצ׳ רח״ד שעוועל ,עמ׳ מ״ב( ~ , :ל
יאמר חקב״ח מוחץ ,ואני א ר פ א . . .אבל האי רשות ,רשות של מצוה ד
א
א
ש נ ה ג ו
א ב י י
א מ ר
י מ א
א
־
א
5
ה
5
וכך
של
ה מ ש ך דברי
בגי
אדם
ברופאים״.
פ״ג,
שהוא
הרמב״ן שם על
ברפואות
הרי
כלל
אלא
את
ה ק ד מ ה שלשית(
פי
שנהגו,
במה
הקרא
מביא את
דברי הגמרא
כענין
שכתוב,
שלא
המקרא
הנ״ל :
לומר,
ה
ז
ה
גם
בחוליו
והנה
ו מ ס י י ם
בחובות
״
ח ו ל ק על הרמב״ן .ו ב מ ר פ א לנפש ) ש ם ( :״שתלה
״]שלא יאמר[…
לא
ו נ ע נ ש
בטחונו
ע
שאין
דרש
הלבבות
ל
ז ה
״•
ו
מ
ה׳
שזהו
פרשת
ויהיה
מדת
אדם
הישר״.
אבל
לרמב״ן
בעצמו
דרך
בסוגיא
י
כ
)ש׳
ע
לכאורך
מ
ברופאים לבד ולא
זו.
כ ן
הבטוזון
את ה׳ ל ב ק ש מאתו ית׳ שישלח לו רפואה הן על ידי הרופא הן על ידי דברים
אחרת
דר
את
ש
א
וז׳׳ל
ד
ר
אח ,
ר
ב פ י
,
ע
ס
^
ב ח ק ו ת י )כ״ו י ״ א ( :״כי כל אלה ה ב ר כ ו ת כולם נסים׳ אין בטבע שיבואו ה ג ש מ י ס
השלום לנו מן האויבים…
ואע״פ שהם נסים נסתרים שעולם
22
www.daat.ac.il
כמנהגו
נוהג
עמהס
אתר דעת -מכללת הרצוג
לרפאות ,ובכלל פיקוח נפש היא] .״וסבור רבנו מדאין בו איסור ,ממילא
יש בו מצוד! משום פקוח נפש״ )פרישה ,טור יו״ד סי׳ של״ו סק״ג( [ . . .
ופקוח נפש מצוד ,רבה ח י א . . .וש״מ כל רופא שיודע בחכמה ומלאכה זו,
חייב הוא לרפאות .ואם מנע עצמו ,הרי זה שופך דמים״ .וכל זה מובא בטור
)יו״ד ר״ס של״ו( וכן נפסקה ההלכה בש״ע שם .ובס׳ כפתור ופרח )פ׳ מ״ד(
הוסיף ואמר )בהסתמכו על הירושלמי יומא פ״ח ה״ה( :״הזריז בחכמה זו
משובח״.
אמנם מאידך אנו מוצאים שהתעסקות יתירח בדאגות ותכנות לעתיד,
שהיא מגונח .וז״ל חז״ל )ב״ר פפ״ט ג׳( :״אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו,
זה יוסף .ולא פנה אל רהבים .ע״י שאמר לשר המשקים ,וזכרתני והזכרתני
נתוסף לו שתי שנים״ .הרי השתדל כאן יוסף בדרך שהיא לכאורה נכונה.
ולמה ,אם כן ,נענש י וכבר הסביר בעל חזון איש )אמונה ובטחון פ״ב ס״ו(:
״בהיות שלפי תכונת הרהבים אין בטבעו לזכור ולהטיב ,אין ראוי המעשה
הזח ,רק מתוך יאוש …אבל אין לבוטח לעשות כגון אלו״ .רק מה שהשכל
מאשר ,הוא מותר וחובה ,ומה שמשתדלים נוסף על זה ,הרי זה סימן של
יאוש וחוסר בטחון.
גם בחאכילם את חמן לימד ח׳ את בני ישראל לבטוח בו ולא לדאוג יותר
מדאי למחר ,וכן אמרו חז״ל )שמות רבא פכ״ח י׳( על אלו שחותירו שחיו
מחוסרי אמונה .וכן מתלונן הקרא על חמלך אסא ,ואומר )דח״י ב׳ ט״ז י״ב(:
״גם בחליו לא דרש את ה׳ כי אם ברופאים״ — .והרי זה לכאורח מחובתו,
ואדרבא אילו לא היה שואל בחם אולי חית מתחייב בנפשו .ופי׳ חרמב״ן
שבימי הנביאים הדרך היתד .שונה )עי׳ בהערה לעיל באריכות(.
וצ״ע מה שהקב״ה מפרנס את צדיקיו בגלל צדקתם וכדתנן )אבות פ״ג מ״ה(:
״כל המקבל עליו עול תורה ,מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ״.
אבל הם מ ת פ ר ס מ י ם מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ …והכלל בהיות ישראל שלמים
ולא ביחיד
ויום רבים לא יתנהגו ענינם ב ט ב ע כלל ,לא ב ג ו פ ם ולא בארצם ,לא בכללם
מהם כי יברך ה׳ ל ח מ ם ומימם ויסיר מחלה מקרבם ,עד שלא יצטרכו ל ר ו פ א
בדרך
מדרכי
בזנזן
הנבואה ,גם
כלל,
הרפואות
כי יקרם
בחוליו ]ולא כאסא[ ואמר
הרופאים
נהוג
ה׳…״
ומזה
מופרכים
דבר
הנ״ל
היא רק בזמן
נביאים
זה
הרפואה,
פנימית,
קובע
עון
כי
שיחלו ,לא ידרשו
מה טעם
דברי
המרפא
לא
וכן
רק
שיזכיר
לנפש
מסיים
תסמוך
שם
דיניה
בנביאים,
ברופאים ;
ואילו
בעבור
שלא
דרש
הרופאים אין
האשם
ומשמע
מדברי
כלל ישראל שלמים :
הרמב״ן
חיצונית,
כעין
חזקיה
היה
רק
הנ״ל.
על
הצדיקים
עושים
הרמב״ן
כ מ פ ו ר ש בקרא — .אבל גם
כ״א י׳׳ט( ש מ ח ל ק בין מכה
שבטבע
ברופאים
וכן
בחליו לא דרש את ה׳ כי
גלותנו ,או כאשר אין
להלכה.
התורה
שנאמר
ה כ ת ו ב גם
היה לו ל ס מ ו ך על הנס
אינו
שמות
בהם,
כמו
כי אני ה׳
רופאך,
היו
את
הניסים…״
שבטבע
אבל
שכל
ההלכה
בימי אסא שהיו
הרמב״ן מודה שמצב כעין
דבריו:
ועיין
ולהשתמר
״יש
דברי
על
הגר״א
המכה
)אדרת
תשלומי
אליהו,
ר פ ו א ת ה היא ע״י רופא ,ובין מ כ ה
ר פ ו א ת ה ע״י ה׳.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכגון החסידים הראשונים ששהו ט׳ שעות ביום בתפלה ,ותמה הגמרא )ברכות
ל״ב : (:״וכי מאחר ששוהין ט׳ שעות ביום בתפלה ,תורתן היאך משתמרת
ומלאכתן חיאך נעשית י אלא מתוך שחסידים הם ,תורתן משתמרת ומלאכתן
מתברכת״ .וכשנדייק ,רואים אנו שעושים מלאכה — אבל מעט ,והיא מתברכת.
וכן מה שאמרו חז״ל )ע״ז י״ט :(:״כל העוסק בתורה ,נכסיו מצליחים״.
וכן פירשו הראשונים והאחרונים את דברי הרמב״ם )סוף הל׳ שמיטה ויובל(:
״מי שנדבה רוחו אותו …שיזכה לו ה׳ בעולם הזה דבר המספיק ל ו ״
כמו שהבאנו דבריהם לעיל ס״א םק״ב.
׳
ב .דרך ארץ ותלמוד תורה
א .והגית בו יומם ולילה
מהו היחס בין חובתנו להתפרנס ובין המקרא )יהושע א׳ ח׳( ״והגית בו
יומם ולילה״.
רמז לדבר מצאנו בירושלמי )פאה א׳ א׳( :״שאלו את ר׳ יהושע ,מ ה ו
שילמד אדם את בנו ]חכמת( י יונית .אמר להו ילמדנה בשעה שאינה לא יום
ולא לילה ,כדכתיב והגית בו יומם ולילה .והתני ר׳ ישמעאל :ובחרת בחיים
זו אומנות ,מעתה אסור ללמוד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם
ולילה .רבי בריה דר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן ,מפני המסורות״ .משמע שלדברי
חכל אין חחובה של ״והגית בו יומם ולילה״ מונעת לימוד אומנות לבנו,
עכ״פ ,ומכל שכן שאינה מונעת עסק בפרנסה עצמה.
יותר מפורש מצאנו בבבלי )ברכות ל״ח ,(:שם דנו חז״ל על השאלה הזו
וז״ל:
״ת״ר ואספת דגנך מה ת״ל ,לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה
מפיך ,יכול דברים ככתבם ,ת״ל ואספת דגנך ,הנהג בהם מנהג
דרך ארץ ,דברי ר׳ ישמעאל .ר׳ שמעון בר יוחאי אומר :אפשר
אדם חורש בשעת חרישה וכו׳ תורה מה תחא עליח ,אלא בזמן
שישראל עושים רצונו ישל מקום ,מלאכתם נעשית על ידי אחרים
שנא׳ ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו׳ ,ובזמן שאין ישראל עושים רצונו
של מקום ,מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנא׳ ואספת דגנך ,ו ל
עוד אלא …אמר אביי הרבה עשו כר׳ ישמעאל ועלתה בידן ,כרשב״י
ולא עלתה בידן ,א״ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומי ניסן
וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא
שתא״.
;
׳
א
6
כך היא
גרסת
מטולידו
)פי׳
במדרש
על
הר״ש
על
)כאן(
אבות
פ׳׳ב
ואור
זרוע
מי״ד(
וכן
)אלפא
גרסת
סי׳
י״ט(
ור׳
התוספתא
לפי׳
ר״ח
ביתא
יצחק
)ע״ז
ב״ר
שלמד,
כ״ב־(
וכן
שוחר ט ו ב )מזמור א׳ ד״ה כי אם בתרא( ,וגירסתם עדיפה לכאורה מלחדש א י ס ו ר
לימוד ה ש פ ה היונית.
24
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ומאהר שגם אביי וגם רבא כנראה פסקו כר׳ ישמעאל ,כך נפסקה ההלכה.
וז״ל טוש״ע )או״ח סי׳ קנ״ה( :״אחר שיצא מבה״כ ,ילך לבית המדרש…
אח״כ ילך לעסקיו ,דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון״.
עיקר הסוגיא על משמעות המקרא ״והגית בו יומם ולילה״ מובא במנחות
)צ״ט :(:״אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי ,אפילו לא קרא אדם אלא
קריאת שמע שחרית וערבית ,קיים לא ימוש ,ודבר זח אסור לאמת בפני עם
הארץ ,ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עם הארץ .שאל בן דמה בן אחותו של
ר׳ ישמעאל את ר׳ ישמעאל ,כגון אני שלמדתי כל התורה כולה ,מהו ללמוד
חכמת יונית ,קרא עליו את המקרא הזה ,לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית
בו יומם ולילה ,צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בד.
חכמת יונית .ופליגא דר׳ שמואל בר נחמני דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן,
פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוד ,,אלא ברכה״ .והרמ״א פסק בזה כרבא )יו״ד
סי׳ רמ״ו ס״א ,וכן משמע לכאורד ,מסוגיא בנדרים ח׳ ,אע״פ שהר״ן שם חולק.
ועיין באריכות בשדי חמד מ׳ ואו כלל ט״ו(.
ולכאורח שתי חסוגיות חנ״ל — שבמס׳ ברכות ושבמס׳ מנחות ־־־ סותרות
זו את זו בכמה דברים) :א( בברכות ר׳ ישמעאל סבר הנהג בהם מנהג דרך
ארץ ,ובמנחות הוא מחמיר לאסור לימוד חכמת יונית שכן מצות והגית בו
יומם ולילה היא פשוטה כמשמעותה) .ב( בברכות ר׳ שמעון בן יוחי אוסר
כנראה כל עסק אחר חוץ מתלמוד תורה ,ובמנהות הוא מקיל ביותר — ואף
דורש ״ובחרת בהיים — זו אומנות״ )לגרסת הר״ש פאה פ״א מ״א() .ג( בברכות
רבא פוסק למעשה כר׳ ישמעאל נגד ר׳ שמעון ובמנחות כר׳ שמעון נגד
ר׳ ישמעאל .וכבר הקשו על זה ראשונים.
וז״ל תום׳ ר׳ יהודה החסיד )ברכות ,שם(:
רשב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו׳ תורה מה
תהא עליה לאו משום דסבר ליה לר״ש שחיא חובר ,דחא בפ׳
שתי חלחם במנחות איהו קאמר דאפילו לא קרא אלא ק״ש
שחרית וערבית קיים לא ימוש אלא מצוד ,בעלמא הוא דקאמר
מפני ביטול תורח .ע״כ.
וכן פי׳ גם תום׳ הרא״ש )שם( .כלומר ,שהמחלוקת במס׳ מנחות חיא על
עיקר הלכות ת״ת שלפי ר׳ ישמעאל חחיוב הוא כל היום וכל הלילה )חוץ
מהפסקה בשביל דרישות אחרות כדלהלן( ,ולדעת רשב״י חחיוב הוא רק משהו
ביום ומשהו בלילה .ובזה פוסק רבא כרשב״י ,אבל במם׳ ברכות המחלוקת היא
לגבי מדת הסידות בת״ת כלומר ,בת״ת כאמצעי להתעלות — ״למי שרוצה
להיות מוכתר בכתרה של תורה״ )רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ג ה״ו( — ולגבי זה
דורש ר׳ ישמעאל ״ואספת דגנך —־ הנהג בהם מנהג דרך ארץ״ כמו המשנה:
״כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון״ ,אפילו כאשר הוא
רוצה ללמוד כדי להתעלות ,הוא חייב לדאוג לפרנסתו; דהיינו שלדעתו אין זה
מדת הסידות בת״ת .המצוה החיובית כוללת את הכל ,החיוב הוא תמידי ומוגבל
רק על ידי קיום מצות ותביעות דרך ארץ .ורשב״י טוען שבזמן שישראל עושים
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רצונו של מקום יעמדו זרים ורעו צאנם .ובמחלוקת זו ,פסק רבא כר׳ ישמעאל,
כלומר מי שרוצח לחיות מוכתר בכתרה של תורח ,אסור לו לעשות כן ע ל
השבון היובי ד״א שלו ,אע״פ שודאי צריך למעט אותן כל מה שאפשר.
ומד ,שר׳ ישמעאל אסר לבן דמד ,ללמוד חכמת יונית ,היינו משום ש ה י א
שלא לצורך פרנסה ]כד פירש בחסדי דוד )תוספתא ע״ז פ״א סה׳׳ג( ו כ ן
ר׳ ישעיה ברלין )שאילת שלום ע״ס שאילתות ,הקדמה לתוספות( ובס׳
גבול יאודה )לקוטים ,מנחות( ,ר׳ שלמד ,אלגאזי )אפריון שלמח ,מנחות צ ״ ט ( :
ובפרקי יוסף יו״ד סי׳ רמ״ו ם״ק א׳ .ובחסדי דוד כתב מפורש שלפי זה לצורך
פרנםח מותר ללמוד חכמת יונית[.
וחאחרונים חרבו לישב את ד״סתירות חנ״ל בדרכים שונות .עיין בקונטרס
בסוף המאמר.
וצריכים אנו לברר :לדעת רשב״י מי הם הזרים שיעשו מלאכתן ש ל
ישראל .והיום רוחת בעולם הדעה כאילו הם היהודים התומכים בלומדי התורד.,
אבל ודאי לא יתכן פירוש זה ,שהרי זבולן ,העוסק בסחורה ונותן לתוך פ י ו
של יששכר העוסק בתורה ,הקדימו הקרא לאחיו הבכור ממנו לברכה — ג ם
בפ׳ ויחי וגם בפי וזאת הברכה — ולא עולה על הדעת שאותו יכנה הקרא
כזר ובן נכר .ור׳ חייא פונטרימולי )צפיחית בדבש ,סי׳ ס׳( פירש שאלו הם
פועלים נכרים ,שכורים על ידי ישראל שהם בעלי שדות וכרמים ,ושכן נראה
דעת רש״י )שבת ל״ג :(:״]מניחים חיי עולם[ ועוסקים בחיי שעה .דאפשר
ע״י נכרים ,וחקב״ד ,מחלק מזון וריוח לעושי רצונו״.
עוד נראה שכונת רשב״י היא כאשר כלל ישראל עושים רצונו של מקום,
דחיינו באחרית הימים .עיין בקונטרס בסוף המאמר חוכחות לזה וגם מ ה
שקשה על זה לשון אביי :״עשו כרשב״י ולא עלתה בידם״.
ב .יפה תלמוד תורה עם דרף ארץ
נוסף על מה שאין סתירה בין עסק בפרנסה ובין מצות ת״ת ,אדרבא
המשנה )אבות פ״ג מכ״א( מכריזה ואומרת :״אם אין קמח ,אין תורה״ .דהיינו
שהפרנסה היא תנאי מוקדם לת״ת .ועוד )שם פ״ב מ״ב( ״וכל תורה שאין
עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוץ״ .ודבר זה מרומז בעצם הדרשה ש ל
מצות אומנות שקשורה למצות למוד תורה :״ראד ,חיים עם האשה
שחייב ללמדו תורה ,כך הייב ללמדו אומנות״ )מהרש״א קדושין ל׳ :ד״ה אם
7
כ
ד
יונה
וה״ר
ויחניף
יהיה
עד
בפי׳
על
המשנה
בני אדם אף
הם
אם
שם
את
מפרט
רשעים ,כדי
העוונות
שיתנו
וז״ל:
גם
לו;
״יאהב
כי
יתם
מתנות׳
הכסף
ילא
מן
שיעבור
המניח
ובמקום
שכונתו
חיי
כל
על
שעה
ומתמסר
שיתעלה,
רצויה,
המצות
הרי
אבל
האמרות
כולו
בתורה
ללימוד
הוא
יורד
לבאר
מעשיו
אינם
רצוים.
כי
עברה
גוררת
התורה,
וסובל
דקדוקי
שחת.
26
www.daat.ac.il
איזו
אגמת
נפש
עברי׳״׳
עניות
זו.
וחיי
וכל
זה
יחיד״
המתנות,
גנב או ק ו ב י ו ס ט ו ס ,ויביא גזל העני ל ב י ת ו לבל י מ ו ת ברעב .ולא ינוח ולא
י׳יי
ש
ם
ישקו
לד
0
איש
צער
על
אף
אתר דעת -מכללת הרצוג
אשה( .שוב רואים שהמלאכה היא תנאי להצלחת תלמוד התורה ,וכן נפסקה
ההלכה בטוש״ע הבאנו דבריהם לעיל בסעיף הקודם .וכן דרשו את הקרא:
״טובח חכמה עם נחלה״ )קה״ר ז׳ י״א(.
וצ״ע מה שכתבו על משנה זו בתוס׳ ישנים )יומא פ״ה ,:ד״ח תשובה(,
וכן בהג׳ מיימוניות )הל׳ ת״ת פ״ג סק״ב( וז״ל:
״יפה ת״ת עם דרך ארץ ופי׳ ר״ת דרך ארץ עיקר כדאמרינן בפ׳ חחולץ
מדקתני יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ,שמע מינה יורשי האב עיקר ,וקשה
דכתיב ראה חיים עם חאשד ,אשר אחבת ,ואשד ,אינח עיקר מן חחיים .וי״ל
דדרשינן מינח בפ״ק דקדושין כשם שחייב להשיא לבנו אשה ,כך חייב ללמדו
אומנות ,דחיים היינו אומנות ,ואשח עיקר מאומנות …אבל ר׳ אלחנן היה אומר
דאדרבא ,עיקר היא תורד .,חדא דאמר חכא ראשונים עשו תורתם קבע
ומלאכתן עראי ונתקיימה בידן ,וה״נ אמר במס׳ אבות במ״ח דברים שהתורה
נקנית בהן :במיעוט דרך ארץ ,ותנן נמי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה
בטילה ,לידק מ״עמה״ איפכא .ודיוקא דחחולץ ליתא ,דלא דייק התם אלא
ממשנה יתירח ,דקתני יחלקו יורשי חבעל וכו׳ ולא קתני יחלוקו ס ת מ א . . .״ .
וכעין ר׳ אלחנן כתב גם הר״ש )טהרות פ״ז סמ״ד( וכן מסיק שם בתוס׳
ישנים .ובמחזור ויטרי פי׳ שניהם שוין — וגם על זה קשות הטענות של
ר׳ אלחנן .והרחיד״א כתב )זרוע ימין( :״ודרך ארץ עיקר כמ״ש בזוהר דאקדים
זבולן ליששכר״.
וחר״מ אלשיך )אבות פ״ב מ״ב( ישב קושית חר׳ אלחנן וז״ל :״שני סוגות
יש באדם ,יש עושה מלאכתו עיקר ותורתו עראי ,והוא כל המון ישראל .ויש
שרידים אשר ה׳ קורא ,שתורתם קבע יומם ולילה ,ועל שנים אלו ידבר .ועל
האהד אומר יפה ת״ת וכו׳ ועל השני אומר וכל תורה שאין עמה מלאכה וכר.
ובזה מיושב הכל] .וכעין זד ,גם במדרש שמואל )שם( ובב״ח )או״ה סי׳ קנ״ו(.
וההיד״א שם פירש ששני הסוגים מתחלקים לפי גודל משפחתם וכדומה[.
והר״מ אלשיך )פ׳ תזריע ד״ה והוא מאמרנו( חידש ״גם עם הדרך ארץ
שהוא עסק …שיהיה מהרהר וחוזר תלמודו עודנו עוסק בד״א .וזהו יפה ת״ת
עם ד״א״ ,וכעין זה פירש הר״ח מוולוז׳ין )נפש חיים ,ש״א פ״ח( :״הנהג בהם
מנהג ד״א ,ר״ל עמהן עם הד״ת היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה
עוסק בפרנםח …עכ״פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בד״ת״ .ודומה לזה
בחפלא״ח )פתחא זעירתא סוף אות ל״ה( :״וזהו שאמר ובתורתו יהגה יומם
ולילה ,דאף בשעה שעושה ,יהיר ,דעתו בלמודו ,ואפ״ד ,לא יטעח במו״מ ,ואדרבא
יצליח יותר״ .ומאידך ,בס׳ חסידים )סי׳ שי״ד( הוא מזהיר :״אל יעסוק בעמקי
הלכה …העושה מלאכד ,לאחרים״ .ועיין בבית חלוי )פ׳ יתרו ,ד״ד ,וזאת תורת
האדם( :״גם בעת עסקו בהפרנסה ,יתבונן תדיר בכל מה שהוא עושה אם הוא
על פי תורד״ אם אין בו איסור גזל…״ — ולפי דברי ס׳ חהסידים הנ״ל יזהר
בזה שלא יחפוך סניגור לקטגור ח״ו.
וידועים דבריו חחריפים של הרמב״ם )הל׳ ת״ת פ״ג ה״ה( :״כל המשים
על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה ולהתפרנס מן הצדקה ,חרי זר ,חילל
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את השם ,ובזה את התורה ,וכבה מאור חדת ,וגרם רעה לעצמו ,ונטל חייו מ ן
העולם״ ,ודבריו אלו מובאים גם בשלחן ערוך )יו״ד סי׳ רמ״ו סכ״א בהג״ה(.
ג .שיעור ההתעסקות
כבר ראינו שמצד אחד עלינו לדאוג לקיומנו על פי דרך הטבע ,ושמאידך,
דאגה והתעסקות יתרות אסורות ונחשבות כחוסר בטחון .ובכן נשאלת חשאלה:
איך יקבע היהודי בדיוק עד כמה ראוי להתאמץ בהשגת פרנסתו ,ולאיזו רמת
חיים ישאוף.
והנח נתנו לנו חכמנו כמח רמזים בענין זח וחבח נעיין בהם .במדרש
)קה״ר פ״ט ט׳( :״אמר רבי משום עדה קדושה ,קנה לך אומנות עם התורה,
מה טעם ,ראח חיים וכו׳ .ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה ,ששם היו ר׳ יוסי
בן משולם ור׳ שמעון בן מנסיא שהיו משלשין היום :שליש לתורח ,שליש
לתפלה ,שליש למלאכה .ויש אומרים שהיו יגעין בתורה בימות חחורף
ובמלאכה בימות הקיץ״ ,ועיין שם עוד דוגמאות לזה.
והרמב״ם )הל׳ ת״ת פ״א קי״ב( כאשר הוא מסביר איך משלשים את זמן
הלימוד — שליש במקרא וכו׳ — הוא מביא כדוגמה מי שעוסק באומנות שלוש
שעות ביום ובלימוד התורה תשע שעות.
והנה הבטיח התנא )אבות פ״ג מ״ה( :״כל המקבל עליו עול תורד
מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ״ ,ולפי פרושי הראשונים ,הורה היינו
תלמוד תורה )עי׳ רמב״ם ור׳ יונה שם( .עוד שנו חכמינו במשנה )אבות פ ״
מ״י( :״הוה ממעט בעסק ועסוק בתורה״ ,וכן מנו מיעוט בעסק בין הדברים
שבהם נקנת התורה )פ׳ קנין התורה( ,וגם לגבי מלאכה אמרו :״דורות
הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי ,זו וזו נתקיימו בידן ,ד ו ר ו
האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי ,זו וזו לא נתקיימו בידך) .ברכות
ל״ה .* (:וכן כתב הרמב״ם )הל׳ ת״ת פ״ג ה״ו( :״מי שנשאו לבו לקיים מ צ ו
זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורח ,לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים
על לבו שיקנה תורה עם העושר וחכבוד כאחת ,כך היא דרכה של תורח :פ
במלה תאכל…״ וצריכים אנו לדייק ,למה התכונו באמרם ״קבע״ ו״עראי״ .לכאורד,
כונתם שצריכים להרבות בת״ת ולמעט במלאכה ,אבל לפי זה קשה חמדרש
דלעיל על עדה קדושה ,אשר משבחים אותם על שהשוו מדת תלמוד ת ו ר
למדת מלאכתם .ועוד קשה ,למה לא אמרו גם במלאכה למעט ,ויעצו דוקא
עראיות .לכן נראה שכונתם היא שהעסק בתורה יהיה הדבר הקבוע והיסודי
שבו דיר כלל מתעסק היהודי ,ואינו מתפנה ממנו אלא לצורך מצוה — כולל
עשית מלאכה להתפרנס .ובמלאכה מתעסק רק כפי צרכיו :כל זמן שהוא
ז׳
ד
ת
ה
ת
ת ם
8
מה
שגם
ה״ב(:
יעשה
באבות
)פ״א
שגינו
מט״ו(:
תורתך
״עשה
קבע״,
פי׳
באבות
דר״נ
)פי״
ג
״מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם ב ב י ת המדרש ,אל יעשה א ו ת ו עראי ,א ל א
אותו
דברכות,
קבע״,
ולפי
זה אין
למשנה
זו
קשר
עיין לקמן הבאנו את דבריו.
28
www.daat.ac.il
עם
עניננו.
אבל
רש״י
פירשה
כהא
אתר דעת -מכללת הרצוג
צריך ,הוא עושה ,וכאשר הוא מרווח ,אינו עושה ,דהיינו עראי ,ולפי זה
העראיות של המלאכה היא ,להתעסק בה רק לפי הצורך ,בין רב בין מעט.
והקבע בת״ת הוא זמן מסוים שלא יבטלנו .ואולי זה כונת פירוש ]המיוחס
לןרש״י )אבות פ״א מט״ו( בפירוש שני :״תקבע לך עתים ללמוד בכל יום ד׳
פרקים או ה״ /אבל הרמב״ם פיריש עראי — לפי ההזדמנות :״אם נזדמן,
נזדמן״ .ובפירוש ראשון פירש״י :״ישלא תהא קובע עתים לתורה ,אלא כל
היום תעשנו עליך קבע״ ,וכבר הקשה עליו הרשב״ץ )מגן אבות ,שם( וז״ל:
״וזה אי אפשר שהרי אמרו בגמרא פ׳ כיצד מברכין :נהוג בהן מנהג דרך
ארץ …אלא שאותן שעות שתקבע לתורה יהיו קבע ,ושאר המלאכות יהיו
משמשות לאותן שעות״ )כלומר ללימוד התורה של אותן השעות( .וכן מפרש
רש״י )שבת ל״א :(.״קבעת עתים .לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ ,שאם
אין דרך ארץ ,אין תורה הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב ,שלא ימשך כל
היום לדרך ארץ״.
וכל זה לגבי מלאכה .אבל עסק ,שדרך כלל מתעסקים בו להתעשר ,עליו
אמרו למעט דוקא .ומה עוד שחמסחר במיוחד עלול לגרום למיעוט ת״ת ,ועי׳
את דברי ר׳ ישראל מסלנט בזה ,הבאנום בפ״א )סם״א(.
