1
? א ו ל > SAיזרי
מ ו צ א
.ב 2ד י י ע י
י^ר^סן
1 m
*VAJIO *7X13א ג ו ד tu^ . nו ־ -א ד
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע״י חיים תשס״ט 3
•
3 1ן •
וו
נבנצל .
.
.
1
בגין ב י ת ה מ ק ד ש בזמן ה ז ה /ה ר ב
אביגדור
פשוטו ש ל מקרא ב״גור אריה״ /ה ר ב יהודה קופרמן .
.
.
6
מהר״ל ע ל נושאים במהשבת ישראל /ה ר ב מ ש ה צוריאל .
.
22
מ א ה ש נ ה לפטירת ה ד כ יצחת ד ו כ תלוי כמכרגר זצ״ל )המשד(
מנהגי ה ר ב י ״ ד במברגר והנהגותיו /ה ר ב יצחק אדלר .
.
.
30
הלכות ר ב י יצהק אבן גיאת ע ם פ י ׳ יצהק ירנן /
יונה עמנואל
חידושי
תורה
ע ל טבילת
38
)מכתב ( T
כלים
אחרי
51
םיחון
מלחמת
56
ועוג
ע ל דרכו ש ל רש״י ב פ י ת ש הש״ם /ה ר ב יוסף י׳ אפםל . .
המשפט
במהשבתו ש ל ר ׳ יצהק
ה ר ב שלמה
בם׳יד
מנוי
פרידמן
ז׳׳ל
ברויאר
)המשד(
63
/
65
י ר ו ש ל י ם ט כ ת ת ש ל ״ ט * כ ר ד י ט ,ג ל י ו ן ב • ,ה מ ח י ר — 15.ל ״ י
כ י ש ר א ל —50.
כתובת
המערכת :ר ה
כ ח י ץ ל א ר ץ —% 8.
,
צ פ נ י ה ,26י ר ו ש ל י ם ,ט ל 288883 .
הרב
נבנצל
אביגדור
בנין בית המקדש בזמן הזה
מ ו נ ה )ספר ה מ צ ו ת ,מצוד ,כ׳ ו ר י ש
הרמב״ם
בית
הלכות
לבנות
הבחירה(
בית ה מ ק ד ש כ מ צ ו ת ע ש ה בכלל תרי״ג מצות .והנה ,ה ר מ ב ״ ם כ ת ב בספר המצות,
ש ו ר ש ג ׳ ש א י ן ל מ נ ו ת ב כ ל ל ה מ צ ו ו ת מצוד ,ש א י נ ה נ ו ה ג ת ב כ ל ה ד ו ר ו ת .ו מ ב ו א ר
ש ד ע ת ו ש מ צ ו ת זו ,ל ב נ ו ת ב י ת ה ק ד ש ,נ ו ה ג ת ל ע ו ל ם ,ב כ ל ז מ ן ש י ש צ ו ר ך
מזה
המקדש
לבנות
הלכות
אפשרות
וקיימת
בנין
הבית,
בעוד
לפי
שאלו
שוב
בגמרא,
לבנותו.
שלא
לא
הביא
ינהגו
מטעם
פרטי
זה
הביא
הלכות
אחרי
לעולם,
הרמב״ם כל
הקרבה
שהוקם
פרטי
בבמה
המבוארים
המקדש
ביתשלים
בימי דוד ושלמה.
בגמרא
בלילה
א ו ביום טוב .והקשו
בנין
שאין
מדובר
המקדש
בית
דאמרינן
ב ש ב ו ע ו ת )טו ,א (
רש״י ותוספות מהא
בלילה ושאינו ד ו ח ה יו״ט .ותרצו
ששם
ר ש ״ י ותום׳
בבנין מ ק ד ש בידי אדם ,א ב ל מ ק ד ש ש ל ע ת י ד לבוא ירד בנוי מ ן השמים
כדכתיב
על
) ר א ש ה ש נ ה ל ,א ו ע ו ד מ ק ו מ ו ת ( א י ת א ד י ת כ ן ד י י ב נ ה ב י ת ה מ ק ד ש
כדאיתא
מ ק ד ש ד ׳ כוננו ידיך,
ולכאורה חולקים
במדרש.
ר ש ״ י ותום׳
הרמב״ם ואף הגמרא והמדרש קשים על שיטתו.
ויש ש ת ר צ ו ש י ש הבדל בין בנין המזבח לבנין הבית .הםוגיא בראש השגה
על הצורך במזבח ל מ ״ ד מקריבין אע״ם שאין בית ובנין המזבח דוהה
מדברת
יו״ט וכשר בלילה .ולענין א ם בנין המזבח ד ו ח ה יו״ט כשלא היה אפשר לבנותו
מערב
תלוי
יו״ט,
אם
בזד,
מכשירי
שאי
קרבן
לעשותן
אפשר
מערב
יו״ט
מיקרי רק ה נ ך ש מ צ ד הדין א י א פ ש ר ל ע ש ו ת ן מ ע ר ב יו״ט ,או א ף הנך ש מ צ ד
לא
מקרה
*יה
היה
לעשותן
אפשרי
גדול לפענ״ד ,מאחר
הבית,
שקדו
ש ת
ה
יו״ט.
מ
ב
ז
ח
ד
ו
ש
ת
ב נ
ה
— מ ה י כ א ת י ת י שיוכשר בלילה ט פ י מ ש א ר הבנין.
והמאירי
לפי
מערב
ולענין
ק
בבין
ין
מזבח
בלילה
צריו
י א ולא קדושת כלי
כתב
תירוצו
שהםוגיא בר״ה דלא
הראשון
אין
קושיא
על
כהלכתא או
הרמב״ם
ש ה ש ש ו ל ב י ת ד י ן טועין•
מהםוגיא
בר״ה,
ולפי
תירוצו
השני גם כן לא קשה ,א ל א שהיתרו עצמו צריך עיון בנוגע להיתר ב נ ק ה מ ק ד ש
שהרי
כלילה,
אפילו
לא
נראה
בדיעבד ,ואם כך ,א ם ה ק י מ ו מ ז ב ח ב ל י ל ה א י ן כ א ן מזבח•
ויש
ביום
ביתשלמי
)יומא,
פ ר ק א׳(
דהקמת
המשכן
בלילה פסול
שתירצו שלעתיד לבוא יבנו בני נכר הומותינו והם רשאים לעבוד אף
טוב,
ואף
שאסור
לבנות
בית
ע ״ י גוי
ביו״ט,
אולי במקום מצוה כזו
ג ז ת רבנן .אבל אין ז ה תירוץ לגבי לילה ,ש א ם ה ק מ ת הבית בלילה ע ״ י
י ש ר א ל פ ס ו ל ה ,א ף ב ג ו י ה ד י ן כ ך .א ב ל מ ל ב ד זה ,א י נ ו נ ר א ה כ ל ל ש י ב נ ו ג ו י י ם
את
המקדש
והמזבח,
עי׳ ערובין קת ,א
ורמב״ם
סוף פרק א
מהלכות בית
1
שלא
הבחירה
חומותיך״
מטפלים
גויים
נמנו
הכשרים
בין
הבית.
לבנין
ועוד
בהם מ כ ח הקללה ״בזעת אםיך ת א כ ל לחם״,
ומצוות,
ש״ובנו
נכר
בני
ז ו ה י ה ב ט ח ה ל י ש ר א ל ו ה ב ט ח ה זו ש י י כ ת ב ע נ י נ י ם ה ג ש מ י י ם א ש ר א נ ו
זה
ובכלל
בית
בנין
שניתנו
המקדש,
אבל לא כך
באשר
לישראל
לגבי תורה
הקב״ה
רצה
לזכות אותם ,ואין זו ה ב ט ח ה ט ו ב ה שגויים יבנו א ת ה ב י ת במקומנו.
והנה
בעתה,
ולכן
מאמר
ידוע
כלומר אין
נכתבו
באופנים
חז״ל
לגאולה
הרבה מן
)סנהדרין
תאריך
הנבואות
צח,
קבוע
א(
אלא
ומדברי
זכו — א ח י ש נ ה ,
לא
זכו —
מעשי
בני
ישראל
מ ש ת נ ה לסי
דניאל
סתומה,
בלשון
שיתפרשו
כדי
ש ו נ י ם ע ל ז מ נ י ם ש ו נ י ם .ו כ ן מ ב ו א ר ב ב ר כ ו ת ד ,א ש ה ב ט ח ת ״ ע ד י ע ב ר
ע ם זו קנית״ היתה ראויה להתקיים בימי עזרא אלא
צב ,א
הגאולה
ביקש
הקב״ה
לעשות
חזקי׳
תלוי
בזכיית
ישראל,
כך
משיח
צורת
ש ה ח ט א גרם.
וסנחריב
הגאולה
ומגוג.
גוג
תלויה
ובסנהדרין
וכשם
שזמן
שכן
אמרו
בזכייתם,
)סנהדרין צח ,א( זכו — ע ם ע נ נ י שמיא ,לא זכו — ע נ י ורוכב ע ל המור ,ו ה ס
ה ם ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ) פ ר ק י ״ ב מ ה ל ׳ מ ל כ י ם ה ל ׳ ב(
שבתחלת ימות המשיח תהיה
וכיוצא
אדם איך
וכו׳
לצורת
בנין
מלחמת
גם
גוג ומגוג ו כ ר וכל
החכמים אין
הבית
להם
אלו
קבלה
הדברים
אלו וכר.
בדברים
בהן
לא
ידע
הלכך
גם
בנוגע
יתכן שנוי מ מ צ ב שזכו ל מ צ ב ש ל א זכו; א ם זכו ויש נ ח ת רוח
ידיהם ,יזכו
במעשה
בכל
זאת זמן
הרב
שרגא פייבל פרנק
קושיא
ירד
הבית
לבנות את
ליבנות,
זצ״ל
המקדש
ייבנה
בידים
בידים
ב״המעין״
של
מטה,
שלמעלה
)תשרי
ואם
כביכול.
תש״ל עמ׳
להקב״ה
לא
זכו
והגיע
כעין
זה
העלה
.(37
לפי זה אין
אם
על הרמב״ם ,שהרי הוא כ ת ב ספר ש ל פסק הלכה ,ואין זה מענינו
ה ב י ת מ ן ה ש מ י ם א ו לא ,א ל א ש ה ו צ ר ך לפסוק ,ש כ ל זמן ש א י ן בית ,מ ו ט ל
לבנותו .לעומת זה מסביר לנו
עלינו
ובעקבותיו
בלבד
הלכו
ר ש ״ י ותוס׳,
וכן
המדרש
הגמרא
אחת
בר״ה
הצורות
ש ב ה יכול
ליבנות
מתיחסת
לאפשרות
מסוימת
ש י ב נ ה בלילה או ביו״ט ,ולא התכוונה לקבוע שאכן כך יקרה ,ש ה ר י כ ת ב
הרמב״ם
שגם ההכמים א ץ להם קבלה
ובמסכת
בדברים אלו.
ש מ ה ו ת )פרק ה׳( אמרו ראוי ה י ה בית ה מ ק ד ש ליבנות ש א י ל ו ל א
עמדו ד ו ד ושלמה שנאמר מקדש ד׳ כוננו ידיד ומוכח מזה שמקרא זה לא נ א מ ר
רק ע ל מ ק ד ש ש ל י ש י א ל א א ף ע ל מ ק ד ש ראשון ,ושאם זכו בונים בידים.
ונראה
לבנות
שיש להוכיח שמעולם לא היתה מסורת בידי חז״ל שאין לנו ר ש ו ת
בית
המקדש,
שהרי
המלכות
רשות
השמים.
ולפי המסופר ע״י
בימי
מבואר
בימי התנאים
לבנות,
בבראשית
נגשו
ההסטוריונים
בר־כוכבא ,והשני בימי
רבה
)פ׳
לבנות ולא חכו
תולדות(
לבית
דכשנתנה
המקדש
נעשו עוד שני נםיונות דומים,
מן
האחד
האמוראים ברשיון יולינוס קיסר.
כ.
עוד
שמעתי אומרים
שאפילו
אם
בני
ישראל
יבנו
את
המקדש,
אין
אנו
ראויים לכך כ י אם מ ל ך המשיה ,שהרי כ ת ב הרמב״ם )הלכות מלכים ,פרק י ״ א (
2
שהמשיח
כתב
המקדש.
יבנה בית
ל פ ע נ ״ ד ג ם זו
אך
) ה ל כ ו ת ת ש ו ב ה פ ר ק ט ׳ ה ל ׳ ב׳(
איננה טענה,
הרמב״ם
שהרי
שהמשיח עתיד להיות חכם יותר מ ש ל מ ה
המלך
ונביא קרוב ל מ ש ה רבינו ע״ה .אם ה מ ש י ח יהיה כ ל כך חכם ונשגב ,לא
יעלה
הרמב״ם מנה
ה ד ע ת שהרמב״ם יורה למשיח
על
לו כמה תפקידים וכתב עוד
טבע
לעשות.
הלכה מ ה עליו
) ה ל כ ו ת מ ל כ י ם ,פ ר ק י ״ ב ה ל ׳ א׳(
נבואה אם
העולם ,והלא ה מ ש י ח יקבל
שלא ישנה את
הדבר ברור
ל ש נ ו ת או לא .אולם
ל כ ל המעיין בהלכות מלכים ש ל א כיון ה ר מ ב ״ ם לקבוע מ ס מ ר ו ת ל מ ע ש י המשיח,
בא
אלא
אנו
אדם וטוען
ללמדנו שאם בא
נ א מ י ן בו .ועל ז ה כ ת ב
בראשית,
בתורה
למלא
אבל עליו
הרמב״ם
אחר
שהוא
המשיח,
שאין
ששה
מ ה הם
המשיח חייב
ת נ א י ם :א׳
ובמצוות כדוד ,ג׳ כ ו פ ה א ת כ ל ישראל
התנאים
שבהם
סדרי
מעשי
לשנות
מ ב י ת דוד ,ב׳ הוגה
להיות
לשמירת התורה ,ד׳ קובץ נדחי
ישראל ,ה׳ ב ו נ ה ב י ת ה מ ק ד ש ,ו׳ לוחם מ ל ח מ ו ת מ צ ו ה .אין הכוונה ש כ ל ת פ ק י ד י ם
א ל ה י ש להשאירם ל מ ל ך ה מ ש י ח ואין לנו רשות לקיימם לפני בואו .ג ם א נ ה נ ו
לדאוג לכך ש כ ל ישראל יקיים א ת התורה .אנחנו גם עוסקים
מחויבים
נדחי ישראל
בקבוץ
לנו
לעסוק
את
כל עם
לתורה,
ישראל
קודם
גם
דהיינו מ ה יעשה מלך
תרי״ג מצות
וגם
שמצד
אין
שבועות״
בעליה ובמלחמות ,אבל אין ספק שגם בזמן הזה אנו חייבים לקרב
שהנםתרות,
קיום
ובמלחמת .ואפילו אם נאמר
״שלוש
בימינו
כאן
ביאת
המשיח ,הן לה׳
ובכללן מצות הוכח
ראייה
מהמדרש
המשיח.
רבה
תוכיח
הנ״ל
בדברים
הכלל
א־לוקינו,
ובנין
וממעשה
המקדש,
בזמן
אלה
והנגלות,
הוא
דהיינו
לנו ולבנינו.
יולינוס
שלא
קיסר,
היתד• מ ס ו ר ת ב י ד י ח ז ״ ל ,ש ה י י ב י ם א נ ו ל ה ש א י ר ב נ י ן ה מ ק ד ש ל מ ש י ח .
