חוברת ג

ספטמבר 20, 2012 · המעיין, כרך י"ג, גיליון ג', 1973 · כרך יב, תשל"ב

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‪-‬‬
‫כתב בו‪.‬ת מרצ א יאור ער "יד'י‬
‫·יוסר‬

‫ייצח‪t‬כ‬

‫‪ UI‬ל פךעל ‪..‬‬

‫ב‪.‬ר""ער‬

‫א נ‪a‬וד‪ J ,‬רא‪""…,‬‬

‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫בתו כ‪1‬‬
‫תכבית יסרד לחוקה בדמיבה היהוידת ‪ /‬ד"ר ציחק נחיאר ז"ל‬

‫‪1‬‬

‫•‬

‫‪5‬‬

‫המאבק האחווו על השבוות בק"ק הונברוג ‪ I‬ד"ו 'רנה כהו‬

‫‪9‬‬

‫תזחכה מגלוה ואהבה ‪D‬מורתה )מאונר ('ב ‪ I‬הרב ה"והד קרמרפו‬

‫‪13‬‬

‫על הוואת פשרנית חז"ל למקרא ‪' I‬ונה עמנואל •‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫שע'ור של 'ד סולדת ‪ I‬פרופ' זאב לב‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪41‬‬

‫השבע''ת והב'כורם" ‪I‬‬

‫רר‪.‬ב קלוונ כהאנ‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪47‬‬

‫רב' שעמוו '?כרוסלב ‪I‬‬

‫אמ'ר וונדר‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪59‬‬

‫א '‪ O‬ור הכילה בהר הב'ת במנעל'ס ‪ I‬הרב חנןו זונלד גחסבוג‬

‫‪68‬‬

‫•‬

‫‪69‬‬

‫על הקתמ המרנה )דבו' לקט(‬

‫מכבת'ס לעמרתכ ‪:‬‬

‫•‬

‫סעודת בת מצוה‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫עזר ץר‪.‬ר‬

‫‪ -‬ח ‪ T‬וש' לשוו )רחונך ("'כ ‪ I‬הרב 'עקב עדמ '‪ l‬זצל"‬

‫‪71‬‬

‫םבווו ירשולםי "'ת בס"ין תשלייב • כרו י"ב כלייי ‪ • .:‬החסיר ‪ 3 -.‬לן'"‬

‫נוב"י נשתי ‪" :‬בש‪M‬רל ‪."" 10-.‬‬
‫‪www.daat.co.il‬‬
‫צםנה" ‪,25‬‬

‫חברץ לזוא ‪$ 4.-‬‬
‫'ררשל'ס‪ ,‬ם'ל‬

‫•‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.-‬‬

‫‪——–'- _.‬‬

‫~‬

‫"‬

‫ד"ר יצחק ברויאר ז"ל‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫תכנית יסוד לחוקה במדינה היהודית‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ראשון ‪,‬‬

‫פרק‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫·עקרונות‬

‫‪.1‬‬

‫‪.. .‬‬

‫•‬

‫‪•,‬‬

‫•‬

‫התיהר היא משפטי של ‪.‬העם השיארלי‪.‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪ .2‬אם חה‪i‬ד' אוטונוימה ‪ .‬ל~‪,‬ברר הש‪-‬ארלי‪ ,‬חחול מאליה גם לעמשה על‬

‫יצבוו זה התוהו בתוו המשפט הקיםי של העס הישרא' ל'‪ ;,‬בתוך גדבלות הנקבעים‬
‫רק עפ"י התוהר עצהמ‪.‬‬
‫•‬

‫‪.‬‬

‫חוקף התוהו בתוו משפט העס הישואלי הוא ‪ ,‬בלתי' תלזי בהסכתמ בנ;‬

‫‪.. 3‬‬

‫העם הישראלי צויבוך ישראלי‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫תרקף התווה בתוו שמפט העם הישואלי חל על כל גילריי"החיים שבציבוו‬

‫‪.4‬‬
‫הישראלי‪.‬‬

‫‪.5‬‬

‫•‬

‫לפיכר צויך הציבור העברי כארץ ישראל ‪ .‬במדה שניתבת לן אןטונלמיה‪,‬‬

‫ראן"ל אם יקבל ~ורה דמינית ‪ ,‬לסוו למשמעת התורה כמ'‪.‬פט הקיים של העס‬
‫המשרט‪,‬‬
‫השיראלי‪ ,‬בכל עמשיו‪ ,‬הו בחקיקה‪ ,‬הו בכלכרל המשפט ‪ " .‬הו 'בכל ‪',v‬חט‬
‫‪,‬‬

‫‪.6‬‬

‫חמובת כל היהדויס באץר ישואל‪ ,‬במידה שרמדים‪ .‬הם בעקרונות ‪.‬זכ"ן עד‬

‫‪ ,5 ,‬ללחום בחזית מאוחדת וקבעוה ‪,‬לתורה כמשפט המחייב א ‪/1‬‬
‫‪.‬ד‬

‫הישואלי‪, ,‬‬

‫העם‬

‫דכי שענינו לש אמבק זה לא יהיה וק מליצה כלבד‪ ,‬נחזו לעבד ללא"‬

‫איחור העצת ' תקנוו ‪ ,‬שיכיל "כה"פ ‪:‬‬

‫‪.8‬‬

‫א‪.‬‬

‫א‪:‬ת סחרי הארגון לש הציבור היהודי לפי משמט התרהר ורוחה‪.‬‬

‫ב‪,‬‬

‫את נשוא הכח"החמוקק ‪ ,‬וגבולות סמכותו‪,‬‬

‫ג‪,‬‬

‫עקווני סדוו כלכלו המפשט‪,‬‬

‫‪.‬ר‬

‫עקחני משפס הזוים‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫עקורני שמיות השבת בכל חיי הציבוו‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫‪'. .. .‬‬

‫••‬

‫‪,‬‬

‫שי לעבד הצעות מפווטות לכל שחט המשפט הציבןרי ~ הופריט על יסדר‬

‫משמס היחהר‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫לכבזר יוכל ה"כ‪ '.‬להקמת מדינת ישראל אני מםרסמים כאן תכנית יסדר לחקוה ' בדמיבה‬

‫יהררת השכין ד"ר ציחק ברראר ז"ל כשבת תרצ"ח לרגל הדיינים בודעת פיי על הקמת‬
‫‪,‬‬

‫·‬

‫מדינה יהדוית צעמאית בחל; ק של ארץ ישראל ילרגל המו"מ שהתגהל זא ביינדין ניו ר'יב‬

‫‪.. .‬‬

‫יעקב רוזבהייס ז"ל הורב יבאיר ברליז ז'‪ I;f‬בהשחתםית הרב י"א הצרוג ז"ל לע הקתמ חזית‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫~‪- .‬‬

‫רחית מחוארת‪ .‬הממאר נרמס בסרזכ ‪ .,‬יבנה" ד' )תש"ס(‬

‫כתכנית ישגו נקדרית נעמינות ‪ ,‬כנון ח‪K‬ריות הרבנרח הראישח ל‪~n‬ביי · התור‪n‬י‪ .‬הקתמ חזיח‬

‫דתית זכא‪m‬רת היתה נראית אז כתבאי ושארו לכל מאבק ציבןרי ‪ .‬למען מירבה יהוד~ח דתית‪.‬‬
‫הדביים אקטאוליים כיוס כתיבחם‪ .‬לי זכיני‬

‫‪-‬‬

‫היינן אנו יאויים לכך !‬

‫‪I‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.9‬‬

‫ממשעת התורה הס "נו‪'n‬‬

‫עמשי הצינור הענרי שש‪ -‬נהם משםד הפרח‬

‫חוקי‪!.‬כ' ד‪.,‬זית האמ‪ m‬דת של הח‪'T1‬ם אינה ר ש אית ל ה ש ל‪,‬ם עם אי'חוקיות כח ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫' ‪' .‬‬
‫אזלם מ ד‪,..‬א היא ' אינה שראית לותר ע ל חלקה ומקומה נצינ ו ר העניי האוטונומי ‪.‬‬
‫אם אושנונ!יה זו יש לה כח כפיה‪ .‬אדרבא‪ ,‬מתובחה הוא לל חוס נלי הרף להנשםח‬
‫'הענרי‪.‬‬
‫משמעת החורה נמלואה בתור הצינור‬
‫‪-.‬‬
‫'‬

‫'‪.‬‬

‫'‬

‫איז לדרוש איפוא הפדרת ניז מדיבה דרת בציבור "'ה‪ lo‬ברי '''אב אלא אם כן‬

‫‪.10‬‬

‫יבתור ‪ ,‬כי באיו הפרדה בין מדינה ודת לא תההי ל חרדים האפשרית לפחת חיי·‬

‫צינור חר"ים אפילו נינם ז נין עצמם‪.‬‬

‫‪ . 11‬אמבקה ש ל החזיח המאחורת 'ח‪.‬ח י ת לחוק י ות הצ י נ ן ר הענרי בא '' '‬
‫‪ :‬הוז‪ ' 1‬מלחהמ לזמן רמונה‪ .‬זהרי מלחמת 'חרבות ‪ ,‬ש צר י כה להיע ש וח לא בזרוע ‪ .‬כי‬
‫‪,‬‬
‫" אם ' אבמצעי תעשהל נפשי‪.‬ת‬
‫נפרק הבא ינוסחו דר‪1‬ש'ת החזית החרדית המאוחדת ‪ ' ,‬שהנשמחן אינה ' יכ;לה‬
‫' להיות ' ' נ‪ui‬וא למחלמה נחוד הציבור הענרי‪ ,‬כי ' הן תבאי מוקדם לעיצוב הציבור‬
‫•‬

‫העביר‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫פרק שבי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪:‬‬

‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬

‫‪,‬‬

‫ס'עף‬

‫‪: '11‬‬

‫שמפט אי‪ "'lI‬הופשמחה‬

‫בציבזר העברי ראשי להחשב יהידר רק ימ שהוא יהרדי '''פע משפט התורה‪.‬‬
‫‪, ,‬‬
‫כל היודי חייב להיות ניומל '''פע שמפט התררה‪, .‬‬
‫משפט התורה חל על קחשדי ונרושין‪ :‬בין יהודיס ‪ ,‬הן לחנאיהן' הן לאופז‬

‫•‬

‫' כצערן ·‬

‫‪.4‬‬

‫בכ ל י ש וב י הוד י דש לקייס מקיאות ‪ .‬כפי הצוןר '‪ ,‬י עם 'יי ו מ ש פט ‪ -‬החורה‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫סעיף ‪':‬ב שבת‬

‫‪.1‬‬

‫על כל מוסדות היצמר העברי' לשמור‪ ,‬בעבודתם הרשמיח‪ ,‬אח השבח‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫'''פע שמסט וח‪.‬ורה‪.‬‬

‫‪..2,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫עונש‪.‬‬
‫חללו שבח בפרהסיא אסור באזהרח ‪. .‬‬
‫' ‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪. ,..‬‬

‫פטיף ‪':‬ב חשיהט‬

‫‪.1‬‬

‫ל צרכי אוכל ליהודים ‪ ,‬א ל א‬

‫בתחומי הציבור העברי אסור להמיח בהמוח‬

‫‪.‬‬

‫ אם כו 'ע ‪ / I‬י השיטה '''פע משפם התורה‪.‬‬‫‪,‬‬

‫' ‪.2‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪,-‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫בתחומי הציבור העכיי אסןרה באזהרת עונש הםצח נבלה וטריפה ע ‪ II‬י‬

‫‪ -,‬יהו;יס ולצוכי ההיודים‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫~‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫וכ'עף ‪': ,‬ו סבייוכסירדו החוהר‬

‫'‪. 1‬‬
‫•‪·.2 ; ,‬‬

‫המיניסטר ‪,‬‬

‫כמעשה‬

‫ובחמשבר‪' :..‬‬

‫יוקס ימנסיטריון‬

‫חורה‪,‬‬

‫המזכיר‬

‫המורכב‬

‫והפקדיים‬

‫‪,,‬‬

‫ממיניסרט ‪ ,‬מזכיר‪ ,‬הרםק'ד'ם ‪,‬‬

‫צריכים‬
‫‪,‬‬
‫'‬

‫‪.‬‬‫'‬

‫‪,‬‬

‫‬‫ר‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫להיוח‬

‫יחעי‪ ,‬ם‬

‫'‪- -,.‬‬
‫‪'. . .‬‬

‫"'‬

‫הדריש '‪•D‬‬

‫כהויוום ‪ ,‬חררים‬

‫‪. ….‬‬

‫‪:.‬‬

‫‪. '.. .‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ .3‬ה'מניסרס והמוכיר ' ‪ .‬נבחםף ‪.‬למסטר ‪ .‬שנים ' על יסוד רשימוח מועמדי‪.‬ם‬
‫‪ , .‬השוירמח עסינוח ' אשיור הרבנוח הראשי‪.‬ת זכיח הבחירה לכל ;;;ודי מב! ‪ 21‬שנה‬

‫ומעלה‪ .‬המרסס "קכעי רחבק‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪ .4‬שאר הפק'‪ T‬יס של 'מניסטריוז החורה יחמנו מעסם 'המ‪,‬ניסוס‪' . .‬‬
‫•‬
‫‪DM •5‬ק'‪ 'T‬הוכינ'‪ O‬טריו! ‪- :‬‬
‫‪,.‬‬
‫ג‪ I‬הדאגה לכלכ;ל לירוכד החוךה בכ'ל שבכ‪ir‬ו הציבור ' העכ‪..‬ן‪. ' .‬‬
‫ב‪.‬‬

‫הדאגה לחנךר החדרי‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫האדגה להקמח חכי כנסח וכחי ' דמרש ולהחזקחם ‪.‬‬

‫‪.‬ד‬

‫הדאגה להקמת וגבייות יכחי !‪,‬י החורה ולהחזקחם‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫' '‪, :‬‬

‫•‬

‫הדאגה לבציעו‬

‫•‬

‫הסעיפים ; א'‪4‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,.‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪. :‬‬

‫' ‪.‬‬‫"‬

‫•‬

‫דד‬

‫•‬
‫•‬

‫וב'‬

‫‪.2‬‬

‫"‬

‫‪. .‬‬
‫י‪ .‬לככול החשיוס‪.‬‬
‫ז‪.‬הדהגא להפצת '‪T‬יעת שמפט החווה בחור כל ה‪ '1i‬כור ' היה‪ 1‬ר‪.‬‬
‫‪ .6‬על ' וכיניסטריו! החיהר לעבזו' מחיר הסכמה מלאה ' כייחר עם ‪ :‬הרכנוח‬

‫הראשית‪ ,‬המיניסטריוז קשור למסקי די! הרבנוח הראשיח ‪ ,‬שי'צאולם' " משפט‬
‫התידה‪.‬‬

‫‪.‬ד‬

‫‪.8‬‬

‫מיניסטךיין התורה פעול כחתום השחט העברי הדמיני‪.‬‬
‫הרנניס המקומיים והפקדיים הראשיים של התאיס המקו מיםי של מיניסטריןן‬

‫כהאתם לכללים שנקבעו כסעיף זה ‪,‬‬
‫החורה ייכחח‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪, ,‬‬

‫עסינוח אירשר מיניסט‪ · !".,‬החוהר‪.‬‬

‫‪.9‬‬

‫‪,‬‬

‫רשימות המיעמרם‬

‫מס‪,3 .‬‬
‫‪.. . .‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫חברי הרנברת‪ ,‬הראש י ח‪ .‬ייבחרר‬
‫הרנניח הראשיח מורכבת מתעשה 'חברים‪',‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫ככחיורח כלל‪,‬רח הבחאם לוכספר ‪ ' 3‬של סעיף זה‪ .‬רשימות הרמ‪j‬ןד‪i‬נים טעונוח ' אישיר‬
‫עוו ד ה בת ‪ 7‬חבירס שתיבחר ע " י הרבניס המקרמרםי ומחוםכ ןא'שור מיניסטריןן‬

‫‪. .‬‬

‫הותרה‪.‬‬

‫‪,10‬‬

‫הרכרבח הארשיח היא בעלח הסמכוח הרבניח העלי'נה של הציכרר העברי‪.‬‬

‫סמכיחה מםרידת על החיהר ורמגבלח על יהר‪,‬‬
‫‪ ,11‬חפקזיי מיניסטרירז החירה מקבילים לחפקידי הרכניח הארישת‪ ,‬אלא‬
‫שמיבס‪,‬וטךיון התורה הוא מיסד‪-‬ההנהגה ה"ג‪.‬ליוז‪ ,‬זהרבנות הראשית ' ' היא הומס;‬
‫הריחני העליך‪.i‬‬
‫"‬

‫‪,‬‬

‫שני חמרסדרח צרכים איפוא לעמרד כקשו חדרק כירחר‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫םעיף ‪':‬ה ייז תירה‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ . 1‬על זי רברנת מקו'מח יוקם ביח די! התוהר‪ .‬כסמכרחר נכנסםי כל המשפיטם‬
‫‪.‬‬
‫הפריטםי ‪ ,‬אם הצי ד'ס לא החני אחרת‪,; .‬‬

‫‪.2‬‬

‫חברי בחי‪-‬ידו הותהר ימיני ע " י ימניסטריןן החדרה ןהרבנית הראשיח יחר‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫חרככ בית"ר! חחורה ש;אלת הע;עירים יקבער כחרק‪.‬‬

‫‪ .4‬פסקי היזז של כחי יי! חחררה '"עיניס צר ' ההרצאה'לפרעל מעטם הרכנית‬

‫המקימיח יייצאר לפרעל על '‪-‬רי מרסד ה‪i‬רצ'‪i‬אה לפועל ‪ ,‬חמיסמכ;ם ' חכלליים‪ — ,‬כיח'ד'ן‬
‫לפערל‪". .‬‬
‫שהריצא אח העסק דיז הרא הרוכסמר לדר! כעערו'רים עלמ;‪ c‬ד חהרצאה‬
‫‪.‬‬
‫‪. ' , .‬‬
‫סעיף א' וכספר ‪ 3‬כמקמרר ערמ‪.‬ד‬
‫‪,5‬‬
‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-‬‬

‫‬‫בסיף " ‪ :‬שהלו‪ :‬הםוצאילי ט‪ '"D‬התיהר‬
‫‪..‬‬
‫‬‫‪ •1‬מתפקרים 'המשוףת ‪.‬של מיניסטריוז התוהר 'והרבנות הראשית היא האדגת‬
‫•‬
‫לשלרם הסוצאילי רלצדק הסרציאיל בהתאם לשמפט 'החרהד לורוחי‪.‬‬
‫המוסדוח הנ"ל • צריכם" להחחיל מיד בעיברד משפט פרעלים עפ"י‬
‫‪ .2‬שני ‪. .‬‬
‫_‬

‫התרהר‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫• •‬

‫מרכזי לעביני‬
‫רבית'"משוכט שלרם‬
‫מקרמיים‬
‫בתי משפט שלום‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‬

‫יש‪ .‬להרשיב‬

‫‪.3‬‬

‫•‬

‫עבדוה‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ם‪!l‬יף‬

‫ז' ‪:‬‬

‫חנוו התוהר‬
‫•‬

‫‪ •1‬על מיביסטריון החררה ·רהרב‪.‬ברח ‪.‬הראשיח‪ ,‬המרסמכים העלירבים‪ ,‬לדארג‪.‬‬
‫שבכל המקרמרת חבחן האפשררת לחברד חדרישל הנערו‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪•2‬‬
‫‪.3‬‬

‫בהקמת בתי"הספר צריכים להחחשב עם‬

‫'‪…-.-‬‬
‫הש‪.‬קפרת ההרר‪,‬ם‬
‫‪.," ,‬‬

‫•"‬

‫רק מיניסטריין התררה והרבבות הראשות הם הסמוכתהעלירבה לכתי"ספר‬
‫‪.‬‬

‫•‬

‫• • •‬

‫‪.‬‬

‫‪L‬‬

‫‪_,‬‬

‫‪.‬החתרם‪ ,‬רבפרט בברגע לסידרר הפבימי של בחי"הספר ולקבלת ‪.‬המורים‪·· ..‬‬
‫‪ .4‬כבתי ספר חדרים ירכרו ‪- :‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪•5‬‬

‫א‪.‬‬

‫חדירם רבתי ספר עממיים‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫בתי סרפ תיכרביים‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫בתי ספר מקצועים"‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫••‬

‫‪.‬‬

‫‬‫‪.‬‬
‫בתי"ספר חידרם" יהיו צברריים‪ ,‬מקרימ‪.‬ים אר ממשלתיי‪.‬ם הקמח בתי"ספר‬

‫‪.‬ד‬

‫יישברח‪.‬‬

‫"‬

‫פריטים טערנה הסכמת הרבברח הראשית‪ .‬רמיניסטיררן התרדר‪.‬‬

‫‪.. •6‬חב"ד זתלמרד הם למרדי חרבה בכל‪ .‬בת; הספר העממיים‪.‬‬
‫•‬

‫ס ‪ !l‬יף‬

‫‪.1 .‬‬

‫ח' ‪:‬‬

‫בטיביס כםיפים‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫התקציב להרצארת מיביסטרירן התררה‪ ,‬להחזקת בת‪ '.‬דיבי‪-‬התררה‪ ,‬למרסדרת‬

‫הכללי‪.‬‬
‫'מהחקציב‬
‫חנרד התררה רלמקררארח‪ ,‬יכרסה‬
‫‪.‬‬
‫‪".‬‬

‫‪-.-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪•2‬‬

‫הרצארת‬
‫•‬

‫•‬

‫הרבברת‬

‫הראשיח‪,‬‬

‫הרבב"רירת‬

‫•‬

‫•‬

‫המקרמירת‬

‫רשאר‬

‫תכרסיבה ממס השחיהס‪.‬‬

‫" ‪.3‬‬

‫·‬

‫מרסדרת‬

‫‪..‬‬
‫התררה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'השחיהט כילה עומדת תחת פיקוח מיניסטריון התררה‪ .‬מיניסטךיין התורה‬

‫קרבע את גרבה מס השחיהס לפי הצרר‪.‬ן רגזבה ארתר‪ .‬בקביעת גרבה המס צויד‬

‫מיביסרטירן התררה לקחת בחשברן את האפ‪ W‬רירת הסרציאלירת‪ .‬מרעצת' הימביסטרים‬

‫‪…‬‬

‫שראית לערער על גיבה הקביעה בפני הרבנית חראי‪::‬ית‪ .‬החלטת הרבנות הרא‪:"-‬ית‬
‫היא‬

‫סופית‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫פרק שלישו‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫לתקפות"העובסן‬

‫הרבנרת הראשית הראשרנה מררכבת מהחכרים· הברכחים של הרבנרת הראשית‬

‫שלכבסת ישראל‪ ,‬עם השלרמת אשר תבאנה בדרד מש‪; K‬מתן ב'ן "המזרחי" רביר‬

‫‪.‬‬

‫רמתז זה שי לקבער גם תפקידי הרבברת הראשית‬
‫"אגרדת"ישארל‪ ".‬בדרך משא‬
‫‪.‬‬
‫‪. ,.‬‬

‫הארשרבה•‬

‫•‬

‫·‪4‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫על הקמת המדיגה ‪, .‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫תקיית )תסימי יתקורת‬
‫קיריש ' השם ןחילול השם‬

‫‪j‬‬

‫נתבדו ‪i‬‬

‫‪ -‬אנרכיןת והתנכיות ‪:‬‬

‫חכוציות ימסירןת נפש‬

‫‪j‬‬

‫'קירוב רחוסיס וריחוס קרובים ‪ ' i‬ניברש כל הארץ ןשממה‬

‫ריחנית ‪ i‬תסימח של מדינה יהודית אך גם ירידה רוחנית והתפרסות‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אי כמי שהמ ‪ o‬ירןת ‪ ,‬לא הביאה להתנכרית‪ . ,‬קידיש‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫הסירןב כא חלול את הריחוק‪ .‬כי נם עצם הקמת המךי)ה לא תביאה לירידה יהתפרסי‪.‬ת‬
‫השם לא ‪ ,‬נרם לחיללו השם‪.‬‬

‫כמרית הצללים אי אפשר כהכחיש את האור‪ ,‬את הארר שזכינן לו אחרי חישי ‪ .‬כה‬

‫נורא של נלית ישיאה‪ .‬האס אבחנך בצלבי את האיר ככל הדרי ? האס הסענןת על אחוים‬

‫‪..‬‬

‫'‬

‫אינו אלא סיבה על עצמנן ו‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כקראת יים חכ"ה להסמת מדינת )שראל נתרימם רנידה לה' על כל הטיבח אשר‬

‫‪.‬‬

‫עשה לנו חי ברוב חמלתי לברחמיו הגדולים‪.‬‬
‫)תרימס נירס ה' באיי‪ ,‬תשל"ג‪) ,‬יתו חודית על העבר יתפלח עכ העתיד ‪ ,‬על הארץ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-.‬‬

‫הסוכה אשר )תו לני‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪…‬‬

‫~‬

‫‪…‬‬

‫אף מתיד צער על ה~דןנות והשטות ‪) .‬קרא שוב את דברי גדילו‬

‫‪. -‬‬

‫ישראל על הסמת המרינה יעל מצית ההוריה ‪ .‬לחגיר בביקר חסדי השם יתנרד שמי ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫אמר שימר ‪:‬אתא בןקר וגס לילח ‪ .‬תגי ע איר הבוקר ‪ .‬אף שע דייו יש " חשכה‪,‬‬
‫"‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫‪.‬‬

‫‪# ,‬‬

‫‪",‬העיותיו על ספרי דברי ‪",‬רוחם ע"בתי רק דרד רהיטא בעלמא‪ ,‬מפבי שכל‬
‫אמימוח המא‪ m‬דוח ברעדה וגם אבי בתוכם‪,‬‬
‫היום לגירל ‪.‬משפטיבו‬
‫‪.‬‬
‫ישראל מצפים ‪.‬‬

‫עם‬

‫"‬

‫"‬

‫הרב ייריחם ורהפטיג ז"ל ‪ ,‬יילשח תש"ח‬

‫‪,‬‬

‫‪".‬‬

‫•‬

‫;‬

‫שר"ת שרידי אדס " ח"כ ‪' C,‬י '‪.‬ע‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫כבר ערבחי מכחב ‪ .‬אויד ' ‪ .‬להר"ג ברבו האמורע הגריל שאיוע · לעס ישואל‬
‫בסעם הארשיבה אחרי גלית ' אחכה של אלפיםי שבה‪ ,‬ואבי ריאה בזה מעשי גיסים‬
‫של ההשגחה העליינה שעמדה ‪ ,‬לנו בעח צרתבי שלא הי ' כמזחה מייס היוח ישראל‬

‫לעס‪ ,‬אחרי השדמח ריב בניבי של עמינו ‪.‬מאח ה' ה"י זאת היא נפלאת בעיניני ‪:‬‬
‫אחדו · אומיח מתנגחת זי לזי ינלחמוח זו לזי ‪ .‬בקצף יבשנאה כמו עם הרוסים יעם‬
‫האמויקבים ‪ ,‬לשס פעולה שמותפח ‪ :‬יסדו המוינה העבריח ‪:‬וכבר דרשתי באספח עם‬
‫יהנפלאית האלה‪,‬‬
‫הנסים‬
‫גחלה על‬
‫‪,‬‬
‫‬‫‪.‬‬
‫"‬
‫"‪.‬‬
‫הרכ יחיאל יעקב ין י "נברג‬
‫‪,‬‬

‫ז"ל‪ , .‬עש"‪P‬‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫חנוכה חש " ח ; שן ‪ '/‬ח שרידי אש ה " ב‬

‫‪"0‬‬

‫ע‪:‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪".‬‬

‫•‬

‫בדי להעלוח גם אח הסבע ולזככה ‪,‬להכשירה לידי אותי החזון של ההתאמה‬
‫והתיה גם האי לטבע‪' .‬באים גם הדברים הגדולים דרד " עשר הטבע‪.‬הודבר מפורש‬

‫בירישלמי בכרית ‪,‬א) א( ‪ " :‬אמר ר' חיאי רבה לו' '~מעון בן חלתפא בי רבי ‪ :‬כך‬
‫היא גאולחן של ישראל‪ ,‬בתהילה קמעה קמעה ‪ ,‬כל מה שהיא הולכח היא רבה‬
‫והולכח‪ ,‬מאי עטמא דכתיב 'יכ אשב בחש; ה ' איו ‪ .‬לי' )מינה ‪ ,1:‬ח ( ‪ ,‬כך בתהילה‬
‫'ודרמכי יושב בשעו המלר' )אסחו ב‪ ,‬יס"כא( יאחו כר ' ויקח המו את הלבשר ואת‬

‫מוכרי אל שער המלד' )שסה יב( י‪K‬חר כד‬
‫הססו' )שם ‪ .‬ז‪ ,‬יא( ‪.‬ארחר כי 'יישב‬
‫‪,‬‬
‫'ימרדכי יצא מלפני המלך 'כלבוש מלרכח' )םש ה‪ ,‬טי( יאחר כד 'להידויס היתה אורה‬

‫‪5‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שומחה' )שם ח‪(". ,‬זט ועביו זה של ויקח המו הוא הזלד ונחזור גם אבחחנה‪ ,‬שרבים‬

‫מו העמים הם בעצמם ילביש‪ ',‬את הלבישים' לישראל בלביש מלכזת להשרות הלם‬
‫להנהיג ממשלה לעצמם ואם כי זה בעל‪-‬כחרם כמי אז אצל המו‪ ,‬אבל העיבהר‬
‫‪.'.‬‬

‫תמקייתמ‪.‬‬

‫‪.',‬‬

‫‪~.‬‬

‫'‬

‫‪..,‬‬

‫'‬

‫‪…‬‬

‫'‬

‫‪…‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪…‬‬

‫'‪..,.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-,…‬‬

‫‪.. …. …‬‬

‫הרכ'יעקב'משה ‪ n‬רלזום ז"ל ;סיני טתב‪-‬שבט תש"ח עמ' קלא‪-‬ב‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫'‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪".‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪.. .‬‬

‫‪,.- .‬‬

‫‪-,‬‬

‫‪-,.‬‬

‫" "מה '"אשני ‪ I‬רואים[ עכשיי באת הקדושה קשה להגךירו כעת '‪,‬אתחלתא‬
‫דגאולה‪ ,‬על כל פנים חסדים גדולים מו הקצה "אל הקצה הם‪ ,‬מקצה יסיירו של‬
‫ששת אלפי אלפים אמחיבו )יגדור 'ה' את הפרצה( 'אל קצה השני ‪ -‬התז‪i‬ויבות‬
‫עמני בדמינתו באץר הקדושה‪ ,‬מזה צריד ללמיד ולקביע אמינה כלב‪ – ,‬ואי למי‬
‫ישבא ליסח הדיו ועדייו סומא האו מלראות דבר מוחשי כזה‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫'‪'.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הרב אליהו ‪ K‬ליעזר רסלר ז"ל‪ ,‬אלול תש"ח ;מכתב מאליהו ח"ג עמ' ‪352‬‬

‫‪".‬‬

‫'‪. . ',‬‬
‫" ‪ ,‬אשר גם על עניו זה כתב אמירו של שיראל הגר‪':‬א זצוק"ל בתוקבי זיהר החשד‬
‫)דף (ז'~כ לשפגי באית השמיח תהי' פקדיה כמו שהי' בימי כושר בימי ‪.‬ביח שבי‬
‫שתה'י במדית הדיו באתרעריתא דלתתא‪ ,‬היינו בדרן טבעית‪ ,‬יכו ה'י מיסכם לכל‬

‫תלמידי הגר"א זי"ע כי בטרם יבוא המשחי‪ ,‬גאולה תהי' לנו ע"י רשייו מלכי‬
‫ויבנה ביח מקדשנו כאשר היו בימי בית‪ ,‬שגי ונקריב קובנית 'ואח"כ יתגלה‬
‫האומות‪,‬‬
‫‬‫‪",‬‬

‫‪,‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪-,‬‬

‫משיח צדקנו‪.‬‬
‫‪',‬‬‫"‬

‫"‬

‫'‬

‫‪,. .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬ו‪,‬לאורכל‪ ,‬זה הרי הוד)תהל‪ '.‬זכיב) ל"יים פקדי" כי‪ ,‬זו היא פקיהד לא פר;חת‬

‫מפקידת כירש בימי בית שבי‪' ,‬ומה מאד כן‪ ,:.‬בבפשנן להתפעל על ההשגחה העליינה‬
‫הפרטית שנתהוה למדאה עינינן לדעת ני הו נקרב הארץ‪ ,‬ואיד שמסבב הסיבות‬

‫רעילת כל העיולת שס' בפי נסיכי מזחר יעמרב‪ ,‬אשר מופלגים המה תמיד בכל‬

‫'בעהי 'גדולה וקטבה‪ ,‬אשר יתנו י ‪' I‬נ‪ t‬לה‪' ,‬ואשר 'יסכימו שניהס‪ ,‬כאילו להכעיס זה‬

‫'את 'זה 'שולא לעניו דע הוים הזה‪ ,‬ובדבר הזה להכיר בזכוויתינו ולסמור לנו את‬
‫אץר קשדנו היחה עת פקידה‪ ,‬עת רצת מיוחדת‪ ,‬שנתיועדו יחדיו 'מזחר‬

‫ומערב‬

‫יהדבר 'אשר שם ה' בפי‪,‬הם אותו דברו ואותו הצבעיו לרוצנם שולא לרצונם‪ ,‬כי‬
‫מידה' היתה זאת העושה נלפאית נדילות לבדו כי' לעל!‪i‬ם חסדו‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫הוייב'ו עלילים בדרן הטבע להשמדה מליאה ח"ו‪ ,‬כי היו אמלי שכל‬

‫כונחם בעיבדא הזאת היחה להמיט ע'ליני‪ ,‬שיאה נוראה שלא היתה עדר כמוה‪ ,‬לולי‬

‫חרמי ה' שה'י עלינו‪ ,‬והפיר עצת נוים הניא מחשבות עימם‪ ,‬יהמציא לני פדית‬
‫‪,‬‬

‫זוהוה‪ ',‬הו הו גבורותוי‪ ,‬הוו הו ביראיתוי‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הרב חייס שרגא פייביל פרנק זאל ‪:‬תלודות זבא על מסכת שבת‪ ,‬חלק ב' עמ' בע"ד‬

‫‪,‬‬

‫על‬

‫‪.‬‬

‫התקומה‬

‫ועל‬

‫ההודיה'‬

‫הנה אז ספק שהיים ההאו 'ה) אייר( שנקבע על ידי הממשהל וחביר הכנסת‬

‫‪ I‬השם נבחרי רוב הצבור( ירוב גדילי הרבניס לחוג אותו 'גכל האח זכר לנס של‬
‫‪6‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬תשועתבווחירותךבו‪,‬מצוה ' לעשותו שמחה ' ;ויו"ט ולומר 'הלל‪ : .‬ארף 'ציבור שבעיר‬

‫אחת או 'יחדיים שקובעים ' עליהם יו"ט לעצמם על‪ ,‬הגס שבעהש ' להם‪ ,‬חייבים לקיים‬
‫עליהם עול זערם הובאים אחריהם ער עולם ואף ' שהולכים לעיר אחרת להשתקע‬
‫הייכין לקיםי היוס ההאר כמ"כ מהר"ס ' אלשקר‪ -‬סי ' ס ‪ J‬וט ווהבא להלכה גמב"א‬
‫סין תרפ"ו סק"ה ובאל"' רבה ש‪,‬ם הו ‪,‬חת"ס סיו ק'צ‪/‬א כתב שכך בהוגיו כמה קהלןת‬
‫בחת"ס‬
‫‪. …‬ערי'‬
‫ישראל ומגדולי יחזייהס‬
‫‪'.‬‬
‫שעושרם כז בירס שאירע ‪ .‬להם בם עיי"ש ‪.‬‬
‫‬‫‪.'.‬‬
‫לעצמה‬
‫ יום‬‫או"ח ס" קס"ג בסופו שכתב‪ .‬רשפיר יצמ ציבור או יח" לקבעו‬
‫‪.‬‬
‫עומד ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪-.‬‬
‫ביום שבעשה להם בס ומצהו במי עברי‪ ,‬וממילא פשיטא ‪,‬בבידון‪ ,‬דדין הבוגע ל'צבור‬
‫של כלל ישראל‪ ,‬וי·" כאן פריון מעבדות לחירות שבגאלבו משיעבוד מלכזית‬
‫ובעשיבו בבי ' חורין והשגבו עצמאות ממלכתית‪ .‬וגם הצלה מכ‪~:‬תה לחיים ‪ ,‬שבצלבו‬
‫מירי אויביבו שעמח ‪ ,‬עלינו לכלותיבו‪ ,‬בדואי חובה עלינו לקבעו יו"ס‪ ,‬ויפה כיוובו‬

‫‪.‬‬

‫היום הזה רוקא‪ ,‬אשר בו היה עיקר הבס שיצאבו מעברות‬

‫המבהיגים שקבעו את‬

‫לחירות ע"י הכרזת העצמאית‪ ,‬ואלמלא נעשית ההכרזה באיתו היוס הויתה נדחית‬
‫ליים חאר‪ ,‬אז היינו מאחרים את העומד ולא היינן משיגםי ' את ' ההכהר הוהסכמה של‬
‫המעצומת הגדולות שבאומות העולם‪ ,‬כדיעו‪ ',‬ובס זה משך אחריו גם את הנס השבי‬
‫של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתבו בגד הערבים בארץ ישראל והן הצלת יהורי‬
‫הגולה מדי אויביהם במוקמות מגוריהם שעלו‪ ,‬לאץר ישראל יבא על יד זה הבס‬
‫הלששיי של קיץוב ' גליות‪.‬‬
‫‪.,.‬ועכ"ס בבס שבעשה לכל ישראל הכל מודם שצריכים לומר הלל ומבואר‬

‫‪.‬ב‪,‬חיםי שאל" )להגאון חדי"א ז"ל סי' (א'" רבזה אורמים בברהכ בלי פקפיק‪ .‬וגם‬
‫הסטר ןתענית אסןר בן כמ"ש‬

‫ה‪nn‬‬

‫ייס אן"ח סיי ר‪/‬‬

‫‪". I‬‬

‫מ"מ למעשה לקבעו הלהכ לרורות בעבין ברכת ההלל ורא רבר חמדוש אח"‬
‫התקופה הארוכה של אלפיים שבות הגלות‪ ,‬אע"פ שכל מה שכתבתי בראה ברור בעיבי‬
‫דליאב אכל למעשה אי אפשר להחליט זכה כלי הסכמת רוב גרולי הרבבים שלא‬
‫יובא לדיי לא תתגרדוו עלשות ץג‪.‬רוות אגורות ‪ ,‬ואם יעהל כהסכמה יברכו על‬
‫ההלל ככל המקומו~‬
‫הרב מווסים ראטה ז"ל ;ש"ות קלו מבשר ח"א טי' בא‬

‫‪__ . _- .. – … .‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫_‪.‬‬

‫_~‬

‫‪_. . – – ……‬‬

‫‪-‬‬

‫"‬

‫‪-.- .— -‬‬

‫‪.-‬‬

‫ ‪- -. — .-. __ .- .–‬‬‫‪,‬‬

‫‪ .. .‬ועכ"פ לפוטרו בלא כלום אי אפשר‪ ,‬מכיון ‪ ,‬שסי"ס כאותו היים בתן הקב"ה‬
‫‪,‬‬
‫נלב מלכיות הגדולות להכיר כישראל‪ ,‬ומזה במ‪.,-‬ך להכיר שאר האוומת אחת‬

‫אחרי השגית להניר בישארל וההי אכתחלתא דגאולה ניום ההוא ‪ ,‬יש לתקן לומר‬
‫‪,‬‬

‫הוראה‪ -‬ביום ההוא‪ ,‬היינו קךיאת הלל בלא ברכה כמ"כ למעלה ךאי~ ]אחרי גרמ‬

‫התפלה[‪ ,‬אך לא להפריז על המדה כ"כ'להקל כתספורת וע"כת בשיאין ח"ו' ולדחות‬
‫אבילות ‪,,-‬קיכוו עליהם מרור רור ‪ ,‬מרנותינו הקרושים‪ ,‬אונותיבו ואבות אנותיגן‬
‫ולהסתמך על דמי;גות רחוקים שאיבם מן העבין ונוראי רזהו עטמם יבימוקם ' של‬
‫מועצת הרכנות הראשית לישראל‪ ,‬שלא שעו לבק‪~-‬ת הרוצ;ם כהתרים‪ ,‬והחליטו‬
‫לאסור איסור‪ ,‬לוא לפרוץ גדרות הארשובים כמלאכים‪'.‬‬
‫'‪.‬רב בעדיה הדאיה ז"ל ; שו " ח יטכיל בעדי‬
‫‪'.‬‬

‫‪,_.‬‬

‫‪,_… _- _.‬‬

‫‪,. _._-‬‬

‫‪– .-..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫*' ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ח " ן אן ;' ח סי י יסעיף ס‬

‫‪_.‬‬

‫‪. -‬‬

‫‪_.‬‬
‫‪7‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ ..‬כו‪K‬ו' כל אלה ‪.‬שאומרם" הלל כס' חקנת הרבנם"‪' ,‬הפ עושם' ומתא על'הס‬
‫כרכה ‪ m‬ייו לזלזל ‪ .‬בהד‪ ,‬אבל צ"כש ערלת ולהב'ן לרגשוחה‪-‬ם של אלה שלא אומר'‪.‬ם‬
‫שא'ן זה ח"ו מזדון לב לשם ק'גטור‪ ,‬אלא זה חרה סג'מ'ח שבלב‪,‬‬
‫הרב מנחס מ‪ .‬כשר שלי ‪" Li‬א ‪:‬התקיפה הגדלוה‪ ,‬עמ'‬
‫‪,.‬‬

‫‪.‬ון>‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫רכז·‪n‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫'יסף‪ .‬אימץ מהנ" שנעשה בק"ק םדאנקפורט ד‪i‬כיין ב'וס‬
‫הדנה מבואר בססר ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~‬

‫אדר ראשון וקבעו בו 'םד שמחה לדיריחם ‪ ,‬ובן רא'ח' ממ"ו הגאון מי"ה גחן‬
‫'כ ‪. .‬‬
‫דאלר זז " ל מ'לד' ק"ק ההא" כון אגו ‪ U‬הג'ם חאר'ו‪ ,‬הגם שאגו ב ‪ m‬וק מםוק‪, , ,‬‬

‫רונ"מ ‪.‬א~י ‪ U‬הג לה‪ n‬מיר לסייס סםר כאוות היםו כדי שחיי' הסעדוה בהיחר ‪ .‬בל‪,‬‬
‫סקםוק ו'אכלו ענו'ם ו‪1‬ס'בעו‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫שו"ח ' חתם סוםר‪ ,‬חלק אורח חיים סי' קצא‬
‫‪.‬ון>‪.‬‬

‫מק'ם עמסר לד‪ .‬יאב'ין מאשפה‪,‬‬
‫כגסתך אל חתן לכלה ולחרפה‪,‬‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫אם בסק !‪ "T‬ך‪ .‬תמעצלח ימרפה‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫על כל םשע'ה אהבחך מחפה‪,‬‬
‫מתיר סליחות שני קמא‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,.‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫••‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫תקימת המדינה העצמא~ת בחלק מאוצני הקרישה‪ ,‬פתחה אפשריית וחנית‬

‫‪! I‬טחיס ‪:‬‬
‫חצבןריי ‪Q‬‬

‫המדלנה‬

‫נרילח‬

‫לעליה‬

‫ומוסדית‬
‫במבחגלם‬

‫ליציו‪ .‬לישיב ארץ‬

‫החברה‬
‫גדיללם‬

‫אלח‬

‫הם‬

‫וחמדלנת‬
‫אלת‬

‫על‬

‫שהועמדי‬

‫המש~מןת‬

‫ישראל‬
‫לסיררת‬
‫בפניה‪,‬‬

‫שההשגחה‬

‫נממדלם‬
‫תורתנו‬

‫בכמה‬

‫נדיללם ולהסדרת‬

‫הח י ים‬

‫אם‬

‫תעמיר‬

‫הקדושה‪.‬‬

‫הריחי‬

‫מצדיקה‬

‫העליונה‬

‫הטילה‬

‫ורס‬

‫את‬

‫יהמשך קיומה‪.‬‬
‫'‬
‫משימרת אלה הוא סיד תקימתה וטעם קיומה‪ .‬כל התעלמרת מצד המדלנה מו המשלמות‬

‫‪,‬‬

‫על‬

‫עצם‬

‫תסומתה‬

‫המדינה‬

‫וביציע‬

‫שלח אי אפילר מ!'<חת מהו‪ ,‬היא פגי~ה ‪ n‬מורה במדינה ; חיא סכנה כעצמ קיומה ;‬
‫היא‬

‫התמרדית‬

‫ויאציל השראת‬

‫ביערדה‪.‬‬

‫ויש‬

‫הרבה‬

‫קרישתי על בני‬

‫להתפלכ‬

‫לשי"ת‬

‫שלא‬

‫יאסיף‬

‫המדינה שיזכרי חובתם להיית‬

‫חסדן‬

‫מנ'עשה~ידי‬

‫ביגי החיים‬

‫במדיגה‬

‫על פי התירה‪.‬‬

‫הרב אלימלך בר‪-‬שא' ול ז ‪ II‬ל ‪ :‬מערכיילב עמ' ‪205‬‬

‫‪8‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪———————-‬‬

‫המאבק האחרין על נהול הכשרית‬

‫במיסדות ‪.‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫קהילות אה"ו‬

‫בתקופת השואה‬
‫•‬

‫לזכרו של ‪ .‬ז‪:‬ורי ורבי הרב 'ייר ייוסף צב' קרל~כ ‪ "i‬זדציו''' ה~ייר‪° ,‬נז‪.:‬יור לפבי ‪~ 90‬ה‬
‫‪:‬ידם ‪r‬כ'כ להשר שכס תר'זכ'נ‪ ,‬בהרג סל קירשו ה‪.‬ב'ם‪ -‬כםר' ד‪ 'I‬נם"ז‬
‫בסףו שנת רתז " ח‬

‫) ‪(1938‬‬

‫תוש'כ‪.‬‬

‫ערוכ הרב יסוף קרל‪,‬בך הי " ד לפני בעיית השכחת‬

‫רמנסחת ה‪i‬זי‪ 1‬ן'ים בקהלת המבורג‪ .‬באסרו חג סוכות תרצ " ט פנה אל הרב יח "‪ K‬ל‬
‫עיקב יוינברג זצ"ל‪ .‬ראש נית הרוכרש לרבנים בכרל‪,‬ן כענין תערובת דג מטא נלכ‬
‫השמנים הלמאכוח"ם‪ .‬שכאלחו הנוסים הרב קרליבך שע"פ יי"ר סי' ק"ג שי מקום‬
‫הלחיר חערוכח קטבה הונחנח עטם לסגם‪ ,‬אוילו החעהכח יוצאח זיוב הנכרי ךבלט‬
‫אצלו‪ .‬כסףו השהלא כחב הרב קוליכך ‪ " :‬האחרייח הומלטת עלינר איז לעשר‪ .‬בית‬
‫כתליש הכללי ‪ .‬כיח החלוים ‪ .‬וכל ומסדרת הקהילה ‪ ,‬על כילם הסכבה מרפחת ש'‪,T‬פכו‬
‫לטיפות בירן אצישו מחחח השגחתנו ודכי קלקול רגיעול ‪ .‬וזה נרחן נוסם לגפם לכל‬
‫עביבי דח ארני שואל האם אנו שראים לאסור ולההמיר כמקום שמציו דהי! לא‬
‫ידצ"קבו ז"‬

