אתר דעת -מכללת הרצוג
כנר *-ס 1י ^ ^ ד *11ו* <*ד* ידיי
.ה ד י י ע ד
ד *-קדן
13י שי ז־־ יי
כ±*1£ד*י א ג ו ד ת י ^ ו ־ ^ -ד ־
|
4
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן
,
§־00^.01כ6¥1־1כ¥¥¥.11£1
ע"י חיים תשס״ט
,ע ל ' מ ה ו ת ה של הנבואה ו מ ש מ ע ו ת ה /פרופ׳ י ע ק ב ברט ז״ל .
1
פרקי מ ב ו א לפי* ״משך חכמה״ /הרב יהודה ק ו פ ר מ ן .
.
9
החסרה בא״ב ש ל מזמור ל ״ ד /אריה שגרב .
.
25
ה־ו
לא מסרן הכתוב אלא להכמים /יונה עמנואל
27
צכתב ש ל החפץ חיים /אברהם הלוי שישא
42
על .ספרים ועל סופריהם
מידות בית ה מ ק ד ש ב מ ם מידות ו ב כ ת ב י
מ ת ת י ה ו מ א ת הרב עזריאל הילדםהיימר זצ״ל
49
הערות והגהות למסכת ס נ ה ד ר י ן ) ה מ ש ך ( /הרב אברהם סופר .
55
.
63
,
יוסף
בן
הקונים למאמר ,,עד זומם הידוש הוא ז ״ /ד ו ד הגשקה .
ב פ ״ ד ירושלים תי׳ו ט ב ת ת ש ל ״ ה • כרד מו ,בליון כ • המחיר 450ל״י
מנוי ש נ ת י :כישראל 15—.לי׳י
כתובת
www.daat.ac.il
פ ח ד ן לארץ $6—.
,
ה מ ע ר כ ת :רה׳ צפניה ,26ירושלים ,ט ל 288883
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרופסור י ע ק ב ב ר ט ז״ל
על מהותה של הנבואה ומשמעותה
הרצאה זו ,המתורגמת ממקורה הגרמני ,מצויה בכתב יד
בכתבים שהשאיר אחריו המחבר .ההרצאה נישאה בזמן
שאסכולת ווילהוזן בביקורת המקרא גאתה .בעיה זו קיימת
ועומדת ,לצערנו ,גם כיום — .ר׳ יעקב ברט )תרי״א—תרע״ד(,
חתנו של רבי עזריאל הילדסהיימר ,כיהן כמרצה לפרשנות
המקרא ,פילוסופיה דתית ועברית בבית המדרש לרבנים
בברלין ,וכפרופסור לערבית באוניברסיטה בעיר זו ,קנה לו
שם עולם במחקריו בבלשנות השפות השמיות.
אנסה במסגרת הצרה של שעה אחת בלבד ,להעלות תמונה של עולם
המחשבה בנבואה בישראל .בהתחשב בעושרו של הרעיון בכללותו ,ובחתתשב
ברב־גווניותם של המצבים ההסטוריים אליהם הוא מתייחם ,ובריבוי הנתונים
הסוציאליים אשר לגביהם נאמרים דברי הנביאים — אוכל ,במקרה הטוב
ביותר ,לצייר רק קוי יסוד בסיסיים של התמונה כולה .תיאור מקיף ויסודי
אינו אפשרי.
הנבואה בישראל הינד! אחת התופעות המרשימות ביותר בתולדות האמונה.
זהרה מגיע עד לימינו אנו .בכל מקום תעורר היא התפעלות נשגבה.
הנבואה הינד• פעולה הנעשית לשם החדרת ההשפעה של רוח הקודש
אל כלל־ישראל .אין כדוגמתח בקרב עם אחר מבין העמים .החל במשה
ובמשך מאות שנים בהיסטוריה היהודית ,קמח לעם ישראל שורח של אנשי ה׳
)דברים יח ,י ה :״נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ו נ ת ת י דברי בפיו
ודבר אליהם את כל אשר אצונו״( .אנשי ה׳ אלה הציגו לעם את דרישותיו
של ה׳ ביחס לכל שטח בחיי ה ע ם :המדיני ,הדתי והסוציאלי .הם אשר בעוז,
בלהט ובחירוף־נפש ,הביאו דרישות אלה של ה׳ אל העם ,וכך נעשו לכלי
מכשיר של הנהגת ד״׳.
נבואתם ,גופא ,מ ש מ ש ת הוכחה לאמיתותם ,ולמקור האלוקי של דבריהם.
יש מהם המספרים כיצד נשמעו הם עצמם ,נגד רצונם ,לצו ה׳ להינבא על
י ש ר א ל .ואף נאלצו לקבל על עצמם שליחות זו בהתקדשם לנביאות .הם
מספרים על פחדם האנושי מ פ נ י המשימה הקשה שהוטלה עליחם ,כדוגמת
ירמיהו )א ,ו( הפוהד בגלל צעירותו :״הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי׳׳,
וישעיהו )ו ,ה ( :״אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתיים אנכי ובתוך עם
טמא שפתיים אנכי יושב״ ,או עמום )ז ,יד—טו( :״לא נביא אנכי ולא בן נביא
אנכי כי בוקר אנכי ובולם שקמים׳׳ וגו׳.
כל אלה מעידים שדבר ה׳ אליהם בלבד הוא שהניע אותם ללכת בדרכו
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
הקשה של הנביא .תוכן דבריהם מציג אותם כאנשי ה׳ ללא
חדורי עוז של אמת ,ברי לבב הנלהבים לה׳ ולקדושת דבריו.
כחל
וסרק,
כשאנשים בעלי אופי זה מספרים על השליחות שהוטלה עליהם ע ״ י ד/,
וכשהם פותחים דבריהם במילים :״כה דבר ה ׳ ״ ,או ״שמעו שמים ו ה א ז י נ י
ארץ״ ,או ״כה הראני ה ׳ ״ — אזי עריבה לנו אישיותם הקדושה ש ל מ ע ש ה
אינם אלה נושאי הדרישות שהופקדו בידם ע״י ה׳.
אין יתרון גשמי היכול להחשב כסיבה לפעולת נביאים אלה .שכר לא ה י ה
צפוי להם .מאידך גיסא ,היו צפויים להם התנכרות מ צ ד העם ,רדיפה ואפילו
סכנת מות .ישעיהו מוכיח )ח ,יב( את תלמידיו בני הנביאים — בשעה ש ה ם
התנכרו לו וכנראה גם רדפוהו — שלא יקראו בשם ״קשר״ לכל אשר י א מ ר
העם הזה ״ ק ש ר ״ ; על ירמיהו היה לסבול רדיפות ויסורי גוף על ה ש מ ע ת
דברי הנבואה שלו ,עד שחשש למותו .אוריה בן שמעיה נרדף עד ל מ צ ר י ם
בגלל דבר נבואה קודר ,ושם במצרים השיגה אותו יד רודפיו אשר הרגוהו.
איזבל פקדח לרצוח ארבע מאות בני נביאים ,אך אליהו הנביא לא נ ר ת ע
והמשיך להלחם על קדוש שם ה׳ חאחד והיחיד ,בעוד שזרועה האיומה ש ל
המלכה היתד .נטויה עליו ורדפה אותו עד באר־שבע שבארץ יהודה הרחוקה.
חוא נלחם ללא־חת עד יומו חאחרון .ולאחר מותו התמיד אלישע ,תלמידו,
בשליחותו.
דרך פעולה זו תיתכן רק בקרב אנשים שחם עצמם עדים נאמנים ,ע ל
אמיתות דברי ה׳ אשר בפיהם .אנו נוכחים להכיר כי כח ה׳ הפועל ב ת ו כ כ י
הנביא הוא שמדרבנו לדרוש ולהוכיח ,ואף בעל־כרחו .ישעיהו ח ,י א :
״כה אמר ה׳ אלי בחזקת ה י ד ״ ; יחזקאל ג ,י ד :״יד ה׳ עלי ח ז ק ה ״ ; י ר מ י ה ו
כ ,ט :״ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש ב ע ר ת
עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל״ .נביא־אמת אינו ירא מ ב ן ־ א ד ס ,
ואף אינו מ ח ש ב חשבונות ,אימרתו בלתי משוחדת והיא כפטיש המפוצץ סלע.
זהו הסימן המובהק לבני דורו ,לנו ולכל הזמנים ,שאכן שלוח ה׳ חוא.
נביאי השקר ,אשר מספרם לא היה קטן ,ניכרו בכך שהלכו אחר ה ב צ ע :
״הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מ ל ח מ ה ״
)מיכה ג ,ה( .הם החניפו לרצון העם ולרצון הגדולים )ירמיהו ח ,יא—יב(,
וחיזקו את צפיותיהם לחיי אושר גם ללא קיום מצוות ה׳ .מיכה ,ירמיהו ו י ח ז ק א ל
חשפו את חוסר המהימנות של נביאי שקר אלה בלהט ובכובד ראש .ב כ ך
מתגלה לנו כמה בטוחים חיו בשליחות שלהם.
נביא האמת נקרא בשם ״נביא״ או ״חוזה״ ולעיתים גם ״איש־אלוקים״.
הוא נקרא ״הוזה״ כאשר ״מחזה שד־י יחזה״ ,והיינו שה׳ העניק לנביא א ת
הכושר לחזות בתכניותיו ובהנהגותיו במידה שבה מ ת ג ל ה רק לו ,אך ל א
ל ב ך ת מ ו ת ה רגיל .וכמו כן כאשר הנביא רואה ״מראה״ ,בו ניתן רמז ע ל
שה׳ עומד לבצע .ל מ ש ל :לעמוס )ז ,א( מראה ה׳ ארבה אשר נברא כ ד י
לשמש כאות ה מ ב ש ר שצבאות האויב עומדים לפקוד א ת הארץ .לירמיהו
2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)א ,יא( ״מקל שקד״ כאזהרה מוחשית ״כי שוקד אני .על דברי לעשותו׳/
וכהנה רבות.
״נביא״ ,שמקורו ״נבא״ והוראתו לדבר ,היינו :דובר .הנביא הוא שופרו
של ה /מתורגמנו והמביא את דבריו .לכן מקדים הנביא לדבריו ,לעתים רבות,
ביטויים ,כ מ ו :״נאום ה ׳ ״ ו״כה אמר ה ׳ ״ .
בשעה שהשכבה השולטת במדינה ניהלה אורח־חיים שנגד את המוסר,
והדיחה את העם לחטוא — התיצבו הנביאים חדורי תחושת השליחות
שהוטלה עליהם ע״י ה׳ ,ככלים בהנהגת ה׳ ,הטיפו מוסר ,הזהירו וקראו לעם
לשמור את מצוות ה׳ .הנביאים העמידו את העם אל מול התוצאות הרות־
האסון הצפויות להם מדרכם הרעד!.
הנביאים מכנים את עצמם גם בשם ״צופה״ )יהזקאל ג ,י ז ; לג ,ז( .כפי-
שמתברר מדברי הנביא חבקוק )ג ,י ( :״על משמרתי אעמודה ואתיצבה על
מצור״ ,הועמדו הנביאים ע״י ה׳ כביכול על מ צ פ ה גבוה אשר ממנו צפו
לקראת הבאות ,והזהירו את העם מבעוד מועד .לצורך זה הרימו את קולם
בדומה לשופר המבשר מלחמה ,כדברי ירמיהו )ו ,י ו ( :״והקימותי עליכם
צופים הקשיבו לקול שופר״ .או כדברי הושע )ח ,א ( :״אל חכך שופר כנשר
על בית ה ׳ ״ .
**
*
הנבואה בישראל לא היתה מיועדת להיות חיזוי העתיד ע״פ מעשה־
כשפים .אמנם עובדי האלילים האמינו בכך ,אך תורת ישראל דוחה זאת
בתוקף .הנבואה היתד! אמצעי חינוכי בתכניתו של ה׳ כדי להביא את עמו
לקיום תורה ומצוות .הנביאים השמיעו את קולם כדי להוכיח ,עוררו לחזור
בתשובה ,ולצורך זה אף הצביעו על פורענויות צפויות בעתיד הקרוב או הרחוק.
ואכן הנביאים ,בדבריהם הלוהטים והמזהירים ,חצליחו לעיתים לא רחוקות
לחגשים במילואח את מטרת שליחותם .עדות לנו ,עוד מימיו של חזקיהו,
עד כמה השפיעה תוכחתו החריפה והנוקבת של הנביא מיכה אל ראשי בית
יעקב וקציני בית ישראל ״המתעבים מ ש פ ט ואת כל הישרה יעקשו״ )שם
ג ,ט ( ; ״לכן בגללכם ציון שדה תהרש וירושלים עיין תהיה והר הבית
לבמות יער״ )שם ג ,יב( .לאזהרת־כליון איומה זו היו תוצאות מיידיות כפי
שמספר לנו ירמיהו )פרק כו( כעבור מאח שנח .מיד אחרי שמיעת דברי הנביא
תיקנו חזקיהו וכל בית ישראל את המעוות ,וה׳ ביטל את גזר הדין שאיים
עליהם .כשניבא ירמיהו ,מ א ה ש נ ה אח״כ ,שעתידו של בית המקדש בירושלים
יהיה כמשכן שילה חחרב זה מכבר ,וכשקמו נגדו נביאי השקר והפלילו אותו
כחייב מיתה — הזכירו קציני בית ישראל והעם את נבואת מיכה מימים עברו
וכיצד הוסרה הרעה אשר נגזרה על חארץ בכך ששמו לב לאזחרתו .כך ניצל
גם ירמיהו עצמו.
עדות נוספת מ מ ע ש ה יונה ה נ ב י א :דברי המוסר של הנביאים מכוונים גם
כלפי עמים אחרים ולא לעם ישראל בלבד ״כי טוב ה׳ לבל ורחמיו על כל
מעשיו״ ,גם הם בניו ויצוריו ואף ״ ב ה מ ה רבד.״ נמצאת תחת חסותו ושמירתו
www.daat.ac.il
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
יתברך .ספר יונה ,המהווה עדות נוספת כי שליחות ה׳ בידי נביאיו בועדת
להתריע בעוד מועד ולעורר את הלבבות לתשובה .כאשר מושגת תוצאה ז ו -
שמח ה׳ לבטל את רוע הגזירה.
מאידך גיסא ,מוצאים אנו גם את ההיפך :ישעיהו הבטיח לכלל־יעואל
עם שובם לארץ ברכות לרוב ויחם של הוקרה בעיני עמים רחוקים .אך רק
מעטים העיזו לשוב ,ובארץ ה מ ת ח ד ש ת התחדשו גם החטאים הקודמים :ניצול
מחוםרי־אמצעים ,שיבושים בתחום טהרת המשפחה )נחמיה יג ,וישעיהו סה סו(
וצורות קיצוניות של עבודה־זרח .ציבור חדש זה לא נמצא ראוי לזכות בהבטחות
וברכות נעלות .כאלה הם גם דבריו של ר׳ יהודה הלוי ב״כוזרי״.
מקור הנבואה הוא התגלות ה׳ אל הנביא ,ומסתבר שבשל כך אין משקל
.לאישיותו של הנביא בהשוואה לתוכן דבריו .לא את דבריהם של ישעיהו,
ירמיהו או הושע מכבדים אנו ,אלא את דבר ה׳ אשר הם שליחיו ותו לא,
לכן שווים דברי הנביאים בערכם בעבורינו .נבואתם של ירמיהו ,מלאכי
ויחזקאל מצויות ברמה אחת עם נבואתו של ישעיהו .רק מ י ששולל א
המקור האלוקי לכל הנבואה יכול לבחור לעצמו ,מתוך הנבואות ,כמחייבות
אותו את אלו הנוחות לו ולנטיותיו המשתנות ,ולהשקפתו אשר רכש .אות
מחייבים כל אמרי פיהם של נביאינו כנובעים מגילוי השכינה.
ת
נו
ומהו תוכנה של הנבואה ? כשם שכל חיי האדם ,רחשי ליבו ,ומעשיו _
נתונים בתחום הדת ,כך גם הנבואה עוכבת אחרי כל סטיח בחיי הכלל והפרט
במפקחת וכמייעצת .התורה ,באמצעות המצוות ,מכוונת לקדש את חיי ה פ ר
והכלל .לכן כיוונו הנביאים את פעולתם כמורי העם וכמוכיחיו לכל ה מ ת ר
בישראל ,ואף מעבר ל ז ה :לנכבדים ולפשוטי העם ,למושלים ו ל ״ ע מ ד /לכהני
ונביאי השקר ,לישראל ולגוים.
ט
ח ש
הנביאים לא המתינו ע ד שביקשו את עצתם .כאשר המצב דורש ד
הופיעו ביזמתם ,בזמנים של אסון לאומי הצביעו על סיבות הירידה ,ו ח ש
ללא חת את הנגעים בתחום הדתי והמוסרי שגרמו לכך .הם הזכירו ל
את עונותיו ועוררו אותו לתשובה ,ובתקופה של ציפיה לטוב ,העלו
הזכרונות מ י מ י הזוחר בתולדות ישראל כאשר ״בתולת ישראל״ הלכה אחרי ,
ל
במדבר בלב בוטח )ירמיהו ב ,ב ; הושע יא ,א( .מאידך גיסא ,בתקופות
דכאון ויאוש — ניבאו לישועה קרובה לבוא .ל מ ש ל :ישעיהו מ נ ב א בתקופה
המסוכנת ביותר של מ ל ח מ ת אשור ואפרים נגד יהודה ,על ש מ מ ה ה ע ת י ד ך
(
לפגוע בשתי הארצות התוקפות ,ועל התרוקנותן מתושביהן )ישעיה
וכן ,כאשר םנחריב איים בהתקפותיו על ירושלים ,ניבא ישעיהו השכם ו ה ע ר ב
כי מזימתו נדונה לכשלון )י ,כט ואילך(.
(0
פ ו
3 7ס
ה
ס
ה
ש
ז
נבואות אלה ,לטובה ולרעד ,כאחת ,הינן אחד מנקודות חראות ה נ פ ל א
ביותר של הנבואה בישראל .ישעיהו )י( מתאר עליית סנהריב עם צבאו ,ש
ירושלים כדי להנחית מכה מוחצת על ישראל .ואולם אז יפנה ה׳ פתאום
א ^ (
נשקו נגד אשור ,והמתקלף יפול ארצה כמוץ ברוח )ראה גם כט,
ו ת
ע
א
ב
פ נ י
ה
עמוס ניבא זמז י ל
וכך בדיוק קרח בתום מלחמת
4
מ
א
ו
ר
ע
כ י
א
ש
ו
ר
ת ג 7י ה
א
ת
ת
י
ש
ב
י
אשור־אפרים ,לפי מלכים־ב טז,
www.daat.ac.il
ד מ ש
ת
ק לקיר'
ט :״ייגלה
אתר דעת -מכללת הרצוג
קירה״ .עוד לפגי גלות בבל ניבא ירמיהו שמשך זמנה של גלות זו יהיה
שבעים שנה )ירמיהו כה ,יא—יב; כט ,י ; כז ,ז :ועבדו אותו כל הגוים
ואת בנו ואת בן בנו — ,דהיינו תקופת שלשה דורות( .הושע ניבא )א ,ד ( :
״כי עוד מ ע ט ופקדתי את ד מ י יזרעאל על בית יהוא״ .ירמיהו )כח ,טז ואילך(
ניבא לנביא השקר חנניה בן עזור שימות באותה שנה ,ונבואתו התקיימה.
גם ירמיהו )כט ,ז( וגם יחזקאל )יב ,יב—יג( שהתגורר בבבל הרחוקה ,ניבאו
למלר צדקיחו בפרטי פרטים על הגורל הצפוי לו.
נבואות אלו מוסברות אך ורק בכך שה׳ תעניק לנביאים את כח חנבואח
והוא שפעל בקרבם .הנביאים היו מודעים היטב לכח זה שבתוכם ,ויעידו על• כך
חמקרים בהם ה צ י ע ו ,; :שאל לך אות״ )למשל ישעיהו ז(.
בתקופות בהן שקדו על עבודת הקרבנות בבית המקדש והשתוקקו
להרבות בהקרבת קרבנות בשבתות ובמועדים ,אבל זלזלו בעשיית מ ש פ ט
ובדאגה ליתום ולאלמנה ,השמיעו הנביאים ,ובהם ישעיהו ומיכה ,נאומים
לוהטים נגד ״מצות אנשים מלומדה״ .ישעיהו )א ,יא—יב( מרעים בקולו:
״למד ,לי רוב ז ב ח י כ ם . . .מ י ביקש זאת מידכם רמוס חצרי״ וכוי .ישעיהו )שם(
ומיכה )ב ,ג ואילך( כאחד ,הוכיחו קשות על זלזול במצוות שבין אדם ל ח ב י ת ,
ובישרו פורעניות קשות שתתחוללנה כתוצאה מחטאים אלה )ישעיהו א ;
מיכה ב ,ג(.
לעומת זאת בזמנים שלא היה המשכן ראוי עוד לעבודת ח׳ ,כגון אחרי
שיבת ציון מבבל ,האיצו הנביאים בעם לחתחיל מ ח ד ש בבנין מ ק ד ש לה׳.
הנביא נתן בישר לדוד המלך ששלמה בנו יבנה את בית המקדש .עמום,
תושב ארץ יהודה עובר לשומרון ,כדי לקנא קנאת ה׳ על פולחן הבעל שם.
לא חוא ולא מיכח ,גם חוא תושב ארץ יחודח ,הרימו קול נגד עבודת בית
המקדש ביחודה .היא היתד ,איפוא לרוחם של הנביאים .רק חוסר כל צדק
חברתי פגם קשות בערכה של עבודת הקרבנות והעמידה ,כדברי ישעיהו,
כפולחן חיצוני בלבד .חגי וזכריה הטיפו ,ללא ליאות ,על חצורך לחקים את
מקדש ה׳ לאחר שיבת ישראל מגלותו .יחזקאל מנד ,בפרוטרוט את התנאים.
מלאכי נזף במילים קשות בבני זמנו על הזלזול שגילו בהפרשת תרומות
יי ''4
לבדק הבית.
דבריהם מלמדים אותנו כי בכל הזמנים ראו הנביאים ואנשי ה׳ בבית
ה מ ק ד ש ובעבודת הקרבנות ש נ ע ש ת ה בו ,מכשיר לעבודת ה׳ .לא יתכן
שכוונות ה׳ בזמנו של נביא א ח ד תהיינה שונות מאותן שבימי נביאים אחרים.
לזאת יש לשים לב כאשר מבקשים להבהיר את מגמתם האמיתית של הנביאים
בדברים שהשמיעו לעתים נגד הקרבנות .שמואל שאמר )שמואל־א טו ,כב(
לשאול ״חנד ,ש מ ו ע מזבח טוב״ ,הקריב בעצמו קרבן על ה ב מ ה ; כך גם
אליהו על הר הכרמל ,וכן הנבואות הנהדרות בסוף ספר ישעיהו חמדברות
על צירופם של בני הנכר לישראל באחרית הימים לעבודת ה׳ לכבוד היחיד
והמיוחד .וכך׳ בישר )נו( :״וחביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית ת פ ל ת י
עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי״.
על
מצוות
שמירת
שבת
הוכיח
ירמיהו
)יז,
כב(:
www.daat.ac.il
״ולא תוציאו
משא
5
אתר דעת -מכללת הרצוג
מבתיכם ביום ה ש ב ת ׳ /ואם יחללו את ה ש ב ת :״והצתי אש בשעריה ואכלה
ארמונות ירושלים״ )פס׳ כז( .וכן שינן לעם ישעיהו הנביא )נח ,יג( אגב
פירוט מצוות שבין אדם ל ח ב י ת :״אם תשיב מ ש ב ת רגלך עשות חפציך
ביום קדשי״ .וכמו כן יחזקאל )כב ,ח ( :״ואת ש ב ת ו ת י חללת״.
דיני טומאה וטהרה חזכיר ח ג י )ב ,יב ואילך( ,בקשר לשאלה אם נגיעת
טמא מ ט מ א לחם יין ושמן .מדברי חתוכחה של יחזקאל )כב ו( ״טמאת הנדה
ענו בך״ רואים אנו שדינים אלה נהגו גם בגלות.
הנביאים הרימו את קולם נגד מצוות אנשים מלומדה ,נגד עבודת בית
המקדש הקשורה בעבירות בחיים הפרטיים .על מ צ ב כזה זועק מרה ירמיהו
)ז ,ט—י( :״הגנב ,רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהיס
אחרים אשר לא ידעתם .ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עלין
ואמרתם נצלנו למען עשות כל התועבות האלה״.
בתקופה בה השתרשה בישראל עבודה זרה מתועבת ,הופנתה קנאת•
של הנביאים באותח תקיפות נגד פריקת חעול מאלוקי ישראל .פולחן הבעל
והקרבת קרבנות בבמות ,תקפו הושע ,עמום וירמיהו ,אשר ראו בזאת הפרת
אמונים מחפירה כלפי ה /ואת הסיבה לחורבן יהודה וישראל בעתיד הקרוב.
הם יצאו ולחמו נגד הקרבת בנים למולך בגי־הינם ,ההשתחוויה לחופרי פ י ר ן
ולעטלפים )ישעיהו ב ,כ( ,העוננים ,דורשי אובות וידעונים )שם ב ,ו ; ח׳ י ט (
וכן נגד סגידה לאלילי כסף וזהב.
׳
ת
׳
הנביאים אינם נלאים מלדרוש השכם והערב לתיקון המידות .חיי הצינון-
והפרט צריכים להיות נקיים וטהורים .לא יעשק העשיר את הדל ,לא יכשיל
השופט את חסר־המגן ,ומשפט יתום ואלמנה מ ש פ ט צדק יהיה .לא יסולף
המשפט ,והשופטים לא יקחו שוחד .לא יצבור איש הון כסף בדרכים פ ס ו ל ל
^
ולא יגזול את נחלת חחלש )ישעיהו ה ; מיכה ב( .לא יקהו העשירים
חושיהם בזלילה ובםביאה ,ולא ישפילו בנות־ציון את עצמן ב ה ת ג נ ד ר ו
המעוררת יצרים .הנביאים ,שליהי ה׳ ופרשני רצונו ,עומדים בראש ובראשונה
על הצורך בטהרת המידות בכל ה ת ח ו מ י ם :״רחצו הזכו הסירו רוע מ ע ל ל י כ /
)ישעיהו א ,טז( .הם יצאו חוצץ נגד הפרדה כל שהיא בין חיי יום־יום ב ה ם
יתיר האדם לעצמו את תאוותיו ,ומאידך גיסא יבקש לשלם לאלוקיו מס ש פ ת י ד
בהקריבו קרבנות וקטורת )ישעיהו א ,יא—יד( .כחובה עליונה ,ש א ע
נ י ת נ ת לוויתור ,קבע מיכח )ו ,ח ( :״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ ש 1,
מ ע מ ך — כי אם עשות מ ש פ ט ו א ח ב ת ־ ח ס ד והצנע לכת עם ה׳ א ל ו ק י ך ״
צוות'
במילים אלה ,אמרו חכמינו ,הביע מיכה את תמצית מטרותיהן של כל
דוגמת הלל שעל אף היותו עמוד התווך במסירת התורה בכל פרטיה ו ד ק ד ו ק י ה
היה מוכן לתמצת במשפט אחד את התורה כולה )כלומר :את תכליתה ה ס ו ס י ם
ומטרתה העליונה( ,וחוא :״מח דעלך םגי לחברך לא תעביד״.
ת
א
ת ן
ס׳
ס
ה
וא
ה מ
ה
ע
ם
לעבוד
מהו המקור שעל פיו דרשו ישעיהו ויתר הנביאים מאת
את ה׳ ב א מ ו נ ה ? מקור זה היה ״התורה והתעודה״ )ישעיהו ח ,כ( — ,ה ת ו ר ד
נ
א ת
ג ם
ת ע ו ד ה
מ פ נ י
ש
ה
י
א
מ כ י 7י ה
א
ת
ע ד ו ת
ה
ע מ ו ס
ב
ב
י
^ ׳ ־~ ( קכע
'•
״׳
״
קי
כ י הסיבה לדעיכת מלכות יהודה ה י א :״ ע ל מאסם .את תורת ה׳ וחוקיו ל ״
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמרו״ .הושע )ח ,י ב ( :״אכתב לו רובי תורתי ,כמו־זר נחשבו״ .הוא הוכיח
)ד ,ו( את חכחנים :״ותשכח תורת אלוקיר״ ,ואת ישראל כולו )ח ,א ( :
״יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו״ .חם חםתמכו ,איפוא ,בדברי חמוסר שלחם
על התורה ,עליה הצביעו הנביאים מקדמת דנן כידועה לעם ,והינה הכפיפ
עליו כיסהו את פניותיהם אל העם שזילזל בחוקותיה ,לתקן את דרכו .והנה,
בוודאי היו דבריהם נשארים ללא תגובה ולא היו מחייבים את העם לולא
היתה ״תורה ותעודד.״ )ישעיחו( ו״תורת ח וחוקיו״ )עמום( ידועים לעם
כתורת ה .על סמך מה היה שאול המלך מגרש את האובות ואת הידעונים
מארצו )שמואל־א כח ,ג( וחיו חנביאים מציינים אותם כ״תועבת ד.׳״ אילו
לא היתה התורה אוסרת אותם )ויקרא יט ,כ ו ; דברים יח ,י—יד( 1מד .ייפה
את כוהם של הושע ועמום לכנות את הבמות הרבות בישראל בשם ״חטאת
ישראל״ )הושע ח ,י ד ; י ,ח( ,אם לא נכתב בתורה )דברים יב ,ב ( :״אבד
תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם ה ג ו י י ם . . .את אלוהיהם על ההרים
הרמים ועל חגבעות ותחת כל עץ ר ע נ ן . . .לא תעשון כן לה׳ אלוקיך״ .הוא
הדין לגבי שורה של חוקים נוספים הנזכרים ע ״ י הנביאים .כל נבואותיהם של
אבות הנביאים ,חושע ועמום ,חיו בלתי מובנים אלמלא חוקי התורה.
,
,
נבצר ממנו לתאר את מכלול הרעיונות המתגלים לנו בנבואות ,ולוא רק
בקווי היסוד שלהם .רק זאת נזכיר ,מטרה נשגבה אחת אליה חתרו הנביאים:
בתום כל תעתועיו של העם היהודי י ובתום כל הגזירות שיבואו עליו בגלל
מעשיו ,יזכה העם בסוף חימים לתחיח תחת שלטונו ש ל מלך חמשיח .לא
יתכן שה׳ כמחנכם של ישראל ושל הגויים ,לא יוליכם בדרר העולה מעלה,
כדי שיהא סיפק בידם להגיע למטרות הנשגבות ביותר בעבור האנושות כולה.
בלתי אפשרי שהנהגתו חאבחית תניח להפקיר את ישראל ,העם הנושא את
שמו ,חמשמש עדות חיה למציאות ה׳ והנבחר להיות ע ב ד ה׳ .לא יהלל ה׳ כבודו
למען האלילים .ולא יעניש ה׳ רק כדי להעניש .אהבת עולם אוהב ח׳ א ת יראיו
בישראל ,והיא שתתגבר על חחטא ו ע ל הרע .״שאר ישוב״ ,שארית מ כ ב ד י שמו,
הינו זרע קודש ,ששום מ ש פ ט לא יוכל לו ,וצאצאיו יפתחו את לבותיהם של
כל הגוים לאבינו שבשמים ויהיו מורי העולם כולו .שכן המטרה לקראתה
מוביל ה׳ את העולם ה י א :״כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם
בשם ח׳ לעבדו שכם אחד״ )צפניח ג׳ ט׳( ,לאחד את כל בני האדם והעמים
לעבודת ח׳ למענו פעל ללא חת ע ב ד ה׳ ועבר בדרך יסורים ,ע ד שזכה בסוף
הימים לנצחון גדול ״ולא ירעו ולא ישחיתו בכל חר קדשי כי מ ל א ה הארץ
דעה את ה ׳ ״ )ישעיהו ב׳ ב׳—ד׳; י ״ א ; מיכה ד׳ ב׳—ד׳( .זהו דבר ה׳ אשר
בפי נביאי ישראל על מטרותיה הסופיות של חתפתחות חאנושות .לא היה
ביכולתח של דת אחרת להשמיעו כבשורה חדשח ,מ פ נ י שמאות בשנים לפני
קום דת זו כבר השמיעו זאת נביאי ישראל כאתגר הסופי בדרכה ש ל האנושות.
הזכרנו שפעילות הנביאים ,החל באבות
שימשח לחם תורתינו יסוד .מכאן תשובח
את עתיקות תורתינו הקדושה .בקשר לכך
אודות גישתנו לחקר המקרא .גישה זו שונה
הנביאים ,היתד.
ניצחת למבקרי
ברצוני להרחיב
בתכלית השינוי
www.daat.ac.il
בלתי־מובנה לולא
המקרא המכחישים
קצת את הדיבור
ממחקר ל ל א .ה נ ח ה
7
אתר דעת -מכללת הרצוג
מוקדמת על נושא חילוני .שכן חוקרים אלה כופרים ,לפי דבריהם הם ,בכל
תופעה מטה־פיזית ,בכל גילוי רצון ח׳ לבני אדם נבחרים ,למען השלטת
חוקיו ומשפטיו עליהם ,וכן בכל מ ע ש ה גסים מעם ה׳ .לפי גישה זו ,הטיל
חבורא את יצוריו לעולם כאילו חם אסופים ,בנים לחורים מתכחשים להם ,בלי
להורות לחם ע ״ י חינוך )דהיינו :גלוי רצונו יתברך( ,את הדרך ילכו בה עד
ליעדם הנשגב .בגישתם לחקר התב״ך מחזיקים חוקרים אלה בהנחות העומדות
בניגוד גמור לחנחות כתבי הקודש .חם כופים את המאורעות חכתובים בתנ״ך
למגרת פרגמטית ,המגבילה את השפעת ההשגחה חעליונח על חינוך האדם
לדת ,לאירועים יום־ יומיים בלבד .נקודת המבט שלהם וזו של ספרי הקודש
המבוססים על גילוי השכינה ושעליהם קובעים החוקרים את סיכומיהם ,אינן
עשויות כלל לחתאחד .אגו לעומת זאת ,בגישתנו לחקור את עולם המחשבה
של המקרא ,מעמידים את עצמנו על בסיס חתג״ך עצמו ,ועמדה זו בלבד ,ולא
אחרת ,מעניקה לנו השקפת עולם דתית חרמונית ואחידה .המסורת החיה,
ה נ מ ש כ ת מדור לדור עד לימינו אנו ,היא היסוד המוצק עליו אנו עומדים .זהו
הבסיס הודות לו בלבד זכח ישראל לחשיבותו הדתית בתולדות העמים .אנו
נוכחים לחכיר כי הרדת־הקודש בשמירת תורת ה /פעמה בקרב מנהיגינו
חרוחניים האמיתיים בכל דור ודור .קיימת העובדה חמופלאת שמצוות חתורה
הנשגבות נשמרו על ידי עם בלתי מחונך לגמרי חחי בתוך סביבה ברברית,
וכן עובדה לא פחות מופלאה שאך ורק שמירת המצוות על פי המסורת היא
שאיפשרח לתורה ,וביחד עמד .לעמינו ,להתמיד ולצאת כמנצחים בכל הסערות
שעברו עלינו במחלך כל התקופות בתולדות עמינו .בעוד שכל חכיתות שניתקו
את עצמן מ ן המסורת החיה הזאת ,כמו הצדוקים והקראים ,נעלמו ולא נותר
זכר לחן ,חוזר אני ו א ו מ ר :שמירת המצוות הנשגבות בקפדנות ובמסירות,
גילויין חפתאומי חנפלא בתקופד .של חושך וקיומן ללא פגם חרף כל חצרות
שפקדו את עמינו — עדות בלתי מעורערת מ א ת ה׳ היא ,כ י ה׳ גילה לנו את
האמת ,היא התורה ,ושהמסורה שלה בה הגיעה לידינו ,הינד .המקורית ,לפי
רצון ה ׳ :״תורה צוד .לנו וכר׳ מורשה קהלת יעקב״ .מורשה היא תהיה לנו,
שתימסר בנאמנות מדור לדור ,כי לא ניתן לכל דור ודור לכוגן מחדש ,ע ל
יסוד חוכחות שכליות ,את יסודות חדת שלו.