ובדרך
שמעתי
אחרת
ממו״ר
נחום
ה ג א ו ן ר׳
שליט״א.
פרצוביץ
הרמב״ם
כ ת ב ) ה ל ׳ ב י ת ה ב ח י ר ה ,פ ר ק א ׳ ה ל ׳ ב׳( ש ב נ י ן ש ב נ ה ש ל מ ה כ ב ר מ פ ו ר ש ב ס פ ר
מ ל כ י ם ו כ ן ב נ י ן ה ע ת י ד ל ה ב נ ו ת א ע ״ פ ש ה ו א כ ת ו ב ב י ח ז ק א ל איבו מ פ ו ר ש ו מ ב ו א ר
ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין ש ל מ ה ומעין הדברים המפורשים
ביחזקאל.
לבנות
שום
שקיבל
קבלו
של
כ ו ו נ ת ה ר מ ב ״ ם ש ב צ ו ר ת ה ב י ת י ש ה ל כ ה ש ״ ה כ ל ב כ ת ב וגו׳ ה ש כ י ל ״ ואסור
משמואל
נבואה מפורטת על צורת
שלוש
מכתבי
הקודש.
אנשי
בית שני והיה נראה להם
בית
לבנות
שני
ע״פ
לא
צורתו
ומה
של בית
שאינו
המקדש:
מפורש,
צורת
עשו
בית
כבבין
ראשון,
שלמה.
צורת
לפי
יחזקאל
קיימות
זה
בית
וצורת
ה מ ש ו ל ב ת מ ש ת י הראשונות .הואיל והרמב״ם ה ו א פוסק ,ה י ה צריך לכאורה
איך לבנות א ת ה מ ק ד ש ע ״ פ צורת יחזקאל ,אך
צורת בית ש נ י כמו שבנו בשעתו,
פרצוביץ
ובהם
ביחזקאל
צורות
לכתוב
את
ממה
שנדרש
הנבואה,
על פי
יהזקאל ,אך לא עמדו על פירוש כל פרטי הצורה .לכן בנו מעין הדברים
המפורשים
שני
דבר מדעת עצמו
הנביא או
אלא
מכתב
כדוד
שבנה
מגלה
שאין
היו כמה
אנו
חכמים יותר
נביאים .א ם הם
למעשה תיאר הרמב״ם
ו צ י י ד עיון ב ט ע ם הדבר .ופירש
מבוני
לא יכלו
בית
שני,
שהם
להבין צורת
אנשי
כנסת
הבית של
הגר״נ
הגדולה
יחזקאל
על
ב ו ר י ה ,ע ל א ח ת כ מ ה ו כ מ ה ש א י ן אבו מ ס ו ג ל י ם ל ה ש י ג ם .ל כ ן פ ס ק ל נ ו ה ר מ ב ״ ם
איד
עלינו לבנות
ע״פ צורת
בית שני.
ואילו
הצורה
שראה
יחזקאל
תרד מן
3
השמים או שיבננה המשיח העתיד להיות חכם יותר מ ש ל מ ה ונביא קרוב למשה.
ג.
עוד
נוהגת
להעיר
יש
בזמן
אדמתם,
שרוב
שהחניך
ישראל
כתב
על
)מצוד•
אדמתם.
על
צה(
בזמנינו
בנין
כידוע
המקדש
אין
שמצור•
ישראל
רוב
זו
על
ו א ם כ ן ל כ א ו ר ה א י ן מצוד .ז ו נ ו ה ג ת ע כ ש י ו .
לדון אם כוונת החנוך שאסור לבנות ה מ ק ד ש אם אין רוב ישראל ע ל
ויש
אדמתם
ל ה צ ד השני ,שאין חיוב,
א ו ש א ז אין חיוב.
לבנות
אפשר
הזה
בזמן
ב ת ו ר ת ר ש ו ת .ג ם ב ת ח ל ת ב י ת ש נ י ל א ה י ו ר ו ב י ש ר א ל ע ל א ד מ ת ם •ויתכן ש ב נ ו
אז בתורת רשות .אך אולי בנו בית ש נ י מ פ נ י שירמי׳ ניבא שלא ימשך החורבן
ש ב ע י ם ש נ ה ו ע ו ד ש ח ג י וזכרי׳ נבאו בזמן הבנין לבנותו ולכן בנו אז ב ג ד ר
אלא
הוראת
דבעינן רוב ישראל
שעה .החינוך ,כדרכו ,ל א ציין מ ה מ ק ו ר ה ל כ ה זו
ע ל אדמתם .ש מ ע ת י ש ה מ ק ו ר בגמרא סנהדרין כ׳ א ׳ :ש ל ו ש מ צ ו ו ת נצטוו י ש ר א ל
בכניסתן
לארץ ,להעמיד להם מ ל ך ולהכרית זרעו ש ל ע מ ל ק ולבנות להם ב י ת
הבכירה;
ה ר י ש מ צ ו ת בנין ה מ ק ד ש תלויה ב ב י א ת ישראל לארץ .אך צריך עיון
ל מ ה לא הזכיר הרמב״ם זה בהלכות בית הבהירה ,אלא בריש הל׳ מלכים בלבד.
בגמרא
תהלח,
לא
הנ״ל
עוד
מבואר
שיש
המצוות
לקיים
הזה:
בסדר
מלך
מנוי
אחר כך מ ל ח מ ת ע מ ל ק ובנין הבית בסוף .וצריך עיון שבבנין בית ש נ י
עמלק
מינו מלך ולא מחו א ת
עד
אחשורוש
שנתן
דת
מאויביהם,
להנקם
ואם כד ,איר התחילו לבנות א ת הבית בזמן זרובבל? אך יתכן ש א ף שיש סדר
ה נ ״ ל ,א י ן מ ע כ ב ו ת ז ו א ת זו ,כ מ ו ת פ ל י ן ש ל י ד ו ש ל ר א ש ,ד ש ל
למצוות
קודמת,
הואיל
ו מ ״ מ א ם אינו יכול
והיו
ובעל
משועבדים
ישועות מלכו
כשהמלכות
להניח ,ש ל יד
למלכות פרס,
כתב
אינה
התחילו
מקרי
שלא
מעכבת את
ב מ ה שיכלו,
אין
רוב
ש ל ראש.
דהיינו בנין
ישראל
על
יד
לכן
הבית.
אל
אדמתם
א
ב ח ח לארץ אינה מאפשרת לצאת משם ,או שהמלכות בארץ ישראל
א י נ ה מ א פ ש ר ת להכנס לכאן .המלך כורש ש ל ט בארץ ובגולה והתיר לכל ה ר ו צ ה
בכך לעלות ,הרי מ י ש ע ל ה עלה ,ומי ש ל א עלה איבד א ת זכותו להימנות בגדר
״רוב
לענין
ישראל״
זה.
ישראל
הנמצאים
שבארץ
ישראל מ צ ד אחד,
קבוצות
שתי
הרה״ג
במאמר
אלו
ר׳
ייקבע
אליעזר
מישראל
רוב
ההרוחה
אם
רוב
נזדקק
ואינם
ושברוםיה
יודא
״מקדושת הארץ
מיקרו
לדבריו,
בארצות
לא
עולים,
ובארצות ע ר ב מ צ ד שני ,ו ל פ י היחס
או
לא.
וולדינברג
כעת
נמצאים
על
אדמתם
שליט״א
)כרם
ציון,
למד
בדעת
רגמ״ה דששים ריבוא
ו ה מ ק ד ש ״ פ ר ק ב׳(
ישראל.
אלא
במספר
בני
ישראל
בין
ישראל
ולענין
בימינו
להתחשב
באחינו
בני
דורנו,
נראה
דאי
תליא
אוצר
התרומות,
קדושת
הארץ
בששים
ריבוא ,הכוונה לס׳ ריבוא כ א ל ה שחלקו ארץ ישראל בימי יהושע )ולא
כרה״ר
ב ש ב ת ד ת ל י א ברגלי הולכים( ,דהיינו גברים מ ב ן עשרים ע ד בן ש ש י ם
מי׳׳ב
שבטים .לפי ז ה ל א נדע מ ס פ ר בני ישראל בארץ לעניננו ,כ י כיום כולם
ספק
צ א צ א י גרים ,ועי׳ פ ס ח י ם פח ,א ש י ת כ ן ש ה מ ם ה ר ו ב גרים ,ואילו הודאים
4
כהנים
הם
ולויים,
ובודאי לא
להחליט שיש
נוכל
ששים
היום
בארץ
ריבוא
ישראל.
והנראה לפי עניות דעתי בזה שבנין בית
הגשמי כמו
הבנק
להחיל
הרוחנית
וטהרה ,מ ״ מ
ליצירת
עליו
אינו
קדושת
שבונים כל בית
חלות
טעון רוב
המקדש.
בית המקדש קידשה
מקדש.
בשימת אבן
ונראה ש א ף
ישראל ,מ ל ך
והנה לפי מ ה
להראות
לדורות
שהבגין
ומחיית
שפסק
הגשמי
עמלק,
הרמב״ם
טעון
קדושה
שהרי אלו
תנאים
שקדושה
ראשונה
של
קדושת
המקדש
ל ש ע ת ה ולדורות.
ומה
מביא דין ז ה ב ת ח ל ת הלכות מלכים ה ו א רק כפתיחה להלכות מלכים,
ש מ י נ ו י מ ל ך ה ו א מצוד .ו ת ל ו י י ם ב ה ע נ י נ י ם
הקדמת מצות מינוי המלך
בימי ד ו ד
יהושע,
על אבן
וכיו״ב,
והיצירה
ל ש ע ת ה ו ק י ד ש ה ל ע ת י ד לבוא ,א ם כ ן א י ן מ צ י א ו ת לדינים
א ל ה א ל א בימי ד ו ד ושלמה ,ש א ז ה ל ה
שהרמב״ם
המקדש מורכב משני חלקים —
ושלמה עשו
ד ו ד ושלמה .אבל
למרות
למצות מחיית עמלק.
כסדר הזה,
ושוב מ נ ו מ ל ך ונלחמו
נשגבים .ואולי נוהגת גם
בעמלק
הבאים אין
ישראל
בימי
בימי שאול ,ולבסוף ב נ ו ה מ ק ד ש
בימי
שמתה לה
חיוב
נכנסו
בסדר
לארץ
מסוים ,כ מ ו
שאנו
רואים
בתהלת בית ש נ י שבנו א ת המקדש לפני מינוי מלך .וכן לדורות אפשר להקדים
בנין
הבית לפני שיצא ח ט ר מגזע ישי וכן מבואר
ה ׳ ה ל כ ה ב׳(
״אמר רבי א ח א זאת אומרת שבית
למלכות בית דוד״,
בירושלמי מ ע ש ר ש נ י )פרק
המקדש עתיד להיבנות קודם
ב מ ה ר ה בימינו אמן.
רבינו יחיאל דפריש ז״ל א מ ר ל ב א לירושלים והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי
) (1257/5017ושיקריב קרבנות בזמן הזה ואני מטרדתי להשלים עמו ה מ ל א כ ה ] ה ש ל מ ת
ס פ ד כפתור ופרח[ ל א שאלתיו מ ה נעשה מטומאתנו ואנא הכהן המיוחס .אנכי בדרך
לפני שילה שוב למקומי נזכרתי הלכה שאין לחוש על
ה ט ו מ א ה . . .שקרבנות צבור
דוחין א ת ה ש ב ת ו א ת הטומאה.
דב» איעותורי הפרתי ,ס6ו « ת 1ו ופוח ,פרק ו׳
5
יהודה
הרב
קופרמן
פשוטו של מקרא במשנת בעל גוו אריה
הקשר
שאלת
בין
תורה
ותורה
שבכתב
העסיקה
שבעל פה,
גדוא*
את
ישראל ב כ ל ל ו מ פ ר ש י ה מ ק ר א בפרט ,מ א ז ו ע ד היום .ברור כ י א ם זכינו ל ת ו ר ה
י ח ד ע ם תורה שבעל פה ,אם
שבכתב
שלימדונו
חז״ל ציינו כ ת ו ב מסויים כמקור
בתלמוד ,ש י ש ל ק ב ו ע א ת ה ק ש ר בין ש ת י התורות הללו.
שונים׳ ובעיקר ב מ א מ ר לקראת הופעתו מ ח ד ש ש ל ספר רביד הזהב
למה
במאמרים
1
בתשכ״ז ,
הצגנו א ת ש נ י ב ת י המדרש ,ש ת י האסכולות ,א ש ר נתנו א ת תשובותיהם ל ש א ל ה
זו .ה א ח ת ,זו ש כ י נ י ת י א ו ת ה ב ש ם ה א פ כ ו ל ה ה מ ג מ ת י ת
)אפולוגפזית( ,ה מ י ו צ ג ת
יפה על ידי הרב יעקב צבי מקלנבורג ,בעל ה כ ת ב והקבלה ,הגאון מ א י ר ליבוש
מ ל ב י ״ ם ועוד .השניה ,ה י א זו ה מ י ו צ ג ת ע ל ידי ב י ת מ ד ר ש ו ש ל ה ג ר ״ א מוילנא,
כגון בעל רביד הזהב ,ה נ צ י ״ ב ב ה ע מ ק דבר ,ב ע ל מ ש ך ה כ מ ה ועוד .בקוים כלליים
אפשר לומר כי בעוד האסכולה הראשונה ביקשה להראות ולהוכיה כי המדרש
הוא פשוטו של מקרא )או פ ש ט י ה דקרא( ,האסכולה השניה לימדה כי ה מ ד ר ש
דוקא
אינו הפשט ,כך שנותר לנו לבקש ולקבוע א ת תפקידו של הפשט ואת
הלימוד התורני המופק ממנו ,נוסף על מ ה ש ה מ ד ר ש הוציא לנו מ ן הכתוב בדרך
המדרש.
בדרך זו הגענו לנקודה המרכזית ,והיא ש ה ש א ל ה בלימוד תורה אינה
מהו הפשט ,אלא מ ה י הפונקציה ש ל הפשט .האסכולה הראשונה ,מרוב חסידותה
להוכיח
חידשה
א ת אמיתות תורה שבעל פה על ידי ה ת א מ ת ה לתורה שבכתב,
לנו
חידושים
יפים
בהבנת
דקדוק
לשון
2
הקודש .
האסכולה
אמנם
השניה
ח י ד ש ה לנו מישורים ואספקטים חדשים ב ה ב נ ת תורה ,כאשר פשוטו ש ל מ ק ר א
פ ו ת ת לפנינו א ו ל מ ו ת ועולמות חדשים ,כגון ה ל כ ה לשעה ,הראוי והרצוי ,מקור
1לפשוטו של מקרא ,קובץ מאמרים ,עמודים .93—78
2עיין למשל בהרבקד ,הנפלאה של המלבי״ם בסוגיה )דברים כג ,כד•( ״כי תבא בכרם
רעך״ ,עליו דרשו חז״ל )בבא מציעא פז ,ב( בפועל הכתוב מדבר ,על ידי גזירה שור .מ
)דברים כד ,טו( ״לא תבא עליו השמש״ .והרי הקושי מבואר — הנושא של ״תבא״
הוא חשמש ולא הפועל י יעויין שם אבחנתו החדה בין ״ביאה מקרית״ ובין ״ביאה
קיימת״ .או טול דוגמה מצוינת של מלאכת המחשבת של בעל הכתב והקבלה בהתמודדו
עם בעית )דברים כו ,ד (.״ארמי אבד אבי״ ,שחז״ל פירשו )ספרי שם( על לבי אשר
ביקש לאבד את אבינו יעקב ,וכנגדם טען החכם ראב״ע ש״מלת אבד הוא מהפעלים
שאינם יוצאים״ ,כאשר לידידיה פירוש הפסוק הוא שאבינו יעקב היה ארמי נע ונד
״כשה אובד״ )ובעקבותיו הלכו רוב התרגומים הלועזיים( .הרב מקלנבורג חידש כאן את
הבנין השמיני בפועל העברי ,הרי הוא בנין הפועל )פועלתי פועלת( ,כאשר ״אבד״
)ללא וי״ו( הוא עבר נסתר ולא הרה זכר ,ומשמעות הבנין הזה הוא בודאי זו של פועל
יוצא ,בהיותה קרובה לזו של משמעות בגין הפיעל בדקדוק הפורמאלי המקובל.