‫אש‪ ,‬ח"ב סי' סי‬
‫הרב י"י יוינברג הרםיס את השאלה הנ"ל בשו " ח שרידי‪.‬‬
‫•‬

‫‪ m‬וסףי ‪" :‬לצערי הגדלו באבהר תשובתי אל הכותב ואבי דמסיס מבתכ זה וק‬
‫דכי להעמיד מצבת זכות להרב הגדרל הקחש הזה ‪ ,‬ג דרל בתרהר וכמעד רכעמשים‬
‫רסבםי רכםי‪ ,‬שבספר‪ ,‬ליגוני‪ ,‬כאר'שה הגחלה ;‪ ;:‬עבהו על ענמו‪ ,‬הוא לא והצ לעזךב‬
‫את הספניה‬

‫‪-‬‬

‫שום הומת הוא‬

‫קהליתו הבחהל ‪ ,‬נסחב עי" ה ח‪..:‬ע"ים הארירים ימ "ש לעיר יוגא‬
‫וב ‪.f‬ב‪/‬‬

‫ה' יבקרס נקמםת‪,‬‬

‫תנצב " ‪".‬ה‬

‫••‬

‫כעח בחגלו פרטים בוססים על מאבקו של הרב יוסף קרליבך למען שמירח‬
‫הכשחת ‪ ,‬בומסודת ההידויים בהמבירג נזמו היז‪z‬ןאה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫וככנקס האחרון לש ערר הקהלה ‪"',‬אה ש נקראת אחי כירסל הקהליוח ע"י‬
‫הנאיצם "האחדו הדתי של היירו הכמווג " ‪ .‬ברםש סריס"כ ל ע ל שייבת הרעו מיום‬
‫‪ ,22.1.1940‬שהכ עדמ על סדר היים פתיחח מעון מגררים חד ש ילהידר הקהיול‪.‬‬
‫מחלמת רעלם השבהי כבר החלה‪ ,‬פולין בכגהש ו ש ארית ההידוים ש נשאח כגרעבהי‬

‫עדמו למבי חיסלו טוטלי‪ .‬כארתה התקופה הכורחו היהרידס ‪ ,‬שעידוי לא הערבח‬
‫למזרח אירופא רמשם לחמבוח ההשמןן" לגור גמרוכז בכחיס של הקהילה וכעמונרח‬

‫מיוחדים שנפתחן ע ‪ II‬י כשגילם‪ .‬גאותה הישיבה השתתפו חברי העוד המעוכי"ם‪ ,‬שעו ‪,‬ין‬
‫נשארו ‪.‬‬

‫כעיקר יהוידם ליגראלים ומתכול ליס ‪ ,‬וכן כבציגזת של הדתייס הרג הראש'‬

‫ד " ר קרליבך רגם בציג ' לש ארגוו הטמפל הריפררמ י ‪ " ,‬הרג " ד " ר נררדן ‪ .‬כק ש ר ל מתיחת‬
‫העמרז החשד עטבי חב אניש הדער ‪tK‬זי אפ ש ר ערד לנהל ראחי ל פי דיבי השכרות‬
‫‪1‬‬

‫נצמא בראכיןך רכ‪.‬ללי לתילדרת י שראל של החברה ההיסטורית הישראלית מס‪ -985C ,‬הא"ר‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הוכקובליס‪ ,‬לאור קשיי אספקת המזון ל‪:‬ן>דוים‪ ,‬יש להנכיס למוסד 'ברש 'בלתי ' כשר‬
‫)השחיהס היתה כבר מזמו אסורה בגרמניה(‪ .‬טענותיהס של אנשי הועד היו‪ ,‬שאם‬
‫מאםנ היהת קיימת סמורת בקהילות אה"ו מרורי דורות שכ ‪ 'i‬מוסודתיהן ינוהלו לפי‬

‫כליל הכשרות וחחח השגחח הרבנוח הרש‪I1‬ית‪ ,‬הרי הקהיהל הותיקה כבר אינה‬
‫קייתמ ‪ ,‬ן'‪Y‬ישרה "האחדו חדחי"‪ .‬איבן חייב לשרמר על ההסכמים מן העבר‪) .‬לפי‬
‫הישהם המ'‪ m‬דת שדיעוה "שכיטת רמ‪r‬נורג" לא פטלה הקהילה בענובםי דתיים‬

‫)סנמסרו לארגונים מריחדים כגוו "אחוד בתי הכנסח"‪ ,‬שבראשה ערמ הרב הראשי‪:‬‬

‫וכל מוסחח הקהיהל ההנתלו אר ורק ‪ M‬ח ההשגחה 'וההכשר של הרב הראיש(‪.‬‬
‫הם הוסיפי לעטון שבשעה שנשעה בעבר אוחו ההסכם ‪ ,‬היו המוסדוח ימודעים‬
‫ל‪,‬הדוים שומרי המצוות‪ ,‬כי האחרים יכלו למצא להם מוסדיח לא‪-‬יהדויים‪ ' ,‬אפשרות‬
‫אשינה קי‪:‬מת עזד ה"ס‪.‬פ היהדרים המחפשים הריס מחסה במעין אינס ‪ .‬כבר הידוים‬

‫"‪'I‬‬

‫פי דםת " אלא לפי הגדרח הנאצים גם‪ ' ,‬ואולי בעיקר "יהירו הגוע"‪ .‬ומה בין אלה‬

‫וברן "ידני השכריח ! גם הרב של ארגין "הטמפל" הסכים ‪ ,‬לנהיל הבלחי כשר של‬
‫דיק‪.‬סד החדש )או כפי שקראו אז ‪..‬כשר‪-‬חד" " ( חמור הנמיק השין ‪ ,‬של ההידויס‬
‫הרירפרימם ‪ ,‬שיש‪ ,‬לפי השקפחם‪ ,‬להבדיל בין ‪",‬מצוות נצחיוח" יבין "מצויח שהזמן‬
‫‪, ,‬‬
‫גרמן" שתוקפן של האחרינוחלפי זה גם כן רק זמנייח ‪ ,‬וברור שלפי דעתו מציות‬
‫הכשרית ישיכוח לסוג האחרון‪ ' ,‬וע " ג אין הלם משמעוח היים‪.‬‬

‫הרב קרליבך התנגד בחקיפוח רבה לכל ההצעוח והנמוקים‪ :‬האיחוד הדת'‬
‫של הקהילוח הוא היורש החוקי של קהילות אה " ו הוחיקוח ‪ ,‬שקבעו בחקניו שנל‬
‫מוסדותהין יחנהלו' אך ורק לםי השולחן ערדו' ותמיד עמדו חחת ההשגחה של הרבנוח‬
‫הארשית‪ ,‬ואסור לזוז ' מן הכלל הזה גם היםו‪ .‬לקהילת אה"ו שס '‪ m‬יסטורהי יובזד‪1‬דת‬
‫;חמ‪.‬ייבים אותה גם עכןקש‪ .‬קל אמד לווחר על עקרון השכרו‪.‬ת אלב קהש אח " כ‬
‫להחזיר ' ‪,‬אח ' הגלגל אחורד‪ .‬כומ שאין שרוח לאנשי ועד הקהילה להפר את חיקי‬
‫המידדנ‪ ,‬כמו כן אסור להפר אח חוקח החורה‪ .‬כל אחד ואחד מירשאל שותף‬

‫למיטרםוי )ק'ז'ן ש הםש( של זמבגז‪' ,‬ארם ריורחו בשביל אניש המעוו על הסב;בה‬
‫היהזידת‪-‬הדחית‪ ,‬יביא הדבר בהכחר לידי בדדיוח נפשיח בין אנשםי שותפי‬

‫ארתז הןגלר‪' .‬הרב ' קרליבר השמרי דוס‪.‬ביר את הסנכה הגחדל‪ ,‬שאם עכש;ו ‪ ,‬לגבי‬

‫לעו‪i‬ן;' גס'‪..‬כלפ;‬
‫'‬
‫חקםיר‬
‫יווצר‬
‫רש‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הקח‬
‫הסמזרת‬
‫על‬
‫לוותר‬
‫יחליטו‬
‫‪,‬‬
‫החדש‬
‫המעוו‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫את‪,‬המעוז‪.‬‬
‫תנהל ‪.‬‬
‫יחר מוסדות הקהיהל‪ .‬גם הצעת הפשהר השציע ‪ ,‬שלא הקהילה ‪. .‬‬
‫אבשי היע‪.‬ד‬
‫נדחתה ע"י‬
‫אאל ימסרי את נהול' ו לזיי ייריס פרטירת ‪- ,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫החשד‪. ,‬‬
‫‪. .‬‬
‫' ‪ ' ,‬כהמ ‪ ,‬דצק הרב קרליבר ' בחששות" ל‪,‬צירת חקידם‪ " ,‬חכס עדףי מבניא"‪ ,‬ראר'ם‬
‫‪,‬הפריט‪-‬כל‪ ..‬של שייבת הועד מריס ‪ ,22.10.1940‬שבה הציעו להכניס בשר לא כשר‪,‬‬
‫מו‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫~"‬

‫"‬

‫"‬

‫~‬

‫‪:‬‬

‫' ‪.‬‬

‫~‬

‫"‪.‬‬

‫גם לומסדית הווחיקים‪ ,‬של הקהילה ‪ ,‬כמו בתי היחומ'ס ומושב הזקנים‪ .‬שוב השומעו‬

‫עטונת אנשי העוד שבינתיםי חנאי הכלכלה נעישם רת‪ ,!,‬וירחר גרועים‪ ,‬ושבקשר‬
‫הווח דעח של כמה רופאיס יהידרם‪ ,‬שגם הם רואיס שאי‪-‬אספקח‬

‫בשר‪- ,‬‬

‫חשש לבריאוח הידלים זהזקניס‪.‬‬

‫פירוש('‬
‫‪,‬‬

‫גם הפעם התגנד הרב קרליבר הגתגדוח נמרצת להצעה‬

‫זו ‪:‬‬

‫הוא ' טוען שחורת‬

‫עדח של הרופאים אינה אחידה לא ב'נס ובין עצמם ‪ ,‬ולא לגבי החשש של תת‪-‬חזזנה‬
‫מסוכנת של הילידם במסודות הזשניס‪ .‬לו היה קים ‪ -‬לפי דעח הרופאםי ‪ -‬חשש‬
‫‪,‬‬

‫‪10‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫'‪1‬חני ‪ ',‬לגב~ ‪' ,‬רבא'ות ה'י"'ם ‪;ri‬זקנים; ‪ ,‬היה ' הוא האוש;ז‪ ,‬השה‪ ':‬חמיר שונום' ;‪,‬פקוח‬
‫גפש '! הו‪ , K‬מעלה' ומכרו ‪U‬ת" ' שגם היא וגם ‪K‬חי "‪' ,l‬בהרדתם צעי‪!,‬נ'ר ‪ : ,‬כמעט ‪ ,‬לוא‬
‫‪,‬‬
‫‪ K‬כלו‪ ,‬בשר ומע" זשה ‪K‬ל ' גםר ‪,‬להם כל נזק בריאות"‪,‬‬
‫‪ ',,‬גם יידלו )היר‪ ,‬לו ' ‪ 9‬ילדיס( לא עטומ עטם בשר בכל השנים האחרונות‪ ,‬יהם אינם‬
‫חלשים יותר אמשר '"דים אחרים‪ .‬הזא הדגיש את הנמוק ‪ ,‬החנךכי שאסור להבניס‬
‫קרע בלב הילידם‪ ,‬ביז המ שמלמדים אותמ בביה"ס וביז בית הוריהם ששם מלדמים‬
‫אותם את אסירי האמכלים לפי הש"ע ‪ ,‬י ‪K‬ח"כ מאכליםי איתם בשר ל ‪: K‬ש‪:‬כר‪. : ! .‬‬
‫אן ;‪ .‬שאם ‪. .:‬אעבס‬
‫על הטענה האחדונה השיב לן הר"ר ליי ליפמן‪ ,‬מנמהיגי הקהילה ‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫כזאת רןח ההרואה בביח הספר ההיידו ןשמביאיס אותס לייד פכסןר עם הנהלח‬

‫הקה"'ה‪ ,‬יש להוצא' היראה כיאת מכתלי ביה " ס כ! ( ‪,‬‬
‫הרב קלויבר חזר יהסביר דשוקא לעת כזאת אסור לשנות במהשיא את האיפי‬
‫דהתי המסורתי של מרסדות הקהילה‪ ,‬ישרק אלה עלולםי להחזיק עמדמ במחינה‬

‫נ‪J‬כשית ששימרו על קיםר המצוית במליאז ‪'.‬‬
‫לרמות כל העטנות הנ"ל הוחלט להכניס את הבשר הלא‪-‬כשר למוסחת )לרבנים‬
‫לא היתה זכות הצבעד‪ ,‬אלא תפקיד לש צ"רג עיווץ בלבד(‪ .‬הרב קרליבר בקש אח"כ‬

‫ל‪ I‬שם בפנםק הרפיס‪-‬כלוםי אשוני מקבל את ההחלהט ומתנגד זזו בכל ה"וקף‪.‬‬
‫זאת היתה הישיבה האחחנה שבה השתתף הרב קלויב‪,‬ן יזאת אולי מתיד‬

‫מחאה על האי‪-‬הבנה יעל רא‪.‬י ההתחשבןת 'ז‪z‬ל אנשי היעד בדעתן של הרב הראשי‪.‬‬
‫כעברר חודשיםי‪ ,‬כמה ימים לפני חגוכה‪ ,‬נשלחו היא ואשתי ו‪ 4 -‬מילדיו )שרק‬
‫אחד מהם נצל( )‪ 5‬מידליר הצלחי עדר בשנת ‪ 1939‬לשליח לאנגליה( עמ מאות של‬
‫שר"; קהילח אה"ר )שרק מהם לבד נהרגר ‪ ,( 141‬למחנה ' רכוז שע"י ריגה ובח'‬
‫בניסז תש"ב )‪ (26.2.42‬מתר ‪,‬ש ם מות קדושים ‪' '.‬‬
‫‪,‬‬
‫הערות החי"ה על יבתו צמנאת בעתת הבמורגי‪ ,‬בזו הל ש וז ‪:‬‬
‫"לפני שבעויםי מת הרב הראשי האחריז של הונמרג ‪ ,‬הרב ד"ר קרליבד‬
‫‪W‬‬

‫בריגה מ ותט ב עי‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫‪'.‬‬

‫(!) ‪'.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫שמשי כרבבות(‬
‫ליניק‪ ,‬הין ‪ 12‬ילירם )שמהם ‪5‬‬
‫לאביו הרב‪,‬ד"ר ‪.‬שימה קרליבר‪ ,‬רבה של‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫;‬

‫‪,‬‬

‫כנראה שמשכירת של רב בקהילה יא גדייה לא הספיקה כדי יקבות להם בשר‪,‬‬
‫של המתנוח העקרי עם הרב ‪ ,‬הד " ר ליי‬
‫הטראגי‬
‫הדירבם הנ"ל מצאר תא ‪:w‬יארם‬
‫‪3‬‬
‫שופי ‪.‬‬
‫‬‫‬‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫••‬
‫•‬
‫ליסמו‪ .‬הו‪t‬ר היה היירי ליונאלי מתברלל שמלא תמקדי רם‪-‬מלעה בדוני‪n‬נ היער יבוב‪.‬ירג‬
‫כ " יזעי המדינה ‪",‬‬

‫ירק ‪ M1t‬יר םטוריו ‪ ,‬לפי חוקי הנצאים ‪ ' ,‬נכנס בשנת ‪ 1935‬להנהלת‬

‫הקהילה‪.‬‬
‫כשאד נדוע לי עזסומדים‬

‫‪.‬‬
‫לשלוח‬

‫‪,‬‬

‫אותו ותא אשתו עם אחד המלשןחים הא‪ n‬רונים לחובנת‬

‫הדכיז טרזי~נשטט שם הוא ראשתי קץ לחייהם‪ .‬הוא כתב מכתב פדידה לאנשי‬

‫הדער ‪:‬‬

‫" שאינס יכרלים לסבל את העריוו עדר להפרד מעיר מלודתם המבורג"‪ .‬המכתב הדוטס‬
‫בסקסימליה‬

‫סכוף‬

‫ספרו ‪:‬‬

‫"ח י י‬

‫יתפקידי‬

‫הרשמ~ים" ‪,‬‬

‫) המבורג‬

‫‪( 1964‬‬

‫ידאה גס‬

‫"קובנות היהדר י ם בהמבירג ע " י הנצאים " ‪ ) ,‬הצואה ארכייו מיינת המבורג‬

‫‪4‬‬

‫קובנות היהיירס יע‬

‫‪( 1965‬‬

‫בססר‬
‫יע‬

‫‪.95‬‬

‫‪•104‬‬

‫‪ 5‬על הטבח במחנה זה ראה לאחרוגה מאמר ב"מעויב " מי‪ ,‬וס ד‪ ' ,‬טבח חלש"ג‪.‬‬
‫‪" _, 6‬יב‪~ ;..!'Itl‬יליבד ‪:‬חןרו'~‪! ,‬כ‪;J‬לר זכרין ~ !'‪ i‬בציא ‪.‬אחיו_‪J.‬יכ‪:‬ק ‪ .‬נפתלי _קרליבך‪ .‬ביי יורק ‪. 1959‬‬

‫‪'11‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לא י‪Y‬דרםי תא קררב ולא הקימו לו צמגה‪ ,‬אגל דהגרים הנשגבםי ‪,‬שומא 'אז‬

‫בראתו'רנרח‪ ,‬בעשת צהר רמקוצה‪ ,‬שאין כהומ ‪,‬בשיראל‪ ,‬הם 'אגן למצגתו ' ‪:‬‬
‫"אנחנו חיםי בתור תקופה של המשפט האלקי‪ ,‬חייגים אנחנו להתעולת‬

‫ולהראוח שארויםי אנו להמתדדו אחה‪ .‬כל אחד ואחד ושחף לקיו‪ ,‬ש‬
‫השם של זמננו"‪.‬‬

‫'"‬

‫"‬

‫ע' ‪ ;223‬שום גם הפרטים לע ממשחת קרליבך‪ .‬לע המשלו" של שמפחת ל'רקיןב יייגה‬
‫רהא גם ‪,‬כ‪,‬וקבנית היהידום"‪ ,‬ע'‬

‫‪,‬‬

‫‪•36‬‬

‫‪: ;,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫••‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫נתקבל במערכת‬
‫מצוות‬

‫הבית‬

‫ההלכה‪,‬‬

‫חיי הבית‪ ,‬האישות‪ ,‬המשפחה וחינוד הגניס לאור‬

‫המוסר והמסורת‪ .‬ליקוט מש"ס ופוסקיס‪ ,‬ספרי מוסר‬

‫ומנהג‪ .‬כרד ב‪ .‬מאת הרב יוסף דוד עפשטיין‪ .‬ניו‪-‬יורק תשל"ג‪.‬‬

‫חיי חנוך נצוצי אורות על התורה‪ ,‬נגיאיס וכתוביס‪ ,‬כולל פשטיס‪,‬‬
‫רעיונות הערות והארות מובאות וציוניס‪ .‬חלק ראשון ‪:‬בראשית‬

‫שמות‪ .‬מאת הרב חנוד זונדל גרוס ברג‪ .‬ירושליס תשל"ב‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪· .,.‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫זכרוו משה אודיס מוצליס מאש‪ .‬פירושיס‪.‬לתנ"ד ועניני דיניס ותפלה‪.‬‬
‫חלק‬

‫מזעיר מכרכיס רביס שחיבר הרב משה טארשאנסקי ‪,‬זצ"ל‬
‫‪,‬‬

‫הרב‬

‫דקרמנצוג‪.‬‬

‫בסוף‬

‫הספר‬

‫תשובות‬

‫מהרב‬

‫המחבר‪,‬‬

‫מרב‬

‫יצחק‬

‫אלחנן מקובנו‪ ,‬מהאדמו"ר מראךזיו‪ ,‬בעל סדרי טהרה ומרב משה‬
‫נחוס ירושלימסקי‪ .‬הוכן לדפוס ויצא לאור ע"י בן המחבר‪ ,‬הרב‬
‫•‬

‫שלמה טרשנסקי ‪,‬ניו‪-‬יורק ‪,‬עכשיו גתל אביב‪ .‬ברוקלין‬

‫תשלייא‪.‬‬

‫מצעדי גבר הערות וביאוריס בעניני נזיקין וקונטרס ב'‪,‬נין מצות ישוב‬
‫•‬

‫ארץ ישראל‪ .‬מאת שמואל גרשוו בורל‪ .‬ירושליס‬

‫‪12‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫תשל"ב‪.‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫"'!)ידה ‪ ,.‬קיפרמו‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫תוכחת מגולה ואהבה מסותרוו‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫)מאמר‬

‫('ב‬

‫באמרמ שני אני ניגש"‪ D‬לראית ילבתין את חיטי לש הרבמ"ן לראב'' '‪ ' 1‬כהלאש‬
‫עקחנית זי השעלה ארב " ע "להמ לא הזכיר הכותב"‪ .‬בארישת נת יא‪ .‬כח ‪.‬ן ר‪ .‬על‬
‫גסי‪ ,‬תרת אביי אכרץ מודלתו‪ .‬במאמר ארוך טוען הרבמ " ן שקמום הידלתי של‪ ,‬אבהרס‬
‫אינגי ‪ ,‬הוא תרן ‪ ,‬ילא אדר כשריס‪ .‬לשם כך מביא ראיית המתנ " ‪,‬ן התלמדר‪ .‬סונכית‬
‫לערזית ורנ‪ :‬ובעשותו רהקונסטריקציה של תילךית משפחת אברה!ב האו רנבח ‪:‬‬
‫‪ …‬הרנה על כל ‪ ,‬גסי!ב במקיס ההוא באח כשדי!ב נעשה נס לאברהם אבינ‪,‬ר או נס‬
‫נסתר שחבן בלב אותו המלך להצילו ילשא ימיתנו‪ ,‬והיציא איתי מבית הסוהר ישלד‬

‫לנוכשי‪ , ,‬אי נס מפורסס שהשליכו ‪,‬לכבשן האש ינילצ כדברי רביתיני‪ , .‬יאל יתפה‬
‫איתך רבי ' אבהרם בקשו‪..,‬תיי אשימר שאל טיפר הכתיב זה הפלא‪ ,‬כי עדר אתן לד‬

‫‪ ,‬טםע יאריה בזה יכייצא בזה‪ .‬אבל הגייים ההם לא הזכירו זי‪ ,‬בספםר לפי שהם‬
‫חרלק "‪ D‬על דעחו‪ ,‬הר!ר חשובים נכסי שהיא עמהש כש'!כם כענין משז‪ ,‬רבינו עם‬
‫דצוכ‪.‬ףם ב ‪M‬ליח נוז‪i.‬שיי‪ .‬יפמני ‪ .‬זה לא הזריכ עדר הכותב הנס הזה יכ ההי צףד‬
‫‪ .‬להזכיר יבף החילקים עליי אכשר הזכרי דברי חרטומי מצף‪,‬ם ילא נחאברר דברי‬
‫‪,‬‬

‫אבדום‪ .‬עמהם אכשר נחבאח דב"' שוכ;ן רביני בסףו‪ .‬וזהי אשמר‬

‫התכיב ‪:‬‬

‫"נאי ה'‬

‫ארש הצואתיך מאור כש ‪' I‬ייס ל ‪ M‬דל אח האח הזאת לרחשה" )בראישח ט‪.‬ו ‪ ,‬ז(‬

‫כי מלח ‪..‬האצרחיד " חלדמ על נט‪ ,‬כי לא אמר " אשר לקחחיך אובור כש ‪' i‬ס '‪ :‬אבל‬
‫ארמ " הוצאחיך " '~הוציא ממסגר אס~ר )ישעיה מב ‪ ,‬ז ( כרמ " אשר הוצאתיך מאח‬

‫מצריס" )שרמת כ י כ ‪ (.‬עכ " ל הרבמ"ן‪.‬‬
‫‪ , ,‬ונראה כי כך שי לבאר אח דברי הרמב"ן ‪:‬‬
‫‪( ,‬א) קיבע הרב?כ"ן כי ב"אור כש ‪ i‬ים" אירע נס לאברהם אבינו‪ ,‬יהרבמ"ן רמנן‬
‫'עקרוניח לאבר כי הנס התי או בנסחר אי כגנלה‪ .‬אם כנגלה‪ ,‬הרי זהי פיררשס לש‬
‫'ח ‪,‬ז"ל כי איי אור"אש ‪ .‬זכי נמרוד המלך השל‪,‬ך אח אברהם אל חןו האש משמ‬
‫על ידי הקב"ה‬
‫‪.‬יהאו ' נלצי‪ .‬ראם בנסתר ‪ ,‬הרי אז הכוונה היא כי ניצל מצרה גדולה ‪.‬‬
‫"‬

‫טבעית " ‪' ,‬‬
‫"בדרך‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫(ב) אז ‪ ,‬ומסיף הרמכ"ן להזהירנר כי לא נחשרב שהעלאח הסבהר כי אמנם‬
‫‪~ ,‬א היה כאן נס גנלה לעין היא משום שהנט איני מפרשו בכתרב ‪ -‬כלרמר שיטת‬
‫‪II ,‬בז עזאר אדררח ה"‪,‬ףל ‪ J‬תי בין הכתרב בפ ש רטי של מקרא יבין הנסיס הנראםי‬
‫יהגנלםי ‪ -‬זה איני ! "אול ‪,‬םיתה איחך רכי אבררם‪ ,‬בקר ש ירתיי '‪''.‬כרי כך באמת‬
‫‪,‬‬
‫נהאר לנן כריר דעמ‪.‬בר כיו דבףן חראת סןגי הנס וב י ו "יאל יתפה איחך ‪ ':‬כלררמ‬
‫רי " ן החיבור‪ .‬אל נ ‪ I‬שא חשר ונעהל אכן הרונב " ן‪ .‬כי אס נוז‪i.‬בר טבעי קמבעיחי את‬
‫‪ .‬העיקרון ‪ .‬כי יתכו ולא היה כאן נס בגלוי ‪ ,‬לקביעתו כי סיבת אומח זתא אינה קשוהר‬
‫בכעיח וכושוט של מקאר‪.‬‬

‫‪i‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫(ג) אחרי שטעון נגד ארכ"ע כי ייחכן וייחכן שנס בגלוי ההי אבן‬

‫'גיל‪1‬‬

‫לרג ‪ :‬חז"ל‬

‫‪-‬‬

‫‪..,..‬‬

‫תאח‬

‫בעדר א!ני נזכר בכחוב‪.‬נממק הדבוב"ן מדעו דוקא אכן ‪..‬אל‬

‫‪13‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הזכיר דדע הכתוב הגס הזה"‪ .‬כלומר‪ ,‬טעמים רבים יכולים הל‪,‬ות רמע התכוב ' אירב‬

‫מזיכר נס )עורד יתן לנו "עטם ארויה בזה"( ‪ ,‬ורוע הנס נשאר נס‪) .‬לע העטימם‬
‫המייחידם של דןנ‪.‬קרה הזה נעמרד הללן‪(.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ד) אף לישטת אבו עירא צע‪v‬כ גיתו לפר'‪ ::‬שכאו היה נס בגליי‪ ,‬באשר יש‬
‫מקור בחנוב )‪,,‬היצאתדי" לעותוכ "לקחתיך"( לםיריש זה‪.‬‬

‫הנפה אוחרב הרמב"ו לםירישן לפשרת יוגש הב נתו "טעם יראהי" בענין אי‪-‬‬

‫‪ .‬הקוליוצהי ביו נס בגליי ‪ ,‬יםדשוס של קמאר‪ .‬במרק רמ‪ .‬טו ‪.‬ר ד‪ .‬לשישים ילששו‬
‫מביא הרבמ"ז אח דירב‬

‫'''שר ‪:‬‬

‫ובפרןט אי אהת מצוא אלא שלשוים ‪ ' ,‬שותיים‪ ,‬אלא‬

‫'זו ‪, ,‬יוכבד שנוהדל בכניסתז לעיר שנאמר "אשר ילהד אותה לליי במצרם"‪ ,‬לדיתה‬
‫צמברים אוןי ‪ ,‬הורתה במצרים‪ .‬דז היא שיטח רבותינו‪ .‬ורבי אברהם הישב אומר כי‬

‫זה ‪.‬חהמ‪ ', .‬אם כז למה לא ז‪:‬זיכר ' הכתוב הפלא שנעשה עהמ שהורהד משן‪; ,‬זןא"‬

‫בת אמה ושלרשים שנה‪ ,‬ולהמ הזכיר רבר שוה השיתה בת תשעים‪.‬‬
‫" 'שוב וקבע לני ראב"ע אח הקשר ביז הפלא וביז הכתוב‪ ,‬ועל זה שמיב הרמב"ז ‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫הרנה פז‪ ,‬יההי חםכ בעינוי בסתירח דברי רבותינו אני צריך לענות‬

‫אליו‪.. ,‬‬

‫כלודמ‪.‬‬

‫·‪.‬הרמב‪ 1'r‬רואה כי קביעת~ של ראב"ע על היחס בין הבס עלין סיפרו חז"ל ‪ ,‬ובין ‪.‬‬
‫הזכרות 'בכותב אינה נכונה‪ .‬ומימלא ראב"ע מוציא את דברי חז"ל משממעוםת‬
‫המאיחיח‪ ,‬כלומר יןנ‪.‬שעםוח ש ה ם התרכינו אל"_ יזהרי "סתירת דביד רברחינו"‪.‬‬
‫על הרמב"ז ומלט עחה להארות דמ‪,‬ו בעצם הקריטירוז להזכרת נסים או לאי ' הזכרםת‬
‫בכות‪.‬ב זאת הוא עה‪i‬זזו שגתי ירסיכ א( ההוכחה בירך‬

‫השליהל ‪:‬‬

‫כלודמ‪ .‬יאך לשא‬

‫היהי ‪ ,‬היו אנשים בגח"ך אשר הםליגי בשנוחהים ודכ'ו שראיז החוהד מתחיסת‬

‫‪ ,‬להפלגה זו בכלל‪ ,‬אכשר הא" חק משחמעת בימז מחיי המקראוח‪ .‬כך ‪ ,‬בסוגיח‬
‫יידבכ דילות בניה‪ .‬כר בארבעת הדירית )שלמיו‪ .‬בעוז‪ .‬עיבי יישי( ינמאת האזר‬

‫ורע דרד המלך עויד עוי‪.‬ו טענה זי האי בבחינת "מים שבר"‪ .‬כלימר בלאו הכי‬
‫מוכהדים להודדת שארעו נסים מסוג זה שאיז הכתוב פוכ‪:‬ר איתם‪.‬‬

‫עחה‪ .‬אחרי שהרזכב " ו טיעו כי היו מקרים אחידם בהם הפליגי אנשים בשנרתיהם‬
‫("אלפ‪ ),,‬כאשר איז לזה רשום בכתיב‪ .‬יאף טעון כי בסוגיח ויכבי צעהמ אי אפשר‬
‫להימלט מז הצורר להגיח הםלגה בשנים‪ .‬עיבר הרמב"ו לקבו‪,‬ע לנו אח הכלל מחי‬
‫באמח "חייבח" התיהד לשרים יברים בחיך תורה שבכחב‪ .‬וזה לשוני ‪:‬אבל ‪'III‬מר‬
‫·לד יבר שהאו אמת וברור בחיהד‪ ,‬כי הנסים הנעישם על דיי נביא שיגחבא כז‬
‫תוכחילה אי מלאך נגהל במלאכוח הםש יזכירם הכתוב‪ .‬יהנע'~ים ילאמ ‪ ;i‬ם לעזור‬
‫צייק או להכרית רשע לא יזכירו בתירה או בנביאים‪ .‬יזה זהב רוחת ייצק בס' החםכ‬
‫‪ .‬הזה מהמ שהשיב על ררבתירב בעניו נפחס יזלוות מבקוומת ' הרבה ול‪:‬דכ יויכדם‬
‫החכוב !? עכ"ל‪ .‬כלומר‪ .‬קיימת בתמא קוריצלהי ביז אמיעוית מסייסים ' וביו ' הר';הד‬
‫הובסיתהר ביז הד'כמ'‪ 1‬וביז ד‪:‬וא!ו"‪.‬‬
‫)כבכייל( לכחוב איתם בכתיב ‪i -‬זו‪',‬הי‬
‫"האהג " זו כולל‪.‬ת איפאו‪ .‬גם את האבחנה ביז דבידם הנלדמםי בימשיר הפשט‬
‫וביז יברים הנלדמםי בסישיר הדמרש ' )כפי שביארני ' יהזגמני במאמרנו הראשת(‬
‫כאשר לכל אחי תפקיי ופינקצהי משלי‪ .‬האהבה מסת"מתוהתוכחה תוכחילה ‪-‬‬
‫וגלוהי הא" ‪ -‬בשיים יא‪.‬בחנה הזאח‪ .‬כלימר שבאלח מה ' הם איםח האמיערית אשר‬

‫חייבים לבא ' לייי ביטיי בםשיטי של מקרא‪ ' .‬לדעת הראנ"ע משיטי לש מקרא הוא‬
‫'‬

‫"‬

‫הסס מוגרף ‪,‬למאוערית פ‪.‬יזיים"יוצאים מו הכל‪,‬ל סנ‪ ),,‬בגליי"(‪ , .‬לדעת ה~במ ‪'i‬ו · ם‪ 11i‬ורט‬

‫‪14‬‬

‫‪,‬‬
‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫' של ' מקדא הוא ‪ ,‬הססמוגדף למאוערות פיזיםי ' בעלי ' מעטן ושמקל רוחנ"ם ימהודםי‪,‬‬

‫אוות משקל דוחגי המתבאט' בכך עשל ‪,‬יי 'נבואה הדויעו על"ם‪ .‬מדאש‪ ,‬לשון אז‪i‬דת‪,‬‬
‫אלה הם‪ ',‬מאורעות ‪,‬שהקב"ה כביכול ה'טל בהם את "כובד משקלו" ‪' ,‬מאורערת אשך‬
‫‪ ..‬גע;;ו למטדה מס ‪ '1‬מת שרצה הוא כי תירדע רתושג אצל בני ישדא ל ‪,‬ולכן הדויע על‬
‫דאמ‪.‬וער מאר ש ע ל‪ ..‬מנת להוכחיו זבזה ללרמ ענין סמוי‪l‬נ מאןרעות ש ל " גסים " דבים‬
‫וגדוםיל ‪ ,‬אחן בכל ההיסטרדיה בר שיירשמו בפש וטו של מקאר בנת " ך ' )הוהי‬
‫זה מתפקדים של חז"ל לגלות אותם לבו(‪" ,‬תכן כי "בסים" א ל ה עלו בפלאם‬

‫ובחדיגותם מדדכי הטבעעל אלה אשד בדשמר בפשוטו של מקדא " כי ' הקד;טד';ן‬
‫של ; י'שםו בפש‪,‬רטו של מקאר אינו " גדול הנס " ! לא הטרן הססמוניפי ‪ ,‬בול הז‪ U‬ז‪r‬ת‬
‫הפיזי יכ םא הטוו התרתי בול הזעזוט היהוגי ‪ -‬אותו ערך ואותה חישבות שהקב" ה‬
‫יחיד ‪ ,‬לפערלה‪ ) ,‬אשד בגללה הרא גילה את סרדר מדאש ל נביאיו הפג‪n‬ל‪,‬ם ‪ :i‬מאלכ;ת‬
‫" הש‪.‬ם‬

‫‪:,‬‬

‫‪..‬‬

‫' ‪.‬‬

‫" ‪.,‬‬

‫‪..‬‬

‫כאשר הקב " ה מדועי מארש על הפעולה החדיגה ) ‪ ,,‬נס"( שהרא ערמד לבצע ‪,‬‬

‫‪) ,‬וזאת על דיי ' נבאיים הופעלםי כמלאכרת ה (' מרבחט מארש העןר ;;תר~בי ' לש‬
‫הסעולה ‪ ,‬הושפעהת גארית לעין ןנןושגת המוסה ש‪ :‬ל קיוד ש '‪.‬ה אם אין ה ו עדה ומקדתמ‬

‫מראש אורדת העומד הלתהדש ‪ ,‬יכולים אנשים " לתו ‪" y‬‬

‫את העגין ‪ ,‬אשי‪ ,‬אשי לפי‬

‫השקפתו ולפי הבנת‪.‬ו רשכם שפדצויפהם איגם שוים כך ‪ ,‬דעותיהם אוודת "הגסים"‬

‫אינן שוות ; ולא זו בלבד שאל השוגה המסדה‪ ,‬אלא אף ק"ם חשש שאפיכא מסבתאר ‪,‬‬
‫ו'ראה פבערהל ותצאה מפעלה ‪,‬של ידאתם ‪ ,‬ולא ה ' פעל כל זאת !וכך מנסח הרמב " !‬
‫את דהבדים בבארשית נח יא ‪ ,‬כח ‪. ,‬ד ה‪ , ,‬על פני תדח אב י ו ) חאדי ;ן‪ T‬וחה עם עדמת‬

‫דאב " ע ( ‪ :‬אבל הגויםי ההם לא הזכידו זה בספדם לפי ש הם חולקים על‪ ,‬דעתו‪ ,‬הויו‬
‫חשוניס כבסי השוא עמשה נשפםי כעביז רכה‪ -tt‬רבינו עם הצמרים בחתילת ·עמשיו‪.‬‬

‫ומפני זה לא הזכיד ‪I‬ו ר ד ' ) כלומד אחדי הדמז ל " אוד " כשדים " ק‪ ( ,‬הכתוב הנס 'הזה‬
‫‪ ,‬כי היה צדיר להזיכר דבדי החרלקים עליר כא ש ד הזכיד דבדי חיטומי ' מצדים‪ ,‬לוא‬

‫' בתבאדר דבדי אבדדם‪ .‬עמהם אכשד חנאבדו דבדי מהש דביבו בסוף ‪ ' ,‬עכ " ל‪ ,‬דביד‬
‫הדמב"ן בדודותימללר‪ ,‬שהקדיטדיון לכתיבת גסים בכתוב הוא האפקט התרדנ' לש‬
‫המאזדע' זלא האפקט הגאירפיזי‪ ,‬אבחנה בדרדה זו בדאית יפה בלשון ‪,‬הוכמ"!‬
‫' בפידושר לבדשאית ' וישלח לה יג ה ד‪ .‬זיעבו בני יעקב את שכם זאת ‪ ,‬חמזד אביו‬

‫' בומהמ ) בסזף הדיבזד ( ‪:‬‬

‫ואם נא מין בספד >ב‪,‬לחמזת ‪ ,‬בבי יעקב בא ל הם פחד אבהרם‬

‫כי ' אנטפו כשני שכם ושער עמהם לשו ש מלחמות גדולות ‪ ,‬ולולי אבהים ‪ ,‬חשגד גם‬
‫הוא כלי מלחמות ונלחם בם היו בסכנה כאשר יספד בספר ההוא‪ ,‬ודבותיגו הזיכדו‬
‫ב ‪ I‬ה בפסוק;')בארשית מט‪,‬‬

‫ה( ‪:‬‬

‫" אשד לקחתי מדי האמורי בחדבי רבקשתי‪'.,‬אמדו‬

‫)בי אשית רבה פט ( ‪ :‬בתכנסוכל סביבותיהםלהזדווג לדם‪ , .‬חגד יעקב כר מל‪:‬דזב‪i‬ר‬
‫כגגםד ‪r ,‬ומכ כשתב ד ש "' שם‪ ,‬אבל הכתרכ י ק צר כזה כי הזן‪ >l‬נס נםת ר‪ ,‬יכ נאישם‬
‫‪ ,‬גברירם ' ה" אכולו זורטס הישוהט לזנר‪ ,‬כשאר ק צר ~כתרב כטנןי באהרם ‪ ..‬כ‪1II‬ר‬
‫' שכרים; כס"ל‪ ,‬כלרמד ההיאמםנ נס גדרל שהמיערט ניצל מדיי הורב עהלוה עליר‬
‫‪ :‬ב~ת וביכולת ' צבאית‪ ,‬אבל נס כזה קיבל רק דמז ‪ ,‬בכתרב כי הגויים ייחסר ‪ , ,‬את‬
‫‪ ,‬מפלםת לגבררםת המ'‪ m‬רת של כני ישאדל "כלותם ואיוכתם הצבאית העמלוה‪, .‬‬
‫סדם נמש וי את ‪ ,‬הקי לרארת את ש יתס אבן עזדא ע‪.‬דהסףו " געבוד עהת ל' ש ם‬
‫"‬
‫' 'ארתה ''' ד‪i:‬בדי ' דמדש ופשט ‪ ,‬המובאםי על"‪ ,‬רפשבדתא רש " י )בל‪ ,‬לקבוע כדגע ' עמ‪ I‬ה‬
‫‪15,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪I‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אם רש"י בעצמו' יסכים לפשרנות זו של האבחבה ביו המררש והוכשט(‪ ,‬האהבנה‬
‫שקבענו ‪,‬היתה כי מתוכקדיו ‪,‬של וכשט ללמר על האמורעות ההיסטור"ם‪ ,‬כוכי שהם‬

‫גנלםי וניארם לעיו בערר המררש מגלה את אותם האספקטים לש הסירםאצז‪r‬‬
‫‪ ,‬המרכסםי והנעלמים מראיהי רגילה‪ ,‬שרזנת ה‪ ,‬כ ‪ :‬ויפגעו את שמה ואת אהרו נצבים‬
‫לקראתם באצתם מאת פרעה‪ ,‬ומפשר רש"י "ויגפעו" ‪ -‬אנשים מישראל את ‪,‬שמה‬
‫ותא אהרו וגף‪ ,‬ורבותינו יררש כל "בצים" ו"נצבים" דתו אובירם היי שמאנר בהם‬
‫)ברזבבר וט‪ ,‬כז( ‪..‬יצאו נצבים"‪ ,‬שני פירוישם הביא רש"י ‪ -‬האחר על דרר הוכשט‬
‫הושבי בםש רבותיבו ששר"י ‪,‬טורח לומר כי ‪,‬הוא דזברש )ורבותיבו "ררשו" ולא‬
‫ורבותיבו "אמרו"(‬

‫‪-‬‬

‫כקשר עם אלה אשר גפש; את משה ואת אהרו בצאםת מאת‬

‫‪:‬פערה כשאר הוחמר‪ ',‬הגזירות על בבי ישראל והיטחו כלפיהם מלים קשות ‪.. :‬ירא‬
‫ה' עליםכ ושיוכוט אשר האבשתם את ריחבו בעיבי פרעה וכעיבי עבדיו לתת חרב‬
‫בדים להרגבו"‪ .‬ובשאלת השאלה ‪ – :‬הזב טיבם של אהל האבובימ"ם אשר ‪,‬פגשו‬
‫("ועפג‪ ),,‬במשה ואהרו והתבטאו כלפיהם בצורה כה חריפה‪ .‬לפי הסשט )כלורזב‪.‬‬
‫לוכי הזב שבראה לאלה אשר עדזבו שם וראו את "האינצריבט"( היו אלה ‪..‬אבשים‬
‫גבמי ישארל"‪ ,‬כלומר אנשים אשר כאבו את כאב העם הסןבל‪ ,‬אושר סבלו גלר‬
‫יפ כהמ עקכ התערבותם הבלתי מוצלחת של האחים ‪",‬ו‪.:‬מ ואהרו‪ .‬כלום ביתו לבא‬
‫כעטבה גנד אלה אשר צער כואכ וסכל העכירו אותם על ערםת !? האם לא בוכל‬
‫לראות הבם מבהיגים בכוח של אומה בדרפת זו הח"ם אתם יום יום את גורלם הרזב‪.‬‬
‫הומתערבים לטובתם בכל הזדמבות שהיא ‪ ! 1‬כר באמת בראו פבי הרבירם לפי ‪..‬הפשט'‪,‬‬
‫כולמר ביעבי אלה אשר היו ערים לתקרית הקטבה ההיא‪ .‬אבל "רבותיבן ררשו" כי‬
‫לא בידצקים ורגישים לסבל כבי ישראל קא עסקיבו‪ ,‬לפביבן לא "אנשים מבבי שיארל"‬
‫אשר אינם מוסגלים ערר להכליג‪ ,‬כי אם 'טפום מסוםי של אבשםי ‪ -‬ר_‪,‬חטבל'‪7‬ביקר"‬
‫הקלאסי ‪ -‬הטיפוס המתגלם אח"כ בתולרות ישראל באשייותם המפוקפקת של‬
‫רתו ואבירם‪ .‬רתו אובירם בפשט )כלומר בצמיאות ההיסטורית הבגלית הובארית‬
‫עליו( מויפעים בפרשת קרח כאשר גם שם עטבו את טנעותיהם של דצק סויצאלי‬
‫שרל שווייו חברתי ש‪..‬כל העוו‪ ,‬כולם קרשרים ומרוע תתבשאו על קהל ה‪ ….‬אבל‬
‫בפרשח ק ‪ m‬כבר הארה לנו פהשט את כוובותיהם האמיתיות של הצמד הזה אשר‬
‫סירבו להעיבות לפביותיו החוזרות ונשנות של משה רבינו אל‪ ),,‬בעלה"( עד אשר‬
‫ידרו תד~ם אשולה‪ .‬כתוצאה מכר הפכו דתו ואבירם בספרות חז"ל אליראיה מסייהמ‪,‬‬
‫טיפוס הנמצל רגשות הומביטירים עמוקים לצרכים פולייטים שפלים‪ .‬אילו חז"ל‬
‫‪..‬אומו" לבי כי האנשים בפרשת שמות הם דתו ואבירם ה"נו מפרשים יכ אמםב‬

‫הם הם בתחילה והם הם בפשרת קרח בוסף‪ .‬אבל שר"י ז‪e‬מר יב חז"ל ‪..‬ישר'י'‪,‬‬
‫‪,‬כלומר זהו פירוש מבשיור של דזברש ילא במשיור לש פשט‪ ,‬אונו עוסקים‪, ,‬אפיאו‪,‬‬
‫כמושג רתו ואבירם ולא וכ ‪:I‬שים עצםמ‪,‬‬

‫ולפניבו חגמה שביה מתור זברי שר"י לאבחבה שביו פירשרים הנארזבים‬
‫מכישוו הפשט וביו אלה הבאמירם במשיור המררש‪' .‬שמות‪. ,‬ו ב ‪ :‬וריבר אלקיםאל‬
‫מסו ‪ i‬וימאר אליו אבי ה‪ ..‬ומפר" שר"י )בררר הפשט( ‪ :‬רבר אתו שמפט על השקהש‬

‫לדבר ולומר למה הרעות לםע הזה‪ .‬ואילו להלו בפסוק ט הוזר רש'" לפרש את‬
‫הרסגיא לפי הדמרש‪ ,‬וכר לשובו ‪ :‬ורבותי בו דשרוהי לעניו של מעלה אשמר שמה‬
‫‪",‬להמ הרעות"‪ ,‬אמר לו הקב"ה ‪ :‬חבל על ראבדיו ולא שמתכחיו‪ ,‬שי לי להתאזנו‬
‫‪16‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪— —-_.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪,‬‬
‫•‬

‫אמרו ל' " מה‬
‫• על מ'תת האבות‪ ,‬הרבה פעמ'ם גבל‪,‬ת' על‪,‬הם בא'ל ש'ר' רלא‬
‫•‬
‫•‬

‫התאו מארת "המ שמו המ מאר אל'הם"‪ .‬ו‪ ,‬אל הר הפ ש ט כהר הרמר ש ‪:‬‬

‫שמר "•‬

‫‪ -‬ב!)שט‬

‫אבו למ‪' ,‬ם את אשר הרגשי מהש רב' ‪ U‬מתוך תשרבתר ש ל הקב " ה‪ .‬ד'בר ארת ש‪I‬בפ >‪,1:‬‬

