חוברת ב

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך כ"ג, גיליון ב', 1983 · כרך כג, תשמ"ג

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד‬

‫‪,‬‬

‫ינרב עת מיצא יאיר ‪.‬עו‪",‬יד"י‬
‫יסד‬

‫‪ u.‬ל‬

‫יצחק‬

‫ם רגנל ‪…‬‬

‫ב‪.‬וייער‬

‫א ד‪.,‬ב‪r .‬ר ‪ ……r‬ראר‬

‫בתוכן‪:‬‬

‫תשיבה כהתחשרית ‪ I‬הרב יעקב ליסשוי ‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫זבי הרסמז !ז"ל ·‬

‫•‬

‫•‬

‫‪4‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪7‬‬

‫בעיית הלכה במלחמת ‪..‬שלרם הבל‪" 1 "".‬יב וישע בייבייס •‬

‫‪19‬‬

‫•‬

‫‪30‬‬

‫דגו כי יב ‪ II‬לישה ‪1‬‬

‫הרב נ ‪11‬‬

‫לכתד אחרי ברמבר ‪ 1‬יצחק ‪II‬מתי ‪.‬‬

‫•‬

‫חיל" רהבחת תפיל‪,‬ז ‪ 1‬סרי'ם ‪ .11‬ס‪ .‬אביהם ·‬

‫•‬

‫עיובים בפיריש הוב ש"ר הישר בהלבות קרבנות ‪1‬‬
‫הרב מרוכ י ברייאר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בעבין עמויה לפבי עשרי מציה ‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫·‬

‫•‬

‫‪, 39‬‬

‫•‬

‫הרב חיםי ‪ II‬ררי ל‪,‬פשוי •‬

‫‪47‬‬

‫•‬

‫‪50‬‬

‫ס ' בפ ש חהיים‪ .‬זבהריית קביגסביג ‪ I‬אבהרם ה ל יי ז‪'I‬י ש א ‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫על מקימם של סיי ‪ :‬אמבין‬

‫יעקב שסרבסול •‬

‫‪1‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫ת למי די י ש יבה בהדלקת ביית חברנה ‪ 1‬ש מאול ריד ·‬

‫‪57‬‬

‫•‬

‫•‬
‫בםייר יוישז‪-‬ם טבת תשזביינ‬
‫‪:‬זכיי‬

‫נשתי ‪:‬‬

‫•‬

‫כוך כנ‪ ,‬גיייי ב‬

‫כשייייל ‪ 100-,‬קשל‬

‫•‬

‫ובהחיי ‪ 30-.‬שקל‬

‫חבץו יץ'ר‪$ 10-, II‬‬

‫‪ ' www.daat.ac.il‬יח ‪ Vl‬ל‪.‬םירס ‪';';'. ;,‬‬
‫&‪', " ,~ ;..~ , ~ ~ j;; , ~-;: ~/‬‬
‫‪. ~ ", -=..0‬‬
‫_‪' -,.‬‬
‫"‪,-", -,-,-,‬‬
‫_‪c..o.. • ….‬‬
‫ף‪.~ , ,O‬‬

‫" ‪. ~ , ..‬‬

‫‪. – -, , -.,. ,' .‬‬
‫"‬

‫' ‪' ".‬‬

‫‪.‬‬

‫_ _‬

‫‪_.‬‬

‫•‬

‫" ~~ ' ‪"' -‬‬
‫?_•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרכ זעקכ ליפשיץ‬

‫תשוכה נהחחשדות‬

‫מצוות התשובה הינה אחת ‪1‬ימ~וות הקשות לקיוס‪ .‬הקושי נובע לא ‪,‬רק‬
‫מכר שתשוכה כרוכה בשי~וי התבד"'ות אלא בעיקר בשל אי"הגדרתה ‪1‬ימדויק‪!,‬י‬
‫תשובה‬
‫מרכיכיה‪.‬‬
‫של מצווה זו והבנת‬
‫מד~תייס בין ‪. .‬‬
‫' ‪.-‬‬
‫קיימים הכדליס ‪.‬‬
‫כמו כן ‪. -‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫זכין ‪-‬תשוכה מהםכנית מחיי חולין‬
‫של יר~די‬‫מסוימת ‪.‬‬
‫בעבירה ‪. ..‬‬
‫שנכשל ‪..‬‬
‫מאמין ‪- -,.‬‬
‫‪. .‬‬
‫לשעיר‬
‫תשיבה מקיפה זן ‪ -‬מה רביס הסיכויםי להכנם ‪.‬‬
‫לחיי תורה שלמיס‪. .‬‬

‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.. .. … .‬‬

‫‪.‬‬‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫תורה ושערי אורה ‪,‬ואושר‪ ,‬אר ~ה רביס הסיכוני!;ב ארם לא ~עז‪.‬ו‪.‬ר לאחינו‬

‫הדופקים‬

‫‪ ,‬בשערי‬

‫התשובה‪.‬‬

‫עזיבת ‪ ,‬החטא‬

‫·שניי‪ D‬מהמרכיבים החשובים של ה‪ n‬שובה הם ‪:‬‬

‫והיגון‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫הכוונה‬

‫הנוכע‬

‫בעזיבת‬

‫בעיקר‬

‫החטא‬

‫מגטיות‬

‫היא‬

‫אופי‬

‫בעיקר‬

‫ממוימו!י‪.‬‬

‫וחטא‬

‫·אזי‬

‫שהשתרש‬

‫עזיכת‬

‫בקרב‬

‫החטא‬

‫אישוית‪ .‬לכאורה לשינוי זה רומז חד המלר "לב טהור ברא‬
‫חרש‬

‫בקרני ‪"…‬‬

‫‪-‬‬

‫בריאה‬

‫אך‬

‫חדשה‪.‬‬

‫שי ‪ U‬י‬

‫מהיתי‬

‫זה‬

‫האדם‪,‬‬

‫מתקבלת‬

‫דבר‬

‫כשינוי‬

‫לי ‪ …‬ור‪m‬‬

‫מחייב‬

‫נכון‬

‫רבר‪..‬‬

‫זהיחת‬

‫אדם השואף לד~ת "מישהו אחר" עלול בנקל לההפר ללא טיבעי‪ ,‬למלאכותי‪.‬‬
‫חדשה עלולה ליצור בעוית נפשיות חמורות‬
‫עזיבת ה"אני" במגמה לקבל ' זהות ‪.‬‬
‫בחינוכם של בעל‪ ,‬תשובה‬
‫כך‪ j‬וצאה משינוי פתאומי מדי וקיצובי‪ .‬כל מי שעסק‬
‫‪,‬‬
‫וודע עד כמה דק ר"'בול שבין התעלות רוחנית אמיתית לכין התערערות נפשית‪.‬‬
‫בדביקות‪,‬‬
‫מתפלל‬
‫בשניהם הדאם‬
‫הסימנםי החצ"'וניים הם אחדיים‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫בשני המקרי‪.‬ם ‪, .‬‬
‫‪.‬‬
‫בשניהס קייחמ הקפ‪:‬דה רבה ‪ .‬ג ‪ p,‬יןס המציית ןבשביד‪:D‬י מציהי התדמה מימלאה‬
‫;‬

‫'‬

‫בלימוד החוךד‪ .‬אר האחד מצוי‬

‫באמת בדרגה גבו;‪:‬וה ;געבודת ה‪ /‬ברער השבי‬

‫נוראה‪.‬‬

‫חאת‪.‬‬

‫מתייסר‬

‫במצוקה‬

‫נפשית‬

‫יש‬

‫וש‪.‬ני‬

‫הדברים‬

‫קיימםי‬

‫בץ‪,‬ת‬

‫וב‪,‬עונה‬

‫ההתחלה היחה מתור דבקוח ורצון להתעלות ובהמשכו של התהויר חסר‬
‫ההולכת ומחריפר‪.‬‬
‫מצוקה ·‬
‫ההדרגתיות עבר החוזר בתשובה לפסים של‬
‫נפשית ‪. . .‬‬
‫"‬
‫' ‪,‬‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫'היגוז‪ ,‬טומן 'אף ר~א 'כחו‪ ,‬בו מפגה 'רבה‪ .‬מה ' ההבדל ביבו לבין העצבות‬
‫אשר 'על‪,‬ה נכתב בליקוטי ‪ ,‬מהר " ז ‪;,‬עצבות היא הסטרא אחרא והשי"ת שואב‬

‫זאת" וכן ' השר"ז · בעל התניא ‪,‬מגז"ר ·אותה · כ"עצבות ‪–‬ליבו מטומטם מבלי‬
‫חיות"‪ .‬האם ‪-‬איז ‪-‬רבםי ‪,‬הטועים במושג יגוז והחלפתו בעצבות המסוכתב‪.‬‬

‫לא‬

‫פעם ·זועקת טעות 'זו מפניו המיוסרים של בחור בז עליה השואף ‪,‬להתעלות‬
‫ולמעהש היא שוקע ·בעצבו· ח · וחוסך 'שמחת חייס‪ ,‬עליהם דיבר הרש"ז‪ .‬הוא‬

‫חר"ב שאותם רגשי אשם איומים מסיעיים בדיו להחפטר מחטאוי‪ ,‬אר למעשה‬
‫מוסיף · הוא 'חטא 'על 'פשע בשגגה בהכגסו ליאוש ודיכאוז המחניקים בנפשו‬
‫כשרובות יצי~תייס ‪-‬רוחניםי‪ ' .‬מתהלר 'הוא בשממונו‪ ,‬פוחד הוא מצל שו עצמו‪,‬‬
‫והיהדוח 'שהיא 'מקור ·לשמחה רוחגית מאיתית ' הפכה עבורו דלבר מאיי‪.‬ם‬
‫מפחדי ומדכא‪ ' .‬כיצד סמוגל אדס זה לשמוח בקיוס מצורתוי של הבורא ז כיצד‬

‫יוכל ‪,‬ליצור ‪,‬ולחשד בעבידת ‪-‬ה " ו‬

‫‪1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫האדם נע כל חייי ביו שני קטבםי‪ .‬ביו הפיכת הגררם " הררחני אלרקי שבר‬
‫)‪ :‬גוםר הדומיבנטי יהמכווו שבחירי לביו שקיעה גבורם הגופני על ציויר‬
‫ואתוותיו‪ .‬כאשר האדם מכייז על דיי חהלק החרמרי שבו‪ ,‬האגו שלו נמצא‬
‫וסיפוק‬

‫במרכז עולמר‪ .‬שלמותו הפיזית‬

‫היםנ בארש עמייניו‬

‫צרכיי הגופניים‬

‫ולכו רבות הם דאגותיי ררבים פחדיו‪ .‬אולם כאשר האדם מנהול על ידי החלק‬
‫האלוקי שבו‪,‬‬

‫הרי‬

‫במרכז‬

‫עולמו‬

‫הבורא‪.‬‬

‫מצוי‬

‫אמיתית‬

‫תשובה‬

‫האי‬

‫שיבת‬

‫האדם לחלק הרוחני שבו‪ ,‬לנציוץ האלוקי שבר‪ ,‬אלא שתשובה זו שונה מאדם‬

‫לדאם‪ .‬אותר נציוץ אלוקי מצוי בלבושים שונםי אצל כל אדם יאדם‪ .‬כל אדם‬

‫ישורש נשמתי הרא‪ .‬איו אדם הדומה לחברו ‪n‬בלקר האלוקי‪.. ,‬כשם שפצרופהיו‬
‫‪.‬‬

‫שובים‬

‫כך‬

‫שונות " ‪.‬‬

‫דעותדיס‪.‬‬

‫ושררש‬

‫ובהתאם‬

‫שעליו להגשימו עלי אדמות‪ .‬תשובה ‪-‬‬

‫נשמתו‬

‫פירושה‬

‫רעד‬

‫חזרה‬

‫‪.‬‬

‫?אדם‬

‫למהותו‬

‫תפקדי‬

‫האמיתי‪,‬ת‬

‫מהותך הרוחבית‪ ,‬ךדג‪.‬ש‪n‬מך בדרכו ר~א את תפקדיו‪ .‬לשם כר על האדם להכיר‬

‫אח ה‪..‬אני" הספציפי שלו‪ .‬עליי לדעת את תכונותיו‪ ,‬בטירתיר ואפיר כדי למלא‬
‫באמצעות כל אלה את דןנ‪,‬טרה המיוחדת שה' והעדי לו‪ .‬כאשר האדם שקוע‬
‫בי‪.‬ירה רוהנית אלוקית זו הוא משולל כל דאגה רפח‪.‬ד כי פחר ודאגה סובבים‬
‫תמדי‬

‫סביב‬

‫סופיק‬

‫צירר‬

‫חומרי‬

‫' זה‬

‫אר‬

‫מכאו שהחזרה בתשובה האמיתית‬

‫אחר‪.‬‬

‫אינה דררשת מהדאם התכחשות לאופיי‬

‫ולטבעי‪ .‬היפיכי של דבר‪ .‬אז האדם חיזר לעצמי ילטבעי האמיחי יאז גם איו‬
‫לי צירך להקדשי מאמצים רבים למלחמה בנטייתיי הרועת‪ .‬א‪.‬לה נעלמות‬
‫בזאליהו תיך התרכזית במשימה האליקית‪.‬‬

‫האדם‬

‫כליל‬

‫כיציר יצרי‪ ,‬מתבטל‬

‫כגנד ה' המציי במרכז ועלמו‪ .‬האדם מקבל אז פריפורציה נכונה לגבי משקלם‬
‫של מטרות וצרכים בעולמו ‪ ..‬הוא חש בעליל את אפסיתה של תאוה גשמית‬
‫כמטרה‬

‫לעומת התעלות רוחנית‬

‫אמיתית‬

‫של עבודת‬

‫ה‪:‬‬

‫ואף כאשר‬

‫נכשל‬

‫הוא‪ ,‬מדי רא חוזר למסולל מבלי לאבר זמן רב על אותו כשלןו‪ .‬מנתח רא‬
‫את הסיבות לכשלון ומתרכז‬

‫ביתר שאת‬

‫במטהד האלוקית‬

‫כדי שלא‬

‫שיוב‬

‫לחטוא‪ .‬החרטה האי מהשעמםי ילא התקפה עצמית המביאה לאייש יחדלרן‪.‬‬
‫אד קיימת גם תשובח של טעות‪ .‬תשובה של רגשרת אשהמ קשים מבשיא‬

‫של איוש יצעבית ‪ -‬בלי נשקי של הסטרא אחרא‪ ,‬כאשר מנתחים תשובה‬
‫זי לאור התשוכה שתרארה לעיל‪ ,‬נמצא שתשובה זו‪ ,‬ביסודה‪ ,‬האי חזרה‬
‫לאגו ודאגה לקיימו‪ .‬האדם דןנ‪,‬חכז בצעמו יבדאגה לשלרמר מודע לסכ ‪ U‬ת‬
‫ולאסו ‪ U‬ת הגנרמים עקב החטא ילפיכר מרוב דאגה ופחד משתרל לעזבו‪ .‬א‪.‬רלם‬
‫לעית‪.‬םי רחיקות כלבד דא מצל‪,‬ח‪ .‬כי בהיות האדם שקוע בעצמי ובקיימר‬
‫החימרי הרי שלא שינה בצורה סיודית מאומה וכל המ שעישה הרי זה התאפקות‬

‫לשעה יתו לא‪ .‬על זה אמר הרב מקיצק‬
‫אחת ‪ –:‬מקבלםי שתיי‪.‬פ‬

‫‪ -‬לפעמים כששירבים מדיה רעה‬

‫על פי החליקה שלע'ץ‪ ,‬המבדילה בין שני סוגי התשרבר‪ 11 ,‬דןנ‪,‬עמידה‬
‫את ‪.‬השם במרכז והאחרת דןנ‪,‬משיכה להעמדי את האדם במכרז‪ ,‬ניתן להבין‬
‫את דג‪.‬מ' במס' ייאמ (‪.‬יפ) דג‪.‬מרא מבידלה ב'‪ I‬שלרשה סוגםי של תשובה ‪-‬‬
‫תשיבה מאהבה‪ ,‬חשיבה מיראה יזי שע ‪ II‬י‬
‫‪..‬שיבך בנים שובבים"‬

‫ימפרש‬

‫שר"י ‪:‬‬

‫םייר ‪,r‬‬

‫על השב מאהבה אנמר הפסיק‬

‫השב מאהבה נעקר עררנר‬

‫‪2‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מתחילתר‪.‬‬

‫על‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השב מיראה נאמר " ארפא משיבחם'‪ :‬ומפרש שר"י ‪ :‬מכאן יארל' כבעל מום‬
‫שהחרפא שמקצח שמו עליי‪ .‬והשב ע '' ' יסורים בקרא עבד יעליי באמר "אטכי‬
‫בעלתי בכם ולקחחי אתכם אחד מעיר" וגו! לכאורה תמוהה ההבדלה המוחלסת‬
‫בין סוגי בעלי התשיבה אשר כמוה כהבדלה שבין בן לבין עדב‪ .‬עווביתיו‬
‫ההמורים‬

‫ביוחר של השב‬

‫מדוע‬

‫במחל‪,‬ם‪.‬‬

‫אם‬

‫כן מחחשבים‬

‫במביע‬

‫לחזהר‬

‫בתשיבה ז אלא בר‪,‬ר שהשיבי הוא לא רק מבבעי אלא במהוח החשובה‪ .‬חשובחו‬
‫של השנ מאהבה שיגה מזי של השב מיארה דשני אלה שונים במהותם מזה‬
‫ששב ע"י יסירים‪ ,‬הארושן גילה אח היסןד האליקי שבקרנו סיתח איתי ומיקד‬

‫את כל עלוךמ סביןב‪ .‬היא מבטל אח עצמי על כל צז ז '‪ T‬האנוכיים בבמי‬
‫האלוקות‪ ,‬הוצלם האלוקי הוא השולט ולאירו מחכהרית הפיבית החשוכות‬
‫בריתר שבבפש האד‪.‬ם לפיכר חדל היא לחשוש מהרע שבנפשו ; מחחיל דא‬
‫להאמין ביכולחו להתגבר על‪,‬ו‪ ,‬כי היסוד האלוקי שבנפשו חזק יותר מיצריי‬
‫הולקיו הבשריים‪ .‬כר "'ע החרכזות בטוב נעלמים היצרים האפלים אמליהם‬

‫רמבלי ששי צורר להלחם בהם במשירי! הכל משתעבד לאלרקרת‪ .‬מכא! שעל‬
‫לפתח‬

‫האדם‬

‫את‬

‫צדרין‬

‫הטרביס‪,‬‬

‫הטשחים הרוחניים‬

‫את‬

‫בהם‬

‫היא‬

‫מיטיב‬

‫לכטא את אשיייתו תור כטחון עצמי כצלם האלוקי השולט באדם‪ .‬אז‪.‬י את‬

‫מ;>ומה‬
‫היסוד‬
‫הכירר!‬
‫וחדלו ‪i‬‬

‫של הדאבה המחמדת מחליפים שלווה ובטחןר רוכ‪.‬כיא '‪ C‬שלמחה שהאי‬
‫לעבדוח ה! שי מקום לצער וחרטה על המעשים הרעים שבעבר אר‬
‫הרא של בניי! רלא של הרס עצמי‪ .‬לא התקפה עצמית הכמיאה ל‪,‬אוש‬
‫כי אם ביתוח המניעים למשעים הרעים לשם ביקורת והערכה מחדש‪.‬‬

‫השב מחור יסררים לעומת זאח‪ ,‬ממשרי לראוח דבאגה לעצמו את מרכז‬
‫עולמו ואף שיכחו להשם‪ ,‬נובעח מחור דאגה עצמית אגואיסטיח‪ .‬זיהי חזרה‬

‫חציונית של מעשים רלא של הבפש‪.‬‬

‫חמטאים‪ ,‬אר זהרי שיכיות של עכד‬
‫בי! שניהם מצוי זה השב מיראה‪ .‬ד~א‬
‫בו‪ K ,‬ר אי! הוא יכרל לעשרת זאת‬
‫האטכיית של" עצם היראה מוכחיה‬

‫גם הוא‬

‫שירי לה' היות ודא‬

‫נשמר‬

‫החאה בשרות רכו על‪,‬ו עול‪ ,‬עממסר"‬
‫מכיר בכדלרתר של הקב"ה רבצררר להדבק‬
‫בשלמרת מכירו! שקשה לו לבטוש את‬
‫על שייר מקום לעצמו ולדאגה עצמית‪.‬‬

‫תשוגתו אומבם מהווה התחדשרח אר לא מהרלטת‪ ,‬יש עדיי! שיור של העבר‬
‫האטכי‪ .‬ככעל מום הוא נחשב‪ ,‬כזכר מחוקן ולא כחדש‪ ,‬ךא דא בדרר הבכרנ‪_,‬‬

‫הירת ויש סיכוי שאט אס יתחזק היסוד האלוקי שבנםשר דע שיגעי לאהבת‬

‫השם‪ .‬מתור שלא לשמה בא לשמה‪ .‬הרא הגעי לה' מתיי דכ‪.‬רד_ מתיי בחירד‪.‬‬

‫בערד שהשב מתיך יסורםי בדחף לתשובה לא מתיר הכרה ובחירה ;‬

‫כםר על‪,‬ו‬

‫את התשובה ולכן קל ד‪ K‬לשוב לסורו‪.‬‬
‫רק בדרכו של השב מחור אהבה ניתן לקיים צמוות התשובה מתור שמחה‬

‫ולא מתור עצבות כפי שאמר בעל ה"תםארת שלמה"‬
‫עשה מן התורה ולכ! שי לשעותה בשמחה )ם'ד ויגש(‪.‬‬

‫‪ -‬חשרבה היא צמוות‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫צבי‬
‫זיד‬
‫הרב‬
‫‪,‬‬
‫' '‬

‫היפ!בו זצ"ל‬

‫עד כי ינא‬

‫שילה •‬

‫על הכתיב "עד כי יבא שילה" )בראשית מט‪ ,‬י( נאמרי פירישים מריבים‬

‫מתךר כד שהמלה "שילה" מובנה מעירפל‪ .‬נביא כאד את הפירישים המסורתיים‪.‬‬
‫אונקלוס ותרגום ירושלמי‪ ,‬וכד מדרש רבה ירש''' מפרשים שילה ‪ -‬שלו ‪-‬‬
‫אשר לו‪ .‬ער כי יבא שילה ‪ -‬נ?יחשו עד אשר יבוא מר שהמליכה שלך‪ .‬וכגראה‬
‫לכד התכוו ‪ U‬גם השבעים בתרגומם‪ .‬ואם כי פירוש זה מסתייע '''ע הכתוב "עד‬

‫בוא אשר לי המשפט !' )יחזקאל כא‪ ,‬לב(‪ ,‬הוא לא נתקבל על דעתם של הראב " ע‪,‬‬
‫הרשב " ם ואחרים‪ ,‬בגלל שאיד דא תואם את יסודות הדקדוק‪ .‬והוא הדיד בקשר‬

‫ש' לו‪ ,‬על‬

‫לפיריש השני המובא ברש''' בשם מדשר אגדה המפרש שילה ‪-‬‬
‫'?סרד חהלים עו‪ ,‬יב ‪..‬ריבילר שי למןרא"‪.‬‬

‫הסבר אחר ניתד כבר בתרגום יונתד‪ ,‬שהראב"ע מנמקו והוא נתקבל גם‬

‫רעתם של הדר "‪ p‬הררמב " ן‪ .‬שולה‬
‫על‬
‫‪,‬‬

‫‪ -‬כמי בבי אי צעיר בביי‪ ,‬מתרך קירנה‬

‫‪' .‬‬

‫‪.‬‬

‫לסילה של‪,‬י‪ .‬שליל או שלה "ע) ראב " ‪(.‬ע הבן ההאו ה ‪ U‬רוד או שלמה או‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪_. .‬‬

‫‪:‬‬

‫‪..‬‬

‫המלד המשחי‪ .‬מפרשים אלה מעירים בצדק כי "עד ‪ ,‬כי " אין פירושו שרק דע‬
‫ביאת שילה ימשד שלטוז שילה‪ ,‬ובבוא שילה יסור השלטון‪ .‬אדרבה‪ ,‬בבוא שילה‬

‫ויגדל כח' השלטוד‪ ,‬כדוגמת "כי לא אעזבד עד אשר‪ .‬אם עשיתי'' ' )בראשית‬
‫יגבר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫כח‪ ,‬טו‪ ,‬ער' גם שם כי‪ .‬יג "דע כי גדל מאד"( ‪.‬ו‬

‫‪t‬‬

‫גם הסבר זה יש מקום לערער עליו‪ .‬הרשב"ם קבע כבר לעומת כולם‪,‬‬
‫שהמרלה שילה איבה אלא שם העיד הידועה ש ילה‪ ,‬בה שכן לרא ש רגה השמכו‬

‫כארץ‪ .‬אמנם קשה ב;רד זו לפרש הכתוב בשלמותו על אופנ~ו‪ .‬לפי השרב"ם‬

‫כיונת הכתוב ‪ :‬עד כי יובא יהודה שילה‪ .‬הכתיב מתייחס לחלרקת המליכה‬
‫‪ :i‬יסי ירבעם שוילה מופיעה כאז במקום העיר שכם בהיוחה קרובה לה )שוסטים‬
‫כא‪ .‬יט(‪ ,‬וכפי המסופר גם ביהושע )כ‪,‬ד א( על התכנסוח בשכם ולבסוף מפורש‬
‫שם כי אלי הדברים היו לפבי ה' בשילה )שם‪ ,‬שם כו(‪ .‬לפי זה מפרש הךשב"ס‬

‫" עד כי" בניגוד ' לדעתי ' של הראב"ע‪ ,‬ולדעתו בבואם 'האמךר לשילה תפסק‬
‫גדולחו של יהודה‪.‬‬

‫‪, ,‬‬

‫אמנם לא נראה שמשמעות אותה נבואה היא שחפארחה של ירדה תהחי‬
‫•‬
‫••‬
‫••‬
‫••‬
‫קצרת ימים‪ .‬נסףף לכד איז כ' ל קשר בזי שילה להפסקת המלוכה של רח'בעם‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫"‬
‫ד;כוללת הזאת ' להדגיש עובדא‬
‫ראף כי הדבר קרה ' בשילה ‪ ,‬איז מקים בנבואה‬
‫"' ‪" , ,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪( .I I‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫זו‪.‬‬

‫•‬

‫לפני ‪ 99‬שנה פווםס‬

‫‪. ..‬‬

‫מינםסשרי!נם"‪,‬‬
‫ליסי‪I‬סה‬
‫‪. .‬‬
‫נ‪K..‬יזר‪., K‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪.‬‬

‫זניום ‪10‬‬

‫בינואר ‪1884‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪..‬‬

‫אובמר‬

‫זה‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫"מםג י!ס בדייני פירי!סו של הדרנ"ז הופמן זנ"ל לספר בראשית‪ ,‬ן‪ M‬היא קונרם‪ ,‬יאי‪u‬ב‬
‫~‬

‫שלם יאיו כי פיריש לכרכח '‪,‬קב בלל‪ ,‬חשכגי לנכיו לחרםג ונאמר זה המפרש סיקס"‬
‫קשה זי רכת הפיר ישים‬

‫‪1‬‬

‫תור עיין בסיבת כחירח העיר שילה בעיי שמבך הי‪,‬‬

‫פטרשים מאוחרים רכים פייסי סיל"‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪''',‬למה‬

‫ובנוחה ‪ I‬ייש םב מפרסים מטירתיים המפרשים כן‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪…‬‬

‫‪. …‬‬

‫‪,‬‬

‫~‬

‫‪,‬‬

‫כנואה מח‪'1‬פח כאו לשליה חשיבוח וכ!"חרח כנויו הק‪-‬וו ש‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪.‬‬
‫~‬

‫‪,.‬‬

‫‪. . …‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כך הבינו הדבר 'גם מפרשים אחרםי )שהובאו דבריהם "'ע הראב"ע(‪ .‬הם‬

‫מפ~ים עד כי יבא שליה ‪ -‬דע אשר תשקע שילה ‪~ ,‬מו ובא השמש )שמוח‬
‫טז‪ ,‬כא( או שמקרא קצר הוא וש‪" .‬השלים ‪' :‬דע ני יבוא קץ שילה‪ ,‬כלומר רק‬
‫אחר קשינוחה של 'שליה יגעי יהודה לשאי גחלתו ככחרב )חהלש עח‪ ,‬ובט‪(, ,‬ע‬
‫בדדו עבדו‪ ,‬אם‬
‫בדמבר היה דגל‬
‫בארץ )היושע טו‪,‬‬
‫)שופטםי א‪(, ,‬א‬

‫וטיש ובשכן 'שילה ~ ויבחר‬
‫הידוה הראשון בין השבטים‪.‬‬
‫הוא היה הראשון שקב~ נחלחו‬
‫עס הכנעני אחרי מוח הישוע‬

‫כי גם ופני ובלוך דוד היה‬
‫מחנה היודה הראשוו במפע ;‬
‫‪(,‬א והוא עלה חחלה למלחמה‬
‫וגס השופט הראשוו בשיראל‬

‫ההי שמבט היהדו )שס ג ‪(. ,‬ט‬

‫‪, " ,‬‬

‫‪' .,‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪.‬‬
‫השלמח ‪.‬הכחוכ‬

‫'‬

‫"‬

‫אך בכל זאח נראה פירוש יבא"שיקע דחוק‪ .‬גם‬

‫"‬

‫ ‪,‬‬

‫"‬

‫בלשון‬

‫'לקבלה‪ .‬מתקבל ריחר נ‪i‬ל הזעח 'לפרש כשרב"ם‬
‫קצר ע"י מילח "קץ" קשה‬
‫‪,‬‬
‫לוקח המלוכה‬
‫)אך ‪ j‬איו "הכוונה לח '‬
‫לשילה‬
‫דע ‪ .‬אשר ‪ .‬יגעי‪,‬‬
‫‪- .‬‬
‫שילה"‬
‫"זעכי‪. .‬יבא‪.‬‬
‫" ‪.‬‬
‫‪'.,. ,‬‬
‫'‬
‫‪. .‬‬
‫‪…‬‬
‫‪.‬‬
‫‪. ,‬‬
‫‪,‬‬

‫בזמן‪ ,‬הובעס(‪ .‬הכוונה האי לבואס לשליה הוקמח המשכן שם‬
‫•‬

‫‪. ;,‬‬

‫‪. ,‬‬

‫‪I‬‬

‫‪..‬‬

‫‪•• : .‬‬

‫‪,.‬‬

‫'‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫‪'-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪. .‬‬

‫אחרי שכשנו‬

‫‪.‬‬

‫אח הארץ‪ .‬ערם זאח אפשר להפביר אח הנבואה גם בהחאט לחרגומים רלמדרשס"‬

‫‪I‬‬

‫כנבואה‬

‫משהייח‪.‬‬

‫"מובנה ~‪;.‬לש‪;,‬לף ה~א‪·.‬עיר‪i ,‬זמנ‪'~: m‬ה לפי"פירשויס רבים קבלה העי; אוחו‬

‫השם‪ ,‬ובכיון ששיראל נקהלו שם והגעיו לובנ‪ m‬תם אחרי ובלחמה רכת שנםי‬

‫)זכחס" ;"‪ ,‬ו( שנינר ‪ :‬מנ‪ m‬ה ‪,‬זו‪. .‬ה;"ש‪ .‬חפקייו‬
‫'‬
‫בה‬
‫‪W‬‬
‫כ‬
‫גם‬
‫‪(.‬‬
‫‪N‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬ח'‪,‬‬
‫ז‪r‬שרע‬
‫)ע'י‬
‫‪.‬‬
‫" ‪,‬‬
‫‪: ,‬‬

‫‪-‬‬‫משכן לה'‬

‫ששיכח כחובם‪ .‬בהגיעו למנוחה עליו למלא‬
‫של שירא' ל ההי‬
‫‪.‬‬
‫" ‪.‬‬
‫"‬
‫‪. . ..‬‬
‫להקים‪. , .‬‬
‫‪.‬‬
‫'‪.‬‬
‫חפקדי זד‪ .‬הרי כך נדר עיקב אכינו ‪ :‬ושבחי בשלום אל ביח אכי ‪ …‬והאכן‬
‫' ‪…..‬‬
‫‪.'..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הזאח ‪ …‬יההי כיח ‪ ,‬אלקםי ‪) ,‬בראשיח כח ‪ ,‬כא‪ ,‬כב(‪ .‬וובחאיובה הכרכה שכפרי של‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪,‬‬

‫"‬

‫‪..‬‬

‫‪.'.‬‬

‫עיקב‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪1 .‬‬

‫'‬

‫אבינו ‪:‬‬

‫‪I‬‬

‫'‬

‫‪..'.‬‬

‫‪,' ,‬‬

‫‪., ….‬‬

‫‪'.‬‬

‫~‪…‬‬

‫'‪'.‬‬

‫"‪.‬‬

‫‪. ,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫לא ;סור שבט וביהוו ה רובחקוק ובכיו רגלוי‪ :‬כלוובר היודה ציא‬

‫בשבט וובחוקק בראש כל שיראל‪ ,‬דע כי יב~ שילה‪ ,‬כלוובר נוליר הובנוח" לעהמן‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫שם‬

‫‪.‬‬

‫~‪.‬‬

‫אח‬

‫‪,‬‬

‫דשמ‪.‬כן‪.‬‬

‫‪. ..‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪..‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫~'‬

‫אמנם לא הפכה שילה‪ .‬כתקותם של שיואל‪ ,‬לעיר המנוחה הקבועה‪ .‬מפני‬

‫שילה ועל'‬
‫משכן ‪. .‬‬

‫‪.‬‬

‫חטאותיו ‪ ,‬ניטש‬

‫‪.‬‬
‫‬‫הוטל כעת‬

‫הידוה‬

‫"‬

‫ובחדש להנחות את העס‬

‫‪……..‬דדר ' ‪.‬מקום‬
‫לעיר הוכנ;חה‪"" .‬ושלמ "‪"':‬ירשוח השלום נקראת 'עיר 'רז "שבה קבע‬
‫עולמים‪.‬‬

‫כיח‬

‫כיח מקדשנו זה חרב בעוונוחינו‬

‫גם‬

‫ורק‬

‫‪..‬‬
‫בעחדי‬

‫ינחה‬

‫~‪.‬‬

‫נצר‬

‫משכט יהוהד את שיראל לעיר המנ‪ m‬ה הנצחיח‪ ,‬ל"שילה" האמיחיח‪ ,‬ושלום‬
‫לנצח שירור בעולם ושיכ אשי חחח גפנו ואשי חחח חאנחו ‪ -‬ראסרי לגפן‬
‫עירה‬

‫יגף‪.‬‬

‫ודבי לפבר אח האוזו‪ ,‬שעיקב אבי ‪ U‬השחשמ חקא שנם שליה נראה‬
‫לנו להציע השערה כדלקמו‪ .‬שי מקום לחמוה שבפפר היושע )הי‪ ,‬א( מסופר ‪-‬‬
‫ללא 'הסבר ‪-‬נןסף‪- -=-‬שבני 'שיארל 'הק;מו את 'השמכן ‪-‬אחרי 'כיבוש‪-‬אהץר או‪";p‬‬

‫‪2‬‬

‫‪-‬‬

‫ומהשישר שלה‬
‫‪~I 1‬‬

‫"‬

‫'"‬

‫•‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫••‬

‫•• ••‬

‫‪r‬ל‪,‬ן האבךי )תהלםי קכב‪ .‬י( יניני ובונחה‬
‫• ‪,.‬‬

‫היוסו‪ ,‬יח‪," . K .‬רה ‪ 2.‬בשם‬

‫"'‬

‫‪• • ..‬‬

‫~‬

‫ז ‪ K‬בןלי‪M‬ני‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ה‪z‬בליי[ד‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫••‬
‫ייז ה"יהר‬

‫קלי ‪:‬‬

‫ספר‬

‫‬‫‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בשילד‪ .‬אכן שיכן ה' שמי בשילה בראשינה )ירמיהי ז‪(. ,‬ב האןי להב"‪ ,‬שכשם‬
‫שיתשלים בנחרה למקים המקשד ע " י משגוה העקריה‪ ,‬כן נם שי לבחירה של‬

‫במשגוי האבית ‪ 1‬למה לא היזכרה שילה באף מאורע של מעשי‬
‫שילה יסדו‬
‫‪..‬‬
‫בשעת היתר‬
‫אבית שהם סיןמ לבנים ילרעמת זאת אפליי הברמת שד~קמי‬
‫‪,‬‬
‫במית מיקמן בחברין יבבית א"ל‪ ,‬ערים שצייני במעשי‪ ,‬אבית !‬
‫‪ ,‬בע"ן דלהלן נארה לני למציא תשיבה שתספק איתני‪ ,‬התירה שתקה‪,‬‬
‫כנראה במכיין‪ ,‬ילא פישרה מאירע מסייים חשיב יבכבד מאיריעיי של יעקב‬
‫אבי ‪ ' .U‬לפני מיתי רימז ל ‪ u‬עיקב שנלחם במאירי ילקח מארצי בחררב יבקשתי‬

‫)בראשיח ‪,‬מ‪ 'n‬כב(‪ .‬יאין זה אלא משגוה נס בהתחשב בכ‪m‬‬

‫הלחימה המיגבל‬

‫של עיקב‪ .‬מתי קרה דבר זה ‪ 1‬אין עליבי לחטט הרבה כדי לאתר את האירעו‬
‫השירית נקרא ‪.‬זאת בבראשית לה‪ ,‬ד‪ .‬הריגתם של אבשי שכם ‪.‬העכירה‬
‫הזר‪ .‬בין‬
‫‬‫‪.‬‬

‫את היחסים בין תישבי הארץ יבית יעקב‪ .‬כל רבע עלילים היי אבשי הארמרי‬
‫לקים על‪ ,‬בית יעקב למלחמה כדי להשמריי )בראשית לה ‪(.‬ל בדבר ה' עילה‬
‫יעקב משכם לבית א"ל‪ .‬יכאן ד~תקף בדרכי ע"י האמירי‪ ,‬יבמעשה נס הצל"‪,‬‬
‫להכיתי יזכה בשקט ‪ ,‬ישליה לעצמי ילביתי‪ .. .‬ייסרע ייהי חיתת אלקים על הערםי‬

‫אשר סביביתריס‪ .‬רלא ' דרפר אחרי בבי יעקב" )שם לד‪(. ,‬ה‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫זכ'ה יעקב לנצחין מעשה נס על האמירי‪ .‬יתמיה היא אם אין קשר בין נצחין זה‬
‫במסילה בין שכם לבית א"ל )שיפטםי כא‪ ,‬יט(‪ .‬במסילה זי‬
‫שילה היתה‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫לבח;רת שילה למקים המקרש‪ .‬אדנ אף מב"‪,‬ים שבצחין יה אשר הבחיל מביחה‬
‫ עיר הזבג‪ m‬ה‪ .‬מתיר ' הנצחון‬‫ליעקב יביתר היבר היסדו ' לשם העיר שילה‬
‫‪,‬‬

‫בחר‬

‫יעקב‬

‫את‬

‫העיר‬

‫‪,‬‬

‫למקים‬

‫‪,‬‬

‫המקרש‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫התירה‬

‫אינה‬

‫מזכירה‬

‫מאירע‬

‫יה‪,‬‬

‫שהרי‬

‫בעצה ממרים ניטש משכן שילה זירישלים בקבעה למקים המקדש‪ .‬אבל בבית‬

‫שיראל נשמוה ' מסירת זי של קדשות שילה ישם בקבע המקםר הראשין למקשד‬
‫א"ל‪.‬‬
‫אד‬

‫בברכת‬

‫עיקב‬

‫האחרינה‬

‫•‬

‫לפבי‬

‫מיתי‬

‫שבאמהר‬

‫בריח‬

‫מצא‬

‫הקירש‪,‬‬

‫את‬

‫מקימה בשם שילה‪ ,‬השם נעל חהשיבךת במאורעית הימםי‪ .‬כי הוא אלנו מכוין‬

‫רק לעיר זי הש‪,‬יכגת בין שכם לבית"אל‪ ,‬אלא הגי מציין את 'עיר המגיחר‪,‬‬
‫עיר הקידש‪ ,‬ממנה ציא השלים הגצחי המביא 'אישר לרעלם ברלר כתים מלחמרת‬
‫שיראל סם ראיבי '‪.‬ה‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫זיהי חיתת אלקים על הערים‬

‫‪-‬‬

‫כי נפלה עליהם אימתה זפדח מו‬

‫הבגזרה אשך ראי במלחמה‪.‬‬

‫פ'ס‪ ' m‬הרמב"ו‪ ,‬בראיוטת דל‪ ,‬יג‬

‫‪6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪..‬‬
‫ציחק‬

‫‪.‬‬

‫אמתי‬
‫‪,‬‬

‫"לכתד אחיר נמדנר"‬

‫•‬

‫['ש‪.‬םר]‬

‫לסשן ‪:‬‬

‫ההתג לרת‬

‫כשהקב"ה נתגלה למשה אמר לי ‪" :‬רארא אל אבחום אל ציחק יאל עיקב‬
‫בא‪-‬ל שד‪ '-‬שרסי ה' לא בערוחי להם‪ .‬זגם הקיסיתי את בריתי אחם לתת‬
‫להם את רו‪c‬ץ נכטן ו‪e‬ת ץרא גמוירםה ש‪Ct‬ר ג'‪l‬ו‬
‫האי‪ //‬ח‬

‫מק ש ה‬

‫חקי מהי‬

‫החורה‬

‫אזר‬

‫‪..‬אח‬

‫גה" ‪".‬‬
‫אץו‬

‫כנעו" "את‬

‫מנורהים‬

‫אשר‬

‫גרר בה" ! ימחץר ש"איל‪ ,‬בחכויו לוהםיף ץרא פלשתים וכי' ‪ ". …‬לפי דבויר‬
‫הקב"ה מדויע למשה על הבטחחי לחח לישראל אח אץר כנעו‪ ,‬יגפרם את‬
‫אץר פלשתים "היא אץר עבזרי אברחיני אשר ג'‪l‬ו בה"‪.‬‬
‫חת הבסל‬
‫חגר‪ II‬א‬

‫אימר‬

‫‪.0‬‬

‫בחנ"ו‬

‫שמצאבו‬

‫•‬

‫מונםו‬

‫שכאשר‬

‫האיומת‪,‬‬

‫אח‬

‫ל‪ v‬יחיס‬

‫מיגים ששים‪ · ,‬לעחים שבעים ילעחםי שבעםי ישחםי‪ .‬ימטפר עמי כגעו מצאני‬
‫לעתים י"ב‪,‬‬

‫‪':‬‬

‫'ייז ‪ ,‬ר או חן עמםי‪.‬‬

‫‪ -‬ששםי טיברםי לאץר שיר‪ K‬ל‪. ,‬עש;ןו‬

‫יסטביר הגר"א ‪" :‬כי מו ‪ '11‬אימיח‬

‫ם"יב' יישב על גבול ויי‪,‬ס יצדיין‬

‫יישביס נא"י‪ ,‬ווער בששי הם םביי ויצחז ‪', 1‬‬
‫ע ל גביל צפרו‪ .‬יהן בכללין בתיו ‪ ''',14‬רל ‪.,.,"p‬ת‬

‫'‪ I'I‬םרפי אלה הב' ואסו'ח טל‬
‫‪:‬חלת ‪I,‬י''או וסיני וישג בדרום כמ " ש )ישעהיו מ"ס י"ב( "אלה יבואר מאץר‬
‫סיבים" יכו כחיב כיחזקאל שיחיטף לדריםה ילצפינה"‪.‬‬
‫גאלות "ארז סיבםי" )שיעהיי מ " ט( כאה כשהקב"ה מיחל סםרית על חטא‬
‫העגל ‪ ".‬ויצא שאץר סיבי שכדחם וצודיו שכצמוו ‪ ..‬נכלליח תבוו ‪ ",'11‬אר‬
‫בעכר לא יכלו לזכות בהם‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫שמות‬

‫ף‬

‫‪ 90‬דארת‬

‫‪91‬‬

‫‪' ..‬ייג‬
‫כבען‬

‫‪9'A‬‬

‫לנגי‬

‫‪-''(.‬דב)‬

‫ל‪M‬יהך‬
‫בני‬

‫כרמבך כ ‪ .o‬ב (‪.‬ם') רברםי ליב (‪.‬יח)‬

‫כנען‬

‫נחלו‬

‫את‬

‫) םשסים‬

‫היזר '"‬

‫)כרשאית י' '_‪",‬ם ‪ Jf‬ז( )שיעיהו‬

‫זיר‬

‫וןדיון‬

‫סל ‪ J‬תדי‬

‫הבנול ‪,‬יכנס זור ז‪,.,,‬זן‬

‫כינסו‬
‫וערד‬

‫מ"ס‬

‫לבנול‬

‫הדי"" ‪) 1c‬ףב (‪.‬‬

‫ופרושים‬
‫ב·'‬

‫‪..‬הזו‪c‬ינו· ( ‪.‬‬

‫ברר ‪.( H‬ק‬

‫שירל‪K‬‬

‫שם‪ n‬בדול ‪….. .‬‬

‫יטיני‬

‫יניירן‬

‫רס‪.‬‬

‫כונבי‬

‫וכתב‬

‫הלפםייב‬

‫)יכרים 'יים‬

‫‪,‬ד‪1‬‬

‫‪.,‬ונןד‬

‫ובפרושו‬

‫זפוז‬

‫‪-‬‬

‫יותבח‬

‫לחיזקלו‪ (.t‬ירהו‪c‬‬

‫פירוש המלבי"ם סיף ספר עיבדדי‪..‬‬
‫‪93‬‬

‫סי'היו‬

‫יונס‬

‫ס"ו‬

‫כחו ‪U‬ם ‪.‬‬

‫‪ 94‬יש לברר את היחרד שיש לפלשתים עם נ‪:‬יר וזזיון‪ ,‬שכן מרזאים אנו כחנ"‪ ',‬קשו רג‬
‫כינהים‪.‬‬

‫הס י ובן לבכי ל וזרז כנ ‪ J‬ן הו‪. .‬מזןוןו בו‪.‬כה רגהר‬

‫"‬

‫זזה" )כראשית ף סיד‪(.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫השפחי כהן" מנמק זמוע לא זכינו אז בכל ‪r‬זלקי ארצנו ‪ m ",‬ולה זאח‬
‫בעזזן חטא העגל‪ ,‬זכך כוחב על הפסזק "אנא חטא העם הזה חטאה דגולה‬
‫זיע ש ז להם אלהי זהב " ‪…‬נ !;'אמר לאבהרם לזרךע נתחי זכנהר צמירם עד גהר‬
‫פות " ול ‪ II‬נתן להם ‪ II‬ל ‪ II‬זכהירח ער עהז‪ ,‬אבל לעחדי חרבה הדעת שגאמר‬

‫" ומלאה הארץ דעה את הו כמים לים‬

‫מכסיס" ‪,.,‬‬

‫יישרי ע' אימית"‪.‬‬

‫יוצא שבעוון הקלקול הרית‪.‬ני שבחטא העגל לא זכו ישראל ‪ -‬למרוח‬
‫עזה ‪. ",‬ורק לעחיד‬
‫לכבוש בדוום אח איזור סיגי נמהו מצרים ער‬
‫‪.‬‬
‫ההבטחה ‪,. .-‬‬
‫כ שי חוקן קלק ‪ i‬ל העגל ע '‪ ,,‬ש"מלתא האוץ דעה אח ה"' יושלם הניבשו‪,‬‬

‫אם כן חבל ארז זה בלו ל בא "י ) דכבר י רג‪ " ;,‬א( וה י ה א מ ור להגתן ל ‪u‬‬
‫אלא שבחולשתנו לא זנינו בו ‪; ,‬כ ש נתקן ביוש‪,‬‬

‫'ם‪IC‬ח ‪W‬‬

‫‪.‬‬

‫ה‬

‫‪.‬‬

‫"ס'א ‪r.i‬שה במ; ' מויב‪ ' ;,‬היה בקדש אשו בדוום מעוב אוץ ישראל ‪..‬‬
‫יהמקים נקוא " עין משפט " ‪.‬ט כי ' שם נשפט הקב " ה עם חסידיי תחתך ר‪:‬רי~‬
‫טל סשן‪ :‬והו‪c‬חן של ‪II‬‬

‫ירמיהר‬

‫" הנביא‬

‫יכנםו לץרו‪"'. c‬‬
‫לע"'; " היים הב‪X‬‬

‫" נחנב‪M‬‬

‫‪I‬‬
‫‪,‬‬

‫לשרוך‬

‫פלשח'ס‪.‬‬

‫את‬

‫שר '‪ 'T‬עזך‪ ,‬כי וסדר ה ' אח פלשתים שארית אי ' כפחור‬

‫‪:" ..‬‬

‫להכרית ' לזור " ו ל זייון י כל‬

‫)מ"ז‬

‫('"‬

‫)יייען יחזקאל ‪– :‬ה'"כ‬

‫•‬

‫(ז"‪–:.‬כ''''כ•‬
‫הנביא יואל אימר ‪. ,‬וםב מה אתם לי זור וצייין יכל · לבילןת ‪ -‬פלשת‪ .‬הנמול ' אתס מוסליובם‬
‫ד') ' 'ד ( ‪,‬‬

‫י ל י ‪" ;,,‬‬

‫הבנ ‪ t‬א ' זכרי‪.‬ד מגבא על ז י י וזדיון יחד ‪ -‬עמ ' א ש קלון‪ ' .‬זזה‪ ,‬יקויין עיי 'פ ל סתים ‪ ) .‬ם ' (‪.‬‬
‫חהי ל םי‬

‫בטפר‬
‫וזור‬

‫‪,‬‬

‫עם‬

‫אנמר‬

‫רכש ‪…..‬‬

‫‪J‬ווד ‪ Y‬יין‬
‫זריר עיין‬

‫וראן זה‬

‫גשנה‬

‫זו‬

‫בהתיחסןת חז " ל‬

‫הדן‬

‫מקומו‪ .‬אגב‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫עמ‬

‫ח' ( ' נהה‪,;,.‬‬

‫ר' ( ‪.‬‬

‫בפוק‬

‫תשמ"כ‬

‫אחר כר כבשי‬

‫‪,‬‬

‫ז'"ם)‬

‫במאפונו‬

‫‪-‬‬

‫כיז · לכ ' העפ י ס ‪..-‬פלשם‬

‫יושבי זןר"'‪.‬‬

‫) פ"'ג‬

‫מלשת‬

‫הסכימה‬

‫חיילי ישרא ל‬

‫כתקיפתנו‬

‫גם‬

‫ישואל‬

‫ממשל‪ ,‬ח‬

‫את זיר ואת‬

‫בגוברוח‬

‫יש‬

‫ק שר " בין ארץ‬

‫לייתר‬

‫זוין‪.‬‬

‫ובמדרשים‪,‬‬

‫וא ו לי‬

‫על‬

‫מלשתים‬

‫חכל‬

‫הובו‬

‫והדבר ‪ ,‬ככללותו‬
‫יזור יצדון‪.‬‬

‫יונית‬

‫ראילו‬

‫האחרין‬

‫בא‬

‫חוושיים‬

‫לכפר‬

‫על‬

‫החושלה סכוכר הן‪ K‬שין‪.‬‬

‫‪9s‬‬

‫סובוח‬

‫ל"ג‪c‬‬

‫לייכ‪.‬‬

‫‪ " ' 96‬למ; ‪;-‬ת ‪-‬הכםחת‬

‫מה‪,‬‬

‫לזמן‬

‫‪I‬‬

‫'‪.‬‬

‫האר ז‬

‫' ל‪M‬ב ; ח ; נן " ‪r‬‬

‫כפררש‬

‫ה ‪ ..‬ביאךר‬

‫ש;" ‪. .‬‬

‫'‪i‬סלא ' היו‬

‫רשאיס ! לבביס ' האזר "' אי‬

‫· ; ש ‪ …‬הקפיד ' יעקב ' להקבו 'ייקא‬

‫חלקיס‬

‫ממבה‬

‫במערת‪-‬המכפלה ‪ ,‬בוי‬

‫‪ -‬להקכר ~כק;קע ושלו‪: .‬כי !"אע ·פ ' שנתן ה'‪-‬לאבות א"ת ה‪:;.M‬ץ ונ"ןנ לא ‪-‬היי 'רשאיס לכבסה‬

‫‪-".‬‬

‫הומו הוניגבי‪ " r ,‬כפי שנאמר " כי‪/‬לא שלם ‪-‬עיין האמרי· ‪:‬יד הנה"‬

‫‪ 97‬לא וק שעד‬
‫לפערב‬

‫‪' 98‬ןיינ ‪-‬‬
‫‪99‬‬

‫ולקוה‬

‫כרת ית‬

‫בראשית‬

‫י‪,‬ד‬

‫נחל סזריס‬
‫דרימית‬

‫לא‬

‫ננשו נבלל‬

‫מערכית‬

‫עו‬

‫ים‬

‫החט‪,‬א ‪ "-‬אלא ‪. ,‬םא "היו ; זכאים‬

‫א ו קינוס ‪….‬‬

‫‪,‬ו‪" r‬ו ' ‪-‬שו‪ " :‬י · ירמב"ן‪.‬‬
‫זי‬

‫ביס‪-‬י‪.‬‬

‫‪ 100‬שר ‪- W‬הדרב‪–‬ז 'יסםן '‬

‫)כראשית ' מ""ו ~ ל ' "·(‬

‫‪i l‬וו‪r‬ט‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫) המעק ''' ' ‪if‬בוד‪i‬ם‬