חמסורת חחיה מדור לדור ,מ ע י ד ה לנו כי התורה בעל פ ה ניתנה מ א ת ה /
כשם שהתורה בכתב ניתנה ממנו .לא היה מ צ ב כזה שבעם ישראל לא קיימו
באופן מ ע ש י את מצוות התורה .בכל הזמנים היח בוודאי בידי מנהיגיהם ש ל
אנשי ה׳ מ י ד ע על פרטי הדינים ,והם מסרוהו לבאים אחריהם.
הבדל מכריע בגישתנו למסורת קיים גם בכך כ י אישים שידוע לנו ,על ס י
עדותם של בני דור מהימנים ,שחיו ישרים ,נקיים וקדושים ,נחשבים בעינינו
כבני סמכא למופת בדברי עדותם .הם איגם מסוגלים ,לפי הכרתנו לזייף
חוקים שנכתבו רק בזמנם ,כאילו נאמרו בשם ה׳ בימי משה ר ב נ ן
)כוונתנו לירמיהו ולעזרא( .עדות חיובית אחת מ פ י אנשים אלה תכריע ל ג ב י נ ו
את כף המאזניים יותר מאשר אלף טיעונים המועלים כעבור אלפים ב ש נ י ס
על פי מסקנות םוביקטיביות.
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יהודה קופרמן
פרקי מבוא לפירוש ״משך חכמה״ לתורה*
מבוא
פרקי מבוא אלה באים לעמוד בעיקר על נקודה אחת בלבד בשיטת
ר׳ מאיר שמחד .בפרשנות חמקרא .ארבעה עשר הפרקים אשר עוסקים ,לכאורה,
בנושאים מנושאים שונים ,אינם אלא פנים שונות של נושא אחד מרכזי,
והוא תפיסת רביכו את מקומו ותפקידו של פשוטו של מקרא כלימוד תורה.
הציר עליו בנויה כל תורת רבינו הוא העיון המעמיק בכתוב מ ח ד )כדי להגיע
אל פשט הנראה לו כסביר( וקביעת התפקיד של אותו פשט במסגרת הפנים
השונות של לימוד תורה .ההבדל בין המאמין בתורה )שבכתב ושבעל־פה(
ובין המגלה פנים בתורה שלא כהלכה ,אינו בקביעת מ ה ו הפשט ,אלא מהוא
התפקיד של הפשט .כאשר התורה כותבת ״וירד ה׳ על הר סיני״ ,ברור ש ״ פ ש ט ״
המילים הוא שה׳ ״ירד״ .אבל היות ואי אפשר ליחס לה׳ פעולה פיזית של
״ירידה״ ,אנו משנים את התפקיד של המילה ,ונעזרים על ידי מושגים כגון
״דיברה תורד ,בלשון בני אדם״ או ״לשבר את האוזן״ וכדו׳ .הלומד מ כ ת ו ב זה
שהקב״ה הוא בעל גוף וחמתנועע תנועות פיזיות טועד .לא ביחס לפשט המלה
,.ירד״ ,אלא במובנה של המלה בפסוק מסוים זה .הוא הוא המגלה פנים בתורה
שלא כהלכה ,לא משום שהוא מסלף ב״מהו הפשט״ ,אלא משום שהוא מיחס
לפשט תפקיד בלימוד תורה שלא נועד לו בפסוק זה .כיוצא בדבר בפסוקים
כגון ״יילד ראובן וישכב״ ,ברור כי אין מחלוקת בשאלת פ ש ט המלה ״שכב״,
השאלה הנידונה בין המפרשים היא ביחס למובנה של המלה כ א ן — :
האם הפשט מ ל מ ד את מ ה שקרה במציאות הפיזית הפשוטה ,או שמא הפשט
נועד ללמד על פי ״מעלה עליו הכתוב כאילו״ ,כלומר ,לא מ ה שעשה ראובן
במציאות הפיזית מ ל מ ד הפשט ,כי אם כיצד ידונו על מעשהו הקל יחסית
בבית דין של מעלה .לפי פירוש ש נ י זה לא באה התורה בפסוק זה ללמד
״היסטוריה״ כי אם ללמד כיצד בעל ההיסטוריה דן את מעשיהם של גדולי
עולם ,כאשר םטיה קלח ביותר מחוקי חצניעות גחשבת כאיסור עריות מובהק.
ואם כך בחלק הלא הלכתי של תורה כך גם בחלק ההלכתי .כאשר כ ת ב ה
תורה ״אד אם יום או יומים יעמוד״ ,ברור ש ה פ ש ט אינו עשרים וארבע שעות
בדיוק ,באשר ״יום א ו יומים״ כפשוטו מגיע עד לארבעים ושמונה שעות.
פירוש זה הוא פירוש לגיטימי בחחלט בפשוטו של מקרא ,והאומר כי זהו
״פשט הכתוב״ אמת דיבר ,ודבריו נשמעים! אולם ,אם יאמר האומר כי
הפשט הזה מ ל מ ד הלכה ,שהעבד אשר הוכה על ידי אדונו ,ואשר כתוצאה
* לרגל הופעת פירוש משך חכמה לשמות עם ביאורים מאת הרב יהודה קופרמן שליט״א,
מובאים כאן לראשונה פרקי מבוא לפירוש משך חכמה .בגליונות הבאים של ״המעין״
המערכת
יתפרסמו פרקים נוספים ,ס׳׳ה ארבעה עשר פרקים.
www.daat.ac.il
9
אתר דעת -מכללת הרצוג
מן המכה מ ת תוך ארבעים ושמונה שעות ,שהאדון חייב מיתה )״נקם ינקם״(— ,
הוא המגלה פנים בתורה שלא כהלכה .דבר זה נובע לא מזה שגילה לנו ״פשט
לא נכון״ ,אלא מזה שייהס לפשט הנכון תפקיד .לא נכון ,במקרה דנן תפקיד
של לימוד הלכה) .ואין כאן המקום לדון על התפקיד הנכון של פשוטו של
מקרא בכתוב זה ,כי תורה היא הפשט הזה ולימוד הוא צריך(.
כל הבנה נכונה בפרשנות המקרא בכלל ,ובשיטת רבינו בפרט ,דורשת,
איפוא ,חתיחסות מיוחדת למקום שהפרשן מיחס לפשוטו של מקרא ,וליסודות
התורניים במסגרת כלל לימוד התורה שיש ללמוד מן חפשט .פרקי מבוא אלה
באים לעמוד על תרומתו המיוחדת של ר׳ מ א י ר ש מ ח ה ה כ ה ן מדביגםק
לסוגיא זו ,וממילא באים להעמידו במקום הראוי לו בין גדולי מפרשי המקרא•
פרק
א
תורה מסיני ותורה מן השמים
נקודת המוצא בלימוד תורה היא האמונה במסירת התורה ע״י הקב״ה למשה
ולעם ישראל ,באותו מ ע מ ד אשר בשם מעמד הר סיני ייקרא .נקודת המוצא
איננה איפוא ,הכתוב ,כפי שמקובל בכל לימוד ספרותי ,כי אם רצונו של נוחו
התורה •,הקב״ה .בעוד כל טיפול בכתוב שנכתב ע״י בשר ודם יכול להעלות
על הדעת כל פירוש הנאמן לכללי הדקדוק והתחביר ,הסגנון ו כ ד /וכל פירוש
כזד• הוא בהכרח לגיטימי — אעפ״י שהוא עשוי לחדש דברים שכותב הכתוב
לא העלה על דעתו הוא! — לא כך בדברי תורה .כאן נותן התורה ,הקב״ה׳
הוא המרכז ,ויש ללמוד את הכתוב שהוא מסר לגו ״מפיו של הקב״ה לאזני
של משה״ ,תוך התיחסות לעובדה היסודית כי הוא זה אשר קבע כי תורתו
אשר חפץ למסור לגו תגיע אלינו כחלקה בכתב .כלומר ,הכתוב הזח ,יש ללמדו
כבטוי מסוים לרצון הכולל ללמד תורה לבני ישראל — אותה ״תורד,״ א ש י
נמסרה לנו בחלקה בכתב ובחלקה )רובה( בעל־פה.
•כידוע ,תורה שבעל־פח קודמת ,מבחינה הםטורית ,לתורה שבכתב .ה ד ב י
הזה מתבטא לא רק במצוות אשר ניתנו בעל־פה לאבות האומה ,אלא
בעובדה הפשוטה שכאשר משה רבינו עלה על הר סיני )אם נוציא מכלל
דיוננו את עשרת הדברות שדין אחר להם( הוא קיבל את התורה שבעל־פה
עוד לפני שהחל במלאכת תורה שבכתב .נשכיל לחבחין בין שני הדברים האל״
אם נבחין בין הטרמינולוגיה של ״תורה מסיני״ ו״תורה מן השמים״.
ג ם
נראה לומר כי הכוונה במושג ״תורה מסיני״ היא לתורה שבעל־פה ,וכי
לשונם של ח ז ״ ל :״משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ו כ ר ״ .כלומר ,שעה
שמדברים על תורה מסיני כוונתנו היא לתורה שבעל פה אשר משה רבינו קבל
בהר .בענין זה חלוקות הדעות בין שני בתי המדרש של רבי עקיבא ושל רבי
1
1אבות פרק א משנה א.
10,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ישמעאל י
י ,כאשר רבי עקיבא סבור כי התורה ניתבה כולה כלליה ,דקדוקיה
^
״ מסיני ,בעוד שרבי ישמעאל סבור שכללות נתבו בסיני ופרטות באהל
מיעד ובערבות מואב.
^^^^מחליקת זו בין רבי עקיבא ובין רבי ישמעאל אמורה ,כאמור ,אך ורק בקשר
המצוות ב ע ל ־ פ ה ע״י מ ש ה רביבו ,והיא איננה נוגעת בכלל בשאלת
?ת בת התורה ע ל י
לומר כ י מחלוקת זו בין שני בתי המדרש של התנאים מ ת ב ט א ת
^
^ ^ * י מאוחרת יותר בהםטוריה בין הרמב״ן ,האברבבאל והרדב״ז בקשר
חומש דברים .שיטתו ש ל ה ר מ ב ״ ן היא כ י מ ש ה רבינו קיבל את כל
^
^בעל־פה בסיני ,א ב ל מסר את המצוות שבספר דברים לבני ישראל רק
^
לארץ .לכן מתעוררת אצלו השאלה מ ד ו ע כ ב ש לו הקב״ה את
?
נ
כל שלושים ו ת ש ע השנים הללו .לעומתו טוען ה א ב ר ב נ א ל כי משה
^
יאף לימד את בני ישראל את כל המצוות שקיבל עוד בהיותם
)ובזה נקודת המחלוקת ביבו לבין הרמב׳׳ן*( .לעומת הרמב״ן והאברבנאל
כי לא רק לבני ישראל נתחדשו מצוות חומש דברים בשעה
מא ^ "
־ זי ש ל ערב כניסתם לארץ ישראל ,כ י אם גם למשה ר ב ע ו בכבודו
הרי שהרדב״ז מותח א ת הקו ש ל ״תורה מסיני״ ע ד למקסימום ,כאשר
^
בינו נ מ צ א בתהליך ש ל קבלת מצוות בעל־פה מ פ י קודשא בריר הוא
תורה בסיני ,וכלה בסוף ימיו בערבות מ ו א ב .נראה ,איפוא ,כי
.
מפרש א ת המושג ״תורה מסיני״ על פ י שיטת רבי עקיבא ,ואילו
^
מפרש ע ל פי שיטת רבי ישמעאל .קשה להכריע בשיטת הרמב״ן אשר
קבלת המצוות ע ״ י משה ובין מסירתן לבני ישראל .כל זה ,כאמור,
״תורה מסיני״ ,כלומר ,שאלת מסירת התורה בעל־פה מהקב״ה למשה.
מ ת ״תורה מסיגי״ ,המושג ״תורה מ ן השמים״ מציין את התהליך ש ל
^
התורי׳ ע ״ י הקב׳׳ה ל מ ש ה רבינו ,כלומר ,תורה שבכתב היא התהליך
ד ו 3י
ר א ה
כ מ ח
1
4
נ ם
נ י ס
כ ו א ת ן
5
ף
ק י ב ל
כ ם י נ י
י ד ב
ז
7
ו ח ר
י 3ע
8
ת ן
א כ ר
ע
ב י ז
ב
א
ש
ל
ז כ ח י ס
קמי ,ב.
^ ו כפי
כולה משפטים פרק כא פסוק א מדוע לשיטת
לפרשת
אריה״
ב״גור
המהר״ל
יישי
^׳י׳ עקיבא היה צורך לחזור על התורה
םגיז־ למשה רבינו גס בסיני וגם באהל מועד
התורה כולה
ציירוכילחזור
בערבות היה
וגם ?קיגא
^
בפעםעלאחת לא
מואב,
יי
ו
י
,
4
מל
י א לחומש דברים.
. ,
לחומש
לבאי ולפרש במה בעצם שונה חומש דברים משאר החומשים ,כאשר
^ ,
שכר שוות׳ לכאורה ,לשאר המצוות שבתורה ,הן בזמן קבלתן ע״י משה רביבו,
^
ו מסירתן לבני ישראל .עיין שם באריכות בהקדמתו.
ד ג ד
ם
י כ נ א ל
ד
מ צ ן
ך
^ ^ הרדב׳׳ז מובן היטב מדוע הדגישה התורה ,בדברה על ״מצב״ משה רבינו
״לא נם לחו ולא כהתה עמו״ ,כלומר ,שגם בסוף ימיו כושר ״הקליטה״
מצזות התורה לא נפל במאומה מכושר קליטתו בראשית דרכו במתן תורה בסיגי.
מ י י
ש ל ן
כ י
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
9
אשר הגדיר אותו הרמב״ן בזה ה ל ש ו ן :אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה
כולה מתחילת ספר בראשית ע ד לעיני כל ישראל הגיע מפיו של ה ק ב ״ ה לאזנו
של משה ,עכ״ל .הגדרה זו של הרמב״ן הינה ההגדרה הקלאסית של המושג
״תורה מן השמים׳ /ועל תורה מן השמים קבעו לנו ח ז ״ ל כי בין אלה שאין
להם חלק לעולם הבא במנה גם ״האומר שאין תורה מ ן השמים״ .חז״ל לא
ציינו כי בקטיגוריה זאת במגה גם ״האמר שאין תורה מסיני׳ /כי כבר ראינו
שהרדב״ז אומר שאין כל התורה שבעל פה מסיני .כוונתם היא לתהליך הכתבת
התורה ע״י הקב״ה למשה — היא הנקראת ״תורה מן השמים׳ /ועל זה אמרו
כי מ י שחולק על יסוד זה מוציא את עצמו מחלקו בעולם הבא .וכך הביא
ה ר מ ב ״ ם :שלשה המד .הכופרים בתורה …והאומר שאין תורה מעם ה /
אפילו פסוק אחד ,אפילו תיבה אחת ,עכ״ל.
1 0
1 1
במקביל למחלוקת חז״ל לגבי ״תורה מסיני״ ,מ צ ע ו בחז״ל מחלוקת אחרת
בקשר ל״תורה מ ן השמים״ ,הלא היא המחלוקת אם התורח מגילה מגילה
ניתנה או חתומה ניתנה* .בפרוש המושג ״מגילה מגילה ניתנה״ כותב ר ש ״ י ״ :
״כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ,ולסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל
הפרשיות חיברן בגידין ותפרן״ ,ובפירוש המושג ״חתומה ניתנה״ בותב ר ש ״ י :
״לא נכתבה עד סוף ארבעים לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן ,והנאמרות לו
בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו ע ל ־ פ ה עד שכתבן״ .הרי מפורש יוצא מפי
רש״י כ י אין להעלות על הדעת שהתורה כולד .נכתבה בסיבי בצורה שהיא
כתובה היום ,במקביל לשיטת רבי עקיבא שהתורה כולה ניתנה בסיני — כלליה
ודקדוקיה ו פ ר ט י ה .
1
1 4
15
יוצא איפוא כ י ״תורד .מסיני״ קדמה מ ב ח י נ ה היסטורית ל״תורה מ ן
השמים״ ,כלומר ,תורה שבעל פה קדמה לתורה ש ב כ ת ב .בזה אנו מחזקים
1 0
9הקדמתו לחומש בראשית שם.
10סנהדרין פרק י משגה א.
11
12
13
14
ספר המדע הלכות תשובה פרק ג הלכה ח.
גיטין ם ,א.
שם בגמרא.
שם.
פ י
15הדגשנו את התורה שבכתב כפי שנמצאת בידינו היום ,למיעוטי תורד .שבכתב על
״שמותיו של הקב״ה״ )לפי לשונו של הרמב״ן בהקדמתו לתורה( ,וזאת על פי השיטה
של אותם המפרשים הרואים שתורה שבכתב ניתנה כולה למשה רבינו בצורה ״סתומה״׳
כלומר בערבוב האותיות ,לא לפי הפשט והמדרש של היום .עיין בזה בפירושו של
רבינו עובדיה ספורנו לשמות משפטים כד ,יה ד ,ה .״אשר כתבתי״ ,ועיין גם ברברי
הנצי״ב מוולוזין שם ד ,ה .״והתורה״ ועיין עוד בדברי המהרי״ץ חיות ביומא עה׳ א•
16ואין סתירה לדברינו מדברי המהר״ל לשמות בשלח טו ,כה בענין מצוות מרה אשר קדמו
למתן תורה בסיני׳ עליהן כותב המהר״ל :״שהרי אין תורה שבעליפד ,קודם לתורי•
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ס י ד
עליו הצבענו לעיל והוא שנקודת המוצא של לימוד תורה איננה
^
/כי אם המעשה של מסירת תורה ע״י ד״קב״ה לישראל .כי זאת לדעת,
• ה הוה אמינא כ י אותה ״תורה״ לא רק תינתן בעל־פה בשלמותה בפעולה
^ מים למשה בסיני כ ד ע ת רבי עקיבא ,אלא א ף ' ת י ש א ר בעל פ ה בשלימותה.
י• אשר נתן אותה לכתחילה בעל פה הוא אשר החליט לסדרה בצורה שיש
י דהיינו ,מיעוט בכתב ורובה בעל־פה .כל עיון מעמיק בתורת ה׳ בהכרח
את הלומד לשאלה מרכזית — מהו היסוד לחלוקה הזאת שבין התורה
עכשיו כתובה היא ,ובין אותו חלק שנשאר עדיין בעל־פה .שאלה זאת
י אצל גדולי המפרשים ואין כאן המקום ל ה א ר י ך ,אנו מזכירים את
תורה שבעל־פה הקודמת לתורה שבכתב ,לא כדי לפתור את השאלה ,כי
^
' ק ' ^ על המשמעות הלימודית והחינוכית של העובדה הזאת ,והיא שאלת
בין תורה ש ב כ ת ב ותורה שבעל פה ,זאת איבה שאלה של התפתחות מתורה
לתורה שבעל־פה ,כ י אם להיפך! חלק מתורה שבעל־פה נשאר עדיין
^
פה ,כאשר חלק מסוים מתורת ה׳ הועבר עתה למצב של תורה שבכתב,
י ל י לומר כי מבחיבה דידקטית במקום לשאול את השאלה ״כיצד למדו
^
י י ן זה וזה מהפסוק״ יש לנסח אחרת את השאלה ולומר :״כיצד קשור
^ ? של תורה ש ב ע ל ־ פ ה של המצוד״ עם החלק של תורה שבכתב שבאותה
• • נסוח מחודש זה היה בודאי חוסך הרבה מן הפרובלימטיקה אשר
,י • ללימוד תורה ומפרשיה על טהרת הקודש במאות השנים האחרונות,
י יעל זי״ י א ה להלן.
ה 5ן ן ן
ה י י ם
מ כ ן א
ג
17
י
ה
צ
י ע
ש ך
ת ב
ג ע
א
י ת
פרק
ב
מהות המצוה וטעמי המצוה
לפי
שיטת רבינו ,קובע הפשט בראש ובראשונה את המהות של המצות.
" כוונתנו למהות ההלכתית של המצוה ,בניגוד לטעמים המחשבתיים
ח ^ "
אליה ,כאשר על פיהם אין דנים את המצוה במסגרת הלכתית ,וממילא
או מיישמים את המצוה .בענין הטעמים המחשבתיים כותב
״?
ה
מ פ ר א ג :״כי בשביל טעם הכתוב אין לדחות שום פירוש הכתוב.
^
כשאנו יודעים באיזה עניו הכתוב מדבר אז אנו מפרשים טעם המקרא,
ל טעם המקרא אין לדחות שום משמעות ש ל מקרא ,כי אין מ י ד ת
״ שבה נדרשת כן ללמד הדבר בשביל הטעם .כי הרבה מצוות שאין יודעים
ג
מ ה י ת
ס ת
י ם
א ו ן
ת ח י ם
מ ה ר
1
כ
כ ש כ י
ה ת ן ף ף
־־־ עיין שם היטב! ועיין בעגין זה במאמרו של הרב מרדכי גיפטר ״כתיבת
^
< נביאים וכתובים׳׳ בספר הזכרון להגר״י וויינברג.
^
בהרכ אליהו מזרחי לבמדבר בהעלותך ,י ,יא .ד .ה .״למשפחותיו״ ,ועיין במרן
איש׳ סימן קכה למועד מאמר :סידור כתיבת פרשיות התורה ,וכן במאמרנו סגנון
י כ חלק ג ,בהרחבה.
* ״גור ארוז•״
י׳ ׳ שמות .משפטים כא ,ב ,ד .ה .״ומה אני מקיים״.
ה כ ת
www.daat.ac.il
13
אתר דעת -מכללת הרצוג
טעם המקרא
עקרונית ז א ת
דבמוכר עצמו
נוציא בשביל
2
ויהיה זה כאחד מ ה ם ׳ /עכ״ל .וכך חוזר המהר״ל על עמדה
:״דמכוח טעם המקרא אין לנו ללמוד שום דין ,דהרי יש לומר
מדבר ,ובשביל שלא נדע למד .צריך להגישו אל האלוהים לא
זה הכתוב מפשטיה״ ,עכ״ל,
אולם לעומת הטעם המחשבתי — הוא הטעם המתלווה אל המצוה והוא
חיצוני לה ,באשר הוא מבאר רק חלק מסוים ממהותה האמיתית של המצוד— .
קיים גם מה שאנו נכנה בשם הטעם ההלכתי או המהות ההלכתית של המצוה.
זוהי ההגדרה ההלכתית המדויקת ש ל המצוה ,והמאפשרת יישום המצוד!
לסיטואציות ח ד ש ו ת .המהות ההלכתית של המצוד .היא הקובעת את היסוד
המרכזי שבמצור .,באמרנו יסוד מרכזי כוונתנו לאותו יסוד בין מרכיבי המצוה,
אשר עבר את ״אחוז החסימה״ והפך למרכזי כאשר שאר היסודות כפופים לו
במידה זו או אחרת .בכל מקרה של ספק ביישום המצוה ,קובע היסוד המרכזי
ומכריע לצדו .כ י זאת לדעת ,שמצור ,אינה ״חד תאית״ ,אלא בכל מצוד ,חברו
יחד יסודות שונים — ולפעמים מנוגדים — וחיו למצוד ,אחת בעלת איזון מיוחד
בין היסודות השונים .נראה לנו לומר כי זוהי ההשקפה ביסודם של דברי
הבצי״ב ה כ ו ת ב :״…וזהו כלל בתורה ,ד ט ע מ י תורה א י נ ם .א ל א בדרך כלל׳
אבל בפרטים הרי זה חוק״ .ו כ ן :״…דאפילו המצוות שהדעת נותנת ,מכל
מקום יש בהן פרטים שאינן אלא גזירות וחוקים״ .נראה לנו לפרש כי אין
כוונת הנצי״ב לומר כי יש טעם מובן )״משפט״( לכלל המצוה ,וטעם בלתי
מובן )״חוק״( לפרטי המצוה ,כי אם לומר שנסיון להבין את פרטי המצוי!
על פי כלליה ממילא מביא לידי אי הבנד = ) .חוק( .הטעם לכך מבואר ,לפי
דברינו ,באשר המצוד ,אינה ״מעור אחד״ ,ולכן יסודות אחרים הם אשר גרמו
להתהוותם של פרטים מסוימים .ופרטים אלה הם המייצגים את אותם היסודות
שבמצור ,,אשר אם לעבור את אחוז החסימה לא הגיעו ,בכל זאת לידי ביטוי
צנוע הגיעו ,ורישומם ניכר בפרט זד ,או אחר .פרטים אלה הם ״חוקים״,
איפוא ,רק ביחס אל היסוד המרכזי ,אבל ״משפטים״ הם אם אך נשכיל להבין
את שורשם הם במסגרת המצוה .לולא דמיםתפינא נראה לומר כי זהו הסבר
אפשרי בשיטתו הידועה של ה ר מ ב י ׳ ם :״וכל מי שמטריד עצמו לתת סיבה
לדבר מאלו החלקים הוא בעיני מ ש ת ג ע שגעון ארוך״ )או בתרגומו של הרב
3
4
5
6
2שמות ,שם ,ד .ה .״אבל מכרו בי״ד״.
3
4
5
6
14
ונראה לנו כי לכך התכוון רש״י בדבריו בריש פרשת משפטים כאשר כתב :״ואיני
מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו״ .ברור שרש״י לא התכוון כאן לטעמי המצוות
מבחינה מחשבתית ,כי אם להוד .אמינה כי משד .רבינו ילמד את המצוות בלי לתת את
ההגדרה ההלכתית המדויקת ,אותה הגדרה הלכתית אשר הכרחית היא אם ברצוננו להפוך
את דברי התורה מהלכות סטטיות לתורת חיים דינאמית ,היכולה להסתגל לכל מצב חדש•
שמות ,משפטים ,כא ,כו ,ד .ה .״תחת עינו״
שם שם.
מורה נבוכים חלק ג פרק כו.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
5
? א ח :וכל
׳׳ ^ מי שמעסיק עצמו לדעתי בהמצאת טעמים לאחד מ ן הפרטים
^
י היא הוזה הזיה גדולה״( .ה״שגעון״ א מ ו בכך שמבקש טעמים לפרט
^
^ ׳ כי אם בזד ,שמבקש את אותו המעם לפרגז שמצא לכלל המצות ,וזה
^ ׳ ׳ ש ג ע ו ן ״ ! כי המצוה הוא אורגניזם מורכב ומסובך ,כאשר ״כלליה״
והראש ,ופרטיה מגיעים עד לאצבע הקטנה .ברור כי פעולות הלב
משפיעות אף על האצבע הקטנה ,אבל ברור גם שהאצבע הקטנה
ערכות אחרות בתוך אותו אורגגיזם ,אשר להן ״טעמים״ אחרים.
^ ^ ה ו ת המצוד״ היא הקובעת את יסודותיה ,היא התוחמת את גבולותיה.
ה
;
;
א
נ
ה ס
8
7
׳ מבאר ה מ ל ב י ״ ם את מחלוקת הספרי ו ה ג מ ר א אם הענקה עוברת
של העבד העברי או לא .וכך אומר המלבי״ם :ויש לומר דהמקשה
^
״אמאי לא״ 1י( סובר כי ההענקה הוא מטעה שכר שכיר,
^ .
ו
לו שהוא מטעם צדקח ,עכ״ל .כלומר ,לפגינו מחלוקת חז״ל אם
.
^ ת הענקה הוא מטעם שכירות )״ולא ירע לבבך בתתך לו כי משבה
^
עבדך שש שנים״( ,ובודאי בנו של השכיר יורש את משכורתו.
מהות מצות הענקה היא מטעם צדקה )הוא הםוגיא הקודמת תכף
^
הענקה פרק טו( ,ואין היורשים מקבלים את המגיע לאביהם מטעם
^ * ק י ה ילא הגיע אליו לפני מותו.
״ זו בתפקידו של פשוטו של מקרא לגלות לבו את המהות של מצוה
כמה תופעות מעוררות תמיהה בפשוטו של מקרא בחמישה חומשי
ל את הפסוק )משפטים כג,יט( :״ראשית בכורי אדמתך תביא
כית ; ,
יקיר׳ לא ת ב ש ל גדי בחלב אמו״ .כידוע ,חז״ל ל מ ד ו כי הפסוק
״ל י
גדי בחלב אמו״ הכתוב שלש פעמים בתורה ,מלמד בעביגי איסור
ב .ואמנם נשאלת השאלה מדוע דיני בשר בחלב איבם כתובים בויקרא
^
ק י א או בדברים ראה פרק יד ,אשר שם התורה מונה את
הרשי
״ הארוכה של המאכלות האסורים י ועוד נשאלת השאלה ,מ ה קשר
י י נ י בכורים ובין דיני בשר בחלב שהתורה הביאה אותם ביחד גם
^
משפטים וגם בפרשת כ י ת ש א י ! פירושו של ר ב ע ו עובדיה ס פ ו ר נ ו
^
תעלומה זאת ,כאשר פשוטו של מקרא ילמד את היסוד ואת
התש
של מצות בשר בחלב ,וכך לשובו של ה ס פ ר ב ו :״לא תעשו כמו
א ך ׳ ולוח להרבות הפירות במחשבת אבשי הצבא״ה ,אלא ראשית בכורי
וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל וגו׳ להניח
א ״ ,כאמרו
ג
ם כ ו ר
כ י
ם פ ר י
י ר א
מ ה ן ת
ר
א ן
ן 1ס כ י ף
מ
ח
ש
ה /
1 0
א
ג
ק
ש
ף
ף
פ ר
מ י ב י
מף
י ע
0
11
ר
ע
י ר
ל
ת י ת
12
א ל ה
מ ת ך
1 3
ת כ י
.ע נ ק תעניק״•
י דכ י ,
* בנא מציעא לא וקידושין יי•
אף אש לא קיבל לפנל מותו
ר
פ
ס ו
י ד ׳
דיד1
״ ה
9
1 0
חולין קטו ,א.
' 1כעקבות הדמב״ם במו׳׳נ.
1 2
1 3
י.י׳• -לא תבשל נדי בחלב אמי״-
יחזקאל מד ,ל.
www.daat.ac.il
15
אתר דעת -מכללת הרצוג
ברכה אל ביתד״ .לשון אחרת ,התורה אוסרת עלינו לנהוג על פי שיטת עובדי
עכודה זרה בפולחן הפריון שלהם ,ומעמידה לפנינו את הדרך האחרת שהיא
רצויה בעיני הקב״ה ,ואשר היא — ודוקא היא — עשויה ״להביא ברכה אל ביתנו׳/
והיא הבאת בכורים לקב״ה .כך שלדעת רע״ס פירוש הפסוק הוא כדלקמן:־־־
כאשר אתם רוצים לבקש את ברכת ה׳ על פירות האדמה ,הביאו בכורי אדמתכם
אל ה /וזאת בניגוד לשיטת העבודה־זרה המקובלת בעולם ,של בישול גדי
בחלב אמו .לפי פירוש זה הפסוק מתפרש עדיין כפשוטו ,דהיינו בשול גדי
בחלב — בעוד המדרש יידרש .החידוש שאנו לומדים מדבריו הוא שהמדרש
הוא תוצאה מן חפשט ,וקשור אל חפסוק חמדבר על פולחן עבודה זרה ,כ י
שמבחינה השקפתית יש לראות את איסורי בשר בחלב לא כחלק ממצות
המאכלות האסורים ,כי אם מצוד! המעוגנת בתשתית איסורי עבודה זרד•
שבתורה .תפיסה זאת עשויה לסייע הרבה בהבנת דברים רבים שבאיסורי בשר
בחלב אשר לא היו מובנים אחרת .שמא למשל ,על ידי כר נבין את האיסור
של ה נ א ה ,אותו איסור שאיננו קיים במאכלות אסורים ,וקיים בחחלט בתחום
עבודה זרח .
1 4
1 3
היכולת לקשר מצוד .אל שורשה ,אל הגדרתה המדויקת ההלכתית ,חיונית
היא לכל הבנה עמוקה בתורה ,אם ברצוננו להפוד את התורה לתורת־חיים׳
ולא להשאירה בכך וכך מצוות סטאטיות ללא יכולת יישום ואפליקציה למציאות
המשתנה .היכולת ליישם מצוד .לסיטואציה חדשה תלויה בראש ובראשונה
ביכולת לעגן את המצוד .בתשתית אשר מ מ נ ה היא צומחת .ראיית המצוה
בתשתית שלה ,מעוגנת בקרקעית תרי״ג ,היא השופכת אור חדש ע ל כל מצוה׳
וראיה זו היא המכינה את המצוד .לייעודה ההיסטורי .נדגים א ת הענין מתור
ספר המצוות של הרמב״ם — :במצות ע ש ה פט כותב הרמבי׳ם :הצווי שנצטוו
הכהנים לאכול בשר הקודשים ,כלומר ,ההמאת והאשם שהם קדש־קדשים ,והוא
אמרו י ת ע ל ה ״ואכלו אותם אשר כופר בהם״ ,ולשון הספרא ,מנין שאכילת
קדשים כפרה על כל י ש ר א ל ? ת ״ ל ״ואתה נתן לכם לשאת את עוון העדי׳
לכפר עליהם לפני ה ״ /הא כ י צ ד ? הכהנים אוכלים וישראל מתכפרים .ומתנאי
מצוד .זו שאכילה זו שהיא מצוד .אינה אלא ליום ולילד .עד חצות ,ואחר
תאסר אכילת אותה החטאת או האשם ,ואין אכילתה מצוד .אלא בזמן הקבי •
וברור שגם מצוד .זו מיוחדת לזכרי הכהנים ,ואינה חובה לנשים לפי שקדשי
קדשים — שבהם נאמר פרק זה — אינם נאכלים לנשים .אבל שאר הקדשים׳
ן ד ןאיל שדי
כלומר קדשים קלים ,נאכלים לשני ימים ולילה א
ליום ולילה עד חצות ,אעפ״י שהם קדשים קלים .וגם נשים אוכלות קדשים
1 6
1 7
כ ן
ע
ם
ח ד ׳
ח ו ץ
מ ת
14חד לאיסור בישול ,חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה .חולין ,שם.
15״אבד האבדון״ )דברים יב ,ב( :מכאן שצריך לשרש אחרי ע ב
זרה מה ,ב.
16שמות כט ,לג.
17ויקרא י ,יז.
ו ד ת
16
www.daat.ac.il
ה
כ
ו
כ ב י ם
— עבודה
אתר דעת -מכללת הרצוג
?לים אלף
״ ,וגם אכילתם נגררת למצוה .ע ד כאן לשון הרמב״ם .כלומר ,עיקר
^ א אכילת קדשי קדשים ע ״ י הכהנים ,אותה אכילה המביאה כפרה
ל
• ש לראות ,ל פ י הרמב״ם ,את אכילת קדשים קלים כהרחבה של אותה
^
שורש ואותה תשתית ,דהיינו — אכילת כהנים המביאה כפרה
לי
• אבל בהמשך דברי הרמב׳׳ם אבו רואים את החשיבות המיוחדת של
א ^ ^ קוב אחרי שורשה ש ל המצוה .וכך המשך דבריו :וכן גם התרומה,
למצוה ,א ל א שאין אכילת קדשים קלים ותרומה כאכילת בשר
הט ^ '
י .לסי שאכילת כ ש ד חטאת ואשם נשלמת כ ה כפרת המתכפר כמו
#
' ^ $יכהו באמר הצייי על האכילה ,מ ה שלא באמר לא בקדשים קלים ולא
פיכך ה פ נגררים אחר אלו ,והאוכלם עשה מצוה .ולשון הספרא:
,,ע '׳
תנה א ת ן את כ ה ו נ ת כ ם ״ ,לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת
מ
קיש ,מ ה עבודת מ ק ד ש במקדש מקדש ידיו ואח״כ עובד ,אף אכילת
ק
גבולים מ ק ד ש ידיו ואח״כ אוכל ,עכ״ל הרמב״ם.