‫תושבה ברורה וחד שממע'ת לעטבתו ‪ -‬לא הר'עות' כפ' שהבך חשוב‪ ,‬אלא ‪ ..‬באמו‬
‫'''נא וכף‪ ,‬תשובה קולעת לעב'ן לזה שהקשה לדבר‪ .‬רא'לו את הטוב'ם של המרדש‬
‫לא שמע השמ‪ ,‬אבל ~כו השומע'ם אוםת‪ .‬ההשואה ג'ן האבות וב'ן אדון הבבא''ם‬
‫הרא אשר מגלה לט הדמרש ‪ ,‬כ' זהו אותו אספקט שלא נראה לע'ן בשעת מעשה‬
‫נאשר הבנאי שאל הרקב ‪ 'J‬ה הישכ‪ ,‬איל‪" ,‬רברתיגו מאוי" היתה זן תוכחה אשו‬
‫במא;‪.r‬ו למהש רב' ‪ U‬בגפ'ו באשר הקב " ה ואמר לו ‪..‬לא אתה כמותם " ‪ .‬אבל מאחר‬
‫"ררבותיגר וישר ‪ '",‬סי להביו את הדברים חמוץ י‪.‬מענר למיש‪ .‬ור ההיסטןרי הםשןט‪.‬‬
‫על פי הונדרש אכו שומעים את התוכחה‪ ,‬אשך יותר מאשר היא תוכחה היא השואת‬
‫ב'ן מ'‪'T‬תו לש משה רב'בו בבקודה זו וב'ן ה'שג'הם ‪,‬של האבות‪ ,‬כאשר האבות‬
‫'ואצ'ס ורים על העל'ונה‪ .‬צ'ון העוברה כ~ זהו מר'י!‪ :‬לעומת הפ'~ט בא ללמדבו‬
‫כ' 'תכן ומשה רב'בו בעצמו לא הרג'ש כלל וכלל בב'קורת ‪.‬זו הבשמעת לבו‬
‫בצל'ל' הדמשר‪.‬‬
‫•‬
‫ת'קי ‪j‬‬

‫סופר'ם‬
‫•‬

‫האבחנה בין המישורים ה ש וביס של ללמיד תוהר‬

‫‪-‬‬

‫מישרר המדרש ומישור‬

‫הפשט ‪ -‬כשאר לכל אחד בודע תפק'רו הרא ותחומו המ'וח‪,‬ד תס"ע לבו ‪ ,‬להב‪,‬ו‬
‫אבחנה אחרת בספרות הפרשנות‪ ,‬והיא בין מדרש חז"ל רביז "תיקיו סופריס"‪ .‬בדגיס‬
‫את העב'ן על '‪ ' 'T‬הת'קין סופר'ם בבמרבר בהעלותך ‪,‬א' טו ‪ :‬ואם ככה את ערשה‬
‫לי הרגני נא הדרג אם מצאתי חו כעיניך ואל אראה ברעתי‪ .‬ןמפרש רש ‪ ! I‬י ב‪.‬ד ה‪.‬‬

‫ואל אראה ברעת' ‪:‬ברעםת ה;ןי לי לכותב‪ ,‬א ל א ש כ'בה הכתוב‪ ,‬ווה אהר מת'קוב'‬
‫סוםר'ס בתוהר לכ'נו' לותקון הלשון ‪ ,‬עב" ל‪ .‬בפ'רשו הןמ ש ג ת' ק ון סופר'ם )וא'ו‬

‫באן המקום רלון במקהר שלבו אם ה'ה צר'ך לה'ות " ברעתם " או " ברעתך "‬
‫יעוי " ן נט " ז על רש ‪ /l‬י ובמנחת יהדרה של בעל מחוקקי יהודה ( כותב הרא ‪ II‬ם בשם‬
‫הרשב " א ‪ :‬ופ'רוש ת'קון סוםר'ם בכל מקום‪ ,‬א'ן הכוובה בו ‪ .‬הל'לה שהוס'םו על‬
‫מה שכתוב ברתהר‪ ,‬שש'נו מהמ שכבת בתורה‪ ,‬אלא שהס דקקוו וצמאו ‪ ,‬לס' ענ'ו‬
‫‪ .‬כל אחד יאחד מן התכובים ההם עשיקר חכוובה לא היתה כמו‪ ,‬שנראה ממה '‪t‬בכ‪i‬ת‪',‬כ‬
‫בסרמ‪ ,‬אאל צד סוהנ אחרת‪ ,‬ולא ה;ןי לו לכתוב כן אלא כן ‪ ,‬אלא שכ'נה הכתוב‪.‬‬
‫ואל קראסו " ת '‪ P‬ןו סופר'ס "‪ , .‬אאל ש הס רקדקו ‪ ,‬ופ'רו ש ש הס כ'נו‪I‬כ"‪ ,‬עכ " ל ; דזעו‬

‫‪-‬‬

‫וכחב הךא " ס ‪ :‬והמ אשמר )שר " י ( וזה אחד מתיקוני סופרים ‪ ,‬אינו רוהצ ולמר‬

‫מאות‪.‬ס שת'קנו לתלמ' המלך בםרק קמא במג'לה‪ ,‬שהר' זה א'בו מכללם )' כלורמ‬
‫אינו נמבה ברשימה ההיא י‪ .‬ק‪ . (' .‬ועדר המו ‪.‬זה שאמר " אלא שכיבה הכתוב"‪ ,‬ולמה‬
‫)סוטה ‪.‬א' א ( ‪:‬‬
‫לא אמרו וה גב' "עולה מן הארץ" )שרמת א‪ ,( ,‬שדרשו ‪.‬רז"ל‬
‫‪,‬‬
‫קללתו באחר'ם‪ ,‬והר' הוא כא'לו כבת " ועל‪,‬נו מן האץר‬
‫כאדם שמקלל עצןמ ותולה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫והם יירשהו"‪ .‬וכן גבי " העיבי האנ ש ים ההם תנקר‬

‫‪1/‬‬

‫) כמדכר קרת טז‪ ,‬די( '"זרשי כו‬

‫)מובא בשר '' (' כאדס התלוה קללתו בחב'רו‪ · .‬וכן אמרו בפרהש הזאת )כלומר ‪.‬‬
‫רוגהמ בוספת לת'‪ P‬ון סרפר'ס ‪ '.‬ק ‪ ( .‬גב' "אשר בצאתו מרתס אןמ " )בהעלותך 'ב ‪( ,‬ב'‬

‫' ‪" -:-‬אמנן " היה ‪-‬לו לרמר אלא שכךנה הכו‪:‬יןב ‪ …‬ע;י' ‪ t‬ל ‪,‬הךא " ס‪..‬‬

‫'‪.‬‬
‫‪17'.‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ולעיגו לברר ולאנר המנ באורמ שוגה " ערהל מן האץר " מן "ואל אהאר רבעחי"·‬
‫פערה‪ ,‬כאשר ירבר אל עמו אל התכוון לכר שבבי ישראל יצטרכו עלזוב את צמירם‪.‬‬
‫אלא לכר שהמצרים ייאלצו לעזוב‪ .‬משה רביבו בדברו עם ה' לא הבעי אח צערו‬
‫על מה שיקרה אותו ) ‪ ,,‬רעחי"( אלא על כ‪I‬ה שיקרה אח כבי ס"ראל ) ‪ ..‬רעחם"( או‬
‫הרעה אשר תיע שה ע ל "‪ '1‬י הקב " ה ) לפי גירסת ‪..‬רעתר ‪ "(.‬אם כן ‪ ,‬גם כאן וגם כאז‬
‫גילו לבו חז " ל כוונה אחרת המשמחעמ מתזר פשוטך ש ל מקרא ‪ ),,‬ועלה ‪ " ",‬רעתי " ‪(.‬‬
‫דמער‪ ,‬איפוא‪ ,‬נקרא הראשון פירוש ח‪ " J‬ל בעוד השני נקרא חיקון סופרים או כינוי‬
‫סופרי‪.‬ם ? האבחנה בין הפונקציה של הפשם ובין הפןנקציה '‪ tt.-‬ל הדמרש פותרת‬
‫לבו את האשלה הזאת ומחלקח את שני הפירשוים ש ל חז"ל שלתי קטיגוירוח שונוח‬
‫זי מזי בתכלית ה ‪t‬ז' יגןי‪ .‬המ ש ם לממ‪.‬ד כפי השצ ע ני‪ ,‬את הימ ש ןר ההיסלטרי הפושט‬
‫הנגלה והנראה לעין ‪ ,‬בערו המדרש גמלה לבו אספקט נסוף של הסיוטאציה עשין‬
‫הפשט לא גילתה‪ .‬פערה אמר אל עמו "ועלה"‪ ,‬והוא אשר שעמו ' והוא אשר ברשס‬
‫בפרטיכל של אוחה ישיבח שממהל‪ .‬חז"ל הם המגליכ לנו כי זהו סגנון דיבור‪.‬‬
‫לפ‪ 'r‬אדם אבמח אורמ א וכ‪ /‬חכוון ל‪-‬ב ‪ ,‬מדבר על שובאיו ומחכוון עלצומ‪ .‬כא ש ר‬
‫פ‪ i‬עז‪ .‬רמא ‪..‬ערהל " הס כולם שעמו "ועלה ‪ ",‬אבל מי שבקי ‪ ..‬בסגגון קלדלח " עדי‬
‫כי הכוונה באמת ל " לעינו"‪ .‬בזה נ ש אר הפשט במסגרתו ובתפק'‪'l‬די‪ ,‬המלדמ אח‬
‫אשר היה דק;ח במישור ההיסטויר הפשוט‪ .‬כמי כז דתן ואבירם אמרו "העיבי האגשים‬

‫ההם תבקר"‪ ,‬כר אמת ‪ ,‬וכר שמעו אחריס מפיהס‪ .‬לאמיתו של דבר התכוונו עלצםמ ‪.‬‬

‫אבל הפשט בשלו שכר אנמת התבאטו ואמרו‪ .‬לעומת אלה ‪ ,‬בפטוק " ארל אראה‬
‫ערבתי " · )וכן בפסוק בארשית וירא יח ‪ ,‬בנ ‪ :‬יופגו מ ש ס האשנםי ליוכו סחהמ‬

‫ואבהרם ע ‪ m‬ו עודמ פלבי ה' ‪ -‬וההי לו לכתוב וה' ערובו עודמ לפבי אבהרם‪.‬‬
‫אלא תיקין סופררם היא זה‪ ,‬רש"י בשם חז"ל( דייק יש ‪ /l‬י "ברעתם ההי לי לכתוב"‬
‫ולא " היה לן לדמ'ו! _ ןי;(' ההתחיסות אל מ'‪ ';L‬ה כי א!ב אל הכתוב ‪ .‬הי‪.‬ר לו לכתוב‬
‫" ברעםת " ‪ ,‬כי ןכ באורמ רמא משן‪ ,.‬ותפקידו של פ בו וטו ש ל מקרא הוא ללדמ את‬
‫· ארש קרה‪ .‬אנן אין חז " ל גמלםי לנו את מה ש מ ש ה השב ב ש עת ץונ‪.‬ירת " בערתי‪".‬‬

‫אלא להיפר ! כי הוא בכלל לא אמר "ברעתי" כי אם " ברעחס" ! אס כן עילנו להביז‬

‫מעח הוכשט אינו מלמד על פי פתקידו הרגיל‪ ,‬ערל זה משיבים חז " ל כי לפנינו‬
‫"תיקון סוערים " ‪ .‬חיקון סווכרים ‪ ,‬לפי זה ‪ ,‬הוא‪ ,‬איפוא ‪ ,‬אוחם המקורמת בהם גילו‬

‫נלו חז"ל כי אי! לחיס לפ ש ט את הפונקצהי הרגילה ש ל הע ש ט ‪ ,‬בא ש ר עובקהיצ זו‬
‫ב ש חנחה מעטמים מסו ימים‪ .‬אין בין זה יב י ן פעזלח חז " ל במד ש ור המדשר ולא כלום‬
‫כאשר מדשר חז " ל בא להוסיף וללמד על הפשט ‪ ,‬מ ש ום שלפשט יש הפוגקצהי שלו ‪.‬‬
‫ואילו המקידם הנידרים של חיקון סופירם וכיבה הכחוב באים הלצביע על כר שהפשט‬
‫איבונ פשט‪ ,‬כלימר איבו מלדמ במירשר הפשט‪.‬‬
‫קיטגיריה ‪ I‬י ש‪ :‬ל תיקןד סופרים‬

‫‪ -‬כיהב הכתיב‬

‫‪ -‬היא הגמשרת ורקונ‪.‬רשח בין‬

‫הדיון דע כה בענין פ ש ט ודמשר ‪ ,‬ובין השמר המאמר בעגין קבלח חז " ל‪.‬‬
‫‪ II‬ם‬

‫קבלה‬

‫בקכל‬

‫ער כה העליבו אח האפשרית כי יפרשרים הנארמים על ייד חז " ל במרשיר הדמרש‬
‫י ש להביםג לא ב'מ ש‪ 1‬ר ההיסוטרי הפ זש ס כי אם על פי האידיאה ש בהם ‪ " -‬יהם‬
‫שאמרי עדיז המ הם אמחי עורםת רחבה דמעתנו " ‪ .‬כמקרים אלה אומידם לבי‬
‫‪~8‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫המפרשים כי חז"ל בעצמם לא התכררנן כי דבירהם יתפרשו במישור ההיסטויר‬
‫הפשוט‪ ,‬וכל אשר יפשר את דבירהם כאילו במשיור הפשט באמרו רמ'צא את דברהם‬
‫הם שונממעותם האמיתית ‪ ,‬ואינו אלא טעוה באשר הוא מחיס דלבריהם את אשר לא‬

‫התכןןבן הם לןמר‪ ,‬כאומר‪ ,‬דרד זו בד ‪ n‬ח דברי חז " ל כ‪ m‬ה יפה אכשר דברהים‬
‫נארמן כדמשר ולא כפשט‪ ,‬למורת ליצ!" יכ לפעימם דוקא בקהדו זו היא השבוהי‬

‫בחמלקות‪ ,‬כלמרר‪ ,‬האם באמת בפירןש על דדר הפשט קא עסקינן או שאמ במדרש‬
‫באמצעות המידות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬כ‪.‬ר לשמל‪ ,‬מצאנו בסוגית חנןכת המשכן‬
‫אכשר רש"י ההי סברר כי מן הפסוק ‪ ..‬ריהי ביום כלות משה להק ‪ 'I‬ם את המשכן"‬

‫אנן למדים כי הין לו הקמןת קדרמות‪ ,‬בעדר ראב"ע ראה בזה רק רמז בעלמא‪,‬‬
‫בעוד פושטו של מקרא לדבריו מציין כי ‪ ..‬ייהי בחודש הראשרו בשנה השנית כאחר‬
‫לחשור הןקם המכשן"‪ ,‬אלום גם לאבן עןאר וגם לדר"ק )ולפי דעתנו אף לרמב"ן‬

‫ןבמידה מסוימת אולי אף לרש"י( כא'~ר הדברים נאמרו על דרר המדרש‪ ,‬אין‬
‫ליחס להם את הפונקציה של הרארת דברי היסטוריה פשןיסם‪ ,‬אולם לכלל הזה‬
‫יש יוצא מן הכלל ‪,‬והיא הידוע ב'ב‪-‬ם קכ~ת ‪-,‬כות ‪ 'I‬כד‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫יהרעש ו‪ ,‬יא ‪:‬‬

‫יוסב ארון ה' את העיר הקף פעם אחת ריבאו רמ‪.,‬חנה וילינר‬

‫בחמנה‪ .‬רמפרש הרר"ק דב‪ .‬ה‪.‬‬

‫הקף ‪:‬‬

‫אררן ה' את העיי פעם אחת רזה היה ביוס‬

‫הראשןן‪ ,‬וראשין לימי השבוע ‪ ,‬כו ק ‪ 'I‬כלן ‪,,‬ל"ז‪ -‬כי בלי‪.‬ם ז' שנלכדה 'יריחי יים שבת‬
‫הי‪,‬ך‪ ,‬ראף על פי שהרגר שררםו נשבת ‪ ,‬ימ שצרה על ה‪~:‬ב‪ n‬ציוה לחלל את השנת‬
‫בכבישת יריחן‪ ,‬ןכן באשר עיירןת השין שיראל צריס עליהן‪ ,‬אומרן בקבלה )שבת‬

‫יס‪ ,‬א " עד רדתה )דבירם כ ‪ ,‬כ( ‪ -‬ןאפילי בשבת ‪ ,‬יכמן ;‪>:‬צייה גם כן להעלית‬
‫עילןת נשבת‪ ,‬עכ " ל הדר " ק‪ .‬הדר"ק ינבין כי פירשו חז"ל כי ‪ .,‬ביים שהני" )פסן ‪y‬‬
‫יד( הכרינה ליוס ה'ז‪.z‬ני של יומת הזחל ב ‪,‬שבו·‪ ,1,.‬וממילא כי פירי '; ‪ ..‬ביים השבעיי "‬
‫)ספיק טר ( ה‪u‬וא יום השבת )יעל פי פשוטי של מקאר ניתן בקלות לפרש כי הם‬
‫מספר סידררי מיום הראשין של ההקופת רלא שמות ימות השב ‪.‬רע( האר 'כ‪.‬לתם‬
‫הבזכ!נה‪ ,‬מבשוג קבלת חז"‪ ,‬מתכרון הדו"ק לרמר כי פירשו זה נאמר בבושיוי‬
‫הה"םרטר~ ופירשו היסטוךי זה המ'י ‪ 'I‬כ‪ ,‬אף על פי שעל פי קריטיררנים של פשופן‬
‫של מקיא ניחן אולי )או בהכרח( להבין אחרת‪ ,‬לשו‪ J‬אחרת ‪ – :‬בקבלת חז"ל‬
‫מחכררנים לפירוש ‪ ,‬אשר אף על פי שלא נאמר כייר הפשט‪ ,‬יש ליחס לו איי‬
‫הםובקצה" לש המשט‪ ,‬קבלתם של חז"ל האי‪ ,‬איפרא‪ ,‬הכלל לירצא מן הכלל לכל‬
‫האמרר עד כה אמבמרים אלה‪ ,‬יצריין שוב כי אין צררר בקבלת חז " ל כשאר פירושם‬
‫הוא בהכרח פשרדס של מקרא‪ ,‬קבלה ל~' חז"ל ומפעלת רק כאשר ניתן לפרש את‬

‫הכתוב בדרן הפשט בצוהר אחרח ‪ ,‬ומכל שכן כאשר הכחיב אינו סרבל את פירזש‬
‫חז "ל במשייר הפשט‪ ,‬במקרים כאלה באה קבלםת של חז " ל יקובעת לנן אח העובחח‬
‫ההיסדסרוי‪,‬ת איתן עודנות היםטריריח אשר בדרר כלל נלמדות מן הפשט‪ ,‬זשוללת ‪.‬‬
‫איפוא ‪ ,‬כל לימדר נוסף מן השפט ‪ ,‬כי לא יתכן ללומד מן הכתיב שחי ערבדית‬
‫ה '‪ D‬סזריוח הסוחרות זו אח זו‪ ,‬במקרים כאלה א'ן עצה אלא "להתאים " אח קבלםת‬
‫של חו"ל את הטכסט ‪ ,‬ולזה כנראה החכ ו ון הרמב"ן כבמדבר כו ‪ ,‬יג‬

‫באמרו ‪, , :‬‬

‫‪,‬ואם‬

‫אגדה נסבול את הדיחק לשיבה‪,‬‬
‫את תפקדיה וכיחה של קבלח חז"ל ללמד כאילו ה'א פ'‪.‬ט מצאנו בדרר שירה‬
‫אצל כל אוםת הראשונים אשר במאמרים קרדמים מצאנו כי מםכימים הם שפירוש‬

‫‪19‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬
‫~‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬

‫;ואנרמ כמש"ור של דמרש א'בו צף‪ ,‬להתפרש כמ'שור ה'סרט'ר פשום‪ .‬ראב"ע‬
‫‪ ,‬מקבל אף הוא עקרוב'ת את כוחה ותוקפה של קבלה‪ .‬כר‪ ' ,‬לשמל‪ .‬מצאבו כפ'רושו‬
‫לדבר'ס " ד בשאלת כמה ארובות עהש משה רב'בו עכור הלוחות‪ .‬תח'לה הזא מכאר‬
‫כך הארון עלין דיבר ב"ויעש ארון עצי שטיס" היא האיין אשך ‪.‬עש ז‪ ' ,‬ע"י בצלאל‬
‫)‪,,‬אווז הצ'וו' (" ‪ .‬אח"כ חוזו לבאו כ' 'תכז גם לפ;ה כ' זהו הארוז עץ של פסוק א‬

‫· )ייממלא הין שני ארונית‬

‫ומסקנתו ‪:‬‬

‫‪ -‬זה עששה משה נעצמי וזה שעשה ע " י‪. .‬בצלאל(‪,‬‬

‫"והקבלה תנצח"‪ .‬כלומר‪ ,‬היות שוני ה‪I‬כירושיס הם לגיטימיים ואפשריים‬

‫על דלר הפשט תבא הקבלה ותכו'ע ב'גיהס‪ .‬אבל לא וק כאשר הפסוק הוא‬
‫אמב~בלב'‪t‬כ מוכז ואב"ע לתת ל‪ ,‬קכלה להכריע ‪ ,‬אלא אף כאשר א'ז הפסקו טובל‬
‫אח פ'רוש חז " ל‪ ,‬אם קבלה היא 'קכלנה אוב " ע‪ ,‬וכן מצאנו כפ'רושו לשמות מ‪ ,‬כ‬
‫ב~ ‪r‬ן באיזה רים בשביע יאצן‪ .‬בבי ישראל ‪ -‬מארץ מצירם ‪ ,‬ש ‪ c,‬מזכיח ראכו; ע‬
‫בהןכחות ברירות כי לא יתכז לפרש שיצאו ממצררם ביוס החמ'ש'יי בשבוע‪ ,‬תאת‬
‫על‪ ,‬פי פיחשו את הפסוק בויקרא אמוו שערכו את לחם הפנים לראשונה ב'ום‬

‫‪7‬‬

‫השבת )‪,,‬ביום השבת יערכנו ‪ "(,‬יזה היה גט"ך בניסן )החל באותו יום בשבוע כמר‬

‫ניסו נשנה השניה לצאת נבי ר י‪U‬ראל מאזר מצרים היה‬

‫ר"ח ניסו(‪ ,‬ראם ט"ן אי ר ‪n/l‬‬
‫ברים השבת‪ .‬לא יתכן כי ר ‪n'f‬‬

‫ניסן בשבה הקודתמ ההי בדום החמישי כי "אין בין‬

‫שבה פשוהט לתח'לת‪,‬שבה האחרת פחות משלשה ‪ ,‬ימיס"‪ ,‬ולכז ואש חודש ביסז בשבה‬

‫הקודמת ה‪'I‬ה לפני יום חמשי‪,'I‬‬

‫הוכחה ברורה וקולעת !‬

‫יעל זה כותב ראב"ע ‪:‬‬

‫ובתלמדובו כתוב כ' יום חמיש' יצאו 'שראל ממצר'ם ‪ ,‬וםא ה‪1‬א ררר קכלה 'קכל‪,‬‬

‫ואס היא דר‪ ,‬סכרה לפב' 'ום חמ'ש' יצאו‪ ,..‬כלורמ ‪ ,‬ראכ " ע מובז לווחר על פירושו‬
‫את הפסוק בדרר הפשט אם אמנם פיררש חז " ל במסו לבו בדרגת קבלתם הבאמבה‪,‬‬
‫מסוים‪ ,‬אלאאף האד מרגיש כ'‬
‫ולא זו נלבד שהאו רמכז לוותר על פ'רושו בספוק‬
‫‪,‬‬
‫)במקדה ‪ .‬דנן "ביום השבת‬
‫‪ .‬קבלת חז"ל · מחייבת אותו להתאים את פידוז;‪'.‬ן כפסוק‬
‫‪,‬‬
‫'עוכבו לפבי ה "' ‪ -‬ו'קרא דכ ‪ ,‬ח( לפ'רושס‪ ,‬כל זאח מובז על פי הבנתבו את העביז‬
‫כ' נקכלת חז " ל בועדה הקכלה ללמד באותו ונ' ש ור אשר כדרך כלל נועד תפקיד זה‬

‫‪.‬‬

‫לפשוטו של מקרא‪,‬‬
‫עקווב'ת‪ ,‬א'פוא‪ ,‬א'ן מחלוקת בין הומב"ז וביז'ראב"ע בבושא קדו'באלי זה‬

‫של קבלת חז " ל‪ ,‬ברור כ' 'שבה אפשרות של מחלוקת גדולה בינ'הם ב'שום העיקרון‪.‬‬
‫הבה צמאבן בברא ש ית י ‪ ,‬ט ‪ :‬הוא היה גבןר ציד לבפי ה ‪ ',‬על פו יאמר כנמריד גביך‬

‫‪.‬צ'ד לפני '‪.‬ה ופמר ש הומב " ז ‪ :‬צד דעתז של כויות כפיו ומטעז למרוד במקום‪ ,‬על כר‬
‫'אמר על כל אדם מרשיע כעזןת פב'ם ו'ודע רבובו ומתכויז למרוד כו‪ ,‬יאמר ‪-‬‬
‫‪,‬‬

‫זה כנמרןד ! ליז‪..z‬ון רש ‪ /l‬י‪ ,‬יכן רטת וכווזינו‪ .‬זרני א ' ברהם פירש הפר הענין טל ריו ·‬
‫פכויוס‪ ,‬כי הוא החל להיות גבןך על החיות לצדו אותן ‪ ,‬ופירש "לפני ה'‬

‫‪/I‬‬

‫שהיה בונה‬

‫מזבחות ועמהל את הח'ות לעולה לפב' '‪.‬ה וא'ז דכר'ו בואיז‪ ,‬והבה האד מצידק ‪.‬רעש‪,‬‬

‫כי ררבתי‪,‬ו 'דעו רשט‪ 1‬בקבלה‪ .‬הובטז כעיב' כי האו החל להיות מושל כגבורות על‬
‫האבשים‪ ,‬והוא המולר תחילה‪ ,‬כי עד 'מ'ו לא ה'ו מלחמות ולא מלר מלר ‪ ,..‬עכ"ל‬
‫הרמב"ן‪.‬‬

‫ובראה ב' כר 'ש לפרש את דכר'ו ‪ – :‬אחו' הב'או את דברי '''שו על ר‪ ..‬עות‬
‫במריי מצייו הרמנ " ז כי דבריס אלה הם ‪,/‬רטת רביתיבו"‪ ,‬אנל עדייו לא עדיני אם‬
‫רבות'בו אמרו את דרבהים מב'שור הפשט או כמ'שור‪ ,‬המדרש‪ ,‬אם במ'שור הפסט ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪20‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫עיל ‪ U‬זורמ כי רמנדר היה הלרן בין הברירת רמיטף בפרבמי גנד הקב " ה‪ ,‬אס דג"‬
‫רברתינר נמארר במישרר המדשר שינה אפשררת לפרש את הפסרק אחרת במ;שרר‬

‫הפשט אדוות המ עשה נמריד כאשר היה "גביר צדי לפני ה' ‪ ",‬בעדר דברי המךשר‬

‫ובליוובם על סאפקט חמרר באי'‪"l‬שתר של במררה אשר נרסף על עיסרקיר הנארים‬
‫להנגליס לעיז המצויינים על ידי ‪..‬נבור · צדי לפגי ה' ו' עדר הרישע עד כדי ‪ ..‬צד‬
‫דעתן של הביררת רכר' ‪ ",‬אס כי יחכן רצד זה של אישירחר לא היה מפורסם רגליי‬
‫לעין )כי במישרר המדרש קא עסקיגן ( ‪ ' ,‬הפשט רהמדרש אינם סרתרים זה את זה‬
‫כל עדר הפיחש אשר ייאמר בפשט יתן מקרם לצד זה של רשע המגתלה לנר על ייד‬
‫חז"ל בפיררשם הם‪ ,‬לכן דרחה הרמב " ן את דברי ' ראב " ע באשר לפי פירשור של אבו‬
‫עזרא יש לארית בנמרדר דאם אשר הרה בעיקרן צדיק‪ ,‬ואצל אדם אשר ההי בעיקרך‬
‫צדיק איז ל 'ןומ כי היה מרחיק בבי אדם אמיתך הקב"ה אשר הכיר‪ ,‬וזאת ידעו חז"ל‬
‫על פי קבלתם הנאמגה; ולכן ור היא ערבהד היסטוריח אשר כל פירשו בדרן הפשט‬
‫)מישור היסטןריה( חייב להתאים לן‪ .‬ברור גם לרמב‪'/‬ן כי בכל אדםישבם אספקטים‬
‫של שבח ושל גנאי ) וור היא אמנם‬

‫אי לגנאי‬

‫המחלרק‪r ,‬‬

‫בין חו "ל הדררשים ‪ ,‬את נח‪ ,‬לשבח'‬

‫‪ -‬כלומר איז‪,‬ן אספקט רצתה כאן התירה להרגש<י‪ ,‬עריין שם ברא;'ס‬

‫ומהדייל( ראיד בהכרח סתירה ביגיהס ‪ ,‬כי " צדיק אין בכל האץו אשר יעשה · טיב‬

‫ולא ' יחטא " ‪ ,‬אבל לא נונל כאן לישיב על ידי כן אח ההבדל בין הפשט של ראב"ע‬
‫והמדרש של חז"ל‪ ,‬כי פירוש הפשט ‪'..‬ץ אבן עורא המדבר על אדם אשר סלל דרד‬
‫חלוצית בתורח ה‪".,‬כבות לה‪,‬זקרכ אל ה' איבו יכול ' בשום פנים ואופן לעמדו יחד‬
‫עם תפיסת המדשר אודות אדם שאר האלמנט הדומיננטי שבן הוא שומ‪ I J‬דק אב'שיס‬

‫מאת ‪'.‬ה ולכן אחרי '~הךבמ"ן תלה את פיררז‪.z‬ו של ראב " ע אפ~לי כררך םה'נטו הרא‬
‫מוס'ף לבאר את הכתוב על דרן הפשט בדרן כזו '‪",‬אין סת'רה בין הגלמד ' כפשם‬

‫בפסיק זה על נמחד יב'ן הקבןבל אצל חז " ל לגבי איש'ותי של גרמדר‪,‬‬

‫דייק הרמנ " ן נארמו ‪ :‬כי רנותינו ירעי רשיו‪-‬ן כ~כלה‪ .‬בזה צרה הרמב"ן לומי~‬
‫כי הקבלה של חו"ל 'היתה יהטירה הסמוימת כיאבפןרזכ‪:‬בה‪ .‬מסוימת לוא כפ'דרש‬
‫מסרים לפסן" מסו'ם‪ ,‬כ' אילו היתה הקבלה בפירשו הפסוק ההי גם כאן נאלץ‬
‫הרמב"! ‪ ..‬לסבול את הדוחק לישב" את הפסוק על פי קבלת חז"ל‪ ,‬וכזה הנענו אל‬
‫השלב הבא בלימודנו והוא כי קבלות חו"ל מתחלקות ' לשח' קט'גוריות (א) קבלה‬
‫היסטור'ח שאיבה מחייבת יישםר לפסוק מסוים (ב) קבלה בדבר פירוש פסקו מסו'ם‬
‫החייבת הלאתים לפסוק כ‪..‬פשט" בפסוק‪ ,‬גם כאן מובן מאלוי כי ת'תכן בהחלט‬

‫מחלוקת ‪:‬‬

‫‪( -‬א) אם בכלל ישנה קבלה של הו " ל בענין המסוים ‪ ,‬או שמא מה‬

‫שחז"ל אמרר גאמר במישור המדשר "והם '~>מרו דיעו מה הם ' אמרו ודעתם רחבה‬

‫דמעתנו"‪( ,‬ב) אפ'לו אם גאמר שהיתה קבלה ~‪ ,‬חז"ל ‪ ,‬האם ה'א ‪,‬קבהל אדר;ח'‬
‫ענד מסן‪;-‬ס או שמא היא אף קבלה ' אודית פיררב סזכ~ם לפמיק‪ .‬ובזה' הגענו אל‬

‫סוגית " ארמי אבד אבי"; דבריס כי חנא כו‪ ,‬ה ‪:‬‬

‫וענית ואמרת לפני ה‪ .‬א‪ ,‬ארמי‬

‫אבד אבי וידר מצריהמ יוגר שם בחמי מעט ויהי שם לגןי גדיל עצום ורב‪ ,‬רש ‪ !I‬י‬
‫מניא את דברי חז"ל ד‪ ).‬ה‪ ,‬ארמי אבד אני( ‪ :‬מזכ י ר חסדי המקים‬

‫‪ -‬ארמי אכד‬

‫אבי ‪ ,‬לבן נקש לעקור את הכל כשרדף אהר 'עקב‪ ,‬ובסב יל ‪.r:‬זחשב לעשות חשב ' לי‬

‫המקום אכילו עהש שבעונדי כיכבים חושב להם הקב‪//‬ה מחשנה כעמהש; עכ"ל‪.‬‬
‫לעומת ‪v‬וייי ‪ '-‬חז"ל המפרשים את ‪;,‬אבד" כפעול יוצא טוען ראב"ע ד‪ ).‬ה‪ ,‬ארמ'‬
‫‪21‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אבד( ‪:‬מלת " אבד" מהםעלים '~איבם יוצאים ‪ ,‬ואילו היה ארמי על לבו ה;ז> ' הכחוב‬
‫אורמ " ‪.,.,‬באמ " או "מאבד"‪ ,‬ועוד מה עטם לאמר " לבו ביקש להאביד אבי וירד‬
‫זכצףמה"‪ ,‬ולבו לא סבב לדרח אל צמרים ‪ 11‬והק'(ךב שארזכי הוא ע'קב כאילי אמר‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫הכתוב ‪ :‬כאשך היה אבי בארם היה איב‪.‬ר יהטעם‪ ,‬עג י בלא ממיז‪ ,‬רכן חנן ש‪.‬כר‬
‫ל"יוב )משל‪ ,‬לא‪ ,‬ו ( ‪ ,‬והעד ‪..‬שיחה וי ש כח רי'‪ C‬י " )שם שם ר ( ‪ ,‬יהבה הוא ‪ ..‬ארמי‬
‫אונד" והא‬

‫" אכף' ‪…‬‬

‫וגבר םיררש רה של ראב " ע כרךך הפטש ס ו עו בלהט הר " א מררהי ‪:‬אבל חכמיבו‬
‫ז 'י ל העתיקי על פי קבלתם האמיתית איש מפד איש עד משה רברגו ע ' יה מפר הגבורה‬

‫ש"ראזכ'" האו לכז ‪J‬ש""ואכו" הזא‬

‫~ואצ ‪…‬‬

‫ברורות דבר המזחרי שקבלתם של חז"ל היתה לא כעביו המסוים‪ ,‬כי אם בעצם‬
‫פיחש הספוק מבישור הם ‪J‬ז‪1‬ט‪ ,‬ולכו איו זכקום לכל פירו'‪ ,,‬אחך בדרן הפשט באשר‬
‫הקבלה של חז"ל היא "התופסת" את הפשט‪ ,‬ותרתי פשט מביו לי ‪11‬‬
‫אבל עטבחו ה'~קרובית )כעמט דוגמתיח‪ (1‬של הרא"ם איבה מחייבת אח קודמו‬
‫ראב"ע‪ ,‬הלה יכול לסבור באחד מכהזכ אופבים‪ ,‬וכולם יכולים להיות לגיטימיים‬
‫בהחלט‪ ,‬אבו עזרא יכול לומר כי קבלחם של חו"ל היחה בעביו רדיפח לבו אחרי‬
‫יעקב בטוף פרשח ייאצ באשר חז"ל באו ללמדבו כי לא בראה בזה דדיפה לשם‬
‫החזרח רכוש בלבד‪ ,‬ואף לא שרם החזרח בבי זכשפחחו‪ ,‬אלא רד'םה לאבד אח הכל‪,‬‬
‫קבלה כזאח חמייבח אוחבו בכל הקשור עם הבבח פרשח היחםים ביו לבו ויעקב ‪.‬‬
‫אבל אינה מחייכת מאימה לפי ראנ"ע בכל הקסןר עם פירשו פסיק מסיםי בחרמש‬
‫דברים העסוק )לדעח ראב " ע( בעבזי אחר ל גמרי ‪ ,‬זאח ועדר‪ 1‬אף יוכל ראב " ע‬
‫לחלוק על הרא " ם בעצם השאלה אם היתה בכלל קבלה אצל חז "ל ב‪.‬אלח כוזבוחיו‬
‫של לבו ביחס אל אברהם‪ ,‬כר מצאבו במחלוקת בין ראב " ע רהרמב "‪ 1‬בעביו " במרוד‬
‫גבור ציד לםבי ה ' ‪ ",‬ואם על גדולי הראשונים יכול ראב " ע לחלוק ‪ ,‬קו"ח על גדולי‬
‫האתרוגםי !‬
‫ביסוח מקיף וזכזכצה לאספקטים השובים של עמדת ראב " ע בעביו ארמי אבד‬
‫אבי מצאנן בספר מחד יצחק‪ .‬מובא כלשובו בפירוש מחוקקי יהודה ‪ ,‬יזה‬

‫לש‪",‬נו ‪- :‬‬

‫ה‪ 1‬אמח שרז"ל ושוהוו על לבו‪ ,‬אבל כבר ובע‪ .,.,‬שזה על דרן דשר‪ ,‬ושבעים‬
‫פבים לתורה‪ ,‬והפשט לא יופשט‪ ,‬ואם כז אין לבו הכחר לומר שקיבלו רז"ל שהםירוש‬
‫ה"זביתי בפטש הפסוק "ארזכי אבד אבי" שעל לבו זכדבר‪ ,‬אלא שחז"ל קבלו שלכז‬
‫הארמי ביקש לעקור את הכל‪ ,‬וזככ שאמר לו יעקב "לולא א‪-‬לקי אבי וגו ' כי עתה‬
‫ריקם שלחתבי"‪ ,‬וגם לבו אמר ‪" :‬יש ל!זל ידי לעשות עמכם ער וגו "' וקיבלו רו " ל‬
‫בזה שרנובת לבו לא היחה על הממוו בלבד‪ ,‬אלא גם על הנשפות‪c ,‬רמכו זה לפסוק‬
‫" ארמי אדנ '‪''.‬בא אשר כפי הפשט שדמבר על יעקב ‪ ,‬מכו שסיים ‪..‬וירד מצרימה‬

‫"יגר םש וגף ייכפירוש הארב‪ //‬ע וסייעתו‪ .‬קצת קשה שהיה לן ליומ ‪ ..‬אני ארמד אבר "‬
‫דרר " ק ‪ ,‬אלא שהחכ'מה התורה " ארמי אבד אבי" לרמרז לבו שזכלבד שיעקב בהיותו‬
‫בארם ה'ה ‪ ..‬אבד "‪ .‬כלומר עבי‪ ,‬איער לו גם כו ש ם שארמ' ‪ -‬ה"בז לבו ‪ -‬ביקש‬
‫לאבדו‪ .‬ולוה ארמ " ארזכ' אבד אבי" ליתו מקום לדרשה זאת ‪ .‬ואע‪ ' '' C‬ש"אכד" הוא‬
‫ב'בוב' או תואר‪ ,‬ואיו מקום לקרא כו למי שרוצה לשרזךת הפעולה ולא התחיל רלא‬
‫עשאה עדיין ‪ ,‬זה חמרץו שבעכו"ס מחשבה ערה הקב‪//‬ה מצרפה למ·‪ lI‬שה‪ ,‬כאשר‬
‫כתב '''שר ז"ל‪ ,‬ובודאי שכל זה רהא על ו‪,‬ךי ‪:,‬ז‪,-‬רה ואיו מדרכי הפשט לקרוא למי‬

‫‪22‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שחצה לפעול לוא פעל פועל‪ .‬כשאין זה הכרח גמור‪ .‬אשר על כן הראב"ע וס"עתו‬

‫‪-‬‬

‫פמישר פהטש‬

‫‪ -‬בחח להם דרד אחרת‪ ,‬ופישרו "אבד " )בוד‪.‬ד עודמ( כדרר‬

‫זאת המלה שלא חנא מן הקל כי אם בפועל עודמ‪ .‬והביא ראיות לדבר שלפי הפשט‬
‫י‪ i ;:‬לפרשו על לבן מפני שלעומק הבנת פשט הפסוק ההי נארה שכסי הפשט אמורים‬
‫דבר" חז ‪ If‬ל‪ ,‬ילזה הכרחי הראב"ע שאין לומר כו‪ .‬אכל ככ ·‪ -‬ירעבך רכר"ו וכובקןס‪,:‬ז‬
‫הרהב אש‪1‬ןן רטתו לם‪,‬זןי‪ ,‬והםשט יופ'ס‪-‬ט והרהשר תיררש‪.‬‬

‫ולהלן מביא בעל מחוקקי יהודה מספר צחות בוה הלשון ‪:‬‬
‫‪…‬פעול עמוד כפי הפשט נדרד הקל מואת המלה‪ ,‬ומה '~רשרוהז על לבן ‪-‬‬
‫ויהיה פועל '‪,‬צא ‪ -‬היא על דךך הרר‪ …..‬רכז הביז רר‪.‬אכ"ט שטל פ"י הרשו סארן‬
‫‪-‬‬

‫רז"ל זה לכן‪ .‬אבל לפי הפש~ אין פסי‪ ,‬כז 'ה‪:‬רשות בת ו בה כיר הםמ'ו'‪:‬ם לפרש‬

‫‪t‬ב‪-‬צרנם‪ .‬יבא הארח הוומפת כי מלבד הדר " ק גם הך '' ' אבךבנאל על התירה הביא‬

‫רברי ךז"ל ידברי ראב"ע רהאריד וסייס רב‪,‬ריו ‪:‬יכל דרך איש ישר כעיביו‪ .‬ענ"ל‪.‬‬
‫הנה אף שראה אגדה הנ ‪ fl‬ל‪ ,‬לא '‪ c-‬סמ י"יח '‪::‬תהא נ‪ I?:-‬יכלת זבו‪:~':‬ד דכנך '‪ t,‬ייה‪ .‬ראף הדב‬

‫בעל ותלדות יצחק פירש הפסוק כדברי רבב‪,‬ז יזה לשובו ‪" :‬ארמי אבד אבי "‬

‫‪-‬‬

‫כלימר‪ ,‬איגר חושב שהארץ 'ד‪-z‬ממנה היצאתי אלי הביכורים שיך'שתיה מאבותי‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫שיעקב אבינר אשי באבד רעבי היה ‪ ,‬יקראן ליעקב ארמי לפי‬

‫'‪e.‬‬

‫גד בארת‪ ,‬וכי ‪ ',‬הואחרוו‬

‫הכניר‪ ,‬הרנ הגחל רניבו נחיי לפךרוש על התורה כתב‪, ,‬ז"ל ‪:‬ארמי אבד אבי ;שרא‬
‫ליעקב "ארמך"‪ ,‬כיע‪.it‬ור הכתוב ‪:‬אדמי ההי אבי‪ ,‬וביאור "אבד"‬

‫‪-‬‬

‫עני‪ ,‬ייאמר כאשר‬

‫היה אבי בארם אובד הק כלימר עני ההי בלא ממו ‪ ,I‬ע" ‪ I‬שם שהאיוד‪ .‬ואחרוז‬
‫חארןו חניב השרב"ס ז"ל אשר היה בדרכי של הראב ‪ I/‬ע כתב בפירושו על התירה‪,‬‬
‫וז"ל ‪" :‬ארמי אבך אבי" ‪ -‬אבי אב‪",‬הם ארמי היה איבד וגולה מארץ ארם‪ ,‬כדתכיב‬
‫" לד לד אמרצד " וכדכתיב "והי' כאשר החעו איתי אלקים מבית אבי " ‪ ,‬ושו ‪ I‬אובך‬
‫ודתעך‪ ".‬ופשיסא שכל אלה השלמים לא הסגימו לסברת הרא"ם שתההי קבלה‬
‫בדייני מםי מרע'יה שארמי הוא לבן שואנד היא פעל יצוא‪ ,‬כאשר כתב היא ז"ל‪.‬‬
‫אם כ ‪ ,I‬בםוגיא זו של קבלת רז " ל נית ‪ I‬לומר שצמאנו אצל הרמב " ן הוראב " ע‬
‫רק "אהבה מסותרה"‪ .‬כי גס "התיכחת המגולה" נה הוכיח הרמב"ן את אבן עזרא‬
‫אינה משקפת בקיית חמלוקת ביניהס על כרתה אר תיקפה של קבלח רז"ל‪ ,‬כי אם‬
‫שאלת ם‪1‬ש'ה של אוחו כלל המקובל על שניהס כאת‪.‬ד‬
‫רכיר חז"ל בחלחכ וכאנוח‬

‫והשאת אותיבא להכי מן הצרוי להעיר הערה נקשר עם מאמרו של הגאוז‬
‫ר' שומאל הבגרי ב‪ ..‬מבןא התלמדו" האומר על האגדה‪ ,‬ךז"ל ‪" :‬והגדה הוא כל פיריש‬
‫שיבא בתלמוד על שום ענין ‪I‬אל‪ ''!.‬יהיה מ ‪:·'i‬ה ‪ ,‬זו היא הגדה‪ ,‬ואיו לך ללמךד מבמה‬
‫אלא דמ‪ ,‬שיעלה על הדעת‪ .‬ויש לד לגחת שכל מה שק"מר תז " ל הלכה בעני ‪ I‬מ;ןרצ ‪.‬‬
‫שהיא מפי מהש רבבו ע"ה '‪.‬קיבל מ ‪D‬י הגבורה‪ .‬אין לד להוסיף על·ו ולא לנרעו‬

‫ממגו‪ .‬אנל מה שסירשו בפסוק'ם כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו‪,‬‬
‫לפך מה ישעלה על העדת‪ ,‬מן המרפישם האלה למדים ‪?,‬ותס והיבואך ארן מומכים‬

‫עללהם'! עכ ‪ II‬ל‪ .‬מאמרו זה של ר' שמואל הבגיי התקבל "בהתלהבות" בחוגיס רחכיס‬
‫של לודמי תוהר‪ ,‬יירשימיי נדכירם ‪ ,‬ביז הירת ‪ ,‬בכל רשת החיניך הממ ‪ II‬ד כארץ‪,‬‬
‫בלי שיס לב לכך כי העני ‪ I‬נידון אלצ גחלי הראשו ניס וכו‪'.‬‬

‫‪23‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אין אבי יודע אם אמבם ערתו של ר' ;‪il‬מואל הבגיד בעב;ן הלכה‪ ,‬המקובלת‬

‫כולה מפי מרע"ה מפי הגבירה‪ ,‬היא הדעה המקובלת על ררב גדילי התורה במשך‬
‫הדורית )הושבני לומר כי מאז הךמב‪'/‬ם בהקדמה לפיריי~ המשניות ערד הבצי ‪ II‬ב‬
‫בהקדמתו לפירוד‪ iZ‬ו לשאילת'‪ 1‬ת דך'ב אחאי גאון ~‪'/‬ו החולקיס עליו בעמדה זי(‪ .‬יש‬

‫לפקפק ‪,‬להסתייג במדיה מסויימת מדברין של הדב הגאון פרופ‪ .‬דדו צגי הופמו‬
‫הוצאת מוסד הרב קוק(‪,‬‬

‫זצ"ל הכותב‪ ,‬בהקדמתו לפירושו לחומ‪ 'v‬ויקרא )עמוד "‬
‫רז"ל ‪ … :‬שכן אותם פתגמים‪ ,‬סיפןךים דבךי חכמה ומיסך הכלולדם ב'‪ iZ‬ס ‪,:‬אגדה"‬
‫ושעב'בם הוא להב'ע משל‪ ,‬חכמה ומוסר‪ ,‬או ב'אור לכחובים ‪'v‬אין בהם הוקים‬
‫)=מצוות( ‪ -‬אין לומר על'הם '~ביחבו מס'ב'‪ ,‬וא'ן לבו שום ח'וב לקבלם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ובסיפא זה של דבריבו במאמר'ם אלה‪ ,‬מחובתנו להע'ר מספר הערות של תוכחת‬
‫מגולה כלפי אלה אשר אהבחבו אל‪,‬הם היא גם מסותרה וגם מגולה‪ ,‬וזאח בקשר‬