‫היי‬

‫" 'ייס‪'.(n – .‬‬

‫מתפשטים‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כ‪II1‬ח‬

‫יחכז יאף חטא הזברגלים '" ‪-‬‬
‫צרדי‬

‫יהובר‬

‫רוכ‪.‬רנ ל‪,‬ם‬

‫‪ -‬ה'‪ il‬באזיר זה '‪'',‬‬

‫מיציאי דבת הארץ‬

‫עיין‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫!!ולי צםףם‬

‫לגבי עילי מצרים חליקית‬

‫בלדכ > ‪', 0‬‬

‫אשקלין‬

‫אי‬

‫הדעית‬

‫רע ‪…‬‬

‫הגיע‬

‫האם‬

‫בחל‪-‬זבצרים > ‪', 0‬‬

‫זגרים‬

‫כיבישם‬

‫יכל דעה‬

‫עו‬

‫מבאיה‬

‫ארזר‬

‫פסיקים‬

‫כהוחכה לשיטתה‪.‬‬
‫‪ 101‬הנונ‪,‬‬
‫‪ 102‬עיין‬

‫מחטא ‪ -‬הנוגל‪.‬‬
‫'וז ‪,‬‬

‫דבויס‬

‫)ארז'ניכ‬

‫‪,‬יים‬

‫עה"ח‬

‫‪…‬וננרא דע‬

‫באברבנאל )תחילת ונעסי(‪,‬‬

‫םרשת‬

‫קרש‬

‫‪..‬בדםבר"‪(.‬‬

‫ברנע'"‪,‬‬

‫וכספר דאמת‪#‬קורש‬

‫ינן‬

‫כרבמ"'ן‬

‫ובסםר ‪..‬יזה‬

‫)בראשית‬

‫גבול‬

‫ף"‬

‫ה‪ M‬זר"‬

‫ז (' של‪R‬‬
‫דיימא‪.‬‬

‫לבר‬

‫‪ 103‬הרםכ"ם לערח הר·ש גררן‪ .‬יה‪,‬ייש שירלאי )איז חמדה שם( סיבר שבבול ע ו לי וכנרים‬
‫הוא‬

‫בדיים‬

‫שאקלון‬

‫קר‬

‫ברב‪ .,‬יבן יעת‬

‫‪-‬‬

‫כשחולקים‬

‫רקם‪,‬‬

‫האחרונים‬

‫הר"ש סירלייאו וה"פבי'משה"‬

‫כזהיןי‬

‫רקם‬

‫על הירוסלוכי )ארץ‬

‫בין‬

‫פסךה‪,‬‬

‫חסדה עמי‬

‫לקשד‬

‫ק' ( ‪.‬‬

‫יעח ' ה ‪ ..‬דאמת קודש"'‪ ,‬ופריש קב"רנקי לירושלמי שביזית ‪ .‬יכך הבי‪ M‬ה‪.‬בית'לחם‬

‫יבן‬

‫יהירה"‬

‫)ירד לס·‪.(1I‬‬
‫‪ 1{)14‬לכנד העיי עזה‬
‫‪.‬‬

‫ב‪o‬‬

‫יוסף‬

‫וסבן‬

‫עדח‬

‫הדרב·ז‪,‬‬
‫ישכן‬

‫ליברמז‬

‫) ב;יל‬

‫הכפח ו ר"ופרח‪,‬‬

‫המלבושרי‪,‬ייס‬

‫ניסה‬

‫בשם‬

‫שי דיון‬

‫עיין‬

‫הרב‬

‫ב"שעיי‬

‫‪.(..‬‬

‫ב‪'>'I‬‬

‫‪ 10S‬הכו‬

‫עזמה‬

‫נפר‪,‬ן‬

‫בינרי‬

‫יוסף‬

‫ליברמן‬

‫יעת"‬

‫"'ד‬

‫הרמב"'‪1‬‬

‫"משבת"ירסף"'‬
‫הבר " א‪,‬‬

‫)בח"ב‬

‫ל"ז‬

‫החזר " "‬

‫כקונסרס‬

‫ה ‪ ..‬בתו ‪ K‬ות‪-‬הארץ‪",‬‬

‫חוכח‬

‫ושבו‬

‫ור י סנ"'‪) ,x‬ברם זיין‬

‫יכסכת‬
‫כד;יח‬

‫שבינוית(‬
‫הרמב"ם‪,‬‬

‫קרק‪,‬‬

‫מביא‬

‫סי י‬

‫שוככרי‪,‬‬

‫בד‪,‬ה‬

‫יי‬

‫םס~‬

‫המהרי " ם‬

‫)‪K-n‬‬

‫ב‪'t‬‬

‫מ '" ז {‪r‬‬

‫‪(.‬ז'"מ‬

‫ה"תירת‪-‬הארץ'"‬

‫הלשם ;יוכרב רו'"ד‪.‬‬

‫התוספות‬
‫)ח‪-‬ב‬

‫ןבשיז‪,,.,‬ת‬

‫פ"ב‬

‫)ביסיז‬

‫ב‪.‬י(‬

‫אות‬

‫וב'"ב (‬

‫ב'(‪.‬‬

‫" וכן "'ד הרמב‪-‬ם‪ .‬עיין אף כדכרי הרכ שירלא ארי ‪ K‬ל )פרי הארז ‪ 1c‬ב ' ‪(.‬‬
‫כן היא דעת ""‪,‬ש הוי'"' ) סימן 'קב"ב ( )מאמר‬
‫' כך‬

‫שכך‬

‫הרכ‬

‫כשיזי'ד‪ ",‬בי ( ‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫"ע‪1‬‬

‫קלונו‬

‫כהנא‬

‫‪-‬‬

‫שאף‬

‫היז‪ t‬סיבר‬

‫כאונמר הרב ייקב ‪ tt‬רלאי )תחווביו יב( דשז בנושא רףא מבריי ;יוכה זר‪ ,‬ומייסף‬
‫גם‬

‫דעח‬

‫ה"ש'יועוח‬

‫מלבר"‬

‫ם‪-‬ו‬

‫)יי"ד‬

‫(ז'"ס‬

‫יייען‬

‫כ ‪ …‬אמונת‬

‫ייסף"‬

‫כפירוש‬

‫הוב‬

‫"ייקלם ‪-‬על ‪ -‬הייישלטי )חלה ' יף (‪.‬ז"ע ‪.‬‬
‫‪ 106‬להלו הפקירות בתנ'"‪ ,‬לנכי בבווס ‪K‬זרר זה‪ ,‬די ‪,‬ולי פזרים י‪:‬יינסוביכיהם‪" .‬שר ניחז‬
‫ממפרשיהם " לבאז‬

‫‪ f‬ללןברד‬

‫ןלבאן‪.‬‬

‫" ביהושע )" " מ"א( נאמר ‪.. :‬ריכס יהרש'ע קונדש‪-‬ברנע ועד עזה ראח ‪ l‬בל ארץ‪-‬בווסי ייך‬
‫ננזיז·‪,‬‬

‫ומפרש שר '' ' שמ;יוה דז 'לטי לא כבש הייזוס‪ .‬לבבי ‪..‬ו‪t‬זר )וסוו" כיתב הר‪,..‬ק ש‪It‬יו‬
‫זו‬

‫שבארץ‬

‫ובזרים‪.‬‬

‫אך‬

‫מזריס )ועיין ד;ית זקביס‬
‫‪,‬ו'"כ‬

‫בפרק‬

‫מכעלי התוס ' כואשית '''מ נ"ס‪ ,‬וכפרקי ררבי לאיעזר‬

‫וכפרק ‪ ..‬אץר שונ‪.‬ןיי 'כספר‬

‫" בפרק " 'י"סו‬

‫וכ‪K‬נר ‪:‬‬

‫י"א‬

‫)פסוק‬

‫סיז(‬

‫מביא‬

‫מהררש‬

‫שאכן‬

‫זר‬

‫גושי‬

‫בארץ‪-‬‬

‫‪n‬‬

‫;'; זי‪K‬י ~ מזרים ‪,‬מחו"תורה'"‬

‫‪.‬ריהי ' הבנול‬

‫‪-‬‬

‫למסה‬

‫בבויהררה‬

‫ל‪".x‬‬

‫למשפחו‪,‬ם‪.‬ת‬

‫פרק‬

‫קירונן(‪.‬‬

‫ר‪,‬כר‬

‫}‪ J‬מינה ‪ ,‬וזוי'‬

‫‪9‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הדעות הסובחת שקדושת עולי מצרים לא גמהעי עד נחל‪-‬מצרים‪ ,‬יתכו‬
‫נחל'זוכרים‪ .‬יהיה תזאות הגבול ~פה ‪ ,‬זה יההו לכם נביל בנג ‪.. .‬‬
‫מעקררן‬

‫לכ‬

‫'יהונ‬

‫לע'ןו‬

‫אסר‬

‫וחזרהוו‪.‬‬

‫אסירי‬

‫ועקרךן יבגת‪-‬יה וחזרי‪.‬ר‪,‬‬

‫וחזייי‪..‬‬

‫אסויי בנרחיה‬

‫ווה‬

‫•‬

‫וחזריה‬

‫" גחל מזרםי רהיס הרבלו יבגיל'"‬

‫בטיכום התנחיןת שיךלא ביןב י הוזשר מיכא ) הוישע ט '' ""‪,r'-‬‬
‫אזויים‬

‫בארז‬

‫ישולא‬

‫יא הזליח ך‬

‫וישארו‬

‫לככווס‪.‬‬

‫כשהחרשלית זו בכיבוש האזר מפיכמת ובוזכרים‬

‫הצדיונים‬

‫ראזור‬
‫זקנתה‬

‫ב‪ M‬ת‬

‫גלילות‬

‫הםל ‪e-‬‬

‫לכנעב'‬

‫תחשג ‪,‬‬

‫סנאמר‪:1‬‬

‫בצפיו‪.‬‬

‫ביוביס‬
‫חדס‬

‫ובן‬

‫וכל‬

‫הנשורי‪,‬‬

‫חמשת‬

‫טרני‬

‫חמשת‬

‫יז‪p‬יעה"'‬

‫ד‪P‬‬

‫סר)'‬

‫הראשון‬

‫הרבה‬

‫מן הש'חןר‬
‫פלשת'ס‬

‫הגיח‬

‫לסכח‬

‫רק וסני אזירים‪,‬‬

‫זקן בא‬

‫מאיד‬
‫אשר‬

‫‪…..‬‬

‫הנכענםי‬

‫שךםסםי‬

‫ביונים‪,‬‬

‫לרשתה‪.‬‬

‫על‬

‫)יהרשע‬

‫הי לנסיח בם‬

‫']פ‬

‫מצר ' ם‬

‫ב""‬

‫'א‪-‬ו ' ‪(.‬‬

‫סם‬

‫בקרכס‪.‬‬
‫פיסת‬

‫ויאמו‬

‫הי‬

‫האזר‬

‫ועד‬

‫אליי‬

‫עקרון‬

‫הי‬

‫ךא‬

‫בדיום‬

‫אתה‬

‫הנשארת‬

‫גביל‬

‫יוביי‬

‫את שיראל‪,‬‬

‫‪('K‬‬

‫אזיר‬

‫ז‪ K‬ת‬

‫סובספר‬

‫כל‬

‫צפונה‬
‫זאת‪,‬‬

‫היתה‬

‫את כל אשר לא ייעי‬

‫למען דעת דרדרת בנר‪e‬חד‪.‬ל ללרונם מלחמה‬

‫שאר לפנים‬

‫ר‪P‬‬

‫‪ 9‬ו‪"' W‬ס'ח ‪) …‬שופטים ג' ‪.('1-'K‬‬

‫)אויח‬

‫‪W' -‬‬

‫‪..‬ייהרשע‬

‫נשארה‬

‫‪..‬ואלה הגוייס אשר‬

‫לא ייעים‪,‬‬
‫ה"מור‬

‫נאמך ‪:‬‬

‫והארץ‬

‫• ת כל לונחמרח כנען‪.‬‬

‫הב ' ת‬

‫בונתיה‬

‫(ו'"ס‬

‫כותכ‬

‫לן ד'‪1‬‬

‫ארץ‬

‫‪ [[I‬כל‬

‫שכב ‪ [[I‬ו‬

‫מה‬

‫בה‬

‫שהחז'קו‬

‫בחוד‬

‫עול'‬

‫בגולות‬

‫מצר ' ס‬

‫החןרה‬

‫)רכם‬

‫נמשד‬
‫•‬

‫הסלם‪.‬‬

‫ניון‬

‫'מ'‬

‫עםי‬

‫('·ער וע " כ נרןד לעייו הונ קרה לן‪I4‬י ךר בל התקיפה הו ‪•M‬‬
‫בתחלית םסר ש'ופסיס‬
‫לא‬

‫מי · עילה ‪ .‬לנר‬

‫ונגטר "רהוי ‪41‬ן‪n‬רי ‪v‬בת היסר‪ ,‬ווזילאי כני סירל'‪ a‬כה'‬
‫בחתילה‬

‫הכנעגי‬

‫כו‪,‬‬

‫להלחם‬

‫ה'‬

‫י‪tI‬יזנר‬

‫לרונג‪t‬ר ‪:‬‬

‫ה"ייה לויה‪ ,‬ההנ נ ‪'M‬‬

‫‪M‬‬

‫האוץ בירר‪' . .. ,‬ילכוד 'הו'יה את ע זה ואח נבולה ואת אשקלין ואת בגולה‪ ,‬ר‪ M‬ת קזוין‬
‫ואת גברלה‪,‬‬
‫ברזל‬

‫וככ‬

‫"רילכור‬

‫ויהי‬
‫להם"‬

‫יהורה"‬

‫הי‬

‫את _ יהורה‪,‬‬

‫כ ‪'H‬‬

‫‪(.‬םח‪–‬י""יי'‬

‫ובתרגום‬

‫יירש‬

‫השבעיס‬

‫אח‬

‫"ולא‬

‫הה‪,‬ן‬

‫הוויוס‬

‫‪H‬‬

‫בי‬

‫לא הווסי‬

‫‪..‬יווסבי‬

‫‪,‬‬

‫את‬

‫העקונ"‬

‫ירשכי‬

‫כ‪,‬ייך‬

‫העקמ בי‬

‫'''שר‬

‫שמ" ‪zc‬‬

‫לייא ו ' ( הם הפלסתים שכאזור ויעה‪ ,‬ראוםת עכלית יהורה ללברי אן לא להוריש‪ ,‬להכוןן‪.‬‬
‫ולהחריס‪.‬‬
‫‪ n‬בי‬

‫)פריפ'‬

‫יהורה‬

‫בחל‬

‫להם"‬

‫וכב‬

‫לאויוו‬
‫‪ IC‬ך‬

‫בפריש‬

‫הסיכה‬

‫)חייק‪, ,‬ייפ היוסע י"ג‪ ,‬שופטים‬
‫השוניס‬

‫יכספר‬

‫"הפלשתים‬
‫הלמיהכ"‬
‫השופם‬

‫היו‬

‫האויבים‬

‫)פרופ י‬

‫יהורה‬

‫שענר‬

‫הובפרסםי‬

‫דאמת‬

‫קורש‬

‫כו‪-‬ענו‬

‫"זיוהמ‬

‫‪,‬עמי‬

‫‪ IC‬ליזוו‪,‬‬
‫ונהכ‬

‫לסא‬

‫היהת‬

‫כי‬

‫או‪,‬םח‬

‫לנםות‬

‫אח‬

‫‪(. 187‬‬
‫והמסובנים‬
‫שם‪,‬‬

‫תשןעה‬

‫ביו·תו‬

‫השופסים‬

‫בתקופת‬

‫רכומית‬

‫יסי‬

‫עמ' ‪.(23‬‬

‫כפלשחיס )ני‬

‫היתה‬

‫הנחי‬

‫ה'‬

‫בהם‬

‫יסואל‪.‬‬

‫‪,‬כן ייען כיוושלמי שכיעית פ ‪ H‬י הל" ‪ K‬במפרשים‬

‫‪(.'1‬‬

‫הקשים‬

‫"יעת‪-‬מקו‪(.·.‬‬

‫לייא(‬

‫ש ל י‪,‬דמ "‬

‫םג‬

‫אך‬

‫יו‬

‫)לוכיב(‬

‫ל‪M‬‬

‫חסוהע גמורה‬

‫דככיי‬

‫‪ ..,‬לא‬

‫היהת תוסןעחן‬

‫דבתה‬

‫כשל האדו‪ ,‬ימ‪-‬מ ש היא ‪,‬שה חשו‪,‬ה המ" )פנירח רןר‪ (.‬ידנבר' דבררה ‪ ..‬ביפי יעונגר‬
‫בו‪-‬עגת‪ ,‬כ'יס יעל חרלר ד‪K‬חות‪,‬‬
‫יראים‬

‫ישרלא‬

‫היתה התשי‪,‬ה‬

‫לנ ‪ IC‬ת‬
‫הנרילה‬

‫לדרכם‬
‫הזאת‬

‫והלבי תביבות ליבי‬

‫אוחית »קלקלןת" 'ה) ('ן ‪ .. ,‬שהיו‬

‫'''שר) ( ‪,‬‬

‫לא‬

‫מפגי‬
‫) ‪-‬של‬

‫האויכ"‬

‫דבירה("‬

‫י‪y‬איים‬

‫)רר"'ק ( ‪.‬‬

‫'יר לפני ‪,‬לות יפתח ו‪u‬מו ‪…‬ייחר אף ה' בישראל‪,‬‬
‫עמון‬

‫')‪1‬‬

‫ז (' וכן‬

‫‪,‬וד‬

‫לזבםני תקיפת שמוטין אבמר‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫שהיוסעי‬

‫את‬

‫שיארל‬

‫ויונכר‪ D‬בדי פלשחםי‬

‫‪.‬ויחנם‬

‫הי‬

‫כיר‬

‫פלשתי‪"D‬‬

‫וביי כני‬
‫)י"ג (‪',‬א‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ …‬יב~ת‬

‫ההיי פלשתיס‬

‫היהת‬

‫דכברי‬

‫ש ל ימה‬

‫פיש ל יס‬

‫עשריפ סבה " ) ס " ו‬

‫כל‬

‫ב ('‬

‫בשירלא "‬

‫המפרוסי"‬

‫»י · ר‬

‫על‬

‫רי(‬

‫הפס י ק‬

‫יאף‬

‫‪ ..‬ןישפוט‬

‫" שלא היחה תשו~תם שליפה'"‬

‫היו הפלסתים ‪ .‬מרשלים‬

‫בישרלו‪,t‬‬

‫לשמשין ביבא הלמאך‬

‫אלא‬

‫‪-‬‬

‫שהוא הושיעם‬

‫סל ‪-‬‬

‫חשי~חר‬
‫יןןןרלג‪c‬‬

‫‪M‬‬

‫) רר " ק ( שביפי‬

‫מדים ' תשונות‬

‫ספשיו‬

‫כייס‬

‫לא‬

‫פלשתים‬

‫שמשין בכללם‬
‫)רלב " ג (‪,‬‬

‫המ"‬

‫כי הוא 'ודל להוש'ע את ישראל מיר פשלתים‪ ,‬יחל‬

‫ל‪,x‬‬

‫ותו‬

‫זורוח חלפו עז שנושעי ישיאל יסועה של מממש מדיי השובביבייפ הפלשתים‪ .‬שמשוו‬
‫בדיי‬

‫ביער‬

‫להחל‪,‬‬

‫ההסחבה‬

‫וסאפשר‬

‫לרמיז‬

‫על‬

‫להתבבר‬

‫הבוראים‪,‬‬

‫הפ ל סתים‬

‫יים‬

‫וכי‬

‫י ב ר א ייוסר ‪ IC‬ל ישוער מהם כליל ) פריפ ' לן‪c‬זי ו ר‪ ,‬סם ק י י"' ‪(,‬‬
‫במשך‬

‫יימ שלטין המלשחים‬

‫תמלית‬

‫רז‬

‫ההכו ‪) .‬זנביית‬

‫ייפ עלי‬

‫ייג‬

‫ריר‬

‫ינםיי‬

‫‪'(K‬‬

‫יפין ישראל ‪ U‬גפים ל פנים במערכה רשנד בני עלי נהרגים ו‪ K‬רין הי נשבה‪ ,‬כסמ ו אל אי ר (‪-‬י‬

‫ער‬

‫כאן‬

‫חרזר‪,‬‬

‫נסלסי‬

‫יוזאים‬

‫ישראל‬

‫שוב‬

‫למלחמה‬

‫לביא כבנול ישרלא‪,‬‬
‫‪ ..‬רתשכנה הערים‬

‫בייי‬

‫פ ל וסתים‪,‬‬

‫ואז‬

‫ניגפים‬

‫•‬

‫ותהו יר ה'‬

‫אשר לקח ר‬

‫אך‬

‫לאחר‬

‫הפלשתים‬

‫שהארון‬
‫‪..‬ייכגעי‬

‫המכלה‬

‫‪-‬‬

‫הפלשתים‪,‬‬

‫בפלסתים כל ימי שמראל"' )זי‬
‫מאת ישרלא‬

‫פלסתים‬

‫לישראל‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫נפלשיתם‬
‫יםפי‬

‫ולא‬

‫‬‫עין‬

‫(ג""‪.‬‬

‫מעקרון‬

‫יאת‬

‫וער גת‪.‬‬

‫בברלן הניל ישרלא ריוכ פלשתים" )ז ' ד"ר (‪ .. .‬כי סבם דהורה לכד הערים האלה פ‬

‫‪ M‬ילה•‬

‫יעחה‬

‫ביימ‬

‫שמא ר‬

‫כמו‬

‫שמרלא‬

‫שבר‬

‫הפלשתים‬

‫'"רר)‪P‬‬

‫העריס‬

‫ליסראל"‬

‫)רר "‪,(P‬‬

‫בכנעים ליסראל‬

‫ז ' 'ייג‪,‬‬

‫נשמראל‬
‫סרבת‬

‫בתחלית‬
‫ואתם‬

‫טפר‬

‫שרפזב ים‪.‬‬

‫יאח"כ‬

‫י ס כ(‬
‫ברר"'‪.( P‬‬
‫‪J‬‬

‫‪H‬‬

‫‪ ' 0‬ס"ז‬

‫למלך‬

‫בקטת העם‬

‫ישראל בדי דמה )נויין‬
‫רק בקרברת מקויימם‬

‫שפום‬

‫כל ימי‬
‫וכשמזרקן‬

‫ערקרה‬

‫ברר "‪P‬‬
‫בלגן‬

‫פ ל שתים‬

‫ב‪ X‬ו‬

‫תקחר‬

‫שמרוא ער שמזרקו‪, .‬ישרלא‬
‫חוזריס‬

‫שמואל‬

‫כדי להושיעם‬

‫את ראנם‬

‫הפלשתים‬

‫מידי‬

‫י י ה ' ‪' ,‬ייג ‪-',‬כ"טי‬

‫ןא‬

‫מהם‪,‬‬

‫ה‪r‬נ ל שתים‬
‫כ '" א(‬

‫ד""‬

‫ל א כובש י ם‪,‬‬

‫ונבקסים‬

‫מל‪.,‬‬

‫איתם‬

‫שוב‬

‫ובלחמים‬

‫) סם (‬

‫מוטל‪,‬ם‬

‫והם‬

‫על‬

‫יכל הנלחרת‪ .‬ינורלו‪ c‬הם‬

‫ר ל א ובחטל י ם‬

‫רללכ‬

‫תא ננ‪D‬ג‪C‬‬

‫הייתר מבריחים ‪ K‬ן‪D‬ח לארנם ‪) .‬נויין ‪:‬זנחרן ישראל ‪ "' ,‬י יהוגתי ) ‪.‬ף ר כ"'ג( רחוסר השל י מות‬
‫שבחסרנוה‬

‫מאתים‬
‫ייי‬

‫זי‬

‫)ד · ד ל · ו‪-‬ל יי ז (‬

‫שיראל‬

‫נזחרן‬

‫‪, … ,‬‬

‫דור ז'"י)‬

‫הפלשתים ולקיהת ערלותיהם ' ) ‪ U‬ח ביז(‪ ,‬והבזחןן‬

‫את‬

‫העיר‬

‫אחר‬

‫ורררף‬

‫הבטים‬

‫נור ארצם‬

‫)רר"‪p‬‬

‫נ " ב‪-‬ב " ג ( ) ס""‬

‫כקעילה )כ ‪ H‬ג ('ה‬

‫שם([‬

‫וכו‪u‬מר‬

‫‪..‬ותהי‬

‫ח י( ‪,‬‬

‫הבאת‬

‫בה‬

‫מוסינו‬
‫חזקה‬

‫מלחמה‬

‫ע ל פלשתים כל יזבי שאול" ) י ‪ U‬ד נ " ב ( ‪.‬‬
‫ת‪ P‬ופה קשה‬

‫מסתייפת בןמת סג‪ c‬ו ל‬

‫זי‬

‫הב י רם ל פליטה ‪ U‬ספת ש ל הפלשת י ם‬

‫'''ונ הפלשתים‬

‫ובנין‬

‫לע ר י יש ר לא‪ ) ,‬ל '" ‪ ' 8C‬יי ו‪,‬‬

‫של היירה קלי ‪ ..‬ביו ישרל‪ ca‬לבין גייי הארז בספר‬

‫שומלא ‪..‬‬

‫;ןבר‬

‫הגלבו‪,‬‬

‫רברש " י ‪(.‬‬

‫) ל "‪(X‬‬

‫ו;י '' '‬

‫)ניב המןרשהי‬

‫רבר‬

‫פאמרי‬

‫' יי ב ( ‪.‬‬

‫ביםי ייד עיקי הלחץ היה מהפשלתים ימהם היה אמ ו ר דיד להושיע את שיראל‪ ) ,‬סומאל‬
‫ב'‬

‫'נ )ייח ( י"ס‬

‫דור מכה כפלשתים מגבע דע כוךן‪ c‬בזר )סוב"ב‬

‫‪"(.‬‬

‫'''ט ( וכובש את גת‬

‫האמה‪ ) .‬שמ"ב חי‬

‫ועזה‬

‫)‪('R‬‬

‫)רש" י חהילים סי (י)‬

‫‪',‬ה דכהי"א ידי‬

‫ימכה בפלשתים ולוקח‬

‫מזים‬

‫את מתב‬

‫)יעיין בפרקי ךר"א המובא ל ‪ y‬יל בפרק הרן ביזחק ‪ X‬גינו ימתג‬

‫האזבה ‪{,‬‬

‫‪ …‬ו יע ל ררר ו אנשיי ר י פשטי ;‪.‬ג ל‬

‫השגררי‪…‬‬

‫ביןא שירה ן ע ‪ l‬א רץ‬

‫ונצר ' ס ‪. ..‬‬

‫זל גבב היירה‬

‫ויז גנב הי רחמלאי וא ל גבג הק י נ‪o‬ף‪) ,‬ש‪1‬ני"א כ " ז (‪'"-‬ח) ר"הקהלי אח כל ישרלא מ‬
‫ש ' ח ןר‬
‫) וכזודות‪,‬‬

‫מ צר 'מ‬

‫יער‬

‫לביא‬

‫חמת "‬

‫) ד בה"ייא‬

‫"" ב‬

‫'ה) (‬

‫ש " זס י חרר "‬

‫היא‬

‫כדירע‬

‫הנלי י ם‬

‫‪,‬‬

‫שם ( ‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יוסבירי‪ .‬אח דפ‪.‬סיקיס על כב שד‬
‫להעלאת מס בלבד‬

‫‪ -‬שלא הה" זה כביש גמיר אלא הכנעה‬

‫" ‪,1‬‬

‫לגבי שלוכה הוכלד נאוכר‬

‫_ושלמה היה מושל בכל הממלכות מי הבהר ארץ פלשת'מ‬

‫‪:‬‬

‫רעד גבול מצר'מ‪ ,‬מגיוסים מנחה יערבדיס את שלמה כל ימי‬
‫ןעי עזה ‪.‬‬

‫עבר הבהר מתפסח‬

‫הנהר‪…‬‬

‫בכל מלכי עבר‬

‫חייו ‪…‬‬

‫יישב היודה‬

‫כי הוא ריצה בכל‬
‫וישראל לבסח איש‬

‫תחת נפבי ותחת ‪JM‬רבתו מרן ןעד נאר שבע כל יפי שלמה" )מלכים אי די י'ייי מל"‪.‬‬
‫מ'‬

‫)ס " ה ( וזבה"ב‬

‫) ‪.« 11‬‬

‫ז'‬

‫‪I‬‬

‫•‬

‫כמסרק ים ‪..‬לי סר למירה לשישה גכרלות ‪ ..‬ראז מלסתםי רעי בגלו פצירם"‪~ .. ,‬ר וזה'"'‬
‫י " עי כאר שבע"‪ .‬ו היבר מ י םכר בכך ששלמה הסלד אכי ש ל ס עי גביל‪-‬מזרים‪ ,‬רהעיר‬

‫~זה מופיע כאן בזניבן וסל עיר מ'נהל אזורית ')‪ .‬קיל ( ךא תחום שיפוסה השתר‪,‬‬
‫ער‬

‫מ ‪ s‬ריס‬

‫בגול‬

‫יהירי‪.‬‬

‫ראכן‬

‫כבשן‬

‫הכל‪…‬‬

‫א ‪.. ..‬‬

‫כך‬

‫דרימה‪.‬‬

‫מובא‬

‫ובאר"שבע‬

‫ב " כפחור‬

‫היתה‬

‫ופרח‪-‬‬

‫הנקירה‬

‫וב"תבואית‬

‫הדרומית‬

‫כייתר‬

‫שכה‬

‫היה‬

‫‪:‬‬

‫‪…‬יאמםנ‬

‫ניוכי‬

‫יהוש‪,‬‬

‫ל‪x‬‬

‫המדך נמר דכבוש‬

‫כל‬

‫הארז‪-‬‬

‫ושלמה‬

‫והכ· חוכ פעיד שכב!סו הכל בזמי הסלכים‪,‬‬

‫ריכיז‬

‫ברכתיב )םלייא ט י כ י( ‪ ..‬כל העם הנותר מו האמןרי‪ ,‬החיתי‪ ,‬רהפריזי‪ ,‬יהחיי‪ ,‬והי ביםי‬
‫•‬

‫•‬

‫‪I‬ס‪K‬ר ל‪ K‬פבבי שיר‪ K‬ל הסה ‪ ,‬בביהם אשר נ ר תרי אחרהים נאר‪ Y‬אשר לא 'כלו בניישרלא‬

‫" היים הזה ‪) ",‬כרם ציוי השלם עסי '''ער ( ‪.‬‬
‫להחריםמ‪ ,‬ילעי וסלהמ למם ‪,‬ב‪,‬ן‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ראולי ביתן לומר ם‪'.,‬ונושל" הוג‪ .c‬שלסוי פחית חזק משאר '"הדור‪ …‬רבכל הבגילרת‬

‫~ר‬

‫מצרים משל‪ ,‬אך לרדות ררה רק ‪,‬ר נוזה‪) .‬עיין כלי'יקר‪ ,‬בראשית וא סוף ‪(.‬ן"כ‬
‫"‬

‫ונך‬

‫ה"אדמת‪-‬קירוס"'‬

‫כיתב‬

‫)~מי‬

‫"וםג‬

‫‪: (187‬‬

‫דרד‬

‫גאון‬

‫שהנניע‬

‫‪,‬‬

‫וביוכיו‬

‫מלסתדם‪,‬‬

‫האחרונים ובימי שלמה היי למס עב‪,‬ן אב י כ'רר ש ה 'ייוננ' כה יא נכנשן ‪ ,‬רנסארו הפ ל שתיט‬
‫ב‪,‬ריהס בכל‬
‫רמב~‬

‫מריתנ‬

‫חבל‬

‫פצ י ב פשפררח‬

‫הים‪….. .‬‬

‫‪K 1$.‬זרר‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫'~ש ל ים לו מנחה‪ .‬אילי במיכן‬
‫כימי‬

‫יורם‬

‫מעורר‬

‫את‬

‫ה'‬

‫ל‪ p‬ליש ליהודה לשבות את‬

‫‪,‬‬

‫‪n‬ב )רבה'"י ב‬

‫שא פ ' ו ן הם‪,‬‬

‫רןח‬

‫הפשלתים‬

‫"יא‬

‫('מ) ‪(.‬‬

‫כ‪,‬יקר את‬

‫וברג י ‪,",‬‬

‫הפלשת ים‪,‬‬

‫) רביה ‪ H‬כ ' יי ז )' יי א «‪.‬‬
‫והערביים‬

‫‪-‬‬

‫מכידון‬

‫כל דכיש בית המלו ינסין‪) .‬דבהי"ב‬

‫אפריקה )תרגוס (‬
‫כ"'א‬

‫‪-‬‬

‫(ז"ס) (‪.‬‬

‫כיןבי אחז פושםים םלסתים כערי הספלה והנבג של יה ו דה ‪) .‬דבהר ‪ H‬ב כ‬

‫‪H‬‬

‫" ) י"'ח ( ‪(.‬‬

‫‪,‬‬

‫עזיה‬

‫המלו‬

‫יסעיהר‬

‫מכה‬

‫סוף‬

‫בהם‪,‬‬

‫גת‪,‬‬

‫פורז‬

‫יאשרו‪,‬ן‬

‫יכנה‪,‬‬

‫רבונה‬

‫)רבהי""ג‬

‫במקרמם ‪.‬‬

‫ר' ‪,‬‬

‫'''כ‬

‫"י ד{‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫חזקיה ו ?נ ר ‪ .‬נלחם ו ל ר‪P‬ח מירם ‪,‬רי יהורה ‪ .‬עי עזה‬
‫‪.‬‬
‫‪ ..‬מתיר הכתוביס ‪ ) .‬רבהי"'ב נ '" ר ( נראה שעד‪ .‬עיזיהו‬

‫של‪x‬‬

‫) שמ‪-‬ב ‪.‬ףח דז‪,‬‬
‫שיעיהי‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪. .. ,.‬‬
‫עור‬

‫לא‬

‫בכבשה‬

‫היה אז אמשרי ניברש מחרז לגבולית הארז '" ) ארז חמרה עמי‬

‫סיף ייי (‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ובמצ‪M‬‬

‫מלשתים‪,‬‬

‫‪.(K"P‬‬
‫•‬

‫•‬

‫ומםכם בעל ה"דאמת‪-‬קירש"' )עמי ‪ (289‬שככיש ‪,‬רי פלסתים כירושה וישרבה‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫‪,‬זויהר‪ ,‬רכתיב בו ‪..‬ייבהנ ערים באשדור ובםלוסתים ) רבהי " כ כ ‪ H‬ן (‪ .‬וחזקיהו םגר‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪,‬‬

‫~ך‪ i‬ו ש הזה‪ ,‬דכבתיכ‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫בטיף תקומת‬

‫' ‪,‬‬

‫‪.,‬‬
‫‪107‬‬

‫‪:‬‬

‫‪ …‬הו ‪ K‬הכה את פלסתים עי עזה'" )מ ל כים 'נ ' ‪ -‬ח (‪.‬‬

‫חזקיהו היא ‪ .‬קשד‪-‬ברנ~‬

‫‪-‬‬

‫קשאלוז ‪) .‬יעיין‬

‫שמ ע'ם‬

‫‪(187‬‬

‫הקי‬

‫החל‬
‫ו‪c‬ת‬

‫המח ו ח‬

‫וייעז ‪1‬הב‪.‬ף‪X‬‬

‫) (‪.‬גם‪-‬ב‪""1‬ל‬

‫ר י יעקב ארילא‬

‫ת‪n‬ום ‪r‬‬

‫ב ' עדב ‪366‬‬

‫עיין וסם‪.‬‬

‫•‬

‫ג‪l‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪I,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רהדערת הסרבררת שתחרם קדרשת ערלי מצרים מגיע דע נחל"מצרםי ירכלר‬
‫להסביר את הפסרקים המדברים על שלא כבשר אזרר זה בכר ש"מאחר שהתררה‬

‫גבלה 'גבזלי ~"א נפשדת' "מסעי" זציזתה לעזלי"מצרים לכבשם‬
‫"‬
‫ מ"מ נכלל הכל בתחרם ערלי מצרים ‪• >0 ,‬‬‫כבשר הכל‬
‫כאמור‪ ,‬כל הספיקות ביחס לכיבושם הוא רק לגבי האזרר‬
‫ל נחל "מצרימ‬

‫ אף אם לא‬‫‪,‬‬

‫‪>0 ,‬‬

‫שכין שאקלרן‬

‫‪.‬‬

‫" ‪'.‬‬
‫עולי ככל‬
‫‪,‬‬

‫גם לגבי כבוש עולי בבל בימי עזרא נחלקו‬

‫הדעית‪,‬‬

‫דע נחל מצרים ‪ ";,‬או עד אשקלון בלבד'"‪.‬‬

‫האם‬

‫נמךש‬

‫כבישם‬

‫•‬

‫גם בין הסוברים שהגביל עובר באשקלין שי שסברו שמשם הוא ממשוי‬
‫לאררר רצרעת עזה עד רפיח‪ ,‬ררק משם יירד הגמל לדקש ברנע ‪ '",‬אר שהגנרל‬
‫ערבר בקו אשקלרן אבר עגילה שבואדי אל"ערשי !" כר שרק חבל ימית נשאר‬

‫‪,‬בחרץ·‬

‫אר גם בין הסוברים שעולי בבל כבשר עד נח ל"מצרים‪ ,‬שי שמגבילים‬
‫מידת‬

‫את‬

‫הכיבןש‬

‫‪ … 108‬תבואות‬

‫הארז"‬

‫•‬

‫‪ 109‬לגבי כיבוש‬

‫אזיר‬

‫‪. …‬‬
‫ישואל‬

‫באיוור‬

‫מיכא‬

‫זה‬

‫‪, 113‬‬

‫כ ‪ ..‬ברס‬

‫בימי‬

‫זה‬

‫ציין‬

‫הבית‬

‫פריפי‬

‫מטםכ‬

‫אליצור‬

‫‪'.‬‬

‫להוריש‬

‫והת'שבות‬

‫)כיבוש‬

‫של רריה‪ ,‬באל לא יישבי( את‬

‫להוציא‬

‫במשמע‪,‬‬

‫רור‬

‫ימי‬

‫‪:‬‬

‫‪..‬מימיהם‬

‫ושלמה‪,‬‬

‫לא‬

‫שכבשו‬

‫זכר‬

‫כבוש‬

‫הארץ הרחבה הזאת כולה‪ .‬הךי חלק גדיל כמנה היה‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫השלם" עמי‬

‫הראשון‬

‫ך~ ‪ n‬ד‪.‬‬

‫‪'..‬‬
‫'‬
‫‪-,‬‬
‫תמיך בבחיגת ארץ ישואל בכח‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫רלא בפיעל‪,‬‬

‫‪,.'.‬‬

‫נחלה‬

‫ולא מרחזקת"‪.‬‬

‫ראן'ה‬

‫‪..‬‬

‫‪' .‬‬

‫‪ 110‬לבגי אזיר צור וזידין בכיבוש יהרשע‪ ,‬עיין ספו "ארמת"קידש" עמי ‪•180‬‬
‫‪111‬‬

‫הרןנב"ם‪.‬‬

‫עמ'‬

‫הכפתיר‬

‫פ"י‬

‫והחוקר‬
‫אריאל‬

‫רעיד‬
‫פרופ'‬

‫ופרח‪,‬‬

‫עייו‬

‫החןר")(‬

‫קונטרס‬

‫יהודה אליצךר‬

‫)תחומין‬

‫)שביעית‬

‫סימן‬

‫‪'(,‬ג‬

‫הגרי"ןנ‬

‫סןקצינסקי‬

‫)ספך‬

‫"הארץ‬

‫לבגילותיה"‬

‫ע"פ‬

‫הברי"מ‬

‫טיקציבסקי‬

‫עןני‬

‫'ייזכ(‪,‬‬

‫)‪,,‬ארז‬

‫עמ'‬

‫‪(73‬‬

‫של‬

‫הר'‬

‫יעקב‬

‫נחלה"‬

‫במאמרי‬

‫יעחן‬

‫'''א‬

‫‪'(.‬ב‬

‫‪ 112‬בקי שאקלין‪-‬רקם‪.‬‬
‫כשרקם‬

‫מזוהה‬

‫הארץ ('ב‬

‫‪.‬‬

‫או‬

‫כפטרה‬

‫)החיקר ‪.‬‬
‫‪, ..‬‬

‫כשרקם‬

‫‪-‬‬

‫)הרמב"ס‬

‫הבר ‪ n‬ש‬

‫ע"פ‬

‫נורן‪,‬‬

‫והוב‬

‫‪..‬‬

‫מזוהה‬

‫‪P‬‬

‫כקדש"ברבע‬

‫‪-‬‬

‫)הרמב"ס‬

‫הגר"ש‬

‫ע"פ‬

‫ישראלי‬
‫‪,‬‬

‫צ"ד(‬

‫)עמ'‬

‫ופרוש‬

‫קב"ונקי‬

‫)ירושלמי‬

‫שביעית{(‬

‫‪ 113‬עיין מאמרו של הרב קלמן כהנא )‪,,‬שעלי"דעת" ב' עמ'‬
‫ישראל" לד"ר‬
‫ומרפיח‬

‫אריאל‬

‫ש' קלחז(‪.‬‬
‫"‬

‫וה"דא‪.‬ןנת" ודש‬

‫ישראל‬

‫)פרי‬

‫‪(80‬‬

‫)‪,,‬ארץ‬

‫)והחוקר‬

‫ועיין‬

‫‪'.‬‬

‫חפדה"(‬

‫פרס(‪.‬‬

‫בספר "תחופי אוז‬

‫פנחס נאמן' שסובר שהבגול עובר מאשקלון לרפיח אי ללא רו‪:‬ו~ת"בוזה‪,‬‬

‫יוצא ליחיר‬

‫ימשם‬

‫למטרה‪.‬‬

‫‪ 114‬הרב עיקב אוריאל תחומין ב' בום' ‪) 371‬עיין שם(‪.‬‬

‫‪115‬‬

‫ה"בפתור‬

‫ופרח"‬

‫מקרדשים‬

‫בקרוסת‬

‫החזן"א‬

‫מגביל‬

‫סיבר‬

‫שבתוך‬

‫שטח‬

‫זה‬

‫יש‬

‫גרכים‬

‫אשר‬

‫עולי"כבל‪.‬‬

‫שאין‬

‫הכיבוש‬

‫כילל‬

‫רציעה‬

‫לאררר‬

‫שפת הים‪.‬‬

‫כחי"ל‬

‫מוחזקים‬

‫‪..‬‬

‫)מיכא‬

‫עמ'‬

‫‪-,‬‬

‫ב ‪ …‬משבת'ירסף"‬
‫‪,‬‬

‫קכ"א‬

‫ואיםנ‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪(.‬כ'"כק‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ורבי חז"‪ ,‬בנמרות ומכושרים‬

‫לנבי יחסם של חז"ל לאזור זה ניתן לראות שלמרות שהאזור ר~א ‪1‬ו ‪'1I‬‬

‫כגבולות האץר הקדרשה )כפי שהחברר לעיל(‪ ,‬בכל זאח החיחסו אל‪,‬ר קצח‬
‫או כנוהר הוע של הארץ‪.‬‬

‫כחו " ל "‪.‬‬
‫א(‬
‫לך‬

‫מדבוי דרר המלך ע " ה " כי גושוני היום מהסחפח בנחלת ה‪ :‬לאמר‬
‫הוכהיי‬

‫עביי אלחים אחרים"‬

‫חז " ל‬

‫‪111‬‬

‫שהדר בחו ו‪ ,‬ל‬

‫כאיל‪,‬‬

‫ע " ז‪,‬‬

‫עיבד‬

‫רובוםי אלו של רור המלך נאמוו באץר פלשתים ‪'".‬‬
‫ב( אזוונר נקוא בלשרן חז"ל גרר אר גרריקי‪ ,‬כ‪ ' D‬שבורנר לעיל שאזוו‬
‫גוו הוא בין עזה לנחל‪-‬מצרים‪ .‬בגמוא '" מובא שבני הזוג כופין זה אח הר‬
‫לעלות מחו"ל ‪''',‬אל אפילר מנוה ה!כ"ה לנוה הרעה‪ .‬היכן שי בהו וט בץרא"‬
‫ישראל ? בדמוש ‪' : , ..‬ו" רוסחאי בשם ו' שמואל בו נחמן ‪ :‬מםני מה לא‬
‫גזרר )טרמאת אוץ העמים( על הבוה שבגוריקי )הרא אזור גור( ‪" – 1‬מפני‬
‫•‬
‫שהוא‬

‫נירה רע" )‪,,‬יאיך דרך בבי‪-‬אדם‬

‫לדיר‬

‫שם"(‬

‫"יעד‬

‫‪1‬ב ‪t‬‬

‫היכן ן‬

‫ר‬

‫‪-‬‬

‫חגין‬

‫‪J‬‬

‫אמר ‪ :‬דע בחל מצוים"‪ .‬ועל‪-‬כן "" מפוש רש"י "ו!"רע באוץ ההאי" _‬
‫"הארץ‬

‫ג(‬

‫קשה ‪II‬‬

‫בגן‪.‬‬

‫בבבל שמבםי מעופות שבא"י‪ ,‬מפבי שעופות‬

‫העופות‬

‫לא גלר‬

‫בבל‬

‫ממקרמם ‪ ,‬מה שאין כן ערפות א"י שגלו‪ .‬אך ערפרח שב"רובכר טזה" לא גלו‬
‫מארצם‪ ,‬וע " כ שמנות יוחר מערפות שבבבל ‪ '",‬כי הן מארץ םלשתים "'‬
‫שבא''' >‪• 12t‬‬

‫כפי ‪,:‬ברונו בפרק הרן בחטא העגל שי מן המשוחף לאזור פלשח‬

‫‪-‬‬

‫עם‬

‫צפרן ר‪ 1.‬ל‪,‬ל‪ ,‬אזרר צזו וצ"!"ון‪ ,‬ששניהם גחשבים קצח כחו"ל‪ ,‬למחת שהם‬
‫בגבולוח הארץ‪.‬‬

‫‪ .. 116‬סהדי כל ישראל חר ישבר )כעזה ובארץ פלשת( ובעולם‪ ,‬וסניס קדמוניית‬
‫החזיקוה‬

‫נחו‪-‬ל" הזז‪….:s‬‬

‫חסוכים‬

‫‪''',‬אבו‬

‫‪ 117‬כתובות‬

‫‪. ''': p‬‬

‫‪ 118‬עייו‬

‫‪119‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ 120‬בראשית‬

‫ת‪.‬יקיני‬

‫יעב"'‪Y‬‬

‫ההנת‬

‫כ‪u‬וכות‬

‫‪ 121-‬פריס‬

‫מכל קונים‬

‫נ ‪ ..‬קןנםרס‬

‫שוכניא‬

‫וכיוזא‬

‫הדן‬

‫‪124‬‬

‫"סי‬

‫רבה‬

‫ל ‪ ..‬כפתוך‬

‫ופךח'"'‬

‫)הו ‪ J‬ו‪c‬ת‬

‫בנוס ‪JC‬‬

‫)ב ' (‬

‫יבן‬

‫בירישלים‬

‫שביתיז‬

‫נ"ו‬

‫שבעיית‬

‫‪,‬יפ‬

‫סם""‬

‫‪,‬ב·'‬

‫קוב·ה‪,:‬‬

‫•‬

‫‪126‬‬

‫זוגלהיי‪) ,‬שו"'ת‬

‫ונהרי"'ם ‪ n‬ייא‬

‫‪''': p‬‬

‫‪ K"n 125‬למהרש'"‪K‬‬‫'''שר‬

‫ומבלנוי‬

‫‪..‬מ'ייטף‪,-‬‬

‫ברסאית‬
‫וסכת‬

‫לא הרו בכל‬

‫השגיאות"‬

‫‪ 122‬פריש קב'ונקי וייישלובי‬

‫‪121‬‬

‫בה‬

‫וסוביכי‬

‫נחוך‬

‫ארץ‬

‫שם‪,‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫םייי‬

‫שירלא‬

‫הל" ‪.K‬‬

‫ברלין‬

‫‪-‬‬

‫א‪,‬יים‬

‫סיונן‬

‫תרי"א‬

‫מגווים‬
‫שאיםנ‬

‫‪"',(.‬בו‬

‫דף‬

‫(‪:‬כ'"מ‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ד(‬
‫וה'ו‬

‫"תג'א ; אמר וב' אל‪I‬ו'זר · כ'ר צדוק ‪ :‬מקום ת‪:‬ד" כתחום עזת ‪'",‬‬
‫אותו‬

‫קוו')‬

‫טגורתא‪.‬‬

‫חורכתא‬

‫אמר ר' שמעון א'ש כפר עכו ' "‪ : K‬פעם אחת הלכח' לגל'ל וו‪' K‬ת' מקום‬
‫שמצ"ני) אותו‪ ,‬ואמוו אכנ'ם מנוגעות פ'נו לשם " ''''‪ .‬האכנ'ם הנגועות‬
‫בצועת ה'ו מפג'ם למקום כגל‪,‬ל‪ ,‬ובמקום בתחום עזה ה'ו הו'טות ב'ת מגוגע‬
‫';;נותץ '"‪ !.‬זנקדמרת אלה טאזכ'ס הם‪ ,‬דווקא לשם הןד משל'כ "‪ D‬את האבג'ם‬
‫הנוגעןת םבן‪,‬‬

‫ה( משים ישרב א' ‪ I‬ר אין מגדליס בהמה דקה בא " ‪ ",‬אבל גמדלים נסוריא‪,‬‬
‫רברו‪:‬כררי ‪ r.‬שכ ‪ ,131 'W"M‬במדבר שביהודה יבמדבר שכס )‪I‬רי~עכן" ‪ .132‬ואילי‬

‫הכוונה ב " דמבר 'ודה " למדבר שבנחלת שבט"וין‪,‬דו‪ .‬והאו ט'ג' שבאזורנו‪,‬‬
‫כדברי המדשר ננן שבגאולה האחרונה כגאולה הךאשינה ‪ -‬הקנ"ה מילדי‬
‫את שיראל ב"מרנר הידוה"‪.‬‬
‫‪w‬‬

‫א'ן ממג'ם זקנ'ם בחו"ל‪ ,‬אבל ממנםר זקנ'ם בחו"ל‬

‫ו(‬

‫‪ -‬על מנת לחזוו‪.‬‬

‫'ו" 'צחק בר גחמן הוה בעזה ומנונ‪:‬ד" )=ומגוהו( על מנת לחזור‪ .‬ו' זמ'נא‬
‫הוה בציר דמבינהי על‪-‬מנח לחזרך"‬

‫‪4‬נ‪, 1‬‬

‫‪ (1‬לגני יר " ס שבי של גלויות‪ ,‬שיטת הרמנ" ‪ Q‬האי שקנר‪-‬דהמהדי‬
‫אינו '''א אן חו "ל ‪ ,‬אלא האם בזמן שקרשי ע "‪ D‬הראיה היו השלוחים מגעיים‬
‫לשם‪ ,‬וע " כ "אם אותו המקום מסוו'א‪ ,‬כגון צור‪ ,‬ודמשק‪ ,‬ואשקלון וכ'וצא בהן‪,‬‬
‫או מחו " ל כגון מצר'ם‪ ,‬עמון‪ ,‬ומאוב וכ'וצא בהן ‪ -‬עוש'ן כמנהג אבות'הן‬

‫‪-‬‬

‫‪ t ·..‬נדיהיז‬

‫‪-‬‬

‫אם זדם א‪r‬זד‬

‫אח‪.‬ז ואם שבי‬

‫יום‬

‫רמרם‬

‫‪-‬‬

‫שני ימיסיי‬

‫‪• .115‬‬

‫החזן"א ‪ O‬נן מסיק זמבךי הרמב " ‪ Q‬שארן צירך לפי זה לעשות '''אב שבי‬
‫•‬

‫אלא‬

‫ימים‬

‫ש נתחשדה‬

‫בעיר‬

‫א וו"‬

‫כמרבך‬

‫או‬

‫שבזמן‬

‫שירוע‬

‫הראהי‬

‫היתה‬

‫עךר‬

‫של בכרםי ‪".‬‬

‫כשחז " ל בא'ם לדון בד'נ' ע'ו עךבד'"ע"ז‪ ,‬מב'א "‪ D‬דוגמאות מעזה‬

‫ח(‬

‫ומצוו דוקא‪.‬‬

‫‪ 127‬אין הכוונה ב " תחוס לסטח אלפו'‪l‬ם אמה כתחום שבת אלא לאיזור תחת ‪ K‬ותה‬
‫}שיית‬

‫מהריים‬

‫לטורי‬

‫ב' ייי‪,(.‬‬

‫‪ n‬ייא‬

‫סימן‬

‫ו‪.‬עי‬

‫(ז"'מ‬

‫הנליום‬

‫‪-‬‬

‫הרא‬

‫עזה‪-‬‬

‫תח ו ם‬

‫)וג‪e‬נר‬

‫ממסלה‪.‬‬
‫חנםר‬

‫‪ MI27‬לעתים ונת‪n‬לף ‪,‬בן בנוך )שיגרו'‪ l‬טטה"ות לירולשמי‪ ,‬דוב‪ '.‬ם " כ הל"‪ …‬ליאי רררת"‪(.‬‬