6
3
למצוות דרבנן ועוד כ ה נ ה ו כ ה נ ה .ברור כי אין בדעתנו לומר כ י ש ת י אסכולות
אלה
מ נ ו ג ד ו ת ז ו לזו,
ביניהם
להלכה,
לא
ואף
למעשה
לא
בעצם
פרשנותם.
ההבדל
)וזאת בעיקר ע ק ב האילוצים שהזמן — ה ה ש כ ל ה וריפורמה — גרמם(
1
הוא בהדגשה ,ולא בתפיסה אליבא דאמת של ת ו ר ה .
ה ד ר ך ב ה ה ל כ ו ב ע ל י ה א ס כ ו ל ה ה מ ג מ ת י ת להוזכיח א ת צ ד ק ת ט ע נ ת ם ,ה י ת ה ,
ע ל פ י רוב ,לנסות להתאים א ת ת ו ר ה ש ב ע ל פ ה לכתוב ,ע ל ידי ה ב נ ה ע מ ו ק ה
או מ ח ו ד ש ת בדקדוק ובלשון .הדוגמה הקלאסית לכך ה י א חיבורו המונומנטאלי
המלבי״ם
של
אילת
כמבוא
השחר
לספר
שם
ויקרא,
הניח
תרי״ג
כללים,
כשבהקדמה כ ו ת ב ה מ ל ב י ״ ם :בפירוש זה סללתי דרך חדש ,נאדר בקודש ,לבאר
דברי חכמים וחידותם ,דברי רבותינו בקבלתם ,ע פ ״ י יסודי הלשון ועפ״י חוקי
המליצה
היה
וההגיון,
בדרכים
ביד חז״ל אוצרות
חדשים מופלאים ומסולאים ,ב ו חראיתי וביררתי כי
וחוסן
ישועות
מלאים חכמה
ודעת.
היה בידם
כללים
גדולים ויסודות קבועים בדרכי הדקדוק ויסודי הלשון וההגיון ,א ש ר רובם נעלמו
ונסתרו מעין כל ח כ מ י לבב הבאים אחריהם ,ועל כן נעלמו דרכיהם ונתיבותיהם
לא
נודעו.
המוכרח
הראיתי
ובררתי
במופתים
נאמנים
כי
הדרוש
הוא
הפשט
הפשוט
והמוטבע בעומק הלשון וביסודי ה ש פ ה העברית .וכל התורה המסורה
כ ע ל פה ,הלא כ ת ו ב ה ע ל ספר ת ו ר ת אלקים מפורש ושום ש כ ל ויבינו במקרא
א ת כל ד ב ר י ה ק ב ל ה ש נ מ ס ר ה בסיני ,ע פ ״ י כ ל ל י ה ל ש ו ן . . .
והנה
נראה להציע ,כי ביז הגישה הדקדוקית ש ל המלבי״ם ודעימיה ,ובין
הגישה האחרת הרואה א ת מ ד ר ש חז״ל כמדרשו ש ל הכתוב ולא כפשוטו ,מצינו
דרך ביניים ,ה ל א ה י א דרכו ש ל ה מ ה ר ״ ל מפראג .ביסודו ש ל ד ב ר י ה מ ה ר ״ ל ג י ש ה
אפולוגטית
הבאה להגן על דברי חז״ל מפני אלה אשר ״חשבו מ ח ש ב ת און על
3עיין בהרחבה בפרקי מבוא למשך חכמה הוצאת השכל תשל״ו פרקים ד ,ו ,ח ,ט ,י ,יא.
4כבר הרמב״ם בעצמו השכיל לבאר דרשות חז״ל על פי כללי הדקדוק ,וברור כי כוונתו
לא היתד .״מגמתית״ .עיין ,לדוגמה ,בפירוש המשניות לחולין פרק יג משנה ג )שלחה
וחזרה אפילו ארבע וחמש פעמים ,חייב ,שנאמר ״שלח תשלח״( שם הוא מבאר« :שלח״
מקור ,והמקור נופל על המעט והחרבה .לכן הצטערתי לקרא במאמרים המתיחסים לדברי
כאילו העמדתי את בתי המדרש הללו כמוציאים אחד מכלל השני ,בעוד ברורות כתבתי
)לפשוטו של מקרא עמוד : (85אמנם ניתן למצוא אצל נציגי בית מדרשו של הגר״א
פירושים
רבים בדרך ״הכתב
והבקלה״
והמלבי״ם.
בעל משך
חכמה אף הפסיק
את
פירושו הוא לפרשת כי תצא וכתב ״מכאן עד סוף הפרשה על דרך ספר ״התורה והמצור.״
)= מלבי״ם( .מכאן ראיה שאין עליה פירכא לאבחנה הברורה בין האסכולה האחת ובין
השניה ,לא שיש מחלוקת או ניגוד ,אלא ״משמעות דורשים איכא בינייהו״ ,כשהמגמתיות
מצד אחד מכוונת את הפרשן להדגשת המשוואה :תורה שבכתב
=
תורה שבעל פה,
ואילו השני ,הפנוי והפטור מן הלחץ החיצוני הזה ,מתמסר להבנת ולהבהרת השלימות
הטוטאלית של תורה ,המחולקת לשתיים — בכתב ובעל פה …עכ״ל שם .ועיין שם
בהערות 47 46שם הדגמתי את המשותף בין שניהם.
ד
5
הכמי
פה,
בחיבור באר הגולה בא
העולם״ .
״לבאר דרכי
המהר״ל
ולהסיר לזות ש פ ת י ם מ ח כ מ י עולם ,כ י ה מ ב ז ה א ת
שבעל
התורה
החכמים הוא בכלל מי
ש א ו מ ר אין תורה מ ן השמים״ .אולם מתוך ש ב ע הבארות ש״כל א י ש נבון ד ל ה
6
ידלה״,
אחת
7
הקדיש המהר״ל ש ש בארות לדון בשאלת תוכן דברי ח ז ״ ל ,ורק
באר
לדון בענין המיתודה ש ל חז״ל .בעוד המהר״ל אמנם הקדיש פרק
שלם
)באר אחת( בספרו ב ש א ל ה זו ש ל ה ק ש ר הדקדוקי־ לשוני בין מ ד ר ש חז״ל ובין
נראה לומר כ י דוקא לא בספרו
הכתוב,
חז״ל ,אלא
המיוחדת
בבאר
באר
לנושא
הגולה א ש ר הוקדש
של
ב ב י א ו ת הידוע גור אריה לפרש״י עה״ת ,באה לידי ביטוי התפיסה
של
הגולה,
המהר״ל.
ואילו
מענין
הישום
הדבר
שהמהר״ל
המוצלח
והרב־גוני
אמנם
של
ניסח
תפיסתו
לנו
את
נראה
עמדתו
בין
שזור
פירושיו הרבים בגור־אריה ,עוד יותר מ א ש ר בדוגמאות שהוא בעצמו נתן בבאר
הגולה.
בגוד
ב ב א ר ה ג ו ל ה ה ג ד י ר ה מ ה ר ״ ל באיזו ד ר ך ל א ילך ,ואילו מ ת ו ך
אריה יכולים אנו לבנות א ת
בפירוש
הז״ל
באמצעות
הוא
המקראות.
המהר״ל
אנשים
ד״נםיון
דברי
את
בטענו כי דוקא הדקדוק
8
מהבנה נכונה
בדברי ח ז ״ ל .
והמלבי״ם.
בניסוח
מגדיר
בוטה
9
הז״ל
לבאר
המיוחדת
אף
לא
של
חז״ל
הפורמאלי
ניסה
להעמיד
״משוכלל״ יותר במקום ז ה ש ה י ה מקובל בזמנו ,כ פ י ש ע ש ו בזמנם ה כ ת ב
והקבלה
רק
התרהק
מן
כללי דקדוק ותחביר פורמאליים,
אשר החזיק
דקדוק
הקונספציה שלו
בדבר דרכם
פירושיו
לבין החולקים ע ל י ה ם ,וז״ל:
תמונת
אל
תבנית
המלה אל
המשקל
המהר״ל
את
אמנם זהו דרך
ואל
צורתה
נקודת
בין
המחלוקת
המדקדקים ,כי לא יביטו
ותבניתה,
וכאשר
להם
נמצא
ה מ ל ה ומשקלה ,מ י ד גוזרים כ י ה מ ל ה ה ז א ת מגזרה זאת ,מ ב ל ת י ש י א מ ן
ע ל ל ב פ י ר ו ש ה מ ל ה כ ל ל .ו א ז י מ ש כ ו ה ע נ י ן א ל ה מ ל ה א ף ב ד ר ך רחוק• ו א י ן ז ה
דרף חכמים ,רק הם הכימו אל פירוש ה מ ל ה וענינח ,עכ״ל .מ ה ו ״פירוש ה מ ל ה
וענינה״,
גישה
לעומת
״תבנית
המלה
פילולוגית — פילוסופית
ומשקלה״?
לשפה
ד״מהר״ל
העברית,
גישה
רואה
כי
הנובעת
היתה
לחז״ל
מתפיסתם
את
5הקדמה לבאר הגולה.
6שחז״ל הוסיפו או גרעו מן התורה ,שקבעו דברים לא לפי השכל ,שיש בדבריהם דברי
דופי על ה׳ ,שיש בין דבריהם דברי הבאי אין בהם ממש ,שהם רחוקים מחכמת המדע,
שמעורבים בדבריהם דברים לא שלהם.
7
״השלישית שאמרו כי הוציאו )חז״ל( דברים מן התורה אשר לא יסבול הדעת לפרש כן,
ובכלל הזה שרחקו מן דקדוק הלשון והמבטא׳׳.
8
ולא אחת התקיף קשות את החכם ראב׳׳ע על פירושיו שלא אליבא דחז״ל ,אותם הפירושים
המעועים
מועד
בפירוש המקרא על פי כללי הדקדוק הפורמאלי .כך בויקרא צו ח ,ב בעגין
התחלת ימי המילואים :״ויש מבעלי הפשט מקשים על דברי חכמים…
ותואנה
הם נובקשים״ .ובחומש דברים תבא כו ,ה בשאלת ארמי אבד אבי )ועיין בזה להלן בגוף
המאמר(
הוא כותב :״והראב״ע רצה להשיב על חכמי האמת …והנה הוא השיב על
חכמים…״
9
8
באר הגולה ,הבאר השלישי ,הוצאת לונדון תשכ״ד עמוד מז.
המקרא
לשון
כלשון
להיכנס
אל
בביאור
הכתובים.
נביא
הקודש,
השפה,
מחשכת
וממילא
לא
כלי
נוכל
המבטא
את
את
מלאכת
להבין
הקודש.
מחשבת
המחשבת
ע ת ה מספר פ י ת ש י ם ש ל המהר״ל — הן אלה העוסקים
בלי
חז״ל
של
באפולוגטיקה
ביודעין ,והן א ל ה הבאים ל ל א כ ל נימה מ ג מ ת י ת — להדגים א ת גישתו ה מ י ו ח ד ת
לשאלה
והייחודית
נראה כי
הנידונה.
שונה דרכו לא רק מזו
ב ג י ש ה זו,
של
בעלי הדקדוק הקלאסי ,אלא אף מ מ פ ר ש י חז״ל הקלאסיים ,כגון ה ר ״ א מזרחי.
לד לך — להנאתך ולטובתך.
ג•
ויאמר ה׳ א ל אברם ,לד לד מ א ר צ ד ו מ מ ו ל ד ת ד ו מ ב י ת
א(.
יב,
ומפרש
אראד
)בראשית
וטוען
נגדו ה ר מ ב ״ ן :ואין צ ו ר ר
רש״י
1 0
לד
בד״ה
לד:
א ב ד אל הארץ אשר
ולטובתר…
להנאתד
כ י מ ש פ ט ה ל ש ו ן כן ,״ ה ג ש ם ח ל ף ה ל ד
) ש י ר ה ש י ר י ם ב ,י א ( ,״ א ל כ ה לי א ל ה ג ד ו ל י ם ״ ) י ר מ י ה ה ,ה ( ״ ק ו מ ו
נחל
את
הכתוב
) ד ב ר י ם ב ,יג(
זרד״
ו ת ב ם ככה.
) ד ב ר י ם י ,א ( ״ ו ע ש י ת ל ד א ר ו ן ע ץ
1 1
ורבותינו
עשו
מדרש
לו״
ע ב ת לכם
במה
שאמר
,״ועשה לד ש ת י חצוצרות כ ס ף ״
1 2
ב ע ב ו ר ש א י ן ה מ ל א כ ה שלו ,י ה י ה ראוי ש י א מ ר כ מ ו ש א מ ר ב מ ש כ ן ) ש מ ו ת כו ,א (
״ואת
המשכן
במענה
ההבדל
תעשה
של
הרא״ם והמהר״ל
העקתני
הקלאסית.
1 3
.
ביניהם,
לקושית
והחידוש
הרמב״ן
המיוחד
של
על
רש״י,
המהר״ל
בא
לידי ביטוי
הפרשנות
לעומת
ניתן לומר כי בעוד המזרהי רואה א ת פירוש רש״י כאפשרי ולגיטימי,
המהר״ל
רואה אותו כהכרחי .וכד כותב הרא״ם )אחרי דחותו א ת טענת הרמב״ן
מדרשות
״דרשו באלה הכינויים אפילו
במקום
חז״ל,
בהביאו מקרים
שחז״ל אמנם כן
ש ה מ ל א כ ה שלו״( . . .״ואין ט ע נ ה מ ן ,הגשם ה ל ף הלך לו׳ המורה ש מ ש פ ט
הלשון כך הוא ,כ י א ע ״ פ ש מ ש פ ט ה ל ש ו ן כ ד הוא ,ד י כ א דאיכא למידרש דרשינן/
עכ״ל.
נחל
ו ל א כ ד מ פ ר ש ה מ ה ר ״ ל :ו א ם ת א מ ר והלא כ ת י ב ,קומו ועברו לכם א ת
זרד״ ,וכן ״ ק ו מ י ל ד ״ וכן ה ר ב ה ! ו נ ר א ה מ ש ו ס ד כ ל מ ק ו ם
הלשון
משמע
10כלומר ,אם בחר רש״י — לפי עדותו הוא — לפרש את הכתוב לפי ״פשוטו של מקרא
ולפי אגדה המיישבת את דברי הכתוב דבר דבור על אופניו״ ,אין מקום לעמוד על
פירוש מלה שאין בה מן החריג .ומשום שסגנון זה של ״לך״ ״כן הדרך בכל מקום״
)מור( ו״כן הוא מנהג הלשון״ )רד״ק( ,לא היה כל צורן שרש״י יתעכב על התופעה.
הםםמוגרף של פשט במעבדתו של רש״י מ1ל1ל ורושם רק כאשר יש ״זעזועי׳ עקב
חריג
מן
הנורמה
)= הפשט(.