)זיף….
_־ דבריו :התורה שבכתב כתבה את דין אכילת כהבים למען כפרת
סגרת קדשי קדשים .כאן התשתית של אכילה המכיאה לידי כפרה.
״ ^ הרחיב את המסגרת מקדשי קשים לקדשים קלים ולהבין דברי
זן
ל ביניהם הוא הבדל כמותי כאשר בקדשי קדשים ״גשלמת
נד,
^ ^ המתכפר׳׳ ,ואילו דרגת הכפרה הניתנת ע ״ י אכילת הקדשים קלים
^ א ב ל היתד .זאת ראיתו החדה של הרמב״ם בחז׳׳ל )בעגין אכילת
'
קד
כעבודה במקדש( אשר העמידה את הדבר על דיוקו .לא
ל ג 1,
ידיים בלבד דברו חז״ל באותו מאמר )״מה עבודת מקדש במקדש
״ עובד ,א ף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואחייב אוכל״(.
דין
ל נ ט י ל ת ידיים משקף את העובדה הבסיסית שגם אכילת מתנות
היא המשך נוסף ומעין אכילת קדשים קלים ,שהיא מעין
*
אכיל
י קדשים ,שהיא אכילה המביאה לידי כפרה .הראיה הרגילה באכילת
•וגה היתה משייכת את המצות הזאת לדיני צדקה וחסד כאשר כאן
^
^ ^ י י ה באמצעי פשוט לפרנס ולכלכל את אלה שאין להם חלק בארץ
י
היא '.הרמב״ם מראה ,בעקבות מאמרי חז״ל ,כי מתנות כהונה
נג ^
לתת לכהן את האפשרות להביא כפרה לבעלים ע ״ י אכילתו
י
את
י שהיא ק ב ל מהם .כתוצאה מ כ ך ניתן להבין מדוע צריכים נטילת
ידיי
דינים אחרים אשר הם כולם תוצאה מאותו יסוד משותף של אותה
׳
משותפת של אכילד .לשם כ פ ר ה
ה י
3ע ? 1י ם
ת ו
ש ר א ל י ם
5י
ג ר ר ת
א ת
ם
3א ף ג ן
7ר ך
כןךת
19
ק ד ש
ך ע י ס
3ע ל י 0
ל א
רמ
ש
ס
כ
ף
ה
ה
ב
ד
ת
נ ן ן ן
מ נ ד
ש י ס
ג ב ר ל י ם
ע
ת
ט י
מ ק ך ש
י
ז ה
ע
א
ח
כ
ל
כ ן ן ן ג ה
י
ת
ם
י
מ ת נ ן ת
ן
ג
ש ר א ל
א
ב
כ ן
ע ד י
ת
ה
ס׳
ת
ה י א
1 8
!9
ג נ
היסוד
^
ב
י י י ׳ כי
ה נ ן ף
אל
א
ת
^
המרכזי כלומר האלמנט הדומינאנטי שבמצוה.
5ל
ר י
ה תפיתנו במצוד .כאורגניזם המורכב מיסודות שמיס ,ניתן לומר כי היסוד
תרומה הוא אכילה לשם כפרה ,וכי יחד עם זאת חברו יחדיו במצוה זו
ממצוות כגון צדקה ,קדושת ארץ ישראל וכוי .כל אלמנט ואלמנט משאיר
^
על המצוד .בכלל ,כאשר עתים חשים בענץ הכפרה עתים בענין -אין לו חלק
17
ב מ צ י ת
מ נ ט י 0
ח י י ס
ר י ש ן
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בחפשו אחר הגדרתה המיוחדת של כל מצוד .נעזר רביגו מאיר שמחה
בעיקר ע״י הבנתו המיוחדת בפשוטו של מקרא .דוקא הכתוב בפשוטו הוא
אשר מתווה את הדרך לחדור אל שורשה של המצוה ,בדיוק כפי שראינו לעיל
שהםפורנו )בעקבות הרמב״ם( רואה את מצות ״לא תבשל גדי בחלב א מ י ׳
במצוד .היונקת משורשיהן של המצוות המכוונות כנגד פלחן של עבודה זרה•
הנה ,בפירושו לחומש ב ר א ש י ת ״ מעיר רבינו כי הברית עם יוצאי התיבה
היתד .רק עם ״ מ י שנולד ופרה ורבה״ כ י רק כ א ל ה היו בתוך התיבה ,ועם
יוצאי התיבה נכרתה הברית .כלומר ,הברית לא לשחת את הארץ נכרתה ר?
עם אלה הפרים ורבים .כתוצאה מכך מבין רבינו בקלות את דברי חז״ל
)שבת קז ,א( ״מתקיף לה רב יוסף ,עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר
אלא בכיגה דאיגה פרה ורבה ,אבל שאר שרצים ורמשים דפרים ורבים לא
פליגי״ .כלומר ,היות והברית הפוזיטיבית על בריאת העולם וקיומו נכרתה עם
אלה הפרים והרבים ,יוצא שאלה שאינם פרים ורבים אינם מחוייבי היצירה *״
וממילא האיסור של ״מלאכת מ ח ש ב ת ״ בשבת איננו חל עליהם ,באשר אלה
אינם שייכים למחשבתה של הבריאה .עד כאן הגיע רבינו מתור הבנתו אה
פשוטו של מקרא בסיפור על תוצאות המבול לעומק הבנת מצות נטילת נשמה
בשבת .איסור נטילת נ ש מ ה תופס לגבי אותן הבריות שעליהן נכרתה ר,בר
לא ״לשחת כל בשר״ ,כאשר פשוטו ש ל מקרא מ ל מ ד כי בברית זו כ ל י ל
רק אלה הפרים והרבים ,ובזה הגענו להגדרה הלכתית מדויקת אודות מ ה י
איסור נטילת נשמה.
2
יח
ים
ה
ע
במקביל לדרכו של ר׳ מאיר שמחד .לעיין בפשוטו של מקרא ך י ל ק ב י
את המהות האמיתית של המצוה ,וכתוצאה מכך להבין את ההלכות הקשורות
במצוח ,ואף לפתח הלכות חדשות ,נדבר אחר נדבך ב ש ל ש ל ת הנצחית של
תורה שבעל־פה ,מצאנו בדברי ה נ צ י ״ ב ו ז ״ ל :אילו היתד ,חכוונה ״לעשות״
כמצוות התורה ,אינו מובן הטעם )פסוק בז( ״כי לא דבר ריק הוא מכם״ ,היאי
יעלה על הדעת שצווי ה׳ הוא ריק ? ! ותו קשה דרשת הירושלמי )פאה פרק
״אמר רבי מנאי ,כי לא דבר ריק הוא מכם׳ ואם ריק הוא — מכם ריק ,שאיי
אתם יגעים בה״ ,עכ״ל ,ומה שייר למעשה ה מ צ ו ו ת ? ! אלא פירוש ״לשמור״
זהו משנה ,לזכור מד ,שכבר למדתם ממשה ,״לעשות את כל דברי״ — לוזעמיי
על נכון דיוק המקרא ,וזהו נקרא עשיית הדברים ,עכ״ל הנצי״ב .וב״ד,רי
הוא כ ו ת ב :אבל הענין יבואר בספר דברים בפירוש הכתוב ״בעבי
דבר״
הירדן בארץ מואב הואיל מ ש ה באר את התורה״ ,שלימד שם מ ש ה לישראל
ב
2 3
א (
זב
2 4
ונחלה עמך״ וכוי .אין פלא ,איפוא ,שמי אשר ירצה לומר מעם אחד הן לכלל רי
והן לפרטיה ודקדוקיה יהיה בעיני הרמב״ם משתגע שגעון ארוך.
21פרשת נח ,פרק מ פסוקים ט—י ד.ה .״ואני הנני מביא את בריתי״.
22לפי שיטת הרמב״ם במורה נבוכים פרק ע״ב בחלק הראשון.
23דברים לב ,מו ,הה .״לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת״.
24במדבר חוקת כא ,כ.
18
www.daat.ac.il
מגי
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ
לסילא של
'יא
״ג ! " ' ׳ איד כל הקבלות בתורה שבעל־פה מרומזות בדקדוקי המקרא
על
והוא התלמוד ,וחתועלת מזה הלימוד חוא שאפשר להוםיךי
^
ייקח
לדעת מ
עכ״ל.
״ייה•
רק ׳ ו י • ׳ ״ •
לא <די • ־
כלומר ,י י •
!
חמתגבר * ,׳ -י •
כמעין • — ״ ״ — ! ,
־ ״ ״ ו ר ן ^ עת ,ונעשית — • -ן
משה רבינו אדון הנביאים ,אלא עליהם לחדור ולמצוא את השורש
^
הדברים שלמדו מתוך תורה שבכתב ,והוא הנקרא עשיית התורה.
חומש ויקרא ,מ ב א ר הנצי״ב ביתר שאת את התועלת שיש בהעמדת
* שבעל־פה שנתקבלו מ מ ש ה רבינו לתוך ״ביתם״ המקורי בתורה
^ ׳ל :ובספרא לא ח ש התנא אלא להעמיד קבלות שנוגע לדורות
^
מזים ב מ ק ר א ,ז ע ו ד יש חרבה מקראות שלא נתפרש דיוק הלשון
שלא היה בחם קבלות ולא העלו בזה המקרא ,ואנחנו בעיוננו,
כע
יחונן יתברר ,עמדנו על דיוק כמה מקראות ,לא להעלות איזה חידוש
^׳
י׳ אלא שעל פי הדיוק אגו עומדים על הרבה קבלות והלכות שבאו
מ
שהראגו בפרשת בחוקותי דיוק הלכה דרבא שהקדש מפקיע מידי
זוז התכאר יותר אור הלכה זו .ועוד הרבה יש בזה הספר וכבר
י
^
י ״העמק שאלה״ בסימן סז ובסימן קג שרביבו בעל השאילתות
*ה
ת הלכות שבגמרא בדיוק המקרא ,אע״ג שלא גזכר ב ת ל מ ו ד ,
^
יה ,אותה ה ל כ ה כיותר .וכבר אמרו בבראשית רבה פרשה ג :״וירא
ל ^
^ האור כי טוב״ כנגד ספר ויקרא ,שהוא מלא הלכות רבות ,ומשמע,
^ לעינים לראות את השמש ,מקור האור המאיר ,שבזה נהנה מ ן
ד
י טוב לראות בספר ויקרא ,מקור מוצא הלכות רבות שבתלמוד,
^
על אור ההלכות יותר ,עכ״ל הנצי״ב .החיפוש אחר המקור של
ד.ד,ל
בידינו בתור תורה שבכתב ,אינו לימוד אקדמי בלבד ,ואף לא
^ *
^
• בעל ה״כתב והקבלה״ ו ס י ע ת ו עושים זאת על מ נ ת לתת אימון
ית
תורה שבעל־פה ,כי ביכולת להתאים את הכתוב לתורה שבעל־פה
• אבל הנצי״ב ור׳ מאיר שמחה וסיעתם עושים זאת כחלק
אינטגרלי
^ ימוד תורה כתורת חיים .״עומדים ע ל אור ההלכה ביותר״ כאשר
*ו אותה במציאות ההלכתית השורשית שלה ,אותה מהות חמתבטאת
ווז
בי בניסוח תורה שבכתב .מציאת מקור בתורה שבכתב להלכה
הי
מתורה שבעל פה נותנת להלכה — לפי הכתב והקבלה ־ ־ אמינות,
ול ,
היא נ ו ת נ ת לה נצחיות.
ש ל תוריד•
ר ה
3י
מ י ד ו ת
4
כ 5ל
ע ל
ו ן ) י ס
ד כ ף י
25
מ
ן ן ׳
זף
ת
ף
ג ן ע
מ ר א ׳
י ר ג
ד,ר
ל ך ע
26
ן ?
א
5מ ן
י ן
) א ן ף
כ
י פ
בה
ל
י
ת
י
ר
28
ג
ז ז ס
נ י ד י נ י ם
מ ל י
מ ת ג ל י ת
27
ד ן ע ה
5
ט
ן
להל
יזלכזן ל ?" ^'.,מ׳ בדברנו בענין פשוטו של מקרא המלמד הלכה לשעה לעומת
13
26
יייז להלן
כ ^
הקל
0על
^
על
׳
כפ
מ ן
א
נ3ןדג
ד כ י ך
י־ק ח כיצד המשיך רביגו בדרך זו לגלות בקרא מקורות למאמרי חז׳״ל.
כ 1הכוונה לאסמכתא בעלמא או ל״סימון זכרתי -לפי המינוח של הרב
י אם למציאת שורשה האמיתי של המצוה במסגרת הכתוב.
ו שתי בתי המדרש ,זה של הפרשנות המגמתיתיאפולוגטית )הכתב והקבלה,
י* יכין בית מדרשו של הגרי׳א שרבינו והנצי״ב נאמנים לו ,עיין במאמרנו
)לפשוטו של מקרא עמודים .(86-76
כ
כי
זיזכ
www.daat.ac.il
19
הרצוג
אתר דעת -
מכללת ג
פרק
ע ל מקום כתיבת המצוה
בעוד שראיגו כיצד פשוטו של מקרא קובע לנר את ההגדרה המדויקת
של המצות ,עוד מוסיף רבינו להראות את החשיבות המיוחדת של פשוטו
של מקרא ללמד תורה ממקום כתיבת מצוה מסוימת .דין מסוים משותף לכמה
מקרים ,מדוע בחרה התורה לכתוב את הדין אצל מקרה א /ואז ללמד מ-א/
ל־ב׳ על ידי אחת המידות שהתורה נדרשת בהן ,ואפילו ע ל ידי הכתוב בעצמן ן
הרי אין מקריות בכתיבת התורה ,ובאותה מידה שהמצות כתובה במקרר, ,
יכולה היתה להכתב במקרה ב /ואז היינו לומדים א׳ מ ״ ב ׳ ולא ב׳ מ-א׳'
דבר זה הופך להיות קושיה חזקה כאשר כותבת התורה את הדין המסוים
במקרה השני ,ומדלגת ע ל המקרה הראשון ,ואז נותנת לנו ללמוד מן המקרן•
ק עצמו
ל
השני אל המקרה הראשון בלימוד ראטרואקטיבי ־ ־
או על ידי המידות שהתורה נדרשת בהן .חנה בחומש ויקרא פרק א׳ כתבד
התורה את דין שחיטת עולה בצפון חמזבח דוקא אצל עולת הצאן החל
בפסוק י׳ ,ולא אצל עולת הבקר בפסוקים הקודמים ,וידוע שכל קרבנות ע ו ל
שחיטתן בצפון .זאת ועוד! כאשר באה התורה לדון בשאלת החטאת )שאף ד,יא
קדשי קדשים ו ש ח י ט ת ה בצפון( אינה כותבת ״ושחט אותה על ירד המזבח
צפונה״ ,כי אם ״במקום אשר ת ש ח ט העולה ת ש ח ט החטאת״ ,כאילו לתלות א
דין שחיטת ח ט א ת בצפון בדין שחיטת עולה בצפון ,והלא דבר הואי על
משיב רבינו ,בעקבות דברי חז״ל ,כי הצפון מציין את אילו של יצחק״ כ א ש ך
הרוח הצפונית מציינת את הבחירה החופשית ,אותה בחירה חופשית א ש
הגיעה לשיאה בעקידת יצחק ,כאשר אברהם התעלה למדרגה העליונה ש<ל
״והעלהו שם לעולה׳ /מאז הוקבע אלמנט זד ,כיסוד בעם ישראל ,וקרבנוו!
נשחטים בצפון ללמד כי אלמנט זד ,שייך לקרבן המסוים ההוא ,וכר לשונו •
״אכן לא כתיב רק בצאן ,זכר לאילו של יצחק הבא תמורת יצהק׳ ולכן
נזכר בבן בקר בהדיא״ .כלומר ,הדין שווה גם לצאן וגם לבקר׳ אבל ה ת ו ך ך
בוחרת לכתוב את הדין באותו מקרה אשר דין זד ,מיוחד בו ביותר׳ ו ב מ ק ך ד
^
דנן — הצאן .על־ ידי כך מבין רבינו כיצד חז״ל בזבחים מח ,ב )כאשר
בשחיטת עולת עוף בצפון( מקשים ״ מ ה לעולח שכן שחיטתו טעונה כלל״
פירוש הדבר — דין שחיטה בכלי לומדים מהמאכלת שבעקדת יצחק׳ לכוונת
חז״ל היא לומר שאם קרבן מסוים )עולת עוף( איני טעון כלי )== מ א כ ל ת (
יש להניח שגם אינו טעון שחיטה בצפון .לשון אחרת ,אם בטל ה ק ש ר
ן רכינו
'
לי• ל
ק י
עקידת יצחק ,אז בטל הקשר
י ל נחשו
מ ד ו ע שעיר נחשון אינו טעון צפון )זבחים מב ,ב( ,משום ש
היתד ,מסירות נפש ,שהוא אשר קפץ לים תחילה ,לכן אין צורך בשחיטה ב צ פ
ו צפון
יי
ל ׳ לל
י
באשר המידה של מ ס
א
א ו
ע
ה פ ס ו
י ד י
ד
ת
ז
ך
ד
ד נ י
ב מ
צ ת
ב
ק
ב
ט
ב כ ו
ל
ז ד
פ י
מ ב י
ג ם
מ י ד ת
י ר ו ת
י ב ר א ה
ש
כ
ד
י
ש
נ
? 1ב א י
פ
ש
א
כ
ת
ה ע נ י ז :
י
מ
ת
א צ
י ש נ ז
י
מ צ ו י ת
א
ר
צ ו
ב
י
ת
ב
ש
י
ש
ת
ו
ם
ש
פ
ת
ב י נ י ה ן
ד י
אלמנט
מסוימים משותפים ,אבל העובדה שאלמנט אחד משותף למצוות א ח ד ו ת
י• בל*
20
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אומרת־ שהוא נמצא בכל אותן המצוות במידה שווה .במקרה דנן ,קדשי קדשים
מחייבים את האלמנט של שחיטתם בצפון ,וזאת לעומת קדשים קלים .אבל
הקטיגוריה הרהבה של קדשי קדשים ,אשר אחד האלמנטים המשותפים לה הוא
השחיטה בצפון ,אינה מחייבת שאותו אלמנט ח מ ח י י ב ־ ש ח י ט ה בצפון יימצא
בכל אחד מן הקרבנות במידה שוה .כדי שקרבן יהיה בדרגת קדשי קדשים
הוא צריד להיות קרבן אשר האלמנט של שחיטה בצפון יתחייב בו ,א ב ל ד י
שאלמגט זה יעבור את ״אחוז החסימה״ כ ד י שיחייב במסגרת פעולות הקרבן.
אחוז חסימה זה יכול לחיות מחמישים ואחד אחוזים ועד מ א ה אחוזים .ואז,
לפי שיטת רבינו ,נוצרת לנו פירמידת כ ז א ת :בחטאת ,ח א ל מ נ ט של שחיטה
בצפון עובר את אחוז החסימה עד כדי כששים אחוזים ,בעולה הוא מ ג י ע ע ד
כדי תשעים אחוזים אם זוהי עולת בקר ,וחוא מגיע למאת חאחוזים רק אם זו
עולת צאן .כל זה אנו למדים מפשוטו של מקרא חכותב את דין שחיטה בצפון
לא בהטאת כי אם בעולה ,ולא בעולת הבקר הנזכרת ראשוגה בפרשה ,כי אם
בעולת הצאן.
אולם מקום כתיבת המצוד .מ ל מ ד לא רק על ההרכב התיאורטי של היסודות
במצוד ,.אלא יש לו נפקא מינה בעצם הלכות המצוה .כר מתברר מפירושו של
הנצי״ב מוולוז׳ין לחומש ו י ק ר א ,וזה לשונו :ו ה י ה ב מ ש מ ע מלשון אזהרה
בזה המקרא שאינו אסור אלא הקפה לגמרי ,וכן בזקן ה ש ח ת ה לגמרי ,מ ה
שאין כן בכהונה ד כ ת י ב ״ופאת זקגם לא יגלחו״ ,מ ש מ ע ו דאסור בגילוה
כל שהוא במקום הזקן ,חייגו אפילו גילוח שתי שערות ,והוא משום שמירת
מעלתו .אבל כל זה אינו אלא פ ש ט המקרא במפורש ,מכל מקום למעשה תלוי
בקבלה שלומדים גזרה שווה שגם ישראל אסור בגילוח ש ת י שערות .ועל זה
סיים המקרא בסוף הפרשה בפסוק לז ״ושמרתם את כל חוקותיי׳ וגו׳ כאשר
י ב ו א ר .מיהו כבר בארנו דבמקופ המפורש בתורה העונש בידי שמים חמור
מ מ ה שנלמד כקבלה גזרה שווה וכד׳ .ע כ ״ ל .
1
2
3
4
פשוטו של מקרא קובע את מ ה ו ת ה של מצוד .לא רק על ידי מ ה שהוא
כותב) ,פרק ב( ,אלא ע״י המקום אשר בו הוא כותב את ד ב ר י ו .
רבינו עמד על המושג של היסוד המרכזי שבמצוות והראה את יישומו
5
1
2
3
4
5
פרשת קדושים ימ ,כז ,ד.ה .״לא תקיפו פאת ראשכם ולא תקיף פאת זקנך״.
ויקרא כא ,ה.
הנצי״ב שם :״חזר המקרא להזהיר שלא נאמר דבשעה שבטל הטעם בטל הדין ,ח״ו׳׳.
כלומר ,הטעם מדוע בכל זאת כתבה התורה את הדין אצל כהן בצורה אחרת מאשר אצל
ישראל )כאשר בסופו של דבר לומדים אחד מהשני בגזרה שוה והדין בהם שוד (.הוא
משום שבדיני ט מים מקרה הכהן חמור מדין הישראל.
ועיין עוד בפירוש הנצי״ב לחומש שמות פרשת משפטים בסוגית ארבעת השומרים ,מדוע
כתבה התורה את דין -שבועת הי תהיה בין שניהם״ רק אצל שומר שכר ,ולא אצל
סומר חנם הקודם לו ,כאשר תורה שבעל פה מלמדת מן השני אל הראשון על ידי
גזירה שוד- .שליחות יד״.
21
www.daat.ac.il
.״
ישנו ב
שישנו ב
ש״כל
דברי -חז״ל
הרצוג
מכללת
בביאור דעת
במישור ההלכתי אתר
כ ג ו ן :״כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מ צ ה ״ או ״שמור וזכור
בדיבור א ח ד נאמרו״ )ועיין בשמות יד ,י ,ד .ה .ושמרתם את המצות ,ובניאורבו
שם בהרחבה( .יסוד שיטת רבינו הוא כי כאשר אמרו חז״ל כי ״כל שישנו
בבל ת א כ ל חמץ ישנו בקום אכול מ צ ה ״ )וזאת על יסוד הפסיק ״לא תאכל
עליו חמץ ש ב ע ת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני״( אין כוונתם לענןוך
ע ל ־ אספקט טכסטואלי בלבד ,כעין היקש בעלמא .דעתם היתד .לגלות ל
שמצות אכילת מ צ ה אינה מצות ע ש ה ״טהורה״ ,אשר האלמנט של העשה ד ,
הדומינאנטי בה ,וממילא נשים פטורות ,אלא יש בה ד י אחוזים של האלמגע
של לא ת ע ש ה )״לא ת א כ ל עליו חמץ״( כדי לחייב בה גם את הנשים .כי
לדעת ,נשים פטורות רק מאותן מצוות ה ע ש ה שחאלמנט של עשה ד
הדומינאנטי והקובע בהן .והרי בכל מ צ ו ת ע ש ה ישנו אלמנט מסוים של ל
ת ע ש ה )כפי שציינו הז״ל ״ליתן לא ת ע ש ה על כל ע ש ה שבתורה״( ,א ל א
שבשאר מצוות ה ע ש ה שהזמן גרמן ,אלמנט זה לא הגיע לכדי ״אחוז החסימה׳/
וממילא הנשים פטורות .ראיה לכך ש ה א ל מ נ ט הדומינאנטי במצות מצה ן ^
הלא ת ע ש ה )למרות מ צ ו ת ה ע ש ה לאכול מצה( מוצא רבינו בשימוש
בלשון ״שמר״ בכל הקשור עם מצוות פסח — וכל ״השמד ,פן״ אינו אלא ל
ל
תעשה .באותה דרד הוא מסביר את חיוב נשים במצוות ע ש ה )״זכור״(
שבת ,כי כאשר חז״ל אמרו כי ״כל שישנו בשמור ישנו בזכור״׳ י ״ ש מ ו ר
וזכור בדיבור א ח ד נאמרו״ ,חיתת כוונתם לומר כי גם במצות שבת ,ה י ס ^
המרכזי הוא זה ש ל שמור ) = לא תעשה( ,כאשר גם זאת רואים בשימוש ה
של לשון ״שמור״ בכל הקשור עם מ צ ו ת שבת בתורה .יוצא שהכתוב ז 2 5
הוא הקובע מ ה ו היסוד המרכזי הוא ה א ל מ נ ט הדומינאנטי שבמצוח מסוימת׳ א ש
כתוצאה מ כ ד מובנים בהבנה ח ד ש ה ועמוקה דיני תורה שבעל־ פה שבמצור,,
ג ן
ו א
ז
ת
א
״ ו א
א
ז ו
ה
כ
ר
א
ש
א
כ
ר
מ ן
ד
מ ם ו י ם
ח
א
א
ד
ח
א
י כ י
ר
ע
מ ד
ל אםםק
ל לל
יל
כשם שכתיבת דיז
מסוים של חמקרה ח א ח ד הזה ,כך יכולה כתיבה זו לחיות מכוונת למבוע ט 3 7ו
בהבנת הדין דוקא במקרה הספציפי ההוא .כד מפרש ר ב ע ו )לאחר ש ל
ט
ת
5
מ
ב ע צ ם
ה ז ה
ד ,י ו ם
א
ב
ד י ן
מ ע ט
ת
ו
ס
פ
ה
ש
ב
ת
ת
י ו
מ
ט
י
א
ס
ו
ר
ד
מ
לאכה(
"
ל
"
מהפסוק שחביטיי ״
מ ד ו ע דוקא בענין חג השבועות כתוב דין זה ולא בחגים אחרים ,הלא ל פ נ י -י
כתוב גם חג חפםח ,והדין בחס שווה! ועל זה הוא מ ש י ב :משום ד ב א לחיי-י
׳ תמי
׳
"
לנו דלא נפרש קרא כפירוש הצדוקים ״ממחרת
עצרת אחר השבת ,ואם כן ת מ י ד תוספת שלו הוי שבת והוי מקרא .ק
לי מותר
ל
"
ואסור בו מלאכח ,לכן אמר ״בעצם
י י׳ בעד-
"לי
י
״
במלאכה .אם כן על כרחך ״ מ מ ח ר ת
״
מיוחדת של הג השבועות היא אשר הייבה את פשוטו של מקרא ל צ י ן
י ה י ד
מ מ ש
ד
ו ך
ה י ו ם
ה
ש
ב
ה ז ה
י י ס
ת
א ב
ב
ט י ב
ע כ
ת
ו
ם
פ
ו
ש
ת
ו מ
כ 7
י
אח
״ממח
יי
יל
ה ש ב ת ״ חיו עניים במקום אחד ע ד אשר בא חכתוב ה ש נ י והכריע כ ע נ י ן .
מ
י
ע
ו
ט
ת
ו
ם
פ
ו
ת
י י ם
ט ר ב
ד
י
ק
א
ב
ח
ג
ז ה
א
6בויקרא כג ,כא ,ד.ה .״וקראתם בעצם היום הזה״.
22
www.daat.ac.il
ב
ח
ג
ד
ב
ר
י
ת
ו
ר
ה
ת
ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
־׳ פשוטו של מקרא ,על ידי כתיבת דין משותף לכמה ענינים במקרה ־אחד
דוקא ,מלמד גם על המקום או הסיטואציה שדין מסוים זה שכיח בו ביותר.
ה נ ה בפרשת פרח א ד ו מ ה כתוב דין כרת על הנטמא ולא ה ת ח ט א ובא אל
בית ה׳ ,פעם בקשר עם ״משכן ד״׳״ )פסוק יג( ופעם בקשר עם ״ מ ק ד ש ה ״
)פסוק כ ( .שואל ,איפוא; ר ב ע ו מ ד ו ע חדין ״עוד טומאתו בו״ אשר מ מ נ ו
לומדים חז״ל לרבות מת מצוד! כתוב דוקא במקרה ש ל המשכן ולא במקרה
של בית המקדש .על זח חוא מ ש י ב :וזח כתוב גבי ״משכן ד .טמא״ ,שבמשכן
נקרה לפעמים שהיו צריכים להטמא למת מצוה וזה מישאל ואליצפן ש נ ט מ א ו
לגדב ואביהוא ,לכן כתב זה גבי משכן ולא גבי מקדש ,ע כ ״ ל .
7
,
8
9
,
1 0
לא רק כתיבת דין מסוים אצל מצוה מסוימת מ ל מ ד על אספקטים הלכתיים
של המצוח ,כי אם גם כתיבת מצוד .מסוימת ליד מצוד .אחרת )אותה דרך
כתיבה הידועד .בשם סמיכות־פרשיות( אף חיא מלמדת בפשוטו של מקרא
עניני הלכה מחייבים .ידועה לנו שיטת רש״י בסמיכות פרשיות המנוצלת
ב ד ו ד כלל ללמד עניני מחשבח ,מוסר ומוסר השכל .כך כותב ד ש ׳ ׳ י ״ :ל מ ה
נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה
באחיה ,ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר״ .וכן ב ר ש ״ י :למה נסמכה
פרשת נזיר לפרשת סוטה ,לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר ע צ מ ו
מ ן היין שהוא מביא לידי נאוף״ .לעומת פירושים אלו בדרך המחשבה ,ואפילו
פירושים של סמיכות פרשיות המגלים בתוך הטכסט הלכה מקובלת בדברי חז״ל,
מוצא רביגו בסמיכות פרשיות מקור לא אכזב לחידוש הלכות ,כלומר ,הלכות
שלא שמענו בלתי חיום ,אותן חוא לומד מתור סמיכות הפרשיות בין עגין
לענין .כך למשל ,בחומש שמות פרשת משפטים פרק כב פסוקים יז—כ,
מסמיכה התורה מספר ענינים זה ל ז ה — :״מכשפה לא תחיד,״ ,״כל שוכב
עם בהמה מות יומת״ ,״זובח לאלוהים יחרם״ ,״וגר לא תונה ולא תלחצנו״.
מסמיכות זו לומד רביגו :וזד .שאמר הפסוק אל תוגה אותו בדברים שלא
נצטוה עליהם בעודו גוי ודאי לא יתכן לבעל השכל לגנותו ,כמו שלא יגונה
חאדם בחכרחיותיו כי זהו מפעולות ה ט ב ע לא מבחירתו .כן לא יגונה הגר
במה שנולד במעי נכריח ,דגחפוך הוא! כי בזד .יגדל מ ע ל ת ו אשר הכיר חבורא
לדבקה בתורתו ועמו! וצור מחצבתנו ,יחס אומתנו ,אברחם ,נולד במעי נכריה
עד כי חכיר את בוראו! רק בדברים אשר נצםוה בעודו גוי ,ועבר עליהם,
כמו שעבד עבודה זרה וברך ה׳ וכיוצא בזח ,על זה יוכל לחנות בדברים,
לכן סמך לו ״מכשפה״ ,אשר בעודו בן נח הוא בסיף )לרבי שמעון שסובר כן
1 2
ד
8
9
10
11
12
במדבר פרק יט.
וחז״ל דרשו במסכת שבועות דף טז את הצריכותא גם לדין משבן וגם לדין בית המקדש.
מכות ח ,א.
ובדרך זו ביאר הנצי׳׳ב בסוגית ארבעת השומרים — הערה 5לעיל.
במדבר שלח יג ,א.
במדבר ו ,ב ,הה- .כי יפליא״.
23
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בסנהדרין( ,וכשנתגייר הוא בסקילה אם מכשף ,וכן שוכב עם בהמה שבן נח
בסיף וכשנתגייר בסקילה ,וכל אלה אם עבר בן נח ונתגייר ,פטור ,דאישתנא
דינו נשתנה קטלא .וגר שעבר א ל ה הדברים ונתגייר — ״לא תונה״ שלא
תזכירנו מעשיו הראשונים כלל ,שיכול לומר לך ״כי גרים היתם בארץ מצרים״
— ״הללו עובדי עבודה זרח וחללו עובדי עבודח זרח״ כמאמר חז״ל על
״גוי מקרב גוי״ ,וגם אתה עבדת עבודה זרה במצרים טרם גרותך ,שבין בן נח
ובין בן ישראל מצווים על זה ונהרגים על זה ,עכ״ל .כלומר ,סמיכות
הפרשיות באד .לשלול הוד .אמינא מיהודי שהיה חושב שאסור להונות את הגר
על אותם חדברים ש ע ש ה ואשר היו מותרים בהיותו גוי ,אבל מותר להוכיחו
על דברים שעשה באיסור אף בשעה שחיה גוי .לכן באד .סמיכות הפרשיות
בין איסורים של בגי נח כגון מכשפה ,שוכב עם בהמה וכד׳ ובין דין ״ ו ג י
לא תונח ולא תלחצנו״.
1 3
גם בחומש ב מ ד ב ר לומד רבינו חידוש הלכתי מסמיכות הפסוקים ,כאשר
בפסוק הראשון דובר על נתינת גזל הגר לכהן של ה מ ש מ ר ת ״ ,ואילו בפםוס
הבא מדובר על נתינת מתנות כהונה ל כ ה נ י ם ״ ,כאשר מאותו פסוק לומדים
גם כ י טובת הנאד .ל ב ע ל י ם .היה ,איפוא ,עולה על הדעת ,מסביר רביני׳
כי אדם חחייב את גזל הגר לכהנים שבמשמרת מסוימת ,יוכל לצאת ידי חובה
על ידי נתינת מתנות כהונה לאותו כהן .לזה באה התורה לשלול הוד ,אמינא
כזאת על ידי סמיכות פרשיות ,וכך לשונו :ושמא תאמר שאם צריך אחיי
ליתן לכהנים עבור גזל הגר ,למשל סלע ,תתן עבורו תרומה בסלע לכהנים
האלח ,ותחשוב עבור הגזל שבידך ליתן לאחר ,לכן אומר ״וכל תרומה לכל
קדשי בני ישראל אשר יקריבו לה׳ לכהן לו יהיה״ — מלבד ה ש ב ת הגזל ,שלא
תוכל לנקות לו .״ואיש את קדשיו לו יהיה״ — פירוש ,שזה עניו אחר שטובה
חנאח לבעלים ,לא תחשוב זו וזו ,עכ״ל .הרי כוחו של רבינו לחדש הלבוי*
י י ן בזרי
ל
מתור פשוטו של מקרא ,והפעם על ידי סמיכות ה פ ר ר
בהרחבה בפרק הבא.
16
ש
ו ת
)המשך יבוא בס״ד(
13
14
15
16
24
פרשת נשא פרק ה פסוקים ו—ט.
