אתר דעת -מכללת הרצוג
כ? ר*.ב
נדו
1
ד **! !* כנך
1
^נר־^
ק 7 1־*
<מוד*נ*ל*
י ^ -ו — 1ק־1
1
4
1=1.
יד* י
ר*
ר־*
הועתק והוכנס לאינטרנט
בתוכן:
ע״י היים תשס״ט
. . . .
1
ההלכה כמורה דרך /הרב יונה מרצבך זצ״ל
אהרי מטתו של הרב יוסף ברויער זצ״ל /הרב שלמה וולבה .
10
לא פלוג דאורייתא /הרב יהודה קופרמז
14
ורפא ירפא /ד״ר אברהם ס׳ אברהם
22
בעניני ביעור שביעית /הרב קלמן כהנא .
.
30
ישובי אבותינו בחצי האי סיני )סוף( /ד״ר אריה קימלמן
43
בענין ״דברי סופרים״ לפי הרמב״ם /יונה עמנואל .
63
הערות ותגובות
ספר החסידות של ר״א מרכוס /גרשון קיצים .
74
על המשך דרכם של עולי אשכנז /הרב יצהק לוי .
75
על ״ורוח לבשה את עמשי״ /אברהם קורמן .
79
בש״ד ירושלים מכת תשמ׳׳א *
מ נ ו י
ש נ ת י :
כ י ש ד א ל
־•
2 0
ש
?ל
כרד כא ,גליזן כ
www.daat.ac.il
•
המהיר 6שקל
כחיץ ל א ת 10-.דולר
כתובת המערכת :רח׳ צפניה ,26ירושלים ,טל׳ 288883
הרב יונה מרצבך זצ״ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ה ל כ ה כמורה דרך בבעיות א ק ט ו א ל י ו ת •
שומעי הנכבדים!
כבר דברתי על טשא זה לפגי ככה דגים בגרמניה .נתבקשתי עכשיז
לחזור על הדברים בחוגנו זד -וגם לי נראה שחשובי ערד הש הרעיונות כדי
לחזור עליהם סה בעיר הקודש.
כמעט לא נמצאת סכנה לתורה ולאמונה ,ליראת עבים ולקיום הפצות
גדולה יותר מהנסיונות הרבים והתמידיים לשלול מההלכה את אקטואליותה,
לגרש ההלכה לתוך ארבע אמותיה ולרחקה בזה מהחיים היומיומיים .אמצעי
ידוע הוא זה מימות הצדוקים ״תורה כרוכה בקרן זוית ,כל הרוצה ללכדה
* יילמד אותה״ )קדושין סו ,א( ,ילמד אותה כמו שכל עם עסוק
בקדמוגיותיו ,תורה עתיקה ומשגת ,תורה מעגיגת ממבט היסטורי ,שהיא
מחדדת אמנם את השכל ,שהיא מושפעת אמנם מרעיונות נשגבים .אך אין
קשר לה עם החיים הזורמים ,עם החיים הלאומיים החדישים — זאת מעולם
ססמת האויבים בנםש של היהדות החרדית.
י ב ו
ועלינו להודות שרעל הסםמה הזאת חדר באופן מבהיל לתוך חוגי
התרדים .גס שם התרחבה ההשקפה ,כאלו ההלכה העתיקה אין ביכלתה לסתור
את הבעיות הגדולות של למשל המדיניות של הטכניקה ,ושל הכלכלה .גס
אצלנו רבתה הדעה שעלינו להסתפק לשאוף בשלטון התורה במובן זה :שדי
ס לא יפגעו בדיניה ,אם לא יעברו עברות; שמטרתנו למצוא םשרה בין
א
״ הרב יוגה ברזבך זןיל היה פרביץ תורה כי ימיו .בזלירותו נקיק ורפשבש ואחר
דליתו לירושלים תיו .בישיבת קול תורד -הרב פיזבך היד .בקי נפחפפיקד .ובאפפרוגופיה
והוא גחשב לאחד הפופחים בדורנו בהלכות קווש החודש .מדות חויל .תחוב• בית
הפקיע ועור .גדולי הדור התילזו אתו בשאלות חפורות .כגון בלית קו התאריך.
הרב פרזבך היד .אחר הלורכים הראשייש על האיגזיקלוםויה התלפזיית ואף שרפש
באפרים תורגייש חשובים בכתבי דת .הרב פר1בך השתתף ב״הפץץ* .החל פהנליון
ר׳יאעון ,תשרי תשייג .לד לנליון תפוז חשים .לש פטירתו ,ביים חיי תשרי .נאבד
ל״הפעין״ ידיד .םגקר ,איש אפת אשר הקדיש את כל חייו לליפוו תורד .והמת יהוות
נרושד-
הרזאה וו הפופילה באן ליש הלתק הרב הפחבר ז1״ל) .לש תופשת על פיאי בקופות
אחוים^ גאפרה שניש אחוות לם1י קוופ הפוינר -נאשר לבי חדו לל ופות הישוב בארץ.
ובריס בגוייש לל השקשה תורתית .מושתתת לל לפיד תורד .פלפיק .כעויב לש חרייה
לרליוגות המפוגיש במוות התורה ובתקנות חויי .ובריו פהויס זיוגי ורך לדיחפוודות
הכרחית לש בליות הדור ,תוך אפוגה כהורה בגזחיות התורה .תג1ב*ר-
הססונח
www.daat.ac.il
1
אתר דעת -מכללת הרצוג
ההיים מצד אהד ובין הדין מצד שני .גם אצלנו רבו החושבים שהתלמיד
העוסק במקורות הנצחיים של ספרותנו העתיקה הקדושה עושה בזה מצוד,
גדולה שאין כמוה ,אך לבנין האומה אינו נותן בזה הלק פרודוקטיבי היות
שאין יהם בין התורה ובין התפקידים הגדולים לבנות עתיד חדש לעמנו
ולאדמתגו.
ובאמת די מעטים עד היום הנםיונות להוכיח איך אדרבה דברי תורתנו
הק׳ יכולים להפרות כל מקצוע בחיי הלאום ,כיצד יוכלו להיות מורי ד ר ך
חדשה בכל חלק וחלק של חיינו ,איך בהם ואך ורק בהם אפשר להמנע
מלהקים בארצנו היים אירופיים בצורה עברית ,ואיך בהם ואך ורק ב ה ם
אפשר להוות ולעצב היים יהודיים מקוריים.
רק בדרך זו אפשר להתגבר על המשפט הקדום הנזכר ,להראות ב כ ל
הזדמנות דעת התורה הצודקת בענינים העומדים על הפרק .אם מדיינים בעיר
היהודית )תל אביב( איך להטיל המסים על תושביה מבלי לעשות עול ל מ י
שהוא או אם מתוכחים בחוגי הרופאים על הבעיות העומדות על הגבול שבין
הכמת הרפואה ובין תורת המוסר — מדוע לא נשמע קול התורה הנצחית,
מדוע אין מי שיחווה דעתה?
יש אמנם סיבה למה לא נעשה הדבר הזה עד היום במדה מספקת אך
לכל הפחות בהצלחה משבעת רצון .דברי חכמינו ותקנותיהם נאמרו בזמן ש ל
מציאות אחרת מהיום ואי אפשר להעבירם תמיד כמו שהם על יסודות אהריס
שעליהם נבנים חיינו.
אולם דוקא זה הוא תפקיד הלומד .עליו להדור אל ההשקפה ,אל הגישה,
ז״א אל דעת התורה הטמוגה בכל דין תורה ,וכפי דעה מקודשת זו ,עליך
לפתור אחרי כן הבעיות .היא היא הגישה הנכונה בין הגישות השונות
האפשריות וממגה עצה ותושיה.
אביא דוגמא לזה משדה הכלכלה כעין הקדמה ,ודאי אחרת לגמרי ה ס
תנאי החיים הכלכליים בזמן ההוד! ממה שהיו בעבר וכמעט אי אפשר להעביר
כל תקנה הנמצאת בתלמוד לענין זה לזמננו .אבל עלינו לרךת לתחר עומק
הבנת תקנותיהם ,עלינו לקבל השפעה מהשקפותיהם ,ובדרך זו ליצור תקנות
כלכליות מתאימות לזמנינו ,ובדרך זו לבנות כלכלה המבוססת על חוקי
התורה ועל דעתה,
בגמרא בבא בתרא )צ .ב( אנו מוצאים שחכמינו אסרו להוציא פרות
מארץ ישראל דברים שיש בהן חיי גפש כגון ייגות שמגים וםלתות .מטרתנו
להקל על אזרהי המדינה את תנאי הייהם .זקוקים אנו להוזיל את הסלתות,
ז״א הקמה והלחם ,את השמנים בבחינת השומן הדרוש לתזונת כל אדם ,ואת
הייגות כמשקה הרגיל בזמן התלמוד .ואף אם יקטן על ידי זה היצוא ,על כל
פגים על ידי זה ימצא העני לספק חיי גפשו.
כל מתשבות אגשי הכלכלה היום בכל הארצות אל הגדלת היצוא .כל
יזמותיהם איד להכניס על ידי זה דיביזים זרים .מרכז כל הדאגות ותכלית כל
2
www.daat.ac.il
השתדלויותיהם תמיד הכלכלה כמו שהיא ,היא השלטת בכל עם .היא המשפיעה
אתר דעת -מכללת הרצוג
על מדיגיות העמים כמעט כגורם יחידי.
ידוע לנו איך בתקופת המאה הזאת שכחו כמה פעמים שכל הכלכלה
אינה השלטת למענה היא ,שבאמת עליה להיות שפחת האדם ,שלא הכלכלה
העיקר אלא העם .שכחה מסוכנת זו שנגרמה על ידי כך שיועצי הכלכלה היו
תמיד העשירים והאמידים ,היא שהביאה לידי מהפכות גדולות .המוני העם לא
הסכימו להיות עבדי הכלכלה ,לא רצו להיכנע לסמל זה שגעשה לרוב לאליל
שלמענו מעבירים ומאבדים כמה וכמה נפשות.
באו חכמי התלמוד והראו לנו דרך ההלכה ,גזרו שגם היצוא ,גם הכלכלה
לא נבראו אלא לשמש את אנשי המדינה .עיניהם נשואות להוזיל להם את
תנובת הארץ היסודית .הם אמרו :הגדילו את היצוא על ידי יצוא מותרות ,אך
לא על ידי הצרכים הנחוצים .ואף אם ימחו ויערערו הרכושגים או אפילו
החברות הסוציאליות ,ההלכה הולכת את דרכה.
וההלכה אוסרת גם כן מאותו הטעם את המסחר המתווך בצרכי נפש .אסור
להשתכר בא״י בדברים אלו ,אלא זה מביא מגרגו ומוכר וזה מביא מגרגו
ומוכר כדי שימכרגו בזול ,כן לשון הרמב״ם )הלכות מכירה ,פרק יד הלכה ד(.
בביצים מתווך אחד מותר ולא יותר )שם הלכה ג והשוה שו״ע חו״מ סי׳ רל׳׳א
סע׳ כב—כו(,
גם פה למותר להדגיש שאי אפשר להשתמש בתקנה זו ,כמו שהיא ,בזמננו.
אבל מטרת תקנה זו שמחסלת את כל מעמד המתווכים בצרכי גפש כדי שלא
יסבול העם ,ברורה היא .ואם נבנה את ארצנו ברוה התורה ,מדוע שותקת היהדות
החרדית? בכל בעיות כאלו מרגליות שמורות בידינו .השקפת חכמינו היא
ההשקפה היחידה שאינה תלוייה בדבר ,שהאמת והצדק בלבד הם יסודותיה.
באיזו מדה יכולה השקפה זו של הצדק לפתור גם ענינים הנראים רחוקים
לגמרי ,את זאת אפשר להראות בדוגמא אחרת ,מתוך גבולות הטכניקה .״מה
לך ,רבי עקיבא ,בתחומי הטכניקה המודרנית ? כלך לך אצל נגעים ואהלות!״
טענה כזו נשמעת באזני.
אחת מהבעיות ההשובות בזמננו ,זמן המכוניות ,היא סדור התנועה ברחובות
העיר .ולכאורה סדור זה אינו אלא תפקיד טכני ,ומה לו ולהלכה .והתוצאה
שעד היום לא המציאו סדרי תנועה מקוריים יהודיים .עד היום לא עשו אלא
תרגום עברי של סדרי תגועה הרגילים באירופה ובאמריקה .ועל ידי מה? על
ידי שלא למדו כהוגן.
מובן מאליו שדיגי התלמוד המדברים מגמלים הפוגעים זה בזה במעבר
צר ,לגטות הצדה איגם יכולים וכל אחד ואחד רוצה ללכת בראשונה — ,מובן
מאליו שאי אפשר להשתמש בדיגים אלו כמו שהם גם בסדור המכוגיות של
היום .אך אין זה העיקר .העיקר הוא להכיר את גישת חכמיגו לבעיות כאלו
כדי לפתה ממנה אותו הסדור המתאים לאמצעות החדישות ואף על פי כן
מתוקן ברוה התורה וההלכה.
www.daat.ac.il
3
אתר דעת -מכללת הרצוג
בגמרא מצאנו שחכמיגו סמכו את דיניהם בענין הגמלים על דרישת התורה
״צדק צדק תרדוף״ .וכדי לעשות צדק אמרו חז״ל )סנהדרין לב ,ב( שאנו
מצווים לבדוק ולחקור מה מצות הצדק באותו רגע .יש הבדל אס הגמל היה
טעון או לא ,מפגי שהעכוב מפריע את הגמל הטעון הרבה יותר מאותו שאיגו
טעון )חו״מ סי׳ ערב סע׳ יג—יד( .הם אמרו גם כן שיש הבדל אם הגמל כבר
קרוב למטרת דרכו או אם עוד רחוק הוא ממקומו שאליו הוא שואף .פירושים
שוגים גאמרו בראשוגים כפי גרסאות שוגות .ישגם מבארים שההפסד גדול
יותר לאותו גמל שעוד דרך רחוקה לפגיו וכל עכוב יכול לסכן את כל דרכו
וישגם מבארים שלהפך ,ביחס לאורך הדרך הרהוקה הפסד העכוב לא גדול
־כל כך כמו שנפסד אותו הגמל שכבר בסוף דרכו ודרכו קצרה ואיגו יכול
לבוא למטרתו .כל זה לא חשוב כעת.
חשוב הוא שאנו רואים פה גורם בלתי־רגיל בסדור התגועה :גורם ההפסד
והצדק .ואם אנו מביטים על סדרי התנועה הרגילים באירופה ,אנו מוצאים
שכולם מושפעים אך ורק מגורם הסדר כגורם המשפיע היחידי .לעומת שטה
עיורת כללית בלי התהשבות בהפסדים הגגרמים ,עומדת שטת חכמיגו המכירה
רעיוגות מוסריים גם בדברים כאלה.
איך לגשם תביעה זו בסדור התנועה היום ,אם להגהיג למשל איזה סימן
מיוחד בשביל מכוניות מלאות ,כדי לתת להם זכות קדימה בדרכים לפגי
מכוניות רקות — כמו היום במכוניות הכבאים ובמכוניות הצבא — לברר את
זה היה חורג ממסגרת הרצאתי .לא היה בדעתי אלא להראות באופן פרינציפיוני
איך בעיה טכנית היתד .אולי מקבלת צורה אחרת לגמרי צורה הדומה לקלסתר
פנים של ישראל ולא של אירופה ,לו היו מכניסים רעיונות ההלכה לתוך
דיוני בעיות כאלו .ואז גם כן לא היה הצדק אידיאל נטול ערך ,אלא לעיני
כל היה הצדק יסוד ממשי של כל חיינו הצבוריים.
ואם בבעיות כאלה ההלכה יכולה להיות מנהיגנו ,על אחת כמה וכמה
בבעיות הרוחגיות הגדולות העומדות ברומו של עולם .אביא ראיה מהשטת
התרבותי.
סוגיא ידועה היא הסוגיא שכל שבט ושבט נקרא קהל בפגי עצמו .המשפט
הזה הוא בההלט משפט ההלכה הטהורה .כמה וכמה דברים יוצאים ממגו:
כל שבט ושבט צריך לביא קרבן.בפגי עצמו אם רוב העם הטא ,ואולי אפילו
אם רק שבט אהד חטא בתנאים מיוחדים .כל שבט ושבט משנים־ עשר שבטי
ישראל יש לו לדעת הרמב״ן )בפירושו לדברים טז ,יח( סנהדרין בפני עצמו
שיש לו שלשה תפקידים :א( להכריח את כל בני אותו השבט להורות להם
בעניניהם הכספיים ובמתלקותיהם .ב( להביא לידי הכרעה את כל הספקות
של דייגי עיר ועיר שנתמנו על ידי אותו םגהדרין השבט .ג( לגזור ולתקן
דברים בכל זמן כפי שזה נהוץ להנהגת השבט בכל דרכי הייו .והנה דוקא
חכמי אותו השבט יכולים להתמנות לחברי סנהדרין השבט ואילו יהיו גאוני
ישראל ,אך לא מאותו השבט ,אי אפשר למנותם למשרה זו.
4
www.daat.ac.il
אנו עלולים לשכוח שלא עם יחיד ואחיד הוא עם ישראל ,אלא ברית
הרצוג )הוריות ה ,ב( לבמה ענינים
מכללת עצמו
קהל -בפני
עמים וקהל גויים ,וכל שבט בקרא
אתר דעת
הלכתיים ,רק שלכולם ביחד תורה אחת ומשכן אחד להם וירושלם אחת שלא
נתחלקה לשבטים .ואין זאת עובדה מקרית והםטורית בלבד ,אלא כן היה
רצון ה׳ לקבוע לנצח אותו המצב שהיה בזמן יציאת מצרים .וגם לעתיד לבא— ,
הלא קבלה בידינו ׳גמירי׳)ב״ב קטו ,ב( שאף שבט אחד לא יכלה — וכותב הרמב״ם
המשיח ייתם את ישראל לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט
פלוני )הלכות מלכים ,פרק יב ,הלכה ג( .והנביא יחזקאל )מז ,יג( רואה בעתיד
את ארצגו מחולקת שוב כמו בעבר לשגים עשר חלקים השייכים לשבטינו
ובירושלם יקראו שנים עשר שערים על שם כל שבט ושבט .ובבית המקדש
העתיד ישא הכהן הגדול על לבו את שמות השבטים לא בלבד בתור זכרון
לבני יעקב אלא בהתאם למצב העם בדורו.
׳ומדוע ההוראה הזאת? מפני שלכל שבט ושבט תפקיד מיוחד .בתור
הנעימה ההרמונית הגשמעת מישראל העולה לגבהי מרום אין לוותר על כל
נגון ונגון שהוא הלק הנעימה .לא רצה ה׳ שיתלכדו השבטים אלא כל שבט
ושבט בצביונו ,כל שבט בתפקידו.
מלבד הכהניס והלוים אין אנו יודעים היום בן איזה שבט כל אחד ואחד
מאתנו .אולם אם נמצא גם היום כמה וכמה גונים בעמנו ונמצאים בני אדם
שרוצים להשוות ולמזג את הכל ,שרוצים שיוותר כל חלק וחלק על אופיו
המיוחד ,על םגולתו ,כדי שיתהוה ויתפתח טפוס אחד ועם אחיד בארצנו —
ראינו מההלכה שלא כן היה רצון בורא ישראל .כל שבט ושבט נקרא קהל
בפני עצמו.
אל תטעו בהבנת דברי .רחוק אני מלהשוות את שנים עשר שבטי ישראל
לחלקים המרובים הנמצאים בזמננו ,המסודרים לרוב לפי המדינות שהגרו מהם.
אינני רוצה לזהותם זה עם זה) .הגם שנראה לי י שראיה לנו לזיהוי י זה מה
שיחזקאל ניבא שבעתיד תתחלק הארץ לשבטים ואילו עובדיה )א ,כ( מגיד
שלעתיד גולי ספרד יירשו את הנגב( .אמנם :הלא השינויים בין השבטים יורדים
כל כד עד עמקי הנפש עד שחגמרא )פסחים ד ',א( מספרת שממדות האדם
אפשר להכיר את שייכותו לאיזה שבט .מי שאוהב וגר בשפת הים הוא.ודאי
משבט זבולון ,ומי שתמיד אהב לשפוט משפטים ,הסיקו הז״ל מזה שהוא
משבט דן .והכהנים קפדנים הם מטבעם )בבא בתרא קם ,ב( .מזה נראה"שיש
הבדלים נפשיים בין השבטים.
ואנו מכירים גם כן את התפקיד המיוחד של כמה וכמה שבטים .יודעים
אנו שדרכו של זבולון להראות כלפי העמים אופי הסוחר היהודי העדין ועל ידי
ז׳ה עמים הר יקראו ולמדנו מחכמת יששכר שאנשיו יודעי בינה .אנשי יהודה
היו מסוגלים בטבעם לכל תפקידי החנהגה מכל סוג ומין ,ולוי היה חיל ה׳
המובדל לעבוד ולשרת את ה׳ ולפרוק מעל צוארו חשבונו העולם ,ונתקדש
קודש קדשים )רמב״ם ״ סוף הלכות שמיטה ויובל( .ידועים דברי ר׳ שמשון
רפאל הירש שעל עם ישראל להוכיח איד יכל גון התנהגות האדם ,כל מין
www.daat.ac.il
5
אתר דעת -
הרצוג מסגרת העם הקדוש ואיד כולם
מכללתבתוך
להתגשם
מזג שלו ,כל מקצוע יכול
יכולים לעלות לשיא האדם על ידי שלטון התורה.
ואם בכל יום ויום מתחזקת הבעיה התרבותית ,מה באמת התרבות היהודית
סתם ,איזה הם דרכי התיניר בשביל ילדיגו ,באיזו צורת החיים ובאיזה םגגון
החיים עליגו לבחור :יוצא מההלכה שהלא אין לנו תרבות אחידה ומאוחדת,
לא נתנבא כולגו בסגנון אחד ,לכל גוון מיוחד יש זכות שוד .בישראל ,שתים
עשרה תרבויות היו בעמנו ובלבד ובתנאי שכולם מוצאים את מרכזם המדריך
אותם בכל צעד וצעד בתורת ה׳.
התלהבות החסידים ולבם הטהור ,ובחירות חמחשבות וחמוח המצוד) .צ בפתח(
של הליטאים ,תרבות ילידי גרמניה הפתוחה לבעיות העולם חגדול ומחייבת את
יפיפותו של יפת ובלבד שנשאר באהלי שם ,ושטת הונגריה הסוגרת את הדלתות
בפני כל השפעת חוץ כדי שלא תתערב ח״ו פסולת בקדשנו ,עדות המזרח
באפים המיוחד ,לכל אחד ואחד אנחנו צריכים ואיננו רוצים שיפקד מקום אחד
מהם ויהוםל טיבו במסגרת עמנו .כל זמן שאפיו וטיבו משורש בתורה ובמצור,
באמונה ויראה ,אף אחד לא יבוש בטיבו .ובפרט בירושלם עיה״ק שלא גתהלקה
מעולם לשבטים ,ציון כלילת יופי ,כל האבנים ביחד מהוות את המוזיאקה היפה
של ישראל.
רק אגו מוזחרים שלא יאשם שבט אחד ויבגוד בה׳ .אז כולנו אשמים .אז
קרבן לכולנו צריף .כד ההלכה שאף אם שבט אחד בלבד חטא כגוף אחד ,אף
השבטים שלא חטאו צריכים כפרח ,שלא מלאו את חובתם שאחד יתקן את
חברו )הלכות שגגות ,פרק יב הלכה א( .יעקב אבינו — ,אותה הקריאה הקדושה
שהרגיעה את גפשו המודאגת טרם שמסרה שוב לידי הבורא ,כשאזגיו הקשיבו
ושמעו מפי שנים עשר בניו בכל השתנויותיהם. ,אותה הקריאה המאחדת
והמאוחדת של שמע ישראל והוא על מטת גסיסתו — ,צוה בזה לבניו :שני
דברים שמרו :כל אחד ואחד את אופיו ,וראשית דבר ,כל אחד ואחד את
גאמגותו לאדון הכל.
ורק בדה*.אגב אעיר גם כן שפה אולי נמצא הפתרון לכל מבטא ומבטא.
הלא אפילו בתג״ך מצאגו שלשבט אחד היה מבטא מיוחד שעל פיו הכירו בלי
שום ספק את בטוי השבט לחחיות או להמית אותם על ידי סימן זה .אם כן,
גם לנו.אין רשות בזמן התפלה לשנות את .מבטאבו המקובל ,הגם שבחיים
האזרחיים בודאי גם בעבר אני חושב שמבטא אחד היה השולט ,אולי מבטא
של שבט המלד בהיינו המדיניים .ועלי להזכיר בקשר את הנזכר בדברי האר׳׳י
הק׳ שלתפלות כל שבט ושבט יש שער מיוחד בשמים שדוקא על ידו נכנסות
תפילותיו כפי מנהגיו ועל כן אסור לשנות במדת מה .את מנהגי ההתפלה.
וכל דיני התורה נוהגים בשלמותם אד ורק אם כל השבטים נמצאים על
מקומם הראוי .רק אז ישראל בשלמותו ולא כגוף מסורס .דיני היובל והעבד
העברי ,שנת השמטה וגר התושב וגאולת הארץ ,כולם איגם מן התורה אלא
אם כל השבטים בסגולתם נמצאו ,ואפילו אם דק שני שבטים מעורבים ,יהודה
בבנימין או בנימין ביהודה ,כד מאמר הגמרא )ערכין לב ,א(< הדיגים האלה
6
www.daat.ac.il
בטלים .אז אין ישראל באופיו המיוהד נמצא .ואם כן אין כל התורה נמצאת עד
שכל השבטים ימצאו.
אתר דעת -מכללת הרצוג
ורק אז ירושלם בנויה ,אם כולם חוברו לה יהדיו ,אם שם עלו שבטים
שבטי ה .
גמרתי את הדוגמא התרבותית ,אשר הארכתי בה קצת מפני השיבות
ערכה .תרשו להביא עוד שתי דוגמאות משתי שדות—פעולה של חיינו הלאומיים
שעוד לא נגעתי בהם ,משטח המדיניות ושטח החברתיות.
ידוע דין הגמרא ושולחן הערוך שאם אפשר לא יקצוץ היהדוי בעצמו
את ארבעת המינים לגטילת לולב לא בחוצה לארץ ועל אחת כמה וכמה ,כן יוצא
מההלכה ,בארץ ישראל .על השאלה המעשית לא אדבר עכשיו — ,נתלבטו בה
הפוסקים אם הדין הזה אפילו אם נטעו היהודים בעצמם את השתילים.
,
הדין מבוסם על סתירה משפטית .לא נוכל לשכוה את הנזילות הרבות
של אנסים אשר גזלו רכוש ונכסים לא להם .קרקע אינה נגזלת ,כן משפט התורה
)סוכה לא ,א( ,אין הגזלן קונה אותה במובן דיני כמו שהוא קונה מטלטלין שהוא
שם אותם לתוך כיסו ובתנאים ידועים הם נעשים שלו אחר זמן מה .בעיני
הישרים שבאדם ,בעיגי הכמיגו מליאי רגש הצדק מכף רגל ועד ראש ,רואים
בכל קרקע וקרקע את הסכנה :אולי אם אני קוצץ איזה דבר ,אהיה אני הגוזל
הקוטף פרי או ענף מקרקע של אדם אשר הוא בעצמו אולי כבר שכח
לגמרי או לא ידע מעולם שאביו או אחד מהוריו הקדמונים ועל ידי זה גם
הוא בתור יורש ,בעל הקרקע הזו .מה שנתיאשו או לא ידעו לא משגה מעמדם
המשפטי ,רק אם מלהמה תתפרץ ונכבשה הארץ לפני חנוצחים ,כבוש מלחמה
שמו כבוש ,כך הפסק הסופי )הל׳ מלכים ,סוף פרק ד ופרק ה ,הלכה ו(.
כמה גדולה.הפראת רעיונינו המדיניים על ידי ההלכה!
ראשית דבר :מדיניותנו מקבלת על ידי זה צורה מעשית ,ממשית ,מדיגיות
הראליות .מהייבים אנו את תוצאות המלחמות ,הלא הם מעשי ה׳ עושה
המלחמות .אבל אף ממבט אחר .ההלכה לא תוכל לשכוח לעולם איזו עולה
פרטית הנעשית למישהוא .אותה לא נכיר כעובדה שכל אדם צריזך להתחשב
בה .למשל :כל שעל ושעל של אדמתנו ,ואפילו של אדמת נכרי בחוצה לארץ,
— אנו ,שומרי המשפט הנצחי ,עיגיגו פקוחות עליו שלא להודות בגזל ,שומרים
אנו את הקרקע עבור הבעל האמתי.
לא אדבר עכשיו על השאלה אם נכיר בכבוש ארצנו על ידי הרומאים
ובאי־כחם בתור כבוש מלחמה אם לא .הלא האדמה הזאת אדמת ומתנת דף היא
לנו ואין עם ולשון בעולם שיכולים לחללה ,וקדושתה לעולם עומדת .שאלה
מסובכת היא זאת בעניני ההלכה .מספיק לנו כעת שישנה בעולם שאלה
כזאת כדי להוציא מזה כבר לכל הפחות אפשרויות של הלוך מחשבותינו שהן
די מענינות.
אם לא נכיר ונודה בכבוש ארצנו עלידי הרומאים ככבוש מלחמה ,אז
במובן משפטי קרקע אינה נגזלת ,אז כל קרקע וקרקע בארצנו לא בלבד נשארת
קרקע אומתנו בכלל ואנו בעליה על פי ה׳ ,אלא הבעל האחרון שהיה,הי בזמן
www.daat.ac.il
7
דעת -
הרומאים אשר ממנו גזלאתר
הרצוגאדמתו •והרגו — הוא ויורשו ויורשי
מכללתאת
שודד
איזה
יורשי יורשיו עד עולם הם בעלי הקרקע .ואנו רק אפוטרופסי הקרקע בעד
הבעל האמתי הבלתי־ידוע .ואם אולי תבוא ותגיע השעה שיתגלה' הדבר מי
הוא באמת הבעל ,עליגו למסור לו קרקעו .אם לא תהיה חלוקה הדשה בזמן־
המשיח על פי הסנהדרין כמו שכנראה היתד! כמוה בימות עזרא.
במסגרת הרצאתי זאת אינני רוצה לדון בדבר זה עד גמר הדין .די לנו
כעת באיזו מדה מרובה השקפתנו מתרחבת על ידי אפשרויות הלימוד .אולי
נוכל וגם נזקק לגשת אל כל קיבוץ וקיבוץ ולהגיד להם :אל תחשבו את
עצמכם כבעלי הקרקע אשר בתישבתם עליה ,אולי אינכם אלא אפוטרופסי
הבעל האמתי ולפניו תתנו דין וחשבון אם שמרתם על קרקעותיו כחפצו
הטהור של הבעל האהדה.
ועוד :מה גורא וגשגב הרעיון הזה ,שבמשד אלפי ומאות שנות גלותנו
ישבו הלומדים העניים ומדוכאים ומעונים בכל תפוצות הגולה וחשבו את
עצמם כבעלי קרקעות בא״י ,אסרו ליהודי שיקטוף פרות למצוד .מהן שלא
יעברו על איסור גזל במצוד .וכי אין כדאי שהשקפתנו תושפע על ידי ההלכה י
ורק לרמז י אני רוצה ,איד שלפי חוקי התורה גם מדיניותינו תהיה י אהדת' על
ידי זה .על כל פנים יש להלכה להורות דרך גם במקצוע י היינו זה.
ולבסוף דוגמא קצרה משדה החברה..
מזמן לזמן מתגברת מתיחות גדולה בין מעמדות האברים הרכושנים וכין
הפועלים .וכאילו אין מוצא .מזה .כבר היו זמגים שהשאלה הגדולה היתה שאלת
העבודה העברית סתם .שתי חזיתות עמדו זו לעומת זו .כל אחת הטיפה והוכיחה
צדקת עמדתה בשם זכויותיה האלמנטריות של האנושיות .גבובי מליצות
לאומיות היו בפי כל אחת ואחת ובאמת לא היו אלא כסות עינים שלא ירגישו
את האנוכיות הערטילאית ,תהיה צודקת'או בלתי צודקת )על זה אין'כאן
מקום לדבר( המניעה אותם .ושתיהם לא תתקדמנה משום שקו הבצור הרוחני
של האחרת עומד איתן לגגדם .ולא נכנעו שתיהם לכסא היהודי בעולם שהיד•
יבול לפשר ולתווד ביגיהם ,היות שהוא באמת אוביקטבי ועל—מפלגתי;
זה כסא המלוכה של תורתנו הק׳ ודיניה.
מה גישתנו אל הבעיה הזאת? וכרגע אני עובר על כל אותם הדיגיס
המסתעפים מהשרש ההזק של המצוה ׳והי אהיד עמיך/
נפתה את ספר הרמב״ם ושם נקרא )הלכות מתנות עניים ,פרק ב הלכה י(
שאין שוכרים פועלים נכרים'לקציר שדה .ומוסיף י הרמב״ם את הטעם• מפניי
שנכרים אינם בקיאים בדיני לקט ושכהה ומתנות עניים' .הנה ,שוב השקפת
וגישה מיוחדת במינה ע״פ חכמינו.
והדרך הזו לא הדח* של האנוכיות .מקום שהאנוכיות עומדת ,הגיון וצדק
אינם יכולים לעמוד שם .אין ההלכה דורשת תביעתה מהאכר לטובת אותה
הכת הלוחמת נגדו ,אלא לטובת אותם האומללים ומסכנים שאין מי ששם
עיגיו עליהם ,כדי שלא יסבלו הם יותר מדי בגורלם הקשה .זה צריך להיות
עיקר מחשבות האכר והפועל גם יחד .צריך להעסיק פועלים יהודיים משוס
8
www.daat.ac.il
שפועלים נכרים אכזריים יקפחו זכויות העניים בזמן הקציר .האנוכיות נשתקת
הנתבעים.
מפי שניהם ובזה נסתתמו טענות
מכללת הרצוג
אתר דעת -
אקצר בדוגמא זו שלא להאריך דברי יותר מדי ,הגם שדוקא במקרה זה
היה אפשר להראות בארוכות את דרך ההלכה בכלל שדרכה לרוב שלא לתת
זבות לאיזו מפלגה לתבוע ולעורר על ידי זה את התגגדות הצד שכגגדו.
ההלכה זוקקת את כולם להיכנע לזכויות הנדכאים ונרדפים .והא׳ יבקש את
הנרדף.
גמרתי את דוגמתי .להוכיח ולהראות היה חפצי שהלימוד המתון והמעמיק
המתעסק בהבנת הענין ,המתאמץ למצוא את הגרעין ההשקפתי הטמון בהלכה,
את גישתה המיוהדת של ההלכה ,הוא יגלה בזה דרכים שונות מכל עם ,דברים
החודרים לתוך האמתות האלקית של ההלכה .לא די שהתלמוד מביא לידי
מעשה אלא שהוא מביא לידי מעשה האמת והצדק ,לידי השקפה וגישה חדשה
ואופיינית בכל שטהי היינו.
מסכם אני את דברי .בשדה הכלכלה מצאנו על ידי ההלכה שיש גבול
לגישה הכלכלית השוכחת את העם ואת החיים ואינה רואה דבר אחר זולתה
וזולת היצוא .בשטח הטכגיקה ההלכה גילתה העקרון לתת מקום לצדק גם
בחיינו הטכניים היומיומיים במקום שמשטר יבש של עקרון הסדר שולט שם
כעת .מורה דרך היתה לנו ההלכה בשדה התרבות שםוגית התלמוד פותחת
לנו דרכים להתפתחותנו התרבותית רבת־הענף המאפשרת לכל גון היהדות
החרדית לצמוח ולהתפתח .וראינו איד בעיה תלמודית כונה לנו את הדרכים
גם בשטח המדיגיות וגם בשדה חחברתיות.
היה איפוא צורר להרהיב הדבור על כל פרט ופרט שכל אחד כמעט
נושא בפני עצמו; אלא שלא הפרטים נראו לי העיקר הערב במסגרת הרצאתי,
אלא העקרון שאת צדקתו רציתי להוכיה ,שתורתנו לא מיושנת היא אלא היי
החיים וממנה מקור היים לכל זמן ולכל מקום.
היא התורה שיכולה להיות המנהיגה בכל ענינים לאומיים וכלכליים טכניים
וחברתיים וכדומה וכדומה .היא מסוגלת להיות מקור היים הדישים יהודיים
בכל הלקי החיים בלי יוצא מן הכלל .יבוא הזמן שגדולי התורה הם יהיו
מנהיגי האומה .ואז יצליה ישראל ואז ישכיל .מפגי שאז היים אמתיים יכולים
להתפתח.
תורת היים ניתנה לנו מסיני .תנו לה השלטון על כל חודים .׳והדבקים בה׳
*היו היים.
www.daat.ac.il
'9
הרב שלמה מלבה
אתר דעת -מכללת הרצוג
אחדי מטתו של הגאון
הרב ד״ר יוסף ברייאר זללה״ה
א•
שבע כתות של צדיקים מונים חז״ל לחיי העוה״ב :כחמה ,כלבנה ,ברקיע,
ככוכבים ,כברקים ,כלפידים ובשושנים )מדרש תחלים פי״א( .שתי הכתות
הראשונות נוכל לזחות על פי מה שאמרו חז״ל בב״ב עה ע״א :״פני משה
כפני החמה ,פני יהושע כפני הלבנה״ .הרב המגלה את התורה — הוא הדומה
לפני החמה; התלמיד המקבל תורת הרב בתכלית השלימוח — הוא הדומה
לפני הלבנה .ולא .דבר קל הוא להיות תלמיד — הרי אנו יודעים מה עוללו
לתורה תלמידים שלא שימשו כל צרכן.
את פני מו״ר הרב ברייאר נ״ע האיר שימשו של ר׳ שמשון רפאל הירש
זללה״ה ,והוא נהיה תלמידו שלא איבד טיפה מכל תורת רבו הגדול .לא נדבר
כאן מיצירתו המקיפה של רשר״ה בספריו ומאמריו .פעולתו כמנהיג הכלל
התרכזה סביב שני קוטבים :יצירת קהילה למופת ויצירת דרך־הינוך חדשה
על יסוד ״תורה עם דרך ארץ״ .שני קוטבים אלה מחייבים זה את זה :הקהילה
כבית־הייו של יהודי מודרני עם מוסדותיה המשוכללים להפליא ,והכל בנוי
על שמירה קפדנית של ההלכה בלי שום פשרות ,תוך שלילה מוחלטת של
שיתוף פעולה עם זרמים כפרניים — ורשת בתי ספר הפתוחים לערכי התרבות
האנושית כשדין קדימה ניתן לתורה ,וההכרעה בשאלות החיים היא תחומה
הבלעדי של התורה וההלכה .ובא זה ולימד על זה :כשם שהקהילה בנויה
על יראת־שמים טהורח ,כך שיטת חחינוך בנויה על יראה טהורה .רשר״ה היה
האדריכל של הקהילה חחרדית המודרנית שכולה אומרת יראת שמים ,וכן היה
מיסד שיטת ההינחך של תועד״א שכל מוצאה הוא יראת שמים מהורה.
זהו הטעם שגדולי דורו התיחםו בהוקרה כה גדולה אל רשר״ה :הם
דאו כי שיטתו ופעולותיו נבעו מיראה — גאון בתורה שיראתו קדמת להכמתו.
׳לחכמה עמוקה היתה בו ברשר״ה :בהיותו אב״ד בניקולסבורג לא הנהיג
רבנותו על פי שיטת תועד״א ,גם בתקופה יותר מאוחרת ,כאשר עלה על הפרק
יסוד בית ספר עם תוכנית של לימודים כלליים בירושלים ,נמנע רשר״ה
להביע דעתו באמרו כי רק רבני ירושלים מוסמכים להחליט בזה )רבנים גדולים
אחרים שדגלו בתועד״א נהגו באופן שונה מרשר״ה וניכוו( — .היה זה הידושו
הגדול של רשר״ה :תועד״א כשיטה של יראת שמים ,ודווקא במקום הנכון,
ובתיקה של קהילה מסודרת להפליא המעידה על גאמגות לשולחן ערוד ללא
סיג .אם מבתקים את השיטה ממוצאה ביראת שמים ,היא עלולה להתפרש
כהיתר לקרייריזם אקדמאי ,ואין לד דבר הרחוק יותר מרשר״ה מזה.
10
www.daat.ac.il
בתוך חבורת גדולי הדור שהתאספו בקטוביץ ליסוד אגו״י נתקבל ר׳ שלמה
הרצוגרשר״ה גאון וצדיק ,ושיטת
מכללתשל
מקומו
ברייאר כאחד מהם .הם ראו בממלא
אתר דעת -
תועד״א שגם ההוא דגל בה — מושרשת ביראת שמים עמוקה ,בשום אופן
אין לראות בזה ״פשרה׳׳ שהגדולים כאילו השלימו עם צירוף ר׳ שלמה ברייאר
בלית ברירה .אמת המידה שבה מודדים גדולי התורה היא — גדלות בתורה
וטהרת היראה ,ומי שיש בו שני אלו ,הוא אחד מהם ,ואם רב גדול זה סובר
כי במדינתו שיטת תועד״א חיא מחויב המציאות — הם סומכים עליו!