11שחז״ל דרשו )ביומא עב ,ב( רבי יוחנן רמי :כתיב ״ועשית לן ארון״ וכתיב )שמות
כה ,י( ״ועשו ארון״ ,מכאן לתלמיד חכם שבני עירו במתים לעשות מלאכתו.
12שחז״ל דרשו )יומא ג ,ב( כביכול משלך אני דוגר ,יותר משלהם.
13כלומר ,אף חז״ל לא דרשו את ה״־לי״ ״־לך״ אלא כאשר היה הכרח מסוים עקב חריגות
הענין )אם לא הלשון( .איזה קושי ראה רש״י ב״לך לך״ — או בלשון או בן ין
3ג
_
א
ש
ר
הניע אותו ליחס ל״לך״ את המשמעות הנוספת של להנאתך ולמובתך?
9
״ ל ך ״ — ל ע צ מ ך ,כ ל ו מ ר ל ד ע ת ע צ מ ו ו ג ם ״ ש ל ח ל ך ״ ) ב מ ד ב ר יג ,ב( — ל ר צ ו נ ך
)רש״י שם( וכן הכל ,עכ״ל .כלומר ,מ ש מ ע ו ת הלשון ״לי״ ״ ל ך ״ ו כ ר ה ו א רצון א ו
יוזמה — ״לדעת
כמו
עם
קושי
עצמו״ — ולכן אין כל
כאשר הוא
בפשט
״ א ל כ ה ל י א ל הגדולים״ או ״ ה ג ש ם ח ל ף הלך לו״,
הדבר בפסוק
״אלכה״ ,וה״לו״ עם ״הלך״ .לא כך
בא
כאשר ה״לי״
שלפנינו,
בחרכב
משתלב
כאשר ה״לך״
ש ל רצון ע צ מ ו ע ו מ ד ב ס ת י ר ה ג ל ו י ה ע ם ה ״ ל ך ״ ש ה ו א ל ש ו ן ציווי .כיצד ,ש ו א ל
רש״י
לשון של רצון! קושי זה ב פ ש ט
עולה בקנה א ח ד לשון ש ל ציווי ע ם
הוא אשר הכריח א ת רש״י לראות את ה ״ ל ך ׳ לא כמו ״אלכה לי״ אלא כבעלת
משמעות
דצייד
נפרדת — להנאתך ולטובתך .לא רק היכא דאיכא למדרש ,אלא היכא
למידרש
הרמב״ן,
באשר
פונה
1 4
!
ואחרי תירוצו שנים
המהר״ל
אל
הכתוב
גם בו יש צירוף של
)״לכם״(.
מתוך
השלישי
לשון ציווי
שלושת
אשר
הפסוקים
לכאורה
עם
)״עברו״(
סותר
לשון
של
מהם
הקשה
את
דבריו,
רצון
פותר המהר״ל א ת הבעיה בהעבירו א ת הדיון מן הלשון אל
עצמי
הענין:
.והא ד כ ת י ב ״ ק ו מ ו ו ע ב ר ו ל כ ם א ת נ ח ל ז ר ד ״ ,א י ן ז ה מ צ ו ה שיצוד .ל ע ב ו ר א ת
אם תבואו אל
א ל א כלומר,
הארץ
אשר
ללכת,
נחל
זרד,
לכם
א ת נ ח ל ז ר ד ,א ב ל ל א ה ו י מ צ ו ת ד ו ק א ל ע ב ו ר א ת נ ח ל זרד,
אתם צריכים
עבת
ש ל א היתד,
1 5
.אבל במקום הזה שהוא מ צ ו ה :לד לך מארצך ,דכתיב ״אני ה׳
אשר
הוצאתיך
לד״?!
אלא
הכי פירושו — להנאתך
מצוד ,ע ל ז ה
מאור
כשדים״,
אם
ולטובתה
שהרי היא להנאתך ולטובתה עכ״ל
.2
כן
צוואה היתה,
כלומר
ואד
שגם
יאמר ״לר
הליכה זו
היא
לרצונך,
1 9
המהר״ל .
לא ימיש — הקב״ה.
ת פ י ס ה מ י ו ח ד ת זו ,ה ר ו א ה א ת ד ר ש ת ח ז ״ ל כ מ ו כ ר ח מ ן ה כ ת ו ב ,ו ל א כ א פ ש ר י
ולגיטימי
של
בלבד בחינת ״כל היכא דאיכא למדרש דרשינך ,מצינו בדוגמה הבאה
מלאכת המהר״ל,
הלקוחה מחומש שמות פרשת
ב ש ל ח יג,
כב :״לא ימיש
14ועיין בביאורו הנפלא של המהר״ל מדוע היה נחוץ שרש״י יכתוב גם ״להנאתך״ וגם
״לטובתך״
בפירוש המלה האחת ״לך׳! יעויין שם נועם הסברו י
15כלומר ,מעין עצה טובה קמ״ל ,ואס אמנם היו נכנסים לארץ על מנת לכבשה שלא דרך
נחל זרד ,אין בכך כלום ,ולא הפסידו מצוד ,כל שהיא.
16וכן בפירושו ל״לשלח לן״ ריש פרשת שלח ,שרש״י
בעקבות חז״ל
פירש:
לדעתך,
מבאר המהר״ל בתוספת ביאור :דאל״כ ״לך״ למה לי ? ואין להקשות שהרי דרך הכתוב
לומר ״לך״ כמו ״עברו לכם את נחל זרד״ וכמו ״הגשם חלף הלך לו״ וכמו ״אלכה לי אל
הגדולים״ ,דדויקא כשהוא הולך מעצמו שייך לומר כך ,מפני שהוא הולך מדעתו ורצונו.
אבל כאן אם היה זה ציווי מאת הש״י לא יתכן לומר ״שלח לן״ ,שהרי היה מחויב
לשלוח ,ולא מדעתו ורצונו עשה! ולפיכך צריך לומר דהאי ״לך״ — לדעתך הוא ,דאם
תרצה
שלח קאמר ליה .ולפיכך
בפרשת לך לך פירש
נמי שהוא
לטובתו
ולהנאתו,
דהיינו נמי לדעתו ,דאע״ג דהוא ציווי ,כיון שיש לו בו טובה ,הולך לדעתו ולרצונו…
עכ״ל.
10
עמוד הענן יומם ועמוד ה א ש לילה לפני העם״ .ומפרש רש״י ד ״ ה לא ימיש —
ה ק ב ״ ה א ת ע מ ו ד הענן יומם ועמוד ה א ש לילה ,מ ג י ד ש ע מ ו ד ה ע נ ן מ ש ל י ם ל ע מ ו ד
ועמוד האש משלים
האש
והרא״ם
כאשר
כפועל ע ו מ ד מבנין הקל,
ה נ ו ש א ה ו א ה ע נ ן עצמו ,וזה ל ש ו נ ו :כי ה ו א מבנין הפעיל ש ה ו א יוצא,
פועל ופעול בהכרח ,והודיע לנו בזה שהפועל הוא ה ק ב ״ ה הנזכר למעלה
וצריד
והפעול
על
לעמוד הענן,
שעד שלא
מ ת ל ב ט מדוע רש״י לא פירש א ת
י ש ק ע ז ה ע ו ל ה זה,
ה״ימיש״
הוא העמוד .ולכן הוסיף
פי שמצאנו הפעיל
״את״
העמוד
על
)במשמעות של פועל(
להוכיח
עומד,
שהוא
כמשפטו׳
בלתי שום
השימוש
בצורה ״ימיש״
יוצא,
כפועל
פירושים
כהפעיל
שמצאנו את הצורה הזאת
המהר״ל
טוען
לפרשה כפועל
שם.
שהרא״ם רואה
לפרשו
)כפועל(
כמשמעו.
1 7
נתן
״ומשרתו
יוצא
עכ״ל.
כלומר,
עדיפות
לפירוש
ב מ ש מ ע ו ת פועל עומד ,וזה וזה
לגיטימיים הם.
לעומתו
היה
תוספת או
אע״פ
מגרעת,
בחר
אותה
הפעול .ואף
) ש מ ו ת לג ,י א (
י ה ו ש ע בן נון נ ע ר ל א י מ י ש מ ת ו ך האהל״ ,כיון ש א פ ש ר לפרשו
לשון
עכ״ל,
הקודש״
וזה
לומר
שלא
ימיש
הקב״ה,
ה״ימיש״
מדוע
כי ימיש
ימוש
מוכרחים
כאן
ואי
עומד על פ י המשקל של ״לא ימיש מתוך האהל״ .״ליודעי
ברור
לשונו:
כי
לפרש
כפועל
יוצא,
אפשר
הענן,
הוא
היה
כאן
מבנין
ראוי
שונה
ההפעיל,
להיות
ו ה ש ת א הוי פ ו ע ל יוצא.
בתכלית
שהוא
״ימוש״
ואע״ג
השינוי מן
יוצא
בוי״ו,
דכתיב
תמיד.
ולפיכך
״ומשרתו
״הימיש״
ואם
רצה
פירושו:
לא
יהושע…
לא
ימיש מתוך האהל״ ,חילוק גדול י ש כ א ן ליודעי לשון הקודש ,כי אצל בני אדם
שייר לשון י ו צ א
1 8
כ י ה י א המזרז א ת עצמו ,והרי הוא )פועל( יוצא מ צ ד זה כ י
ה ו א ה א ד ם ה ו א המזרז א ת גופו .וכן פ י ר ו ש ו :ל א י מ י ש י ה ו ש ע א ת עצמו ,ו מ ד ב ר
האדם כאילו היו כאן ש נ י דברים — :ה א ח ד דעתו ,והשני גוף האדם .וכן
על
כתב
ל ק מ ן )יד ,א (
״ופרעה הקריב״ ,ופירש
לקדם לפניהם כמו ש ה ת נ ה ע מ ה ם
.3
1 9
רש״י:
הקריב
את
עצמו
ונתאמץ
.
והשיבותיך — ו ש ב ת י בשלום.
ש ו ב ׳ ל א ב ד ק ד ו ק פ ו ר מ א ל י ק א ע ס ק י נ ן .ג י ש ת ו ש ל המד״ר״ל ב נ ו י ה ע ל ה ב נ ה
מיוחדת
בלשון
הקודש,
ורק
יודעי
הלשון
כלשון
הקודש,
ישכילו
ויבינו
את
17ברור כי השימוש לחילופין בין נחי ע״ו ונחי ע״י — כגון ללון וללין — נותן מקום
לפרש את המלה כבנין הקל ,ובזה לשלול מן הרא׳׳ם את טענתו כי רש״י בחר לפרשו
״כמשמעו״.
18כלומר ,ההפעיל במקום הקל.
19ואמנם קצת קשה על המהר״ל סגנון קושית רש״י שם :היה לו לכתוב ״ופרעה קרב״,
מהו ״הקריב״! אם לא שנאמר כי מטרת העמדת הקושיא בסגנון זה היתה להבליט את
התשובה.
אבל בעל דעת יששכר רואה כי החידוש אננו ב״את עצמו״ כפי שהמהר״ל
מבין ,כי אם
ב״נתאמץ״,
וז״ל :פירוש ,שהוא הפעיל עומד ,שהקריב את עצמו ולא
אחרים ,וכל הפעיל עומד תורה על התאמצות הפעולה ,על כן אמר ״ונתאמץ״ ,עכ״ל.
11
החילוק
ימיש
שבין ימיש של אדם ובין
ש ל ענן.
כבר
ואם
לעומת
בהפעיל
הקל חידש המהר׳׳ל ב מ ח ש ב ת השפה ,בודאי עליו לאמר א ת שלו כאשר התורה
ב ע צ מ ה מ ע מ ה מ ן ה ה פ ע י ל ׳אל ב ג י ן ה ק ל — ו ה ל א ד ב ר ה ו א ! ה נ ה ה ק ב ״ ד ,ה ב ט י ח
אבינו
ליעקב
והשיבותיו
)להלן
אל
פסוק
2 0
הגבורה ,
הפעיל
כ(
2 1
כח,
האדמה הזאת וכר״.
אשר
ובבואו
בקל
המהר״ל
)ויצא
ט ו ( :״והנד.
אל
א נ כ י ע מ ך • ,ושמרתיך
בכל
אשר
תלך
אלה,
נודר
יעקב
נדר
ששמע
מפי
בהתיחםו
בו הוא שומר
״והשיבותיך״,
על
לדברים
מבנה
במקום
וסגנון
לומר
הדברים
״והשבתני״
,בהוסיפו א ת ״השלום״ ש ל א נאמר לו בכלל על
של
מבחין בין פעולת ״השבה״
הקב״ה לפעולות
״תרגם״
הוא
2 2
ד י הקב״ה .
״שיבה״
בשר
של
ודם )כשם שהבחין לעיל בין ת נ ו ע ת ב ש ר ודם ובין ת נ ו ע ת הדומם( ,ו ז ״ ל :וקשה,
ל א הבטיחו ה ק ב ״ ה ע ל ז ה )השלום( ? ! ונראה לומר ,מ ה ש א מ ר ה כ ת ו ב
והלא
״והשיבותיך״,
דהיינו
שהקכ״ה
ישיב
אותו
לשם,
כמו
שיהיה הוא
שלא
יצא
ש ל א י ל מ ד מ ד ר כ י לבן ,ד ה י י נ ו ה ש ב ה גמורה ,ש י ה י ה כ א י ל ו ל א
משם,
יצא
2 3
.
ומפני ש א מ ר יעקב ״ושבתי״ הוצרך להוסיף ״בשלום״ .ת ד א י גבי ״והשיבותיך״
ש ה ק ב ״ ה בעצמו יהיה הפועל ,בודאי פעולתו כשלימות לגמרי ע ד שיהיה ה ש ב ה
שלימה
שלא
2 4
״בשלום״
בהקב״ה,
בא
ילמד
מדרכי
לבן.
אבל
יעקב
שיהיה ה ש ב ה מ ע ל י א .אך קשה,
והוי ליה למימר ״והשבתני״ ? !
להגיד
)ב״והשיבותיך״(
רק
פעולתו
שאמר
״ושבתי״
למה לא
ויש
אשר
הוצרך
תלה יעקב
לתרץ…
יפעול,
כי
השם
והפעולה
להוסיף
השבה
יתברך
הזאת
זאת
לא
היא
ה ה ש ב ה אל ה א ד מ ה ״ .כי כל לשון הפעיל הוא המתחיל בפעולה ,שכאשר יאמר
20אם יהיה …עמדי — הנך אנכי עמד.
ושמרני — ושמרתיך.
21רש״י ד .ה .ושביתי .כמו שאמר לי ״והשיבותיך אל האדמה״.
22רש״י :שלם מן החטא ,שלא אלמד מדרכי לבן .ועיין בדברי ר׳ עובדיה ס פ ו ת ו שיטה
אחרת לגמרי ,שיעקב מקבל על עצמו להידון במידת הדין ולא במידת הרחמים ,אס
הקב״ה רק יסיר מעליו אותם הדברים המעבירים את האדם על דעת קונו.