האשם המושב לה׳ לכהן לו יהיה״.וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה״.כלומר ,הישראלי יכול לתת לאיזה כהן שירצה.
www.daat.ac.il
ב
ב
ה
ו ע
אתר דעת -מכללת הרצוג
אייה שגרב
•ה־ו׳ החסרה בא״ב של מזמור ל״ד
י ת ר
! ^ ^ אמר דוד ה מ ע ״ ה את המזמור בהנצלו מאכיש )אבימלך(,
מלך
י " א כא( .מ ג מ ת המומור היא פירםום הנם שבעשה לו והכרת
גדול
^ ח בהיטיבו לנדכאים.
ג ת
א ל
ת
ה ^ .יי י ככל עת ת מ י ד תהלתו בפי בידעו עתה ,כי כל מעשי ה׳ טובים
עיבי של אדם עשוי להצילו) .מדרש שוחר ט ו ב :את הכל עשה
יפ
^ כ מה שעשה הקב״ה לעולמו עשה יפה .אמר דוד להקב״ה :כל מ ה
י עשית והחכמה יפה מ ן ה כ ל וכן הוא אומר ״מה רבו מעשיר ה׳
כל
• עשית״ .בחכמח יפה עשית חוץ מן השטות הזאת .אמר דוד לפני
הק ״ .
ל עולם ,מ ה הבאה י ש לעולם מ ן השטות הזו ,שאדם מהלך
?וק
כסותו ותינוקות רצין אחריו ומשתקין עליו; זה באה ל פ נ י ד ?
א״ל
על שטות אתה קורא ת ג ר י חייך שתצטרך לה .ותתפלל עליה
5ד ע
ר מ מ נ ה • . .ע ד שהלך אצל א ב י ש . . ,חתחיל מבקש דוד ו מ ת פ ל ל . . .
. $
״ .מ ה אתה מ ב ק ש ו אמר לפניו :ת ן לי מאותה השטות שבראת.(…
כ
דוד את הישועה ,כי מאת ה׳ באה לו ולא ע״י רעיון מחוכם
^עלן•
י להשתגע בסניחם .ויתהילל )חסר ו׳( בידם״ .נאמר בס׳ שמואל
ייודזי לקב״ה ב א מ ת :״כה׳ תתהלל נפשי הלל לה׳ על ההוללות.
,
״יעימעו
יוישמחו״ ישמעו זאת גם עבוים ,עניים ,מעונים אחרים וישמחו
אתי'
ל י ז צווי ״גדלו לה׳ אתי״ וגר .כי מה קרה ן ״דרשתי את ה׳
יזימי
^ מגורותי הצילני״ .מ ה היו מגורותי י ״הביטו אליו ונהרו ופגיהם
אל
,כלומר עבדי אכיש הביטו אלי בהכירם אותי ולא התבישו להתבטא
)את הפסוק הזה אומר דוד על עצמו בגוף שלישי בגלל הפסוק
'
כא
^ י ה מ י ו ח ד ת ( :״ויאמרו עבדי אכיש אליו הלא זה דוד מלך הארץ״
וג
יגיע האסון לשיאו .דוד ירא ,דרש את ה׳ וענהו .״וישגו את טעמו
גע,
^ י ל י יש לפרש — וישבו במקום וישבה — ה׳ שיבה אותו ,כלומר
*ת
— בדומה ל״ותראהו את הילד״( ,עד שעיביהם לא ראו עוד את
זזו ,
ס
ה
ג
ס
ה
כ
נ י
3
ש
ו מ ק ר ע
ה ק כ ׳ ׳ ף
ז א ת ן
כןף
מ ז מ ן ר ן
ג י ש
מ י ח ם
ל ו ת
ע ג ן
י ם
ן א פ י ל ן
ב
ש
ו מ ב ל
י
כ א ע ן ף
ט א י
ה
כ כ
כ
ו;
3י ן ן ס ״
) א
ט
ף
ע
י י א י ז אלא ״איש משתגע״.
ות ,ל
ס
^ ׳ ־ אחרי פסוק ״הביטו אליו״ — ח ל המפנה .באותם רגעים ש ל פ ח ד
ה
מ י יודע ,מ ה היה בדעתם של אכיש ועבדיו לעשות לדוד.
חיו אל
געיס ש ל דממה ,דממת התיעצות בבית המלך ודממת תפילה של דוד.
כ ר דוד בדממה ע ל פסוק ,שמטבעו לספר את שקרה כאן ,סיפור
^
" י ׳ ההיפוך )כגון ויאמרו איש א ל ר ע ה ו , . . .וישלפו חרבם וכד׳(.
י ד
ר את המזמור במילים ״זה עגי קרא וה׳ שמע״ בהדגשת המילה
זה
׳ ילא עני זה( .בס׳ שמואל גאמר :״ויאמרו עבדי אכיש אליו
יזלא ^
^ י ד מלר הארץ הלא ל ז ה יעבו במחלות לאמר הבה שאול באלפיו
ו1
״ • אחרי שעמדו על ״טעותם״ ע״פ סימני השגעון ,נ א מ ר :
ד״
כ
ו ד
מ ש י
) ז ה
ע נ י
ז
ד
וד
ב י 1י י
www.daat.ac.il
25
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ויאמר אכיש אל עבדיו . . .ח ס ר משגעים אני כי הבאתם את ז ה להשתגע על
ה ז ה יבא אל ביתי״ .בתחילה ז ה דוד ואח״כ ז ה איש משוגע .מה ו
ל צייתי
יי '
הפך את המספד למחול? דוד מסביר :ז ה
הושיעו.
הדילוג על פסוק שבא״ב במזמור ל״ד הוא כמו זה שבמזמור ק ״ ן
)תהלה לדוד( .גם שם וגם כאן עובר דוד המע״ה בשתיקה על רגע האסון -
ו ברוז
י ל ל • ״
?
הנפילה ע״י הפסקת
״ ל ל אלמי!
י׳ >•
הקודש שני סומך ה׳ לכל הנופלים״
דומיה נפשי ממנו ישועתי״ )תהליס סב ,ב(.
מ
ע נ י
,
ק ר א
מ
ש
מ כ
ע
מ
ד ו מ י ה
ו מ י ד
צ ר ה
ע ו ב
) ב ר כ ו ת
ה צ
ה
ב
ח ז ר
ז א ת
ד י ד
ב ב ח י ב ת
ו ם מ כ
א
א
נתקבל במערכת
ד ן ש י ם
ה
מ
ש
ש
ם
י ח י א
ה
ל הכי-
ק
מ י ם ח י י ם קובץ זכרון לע״נ הבחורים
השי "
י
ק
ב מ ל ח מ ת יום הכיפורים תשל״ד .הוצאת ישיבת שעלבים ,ת ע ו ל ״ ^
מ
ש
ה
י י ד ם
א
מ
י
מ
נ
ח
ם
מ
נ
ד
ל
ש י צ
ש
מ
ס
ר
נ
ו
פ
ל
ע
ד
ק
ל
1
ש
ד י ו ק י ם ע ל ה ת ו ר ה ס פ ד ויקרא עם הרגום אונקלוס ,פירש״י דעןץ-
ע ם פירוש דיוקים על התורה מ א ת הרב פ נ ח ס וולף ז צ ״ ל ,
דביהכ״נ ״מקור חיים״ פ ת ח תקלה .ה ו צ א ת הקרן ל ה ו צ א ת
הרב וולף .ירושלים תשל״ג.
ל פ ש ו ט ו ש ל מ ק ר א קובץ מאמרים על פירש׳׳י לתורה ומפרשי 5י ר ש ״
ל מלי
׳
סגנון הכתוב ,ת ו כ ח ה מגולה ואהבה
.ואומדנא .ה ל כ ת י ת ועוד .מ א ת יהודה קופרמן .ה ו צ א ת ה ש ע ל 1^1
מ כ ל ל ה ירושלים לבנות .ירושלים תשל״ד.
י
מ ס ו ת ר ה
פ
ש
י
ט
ש
י
מ נ ח ת ע נ י עניינים וסוגיות לפי ס ד ר הא״ב ,ח ל ק ראשון ו ק ו נ ט ר ס ^
חקירות מ א ת הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים זצ׳׳ל .מ ת י י ״ י ה מ ד י
לזכל
׳
" ל
ע ם הערות מ א ת הרב שמואל עקיבא
־ מבון ירושלים; תשל״ד.
כ
י פ ה
ש
ז י נ ג ר
ש ט י א
7
1 : 1
ג
י
מ י ד ו ת ב י ת ה מ ק ד ש ש ל ה ו ר ד ו ס ב מ ס כ ת מידות ובכתבי י
מתתיהו •.מ א ת הדב-עזריאל הילדסהיימר זצ״ל .ירושלים ת ע ו ל ״ ^
ו ס
ח י מ ו ם מ י ם ב ש ב ת מ א ת הרב לוי יצחק הלפרין ) ה ח ל ק
ודב י ציוני ) ה ח ל ק הטכנולוגי( .ה ו צ א ת המכון המדעי
לבעיות הלכה .ירושלים תשל״ד.
ה ה
לכד1י
^כנולר
־
: 1צ י ת
ר קינלג
ע ד ו ת נ א מ נ ה שו״ת על מ א ב ק השחיטה באירופה
^
ה ש ח י ט ה וצער בעלי חיים מבחינה רפואית .ח ל ק ראשון.
ב י ת המדרש גור אריה ע״ש המהר״ל ז״ל ב ת ק ל י ו ־־ נ י ו ׳ ׳ י ן
.ירושלים תשל״ה.
ו
ז
ו
י
26
www.daat.ac.il
י
ב
א י
ד
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
לא מסרן הכתוב אלא לחכמים
סרק
א
ישנו כלל הלכתי לפסוקים אחדים ב ת ו ר ה :״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״.
בתלמוד בבלי מובא כלל זה פעמיים.
" י א .חגיגה יח ,א :תניא אידך ש ש ת ימים ת א כ ל מ צ ו ת וביום השביעי
עצרת לה׳ )דברים טז ,ח( ,מ ה שביעי עצור אף ש ש ת ימים עצורין ,א י י מ ה
שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה ,ת ל מ ו ד לומר
וביום השביעי עצרת ,השביעי עצור בכל מ ל א כ ה ואין ששת ימים עצורין
בכל מלאכח ,חא לא מסרן הכתוב א ל א לחכמים ,לומר לך אי זה יום אסור
ואי זה יום מותר אי זו מלאכה אסורה ואי זו מ ל א כ ה מותרת.
ב .בכורות כו ,ב :תניא נ מ י הכי בכור בניך תתן לי כן ת ע ש ה לצאגך
)שמות כב ,כח—כט( ,יכול אף לשורך ,תלמוד לומר תעשה ,הוסיף לך הכתוב
עשייה אחרת בשורך ,לא מסרך ה כ ת ו ב אלא לחכמים .מכאן אמרו עד כמה
ישראל חייבים להטפל בבכור ,בבהמה דקר .שלושים יום ,בגסה חמשים יום.
רבי יוסי אומר וגו׳.
לפני הבאת הברייתא הנ״ל מובא ש ם :אמר רבא אמר קרא ת ע ש ה
)שמות כב ,כט( הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך ,ואימא שיתין,
לא מסרך הכתוב אלא לחכמים י.
1בחגיגה יח ,א הלשון הנדפס ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ ובבכורות כו ,ב פעמיים
״לא מ ס ר ן הכתוב אלא לחכמים״ וכן ברי״ץ גיאת הל׳ חול המועד ,ר״ח חגיגה יח ,א
וכן בבית הבחירה חגיגה יח ,א ומועד קטן ב ,א כמו אצלנו בבכורות ״לא מסרך״ )נוסח
זה בבכורות כנראה נעלם מהמהדירים של רי״ץ גיאות )שם ס״ק בג( ובית הבחירה על
מסי חגיגה יח ,א ,הערה (66וכן מובא בדקדוקי סופרים חגיגה יח ,א )ס״ק ק( ובפירוש
רבנו גרשום מאור הגולה מועד קטן ב ,א )ירושלים תשכ״ו( .גרסת השאילתות פרשת
וזאת הברכה סי׳ קע ,הרי״ף ריש* מועד קטן ,אשכול ,הלי מועד קטן וכן בפירש״י שבת
סט ,ב וסוטא יט ,א ״לא מסרן״ כמו שנדפס בחגיגה ובפירש״י שם.
כנראה שהגרסה הנכונה ״לא מסרך הכתוב״ — ,כלומר הכתוב מסר אותך לחכמים והם
החליטו או יחליטו על הפירוש הנכון .כך הגרסה בבכורות וכן בכמה כתבי יד של
ראשונים הנ״ל וכן במדרש שכל טוב ,שמות יב ,טז — מובא באנציקלופדיה תלמודית,
חלק י ,1טור קז .לפי הגרסה ״לא מסרך הכתוב״ מדויק מאוד ההמשך :״לא מסרך הכתוב
אלא לחכמים לומר לן״.
1
יש גורסים ״לא מסרו הכתוב״ וכן בספרי ,דברים טז ,ח ,בשיטה מתלמידו של רבינו
יחיאל על מו״ק ב ,ב וכן נדפס בפירש״י קידושין יא ,ב כא ,ב ועוד .ברמב״ן ויקרא
ז
www.daat.ac.il
27
אתר דעת -מכללת הרצוג
השימוש בכלל הזה דומה במקומות אחדים )ראה להלן הרשימה( לכלל
״שני כתובים המכחישים זה את זד.״ ,אבל שם הכתוב עצמו מכריע ״עד שיבוא
הכתוב ויכריע ביניהם״ ,ואילו הכלל •״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ חל
דוקא כאשר אין הכרעה בתורה שבכתב עצמה .בעל שו״ת חכם צבי סי׳ ט
כתב על הכלל הזה במפורש ״דלא אמרינן הכי אלא בשני כתובין המכחישין
זה את זה״ ,אבל עיון במקומות נוספים בהם השתמשו הראשונים בכלל
״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ מראה שהכלל נ א מ ר גם כלפי דינים אחרים
שאין בהם סתירה בין פסוקים ,כמבואר עוד בהמשך ה מ א מ ר .
2
.כמו כן אין הכלל הנדון כאן זהה עם דרכי חחכמים לקבוע את פרטי
עשייתן של מצוות התורה ,אף שהתורה לא דרשה זאת .כך ,למשל ,במצוי•
ראשונה בש״ם .ישנה ד ע ה שאם מצות קריאת שמע מן התורה ,הכוונה שמז
התורה מחוייבים לקרוא ערב ובוקר בתורה ,ואילו החכמים קבעו לזה
פסוקי ש מ ע )ראה פי׳ תלמידי רבינו יוגד ,ברכות פרק מ י ש מ ת ו בכוונה
רב יהודה אמר שמואל ,שם כא ,א ושו״ת שאגת ארי׳ סי׳ א( ,במצוד .זו ,־־־־
לא מסר הכתוב לחכמים לקבוע את פרטי המצוה
וכן במצוות אחרות
אלא החכמים ראו צורך לקבוע את הפרטים ולא להשאיר את הברירה בידי
כל אחד ואחד .לעומת זח :בכלל ״לא מסרן חכתוב אלא לחכמים״ מסר הכתוב
מלכתחילה לחכמים לקבוע את היקף חמצוד .או לפרש לפי הבנתם סתירות
בין פסוקים.
פרק
ב
דאורייתא או דרבנן
חז״ל הורו לנו שישנן מצוות שהכתוב מ ס ר את קביעת פרטי המצוות
לחכמים .ומתעוררת השאלה איזה תוקף יש לקביעת החכמים בנידון .האם
יש לזד .דין תורה או דין חכמים ? כנראה יש בזה דעות שונות.
וזד .לשון החינוך מצוד .ש כ ״ ג :
. . .ו א י ז ו מלאכה אסורה או מותרת מסרן הכתוב לחכמים ואחר
שהדבר מסור בידם שלא אסרה התורה אלא במה שאמרו ,הם
.ח ל ק ו המלאכות כפי רצונם ודעתם ו נ מ צ א שכל מ ל א כ ה שאםרור•
לנו מדאורייתא ואשר התירו גם כן מותר לנו מ ן התורה כי בידם
נמסר איסור זה לפי משמעות הנדרש בכתוב.
^כג ,ז• ״לא מסרה הכתוב״ .בר״ש םיריליאו שביעית פרק ד ,הלכה ו ״ומסרם הכתוב״
ושם פרק ב ,הלכה ד .״ומסרן הכתוב״.
2חוץ מב״יד מלאכי״ סי׳ רט״ז לא זכה הכלל לערך מיוחד בספרי הכללים ואנציקלופדיות י
לכלל
ל
,
חבל על דלא משתכחין ,ומכאן בקשה לראשי
הזה )באות ל( ,אף שהכלל מובא בערך ״חול המועד״ בלי ציון כוכב ,הסימן שיש אייהיה לזה ערך מיוחד.
א נ צ
28
www.daat.ac.il
ק ל ו פ ר י ה
ת
מ ו ך י ת
ל ה ק ד י ש
ע ר ך
אתר דעת -מכללת הרצוג
^
ה נ ן ל א כ
רבי אליעזר מ מ י ץ בספר יראים סי׳ ר ע ד בעגיו ההגדרה ש ל
•אםורות ב ש ב ת ״ואמריגן אלו ה ן שהקפידה התורה עליהן כ י ל א
א ל א לחכמים ואלו ראויות לקרוא מלאכה״ מוכח שיש להגדרת
ו תורה ,ש ה ר י מדובר כאן בחיובי סקילה וחטאת.
מ ס ף ן
הו
ב
'
ז כ מ י ס
יכן ד ע ת בית יוסף ,או״ח סי׳ ת ק ״ ל :
ילע׳יד גראה דאסור מלאכה בחול המועד דבר תורה כדמשמע
בסוגי׳ שבפ׳ אין דורשין )חגיגה יא ,א( אלא שהתורה מסרה
לחכמים שיאסרו המלאכות שנראות להם וכעין מ ״ ש הר״ן בריש
י י מ א ג ב י ענויי דיוס הספורים בר מאכל ושתית* ו כ ר …ואע״פ
שהגהות מימון )הל׳ יו״ט פרק ז׳ הלכה א( כתבו דאין לדקדק
מ כ א ן דמדאורייתא היא דאי אפשר שיהיו חכמים מקילים .כ ל
כ ד אם היה דאוריתא ,לאו מ ל ת א הוא דאין קולות הללו גדולות
מ מ ה שהקלו ביום הכפורים לרחוץ פניהם המלך והכלה שיהיו
נראים יפים וקולי אחריני דשרי התורה״.
3
1הי״ו בריש פרק שמיני דיומא:
לי יכילהו מדאורייתא גינהו אלא וכיון ולאו בכלל עגוי דכתיבי בקרא
באורייתא נינהי־ אלא מרבויא דשבתון אתו וכואיתא בגמרא ,קילי טפי ומסרן
* לחכמים והן הקלו בהן כפי מה שראו והתירו כל שאינו געשה לתענוג וכן דעת
״ א מהלכות שביתת • עשור דכולהו מדאורייתא גינהו.
^
ה י ה
ג ר א ה
ב ה ך י א
^
^
כ פ
4
י ״
י ליין בהוכחת הבית יוסף טהר״ן ,שהרי הר״ן בעצמו מקשה צל שיטתדהוא וז׳׳ל
ז שם בהמשך דבריו:
א
^
^
^
.
ילא
סחוורא לי הא דחניא לקמן )דף עח ,ב( התינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת
ומוכח בגמרא דמותרין בכולן רקאמר היינו דמותר לגדולים לרוחצן ולסוכן…
יאייייתא היכי שרי והא כתיב לא תאכלוס וקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים
ועוד מדפםיקותני התינוקות מותרין ,ולא אשכחיגן בשום דוכחא חינוך
י" ל מ א אי דרבנן נינהו שפיר …אלא אי אמרת מדאורייתא ניגהו היכי שרי,
שהר״י
ן מקשה על שיטתו משתי גמרות מפורשות בלי להביא תירוץ ולכן קצת קשה
יוסף מסתמך על ראשית דברי הר״ן כדי לדחות את שיטת הגהות מימון שלדין
הכתוב׳׳ יש דין דרבנן בלבד) .אך ראה שער הציון ,או״ח סי׳ תרי״א ס״ק א(.
י ?ל קושית הר״ן בפירוש אמרי מבשר על תוספות הרא״ש ,פרק ח )ברוקלין תשכ״א(.
זי .מקשים על המרדכי ריש מסכת מועד קטן ״וה״ר אליעזר ממיץ כתב בספר יראים
י ע י אסור מדאורייתא״ ,אך לא משמע כך מדברי היראים במצוה שד וכן
שם בסי' תי״ז -ונראה לומר מדרבנן …וספק בירי״ ושם בסי׳ תי״ח ״וכבר
3ק גיז־יני אי דרבנן אי מדאורייתא״ -וכבר העירו על כך ב״שדי חמר״
^
דינים מערכת חול המועד סי׳ טו״ב וב״תועפות ראם״ על ס׳ יראים סי׳ שד ם״ק ל.
כיאור הלכה סי׳ תק״ל שכוונת המרדכי לדברי הרא״ס בשם רבותיו .ובענין
29
ה״כית יוסף״ מהר״ן יש לומר שאמנם הקשה הר״ן על שטתו־הוא ,אבל בכל
www.daat.ac.il
יא חזר ־בו.
0
י ? ,ט נ י ס
ב ה נ י
ו ב ע
^
מ ס י ז
ו ר ז ג ף
ש ל
מ פ ן ף ע
^
י
א ס י
ןםס
מ
אתר דעת -מכללת הרצוג
בםמ״ג ל ״ ת עו מ ו ב א בשם רבינו יעקב שאין כאן דין תורה ו ז ״ ל :
. . .א ע ״ ג דאמריגן התם לא מסרו הכתוב אלא לחכמים ,מ ״
אפשר שהיו חכמים מקילין כל כד אי הוד .איסור דאורייתא.
מ
י
א
מ
וכן דעת ה״מגיד מ ש ג ה ״ הלכות יו״ט ,ריש פרק ז ש א ע ״ פ שאיסור ל א כ ד
^ י,
בחוה״מ גלמד מפסוקים שוגים ואף גאמר בברייתא ״לא מסרן הכתוב
לחכמים״ ,בכל זאת אין איסור תורה בעבודה בחוה״מ.
מאידך סובר ח״לחם מ ש ג ה ״ הלכות שבת ,פרק כא הלכה א שאם נ א מ ד
שהשבותים בשבת גאסרו ע ״ י הצווי ״תשבות״ וחדבר גמסר לחכמים ,״ נ מ צ א ו
כל מיני שבות מן התורה״ .וכן ד ע ת ח״מנחת חיגוך״ מצוד .שי״ג ם״ק א
י
אבל אפילו לאותם פוסקים שמפרשים שהכלל ״מסרן חכתוב לחכמים״ א י נ ו
דערג
ל
י ל י
׳
ל
ל
נותן דין תורה לאיסור מ ל א כ ה
קיימות הוכחות שחכלל ״מסרן הכתוב לחכמים״ ב ע נ ץ חולו ש ל מ ו ע ד א י נ ו
לכלל
אלא אסמכתא .אבל אין להוכית מ כ א ן שגם במיזיי׳
.,מסרן חכתוב לחכמים״ ,במיוחד כאשר אי אפשר להכחיש שאכן ה כ ת ו
מצוד .דאורייתא ,אבל הפרטים לא נמסרו בתורה שבכתב ובתורה ש ב ע ל
אולי מודים הסמ״ג והגהות מימון שיש דין תורה לכלל ״לא מסרך ה כ ת ו ב א ל י *
לחכמים״ במסכת בכורות כו ,ב בענין חיוב הזמן לטפל בבכור שור,
י
ב ח ו
ש
א
מ י ע ד
פ
ו מ
ש
פ י
ש
ש
א
ח
א י ן
ר
ת ו ר י ,
ד י ן
מ
כ
ך
ע
לכן נראה שיש מקומות שלפי דעת כולם יש דין תורה להכרעת ה ח כ מ ד
ע ״ פ הכלל הזה .ב מ ס כ ת ש ב ת סט ,ב מובא בענין חיובי חטאות ב ש ב ת :ז -
״ ׳ יוד־7ך
,
כת ״
י
ושמרו בני ישראל את ה ש ב ת )שמות לא ,טז( וכתיב ואת ש ב ת ו ת י
י י -
ע
י
ק
ר
ש
ב
ת
א
מ ב ה נ י
מ
ר
ר
ב
א
נ ח מ ן
מ
ר
ר
ב
ב
ה
ר
א
ב
י
ה
ר
ת
י
ר
ק
א
י
י
י
כ
ת 7ן ז מ
א
)ויקרא יט ,ל( הא כיצד ושמרו בני ישראל את ה ש ב ת שמירה
הרבה ,ואת שבתותי תשמורו שמירה אחת לכל שבת ושבת״.
ת
ח
י
לשבת
ת
ומפרש שם רש״י )ד״ה הכי גרסינן(:
ע
0
ש א י ב ו
3
? יי אלא
דקרא קמא הדא ש ב ת הוא דחשיב מ ש מ
האחת והכא כתיב את שבתותי אכולהו מ ק פ י ד ו ל א מ ס ד ן
י א עך
י
לחכמים להודיע מ ס ב י
היא והאי בשוכח שהיום ש ב ת אבל יודע עיקר שבת…
א
ב
ה א י
כ
ש
ע י ק
ח
ש
ב
ת
ד ח
כיוצא בזה בפירש״י תמורה כז ,א בעגין פירוש המלה ״ ת ח ת ״
הכוונה להילול ולפעמים לעמידה במקום כמו ״ואם ת ח ת י ה ת ע מ ו ד
)ויקרא יג ,כח( ומפרש ר ש ״ י :
י א י
י ת
ו
מ
ש
מ
ע
? י א
מ
פ
י
י
ה
כ
ת
ו
כ
א ? י א
? ז ח כ מ י פ
ד
י
שלק
ד
״
ב
ד
ע
י
ס
י
ד
'
אך נעיין עוד בדברי ר ש ״ י הנ״ל .רש״י מ ש ת מ ש כאן בכלל ״ ל א
הכתוב אלא לחכמים״ במובן אחר והכוונה שהחכמים בודאי יודעים
30
ע
מ
׳
יי ל יייייי
היכא הוי ת ח ת אתפוסי והיכי הוי חילול.
אין ספק שלפירוש ״ואם ת ח ת י ה ״ — במקומה ,י ש דין תורה .מ א י ד ך
מוצאים א ת ה ש מ ו ש בכלל ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ לגבי מ צ י ו ת
כמבואר להלן בפרק ד׳ בשם הרב צבי הירש חיות.
www.daat.ac.il
ג ד ״
ת
י
"
למי
י מ
י־
3
ד
** י
ל
ד : 1כ
ס
י
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנכון של הפסוק .התורה לא כ ת ב ה כאן ש נ י כתובים המכחישים זה את זה —
כדוגמת איסור מלאכה בחולו של מ ו ע ד — אלא הפסוק מ ש ת מ ש במלה שאולי
לא כל אחד מבין היטב .הכלל ״לא מסרן חכתוב אלא לחכמים״ מובא ,איפוא,
לאו דוקא כנתינת רשות לחכמים לפרש את היקף המצוח ,אלא כהוראה
להסתמך על חכמת חכמינו חיודעים למסור פירוש חכתוב כפי שנמסר ב ע ת
נתינת המצוד .בסיני.
וכנראה יש בזה מחלוקת בין חאחרונים ,כמבואר בפרק הבא.
פ ר ק
ג
גדרים שונים לכלל
ברא״ש ,סוכה פרק ג׳ )סי׳ יד( מובא דיון אם מותר ליטול ארבע מינים
פסולים בשעת הדחק .הרא״ש מ ס כ ם :
כל הני פסולי מסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת חדחק
אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל במצוד .אבל במקום
הדחק חכשירום כיון ש א י אפשר בענין אחר מברכין עליהן.
הרא״ש מ ש ת מ ש כאן בכלל הנ״ל בדין שאין לנו שום ספק בכוונת הפסוק,
שאין לקחת לכתחילה לולב פסול .בעל חכם צבי ת מ ה על דברי הרא״ש וז״ל
)שו״ת חכם צבי סי׳ ט ( :
ובעיני יפלא דלא אמרינן הכי אלא בשני כתובים המכחישין זה
א ת זה כאותה דפרק אין דורשין )חגיגה יח ,א( באיסור מלאכה
בחש״מ דההכרעח מסורה לחכמים ,אבל כשאין גילוי בפסוק
להכשיר את הפסולין ,מסירה זו מניין .ולא דומה למה ש כ ת ב הר״ן
ריש לולב הגזול וז״ל אבל הכתוב לא פרט כלום בהדר אלא
סתם ואמר שתחא מצוד .זו מחודדת ומסדר .לחכמים ז״ל] ,עכ״ל
הר״ן[ ,דהתם ש א נ י ד ע כ ״ פ איכא חדר באותו מ ק צ ת שנשאר
ממנו ,אבל להכשיר מ ה שאיגו הדר לגמרי זהו ודאי סותר הכתוב
לגמרי,
ה״קרבן נתגאל״ על הרא״ש ,סוכה ,פרק ג )ס״ק ה( ד ה ה את דברי ה״חכם
צבי״ וז״ל .:״ומה דעתו שרביגו לא ידע מ ז ה אשר כל מצפוגי ש״ם גלוי לפניו
ואת מי אין כמו אלד ..וראוי לחטריח שיהיה דברי הכמים הראשוגים קיימים״.
ב״יד מלאכי״ סי׳ רטז ד ח ה חרב מ ל א כ י הכהן את גימוקי ה״קרבן גתגאל״
וה״חכם צבי״ גם יחד .לפי בעל יד מ ל א כ י געלם מח״חכם צבי״ וה״קרבן גתגאל״
המקום השני בש״ס ,בו מובא הכלל ״לא מסרן הכתוב אלא להכמים״ ,דהייגו
בכורות• כו ,ב .ו ז ״ ל :
וזו הלכה ה ע ל ה ]ח״חכם צבי״[ דלא אמרינן הכתוב מסרו
לחכמים אלא בשני כתובים המכהישין זה את זה כאותה דפ׳ אין
דורשין ]חגיגה יה ,א[ באיסור מ ל א כ ה בחולו ש ל מ ו ע ד דההכרעה
www.daat.ac.il
31
אתר דעת -מכללת הרצוג
מסורה לחכמים ,אבל כשאין גילוי בפסוק להכשיר את ה פ ם ו ל י ן
מ ס י ר ה ן ו מ נ י ן ע ״ כ .ו ל ד י ד י ה מ ך ליתא לחאי כ ל ל א אחר ה מ ח י ל ה
ר ב ה דסוגיא דפרק ע ד כמד] ,בכורות כו ,ב! ש ה ב א ת י ב ר א ש י ת
מאמר .הויא ת י ו ב ת י ה דהא התם ליכא כתובים ד״מכחישין ז ה א ת
ז ה וממילא ד ל א שייך הכרעה כלל ו א פ ״ ה קאמר בברייתא ו ב ש ״ ם
לא מסרך הכתוב אלא לחכמים ובהך שיאטא ש י י ט י מ ל ה ו ר ב ו ו ת א
י
דאדכרנא לעיל וגם הרא״ש באחד מהם כיון שממגו ל א
סוגיא אזיל £אבתרה זלמימר ה כ י פ ל א
.
….
כל דבר וידע ליד2_ ,
״1.
לחהיא
היכא דלא שייך הכרעת כתובים ונמצאו דבריו שריריז י.״ ,אף
ווג-ו עו 1עו4ו_1׳נ 1**6^1 1ו 3ר ו
ש״ן
ן • (/
וקרי!מ י ן .
שרירין י ק י י
י
הרי יש לגו
הכלל
"
״
"
^
רק כאשר שני כתובים מכחישין זה את זה ,ואילו לפי ה״יד מ ל א כ י ״ מ ש ו ז מ י ע י
בכלל הזה גם בדינים אחרים .לפי ה״חכם צבי״ ישנם רק מקרים א ח ד י ס
לנו י"'
״
חל חכלל הזה ,כאשר יש הכחשה בין הפסיקים• ל י׳״יי ל
כלל גדול בדינים רבים שהתורה סומכת על חכמי התורה ש ה ם יכריעו
המצוות.
המקומות השונים )ראה להלן פרק ה( בהם השתמשו הראשונים י ה א ח ר
^
בכלל הנ״ל מהוים חוכחד ,לשיטת ה״יד מלאכי״ .אבל אין להכחיש ש ב
׳י
השתמשו המפרשים בכלל הנ״ל רק .שימוש מוגבל ובחלק מ ה מ ק ו מ ו ת
^
סתירה בין הפסוקים ,כמו בפירש״י ש ב ת סט ,ב )מובא ל מ ע ל ה כ פ ר ק
£
ובתוספות יומא כ ,א בפירוש חז״ל בסתירה בין ״כל הלילה ו ה ק ט י ר ״
'׳ י
הלילה והרים״ ,ע״ש.
3
י
ף
א
ד
ש
ת
י
ד
ע
י
ה נ
ת
? י פ י
? ! ,
ח
ה
כ
ם
נ
א
צ ב י
י
ש
ר
מ
י
פ י
א כ י
מ
ם
0
3
כ
י
א
ז
ט
י
נ
ד ר ך
כ ?
א
ב
1
אך אולי אין הכרח לפרש את דברי
שאך ורק בחכחשה בין שני פסוקים אפשר
אלא לחכמים״ .אמנם כך מ ש מ ע מדבריו
לא מ ש מ ע כך מהמשך דבריו ״אבל כשאין
1,״
מ ם י ר ה
ן ך
מ ג י ן ׳ /
? ז פ י
ן ן ב ב ת
ה ״ י ך
מ
א כ י
0
ה״חכם צבי״ כ ה ב נ ת ה ״ י ד
להשתמש בכלל ״לא מ ס ף ן
' ,,
הראשונים של ח״חכם
* -ל
׳
גילוי בפסוק להכשיר א ת
״ סילין,
^
^
^
ל
מ
א
כ
כ
י
ת
"
י
צ ב ר
5
3
ד
ח
ב כ ן ו נ ת
כ
צ ב ל ״
ם
ר כ י י
כ
להמשיך ״אבל כשאין פסוקים המכחישין זה את זה ,מסירה זי מ נ י י ד ״
ועוד .ה״חכם צבי״ מסתמך דוקא על דברי הר״ן בריש לולב ה ג ן ן ^ י
׳' ל
הכתוב לא פרט כלום בהדר אלא סתם ואמר שתהא מצוד ,זו מ ה ו ד ר
ימסרד
לחכמים״ ,ושם אין סתירה בין פסוקים.
ז
א כ
ת
י
לכן נראה שגם ה״חכם צבי״ לא הגביל את הכלל לשגי פסיקים ז ז
^ י כהיש*,
^
^
ל
זה את זה בלבד .כוונתו שבמקרה
מקריב
ל
נוספים מסוימים יש מ ק ו ל ל ל
י כאשך
לל
י
אמנם אין סתירה בפסוקים ,אבל התורה ל
^
*י
״הדר״ .במקרים כאלה גם ח״חכם צבי״ מודה שהתורה מ ס ר ה
"׳כתרב
לל
לחכמים .אבל ח״חכם צבי״ ת מ ה ע ל הרא״ש ש ה ש ת מ ש
ייעעיר
מ
כ ז ה
ם
כ
ה ז ה ׳
ב ן ך א י
ה
כ ג ו ן
א
ג
ה ג ד
ח
ך
ר
ה
ה
ר ך >
א
ש
פ ר י
א
כ
ע
ץ
ת
׳
פ
ר
ז
ה
׳
ט
ה
ך
י
ף
״
ק
א
ת
1
ב כ
ה
כ
7
5המך — זה בטוי עגוה של בעל יד מלאכי שאין לתאר את גייל כקיאוון
ופוסקים; מלת ׳״מך״ מהוה גם ראשי חבות :מלאכי כהן.