ההשלישי בשלשלת המפוארת זו היה הרב ד״ר יוסף ברייאר זללה״ה.
גם הוא הלך בדרכי סבו ואביו .גם הוא יסד קהילה למופת בניו יורק עם רשת
מוסדות חינוך מפוארים ,והוא היה גושא דגל תועד׳׳א בדורגו — התועד״א
המושרשת ביראת שמים עמוקה .אודה ולא אבוש :תמיד חתלבטתי במשמעות
המדויקת של שיטת תועד״א ,עד שזכיתי לקבל פני מו״ר ראש הישיבה בניו
יורק ובתוך השיחה הרהבתי עוז לשאלו על כך ,ושמעתי ממנו דבר שהיה חדש
לי בבהירותו .אקוד .שהבנתיו אל נכון :ישנה דרך להסתגר בפני כל השפעה
מחוץ לעולם התורה ,ויש דרך לראות את העולם שמחוץ לד׳ אמות של תורה
כאתגר ,להימצא כתוך העולם היד שמירת התורה וההלכה כלי שום פשרות —
זוהי שיטת תועד״א )המלים הן שלי( .אין צורך להדגיש ,כי גישה זו צריכה
להתבסם על יראת שמים גדולה כדי לעמוד באתגר זה .ניתן לומר ,כי תועד״א
בלי יראה עמוקה יכולה ליהפך תמריץ להתבוללות ח״ו) .אין להתפלא על כך
שחוגים שכל האידיאולוגי׳ שלהם מתפרנסת מפשרות ,נתפסו בשיטת תועד״א:
אם מנתקים את השיטה ממקור היראה היא הופכת פשרה בין תורה וחתבוללות,
וזה ההיפר המוחלט מכווגת רשר״ה(.
גם בזאת היה הרב ברייאר יורשם חרוחגי של אביו וסבו :גם הוא היה
מקובל בחוגם של גדולי הדור כאחד מהם .כולם הכירו בו גאון וצדיק אשר
יראתו' קודמת לחכמתו .ידידות והוקרה שררה בינו לבין גדולי דורגו ,וחבדלי
השיטה לא העיבו על ידידות זו.
ב.
יש להצטער על כך שהגר״י ברייאר לא היה חי אתנו בא״י או לכה״פ
לא ביקר תכופות בארצגו .המצב פה לאין ערוך יותר מסובך מאשר בגרמניה
בשעתו של רשר״ה ובארה״ב אחרי מלחמת העולם השניה .אמרגו :שיטת
תועד״א וקהילה עצמאית המיוסדת על השו״ע הם שני קוטבים הצריכים זה
את זד ;.רק הדוגמה של הקהילה שומרת על טהרת השיטה .האם הגר״י ברייאר
היה מיסד גם כאן קהילה למופתי האם היה מוצא מקומו במסגרת העדה
החרדית? האם היה סומך ידיו על מושב יסודות כטיפוס אידיאלי של קהל
הרדים בישוב החדש ,עם חמוםדות חחינוכיים הנפלאים שלו שאינם מעורבים?
ברור הוא :בתפיסה הגאוגית שלו היה מוצא גם כאן את המקום שהניחו לו
מן השמים להתגדר בו .וגם זה ברור :הוא היה מוצא גם כאן את הדרך
להיות -בצוותא ובידידות עם גדולי הארץ ,כדרכו כל ימיו .אגב ,האמת
www.daat.ac.il
11
אתר דעת -מכללת הרצוג
היא שמועצת גמלי התורה לא אסרה בגלל התנגדות לתועד״א מ ו ס ד
תינוכי מסוים .ראשית — היא לא אסרה את המוסד ,אלא אסרה על תלמידות
בית יעקב ללמוד שם ,ועל רשת בית יעקב לקבל מורות משם .שגית — ל א
משום התנגדות לתועד״א היא אסרה מה שאסרה ,אלא משום שהמוסד לא ה י ה
בדוק לה מצד יראת שמים .אילו רצתה מועגדוה״ת ״לאסור״ שיטת תועד״א,
היתה צריכה לאסור כל הםמיגרים של בית יעקב ,שהלימודים שם מגיעים
כבר כמעט עד לדרג אקדמאי.
מענין לענין :אינני יודע לפי איזה קריטריון נידון אדם ל״בורה מ ד ג ל ו
של רשר״ה״ :אם בזה שאינו נותן לבניו השכלה תיכונית או בזה שהוא מחייב
לימוד בכולל שנים רבות .מסתמא גם אני צריך לקבל על עצמי הדין להיות
נחשב ל״בורח״ .בכל זאת הנני מרשה לעצמי לומר ,כי כל שומר מצוות שנולד
בגרמניה רוחש הכרת טובה עמוקה לרשר״ה ,אפילו אם הוא נהיה בריסקאי
או מוסרי ,כי היסוד לבנין היהדות שלו היו ה־ 19אגרות ופירוש חחומש ש ל
רשר״ד* מתוך היבט זה אין זו תופעה גרוטסקית כלל אם נידונים ל״בורחיס
מדגל רשר״ה״ מביעים הסתייגות נמרצת מקתדרה אקדמאית ללימוד משנתו
של רשר״ה .אין זה נוגע כלל לעמדה כלפי האוגיברםיטה עצמה .אלא — אין
לצפות לכד ,שקתדדה זו תהיה במה לקירוב רחוקים ,עם כל הרצון הטוב ש ל
המרצה .הסטודגטים יגצלו את כתבי רשר״ה להשגת תוארים ,ואמגם ימצאו שם
הומר עשיר .יש לצפות לעבודות־םמיגר ולדיםרטציות על ״מושג החוב המוסרי
אצל פיכטה והרב הירש״ ,על ״הרב הירש ושילר״ ,״השפעת הרומנטיקה ע ל
השיטה הבלשנית של הרב הירש״ ועוד כהנה .לבו של הגוי קירקגור התפלץ
בקרבו בהעלותו על דעתו ,כי מפעלו הספרותי יפול לידי פרופסורים ומרצים
״המפלצות האלה״ שיתפרנסו ממנו — יומנו משנותיו האחרונות מלא מזה —
ומה היה להבדיל רשר״ה אומר על הקתדרה על שמו ,והאם שפתותיו ידובבו
בקבר כאשר ינתחו מאמריו באיזמל מדעי בבר־אילן ? ! )ואשר למוסד אקדמאי-
דתי סיפר מספיד אחד ,כי הגר״י ברייאר בהגיעו לניו יורק הוזמן לכהן במוסד
כזה כראש ישיבה ,והוא ערד בו ביקור כדי לעמוד על טיב המוסד; בצאתו
משם הפטיר קצרות :״אין שם לא תורה ולא דרד ארץ…״(.
ן
ג.
כתלמיד ישיבת פרנקפורט הנני זוכר עד היום ,איזה רושם הזק עשה
ראש הישיבה עלי ועל כל חברי .כל השבוע צפינו בכליון' עינים לשעור שלו
בתנ״ד שהיה כעין שיחה מוסרית .שעור זה הכנים אותנו תמיד לתיד עולמו
של אדם הראשון קודם החטא ולגן עדן שבו הושם ״לעבדה ולשמרה״ .זה היד,
עולמו של ראש הישיבה .ומה נפלא :שעות ספורות לפני'התקפת הלב האהרונ
ביקרו אצלו שני צעירים ,ועל מה דיבר אתם הגר״י ברייארו על אדה״ר
בג״ע ,על ״לעבדה ולשמרה״! שמעתי את השיחה המוקלטת והיה נדמה י לי
שאבי יושב בפרנקפורט בשעור התנ״ד — אותן מילים ,אותה רוממות! א ב ל
לא הרגשתי שמלמדים אותי בפפד״מ תורה עם דרד ארץ ,כי הישיבה התנהלה
במתכובת של ישיבה אובגרית; הושפעתי מהיראת שמים ששררה שם.
ה
12
www.daat.ac.il
הרצוגגורם שיטת תועד״א לפי
מכללתאיגו
הישיבות
אולם ,אין להכחיש כי עולם
אתר דעת -
מתכונתו של רשר״ה .אחרי השואה נעמד עולם הישיבות בפני אתגר רציגי
עד מאד :חרבו כל מרכזי התורה הגדולים בעולם .מהיכן יצמחו גאונים
)גאונים ממש ,לא כאלה שהעתוגים מכתירים אותם כ״גאוגים״( ,פוסקי הלכות,
ראשי ישיבות ,דיינים ,בעלי מוסר ,מחנכים? מכל אלף תלמידים צריך לצאת
אחד הראוי להיות פוסק הלכות .אלפ׳ תלמידים צריכים ללמוד בישיבות כדי
שיגדלו ביגיהם גדולי תורה שיספיקו לכל כלל ישראל .חרמב״ם פוסק שאדם
צריך לעבוד שלש שעות ביום לפרנסתו ותשע שעות ילמד תורה .בתגאי
העבודה של היום צריכים לעבוד לכל הפחות שמונה שעות ,ותורה מה תהא
עליה? אולי זוהי הוראת שעה לדורנו זה ,שעדיין לא הספיק כלל וכלל לבנות
תורה מחורבנה ,שהנוער צריך להתמסר לתורה ורק לתורה ,אכל כלל ישראל
אינו יכול להישאר כלי הכמי תורה כעלי רמה גכוהה מאד .מובן מאליו כי
זהו תפקידן של הישיבות להעמיד תלמידים הרבה הן בכמות והן באיכות.
כמו שאינני יכול לדרוש מבית ספר לרפואה שיחנך עורכי־דין ,כך אי אפשר
לדרוש מישיבה שהיא תגדל רופאים ,אף אם גניח שהוא דבר חשוב שיהיו לגו
רופאים חרדיים .עולם הישיבות הייכ לדאוג שיהיו לנו גדולי תורה! עוד זאת
אין לנו לשכוח :רשר״ה פעל בדור שבו כמעט נשכחו מצוות ה /והוא זכה
להחזיר יהודי גרמניה לקיום המצוות .אולם משכחת התורה לא חםפיק לשחרר
את יהודי גרמניה .כמה גדולי תורה ,כמה למדגים גידלה גרמגיה מתקופת
רשר״ה עד השואה? נער יספרם׳ לא על חיגם היו רוב הרבגים הגדולים
בגרמניה בתקופה ההיא יוצאי אוגגרן .את המושג ״ישיבה״ התחיל רק הרב
שלמה ברייאר לשתול שוב בתודעת יהודי גרמניה .אולם ,הזמנים השתנו :מי
שלמד בשנות העשרים בפרגקפורט במשך שגה אחת ,גחשב כבר לבן־תורה
מופלג .היום פשוט הוא גם בחוג יוצאי אשכנז ,כי המינימום של לימוד תורה
בלי צירוף לימודים אחרים הוא שנים רבות .בשנותיו האחרוגות הקים הגר״י
ברייאר בעצמו כולל על־ידי ישיבתו בושיגגטון הייטם.
,
כאמור ,שעת הירום היא להקמת התורה מהריסותיה אחרי השואה .יהדות
מזרה ארופה היתד .ספוגה ריח־תורה עסיסי — שם יכלו לגדול גדולי תורה
בלי מפריע .היום אנו צריכים לבנות עולם התורה ההרוס בתוך הגולה המערבית,
ששם הגהירה להשכלה גבוהה כמעט שוללת האפשרות לגדל תלמידי הכמים
בעלי רמה גבוהה מאד .לכן באמת מוכרחים גדולי התורה להקיף עצמם בשריון
של ברזל שאינו חדיר ולדרוש :תורה! והנה אם הגר״י ברייאר על אף הילוקי
הדעות היה חי עם גדולי דורו באהבה ובהערכה הדדית עמוקה ,אין זאת כי
אם היראה הטהורה קיננה בו ובהם .וכשיש יראה ,״געשים אויבים זה את זה
ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנא׳ את והב בסופה״.
כדוגמה מזהירה עומד הרב ד״ר יוסף ברייאר זללה״ה לפני עינינו :כאיש
אמת שאיגו גושא פגים ,ובכל זאת אוהב ואהוב; לוחם אמיץ ובכל זאת איש
שלום; יראת שמים בלי פשרות ובכל זאת פתוח לעולם .מי יתן וגלמד ממגו!
www.daat.ac.il
13
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב להודה קופרמן
לא פלוג דאורייתא
יבמות קז ,אמר רב יהודה אמר
ממאנין אלא ארוסות( .לפי שאין תנאי
יש תנאי בנישואים .נכנסה לחופה ולא
תנאי בחופה .מסר האב לשלוהי הבעל
שמואל .מאי טעמא דבית שמאי ) א י ן
בנישואים ,ואי נשואה תמאן אתי ל מ י מ ר
נבעלה מאי איכא למימר — לפי ש א י ן
מאי איכא למימר — לא פלוג ד כ נ ן
שהה
מגילה יה .ב ר׳ אונא אומר משום רבי יהודה :אף בסירוגין ,אם
כדי לגמור את כולה — חוזר לראש …א״ל אביי לר׳ יוסף ,כדי לגמור
כולה מהיכא דקאי לסיפא או דילמא מרישא לסיפא .א״ל .מרישא ל ס י פ א ,
דאם כן ,נתת דבריך לשעורין*.
מלשון חז״ל ״לא פלוג רבנן״ ו״נתת דבריך לשעוריך ,מצינו א מ נ ם
מדובר בתקנות ובגזירות דרבגן ,כאשר ״הם שאמרו ידעו מה שאמרו
דעתם רחבה מדעתנו״ .
והנה ראיתי כי גדולי הראשונים ציינו מצוות דאורייתא כמצוות מ ס ר ג
״לא פלוג״ ומסוג ״נתת דבריך לשעורין״ .תחילה גביא דוגמאות אחדות ,ו א , /
גבדוק את משמעות הקביעה כי מצוד ,דאורייתא חיא בבחיגת לא פלוג.
ת
א
כ
י
כ
י
3
כ
ה
רמב״ן לויקרא שמיגי יא .לז ד״ה זרע זרוע .ללמדך שלא ה ו כ ש ר
ונתקן להיות אוכל לקבל טומאה.עד שיבא עליו מים .לשון רש״י . . . .ו ש ע
ההכשר ,בעבור כי לכלוך השרץ *המטמאים ידבק במאכלים בלהות ולא ביבשים.
ועשתה התורה הדחקה יתירה לטמא המוכשרים במים וניגבו ,שלא ניתן דכריכד
לשעורים .עכ״ל .כלומר .מעיקר דין המצוד ,אין טעם לתת דין ״הכשר״ ל ז ר ע י ם
שגיגבו ,באשר אלה אינם מושכים אליהם לכלוך וכדו׳ .אולם מאהר ו ג ז ר ה
תורה על הכשר זרעים לקבל טומאה ,לא חילקה בין מקרה למקרה ,י כ כ ל
אופן של מגע בגוזלים ,מוכשרים הזרעים לקבל טומאה.
ם
אמנם לכאורה גיתן לטעון כי מקרה זה של לא פלוג דאורייתא מושכן-
בכך שהדין המקורי עצמו )הכשר זרעים לקבל טומאה( אף הוא בגזירה י ס ו ד ו
)הרחקה מלכלוך( .לא ייפלא ,איפוא ,אם עשתה תורה גזירה לגזירה .כי א
ראתה אורייתא צורך לאסור דבר מסוים מטעם גזירה ,יש מקום לסבור
תהיה אף מוכנה להשלים את הגזירה ולכלול בה את כל האפשרויות ,א פ י ל
הרתוקות .לכן נעבור למקרה השני ,אשר לא בלא תעשה יסודו אלא ב מ צ ו ת
עשה — מצות מילה.
4
ש
כ
י
ך
1
2
3
4
14
ועיין
ועיין
וד״ק
ועיין
יבמות סו ,א ,כתובות נב ,ב בבא נלציעא נג ,ב ועוד.
גם שבת לח ,ב .גיטין יד ,א ,בבא בתרא כט ,א ועוד.
ליהושע ד ,יא בענין הארון הנושא את נוסעיו.
להלן בסוגית גזירות דאורייתא.
www.daat.ac.il
רמב״ם מורה גבוכים הלק ג פרק מט )תרגום ר״י קאפה( .והטעם שהמילה
אתר דעת -מכללת הרצוג
בשמיגי ,מפגי שכל הי בזמן שנולד הלוש מאוד בתכלית להותו ,וכאילו הוא
עד כה בבטן עד עבור שבעה ימים ,ואז גחשב מן היוצאים לאויר העולם .הלא
תראה כי גם בבהמות נקבע ענין זה — ״שבעת ימים יהיה עם אמו וגו״׳
)שמות כד ,כט( — וכאילו הוא לפני כן נפל .וכך באדם ,אחר עבור שבעה
נימול .ונעשה הדבר קצוב ולא נתת דבריך לשעורין.
לא כל תינוק יצא מכלל נפל בשבעה ימים ,ואף יש שעשו זאת עוד לפני
שבעה ימים .אבל התורה קבעה את הגיל ואת הגבול הזה ,באשר הוא הממוצע,
ובהתאם לממוצע הזה גקבעה הלכה דאורייתא ,אע״פ שתהייגה הריגות לכאן
ולשם .אבל שמא גם במקרה הזה אפשר לטעון כי ״הלא פלוג״ איגו הזק דיו,
כי הרי כטעמי המצוות קא עסקיגן .דברי הרמב״ם הג״ל לקוחים מהחלק האהרון
של המורה )מחלק ג פרק כו( העוסק כולו בטעמי המצוות .ידועה שיטת
הרמב״ם שאין לתת טעמים לפרטי המצוות ,וגדולה הספרות התורגית המנסה
לישב את פסקי ההלכה של הרמב״ם במשגה תורה עם טעמי מצוותיו במורה
הנבוכים ,לכן היה מקום לטעון כי דבריו של הרמב״ם בנדון גאמרים במישור
הלימודי של טעמי המצוות .במקביל נציין שיטות ידועות של הרמב״ם בטעמי
המצוות ,המסבירות הלק מסוים של המצוה ,ובשום פנים ואופן אינן מקיפות
את המצוה כולה .הנה טעמו של הרמב״ם במצות שילוח הקן מובהר היטב
במורה גבוכים ג .מח – :׳ …כן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אהד ,סיג
והרחקה שמא ישחט מהם הבן לפגי האם ,כי צער בעלי היים בכך גדול מאוד,
כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי היים ,כי אהבת האם
וחגיגותה על הבן איגו תוצאה של ההגיון …וזהו הטעם גם בשילוח הקן …ואם
היסורים הגפשיים האלה חשה להן התורה בבהמות ובעופות ,כל שכן כלפי
אישי מין אדם בכללותו ,עכ״ל הרמב״ם .הרי שבמצות רהמגות קא עסקיגן,
אבל בודאי לא געלמה מן הרמב״ם משגה מפורשת )!( בהולין פרק יב משגה א:
…עוף טמא פטור משלה )וכך פסק בהלכות שחיטה יג ,ח(! האם גיתן לומר
כי רגשות טבעיים אלה גמצאים רק אצל עוף טהור?! אין זאת אלא שהטעם
שהוא גתן למצוה הוא על דרך כלל ,בעוד מי שבא לישם את הטעם הכללי
לפרטי המצוד .הרי הוא ״הוזה הזיה גדולה״ .שיטה זאת של הרמב״ם מהדהדת
אצל הגצי״ב מוולוז׳ין ב״העמק דבר״ כאשר הוא כ ו ת ב :וזהו כלל בתורה.
5
6
7
5דוקא שני גאוני ליטא בני הדור הקודם — הלא המד ,הרוגצ׳ובי ור׳ מאיר שמחה,
מדוינסק — הם אשר טענו בעד השלמות הטוטאלית של כל כתבי הרמב״ם ,נגד אלה
אשר עשו מעין ״הפרדת כוחות״ בין המורה והיד ,עיין הקדמת משך חכמה לחומש
ויקרא ,ועיין משך חכמה לשמות כ ,ב ד .ה .לא יהיה לך ,ועיין מאמרו של יחזקאל
אפשטיין מלונדון בספר הזכרון )יד שאול( לרב דר .שאול וויינגורט בענין שיטת הרמב״ם
בטעם הקרבנות.
6ולפי התרגום הקודם :משתגע שגעו ן גדול.
ד העמק דבר לשמות משפטים כא ,כז ד .ה .תחת עינו.
www.daat.ac.il
15
אתר דעת -מכללת הרצוג
6
דטעמי תורה אינו אלא בדרך כלל ,אבל בפרטים הרי זה חוק עכ״ל .ל ש ו ן
אחרת :היהס בין הפרט לכלל ,הוא כחוק אל המשפט .דהיינו העברת ה ט ע ם
הכללי של המצוד ,מכלליה לדקדוקיה ופרטיה ,בטעות יסודה ,באשר א ל מ נ ט י ם
שונים פועלים בהרכב המצוד ,,ויתכן כי דוקא אחד מהם הוא הבא לידי .ביטוי•
בפרט זה או אחר של המצוד״ זהו ,בלשונו של הנצי״ב ,״החוק״ )= אי־ ה ה ת א מ ה (
שבשולי ״המשפט״ )= החלק המרכזי־דומיננטי שבמצוה(.
יוצא ,איפוא ,לדעת הרמב״ם )ההזיה הגדולה( ולדעת הנצי״ב ) מ ש פ ט
וחוק( כי לא זו בלבד שאין לישם את טעם המצוד ,לפרטיה ,אלא שאף א י ן
לצפות לכך שהטעם הכללי של המצוד ,יתאים לדקדוקיה .כמו בכל א ו ר ג נ י ז ם
הי )כגון גוף האדם( ישנם ״טעמים כלליים״ הלא הם האברים המרכזיים כ מ ר
הראש והלב ,בעוד יש גם ״טעמים פרטיים״ ,הלא הם האברים השוליים ס מ ד
אצבע קטנה .חלקים שונים מרכיבים כל מצוד ,ומצוה ,אשר היא אורגניזם שקים
העומד בפגי עצמו ,ישנם הלקים דומיננטיים המטביעים את חומתם על ת<-
הלקי המצוה ,בעוד ישנם חלקים אחרים אשר רישומם ניכר בפרטים מ ס י י מ י ם
של המצוד .בלבד .אלה אשר עסקו בטעמי המצוות ביקשו להגיע אל ״ ה ט ע ם
הכללי׳ /בידעם כי הוא אשר משפיע על רוב הלקי ופרטי המצווה אבל ב ר ו ר
היה להם כי אין פירכא וסתירה כאשר טעם כללי זה אינו מתאים לפרט ז ה
או אחר של המצוה .אותם הפרטים מושפעים יותר על ידי אלמנט אחר ,ש א מ נ ם
במצוד ,בכללותה אינו מתפקד תיפקוד מרכזי ,אבל באותו פרט או דקז־וק
של המצוד ,רישומו ניכר עד כדי שליטה מותלטת .
3
9
ברם ,גם הרמב״ם מודע היטב לכך שלא כל טעמי המצוות שויס .הן,-
באותו קטע המדבר אודות שילוח הקן מוסיף וכותב :ואל תקשה עלי מ א מ ר ם
ז״ל )ברכות פרק ה משנה ג( ״האומר על קן צפור יגיעו רחמיך — מ ש ת ק י ן
אותו״ ,כי זו אחת משתי הסברות אשר הזכרנום ,כלומר ,השקפת מי ש ס ו ג ר
שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט ,ואנו הרי הלכנו אחרי ה ה ש ק פ ה
השניה .אבל אם הרמב״ם הלך אחרי ההשקפה השניה במורה ,הלא פ ס ק
אחרי ההשקפה הראשונה במשנה תורה! והרי לשונו בהלכות תפילה פרק
הלכה ז :מי שאמר בתחנונים :מי שריחם על קן צפור שלא ליקח האס ע ל
10
ט
8ועיין עוד בהעמק דבר לשמות יח ,טל ובעשרת הדברות יתרו ד .ה .כבד את אכין-
9קונספציה זו של מצוד ,״רב־תאית״ — בניגוד לתפיסה ה״חד־תאית״ של המצוות
מעוגנת עמוק בסוגיות גדולות בפשוטו של מקרא אשר אין כאן המקום לפרטן .במיוחך
קשור הענין בתפיסת רבינו עובדיה םפורנו בשינוי דרגת בני ישראל עקב החסאיס
•המרכזיים של עגל ומרגלים ,והשינוי במצוות התורה כתוצאה משינוי זה ) .א ו ר י י ה
קודשא בריך הוא וישראל( ,ויעויין גם במשך חכמה לשמות יב ,יז ד .ה .ושמו־תש
את המצוות ובביאורנו שם.
20עיין במורה חלק ג פרק כו ופרק לא.
16
www.daat.ac.il
הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד" ,ירחם עלינו ,וכיוצא בענין
הכתוב הן ואינם רחמים ,שאילו
דעת -גזירת
אתר אלו
זה — משתקין אותו ,מפני שמצוות
מכללת הרצוג
היו מפני רחמים לא .היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר ־ .וכן לא ירבה בכינויים
של שם ויאמר :האל הגדול הגבור והנורא החזק והאמיץ והעזוז — שאין כוח
באדם להגיע בסוף שבחיו .אלא אומר מה שאמר משה רביגו עליו השלום .
1
13
הרמב״ם במשגה תורה פוסק להלכה לפי השקפה אחת ,כאשר הרמב״ם
במורה נבוכים קובע על פי השקפה אחרת! אתמהא!
נראה לומר כי לא סתירה או מחלוקת יש כאן אלא ״שני דינים״ .נכון
שהרמב״ם קבע במורה כי הוא מבין את מצוות התורה בגיגוד לאותה השקפה
שהן אינן אלא ״לצרף בהן את הבריות״״ כלומר שאין להן טעם .אבל.גם
הרמב״ם הדוגל בנתינת טעמים למצוות מודה כי הטעמים אינם יכולים לענות
על כל צדדי המצוה ,כך שהמישם את הטעם לפרטים ״הוזה הזיה גדולה״.
כלומר ,בכל מצוה ישגם הלקים שלא הובאו.בחשבון במתן טעם זה או אחר —
יהא הטעם כללי ודומיגגטי אשר יהא ..לכן דין גתיגת טעמים לחוד ,ודין
קביעה אבסולוטית לחוד .וכי יש קביעה יותר אבסולוטית מאשר הגאמר
״בתחנוגים׳ /כלומר בתפילתו אל הקב״ה ,כאשר אותו הוא קובע ומחייב בבקשו
כי הקב״ה יעשה פעולה מסוימת כפועל יוצא מן הקביעה של המתפלל על מהות
מצוה מסוימות! וכי יש אדם בעולם היודע לרדת לעומק מצות מסוימת עד
כדי כך שיכול לקבוע בתפילתו כי אמנם זוהי מהות המצוד .״ ,וכאשר הפועל
14
10
11וגם במורה לעיל הביאם הרמב׳׳ם בחדא מחתא )שילוח הקן ואותו ואת • בני( — ועיין
להלן את חשיבות הקביעה ״מי שאמר בתחנונים״.
12וכך טוען הרמב״ן נגד הרמב״ם )כי תצא שם( וז״ל :וכן מה שאמרו )ברכות לג ,ב(
לפי שעושה מדותיו של הקב״ה רחמים ואינן אלא גזירות ,לומר שלא חס האל על קן
צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעים בבמלי הנפש • הבהמית
למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו ,שאם כן היה אוסר השחיטה ! עכ״ל .הרמב״ם במשנה
תורה מנמק כטענת הרמב״ן נגדו במורה נבוכים!
13בדברים י ,יז *האל הגדול הגבור והנורא״ .וכך תיקנו את הנוסח אנשי כנסת הגדולה.
וכן מצינו בנחמיה ט ,לב *ועתה אלקינו האל הגדול הגבור והנורא…״
14על סי המשקל הידוע בלימוד ליטאי של *צווי דינים״ ,במיוחד בלימוד הבריםקאי.
15בראשית רבה מד ,א* :וכי מה איכפת ליה להקב״ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן
העורף…״ ועיין עוד ברמב״ן שם בכי תצא המבאר את המאמר הזה )וכן שאר המאמרים
• הדומים לו( נגד תפיסת הרמב״ם ,באמרו* :שרצו לומר שאין התועלת במצוות להקב״ה
בעצמו יתעלה ,אבל התועלת באדס עצמו.״״
16וכאמור ,בהערה ,15סובר הרמב״ן כי גם דעה זאת בחז״ל מבארת את המצוות על פי
טעמי המצוות .אלא גורסת כי הטעם הוא לא לתועלתו של הקב״ה אלא לתועלתנו אנו.
17לעומת מעם המצוה .נראה להציע כי מעם המצוה הוא בבחינת התוצאה והאיפקט היוצא
מן המצוד ,וכיצד המצור ,משפיעה עלינו .לעומת הטעם ,אנו רואים במהות המצוה את
הסיבה לנתינת המצוד ,מצדו של הקב״ה .כל טעם במצוה יכול להיות חלק ממהות המצוה,
www.daat.ac.il
ל1
אתר דעת -מכללת הרצוג
היוצא מקביעה זו היא פעולה זו או אחרת המתבקשת מצדו של הקב״ה — נ ו ת ן
המצוות מלן ,״האותי אתם קובעים״?• .
הרי לפנינו ״שני דינים״ בתפיסת הרמב״ם בטעמי המצוות) — :א( כ א ש ר
הוא קובע טעם למצוד ,,ואין הטעם מתאים לכל הסיטואציות של המצוד ,.פ ו ט ר
את הבעיה בכלל נתת דבריך לשעורים או לא פלוג) .ב( כאשר אי ה ה ת א מ ה
אינה בסיטואציה ,כי אם בפרטים בגור המצוה עצמה ,בזה מזכיר לנו ה נ ש ר
הגדול כי מי אשר יבא להתאים את טעם הכלל אל הפרטים הוזה הזיה ג ד י ל ה .
18
עד כה ראיגו את השימוש בכלל לא פלוג כאשר הוא מרהיב את ה
המרכזי )זרעים שגרטבו המושכים לכלוך /ילד שיצא מכלל גפל ב ש ב ע ה
ימים( אל המקרה הצדדי והפחות שכיח )כאשר הזרעים כבר גתיבשו ואין ם י מ ג י
לכלולך /כאשר לא יצא מכלל גפל בשבעה ימים( .במקרה הבא ש ל פ נ י נ ו
נראה שהגענו אל המקרה כמעט הפוך ,כאשר הדין ״המקורי״ הוא במיעוט,
!וכאשר הדין הרגיל והכללי הוא אשר נלמד על ידי לא פלוג .חמור שבעתיים
המקרה הבא שלפנינו ,בזה שפשוטו של מקרא הוא המלמד את הדין ״המקורר,/
שהוא התריג ,בעוד תורה שבעל פה דאורייתא ,היא המרהיבה את ה י ר י ע ה
לכלול את שאר המקרים השכיחים ,שאין להם זכר בפשוטו של מקרא ,ו ז א ת
על ידי הכלל לא פלוג.
בפרשת משפטים בסוגיה־ ד׳ שומרים אנו לומדים )כב ,יד( :״וכי י ש א ל
איש מעם רעהו* וגשבר או מת ־ בעליו אין עמו שלפ ישלם .אפ כ ; ן ל י
ד י ן
1
0
ר
כאשר הטעם הוא מצדנו אנו והמהות מצדו יתברך .נראה לומר כי למהות המצוד,
התכוון רש״י ריש פר׳ משפטים …ואיני מטריח ללמד מעמי המצוד• ופירושי ־ ־ עייו שם.
18כל זה מקופל בתוך מילותיו הספורות של בעל תוספות יום טוב בפירושו למשנד,
בברכות ,וז״ל ד .ה .על קן צפור וכר פירש הר׳׳ב :כמו שהגיעו רחמיו על צ פ ו ר
״
וגזרת ״לא תקח האם על הבנים״ ,כן חוס ורחם עלינו ,עכ״ל ,כן כתב הרמב״ן
רש״י :האומר בתפילתו וכר .וטעמייהו דוקא בתפילה ,שכשאומר בתפילה מדזלי
הדבר ,ולהכי משתקין אותו .מה שאין כן דרך דרש או פשט .וכן בגמרא :הד,וא
דגחית וכו׳ ואמר וכו׳ — כלומר שהיה יורד לפני התיבה ,עכ״ל תוסיו״ט.
19יצויין כי בשומר חנם ובשומר שכר מדברת התורה על המפקיד הנותן לשומר )׳,עי
יתן״( ,בעוד בשואל מדובר עליו כמקבל מן המשאיל .אולי בזה רמז להגדרת הז׳׳*,
י אדכלר
שבמקרה של שואל ״כל ההנאה שלו״ — הוא המקבל! ולולא דמיסתפיגא
כי זהו הפירוש ברש״י תמוה ד .ה .וכי ישאל :בא ללמדך על השואל שהוא ה י
באונסין )עכ״ל( .ותמוה עד למאוד! הרי אין ,לכאורה ,כל קשר בין הדיבור המתחיל
ובין *ללמדך״ .לימוד זה שייך לד .ה .שלם ישלם! אילו רש״י כתב ד .ה .וכי
ניחא,
ל
וגוי ניחא .אבל איך *כי ישאל״ מלמד שהוא חייב באוגסיןז
כי קשה היה לרש״י מדוע כתבה תורה *כי ישאל״ ולא )כמו בשאר השומרים( ׳׳יכר
יתך או *וכי ישאיל״ .תשובתו היא ,איפוא ,ששינוי הסגנון בא ללמי כי ל ההנאה
שלו ,הוא המקבל ,ולכן הוא חייב באונסין.
?0יצויין כי הסדר הפוך מאצל שומר שכר )פסוק ט( *ומת או נשבר״ ,דרכה של ת י ד
ש
ו ז
ס
ל
ט
ה י י ת
י 3
א ו ל ם
ם י
ד ב ר י נ ו
כ
ה
*8
www.daat.ac.il
• •
עמו לא ישלפ״…
הרצוג
דעת -
הראב״ע מפרש :על דרך אתר
עמו׳ /ויכול לטעון על השואל
מכללתאין
״בעליו
הפשט
שהכביד על בהמתו .ובפירוש הקצר :לפי הדעת יהיה נראה כמשמעו ,וכאשר
הסתכלנו מה שהעתיקו הקדמונים ראינו שגם הוא נכון ,עכ״ל .מה שהעתיקו
הקדמונים ,כלומר פירשו חז״ל בבא מציעא צה ,ב ,מביא רש״י בנועם לשונו
)ד .ה .אם בעליו עמו( :בין שהוא באותה מלאכה ,בין שהוא במלאכה אחרת,
היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבירה ומיתה ,עכ״ל.
ברור כי לפי הפשט הפשוט ,שני התנאים ,״בעליו אין עמו״ או ״בעליו עמו״,
מוסבים על ״ונשבר או מת״ ,כלומר )א( עם השואל עצמו ,ובמילא עם הבהמה
ששאל) ,ב( בשעת שבירה ומיתה .והנה באה תורה שבעל פה ומפרשת שהדין
תופס בכל מקרה שהמשאיל היה במלאכתו של השואל ,אפילו רגע אחד
בתחילת העיסקה .לפנינו ,לכאורה ,עוד מקרה של ״חוסר התאמה״ בין תורה
שבכתב ובין תורה שבעל פה )מעין ״עין תחת עין״ ,״ועבדו לעולם״ וכו׳ וכו׳(,
ולא גותר אלא ללמוד את הםוגיא ,להבין תחילה כיצד למדו הז״ל את אשר
למדו מן הפסוק ,ואח״כ מדוע בכל זאת כתבה התורה כפי אשר כתבה בצורה
המשתמעת אחרת ממה שגמסר בעל פה למשה רביגו מפי הקב״ה .כפרשן
אשר קבע לעצמו :״ואחפש היטב דקדוק כל מלה בכל מאודי ,ואחר כך
אפרשגה כפי אשר תשיג ידי״ ,התחיל ראב״ע בפירוש על דרך הפשט ,ואח״כ
ציין כי אפשר גם להתאים את פירוש חז״ל לכתוב־ .אבל היה זה בעל ספר
החיגוך אשר הקפיד לפרש את הפסוק כפשוטו ,דהייגו עם בהמה זו בשעת
שבירה ומיתה ,וראה את הרחבת הדין לכלול את כל המקרים שהמשאיל היה
במלאכתו של השואל .וזה לשון במצוד! :0ועל ענין שאלה בבעלים שפטור .
21
22
23
24
25
לכתוב מן הקל אל הכבר — :אצל שומר שכר באה ללמדנו כי לא רק פטור על אונם
של מת ,אלא אף פטור על אונס של נשבר שהוא פחות ממנו .מאידך ,בשואל באה
ללמדנו כי לא רק חייב באונס הקטן של נשבר ,אלא אף חייב באונס גדול של מת. .
21מחוקקי יהודה .וכן כתב הרשב״ם :בעליו אין עמו במלאכת אותה הבהמה ,,לפי
הפשט״.
22ובשאלת הכיצד ושאלת המדוע עיין מאמרנו בפשוטו של מקרא עמודים 202עד .210
23בדרך החמישית שבהקדמתו לתורה.
24יצויין כי המלה ״נכון״ אצל ראב״ע רמב״ן וכוי אינה משמשת במשמעות של צודק,
אלא במשמעות של מכוון אל טכסט הכתוב ,ואכמ״ל בזה.
26וכתב בזה בעל חות יאיר סימן רכ״ג :והנה בגוף הדין ,תמהני כל ימי ,אחר שפקודי
ח׳ ישרים וכולם נכוחים בטוב טעם וישרים למוצאי דעת ,והאריך בהם הרמב״ם
במורה נבוכים חלק ג בי״ד כללים .וממנו ינקו ולקחו הבאים אחריו בטעמי המצוות
בנגלה .ומי יתן ואדע לקרב מדבר זה אל השכל …וכי משום שחמשאיל במלאכתו
של השואל ילקה באבדן בידי שואל ? ! כי לולא דברי חז״ל לא קשיא ,דהיה יכול
לאמור פירוש הכתוב ״עמו״ ,רצונו לומר אצל הדבר ששאל לחבירו ,והיה לו להשגיח
עליו .עכ״ל .ועיין תשובת הספורנו שבמקרה כזה עוברת העיסקה מלהיות זו של
www.daat.ac.il
19
מכללת הרצוג
אתר דעת -
הייבה השואל אחר שבעל הכלי א ו
שהתורה לא
הרי נוכל לומר לפי הפשט
הבהמה עמו ,דמכיון שהוא שם ישמור הוא את שלו ,ואלו על פי שהשואל ה ט ו ר
אף לאחר שהלכו הבעלים מכיון שהיו שם בשעת שאילה ,אפשר לתרץ ב ז ה
שלא רצתה התורה לתת את הדברים לשיעורים ,ולומר :־ ־ אם ישהו ש
הבעלים הרבה יהא פטור השואל ,אם מעט יהא הייב .וציותה התורה דרד פ ל ל
דכל הבעלים שם בשעת שאלה יהא פטור ,וזהו הטעם שאמרו ז׳'״ ל ) ב ב א
מציעא פה ,ב( שאם היה עמו בשעת שאלה ,אע״פ שלא היה עמו כ ש ע
שבירה ומיתה פטור .אבל היה עמו בשעת שבירה ומיתה ולא היה עמה ב ש ע
שאלה ,חייב ,כי בתחילת המעשה הענין תלוי .
לא בגזירה קא עסקינן כאן כמו ב״זרע אשר יזרע״ ,וכן לא ב ק ב י ע ת
״מועד סטטיסטי״ למצוה מסוימת על פי הממוצע ,אלא לפגיגו דין מסוים ב ד י ג י
ממונות אשר צילתו מרובה מחמתו ,באשר ״עמו״ איגו מתפרש ב מ ח י צ ת ו
ובנוכתותו בלבד ,אלא מתפרש ״במלאכתו״ — ואפילו לפני זמן רב 1וכל
למה ? כי לא רצתה תורה לתת את דבריה לשעורים ,ולכן הרחיבה את מ ש מ ע ו ת
המלה והמושג עד למקסימום,
ואם אמגם זכיגו לראות כי ״לא פלוג״ קיים אף במישור של דאורייתא,
נמצאנו למדים כי שוב הגענו את היסוד שהגיהו לגו הז״ל ושהגהה אותבד
ו עיל דאורייתא
בהבנת פעולת הז״ל ,והוא הכלל )פסחים ל ,ב( :כל דתקון
תקוו .התורה התוותה את הדרך והראתה כי מוצדק לגזור ,לקבוע ולחייב ע ל
פי לא פלוג״ .קביעה זו על ידי התורה עצמה מתירה את חשש האי־צדק
ז
ומטביעה על חוק מסוג לא־פלוג את חותמת המשפט האלקי .אז ורק
מותר היה להז״ל לפעול אף הם בדרך של ״לא גתת דבריך לשעורין״ ,ב א ש ר
שיטה זו של קביעה ותחיקה הותרה על ידי התורה עצמה .בזה גראים לבך
הז״ל לא כמתדשים בתורה ,כי אם כממשיכים את הדרך שהתורה עצמה ס ל לן-
אותה .ושמא לזה התכוון הרמה״ל ב כ ת ב ו — :
שכך באה המצוה בקבלה לעשות סייגים לתורה ,וכבר היה ראוי שיצרה
עליהם הוא ,יתברך שמו ,בתורה עצמה .אלא שהיה הרצון לפגיו שיבא ה ד ב ר
ם
ת
ת
28
כ
ר כ נ
ך
כ
27
׳/
א
28
29
.שאלה להיות מתנה על מנת להחזיר ,ולכן פטור ,כי אין מה להחזיר• יעיין משך
חכמה המבאר להיפך כי העיסקה עוברת מזו של שאילה לזו של שכירות ,ולכן ס ט ו ר
.באונםין כדין שומר שכר.