רמזים נוספים מסרו לנו חז״ל בקביעת כמות המלאכה באותה סוגיא
בברכות ,במחלוקת בין ר׳ ישמעאל ורשב״י ,שאמר רבא לרבנן שלא יבואו
לבית המדרש בימי ניסן ותשרי כדי שיעשו מלאכה להתפרנס כל השנה ,מכאן
דייק מהר״ל )דרך חיים פ״ו ה״ד( כאשר נשאל אם יש לו לאדם לבטל מתורתו
בשביל פרנסתו ומסיק :״היכא שיש קצבה לבטולו ,דחיינו חודיש אחד או שנים,
יש לו לבטל תורתו .אבל היכא שאין קצבה לבטולו ,בודאי אין לו לבטל״.
ובעין זה אפשר לדייק גם מן המשנה )אבות פ״ג מי״ז( :״אם אין קמח ,אין
תורח״ .ודיקו חמפרשים :״לא אמר חטים או לחם .לפי שלא הצריכו שיהיו לו
חטים ,שדרך להכניסם לימים רבים .וגם לא יסתפק בלחם שהוא ליום או שבוע.״
אלא באמצעם ,שיחיד .לו קמח לקצת ימים״ )תוי״ט בשם מדרש שמואל בשם
לב אבות( .ועיין בפירוש הגר״א הקושר את המשנה הזאת עם הסוגיא של חנחג
בהם מנהג דרך ארץ.
ומכל חנ״ל יכול כל אחד ללמוד איזו מדד .של מלאכה ראויה לו לפי מצבו
ולפי כשוריו.
ד .תורתו אומנותו
תפלתו של ר׳ חייא היתד) ,ברכות ט״ז :(:״יה״ר מלה״א שתהא תורתך
אומנותנו״ .ובמס׳ שבת )י״א (.פירש ר׳ יוחנן שמד ,שמפסיקים תלמוד תורה
לקריאת שמע ,ואין מפסיקים לתפלה ,היינו רק ״כגון ר׳ שמעון בן יוחי וחבריו,
שתורתן אומנותן ,אבל כגון אנו מפסיקיך ,וצריכים לברר מזה ״תורתו
אומנותו״ .כנראה הכונה היא להתעסקות יתירה ,אבל מהו הבטוי ״אומנות״.
וקשה להניח שהבונה היא שהוא מתפרנס מתלמוד תורה ,שכן משנה מפורשת
אוסרת זאת ,וגם אלו שמקילים בדבר כולם מודים שלכתחלה עדיף שלא
יתפרנס מן התורה ,ולא שיתפלל לזח.
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובקרבן העדה פירש )סוטה פ״ט סוף הי״ג( :״וזהו הנקרא תורתו אומנותו,
שמבזה כל האומנות ובוטה בה׳ שיתן לו פרנסתו״ .וכנראה כונתו למי ש מ ת נ ה ג
בתלמוד תורה כמו שרוב בני אדם מתנהגים באומנותם.
וכן מפורש אמרו הראשונים ,שתורתו אומנותו היינו שעושה ת ו ר ת ו
קבע ומלאכתו עראי .וז״ל הרא״ש )שו״ת הרא״ש כלל ט״ו סי׳ ה׳( , :כ ל
תלמיד חכם שתורתו אומנותו ,ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי ,והוגה בתורתו
תמיד ,ואינו מבטלה לחתעסק בדברים בטלים ,אך לחזר אחרי פרנסתו ,כי זו
חיא חובתו ,כי יפה ת״ת עם דרך ארץ ,כל תורה שאין עמה מלאכה סופה ב ט ל ה
וגוררת עון …תשובת שאלה לרמ״ה …דחוי תורתו אומנותו ולא בטיל מ ד ב ר י
תורה אלא פורתא ולכדי חייו״ …והביא דבריו הטור )יו״ד סי׳ רמ״ג( .ו כ ן
כתב בנמוקי יוסף )ב״ב ח׳ ד״ה בלו :״והרנב״ר ז״ל כתב וז״ל ו כ ת ב
הרב אבן מג״ש בשם רבו הריא״ף ז״ל שלא נאמרו דברים הללו א ל א
בת״ח שתורתו אומנותו ,כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי׳ /ובתשובת מ ה ר ״ מ
אלשקר )סי׳ י״ט( כתב כן בשם רשב״א ומוסיף וז״ל :״ונראח דמח ׳שכתב
הרא״ש ז״ל ,כדי להתפרנס כדי חייו׳ לאו דוקא כדי חייו בצמצום ,אלא כ ל
שיהיה מתעסק כדי לחחיות את נפשו ,כדי חייו קרינן בה …ודבר זה פ ש ו ט
הוא ,שיבוא על האדם פתאום כמה מקרים מחולאים וזולתם ,שיצטרך בהם
להוצאה מרובה ,ודבר שאין לו קצבה הוא״.
גם בכל הנ״ל נראה שמשמעות המלים ״תורתו אומנותו״ ,שהוא מ ת נ ה ג
עם התורה בקביעות ,כמו שרוב בני אדם מתנהגים עם אומנותם.
והרד״ק )ס׳ השרשים ,אמן( על הקרא )שה״ש ז׳ ב׳( :״מעשה ידי אומן
המופלג במלאכה יקרא אומן״ .גם מצאנו מפורש שמשמעות המלה אומנות היא
רגילות ,שכן על המשנה )שביעית פ״ו מ״ד( חאוסרת עשית סחורה במאכלות
אסורות ,אמר ר׳ יהודה ״ובלבד שלא תהא אומנותו לכך״ ופירוש הר״ש
סיריליאו :״אומנות ,רגילות״.
מימרא דומה גם במשנה סוף מסכת קידושין :״ר׳ מאיר אומר לעולם
ילמד אדם את בנו אומנות נקיח וקלח …ר׳ נחוראי אומר :מניח א נ י
כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה״ .ולכאורח הוא
חולק על מה שלמדנו שלימוד אומנות הוא מחובות הבן על האב ,אבל ל א
מצאנו מחלוקת מפורשת בזה — לא בענין לשדכו בשבת ללמוד אומנות ,ולא
לגבי רוצח בשוגג בשעח שמלמדו אומנות .ובאמת ,גם לשון חתנא אינו מ ש מ ע
כאלו הוא הולק ,הרי לא אמר :אין האב חייב ללמד את בנו אומנות .וכן
משמע גם ממה שהרי״ף והרא״ש מביאים את שני המאמרים להלכה .ו ז ״ ל
״האב הייב בבנו …וללמדו אומנות …ר׳ יהודה אומר כל שאין מלמד את בנו
אומנות כאלו למדו ליסטות״ )קדושין כ״ט(.״ ,ר׳ נהוראי אומר מניה אני כל
אומניות שבעולם ומלמד את בני תורה…״ )שם ,בסוף המס׳( .גם ממה שאמרו
הז״ל )עירובין י״ג :(:״לא ר׳ מאיר שמו אלא ר׳ נהוראי שמו״ משמע אולר
שלא יתכן מחלוקת כאן )אבל אין ראיה בזה ,שאולי כאן ר׳ גהוראי אחר(.
וכן פירשו חמפרשים שאין כאן מחלוקת .וז״ל מהרש״א )סוף קדושין(:
״ור׳ נהוראי …ודאי דלא פליג ,וצריד כל אדם ללמוד אומנות ,אלא דהכי קאמר:
׳
:
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מניח אני הקביעות של כל האומנות ואני מלמד תורה בקבע ואומנות עראי״.
והריעב״ץ )לחם שמים ,אבות פ״ג מי״ז( פירש בענין אחר וז״ל :״ואף לדברי
ר׳ נהוראי שילהי קדושין חייב כל אדם לעסוק במלאכה באומנות עכ״פ ולא
יסמוך על הנס …אלא שהאב יכול לפטור את עצמו מללמד אומנות לבנו זולת
התורה ,ושיוצא בכך ידי חובת מצות הבן על האב ,אבל הבן יחוש לעצמו
בודאי ,כדי שתתקיים תורתו בידו ,ויחזור מעצמו אחר השגת מזונותיו״ .ואני
בעניי לא ירדתי לסוף דעתו בזה דאם כן למד .חייבו את האב ללמד את בנו
אומנות בכלל ,הרי בלימוד תורד ,כבר חיבוהו ,ואם על ידי זד .כבר יצא חובת
לימוד אומנות ,למה להם להזכירו י ]ושם )פ״ד מ״ה( פירש :״שלימוד התורה
הוא ג״כ אומנות המפרנסת לאדם״ ועי׳ לקמן את דברי בעל אור חדש[.
גם בפני יהושע כתב דר׳ נהוראי איגו פליג אהא דמצות הבן על האב
ללמדו אומנות ,אלא פי׳ :״אמנם ר׳ נהוראי כלפי עצמו אמר כן ,לפי שראה
שבנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בענין שיהא ת״ח גמור וצדיק
גמור שמלאכתו יהא געשית ע״י אחרים״ .ולפי דבריו כל אב שרואה בבנו
שיהיה ת״ח וצדיק גמור יהיה פטור מללמד את בנו אומנות.
רק
גם באור חדש כתב שר׳ נחוראי אינו חולק ופירש פירוש רביעי:
שיהיה ]מניח[ כל מיני אומנות ולא למדו רק אומנות של תורד,״ .משמע שמותר
להשתמש בתורה כאומנות להתפרנס בה .וזה קשה לכאורה על מה ששנינו:
״כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה״ וגם על מה ששנינו ״אל תעשיה
קרדום לחפור בה״ ,ועיין בפרק הבא בזה באריכות.
׳והנד ,בעל חת״ם כתב )פ׳ לולב הגזול ל״ו :ד״ח דומח לכושי( :״נלע״ד
רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ,ורוב ישראל
שרויין ,שהעבודה בקרקע גופה מצוד ,משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא
פירותיה הקדושים ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך …אבל כשאנו מפוזרים
בעו״ה בין או״ה וכל שמרבד ,חעולם יישוב ,מוסיף עבודת ח׳ חורבן ,מודה
ר׳ ישמעאל לרשב״י ,ועל זה אנו סומכים על ר׳ נהוראי דמתני׳ סוף קדושין
מניח אני כל אומניות שבעולם ,ואיני מלמד בני אלא תורד ,חיינו בחוץ לארץ
וכנ״ל״.
וצריכים לעיין שדברי ר׳ ישמעאל יהיו נאמרים רק בארץ ישראל ,וחרי
הגמרא שם מביאה מה שרבא אמר לתלמידיו שיעשו מלאכה בחדשי ניסן
ותשרי ,והרי הוא חיד ,בזמן חגלות .גם צריכים לברר איך בעל חת״ס מפרנס
את המשניות :״אהוב את המלאכה״ ו״כל תורה שאין עמה מלאכה סופה
בטילה״ )הרשב״ץ והגר״א שם באבות מפורש קושרים את המשנה הזאת עם
הסוגיא של ״הנהג בהם מנהג דרך ארץ״( — ולכאורה ,רחוק לומר שגם כל
אלו איירי דוקא בארץ .
9
9ב ת ו ר ת משה )פר׳
שופטים ד״ה
מי
האיש(
כתב
בנוסח
אחר
וז״ל :
״והנה
אנו
סומכים
על ר׳ נהוראי סוף מס׳ קדושין שאמר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני
אלא ת ו ר ה והיינו כדברי רשב״י ריש כיצד מברכין ור׳ ישמעאל ה ק ש ה הא כ ת י ב ו א ס פ ת
דגנך,
ונ״ל
בזמן
שישראל
שרויים
על
אדמתם
מצוד,
לאסוף
דגנך,
ולא
לצורך
פרנסה
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וראה חדושי חתם סופר )ב״ב כ״א (.וז״ל :״דאין לתינוקות ישראל ל ל מ ד
שום אומנות ושום חכמה .כ״א תורת ה׳ דקיי״ל כר׳ אילעי סוף מס׳ ק ד ו ש י ן
מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורד ,.ולכשיגדל ו ל א
הצליח בתורה ,אז יטריח עמו ללמדו אומנות״ .וגם בזח צריכים לעיין כ כ ל
הנ״ל ,גם באשר הוא חולק על הראשונים )רמב״ם בפהמ״ש ,נמ״י ב״ב כ ״ א .
ולדבריו גם על רש״י( שמפרשים תינוקות נכרים לאו דוקא.
)המשך בגליון הבא(
דצדקו
דברי
שהוא
פוסק
ישמעאל.
כאשר
ודברי ר׳
רשב״י
וזה
כרשב״י
גם צריך עיון מה
נהוראי
קשה
אלא
שדברי
משום
אביי
מצות
ורבא
שלדבריו אלו רשב״י ור׳
ישוב אריץ
נשמעים
נהויאי
ישראל״…
ששניהם
כ
ו
נ
ת
ם
ד ו
משמע
פוסקים
ק
א
כר׳
לחיץ
לארץ
סולובייצ׳יק בפירושו על ה ת ו ר ה )פ׳ חיי שרר (,כ ת ב שר׳ נהוראי היינו ר׳
מאיר
ס ת מ ו דבריהם ,והרי הם היו בארץ.
והגר״ז
בברכות
ושלא יתכן מ ח ל ו ק ת ביניהם .גם כ ת ב שר׳ מאיר סבר ליה כר׳ ישמעאל דסוגיא
ושכן ההלכה ,אבל עכ״ז דעת רשב׳׳י שם גם כן מרה היא ,ומי שרוצה לאחוז במדר,
ז ו ׳
דברי
,
הרשות
בידו,
ואז
גהוראי,
וכתב
שכמדומה לו ששמע בשם
ויובל
שמטה
באומרו
חייב
אין
לו
)הבאנום לעיל
שההלכה היא כר׳
צורך
בשום
השתדלות
פ׳׳א ס״א סק״ב(.
ישמעאל
לפרנסה
הגר״א שזה
ושאע״פ
ואני
כן
—
כונת
וזה
הרמב״ם
בעניי
דעת
משמעות
לא
בדבריו
הבנתי
את
רשב״י היא מדה,
מלמד
ללמד א ו מ נ ו ת נוסף על לימוד התורה ,אבל אם אינו
אומנות,
בסוף
ר
ה
ל,
עומק
כונתו
כלומר
שד,א
גם
זו
כ
מדד.,
דבי יונתן אומד כל המקיים א ת התורה מעוני ,סופו לקימה מעמצןך
)אבות
פרק ד ,משנה
יא(
כשמקיימה מעוני כלומר שעם כל עניותו וצורכו לבקש טרפו הוא ק ו
ב ע
יעתים לתורה ,סופן לקיימה מעושר.
בית
32
www.daat.ac.il
הבחירה
לרבנו
מנחם
המאיר
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב קלמן כהנא
הררים התלויים במערה
)א(
מפעלו של בעל ,,דקדוקי סופרים״ הרב רנ״נ רבינוביץ בבירור נוסחאות
וגירסאות מכ״י ,במיוחד מכ״י מינכן ,לרוב מסכתות הש״ס ,נתקבל בשעתו
בברכה ע״י גדולי הדור .עדות לכך הסכמותיהם של בעל השואל ומשיב ,של
הר״ש קלוגר ,של בעל ערוך לנר ,חכתב סופר ,ר׳ יצחק אלחנן ספקטור
ור׳ שמעון סופר ,שהודפסו כפי הסדר המובא כאן — בכרך הראשון של
דקדוקי סופרים.
העריכו גדולי הדור ערכן של הגירםות שנתגלו לבירור שיטות ראשונים
ולהעמדת דברים על דיוקם ,אבל יחד עם זאת לא נמנעו מלהזהיר ולהתריע
על כך שיש להשתמש בזהירות בנוסחאות חדשות ,כביכול ,אשר לא פעם
מקורם בטעות קולמוס או טעות סופר.
ראשון המזהירים היה בעל דקדוקי סופרים עצמו .שהרי כך כתב בהקדמתו
לברכות )עמ׳ :(16״והנה בכ״י יש הרבה שבושים ,כפלי כפלים מאשר
בש״ס הנדפס )וכן כל הכ״י מוטעים יותר מהנדפסים ,שהמגיה בדפוס מסקלם
ומתקנם ומעמידם על מכונם(״.
וכך הזהיר החזון איש ערלה )ירושלים ת״ש( סי׳ ט״ז סק״ג ,ש״כ״י מינכן
הנמצא אצלנו אין לו סמכות עד כמה סופר דיקני כתבו״ ,ואין לעזוב מפניו
״את הגי׳ של הכ״י שהיה בידי רבותינו ,ושנתנו דעתם על בחינת גירםאותיו״.
היסוסיו בקשר לשימוש בדברי ראשונים חנדפסים מחדש ידועים .וכד כתב
בעירובין ג׳ י״ב )הודפס לראשונה :ווילנא תרפ״ט ,והועתק גם באו״ה —
מועד ס״ז י״ב( בקשר לפי׳ ר״ח חנדפס מחדש :״אבל לא ידענו אם אפשר
לסמוך על חנדפסין מחדש ,שכבר הפסיקה המסורה בינינו ,ואין אנו יודעין
מי המה המעתיקים ,שמלאכת ההעתקה כבדח מאד ,ואף ע״י זריזין מדקדקים
מצוי ט״ס הרבה ,ואם יעבור הדבר ע״י איזה רפיון בדקדוק הדברים יוכל הדבר
להשתנות לגמרי …וכש״כ במקום שאין ללמוד מכונת הדברים אלא מדקדוק
לשונם ,שקשח לסמוך על חחדשים״ .ועם הכל מצאנו הסתמכות על תשובת
גאון ,שנדפסח באוצר חגאונים ,בקונטרס חשיעורים ,שנדפס לראשונח בחזו״א
קדשים ספר שני ירושלים תש״ז ס״ק ג׳ )חודפס גם באו״ח — מועד ל״ט ג׳(
באומרו :״ואף שאין לסמוך על כת״י הנמצאין בחםסקת מסורת דור דור,
אבל כאן נראין הדברים שהן דברי גאון״.
המעיין במכלול הדברים יראה ,שאין כאן סתירה בין אמירה לאמירה,
אלא שיש בחינח זחירח ותביעח לבחינה זו בהשתמשות בכתבי יד.
וכן מצאנו בדברי מורי ורבי הגרי״י וויינברג זצ״ל .במאמרו ״תקוני
סופרים קדמונים״ )נדפס בשרידי אש ח״ג בסופו( הנו תובע בקורת מדוקדקת
של נוסחאות בספרי ראשונים ,וחנו ממחיש ע״י דוגמאות אחדות חיאד אפשר
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ליישר הדורים בבקורת גוםח שכזו .אך יחד עם זאת הנו מראה דוגמא ברורה
של ״עיון במשנה אחת״ )שרידי אש ח״א ,עמ׳ שס״ד ולהלן( .ובקשר לבעית
הנוסחאות הנו מסכם )שם עמ׳ שס״ט( :״בירור הנוסח המקורי של המשנה
לא ייתכן ע״פ השואות דפוסים וכ״י או ציטטות של ראשונים בלבד ,אלא
יש לרדת מקודם לעמקי ההלכות ,ולאחר עיון מעמיק וחודר בסוגיות התלמודיות
הדנות במשניות אלו ,יש לקבוע את הנוסח המקורי של המשנה הנידונה״.
והנח עדות של חוקר .ד״ר יהושע בראנד בספרו ״כלי החרס בספרות
התלמוד״ כותב )עמ׳ : (22״השפע הרב של שינוי נוסחאות שבדפוסים האפיל
על ערכם של כת״י ,שחכמי ישראל בימינו מגזימים כ״כ בערכם .במקרים
קשיי הבנה השתמשתי באוצר כתבי היד שברשות המכון להוצאת חש״ס הא״י
השלם בירושלים ,ואני מודה למנהלו מר י .הוטנר על כד .ברם בכל המקרים
האלה אף פעם לא בא עמלי על שכרו״ .ובהמשך דבריו הנו אומר :״ומכאן
מסקנות לשימוש חמוגזם בכת״י בחכמת יישראל .ראשית ,נוצר רושם מ ו ט ע
שהנוסח המקורי נמצא אך ורק בכת״י .שנית ,חלק ניכר מחכמי ישראל חוטה
ע״י כך מאפיק היצירה והחידוש לעבודה מיכאנית של השוואת כת״י ואוסף
נוסחאות ,ואילו מי שאין ידו משגת לרכוש לו כת״י קולו נדם ,מחשש ש
לא מ ד ע י . . .נוסף לזה ,יש בשיטה זו משום בעיטת ברבותינו ,שעמלו וטרחו
במשך דורות רבים על תיקון השגיאות״.
ה
ז ה
)ב(
בהער
ההבאות דלעיל נראה לי כי יש מקום לאיזכורם לשם איזון
השימוש בכתבי יד ובגירסאות מחודשות.
אך מצאתי לנכון להזכיר הדברים אחר שנתקלתי במאמר ״למקורו
הספרותיים השקועים במשנתנו״ אשר פרסם ד״ר יעקב אפרתי הי״ו בשנתון
בר־אילן כרך י״א )תשל״ג( .חמחבר דן בו במשנה :״הלכות שבת ח ג י
ומעילות הרי הן כהררים חתלויים בשערח שחן מקרא מועט והלכות מרובות״
)חגיגת י׳ ע״א( .לדעת חמחבר ,אחרי דיון ממושך במשנה בשלימותה
״נותר לנו עדיין קושי חמור במשנתנו והוא שהמשל אינו דומה לנמשל
שהרי מקרא מועט והלכות מרובות אין להשוות כלל להררים התלויים בשערה,
כאן מקראות מפורשים ואפילו מעטים ,וכאן הררים תלויים בשערה שמקומם
בדמיון בלבד״ .מחברנו אינו מתעלם מכך שכבר הגמרא מקשה :״מיכתכ
כתיבן״ .אך אין הוא מסתפק בתירוצה של הגמרא שם והנו על כך ממשיך.
״ועל תנא דמתניתין ודאי שלא ניתן לומר שלא דק פורתא ,שהרי
ממשיל הוא ומבקר חריף הוא ,ואדם כמוהו מדייק יפה בדבריו.
כל המשנה היא מלאכת־מחשבת מבחינת התוכן והצורה גם יחד.
על כן סבור הייתי תהילה ,שדברי התנא נשתבשו קצת על ידי
המעתיקים במשך הדורות ,ומליצתו המקורית היתה ״כהררים
התלויים במערה״ .אכן ,כל מי שביקר אי־פעם במערה עמוקה,
השי יפה בציוריותו ישל המשל הזה .כאשר אנו נכנסים למערה
תוהים אנו על העובדה שהדרים תולים על בלי־מה כביכול ,ברם
כ ת
ת
ג ו ת
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יחד עם התהייה הזאת יודעים אגו היטב שיש להם על מה
שיסמכו.
משל ההרים התלויים )מעל המערה( במערה ,מתאים באופן נפלא
לנמשל שלנו ,כלומר ,לשורת־ההלכות הזאת של מקרא מועט
והלכות מרובות .דומה שאין להן על מה שיסמכו; ובכל זאת
קיימות הן ועומדות.
הנוסח הזה ״כהררים התלויים במערה״ נמצא פעם אחת בלבד,
בתוספתא צוקרמנדל בחגיגה .ברם גם בתוספתא כי״ל )ליברמן(
נכתבה המלה ״סערה״ בסמ״ך ,״הררים התלויים בסערה״ ,וחילופי
אותיות אלה של מ״ם בםמ״ך אינם נדירים .מתוך הדמיון באותיות
נתחלפה בזמן קדום מאוד המערה בסערה.
ברם אחרי שנמצא שאין זאת אלא טעות הדפוס ,ובכי״א ,שנמצא
בספריה הלאומית בירושלים — שעל פיו נדפס תוספתא מהדורת
צוקרמנדל — כתוב אף שם ב״סערה״ ,על כורחנו שנקיים את
נוסח כל כי״י ומה גם שכולם מסכימים זה עם זה.
חחילוף סערה שערה הוא בדפוס נאפולי ,שהוא הדפוס הראשון
של המשנה וכל הדפוסים הלכו בעקבותיו״.
נדמח לי כי אחרי הבאת כל דבריו של ד״ר אפרתי בענין זה כל הערה
הנח מיותרת לגמרי .מחברנו מסביר ״גירסא״ חדשה ,מוצא לה סימוכין,
ומסיים בכך …שאין היא אלא טעות דפוס .יש רק להביע השתוממות היאך
מדפיסים דברים שכאלה .מקורם באוסף ״תורות״ של פורים .
ואנו שהעתקנו אותם עשינו זאת רק מסיבח אחת .רצינו לאפיין דרך
חקירה מדעית .שהרי בהמשך דבריו )עמ׳ 68הערה (64ממשיך ד״ר אפרתי
להסתמך על ״גירםא״.
ו
״ובהזדמנות זו הנני להעיר על מאמרו של הרב וויינברג ז״ל ״לחקר
המשנה״ בספרו ״שרידי אש״ ,ח״ד ,עמ׳ רכב—רלה ,שהוא מעין
סיכום השיטות השונות בנושא .ואף אל פי שאין שם כל הדש,
הרי יש משום חתמרמרות על ר״ח אלבק שאינו משתכנע מכל
ראיותיו של הלוי ,המקדים את יסודותיה של המשנה לתקופת
אנשי כנה״ג .ובעמוד רלג שם הוא מזכיר את הראיה המאלפת
ביותר מלשון חברייתא בבבלי פסחים מג ע״א :״אמר ר׳ יהושע:
וכי מאחר ששנינו ,כל שהוא מין דגן חרי זח עובר בפסח למד.
מנו הכמים את אלו י — כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיחן״.
ושואל הרב בתמיהה :״האין כאן חוכחה ברורה שלשון המשנה
שלפנינו היתד .לפני ר׳ יהושע וכו׳ ״ ? ! ברם אילו בדק הרב
1
אגב
נעיר:
תוספתא
ליברמן
תוספתא
אינה
כ״י
ליברמן.
כ״י
כזה
אינו
קיים.
פרופ׳
ש .ליברמן הוציא ת ו ס פ ת א ע״פ כ ת ב יד וינה ו א ר פ ו ר ט ועוד .ולא קיימת ״ ת ו ס פ ת א כי״ל״
המצוטטת
במדעיות
ע״י
ד״ר
אפרתי.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בשינוי הנוםהאות בד״ס היה מוצא ,שהנוסח בכי״מ שם הוא
״אמר ר׳ יהושע בן לוי וכו׳״ ,וממילא הלכה לה כל ההוכחה
הברורה״.
מסופקני אם קרא ד״ר אפרתי אם כל מאמרו של הגרי״י וויינברג זצ״ל
בנידון-׳ .יש בו הסבר שיטתו של רד״צ הופמן ושל שיטת רי״א הלוי.
יש שם טיעונים ענייניים על אי חתחשבות מבקריהם בכל חומר ראיותיהם
ובגישתם העקרונית .חשובה היא ההערה ״כי לא צדק אלבק בכתבו ,בסוף
דברי השגותיו על דעותיו של הופמן ,שהוא מיצה בביקרתו את כל מ ה
שהביא הופמן לביסוס שיטתו .לא כן הדבר .המעיין בספרו של הופמן ימצא ישם
כמה ראיות שאלבק לא שם להן לב כלל״ .בהמשך הדברים מובאות לכך
כמד• דוגמאות ולאחרונה מובאת גם הדוגמא שדן בח מחברנו ,ודוחה אותה
בצורה מוחלטת.
לפגי שנעיר מה שנעיר לדחייתו זו ,משהו יותר יסודי .הגריי״וו מקדים
לדבריו אלה הערה עקרונית ,שבגללה כבר כדאי חיד ,שייכתב כל מאמרו.
הוא אומר :ברם שיטתו של הופמן אינה תלויה אך ורק בבירור ענין ״ההוספות״
במשנה .הוא סומר בעיקר על דברי רב שרירא גאון בשערי תשובה )סי׳ קס׳/
ותשובה אחת בסי׳ כ׳( וכן נאמר גם ,בסדר תנאים ואמוראים ,שסידור המשנן-
ו לא כאד־
הל בזמנם של בית שמאי ובית הילל .כל הוכחותיו ה
אלא לבכם מכורת עתיקה — ע״י חקירה מעמיקה בסגנון המשנה ו ה ר צ
דברים״ )ההדגשות של המעתיק(.
ובהמשך דבריו מובאת אותה ״הוכחה ברורה״ שמחברנו מפריד א ו ת
כאילו ע״פ גירסת דקדוקי סופרים.
ז
י כ ו ת
ה ו פ
ש
א ת
ד
ד״ר אפרתי מאשים את חגריי״וו שלא בדק בשנוי נוסחאות שבדקדוק,
סופרים .והנו מביא נוסחת כ״י מינכן ע״פ דקד״ס .ומחברנו כותב שבכ״,
מינכן איתא :אמר ר׳ יהושע בן לוי .נכון .אך קדמה לפיסקא זו גם בכ״י
המלה :תניא ,וכך היא הפיסקא :תניא א״ר יהושע בן לוי.
ז ד
3
והנה ידוע שבבריתא לא מוזכר שמו של ר׳ יהושע בן ל ו י שהנו כידו״
2
אגב:
בשם
המאמר
״מחקרים
״מקורות
אי״ה״
״לחקר
במשנה
המשנה
המשנה״
ובתלמוד״.
ודרך
סידורה״
לא הודפס ב״שרידי אש״.
פורסם
לראשונה
חלקו האחרון של
ושבסופו
לעומת
נאמר,
כי
זאת הודפס
ב״המעיך
תשרי
תשט״ו
מאמר זה
המופיע
בכותרת
״שאר
פרק זה
בסידרה
הפרקים
בהתחלת
מאמר
וא״
ר
משנד
זו
יבאו
״מקורו
ת
במשנה ודרך סידורה״ שפורסם ב״תלפיות״ שנה ז׳ חוב׳ א׳ וב׳ — ד׳ .המאמר מ״ותלפיות״
לא
3
נכלל
ב״שרידי
אש״.