23כלומר ,כל פעולה מצד הקב״ה געשית בשלמותה .ממילא יובן כי -השבה״ הנעשית על
ידי הקב״ה פירושה החזרת העגין לקדמותו בצורה מושלמת .למשל ,אפילו בלשון בני
אדם לא ייאמר כי -הוא השיב את הילד האבוד״ ,אם החזיר את גופתו של הילד
שמצאו מת .קו״ח ב״ק של קו״ח אצל הקב״ה! ולכן הדגיש יהודה )בראשית מג .ט(
.אם לא הביאותיו אלד״ )והרי אפשר להביאו מת( ״והצגתיו לפניך״ )כלומר חי( .לכן
כאשר הקב״ה אמר ״והשיבותיך אל האדמה הזאת״ ,היד .במשמע השבה מעליא ,והיא
אשר ״תרגם״ יעקב במושג שלום ־־
שלמות .השיבה תהיה מושלמת )גופו ,ממונו,
תורתו( כמבואר על ידי רש״י בעצמו בכתוב )בראשית לג ,יח( ״ויבא יעקב שלם״.
24כלומר ,עד כאן הוכיח המהר״ל שדברי יעקב ״ושבתי בשלום״ הינם תרגום מדויק את
דברי ה׳ ״והשיבותיך״ .אבל עתה קשה למהר״ל ,לשם מה מלאכת התרגום כאשר ניתן
להפוך ״והשיבותד״ ישר אל ״והשבתני״ ,בלי לעבור לבנין הקל עם תוספת ״בשלום״!
25כלומר• ,הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״ ,ולכך הקב״ה יכול כביכול להבטיח רק
12
האכיל
״ראובן
שלימות
וסוף
שמעון״ ,היינו
שנתן
)=השלמת( הפעולה על
בפיו
גמר
האוכל ,ושמעון
ד י ראובן .ו מ פ נ י כ י י ע ק ב
הדבר ,ש כ ב ר נשלם ה פ ע ל שהוא ההשבה,
ואין
האכילה,
בא להזכיר גמר
שבשביל ז ה הייב לקיים הנדר
2 6
כאשר
תלה
נגמר ההשבה ,ולפיכך אמר ״ושבתי בשלום אל בית א ב י ״ ,ולא
גמר ותכלית ההשבה בהפועל )=הקב״ה( ,כי אין גמר ותכלית ה ה ש ב ה מפעולת
כדלעיל ,רק ש ה ו א יתברך המסייע והאדם גומר .ולפיכך א מ ר ״ושבתי״,
הפועל
להוסיף
והוצרך
בהרמוניה
״בשלום״,
בגישתו
עכ״ל
המיוחדת
של
המד״ר״ל.
המהר״ל
פילולוגיה
לפשוטו
של
ופילוסופיה
מקרא.
משמשות
היא
המסגרת
א מ נ ם זו ש ל כ ל ל י הדקדוק המקובלים.
אבל הבנתו א ת ה ה ב ד ל בין פ ע ו ל ת ה׳
בין סוגיה השונים
האדם לסיוע
ב ש ר ודם,
לפעולת
הקב״ה
הדש,
.4
של
שלימות,
עשיית
בין
— כל אלה ועוד ממלאים א ת שבעת הבנינים בדקדוק הפורמאלי תוכן
ש ל א שערום בעלי הדקדוק הקלאסיים.
ארמי א ב ד אבי.
אבל
המהר״ל אינו זקוק תמיד לחדש
הפורמאלית
בנאמר
חידושים פילולוגיים מהוץ
ש ל דקדוק לשון הקודש ,כאשר באמצעותם הוא מגיע להבנה ח ד ש ה
בכתוב
)כדוגמת
נפגש
במישור
עם
תחומו
ש ל הדקדוק הזה ,ו מ ג ל ה מ ש מ ע ו י ו ת
המקובלת
בדבריו
למסגרת
על
אחד
לומדי
כל
לעיל אודות
״ימיש״
בעלי
הדקדוק
הכתוב
משמעות
וכדוגמת
הפורמאלי,
המקראי.
ההפעיל
״והשיבותיך״
חדשות
כבר
כגורם
הוא
מחדש
בתוך
כאשר
לעצם
ראינו
לכך
לעיל(.
מצאנו
אותו
המסגרת
קצהו
שהלה
הפורמאלית
של
יעשה את
לימוד
זה
הפעולה.
נעבור ע ת ה לםוגיא הידועה ש ל ״ארמי אבד אבי״ ,לראות כיצד ,בדיון אפולוגיטי
מובהק ,הוא סותר א ת ע מ ד ת בעלי הדקדוק ומגן ע ל ע מ ד ת חז״ל ,דוקא מ ת ו ך
הבנתו
את
כללי
הדקדוק
)דברים ת ב א כו ,ה(
הפורמאלי
בדרך
ייחודית
בפרשת
משלו.
הביכורים
נ צ ט ו ה ה מ ב י א ב מ צ ו ת מ ק ר א ביכורים ,ב ה עליו ל ה צ ה י ר :
״ארמי אבד אבי וירד מצרימה וכד״ .רש״י מביא א ת פירוש חז״ל :מזכיר חסדי
המקום ,א ר מ י א ב ד אבי ,לבן ב י ק ש לעקור א ת ה כ ל כ ש ר ד ף א ח ר יעקב ,ובשביל
שחשב
חושב
לעשות ח י ש ב לו המקום כאילו עשה ,שאומות העולם עובדי עבודה זרה
להם
הקב״ה
מחשבה כמעשה,
עכ״ל.
לעומת
חז״ל
—
רש״י
המפרשים
א ת ״ א ב ד ״ כ פ ו ע ל י ו צ א ) כ מ ו א י ב ד ( ,ט ו ע ן ר א ב ״ ע )ד.ה .א ר מ י א ב ( :מ ל ת ״ א ב ד ״
מ ן ה פ ע ל י ם ש א י נ ם יוצאים ,ואילו ה י ה א ר מ י ע ל לבן ,ה י ה ה כ ת ו ב א ו מ ר ״ מ א ב ד ״
את ההשבה הפיזית ,הלא היא ההשבה אל האדמה — גופו וממונו .כי ההשבה בתורתו
תלויה באדם ולא בהקב״ה ,והמקסימום שהוא ב׳׳ה יכול לעשות בנדון הוא לסייע בדבר
)בחינת -הבא למהר מסייעים בידו״( .אבחנה זו מוגא המהר״ל במשמעות העמוקה של
ההפליל ,שאינה לגרום לכך שהפעולה תיעשה ,אלא לגרום )= לסייע( לכך שהלה יעשה
את הפעולה.
26ולא -אל האדמה״ כי -בית אבי״ הוא מושג רוחני ,זוהי תורתו ,לעומת אדמה שהיא
גופו וממונו.
13
או ״מאבד״ .ועוד מ ה ט ע ם ל א מ ר ״ביקש להאביד אבי וירד מצרימה״ ולבן
לרדת
סבב
אל
מצרים?!
והקרוב
שארמי
יעקב,
הוא
כאילו
אמר
לא
הכתוב:
כ א ש ר היד ,א ב י ב א ר ם ה י ה א ב ד ,ו ה ט ע ם ע נ י ב ל א מ מ ו ן ,ו כ ן ) מ ש ל י ל א ,ו ( ״ ת נ ו
ל א ב ד ׳ /ו ה ע ד ) ש ם ש ם ז( ״ י ש ת ה ו י ש כ ח ר י ש ו ״ .ו ה נ ה ה ו א ״ א ר מ י
שכר
״אבי״…
הוא
פשוטו
2 7
אבד״
בבואם להגן על פירוש חז״ל ,אשר לדעת ראב״ע סותר
ע ל מ ק ר א ,מ צ י נ ו ש ו ב א ת ה ה ב ד ל העקרוני בין ה ר א ״ ם ובין
את
המהר״ל.
וכך טוען המזרחי :אבל חכמינו ז״ל העתיקו על פי קבלתם האמיתית איש מ ס י
8
ע ד מ ש ה רבינו ע ״ ה מ פ י הגבורה שארמי הוא לבן ושאובד הוא יוצא -־.
איש
ואע״פ שכל הקל מזה השורש הוא ב ו ד ד
״שב״
3 1
״ונשל״
3 2
ואע״פ
2 4
והיום
יש פעלים שיצאו ו י ע מ ו ד ,
ש ל א נ מ צ א ב כ ל ה מ ק ר א )פועל(
)אבד( ה נ ה קבלתם תספיק לומר כי זה בודד
גלו
3 0
אבותינו
בארץ
3 3
יוצא מזה
כמלת
השורש
.והנה הרד״ק ז״ל כ ת ב ב ה ק ד מ ת ו
בחלק
הדקדוק:
העמים הם,
וילמדו
לא
להם,
בין
לשונם
וישכחו לשון הקודש ולא נ מ צ א בידינו רק מ ה ש נ ש א ר אצלנו
עשרים
ו א ר ב ע ה ספרים ,ומילין מ ו ע ט י ם בדברי ה מ ש נ ה שהורו בזה שנפסדו מ מ נ ו
כמה
וכמה ספרים אחרים חוץ מ ה כ ״ ד ספרים ש ב ד י נ ו .ודברי המשנה שאצלנו
היום
27ועיין בהרחבה באספקטים השונים והרבים בפשוטו של מקרא בסוגיא זו במאמרנו ״תוכחת
מגולה ואהבה מסותרה״ ,לפשוטו של מקרא עמודים 184—181שם עסקנו בשאלת קבלת
חז״ל והתוקף המחייב של דבריהם.
28אמנם טענה לא פשוטה בפי הרא״ם ,שלחז״ל היתה קבלה בענין משמעותה הדקדוקית
של מלה מסוימת .ברור ונעלה מכל ספק כי אבן עזרא לא יראה את עצמו כחולק על
קבלת חז״ל ,אלא כחולק ללא היסום על טענת המזרחי שקיימת קבלה כזו!
29כלומר במשמעות של פועל עומד .ועיין לעיל הערה 2שלדעת הכתב והקבלה אין זה
הוד .מבנין הקל כל עיקר ,כי אם עבר מבנין הפועל.
30כלומר הפועל משמש גם כיוצא וגם כעומד.
31כוונתו בודאי לדברים נצבים ל ,ג »ושב ה׳ א׳ את שבותך ורחמך״ ,שלפי הפשט הפירוש
שה׳ ישיב )הפעיל( את שבות ישראל .והנה פרדוקס ,שהרא״ם ,מרוב חסידותו להגן על
חז״ל ,הביא ראיה בניגוד לדברי חז׳׳ל! כי חז״ל )מגילה כט ,א( פירשו את ״ושב״
כפועל עומד ו״את״
במשמעות של
עם! תניא רבי שמעון
אומר:
בוא וראה כמד.
חביבים ישראל לפני הקב״ה ,שבכל מקום שגלו — שכינה עמהם ,ואף כשהם עתידים
להגאל — שכינה עמהם ,שנאמר ״ושב ה׳ א׳ את שבותך״- .והשיב״ לא נאמר אלא
״ושב״ ,מלמד שאף הקב״ה שם עמהם מן הגלות.
32כוונתו ל-ונשל״ כפועל יוצא בדברים ז ,א ״ונשל גויים רבים מפניך״ .ושם פסוק כב
ונשל …את הגויים האלה מפניך״ ,לעומת הפועל העומד )דברים כח ,מ( -ושמן לאתסוך
כי ישל
זיתך״ .כתוצאה מכך נפלה מחלוקת
במסכת
מכות ז ,ב אם
לפרש
)דברים יט ,ד (.״ונשל הברזל מן העץ״ כפועל עומד )כלומר ,הברזל נשמט מן הקת(,
או כפועל יוצא )כלומר ,הברזל העיף חתיכה מן העץ המתבקע(.
33כאמור ,התבצרות זו של הרא״ם מאחורי קבלת חז״ל שהוא עצמו המציאה ,אינה יכולה
להביא את ראב״ע לעמדת התגוננות.
14
הם כדברי המקרא עצמם ,מפני שחכמי ה מ ש נ ה קבלו הלשון מ פ י רואה הספרים
הראשונים
)=עומד(
אשר היו טרם גלותנו ונפסדו ממנו .ו ל א בין בודד
לעובר
בלבד ,א ל א גם בשרשים בעצמם ,בשורש ״תרם״ ,שאין שורש ת ר ם בכל המקרא,
רק
המשנה:
בדברי
אין
אלא
תורמים
המוקף,
מן
רבים.
וכמוהו
אנחנו
ואם
סומכים על לשונם בשורש ח ד ש שלא נמצא כמוהו בכל המקרא ,איך לא נסמוך
השורש
על
בלבד?!
עד
הנמצא
הנה
ועוד
אבוד אותך,
עכ״ל
אתה?!
לענין עומד ויוצא
מצאנו
שהוא
הרא״ם.
)דברים
יוצא,
קל
בסוף
אע״פ שלא
כח,
כי
דבריו
כב(
מי
״ורדפוך
יוכל
)אחרי
נמצא בכל
עד
לחלוק
העמדה
המקרא
אבךך״,
ולומר
הכמעט
העומד
שפירושו:
שפירושו
אבוד
דוגמאטית
בענין
קבלתם של חז״ל ,ש ר א ב ״ ע יוכל בודאי לטעון :המוציא קבלת חז״ל עליו להביא
א ת הראיה( מ צ א הרא״ם א ת הסדק הדק בקיר ״אבד״ כפועל עומד ,בפסוק אחד
שניתן
לפרש
להיות
א פ ש ר י ולגיטימי ב מ י ד ה קטנה .זהו מ ע י ן ישום ח ד ש וחלקי ש ל ת פ י ס ת ו
״כל
שם
יוצא,
כפועל
גם
ובמילא
לפי
כאן.
זה הופך
חז״ל
פירוש
היכא דאיכא למידרש״.
לא כך דעתו ש ל רבינו
שבט
בקטע
המהר״ל.
אפולוגיטי מזהיר ,אינו חוסך
ביקורתו מ ר א ב ״ ע ודעימיה ,מ ע ל ה קוגספציות
והלשון
שבך
בהבנת השפה בכלל
המיוחדת ״אבד אבי״ בפרט ,מוכיח א ת אבן עזרא וסיעתו ב ט ע נ ת ״מום
אל
איבד״
חדשות
את
תאמר
הוא
ולבסוף
לחברך״,
טוען
פירוש
כי
״שביקש
חז״ל
מ מ ש פשוטו של מקרא דוקא לפי כללי הדקדוק
נפלא
זה,
אשר
לשונו
בקטע
הגולה
בפרק
השלישי:
ארמי
מאבד
א ב י . . .והנה הוא
הפלא
למרבה
הביא
לא
לאבד
ולא
הפורמאלי! והרי
המהר״ל
אותו
בבאר
והראב״ע רצה להשיב על חכמי האמת ,כי היה לכתוב
השיב על
וטען
חכמים
משא של
עליהם
מחט
ו ט ע ן על עצמו אלף גמלים טעונים .כ י קושיא ש ה ק ש ה על חכמים ז ״ ל יש לתרץ
בהרבה
פנים — :ונוכל לומר כי ״אבד״ הוא שם דבר שלכך כ ת ב ״אבד־אבי״,
רוצה לומר כי ארמי הוא ״אבידת אבי״ ,פירוש כי א ר מ י שהוא לבן הוא בעצמו
יעקב .כי היה חושב עליו
אבדת
3 4
אבי .