26חשיבות תחילת המעשה מובנת היטב דוקא על ידי הםפורנו והמשך חכמה.
27שהרי אליבא דאמת יש בזה כאילו אי־צדק ,כאשר מחייבים אדם רק על בסים
בלוג״ )וידועה האימרה של המשפט הרומאי :״סומר ,יורה סומר .איניורד,״
כמה שהחוק מקיף יותר הנזק גדול יותר(.
28מעין זה ״עשתה תורה גזירה לדבריה״ .כלומד גזירות דאורייתא ,המהוות את הבסיסי
ואת התוית הדרך לחז״ל כיצד לקיים את ״ושמרתם את משמרתי״ .ועיין בזה בהרחבה
בסוגיתנו -בל תוסיף״ פרק וי.
29מאמר העיקרים ,הפרק :בענין התורה שבעל פה והש״ס.
ן ן ך
20
www.daat.ac.il
מצדנו ושנהיה אנחנו המעמידים עלינו מצוות על פי־ דרד תודתו ובאותם
מכללת הרצוג
החוקים והגבולות שנתן לדבר.אתר
דאורייתא ביקשה כי עם ישראל,
דעת -תורה
עכ״ל.
על ידי הז״ל ,יהיו שותפים עמה בהינת ״שותף במעשה בראשית׳ /דהיינו
״אשר ברא אלקים״ )פעלו של הקב״ה בדאורייתא( ״לעשות״ )והמשכו על ידי
חז״ל( .ה״לעשות״ של חז״ל הוא ״על פי דרך תורתו״ )גזירות ,לא פלוג,
לפנים משורת הדין( .לא רק שפעולת הז״ל איגד ,יכולה לסתור את דאורייתא,
אלא עליה להישאר ״באותם החוקים והגבולות שנתן )הקב״ה( לדבר״.
ההשלכות החינוכיות מתפיסה זו ברורות לכל מעיין .כל מה שתיקנו לגו
חז״ל מעין דאורייתא תיקנו ,כלומר פעלו על פי הנחיות התורה לא רק בעצם
הפעולה )״ושמרתם את משמרתי״( אלא אף באופן הביצוע.
0ג
30אין כאן המקום לפרט בענין מושג זה דאורייתא ויישומה ..בדרבנן .ועיין רמב״ן
לדברים ואתחנן ו ,יח ד .ר -ועשית הישר והטוב בעיני ה׳ .ועיין בהרחבה בפשוטו
של מקרא סגנון הכתוב מאמר ב עמודים 106 ,105הערה .1
נתקבל במערכת
יזרח
אור כולל דיני ומנהגי וסדר ברכת החמה .בתקופתה ,ליום ד׳
ניסן הבע״ל .מ א ת הרב פ נ ח ס זעליג הכהן שוורץ זצ״ל הי״ד.
יוצא לאור ע״ י הרב אליעזר עהרנרייך .ברוקלין ,ניו־יורק תש״ מ.
111601150116 80111116, 21161-1011״
בית
הספר
הסטוריה,
היהודי
פדגוגיה
קובץ לכבוד היובל ־העשרים ו ח מ ש של
בציריך,
ומדור
שויצריה.
בלשון
מדורים:
הקודש.
350
תורה
עמי.
ומוסר,
בעריכת
אלכסנדר לבנשטיץ .הוצאת־ קורן ,ירושלים תשמ״א.
www.daat.ac.il
21
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ר א ב ר ה ם ס .א ב ר ה ם
ורפא ירפא
א.
2
1
כתוב בתורה :רק שבתו יתן ורפא ירפא ,ואיתא בגמ׳ תנא ךבי ךבי־
ישמעאל ,ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות .וכן מובא ל ה ל כ ה
בשו״ע :נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצות היא ובכלל פיקוח ב פ ש
הוא .וכותב רש״י* ,ולא אמרינן רהמנא מחי ואיהו מסי ,יוכן כתבו ה ת ו ם ׳ ־
וי״ל דה״א ה״מ מכה בידי אדם אבל הולי הבא בידי שמים כשמרפא ב ר א ה
כסותר גזירת המלך ,קמ״ל דשרי .וכן כותב הרשב״א שם וא״ת הא א פ י ל ו
מ״ירפא״ לחוד נפקא ,י״ל דאי לא כתב רחמנא אלא ירפא הוד .אמינא ש ל
ניתנה לרפאות אלא מכה הבאה בידי אדם ,אבל חולי הבא בידי שמים .א ס ו ר
דמי שהכה הוא ירפא ,ומי שמשתדל לרפאותו כמבטל מה שגגזר מן ה ש מ י ם ,
לפיכך הוצרד הכתוב לשנות ברפוי לומר דבין בזה ובין בזה גיתגה ר ש ו
לרופא לרפאות.
3
א
ת
6
ומעניין המעשה שמובא במדרש :מעשה ברבי ישמעאל ורבי ע ק י כ א
שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהם אדם אחד ,פגע בהם אדם ה י ל ה ,
אמר להם רבות י במה אתרפא ,אמרו לו ,קח כך וכך עד שתתרפא .אמר ל ה •
אותו האיש שהיה עמהם ,מי הכה אותו בהולי? אמרו לו' ,הקב״ה .אמר ל ה
ואתם הכמים הכנסתם עצמכם בדבר שאיגו שלכם ,הוא הכה ואתם מרפאים ף
אמרו לו ,מה מלאכתך? אמר להם עובד 'אדמה אגי והרי המגל בידי• א מ ר ו
לו ,מי ברא את האדמה מי ברא את הכרם? אמר להם ,הקב״ה .אמרו ל ו
ואתה מכגים את עצמך בדבר שאיגו שלד ,הוא ברא אותו ואתה אוכל פידרו!
שלו? אמר להם אי אתם רואים המגל בידי ,אלמלא שאגי יוצא וחורשו ו מ כ ס ה ו
ומזבלו ומגכשו ,לא העלה מאומה .אמרו לו שוטה 'שבעולם ממלאכתד ל
שמעת מח שכתוב ,אנוש כחציר ימיו ,כשם שהעץ אם אינו גזבל וגהרש איבו
עולה ,ואם יעלה ולא שתה מים ולא נזבל איגו הי והוא מת ,כך הגוף הףזן
העץ ,הזבל הוא הסם איש אדמה הוא הרופא.
ם
א
וז״ל הזוהר הקדוש )פ׳ האזינו על הפסוק ימצאהו בארץ מדבר ,עמ׳ רצט(
אי תימא הואיל וקב״ה יפקוד לתפשא ליה ,דלא ישתדל ב״נ אבתריה לאו ה כ י
1
2
3׳
4,
5
שמות כא :ים
ברכות ס ע״א! ב״ק פה ע״א
יו״ד סימן שלו סעי א
ב״ק שם ד״ה נתנה
שם ד״ה שניתנה
6מדרש שוחר טוב ,שמואל ד :א ,מובא גם ברמת רחל )שו״ת יציץ׳אליעזר׳ח״ד (.סימן כ
22
www.daat.ac.il
דהא דוד אמר :אשרי משכיל אל דל וגו׳ דל ההוא דשכיב בבי מרעיה ,ואי
אתר דעת -מכללת הרצוג
אסייא הכיס הוא ,קב״ה יהיב ליה ברכאן לההוא דישתדל ביה ,וההוא אסייא
ימצאהו בארץ מדבר בבי מרעיה שכיב …בגין דקודשא ברך הוא בעי דאע״ג
דההוא בר גש איהו בבי אסירי דמלכא ואיהו אסיר בבי אסירי דישתדל
בר גש עליה ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי …״ועל דא אצטרך לאסייא
זזכים לאשתדלא עליה ,אי יכיל למיהב ליה אסוותא מן גופא יאות ,ואי לאו
יתן ליה אסוותא לגשמתיה וישתדל על אסוותא דגשמתיה ,ודא הוא אסייא
דקב״ה ישתדל עליה בהאי עלמא ועלמא דאתי.
7
לפי הז״ל מהלת האדם בא בדרך כלל באשמתו ,וזה לשונם :אמר רבי
אחא מאדם יהא שלא יבואו הליים עליו ,מ״ט דאמר רבי אחא והסיר ד׳ ממד
כל הולי ,ממך הוא שלא יבואו חליים עליך …ר׳ הגיגא ור׳ נתן אמרי תרוייהו,
תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים .וראה דברי התום׳ .ובזוהר הקדוש
מובא שלפעמים סיבת המהלה הוא בגלל ־עונש נכסים שנגזר עליו ואינו מתרפא
עד שיוציא כל סך הממון שגגזר עליו ואז בא לו רפואתו מאת ד .וז״ל
הזוהר :מאן דאתהזי לענוש נכםין נפ.ל .בבי מרעיה ולא יתםי עד דיתן כל מה
דאתגזר עליה .כיון דאתענש בממוגיה ויהיב כל מה דאתגזר עליה אתםי• ונפיק
מבי אסירי ,וע״ד אצטריר לאשתדלא עליה דיתן עוגשיה ויפוק ע״כ .וראה גם
־ ־
ברמב״ן" שכותב דתרעא דלא פתיה למצותא פתיה לאםיא.
8
9,
1 0
שלושה עמודי ההוראה ,הרי״ף הרמב״ם והרא״ש אינם מביאים את
הגמ׳ על הפסוק ורפא ירפא .והמהר״ץ היות כותב ,כבר תמהתי בספרי שלא
מצאתי להרמב״ם ז״ל 'שיביא זה בספרו דמצוה לרופא לרפאות ,רק בפ״ו
מהל׳ נדרים הל״ת כתב ,מרפא הולי הנפש שזה מצוד ,לו ,ולא הביא שום
לימוד ע״ז .וכבד זכרתי לעיל שהרמב״ם פי׳'המשנה )נדרים מב( מזכיר קרא
יהשבתו לו אשר נזכר לעיל גם )סגה׳ עג ע״א( ,אבל הדרשה מן רפא
ירפא השמיט …וצ״ע על הרמב״ם ,עכ״ל .ומתרץ התורה תמימה* ומה״ שלא
הביא הרמב״ם הפסוק שלפנלו ,י״ל דס״ל דהפםוק הזה מורה רק על רשות…
אבל כי מצוה היא אינו מבואר מכאן רק מפסוק והשבתו לו עפ״י הדרשה
)סנה׳ עג ע״א( לרבות אבידת גופו .והוא ממשיך ,ולא קשה למה צריך הגמ׳
לדרשה זו דורסא ירפא אחרי דדרשינן מן והשבתו לו לרבות אבידת גופו,
1 2
1 1
1
7ויקרא רבד .םז :ח ז וראה 1ם בב״מ קז ע״ב
9נדה םז ע״ב ד״ה הכל
9רהית רחל סינון א ם״ק ד.
׳ 10סוף פרשת .האזינו מ ט ע״ב.
11ויקרא כו :יא.
•ט על ב״ק פד ,ע״א.
13דברים כב :ב.
14־ שמות כא :ים או״ק קמה.
www.daat.ac.il
23
אתר דעת -מכללת הרצוג
משום די״ל דכיון דהמצוה לרפאות אינה מפורשת בתורה״ ו ר ק " מ כ ח ״ ד ד ש ו ז
קאתי לכן סמך זה בלשון הפסוק ורפא ירפא ,או אולי לא שמיע ליה ל ה ד ־ ו ר ש
הזה הדרשה דוהשבתו לו ,אבל להפוסקים בודאי למותר ־להביא ד ר ש ה י ־ זר
אהרי שפסקו עפ״ י הדרשה דוהשבתו לו דמצוה ,דכש״כ שרשות היא ,כ מ ש ׳ ׳ כ
״׳
־
ודו׳׳ק.
וכן כותב השואל ומשיב״ :ובכה מיושב מ״ש 'כאן נתנה התורה׳ י י ש ו ת
לרופא לרפאות ומצור ,הוא .ודקדק הט״ז דאם הוא מצוד ,למה אמרי ־ ש ה ו א
~ ,אמבס
רשות ,ולפמ״ש א״ש דבאמת מצוד ,הוא שירפא ובכלל פיקוח
לולא שנתנה תורה רשות היה נראה כאילו רוצה לשנות מעשי• -יי ־ ׳יוצר־,
ולכך הוצרכה תורה להרשות ,אבל גוף הרפואה הוא מצוד ,ופיקוה נפש ,וד-י/׳ק.
ובספר מושב .זקנים על התורה )קובץ מפירושי בעלי התוספות ז״ל( מ י ב א :
ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות וכו׳ וא״ת והשבתו ,לו לרבות •אבידת ג ו פ ו
מ ה צריך זה ,וי״ל דה״פ שנתנה רשות לרופא ליטול שכר על רפואתו -,ד 0ך :״
• •—
שיעשה בחנם מטעם דלעיל ,קמ״ל.
־• ־ ב.
ה ו א
נ פ ש
5
א
י
אד לא רק ניתנה רשות לרופא לרפאות ולחולה להתרפאות בדדד הכזג־ע,
אלא גם מצוד ,והובד ,עליו לעשות כן1 .זה לשון הרמב״ם* ' :ולא נ א ס ר " ן 1
לחולה עצמו מפני שהיא מצוד ,כלומר שהייב הרופא מן הדין לרפאות ח ד ל י
ישראל והרי הוא בכלל אמרם בפירוש הכתוב והשבתו לו לרבות את גופר *.ר
וכן כותב הרשב״א שאסור להשען על הנם …הנה שנכנסו בכלל ה ה י ת ו ־
הזה כל שאמרוהו שיש בו משום -רפואה וכר .וכן כותב הברכי י ו ס ף *.1
שהאידנא אין לסמוך על הנם והייב החולה להתגהג בדרך העולם־ לקרות ל ר ד פ א
שירפאנו) …ואם לא עושה כן( כמעט איסור יש בדבר ,אי משום יוהרא ־ ראי
י ״
משום דאםור לסמוך אניםא.
וכן כותב בספר שבט יהודה :דע דענין בקשת הרופא לרפאות • ך ן
דבר מוכרה ויש לו עיקר מן התורה ,וכמעט שיש היוב הזק על ה ה ו ל ה
והקרובים להזור על הרופא המובהק ולהזור אהד הםממנין המועילין לרפראת
1
4
ז
18
20
וא
15בספר דברי שאול יוסף דעת ,יריד סימן שלו; וראה גם בפרישה יו׳׳ד סימן•*,!?-ן
ס״ק ד ז וראה גם באנציקלופדיה תלמודית כרך יב עמ׳ תרנח )ערך חובה ,מ צ ו
ורשות(
-י ־ ־ - 16פירוש המשניות נדרים פ״ד מ׳׳ד.
.17וראה בהל׳ נדרים פ״ו ה״ח וכסף משנה שם :וראה בסוטה־ מב ע״ב ,למאי" נ פ ״
ליטרח בנפשיה ,ומפרש רש״י שם ,לבקש לו רפואות ? וראה באנציקלופדיה ת ל מ י ד י
כרך יג עמי רמט )ערך חולד (.שמביא בשם הזית רענן )המגן ־ אברהם( על הילקוט
שמעוני שמי שהוא חולה ישבות ממלאכתו ויעסוק ברפואות.
18שדית ח״א סימן תיג.
. :׳ ־ ל י ־
19יו׳׳ד סימן שלו ס׳׳ק ב.
• • : -׳ •
־״־
20סימן שלו הובא בספר רמת רחל,
ה
מ
ת
24
www.daat.ac.il
אותו הולי ,וכל המתעצל ומתרשל בדבר זה ולא יחוש״ על הרפואה בדרך
ישלח דברו וירפאהו בחגם ,אין
שהקב״ה
מכללת הרצוג
לומרדעת -
טבע אלא יסמוך על דרך נם אתר
זה אלא מן המתמיהין ודעת שוטים היא זו וקרוב הוא להיות פושע בעצמו
ועתיד ליתן את הדין .וכן כותב חחובת הלבבות שאסור לסמוך על הנם בזה
שמא אינו ראוי להעשות לו נס ונמצא מתהייב בנפשו ,ואפילו אם עושים לו
נס מנכים לו מזכיותיו ,לפיכך צריך להתנהג בזה ע״פ דרך הטבע.
21
2 2
כותבים בפירוש לכלול בהיתר זה לרפאות חולים גם י חולי
והתום׳
הבא בידי שמים .וכן מצאגו לשונם* :ופי׳ הר״י מה שאמר שגתן רשות
לרפאו סד״א ה״מ׳ הלאים ע״י אדם אבל הלאים הבאים מעצמן' אין להם
רשות לרפאות שדומה כמו שמבטלין גזירת המלר ,קמ״ל שיוכלו לרפאות.
ולכן איצטריך ורפא ירפא ב׳ פעמים לרופא אחר רופא',דסד׳׳א' כיון דרופא
ראשון אינו יכול לרפאותו א״כ אין הב״ה חפץ לרפאות זה חחולה ויחיד ,אסור
לרפאותו ,קמ״ל ורפא ירפא מכל מקום עכ״ל.
2
וראה ברבעו בתיי בפרשת משפטים שכותב וז״ל :ורפא ירפא ,כל רפואה
בבשר ודם לא מצאנוהו בכל הכתובים כי אם בדגש .וכן בירמיה )כא( רפאנו
את בבל ולא נרפתה ,אבל בהקב״ה מצינו ברפה ,והוא שכתוב )שם יז( רפאני
ד׳ וארפא ,וכתיב )תהלים קמז( הרופא לשבורי לב ,כי אני ד׳ רופאד )שמות
טו( .והטעם בזה כי הרפואה בבשר ודם אינה אלא ע״י צער וטורח .והוא
שיסבול"הסם או המשקה המר ,אבל רפואה של הקב״ה בנחת ,אין צער כלל
כי ברכת ד׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה.
•
־
ג.
אולם לדעת חרמב״ן משמע שאין לחולה לקבל טיפול רפואי כלל ,ובאין
הבדל ביו מהלה הבאה בידי שמים ובין מחלה הבאה בידי אדם .וז״ל :והכלל
כיי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם
גלא בארצם ,לא י בכללם ולא ביהיד מהם ,כי יברך השם להמם ומימם ויסיר
מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשתמר בדרד מדרכי הרפואות
כלל כמו שאמר ,כי אני ד׳ רופאך ,וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם
כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים …ומה חלק לרופאים
בבית עושי רצון השם …אבל הם נהגו ברפואות והשם י הניהם למקרה חטבעים,
וזו היא כוונתם באמרם ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות ,לא
אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות ,אלא כיון שהלה החולה ובא להתרפאות
כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בהיים ,אין לרופא לאסור
עצמו ברפואתו …עכ״ל .אולם נראה שכוונתו היתד ,דווקא לצדיקים ובזמן
2 4
21,שלד הבמחון פ״ד.
22ב״ק פה ל״א ד״ה ניחנה.
23יספר מושב זקנים,
24ויקרא בו :יא.
www.daat.ac.il
25
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנבואה כשישראל היו שלמים וענינה מתנהג אך ורק שלא בדרך ה ט ב ע - .
לעומת זאת האבן עזרא״ מבדיל בין מחלות חיצוניות ומחלות פ נ י מ י ו ת ,
בכותבו :לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחד? ,ריק
כל חולי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאותו .וכן כותב רבינו בתיי .־
26
גם ר׳ יהונתן אייבשיץ כ ו ת ב :אף נאמר בתורה ורפא ירפא מ ל מ ד
שנתנה רשות לרופא ,אבל התורה דברה ממכות הוץ באבר שבר י יד אד פ ן י ע
וחבורה שזה מחוש והרופא יורד על תכליתו ובהן כמעט מופת הותך כ מ ו פ ת
הנדסה ,משא״כ בחולי אברי פנימים שאין עין רופא שולט בו ,בזה ידונו כ פ י
שיכלם וכמדומה ובספק שקול וכדומה כי רבים הללים הפילו ועצומים כ ל
הרוגיה ,כי לדברים כאלה צריד ישוב הדעת ומתון וכהנה תנאים רבים ל כ ל
ישגה ה״ו וגפש הוא חובל.
ופוסק האבני נ ז ר בהסתמך על האבן עזרא והרמב״ן ,שרשאי ה ח י ל ה
שלא לציית לרופאים כשמצוים עליו לאכול מאכל איסור לרפואתו ,אפילו א ס
אין החולה מוהזק לצדיק רשאי לההמיר על עצמו בזה …אע״פ שיש בו ם כ ב ה .
והוא ממשיך ,אך עדיין יש לשאול אם מותר שלא לשאול ברופא באיבי• נ ר ג ע
למאכלות אסורות …עם כל זה נראה לפע״ד כיון שנראה בהוש• ש ה ר ו פ א י ם
מועדין לקלקל יוכל לבטוח בהש״י • כדי שלא להכניס עצמו לסכנת נ פ ש ו ת
במעשה עכ״ל .וכן כותב האלף לך שלמה .אולם דאה בש״ד ש כ י ת ב
שחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול דברים אסורים ,אוכל משום פיקוח ב פ ש
כי הוא מושבע ועומד מהר םיני על המצות של פיקוח נפש .ולדעת הר״ז
הוא מחמיר על עצמו אין זאת מידת חסידות אלא שפיכות ד מ י ם " .
אולם הגרא״י וולדיגברג שליט״א * מתמה על דברי הרמב״ן אלה מ ה ג מ ׳
ב ב ר כ ו ת :א״ר אחא הנכנס להקיז אומר יה״ר •וכו׳ לפי שאין דרכן של , 3
27
29
28
3 0
2
33
ג
אדם לרפאות
א
ל
א
ש נ ה ג ו
׳
א
מ
ר
א ב י י
ל
א
ל
י מ א
א
ע
ש
ה
כ
י
ד ת נ י
ד ב י
־ ר*•<3
ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות ,שהרי דבריי
ד א ב י י
ד ר י ש
ב ה ד י א
ד ב ה ר פ
י ר פ א
נ ת נ ד ,
ש י ת
בגד
ג ם
לחילה
י
א
מסקנת הסוגיא
להתרפאות וכוותיה קיימא לן .והיותר תמוה שהרמב״ן בעצמו כותב בהדיא**
דהרפא ירפא בא לאפוקי הד מאמרם שלא יאמרו ״שאין דרכן של בני א ד ם
23שמות כא :יט וראה דבריו בשמות טו :כו ויכג :כה.
26כרתי ופלתי סימן יפקח ס״ק ד״
27חו״מ סימן קצג .י
28או״ח סימן שגא.
29יו״ד סימן רלח ס״ק ד״
30יומא פב ע״א ד׳׳ה חוץ ז וראה בשו״ת יביע אומר ח״ד סימן ו אות ד.
31וראה בלב אברהם ח״ב פ״א סע׳ ה.
32רמת רחל )שו״ת ציץ אליעזר ח״ה( סימן כ.
33ם ע״א.
34תורת האדם ענין הסכנה.
26
www.daat.ac.il
׳ ,
׳
,
,
ברפואות אלא שנהגו״ ,וכי האי רשות ,רשות .דמצוה הוא לרפאות ובכלל
כדיהרצוג
מכללת
אתר דעת -
ליישב .דברי הרמב״ן צריכים
אליעזר,
פיקוח נפש הוא .וממשיך הציץ
לומר דדבריו על התורה נאמרים ביסוד עיקרי הדברים בשרשן בזמן שאין
שום גורמים חיצוניים מפריעים ,אבל מכיון שלפי מציאות הדברים דכמעט
הבא דרובא דבני אדם אינם זכאים לכך שתבוא רפואתם .ע״י נס מן השמים…
א׳יכ שוב כלול נתינת הרשות גם להולה ,ועוד יותר מזהדמצוה וחיובא נמי
י
איכא בדבר, .
35
וכן כותב הראש״ל הגר״ע יוסף שליט״א שגם הרמב״ן מודה שבזמן
הזה שנסתם כל הזון והסתיימה ונפסקה הנבואה מישראל ,מחוייבים להתנהג
ע״פ עצת הרופאים .והוא ממשיך :ואפילו אם היה רבי אברהם אבן עזרא
חולק על זה ,בודאי שאין לסמוך עליו גגד דעת כל רבותינו הפוסקים )כמ״ש
בשו״ת התשב״ץ ת״א סימן גא ,שאין לסמוך עליו גגד דעת הפוסקים( .ולגבי
מה שכתבו ר׳ יהוגתן אייבשיץ והאלף לך שלמה ,כותב הראש״ל שליט״א,
אולם במחילת כבוד תורתם דבריהם תמוהים שהרי מבואר בדברי הראשונים
שבמקום סכנה אסור לחולה להחמיר על עצמו עכ״ל.
36
וכותב החזו״א ״ :וכשאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה
שנוגע לבריאות — למצוד! וחובה וכאחת החובות להשלמת צורת האדם ,אשר
הטביע היוצר ב״ד .במטבע עולמו .ומציגו מאמוראים שהלכו אצל רופאים
מאומות העולם ומינים להתרפא ,והרבה מן הצמחים ובעלי חיים ומוצקים
שנבראו לצורר רפואה ,וגם נבראו שערי חכמה־ שניתן לכל לחשוב ולהתבונן
ולדעת ,עכ״ל .וראה גם בחכמת אדם .
8ג
{ :י•• ,׳ יי יי י
״ . ! ^ .ג ^ -י ו .ו .ו.1י!'11
׳ י•
• ' ׳ ! •!-,ן ! •• . 1 " ! , , : -
ו|!, <1ו!* *.1111 1'. 111 1.1
!
ד.
אולם עם כל זה חובה עלינו לדעת ולהכיר שהכל מאיתו יתברר ,ולאי
להשוב שתהיה איזה דבר לו לרפואה אלא ע׳׳י הבורא ית״ש .יוכן תקנו חז״ל
שלפני שהחולה בולע כדור ,מקבל זריקה או עובר כל טיפול רפואית אחר,
עליו לבקש מהשם יתברר ולומר :יהר״מ ד׳ אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה
כי רופא חנם אתה ,ועל ידי תפלה זו יכנע לבו לשמים וישים בטחונו
40
39
35שו׳׳ת יחוד ,דעת ח״א סימן סא.
36רמב״ם הל׳ שבת פ״ב ה״ג ז רמב״ן מלחמות סנה׳ עד ע״ב ,תורת האדם ענין הסכנה ן
ר״ן יומא פג ע״ב ז רבינו יונה איסור והיתר כלל ס דין ח ז שו״ת רדב״ז ח״ג סימן
תמד )סימן תתפה(.
ד 3קובץ אגרות ח״א אגרת קלו.
38כלל קנא ס״ק כה.
39או״ח סימן רל סע׳ ד.
40ראה רש״י פסחים נו ע׳׳א ד׳״ה וגנז.
www.daat.ac.il
27
אתר דעת -מכללת הרצוג
41
בהבורא ית״ש ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה ; וצריכים לחשוב על ה ר ד ס א
ועל תרופותיו כשליחי ההשגחה בלבד שהוכנו לו מראש מאותו יתברר ,כדברי,
חז׳׳ל דבשעה שמשגרין היסורין על האדם 'משביעין אותן שלא ת ל כ ו א ל א
ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני בשעה פלונית ועל ידי סם ס ל ו נ י
וכן כותב גשר החיים :על חחולה המזמין את הרופא לדעת שהרופא הר^
רק שלוחו של הרופא כל בשר שנתן לו הרשות לעשות שליהותו .אבל מכירן
שהרופא עשה את שלו …הייב החולה לשמוע לצויי הרופא ,לא פחות א ם ל א
יותר מהוקי השו׳יע באיסור והיתר ,כמצוה מהתורה ״•ונשמרתם מאד לנפשותיכם״,
ושמעתי מא״א מו״ר ז״ל פירוש על מאמר חז״ל טוב שברופאים ל ג י ה נ ם צ*
שהמדובר הוא על רופא ,ואפילו רופא שומר תורה ומצות ,שמכוון רק ל ש ב ע
עשרה הברכות — כמנין טוב — שבתפלת שמונדרעשרה ,אולם ל ב ר כ ת
רפאינו ד׳ ונרפא לא שם לבו ,ואדרבא בעבודתו היום־ יומית הושב ש ה ו א
הוא המרפא להולה בכוה ידיעותיו ,כשרוניו ורוב נםיונותיו .רופא כזה ש כ ג א ו ת
לבו אינו זוכר שכל מה שהוא עושה הוא אך ורק כשליח ד׳ הרופא כ ל ב ש ד ,
ודאי סופו להכשל בדברים שבעקבתם יירש גיהנם.
42
44
׳
48
אגב ,מרגלי בפומא דאינש שהפסוק ונשמרתם מאד לנפשתיכמ מ ד ב ר
בחיוב שמירת חגוף מכל גזק ומחלה .ומובא ב ג מ ׳ :ת״ר מעשה בהסיד אזזד
שהיה מתפלל בדרך ובא שר אחד וגתן לו שלום ,ולא החזיר לו .לאחר ש ם י
את תפלתו אמר לו ,והלא כתיב בתורתכם רק השמד לך ושמור גפשד מ א ד ^8
וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם ,ולמה לא החזרת לי שלום וכו׳ .וכותב ע ל ן !
המהרש״א ,והאי קרא בשכחת התורה מיידי וכד ולא איירי כלל הבי ק ר א י
ל
בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה וכו׳ .אולם הרמב״ם כ ו ת ב מ״ע להסיר
מכשול שיש בו משום סכנת נפשות ולהשמר בדבר יפה יפה שנאמר ה ש מ ד
לד ושמור נפשך מאד״ .ושואל חמנחת חינוך וז״ל :וגם עיקר ה ל י מ ו ד
47
י ס
ז
49
כ
51
ד ב כ ל
ד ב ר
ש ה א ד ם
41או״ח סימן רל מ׳׳ב ם״ק ו וראה שם בשעה״צ ם׳׳ק ח שמיםיר׳
צריך לבקש מד׳ שיהיה לתועלת.
42ע״ז נר .ע׳׳א.
43רמת רתל סימן א.
44ח״א פ״א סימן ב ם״ק ב.
45קדושין פב ע״א.
46דברים ד :מו.
47ברכות לב ע״ב ן וראה בתורה תמימה דברים ד :ט.
48דברים ד :ט.
49הל׳ רוצח פי׳׳א ה״ד.
50וראה בכלי יקר שכותב ,השמר לך היינו שמירת הגוף ,ולא הזכיר בו מאד כמו בשמירת
הנפש אשר בשמירתם צריך האדם להזהר ביותר מבשמירת הגוף ,לכך אמר ושמיד
נפשך מאד.
51מצור .תקמו.
28
www.daat.ac.il
עישוז,
דכתב הר״מ והשמה לך וכר קאי על שמירת הגוף מבואר בברכות גבי חסיד
כתיב כי לא ראיתם כל תמונה
מכללתוכר
השמד
דרק
הרצוג
דעת -
אחד שהתפלל וכו׳ ואיגי מבין,אתר
וכו׳ אבל שמירת הגוף לא שמעגו .והגה על ההגמון ל״ק כי הם מיגים ומהפכים
דברי אלוקים היים למיגות ומי יודע איזה פירוש שפירש הרשע בכתוב הזה
דלדעתו קאי על שמירת הגוף ,אך דברי רביגו הר״מ צ״ע מגלן זה דהרי
עשה לשמירת הגוף מרק השמד וער דמיירי בענינים העומדים ברומו של עולם
עיקרי הדת ,וצ״ע ,אך בודאי מצא באיזה מקום וגעלם מאתגו עכ״ל .אולם
בהשמטות קומץ מנחה הוא מתרץ :שוב ראיתי בגמ׳ שבועות לו ע״א דדרשיגן
המקלל עצמו דעובר בלאו מפסוק זה דהשמר וכו׳ ,מבואר דודה להם קבלה
דקאי על שמירת הגוף ג״כ ד״ז מבואר בר״מ בסוף הל׳ סנהדרין ,עכ״ל .וכן
פוסק מרן ה מ ח ב ר :וכן כל מכשול שיש בו סכגת גפשות ,מצות עשה
להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה ,שגאמר השמר לך ושמור גפשך וכו׳.
52
52חו״מ סימן תכז סע׳ ח.
ואכן במקרים רציניים לא תספיק יד הסגולה של הגוף עצמו לנצח במלחמתה עם
האויב האכזרי ,והיא זקוקה לעזרה מן החוץ ,ובבר ברא הבורא את אוצרו הטוב של
עשבים וירקות ופרי אדמה ופרי עץ ומימות סגולות ומוצקים רבים בכדור הארץ אשר
ניתן בהם סגולות מרפא למיניהם ,ובלב חכם נתן חכמה לחקור אתר סגולותיהן ,ולדעת
חכמת הרפואה ואופן שימושן כל מין לתעודתו ,וככל אשר הורגלנו במרפא הרופאים
לכל תחלואי הגוף למיניהן.
חזון איש :ספד אמונה ובגוחון ,פיק א סע׳ ו.
www.daat.ac.il
29
הרב
קלמן כהנא
אתר דעת -מכללת הרצוג
בעגיגי ביעור שביעית
א•
ר׳ שלמה סיריליאו ערך בסוף פירושו ליר׳ שביעית פ״ו ה״א ק ו נ ט ר ס
מיוחד בו דן בעגין קדושת הארץ .ובתוך הדברים דן גם בדין קדושת ש ב י ע י
בפירות שגדלו בשדות גויים .המבי״ט בתשובותיו שגדפסו בחלקן גם בשו׳ית
אבקת רוכל לר׳ יוסף קארו דן גם הוא בדבר באריכות ובמו׳׳מ עם מוהר׳׳י
קארו .עיקר דבריו הוקדשו לשאלה אם גידולי שגת השמיטה בקרקע ג ו י
שגגמרה מלאכתם ביד ישראל תייבים בתרומות ומעשרות .תשובתו ה ר א ש ו נ ה
של המבי״ט )שו״ת סי׳ י״א ,אבקת רוכל סי׳ כ״ב( היא משגת השמיטה ר צ ״ ב .
השגיה )שו״ת מבי״ט סי׳ כ״א אבקת רוכל סי׳ כ״ג( היא מהשמיטה רצ׳׳ט.
ובתשובה זו כותב המבי״ט :והעירגי לעת כזאת קוגדריס אחד שראיתי מ י ו ה ם
להחכם כמוהר״ר שלמה סיריליו .בדיוגים אלה דנו הרש״ס והמבי׳׳ט
בשאלה אם גידולי קרקע של גוי בשביעית חייבים בביעור .וכתב ה מ ב י ״ ט
תשובתו השניה בהזכירו את תשובתו הראשוגה :ואגב ריהטא כתבתי
שחייבים ג״כ בביעור ,דהא )כלומר חיוב ביעור( בהא )כלומר בפטור מתרו׳ימ(
תליא ,אלא ששמטתי את ידי מלהאריך בענין .ועכשיו שהגיענו השי״ת וקיימנו
לזמן הזה שנת השמיטה של שנת הרצ״ט נראה לי היותי נושה )כך בשו״ת
המבי״ט ,ובאבק״ר :גושא( בידי לחזור ולכתוב עגין הביעור ואגב א ו ר ה י
גלמוד עגין המעשרות .על דעתו של הר״ש סירילאו כתב המבי״ט :שגראה ל
היות פירות שביעית הגדלים בקרקע גוים חייבים בביעור ,ולהיות ה ד ב ר
פשוט בעיגי כבודו לא הרחיב להביא ראיות כל הצורך להכריה העגין.
ת
ג
ס
א
ן
ת
י
ומתוך ראיות המבי״ט גביא כאן רק אחת הגוגעת לעגין שאגו רוצים לדןן
בו ,ואלה דבריו:
עוד מצאתי תוספת׳ בסוף אהלות ,והביאה רבעו שמשון ז״ל שם ) א ה ל
פי״ה מ״ט( בפי׳ ,דתניא העיד ר׳ יהודה בן יעקב מבית גוברין ויעקב בר׳
ה אמר
יצחק מבית גופגין על קסרי שחחזיקו בה מעולם ,והתירום ל
רבי הנין אותה שנה שביעית היתה ,והלכו גוים לקרקסיות שלהם ,והגיהו שוק
מלא פירות ,ובאו ישראל ובזזום .בחזירתם אמרו ,בואו ונלך אצל חכמים
שמא התירו להם חזירים .אמר רבי זריקה בחמישית באדר השני נמנו עליה)׳(
עשרים וארבעה זקנים ,והתירוה שיהו הכל נכנסים לתוכה .ופי׳ )רש״י(
]ר״ש[ ז״ל :שהחזיקו בה מעולם — שהיתה של ארץ ישראל וחייבת במעשר
ושביעית .והתירוה שלא במנין — מעצמן התחילו לגהוג בה היתר ,ולפוטרה
ממעשר ושביעית ,אעפ״י שלא נמנו הכמים להתירה במנין ,ובאו ישראל ובזזום
— ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור )עכ״ל הר״ש( .הא קמן ,דמשו׳
שהתהילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשרות ומשביעית ,בזזו פירות הגוים
ו ת
ש
א
ב מ נ י
׳
30
www.daat.ac.il
שמצאו בשוק ,ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור .הא ,אם היו נמנים
אתר דעת -מכללת הרצוג
כמו שנמנו אה״כ כ״ד זקני ,והתירוה שיהו הכל נכגסי׳ לתוכה ,ולא יהא
בה טומאה משום ארץ העמים ,שא״י שהחזיקו בה היתה ,כמו שהעידו ,לא
היו בוזזי הסירות שהניחו בשוק ,והיו אםורי׳ לאחר הביעור ,כמ״ש הגוים
בהזרתן ,בואו ונלך אצל הכמים ,שמא התירו להם תזירים ,שפירות שביעית
היו אסורים אהר הביעור ,ושמא כבר עבר אז שעת הביעור ,ולהכי אמר שמא
התירו להם הזירים .עכ׳יל המבי״ט .י
בסוף אותה תשובה מצאנו אחרי חתימת ד״מבי״ט קטע מכפתור ופרה
וקטע מקונד]רס[ ישן .קטעים אלה מצויים גם בהעתקה שבאבקת רוכל.
אלא שבאבקת רוכל הסר לפגיהן קטע גדול מהתשובה ,ועל כן כנראה אין גם
בסופה — לפגי הקטעים —־ חתימת המבי״ט .הקטעים מכפתור ופרת ומהקוגדרם
הישן הם כלשוגם מצויים בפי׳ הרש״ם )מהדורת הקר ועיון עמ׳ ת״פ(,
וכגראה לקוהים מהקוגדרס של הרש״ס שאותו מזכיר המבי״ט בראש תשובתו,
כאמור לעיל.
,
,
וז״ל הקטע מהקוגדרם הישן:
עוד מצאתי בקוגד׳ ישן ,ולעגין שביעית מתבערין בשביעית ,ואף
לרביגו שמשון ז״ל שפי׳ דפירות הגוי ה ן צריכין ביעור ,מ״מ שאר קדוש׳
שביעית )אין( גוהגת בהן .כי זה לשוגו בפ״ט ממסכת שביעי׳ ,אפי׳ למאן
דאמר ספיהי׳ מדרבגן לא מסתבר כלל לאסור ספיהין של גוי ,דמה ראו
הכמים לאוסרם ע״כ משום דאי שרית להו הייש שמא יזרע ויאכל ויאמר
מאליהן עלו ,וכדאיתא בכמה דוכתי ,הגי מילי בישראל דאסור לו לזרוע
בשביעית ,אבל בספיהין של גוי לא שייך למגזר ,ואפי׳ בביעור לא מחייבי,
אע״ג שיש כאן קדושת שביעית ,כדמוכח בדוכתי׳ טובא ,איסורא ודאי
הוא דלא פקע ,א ל א ביעור ,הדבר" תלוי בממון ,להפקיר ולחלק לעגיים ,או
אפי לעניים" לר יוסי ,מצי׳ למימר קאתיגא מכה גברא דלא מצית
לאישתעויי דיגא בהדי ,עד כאן ,כדאשכחן בשלהי פ״ק דבכורות גבי לוקת
טבלים וכו׳ עכ״ל" רביגו שמשון הזקן ז״ל.