32
www.daat.ac.il
3
^"כ
אתר דעת -מכללת הרצוג
בשעת הדחק ד׳ מינים לא הדורים כלל בנימוק ש״כל הגי פסולי מסרן הכתוב
לחכמים״ .כאן אין מקום — ,לפי ח״חכם צבי״ — ,להסתמך על הכלל הנ״ל
וכלשון ה״חכם צבי״ ״אבל להכשיר מ ה שאינו הדר לגמרי זהו ודאי סותר
הכתוב לגמרי״ ,כלומר שאמנם חכתוב מסר לחכמים את הגדרת ״הדר״ אבל
מסירה זו אינה כוללת רשות לוותר על חיוב ״הדר״ ולהתיר ,אפילו ב ש ע ת הדחק,
ארבע מינים שאינם הדר כלל .לפי זה אין מקום לקושיות ה״יד מלאכי״ על
דברי ה״הכם צבי״.
אם נכונים הדברים הנ״ל ,אין צורך לראות מחלוקת יסודית בהיקף השימוש
בכלל הנ״ל .נשארת קושיתו של ה״חכם צבי״ על הרא״ש ,אבל זה גוגע בפרט
אחד בשימוש של ״לא מסרן חכתוב אלא לחכמים״ ,כאשר לפי הרא״ש מסר
הכתוב לחכמים את חרשות לחכשיר דבר פסול בשעת חדחק .על זח וכנראה
רק על זה חולק ח״חכם צבי״.
פרק
ד
הכלל במובנו הרחב
הכלל ״לא מסרן חכתוב אלא לחכמים״ אינו מ צ ט מ צ ם למקרים בודדים .את
רשומו אנו מוצאים במקומות שונים.
הכלל ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ מהוה כנראה יסוד לשיטת חראב״ד
בפירושו על המדד• חי״ג של רבי י ש מ ע א ל :וכן ש נ י כתובים חמכחישין זה
את זה.
וזה לשון הראב״ד בברייתא דרבי ישמעאל בריש תורת כהנים:
ומזה הכרעה שהכריע הכתוב השלישי ותקן שני כתובים חמכחישין
זה את זח למדו רז״ל למקומות אחרים שמכחישין זה את זה
ולא בא הכתוב השלישי כדי להכריע כאותה ששנינו בסוטה
)כז ,ב( כתוב אחד אומר ומדותם מחוץ לעיר את פ א ת ק ד מ ה
אלפים באמה וגו׳ וכתוב אחד אומר מקיר חעיר וחוצח אלף
אמה סביב …וחכריעו ביגיהם מדעתם ותרצום לפי ראיותם… .והא
דקתני עד שיבוא הכתוב חשלישי ויכריע ביגיחם הכי קאמר
שני כתובים חמכחישים זה את זה אי אתה רשאי לדחותם
ולחחזיקן בשבוש אלא תחזיק לתרץ אותם כל מ ה שתוכל עד
שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ואז ת ע ש ח כפי ההכרעה
אשר תראה… .מכאן יש לנו ללמוד ולתרץ כל ש נ י כתובים שהן
קשין זה על זח ולא שנדחח אחד מחם ולא שנחזיק א ת התורה
• בשיבוש.
]רבי
ד ומצטט
רבי
תרם״ד(,
יוסף קארו מביא את פירוש הראב״ד הנ״ל בספרו הליכות עולם שער
את דברי הראב״ד ״והס הכריעו ביניהם מדעתם ותירצו לפי ראותם״[.
יוסף עגגיל ,בעל גליוני הש״ס ,ע מ ד בספרו ציונים לתורה )פיעטרקוב
סי׳ לד על דברי הראב״ד הג״ל .רבי יוסף עגגיל דן שם בשאלה מ ה
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדין•"בשני• כתובים הסותרים זה את זד .ואין שם כ ת ו ב שלישי שיכריע ביניהם.
אחרי דיון בשאלה זו ע ״ י דוגמאות מעניינות בש״ס ,מ ב י א רבי יוסף ענגיל
את -דברי חראב״ד הנ״ל ו מ ס כ ם :
ונראה כוונת הראב״ד ז״ל לכאורה דזה דבר בלתי נמצא כלל
בתורה שיהיו ב׳ כתובים מכחישים זה א ת זה ולא יכלו חכמיס
למצוא בם השואח מסברת חכמתם ודבריו ז״ל הם גם כן מ ע י ן
הך דחגיגה ודתוי״ט הנ״ל דכתובים הסותרים הכווגח בם למוסרן
לחכמים שהם ימציאו הכרעה ועניין מ מ ו צ ע מ ד ע ת ם ובאתי ר ק
להעיר.
בודאי נמסרו כבר בסיני הסברים לסתירות בין פסוקי התורה ,אבל ל
ההסבר הנ״ל מסר הכתוב לחכמים להכריע באותם המקומות שלא נמסרה ה נ ר ע ד
ויותר מזה .לפי הראב״ד נמסרה לחכמים לא רק את הזכות להכריע ,א ל א
הכתוב חטיל ע ל חכמינו החובה ל א להשאיר א ת התורה ״בשיבוש״ אלא ל פ ר
כל סתירה לפי דעתם .וכן מ ו ב א בס׳ המגהיג סי׳ קטו בעניו חיל ה מ ו ע ד
שהכתוב מסרן ל ח כ מ י ם :״וחייביס ב י ת דין לגזור שלא יעשה אדם מלאכה ב ח ו ל ו
של מועד זולתי על פיהם איזו מ ל א כ ה אסורה ואיזו מותרת״.
ע י
ש
ד
ישגה ש י ט ה המסבירה ע ״ פ הכלל ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״
ותקנות תז״ל הקשורים במצוות שנאמרו בתורה בצורה כללית
י ג י ס
הרב צבי הירש חיות הקדיש בספרו ״תורת הנביאים — אלד .המצות״
מיוחד )פרק שמיני בחלק ״מאמר דברי נביאים דברי קבלה״( למצוות ד ר כ י
הקשורות במצוות דאורייתא .כך ,למשל ,כולל חרמב״ם )בפרק י״ד מ ה ל כ ו ת
אבל( ,מ צ ו ת ביקור חולים ,ניחום אבלים ,לחוציא את המת והכנסת כלה כ כ ל ל
״ואהבת לרעך כמוך״ .הרמב״ם מציין ש ״ א ע ״ פ שכל אלו מ צ ו ת ע ש ה מ ד ב ר י ה
0
ה
ר
י
ה
ם
ב כ
ז ? ז
א
י
ב
ה
? 1ר ע ר
ת
כ מ י ד
ז ה
כ ע י ן
ר
ה
ה
ב
מ
ג
ד
י
ש
מ
ה
ב
) ס י ף
"'
'׳
שכנים( שדיני בר מצרא כלולים במצות ״קדושים תהיו״ ובמצות ״ועשית
והישר״ .הרב מהר״ץ חיות מסביר דינים אלה ו ז ״ ל :
ר
הלכי
ף
י
כ
וראינו דהן בטהרת הדיעות והן בטהרת המדות ,והתולדות דייוצאו
ת
מן האבות ,והמה בכח הכלל הראשי ,הפרטים הללו נמסרי ב כ ל
ת
רק לבינת חכמים ,ה מ ה יצוו ויזהירו לפי מ ע מ ד הזמז י ה מ ק י ס
למעיי*
^
אנשי דורם בקיום המצות ה ל ל ו . . .
ב מ ס ר ו
ד י ר
? 1ח כ מ י
ה
מ
ה
מ
י ב י ב ו
ה
ש
י
ה
א
י ו ת ר
ב א ו ת
ד
בדרך זו מסביר מחר״ץ חיות היתרים משום דרכי שלום במצות
׳
שקר תרתק״ וכן את ש י ט ת חרמב״ן באיסור שכותים בשבת הכלולים
מ
כמ*י
״תשבות״ ,שהרי ״הפרטים מסורים בכל ע ת לבית דין״ וכן ״הפרטים ה מ ס ו 1ע פ י
נמסרו
בכל ע ת לבינת חכמים״ .מ ה ר ״ ז
בתרא דיומא
34
)
ה
מ
ו
ב
א
י
מ
^
מ ע ? 1ה
ה
ע
ר
ה
( 3
׳
ח י ו ת
י כ י
www.daat.ac.il
^
מ
ד
ם
ב
ת
י
מ
י
י
ה ט ׳ ז
ע
ד
^
'
י י
"
ב
ר
י
ה ר
ד
ס י ׳
ק י
"ו
"
ז
בס
7
י
ת
0
"איסוד
אתר דעת -מכללת הרצוג
סחורה בדברים טמאים עיקרו מן -ה ת ו ר ה -ו נ מ ס ר ביד החכמים והם מקילים
לפעמים לפי הכרעת דעתם .בחידושי מחר״ץ חיות על חגיגח יח ,א )בהקשר
לדברי הגמרא שאיסור מלאכח בחול המועד מסר הכתוב לחכמים( מוסיף
מהר״ץ וז״ל:
הרבה ענינים מצינו דהתורח מסרח לחכמים כמו כל שבותין ד ש ב ת
רמב״ן פ׳ אמור וכן שאר עינויים דיום כפור ר״ן פ׳ בתרא ד י ו מ א . . .
מהר״ץ חיות חרחיב איפוא את חכלל ״לא מסר חכתוב אלא לחכמים״
לתקנות וגזרות רבות של חז״ל .חכמינו קבלו סמכות לקבוע פרטים מעשיים
לדינים רבים שבתורת .פרטים אלו לא נאמרו בסיני ולכן מובן שלכל הפרטים
האלה יש דין דרבנן.
וכך סיכום הדברים של המהר״ץ חיות בפרק ח של ״מאמר דברי נביאים
דברי קבלה״ וז״ל:
נתבאר עוד
מדברי תורה
מצוה אחת
הללו לבינת
עיקר גדול אם יבאו לפניך מצות שחוציאו חז״ל הן
או מדברי קבלה ,ותראה כי המה רק פרטים מכלל
שבתורה ,אז ת ד ע כי דרר התורה למסור הפרטים
חכמים ודינם רק כענין דרבנן.
הכלל ״לא מסרן תכתוב אלא לחכמים״ במובנו חרחב מהוה כנראה יסוד
לשתיים מתרי״ג מצוות ,מצות עשה ,,לשמוע בקול ב״ד הגדול״ ומצות לא
תעשה ״לא לסור מדבריהם״ )לשון חרמב״ם( ,כלומר ״שגמגעגו מלחלוק על
בעלי הקבלה״ )לשון חחיגוך(.
הרמב״ן )דברים יז ,יא( מסביר מצוד! זו ו מ ד ג י ש :״ועל משמעות דעתם
נתן לי התורה אפילו יטעו״ ,כלומר התורה נתנה לחכמי הדור את הכוח
לפרש את התורה ״על מ ש מ ע ו ת דעתם״ ,וממשיר הרמב״ן ו ז ״ ל :
והתך לגו הכתוב הדין ש ג ש מ ע לבית דין הגדול העומד לפני השם
במקום אשר יבחר בכל מ ה שיאמרו לגו בפירוש התורה ,בין
שקבלו פירושו ע ד מ פ י עד עד מ ש ה מ פ י חגבורח ,או שיאמר כן
לפי משמעות התורח או כוגתח ,כי על חדעת שלחם הוא גותן
לחם התורה אפילו יהיה בעיגיד כמחליף הימין בשמאל״.
כעין זה בהשגות הרמב״ן על ספר המצות של הרמב״ם שורש ראשון
סעיף ה.
לפי הסברו ש ל חרמב״ן יש מ ש מ ע ו ת רחבה לכלל ״לא מסרן הכתוב
אלא לחכמים״ .כל התורה כולה גמסרה לבית ־דין הגדול היושב בלשכת הגזית.
זאת היתד .הכוונה ביום נתינתה בסיני .הכתוב חתך לנו את הדין לשמוע
מפי בית דין הגדול את מ ש מ ע ו ת התורה ״וכוונתה לפי ד ע ת ם ״ :לא מסרן
הכתוב אלא לחכמים .ולפי הגרסה המובאת כבר למעלה )פרק א ,ושם הערה : (1
י •
לא מםרר הכתוב אלא לחכמים.
www.daat.ac.il
35
אתר דעת -מכללת הרצוג
יה
פרק
רשימה
להלן רשימה של דינים ,עליהם מובא הכלל ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״ .כגיגוך
ש
ג
מ
ה
מ ש ה
כ ה
א
מםיני
י
י ד ו ן 5ה
מ ס כ מ ת
ש י מ ה
הכ
ש
ל ל ל ״לא מסרן
ל י
"׳ ל
לרשימות י י על ״ ל ל
הכתוב לחכמים״ .הרשימה הראשונה נמצאת ב׳׳יד מלאכי״ סי׳ רט״ז .יש ספרים עם דוגמאות
״ מלאכי*
אחדות בלי להזכיר את ה״יד מלאכי״ וישנם ספרים המביאים מילואים ל
ברור שהרשימה דלקמן איננה שלמה .אני אסיר תודה להערות משלימות.
רשימות או דוגמאות בודדות מובאות ב:
ר ש י מ ה
י י
ב
יד מלאכי ,כללי התלמוד ,הפוסקים והדינים להרב מלאכי הכהן )ליוורגו תקכ׳׳ז( סי׳
ר ט ן
תורת הנביאים להרב צבי הירש חיות )זולקוא תקצ״ו( ,מאמר דברי נביאים דבר
י
פרק חי.
גליוני הש״ס להרב יוסף ענגיל )וינה תרפ״ט( שבת מט ,ב,
גליוני הש״ס הנ״ל ,חגיגה יח ,א.
יד אליהו על ש״ס להרב אליהו שולזינגר )ירושלים חשכ״א( חגיגה יח ,א.
יסודות הלכות שבת להרב משה חיים שלנגר ) י
ר ו ש
י ם
ל
תשכ
ג
" (׳
פ ר
י ב י 5י
?
ברשימה להלן מובא רק המקור הראשון .כך ,למשל ,מוזכר הכלל הנ״ל
ת ו ס פ ו ת
ב
י ו ם
ט ו ב
) ש ב י ז 5י ת
פ
ז
מ
ג !
י י מ א
פ
ח
מ
י ב מ י ת
א
פ
י
מ ״ א
^
"׳
"׳ " י
"' "
"
״
יצוין רק שביעית פ״ז ,מ״ג שהרי במקומות האחרים מביא בעל תוי״ט אח
י ייערד5 ,
שלומז
א כ
״*> פעמיס
ל כישי
׳
^
י ־ הנ׳׳ל
מ ד
ה י
7
בדין מסוים בשם מקורות קודמים.
ברשימה זו מובאים בעז״ה דברי ראשונים שלא צוינו בספרים הג״ל .יש ל,
י החובי•
הנעימה להודות להרב קלמן כהנא שליט״א שהפנה אותי למקורות חשובים וכן הואיל ,ש
על חלק של מאמר זה ואף העמידני על טעויות אחדות.
י
ספרי
איסור מלאכה בחולו של מועד .ספרי ,דברים טז ,ח :ר׳ י ש מ ע א ל
לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה ומנין לימי מועך
ב מ ל א כ ח . . .לא מסרו חכתוב אלא לחכמים לומר לד איזה יום אסור
י
מ ו ת ר ,איזו מ ל א כ ה אסורה ואיזו מלאכת מותרת.
א
מ
י
י
ש
ו
א
י
ן
י
י
י
ם
ך
0
י
י
ם
6בספרי נאמר ״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך אי זה יום אסור ואי
מותר אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת״ .לפי זה נמסר לחכמי
'''׳* י*
״׳אי זה יום אסור ואי זד ,יום מותר״ ,וכן בפירש״י חגיגה יח׳ א )ד״
(
_
…והם יאמרו אי זהו י״ט על פי קידוש הראייה ואסור בכל מלאכה ואי7 1 7
ס
י י ם
ג 0
3
ה
ד
ז ז י י
:
ז ו
ייילו ?*י*
מועד שאינו אסור בכל מלאכה ועל חולו של מועד יגידו אי זו מלאכה אסורן-
" י 1מפידעז' י
ל ל
י1
לל ״ל
קייוש
משמע
ש ג ם
36
ה ח ו ד ש
גכ
ב
א
מ ס
www.daat.ac.il
ה כ ת ו ב
א
א
ח כ מ י ם
כ
מ י ן
אתר דעת -מכללת הרצוג
תלמוד בבלי
חגיגה יח ,א .כעין ברייתא הנ״ל.
הכדל כזמן טיפול בבכור כ ק ד וצאן .בכורות כו ,ב :תניא נמי חכי בכור
בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ,יכול אף לשורך תלמוד לומר תעשה ,הוסיף לד
הכתוב עשיה אחרת בשורך ,לא מסרך תכתוב אלא לחכמים .מכאן אמרו ע ד
כמה ישראל חייבין להטפל בבכור ,בבהמה דקח שלושים יום ,בגסה .חמישים יום.
שם ,שם .אמר רבא אמר קרא תעשה ,הוסיף לד הכתוב עשייה אחרת
בשורך ואיכא שיתין לא מסרד הכתוב אלא לחכמים.
רש״י
שמירה אחת לשבתות הרבה ולכל ש כ ת ושבת .ש ב ת סט ,ב :ד ״ ה הכי
גרםינן הא כיצד ושמרו בגי ישראל את השבת שמירה אחת לשבתות הרבה
ואת שבתותי תשמורו שמירה לכל ש ב ת ו ש ב ת . . .ולא מסרן אלא לחכמים
להודיען מסברא האי בשכח עיקר שבת דחדא שגגה חיא ו ח א י .ב ש ו כ ח שהיום
שבת וכוי.
זאת תורת
ד״ה ור׳ יהודח.
ומה מיעט על
מה ריבה ומה
הקנאות — מ ל מ ד שאין ה א ש ה ש ו ת ה ושונה .סוטא יט ,א :
סבירא ליד ,וכו׳ דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מ ה ריבה
כרחך לא מסרן תכתוב אלא לחכמים לפרש לד לפי חכמתם
מיעט…
שבועת הדיינין ה ט ע נ ה שתי כפף וההודאה שוה פרוטה .קדושין יא ,ב
ד״ה ותנן שבועת ה ד י י נ י ן . . .מ ד ק ת נ י ש ת י כסף ש ״ מ קרא לאו דוקא כסף
קאמר אלא אממונא בעלמא קפיד וכיון שלא פירש כמה לא מסרו הכתוב אלא
לחכמים ולא קים להר לרבנן לאשבועיה בבציר מ ה כ י . . .
ר׳ יופי דריש ריבויי ומיעוטי .קדושין כא ,ב .ד ״ ה ריבויי ו מ י ע ו ט י . . .
וכי חזר וריבח ,ריבח חכל ולא מ י ע ט לך אלא דבר אחד ומסרו הכתוב לחכמים
איזה דבר חראוי למעט מן ח כ ל ל . . – .
7
,,תחת״ משכחת לה לישנא דאיתפופי ולישנא דאחולי .תמורה כז ,ב .ד ״ ה
ואם תחתית תעמוד .עמדח במקומה דומיא דאתפוסי שחחקדש עומד במקומו
הלכר חואיל ותרוייחו מ ש מ ע לא מסרו חכתוב אלא לחכמים דידעי למימר
היכא הוי תחת אתפוסי והיכא הוי חילול.
הלבוש ,או״ח סי׳ תקל ס״ק א.- :״מסרה אותם לדעת החכמים לומר איזו אסורה ואיזו
מותרת כמו שעשתה התורה גבי קידוש החדש והמועדים שמסרה לידם ואמרה אתם
אפילו שוגגים כו׳…״ .וצ׳׳ע למה הלבוש מגביל את המסירה לחכמים רק לענין .״אתם
שוגגים״ וכו׳ ולא לכל דיגי קידוש החודש אשר הם קובעים מתי יחולו המועדים.
ד מצור ,רבה להסביר למה רש״י מזכיר רק כאן שהכתוב מסר לחכמים מה למעט בריבוי
מעוט וריבוי .הכלל הזה מובא במקומות שונים בש׳׳ס.
www.daat.ac.il
ף3
אתר דעת -מכללת הרצוג
תוספות
כ?זלא
א
:
ר כ ? ז י א כ ת ר א ככ?י?ז
^
א ב
ד
מ א ן
א
ר
מ
6
ע ר י ב י ז כ ז׳
3
י ^ י ^*
כ 7ז ? י א
מ
ק
ד י ק א
א
א ד
י
מ
ר
צ
ד
י
ה
" אי׳גי כללא
ד
ש י י ,א
מ
י
א
ה
^ " ••• ^ ^
גרוע הרבה' והדבר מסור לחכמים להכיר איזהו צד גרוע שחילקין בו.
2
ה
ד
ש
? ז י ? פ ו ה
ן
, 1
5
י י מ א
י מ ז ב ח
א
כ
״
ד
א
ה
ה
כ
י
בצד
1
א
קיימייד
׳ '
•
יא* י
*י^
ה ר י מ
ו ילחולן
ל
^ ^
• י
ז.ק
ומדאורייתא
לתפוח כפי חצורך דלא מסרן חכתוב אלא לחכמים כמו שגראה ל ה ם י!-.
לפנות המערכת.
א י
ועי״ש
צ ב ה
בתוספת
?
ב
ד
א
ר
שכותבים
א
א
כ
מ
י
ד ה ו י
ת
באותו ד״ה
••׳״-־
ש
עוד
ר
י
י
מ
י
ו
ת
פעמיים
ר
מםדל
״׳ יד
״לא
1
הכתו!
אלא לחכמים״.
י וכן בתוספות־ שם עמוד ב ד ״ ה אלא א׳׳ר יוחנן.
וכן
בתוספות זבחים פו ,ב .ד״ח וחציו
המקום
ל ח ר מ ח . . .ומסר
ז
לחכמים…
הדלקת המנודה מ א ש ממזבה החיצון .יומא מח ,ב .ד״ד• ת מ י ד
ל ד . . .וי״ל כיון דלא היה צריר ליקה
ש י
בעלמא לא מ ס ת ב ר
ב ש ב י
ש
ע י
^
ז ה
ש
ם
ו
ג ח
מ ע ר כ ד
ל
'
י ם
ל
י
א
^
מ נ ו ר ה
מ
ס
י
א
א
ל
ן
ז
ד
ב
שא
י
לי״יליק ה נ 5ת י ל
ה כ ר נ י ב
ל
ת
"לחכמים
. .לא ת ע ש ו ן -א ת י — לא תעשו! כדמות שמשיי וכו׳ .יומא גד ,א .ד ״
י
ד
3 1
ד צ ו ר ת א . . .ומשני ש א נ י רבן גמליאל דאחרים עשו לו וכי׳• ••.ולא מ ס ר ן ^ ! " ^
7ז כ ת
אלא לחכמים ו ש מ ש ץ שבמקדש לא אסירי אלא כ מ ו ת ן . . .
י ׳׳ שיעורי •איסורי אכילה ביום הפפוריפ ובפסה .יומא עט ,ב . . . :
ד ב ע י י ל מ י מ ר בסמוך'•דחמץ לאו ככותבת הגסה מכל מקום ש פ י ר ג מ
תרוייהו דלא מסרן הכתוב א ל א -ל ח כ מ י ם גבי יום חכפורים ב ג
ו
א
י*
.
ע
מ א
י
ר י ב
^
מ י נ ן י |
ס ה
ד ב ה כ ו ״ מ י ת ב א ד ע ת י ה וגבי חמץ בכותבת
.
י ו ת ר מ ד א י משאור.
י
ב י ב ו נ י ת
ל
ב
א
ג
ם
ש
ה
א
^
.
3 7ד י נ
ידזא
י
מ י מ
*
ל*
ספר יראים
המלאכות שבמשכן .נקראות מלאכה .לעניו שבת .ס׳ יראים • ל ר כ י ״ י
3ו
ע
ד
:
ה נ י
א
ב
ו
ח
מ
א כ ו ת
כ ב ג ד
מ י
א
מ
י
ר
'
ל
ממיץ; םימז י
עבודת ח מ ש כ ן . . .ואמריגן אלו חן שהקפידה התורה עליהן
אלא לחכמים ואלו ראויות לקרוא מלאכה.
י
.
״
ח נ י נ א
כ
י
ב
ר
חמ
לא מסדל
^
113
א
י" *
־הכתר*
ריטב״א
האורז ו ה ד ו ח ן ' ו ה פ ד ג י ן א ה ד השרשה .ראש ה ש נ ה יג ,ב .ד ״ ה ת כ ן
וק״ל דחניחא לעניין מעשר' אלא־ לענין שביעית דקת־נל
ל מ י מ ר " . . .והראב״ד־ פי׳ דאזיל רבנן בתר השרשה דאמרינן הייני ד
דאוריי׳ שהשיעורים והענינים הללו לכתוב מסרס לחכמים לתקן
מ ת נ י ת י ן
נ
מ
ה
ם
י
א
ב
38
א
י ע ז ג ץ
www.daat.ac.il
ץ
מ ת ם . .י
? 'אימי
אדיג*
י
ל
י
ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
פל אפמכתא מן הפסוק .ראש השנה טז ,א ד ״ ה תניא ר״ע כ ו . . .שכל מ ה
שיש .לו .אסמכתא מן הפסוק העיר הקב״ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו
חובה" ומסרו לחכמים וזה דבר ברור ו א מ ת . . .אבל התורה העירה בכך ומסרה
היוב הדבר לקבעו חכמים אם ירצו.
איזהו דבר מפורסם חשוב כעדות .יבמות פח ,א ד ״ ה מתור חומר שהחמרת
ע ל י ה . . .וכי דייקא ומנסבא בדין מנסבא ואנן סהדי במילתא ופרסום כזה
נחשב בכ״מ כעדות גמורה ואפי׳ מדאוריית׳ והכתו׳ מסרו לחכמים לדעת איזהו
דבר מפורם׳ שגיכר דברי אמת שיחא חשוב כעדות וזה כפתור ופרח מ מ ״ ה
הר״ם ז״ל.
רשב״א
המלאפות האסורות ביום טוב .עבודת הקודש ,בית מועד ,השער הראשון:
דבר תורה מלאכת עבודה אסורה בי״ט כבשבת שנאמר כל מלאכת עבודה
לא תעשו איזו היא מלאכת עבודה כל שאין בה צורך אוכל נפש כחורש וזורע
ובונה ואורג וכיוצא בהן ולא הותרה אלא מלאכה שיש בו צורך אוכל נ פ ש . . .
ולא כל מלאכת אוכל נפש התיר הכתוב שחרי אחר שהתיר מ י ע ט שנאמר
אך הוא ל ב ד ו . . .ומסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שהקוצר והתולש והדש
והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט את הפירות להוציא מהן
משקין אסור וכן אסרו מ ד ב ר י ה ם . . .
רץ
שאר עינויים ביום הפפורים .יומא ,ריש פרק שמיגי ,ד ״ ה יום הכפורים
אסור באכילה ו ב ש ת י ה . . .לפיכך היה נראה לי דכולהו מדאורייתא נינהו אלא
דכיון דלאו בכלל ענויי דכתיבי בקרא בהדיא באורייתא נינהו אלא מרבויא
דשבתון וכדאיתא בגמרא קילי ט פ י ומסרן הכתוב לחכמים והן הקלו בהן
כפי מה ש ר א ו . . .
פרטי ההידור בארבעה מינים .סוכה ,פרק שלישי ,ד ״ ה ומיהו א י כ א ל מ י ד ק
. . .ו מ ש מ ע לי דהיינו ט ע מ א שאילו אמרה תורה בפירוש דנקב והסר כל שהוא
פסול אף בשני של דבריהם היינו פוםלין אותו דכל .דתקון רבנן כעין
דאורייתא תיקון אבל הכתוב לא פרט בהדר כלום אלא סתם ואמר ש ת ה א
, ,
מצוד! זו מהודרת ומסרה ל ח כ מ י ם . . .
ראיש
פסולי ארבעה מינים .סוכה ,פרק שלישי ,סי׳ י ד . . . :א ב ל מודו רבנן
דבמקום הדחק היו מברכין דאם לא כן יאמרו לו בשעת הדחק נמי לא יהיו
מברכיך אלא כל חני פסולי מסרן הכתוב לחכמים וחם אמרו שלא בשעת הדהק
אפילו' בדיעבד לא י צ א . . .
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מרדכי
המלאכות
מקינון דכתיב
אותם מלאכות
לחכמים לידע
האפורות ביום טוב .ביצה ,פרק א ,רמז תרמג .כדפי׳ ר כ י נ
נתנאל
אך אשר יאכל לכל נפש וגו׳ וסמיך ליה ושמרתם א ת
המצית,
שמשמידה ואילר הם מותרים והיינו מלישה יאילר ו מ ס ר ן י־
י
מלאכה הדומה מלישה ואילך.
ר
ת
כ
י
שיטה מקובצת
מ צ י א ה בחצר המשתמרת ובחצר שאינה משתמרת .בבא מ צ י ע א ,
ד״ה . . .ו ל א מסרו חכתוב אלא לחכמים ונראה להם לדמות מ צ י א ה ל ש ל י
בחצר המשתמרת ובאינח משתמרת ל י ד ה . . .
א
*
י י ז י ת
ר״ש סיריליאו
-7
אסיפת פירות בשביעית שהשרישו בשישית .ר״ש סיריליאו,
שכיעית
׳ " י ״י׳
־
י
<
י
פרק שני ,הלכה ה :ויליף לה דכתיב בפר׳ בהר סיני ואספת את תתכ3ו רא י * ,
׳
״ • ״
זזזד~
ש
ילפינז ש
יכול אע״פ שלא השרישו ת ״ ל בפרשת מ ש פ ט י ם . . .א״כ לפיגז
לא מ
ל
ושש אסיפות ולא שש זרעיז
ז
ש ב ע ה אסיפין אלא בלא השרישו אבל השרישו שריא.
ת
א
ת
ז
ש
ו
ב
ע
א ם י פ ו ת
ו מ ס ר ן
ה
כ
ת
ו
ח כ מ י ם
ב
ד
7
ד
3 7ס י ב
״יק-
זמנים שונים לתחילת אפילת ס י ת ת שביעית ב ש ד ה ו ב כ י ת .
פרק רביעי ,הלכה ו :ודוקא גבי תאנים וזיתים וענבים יש להם ש
כדילפיגן מקראי ומסרם הכתוב לחכמים.
ע
י 7נ י ת
י
נ
ג כ
׳
ילים
כסף משנה — בית יוסף
היתרים לקרובים למלפות .כסף משגה ,חלכות עבודה זרה ,פ ר ק
ג . . . : ,שהתורה לא פרטה דבר אלא אמרה ובחוקותיהם לא ל
לחכמים והם ראו שאין לגזור על הקרובים למלכות.
וראה להלן דבריו ב״בית יוסף״ יו״ד סי׳ קע״ח.
ת
ו
כ ו
י
ס
מ
ף
הגדרה של זמן שכיבה .הלכות קריאת שמע ,פרק א ,ה ל כ ה ל
ט ע מ ן של דברים שהתורה אמרה בשכבך בשעה שדרר בני אדם ש ו
חדבר לחכמים
הוי עד שיעלה עמוד ה ש ח ר . . .
כ ב :י
ש
י
פ
ר
ש
ו
ע
ך
א
י
מ
ת
י
ה ו י
ז מ ן
ש כ ר ב ד >
ן ה ם
פ
ר
ש
ן
ך
ע
ו
ק
ז
ר
צורת ביעור חמץ .ח ל מ ת חמץ ומצה ,פרק ב ,הלכה ב . . . :ד ן
^
צריך ביעור כעין עבודת כוכבים אלא מדאפקיח בלשון תשביתו
דלא אפשר ליסגי ביטול ומסרו הכתוב לחכמים שיפרשו היכא ס ג י
בעי ביעור…
ב
י
שם ,ש ם . . . :ו ת ל מ י ד היושב לפגי רבו וגזכר שיש לו ע י ס ת
בתוך ביתו והחולד לשחוט פ ס ח ו . . .דכל הגי םגי להו בביטול א ע ״ פ
^
40
www.daat.ac.il
א
^
י
הלכה
הדיבר
* ״ ,׳ד ״ל
ל מסרה
ז2זעי3ד
כ
(
ז מ
ט
ל
* ^ססח
^ ז״היכא
יהיכא
זזטץ
אתר דעת -מכללת הרצוג
ידוע היינו טעמא שכיון שהדבר מסור לחכמים הם דנו כל הני כיון דטרידי
כלא אפשר וםגי לחו ב ב י ט ו ל . . .
היתרים לקרובים למלכות .בית יוסף ,יו״ד סי׳ ק ע ח :ועוד י״ל שהתורה לא
פירשה דבר אלא םתמא .וכתבח ובחקותיחם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים
והם אסרו דברים אלו לשאר בני אדם ולא ראו לאסרם לקרובים למלכות
וקרא דבהקותיהם לא תלכו יתקיים בקרובי מלכות בדברים שאינם מעלים
ולא מורידים לענין קרובתם למלכות.
נספח
שדת בשמים ראש
נכתב כבר על המקור המפוקפק של שו״ת בשמים ראש שהמביא לדפוס
ר׳ שאול בן הרב צבי הירש א ב ״ ד ברלין ייחסו לרא״ש ״ולשאר גדולי
הראשונים״ .בספר זח מובא בסי׳ שנט הכלל ״תכתוב מסרו לחכמים״ ונראה לי
שתוכן התשובח מוכיח שוב שאין לייחס שו״ת בשמים ראש לגדולי הפוסקים.
וז״ל התשובה סי׳ שנט )נדפס ב ה ש מ ט ה בסוף הספר דף קח ע ״ ב ( :
ש א ל ת את פי מורי בכמה איסורי הוצאה ב ש ב ת אנו םומכי׳ על
שאין לגו רשות הרבים עכשיו ואין לגו לגזור כל כר מ ע ת ה למה
לא יתירו ב ״ ד את חתקיעה ואת הלולב בשבת שכל עיקרו אינו
אסור אלא שמא יוציאנו או יעבירנו והשיב לי וכי יעלת על הדעת
לפי חפשוט שמשום איש אחד ש י ט ע ה ראו לעקור מצוד! מכל
ישראל אלא ש ב ת ח ל ת מתן תורה ניתנו המצות לעשותן בארץ
בזמן שיושבי׳ עליה ולאחר מכן מסרן חכתו׳ לחכמי׳ יודעי חעתים
והם ראו לחזק ביותר א ת השבת כי חוא היותר עקר וחיוב לנו,
ולפיכך כל שאפשר שיבוא שום קלקול על ידו בזמן מ ה עקרו
אפילו מצוח .כי יש כח ביד בית דין מזמן עזרא ואילך ,כי הכתוב
מסרו לחכמי׳ לאחר הגלו׳ וכחם חזק אם ל ט ע ת ואם לעקור.
וכשאנחנו נחזור להתיר הנטילח וחתקיעח אתי לזלזולי .לפיכד
מניחין אותן במנחגן.