‫‪128‬‬

‫סנהדרין‬

‫‪, 129‬ל‬

‫‪:130‬‬

‫‪…. ,‬‬

‫םי‬

‫תירה‬

‫כי‪ M‬ור הרג"'"‬
‫ת‪-‬מימה‬

‫ייקרא‬

‫גכג ככא‬

‫קמא‬

‫פיו‬

‫בבא‬

‫קונא‬

‫ע"ם ‪:‬‬

‫‪132‬‬

‫לתןםםן‪U‬ן‬
‫י"ר‬

‫מוסהנ וי‬

‫נגעים‬

‫פרק וי‪.‬‬

‫וב‪',‬‬
‫ןככרסרברא‬

‫סמ‪,‬‬

‫‪ 133‬ליקום‬

‫שמעיבי‬

‫הושע‬

‫חקי"' ‪,n‬‬

‫עיין‬

‫שם‪,‬‬

‫‪ 134‬יררוסלמי ינכררים ם‪-‬ג הל‪.-‬ב‬
‫‪ 135‬ובמ " ם‬

‫הלכית קךזשר‬

‫‪ 136‬תזויא ‪r‬וכשךית‬

‫טימז‬

‫החדווס‬

‫‪'0‬‬

‫ם‪-‬ה‬

‫וכחזר'"'‪K‬‬

‫הלי 'ס‬

‫לוםנ"'ם‬

‫‪-‬‬

‫'ייב‪.‬‬

‫ל‪' .,‬‬

‫קןזווס‬

‫החוד ‪,IV‬‬

‫‪. IV‬ם‬

‫‪15‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬זבותר לש ‪ II‬ת ולתת עם ‪.‬רגו"ם‬

‫עיר ששי ' רק בתוכ‪.‬ר עבודת‪-‬כוכבים‬
‫שזבחוצה לד‪.‬‬
‫הזברחק‬

‫זבהו‬

‫ביו‬

‫הנצרר‬

‫והעיו‬

‫ה ש וק‬

‫כדי‬

‫שיהא‬

‫השוק‬

‫נחשב‬

‫כזבחזו‬

‫לה ? ‪" -‬אמד רשב"ל זבשום ו' חגיגא ‪ :‬כגוו עסלוזא של טיה ‪) "' /l‬ומפרש‬
‫רש " י ‪" :‬עזה" ‪" -‬עיר של פלשתים יהיה בה עבידת כוכביס"(‪.‬‬
‫‪, i‬ואיכא דאמוי‪ ,‬בעא זביניה ושב"ל מו"‪ : n‬עטלוזא של טזה מהו ! ‪ -‬אמר‬
‫לו ‪ :‬לא הלכת לצור מימד‪ ,‬וואית ישואל ועובד כוכבים ששפתו שתי קדירות‬
‫על גבי כירה אחת ‪) " …‬ומפרש רש ‪ /I‬י ‪,. :‬ציך ‪ " – II‬עיך שישראל ועיבד כוכבםי‬
‫;;יס ש ם ;; ‪(.‬‬

‫אזודנו בנחלת יהווה‬

‫לדרים הארץ טגולה לעיטוקים רוחג"ם "הדוצה להחכים "וים" וכדברי‬
‫הנציב ש"נגבה הוא יותד מטוגל לעבודת הקרבנות ‪ …‬שדדום א"י מטוגל יותר‬
‫לתירה ‪• 1 ' 8/1‬‬

‫בדדום "'א שוכו שבט ידדה‪ .‬קדושה "' מיוחדת שי בנחלה זו על פני שאד‬
‫הנחלות ‪ ,,.‬דע דשוקא "עת"ה ארץ יהורה לה 'ות קודש לה ' כירושלםי ‪ ,‬שיוכלו‬
‫לאכיל נה קדשי קרדשים "‬

‫‪, 141‬‬

‫נחלת שבס והודה מתפרטת מירושלים בצדםו דיי הר‪-‬חברוו ‪ ,‬והגנב‪ ,‬ובאר‪-‬‬

‫שנע בדרום‪ ,‬עד נחל מצרים במערב ‪'".‬‬
‫יתכן 'שבנחלת יהו ‪ i‬ה יש חלוקה פנימית‬

‫ א( אזור ההר מרושלים בצפוו‬‫עד להד'‪-‬חבדון בדרום‪ .‬ב( הגנב ובאר‪-‬שבע‪ .‬ג( מלשת‪ ,‬אזור החוף‪ ,‬מערב הנגב‪.‬‬
‫•‬

‫לגבי שני האזורים הראשונים =) הד חברוו והגנב( על חכרוו נאמר‬
‫ש הינה פסולת ב‪.‬ן ‪ 1‬של א " י ‪ •14.4‬וכן באמך על הגנב ב ‪ •1i‬ראןלי חליקיס הם‬

‫‪131‬‬

‫י " ‪:.‬א‬

‫ע"ז‬

‫‪ 138‬העמק''' ~ביא‪I‬סית 'ייב ם‪:‬‬
‫המקודש‬

‫‪ .. 139‬יכל‬
‫וארץ‬
‫עןני‬

‫'הודה‬

‫מחנ ' רי‬

‫‪-‬‬

‫סן‬

‫הנל'ל‬

‫'ותר‬

‫)גאךרת‬

‫הרמכ"ן‬

‫נחמן(‬

‫לבנן‬

‫הרמנ"י‬

‫)כחבי‬

‫‪R"n‬‬

‫‪(. .‬ז'"גש‬

‫‪ j'.‬כ"'‬

‫לא‬

‫נ·ב ש‪:‬נה‬

‫עבך ~ ‪ K‬ן‪;r‬ח ב'ה י דה‬

‫שיועית מלכן‪ ,‬יי"'‪,‬ן טיובן‬
‫‪, …", 140‬ראי ‪ -‬שאין ‪ -‬קרושת‬
‫קררש‬

‫יוחר‬

‫)שי " ח‬

‫‪ 42‬נ "ויהי‬

‫מחלק‬

‫ח"‪ K‬פסחיס‬

‫הגורל‬

‫עצפונה‬

‫ייז ‪K‬‬

‫)יהושנו‬

‫(‪.‬ו'"'ם‬

‫‪ 143‬כיררשת‬

‫שייח ‪.‬ממש לקדושת‬
‫סיחרן‬

‫ועיג‬

‫שלא‬

‫יכ " ש‬

‫יו"‪,‬‬

‫ארז‬

‫סימן‬

‫ד ‪n‬ה ‪:‬‬

‫חנל ' זמרים ‪,‬‬

‫דגרלו‬

‫כגירל‬

‫"מי‬

‫נרחיק‬

‫‪j‬‬

‫'"ןש) ‪n‬‬

‫ם"ו(•‬
‫‪', '''X‬‬

‫ב'‪,‬‬

‫נשרג‪t‬ר " היוריס‪.‬‬

‫באזר"כננון ‪.‬רגפה‬
‫נחסב‬

‫רק‬

‫חלק‬

‫יהררה‬

‫לטפל ‪ K‬זו ~ יסראל"'‪.‬‬

‫‪(.‬ז~ס‬
‫"לאמא"'‪.‬‬

‫למטה כגי יהרדה למשפחותם‪ . ,‬אל 'בגיל · דאום ‪ -‬מרבר‬

‫האזר‬

‫שעלה‬

‫)שבת קרבה‪( :‬‬

‫ךא ‪ .‬בגליל‬

‫‪ -‬הרוי‬

‫גליל‪,‬‬

‫שיוערח"מלכו‪,‬‬

‫‪ 141‬מהרש"א‬

‫פי‬

‫חרב‬

‫‪" …‬‬

‫'ותר‬

‫חמנ'רו‪,‬‬

‫יוישליס‬

‫יותר‬

‫חרב‬

‫מן‬

‫הבל •‪•.‬‬

‫הוהי‬

‫שעלה‬

‫תואית‬

‫חלקו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫יפה‪,‬‬

‫בסמיך ' לירוסלםי‬

‫מירושלים‪ – ,‬שהרחוק‬

‫‪16‬‬

‫הגביל‬

‫זה‬

‫גריע ‪-‬‬

‫הי‪,‬א‬

‫יההי‬

‫מתחשב‬

‫זין‬

‫‪ ,‬נבגה ‪…‬‬

‫‪ -‬לםכ‬

‫בנוךר‬

‫יעבר‬

‫בגיל ‪.‬נבב"‬

‫'‪.‬שחי‬

‫עמ‬

‫פמני ‪ :‬שרחוק · הרא ‪,‬נפיהם"ק‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫במדרגותיהם ‪,‬הרוחניות שלמחות ששגיהם קיוש‪.‬ים בקדשות נחלת‪ ,‬היודה‪.,.. ,‬‬
‫בכ"ז אין הגנב כהר‪-‬חברון ‪ "',‬שהרי מצאנו מעלות בנחלת י;‪:‬זודה ‪,‬על שאר‬
‫ושקורערן על ערהי‬

‫א"י שוק בה מעברין את השנה ך ‪,14‬‬

‫והטעם‬

‫בחירבנן ‪•148‬‬

‫הוא משום שכבות למקזם המקדש '" או משום שעיקר המלוכה "' היתה שם‬
‫וכדימה‪ .‬טעמי‪;r‬ב חשובים אלן שייכיס דוקא בהר‪-‬חברון רלא בארץ חגג‪.‬ב טב‬

‫‪•1‬‬

‫זאזלי בחלת יהודה היא כבהמ"‪,‬ק )כדברי המהרש"א הנ"ל באכילת קדשי‬
‫קדשים שנאכלים רק לפנים מן הקלעים(‪ .‬ובמקדש יש קודש ויש קדרש‪-‬קודשים‪,‬‬

‫וכך שי את הנגב ומעליו הר‪-‬חברון‪ ,‬והגבול שביגהיס הוא העיר דבירכפי‬
‫שבמקשד המחציה בין הקודש לבין קודש‪-‬הקושדים נקראת' דביר ‪"',‬‬
‫לגבי האזור השלשיי ‪ "',‬חוף הים ‪ -‬פלשת‪ ,‬ראינו )לעיל( שטומאתה‬
‫וקליפותיה קרובות לארץ מצרים‪ ,‬קדושתה כביכול נמוכה מקדושת שאר בחלת‬
‫~'פ‪-t‬נז‪.‬ז שקכיכ הי‪ H‬לארץ‬

‫‪.‬הע‪.‬מי ‪,.Q‬‬

‫שיהירה קרובה לירושלים‪ ,‬וגליל‬
‫א;זי‬

‫הקריבה‬

‫'‪ !t‬יהךרה‬

‫יל‪~.‬ז היה פ‪.‬א‪,‬ך‪~ ,‬יהידה‪ .‬שיה‪ .‬ח~ פיאן בבליל‪ ,‬מפני‬
‫דחיקה"‪) ,.‬תוי‪;.‬ו ‪.‬י‪i:‬ו‪:‬ודמ‪:t‬ג‪ .‬במיבר‬

‫כייתר‬

‫‪ -‬קיבלה‬

‫לירכשלי~‬

‫כ ‪ ' N‬כ"ך(‬
‫הג‪.‬רוליס‬

‫םה~ס‪ n‬ים‬

‫ואייב תמוה‬
‫לאא‬

‫בי‪,‬ו‪.‬תן‪,‬‬

‫ש ‪.l:t‬י‪.‬לי‪:;tJ ,‬י‪. -‬זה בוב‪ Y.‬מכך שאז‪.‬ורה ‪ rl‬כריו יבבב הם פסולת סל‪e'''. .‬ג‬
‫ודיקא‬

‫פסולת‬

‫'"ע‬

‫לזזמזם‬

‫זן‬

‫של‬

‫שבחה‬

‫כזכרי ה‪.‬ספרי‬

‫א"'י‬

‫‪:.‬נ;~ ח‪ :;t.‬רון פסילת ;;ול '''א הךי היא משוכחת ~משרב‪.‬ו‪:‬ות‬
‫"'א‬

‫של‬

‫‪, -‬‬

‫"'ייו"‬

‫‪145‬‬

‫‪…‬והלא‬

‫סל‪ ,‬ארז‪-‬מנרים‪ ,‬ק~ו לשבח‬

‫‪……‬‬

‫‪ 144‬ספךי‪ ,‬תחילת נוקב‪''' .‬שר זברים "‪!;t ,‬‬
‫‪''',‬שד‬

‫זכרים‬

‫‪… "',p‬‬

‫כמדבר‬

‫'ייג‬

‫‪,‬י‪.‬י‬

‫‪-‬‬

‫'ייז‪,‬‬

‫~~‪ 1‬ע"ן יי‪:‬מ_~‪ ~.‬ש‪,‬ל רי יולא בן‪ ,‬נו‪,‬ן "יעלה וי‪.‬ברא" )עלון שבות כי בי(‪.‬‬

‫‪147‬‬
‫'‪-‬‬

‫סנהזרין‬
‫‪,-‬‬

‫‪148‬‬

‫'יי‪.‬א‪-‬‬

‫כ*ו‪.‬‬

‫מו"ק‬

‫‪.. -‬‬

‫שלכאררה מרזר‬
‫ארץ יהרזה םב‪ .‬בגלל‬
‫‪.‬‬
‫‪ 150‬ארלי יש להזינו הבחנה זי בוד‪-‬רך _‬

‫הסמוכות‬

‫ב‪,‬נימין‬

‫"יב~~תס!ירד‪,,":.‬‬
‫‪,‬‬

‫ליררשלי‪j‬נ לא‪.‬‬

‫לגרח"'ז‬

‫ג‪.‬ררסבךג‬

‫יקיעו‬

‫)‪~ …‬רי·‬

‫;ב~~מין‬

‫יררשליס ‪(.‬א"ש!"‬

‫‪….,….‬‬

‫~‪.‬ס‪,‬ורות‬

‫ולע‪.‬ומםזו‬

‫על‬

‫הדבר שנול נורי‬

‫זנקרי~ה"·‬
‫נורי‬

‫ק~נזכרס‬

‫יהודה ש‪:‬גנבב‪,‬‬

‫הרחוק יקרנור‪ .‬כשהסעם לקריאה נול ערי יהרדה רוק)!; ;‪:‬רר‪,‬א ‪ P"~.‬ני‪ .‬שק‪:‬בי‪?,‬רת לירושלים"'‬
‫)הלבוש(‪.‬‬

‫‪ 151‬מבילה‬

‫יי ‪:‬‬

‫ה""'ד ‪:‬‬

‫רש"י‬

‫‪ ..‬למני הדבי""‪ ,‬יש"י‪ ,‬מ~כים‪ .‬אי ‪),‬ןי ‪'",(.‬ם‬

‫‪ .152‬רבמר שדרקא‪ ,‬המר'‪r‬ובררן‪ .‬ימג‪:‬יבנב‬
‫כן‬

‫כזכרי‬

‫אף מאזרר זה‪.‬‬

‫חז"ל‬

‫חזנשת ייברא כורין‪ ,‬בישיבתה‬
‫ב!‪,l‬יץ‬

‫ח‪i?~,‬‬

‫ההיא‪,‬‬

‫יי‪t‬בנ‪:‬א‬

‫‪-.‬‬

‫הפסרלת של‪ ,‬י"‪,:‬א‬

‫‪….,….‬‬

‫‪,‬לוזנדים תא שכהח של‪ .‬הארז‪.‬‬

‫)סנהדרין קי"ב‪ … (.‬בכרכותהכ ש‪:‬ל‪ .‬י'""או‪,‬‬
‫של‬

‫נ~הב‬

‫צר ‪U‬‬

‫ה‪j‬ריא‬

‫בית"סאה‬

‫מאה‬

‫ערשה שבנויוב‬

‫בית‪-‬סאה‪ .‬עושה‬

‫כנרין‪…‬‬

‫כתיב ‪.‬רחי'‪.‬‬

‫שנויים'""‪,‬‬

‫‪_~.‬רז~ב;ב תנח‪.‬וו;נא ‪.‬נ‪~r;:‬שודק) ('ז מאנר ששלמה המלך נו‪,‬מי על סרבה של‪ .‬וא ‪ H‬י" יייע איזה‬
‫בידיל חקלאי‬

‫מטעים‬

‫לכל‬

‫אזיר‬

‫בארץ‪ .‬וכדוג;ןמ לכך‬

‫נאםר‬

‫זו‪y:r.‬‬

‫שנול זיד‬

‫יחווסליוב'‬

‫רכוס רראי לגיל פילפליו' ןמ‪.‬ערב הנבב בירבר בקי זה‪.‬‬

‫זהו‬

‫הבדי‪.‬ר~· ה‪.‬מ~נוים לייז‪!.‬רי‬

‫אלו ?‬

‫‪-‬‬

‫מ"ר‪..‬‬

‫אומר‪…‬‬

‫זה‬

‫)ינן‬

‫"ינסע‪p‬נן‪:‬‬

‫כל ‪.‬‬

‫מביליס‬

‫אף‬

‫‪r:‬‬

‫ע ~ ‪" :p‬ל~~‬

‫היום(‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫עץ‬

‫מה‬
‫שסעם‬

‫לוזפים‬

‫גאי‬

‫עצו‬

‫יפריו‬

‫מפילפלין‬
‫שייה‬

‫‪…,…‬‬

‫הרי אימר זה פילמלין‪ ,‬ללמזך שהפילפו‪.‬ךו ייח~י‪.‬ם‪ :‬בנורלה וא'ן ארץ 'שראל ‪Qn‬ר‪.‬ה· כווס""‬
‫)סוכה‬

‫‪.(.‬ר*ל‬

‫‪·,17‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בהשוואה למדקש‬

‫הד'!" "'•‬

‫כקדושה שמחזו להיכל‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫כקדושח חצר העז;ןו‬

‫שבחוד הקלעים ‪"'.‬‬
‫ודכ‪.‬גין‬

‫חהוובן‬

‫ש"עיהו "' מנבא על הפלשחם' הששים על מוח אחז המלד "אל חשמח‬
‫פל ש ת כוד‪ .‬כד נ ש כר ש כט מןס " ‪ .‬ופישר''' " כי נחל ש ה ונ ש פלה מ ל כוח כית "‬
‫דוד שהיו למ‪.‬ייים להכות בכם"‪ .‬ומחרגם החוגום ‪" :‬הרי מבניו של ש"י יצא‬
‫המשרח שעיבדו‬

‫פדרח" ‪.x1S5‬‬

‫בכם נבחש‬

‫וכד מחאר ס"ו לפבי כמאה שבה "אשקלון הקדומה החרוכה עתה בתק"ם‬
‫בה כל בבואת צפבהד " 'כ) (ד' ‪" .‬ואשקלון לשממה" כי בוחרה הארץ במדבר‬
‫מבלי אי ש ‪ .‬איז בה רק חרבות רכוח המיכלות גדולות" ‪"'.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בבואת‬

‫וכשם שבתק"מה‬

‫עו‬

‫צפביה‬

‫ז"‬

‫חורבן חבו‬

‫אנו‬

‫יייעים‬

‫שתתק"ס‬

‫נביאתו על הבגיז "יהיתה חבל היס נית כרת תעיס יגדרית צאו‪ ,‬הויה חבל‬
‫לשארית בית"יהוהר על‪,‬הם ירעון‪ .‬בבתי אשקלון בעוב ירבצון כי יפקדס ה'‬
‫אלוק י הם י ש ב שבותס" )צנפהי ב' ‪(.‬זי‪'-‬י‬
‫ובבואת‬

‫"'‬

‫ש"עיהו‬

‫"עופו‬

‫בכתף‬

‫•‬

‫פ ‪ 7‬שתם' ימה ז!'דוי ובזו‬

‫את בבי‬

‫דק‪.‬ס ‪"..‬‬

‫וכפרש''' ‪" :‬יעופו ירוצו ישראו שכם אתד על הפלשתם' אשר הם במערבה של‬
‫‪''',‬א‬

‫את ארצם"‪,‬‬

‫ויכבוש‬

‫לגבי מדבר סיבי בכללותו "היכ‪ .‬דבר הזה לא ראןי‬
‫המדבר להוית שיוב" ייב‬

‫למגררים" ‪,1:18‬‬

‫אר "עתדי‬

‫‪•1‬‬

‫ומבשרלם לבי המפרשים הראשרנים )‪ j‬ו‪i‬ן ש"אני עתידים לעבור באיי המקימית‬
‫בבוא‬

‫משחיבר" ‪ 61‬ן •‬

‫‪,,1‬הדמנך שהלכי בן ישראל ממצרים ‪''',‬אל אינו מקרם ראוי לישוב‪ ,‬ואלה‬

‫המסעוח‬

‫ל‪,‬שראל במדבר היו רמז‬
‫יביאם ה' אל מדכר‬

‫מהגלןת ‪…‬‬

‫לעתדי ‪ …‬כן בגאולה העת"!'ה ביציאחם‬
‫שם ‪/‬ן ~ ן‬

‫העמים ‪,‬חדגם‬

‫‪• G‬‬

‫"וכשם שיצאו ש"ראל בגאולה הראשובה ממצוים אל המדבר ‪ -‬כן בגואלה‬
‫האחווגה סתייים שציוא הובה משיו‪M‬ל אל סהורב‪ ,‬ויסרבו במקורטת ה‪ M‬לה‪,‬‬
‫יהקכ‪I1‬ה '"כלכלם ויבהלם שם"‬
‫הובפילםלין ליירפט‬
‫‪ 153‬עייז‬

‫מהרוס " א‬

‫רפלשת · אין‬

‫‪154‬‬

‫ברשאית‬

‫רבה‬

‫את סגןלת הזרא ;וי‪X‬נ‪ u‬חסהר‬

‫)‪n‬א'"'‬

‫זיםנ‬

‫נ ‪••.‬‬

‫לשבת‬

‫ז"ה‬

‫קמ"ה‪:‬‬

‫‪:‬‬

‫כלים ~ '‬
‫("הז‪,‬‬

‫‪..‬למזבר‬

‫סבר‬

‫רי‪ K‬ים‬

‫ככל נ‪ n‬ל‪,‬ת יהודה‪.‬‬

‫ס ‪n‬ז‬

‫'‪.‬ג‬

‫‪155‬‬

‫י"ד‬

‫‪.‬ם'"'ב‬

‫‪ … " 155‬יעם הירח שבכר בפח ן מן הוילם שרובת ה ‪ 'Ut‬פוח ה‪ K‬לר ר‪M‬רזרתי‪.‬דס‪.. .‬‬

‫‪.‬‬

‫בלבל‬
‫ביונים‬

‫אח העולם‬
‫ההם‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫הגה‬

‫)אברבגלא‪,‬‬

‫הבבוא ן ח‬

‫בדמבר‬

‫באן‬

‫ד'"'ב‬

‫עו ‪ n‬ארצןח‬

‫‪ 158‬ובינו‬

‫תחילת‬

‫פסעי‪,‬‬

‫ולייג‬

‫‪157‬‬
‫'‪.‬ב‬

‫‪ 160‬כדונבר ל‪-‬ג ‪.'JI:‬‬
‫‪ 162‬ב‪a‬ובל‪a‬נ‪.‬‬

‫‪161‬‬
‫)‪ 6‬ן‬

‫ההםה~ כפי‬

‫מה‬

‫לפי‬

‫רביונ‬

‫ובי ‪'U‬‬

‫‪.18‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬יא‬

‫‪"'",.‬‬

‫‪159‬‬

‫בדמבר‬

‫פ‪a‬רים‪.‬‬

‫בייח‪.‬‬

‫ובה‬
‫•‬

‫שסנחריג‬

‫שנקבי בשפות‬

‫ייד(‪.‬‬

‫‪ 156‬ספו ‪ ..‬שעוי ירושליס" )עונ' ‪(. 26‬‬
‫כחיי‬

‫שאזיי‬

‫‪,‬זה‬

‫ב‪-‬ג‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בויביטו‬

‫הרב יהושע י‪.‬‬

‫בעיות הלכה במלחמת "שלוס הגילל"‬
‫•‬

‫אלה‪ ,‬אנו‬

‫כוכ‪/‬ו כתיבת שורות‬

‫מקוים להיות‬

‫המגו‬

‫נס '‪ l‬ם מלחמת‬

‫על‬

‫ישרבי הגליל‪ ,‬אשר רום רים הרן מותקפים ביזי המחבלים הםלישתינאיס ולא‬

‫מ ';‪ l,‬ט קרבנות הי"ר נפלן בירי המתבליס‪ .‬אכו‪ .‬שמענו אחרי הכיבוש של החלק‬
‫הדרומי של לבנוו‪ ,‬על מצ'‪ K‬ת מחסניס עצומים של נשק‪ .‬כוותבם בנשק האדיר‬
‫ המחבלים החכוונו להש מיר להרוג ולאבר‪ ,‬וכפי שרור המלך‬‫הז ה ברוהר‪,‬‬
‫ע " ה אומ; ‪ '-‬אמרו לכו ונכחדים גמוי ולא יכזר שם ישראל עדר ‪ '.‬ולכו ש'‬
‫והודית לה' ית' ועוינן להגדי ‪ -‬ואבי בחסרך בטחתי ב ‪ ,‬ראמה חו"ל ‪-‬‬
‫גחזרחד ‪ ',‬כמה דאח אמרת ‪ :‬ותורת הסר על לשונה " יגל לבי בשיועתד "‬
‫‪,‬‬

‫אמד‬

‫אבהן‪,‬‬

‫רבי‬

‫אחד‬

‫זה‬

‫המקראית‬

‫מן‬

‫ש'ועחו סל ישר‪ K‬ל ‪'.‬‬
‫כי‬

‫מחבה‬

‫תצא‬

‫הקשים‪,‬‬

‫שלשןעתי‬

‫הקג ‪ II‬ה‬

‫שו‬

‫האי‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫על‬

‫איבךי‬

‫‪.‬‬

‫מכל‬

‫ונשמרח‬

‫‪,‬‬

‫רגר‬

‫ער ‪'.‬‬

‫רכי‬

‫לה'‪l‬ת‬

‫בטוחים‬

‫שה ' ילחם ‪ K‬ח מלחמתנו ‪ ,‬לא בכוח ןל ‪ K‬בחיל כי אם ברוח '‪,‬ה עליגו לר‪K‬וג‬

‫לכד‪ ,‬שהמחנה שלנן 'ד‪'i‬ד‪ i‬בקרושה ובטהרר‪ ,‬ןנשמרח מכל רגר רע ‪ ,‬אמרו חז "ל ‪:‬‬
‫רגר רע ‪ …‬אף לשוו הרע'‪ ,‬כלןמר‪ ,‬לא רק גמעשים אלא גם בלשןו עלינו‬
‫להקפי‪,‬ד‬

‫החיים‬

‫הלשון‪ ,‬שבוהר בשמירת‬

‫והמות בדי‬

‫הלשיו‪,‬‬

‫הן אלוקךי‬

‫כי‬

‫מתהלך בקרב מחנך להצילך ןלתת איביד לפניד'‪ ,‬אבל רק גתנאי ‪ -‬והיה‬
‫חמנךי קרןש ‪ ",‬הונחנה של כל יתדי ויחדי צרדי להיות קרוש )מחנךי ~‬
‫לשוו רבים(‪ ,‬כך שה' יח' צ"?י אח חמנר )לשוו חייר ( המחנה של כלל ישראל‬
‫מ‪ ',‬ה‪K‬ויב‪ ,‬כלומר כל אחר אוחר אחראי במחנה ש לו למעו הצ ל ת המחנה ש ל‬
‫הציבןר‪.‬‬

‫רנוח הו ' הבע'‪ l‬ת אשר חייל רתי נת‪ P‬ל גהו ולא ' פעם קיימת התנגשוח ;‬
‫כאילו‪ ,‬גיו קיום‬

‫המצות בבית ' של‬

‫כל יחדי לביו‬

‫קיןם' המצות בצב ‪ ' .K‬יש '‬

‫לשאןל‪ ,‬האם במאת קיימת כאו סתירה‪ ,‬או אולי עם שינוי הת‪K‬גים בהם חי‬

‫‪1‬‬

‫תהלים‬

‫ם‪,‬ג‬

‫‪2‬‬

‫התלים‬

‫י‪,‬ב‬

‫‪3‬‬

‫ליקן‪.‬‬

‫שמעיני‬

‫•‬

‫משל ‪t‬‬

‫ל ‪,x‬‬

‫•‬

‫ד‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ן‪.‬‬

‫•‬

‫ש‪.‬ם‬

‫כן‪.‬‬

‫תהלים‬

‫יב‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫ילקום‬

‫שםערני‬

‫‪7‬‬

‫דברים‬

‫ג<י‬

‫‪.8‬‬

‫שם כפפיי ‪ .‬ירה‪ M‬שם נ ‪ ..‬משך חכמה" שייפרר זה לובל זיבררים פיירתםי כזמן הםל‪ n‬םה‪,‬‬

‫‪5‬‬

‫בכ‪,‬‬

‫ן‪.‬‬

‫שם‪,‬‬

‫שהיי היי‪-‬נ יסיג זםה‬
‫‪9‬‬

‫רכריס‬

‫‪10‬‬

‫שם‪,‬‬

‫כ‪,‬ב‬

‫‪,‬‬

‫‪Jn‬ל·‪n‬‬

‫ינה‪" .‬ייס‪.‬‬

‫טר‪.‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪'19‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫החייל‪ ,‬גם ההלכה מתחשבת בקיום פרטי הדיבים‪ ,‬לא לחץ חברתי· משבה את‬
‫ההלכה‪ ,‬אלא רק המצב הקיים בו נמצא החייל‪ ,‬רא הקובע את ההלכר‪ .‬קבלנו‬

‫מדיי אבותיבו ורבותידנ ז ‪,,‬ל" שלא במ‪ ,‬ן חלשוב‪ ,‬שאם בתבא‪ ,‬קרב ומלחמה‬
‫רמתר לעבור אפילו על אס"ורי תורה לשם הצלת נפשות‪,‬‬

‫שאז‬

‫הותרה‬

‫כבר‬

‫הגצועה לגמרי‪ ,‬והכל מותר‪ ,‬לא ולא ! הרי מצינו‪ ,‬תולה ששי בו טכבה שהותר‬
‫לו לכאול בוים הכיפורםי‪ ,‬ו‪K‬ף חייב לאכול‪ ,‬ו‪ K‬ם לא אכל עבר על איטור‬
‫תורה ‪ -‬אר את דמםכ לבפשותיכם אדשר ‪ ",‬מאדיר אם מאבם החלוה הזה אכל‬
‫כדי צורכו להצלת בפשו‪ ,‬אל יוטיף לאכול‪ ,‬כי אם יאכל ‪ -‬חייב כרת ‪ ",‬לכן‬
‫חייב תייל בצבא לדעת‪ ,‬כי איו בעת מוחמה תאנים רגיליס‪ ,‬יש והוא חייב‬

‫לעשית בניגוי למקובל אצלו‪,‬ויש שאטור לו לש ‪ U‬ת‪ ,‬שהרי איז כאז בעיה‬
‫‪.‬‬

‫שו פיקית‬

‫'‬

‫נפש‬

‫‪,‬‬

‫יהצות‬

‫בביא‬

‫בפשות‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫כאן כמה שאוות מעשיית‬

‫בהוכית‬

‫שבת‪,‬‬

‫שהתעיררי לחייל החרד לדבר ה' במלחמה בלבביז‪,‬‬
‫א‪,‬‬

‫ר ‪,‬ישום‬

‫ידוע שמקפידים כעת בצבא לרשום כל חייל‬

‫ה" ‪Q‬י'רכץ"רקבי ‪,n‬‬

‫שיוצא לפעולה קרבית‪ ,‬באיזה רכב הוא יושב‪ ,‬באיזה מקםו היא יושב בתור‬
‫•‬

‫הרכב יכוי‪ .‬מטרת הרישן‪.‬ם ‪ : ,‬א‪ .‬מפקד היחדיה יודע מי ימי ההרובים‪ ,‬מי המפקד‬

‫של כל רכב ימך נשאר בעירף‪ ,‬ב‪ ,‬קררים מקרים‪ ,‬ר " ל‪ ,‬שהרכב בפגע פגיעה‬

‫ישירה יאי"אפשר לזהית את החללים רק על דיי רישים מדיייק‪ ,‬ואם כי לגבי‬
‫התרת עגרנה להינשא קשה לטמור על כר‪ ,‬כל ערו שאיז לפחרת ער אחד ורבר‬
‫זה תלרי בכל מקרה בנדרפ בשיקרל רעתם של גדרלי ישראל‪ ,‬אבל ר"שובץ"קרבי"‬
‫סועיל חלייל עצמי אשר יוצא לפעולה קרבית תןר פח‪,‬ד ח " ו רא יגפע‪ ,‬וסי דויע ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לזהית אותו‪ ,‬מי ד'ע‪ ,‬לר‪ L‬דיע על כר לקרובים וכי‪ '.‬הרי אפשר לומר ובדאית‪,‬‬
‫שרלשים זה מעל‪,‬י את המיראל של החיי; הלוחם‪ .‬כמובז המדיבר הוא מניביןבוס‬
‫של ח ‪,‬ילול שבת ‪ ,‬הז מבחינת‬

‫האיתיית שנכת בית‪ ,‬כי כל אית‬

‫כמות‬

‫שהאדם‬

‫כותב ללא צורר להצלת נפשית‪ ,‬שי בו משים חילול שבת מן התורה‪ ,‬אבל‬
‫גם מבחינת איכות הכתיבה שי לקחת בחשבין‪ ,‬כל מה שביתז לסעט את‬
‫ד‪,‬איטור ‪ -‬חייבים בכר‪ ,‬ילכן יש לכתוב בשיביי‪ ,‬כלומר ביד שמאלית ‪",‬‬
‫הרשיי‪ ,‬ם כדי לדעת מי ומי ההילכים‪ ,‬וסי ומי פדני כדי לצאת בסקרם אחר‬

‫לפעולה קרבית‪ ,‬הרי הוא נחץר בעת מלחמה‪ ,‬כי יש וקיים מחטיר בכוח דאם‬
‫במקום אח‪,‬ד ויש להעביר חייל ממקום למקום‪ ,‬וכן שי לחסור בכוח אדם לצורר‬
‫רזרבה לעת הצזרר‪ .‬אבל למטרה זו יתכן והיה מספיק ברישום מספרים גרדיא‪,‬‬
‫נשארי כאן לסטרה‬
‫כר שיכיל‪,‬ם לחשבן את כזח האדם שיצא לפעול" זכמה ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫אחרת‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫נ ברחיח‬

‫‪ 12‬סיו‬

‫תירח‬

‫טד‪,‬‬

‫ןרה‪ M‬ם'י‬

‫‪n ,, 0‬‬

‫כבהי"‪-‬ל‬

‫תחיר‬

‫ה‪,-‬‬

‫ב'"‪l‬ננ‬

‫ס‪J‬ץ‬

‫ה‪.‬‬

‫•‬

‫רםא‪.‬‬

‫‪ . 13‬עי‪:‬יו ‪ ~ K"n‬כלל ס סיי ב שמכי‪ R‬ראיה ונה‪ n‬ןםםג‪t‬ת דייקא בבתיבה ‪ tc‬סיינז זהיה שינוי‬
‫םא‬

‫כותב בשס‪ K‬לו‪,‬‬

‫לעשרתה‬

‫אר‬

‫• רתה בשמאלי‬

‫כידר‬

‫יע"ש כחזון יחזקאל על התוטפת‪ K‬שחולק‬
‫‪ K‬חת‪,‬‬

‫ברדאי‬

‫דרכו‬

‫היה שלא כדרר עשייתה‬

‫לעשרתה‬

‫בןד‬

‫ימינו‬

‫יהרא פטיר ‪,‬ליה‪.‬‬

‫‪.20‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אל‪ M‬כל מכאלה‬

‫רל‪M‬‬

‫כןד‬

‫כהר‪:..‬‬

‫דסרי‬

‫רכשערשה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאודי‪ ,‬הרישום לצורד החילי עצמו‪ ,‬כדי להעלות את המוראל שלו‪ ,‬לתת‬
‫לו את ההרגשה שד~א לא מספר גרדיא בצבא‪ ,‬אלא ר~א לצם אלוקים אשר‬
‫הורי מצינר ‪, 14‬‬
‫התירה מחייבת להחשיכן כבריאת מה'‪ ,‬דבר זה בחץו מא‪.‬ד‬
‫חולה דתקיף להי עלמא ומאר ששילחו בעד קחביו ודאי שדרי‪ ,‬ומכאי המ"ב ‪",‬‬
‫ראפ~ לשכור בכרי שירץו כמה פרסאות בשבת כדי להבאי קרוכיי )של החןלה‬
‫שבסכבה( במוצאי שבת שרי כדי שלא תיטרף דעתו‪ ,‬הרי מציט‪ ,‬משום כדי‬
‫‪..‬שלא תיסרף דעתף' החיח אמירה לבכרי‪ ,‬הגם שהקרוב ‪ ,‬את בדכחו לעזיר‬
‫לפרואתן של החולה‪ ,‬אבל לא מציבן כאן קר אמירה לבכרי‪ ,‬ששי בו אסיןר‬
‫ררבנו‪ ,‬ואיסור זה ררבנו קל ריתר מאשר עשיית מלאכה על דיי יהדו‪.‬י גם‬
‫אם עושה איתח בשיביי ‪ .16‬ימצאני בדברי העריך השןלחן ‪ 11‬שלא התירן‬
‫שהשיראל עצמי יעשה אסיור שובת‪ ,‬שהרי אין זה רפארה )כלומר בקשת‬
‫החולה שבסכנה לקריא לקריבי משפחה(‪ ,‬אלא רק חשש בעלמא )כלומר‪,‬‬
‫שירגשי צעומ סוב יותר(‪ ,‬ולכן בעביו ‪..‬ממצוא חפךצ דובר דבר" )כלומר‬
‫האמירה לנכרי( חישיינו לזה )לבקשת החילה שבסכנה(‪ ,‬ילא ברבר איסןר גמור‪,‬‬
‫ואמםנ העחד השיחלן מסיםי' רבררי‪ ,‬דאס הריפא אומר שיש סכנה אם לא‬

‫קייימי דבררי‪ ,‬הרי היא ככל חולה ששי בו סכנה‪ ,‬עב"ל‪ ,‬נמציט למדים‪ ,‬דאמירה‬
‫לבכרי שי להתיר‪ ,‬יאם לפי דעת מפקדי הצבא שי כי חשש של הידרת המוראל‬
‫אצל החייל‪ ,‬אס לא עישו הכל למענו‪ ,‬שהיא כטיח כצייאתו לפעולה קרבית‬
‫שלא נשכחדר‪ .‬דועת ' מפקדיי עלין‪ ,‬מותר לעשית ‪ ..‬ככל חולה ששי סכבה‪",‬‬
‫ולכאורה משמע מדבריו‪ ,‬שגם איסור תירה מותר לעבור כרשיום הפרטים‬
‫ההכרחיים‪ ,‬אוםל כל זה ‪ -‬אם החילי דישר זאת‪ ,‬כומ בחולה שבסכנה הנ"ל‪,‬‬
‫שמבקש שקיראו לו את ' קריביי‪ ,‬אבל אם ' החייל אניי רדשר ' זאת‪ ,‬אלא מפקדיי‬
‫רוצים לשעות למענו‪ ,‬את לנו ראהי מכאן‪,‬‬
‫גס במשגה ברןרה ' " בשם ‪ ,‬הרדב"ן מבאי‪ ,‬שאם' חולה אומר‪ ,‬צרדי אני‬
‫והריפא‬

‫לתרופה ‪ D‬לובית‬

‫אימר ' איט‬

‫צרדי‪,‬‬

‫לחולר‪.‬‬

‫שומעת‬

‫וססביר‬

‫הבאיור‬

‫הלכה ‪ ",‬שאם‪ .‬המחלה דיועה יהחולה אימר שתרופה זי ומעלת למחלה זו‬
‫והריפא אימר שאיט מיעיל‪ ,‬בזה איו סברא לשמוע לחולה לחלל שבת בחינם‪,‬‬
‫אם לא שקיםי חשש שאמ תיטרף דעתו עלרי‪ ,‬אם יאדה שאינם עושים דכברין‪.‬‬

‫ישוב ‪-‬‬
‫‪14‬‬

‫ס'י‬

‫אם התולה דירש זאת‪ ,‬אבל לא שנעשה אבתבן מעצמט‪,‬‬

‫‪., 0‬‬

‫שי‬

‫‪"'.. 15‬ם‪p‬‬

‫ס‪.‬‬

‫‪.‬אוב‬

‫‪ 16‬יצוביני‬

‫בזה ובחלקות‬

‫הו‪t‬חריגים‪,‬‬

‫כמלאכה יג‪c‬ור ‪ 'n‬חא ‪ n‬מיך ובישרלא‬

‫‪ M‬תהל‪" 0 ,-‬‬

‫‪,‬זוונ‪,‬‬

‫םג‬

‫‪DR‬‬

‫אם"‬

‫באיסורי‬
‫'‬

‫בסיניר‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫ס'י‬

‫‪19‬‬

‫ףה‬

‫שכח‬

‫ירים‪.‬‬

‫תיר‪.‬ד‪,‬‬

‫מעשיית‬

‫‪P"'O‬‬

‫מלאכה‬

‫ט‪,‬‬
‫'‪'':‬ע‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ 17‬ס'י שי ‪'-‬ם כ‪.‬‬
‫בפ"'נ‬

‫ס'""‪i‬‬

‫ע ‪ N‬י שיניי‪ .‬לעו"'ז מז ‪:'! tt‬ב כסיו ןו‪.‬ןו ‪ .‬בשעה"'!‬

‫שלא סיבר כו‪ .‬אל‪ M‬עייף אמירה‪ :‬לנוכי ‪..‬‬
‫ןן‪ 1‬שה‬

‫שן‬

‫ה‪.‬‬

‫י'רורת•‪.‬‬

‫וננו‪:‬י‪:‬ור‬

‫לנרכי‬

‫ס '"‪" p‬ס‪..‬‬

‫(‪•1111‬‬

‫גג‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מאז"ד מצאנו בנפש ח '‪ 1T‬מהגר''' מרגל‪,‬ח זצ"ל על ·ש ו " ע ‪",‬‬
‫•‬

‫מבקש‬

‫רואםי שהחירר ' אפי‪ -‬איסורי תירה ואפ"' אם החולה אי ‪U‬‬

‫שמתוד דבר"‬
‫זאת‪.‬‬

‫כי‬

‫היא‬

‫מביא רמב " ם ‪ ",‬דמי שנשכו נחש מוחר ללחוש ואפ " בשבח על מקום דנ‪.‬שיכה ‪…‬‬
‫כדי ליישב ' דעחו ולחזק לבו אע " פ שאיז הדבר מוע~ כלום הואיל ומסוכז‬
‫הוא‪ ,‬התירו לו כדי שלא תיטרף דעתו ‪,,,‬לע ע " ש בנפש היה‪ ,‬ש מב י א רמב " ם ‪",‬‬
‫שהלןחש על המכה היה אסיור חייה‪ ,‬ע"ש‪ ,‬דאעפ"כ הךתר לאחוכי דעתיח ‪ ,‬ע ‪ If‬ש‪,‬‬
‫דנראה מזה סדע להחירא במקים ש‪:‬ח לחילה געגעו‪t‬נ' לראית בני אי קריבי ‪…‬‬
‫ע ‪,‬ש" שמב'א גמרא בנדרים ‪ ",‬ומשמע אזפ" איני מבקש כלים הדיז היא כו‪.‬‬
‫גם בשי " ח חלקת עיקב" מסתפק אם איז החילה מבקש שיביאי אל‪,‬י‪ ,‬אם‬

‫מיחר לעביר א'סיר' 'חירד‪ ,‬ע"ש דמ' דשעחי רחבה יכריע‪ ,‬יכמיבז‪ ,‬לא כל‬
‫אנם' שי'ז‪ ,‬יש' לד"ו לד"ק בזה‪ ,‬ומה שע'נ'ו רואיח‪.‬‬
‫ידנ‪.‬ה לכאירה ש'נז שח' רא'יח‪ ,‬שמיתר לעביר גם א'סיר' תירה‪ ,‬רשמים‬
‫ישוב הדעת של החולה‪ ,‬גם ·אם החולה איבר מבקש‪ .‬הראיה הראשובה מובאת‬
‫גם בחךקת יעקב הנ"ל‪ ,‬יהיא בשי"ע ‪ ",‬מדל‪,‬ק'ו נר ל‪,‬ילדח אפ" ה'א סימא‪,‬‬
‫ומסביר המשנה ברירה שם‪ ,‬ומשים שייב הדעת שי היילדת מיחר‪ ,‬שהיא‬
‫אומרח ‪ ,‬אם אצטרד דבר‪-‬מה חברות' חראינה ותעשינה ל" ע ‪,‬ש" דאפילי אינה‬
‫ארמךת ' כ ל םר רגם החכמה אינה אומדת כלים נמי מדליקיו‪ .‬הראיה השגיה‪ ,‬גם‬
‫היא נשן " ע ‪ , ~ $‬ה;ןי חולה ששי בן סכנה צריר בשר ‪ ,‬שרחטיס לי ראיו אומר ים‬
‫נאכ~ ‪ U‬נבילה‪ ,‬ובאחד הטעמ‪t‬נ' מסב;ר המשנה בחרה‪ ,‬שומא '‪ 1T'1T‬קץ באכ יל ת‬
‫גביוה ילא א'כל י '‪ O‬תכז‪.‬‬
‫בררני לנכיו‪ ,‬אבל כאמיר בח‪~ n‬ח דבריני‪ ,‬דכל שייכל לשניח לכתיב בז"‬
‫השמאלית מחי"ב לעשית כו‪ ,‬ילא יכתיב רק את ההכרחי בירתר‪ ,‬ילא "סיף‬
‫אפ"‬

‫אית‬

‫כ‪.‬‬

‫אחח‪.‬‬

‫נט'זח ' י''ם שככת כרשה‪ .‬מחלקה בצבא גמצאת בשבת בפרדס אי‬

‫בשהד ' זריע‪ ,‬מה לשעות בעניז נטילת ידים לסעידד‪ ,‬כ' לכאורה ש‪ -‬בי איסיר‬
‫רכפי‬

‫תירה‪,‬‬

‫שמצאנן ‪,27‬‬

‫השמשקה‬

‫את‬

‫הזרעים‬

‫שי‬

‫בן‬

‫איסור‬

‫תירה‬

‫שמום זיער‬

‫יגם משים חישר‪ ,‬יאף אם אינו מכייז להשקית‪ ,‬הר' עכ " פ ש' בי משים פסיק‬

‫רישא ‪ ".‬מה תזבאר‪ ,‬הר' הפרדס איני של" ראם כז איז זה פס‪ .‬קר דש‪-‬א דנח'א‬
‫‪20‬‬

‫וו"‪.‬‬

‫ם'י‬

‫מהי‬

‫‪ 21‬פי"' ‪X‬‬

‫ה"'י ‪..‬‬

‫‪ J‬כר" ‪C‬‬

‫נכיל‬

‫‪ 22‬שם ‪'''.‬ה יע"ש הי"'ב דהלןחש ינ‪ ,‬המהכ יקירא פסיק מו התרוה‪…‬‬
‫נחןרך‪ ..‬ושעובתי מהנךס'"ז אר ‪ r‬ךבך ‪ w‬לים'"‪,‬ג‪ c‬רבבה"ב שאיו לן חלק ל‪s:‬ייה"ב‬
‫מ ן חר‬

‫‪23‬‬

‫מ‬

‫בדי‬

‫לסא‬

‫‪•.‬‬

‫‪ 25‬ס'י‬

‫של‬

‫‪"' :U‬ח ‪K‬‬
‫ס~ ' ‪ M‬יבמ"ב‬

‫‪ 26‬סי ' סכח ‪' ~ O‬‬

‫‪27‬‬

‫חיטךף‬

‫י‪s:‬יחן‪.‬‬

‫"‬

‫יסק‬

‫יבירכב‬

‫ג רך‪.‬‬

‫‪P"'O‬‬

‫ט'י שלי סע' ג ןבם"'ב ‪"'"0‬‬

‫ט"‬

‫דס‪.‬‬

‫לם‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫‪.,". 28‬‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫הכרםירזכ‬
‫ספק‬

‫םא‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להי ששי בו איסור תודר" מכל מקום שי בזה מחלוקח הראשונים‪ ,‬העחך‬
‫הוחטרפות‪ ,‬לגבי· פסיק ו'שא דלא נחיא להי אם שי רב איסוד ‪ ",‬ומשמע‬
‫נמ " כ ‪ ",‬שהיא ברטה לדעת התיספרת‪ ,‬דמ"מ שי כי איטיר דרבנו‪.‬‬
‫סרפר‬

‫החתם‬

‫לשן"ע‬

‫בהגהךתיי‬

‫מגאי דלענוי‬

‫‪31‬‬

‫אין‬

‫זרעםי‬

‫שמים‬

‫חריב‬

‫זירע ושמום חושר רק אם משקה את הזרעים ממש‪ ,‬אכל כל '‪1Z‬ממלא את הניגרש‬
‫)כעין גומיח טמךו לזרעים( איו כי משום זירע ילא משים חירש‪ .‬כועין זה‬

‫תירה ‪",‬‬

‫מ צאנו גם דכעח‬

‫דהאיסךר של השקאת‬

‫זרעים אינך אלא אם שופך‬

‫המים על הזערים עצמם" אבל טמךו להעשכים םא"' תךו שלזשה טמחש שי‬
‫להקל‪ ,‬דעיקר היניקה רק כנגדו‪ .‬יאמנם שי לדין דכבדהים‪ ,‬א‪ .‬דשממע משום‬
‫זירע כעינן דיקא שישקה אח הזרעים משמ ‪ ,‬אבל לא אם משקה כטמיך לזרעים ‪,‬‬
‫כפי שאומר דהעת חור‪,‬ן‪ ,‬אבל מ"מ למה לא יתחייב משים חרשר‪ ,‬שמרפה את‬
‫הקרקע ‪ ,35‬יעי‪,‬ד הרי הדעת תורה‬

‫עצמי מביא ‪,‬לגבי אילנןת‪ ,‬כל שחששוים‬

‫‪3'1‬‬

‫וינקים שי בד משים זזער‪ ,‬זהזא דע ט " ז אמה‪ ,‬זכפי שמרכח כגמרא ‪".‬‬
‫שמעתי ממו"ר הגשר"ז אייערבך שליט"א‪ ,‬דמכוין‬
‫מרחיק‪ ,‬אפשר שאפ" כמחכייו ל‪,‬כא (‪ o"l‬דר חודר‪.‬‬

‫כטפר גוד ארהי ל‪.‬דמר"ל מפראג לשכח ‪..‬‬

‫שאדי‬

‫גחל‪,‬‬

‫ליטיל דיםי בגינה ‪.‬דדי"ל דבר שאינד מחכדין‪ ,‬ופטיק רשיא לא‬

‫'‪ '1t‬די‬

‫למימר‬

‫בזה כית ארדי מלאכח הנטעיה מדי‪ .‬והנד" מלבד שבשו"ע" לא‬

‫מובא‬

‫גם‬

‫בצעם‬

‫שי‬

‫החדיוש‬

‫וכמה סחירדח‬

‫כהמ‬

‫וכסי‬

‫חדישו‬

‫להשקיח‬
‫דמךחר‬

‫ב"שס‪,‬‬

‫מחשר‬

‫רגליש‬

‫יאולם‬

‫בזה‬

‫שמארדי‬

‫כן‪,‬‬

‫בססר‬

‫נפש‬

‫חהי ‪ ".‬ונם בספר חמזה אברהם ‪ ..‬שמחץו אח דבריו‪ ,‬הלא היא צעמו כותב‪,‬‬
‫דוברוי הם עדלת הרשב"א והש"ג ‪ ,40‬יהרזי של ‪ /lD‬ד אסיר היינן דקוא כאשר‬
‫איחך מעשה ערבדי הסמיק רשיא אינך ‪ g‬י ‪ D‬ה דבר היחר ‪ .‬עמך‪ ,‬אבל אם באוחו‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫ס""' ב"'ונכ סיק מ‪.‬‬
‫סי י‬

‫שג ם‪· ,‬‬

‫'י‪1‬ב‬

‫שב םע‪-‬‬

‫‪"',‬פר‬

‫יח‬

‫יח בביה‪-‬ל‬

‫‪,‬‬

‫םד‬

‫ובהערה‬

‫‪ 31‬סי י רנב לז‬

‫מ"‪x‬‬

‫‪ 32‬םי‪ -‬של‪ ,‬סע‪-‬‬

‫‪.‬ב‬

‫‪33‬‬

‫~ייש‬

‫‪34‬‬

‫שם‬

‫בש‪:‬ז‪1 "y‬‬
‫'עס‬

‫" ‪ ' 35‬בכ‪M‬‬

‫דיא‬

‫זיה‬

‫דה יש‬
‫ר‪.‬‬

‫בשם‬

‫מי‪,‬‬

‫ו‬

‫התוספות‪.‬‬

‫‪M‬‬

‫שביתת‬

‫השבת‪,‬‬

‫עמשה‬

‫חשוב‪.‬‬

‫·‬

‫"‬

‫נ‪"'t‬ק ‪.‬כ‬

‫ק‪-‬ם‬

‫כללי‬

‫ישדוכ‬

‫חי‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬ג‬

‫בתרא‬

‫ינקיתה‬

‫יר‪,J‬‬

‫בנחייל‬

‫בי יאן נפק"'מ כין '·מ לד_ נחיל" ‪'",‬םל לדו‪ c‬יאכפת‬

‫להי‪,‬‬

‫בז‬

‫ב‪,‬‬

‫'ייש‬

‫ניאן לו‪t‬ו‪ t‬כבנהר‪,‬‬

‫בתררה‬

‫‪K‬ו · לן‬

‫בחסה‪,‬‬

‫דנהי‬

‫גנבי 'נקית‪,‬‬

‫‪,‬יניקת‬

‫כ"ה‬

‫חסה‬

‫דז‬

‫ו‪t‬וונ‪M ..‬פ"ה‬

‫ינ‪.‬‬

‫קיזר‬

‫וב"מ‬

‫עקיר‬

‫ספחים‪,‬‬

‫ינקיתן " ס"ו‬

‫ארוב‪..‬‬

‫‪.‬ש'"~ וובשוונ זהינקיה כחסה כנדנה רינה בדין הינקיה כאלין "ל '"'כז ובג‪t‬ר‪..‬‬
‫‪36‬‬