הבאגו קטע זה כלשוגו בדיוק כפי שהיגו מודפס במבי״ט בשולי התשובה
כאמור .וברור הוא שהגו העתק מד״רש״ס ,שהרי אצלו כתוב )עמ׳ ת״פ( :עוד
מצאתי בקוגטרס ישן .ואם מצאהו הרש״ס באותו קוגדרס ישן ,וקוגדרסו של
הרש״ם עצמו היה בידי המבי״ט ,הרי שאין זה אלא העתק משם ,כשנכתב בדבר
כמדבר בעד עצמו )״גוף ראשון״( ,וכשנדפס בשו״ת המבי״ט בשולי התשובה
לאהד התימתו של המבי״ט וללא חתימה על הקטע .ובתשובה שלו של״ו שהיא
כגראה משמיטת שכ״ז הזכיר המבי״ט את דברי הר״ש הזקן ומצטט אותם החל
מהמלים ,,דאע״ג שיש כאן קדו״ש״ עד סוף הקטע .כן מביא המבי״ט בתשובתו
ה״ג סי׳ מ״ה כלפי הסוף אותו תקטע ומקדים לו :אלא שמצאתי אחר כך
לרבי שמשון הזקן שכתב .והדבר הוזכר והובא גם בשו״ת מהרי״ט )ה״א סי׳
מ״ד( מתוך ״תשובות אבא מארי ז״ל״ .ולפגי זה כותב המהרי״ט :ומה שכתב
www.daat.ac.ilמארי ז״ל שמצא בשם רביגו
מהרי״ק )= ר יוסף קארו( ז״ל בשם אבא
1
2
3
5
4
6
7
9
8
10
,
13
,
14
,
,
31
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמשון ז״ל שאין ביעור נוהג וכו׳ .והוא בתשובה כ״ד של ר׳ יוסף קארו ש כ ת ב : .
ועוד יש להביא ראיה …וממה שמצא בשם רבינו שמשון מבוא׳ שאין ב י ע ו ר
גוהג בסירות שדה גוי שזרעה גוי א.
וכמובן שיש צורך לתקן את השבושים שבקטע כפי המודפס וגתקבם ל פ י
המודפס באבקת רוכל בשולי תשובת המבי״ט שם סי׳ כ״ב ,וע״פ ה מ ו ב א
ברש״ס.
2
כ
ג ם
באכק״ר.
ואלה התקונים .1 :באבקת רוכל בטעות :מתכשריו• • ו
ואצל הרש״ס :אין — ונכון .3 .כך לפנינו בדפוס .ובאבק״ר ורש״ס ליתא,
ונכון .4 .רש״ם :לאסור כלל .5 .רש״ס :שראו .6 .אבק״ר ורש״ס :חיישיבן.
.7רש״ס :דאע״ג .8 .רש״ס :דאע״ג .8 .רש׳׳ס :בהן .9 .אבק״ר ורש׳׳ם
בדוכתי .20 .רש׳׳ס :אבל )כן במבי׳׳ט ח״ג סי׳ פדה ובהבאה שבמהמי״ט .
אבל במבי״ט סי׳ של״ו :אלא( .11 .רש״ס :כיון דהדבר .12 .ר ש ׳ ׳ ם
לעשירים — ונכון .13 .אבק״ר :לא מצי )בטעות( .רש״ס :מצי •14 .א כ ק ״ ד
ורש״ס :בהדי — ונכון .וליתא :עד כאן .15 .רש״ס מסיים :ע״כ.
:
:
התשובה הזאת שבידינו מהמבי״ט היא בקשר לשמיטת ש״כ .בסי׳ ש ל ״
כותב המבי״ט :״זה לי.כ״ח שגים משגת הרצ״ב עד שגת השגי״הב שבות ך/
שמידות ובכל שמטה ׳ושמטה לא שמטתי עצמי מלהתעסק ולעיין בעני! ד י נ י
שמטה כפירות הגדלים בקרקע של גוי …ועוד הוספתי ראיות בכתב ב ש נ
הרצ״ט שהיתה שנת שמטה״ .ומתוך שכתב שבשגת רצ״ט הוסיף ראיות ב כ ת ב
• ואכן
משתמע לכאורה שבשמיטות ש״ו ושי״ג עייז ביברים י ז
אין בידינוו תשובה מהשנים האלה בענין שמיטה.
א
ת
א
א י
ד ,ם
ב כ ת ב
תשובה זו נכתבה במשא ומתן עם ר׳ יוסף קארו ומכילה דחיית יאיותיר.
דבריו של המבי״ט בתשובה זו מיועדים להוכיח שאין להפריש ת ר ו ׳ י
אכן
מפירות שביעית של גוי שגגמרו ביד ישראל .אחרי שגמר להוכיח׳
פ״ש אלה פטורים מתרו״מ ,אומר המבי״ט ״ולא גשאר עכשיו שום קושי
אם מה שאנו מקילים באיסור פירות שביעית כפירות הגויים שהיה מן .ת ד י ן
לגהוג בהם קדושת שביעית״ .המבי״ט מממשיך !וכותב :״שבעה רועים ומנהיגים
אותגו על קדושת פימת שביעית״ .והגו מסכם:
מ
כ י
כ י
א אגב ,ניסוח זה ״שדה גוי שזרעה גוי״ מצטרף לניסוחו של מרן בכסף משנה הל׳ שמטה
ויובל פ״ד הכ״ט הכותב :פירוש דברי רבינו כך הם ,עכום שקנה קרקע בארץ ישראל
וזרעה בשביעית פירותיה מותרים ,כלומר מפני שהשדה של עכו״ם וגם לא נעבד
עבודה ע״י ישראל ,הלכך מותרים .ע״כ .מלשון מרן בכס״מ ובאבק״ר משמע דלא התיר
משום קדושת שביעית בשדה גוי אלא אם כן נעבד ע״י גוי .אבל בנעבד ע״י ישראל
לא התיר .ונקודה זו חשובה בקשר להסתמכות על דעת הב״י בענין היתר מכירד,
בשמיטה.
ב השגי״ח היא תכ״א .ולפי זה התשובה נכתבה במוצאי שביעית.
ג
32
www.daat.ac.il
ה
ואין לי פה להשיב על קושי יזה ,כי אם בענין הביעור ,שאנו מקילים
שכתב ,הרצוג
דעת -מכללת
דאף על גב שיש כאן קדושת
אתרהזקן
וסומכים על דברי רבי׳ שמשון
שביעית ,כדמוכת בדוכתי טובא ,איסורא הוא ודאי דלא פקע ,אלא ביעור,
הדבר תלוי בממון להפקר ולתלק לעניים ,ומצי למימר קאתיגא מכה גברא
דלא מצית לאישתעויי דינא בהדי׳ ,כדאמ׳ בשלהי פ״ק דבכורות )י״א ע״ב(
גבי לוקח טבלים וכו׳ .ונראה לי ,דמהאי טעמא נמי נקל בדיני סתורה בפי׳
שביעית ,דהא דילפי׳ לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה ,הייגו בפי׳ ישראל דזכו
מן ההפקר משדות יש׳ ,ולהכי הוו לאכלה ולא לסחורה ,אבל מי שלקח בדמים
פירות שביעית של גוי ,הרי תחלתו בםהורה ,ומצי למימר אתיגא מכח גברא
כר .אבל בשאר דיגי׳ של שביעי׳ אשר רבו ,לא מצאתי שום סמך להתיר.
והרב הכפתור כתב פי״א )מ״ה ע״א מהדורת עדלמן( שאפילו בסירות שביעית
של גוי היו גוהגים בו איסור קודם לכן .ע״כ .ואפשר כי מה שכתב איםו׳ הוא
גם כן שצריך לאכלם בקדושת שביעית ,שלא ישגם מברייתן ,ולא לעגין ביעור
וםהורה .ואם כן לא ידענא היכי ליפקע .ואפילו שהייגו מורים עתה להתגהג
בדיני שביעית ,היה נראה עתה כמו תקנה חדשה ,מה שלא היו גוהגים עד
עתה ,והיתד ,תקגה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה ,מצד הגלות והשעבוד,
שאנו צריכים לעולם לקנות מן הגוים .ואין מספר לדיגי שביעית כמו שכתבו
התוספות פ׳ לולב )סובה ל״ט ע״א ד״ה שאין( .ואם יש מי שיכול ליזהר
ולעמוד בה תבוא עליו ברכה .נאם המבי״ט.
עם כל הסתמכותו על דברי הר״ש הזקן בשנה ש״כ מצאנו למבי״ט דברים
בשמיטת שכ״ז .התשובה בח״ב סי׳ פ״ד מוקדשת לשאלה של החכרת שדה לגוי
לעשר שנים ועיבודה בשנת השמיטה .בסוף אותה תשובת כותב המבי״ט:
״ומעגין פימת שביעית שגדלו בשדה הגוי בא״י כתבתי בשמטות שעברו משנת
הרצ״ב שהיתר ,שגת שמטה עד עתה כמה פעמים שהם חייבים בביעור ,כמו
שהוא כתוב אצלי בארוכה .גאם המבי״ט ,חשון שכ״ז שגת שמטה״ .הרי שלמרות
דבריו של ר״ש הזקן והסתמכותו של המבי״ט עליהם ,קבע המבי״ט בשמיטה
שלאהר מזה ,שפירות שביעית שגדלו בשדה הגוי הייבים בביעור ,ולא הזכיר כלל
את דעתו של הר״ש הזקן.
אך יש בידינו עוד תשובה מהשנה של״ה היא השמיטה האחרוגה בהייו
של המבי״ט :משנת הרצ״ב שנת שמטה עד שנה זו שנת השל״ד ,שהם שנות
ששה שגי שמטות ,כתבתי בכל שמטה מהן ,שפירות הגדלים בקרקע הגוי בא״י
שאינם הייבים בתרומות ובמעשרות בשנת השמטה אפי׳ מירחן הישראל .בהמשך
התשובה גאמר :שאם הביא אל ביתו פימת או זרעים של גידם יוכל לאכול
מהם עד שכלו מן האלגות או מן השדה …ובתשובה שגג כתבתי שיש שבעה
רועים ומגהיגים אותגו על קדושת פירות שביעית בשל גוי .ולאחר מכן כותב
המבי״ט :והיותר קשה שהיה בעיגי בהגהגת קדושת ]שביעית[ בפירות
שביעית של גוי הוא עגין זמן ביעור הפירות ,שכתבתי למעלח ,כי אחר זמן
ג
סימון התשובות בתוך תשובותיו של המבי״ט אינו זהה עם הסימון שבדפוס-.
www.daat.ac.il
33
אתר דעת -מכללת הרצוג
הביעור צריך לבער בשנה שמינית כל מה שגדל בשנת השמטה ,׳ולא ימצא
לאכול מאותם מינים שמבערים כי אם מחוצה לארץ ,כי בזמן הביעור ל א
נתבשלו עדיין פירות ותבואה של שנה שמינית ,אלא שמצאתי אחר כך לרבינר
שמשון הזקן שכתב ,דאע״ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכת בדוכתי ט ו ב א
איםורא ודאי הוא דלא פקע ,אבל ביעור ,הדבר תלוי בממון להפקיר )ולסלק(
]ולחלק[ לעניים ,ומצי למימר אתיגא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי ]דינא[
בהדי ,כדא׳ שלהי פ״ק דבכורות גבי טבלים וכו׳ ע״כ ,וגראה לי דמהאי
טעמא נמי נקל בדיגי הסחורה כפירות שביעית ,דהא דאמריגן לאכ)י(לה ו ל א
לסחורה ,היינו כפירות ישראל שלקחום מן ההפקר משדות ישראל ,אבל מד,
שלקח בדמים פירות שביעית מן הגוי ,חרי תחלתו בסחורה ,ומצי למימר אתיבא
מכת גברא וכו׳ .אבל בשאר דיני שביעית שרבו לא מצאתי שום סמך להתיר
וצריך להזהר שלא ישנה פירות שביעית מברייתן …וכן בדיני מוכר פירות
שביעית עצמן שאחרון נתפס בקדושה לאכלו בקדושת •שביעית ,לא לעבין
ביעור וסחורה ,שכבר כתבנו שאפילו כפירות שביעית עצמן של גוי אינם
הייבים ,אלא לענין שלא לשנות פירות אלו מברייתן ,כמו שכתוב למעלה ,גם
שלא למכור למי שאינו נאמן לאכול בקדושת שביעית .ע״כ.
׳
המבי״ט נפטר ביום טוב האחרון של פסח ערב שביעית שנת ש״מ .ובנו
המהרי״ט דן מחדש בשאלת פירות שביעית של גוי ־ -שו״ת מהרי״ט ח״א
סי׳ מ״ג .בסי׳ מ״ב שם הובאה תשובת מוהר״י קארו בעגין )רוב סי׳ כ״ד
באבקת רוכל( ,ואתה מתפלמס מהרי״ט לקיים פסקו של אביו .בהמשך תשובתו
מביא מהרי״ט את דברי רביגו שמשון הזקן מתוך תשובת חמבי״ט ח׳׳ג םי/
מ״ו ,והנו ממשיך :למדנו מכלל דבריגו שפיתת הגדלים בקרקע הגוי הרי הם
כדין פירות שביעת בכל דבריהם ופטורים מן המעשרות .וזהו לשיטתו של
ר״י ורבי שמשון שמפרש שביעור הוא חפקר ,וכן מוכיח סוגיית הירושלמי
)שביעית פ״ט ה״ד (.כדבריהם ,וכן כתב הרמב״ן ז״ל )לויקרא כ״ה ז( ,א ב ל
מה אעשה לסברת הרמב״ם והראב״ד ז״ל )ה׳ שו״י פ״ז ה״ג( ,שסוברים
שהביעור הוא לאבדם ולכלותם ,וכן כתב רש״י בפ׳ מקום שגהגו )פסחים ב״ב
ע״ב ד״ה משום ,ועיי״ש בתוד״ה מתבערין( .אלא שכדאין הם רבי יצחק ורבי
שמשון והרמב״ן ז״ל לסמוך עליהם .ומה גם בשעת הדחק …ומיהו ע״כ אף
לסברת רבי׳ שמשון ז״ל לאחר הביעור אין אנו יכולים לקגות מן השוק כלל,
בדמוכה מההיא דסוף אהלות אהא דהתירו קסרי לומר שאינה א״י ,שהניחו
שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום .ופי׳ הוא ז״ל )ר״ש אהלות' ספי״ח( ולא
חששו משום שביעית לאחר הביעור .והיינו טעמא דכל שלא הופקר בשעת
הביעור שוב אין לו תקנה ,כדמוכח בנדרים )נ״ח ע״א( ,דקרי׳ פירות שביעית
לאהר הביעור דבר שאין לו מתירין .ע״כ.
ומה שכתב ״וזהו לשיטתו של ר״י ורבי שמשון שביעור הוא הפקר״
כוונתו ,שלשיטתם אפשר לומר כדעת ר״ש הזקן שביעור הוא דבר התלוי
בממון .אבל לסברת הרמב״ם והראב״ד שביעור הוא בילוי אין הוא יכול לומר
קאתיגא מכה גברא וכו׳ ,שהרי אינו דבר שבממון.
34
www.daat.ac.il
ב.
אתר דעת -מכללת הרצוג
בהסבר דברי ר״ש הזקן דן באור שמה )הל׳ מאכלות אסורים פ״ח הי׳׳ז
בסופו( :פטור ביעור בסירות גוי הוא משום דביעור הוא דצריך להפקיר
תפירות ,וגוי איגו מצווה להפקיר ,ע״כ יכול לומר ישראל אשר בידו פירות
הגוי ,קאתיגא מכת גברא דלא מצית לאישתעויי דיגא בהדיה .ומה דאמר
המבי״ט דאין גם איסור סחורה כפירות גוי הוא דאיםור סחורה כפירות שביעית
איגו איסור כמו בשאר דברים האסורים ,דאמריגן דאסרה תורה דילמא אתי
למיכל מיגיה ,רק משום דשביעית הוא הפקר ,והתורה אמרה שיכול ישראל
לזכות כפירות הפקר אלה ,אבל הגבילה הזכיה רק למטרת לאכלה ,ולא זיכתה
לטהורה ולא זיכתה להפסיד ,ושיירה ״שיור בזכות הזוכה״ .והפקר זה שהוא
אפקעתא דמלכא ,שרחמנא אפקרינהו חל גם על פירות של גוי .אבל על .פי
האמור בירושלמי סוף פרק השולח )גטין פ״ד( ,דאע״ג דלר״מ אין קנין לגוי
להפקיע מן המעשרות יש לגוי קגין גכסים וא״ר אבא דקגין גכסים זה אכילת
פירות ,וכשהגוי זוכה כפירות ההפקר אין זכייתו מוגבלת אלא הוא זוכה
לגמרי ,וממילא אין בהם איסור סחורה ד.
בהסבר זה יש מקום לעיון ולדיון בסברא שיש הפקר שיש בו ״שיור
בזכות הזוכה״; וכן גראה דלפי הסבר זד ,שזכייתו של גוי היא זכיה מליאה,
הרי שיש מקום לומר שלא תהיה כפירות גם הגבלה של איסור להפסיד ושאר
הגבלות שיש כפירות שביעית הגלמדות מלאכלה ,והרי המבי״ט מתלבט עד
מאד לאיגו מוצא היתר בשאר עגיגים דקדושת שביעית כפירות של גוי .וכתב
בפירוש שאסור למכור פירות שביעית של גוי למי שאיגו גאמן לאכול בקדושת
שביעית ,או לשגותן מברייתן ,כפי שהובא לעיל .וצ״ע.
ובמעדגי ארץ )שביעית סי׳ ז׳ ס״ק ז׳ ואילך( דן באריכות במתן הסבר
לדברי הר״ש הזקן והמבי״ט .ולדעתו יש לפרש מה שהר״ש פוטר פירות גוי
מביעור הוא משום דלדעתו אין גוהג כלל הפקר כפירות של גוי ,והרי הם
כפירות השגה הששית .דאף אי אמריגן דהפקר דשביעית הוא אפקעתא דמלכא,
ד ועיי״ש שמפרש מתוך כך שהקונה מגוי אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית ,דלא שייך
כפירות דררא דסחורה ,שהגוי זכה כפירות לגמרי וישראל בא מכוחו .וע״כ צריכה
להיות כמסקנא שגם אם מכר ישראל פירות גוי לישראל אחר אין תפיסת קדושה
באור שמח.
בדמים בישראל בא מכח הגוי ועיי״ש עוד מה שדן בסתירת הדברים
וציין שם שבקשר לתפיסת הדמים בקניה מגוי שהמהרי״ט בשו״ת שלו ח״א סי׳ מ״ג
נתן טעם אחר לדבר שאין הדמים נתפסים בקדושה תמורת פירות שביעית של גוי
שנקנו מיד גוי .וע׳ בשל״ה ח״ב ,שער האותיות )נ״ז טור בי( שאסר למסור כסף
תמורת פירות שביעית של גוי לגוי מפני שנתפסים בקדושת שביעית .ועי ברירב״ז
הל׳ שביעית פ״ט סעיף י״א ״ומטבע הוא גלגל החוזר בעולם״ ,״ואם תבא זו הפרוטה
ביד ישראל נמצא נכשל בה בקדושת שביעית״ .וע״ע חזו״א שביעית י׳ י״ד ,ובסדר
שביעית ,ספר השמיטה להגדי״מ טוקצינסקי פ״י סעיף ב׳ ס״ק ד׳ והערה ט׳ ,ובספר
המעשר והתרומה לחגרח״ז גרוסברג פ״א ה״ז ובבית האוצר שם אות י״ד.
www.daat.ac.il
35
אתר דעת -מכללת הרצוג
לא הפקיעה תורה אלא ממי שמחוייב .מן הדין להפקיר ,אבל גוי אע״ג ־דאין
לו שום זכות קגין בגוגע להפקעת קדושה ,קגין ממון יש לו והפירות הן ש ל ו .
ומכיון שאין כאן הפקר כלל ,יכול ישראל לוקח לומר קאתיגא מכה ג ב ר א
וכר .אבל אם היה פטורו של גכרי רק משום דאיגו מצווה במצוות ,אבל ה פ ק ר
חל על פירותיו מכת אפקעתא דמלכא ,וודאי שאין הלוקח יכול לפטור ע צ מ ו
באמת קאתיגא וכו׳ .אך כתב שם שבדעת חמבי״ט אי אפשר לומר כן ,ש ה ר י
המבי״ט כתב בפירוש )שו״ת סי׳ י״א וכ״א( ,דגם פירות הגוי הפקיעה ת ו ר ה
והם הפקר )מע״א ז׳ ס״ק ז׳ וחי( .ואף בהר״ש אי אפשר לומר כן ,ש ה ר י
מהר״ש באהלות )המובא לעיל( מוכח דלדעתו פירות של גוי הלי׳ ע ל י ה ם
הובת ביעור ,ומדברי הר״ש האומר דיכול ישראל לומר קאתיגא מכה מ ו כ ח
ע״פ הסברא האמורה שאין דין הפקר כפירות של גוי .וקשה טובא ״שהר׳׳ש
סותר את דברי עצמו״ .והקשה על המבי״ט ״שהביאם כאחד בסי׳ של״ו >דלא
הרגיש דםתראי גינהו״ .והוסיף להקשות מדברי מהרי״ט )ע׳ לעיל( ,ש ל א ח ר
שהביא דעת הר״ש שפוטר את ישראל שלקה מגוי ,כתב ,דאף לסברת הר׳יש
לאחר הביעור אין ישראל יכול לקנותו מן הגוי ,דכל שלא הופקר בשעת ב י ע ו ר
שוב אין לו תקנה .וכתב במעדני ארץ :ולכאורה אין שום ביאור לזה ש ת ח ת
יד עכו״ם יתהייבו תפירות בביעור ונאסרו אם לא ביערן ,וכשקנה אותם ישראל
ממנו תיפקע מהן חובת ביעור מטעמא דיכול לומר קאתינא מכת גברא ו כ ר
)ם״ק ט׳(< והוכית שם )ס״ק י׳( עוד ,דאי אפשר לומר למבי״ט כלל ה ס ב ר א
שאיסור סחורה מסתעף רק מחובת הפקר ,וכאמור דהתורה זיכתה לו א ת
ההפקר׳ רק לאכלה ולא לםהורה ,דאם כן היה עלינו לומר זאת גם ב ק ש ר
לאיסור הפסד ,הגלמד מכתוב דלאכלה ולא 'להפסד ,וכמו שפטר המבי״ט פ י ר ו ת
גוי שבאו ליד ישראל מביעור היה לו לפטרם מהפסד .והרי המבי״ט כ ו ת ב
בפירוש שחייבים בשאר עניני קדושת שביעית מלבד עניני ממון ,כמו ביעור
ןןםהורה•
מתוך כל אלה מגיע הגאון רשז״א שליט״א למםקנא )ס״ק י׳( ״דהמבי׳׳ט
וד״מד״רי״ט םברי דהא דפוטר הר״ש את הלוקח מביעור לאו דינא הוא אלא
רק קולא הוא שהקיל הר״ש מסברא דנפשיה בשביעית בזה״ז שהוא רק דרבנן,
ודק לדוגמא בעלמא הביא מהך דלוקח טבלים מעכו״ם״ .ומתוך שהוסיף עליו
קושיות הסיק )ם״ק י״ב( ״דמה שד״עכו״ם לא ציית דינא ואיגו מפקיר ולא
מבער אין זה יכול לגרום כלל שום פטור לגבי הלוקח ,ולא הקיל הר״ש אלא
מפני דוחק שביעית בזה״ז״ .והוסיף על זה )ם״ק י״ג( שמה שהוסיף במבי״ט
להתיר גם סהורה הוא ג״כ מפני הלחץ והדחק.
והרהיק לכת עוד באמרו )ם״ק י״ב( ״•ועדיין אין אני יודע דאפשר שקולא
זו היא גם בשדה שהיא רק שכורה לעכו״ם״) ,אגב ,אם כך הדבר ,שקולות
ביעור וסחורה הם גם בשדה שכורה לגוי ,הרי אפשר למצוא כאן םגיף נוסף
להיתר המכירה הידוע בשביעית(.
וכל הקולות של הר״ש וד״מבי״ט הם רק בשמיטה בזמן הזה דרבנן .ולפי
36
www.daat.ac.il
זה לא קשה ממ״ש הר״ש עצמו בסוף אהלות דפירות עכו״ם אםורין לאחר
הרצוג בשביעית דאורייתא״ ה.
מכללתמיירי
דהתם
לשנויי
דעת -
הביעור ,״משום דמצינן שפיר אתר
ובהמשך דיונו כותב במעדני ארץ )סם״ק י״ז( עוד סברא לחסביר דעת
הר״ש — עיי״ש — אלא שלפי סברא זו צריך לומר שהלקוה מגוי פטור
מביעור והנמצא בידי גוי חייב בביעור ״וכבר גתבאר לעיל שהמהרי״ט וד״מבי״ט
אינם סוברים כן בדעת הר״ש״ ,וכלומר שחוזר להסברו של מבי״ט ובנו המהרי״ט
דפירות שביעית של גוי שביד גוי חייבים בביעור ,וכשלקחם ישראל פטורים
מביעור מכח קולא שהקילו בשביעית בזמן הזה מדרבנן ולא מדיגא ,והא
דקאמרו הטעם קאתיגא מכח גברא אינו אלא לדוגמא.
ובסי׳ י׳ ס״ק י״ב ד״ה וכיון שכן חוזר הגרשז״א על הדברים ואומר ״דהן
אמנם שישראל הלוקח מהעכו״ם פטור מביעור ,מ״מ כל זמן שהפירות אצל
העכו״ם יש עליהן הובת ביעור ,ונ״מ שאם הגיע זמן הביעור בעודן ברשות
עכו״ם הרי הן אםורין לעולם ואסור לישראל לקנותם ממנו ]ואף שאין דבר
זה נראה מצד הסברא …מ״מ נתבאר שדעת המבי״ט כן הוא[״.
ומדברי הגאון רשז״א שליט״א משתמע ברור שהנו מזהה את הר״ש הזקן
שאמר שפ״ש שלקחם ישראל מגוי דאינם הייבים בביעור הנו הר״ש משגץ בעל
הפירוש לאהלות שאמר מפורשות שיש תורת ביעור בפיתת של גוי .ועי״כ
הגיע לקושיא על הר״ש שסותר עצמו ,והפליא על המבי״ט שלא שם לב לכך
שיש כאן סתירה ,ותמה על מהרי״ט שלכאורה אין שום ביאור לדבריו ,שהר״ש
פוטר מביעור פירות של גוי בידי ישראל ומחייבם בביעור בידי גוי ,והגיע
למםקנא שמצד הדין יש חובת ביעור ,והר״ש הקל — כפי שהביגו המבי״ט —
מסברא דנפשיה ,מפני הדחק ,ללא ביסוס הלכותי ,ולהמםקנא היא היפך
המסתבר ,שפ״ש בידי גוי נאסרים בזמן הביעור ובידי ישראל מופקעת הובת
הביעור מפירות של גוי .וכל זה גרם לו מה שזיהה את הר״ש הזקן עם הר״ש
משגץ.
אכן האמת יורה דרכו שבעל הפירוש לאהלות ולסדר טהרות ולסדר זרעים
הוא ר שמשון בן אברהם משנץ ,וע׳ שם הגדולים להיד״א בערכו שמוזכר שם
ר׳ שמשון מפלייזא שהיה בימי רבינו תם .וביבמות מ״ב ע״א תוד״ה סתם
מוזכר רבינו שמשון זקנו של רשב״א .והרשב״א הוא הר״ש משנץ )בעל
תוספות הרשב״א לפסחים( ורבנו שמשון הזקן הוא די שמשון מפלייזא .שהיה
,
ה ומש״ב שם )סס״ק מ״ב( וחזינן גמי לגדולי הפוסקים הכס״מ והר׳׳י קורקוס והרדב״ז
!ועוד שלא ידעו כלל מאותו קונטרס של הר״ש לא עלתה כלל על דעתם לפטור אף
בלוקח מביעור משום טעמא דקאתינא וכוי — הזכרת הכס״מ בהקשר זה אינו אלא
פליטת קולמוס .הכס״מ אינו זקוק לכלל זד״ שהרי לדעתו אין קדושת שביעית כפירות
של גוי ואי אפשר לומר שלא ידע הכס״מ מסברת הר״׳ש ,שהרי היא הובאה בתשובותיו
של המבי״ט בהן דן הכם״מ באבקת רוכל והב״י ,ובפירוש הנו מתייחם גם לרעת הר״ש
הזקן ־ בענין ביעור )אבק״ר סי׳ כ״ה הובאו הדברים לעיל( כפי שמובאים•־־ במבי״ט.
ובמעדני ארץ בס״ק י״ג ד״ה אמנם הביא־ את דברי אבקת־ רוכל אלה.www.daat.ac.il
37
הר״שמכללת
אתר דעת -
הרצוג)ע׳ כל זה ויותר מזה אצל אורבך,
משנץ,
גיסו של ר״ת והוא זקנו של
בעלי התוספות ע״פ ערכו במפתה השמות ובאוצר הגדולים כרך ט׳ עמ׳ ס ״ ב
וס״ז(.
ולפי •זה סרו כל התמיהות .הרש״ם והמביט מצאו בקונטרס ישן ד ב ר י
רבנו שמשון הזקן בפירושו לשביעית פ״ט .לפנינו בר״ש אין הדברים נמצאים,
כמובן ,מפני שלא להר״ש משנץ יוחסו הדברים אלא לר״ש הזקן .הר״ש הזקן
לא הייב פ״ש של גוי ביד ישראל בביעור .ולא הייב בביעור גם פ״ש של
גוי שביד גוי .ואין כאן סתירה בסברא .הר״ש משנץ חייב פ״ש של גרי
בביעור ,הן ביד גוי הן ביד ישראל .והמבי״ט לא הקשה מגברא אגברא .ראף
שנטה לומר כר״ש משנץ שיש כפירות של גוי חיוב ביעור סמך בשעת הדחק
על דעתו של הר״ש הזקן.
ודברי מהרי״ט מתבארים בפשטות .הוא הביא דעת הר״ש הזקן שיכול ל ו מ ד
הלוקה קאתינא מכה גברא דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה .והקשה הניחא
לר״י ר״ש ורמב״ן הסוברים שביעור זה הפקר ,ואין זה אלא ענין שבממון .א ב ל
אם ביעור הנו כילוי ,כדעת הרמב״ם ,אין כאן ענין שבממון ואינו יכול לומר
קאתינא וכר .ואמר שאפשר 'לסמור על דעת הר״י הר״ש והרמב״ן שביעור
הנו .הפקר .ואה״כ כתב ״ומיהו ע״כ אף לסברת רבי׳ שמשון ז״ל לאחר הביעור
אין אנו יכולים לקנות מן השוק כלל כדמוכה מההיא דםוף אהלות״ .ו ב ר ו ר
שכוונתו כאן לר״ש משנץ שאף לסברתו שביעור הוא הפקר אין יכולים לקנות
מגוי כפי שמוכח מאהלות ,וכלומר ולא כר״ש הזקן .ומה שהזכיר כאן רק א
הר״ש ולא גם את הר״י וד״רמב״ן ,הסוברים כמותו שביעור זה הפקר. ,מפני
שרק הר״ש כתב מפורש דיש ביעור כפירות של גוי ,וע״כ הזכיר את .דעתו,
שיש ביעור בשל גוי אף לפי סברתו שזה הפקר.
ת
והנה לפי זה אפשר לומר שסברת הר״ש הזקן היא שפיתת של גוי פטורים
מביעור מפני שאין נוהג כלל הפקר כפירותיו ,והרי הם כפירות שנה שישית —
וכמו שרצה להסביר דבריו הגרשז״א ,ורק חזר בו מתוך שהקשה מ ד ב ר י ה ר ״ ש
באהלות .אך מאחר ואין מקום להקשות מגברא אגברא ,סברא זו יש לה מקום.
ואף למבי״ט ומהרי״ט סברא זו במקומה לר״ש הזקן ,שמה שאמרו המבי״ט
והמהרי״ט שיש הובת ביעור כפירות של גוי לא אמרו אלא לשיטת הר״ש אבל
לא לשיטת הר״ש הזקן.
ג.
אמנם יש מקום לדון מתי אנו אומרים שיש מקום לומר קאתינא .והסבר
הדבר איגו קל .שהרי אף במקום שהדבר גאמר בגמרא בטבלים )בכורות י״א
ע״ב( התלבטו עד מאד חאחרונים )ע׳ שו״ת רביגו בצלאל סי׳ א /מהרי׳׳ט
אלגזי ה׳ בכורות סי׳ ם״ז ,הידושי רבינו היים הלוי לתרומות פ״א הי״א,
ראשית בכורים להגר״א ויגברג לבכורות י״א ע״ב ,דף ל״א טור ב׳ בספר,
:38
www.daat.ac.il
נוטף על דבריו שם הגרשז״א יבלח״ט במעדני ארץ ושביעית בסי׳ ז׳ ובמעדני
ארץ — תרומות לפ״א
הי״א(ו.דעת -מכללת הרצוג
אתר
ונעיין בדבר .בבכורות י״א נאמר :אמר רבי שמואל בר נתן א״ר חנינא
הלוקה טבלים ממורהין מן העכו״ם מעשרן והן שלו …דאמר ליה קאתינא מכח
גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה .הגמרא מביאה בהמשך משנה:
המפקיד פירותיו …אצל העכו״ם כפירותיו )ופירש״י :של גוי דודאי הלפינהו,
והאי תנא סבר .דאין מירוח הגוי פוטר( .ר״ש אומר דמאי) .פירש״י :םפק
הילפן ספק לא הילפן …והמוציא מחברו עליו הראיה ,וישראל מוכר לכהן את
התרומה והדמים שלו( .ועל זה אומר אביי שהמהלוקת היא במקרה דמםפקא
לן אי הלפינהו אבל וודאי חלפינהו דכולי עלמא בעי למיתבינהו לכהן .ומקשה
הגמרא על זה מדר׳ שמואל בר נתן אמר ר׳ הנינא דמעשרן והן שלו .ומתרצת
הגמרא דדברי ר׳ שמואל בר׳ חניגא בתרומה גדולה ודברי המשגה בתרומת
מעשר .הגמרא מביאה בהמשך דברי ר׳ יהושע בן ל ד הלומד מהכתוב ואל
הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בגי ישראל )במדבר י״ח כ״ו( —
טבלים שאתה לוקה מישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן,
טבלים שאתה לוקה מן העכו״ם אי אתה מפריש מהן תרו״מ ונותנת לכהן.
ופירש בתזו״א )שביעית א׳ כ״א( דדין מעשר ראשון כדין.תרומת מעשר,
ויהוה מצי למימר לעיל כאן במעשר אלא משום דתרו״מ נמי תרומה היא נקט
בתרו״מ ועוד מקרא בתרו״מ כתיב ז .וקשה דלכאורה נראה שהגמרא אינה
מסתמכת אסברא דאתינא אלא אקרא ומנין למד הר״ש הזקן לסמוך עליה.
והנה בהלכותיו )תרומות פ״א הי״א( פסק הרמב״ם דתרומה גדולה נותן לכהן,
ותרומת מעשר מוכר לכהן ,ומעשר הוא שלו מפני שאומר קאתינא ,ומסביר
הרמב״ם שתרומת מעשר אינו נותן לכהן כתרומה גדולה לפי שנאמר כי תקחו
מאת בני ישראל את המעשר וכו׳ כדאיתא בגמרא .הרי שגם לאחר תירוץ
הגמרא .דתרומת מעשר נלמד מקרא ,סמכיגן גם אםברת דאתינא.
והנה רבו התמהים על הרמב״ם ,המשתמש גם בסברא דיכול לומר -קאתינא
מכת גברא וגם בלימוד מקרא .ודן בדברים בין בשאר גם בשו״ת מהרי״ט
)ח״א םי׳ פ״ה( ומקשה דאי אמריגן קאתיגא יש לפטור את הלוקח מגוי גם
מגתיגת תרומה גדולה• .ואי למד מקרא דפטור מליתן ,קרא איירי בתרומת
מעשר ולא במעשר ,דהרי כתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר…
והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר .ואי פטרינן בנתינת מעשר מסברא
למה לא נפטר גם מנתינת תרומה מסברא דקאתינא.
המהדי״ט כותב ״וסבור הייתי לומר״ שמנתינת תרומת מעשר אכן פטור
ו וע״ע תורת זרעים לשביעית ם״ט נדה בסופה שהקשה על דברי הר״ש הזקן דאם דין
ביעור אינו דין איסור אלא דין ממון אמאי שנינן )ספ״ז( דמין בשאינו מינו בנותן טעם
חייב לבער ,הא אם אין בו נותן טעם בטל ,הרי בממון ליכא דין ביטול .וצ״ע.
ז ויש מי שמפרש דדווקא בתרומת מעשר נלמד מכתוב דאינו נותן .אבל מעשר הרי
הוא נותן כשם שנותן תרומה.www.daat.ac.il
39
אתר דעת -
הרצוג באה לפטור תרומת מעשר ,א ל א
מכללתאינה
מהכתוב
מהסברא דקאתינא והדרשה
היא באה לחייב בנתינת תרומה גדולה ,שהכתוב בא לומר דרק בתרומת מ ע ש ר
פטרינן ולא בתרומה גמלה .לפי הסבר זה אכן קיים במקומו הכלל ד ק א ת י נ א
מכח גברא .אמנם מהרי״ט דוחה הסבר זה באמת ״שאין לשון הגמרא מ ו כ י ח
כן וגם דברי הרמב״ם קשה להולמן״ .המהרי״ט מקשה קושיות גוססות ל מ ה
אין אנו משתמשים במקרים מסוימים אחרים בסברא זו דקאתיגא .בתיתצו יוצא
המהרי״ט מחנחה ,שלקוח — גם מישראל — פטור ממעשרות מן התורה ו ח י ו ב ו
רק מדרבנן ,אך הוא תייב בתרומה ותרומת מעשר מן התורה .על כן ב מ ע ש ר
שפטור לקוה מן התורה ,אמרינן בלקוה מן הגוי קאתינא מכח גברא״ א ב ל
בתרומת מעשר שלקוה הייב מן התורה לא מועילה הסברא דקאתינא י ע ל כ ן
יש צורך בפסוק לפטרו .והכווגה היא למקרה שגוי הפריש מעשר וישראל ל ק ח
ממנו אותו מעשר הרי הוא פטור מתרומת מעשר על פי הדרשה מ ה כ ת ו ב .
ומסברא יש לפטור גם ישראל שלקח טבלים מגוי שפטור ממעשר מ כ
קאתיגא ,שיהא פטור מתרומת מעשר ,אף שזכה במעשר שלא ליתנו מ כ ח
קאתיגא ולא ע״י ליקוחין של מעשר ,דלא גרע מלוי שלקח מעשר מגוי ל ס ט ו ר
מתרומת מעשר .וע׳ מה שדן בדבריו במשגה למלך תרומות פ״א הי׳יא ואכמ׳יל.
ח
ולענינגו .נראה דאפשר לומר שהמחרי״ט סבר שלדעת הר״ש הזקן ,ש א נ ו
אומרים גם בקשר לעגין פירות שביעית של גוי קאתינא ,צריך לפרש כ מ ו
שהיה סבור לומר ,שהסברא דאמרינן קאתינא מכה גברא דלא מצית אישתעויי
דינא בהדיה היא הגורמת ,והכתוב לא בא אלא ללמד שאין אומרים ק א ת י נ א
בתרומה גדולה .ועל הר״ש הזקן כמובן שאין מקום להקשות מלשונו ש ל
הרמב״ם שאיגה הולמת הסבר זה .ויותר דחוק גראה לומר דאמריגן ב פ י ר ו ת
שביעית קאתינא משום שביעית בזמן הזה דרבנן.
ודווקא מפני שלמהרי״ט לשון הגמרא אינו מוכיה שהכתוב בא ל ה י י ב
תרומה גדולה בנתינה ע״כ רק בשעת הדחק כפי שתוארה ע״י המבי״ט ,סמכר
ל ' אופן
י״
האב ובגו על הר״ש הזקן ,אך בעצם נטי ל י ק
ביעור כפירות של גויים ,וכפי שמוכיח זאת פעם אחר פעם המבי״ט ,ו א ף
המהרי״ט כותב שלר״ש הפירות חייבים בביעור.
פם
כ ד ע ת
ה
ש
ב כ
ויותר מסתבר לפרש כן מאשר לומר שהר״ש לא מדינא קאמר ,א ל א
שהקל מדנפשיה מחמת הדחק בשביעית דרבנן ,ולא סמך על סברת דאתינא,
אלא הביאה לדוגמא ,שאין לה אגב אז שום משמעות — דברים אשר איו להם'
שום רמז במבי״ט ובמהרי״ט ,וודאי לא בדברי ר״ש הזקן .הר״ש הזקו א מ ר
מה שאמר בפירושו למשנה )כפי שמובא לעיל בקטע מהקונטרס( ולא בתשובה
מעשית שנדרשה בה קולא מחמת הדהק.