עי׳ תוי״ט ס ו ף עוקצין .וכן ע׳ מלא״ש למי״א שפי׳ הר״ש והרא״ש נסתיים ב ב ב א
דבש
וגם ר׳ יהוסף כ ת ב של״ג אמר ר׳ יהושע בן לוי
מרגליות
ב״מרגליות
הים״
לסנהדרין
ק׳
ע׳׳א
אית
י״ב,
במשנה.
וע״ע
ובניצוצי
אור
מה
שכתב
לסוף
דחלו
ת
ר״
ר
עוקצין.
וע״ע י״נ א פ ש ט י י ן :מ ב ו א לנוסח המשנה עמ׳ ,979ופיה״מ לאלבק ,שיש כי״י ש ה ש מ י ט ו
קטע
זה
מהמשנה.
36
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמורא .וררנ״נ רבינוביץ בעל דקד״ס היה ער לדבר .ובשולי נוסחא זו העיר:
״וט״ס .או שמלת תניא משובשת״ .אך זאת כנראה לא בדק ד״ר אפרתי.
ובכן מה הן העובדות ל בש״ס המודפס לפנינו — עם כל סמכותו שאינה
נופלת כלל מסמכות כ״י מינכן — איתא :תניא אמר ר׳ יהושע ,שנחשב
לדור שני של התנאים .גירסת כי״מ ללא כל ספק הנה משובשת ואין לה
כל מקום .גם היא מזכירה :תניא ומאשרת שמדובר בבריתא.
ובכן בהחלט מאליפה וברורה הוכחתו של הגריי״וו בתוך שאר הראיות
הבאות לבסס מסורת עתיקה של ר׳ שרירא גאון ובעל סדר תנאים ואמוראים.
ופירושו של מחברנו אינו אלא כהר התלוי במערה.
ד״ר יעקב א׳ אפרתי
למאמר הביקורת ״הדרים התלויים במערה״
הרב קלמן כחנא נ״י מתיחס למאמרי ״למקורות הספרותיים
במשנתנו״ ,שפורסם בשנתון בר־אילן כרך יא תשל״ג ,ונטפל שם,
לפסקא אחת טפילה ,ותלה בה את השגותיו .ברם לאמיתו של
בביקורת הרב הי״ו יותר מזח ,וניתן לחלק את מאמרו לשלשח
ואבוא איפוא לפי סדר דבריו.
השקועים
לכאורה,
דבר יש
גושאים,
א( תחילה מרצה הרב כהנא דבריו על אודות קביעת היהס הנכון
לכתבי יד ולגירסות כי״י ,ובאיזו מדד ,מרובה צריך הלומד להזהר בכגון אלח.
ובדבר הזה ודאי שאין כל הבדל עקרוני בינו לביני .וכבר הזהירו אותנו
גדולי הראשונים רגמ״ה ור״ת על כך הרבה שנים לפני בעל דקדוקי סופרים
והחזון איש ז״ל ,או החוקר ר׳ יהושע בראנד ,וכל הנוהג בכגון זה בהוסר
זהירות מתגלה כבדאי או כמי שאוסף ,תורות׳ של פורים ,כהגדרתו הקולעת
של הרב כהנא נ״י .למעשה לא התכוונתי אף אני באותה פסקא ,שהרב גטפל
אליה ,אלא לדבר הזה עצמו .אלא שאני כותב בסגנוני ובדרכי שלי .בואו וראו
— אומר אני לתלמידי או לחבירי הנזקקים למאמרי — עד כמה עלולים אנו
לטעות ,אם אין אנו זהירים במדד ,מספקת .הנה יכולים אנו להתפס בנקל
בגירסת מהדורה מתוקנת עפ״י כ״י )כגון תוספתא צוקרמנדל( ולבאר על פיה
משנה שלמה בדרך חדשה ובגישה אסטטית ,עד שנדמה לנו ,שהנה תגלית חדשה
גלינו .אל נא בחפזון ,חברים .גם אם נראים לכאורה הדברים פשוטים וברורים,
אל נא נמהר להוציא מסקנות ,עד שנבדוק את כל כ״י יפה יפח .חדוגמא שנתתי
לדברי ,לקוחה ממש מאותו ענין שעסקתי בו במאמר ההוא ,והראיתי ,שהנה
טעות דפוס יכולה להטעות אותנו ,אם אין אנו בודקים את הדברים יפח.
מתוך כך השתמשתי בדוגמא ההיא להזהיר ולהתריע .ברם אהרי שבררתי
שגירסת כל כי״י במשנה ורוב כה״י בתוספתא )פרט לאחד( ,הררים התלויים
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בסערה׳ )בסמ״ך( ,בארתי את המשנה ההיא עפ״י נוסח כל כי״י .הרב כהנא
נטפל איפוא לטפל ,ואף תפיסה מועטת לא תפס.
ב( מן הפתיחה הנ״ל בא הרב כהנא הי״ו אל עיקר השגתו ,ואף בזה
מתיחס הוא אל הערה שולית אחת בסוף מאמרי הנ״ל ,המתיחסת כלפי
ראיה אחת של הרב ווייגברג ז״ל .ויורשה לי להקדים ולומר ,שלא נתכוונתי
כלל לפגוע בכבודו של חרב וויינברג ז״ל או לקנטר ח״ו את תלמידיו היקרים,
ת״ח מובהקים בדורנו .כל כוונתי היתד ,להעמיד את חדברים על אמיתם
במדת האפשר .ואחרי דברי הרב כהנא יש לדון בנושא שולי זה לגופו.
השאלה היסודית היא אם יש לגרוס בפסחים מג ע״א ״תניא אמר ר׳ יהושע״
כגירסת הדפוסים ,או ״תניא אמר ר׳ יהושע בן לוי״ ,כגירסת כי״מ .הרב
וויינברג ז״ל מסתמך על גירסת הדפוסים )ואינו מעיר לכי״י( ומסיק מתוך כך
את מסקנתו הברורה שם .ואילו אני העירותי ,שאילו בדק בכי״מ )בד״ס(
לא היד ,חושב שההוכחה שלו היא ברורה.
הרב כהנא משתדל לחוכיח ,שגירסת כי״מ היא משובשת ,וממילא ברורה
ומאליפה היא חוכחתו של הרב וויינברג ז״ל .הרב כהנא הי״ו׳ בדק
ומעתח מצא לגבות את חובו ממני.
הרב כהנא הי״ו ערבב בפםקא אחרונה זו עובדות ומסקנות ,ועל
מצווים אנו תחילה להפריד ביניהן .העובדא שבכי״מ איתא ,תניא ,א״ר יהושע
• אמנ
בן לוי׳ היא עובדא .ברם המסקנה שזו גירםא משובשת
מסתמר הרב כהנא על דבר ידוע ,שהנה שמו של ריב״ל האמורא לא נ ז
בברייתא ,אבל דברים ידועים אלה ,שהיו מקובלים בין הלומדים ב ד
קודמים )ואף בימינו מקובלים בין לומדים רבים( אינם מתאימים עם העובדות.
כל המעיין היום ולו ברפרוף במחקרו של ר״ח אלבק ,מחקרים בברייתא ותוספתא׳
מוצא שם בפרק השני מספר רב של אמוראים שנזכרו בברייתות .ושוב י
בידינו היום אוצר הברייתות של ר׳ מיכאל היגער ובספר ג ע׳ 14—6ר ש י
מרשימה של ברייתות מאמוראי א״י ומאמוראי בבל ,וביניהן כמובן גם משל
ר׳ יהושע בן לוי .וראה אוצר הברייתות שם ע׳ 215—212ובספר ד 237—229
הכלל ,שהרב כהנא מסתמך עליו אמנם מקובל בין הלומדים ,וראה רש״י ב״ק
פב רע״א ד״ה ,ריב״ל׳ ,ועל פי הכלל הנ״ל סבר גם בעל ד״ס שהמלה ,תניא׳
חיא משובשת )בפסחים שם( .אכן ,לפי מימצאי ר״ח אלבק ור״מ היגער צריכה
ההערכה לגבי כי״מ בנקודה זו להעשות שנית .וכל זמן שלא ביררנו מה היא
הגירסא המקורית ,אין מכאן כל ראיה ,שהרי הסבירות היא שמגיה מן המגיהים
מהק את המילים ,בן לוי׳ בגלל הכלל ,הידוע׳ הנ״ל ,ולא שהמילים נוספו
בטעות .ראיה ברורה ומאליפה ודאי שאין כאן) .על מאמרו של ריב״ל במשנתנו
— ובברייתא של קנין תורה — ועל יחסו לבית הנשיא ,מן הראוי להקדיש
מחקר בפני עצמו ,וזה זמן רב שהנני מתכונן לדבר הזה .בכל אופן ,מן החומר
שנמצא כבר בידי מסתבר לי ,שאין כל סיבח למחוק את מאמריו מן המשנה
ומן הברייתות .ואני מקוד! לשוב לנושא זה בבוא הזמן( .ועל כל פנים ,חיח זה
הרמב״ם ,שמנה את ריב״ל בין החכמים הנזכרים במשנה ,ראה בסוף הקדמתו
כ ן
א י נ ה
ו ד א י ת
ס
כ ר
ו ר ו ת
ש
מ ה
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למשנה ,ראש הפרק השני ,ובין שאר הדברים הידועים ,כדאי שלא נשכח גם
דבר זה.
בהערה השולית בסוף מאמרי הנ״ל לא היה מקום להעיר לכל זה ,אבל היות
והרב המבקר נטפל להערה זו ,נאלצתי לברר את דברי יותר.
ג( ובאשר להערתו של הרב כהנא ,שתוספתא כי״ל איננה כ״י ליברמן,
ולא קיימת תיכפתא כי״ל המציטטת במדעיות עי ידי מחברנו ,הנה מכחיש
הרב את המציאות מצד אחד ,ולא נרמז לרמז שלי מצד שני .העובדה היא,
שר״ש ליברמן הי״ו הוציא את התוספתא עפ״י כמה כי״י ,וביניהם כי״ל
)כתב יד לונדון( .ראה דברי המהדיר בהקדמתו לתוספתא מועד ,מיד בפתח
דבריו .אין זאת ,כפי הנראה ,אלא שהרב כהנא לא טרח כלל לבדוק מהדורה
זו ,ומתוך כד נמצא מכחיש עובדא ידועה .מאידך גיסא לא נרמז לרמז שלי
במאמרי שם ,שהוספתי אחרי כי״ל בסגריים )ליברמן( ,התכוונתי לומר ,שכך
הדפיס ליברמן בתוספתא חגיגה בפנים ,על פי רוב כי״י ,שהיו לפניו כי
בהערה שם חעיר שדווקא בכי״ל )לונדון( חגירסא ,בשערח׳ )בשי״ן( .צריך
הייתי איפוא לפרש שב,כי״ל׳ מתכוון אני שם למהדורת ליברמן.
ובסיום דברי ברצוני להודות לרב כהנא הי״ו ,ואם כי נטפל אל הטפל,
הרי בשל דברי הבקורת האלה יצאנו שנינו נשכרים.
תשובה לתגובה
לדבריו של ר׳ יעקב אפרתי יורשה לי להעיר:
א .״גדולי הראשונים״ לא הזחירו אותנו על יחס נכון לכתבי יד
ולגירסותיהם ,אלא אסרו שינוי נוסח והגהה בספרים בנוסחאות המקובלות.
המובאות שהבאתי באו להזהיר מפני ההגזמה בהערכת כתבי יד ועשייתם גורם
מכריע ,וכמעט בלעדי ,בקביעת נוסחא או בחתייחסות לנוסחא מקובלת.
ב .הנני מצטער שמידת ההבנה שלי לא עמדה לחבין ישר׳ יעקב אפרתי
התכוון בפיסקא חמובקרת לחוכיח שהסתמכות בלתי מבוקרת על כתבי יד
מולידה ״תורות״ שיל פורים .הנני מביע סיפוקי על כך שעל ידי הערתי גתגלתה
כוונתו של דייר אפרתי.
ג .עיקר השגתי בקשר לדבריו של מר אפרתי על דברי מו״ר הגרי״י
ווינברג זצ״ל לא היתד .בענין חנוסחא במס׳ פסחים ,אלא בהעדר מיצוי דבריו
של הגרי״י וויגברג .כל מי שיקרא דברי בעיון יבין זאת .אך מהערתי בענין
הגירסא אינני חוזר בו .אין כל קשר בין מחקרו ישל היגר ודבריו של אלבק
שהזכירם ד״ר אפרתי ובין שאלת הגירסא הנכונה בפסחים .שמו של ר׳ יהושע
בן לוי לא הוזכר בשום ברייתא בתלמוד כנושא שמועה ,ואין לדהות גירםא
מקובלת ע״י נוסהא שאין לה כל סימוכין המופיעה בכ״י והמופרכת מתוכה.
ויכול אני להוסיף כעת .הרב יהושע הוטנר שליט״א ,מנהל מכון חתלמוד
הישראלי השלם הודיע לי בתשובה לשאלתי שבכל 11כתבי היד שצילומיהם
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למס׳ פסחים נמצאים במכון כתוב ״ר׳ יהושע״ ,ולא ר׳ יהושע בן לוי .החריג
היחיד הוא כי״מ .ובכ״י אהד כתוב :ועוד אמר ר׳ יהושע .״והלשון קשה מה
זה ועוד״) .תודתי נתונה להרב הוטנר על אדיבותו וטירחתו עמי —• ולא רק
במקרה זה(.
ד .ההערה בקשר ל״כי״ל )ליברמן(״ היתד ,רק הערר ,צדדית .הריני
מודה שאינני מודע כעת לכך אם זכרתי אז שפרופ׳ ש .ליברמן השתמש גם
בכ״י לונדון .אך זה הרי כלל לא שייר לעניין .כ״י ליברמן איננו קיים .אם
התכוון ד״ר אפרתי ב״כי״ל )ליברמן(״ לרמוז שליברמן הדפיס במהדורת
תוספתא שלו בפנים ע״פ רוב כי״י שהיו לפניו — היה צריר לכתוב זאת.
ק .כ.
ספרים שנתקבלו במערכת
מ ס כ ת אבות עם פירוש מאיר נתיב מ א ת הרב מאיר להמן זצ׳׳ל
ואב״ד מיינץ .שלושה חלקים .הוצאת נצח ,בני־ברק ת ש ט ׳ ח ״
תשלי׳ ו.
בין
ששת לעשור הרצאות ומאמרים בין שתי ה מ ל ח מ ו ת מ א ת ה ר
שלמה וולבה ,משגיח רוחני בישיבת באר יעקב .ירושלים ת ש ל ״ ו
הערות-הארות
ב
על ל״ב מ ס כ ת ו ת מ א ת הרב אברהם סופר.
בראש הספר עשר תשובות מהגאון ר׳ מנחם המכונה מ ע נ ד ל
קרגויא זצ״ל מחבר ס׳ גידולי טהרה .הוצאת ק ד ם בע״מ .ירושלים
תשל״ו.
נועם שנתון לבירור בעיות בהלכה ,ס פ ר שמונה־עשר .העורך
שלמה כשר .הוצאת מכון תורה שלמה ,ירושלים תשל״היו.
הר
כ
ס פ ר א ס י א מאמרים ,תמציות וסקירות בעניני רפואה והלכה .בעריכרנ
ד״ר אברהם שטיינברג .הוצאת המכון ע״ש פלק שלזינגר ז׳׳ל
ל ח ק ר הרפואה עפ״י התורה ליד בי״ח שערי צדק .ירושלים
תשל״ו.
חוברות
עזר
לתלמיד
-
סוגיות בספרות
ההלכה
)שו״ת(
על
מ ס כ ת ו ת ב ב א ב ת ר א ופרק שלישי ב מ ס כ ת סוכה .חוברות ע ז ר
לתלמיד .יו״ל ע״י פרוייקט השו״ת -המכון לאיחזור מידע.
בעריכת הרב מ נ ח ם סליי .אוניברסיטת בר־אילן רמת־גן תשל׳׳ה־ו.
בורא מיני בשמים מדריך שימושי בתמונות צבעוניות ל ח נ י ט ת א ת ר ו ג
לבשמים .מ א ת דב רוזן .ירושלים תשל״ו.
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יצחק סנדר
דין כיבוש הארץ ותנאיו
]המשך מגליון ;יפן תשל״ו[
והנה ,בדין ״סוריא״ שכיבשה דוד המלך ותליא בפלוגתא אם כיבוד יחיד
שמי׳ כיבוש ,יש מקשים י־:
״ולכאורה צ״ע הלא כשבטלה ירושה ראשונה הרי בטל גם כיבוש סוריא
א״כ כשאח״כ בימי עזרא החזיקו שוב בסורי׳ הרי בודאי עשו כדין שהחזיקו
מקודם בא״י עצמה ואח״כ החזיקו בסוריא .ולפי״ז מאי פליגי אי סוריא חוי
כיבוש רבים או כיבוש יחיד הלא בימי עזרא לכו״ע הוי כיבוש רבים דהחזיקו
בה לאחר שהחזיקו בכל א״י .אבל באמת זה אינו דגם בימי עזרא החזיקו בסורי׳
קודם שהחזיקו בכל א״י דהרי אמרינן בחולין ד״ז ע״א הרבה כרכים כבשום
עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתי׳ ולא
קדשה לעתיד לבוא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית ,א״כ בימי עזרא
בירושה שני׳ שייבה מה דפליגי בסוריא אם כיבוש יהיד שמי׳ כיבוש או לא
דהרי ג ם אז )הוי כיבוש יחיד( החזיקו בסוריא קודם שכבשו כל ארץ ישראל״.
כעין הסבר זה ראיתי בנוגע השאלה מדוע בבית שני קדושת עבר הירדן
היא רק מדרבנן לענין שמיטה .הסיבה היא ,שבכיבוש ראשון עבה״י נחשבת
כא״י למרות שנכבשה עוד לפני כיבוש א״י בכללה ,מפני שהכיבוש הי׳ על פי
הדיבור עוד בזמן משה בסיני .אבל בכיבוש השני לא נצטוה עזרא לכבוש את
עבה״י ,שעל כיבוש שני נאמר :״הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו
עולי בבל״ .כיבוש עבר הירדן נחשב אז ככיבוש סוריה ,כלומר ככיבוש י ח י ד .
ולפענ״ד אפשר לומר ,שהחסרון של כיבוש שטחים אחרים לפני כיבוש כל
ארץ ישראל נחשב בחסרון רק בכיבוש ראשון ,אבל לא בכיבוש שני בם׳
כפתור ופרח מובא שאפילו אחרי שהקדושה הראשונה נתבטלה ,שם וקדושת
ארץ ישראל נשארו .לכן בכיבוש שני לא היד .קיים עוד חחסרון של כיבוש
22
21ראה
יעקב״
״קהלת
עניני
תרומות.
או״ק
ו.
על
ובספר
סדר
-חלקת
זרעים,
סימן
יוסף״
להרב
יז
״בענין
יוסף
כיבוש
ברקוביץ,
יחיד״,
בני־ברק
ו״במקדש
תשי״ט
דוד״
סימן
נא
22כעין זה ראה ב ״ ק ה ל ת יעקב״ הנ״ל סימן ה״בענין עבר הירדן״ או״ק ה .ו ב ס פ ר ״ מ ש נ ת
יעבץ״ מהרב יעקב בצלאל זולטי נ״י ,ח ל ק יור״ד סימן כו .וב״מעדני ארץ״ מ מ ו ״ ר ה ר ב
שלמד ,זלמן אויערבאך נ״י פרק א הל׳ ב ,או״ק א־ג.
23ראה
כפתור ופרח
פרק י
יהושע,
רק
אבינו
הארץ
קדושה
ראשון עדיין שם א׳׳י עליה,
וראה
בשו״ת
ועוד.
וראה
מהבטחה
שמאריך להוכיח
בחדושי
לאברהם
שקדושת
נבחרת
הרמב״ן
בריש
גיסין
הארץ
אינם
במעלותיה
ישועות
מפני
שנתקדשה
המיוחדות,
מלכו
חלק
ולכן
יור״ד
בימי
בביטול
סימן
נז.
בהשמטות.
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
2
שאר ארצות לפני א״י ,היות וכבר נתן להם שם של ארץ ישראל בכיבוש ראשון י .
וה״קהלת יעקב״ עונה מדוע קדושת עבר הירדן ע״י כיבוש עזרא הוא רק
מדרבנן מפני שכיבוש היה רק ע״י חזקה ולכן כיבוש ממין זה עוזר רק על
ארץ ישראל לגבולותיה ,אבל לא על חוץ מגבולות א״י.
ולפי זה יש להעיר על התשובה שנתנה ע״י הגר״ח מבריםק והגר״א קוטלר
ועוד אודות השאלה הנ״ל — ,מדוע מדגישה הגמרא את השאלה בנוגע לסוריא,
אם כיבוש דוד נחשב לכיבוש יחיד או רבים ,הרי כולם מודים שכיבוש עזרא
הי׳ כיבוש רבים ולכן כיבוש סורי׳ הוא כיבוש רבים .על זה הם עונים ש ל פ י
הירושלמי כיבוש עזרא יכול להתחשב ככיבוש כללי רק אם זה היה כיבוש שני.
ולכן היות וכיבוש דוד היה כיבוש ראשון ,ממילא כיבוש עזרא היה כיבוש שני.
ולכן סורי׳ מתקדשת ע״י כיבוש חלוש כזד ,ככיבוש חזקה ע״י עזרא .זה תוכן
דבריהם ׳"•.-
אבל לפני הנ״ל אם כיבוש ע״י החזקה עוזר רק בגבולות א״י ,מה ההבדל
בכלל בין שהי׳ כיבוש ראשון או שגיל
גם על זה דן הגר״א קוטלר וז״ל ־ :
ונראה דאין הגדר דכל מה שבא ע״י כיבוש בטל עם ביטול ה כ י כ ו
רק הכל תלוי בהקדושה ,ג״ל דדוקא הקדושה התלוי׳ בכיבוש ,היינו ל
חריגים חצריכים כיבוש וחילוק בזה בענין שיתקיים הכיבוש ,דאין ה כ י ב ו י
רק סיבר ,לחלות הקדושה ,אלא עצם הקדושה תלוי בכיבוש דבעינן ש ת ה א
הארץ כבושה בידינו אבל הקדושה העצמית דא״י בדינים שאין צריכים כ י ב ו ^
וחלוק הלא אין הקדושה תלוי בכיבוש ,רק דבחו״ל בענין הכיבוש ש ת ע ע
מוחזקת ושל ישראל ותהול הקדושח ,אבל עצם חקדושד ,תלוי רק בשם ארץ'-
ישראל וזה לא בטל ,דבהכיבוש שנתקיים כל מקום אשר תדרוך וכו׳ ,נעשח ״
ושוב קדשה כיתר א״י — המוחזקת וזה לא בטל בהגלות .אבל לעבין ת ר ו ״
ושביעית ושאר הדינים הצריכים כו״ח בזה הלא הקדושה תלוי רק בכיבוש
וזה ודאי בטל בסורי׳ כמו בכל א ״ י . . .״ .
וכן כתב ה ג ר ״ ה . . . :ד ד י ן זח דמוחזקת אינו תלוי דוקא בארצות שנכרת
ברית עליהן אלא גם ארצות שנתקדשו ע״י דין דכל מקום אשר תדרוך כף רגלכס
0
ש
ע ג י ן
זף(
י
א
מ
27
שלא
יכוליס
ב״שאילת דוד״ להג׳ ר׳ דוד
24ראה
שטחים נוספים כל עוד שלא כבשו כל א״י הוא כל עוד היו קיימים מז׳
עממים
מאחר ש נ כ ר ת ו כ ב ר הז׳ עממין תו אץ תנאי בכיבושים וכל מה שכובשים
בהסכם
לכבוש
אבל
כולם
וע׳
נתקדש…״ וראה בשו״ת ציץ אליעזר הנ״ל חלק י׳ סימן א או״ק ה.
ב ס פ ר ״מעדני ארץ״ הנ״ל פרק א הלכה או״ק ג ד״ה
עולי
אפשר
25ראה
מקרלין
בקונטרס
שביעית :
״…והעיכוב
גם:
הרבה
כרכים
מצרים ולא כ ב ש ו עולי בבל …אפשר דכיון שמרצונם הטוב הניחו אותם
דבאופן כזה שפיר מצי חייל קדושת א״י על שאר
״קהלת
26בית מדרש
יעקב״
הנ״ל
הנ״ל
בהערה
ההערה : 16
עמ׳
.21
מד
או״ק
27הגר״ח הנ״ל בהערה .4
42
www.daat.ac.il
.1
הארצות ולא דמי
כבשו
המקומות
לסוריא…״
אתר דעת -מכללת הרצוג
כיון שנתקדשו בקדושת הארץ ,הל בה גם דין ירושת מוחזקת ,ודין זה לא נתבטל
ע״י הכיבוש וממילא דלא יהי׳ כבר לעכו״ם קנין בסורי׳ להפקיע מעצם קדושתה…״.
תנאי נוסף בדין תלות קדושה על הארץ חיא חלוקת הארץ לשבטים.
תנאי זה לפי הגרי״ז המי״-׳ ,הוא אחד חיםודות חחשובים שנתנו בהבטחה
לאברהם אבינו .הקב״ה הבטיח ליעקב אבינו בענין גלות מצרים :א( שעם
ישראל יצאו ממנו; ב( שיצאו ממנו ג״כ שבטים.
בפרשת ויחי נאמר )בראשית מח ,ד־ה(:
ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיד לקהל עמים ונתתי את הארץ חזאת
וגו׳ ועתה שני בניד וגו׳ —
והסביר הגרי״ ז ׳׳׳־ :
״נראה ביאור הפסוק ,דהנה ת״א מתרגם לקהל עמים :לכנשת ׳שבטים,
ר״ל דנאמרה בזה הבטחה על הדין של שבטים ,וכן מתרגם בפי׳ וישלח על
גוי וקהל גוים :עם וכנשת שבטים ,ר״ל ד״גוי״ הראשון שנאמר בקרא פירושו
הבטחה על עם ישראל בכללו שיצאו ממנו ,וקהל גוים חיא חבטחה שניה
שעם ישראל זה יהי׳ מורכב משבטים .ונתחדש בזה דין של שבטים ,ונאמר שם
אח״כ ואת הארץ וגו׳ ר״ל שהארץ ג״כ תתחלק לשבטים.
. . .ו ה נ ה ברמב״ם פי״א משמיטה ויובל הל״א כתב וז״ל :ארץ ישראל
המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות שנ׳ והארץ לא תמכר לצמיתות עכ״ל,
הרי דתלה דין זה דאינה נמכרת לצמיתות בהא דמתחלקת לשבטים …״ .
לפי שיטת הראב״ד שלוי אינו מקבל בארץ ובמקום זה מקבל תרומה
ומעשרות .בפרק י״ג הל׳ י״א ,כתב הרמב״ם ״יראה לי שאין הדברים אמורים
)שלוי אינו מקבל חלק בארץ( אלא בארץ שנכרתה ברית לאברהם וכו׳ וירשוה
בניהם ונתחלקח לחם ,אבל שאר חארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי
הכהניס הלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל .והראב״ד חשיג שם ״א״כ
30
28ראה בהגר״ז על
הארץ,
וחילוק
הלכות
הרמב״ב
וכדכתיב
אותה
זוהי
צמר
זוהי מצות
כיבוש,
מצות
חלוקת
הבחירה
בית
בקרא
,וירשתם
אחר
הכיבוש
שתפס
אותה
הל
ב פ ש י ט ו ת שיש מצוד ,של
וישבתם
חובת
בה׳
חילוק,
)דברים
ועל
זה
יא—לא(,
גאמר
כיבוש
וירשתם
וישבתם
בה,
הארץ.
29״הגר׳׳ז על התורה״ ,פ ר ש ת ויחי ,ע׳׳ש.
30ראה ״בגנזי הספרי״
שמו׳׳ז…
ונראה
א״י
בכוונת
הנ״ל
המתחלקת
הרמב״ם
דבר כמש״כ בריש הל׳
זה נאמר רק בא״י
סימן ז
״ ח ל ו ק ת הארץ לשבטים׳׳
לשבטים…
לאפוקי
דאתא
ואיפוא
מצינו
שאר
ארצות
א״י
כה :
ע״מ
שאינה
שכבשו
״…הרמב״ם
בהל׳
מתחלקת
לשבטים…,
שרינו
לכל
דאעפ״י
כא״י
ת ר ו מ ו ת מ״מ איסור לא ת מ כ ר ל צ מ י ת ו ת לא נאמר בהם ,דאיסור
המתחלקת
לשבטים
שכבשו
מהאבות,
אבל
בשאר
ארצות
כחלוקת
שאר
הביזה
דמתחלקת
דשם יש לכל
דאינה
ליחידים
מתחלקת
וא״כ
ליכא
אחד אחוזה
לשבטים
בהו
מתורת ירושת
אלא
איסור
סדר
מכירה
החלוקה
נחלת
היא
לצמיתות.״״.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא יטלו בהם תרו״מ ,כי הש תחת חלק הארץ ,והרי דביזת מדין לא נטלו חלק
כישראל ,אלא בתרומה ובמצות יוצר הכל יתברך״ .