‫‪J‬ג‬

‫ב‪.‬‬

‫‪r‬ו מ" לווי וסי ‪.1‬‬
‫‪38‬‬

‫שם‬

‫עסי‬

‫‪39‬‬

‫ס'י‬

‫בנ‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫ישף‬

‫פרק‬

‫ב‬

‫ה·'‬

‫ת‪t‬י ‪.D‬‬

‫•‬
‫•‬

‫הרג‪t‬ר‪.‬ג‬

‫•‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פ"ר"ערהש ‪ ' :‬גרנ ' כן ' דבר 'ה'תר עובר‬

‫ןזבתכו'ן לדברה'תר‪,‬‬

‫אן אפ" עבי' גם‬

‫';"פ ' וזבכרון ' גם ' לו שר'‪ ,‬וא"כ הרא דה'ן בגי'ן שוגו‪ ,‬דכ '‪ I‬ן שזבתכו'ן לדבר‬
‫ה'תר‪ ,‬הייבר לגט'לת '‪"1‬ם‪ ,‬וא'ן מלאכת הנט'עה נשעית מ' ד‪ ,‬בתו א' ‪ U‬אסור‬
‫משום פ'ה ו‪K‬מנם הואשרבים ‪n‬רלק!ג"על סברת הרשב " א ‪ ",,‬וםנ דדעת המ"ב ‪.,‬‬
‫שלא כדב'ג' השרב"א‪ ,‬יהוא ‪ .‬מביא · ראיה מהשן‪/‬וע‪ ,‬שגם רן‪.‬א נקיט דלא כרשנייא‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫המשנה כעיחביז‬

‫'‪4‬‬

‫מביאה‪,‬‬

‫ארבעת דנרים פסרן‬

‫ה'וצאח למלחהמ(‪ .".‬ו‪i‬כטו;ים מרח ‪r‬ת ל'ים‪ ,‬והגמרא ‪..‬‬
‫ואמכם‬

‫ראשינים ב ‪.f‬‬

‫ררעת‬

‫הגר ‪'iI‬א‪ oIs -‬מגיא‬
‫בניאור "‬
‫‪,‬‬

‫)ע"ש בשר '' ‪',‬‬

‫במחנה‬

‫מסכי;;' דהכרונה למ!ג"‬

‫הרזנב' ‪ i‬ן‬

‫שואר‬

‫ס‪i‬ר;;; ‪ :i‬ייא‪,‬‬

‫דוקא ב'וצאת למלחהמ ‪ ,‬אלא כל שיירא הדלכ ‪ 't‬ממקדם למק 'רם ג"כ פטרר'ם‬
‫דמ' ‪ i‬נט'ל ‪ ' ri‬ריים‪ .‬רבכיאור ז;גר' ‪ i‬א מרס'ף‪" ,‬וקא בעשר;; ';;דין כן‪ ,‬אבך בהולך‬
‫דרך שרנה הד'ן‪ ,‬ובר '‪" p‬ל"" דכל שש' לפב '‪ I‬פחית !בו‪ 'f‬מ'לי‪ J‬רלאחריו' פחות‬
‫ממל' חייב הזא בבטילת יד!ג"‪; .‬בררר הדבר‪ ,‬דביצוא למלחמה אין כל הברל‬
‫‪, :i‬ן ' עשרה 'לפחות עמש‪i‬זר ‪ i‬דבנל' אופן הוא פטרר מנט ‪ i‬ל‪; n‬ם'י‪ i‬והרא'ה‬
‫דבשו ‪ II‬ע‬

‫‪48‬‬

‫דמכא דיז ' זה בז;; הלשון "מי שההי גמדנר " א; ' במקיס סכנת ;איז‬

‫לו מ'ם פטרר מגטילת ‪",‬ם''י ;ש‪i‬כמע‪ ,‬גם אם רא ' ‪',‬י‪; ",‬הטעם; דכ ‪ i‬רן שרא‬

‫בקובום סכנה וא'ן ' לו אפשררת' ללכת ; לחפש ‪ ,‬אחר' גנ'ם פםרר מנט ‪',‬לת י'ים ‪".‬‬
‫הרה ארמו שחייל הנמצא ‪ ,‬בפדרס בשבת‪ ,‬וא'ן לו‪ ,‬אפש~זת ל‪,‬טרל '‪' T‬ס לתדו‬
‫כל " הורי סאור ליטול י''ם על‪ ,‬הקרקע‪ ,‬שהוא סטור מבט'לת‪,‬‬

‫'‪' T‬ס ‪i‬‬

‫אלא מכל‬

‫מקום שי ' ל‪,1t‬ן;זיף ; רכמו‪ ,‬בהרלך ‪ 1"1'1‬קיי" ל‪ ,‬ר‪:l‬ונרקם שפםו'ו מנטילת י'יפ‪,‬‬
‫דאעם יי פ יבסה ' את ''‪ · 1''1‬במפה ‪ ,‬בשעת· האוכל ‪ ",‬ול‪'I K‬ק ה '‪ T‬אשרחן בה את‬
‫‪,‬‬

‫‪ '41‬ע"ין‬

‫'יס‬

‫‪ 42‬שם‬
‫‪ ' 43‬יו‬

‫‪44‬‬

‫ין‬

‫שטז ' בש‪,‬ה"ו‬

‫‪p-c‬‬

‫בשעה"'ו‬

‫‪ri‬ןכק‬

‫לכ‪.‬‬

‫ל‪.‬ב‬

‫‪JC‬‬
‫ב‪.‬‬

‫‪, '45‬ייש‬

‫רמים‬

‫"חרונםי‬

‫חרבה‪,‬‬

‫רמשום' טכבה'‬

‫שלונח‬

‫טרותימ‬

‫מםונג‪ ' c‬תו‪t‬‬

‫ו~ייס‬

‫‪, n‬ינםיי‪,‬‬

‫בתוו"ה מים‪ , ,‬י~כשיו לא נהגו במים אחרונים‪ ,‬ע"'ש בהסעם‪ ,‬י?ז‪I‬ן ' גם בוסו"‪ ,‬ס" ‪ P‬פ‪K‬‬
‫'~ם י‪,‬‬

‫וע"ש‬

‫במ"נ‬

‫‪46‬‬

‫סי י‬

‫קנח‬

‫טעי‬

‫‪.n‬‬

‫‪47‬‬

‫סיי‬

‫קםג‬

‫טנו י‬

‫‪lt‬‬

‫‪48‬‬

‫סף‬

‫קנח‬

‫סד‬

‫‪.n‬‬

‫ס"‪P‬‬

‫ובם‪-‬ב‬

‫ככ בשם הנר"א שהחמיר‪.‬‬

‫מ"‪p‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪.. . .‬‬

‫‪.‬ג‬

‫‪ '49‬יי ורהן‪ ' c‬כזה ' וזגב דיידי' הר=ס האמל סלסי"" ב"הונףיע ' םכון‪ .‬חלס""‬
‫'שךי~ ר‪o:‬כ " סונו‪c‬בו ; כחוף"‬

‫‪ P ' ''0‬די‬

‫ס"‪P‬‬

‫ע"פ ןלם ' ושרפט סכדו‪ , ;,‬הנייר· ''‪C‬ופ ' םא‬

‫ל"' והיינר הך‬

‫המ שכתיב כשר"‪,‬‬

‫‪t‬ג;‬

‫בדין‬

‫וכחהג‬

‫"ו‪ P‬א‬

‫הסי~ נוברדי ר‪p‬ו ‪R‬‬

‫בלמחמ‪n‬‬

‫כל‬

‫זזירלו‪t‬‬

‫חרבםי לש ‪ "R‬מזבן מלחהמ ‪ ' ;,‬אלב זנמן‬

‫מלחמה‬

‫‪ -‬פי שה‪:‬די בדמבר אר במקים‬

‫טכנה רב'ר‪,‬‬

‫רשס‬

‫לא מיזכר דכעינן ‪,‬שרה או ם‪ ,-‬מלך ושופם‪ ,‬יכ"ה כחזו· ‪ K‬שם‪ ,‬רבזה ' שפ'םיר כפחהנ‬
‫היינו אפ" םא איו הרכר ביגע להנלחס‪ ,‬אבל םא שי בהם משםו ' הזלה‪ ,‬ויםנ כרין ' חפנה‬
‫שפסיום‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫ט"‬

‫קםג‬

‫'‪,‬ס‬

‫‪c‬ג‪.‬‬

‫ן;‪;:Z‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ו;;‪ii‬ם‪ ,‬אלא ;נסה אח שתי ד;יי ‪",‬‬
‫בשעת האוכל את שתי ז'יו דוקא ‪",‬‬

‫כן הד'ן בוניבויצא ' למומח‪:‬ר צריר שינסה‬

‫חארי שבידדנו חשיי' פטוד מבטילת ז';ם ‪ ,‬אם אין לו אפשרות ל‪,‬טול‬
‫;םי'; יש להס'דיף‪ ,‬זדוקא םא במצא במקום שאין לו מים והוא צר" לאכול‪,‬‬
‫אכל רדיא אס ' במצא במקים של מים ‪ ,‬חייב האר כבטילה ; וכז' מבואד שבו"ע ‪",‬‬
‫זדוקא אם ' א ‪ r‬לו מים הוא פטוד‪ ,‬ומשמע שאם ' שי לי מים; ודאי שחייב בנטילת‬
‫יי"ם‪; ,‬אף חייב הוא לבדי על הנטילה‪ .‬עד'ר שי להוסיף‪ ,‬דג‪ ,b‬חייל הנמצא‬
‫בדדך לחזית והוא יישב במכובית שבוס'עת‪ ,‬אם אין לו מי'ם לנטילת ז'יפ‪,‬‬
‫היא ' פרטד נמ‪i‬כ‪,‬לת ז'ים‪ .‬זאת ועדר‪ ,‬שגם בחזדו ןמ החוית יהוא ישוב במכובית‬
‫הנוסעת' יאין לן סאש‪ i'i‬ת ל‪,‬טול יזיס לפנ; אכילתו את' הלחם ; הרי הוא‬

‫פטוד מנטילת ידיס ‪",‬‬
‫ג‪.‬‬

‫אבל" כאמוד‪ ,‬יכסה דייו כשעת האוכל כמפית וכדי!‬
‫םםון‬

‫צייאה לפעולה כעדב שכת‬

‫לכניםת‬

‫לכתחילה‬

‫שהכת‪.‬‬

‫יקפדי‬

‫החייל לקכל ' ‪,‬את השכת טמוך לשקעית החמה ואל יקדים לקכל את השבת מפלג‬
‫‪,‬‬

‫הןבגחה רייאל; ‪ .:i5‬פטרר ה;א מהדלקת גרית ‪-‬שבת‪ ,‬כי הרי מיד אחרי הדהלקת‬

‫הוא עווכ את המקום‪ ,‬ואף אם דצונו להדלי‪,‬ק מכל מקום אטור לו לבןח ‪".‬‬
‫מותר לו לקדש קיד;‪ iu‬היום גם באמצע הנסיעה‪ ,‬ויטעם לפחות כוית לחם או‬
‫עוגה ‪ ,‬כדי שהקדיוש שלו יהיה על מה לחיל‪ ,‬ני כלל די'בנו ‪ -‬אין קדיוש‬

‫אלא במק‪ i‬ם טועהד ‪ ".‬אם אין לו זמן לאכול לחם או עוגה‪ ,‬יאכל' את מתב‬

‫הקרכ שלו מבלי לקדש ‪ ",‬ולאחר זמן‪ ,‬כאשד יחפנה ‪ -‬יקדש ייאכל‪ ,‬דהיינו‬
‫אם בלי?ה מקשד‪ ,‬יכול לברי כרכת הקדיוש כרגיל‪ ,‬עם אמירת ‪",‬ולכ!"" ואילו‬

‫‪ ·51‬ש‪ •C‬פס"ב‪ …'O -‬ק ר~ · 'ייןס לוזעת · הרףנ‪ K‬שי להלק בזה‪",. ,‬רז‬

‫‪ '52‬סי‪ -‬קנח במיים '"ס‪p‬‬

‫לה ' ועזיי‬

‫כדניי '''''רה רפלא שליס"'א‬

‫הנוש"'זג‪c‬ויערבך סילם"‪' 'R‬ההיפך;‬
‫בערהו"ס' סיי‬
‫‪53‬‬

‫ם'י‬

‫‪ 54‬עיין‬

‫‪rss‬‬

‫קנח‬

‫קנח סעי ןז‪, ',‬ידעתו‬

‫רס‬

‫ר‪1‬נב"ם‬

‫ךה;"‪ W‬רפאל‬
‫ג‪"c‬ז‬

‫‪;,,‬כל‬

‫עזמן‬

‫הכ·ל‬

‫ין סם‬

‫שנמאי בשם ''''ומ‬

‫בעניןזה;‬

‫יעי ‪'r‬‬

‫ידיי‪, ,‬ייזז‪:‬‬

‫מ‪.‬‬

‫ה'‬

‫הד"ג‪.‬‬

‫למכיס פ"ן‬

‫‪e‬‬

‫דכל " שיי?כ' ל ‪ j‬שו‪f‬ו ב ‪"';;i‬ן‪j‬י; עושה‪ ,‬והגס רםא קר ‪:i‬ל את ה' כת ' ב‪.:‬זכ מרחר ל ‪i‬‬
‫;מסרם"‬

‫פקי ;‪;ji‬‬

‫ל‪",‬וס;‪n‬‬

‫ואר;בה למזרה רבת ‪ rfn‬שב לו' שמחלל אח הטכח להצלת ; נ‪i‬כשות‪ ,‬מ ‪ n‬מ‬

‫הכי ‪,‬ויף‪ ,‬רסו"ם שבת‬
‫שיםנ הרכה‬

‫גם‬

‫דברים‬

‫רק דחוהי‬
‫הדרך‬

‫באמזזי‬

‫רלא הרחרה‪;, ,‬י~ו‬
‫שיאש גוג‪,‬ים‬

‫ר‪ Cnt‬פקב‪5‬‬

‫משוב לונקי'""כ‬

‫אח‬

‫;;שב‪n‬‬

‫'‬

‫אוםיר לעשוםת‪.‬‬

‫מוקרם‪,‬‬
‫וקשה‬

‫להיזהר ככולם‪ ,‬ילבן ד‪y‬יף לאחר‪ ,‬ימ " מ לי" ‪ y‬אס לפני זאתי לפ‪,‬רור‪ .‬ק;כית רזונו לקבל‬
‫אח‬

‫השבת‬

‫ילקדש‬

‫עריף להקדים‬

‫קידוש‬

‫היים‬

‫תוך‬

‫חשש‬

‫שאחרי' זה " לא‬

‫יכרל‬

‫לקיש‪,‬‬

‫ר‪; K‬לי בכה"ג‬

‫את קבלת טבת‪,‬‬

‫‪ ' 56‬ב‪ "t‬רסג " סד" ןכ‪" ,‬‬

‫‪'".‬‬

‫;‪,‬ם ב' "ים ‪ o ,‬ר ה‪:‬‬

‫‪ ~ S8‬ע"ין ס"י‬

‫רם ‪ · tl‬כ"מ"'ב טיק ו‪.‬‬

‫ך‪b ' ,‬י'‬

‫‪,‬‬

‫‪25‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אם רק למחרח היום כילר לקשד‪ ,‬יקשד כרגיל כרמ בללי שבח‪ ,‬אבל לא ‪I‬ז'מר‬

‫"ייכלן" בי‪.‬‬
‫פרסית שות םהווזס‪ oo‬טל טבק שבבת‪ .‬דסי להדקים כי אם דמובר על‬

‫ד‪.‬‬

‫חשש טכנה‪ ,‬זדאי כמו כל שאר הדברים‪ ,‬מותר גם לפרוט את התח‪ .‬השאלה‬

‫שנשאלה היא‪ ,‬האם מטעמים שגרתיםי מיחר לפריט אח השדח‪ ,‬גם אם אין כל‬
‫טכנה‪ ,‬אי חשש טכנה‪ .‬הונה דסי להבדיל כין שרת הטייאה שהחיטםי אינם‬
‫טמיכים זה לזה‪ ,‬יהפריץ מריבה על העימה כי אז דראי שאין עליה שם‬
‫אהול ‪ ",‬וראה להלן כטוף דכרינז עלנין הן יק השרח‪ .‬אכל אם השרח ה‪I‬ז'‬
‫צפיפה ‪ ,‬קיימח שאלה של שעייח איהל‪ .‬יאף אם איז מחציוח‪ ,‬כל שבאה הדסוח‬
‫להגן‪ ,‬יש כי משים עשייח איהל ‪ ",‬יאמנם כדדר כלל עשיהי שרח ההטייאה‬

‫להויח מיפרטח על הטנק זגם מן הדצ‪" ,‬ש גם מחצייח‪.‬‬
‫ההלכה אימרח‪ ,‬אם ריצים לשעיח אהול הלגן‪ ,‬אטיר עלרשחי בשבח אלא‬

‫אם כן פרטממני מכעיד יים טפח אחד לפחהד‪ ,‬כי אז מיחר להיטיף זלפירטי ‪".‬‬
‫ילכן אם פרט מבעדר יים אח השרח בדצ אחד של הטנק כחורב של טפח אחד‬
‫לפחיח‪ ,‬כי אז יכיל לפירטה בשבת על כל הטנק‪ ,‬או ‪ -‬אם החקדי מבעיד יים‬
‫שני חבלים דקים במרחק של טפח אחד יעד פחית משלישה טפחםי זה מזה‬
‫' כגיכה הטנק‪ ,‬זמחחחיהם שי חלל טפח אחד לפחית‪ ,‬אי אם מחח חבל אחד דק‬
‫במרחק טפח אחד ועד פחיח משלישה טפחםי טמךו לאחד הצדדםי בגיבה הטנק‬
‫ינמצא חלל טפח אחד לפחיח מחהח למקים הזה‪ ,‬הרי זה נחשב לאהול מכ‪m‬‬
‫דין לביד ‪ ",‬ימעכשוי מיחר לפריס את השרח על גביהם ילד~טיף לכוסח גם‬
‫מן החוט אוליך ‪. . ".‬‬
‫רגליים לחקיע יחד עם השרח‬

‫במחרק מה מהטנק‬

‫בארבע פניח‬

‫לחךו‬

‫הקרקע‪ .‬בשבח‪ ,‬אף כמקים שהשעה מחייבח לפחס רשח הסיואה כרגלי ‪ ,‬ז‪•1 .‬‬

‫אם שיני מצב חירים ידסי חשש‬
‫להדק אח הרשת על דיי הנחח‬
‫לטלטל מיקצה‪ ,‬אח האבי'בם ‪ ,‬יאל‬
‫הקרקע ‪ ",‬אי יקשיר )ללא קשר‬
‫‪59‬‬

‫סף‬

‫םד‬

‫ר‪s‬י‪M‬‬

‫רהםברג‪ c‬היא‬
‫להחימר‪.‬‬

‫'ייוכיז‬

‫במ"ב‬

‫‪62‬‬

‫שם‬

‫בונ ‪ n‬כ‬

‫‪63‬‬

‫שם‬

‫םד‬

‫‪6-1‬‬

‫סס‬

‫נמ"'כ‬

‫‪6s‬‬

‫רםשרס‬

‫‪p-o‬‬
‫כ‬

‫יאסיר‬
‫כי‬

‫ששוהה‬

‫חללים‬

‫קב ‪K‬‬

‫כהמ‬

‫סל‬

‫שב‪n‬‬

‫זאניות ביו‬

‫הכיכחה פיכר העוה טר‪,‬‬
‫לחוס‬

‫חרס‬

‫‪-‬‬

‫ל‪ M R‬ובךינו‬

‫י"יל‬
‫לבור‬

‫תוייה לא‪.‬‬

‫כ‪,‬‬

‫םז‪.‬‬

‫"'ם‪P‬‬

‫יג‬

‫רז‪.‬‬

‫י‪.‬ב‬

‫מכה‬

‫במבא‬

‫שם‬

‫‪ "'tI‬ק‬

‫יכןב"'ב‬
‫סיק‬

‫סם‪,‬‬

‫‪ M‬יעיכרך שלי"ס ‪ ,IC‬רן שמירת‬

‫כייו שיש‬

‫עיין‬

‫שסו‬

‫‪ .‬בינה‪,‬‬

‫ח‬

‫הרבס"‪r‬‬

‫‪ 60‬ספי '''ימ‬

‫‪" 0 61‬‬

‫וכיףנא‬

‫שהאייב יגלה אח הטנק‪ ,‬מכל מקים אם ניחן‬
‫אבנים בארבע הפניח כדי להדקה ‪ -‬רמטב‬
‫עיביר על אסייר חירה כחחיבח היחדיח לחיך‬
‫של קיימא( אח הדסות לידחיח הקיימים‪.‬‬

‫כפטשי‪.‬‬

‫שעושה ‪ K‬וחל‬

‫בהונ‬

‫יובים ‪,‬‬

‫לאא‬

‫עייז‬

‫‪"0‬‬

‫קבוע‪,‬‬

‫דלי'''‬

‫ש "‪ 1‬במ‪-‬כ‬

‫יעיין‬

‫יהא‬

‫‪26‬‬

‫סרס"ק‬

‫טי י שסי‬

‫‪j‬ו‪-‬ל‬

‫ח‪,‬‬

‫וילוי‬

‫בסעה"'ן ‪ O‬כ‪·j‬‬

‫רכנין‬

‫לשעה‬

‫הוה‬

‫ך‪,‬‬

‫םב‬

‫ם‪:‬חנים‬

‫דדיקא‬

‫בניו‪.‬‬

‫יוסךר‬

‫םג‪ C‬הזרד‬

‫ילכן‬

‫לדעת‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה‪.‬‬

‫שבבו·‬

‫םפ'ול‬

‫שכבת ‪.‬‬

‫פרצט‬

‫וחובשים‬

‫רופאםי‬

‫נדשוים‬

‫•‬

‫בשחב‬

‫ע"י‬

‫מפקדה'ם לטפל בפצוע אירב‪ .‬השאלה יחא אם מותר לחלל שבת לצורד זה‪.‬‬
‫הרנה יש להקדים‪ ,‬כתיב בתירה ‪ m" 88‬י בהס"‪ ,‬ידרשי חז ‪ II‬ל ‪" 117‬יחי בהס"‬
‫ דדין דמינסרא שבתא‬‫ולא שימות בהם‪ .‬והגמרא ‪ ..‬לגבי יילדת אומרת‬
‫מחל"‪,.‬נז עליה'ו‪ .‬דדיכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן‪ .‬לע מי ששומר שבת‬
‫מותר ‪ .‬ואף חיוב לחלל שבת ‪ ".‬ולא על גוי‪ .‬ואמנם האחרונים" דנים במקום‬
‫שיש איבה‪ .‬אם ומתר לעבור על איסור דרבנן‪ .‬איסורי דרבנז ולא איסורי תודד‪.‬‬
‫לעומת זאת מצאנו בא‪ n‬רונ'··ם שהם נוטים להקל אף באיסורי תורה‪ .‬ומשום‬
‫" דאם שי באיבה זן חשש סכנת נפשןת שי להתיר אף מלאכה דאורייתא"‪"…‬‬

‫‪-‬‬

‫‪ ..‬מנהג הרופאים שמקילים )אף באיסורי חורה(‪ .‬ןשמעתי שהוא מתקנות ארצות‬

‫להתיר להם‪ .‬אבל לא ר"אתי בספר" ‪ ".‬טעם ההיתר בכל אלה לפי דעת ד!נ‪o‬גי‬
‫יהושע "• ‪..‬דבל שעושה מיארת יסוריז בשנת הוה מלאכה שאינה צריכה לגופד_‬
‫שהרי בצווגו לא הה' בא לו'‪ :‬ועוה ‪ ..‬דסננה לגו באשר אגחנו דרים נינ'הם‪.‬‬
‫ןאם לא נחלל שבת עבורם במקום סכנר" גם דמנו הןא הפקר" ‪<.‬ו ומןס‪.‬ףד‬
‫הגשו " ז אועירבד שליט"א "‪ ,‬דבזמננו שאפשר להודיע בז‪-‬רגע מקצה אחד‬
‫של העולם לשני‪ .‬ואם לא יטפלו בנכרי‪ .‬דו"א ששי סכנה גדולה בדבר‪.‬‬
‫כל זה שידי נעת שלום‪ .‬שאנחנו גרםי ביז הגויםי‪ .‬ושי חשש סכנה לנן‪.‬‬
‫השאלה ' היא בעת למחמה‪ ,‬והבה אם נמצאים בשטח גס פצועיס יהרדיס‪ ,‬ח'ף‬
‫הנויכ‬

‫בפתיחת‬

‫דף י‪,‬‬

‫ע ‪ . .‬ש דהנלבלת שנת‬

‫יי ‪, J‬רי‪ .‬דםא‬
‫משים‬

‫מסרהי )שלהם(‬

‫יש‬

‫חולק‪,‬‬

‫פיךס את ‪ ,‬השרח‬
‫פח י זה‬

‫עשיית‬

‫ונחךת‪,‬‬

‫איז זו מחינה‬

‫אינה מחציה‪ ,‬סיי‬

‫טע'‬

‫ודוקא‬

‫המדק‬

‫שסב‬

‫ולדעתו‬

‫ש‪"'' Y‬‬

‫אח‬

‫מז‬

‫הרשת‬

‫הרשח‬

‫<‪,1‬‬

‫איסוך‬

‫כרחי‪P‬‬

‫הרסח‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ובאה ע ‪ , u‬הךוח‪,‬‬

‫םא‬

‫כר‬

‫ועל‪K‬‬

‫תוךה‪,‬‬

‫געשיי‬

‫ש'ביתת‬

‫ן"''‬

‫לסתןך‬

‫הטב‪P‬‬

‫אפי'‬

‫היא‬

‫ערשה‬

‫יבילה‬

‫ניי‪.‬פי‬

‫‪, .. ,‬‬

‫הולי‬

‫מחות‪ ,‬יכל מחיזה זסאינה‬
‫ועייו‬

‫חןר"א סי' נוז‬

‫ס '" ק‬

‫בן‬

‫שמןם‬

‫בביו ‪1‬‬

‫איו‬

‫באנים רכב'"'ל‪ .‬ם"מ‬

‫'''הר‬

‫ללכת‬

‫השבת‪,‬‬

‫מעשה‬

‫חושב‪,‬‬

‫בין‬

‫הסבק‬

‫וכא‪.‬‬

‫יכולה‬

‫לביז‬

‫מחינת‬

‫א‪C‬‬

‫"רלכת‬

‫בנ‪t‬ל‬

‫לעמוד כרוח מצוי‪.‬ד‬

‫ו‪ ,‬דכל שהמחינה‬

‫היא חז‪P‬ה‬

‫שאין הרוח יכילה לפזרה אלא שמחגודרת ובעט לכאך ולכאו‪ ,‬נואה רשפיר היה‬
‫העירובת ברוח‪.‬‬

‫‪6G‬‬

‫ויקרא‬

‫‪67‬‬

‫יימא‪:‬‬

‫‪ Y' 6a‬נויה‬

‫ש"''‬

‫•‬

‫ב‪.‬‬

‫זרה‬

‫כו‬

‫‪,M‬‬

‫‪ 69‬ומזארב כאחרונים‪ ,‬דבזה"ז ךרכ מחללי שכח הם כנדך‬
‫לחלל עלהים ווא השב‪.‬ת ייניו חןר"א יי""ד‬
‫םד עייז טי'‬
‫‪ 1‬ד וסי ‪ P‬ח‬
‫‪ 2‬ד שי"ח‬

‫מחויה‬

‫פילם ‪.n‬‬

‫ר‪..‬‬

‫יח‬
‫פה‬

‫דדרק ‪ lC‬גתנןזה‬

‫ששרברת‬

‫ל שזת‪.‬ר‬

‫את‬

‫הממןוה‬

‫יש‬

‫בו‬

‫של‬

‫במ‪-‬ב‬

‫‪P"'O‬‬

‫‪"0‬‬

‫חינו‪P‬‬

‫שבשבה בין הגויים שמוחר‬

‫ב ‪ p"tI‬כ‪,‬ח סן" ‪ n‬חלקת )"קב ‪lC"'n‬‬

‫‪"0‬‬

‫ווב"‬

‫ח‪.‬‬

‫ח"'ס יו'"ד 'יס ‪ p‬לא‪.‬‬
‫רכוי‬
‫ב‬

‫בד שבת‬

‫זכ‬

‫ר·‪' :‬ייו‬

‫שי""ח‬

‫חיים‬
‫חיד ‪ -‬ה‬

‫ח‪-‬ב‬

‫ג‪t‬ו·ח‬

‫ס"‬

‫הכ‪.‬‬

‫•‬

‫הניח‪.‬א‬

‫מ"ס הגץ ‪.‬‬

‫••‬

‫‪ 5‬ד ‪,‬ייז שמיךת שבת כהלכתה מ‪-‬מ ה‪,‬וה במ‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מובא באחרוגים ‪" ", .‬כי כל‬
‫שפלובי הקדים · לזמן· אוחי‬

‫משום‬

‫שיכול להתבצל לומר לא אוכל לזוז מכאן‪…‬‬
‫לצורכו ולא אוכל לגרוע אמוני'ת‪ …‬והן דברס‬

‫המתקבלים על הלב‪ ",‬ודאי מחוייב‬
‫לאויב‪ ,‬אפ" רק חשש רחוק‪ ,‬והוא‬
‫של החחם טופר הנ"ל‪ .‬אכל אם כל‬
‫אז מוחרלטםל בהם בשכח‪ ,‬עכ " פ‬
‫ו‪.‬‬

‫לעשות כן‪ .‬ארם קיס חטט ‪ .‬שהדבר יודרע‬
‫יחגקם בפצועים שלגו‪ ,‬שוב חוזר ההיתר‬
‫הג " ל י"אנו קיים‪ ,‬ואין חשש לכל זד_ צע"ג‬
‫באיטורי חורה‪.‬‬

‫קצ"ור נםס'ה בזבנק נהורם קלקול טה'ררב‪ .‬טנק גוטע לפזעלה קרביח‬

‫שמוחרח בשבח‪ .‬נ‪.‬שאלת השאל‪ _,‬הלא הלכה בדיט ששי למעט ככל האפשר‬
‫בעשייח איסורים‪ ,‬ולא וק בעשייח י'אסורים שונים שי למעט‪ ,‬אלא גם בעשייח‬
‫אוחו איטור עצמו ‪ ,‬לא יעשה יוחר מאשר באמת הוא צריר‪ ,‬וכפי שהבאגו‬
‫למעלה‪ ,‬קיימת אפשרות שהטגק ' יסע למטרחו בדרך הקצרה בדיחר‪ ,‬וכר הוא‬

‫ממעט במספר ההבערות ' של הבגזין‪ ,‬הוזא חוסך לעצמו איטורי תורה רבים‪.‬‬
‫מבחיגה בטחזגית אין זו משגה באיזה דרך האר יטע‪ ,‬אבל אם יסע בדןר הקצרה‪,‬‬
‫הטגק יקלקל את חוטי העירוב אשר מח ' ר לחיילים במחגה לטלטל‪ .‬מאדיך הוא‬
‫מרבה באיטורי ההבערוח‪ ,‬אם אמנם יטובב את העיורב‪ ,‬וכך הוא איבו מקלקל‬

‫את העירוב זאינו מפריע לחילי‪,‬ם טבמחנה‬

‫מלטלטל‪.‬‬

‫שאלה זו תופטת מקום לא רק בצבא‪ ,‬אלא כל חולה שבטכנה שמוחר לחלל‬
‫שבת עבורו כדי להצילו מטכנה‪ .‬החולה דורש מים חמים לשתיר‪ .‬כבית של‬

‫החולה אין מים חמ'‪ .o‬קיימת אפשרות ללכת אל השכן ולבקש ממגו את‬
‫הלבים החמים שבדיו‪ ,‬אבל העדמתם לרשות החזלה חגרום לשכן צער וטבל‬
‫גדול ‪ ,‬כי הלא ישיאר ללא שתיה חמה‪ .‬מאדיך‪ ,‬אם לא יבקשו ממבו את המים‬
‫החמס שבדיו‪ ,‬יצטרכו להדליק גז ולבשל מס חמים עבור החולה‪ ,‬דבר שכרוך‬
‫בכמה וכמה י"אטוריתורר‪.‬‬

‫עמדו על הבעדי‪ .‬הזו הגאוו מהור " פ אפשטייו זצ " ל" אשר כתב‪ ,‬כי השכו‬
‫מחןייב לעשות להצלת נפשו של אחר‪ ,‬אף אם הוא עצמו טובל קצת‪ .‬מאידך‬
‫ומ"ר הגרש"ז אויערבך שליט"א מארוי בזה'" וופסק דראוי ' להורוח שיכןל‬
‫ז‪….'1‬‬

‫לבשל מס עבור החולה שבטכבה‪ ,‬ןאיו האר צרוי לגרום סבל לחברו‬
‫שרצונו למעט באיטורי שבת ולקחת את המים שלו‪ ,‬כך שהוא שיאר ללא כל‬
‫שתיה חמר‪..‬‬

‫מי " ר רג‪.‬שר " ז שליס " א מניא ראיה לדבירן מה' טימאת ‪ .‬כהו ‪.18‬‬

‫כהו‬

‫שמוצא מת‪ .‬מצוה‪ ,‬בדןו ואזבו מוצא שיקברוהן רק בשכר‪ ,‬אינן חייב לשכור‬
‫משלן אלא מטמא אם ירצה‪ ,‬והרי טומאת כהו היא ככל שאר לאויו שבתורה‬

‫חשייב אדם ליתו כל מומנו קודם שיעבור‪ ,‬ואף אם ציט~ך אחר כך לחזור על‬
‫‪76‬‬

‫שי"‪n‬‬

‫ח‪-‬ם‬

‫דד בסדייר‬
‫‪ 78‬מוריה‪,‬‬

‫‪79‬‬

‫יו·'‬

‫ט"‬

‫‪ "' ",‬מ‬

‫ס"‬

‫קזר‪.‬‬

‫זננחת ירישליס‬
‫טייך‪-‬תמוז‬
‫שוי‬

‫ס ‪'J‬‬

‫‪..‬‬

‫כהשגרתיי שם‬

‫~‬

‫ה'‬

‫רפוהא‪.‬‬

‫תשל" ‪.ac‬‬
‫ב‬

‫כרימ‪..‬‬

‫‪,‬‬
‫‪28‬‬

‫• •‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫' ‪. ,L‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הפחחים לפרנסחי ילפרנסח כני כיחי ‪ ".‬יאם כו‪ .‬למה · ל ‪ II‬ויציא ממיני כדי‬
‫לקבןך את מת מצרר‪ .‬רמציבי שאף אם הכהן עצמי יכןל לקרבוי בגיפי‪ .‬אמויבו‬
‫ראיבי חייב לבזבז משלי אפ'ילי פויטה אחת קריבד בעצמי‪ .‬אע " ג שהיא כהו‬
‫יעיכר בלאי יעשה‪ .‬אל ‪,‬א על כרחר• כ;רו שהיא מת מציה יהתירה התירה איתי‬
‫להטמא איו כאו ·שים עבידה יאיבי צדיי לחפש כלל אחוי עצית איך להמבע‬
‫מזה‪ .‬כייו שאין זר עבידה אלא מצוה‪ .‬יכייו שכו גם לעביו פיקיח גפש שי לבי‬
‫לימד כו‪ .‬כדיוו שפיקיח בפש דיהה שבת איו זי עבירה יאיבי ח"כ להמסדי‬
‫כלום משלח ‪ ". ,‬רכמו כו מיתד לכל אדם להררג בשבח אח הבא במחחרח לגובב‬

‫ממון חברי יאין עליי חייב לפייסן בממיו כד' למובע רצזריה ןחיליל שבח ‪".‬‬
‫הרי מציונ שאיו אדם חייכ ליתו משלי כדי שחברי לא יצטרך לחלל שחב‪.‬‬
‫על פי הרברים האלה יצוא ‪ ,‬ראיו החיילים המןך‪r‬בים בתןר העלרוב חייבים‬

‫ליחו "משלהם"‪ .‬שלא ייכלי לסלסל בתךח גביליח העיויב שלהם‪ .‬יבלבד למביע‬
‫מבעלי הטבק לבסיע מסביב למחבה ילא יקלקלי את העיריב‪ .‬יכן שמעחי היראה‬
‫זו מפי מ'!ן ' ר וג‪..‬רש"ז איוערבך שליט"א‪ ,‬שמיתר לסובב את המחנה ע " י בסיעה‬
‫אררכה‪ ,‬יבלדב לא לגריס א' נעימןח מהחיילים ש בחיך העירןב‪ .‬אר " חזר מי " ר‬
‫‪w‬‬

‫הגרש"‪ T‬שליס'‪/‬א ןהסתפק יאפשר דאין‬

‫זה דימה לדושו מיס חמלם משכן‪,‬‬

‫שדאני הבא דכולהו · בני איתה מחבה חשובים כמשפחה‬

‫אחת ‪,K 8 2‬‬

‫אשר יראי · צריכיו‬

‫ליתז את המים החמים שהכיבי לעצמם רלא לחמם בשבח מים אחרםי‪ .‬וכל שכן‬
‫כאן שצירכםי ' לבסיע כרגיל בדרך הקצוה ילא להחחשב בסבלם של החייילם‬
‫שבשאדים מבחבה‪ .‬אבל לעימת זה יחכו שהכדבה על החיילים שבמחבה חמיד‬
‫ריתו מלגדים צעד יסבל לשכן‪ .‬עכ"ד מי"ו הגרש"ז אוהעדבך שליס"א‪m .‬דבו‬
‫צדיי עדר הכרער‪ .‬לכז מו הואיו להשחדל לסדד אח העיריב בצןדה כזי‬
‫השסבקים לא יקלקלי אח העירוב ביציאתם מן המחבה בדדך הקצדר‪.‬‬

‫ינס"ס ‪:‬‬
‫אח הכל ‪".‬‬

‫ונתתי שלים בארץ שוכבתם אויו מחרדי ‪ ….‬עזשה שלים יכידא‬
‫‪ -‬מלמד שהשלים שקיל כגבד הכל ' ‪.‬ב‪ a‬ה' יבדך את עמו בשלים‪,‬‬

‫•‬

‫‪80‬‬

‫עייו סי<‬

‫תרגו כרם"א רבם"כ ‪".,‬ט ל‪.‬‬

‫‪x‬‬

‫‪ 81‬עיין במאמר הנ"ל כמזריה‪ ,‬שמ ריד‬
‫‪ 82‬שוכירח שבת כהלכחה םלייה הערה‬
‫‪ 82‬א ואוכנם ספק‬

‫זה של‬

‫כלכר‪.‬‬

‫קםר‪.‬‬

‫מי"ר אינר אלא םא‬

‫נוסעי הסנק‬

‫הס מארחר‬

‫המחנה שקורעים בר‬

‫את מ י ט" העיייב‪ ,‬אבל משפע‪ ,‬בם‪ K‬המ מממנה חאר‪ ,‬יאז ובק י ם להםתקפ‪.‬‬

‫‪ 83‬יקיר‪K‬‬
‫‪84‬‬

‫שי~הי‬

‫‪'''' 85‬שר‬

‫בן‪.‬‬

‫ן‪.‬‬

‫ונה‪ ,‬ז‬

‫וףן‬

‫כשפתי‬

‫חכוניס‬

‫וקירא‬

‫כו ‪,‬י‬

‫םי‪P‬‬

‫י‪.‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪'1s‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫פחפ‪.‬‬

‫ס‪.‬‬

‫א‪.‬‬

‫בארהם‬

‫חולה והנחת תפיליו‬

‫•‬
‫גדילה מצות תפיליו‪ ,‬שכל המניחן מאריר ימים‪ ,‬שנאמר ד ' עליהם יחוי‬
‫ואתא‬

‫‪ ,‬ארתס ששונאים עליהם שם השם יחיי ‪,2‬‬

‫כשלמזשא‬

‫רבה רכל‬

‫‪,1‬‬

‫המניח‬

‫תפילין רמתעטף בציצית רקררא קריאת שעמ רמתפלל‪ ,‬מרבחט שהרא בן הערה"ב‬

‫ראין אש של גיהנם ·שרלט בר עדרנרתיי בתמלין ‪ '.‬רקיימים הרבה פרטי דיבים‬
‫לגבי חרלה אר פצעד‪ ,‬ובע " ה בבאר ארתם בהמךש‪ .‬ארלם אין כל כורבה לפסרק‬
‫הלכה למעשה ‪ ,‬רבכל מקרה רמקרה צריך להתייעץ עם מררה הרראר‪.‬‬
‫•‬

‫פצע ביד‬

‫מקרם הנחחן 'של די בררעד שמאל בבשר התפרח שבעצם שבין הקרבר"ר‬
‫)דהיינר כז רפק ( רבית השחי‪ ,‬ריטה ההפלה מעט לצד הגרף בענין שכשיכרף‬
‫לבנך ‪, 4‬‬
‫זרוען למטה יהין כבגד לבו‪ ,‬ונמצא מקיים יהין הדברים האלה על‬
‫רצריך להניח בראש העצם הסמרך לקרבך"ר אבל לא בחצי העצם שסמרך לשח"‪.‬‬
‫רעייו בהגך " א שהסכים לדיבא דכל מקים ' הקיבורת )והיי ‪ U‬הכשר החםיח‬
‫שלמעלה מן המרסק( כשר להנחי ב ר תפילין‪ .‬רכן משמע בפרשיה ‪ ,‬רעכ " פ למטה‬
‫כז מקרם הקיבררת פסרל לכר " ע '‪ .‬לכן מי שיש לר מכה על הבשר הגבהר ‪ ,‬יניח‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בבשר‬

‫התפיח‬

‫בחצי‬

‫שסמיד‬

‫העצם‬

‫)'בית‬

‫השחי ד‪,‬‬

‫וכ"כ‬

‫המ"כ ‪,0‬‬

‫שדע‬

‫המרפק‪,‬‬

‫ר"ל בבשר התפרח אשר לצד המרפק רלא על המרפק ממש‪ .‬רבנרג·‪ .‬לברכר_‬
‫משמע מפשטרת העררה "ש דייכל לברך‪ ,‬כרן יתכן דאף לדעת המ " ב "כל לברך‪.‬‬
‫זכאבם דעת הגר " ע יוסף של‪,‬ט"א שלא יברך ‪ .0‬ואם המכה גדילה ומצטעד‬
‫בהנחת התפילין ‪ ,‬פטרר מלהביח התפילין ש"י אפילר נשאר לר מקרם‪ ,‬רינחי‬
‫את הש"ר לבד ‪ ".‬רלעבין ברכה עיין לקמן‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫מנחרת‬

‫דונ‬

‫‪'2‬‬

‫''''סור‬

‫שם‪,‬‬

‫יי‪.‬ב‬

‫‪ 3‬טור‪ .‬כל זה כ'ררה"'‪ W‬סל' לו ם ‪'J‬‬
‫ם ‪I'J‬‬

‫‪ 4‬זסר'" ‪i‬‬
‫‪5‬‬

‫רפ '' '"‬

‫‪6‬‬

‫כ'"'מ‬

‫ר‬

‫עיוה"ש‬

‫‬‫•‬

‫כז‬

‫מ"‬

‫‪•K‬‬

‫ג‪c‬‬

‫ס‪.‬ם‬
‫‪ O‬ו‪'"j‬‬

‫••‬
‫ד‪.‬‬
‫•‬

‫‪8‬‬

‫םאק‬

‫‪9‬‬

‫שפ‪s‬י ‪ fi‬י‬

‫‪10‬‬

‫ם"'ב‬

‫סע‪-‬‬

‫ד ‪I‬‬

‫בן‬

‫איש‬

‫חי‬

‫שנה‬

‫א‬

‫פ'‬

‫חיי‬

‫שוה‬

‫סו'‬

‫ן‪o‬‬

‫כם‪,‬‬

‫מפיי‬

‫•‬

‫י ‪ "J‬ן‬

‫כסי·ח‬

‫יבעי ‪ K‬ו מר‬

‫‪"0 x"n‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫נ ארח‬

‫כ‬

‫ן'‪.‬נ‪t‬כ‬

‫•‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לבי בצד ימין‬
‫ומה שכחכ כשו"ע‪ ,‬ובמצא מקיםי והיו דהכרים האלה על לככ‪.‬ד דאם‬
‫שאמרי לו הרופאים שלבן בצד ימיו של החזה‪ ,‬מ " מ יביח תפילין בדי שמאל‪,‬‬
‫שהךי שדמה כבגד הלב אינגה מעכנת‬

‫)והראיה מאיטר די‬

‫את קלים המצוה‬

‫שמביח כימיבד(‪ JIII ,‬וד על דרשח חו"ל "ריבה‪-‬רי בהה" צריבים להקפיד ולא‬
‫על שימה כבגד הלב ] ‪, .1‬לגבי איטר די עיין בשן‪'/‬ע סע' ו ימ"כ שם‪.‬‬
‫גידס‬

‫כדחב השו "ע ‪ ; >2‬גרים שאי) לד יד רק ורדע‪ ,‬יבחי בלא ברכה‪ ,‬עב ‪.‬ל" דעל‬
‫‪,'.‬ל ראש יברך‪ ,‬לדעח מר!" רק ‪ ..‬על מצוח '‪,),,‬ליפח ולדעח מור"ם ‪ ",‬יבןר‬

‫שתי בדגורג‪" ,‬ל הבית" וגם "על מצית תפיליו"‪ ,‬ונניא כמה פוטר דיבים נדבר‪,‬‬

‫"די לו ‪ .,.,‬שם"ל ‪.‬‬
‫אם בקטעה דיו ונשארה הקיבורת‪ ,‬י"א‪ .‬שחייב להביח התש''' כשמאלו ·‬

‫א(‬

‫ונברכה בן‪ .‬וין"א שפטןר לגמר' מלהביח ‪, Ie‬‬

‫)ויכר ‪i‬‬

‫כרכה כי ספק ברכוח להקל"‬
‫במג"א‬

‫ומכ י ין שמחליקת דברב‪ ,‬יביח בלא‬

‫על של רא ש וכדלעיל(‪.‬‬

‫אמבם עיי!‬

‫שלדעתו יגיח בדי ימיך בלא ברכה‪,‬‬

‫;' ‪1‬‬

‫•‬

‫כ(‬

‫אם בשאר גם קצח מ! הק'ה‪ ,‬לדברי הכל‪,.,‬ח בשמאלו ויכרך " ‪.‬‬

‫ג(‬

‫נחתכה כל הורוע וא'! לו גם הקיבורת‪ ,‬שי פוטרים אוחו וגמרי ואף‬

‫מלהב"‪ ,‬בימי! ‪ ",‬וי"א שיביח אולם יכרך רק על ש"ר" )וכג"ל אוח ‪(.‬א‬
‫ד( אם ‪ u‬לד ללא יד שמאל כלל ‪ ,‬יביח על ‪ .,.,‬ימ'ו ויבךר רק על הש"ך‬
‫) וכדלעיל( ‪ ",‬ו‪,‬אי) זה דומה למי שבקטעה ריו השמאליח המובא לעיל‪.‬‬

‫‪ l‬ג שך ‪ H‬ת‬

‫דיבב‬

‫‪1:1‬‬

‫סי'‬

‫כד‬

‫‪13‬‬

‫ס'י‬

‫וכ‬

‫‪14‬‬

‫שם‪,‬‬

‫מישרים‬
‫גז‬

‫סע‪-‬‬

‫טע'‬

‫‪n‬‬

‫ייכ‬

‫מו‬

‫סי'‬

‫יסךדי‬

‫‪I‬‬

‫ישררוו‬

‫‪x"n‬‬

‫פג‪,‬‬

‫עמי‬

‫‪-‬‬

‫כר‪-‬םג‪c‬‬

‫•‬

‫ב‪.‬‬

‫‪ 15‬תן'ם מנחרת לן 'ייוז ה"'‪ ,‬קבררת‪,' .‬ייו בוכחזית הסקל "'םק ג וכביה"ל ידה לכ‪-.‬‬
‫‪ 16‬אור‬

‫זרר»‬

‫‪ 17‬רובי‪,‬א‬

‫ר»יין‬

‫‪18‬‬

‫‪p. . o‬‬

‫‪.‬ב ‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫מ"'ב‬

‫‪p-o‬‬

‫‪20‬‬

‫שן'"ח‬

‫‪21‬‬

‫שר"‪ n‬שכ ר‪n‬‬
‫בף‬

‫‪22‬‬

‫הל'‬

‫תפילין‬

‫שם‬

‫ס"‬

‫חק»ז‪.‬‬

‫בכיה‪-‬ל‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ה‪.‬‬

‫ומ" (‪I‬‬

‫החיים‬

‫וסר"ח וסברח‬

‫ס"‬

‫קבב‪,‬‬

‫'"'כ ‪,n‬‬

‫‪ X‬יי ר‪,‬‬

‫יקגויכ '"ת‪ M‬סי ' ב ‪J‬‬
‫ק'""ס‬

‫הברי (‪I‬‬

‫שו"'‪n‬‬

‫ם'"ק‬

‫ר‬

‫רסר"‪,‬‬

‫ש‪ M‬גת י‪:‬זי ‪ "'0‬לן‬

‫פנים‬

‫;‬

‫מ‪ K‬יררת‬

‫ח‪-‬ב‬

‫‪"0‬‬

‫יג‪c‬‬

‫מ"'כ סק"' ר רס‪".‬יז ס '"‪ p‬ו‬

‫‪J‬‬

‫ו‪.‬‬

‫בק'‪)/‬‬

‫‪,‬‬

‫וסס‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ית מרדי ה‪ W‬מ‪ K‬ל‪ ..‬ית‪ ,‬ינחי כרגיל בברכה‪ ,‬ויכרןו‬
‫בקטעה ‪ K‬צבעך ה‪ W‬לי‪, W‬‬

‫ה(‬

‫ג' פעמי !‪ t‬על אצבעי הממיכח ל‪R‬גדרל ‪".‬‬
‫אז לו וי ‪.‬ב!'‪1‬י‬

‫(‬

‫פוסק ‪ W‬הוא פטור‬

‫‪-‬י~ כי ה‪,.‬ו " ת ב‪ W‬מים אר‪" W‬‬

‫‪i‬‬

‫להביח‪ ,‬האחרוגים‬

‫‪K‬‬
‫חךלקםי עליך‪ ,‬ךלדעתם חייב הךא בתפילין‪ ,‬ךיבק‪ W‬מאחרים ‪ W‬יבחיוהך עליך ‪",‬‬
‫וראה להלן לגבי ס '‪ 1‬ע ע " י א‪ W‬ר‪.‬‬
‫קבה וזווע‪ W' ,‬מה‪ K‬חרובים ‪ W‬בסתפק למור‬
‫ב( ‪ K‬ם בקטעה היד וב‪ W‬אוו לך ‪, ,‬‬
‫שעכשיו דיי הימנית היא יד כהה שלי וחייב להניח על הימנית ‪ ,2 8‬יאכן‬

‫המ"ב‬

‫המ"ב מכ‪:‬ו‪v‬י ‪ .‬ב‪:‬דראות שהדין כן להביח על הימנית ד ~ ‪ .‬ימה שפסק‬
‫‪ .w‬מביח ב‪ w‬מאלו‪ ,‬צ"ל ‪ w‬מרובי ‪ W‬ם ‪ W‬אין לו קיבוות "‪ .‬וי"א א‪w‬ם ‪ 111:'.‬לו‬
‫כת וגבווה יותר בימין‪ ,‬אלא ‪ W‬חמוות לו האצבעות לשעות בהן מל‪ K‬כד‪,‬‬
‫מניח כשמאלו ‪ ,' 0‬ובשו"ת אח צבי ‪ ' 1‬כותב שיביח בימינו בזמז התפלה בבזהב‪//‬ב‬
‫)ויברך רק על ה‪ W‬ייו וכדלעיל(‪ ,‬רבבית ‪ W‬וב יביח ביד ‪ w‬מאל‪ ,‬ולחומראללא‬
‫‪28‬‬

‫‪~,,.‬י'ב‬

‫משותק‬

‫די שאובל‪.‬‬

‫להביח ‪n‬‬

‫מחוייב‬

‫תאומםי ‪",‬‬

‫לאברהם‬

‫סיליו על דיי ה ש מאלית כרגלי ‪: 2‬ו ‪ .‬אולם‬

‫ע'‪r‬‬

‫כשי'‪/‬ח חסד‬

‫‪w‬מבריל בין די מ‪ w‬ותקת וח‪ W‬וכת מופא‪ WW ,‬ם לדעחו‬

‫יבחי בי' ימין בלא בוכה‪ ,‬ראחרי התפלח יביח בדי ‪ w‬מאל ו‪ W,‬וב בלי ברכה‪ ,‬וב!י‬

‫כ ש חלתה י'ר באופן ש '‪ W‬לו ופואר‪ ,‬אף שאין לו עכשיו ‪ W‬ום ‪ W ,‬ימו‪ W‬כה‪,‬‬
‫ובבוכה‪. .‬ובשו"ת בית ‪ w‬למה ‪..‬‬
‫בשמאל כל ‪K‬דם‬
‫להביח‬
‫ומחוייב‬
‫בכלל‪ .‬יד‬
‫‪.. .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'" ‪.‬‬
‫הוי ‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫דוחה ראיו!);ו ו‪>;,‬ןת‪,‬ב !‪ '2‬אםילו אין לו רפואה איגו ג‪:‬נדר מ‪r‬ן ‪ l:11‬ר אב ‪.‬ו ויבחי‬
‫בשמאל כל אדם‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫שו ‪n. .‬‬

‫חל‪ p‬ת‬

‫‪24‬‬

‫סיי‬

‫ק‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫ם'י‬

‫כז‬

‫‪ 26‬פ‪.‬פ‪ :‬ג ‪..‬‬

‫מ"כ‬

‫סו ‪',‬‬

‫‪p"'O 27‬‬

‫ם "‪p‬‬

‫ו‪.‬‬

‫‪ 29‬כ"כ‬

‫לי‬

‫‪ .30‬שי '"‪n‬‬
‫‪ 31‬סי‪'.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪. .32‬‬
‫‪33‬‬