ובקשר לדעת הר״ש הזקן נראית עוד דרר אחרת .כי הנה דן בגמרא
בבכורות ובדברי הרמב״ם גם ר׳ בצלאל אשכנזי בשו״ת שלו )סי׳ א( .ו ש
)ויניציאה הש״ן דף י״א טור ב׳( כתב ,שלדעת הרמב״ם מספיק הטעם דאתינא
עבור פטור גתיגת מעשר שאין בו איסור ,לעומת זאת בתרומה גדולה ותרומה
מעשר דהמירי ,שהם אסורים לזר ,לא מספיק אותו' טעם .על כן' בתרומת מ ע ש ר
ם
40
www.daat.ac.il
פטור מנהיגה מכיון דאית ביה קרא ,אך בתרומה גדולה אין בו קרא וחייב
הרצוג
מכללת
אתרגםדעת -
הזקן.
לר״ש
ליתן .ודברים אלה אפשר לומר
אך יותר מזה איתא בדברי ר׳ בצלאל אשכגזי .רבצ״א־מביא קושית תום׳
— בתום׳ שלפנינו ליתא — למה לי קרא תיפוק ליה מסברא דאתינא .ומתרץ
תום׳ דקרא איצטריך להיכי דגוי עושה את טבליו ונתן מעשר ללוי ועתה
הוא טבול ׳לתרומת מעשר ,ומכח סברא דאתיגא פטרגו מגתיגה היכא דלקה
טבלים מן הגוי טבולים למעשר .ואמנם דברים-אלה נתפרשו גם בתוד״ה
טבלים שלפניגו ,אך בדברי התוס׳ כפי שהביאם רבצ״א הם מהוים תירוץ
למה שהקשינו למה לי תרתי קרא וסברא .והעיר על כך מהרי״ט אלגזי
בהלכות בכורות סי׳ ס״ז ד״ה איך שיהיה )דף נ״ז טור ב׳( בהביאו דברי
התום ׳האלה בשם תוס׳ היצוניות מכ״י כלשון המובא עי׳ רבצ״א.
,
והנה מבואר לפי זה דלתוס׳ היצוניות נאמר במפורש דמלבד קרא אמרינן
נמי סברא דאתיגא ,וכך סובר גם הר״ש הזקן.
ואמגם אפשר להקשות למה לא פטריגן גם תרומה גדולה .והקשה כן
מהרי״ט אלגזי שם ,ותירץ ,שכווגת התום׳ לומד דסברא .דאתיגא אמךינן
דק בדרבנן ובתרומה גדולה דאינו נותן אלא שיעור מועט וליכא כל כך
פסידא תקינו רבנן שיתן ,ובתרומת מעשר העמידו אותו על דאתינא .ועיי״ש
איד שפירש דברי אביי הא בתרומה גדולה הא בתרומת מעשר- ,וכתב ובאמת
שהוא דוהק״ .אבל איך שלא יהיה הזיגן דבתוס׳ איתמר דיש מקום .לקרא
ולסברא דאתיגא .ור״ש הזקן לפי זה משום דאתיגא רצה לפטור פירות שביעית
של גוי מביעור .וליכא למימר דלאו מדיגא קאמר.
1׳
ד.
וגציין בסוף כמה תאריכים:
ר למשון הזקן מפלייזא הי בדורו של רבגו תם ,היה גיסו המבוגר ממנו
—־ ר׳ תם גולד בסביבות שגת תת״ם—.4860
ר שמשון משנץ נכדו של הר״ש הזקן נפטר סמוך לשנת תתק״ץ — .4990
ר׳ שמשון משנץ הנו בעל הפירוש לזרעים ולטהרות ובעל תום׳ הרשב״א
לפםהים.
,
,
ר׳ אישתורי הפרחי שסיים ספרו כפתור ופחת בשנת חמשת אלפים פ״ב
) (5082כותב בספרו )פי״א .מ״ה ע״א מהדורת עדלמן( :שאפילו כפירות
שביעית של גוי היו נוהגין בו איסור קודם לכן.
די שלמת סיריליו נפטר בשנת שי״ת .5318
ר׳ יוסף קורקוס הי בסביבות שנת ש ) .(5300מצדד לומר בפירושו לה׳
שמטה וידבל פ״ד ה״ג שביעור זה הפקר ״וזו תקנה גדולה ליושבי הארץ
בזמן הזה״ .וכתב שעל פירות גוים ״חלה קדושת שביעית על תפירות וצריד
לבערם בזמן הביעור …והוא טורח גדול כי הדלות רב ועצום ובמה שכתבתי
־יכולין לקיים מצות ביעור בלא הפסד״.
www.daat.ac.il
41
(5333לא נהגו דין ביעור למעשה,
של״ג הרצוג
)נפטר -מכללת
לדעת ר׳ יוסף קארואתר דעת
ולדעתו אין קדושת שביעית כלל בפירות של גוי.
המבי״ט )נפטר ש״מ — (5340והמהרי״ט )נפטר שצ״ט — (5399ה ב א נ ו
דבריהם לעיל.
ר׳ אלעזד אזכרי )נפטר ש״ם — (5360בעל בספר חרדים נכתב בשמיטת
שמ״ה ,5348כתב בספרו )עמ׳ קפ״ב מהדורת ירושלים תשי״ח( שקדושת
שביעית נוהגת בסירות של 'גוי ״וכשיגיע זמן הביעור יקיים בהם מ צ ו ת
הביעור ,דהיינו להפקירן בפני שלשה אוהביו ואח״כ זוכה בהם ואוכלם •עד
עולם וגם אחר הביעור מותר לקנות אותם מן הנכרי …שלא נאסרו המירות
של ישראל אחר חביעור אלא לפי שחשהה אותן בביתו ולא הפקירו לקיים
בסד מצות ביעור ,אבל לנכרי שלא נצטוה לא שייר לאוסרן …אד אחר ש ק נ ה
הישראל חפירות מן חנכרי אפילו אחר חביעור מיד חל עליו חובת ביעור^ומפקירך׳,
ר׳ ישעי׳ הורוויץ )נפטר ש״ץ (5390כותב בספרו של״ה )שער האותיות
ח״ב נ״ז טור ג׳( אחרי שהביא דברי ספר חרדים :״לדעתי .ברור להיפך
שאסור לישראל לקנות מהכותי לאחר זמן ביעור כדי להפקירם ,כי אף שאין
הכותי מצווה על השביעית מ״מ אין קנין לחפקיע והישראל שקונה וזוכה
בקניה קונה באיסור״.
ר׳ בצלאל אשכנזי נפטר אחר שנת שנ״ב — ,5352שו״ת שלו נ ד פ ס ו
בשנת שנ״ח — 5355ח.
ר׳ יום טוב אלגזי ח; במחצית הראשונה של שנת ת״ק .5500
ח ר׳ מ .מרגלית אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל א׳ כותב בערכו )עמ׳ (284שהספר
נדפס בשנת ש׳׳ן .הדבר איננו נכון .בשער הספר כתוב :נדפס בחדש סיון משנת׳ מגדל
השן לס״ק ,כלומר שנ״ה .והדבר מתחזק ע״י מר ,שכתוב בסוף הספר :והיתד .השלמתו
היום יום שישי כ״ב לחדש מנחם שנת השנ״ה — • ובשנת שנ״ה חל כ״ב מג״א ביום
ששי ן לעומת זאת בשנת ש״ן חל כ״ב מנ״א ביום ד׳ ושנת השנ׳׳ה היא לב״ע =
ה׳ -אלפים שנ״ה .הספר נדפס אחרי פטירתו של רבצ״א ,שזה כותרתו :שאלות ותשובות
של הרב הגדול סיני ועוקר הרים כמוהר״ר בצלאל אשכנזי זלה״ה.
42
www.daat.ac.il
ד״ר אריה קימלמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
ישובי אבותינו בחצי האי סמי
]סוף[
הגבול כפרשת מסעי
בגבולות גהלת תשעת המטות וחצי המטה )במדבר פרק ל״ד( גקודות
הגבול בדרום הן קדש ברגע ,חצר אדר ,עצמון ,נחל מצרים.
בתרגומים הארץ—ישראליים העתיקים )תרגום יוגתן ותרגום ירושלמי(
מתורגמת עצמון ל״קיסם״ ,ונחל מצרים ל״נילוס״ .עברתי על מפות דרום
ישראל ,צפון סיגי ודרום סיגי ,להפש מקום בשם הדומה ל״קיםם״ ,ומצאתי רק
את שגי האיים קיסום )או גיסום( בפתה מפרץ סואץ. ,ממערב לקצה הדרומי
של הצי האי .אם עצמון — קיסם היא במקום זה ,באיים בולטים אלה ,נמצא
שקו הגבול מותווה בצורה ברורה מאד והוא גבול טבעי ,לאורך מפרץ אילת,
וכל הצי סיני הוא בתחומי הארץ .יוסף בן מתתיהו כ ת ב שארץ היהודים
הגיעת לפגים עד גסיון־גבל במפרץ המצרי של ים סוף .מסתבר שגסיון הוא קיסום
)גיסום( ,וגבל הוא האי גובל לידו".
79
80
התרגומים מתרגמים את הצר אדר ל״אדריא״ ,ואולי זה מראה שנקרא
כך גם בפי הלועזים .ברשימת הגיאוגרף פתולמי מסוף ימי בית שני גמצאת
העיר אדרו ,בקו חח׳חב ׳ ,29 55על ההרים ממזרח לערבת )ממזרת י לגרופית
של ימיגו( .היתד .זו עיר השובה בדרך מבצרה לאילת ,על הגבול כין הישוב
והמדבר ,בגובה 1300מטתבספר יהושע ט״ו ג׳ גאמר שהגבול עלה לאדר,
וגםב הקרקעה ,ועבר לעצמון .אדר היתד .גבוהה אפוא מיתר גקודות הגבול.
ס
קרקע פירושו במקרא בדרך כלל תחתית ,מקום הנמוך מהסובב אותו.
השם מתאים ל מ פ ת אילת ,הנמוך מההרים העוטרים עליו ממזרח וממערב.
79נ .צ.020680 .
אי אפשר לומר שעצמון היא קוצימה שמדרום לרפיח ,תוך הסתמכות על תרגום עצמון
לקיסם ,שהרי המשך תרגום פסוק זה חוא :נחל מצרים = גילום .זיהוי עצמון עם
קוצימה ,ונחל מצרים עם ואדי אל עריש ,הוא זיהוי כלאים.
צורת שני האיים דומה לצורת העלים של הצמח קיסום )או לפי נוסחאות אחרות :קיסוס(,
הנזכר במשנה ,כפי שהם נראים בספר של פרופ׳ פליקס :מראות המשנה ,ואולי לכן
נקראו האיים בשם זה.
80קדמוניות חי ,ו /ד׳.
81זיחויו של ד״ר ח .בר דדומא.
www.daat.ac.il
43
ומעניןהרצוג
החוף – ,מכללת
כן מתאים השם לשפלתאתר דעת
ששפלת החוף בקצה הדרומי מ ע ר ב י
של סיגי נקראת בערבית אל—קע ,שהיא תרגום המלה ״הקרקע״ ,וכן קרוי ב ש ם
זה המישור שממזרח לרכסי ההרים אשר ממזרח לערבה ,בדרך מהעיר אדרו,
דרך ואדי יתם )יותםז( לאילת .קרקע הים פירושו גם איי הים א.
82
82
את קדש ברגע מזהים רבים עם פטרה ,כי התרגומים מתרגמים ק ד ש
ברנע ל״רקם גיאה״ ,ושמה של פטרה היה רקם ובקרבתה גמצא כפר אלג/י=8
בי
אם כך ,עבר הגבול מים המלח לאורך כתף ההרים בקצה המזרחי ש ל
הערבה )בחלקו הדרומי — בגבול בין הישוב י והמדבר( וגמשך לאורד מ פ ר ץ
אילת והקיף את החוד הדרומי של חצי האי סיני ,וכולו גבול טבעי.
) 82קע א־נקב )נ .צ ,(192932 .קע א־ד׳רו ) .1צ ,(186927 .קע חסמא )נ .צ,(182908 .
אבו קרישע )נ .צ.(.(184904 .
ה מ ח
א ת
ה כ כ ר
ק
5
ש ב י
עברי
ל
לק
בעוד שמצפון ליס המלח הגבול הטבעי הוא הייין״
הירדן ,הרי מדרום לים המלח יש אזור טבעי אחד — הערבה .הגבול הנוכחי בתחתית
הערבה מפצל את הערבה לשנים ,ואין הוא גבול טבעי 'ולא קו קל להגנה כמי הירדן
<מה גם שליד הירדן מעברו המזרחי ישבו שבטי גד וראובן ,והגבול שבפרשת מסעי
הוא גבול תשעת המטות וחצי המטה שנחלו בעבר המערבי של הירדן( .לעומת זאת
הקו אדרויאילת אינו מפצל את הערבה — חלק לא״י וחלק לחו׳׳ל —־ ורכסי ההרים
שממזרח לערבה הנכללים בא׳׳י הס קו הגנה בעל חשיבות אסטרטגית רבה .בתבליט
של האזור הזה רואים רמה היורדת מהרכם הזה במתינות רבה מזרחה ,בעוד שהצליח
מהערבה לרכס .קשה מאה והשולט על הרכס חולש על הערבה; והדבר מזכיר את הרי
הגולן שמהם הציקו הסורים לישובי עמק החולה ,כאשר תגובתנו על ההקפות אלה
היתד ,כרוכה תמיד בקשיים מרובים.
82א תרגום .רש״י ,מהר׳׳י קרא ומלבי׳׳ם לעמוס ט׳ ג׳.
82ב פרופ׳ קליין ומקורות אחרים המובאים בחוברת ההוספה לערך ארץ ישראל באנציקלוסדיד,
תלמודית ,עמי .19שעיר ,או הר שעיר ,שנאסר בכיבוש) ,כנראה — אם לא נכבש תחילה כידי
עם אחר ,כעמון ומואב שנזהרו בסיחון( ,הוא כנראה החלק הדרומי של עבר הירדן׳ שאליו הגיעו
בני ישראל רק בשנת הארבעים לצאתם ממצרים )במדבר פרק כ׳ פסוקים א ,ד׳—כ״א,
כ״ד! פרק כ״א פסוק ד׳ ן פרק ל׳׳ג פסוקים ל״ו—ל״ח )שלפיהם מדבר צין היה תחנה
אחרי עציון גבר( ,דברים ב׳ א׳—ח׳ וביחוד פסוק ד׳; שופטים י״א ט״ז—י״ח( היא
הארץ המקורית של בגי עשו )ראה אבן עזרא לבמדבר כא כד( ,לפגי שהם כבשו חלק
מיהודה בסוף ימי בית ראשון ובימי בית שני ,אף שהיו תקופות בהם ישבו האדומים
או עמלק גם ממערב לערבה )הוא העמק בין ים המלח לאילת() .פדופ׳ י .מ• גרינץ
כתב )בקובץ מדעי לזכר משה שור עמוד 104הערה (55שבימי ההתנחלות )בימי
יהושע( היתה אדום ממזרח לערבה ,ורק בימי המלוכה שלטו על אילת ועגיין גכר,
ורק בתחילת בית שני עברו למערב .וראה פירוש ד״ר י .קיל ליהושע עמוד קכ׳׳ד(.
44
www.daat.ac.il
גם מרש״י לשמות י׳ י׳׳ט משמע שכל הצי האי הוא ארץ ישראל .גם
מכללת הרצוג
מארץדעת -
הכוזרי כתב שסיגי הוא חלק אתר
בהיותו בין שתי זרועות ים סוף
ישראל,
)מאמר ב ,יד( ,ומאחר שים סוף מקיף את סיגי ממערב ,מדרום וממזרת ,אין
בעצם מתלוקת בין מי שפירש שים סוף הגזכר בגבולות ארץ ישראל בשמות
כ״ג ל״א הוא הים במזרה )רשב״ם( ,בדרום )מדרש אור האפלה המובא בתורה
שלמה שם ותוספות גטין ח׳ ע״א דייה רבי( או במערב )מדרש הגדול( .אשר
למה שגזכר המדרש הגדול שם שים פלשיתים בדרום ,ראה מאמר פרופ׳ גריגץ
בקובץ מדעי לזכר מ .שור ,שחלק מהפלשתים ישבו בימי תאבות חרחק בדרום,
במרכז סיגי" ,ואם כן יתכן שעל שמם גקרא החלק של ים סוף שמדרום
להצי האי( .מקורות גוססים שכל סיגי גכללת בא״י מובאים בתורה שלמה
לשמות פרק כ״ג ,כרך י״ט עמוד שי״ב] ,וראה להלן הוספה ממאמר הרב אריאלי,
ובסוף הערה 113א על דברי הספרי בתתילת דברים ,ולעיל בפרק על שבט
שמעון .וסיכום בעמוד .[17
אף לדעה שהגבול הדרומי בפרשת מסעי הגיע עד עין קודירת ,קוצימה
וודאי אל עריש ,הרי משכבשו אבותינו גם את יתר הצי האי סיגי ,יתכן שגם
אזורים אלה גוםםו לגבולגו )ראה דברים י״א ,כ״ד; יהושע א ,ג; ספרי עקב
ג״א .וראה שו״ת ציץ אליעזר הלק י׳ סימן א׳ פרק ד׳ בעגין הכיבוש בימיגו
)בתש״ט ,תשי״ז ותשכ״ז((.
התהום בו החזיקו עולי בבל
בדבר הדעות השוגות בדבר התחום שבו החזיקו עולי בבל ,ראה בחוברת
ההוספה לערך ארץ ישראל באנציקלופדיה התלמודית .הנקודות האחרוגות
בתהום הן רקם גאה ,גייגייא דאשקלון ,והדרך הגדולה ההולכת במדבר .את
רקם גאה יש המזהים עם פטרה או בקרבתה .לדעת פרופ׳ זוסמן א הדרך
הגדולה היא דרך מסע בני ישראל במדבר ,ואשקלון הוזכרה קרוב לסוף
הרשימת רק לעשותה מובלעת ב ,ופרשת אשקלון שבתחילת הרשימה היא
אולי פרשת דרכים ליד קיפרין המוליכה לכוון אשקלון ,והתחום מתחיל בקיםרין,
83
83
83אולי נשתמר הזכר של החלק הדרומי הזה של ארץ גרר בשמות מקומות המכילים את
האותיות -גר״ — מגרא <נ .צ ,(108874 .ואד אבו גרדן )נ .צ ^100802 .אום אגרף
)מנ .צ 071835 .לנ .צ ,078827ונ .צ ,(001822 .ראם וואדי אבו גריגדת )נ .צ,(046878 .
גרף אס אגרם )נ .צ ,(042822 .עגיר )נ .צ ,(014806—016811 .ג׳בל עוגר )נ .צ,(048779 .
ואדי מגירת )מנ .צ 064746 .לנ .צ (070748 .ואדי אבו גרף מנ .צ 041734 .לנ.
צ ,(033734 .ואדי גרגר )מנ .צ 058728 .לנ .צ ,(053727 .ראס גרה )נ .צ ,(028717 .ואדי
וגרן )מנ .צ 033760 .לנ .צ ,026755 .ואדי אום גרדי )מנ .צ 003782 .לנ .צ,(001780 .
ואדי אל גרף )מנ .צ 017833 .לנצ ,(997835 .ביר אום גרף )נ .צ ,(951904 .אבו גרויל
)ג צ .(942913 .וראה גם הערות 97 ,90ו־ 100בנוגע לחלק הצפוגי של גרר.
83א חוברת ההוספה לאנציקלופדיה התלמודית הערה ,15מתרביץ ,מה ,עמ׳ 245הערה .225
83ב תרביץ שם.
www.daat.ac.il
45
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג8
ואין הרשימה עוסקת בגבול המערבי -־ הים ג )אלא מסרטת את .ה ג ב ו ל
5 ^ : _; .. .
היבשתי(.
אם כן שמא מסיימת הברייתא בדרך הגדולה בהגיעה לים סוף ) מ פ ר ץ
אילת( ,ומשם הגבול הוא הים — ים סוף והים התיכון .זה יתאים ל י ד ו ע
מהמקורות ההיסטוריים על היקף הישוב היהודי בתקופת בית שני ,כ פ י
שראיגו .ואם נכונה ההשערה בתחילת הערה 86יא בדבר כזיב ,שמא ס מ כ ה
הברייתא על דברי המשנה בענין כזיב בנוגע לתחום המערבי ,בין ים .ס ו ף ל י ם
התיכון .אשר לענין אשקלון — בגטין פרק א׳ משנה ב׳ נאמר לעבין ג ט י ן
שמעכו ולצפון כחו״ל ,וכן מאשקלון ולדרום .ראשית ,אין הכוונה שכל מ ק ו ם
הנמצא דרומה מקו הרוחב של אשקלון ,כגון חברון ובאר שבע ,הוא ה ו ״ ל
)בבאר שבע ישבו אף בימי גהמיה ד( ,או שכל הגליל העליון ,הנמצא מ צ פ ו ן
לעכו ,הוא הו״ל .הרי רקם דגיאה שבתחום עולי בבל נמצאת 100ק״מ ד ר ו מ ה
מקו הרוחב של אשקלון ,בין אם היא פטרה או ליד עין קודירת .כשם שעבר א ח ד
של הדרך מעכו צפונה הוא א״י והעבר השני חו״ל )גטין ז ,(:יתכן שכן ג ם
בדרך מאשקלון למצרים .ראינו )לעיל עמ׳ (11—10שכח הישוב היהודי ב ר צ ו ע ת
החוף בצפון סיני היה אולי פחות מבאזורים הרחוקים יותר מהים התיכון .י ת כ ן
שרק הרצועה בין הים ובין הדרך מאשקלון למצרים לא נכללה בתהום עולי
בבל .שגית ,לפי הרמב״ם הלכות תהומות פ״א ה״ז הגבול האמור בגטין פ ״
מ״ב הוא גם הגבול לעגין מצוות התלויות בארץ ,אך התוספות ה
כתבו שהדין כך לגבי גטין הואיל והמקומות הרחוקים מעיקר ישוב א״י ה י
מופלגים מהישיבות ובתי דינים .שלישית ,מהירושלמי שביעית פרק ד הלכה א׳
ופני משה שם ד״ה ליתי ,משמע שהיו שני מקומות בשם עזה ושני מ ק ו מ ו ת
בשם אשקלון ,ואשקלון הנזכרת בספר יהושע היא בארץ ישראל )ואולי .ה י
הנזכרת במקומות אחרים במקרא( ,ולא נתפרש היכן אשקלון חאחרת ה נ ז כ ר ת
בגבול עולי בבל ,במסכת גטין שם ,ובדברי ר׳ פנחס בן יאיר בירושלמי
שם .ושמא היא היתה בסביבת רקם דגיאה )קדש ברגע( ,והדרך ה ג ד ו ל ה
ההולכת למדבר היא הדרך למדבר שבה גסעו בגי ישראל מקדש ברבע לכוון
לים סוף )לאילתי( ו .ויתכן שאשקלון השגיה היתד .בקרבת הזרוע הפילוסית
83
א
8 3
ד
א
ג8
83ד נחמיה פרק י״א.
83ו במדבר י״ד כ״ה.
257.—256
83ג תרביץ שם עמודים
83ה גטין דף ב ע״א ד״ה ואשקלון.
83ז מלחמות ,אי ,ט׳ ,גי.
מדברי הכסף משנה )הלכות שמיטה ויובל פרק ד׳ הלכה כ׳׳ח( משמע כי בתחומ
החזיקו עולי בבל גכלל גם מה שנכבש בימי בית שני אחרי עזרא .הרב יוסף הלוי
דינקלם באמונת יוסף על ירושלמי שביעית פרק ו׳ הלכה א׳ )נדפס עם פירוש הר״^ן
סיריליאו ירושלים תרצ״ה דף צ״ז ע״ב( כתב כי .מפירוש הר״ש משמ? עילי בכל
החזיקו עד נחל מצרים ,והוא מוסיף שזה מחוץ לכמה עיירות במקצוע מערבי דרומי.
ומדבר החזון איש )שביעית סימן ד׳ ס״ק ה( משמע כי במה שהחזיקו עילי מצדים
נכלל גם מה שנכבש אחרי יהושע בימי השופטים והמלכים; וראה רמב״ם הלכות
תרומות פרק א׳ הלכה ב׳ .החזון איש שם הוסיף כי ממלכים א׳ ט׳ כ׳—כ״א אגי למדים
ב ו
ש
46
www.daat.ac.il
83
של הנילוס ,כי יוסף בן מתתיהו כתב ז כי כשנסע מתרדת מא״י למצרים,
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוא נעצר על יד מעבר פלוסיון והתמהמה באשקלון ,ולפי זה הדרך הגדולה
היא אולי הדרך מפילוםיזן לעיר סואץ ,שהתואי שלה סומן במפה בקדמוגיות
הוצאת שליט כרך ג ,ומענין שבאותה תקופה היתה דרך זו הגבול המזרהי של
מצרים לפי המפה הגזכרת בהערה 36ב**.ח
,
שכל הגוים שנשארו בארץ העלו מס לשלמה .ושם כתב כי מעלי מסים הרי הם
ככבושים ,וכן באמונת יוסף על ירושלמי שביעית פרק ו׳ הלכה א׳ דף צ״א ע״א ד״ה
וא״ר ,המביא גם את חולין ז׳ ע״א ורש״י שם ד״ה הוריש .וראה בספר ניר שם
ד״ה ולא .אך דעת הר״ש סיריליאו איגד ,כן ,וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך ארץ
ישראל תחילת עמוד ר״ב.
ובאמוגת יוסף שם דף צ׳ ע״ב ד״ה ולפיכך כתב שגם מה שהחזיקו ישראל אחרי
חורבן בית שני ,בימי האמוראים ,נעשה כארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות ,והוא
מביא את דברי ר׳ מנא בירושלמי דמאי פרק ב׳ קרוב לסוף הלכה אי .וראה תוספתא
שביעית פרק ד׳ תחילת תוספתא ה׳ )ובהוצאת צוקרמנדל ד׳ (8עם תוספתא כפשוטה
שביעית ,עמוד 532ד״ה ״17—16״ ורמב״ם הלכות תרומות פרק א׳ הלכה ט״ו(.
פדופ׳ ליברמן בתוספתא כפשוטה זרעים עמודים 810 ,315—313מביא שיטת התוספתא
והירושלמי שאם אי־פעם יהודי קנה שעה אחת שדה בסוריה ,השדה היא מאז כא״י
גמורה .בבית הכנסת ,בעיר רחוב )ליד עין הנצי״ב( נתגלתה לפני כמה שנים כתובת
ארוכה המכילה ברייתות עם שמות עיירות האסורות בשביעית )וחייבות בתרומות
ומעשרות( ואת הברייתא של תחום עולי בבל .בכתובת כתוב :״וכל מה שקנו ישראל
נאסר״ )שורות * ,(13—12ואם יש מקום שקנו אותו חוששין לו רבותינו״ )שורה ,26
כלומר חוששין לפירוחיו משום דמאי?( )בסוף חוברת ההוספה לערך ארץ ישראל
באנציקלופדיה חתלמודית! תרביץ מ״ג ,מול עמוד ,158ובעמודים .135 ,128—127
בעמודים 155—153שיער פרופ׳ זוסמן שזמנה של הכתובת היא אחרי תקופת האמוראים,
סמוך לכיבוש הערבי לפניו או אחריו.
ואגב ראוי לזכור את דברי הכפתור ופרח פרק י׳ ד״ה כוונת ,שאין הבדל בין מה
.שהחזיקו עולי מצרים לבין מה שהחזיקו עולי בבל אלא לענין חיוב בתרומות ומעשרות
ודומיהם.
הר״ש .סיריליאו )שביעית פרק ו׳ תחילת משנה א׳( כתב שעולי מצרים היו צריכים
לכבוש ממש ,אך עולי בבל .לא היו צריכים לכבוש אלא הספיקה חזקה בלבד דהיינו
מעלין מס או שעבוד .ובאמונת יוסף )שם פ״ה ע״ב למטר (.מובאת הסברה שבמקום
שכבש יהושע ואחר כך גלו משם ,לא היה צריך אחר כך כיבוש דרוב ישראל אלא
הספיק כיבוש יחיד; וכן גם במקומות שיהושע לא כבש אלא שהוא ובית דינו
חילקום לשבטים ,כדי שלא יהא כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט לכבוש חלקו )הרמב״ם
הלכות תרומות פרק א׳ הלכה ב׳( ,גם כשיעלה לאחר מות יהושע ,לאחר זמן )יהושע
כ״ג ד׳—ה׳ ,רש״י ליהושע י״ג וי( ,שעל ידי החלוקה נעשית כל הארץ קנויה לישראל
והאומות שישבו בה היו חשובים כגרים שיושבים על אדמת נכר )אמונת יוסף דף
פ״ו ע״ב^ ושטח זה הגיע עד השיחור )יהושע י״ג ג׳(.
העמים ראה הערה 33א.
83ח בעגין המקומות שעליהם גזרו טומאת ארץ
www.daat.ac.il
47
אתר דעת -מכללת הרצוג
הגבול לעתיד לבוא ,לפי .נבואת יחזקאל
המרחק מבית המקדש עד לגבול הדרומי של ארץ ישראל ,ש ד ז ר א
מיל לפי גבואת יתזקאל ,מתאים לקצה הדרומי של סיגי ,ה נ מ צ א * 0 _ 4 4 0
ק״מ דרומה ממקום המקדש .
5
84
85
נחל מצרים
ל
התרגומים הארץ ישראלים העתיקים תרגמו את נהל מ צ ר י ם
דמצראי״ ,ובן פירשו רש״י ותוספות .גם השיחור אשר על פני מ צ מ מ ^ ״
גבול א״י לפי יהושע י״ג ג ,והיה גבול אבותיגו בתחילת ימי דרד ) ד ' ,
ה( ,הוא הנילוס )תרגום לדברי הימים ורש״י ורד״ק ליהושע( .ו א ף מ - ,
לו^
^
׳׳ג
כ י
86
ם
ה
ב ב י ר ו ר
י ו צ א
ש נ ז ז ל
ה י א
מ צ י י ם
( 1
י ,נ י ל י ם :
ו ש ע
י י
ל
נ צ ט ו י
ח
ל
א
ק
י
א
ת
'ד־**^
'
'
עד השיחור )יהושע י״ג ג ה ׳ /ואכן היה גבול יהודה עד נחל מ צ ר – ,י ^ג*
^
ט״ו ד׳( (2 .גבול אבותיגו כתחילת ימי דוד היה עד השיחור ,ו ב ה נ
^
המקדש בימי שלמה — עד גחל מצרים )דה״ב ז׳ ה /ובתרגום ש ם
נתל מצרים ל״נילום״( .וכי אחרי כל כיבושי דוד היה התחים כ י מ י ^ ז ל ^ י
קטן יותר ?
ס
ר כ ת
ת
מ
,
ד<ו*
ההיסטוריונים כותבים שאחרי הקרב בכרכמיש שעל נהר ש ד ת
י ׳ ?בלי א ת ת י ד ^ -י י
נבוכדנאצר אתרי צבא מצרים עד פילוםייה
על מות אביו ,והוא שב לבבל א .מסתבר שמקורם בדברי יוסף בן מ ת ת י ד ו י ־ ^ י
ההיו לו ידיעות ממקורות זרים ,או שהוא הסתמך רק על הנאמר כ מ ל ע ל
כייר ׳ :״ולא הסיף עוד מלך מצרים לצאתו מארצו ,כי לקה מלך
מ * ג*"
״
"
מצרים
י ׳ י ז־״מז^?^,
כתב יוסף בן מתתיד׳י ״פילוסייז״
ו ש ם
11
נ ע צ
80
י
3
ז
נ ה ר
ע ד
פ
ר
ת
כ ל
ש
א
ה י ת ה
ר
ל מ ל ד
) ש ל י ד ה
מ י י ו ם
ש ל
ל ש ט ח
מ צ ר י ם
נ ש פ כ ה
ד ,מ ק ד ש
ו ב מ ק ו ם
;
ב י מ י י
ו ש ל
? 1י ם
ם
ה כ ה נ
3
ש
ל
נ ח ל
ד ,ז
ו ה ל ו י
ע
ם
י יהיר
י
84פרקים מ״ה ומ״ח•
שבטים ,כל אחד ברוחב 75מיל )ספרי לדברים פרק ל״ב פסוק י״ב׳ ר ש ״
^די
^
ח
י ז כ 7י
י
ליחזקאל
מ
ל י ח ז
ח
״ *׳׳ יי״?
ק
מ
א ל
"
ח
ך(
ב י ח ד
׳
3 7 5
מ י ל
י ל ז ה
'
י ש
ו*
להיסי
המרחק מהמקדש עד תחילת נחלות השבטים הדרומיים ,שהוא כששים מיל.
8 5
י
,ג ב ו ל
ה י ר ו מ י
ב ם פ ר
י ח ז ק א ל
כ מ י
ד ,י א
ה י י י מ י
ד ,ג ב ו ל
ב ס פ י
ס
ב מ ר ב י
י ק ל״ד
יחזקאל מ״ז י׳׳ט( ,בצורת משולש שחודו כלפי דרום )אילו היד .הגבול
בכוון ממזרח למערב ,שתחילתו בתמר ,היא יריחו עיר התמרים )תרגיס
ליחזקאל שם( ,היו ירושלים וכל הרי יהודה מחוץ לגבול הדרומי של
א
ב
ס
פ
ד
,ןןןקאל |
) א ן ל י
ל
ג
א
ץ
בוןןןקאל
כ ר
י ם
ה
מ
ל
ח
ב ג כ ן ל <
כ י
ה
ד
ד
ץ
ד
7
י?זן**-
י ח ן ל ן
)יחזקאל מ״ז(.
י ב י נ י
ל
*י״^י
..י
*"י" * ^
י
מ י י ח ס
) ב מ ד ב ר
ל
י
ד
(
ש פ ת י
* ׳' ׳
86וכל
ורו״ק ליהושע י״ג ג׳ ,הגר״א ליהושע ט״ו ד׳.
ח כ מ י ם
י מ ז ר ח י
86א ־׳3־13101מ ;(מ019ת^ 1>126ת)11מ*16 03י1׳ ,כרך 3עמ׳ .212
86ב קדמוניות י׳״ וי ,א׳•
48
www.daat.ac.il
) ב מ ד ב ד
ל
"י
,
ג(
י
י"
ש
^
88
של.הנילוס( .אף זה מראה שהגילום הוא שנקרא בפי היהודים ״גחל מצרים״ ג.
אתר דעת -מכללת הרצוג
.דבר זה נראה גם מתוך שטר משנת ד׳ תתם״ו שנמצא בגניזה בקהיר ,שגכתב
^ .80 0
^,
^
,נ
׳
א י
מ ד ע ת
ח נ ם
ך ב ת ן ך
י מ ה
מ ן ״ ב ה
ש ן ן
י
מ צ ך י ם
נח
ה
ק
ת
ד
י
.גם הזרוע המערבית של הדלתה ,המגיעה לקרבת אלכםנךריה-,נקראת
נחל מצרים ה.
גק נהר מצרים ,הוא גבול הארץ שניתנה לנו בברית בין• -הבתרים ו ,
•מא הנילוס )תרגום יוגתן •בן עוזיאל לבראשית ט״ו י״ח(.
הוכחות רבות שנהל מצרים הוא הנילוס ,מובאות במאמרו של ד״ר ה .בר־
דיומא .בכתב העת ״סיני״ כרך מ׳ עמודים שמ״ב—שס״ב ,ובחוברתו ״נחל
מצרים״ )ספרית ירוחם( ,לפי מקורות יהודיים ונוכריים ,ומבחינות .היסטוריות,
גיאוגרפיות לשוניות והגיוניות.
מענין שגם בפי הגויים היה השם הקדום על הנילוס ״נהר מצרים״
)דיודורוס ;(1.63.1 ,1.19.4ובאנציקלופדיה בריטניקה ! כתוב שמסתבר
שהשם נילוס בא מהמלה השמית ״נחל״ ,וראוי לציין כי דעה זו הביע כבר
לפני מאה וששים שנה שלמה לעוויזאהן בספר מחקרי ארץ ערך שיחור.
בזמן כתיבת מאמר זה התפרסם * ח פרק מתוך מחקרו הגדול של הרב
ישראל אריאל על קדושת סיגי •כחלק מארץ ישראל .בפרק שגתפרםם מובאים
מקורות נוספים רבים לכך שנחל מצרים הוא הנילוס ושסיני חלק מארץ ישראל,
יאד על סיגי חלה המצוד ,והחובה לכובשה * ט ,כגון מדרש הגמל על ־שמות
כ״ג ל״א ,הרב יעקב פידנקי בפירושו )המצורף לפירוש אברבגאל( ליהושע י״ג ג׳
)שיחור = נילוס( ,רש״י יחזקאל מ״ז י״ט ,רבי אפרים מרגגשבורג י ש״הנהר״
בשביעית פרק ו׳ משנה א׳ הוא נחל מצרים יא )וכן ברמב״ם הלכות תרומות
פיק א׳ הלכה ח ,תוספות יום טוב ותפארת ישראל על משנה זו( ,ותרגום
ירושלמי השלם לבמדבר ל״ד ה .
86
86
86
8
8
80
86
,
86ג הקבלת דומה יש בין גבול מצרים )דה״ב ט כ״ו( ונחל מצרים )דה״ב ז׳ ח׳ עם
י .התרגום( .הם זהים ,ולא היה שטח הפקר ביניהם.
הערה בעמוד .91
י גת3ז13ז50116011161:: 333
86ה הר״ש -סיריליאו על הירושלמי שביעית פרק ר הלכה א׳ <דופס ירושלים תרצ״ה
1ף *׳ ע״ב ,דפוס בני ברק תשיי׳ח עמוד קפ״ז( ,וראה להלן בעמוד 56קטע *להרבה
•,פוסקים״ ,והעדה .118
86ו בראשית ט״ו י״ח.
86ז עיד1¥61ז 116ןפ.
86ח שבילין קובץ ל״א—ל״ב )אייר תשל״ט( עמודים נ״ב—נ״ח.
86ט שם .עמ׳ נ״ב—נ״ג.
86י בראבי״ה סימן קס״ד )כרך ראשון עמוד .(165
8$יא האם יתכן לפרש בדברי רב הונא )ירושלמי שביעית פרק ו׳ סוף הלכה א׳( ,״מכזיב
ועד הנהר מכזיב ועד אמנה״ ,שיש שני מקומות בשם כזיב ,הראשון בדרום והשני
.בצפון ליד עכו ,ואז יתורץ הקושי בהבנת דבריו לשיטת אלה המפרשים שהנהר
8 6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
א
ז
ת
יש
נ
ל
א ח ר ת
ה ס י ב ר י ם
ע
ל
ת י ג ו ם
ב
לעומת
"־
ל״ ׳
הדרומי של הצי האי ,ורוב הצי האי נמצא ממזרח לו )למשל׳
ש
ד
א י
ת
ר
ג
ת
ם
ח
מ ר ו ז ז ק
י
מ צ י י ם
1 4 0
ד ,י א ד י
ק
א
׳
ם י
י
ם ע ד י י
ל
ד
א
מ
מ א י ל ת
י א ד י
ע ר י ש י
0
ו ר ק
מ
7
א
ל
מ
פ
ץ
ר
'
"
של ל ׳
הואדי נמצא עוד יותר דרומה(( ,כלומר החלק המזרחי של
כ ו ו נ ת
ב
נ ש פ כ ה
96
נ י ת נ י ם
כ פ ת ו י
ב ס פ
י י צ א
י פ י ח
ש
ש ה ו א ד י
ג
צ
א
ה
י
א
ע
ז
גאו
.ביה
? ד,זרי
'יוגוזז
£יאט
ןז
מער
ד ר י מ י
ב
11
ק
י
ס ע ד י ה
י
בתוך תחומי ארץ ישראל גם לשיטה זו .יתכז ש
אחר בשם זה ,שאולי נשפך בעבר לים ליד ביר אל ערים ׳
מא־רומני 30 ,ק״מ מתעלת סואץ ,קרוב למקים
הפילוסית של הדלתה של הנילוס יג .ולפי זה אין מחלי?
לתרגום רב סעדיה גאון! גם מהמרחקים מואדי אל עריש לעזי׳
ר
) י מ ?
! נמצא
1,ךי
ןא
86יב
ב י
ב
י
ש
ם ו א ז
ח
?
מהחל*
ןןרוחג
י ל
ע
י
י
ב
ת י ג ו
ב י ז
ד מ
מ
ז
ה
ו6ו
ב י מ י
י
ה כ פ
8 8גמפי׳
"י
י
מזה ,ד י
בשם אל עריש קרוב יותר למצרים מאשר הואדי הנקרא כך חיום •
89
יגני
שב
גןובי
׳
בדרומן ושמא כזיב הראשון הוא ביר אל בסיבי׳
^ "* נזינ*
בית שגי הגיע תחום יהודה עד פלוסיון )בלוזה(־
כזב או מדבר כוב )מכילתא בשלח ד׳ א׳( ,או לפי אחת הגירםאות -מדבי
)ראה מכילתא הוצאת האראוויטץ—רבין עמוד .(153
86יב ג .צ.922048 .