8
)המשך
יבוא
כס״ו(
8למרבה הפלא מצוטט לפעמים ספר ״בשמים ראש״ בספרי רבני זמננו ,כאילו אין ספק
בזהותן של תשובות אלו .גדולי אחרונים ,החיד״א ,החתם סופר ,רבי מרדכי בנעט ,רבי
.שאול.נטענזון בעל שו״ת שואל ומשיב ועוד הטילו ספק אם אמנם הרא״ש כתב תשובות
אלו וחלק מהם אף חששו לזיוף .סיכום ברור וחד משמעי כתב הרב ראובן מרגליות ז״ל
ב״ארשת״ חלק א׳ )עמ׳ (424והלאה .וראה גם ״ראשונים ואחרונים״ מד״ר יצחק רפאל
)תל אביב תשי״ז עמ׳ 123והלאה( ,אשר סיכם את הענין בצורה זהירה וז״ל :״על יסוד
.כל אלו ואחר בחינת העובדות ההסטוריות אפשר לקבוע בוודאות ,שהספר ״בשמים ראש״
אינו אלא יצירה מאותרת מאוד ,שלכל היותר שימש לו גרעין כתב־יד של קדמון ,אבל
לא יותר מאשר גרעין .ואילו גם דעה מתונה זו היא דחוקה ביותר״.
www.daat.ac.il
41
י
אתר דעת -מכללת הרצוג
אברהם הלד שישא
מכחכ של מדן החנץ חיים ' * ״
ע
על הד3סת המשנה ברורה
א ח ד מלחמת העולם הראשונה*
בימי
ו ב פ י
מלחמת העולם הראשונה ב ע ת שנסנרו
י
י ז
י
ד
ל
מ
מ
ת
ב
ה י ש ע ה
י
נ
׳ ייי^י
^
^
ל ל
החפץ חיים עם הד״מים ותלמידי ישיבתו
בגולה אחרי גולה .אכן כל מקום שגלי׳ ג ל
חזרו היהודים לאט לאט למקום משם הלגלי׳
ט
ט ו
ת ה
ש
ב
ו
ש ם
א ד י ז
ב
ה ג י ע ו
נ
ש
ת ד פ
ת
ב
א
ב
ו
ט י
^
ת ו ר ת י
ג
ש
ב ט
מ
יא
ל פ נ י ם מ
'
ל
ם
ש י ב י ת
הי
ת י י י
הגדילים
^ ת רום * !1
מ
ע
מ
הי
א
^
'
ם
י
ןין
י
יי,וג
ו>
* דקע
המה י ׳ ^ ן
עמו מי* ,
^
אודים
ב
נ ש י י
ר
ש
ה
ש
נ
6
ע
א
ה
ר א ד י ז
ו
צ
מ
י
א
<ן
איומי׳
^
״ •
• ^
^י
יל
ש מ פ י אש .ובכל זאת — על א ף המראה הנורא ל ' ׳ י ' י' ן*ת י
^ ^ ^ א מיי י^גי
•
לבו ש ל החפץ חיים — כ י
ן*ובזו
ולשכלל מחדש אחלה של תורד .במקומה ה ר י ז ־ ^
י ש ב כ ה י*'*
׳
להפיץ תודתו תורה-שבעל־פה ^
ים
י
י ,אבל לא רק ת ו ר ת ד ש ב ע ל ־ פ ה נפגע מקלגסי האויב׳
,אליי ׳ 1
הספרים ,מחברות וקונטרסים שחיברם ,אשר הדפים והפי?
ח
פ
ץ
ה ו א
ח י י ם
י
מ
ש
ד
ד
ה ת ח י
א ש
ד
י
י ם ד
א ע
7
ד
י
,גר,ו0י
א
ר
נ
פ
ש
י
ו
ע
מ
י
ה
ל ק ח ו
ע
צ
ר
י
ם
י
ש
ת ו
ג 1
ה י ש
ר ג
א
ת
י
י
ס
מ
ל
ח
ג
?
^ א ו ה • יי*.
יותר מארבעים שנים של עבודה ספרותית פוריה ־ ־
לל**י
ליהרי י״׳״׳•״
ייומיו ייימרי
ללי,
ו
י-..-
*•״יי•
יגיי^יייייייץ *יי* !•ימיי״
^
^
לחפץ
למאכולת א ש בשנות הזעם ,והספרים
1עם
י
בשעה שהעולם ה י ה צריד ל ׳ ל
בבי
ךורשיהם ..כדי לשנות א ת המצב ,התחיל החפץ ה
י
הדפסות חדשות של ׳הספרים — ובתוך ש נ ה לחזרתו
<1י
ת
תרפ״ב ,י צ א הספר הראשון בהדפסה ח ד ש ה •
'ןן ל ם פ י י ^ ,
אולם עז היה רצונו להוציא מחדש א ת ספרו הגדיל׳
^
' מגמתי
׳ '
^ ־־
על .ש
ה ו א גם התחיל בעבודה ,א ב ל חסרו לו האמצעים ל ב צ
צ י
,
ש
א ה
ה ם
ג
ש
א
נ
י
מ
מ
נ
צ
א
ע
י
ו
ש
ס
ם
פ
י
י
י י ם
י
מ
י ן ׳
1
א
ש
ח
ת
ב מ ,״ ד ,ד
ק י י
א
ח
ר
ש
י
א
ר
ש ד ,ת ק י פ י
ה
? ש י
י
ע
י
י
• פרנס המחזיקי הדת בלי״־יז מכד רבד ,הראשון ,ד״ר ז י
ב
ח ו מ י
א
ף
י ׳ י א
ש
זעי
למ
ז
י
ה ח 8ז
ח י י ם ז
י ד ו ב ד
ל
י
מ ט ד
ליי"
.ן ו.ר* ׳
ןנילי
׳ ^
ה י
ם
<5י
ע
י
5.,
' ^ן ,ל{5ים
ל '
*" ***יי•
ייי׳מ •
^ ו׳י׳יי^^
ופז •המכתב של החפץ חיים המתפרסם בזה .ממנו קבלתי
מ&יי "
י **
^ * י ל *י׳• י
•
י
• י י׳
י לה*** *
אשר עליו׳.ידובר למסה ,בעל המכתב ,העירני שברשותי
} זו ובעי
התורמים זפידוס הסכומים שנתנו .בעד צ א
פ
ש
כ ה ם
ש ת מ ש ת
ל ב ב י ח
ת ז ז ה
ב
א
ב
מ
ד
י
ד
ג
ם
1,72
5
א
א י
6
,,
ר
0 1
מ
י
1
י
1,1
י
ז
1
׳
ס
5פ ר ם ס
פ
ר
א
ת
ש ד ,ד ת
ה מ כ ת כ
י ש י א
נ ת י ג ד
'
נ י פ ס
ל ו
ת ו י ת י
ב ש נ ת
מ ה ש
"יי•
ת י פ
ב
ךשג
כמ
ס פ ר י ם
ג י פ ס ו
ב א ו ״ ז
״ • יי
^
דובם בלי פיתם התאריכים .גם המשנה בדורה ,נושא שורות ^י'
ועל זד ,למטה.
א
42
www.daat.ac.il
ים׳
' ך8ם
נ
י^ו
אתר דעת -מכללת הרצוג
סו שהשנים בפולין וליטא היו כתיקונן ,בשנים שלפני המלחמה,
א £ 5י ל ן
^
ה ן ב
הד
3
ייה צריר ללוות כספים בכל פעם ׳שהדפים ספר ח ד ש ; -ו א ם בי
ר ן ש ו ם 2
^
ף
חעיקי עליו ,ב כ ל ואת מעולם לא נתקל בקשיים למצא הסכומים
• שונה היה ה מ צ ב בסביבתו אחרי המלחמה — בשעה ש מ מ ש כלתה
י ו הכיס ,פשוט ל א היה א ל מ י לפנות .ובאין ברירה הוא פנה אל
,
מעבר לגבולות פולין.
י
ב 1׳אלד
ה שהחפץ חיים התקשר עמהם בעגין הזה היה הרה״ג ר׳ שמואל
^
ו ז ״ ל בלונדון — מ ח ב ר ספר אור הישר ע ל חלקיו הרבים ע ל
י
מ
הש״ם ,הירושלמי הרמב״ם ועוד . .הרב .הילמן הפנח את בקשתו
• י ם א ל הרה״ג ר׳ בנימין ליב דייכובםקי ז ״ ל ראש הקהל ש ל
ה ש '
הדת״ מ ב צ ר התורה .שבמזרח לוגדון ש ל או — שיארגן את העזרה
^
אפשר להמחבר הגאון והצדיק ל ב צ ע את חפצו הרם.
^
של א ה ד ה אישית הייה קיים בין החפץ חיים לבין קהל ״מחזיקי ה ד ת ״
ז ראשית הוםדה .זה היה בשנת תרג״ג בשעה שקהילה צעירה זו
^
בי׳ ש ל חבריה היו פליטי ליטא ופולין ,עגיים מרודים .ברצוגה העז
במסורי אבות זו שחביאו עמם מארץ מולדתם ,ושלא לחתגעל
רפות וחלבים שנמכרו בפומבי ע ל ידי קצבים שהתנוססו בשלט כשר
^
בית־הדין הרשמי ,יסדה הקהילה שחיטה עצמאית בהשגחת רבה
^
אברהם א ב א וורנר ז צ ׳ ׳ ל .היה זה צ ע ד גועז שהיה ע ל אפם ועל
־
ל ראשי ה ע ד ה המיוסדת מאז ,המתבוללת למעשה ואף אם לא להלכה.
^ עי• ע מ י ל ה למחזיקי הדת למכשול דוקא אחד מרבגי פולין ,אשר
כמה גאוני וגדולי ליטא גגד ה״מחויקי הדת״ — ואלה יצאו .דחופים
שחיטת שוחטי ה מ ח ז י ק י הדת ,ואסרו לקנות .בשר מהקצבים שעמדו
^
^ י גחת רבה הגאון .א ז בשעת דוחקת קם חחפץ חיים עם עוד אחדים
<אזרח אירופה וכמה מרבני ארץ הגר ואשכנז והם עמדו ליד_ ימיגם
^
י ״מחזיקי ה ד ת ״ לםעדם ולעודדם .בתקופה זו כתב החפץ חיים שגי
מ
0כ ת ן
3
ל
ש
ח י
(׳
ך
ה
חן
4
י
ף
כ 0ע 0
1
מ ף ן ן ״
5
כ א ן ת ה
9ע ל
ל א ס ן ף
ת
ף
מ
2
..
יאה
ימי חייו בקיצור״ תולדות החפץ חיים שחוברו על ירי בגו הרה״ג
י'ר׳-
•־• ^ ׳ ליב הכהן זג״ל ושנדפםו בראש ספר ;.מכתבי הרב בעל חפץ חיים״ ,ווארשה,
^ ׳ צילום ניו׳יורק תשי״ג(.
3־
היה הרביצתק אייזיק הלוי הרצוג ז״ל .־הרב הילמן גפמר בירושלים ,תשי״ג )ראה
כ
ת
י ת
א ף י ׳
י
י י ז מ
ז
ה ת נ ן
ת י
/
י אינצ *1,.
גג
• של הציונות
^ .
4
• בא ללונדון
י
^ של המחזיקי הדת.
י״י־• ד .חומה
״
־
^ מ י הנז׳ הערה ד.
,
לי״ רבה של הלסינגפורם )פינלנד( ,ומשגת תרנ״א רבה של המחזיקי הדת
^
יליך
י ש ל י ם
ה ר א ע
י ן
ן ן ע
מ
5 0 3
י•^
י
הדתית ,כרך ב׳ בערכו(.
להנשא לבתו של הרה״ג ר׳ אברהם אבא וורנר זצ״ל רבה
היה ־פרגם ומנהיג עדתו משנת תרם״ן עד מותו ,כ״מ מנ״א
הי״ו -ילח״מ -־ ממלא ־מקומו מאז ועמועש״נו .עי׳ עליו
י• יאה ספרו של הנכד )הערה ד( ,במיוחד בפרק השלישי עמו׳ 17והלאה ,ובהקדמתו
י ה״ג רצ״ה פרבר זצ״ל לספר זה ״זברון לדור אחריך.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א ח ד
ז מ מ י 0ד י
י ד י
171
ה מ ח ז י ק י
מ י ה סגולה
מכתבים ל
ז צ ״ ל -־ מליאי עידוד וחיזוק ,מלאות ח כ מ ת
6
ד > נ ז ג ע י ם
ה ח י י ם
ע
ל ל ב 7
ד ת
ה מ ח ז י ק י
ד
נ י ת נ ה
א
,
פ
ש
ה
ת
ל י מ י ז
ל ע מ י ד
לתוכחת
׳
.י
ב י נ י
'
מאז עברו יותר משלושים שגה ,והפעם
י'
אפשרות זו .ר׳ בנימין ליב דייכזבסקי ה ע ב י י
הצדקה של ה ע ד ה – ,־ איש שהיה מוכן בכל ע ת ובכל
ע
מ י ם י
י
מ
״
י י
' ^
ד
צ ד י ק
ת
א
^
חיים ב * ״
,י ן מונגי ^'^י
6ןו ^
לו׳ יי י
^
לעזור ^
ש י
0
ה
ש
י
ד ,ע נ י ז
ר
ע
8
נז
יזנוזק י׳אלי׳
,״י
ר
ש
6היה ת״ח גלול תושב עיר פינסק ,היה שד״ר בשליחותי
ע ז ב
י
ב
ד
׳
ל
ש
ה מ ח ז י ק י
ק
ו
נ
ב
ד,ית
ה
א
ת
מ ס י ה
5
ב ע ז נ ת
י
י י י
ש ל ח
ב מ ס ח י
ה צ ל י ח
ו א ד
ל ה ג י
' ^ .ו•
'ממימי
" * ,לגי
אחי
י
ח י י ם ) י א ד
י׳" ׳*
1זיג
מ א י
ר
ם ־ £י ו
'
נשאי
זי
' ^ '
־
.
חלק גלול של היום במחזיקי הדת והרביץ שס תורה ברבים•
גנ
י,מיי
ב
נפטר
ל
י
ו ג ד י ז
*יי
י*
ןי<׳
ז
ג
ד
ל
הרגאיי
חיבר כמה בפריס ,מאלה יצא לאחר מותו על ידי יזייי י׳י ׳״
י"'*^ ',ול*י ' זגיי
ספר ,חשבונות של מצוד /.לוגדין תי׳ • ) ג מ
,ן תי־^^ןגו*
מחזיקי הדת ,שנדפסה בספר יזה( .עוד בחייו הדפיס
.ר״י '5יוז׳י
כבודה של המחזיק׳ הדת )א( ״האמת והשלום׳"׳ י׳ ? י'
ר * ,ל ן^״י
בני ישראל במדינת בריטאניא )ביידיש( ,לעמבערג 1893 ,י <
י'
^ ,י של
האמת והשלום ,זזמוש״ד ]לונדון ,תרנ״ק•
* 4י
'׳
בהקדמת הרה״ג העורך בראש ספרו ,חשבונוה
• ^ 6 3 5וי
)לפי המפתחות(.
ה
נ י נ ״
פ
גין
ם לי
כ מ י י ח ד
פ
ק ״ ט י
ש נ י
ע ל
פ
ש
נ
הנ־ה
כ ל ל י ת
נ
מ נ ח ב
יי
ב(
ה ן < וא
כ ל
א ל ה
ע
כ ע י ל י מ
י צ א י
ל
מציד,
1 6
י־
י
5
<
י ב ס
נ
י ו
7פרטים על כל הענין הזה מובאים בספר המצוין ^
מבצר היהדות באנגליה -תולדות המחזיק׳ הדת )זייי
י
ע כ ר י
מ פ ס ו
ת ע י י י ת
מ ק י י י י ת
ב ע י ד ,ז
י ג ו ת
5 1 0
ש מ ו
י
" * "העביי(־
* י
ש ל ה ל
ג ם
המ
^
,8
)יי
י
למ]תב י־^ ^
׳
'
^
התאריך של מכתב הראשון הוא יום ג׳ פ׳ ואתחנן תדג״ב׳
'*? *
י״ו
"
׳
אבל גפ זה נכתב בחודשי מנ״א-אלול ל״ נלי י ן
אגב -שני מכתבים אלו נדפסו עוד פעם ב״המוליע״׳ יי
ך.' ^,
מכתבים המובאים ליילד הוצאו מתוך הספד על חברה .מ ח י
,ןזיי*
לתת ציין מדויק למקור ,מבלי להזכיר שם מחבר ה ס י
^
פי
'
מבלי לבקש את רשות המחבר להדפסה זו .אכז
י ע ל י ויי
3ר׳ צבי גדליה ריבטענבערג ־־ שם משפחתו נשכח לגמיי
ש < * ' ים* .
גללי׳ וברבות הימים נעשה מזה מיסטער געיאללא• בי
' י י /אחד י־*
•כבן תשעיעשרה ,כאן התפרנס ממלאכת הנגרות באחי
שיעוייי' ^ י ו .י*
׳
עם בואו נמשך לחוג אנשי מחזיקי הדת׳ ינש
י א י ל י
א ו ת ד
ש
מ
ד ,ע נ י
ני
י
״ ע
ניו|
א ל י ל
>ןה
זי?
0 ,
י
ע נ י
פ
מ ש ג ד ,
ו מ ד ,י י י
נ ל
ה י א
ע ב
ז ה י א
ל
מ י
י ן
ע י י
יייל?ימי
הג
לרי
חוו
ני
י)(£
ים
הו
מ ב ״
א
י
פ נ י י
מ < י
׳
ב כ י ת
ה מ י ר ש
י ^ ׳
צדקה בעודו די צ י ,טוב המזג ורצוי לכל באי בית
44
ע
ר
ן מ ז א
ש 0
׳
כ ה ״ ת ן
ד
,
ד
־
״
ש כ י ם
י ד
ע
ל א ש ד
י ב
א
ת
ב ״ י
ו
י ל מ י
^ ^ ש נ ת **** נז׳ו '*
׳ י
,באהי־
לעלות אוצרי
חסיי,
נ
ע 7
ש ן כ ה
א ו
כ נ ם ת
מ ח ז י ק
www.daat.ac.il
ה ד ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
הלכות מנילה סימן חרצו
**^ך
ידי המחמירים ונוונ לנ משמס )ג( ה ת י ר ) * י מ נשם סמיק(:
אויה חיים
י>:
)נ(
קסד מ•
,
והזאות סנילזז .ע נ ת ו ת מ ו ז ןיניר* ^יןייז .הוא יזכני לגנזי איו בולת .דזי&נו מגזי מ * * ותק^ו.
ברין־ ה׳ ל;י<י 6אםן ואבן:
כאי־ הימב
י ז ה ד
שערי תשובת
• ח י נ ע ^ * ־*" יישאריזני נגמרה יעמיד
• 'יין יהיה הר הניח ניאש ״ >-י י
_0
י
,
ו* י י * ^•*0
*נס נ61״ 57יזונ; לנ ני׳ יולי באט אעייס
ש
ס
4
!ניראה לננייז :8א*נ מ ס דגי.ינ ג״סנ לט מ י י לרז ל־ 9פל ת לזוז •**
מפ־מא יפה־ק נ 0פנ־נג וזצלה ולן *1וי בלש 8באנ* 4ל 0ו4ן **
.
יא1די מליי ונר• תיוג ט׳ יפיץ פיב נסקדל!? בי־א נ־׳ו <**ר* 0חלק *יא
״
וגאר כימו מורתן ••ל בהכוונה •יי תומזן מיב יזויל כיאוי :גל 8חיי *01
י ימק 9לנ נפצות <1תרי 0אץ
ס
ד
י מ י ־מיק נ״5י נ ד י :אי ה־זוב נאש-ק• מנ־טש מפר• תבונה י ו *פר־ם * ר ־•רם ייקרא 0:סנזקוב 5ח;־,0
-נ כניתיט נ י מ ת *•ין דרו:־• -י:יז לאיזדיס פן •לילן *ז פן •וכף אבר נ־ל אשדס :
י״0מ ״ ״
ז נ
י
משנה בריייז
׳
״
,
* י״ )ס 1הלי שפייג הרמיא ונונ לנ השתה ממיז היינו מ ו נ להרנות לננזל מש 5געה נפר״יס גלל!:
סיימתי כחסד השיי כעט י״גז לחודש םרתמוון חרסיו לפ״ק:
עער הציון
)ט( יי:
הם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
תודה רבה לחברת מחזיהי הדת בלאנדאן ובתוכם
הגבאי הנכבד ר׳ צבי גדלי' ביר יעקב ליב נ־י והנדיב
הנכבד יעיב אליעור ביר שמו*ל ליבערמאו ג׳י שהיו
לעזר על הדפםת םסרי משנהברורה ע׳יי התעוררת ידידי
הרב הגאון הגדול מוהר׳ר שמואל יגזום הילבלאו רי ד׳ הטוב
י
יצלחס בכל עניניהם- .
לזכרוו עולפ שם הנכבד ר אלכסנדר םגדר ביר יוסף
חיים־ י ל הערמאן ד•' הטוב יצליתו בכל עניגיו.
ולזכיין 1ולמ יהיו — שים — ידידי הרב הגאון וי׳א בוה׳ ר
ימיר
מ י ורייןי נ ׳ י אביד דסאן 6ר*י1ים<ן* ורעיתו
ביז יי שיסה •'יצחק זיל
*ייגיז ני' ורזניתו חגה
ומחותנו הגי הנכבד
ברח • פ ר ה
ויי* כפר
ר׳יוסף
ביז ר' מרגזו.
ר* יגלטזס ב נ י עיגימס
הבעת תודה לחברת מחזיקי הדת בלונדון
'
מ י י
יזאחי־ון של החלק האחרון של שולחן ערוך ,אורח חיים עם משגה ברורה
ןווארשא ,תרפ׳׳ז[
45
www.daat.ac.il
משבההרצוג
מכללת
ברורה .ה מ ש י מ ה ש ל ק ח ע ל
דעתל -ספר
אתרעם ע
שיעסוק הוא ב ה ח ת מ ת נדיבי
עצמו ר׳ הירש גדלי׳ לא היתד! קלה כלל .תרפ״ו היה ה ש נ ה ה נ ו ד ע ב ה י ס ט י ר י ד
האנגלית כשנת ה ש ב י ת ה הכללית — ובעקבותיה ש נ ת מיתון כלכלית .ה א ו כ ל ו ס י ן ־
היהודית במזרה לונדון ,ובכללה הלק הגון ש ל בעלי הבתים ב מ ח ז י ק י ה ד ת י
היו בעלי מ ל א כ ה ש ע ב ד ו בבתי חרושת — ואלה נפגעו באופן ישיר• כ מ ו ב ן
ש ג ם הסוחרים הזעירים שבין אנשי הקהלה נפגעו מ ן המצב• .ובכל ז א ת י ע ל ך •
לי״^7
בידי ר׳ הירש גדליה לאסוף במשך ח ד ש אחד ,שבט תרפ״ז150.00 ,
^ ׳ הידש
ל י *ל
•
סכום ד י הגיד ל
ז חיים
ל '
^
׳
' ל
רשימת התורמים וסכומי תרומתם נשארו גם כ ן בעזבונו של ר׳ ה י ר ש ג ד ל י ד
— ה י א חתומה ע ל ידי ה ר ב הילמן ז ״ ל ה מ א ש ר קבלת הסכום ביום ד ׳ א ד ר ר י א ש ד ד
א ו ת ם
ג ד ? ו י
ע נ י ז
א ? 1א
ג
ה י מ י ם
ם
ה
א
ה
ש
ד
ת
ז ה
ג
ם
מ
ל
ש
צ
ב
י
א
ע
י ד ,ו ד י ם
מ ס י ר ו ת ו
ק 7
א
ט י ב י ם
ל
3
ה
ר
ש
ה
3
ס
ח
תרפ״ז .רובם של החותמים ע ל הספר הם ב נ י הקהלה ,ואי א ל ה מ י ש ה י ו אי• ״ ד י
* ׳•*׳גם
ל הוא
•
חברים שם והעתיקו דירותיהם לרובעים
— 50.לי״ש והיותר ק ט ן ש ל ח צ י לי״ש.
ע
כ ד י לראות א ת הסכומים ה א ל ה בפרספקטיבה הנכונה ,י ש ל ה ש ו ו ת ם
מחז
המשכורת ש ל הימים ההם .כך ,המורה הראשי בתלמוד תורה ש ל
ה ד ת קיבל לשבוע 2.3.0לי״ש ,ז.א .ל ש נ ה 121.16לי״ש ,ואם ׳ י י ל ו ו ל
ת ר ם 00״ 1לי״ש ,הרי הוא נ ת ן כ מ ה צ י ת משכורתו ה ש ב ו ע י ת .
ל י שהלך
ל יימייזייזי
אשר לחותמים היו א ל ה מסולתה ..ו ש מ נ ה
אוהדיה .ל מ ש ל :ר׳ בנימין ליב דייכובסקי ,ר׳ צ ב י גדליה ,מ ד ש ט ל ־ נ כ ו ך
זז׳עי־רי
״ק(׳
)אביהם ש ל מ ש פ ח ת הרבנים הידועה כ ע ת באנגליה י
׳ לאסיאי
" י׳
י׳
׳ ק
גודמן ואביו ,איש המוסר ׳ י ׳
ור׳ פנחס לנדא ,מבחירי חסידי גור בלונדון.
לי׳ וכדי-
ל
כ נ ר א ה שהחפץ חיים ה י
ל ק 'ה27זשל
להביע תודתו הציג לזכרון ט ו ב ל מ ע ש ה ה צ ד ק ה בקולופוז
ד ,ס כ י מ י ם :
א ח ר י ם
י
ה
ת
י
ג
י
י
ד
ם
ה
ר
9
ש
ד
ה
ו א
ת
ב א ר ה
א ל י
ה
ש
ע ל מ ע
ב
ע
ר צ ו ן
ה
מ ד י
י
א
מ
ה ר ה
ז
ה
ע
מ
צ
ז
ר
ה
ר
א ל י
ש
ה
ש
ג
ו
ל
ש
ה
ח
1 0
של ה ס פ ר :
אולם ע ו ד טרם שנדפס ה״תודה ר ב ה ׳ /ש ל ח החפץ חיים מ כ ת ב ק צ ר
ל ,
ר
הירש גדלי׳ בענין הזה ,ש ע ו ד ל א ר א ה אור וניתז ב ז ה :
גדול באיסוף 'כספים לצרכי הכלל והפרט — ומעולם לא עזב את ביתי של מ י ^
ל כחיסד•
"
^
'׳
׳
י
*'
בש״ק ם׳׳ז טבת תשל״א ,ונקבר למחרתו בזברון מאיר.
9מסר לי מר דוד געדאללא ,שמשכורת אביו ר׳ הירש בשנות תרפ״ו־פ׳׳ז היה *. ±
* די׳*—
לשבוע .ועוד מסר לי שכמה מבעלי־בתים אלה של המתזיקי הדת שנדבו 1לי״.-
׳לא
היה להם סכום זה במזומן והוצרכו ללוותו מן החברה גמילת חסדים של י . .
י ק ם
ש א <
י ו
ב א
ב ק ש
ע ז ר ה
א י ז ה
צ ו י ד
ש י ה י ד
נ פ ט י
ב ש ם
ט ו ב
מ ז
ה ע ו
ם
ושלמו בחזרה מידי שבוע בשבוע שיללינג אחד.
10המשנה• ברורה גרפם בווארשא אצל לעוויךעפשטיין ,חסר שנת דפוס .אבלי כסי _
ייצא
מן המכתב דנן )ומן הרשימה של התורמים( נדפס הספר לפני ניסן תרפ׳׳ז׳ וב9ת —
46
8 7
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
?ץ ,־*י < 1ןעין
^?)7
־•
^
ס־^ <ו)_ג? ? ) , ^ 1י ? ׳?{
מל ר
י ^ י *3קוי
?3י
5׳
)יייי^/יז ^יזיין ! 1 ^ ! .
'?׳י׳־ ר ^ ) £
) 0
מ^/׳<^/׳<
ג£ו3׳>ר^1יי
׳ד^ין .*).יה
) ^ ג ] נל^ן^ו)
ן^״זיו ז ^ 0י י ? * 5
כ י ^ /ס ; ׳/ה^ג^
"!(יי?
ישי.״;..''•.
•
.
.
י
/
^•/………,..׳*׳
מרן מכתבו נגמרה הדפסתו — שהרי כבר מזכיר את
ראיתי רק חלקים ב ,ג ,ה ,ו ,של הסדרה — באלה
רשום ,כמובן ,בעברית ,אבל בשולי השער רשום ג׳׳כ
״הכתובת81£3 :מ116ז\ 11331111 2.מ !• £ 3 £ 3ג 1.
הקולופון *כנדפסו״.
חסר התאריך .שמו של המחבר
שמו באותיות לטיניות:
יי
1131).
להזמנות 3מ81£3. ?013מ£ 113(11111 2. ¥116־111נ31ח0• 01״
הוא ־ר׳ הלל גינזבורג חתן אשתו של הח׳׳ח ,אשר לידיו העביר הח״ח את עסקיו עם
הספרים בשנת תרפ״ה .ראה מכתבו של הח׳׳ח שנדפס ע״י הרב מ .מ .ישר :החפץ היים,
חייו ופעלו ,כרך א׳ ,תל־אביב )נצח( ,תשי״ח עמו׳ •תס״ג—תס׳׳ד.
www.daat.ac.il
47
מכללת״ קהרצוג
דעת -
בע״ה אוראתר
ראדין.
תרפ״ז ל פ
לי״ג ניסן
כבוד הב׳ הנכבד והנדיב י״א רודף צדקה וחסד
כמר
ר׳
צבי
נ״י —
גדלי׳
א ת יקרתו קבלתי ,והנני ממהר להשיבו ,כ י כבר שמו ו ש ם ״ ה ב ד י ב
כמר ליבערמאן — נדפסו על הס׳ ״ מ ש נ ה ברורה׳ ו י ה י ׳ ״יי*•,
שמם
י*
ית
חקוק לזכרון עולם .ואי״ה כשיצא לגמרי מ ב י ת ה
לכל
"
ל ל ׳
בהגמרי
אחד ,מ מ נ י המברכו בחו״ש ויריק ד׳ עליו ועל ה נ ד י ב ב ר כ ת ש ל ו ם
והצלהה בכל מעשיו כחפצם וכחפץ מוקירם ומכבדם
ישראל מ א י י • ה כ ה ן
,
ד פ ו ם
נ ש
ח
ו ? ! ה נ ג י ד
כ
ל
ה ג
ת
א
ז
ד ,ס פ ר י ם
א
ש
ז
ל
ם
1 1
]חותמו ש ל החפץ ח י י ם :
ישראל מאיר הכהן
ב ע ה מ ״ ח ם׳ ״הפץ ה י י ם ״
ו מ ש נ ה ברורה
מ ר א ד י ז פ ל ד ווילנא[.
1
א ב ל הענין עוד ל א נגמר ב ז ה . -
ב ג מ ר ו
ו כ ר י כ ת ו
? ! ל א
ו
ד י ח י י
ה
ח
פ
ץ
ח י י ם
כ ר ג י
ל׳ אמר
׳
׳
הדפסת הספר
״*
שלח כ מ ה וכמד .חבילות גדולות א ל הכתובת של הרב הילמו• ב ס ת ן ן ך
^
החבילות ר א ה הרב הילמן לתמהונו ספרים פי כמה מ מ ה ש ש ל ח ל ה ח ס ־ ץ
"1
ש מ ו ת מ ש ת ת פ י ם בהוצאות חחדפםח .אכן חוברר חדבר כ א ש ר ק י ב ל
לקחת י
ל
' ' יי ־
׳
מ כ ת ב נוסף מ ז המחבר׳ י
י ש ק צ ב בעיי• כ י י ן ש כ ך ״ "
ספרים שמוכר אף פרוטה אחת יותר מ ן
לידיי 3א מ צ
׳
י׳
שולח כמות ש ל סטים ש ל ספרי
י
ש ל הרב הילמן ,והוא מ ב ק ש אותו שימציא לכל א ח ד מ ן ה נ ו ד ב י ם
ספרים בהתאם לסכום ה מ ג י ע לו …מ ה היה ע ל הרב הילמן ל ע ש ו ת ^
הזמין במה צעירים שיעזרו לו בהפצת הספר ,ואלו הלכו ל ב ת י ן ן ^ 3
והביאו ל כ ל א ח ד ואחד כמות ש ל ספרים שלפי חשבונו ש ל הצדיק נ ן ^ £
1 1
ת
י
ה
ב
ה י א
ש כ 7
כ ת ב
ה
ב
ה
ת
א
ם
מ
7
ח
1
,
א צ ? ז י
ש
ב
ר
ד
מ
א
י
0 1 3 0
1
ד
כ ל ל י
ם
7 3 7
ש ד ,ג י ע
כ
מ
ן
י
ה
י
י
ת
א
ת
א
י
ד י
ב
ג י
י
ם
מ
!! ןאץ שלום = סדרה שלמה.
לי על ידי ידידי ר׳ משה סנדרם הי״י ,מי שהיי• אחד
הצעירים שהשתמש בהם הרב הילמן להפיץ את ספרי המשנה ברורה ש י ׳ מ י אליו :מן
החפץ חיים זצ״ל .בידי המנוח מר דוד הילמן היו שמורים המכתבים שקיבל אכיי ד ,
מ כ א ן
ן ה ל א ה
ג מ ס ר
ד כ
הילמן מן החפץ חיים בענין הזד-
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים ועל סופריהם
יונה ע מ נ ו א ל
מידות בית המקדש של הורדוס
ב מ ס כ ת מיד1ת ובכתבי מסף בן מתתיהו
מידות בית המקדש של הורדום במסכת מידות ובכתבי יוסף
בן מתתיהו .מאת הרב עזריאל הילדסהיימר זצ״ל .ירושלים תשל״ד.
רבי עזריאל הילדסהיימר זצ״ל )תק״פ—תרנ״ט( היה רבה של קהילת
אייזנשטאט ואחר כך רבה של קהלת ״עדת ישורון״ בברלין ומייסד בית המדרש
לרבנים שם .מפורסם חיה על פעילותו חתורתית בשטחים רחבים ביותר .שמו
הלך לפניו כראש ישיבה ,גאון בתורה ,פוסק ,מנחיג דגול ולוחם מ ל ח מ ת מ צ ו ה
נגד כתות הרפורם .נוסף לזה זכה להיות בקי במדעים כלליים וידיעות בתחום
זה איפשרו לו להיות חוקר תורני אשר מעטים כדוגמתו .מזוין היה בכל כלי
המלהמה ,הן בידיעות בלתי רגילות בש״ם ובפוסקים ,הן במטמטיקה ובשפות
העתיקות ,והן בחתמצאות בספרות חמחקרית המודרנית .כל אלה עזרו לרבי
עזריאל הילדסהיימר לחתמסר למחקרים תורניים שונים .כך כתב עוד בהיותו
רב וראש ישיבה באייזנשטאט )בגרמנית( ״מדות ומטבעות בתלמוד״ )בדו״ח
ישיבת איינשטאט ,תרכ״ח( ו״הפרקים האסטרונומיים בהלכות קדוש חחודש
של הרמב״ם״ )ברלין ,תרמ״א(.
נכדו של רבי עזריאל ,חרב עזריאל הילדםהיימר שליט״א בתל אביב רחש
דבר טוב והוציא עכשיו בתרגום עברי מחקר תורני חשוב של סבו .לרגל ציון
מאה שנה ליסוד בית המדרש לרבנים ביום א׳ מרחשון תרל״ד ,יצא עכשיו
לאור תרגומו של המחקר ״מידות בית המקדש של ה ו ר ת ם במסכת מידות ו ב כ ת ב י
יוסף בן מ ת ת י ה ו ״ .