חשב
על
ואילו
כתב
)הכתוב(
תמיד
״מאבד
להאבידו ,ולכן נקרא ארמי אובד של
אבי״
3 5
היה
לא
משמע
עליו רע .לכך כ ת ב ״ א ב ד אבי״ כאילו א ר מ י ה י ה
משקל
) ב מ ד ב ר כד ,כ(
רק
שפעם
אחת
א ב ד ת ו .והוא ש ם דבר
״ואחריתו עד אבד״ ,כמו ש כ ת ב הרד״ק בשם החכם
ר׳ י ע ק ב בן אלעזר ,ופירושו כ י ת מ ד ח ו ש ב לאבדו ,ולכך נ ק ר א ״ א ו ב ד ״ שלו .כ י
בהרבה
מונח
אדם,
מקומות
ייקרא
מכת
הדבר
בשם
הדבר
במקום שראוי להכשיל בו בני אדם
ולא ייקרא
״מכשיל״ .והכי נמי נקרא
המסובב,
ויקרא
״מכשול״ על שם
״אבד־אבי״
חאבן
כשהוא
שנכשלים בו בני
על שם
שהוא
אבדת
יעקב .וכן ב ה ר ב ה דברים נקרא פועל הדבר על ש ם הדבר ,ושם דבר לא יסור
34לפי פירוש זה של המהר״ל לא ביקשו חז״ל לומר כי ״אבד״ הוא פועל יוצא — הוא
אף פחות מפועל עומד ונמצא שם עצם ממש י ״ביקש
המחשבה
את המושג ״אבד־אבי״
לאבד״
הוא תרגומם
לתחום
שמבחינה דקדוקית הוא שם עצם.
35נראה כי כוונתו לפועל במקום שם עצם ,כלומר איבד.
15
ממנו,
דבר
ותמיד הוא כך .אבל הפועל ,פועל
פעולה א ח ת " .ולכך
״אבד־אבי״ ,ולא היה נקרא בשם ״מאבד
קראו
8 7
בשם
לבעלי
א ב י ״ " .כך אני משיב
,
הדקדוק אשר ק ש ה עליהם להוציא המלה מלשון הדקדוק ״ ,אף כי הרבה פ ע מ י ם
כ ת ב ו ע ל מ ל ו ת ש ה ן מ ל ה זרה ,ו נ מ צ א כ א ש ר ה ו א ע ו מ ד וצריך לפרשו י ו צ א
ד כ ך כ ת ו ב )שמות ב ש ל ה יד .כה( ״ויסר א ת אפן מרכבותיו״ ,הרי ״ויסר״ פ ו ע ל
ע ו מ ד .וצריך ל פ ר ש א ו ת ו י ו צ א .*°ו ז א ת ה מ ל ה ה י ה ק ש ה ע ל י ו י ו ת ר ל פ ר ש ו פ ו ע ל
מצא,
יוצא
ומכל שכן
4 1
מלה
אותה
עומד וצריך
4
)דברים לב ,כה( ״ כ י גוי א ב ד ע צ ו ת ה מ ה ״ ־ ,וכן ״ ו ת א ב ד ו ד ר ך ״ ) ת ה ל י ם
ב ,י ב ( .א ף כ י נ ד ח ק
הרי
זאת
)אבד(
שתמצא
פועל
לפרשו
)ראב״ע(
בפירוש המלה עד שיעשה אותה פועל
4 3
הסכים למתרגם שתרגם ״מאבדי עצות אינון״ ,ואם כן
עשה מן
עומד,
עומד
36ולמקרה כזה לא שייך לקרא את הפועל על שם הדבר ,כלומר הפעולה ,באשר זוהי פעולה
חד־פעמית או נדירה ,ולכן אין לזהות את הפועל עם הפעולה.
37כלומר ,קרא הכתוב ללבן.
38כלומר ,כאן מראה מהר״ל כיצד אף בתוך המסגרת של הדקדוק הפורמאלי ניתן להבין
את פירוש חז״ל שלבן ביקש לאבד את יעקב .אמנם לא בהבנת אבד
= איבד ,שזה
באמת שימוש חריג שלא מצאנו בתנ׳׳ך ,אלא בהבנת -אבד״ כשם עצם הבא
לתאר
את מהותו של לבן כ״אבד־אבי״ ,דהיינו זה השואף לאבידת־אבי .לפי פירוש זה ,יובן
לשון חז״ל שלבן *ביקש לאבד את הכל״ — כל עצמותו של לבן לא היתד .אלא שלילת
עצמותו של יעקב ,ומשום שהוא כולו לבן ,בקשתו היתד .לשלול את כל כולו של יעקב.
39כלומר ,לא רק יוצאים מן הכלל מצאנו אצל בעלי דקדוק — מום שבך j
_ א ל אף
א
בנדון דידן של פועל עומד המשמש כפועל יוצא מצאנו אף לפי שיטתם.
40כאילו היה מוטעם מלרע ולא מלעיל ,והסמ׳׳ך מנוקדת בצירה ולא בפתח וכך אמנם
מסכים הראב״ע שם ן
41כאן הולך המהר״ל בדרכו של המזרחי להביא פסוקים ששם מוכרחים לפרש את ״אבד״
כפועל יוצא ולא עומד .אבל בעוד המזרחי הביא את הפסוק שלו לטעון כי פירוש חז״ל
כאן הוא לגיטימי ,המהר״ל מביא את הכתובים בעיקר במסגרת טענתו ״מום
שבך״,
כלומר הראב״ע בעל כרחו מודה על צורות חריגות בכלל ,ועל ״אבד״ כפועל יוצא בפרט.
מדוע ,איפוא ,לא יקבל את פירוש חז״ל לפסוקנו ז !
42שם מפרש הראב״ע :ומלת ״אבד״ שם התואר והיא סמוכה ,על כן נפתח הבי״ת )פירוש
זה מתקרב לזה של המהר״ל למעלה ש״אבד אבי״ = ״אבידת אבי( .וידוע כי מלת אבד
מתפעלים העומדים ,רק פירוש ״עצות״ שב אל אבד )ר״ל גוי שהוא אבד עצות — מחוקקי
יהודה .אין ״עצות״ מושא ישיר של אבד באשר הפועל עומד ולא יוצא ,אלא מושא
עקיף ,הוא אבד מעצות או בכל הקשור עם עצות( ,כמו נובלת עליה )ישעיה א ,ל שם
מפרש ראב״ע בעצמו :ודקדוק עליה — שהיה כן מפאת עליה( וכן )תהלים ב ,יב>
״ותאבדו דרך״ )אבן עזרא שם :תהיו אובדים מפאת הדרך ,כמו ״נובלת עליה״ ,כי היא
בעצמה אינה נובלת ,רק עליה נובלים ,כי היא מהפעלים העומדים( שהוא סמוך אל דרך.
43כך תרגם אנוקלום ,והעיר ראב״ע ש ם :והנה השכיל המתרגם שאמר ״מאבדי עצות״.
יש אמנם המבארים את לשון אבן עזרא ״השכיל״ לא במשמעות של הצליח אלא לאמר
16
יוצא .וכן ראוי לו ו ל ר ד ״ ק א ש ר הלך אחריו ל פ ר ש ה מ ל ה ה ז א ת ב כ א ן ו ל א לילך
א ח ר ד ע ת ו ל ח ל ו ק ע ל ד ב ר י ח כ מ י ם ו ע ל ה מ ת ר ג ם ג ם כן ,כ י ל א מ ל ת ז ר ה א ח ת
כזאת
א מ ת גמור — אף זאת כאחת מהן,
ת מ צ א במקרא ,וכולם יש להן טעם
4 4
כי טעם אשר אמרנו אינו רחוק ״ולא בשמים הוא״ כמו שפירשנו לעיל
.ועוד
י ש לומר ,מ א ח ר ש ל א י צ א ה ה מ ח ש ב ה ל פ ו ע ל — ש ל א א י ב ד ו — נ א מ ר א צ ל ז ה
פועל עומד ,כי הפעולה ע מ ד ה ולא יצאה ,לכך נאמר לשון פ ע ל עומד ,ש ה פ ע ל
לא היה יוצא לאחר להיות נאבד ,לכך כ ת ב לשון פועל עומד .עכ״ל .נגד ה ט ע נ ה
חז״ל לא דייקו
כאילו
בלשון
דייקו
משתמע
בלשון הכתוב ,מ ש י ב המהרי׳ל כי
חז״ל כי
חז״ל! לא אמרו
איבד
לבן
הראב״ע
הכל,
את
וסייעתו
לא
ממנו
היה
אשר
שפירשו את ״אבד״ כיוצא במקום עומד .״ביקש לאבד — ולא איבד״,
הפעולה עמדה ,ולא יצאה אל הפועל ,ולכן בחר הכתוב בלשון א ב ד מבנין הקל.
וראויים הדברים למי ש א מ ר ם !
.5
שלח נא
אבחנה
ב ד תשלח.
המהר״ל בין
זו ש ל
אותנו
לדוגמה נוספת של
מלאכת
האדם
מה
שעשה,
לעומת
לעשות
משמעויות שונות
בתוך
עצמו,
הפועל
מביאה
מחשבתו .אם לא הרי מ ה שעלה בלבו
וזה
מתבטא
בסגנון
הדברים,
כתיבת
של
מראה
לנו המהר״ל ש ל א הרי סגנון ה כ ת י ב ה ש ל מ ה ש ע ל ה כ ל ב ו ש ל הקב״ה ,לעומת
מ ה שגזר לעשות .גם כאן מ ת ב ט א ההבדל בדרך כ ת י ב ת הדברים בכתוב ,וכתוצאה
מכך
באופן הבנתם המיוחדת של חז״ל את הכתוב .ב ח ו מ ש במדבר פ ר ש ת חוקת
בענין
) כ ,יב(
חטא
נאמר:
מריבה,
לא
…״יען
בי
האמנם
לעיני
להקדישני
בני ישראל ,לכן ל א תביאו א ת הקהל הזה אל הארץ א ש ר נ ת ת י להם״ .ומפרש
ר ש ״ י בד.ה .י ע ן ל א
ה א מ נ ת ם :גלה הכתוב שאלולי ח ט א זה בלבד היו נכנסים
לארץ כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם ש ל א יכנסו
כ ך ה י ה ע ו ן מ ש ה ואהרן…
לארץ
הנאמר
בכמה
אחד
עם
משה
בזולת
החטא
״עתה תראה
)אשר
מחד
ורבינו
הזה
לא ה י ה נכנס לארץ,
שכבר נגזר עליו
ולא
למלחמת
אעשה
לפרעה״(
לארץ,
כדפרש״י.
שלושים
—
מאידך.
ואעפ״י
וז״ל
אחרים,
מהם
לכאורה אינם עולם
רבינו כ י אין סופו להיכנס לארץ .גם כאן ב ו ל ט ה ה ב ד ל בין ה ר ״ א מ ז ר ח י
המהר״ל
מקומות
דברי רש״י אלה
העשוי
שי״ל
הרא״ם:
שאעפ״י
משתמע
שאוגקלום
והלא גם
…וא״ת,
) ש מ ו ת ו ,ב(
שלושים
שנגזר
ו א ח ד מלכים ,לא נגזר ש ל א יכנס לארץ,
ביאר על פי השכל
כי
מאז
בקנה
ואחד
עליו
שלא
ומתמד
מלכים
לראות
דע
כשאביאם
מלחמת
שאפשר שיכנס וימות בטרם
= העגין ,ולא על פי כללי הדקדוק .אבל עצם הבאת
דברי התרגום בצורה כזאת מראה כי ראב״ע מוכן כך לפרש אע״פ שהפועל הוא עומד
בדרך
כלל.
44בזה סיים המהר״ל את החלק האפולוגיטי בדבריו ,ועובר עתה להציע כי פירוש חז״ל
שביקש לאבד — ולא איבד ,הוא הוא משום שהם בעצמם הבינו כי ״אבד״ הוא פועל
עומד ו ?
17
מלהמת השלושים ואחד מלכים ,מ״מ קשיא מההיא רשמות רבה שאמרו :״ ע ת ה
תראה אשר אעשה לפרעה״ — במלחמת פרעה אתה רואה ,ואין אתה ת א ה
במלחמת שלושים ואחד מלכים שיעשה בהם נקמה יהושע תלמידך .מכאן א ת ה
לומד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנם לארץ .י״ל דמיירי בכיבוש הארץ,
כאילו אמר שלא יכנס עמהם בכבוש הארץ .אבל ממה שכתב רש״י גבי )שמות
ד ,יג( ״שלח נא ביד תשלח״ — ביד אחר שתרצה לשלוח ,שאני איו ס ו ס י
להכניסם לארץ )עכ״ל( ,לא קשיא דאיכא למימר שהשם הודיעו בנבואתו ש ל א
יכניסם הוא לארץ כמו דבר ומנהיג ,והיה סבור שלפחות יכנס עמהם כ ש א ר
העם .עכ״ל.
לדעת הרא״ם ,כבר בתחילת שליחותו של משה)״שלח נא ב ד תשלח״(
היה ברור לו כי לא יכניס את ישראל לארץ י ש ר א ל .על אי כניסתו ב ת פ ק י ד
זה כמנהיג נמסר לו בעונש של ״עתה ת ר א ה ״ .לכן עדיין בשיחתו עם ה ו ת נ ו
)״נוסעים אנחנו אל המקום״( הוא רואה את עצמו כמועמד לכניסה לא״י כ א ד ם
פרטי ,וכניסה זו כאדם פרטי היא אשר נשללה ממנו כעונש על חטא מ י
מריבה .
45
48
47
אבחנות אלה של הרא״ם בין תקופות שונות ובין חטאים שונים ,אינן
תופסות כל מקום אצל המהר״ל ,המתמודד עם הסתירות שבכתובים השונים
בהתאם לתפיסתו את הדרגות השונות של נבואות ה׳ וגזירותיו .דרגות א ל ה
משתקפות יפה בכתובים עצמם למי שמבין את השפה כלשון הקודש ,דהיינו
כלי המבטא את מהשבת הקב״ה .וז״ל בחוקת שם :מכאן משמע שחטא משד,
היה שנגזר עליו שלא יביא אותם לארץ בשביל מי מריבה ,ואילו ב פ ר ש ת
שמות משמע בשביל שאמר )שמות ה ,כג( ״ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך
וכו׳״ נגזר עליז שלא יבא לארץ ,כדפירש רש״י שם .ונראה דודאי במה שאמר
לו הקב״ה )שם ו ,א( ״עתה תראה״ — ולא העשוי לשלושים ואחד מלכים,
לא נשמע אלא מכוח דיוק ,שכך אמר :את זה תראה ,אבל לא אחד ושלושים
מלכים .אבל לא ק א מ ר שלא תראה ,דאם כן הוי גזירה גמורה ,שכל ד ב ר
שאינו יוצא מפי ה אינו ג ז י ח ה .ושלושה דברים הם) — :א( האהד קודם
48
,
49
45ואמנם סתם הרא״ם ולא פירש מדוע כך היה צריך להיות ,עוד טרם נפגש משה עם העם,
ועוד טרם הראו בני ישראל את כוחם ודרגתם ביציאת מצרים.
46ותמוה לפי הרא׳׳ם מדוע מודיעים למשה על עונשו אחרי שהוא כבר יייע על
כך,
כנראה שלא במסגרת עונש אלא כקביעה עומדת ומובנת מאליה!
47לפי זה מדויק הכתוב דברים א ,לז ׳״גם בי התאנף ה׳ בגללכם לאמר גם אתה לא ת ב
שם* .אבל קשה דוקא מן הכתוב בחטא מי מריבה )במדבר ,כ ,יב( ,״לכן לא תביאו
א
א
ת
הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם״ י
48הקב״ה בצורה מפורשת.
49תפיסת המהר״ל כאן דומה מאוד למושג של לאו הבא מכלל עשה .גס כאן הקב״ד,
גוזר״ את מצוותיו ,יש והציווי בא בצורת לאו אבסולוטי ,ויש שהוא נלמד מלשון העשה,בחינת *דברי תורה נדרשים מכלל הן אתה שומע לאו״ .ברור כי יש הבדל בין לאו
18
)ב(
הגזירה,
גזירה
שבועה,
בלא
)ג(
שיש
דין
שבועה.