‫ח‬

‫‪.‬‬

‫שר"ת‬

‫פי'‬

‫יוקב‬

‫טי'‬

‫•‬

‫ככ‬

‫‪z8‬‬

‫מ"'ג‬

‫ק‪.‬ב‬

‫סים ‪p. .‬‬

‫ו‪.‬‬

‫"וכ‪K~ " ,M‬‬
‫ינניה'"ל‬

‫'"ם‪ . p‬ו‪.‬‬

‫ה"" יאיטך די‪.‬‬

‫הגרא '' ' דולידכנרב‬

‫זמת‬

‫זדק‬

‫החשד‬

‫םיבא‪ ,‬כלקס‬

‫‪…‬‬

‫רג‪ 1C1‬ת‬

‫‪.‬‬

‫משה ‪.‬‬

‫שלי‪M"C‬‬

‫"'"ןא‬

‫הקםח‬

‫‪,‬‬

‫ט'י‬

‫יכו ‪"K‬ל נבי''' רג‪.‬יר''' נויכירס לסםי ‪….‬‬

‫ה‪.‬‬

‫החד‪,‬ש‪ ND ,‬ק‬

‫‪..‬‬

‫‪n n‬י‪. K-‬‬
‫וא" ‪,‬‬

‫פי!‬

‫יז ‪.,‬‬

‫‪J‬ו‪.,‬‬

‫‪.‬ב‬

‫‪ 34‬אה‪,‬ייז‬

‫ס'י קמח מיכא כלקס‬

‫הקמח‬

‫החרס‬

‫ם"‪p‬‬

‫‪n‬‬
‫‪,‬‬‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ס‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪. . I.t.‬‬

‫יר ויונ'·‬

‫חירב בתפילין‪ ,‬יכותג ב‪//‬מר‪..‬‬

‫‪" -: …….‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ .‬גג‪' i " ;";..‬‬
‫'~•‬
‫‪. l&!ii‬ו‪.‬‬

‫יהיא מרהגיל מרבבה‪ ,‬שינחיו ביד ימיגף‬

‫‪i1i‬‬

‫שכותב שינחי‬

‫שהוא כעת הדי כהה שלו‪ .‬אולם !"ע כשו"ת מאיר יושר ‪..‬‬

‫בשמאלו‪ .‬הן במכה שסופו להחרפא הון מבכה שאי! סופו להתרפא‪ .‬ווב"ש‬

‫הרגמ"ך בראה דכוונחן בבתרפא אח"כ מחליה ןאעם כ מחמת חלהי הרגיל‬
‫‪fl‬‬

‫עצמו לעשות בשמאל‪ .‬ואחר שבתרמא במי עושה ‪!.‬כ והוי איטר בומר‪ .‬וכחב‬

‫הברש"ז או יער כאר שליט"א ‪ ".‬שאם היד הימניח חלחה ובחלש‪,‬ך צורן;' לעשות‬
‫כל מלאכתו כשמאל‪ .‬אם דעת הרופאים שתבריא‪ .‬ממשוי להביח על ידו השמאלית‪.‬‬
‫אך אם דלעתם היא חשוכה מרפא‪ .‬הרי האי די כהה ומבחי המילי! בימין‪.‬‬

‫יי ‪:r'l‬‬

‫שתי‬

‫מי שאינו יכול להזיז אח שתי דייו‪ .‬מניחיו לו על שמאל כל אדם ובברכה ‪".‬‬
‫זמה שכתנו ד‪,‬אחרונים •• על ינשה דיו בנראה שמדובר על מצב של ביוון הי‪,‬ד‬
‫ודיגו כמשותק זכדלעלי‪.‬‬
‫ומי שזקוק לסיוע כדי להבחי חפילין ואין אשי במקום שיקשור לו את‬

‫התפילין‪ ,‬יכולה אשה לקשור לו ‪ ".‬אולם ק"מת מחלוקת ביו הפוסקים לגבי‬
‫דנ‪.‬רכה‪ ,‬המהר"ם שיק פוסק שיברד ולעומת זאת היד הלוי כותב שלא יברר‪.‬‬
‫ועיין בניטין ‪ ; U‬שלר"ת בל מצוה שאיו האשה חייבת בה אינה רכילה לעשות‬
‫לאחרים‪ .‬וכן דעת המב " א ‪ '".‬אולם המ"ב ‪ ..‬כותב שאפילו שטוב להיזהו;‬
‫בדעיבד אין לחוש דלעת ר"ח‪.‬‬

‫‪3S‬‬

‫ם ‪pN‬‬

‫בכ‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫זו ‪ N‬כ‬

‫ס"‬

‫‪ 37‬לכ‬

‫די‪.‬‬

‫אברהם‬

‫נזוב'‬

‫‪R"n‬‬

‫וס‪.‬‬

‫‪ 38‬לקס הקמח החדש ‪p"C‬‬

‫‪39‬‬

‫שי'"‪n‬‬
‫ס'י‬

‫אגני‬

‫נןר‬

‫‪ "0‬א ;‬

‫יב‪.‬‬
‫שן"ח‬

‫גארית‬

‫‪,-‬ס ז יסיי לם סעי ב‬

‫‪42‬‬

‫'"ס‬

‫סן"ח‬

‫די‪.‬‬

‫‪ 40‬שי"ח ןנהר"'‪ C‬שיק ""'וא טי' סי ‪I‬‬

‫‪ 41‬מה‬

‫שפה‬

‫אי"ח‬

‫‪a"n‬‬

‫‪'C‬י‬

‫ח ו‬

‫נ‪e‬יווכ‬

‫י;חר‬

‫חיב‬

‫‪,‬ייב‬
‫די‬

‫ןתדס"ה‬

‫ם"‪p‬‬

‫‪I‬‬

‫שו"ת‬

‫אן"'ח‬

‫''''רהמ אסאד‬

‫שו"ח "הלוי או"" ח"כ סיי א‬

‫‪I‬‬

‫טיי‬

‫דם‬

‫דעת‬

‫תורה‬

‫סי'‬

‫כז‬

‫סי"ח זזי 'לאיעזר חי"ג טיי ז‪.‬‬

‫לכ‪.‬‬

‫‪.‬ג‬

‫‪ , 43‬ס'י די סע' ‪ K‬כיה‪-‬ל ד‪-‬ה להזרי‪.‬ך סי‪ -‬רמם '"ס ‪ P‬די‪ .‬ולאכוהר ‪ ,‬מאשו' ההי להכיאאר'ת‬

‫מהא רע"'ו לס א'"‪ ,‬רמת מבר שהיתה קישרת לי‬
‫מנחרת לה ‪ Y‬ב'"‬

‫ו‪.‬יזית ‪M"'D‬‬

‫ס'"‪P‬‬

‫ר"'ה ‪I‬בשעון‪ ,.‬וכן‬
‫ס‬

‫הדיתה‬

‫קר‬

‫בר‪"M‬ש‬

‫מם‪r‬י‪n‬‬

‫תפיל ‪r‬‬

‫על ‪T ",‬ז'י‪…‬‬

‫‪"'.‬ם דחולין'‪ ~ ,‬יב‬
‫לן‪.‬‬

‫יעייו‬

‫כף‪n‬ש‬

‫הל'‬

‫ל'ט‪c‬ם ""'‪ 1‬בתים'‬

‫ובהנהות‬

‫ייםשניית הל'‬

‫ת‪ D‬ליןי‬

‫יסנוני‬

‫'יס‬

‫יג‬

‫גירס‪.‬נ‪t‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫פצוע וחציצה‬

‫כותב השו"ע ‪ ":‬לא היא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו לא שנא של יד‬
‫לא שנא של ראש‪ .‬ומוטיף שם הרמ"א ‪ :‬דווקא בתפילןי‪ ,‬אבל ברצועות אין‬
‫להקפי‪.‬ד ופרסי דינים הם‬

‫כדלקמן ‪:‬‬

‫של יר‪.‬‬

‫ע"ן במ"ב "שכתב שאם שי לו מכה‪ ,‬אפילו במקום הקף הקשר שטביב‬

‫דיו‪ ,‬מיתר לי להניח הקף הקשר ע"ג טמרטוטין ילברד‪ ,‬אד בזה יזהר לכטות‬

‫מלמעלה כדי שיתק"ם לד לאית ילא לאחרים לאית ‪ ",‬רכ"כ הח" אדם ‪".‬‬
‫ראם שי לי מכה בדי במקים הנחת הקציצה‪ ,‬יהמכה מתפשטת בכל הקיבררת‬
‫)דאל"ה יניח על מקםר הנשאר בקיבירת‪ ,‬ע"ן לעיל רבשעה"צ ‪ "(,‬מותר לו‬

‫להגיח על הרטיה אם לא טגי בלא"ה‪ ,‬ילא יברד על הש"י דהא דעת ריב‬
‫הפיטקםי דחציצה פיטלת )ילענין ברכה על הש"ר ראה לעיל(‪ ,‬ןא ילבש על‬
‫הש"י מלמעלה גבד אחר כדי לכטיתם‪ .‬ידיקא על הרסק אבל להגיח תפילין‬
‫על חליקי‪ ,‬י"א ראטיר אפילי ביש לו מכה יאפילי אם ילבשו עליי גבד אחר ‪".‬‬
‫מי השבהשו דיי אמשהלית כנםכ‪ ,‬נראה שצרדי להנחי תפילין על הגבט‬

‫שעל זריעי השמאלית‪ ,‬ילא על דיי הימנית ‪ ".‬יאם בית התפילין מינח על הבשר‬
‫בלי חצציה ורק הרציעית הז על הגבט‪ ,‬יברד על של די ‪ ",‬אד אם גם הבית‬
‫מינח על הגבט‪ ,‬איני מברד על של י‪,‬ד ייברד על של ארש כפי המביאר לעיל‪.‬‬
‫חילה ישש לו סיריי )אינפיזהי( בקנה השמאלית זלכז איני יכיל לכריד‬
‫על הזרוע השגעה כריכות‪ ,‬יביח תפיליז בברכה וימשוך הרצערה מהבית שמונח‬
‫על בשר הקיבירת עד אצבעו"‪ .‬יה"ה שינחי תפיליז בברכה אפילי אם איני‬

‫יכיל גם לכריד טביב אצבעי ‪".‬‬
‫של ארש‪.‬‬
‫עיין‬

‫‪44‬‬

‫סיי‬

‫‪45‬‬

‫ס"ק‬

‫‪46‬‬

‫יע"'ע‬

‫‪ 47‬כלל‬

‫במ‪//‬ב ‪ .,‬שכותב ‪:‬‬

‫כז‬

‫‪,‬שממע זמברי המג"א‬

‫‪,.‬‬

‫עס'‬

‫טן‪,‬‬

‫כההב‬

‫יד‬

‫בסיף‬

‫סר‬

‫‪48‬‬

‫ס"‪P‬‬

‫כז‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫מ"'ג‬

‫"'סק‬

‫הסיונן‬

‫יכ'?נכ‬

‫‪SI‬‬

‫‪.‬י‪rr‬‬

‫‪52‬‬

‫המא‬

‫‪'"', 53‬ימ‬

‫רמב"‪K‬‬
‫דסי‪-‬‬

‫מ‬

‫הגרי'''‬

‫‪54‬‬

‫ס"ק‬

‫סז‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫כלל‬

‫‪,.‬‬

‫‪-‬ס‪P‬‬

‫חנ‪.‬‬

‫די‪,‬‬

‫‪ 50‬שו"ח חלקת יעקב ‪ n‬ב'" סי' פג‬
‫מהא‬

‫ןהח"א ~ ‪,:i‬‬

‫ס‪, P-‬‬
‫רס‬

‫; שו"'‪n‬‬

‫ודח‪P‬‬

‫וננחת‬

‫רח‪.‬‬

‫מ‪.‬‬

‫בויבירוכ‬

‫שליןכ·ג‪:c‬‬

‫•‬
‫•‬

‫עס'‬

‫‪,..‬‬

‫‪34‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪ n‬ייכ‬

‫םף מי‪,‬‬

‫ראם שי לי מכה‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בראשו רק במקום שהרצועות מובחות ולא מבקםו הקציצך‪ .‬מותר לו להביח‬
‫הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה )דהייבו תחבושת( או ע"ג כובע ךק ולבןר‪,‬‬

‫אע " ג ששי חצציה בין הרצוועת )לראש(‪ ,‬כיון דכמקום הקציצה אין חציצה‬
‫עכ"ל‪ .‬ולכ‪ J‬אם הבית מובח על התחבושח ‪ ,‬יבןה רק על הש " י לוא על הש"ר‪.‬‬
‫פהא בכרית שמסיר בכל עת שירצה‪ ,‬אף שהוא להבאתו השוא בוש מגלות‬

‫ראשו בבית הכבסת‪ ,‬יביח התפילי‪ J‬של ראש בלא ברכה‪ ,‬וכשיבא לביתו יגלה‬
‫ראשי ו יבהי חפילין בברכה ‪ ()~.‬וכחב לי מן"ר הגרי ''' גרינירט שליט‪/‬וא‪ .‬שאפ‬
‫חושש‬

‫זמן‬

‫שיעבור‬

‫ק ‪,‬ש"‬

‫יביחם‬

‫בבית‬

‫קודם‬

‫בברכה‪.‬‬

‫חלוה מעיים‬
‫כותב השו " ע ‪ ,::.:‬חולה מעיים פטור מתפילין‪ .‬ומוסיף‬

‫הרמ"א אפיל‪,‬‬

‫איז‬

‫לו צער‪ ,‬אבל ‪ .‬שאר חולה ‪ .‬אס מצטער בהליו ואין דעתו מיושב עליו פטור‪,‬‬
‫רא ו‪/‬ל חייב‪ ,‬ע '! כ‪ .‬וכוחב תמ"ג‬

‫יה‪ / /‬ה מי ששתת משקה המששלל‪ ,‬וכתב לי‬

‫‪:18‬‬

‫דג‪.‬רס " ז איוערבאך ;‪;:‬ליט " א שיתכן רק אם‬
‫פרסה ולא כשכעת איבן בצטרד לבקכיו‬

‫חשוש שישפיע תוך‬

‫עכ"ל‪ .‬ויעין‬

‫כדי‬

‫מב"ב" שהפטזד‬

‫הילוך‬
‫ד‪,‬זא‬

‫משוס דתפילין בעי גוף בקי‪ .‬עוד כוחב המ"ב ‪ eo‬שאסור לו להחמיר על עצמו‬
‫אלא ב ש עת קריאת שמע ותפלה אס יעדו שי‪:‬תל להעמדי את עצמו גכוף בקי‪,‬‬
‫יכמן שכתב השן " ע ‪ .11‬ומקשה ‪.‬ומג " א ‪ ~ 2.‬ממעשה דרבי בן‪ ,‬אולם עיין שם‬
‫ברן‪,‬ס'" שבבר כתבו‪ ,‬ואע"ג‬

‫שחולי מעיים פטוריס מן‬

‫החפיל ‪r‬‬

‫לפי שאין‬

‫יכולין ליזהך היטב‪ ,‬אבל רבי היה מנהוג עצומ בקדשוה ררתר מדאר והיה יידע‬
‫היטב ליזהר עכ " ל ‪ ,‬ומשמע מכאן שדוקא רבי אבל שאר כל אדס אסור‪ ,‬מיך‬
‫ב"ל ןבשעת קריאת שמע ותפלה מות‪,‬ו ע"ב תוכן דברוי של המג"א‪.‬‬
‫•‬

‫הסחר‪ .‬מי שיודע שאיבו יבול להעמדי עצמו מלהפחי‪ ,‬אלא בכדי שחילוץ‬
‫השל ראש ‪ ,‬אפ "ה יבחי שבהים ‪ ",‬ור "ל אע " ג שאי אסשר לו ל העמדי את עצמו‬
‫עד שיחלוץ גם של די‪ ,‬לית ל‪ J‬כה כשעת הדחק‪ ,‬דעיקר קסדיא בשל ראש‬
‫דאית בהי שי ‪ /I‬ן‪ ,‬אבל רל"ת ויו"ר שברצועות לא חשיבי· אותיות כמ"ש חרס'‬
‫ש נת סא ע ‪ /l‬א ‪ ,‬יעדו דשל '‪ "T‬יכול לכסרת ‪ .116‬אולם כמ ‪/I‬ב ‪ e1‬כיחב שהמפ"ג‬

‫בד ‪r‬‬

‫מפקפק‬

‫של המג"א‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪s6‬‬
‫‪51‬‬

‫שי"ח אונות‬
‫סי'‬

‫לח‬

‫‪ 59‬ם ‪p. .‬‬

‫‪ 60‬ם ‪p. .‬‬

‫ב‪.‬‬

‫לח‬

‫‪6‬ב כתרברת‬

‫קד‬

‫‪61‬‬

‫‪. . , 6.f.‬‬

‫ה‬

‫‪….,‬‬
‫ב‪.‬‬

‫‪"" 62‬‬

‫חי‪.‬‬

‫'"ם‪p‬‬

‫‪…‬‬

‫‪p.. c‬‬

‫‪65‬‬
‫‪66‬‬

‫מחגית‬

‫•‬

‫ז‪.‬‬

‫‪p'O‬‬

‫‪…‬‬

‫ומנח‪.‬‬

‫מג ‪ N‬א‬

‫‪P'"'O 67‬‬

‫‪58‬‬

‫‪J! " 0‬‬

‫‪" 0‬‬

‫סי'‬

‫משה‬

‫‪"'M‬י‪"',n n‬‬

‫סיי ונ סע י‬

‫‪.‬‬

‫•‬
‫ב‪.‬‬

‫השקל‪.‬‬

‫••‬
‫‪3s‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מצטער‬

‫השף'ע ‪..‬‬

‫כתוב‬

‫מצטעו ןמי שא '‪ l‬רעתן מיןשבת עלי' ןבכןגר_ םטןו פםבי‬

‫שאסוו להס‪7‬ז' ·רעתן מהס‪ ,‬ע"כ‪ .‬ןמשמע אם'ץן מםבי‬

‫הציבה ‪;,‬‬

‫אן פםבי כאב‬

‫הגיף והשרבים ‪ . 70‬ועייו בלקט הקמת החדש ~ן על אחד שבסתכבה בתן היחדיה‬

‫הוול‪,‬כו אותה לבית החול‪,‬ס לעשןת ביתןח‪ ,‬והאב בגורל צערו אמר שאי! יכול‬
‫לצמצם מחשבתו אפילו לרת‪.‬פלל‪ ,‬אם מותר להביח חםיל‪ ,!,‬ראסור להביח מי‬
‫שמס‪7‬ז' רעתו בביוור‪ .‬אולם אם אפשו לאתיובי רעת"_ ח"ב לישיב ולהביח ‪",‬‬
‫ש הוי אבל ח"ב מ"‪ l‬ס ב ' ואיל‪ ,‬אע"ם שמצטער ואי! רעתו מ"‪ l‬שבת‪ ,‬מםגי ששי‬
‫לן ל‪,‬שיב רעתו ןשלא הלצטעו ונ‪ .‬ןכותב העחה "ש ‪ ":‬וסימ' ‪ u‬לא שמע ‪U‬‬
‫לפטור עצמו מ! רת‪.‬פיל‪ !,‬מםבי וו ‪ J‬ומסכם הלקט הקחמ החרש‪ ,‬ע"כ בג"ר יביח‬
‫תפיל‪ !,‬חכות הצמוה יעמור לו וגס עיוור לסרר מחשבותין‪.‬‬
‫וואה בפמ"ג" שאס הביח רגע עלין קיםי המצור_ וכ"ב הלבוש ‪ ".‬וכותב‬
‫ר‪ K,‬וחות ח"ס ‪ ":‬ולם"ו ז"ע להמ לא יחו"ב גם חולה מע"ס להג‪7‬ז'ס על רגע‬
‫אחר ולהסיוס‪ ,‬וכ! איןנ שפטווס משוס רא " א בלי הסיח רעת‪ ,‬למה לא יתח"בו‬
‫!ן הב‪7‬ז'ס על וגע‪…, ,‬רה רגע הרבחה ליכא היסח רעת ת " ע‪ .‬ותכב לי רמ"ו‬
‫הגוי ''' ‪ U‬יביוט שליט"א ששי להבריל כי אי! הטםע בחולה מע"ס משםו‬
‫היסח הרעת אלא משוס רבעיב! גוף בקי‪.‬‬
‫סימא‬
‫כתב הרא"ש ואיתא נספר· העתים‪ ,‬סומא פטור מן התפיליו ימז הציצית דכ"תי"ב‬

‫ורא'תם אותו‪ ,‬פום לסומא‪ .‬והוא ‪"i‬ל חלק עליו כוחב דל‪,‬חא‪ ,‬רוואיחס אוחו‬
‫בצציית ד ‪ t‬א דנתיב · ‪ ",‬וכ " כ ה ‪b‬ס"ב י‪ '.‬ועל קושית ה;א "ש פאשו לו‪i‬בו רסם;‬
‫העתםי לרמן ‪ID‬כסוק וו‪111‬‬

‫‪' 68‬זכ'‬

‫כל עסי האת רבחיב תבםיל‪ !,‬ןז"ע ‪".‬‬

‫לח ‪'- b‬ע ס‪.‬‬

‫‪ 69‬א~‪. ,‬יס "‪ K‬ום‪-‬ב ח ל‪.‬‬
‫‪ O‬ך עריה"ש‬
‫ר‪. t‬יס‬

‫די‪.‬‬

‫·יס‬

‫רכ‪.‬‬

‫‪ 2‬ד םב" ‪X‬‬

‫·יק‬

‫יכ‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫‪"',‬ןש‬

‫הרב‬

‫'ע·‬

‫‪74‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫סי>‬

‫לן ‪·.‬א יםק‬

‫‪76‬‬

‫סי‪-‬‬

‫לן‬

‫עס'‬

‫כ‪.‬‬

‫דך‬

‫סי>‬

‫לח ק·‪.‬‬

‫‪t‬נ‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫ב·י‬

‫‪ 79‬א '"‪K‬‬
‫‪ 80‬לאיה‬

‫~‪.‬‬

‫לח‪.‬‬

‫ם "'‪p‬‬

‫‪t‬נ‪.‬‬

‫יבה‬

‫·יק‬

‫ח‪.‬‬

‫כ‪.‬‬

‫•‬

‫‪t‬נ‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪..‬‬

‫וק"ל בי‬

‫‪I‬‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הלא בפסוק זה חמבי על אחריוכ וצ"ע ‪ ".‬גם לגב' צצי'ח‪~ ,‬תב ‪·.‬ת~ אע")‬
‫דכחיב ואר'חם אוחו‪ ,‬סומא חייב בצצי'ח מפג' שבחרב‪/‬ז מאשר י"ס;ר כר‪ ,‬וקאר‬

‫דורא'חם אוחו אציטרז למעט כסוח ל‪,‬לה‪ .‬וכחג גז"ז המ"ב ‪ ",‬וםשוט‬
‫לבךד ג"כ על ‪;r‬ו‪I< ,‬י שיחבק ‪ K‬וחו מחחלה בשממ‪w‬י י'יו או יכקש‬
‫הוהר ‪ ..‬בסומא שלא ידרב על הצצייח‬
‫לדבקם‪ .‬ועל אף שהוב פלאג'''‬
‫‪.‬‬
‫ספק ברכוח להקל‪ ,‬חלק על" הוג בו אש" "'ח מכחו יזב‪.‬ניג‪ .‬הפשוט‪,‬‬
‫ששי רב מבהג בווו ופשוט‪ ,‬לא אמריבו סםק בוכוח להקל‪.‬‬

‫אל‪p‬‬
‫השומע‪.‬‬

‫ויו‪e‬נו‬

‫וךכ‬

‫וסכר‬

‫דינול‬
‫לאחר‬
‫משום‬
‫‪.‬‬
‫ודבבר‬

‫וחשר‬

‫‪t‬בזזיכי‬

‫‪K‬רניו‬

‫רשמם‪.‬‬

‫כחב‬

‫הספו‬

‫חסי'םי ‪..‬‬

‫ש'בחי חפלי‪,‬ו‪.‬‬

‫חשו‪ .‬כחב הכבה"ג שזמבריו של הספר חסדיים בר‪K‬ה דחרש זשבוי חכמםי‬
‫שאיבו שועמ יאינר מדבר‪ ,‬איבו מניח תפילין‪ ,‬רראיתי בקישסנטיבה כמה מהם‬

‫‪,.,‬הש מביחםי חפיל‪,‬ו ולא מחיו בהם חכמים‪ .‬ויראה דספר חסדיים חיובא קאמר‬
‫דהבהו חייבים בחם'ל‪,‬ו‪ ,‬אבל חשו שדברו בי חכמ'ם פטור מז החםיל‪,‬ו כיוו‬

‫שהוא םטור מכל המצוח‪ ,‬ומדי~ אם רצוה להבחיו א "‪ I‬מוח'ו בדיו‪ ,‬עכ"ל ‪".‬‬
‫יכתב לי מן"ך רג‪..‬ר'י" בריבירט שליט"א ולכאוהר צ"ע חדא חשר כזה ריגר‬
‫כדיו שסרד‪ ,‬והייבו צריכים לפרטר אוחו ומדשם טעמא דגוף נק'‪ .‬אמנם כחב‬
‫לי "עז יג‪.‬שו"ז אונזירבןא שליט" ‪ K‬שגם קטז יזבו כשוטה ומ"מ ש" שיודע‬
‫שלמןד‪ ,‬יה"ב‬

‫נחשר ‪I‬כיקח‪.‬‬

‫ואם החחבכו בב'ח ספר לחשוםי‪ ,‬סובר'ם כמה מגדלו' הפוסקםי שמחו'בםי‬
‫לקנוח להם חפ'ל‪,‬ז ולהשג"‪",, ,‬ב'ש אוחם כ' קרוב לודא' שדם‪ .‬מחויב'ם‬
‫להנ"‪,‬ם‪ .‬וראה בשו"ח שבט סופר" שכוחב ששעמ ספ' ‪,.,‬בא דג‪.‬אוו כחב סופר‬
‫מסופק‬

‫שהוא‬

‫אם‬

‫מחו'בםי‬

‫א'נס‬

‫במצוח‪,‬‬

‫ושכאשר‬

‫היה‬

‫בוויעו‬

‫בקשו‬

‫ממני‬

‫המור'ם בב'ח ח'נוך החשר'ם ש'בוא לראוח בע'ב'ו מעשה אומו נפלא שלהם‪,‬‬
‫וה‪ ;r‬משחומם המדברים אשר ראה שם מה שלמדו אלו החרשם"‪ ,‬עד שעהל‬
‫ספק זה בלבו ‪ K‬ם א'נם בר דעח גמור ו‪m‬כו'ב'ם במצוח‪ ,‬וכמדומה ל' שאמר‬

‫יב‪ .2‬ו~‪''!, J‬ו'!]!; ?‪.I‬ד!‪'''.1‬‬

‫וג'ק‪ W‬הממנ‪ Q'*?Q'1‬ל‪.‬ה~' ‪ '1.. .‬ד!‪'M!1‬ל'‪r 1‬יג''! ‪J! l‬ו!י‪Q‬‬
‫שטייף" כוחב דא'ז איסור לחח להם חפ'ל‪,‬ו )וראה גם בבאר ה'טב ס" לז‬

‫‪fi‬ד'‪· !.‬‬
‫בויבירם ‪I‬סליס‪ K-‬סבם‬
‫‪ 81‬וכבת לי ובן"‪ ,‬הנרףי‬
‫•‬
‫•‬

‫ב‪S‬‬

‫סי '‬

‫‪83‬‬

‫‪" D‬י‪p‬‬

‫ט'ע‬

‫יז‬

‫‪.M‬‬

‫‪ 85‬שן "‪IY‬‬

‫‪8G‬‬

‫טי'‬

‫‪ff1‬‬

‫ובוכא‬

‫‪86‬‬

‫האעיז‬

‫‪.89‬‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪ 84‬שי " ח לב "חס 'יס‬

‫ט'י‬
‫‪.‬‬

‫‪'''1‬‬

‫יפסיק‬

‫זה דיק ‪ K‬בסל ד‬

‫‪n‬‬

‫מג‪t‬כר ‪.‬‬

‫ב;‪::‬י‬

‫םבולםי‬

‫‪.p‬‬
‫מ‪-‬ב ‪~ O‬‬

‫‪,.‬‬

‫תשנור‪.‬‬
‫בכף‬
‫ב‪'!t‬‬

‫לווכ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫החחם‬

‫ס" ק‬

‫ב‬

‫יכז‬

‫ריאתי‬

‫כ"'ג‪C‬ך‬

‫‪-‬םק‬

‫‪..‬‬

‫גס‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪1‬ח‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ס"ק ‪(.‬א והארמשמ‪i‬י‪ ,‬אמנם בהני חרשים שמכינםי ועושים הכל בדעה נכונד‪,‬‬
‫שי ‪.‬לעיין טינא יכבר דברי מזה האחרוגים‪ ,‬עיין מהר"ס‬

‫ס'י‬

‫שיק אהע"ז‬

‫עט‬

‫שהניח הדבר בצ"ע ודעתו דספק הוא אם שי לו דעיה‪ ,‬וע"כ אין לצרפו למנין‬
‫ואיו להניח להוציא עצמו ע"י חשר עיי"ש‪ .‬וא"כ על כל פנים משיבע דהוא‬
‫עצמו ראוי לו לקיים המצוות כרין דיש ספק לומר שהוא כר חריב‪ ,‬וע"כ נראה‬

‫הצמיה יאיו‬
‫תפיליו כדי‬
‫של המהר"י‬
‫גם להשתדל‬

‫דאם ריצה לקיים מצית הנחת תפיליו שי להניחי לקיםי‬
‫בי'י‪ ,‬יממליא מותר היא יאפשר גם מציה ללמדי הלכות‬
‫מאיסיר של הסחי הדעת ימאיסיר שינה יהפחה בהם‪ ,‬עכ"ל‬
‫יכ"כ לי הגרא"י יולדינברג שליס"א‪ ,‬שלחרשים כאלה שי‬

‫למחות‬
‫להיציא‬
‫שסייף·‬
‫לקנית‬

‫עכירם תפיליו ‪.‬ולהשגיח שינחים‪ ,‬ולא רק לא לחמית בהם אם מנחיים איתם‪,‬‬

‫‬‫עכ"ל‪ .‬יכתב‬

‫‪.‬‬

‫לי מן"ר רגורי''' גויבירט שליט"א שלכאורה אחרי שיש ‪,‬בן דעה‪,‬‬
‫עכ"פ לחימרא ‪".‬‬
‫‪.‬בחי‪ ,‬אלא חייב גמיר‪,‬‬
‫למחות‬
‫לא רק ראוי או מרצה או איו‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪w‬‬

‫ג'"~ ‪..‬‬
‫~‪.‬‬

‫‪• .‬‬
‫·‪:‬ר·~‪-‬‬

‫~‬

‫‪V‬‬

‫• ‪.‬‬

‫'‬

‫‪,.,‬‬

‫‪…‬י‪.-::‬ג·‬
‫~‪"-,.‬‬
‫" ‪r,‬‬
‫‪.‬ז') ••‬
‫‪ti, ;:·~…….‬‬
‫‪".‬‬
‫‪. -‬‬‫""‬
‫‪."—_.‬‬
‫‬‫‬‫‬‫‬‫•‬
‫~‬

‫‪, . . . ,‬‬

‫‪.. ~ …. i'_ .. ~:~·::‬‬
‫__ ‪. .‬‬
‫‪. .‬‬
‫"'‬‫‪__….‬‬

‫_‪-.‬‬

‫‪- ,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪~,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,..‬‬

‫‪,-‬‬

‫·'‪·oA;"t.‬‬
‫‪..t:-,-‬‬
‫‪~ 'c,‬‬
‫‪~ -,.:‬‬
‫ ""‬‫‪I!.I.O,.‬‬
‫‪_ _ tI':• ……‬‬
‫~‬
‫'‪.‬‬
‫‪_–,._,,‬‬

‫""‬

‫‪ 90‬וראה מירהי‪ ,‬אלול תשמ"ב מאונרו של הגר‪ n‬פ"' שיינברג שליס"‪,‬א ושל הגרש"ז ‪ K‬ןיערבאך‬
‫שלים"ג‪t‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫• •‬

‫על טעמי מצות תפיןיל‬
‫•‬

‫•‬

‫דצה המקום זלכיתנו אנחנו עם הקדוש וצונו להעמדי שומירם גיבורים‬
‫•‬

‫שביב לה והם שנצטוינו לבל נפשיק מדברי תורה מפינו יומם ויללה‬

‫‪,‬‬

‫ושניתן ארבע ציציות בארבע כנפות כשותנו זמזוזה בפתחנו והתפילין‬
‫‬

‫בדינו ובראשנו‪ ,‬והכל להזכירנו למען נדוול מעושק דיינו ולא נתור אחרי‬
‫עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫ספר החינןך‪ ,‬מצות תפילן‪ ,‬מצוה תבא‬

‫‪38‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרב‬

‫ברייאר‬

‫מדרכי‬

‫עיונים בפירשו הרב ש ‪ B‬ו הישר וצ ‪ B‬ל‬

‫בהלכות קובנות‬
‫םרק‬

‫‪K‬‬

‫טומאה הותךה בציבוך‬

‫מבקימיח רביס נאמר בתלמןך‪ ,‬שטימאה הוחרה בצימר‪ ,‬אי טמואה דחיהי‬
‫בציבןך‪ .‬ארלם קשה מאר להבין לשין זך‬

‫כלל בציבור ;‬

‫‪j‬‬

‫שהרי חדיית הטומאה איבנה תלורה‬

‫שכן פר י'מ הכיפורימ וחביתי כהן גדול דוחימ את הטומאה‪,‬‬

‫אף על פי שהמ קרבנות יחיד ;‬

‫ופר העלמ דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה‬

‫אינמ דוחימ את הטומאה‪ ,‬אף על ‪ ' D‬שהמ קרב‪ U‬ת ציביר‪" .‬אלא נקוט האי כללא‬
‫"כן‪ P‬כל ש זמנו קבוע דוחה את השבת אות הטומאה אפילי ב '‪ IT‬יר וכל שאין‬
‫קביע איני דוחה לא אח השבת ולא אח הטימאה יאפילו בציןבר" )יומא‬

‫זמ ‪u‬‬

‫ב‪ ,‬ע " ‪(.‬א י ל פי זה ק ש ה להבין את הל ש ןו הש גורה בתלמו‪.‬ר שטומאה ר‪.‬תרה‬
‫אן‬

‫דחרהי‬

‫בציבוך‪.‬‬

‫שאלה זי נשאלה על ‪ ,,,‬רש " ר הישר זצ"ל בפירישי לבמדבר ט‪ ,‬ב‪ ,‬יכד‬
‫היא מישיב‬

‫א‪.‬יתה ‪:‬‬

‫לאמיתו של דבר‪,‬‬

‫גמ פר יימ‬

‫הכיפירימ‬

‫יגמ חביתי כהן גדלו‬

‫ראו"מ‬

‫להיח ש ב קרב ‪ U‬ת ציבור‪ .‬כי הכהן הגדיל הביא איתמ בחםק"י ככהן גדיל‪,‬‬
‫יאלמלא היה כהן גדיל לא היה מחח"ב בקרב ‪ U‬ת אלה ילא ה'‪ IT‬מביא איתמ‪,‬‬
‫חפק"י ש ל הכהן הגדיל ר‪.‬א תםק" ש ל ציביר ; היא תנמנה על ידי הציןבר‪,‬‬
‫יד‪.‬א מכהן ב של ‪,‬חית הציןבר אי למען הציבור‪ ,‬ילפיכד כל קרבן שהיא מקריב‬

‫מחמת כהינחי ראיי לה'‪ IT‬שב קרבן ציביר‪ .‬יאילי שאר כל קרבניחיי המ קרבניח‬

‫‪,,,‬חי ;‬

‫כגין הכפרה שהאו מביא כשהיא מחיסר כפרר‪ .‬שהרי אין היא מביא את‬

‫הקרבן הזה ככהן גדיל אלא כאחד העמ‪ ,‬יגמ אלמלא‬

‫ה'‪IT‬‬

‫היה כהן גדיל‪,‬‬

‫מתח"כ כקרבן זה זכר"כא ראחי‪ ,‬ולפיכד רק קרבן מסיג זה ר‪.‬א קרבן "‪" 11‬‬
‫לכל דבר‪,‬‬

‫אימר‬

‫במצאת‬

‫מעחה ‪:‬‬

‫כל הקרבניח ש זמנם קןבע הם קרבנית ציכיר‬

‫‪-‬‬

‫במ ש מעיתי · הרחבה של מינח זה ; אד לא כל קרבנית הציןבר הם גמ קרבנות‬
‫שזמנם קביע‪ .‬יעל פי זה אפשר לנסח כד את הכלל של דח"ת השבת יהטימאה ‪:‬‬
‫כל קרבניח הציבור שזמנם קביע דיחים את השבח יאח הטימאה‪ ,‬יכל הקרבבית‬
‫שאין‬
‫את‬

‫זזבנם‬
‫השבת‬

‫קבוע‬
‫ואת‬

‫‪-‬‬

‫בין‬

‫קרבניח‬

‫ציביר‬

‫בין‬

‫קרנניח‬

‫יחדי‬

‫‪-‬‬

‫'אנם‬

‫דוחים‬

‫הטימאה‪.‬‬

‫יעל פי זה חיבן גם הלשין ה ש גורה בתלזבו‪.‬ר שטומאה הוחרה בציביר‪ ,‬אי‬
‫וסמאה דח ‪ :M‬בצ י ביר ‪ .‬לשין זי דמי"קת‬

‫עתה ;‬

‫ש היו רק קרבן '‪1‬זביר קרב‬

‫בטזכראה ; א ל א שהמינח " קרבן ציביר " כילל גם אח קרבני של אשי ציביר ‪,‬‬
‫שר‪.‬א‬

‫מביאי‬

‫בחפקדיו‬

‫כאיש‬

‫ציביר‪.‬‬

‫‪-.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪39‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ועל פי הדבירם האלה מסביו וש"ו היוש אח שאלח הטאמים לנ~ש אן ם ‪,‬‬
‫המיבאח בפשרח בהעלחך )בדמבר ט‪(, ,‬ז מסחבו ‪ ,‬שגם אלה דיעו‪ ,‬שקרבן‬

‫ציבוו שזמנו קבוע דוחה אח הטומאה‪ ,‬שהוי יון זה כבו נחגהל להם על דיי‬
‫מדשר לשון ‪..‬במועדך"‪ ,‬שנאמר בחחילח הפושה )שם ב( ‪ :‬במודעו ואפילו‬
‫בשבח‪ ,‬במודעו ואפילו בטומאה )פסחים עז‪(, ,‬א"ע אף על יפ כן שאלו אח‬
‫שאלחם בחיס לקרבן הפסח‪ ,‬כי לא הוי קרבן הפסח כהוי שאר כל קובנוח‬

‫הציביר ;‬

‫שכל‬

‫קובנוח הציבוו קובםי‬

‫בשם כלל‬

‫הציבור‬

‫או‬

‫‪-‬‬

‫בשם‬

‫אשי‬

‫המכהן בישרות כלל הציבור‪ :‬ואילו קרבן הפסח ר~א קרבן של חידיםי‪ ,‬והוא‬
‫נחשב קובן ציבור‪ ,‬משום שכל החידיים הכלולים בציבור מביאםי אח פסחהים‬

‫לקרבן‬

‫כחא‪.‬ד נמצא‪ ,‬שקרבנות כל היחירים כאחד מצטפרםי‬
‫קרבנו של כל חידי הוא וק חל‪ p‬מקרבן הציבור‪.‬‬
‫ועל פי זה שי לבאר אח שאלח אוחם הטמאים‪ ,‬אליו נטאמ כל הציברו‬
‫­או רוב הציבור שהוא ככלוו ‪ -‬יחו יודעים מאלהים‪ ,‬שקרבן הציכור קרב‬
‫גם‬

‫בטומאד‪.‬‬

‫אך‬

‫באותו‬

‫מקוה רוב‬

‫הציבור‬

‫ההי‬

‫טהור ;‬

‫ונמצא‪,‬‬

‫יצבור ‪,‬‬

‫שקרבן‬

‫ואילו‬

‫הציבור‬

‫ההי יכול להיוח ‪ -‬קוב בטהרה ; דוחייח הטומאה היחה דרושה רק לצוךו קרבנות‬
‫החידיים ‪ ,‬שמום כר שאלו אח שאלחם ; שהוי דכרר כלל אזי חחםי את הטומאה‬
‫יוב לאפשר אח הקרתב קרבנו של החידי‪ .‬אר כאן אפשר‪ ,‬שהטומאה חדיחה‬
‫גם מפני קרבנו של החידי‪ ,‬שהרי כאן גם קרבנו של היחדי הוא חלק מקרבן‬
‫חצינור‪,‬‬

‫ח‪.‬תשובה שניתנה להם שללה אח הסבהד הזאת‪ .‬כי‬
‫אלא כדי לאפשר את הקובת קובן הציבור‪ .‬ויו‪e‬ן דוחים אח‬
‫ אפילו אותו קרבן הוא חלק‬‫את הקרבח קובן החידי‬
‫אולם דבירם אלה טעונםי הסבר נוסף‪ ,‬שהרי כבר‬

‫אזי הטומאה נדחיח‬
‫הטומאה כרי לאפשר‬
‫מקרבן הציבוו‪,‬‬
‫אמרנו לעיל‪ ,‬שכל‬

‫הקיבנות שומנם קבוע חחים גם את השבת וגם את הטומאה‪ ,‬ונראה למשונך‬

‫של שר"ר יחרש‪ ,‬ששתי החדויח ר‪ It‬לה נויג‪.‬וח רק בקרבן ציבור‬

‫‪ -‬במשמועתו‬

‫הרחבה של רוב‪r‬זב ז‪.‬ח‬

‫אולם דברים אלה צריכםי עיון‪ ,‬שי להבחין בין דחייח הטומאה לבזי חדיית‬
‫השב‪.‬ת כי הטומאה נדחיח באמת רק ב ‪ ..‬קובן‬
‫קרב בטומאה אם חב הציבור‬

‫טהורים ;‬

‫ציבור" ;‬

‫ולפיכר אין פסח ראשון‬

‫ופסח שני איננו קרב בטומאה לעולם‪,‬‬

‫שהרי הוא חמדי קרבן חידי )ראה רמב " ם הל' קובן פסח פ"י הט"ו(‪ .‬כנגד‬
‫וה השבח נחדית גם בקרבן ציבור ולפעמים גם בקרבן‬

‫חידי ;‬

‫חעד שכן‪ ,‬שהרי‬

‫היא נדחיח בלא חנאי גם בפסח ראשין וגם בפםח שני )רמב"ם שם(‪,‬‬
‫אולם עםצ ההבחנה הזאת בין דחיית הטומאה לבזי חדיית השתב טעונה‬
‫הסבו‪ ,‬שהרי שתי החד"ח האלו נלמדות מלשון ‪ ..‬ברובדנוו" ; ומכאן‪ ,‬שעיקרון‬
‫אחד מונח ביסדו שחיהן‪ ,‬ולפיכר קשה להבזי‪ ,‬על שום מה נשחנו הלכיתהין ‪-‬‬
‫שהטומאה נדחיח רק ב ‪ ..‬קרבן ציבוו‪ ",‬ואילו השבת נדחיח לפעמםי גם בקרבן‬
‫חידי‬

‫)פסח שני(‪,‬‬

‫ונאוו_ כשר שי להסכיר אח ההבלד הזד‪ .‬דחיחי השתב בקרבנות שזמםנ‬
‫קבעו א"'ה דחהיי רגילה של (‪l‬סייר מפני מצור‪ .‬ודכךר שמוחר לערבו לע לאו‬
‫כדי לקיים עשד‪ ,‬כן מוחר לעבור על אסיור שתב כדי ל‪ p‬יםי אח מצות הקרבתונ‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫והדצ השוה שבכל דהחיית מסוג הז‪ ,‬שהאיסור הנחדה איננו חלק מהלכות‬
‫המצוה המתקיימת‪ ,‬אלא רא נוהג גם שלא בשעת קיים המרצה‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫התורה לא אסרה כלאיים בציצית‪ ,‬אלא היא אסרה כלאיים בכל בגר ‪ -‬וטלית‬
‫מצויוצח כלילה מאייה באיסיר זה ‪ i‬אלא שהתירה התירה את איסרר כלאררם‬
‫בטלית מצויציח‪ ,‬כרי שתתקיים מצות צייצת כהלבתה‪ .‬יךב התורה לא אסרה‬
‫הלקריב קרבנות בשבת ‪ ,‬אלא האי אסהר לעשות מלאכה בשבת‬

‫‪-‬‬

‫הוקרבת‬

‫קרבנות בשבת כללוה מאליה באםירר זה ; אלא שהתרהר התירה את האיסרר‬
‫הזה בקרבנות שזמםנ קבוע ‪ ,‬כרי שתתקיםי מצות הקרבנות כהלכתה‪.‬‬

‫דתייה רומה לדחיית השתנ מצויה גם בדתיית הטומאה‪ .‬שכן כל כהן‬
‫העובד בטומאה מטמא את המק' ‪ W‬בעצם שהייתו במקדש בטומאתו‪ .‬אולם‬
‫האיסור לשהות במקדש בטומאה איננו חלק מהלכות העבדרה שהרי הוא נוהג‬

‫גם שלא בשעת עבודה‪ .‬כי התורה אסרה לשהות במקדש בטומאה ; וה‪ W‬היהר‬
‫בשעת עבודה כלולה מאל‪,‬ה באיסלר זה ; אלא שהתורה התירה את האיסור‬
‫הזה בקרבנות שזמםנ קבוע‪ ,‬כדי שתתקיים מצות הקרבנית כהלכתה ‪'.‬‬
‫אולם שי דחיהי בדחייח הטומאה‪,‬‬

‫שהיא‬

‫שונה לחלוטין דמחירת‬

‫השבת‪.‬‬

‫שהרי התורה לא אסרה רק לשהות במקשד בטומאה‪ ,‬אלא היא אסרה את עצם‬
‫העבןדה בטומאה‪ .‬והואלי אויסור זה נוהג רק במקריבי קרבנות‪ ,‬הרי הוא חלק‬

‫הקרנבןת ;‬

‫מצמוח‬

‫כי התוהר צייתה להקירב את הקרבונת קר בכהנים טהורי‪,‬ם‬

‫ןהאי סארה להקריב בטמאםי‪ .‬ןטמא שעבד חילל את עבןדתי ‪ -‬לא רק מפני‬
‫שעבד עברה ‪ -‬א‪.‬לא מפנר שלא קיים את מוצת העביהד כהלכתי‪, ,.‬לפיכך אי‬
‫אפשר‬

‫לרמר כאו‪ ,‬שהתורה‬

‫הקרבונת ;‬
‫‪I‬‬

‫התירה את‬

‫שהרי עצם מצןת הקרבנןת כןללת את המצןה‬

‫האיסור להקריב בטומאה‪ .‬אלא על‬
‫בטומאה‬

‫יאסור ההקרנה בסימאה מפני‬

‫נוהג‬

‫רק‬

‫בקרבן‬

‫יחיה‬

‫מצ‪m‬‬

‫להקריב בטהרה ואת‬

‫כרתנו אנתונ אומרים‪ ,‬שאיסרר ההקרבה‬

‫יהוא מותר אי‬

‫דחוי‬

‫בקרבן‬

‫ציביר‪.‬‬

‫היה‬

‫אימר ‪:‬‬

‫התורה לא התירה כאן לעבךר על איסיר כדי לקיים את מצית הקרבת קרבן‬
‫ציבןר‪ ,‬אלא היא הגדירה את מצרת ההקרבה כך‪ ,‬שהאיסור היהי מותר או‬
‫רתוי‬

‫בקרבן‬

‫ציבור‪.‬‬

‫ועל פי הדברים האלה כבר נתבאר ההבדל שנזכר לעיל‬

‫‪-‬‬

‫בין דחיית‬

‫השבת לבין דחיית הטומאה‪ .‬שהךי דחיית השבת האמורה כאז איננה בהוגת רק‬

‫בקרבונת ‪ ,‬אלא זך הלכה כלל‪,‬ת הבוהגת בכל התורה כולה ;‬

‫רלא רק קרבנרת‬

‫ציבור שזמנם קבוע‪ ,‬אלא כל מצוות התורה שזמנן קבוע דוחית את השבת‪.‬‬

‫ןלעניין זה אין כל הבדל בזי מדקש לבןי גביילן ‪ ,‬בין יחדי לבין ציבןר‪ .‬מ‪ w‬ום‬

‫כך השבת נדחית במילה ובקדישו החידש‪ .‬בפסח שני ובתמידין ובמיספין‪ .‬מילה‬

‫היא מציה המיטלת על ז‪m‬די בגבילין‪ ,‬קדייש החידש הוא מצוה הומטלת‬
‫על הציביר בגביל‪,‬ן ; פסח שני הוא מציה המיסלת על החידי מבקשד‪ ,‬תמדיין‬

‫‪1‬‬

‫השההיי‬

‫בסימהא‬

‫לןירך‬

‫עבירה‬

‫הותהר‬

‫גם‬

‫של‪.‬‬

‫בשעת‬

‫‪ '9‬בוהד‪.‬‬

‫וכעין‬

‫זה‬

‫ונכשירי‬

‫זמיה דיחים אח הסבת‪ ,‬םא אי אפשר לעשרםת מבעךי יום‪,‬‬

‫‪41‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ונז וטפיו הם מצוה המוטלת על הציבור במקדש‪ .‬והצד השוה שבכולם שהם‬
‫מציית שזמנו קביע‪ ,‬יהו ד‪ m‬ית את השבת‪ .‬זה הכלל ‪ :‬כל מציה שזמנה קבוע‬
‫דיחה את‬

‫השבת‪.‬‬

‫יכדרר שאתה אימר בדח"ת השבת‪ ,‬כו אתה אימר גם ב‪ X‬יתה ב'‪l‬רנה של‬
‫דח"ת הטימאה החמה לדח"ת השכת‪ .‬ילמיכר ראיר ה'‪ 11‬לימר‪ ,‬שמיתר לטמא‬
‫אח המקדש ‪ -‬על דיי עצם השהי '‪ 11‬בי בטימאה ‪ -‬כדי לק"ס אח מציח כל‬
‫הקרבניח‬

‫שזמנס‬

‫קביע‪.‬‬

‫אילם הלכה זי איננה יכילה להיית ניהגח בפיעל‪ .‬שהרי החירה לא התירה‬
‫לשהיח במקדש בטימאה אלא כיד להקריב בי קרבניח בטימאה‪ .‬אר דח"ח‬
‫הטימאה בשעח הקרבת קרבנית איננה דימה כלל לדח"ח השבח‪ ,‬שהרי התירה‬
‫לא התירה כאו לעביר על איטיר כדי לק"ם מציה‪ ,‬אלא היא שינחה אח דיני‬
‫המציה עצמד_ יהיאיל וזה היא היתר שיאו לי דיגמה במקום אחר‪ ,‬קבעה לי‬
‫התורה ט"גים מייחדים‪ ,‬שאיו כייצא בהם במקים‬

‫אחר ‪:‬‬

‫היא נ‪m‬ג רק בקרבנית‬

‫ציבור בלבר ‪I‬‬

‫זה היא איפיא כללי של‬

‫הדבר ‪:‬‬

‫‪ m‬ייח השבת תלייה רק בתנאי‬

‫אחד ;‬

‫כי‬

‫התירה התירה לעביר על איטירי שבח כדי לק"ם אח מצית הקרבטת שזמנם‬
‫קביע‪ .‬כבגד זה דח"ת הטומאה חלויה בשבי תנאםי ; כי התירה התירה לעביר‬
‫על איטיר השהי '‪ 11‬במקדש בטמואה כיד לק"ם את צמות הקרבנות שזמנם‬
‫קביע ; יהחורה התירה להקריב בטימאה את כל קרבטת הציובר‪ .‬יהואיל יאי‬
‫אפשר להקירב קרבביח בלי לשרת במקשד‪ ,‬הרי מכוח‪ ,‬שהחורה החיהר‬
‫להקריב בטימאה רק את קרבגית הציביר שזמםנ קביע‪.‬‬

‫יעל פי הדברים האלה נוכל להטביר עחה אח העיברה‪ ,‬שחז " ל למדי את‬
‫דין דחיית הטןמאה משבי פסיקים שוניס ‪ . 2‬במקים אחד למדו את הדין זהה‬
‫מלשיו "במידעי " )פטחים עז‪ ,‬ע"א( ; יבמקים אחר למדי את הידו הזה מו‬
‫האמור בפסח שני )במדבר ‪',‬ט ('י ‪:‬איש איש כי יהיה טמא לנפש‬

‫‪-‬‬

‫אשי נדחה‬

‫לפסח שני יאיו ציביר נדחה לפטח שני )פטחים טז‪(. ,‬א"ע ונראה שכר יש‬
‫לבאר את ה '‪ 11‬ט שביו שבי הלימודים האלו ‪:‬‬

‫מלשון " במידעי" למדני‪ ,‬שמיתר לעשיח מלאכה בשבח כדי לק"ם אח‬
‫מצוח הקרבנית שזמנם קביע ; יכו מותר לשהיח במקשד בטימאה ילהקריב‬
‫קרבנית בטימאה כדי לק"ם את מוצת הקרבניח שזמנם קביע‪ .‬הה;תר לעשיח‬
‫מלאכה בשבח יההיתר לשר ‪ t‬ת במקשד בטימאה חלייםי רק בןס‪ :‬שזמט של‬
‫הקרבן היא קביע ; רדבד זה רמזו ג‪.‬ס בעצם לשרן "בומעדן" ; כי ח"מעוד "‬
‫הקבוע ש ל הקרבו הוז‪ I‬הגירם לדחיתי הש בח ירלח"ח הטימאו_ אלא שבדח"ת‬
‫הטימאה שי גס חבאי‬