לפני מאח שנח חיתחסו באמונה מופרזת לדברי פלביוס יוספוס ואילו
למקורות התלמודיים גילו חוקרים רבים יחס עוין וחשדני .אין פלא ,איפוא,
שדברי יוסף בן מתתיחו נחשבו לנאמנים ומדויקים .מבחינה זו נשתנו הדברים
מאז .הוקרים רבים מודים היום שיש לראות בדברי יוסף בן מתתיהו קודם כל
תיאורים מסופר מעולה ולא דברי הסטוריון המדייק בכל מלה .אין לזלזל כלל
וכלל בידיעות העצומות חמובאות ב״קדמוניות חיחודים״ וב״מלחמת היהודים״,
אבל ידוע היום שמטרת יוסף בן מ ת ת י ה ו בכתיבת ספריו היתד .לאו דוקא מסירת
מידע הסטורי מדויק אלא רכישת מ ע מ ד בין הסופרים ההלניסטים שברומא .נוסיף
לזה עוד הויכוח הנמשך עד היום הזה על השימוש במקורות משניים בכתיבת
1
1מחקר זה הופיע בשעתו בדו׳׳ח השנתי של בית המדרש לרבנים בשנת תרל״ז .במאמר
ישנם דיונים במידות בית המקדש של הורדוס וגם בתיאורי חבנין .לכן שם האורגינלי
של המאמר כולל את המידות וגם את תיאורי הבנין. :״1111§ (168נ611־.1)16 8630111
www.daat.ac.il
49
ספריו •ועוד ה ע ו ב ד ה שיוסף בן מתתיהו כתב את תיאוריו על בית" ה מ ק ד ש
אתר דעת -מכללת הרצוג
שנים אחרי חחורבן בהיותו בעיר רומי ,כמו כן רווחת ד ע ה בין חוקרי ז מ נ י נ ו ש ד ו ל ק י ם
מסוימים של ״קדמוניות היהודים״ תורגמו ע ״ י עוזרים ליוונית ס פ ר ו ת י ת מ ע ו ל ה .
אין פלא שרבים קובעים שהדיוק ההםטורי אינו מהוה הציר ה מ ר כ ז י כ ס פ ר י
יוסף בן מתתיהו .כעין הודאה זו ב״אנציקלופדיה עברית״ הלק יט ,ע ר ד י ו ס ף
בן מ ת ת י ה ו הכהן.
ב״מבוא״ ל״קדמוניות היהודים״ בתרגומו ופירושו ש ל ד ״ ר א ב ר ה ם ש ל י ט
)מוסד ביאליק( ,כותב ד ״ ר שליט על תיאור דברי יהודה אל יוסף כ ת ה י ל ת
פ ר ש ת ־ ו ע ש :״אין צורך להרבות כדי לראות ,שלפנינו נאום ריטורי ל פ י כ ל
סמני המליצה היונית ח א מ נ ו ת י ת בימיו של יוסף .חמרחק בינו ובין ה ס פ ו ר ה פ ש ו ט
בתורה גדול במדד ,כזאת ,־שאין לדבר כ מ ע ט על שום קרבה ביגיהם״׳<־
כמאה
־ זה לא היה ת פ ק י ד קל לרבי עזריאל הילדסהיימר כאשר נ י ג ש ל פ ג י
ש נ ה למהקרו זה .הדים לכך בדבריו ב״מבוא״ )עמ׳ .(19—17
בידמו מצויים שגי תיאורים של בית המקדש ,בלתי תלויים זה בזה• האחד
במסכת מידות והשני בספרי יוסף בן מתתיהו נלהלז י מם•[ י ׳׳קדמוניות
היהודים״ ,ספר ט״ו ,פרק י״א ]להלן :קדמי[ ,סעיפים ג^-ה /י׳׳מלהמת
היהודים״ ,ספר הי ,פרק ה׳ ]להלן :מלח׳[ סעיפים א׳—ו׳ ]המקורית הנ״ל
יובאו להלן בציון הסעיפים בלבד[ .וגדולה התועלת הנודעת למחקרנו
״
מבדיקה הדדית של שגי המקורות ,ומהשלמת החומר שבאחד מ ה ם
המצוי באחר .אולם עד לזמן האחרון לא נעשה מאומה בנידון זה ,ועוד
היום כמעט שלא עוסקים בכך .תנאי מוקדם להצלחה מלאה במחקר זד,
הינו גילוי יחס שווה לשני המקורות ,בדיקתם תוך גישה בלתי משוהדת
למקור האחד כמו למישנהו ,ודיון לגופם של הענינים ללא משוא פגים
?
ד י ג מ א
ה א ב ו ת
י
י צ
י י ו כאן
• ל
2יוספוס ברצותו מאריך וברצותו מקצר בכתיבת מעשי
שתפלת אברהם אבינו למען הצלת סדום ועמורה תופשת בתורה ,מבחינת י י ד הפרשה,
בערך אותו מקום כפרשת אשת פוטיפר ויוסף .ב״קדמוניות היהודים״ מתוארת סרשת
א
ם
מ פ ר ש ת
{
ח פ ל ת
א ב י ה ם
י ע ק ב
0
,אשת פוטיפר ויוסף באריכות ותופשת פי עשיי ) (
.ועמורה.
. ,על מהימנותו של -קדמוניות היהודים״ מעיד פרט קטן .לפי הכתוב היה אברהם בן
.מאה שנה בהולד לו יצחק בנו )בראשית בא ,ה( .יצחק היה בן ששים שנה בהולדת עשו
,ויעקב )שם כה ,כו( .הכתוב מעיד שאברהם מת בגיל מאה ושבעים וחמש )שס כה״ ז(,
י • ז * ו אפשרות
כך יוצא שאברהם חי עוד חמש עשייי
אחרת .אבל יוספוס כתב ב״קדמוניות היהודים״ )ספר ראשון( :״אחרי מות אברהם הרתה
אשתו של יצחק״ .ופלא שד״ד אברהם שליט שעיטר את ״קדמוניות היהודים׳ באלפי
ש נ ה
א ח ד י
ה ו ל י ת
ע ש ו
א י
למען סדום
,
א
פ י ם
ה י צ א ת
מ ו ס ד
ב י א ל י
(
א
,עי
כ א ן
ע ל
ש ג י א ת
ש
י ל יוספוס.
ק ל י י
)
הערות וביאורים מ ל
מקור השגיאה כנראה בשטחיותו של יוםפום שרק ראה שהכתוב מספר על הולדת עשו
..ויעקב אחרי שהכתוב כבר הודיע שאברהם מת.
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•,- -
דוגמתי וללא משפט קדום ומגמתי .קנה מידה זה חסר היה במקרה שלנו
מכל וכל .החוקרים ראו בתיאור שניתן ע״י יום .מקור קובע לגבי כל
השאלות הנוגעות ליהדות העתיקה ,ולא בדברי חז״ל ,שהיו בעיניהם נחותי
דרגה ,האסורים במגע ופסולים לעדות .נאמנים לגישתם זו עשו הם גם
כאן כל שביכולתם כדי להוריד את כבודם של חז״ל ,והאשימו אותם בחוסר
נאמנות .אמנם בזמן האחרון התחיל סוף סוף המדע האוביקטיבי והבלתי
מגמתי לבדוק בעיון את יוס ,.שהיה נחשב עד עתה כמהימן לחלוטין ,ולדון
אותו לגופו .ואכן ,נמצאו ליקויים לא מעטים ב״מאור׳׳ זה ,וביחוד בעניגים
׳ הנוגעים לנושא הנדון .כאן.
אולם — וזו דוגמה מאלפת ׳מאד — מה קשה לפנות תלי תלים של אמונות
טפלות ,שנערמו במשך קרוב לאלף שנים ,ולכבוש את מבצר הדעות
הקדומות .ישנם נימוקים למאות לפיהם נראים תיאוריו חדיצדדיים ,בעיקר
בכל הנוגע למלחמת הגליל בה השתתף אישית .כתיבתו הושפעה ע״יחנופתו לטיטוס ולבית המלכות .קיימות בדבריו סתירות לאין ספור,
המוכיחות ללא ספק כי תכופות הוא מגשש באפלה ,וכי לא תמיד שאב
ממקורות נקיים וראשוניים .כן נמצאים בספריו ליקויים שוגים אחרים .אבל
הכרה זו לא הספיקה לערער את סמכותו די הצורך .חוקרים לא־יהודיים,
ואף יהודיים ,אינם מתחשבים דיו במקור שחסרונו העיקרי הוא בכך שמחבריו
היו חז״ל ,ובנאמנותם ההיסוטרית ובדיוק תיאורם מטילים הם ספק.
מטרת מחקרנו היא לבדוק בדייקנות את שני המקורות ,להביא לידי התאמה
את השינויים הקיימים לכאורה ביניהם ,וכאשר אין חדבר ניתן ,לצמצם
במידת האפשר ולהוכיח את אמיתות דברי המשנה .לשם כך נביא גם
השלמות .והבהרות למסכת מידות ע״פ דברי יוס.
אך למרות גישתו הביקורתית כלפי יוסף בן מתתיהו ,התייחס הרב
הילדסהיימר בהערכה לדברי יוסף ואף מצא בחם גילויים חשובים להבנה נכונה
במבנהו של בית המקדש של הורתם .לפי ״קדמוניות היהודים״ ספר טו ,פרק
יא סעיף ו ,נבנה המקדש עצמו ע״י כהנים .רבי עזריאל מעיר ״זאת לכאורה
הגבלה בלתי מובנת״ )עמ׳ .(59בהערה סב מאריך ר״ע בשאלה מי בנה את
מקדש הורתם .לפי התוספתא כלים בבא קמא ,פרק א יש להעדיף כהנים בתיקון
ההיכל ולהוציא את הטומאה .אבל ״לא נאמר בשום מקום כי לכניה ה ד ש ה של
המקדש יש להעדיף כהגים על אחרים ,או שבכלל קיים הדירוג הנזכר .מעזרא
ג׳ י׳ ־ ,עולה בבהירות ש״בונים״ אחרים ״יסדו …את היכל ה׳ ״ ,ואילו חכחנים
והלויים רק הוסיפו ל מ ע מ ד זה בהללם את ה׳ …מדברינו שרק תיקונו של בית
המקדש היה חובם הבלעדי של הכהנים עולה כמסקנה לגבי תיאורו של יום.
כי הורתם לא חרם את בנין בית המקדש ובנח אותו מחדש ,אלא רק שינה
את הבנינים חלקית ,בעוד שחומותיהם נשארו כפי שהיו״ עכ״ל .ור״ע מוסיף
עוד )שם עמ׳ (103״חבניח בפנים חמקדש צרכה לפי יום .לפחות ש נ ה וחצי.
אילו היתד ,חדשה מ ן היסוד היתה גורמת ללא ספק לחפסקה בהקרבת קרבנות,
נפרט־בהתהשב בעובדה שגם עיסוקם במשך שמונה שנים בבנינים שבחוץ ,כגון
:
www.daat.ac.il
51
אולמות הומות ,שדרות עמודים ו ׳ עלול היה להביא ל י ד י ע י כ ו ב י ם ו ק ש י י ם
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש ו £ב ע ם ד ה בבית המקדש .אין זכר במקורותינו להפסקה ב ה ק ר ב ת ה ק ר ב נ י ת .
ב ^ שאילו אכן היתד ,לא היו מקורותינו עוברים בשתיקה ע ל פ ר ״ ח ש ו ב ז ה ״ .
כ ו
ר
כ י סיבל רבי עזריאל הילדםהיימר א ת דברי יוסף בן מ ת ת י ה ו ש ר ק כ ה נ י ם
בנו א ת ההיכל בזמן מ ר מ ס .אין בדברי יוסף סתירה ל ד ב ר י הזי׳ל ,א ל א ה ם
מוכיחים ש נ י הורדוס לא נ ח ש ב כבנין הדש אלא כתיקון ה ב נ י ן ה י ש ן ו ש י פ ו ר
עזי אל ה י ל ד
אלא ניסה ל מ צ ו א ה ת א מ ה ״ מ
י י
״חי צוני ; < י שי זי' י־יא
י
ל
4
א ו פ
י ע
ל
א
ך
ת
נ
ב
ו
י
ל ג י ש ת י
ש
ב ן
מ
י ן ס ף
ל
ת
י ב י
ת
ה
ו
3י
1
ש
ובין דברי יוספוס .רק כאשר הסתירות ל א נ י ת נ ו ת
הוכיח
ר ב
י
ע ז ר
ל
א
ב
ק
לגישור,
י א ל א ת צדקת דברי תז״ל•
וכך הסביר והוכיח א ת מ ש פ ט הבכורה לדברי חכמינו )שם ע מ ׳ 59ו ה ל א ה ( :
נשקול בקצרה את הנימוקים האוביקטיביים לקבלת דברי המשני׳ אי דברי
מס הנימוקים הסוביקטיביים ימצאו חן רק בעיני חסידי הסיעה ה א ח ת או
נושא לדיון מדעי .הנימוק לזכותי ש ל י ו ס : .
זיכרונותיו כתב בעשור הראשון והשני לאחר חורבן הבית׳ ז א ת אומרת
כשהמאורעות היו חיים בזכרונו יותר מאשר אצל חכמי המשנה׳ ש ר ו ב ם היו
בני י המאה השניה אחה״ס .אולם נימוק זה בטל ומבוטל בגלל העובדה שסתש
משנה במסכת מידו״ יא לפי רבי אליעזר בן יעקב )יומא ט״ז א׳ < ירושלמי
יומא פ״ב ה״ב ,שחי בתקופת הבית השני או מיד לאחר מכן• אמיתות
דברי חז״ל מתבררת מדברי המשנה )מידות ב׳ ה׳־ יכן י•׳ י׳( ,לפיה
יעקב כי לגבי שתי לשכות בעזרות ״ ש כ ח ת י מד.
י אליעזר
היתד .משמש״״ .ל איש חסר פניות יראה בזה עדות לאמיתית קיצונית,
^ י ״ צ י י ן כאשר
שכן'הוא מביא כמוסמכים רק דברים שהם למעלי־
.ואכן ,אהבתו את האמת אינה יכולה להתעלות להעזתי של . ,
שאינו מהסם לתאר בביטחה מותלטת והיסטורית הערכות משיערות״ אימדנות
וגוזמאות מופלגות.
ך א ח ך ת ׳
ן א י ן
מ ש מ ש י ם
ה פ
ה
(
א מ ר
ר ב
ק י י ם
ס פ ק
ב ן
כ
מ כ ל
ו ם
כאן גם מקום לנימוק שניתן להעלותו בדרך כלל :יום• י׳תכיין כראש
ובראשונה להיסטוריה וזאת מגמת 0פ ,ואילו בתלמוד מצוי ח ו מ ד היסטורי
באקראי ,ומכאן שחז״ל לא הפנו לו תשומת לב ב א י ת ה המידד״
וגיאוגרפי
״י י ,טיעון זה ן א י אינו מבוסס לגני י׳עניז ה נ ד י ן כאן.
שכן לתיאור הר הבית וחלקיו הפנימיים של בית המקדש מוקדשת מסכת
״ ל * כ ל מלה
מאידך גיסא ,מה רבות יש ל״קיד לעל ידי יוס .היתד .מכוונת כלפי ח ,בעוד שדביי חז״ל היו
מכוונים כלפי ג י .יום ,.אש כי מתוך רצון טוב ,היה מעיניו ל פ א ר
עניני היהודים ,והוא מספר על תהומות עמוקים ,בניני פאר שיפים מהס
..יא נראו מעולם״ וכר .ח,״ל קראו לכל דבר בשמי המיז״ ״ כ ן דכרידש
היו מופנים רק לבני עמם ,ולמענם נכתבו .יתר על י ׳ י ז י י ז 3ובשלות
לימד
* הנפש הם שקדו בבתי מדרשיהם על חקירותיי־ י
א ץ
רו
ר ק
ש ד 1י ק ן ש ה
ל ו
וס
ע
בון
ז כ ו ת ם
ש ל
ח ז
ש ל מ ה
ח
ע ג כ מ ב ה
פ
א
ם
כ
ם
ב א
כ א ש ר
מ פ
א י ש
א
52
www.daat.ac.il
ת
ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
רעהו אגב ביקורת הדדית .לעומת זאת ישב יום .במטרופולין כשעליו נטל
נעים ליהנות מחסדי המלך ,ועם זה להיות תלוי בו .חז״ל חיו באוירה
דתית ,באוירה של אמונה ,שלפי מהותה מקפידה על נאמנות גמורה .לעומתם
נגרר יום .אחרי נימוקים פוליטיים הרבה יותר מאשר אחרי נימוקים
היסטוריים ,ובוודאי מאשר אחרי טעמים דתיים מובהקים .ולבסוף ,בדבר
חקר המקורות :לרשות חז״ל עמדו המקורות בהיקף רחב ביותר ובאופן
מוחלט ,ואילו לרשות יוס ,.עד כמה שבכלל שאב ממקורות ראשוניים,
במסגרת מצומצמת בהרבה מזו של חז״ל ,מורינו ומאורינו.
בפרק א מובא דיון על שטח הר הבית .לפי ה מ ש נ ה )פרק ב ,מ ש נ ה א(
מטר ,ולפי
x
290
הר הבית ת״ק אמה על ת״ק אמח ,בערך 290מטר
מטר .ההבדל
x
185
בן מ ת ת י ה ו ״סטדיום אחד״ בכל צד ,דחיינו 185מ ט ר
גדול.
הרב הילדסהיימר מסביר שלמדידת קרקע אין המשנה קובעת באיזו אמה
מדדו — ,אמח קטנת בת 5טפחים או אמה בינונית ,ש ל ״משה״ ,בת 6טפחים.
אם נשתמש באמה קטנד ,בת 5טפחים אפשר להגיע לריבוע יותר קטן .גם
האמה היוונית היתה מחולקת לסוגים שונים ואם נשתמש שם במידה הגדולה
מצטמצם ההבדל בין דברי המשנה ובין דברי יוסף בן מתתיהו להבדל קטן .כך
הסברו של הרב הילדסהיימר.
אך מסופקני אם בדרך זו נגיע לפתרון נאות .אם נ ש ת מ ש במידה ק ט נ ה
של האמה בחישוב של ת״ק על ת ״ ק אמה המוזכרת במשנה ,מצטמצם ש ט ח
ה ר -ה ב י ת לשטח קטן יחסי .חוקרים רבים בזמנינו מתקשים דוקא בישום המדה
הקטנה ת ״ ק על ת״ק אמח .שטח חר חבית מ ת פ ש ט על ש ט ח יותר גדול ולכן
מתלבטים היום בהבנת דברי חמשנח ת ״ ק על ת ״ ק אמה .אם נלך לפי הסברו
של הרב הילדסחיימר מצטמצם השטח עוד יותר וכמה שנצמצם את השטח,
נגדיל את חבעיה העובדתית!
בעיח חשובה מעיר חרב חידלסחיימר בקשר לדברי יוספוס על לוחות אבן
בהן כתובח אזחרה לנכרי ב ע ו נ ש מות לעבור את גבול חחיל .אמנם ישנן חגבלות
לטמאים כמבואר במסכת כלים פרק א מ ש נ ה ז—ח ,אבל אין זכר במקורות
חכמינו לעונש מות לנכרים בעברם את גבול החיל .הרב הילדםהיימר מסביר
)עמ׳ 29וכן להלן בעמ׳ :(90—89״מסתבר שאיסור זה ,המנוגד להלכה ,נקבע
בתקופות בחן גברה ידם של הקנאים שונאי הנכרים״.
ויש לדון בהסבר זח .בגמרא פסחים ג ,ב מובא שבזמן רבי יהודה בן בתירא
אכל גוי מקרבן פסח בירושלים .אמר ליה יהודה בן בתירא מ י קא ספו לך מאליה.
…אמר ליה כ י סלקת לחתם אימא לחו ספו לי מאליה… .בדקו בתריה ואשכחוהו
דארמאה הוא וקטלוהו .יש בין חאחרונים הדנים בכך למה הרגו א ת הגוי שהביא
ואכל קרבן פסח .בכל אופן לא ראו בעונש מות לגוי עבודת ״הקנאים שונאי
הנכרים״ .לכן קשה לקבל דברי חרב הילדסחיימר )שם עמ׳ (90״כדי לחסביר
תקנה זו המנוגדת להלכה ,עלינו להניח שנקבעה בתקופות בהן לא נ ש מ ע
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
קולם של הכמים על ידי הקנאים אשר רק שנאה עיוורת לנוכרים הדריכה את
^נדמהילי
שאין הוכחה להסבר זח .ויותר מזה .לו ה י ת ה אפשרות לייחס
אזהרה חמודה זו לכת הקנאים ,בודאי יוםפוס היה כותב כעין זה כדי ל ת ר ץ
,
הטלת עונש כזה בעיני ההליניסטים שברומא.
אד מאידך יש לציין שהרב הילדסהיימר הרגיש בבעיה ה ה ל כ ת י ת ש ב א ז ה ר ה
,מ ד ,ל – .באנציקלופדיה ת ל מ ו ד י ת
•
י
נ כ ר י ם
ל
ל פ נ
ש נ ב נ ם י ם
תל
ם
ר
כ
ד
י ערר הר הבית מובא צלום מהאבן עם כתובת יונית המזהירה ״ א י ש נ כ ר י ל א
ייכנס לפנים מן המחיצה את המקדש ,ולחצר המוקפד .,ומי ש י י ת פ ס
ל
^
ן ד י נ ו
ל מ י ת ה
״ .אבל
באנציקלופדיה
לא העירו
על
תלמודית
י
ת ח
,י
ב
ה כ ע ר ד <
שאין מקור הלכתי לעונש זה.
במחקר שלפנינו נמצאים דיונים רבים במידות בית המקדש .ה ס פ ד ש י י ך
לספרי יסוד לחבנת מידות בית המקדש
בדברי המדרש תנחומא )פרשת צו סימן י״ד( על ה מ צ י ה ל ה ת ע ס ק
•
״
בזמן " ג ל ו ת בצורת בית המקדש .דברי חמדרש מובאים בספר בעמ׳ 7 0 – 6 9
כ ש ה ק ב ״ ה מראה ליחזקאל את צורת הבית מ ה הוא א ו מ ר ) י ה ז ק א ל
מ ״ ג י׳( הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מ ע ו נ ו ת י ה ם ו מ ד ד ו
את תכנית״ ,אמר יחזקאל לפני ה ק נ י ה :ר ב ש ״ ע ע ד ע כ ש י ו א נ ו
נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילד י ל ה ר ד י ע ל י ש ר א ל
צורת הבית וכתוב אותו לעיניהם וישמרו א ת כל צ ו ר ו ת י ו ו א ת
־
ש י ע ל ו "מ!
י י ל י ן ן לעשות הניח
יו
הגולה ואחר כך אני הולך ואומר להם ,אמר לו ה ק ב ״ י ׳ ל י ח ז ק א ל
אמד-לו
ובשביל ש ב נ י נתונים בגולה יהא בנין ב י ת י ב ט ל
ה ק ב ״ ה גדול קרייתה בתורה כבנינה לך אמור ל ה פ ו י ת ע ס ק ו ׳ • ל ק ר ו ת
צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו ל ק ר ו ת 3ה א נ י
מ ע ל ה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית״.
״ י א ל אמר:
וכן במדרש רבה )פרשת צו סימל ׳
״ י״א( ״ואם נכלמו מכל אשר ע ש ו ׳ /ו כ י י ש ״ * .ו ר ת
. .
י ו ,אלא אמר ה ק ב ״ ה חואיל ו א ת ם מ ת ע ס ק י ם י בל
כאילו אתם בוגין אותו״ )וראה ר ב ע ו בחיי בפירושו ל ש מ ו ת ־סלף• •
י ז
ל
ח ו ק ו ת
כ ל
כ ו
ו כ
) י ח ז ק א ל
ן ז ב י ת
• -
ע
ד
ד
ד״
ז
מ
ה
ם
ע
ל :
א ו ת
ג ׳ ( :
ש מ
ג
ע כ ש
פרשת ויקהל(.
ל ע ו ג ש
ה ס י ב ה
מ ו מ
,״ ״ קונטרס אהרון עבודת המקדש
ל י שאכל מקרבן
״ .ויון ממצה על זה יעל אזהדת :עתש
,
גו
ע
ג ן
פ ס ח
מ נ ן ז ת
ח י נ ן ך
מ צ ו ה
1״ ״״ל לכניסת גוים לפנים מהחיל ראה בספר מעיל שמואל על מסכת פ ס ח י ם ,
,ל ,״ ל-א ,ובשו״ת משנתו ^ ^ . .
׳
ג
כ
מ י מ
ע מ ן א ל
יבא מאת
״
ס ח
י ו ד ל ב י ץ
ש ל י נ ד א
״ ״ " ״״יך ג ן י
ע א כ ל
מ ק ו ב ן
פ ס ח
}
ם
ר ו ש
ש
(
ד״יות סל '
^ ״־<
שו-ת מהר״ץ חיות סי׳ ב *
ר א ה
ע ו ד
, ,ב ״ורהשלמה,כר יב,שמ,״יב,מ סי׳״ינ״ז(•
ם ג
;
ד
54
www.daat.ac.il
ג )
־י''׳ י י
^ .
מד
ו מ י
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב -א ב ר ה ם סופר
העדות והגהות למסכת סנהדוץ
)המשך(
•יט ,א רש״י ד״ה אבלים צריך להיות אחרי ד ״ ה וש״מ ,ואולי י״ל שרשי׳י
גרים דברי רב פפא לפי הסדר שבברייתא ,שהרי אבלים מ ש מ א ל נ ש מ ע .מ ר י ש א ,
ואבלים עומדין וכו׳ נשמע גם מסיפא דברייתא ,וע׳ הגיגה ג סוף עמוד ב,
וגם שם י״ל שרש״י גרים ״היוצא יחידי בלילה אימור…״ ראשונה ולפי סדר
הברייתא ,י עיי״ש.
ש פ רש״י ד ״ ה ויעידו כ ף :״צריך לדונו בפניו״ — לכאורה הו״ל לרש״י
לומר להעיד בפניו )שחרי על .״ויעץץ בך״ קאי( ,אבל ל ע נ ״ ד רש״י רוצה
להשמיענו מ ״ ש תום׳ )ד״ה י נ א י ( ' ש ק ב ל ת עדות הוי כ ש ע ת גמר דין וליישב את
הקו׳ ש ב ת ו ם /
ש פ תום׳ ד״ה י נ א י :״ואינו יכול להפקיע מצות המקום״ — תום׳ זבחים
טז ,א )ד״ה מיושב( כ׳ שכבוד המלך ״אין זה שלו אלא של אחרים ואין יכול
למהול״.
ימ ,ב ב ג מ ר א :״ודוד סבר הזו לכלבי זשונרי״ — מ מ ה שלא אמרו שדוד
סבר מדקבלן שאול לענ״ד י ש סמך שבפחות משוה פרוטה אפי׳ אם האשד!
אומרת לדידי שוה אינד .מקודשת ,ע׳ ר״ן קידושין ח ,א ד ״ ה גרסי׳ וע׳ תוספות
שם ג ,ד ״ ה ואשה ,ואכמ״ל.
ש פ ב ג מ ר א :״שנעשה לה כאישה״ — לענ״ד דברי חז״ל מרומזים בפסוק
שמואל ב ,ג ,טו ,ט ז :״ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן ליש וילך א ת ה אישה״,
ולא כ׳ ״ויקחח מעם אישה…׳ /א ע ״ פ ששם מ ת א י ם יותר לומר א י ש ה כיון
שמזכיר את שמו.
ש פ רש׳׳י ד ״ ה חליצה צריך לחיות לפני ד ״ ח ולא חולצין.
כ ,א ב ג מ ר א :״רבות בנות עשו היל זה יוסף ו ב ו ע ז ״ ' ־ -ע׳ מהרש״א שדקדק
ל מ ה ד מ ה אותם לנקבות ,ולענ״ד י״ל ע ״ פ מ ה שאמרו בבראשית רבה פ׳ ציה
אות כ לחד מ ״ ד ״איקונין של אמו ראה וצינן דמו״.
ש פ ב ג מ ר א :״שקר חחן זח יוסף״ — דרשו כן על יוסף שכתוב עליו ש ל ש
פעמים ש נ ש א חן בראשית לט ,ד ,ושם כא ,ושם מט ,כ ב :״בן פורת יוסף…״'
ופי׳ ר ש ״ י :״בן חן …חנו נטוי ע ל העין הרואה אותו״.
ש פ ב ג מ ר א :״ ב ת ה ל ה להכרותו ולבסוף להברותו״ — ע׳ הגרי״פ ,וע׳ רד״ק
שמואל ב ,ג ,לה ,ולענ״ד י״ל דגם בלי קרי וכתיב י ש מקום לדרש זה ,כי
לחברותו חיא גם לשון כריתח כמש״כ חרד״ק יחזקאל כג ,מז על ״וברא אותהן
בתרבותם״ ,וע׳ פי׳ חדש מ א ד בתום׳ חכמי אנגליה למםכתין )ירושלים ,תשכח (<
״
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שפ רש״י ד ״ ה ע ד ה ש ת א :״מונחת היא לנוי הבית״ — .בדבור הקודם
כ׳ ר ש ״ י :מונחת משום ניחוש ,וצ׳׳ב ,וע׳ חי׳ הר״ן.
כ ,כ ב ג מ ר א :״ א ם לבנות …או להכרית״.״ — אמר הב׳ ש ל מ ה קושיצקי ״ ,
מטריאםטי )ה״ה הותיק בתורה ויראה ר ״ ש קושיצקי נ ״ י בעיר נו־יורק ,ו ב ש נ ת
תר״צ למד בישיבתי בעיר גוריציא שבאיטליא ואז אמר ד״ז( ,שבילקוט סוף
פ׳ בשלח רמז רםח מביא גמ׳ זו ושם הסדר :אם להכרית ו כ ו /או לבנות וכו׳
והיינו לפי סדר דברי ר״י .וע׳ בדברים רבה פ׳ ח אות י ובתנחומא פ׳ ת צ א
אות יא.
נ
שפ כ ג מ ר א :״אם לבנות …או לחכרית …וחיר ,בחניח …והיה המקום״
נ״ל ש מ פ ס ו ק ״ כ י יד…״ דלעיל א ״ א ללמוד ד״ז כי שם כ׳ :״ מ ל ח מ ה ליי' ב ע מ ל ק ״
ואפשר שגם טרם שהכריתו את עמלק אלא שכבר לוחמים בו מחוייבים ל ב נ ו ת
בהמ״ק ,ומיושבת קו׳ הר״י פינטו )בעין יעקב(.
שפ רש״י ד ״ ה ר ב א מ ר :״דשמואל אלא לאיים עליהם״ — נ ״ ל עזי-^-
י שהמלה
״לשמואל״ מיותרת לגמרי ,שחרי רב א מ ר ״פרשה זו׳ /ופשיטא ש א ד ל ע י ל י•,*-
י קאי,
,
ולכן אפי׳ אם נאמר שגי׳ רש״י היתד ,כגי׳ המובאה בדקדוקי סופרים א ו ת
במקום ״פרשה זו״ גרים ״פרשת המלך״ ,ג ״ כ מיותרת היא.
ז
שפ יפה עיניפ ד ״ ה ר׳ י ה ו ד ה :״תבא סי׳ יא״ — צ ״ ל :״ ת צ א ס י ׳
ושם ה ס ד ר :מלך ,בית חבחירה ,הכרתת עמלק.
מ
ר ב ע
א
ו
ת
י
ל
כא ,א ב ג מ ר א :״ א
קידושין עו ,סוף עמוד ב כ׳ ל ה ד
מ
מ
ש
ש
י
? י ק מ ן
מ ט
א
) ד
נ י מ א
נ
ש
ש
ם
כ ! :מ ר א :
ק
ר
ד י ם
י א :
״יל
א
ו מ ג ד ? 1י ( :
"י'
׳
י ״
״
בשביה״ ,ור״ל חיילי דוד לקחום.
ה
ה י י
לי ל
א ? < א
ו
ד ו ד
ה י ו
״
ב ע ר ו
•״״
"׳
ב נ י ו
י ב נ י
א י מ א
י נ
ק
צ י י
ו שרש״,
י
י
ז יוצא
׳ לי
ש כ
ג
י ם ת
ש
ל נ
י
א ״
ר
ת א ר ,
ק>י
ה
ש ה י י
״
ם
ליקחיס
נ י מ א
" ־־־־ ר ש ״ י
ל "'
״
בשמואל ב ,ג ,טז פ י ׳ :״אמרו רבותינו נימא נקשרה לו…״ ) ,ו ב ד ק ת י ב ס פ ר ,
תנ״ך הישנים דפוסי וויניציא ועוד ,וגם בכ״י עתיק יומין מ א ד ש ב ר ו מ י י כ ע ן ל
כתוב כן( ,ופירוש זה הוא לפי הנוםחא שנדחתה בגמרא שלנו ו ל א ל פ י
לכן נראה שגי׳ רש״י בגמ׳ היתד ,בגי׳ שכ׳ היד ר מ ״ ה :״ואב״א ל ע ו ל ם נ ק ש י
י
י
ושאני ת מ ר ד ב ת יפת תואר הואי״.
0
ה
שם רש״י ד ״ ה ת מ ר :״קודם שנתגיירה״ .ילדה לו לדוד״ — ו ג ס
ל
׳/
ל
מ י הוד ,כ׳ ר ש ״ י :עדיין לא נתגיירה
ל ׳ ׳
שהרי רק אם נתעברה בגיותד ,הוולד כמותה׳
״שנתעברה בי א מ י כשהיא נכרית״ ,וצ״ב.
א
מ
ו
כ ש י
ד ת ה
ו ב ש מ ו א
ו א י נ נ י
ב
י ו ד ע
יג
פ
י ג
ר
ש
פ י /
ס
מ
3
ד
״
י
כרוי '
דש״י '
י
:
כא ,ב ב ג מ ר א :״מרבה כדי רכבו ופרשיו …לא צריכא לאפושי״ —
דברים יז ,טז כ ׳ :כי הזחיר לא ירבח לו סוסים …שלא יבטח ע ל ר כ ב ו
ועל פרשיו כ י עצמו מ א ד אבל יבטח בשם אלקיו״ ,וצריך א נ י לרב איד ~
כ
ל
ר
ב
י תירש.
הרמב״ן את םוגיין דחכא ואכמ״ל.
56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמ ב ג מ ר א :״הא כיצד אם ארבעים אלף״.״ — ע׳ הי׳ רבינו יונה שמפרש
למה לא תי׳ בגמרא כמו שתי׳ בכסף כאן קודם שנשא את ב ת פרעה וכו/
ולענ״ד י״ל שהרי בירושלמי דמסכתין פ ״ ב ה ״ ו )מביאו המהדש״א בח״א( אמרו
שכל הסוסים בטלנין היו ולעיל כ ,ב אמרו :״בתחלה מלך שלמה על העליונים׳/
א״כ א ״ א להעמיד שבשעה שמלך על העליונים הטא בהרבות סוסים בטלנין,
אבל בכסף לא עבר עבירה שהרי לא נחשב למאומה ,ואז מלך בכל העולם ולכן
כ ׳ :״אין כסף נחשב למאומה״ ,מ ש מ ע בכל העולם ,ואת הפסוק ״ויתן ש ל מ ה
את חכםף בירושלפ כאבנים״ ,מוקמינן לאחר שחטא ,גם מטעם כ י אז מלך רק
על ישראל ורק על ירושלפ .כדאי׳ לעיל יח ,ב.
שם ב ג מ ר א :״ ש ת י מקראות …נכשל בחן גדול חעולם״ — ולא חשבו א ת
ריבוי כסף ,אבל בירושלמי במםיכתין פ ״ ב ח״ו וכן בויקרא רבח פ׳ יט אות
ב ובשיר השירים רבה פ״א אות י אמרו ג עבירות עבר הרבה לו סוסים ,נשים
וכסף וזחב ,ומ״ש חמלבי״ם ז״ל בדברים יז ,תמוה מאד ,ובפרט מ ״ ש שבםוםים
לא חטא ,זה לא כסוגיין ולא כמדרש הג״ל ,ודוק.
שפ רש״י ד ״ ה ש ב ק ש :״שחיח שרביט של זחב בתוך חללח…״ — ע מ ״ ש
ר ש ״ י עבודה זרה מד ,א ד ״ ה הולמתו ,שם גם אינו מזכיר ״שרביט״ כלל.