וראיתי בספר ״אבי עזרי״־ :״ונראה שסברת )הראב״ד שגם( זה מד,
שהנהנים והלוים נוטלים תרו״מ הוא מכדר חלוקת הארץ ,שהישראלים יטלו
גוף הארץ ,והכהנים והלוים חלקם יהי׳ בתבואה ,התרו״מ ,וע״כ סובר הראב״ד
מאחר שבשאר הארצות ,אין בהם סדר החלוקה ,והכל שוים בהם ,א״כ לא יטלו
הכהנים והלוים בהם תרו״מ ,כיון שאין בהם סדר הלוקה ודו״ק״.
אולם האבי עזרי הנ״ל מביא ראי׳ גגד הראב״ד שבבית שני לא היתד,
הלוקת הארץ לשבטים ,ולפי זה צריך הי׳ להיות שלוי גם לא יקבל תרו״מ
וידוע לנו שכן נתנו תרו״מ לכהנים ולוים ,ולכן נשאר בתירוצו שתרו״מ ללווים
לא תלוי בסדר חחלוקה.
ולפענ״ד נוכל להסביר את הענין לפי זה :ההבטחה של הקב״ה נ ת נ ה
לאברהם אבינו שארץ תנתן לזרעו .וע״י כבוש הארץ א״י תתקבל לחלק
ולנהלה של עם ישראל ובדין זה מדגישה התורה ללוי שאף פעם לא יהי׳ !
חלק ונחלה בישראל; חלקו התמידי הוא רק תרו״מ אחרי הכבוש ,אחרי שהארץ
נהיתח נחלת ישראל נתחלקד ,לשבטים .וחילוק הארץ לשבטים לא
קכלת
י
י
הגורם שהלוי קבל תרו״מ במקום ״נחלה״
ש(1ם הלק בארץ .ולכן בבית שני למרות שלא היתד ,חלוקת השבטים
זאת נחלת ישראל בתוקפה והאיסור שאין חלק ונחלה ללוי עדיין קיימת ־
שייכות באמת אך ורק תרו״מ .וראי׳ לסברה הנ״ל היא מירושלים —
נתחלקה לשבטים ,ושם הביאור הוא ששיך לכל ישראל והיא נחלת כל ה ש ב ט י •
חוץ מהלוים.
שכ״כ :״…דא״
שוב מצאתי תנא דמסייע לי ,בספר תרועת המלך
ירושלים שלא נתחלקה לשבטים ,יהי׳ דין שוב שלא ינהוג בה תרו״מ ,וזה ל
31
3
ה
ה א י ס ו
א ל א
כ ב
ש נ י ת ו
י
7
ך
ת
ד
ל א י
כ
ל
כ
ך
י ד
3:1
כ
א
31ראה
בסוף
רמב״ם
הל׳
שמ״ו:
״כל
שבט
לוי
מוזהרין
ינחלו
שלא
כנען..
באר׳ז
שנ׳ לא יהי׳ לכהנים הלוים כל שבט לוי ,חלק ונחלה עם ישראל וכו׳ .יראה לי,
אמורים ,אלא בארץ שנכרתה עלי׳
הדברים
ונתחלקה
באותן
ברית לאברהם יצחק
וליעקב ,וירשוה
להם ,אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל ,הרי
הארצות
ובביזתם ככל
הכהנים
שאין
בניהש
וד,ל
ו י ס
ישראל״.
מהרב ר׳ מ״ל שחור פ׳
שופטים :
״והנה
הצריך
הרמב״ם
וראה
ב ס פ ר ״אבני שהם״
דברים
בכיבוש הארץ שתנהג בה האזהרה דלא הי׳ לשבט לוי חלק ונחלה ב א ו ת ו כ י ב ו ש .
א׳ שנכרתה עליה ברית לאברהם )גם( ליצחק )גם( וליעקב )דהייני דוקא ארץ ז׳
ב׳
וירשוה
לאברהם
בניהם
בלבד(.
)לאפוקי ארץ ג׳
ג׳ ו נ ת ח ל ק ה
להם
האומות,
)הכוינה,
שהבטחה לג׳
שנתחלקה
להם
ארצות
ע״י
אלו
יהושע
לא
אומות(.
היתה
בכניסתו
ג
,
אלא
לארץ,
ומה שלא חילק יהושע לשבטים ,אינו בכלל לאו זה(״ ע״ש.
32״אבי עזרי״
מ ה ר ב ר׳
אלעזר
מנחם
מן
שך
נ״י
סדר
הפלאה,
הוצאה
פי״ג הל׳ י״א.
33״ ת ר ו ע ת
המלך״ מהג׳ ר׳
יוסף
זוסמא נאוויץ
44
www.daat.ac.il
סימן כ ,אוק ך—ה.
שני׳
הל׳
שמ״ו
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמענו …דלק״מ מערי מקלט וירושלים ,דפשוט הוא דכיון שהוא מהארץ
שנשבע ה׳ לא״א ,אם כן הלוים אין להם חלק בה ואף שלא נתחלקה לשבטים
מ׳׳מ שייך זה לכל השפמים ,הרין משבמ לוי שהם אינם נוחלים נחלה בתוך
ישראל ,וכן מערי מקלט שניתן להלוים לא מתורת נהלה …ורק דין ערי
מקלט…״.
הזכרנו את העובדה שלא היתד ,חלוקת הארץ לשבטים בבית שני מפני
שבבית שני לא עלו כל השבטים .ויש לחקור אם בכיבוש עזרא היה דרוש
חילוק הארץ א( מפני שעדיין נתקיים החלוקה מכיבוש ראשון ב( היות וכבוש
עזרא הי׳ ע״י חזקה ולא ע״י כיבוש•' .
וכבר העירו מגמ׳ ב״ב כח ב שהנביא ירמיהו הזהיר על ׳שמירת השטרות
של האדמות ומזה נראה שאין צורך בחלוקה הדשה .וכ״כ :״…דהזקת שלש
שנים למדים מדכתיב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר חתום .ופי׳ שם רבינו
גרשום וז״ל מי שקנה עכשיו בתים או שדות במקום הזח יכתוב בשטר ויחתום
עדים כדי שתחא חקרקע ברשותכם ,וכשתחזרו מן הגלות ויבואו המוכרים
להוציא מידכם בעבור שלא חחזקתם ג׳ שנים תראו לחם שטריכם ותקיימוח
בידכם עכ״ל… .ואשר נראח מוכרח דאע״פ שירושה ראשונה בטלה מ״מ דין
חלוקת הארץ לא בטל…״ .
אך אפשר לומר שהנביא הזהירם לשמור על השטרות מפני שאפילו
שהחלוקה בטלה לענין קדושת הארץ אבל היא אינה בטלה באופן פרטי שהרי
האדמה עדיין שייכת לבית אבות י.
34
3
3,1
7
34כבר דן בשאלה הנ״ז
סימן
נד.
עמ׳
ד׳
באחרונים :
והנד,
ד״ה
ב״מקדש דוד״
ראה
כרם
לרש״י,
ציון
ד׳
לר׳ דוד
קונטרס
הכהן
ישועת
ראפאפארט ,ח״א,
הארץ
פ״א
הערה
או״ק ה הערת מרן ר׳ צבי פסח פרנק ,ובכרם ציון יג ״בבירור חיוב ת ר ו ״ מ בירושלים״
מהרב
שמואל אהרן יידלביץ,
ושם כרך יד,
בענין הנ״ל
מ ה ר ב מנחם מ.
כשר נ״י ועמ׳
שטו ואילך.
35ונחלקו בזה
בירושלמי
אמוראים
או״ק ד .ו ב ס פ ר ״זכרון יהונתן״
פ-ו
ה״א
משביעית,
ראה
הלוי״
״בית
ב ק י נ ט ר ס דבר השמיטה או״ק כו.
חלק ג
סימן א
ו ב ס פ ר ״ ח ל ו ק ת יוסף״
הנ״ל סימן נא או״ק ו.
36ראה
ב״גנזי
ספרי״
מהרב
יעקב
בצלאל
זולטי,
עמ׳
כי,
״ארץ
חמדה״
הנ״ל
שער
ב,
סימן ה או״ק ד.
37וראה בארץ חמדה
חלוקת
הנ״ל
שכתב :
יורשים .רגילה ,אבל דין
״ורה
שנראה
מהג״מ ב״ב …י״ל
ה ח ל ו ק ה שמכח המצור.
שתכנה
שאז
ישיבת
ישאר
בזה דין
שבטים
מחולקת
זה באמת נתבטל״.
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש ל מ ה במברגר
בעניו אמידת ויכלו בעל פה בקידוש
ב״המעיך תשרי תשל״ד פורסם מאמרו של ר׳ יונה עמנואל על הרב מ נ ד ל
קרגוי ופירושו למסכת תמורה .בסוף המאמר )עמוד (69מביא ר׳ יונה עמנואל
את התוספות בתמורה יד :״דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פד,
וכו׳״ ומגיע למסקנה ״שאין לומר ויכלו בקידוש של ליל שבת בעל פה כ א ש ר
מוציאים אחרים ידי חובתם״ .ושם בסוף דבריו ״מצור .לישב את מנהג העולם
אבל נראה לי שודאי נאד .ויאד .למדקדקים במצוות ובמיוחד בני תורד .ל ו מ ר
פרשת ויכלו בקידוש של ליל שבת מתור הכתב״.
לפני מספר חדשים נדפס מחדש הספר ״חידושי הלכות על הלכות פ ס ח
והגדה של פסח״ — מהרב שמואל אביגדור אב״ד דק״ק קארלין ,ושם בפירוש
לקידוש נמצא כתוב :״יש ללמוד להנשים ששומעין הקידוש שיאמרו ב ח ש א י
ויכלו מלה במלה עם הבעה״ב המוציאם ,דאל״כ אסור ,דדברים שבכתב
אתה רשאי לומר בע״פ כדי להוציא אחרים ,ואם בעה״ב אומר בסידור אז א י ן
צריכין לומר אחריו״ ,ובהמשך דבריו שם מביא מה שיש ללמד זכות מה ש א י .
אומרות מלה במלה ,מציין מקורות לבעיה הנדונח ,ומסיים ״לכן לדינא ש ן !
יש לנהוג כמ״ש שיאמרו הנשים מלה במלה עם המקדש״.
הנושא עלה שוב על דפי המעין בגליון ניסן תשל״ו .הפעם בתור
של הרב שריה דבליצקי ,המפנה את תשומת לב הקורא להגדה הנ״ל ש נ ד פ ס ד
מחדש ,וכותב :״מכאן הוכחה לדברי ר׳ יונה עמנואל נ״י ב״המעין״ תשיר,
תשל״ד שהעיר מטעם הנ״ל שמן הראוי שהמקדש יאמר פר׳ ויכלו בקידו״•
של ליל שבת מתוך הכתב״.
א
י
ב
ס י
ה
ע
ר
ף
ונ״ל שבנושא זה יש מקום לבירור נוסף.
לשון התוספות שם בתמורה יד :״דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם
בעל פה ,וא״ת היכי קאמרינן מזמורים על פה ויש לומר דאין להקפיד רק מ ה
שכתוב בחומש ,אמנם קשה היכי קרינן ויושע וקריאת שמע ויש לומר דאין
לחקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן״.
התוספות בתמורה אומרים ״בדבר שמוציא אחרים״ וכן הוא בטור )סימן
מ״ט( ״וא״א הרא״ש היה אומר דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי
לאומרם על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן וכר״ ,לעומת זאת התוספות
ישנים ביומא ע .אומרים :״אך קשה לרבי על פרשת קרבנות שאנו אומרים
בכל יום בעל פה ואינו סדרו של יום ,ואומר רבי דהיינו טעמא שאינו מוציא
רבים ידי חובתן ,אבל אם היה להוציא רבים ידי הובתן היה אסור״.
גם הדוגמאות של הימנעות מלחוציא אחרים ידי חובתם שהובאו בתוספות
בתמורה ,בפסקי תוספות שם ,בתוספות ישנים ביומא ,ובטור ,מתיחסות כולן
לתפילת הש״ץ כגון פרשת קרבנות ,ויושע ,קריאת שמע ופסוקים מי כמוך וגו׳
ה׳ ימלוך לעולם וגו׳ בברכה שאהרי קריאת שמע.
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המקור להבחנה זו בין לומר לעצמו ובין להוציא אחרים ידי חובתם ^מצא
במסכת תענית כח .״ובמנחה יחיד קורא אותה על פה אמר רבי יוסי וכי יהיד
יכול לקרות דברי תורה ע י פה בציבור אלא כולן נכנסין וקורין אותה על פה
כקורין את שמע״ .מהכללת המלה ״בציבור״ בדברי ר׳ יוסי ניתן לדייק שהאיסור
להוציא אחרים ידי חובתם בדברים שבכתב הוא דוקא בציבור כפי שגם הובא
בתוספות ישנים )שגם מהיחסים שם לגמרא בתענית( ,ומת שכתבו בתוספות
בתמורה ובטור בשם הראש ״בדבר שמוציא אחרים״ יש לומר שאינם חולקים
על תוספות ישנים ,וגם הם מודים שמדובר בלהוציא רבים ידי חובתם ,ולא
יחידים ,אם כי השתמשו במלה ״אחרים״.
וכן נמצא מפורש בביאור חגר״א או״ח מ״ט ״אבל העיקר כמו שכתב הטור
בשם הרא״ש דדוקא להוציא ציביר ידי חובתן וכן כתבו התוספות בתמורה
וכן כתב הכלבו בשם הרי׳׳ף״ .ובספר פסקי הגר״א ״דברים שבכתב וכו׳ הוא
דוקא כציבור להוציא רביב ידי חובתם ,אבל לעצמו מותר וכו׳ אלא כל שלא
הוציא רבים ידי חובתם מותר״.
מנהגם של ישראל תורה הוא .פרשת ויכלו נאמרת לפני הקידוש בבית
)לא בביהכ״נ ,במקום שמקדשים שם( .המנהג הוא להוציא את בני ביתו באמירת
פרשת ויכלו ,בין בעל פה ובין מן הכתב .על המחמיר להביא ראיה לדבריו.
יתר על כן ,בתוספות פסחים קו .ד״ה זכרהו ״דויכולו לא מצינו על הכוס
אלא בתפילה כדאמר בשבת ולא נתקן על הכום אלא להוציא בניו ובני ביתו״,
ושם ברא״ש ״אבל ויבולו ^א מציגו שתקנו לומר על הכוס אלא דקאמר הש״ס
בפרק כל כתבי הקדש כל האומר ויכולו בערב שבת כאילו מעיד על הקב״ה
שברא עולמו בששה ימים ושבת ביום השביעי ,ומה שאומרים אותו בשעת
קידוש אע״פ שכבר אמר בבית הכנסת היינו כדי להוציא בניו ובני ביתו״.
מכאן נראה שתקנה ישגה היא לומר ויכלו בשעת קידוש כדי להוציא את
בני ביתו .המושג ״להוציא ידי חובה״ פירושו הוא שאחד אומר והאחרים
שומעים ,ויוצאים ידי חובה בשמיעתם ,ולא שיאמרו אחריו מלה במלה .הראשונים
גם לא הזכירו בענין זח חובח ,או לפחות חידור ,לקרוא את פרשת ויכלו מן
הכתב ,ויש איפוא להבין שהתקנה היא לומר לפני בני ביתו ויכלו ,להוציאם
ידי חובתם ,בין שאימר בעל פה ובין שאומר מן הכתב.
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י׳ יוסף כהן
,
העדות והשלמות ל״פנקס ה ק ה י ל ו ת ׳ -הונגריה
אהת הפעולות הברוכות של ״יד ושם״ ,רשות הזכרון לשואה ולגבורה,
הוא מפעל פנקסי הקהילות ,שמטרתו הנצחת קהילות ישראל באירופה• ,שהוכחדו
ונכרתו בידי הצוררים .עד עתה ראו אור שלושה כרכים — רומניה כרך א,
באוואריה ולאחרונה — הונגריה .בהכנה ובדפוס נמצאים כרכים נוספים כגון
רומניה כרך ב וכמה כרכים על יהדות פולין ועוד.
הדברים דלקמן מתיחסים לכרך הונגריה.
מבחיגת מבנחו חחיצוני דומה גם הכרך הזה לקודמיו ,תוך שינויים
המתחייבים מאופיו של כל כרך ושל המחברים המשתתפים בו — מ ב ו א
מקיף המסכם את תולדות יהדות הונגריה ולאחריו מערכת ערכים המסודרת
בסדר א״ב של הקהילות .בסגנון אנציקלופדי מתומצת ניתנים עיקרי הנתונים
בחיי הקהילה מאז הוסדר ,ועד לאחר השואה .קהילה גדולה יותר זוכה ,כ מ ו כ ן
למקום נרחב ואילו קהילה קטגה מוקצב לה מקום מועט ולעתים שורות ספורות
בלבד .בשולי כל ערך באה רשימת מקורות שעליהם התבסס מחבר ה ע
בכרך זה ,המקיף את הונגריה חמקוצצת בגבולות שלאחר מלחמת ד3/,ו 0
הראשונה')שהם גם גבולותיה היום( תוארו למעלה מ־ 500קהילות ,רובל ק ה י ל ו
קטנות ,שמספר האוכלוםיה היהודית לא עלה על 500נפש.
׳
ר ך י
ל
ת
מן העניין לפרט במקצת את הלוקת הקהילות מבחינת גודל האוכלוסין.
היהודית .רק ארבע קהילות מנו למעלה מעשרת אלפים נפש ובראשן בודאפישט
הבירה ,רבת האוכלוסין ,שבשנת 1920נפקדו בה 215.512יהודים; חמש קד״ילןון
בעלות אוכלוסייה יהודית למעלה מ־ 5000נפש; 17קהילות שמספר היהודים
בכל אחת מהן היו 5000 — 2000נפש; 14קהילות עם אוכלוסיה שבין !000
— 2000יהודים; 54קהילות בין 1000 — 500נפש ובסך־הכל היו 94קהילות
בהונגריה ,שמספר יהודיהן מנו למעלה מ־ 500נפש ואילו למעלה מ־ 400קהילות
כלומר 80אחוז ויותר ,מנו מ־ 50ועד 500נפש .במלים אחרות :ב־ 94ערים
ועיירות היו מרוכזים כ־ 360.000מכלל 444.000יהודי הונגריה )בשנת .(1930
הכרך ההדור וחמרשים מבחינת הטיפוח הטיפוגראפי ,ההדפסה המשוכללת
הנייר המעולה ומאות התמונות והפאקסימילים ,אומר כבוד .אולם מבהינת תכנו
אינו מאוזן .מבואו הגדול של פרופ׳ נתנאל כןצבודג ,״תולדות יהודי הונגריה
מראשית ההתיישבות עד שנות מלחמת העולם השנייה״ ,התופס 103עמודים
כפולי טורים ,היא עבודה של בעל מקצוע מעולה ,השולט בחומר שליטה גמורה.
זהו נםיון ראשון של כתיבת תולדות יהודי הונגריה בצורה מרוכזת בשפה
העברית .ולא עוד אלא ,שזו הפעם הראשונה ,שהעבודה נעשתה תוך חרות
גמורה וללא להצים פנימיים או היצוניים .שני החיבורים הכוללים את תולדות
יהודי הונגריה בשפה ההונגרית ,של ד״ר שמואל כהן )עד (1526ושל ד״ר
ונציאגר ,סובלים משני הפגמים כאהד :פזילה החוצה ,כלפי הרשות ההונגרית,
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אתה ועם דעת הציבור ההונגרית נאבקו היהודים עשרות שנים על שויון.
וכשזה ניתן להם ) (1867היה על היהודים להוכיח יום־יום במעשים ובהתנהגות
פאטריוטית את הצדקת הזכות שהוענקה להב .השקפה זו באה לידי ביטוי
בולט גם בשני החיבורים הללו .הם נושאים איפוא חותם אפולוגטי מובהק;
שני המחברים הללו כיהנו כרבנים בקהילות גיאולוגיות והיו בעלי השקפת־
עולם ברורה ביחס לחובת יהודי המדינה כלפי ארצם .גורמים אלה השפיעו
השפעה מכרעת על התיאור העובדתי והמסקנות ההיסטוריות .בתנאים של
ימינו בארצנו )והוא הדין בארצות המערב( נכתבת ההיסטוריה היהודית מתוך
אוביקטיביות והעוסקים בה משוחררים מלחצים.
המבוא מחולק לשנים־עשר פרקים המקיפים ארבע תקופות :ימי הביניים,
ראשית היהדות החדשה )המאה ה־ 18עד אמצע המאה ה־ ,(19תקופת השוויון
) (1914—1867ותקופת הריאקציה והרדיפות ) .(1939—1911רק התקופה
האחרונה מתיחסת להונגריה המקוצצת ואילו בשלוש׳ התקופות הקודמות מתוארות
חולדות יהודי הונגריה הגדולה ,המקיפה גם את השטחים רחבי הידים שנמסרו
בעקבות מלחמת העולם הראשונה לרומניה ,לצ׳כוסלובקיה ,לאוסטריה וליוגוסלביה.
המבוא צועד בעקבות האירועים הפוליטיים של המדינה .ובדין שהוא נוהג כך ,שכן
תיאור קטוע יביא בהכרח לידי ראייה מסולפת ומעוותת של תולדות יהודי הונגריה.
כלום ניתן להעלות על הדעת התעלמות מחיי היהודים באזורי שבע הקהילות
שבבורגנלאנד ,בפרםבורג וסביבתה ,במונקאטש ואגפיה ובמרחבי טראנסילוואניה ?
אף־על־פי ,שכאמור ,בעיקרו של הספר — תיאיר הקהילות — לא יכירן מקומן.
שהרי קהילות אלה אינן בתהומה שיל המדינה.
מלבד הכתיבה המקצועית והמדעית מצטיין המבוא בהרצאה שוטפת ונוחה
לקליטה .זו הפעם הראשונה ניתנת האפשרות לקורא שאינו שומע הונגרית
להבין ולהכיר את התהליכים ההיסטוריים של קיבוץ יהודי זה על כל נפתליהם
ומורכבתם ,על שלל גווניהש ומאבקיהם בינם לבין עצמם ובינם לבין השלטונות
והעמים הסובבים אותם ,מפי בר־סמכא ואיש מדע ,שהוא מן היחידים בדורינו,
המסוגל להקיף את תולדות יהודי הונגריה לתקופותיהם וההביטים השונים.
וזאת בשל סגולותיו וכישוריו .מלבד המחקרים ההיסטוריים ,והם איגם מעטים,
שהוקדשו לאספקטים רבים ושונים בתולדות יהודי הינגריה ,רובם בשפת
המדינה ,אד גם בשפות אירופיות וחלקם גם בעברית וביידיש ,שבכולם שולט
קצבורג שליטה ללא מצרים ,פתוחים לפניו גם הספרים התורניים למאות
ולאלפים שהוגו וחוברו בידי חכמי הונגריה במרוצת הדורות ,וגם מהם הוא
דולה את הנקודות המעניינות את ההיסטוריון.
וכיון שכד ,יורשה להביע תמיהה רבתי על המקום הצר שהקצה פרופ׳
קצבורג לחיי התורה והיצירה התורנית בהונגריה .אמנם הוא מקדיש* מקום
ל״רבנות וחיים תורניים״; נזכרים ונערכים כמובן חהתם סופר וישיבתו ,זיקתו
לארץ־ישראל ,מפרט את גדולי הרבנים במאה ה־ ,19כולם בני דורו של החתם
סופר וגדולי תלמידיו וכן את התפשטות החסידות .אך המקום מצומצם ביותר
ואינו מגיע אלא עד שנות הששים של המאה ה־ 19וקצת מעבר להן .ואף זאת
מוצנע בתוך הפרק הדן ב,.מאבק לשוויון ותמורות פנימיות״ .הרי ההתפתחות
49
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הגדולה של חיי התורה בהונגריה ,רשת הישיבות העניפה ,התפשטות החסידות
בחלקים גדולים של המדינה ,הדפסתם של ספרים בכמויות גדולות ועוד ,החלה
דוקא מתקופה זו ואילך .מן הראוי היה להקציב פרק מיוחד לחיים אלח ,חמהוים
את אחד המוקדים המרכזיים בחיי הקיבוץ היהודי בהונגריה .אם בפנקס הקהילות
של רומניח ,מדינר .שבח לא עמדו חיי התורה על רמה גבוהה ואף שחיו בה
כמה גאונים בתורה ומחברים חשובים בהלכה ובחסידות ,לא עמד לימוד התורה
במרכז חייהם וכמעט שלא היתד .בה אף ישיבד ,אחת — ואף על־פי כן
השכילו עורכי הספר להקדיש לחיי התורה והיצירה התורנית שני פרקים
נרחבים )אחת עד למלחמת העולם הראשונה והשנייה בין שתי מלחמות העולם(
— מדינה כהוגגריה על אחת כמר .וכמה!
פרט למגרעת זו ,הנראה בעיני חמורה ,ובמיוחד שהמחקר נכתב בידי
בר־אורין ובר־אבהן ,גיתן לומר בפה מלא ש״לא בא כבושם הזה״ .ב ר כ ה
לעצמה קובעת הביבליוגרפיה הנבחרה שבסוף המחקר ,המחולק לארבעה עישר
נושאים והכולל כ־ 450רישומים )המספר חאחרון הוא אמנם 306׳ אד ר י ש ו מ י •
רבים כפולים ,משולשים ואף מרובעים( .טוב עשה המחבר ששמות החיבורים
בהונגרית תורגמו גם לעברית ,למען קוראים שאינם שולטים בשפה זו.
לאתר מבואו של פרופ׳ קצבורג נדפסו ״קורות תקופת השואה״ ,מאת
ליוויה רוטקירכן ,הוקרת ידועה של תקופת השואה ,שספרד .על חורבן י ד ,
סלובקיה ראה אור לפני כ־ 15שנה )תשכ״א( .צר לי לקבוע שעבודתה
שואת יהודי הונגריה מאכזבת ביותר .לעומת למעלה ממאה עמוד ש ה ו ק ד ח
יהודי הונגריה עד השואה ,תופסת עבודתה של ד״ר ר ו ט ק י ר
לתולדות
15עמודים בלבד )כולל עמוד ביבליוגרפיה( .המחקר מחולק לתשעה פ ר י
קצרים :המדיניות הפרו נאצית והחקיקה האנטי־יהודית בשנים • 1939—1938
חתחלת הרדיפות ושיתוף הפעולה הצבאי עם גרמניה :אנשי שירות העבודה
בחזית המזרח; ״ההפשרה״ בעת כהונתו של קאלאי כראש הממשלה והשלכתה
על הבעיה היהודית; כיבוש הונגריה בידי הצבא הגרמני; המועצה היהודית
והגירושים מערי השדה; מאמצים להצלת יהדות בוראפשט; תפישת השלטון
בידי סאלאשי ) 15באוקטובר ; (1944לוח האבירות.
עיקר חסרונו של מחקר זה לענ״ד הוא ביסוסו הבלעדי כמעט על תיעוד
כפי שגם שמות הפרקים מרמזים בעליל .הקורא את הדברים נוכח מיד ,שתיאור
השואה גכתב ברובו המכריע מתוך אספקלריה לא־יהודית ויהסם ומעשיהם
הנפשעים של השלטונות והמבצעים .לא נעשה כמעט נסיון לתאר את המאורעות
הטראגיים מבפנים .כלומר ,כיצד קיבלו יהודי הונגריה את הגזרות שניתכו
על ראשם בתכיפות גוברת והולכת; כיצד הגיבו עליחן מבחינה יהודית ,כציבור
וכפרט; מד ,חיד .אורחם ורבעם בתוך ים הצרות שהקיף אותם מכל עבר
ואין מושיע .כמה מלים על ההיים הפנימיים בגיטאות וכיוצא באלה .גירושם
של קרוב לחצי מיליון נפש מערי השדה לא זכה לפרק משלו ,אלא הוצגע
בפרק הקרוי ״המועצה היהודית והגירושים מערי השדה״ .וכל פרק זח תופס
עמוד אחד י כלום לא היה מהובת הכותבת לתאר כיצד בוצע פשע מהריד זה ?
הפרק מסכם בקצרה שתוך 56ימים הוסעו לאושוויץ 147רכבות ובהן 434.315
״
ד
ר
דו
ע
ל
כן
ק
50
www.daat.ac.il
ם
אתר דעת -מכללת הרצוג
נפשות .המחברת לא טרהה אפילו לאתר את הגיטאות ומקומות הריכוז שמהם
גורשו .היכן אם יא בכרך מסוג זה מקומה של רשימת הגיטאות ומספר המגורשים
מכל מקום ומקום ,תאריכי השילוחים ,בסיונות הבריחה במדד ,שהיו ואירועים
מיוחדים .בטוחני ,שהדבר היד ,עדיה בידה במדד ,רבה — אילו היתר ,עושה
מאמץ הראוי למטרה הנשגבה.
לאמתו של דבר ,הקלה הד״ ר רוטקירכן את עבודתה על עצמה וכאן,
ככל הנראה ,נעוצה הסיבה לתוצאה הרדודה והשטהית .צר לי לומר ,אך אוי לי
אם לא אומר ,שדבר א־:ר לא ייעשה נעשה בפרק נורא הוד זה .המשווה את
״קורות תקופת השואה״ שבספר שאנו דגים בו ל״הסקירה ההיסטורית״ שכתבה
ד״ר רוטקירכן כמבוא לספרו של משה זנדברג )היום :זנבר( ״שנה לאין קץ״
)ירושלים ,יד ושם ,תשכ׳־זז ,יגיה ליא קושי שכמעט כל ה״סקירה״ נבלעה
ב״קורות תקופת השואה״ והיא מהווה כשני שליש מן ה״קורות״ ,ועל־פי רוב
מלה במלה )יש לחניה שהשוני בסגנון ומבנה המשפטים הוא פרי עריכה(.