‫עם דברי הרב הפומן ז"ל הנ"ל‪ ,‬ואלה הם ‪:‬‬
‫‪ . 1‬כשם שמצאבו הלכה למשה מס'נ' בחלק ההלכחי של התורה‪ ,‬כר מצאנו‬
‫‪-‬‬

‫הלכה למשה מסיני מפי הגבורה בחלק הלא הלכתי )‪,,‬הליכוחי"( של התורה‪ ,‬הלא‬
‫חיא "קבלת" חז ‪ I/‬ל‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫מפקפקים בזה שהלכה למ'‪ iZ‬ה מסיני מחריכת במישוך ההלכתי‬
‫נשם שאין ‪.‬‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫כר לא מצאנו אצל כל גדולי המפרישם שיחלוק אחד על זה שקבלתם הנאמבה של‬

‫חז"ל מחייבת )פשוטו כמשעמו ‪ -‬מחייבת לקבלה( בחלק ההליכותי של החורה‪.‬‬
‫‪ ,3‬מסתבר נזארו לומר ‪ -‬וכר מ' ‪ t‬תמע‪ ,‬אמבם‪ ,‬מחור דבר'ו של ר' שמואל‬
‫הנגיד המ‪ ),,‬שפירשו בפסוקים כל אחד כפי זבה ''‪::‬כזרמן לו וכו' (" ‪ -‬כי ו' שמואל‬
‫הבגיד לא התכוון כלל וכלל לאיחה קטי גוריה של דברי חז"ל הידועה לבו כ"קכלתם'!‬
‫‪' .4‬אם בכל זאת יטען הטוען כי ו' לאומ‪ ':.!:‬הנגיד "לא פליגי"‪ ,‬והתכוון לכל‬
‫רברי חז"ל' אעדר לא באמרו במי~ז‪z‬ור ההלכתי‪ ,‬הרי שדעתן היא דעת יחיד ונדחתה'על‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫ידי הךמב"ן‪ ,‬ראב ‪, I‬ע! ךד"ק ועור יעוד‪ .‬לכן לאחי ררעי העוסקים במלאכת החיבור‬

‫אבי מציע להיות באמנים לכלל הגדול ש"אחר' רב'ם להט;ת"‪.‬‬
‫‪ ,5‬בחלק ההלכח' של תורה לא כל דברי חז"ל הם בגדר "הלכה למשה מס'בי"‬
‫או "אשי מפי איש מפי מהש מפי הגבורה" )למעוטי שיטתו של יצחק אייזיק תלול‬
‫ז"ל המשחקפת גם אצל הרב הופמן ז"ל( ורוב גדול' החוקר'ס התורביים טוענים'‬
‫כי בחלק לא מכולס מתורה שבעל פה המדרש הוא‪ ,‬אשר קדם‪ ,‬להלכה‪ ,‬ולא בכל מקרה‬
‫קדמה הלכה למדרש‪.‬‬

‫‪,6‬‬

‫באותן ההלכוח השמדרש קדם להלכה‪ ,‬כשנפלה זכחלוקח בגין כר‪~' ,‬חי‬
‫תרהר‪ ,‬אלא שרק אחת מחייכת במ~י~ור ההלכתי‪.‬‬

‫הזעות הן ביזי‪….‬‬
‫‪ .7‬הצורר "לתורה אחת" אל‪ ),,‬תחגודדו" וכו'( הוא אשר הכריח והכריע‬
‫בעבי) "אלה ואלה דברי א"לקים חיים הולהכ כ ‪ ," …‬כלומר שחי העמדות הן לגיטימיות‪,‬‬
‫מבחינה תורנית‪ ,‬אב‪.‬ל קר אחת המיינ‪:‬ו מבחיבה חלכת~ת‪.‬‬
‫‪ .8‬שתי דעוח אלה של מדרשי חו"ל זכגלות לבו את רצון ה' כפי שהוא ביאט‬
‫אח רצובו בתורתו‪ ,‬אין זה מעהל או מורדי אם חז"ל גילו רצון זה רטרואקטיבית‬
‫אחרי תקופת מעזה ‪ -‬העיקר‪ ,‬כי את רצון ה ‪ I‬גילו‪ ,‬בזה י‪i‬ו‪:‬השתמ'‪ iZ‬ו במידות השאו‬

‫'חברן בחן למשה לדרוש בעזרחן אח חורתו‪) .‬ועיין בפירשו המהר"ל למנחות‬
‫כט‪(. ,‬ב‬

‫‪24‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫‪ .9‬דריהש זו של "תורה אחת"‪" ,‬לא תגתודדו"‪ ,‬לא היתה ואינה קייתמ כריב‬
‫חלקי החלק ההליכזחי של החוהר ‪ ,‬זלכן באשןנו עס מדשרי חז " ל רביס ללא צורן‬

‫בהכרעה של "הלכה ב ‪ …‬אין טיבה ‪ ,‬איפוא ‪ ,‬מדער לא בזכל לראזת בדמשרי חז"ל‬
‫בחלק ההליכוחי ניווי רצרן 'ה אודוח אוחמ הדבריס שהמהלזקח ימה להס ‪ .. ,‬ואלה‬
‫ואלה דברי אילקיס חיםי " ‪ .‬היו בןורד בחלק אחד של תרהר השחשובו חז"ל במערכת‬
‫אתת של זנידית‪ ,‬נחלק האחר השתשמי כעמרכת האחרח ‪ ,‬זמאי חזית יד"‪ 1‬הזנירות‬
‫סמיק טפי מ‪-‬לייב הזנידות ? !‬

‫ברוך כי כשמ חשז " ל לדמו את החורה על פי המידות השותהר בדרשח‬

‫‪.10‬‬

‫בהו‪ ,‬יתכו רגם למדו את הפוסקימ על פי חכזנתם ולא על פי ורשםת ע " פ המדיו‪.‬ת‬
‫במקרים אבלה משתגה ר‪1I'u‬קף לש הדבריס‪ ,‬ואלה הס דברי ר"סבהר" שהרבמ"ן‬
‫וראב"ע אף זכובבים לחלוק עליהם‪ ,‬משום "'לדבריס אלה חסרה הכםזנות של חז " ל‪.‬‬
‫הברבעת‬

‫מישזכשום‬

‫בארתו הזבידרת‬

‫שהתורה‬

‫בדרשת‬

‫בהו‪,‬‬

‫שהם ווק‬

‫הב‪t‬‬

‫דיעו את‬

‫סוסד ואת אופן הפעלתם‪.‬‬

‫‪. 11‬‬

‫שאמ לסוג אחר)ו זה התכורו ר' שמואל הנגדי באמרר " איו ‪,‬לר ללמוד‬

‫ממהב אלא מה שעילה על הדעת"‪.‬‬
‫‪ . 12‬אשר לדבריו של הרב הופמו אחרח זכדרשי חז " ל באגדה כי "איו לורמ‬
‫עלהים שניתנו בסיבי ראיו לנו שום חיוב לקכלם"‪ ,‬ולארר האמור לעיל ‪ ,‬עליבר‬

‫להעי‪: ,‬‬
‫(א)‬

‫‬‫כארמר‪ ,‬לא כל אחד םמכים עם הרכ הופמו שכל עניני ההלכה כו בינתו‬

‫בסינ‪.‬י ראבחנה זר בין מדשר הלכה ובין דמרש אגדה ביהס אל מקורם בסיני לא‬
‫הרכחה‪.‬‬

‫(ב)‬

‫הקךיטךיוו לחיוב לקבל דבר אינו פונקציה טל קבלתו מסיניי ‪ ,‬אלא ותצהא‬

‫מאזנירחר על ייד אלה שאבר חייבים לקבל את דבר‪·,‬הס‪ .‬דבךי חו " ל באגדה רדסנםי‬
‫מדברי חז " ל בהלכה לא בת'ק‪ ',‬וברהים כי א!ב בעצם ההבדל ביו ההלכה '‪:‬בתוהו‬
‫זבין החמשהב ‪.‬ו'כתורה‪ .‬הרא ‪,‬שרנה אינה סוכלת שתי ייערת וג"י‪Y‬םמיות זי ליד זי‬
‫בתוקף תמי‪-‬ב רשוה ‪ -‬וזאת על פי איסור מפוךש בחורה של "לא תגתדדור"‪ ,‬יממילא‬
‫פטורים אנו למנמק מדוע ‪ -‬ואילר השנה" מקבלת דעות חלוקות ללא כל הסתיינךת‪.‬‬
‫בי איוםדא זה נמא לן ז !‬

‫מאמרים אהל נכחבו לראש ולראע'ובה לחברי במלאכת הקודש של חיבור תורבי‬
‫בכלל ‪ ,‬ולמורים למקצועות הה"רות בפרט‪ .‬לכו מצאתי אל נחוץ וממיאל אל בכח‬
‫לעורר כוה את תשומת לםב של אחי וארי לשאלת הגישה לדביר חז"ל כצותהא מן‬

‫האמרמים אזויח התברחת המג‪i‬דלר ןהאהבה הסמותהי‪ .‬תקוה אבי כי דונ' אלה יששמי‬
‫'םוד ובס'ס ל‪i‬מ ‪,‬שכה משותמת בכי'וו רמוד תוהר והוראתה על בסיס נשי‬

‫היסדוות ;‬

‫‪-‬‬

‫תורה‬

‫מ‪J‬‬

‫השמים ימאובת חכמים‪.‬‬

‫•‬

‫‪25‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪,‬‬

‫יונה עמנואל‬

‫על הוראת פרשנות חז"ל למקרא‬
‫טרק‬

‫א'‬

‫בפרק האחרון של הממאר "תוכחה מגולה ןאהבה מסותרה ‪ 'I‬דן הרב יהדרה‬
‫קזפומן שליט"א בנשדא חשיב למדי ‪ :‬גשיתנו לאותן קבלות חז " ל אשו אינן‬
‫קשורות לחלק ההלכתי של הרתוה )ואה לעיל עמ' ‪ (, 23 "25‬הוכ קומרמן מכיא את‬
‫דבוי ו' שמואל הנגדי ב"מבאו התלדמד" שכתב ‪" :‬והגדד‪ ,‬הוא כל פיויש ישבוא‬
‫בתלמדר על שום‪ .‬עבי! שלא יהיה מצהר‪ I ,‬ו היא הגדר‪ .‬ואין לך ללמוד ממנה אלא מה‬
‫שיעלה ‪.‬על העדח‪ ,‬ויש לד לדעת שכל כזה ומ"ק"'' חו"ל הלכה ב'‪,‬ניז מצוה‪ ,‬שהיא מפי‬
‫כ‪.‬שה רכיני ע"ה שקכל מפי הגבוהר‪ ,‬אין לד להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו‪ ,‬אכל מה‬
‫שפיושו בפסיקיס כל אחד כפי המ שנזדמז לו ומה שראה בדעתו‪ ,‬לפי מה שיעלה‬
‫על הדעת‪ ,‬מן המפרשים האלה לדמים אותם והשאר אין סומכיס עליהס‪ ".‬עכ"ל‪,‬‬
‫הרב קופרמ! צמעטו על כד שדבר ו' שמואל הנגיד אלה נתקבלו "סתם"‬
‫בחוגים רחביס של לימדי תוהר ‪" ,‬ורישומיו ניכרים ‪ ,‬בין היחר ‪ ,‬בכל שרת החינוך‬
‫הממ" ז באזר ‪ ,‬בלי שיס לב לכד כי העניו נדיוו א~ל גדולי הראשונים וכו ' "‪.‬‬
‫הרכ קרםרמן מטתייג גם רמכרי הרכ רור צכי הרפמ ן ">ו ל‪ ,‬אדש כהקדמתי‬

‫לפירשוו לטפר ויקאר‪ ,‬הסתמך על דברי הף שמאול הנגיד הנ"ל ואף הוסףי "שכו‬
‫איתם אממ'י' חכמירנ ‪,‬‬

‫הנקראים אגחת‪,‬‬

‫לפירשוו וסל סעקו אשו איננו‬
‫מחויכיס לקכל אותם" )כד ע"פ‬
‫שבהמדורת מיסד הרכ קו ‪ ,p‬אשר‬
‫בשיחה כעל פה הסכיו לי‬
‫שיש לסמיר על דנךי הרב ד"צ‬

‫ואשר‬

‫ענינם רעיון מרסרי‬

‫או‬

‫תמייחסים‬

‫הלכתי ‪ ,‬אי) לראותם כמסורית אלוקיות ואין אנו‬
‫תרגוימ גמרמנית ; הרכ קופרמן השתשמ כתוגום‬
‫שי כן ‪.,‬חבה ללא צורד(‪,‬‬
‫הרב קופרמ) שלעיתיס תכופות האו נתקל בעטנת‬
‫הועמי הנ‪ II‬ל אז~ר בהם רואיס היתר לא להתייחס‬

‫לדברי חז"ל כאגדה כהוראת התיהר‪ ,‬יטענה ניספת‬

‫בפיהם ‪:‬‬

‫הרב הופגזן מסתןמ על‬

‫‪,‬ברי ו' שמיאל הגגיי ילכן ביראי יש על מי לסמו‪.‬ך‬
‫והנה ‪ ,‬נדהמ לי דשברי הרב הופמן אינס קשוךים בבעית ללמןד החורה עם‬
‫פירישי חז"ל ככתי הסרפ‪ .‬הרב ר"צ הופמן אוחיזת רמעהו עמדו לפבי כשמוגלם שבה‬

‫מבלחמת מגן על חיתמ תירה שכעל פה‪ ,‬מלחמה זו היתה נטישה כבר עשרית‬
‫שבים ‪ -‬הרוכחה לכר פירזשיהם של המלבי " ם‪ ,‬תכתב יהקבלה ' והרב ש'‪/‬ר הירש‪.‬‬
‫במידת "המ החמין המצב בזמבו ש ל הרכ הופמו כאשר תוות ולהאיזן איימה לקרוע‬
‫את התיהר שבכתב לוסיסיס ‪ -‬פשיטי כמשעמי‪ ,‬בתקיפה ן‪ ,‬קם הוכ הומפן והכריז‬
‫מלחמה עשרה נגד כיפוי תרהר שבכתב וכופרי תיוה שבעל פה ‪ ,‬על אמינתי ההטי ‪n -,‬‬

‫בתיהר מסיבי כתב הבקדתמו לפירישי לס' ייקרא‪ ,‬מאונה זו כללה תירה "ככתב‬
‫יתירה שבעל פה‪ ,‬כאיש אתמ הסביו הוב היפמן את עמדתו הבריהר מילבמקרי‬
‫המקרא שויללי תיוה שבעל פה שנתנה מסיני )כמינן שתירה שבעל עה אבן אינה‬
‫כיללת כל לימייד חז"ל(‪ ,‬בהשקר זה הדגיש הרב ה‪,‬פמן שהיוכיח על תיוה מסיבי‬
‫איבי מתוחב לתחימן של דושית חז"ל באגדה‪ ,‬יהוכחה לכד דבוי ן' שמיאל הגגדי‪,‬‬
‫‪26‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תמדי היה קיםי הבזל עקרוני בין הלכה וגאדה ואיז היהדןת הבאמנה מעמירה אח‬
‫דברי האגהר כסמורות אלוקיית ואף הכמינו ז"ל לא העמדיו את פירושיהם כביאורים‬
‫בלעדיים למקרא זלכ‪ J‬אפשר לומר כלפי פירושים אלה שאי‪ .‬אנו מחוייבםי לקבל‬
‫אותם‪ .‬הרב ד"צ הופמן העמיד את הויכיח במישור‬

‫המדןייק ‪:‬‬

‫אל לגו להתווכח על‬

‫באןמרי חז"ל בבאדחא‪ ,‬אלא על נאמב'וחה של מסורח חכמינו בהסבר דביר התורה‬
‫שבמסר בסיבי בעל םד"‬

‫לכו איו לראוח בדברי הרב הומפו בעקבוח ר י ';ימואל הבגיר יסוד לדיוו על‬
‫גישתנן לדברי חז"ל באגדה‪ .‬הרב הומפן הדגיש והגדיר בבהיתת יחרה את מקןם‬
‫ווכ‪,‬ערכה בזי ההידןת הנמאנה לביז מתקיפיה ‪ .‬יש להדוות שהרב הפומז לא התעגין‬
‫באופן מיוחד בי‪ t.‬טח האגדה וכל כןחי היה ב יי‪:‬טח ההלכה‪ ,‬בחיפשו אחיר קעטים‬
‫אבודים בספרי תנאים‪ ,‬בכתיבת פירשוים לחלקים הלכתיים שבתורה‪ ,‬פירושםי‬
‫ומחקרים לשמגה וכתיבת שאלות ותשובות לשואלים את דבר הי ‪ -‬זו הלכה‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫ראשית חכמתו היהת יארת השם וצדיק באמונתו יחיה‪ .‬לכן הוסיף וחינר ספרים‬

‫נגד שלולי אחדות התורה ומבזי ה‪i‬שלחן ערוך וכן מאמרים על נושאים ואישים‬
‫בחקיפח המשגה יהחלמדו‪ .‬לא ידיע לי‪ ,‬אם הרב הופמו כתב על נשוא אחר לגמרי ‪-‬‬
‫איך ללדומ פשרנות חז " ל ובאיזו ציהר לשבצם בלימוד החירה בבחי ספר‪ .‬בקי‬
‫גחל היה הרב הופמו ברענשות חז " ל לתורה ‪ ,‬עסק בעטמי המצוךת והשתמש בספר‪',‬‬
‫גגד מכזי השו"ע בספרי!ב כגין כיינת האגדות‪ ,‬מעשי ה ‪:'..‬זס ‪ ,‬אורחות הצדיקים ‪,‬‬
‫אממר האחדות ועוה ידכ להוכיח מהי דעת היהדות על הגויים בזמננו‪ ,‬אך התעמקותו‬
‫בפירן'ז‪.t,‬י חז ‪ /l‬ל ובספךי הלכה ‪ ,‬רא‪,‬שוגים ןאחרןנים ‪ ,‬יבספרי מחשבה אינה‬

‫נותנת‬

‫לנו אסמכתא לדיוו י הנחן אכן ‪ :‬מה מקומה של פרשנךת חז"ל בהוראת התוהר‪.‬‬
‫אר א י ן להתעלס נ; העןכרה הוכצערת שהעלה הרב קופרמו‪ .‬קייתמ הזנחה בלימוד‬

‫פירושי חז " ל בהוראת המקאר יאכו ישנם ומרים אשר מתעלמים כמעט לגמ'י מהם‪.‬‬
‫פירושי חז ‪ I/‬ל ‪ -‬הזכובה בנשוא שלנו ‪ -‬בראה"ר חז ‪ II‬ל על פסוקים בתוהר אשינס‬
‫קשורים לש‪n‬ס ההלהכ‪ ,‬פירושים ואף מחלוקות ב'‪ J‬חכמינו הדנים בפירושז‪r‬ים של‬
‫פסוקים רבים‪ .‬פירושים אהל הם חלק ל‪ '.‬המסורות שקבלו חז"ל‪ ,‬יש ללמדר אוםת‬

‫ויש להקדש' להם עיוו בעקבות פירד"' גדולי ישראל ‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ .‬כאז‬
‫קיימת הזנחה בלתי רמבנה‪ .‬מקיר ההזנחה רואה הרב קופרמו בין השאר בהתיחסות‬

‫בלעדית לסמורות חז " ל בשטח ההלכה ‪ ,‬יאילו לפירושי חז "ל על החלק הלא"הלכתי‬
‫תמי ‪ OJ1‬ים כאל שלקלור קדסו‪ ,‬סיפורים עממיים לדברי הכתוב המשופעים מאמוערוה‬
‫שבזמן הנתאים הוומאארי‪.‬ס ייכך הגענו למצב שמורים דתיםי · רבים רמגש'ים את‬
‫עצמם שמ‪ m‬ררים ומנותקים מםירושי חז " ל לתורה‪ ,‬יש להדרות שבאסכולה המערב"‬
‫אירופית של היהדות הנאמנה היתה גישה זאת נפוצה‪ ,‬דהיינו נאמנות לפירויש חז ‪ II‬ל‬

‫בשטח ההלכה משולבת עם גישה ליברלית לפירשוי חז"ל בשטח הלא~הלכתי‬
‫שבתורה‪ .‬לגישה זו אי אפשר להביא הבתהח דמברי הרב ד"צ הופמו המובאים‬
‫למעהל ‪ ,‬אבל יש להודות ‪ -‬רמז יש ישי אכן !‬
‫‪D‬‬

‫רק‬

‫בי‬

‫מאנם יש להצטער על ההתעלמות מפשרנות חז " ל בלירמד התנ"ך ובמיוהד‬
‫בלידומ החושמ‪ ,‬אך מסופקני אם יש להאשים כאן דוקא המורה למקצועות הקוסר‬
‫‪Z‬ו ‪,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כשבת תשל"ג‪ .‬גדלוי הרארשנים‪ ,‬אגובי ' צרפ‪,‬ת סדרפ ופרונבץ כנתו פירושים חדישם‬
‫על החוהר כלי להחתשב מתרי בפירשריהם של חכמיבו ז"ל‪ .‬שרנ"ם ורננו יסוף‬
‫נרכר שוו חברו פירשוים ששי לראוח כהם סטיה מפירושים מקוכל‪,‬ם של חז"ל‪.‬‬
‫גיהש זו נדראי טעונה הסבר‪ ,‬אר איו להתעלם ממנה‪ .‬לא שמעבו שיש להימבע‬
‫מללמדר וללמד את החלק האל'הלכתי של התורה עס פירושי השרב"ם דראב"ע‪,‬‬
‫ישהנ ‪K‬כן בעיה של היחס של הפשט אל הדרש רכו להיפר‪ – ,‬היחס‪ ,‬של הדרש אל‬
‫הפשס‪ ,‬הרב יהרהד קורפמז ערסם ב ‪ ..‬המעיו" מאמררם יסודייס כנושא זה ‪ 1‬ירש‬
‫לקרית ‪,‬שמאמרים אלה יגבירר אח ההבנה בפזבקציוח המיוחדוח שיש גם לםשט‬
‫יגם לדשר‪,‬‬
‫לי נארה השזלזרל כלפי רפשבות חז " ל לתררה איבר ברבע דוקא מסגדיה מופרזח‬
‫לפשט אר זלזול מרסתר כלפי מדשרי חז"ל‪ ,‬אין כאן בעיה של אהבה גלויה לפשט'‬
‫מרל תרכחה מסותוה לדרש‪ ,‬חשובבי שהסיבה אצל רוב המררים רהמררות פשרטה‬
‫מאדר ‪ :‬וכים מהם איבם יודעיס איך ללדמ את פירושי חז"ל‪ .‬כל שנה נןןפיעים‬
‫מארת ספרם ח‪',‬שיס ככל קמצרערת הקודש ‪ ,‬אבל טםר זכיבו לספרי עזר למוריס ) רת(‬
‫להרארת פירןש רש '' ' לדתרה‪ .‬לא ידער לי ספר רציבי המאפ ש ר למןרה להתכובז‬
‫לקארת הרואת פירשו '''רש בכיהת‪ ,‬כאן קייומת חובררת לתלמדיים עס ש אלןח‬
‫על פירוש רש '' ' ‪ ,‬הרפיער ספרים רחרבררת בכבדי!ב על בןשאים אחידס ‪ :‬שבכל פרשח‬
‫השבדע‪ ,‬אבל איז ספריס המכינים את המיהר בכל פירושיו של ריו‪"z‬י‪ ,‬הן פירשויי‬
‫ע"פ הפשט רהדקדרק‪ ,‬הו פ‪.‬יררשיי ע"פ הדמרש‪ .‬אמנם יש לראוח התחלה של מפבה‬
‫לטרבה במכללה "ירושלים" אשר הקים הרב קופרמן‪ ,‬אבל סמברירנים אר מכללרח‬
‫איבס מסוגלים להיות תחליף חמידי לספרי עזר לומרה המאפשרים לר ללמר‪.‬ד‬
‫להבין ןללדמ את פרשבןח חז " ל ואח כל הביאררים שכפירוש רש '' ‪ '.‬מורה טוב‬
‫אידנ למרוכ רק ע"פ מה השדא לדמ פעס ' אאל ע '' ' לימדד דר‪,‬כבה בספירם טובים‪.‬‬
‫הצלחת השנ‪"I‬רר שהזמו'ו ‪ i‬טתן הירס תלריה לא מעט בלידרמר בערכ הקיים‪ ,‬איו‬
‫כאםשחחר להתכיבן עשדת רברת וספיר עזר טדכים רמןסמכיס איבם ערמדים לשרותד‪.‬‬
‫‪,‬הרבה דרגאמ ‪ :‬המרהר גמנ‪ "l‬לפירש''' כפ' חיי שהר )ברא'‪1L‬ית כד‪ ,‬לט( ‪" :‬אולי‬
‫לא תלר האשה אחר"‪ .‬ם'וש'" ‪:‬אלי כתיב‪ ,‬בת היחה לר לאליעזר הר'ה מחזר למצרא‬
‫עיהל ישאמר לר אכהרם לפברת אל'ר וכר‪ '.‬ישבם ומרים שיגידר שאם כר ארמר חז"ל ‪,‬‬
‫א "‪ I‬לההרו אחריהם‪ ,‬רלכו זהר םשט הפסקר‪ .‬אד זמרים אחרים טועבים‪(I ,‬שין לראוח‬
‫‪K‬כו סתם פשט דלכן מתקשים איר להסב'ר פירשר זה‪ ,‬הלא ' ערד בעמדו לפבי אבהרם‬
‫אמד העני " ארל‪ ,‬לא חאבה האהש ללכת אחרי " דשם דדקא כתןב " א ו ל‪ " ,‬מלא עם‬
‫‪1‬‬

‫"טגנון הכתיב"‪ ,‬המעין‪ ,‬טבת תש"ל‪ ,‬ניסן תש"ל‪ ,‬תשיר תשלייא‪ ,‬טבת תשל'ייב‪ ,‬גיסן‬
‫תשליינ‪.‬‬

‫רציי שמאמררם‬

‫חשוביס‬

‫אלה ‪ ,‬יופיע במרוכן‬

‫ויופצי‬

‫בין המורים‪.‬‬

‫יש‬

‫לצרף‬

‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫למאמרים אלה תא שני מאמרי הרב קופרמן על " הוראת החורה במסגרת בית הטכר‬
‫‪,.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪".‬י"‪,‬ס;‪-‬לזה המעין‪ ,‬ניטןת‪-‬זומ תשכ " ד ‪ ,‬הוכעיין יצמא כאן חימר רב ובירורים עקרינ~ים‬

‫על ם‪r‬כדט ‪ ,‬רשר יםננון הכתיב‪ .‬כוצוגי להדגסי שלא כאתי לחדש מהשו במאמרי זה‬
‫ובאדוי לא באתי לחלוק על דביר הרכ ק יפרמן‪ .‬כ ר יבת המ ‪ li‬מר להעלית ושב תא הבעיה‬
‫לורנו את מקןר הקישים הקיייוכס לסבי המורים דו‪1‬כ‪4‬ווית המתעסקים במקצעו הדקיש‬
‫הןה‬

‫_‬

‫הירתא התירה בבתי ספר היסודיים והעל‪-‬יכדויים‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬וא"ו‪i .‬ז‪I‬ם לס' המדרש ה'הת ש'חה ב'ן אלנ‪'7‬זר ואברהם על שז‪'1‬ד אפשר' עס בזת‬
‫של אלנ‪'7‬זר‪ .‬ה;ן> צורך לרמוו על כך בש'‪i‬ות העבד עס אברהם לוא בס'‪i‬וה םע‬
‫בתאול ; א'ן פלא ‪ .‬א'פאו ‪ .‬שמור'ם רב'ס עמד'ם'ס להתעלם ממדשר זה‪ ,‬א'זה ספר‬
‫ידריר כאן את המורה‬

‫?‬

‫והבה‪ .‬דיקא באמצעית מדךש זה‪ .‬אפשר להסב'ר לתלמ'ד'ס את הסתכלית‬

‫העמוקה של חז"ל בדבר' ‪ ,‬הספץק על התבהגיתישל אל'עזר‪ ,‬א'ן כאן שאלה של‬
‫פשס או דשר יבודא' א'ן כאן סתם משחק של מ' ‪ ry‬ם ‪ ..‬איל' ‪",' -‬לא בעמדי לפב'‬
‫אברהם ובתכבין הבס'עה לארם בהר"ם העלה העבד את האפשרות של " איל‪ ,‬לא‬
‫האבה האשה ללכת אחר אל הארץ הזאת " ‪ .‬אד שס המ ש 'ד העבד ושאל ‪..‬ההשב‬
‫אשיב את בנר אל האזר אשר יצאת משם"‪ N" J ,‬העלת השאלה היתה לשם קבלת‬
‫תזשבה מה לעשית במקרה זה‪ ,‬אך כאשר הג'ע אל'עזר לארם בהר"ס‪ .‬הזב'ר רק‬

‫את אשלת "אול' לא תלך האשה אחר"‪ .‬בל' להמש'ך להסב'ר את בייבת האשלה‬
‫‪ ..‬ההשב אש'ב את בבד‪ ",‬בד מבאר אחד מראשיב' מפרש' ‪'''.‬שר הרב 'שראל א'סרלז‪,‬‬
‫בעל רש"ת תחמת הדשו בספרי ‪ ..‬באיר "‪''',‬ארמה דרך אחרת לפשר את המדרש‬
‫הזה מביא כעל ‪ ..‬דעת שישכר ‪ /l‬ע"י הרגשה של המקום המשינה ‪ ,‬בי העלה העבד‬
‫את האפשרות של ‪..‬אול‪ ,‬לא תאבה‪ ",‬שאלה כזו ה'תה לג''‪t‬כמ'ת בהחלם בעדמו‬
‫לגפ' אברהם‪ ,‬אך' כאשר העבד העלה את האפשרית לש ‪ ..‬אול' לא תאבה" לפב'‬
‫בתואל ולבן‪ .‬הזמ'ן העבד ‪ ..‬חלץ" על עצם של 'חיתי‪ ,‬ה'תבן דשיקא היא‪ .‬עבד‬
‫עכש'י ‪ .‬רב"!‪ ,‬על ‪..‬אול‪ ,‬לא תאבה האשה" בהג'עי ל'ארם‬
‫‪ IC‬ברהם הבמאן עד‬
‫בהר"ם ערל סף הצלחת של'חיתי ן האם העלאת האשפרות הזאת במקים הזה א'בה‬
‫רממזת שהעבד ה'ה מעיב'ן במצב של ‪..‬איל' לא תאבה" ‪ 1‬בהסבר כזה ‪ ,‬מלצ"‪ ,‬המוהר‬
‫להסב'ר את עךמק המחשבה שבדבר' חז"ל‪ ,‬אד כאשר המיהר א'בך 'ידע ‪ -‬פשיסי‬
‫כמשמעו ‪ -‬אץ להסב'ר את דבר' חז " ל‪ ,‬א'ו לד‪,‬תרעב עו'ו שדמלג על ונ'חש'ו‬
‫לש רש‪J‬ו י‪,‬‬

‫ואכן‪ .‬תסר ספר · חדש על פירשו רש ‪ / I‬י לתורה‪ .‬כלי לפגיע ת '‪ J‬ן ב"שתפי ‪ .‬חכמים"‪.‬‬

‫א'ו להתעלם מהצורך הגדיל בפ'ךיש מק'ף על '''שר'פ לתורה הביתו למיר'ם ילרמרית‬
‫פ'רשו)'ם( על כויבת מדרש' חז"ל שבפ'רש''' וכמיבו גם על פ'רוש' רש'" בפשךוס‬
‫"‬
‫של מקאר‪ ,‬אשר גם הם זכא'ם לפ'רוש מק'ף הבבו' על ספר' המפרש‪t‬כ" ה'!"וע'ם‬
‫והפחךת 'דער'ם‪ ,‬לך ח"בו בותנ'ם למור'ם את הצ'וד הדרוש כד' "שנילי ללמדו‬
‫וללמד‪ ,‬היה הדמךה ירדע להסביר את המדר ש הנ ‪ If‬ל גם נציהר אתרת ע " י הסבר‬
‫המרגש> דקוא אח דבקותו של אלנ‪'7‬זר בשל'חורת‪ ,‬רב'בי שלמה ליר'א ‪ ,‬מהשר " ל ‪,‬‬
‫ב'אר ב ‪'..‬ר "‪ II‬ות שלהמ" ‪..‬דמעילם לא ז'בר אל‪,‬עזר לאבהרם כד‪ .. ,‬וכ>ך לפ"סס‬
‫ואח בתיאל ילבון יל'סבחם ילהיד'ע להם שאברהם חשק בהם מחמת 'ח 'וס משפחםת‬
‫‪ ,‬חוצ'א אותם הדבר'ם מפ'ו‪ .. ,‬ואמר להם שא'בו מוכרח להם ו'ש לך רשות במ'‬
‫להזדווג עם 'שמעאל לווט אנזם''' שלאה'ך דבר'ס מעולם‪ ",‬לפ' המרש"ל מעולם‬
‫לא הצ'ע אל'עזר אפ'לי לס' המדרש הב"ל ‪ ,‬את בתו לב'ח אברהם‪ ,‬דבר אל'עזר‬
‫ח'ו קר דבר ‪ ,‬שכבוע דכ' להש'ג את הסכמת המשפחה לקחת את רבקה אל ב'ח‬
‫אגהגם ‪, 1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪..‬‬

‫מאבם רציר שהמירה יעד את שני הפירשוים האלה על המדרש ‪ ,‬הזה אר איו צורר להזכיר‬

‫‪19‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכוכן · שספו' עוו להוואת '!)ווש '''שו לתווה א'נם 'כול'ם להק'ף את כל‬
‫הם'רוש'ם שנכבתו‪' .‬ש לעשות סלקצ'ה הכוח'ח האמפ·‪.,‬ות למוהר להתכונן ה'טב‬

‫לקואת ש'זעו'ו כמקאר‪ .‬כמו כן 'ש צוור כספו' עזו נוספ'ם עם ל'קוט תמצ'תי‬
‫ביסף מפירשוי חז "ל שאינס מובאים בפירש ' ‪ ",‬בבחי הספר העל יסודייס ‪ ,‬ו ‪ t‬לדאיג‬

‫אף לסע'י עזו עם ל‪,‬קו'‪l‬כם ממפוש'ם אחו'ם‪ .‬אר מא'דר 'ש להזהו ‪M‬מ'כוו‬
‫אגצ'קלופד'ה של פ'וו'שם ; המוו'ם זקוק'ם ללקט ט‪ 1‬כ ןתמצ'ת‪ '.‬כמ'‪ m‬ד כעזו‬
‫להןראת פירןש רש ' " לתירה ‪ .3‬סםרי עזר נחצרים גם להסביר את כויבת שר'‪ /‬י באמרח‬
‫פ'ושר'ם הק ‪ .‬צר'ם ‪ ,‬מל'ם אחדות שהן הן ע'ר'שו '''רש לתווה‪ .‬לא רק דמו ‪ '"Jl‬חז " ל‬
‫שבפורש''' דושדיס הסבר אלא אף פירושיו הנפלאים של '''רש כהבבת המקרא‪.‬‬

‫ועוד דוגאמ של קוש' כהוארת מדוש' חז"ל‪.‬‬
‫"ויחר יתרו" )שומת יח‪ ,‬ט( ומפרש‬

‫י"~'י ‪:‬‬

‫"ייחד יתרן‬

‫‪-‬‬

‫ושימח יתרו זהן‬

‫פשוםו ודמשר אגדה נעשה בשרו חדוד'ן חדוד'ן מ'צו על אבוד מצר'ם‪ ".‬האם‬
‫מדוש זה א'בו במ'א את המורה במכוכה ‪ 1‬המדר‪ .,‬מתכחש‪ ,‬לכאווה‪ ,‬כצרוה כולטת‬

‫לפשט הכתיב‪ ,‬יישחמ יתרו‪ ,‬והלא '''שר מציין בבמה מקימות שאיני מביא מדרשים‬
‫שא'בם מתא'מ'ם לפשוטו של מקרא‪ .‬גם המורה המוכן ללמד ע"ע דמוש' חז"ל‬
‫נרתע כאן‪ .‬לן קבל הדרכה נאותה בהיראת מדךו‪ ':‬חז"ל ‪ ,‬היה המורה ניגש בבחטין‬

‫לם'רוש הזה האמפעיר לו שוכ להראות לתלמד''ו את עומק הד'וק שכדכר' המדרש‬
‫•‬

‫תא שבי הפירו"שם ‪ .‬אך כאשר ישאל חל"?בר להמ חדשן חגיל אה אליעזר בכו ו נה כון ‪,‬‬
‫יתן המורה את מירורש של מהרוס'ל שהסיבר תא הדמרש לשבחן לש‬
‫הסרב אחר נתז הגר ' ‪ I‬א ב ‪ ..‬קרל‬

‫אליר" ‪H‬‬

‫אליעזר‪.‬‬

‫בהסתמכן ‪o‬ל‪ },‬ההברל יכז " ארלי " המירה על רציו‬

‫קיום הרבר דכין ‪ ..‬םן " המירה לע הוצרו לשא יקרם הדנר ‪ ,‬וראה שם כהערת המ;; ‪ i‬יר‬
‫בשם הרב יצחק דוב הלוי נבמרגר ‪ f‬צ ‪ II‬ל שכך גם פירושו של "אולי ימושני אבי"‪ ,‬ר " ל‬
‫יעקב ' לא רצה לעשות שום דבר המתנגד לאמת רלנן קוה "אולי ימושני אבי" ‪ ,‬וראה שם‬
‫שבמו גם הסבר על דברי איוב "אולי חטאו בנל‬

‫‪, /l‬‬

‫אגב‪ ,‬רצוי שהמורים יזכירן את שמרת המפרשלם אות שמות ספריהם ואף יוסיטו לפעמים‬

‫משפטים חאדים על תולדותיהם‪ ,‬שביעור תורה אפשר לתת ידיעית לע גדולי המפרשים‬
‫עד ס התלמידים ידער מי קדם למי‪ ,‬ידיעות על חייהם של גדלוי ישראל מביאות לאהבת‬
‫לימיז התורה‪ .‬דרך זו ירתר יעילה מהטפת מוסר לאהבת תלמידי חבמיס‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫דןר אחר דור ע"נר גדולי ישראל בפירויש חז‪'4‬ל לתורה ודבריהם מפוזרלם כמארת סבורים‪.‬‬

‫אפילו בפירישרם רבים לש " ס וספרי שי"ח‪ .‬לקט טוב יהיה מבוסס‬
‫בקציור הכ‪n‬וי‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫לע ףא הצורר‬

‫לע הפירושים הידועיס לפיו ש ןע‪ ,‬לרתרה ונסרף על כר ‪ ,‬על פירשוים‬

‫כ"מםע לועז " ושברת נדרע ביההדר דע לספרי החזוז איש ‪ ,‬איר הישר ושר' ת קול מבשר‪.‬‬
‫יתכן שיש צורך כספרי עזר ברומת שיבות לפרשנות חז "ל למקרא‪ .‬לפי הכתית בבת י ספר‬
‫היסדויים‬

‫רהעלייסדוייס ;‬

‫יש להסתפק בשלב ראשון בשתי רמות‪,‬‬

‫אחד תמנאי עבידת הליקטו היא להיבא את הדנריס בשם אומרם צנורה נבונה‪ ,‬בר ‪,‬‬

‫•‬

‫למשל‪ ,‬לא יתנן להביא את פיררשו הנ ‪ II‬ל המיבא כבר לפני מאה ‪ m‬מישיס שבה ב ‪ ..‬דעת‬
‫יששכר" בפירוש מפי השמו~ מרבינו חייס סולווייב‪-‬יק ) עטורי תררה לר ' אהרן יעקב‬

‫גרינברג‪ ,‬תל אביב תשב'יח ‪ .‬עמ' ‪(. l94‬‬

‫‪30‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הבנוי על חדירה לשפוטו של מקרא‪ .‬בפס‪p‬ןפלני כן נאמר שמשה סיפר לחוחנו‬
‫את בל אשר עשה ה' לערפה ולמצרים ‪ .‬דהיינר מפלת מצרק ראילו נספוק הבא‬

‫נזכרת שחמת יתוו " על כל הטובה אשו עשה ה' לישואל " ‪ .‬יש כאן שינוי ננושא ‪-‬‬
‫כר מנאר רני מהש אלשין ‪ -‬משה רבינ ‪ i‬הזכיר גם את מפלת מצרים ואילו שחמת‬
‫יתרו מצטמצמת לשמחה על הצלת ישראל בלנד ‪ :‬הרה ‪:,‬ומר שרש"י במיא כאז‬
‫נמדשר של "נעשה כשרר חדודין חחדין על איבוד מצוים " ועיון הננוי על שינוי‬
‫בזלט נפסרק ‪ '.‬על מדרשים כאלה אמר הגאון והמדקדק הנפלא ‪ .‬הרב זאב יולף‬
‫היידכהיים ‪ .. :‬כי הדר ש הזה האד מחיבר עם משוטי סל מקרא ויחדי '‪ n‬אחרד לרא‬
‫יתסררן " )הגבת המקרא‪ ,‬בראשית כא‪ ,‬יא(‪ .‬אשרל רמ י ר;ן שקיבל הדרהכ באמבה‬

‫להיואת פשרנית חז "ל למקרא ואף יצליח הלחדיר לתלמידיו את אומנתי האיתנה‬

‫לש הרזו ‪ I1‬ה הנ ‪ II‬ל ; "ואגג גורא לדמנן כמה מן הרקר ‪ i‬ק אנו צריכים בפירושי רש ' ‪ I‬י‬
‫להבינם על בוריים ואף גם נמדושי קדמרנינו המעתיקים‪ .‬שכילם על אדני המדע‬
‫יצוקים וכזהב מזוקקים בכרו הדקווקים" )שם‪ ,‬נראשית טז‪(. ,‬ד‬

‫•‬

‫כמרנן שאין לאררת בכל מדריש חז"ל המרבאים בפיררש רש"י לתרהר כעין‬
‫המשר לפשרטר של מקוא‪ .‬שינם דמרשים רבים שאין לקשור ארתם לפשורס ש ל‬
‫מקאר‪ .‬רהרמוה שינםה נכל זאת להסביר את המדר ם כפשט הפסוק‪ .‬חיאט לפ ש ט‬
‫רלדרש חי‪.‬ד ראפילו ארתם המדשרים הקשררים לפשרטר של מקאר איז להסבירם‬
‫כפשט בלעדי‪ .‬המדרש איזג סרחר את הפשט‪ ,‬אר גם הפשט ממשיר להתקםי בכל‬
‫תקפן‪ ,‬אפיל‪ ,‬במישור ההלכתי ! מן הראךי לצטט בהקשר למדרש הב ‪/ I‬ל "ויחד יתרן ‪-‬‬
‫בעשה נשרר חדרדין חדדוין" את דניו הגר"ז סרלררריציק זצ"ל ע"פ ליקרט פיורשיר‬
‫על התוהר ‪) ' 0 " 0‬עמ' ‪: (32‬‬
‫נשו ‪ II‬ע או"ח סל' רי ‪ II‬ס סק ‪ II‬ר מבואר יאפ ש ר לבךר ברכת הגמול על‬
‫טונת חבירן‪ ,‬ןחבג ‪i‬דךמ‪ II‬א הטעם בזה " ל ‪ I‬א' ‪ i i‬ה ברכה לבטלה מן‬

‫הבמרך אע"פ שלא נתחייב נברכה זן ‪ ,‬הראיל ו ‪ t‬וינ ן מבר‪ J‬רק דךר‬

‫שבח הודואה על טובת חברר ששמח בה ‪ ,‬כ‪" '.‬ל‪ .‬רכתב הט"ז משמע‬
‫דרקא ששחמ בלבי על שזה נתרפא או ניציל ‪ ,‬אנל אם אינר שמח‬
‫בלנו כל כר‪ ,‬אלא שארמר כן מפני השלום ‪ ,‬אין לנרן בשם רמלכרת‪,‬‬
‫דהוי ברכה לבטלה‪ ,‬עב"ל‪ .‬וזהו המבואר כאן "ויחד יתוי על כל‬
‫הטונה ‪ ",‬דהיינו ששט‪ ,‬ח על הט ‪ i‬כה ‪' ,‬ולכז " ו י אמר יתדי ‪ .‬כויד ה' אשר‬
‫‪ .;,‬ח " ל רכי בו מהש אלשיך כ "תןרת כושה" ;‬

‫" ויחד‬

‫‪-‬‬

‫ששחמת ירתי לא היהת לע תער צוברים‪.‬‬

‫רק על כל הטובה אשר שעה ו‪ ' ,‬לירשאל אשר הצילר כו‪ '.‬אך לא לע אשר היכו צמרים‬
‫בדבר ‪ ".‬בדרך זו מבאר גם בעל תירה תמימה‪ ,‬אך בלי להזכיר את "תורת משה"‪ .‬וןגמא‬
‫זן מראה שפירויש חז ‪ II‬ל בנוייס על הרגשתם בשיביו סמויס בפסוק‪ .‬יראה "קורא באמת"‬

‫ח"ב עמ' ‪ 14-13‬לרי"ר הלוי במברגר‪ .‬הרב יוסף קרליבך הי " ר הוכיח איך דמריש חז"ל‬
‫בנויים לפעמים על םשט אחר בםסיק ורק ע"י עיין במורטי חז ‪ II‬ל נגיע לפשט הכתוב לפי‬
‫חז ‪ II‬ל ‪.‬שהרי כל מררש בגוי על פשט מסוים‪ .‬לכן בבין את הדמרש רק אחרי שגעד חא איןת‬

‫המשט‪ ,‬רעי כנן את ייובדשר‪ .‬ראה לע כך בספרי )בגרמגית( על ש י ר הישרי ם‬

‫‪ ) ;Hohelied‬פרנקפורט אומ תרצ "‪ ( 1‬עמ'‬

‫‪.29-22‬‬

‫‪Das‬‬

‫גאג ‪ ,‬אפשר לצמוא הסכרים רכים‬

‫למררשי חז"ל בס' תורת משה הרבל רויםני שספר זה טרם נצרל בראוי‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הציל‪ ".‬הר"ני רברך ברכת הגימל דמשים ששתמ על וטבח הולצח‬
‫ישארל‪ ,‬ההי יכיל לברך על כך ברכח הגימל הוהרואר‪.‬‬
‫בדמשרי חז"ל אין דמז למידזש "והיד ‪ -‬וישחמ "‪ .‬אך איו לפקפק שזהו פירו‪;.‬ו‬
‫המלה מיום שבכחבה בחורה ער למדשוו של אחד מגרולי דירנז‪,‬‬

‫דברי '''שר ‪" :‬ויחד יתרד ‪-‬‬
‫להלהנ ספוקה לוכו גמלים מנםי שלא כהלכה אם מדלגים על פשוטו של מקרא‪,‬‬
‫ירשמח יחרו זהו "‪.‬פ‪ U‬ןטן" מהוים‬

‫איפןא מקי'ר‬

‫הרב קופמוו שליט"א חיבר אממרים אחדים כנשוא זה ואיו צורך להביא חיזו~‬
‫דל בריו הבחרים‪.‬‬
‫פרק‬