‫טטף ;‬

‫שהרי ומתר להקריב בטמואה רק קרבניח ציובר‪.‬‬

‫אר הואיל זהכתוב כילל כאן את ‪ m‬ייח השבת עם דחיית הטומאה‪ ,‬הרי הוא‬

‫‪2‬‬

‫ראה‬

‫תוספות‬

‫פסחים‬

‫סו‪,‬‬

‫‪,1("'y‬‬

‫ר"ח‬

‫מה‬

‫מועדי‬

‫ה‪ M‬מןר‬

‫בשבת‬

‫ררחה‬

‫‪K‬ח‬

‫שיש ברבירם הג"ל כדי ליישב את שלאת החוסםית‪ .‬ירהא םב ה‪,‬רה ‪A‬‬

‫‪42‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫השכת‪.‬‬

‫אפשר‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יכול להזכיר כאן רק אח ההלכוח המשוחפוח לשחהין‪ .‬ולפיכר האר חולה אח‬
‫דחייח הטומאה רק במורע הקבוע של הקרבן‪.‬‬

‫שונה הדבר במדרש לשון "יאש"‪ .‬מלשון זו למדנו שמוחר להקריב קרבן‬
‫ציבור בטומאה‪ ,‬הרתר זה תלוי דק בכד‪ ,‬שהקרבו היא קרבן ציבור נ ; דרבר זה‬

‫רמוז בעצם לשון "איש"‪ .‬אלא שיז‪ !,‬בדחייח הטואמה גם חנאי נומף ; שהרי‬

‫מוחר לשהוח במקשד בטומאה רק לצורר מצוח הקרבנוח שזמםנ קבעו‪ .‬אולם‬
‫חנאי זה איננו יכול להחבאר כאן ; שהרי הכחוב דן כאן רק בהלכוח המיוחדוח‬
‫לדחיית הטומאה ; ואילו הצורר במועד קבוע של הקרבן הוא דין כללי‪ ,‬שהוא‬
‫משותף לדחייח השבת ולדחיית הטומאה‪ ".‬ולפיכר אין ראיו לבאר את הדין הזה‬

‫במטגרח ההלכות המיוחדות לדחיית הטומאה ;‬
‫הכוללת את דחיית השבת ואת דחיית הטןמאה‬

‫אלא מקומו מבטגרת ההלכה‬
‫‪,4‬‬

‫ובשיטה דומה אפשר להטביר גם אח העובדה‪ ,‬שחז"ל לדמו גם את דין‬
‫דחיית השבח משני פטוקים שונים ‪ '.‬במקום אחד לדמו את הדין הזה מלשון‬
‫"במועדו" )פטחים עז‪ ,‬ע"א( ; ובמקום אחר למדו את הדין הזה מן האמור‬
‫עלת שבת בשבתר על עלת התמיד ונסכה‬

‫בפרשת המוספים )במדבר כח‪ ,‬י( ‪:‬‬

‫)פסחים סו‪(. ,‬א"ע ונראה‪ ,‬ששני הי?מדריס האלה מבטאים שתי בחיברת שובות‬
‫של דחיית השבת בקרבן התמי‪.‬ד מלשון "במעודו" למדנו רק את הדחיהי‬

‫השבת ;‬

‫הרגילה של‬

‫קבוע ;‬

‫שהרי איסור שבת נדחה תמדי מפגר מציה שזמנה‬

‫ולפיכר הוא נדחה גם מפני מצות הקרבת החמדי‪ .‬בהינה שונה לחלוטין מפורשת‬
‫ר~וספי‪.‬ם‬

‫בפשרת‬

‫בראה‬

‫שם‬

‫הדבר‪,‬‬

‫התמרד‬

‫שמצית‬

‫דוחה‬

‫איכבה‬

‫השבת‪,‬‬

‫את‬

‫אלא היא עצמה חלק ממצות השבת‪ .‬שכן רצון התורה‪ ,‬שקרבן מוטף של שבת‬

‫לא יהיה‬

‫‪3‬‬

‫התמיה אלא הוא יהיה‬

‫תחליף לקרבן‬

‫‪ -‬פשוטו‬

‫קרבן "מוטף"‬

‫אין להסיק םכאן‪ ,‬שהמקריב בטומאה קרבן נ‪:‬יכיי שיאן זמנר קבונו‪ ,‬ינובור רק על איסור‬
‫בטומאה‪,‬‬

‫השהייה‬

‫על‬

‫ולא‬

‫ההקרבה‬

‫איסור‬

‫כי‬

‫כטךמאה‪.‬‬

‫ההקרבה בטךמאה שיל קובנות ציבךר סאין זמםנ קבוע‬

‫לא‬

‫התירה‬

‫כלל‬

‫התירה‬

‫את‬

‫שיהרי הקובה זו יכרלה להתקםיי‬

‫;‬

‫רק חוך ביי עברה על איסךר הסהייה בטומאה ; ואין דרכה של התירה להתיר מעשה‬
‫שהרא‬

‫‪4‬‬

‫יכו'ל‬

‫רק‬

‫להתקיים‬

‫באיסור‪.‬‬

‫רברים אלה לא באי לימ‪,‬ך שיש זורי בשני הליכויים האלה כיי להתיר‬
‫שהרי‬

‫בטןמהא‪,‬‬

‫שזמםנ קבו‬

‫‪;i‬‬

‫די‬

‫בכדרש‬

‫היה‬

‫"במיעדו‬

‫לשין‬

‫ייאלי רת‪.‬נאי של קרבן זיבור‬

‫‪H‬‬

‫להתיר‬

‫כדי‬

‫נלמד מאליו‬

‫את‬

‫את ההקרבה‬

‫הטומאה‬

‫מן הדין‪,‬‬

‫בקרבנית‬

‫שפסח שני איננו‬

‫זיחה ‪ K‬ת הטימאה‪ ,‬וכן די היה בדמרש לשין ‪ ..‬איש" כדי לר‪.‬תיר את הטימאה בקרבנית‬

‫ציבןר ‪;r‬‬

‫ראילו‬

‫התנאי‬

‫של‬

‫קרבן‬

‫קגוע‬

‫שזכנן‬

‫מעצם‬

‫נלמד‬

‫העוגדה‪,‬‬

‫שהתווה‬

‫הזכירר‪,‬‬

‫את< היתר הטןמאה רק בקרבן הפסח‪ ,‬שהוא קרבו שזכנו קבוע‪ ,‬אף על פי 'בן יש בדברים‬
‫שבאמרו כאן כזי להסביר את העובדה‪ ,‬שדחיית הטומאה‬
‫ביקשה‬

‫‪5‬‬

‫לכלול‬

‫ולשם‬

‫כך‬

‫בהערה‬

‫‪•2‬‬

‫יראה‬

‫את‬

‫היה‬

‫את שבי‬

‫זורי‬

‫התוספות‬

‫התנאםי סל‬

‫לכתיב‬

‫שנזכרי‬

‫את‬

‫בהנור‪.‬ר‬

‫נלמדה משני פסוקים‪.‬‬

‫היתר הטומאה‬

‫כעצם‬

‫הטימאה‬

‫בשני‬

‫היתר‬

‫הפסוק‬

‫פסיקים‬

‫המתיר‬

‫את‬

‫בפרייס ;‬

‫כי התירה‬

‫הסומאה ;‬
‫ררהא‬

‫גם‬

‫‪•2‬‬

‫‪43‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כמשמרע ; יאןד מדצת המיסף מהקיימת כהלכה‪ ,‬אס א "‪ I‬קרבן החמדי קרב‬
‫בצ‪1‬ד'‪ .‬כ' קרבן התמד" מבטא את עצ'ימי של ה"ם ; יאילי קרגן המיסף‬
‫מבז;‪i‬א א!י קדישת השבת ‪ ,‬החלה על ע'צימי של ה"ם‪ .‬ירק צ'ריף התמד" עם‬
‫המישג ‪-‬של ם"" השבת" הכתיב בראש פשרת מסוף של‬
‫השסף‬
‫מבטא את ‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫'ים ‪.‬דחיית שכת אצל מיסף של שבת ‪ -‬שהר' מציתי‬
‫ש‪n‬ב‪.‬‬
‫יכשם שאין מכז'‪. I‬‬
‫‪. ..‬‬
‫‪.- .‬‬
‫~ד אדן להכזיר ‪ m‬ייח שבח אצל תמ '‪ T‬של שכת ; ש;דרי כד הא" מצית‬
‫=!כד‬
‫עילת החמ '‪".T‬‬
‫שבת "על‬
‫השבת ‪….,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.- .‬‬
‫עילת'‬
‫להקריב בה ‪.‬‬
‫"‬
‫‪. .‬‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫פרק ב‬

‫בטבול יוס‬
‫כשרה ‪– .‬‬
‫פרה ‪. .‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫מסירת הי‪ K‬כ"י' חז"ל‪ ,‬שכל מעשי פרה אדימה כשרש בטכיל יים ; ארילי‬
‫הצדיקים היו אומרים "במזערבי שמש היתה נעשית'! )םרה ב‪(. .‬ז "לםיכך היי‬
‫בית ירן בבית שבי מטמא "‪ I‬את הכהן השירף את הפרה בשזר יכיצוא כי יטיבל‬

‫יאחף כף עיסק בה כרי לנטל דברי אל‪ ,‬הזדיס שמיריס מהעילה על ריחם לא‬
‫מן הקבלה‬

‫‪I1‬‬

‫)רמב"ס חל' פרה אדומה םייא הי"ר(‪.‬‬

‫ןבחליק!י זי שבין קבלת חז"ל לבין עדת הצחקים ב '‪ T‬יבה כהרחבה בפיחש‬

‫)כדונכר • יט(‪ .‬יהרי היא עימד כיחייי על ןס‪ ,‬שחכמיס‬
‫לפרשת ‪.‬פרה‬
‫‪. .‬‬
‫‪..‬‬
‫הישר‪. ..‬‬
‫רש " ר ‪. . .‬‬
‫‪.‬‬

‫יתחת ‪.‬כטהרת פרה אדימה כדי להרחיק את כל העיסקיס כה‬
‫עשי‬
‫מעלית ‪.‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫לריגמה‪ ,‬היי מב'אים בשים עיכריח לחצר הכבהיו על הסלע‬
‫‪.‬‬
‫מטימאת‪ .‬מת‪ .‬כ‪,‬ן‪.‬‬
‫‪… .‬‬
‫יירחת'ה חליל ‪ ,‬שרם ה" ילדדית ימגדלית את כבהין ; יי'דים אלה ה" מזיס‬
‫אחר כד על הכהן השירף את הפרה כשכעת הימש שלפבי שרפת הפרה‪ .‬יאחרי‬
‫כל ההרחקית האלה מכל אפשרית של טימאת מת ה" חוזרים ימטמאים את‬
‫הפהי פשרז‪ ,‬פ‪:‬ן' שיהיה טעוו טבילה יעישה את מעשי הפרה בטביל יםו‪.‬‬
‫ימיכח מכאן‪ ,‬שחכמים יחיסי חשיבית יחרה להלכה המקיבלת ב '‪ T‬ם ‪ -‬שפרה‬
‫כשףה כטגיל יים ‪ -‬עד שראי צירד להגפין הלכה זו לעין כל על '‪ T‬י מעשה רכ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫‪..‬‬

‫'‪-‬‬

‫יכך מסביר רש"ר הישד את משמעות ההלכ‪.‬ה ‪i‬ך‪.‬דא!י ה~קךבלנך בדיי חז"ל ;‬
‫הניגע מבת ראה את האדם‬
‫פרה ‪II‬די~ה ז‪1.‬חזירה לטמ!! מת את טהרתי‪ .‬כי‬
‫‪.‬‬
‫הלימר‬
‫מעפר יסיפי לעפר ; יהיא עליל להיתפ‪ ,‬ס לחמשבת‬
‫שיסידי ‪.‬‬
‫‪.. .‬‬
‫המשיעכד ‪.‬‬
‫‪.. .‬‬
‫‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫"~מואה‪ -P :0:- ".‬זה כל הא‪q‬ד‪ .‬משים כד הוא חייב "להי~חר ‪~ II‬מ~ ‪ n‬יי~ ‪ I‬שאםר‬
‫הדצ האלהי של האדם‪ .‬כי ה' נפח‬
‫אלה ינזיח לי‬
‫בהם‪ .‬מים‬
‫את ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הפהר נתערב‪, . .‬‬
‫‪..‬‬
‫באדם בז;'ז;נת חיי‪;c‬ו‪ ,‬יבה העלה איתי מעל לכל חיקי ;זחימר‪ .‬כי האדם מסיגל‬
‫לשליו ~~רי ח‪!!,,‬לי אךין לעצ‪ 1:1‬י‪m .‬חיריח וכהיצר מ‪ W‬חדרח ארחי וכן ין;‪:‬ו‪,‬ייח‬
‫עילם‪.‬‬
‫איחי בחיי‬
‫יוכנזה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫'‬

‫יעל פד זה שי לבאר את מחליקת החכמש ‪ m‬צדיקי‪.‬ס חכמים אימרים‪,‬‬
‫שכל אדם מסיגל לזכית כחיררת ילהתעלית על המיית ‪ -‬יבלבד ‪,‬שיעשה את‬
‫הצעד הראשין לקראת הטהרה‪ .‬יאפילי הגעי רק ‪ It‬ל הדרגה הנמיכה בייתר של‬

‫הטהרה‬
‫‪&,4‬‬

‫‪ -‬הוכסוברלת על '‪ T‬י דרגת טביל וים‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫= כבר רמכטחת לי האפשרית‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫להשחחרר משעבוד החומר ולזכות בחיי עולם‪ ,‬ואילו הרזוקםי סבורים‪ ,‬שמעלת‬
‫החירוח מובטחח רק לאותם יחידי' סגלדה‪ ,‬המסוגלים להגעי לדרגה העליונה‬
‫של הטהרה ~ זו הזרגר‪ .‬המסומלת על דיי דרגת מעורבי ש'מש‪ ,‬אותה דרגה‬
‫היא הדרגה האדייאלית של הטהרה‪ ,‬שיחודי מגולה שואפים אליה ‪ -‬ולאמיתי‬
‫של דבר ‪,‬איז שרם אדם זוכ;ך בר" יכד מסיים רש"ר ר‪.‬ירש את הדברים האלה ‪:‬‬
‫כלרם רחיק‪.‬ד היא המחשבה‪ ,‬שיש קשר היוק בין דעת ד‪.‬צדוקים‪ ,‬ש"במעירבי‬

‫שמש היתה נעשית"‬

‫לבין כפירתם בעולם הבא ‪1‬‬

‫‪-‬‬

‫אין ספק‪ ,‬שאלה הם דברים יפיס‪ ,‬רכדרכם של דברי אגדה הרי הם מישכםי‬
‫את הלב‪ ,‬אף על יפ כן ספק‪ ,‬אם הם מכרינים לאמיתה של תירה‪ ,‬שכן מסורת‬

‫הז"ל‪ ,‬שפרה כשרה' בטבול וים; ניתנת להספר פשרט הרבה ייתר‪ ,‬ונראה שיה‬
‫עיקרם של דברםי ‪:‬‬
‫שניני במסכ‪i‬ו נגעים )ה ב( ‪ :‬טבול יים אונל במעשר' העריב שמשי ארכל‬
‫בתרומה הביא כפרתו אכרל בקדיש‪.‬ם מש'נה יזו מובאת מכקומות שונים בתלמו‪.‬ד‬
‫ונראה‪ ,‬שזה העיק יון' המונח ביסודה ‪ :‬טבילה גרדיא מועילה רק באותם הקדשים‪,‬‬
‫שקדישתם היא קדישת דמים‪ ,‬יהם ';צאים לר‪t‬זלין על דיי פדיין‪ ,‬משים ןב‬
‫טבל יעלה איכל במעשר שני ; שהרי קדשות מעשר שני היא קדושת דמםי‪,‬‬
‫והוא י'צא לחול'ין על ידי פריון‪ ,‬שונה הדין בתרומה ובביכורים ובכל קדשי‬
‫מזבח ; כי הללי קדשוים בקדישת הגיף‪ ,‬יאין הם יוצאים לחולין על ידי פדיין‪.‬‬
‫משום כד הם נאכלים רק לאחר הערב שמ ‪ " i‬אלא שמחוסר כפרה נחשב "טביל‬
‫יים אריד" ‪ -‬לענין קדשי מזבח בלבד ‪ -‬דע שיביא כפרתו‪,‬‬
‫ערל פי הדברים האלה‪ ,‬הרי קבלת חז"ל‪ ,‬שפרה כשרה בטבול יים‪ ,‬היא‬

‫כעמט מיבנת מאלדי" שהרי נאמר במקומית רבים בתלמדו "‬
‫מקדשר בדק‪ _,‬הבית ; _ ‪,‬לפיכר אם "לקחן פרה ימצאו אהדת_ באה‬
‫זו תיפדה שלא במום"‬

‫לקרישת עמשר שני ;‬

‫היא‬

‫שפרה‬

‫הרמנה הרי‬

‫)רמב ‪ II‬ם שם ת ‪(. II‬ד נמצא שקרישת פרה אדומה דימת‬

‫ילפיכד גם טבול יים נשר למעשה פרה' !‬

‫ישמעמרתגחלה שי להלכה זי‪ ,‬המכשירה טביל י'ם בפרה אזימד‪ .‬שהרי‬
‫פרה ארומה קרייה "חטאת'‪ :‬והיא דימה לקרבן גמור ‪ :‬ין‪ lZ‬בה שחיטה‪ ,‬קבלת דם‪,‬‬
‫הזי'ת‪ ,‬רם ‪;,‬אל נכח פני אהל מוער"‪ ,‬ולבסוף היא נשוסת על גבי ;‪,‬מערכה"‪,‬‬

‫אף על פי כן כל מעשהי נעשים "מחיץ למחנהי‪ '.‬ילפיכך "השטן ואימית העילם‬
‫מרבדם את ישראל" בפרה ארומה‪,‬‬

‫"כי מענד הויתה גזבחת בחיץ ייראה להם‬

‫שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה" )רמב"ן במדבר יט‪(, ,‬ב והמק ‪'i‬יב לשעידים‬

‫תןספות‪-‬‬

‫‪6‬‬

‫ראה‬

‫‪7‬‬

‫הסבר זה‬

‫יומא‬

‫ררמז‬

‫זכב‪,‬‬

‫ע"‪,X‬‬

‫'ייה‬

‫םב ביברי הרמב"ם‬

‫שאני‬

‫בהל'‬

‫פרה‬

‫יקרשי‬

‫פרה איומה‬

‫בדק‬

‫פ"א‬

‫הבית‬

‫הי‪.‬א‬

‫ה ‪ wo,‬ב ‪:‬‬

‫כל‬

‫בפרה‬

‫ה'רסק'‪1‬‬

‫מתחילה יעד סוף שהיו סבולי יום כשירים למעשה הפרה ולקיש ולהזות מאפרה‬
‫לע‬

‫פי שעי'"ן‬

‫לא‬

‫העירב‬

‫וסשמ ‪,i‬‬

‫וסזה‬

‫שאנמר בכל‬

‫הפרשה‬

‫איש‬

‫למעשר שבי אף על פי שאיבו טהור לתרומה עי שיעריב שמשו הרי‬
‫הגי לפנינן_ ש‪.‬הוא ‪.‬דממה ‪.‬פרה ‪ ..‬דאומה_ למעשר ~ שני ‪.‬לעב'"ו‬

‫סהית‬

‫טהור‬

‫הוא‬

‫ואף‬

‫הסהור‬

‫זה סהור לפרה"'‪.‬‬

‫סבול‬

‫יים‪.‬‬

‫‪'45‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪I‬‬

‫על פני השדה "סוגד לבהמיות החיה ללא בקיורת ורואה בה אה חזונו האנושי"‬
‫)פי' רש"ר הירש לויקרא זי‪(. ,‬ז אך לאמיתו של דבר‪ ,‬פרה דאומה איננה קרב!‪,‬‬
‫אלא היא באה "להעביר רוח טומאה" )רמב"! במדבר יט‪(. ,‬ב אי! בה משום סגידה‬
‫לכותות החושניות‪ .‬אלא היא באה לבער אותם מ! הארץ‪ .‬דובר זה בא לדיי‬
‫ביטוי חריף באופי הקדושה של הפרה ‪ :‬אי! היא מקדשי מזבח‪ ,‬אלא היא מקדשי‬

‫בדק הבית‪ ,‬זהיא נפדית גם בלא מום ;‬

‫ולפיכך כל מעשיה כשרים בטבול וים !‬

‫ונמצא‪ ,‬שמחלוקת החכמים הודצוקים היא מחלוקת הנוגעת ליסדו הרעיוני‬
‫ע'ל פרה אדומה‪ .‬כי הצדוקים דנו את הפרה כקרב! גמור‪ ,‬ולפיכך היו אומרים‬

‫"במעורבי שמש היתה נשעית"‪ .‬בכך הצדיקו את קטרוג השטן ואומות העולם‬
‫והצטרפו לטענת היצר הרע "הכופר באפויו האלקי של האדם‪ …‬וההופך חושניות‬
‫בהמלת ליעיןד יחדי של האדם" )פל‪ /‬רש"ד הידש ויקרא זי‪(. ,‬ז ואילן חכמלם‬

‫‪.‬הדגשיו בהדגשה יתהר את איפהי של הפהר הדאומה ‪-‬‬

‫כדי להוציא מלבם‬

‫של דצוקםי‪ .‬משום כך היו מטמאים את הכה! השירף את הפרה בשרץ‪ ,‬כדי‬

‫שמעשי הפרה ישעיו על דיי טבול יום‪ .‬וכך הכל ראו שהפרה איננה קרב!‬

‫לכוחות הטומאה‪ ,‬אלא היא באה להעביר את רוח הטומאה מ! הארץ‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫נתקבל במערכת‬
‫מקור חיים‪ ,‬שולחן ערור אורח חיים עם פירוש מקור‪ .‬חיים מרבינו‬

‫יאיר חיים בכר‪,‬ן בעל חות יאיר‪ .‬מופיע לראשונה מתור כ"י עם‬
‫הערות מאת הרב אליהו דב פינס‪ .‬חלק ראשון‪ .‬מכון ירושלים‪,‬‬
‫ירושלים תשמ"ב‪.‬‬
‫ספר התשובה‪ ,‬הלכות תשובה להרמב"ם ושאר ראשונים עם הערות‬

‫וביאורים מאת הרב יוסף כהן‪ ,‬אב"ד בירושילם‪ .‬ירושילם תשמ"ב‪.‬‬

‫ספר יחזקאל‪ ,‬גליונות רער לשיעורים בנביא מאת הרב יצחק לוי‪.‬‬
‫הישיבה התיכוגית חורב ירושילם תשמ" ב‪.‬‬
‫דרשות הרא"ש‪ ,‬דרשות הרב‬

‫•‬

‫אברהם שאג‪ ,‬חלק א‪-‬ב עם דביד‬

‫אליעזר מאת הרב אליעזר ודלמן‪ .‬ירושלים תשמ"א‪.‬‬

‫‪.46‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫היב חייס אןיר ליפשץי‬

‫בעניו עמידה לפני עשוי מצוה‬
‫במשבה ג' בפ"ג בבבור'ם א'תא "ובל בעל' אומב'ות שב'רושל'ם ערמד'ם‬
‫לפניהם ישראלים בשלרמם רכרן וו‪ .‬ע"ז כותב הרע"ב "אע‪!/‬ג ראיו בעלי אומניית‬
‫חייב'ן לעמוד בפב' '"!"מלת חבמ'ם בשעה שעוסק'ן במלאבתם בד' שלא 'תנטלו‬
‫ממלאכתם מ"מ היר הייבין לעמוד מפגי מניאי ניכורים חוגיכה מצרה בשעתה‬
‫ןמטעם ז'ה עןדמים מפב' בושא' המטה שהמת נה ןמפב' בושא' התיבוק לברית‬
‫מילה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫המשבה ראשובה עמרר‬
‫טעם‬

‫אחי דבבוד‬

‫צבור‬

‫על זה‪,‬‬

‫שאב'‬

‫ובותב‬

‫ומשמע‬

‫דמשםו‬

‫"וצ"ע שהרמב"ם‬
‫"!"ה'‬

‫המביא‬

‫בפ'יושו‬

‫ב'בור‪t‬ב'י‬

‫או‬

‫בתב‬
‫בושא‬

‫התינוק למולי א"צ לעמוד ןז"א לפי טעם הגמ' שחביבה מצוה בשעתה עב‪/‬ול"‪,‬‬

‫וה"תוס' אגי‪ t!:‬י שם" מבאר בשם ששונים לדוד כי בירןשלמי אינא‬

‫טעמא‬

‫אחריבא דשאבי הנא שהיא לקיציו פיז פעם בשנה יאין כאן תסררן כיס והך"מ‬

‫בפ" ב' אבל חייבבו לאלו לפ' שהבבבס'ם הן קהל ובבוד צבוי שאב' ע"ב‪ ,‬ולא‬
‫רדענו אמאל בידי מטעמא דגמ' זכן'‪ .‬יעל דבךי הרע"ג שעןדמים מפנל נושאי‬
‫הת'בוק הוא כרתב "יש לדחות דשאב' התם דבע"!"בא דאז'ל הם ערסקים בצמוה‬
‫ממש ךמקך~~‬

‫כתיב‬

‫•‬
‫"והלכת‬

‫•‬

‫אך‬

‫המקום ‪II‬‬

‫וגם‬

‫בהצוא ‪I‬ז‬

‫המח‬

‫•‬

‫ל ‪/I‬ל‬

‫דעוסק‬

‫במצוה‬

‫ממש שכבוד הוא למת לבשאו על כתיפו וכדא" בז"ל דטען 'טעב'ב'ה וכף אבל‬
‫בזה אכת' לאר עוסק במצוה היא דא'ן שום מצוה בהולבת הת'בוק והכבה‬
‫למצוה הוא דהו'א ומב"ל דצייב'ן גם בזה לעמוי ואפשר דמ"מ שכר פס'עות‬
‫'ש ומ"מ לא מצאת' כן להפוסק'ם 'ז"ל אלא ראה זה כתב המרדב' שצריב'ן‬
‫למעוד כל העם בשעת מ'לה אמבם לאו משום בבוד העוסק'ם במצוה מטר בה‬
‫אלא משום כבוד המצוה עצמה והב'א זכר לדבי‪, ,‬ו'עמוד כל העם בבר'ת' " עב"ל‪.‬‬

‫הג' ר' 'הודה ז'בדל מרדכ' בספרו "זכרון "אד~"!" )פיעמסילע תרל"ד(‬
‫מציין "מלשון הימ"ז ב"ל דהא' רכל לרבותא אתא אפ" עוסק'ם במלאכת אחר'ם‬
‫דכוון יחביבה מצוה מסתמא מוחלין בעל' מלאכה"‪ ,‬והג' ר' שרגא' פייבוש‬
‫פרבקל בספרו "לקוט' משבה" )ברעסלאו תרלייג( מוס'ף ע"ז "ובגמ" ק"!"וש'ן‬
‫והול'ן מס'ק שם דלמא כד' שלא תהא מכשול‪,‬ן לעת'ד לבוא רמטעם זה לא‬
‫הי'י דאיה למ"ש הרע"ג בנושאי המת וכו' אבל הרמב"ם בפ" המשגה כתב‬

‫וז"ל העקר אצלבו א'ן בעל' אומביות רשא'ם לעמוד מפב' ת"ח אבל חייב'ן‬
‫אלן לעמיד לפי שהגכגסים הם קהל יכבדר הצבור שאני ע"כ ןעי"ש '!!שד יכי'‪,‬‬
‫ןצ"ע‬

‫‪.‬‬

‫יכן'‬

‫‪• '1‬‬

‫בח"!"וש' הייטב"א )קדוש'ן לג‪ ,‬א( מפרש מה ישאין ומה לא ושא'ן רגו'‬

‫"ומסתברא דלעולם אין רשא'ן ממש ואפ~ מלאכת עצמם ולפ' ש"!"עו חכמים‬
‫שכל אדם עושה בזה לפב'ם משורת הדין הר" עומד'ן מפב'הם אע"פ שא'בם‬
‫ח"ב'ן זה'ו להם ב'סלו ממלאבתם אמרר שלא יה" רשא'ן‪ .‬בב"ל ובן הודה ל'‬
‫וב ‪'J‬‬

‫בר‪",‬ן"•‬

‫‪47‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הג' ו' ח"ס סרפו בספרר קרל סרפו )מרבקאטש חגח"א( מפוש "רב"ל דבא‬
‫לומרז אפ" הרא ערסק במלאכת מצהו בבב'ן ב'ת חחרברח אר בב'ן ב'המ"ד אר‬

‫בבגד' חחן רכלה אר בעשרת תכר'כ'ן רכדרמה שהרא ארמן רועסק מבלאכת‬
‫'פובסתר רגס ע‪t‬תק במלאכת מצהו אעפ' " כ ערמד'ס לפב' ערסק'ס במצרת בשעתן‬
‫יריק ' ‪• I‬‬

‫הס ' חס '‪ 'T‬ייס "ס) תק " פ( ומסףו על העב'ן רכרחב "אם" עמ' האת ‪ U‬שא'ן‬
‫אח המת אר ערסק' ‪ C‬במצרח "‪ vl‬לעמרד כגבדן שהו' כבגד מבא' ב'כרר'ם ערמו'‪C‬‬
‫רלכד גם ע " ה ע‪ DII‬ק במצרה עדמר כגבדר " ‪ ,‬עכ " ל‪.‬‬
‫הרה"ג ר' סש‪,‬ך בובם פירוטינסקי שלים !‪ I‬א בספרי "הספר הברית" )ביו‬
‫יורק תשל‪//‬ג( )בדף רג"ח( מבאר את העמידה בשעת המללה לפי ראשןנים‬
‫רברם‪,‬‬

‫היא‬

‫מברא‬

‫‪ ,‬את‬

‫וס'‬

‫ס ' העלטיר‬

‫הפרדס‬

‫יעו‪.‬ד‬

‫רכז‬

‫ס'‬

‫קטן‬

‫התשב"ץ‬

‫סי'‬

‫•‬

‫שצ"ר שכרחב "רערמר בשעה שמל'ן הח'ברק רמב'א רא'ה )כמר המרדכ'( מר'עמדר‬

‫כל העם בבו'ח‪ ".‬רמן החלמרד דכראמר'גן פררא"מ )שבח קל"ז(‪ .‬בסרף מרבאה‬
‫שם שיטת הבר"א "ןכ"ז חןמרא בעלמא"‪.‬‬

‫מאיד ‪ j‬נס ' " תביא רנתי" ר"בשבלי הלקט" מיכא "הומכביס בבו למילה‬
‫ארמר בררכ'ם ה'רשב '‪ C‬רהצברר ערב'ם בררך הבא‪ ".‬ראח"ז כחב "מבהג סםוד'‪C‬‬

‫כשמביאים התיביק‬

‫יכי ‪." I‬‬

‫כחמזיר‬

‫לכיהב"נ עומדים כל‬

‫ויטרי‬

‫ח ‪/ I‬ג‬

‫חק‪'/‬ה ‪ -‬כתב‬

‫העם ואומדים‬

‫ערידמי‪1‬‬

‫הציבור‬

‫ברךר‬

‫הבא בשם ה'‬

‫ןכי‪,/‬‬

‫גרהג'‪ C‬לעמרד כשמחח'ל'ן להחפלל "ר'בוך דרד" רש" בזה הובה‬
‫סבפר‬

‫" כחו‬

‫שם‬

‫טרב"‬

‫מהג'‬

‫שס‬

‫ו'‬

‫טרב‬

‫גאג'ן‬

‫)דף‬

‫מ"ר(‬

‫מרבא‬

‫טעמ'‪.c‬‬

‫" באמ'וח‬

‫הו‪ .‬יבןד ר ‪ j‬ר טעם שבהגי לעמוד עד הוא דו אלקינו וכו' וע " ז סמכי בבי א"י‬

‫שבשעה שהש " ץ מתחיל ויברר זיד סיבב גבאי הצדקה והקיפה בדיי יכל אחד‬
‫ברחן צדקה " עכ"ל‪ .‬לפ' דבר'ר ערומ'ס לא רק בשעה שבשרא'ן ח'ברק לבו'ת‬
‫אר ח"ר שברשא'ן מח אלא אפ'לר כשהגבא' סרבב עס קרפח הדצקה כרלס‬
‫ערמד'ס‪.‬‬

‫הג' ו' שמה א''ר זצ"ל בספור "ס '‪ 'T‬רר הגארב'ס רהמקרבל '‪ " C‬חלק ב' בדף‬
‫שב ‪ "/I‬על הפסוק "ואתת מושל" כותב שה‪" m‬ו בשער הכוובות בשם האר‪//‬ל זצ‪//‬ל‬
‫אמו'ך בעב'ן ל‪,‬חן דצקה באמ'רח פסרק זה‪ ,‬רגרמו "רע"ן במדרש פבחס‬
‫להוה"ק מקאר "‪ 1‬ז'ע"א אם ה" כל 'שואל מק"מ'ן הצדקה ור כשהג'ע לץאחה‬
‫מרשל בבל ‪ I‬כבר '‪.‬יה משית בא‪ .‬ובסדיור "רבי אשר" עם כייבות האר''' )י~ם‬

‫חו"ץ ( כרחב "הטעס כ' הלא צדקה ב'תבח לעג' שהרא מלכרח 'רשבח לארץ‬
‫רצריך‬

‫להקימה ולהעמדיה ע"י צדקה‪ ,‬רע‪/‬ו ן נא "םתיאר‬

‫ואבא" מנהגי האר'''‬

‫ם‪ )'-‬תרס " ה( לנן צר '‪ 1‬ש'חבבה מערמד רמכר!' להק'המ רלהעמ '‪ 'T‬ה כף‪.‬‬
‫אבר וןא'ו שערמד'ס לא וק להמב'א'ם ח'גרק לבר'ת ‪ ,‬מ'לה ‪ ,‬רלברשא' המסה‬
‫אלא אפ" כשברחב'ן צדקה רכשגבא' ערבר עס קפרה צדקה צו'כ'ם ג"כ לעומ‪.‬ד‬
‫הוב צ'חק‪ K ,‬רא'ל' זצ"ל מצ"ן ב"ענ" '‪ C‬למשפס ‪ ",‬לע קיירש'ן )לג‪ ,‬א(‬
‫"שברכל וק להס'ק מזה שמםג' ;ב'ס ערש'ס מצןה צר'כ'ס לקרס אבל לא‬
‫מפני יחיד"‪ ,‬והוא מסלים "ואולי שי להסיק מזה לקים מפגי העשוה' צמהו‬

‫‪48‬‬

‫'‬

‫' ‪,1..‬‬

‫‪., 1‬נ‪dB.Ji… ~"1‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫עכ"פ במקום שאין בטול מלאכה ‪ m‬סוון כיס א‪:‬ום לזה כווגר חם"ז יהם'!ח ‪.‬א"ש‬
‫אד‬

‫‪,‬‬

‫וא מוכח‬

‫כן"‪,‬‬

‫אגו מוצאים דבו ח"וש בחידושי מהוי"!;) שעומדים כשבעל בוית גכגס‬

‫וז"ל "וכתבו האחוונים ז"ל שלכ‪ ,‬נהגו לעמדו כשבא בע'ו הבוית למול את‬
‫בבו שהרא עשרה מציה בשעתה"‪ ,‬עב ‪ If‬ל‪ ,‬זג"כ דראיו שהמרי"ט גידס כעל כוית‬

‫וזה לכאווה תמוה למה 'זה יותו‪, :‬נ~';;זז עלםוי לב‪J‬כיו ממי שמבאי את התינוק‪,‬‬
‫ברצובי לסלרם בדבד מעביין‪" ..‬המאור ושמש‬

‫‪/I‬‬

‫כפו כי תבוא כותב "טעם‬

‫עיטרר ביכורים בפלרית מאותו המלן הירתר יפיס מלחמתי וכבישת צירן ריתר‬

‫דברל בעוך וכן‪ :‬עכ"זהוא כיבש תאייתר ימושל בריחו מתחילת לקיטתו עד‬
‫שיביאם לבית‪ ,‬הבחידה 'יכו' אז בבואם ליוושלים‪ ,‬כל בעלי ארמנוית היו עומדים‬

‫מפגיהם מ‪.r‬ומת שקידשו א"ע בכל הטורח לזכר חומרלוחהם וכון ‪",‬‬

‫ע"ש‪ .‬העיך‬

‫לי על ועיון זה האדמר"ו מסלוגימא הוה"ג דצ‪ ',‬ו' שלום נח בוזובסקי שליט"‪.‬א‬
‫ואולי יש לומר שגם בעמ"ה לכבוד הבאת התיבוק‪ .‬לברית מילה שי משום‬

‫כבוד לכבשית ‪ m‬מי האב בהקובת הת;נוק לחתימת אות בוית קודש‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ל‪!i‬י' מהקרורת הנ"ל אכן אע וראים את הנוהג העתיק לקום לב‪J‬כי עשרי‬

‫מצוה‪ ,‬ןא לא זכינר להגדוה ברווה מתי לעמוד' לפני' עו'שי מצוה ומתי לא‪,‬‬

‫אד מאצנו זב‪n‬וכז חבים להאוות‪.,‬בכ‪ I‬ר למקימיי מצוות‪ .‬הבורא ית‪ :‬במירחד כאשו‬
‫מדובר‬

‫בציברר‬

‫המקררמםי‬

‫מצוה‬

‫או‬

‫שהמצרה‬

‫בעשתו‪~ ,‬בבגי‪.‬ס‬

‫‪,‬‬

‫גם לכשית הטילת קטן כעמ '‪ 'T‬ה‬
‫"י‪ M‬טעף בציצתי ‪:‬ןיבףך 'מעודמ" ש!ןןחן ערן‪,‬ן‬

‫אררח יחים טי' ח‬

‫טע' א‪ .‬ייש להזיהר גם בטילת קטי בזה אפילן בלבישה‪ ,‬כל שכי‬
‫בברבתן ‪,‬אם ‪,‬כבר לבשן‪.‬‬
‫ריב‪'.‬יאיר' חיים כנרד‪ .‬מקור 'חיםי‪ ,‬שי' ח‪.‬‬

‫‪O&!I,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יעקב שטונפדל‬

‫‪-‬על מקומם של‬

‫טור ‪t‬‬

‫אמנוו לש ‪ t‬טת הרמנ"ם‬

‫•‬

‫)םיכום(‬

‫לשם הבהרת הבשואים בחזור כאן על כמה בקדרות ‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫טורי אמבון מובאים במשבה )חלה פ"ב ושבעיית פ"ו( כקצה‬
‫של חוט מתוח על פבי איי הים ומחלקם לאץר ולחו"ל‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫יונתן מתרנם כטווווס‬

‫ההר שבבונל הצפון‬

‫ב‪.‬‬

‫מח‬

‫אהרן‬

‫רב‬

‫שיטות‬

‫ה‪.‬ו‪,‬‬

‫‪-‬י‬

‫אמנוס‬

‫)מסעי לה ז‬

‫אח‬

‫ח( והן את הדחמי שוב‬

‫גכ(‪.‬‬

‫הראשרבים מזהים‬

‫את‬

‫טורי‬

‫מאבון‬

‫שבמשבה‬

‫עם הו‬

‫הצפיגי‪.‬‬
‫••‬

‫ע"פ מספר כת"י הוכחבו שלדעת הרמב"ם טורי אמ‪ u‬ן הוא הר‬
‫ההר‬

‫‪".‬‬

‫)חקת‬

‫כ‪,‬‬

‫)היינו טורי אמבון(‬

‫הן‬

‫הר‬

‫שבדרום‪,‬‬

‫ע " פ במדבר כ‪ ,‬ככ רג‪".‬עו שיראל להר ההר אחרי קדש ברנע‬

‫)שם היו מי מריבה ומשם שלח שמה של‪,‬חים למלר אדום‪,(.‬‬
‫ואחר מות אהרן בהר ההר היתה מלחמת הכבעבי מךל עדר‪. .‬‬
‫עובדות אלר מחייונת לחפש את הר הר בין קדש ברבע לאץר אדום‪ .‬בעצם‪,‬‬

‫מקומה של קדש ברבע א' ‪ U‬י'וע חללרטין‪ ,‬כבראה גבלל דהמיון בשם וזהתה‬
‫בתחילה עם "עין קדיס" ‪.‬ב) צ‪ (101998 .‬ואחר כר עם "עין אל גדירת" או‬
‫קדירת ‪.‬ב) צ‪.' ( 007096 .‬‬
‫הקו שהבחה את החוקרים מלבד דמוין השמות היה גם חפוש אחרי‬

‫מע ‪r‬‬

‫)במדגד כ‪ ,‬י " א(‬

‫שה"ן‬

‫גודל שממגר ‪ ..‬יצאר מים ונםי ןתשח חןןוה ובעיםו ‪/‬ו‬

‫באותה תקופה מעל ‪ 625000‬גברים ‪ .:‬עובדה זו הבעיה כבראה את החוקרים‬
‫לזהית את קדש ברנע עם‬
‫בצפון‬

‫‪'-‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫סיני ‪, 8‬‬

‫_‬

‫"עין קדירת" שהאי באת המדבר רג‪..‬דולה נירחר‬
‫‪.. .. … . . . _ -.-.‬‬
‫‪.. -. ..‬‬
‫•‬

‫•‪-‬‬
‫אנזי‪ P‬לרפרהי‬

‫‪1‬‬

‫עברית‬

‫ייך‬

‫‪..‬קדש‬

‫כךנ‪,",‬‬

‫יראה‬

‫‪.‬ידיקים"‬

‫‪,‬ה‪-‬ח‬

‫להרג‬

‫פנחס‬

‫חלף‬

‫זנ"ל‬

‫במיבר לייג י"‪' M‬ייה ‪ ..‬ויחגר ברחמה" )ייעויין םב בדבךיו פ' חקת פרק כי פסוק יוו; ‪,‬י;ן‬
‫בקדש‬

‫כשים‬

‫החזקוני‬

‫דקיש‬

‫כרנע‬

‫וקיש‬

‫אינס‬

‫‪.‬ותן‬

‫מקום(‪.‬‬

‫בבי ישרלא ‪ 603 ' 50‬יסבט ליי ‪ n300‬ע"פ המנדו של חדש ג‪c‬ייי שנה · כ' לזיי"'ם‪) .‬בדובנן‬

‫‪2‬‬

‫; ‪" ,.‬רכי• ‪'1‬‬

‫לאס‬

‫(‪'''.‬רעוו‬

‫יחיבןי‬

‫‪· ~ 3‬דמידי‪1II‬יילג‪ · t‬כןר םיני~ ‪,‬דנ ג‪.S‬‬

‫"" ‪'"'' 0‬רס יבזרם ‪" ,.‬סו שוזיבן‬
‫•‬

‫‪'50‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪. -‬‬

‫כקיס‬

‫‪.. . ..‬‬

‫‪-‬‬

‫'ייס סג‪'C‬י‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המע ‪r‬‬

‫‪,!,‬ע‪ J‬במקרורת ומכהי לא כן‪,‬‬

‫שציא בקשד בונע לא ‪ .‬ההי קברע‪,‬‬

‫היא נסע עם ש'ראל בכל מסעהים ארשר על כ‪ J‬נקוא גם "מעין המטלטל'''‪,‬‬
‫גם בין המקרמרת שנשער בהם נסים לארבתינר שהויאה ארחם צר" לבןר‬
‫)בוכוח ב‪.‬ר( לא בזכוה "פי הבאר"‪ ,‬משרם שמקרם זה ל‪ M‬קיים כלל רי‪:‬דם‪ ,‬אלא‬
‫הכרמל'‪,‬‬
‫שקוע ביס בסכיבות הו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫ בסיובות לזהוי קדש בובע עם מקים בעל מע'‪ J‬גדיל‪ ,‬לא ריבילו איפה‬‫לתוצארת בכינוח‪ ,‬בסיי‪ J‬כזה דומה יההי לזהוי תצורת שבה היתה מתלוקת קות‬
‫ודעתו • עם מקום בעל קב‪,!,‬ן עומק בחוו "פי הארץ" שבה נבלעו קחר ועדחו '‪.‬‬
‫ לסכוס ‪ :‬מקומה של קשד ברבע כלל א >‪ :r‬ר 'עו"!' ואין הא' יכולה לשמש‬‫‪,‬‬
‫מפחח לזהו'!' של הר ההו‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫מא'!"ך ' א' ‪ i‬גם הכות לימו שהו ההו צו" להיות בסביבות עדו'‪ ,‬שה'י‬
‫סביו להבהי שמלך עוד ציא מעיור לקראת ש'ראל לדור האתוים רלא חכה‬
‫להם עד שיביעי לעירר‪ ,‬יבהידו שלא 'בזכו כלל שבבי ש'ואל מבקש‪i‬כ" מעבו‬
‫דוך ערד‪ ,‬מענו שהיה פיתו להס את בעית אגיף אוץ ‪ .‬אדים"‪,‬‬

‫הרעיז! לזהות ' את הר ההר ' עט "ג ' בו מערה " ‪,‬ב) צ‪005994 ,‬‬
‫לא נבע מכח דמיין שמית או צןרה חיצרנית‬

‫‪(015005 -‬‬

‫אלא מכח העובהד שהיא ההר‬

‫‪11‬‬

‫‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫משגיית תםארת ישרלא לאבות פ ‪ H‬ה‬
‫לאה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מ ‪ H‬ן ד"ה ‪..‬פי הבא‪) ",‬אות לי( וכוברי רב‬

‫‪-‬‬

‫לה‪: .‬‬

‫שבת‬

‫חייא‬

‫‪ "N ..‬ר‬

‫לראות‬

‫הורזה‬

‫מרים‬

‫כארה של‬

‫לואש‬

‫' ‪i‬לה‬

‫כוטבת‬

‫וזיפה‬

‫הרכמל‬

‫•‬

‫וירהא כמין • •בכרה ביו‪ D‬יזר היא נאןה לש וברים ‪ ….‬ןכייושלמי כתובית פי"ב הלכה נ‪ ,‬י ובג‪t‬ר‬
‫‪. .‬‬
‫‬‫רכי חדיי‪ .‬בר נא כל מי שהוא עיוה להר הישימון ודאה ןיןננ נכרה קטבה בסי סיכראי‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫זו היא‬
‫רבי‬

‫של‬

‫בארה‬

‫והובא‬

‫מרים‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫חקת‬

‫''''שרב פי‬

‫ב‪,‬א‬

‫כ'‬

‫‪" .. ,‬‬

‫‪6‬‬
‫‪7‬‬

‫אע'"ם‬

‫ואשון‬
‫שכסרק‬

‫כש‪C‬‬

‫•‬

‫תנחומ‪.‬א‬

‫לפרוש‬

‫ונשקפה‬

‫מדרש‬

‫בוש'"‬
‫המיכר‬

‫דברים‬

‫א‬

‫א‪,‬‬

‫‪n‬‬

‫ך"ה‬

‫אח הספיהנ )ב"ב‬

‫‪ H‬ו צררת"‬

‫ער‪(.‬‬

‫ישפתי‬

‫שם‬

‫חכמים‬

‫אות‬

‫'‪,‬ז‬

‫וסבהרריו ‪'''.‬ק גבי רבה בר בר חבה‬

‫שפאך‬

‫‪ …‬א ל תא אחיי לך בליעי דקרח‪ ,‬חזאי חרי בזעי יהיי ק‪ N‬מפקי קוםרא"‪ .‬יי'ריי‪1‬‬
‫‪U‬‬

‫בחדיושי באדרת למהרש"'א‪.‬‬

‫םתסא‬

‫‪8‬‬

‫וכן‬

‫‪9‬‬

‫שהיא‬

‫דםבר)( ‪:‬‬

‫כסכים‬
‫או‬

‫ערן‬
‫כנבב‬

‫)יהרס‪,‬‬

‫שם‬

‫מאםב אין מקרא ייןא מןרי פשוטו‪ .‬אבל בגי בארה סל פריס‬

‫‪ ..‬שהיה מתלבגל ‪J‬ם ישראל‬
‫‪..‬קרס‬

‫‪:‬‬

‫ברנע'"‬
‫י"'כ‬

‫כרזנכר"' '"'שר)‬

‫בגג‪t‬ןקיליפדחי‬
‫''''ד‬

‫יכאור‬

‫זהר‬

‫ה""‬

‫סבת‬

‫בר‪K‬ה‬

‫לר‪.( ..‬‬

‫עברי‪.‬ת‬

‫הגר ‪". .‬‬

‫סם(‬

‫או‬

‫כעבר‬

‫היררז‬

‫המזרחי‬

‫ן‪N‬ב‪):‬‬

‫עזרא במדכר כ‪,‬א א( ראולי היא גם דעת הגמי ר ‪ H‬ה ‪O‬ב שמלך ערז הוא סיחיו‪.‬‬

‫‪ 10‬רכעין זה פירש גם כ ‪ …‬ריוקים"' לפרשת חקת פרק אנ פסוק ‪.'K‬‬
‫‪ 11‬למרות שזררתי המחרלקת ‪.‬לסבי ראשים‪ ,‬הצפרו‪-‬מזרחי סגרבהר ‪ 699‬מי‬

‫יהיא הקםן ‪ .‬כשסחו‪,‬‬

‫פני‬

‫ב ‪ U‬כה‬

‫‪.‬‬

‫רהרבלו‬

‫ירתך‬

‫בדרום‪-‬עמרב‬

‫ששאיו‬

‫‪. .‬‬

‫‪.736‬‬

‫‪.‬ףנ‬

‫יחר‬

‫הובוכים‬

‫כ‪ 4OO‬נה יכולים לס‪ 11‬לר ‪ M‬ת החרפית לשי ‪..‬הר "‪.‬‬‫' רברל" המוכאת ברוס"ו במרבי כ '‬

‫‪.‬חד נכין ב'בל הלל ונו ·ב'בל‬

‫כ"ב‪ ,‬בבגרי להרים‬

‫"לק‪,‬‬

‫זל‬

‫רמה‬

‫רכחה‬

‫כני רר‪ .‬כפנ‪:‬גוח קטן ב'"‪ . ,‬תפוח‬

‫חאיום בסביבה ש‪K‬רנים‬

‫יורח כהי‬

‫‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫החיוי שחוט כמדיב ' דע‪:‬ו קרקדו )‪.‬ש‪,.,:i‬ר לטמן את ‪.‬שבתורכ '"א ~ו‪:‬זצרה · לן חו"ל‬
‫של · ‪ w‬לי כבל‪ (.‬לא מוציא מכלל ראץ שיראל של עולי בבל ‪.‬חלק מהכרמל ‪ .‬או‬

‫הפשל‪ .,‬כל הר יותר מדרחי שימחת אלרי חוט מכד‪ ,‬יב יגחם שיהרי חלקים בשפלח‬

‫בכל ‪".‬‬

‫החףר שלא '‪ 1'11‬בכבוש ‪u‬ולי‬

‫הרםי ‪,‬רומיםי ריחר לא באים בחשבון בגלל חהוט לש ת"ק דרבי חי~‪,‬ה‬
‫שצ'י‪i‬די · לסמו ‪ It‬ת הסבים )איים( שבים שהיו ‪ .‬בתחםו ·כב‪ I‬ש עולי צמר~ם‪,‬‬
‫ושונום חשוט ‪ .‬מהם לזט'ו םיו‪r:‬מ · לא ן;ובר ‪ ,‬כלל על פבי ‪ .‬ה‪.‬םר עובר‪ m‬אלו‬

‫ד~בל>ו ‪ ,‬למסקבה שהר ‪;:‬הר "' ‪ , I1‬נמ" הגו גג'ל רר‪.m‬‬
‫דושרי שומתיו‪ .‬כלו אם ר"צו לחפש את קדש כרבע ממערב לג'בל מעהר‪,‬‬
‫ואם ישיר כעיביהם לזהותה עם ג ' כל"קדיירה ‪.‬ב) צ‪.‬‬

‫או עם " ג ' כל"אם"מרג ‪" Cj‬‬

‫‪·(001963‬‬

‫שדומה ל‪; ,‬קודירת"‪,‬‬

‫‪.‬ב) צ‪ 436 . 988964 .‬מ ' ( )או ב‪ .‬צ‪'( 411 • 992964 .‬מ‬

‫שדומה ‪ .‬למלה "רקם " שהיא חרגומה של קדש הז באובקלוס‬
‫כאמור בכל שלשח המקומוח האלו איו כיום שום מעיז‪.‬‬

‫והז‬

‫ביד~בתז‪.‬‬

‫עם כל האונמ ; הבבי ומהר בזה לשאר ' כש רי 'ר שמואל שורק ב " י א '‪.‬ש‬
‫חפץ חיים על הערתו ‪ ",‬וכעיקר לגבי דבריו על מש " כ כמאמרי )המע ‪ r‬תשרי‬
‫תשמ " כ ( הערה ‪ 37‬על מציאותה כביכול של רצועח הרםי גמ'בל מערה‬
‫לג ' בל הרוז שכמזרח ושהאי תקרא טורי אמ ‪ u‬ו ש הבבי חוזר כי ממהנ עקכ‬
‫המצאיתו של בחל אל"ערשי המבדיל ביביהם ‪".‬‬