ש מ ד ר ו ם
כ ל
ז נ ל
ל ב ל י ז ה
י י א י נ י
מ ד ב ר
,
פ ג י ם
ש ו י
86יג זרוע זו היתד ,קיימת בימי בית שני ,נתכסתה אחר כך בחול׳ והתיבשר״
ג
וין
ה
87ר׳ אשתורי הפרחי ,מחבר הספר כפתור ופרח ,שתר את הארץ לפני 665שג ׳
מ ע ז י
ם
)בתחילת ובסוף פרק י״א( מרחקים אלה :מחברון לעזה מרהק של יי ׳
1X7
ע י י ש
א ל
א
ש
מ י ז כ ר
י
י ס
ע ״ י
3נ
ג
ו י מ י י ט
?י מ י ם
א ש
' ^
י ל
ב ד ל ת ה
י
ש ל
י
״ ־־ ך,זו׳ ׳
׳
'
י
'
נמצא גם אם נמדוד מעזה 3פעמים המרחק שבין חברון לעזה .בשתי המדיייי
לקרבת ביר אל ערים ,באר הנמצאת 30ק״מ ממזרח לתעלת סואץ 110 ,ק ״
מאל עריש.
)הזרוע המזרחית של הדלתה של הנילוס הנקראת בפי הערבים אל־שרקיה )המזיחי^
נשפכת לים ליד דמיאט(.
גיתז
!?פ
88היתכן שהיו שני ואדיות כאותו שם ז יתכן ויתכן .בסיני יש
2י מ י ם
מ מ ח ק ת
י ו צ א
ש ו א י
א ל
ע י י ש
ק ר י ב
י י ת
מ א ש י
ל י ל ת ד
י כ י ב ר
ל ע ז ה
נגיע
1
ם
מ
:
3 0
תו
ש
ם
ש י נ י ם
,מ ר ו ח
י ם
ז ה
מ ז י
1 8
מ ק י י ם
ש ש ג י
מ ? ר י ם
י א ז י י מ
ואיייי*
״
ק
׳ י
ליאייות
אי
כעלי אותו שם 11 ,מקרים שלשלוש ואדיות שונים יש אותו שם ,ומקרה ׳ ל
גו.
שונים יש אותו שם )לפי המפתח בספר ״הנגב״(.
דיו
׳
האזור בין אל עריש וכין תעלת סואץ מכוסה חולות נוייים ^יבי׳
םו*ז
'
מתכסים שטחים נוספים .כבישים שהיו בשימוש
בחול .הזבד הביא לכך שכל הנחלים היורדים מההרים לאורך ? 140״ ^ ^ ^ י נ {
' י על
מזרחה ,אינם מגיעים לים אלא נבלעים בחולות שנערמו במשך מאי
ים
אבדו ,ועמם אבדדו גם שמותיהם .אך לא לגמרי — כשם שואדי אל
$ג.1
שם העיר אל עריש שליד שפכו לים ,בך יתכן שהואדי שעבר ב ק
נקרא בשם דומה )יש דעה שמקור השם עריש הוא גפן מודלת ,ערים בלשו!
8
5
י
ר ב
ל פ נ י
ש נ י ם
ל א
ע
י מ י
י ב י ת
מ
ת
0
ש נ י ם
ע ר י ש
ןגר
ר ב מ
ב י ר
מ
50
www.daat.ac.il
ה ? י פ נ י
164
^ ש נ ה )בספרו של ד״ר וילנאי עמוד (72בראה שם עדייו ואדי שבא
^
דרומית־מזרתית מפילוםין ,בינה לביו גרו )עתה גרהה או
ית
אתר דעת -מכללת הרצוג
ג ד
ן ( < 8 8א
5ח
ל גרר
י י י ,ותקופת האכות
מסתבר
שמי המקורי של ואדי אל עריש היה נחל גרר ,כי:
^ ^
לעתים קרובות קטעים שוגים בנחל אחד בשמות שונים
^לילס
רבים מיובלי ואדי אל עריש גקראים בשמות הדומים ל״גרר״ •
.
4
^ קות כתב לפגי 800שגה שבקרבת אל־עריש יש שתי בארות
ולו
אבו איםחק ,כלומר אבי יצחק .יצחק אביגו חפר את
יזגארון! ^
אביו ושהפלשתים סתמו ,וחפר את הבארות עשק ושטגה באזור־
גחל
סלע ׳ ^ פני שעבר למקום בו חפר את •הבאר רחובות מקום בו הגיחו לו
מסתבר שדברי יקות הם הד ממסורת יהודי אל־עריש )שהישוב
ד,
' א פסק עד ימיו( ,שראו בואדי אל־עריש את גחל גרר .אפיק ואדי
זיל
מאד ,ויבש כמעט כל ימות השגה ,ולכן מובן איר חגת יצחק
נהל^ .
אל־עריש הוא מקום הבאר רחובות .
ג
ש
נ ק ר א י ם
ך ן מ ך
8 9
90
י
גד
ת
י
ח ס
י י ת
81
ף
9
ג ף ף
תיס3
״
9
ןזןךי
ף
ע
ע
י
ג
י
ח
כ
ע
ה
94
כ י
^לאים
׳ *׳( )-הנגב״ עמוד ,(115והאות ם׳ גהפכה לש׳ ,חילוף דומה אפשרי גס
*ייס לעריש.
1שהשם ןיי־י.״ .
עריש נשתמר גם בחור )= בקעה( אל ערם )כך הכתיב במפת 1:100,000
על .
קת המדידות וגס באטלס ברימניקה הכתיב הוא תעתיק של ערם ,ולא ארם
^
פת ) (1:250,000נ .צ 20 ,914031 .ק׳׳מ מדרום מערב לביר אל ערים( .והואדי
^
י י ערם לביר אל ערים .עתה התכסה האזור בחול גודד.
00
י שרפיח
ח שבתרגום רם״ג לחצר אדר היא רפיח בדרך ממצרים לכוש )ראה סוף
ל ^ ׳ ואז יובן מה שתרגם עצמון ל״מנאזל״ ,היא ימת מגולה אשר מדרום מערב
ע ה ימה שהגיעה עד קנטרה.
*
גקיהילה ,קנה וקניה.
, 90
אל גרור )הנשפך לואדי אל עריש 20ק״מ מדרום לאום שיחן( ,אום גוהר
^
^ • 067982ל .1צ ,(055983 .אום גרד )מג צ 092925 .לג .צ ,(084930 .גרה )לפי
״הנגב״ עמוד (85או אל גרים <מנ .צ 069880 .לג צ 073900 .ממערב לא־תמר,(.
^
)ספי ״הנגב״ שם( ,גרויל )היורד מג׳בל הלל ,שם עמוד ,(86גר )ג .צ,(050885 .
י )מג• צ 040866 .לנ .צ ,(049871 .אום אל גרדן )ג .צ ,(045865 .גרף )נ .צ.
׳ ) 5מג .צ 063848 .לג .צ 4050880 .אבו גריגדת נ .צ .(046876 .לכולם
״ ״ ״ ״-י״ייח . ,
י ר 18עמוד .466
ל
יונתן שם פסוק י״ט :בספר גחלא.
^
״ י י״ו־־כ״ב .ונחלקו המפרשים אס הבארות עשק ושמנה הן הבארות שחפר
׳ייעד
מוטטת ב״הנגב -עמוד 564הערה .1
ר
מ כ
י
תכ
מ
מ ח
ד
(122
3ןד
ס
(0
י
גר
כ
פ י
י ג י ס
3ר א
ת כ
נ ן ן ן ך ע
1
51
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
־ .3בסביבות גרר היו בעת כיבושם על ידי אסא המלך אהלי מקנה ,והוא
שבה צאן וגמלים .הדבר מתאים יותר לצפון סיגי מאשר לסביבת עץה- ,בה
מנסים לזהות את גרר י
05
9 8
גרר לא הצטמצמה לנהל גרר בלבד .באזורים הסמוכים לו ,ובכל צפון
סיגי עד תעלת סואץ ומפרץ סואץ ,יש מקומות רבים י בשם גרר או גרי בצורות
שונות״ .מדרש •בראשית רבה ״ ותרגום ירושלמי״ -מתרגמים את י.״גרר״
ל״גרדיקי״ .בצפון סיגי יש מקומות רבים בשם גרד ,ג ר ד י .הווי אומר:
גרר היא כל פיני ,בעיקר צפון פינוי.,עד למפרץ סואץ .ומעבר לתעלת םואץ.
מסקנא זו משתלבת יפה עם מסקנתו של פרופ׳ גרינץי א כי ארץ פלשתים,
.ארץ גרר ,השתרעה במערב עד השיחור ושור ,מסקגא שהגיע אליה על פי
מקורות אהרים.
8
100
10
אברהם ישב בארץ הנגב ,בין קדש ובין שור ,וכן .גר ב ג ר ר
101
שור
.
95דה״ב י״ר י״ד.
96,וכן בשפתי חכמים לבראשית כ׳ א׳ שגרר רחוקה הרבה מחברון .וראה אזכרה׳ מחלקה
ה׳ עמ׳ שפה—שפו שגרר רחוקה.מעזה .וכן ראה שם עמוד שפה הערה 58שתחום
גרר נמשך עד תעלת סואץ של ימינו.
97גררת <נ .צ ,(009051 .גוריר )נ .צ ,028014 .בין ג׳בל לבני לאל חמה{ ,גריוג )נ .צ.
,938050ליד הקצה המערבי של ימת ברדוילא גרהה )ג צ ,929056 .בקצה המערבי
העשרה׳ בין רפיח
ו לישוב
של ימת ברדויל( ,מגרונתין )נ .צ075075 .׳
אל גרית
צי ׳ (׳
לישוב סופה( ,גריגף )נ .צ 8 ,058031 .ק״מ מצפון מערב
)נ ,צ 991980 .במערב הר יעלק 20 ,ק״מ ממזרח לביר גפגפי׳(׳ ואיי אום -גרתיה
)נ .צ ,015012 .מצפון לאל חמה(.,ובמפות של 1:50,000גם אם גרף )נ• צ^978041 .
ביר אל גיריה )ג צ ,(976047 .שניהם בקרבת הישוב נח״ל ים ,ומערבה משם י ך אם
אל גורי )נ.,צ ,(965047 .אל גרגפה )נ .צ (961056 .וחוד גרגפה <נ..צ ,(940039 .בועיז
)= מיצר מים( גרן )נ .צ ,003063 .בשרטון בין ימת ברדויל והים( .ואדי גרה )ב .צ.
י י ן )נ .צ.
"
י־קטי'
30 ,885950ק״מ ממערב
725885רשת מצרים(.
98פרשה ס״ד גי .וראה לעיל הערה 33א(.
99בנוסחה המובאת בערוך ערך גרדיקי.
994050
׳ •ג •
, 100אם גרד )נ .צ 060058 .ושני מקומות נוספים בשם זר•
במזרח ימת ברדויל ,ובנ .צ (976039 .ביר אל גרדי )ג צ 4)45065 .בין הישוב תרס״ג
לישוב נח״ל סיני( ,אל גרידה <נ .צ ,045060 .דרומה מהנ״ל( ,קוז ) -ג ב ע ה ( אל גרד
ק״מ מהאגם
)נ .צ 20 ,936975 .ק״מ מהאגם המר( ,רויסת אל גרד )נ .צ(946966 .׳
יאץ>׳ ג׳בל
"
״
)י• •
המר( ,ביר אבי
אום גרדי )ג צ 3 ,923917 .ק״מ בלבד מתעלת סואץ 4מותלה אבו גרידי׳ )נ .צ.
15 ,017915ק״מ מדרום מערב לקלעת נחל(.
100א תרביץ כרך מ ,עמוד .34
101בראשית כ׳ אי.
www.daat.ac.il
52
נ ת י ב
מ צ פ ו
יגי
ל א ב ו
ו א ד י
לה
כ
ל א ג ם
א ם
ה מ ר
ג י ף
2 0
ק
ב מ פ ת
מ מ ע ר ב
מ
0 0 0
5 0
ל פ י
ב נ
1 5
ג ר ד
צ
1 9 4 5 9 0 4
2 0
ק
מ
מ ו
א
ם ו י ר
ש ע ל
ש
פ
ת
מ פ י ץ
ס
בים סון* .הם הלכו במדבר
עברו הרצוג
ישראל -מכללת
סמוכה למצרים.־ מיד אחרי שבניאתר דעת
שור * ,כלומר הוא סמור למקום בו נקרע ים סוף .״
10
ג0ג
104
אברהם בא לגרר בהיותו בן תשעים ותשע ש ג ה ,וישב שם 26ש נ ה .
יצהק נולד שם וישב ש ם .הוא ישב רק בארץ ישראל כי נצטוה לגור רק
בארץ הזאת ולא לצאת לחו״ל למצרים .העין באר להי רואי ,שאף לידו
בקרבת ג׳בל סין בישר )שיש המזהים אותו
היא אולי עין לחץ
ישב יצהק
עם הר סיני(.
105
105
1 0 7
1 0 6
ז10
גם יעקב ישב עם יצהק בגרר א .גרר הוא המקום היהיד שידוע לנו כי
מדגישים שהדבר געשה
ואור חחייס
בו זרעו וקצת חאבות ב .חרמב״ן
כדי להאתז ולתפוש הזקה גם בהבל ארץ זה ,השייך גם חוא לארץ ישראל ",
ז10
1 0 8
1 0 9
0
102שמות ם״ו כ״ב.
102א התרגום של שור בבראשית כ׳ א׳ הוא חגרא .והנה 15ק״מ מדרום מערב לעיר סואץ
)ג צ (907918 .יש מקום בשם ראם מחגרה) .ואולי מסמן מקום זה את הקצה המערבי,
לעומת קדש )שתרגומו ״רקם״ ,לדעת רבים פטרה( במזרח .וראה רש״י גטין ב׳ ע׳׳א(
ואולי *החגר״ שבגםין פרק אי משנה א׳ היא אל חגיה 50ק״מ מערבה מפירדן ,על
זרוע -בקר״ של הנילוס ,או אל תגר בנ .צ 628960 .רשת מצרים 110 ,ק״מ ממערב
לפורט מעיד.
103בראשית כ׳ א׳ עם רש״י ,בצרוף פרקים י״ז—כ״ב.
104ילקוט שמעוני לבראשית סוף פרק כ״א )סימן צ״ה(,
105בראשית כ״ו.
106בראשית כ״ד ם״ב ,כ״ה י״*
.1 107צ 20 ,964900 .ק״מ מדרום לראם אל גונדי.
העין נמצאת במדבר בדרך שור )בראשית ט״ז י״ד( .בגי ישראל הלכו שלושה ימים
במדבר שור אחרי קריעת ים סוף )שמות ט״ו כ״ב( .אם מקום קריעת' ים טוף הוא
בקרבת העיר סואץ ,ומשם הלכו בני ישראל שלושה ימים בכוון דרומי״מזרחי במדבר
שור) ,וביום הלכו כרגיל 12מיל )מדרש הגדול במדבר י׳ ל״ג( ,אפשר להניח כי העין
הוא'עין לחץ 60 ,ק״מ מדרום מזרח לעיר סואץ.
107א כפי שיוצא מבראשית פרקים כ״ה וכ״ו.
107ב שם כיו י״ב.
108לבראשית כ״ו בי.
109לבראשית כ״ו ג׳ ולשמות ו׳ סוף פסוק די.
110מדרש בראשית רבה )פרשה ם״ד סי׳ ג׳( מדגיש שחציתי ליצחק לשכון בארץ היה גם
לבנות שיכונה ,לנמוננ ולזרוע )ולפי גירסת חידושי רד״ל שם ,גם לחצוב בורות(,
הציווי לאברהם ללכת לאורך הארץ ולרוחבה היה כדי שיקנה בכולה חזקה מבחינה
•נזשפטית ,לו ולנו )תרגום יונתן לבראשית י״ג י״ז ,בבא בתרא ק׳ ע״איורש״י שם,
ירושלמי' קידושין פרק א׳ הלכה ג /בראשית רבה סוף פרשה מ״א ,ילקוט מעם
לועז לבראשית פרק י״ג פסוק י״ז אות ג״ו בשם יפ״ת ,הרמב״ן לבראשית י״ג ט״ו(.
והציווי לעם ישראל היה :מה שתירש תכבש ותישב )ספרי בתחילת כי תבוא(.
www.daat.ac.il
53
אתר דעת -מכללת הרצוג
1
,
הרד״ק כ ת ב " שאברהם ישב שם כדי לשכון בכל הארץ,
׳׳במקדם
ופעם במקום אחר ,כי גם ארץ פלשתים בכלל ארץ כנען־״,
ואף שם עשו צדקה וחסד .ולימדו לכל את הדרך בה ילכו , 1*3
פ ע ס
^
3
111בראשית כ׳ א׳.
112וכן ברד״ק לבראשית ט״ו כ״א.
113דמב״ם הלכות ע״ז סוף פרק א׳ ? דעת סופרים לבראשית י׳׳ג י״ , ,
י* -נ
כ״ו ב׳—ג׳.
113א הארץ לפני כיבוש יהושע.
^
^
ארץ ישראל קדושה בקדושת השכינה — מזמן נתינת הארץ לאבו
^ ^ ,עבנגי
ובקדושה הבאה על ידי ישראל — מימי יהושע )אנציקלופדיה
ד
עמי רי״ג—רי״ד( .החיוב במצוות התלויות בארץ חל או עם עוברם
^
"׳יי־דן
וערלה — תוספתא מנחות סוף פרק וי( )ובבואם הוכשרה ד ףץ ׳
<לי^
ולומר שירה ,בעוד שקודם היו כל הארצות כשרוה לכך ) מ כ י ל ו ^ ^ ל
^ תז־ז^ל* ^
ומרכבת המשנה על המכילתא שם ומגילה י׳׳י ע׳׳א(( ,או אחרי
)! ^27
לשבטים את מה שכבשו ואת מה שהיו עתידים לכבוש )שמיטד,
׳ ^ ׳ .ו/לי*
ומעשרות ,ביכורים ,לקט שכחה פאה ורבעי(.
ז
כ
ת
ילי
א ו
י י ק
ס ן
ת
? 3ד
ת
לן>1
א
1
1א
ש
כ
כ
ן
ש
י י י ב
ד ו ש ת
ה א
ב א ה
ע ל
י י י
י י ש ת
,מ
מ ש כ
ש
יו
ז שי<*
י ק י ־־
?
יז
ויש דיעה ש ק
אחדי שכבשו וחלקו )אנציקלופדיה תלמודית שם עמוד רט״ו ציון ג -׳ ^י״׳יקהן *
יי"
,י
בשבילץ קובץ ל״א—ל״ב )אייר תשל״ט( עמי ק״ה ק״ה ,קי״א
״ דיק ,-,י ^
א .י .הכהן קוק המבחין בין קנץ אויר לקנץ הגוש .קניו האויר
והלך והעמיק בפעולת הכיבוש והחזקה בימי יהושע .ושם בעמודי י . -י״ינין^ ג^.
י־^
ע
ש .י .כהן שאחרי ישיבת האבות עדיין היה צריך לכניסת בני ישראל
^ הי• "ןיוי^
כדי שתחול עליה קדושה הראויה על ידי ישראל וגורמת לתנוך
ד
ץ
מ
,
ה
ת
ח
3
ב
ת
מ צ
י ז מ
־'
^רי -
ד
לפני בוא בני ישראל היתד .הארץ בידי כנען לשמירה כפקדון
^ ״
השומר עבור רבו ,וכשהתחילו ישראל לכבשה ולקדשה מתד
י
מינו וניעור )כפתור ופרח פרק י׳ ד״ה האמנם(.
< קלופדד
עמוד ר׳ ציון .(54וראה בראשית רבה• מ״א ה׳ בענין תקוסת ד ^ ,
ליהושע.
ובינתיים היתד ,הארץ עדיין בגדר ״ארץ לא להם״ )שהרי הפסןק .י
נתקיים גס ביצחק ,שלא יצא מהארץ(.
במדרש תנחומא )בשלת אי( ותרגום לשיר השירים ג׳ ה /נאמר
ע
ש
י י ש
ד י ע ה
ש א ח ר י
ש כ ב ש ו
ז כ י
ב ה
ל מ פ י ע
מ ז מ ן
ה א ב ו ת
ו
כ
1 1
ד
י
ה ו ה
ז>
5
מ
אנצי
ה
מ
כ י נ
י
ב
נכנסו מיד לארץ כדי שהכנענים יבנו ויטעו מחדש את אשר
ממצרים ,ותתקיים ההבטחה לאברהם להכניסם לארץ מלאה
שלא הוליכם בדרך פשוטה — שאז היו מחזיקים איש
ויאכלו מן וילמדו תורה )שניתנה לדרוש לאוכלי המן
י
י
ז
מ
5
<
,
6
י
^
^
החריבו
^
כל ט ו
^ ץ
בשדהו * ,יגכן
זיי–
— '״
י ד יי
מ כ יי! _
י .י
** • ׳ -
ל״ד/
: 5ז 3א מ
כ
ב
1
פרשה ב( ,והם אכלוהו עד בואם לארץ נושבת )שמות ט״ז
מ
•י' יאד>4
הדברים כך שכל בני ישראל נצטוו על גבולות ארץ כנען ,נחלת ״
*׳*?מ
54
www.daat.ac.il
א
^
^זל־*נ^ גג*
ין
למנ*!
5
^גיד־ין* ^
בין^ .
י ~
ת ^יו ^
ק^ןןייף ^
*י?*.״ ו־ ^
^
מ
י•
ומצרים
״הנגב׳ /והגמל כין ארץ ישראל
מכללת הרצוג
אתר דעת -
כאשר דברנו על הנגב בעשרות השנים האחרונות ,אחרי הזזת הגבול
המדיני התרגלנו להשוב כאילו המדובר רק באותו חלק של הנגב הנכלל
בפלשתינה )א״י( ,והיתד הוא ״סיני״ שאין אליו גישה ,ולכן היה מחוץ
לתודעתנו .אך לאמיתו של דבר מסתבר ,ש״הנגב״ שבמקרא כולל את כל הצי
האי סיגי ,כפי שהוכיח ד״ר ח .בר דרומא בספרו הגדול ״הנגב״ עמי 3—2״,1
״ושפלת הדרום״ ,הנזכרת במקורות ומתקופת התנאים והאמוראים ,נמשכת עד
ואדי אל עריש*״.
המטה ,בהיותם בערבות מואב ,אחרי ששני המטות וחצי המטה נחלו בעבר הירדן
)במדבר ל״ד י׳׳ג—ט״ו( ,כדי שיכנסו לארץ לכובשה ולרשתה מהצד של החלק המיושב
בה ,מדושנה של יריחו ,ולא מהחלק המדברי שבה ,ולא יחשבו בבואם ג הזוהי ארץ
זבת חלב ודבש ? )וראה דברי דתן ואבירם )במדבר ט״ז י״ג—י״ד( ,וכן במדבר כ׳ ,הי(.
משה רבינו רצה להכנס לארץ כדי לקיים את המצוות התלויות בה )סוטה י״ד ע״א(,
שהחיוב בהן חל כאמור רק אחרי עוברם את הירדן .דור המדבר לא זכה לכך ,מלבד
יהושע וכלב ,ונראה שאף שיתר המרגלים עברו בכל הארץ ,אין זה נחשב בכניסתם
לארץ ,כי אז עדיין לא באו בני ישראל לכובשה להתנחל בה ולקדשה .לענין חלה
מפורש שצריך ביאת כולם ,ולא ביאת שנים ושלושה מדגלים )כתובות כ״ה ע״א נדה מ״ז
ע״א( )אך הר״ח )באוצר הגאונים לכתובות( לא גרס ״שנים ושלושה״( .נראה שהכוונה
למרגלים שנשלחו אחרי שנצטוו על פרשת חלה ,שאותה נצטוו אחדי שליחת שנים
עשר המרגלים ולפני שני המרגלים ששלח יהושע )וצ״ע לפי זה למה כתוב ״שנים
ושלושה״ ,ואולי זה כלשון בני אדם )כאומר ואפילו היו באים .שלושה( ,וכמו
במלכים ב׳ ט׳ ל״ב ,ישעיהו י״ז ו׳ ,ובמקומות רבים המובאים במשנה למלך הלכות
לולב פרק ח׳ הלכה ז׳( .בוא כולם למקום המקדש )תרגום יונתן לשמות י״ט די(,
אילי לא גחשב לבואם כבר לארץ .וגם כשרדפו אחרי מלך ערד ונכנסו לעריו )ראה
אברבנאל לבמדבר כ״א א׳( ,נראה שזה לא נחשב בכניסתם לארץ ,לפני שנשלם עון
האמורי )ראה אור החיים לבמדבר כ״א א׳ ולבראשית ט״ר ט״ז(.
ומה גם שהיו אלה כניסות עראיות ,שאחריהן שוב יצאו ,ורק אחרי שסובבו ממזרח
לאדום ולמואב נכנסו בימי יהושע לארץ כדי להתנחל בה.
בספרי דברים פיסקא ב׳ אמר ר׳ בנאה :״אילו זכו ישראל ,ליום אחד היו נכנסים
לאח״ ,וזאת על פי שמות י״ג ג׳—ד׳ ,כלומר מדובר ביום צאתם ממצרים ,בחמישה
עשר בניסן .אבא יוסי בן חנין משום אבא כהן בדדלא אמר )שם( :״אילו זכו
ישראל ,כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ ,שנאמר )ומביא את דברים
א׳ כ״א(״ .ובפירוש מאיר עין אות ח׳ :שאם זכו היו מיד מתחילין לכבוש את הארץ
מן הים והלאה.
114וראה באטלס בדוור בו כתוב על צפון סיני :״הנגב שבתחום מצדים״..
115״הנגב״ עמוד.6
www.daat.ac.il
55
אתר דעת -מכללת הרצוג
מדרש בראשית רבה נ״ב ד׳ אומר כי לארץ ־הנגב ,בה ישב יאברה• ^ . ! 1 6
שבעה שמות• ,ואחד מהם הוא סיבים או סיבין.
1 1 7
אברהם נסע הנגבה וירד למצרים ,ואחר כך עלה ממצרים ה נ ג ב ה .מ ס ת ב ר
אפוא שהנגב הגיע עד מצרים ,ושניהם היו סמוכים זה לזה ,וביניהם ל א ה י ד
שטה אחר ..וכן ׳ משמע מישעיה ל׳ ר ,בו מתואר הנגב כארץ -צרה ו צ ו ק ד '
י׳
מקום .אריות ונהשים.
הגבול של מצרים היה
י״ג ג׳( — ,לפני שמתחילה
ראה את דמות שרה ביאור,
ה כ ג ס ו .וכעין זה בתרגום
118
הוא ״על פני מצרים״• ) י ה ו ש ע
תנחומא לך ה׳ נאמד ש א ב ר ה ם
כשד״קריב לבוא מצרימה ו ב ט ר ם
יב יא.
הנילוס .השיחור
מצרים .במדרש
בשערי מצרים,
יוגתן לבראשית
ר׳ יעקב קאשטרו )המהריק״ש( כתב )בערך לחם אבן העזר ס י מ ו ״ ק כ ״ ח ^ •
ק בין
ל
י
י
״ונראה מדבריו )של ה ר מ ב ״ ם (
מצרים האסורה ובין ארץ פלשתים אל קהרא העיר הידועה מארץ פ ל ש ת י ם •118
׳
וכן דעת רש״י והתוספות ורוב הפוסקים שראיתי דבריהם שנחל מ צ ר י ם -
בתורה בפרשת ואלה מסעי הוא נילוס …אבל רב סעדיא גאיז א ל ע י ו מ י ״!1
כתב שנחל מצרים הוא הנקרא בערבי וואד״י א״ל ערי״ש״.
118א
ש
ס
ו
ש
ב
נ
נ י
ה
מ ם ם י
ו ם
7
כ
ך א
מ
ש
ה
ל י י ?יייי׳
י
ת
ה
על ה ג ב ו ל
׳ ב י ת שמש ,שמסתבר שהיא הליזפילים
מצרים ^
.
להרבה פוסקים מתחיל איסור הישיבה במצרים רק מ מ ע רומאלכםגדריה ומערבה י ) .ו ר א ה גם דברי הרשב״ץ להלן ליד צ.יון2־1
׳
ר׳ אליהו ישראל המובאים באבן ספיר ספר א׳ פרק י׳׳ב(…
,
כ
118
ז
י
ד
כ
ד
י
116בראשית כ׳ א׳.
117בראשית י״ב טי ,י״ג אי.
ב ר א ש י ת
< ע מ י ד
118מענין שגם במגילה לפי סדר ספר
מסוף ימי בית שני שנמצאו במדבר יהודה ,מוגדרת י י
צ
א
א ת ר
ח
ש
ת
ל
מ ה מ ג י
כ
א
לותי-
הגנוזות
׳׳מארצנו*
ך
י זכניםתו ל-ארץ בני חם״ בעת עוברו את הראש האחרון )המערבי( של #
זזי לאסד,ק
ז
ל
י
הדלתה של הנילוס .הראש המערבי
י )פליני
ל, ..
תחילת ) .(5 .9דיודורום ) (18.6.6כתב שהנילוס ו א
יי י מצרים׳./
י
.
וראה הערה 122ב(.
ב ן 5ת
ב י י ת
ג ב ו ל
נ ח ש ב
ב י
י א ש י
אםי
ה
ה
ה ג ב ן
ס ן
< ב י
118א וראה גם ברמב״ס הלכות.תרומות פרק א׳ הלכה ח ::״הנהר )שבמשנה ס ר ק
. …אי( הוא נחל מצרים״.
מ ש ג ד
..
'
118ב וכן כתב הר״ש סיריליאו)..שביעית פרק ו׳ הלכה א׳ במשנה )ופנס י ר ו ע ל ,
*
׳עיי מ צ ר
??"י(
״
יק
דף פ״ד ,ובמסכת שביעית דפוס
ז״ילישבת
…על שפת הנילוס )= קהיר העתיקה( נכללת במתנת אברהם יצחק ו י 5
118ג רש״י לישעיהו י״ט סוף פסוק י״ח.
לגקול י
'
׳
118ד ואגב — אם נמדוד 400פרסה מאלכסנדריה
^יב־־
חונים ,או עד האי ג׳רבה )עד קו האורך 14מגריניץ לפי השיטה ש א ־
ס״מ ,או עד קו האורך 11לפי השיטה שאמה היא 57ס״מ( .דברי־ הדמב-׳ ,י '
ה׳׳ס כהלכות
56
ב ג י ב
ת ש י
ח
כ י
ע מ ו ד
ה
1
י ס
ק 3ז
מ ז 5ר ב ה
נ ג י
ב ז 2י ד
ע
ד
0
מ ד
ד
0
www.daat.ac.il
י א
4 8
הרצוג ולא נשאר ממנו־ ״בגבול
מכללת סוף
הארבה בים
רות מערבית נשא ותקע אהאתר דעת -
מצרים '.מכאן שמצרים כולה נמצאת ממערב־־ ים סוף) ,אמנם מזה אין
ראיה לעניין השטח בין ים סוף והנילוס( "א.
1
119
9
התורה מדגישה כמה פעמים כי ביום חמישה עשר בניסן יצאו אבותינו
ממצרים ,וזה היה לפני שעברו את ים סוף.
120
ספר היובלות ה׳ י״ד—י״ט הדגיש שהר סיני נפל בחלקו של שם )ולא של
חם ,כלומר איגו בחלקם של המצרים(.
יוסף בן מתתיהו כתב
)ים ס ו ף ( .
1 2 1
שהגבול המזרחי של מצרים הוא הים האדום
122
מלכים פרק ה׳ הלכה ז׳ ״עד המערב״ פירושם כנראה :עד הארצות הקרויות
״המערב״ )״המגרב״( ,שהן חונים אלג׳יר ומרוקו ,ופירוש הנוםחא האחרת בדברי
הרמב״ם )שמביא המהריק״ש באבן העזר סימן קכ״ח( ״עד ים המערב״ פירושה
כנראה :עד האגן המערבי של הים התיכון ,ממערב למיצר שבין תוניס לסיציליה.
-119שמות י׳ י״ט.
119א מכת הארבה תחמה את הגבול דה—יורה של מצרים )שמות רבה פרשה י״ג סימן ד׳(.
120כגון שמות פרק י״ב פסוקים י״ז ,י״ח ,ל״ג ,ל״ז ,מ״א ,מ״ב ,נ״א •,ופרק י״ג
פסוקים ג׳—די.
121מלחמות ד׳ ,י /הי.
122גם׳ בפפירוסים מצריים ואשוריים מציינים את רעמסם כגבול מצרים ״קצה מצרים
ותחילת ארצות חוץ״ )פירוש ד״ר י .קיל לספר יהושע ,של מוסד -הרב קוק • ,עמוד
קכ״ז ן ״הנגב״ עמוד .(524במאמר פרופ׳ גרינץ בספר היובל לקויפמן ,הוא מסכם:
)בעמוד י״ג( :״לאור כל החומר שנמשך על פני אלפי שנים עלינו לומר ,שהגבול
המצרי עמד בדרך כלל בגבול האיםתמום ]הוא אזור .תעלת סואץ של ימינו[ או ממש
על הנילום.זו עדות המקראות וזו עדות המקורות החיצוניים- ,המצריים והיוונים
כאחד״.
•המקורות האשוריים המובאים על ידי פרופסור גרינץ אינם מצביעים על מקום מסוים
בו היה הגבול ,רק בכתובת של אםרחדון מדובר־ על מסע ממצרים לכוש ,שהתחיל
מהעיר אפקו בגבול שמנעון[ )כך השלים פרופסור גרינץ שם בעמ׳ י״ד—ט״ו .ומכאן
אנו גם רואים שנחלת ־שמעון הגיעה עד־מצרים( לעיר רפיחו באיזור •הקרוב אל
נחל מצדים .הואיל ותחילת המסע במצרים וסופו בכוש ,אין זו רפיח שמדרום -לעזה,
ימחל י מצרים יכול להיות דק הנילוס .המסע נמשך 30שעות כפולות )המקבילות
ל־ 15ימי מסע ,לפי המשך הכתובת; כלומר ליותר מ־ 600ק״מ) .אפילו היינו מודדים
600ק״מ מאפק שבצפון ,בנחלת אשר ,היינו מגיעים ׳לנילוס; אך קרוב לודאי
שהמדובר באפק אחרת ,בקרבת תעלת סואץ(( .לפי המשך הכתובת התנהל •המסע
בארץ ללא מים ,שבה היו נחשים ובעלי חי משונים ואבני חתחתים )־1; 1*631ו0161ת^
!'13×6׳ £351:6171כרך 1עמ׳ .293כנראה שהמסע נערך במדבר בין ים סוף לנילוס.
יתכן שאפקו היא העיר אפקה שבין ערי ההר בנחלת יהודה )יהושע טו נג(.
www.daat.ac.il
57
אתר דעת -מכללת הרצוג
׳ אומר :״ויקיף תחומא מקיסם
תרגום יונתן לבמדבר ל״ד
י׳׳ ילפי ״
לגילום דמצראי ויהון מפקנו* ל מ א ״ ,וכן תרגם ביהושע
באות אולי שלוש המלים האחרונות בפסוק להוסיף שסוף הגביל הוא בזרוע
המערבית של הדלתה של הנילוס ,הזורמת לכוון מערב.
ה
עדב
הגילופ
הדלתה
4ר• של ו ! > ! ! •
חנילוס מתפצל לזרועות רבות ,והשטח ביניהן קרוי ״הדלתה״!22 .א,
״בחר יוסוף״ ,הזרוע העוזבת את חנילום ליד סיוט וזורמת לפיוס׳ הגיעד
ציין שאלכסנדריה בכלל י י•* ,.,-י
בימי קדם לאלכסנדריה ב ,הרמב״ם ג
•*איסור
.
,
י ל הגילום
י י
י"
לשבת בארץ מצרים .ואזי
לאלכסנדריה ד .השינוים במהלכו שחלו בינתים כתוצאה ממעשי ב נ י
נראה שאינם נחשבים מבהינה הלכתית .וראה הערה 118ועמ׳ 56קטע י-׳— י
״׳׳הרבה
פוסקים״.
אלכסנדריה כה סמוכה לגבול ארץ ישראל ,עד שאנשיה יאי עצמם י כ ח ל
מיושבי ארץ ישראל ,וביקשו לחביא חלותיהם ארצה ה .הר״ש םיריליאן 5132
משמ ~~ 1.
משנה :״ועוד נראה משום
מתחיל
דאלכםנדריא נחל מצרים ׳
,
,
כתב על אותה ,
וא״י הויא אלא דלא כבשוה משו״ה תני לה״ .והרשב״ץ ז כתב על
הרמב״ם בענין אלכסנדריה :״ופי׳ הוא ז״ל כי משם היא מתתלת-האד. , -
׳ * י ז ההיא״
״ ״ ״ ״ .
)שבה אסורה הישיבה(.
קירבה זו של אלכסנדריה לארץ ישראל משתקפת בעוד כמה מ ק ו ר ו ת
י י לאלכסנד *
י
"
^
^
ההיתה זו העיר הראשונה מ ח ת לתחום יהודה ומחוץ לתחום היהודי ה א ו ט
)ראה הערה (133לכן הרהיקו עד שם ?
122
122
ב י מ י
ה
ס י
ש
י
ה ג י ע ה
י א ו
ש
ז
ר
ע
ו
122
א
ס
ד
122
״ ״
122
ד כ ד י
א
מ צ י נ י
כ
מ
ה
א
א נ ש י ם1 2 2
ר
ש
מ א
ב ב ר ח ם
ז
י ז ז י ד ה
ב
ח
ב י מ י
122א ד״ר גבירצמן הפנה את תשומת לבי לתגלית חדשה — בשנים האחריגוןן
נתגלה
שזרוע הגילום שהגיעה לפילוסיון היתר ,קיימת רק בתקופת ^ ^
י ראחר כד
הלכה והתנוונה עד שנעלמה .היא לא היתד .קיימת בכל התקופה הקדומז-
י יער סול!
ימי בית ראשון ,וזה הרבה מאות שנים ששוב אינה בנמצא )מאמר של מיי-
״ ו
ופרת ב״מדע״ ,כרך כ״א ,עמוד (86
122ב *<מ? 0! ££־ 31-63816(1: 1115101מהדורה ,2עמוד .5המקורות זיינו שמ
כהערה 1
*'
על זרועות נוספות במערב הדלתה ראה הערה 124נקודה ג
122ג הלכות מלכים פרק ה׳ סוף הלכה ז׳.
122ד הר״ש סיריליאו לשביעית פרק ו׳ הלכה א׳ )דף צ׳ ע״ב
ירושליש
בדפוס
תרצ״ד״
עמוד קפ״ז בדפוס בני ברק תשי״ח( כתב שהנילוס בא בזמן גיךןלן
50
122ד .חלה פרק ד משנה י׳.
122ו פירושו לחלה דף פ״ג ע״ב ,מובא גס במלאכת שלמה על חלה פרק ד׳
^
מ
׳נ
ג 1 2ז
ב ז ו ה ד
ש
א ז ה ר ר ת
ב ו
ג
מ צ י י ת
יירקיע על
122ח יהושע בן פרחיה )סנהדרין ק״ח ע״ב בחסרונות
)
(,
ק ,ל
58
ח ג ו ג ד י
פ ך
ב
ה
כ ה
ב
׳
ח ן נ י ו
מ ג ח ו ת
www.daat.ac.il
ק ״ ם
ת ע ש י
ה ש
״
ם ( <
'
ש י י ה
י ה ן ך ה
ב ן
יייי״
שנה
^לאר
ע
קפ״ו.
)יי״ושלמי
122
ט
אתר
הרצוג במנעליהן יצאת
מכללת ירק(
דעת ) -מין
״הבקייה
נאמר
עמהן
ב( בירושלמי
מאלכסנדריה״.
בהערה 118ראינו כי הזרוע המערבית של הדלתה נחשבה לגבול בין ארצנו
ובין מצרים.
בפירוש אוצר נחמד על הכוזרי מאמר ב׳ י״ד כתוב :״רצועה יוצאת מא״י
וגבלעת בתיי ארץ מצרים מדרומית מערבית בחוף הים הגדול הדרומי …רצועה
גדולה מדרום הים הגדול הגקרא על שם מצרים והיא מן א״י שייך לחלק
יהודה״ .וראה להלן בפרק על גושן.