‫ג'‬

‫נע‪.‬רש עסות אם נרריש "אומנה" במדרשי חז"ל‪ ,‬זבוראי נעסה כאשר נדרי;ו‬

‫"להאמיו" כמשרנות חז"ל לחוהר כמו שנקבל את חזרה שבעל פה מסיני‪ ,‬דריהש כזן‬
‫רק תזיק ובודאי היא עללוה לסכו את האמונה בתורה שבעל פה‪ ,‬יפה הדגיש הרב‬
‫ש"ר הישר שהמחלקות ביו התנאים מצמטצמת בדרך כלל לפרטים‪ ,‬ואילו לגבי‬
‫היסרוות של כללי ההלכה שנמסרו בעל פה ‪ ,‬איו כמעט מחורקת‪,‬‬

‫כלמי דמרשי חז " ל בפשרנות המקרא איו כלל זה יפה ולכו אל נבוא לדררש‬
‫אמינה כמקיר האליק; של מדריש חז " ל וביארי איו לדרוש עכורם זכויוח כרמ לכלל‪,‬‬
‫ההלכה שבתיהר שבעל פר"‬
‫זלזיל בפרשניח חז"ל מיכיח העדר אמינת חכמים‪ ,‬אד איו צירך לקבל את כל‬

‫!)יחיש חז"ל כקבלה מםיני ‪.11‬‬

‫על פררוש ‪ n‬ז !‪ I‬ל לנךא~‪ t‬ית טז‪ ,‬ד )נ‪i‬ונא שם בפירש"'!(‬

‫‪,‬‬

‫כתב הרב זאב וןאו'ף היירנהייס ב"הבבת‬

‫‪.‬‬

‫המקאר" ‪:‬‬

‫"‬

‫‪ ..‬ילא אמרו כז ע"פ הקבוה‬

‫גם לא על רדך בו‪.‬ב'(‪:‬ה כי אם פ‪ -~'/‬עיקי משוטן '‪ tt‬ל מקרא"‪ .‬ישםנ איפןא פיררשים‬
‫חשרשי חז ‪II‬ל ע"פ הבתנם העימקה במקאר‪ .‬המבר זה אינן שןלל דייעה בחרה‬
‫שישנס איריעים היסטוריים שב זכח ע " י רמזים יקים במקרא‪ ,‬שפיחש‪i‬ז'ס נמסרן‬

‫מרור דיר‪ ,‬יכלשיו הרב זאב יואלף הידינה"ם )שם‪ ,‬שמות לם ‪ ,‬לג( ‪" :‬יכו מדר‪,‬‬
‫הכתיבים בכמה מקימיח להירית לני אגכ מליתיהם ענינים נסתרים בלתי מפורשים ‪,‬‬
‫זכו דמךר הנבארה וכו מדרך החכמה כומאמר שלמה להביו משל ימליצה דב'י‬

‫חכמרם ‪m‬‬

‫ירןםת'''‪.‬‬

‫יש להניח שחכמיני ז"ל מסח לני םירישיס רביס שניבסרי מדיר דיר ילכו יש‬
‫לנהוג בזהירית יחירה כלםי פשרנית חז"ל‪ " ,‬אם קבלה ‪ -‬נקבל "‪" .‬כך קיבלו רז"ל ‪",‬‬
‫"ארס קבלה האי ננחי סברתנו ונסמוך על הקבלה ‪ ",‬וביטו"ס רימםי ומכחיםי שחלק‬
‫ממשרנות חז"ל נחשב כקבלה נאמנה‪ ,‬אך מי יעיז לבוא לחלק דברי חכמינו ז " ל‬
‫לשני סוגיס ‪ 1‬אוי למורה שיעשה חלוקה כזו בלמדו עם תלמדייו !‬

‫ואפילו כאשר יש לנו "קבלה" על מדרש חז"ל‪ ,‬איו לרחות כל פירוש אחר‪,‬‬
‫על גנוו זה אמר הרב דור צבי הופמו שאיו אנו מחו"בים לקבל מדרשי חז"ל‬
‫כמסורות מסיני‪ ,‬כך נהגו גדולי הממרשים וכן נהגי משך כל הדורות‪ ,‬בקשר למידלות‬
‫‪5‬‬

‫‪..‬‬

‫ב במאו‬

‫הגאדרח ‪tt‬‬

‫כרחב ‪.‬ררב ציב‬

‫הירש חיות 'י'שסורןח האמינה ‪,‬‬

‫כגת‬

‫השואת‬

‫הנפש ‪,‬‬

‫חי" עלום הבא ורזי הנביאה כלום מקובלים היי בעל פה מ~יני‪ .‬מהר"ז חיית אינן מרבר‬
‫שס על אותם פירשוי חז"ל לתורה‪ .‬שאינם קשורים לחלכה‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫הערביית 'צמב'יס )שומת ‪ ,‬א‪ .‬טר( 'ומבאה גבמו‪c‬ר סרהס '‪ .11‬ב מחלרקת רג שומאול‪,‬‬
‫חד אסר אהש ' רבהת‪ ,‬ייככד רסריס ; ‪ ,‬רחד מג!ר לכה ‪ m ,‬רמהח‪II , .‬ל‪,‬שעב ר=יי‪.‬‬

‫המחךלקת ' סכויחה ‪ ,‬לשית ‪ .‬וב‪ ICI‬דפליג שחמבר אכו במל‪-‬חת ‪,‬ברירת ‪ , .‬המכ שברמ‪II‬‬
‫אברהס אבו ‪,‬זעאר הלרד בעבקרת חז"ל'‪:‬‬

‫במרפשו בספרק ‪..‬המלידרת הכע'יית"‪., .‬‬
‫‪ ..‬והאס ' רהבת היר בדךר קבהל כי ברכו ' ‪",‬אד רשב"ס מפשו ‪.. :‬ל'וכדל‪ m‬שהם‬

‫רןנ‪.‬ידדלת ‪:‬‬

‫העבירןת'~‪ .‬האר"ס מעיר על הקרבה השמ‪ nc‬ת ‪ 'I‬ת בין שתי‬

‫"ריתט חש~הת‬

‫'קבלה ביםד'" וכו ‪.‬נ‪,‬משכ"' לדדו" וב‪ ..‬אכר ‪ ,‬ציחק"‪ .‬אד ‪,‬לרמות הסדשו הזה המוחיכ‬
‫בקלה עת;חה רלחמת רש‪:‬באר‪.‬ייע רהרשב"ס הרלכיס בעקםת חז"ל‪ ,‬מרפ'שס ‪''' :‬ר‬

‫‪.‬אברב‪K‬גל‪ ,‬דוזב‪.‬לבי " ש‪'JI‬ס י מ הפשם היר בשיס ‪ II‬לו מילדרת ‪ ,‬צםי'ית ‪, ''.‬בורא‪ ,‬למן ר‬
‫גס גלזריס ו‪e‬הל את הדמשו הזה‪ ,‬ע"בר נר‪ .‬ארר ‪ .‬את‪ .‬דבר'ראב"ע ושוב"ס‪ .‬ו‪e‬ד בכל‬
‫‪ -‬זאת מן י שי‪ .‬המ ששופן‪.‬‬

‫•‬

‫• '‪.‬‬

‫‪:,‬‬

‫‪…. • ,' : . , ; ._ .‬‬

‫"!‬

‫םאר איגגי טוער‪ ,‬יש לררמ שהשומג ‪ ..‬קבהל" לגבי מדרשי חז"ל לע ‪ICI‬בותרת‬

‫‪.‬‬
‫היסםררי "‪ C‬אינו ' ומכורי םת" על ‪",‬מרת‪ .‬אל‪,‬א להיפך‪ ,‬המפר?שס משמת'שם לעסמ'‪i:l‬‬
‫לכשוו ‪..‬קבלה " כאשר‪ ,‬לא ‪K‬צמר גזוב דלב‪ ,.‬חז"ל בלשוו הספרק‪ .‬כד ‪,‬גס אכו א{‪ 1‬ל‬
‫דזב‪.‬ילדרת העירבות הנ"ל‪ ,‬זזה ‪ .‬לשרו המן 'ש"א חנר'שו ' אגדות סוהט אי‪ .‬ב ‪ .. ,:;;:‬תכב‬
‫'‬

‫‪e‬‬

‫הרא"ס ‪,‬ריתזכ שהיתה קבלה ב"ס או~ רכ' עכ"ל ‪ ,‬ר'ל נראה של‪.‬מ‪ .,‬לרמר כו ' שמםר‬
‫דהאי ל‪i‬ס"אג ‪,‬אשר םש ‪ ',‬האחת' גר‪, ',‬רשס השנית' ' רכ' לא תמאצ‪ .‬בתרהר כ " א כסשדס‬
‫לו בפסוק השיי שנ "‪ C‬זכמי ‪,‬לעבר ידל שני בנים ‪,‬שם האחד פלג' גו‪ :‬וכו ‪K,‬ות שבי‬
‫בגה"אשר םש האחת גרשיס'‬

‫גף‪…‬‬

‫ועל כו רזחו מיניה אשר שס ' האחת היא ה"ערה‬

‫בשהמ בונקםו אחר נרו שס ‪ ,‬השנה" הרדיעה כרנ‪) : '~ .. .‬ההדגושת שלי‬

‫‪-‬‬

‫י‪.(. ,‬ע ' סג‬

‫םיר ‪ I1I1‬ים רביס של הג‪,‬ייא בניוים על העקחו‪ ,‬הזה שפירושי ' חז"ל רב "‪ C‬בידב "‪ ' C‬לע‬
‫רייקים במקרא‪ ' .‬ברתגים יינתו‪ ,‬במדבר ז‪ ,‬יג‪ ",‬מיכא סשעהר " הכסף של קרבנרת‬
‫הבישאםי היהת עבה אר"'ו מזקר הכסף היה דק‪ .‬ב ‪..‬קול אלתיו" )ארנ'שת א‪ , ,‬רס(‬
‫ובמאר שאיו זה דב‪ ,.‬גביארת אלא בנוי על ריוק בלשרו הכתוב‪.‬‬
‫מרק‬

‫‪,‬‬

‫ד'‬

‫‪.‬‬

‫‪..-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪_. .‬‬

‫"‬

‫‪.-,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫·‬

‫ההליהכ‬
‫הוראה נכונה לש מר~'ש חז"ל תמצא‬
‫הזדמבוירת‪ .‬רבית להרגיש ‪.‬את ‪·.‬‬
‫‪..‬‬
‫רכחה‬
‫רביס הם דמרשי ‪ ,‬חז"ל‬
‫חז"ל עם רברי‪ -‬הנביאי‪.‬ם‬
‫רזסןב‪,‬ר ‪J:l‬תפ לש‬
‫שצומאים ·‬
‫‪, .. .‬‬
‫"‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫רבברי הביבא ‪ ,‬יהזמהר ישעדו דלו‪.‬אות לתל'וכריס אח שרתרפת נביאים‪-‬חז"ל‪! ,‬רבה‬
‫‪,‬‬
‫‬‫‪,‬‬
‫' ‪,‬‬
‫הבנח רברי חז"ל רירבה אמרגת חכ'וכם ‪, '.‬‬
‫‪,.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫"'‬

‫~‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪f.i‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫חשון‪ ,‬ס' מסוב זקניס‪ ,‬קרזב פירישו בל»י ‪ ,‬חסופות )ליגדןו חיש ‪II‬זכ( ל‪ . P‬הםסקר ותיראן‬
‫' המילחת את ‪ ,‬ד‪K‬ו‪-‬לחיס )שמית א‪ ,‬יז(‬

‫‪:‬‬

‫"גמלה לנן שנגתיירן ושעי‬

‫ל‪c1‬ן‪ ·.‬היי ימדלית עבררית‪ ,‬ןכן~ בתכ פליבסו יסוסופ‬

‫‪P‬‬

‫ארוה רתהו ל'םומה‪ ·,‬שמית ‪ , ,: K‬םי סי' ‪ :‬סי‪.‬‬

‫קבירמנ~י‪n‬‬

‫כידן ‪-.‬יהידים" "‬

‫ז" (‪:I‬‬

‫היהיזרם‪ ,‬כרי א‪ ,‬ס‪I.‬נר ~ סני‪.‬‬

‫'‪: .‬‬

‫‪.‬‬

‫·‬

‫הן ל‪ v‬פי םשוסי יגש קמרא‪ ,‬הן לס פי חז"ל ' בש"‪ C‬ובמן'! ש~ם; סמרישם מכסם כל‬

‫‪..‬‬

‫הובםסו "‪ D‬שוב ‪- I i‬ם‬

‫ל'!ובבר‪m‬‬

‫יהרידןת‪ ,‬אר_ איו וכקום · לנבתיהה כאסר מזכירים‪ ,‬במידחו‬

‫בכיתות ' יותר גכוהות " חא תתם לש ' אברבנאל ‪ -‬והמלבי ‪/‬י ם‪ .‬ת‪:‬יד למנוע ‪' ,‬חס‪ I)t‬למיד'ס‬

‫"יכרי'וע' יבז המערישם כרל טש אסרי ' דשןןנ‪,‬הר יףב‪,‬ע ‪ .‬אמילי ל‪ K‬ע"וכ קסטוו ! ‪.‬‬

‫ד ת"ף סשומ גת"ך יהיה זדום‪..‬כלל סיררע בתוהו סם םמי·ש'‪•D‬‬

‫ל (‪t‬‬

‫רק םיר‪. I‬י'·ם · ר‪D-‬‬

‫‪33‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫;'‪ " ,‬אף על פי שכתררה אין זכר ‪ :‬למצב ·הורחבי‪.‬היחדו של בבי · ישראל ‪ .‬בגורת ‪ :‬מצרים‪:‬‬
‫‪ ,‬רמבדם חז"ל לאתר את מ"ס עשיר טרמאה ' של אברתיבר בצמירם‪ ,‬חכמיבר ' ז"להרלכים‬
‫' כאן 'בעקובת דבךי יהרשע ' )כ‪.‬ד יד( ‪.. :‬רהסיחר את אלהים‪:‬א ·ש;· ‪:‬עבדר ‪ ,‬אברתכים 'בעב;‬
‫•‬
‫•‬
‫‪ .‬הבהר וצמכרים" ‪ .‬רכן· ביחזקאל )כ ‪,‬‬

‫•‬

‫‪-(.‬חז‪' .. " " , : . .‬‬

‫‪•.‬‬

‫'‪., . .. . • . .: : .‬‬

‫חז"ל מרסךים שכבר בשבת ה'~ביה במ"נו‪.‬חללר בבי · ‪.‬ישראל · את השבח רשלא‬

‫‪.‬‬

‫‪ .‬שמרר ישאול‪ .‬אלאשבת רארשבה · )שר"יבמדנר ‪ :‬טר ‪ ,‬לב ע"פ ספרי ‪ :‬רשבח ‪ ,‬ק '‪( IT‬ב·‪. .‬‬
‫' ביסםר ' מלא ' לדברי ' ח"'ל בדביר הבב"‪ ' 1I‬יחרקאו )כ ; ‪ · .‬יגכ‪-‬ד ( המאריך· על‪ ..‬חילרלי‬
‫השבת ‪.‬כדמכר‪ ,‬הן אצל דרוירצאי מצוםי ‪ ,‬הן אצל הדרר השבי' שגדל במדבר‪ ,‬הנביא‬
‫' יחזקאל ' מכזיו · ‪..‬ראת ‪ ·:‬שנתרחי·‪ ,‬חלזל · מארד ‪ ··..‬של· "רו ‪.‬ירצ·אי צמוים ‪ : ,‬רשאף '‪ .‬כגיהם‬

‫' המשיכר לחלל ' את השכת מבדכר; אך ‪.‬כצער ‪ .‬יש· לשראל ‪:‬כמה מרוים · ירד;ע'ם 'לשלב‬
‫את דכוי הבביא בילמוד משרת מקשרש עצים ד • רכאשו ' לרמדים פושח ' ; ‪ ,‬כחרש‬
‫‪ .‬השל‪,‬יש ‪ ' ':‬פרשת ' מתן התררר‪: ..,‬יש ‪ .‬לשלב את דב~' הפושה ' עסדב" הנבאיים‪ ,‬כגרן‬
‫דבדרה ‪ ,‬דרדר"המלך ' שאו דברר כחח ' קרשם על מעמר · קבלת התררה ·‪ ,‬בהרסיבי‪.: · .‬‬
‫‪ , . :‬סמ" עזו רהדרכה בלימדר פושגרת חן " ל למקאר איבס רשללים ‪;,‬ירזמה ו‪i‬כטית"‬
‫‪ :‬צמד‪ ,‬המר‪:‬ת‪ .‬רחבה זכבי ים הפושברת המדושית וכל רמרה ‪ ,‬ימצא מקםר ·להרסיף‪ ·:‬ברפד‬
‫‪ .‬רהסבו מלשו‪ .‬גס עיןו בספוי המפשרים על פושברת חזכניבר‪ ' ,‬ו' אלי ' מןחוי '‪ ,‬דמך‪ " ,‬ל‬
‫‪ :‬מאומג‪ ,‬דמשר‪".‬א יערר משאיו מקרם לפיורשים ברספים‪ .‬אפילר ספרי הררכה טרבים‬

‫' למריה איבם המרים סרף מסר‪,‬ק אלא מאמשוים עהו הסבוםי ' חדשים‪,‬בלימרר ' שילרח‬
‫· הרמגלים ציבעי המרהו על שבי דמושים בפ ‪ i‬רשר ‪ ,‬וש '' ' )במדבו יג‪ ',‬ג ' ישם (יכ"‪"':‬יט‬

‫שבמקםר אחר מביא '''שו את רבוי חז"ל השמוגלים היר אבש'ם כשוים כאשו‬
‫‪.‬בקלר את ‪J‬גחקדים ארלין‪ .‬חאר‪ '.‬כן מבאי ‪ .‬רס "" דכוי חן " ל ‪..‬הלקשי הליכתן לכיאתן‪.‬‬
‫מה ·ביאתן בעהצ רהע אף " הליכתו· בעצה רעה"‪ .‬סא ירצה המיהר‪ ,‬יפשר את הסתיךה‬
‫ע"פ מהר''' קולוו ‪ ,‬חלמידו הרב עובדיה מבךטבירה וובינו גור ‪~ t‬ויה )'יכן מרומז‬
‫‪. ,‬‬

‫‪,.•.‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪-.‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫••‬

‫•‬

‫הדקדיק דירשים השתמשןת בספר תנ"ך ‪ . ,‬אוא גם עיןנים והשראות דורישם זאת‪ .‬ע"קב‬
‫‪1. i ..‬‬
‫•‬

‫רכך תא‪ :‬אפירם ןנמשה כריביו אךכלזסיו ‪ ;,‬וידגו לריג בקרב הואץ" )רבאשית מח ‪ ,‬טן ( ‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫~ ‪ . ,‬השיאה עם'גלדו הבשטים בם' כמרבר ובפ ~ ~םנחס ‪7‬בוא‪1‬ו'שברנת ;עקב 'לא התק~המ‪ .‬לכן‬
‫'"‪,'.‬‬
‫‪- :,‬‬
‫‪,‬‬
‫~ ‪~ ' .‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫' ‪…‬‬
‫" ‪. . .‬‬‫' יןס ליעין חלאה בטםו יהוסר» "ז ‪ ,‬יד וסבבי ' יסוף דושו גחל;ן ' נסומת ' גניסיק ' ‪ :,‬י‪I‬י‪t‬ג 'י םע‬
‫‪.‬‬
‫" '‬
‫‪.‬‬
‫‪",‬‬
‫‪..‬‬
‫וב דע כה ברכני ה' ‪ ,:i‬יזה 'בא ללמדנן‪ ',‬לפי ה ‪ l‬ר"א‪ ,‬כמבוזרו ' ' ב"קול אליהר"‪ ,‬שברכת‬
‫‪.‬‬
‫יעקב היחה מידעות לארץ ישראל‪ " .‬ירדגו וליב כי‪,‬כ הא ‪',‬ף‪ ' : -‬אי אפשו ללמוד ' פירוש‬
‫'‬

‫‪,,‬‬

‫'‪.‬‬

‫"‬

‫‪' .‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫יפה זה בלי שיזבשו בסםר תךכ'ך‪ .‬יר‪I‬י‪t‬ה מש " כ הרב יהייה קרמרמו‪ ,‬הוכעיז‪ ,‬ניסן תוסכ '‪, /‬‬

‫'‬

‫· עמ'‬

‫‪, 18‬‬

‫הערה‬

‫‪:3‬‬

‫"בריר למעלה מכל ספק כי עשה שמלמרים חלק ‪ ,‬זה ' אי חאר ' חנלק‬

‫•‪,‬‬

‫ה‪.‬דלכתי ·‪ ,‬לש התורה ישש ‪ '-.‬להזסןןת עמ ספר י תנ " ך‪ , ,‬ולדבקר‬

‫‪. .‬‬

‫הירנים האיה סל ירי‪ -‬האגשים עליהם אנך ' קרר'יג‪C‬ם; ‪ .‬ביעק‪-‬ר '‪ ,‬בספרי· הנב~אים‪ :‬הראשרנים‪.‬‬

‫כידצ · ' ןביאןי פדיה ' · קירמר‬

‫כזבי כן יןס לדבוק ולראות באיזן יובדה זבסתכזבים "' הגביאיס הראשוני· ס והאחרונים‪ ,‬על‬
‫•‬

‫'‪..‬‬

‫‪•,‬‬

‫'דיעת העס ' תא התורה )בכתב ‪ :‬ובלע ‪(" II‬ה ;‬

‫'‪8‬‬

‫ףא נדול'! ישראל ברורות האחרונים הרגיוסי את הקוסר ב'ן דברו הגביא לרברי ' חז"ל‪ .‬כר‬

‫•‬

‫‪6‬וב‪n‬מך הנצי"ב כ"המעק דבך" וכפירושו ‪,‬ל ספרי לע דברי הנביא · ·י חזקלא בגעין חילולי‬

‫‪'.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫השבת וסל דוו הדמבר‪ .‬וראה· קוץב אג~ות '' '‪ n‬ןון איש ·; ח~'א · סיי ‪ ,‬רח בענין הוכחה זבדברי‬

‫~‪~, '.:, :‬ניבא‪ :‬לרמוןס ~‪m‬‬

‫"ל‪J' ,‬ל‪ ' .‬חםו‪" :' t‬עז '‪ .‬לש‪ ,‬אכןתנן‪ '~ j‬כמצי'‪, ..‬ם ‪·:.‬‬

‫‪i4‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫;; ‪",:';, ….' ,.;,~ ..; : ..-.-‬‬

‫~‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫' בבר בחזקתי( ‪ ,‬שמ" עם קבלת השליחרת בהםט ' לרשעים כד‪,‬שפעת שרלחיד‪r‬ג‪ ' ..‬רמרה‬
‫אחר ארלי יסכיר לתלמירם שאכן ישבם כאו שבי פירר'שם שרבים של 'חכובירב ‪:‬‬
‫יש מרכרתיבר ראר ‪ ,‬שרשערת המרגלים החלה ת'ףנ כהתחלת‪ .‬השליהרתראל‪-‬ר לפי‬

‫ערה אחרת של חז"ל התקלקלז המרגלים רק אחר כד כזמו הליכתם ‪ '.‬גדרלי'‪ ,‬המםחשי' ם‬
‫השחמוש דברת כהסבר של "באדרת חלורקח " כלפי מדרשםי כפיחש שר"י ‪ :‬לחרהר‬
‫הסררחים זה ‪ !I‬ח זה‪ .‬דרקא הסכר רה של "אגדרח חלוקרת " ‪ ,‬גרחן אונשררח ‪ :‬לעירו‬
‫בגישרח השרברת שכפשרברת חז"ל‪ .‬אל בא בברא לחרץ ' סחיררחביו ‪ ,‬מדרשים 'שרבים‬
‫'''ע פלפרילם‪.‬‬

‫"‬

‫'" ‪,‬‬

‫רהמ עם המררה אשר יעשה סלקציה בי! פיררשי חז"ל ‪ ,‬אפילר בין ‪ ,‬יפרשרי‪,‬חז"ל‬

‫דדמ‪.‬ב‪ M‬יס בפירשו '''שד ז מה יעשה הומרה שאיבי מניז מיבת חמנינן ו !‪ t‬ל · במדרש‬
‫השכא בפישר''' שמרח י‪,‬ד כא‪ ,‬שבקרעית ים סרף בנקעי "כל מים שבערלם'; ? ‪,‬גם‬
‫אחרי עיר! בדברי מהר"ל מפראג‪ ,‬צידה לדרי רכאר יצחק בשאר המררה‪ ,‬ארלי 'בכרך‬
‫רמרגשי שאי! באפשרותר להסביר מדרש זה‪ .‬האם יעמדי פנים' כא'לו הרא מבי! ‪i. i‬‬
‫ל ‪ K‬רק '''רש כחב במקומוח שרבים " לא "עחי" אלא גם מפרשי רש '' ' הרדיער ‪ ,‬לפעמים‬
‫את עצרם ברבים ור‪.‬יין שלא הביבי את דברי רש ''' ‪ .‬לם" רעתי ים ‪ .‬לע~י‪ .‬את המוירם‬
‫שגם הם יגדיו לפעמים "לא יעדחי מיררשו" או ידלגר על פיררשים ק>שם ' עז‬
‫שהמורים ילמדו רק ארםח םירושי חז " ל אשר כיכלחם להסכיך לחלמידיהם נדרר‬
‫‪o‬‬

‫ה~שט‪ ,‬בדרר הדדש אר בדרי המוסר‪.‬‬

‫בפירשוו לכראשית ג ‪ ,‬ח מציין '''שר ‪.. :‬ד'<‪ it‬מדריש אגדה רבים ‪ .‬יכבר ‪ .‬סר;רם‬

‫‪,‬‬

‫רנרח~בר על מכרםנ ככראשית דבה רבשאר מדרשרח ראבי ‪ ,‬לא כאת' אלא " לפשוטו‬

‫‪ ,‬של מקאר ולאגדה המישכת דברי המקאר‪ ,‬דבר דבור על אפגיו"‪ . ,‬לכן ‪ ,‬אי! להחחעם‬
‫•‬
‫על המררה ד'י‪1‬נ‪o‬לג על ארחר מדשר כםיררש רש"י אשר לס' הכבח המררה איבר"מחשיב‬
‫‪ ,‬עם פשרוט של מקאר‪ .‬רבי אל‪,‬הו מזרחי כפיררשו לכמדבר כט‪ ,‬לט מסתמר על דכחי‬
‫שר '' ' הנ"ל ימוסךף ‪.. :‬יאטפ'" שמדבריי אלה בראה שדיקא דברי אגהד האו אשינז‬
‫נמיא אכל אשר מדרשרח הדיביים האר נמיא אע"פ שאבין ע"פ ‪ ,‬פושטר ‪ ,‬של ‪ ,‬קמרא‪,‬‬
‫מ"מ מאחר שמציבו במה רכמה דמרשרת דיביים שרש'" ז"ל 'רדף אחר פשררט של‬
‫מקרא והביח אוח!‪ ,‬לדמבר אשיו הבדל ביו המרושרח רביו האגחח אלצ רש'" ז"ל‬
‫שכאשר לא 'יהיו ע"ס פשרטר של מקרא‪ ,‬א"‪ ,‬מגיח ארחם רמשרפ הוכק~רת‪ ,‬ע"פ‬
‫פשרטן"‪ .‬לכן גם ' אבר בביו לר‪ m‬ו של הרמרה המדלג לפעמםי על ארחר יפרשר של‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫אחרי כתבי את זה ריאתי שכד מבואך בדמךש תנחומא )שלח לך סיי‬

‫‪9‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ר( ‪:‬‬

‫מני‪.‬ו שרמא לו‬

‫הקב"ה למשה ראיים הם שנאמד רישלח איתם משה מדמבר סארן על סי ‪'.‬ה ואח"כ'לסוף‬

‫ו‪M‬ב'יעם 'ים נהטכו שעור כל ‪ K‬והת צרה והן נרמר לאותו הדור וכו‪1 '.‬צר'ע לשא 'הדשו‬

‫‪,-‬‬

‫הובפרש'ס הנ"ל מרמ"י חנ"ואמ‪.‬‬

‫‪,',‬‬

‫‪ 10 .‬אסשר לומר שררמ‪.‬רש ב ‪ K‬לרמרז על ההד הגדול ·· לש ·ק ריעת ים · סוף בכל · הערים וכי‬
‫מזסמעמישרח היפ )שמעי עימפ ירגזון וכו( ודמרבי רחב לשני רזנ‪,‬רגליפ ‪) .‬יהעשוב‪ ,‬י(‬

‫וכיען ז‪,‬ך ב;‪,‬כאר זיחק" בשם צדה לררך‪ ,‬אך השוה המשך המכילתא שהיא המקיר‪':‬לס~'‬

‫‪.‬‬

‫רזס '~ י‬

‫‪ :‬כאן•‪.‬‬

‫'‬

‫ח"‪.‬ל ‪ ,;; :‬ומנין · אתה · אוזבר‬

‫המיפ ש·‪ .‬ככררית‬

‫ושבשיחיו‬

‫‪,‬‬

‫שוכמערות‬

‫שוככר‬

‫‪.‬שובכיט ושבחכית ‪,‬וסוצבליחית שנאמי 'ייקבוע המים" ‪ ,‬ואלוי טיוב· הובררש שכקריתע‬
‫‪. . .' .‬‬
‫‪..‬‬
‫ים סףו קרה שיניו זמני ס‪:‬ינדו המים ‪ j‬כיען זה כ " גיר‬

‫אריה" ‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫'‪.‬‬

‫• ‪>.. .‬‬

‫'‬

‫‪35‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שח~" ינ‪n‬ןב‪,‬קש כ!'‪.‬ל רעתו םע ריוב רסוכ‪,‬וק‪ .‬וםב עי‪:‬זש ‪:‬ירוב‪.‬זח המעו '‪ !I‬הידולג על‬
‫'‪.‬‬
‫הבדגמם ‪I‬‬
‫‪.‬‬
‫‪. ..‬‬

‫‪..‬‬

‫‪",‬‬

‫כטי‪ .‬כו שי לעדדו את · הונורים שיסויסו דמ‪ ,‬שי ‪ .‬חז"ל כלימור ‪ ,‬התוזוכ‪ ,‬אך ' זר'ף‬
‫להקפ'‪ 'T‬להביא בעיקר רוברשים המשתלבם' נזם אותם הפיחשים לשררמ · ביכחה‪.‬‬
‫גם '·ש ·לבמעו לר~ס ''‪ ''1‬מרשו וש ‪ t‬א "זחוק המשכל'~ כהגרזוו ובי אה'לו‪ .‬דמרחי‪.‬‬
‫על זדפרסק‪" .‬ויקחושבי נבי יעקב שמונוו וליי אחי ר~בה ‪ .‬איש חרבו‪) 'f‬בראשית; לה כה(‬
‫פמרש '''שו ע"פ דמשר‬

‫•‬

‫רבה ‪:‬‬

‫"שבי ‪.‬בבי יעקב ‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪ .‬בבין הין‪ :‬ןאעפ"כ בהגי עצוןנ‬

‫שמעור ולוי כאשר אנ"שם אשינם בני' שלא נטלו עצה הימנו"‪ .‬הדמרש‪ ,‬מרגיש‪.‬‬
‫א '‪ . ,K]II‬ששעמוו ולו‪ '.‬לא רח‪.‬יעצו עם אביהס לפני ‪ :‬הר‪,‬גת אבשי שםכ‪ ' .‬ובי‪:‬זג אל‪,‬הו‬
‫‪' .‬ח(ז~ הקשה שרש'" לא הבא" אה המןש המדרש ‪ ',, : .‬שמערו ולוי ‪ . -‬שלא בלסו ‪ .‬עצה‬
‫זה מהז'! יאר"ם מתץר ‪.. :‬ןשר"י ‪.‬לא הב~א רק " ררשה דבבי יעקב פמני ‪:‬וש כרחב‬
‫עמ '‪ 'T‬על זה '‪,‬ו~מר יעקב אל שמעוו לו'י עכרתם ואתי' )שם ל‪.‬ד‪ .‬ל( ולאדש‪:‬רה‬
‫דשמעת · זול· נפמי השאו חוןק מך‪,‬שכל ‪.‬ש'‪:‬לכו 'שב'‪,'T‬ס כפזעל ·הזה‪:.‬זלא‪ .‬לקחר ‪ J7‬הצ‬
‫‪ .‬זה ‪ :,‬מזה"‪ ,‬עכ"ל האר‪/‬ם‪ ,‬יאמדר‪ ,‬אם יהצר המי‪i‬ח‪ ,‬יזכיך מד‪w‬ד זה ריצב?ע ' על דנ‪.‬‬
‫ששי אנו דהע מבעיבת שלא היה כאז תכבוז רמאש‪ ,‬אל‪.‬א כל אחג הח'לס ‪ ..‬ב'‪1‬ם‬
‫‪i‬ישל '‪ '!U‬לבצל ‪ I‬ת חלושת · אנשי שםכ · ולהתנפל ‪.‬עליהם ·· ו ‪.‬לש‪:‬רחר את ייבה‪ .‬איז ונצ‪:‬וו‬
‫‪….‬‬
‫‪.‬‬
‫להב~ מדרש !)מדו‪ ,‬א!‪l‬ל לר~סיף מה שביתו הלביו ולהסביר‪.‬‬
‫‪j‬‬

‫לכל זמז ועת לכל חםץ יכלז איז פלא ששיבס םיררשי חז"ל שאוי ללדמ אוחם‬
‫אלא‪ .‬לצ‪U‬עי‪.‬פ כאשר ונשן‪ ,‬רביבו סר לארות אח ‪ .‬הסבה בעור באש‪ ,‬מאר לו ה' ‪:‬‬
‫‪.‬אלתקרב הליס" )שומת ג‪(. ,‬ד על זה נמזארגנמאר ·זבחםי‪ p.‬ב‪ ,‬א )זמ' ‪ 'i‬זה‬
‫בשמוח רבה סוף פר‪:‬זש ב( ‪" :‬אמר עואל בקש משה מלכוח ' ולא בבחו לו יכתיב‬
‫אל תקרב ‪ ,‬הלוס ‪ .‬ואיז הלוס אלא מלכוח שבאמריכהביאחבי עד הלוס ' )ששאל'ב‪,‬‬

‫ז; ‪(".‬יח ' בעל ‪ .‬הוסריס‪.‬ו"סיף כאז ‪" :‬ארמ· משה ‪ .‬כיוז השמלכות ' םוסקה ‪' ,‬בממי אוינה‬
‫לבבי‪ ,‬לשח בא ב'‪ 'T‬תשחל" ‪ ".‬בלי ‪ .‬ספק שי רכובה ' ועריוו מנדרש זו‪ ,‬אבל בל‪i',‬ומ‬
‫‪ .‬פרק ‪ .‬ג בשומח · שמוח איז למיזח לצטט' דמרש ‪ .‬זה כלל ‪ ".‬מאידך ‪:‬כאשר ·‪ !i‬חעירר‬
‫‪..‬‬
‫"‪. ,‬‬
‫‪.-.‬‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫• ‪.. …‬‬
‫‪- – -. . .. …‬‬
‫•‬

‫‬‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ 11‬ב"תרוה שלזזונ" ובהערות ל"דוכרש הגדיל" לא העירו על הוספה זו 'של בצל · הטוריס ‪ ,‬רב;‬

‫‪.‬‬

‫גם בהמדרוה החדהש לש· בעל הטורים השצויא וי יעקב ק' ו;יגיץ ""ג )בגי ברק‬

‫תסל"‪(. X‬‬

‫החורה ‪:‬‬

‫הפגירם‬

‫‪ 12‬דומה שמביל יבן חרו‪:‬ן יפיק‬

‫‪m‬‬

‫עלת רהב מםירשו רבי חזקןג' על‬

‫‪ · .‬לי‪D.‬ך‪ I‬ש רי"'ש‪ .‬דמרשים םו‪.‬נםיס‪ ,‬ביואריס · בםשוטו ל‪ W‬מקרא · יףא קיסוןת ‪ .‬ותירצוים לע‬
‫םידשר ‪ .‬רףוי‪ .‬בםיררסור‪ : .‬לע ת~עת הדבע ה"'סע~ )שמית בא; ‪(.‬ו די הז‪:‬חקוני בדמשר'ס‬

‫· ‪:‬הוסנים רןב‪.‬ייאב‪.‬ם '''ע ר'‪:‬שי "אחז זאת ששמעה" יכו' · ושסיף טעם‬
‫ראיגין‬

‫‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫תלערתי ‪:‬‬

‫‪..‬רצרע‬

‫שאם יברח מבלעיו‪ ,‬צריעת אזני ותכיח לעין ‪.‬שהאו · עבדי כשתההי ‪ .‬נכרת שוה‬

‫לצרתעי הדלת יגס הזאין לא ייכל לרעער על בעד אחו שרר‪.‬י צר'חע העבד הודלת לא‬
‫~יהר_ רשות יכ הח‪x‬ת התיה גונה יה‪n‬ג‪c‬רת התיה נכומה"‪ .‬דונמי שהנכירה שציא סבית‬

‫מנושן ‪ .‬לוס‪ .‬רך‪,‬ב ‪ .‬ששונת רםל'‪ x‬הירש לא ישתשבכ הבסבר זה שאיני ‪ .‬יאתמם םס פרוכי‬

‫‪ ·. .. ,‬ידהגים שזננםרי ב‪:‬חוח שבעו םה ‪ .‬ר'‪'1‬ר‪o‬עה חוש'ס ""בז לו‪r‬ו ' ורוכחה לש ‪, iIt‬ז‪1 ,‬נן לש‬
‫כל ‪) ~" .‬רבנב‪ It‬ם הל' דבעים‪ .‬מיק ‪.‬ג הלכה ס( ‪ .‬ףאו לא בריר (‪ I‬ם יש‬
‫דנו תיד הדל‪.‬ת‬

‫‪..‬‬

‫‪. ..‬‬

‫‪36‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫••‬

‫לשע‪m‬‬

‫· חרו‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫' טעם בלידדמ נעית היחהש הנמכיגות בישראל‪' ,‬שי להעזר '‪ -‬מבדשר זה ‪ ' ,‬אר ' כומבו‬

‫' ‪' ",‬‬

‫םג אז בהויחת ימריב‪.‬ת‬

‫‪,‬‬

‫וכרמ ‪,‬ששי ‪ ,‬מקםד ללוג ‪ ,‬כר שי להוסיף ולהדקים יפרושםי ' לפירושי חז"ל‪; , , .‬‬

‫‪",‬‬

‫הקדמה קצרה על כוותב הספוק לטי הפשט אף ' אפשירת בספוקםי הדבים בהלונ‪.‬‬

‫על ‪ -‬הםסוק ;‪,‬לא נתערו אש בכל ‪ ,‬רמשםתכים כיםד השתב" )שרמת לה‪ ,‬ב( ' ‪ID‬נשר‬
‫‪..‬שי רמבותיבו אוירמם הבעהר ללאו '‪,‬זאת ושי אומירם חללק " די‪K‬צת"‪.‬‬

‫'‪ .‬רש"י ‪:‬‬
‫ב ‪..‬דעת זקנםי במעלי החסופוח" רמבא םירוש זה ‪ ,‬אך ' םע הקדהמ זד ‪ ;, :‬הזהירה רתהר‬
‫על ' ההבעהר ‪)I‬טי ראשמ מלאכוח מפבי שאיהב ‪ ,‬בראיח כל כך מלאכה ‪ :‬שואמ ' ירמאו‬
‫לא בעשה מלאכה אבל ננעיר ' דא‪.‬ש ןבזמיי הכל כדי לעשן‪ ' t‬בזהב ובכסף ' מדי אלחר‬
‫השתב‪ ,‬לכר באמר לא נתערו‪ .‬ובמסכת שכת חבלקן רבותיבן‪ ". …‬הקדהמ קצהר‬
‫כח‪,‬איבבהעוומת בסחירה לפירושים ההלכתיים של‪ ,‬חז"ל‪ .‬לפבי הסבר המוהר על‬

‫‪ ..‬ללאי יצואת"‪ ,‬או " ‪..‬לתלק יואצת" רצוי לצי ‪ r‬שבעלי ‪,‬החוםסות ' ראו כאי אזהרה‬
‫‪,‬לבל יעשו הכנוח ‪ ..‬קטבות" המאפשרות הפעלת ‪,‬החעשי;ן מדי ‪ ,‬אחר אצת ~השב‪.‬ת‬
‫שיחה קצרה עם החלמידים על בואש · אקטואלי זה תהפור את השיעור ‪ .‬לילמוד עמבייו‬
‫ואתפשר להמשיר אח " כ אח השיעור על ‪,‬הבואש ‪ ..‬הבעהר ללאו או לחלק יוצאת"‪.‬‬
‫‪,,‬אפשר גס לתח‪ , ,‬הקדהמ אחרת ‪ ,‬לפ'י שר"י אכן ' ע ‪"',‬ייהעהר שבפ' בא ‪) ,‬יב‪ ,‬זס( באמר‬
‫"שהגערה מותרח ‪ ,‬ביוס טוב לצורר אוכל‪,‬בפש ולכןכא כאן הכרתכ ‪,‬להזהיך ‪ ,‬על ‪ ,‬הענרה‬
‫‪ ,‬ככל צורחה כשבח‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫"' ‪..‬‬

‫' "‬

‫"‬

‫‪,.‬‬

‫מבקוומת רבים יש צורך' לחח הסכו'ים עריוניים לפשרחוב חז"ל‪ , .‬כםיחש שר"י‬
‫‪.‬בארשית מו ‪ ,‬כט במאור‪" ,‬ישעקכ ‪ ,‬אכיבו קאר תא שמע כאשר ' בגפש דשב ' עם יוסף‪.‬‬

‫איןלהסתםק ‪ ,‬אנן הבסגר שנכארה הגעי ‪ ,‬זמן קריאת שעמ " בדיוק ‪ ,‬בומן הפגישו•‬
‫המוהר יעיזר‪ ,‬כאן בםירשוו של ד‪,.‬שפת אמת " )פ' יוגש שבח חרלייז‪ : ,‬מןבא ב ‪..‬נמגת‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫אמלהין" ח"ב ע'וכ ‪ (231‬ישעקב אביבד "ארי לבפשו שע"י רא‪.‬הבה הזאת'ן' ילוסף[‬
‫‪,‬תשכח ממבו אהבת הבורא ‪ ,‬לכן היה מחדבק בו יח' מדקרם ועי"ז נשכחה ממבי אהבח‬
‫הגשמיח"‪ .‬חקא ברגע הימ‪ m‬ל של ‪ ,‬גפישת יעקב עם יסוף‪ ,‬הראה ‪ ,‬יעקב שבכל " זאת‬

‫אהבת השס חשובה יות‪:‬ו מאהבתו את יסוף‪ .‬ייסף נפל על צוארי אביו ובכד‪ .‬אבל‬
‫עיקב הגתונ‪ ,‬קאר אח שמע; והזכיר מצות אהבת‪ ,‬ה' ככל לככר בכל בפןש יבכל‬

‫אמדור ‪".‬‬
‫‪ ,‬ושוכ'‬

‫'‪, .‬‬

‫; '‬

‫"‬

‫"‬

‫רןב‪.‬וךים דוןב‪.‬ודות ככתי ספך היסדויים והעל‪-‬יסודייסזקוקיס לסוכרי עזך‬

‫‪ ,‬רןב‪.‬אםשריס להם ללמד תורה עס פירושי חז"ל וחוששבי שכל זמן שלא נכין להס‬

‫ספרי ‪ ,‬עזר אנלה ‪ ,‬יהיי רק חלק דמןב‪.‬וריס מסוגליס ללמד תורה ברהמ אבותה‪ .‬יש‬
‫לראות במצב ‪ ,‬הגוהבי ‪r‬דמדל די ‪ ,‬רציבי שאין הלשלים אתו‪ .‬שאלתי פעם ‪ ,‬רב וחמבר‬
‫דגלו איזה ליידדז‪.‬נ קושד " צרוי ללומד עס הגבםי בשבת · בבית‪ ,‬תשוכות ‪ ,‬היתה חד‪-‬‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫' ‪ 13‬ל‪D‬י‪,‬סו זה לס בלע ;‪ ,‬ש‪ D‬ח מאת" צזל" כיזו המחנר' הדגלו " ‪ , ,‬שר‪x‬ל יי מ ‪ ' ,‬סלחסי ו"ל‬
‫כבמראו · בקרוב ו‪t‬מרמיר )הלונדית ( ‪ -‬הש‪D‬ויע ‪ -‬חא‪:‬ר‬

‫' פטירתו ‪..Uit. ~ Leer en Leven ·,‬‬

‫‪ ~ ..‬רטודרם ‪ :‬צרת~'ב; עמ' ‪ ,69 ' 66‬אגב‪ .‬לא ד~נותי את הו‪V‬ח ‪ :.‬הרב ' א"א ‪ '-‬יסלר ןצ " ל '»ל ב‬

‫‪.. .‬‬

‫םיוזזסר לש בלע שטת מא‪:‬ת )‪,,‬במתב‬

‫אמליי‪ •"…‬םדס( ‪:‬‬

‫"צוריר עיין שדייי זזביגי זזווהב‬

‫את · יסוף תתז · לי כתונת פסיס · בררן' ‪ !".‬חז"ל לא דאי פסיל באהבת יקעב ו‪t‬ת ייסף‪ ,‬הא חז"ל‬
‫רזמי "'שעקב הרהא ישש אהבה עיר יןתר נעלה‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫~ת‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫משמעית ‪ :‬לא 'גמרא‪ ,‬לאמשנה ולא הלכה אלא חושמ עם רש'~י !ספרי ‪,‬עזר להוראת‬
‫התורה ע"פ פשרנות חז"ל עם הסברים לפירוש שר"י לתורה ו ‪ "1I‬ונים לפירושי‬
‫המדב'‪:‬ן אשין‪ ,‬לדלג' עלהים ‪ -‬יהיו גם לעזרה רבה לבעלי כתים אשר ברצונם ללמד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬את בניהם חזרה ולהסביר להם אח הרעיון שכמדרשי חז"ל ‪".‬‬
‫‪,‬אמםנ 'ש להדרות שבחוגים מסוימים קיימת סגידה מופרזח 'למושג "פשט"‪,‬‬
‫‪,‬אד טום ;;וכח שחוגיס אלה אינם ומכנים ללדמ יותר ע"פ פרשנות חז~'ל בתנאי‬
‫שנכין‪ ,‬להם את הכלים הדרושים ‪.‬להוארת פדשנות חשובה זו‪' .‬החדרת' הת'ודעה‬
‫לליומד רפשנות חז"ל אינה דושרת כלל וכלל זלזול כלפי פרשנות התוהר שנכחבה‬
‫ע"י גדולי ואמורי ישראל משד כמעם כל הדורוח‪ .‬קיימות כאן אפשרויח רבות של‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪. ,.‬‬

‫‪ 14‬בעיה קשה היא איר להסביר הרעיין שכמדרש‪ ',‬כ"גרר אריה" הניא 'מח'ו'ל ממרוזג‬

‫‪,‬‬

‫הסברים עמקוים יכו מהרש"א בחידושי אגדית ררשר"ח בפירושו לתורה‪,‬‬

‫אד לא כל‬

‫מתאדם לתלימדיס‪ .‬יש גם כאן מקום ל"יוזמה" מצר המורה‪ ,‬אבל אל יעשה לו‬
‫'הסבר‬
‫‪,‬‬
‫מלאכתו קלה מיר ! שלאתי לפבי ייתר משוערים שבה תלימדת ‪n‬ייסן דתי‪ ,‬שימדה‬
‫אח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.,‬‬

‫פשרת שמית עם רדוי‪ ,‬איך הסבירו בכיתה את דברי '''שר' על "וירכיבם על החמר"‬
‫•‬

‫")שמות ‪,‬ד נ( '; "חמור הימרחה ה‪K‬ו החמרר שחבש אברהם לעקידת יצחק ‪,‬הוא שעתיד‬
‫מלך המשיח להגיית עלין שנא' '‪''.‬ןכו התלמידה השיבה שהמורה הסבירה שהמדשר בא‬