ן
שפ רש׳יי ד ״ ה מאי רבותיה :״דחמשים איש לבן מ ל ך ״ — במס׳ עבודה
זרה מד ,א אמרו ב ג מ ר א :״ מ א י רבותייהו׳ /לכן פי׳ רש״י ש ם :״דחנך חמשים
איש״ )ולא כ׳ ״לבן מלך״( אבל בםוגיין אמרו :״מאי רבותיה׳ /לכן פי׳ רש״י
ל ב ן מלך ,כן נ״ל.
בב ,א ב ג מ ר א :״כמה קשין גירושין.״״ — ע׳ הגהות מ ל א הרועים ,את
קושייתו חקשח גם חחתם סופר בשו״ת אחע״ז חלק א סי׳ ק נ א ד ״ ה שבתי,
ועיי״ש מד ,ש ת י ׳ :ומ״ש מ ל א חרועים שרק אשד ,שאפשר שתחי׳ לאיש אחר
אותה אפשר לגרש ,גם ד״ז ת מ צ א שם בשם גאון אחד ,ע׳ בד״ה אך וד״ח ולו
וחחתם סופר ד ח ה ד ״ ז בשתי ידים ,עיי״ש.
ככ ,ב ב ג מ ר א :״ א י חכי חאידנא נמי״ — בתענית יז ,א פי׳ רש״י לשון
״ א י חכי״ ,עיי״ש.
שפ ב ג מ ר א :״ואמר אביי …מכלל דרבנן אסרי״ — ע׳ רש״י בתענית שם
ד ״ ה וחתגיא.
בג ,א רש״י ד ״ ה זה בורר — חמהרש״ל העמיד א ת המלה ג מ ׳ ״ לפני
ד ״ ה ח כ י קאמר )ולפי חגהתו הדפיסו בגמ׳ שלנו( ,ואינני יודע את טעמו ונמוקו,
ולענ״ד י״ל שהמלה ״ ג מ ׳ ״ מקומה לפני ד ״ ח זה ,וכן נראה מ מ ״ ש ר ש ״ י :״והיינו
ד ק א מ ת מ ח מ א י זח.״״ ולא כ׳ והיינו ד ק א מ ת מ ה בגמרא ,כדרכו בכל הש״ם
כשמביא את קושיית חגמרא בפירושו למשנח ,גם חרמב״ן וחר״ן בחי׳ ותום׳
חכמי א ע ל י ה )למסכתין ירושלם ,תשכ״ח( כתבו את פי׳ רש״י ש ב ד ״ ח זד ,על
דברי ה ג מ ר א :״מאי זח בורר״ ,עיי״ש.
׳׳
www.daat.ac.il
57
מכללתב ״ דהרצוג
שיקפלדעת -
שפ רש׳יי ד ״ ה ע ד אתר
מומחה —־ הרש״ש כ :״ ו נ ר א ה
עליו כ פ נ י
דיקבל הוא מלשון קובלנא׳ /ולענ״ד אין שום הכרח לפרש כן ,כי ל פ י ״ ג י ר ס א
זו הפירוש הפשוט הוא שיקבל עליו את ההדיוט בפני ב ״ ד מ ו מ ח ה ואז אינו
יכול שוב לפוסלו וכש״כ שלא יוכל לפסול את המומחה ,וכן פי׳ היד רמ״ה•
עיי״ש.
7
ה י ה
כ
י ו ד ע
א
ו מ
ם ג י
בלאו ה כ י ״
״• ל י ל
שפ ת ו פ ׳ ד׳יה מ א י :״דאף בתחלה
— ל ע נ ״ ד לפי פירוש זה צ ״ ב למד .הוסיף המקשה את ח מ ל י ם :״ ב ת ל ת א סגל״
שפ כגליון הש׳׳פ :״לפ״ז מ א י פרכינן מ א י קמ״ל״ — זכה לכיין ל ד ב ר י
י ף הדבור
תוס׳ הרא״ש חמובאים בחמרא וחיי ד ״ ה שם גמ׳ לא ,ו ע מ ״ ש שם
כג ,ב ב ג מ ר א :״משום דאבא ואביך חזו לעלמא״ — קושיית ה מ ה ר ש ״ א ע ל ז ד
ה ק ש ה גם הר״ן בחי׳ ,ועייש מד .שתירץ ,ועי חמרא וחיי.
ב ס
כד ,א ב ג מ ר א :״ ת ש ע ה נטלח עילם׳׳ — בתוס׳ ח כ מ י א נ ג ל י ה ל מ ס כ ת י ן
)ירושלם ,תשכח( כ׳ פי׳ חדש מ א ד ו ז ״ ל :״דכת׳ יוצאות באיפה א ח ת ,פי׳
וחאיפה ש ל ש סאין והםאה ששה קבין ]כמש״כ רש״י שמות טי׳ ל ז [ ה ר י י ״
ריח״• ק א י
׳ י• ״ י
״
קבין כו׳ ״ עכ״ל ,ו ל ע נ ״ ד לפי פ
על האיפה )ולפ״ז ״זו״ מדוייק מאד ,אבל לפי פי׳ ר ש ״ י :״ ש ת י נ ש י ם ת נ ו פ ו ת
וגסות' רוח״ ,ה ו ל ״ ל :״אלו״(וא״כ גסות הרוח היתד .הצי האיפה י ל כ ז יאמרו
.
׳
־־•׳
•
י
•תשעה קבין גסות רוח.
ח
י ר ו ש ם
מ
ש
ב
ג
ז
מ
ו ג ס ו ת
ח נ י פ ה
שפ ב ג מ ר א :״אחות לנו …שזכתה ללמוד…״ — הדרש הוא ע ״ פ מ״ש ל ע י ל
ה ,ב ״על שם חכמתו דכ׳ אמור לחכמה אחותי את״.
שפ רש״י ד ״ ה איפה צריך לחיות אחרי ד ״ ה ככנפי.
שפ רש״י ד ״ ה .ככנפי ה ח ס י ד ה :״זו חנופה ש מ ר א ץ ע צ מ פ .ח ם י ד י ס ״
׳ ( למי״ בקי
ז״ל יד ר מ ״ ה :״חנופה דכתיב ככנפי חסידה ואמרינן )חוליו
ס ג
ח ס י ד ו ת
ע ם
כ ? ! י מ ר
ח ב ר ו ת י ה
ש
ה
י
א
א
ע כ
ח ב פ ה
" ל ׳ ולפ״
"
ש מ ה חסידה שעושה
*
מובנים היטב דברי רש״י חקצרים ,אבל רש״י שם בחולין מ פ ר ש :
ל חנופד
' ״
׳
חסידות מחלקת מזונותיה״ ,ועי רמב״ן במדבר
י
ע ש ו ת הפך הנראח לעינים״.
ש כ
א
ב
־ שפ ב ע ר ו ך .ל נ ר ד ״ ה שם א י ב ע י ־ ־ ק
ע׳ בהערתי לעיל כג ,א ד ״ ה שם בגליון הש״ס.
ו ש י י ת ו
ז כ ה
:
1 7כ י ו ן
כ י
ל
כ
ת ו ס
׳ הרא״
_ י
ש
^
כד ,ב רש׳׳י ד״ה כל כ י :״דלא יהיב ליה לאסמכתא קא מ ת נ י ״
שהמלה ״לאסמכתא״ מיותרת היא ,ובדברי רש״י שבתוס׳ ד ״ ה כ ל ל י ת •
זו ,ובמקומה אי׳ המלה ״מתנה״ ,ונ״ל ש מ ל ה זזו ט״ס היא,
א
ב ר
.
.
3
יניתוס״
כה ,א רש״י ד ״ ה בר ביניתוס ,אוזיף מ ל ו ה — נ״ל שהמלים ״
צריכות לחמחק ,שהרי לא פי׳ ע״ז כלום ,והמלה ״אוזיף״ היא ה ה ב א ה ו ה ג מ ד
ואחריה צריכה להיות הנקודח ,ובמקום ״מלוה״ צ ״ ל :״הלוה״ ,כ מ ו 7ן
מ
א ;
ז כ ת
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב ר ש ״ י שברי״ף •ובנמוקי יוסף ,ובדקדוקי סופרים אות ג כ ״ כ רק בשם דפוסים
ישנים לכד ,וכן הגיה הרש׳׳ש מדעתו.
שם בהגהות רש׳יש ד ״ ה ה כ א :״דאף להכא תרגומא לא קאי אימתי דר״י
אלא על משחק בקוביא דם״ל דלאו אסמכתא היא אבל על מפריחי יונים לא קאי
ד מ ו ד ה האסמכתא גמורה היא״.׳׳ — ואינני מבין שהרי לפי הכא תרגומא ע ב י ד
הש״ס צריכותא לשניהם משום דבשניהם יש סברות שוות שאםמכתות הן או
לאו ,ומצאתי ראי׳ ברורה .לדברי ביד רמ״ה )ד׳׳ח פיםקא ומפריחי( שכ׳ •וז״ל:
״וחאי טעמא לא סליק אלא לטעמא ד מ ״ ד ד ט ע מ א דמשחק בקוביא אסמכתא
היא הלכך אצטריך למתני תרתי.״״ עיי״ש ,וע׳ גם בחי׳ חר״ן ,ואכמ״ל.
כה ,כ בגמרא :״אפילו לנכרי לא מוזפי״ — ע׳ לחם מ ש נ ה הל׳ מלוה ולוה
פ ״ ה ה״א ,ולענ״ד י״ל יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ ן התורה בשב ואל
ת ע ש ח )יבמות צ ,א( ועוד נלענ״ד שאין אנחנו צריכים לטעם זה ,כי אם לא
ילוה לו איו עליו מצוד! לחשיכו ,אח״ז מ צ א ת י שוכיתי לכוון ל מ ״ ש ביד מ ל א כ י
סי׳ רצח ,וע׳ גם מנחת חינוך מצוד .תקעג.
שם רש׳יי' ד״ה לא ח ז ר ת :״שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן״ — לא
זכיתי לחבין מדוע חוסיף רש״י דבר חדש שליתא בדברי ר׳ נחמיה ,וצ״ע.
שם רש׳׳י ד ״ ה כיון ד ח ז ו :״ושקלי״ — נ׳ שהמלה ״•ושקלי״ היא מלשון
הגמרא לפי גי׳ רש״י )ע׳ דקדוקי סופרים אות צ( ,ולכן הנקודה צריכה להיות
אהרי מ ל ה זו ,וראה יד רמ״ח וחי׳ הר״ן.
ש ם בגליוץ ה ש ״ פ :״ע׳ רשב״ם בבא בתרא קכח ,א ד ״ ה שלשה וצע״ג,
והרשב״ם שם נקט דפסולים משום גזלנים ובזה גסה ודקה שוים״ — ל ע נ ״ ד
י ״ ל שהרשב״ם ם״ל כתום׳ בבא קמאי עט ,ב ד ״ ה אין ,דמה שאמרו בבבא מציעא
ה ,ב דםתם רועה פסול חיינו בשלו אבל בשל אחרים אין אדם חוטא ולא לו
דלא אמרו כן אלא בגסה אבל בדקח גם בשל אחרים פסול ,ולכן נקט הרשב״ם
ברועה בקר פסול שהוא גם ברועח של אחרים.
אבל קשה לי על הרשב״ם שחרי גם על גזלן יכול לומר נאמן עלי וא״כ
שוב הו״ל לנקוט במתניתין רועי צאן, ,ואולי י״ל בדוחק דגם בזה ס״ל לרשב״ם
כתום׳ במםכתין כד ,א ד״ה אמר דבתרתי לריעותא גם רבנן מודו דיכול לחזור
בו ,וכוונת ך ש ב ״ ם היא ד ל א נקט ב מ ת נ י ׳ .רועי צאן משום שהם גפ גזלנים
ופשיטא ואי״צ לפרש שהם גם אינן בקיאין בדין ואכמ״ל.
ש פ בערוד לנר ד׳יה שם ד ״ ה מ ג ד ל י :״כמו כן ת נ י גם רבא בהו״ל כשדים״
— כן כתבו תום׳ שם בבא קמא עט ,ב ד ״ ה אין.
כו ,א ב ג מ ר א :״כהן וחורש״ — ע׳ יד רמ״ה שכ׳ :״שאר איגשי כיון דלא
חשידי אשביעית שרי לחו משום ארנונא אלא כחן דחשיד אשביעית היכי שבקית
ליה דלמא לאו משום ארנונא קא חריש …אגיםטון אני בתוכה קרקע ש ל
אהרים היא״ ,עכ״ל ולפ״ז מ ״ ש רש״י ד ״ ה אגיםטון :״אי נמי משום ארנונא
59
www.daat.ac.il
מכללת
דעת
הרצוג אלא לישנא דווקנא ה י א .
המהרש״א,
כמו -שכ׳
אתרהיא
שכרו״.״ ,לאו שיגרא דלישנא
כז ,א כ ג מ ר א :״גימא כתנאי״ — ע׳ רש״ש בהגהותיו ,וזכה לכוון מ מ ש
לדברי היד רמ״ה ,עיי״ש.
כז ,ב כ מ ש נ ה :״דודו וכן דודו״ — לישנא דקרא נקט ,וז״ל רש״י ב י ר מ י ה
לב ,ב :״שלא מציגו בכל המקרא אח האם קרוי דוד״ עכ״ל) ,ראה גם ר ד ״ ק
שם ובאבן עזרא ורד״ק עמום ו ,י( ,כי למשנה זו אחי אמו כשר לו ,כ מ ש ״ כ
רש״י ד ״ ה וכל הראוי.
ש פ ב מ ש נ ה :״שונא כל שלא ד ב ר עמו שלשה ימים באיבה ־־־ ה ר ש ״ ש
כ ׳ :״נ״פ דשיעור ג׳ ימים הוא מהכתוב והוא לא שונא לו מתמול ש ל ש ו ם ״
)דברים יט ,ד( ,במחכ״ת אישתמיטתיה לפי ש ע ה שכן אמרו בסיפרי )מובא ב י ד
רמ״ה כ א ן ( • :״מתמול שלשום זו שר׳ יהודה אומר תמול שנים שלשום ש ל ש ה ׳ /
וע׳ מלאכת שלמד ,שהוכיח שכל זה ״שכל שלא דבר.״״ דברי ר׳ יהודה ה ו א .
שם ב ג מ ר א :״וחכתיב פוקד עון אבות על בנים חתם כשאוחזין מ ע ש ה
אבותיהן בידיהן״ — בתורה אור מצויין שמות לד״ ,ונ״ל ברור שזח ט״ם ,ש ה ר י
שם פסוק ו ל א כתיב ״לשונאי״ ,לכן נ״ל שצ״ל שמות כ ,ח ,כי שם כ׳ ל ש ו נ א י ״
ולכן תירצו ״חתם כשאוחזין״.״ ,״ולשונאי״ קאי גם על חבנים ,וע׳ ר ש ״ י
בשני המקומות חנ״ל.
שם רש״י ד ״ ה בפסול יוחסין :דלנפשות ב״ד מיוחסין בעינן …ומום -א י ן
בך״ — לא זכיתי להבין ,הלא לפי מסקנת הגמ׳ שם מוקי לח לקרא זה ל מ ו ם
שבגוף ,ומיוחסין למדין מ ן ונשאו אתך ,עיי״ש ברש״י ,וצ״ע.
ש פ רש״י ד ״ ה כ ע ל א ח ו ת ו :״דילפינן בעל כאשתו״ — לקמן כח ,ב י ל פ י ב ן
מקרא רק אשד ,כבעלה לבד ואעפ״כ כ׳ רש״י כ א ן :״דילפינן בעל כ א ש ת ו ׳ /
ונראה שכוונתו להשמיענו ש ש ת י הלשונות לקמן שם לא פליגי אהדדי ,ו כ מ ש ״ כ
רש״י גם ש ם :״בעל כאשתו ואשה כבעלה״ ,ולאפוקי • מ א ו ת ן שיטות ש ס ״ ל
ש ש ת י לשונות אלו פליגי .להלכה ,ע׳ מאירי ד ״ ה חורגו.
שם ר ש ״ י ד ״ ה לבדו — הנקודה שעל המלה ״בן״ ,צ״ל על ה מ ל ה ש ל א ח ר י ה
״אחות״.
שם רש״י ד ״ ה היה ק ר ו ב :״כגון חתנו שראוי ליורשו״ — ה ח מ ר א ו ח י ל
כ׳ שצריך לדעת למה פי׳ רש״י לפי מ ש נ ה ראשונה דאינו פסול אלא כל ה ר א ו י
ליורשו ,ולא כ׳ ע״ז תירוץ ,ולענ״ד כוונת רש״י ,שאפילו הוא חתנו ה ר א ו י
ליורשו ג״כ כשר חוא אם נתרחק ,ש א ע פ ״ י שחוא ראוי ליורשו ,לאחר ש נ ת ר ח ק
כשר הוא ,ו ע מ ״ ש הערוך לנר )ד״ה שם אפילו( ,שמדבריו יש סמר ו ר א י ׳
לפירושי.
כח ,ב ר ש ״ י ד״ה בעל כ א ש ת ו :״ותבן חמיו פסול קרוב הוא״ — צ ״ ב מד,
רצה רש״י לחשמיענו במלת ״קרוב״ שנראית כמיותרת לגמרי.
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כס ,א כ מ ש נ ה :״הוא אמר לי ש א נ י הייב לו״ — המלה ״שאני׳ /מלמדת
שהלווה אמר כן ,וא״כ מיותר הוא מ ״ ש רש״י )ד״ה הוא אמר ל י ( :״הלווה אמר
לי״ ,אבל ברי״ף ועוד ראשונים גי׳ ה מ ש נ ה ה י א :הוא אמר לי ש ה ו א חייב לו״
וכתב בדקדוקי סופרים אות פ שכן היה גם לפני ר ש ״ י )וג״ל שמטעם הנ״ל
כ״כ( ,אבל לענ״ד זה אינו שהרי לקמן לז ,ב מ ב י א ה הגמרא את משנתנו זו
ושם כ׳ ר ש ״ י :״הוא אמר לנו — הלווה אמר לנו ש א נ י חייב לו )״ושתי
פעמים כ׳ שם רש״י ״לנו״ וא״כ ברור שגם בהבאה ש ב ר ש ״ י כאן במשנתנו צ ״ ל :
הוא אמר לנו״( אבל מלת הלווה ש כ ת ב ה רש״י כאן ,ושם כ׳ ״המחוייב״
מיותרת היא כנ״ל ,וצ״ב.
שש כ מ ש נ ה :״הוא אמר לי שאני חייב לו …לא אמר כלום״ — פי׳ ר ש ״ י :
״דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר״ ,והב״ח חו״מ
לב סק״א דקדק מדוע לא פי׳ רש״י דעביד איניש דמשטה ,עיי״ש ובמה שהאריך
בזה הש״ך חו״מ פא סקל״ד )ד״ה ולכן נ״ל( ,ו ל ע נ ״ ד רש״י מפרש כן מ פ נ י
שבמשנה אמרו ע ״ ז :״לא אמר כלום״ ,ולשון זה מורה שאין דנין יותר בדבר
ואינם שואלים אותו כלום ,והיינו משום דאנן טענינן ליה ט ע נ ת שלא להשביע
עצמו ,אבל טענת מ ש ט ה אני בך אנן לא טענינן ליה עד שיטעון הוא )כדאי׳
לקמן בסוגיין ובפוסקים( ,וא״כ על טענת מ ש ט ה אני בך אינו נופל הלשון ״לא
אמר כלום״ דאולי חבעל דין לא יטעון כן ויתחייב לשלם אח״כ מ צ א ת י ב״ה
שבעל המאור )ד״ח עד שיאמר( כ׳ ו ז ״ ל … :לא אמר כלום ולא קתני פטור
כדקתני בברייתא שמעינן מ י נ ה שאפי׳ לא טען טענינן ליה״ עכ״ל וע׳ ש״ך
חו״מ פא .סקנ״א ,ואכמ״ל.
שם כ מ ש נ ה ״לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין …על זה נאמר לא תלך
רכיל בעמך ואומר הולך רכיל מ ג ל ה סוד״ — ע׳ תוי״ט שמפרש מ ה מלמדנו
הפסוק השני שבם׳ מ ש ל י יותר מ ן הראשון שבתורה ,ולענ״ד י״ל שהפסוק ה ש נ י
מוסיף ללמדנו שגם אם הדיין יודע שהחייב לא ישנא ולא יגרה מדון ע ם
הדיינים שחייבוהו ואדרבה כי הוא כמו אותו שאמר ״ א י שקיל בי דינא גלימיה
ליזמיר וליזל״ )כדאי׳ לעיל ז ,א( ,קמ״ל שאעפ״כ אסור לגלות כי דברי ה ב ״ ד
סוד הם )כמש״כ התוי״ט(.
וע׳ בתוי״ט שכ׳ שחנוסחא הנכונה במשנתנו היא רק הפסוק במשלי הולך
רכיל וכו׳ לכד ,ושכן היא ברי״ף ,רמב״ם ורא״ש עיי״ש ,ולעג״ד י״ל עוד סמך
לגי׳ זו ,ואין לדקדק למה לו להביא ממרחק לחמו ,שחרי במשנתנו א מ ר ו :
״ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים״ ,וא״כ יכול להיות שעוד אחד זכהו,
ולפי הרמב״ם )הל׳ סנהדרין פ ״ ח ה״ב( ודעימיח אם שוב אמר אחד איני
יודע מוסיפין והולכין שנים עד שבעים ואחד ,א״כ אם אחד מהם יאמר אני
מזכה אלא שחבירי רבו עלי ,היינו שרוב ה ב ״ ד חייבוהו אבל היו עוד רבים
שזכוהו ג״כ ,א״כ חמחוייב לא יכול לגרות מדון ושנאח אף עם אחד מן
הדיינים האחרים ,ואין כאן כלל משום לא תלך רכיל ורק משום הולך רכיל
מגלה סוד לבד.
61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ש פ כ ג מ ר א :״םהדי שקרי אאוגרייהו זילי״ — ע׳ םמ״ע חו״מ כת םקל״ו,
ובדפוס באלאבאן )למברג ,תרנ״ח( דלג המדפיס כ מ ה מלים ,ובמקום ״בזוי
וכו׳ ו ל א כתב…״ צ ״ ל :״בזוי וכו׳ והטור כ ת ב שהוא בזוי ולא כתב.״״ ,וכן הוא
בדפוסים האחרים.
ש פ ר ש ״ י ד ״ ה מ ש ט ה א נ י צריך להיות לפני ד ״ ה פטור.
ש פ רש״י ד ״ ה לפי ש ל א ט ע ן :״ ה נ ה ש לא טען״ — מ מ ״ ש רש״י ״הנחש׳/
נ ״ ל שרש״י לאי גרים מ ל ת ״הוא״ שבגמ׳ ,וכמו שליתא בגמ׳ בגי׳ המובאת
בדקדוקי סופרים אות נ.
ש פ כ ה ג ה ו ת ר ש ״ ש ד ״ ה שם רמ׳׳א :״ואני ש מ ע ת י פי׳ נכון.״״ — כן פי׳
התורת חיים ,וגם היעב״ץ בהגהותיו כ׳ פי׳ זה ודחאו עיי״ש.
כט ,כ רש׳׳י ד ״ ה ע י ר י :״רוצה אתה …ויאמר הן״ — ע׳ ב ״ י חו״מ לב
אות כד שכ׳ שעירי ושיכבי וכו׳ אמר לו בניחותא דאלו אמר בתמיה אע״נ*
ששתק הלווה אין זו הודאה ,וחש״ד חו״מ פ א סקכ״ת ה ק ש ה עליו ולענ״ד כל
דברי הש״ך קשים הם וצריך א נ י לרב ב ז ה ; א( מ ה ש ת מ ה על ה ב ״ י וכ׳־
שמרש״י ונמוקי יוסף מ ש מ ע שבלשון שאלה ,אמר לו והש״ך מסיים דבריו
ו ז ״ ל :״אבל ה כ א שהשיב לו מ ת ח ל ה הן א ״ כ מ ס ת מ א שתיקתו שאת״כ הוא
משום שכבר השיב לו הן״ עכ״ל ,ל ע נ ״ ד מדםיים רש״י ו כ ׳ :״ויאמר ה ן יוצא
להדיא שאם ישתוק ע ל שאלתו ל א הוי הודאה אע״פ שכבר א מ ר הן ע ל " מ נ ה
לי בידך ,הרי ברור דלא כש״ך א ל א כמרן ב ב ״ י ; ב( מ ״ ש הש״ך ״ ש פ ש ט ו ת
לשון הגמ׳ מ ש מ ע כרש״י …והכי מוכח נמי מלשון א מ ר ליה לא ,דמלשון י ל י
מ ש מ ע שהשיב על ש א ל ת ו .ו א ״ ל לא״ ,גם זה ק ש ה הלא גם אם התובע א מ ר
בניחותא שפיר נופל הלשון א מ ר ל י ה ; ג( מ ״ ש ה ש ״ ך :שמלשון הטור ־ שכ>
א מ ר ליה עירי ושיכבי מ ש מ ע דדרך שאלה אמר ליה כן דאל״כ הול״ל ם ת מ א
א מ ר ,ע י ר י ושכבי.״״ ,גם ד ״ ז תמוה ל י מ א ד שהרי בגמ׳ הגירםא א מ ד ] ב ל י
המלה ליה[ ואעפ״כ מפרש רש״י שבלשון שאלה אמר ד״ז ,ועוד יותר ברי״ף
אפילו ה מ ל ה .א מ ר ליתא ואעפ״כ מפרש הנמוקי יוסף שבלשון שאלה א מ ר ה ,
ודע שברש״י שברי״ף מפרש רוצה א נ י א״כ ברור שס״ל בניחותא אמרה ,ו ה נ ה ג ם
מרן בב״י מביא א ת לשון הגמרא בלי המלה ״ א מ ר ״ וא״כ גם לפי שיטת ה ש ״ ך
יפה .פי׳ מרן שבניחותא אמרה ,ואכמ״ל יותר.
)המשך יבוא(
׳ /
ה
62
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דוד הנשקה
תקוגים והשלמות
והשלמות
למאמרי
בענין עדים זוממים
להלן מובאים כמה תקוגי ט״ס
•שנדפס ב״המעין״ ,תשרי ת ש ל ״ ה :
(1עמ׳ ,27ראש הקטע השני ,צ ״ ל :״שעצם הסברא קשה״.
(2הע׳ .32קושית ה״בית אברהם״ על הרמב״ם ז״ל שהובאה שם אינה
קשה אלא לשיטת הכ״מ שהרמב״ם ז״ל פוסק שע״ז חידוש הוא .לדברינו
בהע׳ 3נראה שאין מקום לקושיא זו וממילא אין צורך לפי״ז בתירוץ
שתירצנו שם ,אלא לשיטת הכ״מ ,ודוק.
(3העי .37דברינו בתירוץ קושית ה״שם ושארית לנפש היה״ ,ש ט ע נ ת
״גזלנים אתם״ היתד״ פוטרת את המזימים מתשלומים במקרה של הזמה,
מבוססים על דברי הנוב״ק )אה״ע ,עד( שאין עדים זוממים לוקים כשזממו
לפסול לעדות ,ע ״ ש ובביאור הגרי״פ פרלא ז״ל לסה״מ לרם״ג ז״ל ,ח״ב,
ל״ת לד ,ועי׳ היטב במובא בסוגריים שבקטע ה ש נ י שבהע׳ 52א .וא״כ אין
להקשות על דברינו ש ב ט ע נ ת ״גזלנים אתם״ נפטרים אמנם המזימים במקרה
של הזמה מתשלומים ,אך לעומת זה מקבלים מלקות ,שלהאמור אינם מקבלים
מלקות בכה״ג.
(4הע׳ ,39שורה 8מלמטה ,צ ״ ל :״להעיד״.
(5הע׳ .41ש ת י הערותיו חאחרונות של ש ו ״ ת ״דברי יעקב״ על מהרי״ט
ז״ל ,שהוכחו שם כטעות ,מצויות אף ב״הערות ומקורות על ספר החינוך״
לרז״ו לייטר ,נדפס בספר ההשלמה על המנ״ח ,ניו־יורק תשי״ב ,עמ׳ קיג.
(6הע׳ .52העירוני שדברינו שם בחםבר מחרי״ט ז״ל הם טעות ,שאמנם
נוגעים העדים להעיד אמת ,אך מאחר שיש ביכלתם לא להעיד כלל על המקום
והזמן )ולפי מהרי״ט ,ז״ל הרי אין בהמנעותם מלהעיד נגיעח ,ש א י נ ה נגיעת
ממון( אין זה בגדר נגיעה• ,ופשוט .ע ת ה נראה ל ע נ ״ ד דרך אחרת בהסבר
מהרי״ט ז״ל אלא שהדבר טעון ראיות :ידוע היסוד שדבר הצריך תורת עדות
אינו צריך זאת אלא לגמר הדבר ,ואילו שאר התנאים הקודמים לו ,אף שבהעדרם
לא יתכן לקבוע את הדין ,אינם טעונים תורת עדות .הדבר קיים לגבי
״אשתמודענא״ ברי״ף יבמות )ד״וו יג ,א( ,לגבי איסורים ברמב״ם פ ט ״ ז מהל׳
סנהדרין ה״ו ,ולגבי עוד ענינים ,״והאריכו הפוסקים הרבה בענינים כאלה״ —
״נתיבות חמשפט״ ,סי׳ כח ס״ק ז ,עיש״ה .וא״כ הרי ב נ ״ ד חדו״ח הם תנאים
מוקדמים לקבלת עדות ,אך אינם אלא תנאים ואינם גמר הדבר ,וא״כ לכאורה
אין צורך בהם בתורת עדות .וחנה ,אולי אפשר לומר בדעת מהרי״ט ז״ל דם״ל
שכל שאינו צריך לתורת עדות — גם לא ח ת ח ד ש ה בו תורת עדות ,ואף אם
עדים כשרים יעידו על ד ב ר שאין בו צורך לתורת עדות -־ לא יהיו דבריהם
בגדר עדות ,משום שאם אין צורך בזה בתורת עדות גם לא ח ת ח ד ש ה כאן תורת
עדות .לפי״ז פשוט שהמזימים נאמנים שהרי דברי המוזמים על מקום המצאם
לפני בוא המזימים ,במסגרת חדו״ח ,לא היו בתורת עדות מהטעם הנ״ל ,ו ע ת ה
לאחר בוא המזימים הרי פשוט שנוגעים הם .אלא שיסוד זה ,שכל מקום
שאין צורך בתורת עדות ד״יא גם לא נתחדשח ,יש לעיין בו •אם אין לכך
63
www.daat.ac.il
סתירות והאם ישנן לכך ראיות ,ואין הפנאי מסכים כעת.
אתר דעת -מכללת הרצוג
(7שם ,באמצע הקטע האחרון ,המשפט ״וכ״כ ה״לבוש מרדכי שש״
הוא ט״ם ,וצריך למחקו.
(8שם .לגבי קושית זקני הרש״ר הירש ז״ל על הטור לפי הבנת ה״דבוי
אמת״ ,שאם אין עדים נאמנים על עצמם אף ללא נגיעה א״כ נאמר כן בכל
עדות ,שאין העדים נאמנים בחלק העדות המתיחסת לעצמם ,שחפ ראו מעשה
פלוני כשהיו הם במקום פ ל ו נ י ; •ותירצתי שם ,שאפשר לחלק בין מקרה שהעדות
על עצמם היא עיקר העדות ,שאינם נאמנים ,למקרה שההתיחסות לעצמם מהוה
רק טפל לעיקר העדות ,שנאמנים .ומתוך כך ,כתבתי ,אין תועלת בהסבר ה״דנוי
א מ ת ״ שכן אם לכתחילה היו העדים נאמנים נשארת הקושיא המרכזית על
הטור ,מדוע אין עדות המזימים ,אשר אמנם עדיפח על עדותם הנוכחית על
המוזמים ,נסתרת ומוכחשת ע״ י עדותם הכשרה של המוזמים לפני בוא המזימיס.
אך ע ת ה נראה לענ״ד שאפשר לתרץ זאת בהקדם דבר נוסף .והוא ,שגם הפרט
הזה ,שהעדים עצמם הם שראו את המעשה ,אינו מעיקר העדות ומגמר הדבר,
אלא רק מתנאיי העדות ,וא״כ אפשר לכאורה לומר ע פ ״ י המובא לעיל )מסי (6
שאין צורך בזה בתורת עדות ,וא״כ אולי באמת בכל עדות אין העדים נאמנים
בתורת עדות כאשר מעידים שהם ראו את המעשה ,שזאת עדות על עצמם ,ואינם
נאמנים בה ,ואין פגם בזה משום שאין זה מגמר הדבר .וא״כ הרי אין דברי המוזמים
שהם ראו את ה מ ע ש ה מתקבלים בתורת עדות ,וממילא נאמנים המזימים,
שדבריהם שהמוזמים היו במקום אחר וממילא לא ראו את המעשה מתקבלים
בתורת עדות .אלא שגם בדבר זה יש לעיין אם אין לו סתירה והאם יש לו
ראיות ,אלא שכאמור שם ,עצם הדבר שאין עדים נאמנים על עצמם גם כשאינם
נוגעים נסתר מדברי הטור עצמו במקום אחר.
(9שם ,סוף הקטע השני ,המשפט ״וגם נשארות קושיות ד ו—ה דלעיל״
הוא ט״ם ,וצריך למחקו .לעומת זה נכון מ ש פ ט זח ביחס להסבר שכתבנו לעיל
)מס׳ ,(6שאינו מתרץ את הקושיות הנ״ל ,אלא דוקא את הקושיא העקרית) ,ג(.
(10העי 52א ,שורה שניה ,צ ״ ל :״ה״אפיקי ים״ )ח״א ,םי׳ כב(״.
(11הע׳ .55יש כאן מקום לטעות בהבנת הדברים ,ואכן נריע לי שיש
שטעו בזה .כונתנו היה לעונש הזמה ,שהוא תוצאה מדין עשאאי״ל ולפיכך
לולא היה מדאורייתא דין עשאאי״ל בד״מ לא היה מ ת ח ד ש בהם גם עונש הזמה.
ולאחר תקנת חז״ל שאין צורך בדו״ח ב ד ״ מ העונש נשאר על מכונו ,שהרי
תכלית קיומו היא הרתעת עדי שקר ,ובצורך בתכלית זו לא חל כל שינוי גם
לאחר תקג״ח .ת ק נ ת ם הועילה רק שעשאאי״ל תועיל להוציא ממון אף שאינה
עדות מדין תורה .ולעגין הנאמנות ,שהמזימים נאמנים גם לאחר תקנ״ח אף
שאין עוד למוזמים נגיעה ,הדברים פ ש ו ט י ם :אם המוזמים לא אמרו א ת
המקום והזמן כפי ת ק נ ״ ח שאין צורך בזה ב ד ״ מ — אין אפשרות כלל ל ה ז י מ ם ;
ואם אמרו זאת אף שאין בזח צורך לכלום ולא מ ח נ י לשום דבר — אין עדותם
בגדר עדות אף שאין בהם שום נגיעה ,משום שכל עדות שלא מ ה נ י לשום ד ב ר
ולא פועלת שום דין אינח בגדר עדות כפי שפשוט באחרונים ו מ ס ב ר א נ מ צ א
שהמזימים נאמנים ב ד ״ מ למרות שהמוזמים לא היו נוגעים ,שגם ללא זה ל א
נתקבלו דבריהם בתורת עדות.
64
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורר ה א ח ר א י :יונה עמנואל ,רה׳ צפניה ,26ירושלים
.
•י
.
-י'
ץ
י
www.daat.ac.il
,
דפוס ״בהר״ן״ ,ר ה סלונים 13ירושלים
י
וי.
[
ו