ילקוט מעם לועז ,לשמות פרק כ״ג פסוק ל״א כתב שים פלשתים האמור
בפסוק הוא מערבה מהים חגדול) .ואולי גקרא בשם ״ים פלשתים״ חחלק של
י או אולי חחייק של הים
הים הגדול בקרבת כרתים ,שמשם באו חפלשתים
התיכון במערב הדלתה של הנילוס בסביבת אלכםגדריה ,כי לשם פלשו הפלשתים
בימי מתפתח ואחרי כן יא( .יוסף בן מתתיהו י ב הזכיר מקום בשם ״מחנה
היהודים״ ,שאליה מגיעים אחרי שעוברים את חדלתח ,כלומר בצד חמערבי
שלה ,ליד גהר .פרופ׳ גריגץ כתב יג ״ערים רבות בתוך הדלתה עבריות גמורות
הן לפי שמותן״.
לסיכום :ממקורות שוגים מתברר אפוא שגם הדלתה של הנילוס נכללת
בתהומי ארץ ישראל.
1 2 2
122
122
122
ארץ גושן
128
ארץ גושן ,שמקומה כנראה בין סואץ ובין הנילוס ,ומסתבר שכוללת
)ונקראת בשם ״ארץ
את הדלתה ,חיא נחלה לישראל עוד מימי שרה אמנו
1 2 3
124
122ט חלה פרק ד׳ סוף הלכה ד/
122י צפניה ב׳ ה׳ וראה רש״י שמות י׳ י״ט.
122יא אנציקלופדיה בריטניקה ערך מצרים .פרופ׳ גרינץ העלה השערה שים פלשתים הוא
ימת מנזלה ,במזרח הדלתה )תרביץ כרך יז עמ׳ .(34
122יב קדמוניות יד ,ח ,ב .מלחמות א ,ט ,ד.
122יג ספר היובל לקויפמן עמ׳ .11
123וראה שמות רבה א׳ כ״א ,שזרוע של היאור הגיעה לים סוף )ובקרבתה ישבו בני
ישראל ,כי שם הושם משה בתיבה( ,וכעין זה בסוטה י״ב סוף ע״א .ר׳ בנימין
מטודילה כתב כי בילביס )בין הנילוס ובין צפון האגם המר הגדול( היא גושן )סוף
פרק כ״ג( ,ובמסמכים מהגניזה כתוב שהיא סמוכה לארץ גושן )מאן :היהודים
במצרים ,כרך 2עמ׳ .(329 327
124כמה דברים מצביעים על כך:
א .הרב י .ז .הורוביץ ,ב״ארץ ישרל ושכנותיה״ ,ערך גושן ,כתב שגושן נמשכה
עד זרועות הנילוס ועד בכלל ,ושהמקור של שמה הוא ״גשם״ ,כי באזור זה יורדים
גשמים) .כמות הגשמים בצפון הדלתה הוא 80מ״מ לשנה במזרח ועד 200מ״מ
במערב ,בקהיר שמדרום לדלתה — 30מ״מ ,ובעיר סואץ 20מ״מ ודרומה מזה אין כמעט
www.daat.ac.il
59
אתר דעת -מכללת הרצוג
סיני)הוא הנגב וגרר(
קהילת ר פ י ח ) ח ג ג ר ( ) י (
׳יובה)י(
אגריפיון
עזקה)'(״,
60
www.daat.ac.il
-ארץ אבותינו
גם מכללת
דעת -
גשמים .חילוף •בין ם׳ ובין ן׳ אנו אתר
הרצוגחם ,שהוא ההיפך של גשום —
בשחון).־=
מוצאים
שנח שחונה ושנה גשומה )יומא נ״ג ע״ב(( — יש גם שיחמא )= חמימות ,בבבא קמא
,מ״ט ע״א(.
יציאת מצרים היתה שלא בימות הגשמים ))מכילתא בא סוף פרשה ט״ז ,ראה שיר
השירים ב׳ י״א( ,אולי לא רק בגלל הגשמים במדבר ,אלא גם בגושן ,בתחילת דרכם.
ב .גושן היתד ,מיטב האדן )בראשית פרק מ״ז פסוקים ו׳ וי״א( ,וזה מתאים לאדמה
הפוריה של הדלתה.
ג .ארץ גושן נקראת גם ארץ רעמסס )שם פסוק י״א( .גם כמה מקומות בדלתה
נקראים רעמסס )עיר בשם זה היחד .בקצה הצפון מערבי של הדלתה; עד היום יש
גם מקום בשם רמסים בקרבת אטייאל־ברוד ונאוקראטיס במחוז בחירה ,מדרום מזרח
לדמנהור )״הנגב״ עמוד ) (503בעבר היתר ,שם זרוע של הנילוס שנקראה על שם
נאוקרטיס )פליני ,(5.9וזרוע אחרת שהגיעה לכנופוס שליד אבו קיר )פליני ; (5.11פי־
רעמססו היתר ,בירת הדלתה )שם עמוד ,(502ובעמוד 503מצוטט תיאור פוריות מחוז
פי־רעמססו(.
ד .מהמקרא מסתבר שארץ גושן היתה כעין חבל נפרד מיחד חלקי מצרים .והנה כתב
הרודוטוס שהנילוס הוא גבול אסיה־אפריקה )הרודוטום ,(4.45ובדברו על חלוקת העולם
ליבשות אירופה ,אסיה ואפריקה ,הוא מזכיר את השאלה האם הדלתה חיא חבל נפרד
משלוש היבשות )הרודוטוס ; (2.16עד כדי כך נחשבה לחבל נפרד י ואף השטח ממזרח
הסבר למפה שבעמוד 60
)י( = יהודה
)ש( = שמעון
)ג( = גרים
־ = -גבול פרשת מסעי
—
ו גבול כבוש שאול והחשמונאים
2גבול כבוש עוזיהו
3גבול אחרי חורבן בית שני
4דמיאט
* 5אי חנס על לשון נחל מצרים הקרוי נילוס״
6ואדי אל עריש בפי רס״גל
7פארמה
8קולזום
9בית לבאות)ש(
10מוטאיליב
וו גיבל סין בישר
2ו הגריזי
13מדינה יהודית עד 500שנה אחרי חרבן בית שני
4ו קיסם -התרגום של עצמון שבגבול פרשת מסעי
5ו תעלת קדומת מתנילוס לים סוף
16מקומות בחם ישבו תאבות אברהם יצחק ויעקב
א* שם
המלון בו לנו אחי יוסף
המלון בו לן משח ,מקום מילת אליעזר
מסעות בני ישראל כולל מעברות ים סוף והר סיני
חצר סוסח)ש(
שבואל )לויים(
אבי שגוב
עיר נחש
מצודת היהודים
www.daat.ac.il
61
אתר דעת -מכללת הרצוג
9
128
שרה אמנו״ בילקוט אור האפלה ( ,והמקום קנה שפע קדושה מ צ ד ה ״ א
וניתנה לאברהם בבואו מצרימה .לכן ישב בה יעקב ,כי היתד* מיוחדת
לאבותיו ,אחרי שקנה יוסף את אדמת מצרים ,הוא נתן על פי פ ר !28
והקנה את כל ארץ גושן א לבני ישראל ,ונתן להם אחוזה שתהיה הארץ
ש ל ה ם .בני יעקב יסדו בה בית הוראה ,בית מדרש .
127
1 2 7
ע ה
128
130
129
132
131
גושן היא מנחלת מטה יהודה ,ונכבשה כולה בידי יהושע ,
ראינו שתחום אדן יהודה בימי בית ראשון הגיע עד הגילום ,ובימי בית
שני רק עד פלוסיון )שבקרבת תעלת סואץ( .אך הישוב היהודי ,העצמאי
רבה ובעל צבא חזק ,לא פסק מגושן בימי בית שני ,ואף אחרי חורבן בית
ב
מ
הפסיקתא זוטרתא )מדרש לקח טוב( ,בסוף ויגש ,אומר ״ויאחזו בה )בגושן(
י
ד
ה
_
לקחו אחוזה בה״ ,והזוהר בסוף ויגש אומר :״ויאחזו בה — אהסגת עלמין
ר א
דהא להון אתחזי״ )ובתרגום הסולם :״אחוזת עולם ,כי להם
ו י לאחד בת
)ולא למצרים(״(.
לדלתה היד ,מובדל גם מצד דרום מיתר מצרים על ידי תעלה שהוליכה מסביבת קהיר
לסביבת העיר סואץ )וראה הערה .(123
1 2 5
3
י
א
פ
כ
מ ד ר ש
ד ,ג ד ו
ו מ ״ ז
ב ר א ש י ת מ
א5
י
״ בראשית רבתי
"י '׳"י׳
ל על
י ק י י ״ י ק ״י יי
על פרק מ״ז פסוק ד׳ )עמוד $ (214דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית מ״י כ״ט,
תודה שלמה לך לך עמוד תק״ע הערה קס״ד.
126תורה שלמה ויגש עמוד תתתתנ״ג סימן מ״ט ,וראה בהערה שם בשם ספר לבנת הספיר
שארץ גושן היא מארץ ישראל.
׳ יכן בד״ד
(׳
^
׳ ' יי " *
126א תורת משה לאלשיי
״ ל יי׳יי אביו ואחיו
עוד כיוון שלשה על פרק מ״ה פסוק י׳ ,כתב שיוסר
תחת צל שרו של מצרים״ ,״כי אין טומאה מרחפת שמה כיתר גבול מצרים /והיא כי
הלא קבלו רז״ל כמפורש בפר״א ]פרק כ״ו[ כי ארץ.גושן ניתנה במתנה גמירה לשרד
אמנו מאז ירדה מצרימה ומצדה שרתה קדושה במקום ההוא״.
ה ק ד י ש
)
י י כ
10
1
י י ג ש
פ ר ק
מ ״ י
ה ו ש י ב ם
127מלבי״ם שמות פרק י״ב אות פ״ה.
128רמב״ן בראשית מ״ז י״א.
129
130
131
132
133
ב ג ו ש ן
ל ״ א
ב
128א מלבי״ם בראשית מ״ז כ״ז.
מלבי״ם שם פסוק י״א.
תורה שלמה ויגש עמוד תתתתצ״ד—תתתתצ״ה סימנים קס״ג—קס״ח.
יהושע ט״ו נ״א ,תורה שלמה ויגש עמוד תתתתצ״ו סימן קע״ד עם ההערה ,יראה רד״ל
על פרקי דר״א פרק ל״ט ם״ק ט״ו.
יהושע י׳ מ״א ,י״א ט״ז עם רד״ק; וראה הערות 6 ,5לעיל .ואז באי אליה בני ישראל
ככובשים .וראה רמב״ם הלכות מלכים פרק ה׳ הלכה חי.
קדמוניות י״ג ,י׳ ,ד׳; י״ד ,ח ,א׳ ? א .כשר :היהודים במצרים ההלנסטית והרומית
לעיל סוף
' ׳ '
עמודים 105 ,48ז פרופ׳ צ׳ריקובי י• י׳יי׳ייים
הערה ,46והערה .59
לבסוף ברצוני להודות למר אהרן ביר ,שהשאיל לי מפות וספרים על סיני.
ב מ צ ר י ם
62
פ ם י ק
י ש ם
www.daat.ac.il
ע מ
15
3 9
י ד א ה
יונה עמנואל
אתר דעת -מכללת הרצוג
געגץ ״דברי סופדים״ לפי הרמב״ם
לעי״נ הרב יוגה מרצבך זצ״ל ,גדול בכל
חכמות התורה ,עגיו ונקי הדעת .מאמר זה
דן בנושא שהרב הנפטר היה בקי גדול בו
והלואי שדברי הדיוט יהיו ראויים לזכרו.
נכתב כבר נכבדות בשיטת הרמב״ם לגבי דינים הנלמדים ע״י מדות
שהתורה נדרשת בהן .הדיון נפתח בספר המצוות של הרמב״ם שורש שני
ובהשגות הרמב״ן עליו והמשכו בראשונים ובאחרונים .בהקשר זה רבו הדיונים
בדברי הרמב״ם שקידושי כסף הם רק דרבנן ,אעפ״י שהז״ל למדו דין זה
ע״י גזרה שוד! .לפי הרשב״ץ ,המגיד משנה ,והכסף משנה ועוד נקראות הלכות
הבלמדות ע״י מדרשי הז״ל ״דברי סופרים״ ,אך יש להם דין דאורייתא .
מפרשי ספר המצוות ,שורש ב האריכו ונשאו ונתנו בסוגיה זו .כמו כן הופיעו
מאמרי סיכום ,כולל ספר שלם בנידון.
1
2
בידוע נמנע הרמב״ם להביא מקורות לחלכותיו ב״יד חחזקה״ ,דבר
שהרמב״ם כגראה הצטער על כך בסוף ימיו .גם בנושא זה נכתב כבר .
מאידך ישנם מקומות לא מעטים שהרמב״ם אמנם לא גילה את מקורו ,אך
הביא את דרשת חז״ל במדרשי התנאים או בתלמוד .באחד ממקומות אלה
מביא ד״רמב״ם היקש של חז״ל:
3
1ראה זהר הרקיע לרשב״ץ בביאורו על שורש השני של הרמב״ם )דפוס וילנא — צילום
ירושלים עמי ,(14הגהות הרמ״ך לרבינו הכהן מלוגיל ,מגיד שגה וכסף משנה הלכות
אישות פרק א ,הלכה ב.
2ראה מאמר *התורה והמסורה לשיטת הרמב״ם״ ,בספר חקר ועיון מאת הרב קלמן
כהנא ,ח׳׳א ,עמ׳ יח והלאה .ושם בהערות מראי מקומות למאמרים אחרים שנכתבו
בנושא זה .וראה • ספר ״שיטת הרמב״ם ומפרשיו בענין דברי סופרים״ מאת הרב
יקותיאל יעקב נויבואר ז״ל הי״ד )ירושלים תשי״ז( .זכיתי לראות את המחבר ,גדול
בתורה ,ביראת שמים ובמחקר התורני ,במחנה ברגן בלזן ן גם שם לא מש תורה מפיו.
הוא נפטר שם ביום ח׳ ניסן תש״ה מתוך יםורים וזלעפות רעב ,הי״ד .ביום הכפורים
תש״ה עשה הרב נויבואר לי חסד גדול כאשר עזר לי להסתתר שם מלפני הגרמנים
ימ״ש .באותו יום דרשו חגרמנים שנתרחץ .אבי מורי ז״ל הי״ד אמר לנו לא לציית.
3דאה סיום תשובת הרמב״ם ב״מבחר כתבים לרב מתתיהו שטראשון״ ,עמ׳ קי והלאה.
וראה מאמר ״על ״חזרותיו״ של הרמב״ם״ להרב קלמן כהנא ,״המעין״ ,תמוז תשל״ז
עמ׳ .7—6
www.daat.ac.il
63
אתר דעת -מכללת הרצוג
ב
וז״ל בהלכות מקואות ,פרק רביעי ,הלכה
'
:
י
יל
ד
מדברי סופרים שהמים השאובין פסולין לטבילה ולא עוד אלא
מקוד! מים שאינן שאובין שנפל לתוכן שלשה לוגין מים שאובין
פסלו הכל .אע״פ שפיסול מים שאובין מדברי סופרים למדוהו
בהיקש שהרי הוא אומר אך מעין ובור מקוד״ מים יהיה טהור,
המעין אין תפיסת יד אדם כלל והבור כולו בידי אדם שהרי
כולו מים שאובין .אמרו חכמים המקוה לא יהיה יפדלר שאוב
כבור ואין צריך להיות כולו בידי שמים כמעין אלא אם •יש בו
תפיסת יד אדם כשר ,וכו׳.
הרמב״ם הדגיש כאן שאיסור מים שאובין מדברי סופרים ,אך פרטי הדין
ידועים לגו ע׳׳י היקש אם גאמר שהרמב״ם הלך כאן ע״פ הפירוש המקובל
בשיטת ד״רמב״ם בקידושי כסף ״ובכסף מדברי סופרים״ )הלכות אישות ,פרק א,
הלכוד ב ושם פרק ג ,הלכה כ( ,יש לומר שאמנם איסור מים שאיביז מדברי
סופרים ,אך הפסול של טבילה במים שאובין הוא פסול של תורה ,כמי שאשה
שנתקדשה בכסף ,נדונה כאשת איש לכל דבר .כך ,מובן שהרמב״ם מציין
בהלכות מקואות שלמדו איסור מים שאובין ע״י היקש ,ואף מפרט את לימוד
ההקיש ,כדי להדגיש שאמנם דין זה נקרא דברי סופרים ,אך מקירו בהיקש
ולכן פסול טבילה במים כאלה מדאורייתא .
אך גדולי הראשונים והאחרונים לא פרשו כך את שיטת הרמכ״ם .יצויין
ע״י היקש.
שלא מצאתי הסבר למה הרמב״
המפרשים ,כגון המבי״ט בקרית ספר )הל׳ מקואות ,פרק ד( ,הסבירו א ת דברי
הרמם׳ם כפשוטם ,שאיסור מים שאובין לפי הרמב״ם רק איסור דרבנן.
וכן מפרש הכסף משנה )שם( וז״ל :״ומדברי סופרים שהמים השאובים
פסולים לטבילה ,דעת רבינו כדעת ר״י שכתבו התום׳ בספ״ק דפסחים בשם
ר״י והביאו ראיות .לדבר וכו׳״.
הכוונה לדברי ר״י בתוספות פסהים יז ,ב )ד״ה אלא דהוי( :״ז״מקוה שכולו
שאוב אינו פסול אלא מדרבנן״ .בהמשך דבריו שם מובא שלפי
5
ם
ה ד ג י ש
ש ל מ ד ו
כ א ז
ז ה
ד י ו
ה
ר
״
י
ד ב ך י
כוונת הרמב׳׳ם להיקש המובא בתורת כהנים ויקרא יא ,לו ,בין מעיו ל 1י -
.
ר
*־י •
,
מ״מעין״
משמע שכל תפיסת ידי אדם פוסלת ואילו ,׳בור״ מלמד שתפיסת ידי אדמ יי
מרתדת ולכן
יש תפיסת ידי ארם אסורה ויש תפיסת אדם מותרת .וראה אליהו רבא .יי-
״קיאית פרק
.
ב ,משנה ז שלימוד ההיקש בנוי על מעין מקוה מים —בלי ו׳ ]החיבור[ יכוד
'
לגלויי דבור לרבויי אתא והנך למעוטי קאתי.
איסור שלשה לוגין מים שאובים לפני כניסת ארבעים סאה מים כשרים1 ,
י ר א י דרבגז
' ' הראשוני
י ׳'־ " •
ל
לפי ר״ת שלושה לוגין מים שאובים
'
במקור ,שמתחלתה כולו או רובו מים שאובים .כמוכן יש מחלוקת אם ימ ״
מיסיר תורד
www.daat.ac.ilאדמה וגללים או רק בשאר כליי.
64במים שאובים בכל כלי ,אפילו כלי אבנים
מקואות פרק ב ,משנה ג ובית הבחירה להמאירי שם בפירושו למשנה א
3
ן ן ם
י
י
3
ב ת ח י
ה
א ם י
מד
מ
מ
מ ח ,
י ?
ת
ד נ י
מכללת
אתר דעת -
הרצוג הכסף משנה השוד .איפוא
עיי׳ש.
,בעלמא,
התורת כתנים בנידון הם אסמכתא
שיטת הרמב״ם לשיטת הר״י שיש כאן רק איסור דרבנן.
וכן בבית יוסף ,יו״ד ,סי׳ רא ״אבל דעת הרמב״ם כדברי ד״י׳׳ .וכן מביא
שם את הר״ן )על הרי״ף שבועות פרק שני( ״וכן דעת ד״י וכן נראה מדברי
הרב ן׳ מיגש ז״ל ומדברי הרמב״ם תלמידו בפרק ד דמקואות וכן דעת הגאונים
ז״ל״.
וכן ב״ביאור הגר״א״ ,יו״ד ,סי׳ רא ס״ק כא ״ודעת הרמב״ם והגאוגים
כדעת ד״י דאפי׳ כולו שאוב מדרבנן״ .וכן באחרונים אחרים.
וכן כנראה גם דעת החזון איש שסיכם שלפי רוב הפוסקים כולו שאוב
אינו אסור מן התורה ״אלא שיש להחמיר ממגהגא שאנו נוהגין כרמ״א־ז״ל
בהוראח״ )חזו״א טהרות תניגא סי׳ ג ס״ק טו(.
י אך אולי ישנה אפשרות להבנה אחרת בשיטת הרמב״ם .כנראה הסתפקו
גם ראשונים בשיטת הרמב״ם .ד״רמב״ן .בחידושיו בבא בתרא סה מביא דעות
שוגות באיסור מים שאובים ,אך לא הזכיר את שיטת הרמב״ם .הרא״ש כתב
בשני מקומות בהרחבה על מחלוקת הראשונים בענין איסור תורה או דרבגן
של כולו שאוב )רא״ש ,בבא קמא ,פרק ז ,ם״ק ג ובריש הלכות מקואות(.
במקומות אלה לא הביא הרא״ש את שיטת הרמב״ם ,לא הזכיר את ד״רמב״ם
כסיוע לשיטת הר״י ולא כסיוע לחולקים על הר״י .וכן שתקו הסמ״ג )עשין
רמ״ח( ,הרשב״א ב״תורת הבית״ )שער המים ,השער הרביעי( ,הטור )יו״ד
סי׳ רא( והמאירי )בית הבחירה מקואות פרק ב׳( משיטת הרמב״ם ,אעפ״י
שהביאו את השיטות השונות .האם אפשר להסיק מזה ,שאכן הסתפקו בשיטת
הרמב״ם ?
הספק בשיטת הרמב״ם מתחזק בעקבות דברי הרמב״מ בפירוש המשנה
במקואות ,פרק שני ,משנה ז .הרמב״ם מביא שם את המקור לאיסור מיםשאובים ומקדים וז״ל ״אמר השם אך מעין ובור מקוד• מים יהיה טהור והנה
הוציא מזה הפסוק שרש ואף על פי שהיה זה השרש מקובל ,אך אני אסמכנו
אליו ואבארהו״ .הרמב״ם מביא שם את דברי תורת כהנים הנ״ל ומסבירו.
פשטות דברי הרמב״ם מוכיחה שאכן יש כאן דין תורה .הרמב״ם ציין בראשית
דבריו שלמדו דין שאובים מהפסוק ,ושזה היה שורש מקובל .וזה בהתאם
• לדברי הרמב״ם בספר המצוות שורש שני על כל פירוש מקובל שיבארו
המעתיקים ויאמרו שהוא גוף תורה ,יש למנות כדין תורה ,ואילו זכרון ההיקש
בא רק להראות חכמת הכתוב ,כלומר לא ההיקש מוכיח שזה דין תורה אלא
ביאור החכמים שזה פירוש מקובל בפסוק ,עיין שם בסוף השורש.
אך הסבר זה בשיטת הרמב״ם נתקל בקשיים .בפירוש המשנה ,שם ריש
פרק רביעי ,כתב הרמב״ם ״שהעיקר אצלנו שאובה דרבנן ,ר״ל שמקור ,עשוי
ממים שאובין אמנם הוא פוסל מדרבנן״ .גם לשון הרמב״ם בחיבורו מעמיד
קשיים .בריש פרק ד בחלכות מקואות פותח הרמב״ם ״דין תורה שכל מים
מכונסין טובלין בהן שנאמר מקוה מים ,מכל מקום״ ובהלכה ב ״מדברי סופדים
שהמים השאובין פסולין לטבילה״ .אמנם מביא ,הרמב״ם .שם .את ההיקש של
www.daat.ac.il
6
5..
אתר דעת -מכללת הרצוג
תורת כהגים ,אך ישנה הבחנה די ברורה בין הלכה א
״מדברי סופרים׳ /אך מצאנו כבר כיוצא בזה בענין
סופרים״ על יד ״בביאה ובשטר מהתורה״ ושם הכוונה
דבר תורה ,אך לא מפורש בתורה ,כמבואר עוד להלן.
בשיטת הרמב״ם.
״דין תורה״ להלכה ב
קדושי כסף ״מדברי
לפי הכסף משגה שזה
ומידי ספ? לא יצאנו
והנה ,מצאתי בעז״ה חלק ראשון של חיבור על הלכות מקואות — ב כ ת ב
יד — מאת הרב יצחק דוב הלוי במברגר זצ״ל ,אב״ד •וירצבורג .משך השנים
הוסיף הרב במברגר הערות על גליוני חיבות ,אך כנראה לא זכה לגומרו.
חיבור זה היה רק טיוטה ובמקומות אחדים כתב שיש להעתיק את כל הקטע
ולא רק את עיקר דבריו שהרב המחבר העתיק כעת.
6
מן הראוי להביא את כל דבריו בגידון ,שיש בהם לא מעט מן החידוש
בהבגת דברי הרמב״ם באיסור מים שאובים ,וז״ל:
ומהרמב״ם בפה״מ במכלתין פרק ב ,משנה ז מוכה להביא דסובר
דכל שהמים באים מכח אדם אל המקוה פסול מן התורה ,ושאין
היתר לזה רק באופנים המבוארים במשנה זי״ן ,תי״ת ,טי״ת בפרק
הנזכר והיינו העלה קנקנים לגג ע״מ לגגבם כר /שכן כתב
״אמי השם
ל
להדיא וז״ל] :ילה״ ל
)ויקרא יא ,לו( אך מעין ובור מקוד .מים יהיה טהור והנה הוציא
מזה הפסוק שרש ואף על פי שהיה זה השרש מקיבל אד אני
אסכמנו אליו ]בתרגום ד״י קאפת :אלא שהסמיכוהו לכך[
ע ל הטבע
ל
ואבארהו וזה שהמעין איגי
ובור הוא הסהר ]בתרגום רי״ק :והיא הבריכה[ י י א מפעל
האדם ר״ל קבוץ המים בו ואחר אמר מקוד .מים יהיה טהור
והוא קבוץ המים ונאמר שאם שאב אדם מים בכלי וכנסם במקום
עד ששב מקוד .הנה זה המקוה פסול לקריאת הספר ]בתרגום
ע ל אדם
י
רי״ק :מפני שהשיר׳
והנה לגו לומר גם כן שאם שיתף אדם בעשית מקוד .באיזה שתוף
י ל כאשר
׳
שיהיה כמו אלו הקנקנים אשר
י לא ידמו למעיין לולי מה שמצאנו הפסוק שקרא מקוה ג ס לבור
כ
ע
ע
פ י ר ו ש ו
ה א ד ם
מ פ ע
מ ש נ ה
ז י :
ו א מ נ ם
ה ו א
מ פ
ה
ה כ ת י ב ן
מ ק ו ה
א ש
ל מ ע י י ו
ס פ ר ג ו
מ פ ע
א ד ם
ו ש ב
ה מ ק ו ה
ה ב ה
ש י ה י ה
א י נ ו
ה ו א
מ ו ת ר
מ פ
פ ם
ב
1
27
י יתיר אדם
ל
אשר היא
מצד ואסור עליו מצד כמו שיובדל בזאת המסכת ו ז 1 ,
הספרי בעיקר ]הזה[ יכול ימלא בכתפו ויעשה מקוד׳ ב ת ח ל ה
'
ויהיה טהור תלמוד לומר מעין ,מה מעין בידי שמים אף
שןן
ה
ב?1ךה
״ל
6בתשובותיו בעניני מקואות בשו״ת יד הלוי למוהר״ר יצחק דב הלוי כמכרגר
שהוציא לאור חותני ד״ר שלמה אדלר ז״ל ,ישנם רמזים לחיבורו בעניני הלכות מקואות.
׳׳וכמו
י׳
ראה שם ,ה״א ,יו׳׳ד סי׳ צח *וז״ל בקונטרסי על ייל ' ק י ״ ׳
שהארכנו בחידושינו בזה״ ועוד.
ז צ
כ
66
www.daat.ac.il
מ
א ו ת
ו ש ם
ס
תפיסת יד אדם אף מקוד! שאין
שאין בן
מכללת הרצוג
מעיןדעת -
בידי שמים ,אי מה אתר
בן תפיסת יד אדם ,יצא המגיה כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו,
ת״ל בור זכר[״.
והנה ממ״ש הרמב״ם אע״פ שהיה השרש הזה מקובל כר מוכח
באר היטב שהוא דאורייתא ואעפ״כ אסמוכוהו רז״ל אקרא וזהו
על דרך שכתב בהקדמתו לס׳ זרעים :״כל התורה נאמרה כללותיה
ופרטותיה ודקדוקיה מסיני ,אבל אע״פ שהן מקובלין ואין מחלוקת
בהם מחכמת התורה הנתונה לנו ,נוכל להוציא ממנו אלו
הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים
המצויים במקרא כר שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים וכו׳
]אולי יש לה״ע באריכות קצת יותר[ כולם מפי משה ויש להם
רמזים במקרא או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא כמו שאמרנו
כו׳״ .וע״פ דבריו שבפירוש המשנה הנ״ל צריכים להתפרש גם
דבריו שבחבורו פ״ד מה׳ מקואות ]הלכה ב[ ״מדברי סופרים
]שהמים השאובין שגפל לתוכן שלשה לוגין מים שאובין פסלו
הכל .אע״פ שפיםול מים שאובין מדברי סופרים למדוהו בהיקש
כו׳״[ — כווגתם כמ״ש בקידושי כסף מדברי סופרים וכמו
שביאר בעצמו במסכת כלים פ׳ ]יז משנה יב וז״ל ״ולא יטעך
אמרו שיעורו מדברי סופרים עם השרש אשר בידינו שכל
השיעורים הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שלא התבאר בלשון
התורה יקרא מדברי סופרים ואע״פ שהדברים הן הלכה למשה
מסיני לפי שמאמר מדברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת
סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות ממשה מסיני או
תקון סופרים כמו התקגות והגזרות ושמור כלל זה[״ ובמ׳
מקואות פ ׳ )וילה״ע כל דברי הגדולים השייכים לכלל זה( .
ותדע שגם הראב״ד פירש כווגת הרמב״ם כך שהרי לא השיגו
ואילו איהו סובר להדיא בספרו בעלי הנפש המועתקים לעיל
דבידי אדם פסול דאורייתא ואיך שתיק ליה להרמב״ם ולא הלק
עליו בחוזק יד ,אלא ברור שגם הוא פירש בדברי הרמב״ם כמו
שביארגום .
8
7
9
ד הכוונה כנראה לדברי הר״ם בפירוש המשנה מקואות פרק ו ,משנה ז וזיל ״שכל דבר
שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכבר ביארנו שזה לא יחסר
מאמרם שיעורין הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו מדברי
סופרים״ .וראה פרי מגדים ,פתיחה להלכות טריפות המסתמך על דברי הר״מ אלה
לחוכחי שיש דין תורה הנקרא דברי סופרים.
8בתוך השורה יש כאן הוספה :וכ״מ ןוכן מוכח[ מדבריו בהלכה ד׳ שגזרו שוכח אטו
כוי ,אלמא זה מה״ת.
9הרב זצ״ל העתיק לפני ביאורו בשיטת הרמב״ם את דברי הראב״ד בספרו בעלי הנפש,
www.daat.ac.il
67
אתר דעת -מכללת הרצוג
וע״פ דברי הרמב״ם בפירוש המשנה ובחיבורו המפורשים הנ״ל
• צריכים לבאר דבריו שבפירושו לפרק ד משנה א במכילתין ונבאר
בקצרה וז״ל ״וכבר התבאר בש״ס וכו׳ ]סבת זה והוא שהעיקר
אצלנו שאובה דרבנן ר״ל שמקור• עשוי ממים שאובין אמנם הוא
פסול דרבנן כו׳[״ עכ״ל .יש ספרים שמצוין ]על והבר התבאר
בש״ס[ על מס׳ שבת טז .ויש מגיהין ב״ב ס״ו ויש כתבו ב״ק
ם״ו .שני המקומות האחרונים מתייקים דשם מתלק הש״ס בין
קבעו ולבסוף חקקו לאיפכא .ומ״ש ״שהעיקר אצלנו שאובה
דרבנן״ עפ״י המפורש בדבריו פרק ב משנה ז שהבאתי לעיל
צריכים לפרש דבריו כאן לומר ששאובה פסולה מדברי סופרים
ואין
אבל לעולם הוא דאורייתא ]ועיין יד מלאכי בכלל זה[
כוונת הרמב״ם ליתן סיוע להקל ולומר ששאובה דרבנז ,אדרבא
בא לפרש משנתנו שבהניח כלים תחת הצנור פוםלין המקור,
והיינו משום דשאובה פסולה .אי נמי יש לפרש דבריי על שאיבד
של שלשה לוגין כי משום שלשון המשנה פוסלי! את המקוה
משמע ליה להרמב״ם דמיירי ביש בם כ״א ]סאה[ מים כשרים
ואז שאיבה ודאי דרבנן.
עד כאן העתק מתוך כ״ י מדברי הרב יצחק דוב הלוי במברגר זצ״ל
לא מצאתי בהמשך דבריו דיון בדברי הראשונים ל פרשי כד בכוונת
הרמב״ם .אך כבר צוין למעלה שמהעובדה שהרשב״א ,הרמב״ן ,המאירי ,הרא״ש
1 0
ש
ב י א ו י ו
0
א
ש י ש
ג ם
ב ו
י׳יספית בתוך
׳
שער המים .בעניי לא זכיתי לפענח ולהביו ׳
יייי׳׳ף ק שגי שבועות
יי׳י״ו
הגליון ובצדו .וראה חידושי הרמב״ז
•שהראב״ד חולק על הרמב׳״ם שאס מילא בכתף פסול מדאורייתא • ,מובא ב ד י
** ** יוסף,
יו״ד סי׳ רא .מאידך מביא המאירי ,בית הבחירה ממקואות ,פרק שני •ש״גדילי המפרשים״
ע במהדורת
•
הראב״ד — מסכימים שהלימוד שבתורת ׳
הרב י׳ קאפח עמי צט ״והקישא דמעין אסמכתא בעלמא דרבנן היא״ .ושם בהמשך
ל,
״ויש מי שאומר כי בודאי כל שאובה דרבנן היא ,מיהו דוקא באותם שבאו
י ל שנא 'י
׳
"׳
״י '
ד
״
^ ?
כולהו אסמכתא ניגהו״ .וראה חידושי הראב״ד על בבא קמא סז׳ א .ובזזויי
ב ב א
ב ת ר א
ב ד
ס ה
ג י ם
ן 5ל
א ס מ כ ת א
ס ר
י כ ן
ב ע ל מ א
מ ש מ
מ א
מ
ו ה
א ע
ט
מ ת ו
ש ב א ו
ד
כ ל י ם
א י
מ
ת א
ל א
ד,יא
ש נ א
ד ,כ י
ה ם
א
גי
'״< ו הטענה
ו ה ר י
,2
ה ר ב
ם ו ב ר
ב מ ב ר ג
היאכ׳יד שרוב
י
י״י
י־
שהראב״ד לא השיג על הרמב״ם׳ ־ ־
מים שאובים לפעמים אסור מן התורה וזאת הוכחה שהראב״ד הבין שבך שימוז הדמב״
שהרי לא השיג על הרמב״ם — ,כבר דנו בזה ויש סוברים שאין זו הוכחה שהראכ״ד
י ייקדמת
"
'
׳ ללי
׳
הסכים עם הרמב״ם•
י׳ קאפח לתשובות ופסקים להראב״ד ,עמי 8—7שמתשובות אלו מתברר שהראב״
חלק על הרמב״ם בכשבעה מקומות שאין הראב׳׳ד השיג על הרמב׳׳ם .בחיבורי ואול
יש לומר שהראב״ד אינו משיג •תמיד על הרמב״ם אם הוא פוסק לפי שימי
ראד
.
ש ד י
ח מ ד
כ
ה פ ו ס ק י ם
ם י
י
ס
?
א
י ר א ד
׳•ס1׳ ידיעה,
,
אף שהראב׳׳ד חולק עליה.
10עיין יד מלאכי סי׳ קמד ושם בכללי הפוסקים ,כללי הרמב״ם ם׳״ק ז.
68,
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
אתר דעת -
הראשונים אם כולו שאוב אסור
במהלוקת
והטור לא כתבו מה שיטת הרמב״ם
מן התורה או דרבנן ,יש קצת םמוכין שאכן הסתפקו בזה.
ויש לעיין בהבנת הכסף משנה בשיטת הרמב״ם שכוונתו ב״דברי סופרים״
לאיסור דרבנן בלבד כמו שיטת הר״י בתוספות פסחים יז ,ב המובאים לעיל.
בריש הלכות אישות ,הלכה ב בענין כסף קידושין ״מדברי סופרים״ המליץ
הכסף משנה )וכן המגיד משנה( על כוונת הרמב״ם בענין ״כסף מדברי
סופרים״ וז״ל הכ״מ שם ״ …ע״כ דברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא
אלא שאינו מפורש בתורה וקרינן ליה דברי סופרים כלומר דבר שאילולא
שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך …הלכך ע״כ לומר שדברי
סופרים מיקרי כל דבר שאינו מפורש בתורה אע״פ שאותו פירוש מקובל
מסיני והוא דבר תורה וממיתין ועונשין עליו מיקרי דברי סופרים מטעם
שכתבתי״" .לפי דבריו אלה קשה להבין את הפשיטות של הכסף משנה
בהבנת לשון ״דברי סופרים״ של איסור מים שאובים .הלא בהלכות מקואות
הדגיש הרמב״ם שלמדו איסור מים שאובים מהיקש ונדמה לי שהרמבי׳ם לא
השתמש בדוד כלל בחיבורו בהבאת היקש במלואו .כאשר הרמב״ם הביא דין
זה בהדגישו שזה היקש ובפירושו למשנה ציין שזה שורש מקובל מהפסוק
! 1מפרשים רבים ,ראשונים ואחרונים הבינו כך בהגדרת ״דברי סופרים״ לפי הרמב״ם,
שלפעמים הכוונה לדין תורה ולפעמים לדין דרבנן) .ראה גם עין זוכר לרחיד״א,
מערכת ד׳;סי׳ טז( .סיבת הגדרת ״דברי סופרים״ לדינים שהם בכל זאת דאורייתא
נעצוה בעובדה שהדין אינו מפורש בחורה',אך נלמד באחת המידות שהתורה נדרשת
בהן .וראה ברמב״ם מהדורת ד״ש פרנקל ,הלכות אישות פרק א הלכה ב ,״מקורות
וציונים״ וב״םפר הליקוטים״ שם .הרב י״י נויבואר ז״ל )ראה למעלה הערה (2חלק
על זה וטען שהרמב״ם ההכוון ב״דברי סופרים״ לדין דרבנן בלבד ,אם כי אנו חייבים
בדינים אלה מטעם איסור תורה ״לא תסור״ ,כמו שהאריך הרמב״ם בספר המצוות,
שורש א .הרמב״ם אינו רואה בהלכה דין תורה אלא אם כך היא משמעות הכתוב או
אם כך הוא הפירוש המקובל לפסוק .כל הלכות אחרות הנלמדות ע״י דרשות או י״ג
מדות אינו אלא דברי סופרים .ראה בספרו .״שיטת הרמב״ם ומפרשיו בענין דברי
סופרים״* .עמ׳ 83ושם עמ׳ .89הרב נויבואר ז״ל לא .הספיק לסיים את כתיבת ספרו
ונדמה שהגדרתו אינו פותרת את הבעיה .בנידון •לא• מובן למה הרמב״ם מזכיר בחיבורו
את ההיקש ובפירושו כתב שהדין שורש מקובל ]לפי רי״ק :כלל מקובל[ תוך ציון
״אמר השם אך מעין ובור מקוה מיס וכו׳״ .לפי הגדרתו של הרב נויבואר ישנם כאן
כל הביטויים שהלימוד דאורייתא ,ולמר ,בכל זאת רק ״מדברי .סופרים״ ? ונראה מכאן
שוב הוכחה לפירוש המקובל ב״דברי סופרים״ אצל הרמב״ם.
אגב ,המחלוקת הגדולה מסביב כוונת הרמב״ם בשורש שני ,בנויה ביסודה על ההבנה
הנכונה בשורש זה .במהדורת הרב חיים הלר מובאים ברורים רבים על ספר המצוות,
אך בענין יסודי זה אפילו לא מובאים עקרי המחלוקת ,רק מראי מקומות למחלוקת
אם עדות בשטר בדיני ממונות מן התורה או דרבנן ,ראה שם בהערה .29וראה הערת
ר״ח הלר על ל״ת קפ״א ,הערה .10
www.daat.ac.il
69
אתר דעת -מכללת הרצוג
אך הרמב״ם מכנה את הדין בלשון ״דברי סופרים״: ,ודאי יש להסתפק• בזה
שאולי כוונת הרמב״ם כמו ״דברי סופרים״ של קידושי כסף.
וראיתי שאכן הקשה קושיה זו הרב אברהם סופר שליט״א בהערותיו על
בית הבהירה ,מקואות ,פרק שני ,משנה ראשונה ד״ה ספק מים שטהרו ,עמי
,15הערה א .המאירי הביא שם את השיטות השונות אם כולו שאובים אסור
דאורייתא או דרבנן .כאמור ,גם המאירי לא מביא שם שיטת גדולי המחברים,
הרמב״ם .המאירי מביא שיטת ״יש למדין״ שפסול שאובה אינה מדברי תורה!