‫"‬

‫ללדמ איחגו‪ ,‬שמנהיגי ישראל מסתפקים כמעוט ילכן הסתפק משה רביני בחמורי של‬
‫אבהרם באיני ! עניתי זשה אמנם הסבר נחמד )זה היה בזמן וזצנע( אך אפשר שחז"ל‬

‫אברהם אבינו‬
‫מראים לנו' כאן את 'הקשר ההדוק כין שלשרה מאורעות ‪:‬מסירות נפש של‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫הביהא לגאילת ‪ ,‬העם ע"י מהש רבינו ואילו הליכת משה' לקראת גאילת העם ביצ~א'ת‬
‫צמרים תניא נסופר לש דבר לביאת המשיח‪ .‬כ; אפשר גם להסביר שנהר סיני ‪,‬נתקע‬

‫בש;‪ c‬רו לש אילר לס יצחק )רש"י שמות יט‪ ,‬יג( ובשופר זה יתקעו גת‪i:‬זיד לכ;א ביום‬
‫קיבח גלירת "רהיה ביום ההוא יתקע נשופר גדיל"‪ .‬השוה מהר"ל‪ ,‬דרשות לע התורה‬
‫‪',-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫"והעקירה לש ציחק שהיה מקרב צעמו כל כך‪ ,‬היא היא‬

‫‪..‬‬

‫'‬
‫היתה הגורמת‬

‫גם‬

‫עמ' מז ‪:‬‬
‫הזה‪ …‬כי איזרצה לומר שהרא השופר ההוא בצעמו‪ ,‬רק שהשופר אילי של יצחק‬
‫~ '‪" .‬השוםר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫" היא" הסיבה" אל השוםר והקבץו הזה"‪ .‬והשוה גיר אריה שמות 'יט‪ ,‬יג‪ '.‬ומש"כ בס' הו'ב‬
‫ש‪ .‬ר‪ .‬הירש משנתי ישוטתו )ירשולים תשכ"ב( עמי ‪. 16~ 162‬‬
‫כאשר נזכה לסםרי עזר להוראת פירישי רש"י לתורה‪ ,‬נמצא שם כידיא את פירשוו‬

‫"‬

‫"‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫הנפלא לש רכי יצחק אברכנאל )ישועית משיחו‪ ,‬העיין השלישי‪ ,‬פרק ('א על המזרש‬

‫חבבישת החמיר שנכזר כאברהם שכבש רצונן ומשל בתאוותיו הגוסניות‬
‫הנ"ל ‪" :‬רמזר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫בהסכמו להרוג את בנו יחידו כדי לקיים צמית בוראו יהחמור שחשב א~רהם דיי' חמרו‬
‫ותארותיו ‪"; ..‬ובזה האיפן היה היא צעמו חמררי של מהש כשראה להניא את אשתו‬
‫יתא בגין אל מצרים והיא צעמו היה מנוקש שם להרג גם כי בהיות צפורה אשרת‬
‫המליטה זכר בעת ההיא‪ ,‬הרכיבה על החמור ולא חשש לסכנת 'ה~לודת יהנער הנלוד‬

‫‪..‬‬
‫‪, ,‬‬
‫;‪-‬‬

‫כי ככש את יצרו יתואית חסרו לקיים מצות ה'‬

‫•‪..‬‬

‫ימסני 'ששמיח צדקינו ידהמ ג"כ‬

‫~‪' -‬לבארהם "אבינו בהירתי כובש בתואותיי ימישל בחמרו··ייצרך 'כי הרא ‪.‬ילבש' רוח "געוה‬

‫‪.‬‬

‫ושםלרת ;ה‪.‬וישע כל נעיו ארץ סלה לבז אמר שחמררו של משחי יהיה' האו צעמו חמךר‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪·,‬של' אברהם שול‪ ,‬משה·כלמרר שיהיה חמרי יוצרו בכנע יכבשו לשכלי תיוכר כחמרר ריצרו‬
‫‪..,, , ' , .‬‬
‫‪.• ". .' . .‬‬
‫של אברהם ישל משח‪".‬‬
‫‪,‬‬

‫‪…‬‬

‫‪38,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫~‬

‫"‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫•‬

‫‪..‬‬

‫ש‪.‬ילוב‪ ..‬והי!ש ‪m‬חשר ' מוכיח'ם את נחציות התור‪ .,‬בצקד ‪,‬יש ' דלרוש · עבךן‪ " ,‬םשוגות‬
‫חז"ל ' את וכות הבכווה‪ – ·.‬לה שמםט הבסהר‪' .‬אבל יעמלם ' לא שעמנו‪..‬ס‪,'1‬ש ליחש‬
‫את הכל עבוו הבכוו‪ .‬וש '' ' ואב " ע‪ .‬ומב"ז‪ .‬ספווגו ‪.‬ועדו גדולי ' המפשר‪,‬ים ‪ .‬חפשו‬
‫את שילוב הפושבויות השונות‪ .‬פשט עם 'דוש‪ .‬דקחק עם מוסו 'וקבלן‪ '.‬פיוושים‬
‫' עתיקים עם ביאווים חדשים‪ .‬ואל ‪ ,‬לבו לסוטת מדוכם‪ .‬עובדה' היא שישבם ‪ · ,‬א ‪1'J‬סם‬
‫' שודתיםחקא אח רט"שו חז"ל שבםירוש וש"י על התווה‪ ' .‬וש'נם אחוים התמעמקים‬
‫יותר ‪ .‬בםירושי רש" " ע"ס הפשט ' ןהוקדרק‪ .‬דומבי שגם בזה איז לואות אסוז ; אף‬
‫שיש‪ .‬שמםו עלובבם של '!)ו'ושי גדולי הואשוג!נ" כאשו דמלגךם '‪ ,‬על ' חל~ים ‪ ,‬רב!נ"‬
‫‪ ,‬שבםיווש ר ''' '' ' מתוך עסבה ש זה וק דקחק או ;‪-:‬מרלגים על פיווש אווך ' ברמב"‪ ,‬ז‬

‫‪…‬‬

‫‪,‬‬

‫מתרד אי‪-‬התענינןת בביח‪ , ,‬היסטירו‬

‫בא ביאוגךםי ~‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫פ רקה ‪,‬‬
‫ואם נדווש את ככוהד של פרשנות חז ‪..‬ל" אל ‪ :‬לבו‪'.‬לדלג על‪ ,‬פיושוים ' הובים‬

‫‪.‬‬

‫של ‪ :‬חז "ל בהבבת הפשם ;אל ‪ ,‬לנו להקד'';‪':‬עיוגים וק ‪ .‬לאותם ' יפושוי חז"ל · החווג!נ"‬
‫מההבבה הסושהט ש ל הפסוק; י ש ויש בסוש ‪ U‬ח חז " ל ' מקווזת · ריכם ‪ ':‬להבגת פש'ות‬
‫של מקבא ואיז ‪ ,‬לצצמם ' את · פו ש ג יח ' חז"ל‪ ,‬להסבוים ' ועויבםי" אשו '‪ .‬ארבם ' קשו=י'י‬
‫לםשוטו של מקוא‪.‬‬

‫' ‪'.‬‬

‫‪.. :‬‬

‫"‬

‫‪; .‬‬

‫‪… ..; : ' ,: ; f ': '.‬‬

‫בם‪,‬ו‪4‬ש‪i‬ו‬
‫כאז יש להכזיו א~ תוומתו הגדולה של 'הובדיד צבי הופמז זצ"ל‬
‫‪" -, ,. .‬‬
‫‪'-‬‬

‫‪',‬‬

‫בפשווט של מקרא ע"פ פושבות חז"ל‪ .‬בש"ס‪ .‬במכילתא וספוא‪ .‬בתוספתא וכחוגו‪..‬ךכ~‬
‫מצא הוב הופמז פיוושי חז "ל בפשווט של מקוא‪ .‬במיתת נדב ואביהוא )ייקוא ‪( 11 '.‬‬
‫נאמר השביאו‬

‫‪..‬‬

‫איי‪ .z‬זהר " ‪ ,‬מה נקאר אש זרה ‪ ,‬מתי‪,‬‬

‫מקםו לקחו אותה ‪-‬‬

‫ואיר הביאן את האש רמאיזה‬

‫על שאלות אדל עודו פוט י ם גוסס!נ" מצא הוב הופמן תשובות‬

‫מבכליתא דימלואים‪ .‬מדוש ובה ובתוגומי יובתן ויושולמי ‪ .‬ואילו על העדות השוגות‬
‫על חאטי גדב ואביזהא הסחפק הוב הופמז ברמאי מקומות‪ ,‬וש"י הסתפק בפיוושו‬

‫בשתי דעות של חז"ל )מחךו חמש( על חטאי שבי בבי אהוז‪ .‬אך הוב הופמז דז‬
‫ע"פ םרשנות חז"ל בעצם הפעולה של הבאח ‪ ..‬אש זרה"‪ .‬זאח היא פושנות הכזקוא‬
‫ע " פ חז"ל במלוא היקפה‪ ,‬אשיר המוהר שיצליח ללמר פרשה זו‪ .‬פשוטו של מקרא‬
‫ע " ס םרשנות חז"ל ‪ .‬אפילו בלי להכזיו את דעת חז "ל במדוש 'ז‪./‬בבי אחון מתו‬
‫מפגי השוח הלהב לםני משה רבז‪ .‬חז " ל מסרו לגו פרשבות המקוא באגדה‪ .‬אבל‬
‫הם מסרי לבי גם ביאיירס ובים בם ש וטי של מקרא‪ .‬זאת ש וב זכותו ש ל הרב הומפז‬
‫שהביא חומו רב מספוות חז "ל ‪ -‬ואף מחלוקוח בין התבאים ‪ -‬הדבים בםשיוט‬
‫של מקוא‪ .‬מתוך אי‪-‬יידעה מקשרים ובים את המושג "םרשבות חז"ל" וק לפיוושי‬
‫חז"ל בדמוש‪ .‬ולא היא‪.‬‬
‫הוואת פושה וו ‪ .‬מיתת בדב ואביהוא‪ .‬אולי מוכיחה שלא תמיד אי‪-‬הלימדו של‬

‫פו ש בות חז " ל במדוש פוגע בלימדו התווה‪ .‬ההדגשח על העונש החרמו ביום חגכות‬
‫המ ש כן על הקובת א ש זרה א ש ו לא צוה ה ‪ :‬יסלה להוסיף רבות עליצוב ה ;' קפת‬
‫ערלם חזותיח צוזסה של התלמדיים‪ .‬כך הלך הוב שמש ון וסאל היוש בםיוו ש ו‬
‫­‪ .‬על הפסוק ‪ ,‬הזה‪ ,‬בהסבירו את מי ‪ M‬בבי אהרו‪ :‬כאזהרה ‪ n‬מורה כיוס חנוכת המשכן‬
‫לא לעבור את ה' בצזוה שוריותיה‪ ; .‬זעמג~ין ‪.‬הדבו "ש בפ‪ 1‬ווש ‪'.‬רבינב' סעגהן '‪ :‬גאןו‬

‫"‪= ,‬‬
‫' ‪'A‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שור‪D‬סם ' לנפי הונב ' שגםי "‪II :‬כאבםי דירב תהימה ‪ ,‬על הבאח ' סי‪I‬בח חארוח ‪ ,‬ליונחח‬
‫' בדב ' וא‪o:‬בז;וא‪ ,‬תיי דהגהש שמו ביר הםונקן עצ‪II‬כ שי ללד'‪II‬כ דביו ‪II‬כסר‪ .‬והז לשובו ‪:‬‬
‫' ‪..‬זתמה אבי ‪ ,‬על אלה שהאיצמו להם סיבות זלרת ‪ ,‬הקרבת האש כגון השיו שכורי ייז‬
‫יי כוי ‪ ,KTl‬או שזגו עניוי;ם מן השכיהנ ‪ ,‬או שאחיח מלישא אהש‪ ,‬או חמתמ אזיה בדר‬
‫'חזר מזד‪ ,‬כיון שהחנוב באיר בי‪l‬כרשו 'שלא היה ‪,‬להם שםר חאס יכ אם בהקירבם ‪,‬‬
‫‪ ,‬אש זהר‪ , :,..‬וזה אחי'הממ שצריכים ' להבתובז בו אבשי דורזג זה " ]הוכוהג'לאהל זשטו‬
‫' אחיר השקופת פליוסופיות כחרו של רס"ג ‪ -‬י‪.[ .‬ע שהם מפרשים דברי ה' ‪ ,‬ככל‬
‫'העלרה על רוחם זאםני סונמים על הפירשו המקובל פמי השלחי‪ .‬זאם אבש'ס '‪ ,‬בכדב‬
‫ואבדיא קשארם ה' קרובי שאנרמ בקרובי אקשר‪ ' ,‬העביםש על שפישרו לפי עדתם‬
‫עבף אחד עמגפי מרצת העולה ולא שאלו פיח‪.‬ש' מז ' השחיל ‪ ,‬כל שכן שאר בני אדם‪.‬‬
‫ירש איפוא ללמדו מזה כחמשת דרכםי ‪……:‬‬

‫‪'.‬‬

‫" יי וכסניוס ימאיר ‪ :‬מאלכח ' ההוראה התפתחה עצביד עגק‪ :‬מקצעוות חשוכים‬
‫‪ :‬ופחוח חושביס נלמו 'ם כיום כעזהר קורסי השחלומת ובעזרת ספרי עזר לומםיר‪.‬‬

‫' נכ ‪r‬‬

‫איפאו ליורוכם‬

‫‪ -‬את ' הספרםי ' הבחנחים‬

‫‪ ' -‬הכובכםי המזה'‪',‬לם לפי חזל"‬

‫המאוכזסירם להם ללמוד תורה נו"פ פרשבות חימכנו ו"ל‪ ' .‬פרשנות זו האי רכ"רגונית ‪.‬‬

‫פזסט דושר ולפנומים אף יותר מזה‪ .‬בצידי את הומרםי יהמוחת ‪ ,‬סכפיר עזר ' להוארת‬
‫פשונות זו‪ , .‬אד ציר הרמכזך של הוראת המקרא לא יהיה לימוד פרשטת אלא לימוד‬

‫‪.. .‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬
‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫'‪-.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪#‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.. .‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬
‫‪.,‬‬

‫'‬

‫‪..‬‬

‫‪. . .-‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪… ..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫"‪,‬‬

‫'‬

‫‪..‬‬

‫תורח ה‪ :‬תורת חיםי‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪•I‬‬

‫‪..‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬
‫‪IS‬‬

‫‪..‬סרוא"‪,‬‬

‫תםשייר‪n-‬שס"ן‬

‫ןמשם‬

‫ל‪'c‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫מירישר רביג סדעיה גאיז‪ .‬המדורת הרב ייטף‬

‫" ‪ AP‬ח‪ ' ,‬מוסד‪ ,‬הרב קקן; ‪ ,‬תשכ ‪H‬נ‪ ' ,‬עמ' צ‪-‬זא !כהערה‪' .‬‬

‫"‪40‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫'‬

‫'‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ -‬פרופ' !אב חלוי‬

‫‪.. -‬‬

‫לב ‪-‬‬

‫‪.‬‬‫•‬

‫שיעיי של יד סילדת‬

‫‪-‬‬

‫ש'עור של ‪ -‬ז‪ .‬סלורת נוגע ‪ -‬להרבה הלכו‪.‬ת ה! לחו‪tI‬רמ וה!קללו‪ K !'II .lt‬ונ‬
‫ב‪K P‬ייס בשיגוור לש די ס‪',1‬ן ח ‪ -‬ואל בשעיור נשהיו לש סוכו לש _ תי‪ U‬ק‪.‬‬
‫‪ -‬לאחדתה רפסם הרב הנאון לשהמ ‪ I‬לןןכ ןאעירבד שרט"א רמאונ )‪K‬רה עונם‬

‫כרן ‪ '(1‬ובו קבע שןנסדפרםרה של ארעבםי יש ש עמלוח צלסםדי דעיןי אל‪ -‬בק‪K‬רח‬
‫די סולדח‪ .‬יארייחיי _ גממאר חבלוןי ףד ח' שכיח החשיהט ה‪(j‬ן צוג!‪ .‬וי‪ Ji , – ,‬שביח‬
‫ החשי‪.‬רס של ייגים ‪ -‬הוא בערר ‪ 45‬מעלוח צסלירס‪ ,‬ואם‪ -‬היונה חלוה‪ ,‬אבל ידעןי‬‫‬‫שכהר; המטרפוטהר עלולה עללרת אפילר ל‪ 46-‬מעלות צלסיוס ‪'.‬‬‫חמקר שגעהש כאוגיברסיהס העכירת על עופות דמירבםי שכ‪,‬ייים ה‪K‬רה‬
‫חשמטפרוטרה יכלוה להגעי ביים אליפר לראבםיע שובע עמולת שולשו ‪ -‬שעיירות‬
‫רעזב‪.‬לד‪ .‬אל דיהנח המטפרוטהר לש רפועת כשירם אלר כשהם חרלים‪.‬‬
‫התשרבה לש הגרש"ז אעיררבד מביססת על מסרפ הגחרח ‪:‬‬
‫(א) ב ‪I‬ןןכ שהחיהס הסכןי תמזכחתמ ן'רפמוכטהרר של בית השחיהס יאל פחות‬
‫•‬

‫­ מזר‪.‬‬

‫(ב) ‪r‬ו די סרלות שו‪ m‬בשבת וכבדש‪m -‬לכ‪.‬‬
‫(ג) ה‪ .1' ,‬כמו ה‪i‬נצ'‪-‬ןאת לש די סןר'‪ ,‬ת ‪ .‬תמיחיס לכל הונ‪,‬לםי ראבפ! רשרר‪.‬‬
‫‪ I‬י‪ ,‬של הג‪u" ,‬וז אויסדבד‪ ,‬אונ יר‪ ,‬עםי דק ‪ -‬שעברו‬
‫‪ – . I‬א‪ .‬רלס ז>בכ לימס‪ – .‬ליס‬‫‪ – 47‬מגול‪ : I n‬צלססרי ‪ -‬לא נקרא די סידלת‪ .‬כג‪I‬ל אנחבו ‪ -‬אל יור‪-‬עסי אבוזי רש‪.‬מדסהר‬‫‪.‬‬
‫חמחיל ה‪ ,‬יו של די סודל‪.‬ת‬
‫מסיפד ג"כ שהבצר"פ פרגק קבע שער חמישים זשתיים מעלית )שי ואמירם‬
‫‪.‬‬
‫‪ n‬מישים ‪ -‬אורבהנו מעלות( ל ‪ II‬נקאר די טלורח לענין שבת‪ ,‬אבי אל ידורו הונ רוב‪.‬קור‬
‫•‬

‫וקביעה‬

‫רז•‬

‫גם סמורפ ‪ -‬שרג‪.‬ר"א קילסר קבגו שאמה שעררים ‪ m‬שונ עמלית !)רנהייט‪ ,‬השאו‬
‫בערד חמשיםי אוחת עמלות רשבע שעיירות המעלה צלסירס‪ ,‬עידןי אל די_ סולר‪.‬ת‬
‫‪ . — ..‬אמשר להכוחי שמספררסרה של חימשםי וחעש עמלות לצסםרי נקאר כבר‬

‫‪..‬‬

‫ברשל לש ד‪.‬ם ררן‪,‬אה‪ o‬היא גממרא נמחות כ"א א "נומא ארמ זעייר 'א'ר חגיגא םד‬

‫שבשילו אי‪ U‬עובר עליי‪ .‬יתיב ראב וקא ארמ לחי להא שעמאת‪ .‬איתיביה באיי הקהס‬
‫את הדם ואכלן או שטב ‪O‬ו את החלב ונעמו חייב‪ .‬לא ק"שא אנ! שהקפה בואר אבז‬

‫‪•.‬‬

‫מה שגכזי כ‪,‬גת"ם ניגיז החרס לש ירגיס היא‬

‫ם ‪nw‬‬

‫חהי התנ‪ t‬ח עשןדמ לרם‪.n‬סרם‬

‫' זהםכירה הנ‪u‬י‪ ;c‬לש ס' ‪ ..‬שובירת שתנ כלהכתה" כםש הרב לשהמ ‪,‬לזפ יזארעבך‬

‫ל'שיט"א ‪:‬‬

‫"החימ היגיל של ובןח‪ ,‬שרג‪ n‬ףוע טהןר‪ .‬כשתע מןימא‪ .‬רו‪.‬וז · קריב לואנ"‪1‬ים ‪ iI‬מ‪l‬ש‬

‫מל‪,m t1‬‬

‫לותת וכי‪r‬סנםי‪ ,‬הדמ היצוא מיבת החשטיה 'ןןג‪t‬ה לטחרת כ‪n‬וכה ‪mt‬ת‪ ,‬כושהאו‬

‫חלוה ג"כ‬

‫רג'לה ר‪ n.‬רם לפחרת בשתי מלעות‪,‬‬

‫~ובריז חלוה חיב צנרנן‪,‬‬

‫­רדסו‪.‬ב"‪M‬‬

‫יע ‪r‬‬

‫חלוין ח רב‪,‬‬

‫וכיין דקיי"ל שנם ינת ח‪m‬סיטה לש‬

‫יעו ‪r‬‬

‫בטוו יירד יוש ‪ O‬י ‪-P I‬ח שבם‬

‫שיאונ תמלק בין חםו יבה השוויהס לב'ז חןס חממת שא‪ ,‬לכן ם‪M‬דסר לב‪p‬יי‬

‫בפישטןת דס‪D‬בחות ‪I<I‬כרעביס ן‪i‬כ>רש‬

‫מלע‪m‬‬

‫זיא לחוסר לר"" סלררת רב‬

‫‪•H‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫'‪41‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שהקםה בחרמ‪ ,‬אביר לא הדר‪ ,‬בחהמ הדרה‪ .‬ימפרש''' " בחמה הדר;ן למכרת ‪"',‬דש‬
‫צלילה לכו חייב"‪.‬‬
‫יב ש יטה מקיבצת ע ל המקים בתב ‪" :‬לאר דיקא דלא בהכי תליא מל‪ n‬א אלא‬
‫כלירמ בארר לא חזר למלאת יבחאמ חזר למלאת" ‪.‬‬
‫‪ , "',‬ררביר ‪ , ,‬לשענ~ן בשרל דם לא אר!)י הבשיל קןבע ‪ :‬אלא ' המ‪ '1f‬אית ; ‪ ,‬אם הדם‬
‫מבשול אי לא‪ , .‬חונרהר של בשלו בדם היא השנתית' של מהית הרם ‪ :‬לפי ישםת שר " י‬
‫‪ ,‬ע‪,‬קר‪,‬ך ‪ :‬השיוני היא שהדם איני חחר לכומתי הלצילה '‪ ,‬לו‪ D‬י שיהט מקיבצת לאיוכתי‪.‬‬
‫‪ ', :‬יהנה ;!קירה ‪1!C‬ל ' דם · כו"אן 'ם אי רבהמ‪ ' .‬מראה ‪ '.‬השיאכית ‪ ' :‬של םר תמחיהל‬
‫‪I( ,‬לשנתות ‪ ' ,‬בסבךבות ‪ 50‬מעלית צלסויס‪ ,‬אבל‪, ,‬הישידבהזה איני ' נביד עליז‪ ' ,‬אאל רק‬
‫‪ ,‬בימקסחקופ‪ .‬אבל בסביבות ‪ 60‬מעלרת צלסיסד ‪ ,‬החלגונים נהרסים ונם היאכות ‪ ,‬וגם‬
‫הכמות של הדם משתנית שניכר ל'ען‪ '.‬ההמיגליכ;ן ' בעצמי ‪ ,‬רנ;גתה ‪ ,‬בערך בשסיס‬

‫‪" • ", ' :‬‬
‫"‬
‫‪''' ,‬‬
‫‪,‬ישבע עמלות שויניי‪ ,‬זה גם ניכר 'לעיז‪' .‬‬
‫‪ ,"'.,.‬ל~ר _ זה יש לבי הוכחה שבערך ששים מעלית בקרא ‪ ,‬בשיל ‪ ,‬של'דם‪" .‬‬
‫אכל עדייולא מצאבי המי הטמפרטרוה 'ל>; די סילדת השיא ' צרינה להיית‬
‫"'" ‪:‬‬
‫בין ‪ 47‬עמורת צלסייס ל~ ‪ 6O‬מעל‪ m‬צלס "‪.'1‬ס ‪,',"'" , : ,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪:. ..,': :‬‬

‫ב ‪ :‬שמנה ‪:‬‬

‫רע'לה י בדעתי · להביא ראיה פמורשת ‪ .‬גמרמא · בשבת דף לייח‪,‬‬

‫‪ ..‬איז‬

‫בינתים בציה בצד המחים בשביל שתגתלגל ) פיר ש '" ש חצלה ק צת עד שהת‪R‬‬

‫פגילנלח(‪ ,‬איכעהי להי גלגל מא י ד אמר‪ ,‬רב ' ייסף ח"כ ' חטאת ‪ ,‬אמר מר ‪ :‬בריה דרביבא‬
‫אף אונ '" בימ תניבא כל ‪ ,‬ש בא כחמיו מלפבי ה ש בת רסרין איות ' כחמין ‪ . ,‬בשבח יכל‬
‫"‪ii:‬ל‪.‬א בא כחמי ן מלטני ‪ ,‬ה ש בת מחידיו א‪ m‬ו בחימו שבבת חזר ‪ ,‬מן הומ'יח יזש יקל‪,‬םי‬
‫האיסבפין‪ .‬השדחתו וו יחא ‪ ,‬גמר למאכתו ש"מ )מטרש ‪' ,‬י ' מרקרי ‪ ,‬ל‪i‬רי גרמ ‪': ,‬למאכות‬
‫' ‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫ש " מ ‪,‬שהי בשילי יחייב(‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫' '''‪:‬‬

‫•‬

‫" ‪,,‬‬

‫" י רמתיך הגמרא ריאים שחייב של כישיל כציה מתח"' כהשביהצ ‪ ,‬מגילנל‪.‬ת‬
‫' אע"סשגישיהל קל ' )ראה ‪ ,‬שבת פ‪ ,‬כ( שמום שגלגיל כציה היא ' גמר למא'בתה‪,',' ' .‬‬
‫לפי ההבחות שהסדכרי להלן אםשר לקכער השמטפרטוהר של יד סולדת "היא‬
‫;הרכה !‪ m‬ו " גבההו ' ולא מחחילה דע לטבי השב;ןצי תמחילה ' לה‪1‬יתגמלונלת‪, .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪' ".‬ההגחות היסדויות הן‬

‫‪..‬‬

‫‪:‬‬

‫•‬

‫‪.', .‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪…‬‬

‫‪1 ,‬‬

‫' '‪( r: ,‬א) ‪ ,' ,‬בצי'ה ' בעביבי' שבת בקרא דבר בי ‪ j‬ל'ראל נקאר ‪ ,‬איכל‪ :‬על ‪ ,‬אף ' ‪ ,‬אשג; ' '‪i‬מצאים‬
‫‪,‬שביהצ בקרא ‪ ,‬ארכל כעגין טרמאת ' אוכלין )ראהגות ‪ ,‬ב " א ‪ ,‬ביהצנ ‪ ' ,‬א‪ ,‬כ‪'"i‬במ' הל ‪ I:i‬ת‬
‫' וטאמת ‪ ,‬אוכלוי פ " ו הלכה ייערדו‪ ,‬הרבה מקרמות( ‪ , ,‬בעב'ו ש בת תרקא הבציה" ‪ j‬זל‬

‫‪'.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ :‬משי'ם שד‪,‬מציאות היא הקובעה אם ‪ I‬ה לח ‪ ,‬אן יבש ) רא;'ן ‪,‬פ‪ ,‬חיצת ' ה ש קל או"ח · סי " ט‬
‫בעבין בורר שחלבון ‪ m‬למוו הם לחים ( ‪.‬‬
‫‪( ",, '",‬ב) ‪ ,‬ידן ‪ ,‬די םו~דת בעביבי שבת האר שויה ‪ ,‬בכל ‪ ,‬הביז ליס ‪ ..‬הבחה בשהי ' היא‬

‫‪ ,‬לא ‪ ,‬כל " כ‪.‬ך נן ‪1‬בסםת " ש הרי השרכ " א כתב דף מ' ‪:‬ו ל א ארמר '‪,‬סי‪,‬לד‪ , lt‬אסו‪:‬ו ‪ ,‬א ל א‬
‫' במםי‪ ' ") " ,‬שומן ‪ ,‬שהן ‪ ,‬קלין להב‪ n‬ש ל‪ .‬ובחמין ‪ ,‬ש לא היחמר כד‪ ',‬כי ‪,‬ש ולס" ‪) ..‬ראה‬
‫‪,‬‬
‫‪' ;' :‬יי ב ‪ -‬חךןן ‪..‬גזי‪.,‬ש‪ '.‬או " ח ' סימן ‪ -‬ב ‪ II‬ב‪,‬‬

‫ו "ח‬

‫" שמעינן אדין ' נלי· ‪.‬יי רא שו ן‬

‫תבאי ‪ ::‬ע;וי ק ר‬

‫‪ .o‬נ‪ ,‬לאכת ‪ ,‬הב ש ול רק ‪ ,‬ש כן היא המציאות ברוב הדברים ש אין ‪ ,‬מתב ש ליו ‪ ,‬בכלי ; שני‬

‫~ אבל ‪,‬דבר' שב‪ m‬להתבשל ותמבשל בכלי שבי יש בו ‪ ,‬משםו ‪ ,‬בשיל‪ ,‬אף ‪ ,‬בכלי שגי‪ , ':‬יראה‬
‫‪ .‬ג ‪ , '~:‬המ ‪ ,‬שכתב ' אהר ‪ :‬כד"ך‪,‬ק ‪ :‬במעי ‪ ,‬ל‪ ,‬הי דגלגלו ' שאינ‪,‬יב'!‪ i‬זל בעלאמ " ‪,Y‬וביהצ ‪,‬לטבעה‬
‫המיוחדת סגי ‪.‬ל‪ ,‬הי בהכי ומבעיא רה ‪~,‬א‪ ,‬חשיב ‪ :‬בשול ‪,‬ז‪,‬בו‪ ..‬התירה ‪ ,‬ר‪O‬שוט ‪ , ,‬ל‪ ' m‬ממלחי‬
‫‪OQ,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫!ש'‪ ,‬דאפ'לו בכל' שב' תשוב בשלו ‪ · ..‬וצ"ע‪ '.‬שהו' ‪.‬פ'וושו הוא בגד זכ'רושו של הו"ד‬
‫‪ .‬והמא'וי‬

‫' הוףטב" !‪I‬‬

‫"‬

‫ארה ‪,‬במקום(‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫כשהב'צה מתח'לה לה'ות ג‪1‬כולגלת‬
‫לפ' זה אפשו לקבוע ‪;' ,‬רפמטוטוה במוכה ‪, ..‬‬
‫עריי! איבה במטפווטהר של די סידל‪.‬ת לשו המטפוטיהר במוכה גמלגול ב'חצ‬

‫בקואת די סודלת‪ ,‬המ שאולת הגרמא גלגול‪.‬מא'? הלא כבל לפבי ‪.‬זה חייב בנשוהל‬
‫ובבזיה 'ש‬
‫גבלל שדי סלותד‪ :‬זאיך להנחי השגמוא ושאלת על חריב בוסף לש בך'של‬
‫‪,‬‬
‫שני סוג' בשול‪ ,‬אח‪.‬ר של 'ד סילרת יאחר של גלגיל ‪ .‬ב'צה ‪ ,‬השו' כמשבה כחוב‬
‫‪.‬‬

‫האסיו‪,‬‬
‫שזי ה'א‬
‫‪..‬אי! בוגת'ם כ'צה בצד המחים בשב'ל ש ‪ M‬גלגל‪ ".‬זמשמע‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫)ואה‬
‫וב'ושולמ'‬
‫כ'צה ' גמולגלח מופעי הובה פעמם" בש"ס בבבל'‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫בב'יוס של ‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫שבת ל"ח‪ ,‬ב ; משנ'וח עוקצ'! פוק ב' משנה ו' וכל חמפרש'ם שם ; בוכות זכ‪.‬ר ב ;‬
‫עירוב'י' מ‪, r‬א‪ /‬ב ; הוריות ו ‪, I‬ג' ב ;רע" הרבה מקרמית בירושלימ(‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫הועוון במ'א אח ' הפ'ווש'ם השונ'ם‪ ,‬לש משוג ב'צה מגולגלח‪,‬‬

‫‪.. .‬‬

‫(א)‬

‫‪ -‬שתתעוב חענ'! שחתבשל קצת ‪ ,‬בשלו‬

‫ש'טת הומב"ם ‪..‬שתגתלגל‬

‫)פו"מ שבת( ‪ ..‬נמנושת‪ ".‬חו מלה פוס'ח וכווהנ חצ' בזשל או ב'חצ כרה‪ ,‬ופ'ושו‬
‫השמנרית בעוקצ'! 'גוס כריך "שקלוף מגמה מקום אחד שלותתה משם אתו קלדפה‬

‫בלוה בשראת ' ‪ -‬הנשאות א'הנ חבוו לפ' אש'! לה שמ'וה וב ב'ךר שנפתח ובמנה‬
‫מקום אדח 'לפי דש‪,‬א שוחחח םד המקםו ההוא אבל אם ה'תח לשזקה קהש הקל‪,‬פה‬
‫האו שירמ"‪.‬‬

‫(ב) '‪1‬סטת 'יב ה ‪ ' II‬גאו! גמולגלת ‪..‬חצ' שלוק‪".‬‬
‫(ג) ש'טח העוין ‪ ..‬שאפשו לגלגל ‪ II‬ותה " ‪ ,‬ודיע שב'צה ‪ ,‬מבשרלת אפ‪i‬סו‬
‫‪,‬‬
‫' לגלגל ואהח בקלןח אפ'לו בשנ' הקוצות של הב'צה‪,‬‬
‫‪,‬‬‫(ר) שיטת וש '' ' ‪ ..‬לצ ‪ '1‬ה קצת וראו'ה ‪ ,‬לגוביע ‪ ,‬או צל'דח ‪,‬לחה יוכה ששיופ‪,‬ד‬
‫אותה"‪.‬‬

‫(ה)‬
‫לאב'לה‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫שיטת פסקי הרי"ר ‪ :‬שתתגלגל '‬

‫‪,‬‬

‫שתיקרי‪iL‬‬

‫מעט הביצה ותהיה ראייה‬

‫אס כי איז אנו ידועים המ זה חצי שלרק‪ ,‬אפשר לנרר'מה זה ביצה רכה שאפשר‬
‫עדיי! לגמהע דון חוו בקל'פה )האר משניוח עוקצ'!(‪ ,‬וגם אפשו לבוו בא'זו‬

‫מטפוטוהר מתח'ל לה'וח ש'נו' בגלגול הב'צח‪ ,‬כשסמ יבב'! א;תה‪,‬‬
‫המצ'ראת בבשול של בזיה היא כזו ; ער חמ'שים ושמונה מעלות "לא חל‬
‫‪,‬דשנוי בבהזי הואי חוזות לקד‪i‬וכתה בא'לו היא ביחצ ח'ה‪ ,‬בעון בחמש''ם ושמונה‬
‫מעלות תמחיל החלבוד‪ ,‬החלק הלב! לשנות את הצבע ולהפין ללבד‪ ' ,‬אבל ער"ד‬
‫נאשר‪ ,‬חל אופשר לגמוע אח הביצה בקלוח דרן חור‪ ,‬במטפווטהר יותו גבוהה‪,‬‬

‫בערן בשבעיס נ‪71‬כלות מחחיל החלבוד להחקושח ומחחיהל התחלח השינוי גבלגול‪,‬‬
‫' אוי פאשר לגרמע אח החלבון דןר ' חו‪ ,‬בקליפר‪ .‬ולס' הנחית אלו אפשח לקבעו‬

‫שהתחלח ביצה רכה הא' בערן ח‪1‬בשי'ס ושמונה עמלוח ובחמיש'ס שובע ‪ .‬מעלות‬
‫עד"ד לא בקרא 'ד סודלח‪,‬‬

‫ואפשר לרחוח אח הראהי מגמוא בשבח '~אול' בשיל ב'צה בחון הקל‪,‬פה‬
‫למטפרטוהר של ח'‪1‬כשים שובע מזנלוח לא נקוא ‪..‬רון בשול בבן‪ ,‬וא'ול םא היו‬
‫הממוב'ם רק אח החלבו! חמץו לקל‪,‬פה ההי ח"ב משום שיר סודלח‪ ,‬לא צמאנו‬
‫דחיוי בזה בראושנים ובאחרונים ‪ ,..‬שהו' דרן בשול בבן משמעותי רוק השבצוע‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪43.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ודרך הבשיל לא השבתתה )וארה אגלי לט‪ ,‬מלאכת או‪i‬כה שפמרש את' שר"י‬
‫שהאיכות ‪.‬של בדשל חכהמ האי שוגה מאיכות בשול באור‪ ',‬אבל· כל' הרידו ההר‪ .‬אל‬
‫בוגע לאנו‪ ,‬שבקמהר לשבי דהרך היא דךר 'של בשול באור(‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫אלור וידו זה שי אחת שמתי אפשריוית " ‪:‬‬
‫(א)‪ .‬או ישד סודלת היא בטמפרטוהר בערך ‪ 58‬עמלות צלסיוס כמו שראיגו‬
‫‪.‬‬
‫‪'.‬‬
‫‪.‬מגמרא שבבת במהצי גמילגל‪.‬ת‬
‫‪:..‬‬

‫(ב)‬

‫‪.‬‬

‫או דשיו ביהצ מגולגלת הוא ידו מי‪ m‬ד בבשול‪ .‬שבשול' בבציה עד‬

‫'משגתלגלת אל בקרא בשלו כלל‪ ,‬מכיוו שדשם דבר המותי לא השתהנ בבצי;‪.‬‬
‫זה יכול להיות או משום שביצה בקאר אוכל 'ולא לח בעיגו בשול בשבת‪.‬‬
‫או אובליו אם צמחא לורמ שבהצי ר~א גחל‪ ,‬דיו יד סודלת לא שווה בכל 'גחל ובוזל‬
‫אלא רק במס'‪ ,‬ייו שומו או רברים כוי"‪.‬כ אי אפליו אם תמצאלורמ שביהצ הוא‬
‫גוז‪.‬ל דריו די סולךת 'שהר 'בכל גוזל 'כולל ביהצ‪' ,‬רק כשמוצאיים את הבוזל בתוך‬
‫הקליפה שי דין די סולד‪,‬ת אבל כל זמו השוא גמצא בקליפה לא נקר!‪ .‬גוזל יאיו· בו‬
‫ידו די סלורת‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪. …‬‬

‫•‬

‫לפי אובשרות ב' יואצ שער ‪ 58‬עמלות צלסויס איו דיו חיוב בבשול‪ .‬ציבה‪,‬לוכו‬
‫גם כן איו חיוב בבשול אחר בשול‪ ,‬לכן אבופו עקריגי היה‪ .‬פאשר' לחםמ לבון‬
‫או חלומן של ביהצ או בחמרים הדומים לזר_ שבהם ג"כ לא בקרא רן בשול שמםר‬
‫ששםר דבר המותי לא גשתבר‪ .‬לשמל ‪ :‬להסקת ‪.‬בית בהסקה רמכזית ')שזה רומה‬
‫לקליפה סגוהר(‪.‬‬
‫למי האמשחת הארשובה שדי סולךת האי מעל ‪ 58‬מעלות צלסיסו קהש'להסביר‬
‫את דןנ‪.‬איצו‪.‬ת הלוא רוב בבי אםר איבם יכולס' ·להחזיק את הדי בימם במטפרטוהר‬

‫‪a‬‬

‫של ‪ 57‬עמלות צלסייס‪ .‬איך אפשר להסביר את הובושג "די סלודת" בפמטררסהר‬
‫‪..‬‬
‫‪,‬הכ גבדר‪ ",‬ז וקהש להבחי שטבעם של החחת השתבי‪.‬‬
‫אבל שי דלון המ פירשו של די סולדת‪ .‬האם המירוש הוא שאי אפשר'‪r‬זהלזיק‬
‫את הדי בתוך רןנ‪.‬ס' החמםי ילכן הדי מנכשת אחוהר אחרי 'זמן ‪,‬דמ‪ .‬או שתיףכ‬

‫בנכיסתה של הדי לתזך המים האי ברתעת אחורה‪· .‬ושי' בפקא ימנא' גחהל בגובה‬
‫הטמפררסהר בין שגי הפירושס'‪ .‬רוב ‪.‬האבשים איםנ יכולים הלחזיק די בתוך ‪:‬ימם‬
‫חימם לזמז ‪ 10 "5‬שביות אלא עד ‪ 50‬עמלית צלסויס‪ ',‬ואחיר זה‪·.‬ומציאםי 'את הדי‬
‫מתוך המים )רק נאשים שהרתגלו לצמב כזה ימלס' הלחזיק את'הדי במטפרוטהר‬
‫‪,‬של ‪ 50‬עמלות( אבל היד לא ברתעת תיכף ורימ במטפרטוהר של ‪. 50‬לעמות‪,. .‬‬
‫אבל הדי ברתעת תיכף ומדי במטפרטוהר גבוהה רןנ‪.‬תקרבת ל' ‪ 6O‬עמלות‬
‫צלסיוס‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪" .‬‬

‫ורחא רש"י שבת דף מ' ע'~ב יד סולדת שמנשכת לאחוהר‪ ,‬וראה ג"כ·גבמאר‬
‫גיזר ףד ב' 'ע"ב מפבי השאי סולדת לאוהרר‪ .‬וראה שם רש'" ותוסרפת עעל המקום‬

‫‪.,‬‬

‫שמתוםכ שממע שהדי גשמכת תיכף ורימ חאוהר‪.‬‬

‫‪….‬‬
‫•‬

‫‪. ..‬‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫‪44‬‬

‫•‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫‪'.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫נספח‬

‫••‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫' הערת לשאלה אם ביצה נקראת איכל בעניו בשיל בשבת‬
‫‪-‬‬

‫לע הבשוא הנ"ל ירכר רעןר ‪..‬הסיעז" םע ' הרב לשהמ זלמו אייועבך לש'ים"א ןשבמ»ר‬

‫לע ה‪"r‬מסת המרמא " היעד הרב "שו איירעןכ‬

‫לשםי ‪ n‬א ‪- :‬‬

‫•‬

‫‪..‬אף שזיבה חיא ' לח תא ישכ‪ ,‬ירנונ כייו ש' ו ' רע רבציה ה"א אכרל לוא שוכקה; לכז‬

‫' אין להחתשב ' כלל בנציה לגכי שיעיר לש ןו סילרת ‪ ,‬שהרר זה תליר אד ‪ .:‬ררק כישעיר‬
‫ברסיל במכאל בן ' דרסריא כש"ש שכר"צ דאו'ח סי' ‪ .‬רנ"ז ס"כ‪ ,‬והכוחת הפוםו ' רבי זאב‬
‫לכ הי ‪ /l‬ר חזשכה למעסה לנעין זה כומדח משורת לשים בציה חיה רתן מים שככל‪',‬‬
‫רוסאוו · אם · החום א' ‪ U‬עילה‬

‫לע ‪ 58‬עמלות ‪ ,‬אויו לחשוש לזה שגם הביצת מתחמתמ‬

‫‪.‬‬

‫כישעור זה"‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪,..‬לסי תערי ' אין הדבר ברוד אם לבציה חית ~ש ידן אוכל‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הראיה לכ‪:‬ן שבציה ‪ ·,‬זוארק אכול יחא לאכרוה שמי!!ע אר'ח סי' רב"ד ס"ק ב ‪" :‬אין‬
‫צלוין‪ .‬צבל ‪ ' ,‬וכיצה אי כשר על גני גח'לים אלא כיי שיצלהמבע‪It‬י משבי ‪ .‬הצדדים כמאכל‬
‫בן דוסריא"‪ .‬מפשטות הלשין ' לש "המחבר' פשמע‪:‬שצבל‪ ,‬יבצה רנדש הינס אכול ‪ ' ~,‬שהן‪,‬י יש‬
‫להם דין ‪ .‬של‬

‫בז דרסראי לוא צמאנו שלעיר זה אלא כתבשילים‪.‬‬

‫זכ א כ ל‬

‫· · · ל‪ ~D‬נעיןת עדתי ‪.‬ין שונם ראיה סממםר טעמים‪.‬‬

‫‪(K) ..‬‬

‫' ס"ק ב מובסס לנז השםנה בסףו רס~א שבחב‪ 1'11" ,‬צלו'‪ 1‬בש‪ ',‬צבל ‪.‬ןבצ'ה‬

‫ז;י;א כיד' שוצלור;‬
‫דרסריא"‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫יגברמא ‪:‬‬

‫"הפנ ר'יוו אלעזר דו‪:‬בא רב כיד צושרלו ונבערי כנאסל‪ .‬בן‬

‫•‬

‫ריש לחקןר האם‬

‫‪,‬‬

‫שאל‪n‬‬

‫הגמרא היא לע שבר צכל ובציה‪ :‬רא וק על שכר‪ .‬יצמאתי‬

‫שבעל הםרסת תמא כבר עדמ על האסלה זי‪ .‬ירש להביא צקח הוכחה לכר ששאלת רג‪.‬רסא היא‬

‫יק ‪ :‬על בשר‪ .‬הובחוב יהטיר כבתי בסרר הפןר מן הונשנה צכל ובציה א ו בחש י"אי~' גס‬
‫לחלק‪ ,‬יאם לששתם היה ירן שייה ‪ .‬של מכאל בן דווסיא היי צריכיס לכתוב בצל ‪,‬יבצה ובשר‪.‬‬
‫ירין של ‪ .‬צליו ' שבני ציזזם צמאנן דק בבדש לרא ביבצח או צבל‪.‬‬

‫‪. –‬‬

‫‪ ,‬זזע ‪ I‬יש קצת ר!'יה מן הרסב"ס ה‪t‬ןלכות שבת פרק ג' הלכה ט"ז שכחב ‪" :‬לאא כיד‬
‫‪.‬שיצולו עבדר יםר ורואיים לאכילה"‪ ',‬יהנה הרמב"ס השמיט כאן דיז מאכל בן דרםואי‬
‫ותנב'‪ .‬סתם ‪,‬ו‪.‬איריס לאכילה" מושמע שמאכל‬

‫בן דרסריא' הר~ דין‬

‫הרמנ~ם בפרק · ט ‪ '.‬הלכה ' ‪',‬ג אבל לא בביצה אי בצבל‪,‬‬

‫•‬

‫כנשר‪ .‬כמ‪.‬ו ‪ .‬נשתב‬

‫‪.‬‬

‫אבל‪ .‬כזכית לשא צמאגו חוגזה זן ברשאונים‪ ,‬לואי אזי ריאה סדיוקיס לאי צו"נ‬

‫(ב)‬

‫אבל סם ההרכחה שביצה נקרא אוכל מי א"רח סי ' רב"ר הדא סבסק‪ .‬שהרי‬

‫ב !‪ V1r‬נה ףדנ י "ס ‪ ,‬דובונו על ‪ .‬גזרה שמא יחתה וגפל‪.‬ל נזירה זי איו צלויס אלא אס זה‬

‫ךא~· ל‪.‬כ‪x‬ילה במען '' ‪ '.‬ןשוכבנה דף ל‪ "" .‬רוניונ על חייב בלוש‪ ,‬לית מאי ומליג שבציה‬
‫בנבל"שרת ‪ .‬נקארת ‪ .‬אכול‪ ,‬ואלוי נם '‪ 1!1‬בזה · רן כאננל בן דרסר'!!‪.‬‬