‫למסקבת הדברים טורי אמטז לשיטת הרמב"ם )רק בהסחךמ על כחכי‬
‫ד‪,‬וי ש מצאבו(‬

‫הם בדרום מערב ארץ שי ראל ובראה לזהוחם עם ג'בל‬

‫מעהר‬

‫) על ש בי ראשרי(‪ .‬חוט מ מ בו לכזיב מסמז את חחום החישבות עלי בבל‬
‫)למעט כל שממערכ לחוט(‪ .‬חוט ממבו לבחל מצרים )שפך דמיט( מסמז אח‬
‫הבסים שבםי‪ ,‬דהייט בשפך דהל ‪ ri‬א‪ ,‬מי מהם שידי לחחום כבוש עולי מצרים‬
‫רמי מהם לחו ‪ n:i‬לאזר‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫ג ‪ l‬השיא כזר ' לשא מסרבת ‪ ' .‬וברי זה ה ו ם ' פ‪ 'c‬בחזיו '‪' 11 .‬ערם" · סכ "‪ J‬ית ‪ TJC ') .‬ייו‪.‬‬
‫הבוא ' באוכרונדנ‬

‫ב ‪ it‬הוכעיד‬

‫תשרי‬

‫‪13‬‬

‫'ב ‪ n‬הו‪:‬כ‪,‬ין"' ·ניןס ' ח'‪"'. I‬נפ‬

‫‪1"-‬‬

‫'תודחי גס ‪:‬דלרב 'יקב גביז ב‪:‬‬

‫‪N‬‬

‫'‬

‫תשףנב‪,‬‬

‫בהעהר‬

‫‪.43‬‬

‫' וכישיבת · סעליבם · שהמר!י]" לכתוב · דבוםי ‪ ,‬ל‪x‬ר‪ .‬י ריה"‬

‫זכי םלכנ‪t‬י נ'י' מפתח תקיה סהזם‪K‬י יי ‪ K‬ת הפםפיף " הוייסןם לךכ‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אברהם הןלי שישא‬
‫ספר גפש החיים‬
‫תר"כ‪/‬תרנ"א‬

‫מדהירת קניגסברג‪,‬‬

‫ספרו של גאון ש'ראל וקשדי ההר"ג ר' חיםי מייל ‪ IC‬ז "‪ I‬זז"ל תנקבל מד"‬
‫עם הו‪i‬כעתו כאחד מספרי היסוד של הגות‪ ,‬מחשבה ומוסר ש'ראל סבא‪ ,‬הספר‬

‫נדפס בארושנה בייולגא‬

‫הוראדאב בשנח חקפ"ד‪ ,‬ממה שםדנס על השער‬

‫‪-‬‬

‫אפשר להסיק לכאוהו שהמדפיסםי הם היו גם המצואיים לאור שהרי כן כתוב‬
‫מפושר שיוצא לאיר " ע " י השוחפים ה " ה הרכבי זכף מהן' מנחם מו במרן‪',‬‬
‫•‬

‫בךיר ז"ל יה"ה הרבני דכו' מהף שמחה וימל במהף מנחס נחים ז " ל " ‪,‬‬
‫כלרמר מדפיסי ווילאנ וד~ראדאנ ‪ ,‬בכל זאת למעשה המוצאי לאור היה הרה"ג‬

‫‪-‬‬

‫צו"ל ב ‪ U‬ויישרוי של אביי הגאון בחור רש‪ Cl‬הש'יבה‬

‫ר ' ציחק מוילאזין‬

‫שיסדה אביי‪ ,‬דבר זה ייצא מדבריהם של המסכימים ‪ ,‬שגי גדיל‪ ,‬המררים‬
‫וברילנא‪ ,‬ההו"ג ‪ ..,‬אבדדם‪ .‬אבלי ' )פאסויוליער( זצ " ל ' ‪ ,‬רבמיוחד מדבריי של‬
‫חבח ההר"ג ר שארל ב"ר ייסף ]קאציבאלבבריג "‪ [', I‬זה האחרון דמגש' את‬
‫זבותר הבלעדית של הרה"ג ר חציק זצ " ל בהדפסת הספר‪ ,‬עול אף שגדר בדע‬
‫עצ‪11‬כ שלא להסכיס לע ספםיר חשרים‪ ,‬בכל זה הפעם אצי חרז במדרר "'" לגחר‬
‫כרארי שלא להשיג גברלר של גבר )=של המחרב(‪ ,‬חביבי הב"ל ר=) יצחק[‬
‫לדהפסי ספרו של ש"ב הגאזר ז"ל‪ ,‬ראל במ" רלא מקצתר לא במ‪,..‬בה זר רלא‬
‫מבדיבה אוהת‪ ,‬רלא '''ע שים ארפן ותחברלה בדעלם בלתי ‪ I‬שות בבו‪ ,‬ולשימע‬
‫ירגםע ותבא עליו בוכת טיב"‪ ,‬ההסכמה חתומה ביוס א' טו ‪ I/‬ב סדיו תקפ " ‪.‬ן‬
‫הספר גדפס שרב בריולבא בשגת חקצ " ז‪ ,‬רשרב על ד"י ארחם המדפסיםי‪,‬‬
‫רעם איתן ההסכמרת • כמר בהצואה הראשרגד‪ .‬רשיב בלי ציין מפרשו מי ר'א‬
‫עבל הקרפ'‪" '"1‬יי‪t‬נ ‪ x -‬ם הפםע 'כר מכללא אחמר‪ ,‬שהרא ההר"ג ‪ .,‬יצחק בד""ח‬
‫מררלאזין "‬
‫‪11‬‬

‫הוא ל‪ M‬הדה היורש הבלעיי של עזבון הספריתי סל ‪ K‬נדו הגאון זןיל‪ ,‬םנ ל ‪ I‬חיי '''רה‬
‫יוסף היה‬

‫;‪2‬‬

‫ראה‬

‫וס‪,‬‬

‫חל‪p‬‬
‫‪'.‬‬

‫תק!ייו ;‬

‫פין ‪ I‬קריה‬

‫ראה‬

‫תשיבזתי ן‬

‫בי ‪ I‬ווזה זכריהם‬

‫ה‪.‬‬

‫ב'"כ‬

‫נהן ‪ I‬א‪.‬ד‬

‫נ‪ K‬מנה‪,‬‬

‫של‬

‫עמן '‬

‫מםן‪ K‬רה‬

‫שני‬

‫‪ 24S/244‬מס‪,‬‬

‫שסיינשבייר‪s‬זר ‪:‬‬
‫ע"י‬

‫האחיס‬

‫דדיל ‪,au‬‬

‫עיר‬

‫מכ‪-‬וז‬

‫כהקדמותיהם‬

‫‪.114‬‬

‫שריה‪,‬‬

‫הי ‪ K‬נפםו‬

‫‪s‬זמו'‬

‫כ‪' M",‬‬

‫לםפר‪.‬‬

‫בג‪c‬חרונה‬

‫‪.29-19‬‬

‫בארהם ‪'",‬‬

‫בחלי ‪au‬‬

‫ירשות'"ן‬

‫‪.‬ףד מנ" ‪K‬‬
‫דבפס‬

‫סרפ‬

‫תס"וכ‪.‬‬

‫;‪:‬‬

‫קרהי‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬ל שיןני ‪y‬ןנניין נס ו פה של הסכמת הרה"נ ר ' שאו ל ראה למטה ה'דה ‪ . 1'2‬תורת‪-‬י נחו;ךנ‬
‫לייריי‬

‫עמו '‬

‫אנמנה‪,‬‬

‫וסכני‬

‫‪237‬‬

‫הטוב‪,‬‬

‫מס ‪.‬‬

‫ר'‬

‫‪5‬‬

‫שכ '‪ 5‬ה‬

‫שבדפם‬

‫כ"ו‬

‫סיין תר"ם‪.‬‬

‫ברריג‪t‬נ‪r‬י‪,‬‬

‫_רז‪.‬ב משה‬

‫‪111‬‬

‫שיראל‬

‫הרשארנה של ‪…‬נפש החיים"‪,‬‬
‫הםסר ושגית‬

‫נפסר‬

‫סומלא · ייןר ו · ‪,‬‬

‫איזר‪s‬זג‪c‬ל‬

‫ועותק שלר‬

‫חקו'"ן‪.‬‬

‫‪I ,‬ה‬

‫כ‪-‬כ‬

‫ר‪,‬די‪,‬‬

‫טכת‬

‫'''דה‬

‫ת‪ P‬ם"ה‪.‬‬

‫לע שהטאלי‬

‫לי‬

‫זילרם‬

‫לש‬

‫ההוז‪ K‬ה‬

‫של ההונהא השנהי‪.‬‬
‫הרה'"נ‬

‫ף‬

‫ח"!‪P‬‬

‫‪,‬ליר וכאמיר הצמיין‬

‫של‬

‫זז"ל‬

‫עיר‬

‫הדכ וב‪.‬‬

‫בחם"'י‪.‬‬

‫הןח‬

‫גפסר‬

‫ש‪ .‬שפי‪..‬אר כטפרי‬

‫ניי~ייסר‪ .‬תשב " ‪, ,,‬רוב י ‪.69' 39‬‬

‫ע‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בפעם השלשיית‬

‫נדפס הספר כ]קניגסברג[ בשנח ‪.‬א"כר‪r..,;.;.‬ןכי'רח טיפרסי‬

‫‪0‬‬

‫האו לחיצוח בח' הדפוס בפויס'ה המזוח'ח‪ .‬שבויבם של הספו'ם חסו'ם‬
‫הפרטםי הביבלירגרפיים‪ ,‬יש חש " ד‪ – ,‬שי יהם חמי ' ד‪ ,‬יש שחסרים שמות מוציאים‬

‫לאוך‪ ,‬אי גומו'ם ךק בךאש'‪-‬ח'בוח יכי' וש" שכל אלה חסךם' בספו אחד‪.‬‬

‫הט'בה לכר בעובדה שחלק ג'כך‪ ,‬ואול‪ ,‬גס חבס של ספרם' אלו '"ה מ'ועד'ם‬
‫להבוחה‬

‫לגבול‬

‫מעבך‬

‫של‬

‫לחחומה‬

‫הצאו'ח‪,‬‬

‫הצנזווה‬

‫ל אוו‬

‫והמוצ'א'ס‬

‫של טפו'ם עבו"ם לא ה'ו מוכב'ס להוש'ט לצבזוו'ס ' ' בוו'ם וו'ק'ם דבו'ס‬
‫בויו'ם על ספו'ם חדש'ס ‪ ,‬שהו' זה הוא כאלך להוש'ט להם שוט לחכוח בך‬
‫גוום‪.‬‬

‫את‬

‫‪..‬‬
‫"‬
‫‪,‬‬
‫הספו דגן בדפס ב‪ J‬קב~גטבוג[ ; זה מקובל אצל וישמ' הטפו '‪ .‬התאו "‪l‬‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫•‬

‫‪,‬מפווש בי "ותה' ואש'ת מלאכתו שגת טל טיב 'זכו נפש ההי‪-‬ם ‪= j‬חו"כ[‬
‫לם"ק" ובגמו לס' הקלוופין בעל שלש ת'בךת ב"שגת תוכ"א לפ"ק" שגדפס‬
‫בתור מטגות של זך פהר'ם 'פר‪ .‬אבל א'ן 'זכו לא לשמו של המדפ'ס' ומה‬
‫שהוא 'וחר מפת'ע ‪ ,‬מ' הוא זה המצו'א לאוו את הסםר‪.‬‬
‫מהדורה זו לא ‪' ,‬צאה על ''י אחר מבג' משפחח החמבר‪ ,‬וגרמה לחגובה‬

‫רצ'ב'ת מאת גכר‪ ..,‬של הרה " ג ‪' .,‬צחק‪ ,‬בג'ו של הרב ר ' אל'הך זלמן ' ‪ ,‬ה"'ח‬
‫שהגןי ‪ II‬ל הדפיס הספר בלי שריין של וירשי הקיפירייט‪ .‬היבר היבא ‪ 10‬למני‬
‫הוה " ג ר ' 'עקב צב' מקלבבורג‪ ,‬וצ " ל רבה של קעג'גסבערג‪ ,‬מקום ההדפסר‪.‬‬

‫עלה בי'ו של חמרא ראתרא להשק'ס אח חר'ב באופן כזה‪ ,‬ש כבראר‪ .‬ה'ה‬
‫לשב "‪ Y‬ת צרוגם שו שב' הצח'ם‪ ,‬הטוען בג' ההר " ג ‪ .,‬אל"‪,‬ו זלמן והמצוא"‬
‫לאור‪ ,‬שנורע שמו הד עתה ' על ''י הר'ן ורבר'ם הזר‪", .‬ה אש" בשם ר ' ע'קב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫פרדיברג‪,‬‬

‫‪~.‬‬

‫מסימק‬

‫בי· ת‬

‫אם‬

‫'קד‬

‫יס‬

‫ארת‬

‫הספרים‪,‬‬

‫הובאה בזר( ‪I‬‬

‫ההרצאית זהרת‬

‫‪-‬‬

‫בי‬

‫מס‪.‬‬

‫הרנאה ‪4‬‬

‫‪S99‬‬

‫רישם‬

‫קניגסברג‬

‫בהזוהא‬

‫‪,‬ב"ר"‬

‫‪3‬‬

‫והוצהא‬

‫קניגטכרג‬

‫‪S‬‬

‫שם‬

‫ת"ר‬

‫)הנני‬
‫שתי‬

‫תרכיי‪,‬א‬

‫‪,‬‬

‫הוא רשם להוזאה ‪ 4‬מה שנמצא על השעי‪ ,‬וכהןנאה ‪ S‬מה שרשים‬

‫בקולפוז‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪Oxford 19'29. p . 239 7‬‬

‫‪..‬‬

‫· וכן‬

‫פודיביג‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪l..ibr~y .‬‬

‫‪A. E. Cowley ; Hebrew Printed‬‬

‫‪Books in the Bodleinn‬‬

‫‪ rg ? 1• 1860 " .‬נ ‪" ( Ko ~ igsb‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪B‬‬

‫~‪9‬‬

‫‪,‬‬

‫לפי ~ חזיתו‬

‫של‬

‫לנוףנ‪i‬ז ‪:‬‬

‫‪..‬‬

‫הניפס‪-‬‬

‫הדף‬

‫הר·' לאיה זלמן בנו לס‬
‫סרליידו ‪ J‬יק‬

‫ז ‪ J‬ל'"‬

‫מי‬

‫מהם‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אביו‪,‬‬

‫ושל הגאוו‬
‫‪. .‬‬
‫יסב בראש‬
‫'‬

‫לשישלת‬

‫‪- -‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ 10‬הפיי ‪: :9‬ז‬

‫בוי‪!I‬יק‪,‬‬

‫' ‪.‬‬

‫הירום‬

‫הקברה שלפנינו‬

‫ןה‪ K‬ו ןןיןןן‪,‬‬

‫ובפס‬

‫בכית‬

‫הס!כו‬

‫דפוסם‬

‫של‬

‫‪C‬נ‪n‬‬

‫רגובעו‬

‫" זיחק פרול‪ K‬זייי ההר גיסי של הגסיו רי יוסף ייב‬
‫הנ ‪' J‬ייכ‬

‫‪,‬‬

‫השייבה‬

‫זצ"ל‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫היה‬

‫לו‬

‫ייז‬

‫עם יביסך‬

‫ורכיום‬

‫ראה‬

‫הוב‬

‫קרלינסקי ‪:‬‬

‫חייס‬

‫‪,‬‬

‫חוב י‬

‫לה‬

‫‪ K‬חרי‬

‫‪,‬‬

‫בוילזאיי‪.‬‬

‫)ניר·ירוק‪,‬‬

‫מןת‬

‫ניסן‪,‬‬

‫תשל‪-‬ב(‬

‫פוק‬

‫הראשין‬

‫ס '‪.‬‬
‫•‬

‫יאנה‬

‫ניתבת‬

‫יך‬

‫ליעת‬

‫מי‬

‫הב "‪M‬‬

‫את‬

‫הבעיה‬

‫קניגסברג‪ ,‬הםא היוושים הגיבי · לפניו או שנתבקש על ירי הנתב~ לפסו‪.‬‬

‫«‪5‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לפבי‬

‫רבה‬

‫של‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זיל‪ .‬בשויטךי‪ .‬ב"הןכביר" של יום כ"א אייר תרכ"א ‪ 11‬גדפס מכחבי של ההר"ב‬
‫ר' בק"‪ !/‬צב' מקלנבורג בצירת מס'רת מדועה שמל המי"ל ובה מכתבו של‬

‫קנ'גסברג ‪:‬‬

‫הרה ‪.‬ייג רבה של‬

‫הודעה‬

‫• •‪.-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫קענ'גסבערג‪,‬‬

‫להיד!‪ "/‬רלפרסם בעל· מהנרי לדעת ש'ריז אשר‬

‫באת'‬

‫השגחי רקביתי אח הזכוח שההי לידשרי בגי המניח הרב הגזאן‬

‫מ' ח'ם" מרולאז'ז נ"ע‪ ,‬על הנפש הח"ם שהדספת' פה קענ'גסברג‪,‬‬
‫ילעחת לווא" וו"ז ‪ ,‬שילח אני טה הסכמת הרב הגאין דפה‬
‫בחת'מת ו'!" ממש‪ .‬ניסח ההשראה מהרב הגאיז • דפה‪ .‬להגלות‬

‫כ' ספר "נפש חהיים" אשר ר"בא לב'ת הדפרס פה קענ'גסבערג‬
‫בשנת תרכ"א לפ"ק‪ ,‬ניתז על'י עתה שרי'ז למכרם" בשר'וז‬
‫הי'שר'ם הרבנ'ם שח"י' בנ' הרב וכר מ' אלהיי זלמז בהגאיז‬
‫הצדקי וכי ‪ I‬מ' ציחק מיילאזי‪ 1‬זצ"ל וופ''' הזכות אשר ההי להבאת‬
‫זקנם הנ"ל‪ .‬וכפ' הארמר בהסכמת הגאיו החס"!' מ' שאיל זצ"ל‬
‫בהדפסה ראשרנה" יבלעד' אלה אשר כבר נדפסי פה‬
‫מיי'לנא‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫א'ו שרית לשםו אדם לשרב להדפ'סס‪ .‬בלת' שרי'ו מה'ישר'ם‬

‫הנ"ל‪ .‬יכעת במשך שנה של‪,‬מה מה'ים א'ו רשית אף להי'רש'ם‬
‫•‬

‫‪,‬לב"כ לשיב להרפיסם‪ .‬יאחו שנה הנ ‪ l1‬ל שויב הזכות לחיןשוים‬

‫כמדקם‪ . ,‬לשיב להדפ'םם‪ ,‬ילשעית‬
‫עח"ח וים י' שע"ק 'ד ניסן‬

‫•‬

‫בהם כרצינם‪ .‬לוראהי באת'‬
‫שנת תרנ"א " ‪ 1‬לפ"ק פה‬

‫‪-‬‬

‫קעב'גסבערג‪.‬‬

‫בק"‪ !/‬צב' מעקלענבירג‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫שנה‬

‫ה'‬

‫‪ 12‬זייקא‬

‫מט‪.‬‬

‫למכירה‬

‫‪ 13‬העותק‬

‫למברם"‪,‬‬

‫אחרי‬

‫סבחפשרר‬

‫ששימש‬

‫מקרר‬

‫זוביי‬

‫‪,‬ל‬

‫נדפס‬

‫באשך‬

‫שי ‪' 'U‬‬

‫זה‬

‫ול‬

‫הקיו‪-‬ה‬

‫‪22‬‬

‫ההסכמה‬

‫בדפוס‬

‫לזיין‬

‫שי‬

‫דפים‬

‫קניגסברג‬

‫יבמי‬

‫‪.(3‬‬

‫קניגסבר‪.‬ג‬

‫עם‬

‫כקניגסבר‪.‬ג‬
‫בשרררת‬

‫במאמך‪,‬‬

‫שום‬

‫אופו‬

‫כחיק‬

‫‪1818‬‬

‫זן‬

‫עתה‬

‫להמופיס‬

‫מדא }'‪2‬כבין‬

‫באפרלי‬

‫אחרי‬

‫בזפסה‬

‫בחרספה‬
‫כז‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫בונה‬

‫מיוחזת‬

‫רסירז‬

‫השיבןי‬

‫נתיספו‬
‫י ‪ M‬ברלה‬

‫הניתז‬

‫של‬

‫לדבריו‬

‫של‬

‫מ~בייך שהר""'ז‬

‫מההונהא‬

‫ההסכמה‪.‬‬

‫ההסכמה‬

‫בעולם‬

‫למחברםי‬

‫עם‬

‫אפליו‬

‫טופם‬

‫בסיף‬

‫הוספה‬

‫הזה‪,‬‬

‫היה‬

‫האחררנות‬

‫השניה‪,‬‬

‫כ‪,‬יד‬

‫שבשגת‬

‫שווות אלר‬
‫רשוח‬

‫בלתי‬

‫‪ D‬ורעגראף‬

‫חקפ'""ז‬

‫בבר‪,‬‬

‫בהונאה של‬
‫ובפי‬

‫ולשרמ‪,‬‬

‫‪,s‬‬

‫חק ‪ J‬ייז‪.‬‬

‫פקודת‬

‫יונעס‬

‫‪…….‬‬

‫זו‪.‬‬

‫הוב‬

‫הממבים‬

‫מקלבביר ‪,l‬‬

‫הכי‬

‫של הספר‪ ,‬שכה לא ההי פאשרי להזכןר חוק‬
‫בזה‬

‫סנזפסר‬

‫בלי‬

‫מהיורשים‪,‬‬

‫הותרי‬

‫הזדדים‪.‬‬

‫ירי‬

‫שהוספה‬

‫למ~לה העוה‬

‫זהיינו‬

‫הועתין למעלה‬

‫‪ ….‬ר‪ ..‬ל‪x‬‬

‫ק‪l‬ןז'"ז‬

‫‪ 'g‬ובוי‬

‫‪11‬‬

‫הת'}‪… …‬‬

‫‪.ss‬‬

‫מנ;ביע‬

‫הרב‬

‫המפשו‪,‬‬

‫של‬

‫הםג‬

‫שהיה‬

‫לפניר‬

‫ההסכמה‬

‫בהוואה‬

‫הרשאונה‬

‫הקופיר"'ס הזאריסםי‪.‬‬

‫הםא‬

‫היתה לו‬

‫‪1‬‬

‫על‬

‫אחוי‬

‫מיתי‬

‫וה‬

‫)האר‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫••‬

‫‪ 14‬מאגז למזגן שבל ‪ K‬ןםת הספרים כבו הין בשיק הספריס‪.‬בונ‪y‬ודי ‪ .‬ה‪.‬זר" תידלית ‪,‬ניסו "'דל!!‪•M‬‬

‫‪-‬‬

‫·‪55‬‬
‫‪..‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫הפדסתי‬

‫יג ‪C‬‬

‫ס'‬

‫ושיעיח‬

‫משיחי‪,‬‬

‫מאנה‪ ,‬י'ס מדגל עיז ל‪,‬מח"ל‬

‫משמע'‬

‫ס'‬

‫שייעד‪,‬‬

‫' ראש‬

‫רס'‬

‫‪, 15‬‬

‫יעקב זלובעושס"ו"‬
‫דהברםי בחר מללי ‪ -‬ייושי המחבו דצקר במשםטס‪ ,‬יעל 'ר ע'קב‬
‫יילבעשרייםן ההי לפרצתס‪ .‬אחרי ‪i1‬קבלי !)ציףיס‪ ,‬הסכימי הנכדיס שכל הספריס‬
‫שהדפיס "ר' ז"ש מותו ‪i‬ו למכור ; רהסםכ גם כן שדע תום שבה מיסו חחימת‬
‫זנכתבי לש הוב דזכ‪.‬פזש איו ל"ושיס ושית להשרית לאחוםי להדפיס ספו‬
‫"נשפ ‪i‬ה ‪I‬יים" ‪I‬ז‪I‬ף עליהס חל אסייר זה במשד הימו הזה‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫איני יורע אח זהותי של 'ר עיקב זילבעשרס"ו המוצאי לאור‪ .‬היא הע '‪'1‬‬

‫על עצמי שהיא הבד מי השוציא לאיו את ספר "מנדל עיז" לרמח"ל‬
‫זה נדפס באוחה השבה הוכ"א‪ 1860 /‬בקביגסבוג אצל המדפיס אלברס ואסבאו‪,‬‬
‫אבל שמי של המיצאי לאיו חסר גם בספו הזד‪ ,‬יגם לא נדפסה שסו הסכמה‬

‫‪-‬‬

‫ספו‬

‫על הספר‪ ' .‬שלש הספויס של האבובנאל שגם איחס דהפיס‪ ,‬לפי דבויי במידהע‪,‬‬

‫גס הם נדםסי בקניגסברג ‪ :‬משמעי שייהע‪ ,‬אצל אלברט ארסבאו‪ ,‬חוכ"א ;‬
‫ישןעיח • משיחי‪ ,‬גויבעו עם ליגנוע‪-‬ו‪ ,‬חוכ"!! ; יואש אמנה גם כו אצל א‪ m‬י‬
‫דזכ‪.‬דפיס‬

‫באיחה השנה‪.‬‬

‫מתיה הדבר שלשלשח הספויס‬

‫קיבל המיציא‬

‫לאיר‬

‫הסכמתי לש הגוי"צ מקונביוג‪ ,‬בחמיז חר"ו ‪ ,‬או שמי של מקבל ההסכמה היא‬
‫‪ ..‬יר‪.‬בבי המיפלג מי"ה מדרכי ב ‪n‬ר יהדוה הכהו ה ‪ n"l‬ר )ש[העלה שלשה סמרים‪."…‬‬
‫הרי זה סוחר לםי הנראה את דברי המהציר ור עיקב זילנעשרטיין‪ – .‬האם‬
‫שי כאן ס‪ ",‬לש ' מממן ישל מדה‪ ..,‬למעשה ! אילי‪.‬‬
‫'‬

‫‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫~‬

‫‪,.‬‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ 15‬מענין‬

‫שבייב‬

‫רובם‬

‫של‬

‫הספרים‬

‫שגזפםו‬

‫בקניגסברג‬

‫' ודוקא שנ‪ '9t‬ם ‪.‬לו‪ ,‬נפש חהםיי ומגדל 'יז לרמח"ל‪,‬‬

‫‪56‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫נדפםו‬

‫הפב"‪m‬‬

‫נדפסו בלי המפכרת‪.‬‬

‫' מרכה‬

‫של‬

‫'יי‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שמזאל דדו‬

‫תמלידי שייבה‬

‫‪-‬‬

‫בהדלקת ניות חונכה‬

‫סרק‬

‫‪11‬‬

‫על חיוג ההדלקה גישיגה‬
‫‪11‬‬
‫הג'וב כמפכת ש כח ' ‪ :‬מצות חבוכה בר אשי וביתי )שר " י ‪ :‬א '‪ U‬זכל כבי‬
‫ בר לכל אחד ואדח‪ ,‬והמהדרין מן‬‫גיחו פגי להו כבר אחד( והמהדרין‬
‫המהדרין ‪ :‬כש " א פוחח והול " וכה " א מופיף זהול"‬
‫ועוד ‪':‬ב!ש‬

‫אמר רב ששח ‪:‬‬
‫אמר רב זיאר ‪:‬‬
‫בהרי א ן שפ ‪ r‬א‬

‫אכסבאי חייב‬

‫מרשי‬
‫בתר‬

‫כי‬

‫כבר חבוכד‪.‬‬

‫ד~יבא‬

‫ובס י בי‬

‫כי‬

‫רב שמחחפבא‬

‫אתיתא‬

‫אמיבא ‪:‬‬

‫כפריטי‬

‫השחא‬

‫דואי‬

‫לא צריכבא‪ ,‬דקא מרליקי עלי כגו כיחאי‪,‬‬
‫ושי להכין למי אמר רב ששח אח דיבו והלא שביבו שהמהדרין מדליקזי‬

‫בר לכל אחד אוחד מכבי הכיח גם לו ל א היה אכסבאי וכן מדוע ר' זירא החלכט‬
‫כדצי לבד ‪ t‬ג וכי לא בהג כמהדרין מן המדהרין להדליק בעצמו ז‬

‫צוררי לומר אחח משחי אפשרויוח ‪:‬‬
‫א‪,‬‬

‫די‪J‬‬

‫אכסגא י במ‪II‬ר לדיגא‪ ,‬לפ י עיקר דהין שמפפיק בר אשי וכיחו‬

‫‪-‬‬

‫מה דין אכסבאי האם בחשב כמי ששי לו כיח ומפחפק כבר ביתי או שמא‬

‫מדיבא צרי‪ ,‬להדליק בעצמו ‪:‬‬
‫‪ .‬אם במאר כן‪ ,‬ודאי שלמהדרין יכול האכפאבי להדליק כעצמו‪,‬‬

‫ב‪ ,‬בדין המדרין מן המהדרין בחלקו חוס ' ורמכ"ם ‪:‬‬
‫המהדרין בר לכל אחד יאחד מבבי‬
‫מן‬
‫לפי הרמכ"ם מדליקים המדהרין‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫הכיח‪,‬‬

‫לפי הוים שכי מנצאי‪.‬ם‬

‫לפי חופ' הדלקח ברוח לכל אחד ואח‪,‬ד פיגע כהכיר של מספר הימיס‪,‬‬

‫יעל כן המהדרין מן המהדרין דמליקםי רק לפי מפפר הימ "‪ Q‬ולא לפי מספר‬
‫בבי הבית‪ ,‬כדי שלא לפגוע בהיכר הבס ופרסומו‪,‬‬
‫ר' ‪ i‬א אס כז שלפי חסר' "!א כל אחד יאחד מו ההמדר!" מן המדהרין‬
‫מדליק בר‪ ,‬וממליא צצה חשאלה לגבי אכפבאי‪,‬‬
‫‪I‬‬

‫אנ ‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫כב‪,‬‬

‫ת‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הרייחבי מכאן כ' למבהג בב' אשכבי שדמל'ק'ם בר לכל אחד יאחד ידא'‬

‫שרשא' אכסבא' להדל"‪ ,‬ככרכה יא'לי למבהג בב' ספדו שא'ן דמל"‪,‬ם" לכל‬
‫א'ן אבסבא'מדל‪,‬ק‪) .‬אלא אם בבר'ע באםשרית ‪ .‬הראשיבה(‪.‬‬

‫אחד מבב' הב'ת ' ‪-‬‬

‫•‬

‫יבראה‪ ,‬שגם לפ' הספרד'ם ש" רשית לתלמ'ד המריחק מכ'תי להדל‪,‬ק‬
‫בעצמי‪ ,‬שהר' דבר' התיס' אמירם" באיפן שאמשר לטעית בהבחבת משמעית‬

‫מספר הברית ‪ -‬אם היא ביבע ממספר כב' הב'ת אי ממספר ה'ים‪ ,‬אבל באיפן‬
‫שתלמ'ד ה'ש'כה מדל‪,‬ק בחדרו א'ן כל אפשרית לטעית יכפ' שכתב כ"דרכ'‬
‫משה ''' שאם כל אחד מכב' הב'ת מדל"‪ ,‬כמקרם מ "‪ I11‬ד לכ"א חששא דהתיס‪'.‬‬

‫ראם כן 'ש מקום לימר שגם לספדו‪,‬ם"‪ .‬ש" רשית להדו‪,‬ק בברכה בחדרם‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫ארלם ש" דלתות‪ ,‬שהר' גם ה'ום מבהג הספרד'ם שא'ן לרהל'ק לבל אחד‬
‫ראחד אפ'לו כל אחד כתנוכ'ה שלו‪ ,‬אם כן משמע שא'ן מבהגם תלו' ‪ .‬דוקא‬
‫כטעם התוס' שכאשר הטעם א'בו מכר'ת‪ ,‬המבהג גם הוא כטל‪ ,‬רעל בן גם‬
‫במצא‬

‫כאשר‬

‫מ'שהוא‬

‫מכב' הב'ת‬

‫אתר‪,‬‬

‫כמקום‬

‫בראה‬

‫שא'ן‬

‫‪.‬‬

‫לו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫כעצמו‬

‫להדל'ק‬

‫אלא 'סמור על הדלקת ב'תו‪.‬‬
‫אס ב‪ ,1‬שכבו לומר שלמנהג המדל‪,‬ק'ם בר לבל אחד ואתד בראה ששרא'ם‬

‫חלמ'ד' הש"'כה להדל"‪ ,‬כתרר מהדר'ן‪ ,‬רלאלה שמבהגם שלא לרהל‪,‬ק בעצמם‬
‫כב'תם אלא לסמדי על הדלקתו של כעל הב'ת הוא הד'ן בר'חוק מ‪.‬רב'ת‬
‫שלא דיליקי‪ ,‬והשאלה תיא לשבי המנהגים האם שי מקרס לחדיב להדליק‬
‫דמ'בא ‪1‬‬
‫ב‬

‫בשרב לגמרא ‪:‬‬

‫אבסבא' ח"ב בבר תברכה‪.‬‬

‫על‪,‬בר להב'ן מחע ח"כ י‬
‫(‪ .1‬רהלא א'ן לו כ'ת קכרע כמקוס זה ז‬
‫ב‪ .‬מדיע (‪' I‬בי בתשכ ככלל אש" וכ'תו לגב' היר‪ ,.,‬י‬
‫ג‪ .‬מדעו א'בר בחשב בבלל אש" וכ'חר לגב' כעל דב‪'.‬ת ‪1‬‬

‫מכאן על'בי להב'ן ‪:‬‬
‫•‬

‫א‪ .‬א'ן ד' נר חבוכה תלר' בכ'ת ‪,‬‬
‫שא'ן לר ב'ת קברע שבר הרא נר‪.‬‬
‫כר‬

‫ייצא גם משה"ג‬

‫כאו‬

‫כשם‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫ח'וב‬

‫אלא‬

‫רוא ו ז ‪":‬‬
‫‪I‬‬

‫בר חבוכה הוא‬

‫‪..‬יגראה‬

‫ב‪.‬‬

‫אף‬

‫על‬

‫בעי)י שאם 'היה‬

‫ב'ן הבכר‪,‬ס" אספ" שא'ן לר ב'ח לדז‪.‬זכר ילא פתח לסצוו‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫לעצמר‪.‬‬

‫בשלש אפשרי'ית‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫זכ'‬

‫עומד‬

‫ח"כ להדל‪,‬ק בר‬

‫ב'תן להסב'ר מדיע א'בר נכלל באש"‬

‫רב'חר ‪ .‬של‬

‫היריי ‪:‬‬
‫‪ .1‬מ' שחוץ לב'ת א'בר בחשב בבלל אש" רב'תי‪ ,‬ילבן א'בר 'רצא 'ד' חרבתו‬
‫כהדלקת ‪,.,.‬ררה קשה ‪ :‬מדרע 'יצא בהדלקת אשתר ‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬

‫רתע" ‪JC oI‬‬
‫רף‬

‫‪'.‬‬

‫בלאפם ע"ש ההלכה‬

‫מובאת םג ;''"ישב‬

‫‪~.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫חי‪",‬ן‪ .‬ב‪.‬‬

‫••‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬לא יחכן לומר שאינו נחשב בכלל אשי ובחוו‪,‬‬

‫צרזי לומר ‪ :‬לגב' אשחו‬
‫גם כאשר הוא מחוץ לביח‪.‬‬
‫‪ .2‬אזלינן בחר עיקר ביחו של אםר‪.‬‬
‫אכסנאי דזזק‬

‫‪-‬‬

‫עיקד‬

‫ביחז בביח אכסביא שלו ולכן איבז‬

‫ביח של הירוי לענין זה )להלן‬
‫בשוי‬

‫‪-‬‬

‫נחשב כבן‬

‫‪ -‬דמיע א"כ איני צויא בהדלקח בעה"ב(‪.‬‬

‫גם כשהוא אכסנאי‪ ,‬עיקר ביחו הוא אצל אשחו‪ ,‬זלכן יוצא דיי‬

‫חובה בהדלקחה‪) .‬ההבדל בין שני ההסברםי הוא‪ ,‬שבראשון הסחמכני על כד‪,‬‬
‫שהיא מחוץ לביחי ‪ ,‬ולכן אינו יוצא בדהלקח הורוי‪ ,‬יבהסבר השני‪ ,‬היחה‬
‫בקידח המוצא מהי כן ביחן‬

‫יכד מםרש המאירי ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫דהייבן‪ ,‬שביחו העיקרי הוא במקום‬

‫ומ"מ אם ההי נשוי שנמצא שקובע ביח לעצמו בעיר‬

‫אחרח‪ ,‬אע"ס שאין לן בית בזו העיר‬
‫עליי בביחו‪.‬‬
‫‪ .3‬אמנס‬

‫אחר(‪.‬‬

‫אם דמל‪,‬קים‬

‫בביח‬

‫‪-‬‬

‫אין צרוי אף לשחיף שהרי מדליקים‬

‫הודוי היא‬

‫פטיר מהדלקת‬

‫ובגמרא מחבר במי שדרוי אינס מדל‪,‬קיס )יאס כן ‪:‬‬
‫ששת ‪ ,‬שאכסבאי חייב ז לומר שחייב אע " פ‬

‫וכן משמע מהרמב"ס ‪" ':‬אורח‬

‫שאיו‬

‫'‪1‬מדליקיס‬

‫חנוכה ‪,‬‬

‫נחת‬

‫מהי חדיישי של רב‬
‫בית(‪.‬‬

‫לי‬

‫עליו בחור‬

‫ביחו‬

‫אין צרוי‬

‫להדליק עלוי במקום שמחארח בו‪ .‬אין לי ביח להדל‪,‬ק עלוי בו‪ ,‬צריך להדל‪,‬ק‬
‫במקוס‬

‫שמחארח‬

‫בי ‪".‬‬

‫אם כז‪ ,‬הרסכ"ם איבו חםלק כין בושי לרחק אלא‬
‫וא‬

‫כ‪r‬‬

‫רםליקים טליי‬

‫כביתו‬

‫לוא‪ ,‬וכן ·כתכי טרר ראשובים וכן נפסק להלכה‪.‬‬

‫מדוע איונ יוצא דיי חובה בהדלקחי של בעל‬

‫ג‪.‬‬

‫הבית ‪:‬‬

‫בס כאן שלש אפשחויח להסביר ‪:‬‬
‫ אין ןה עקיר ביחו של האכטנאי‪.‬‬‫‪ .1‬משוס שכאן‬
‫‪ .2‬אפילו אס באמר שכאן ביחו ‪ -‬אין הוא כלול בביחו‬

‫של‬

‫•‬

‫הבית‪.‬‬

‫בעו‬

‫)במילםי חארוח ‪:‬‬
‫‪ . 1‬המביעה היא נאכסבאי שאיבי יכול להחשב בכלל בבי הביח‪.‬‬
‫‪ .2‬המביעה היא בבעל הביח ‪ -‬שאיני יכיל להחשיב אח האירח כב‪ J‬בית(‪,‬‬
‫‪ .3‬אמנם כן יצוא ו " בדהלקת בעה"ב‪ .‬נגמ' דמיכר שלא ההי בעה"ב‬
‫‪/I‬‬

‫אי שדא אל הדלקי‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫שחי‬

‫‪.K‬‬

‫נקודוח‬

‫בוטפוח‬

‫הטעיניח‬

‫ברור ‪:‬‬

‫מה היי ' התנאים של ר' זירא בבית אןשפיזא שלי ז‬

‫מהראשובםי דלהלן ויצא שהכיבי שר' זירא לא אכל אחו‬

‫‪ -‬כי לדעחס‬

‫אם אוכל האכסנאי עם בעה ‪ II‬ב יוצא הוא גם בהדלקתו‪ .‬מ"מ אף אם אכל ‪.‬עם‬
‫‪5‬‬

‫מ"'ד‬

‫•‬

‫הי" ‪JC‬‬

‫‪59‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בעל הביח שי מקים ' להבחנה‬

‫ב‪r‬‬

‫מקרה שמשלם לי את אריחיתיי רא לאי‪,‬‬

‫יגם אם משלם‪ ,‬יש מהאחרינים ' שמחלקים ביו מקרים שינםי ‪:‬‬
‫‪ -‬שי ‪ .‬מקים לירמ שחייב להשחחף‬

‫אם שילם לי כל מאכל לפי שייי‬
‫בפריטה ע " מ להייח שיחף במציד‪.‬‬

‫וזם שלים לי בקבלנ"י )דהייבי חד ש יח אי שתגיח‬
‫אי הרבה( הרי מקים רב לימר שאיו צריר להשחחף בפריטה‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ביו אם אכל מעט‬

‫)יסיד החיליק היא בךכ ·שבריב המקרים הרגלייח היא שהאישפיזאי איכל‬
‫עם בעה"ב ימשלם לי בקבלבית‪ ,‬יכייו שמשמעיח הראשיבםי האי שמבקרה‬
‫שאיכל עם בעה " ב ייצא דיי חיבה בהרלקחי חילקי האחחבים שאם משלם לי‬
‫כל מאכל לפי שייי‪ ,‬אניי ייצא(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫דר"ז‬

‫הא‬

‫ההי‬

‫משתתף‬

‫בפריטה‬

‫‪-‬‬

‫האם‬

‫זה‬

‫ברוקא‬

‫אי‬

‫שמא‬

‫שראי‬

‫להדלקי בעצמי בביסף לבעל הבית ‪1‬‬

‫בפשטית היה בראה לימר דיראי ר ש אי לדתליק‬
‫עליי ע " י האפשרית להשתתף‪ .‬אילם ‪-‬‬
‫א‪.‬‬

‫נעצמי‪,‬‬

‫אלא שמקיל‪,‬ם‬

‫לפי ו‪,‬תיס' האימרים שבמקים אחר לא דיל‪,‬קי כמה בבי אדם‪ ,‬משים‬
‫האדם‬

‫שיפגע‬

‫בפרסים‬

‫הנס ‪,‬‬

‫יתכז‬

‫זירא‬

‫שר'‬

‫היה 'מיכוח‬

‫•‬
‫להשתתף‬

‫בפריטה‪.‬‬

‫יאילי מכאו גם תילי של התיס' וימו שמדליק רק אחר כי אם יכילים להרל‪,‬ק‬
‫•‬
‫שבוס מדיע ר ' זירא השתתף עם בעה וו ב ‪ ,‬ו א הדליק בעצמן ? !‬
‫גם למי הרמג"ם ש' מקים לימר שבית שייצא דיי רחתב ‪ ,‬הדל ‪p‬ד‪ ,‬שוב‬

‫· ב‪.‬‬

‫אי אפשר להרל‪,‬ק בר )אלא ‪ .‬וק מכח מהרריו(‪ ,‬ומה שאכסבאי חייב בבר חנוכד‪,‬‬

‫הייבר דיקא במקרם שאיו אחר מדל‪,‬ק באיתי ביח‪.‬‬
‫לפי זה יצא חדייש שבמקים שבעה"ב דמליק‪ .‬איו רשית לא‪.‬כסבאי להדליק‬
‫)אפי ' אם איו מדל‪,‬קים עליי בב י תי(‪ ,‬ו ש אמ י ש לימד גם בכייו הפיר שבמקום‬
‫שכעה"ב איבי מדליק שי חובה להדל‪,‬ק אף אם מדל‪,‬קים עליי בביחי‪ ,‬אילם‬
‫בראה‬

‫כי‬

‫שבי‬

‫החדיושים‬

‫גם‬

‫יחד‬

‫אינס‬

‫בכובים ‪:‬‬

‫לגבי מקים שבעה"ב מדל‪,‬ק ‪ ,‬ייצא מלשרו הטיד‬
‫דז"ל ‪" ':‬אכסנאי חייב להדליק בפני עצמר ראיבי ייצא‬
‫בפריטה שיחו לר יש'חחף עמר ‪ -‬סגי ‪ ".‬מ ש מע שאם‬
‫שיכרל‪) .‬כן משמע גם מהמאירי בסיגין יכן מתשובח‬

‫מפרשר‪ ,‬שיכיל להדלקי‪,‬‬
‫ב של בעל הבחי‪ ,‬ימדי"‬
‫ דואי‬‫דיצה להדל‪,‬ק‬
‫השדב"א דלקמו(‪.‬‬

‫לגבי מקים שבעה"ב איבי מדל‪,‬ק לימד שאכסבאי חייב להדל‪,‬ק‪ ,‬לשון‬
‫השי " ע ממררש מתבגרח לכר דז " ל ' ‪ !U' " :‬ארמרים שאע " פ שדמליקים על‪,‬ר‬
‫בחור ביחי‬

‫‪-‬‬

‫אם היא במקים שאין בי ש'ר‪ K‬ל מדלקי ‪ .‬בברכיח כי חייב לדאיח‬

‫הברית‪ ".‬ע"כ‪ .‬דיקיא דיקא במקים שאיו בו ש'ראל אבל במקים שיש מי שמרלקי‬

‫‪.‬‬

‫החיים‬

‫‪6‬‬

‫כף‬

‫ד‬

‫רסי טיסו חי‪.1",‬‬

‫‪8‬‬

‫‪.‬ב‬

‫תרדז‪,‬‬

‫חייז‪,‬‬

‫‪j‬‬

‫'‪60‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪I‬‬

‫‪II‬‬
‫•‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אע"פ שבבית זה אין מדל‪,‬קים‪ ,‬כל שיכיל לראית הברית אפילי בבית אחר‬
‫לא' ד"ל‪,‬ק‪) .‬אם מדליקים ‪.‬עלי' בביחי(‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫בשאר רק לדין מה הדין במקים שיכיל לצאת '''ע בעה"ב אלא שבעה"ב‬
‫איבי דמלי‪.‬ק האם חייב להדל‪,‬ק בעצמי )אס אין דמל‪,‬קים עלין במקים אחר( ן‬
‫בראה שחייב להדל‪,‬ק בעצמי ישי להביא ראיה ממי שייצא בהדחת‬
‫אשחי שכתב "תחמת השדן"" סברא שדיליק בעצמי בכל זאת שמא אשתי‬
‫)יהמתליקת סביב זה היתה רק האם חיישיבן שלמא חשכת אן לאי(‪,‬‬

‫תשכח‬

‫משמע שאם תשכח ילא תדל‪,‬ק‪ ,‬רדאי שדאי לדתל‪,‬ק בעצמי‪ ,‬יכן כתב מהרש"ל "'‬
‫שאם ידאי שאשתי איבה מדליקה תייב והדליק בעצמי יכן פסקי האחריבים‪,‬‬
‫יאם כן היא הדין הכא‪.‬‬
‫יבאמת‬

‫פשים‬

‫שזה‬

‫מסברא‬

‫‪-‬‬

‫בן‬

‫דכי‬

‫שבמצא‬

‫בביח‬

‫אביי‬

‫יי'צא מן‬

‫הדין‬

‫ע"י אביו‪ ,‬ואכיי איני מדליק ‪ -‬יכי לא ידליק הבן ? יכי פקעה ממבי תיבת‬
‫ההדלקה ע"י כד שהיא בבית אביי ! יאם כן היא הדין‪ ,‬אירת הבתשב בכלל בבי‬
‫ביתי של בעה"ב עלבין הדלקה‪ ,‬שאם בעה"ב אי ‪ U‬מדליק שהיא תייב בהדלקה‪.‬‬
‫בידדנר‬

‫בי ‪:‬‬

‫עד‬

‫כה‬

‫א‪.‬‬

‫לניהגים שכל אתד יאתד מבני הבית מדליק‪ ,‬יכןל אכסבאי להדליק‬

‫ילבןד‪.‬‬
‫'‪.‬ב אכסנאי הייב אף מדיבא להדליק אם אין מדל‪,‬קים עליי בבית הירין‪.‬‬
‫ג‪.‬‬

‫פעמים‬

‫השחתפית‬

‫‪.‬ד‬

‫י'צא אכסנאי ידי תיבתן בהדלקתי של‬

‫בעה"ב‬

‫)ללא‬

‫צי;ד‬

‫בפריטה(‪.‬‬

‫כאשר בעה"ב מדליק ודא‪.‬כסבאי איבי יי"ח בהדלקתו‪ .‬יתכן לחלק בין‬
‫החיס'‬

‫שיטת‬

‫יהרמב"ם‬

‫)יבעקביחדים‪.‬‬

‫מבהג‬

‫בבי‬

‫אשכבז‬

‫ידעית ‪-‬המזרח(‬

‫באם‬

‫רשאי האכסבאי להדליק‪.‬‬

‫ה‪ .‬במקום שבעה"ב איגו מדליק‪ ,‬תלוי דין האכסבאי ‪ :‬אם אין ‪r:‬מליקםי‬
‫עליו במקים אחר חייב להדליק אם מדליקים עליו במקים אחר ‪ -‬אינו חייב‬
‫להד‪.‬ל·יק ותלןי מבנהג המהגרין‪.‬‬
‫ו‪.‬‬

‫מהראשובים‬

‫בנסה ללמוד כמה כלל‪,‬ם‪,‬‬

‫מתי‬

‫י'צא אכסבאי‬

‫"יית‬

‫בדתלקת‬

‫נעה"‪.‬ב‬

‫בן האוכל ‪ K‬צל אביו או האוכל אצל חבירו‬

‫טור בשם הרא"ש בתשיבה ‪:‬‬
‫וש‪ >:‬לו בית מי'חד לשינה ‪ -‬צריד להדל‪.,‬ק שכיין ששי לו בית מיוחד לשיבה‪,‬‬

‫יהעולם וראים אותר נכבס ייוצא בו‪ ,‬איכא חש‪K‬ו אם אינו מדליק‪ ,‬שאין העולם‬
‫ירדעים שאוכל במקום אחר‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫ס'י‬

‫‪p‬‬

‫א‪"',‬‬

‫‪ 10‬תשינה‬

‫סיי‬

‫ם"'ר‪..‬‬
‫‪61‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נלמד מכאו ‪:‬‬
‫אין‬

‫א‪.‬‬

‫•‬

‫חובת‬

‫עצמא';ן‬

‫הדךקה‬

‫‪-‬‬

‫אף‬

‫אם‬

‫•‬

‫יש‬

‫ביח‬

‫ךי‬

‫)אלא רק משים‬

‫" ש ד ‪ (, /l‬מ ש ום ש יוצא '‪ ' '1‬חובה בהדלקת מקום ש איכל‪.‬‬
‫ב‪ .‬כדי לצאת '‪ ' '1‬חובה כבית אביו‪ ,‬אינו צר י ך להיית סמיך על שלחבו‬
‫כדרך כלל א ל א די בכך שבא י תו י וס היא איכל אצלו )כי אם תאמר שתמ '‪'l‬‬
‫אובל אצל אביו ‪ ,‬לא היה יש יך ל השוש לח ש ד ש הר י העוום ה י ו יידעיס מכך ‪(,‬‬
‫וכו בראה‪ ,‬מכך שמדובר גם על האוכל א‪ 'I .‬חבירו ומשמע שאיו זה חדיר )וכו‬
‫ה " מבן אברהם " (‬

‫הב י ן‬

‫צריך‬

‫ג‪.‬‬

‫בירור‬

‫‪, 11‬‬

‫האם‬

‫יוצא‬

‫'‪' '1‬‬

‫חובה בחור‬

‫ס מ וך‬

‫•‬

‫•‬

‫ע ‪'I‬‬

‫אכ י ו‬

‫ש וחו‬

‫או‬

‫בת ו ר‬

‫סמור על שלחן בעל הבית ‪ 1‬במדלדם אחרות ‪ :‬האם י יא בחשב כ " ביתו" של‬
‫אביו ולא הגיע כלל ל דיו אכסבא‪ ',‬או ש מא הו א בח ש ב לאכסנאי ש בפטר עי"‬
‫‪j‬‬

‫נעה " ב ז‬

‫שהשבי‬

‫נראה‬

‫עיקי‬

‫דהררנו‬

‫ש בחשב‬

‫•‬

‫••‬

‫האוכל‬

‫לאכסנאי‬

‫אצל‬

‫בעה"ב‬

‫ויוצא‬

‫מ ש ום כך בהדלקחי ש הרי אנו עוסקים כאו גס בז‪/‬וכו אצל חב י ח ובחר ש אצלי‬
‫איגן יוצא דיי חובה מדין "ביתו " ) וכז משנןעות ושון ה ש ו " ע ‪ 1 2‬שכתג הדיך‬
‫א‪.‬בוו ‪( . fl‬‬
‫לגבי בעה"ב והוסיף "והיא הדין לבז האןכל אצל‬
‫הר ש נ ‪ /J‬א בת ש ובה ‪ : 1I‬נשאל על מי שיש לן ביח יא י כל אצ ל חמיי ‪ ,‬יון‬
‫תשובחי ‪ :‬גם מי שאוכ ל על שלחו בעה " ב אפילו שוכב בב י ח כפני עצמי איו‬
‫צררי להדל‪,‬ק ‪ ,‬אבל מ " מ צררי שישתחף אי '‪,,‬יקנה לי בעה"ב חלק בשמו‬
‫ופחילוח‪.‬‬
‫•‬

‫נסיק‬

‫א‪.‬‬

‫מדבריי ‪:‬‬
‫לו ל א אכל ע ל ‪.‬של חו בעה " כ היה צריך להדל‪,‬ק כעצמי יאף השתתפית‬

‫לא ‪ .‬היחה מיעי ל ה לי ילא בריר אם זה מ ש ים שי ש לי ביח בפני עצמו או משום‬
‫עצם‬

‫העובדה‬

‫ב‪.‬‬

‫שהקיס‬

‫משפחה‪.‬‬

‫גם כא ש ר אוכל על ש לחו כעל הב י ח יש לו מ עמד ש ל אכסנא י וגם‬

‫•‬
‫כאז וא בריר אם זה מפני שיש ל י בית כפני עצמ ‪ 'I‬או משים שהקיס משפתה‪,‬‬
‫•‬

‫מ " מ גם ר ש ב " א ל א הזכיר עניו " סמוך" על של חנו‪ ,‬מי שהשחמ ש בלשוו‬
‫זו הוא מהרי " א ב ש ם א " ח המובא כב '' ' ‪ :‬בו גדול בביח אביו וא' ‪ U‬סומד על‬
‫שלחו אבןר הרי הוא כאכסנאי וצריד להשחחף‪ .‬מ " מ לשוו השו"ע" הוא לשוו‬
‫•‬