נשאלת השאלה ,כלום סקירה היסטורית )טובה כשלעצמה במסגרתה המקורית(,
שנכתבה כדברי־ מבוא יספר זכרונות של אהד משרידי השואה ,יכולה למלא
את מקומם של דברי ימי השואה בכרך מקיף ,שכל כולו נועד להנציח את
תולדות יהודי הונגריה — וברא•;• וראשונה את דברי ימי השואה י ולמרבה
הפליאה והתמיהה — שני הספרים הופיעו במסגרת ״יד ושם״!
בהקדמה מציינת המערכת ,.כי השתדלנו להביא בערכים את שמות הרבנים
אשר כיהנו בכי־ מזים ומקיב איים מאליו מובן כי הרשימה איננה שלימה
וזאת מהוסר מקים ,ולכן באי י־ די ציון רק רבנים אשר התבלטו במסגרת
קהילתם או כאלה שהשיביתם חרגה מעבר למסגרת זו — מפרסמי יצירות
שראו אור בדפ •כ וכי .יכן הזכי־ני את כל הרבנים אשר נספו בשואה יהד
עם צאן מרע־תם״- .מרבה הצער יא קוימה גם הבטחה צנועה זו ברבים
מן הערכים .הגדרתי כ הבטחה צנועה״ משום שלענ״ד מן הראוי היה להזכיר
את כל רבני הקהי־ה .רב:׳ הינגייה ,וביחוד בקהילות חחרדיות ,היתד ,להם
עמדה דומיננטית בקה״־ה יחיא היה המוקד של הקהילה לא בענייני הלכה
ודת בלבד ,אלא גם בהנהגת הלה־־ה ובהיי ההברה .מכל מקום דברינו דלקמן
ייוחדו לביקור איזכירב • ״ ל רבנים ומחברים לפי הקריטריונים שהובאו לעיל.
מן הראוי לציין שכמעט כל החערית וההוספות נכתבו תוך כדי קריאה ללא
חיטוט יתר .בטוהני שלאחר היפיש נוסף ניתן להוסיף כהנה וכהנה.
ועתה לגופו של ספר ,לפי סדר הערכים )= הקהילות( .הכתיב הניתן
בספר הוא פונטי לפי כילי ההיגוי העברי ונקבע תוך התיעצות עם חברי
האקדמיה ללשון העברית .בסוגריים הוספתי את הכתיב שהיה נהוג בשנים
קודמות ,המבוסס על ההיגוי הגרמני.
אבאיי־באנט׳ ]באנג״ב[ )עב׳ (120
ר׳ בנימין וולף לב לא היה התנו של ר׳ אלעזר מינץ בעל ״שמן רוקח״,
אלא בנו .היבוריו נקראים ״שערי תורה״ )ולא ״שער תורה״(.
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ר׳ אריה לייביש ליפשיץ לא ״נקרא לכם הרבנות בבודאפשט״ ,א ל א
הועמד בראש הלשכה האורתודוכסית בבודאפשט .מן הראוי להוסיף ש ה ה ו ג י ם
החסידיים התנגדו לו בשל יהסו השלילי להסידות ולפיכך צורף אליו ס ג ן ־ נ ש י א ,
שהיה איש־אמונם של החסידים.
אדאלאן׳ ]ערעלין[ )עמ׳ (131
כתוב :״בשירותה ]של הקהילה[ היה רב״ ולא נזכר שהיה זה ר׳ י ש ר א ל
אברהם אלטר לנדא ,שחיבר ספר גדול שר־ ת בית ישראל על ארבעה ח ל ק י
שלחן ערוך ,שהופיע לאחר השואה )בואנוס איירס תש־׳יד(.
לא נזכר ר׳ יהודה ליב אבראהאם ,שחיבר את חספר מדרש* ריב״יש ט ו ב
בשני חלקים )קעטשקעמעט תרפ״ז( .זהו אחד הליקוטים החשובים ימל ת ו ר ת
חבעש״ט וצולם פעמיים )ירושלים תשכ״ח ,ניו־יורק תשל״ד(.
אויפאהארטו ]דאצפערט[ )עמ׳ (138
לא נזכר שהיהודים קראו למקים זה משום מה ראצפערט.
נשמט שמו של ר׳ נפתלי הערצקא זילברמאן ,אחד האדמו״רים ה ע מ מ י י ם
והידועים בהונגריה .גם גויים וביניהם מבני האצולה המאדיארית ה־רבו ל ב ק ר
בהיכלו .בעודנו בהיים היותו הקדישו לו העתונים ״פעסטער דויד״ ו״אוגגאר׳־שע
וואכנשריפט״ מאמרים נלהבים ,המעלים על נס את סגולותיו ומדגישים א ת
העובדה שלמרות הכנסותיו חגדולות חי בצניעות ובפשטות היי עוני .ב ע ת ו ן
>10פ־11מ 2.5160מתוארת הלויתו שהתקיימה במוצאי יום הכפורים ת ר נ ״
שבה השתתפו אלפי אנשים ובראשם עשרות רבנים ולהבדיל אנשי כ מ ו ר ה
מכל הכתות הנוצריות .דברי תורתו וסיפורים עליו הופיעו בשם זכרון נ פ ת ל י
)קליינווארדיין תרצ״ח(.
ר׳ שלום אליעזר הלברשטאם ,בנו של בעל דברי חיים מצאנז ,ש נ ס פ ה
בשואח ,לא בא לראצפערט ״כפליט מגאליציח בימי מלחמת העולם הראשונה׳/
אלא זמן קצר לאהר פטירת ר׳ הערצקא הנ״ל ,בסוף הקיץ של שנת ת ר נ ״ ח
)מודעה על בואו בעתון האורתודוכסי אללגעמיינע יידישע צייטוגג(.
ח ׳
אולאשליםקא ןליכקא[ )עמ׳ (142
ר׳ צבי הירש פרידמאן ,אף הוא מגדולי האדמו׳׳רים בהינגריה .לא ח י ב ר
ספר בשם ״פרי טוב״ ,אלא את הספר אך פרי תבואה .והוא אינו ״קובץ פירוישיס
חלכתיים״ ,אלא דברי אגדח וחסידות על התורה בשיני כרכים )מונקאטיש
תרל״ה—תרל״ו .נדפס ישוב שם 1898וצולם בניו יורק תשכ״א(.
לא נזכר האדמו״ר האהרון ר׳ צבי הירש פרידלנדר ,שנספה בשואד
והיבר ספר שערי הישר על תהלים )בודאפעסט תרצ״ד וצולם בניו יורק תשי״ט(.
(׳
אלבארט־אירשא ]אלבערט־אירשא[ )עמ׳ (153
חכינוי ״עמרם גאון רוזנבאום״ מעורר גיחוד .מחבר הערר הדביק א
חתואר ״גאון״ מתוך אסוציאציח לרב עמרם גאון חידוע .כינויו של ר׳ עמרם
זה היה חסידא והוא נזכר בשו״ת חתם סופר וגם נספד על־ידו.
ת
52
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
באדאשאג׳ארמאט ןכאלשאדיארמאט[ )עמ׳ (173
על ר׳ בנימין ורדף בוסקוביץ נכתב ימ,,נולד כתלמיד חכם מופלג״! נראה
שצ״ל נודע כתלמיד הכם מופלג.
ר׳ מאיר א״ש ,שאף הוא כהן כאן ברבנות לפני שעבר לאונגוואר ,לא
נפטר בשנת 1892אלא בשנת תרי״ב ).(1852
כאלמאז־אויווארוש )עמ׳ (175
שמו של בעל שו״ת פני מבין לא היה נתן אלא ר׳ נתנאל פריד .לא נזכר
ספרו פני מבין על התורה )בערעגסאט תרפ״ז(.
כאדקאן׳ ]כאלקאני[ )עט׳ (170
הרב הראשון לא היה ר׳ יהושע ברוך רייניץ בעל המכתבים ,אלא ר׳
שמואל שמעלקא קליין .מגאוניה החריפים של הונגריה ,שכהן לאחר מכן
כרבה של סעליש ,מחבר ספר צרור החיים על סוגיות הש״ס )מונקאטש תרל״ו
וצולם בירושלים תשל״ד .(,תולדותיו בספר ״רבי שמעלקא״ מאת נכדו ר׳
שלמח זלמן קליין )נערך בידי דוד גלעדי ,תל־אביב תשט״ז(.
באראט׳ו־אויפאלו ]בעיעט־אויפאלון )עב׳ (183
נשמט שמו של ר׳ יואל צבי רוט ,מגדולי הרבנים בהונגריה ,מחבר שו״ת
בית היוצר בימני הלקים )מונקאטש—חוסט תרנ״ו—תרס״ב(; דרשות בית היוצר
על התורה )מישקאלץ תרצי׳ח(; יוצר אור ,חידושים על ענייני חנוכת וסוגיא
דכבתה )מישיקאלץ תש״ד( — כולם ספרים בעלי היקף רב.
בודאפשט ןכיראפעכט[ )עמ׳ (202
בפרק ״עתונות וספרות״ לא נזכרו שני הבטאונים הגרמניים באותיות
עבריות של היהדות האורתודוכסית ,״אללגעמיינע יידישע צייטונג״ ,שהופיע
למעלה משלושים שנה ) ;(1919—1888״•מבת אחים״ ,שהופיע לפהות עשר שנים
)תרל״א—תר״ם(.
בודכאנטמיהאי ]בענמיהאדי[ )עמ׳ (220
נשמטו שמותיהם של ר׳ יהודה גרינפלד ושל בגו ר׳ שמעון גרינפלד,
שגיהם מגדולי התורה במדינה .השני היבר שו״ת מהרש״ג הלק א־ב )ווראנוב—
בארדיוב תרצ״א—תרצ״ט( ומהדורה נוספת בתוספת הלק נוסף על אבן העזר
וחושן משפט )ירושלים תשכ״א( ,ובסופו קונטרס קול יהודה לאביו ר׳ יהודה
גרינפלד :זהב שבא על חתורח )ווראנוב תרצ״ג וצולם בניו יורק .(1969
כונ׳האד ]כאגהארד[ )עט׳ (224
בערך זה נפלו כמה שיבושים:
א( הרב הראשון לא היה ר׳ יצחק הלוי שפיץ ,אלא ר׳ יצהק זעקל שפיץ.
מלבד ברכת יצחק על תתורח חיבר גם באורי יצהק על הגדה של פסח
)ברונא תקמ״ט(.
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב( מהבר ספר טיב גיטין לא היה ר׳ לייביש הלר ,אלא הגאון הנודע
ר׳ צבי הירש חריף הלר.
ג( ר׳ יהודה גרינוואלד ,שעבר מכאן לסאטמאר ,לא חיבר ספר קרן לדוד,
אלא שו״ת זכרון יהודה בשני הלקים )בודאפעשט—אוהעל תרפ״ג—תרפ״ה(,
שבט יהודה על התורה )סעאיני תרפ״ב( ועוד .בעל קרן לדוד ר׳ אליעזר דוד
גרינוואלד כיהן ברבנות סאטמאר לאחר ר׳ יהודה גרינוואלד )לא היתד ,קרבה
משפחתית ביניהם( ,אך הוא לא כיהן מעולם ברנות בונהאד.
ד( ר׳ אליעזר דייטש חיבר אליבא דמחבר הערך הזה שני ספרים בלבד:
״צמח הדסה״! ו״הלקת השדה״ .״צמח הדסה״ לא היה ולא נברא • חיבוריו
של ר״א דייטש הם :תבואות השדה על סוגיות ועניינים בש״ס ופוסקים
בששה חלקים )לעמבערג תרנ״ב ,שם תרנ״ד ,שם תרנ״ז ,פאקש תר״ש,
שם תרס״ב ,שם תרס״ד(; שו״ת חלקת השידה על שיטות הימיים )פאדגורזע
תר״ס(; שו״ת פרי השידה בארבעה חלקים )פאקש* תרס״ו ,תרם״ט ,תרע״ג,
תרע״ח(; שיח השדה על התורה וחמועדים )פאקש תרע״ד(; שו״ת צמח השדה
על תקנת עגונות )פאקש תרע״ז(; דודאי השידה על הלכות שמחות )סעאיני
תרפ״ט(.
הודאם ]האדאמ[ )עמ׳ (275
מחבר הערך יודע ש״עד לשואה כיהן רב במקום ,ר׳ ברוך אברהם ריזל״.
הוא לא ידע כנראה שבמקום זה ישיב האדמו״ר ר׳ אהרן ישעיה פיש )נפטר
תרפ״ח( ,מחבר ספר קדושת אהרן על התורה והמועדים בשני כרכים )דעברעצין—
מאטעסאלקא תרצ״ח—ת״ש(.
ואיא ]וואיא[ )עמ׳ (278
נאמר :״ובמשך זמן קצר היה גם רב״ .לאמתו של דבר ישיב כאן על
הרבנות רב ארבעים שנה תמימות )תרנ״א—תרצ״א (1931—1891 ,ושמו היה
ר׳ יהודה גרינוואלד )אינו זהה לרבה של בונהאד )וסאטמאר( הנזכר לעיל
בערך בונהאד(.
כ ס
ואץ ]ווייטצען[ )עמ׳ (284
מן הראוי היה להזכיר שר׳ דוד ליב זילברשטיין עלה ארצה וישיב בירושלים
שמונח שגים וחזר להוגגריה .ברשימת ספריו נשמט ספרו יד דוד על התורה
)וואיטצען תרס״ח(.
טולצ׳וא ]טאלטשווא[ )עמ׳ (308
הרב הראשון היה ר׳ משה דוד אשכנזי ,שעלה ארצח וחתישיב בצפת.
היה חותנו של ר׳ יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ייטב לב מסיגט .חיבוריו:
תולדות אדם על סוגיות השי״ס )ירושלים תר״ה(; באר שבע על התורה
)ירושלים תרי״ג(.
טינא ]טיניע[ )עמ׳ (316
גשמט שמו של חרב ר׳ אברחם גוטנפלאן ,שניספד ,בשואד ,וחיבר
54
www.daat.ac.il
א
ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
הספרים הבאים :באר אברהם עיי ניסכה אבות ובודאפעשט תרפ״ה (; כתר תורה
על תרגום יונתן .חלק א—ג )בודאפעשט תרצ״ב ,מונקאטש תרצ״ט ,בודאפעסט
תש״ד(; דירות אברהם ,דירת דודים י ד י ר בשבתות ומועדים )בודאפעשט ,(1937
ופרסומים קטנים :הספד עי ר׳ ידעיה זילברשטיין מווייצן וספר מוסר על־פי
ספרו דל ר׳ דבתי דונלו בעל ספר הכמוני.
טיכאליק )עצ׳ 121־(.
בעל עת הזמיר על זמירות דבת היה ר׳ יעקב דב ברקוביץ )ולא יעקב דוד
מארקוביץ׳( .המהדורה הראדונה ד ל עת הזמיר נדפסה במונקאטש תר״ע
)ולא תרע״ב( והוא חזר ונדפס כד־ד־דבע פעמים בדפוס ובצילום.
טיסאפוראד ]טיכאשירע) [-עמ׳ !2:1־(.
רבה ד ל העיירה ר׳ מדד .סופר לא היה ״מצאצאי החתם סופר״ ,אלא נכדו
של ר׳ פישל סופר מפרסבורג ,דהיה איד אמונו ד ל חחתם סופר) .אביו
ר׳ יעקב ד מ ם היה בן ר׳ פישל(.
מאד ]טארע[ )עט׳ (3-11
בין רבני מאד נעדרו דמותיהם ד ל דנים מרבניה הבולטים ד ל הונגריה,
ר׳ אברהם יהודה דווארץ ובנו ר׳ נפתלי דווארץ .הראדון חיבר דו״ת
קול אריה עם הערות נכדו ר׳ דלמה זלמן עהרענרייך מדאמלוי )דאמלוי
תרם״ד ,צולם בירודלים תדכ״ב ועם הוספות; ברוקלין תדכ״ז(; בגו היבר
את הספרים הבאים :דו״ת בית נפתלי )פאקד תרג״ט וצולם בברוקלין תשל״ו(;
בית נפתלי על התורה ודרודים )מונקאטד תרם״ו( :ד ע ר נפתלי על ספר
אבודרהם )פאקד תרפ״ג(; אילה דלוחה ,עניינים •טונים בהלכה ובאגדה
)גראסווארדיין תש׳יא(.
בביבליוגראפיה של ערך מאד לא נזכר חיבורו של שמואל הכהן דווארץ:
תולדות גאוני הגר הנטמנים בבית החיים במאד )טאלטשווא תרע״א(.
מאקו ]מאקאייע! )עמ׳ (350
שלא כדין לא נזכר הדיין הידוע ר׳ חיים יהודה דייטש ,מחבר הספרים
הבאים :רחבת ידים על ספר חמודי דניאל ,הלכות מליחה ,בשר בהלב
ותערובות )ווייטצען תרס״ח(; מים חיים על מסכת נדה )קלויזענבורג תרע״ג(;
באר יהודה על ספר חרדים )קונסענטמיקלאש תרצ״ה(; קול יהודח על הגדה
של פסח על־פי חסידות בעלז )סאטו־מארע תרצ״ח ,צולם פעמיים בניו יורק
בשנת תש״י לערך ובישנת תשי״ט(.
מישקולץ )עמ׳ (359
נשמט שמו של אחד הרבנים החריפים ,רבה של הקהילה החסידית ,ר׳ חיים
מרדכי יעקב גוטליב .ספריו :יגל יעקב על חתורח )מישקאלץ תרצ״ח(; מחדורח
מורחבת בחמשח כרכים גדולים )ירושלים תשכ״ז—תשכ״ט(; שו״ת יגל יעקב
בארבעה כרכים )ירושלים תשכ״ד(.
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
נאג׳קאלו ]קאליב[ עמ׳ (371
מן הראוי היה לציין את שם העיירה בפי היהודים קאלוב ,שנודעה בעולם
היהודי בזכות הצדיק הראשון של יהודי הונגריה ,ר׳ יצהק אייזיק טויב.
נעדר שמו של הרב האחרון ,ר׳ מנהם ברודי ,מגדולי הרבנים ,שעמד בראש
ישיבה גדולה וחיבר את חספר באר מנחם על התורה בדרך החסידות
)גירעדהאזא תרצ״ט וצולם בברוקלין תשכ״א(.
ג׳יראג׳האזא ]:ירעדהאזא[ )עמי (379
שמו של אהד מזקני הרבנים בהונגריה ,ר׳ שלום ווידר ,שייטב על כס
הרבנות בקהילה ההררית המישים שנה )תרנ״ד—תש״ד (194-1—1894 ,ושניספה
בשואה — לא נזכר .לאחר המלחמה נדפס חיבורו הגדול ,שו״ת משמיע שלום
)ברוקלין תשל״א(.
נ׳ירטאש ]טאש[ )עמ׳ (387
רבה האחרון של הקהילה ,האדמו״ר ר׳ אלימלך לוי לא נספה בשואה ,אלא
גפטר בפרוס השואה ביום כג כסלו תש״ג ) .(1942רשמים וחויות מדרך עבודתו
הדפיס חסידו ר׳ משה יוסף פרידלנדר בספר ״פורים המשולש בטאש״ )ירושלים
תשכ״ט(.
פאגהאלופ ןפעגהאלאם[ )עמ׳ (399
מחבר הערך כותב :״מראשית ימיה של הקהילה ועד 1915כיהן רב
במקום״ ,אך לא נזכר שאחד מרבני הקהילה היה ר׳ ליב לאגדסברג בנו של ר׳
יצחק אהרן לאנדסברג מגרוסווארדיין ,שחיבר את הביוגרפיה הראשונה של
החתם סופר :אלה תולדות רבינו ר׳ משה סופר )פרעסבורג ;(1876וספר חקרי
לב ,קורות התנאים והאמוראים ,בארבעח חלקים )םאטמאר תרס״ה—תרס״ט(.
הוא אף עשה נסיון בשנת תרנ״ב ) (1892לחדש את כתב־העת בית ועד לחכמים,
שבגלגולו הראשון הופיע בגרוסווארדיין שבע עשרה שנה קודם לכן )תרל״ה(.
פאראנץ׳ ]פערענטש[ )עט׳ (413
לא נזכר אחד הרבנים החשובים של הקהילה ,ד מנחם ד״לוי פללאק ,מחבר
שו״ת הלק ללי על אורח זדים ויורה דעה )מישקאלץ תרצ״ד( .לאחר המלחמה
נדפסו :עיון מנחם על אגדות הש״ס )ניו יורק תש״ח לערך(; חדושי ושו״ת
חלק לוי )ניו יורק תשכ״ח(.
פיקםו ]פיקס[ )עמ׳ (420
ר׳ שאול ארנפלד ,רב העיר ,לא היד ,נכדו של ר׳ שמואל ארנפלד )בעל
התן סופר( ,אלא אחיו.
פאקש )עמי (437
בביבליוגרפיח לא צוין ספרו חחשוב של חרב שמחה בונם דוד סופר,
מזכרת פאקש ,על שלושת חלקיו )ירושלים תשכ״ב—תשל״ג( .גם מאמריו של
פנחס יעקב חכחן ושל חיים ליברמן על חדפוס חעברי בפאקש )קרית ספר ,כרכים
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כח ,ל( לא צוינו ,אף״על־פי שבערד נזכר הדפוס העברי ואף פורטו במדויק
מספרי הספרים שנדפסו בפאקש ,מן הסתם על־פי מאמרים אלה.
פולדאש 1פילדעש) 1עט׳ (410
נשתרבב משפט משובש :״נזכיר את ר׳ יחיאל מיכל שטרן …שנזכר
בשו״ת דברי חיים של מהר״ם שיק״! הכוונה כמובן שהוא נזכר בשני הספרים.
פומאז ]פאטאז[ )עט׳ (418
שמו של הרב היה ר׳ אהרן צבי גרוס ,מחבר ספר כל דאמר רחמנא ,פירוש
על מאמרי חז״ל המתחילים במלח ״כל״ ,בשלושח חלקים )בודאפעסט
תרצ״ב—תש״א(.
פילישוורושוואר ]ווערעשזזאר[ )עמ׳ (152
שם חרב ,כפי שמופיע על שער חיבורו הוא בלתי רגיל ,מאזוז )ולא משח(
ענגעל .שם החיבור ,שירים ופיוטים לז׳ אדר ,״שירת חאדון״ )פעסט תרל״ג(
ולא ״שירת האדם״.
הישואדדא 1קליינ.יוארדיץ[ )עמ׳ (496
מספרי הדיין ר׳ משה צבי לנדא צוין אהד בלבד :מבשר שלום .אולם ספרו
הגדול ) 368דף( הוא שלחן מלכים על קצור שלהן ערוך )בערעגסאס תרצ״א.
חלקים ממנו צולמו בירושלים ובגיו יורק( .ספר בעל היקף הוא גם היבורו
שני מלכים :מזוזת מלכים ,ספיקות מלכים )קליינווארדיין תרצ״ח .אף הוא
צולם בירושלים תשל״ג( .ספר נוסף :כבוד מלכים בהלכה ואגדח )קליינווארדיין
תרצ״ד(.
שאטוראליא־אויהאי ]אוהעל[ )עמ׳ (513
לא צוין שמו של הרב בהקהילה החסידית ,ר׳ דוד דב מייזלש ,שניספה בשואה,
שהיבר שו״ת בנין דוד )אוהעל תרצ״ב .צולם בניו יורק תשל״ג(; בנין דוד
על התורה )אוהעל תש״ב .צולם בניו יורק תשל״ד(.
״טאיופאנפאטאד ]שאיא־פענטפעטער[ )עט׳ (516
נשמט שמו של ר׳ יצחק גליק ,מחבר ספר הינוך בית יצהק על התורה
)פאקש תר״ן( ושו״ת חינוך בית יצחק על ארבעח חלקי שלחן ערוך וסוגיות
הש״ס )שאמלוי תרצ״ו(.
שארקאד )עמ׳ (523
שם חרב חאחרון )שגספה בשואה( לא היה ר׳ משה ,אלא ר׳ מאיר גרוס.
יש לחוסיף שחיבר ספר אמרי לב בדיני שליח צבור וחנחגתו )מישקאלץ תרצ״ה
וצולם במושב יסודות תשכ״ו(.
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים ועל סופריהם
יעקב כרמי
לבעיית הדו־שיח עם חילוניים
להופעת
הספר
-בין ששת לעשור
ספרו החדש של מנהלה הרוחני של ישיבת באר יעקב ,הוא לקט של
מאמרים והרצאות איטר יועדו מלכתחילה לחוגים שאינם שומרי דת ומסורת.
ברור שגם הספר מיועד בעיקרו לחוגים אלה .אלא שלגבי דידגו יש בו משום
תשובה להרבה בעיות שמעמידה לנו סוגיא זו של הדו־שיח עם הציבור החילוני
**
חנחת יסוד היא כי ויכוח עם אפיקורסים אין בו תועלת .נהפוך הוא —
חז״ל אמרו כי ״ודע מה שתיטיב לאפיקורס״ אינו מוסב אלא על אפיקורס גוי
״אפיקורס ישראל כ״יט דפקר טפי״ )סנהדרין ל״ח .(:כנראה שאפיקורס ישראל
המחוייב בתורה ובמצוות ,הוא כה מעונין בפריקת עול ,עד שלא רק שאינו
מסוגל לשמוע עמדה נגדית ,אלא שהוא עוד מוצא בכל טיעון סייעתא לרצונותיו.
כיטמדברים על אפיקורסים ,אין הכוונה רק לאלו הכופרים בהשגחה ובנבואה
כהגדרתו של הרמב״ם בהלכות תשובה ,אלא גם לאלו של רב יוסף האומר— :
״אפיקורס כגון מאן ,כנין הני דאמרי מאי אהני לן רבנן ,לדידהו קרו לדידהו
תנו״) .סנה,ירי! צ״ט (:הכוונה היא לאלו שאינם רואים בתורה חזות הכל א ל א
אמצעי לרציניתיחם ולמטרותיהם ,ולכן הם מדברים נגד תלמידי חכמים
המקיימים את ה־:*1ב בחירתם .גם האפיקורסים יטריט״י מדבר עליהם בדברים
)א ,י״ב( ,כשהיא נ׳ראר את האפיקורסים כליצים המבקשים תואנות גגד מ ש ה
רבנו ,וככל ׳:״עשה הם באים עליו בתלונות של שטות .גם הם שייכים לקטגוריה
זו של אנשים שאין משיבים להם.
כנראה שייט מכנה משותף לאפיקורסים כולם .אפיקורס — מסביר הרע״ב
בפירושו לאבות )פ״ב ,י״ד( לשון חפקר שמחשיב התורה כהפקר ,או שמחשיב
עצמו כהפקר ,בקצרה — מופקר .בשפתי חכמים לפרשת דברים נמצא כ י
אפיקורס הוא מלשון — אפיק רסן ,היינו פורץ גדרות .ניתן איפוא להבין כי
צורות רבות לאפיקורסות ,זה מגלגל בבעיות אמונה ,זה מתריס נגד חחכמים
וזה מתלוצץ .אך השורש לכולם חוא אחד ,המופקר המשלה מעליו כל רסן.
׳
עם אדם מסוג זה אין מן הענין כלל להתווכח .להיפר ,הז״ל הזהירו וכך
גם נקבע לדינא ,כי אין מלמדין תורה לתלמיד שאיגו הגון .לא רק זאת —
המלמד תורה למי שדעתו קלה ,הופך את התורה לתפלות ,כי תלמיד מסוג זה
מעביר דברי תורה לדברי הבאי לפי קלות דעתו )עיין רמב״ם פ״א ת״ת הי״ג(.
לכן מה טעם יש לקחת דברים עם מי שאין לבו ישר ,ואין דעתו שקולה .מדו־
שיח כזד .יצא אך קלקול.
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בקודה גוספת יש להאיר .מי לנו גדול מרבי יהודה בן נקוסה בן דורו של
רבנו הקדוש ,אשר רב חייא מעיד עליו שכל מעשיו לשם שמים )ב״ק פ״א.(:
מסופר כי המינים נטפלו אליו בשאלותיהם ,והוא נצחם בדבריו .משבא לבית
המדרש ותלמידיו קבלוהו בתרועת נצחון ״רבי סייעוך מן השמים ונצחת״,
אומר להם רבי יהודה :״לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה
מלאח אבנים טובות אבל עכשיו מלאח פהמין״) .מדרש רבה קהלת ,א׳—כ״ה(.
ללמדנו ,שאפילו המנצח בויכוח עם מינים ,אינו יוצא נשכר ,אדרבא ,הנצהון
לא מונע את ההפסד שבדו־ שיח ממין זה.
נמצא ,שבעיה זו של דו־שיח עם חילוניים פורקי עול ,אינה מן הקלות.
בין מבחינת תועלתה להם ,בין מבחינת גדרי תלמוד תורה ,ובין מבחינת נזק
לנו .צריך אם כן לרב שילמדנו תורח זו של חיוב תוכחח לחילוגיים ,גדריו —
דרכו — ופרטי הלכותיו.
**
נזדמן לי לשמוע מפיו של ״בעל תשובה״ שהציץ אל תוך הספר ״בין ששת
לעשור״ — והגיב ,כי אין הדברים מעוררים את לבו ,הוא נהנה יותר מרעיונות
על אמונה ובטחון ,ואוהב לשמוע דברים הקשורים בקבלה .הדברים שהוא מבקש
הם בנוסה של כתבי המהר״ל ,אך הספר הזה לא גרם לו קורת רוח.