‫ייכן ‪ 'tC‬ן ציי ‪ t‬ז בציה ‪ ' .‬לאא ' םא היא מבסולת יארןייה לאכילה הויא כרב דאכל‪ .‬שויעיר‬
‫לש אוכל החג כאמל ‪ .p‬ררוסאי‪ ' ,‬אלב איו ‪ ,‬ריאה מזה שלםני שבציה צלייה כשיעיר לש‬
‫מבאל ‪ .‬בן דרוס"' ה'א כבר נתארק אוכל‪ .‬דש"‪ ,‬ל‪ c‬נ'נן מאכל השוא נחל לוח בזמן לשא‬
‫נתבשל‪ . ,‬יבעהש אמכל רק ' אחרי של'שב‪n‬מ‪ .‬וזה שב‪w‬גו ‪ l‬ן מאכל בספוו ‪ .‬לש עגין אחרי בשול‬

‫לא מקבה תא‪ :‬השם אות הרין של מכאל עדר לפני שגעהש אמכל‪ ,‬ויש ‪ .‬לתרא שלפני שנעש ‪, t‬‬
‫‪III‬נכל בו דרםד ‪ . 'II‬ב'לו‬

‫לה'‪m‬‬

‫בבר רן ש‪' ';O‬ד סולגת‪ .‬אלב רן 'ד םולדת לא ונגע לשמא‬
‫••‬

‫•‬

‫•‬

‫‪45‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫יחתה ש‪..‬ורי רג‪.‬זוה נוגעת לידו המאכל 'וגבלל זה הוא וצרה לחותת באש‪.‬‬
‫ירש לחקרו האם מאכל בז דויס'א הוא שוגה מביצה מגילגלת‪ .‬ף‪ W‬נפקא מיבא‬

‫(ג)‬

‫•‬

‫גדול שבאמכל‬

‫בן דררסאי לפי‬

‫חא‪:‬ר‬

‫סמפר רשאונים חיוכ כשב יי‬

‫כ‪T‬של אבל כב"צה‬

‫גמולגלת שממע שאיז חירב כזה‪ .‬שהרי הגיכ;ךא קיבעת שזה גמר בשלו‬

‫וגמך‪ .‬מלאכתו‪.‬‬

‫ויאו סברא להגיי שאחר גרמ מלכאה שי עדו שכלו אחר נשלו‪ ,‬י(‪I‬יו להנ‪ Ir.‬שכאמל בז‬
‫ירסראי י;ןזן‪ ,‬בלוש פחות יבמצה עבלוגלת ואם ‪ .‬כו יסוכובה בסרק כיוה ה"ה צריר להגדי‬

‫שאיו מבחיים בציה צבד המיחם שבביל שצת;ןיו לשירן‪ y‬וננאל בן יריסיא ‪ .‬יע"ח ‪ .‬גם איז‬
‫מפקיעיו בסון ‪i‬‬

‫'‪l‬‬

‫היה צריר להגדי שתצלה נמכאל כו ווסרא" ‪ ,‬לאא ברוו ישש ‪ ·,‬שנ" · סרגי‬

‫שכול‪ ,‬כשלד של גלגול ובשול של מאכל בן ירסרא'‪ .‬שביל מאבל בן ‪,‬רסרא' א‪ ,‬רק‬
‫כחל‪,‬ק )כשב' ‪.‬דד'ס( והחלק הזה מ~ישל ‪ ,‬דע לש‪ U",‬אי ח‬

‫‪'i‬‬

‫כשלו )לס' ‪1‬ק‪I‬למ‪ n‬הראשונ'ס‬

‫רש"י‪ ,‬ירבמ"ם( וגלגיל כיצה כל הביצה מבןשלת עי שגעשית רכה‪.‬‬
‫(י)‬

‫ט"ו ‪:‬‬

‫רכייו מכער מ"כש ללח לעבין' כשלו בשכת צמאנר ייוו כארח שיח ס"ק‬

‫‪".‬מותר ליתן ' ‪ K‬יבפאנדה כבגד האש כמקום שיד סולדת ואע‪ II‬פ שהשומן שבה בקשו חחר‬

‫יבימ‪".m‬‬

‫רגם צמאנו ידון ןנבעכר ממשקה למכאל בעניז סומאת אוכלין אם שןמ שנקרא‬

‫משקה כצונכ ד‪.‬טבעי יש לן דין מאכל כשנקרש ‪) .‬ירהא ‪ ,‬ר"ת ‪ .‬כמנחית ל ‪ /l‬א ‪ ,‬א‪ ,‬והרמכ ‪ II‬ס‬

‫‪,‬‬

‫סומ"א פ"א זולכר‪ ,‬ט ' יפ " ט הלכה א ו( אי דין משקה ‪ ,‬או צמב לשיסי‪ ..‬שגם לא משקה וגם‬
‫ריש עדו יזביס‬

‫לא איכל‪.‬‬

‫כמעכר משמקה למאכל‬

‫בחלב שנקרש ‪,‬‬

‫וחלב‬

‫בדם שבקרש‪:‬‬

‫שבוקש‪ ,‬שור מ ן שבקרש‪ .‬שבכרלם הצמב משתנה מלח ליב ש ‪ .‬אי מיסב ל לח‪ .‬רדבין · ‪ K‬ינפאנדה‬

‫השוא מבער מישב ללח בנתו ה‪n‬ו‪:c‬רוניס כרמ שו‪.‬יי ת מרר‪.‬י " א אסי ישרה מהר " ם · שיק ‪.‬‬
‫ורשה חדמ‪,‬‬

‫וגרע " ‪~,‬‬

‫ומ " א כתנ שגם‬

‫ה ש ומו שנעשה‬

‫בי מ‪m‬‬

‫בקרא ייכש ‪ ,‬ובפ ק א ‪ .‬מ ()נ" אם‬

‫~ ס נישלו זזג‪t‬ו ב י לוש שככת‪.‬‬
‫ייש לפשו את רמ‪ n.‬ל ‪ j)1‬ת ‪ .‬בין מ " א אוחרים ה (‪ I‬ם אנו הילכים לס" '‪I‬נ'י ‪ ,‬ר הישמשו וגויוק‬

‫היששומ שבומו היא כהשיא יבש ‪ ,‬רלכן אין בזה יבשיל אחו בישלו א‪:‬זכילו שמפשירים‬
‫את‬

‫השומן‪,‬‬

‫אך‬

‫השרלכים‬

‫ל‪~ D‬‬

‫הצמיאות‪,‬‬

‫ושוזבן‬

‫נקרש‬

‫שהיא‬

‫יישכ‬

‫האר‬

‫איכל‪.‬‬

‫אבל סימן בצמב נחל היא גוזל‪ ,‬ר‪" R‬כ כל זמן שהוא יבש אין בישול אחרי ‪ .‬ב"שול אכל‬
‫כשהיא בעשה לח אז ר‪,‬ויי בישול חאר בישול‪ ,‬ויש לבו מקוה הפרד מציבה שכהתחלה הווי‬
‫'בחל‪ .‬יאחר כר נעשרי יבש ואוכל‪ .‬וכל זמו שהביצה היא ‪.‬ניזל יהיה בזה יין ‪ .‬ייד םולדת‬
‫‪.‬וכשנעסה יבש ז‪.‬‬

‫‪.K‬‬

‫בציה מבשולת יהיה בו דיז של מאכל כן‬

‫דרסראי‪.‬‬

‫וא"כ ' כיבצה איז‬

‫דין יד סולדת שמוס שהטמפוטורה כהשב'צ"ה נעשית מאכל היא יוחר נמוכה‪ .‬יתכן אכל‬

‫אוכל אחר ז‪f‬י'שיה לי התכונות המתאימות שבתור בחל · יהיה לו דין יי סולדת אבל בתיו‬
‫· אמכל‬

‫‪-‬‬

‫בממפרטווה יותר גב;חה‬

‫גברמא‬

‫בכ'צ"ה ג ‪.‬‬

‫א נ ק ראת‬

‫ ידו לש מכאל בן דווסיא‪.‬‬‫כציה ‪ .‬איכלא אדפ'‪:‬ןח‪ . .‬אבל אין‬

‫· ראיה ' בוררה ‪ .‬שכנזיה‬

‫‪J‬ומאב ‪ IC‬כול להמ שניגע לכשלו כשבת‪ .‬הגרמא ‪ .‬גם מרמה תא הזיבן‪ .‬לעביז לש‬

‫שמק ‪r‬‬

‫‪r‬שבו ‪ .‬ו ‪ ,‬א‪ .‬מ דימח אח רמיןר הםעייה לוא התתהא‪ .‬ירהא "יירישר ודא כמקים‪,‬‬
‫וגס‬

‫מהלכיח‬

‫סןמ א ות‬

‫אוכלין‬

‫אין‬

‫רא י ה ‪ .‬ברחה ‪ ,‬שהר ~‬

‫יש‬

‫קר‬

‫שבח» משקין‬

‫יהם‬

‫‪ 14:‬ינס ‪ 14:‬ןכל‪ ,‬אבל 'נ‪ ' .‬פיררת איז להם יין מקשה אכל רן‪,‬וי א ו כליו‪ .‬ר‪M‬ה למלש פירשו של צל"ח‬
‫לםי שיטת הרא"‪i‬ב ' ‪.‬ד ו א"ו שםו ספק שימ פירית יש יין של יד סולדת לפי ישסית שמפשרים‬
‫דשין‪ .‬יד סילדת הוא ש ו וה לכל הבוזלים‪ .‬י'א'כ · אגו ריאים שיש דכריס שהם נקראים רג‪e‬גלרו‬
‫כדיני טומאה אבל יש להס גם דיו של ייד‬

‫סלודת‪. .‬‬

‫‪. . ., … ,‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪. ,‬‬

‫רלםי זה דע‪.‬יו לא ‪,‬בחו‪:‬ר היטב ‪.‬אס כיהצ חיה‪ ,‬יש ' לה ‪.‬הו ' ‪ ,‬אוכל ‪ .‬או ‪ ,‬דין ‪.‬בחל ‪ ·.‬בענין‬
‫ב'שול כשנת‪'' .‬ר‪•5' :r‬‬

‫‪4(; ,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪:; :‬ןרב ‪..‬קלמו כהנא‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•• •‪,‬‬

‫•‬

‫< •‬

‫‪.,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬
‫‪.,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,•,‬‬
‫" ••‬

‫•‬
‫• ‪•.‬‬

‫‪·•, .‬‬

‫‪.. ..‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫והביכורים ·‬

‫השביעית‬

‫‪,‬‬

‫• ‪•..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.',‬‬

‫‪,, ,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪.,‬‬
‫•‬

‫••‬

‫‪.'.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪'.. . • . ,‬‬

‫‪':':"~ 'i‬לאכירה ‪D‬שןט הוא ‪ ':‬אזי הביכורים ‪ U‬הגים בשנת השמיהט ‪ : ,‬כשס אשיז ‪ :‬תחו‪1:‬וב‬
‫בהו~ת ‪,‬כשנג‪'1‬ית ‪ '.‬והביכורם" הף אף בקראו תרומה ~ תרומת ןד> )דבףם 'ייכ "'ייו(‬

‫ע"ד ע "‪,:' ( K‬כ‪&i‬ה‪m‬‬

‫‪ -‬אלו הבכורים ‪ '.‬וכך ומרה בפשוסת לשוז הגמרא )'במות‬

‫וכך‪-.,‬ממשו‬
‫ככוריס ‪ ,‬לתרומה‬
‫שכו‪ ..‬ע‪. …' -‬‬
‫שב'הם כאחד באמר ‪ .‬ובוהג'ז "ב ש א~ ‪.‬ש ב' ‪…‬‬
‫‪.‬‬
‫שעל '‬
‫‪.,‬‬
‫‬‫‪. ..‬‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫שאין · א'רם‪' .‬‬
‫זווע "' בה'‪·· …, :0‬‬
‫"‪, ,‬‬
‫המאירי'"‪ :‬ובוהגין בכל שבה ישבה חץו משבת ' השמיטה‪- – , ,‬‬
‫וכו בקטו כמשטות מגחלי ה~חרובים‪ .‬כך כותב המהר"ל ' פמךג 'ב ‪ :,‬גו''‪ ,‬אר;ך; ;‪,‬‬
‫)משל‪.‬רת‪ ..‬כ ~' ג 'ייט( ‪ :‬דאיר שייך ידהה'י השביעית ' ח י יב בכוכויס ‪' ,‬ייש או‪:‬ן קןרא ‪ r‬אגי ‪e‬‬
‫• ‪.,‬‬
‫‪•,‬‬
‫· • " ‪..‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,.‬‬
‫‪.. – ,.,.' ,.,.‬‬
‫'‪. : ;,‬‬
‫‪• ·.‬‬
‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫"‬

‫ב‪',‬ל " ‪ty', ' lC‬‬

‫‪' . . j .‬ו‪ 'J‬שן· ע יי"ר ‪… ..,‬‬
‫‪9‬‬

‫;‬

‫‪,-‬‬

‫ע '‪D‬ו םםדי ואה‬
‫‪.,‬‬

‫‪,-‬‬

‫‪…‬‬

‫'‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬
‫פי' ' נ" י‪'.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪…. ',' ….." .',.. , '… .‬‬
‫‪_.‬‬
‫‬‫‪J‬‬

‫'‬

‫"‬

‫ ;‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫גו' טל תווה להג‪ II‬ר מאיר ארי‪ .‬ק לובמות ע"ב ע"א שמביא דברי '''שר‬

‫רתומה ובוכריס‪ .‬בסאר שג" שבעו‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫·‬

‫‪,‬‬

‫~‬

‫יכרמת ‪ -‬ע"ג‬

‫ע"ב '‪,· ,‬נ'וס' ·‬

‫••‬

‫•‬

‫‪",‬‬

‫~‪…‬‬

‫‪-‬‬

‫בכל 'שגית השמיטה‪.‬‬

‫ומפרשם ‪:‬‬

‫וביהגין‬

‫‪:‬‬

‫‪-‬‬

‫לכאורה שנות‬
‫‪. ..‬‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪". .‬‬
‫השמיטה יהיינן לנר משימטה גוסא‪' ,‬יכן משמע מלשון ה'שס' בץשו‪ ..‬שגי שכ»ו‪ ,‬לוא‬

‫"'‪ ,‬קמארבכל השבים ; משים דר‪u‬ננת השמיטה ' אין"תרומה נוהג‪ ,‬ומדכ;יל '''שר תרומה‬
‫‪,‬‬

‫ובכורים בהזור מסמע צקת דגם בכירים אינו נוהג כשמרטה‬
‫"‬
‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫עכ "ל ‪, ". ' .' ..‬‬
‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫" ' ~‬

‫וסיין ‪ ;,‬חטארת יעקב " )הנדפס כסוף מסגיות דפוס ו"‪:‬לנא( ככררים ם " כ ‪1‬כד ' שהכיא‬

‫‪:,‬‬

‫ראיה מרש''' יבומת ‪,‬ג‪'/‬ע שדעתו שאין ככורים כמשסה‪ .‬יב"תורת ‪ :‬הארץןן לריי ‪II‬מק'ל'‪;-‬עךס‬
‫' )‪ I(" D‬אית כ"א '( פ י רש ‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫שכוונתן לר"שי‬

‫'‬

‫ריש רף‬

‫'‪, .‬‬

‫ע"ר‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ש‪ W‬ם ' ר‪.‬ג‪.‬ז('‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫'‬

‫‪…‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫"‬

‫תריחוכ‬

‫"‪1‬בוהגין‬
‫" '‬

‫'‬

‫‪..‬‬

‫‪ ,‬ובכורים בסרא שני שבוע בכל שנות שמיטה אבל משער ' שני ' יאנו נורג‪ .‬כג' '‪'',‬וכו‬

‫"‬
‫‪,: ;:‬‬

‫'‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫'‪.‬‬

‫הרי 'שאיו ככורים בשביעית ‪ ,‬בשם סאין '‪ .‬תרומה בשביעית‪ .‬ובתוה"א כתב‪,‬‬

‫"‬

‫‪.‬‬
‫שאין מכאז‬

‫‪",.‬‬

‫"‬

‫' •‪ .‬הכר‪ n‬כל כר‪ .‬וסיש לימר ; שמשים רתימה גק ט זסאר 'ש בי שניע‪ ' .‬ללפי ~ ז‪j‬ן ‪D :‬א‪:‬דו‪i‬ר ;'‪,‬לראי‬
‫‪ ':",‬ר‪.‬מל'‪ ." 'C‬סגם ' מהמא‪ -i‬רי' '‪ .‬המובא ' בהמשד" אין ' הכרח כל כד ; ונקט '‪ ,; ,‬חוץ ' שמנזו השמיטה"‬
‫~';' ‪ ' ,‬משום‬

‫ר‪J‬רוןנה‪' :. .‬‬

‫‪.,‬‬

‫"‬

‫~ ‪,‬‬

‫' ‪, :' ,'. .. , . .‬‬

‫' ;‪ ' . -‬ןמסשות ' חדכ;י ‪' C‬דמרר‪ :‬שלמ'איף ואף ל;ש ‪ ' :: h‬כיכ‪i‬נית ~ אין' ככורים נשכיע ‪ I‬ת‪.‬‬
‫‪ 4‬עמ ' ‪ 269/270‬בית · הכחירה ליבמות מהדורח הר'ב שמואל · רךקנןן ' י;שולים ' תשכ '; ה; ' "‬
‫כ " מאגם ‪ ,‬הגימיק "שיאן ‪ ,‬אדם 'זורע כה" ש~יך רק בוכר הנזר‪,‬ע ירוב שנה ‪ ,‬בשנה ‪ ,‬כאל בפ‪:‬וי‬

‫‪'.‬‬
‫;‬
‫;‬
‫•‬

‫~‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫ה ‪ K‬לין ‪ :‬א' ‪Y U‬שיר‬

‫‪-‬‬

‫יו‪,‬ש'" ייז בכורים ‪ ,‬וגם רתהמו מן ירן‪.n‬ה ' בפרי ‪ ,‬א'לן‪ ,.‬ר'גו כ ‪ .‬הגהןת‬

‫‪ :‬וכראוריס ‪,I‬לחכם קדדובן ' ספידר ‪ ,‬ז " ל" שסבוף ספרי םע ' ‪ ,‬עמק הצני~ ‪ I‬ב )ירשול;ם תשכ"א(‬
‫)צוף‪ " ,‬לתקן ‪' ,‬שם ‪.‬דס'מן‬

‫‪:‬‬

‫ב"ו מבקום המדופס‬

‫שם ‪' :‬‬

‫(ז~'ב‬

‫‪:‬‬

‫(הב‪" ].".‬ייבת במשער‬

‫‪-‬‬

‫‪ ,‬ג " ג לפי שאיו ' רזריעם בה‪ ,‬ובין ‪ .‬לתרומות ושעמר ות וביז לככורים הםבק ה זו שייכת רע‬

‫‪ :' ' ',:‬בחלק מהסירןת 'החייבים בככורים וכחרוןבית ךמעשרות ' מן החררה; צוריד‪ ,‬לומל‪ ,‬שהכוונה‬

‫'‪',:‬‬

‫‪ :‬שהתורה הפקיעה שנה זו· מעבידת הדאמה והפקירה ‪ ,‬יבולה‪ .‬ובקטו חד אמלה‪~ .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫ארם ‪ n‬א‪r.:t‬ו יביא וי" י קרא ‪ ,‬כבר ‪ ,‬פירש כ‪..‬תררת ' האח '' "' ) ‪ nD‬א אות (ח"" ‪ ,‬כררותנ‪ ', ,‬שלא‬

‫;‪;,‬‬

‫מסתרב כלל 'ש'היה ' בשבי~ת‪.‬חיוב "בי';ן לוא 'תיתכו צמיות קריאה‪, ,‬שהר~ ' דשם ' אדם‬

‫;‪ " , ".‬לןז ‪ ,‬יוכל‪ ,‬ל‪Q‬ורת ' ‪ .‬בשיב‪.‬עי‪.‬ת ‪ ,‬ופשרט רנאה שלא משים ; קרךאה אתיא ‪ ' ,‬עלה ~ לאא ‪,‬שמהקרא‬
‫ילפינו אשינן שייד אלא לשבו‪ .‬כוך הביבן שאר האחרונים בדרביו‪ .‬ועיין נ"שס ‪ ' i‬םארים "‬

‫· ‪47‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬ת ‪: M‬דנה הכאתי אח ואשית ירוכ האדהמ ארש נ ‪''' M‬ל )דרכםי כ"ז ' ‪(,‬ר !!ו‪;r‬‬

‫לי לא תנן ‪,.. ,‬רא "ש" חש"כ ככודכ·יס‪ .‬יהחזיק אח'יי 'ר חיםי אןכ רוטר‪ ,‬אח‬
‫החכיכ ‪ :‬אשר ה' אלקיך ניחו לך )ד "ם כ"י ('ב משרונ באיר החיםי ‪ :‬ל"!כ ש'שיר‬
‫ה' לי חלק באץו '‪ .‬יהאר נשח השימהס‪ ,‬דכחבי יבשנה השבעיית ירנ' שכת לה'‬

‫‪u‬‬

‫)קידרא כ"ה ‪(,‬ר לזה כא רכרי הטו‪.‬ב שאיןנ צמהר אלא על זןמ הנתינה ;ו‪ 'f‬שו‪,‬ם‬
‫‪ '1‬שנ‪.‬םי אכל שנח השימהט אין הב האכח כסוים‪ .‬לפי אשיםנ' לשי‪ ,‬אאל ‪ ,‬סרמקרת‬
‫לכלי‪ ,‬רז'‪:‬כ‬
‫‪,‬‬

‫יזי האי םנ נורת כעל ר"חזיו א'"ש )עלרה י"א י"ח( ‪!' :‬ש‪ K‬כורכיס כשבי ‪ J‬י‪.‬ת‬
‫רש‪ ' "b‬הח"!כת ' הפקר‪ .‬עכ"ס‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫יסבופ "צנפת פחנע" ‪' ,‬ה) מנתית געייס םייכ ה"ס( גנע בה מצ‪ : ",‬אחר‪ .‬שגובי‬

‫ייכנאי‬
‫)שבעייח ס"ח מ"ו( ‪.. :‬אין מכשילן יקר של שכיעיח בשמן לש תחמה שאל‬
‫‪,‬‬

‫הכל‪.‬‬
‫ידיל פסלו‪ ".‬ימר!נש הרמכ"ם כםיחשי ‪K.. :,‬שם נססל כשכיל ‪ .‬התריהמ ישףר ‪.‬‬
‫שבעייח‪.‬‬
‫סמני שגיםר ל'!כריח שכיעית שלא יאכלי"‪ .‬היי אסיר לנרםו למעט כאיכלת‬
‫‪.‬‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪..‬‬

‫)יברו‪K‬יס והגהות לע פירס'''' לע התררה( לר' אפירם זלמז ומגליית ת"ל‬
‫~)‪I‬זש לייחס "שאר‬

‫)ב‪ ' D‬מזסםס~‪.(a‬‬

‫‪ N‬ת לי" לע "אהדהמ''' ולא על "פרי"‪ ,‬והאדמה היו לשי ‪ ,‬ה‪.‬יא‬

‫‪ 'FC‬שבימםה 'ער)‪. ,‬להלן הר‪J‬ה ‪(. 20‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫הכתיב שכלמרתי הרא ‪ :‬לוקחת רמ~שית כי פיר הארמה אשר תיבא מצוג‪c‬ך אשו ה‬
‫‪' .‬‬
‫‪.,7.‬‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫לו‪t‬קיך גיתן לי‪ ,‬וכנרהא וכייחם ני'‬

‫~יה‪n'I‬‬

‫‪I‬‬

‫שאר ברחן לך ל"פרי ‪,‬ךאזמה~!‪ ,‬שהיר הםרי‬

‫הזוו הטקי לר ‪ IK‬הזרא נשבה השביעי‪.‬ת אר "ע מזכרת חייס ליר חייס סדעניק ·‬
‫•‬

‫) ‪':D‬‬

‫)‪'( 1‬‬

‫סמסרש דבור ו‪x‬ה"ח אשיו כניוום לאא כןזנו השרן‪:c‬ץ גותגה‪ .‬יך ‪ 1C‬לב לא מןמ‪ -‬שושיי‬
‫נרתהנ‬

‫לן חי חלק נאת‪ .‬ובסונת השיבעית שהפירות הנם הטקר‪ ,‬הרי שהאזר דא ‪U‬‬

‫במלעית בקרק~ היו םאשר לימר‬
‫'ירע‬
‫‪.‬לך לגמיי‪ K ,‬ך ‪ '11‬ישיר רפ‪'-‬י שבנה השב'יעת‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫לסו•‬

‫ו ‪ M‬בקשי לכל השניס‪ ,‬אשיז הנולעת שלננה‪ ,‬מןריי;כ ססרי השנההשניעית ' ואנן‬

‫לו‪C‬א חמוןר דכארמינן מ'ע'סאר‪ ,‬שעבל אהר‪ 1I‬ח מייחם ‪ ..‬ניתן לך" ‪.‬סארי‪ .‬ר~ "זןר איש‬

‫נולרה י"‪ R‬י"ח‪ ,‬שמפשר "שן ו‪ "u‬ברש‪1I‬י כשיונרת לבעלית הטירר‪,‬ת ןףו‪c‬כןא סי ‪ ,‬לטרש‬

‫בא;דר"" "‪ n‬י‪ Yi‬כזרא'" ‪.‬ב‪i,‬זריפת יסמשר הלןרש י‪ n‬כלסית הפייוח"‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫ע' חננכת יחןרנ צוביה "צ ‪ K‬השישג לע י‪i‬עב אהו"ח ‪:‬‬
‫ח‪ J‬ל" קש‪.‬ר מדא‪ .‬כע"ל‪ .‬ונרהן‪ :c‬דא‪:‬ח"ח לשיטתי‪ ,‬שהרשוח‬

‫‪.' .‬‬

‫לוה‪I‬דא דין ‪ ,‬מס‪D‬קן · כיל לב;>ת ‪,‬‬
‫נתינה לנן ‪ :.‬לדרשר הפסקרים‬

‫לכ ‪'tJ‬שין הפכיית דירב ר‪m‬בינר ז"ל הבלסת ע') חוק עודין ת"א ערנ קי"ד(‪ .‬רנכוהא‬

‫לנ»ין בכיירם בשיבע'ת י ‪ m‬ר היא השדבר איבן נביגדר לדתגו חזל"‪ ,‬לאא‪,‬ש ‪ ' j‬ן ‪ j‬ש כתיב‬
‫תר חז"ל יא דרוש ו‪C1‬תן לנ»ין המקרבל לסרי כתת חזיל'‪ .‬רעי הנקדר‪n‬מ לפינ ' שור "ד")‬
‫כחנתי( ‪ :‬הרושת ' ‪n‬בונה ירו‪ I‬ש' תורה לעיבן ‪ , 1‬לוזירהגו‪ …‬רק דלוב הלכה לא שאר‬
‫יהיה שחמ‬

‫הר‪m‬‬

‫שאר גנתן ר'ש‪K‬וניס חאריהם · יא יש ‪ ,U‬וגם לא לכן דת ‪I‬מ תע ‪.‬נשו‬

‫דירבם ' ח ‪ i‬ש· ‪ Q‬ש‪R‬ר לא ש‪n‬עס‬

‫נ‪m‬‬

‫לי תורה סמה אי מה‪ ,‬רכ‪.‬‬

‫היר שגם לאהו'‪ II‬ח יאן ל ‪ i!l‬ם יזן ‪J‬יב ‪ OO‬קן‪ ,‬ל‪x‬ו‪ c‬ת»'‪,‬ן'ש בלע ו‪c‬הו '‪ II‬ח כנרו‪t‬ה ובוו רו‪; n‬‬
‫זסאין בכו"ים דסביביעת‪ .‬למיתמ זתא סרבר מב'‪ II‬ת ‪,',‬ירשוס ככיוום שכגהנית כיפ יס‪,‬ארנר‬
‫ללוזן;‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪48‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫‪".‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫י‪,‬םירית שבנו"ית ששנזםא ביכורם' ממעט אנ'כלםת " אם נט‪III‬נו‪ ,‬שביכיירם "אםנ‬

‫?נ‪I‬ל‪IU‬כ אלא זם ע‪-,‬ים ‪'.‬‬

‫‪,‬‬

‫יאפשך גם לימך‪ ,‬בקשר לבכוירם שממעט באכל‪-‬ות‪ ,‬שגןןנןנט בואכה"לן‪ ,‬שבכור‪I‬נ'‬
‫אינס ‪K,I ,‬לכ‪,‬ם אלא לכהני‪.‬ס ;זשיר במס' עמשך שני פ"ג מ"ב מפוךש‪ ,‬שמנו"ואט‬
‫באכיהל האו המ שה‪1‬ז' מרתך מקדום לזירם כועת אסור ‪ ".‬לפי זה אין להב)(' גכוך‪I‬נ'‬
‫בשב '‪ Jl‬ית שמעמט באכילםת‪.‬‬

‫‪-.‬‬

‫‪,.‬‬

‫בצ‪n‬נוכ וכענח הבא' עדו סימןכ!' לכד שמינןי נןסח בבך"תא בין ך‪I‬כ‪o‬ובא‬
‫בותסםא‪) n‬חנמןת סןף םייח(‬

‫יבין המןבא גברמא )זבחם' םייא ‪(.‬א"ע ‪n‬בןספתא‬

‫שנינו ‪" , ' :‬ן"א מבא'!' מחנןת תס'כם מנחת בהמה ילחמה לש תדוה ןמ הטבל ומו‬
‫‪;t1‬תךומה(‬

‫)התבאוה(‬

‫נטלה רתימתי ימעשך שני ןהקשד‬

‫מעשך רשאין ש‪ 1‬לא(‬

‫ש‪ 1‬אל!וכנדן מן הדמועמ‪ .‬ימן החשד ימפיךות שביעית ‪".‬‬
‫‪,!tI ….‬דל בגמאר שנ' ‪ IC.. : U‬ין מביאין מנחןת ינסכים ימנחת בהמה ינכיירם מי‬
‫המחמע‪ .‬יאין צךיד לארמ מעךלה ןכלאי כםו‪ ".‬הךי '‪ 1O‬בחןספתא שאמך שאין מביאי!‬
‫‪D‬מירות שב'‪ 'JI‬ת אל הזכ" כסריס‪ ,‬ןבגרמא אשמך שאין מביאיס ‪,‬בכירים לא הזכיר‬
‫יפרות סביעי‪.‬ת מכאז שבכורים אינס שייכים בשביעית‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬ב‬

‫מאךדי מובאות הןנהית שהביכורים בוהגדם אף בשביעית‪.‬‬

‫שביבי )פאה פ"ו מ"ד שו (ב‪/‬‬
‫רןנ‪.‬חלל‪ :‬פיהתין‪.‬‬
‫'''רש) קדשרין נ"ד ע"ג ‪:‬‬

‫וכם רכטי כ~ת שאובי אימירם אוי "לד חושמ‬

‫‪I‬‬

‫להןסיף חןמש( ייאי לן בסייר‬

‫‪''':‬שר)‬

‫‪,‬‬

‫להעלית הדמ;ם ל‪,‬רילשים אין צריר‬
‫בשנה ' של‪,‬ישח ישישת 'של שימהט ‪,‬‬

‫שהמעשחת מתנערים מו הבית(‪ .‬רכית הלל דאכזר"‪ C‬טח ‪.‬ד‪,‬‬

‫'‪r. :‬‬

‫~מ‪ "IC‬אןומ~‬

‫שי לו רוכט ושי לו עיללית '''שר) ‪ :‬דכר'ב‪ '.‬קרינן ביה(‪ ,‬יענ"ס פ ‪,‬דים ' לעצםמ‬

‫ייבת הלל דו‪t‬וכים וכלי לגת '''שר) ‪ :‬דקסברי כולו ממ!ן גביה(‪, .‬‬
‫ואיחמר עהל ביהשלמי ‪ :‬בתי ךגי אומר לא אמרי בית שאמי אלא בשביעיח‪.‬‬
‫אבל בשאך שני שבער בית שאמי אומךים יש לו חימש ייש לי ב '‪ Jl‬רו‪ .‬על תת"‪,‬‬
‫דהד!' ' גחיא לא ‪,",‬מל נעט רגעי )ביאךך‬

‫הגר"א ‪:‬‬

‫כל‬

‫קדשותי ‪m‬‬

‫ימש וגיעוך( אלא‬
‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪. ..‬‬

‫עייז להלז טרק ד ו שכבר דגי נכעיו‬

‫‪9‬‬
‫)‪lt‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪' 1'1‬‬

‫שימבה רשאו ‪ iU‬לשיניג‪t‬ת‬

‫פ ‪nn‬‬

‫~‬

‫זר‪- ..‬‬

‫"מז דלשותע במ דו‪ "t‬ראיו במשליו יץר לשי זס'י'בי‪Y‬ת‬

‫שב‪.‬ונז של ותי‪i‬זמ עירקן‪Z7 ,‬יע‪i"t‬בס שבמלשי אסו ‪ ':I‬ר לזריס‪ .‬ררו בםש ‪ n‬ית לחגר"ר ומגליות‬

‫זצז‪ .‬מי' תוןח מיעף ב' בשם הגר ‪ II‬מ ראיק שמיבא הוכחות לכך‪ ,‬השמקריב תוי‪,‬ך כרעב‬
‫יוס כמור הבי ובביא קישרם לביח הפסיל‪ ,‬ינחשב ממעט באכילת" כייי ‪.‬ש"י"גי יכיי‬
‫להאיכל רק‬

‫לקטנים‪m. .‬‬

‫‪,‬‬
‫‪, '.‬לוחקין ' תרומה‪,‬‬

‫יליה מסרת' ייאמ כ"ט ע"נ ‪",,‬ד ' אלא וזחבים ע"י ע"א ד"‪.‬ר יאן‬

‫ושס חשיב מועיט באכילה מח שננכאר‪ > ,‬יזרים‪ .‬ובפירוש השונבה די'‪.M‬י‬

‫מבשליו ע' רנ ‪ M‬ש שפירהש ע'"‪ D‬רסו '' ' זנחיס ע"ן ‪ 1( ' '17‬שממעם באכילת התריהמ כצשרין‬
‫ל ‪ k‬בלו‬

‫השמ של תחמה בזמן ‪ .‬שהביס'ת‬

‫בםןת‪n.‬רפיי•‬
‫‪1‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫דז ' הני‪V‬רר‬
‫‪,‬‬

‫‪n.‬‬

‫ו‪' !"I‬‬
‫•‬

‫•‬

‫תיקן 'ע'פ ר ויב‪M‬ס בקןזלי‪t‬ב פ"א ‪. " :t‬ועמייה ס"א הן"ר‪,‬‬

‫לא‪ .‬והיער על כר ונו"ן(‬
‫•‬

‫‪.., .‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫' ‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫' ‪. '.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪49‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫זבו‪lI‬ש‪,‬ל שבי‪ ,‬כהמ דתימר איז מעשר שבי בשביעית דכייתהי איו נעט‪,‬רבעי‪ .‬שבבע'ית‪,‬‬

‫)‪: " D‬לכו לב"ש איו בשבע'ית חומש ובע'ור וחייב בפרט ובועללות‪ .‬ימקשה(‪ .‬עובהת‬
‫אל‪ .‬היא ·לי קדושה "פ) "‪:‬שלא היא ‪.‬צריר פד~וז כלל בשבע'י‪.‬ת ארי אפשר לומר‬
‫‪,‬ו~ שד‪".‬י לא בחלקו ב"ש אלא בחורכ;‪ ':‬רביערר; הא לקדרהש מדרי‪ ,‬רתירצי( ‪.‬קדשוחה‬

‫מוזליו למח‪ ,‬קדש הלזל'ם )ייק‪K‬ד 'ייט ‪(.‬ד"כ הד' הי ‪ K‬כקדששקזד'ז על'י ‪ K‬ח ההלל‪,.‬‬
‫"פ) ‪:‬בכורים(‪ .‬ריהא חייב בבע'ור "פ) ‪ :‬כבכרריס ד'לםת להי מבהיו‪ ,‬יתמץר( גביז‬
‫•ד'ר שמעיז פרטר בביערר )פי' ‪ :‬רסבר‪,‬י כר' שעמרו דס"ל בכרר'ם‪ ,‬פטררים בבע‪':‬ור(‪.‬‬
‫כד םירשו ירושלמי זה הרש"ס‪ ,‬הרא"פ‪ ,‬הגר"א‪ ,‬הניג יהאיח שחמ 'ה) משער·‬
‫‪.‬‬
‫שני• פ"ם ‪(.‬ב"ה ןהניך יב‪,‬סםכ‪ ,‬דלכאןרה משמע הםוגיא שבכירים בוהגיס 'בשכיעית‪.‬‬
‫•‬

‫י~ו‪.‬במראר בארר שמח ‪ :‬הר' הרא בקדש שקרריו על'ר ההלל‪ ,‬פיריש כביכררים‪.‬‬
‫ובכירים נוהגיס בשביעי‪.‬ת יכן מוכיח בספר גור ארהי יהדרה ל'ד משה ה‪:‬יהדן! אהיר‬
‫ל‪,‬ב בו '‪.‬ר‪ .‬מגחם ימבא "ס) ה' ארת ‪'(,‬ד רהמא ידל‪.‬יף רבעי ‪.‬בשביעית במוכרים‪,‬‬
‫•מבראר להדאי רשביעית חייבת בבכרריס‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫הרכחה נרסםת אםשר לראית דבברי רש"י בםירישר על התררה‪ .‬כתיב )שרמת‬
‫(ט"' ‪:‬ראישת בכזרי אדמתך תביא נרת‪.‬ה ‪ . I‬אלקיד‪ .‬וםישר" ‪·: i‬אף השביעיח·‬

‫כ'‪/‬ג‬

‫חייבת בבכירים‪ ,‬לכן ב‪K‬מר ראשית ·בסרי ארמחר‪ .‬כידצ ן אםד בכנס לתיד שדהי‪.‬‬

‫רו‪K‬ה ת ‪ K‬בה שבכרה כירר עלהי גמי לסיןכו יקדשה ‪",‬‬
‫קב"ז‪.‬‬
‫מ‪,‬ןרשב"א לנ‪ J /‬ק ס !‪ J‬ט ע"א ןשי"ח המייחסןת לרמב"ז סי'‬
‫‪ 12‬הםירןש לקוח‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫לותא ‪:‬‬

‫‪ 13‬בדפים ןיניציאה בםאח‬

‫כי ‪)( /l‬‬

‫יכו בהגר"א‬

‫את ההלל‪ .‬ואז יש לפרשן שקורין עליי פשרת בכורים‪,‬‬

‫לפאה ליתא מליס אלה‪ .‬אמנם נךג‪.‬חות הגר"א שם ובדפוס ויביציאה‬

‫יברושלמי משער שני רכז בהגר"א שם רכז ב''שר'‪ O‬בפאה וכמ"עש איתא "את ההלל"‪.‬‬
‫וכו איתא בהגר"א ליי"ר רצ"ב ס"ק י"ב‪) .‬אגב במובאה ברו"ר מובא בהגר"א סרר הרברים‬
‫•‬

‫בקינטרסי "ב'אורי‬
‫עמרתי‬
‫‪.‬‬
‫כיב ‪ t‬ברפיסי ירושלמי ולא כמי כהגהותיו לירושלמי‪ .‬וכבר‪. ,‬‬
‫הגר"א לתוספתא‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪II‬‬

‫‪.‬‬
‫על סתירות שבין ייגר"א לירושלמי ילשו ‪(.II‬ע יכן ברשב"א )שם(‬
‫‪. ,. .‬‬
‫"‬
‫‪. .‬‬

‫‪.‬‬
‫ינלל‬
‫‪.‬‬

‫שואמרים עליי‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..: . …‬‬

‫")!י הךידנ"ז‬

‫;‬

‫•‬

‫'"‬

‫אכי•‬

‫שקיריו עליו הליל •לד' ארמי אוכר‬

‫‪….‬‬

‫•‪.‬‬

‫‪' 14‬כנמילתא דרבי ישמאעל )משפטים כ"ג י"ב( שנינו תשש‪ :',,‬ימים תשעה מעשיר‪.‬‬
‫•‬

‫‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫' ‪_ .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪_ t.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫_‬
‫‪,‬‬

‫נארמ כאן שבת בראישת לענין שביעית שלא תסתרס ענין )בילקוט שמעוני לותא עניו(‬

‫‪.‬‬

‫שכח בראישת ממקומה"‪ .‬וכז שבינן )שם שם‬

‫ט"ו( ‪:‬‬

‫"יחג הקציר ככדרי מעשיר‬

‫שלס רגליס שבביעית שלא יסתרסו שלש רגלים ממקומו‪".‬‬

‫‬

‫יבר~ מכילתא אלה משמישם יסיד לנמאר ברשי" על התורה )משפטיס כ"ג י"ב(‬

‫•‬

‫השבייע תשבות‬

‫‪-‬‬

‫גמאי‬

‫‪., ,‬‬
‫‪ .. :‬ןכיום‬

‫‪ -‬אף שנגה השביעית לא תיעקר שבת בראשית ממקומה ; ‪.‬לש‪l‬י‪ C‬תאמר‬

‫הואי‪,‬ל וכל השנה קריוה שבת לא תנהג כה שבת ברשאית" ‪ ..‬יבן הוא מסויף· )שס‪ ,‬שם‬

‫לפי שהנעין מזכר ‪.‬בשבייעת הצררך·לןמר‬

‫(ז"'‪" : ,‬לשש פעימם בשנה יראה כל זכורר ‪-‬‬
‫של‪,‬א יסתרסו רגלים ממקומן ‪ ',I‬וכו נאמר ברש"י שלפנינו בשליישת )םש‪ ,‬םס‪.-‬י ‪ H‬ם( ‪:‬‬
‫·‪".‬רא‪:‬ישת נכורי אדמתך תניא לכן' ‪ .-‬אף השבייעת חייכת בבכורים‪ ,‬לכר בארמ ףן‪ :C‬כאן‬
‫בכויח‬

‫אמנס‬

‫דאתמי ‪, II‬‬

‫"'‪.1‬‬

‫•‬

‫לנו בדשס מדרש מקור לדבר' '''שר כקשר לבכור'ס‪ ,‬אך אפשר לרדמ‪ ,‬שלםד‬

‫'''שר ותא תמזז שהדרשה על שלש רגלים לשא יסתרסו הסדמ~ה זכככילתא ‪,‬לספק;ן ' ‪. I‬חג‬
‫הצקיר בכורי‬

‫מעשיר ‪'I‬‬

‫‪-‬‬

‫והרי "הרנ"שה‪.,‬הזאת ‪,‬כלולת גס ‪.‬עניו· הבכררים‪.‬‬

‫‪50‬‬
‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪,;.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫וכשנשאל ו' שמעוו בו צמח דוואו "אם נתחייבו בבכווים‪ .‬ו'לחקת עלהיס" בשנת'‬

‫‪,‬‬

‫השמיהט הויובל‪ ,,‬הישב )תשב" ‪ r‬ח"ב ומ"ז( ‪ :‬ילענין בכויום ‪''' ,‬רש ז"ל כבת בםושת‬
‫אם כסף תלהו שהוי כמאיים אוםת כשנת השמיהס יכיין השיי מב‪K‬יים היי קיוי!‬
‫ג "יי נ‪ .‬וממשיר עדו התשכ ו‪ /‬ז‪ ' ,‬רבראה ובתרוימת ומעשרות וש ‪ K‬ר מתנית עב"ס היי‬
‫' ‪.‬‬
‫פסזריס‪" ,‬שהוי שור‪ ,‬הפקו הוא פוסך כמל אלי דתןכ‪.‬נית " ‪.‬‬
‫לנמחת‬

‫חינךו‬

‫)מצהו‬

‫צ " א(‬

‫נואה עור רככויום‬

‫נהונםי‬

‫כשבעיית ‪ ,‬מכרין‬

‫שהוכמ"ם וכעל ספו החיניר סתמי וכתבו רצמוית השע להכיא ככיוים לרא ' חילקי‬
‫' "‬
‫ביז שנה לשבה ‪• 10‬‬
‫‪,‬‬
‫•••‬

‫‪.‬‬

‫אמנם לדעת הסינרים שהשיבעית חייבת בבכורים הרבר טעון הסבר ~ הרי‬

‫הפירות כילם הפקו הם והפקו אין לחייבו כככיוים ‪ ".‬שניח‪ .‬היו מעמט כאכילםת‪.‬‬
‫יכמוכא לעיל‪.‬‬

‫" ‪,‬‬

‫והגה 'בספר מקדש דרד )תרומית נ"ה ‪',‬א חנבדורת' וכא‪.‬ורות ת' 'ש‪/‬יח‪ ,‬דף ('ד‬

‫נחולק כין חרוהמ לככוו·ם‪ .‬יסוכר דהפקו פטיר מחרומה אר חייב כככיוים‪ .‬לדעת '‬
‫הר'‪'/‬ש והראב 'יר ככפירישם ?תן"כ ריש בהר( י ‪ II‬ד סינ'‪ ',:,‬שכבסן וחילקי לא נתחייבן‬

‫הגמרא '‪.‬‬
‫בתורמות ןמע"‪.:‬יות‪ ,‬מפני שב'~נים אלה הין התבואות כהפקר‪ .‬מאיךך ‪.‬ומדה '‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כקדישין )ל " ז ע"ב ( פטור כיכווים כי " ד שכבשו יחילקו מדפויש קוא בככזרים‬

‫ירישה וישיבה ‪ ,‬ומצאנן שם אף צריכןתא למה פירש יךו '‪:‬ו ה וישיבה במלי יבבכיירם ;"‬
‫ואי היה המקר םטןר קרא בבכורים למה לי ‪.‬אלא ~מע מינה‪ .‬דהפקר חייב כבכררים‪.‬‬

‫על ‪ ,‬כן שכיעית חייכת בככיוים ‪ ,‬אף רחויהמ ל‪,‬חא בשכעיית‪.‬‬
‫נבקטה אף דרר אחות של ה~ודה בין תוומה · יככיוים לענין שביעיח‪ .‬אנמם‬
‫בשניהם הפקר פיטר ‪ ,‬אר יש הבדל בין תרימה לבכירים ל'‪ lI‬ניו חלית חיוכס ‪ ' ,‬יעל כו‬
‫בשביעית יש תייב בסריס ואין חיוב‬

‫תרןמה ‪.17‬‬

‫חיוב תרומה אינו בחמובר לאא‬

‫‪ 15‬ער' תורת הארץ ‪.‬א"נ‪ I‬אות ‪I ,‬יח שכתב לתרץ דלא הביא הרמב"ס ובשני עית איני מב‪tl‬י'‬
‫בכירים‪ ,‬כיין כשתב 'ה) בכירים םד‪/‬ב הי"ר( שמיכר פ~ךות איבן מכיא שהרי יאן ' לי‬

‫פירית ובשביעיח הרי ‪ .‬איו לן פירות‪ .‬יעיי ‪ Jl‬ש מה שכתזב‪ -‬לחלק בזה‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪ ' 1' 16‬תשב"ז ת"כ טיי רמאז שמסביר‪ ,‬יתדומה יאנה נוהגת כשביעית‪ ,‬וככיין שאינה ניהגת‬
‫‪.‬בהפקר‪ .‬והוטיף ודר טעם דחיוב ותימה חל רק אחר העמדת כרי‪ ,‬וכשני"עת יא‪:‬ו העדונת‬

‫כרי‪ .‬רע' כס' ככיוי אביב טי' ון ס"ק ‪f‬ו שכתב‪ ,‬דלפי הטעם רפטור תרומה בשביעית‬
‫הוא שמרם שאין בה העדמח כרי יש לומר שככורים ניהניס בשביעית‪ ,‬שהרי חירכך בלי‬