‫אכי ל ה כהדא " ש זהר ש ב " א‪.‬‬
‫או ל ס על‪,‬נו לחלק ‪ :‬ע " מ לצאת '‪ ' '1‬חובה בהדלקת כעה"ב כחור אורח‬
‫די שיאכל אתו‪ .‬אלא ש הא"ח מדבך על בן שיוצא י‬
‫וביתו " בלא ש יאכל עמם ול;ה צריד סמוך על ש ל חני‪.‬‬
‫ויצא אם כן ש ל פי הרא "ש ויצאים די י חובה בהדלקת בעה " ב גם אם‬
‫אוכל;ס אצלו ארוחה כודדח )ואףאס שי לאורת בית ( ‪ .‬הרשב"א מדבר על בעל‬
‫‪n /l‬‬

‫‪11‬‬

‫סק ‪ N‬ה‪,‬‬

‫‪12‬‬

‫תר‪,‬יין‪,‬‬

‫‪13‬‬

‫ש"‬

‫הביאו‬

‫המשנ"כ‬

‫ע ‪ /l‬י הוריר בתור "אשי‬

‫סק"י‪.‬‬

‫‪.‬א‬

‫תק מ" ב‪.‬‬

‫•‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משפח‪.‬ה‪,‬‬

‫זיהד שחצוןו‬

‫ונדמה שגם הזא‬

‫בהשתתפות‬

‫נובע‬

‫רק‬

‫מכך‪.‬‬

‫שהאכסנאי‬

‫אינו אוכל כמקום שכו ישו‪.‬‬

‫לפיכך יוצא שבחורי ישיבה האוכלים בה וק"ו הסמוכים על שלחגה באוכל‬
‫ ירצאים כהדלקה המרכזית כשייבה‬‫רליבה ) רהתשלרם הרא סמלי ובקבלנות(‬
‫ואיםג צויכים להדליק בחדרם‪ ,‬מדיאב‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫ר‪.‬‬

‫מעתך‪ :.‬הבא בברא‬
‫דיי‬

‫ימיציאים ‪ .‬איתי‬

‫לדרו האם‬

‫להדליק במי שמדליקים‬

‫שי רשרת‬

‫עליי‬

‫חובה‪.‬‬

‫וז " ל השאלה ב " תררמת הדשו" ‪ ":‬אכסגאי שהוא גשיר‬

‫‪ -‬שואי להדליק‬

‫בברכן‪ ,‬הוץ לביתו או לאו !‬
‫•‬

‫ותשרבתו‬

‫במסקנה ‪:‬‬

‫אמגם‬

‫בברכה כהאי גיוגא ןכי‬

‫נ‪,‬טעם‬

‫מהדריו‬

‫אפשר‬

‫‪,‬‬

‫היכי דש" הדירר בגר‬

‫‪.‬‬

‫ויחכו שפיר‬

‫דמי‬

‫וכל אחך יאחד בבית‬

‫להדליק‬

‫אח‪,‬ד הכי‬

‫נמי שי הדיור בגר לאשי יגר לאשתי בשגי מקומות‪.‬‬
‫)האס לגבי מקום אחד‬

‫‪-‬‬

‫שי למהדריו מו המהדריו ) לפי הרמב " ם( להדליק‬

‫גר לאשי וגר לאשחו‪ ,‬או שמא אף לפהים די לאיש ואשתו בגר אחך ורק‬
‫בשני מקומות מחדש "תרומת הדשן" שיש הידור בשני נרות ז עיין מהרש ‪ II‬ל‬
‫בסמוך שלדעחו די בבר אח‪.‬ד אך מכמה ראשוגים עולה בביריר שגם באשחו‬
‫ש ירי ד י ן מהרר י ן מן המהרר י ו להרליק בעצנזד‪ .‬מ " מ אם באמר ש די להם בגר‬
‫אחד · זנובן מדוע מהד~ " ל חולק ‪ -‬עייו בסמיך שכבראה סובר דכי היבי שבמקים‬
‫אחד ‪ .‬איו הדירר לאשי ראשחר‪ ,‬הכא גמי כשבי מקומרח‪( .‬‬

‫ב ‪ /l‬י ‪ :‬ילי בראה דארן לסמיך על זה לברר ברכה ‪ .‬שאיבה צריכה‪.‬‬
‫מדיע ן‬
‫א‪.‬‬

‫יחכבי‬

‫‪,‬‬

‫במה‬

‫‪.‬‬

‫דועחי שמהדריו‬

‫הסברםי ‪:‬‬
‫מו‬

‫המהדרין‬

‫‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫אין מדליקםי גר לכל אדח ראח‪,‬ד‬

‫אם כו‬

‫אפיור בשגי מקומרח לא‪ ,‬יכפי שהרסכר לעיל‪ ,‬שכמר שאין לחלק כין מספר‬
‫חגרכירת אר מספר מקרמית 'בבית לבין פתח אחד שבכל מקרה לא דיליקי גררת‬

‫לכל אהד ראחד‪ ,‬כך אין לחלק בין הדלקה בפתח בית אחד להדלקה במספר‬
‫מקימית‪ ,‬יההמבר לכך הייה מ ו שוב ה י טב אם אבמר שהמחייב היא האדס הנמצא‬

‫כבית ישם מדולקים גרית רלכן אין מקים להדלקה ברספת‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫אף ‪.‬אם יש מקרם להדלקח כל בני הבית‬

‫‪-‬‬

‫מ"מ אין מכרכים על‬

‫הידיר סרימכים כרלם על הברכה שבירך כעה"ב רעל כן כאשר מדליק במקום‬
‫אתר גם כן איט יכיל לברך ‪.‬ל‪ .‬עצמן וכן לא שייך לימד שיצא דיי ברכת דדונ‪.‬ליק‬
‫בכיחו יעל כן אימר מרן דאין לסמיר לכרר ברכה שאיבה צריכד‪.‬‬

‫מהרש " ל ‪: 15‬‬

‫מצות נר חנוכה איש וביתו ‪ …‬והמהדריו מן המהדריו מוסיפים‬

‫גר בכל לילה יגם גר לכל אח‪,‬ד יזכ הנמהג_‪ .‬אושי ראשחי בדואי מספיק להם‬
‫‪14‬‬

‫טימן‬

‫‪.M"'P‬‬

‫‪15‬‬

‫סיובן‬

‫‪.‬ה'"מ‬

‫‪63‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נר ‪(/‬חד ‪ ".‬ואכסאבי הנשוי םא‪ …‬יודע בבירור שה "‪ K‬מדלקת ‪,..‬לע אי! לו‬
‫לדלוק ‪ …‬והיכא שאינו רוצה לצאת בברכחה גראה דלאו כל כמיניה וא!'ו‬
‫יכלר לברר‪.‬‬
‫דעחו םא כ! שכגשוי ‪ -‬כיו! דלא ש"ר מהדרי! שן>ל‪,‬קו · הוא ואשחו‬
‫ מספיקה ההדלקה של האשה‬‫במקום אחה גם כאשר הם כ"ני מקומוח‬
‫הנמצאת בכית ששם מקום החיוב‪ ,‬להוציא את הבעל‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫‪!:‬כ‬

‫נסכם אם‬

‫ה ‪ U‬הגים להדליק ולבדר כחוד מדהרי! ‪ -‬נדאה דדשאים להמשךי ואת גם‬
‫כשנמצאים כמקום אחד" והמהדש"‪ ,‬לא חלק אלא לגבי אשחו‪ ,‬שהבי! שאיגה‬
‫מדל‪,‬קה בעצמה‪ ,‬וכ! הסברנו כדעח '''בה דאזיל לשיטחו‪ ,‬שדק כעה " כ מדל‪,‬ק‬
‫או שסיבר‬

‫שהמהדרין‬

‫מן‬

‫המהדרין‬

‫‪.‬‬
‫הנוהגים‬

‫שקר‬

‫אחד‬

‫מדךקי‬

‫אדנם‬

‫‪-‬‬

‫מברכםי‪,‬‬

‫שגם‬

‫נראה‬

‫במקום‬

‫כשמנצאים‬

‫אדי‬

‫אהר‪,‬‬

‫להם רשות להדליק רזה דעת • '''בה ןהזנהרש"ל ואף שאוו‪ ,‬בעל תרומת הדשן‬

‫חולק‪ ,‬הרי הנוהגים כר הם ב;ד‪ 1‬כלל הספרדים שקבלו הודאות מר!•‬

‫ונראה שכל זה שייך ניו לגגר רשית הדלקה כאשר יןצאים ידי חונה ע' ‪ I‬י‬
‫יבין‬

‫הבית‬

‫•‬

‫כאשר ויצאים ידי חרבה על ריי‬

‫•‬

‫הכית במקים‬

‫בעל‬

‫שבי מתארחים‪.‬‬

‫העילה מכל האמיר לגני תלמדיי הישיבה ‪:‬‬
‫ה ‪ U‬הגים להדל‪,‬ק כעצמם בבית הור'הם‬
‫•‬

‫‪-‬‬

‫ימשיכו במנהגם גם בישיבר‪.‬‬

‫הנוהגים שלא להדלקי כעצמם ‪ ,‬נראה דיכולים לסמור ה! על כית ההו'רם‬
‫וה! על השייכה‪ .‬כדלהל!‪.‬‬

‫לסבזוך על בית הדהרים ‪ –‬השאלה היא כאשר הם סמונים על שלח! הישיכר‪,‬‬
‫האם זה מפקעי ‪ K‬ותם מלסמור על ביח הורן>ס‪1 .‬‬
‫לפי הרא"ש והרשב"א שמספיק שיאכל ארוכה אהת במקום שבו הוא נמצא‬
‫על מנת ש‪,‬יוכל לצאת כהדלקת בעה"ב‪ ,‬דואי '''עש כר לא נמאד שהוא מופקע‬

‫‪ 16‬מה‬

‫ההבלד כיו בני הבית לשאה ז‬

‫‪ K .K‬ייך ‪:‬‬
‫ב‪.‬‬

‫' אין‬

‫אסתך כגרפו‪ ,‬רעל 'כן אם הוא פדליק‪ .‬היא אינה דםלקיה‪.‬‬

‫דין · מהדריו‬

‫שייך ‪ ,‬בי‬

‫שייר כ"‪Z‬ב סאינו ‪ ,‬חייב ‪ -‬בהרלקה‪.‬‬

‫מהדרין ‪:‬‬

‫אשה‬

‫ח"בת בנר‬

‫מי שחייב בהזלקה‬

‫חגובה לאא שייזאת ''''ע בלעה‪ .‬יעל כן איחנ‬

‫שכתת למהדרין להרלקי כעצמם‪ .‬הכנים"גם הדברלים איםנ‬
‫רשות‬

‫'‪.1‬‬

‫הוריהם‬

‫רמשרם‬

‫כו‬

‫שייו‬

‫בהם‬

‫'ירז‪''' K‬ע ‪r‬ס‪c‬ר‬

‫חייכים‬

‫כלל בזמו סהם תחת‬

‫מהדרין‪.‬‬

‫המהדרןי ‪ -‬ל‪ M‬ינסלי תא ייי ‪..‬איש ‪,‬ביחו"‪ ,‬אלא שבנםי‬

‫' בוו'מ שלא להלכל כששב‬

‫ביתר "‪ y‬ל כן יכולים להדליק בצעמם‪, .‬הזסן(ה נכללת ב"כיחן· כהכרח‪ ,‬ומשים כו‬
‫כלילה‬

‫_‬

‫איהנ‬

‫כמהדריי‪.‬‬

‫‪ 17‬הדכריס ק"ו בן בבי של ק>ןו‪ .‬רמה םא כהיותו באוחו בית עם ‪ K‬ביר או עם ג‪e‬סתר יטלםי‬

‫להיר רלהיליק כל ‪ K‬חד בנפרי‪ ,‬כשבמו‪ R‬כבויר ‪ M‬רח ל‪ R‬כל שכי‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪64‬‬
‫‪. '.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ממקומי הבסיסי ודואי "צא ע"י הדלקח אשחי אן‬
‫עד מחי ייכל לזכות משםרא דבי חרי !‬

‫‪,,,,‬וה‬

‫אך‬

‫•‬

‫השאלה‬

‫•‬

‫האי‬
‫•‬

‫בזה דן הרב אהרן ליכטבשטיין שליס"א" והוא מסיק כי מסחבר ששיבו‬
‫שיעיר במספר ימים יהייבי שלשים ‪.‬ם" הוא מוסיף בי שי מקום לטעין שהכל‬
‫תליי בגמיריס הקביעיס יכל הרואה עצמו כמעוגן בביתי ישם במצאת משםחתי‬
‫והוא מ"עד לחזיר אלהי‪ ,‬אף שר'א ל תקיפה ממשוכת דיבי כאכסבאי‪ ,‬אלא‬
‫שסיים שלא בראה לחלק בךכ‪ ,‬יכבראה שהסיבה שלא בראיח לי סברא זו היא‬
‫מה שכתב קדום שלא מסתבר כלל שמי שבסע מביחי לתקיפת שבים ימתגוור‬
‫במקים‬

‫חלזוו‬
‫שבים‬

‫אחר‪,‬‬

‫כאכסבאי‬

‫חישב‬

‫בבי‬

‫מפבי שהשאיו‬

‫אלדים‪ ..‬יבהק ש ו לכך ה י א שיאל ‪:‬‬
‫בהן שיב ר " ע בבית המדרש ‪ -‬יכו ל‬

‫משפחתי‬

‫בביתו‬

‫דועתי‬

‫הקביע‬

‫יבי יעלה על תערת ש באיתן כ "ד‬
‫ההי לצאת דיי חובת בר חבובה‬

‫'''ע הדלקת ‪ m‬ל אשתו!‬

‫' אוחרי המחי"ו ובמחכ"ת בראה חקא שכן‪ ,‬ואולי לגבי ר' עקיבא שי לומר‬

‫שלא יצא שחוי לא ביקר כלל בביתי יהיה כמ ‪ u‬תק מהבית לחליטין יבמשך‬
‫שבות דור כמעט ‪ ,‬אבל תלמיד שייבה וגיל או כומ השהי רגלי בזמבדים‪ .‬שהיי‬
‫חוזרםי לכתהים פעם בכמה שביעית אי חד ש ים נראה שעדיין חישב כבז הבית‪,‬‬
‫ובמשטית י ‪ II‬ל שכך ההי דיבר של ר זירא שההי לומד בשייבה רהיה מגעי‬
‫לביחו וק לפוקים )לקיים מרצת עיבה יכ""ב( אומר שציא דיי חיבה בהדלקח‬

‫‪..‬‬

‫אשתי‪.‬‬

‫ומה שכחב באוחיח חיים שהמוו ד היא סמור לע שלחבי‪ ,‬דואי שגם יא‬
‫מוד‪,‬ד אלא שבאכסבאי בשוי אין לומר שהוא סמור על שלחן אשתו )למחוח‬
‫לםי מה שההי מקובל דע חדור האחרון ‪ (…‬ערל כן בוה המדוי יא מקומה‬
‫הקבוע של המשפחה‪ ,‬ובחלמדי שייבה קיימים שבי החבאים‪.‬‬
‫ומה שכתב הוב שלמה לוי " א ש קשה להגךיר בבי שייבה כסמוכים על‬
‫שלחן אביהם שהרי מקבלים אש " ל מן השייבי‪ .‬הן אמת שהגדרח סמור על‬
‫שחלבו איבה ברווה וסומר הייבו מ'לשון חמיכה ומשען כומ "סומך ה' לכל‬
‫הבומלים" או בטחון )דא סומך ‪"(.‬לע‬
‫יתכן לומו שעיקוי דברים אלה ים‪.‬‬
‫הצראה‬

‫כספיח‬

‫הניכרח‬

‫תלמדי‬

‫נסךמ‬

‫באש"ל‪ ,‬מ " מ בראח שכ"ן שנכל‬

‫ה י שיבה‬

‫על‬

‫תמיכת‬

‫ההרריס‬

‫)בניגוד‪,‬‬

‫בסיעות וכ" " ב( ודואי בחופשוח האווכוח בהן הוא אוכל בכיח הוו‪ , ,,‬ועל כן‬

‫שי להגדיוו כסמור על שלחן אביו‪ ,‬ועוד שהוא ודאי בחשב למי שמשפחתו‬
‫במצאת בבית הקבוע דועתי לחזוך אל‪,‬הם והיא מבקום לעתים‪ ,‬וכאמוך בראה‬
‫ש!זח היה מצבו של ר' ויוא שיצא בהדלקת אשתו‪ .‬ועל כן הוא הדין הבא‬
‫בבחורי שייבה ש צויאםי י " ח‬

‫‪. .‬‬

‫‪18‬‬

‫מויו‬

‫ראס‬

‫ררבי‪,‬‬

‫‪ K18‬ראש הכילל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫שייבת‬

‫ש‪'''J‬‬

‫בהדלקת‬

‫בררח ‪ un‬כה שדמליקים כביחם‬

‫הר‬

‫•‬

‫•‬

‫עזיון‪.‬‬

‫ישיבת הר נוציין‪ .‬שתי החסובות‬

‫הוז‪n‬‬

‫‪ – 19‬רנאה דקס;ן לסמ י ו זל הזעת המסב"ב ) סקס " ן ( להדלקי‬
‫‪:‬זםיף‬

‫םיף‬

‫סכנים‬

‫‪n‬‬

‫ומ‬

‫‪, 18‬‬

‫לכרכה‬

‫"נות‬

‫נדפסו‬

‫כ ‪, ..‬לין סברחיי‪,‬‬

‫ק ר ים הזסו זסלדםקייס‬

‫בכית‪,‬‬

‫ס ‪ "K‬נה זריהב‪.‬‬

‫‪·65‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לכח'וך טל הישיהב ‪ -‬מהךא"ש הושרב"א נראה ודאי ששי לסמוך על‬
‫הדלקת השייבה ‪ ",‬אלא שצריכה נקודה זו בירור ‪ :‬כיון שמדובר כאן בשייבה‬
‫דהיינו· בבעה"ב כנוף ולא כאדם פרטי הרי שבעצם השייבה פטוהר מלהדליק‪,‬‬
‫וםא אין נציג של הישיבה מדליק בחדר האוכל‪ ,‬הרי שהתובה חוזרת לבתורים‪..‬‬
‫אולם בשייבה שבה מדליקים בבית הדמרש‪ .‬ואף אם נםאר שהדלקה זו‬
‫נובעת ממנך)‪ ,.‬הדלקה בבח הבנסח שדואי אינה ומציאה דיי תובה‪ .‬שי מ;וום‬
‫לימר שדין השייבה שובה משים שההדלקה בבית המדרש האי ההדלקה המרכזית‬
‫שבשייבה‪ ,‬וצריכים הלשוות אותה להדלקה בבית פרטי שבו דמליקיס כחדך‬
‫מרכזי שבבית כאשר הדליקו על הלשחן או בחדר דצ‪.‬ופה כלפי תוץ לדי‬
‫החלון‬

‫מדקדקים אם‬

‫ואין‬

‫חדר‬

‫ראתו‬

‫חדר‬

‫הוא‬

‫חדר‬

‫השינר‪,‬‬

‫או‬

‫האורחםי‬

‫מרפסת‪ ,‬וה " ה בשייבה שמבתינתה כל בניניה הם כבנ ‪ r‬משותף אחד שדמליקים ‪.‬‬
‫בו מכקום שפרסומי ניסא שבו הוא המקסימלי‪ .‬ומ"ןנ אם דיליקו גם בתדר‬

‫האוכל נדמה שלכן"ע ציאו הב‪ n‬וךם'‪ t‬דיי חרבה כמר שכתב ‪ .‬הט"ז ‪:":1‬‬

‫וכן משמעות‬

‫האר"ש והרשב"א שמדליקים במקום הסעדוד‪ .‬ודלא כרש"ל שאזלינן בתר מקום‬
‫השירב‪ .‬ולםי זה צריר בתדר האוכל להדליק בברכה םדין מקום שאוכלים שם‬
‫שנחשב זנקום המגורים לתלמדיי הישיבה‪ .‬אלא שנראה שדמין מהדרין אין כל‬
‫כר קפאדי על כ‪.‬ר בי סיף סוף זנקום ז‪.‬בהני‪,‬ים של התלטיוים האו חור היייכל‬
‫‪ cm‬ניטיה כח‪!I‬ת‪ ,‬ערל כן דילקיו במקום שיחפצו ‪".‬‬

‫"‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ 20‬פוכ"ג א ‪ N‬א סק " ה ‪:‬ארכל א ‪ I‬ל ‪ K‬נדו איבו נחסב אכסכאני דוןקא זר אף שאיכל שם נחשב‬
‫•‬

‫כאכסנא" משים סאינו מכלל בבי הבי‪.‬ת יבסק"ג ‪:‬‬

‫אכסאני חייב בנו חנוכה ואינו משתתף‬

‫עמ ב‪:‬עה '" ב משום שזר היא ולמחר ילך לביתו‪.‬‬
‫לפי‬

‫זה תלמדיי הישיכה ןבמנאיס‬

‫ההלדקה‬

‫‪ 21‬ס"ו‬

‫‪-‬‬

‫יכ " ם הח" אזם ‪ ,‬כקנז‪,‬‬

‫רז " ל‬

‫לב(‬

‫‪:‬‬

‫‪ -‬אם‬

‫יךכ‪.‬חוריס‬

‫הם‬

‫על‬

‫סמוכיס‬

‫סלחו‬

‫שי לומר זהם בבלל בגי ביתן‪ ,‬ימז הדיו פסוריס םא הם אוכלים בבית ב ‪ 'g‬ה"ב‪,‬‬

‫ופ"'מ רארי שרהרה מז‬

‫שכל‬

‫ה‪z‬נהדרין‬

‫בה‪"J‬ב ‪ .‬יוסיו בתיך מיי בפנ"‪,‬ע‬
‫שאין‬

‫קביע‬

‫רכונן‬

‫חבשבו‬

‫בישינה‪.‬‬

‫םק '! ז‬

‫ב ‪ g‬ה"'ב‬

‫כה‪,‬‬

‫‪",n‬‬

‫מיומר‬

‫זר‬

‫‪,‬יספכי‬

‫~ל‬

‫לסמיך‬

‫חנרנה‪ ,‬בחדרו‬

‫‪J‬ל‬

‫מה‬

‫יירלי‪P‬‬

‫שפורםס‬

‫חאד‬

‫דילי‪P‬‬
‫בשם‬

‫וכדליק‬

‫בפג ‪,. . .‬‬

‫ופאלין‬

‫אם‬

‫בקובים שייבי בקב ' עןח ‪ ,‬וינ"ל‪.‬‬

‫חסכ‬

‫אחד‬

‫ש‪z‬נספ‪P‬‬

‫יאבל‬

‫ארוחה‬

‫רק‬

‫אוכו‬

‫אכםו‬
‫חאת‬

‫בבית‬

‫םב רב;ךא‬
‫בייס‬

‫כייוב‬

‫שם במקרם סנוירה‪ ,‬דליבא‪ ,‬ביון_ שאינן אובל שם כקבינוות‪.‬‬

‫‪ 22‬אף בבי חן‪-‬ל שוו‪t‬ן‪ .‬ישרבת לרוכר '"סמוכ וי) בית הויום‬

‫משים ' הפרשי הזפנים‪ ,‬שכזמן‬

‫שכאז שויח הרלקה · שם דים יכזזפ שסם פרלקייפ ‪ K:I‬ן ירם‪ ,‬מוני רבאה שוירקו הספיהכ‬
‫ב‪I‬ס'יבה ה "‪ K‬נול הלדקת הישיבה‬

‫‪ J‬זמר‪..‬‬

‫לת בן םג‬

‫‪·66‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הלדקםת ה‪K‬י קר · כנדר · הונדןוו‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ק'פב‬
‫•‬

‫זמי הדלקת נר חנוכה‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫ו‪.a‬‬

‫איתא בגם'‬

‫‪':‬‬

‫ככחה‬

‫‪-‬‬

‫איז קזוק לד‪.‬‬

‫ורמיגהו ‪ -‬מדצתה שמשתקע החהמ דע שתכלה וגל מן‬
‫שהקו‪ ,‬אמי לאו ‪ -‬דאי כבתה‪ ,‬הדו מדליק לה ! ז‬

‫לא‬

‫‪ -‬אדי לא אד"'ק דמל‪i‬ו'‪ ,‬זא"ג לש‪3‬ז'ווא‪.‬‬

‫שלשה טירשום" אפשרם" גיתגים בג?ב לביסוי'‬
‫עד שתכלה רגל מן השיק ‪:‬‬

‫‪.1‬‬

‫‪ -‬מצותה משתשקע חמה‬

‫‪,.,‬רצ שהגוות '!'וה דילקם" כל הזמן הוד‪ ,‬ואף םא כבו ‪,.,1I‬ו להדל‪i‬ו'‬

‫מחדש‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫יה הזמן שבי ‪,.,‬וצ יגיתן לדהל‪,‬ק‪ .‬אוין צוךר בגר דילק במשך כל‬

‫הזמן הזה‪ .‬לגכי התחלת ההדלקה בפשסית משמע שלכתחילה צרו להדליק‬
‫~‬
‫מדי בתחילת הזמן ‪ ,‬אך אין הכ ‪ m‬לומר זאת‪ ,‬עיין להלן‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫אזי דמיבר על זמז אלא לע שז‪3‬ז'ר ‪ :‬כזמת השמן אויךר הטתליית‪.‬‬

‫בפשטית נראה‪ ,‬שהשיוער מירה גם על זמן הדהלקה דהייגי ‪ :‬אם צויד לשם"‬
‫שמן בבמית שדיליק משק‪3‬ז'ת החמה דע כלייי רגל מן השוק‪ ,‬זהו גס איךר‬
‫הימן שבי הנחת צירכיס לה'!'ת דולקם"‪ ,‬הדיביי‪ ,‬שכל אותר שז‪3‬ז'ר האו זמן‬
‫ההדלקה )ךמ"מ שי הבדל בין ש‪3‬ז'ךר לזמן‪ ,‬לקמן‪ ,(.‬אלא שאם כבתה אזי זקוק לה‪.‬‬
‫גראה שלפיחש יה שי להדליק מהשקה‪3‬ז' ידע זמן כליוי רגל מן השקו‪.‬‬
‫יאם מדל‪i‬ו' מאיחר רת'!' ‪ -‬האם שי טעם לשםי את כל הש‪3‬ז'ךר יכי מה יועלי‬
‫הגר בשעה שכבר כלתה רגל מן השרק ראין פרסרמי גיסא ז ראם תאמר שאין‬
‫צררד בכל הש‪3‬ז'ור אז‪ ,‬מהך לש‪3‬ז'ורא ! נחלקו ראשוגם" ביה‪ ,‬שוושר חמלרקתם‬
‫געוץ בשאלה האם שני התיריצים שבגמרא‪ ,‬שהם הפירושים שגתקכלו להלכד‪,‬‬
‫חולקים ביג‪,.,‬ם‪ , .‬אר לא‪.‬‬
‫אם נאמו שאינם חרלקם" הרי שכל זמן שטםר ' כלתה רגל ןמ שהרק יכול‬

‫להזל‪,‬ק )אם לא הדליק בשקה‪3‬ז'( וש‪3‬ז'ור השמן הוהו הש‪3‬ז'ור המלא רדילק‬
‫גם לאחר ימן פרסרם הנס או משרם שכד ההו ע‪i‬ו'ר המצוה ראין לשגרת אף‬
‫אם אין מוסומי גיסא‪ ,‬או שמום שבעצם מדצת הדהלקה האי כל הל‪,‬לה והיןמ‬
‫שניתן בגףכ כאן הוא רק למצרה מן המובחר )עיין להלן שיטת שה"ג‬
‫רהושב"א(‪ .‬אס אבמר שהפירושם" חולקים הרי שלתיחץ השני שי הלדל‪i‬ו'‬
‫מדי עם השקעיה‪ .‬על מנת שכל השעיור היה דלדק בתרז הזןמ‪. .‬‬

‫‪.‬‬
‫‪I‬‬

‫שבח‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫ןס‪:‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪67-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬ב‬

‫זמן‬

‫מהי‬
‫רחרמ‪,‬ראי‬

‫כיולי‬

‫הייט‪,‬‬

‫רגל מן‬

‫כחצי‬

‫השוק !!‬

‫מפושר ‪:‬‬

‫בגמאר‬

‫'‪1‬ד‬

‫ריגלא‬

‫דכליא‬

‫שדנו‪..‬‬

‫אנן מקום העלאתה של השאלה ‪ .‬שבה‬

‫‪m‬ן ‪:‬‬

‫היות שהדים זמן כילוי רגל‬

‫מן השיק הוא מאוחר דיחר ‪ ,‬ובערים היא מבעי לחצוח לילר‪ ,‬האם ביחן לאחר‬
‫אח זמן ההדלקה לכחחליה ך ננסה לבדיק זאח בעזרת שלשת הפיחשים לביטיי‬

‫" מצוחה משחשקע החהמ דע ‪ .‬שחכהל רגל מן השיק " ‪.‬‬
‫צרוי שהבריח הייו דולקים‬

‫‪.1‬‬

‫כל זמן‬

‫זר‪ .‬אפשר לימר שכדין שבזמן‬

‫חז"ל ההי זמן זה נחצי שדע‪ ,‬שוב לא ביחן לחייב בדיחר זמן ערל כן הדים‬
‫אפשר להדל‪,‬ק לחצי שעה בזמן מאוחר יוחר‪ .‬אילם נראה שאין זה בכןר ‪:‬‬

‫לשיטה זי שכבחה זקיק לה פרסימי ביסא פירישי בר דילק כל זמן שהיא כיול‬
‫להביא חועלח ימשום כך אם סוף הזמן מח‪ m‬ק‪ ,‬זמן ההדלקה מחארך‪.‬‬
‫אני מיצאםי בימא זי כהגהןח מימיבייח‬

‫'‪:‬‬

‫כיין שאין אט מדליקםי אלא‬

‫בבחים מבפנים ואין כאן פרסים בס כי אם לבבי הביח‪ ,‬אם כן כל זמן שאין‬
‫בבי הביח שיבים צריך פרסים בס'‬

‫‪.2‬‬

‫‪-‬‬

‫זה הזמן שבך ביחן להדלקי‪.‬‬

‫אפילי דע עמוד השחר‪.‬‬
‫לשיטה‬

‫תנאחר מלהדליק‪ ,‬יכול‬

‫זי אם‬

‫להדליק כל זמן שש' פרסיימ ביסא‪ ,‬יבחלקי ראשיבםי סא צרוי להדליק‬
‫לכתחליה מזי בתחילת הזמן ‪ '111‬ל‪ .m‬האיר זחע • סבור שכן ‪" :‬י‪ II‬ע"ג דספקיח‬
‫דכבחה אוי זקיק לה הייבי שאיבי חייב · לרהליק מדי‪ ,‬אבל אם דילקי מדי ודאי‬
‫נטיב עישה" ‪ ,‬יכז כחבו רוב‬

‫הךאשינים‬

‫‪•5‬‬

‫ספר החרימה לעימחי כחב ‪ ':‬ז· זמן הדלקחה יוכל והסתוי '‪1‬ד שחכלה‬
‫רגל מן השיק‪ .‬מכל מקים לשיטח אי"ז אף אם יש להדליק מדי הייבי לכחחילה‬
‫למציה בעלמא אי מחשש שמא ש'כח ייחאחר יכדי"ב‪.‬‬

‫‪m‬‬

‫זמן הוא באופן‬
‫‪ .3‬אוי זמן מוכרח להדלקה‪ ,‬חז"ל קבעי שעייר בלבד‬
‫כללי ‪ .‬בחחילח הלילה כל עיד אנשםי ברחיב‪ ,‬ישיוי פרסימי ניסא‪.‬‬
‫•‬

‫לפי זה נראה דאפשר לרת‪.‬אחר‪ ,‬יאם חאמר כומ שאמרני לעלי‪ ,‬שהשעיור‬
‫מירה בם על הזמן שבי הנריח צריכים להדיח דילקים‪ ,‬יחאמר שאדרבה‪ ,‬בימיני‬
‫· ג‪.‬‬
‫נ‬

‫פרק‬

‫‪.,‬‬

‫הוניןכת ‪ un‬הנ ‪.‬וח ‪.‬ב‪r‬‬

‫ו‪ e‬ו לם קנת גרהזיי‪ :i‬שיש שיכיש בלשיו וסהרי תיייז זה בנ‪.‬מר‪ M‬שעל פיי כבתה זקיק לה‬
‫יו‪e‬ני להלרכ‪ ..‬יול כו נרהו‪ c‬תרדי לגרים כמן רוכ הראשוגים )נש י גיי לשין( א'בא ם‪,‬סים‬
‫נם כמקים צר'ן סרטים נס ‪ ,‬ןו‪K‬ל‪ ,‬כדונתו לפי התיייז ר‪ M.‬חרין ‪ ..‬לשי‪t , '1t ",‬ו()ל שלתיריץ‬

‫זה‬
‫•‬

‫נרהא כריר שזבכיין סחו"ל קבעי שויור מםני וניכה מטויזכת והטיבה יא‬

‫הוי יריא שהסי'יר לא‬

‫גשחנר‪..‬‬

‫לסזיו וסהסזייר נסתנה‪,‬‬

‫רהו‪t‬‬

‫•‬

‫אמנם כנדיונינו שהזמן הנקים בוניבה נשחנה ‪V‬ןז מקיס‬

‫בהוטסר‪.‬‬

‫שיב‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫הלבות חנובה טף‬

‫‪5‬‬

‫‪,‬יין להלן ביב"י ה"י פררת בתריס‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫יטמן‬

‫נסחנחך‪..‬‬

‫רכרף‪t‬ש‪.‬‬

‫י"כ‪.n‬‬

‫•‬

‫‪68,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שזמן כלוי הרגל מן השוק מתאחר‪ ,‬השיעור צריך להיות גדול דיתר וממילא‬
‫זמן ההדלקה אררר ירתר ! שי לרמר דהן אמת '‪ U‬זמן כילוי רגל התאחר‪ ,‬מ"מ‬
‫כיין שלפי תיררץ זה חז"ל קבער בפיררש שעירר ולא זמן‪ ,‬אף שתלו את‬
‫השעירר כגירם רהיא עשרי להשתנרת וכעקברתיר זמן ההדלקה‪ ,‬מ"מ השעירר‬
‫נשאר רכפי שקבלר הראשרנים‪ ,‬היינר כחצי שעה'‪ ,‬רכן גם עולה מדברי הר"י‬
‫שבסמךר‪.‬‬

‫פירת‬

‫שזמן כילוי רגל‬

‫עצם הערבדה‬

‫השרק‬

‫מן‬

‫לשינריים‬

‫גתרן‬

‫למצא‬

‫אפשר‬

‫בריטב"א השלם )הרצאת יריכמן( שכתכ שבזמנר הייני דע שהחנרירת נסגררת‪,‬‬

‫רדיין עקררני‬
‫מאוחר‬

‫לגבי‬

‫ייתר‬

‫תזרזת‬

‫בהתאם‬

‫תחלת‬

‫‪.,‬‬

‫למציארת‬

‫זמן‬

‫מרבא‬

‫הדלקת‬

‫נררת‬

‫הדייגר שניתן‬

‫בראשרגים ‪ :‬תרס' ‪':‬‬

‫ארמר‬

‫להדליק‬

‫הרי'‬

‫פורת‬

‫דשי להזהר ילהדליק בלילה מדי שלא יאחר דיתר מדא‪,‬י זמ"מ אם איחר‪ ,‬ידליק‬
‫מספק‬

‫דהא‬

‫שמגי‬

‫שיגויא‬

‫אחריגא‪.‬‬

‫ולר'" גראה דעתה אין לחוש מתי דיליק דא ‪ U‬אין‬

‫ל‪u‬‬

‫היכירא אלא לבגי‬

‫·הבית שהרי מדליקים בפגםי‪,‬‬
‫שאלתגו גשאלת אם כן לפי הגשיה שמציג ר"י שהיוס אפשר לכתחילה‬

‫לאחר את זמן הדלקת הגרות )ואין זה משגה אם האחור גובע מכר שאין צורר‬
‫בפרסומי גיסא כלפי חוץ‪ ,‬וכלפי פגים אפשר גם בשעה מאוחרת או שאמגם‬
‫צריי· פרסומי· גיסא כלפי חוץ אלא שאפשר לעשות זאת גם בזמן דיתר מאוחר(‪,‬‬
‫והרא"ש הביא‬

‫כאחת‬

‫את שתי הדעות‬

‫)דהייגו‪,‬‬

‫שאין אכן‬

‫בהכהד מחלוקת(‬

‫רז"ל ‪ ':‬אע"פ שמתזו תרוץ אחר ראיי להחמיר ילהדליק גר ח ‪ U‬כה בתחילת‬
‫הלילה‪ ,‬רנראה דלדדין שאנר מדליקםי בפגים ואין היכירא אלא לבגי הבית‪,‬‬
‫אין להקפדי ·על זר‪.‬‬

‫משלוגו משמע שאפלר לכתחילה אפשר לאחר‪ ,‬הר"ן הוסיף שגם לגשיה‬
‫זו מצוה לדהליק משתשקע החמד~ משום חרזיין מקדימין למצוות‪,‬‬

‫גשיה מקילה 'אף דיתר מובאת בשלטי הגבורים‬

‫‪10‬‬

‫ו;;פוסקים הסכימו שאפילו לא הדליק עד שכלו רגלי‬

‫שכתב ‪ :‬רוב המפרשים‬
‫תרמודאי מן השוק ‪-‬‬

‫ששי לו להדלקי לאחר מכן‪ ,‬וזמגה כל הלילה‪ ,‬ולא נאמר זה אלא למצהר מן‬
‫המובחר‪ .‬דיצא שלפיו אפשר לכתחילה להדליק כל הלילה ורק למצוה מן‬

‫המובחר ·שי להדליק בזמן שאגשים ברחוב‪ ,‬ומשמע שכל זמן שטרם כלו‬
‫אגשים מן השוק פאשר להרליק פאילו בהעש "אזנתר‪ n‬בתור מצוה מן הרסבהר‪.‬‬
‫המקור הבריר ביותר לדברי שה"ג הוא הרשב"א‬
‫שתכלה רגל מן השוק ופרשיגא דאי לא אדליק‬

‫‪-‬‬

‫‪11‬‬

‫ןז"ל ‪:‬‬

‫'הא יקתני זע‬

‫מדליק‪ ,‬לאו למימרא דאי‬

‫לא דאליק בחרר 'שיערר זה איגר מדליק‪ ,‬דהא חנו "כל שמצרתו בלילה כשר‬
‫כל הלילה‪ ,‬אלא שלא עשה מצוה כחיקיגד‪ ,‬דליכא פרסרמי גיסא כרלי האי‪,‬‬
‫‪7‬‬

‫ג‪e‬מנם מי שישאיי נו דולק משקעית החונה ינוי שתכלה רגל מן השוק ייאי שעשה היירי‬
‫ומזוה 'ןמ‬
‫השלאה‬

‫‪8‬‬

‫‪,‬ייה‬

‫‪ 10‬זף‬

‫הוניבח‪,‬ך‬

‫היא האם‬

‫אבל‬

‫ביוו‬

‫שיאן‬

‫ם‪,‬‬

‫כז‬

‫יש להקפדי על תחילת‬

‫הזמן‬

‫הפוזכר‪,‬‬

‫ב'"'ם‬

‫סיפן‬

‫יב‪.‬‬

‫יגח‪.‬‬

‫בג‪t‬ל ‪, lI‬כ‪t‬‬

‫המנהב‬

‫אלא להרלקי‬

‫פ‬

‫‪.‬ות ף‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ I J‬בחירושיך‬

‫כמשך‬

‫זמז‬

‫קזר‬

‫ירתר‪.‬‬

‫דוק‪•K‬‬

‫לשבת‬

‫ש‪.‬ם‬

‫•‬

‫‪69‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ומיהו ‪ ' K‬לא אדל‪,‬ק ‪ -‬מדל"‪ ,‬ולא הפסיד אלא כטהשר צמהה של" כת'קנה‬
‫לנזבר'י! משמע שאיו יה רק שלא ק"ם מציה מו המובחר אלא שהמצוה עצמה‬
‫איגה מושלמח ‪ ,‬יההכדל‬

‫שיש פרסומי‬
‫ברשב"א ש"‬

‫גיסא‬

‫כלשוג‪m‬‬

‫הא‬

‫חוספח ‪:‬‬

‫כאן קד וצררי דקדיק רב ‪ ,‬מ "מ בגרדיו דדיו‬

‫דואי שהמצוה‬

‫"ופירשו‬

‫בחוס' ‪…‬‬

‫כח יקונה‪,‬‬

‫וכצמוה מו הזכובחר‪,‬‬

‫אבל‬

‫אבל עכש" שמדליק‪t‬ב" בביח בפגש‬

‫ כלשעה ושעה זמג "‪ 1I‬הוא דהא איכא פרסומי ניסא לאוחם העומדים בבית‪,‬‬‫ימיהו לכחחילה מצוה להדל"‪ ,‬שמתשקע החמה מד> דז‪,.,‬זיו מדקימים למצווח'!‬

‫משמע שלרשב"א כמו לר"ו ש" עגיו ' של הקדמה דמיו זריזים מקדימים‪.‬‬
‫אם כו גשאלח השאלה כזכה עניו זר!"ים מקדימים מח"ב מול הפסד של‬
‫טגירח חנות שבעה מוקדמת או מיל הפסקת טדר הליוביר בי ש יבה לשס הרלקת‬
‫נרות החניכה יכמו שמציגי כאחריגיס שכחכו שבמקומיחיהם שמדל‪,‬קים בפגים‬
‫יגיחו לאחר אי לאו דזריזיו זבקדימיו ‪ -‬ממתיניס שבגי הבית יחקבצו יח‪,‬ד‬
‫כלימר שגיתו להש הית את המצוה מפאת חשיבותם של דברים אחרים‪ , .‬יכו‬
‫כחב המאירי ‪ :‬מה שאסרונ שלא יצא אות זסו זה דיי דהלקה בזמגר‪, ,‬ר‪ K‬ה‬
‫לגדילי הדירית שלפגיונ שלא נאמר אלא לאיחס הזזכגיס שהיי מדל‪,‬קיס בחיץ‪,‬‬
‫אבל בזמו הזה היאיל ואיו אגי צריכים אלא להיכר נגי הבית ידל‪,‬ק מתי‬
‫שירצר‪ ,‬יגדיל‪ ,‬הצרפתים החירו אפילי דע שיעלה עסוד השחר יכן רנהנים‬
‫שם בני ש"יבה להדל‪.‬ק‬

‫הנ‪I‬ד שטיכרים‬

‫מביח‬

‫המרשר‪.‬‬

‫מא"ר כתב הרבמ"ם יז"ל ‪" ":‬איו מדל‪,‬קים גריח חגיכה קודס שחשקע‬
‫החהמ ‪ K‬לא עם שקיעחה ל ‪ K‬מאחריו ולא מקדימין‪ .‬שכח או הזדי ילא הדל‪,‬ק‬
‫עם שקעיח החמה מדל‪,‬ק יהולר דע ש תכלה רגל מו השיק ‪ ,‬יכמה האו זזכו זה !‬
‫חצי‬

‫כדמ‬

‫שעה‬

‫ייתר"‪,‬‬

‫אי‬

‫אין כאו‬

‫בריר שלפיי‬

‫לונע‬

‫זמן מסוים שאפשר‬

‫אלא‬

‫רב‬

‫המציה‬

‫היא‬

‫בשקעית החמה חקא‪ ,‬אלא ש ש‪ -‬לזה תשלימין כל זמן שלא כלתה רגל מן‬
‫השיק·‬

‫והשי"ע העתיק )כמעט( את לשיגו ‪" ":‬איו מדל‪,‬קים גר חונכה קידם‬
‫שתשקע החהמ אלא עם שקעיתה ‪ -‬לא מאחרים ילא מקדימים‪ ,‬ס " ב ‪ :‬שכח‬
‫או הזדי ילא הדל‪,‬ק עם ש·קיעת החמה מדל‪,‬ק יהילר דע שתכלה רגל מן‬
‫השיק‬

‫שד ‪ t‬א‬

‫חצי‬

‫כמי‬

‫שעה"‪.‬‬

‫אלא שגיתו לימר שגם לרמב"ם ילשי"ע ההפקהד היא על זמן של כחצי‬
‫עשד‪ ,‬יבתקופתם שסיף זמן הדלקח גחת חגוכה היה מוקדם‪ ,‬ה"‪ 11‬הכרח‬
‫להקפד> על חחילתי שיהיה עם שקעיח החמד‪ ,‬אבל אם נאחר את סיף הזמן‪,‬‬
‫יתכן שלא תה"‪ 1I‬הקפדה גם על חחילתו‪.‬‬
‫ר‬

‫זאת תירת העילה ‪ :‬לתירוץ דאי לא אדל‪,‬ק מדל‪,‬ק ‪ -‬ק"מת מחליקת‬
‫ראשונים האם יכול להדליק לאחר כילוי רגל מו השוק‪ .‬פשטוח הגםרא ירוב‬
‫'‪.‬‬

‫ג‪1‬‬

‫ם"'ד‬

‫ה‪-‬ה‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪ 13‬תריב‪,‬‬

‫‪70‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ג‪c‬‬

‫‪'.‬‬

‫•‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫רר‪.‬אשונים מורים שאינו שראי להדליק )מ "מ לבדי( לאחר הזמן‪ ,‬לפי השרב " א‬
‫המצוה‬
‫אלא שלא קיים‬
‫יכול מדיבא גם לתירוץ זה להדליק כל הלילה‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫• ‪, I‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫בשלמרתה‪.‬‬

‫יכרל להדליק לכר " ע אף ויתר מא‪m‬ר‪.‬‬

‫לתיץור השבי )א " נ ל ש יעררא ( ‪-‬‬
‫גם לתירוץ הראשרן ולסר בוים שאיבו יכרל להדליק אחר כילוי רגל‪ ,‬במקרם‬
‫שכילרי רגל מתאחר ריש פרסומי ביסא יכרל להדליק אפילר מלכתחילה ‪-‬‬
‫מארחר "‪ ,‬אלא שחלק מהראשונים כתבו שרארי להקדים מדצ זריזים מקדימים‬
‫למצוה‪ ,‬ומ " מ נראה ש לוצרר אםשר לאחו וכפי שייצא מהמאירי שלפנינו‪.‬‬

‫לגבי תלמדיי ישיבה בראה שמכוין שהדלקתם האי רק מצד מהדרוי‬
‫)אולי גם בבי השייבה הומזכרים במאירי הסתמכו על כר( דואי שיש מקום להקל‬
‫ולאחך להם אח ' זמן ההדלקד‪ ,‬וממילא להחמיר שלא להפסיק באמצע הסדר‬
‫שלם כר אלא לעשרת זאת בסרפר‪. .‬‬

‫רהבלעב " ד כתבתי כמתיה דעה להלכה רלא למעשה‪ ,‬כי למעשה ‪,‬יכויער‬
‫ראשי‬

‫השייבות‪.‬‬

‫‪ -f‬נ לג‪:‬ב' זו‪ D‬החונה שבימינן להדליק בחוץ‪ .‬גראה שהדנו פשוט‪ ,‬אלב כהמ חארינים כבחן‬

‫שלא כר ‪ :‬ב ‪ ..‬ישכיל ענדי" )ס'י מ"ה בסוף הסימן( כתב ‪:‬‬
‫באופן‬

‫האפשרית ל‪.],‬יחן‬

‫פשרם כי וני שיש‬

‫"הרבו‬

‫לו‬

‫שיהיה פרסים גס לבני רשות הרגים וראי רטפי עייף לעסרת‬

‫ךכ‪ .‬אד לא פו החירב מכיון סבנר ‪n‬בפיעם המנהג להניחו בפניס הרי א י ו ונקרם‬

‫למשיא‪….‬‬

‫המזהר‬

‫להלדיקי‬

‫יתמיה‬
‫בחיץ‬

‫מדא יבי מוסים‬
‫כךי‬

‫וכירחוו‬

‫"סרא‬

‫לפרסם‬

‫הנס !‬

‫מזדי‪.‬ד שנה‬

‫ב'‬

‫שי‬

‫והגדיל‬
‫גלייו‬

‫להני ח‬
‫לעשות‬

‫('ב שכתב‬

‫בחוז‬
‫הוב‬

‫יהלא כר‬
‫ארנברג‬

‫ב‪.,‬דבר‬

‫מכהנ‬

‫כפנםי וכל הבדולים נהבו כ‪.‬ך אף אם כי מ יהס ל‪ R‬היחה סגנה‪ ,‬מכאו שתקנה וז‬

‫יקוה‬

‫התקנה הראשונה וובי שדמ ל יק בחוץ‬

‫שכתקנה‬

‫יהושיע"‬

‫התקנה‬

‫) ‪" 0 g"n‬‬

‫שכשעת‬

‫ם'‬

‫מדליק‬

‫‪-‬‬

‫שכיין‬

‫היא עקיר‬

‫ידו על התחתונה רלא קיים הוב ‪1‬וה בהלכחה‪ ,‬ע"כ‪,‬‬

‫ישי לזבויי טתירה מבעל העיפןר וובשנלי הלקפ סכחכו שבזמםנ מי סיכול להדליק בחוץ‬
‫ילדיק שם ומובה שהוא ‪ N‬ז תובה על הנוהג ביפיי להדלקי בפנים ולא שינה זאח איו כל‬
‫ויאה לאסוו להדליק בחוץ כי אם ההי חושב בן ההי ברתכ זחא‪ ,‬ולא היה שמתפס שים‬

‫ קדמון‬

‫מלומו‬

‫ימכך‬

‫זאת‪,‬‬

‫שיא‬

‫בפר~ל‬

‫שינה‬

‫ויאה‬

‫אין‬

‫כי‬

‫שא'"א לשניח‬

‫יש מוכים‬

‫רא ו לי אף חשש לזובניס שיצטוכ ן לחןור רלהדליק בפניס‪ ,‬ואעפ ‪ N‬כ בורר שובי שהיה מדליק‬

‫בחןז לא היה ןבונע ב‪n-‬יו‪ .‬ולפ י ה " רבי יהושר !‪" 3I‬‬
‫הדלקה‪ ,‬להניחם ~ד ב'‬

‫והעתיקוס‬

‫הפוסקים‬

‫אמה‪ ,‬חשד‪,‬א‬

‫רמב ‪ N‬ם‪,‬‬

‫)וי"ף‪,‬‬

‫מהונמ"ם הסוכי ש ‪ M‬ו שכלחה וגל‬

‫הזינםי‬

‫לכ‬

‫בר חנוכה שעדיף על נר‬

‫רא " ש‬
‫מו‬

‫ושו‪(3I! ".‬‬
‫אינר‬

‫השוק‬

‫אין‬

‫השזברים בבונוא )ומו‬

‫זה‬

‫שכת משום םרסוים כיטא(‬

‫להלכה‪,‬‬

‫מדליק ומשמ‪:‬ע‬

‫וכוביוחד‬
‫הדלקת‬

‫שאיו‬

‫תמוה‬
‫פניס‬

‫לכרס‪ .‬והוסרכ"' ‪ K‬שהתיך הלדקה כל הלליה אף הוא לא כבת שזא מנחיה זל שלמנן לו‪t‬ו‪.‬‬
‫מניחה‬
‫בשעת‬
‫ובירחון‬

‫במקומה‬
‫סבבה(‬

‫הוגיל‬

‫רבבו‬

‫מורןז‪ .‬שבה‬

‫כחיץ‬

‫חלקי‬
‫ב'‬

‫כי זהו מקוהמ‪,‬‬

‫והמדליק‬

‫על‬

‫הוב‬

‫הב " ל‬

‫רביס‬

‫לב י יז‬

‫'ייא‬

‫ישבה‬

‫רגלייו‬

‫כמי‬
‫'‪,‬ג‬

‫כפנים‬
‫שמוזכר‬
‫ךב ‪ J'U‬ם‬

‫לא‬

‫קיים‬

‫בטפריו‬

‫הזמוה‬

‫) ‪ KK‬כ'"‬

‫טיי‬

‫קא"קז‬

‫ח"ז‬

‫ם '" ן‪.‬‬

‫‪ l‬ן‪..‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪:‬דשםתתפיס גבל'!"י ז‪:‬ד‪:‬‬
‫הוב עיקב ליפשןח‪ ,‬סעלות םדנה‬

‫יתשלםי‬

‫‪,117‬‬

‫יצחק אסתי‪ ,‬עצמרנו‪ ,‬חבל קטיף‪ ,‬רצועת עזה‬

‫הרב די‪.‬ישע י' גויבירט‪ ,‬ת"ר ‪ , 16044‬בית וגן‪ ,‬יחשלים‬
‫פוופ' א‪,‬‬

‫‪.D‬‬

‫‪(/‬בוהם ‪ ,‬רח' בית יגן‬

‫הוב סדרכי בתא'ר‪ ,‬חר' עוזיאל‬

‫‪.B6‬‬

‫‪,56‬‬

‫יתשלים‬
‫‪,‬‬

‫יושולםי‬

‫הוב ח"ם ארוי ל‪,‬פשןח ‪ ,‬חר ' פנים מאירוח‬
‫יעקב שטובפל‪,‬ד חר' מלצט‬
‫‪ K‬בוהם‬

‫ששיא‪,‬‬

‫‪,5‬‬

‫‪,5‬‬

‫יתשלים‬

‫ח‪I‬ב'ה‬

‫‪10 the Ridgeway Golders Green London,‬‬

‫שמואל דו‪,‬ד אלרן שובת‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪'72‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)