מבלי משים נתן בידינו אותו ״בעל תשובה״ מפוקפק מפתח להבנת הנושא.
קל הוא לשמוע דיבורים מקסימים ,רעיונות גבוהים ,בניני מחשבה מרהיבים —
וגם אם צריך לשלם עבורם במס של הסכמה עקרונית ,בסיכום זחו מהיר די זול
להנחת המצפון .קימה יותר לשמוע דברים נוקבים שמטרתם אחת — האדם.
לא מס שפתיים של הסכמה ,אלא תמורה יסודית .לא דיבורים גבוהים בלתי
גיתנים לחבנתם של פימוטים מבחיגתם המעשית ,אלא מהפכה בתוככי הגפש.
דרכו של מנהלה הרוחני של ישיבת באר יעקב בספרו ,אינה להעביד ידע
בספירות קבליות ובחכמת הנפשי .הוא אמנם מוכן — וגם עושה זאת בשיא
היופי ,להבהיר את יסודות התורה ,אבל הנימה כולה אינח מאפשרת חתחכמות
ערטילאית ,היא תובעת את האדם כולו ללא שיור .מי שאינו בעל תשובה
אמיתי ,מי שלא נצנץ בתוכו אור החרטה הנוקבת ,מרגיש אי נעימות למקרא
התביעה הנוקבת — :שינוי! — לכן הוא גם לא אוהב כלל לקרוא דברים
בסגנון זה.
היסוד הנלמד מכאן הוא ,כי התורה אינה מכשיר המשמש לתצוגה
סלקטיבית בפגי רהוקים .לכל היותר אפשר להציגה כמות שהיא בפני מבקשי
אמת .בפניהם ורק בפניהם לומר את כל האמת כפי שהיא ,עם כל מה שכרוך
בכך.
נקודה זו מובהרת במשנה כשהיא מספרת על רבי יוסי בן קסמא אשר —
״פעם אחת״ הלך בדרך ,ונתנסה בפיתוי של הון רב להחליף את מקומו —
והוא בדרכו מהזיק ,״אפילו תתן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום
תורה״ )אבות פ״ו ,ט׳( .חגר״ח מוואלוזין אמר על כך כי רבי יוסי לא היה
רגיל לצאת מבית המדרש — ,פעם אתת — יצא ,וכבר גתגסה .אך דרכו ברורה,
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
את התורה לא יביא למקום אחר .באפשרותו רק להציע את מקום התורה שלו
— מקום שהוא דר ,כמקום לכולם .התורה אינה יוצאת לרשות הרבים בנוסחם
שלהם ,הם לכל היותר יכולים לקבל את ההזמנה לחזות בה במקומה שלה.
יש בכך הגדרה מדוייקת לסגנונו של הספר בין ששת לעשור — ,כשאין בו
שמץ של רצון להציג תורד .בנוסח של מקומות זרים .כל כולו היא הזמנה
למבקשים לראות את התורה לפי מקומה .את עולם בית המדרש כפי שהוא,
מביא המחבר לפני הציבור .התלמיד ההגון ,האדם הישר הנגש בכובד ראש,
ימצא בו את מה שלבו חפץ ,בעלי התשובה ״הקלילים״ — לא ימצאו בו גחת.
**
*
מעשה בבר אוריין שנשא הרצאה בפני ציבור שהתורה לא היתד! המרכז
בישותו ,ולאחר שסיים את דבריו הרגי־ :כי לא גוצר מגע בינו לבין שומעיו.
הכשלון המריץ אותו לשוב ולדבר ,והוא הזר כעבור זמן והרצה שוב
באותו נושא ,לפי אותם מוטיבים ,ונחל הצלחה .השומעים הקשיבו דרוכים,
וגוצר אותו מגע סמוי עם הקהל ,שכל מרצח טוב מחפש אותו .השוני בהרצאה
השניה היה בהשמטת פסוקים ומאמרי חז״ל ,את אותם רעיונות ביסס המרצה
על ההגיון בלבד ,וכאן לדבריו קלע אל המטרה.
כששמעתי מעשה זה נזכרתי באמרה משל הרב מבריסק זצ״ל על ליצני
דורו של אברהם אבינו שטענו :״מאבימלך נתעברה שרה״ .הוא שאל ,ואם
מאבימלך — האם אין זה נס ,הרי שרה העקרה היא היולדת ? ,שאל ,ו ה ש י ב :
לא הנס מפריע להם לליצני הדור ,מד .שמדריך את מנוחתם הוא הנס אצל
אברהם .לומר כי אותו נס אצל אבימלך אינו מעורר חשש ,הוא לא מחייב!
אבל נס אצל אברהם — מהייב.
זו היא כנראה הסיבה שרעיונות כשהם מבוססים על הגיון יש להם ה ד
מתקבל יותר מאשר כשאותם דברים מובאים משמם של חז״ל .מוזר אבל זו
עובדה .בעלי תשובד ,אמיתיים ,מתרפקים על דברי חכמים ונאחזים בחם כאהוז
טובע בעוגן הצלה ,ואילו המפוקפקים ,המציצים לתוך עולמד .של תורד .ורגליהם
עומדות אי שם בחוץ ,אלו איגם סובלים את הדברים כמות שהם .הם קולטים
רק תורה משופצת ,ולשונם הפשוטה והבהירה של חז״ל מעוררת בחם רגשות
מעורבים.
דפדוף קל בספר דנן מראה עד כמה נזהר המחבר הנכבד מלהכנע לשומעיו
ולקוראיו .הדברים נושאים אופי תורתי מובהק .ואם הוא מקל עליהם את
ההבנה ,כשהוא יורד לדרגתם ,או הוא חודר למעמקי בעיותיהם ,הרי הדברים
נשארים בין בתוכן ובין בסגנון דברי תורח פשוטים ללא כחל ושרק.
יש בכך משום הוראה נוספת בהלכות דו־שיח עם חילוניים .ההיתר להשמיע
או ליתר דיוק החיוב לומר — הנו בדברי תורה כמות שהם .כל סטיה מן הנוטה
של דברי תורה כמות שהם נותן מקום לתלמידים שאינם הגונים להיות שותפים
לחוויה שלהם לא תתן דבר ,אדרבא היא עלולה להזיק להם ,ואילו לבעלי תשובה
אמיתיים היא נותנת תמונת מעוותת שאין חם מבקשים אותד .כלל.
**
,
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יש בו בהופעת הקובץ משום מתן מימד אהד לרצינות הבעיה של דו־שיח
עם חילוניים .לא כל דכפין יכול ליטול עט ולכתוב בנושאים אלו .לא כל מי
שלמד לגלגל את לשונו במשא ומתן רעיוני רשאי להתווכח עם פורקי עול.
הבעיה היא רציגית ,ופרטיה צריכים תלמוד רב .עצם העובדא כי אדם משיעור
קומתו של מנהלה הרוחני של ישיבת באר יעקב נזקק לנושא ,מעידה ומורה
שלא כל הרוצה לדבר רשאי לכך .דו־שיח זה מהווה בעיה כבדה שיש בה דרך
ושיטה ,וכלולים בה הלכות רבות.
המחבר שליט׳׳א עצמו בהקדמתו ,כשהוא מדבר על החיוב הנוקב להביא
את דבר ד׳ אל התועים ,קובע בבהירות כי עבודת קירוב הלבבות אינה מסורה
לצעירי התלמידים ,אלא לאלה שמילאו כרסם בש״ם ובפוסקים ,וטעמו טעמה
של תורה ועבודה אמיתית.
יש בקביעה זו תוכחה לרבים המנסים את כוחם בויכוחים עם חילוניים בין
בכתב ובין בע״פ .עבודה זו כשהיא נעשית בידי חובבים בעלי אשליות ,טוב
לה שלא נבראה ,לא בכך יוושע ישראל .אין כל תועלת בנוסח ווכחני של מי
שאינו ראוי לכך .לא רק זאת ,אלא שייכוחים זולים טומנים בחובם נזק רב,
ולכל הצדדים .לכן מה טוב שיצאה הוראה זו שתוכחה אינה מסורה לכל
הנוטל אותה בידו ,צריך לה יד מאומנת .ללמד את בני יהודה קשת היא
סוגיא רצינית הצריכה הדרכה ועיון.
**
עוד אחת גאמר .ישיגו אפיקורס אחד שעל הקשר עמו לא הזהירה תורה,
להיפר — מחויבים אנו להטפל אליו ולשוחח עמו בתמידות .זהו האפיקורס
שבנו .תהיה זו אשליה להתעלם ממנו .כל מי שיש לו שיג ושיח עם הבריות,
כל מי שבא במגע עם בני אדם ,עם מעשיהם ,עם הגיגיהם ,ומי בעצם אינו כזה,
יש לו התעוררויות של נקודות זעירות של אפיקורסות .עוול הוא להתעלם מכך,
ושקר עושה בנפשו אדם הבטוח בעצמו כי עד אליו אין הדברים מגיעים.
יתכן ולא כל אדם שייך לכל בעיה מתעוררת ,יתכן ולא כל שטות מגיעה
אל כל יהודי חרד ומטביעח בו רושם .אך מי במוקדם ומי במאוחר רואה דברים,
שומע ,קולט ,ומתגנבת אל תור לבו נימה של פקפוק זעיר .וסימן שאלה קטנטן.
גידולים אלו גם אם הם בסדר גודל בלתי מורגש ,יש בהם סיכון רב של
התפתחות ,וטיוח של התעלמות אינו מעלה להם מזור .הם זקוקים להקרנות אור
של תורה .והם צריכים לכן טיפול של תודעה ברורה.
יכול יושב בית המדרש או היהודי החרד למשוך כתף כשמגיבים לפניו
נצרות ,אד כשהוא מוצא בתיבת המכתבים שלו עלון תעמולה
על ד׳
של אנשי ״דת האהבה״ ,או כשנופלות עיניו על מודעת רחוב מסיונרית ,והוא
מהרהר — שטויות! ,והוא צודק ,אכן שטויות מתובלות .אך מי אחראי לרושם
הקליל שהדברים עשו בלבבו ,וללא ספק הקרנה קטנה של אור תורה על —
שטות — זו ,בוודאי שלא תזיק לו ,נדמה שברוב המקרים היא תועיל .היא ללא
ספק עדיפה ומועילה יותר ממשיכת כתף.
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהינד! זו של הספר ׳מלפנינו — נותנת דוקא אל תוך המחנה פנימה יצירה
בעלת משמעות מיוחדת .נדמה שזו הפעם הראשונה ׳מאישיות בעלת סמכות
כה רבה גותנת לנו תגובה לבעיות שאנו רגילים להתייחס אליהם במימיכת כתף.
ולכן דוקא דברי הפולמוס על דיני אישות ,על היחס למדינה ,אל המסיון
והנצרות ועוד ,נותנים לבני התשחורת ,ולא רק להם — חומר רב לחנחת ד ע ת ם
ולחישול השקפתם .נושאים שזכו עד היום לטיפול בלתי מודע של רבים,
ולדברים של מושכי עט מקצועיים ,מקבלים עתר ,על ידי אחד מגדולי הדור את
הארתם הנכונה .זו היא תועלת שלא קימה להעריכה כראוי.
*
נגענו במספר נקודות של הספר — בין ששת לעשור — .יש בו ה ר ב ה
יותר ממה שהעלינו בשורות דלעיל .הספר ׳מניתן הפעם לרכישה לכל ה ח פ ץ
בו) ,שלא כספר הראשון של המחבר שיועד רק לחוג בני הישיבות(,
ואשר מהדורתו הראשונה כבר אזלה מן השוק ,יתן לחושבים חומר רב להדרכה
לעיון ולמעשיה.
בשולי השפר
הספר
״בין
הספר,
במדור ״פולמוס״ ,מ ת פ ר ס מ י ם מאמרים על נושאים אחרים .הרב וולבה
טוען
שם
בלי
להביא
)עמ׳
)המדינה(
יש
ששת
להעיר
לעשור״
קמר(,
מיועד
שה״חזון
לזה
הוכחה.
להלן
הנסיון
האחרון
לפני
שההגדרה
״נסיון״
בעיקר
איש״
כדי
התנגד
קנ(
)עמ׳
לקרב
רחוקים
ובזה
חשיבותו.
להקמת
המדינה
עד
בשם
ה״חזון
איש״ :
מובא
סוף
ימיו,
״אולי
אינה
מוכיחה
שום
שלילה.
עקידת
יצחק
התשמור
״כנסיון
מצותי אם לא .והרב הירש הגדיר את ק ב ל ת ״שווי־זכויות״ ליהודי
חדש,
חמור
אך
היא
משיח״.
נתינת המן במדבר היתד ,מ ת נ ה מאת ה׳ יתברך ,אך גם זה היה נסמן ,ל מ ע ן
יותר
בסוף
שליט״א
מנסיון
הלחץ
והמועקה״,
אך
ראה
בזה
מוכיחה.
נםותך
אירופה
התקדמות
עס
התפקיד ״למלא את היעוד בהיקף נ ר ח ב יותר״ )אגרות צפון ,אגרת טל(.
וכעין זה אפשר להבין את דברי ה״חזון איש״
החדש.
ולהתמודד בצורה
חיובית עם
הנסיון
<
י• ע.
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
הערות על הש״ס מ א ח הרב א ב ר ה ם סופר
ועשר תשובות מהרב מנדל קרגוי זצי׳ל
הערות
ו ה א ר ו ת על
הש״ס מאת ה ר ב
שתים
אברהם
ושלושים
סיפר.
מסכתות
בראש
הספר
עשר ת ש ו ב ו ת מהגאון ר׳ מנחם מענדל קרגויא
זצ״ל
שטרם
נדפסו.
תשל״ו.
ירושלים
ספרי הרב אברהם סופר שליט״א אינם זקוקים להמלצה .אלפי לומדי תורה
בישראל נהנים זה עשרות שנים מספרי גדולי הראשונים שהרב סופר שליט״א
הוציא ומהערותיו המחכימות והמעמיקות שבימולי הפירושים .הרב סופר זכה
להוציא חלקים רבים מבית הבחירה לרבינו מנחם המאירי .בעבודת הקודש
הזאת התחיל לפני קרוב לחמיימים שנה .הוא המשיך ללא ליאות ,נדד בספריות
והוציא פירושים שוגים מגדולי הראשונים האחרונים .בשנים חאחרונות עסק,
כמעט דרך אגב ,בריימום הערות על מסכתות רבות שנתחדשו לו משך כהמישים
שגה .חלק מהן פרסם ב״המעיך ,כגון הערות על מסכת סנהדרין ועוד.
דבר נאה הגה הרב אברהם סופר שליט״א ברישום הערות־הארות על
מסכתות רבות בש״ס .דרך מיוחדת יימ לו .הערה קצרה בפירש״י י ,הוכחה
למחרש״א ,תקוו מראח מקום בחידושי חתם סופר ופליאה שדין שאין עליו
חולקים בש״ס לא הובא ברמב״ם־־ .כמו כן מובאים דיוקים בקביעת נוסחאות
ולפעמים מוצע פתרון נאות ע״י תקון קל .חשיבות מיוחדת נודעת להערות
רבות על דברי חאחרונים שבפירושיהם ובקושיותיהם כיונו לפירושי חראשונים
אשר ספריחם טרם יצאו לאור בזמן כתיבת דברי חאחרונים .בקיאות רבה מתגלח
כאן .בחארות אלו ישנח חוכחח נצחת על חקשר חחדוק בין פירושי הראשונים
לבין פירושי האחרונים .למרות ההבדלים ,הלימוד מקשה אחד הוא .ואף יותר
מזח .לפעמים מתברר לנו מתוך קושיתו של אחרון ,מה אילץ את הראשון
1הרב
סופר
מציין
מקומות
רבים
שפירושי
הש׳׳ס .מן הראוי היה לבדוק אם גם
) ,(5283/5280היו כ ב ר
2
בעמ׳ קפב,
בהערה על
שינויים
הש״ס
רש״י על
אינם
בדפוסים הראשונים של
מסודרים לפי
סוגית
הש״ס ,כגון דפוס וינציה
אלה.
ב כ ו ר ו ת כס ,א ת מ ה ה ר ב
ס ו פ ר על
השמטת
הרמב״ם,
הטור
והשו׳׳ע של ״הנוטל שכרו …להעיד עדותיו בטלין״ .על זה העיר ה ר ב ס ו פ ר גם ב ה ע ר ו ת י ו
על פירוש ה ר ב
זו
בשו׳׳ת
מנדל
קרגוי
הרדב״ז ח״ג סי׳
למסכת
תמורה
שהוציא
תק״ז,
שאילת
שלום על
בשנת
תשל״ג.
השאילתות
וראה על
תהילת ספר
השמטה
דברים,
נחלי דבש על ה ל כ ו ת חליצה להרי״ד הלוי ב מ ב ר ג ר סי׳ ק ס ״ ט סעיף ב ם׳׳ק ז וס׳ עינים
למשפט
קידושין נח ,ב ,כ מ ש ״ כ ב״המעין״
ת ש ר י תשל״ד עמ׳ 66ושם
ה ע ר ו ת .18—17
63
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפרש שלא כרש״י או תוספות .בקיאות וידיעות תורניות רחבות עמדו לרב
המחבר שליט״א לכתוב פירושים וחערות רבות ,חן בדברי חש״ס ,חן בדברי
המפרשים .לפעמים מציין הרב סופר שהערות אחרוני אחרונים — מפרשי
הש״ס ,מובאות כבר בספרי גדולי חאחרונים ,שקדמו להם.
נוסף להערותיו השונות ,רשם הרב סופר קושיות על דברי המפרשים,
ראשונים ואחרונים .הלק מקושיות אלו השאיר הרב סופר ב״צריך עיון״ ולומדי
תורד .ימצאו כאן מקום לליבון ובירור .כך ,למשל ,מביא חרב סופר את דברי
זזריטב״א ,ראש השנה יד ,א ״דאלו אתרוג אחד לא מחייב במעשרות״ ומקשה
״ולא זכיתי לד״בין מדוע אתרוג אחד פטור ממעשרות ,איפת למדגו שיעור
לפירות או לירקות שיתחייבו במעשרות ,וצריך אגי לרב בזה״.
ב.
תשובות מהרב מנדל קרגוי ,בעל גידולי 7והרד•
בתחלת הספר פרסם חרב סופר עשר תשובות ״לאחד מגדולי גאוני א ש כ נ ז ׳ /
בעל גידולי טהרה על הל׳ מקואות )פיורדא ,תר״ה( .הרב סופר הוציא לפני
שנים אחדות ע״פ כתב יד ספר אחר מהרב מנדל קרגוי ״פירושים וחידושים
על מס׳ תמורה״ )ירושלים תשל״ג( .בימעתו נכתב על זה ב״חמעין״ )תשרי
תשל״ד עמ׳ .(69—57הרב מנדל קרגוי היה בין גדולי זמנו ,בקי עצום בש״ס
ובפוסקים ושלט בהלכות קדשים וטהרות כאחד מגדולי האחרונים .בעל ח ת ם
סופר זצ״ל העריך מאוד את הרמ״ק ,כפי שהעיד על כד בעל כתב סופר זצ״ל
בהסכמתו לס׳ גידולי טהרה .בספר זה גדפסו בשעתו כארבעים תשובות מהרמ״ק,
ועכשיו עיטר הרב אברהם סופר שליט״א את ספרו החדש בעשר תשובות
מתוך כת״י שמצא בספריית הסמינר בניו־יורק .התשובות דנות בנושאים שובים,
ביניהם בהלכות נדה והציצות בטבילה ואף בבירורים הלכתיים שהזמן גרמן,
כגון ״אם יש ביד חכמים לבטל מצוד .לפי שעה״ ו״אם יש ראיות מן התלמוד
דיש כה ביד הכמים לאסור ולהתיר כפי מה שירצו״ .הרקע לתשובות אלו היתד,
התפשטות נגע הריפורם לפגי מאה והמישים שגה במערב־אירופה.
תשובה אהת דנה בבעיה אקטואלית .לאהד מתלמידיו הוצע להיות רב
בקהלה ,אבל לשם כך נדרש ממנו ללמוד ״שאר חכמות וידיעות״ .הרמ״ק לא
חסכים עם חחלטתו של תלמידו ללמוד חכמות חיצוניות וכתב לו :״תדע כי
דרך מסוכן דרכת הצריכה שמירה וזהירות יתירה ,אך יש לזד ,תבלין בדוק
ומנוסה והוא עסק בתורה ,וקוד ,לד׳ כי מאור התורה יאיר לפניך נתיב לבל
תאבד דרך ולא תכשל באבני נגף״ .הרמ״ק ציין שלא בעצם הידיעות הסכנה
״וכבר ידעת כי איני ממוציאי לעז על החכמות בכללן ,כי יש חכמות וידיעות
חרבח שמצד עצמן אין בחן לא נזק ולא חצי נזק …שאלו וכיוצא בהן אין בהן
נפתל ושכולה וא״צ שמירה מהן״ .הסכנה נמצאת בסביבה הכופרת שבאוניברסיטה,
ב״בעלי החכמה והברת המסיתים הפוערים כשאול פיהם לבלע כל הקרב להם״.
נוסף לזה הזהיר חרמ״ק ,שישנן חכמות שהסכנה בעצם הלימוד.
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בסוף תשובתו הציע הרמ״ק לתלמידו יבטל את תוכניתו להיות רב בקהלה
ובמקום זח לחפש פרנסתו במסחר .אך בכל זאת נתן הרמ״ק עצות מענינות
איד לכלכל את דרכו במקרה שימשיך בלימוד החכמות :״בעתות הפנאי הוי זחיר
למאוד לחזור על לימודיך״ .ועוד :״אל תעשה עסק החכמות לעיקר להעמיק
בהם …להשלים עצמך בהם בכל חלקי פרטיהם ,כי אם כה תעשה ,תורתך געימית
קרעים ואשר טפחת ורבית בעמל ויגיעה זה שנים רבות תשכח בזמן מועט״.
בסופו של דבר תכריע הגישה ללימודי חול :״עימד ,זאת איפוא לקצר את
הדרי ,ואל תעסוק בחכמות אלא דרד עראי כמי שכפאו שד ,לאסוף קצת ידיעות
המוברחות לדעת אותן לפי הוקי המדינה ,כי א״א להתקבל לרב אם גפשו ריקד•
מכל וכל ,ודי בזה לידע ראשי פרקים …לעמוד בנסיון ביום הבחינה שבודקין
אותו כדרך שבודקין את החולה לענין גטין״ .הרמ״ק הרחיב את היריעה על
סדרי לימוד התורה אחרי עזיבת כותלי בית המדרש .עד עכשיו היה אפשר
״לתת חלק לפלפול וחריפות כפי אשר תאות נפדו ,אבל מי שעתותיו ספורים
וקצובים מדד .בחבל לתת הלק לתורה וחלק לד׳•א ,לאיש כזה ודאי ראוי לברור
סדר נכון בלימודו שיהא בלימוד של אמת הממהר להוליך למטרה לקנות
בקיאות בגמ׳ והפוסקים ודרכי ההוראה״ .דברי הרמ״ק הם אקטואליים כביום
כתיבתם לפני מאה וחמישים ימנה .י .
בעל גידולי טהרה הדגיש שישנן ידיעות יסודיות בחכמת החיים שמן
הראוי שכל בן תורה ידע אותן ״כי לא גאה לאיש לבב להיות נעור וריק מכל
ידיעת הכמה ,וביותר חכמות הדקדוק שלא לדבר בלשון עלגים או כשיחת
נשים זקנות״ ,כמו כן ישנן ידיעות וחכמות שאין לבזות אותן ״שאר חכמות
שאינן מטעות את בעליהן ומחר״י קנדיא קרא לחן חולין שנעשו על טהרת
הקודש״.
תשובה זו נכתבה ,כאמור ,לתלמיד שהרמ״ק ביקש ממנו לא ללמוד
חכמות כלליות באוניברסיטה .בסוף התשובה הסביר הרמ״ק לתלמידו שאין
לעבור לקצה השני ולא לדאוג לפרנסתו :״לא זו חדרך לאיש ישר חולד ,ולא
לתפארת יחי׳ לו לאכול לחם עצלות ולהיות למעמסה על הבריות ,והלואי יהי׳
ל עוסקי תורה בזמגנו אפי׳ מוכרי רבב ולא יוסיפו על חילול התורה לחנות
מתורתם ,על כן טוב לגבר יעש לו סוכה קטנה להתלונן בצל החכמה ובצל
:
כ
3
יש להצטער על כך שבדורנו אין נותנים ת ש ו מ ת לב ל צ ו ר ת הלימוד הרצויה עבור אלפי
ישיבות
תלמידי
שהתעלמות
הישיבה
זו
אי
אשר
אינה
אפשר
מסיבות
נובעת
להגיע
שונות
משכחה
להשגים
אינם
אלא
ממשיכים
מהשקפה
והתקדמות
הלימוד
את
מסוימת
בלימוד
הטוענת
התורה.
בישיבות.
חוששני
שמחוץ
לכותלי
בתשובתו
הנ״ל
של
הרמ׳׳ק ישנה עדות נאמנה מאחד מגדולי הדור לפני כמאה וחמישים שגה ,שאם מארגנים
סדר
לימוד
מתאים,
אפשר
להתקדם
גם
כאשר
מתעסקים
בדרך
ארץ.
לשם
כך
דרושה
ת ו כ נ י ת לימידים המקיפה לימוד תנ״ך עם מפרשים ,ש״ם עם פירושי הראשונים ופוסקים.
אולי יש
תוס׳
פירוש
יו׳׳ט
בלימוד כזה ל ח ז ו ר ללימוד גמרא עם רש״• ופירוש הרא״ש ,כ ה צ ע ת ו של
בהקדמתו לס׳ מעדני יום טוב ולחם
הרמב׳׳ן
על
התורה
ולימוד
סוגיות
בעל
חמודות .כ מ ו כן יש להמליץ על לימוד
בש״ס
ופוסקים
לפי
נושאים.
65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכסף או בדרך מו״מ…״.
בתשובה זו של הרב מנדל קרגוי זצ״ל ישנם משפטים קצרים המעידים
על חדירה לבעיות דורו ואילו מסקנותיו בחלקן הגדול כוחן יפה בדורבו־אבו.
אין לראות ברמ״ק רב שדגל בשיטת ״תורה עם דךך ארץ״ במובן שחרב חירש
נתן לה ,אבל לא נטעה אם נראה בו אחד מגדולי דורו שהבין את חולשתה
של תקופתו ,כאשר רבים לא ראו את רקע המשבר שעבר על הדור הצעיר.
לכן דרש הרב קרגוי לבחון חיטב מד ,לדחות ומה לקרב בתקופתו כאשר רבים
התענינו בלימודים כלליים .אין כאן המקום להעתיק חלקים גוספים מהתשובה
הנ״ל ,ביניהם דברי בקורת על הצורה הבלתי נכונה של לימוד התורה שהיתר,
נהוגה אז אצל הלק מהלומדים״״.
ג.
הערות על מ ס כ ת תמיד ועל מצות השמירה ב מ ת ה מ ק ד ש
במאמר זה אין אפשרות לדון בכל הערותיו של הרב אברהם סופר שליט״א
על שלושים ושתים מסכתות .שורות אלו גכתבות בימי בין המצרים תשל״ו.
חסידי הב״ד הקדישו השנה ימים אלה ללימוד דיני בית המקדש; ״להגיד להם
תורת הבית״ .יש לברך על הצעה זו להרבות בימי האבל על חורבן חבית
בלימוד דיני בית הבחירה — ״דורש אין לה — מכלל דבעי דרישה״ ובודאי
יש להמשיך בלימוד דיני המקדש בימי הנחמה .נדון כאן על חלק מהערותיו
הרבות של הרב סופר במסכת תמיד )עמ׳ קפז והלאה( .בפרק הראשון דנה
המסכתא בסידור השמירה בבית המקדימ .הרב סופר מעיר הערות מחכימות
בדברי המשנה ומפרשיה ,במשא ומתן בגמרא ובדברי הראשונים וחאחרונים
במצות שמירת בית המקדש ,דן בצדדים שונים של מצוד ,זו ואף מעלה הסברים
בפרטי המצוה .לפי רוב המפרשים נוהגת מצות שמירה בבית המקדש רק
בלילה ,ואילו המפרש על מס׳ תמיד כתב שהיו שומרים יום ולילה .הבאר
5
4
ב י ק ו ר ת חיובית
אחד
ממוקדי
המחשבה
של
הירש
כ ת ב את
ה ב י ק ו ר ת על
שהרב
5
ל מ ט ר ת תיקון
מהוה
הרב
סימן
הירש,
חיים
ראה
המצב
ומקור
אגרות
ביהדות
ביקורת
לפריחה.
צפון,
אגרת
יח.
הנאמנה
דוקא
באגרת
שקולה
היתה
זה
מקרה
האם
חי ?
לא ידוע בבירור מי זה המפרש על מ ס כ ת תמיד .לפי בעל חק נתן המפרש היה ר״י ב ר
ה מ ו ז כ ר ב ת ו ס פ ו ת יומא טז ,ב ד״ה מן ה ש ל ח נ ו ת כ ב ע ל ״ ת ו ס פ ת תמיד יסוד ר ב י נ ו
ברוך,
רבי ב ר ו ך זצ״ל״ ,ושם מ ו ב א ג ר ס ת ר״י בר ב ר ו ך המתאימה עם ג ר ס ת ה מ פ ר ש על תמיד.