עמו
קודם
)א(
גזר
דין ,קודם שגזר ה ק ב ״ ה ש כ ך יהיה ,א ל א ש כ ד ה ו א ת צ ה לעשות ,והוא ה נ ק ר א
במחשבה״ ,ואין צריך כל כך
״עלה
תפילה וזכות
כשנגזרה ,אי א פ ש ר ש ת ת ב ט ל א ל א ע ל
גדולה שתתבטל.
אבל
)ב(
ד י ת פ י ל ה ו צ ע ק ה גדולה וזכות גדולה.
)ג( ו א ח ר ג ז ר ד י ן ש י ש ע מ ו ש ב ו ע ה א י ן מ ו ע י ל ל א ת פ י ל ה ו ל א צ ע ק ה .ו פ ש ו ט
הוא זה החילוק .ו ת מ צ א כגון אלו החלוקים כמו באדם ,לפעמים יחשוב לעשות
דבר ,ו כ א ש ר ה ו א ג ו מ ר ל ע ש ו ת אז ה ו א מ ו צ י א א ת ה ד ב ר בפה ,ו ל פ ע מ י ם ה ו א
נ ש ב ע ש י ע ש ה ד ב ר פלוני או ענין פלוני .כן כביכול ל מ ע ל ה — :ע ל ה ב מ ח ש ב ה
קודם שגוזר ,ואחר שגוזר ,וגזר דין ש י ש ע מ ו שבועה .ואל י ק ש ה לך
שרש״י
פירש בפרשת שמות ״שלח נא ב ד תשלח״ — עם אותו ש א ת ה תשלח להכניסם
לארץ,
אני אין סופי
״תביאמו
ובפרשת
עמהם
ותטעמו״
להכניסם לארץ,
—
נתנבא
הוא
ובפרשת
שלא
בשלח
יכניסם
פירש
לארץ
רש״י
ויביאם
)טו,
אחר
כג(
לארץ.
בהעלותך פירש רש״י על ״נוסעים אנחנו״ — שיתף מ ש ה א ת עצמו
כסבור שיכנס
לארץ
שעדיין לא
נגזרה הגזירה,
לא
יקשה לך
אהדדי.
ש כ ל ז מ ן ש ה י ה מ ש ה ר ב י נ ו ע ל י ו ה ש ל ו ם מ ד ב ר ב נ ב ו א ה ,א ז היד ,מ ת נ ב א ש ל א
י ב א לארץ ,כ י כ ך ר א ה ב נ ב ו א ה א ע ״ פ שעדיין ל א ח ט א ,מ כ ל מ ק ו ם ר א ה ב נ ב ו א ה
מ ה ש י ה י ה ל ע ת ד .ולפיכך נ ת נ ב א ש ל א יביאם לארץ .ו מ כ ל מקום ח ש ב שהגזירה
תתבטל
בתשובה
ובתפילה
ובצעקה.
ולפיכך
בפרשת
בהעלותך
שהיה
הדיבור
רק ליתרו ,ה י ה מ ש ת ף ע צ מ ו עמהם ,ל פ י ש ה י ה ס ב ו ר ש ת ת ב ט ל ה ג ז י ר ה ויכנס
לארץ .ו מ כ ל מ ק ו ם כ א ש ר
הדין
ד ב ר בנבואה היה צריך לדבר כאשר הנבואה נותנת
מ ה שהיה .ו ה י ה מ ר ב ר ש ל א יביאם לארץ,
ש ה ר י כ ך ה י ה ב נ ב ו א ה עליו.
ו ב מ ר י ב ה נגזרה גזירה ע ל י ו כ מ ו ש פ י ר ש ףש״יסג.
הנאמר במפורש ,ובין לאו הבא מכלל עשה )אין בו מלקות וכוי( .פחותה העוצמה של
השני מן הראשון ,ודבר זה מתבטא בהלכה ובעונשים .כן נאמר אנן בגזירותיו הפרטיות
של הקב׳׳ה )כגון זו על משה רבינו כאן( — גזירה הנלמדת מכוח עשה ,פחותה
בעוצמתה מזו הנאמרת בצורה מפורשת כלאו .סדנא דתורה חד הוא!
50ד .ה .לכן לא תביאו .בשבועה ,כמו )שמואל־* ג ,יד( .ל כ ן נשבעתי לבית עלי״ .נשבע
בקפיצה שלא ירבו בתפילה על כך עכ״ל .הרי שחטא מי מריבה הוסיף את אלמנט
השבועה לנבואה שהיתה כבר קיימת מאז .דברי המהר״ל כאן תואמים את דבריו בענין
הנבואה בכלל ,כנתון במישור ההיסטורי .עיין ,למשל ,בראשית וישלח לב ,ח ד .ה .שמא
ייהרג- ..נבואה שהיא תולה הדבר בעצמו )הקב״ד (,לא בשום )אדם( מקבל ,רק ,בענין
עצסו שןכך יהיה״ .אם לתרגם את המהר״ל לשפת ימינו ניתן לומר :הנבואה משודרת
כל העת באמצעות מכשירי הקשר הנמצאים אצל נביאיו נאמני ביתו של הקב״ה .ברור,
איפוא ,כי כל אימת שעולה הנביא על גל השידור ,כי הוא קולט על פי ההודעה
המשוררת .נכון שיש לו — וגם לאחרים — הזדמנות לשנות את הנתון הזה על ידי
טיפול ניאות )תפילה וכדומה( ,אבל כל עוד לא נעשה הדבר ,ההודעה המשודרת מחייבת
את המאזין במקלט הקשר .במקרים של -שלח נא ביד תשלח״- ,עתה תראה״- ,תביאמו
19
ויקח מאבני המקום.
.6
מ ח ש ב ת השפה ,כאמור ,היא היסוד ל ה ב נ ת דקדוק הלשון .ניתן יהיה לזכות
להבין א ת דברי חז״ל אם קודם כל נזכה לרדת לעומק מ ח ש ב ת ש פ ת הקודש.
כל עוד נזהה א ת ה ״ פ ש ט ״ עם הפירוש לפי כללי הדקדוק הפורמאלי ,לא זו ב ל ב ד
שאין אנו זוכים להבין א ת פירושי חז״ל ,אלא אנו ״נוהגים בתורה הפקר״)!(.
ידועה
דרשת
חז״ל
המריבה
אודות
שהיתה
האבנים
בין
ששם
אבינו
יעקב
5
מ ר א ש ו ת י ו ע ד שכולן ה ת א ח ד ו ונעשו אבן א ח ת י .א ת הבסיס ל ד ר ש ה זו נ י מ ק
ר ש ״ י ) כ ח ,י א ( ד.ה .ו י ש ם מ ר א ש ו ת י ו :
שהיה
עשאן כמין מרזב סביב לראשו,
י ר א מ פ נ י ח י ו ת ר ע ו ת .ה ת ח י ל ו מ ר י ב ו ת זו ע ם זו ,ז א ת א ו מ ר ת ״ ע ל י י נ י ח צ ד י ק
א ת ראשו״ וזאת אומרת ״עלי יניח״.
את
״ויקח
האבן אשר
מ ד ע ש א ן ה ק ב ״ ה אבן אחת ,וזהו ש נ א מ ר
ומקורו
שם מראשותיו״.
בחולין צא,
ב:
״ויקח
כתיב
מ א ב נ י המקום״ ,וכתיב ״ויקח א ת האבן״! א ״ ר יצחק מ ל מ ד שנתקבצו כל אותן
אבנים
למקום אחד ,וכל א ח ת ואחת אומרת ״עלי יניח צדיק זה ראשו״.
תנא
וכולן נ ב ל ע ו ב א ח ד עכ״ל .ב מ ק ר ח דנן ,לא רק ר א ב ״ ע פ י ר ש ל פ י פשוטו ,ל ל א
כל צורך במדרש חז״ל-׳
5
אלא אף בעלי התוספות הכירו בכך כי גם כשהמדרש
5 3
יידרש ,עדיין ה פ ש ט י י פ ש ט .והנה רבינו המהר״ל ,נאמן לשיטתו כי ה מ ד ר ש
הוא
מוכרח ולא רק
לגיטימי ,תוקף
בחריפות
את
אלה
המפרשים כי
״מאבני
המקום״ — א ח ת מ א ב נ י המקום .וזה לשונו :ויש מפרשים ,מ א י ״ מ א ב נ י המקום״
— א ח ת מ א ב נ י המקום .ואלו האנשים מ צ א ו תורה ש ל הפקר לפרש ב ה כרצונם.
כ י א ף הדיוט אינו מ ד ב ר כדברים האלה ,ד מ א ח ר ש ל א לקח רק
)=אלא(
אבן
5 4
אחת ,לא הוי ליה ל מ כ ת ב רק ויקח א ב ן .כי א ח ר ש ל ק ח אבן יחידה ,מ ה לו
ותטעמו״ ,היה משה במצב של נבואה ,ולכן הנבואה המשודרת מחייבת .רק ״בנוסעים
אנחנו״ הוריד משה את האזניות ,בהיותו בשיחה לא נבואית עם חותנו.
51אין זה מעניננו כאן לתת את הסברו של המהר״ל )או כל הסבר אחר( לתוכן דברי חז״ל
תמוהים אלה .כל מאמר חז״ל דורש לימוד בשני מישורים ) — :א( כיצד דרשו חז״ל
את אשר למדו מתוך הכתוב שהם מסתמכים עליו) .ב( מה ביקשו חז״ל לומר במדרשם,
האם לפרש את המדרש ״כפשוטו״ )״אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו״
_
ממש ? י( או שהפירוש ״המדרשי״ של המדרש )כלומר ,האידיאה שבו( הוא הוא פשוטו •
דוקא המהר״ל עסק בשני אספקטים אלה של לימוד מדרשי חז״ל ,וידיו רב לו בשניהם
גם יחד .בעוד בספרו באר הגולה הוא עוסק הרבה באספקט השני )להסיר לזות עפתיים
מדברי חז״ל( ,הרי במאמרנו זה באנו לברר את דרכו
המיוחדת והייחודית
באספקט
הראשון — אופן ודרך לימוד חז״ל את הכתוב ״בפשט״ ,כלומר שלא באמצעות המידות
שהתורה נדרשת בהן .שיטתו המיוחדת בתחום זה באה לידי בימוי דוקא בפירושו גור
אריה לרש״י עה״ת ,כאשר דברי רש״י מעוגנים בדברי חז׳׳ל.
52״מאבני המקום״ — טעמו ,אחת מאבני המקום.
53חולין שם ד .ה .כתוב ויקח את האבן .לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבגי
המקום.
54ואמנם הרא״ם העיר כי בפרשת בשלח כתוב ״ויקחו אבן וישימו תחתיו״ ,ולא נאמר
20
לכתוב
לקח
הם
ולשתף
עם
אותו
אבני
שאר
לכתוב
המקום
מ ר ב י ם שייך בו ״ א ב נ י המקום״ ,כ י ל ק ח
מאבני
אבל
המקום,
יחידה
אבן
אין
״מאבני״.
מקצת
זה
5 5
מקצת,
אבל
רבים
אם
אבנים .כ י רבים מ ר ב י ם
עכ״ל.
המהר״ל
השכיל
לראות כי אם באחד מדובר אסור לכתוב ״מאבני״ ,כי בלשון מ א ב נ י הוא מיחס
א ת היחיד אל הכלל ,והרי ב מ ה הוא יחיד אם לא בזה שהוא נבדל מ ן הכלל י !
הוא גם י ה ד ,כי רק
האחד
לכנות
אותו
רבים,
עובר
למשכיל,
בשם
המהר״ל
רק
בזה הוא אינו
אחד! ואחרי טענתו
מפני
לפולמיקה
נגד
״רודפי
אחר
פשט
הכתוב
שרדפו
אלה
מתיחם
העקרונית
להראות
אל כלל
בדבר
הפשט״
נהגו
ל א נ ש י ם ע ו ר י לב,
לכתוב
דברים
כבשונו
כל
וז״ל:
בתורה
ש ל עולם לדברי תוהו כאילו אין בהם ממש.
שהוא,
ההבדל בין
אשר
זה
ודבר
הפקר…
שמים
וניתן
א ח ד ובין
דברים
ברור
הוכרחנו
הם
אשר
תפל
ודבריהם אשר הם
בלי טעם וריח לדברים אשר הם ברומו ש ל ע ו ל ם . . .עכ״ל.
״ויקחו מאבני המקום וישימו תחתיו״ ! הערה זו אמנם נותנת לגיטימיזציה לדרשת חז״ל
אצלנו ,אבל עדיין לשלב מוכרח לא הגיע .רבינו טוען ,כפי שייראה מיד ,כי אילו היה
מדובר רק על אבן אחת בלבה אסור היה על פי מחשבת השפה לכתוב ״מאבני המקום״
אודות אותה אבן.
55כלומר יותר מאחת.
נתקבל כמערכת
בנימין
ארץ
)דיין(
והיה
מחניך
שמואל
ארץ
נחלי
הרב
הבית
כ׳׳ץ.
תשל״ח.
הלכות והליכות בטיול,
ירושלים
זצ״ל .ועוד
ק ו ב ץ לבנימין
מ ח נ ה קיץ וקיטנה.
מאת
תשל״ח.
מ י ם ע ל סוגיות הש״ס .ע ם
נחלי הבשור
ע ל חזיונות דניאל.
ה ר ב צבי ה י ר ש גינצלר זצ׳׳ל.
עם הוספות
זיסמן
עהרנרייך.
פרקים
ע ל י ה לרגל,
מרדכי
ס פ ר כתב
שמע.
ירושלים
דייטש
מאת
על מס׳
המחבר
והעליה
הדב
ספר
תנ״ך
פרי השדה,
אליעזר חיים
תורניים.
קדוש
יואל
מצות
עלי
מ א ת הרב
מאמרים
מאת
על
ז ״ ל ה י ״ ד בליווי
קדושין
נתן,
הערות
הש״ס,
והמועדים
בנימין
שר׳ ת וחידושים
סופר
הכהן
עת
על
הר
ברוקלין
הבית,
תשל״ח.
בנין
בית
המקדש
עליה לרגל אחרי חורבן בית
ז״ל.
הוצאת
יד
רמ״ה,
ל ח ק ר ה ס פ ר העברי .כרך ה׳.
אוניברסיטת
מ א ת נכד
בר־ אילן,
ר מ ת ־ גן
בזמן
ה ק ד ש ועוד.
ירושלים
הזה,
מאת
תשל״ח.
בעריכת ישראל תא•
תשל״ח.
21
הרב משה צוריאל
ל ק ס מדברי מהר״ל על נושאים במחשבת ישראל
המהר״ל
בדורנו,
לבסס
נודע
כאשר
לנו
כהוגה
התרבו
מבט
דעות
זרמים
חודר
ומוסמך
מעמיק
וכתי־כתות
ומוצק
במחשבת
בישראל,
לנו
להגדיר
ר א ו י לנו,
מושגי־יסוד
ישראל.
במיוחד
נאמני
התורה,
בבהירות
ביהדות
וביסודיות .ו מ י נ מ צ א לנו ב ר ־ ס מ כ א ש א ת דבריו נקבל באימון שהם־הם דעותיהן
חז״ל בש״ס ,כמו מהר״ל ? נוסיף על כך את יתרונו המובהק שהוא מרחיב
של
בהסברים
אומר,
הגיוניים
יוטעמו
בית־המדרש,
המיוצגים
ופילוסופיים,
האדם
לחד
כדי
שאינו
שדברי
רגיל
חז״ל,
למושגי
הבקיאים בהוויות דאביי ו ר ב א
להלן ,מ ו ש ג י ם
בערכי
חדשים
שבאו
חז״ל.