על זה העיר הרב סופר שליט״א ״״ .ועיין בהר״ן שבועות פ״ב סי׳ אלף צ ״
שכ׳ ששיטת ד״רמב״ם כהר״י וכן כ׳ הכ״מ בהל׳ מקואות פ״ד ה״א ולענ״ד דברי
מרן ז״ל תמוהים כי הרמב״ם כ׳ ששאובים הם ״מדברי סופרים״ ומרן עצמו
כ׳ בריש הל׳ אישות שהרמב״ם קורא לכל דבר אף שתייבים עליו מיתה שהוא
ודאי מן התורה אלא שאינו מפורש במקרא מדברי סופרים והר״י כ׳ להדיא
ששאובים רק ״מדרבנן״ וצ״ע״ .
ג
12
בסיכום יש לומר שדברי הרמב״ם הנ״ל בהלכות מקואות מהוים נדבך
חשוב בבירור מושג ״דברי סופרים״ לפי הרמב״ם .בביאורים רבים שבנושא
זה לא מצאתי תשומת לב לדברי דמב״ם אלה .בירור יסודי בדבריז אלה
שמוזכר בהם ביחד ״דברי סופרים״ ולימוד היקש בודאי יתרום ליתר הבנה
בהגדרת הרמב״ם של דין תורה או דין דרבנן ב״דברי סופרים״ כאלה. .
נ ס 0ח
של הבטוי ״דברי סופרים״ ו״מדבדיהם״ ב״יד החזקה׳׳
במאמר המובא לעיל נדוגה הגדרת
להתעלם מהקושי לומר שכוונת הרמב״ם
ממש .בש״ם ,ובמדרשי תז״ל אנו מוצאים
כהגדרת דברי תכמים ותקנות חז״ל וקשה
שונה למושג מקובל ״דברי סופרים״.
ב מ ם כ ת
ע ב ו ד ד
ז ר ד
ה
א ;
מ א י
״דברי סופרים״ לפי הרמב״ם .אץ
ו'תורד
ב״דברי סופרים׳ ל
שימוש רב במושג ;,דברי סופרים׳׳
להנית שהרמב״ם תידש ונתן
פ ע מ י ם
,
? י ד י
ה
ט י ב י ם
כ י
מ י י ז ?
ד י ד י
ג
ד
ר
ה
כ י
אתא רב
י
״
' ל׳
'
י ד יותר
^
"׳
ל
י
ז מפורש
מיינה של תודה״ .ומפרש רש״י ״דברי דודיך ~ דברי סופרים״•
בירושלמי סנהדרין פרק יא ,הלכה ד :״אמר רבי יודא בן פזי הביבים דברי
סופרים מדברי תורה ,שהרי רבי טרפון אילו לא קרא קריאת שמע כ ל ל ל
היה עובר אלא בעשר .ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתתייב מיתה ו כ ד ״
כאן הוגדרה תקנת בית הלל כ״דברי סופרים״.
ד י פ ! י
א מ
א מ ר ד ,
כ נ ם ת
י ש ר א ל
פ נ י
ה!;5ב
ד
ע ר י ב י ם
ע
י
ד ב ר י
ד ו ד
ו כ
א
12ובן הקשה הרב סופר בהערותיו לבית הבחירה ,בבא בתרא סו״ א ד״ה את
ד
מ
הערה י.
70
www.daat.ac.il
~
שאיבה,
מכללת הרצוג
דרכו של הרמב״ם להגדיראתר
שאינם מפורשים בתורה בלשון
דעת -תורה
דברי
״מן השמועה למדו״ או ביתר לשון ״כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה״
)הלכות המץ ומצה ,פרק א הלכה ח( .כך הגדיר הרמב״ם דיגי תורה רבים
הידועים לגו ע״פ מסורת תורה שבעל פה .לעומת זה השתמש הרמב״ם במקומות
רבים בביטוי ״דברי סופרים״ כדי להדגיש שמדובר בדין דרבנן .כך באיסור
חמץ שעבר עליו הפסח )שם ,שם הלכה ד( :״חמץ שעבר עליו הפסה אסור
בהנייה לעולם ודבר זה קנם הוא מדברי סופרים מפגי שעבר על בל יראה
ובל ימצא אסרוהו״.
לפי הנ״ל קשה לומר שהרמב״ם התכוון בביטוי ״מדברי סופרים״ לפעמים
לדין תורה שפרטי דינו נמסר ע״י חחכמים .לא מסתבר שחרמב״ם חידש ונתן
כווגה אחרת להגדרת קבועות בש״ם.
אך גם בש״ס אנו מוצאים שימוש אחר בביטוי ״דברי סופרים״ והכווגה
לפרטים בדין תורח.
במסכת ראש השנה לד ,א מובאה ברייתא שהתקיעות והתרועות שגאמרו
במפורש בתורה נקראות ״דברי תורה״ והתקיעות והתרועות הנלמדות ע״י גזרה
שזה או היקש נקראות שם ״דברי סופרים״ ,אף שחחיוב לשלוש פעמים תקיעה,
תרועה ותקיעה מן התורה .
1
במסכת סנהדרין פח ,ב מובא ״לולב מדברי תורה ופירושו מדברי
סופרים״ ,וכן שם שתפילין וציצית עיקרו מדברי תורה ״ופירושו מדברי
סופרים״ .הכוונה לפרטי מצוות דאורייתא הנקראים מדברי סופרים מפני
שהפרטים אינם מפורשים בתורה ,אף שהפרטים הם הלק בלתי נפרד מדין
תורה.
לפיכד יש לומר שחז״ל השתמשו בהגדרת ״דברי סופרים״ במובנים שונים,
לפעמים 'כדי לציין שמדובר בתקנות חכמים ולפעמים כדי לציין שפרטי דיגי
תורה נמסרו לגו בתורה שבעל פה ע״י החכמים .לכן אין פלא שגם הרמב״ם
המשיר •והשתמש בהגדרת ״דברי סופרים״ במובנים שונים .וכן כתב הרמב״ם
בפירושו למשגה כלים ,פרק י״ז משגה י״ב :״ולא יטעך אמרו שיעורו מדברי
סופרים עם השורש אשר בידינו שכל השיעורים הלכה למשה מסיני לפי שכל
מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואעפ״י שהדברים הן
הלכה למשה מסיני לפי שמאמר דברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת
סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות ממשה מסיני או תקוו סופרים כמו
התקנות והגזרות ,ושמור כלל זה״.
לפי דברי הרמב״ם הנ״ל יש להגיה שגם הגדרת ״דברי סופרים״ ב״יד
ההזקה״ כוללת שתי אפשריות ,לפעמים פירוש להפרטים של דין תורה ולפעמים
תקגות או גזרות הז״ל .לכן יש לבדוק ולהבהין היטב לאיזה מובן כיון הרמב״ם
ב״יד ההזקה״ כאשר השתמש בהגדרת ״דברי סופרים״.
1ראה רמב״ם ,הלכות שופר ,פרק ג ,הלכה א ,וספד המפתח במהדורת שבתי פרנקל.
www.daat.ac.il
71
אתר דעת -מכללת הרצוג
גם הגדרת ״דברי קבלה״ ב״יד החזקה״ סובלת פירושים שונים :.איסור
שחיטת חולין בעזרה מובא בהלכות שחיטה פרק ב .הרמב״ם פותח ומביא את
הפסוק בפרשת ראה ,אשר ממנו לומדים איסור זה .בהלכה ג מביא הרמב״ם
״ודברים אלו כולן דברי קבלה הן וכל השוחט חולין בעזרת …מכין אותו מכת
מרדות״ .הכסף משנה דן שם אם איסור זה איסור תורה או איסור דרבנן והכסף
משנה מסיים ״ויש לומר דלעולם אימא לד דחולין שנשחטו בעזרה מיתסרי
מדאורייתא וז״ש ודברים אלו כלם דברי קבלה הם ,דהיינו שנאמת בסיני
ומ״ש שאינו ענוש אלא מכת מרדות היינו מפני שלא נאמר בהם לאי״ .מאידד
כתב הרמב״ם בהלכות גניבה ,פרק ב ,הלכה ח שחולין בעזרה ״איסורן
מדבריהם״ .וכבר העיר על זה בתום׳ רבי עקיבא איגד ,קידושין סוף פרק ב
ולכן הסיק רבי עקיבא איגד שלפי הרמב״ם מדובר באיסור דרבנן .וכן כתב
הכסף משנה בהלכות חמץ ומצה ,פרק א הלכה א ,בגיגוד .לדבריו .הנ״ל
בהלכות שחיטה.
נדמה שיש כאן דוגמא מאלפת .ד״רמב״ם מביא מקור בתורה לאיסור שחיטת
הולין בעזרה ,אך הגדיר איסור זה אחר כר כ״דברי קבלה״ ובמקום אחר כאיסור
״מדבריהם״ .לפיכך הסתפק הכסף משנה אם הרמב״ם כיון לאיסור .דאורייתא
או איסור דרבנן .זה מוכיח שגם הגדרת ״דברי קבלה״ אצל הרמב״ם אינו הד
משמעי ויש לעיין בכל מקום .
3
3
וראה באנציקלופדיה תלמודית ,ערכים ״דברי סופרים״ ו״דברי סופרים״
וכן בערך ״הולין שנשהטו בעזרה״ ושם הערה .61
ואפילו בלשון ״מדבריהם״ שב״יד החזקה״ הסתפקו האחרונים לפעמים־.
בהלכות אבלות פרק ב ,הלכה א ,כתב הרמב״ם ״ומדבריהם שיתאבל האיש על
אשתו הנשואה״ .הכסף משנה מסתפק בכונת הרמב״ם וז״ל ״ואפשר לומד
דרבינו אזיל לטעמיה שסובר שכל דבר שאינו מפורש בתורת ממש אע״פ
שדינו דין תורה ,מיקרי דברי סופרים״ .הרי לפי הכ״מ ״מדבריהם״ לפעמים
כמו ״דברי סופרים״ וזה לפעמים דין תורה ממש .הסכימו לזה השאגת-אריה
2בתוספת
רעק״א )אוח לא( נדפס ״דייק הכ״מ בפ״ב
בגניבה״ יצ״ל ״הל׳ שחיטה.-
רעק״א סיים שם ״ובתשובה הארכתי״
3ישנן דוגמאות רבות להבדלים דקים בהגדרות הרמב״ם ,השוה הלכות טומאת צרעת'
פרק יא ,תחילת הלכה א :״טהרת מצורע מצות עשה ותגלחתו מצות עשה .כיצד מטהרין
את המצורע מביא מזרק של חרש חדש וקבלה היא שיהיה חדש ונותן לתוכר רביעית
מים.חיים הראויין לקדש אוחן מי חטאת .ושיעור זה מדברי סופרים .ומביא .שתי צסורים
דרור …וחופר וקובר הצפור השחוטה לפניו ודבר זה קבלה מפי השמועה .ונוטל עץ
ארז ומצותו שיהיה ארכו אמה ועוביו כרביע כרע מכרעי המטה …וכל תשיעיריס הלכה
.״״ .קשה לומר שאין הבדל בין ״ושיעור זה מדברי סופרים״ וביז ״וכל השיעורים
הלכה״ ן בין ״וקבלה היא״ ובין ״קילה מפי השמועה״ ,במיוחד כאשר זה נאמר באותה
־׳
הלכה.
#
72
www.daat.ac.il
מגדים -מכללת
אתר דעת
הרצוגלהלכות טריפות וכן לב
בפתיחה
בשו״ת החדשות סוף סי׳ ב והפרי
שמה על ספר המצוות שורש ב .אחרים חולקים על זה ,ראה קנאת סופרים
הל׳ ספר המצוות ,שם וראה דיונים ומראי מקומות בס׳ יד מלאכי /כללי
הרמב״ם ם״ק ז ושדי חמד ,כללי הפוסקים סי׳ ה ס״ק ו—ה .
4
כמובן קשה מאד להניח שלשון ״מדבריהם׳׳ אצליהרמב״ם לפעמים לאו
דוקא ,אך אין להתעלם מדברי גדולי חאחרובים הנ״ל .בכל אופן יש כאן שוב
אסמכתא לפירוש הרב י״ד במברגר בכונת הרמב״ם בהלכות מקואות פרק ד
הלכה ב באיסור מים שאובים ״מדברי סופרים״.
4בס׳ קנאת סופרים על ספר המצוות שורש 'ב הועלתה השערה שהרמב״ם כתב• בספר
המצוות ״דברי קבלה״ והמעתיק לא תרגם נכון בכותבו י ״מדרבנן״ ובזה יש ליישב דברי
הדמב״ם שם בל״ת קפא .וכן העתיק ה״יד מלאכי״ בכללי הרמב״ם ס״ק כב .אך ראה
במהדורת ר״ח הלה מצות לא תעשה קפא הערה 10שבמקור הערבי כתב הרמב״ם
-מדרבנן״ ואין אפשרות ליישב את הרמב״ם בדרך זו.
בחמבה זכו בני ישראל לחלקו של יפת בבית המקדש.
והנה בנין בית ה מ ק ד ש אינו מוכן ר ק לבני ישראל ולכן-בית שני שהי׳
בו ח ל ק לבני יפת ל א שרתה .בו שכינה בשלמות כמ״ש חז״ל יפת
אלקיבז ליפת אעפ׳׳כ ישכון רק באהלי שם .ולכן א ח ר .מ פ ל ת .ו ן . .נ ע ק ר
אותר .ח ל ק שהי׳ לכורש במקדש .ויתכן לומר שנתחנך הבית מ מ ש אז
שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל ,לכן נקרא-חנוכה.
והנה כל זה עדות שאין שייכות לביהמ׳׳ק רק לבנ״י .־ולכו'אפילו מ ה
שזכה יפת להיות לו קצת.שייכות ל א נ ת ק י י ם . . .וכיון שעמדה מלכות
יון על בני ישראל ודימו ל ה ם כי ה מ ה עיקר כמו בנ״י ,הי׳ ל ה ם מפלה
והוצרכו בנ״י לעמוד גם במקום ח ל ק זה שהי׳ ליפת.
שפת
אמת לחנוכה תרנ״ד.
www.daat.ac.il
73
אתר דעת -מכללת הרצוג
העדות ותגובות
גרשון קיציס
על ספד החסידות עול ר׳ א ה ה מרקוס
ממאמרי ״החסידות של א׳ מרקוס״ )המעין ,תשרי ,תשמ״א( נשמטה הפיםקה
הבאה:
עמ׳ ק״ל — דברי ר״א מרקום על דרך כתיבת ספרי המהר״ל.
ציטוט זה של ד׳ אריה ליב ליפשיץ מוישניצה )המופיע פעם נוספת ,ובצורה
רהבה יותר ,בעמ׳ רע״ג( תורגם בצורה המשנה דברי המקור .כל המשווה תרגום
זה למקור העברי כפי שר״א מרקום עצמו כתבו בפירושו קסת סופר לקונטרס
שאלות ותשובות מן השמים )קראקא ,תרג״ה ,דף ל״א ,א׳( יווכה בהבדלים
ברורים) ,בעקבות דברי ר״א מרקוס בקסת הסופר ראה :נ׳ בן מנתם ,גוילי
ספרים ,ירושלים תש״ז ,עמ׳ כ״ג—כ״ד; י״א ברומברג ,האדמו״ר מאוהל ,מגדולי
החסידות ,ספר ח׳ ,ירושלים תשי״ד ,עמ׳ קס״הן נ׳ בן מנתם ,בשערי ספר,
ירושלים תשכ״ז ,עמ׳ .(90
״
אף דברים אלה מחזקים את טענתי כלפי מהדירי הספר .לא על
מרקום עצמו — שהיה חסיד נאמן ,צדיק וישר־דרך ,אף זכה בספריו לעורר
נפשות ליהדות ולאמונת אומן — תלונתנו ,כי אס על מהדירי הססי- ,אשר
יל ילא )״האפוס
מן הצד האהד ,מכתירים את הספר בתוארי כביי ל
הקלאסי״!״ ,שם ,בהקדמה( ,ומאידך גיסא ,טעויות אשר ר״א מרקוס שגג
בהן מהיעדר מסורות וספרים הנמצאים בידינו היום ,שרדו בהוצאה זו׳ מהדירי
הספר קטעו חלקים מהספר )ובתוכם כמה קטעים חשובים( — ,כלום לא יכלו
י״א מרקום
לנכש טעויות שנפלו בספר? הנה ,גם התרגום
דברים אשר הוא לא אמרם .כלום לכבודו של אותו חסיד הדבר ,כלום לכבודה
של ההסידות הוא?
ר
ע י ל א
ה ע ב ר י
ש ם
א
ע
ב פ י
אחרי הופעת המהדורה הראשונה של הספר בתרגום עברי נשמעה בקורת
די הדיפה על הספר .בעקבות בקורת זו תקנו המחדירים תקונים זעירים ,אך
לא בדקו את תוכן הספר באופן יסודי ואף לא בדקו את התרגום עד שהמהדורה
החדשה אינה משקפת את דעת המחבר ,מאידך ,נשארו שגיאות רבות ופליטות
עט בלתי רצויות .תקותי שתופיע עוד מהדורה טובה עבור הקורא החרדי-
לכבודו של ר׳ אהרן מרקום ז״ל ,״החסיד מהמבורג״.
74
www.daat.ac.il
הרב יצחק לוי
אתר דעת -מכללת הרצוג
על המשד דרכם של עולי אשכנז
עדיין לא נכתב ביסודיות על קליטתם והםתגלותם של בני העלית החרדית
מיוצאי אשכנז בארצנו הקדושה ,חן אלד ,אשר עלו לפני מלחמת העולם
השניה ,והן אלה אשר עלו אחרי הקמת המדינה ,אחרי גלותם בארצות המערב.
והמאמרים וחוכוחים בגליונות ד״אחרונים של ״המעין״ יוכיחו.
תרדי אשכגז ,גם בשנות שלוותם שם ,לא היו כולם מעור אחד ,הן
בדיעותיהם והן בהליכותיהם ,בדרך חינוכם ,ביחסם לערך העליון של לימוד
תורה לשמה ,וביחסם לעולם הסובב אותם .חיו חוגים ששלחו את בניהם
לישיבות הק /אלה לליטא ואלה להונגריה ,וחיו חוגים אשר הסתפקו בלימוד
תורה בביהמד״ר לרבנים בברלין מיסודו של הרב עזריאל הילדסהיימר זצ״ל,
אשר־ בדרך אגב־ השתלמו גם באוניברסיטאות לקראת קבלת תואר אקדמי.
ומאידר היו גם כאלה אשר די היה להם ב״שנת ישיבה״ בפרנקפורט,
פולדה או מוגטריי .ועוד אחרים הסתפקו בביה״ס החדדי ובחיגוך ל״בעלי בתים״
חרדים ,חעומדים בשגי רגליחם בתוך חחיים הסואגים ,בין במקצועות האקדמיים
ובין בדרכי פרגסה אחרות ,תוך כדי דקדוק במצוות ויראת שמים .היו חוגים
שהקפידו בקפידת יתירה על טהרת חקחילת חחרדית ,עם כל המשתמע מכך
לגבי יחסם כלפי אחים טועים .והיו גם חוגים — לעומתם — אשר ראו צורך
ביתר שיתוף פעולה בעגיגים כלל—ישראליים .גם רבניה של יהדות אשכנז,
מדריכיה הרוחניים ,אשר אמנם כיוונו כולם לשם שמים מבלי לסטות מדרכי
רבותיהם זצ״ל ,לא היו גישותיחם שוות בכל הענינים .כיצד ניתן ,איפוא,
לומר שחרדי אשכגז חיוו חטיבח אחת בהיותם מוגדרים כתלמידי שיטת ״תורה
עם דיר ארץ״ ן
והנה בעלותם ארצה — עליה רוחנית ועליה גופנית — היו כאלה אשר
היפשו ומצאו את מקומם בתור המסגרות חחרדיות הקיימות ,לפי שיטתם
בגולה — מחברות מתוך השקפה ב״עדה החרדית״ בירושלים תובב״א מן
הקצה חאחד ,דרך חינוך בניהם בישיבות הקדושות ,חברות ופעילות בארגוגים
ומפללגות חרדיות ודתיות ,עד ל״קיבוץ הדתי״ בקצה השני .אבל היו גם
כאלה אשר לא מצאו את מקומם בכל המסגרות הקיימות ,והקימו להם מסגרות
חברתיות וחינוכיות משלחם ,אשר בחם יוכלו לפעול ולחנך את בניהם כדרכם
בקודש בארץ אשכנז .חלק ממסגרות אלה קיבלו אז גם את הסכמתם וברכתם
של שרי התורה בארצנו הקדושה ,כמו לדוגמה ישיבת ״קול תורה״ מחד,
ומוסדות ״חורב״ בירושלים או קיבוץ ״חפץ חיים״ מאידך .ואלה השתרשו
•ייבמציאות הארץ—ישראלית בדרכם חם.
מאז עלייתם עברו למעלה מארבעים שנה .דור החניכים של שיטת הרדי
אשכגז ,אשר גאבקו קשות בקשיי קליטה ,הסתגלות ופרנסה בזמן עלייתם,
הלכו ברובם לעולמם — בימים אלה נפטר לב״ע הרב יוגה מרצבך זצ״ל,
www.daat.ac.il
75
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאחרוני הרבנים אשר שימשו בקודש בארץ אשכנז — ובגיהם אשר גדלו
והתהנכו בארח״ק ,כל אחד לפי שיטתו ,נדרשים במאמרים הנ״ל להמשיך
במורשת המפוארת של אבותיהם.
מערכת ״המעין״ כיבדה את זכרו של ראש ישיבת פרנקפורט ענ״מ ורבד
של קהילת ״קהל עדת ישורון״ בניו יורק ,הרב ד״ר יוסף בתיער זצ״ל
בפרסמה את מאמרו ״דרכנו״ )כרך כ ,גליון ד( ,אשר כנראה נכתב עבור בני
קהלתו בניו יורק .המאמר מטפל בייחודה ובםגוליותה של קהילה זו בחיי
היהדות התוססת בארה״ב ,כאשר רבה ומורה הזקן והמנוסה של קהילת ״תורד
עם דרך ארץ״ ונכדו של מחולל תנועה זו רואה בצער את ״הבריהה מן הדגל״'
מצד הדור הצעיר .הדברים אמנם אופייניים לנושא שהועלה ,אבל אינם ניתנים
כלל ליישום בארה״ק ,אומר זאת בפשטות :אין ארץ הקודש דומה לארצות
הגולה ,כפסקו הידוע של מרן הג״ר חיים עוזר זצ״ל בענין בית המדרש
לרבנים )קובץ אגרות ״חזון איש׳ /הלק ב׳ ע׳ קעא—קעג(• ואילי לכן אין
בא״י שום מסגרת קהלתית או חינוכית אשר מזדהה כשלימות עם שיטת ,,תורד
" ל^
עם דרר ארץ מיסודו של הרב שמשון ב״ר רפאל הירש זצ״ל
כאן בוכוח
ל
אוניברסיטת ״בר—אילן״ ואפילו הישיבות התיכוניות•
שבין ד״ר מאיר קובר לבין העורר בנוגע למכללה לבנות(.
וכך כותב הרב ד״ר יוסף ברויער זצ״ל בתשובתו י ד ׳ ליוז ׳ ע׳ • (25
״כל זמן שלא תהיינה בא״י אוניברסיטאות יהודיות הנקיות מפל פגמ הרי
שחלימודים במוסדות חינור אלה כרוכים בסכנות מדגכרות״• ל א היא סובר
׳ ^ י י לא קיימות
^
" ל ׳׳^
אפשרויות אחרות״ ,ואין הכרה בעקרונותיהם בעצם הלימודים בהם׳ כשאין
קיימים אהרים ,אבל בנוגע לשאלה ,אם להורות בהם — שאני! הדברים כפי
/,
כ ן
) ו
כ
א
כ
א ג ע
ד
ג
א
ש ה ר ב
ז ז י ה
ה י י ש ז צ
ד י ר ש
ע
? 1ו ו ת ד
מ ט ע ם
י ה ם
זה
כ
ע
שהובאו שם ,מדברים בעד עצמם :אין מוסד זה הולד בשיטתו עזי* י
חרב
״י י
ז
הירש זצ״ל.
לא׳ ובאיזו מידד
י י ייז י
ובמציאות
יש צורך ומקום בארצנו הקדדושה בדרך חינוכית כזאת בין גווני יהדות התורד
שומרת המצוות ,לשם הכנת עתודה של אקדמאים לוחמי מלחמת התורד'
בתנאים שלאחרי השואה והקמת המדינה .וזאת מבלי להכריע בשאלזי•
*״**/ה ,אם
,
י
י
י
ל עובדה
דברי הרב שמשון ב״ר רפאל הירש זצ״ל נאמרו לדורו או לדורות׳
היא — המסגרת אינה קיימת.
נוספת :כאמור אין המדובר .בחניכי השיטה עצמם .אלא די־יי
ונקודה
*-בביהם
,
לתפא
אחריהם ,אשר לא התחנכו עוד ב א ׳ י י באביהיי׳ם
של השיטה ,וכד הם למדו להעריכה ולאכול את תוכה .אבל את הינוכם מי
אצל רבותיהם שבא״י על פי הדרכתם והמלצתם של אבותיהם ,אלה
זה ואלח בכיוון אחר .האם לכד ייקרא ״הגל הגואה של התנכרות לתוףך
^ *
דרד ארץ״ ? האם לכד ייקרא ״הצטרפות אל הרוב״ ? והאם באמת
' *£
היא ״הדרר היחידה ששומה עלינו היום ללכת בה״ י )שם ע׳ .(24
י
להקב״ה בעולמו מיגוון רחב של דרכי חינוך לשלמות בתורה ויר״ש
״י *-שמירת
www.daat.ac.il
76
כ ז ו
א פ ש
כ י ח
ה מ צ ו י
א ם
ה ו א
ה ר צ ו י
א י
א
ש כ נ ז
א
א
א ו
ב
א ת
ה
פ
ד
י
י
י
ב
כ
י ז
ם
ה
ד
ף
ך
ה
י ש
י
מכללת
מצוות ,בעליה במידות ובאמוגת אתר
הרצוג האלה הם ״הדגל״ שאין
הדרכים
דעת -בל
חכמים.
לברוה ממנו ,וכולם מיוסדים על תורה מסיגי ועל דברי קדשם של הז״ל,
ראשונים ואחרונים .האם שיטת ״תורה עםדרך ארץ״ היתה מאז ומתמיד
שיטתם של חסידי וחרדי אשכנז ? האם דרכי החסידות לא שעו את הליכותיחם
של יהדות פולין? והאם ״תנועת המוסר״ לא נתקלה בהתנגדות בראשית
דרכה? אלא מאי? — כל שיטה המתכוונת לשם שמים יש לה זמנה ומקומה.
מדוע ,אם כן ,חייבים בניהם של דרך אחת בתורה להמשיך עד סוף כל
הדורות דוקא באותה דרך ,כאשר הם רואים ,בעקבות רבותיהם ,שהזמן והמקום
השתנו ? ובפרט כאשר הם שואפים ,לשמחת אבותיהם ,אך ורק ״להבין ולהשכיל
לשמוע ללמוד וללמד ,לשמור ולעשות ולקיים״ ביתר שאת וביתר עז ,מבלי
להכשל ה״ו בזלזול הורים ומורים.
בנושא מורשת יהדות אשכנז עוסק גם ר׳ יונה עמנואל הי״ו במאמרו
״ערכים של יהדות אשכנז שכמעט נשכחו ׳ )כרך כא ,גליון א( .והרי כמה
הרהורים לאור קריאת המאמר.
לא אבוא כאן למנות כרוכל את כל אותם האישים הדגולים מהדור הראשון
והדור השני של חרדי אשכנז ,אשר הקימו בארץ מוסדות תורה וחסד לתפארת,
או הועמדו בראשם ,וכל אחד בהתאמה מלאה עם שרי התורה שבא״י .ונדמה
לי שמספרם הוא הרבה יותר גדול באופן יחסי מאשר אחוז חלקם ביהדות
החרדית בכללה .ורובם ככולם עוסקים בצרכי ציבור באמונה ״לשם מצוד•״,
גם אם לעתים עם קבלת שכר בטלה .ולכן נדמה לי ,שמוגזם הוא לקבוע
ש״הזנחנו דברים פשוטים ביותר״ )שם ,ע׳ .(42נכון ,אין סוף לאפשרויות
נוספות לעסוק בפעילות ציבורית ״לשם מצוד!״ וכל דברי התוכחה מתקבלים
באהבה ,כי הם נאמרו ללא ספק מלב כואב וברצון לתקן.
וכן לא מובן לי ,מדוע העיסוק בתורה ובחסד ״לשם מצוד״״ הוא .מן
״היסודות המיוחדים בהם נתברכו יהודי אשכגז בארצות הגולה״ .וכי לא עסקו
־בכך בכל תפוצות ישראל ,ועד היום לא נותקה שרשרת העסקנים והעסקניות
לפי הדוגמאות הנאות שבמאמר הנ״ל.
אבל המציאות בארץ בימינו שונה היא ,וזאת בשגי שטחים הנוגעים
לענינינו:
,
א .השירותים שהגישה הקהילה בגולה ממוסדים הם בארץ :כמו החינוך,
העזרה לזולת ,בקור חולים והטיפול בהם ,חברא קדישא- ,כשרות וכדו׳ ..אמגם
נכון ,נשאר עוד מרחב רב למעשה ההתנדבות גם במוסדות אלה .אבל כאשר
נתעניין ,נמצא בהם מתגדבים רבים ״לשם מצוה״ ,כפי שהודגש גם במאמר
ההוא ,אבל לאו דוקא ובמיוחד מיוצאי אשכנז .כי החינוך למעשה חחסד בבתי
החינוך לתורה ויר״ש אינו מצטמצם ליוצאי ארץ אחת בלבד.
ב .המסגרת הקהלתית ,כפי שהיתה בגולה ,אינה קיימת בארץ ,אבל
דוגמתה גמצא במסגרת השכונתית והיישובית או מסביב לבתי מדרשות ,ישיבות
ובתי כגםיות .ושם גמצא גם את העוסקים עם הציבור לשם שמים — מגידי
שיעורים ועוסקים בהדרכת גוער ,גבאי צדקה ובתי כגסת ,קופות גמ״ח להלוואות,
www.daat.ac.il
77
אתר דעת -מכללת הרצוג
לכלים רפואיים ,לכלי אוכל לשמחות משפחתיות ,מתנדבים לבקור חולים
ולערוך מנינים בבית האבל ל״ע ,מתנדבות לעזרה סוציאלית ,בעלי תפילה
וקריאה — כל אחד כפי כוחותיו אשר חננו הי״ת ,והכל לשם שמים )מדוע
מושג זה הוא ״מושג גבוה״?(.
ולכן חושבני שאין לומר ״הזנחנו מסורת מפוארת של גשיאה בעול הציבור,
ולא דאגנו לכך שבנינו ובנותינו ימשיכו בדרך הזאת״ )שם ,ע׳ .(41ובמקום
זה יהיה בודאי לרוחו של הכותב בצער ,אם ננסח את הדרישה ״להעמיק
ולהרחיב את המסורת המפוארת של נשיאה בעול הציבור ,ולהדריך את בנינו
ובנותינו להגביר פעלים בדרך הזאת״) .ואולי יתעורר אחד הנלהבים מקריאתו
של הכותב ,וייסד חברה קדושה לשמירה על הנפטרים ר״ל שהיא באמת
הסרה ,ויהיה זה שכרו(.
לא אוכל לסיים את תגובתי מבלי להזכיר — מלבד הנ״ל — א ת כל
אותם העסקנים לשם שמים במסגרת הארצית ,במכון להקר ההקלאות עפ״י
התורה ,במכון הטכנולוגי ,בועדות הכשרות ובוערות אחרות העוסקות בבעיות
ההכרתיות והחינוכיות עפ״י התרה ,בארגוני ובמוסדות לקירוב רהוקים ובהפצת
ל י י לא אלמן
יל
ל
תורה ויראה בכל שכבות עמני׳ ל
ישראל.
הדור השני והשלישי של חרדי אשכנז הולכים ב״ה בדרכי אבותיהם
בלימוד תורתנו הק׳ ובדקדוק במצוות ,כל אחד לפי אותו הינוד שהתהנך
והודרך בו ע״י אבותיו ורבותיו — ואולי עוד מצא ,בעזרת רבותיו ,יכולת
להתעלות מעלה מעלה באוירא דא״י ובקדושתה — גם אם הליכותיו אינם
תואמים את המסגרת החינוכית של היהדות התורתית בארץ אשכנז לפני
יובל שנים .אלו ואלו דברי אלוקים חיים ,ויחד נצעד לקבל פגי משית צדקנו
בב״א.
כ
א ח ד
פ י
ד ר כ ו
פ י
י כ ו
ת
אני מחפש ילקוט זמירות לשבת עם תרגום בהרוזים והערות
בגרמנית
)באותיות גותיות( /4 ,פד— 84עמודים ,שנדפס
בפד
הנראה בשנת העשרים של המאה הנוכחית )תר״פ — ?( ,בגרמניה.
למשל המלים הראשונות של ״מת יפית״ )ע׳ (11מתורגם כדלהלן.
£6ת36־1ת 1161311011 06ח £05111011, (161מ11, (161ג)1נ531
אני מעונין לצלם את הדפים הראשונים של החוברת )עמ׳ 9
התסרים בעותק שלי.
דייר משה קטן ,ת״ד ,864ירושלים
78
www.daat.ac.il
אברהם קורמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ״ורוח לבשה אח עמשי״
לא הבנתי את הערת הרב אברהם סופר שליט״א )״המעין״ ניסן תש״מ(
על הנאמר במגילה י״ד ,ב בענין ״ורוח לבשה את עמשי״ )דברי הימים א ,י״ב,
יח( שלאםתר היה רוח הקודש במו לעמשי והקשה מהר״ץ היות למה לא
נחשב עמשי בין מ״ח נביאים.
א( הרב סופר שליט״א כותב :״דהלא אמריגן לעיל בגמרא )י״ד ,א(
שבין מ״ה נביאים נמנו רק אלה שנבואתם הוצרכה לדורות ,ופירש רש״י
״ללמוד תשובה או הוראה״ ואין הכרח לומר שדברי עמשי הוצרכו לדורות״.
בגמרא לא נאמר כך ,אלא :״אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא
הוצרכה לדורות לא נכתבה״ .עובדה היא שדברי עמשי נכתבו .אמנם ,רש״י
על אתר מוסיף ,שזו גם הכוונה בקשר למ״ח גביאים ,אבל הדגש הוא נביאים
)ראה הערה הבאה(.
ב( בנו של הרב סופר ,ר׳ שלמה סופר ג״י מעיר על דברי רש׳׳י בדברי
הימים האומר ״ורוח לבשה את עמשי — ולא רוח נבואה״ ,שכאילו ״דברים
אלה הם גגד הגמרא בסוגיין״ .אין זה נגד הגמרא ,כי בגמרא לא כתוב אחרת.
שם גאמר רק ״שלבשתה רוח הקודש׳׳ ולמדו זאת מעמשי .כרוה קודש מדובר
ולא כנבואה .מד״ר״ץ חיות עצמו )על דבריו גסבו ההערות( מעיר על אתר
)הבל שלא ציטט זאת( לדברי הרמב״ם האומר מפורשות שדרגת זו של ״רוח
ה׳ לבשה״ )אצל עמשי אף חסר שם ה׳( ואף דרגה אחת למעלה הימגה איגן
גכללות במושג נבואה )מורה נבוכים מ״ב ,פרק מ״ה( .המהרש״א על אתר
אף הוא העיר בסגנונו ,שבדברי עמשי אין גבואה .יש לדעת להבדיל ביגיהם,
כי דוה הקודש שורה לפעמים גם לאחר שפסקה הנבואה ,וז״ל :״שאע״פ
שניטלה נבואת הנביאים ,שהיא המראה והחזון אבל גבואת החכמים ,שהיא
בדרך התכמה לא ניטלה — אלא יודעים את תאמת ברוח קודשם שבקרבם״
)ראה בבא בתרא י״ב ,א ורמב״ן שם(.
אמנם שניהם ,רוה הקודש והנבואה יונקים את השראתם ממקור אחד,
אך השוגי הוא רב ,כפי שהגדיר זאת החזון אי״ש ,ש״רוח הקודש היא יגיעת
העיון ברב עמל ומרץ ,עד שמתגםף בו דעת ותבונת בלתי טבעי״ )הזון איש,
איגרת ט״ו( .כי בגיגוד לגבואה שאיגה שורה אלא על יהודי הכם ,גבור ,עשיר
וכו׳ וכו /למדו חז״ל מהפסוק ״וגפליגו אגי ועמך״ )שמות ל״ג ,טז( שחחל
מתקופת משה רבנו אין נבואה בגויים ,ראה ברכות ז ,א ,ראה גם גדרים
ל״ה ,ורמב״ם הלכ׳ יסודי התורה פ״ז( ,הרי על ת ה הקודש אמר אליהו:
״מעיד אגי עלי שמים וארץ ,בין ישראל בין גוי ,בין איש בין אשה ,בין עבד
בין שפחה — הכל לפי מעשיו של אדם רוה הקודש שורה עליו״ )תגא דבי
אליהו ח(.
www.daat.ac.il
79
אתר דעת -מכללת הרצוג
גם ר׳ פנחס בן יאיר מצביע כיצד להגיע לרוח הקודש י והוא מ ו נ ה את
קדושה ,יראת חטא וחסידות )משנה סוטה סוף פ״ט(.
רש״י בדברי הימים )לעניננו .לא תשוב אם פירוש זה אכן יצא מ ת ח ת
ידו של רש״י או מפרשן גדול אחר( העיר ,שלא כנבואה מדובר ,כי עמשי
לא היה נביא .דבריו צוטטו לא מפאת היותו נביא ,אלא בשל התוכן שהיד,
שייך לנושא ,כשם שנביאים ציטטו דבריהם של רבים אחרים ואף של י גויים
שונאי ישראלים ,שהיו קשורים בדברי הנביא שהוצרכו לדורות.
אם יש מקום להערה ,הרי היא מצטמצמת רק לשאלה מדוע ראו זזז״ל
כאן לכלול את אסתר ,שמתוך לימוד רחוק )ראה הערת המרש״א י שם( ניתן
להבין שהגיעה לרוח הקודש כמו עמשי בין יתר חנביאות .אד ׳ לא שייך
להערות •ולהערות על ההערות .את מספר שבע גביאות יכולה הוה אמנו להשלים
עליה מעידה התורה :״ויאמר ה׳ אלוקים לאשת…״ )בראשית ג ,יג( ו כ ן א ל־האשה אמר״ )שם טז( .אמנם על הפסוק האחרון גאמר בירושלמי ,שהכוונה
ע״י מתורגמן )ירושלמי סוטה פ״ז ,ה״א( ,על סמך דברי ר׳ יוחנן )שם( שלא
מציגו שהקב״ה דיבר עם אשה אלא עם שרה .אולם גם כאן יש להתעמק
להבין את הדברים ,כי כיצד ייתכן שרק עם שרה דיבר ,הרי אנו• מונים שבע
גביאות ? זאת .ועוד ,מי היה ״המתורגמן״ י אדם! הרי גם אליו נאמר ״ולאדם
אמר״ ועוד ,הרי לפני מתן תורה אסור ד״יה להעביר גבואה לזולת )ראה
גבוכים ח״ב. ,ל״ט ,שם ח״א ,ם״ג דרשות הר״ן ,ב .במאמרי ״נבואה" לפני
מתן תורה״ טרם פורסם ,הבאתי הרבה מקורות לכך( .כווגת בעל המאמר שם
'
שאף אחת מהנביאות לא תגיע לדרגת נבואה גבוהה כזו.של שרה )ראה
גבוכים מ״ב ,פמ״ה ,המוגה את דרגות הנבואה השונות; ראה גם הערת ר׳ברוך אפשטיין בתורת תמימה לבראשית י״ח ,טו ,שהעיר על כך(.
זד
׳ ׳ מ ו ר ה
כ ל ו ר ה
המשתתפים בגליון זה:
הרב שלמה וולבה ,ישיבת באר יעקב ,באר יעקב
הרב יהודה קופרמן ,מכללה לבנות ,בית וגן ,ירושלים
ד״ר אברהם ס׳ אברחם ,רח׳ בית וגן ,86ירושלים
הרב קלמן כהגא ,רה׳ פגים מאירות ,17ירושלים
ד״ר אריה קימלמן ,רח׳ מעלות ,2ירושלים
יונה עמנואל ,רה׳ צםגיה ,26ירושלים
גרשון קיצים ,רה׳ גטרוגאי גאון ,9ירושלים
יצהק לוי ,רה׳ התבוגים ,14ירושלים
אברהם קורמן ,דובנוב ,19תל אביב
www.daat.ac.il
86
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורך האחראי :יונה עמנואל ,רח׳ צפניה ,26ירושלים
www.daat.ac.il
ירושלים
דפוס ״בהר״ן״ ,רח׳ סלונים 13