אך
ראה
במפרש תמיד כה ,ב דייה
״לא שמעתי בו טעם
בית הניצוץ וז״ל
למה
כן״ — ,והשוה מ ל א כ ת שלמה תמיד פרק א ,משנה א וז׳׳ל ״בית הניצוץ כ ת ו ב
צרפת
שכן כ ת ו ב
בשם
ב״ר
הר״ר יצחק
ברוך דעל
האורה
שם
נקראת
נקרא
בתוספת
וכו׳ ״.
הניצוץ
ומכאן שפירוש המפרש לתמיד אינו זהה עם ת ו ס פ ו ת הר״י ב״ר ברוך .שוב ראיתי ב ה ע ר ו ת
מנחת
חק
התמיד
נתן
למסכת
על
מסתירת
תמיד,
פי׳
עולת
פירוש
תמיד
המפרש
למסכת
עם
פירוש
עי״ש.
66
www.daat.ac.il
תמיד
הר״י
עמ׳
בר
ג,
הערה
ברוך
2
המובא
שהקשה
בפירוש
על
בעל
הראב״ד
אתר דעת -מכללת הרצוג
שבע על מס׳ תמיד וכן המימנה למלך )הל׳ בית הבחירה פ״ח ה״ב( דחו את
דברי המפרש ,אך בלי לפרט טעמפ .הרב סופר מסביר -מאין לקבל שיטת
המפרש ״מכיון שבג׳ לקמן כז ,א ילפינן ׳ממירת הכהנים בשלשה מקומות
מאהרן ובניו אהרן בחד מקום ובניו בשני מקומות ,ואם שמרו גם ביום ,מתי
יעשו עבודת הקרבנות ,ו ל א היו אז כהנים רק אהרן ובניו ,ופנחס לבד״.״ .הרב
סופר כיון כאן לדברי הרש״ש במסכת מדות פ ״ א ,מ״א וז״ל ״דהרי ג׳ מקומות
דכהנים ילפינן מקרא …וא״כ האיד אפשר שיהיו שומרים ביום ,הלא היו
צריכים לעבוד עבודה ,וזולתם לא היו כהנים…״ .כך מביא בשם הרש״ש גם
הרב י״מ טיקוצינסקי ז״ל בס׳ עיר הקז״מ והמקדימ ח״ד פ״ד ס״ק ב ,אך
מוסיף ׳מבדברי הימים א כו ,יז נאמר במפורש ׳מהלוים שמרו גם ביום .גם
הרב משה יוגה צווייג בשו״ת אהי משה מ״ת )ירדמלים תש״ך( סי׳ כא דן
בהוכחת הרש״ש ,עי״ש.
ואולי יש עוד לדון אם כוונת הגמרא יומר שאהרן ובגיו שמרו משך עשרות
שנים בלילה במשכן .אמנם נאמר ״אהרן ובניו שומרים משמרת המקדש״
)במדבר ג ,לח( ומכאן למדו חז״ל שבשישה מקומות הכהנים שומרים בבית
המקדש )תמיד מ ,א( ,אבל אין הכרח לראות כאן ציווי לאהרן ובגיו לשמור
במשכן כמו ששמרו אחר כך הכהנים בבית המקדש .עצם חניתם של אהרן
ובניו סביב למשכן — זו היתה שמירתם ,הן בלילה ,הן ביום ,והנביאים למדו
מכאן לתקן מיממרות גם לכהנים .על הלוים נאמר ציווי מפורש ״ושמרו הלוים
את משמרת משכן העדות״ )במדבר א ,גג( וכאן צווי לשמירה בפועל .
בהערותיו לפי׳ המאירי שקלים פרק ה )עמ׳ 88הערה ג( מביא הרב
סופר הוכחה אחרת שלא שמרו בבית המקדש ביום .ביומא י ,א מבואר שבכל
הלשכות במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה בה בית דירה
לכהן גדול )ועי׳ שם בתוס׳ ע״ב ד״ה רבגן שבלשכות היו דירות עראי שהיו
שומרים בלילה ולא ביום( ומעיר הרב סופר שלפי דעת המפרש שהיו שומרים
גם ביום ״קשה לפרגם כל הםוגיא״ .הרב סופר כיון בקושיה זו לדברי ה״עזרת
כהנים״ מדות פרק א מימנה א )עמ׳ .(89
מאידך ישנם מפרימים רבים הסוברים ׳מגם ביום שמרו בבית המקדש ואין
זו דעת יחיד של המפרש למסכת תמיד .מוזכר הטעם ששמירת המקדש באה
0
7
6
סמך ל ה ס ב ר
ואת
זה יש
משמרת
המזבח״
להזהיר
את
לשמור
בפועל
משה
ואהרן
הכהנים
ובניו
היו
ל
ראה
)במדבר
שתהא
במשכן.
ובניו
שומרים = אהרן
בבית
למצוא
בפירוש
לפי
שמרים
ובניו,
ויש
חז״ל
יח ,ה(.
העבודה
פירוש
חז״ל
זאת
מכאן
חז״ל
)תמיד
המקדש״
שבכל
לפסוק
למדו
כתיקונה.
הגמרא
משמרת
לומר
בספרי
״ושמרתם
לא
כ ו
,
אזהרה
למדו
א(
לח(
)במדבר
ג,
כלל
הפסוק
ש מ ר ו ע״י חניתם .וראה ״דרך הקדש״ לרבנו חיים
שני לא היתד,
ב מ ש כ ן שערים
פירוש
הרא״ש,
כמו
ראשון
בבית
ו ל ש כ ו ת כמו
ריש
על
ו ב מ ש כ ן היתד.
את
לבית
מפסוק
״והחנים
היו
אותם
משמרת
דין
זה
הקדש
של
ישראל
צווי
לכהנים
המשכן…
לפני
חונים = משה
יחד,
ללמדנו
והיו
שאהרן
אלפנדרי דף יא ,ב
שהשמירה
אחר,
שהרי לא
השמירה
בסדר
ב ב י ת המקדש ,עי״ש.
מסכת
תמיד
שמטרת
השמירה
״כבוד
המקדש
שלא
יסיחו
67
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
למנוע כניסת טמאים וזרים ,וכן משמע בבמדבר יח ,א—ח .וכן מבואר ביחזקאל
מד ,ה והלאה שהנביא הוכיח את הלוים ימלא מנעו כניסת בני נכר וערלים
למקדש .וכן מבואר בדברי הימים ב כג ,יט ״ויעמד השוערים על שערי בית ה׳
ולא יבא טמא לכל דבר״ .וכן בפירש״י שם א ט ,יט על תפקידי שומרי הטיפים
״שלא היו מניחים שום אדם לבא אל אוהל מועד כי אם הנהנים בעבודתן״.
וכן משמע מפירש״י במדבר יח ,ד בענין משימרת אוהל מועד ״וזר לא יקרב
אליכם — אתכם אני מזהיר על כך״ י׳ .וכן במדרימ רבה ,במדבר פרשה ג ,יב
״שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל היו שומרים שלא יכנסו שם
ישראל ,כל כך למה שאם היו נכנסין לשם היו נענשים מיתה הה״ד והזר הקרב
יומת״ .וכן מפורש בביאורי הגר״א ריש מסכת תמיד ״האי שמירה מפורש
בסדר קרח משום שלא יכנס זר בתוכו״ .וכך מוסברת מצות השמירה בפי׳
הר״י אברבנאל לפרשות במדבר וקרח .לפי טעם זה — ,למנוע כניסת זרים
וטמאים — שמרו את המקדש לא רק בלילה ,אלא גם ביום .וכן העיר החפץ
חיים בס׳ ליקוטי הלכות ריש מסכת תמיד בפי׳ זבה תודה וז״ל ״והמעיין
בקרא דילוו עליך וישרתוך )במדבר יח ,ב( ובפירש״י שם יראה דעיקר השמירה
הי׳ שלא יבוא איש זר לכנס באוה״מ וליגע בעניני המקדש וא״כ חי׳ צריך
לשמור גם ביום״ .וכן מפורש בפירש״י דברי הימים ב כג ,ח ״כי יומם ולילה
חובה עליהם במלאכה לשמור העזרות והלשכות״ .לפי דעה זו שמצות השמירה
היתד ,יום ולילה ,בודאי אין לומר שאהרן ושגי בגיו שמרו בפועל בשלושה
מקומות עשרים וארבע שעות ביממה ,שהרי עבודת הקרבנות עליהם .להלן
גסביר עוד צורת השמירה במקדש ביום בלי שיימ מכאן סתירה מגמרא יומא
י ,א־ ב שבלשכות במקדש לא היה חיוב מזוזה.
בהערותיו על מסכת תמיד שעכשיו זכינו לאורן ,ממשיך הרב סופר ומציין
שבספר החנוך מובא פעמיים ״לשמור המקדש וללכת פביכו״ ומעיר ״ואני
9
ממנו
דעתם
מקומות
לא
ביום
ששמרו ביום
השמירה
ולא
בלילה״
ובלילה,
)כס,
ולקמן
א(
בפירוש
ב מ ק ו מ ו ת אחרים שמרו רק
ביום מצדדים
בס׳
גם
הקדש,
דרך
המיוחס
בלילה
לראב״ד
ובמקומות
הלכות
ביום.
בחיוב
הקדש
והמקדש ח״ד פ״ד .וראה ס׳ מעשה ר ו ק ח על הרמב״ם שגם
לקוסי
שהיו
אחרים
תמיד
הרמב״ם
רק
וס׳
עיר
מודה
בזה,
אך זה צ״ע.
8
ה ״ ע ז ר ת כהנים״ דף מה ,א מקשה למה נכפלה מ צ ו ת השמירה
נכתבה
כבר
לאור
יז,
בדורות
כת
מושב
9
)ושם
בפרשת
במדבר.
האחרונים.
בהערת
שאלה
ראה פי׳
המהדיר
זו
הובאה
בפירושיהם
רבינו
יוסף
שור,
משה
הרב
בכור
אריה
הלוי
ב פ ר ש ת קרח,
בעלי
של
)בודאפעסט
במברגר
ז״ל
שהיה
בקי נפלא ,לא העיר לפי׳
בספר
ה מ צ ו ת מ׳׳ע כב ול״ת סז,
בהל׳
התוספות
תפר״ח(
במדבר
הערה
מסכת
תמיד
נבוכים
והטמאים אליו ולא בעת
מצות
האנינות
ובפי׳
(130
ע ז ר ת כדינים,
במדבר יח .א.
בית הבחירה פרק ח
וכל
68
www.daat.ac.il
השמירה
מ׳
מטעם
וכן
כבוד
בפירוש
ח״ג פ ר ק מה מ ו ב א כטעם המצוה ״לכבד אותו ולפארו ושלא
כן
מסביר
הרמב״ם
את
אחרי
שיצאו
זקנים על ה ת ו ר ה )לונדון תשי׳׳ט( במדבר יח ,כח :אך צע״ק שבעל
חזקוני
שזו
שלא רחץ גופו״.
לבית
המשנה
המקדש.
יהרסו
רי
ש
במורד,
הסכלים
ג
ס
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעניי לא מצאתי בש״ס שהשומרים ילכו סביב ,ואדרבה ממשנתנו ומגמרא להלן
יש לדקדק ימעמדו במקום אחד ,וצ״ב״.
לא הביגותי למה מקשה הרב סופר על דברי החגור ,שהרי לשונו ע״פ
ספר המצות להרמב״ם עשין כב ״לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד״ )לפי
גוסה המדויק של ספר המצות מהדורת ר״ח העליר ״לשמור המקדש וללכת
סביבו תמיד בכל לילה כל הלילה״( וכן שם בהמשך ״רוצה לומר לשמרו
וללכת סביבו״ .וכן שם בל״ת סז ״שהזהירנו מהתעצל בשמירת המקדש ומלכת
סביבו תמיד כל הלילה״ וכן שם בהמשך ״׳משמירת מקדימ ולכת סביבו מצות
עשה״ .וכן בפירוש הרמב״ם *מקלים פ״ה מ״א ובמורח גבוכים ח״ג פרק מהי".
וכן בפי׳ הרמב״ן במדבר א ,נג ״שישמרו אותו בלילה וילכו סביב המשכן ,כמו
שאמרו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ״.
אך יש להודות שהרב סופר העלה נקודה חשובה .לפי המשנה והגמרא
שמרו הכהנים והלוים בעשרים וארבעה )או עשרים ואחד( מקומות בבית המקדש
ולא נזכר שם שהשומרים הלכו סביב למקדימ .אין לתרץ שבמסכת תמיד מדובר
על השמירה בלילה שהיתר ,במספר מקומות קבועים ואילו ביום הלכו הכהנים
והלוים סביב למקדש ,שהרי הרמב״ם והרמב״ן מזכירים את ההליכה סביב
למקדש בדברם על השמירה בלילה .והדבר צריך עוד בירור ,כדברי הרב סופר.
ואולי יש למצוא הבדל בין השמירה ביום לשמירה בלילה .ביום היתד,
עיקר השמירה בהליכה סביב למקדימ ובשמירה בשערי המקדש ,ומכאן המושג
״שוערים״ המובא בג״ך ובש״ם במקומות שוגים .תפקידם של השוערים־שומרים
ביום היה למנוע כניסת טמאים וזרים למקריב וכן לתת כבוד למקדימ ע״י הליכה
סביב .במסכת תמיד מובאים סדרי השמירה בלילה ,כאשר אז מטרת השמירה
היתד .לתת כבוד למקדימ ולהוסיף יקר לפלטרין של מלך ,כדברי הרמב״ם בהל׳
בית הבחירה ריש* פרק ח ע״פ ספרי זוטא .אמגם גם בלילה הלכו סביב
למשכן אבל לשמירה בלילה נקבעו גם מקומות קבועים לשמירה בלשכות
ופינות שונות במקדימ .כעין הסבר זה מובא בהערות מנחת תמיד להרב משה
גרינולד על ס׳ עולת תמיד על מסכת תמיד עמ׳ יב .לפי זה אף מובן היטב
שלא חיח חיוב מזוזה במקומות השמירה במקדש ואין להביא הוכחה מהעדר
חיוב מזוזה שם שמצות השמירה היתד ,רק בלילה .גם ביום שמרו במקדש ,אבל
אז לא שמרו במקומות והלשכות שצוינו במסכת תמידי .
על פי הבדל זה על צורת השמירה בלילה אפשר לתרץ קושיתו של ה״עזרת
כהנים״ )מדות פ״א מ״א דף מה א( על פירש״י בפרשת קרה )במדבר יז ,כה(
1
המורה
10וז״ל
הקדמון
מן
החיל
שם
נבוכים
האפודי ״ר״ל
ולפנים
״היות
שבכל
שנאמר
השמירה
ויום
יום
ושמרתם
את
והסבוב
ובכל
לילה
סביב
היו
למקדש
הכהנים
תמיד״
מקיפים
ושם
את
בפירוש
הר
הבית
משמרתי״.
11אך ראה לשון המפרש ,תמיד כה ,ב שמדבריו מ ש מ ע שבעשרים וארבעה מ ק ו מ ו ת המוזכרים
במשנה
המפרש.
שמרו
יום
ולילה,
לפי שיטה זו
וכן
הפטור
הבין
רחיד״א
מחיוב
מזוזה
ב״פתח
עינים״
ב מ ק ו מ ו ת אלה
על
מסכת
נשאר
קשה.
תמיד
בשיטת
69
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהעם התלונן שכל הקרב למשכן מת ,וז״ל רש״י שם ״אין אנו יכולין להיות
זהירין בכך ,כולנו רשאין ליכנס לחצר אהל מועד ואחד שיקרב עצמו יותר
מחברו לתוך אוהל מועד ימות״ .כתשובה לתלונה זו נתנה — לפי רש״י
ומפרשים אחרים — מצות השמירה לכהנים וללוים .ואם כן ,מקשה ה״עזרת
כהנים״ ,למה לא הופקדו שומרים בחצר אוהל מועד לפני ההיכל ,כדי למנוע
כניסת זרים להיכל ואילו לפי המשנה היתה השמירה בלשכות שונות חוץ
להיכל .לפי ההסבר הנ״ל מדובר במסכתות תמיד ומדות בצורת היממירה בלילה
ואז שערי ההיכל היו סגורים ושמירת המקדש היתד .במקומות ׳מונים מחוץ
להיכל .בשמירה ביום בודאי הרחיקו השומרים זרים וטמאים ממקומות האסורים
להם .על זה מוכיחים פסוקים שלמים בתורה ,נביאים וכתובים כמובא כבר
למעלה ,ואף הרמב״ם מודה בשמירת השוערים ביום.
הרב סופר מעיר על דברי הרמב״ם בית הבהירה פ״ח ה״ד ״וכ״ד עדה
שומרין אותו בכל לילה תמיד״ ושואל למקור הרמב״ם שבכל מקום עמדו
עשרה שומרים ,שהרי סתם ״עדה״ היא לכה״פ עשרה כדאי׳ מגילה כג ,ב.
כך הקשה הרב ירוחם לייגער מראדזין בהערותיו על הרמב״ם .עמד על זה גם
בעל ערוך השולחן חעתיד ,דיגי קדשים ח״א פרק טו ,סעיף ה ותרץ ״דכיון
דהיא שמירת הקדושה ואכל בי עשרה שכינתא שריא ,לכן צריד עשרה על
כל משמר״ .כעין זה ב״תפארת ישראל״ ריש תמיד ,אך בעל ערוך השולחן העתיד
סיים ״אבל לא ידעתי מנ״ל לומר כן״ .בעל ערוך השולחן העתיד מקשה על
הרמב״ם ממסכת מדות פרק א משנה ב ״וכל משמר שאינו עומד …ניכר שהוא
ישן חובטו במקלו וכו׳״ ומכאן דרק שומר אחד עמד על המשמר .אך אין
מכאן קושיה על הרמב״ם .המפרשים כתבו שלחלק מהשיומרים היד .מותר לישון
ואילו במסכת מידות מדובר ברשלנות של השומר שאותה שעה היה צריך
להיות ער ולשמור .מאידך יש להקשות מלשון הגמרא תמיד כו ,ב ״חד שומר
הוא דהוה בבית המוקד״ ואף על פי שחיו שם שגי פתחים מתרץ אביי ״כיון
דגבי הדדי קיימי םגי להו בחד שומר דוי להכא ודוי להכא״ ומכאן שהיה שם
רק שומר אחד ולא עשרה בכל מקום .וכן קשה מלשון הגמרא תמיד כז ,א
״חאיך דפרבר חד הוד ,ואחריגא בצוותא״ .וכבר עמד על זה החתם סופר
בחידושיו על מסכת תמיד )נדפס ע״י הרב אברהם סופר בסוף בית הבחירה
על מם׳ תמיד ומדות ,וויען תרצ״ד( .אגב ,הרב סופר מביא את לשון ספר
החנוך ״ארבע ועשרים אדם שומרים אותו״ ואילו אצלנו ברמב״ם כתוב ״וכ״ד
עדה שומרין אותו״ .הרב ירוהם ליינער מראדזין אף הוא העיר ללשון חחינוך
וסיים ״אולי גם ברמב״ם היד ,כתוב כן ונתחלפו האותיות מאל״ף לעי״ן וממ״ם
לה״א״.
המשנה תמיד פרק א ,משנה א מוסרת ״ובבית הניצוץ היו עליות והרובים
שומרים שם״ .לפי חלק המפרשים ,רביגו גרשום ,הראב״ד ,הרא״ש והמפרש על
מם׳ תמיד היו הרובים כהנים צעירים ,פחותים מי״ג שנים שעדיין לא חביאו
שתי שערות .רבים הקשו על זה שהרי שמירת המקדש היא מצות עשה ואיך
70
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יגיחו אותה לנהנים קטנים .הרב סופר מביא ישוב לשיטה זו ע״פ פירוש הרא״ש׳
בריש מסכת תמיד שיממירת המקדש היא ״גם נבוד המקדיש שלא יסיחו דעתם
ממגו כדכ׳ )מלכים ב ,יא ,ו( ושמרתם משמרת חבית מסח״ .והרב סופר מביא
ירושלמי ריימ מס׳ תרומות שדבר שנפסל בהיסח הדעת אם נימתמר ע״י קטן
איגו גפסל ולכן גם בבית המקדש אם השומרים הם קטנים אין כאן היסח
הדעת .הסבר זה הביא הרב סופר גם ב״באור על מסכת מדות״ לרבנו מימה
קזיס )ירושלים תשכ״ג( עמ׳ ,3הערר .25 .בעל מעין החכמה ,פרשת קרח מביא
הוכחד• מדברי הימים א ,כו ,ג :״ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם וימער
ושער״ ומכאן שגם לקטן מותר לשימור .הסבר למדני מובא בס׳ מימכגות לאביר
יעקב לר׳ חלל משיח מ׳ גלבשטיין )ירושלים תרמ״א ונדפס מחדש ירושלים
תימל״ב( דף לב .מעשיה הקטן אינו מועיל מפני שזח נקרא מתעסק ,אבל מעשה
ברור ודיבור של הקטן מועילים מדאורייתא שזה לא נקרא מתעסק .הכהן
הקטן בודאי אמר לממונה שברצונו לשמור ויחד עם מעשה העליד ,לעלית בית
הניצוץ אין כאן כבר מתעסק בעלמא .ויש עוד להעיר שאין מי שהתיר כל
שמירת המקדש* ע״י קטנים .הכהנים והלוים שמרו במקומות רבים ,ואילו רק
בשתי העליות בלבד ,התירו לקטנים להשתתף בשמירה ,כלשון המשנה
״והרובים ׳מומרים שם״ .לכן אין זה דומה למצוד ,אחרת הנעשית כולה ע״י
קטנים.
הרב סופר דוהה בהמשד הערותיו )עמ׳ קפ״ח( את הוכחת המנ״ה מאכילת
קדשים שהיא מצות עימד ,ומצור ,זו אפשר לקיים ע״י קטנים ,ומעיר ״דבקרבן
היא שיהיו הקרבנות נאכלים וגם אכילת קטנים היא אכילה )עי׳ שו״ת חת״ס
אריה סי׳ קמ אות ב( אבל ע״י שמירת קטנים אין ביה״ק שמור שאין שמירת
קטנים שמירה כדאי׳ בבא מציעא ל ,א…״ .יימ להעיר כאן לשו״ת אבני נזר,
יו״ד ח״ב סי׳ קמט שגם הוא העלה ,כמו חמנ״ח ,ההשוואה עם אכילת קדשים
ע״י קטנים ,אבל בעל אבני גזר דוחה השוואה זו ,עי״ש .גם בשו״ת אוהל משח
מ״ת סי׳ כא מובאח חוכחת חמנ״ח מאכילת קדשים ,אך הרב משה יונה צווייג,
בעל שו״ת אוהל משה אף הוא דוחה הוכחה זו.
הרב סופר דן כאמור בדברי המנחת חינוך מצוד ,׳מפח )כצ״ל ולא כשמובא
שפא( שמצות שמירח מתקיימת ע״י חרש ,שוטה וקטן .המנחת הינוך מביא
זאת בשם המפרש על מסכת תמיד .ומתפלא אני על תלמיד חכם ודייקן כחרב
סופר שליט״א שלא העיר שהמפרש אינו מזכיר כלל שמירח ע״י חרש ושוטה
אלא רק שמירה ע״י קטן .ונראה שאין ללמוד מכאן שמירה ע״י הרש ושוטה,
שהרי המפרש׳ כותב כהסבר שמירה ע״י קטנים ״ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות
עבודה עבדיגן להר שומרים״ וזה לא שייך אצל שוטה .אמגם דנים בכך איך
יתכן להתיר שמירה ע״י קטן ,אבל אין ללמוד מכאן שמירה ע״י טפשים ושוטים.
האם בזה מוסיפים כבוד לבית ה׳ — ,איה כבודי ואיה מוראי? לכן יש לומר
שאין זח אלא שגרא דלשנא במנחת חיגוך ,וכל הדין שם רק על שמירה ע״י
קטן .ואולי כונת חמנ״ח לא לחרש ושוטח ממש ,אלא לחרש המדבר ואינו
שומע ושוטה שאיגו שוטה גמור כמובא לפעמים בפוסקים כגון באריה סי׳ קצט
סעיף י׳ ברמ״א ,וראה שם במפרשים.
71
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
במסכת תמיד כז ,ב מובא ׳מהממונה היה מחזר על כי משמר ומשמר,
והרב סופר ד ן ׳ בדברי המשנה למלך הל׳ בית הבחירה פ״ה ה׳ ו שנושא ונותן
אם הממונה היה מחזר רק על משמרות הלויים או גם על משמרות הנהנים.
בדברי הרמב״ם בהלכות בית הבחירה אין הכרע .הרב סופר מעיר בצדק לנהל׳
כלי המקדש פ״ז ה״ד כתב הרמב״ם במפורימ ״זה שעל השומרים הוא איש
הר הבית שמסבב על הלוים בכל לילה״ ,ומכאן שהממונה לא בדק את משמרות
הכהנים ובודאי לא היתד .בסמכותו להעניש׳ כהן שומר שנרדם .הוכחה זו
בכונת הרמב״ם כתב הרב סופר בזמנו כבר בהערותיו על בית הבחירה שקלים,
פרק ה ,משנה א )עמ׳ ,88הערה ד( ובהערותיו לס׳ ביאור על מס׳ מדות לרבינו
להר״מ קזים )עמ׳ ,8הערה .(9הרב סופר כיון כאן לדברי הגאון הרוגוצ׳ובי,
צפנת פענח ,במדבר יח ,א )עמ׳ קפ ושם הערה קיט( .אד מאידד יש להעיר
מדברי הרמב״ם בפירוש למשנה ,שקלים פרק ה ,משנה א וז״ל )ע״פ תרגום
חרב יוסף קאפח( ״שהכהנים והלויים שומרים סביב המקדש סביב סביב ,חו
מצוד ,אפילו אין שם שום פחד ומבקרין כל חלילח ומי שנמצא ישן לוקה
בשוט ובגדיו נשירפיך ,וכאן משמע שמבקרים גם את השומרים הכהנים .וכן
דעת בעל עץ חיים )מובא ב״עזרת כהנים״ דף מט ,א( וכן כתב הריעב״ץ ב״לחם
שמים״ שקלים פרק ה ודחה שם את תוס׳ יו״ט .והדבר צריך עוד עיון .אגב,
המאירי כותב בפירושיו לשקלים כלשון הר״ם בפירושו והרב סופר מעיר שם
)הערה ד( שמדברי המאירי משמע שגם הכהגים לוקים — והלא זו דעת הר״ם
שם!
2
במשנה ריש מסכת תמיד מובא ״בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות
והרובים שומרים שם״ .הרמב״ם בפירוש המשנה מפרש ״ונתבאר בגמרא שרובין
הם המבין ומורין בקשת הנקראים פרחי כהונה״ .הרב סופר מעיר ״אינני יודע
איפה נתבאר בגמרא״ .על הקושי הזה ,שבגמרא לא מוזכר שפרחי כהונה מורין
בקשת ,העירו אחרים ,הרב ירוחם ליינער מראדזין בהערותיו על הרמב״ם,
הל׳ בית הבחירה פרק ח וכן הרב משיה חוםט ,בעל שו״ת ערוגת הבושם
בספרו עולת תמיד על מסכת תמיד עמ׳ ה .הרב סופר מציע תקין קל בלשון
הר״ם הנדפס ,אך היה מן הראוי לציין את נוסח פירוש הר״מ לפי תרגומו של
הרב יוסף קאפח ״ונתברר בתלמוד כי הרובץ והם היורים הם אשר קראם
פרחי כהוגה״ .אגב ,יצוין שפירוש ״עולת תמיד״ על מסכת תמיד מבעל שו״ת
ערוגת הבושם הנ״ל יצא שוב לאור ע״י נכדו הרב משיח גרינולד בשנת תש״ג,
בשנות השואה ,באונגריה .בהגהות הרב המהדיר ,מנחת תמיד ,מובאים חידושים
במסכת תמיד ואף עיון בקושית ״הרב הה״ג המו״ל מוהר״א סופר שיחי׳
האבד״ק גוריציאה תע״א״ )עמ׳ ק( .מדובר שם בישוב לקושיית הרב אברהם
סופר על הידושי החת״ם סופר שהוציא הרב סופר בסוף פירוש המאירי על
מסכת תמיד )וויען תרצ״ד( .הערותיו הלימודיות שבהן עיטר הרב סופר את
פירושי בית חבחירה לרבינו המאירי ,זכו לעיוגים גוספים והם מפוזרים
12ב ה ע ר ו ת לשקלים פ׳׳ה מ״א <עמ׳ לח(
72
www.daat.ac.il
ו ב ה ע ר ו ת לתמיד
כה
ב )עמ׳
קסט(.
אתר דעת -מכללת הרצוג
בספרים וכתבי־עת שונים )כמו ס׳ המועדים בהלכה ,ראש השנה פרק א
הערה ;3המעין ,טבת תש״ל עמ׳ .(30דבר בעתו יעשה הרב סופר באיסוף
ההערות על פירוימיו ובקבצם בספר השלמה ,בליווי תימובותיו על דברי המשיגים.
עמדנו על הערות — הארות אחדות של הרב סופר על מסכת תמיד.
בפירושי הרב סופר נמצאות הערות וחקירות מעגינות ,ביניהן מרגליות יקרות
המעידות על בקיאות בש״ם ,ראשונים ואחרוגים .הערותיו איגן מצטמצמות
למסכתות ״ישיבתיות״ והמעיין בדבריו מרגיימ את ההיקף הרחב ,כאשר לפעמים
אפילו מלה קשה אחת בש״ם ובראשונים זוכה לתשומת לב.