ההלכתיות,
רעיונות
מהוקצעים
הרבה
ובקוצר־
מצבור
ילמדו מתוך
חז״ל,
שלא
מה
חובשי
הביאורים
ולא
הבחינו
הרגישו
ב ל מ ד ם בש״ם .יווכחו בכך כ א ש ר י ת א ב ק ו ב ע פ ר רגליו ש ל גאון ישראל,
מהר״ל,
אשר באמנות הסבריו מאיר אור ח ד ש ו מ ע מ י ק בדברי חז״ל.
ישראל
עפ
טועים אנו א ם נחשוב ,מתוך שיגרא ,ש א ח ת מ ן שבעים אומות העולם הנהו
ההבדל בטיב ובסוג ביניהם אינו מ ר ש ה לכלול אותם בכלל אחד .הכוזרי
ישראל,
) מ א מ ר א ,ק ט ע י ם ל ט — ק ג ( כ ב ר ע מ ד ע ל ה ה ב ד ל ב י ן ע ם י ש ר א ל ל א ו מ ו ת ה ע ו ל ם ,
להידבר עם
הזכיה
לקרוא
אפשר
עליונות
דבר־האלוקי היא כל
לנשגבים
הללו
וקדושים
כך
עצומה,
בשם
סתם
כה
״עם״.
מהפכנית,
לא
שכבר
אי
אם
אין
השוב
זו מ ת ב ט א ת ל מ ר א ה ע י נ י ם ב כ ל ד ו ר ודור .ע צ ם ה י כ ו ל ת ו כ ש ר ו ן ה נ פ ש
ל ה ג י ע לידי כך ,מקנים מ ע ל ה בפועל .ועליהם נ א מ ר :בני ישראל ,אם לא נביאים
הם ,ב נ י נביאים ה ם ״ )פסחים ם״ו( .ה מ ה ר ״ ל )שאינו מ צ ט ט מהכוזרי( נ ו ת ן ה ס ב ר
מהותי כ ך :״מובא בכתובות ס״ו ברבי יוחנן בן ז כ א י . . .היה יוצא מ י ר ו ש ל י ם . . .
ריבה אחת מ ל ק ט ת שעורים מבין גללי בהמתן של ע ר ב י י ם . . .בכה ריב״ז
ראה
״אשריכם
בהם
ובזמן
שפלה״
״ותימה,
כי
ישראל ,בזמן שעושין רצונו ש ל מקום ,אין כל
שאין
רצונו
עושין
מקום,
של
מוסרן
אומה ולשון שולטת
בהמתן
בד…
אומה
של
ע כ ״ ל ה ש ״ ם .ו כ ת ב ע ל כ ך מ ה ר ״ ל ) ב י א ו ר ל א ג ד ו ת ,כ י ד ,1ד ף ק ג ״ ג ( :
כי מה הוא
והודאה
השבח
ריב״ז על
שנתן
זה
״אשריכם!״…
אלא
אשר הם נמסרים
ב ד אומה ש פ ל ה הוא נמשך אחר מדריגתן ,מ פ נ י ש מ ע ל ת
נבדלת
נבדלת
ישראל
מעלה
)אלא(
ה מ ע ל ה ה ז א ת ד ב ר ע צ מ י י להם .ו כ א ש ר אין ל ה ם ה מ ע ל ה ה א ל ק י ת ש ה ו א
עצמיי
המעלה
האלקית
לשליש
משאר
מאומה,
22
להם,
ולכן
אלקית ,ואין
הם
בטלים
הנבדלת היא ללא
למחצה
ולרביע,
אומות ,או
בטלה
)שינויי דרגא(
לגמרי,
ואינם
חסרון שייר
נמצאים
עכ״ל.
ק צ ב ה וללא גבול .ו כ א ש ר ה י א
אלא
לגמרי
היא
מסולקת
בפניהם.
לגמרי.
כי אם אין
ישראל
להם
במעלה
כלומר,
מסולקת
יהיו
עליונות,
אי אפשר
או
למעלה
אץ
להם
כ י כ ה רגיל כ כ ל ש א ר א ו מ ה ולשון ,אין להם כלל .הגות זו מ א י ר ה אור
ג ח ל על תוכנו ש ל ע ם ישראל .רעיון זה ה ו ב ע כבר ע ל ד י חז״ל באמרם ״ א ת ם
אדם ,ו א י ן
קרוים
היא
הבהמה
העכו״ם קרוים
בשימוש
אדם״
כוחותיו
)ב״מ
הרוחניים
כי
קי״ד(.
והשכליים.
האדם על פני
מעלת
המיוחד
ישראל
שבעם
שקבלו על עצמם ,עוד בראשית היווסדותם להיות אומה ,להיות ״ מ מ ל כ ת כהנים
)שמות י״ט(,
וגוי קדוש״
זו מלווה א ו ת ם לאורך
במובן ש ל ריחוק
קדושה
בהיסטוריה.
כל דרכם
חחמריות.
התנועות
)גם
בישראל מ א ז ת ק ו פ ת ההשכלה ,ינקו כוחם ה מ ו ש ך מ ן זיקתם
משימה בסיסית
הכפרניות
שפקרו
לאידיאלים רוחניים,
שצמחו מ ת ו ר ש ת ם היהודית .ע ל ז ה ידובר להלן ,אי״ה(.
ובזה
אמרו
נבין
עומק
חז״ל בחולין
הכינוי
)צ״א(:
אתם
״בנים
אלוקיכם״
לה׳
י״ד(.
)דברים
כי
שהמלאכים אומרים שם שמים אחרי שלוש תיבות,
קדוש קדוש קדוש ה׳ צ ב א ו ת מ ל ו א כ ל ה א ר ץ כבודו .א ב ל בני י ש ר א ל מזכירים
את
שמו אחרי ש ת י תיבות,
דפים
קט—קי(:
יתברך
השם
וכדומה(…
״ביאור
מן
קדוש
״שמע
הענין
ישראל״ .וכתב על זה
הזה
הגוף…
כי
המלאכים
ואינו
בגוף,
ואין לו צירוף אל הגוף
כח
)כלומר ,כ ל
לפי
מהר״ל
)אג׳
מדריגתם
)כמו
בעל
— 4
מקדישים
כי
תקיפות,
זרתות
השם
לעולמו
התיחסותו של
היא רק בדרך מתווכים נעלמים ,כמו ספירות וכדומה ,כ י לא ייתכן מ ג ע ישיר
בין רוחני ש ב ר ו ח נ י לבין ג ש מ י ש ב ג ש מ י כ מ ו נ ו ( . . .כ י ה מ ל א כ י ם אין להם ש ו ם
הצטרפות
הש״י והוא
אל
נבדל מהם.
יתברך
ולפיכך
רק אחר ג׳ ת י ב ו ת כ י ע ד ג׳ י ש כ א ן צירוף ו ח ב ו ר
ב מ ה ש ה ם נ ק ר א י ם בנים ,ו ה ב ן
אחר שתי ת י ב ו ת . . .כי ישראל
אי
שתכירו
אפשר
)״לבוד״(…
מצטרף אל האב ,ולפיכך ישראל
נבראו מן
אבל
שמו
ישראל
מזכירים שמו
הש״י בעצם ובראשונה
)״בראשית״
— עבור ישראל שנקראו ראשית — יעויין נ צ ח — ד ף טז( ו מ צ ד כ י העילה יש
לו צירוף וחבור א ל א ש ר עלול ממנו ,לכך אין צריכים ג׳ ת י ב ו ת ״ עכ״ל ,אינם
נבדלים מ ן השם במושג ש ל צרוף אל החומר(.
על
אתם
ד י ה ר צ א ת דברים הללו ,מ ו ב ן לנו ביתר פ ש ט ו ת ה מ ש מ ע ו ת ש ל ״בנים
ל ה ׳ ״ .כלומר,
המהלוקת
מהר״ל
מ ש ד אלוקי נמשך
בקדושין
)ל״ו(.
אם
לתוך
עדיין
הווית עם
נקראו
ישראל.
יהודים
הוטאים
,
בשם
ובזה
״בנים לה ״ .ואלו דבריו בנצח ד ף ס״ו ו א י ל ך :״ואם ישראל
ביאור
וכופרים
ם ת ופרשו
מ ן אביהם ,זהו מ צ ד ה ע ל ו ל עצמו ,א ב ל מ ה ש ה ו א י ת ב ר ך ע י ל ה להם ,ל ד ב ר ז ה
אץ
הסרה כלל )כי הדברים האלוקיים אינם ב ע ל י שינוי וחלוף(
נקראו
,,
,,כניס .
. . .א ף אם
דבקים
לגמרי
בע״ז
ויוצאים
לכד בכל ענין
במעשיהם
מן
הקב״ה
להיות דבקים ב א ל ה י נכר ,ו ב ד ב ר ז ה ה י ה ראוי ל ו מ ר ש י ת ב ט ל ש ם ״בנים״ ,א ש ר
ה ם )כבר ל א יהיו( מ צ ט ר פ י ם א ל ה ש ״ י כ מ ו צרוף ה ב ן א ל אביו ,ו ע ל ז ה א מ ר
שגם ב ע נ ץ זה נקראו בנים אל הש״י .וכל זה מ פ נ י כ י א ץ ש י ד ב ט ו ל לענין זה
א ש ר נקראו י ש ר א ל בנים ,ו ד ב ר ז ה אין ש י נ ו י לו כ כ ל ח ט א
החמא
א ש ר י ע ש ו ,תתיז?
מ ה שהיא ,ש כ ל ח ט א ש ה ו א הסרה מ ן ה ש ״ י ה כ ל הוא מ צ ד העלול ,אבל
מ צ ד כ י ה ו א י ת ׳ ע י ל ה ל ה ם ,ד ב ר ז ה ה ו א מ צ ד א מ ת ת ע צ מ ו ״ ) ו ע ו ד ע י י ן אג־1
ד ף סב(.
23
כדברים
הצדיק,
האלה האריך והרחיב
)קטעים נ״ב ,ע ״ ה ועוד(
מלובליז,
האדמו״ר רבי צדוק
על סמך דברי חז״ל סנהדרין
בספרו
)מ״ד(
צדקת
״ישראל
א ע ״ פ שחטא ,ישראל הוא״ ,כי ח ט א י ישראל אינם בעצם ,אלא ממקרים מתלווים
וכותב
חיצוניים.
מלובלין
האדמו״ר
האריכה
שלכן
שם
הגמרא
לעכן
להוסיף
ח ט א על פשע ,״בעל נערה מאורסה ,מ ע ל ב ח מ ש ה חרמים ,עבר ע ל ח מ ש ה ח ו מ ש י
תורה
עדיין
ועוד״ כדי להכניס כל זה תוך ה ק ל וחומר ,שאפילו כהנה וכהנח,
ש ם י ש ר א ל עליו ,ו ל א יכול ל ה י נ ת ק משורשו.
ואם ישאל השואל ,הלא כל העולם עלול מהשם ,ולא רק ישראל ו זה אינו
מדויק .כ י מ ן האחד ,יכול )לפי הגיון טחור( ל צ א ת רק אחד .כי אין ב ה ק ה א ח ד
להמציא
בלבד
ריבוי מ ה
)סוף דבר
שאנו
בעולמנו
רואים
ב מ ח ש ב ה תחילה,
הוא
השם
כי
א ח ר י ב ר י א ת 70
ברא
אומות
תוצר
רק
ב נ י נח,
אחד
לאחרונה
יצאו ב נ י ישראל ,ש ל מ ע נ ם נברא העולם ,ואם לא יקבלו עול תורה ,בהר ס י נ י
׳
היה ה ש ם הופך עולם חזרה לתוהו ובוהו — ש ב ת פ״ח( וכל ש א ר הנבראים ה ם
וסיוע
רקע
בנםיונות
אגדות
לתפעול
או כדי
של
תקין
להענישו
אותו
וכדומה
תוצר,
)נצח
שהם
— טז
ישראל,
בני
וראה עוד
או
דברי
להעמידו
על
מהר״ל
4דף ע״א(.
עוד כ ת ב מהר״ל בגבורות השם ד ף ר ״ ע :״אנכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך
מצרים ,כי יציאת מצרים שהיה השם לאלקים לישראל ,ואי אפשר ש י ה י ה
מארץ
והבדל ביניהם ,ל מ י ש מ ב י ן סודי התורה ,לכך
פרוד
הסדר(
)בליל
ונכבדים
ללאום
דף
ה ס ב ה שגוי יכול
אחר(
עא(
חילוקים
ישתה
יעשה
אלו
ודברים
שלישי
הם
דברים
מעלין
כי
זה אפשרי.
בקודש
אבל
והגוים אינם
להתגייר,
אבל יהודי ל א יוכל
ואין
להכחיד
מורידין.
מציאות
נחשבים מציאות
לקבל
ולבטלח,
״להשתמד״
תוספת
מעלה,
תוספת
בלתי
אפשרי
)א ׳
זח
)רוחנית־מוחלטת(
ב י ן ה א ו מ ו ת ,ז ו לזו ,ו י ש ב י נ י ה ם ג ם
צדדים
)גבורות,
ג
נב(.
משותפים ,שהם
4
ישנם
מתדמים
נבדלים…
ה צ ל ח ת י ש ר א ל ל א ת י מ צ א כ א ש ר א ו ת ם ה א ו מ ו ת )הן( ב ה צ ל ח ה .ו כ ן כ א ש ר
בהצלחה,
ישראל
בראשית
אין
אותן
האומות
ההבדל
לגמרי,
)גבו׳—רצ״ח(
בהצלחה״
רש״י
ועיין
על
כך״ה ,כ ״ ג ב ע נ י ן ירושלים וצור ,ז ה ר ח ״ ב רלח(.
בין
המהותי בין
והחטא
ההסתלקות…
מה(.
ס
)לעבור
ז ו לזו .״ א ב ל י ש ר א ל ו ה א ו מ ו ת א י נ ם מ ש ת ת פ י ם כ ל ל ב ש ו ם ד ב ר ו ה ם
)ולכן(
יקרי
מאד״ עכ״ל.
וזוהי
מציאות,
לא
שלא
הפסק,
בין )כוס(
לרביעי
שמקבלים
כיון
ישראל
ישראל
לאומות,
אין זה רק
שבעצם הם
לעמים
שישראל
מקרה.
טהורים ואין
״הם
נבדלים
ודבר
שהוא
מקרה
החטא
להם
בעצם״
כלומר ,מ ע ל ת ישראל הוחקקה בהם עוד בטרם ה פ ע ל ת
מן
הפחיתות
בלבד
אפשר
)גבורות
בחירתם
דף
החפשית.
בשביל
ש ה ק ב ״ ה רצה לברוא עם שיטיב להם ע ״ י קיום מצוותיו )כמבואר ב מ ס ל ת
ישרים,
פ ר ק א(׳ ה ם ש י מ ש ו ס ב ה לבריאת ש א ר העולם ,והיות ש ה ח ל ט ת ה מ ג מ ה
הסופית
ה י א מ ו ח ל ט ת ,ל א י ת כ ן ל ח ו ל ש ו ם ש י נ ו י ב ת כ נ י ת ש מ י י מ י ת זו .כ ל פ ג ם
שנראה
ב ע ם ישראל הוא ארעי ,ורק בשטחיות ע ל פ נ י המים ,כ מ ו שאמרו ח ז ״ ל
24