חזכרנו כאן רק חעיוגים של חרב סופר על אחת מתרי״ג מצוות ,מצות
השמירה בבית המקדש י .בעל משכנות לאביר יעקב )ירושלים תרמ״א( העלה
לפגי כמעט מאה שגה הדרישה לחדימ גם בזמן הזה את מצות השמירה סביב
למקדש ובספרו הנ״ל ניסה להוכיח שאכן חלה מצוד .זו גם בזמן הזה ,אך לא
חודו ל ו .לימוד המצוד .בודאי חל בזמן הזה ואף שאין כעת רבים הלומדים
דיגי מקדש וקדשיו ,יפה עשה הרב אברהם סופר שליט״א שלא דילג על לימוד
מצוה זו ,כלליה ופרטיה.
התורה רחבה מגי ים .בהערותיו על מסכתות רבות בש״ם הוסיף הרב
סופר גיוון ללימוד התורה .לומדי תורה הנהנים זה שגים רבות מהערותיו לבית
הבהירה ,ימצאו כאן המשך נאח בחדירה להבנה ישרה בש״ם ובמפרשים ,כאשר
הערת ״קשה לי״ מימתלבת יפד ,עם חידרמים הנובעים מעמל רב בלימוד התורה
ואמונה טהורה בחכמינו ז״ל ,ראשונים ואחרונים .זכות אבות בודאי סייעה
להרב אברהם סופר וזכותם של רבי עקיבא איגר ,החתם סופר ,הכתב סופר,
ובעל התעוררות תשובה אביו של הרב סופר עמדו לימינו עד כה ובעז״ה
תעמודגה בהגיעו לשגות השיבה ,להגדיל תורה ולהאדירה.
ג
14
ב מ צ ו ת שמירה
13לפי הרמב״ם יש
מצות
בבית המקדש
אחת
עשה
ולא
תעשה
אחת.
וכן
ב ס פ ר החינוך .לפי הסמ״ג יש רק מצות עשה א ח ת )עשין קסד .(,ישנם מוני מצוות שלא
מצוד ,זו,
מנו
מצות
ירוחם
דעתו
כמו
השמירה
פישל
רבנו
בבית
סעדיה
ובעל
גאון
המקדש
במצות
מורא
ספר
המצות
לרס״ג,
פערלא על
זאת גם דעת ה מ פ ר ש על
ע״י
הגדולים
הלכות
גדולות.
המקדש
-ומקדשי
לפי
עשה יג ,דף קיד
מ ס כ ת תמיד
שמתיר
שמירה
שמעמידים
השומרים
על
דעתם
תיראו׳׳.
ע״א,
נכללת
ראה
בפי׳
הרב
וראה
שם
שלפי
ע״י קטנים,
המקדש,
המצוד,
מתקיימת
גופייהו
לאו בני מיעבד מצוד .נינהו׳׳ ,עכ״ל ,אך ה ס ב ר זה צריך ע ו י
כנראה
שהרי
אע״ג
-עיקר
והשומרים
דייו•
14ביאור השיטות אם יש גם בזמן הזה מ צ ו ת שמירה ,ראה בס׳ הר הקודש ל ה ר ב משה נחום
שפירא
)ירושלים תשל׳׳א( עמ׳ ר־רג .ה ר ב שפירא מביא שם ,בין השאר,
שיטות
שונות
אם מ צ ו ת השמירה היתה שייכת ל מ ש פ ח ו ת כהונה ולויה מ ס ו י מ ו ת וזה עיכוב נוסף לקיום
מצות
איסר
לא
שמירה
זלמן
בזמן
הזה
מלצר זצ׳׳ל
מטעם
משורר
ששיער
חיוב
מיתה.
בס׳ אבן האזל הל׳ כלי המקדש
סוף
ויש
להעיר
פרק ג
לדברי
הרב
ש ב מ צ ו ת שמירה
ה ו ק ב ע ו כהנים מיוחדים לשמירה ,עי״ש.
73
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב מנחם סליי
עוד על הטיול בספרות השרית
ראיתי בגליון תמוז תשל״ו של ״המעיד את דברי ד״ר מרדכי ברויאר
)״על הטיול בספרות השו״ת״ ,עמ׳ ,(87אשר התייחסו למאמרי ״הטיול
בספרות השו״ת״ )גליון ״המעין״ ניסן תשל״ו ,עמ׳ .(17לאחר שקיימתי שיחה
עם ד״ר ברויאר בע״פ ,ולאור הערותיו ,הנני בזה להבהיר כמה נקודות הטעונות
בירור ,הן לגבי תוכן מאמרי הנ״ל ,והן לגבי חיפושי ספרות ממוכנים באמצעות
שיטת מלות מפתח) ( 1 8 ^01×8:67בכלל.
.1ד״ר ברויאר העיר שהטיפול בגושא הטיול
לא עובד שום חומר הלכתי הכולל איזכורי הביטוי
וכר( .הוי אומר ,חומר רלויגטי לגושא התור )התיור(
וחומר שכזח לא גחקר במסגרת החיפוש הממוחשב,
חג״ ל.
לקוי בחסר ,שכן במאמר
״תיור״ )״לתור״ ,״תייר״,
רלווגטי גם לנושא הטיול,
וכתוצאה במסגרת המאמר
,
יצויין שתכלית המאמר היתד .לחקור מ ו ג ח )״!מזם !״( ,ולא מ ו ש ג
)״1גן06ח00״( .המונח ״טיול״ )״לטייל״ ,״טיילים״ ,וכר( גמצא בשימוש גפוץ
ומגוון בספרות ההלכה בכלל ,ובספרות חשו״ת בפרט ,ו מ ו ג ח זה לא בא
על הגדרתו ,או ליתר דיוק ,הגדרותיו המרובות והמעגיגות בשום מקור בלשגי,
הלכתי או אנצקלופדי .וכהוכחה לכך ,לו היינו מעוניינים במושג הטיול,
מוטל היה עלינו לרכז דיני הטיול ,דבר שבמתכוון לא נעשה .כפי שכתוב
בסוף המאמר במפורש )עמ׳ ,35בד״ה במאמר זה(.
ועוד ,לא רק המונח ״תיור״ קרוב במיממעו ושימושו הסימנתיים לטיול,
אלא גם המונח ״לשוט״ .והנה על הפסוק המתאר את איסוף המן ע״י בני ישראל
במדבר ,״שטו העם ולקטו ,וטחנו ברחיים וגו׳״ )במדבר י״א ח׳( ,אומר רש״י:
״ . . .א י ן שייט אלא לימון ט י ו ל . . .בלא עמל״ .הרי שחגדיר רש״י ז״ל
את המונח ״שייט״ כשווה־הבנה והוראה למונח טיול .וכן בפרק א׳ באיוב,
פסוק ז׳ :״ויאמר ה׳ אל השטן ,מאין תבא ויען השטן את ה׳ ויאמר משוט
בארץ ומהתהלך בה״ .ומפרש בעל מצודות ציון :״משוט — ענין הליכה אנה
ואנה ,כמו שטו העם ולקטו )שם(״ .אף שימוש זה נמצא בדהז״ל .למשל,
דובר בםוגית הגמרא דריש פ״ג במסכת מועד קטן על היוצא מארץ ישראל
לחוץ לארץ בכדי ״לשוט״ )מוע״ק י״ב ע״א( .סוגיא זו הובאה להלכה בשו״ע
או״ח סי׳ תקל״א סעי׳ ד׳ ,שם איתא :״והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה
לארץ ל ט י י ל ״ .והנה סוגיא זו והכרעתה בשו״ע צוטטו במאמרנו )עמ׳ ,20
סוד״ה אפי /אלא שיש לתקן שם את ציון ממקור ,ובמקום ״פ״ב״ יש להגיה
״פ״ג״ במוע״ק( .הרי שהשיוט והטיול מתחלפים בשימושם בפי׳ הפוסקים.
אלא מכאן שמטרת המאמר לא הוגדרה על ידינו כחקר מושג הטיול ,אלא
כחקר השימוש ב מ ו נ ח זה בדווקא ,ובנוסף ,לרכז ולמיין את החומר ההלכתי
הרב ,בעיקר מספרות השו״ת ,הכולל איזכורי מונח זה בפירוש ,ותו לא מידי,
74
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מטרה זו תוארה במימפט הראשון למל המאמר :״י־יא ידוע לנו מאמר מקיף
בימום אנציקלופדיה או מקור אהר על הערך ״טיול״ כפי ׳מהוא מיפיע במקורות
ההלכה ,והנוגע גם לצד הכלימני המעניין ימל מיממעות מ ו נ ח זה הרבות.
כמו כן ,לא מצאנו ריכוז החומר ההלכתי וכו׳ ״ .
.2ד״ר ברויאר הביא ׳מלוימ דוגמאות ימל הומר רלוונטי לבוימא הטיול
שאינם כוללים איזכורי המונח ״טיול״ במפורש :מתור שרית מהר״י ברוגא,
מתור שו״ת בעלי התוספות ,ומתוך ספרי הקבלה )ה׳ גירושין שערכו מקובלי
צפת( .לאור דברי סעיף 1דלעיל ,יתברר שאין כאן ראיה לסתור ,שכן חומר
׳שכזה הוצא מחוץ לתחום המוגדר לטיפול במאמר לכתחילה ,מה גם ׳מאין
המקור השלישי מקור הלכתי כלל ,אלא קבלי )גם בשיני המקורות מתוך השירית,
אין ענין ה״טיולי״ גורם הלכתי(.
ואם כבר להזכיר הומר ל א ה ל כ ת י בנדון ,כדאי להוסיף לרשימת
המקורות את דברי ״מחברו האנונימי של ספר המוסר הידוע ,א ר ה ו ת
צ ד י ק י ם ,שקרוב לודאי שהה באחת הישיבות האשכנזיות באיטליה ,שנתרבו
במאה הט״ו״ )מ .ברויאר ,״שלושה ענפים״ לר׳ משיה מ ע ץ ; ״המעין״ טבת
תש״ל ,עמ׳ ,(13אשר התבטא בנושא אהבתו של האדם להנאות העולם הזה.
בכר :״עוד יש אהבה שביעית ,שהיא רעה על כל האהבות ,והיא אהבת
תענוגים ותפנוקים ,כגון אכילה ושתיה ,ושאר הנאות ,כגון ז נ ו ת ו ט י ו ל י ם ״
)שער הי ,הוצאת לוין אימפטין ,ירושלים תשי״ח ,עמי ל״ח; מובא במאמרו
.של א .שטאל ,״גישות לטבע ,לבעלי חיים ולטיולים בחברה מסורתית״,
מעלות ,אדר תימל״ו ,כרך ז׳ ,עמי ; 17—6מאמר זה חגיעתנו לאחר שהמאמר
על הטיול ראה אור; ועיין עוד בספר פלא יועץ ,ערך ״טיול״ ,הכותב ברוח
הדברים האלו ,מובא שם בשטאל(.
.3ואימר לגופם של הדברים שנאמרו ביחס לשיטה ,נודה ולא גבוש
שאמנם הערה נכונה וחשובה העיר דייר ברויאר .החיפוש הממוכן בפועל לפי
שיטת מלות מפתח מוגבל בכך שעל המחפש לדעת מראימ מלות המפתה
המאפיינות דיון רלוונטי לנושא הנחקר בכדי שהמכונה תזהה את הקטעים
הנדרשים בתוך מאגר הספרים המאוחסן בזכרונה .למשל ,לו עסקנו בדיני
חמיסוי בחלכח ,ומסרנו למחשב רשימת מלות מפתח שכללה :״מסים״ ,״בלו״,
ו״מכס״ ,ושכחנו למימל ״עולין וארגוניות״ ,ישי להניח שאחוז מסויים של
החומר הרלוונטי לנושא המיסוי לא יאותר ,מחמת שיבחה זו.
ראשית ,סוגים מסויים שיל חומר אינם ניתנים לאיתור מושלם במחשב
הפועל לפי ימיטת מלות המפתח ,ואלו חם :שמות מקומות ,שמות אישים,
תאריכים ,שמות מטבעות ,וכדומה .כל כר למה י שכן על מנת להשיג כיסוי
כ ל חחומר הקיים בתוך ספרי חמאגר על חמחפש לדעת מראש את כל השמות,
ולהפעיל את חמחשב בהתאם .בדרך כלל אין המחפש יודע מראש את כ ל
השימות ו/או המונחים העשויים לעגיין אותו ,ובכר אין הוא יכול להפיק
את מירב התועלת האימוננטית בחומר ובכלי .שיטה מיוהדת פותהה לפתור
75
www.daat.ac.il
•י
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעיה זו ,במידת הצורך ,היא הסימון בסימנים
של הקטעים השייכים לסוגים בעייתים אלו.
מיוחדים
)״מספרי
מפתח״(
פרט לחומר שכזה ,לפי מימצאי גיסוי מבוקר גדול שגערך על ידינו,
בו נבדקו התוצאות שהעלו קבוצת תלמידי חכמים )אברכים( שחיפשו אחרי
חומר הלכתי ,הסטורי ועוד ,וחושוו תוצאות חיפושיהם לעומת תוצאות החיפוש
הממוכן באותם הנושאים .בעית זיהוי מלות המפתח איננה בעיה קשה מהיבט
כמותי ,שכן אחוז איחזור חחומר הרלוונטי ע״י המחשב היה ,98 /לעומת
8 /ר של הקבוצה הידנית )1מ11ת3ןמ( .מאמר גדול ,המסכם בין היתד את
מימצאי ניסוי זה ,נמצא כעת בהכנה.
0
0
0
0
יצויין עוד ,שלרגל גמישות שיטת המיכון ,המידע שהתקבל מתוך תוצאות
חיפוש הלקוי בחסר עשוי להצביע על מלות מפתח חדשות ,והרצה שניה
של החיפוש הממוכן המתוקן ,המושלם או המורחב היא דבר של מה בכך.
בכדי לשבר את האוזן ,נמימיל מימל — למה הדבר דומה? למעיין במפתח
) ^ ת ( 1של ספר בחיפוש אחרי הומר רלוונטי לנוימא ״משומדים״ .יעיין
המעיין באות ״מ״ וימצא שהנושא ״משומדים״ טופל בעמ׳ 38של הספר.
ברם ,העיון בעמ׳ 38יעלה בפני המחפש את העובדה שאכן שכח הוא לבדוק
את הערך ״אנוסים״ במפתח .היינו מתור התבוננות בחומר ,הוא עמד על
השמטתו ,ופתח בחיפוימ שני בכלי האיתור ,הוא המפתח ,לשם השלמת רימימת
מקורות הקשורים בנושא מחקרו .הוא הדין להיזון החוזר 010בנ011ב(!0
המתקבל מתוך תוצאות חיפוש חלקי או לקוי :חומר זה עשוי ללמד על ניסוח
חיפוש מוצלח יותר ,וזאת כעבור יום ,ימים ,שבועות או אף שנים לאחר
ההרצה הראשונה.
.4בשיחתנו ,הביע ד״ר ברויאר את דאגתו המקצועית ,בתור חוקר
הפועל במדעי הרוח ,הקוואנטיפיקציה )ת1!0ג0מ11תג (811של חקר מדעי
חרוח ,היא שימת הדגש על צד הכמותי של תנועה ,נטייה או תופעה
חברתית ,מבלי לבדוק לגסיבות הדבר ,הוא הצד האיכותי .עובדת ריבויי
הבדיקות הסטטיסטיות היא עדות לדבריו .טענה זו היא נכונה .לא גותר לגו
אלא לומר שהמחשב הוא כלי ותו לא ,וככל כלי אחר תפקידו לשרת את האדם.
שימוש נכון ונבון בו יהסוך מהחוקר זמן רב של יגיעה מיותרת ,אבל עצם
השימוש בו לא יתקן טעויות יסוד בהבנה ,הערכה או תחזית של החוקר,
בבחינה מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה ,מחשבה רעה אין הקב״ה
מצרפח למעשר) ,קידושין מ׳ ע״א(.
.5כאן המקום להוסיף למקורות על משמעויות ה״טיול״ את תשובתו
החשובה של ר׳ יעקב עמדן ז״ ל העוסקת בגידול כלבים לשם ״שעשוע וטיול״.
פירוש המונח טיול בכאן הוא איפוא ,תחביב ,שעימוע או סתם הנאה ,לאפוקי
מגידול לשם צורר כל שהוא ,כגון השמירה )שאילת יעב״ץ ח״א סי׳ י״ז(.
76
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שריה דבליצקי
רשימת ספרי מנהגים
מרובים הם ספרי וקונטרסי המנהגים ימל קהילות שלימות ובתי
כנסת ,בכל קובץ מנהגים יש למצוא מנהגים מענינים ובלתי ידועים
התחלתי בדרך אגב ,לערוך לעצמי רשימה של ספרי מנהגים
שהזדמנו לידי ולציין באופן מיוחד איזה מנהג מחודש נמצא
בספרים השונים .רשימה ראשונה התפרסמה ב״תגים״ קובץ
ביבליוגרפי תורני מדעי ג—ד אלול תשל״ב.
וכאן גיתן המשך.
.1ספר לקובי הללי
כולל מנהגי ק״ק ווירצבורג עם תוספת ביאורים ועוד איזח ענינים וחדושי
דינים נלקטו ונסדרו ממני הקטן גתן הלוי באמבערגער חפק״ק חנ״ל והגליל,
ברלין תרס״ג.
מתוך המגהגים:
שבת שלפני ט״ב מסיימין בברכת מגן אבות וגם בשחרית הכל יודוך
בניגון איכה.
.2כפר מנהגים דקהילתנו יצ״ו.
מנהגי כל השגה דק״ק פיורדא בבית הכנסת עם התפילות והיוצרות…
סדרם חאחים הר״ר יימראל והר״ר קאפיל בני המנוח הר״ר גומפיל ז״ל בםיורדא.
מתוך המגהגים:
ע׳ ט׳ ,כבר גתיסד חמגחג שאין תענית שובבי״ם ת״ת חוב על כל אדם
לחתענות רק רשאי לפדות תעניתם בממון כאשר יבואר וגם חמתעגים איגם
מחוייבים להתענות כל הז׳ )?( תעניתים רק חיובו הוא לחתענות שני פעמים
או לפדותו ונהלקים התעניתים לארבעה כיתות בביהכנ״ס הישנה והחדשה.
הכת הראשונה לפרשת שמות הם העומדים בצד מזרח לימין הארון וכל צד
דרום ,והכת השניה לפר׳ וארא חצי מזרח השנית וכל צד צ פ ו ן . . .
; .3הר מצרים.
והוא אסיפת וקבוצת כל מנהגי דינים של עוב״י מצרים יע״א על כל הלקי
השלהן ערוך ,אשר נמצאו בספרתם של ראשונים רבני וגאוני מצרים רבנן
דפקיע שמייהו זי״ע ,וגם בו נקבצו כל תקנות והסכמות שנתקנו בדורות
האחרונים ובדורגו זה לטובת הישוב וכמבואר בהקדמה כל אלה אוספו יהד
בסדר גאה וגכון על פי סימגי הדיגין של מרן בשלהן ערוך בכל החלקים אשר
77
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
טפחתי ורביתי אנא זעירא מאנשי ירושלים רועה צאן קדשים בארץ מצרים,
הצעיר רפאל אהרן ן׳ שמעון משרת בקדש בק״ק מצרים ואגפיה יע״א .כרך
ראשון או״ח ויו״ד ,נדפס פה נא אמון יע״א בשנת יגדיל תורה )התרס״ח(
ליצירה .כרך שני אבן חעזר כנ״ל.
מתוך המגהגים :ח״א ע׳ מט.
והודות והלל לה׳ שנתבער מן העולם מנהג רע שהיה נהוג פה מצרים
שבליל ש״ת אחר חצות לילה קמים לעימות הקפות ומתלקטים כל מפריץ
פרצה בריוני הדור ותערובת נימים ואנימים ובתולות ולילה רשות למזיקים וקול
המולה במחנה בתוף וזמר ושתיית י״ש׳ ופריצות מרבה להכיל וכמה תקלות
יצאו מזה ונזק בתי כנסיות משבירת ספסלים וגניבת כלי הקדש וכיוצא ואשריהם
גבאי הכנסיות וראשיי עם קדש עזרו על יד לשרש אחר המגהג הרע לעשות
הקפות באישון לילה ואפלה מנודח הגורר עון בחבלי השיוא ,וזכות הרבים תלוי
בהם ,ישימרם צורם ויהיה מגינם וסתרם ,אמן.
.4מפר השומר אמת.
כולל כל איסורין כללי ופרטי דיגי ס ״ ת . . .כמד .דיגים מחדשים יפריא
בין אחים ,ה״ד .הרב המובהק ואה לברק כמהר״ר אברהם אדאדי נר״ו יאיר
על הארץ מלא האורה כיר״א פה ליוורנו יע״א שנת תהדר לפ״ק.
למעשה מכיל הספר דינים ומנהגים בהרבה מקצועות ,ובפרט
וטריפולי אשר חמהבר היה מתיישביה ,והיא נקראת טראבלס ״לפי
והיא נקראת טראבלם והפראנקים קודאין לה טריפולי די סורייא
לה טריפולי די ברבאריא״) ,שם דף ע״ה עי׳א( ,כמו כן מובאים
ממנהגי צפת אשר חמחבר דר בתקופה ממושכת גם שם.
מנהגי לוב
שיש סינים
וזאת קורין
ישם הרבה
מתוך המנהגים:
כידוע מפטירים באי ג׳רבא בשבת חזון את חפטרת משא גיא חזון בישעיה
כ״ב במקום חזון ישעיהו ,מנהג זה קיים רק בג׳רבא ובביחכג״ס אחת בטריפולי,
המהבר שדבר זה היה קישה בעיניו לשנות מגחג כל ישראל מאריך בזח מאד
בדף מ״ו ע״ב ״ושלחתי למר קשישא סבא קדישא מאריה דאתרא ישם )להרב
הראשי של ג׳רבא( …על מד ,סמכו לשנות מדברי ראשונים כמלאכים ,וחיתה
תשובתו אלי אולי שנחגו כן קודם חיבור חפסיקתא…״ .חמחבר שלא הסתפק
בנימוקי הרב הראשי דן בזה בארוכה ומחליט ״ועוד תמיה אלי על מה שחליץ
על העיר הזאת )—טריפולי( ,בשלמא בעירו )—ג׳רבא( שכל בתי כנסיות
חכי יש לדחוק כאשר יהיה האופן לדעתו אבל בפה העירה שבהכנ״ם בלבד
הנוהגת כן ,מה כח חיחיד שלא להיות גגרר אחר חרבים ,ומד .גם כשסברתם
אין לח שורש וחרכים שעושים )—חזון ישעיהו( הם עושים עפ״י שורש וענף
ויסוד חראשונים וכיון שכן אי אפשר לומר על חעיר חזאת דמגחג קדמון
הוא כמ״ש דא״כ כל העיר היו נוהגים כן ולכן הא ודאי אי איישר חילי
אבטלניה״.
78
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ספר זה אשר עימרות בימנים כבר לא היה מצוי הוצא כעת בהוצאה
מחודשת ,בתוספת מרובה מימאר ספרי המחבר ומכת״י ע״י ועד קהילות לוב
בישראל.
.5כפר הסד ואמת מנהגי ק״ק אלג׳יר.
ראו אישים מה נאה ספר זה המפואר מכל מנהגי ארגיל מהודר בו גקבצו
ועלו ובאו סדר ההםגיר )—לימוד לנשמת המת( עם דיניו שעושין לעלוי נשמת
המת …ורובם ככלם מיוסדים עפ״י הראשונים נוחי נפש הריב״ש והרשב״ץ
וחרשב״ש ועד אחרון מורינו הרב רבי יהודה עייאימ זיע״א…
כ״ד הצעיר אליהו גיג ש״ב פה אלגיר יע״א שנת תרחם לפ״ק.
— חלק שני זה השלחן הם מנהגי ק״ק אלגיר )בכללות( עם ביאור ויגש
אליחו.
מחוך המנהגים:
ס י ׳ ק ׳ ס ע י ף א ׳ :נהגו כשתהיה השנה מעוברת ור״ה ביום ה׳
שמפלגין )= חולקין( פרשת משפטים לשתי שבתות כדי שיקראו פרשת מצורע
קודם פסח תמיד ובימבת הא׳ קורין מתחילת הפרשיה עד ושמעתי כי חנון אגי,
ובשבת שניה מתחיל מפ׳ אם כסף תלוה ובא הסימן העו״ף ר״ת ה׳ ר״ה
יום חמישי ע׳ הימנה מעוברת ו״ף ואלה פליג וכן אנו נוהגין בעירי…
ב י א ו ר ה ד ב ר י ם :דבימו״ע אור״ח סי׳ תכ״ח סע׳ ד׳ כתב חמחבר
לקרא בשנה מעוברת פרשת מצורע בשיבת הגדול .אמנם בימני סוגי קביעות
בשנת העיבור שבהן חל ר״ד ,ביום ה׳ ונתווסף שבת אחת בר״ח חשון ,יוצא
שקורין בשבת חגדול פרשת אחרי מות ,והן בשגים ד׳ חח״א ומ׳ הש״ג .אולם
מגהג אלג׳יר הוא .לשמור על רציפות הגוחג של מצורע לפגי פסח גם בשגים
כאלה ,ולכן גוהגים הם להפריד אז את פרשת משפטים לשניים ,וממילא תהול
פרשת מצורע בשיבת הגדול גם בשיגים אלו .סיבר ,אחת גוררת אחריה סיבה
שניה כי בשנים כאלו לא נשמר אצלנו גם הכלל השיגי של פרשת במדבר
לפני שבועות ואנו קוראים אז כבר פרשת נשוא משא״כ למנהג אלג׳יר
ישמר כמובן גם דבר זה ,ולמנהג זה נפרדים הם בימנים כאלה מכל הקהילות
עד פרשית מסעי שתהיה בכל הקהילות גפרדת ואצלם מטו״מ מחוברות.
חלוקד ,זו מצריכח כמובן חיפוש להפטרה גאותה מעגין סדר הפרשה
לאחד משבתות משפטים .בעיח זו אינח קיימת בקביעות חש״ג שאז חלה
פרשת משפטים חשניח ביום ב׳ דר״ח אדר א׳ שבו ההפטרח חיא חשמים
כסאי ,של ר״ה ,וממילא פנויה הפטרת משפטים הרגילח לשבת חקודמת שבו
קוראים שם את הצי הפרשה הראשונה .אמנם הבעיה מתעוררת בקביעות
חשגיח ,של חח״א ,שבח שתי חלקי הפרשה פגויות להפטרות רגילות .בקביעות
כזאת מפטירים בשבת הראשוגה את הפטרת משפטים הרגילח ,ובשגיח ,חפטרח
מיוחדת למגחג אלג׳יר למקרר ,כזד ,שגם בד ,קיימים לפחות שני מגהגים.
בסי׳ ק״ב סעיף ז׳ כתוב שאז ״מפטירין וקורין בשבת הראשוגה הפטרת חשבוע
79
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובשבת השניה קורין בירמיה סי׳ לא פסוקי הנה ימים באים וכו׳ וכרתי וכו׳
)— פסוק לא( עד סוף הפרק ומדלגין עד סי׳ ל״ג וקורין מפסוק העשירי
כה אמר ה׳ עוד וכו׳ וה׳ צדקנו )— עד פסוק ט״ז ועד בכלל(״ .מנהג שני
מובא שם בויגש אליהו אות ו׳ :״והרא״ל בליקוטי שונים בסוף הספר כתב
קורין בירמיה סי׳ ל״ג מתחיל פסוק ד׳ עד סוף הסימן״.
קביעות זו דמ׳ חח״א היא מאד גדירה והיתה בתשיד ,ותהיה תשמא
תשסח ,וכנראח שעם חסתלקותם של זקגי חעדח חאלג׳ירית יתבטל לגמרי
המגהג הזה בשגים של מ׳ חש״ג ומ׳ חח״א .וזאת כנראח מחוסר רציפות
של קיום מנהג זה.
מעניין הדבר שהכמי מתקו וטוניס שאליהם פניתי בנידון לא ידעו כלל
על קיומו של מגחג כזד״ של חלוקת פרשיות שונה בשנים אלו שהיה קיים
בשכנותם באלג׳יר .מנהג זה היה כנראה מגחג בלעדי לאלג׳יר ועוד אולי
איזח מחוזות מצומצמים ,בסביבותיה.
המשתתפים כגליון זה:
ד״ר משח אחרגד ,רח׳ ברויאר ,3בית וגן ,ירושלים
פרופ׳ יחודח לוי ,רח׳ בית וגן ,46ירושלים
הרב קלמן כהגא ,קבוץ חפץ חיים
ד״ר יעקב אפרתי ,רה׳ רוטשילד ,132פתה תקוה
הרב יצהק סנדר 103£0, 111 60645 1;. 5. ^.י 01׳16סס1ו. ^1א 6610
שלמה במברגר ,רה׳ צפניה ,59ירושלים
יוסף י׳ כחן ,רח׳ פגים מאירות ,4ירושלים
יעקב כרמי ,רח׳ ביאליק ,1ירושלים
יונה עמנואל ,רה׳ צפניה ,26ירושלים
חרב מגחם סליי ,רח׳ נורדוי ,2רחובות
חרב שריח דבליצקי ,רח׳ ירושלים ,50בני ברק
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
צעירי
אגודת
״"
ל־ז
גחל ח
ר
ה
ח ! ׳ 1
?וי.
למה?
ת
1
ס
העורר האחראי :יונה עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים
www.daat.ac.il