‫הדובעת כרי‪ .‬ווכפשטית דירב התשנ"ץ גראה ד ‪ K‬יני מעמיר טעם אחד מלר ‪ ; ,‬הסני‪ X " ,‬ל ‪K‬‬

‫שמינא טםע נ‪I‬כדף על טםע ההטו‪ .y‬יטעס ההםר‪ y‬מסטיק כ‪W‬לצעוכ‪ .1‬ו‪ ' :I‬ב"זורא שביעית‬

‫‪.‬‬

‫ט'‬

‫"' א‪ ,‬שיבמא זחות שאיז טשר תרזמ" בשביעי ת תליו ‪:‬דכפקר אלא סירות שבייזת‬

‫‪. .‬‬

‫סטרוין מרתן‪1‬כ" בכל נזיו‪.‬‬

‫~‬

‫‪ 17‬ב " שןשבים לדדו" מ" ב מ ‪ H‬ד ובכורים )מיבא בתסר ' אב"ש שם( · כיתב ‪ ,‬דתבא דקחישנ ' ןסד‬

‫בבכורים הונ שאין כז בתרומה ובמעשר שייר כלי ישביעית ;הרי רסובר דשביע;‪n‬‬

‫'פםייה‬

‫מתרומה וחייתב בככורים‪ .‬וע' בקשר לשיור גם בתפארת ישראל ובתםארת יעקב ובגםי‬
‫אש‪ .‬לפ"ב '''מ ובכורים‪ .‬יבביח זבול )ח"ג סי' מ"א( מביא מהא דלא קחישכ חבא שכייס‪:‬ת‬

‫'‪.‬‬

‫‪,.‬ראיה‪ ,‬דכשם שאין ‪ .‬תרימ"' ·שבביעית ·כי אין· בכוריס כשביעית‪.‬‬

‫‪. ' .-‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪51‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪I‬‬

‫‪- – — – –‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫"‪ .1‬שבעי'ת ר;;רנ הקפר‪ ,‬רעל כן פרטר‬

‫תנלרש‪ ,‬ראז‪ -‬רננ הר' ופ‪ ',‬רחל ‪,.,‬לע כבר‬

‫ה'ררת‬
‫•פר' •שבעי'ת מתר;דמ‪ .‬לעומת זאת חיוב בכררם'> חל בחמרבר‪ ,‬ערוד למב'‬
‫•‬
‫רפ' ארר' לאב'לה ‪ ,‬יעל כן חלה ‪,.,‬לע חרבת בברר'ם עדר לפני חלרת‬

‫•‬

‫ד‪r‬‬

‫שבעי'ת‬

‫על;ו‪ ,‬בלרמר לפבי הירחו הפקר‪ ,‬שד'ן שביעית חל רק ם‪ '.‬הירחר פרי רארי לאבל‪-‬ה ‪".‬‬
‫בכררי אביב• )סי' ר' ם ‪ '",. pll‬ילפי זה סישר‬
‫כז ' פירש הדבריס הגר' ‪ /‬מ ‪,‬וטבברג בספר‬
‫•‬
‫ףא ‪ .‬דברי שד"י שהסמךי לחיוב בסירס בשביעית הא רריאה תאגה שבינרה כודר‬

‫לפני‬
‫לימר בזה‪ . ,‬שתאבה הידב' ח כביכררים כשביכרה עיד‬
‫עליה גמי‪ .‬אפשר‬
‫‪.‬‬
‫ררציבו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הירתה פרי‪.‬‬

‫בדרך דרמה בקט המר"ם שיק )בספרר על הצמררת מצרה צ " ‪(.‬א חמלרקת היא‬
‫ומלכא‪ ,‬או‬
‫אפקעאת‬
‫בין המבי ‪ I/‬ם ‪ l‬ההמרי " ס ‪ .‬ובין הבית יוסף‪ ,‬אם שביעית האי‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫שבעל השדה צ'י' להפקיר פ‪,.,.‬ותיו‪ ..‬והנה אם אנרמ שאין שביעית אפקעחא דמלאכ‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אלא שבעל השדה צרין להפקיר פיררתיר‪ ,‬אפשר לרמר חשירב בברר'‪ C‬חל לפני‬
‫שחל על‪,‬ו הפקר ‪ ,‬רעל כן ס'ררת שביעית חייביס בבכררים ‪ ".‬ריש מי שכותב ‪ .'.‬אדף‬
‫ ‪.‬‬‫בתררמרת עמושררת חייבים פיררת ' שבעיית אם לא הפקירם‪.‬‬
‫דמלבא‬
‫אפקעאת‬
‫‬‫לרדעםת סרבר ‪'",‬שר דשביעית חייב הבלע להפקיר אוינו ‪.‬‬
‫דאמר דשביעית אינה‬
‫'רוחם ורהפיטג ‪).‬שמלי יררחם סי' (" אף‬
‫אך לעדת 'ר‬
‫לאמן ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫‪•21‬‬

‫‪ 18‬ס ' לחלו הרעה ‪•25‬‬
‫‪ 19‬ועיין ב"ש‪'I‬שנדם לרדו" בכרוים פ"ב מ"א )מואב כחוס' אב"ש שם(‪ ,‬דשברי המשנה ישדור‬

‫לדשהו קושור גמד הרא בשרבל חשבה הסבינן~ת‪ ,‬שאז צירך היכר שהם ‪ ,‬בכירים‪ ,‬כרי‬

‫‪.‬‬

‫שלא יסלים‬

‫‪j‬‬

‫ובשרא שגיס אין צורר בכך‪ ,‬ישכול להפריס כשיתלרש‪.‬‬

‫ער ' תורת האזר פ"א אות חיט‪ .‬הגד"מ קילרס בוהס לימר‪ ,‬שאף חשי לע הפיררת חיוב‬

‫בכורים לפני חשלה עליהם קדש‪:‬יח שביעית‪ ,‬כחשלה עליהם קדשוח שביעית נפטרו ‪.‬ע"י‬

‫‪,,‬‬

‫‪'.‬‬

‫וה חונובת הבכורים‪.‬‬

‫‪ 20‬ר‬
‫••‬

‫בארהם נחן עלברעג ב"ביח נאמן " סי' ט"ו )מכתב לדי מאיר אר~ק בעל‪.. .‬ארזבי‬

‫‪f‬‬

‫•‬

‫ישוף( ‪.‬‬
‫•‬

‫וע‪ /‬ביח זבול לרי"מ חרל ‪ /l‬פ ג‪//‬ח) סי' ‪(,‬א"מ דאין לורמ דרש''' כתב דחייב בבכורים‬
‫•‬

‫חיכא לדא ‪D‬אקריה ילדתעו חלה עליו החיבה לג‪:‬פקרוי '‪,‬הש‪ ,‬אז גם חייב בותושת ·‬

‫•‬

‫ומשערות‪ .‬יויאי ‪.‬כוונת רש ‪, /l‬‬
‫;‪. . ' . , .‬‬
‫ולו‪u‬דר חיוב בגנררים או‪. .‬טטיר‬

‫לומר שאף וסםטיר מתרוומת ומערשות חייב בבכררים‪.‬‬
‫מהם תלןי כםליגתא אס מקרא גירש לפני סניו ‪) ,‬זבחים‬

‫‪ ,‬כ"י ע"ב‪ ,‬שבת ל ‪ !l‬ב ע ‪(. I/‬ב ברקא כחוב‬
‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫מא‪:‬חר וס‪tt‬ר '"‬

‫אלק~ך נרתו‬

‫‪:‬‬

‫‪.‬לך ‪ .‬יכתיב ;‬

‫ולקחת מראשיח כל פרי הדאמה שאר תביא‬

‫יתעה הנה הבאתי ‪.‬חא רישאת ם"ר הדאםה‬

‫נתת‪ ..‬לי‪ ' .‬והנה אם ‪.‬מקרא נירש‪. .‬רק לפנין "הרי אשר ה‪II‬א בותן לד'~ ר‪ ..‬אשר נתת‬
‫‪,‬אשר ‪.‬‬
‫לי‬
‫•‬

‫‪/l‬‬

‫תמיסח לע הדאמה‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫והדאמה היא שלר כשביזית ן~כלן להביא נביררם‪ .‬ארם בדדש‬
‫•‬

‫גם אלפני פנין הרי מחיחסים "נותן לך" י"נתת לי" אפרי‪ ,‬יפרי הגי הפקר בשבי~יח‬

‫ןפטךו מבכירים )רע' ליעל הערה ‪(. 1 '· 6‬‬
‫‪ .21‬ב"בית נמאן" ‪ Dt,u‬ציין לרש''' ר ‪!l‬ה ריש ע‪!l‬ב ד"ה חסןרי מחסרא‪ ,‬יחסר ציון דהף‪ .‬ולא‬

‫זכיתי לה;גין‪ .‬מכיאים ראיה לכך‪ ,‬שרי"ש טרנר שאין שבייעת אפקגותא רמלאכ דמ "ה‬

‫‪..‬‬

‫אביי‪ ,‬דש"'ש~ ניתנ שם "אלמלא נהגא בה קדשות שבייעת ריםהייכ‬
‫‪,.‬ט"ו‬
‫ר"ה א"ל ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ע"א "‬
‫‪.‬‬
‫ל *‪ I‬קוהר רה‪ D‬קרא פםירה ‪ .‬מו הזנשער " ‪ .‬הרי '?‪.V‬לי'שי' חייג להסקי‪ .,‬אנמם ‪ .‬ונכ'י;"ש ‪.‬ט"ר‬

‫‪-‬‬

‫‪52‬‬
‫•‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אפקעתא רמלכא‪ ,‬כיין זזשתי;ח הלוכה על בעל הש‪' I‬ה' ח';ב ‪f‬ולםק'; א;ן על;' ‪i‬צוכות‬
‫בסם"ר‪ .‬דלועה זו מה שתכב '''שר חש"ב בבכור'ס האו אס בעל השןן; חזר חהכ‬
‫כם'רו‪.‬ת יהר' זה" דוהמ לקתה ם'רות תולש'ס ולקח גס קרקע ‪ ,‬שח"ב לערת‬
‫הרמב " ם 'ה) ככורםי ס"ב (ד"'ה‬

‫כככור'ס ;‬

‫והר' כאן הקרקע ‪ .‬שלו‪ ,‬שלא ה ‪ D1‬קעה‬

‫כשכ'ע'ח אר!' עלז‪ r‬ח'וב הפקר‪ .‬וגם ז'הכ בם'רוח ‪ ".‬אוף דלעח חוטומח )גדיס‬
‫מ"ז ע"כ ד"ה ' חמה( ‪ ,‬שהלוקח ם'רותחלו'‪1‬סם לוקח גם קרקע א‪,‬נו קואר‪ ,‬ארלוי אף‬

‫א'נו מ'בא ‪ ",‬בככור'‪i‬כ כשכגזי'ח וכשזכה כעל הקרקע מם'רות' דשהי ;ךשנם הפקר‬

‫'ש 'ותר סברא לח"ב‪ ,‬זזשיר ס'חת אלה אף שהמקר הס‪ ,‬אך גדלו כשון‪ ,‬שלו‬
‫ועכש'ו שזכה כהם ח"כ כככור'ס ‪ ,‬וא'ן זה דומה אלא להא ‪ :‬מכר לו פ'רוח חר‪y‬‬

‫מן הקרקע‪ …‬חזר המוכר ולקח ה'!כרוח מן הלוקח‪ ,‬הר' זה מב'א‪ .‬שהר' ‪ ;7 ,‬לו קרקע‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ופ'רות'ה )רמב"ס‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫שס( ‪".‬‬

‫•‬

‫לעומתם מחדש הגוש"ז אויערבך שליט"א )מעדני‬

‫ארץ ‪-‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫שגעיית‪"' .‬ס ה'‬

‫‪-‬‬

‫ס"ק זו(‪ ,‬שאין פירות שביעית הפקר ואין חיוב להפק'רס אם א'ן לבעל‪,‬ם בשוהו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫להיפך ;‬

‫שישיו רש‬

‫' שס ‪:‬‬

‫מחסרא‪. ,‬נראה‪ .-‬לי ‪ .‬שצריד‬
‫ע"ב "רה ‪ .‬חסורי ‪. .‬‬
‫במעשר ךיזדא הפקי‪ M‬וסלב" היא"‬
‫חייבת‬
‫שפטורה מו הבעיר )כלומר שי שבייעת(‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫•‬

‫לאמר‬

‫‪.‬‬
‫‪/l‬‬

‫‪..‬כייז‬

‫;‬

‫"הםרקא ‪.‬רמלכא י'‪, .‬ייעיויו חזיר איש שניי»ית‬
‫הרי שרש'' ' סונר ספייות ‪.‬שניעית הם כי ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫סי' י ח ט ם " ק‪ .‬כ"ד‪ .‬כשתב ‪ .‬שסרב)( זו שאינה הפקי דע שי‪ C‬קיר היא ננר רחיטיח‬

‫‪' 11 22‬‬
‫‪.‬‬

‫‪ ..‬שם פא‪.‬רים!'‬

‫ם"א ארת‬

‫כ"‪,M‬‬

‫)‪.' C‬‬

‫יעו ‪r‬‬

‫משםטיפ( לר! פארים ולמן וברגלי‪1‬ת צזץ‪.‬‬

‫רט‪.‬יגיי‪.n‬‬

‫גם חירת ר‪ K.‬רז‬

‫ר ‪ ..‬חררח זרעים" בכירים םייא "'ונו ‪ ,‬דשני בעניו צמד וה‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫פירית וקבה קרקע חייב‪,‬‬
‫‪ 23‬אר עי "אבני נזר" )ין"ר סיי ‪ .‬ת'רבה(‪ ,‬שףא לרמב"'ם הדסלקרח‬
‫‪.‬‬
‫ביי‬
‫קרקע מבכרי‬
‫כשביכרו פירות "‬
‫‪,‬‬
‫‪. ..‬‬
‫יהןי‪.‬כעיז הקובה ‪.‬‬
‫מבטור ‪. ,‬‬
‫גדלי ‪.‬‬
‫‪.‬שאני רכ‪.‬א‪ ,‬השםירית ‪.‬‬

‫רשית‬
‫"‬
‫בפסיר‪.‬‬
‫דמה לי ביכרו ‪, .‬‬
‫נביר‪ ,‬שפטרר במכררים‪ .‬רףא כאן כשביכרו בהפקר פטור‪. ,‬‬

‫‪.‬‬

‫נכרי מה לי ביכרו בפטור הפקר‪ .‬ועיי"ש מה שבתב בערת הראב"ר‪ .‬ער' גס מזעני אץר‬
‫)שבייעת( ס'י ה' ס"ק ‪'.‬ו‬

‫‪ 24‬נך מפרש בר"שש דעת החרס' ; רל"צפנת פענח" )מתנר"ע פ"ב ת"ט( דתע התסר' דמביא‬
‫•‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫ר'אנר קראר‪.‬‬

‫" ‪ 25‬יהנה ב " שס 'אפריס" שם כרתב יאפשר לחלק‪ ,‬שהרי פיררת שיבעית ףא אחר זשנה בדםו‬
‫אסור לעשות בהם סחררה וטעוניס ביעיר והוי כאילו דעיין ארנם של;‪::;I ,‬רונחו דחירב‬

‫‪.‬‬

‫‪.' . ..‬‬

‫הביעור ומניעת הסחררה‬

‫הוי ‪ n‬סרון בבעלות‪.‬‬

‫וע'‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"מנחה חדהש "‬

‫‪.‬‬

‫)צמוה צ " (~‬

‫‪….‬‬

‫‪.‬‬

‫ל"שב‬

‫'ר' יעקב פופרס שרא‪.‬ר;ך לדןו בדברי שם אפריס‪ .‬יב " יד ישם יי ' )הגהות ל‪i‬ו " םש אפריס"‬
‫בובהדררת וראי‪.‬טצעו( ' מחלק ‪ .‬דבמכר פירות מכרס אחרי שגדל ; שופיר ואנא למימר ~ ‪,‬אשר‬

‫בח‪ n‬לי" ‪ ,‬דנתנם הי לן‪ ,‬וכוה נכך שמכרם ‪ .‬אם חו‪" '-‬חכה בהם מיבא בכירים‪ .‬אך טירית‬

‫‪ " .‬שבייעת מדי ' כצשחמי הם ד‪ D.‬קר ‪ .‬ולינא בהי' ‪..‬אש; נתח לי"‪ .‬ייעייין ' חזו " א שיבי‪v‬ת‬
‫‪ " 0‬י " ט ם יי ק כ " א זשן אי ד'ייי הפקר ימר כ"ס~המ אן רק ז‪.‬כשנ‪z' V‬ז;'‪ ;r;i‬פרי‪,‬‬
‫וע' מוכרזו ' חיים )עמ' פ י ( שמחלק ' ביז "קדש‪jl‬ן ‪ i ,‬ביעיח' לאיסרו ‪:,‬פסד פירות שבייעת‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫ליתעו ברור שאיסור הפסד חל לאחר שנעשה פרי‪ ,‬לערמת זאת קדשות שביעית חלה‬

‫'"משתע הצמיחה‪ .‬ומחזו '‪ K‬ערלה )~ייא 'ייח( מסתבר רשוחה כל " אפשרות ליחיס פיררת‬
‫אלה לבעל הקרקע‪ ,‬שכתב ‪:‬שהרי הפירוז‪ i‬חפ'ק;‪ ,‬ואי זני בלעים כזכי אחר דימ‪ .‬יאיז‬
‫‪ .‬אלו טךי זשנה מארמתו כיין ' שיאן הפ"רות שלו‪.‬‬

‫‪53 .‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫אלא כשעידר ‪ .‬הזה‬
‫שרשאי לכדנסו לחוך' ביתד‪ ,‬דבמקהר זה חלה על ' הפירדת ' חדבת‬
‫‪,‬‬

‫בכוריס ‪",‬‬
‫•‬

‫•‬

‫"'‬

‫‪…‬‬
‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫ר‪,‬‬

‫•‬

‫‪ . .‬דההב הבאנד לעיל מכעל צפבח פענח שאין בכדירס כפירדח שבעייח‪ ,‬מכדין‬
‫שנוונובס כאכילח פירדת שכעיית אם קכעם בכדרסי‪ .‬והנה ככר הקרסי דלדן ברבר‬
‫במבחח חיבדן ‪(.‬א"צ) כעל מנחת חיבןד מקהש‪ ,‬היאן יכדלסי לתייב פירדת שכיעיח‬
‫‪ .‬נכ~ירים ‪ ,‬הא איתמר )בבכירית י " ב ע ‪ II‬ג ( ךבהמת טביב‪,‬ית '''שר) ‪:‬נההמ שניקחה‬

‫ב"!כרדת ‪ .‬שביעיח ( פוסרה מן הככדרר‪ ,‬רלאכלה אמר רחמנא דלא שלריפה "‪.‬‬
‫ובכדר אידובריד עדליס לגבדה‪ .‬דמקשה ‪.‬על זה הגמרא הרי חנן השואכל עמיסח‬

‫שבעייח דע לשא הורמה חלתה חייכ מיהת‪ ,‬ך~אמי חייב בחלה‪ ,‬הא כוין אוילד‬
‫ימסימא בת שירפה היא‪ ,‬לאכלה אמר רחמנא דלא לשריפה‪ .‬דמשבי רבחלהאיחא‬
‫ריכד~ ‪.‬לרדרותיכס‪ ,‬שונעמ אפילד בשכעיית ‪ ",‬דלפי זה בכדריס רלא כתיב כהי‬
‫לרורדתיכס היאך נדהגיס כשכעיית הא לאכלה אמר רחמנא דלא לשףפה‪ .‬דמתרז‬

‫לכן ;במנחת חינדד‪ ,‬לשפי מסקנת הגמרא אפשר ללמדד בכוריס חמלה‪ .‬השרי הגמרא‬

‫‪.‬‬

‫מקשה ‪ ,‬רלילף בכדר חמלה‪ ,‬ושונב" דליכא למילף ‪ ,‬רבכרד עיקרו לשריפה דחלה‬
‫עיקרה לאיכלה‪ ,‬אן מכל מקםו מצירד המנחת חיבדן ‪.‬עידן כדכר אי אביא למילף‬
‫‪.‬‬
‫בכדריס חמלה ‪ ,‬שהרי חלה אית כה חידב מיתה דדמעמת ‪ ,‬המ שאין כן בכדסיר‪,‬‬

‫דלדעת מהר " ם שיק )בספרן על המצדדת מצדה צ " א( ‪ ,‬כידן ש יכדל לשמרם שלא‬
‫•‬
‫יוכי‪.‬רו לקבל טומהא אין למעט בכורים משבעיית בגלל לאכלה דלא לשירפה‪ ,‬דכאבני‬
‫בזר )יו"ר ס'י מה"ה( הסביר‪ ,‬שחלה בהא מבילשו דעל כן הוכשרה לקבל וסמאה ‪.‬‬
‫ר~כ·יירן ‪ .‬דלא אמרינן בהד הארלי ארי‬
‫‪.‬‬
‫לעדתמ בכוריכ‪ .‬שיכול להב!<' מםירות שלא‪.‬‬
‫הוכשר ‪ ,‬דהדאיל דאי איטמי אזיל ליז‪:‬ריפה‪ ,‬על כן אין צדרן בקרא בבכוריס לחייב‬
‫המ‪.‬שרתם אף מפירות שביעית ‪• 29‬‬

‫‪ · , 26 .‬ישו מקים לש'אות וייתן ברבריר‪ .‬שהרי צריך לרמר שכשהגיעי הטיררת לכלל ראיידם‬

‫לכאילה והתברר שאין בהם אלא מזוז ג' סעדוות אז למםרע גידיי שלהם לא מיחשב‬
‫גידול‬

‫בפטרו ‪' .‬‬

‫וכיעקר לםי מר‪ .‬שבמדעני אץר שם סרבר כיעז סכרת אבני נזר המובהן‪;c‬‬

‫ליעל בהערה ‪.22‬‬
‫ז‪ 2‬יעיו ‪ .,‬רמב"ס ה' בסרוח ס"ה ה' ‪ I‬ט וממעט בהמת · שב "ריעת מככורה דונכ‪n‬יב " לבן‪t‬לה‬

‫‪-‬‬

‫ולא לסחרוה "‪ .‬י'ע יי זס בכ " מ ‪ ,‬רכד גויס כגמרא בכורית‪ .‬יכז טירש הגמרא לגירסא זו‬
‫ב ‪ ..‬חזיז ‪ .‬יחזלאק‬
‫‪.‬‬

‫‪H‬‬

‫)תיםםתא‬

‫מנחרת ‪ -‬ס‪(. ""C‬‬

‫יעי רישאת ככיררם לרג‪'.‬רא וינברג )הזבריות‬

‫ת" א ףד · ל " ד רוב( וסמםביר ר‪,‬הבדי ביו שחי הגירסית‪ .‬אד‬

‫'" ‪." 0‬‬

‫יע ‪r‬‬

‫נ‪h..‬זון ארח שביעית‬

‫י"ג ם"ק י " ג דכתנ ‪ ,‬רגס לרמבאם יאן לבסרת רג‪.‬ירסא‪ ,‬דרברי היבמ ‪ It‬ם אינם לאא‬

‫םירוש הגמרא‪ .‬ומ‪:‬נא"ל‪.‬‬

‫‪ 28‬צר"ע זיכ‪I‬ניה"מ לרסב " ס סיםס" שזבייזת כתב רהריא למט ור שביעית מחלה נשם משטייה‬
‫ממעשר‬

‫‪.‬‬

‫)וכ"כ כרוב"ז ככירים מ ‪ /l‬ו ‪(,‬ד"ה יגכמרן‪ c‬בכרררת הון‪ c‬משים ר ‪ ..‬לאכלה ולא‬

‫ל‪.‬שריטה‪ ".‬ואלוי מקור אחר ·· היה ל ן ‪ .‬ומושם כד לרמב ‪ /l‬ם יל'!ל חייב עיסת שביעית בחלה‬

‫‪.‬‬

‫‪e‬‬

‫מ"ראשית ‪,‬וי רתיכם"‪ ,‬רלא וליף לה מ"ידוררתיכם"‪ ,‬כדאותא בככררות‪.‬‬

‫‪ 29‬אך ע' כרם צירן השלם‬

‫‪-‬‬

‫שניעית )עמ' פ"ג( שכתג הגרש"ז ‪ N‬ייערכך שלעניו · הגאת‬

‫‪54‬‬
‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫וכחדמת ' ישראל סעיף ל' )למ ‪H‬עקל ‪H‬ד( א;ת כ' כ‪I‬רב‪;,‬חישתל הגמךא ' איז‪i‬ב‬
‫' דחהל ' אם תיטמא תההי בשריפה יעל כן שי לפטור עיסת שכעיית מהחלה כיד שלא‬
‫' חגיע לכית ' הספול‪ .‬לחשש ‪ I‬ה שמא תיטמא אין אגו חוששים‪ .‬אלא שחהל שי חיוב‬
‫להפרי‪;.‬ז‪i‬ז בין מעיסה טהירה ביז מעיסה טמאה‪ ,‬וזו שהןר‪r‬כשה מעיסה טמאה הפרשהת‬
‫שלרירפ‪ .‬ומריכן השתורה אמהר כשביעית לאכלה לרא לשריפה ‪ ,‬אם כן גיאמ שאיו‬
‫להפירש חלה עמיסה מטאה‪' ,‬כלומר ואיגה טוכלח ; וצריר לזמר הדוא הידן עשיסת‬
‫שב'עית הטוהר איגה רסבל‪.‬ת ' ומתרצת הגמר ‪ /l‬דילםינן מולורוחכים שחייב להפרשי‬
‫אף בשביעית‪ ,‬כלומר כין עמיסה טהוהר בין מעיסה טמאר‪ .‬ומקשה הנמרא ונגמור‬
‫ימגה נם לבכור ‪ ' ,‬ומתרצת שאין לדמוח‪ ' ,‬שבבכור עיקרו לשריפה לעו כן שפיר שי‬
‫‪,‬לומר לאכלה ‪ ,‬ולא ליי‪-‬ריפה ולפטור בהתמ שביעית' מן הבכורה‪ ,‬לעומח זאת חלה‬
‫עיקר המצוה לכאילה‪ ,‬ובנלל עיסה טאמה חשלתה לאור אין סבאו לבלט כל המצוה‪.‬‬
‫ועל ‪ ,‬בן‪-‬תלה טובלת‪ ,‬ירש להפרהשי נם מעיסה טמאה ‪",‬‬
‫כמובן שאין ללומ‪ 1‬על פי זה כלל מחלה לבסרים; שהרי בכורים אין מצוות‬
‫הפרשה רק בהטורים ולא במטאים‪ ,‬כמו שכתב ' הרמב"ם בהלכות' בכורים )פ ‪ H‬נ‬
‫הי" ‪,‬ט( ‪• 31‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‪.‬‬

‫והנהכל ' זה אתי שםיר על פי ההשוואה שבין ' חהל לבכורים‪ .‬אר לםי המ‬

‫‪.‬‬

‫שהבאנו בשם הצפנת פענח ראיה שאיז במיאין פירות שביעית לבית הספיל אריז‬

‫מעמסין באכילתו‪ ,‬וכעיקר אי אמריגן דממעטין באכילתו אף אם מעמט באוכליהם‬
‫של פיחת שביעית כשמפרשיים המם בסריפ שאינם באכלים אלא לכהן‪ ,‬לא ישיר‬
‫‪ ,‬כל האמור‪ .‬אלא' ששי ‪ ,‬לומר‪ ',‬שאין מכאן ראהי שלא להסריש בכורים‪ .‬השמנה אסררת‬
‫לבשל‪ ,‬ירק של שביעית בשמן תרומה‪ ,‬אר איגה אומרח שבנלל חשש ממעטים‬
‫כאוכליהםשי לכטל קיםו צמוות ‪ ,‬עהש של הפשרת ככורים‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫ה‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫והנה הבאנו עליל דעיות אחרוגים המבוססות על אושתים דאין ‪ ,‬בכורםי‬
‫משפטי‪.‬ם‬
‫רכרי שר'" כפרשח‬
‫‪..‬‬
‫הלסביר‪; ..‬‬
‫‬‫בשבעיי‪.‬ת ערילהם ‪.‬‬
‫'‬
‫‪. .‬‬

‫ר ‪ I‬אליהן מזחרי )על םיר~ייי( במיא‪ . ,‬שבריב ספריס גריס‪ .‬כרש‪, II‬‬

‫אף ;‪:‬זשביעית‬

‫ח;יבת בבכ~רים וכוחב ";נראה לי אשר הביאם לזה" מפב; שדרשו ככמילתא שלא‬
‫‪0‬‬

‫‪,,‬‬

‫'‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫‪~':‬קדישם לבית הפסול שאיסןין הוא ' רק סמק אין ' סברא יחלק בלל ביו חד הואיי לחרי‬

‫‪ :‬היג‪c‬יל‪.‬‬
‫‪ 30‬רע' כרם ציין השלם‬

‫‪-‬‬

‫שביעית ' )עמ' ם"א( שלדעת' הגר'רס'ז' אויערכך " נראה ' לכאויה‬

‫‪ ·" :‬ל‪ c‬י הגמרא בנכורות " ריזוסה " טמהא פטורה מן החלה " בסביעית כיין שהיא " ·לשריפה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫""אלא וככירן דטהורה ילפינו מלדורותיכם שטוגלת גם טמאה טוב"לח‪ ,‬כיוז "דאםשך להפריש‬

‫"‬

‫" עליה מן הטהור או מקסח חו"ל‪ .‬יעי"יש להלז גהבריר · )עמי פ"ג( שמאר מברא כעיז זו‬
‫'"של ר' מאיר דו בחדמת ישראל‪.‬‬

‫"‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪".‬‬

‫‪. ".‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪ 31‬אמנם לעדח הד"ש םירילי‪ K‬ו " )בכורים ם"כ םה " ג‪ ,‬ל"ן ע"‪ ( M‬מובא גם במלא"ש )ב‪i‬בריס‬

‫‪,‬‬

‫ם'‪:‬ב מ"ה( מפרוש מן הטמא" על הטמא‪'" ,‬ע תןדת הארץ פ"א אוח 'כ"ז ובמאינת יוםף‬

‫לירוש' בכירים שם מה דש ‪U‬‬

‫דבבר‪,‬‬

‫‪. . "".‬‬

‫"‬

‫•‬

‫‪,‬‬
‫‪www.daat.co.il‬‬
‫‪I‬‬

‫‪55‬‬

‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫תסרתם שתב ולא יסתרסו‪ ,‬ג' רג'לם ממקומם בשבע>ית ‪..‬חשבו שלגבי בכורם' נמי‬
‫לא ‪ ,‬ה"יל נדח!'‪ ,‬ממקומן‪ ",‬ובא‪I1I‬ב בכמי;‪.‬חא דר'ש להמ נ~מהר םל שן; וז ושל‬
‫‪..,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומביא שבקצת נוסחאות " לא גריס גשר''' "ירא השבע>ית‬

‫‪ ,‬בכוירם[ גדרן אחרת ‪".‬‬

‫חייבת בבכוירם"‪ .‬ובראה עדשתו ביהט לאמך שהיא תוספת שהןסיפהו על פישר'''‪:‬‬

‫לב"גור אריה" להמר"ל מםראג כובת גפירוש ‪:‬‬

‫'גלדאי טעות סוםר הוא‪ ',‬דאיר‬

‫שייר דחיהי השבייעת חייב בבכירים‪ ,‬שאיד קררא אבי "ועתה 'רנ‪.‬ואתי ראשית פרי‬

‫ווז גם עדת‬

‫האדמה אשר נתת לי‪; ",‬ןךא לא לו בתן ‪ ,‬ואיר ש"ר חש"ב בגוכירם' ‪".‬‬
‫' הט ‪ ',‬בספדן "דרבי חדי‪'.‬‬
‫‪I‬‬

‫אך לא כל הסוברם' דאין בכורים בשבע>ית נחה עדתם בההגת דביר ‪''',‬שר‬

‫ועל כן חי!)שו דרכם' ה‪I‬ז'ד הלסבירם‪' .‬ר אבהרם ברליבר מגיא ביפרשוו לרש'''‬
‫"זכור לאבהרם" שבם ר ‪ I/‬מ לעון ‪ 'f‬בזאהן "החכם ' אשר יושב ויישר בבהמ"ר רזכה"‬
‫)כנראה ‪ :‬גלרין(‪ ,‬שכוונת '''שר על שתי הלחם ומנחת העומר האבים מן הבוכרים ‪".‬‬
‫אד הממשר דגרי '''שר האומר ‪" :‬כיצ‪.‬ד אדם נכבס לתוד דשהו רואה תאנה שבכרה"‬
‫' וכף נרהא שקהש לאמר כן‪ ,‬אלא אם כן נמאר שיש כאן שני פירושים שוניס ובףס"‬
‫‪.‬דז על די וה במלי לצ"ן את השבי םנירשו אחר "‪ .‬האחד מפשר בכוריס ‪ -‬במחת‬
‫'בוכירס שתי הלחם ומבחח העומר הושבי מפשר בוכרק בוכרי ‪ '1‬המינםי השובאו‬
‫למקשד להכן‪.‬‬

‫‪ 32‬לפנינו בסכי;‪ n‬א כרן ינלקט ' שעמרני מובאת דרהש זי לש ג' רגליס בקרש למקרא ‪.‬‬
‫הקציר בכורי מעישך"‬

‫;‬

‫"יג‬

‫ןהרא"ס ' הביאה בקשר ל ‪..‬שלש פעמים נשנה‪ ".‬ולפי המ שכתכנן‬

‫אין כל הוכחה ממה שדשר במכילתא המקרא ‪ ..‬ראשית גכיוי אדתמך" ב‪ r‬דר אחרת ‪ .‬כי‬
‫יעקר דרחש זי ושביעיח מםחובך אקר ‪ .. K‬חג הקציר בכייר מעישך "‪:‬‬

‫‪ 33‬וכז מובא כר"שי מהרורח כרליגר קמא שנג‪….‬‬
‫צשיוגו שם איתא‪.‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ 34‬ע' לינול פרק א‪.‬‬
‫‪, ,‬‬

‫כ"ג ז"‪':‬י ככורים ‪-‬‬

‫'‬

‫•‬

‫~‬

‫‪ 35‬ע' ויקרא ב' י"ר‬

‫ערפורט ב '‬

‫ליחא ;‬

‫ברש"י ‪:‬‬

‫מגחת ככורים‬
‫•‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫נמנחת העומר הכתונ רמבר‪ .‬יע' ויקרא‬

‫שתי הלחם‪ ,,‬ו'ע רש‪ /l‬י לשינת כ ‪ II‬ג ט"ז ישיחס "בכויר מעש' ך" לשתי‬

‫הלחם לוהבאת בכרריס למקו ש‪ .‬ןכמומ "בכורי קציר חטיס‬

‫'‪m‬‬

‫אלכ ונ‪:‬ת כבתי ןו‬

‫ס למחנה חדשה הבאה מו החטיס‪ .‬וכז ברקבר כ " ח כ"ו‬

‫‪/l‬‬

‫המקיבל )שס לייר כ"ב(‬

‫פירשי ‪:‬‬

‫וביוס הככורים‬

‫‪-‬‬

‫חג‬

‫השדבעות רק'ף בכורי צקיר חטים ‪ p‬ל שם שיתי הלחם שהם ראשונים לגמחח חטים הבאה‬
‫מן החשד‪ .‬אך הכחוב המקביל לכתוב שלנו בשמות ל ‪ II‬ד כ"ו "ראשית ביכר אדתנבי"‬

‫פירוש'י ‪ :‬משתגו‪r‬נ הןכיבין המאורים · בשבח ארגך‪ .‬ובכז יחיסר לכנורםי לוא לשתי הלחם‪.‬‬
‫‪ 36‬יש לא ·מטע דוגאמית לשני פירשרים שובי‪.‬ם ברש''' זה ע‪ I/‬י זה ללא ציון ר"וז‪ .‬עידז‬
‫לדוגגי‪u‬כ בראש‪',‬ת ' ‪ /I‬ז כ"ג ‪:‬בסם היום‬

‫‪-‬‬

‫כו גיים שנצסהר‪ .‬יבםו לרא בלילה לשא תניירא‬

‫לא וכן הגוייס וכר‪ .‬ועיין ר"ש" דרבים ל ‪ /l‬ב מ"ח שמביא · פירוש מספרי ל ‪..‬בעצם היום‬
‫הזה" שבלז‪r‬ש מוקשת‪ ,‬חומה שם שבםתי חכימס למה אינו זמכיי גם הא‬

‫דבר‪ K‬יס ‪ai‬‬

‫י"ז כ"ג‪ ,‬שמה שפישר שלא נחירא בוז' הוא ע"פ כרשאית רבה‪ ,‬ותייץ שאפוטר לטרש‬

‫‪.‬‬

‫םש ‪:‬‬

‫ביים שצנטוהו‪ · .‬היר שיש כאן דלתעו ברי"ס שבי פירשוים‪ ,‬עויןו דוגאונלת נסופות‬

‫"קר ליעון ח"א עמ' ק"ב‬

‫ולהלז‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫גם החזיו איש )ערלה י"א ה' ‪ I‬א( אינן גמיה בדברי '''שר במשפטים אאל מפשרם·‬
‫שר"י תמסין לפירית שחבטי קיים ארש השבה של שב‪J‬ז"ית יתביאה רועב‪-‬יתא שלרסי‬
‫ב‪-::‬שית יבלקהט כשביעית‪ .‬ופיורת אלה חייב להניא המם בכוויס אחוי עצר‪.‬ת יסלקא‬
‫עדתר היהת‪,‬‬

‫כיין‬

‫ששגה זי אזי בה שהמת אסיף‬

‫אף‬

‫פירית שאוי נהם קדשות‬

‫שג‪v‬י'ית הייר פוס'יים מבכררים‪ ,‬קא משעמ לז ‪:.‬ז~ביעית חייבת בבכיירם בפירתו‬

‫' שא "‪ l‬בהן ;>חטת שבייעת גז‪ .‬יסמניר שעל כן י‪,..,‬ממ רש'" יאימר כר‪ r‬בבכמ‬

‫בתיי דשהי יכר לאשמעיבן דב‪!!,‬ריח שהם בבעליחי איירי לרא בפיחת השם הםקר‬
‫' חמתמ שבייעת‪.‬‬

‫' טימרכין ל ‪M‬ה רר יש לואית בדבוי דמשר התבאים ) המחות דר" ‪ 'l‬הימפי(‬
‫לדברםי כ"ר 'ייא ‪ .3S‬לכתרב בברכירם רשמחת בכל הטי‪.‬ב ‪ ..‬אתה הרליי ייג‪.‬ר שאר‬
‫בקרבד‪ ,‬אירמ המדשר ‪ :‬להצויא פירזח שביעית זהיזבל שהן פטווין מן המשערו‪.‬ת‬
‫ע"כ‪ .‬רב"ל פירשור‪ ,‬הירת ובאמרה כככרוים שמחה בקשר ללדז זגר‪ ,‬היר בסייג‪.‬יס‬
‫ככורים רק בשבת חיוכ שעמתת '~יש בהם ללזי חלק‪ ,‬ילא בשבייעת יביובל‪ .‬רכד‬
‫'יש לפשר לשרן המדרש ‪ :‬הזצאי ]מחובת בכיויס שבהם דן הכחזב[ םחית שביעית‬
‫הרירבל ]כמירן[ שהן םוט‪r‬ר ןמ המעשררת‪ .‬רנזכר כמדר" יה קשר בכיירס לשחמת‬
‫האסיף כסברת ד"‪,‬זר"א‪.‬‬

‫ההסברים המיאבים בםרק יה מישיבםי את עדתם של הסיברםי אסין בכירים‬

‫בשביעית שלא תיסתו ע '' ' דבוי רש '' ' בפירזשי לתרהר‪ .‬יעל פיהם אפשר גם לימר‬
‫ששו '' ' ביבמית ע " ד ע " א )עיןי לעיל פרק א ' ( מרבר שאין ככררים בשבעיית בלי‬
‫לסתיר עצומ בפירשוי לתיהר‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ ‪.‬‬‫‪.. . – – – . .. – ,- _. .‬‬
‫ ‪. . .. . . . . …..-_ – ,…… .. – ….. ..‬‬‫‪– .‬‬
‫אד דביר הי רישלמי באפה יעונשר שני )הומנאים לעיל( המייים לאכיהר סתיהר‬
‫להעיו ‪I‬ר‪ .‬אומנם אמשר לימר שיש כאן חמליקת בןי הבבלי יהירילשימ ‪ -‬אך‬
‫הלימידם כי אין בכררים בשכע"ית אזמרםי זאת לא על יטדר ימרמא מסיייתמ ככבלי‪.‬‬
‫אלא על פי הבחה יסדרית שאין מקםו לבכירים בשביעית ‪ ,‬כשם שאין בה שאך‬
‫'"‬

‫_‪~ .‬‬

‫מתבות‬

‫_‬

‫שן ‪,.‬ו‬

‫רכנ;דא; ליישכ קזשיא זז התכזזן כעל פני השמ בםיררשז ליררשלימ )אפה פ"ז‬
‫‪(.‬ה"ה ראר‪".‬פ פיוש ‪:‬קדשותה מאליר לדמי קזשר הליליס‪ ,‬הרי האו כקשד שקרוין‬

‫עליר את ההלל‪ ,‬שהכיינה בקשד שקירין עלןר את ההלל היא לככרירס‪ .‬זפני מהש‬

‫נהס ממ‪,‬חשר רפישר ‪ :‬כלרמר דינר כשאר קר'י"‪1I' ,‬כן מצינר שקררין את ההלל‬

‫מורכת חיים מע'‬
‫ד‪' 3‬ע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫'‬

‫'ע ' ט‪'I>-‬‬

‫שיאו בכויים שכביי»ת היו‬

‫דשו דבברין של ‪i‬ג‪,‬רצ"פ פונק תבירת אר"" רלן‪t‬ומירם‬

‫רכ‪P‬‬

‫יזניגן יבתירתר לוס הג‪-‬וח‬

‫שהזמו גומא ואנז תגז ‪ ,‬רגש‪:‬יס חייבות בבכררים‪ .‬ש'"»''י‬

‫מ ‪ w‬ני‪P‬‬

‫אשיו לתרשב זי כהזמ ‪ j‬גואמ‪ ,‬שה'יר גם בשנח‬

‫שני‪.‬יעח מיבא כברו" השגה הששית דע חניכה בשיב‪.‬עית‪ .‬ול " ג דאי משרם הא לא איריא ‪,‬‬
‫שתרי יא גיובא ראין ככרוים שנביעית ‪ ,‬הרי שנה שלמה והבאה מצערת דע חננרה אינה‬

‫בבכיריס‪ .‬ייג‪.‬ה לפי החזו " א מניא אלה חשנטן ש‪:‬בשית רנכנסו לשיבעית כתקופה שמצערת‬
‫רשביעית דע חנוכה ב'שמ‪ 1‬גית יאון זמן של פטור מבכררים ע"כ איגה ןנ" ע ‪i‬זשזןמ נרמא‪.‬‬

‫‪ 38‬ציין להר כבר בחוספחא כפשיטה לזרעים )מע'‬

‫‪(, 831‬‬

‫אר ללא הסבר‪ .‬וכחב שבלע‬

‫‪ .‬כרחינר כווגת המדו‪.‬ש ששבייעת יררבל פטירום מן ‪ ,‬הבכיג~‪.‬ם '" כפך ‪ .‬שרמכח מן העניז‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ ,‬בשחיטח 'ספח ‪In‬שח שדני ‪ m' …‬לכז זייז פיזיז כקשד"‪ .‬יכמיבז שאליי לא הייבי‬
‫' רגוסים ‪..‬קשדריז עליד'את הי'‪ o‬לל" ד‪,‬יי הדבדים' פשייטם ייתד; אד ה;‪n‬כני כבר 'ועי;‬
‫שגידסא דז מאשושת דבמיססת‬

‫כדבעי ‪".‬‬

‫ו‪e‬ז עם !את קןש‪ .‬הרי הגמדא בדשןכ‪,‬ד שדאלה דיהא נעט רבעי חייב בב"‪ II‬ור‪,‬‬

‫‪ ,‬יחידב וה אפשד ללדדמד דק מבכדרים דכפי שםירשד כל דןב‪.‬פרשס"‪ .‬דאם 'נלדמ נעס‬
‫' ובעי נמכיוס" לענין ב!ז'יו " היי ' !בא מו‪c‬נר שאין ביכדרים בשב"‪ II‬ית בליף ‪ ,‬ימנה‬

‫‪, ,‬‬

‫שךיא נעט רבעי בשביעית‪.‬‬

‫הקהש זאת בחזיז אשי )ערלה 'י'א (ח"' דתיוץ‪ ,‬דכי היכי דלא יליפנז' עממסר‬
‫שני לקפאערי קדושתיהיי דאמלדי הן קחישן‪ ,‬הכי גמי לא 'ילפינן מבכייזם א?פקיעי‬
‫ק‪.‬משתיהיי‪ ' .‬יההשוואה עם בכירםי מדרטתן מחדשמ וביעדו דליחא בבכררים‪ ,‬רובבעי‬

‫~דמני חישמ יב"‪ II‬יר ממעשו יבדה אמריגן זבשביעית זליכא עמשר אל 'ילפינז‬
‫‪,.‬‬

‫מעמשר‪.‬‬

‫‪ 39‬איז ליםר ‪.‬לשא צרה ס"מ להשוית נטע רבעי לעניו קדשוה לבכוריס דשר‪ ',‬בכורים אין‬

‫‪,‬‬

‫' להם םףוז יבנטע רביע ח בקן'דוען‪ ,‬ישש לה םדית )לאא שאי! לה חושמ( זש‪:‬רי גם ' לספח‬
‫איו פרןדי‪ .‬וכפבי מהש פישר ג‪ Q‬במשגה ראשונה לעמשר שני פ"ה מ"ג‪,‬‬

‫‪ ' 4Q‬ע' ליעל הערה ‪, 13‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫'" "‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ …‬והנח עדת לנכיי נקל‪ ,‬שכל התיקין הזח ‪ J‬מכירת הקרקע לנכרי( אשר רבית עמלי‬
‫בכויי נו‪ ,‬אבן אלא כדי להצילם מחזמר חאיסןר ‪ t‬ס הכויכים עבגידת קרקע של שנת‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫השמיטה‪ ,‬יכמי שכחכן תוס' ‪o‬בוכה דף כס‪ ,‬ותיקיו חמכירה חיא בגחינת חולה מסוכו‬
‫‪,‬‬
‫מזדים שהמכיןח‬
‫‪,‬‬

‫שמאכיליו‬

‫אותן הקל‬

‫הקל‬

‫‪ ,‬אינח אלא כדי שיהא סןר‬

‫תחילה‪,‬‬

‫אבל אחרי‬

‫כל‬

‫זאת‪,‬‬

‫הכל‬

‫הדי‬

‫לא‬
‫מער‪ ,‬שיוכל עלבוד ולא יעבו‪,‬ך אלב לכלל עשה סוב‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫הניע‪ ,‬שחרי מאנדים בידיס מצןה גדולה שנאמרת תשנית נפרשה שלמה שבתןה‪':‬ק·‬
‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫' וכה טןבה ימה יפח היא השנכעוה ‪ ,‬שנמצאים קנן ‪:l‬י ‪ Q‬שלמים שהמה מיכנים ‪ .‬לקייס‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫מציה זו החביבה‪ ,‬ומקבלים על עצמם טלא לעטית שיס ענידת קרקע בשנח השביעית‬
‫כמצוה‬

‫עלינן‬

‫הנני‬

‫בתורה‪.‬‬

‫פונה‬

‫למיקירי‬

‫תורה‬

‫שיתונ‬

‫כספיים בסייע שיט בו ממט בכזי‬

‫את‬

‫ידס‬

‫הגדול‬

‫לדבר‬

‫חזח‬

‫להמציא‬

‫‪.‬‬

‫אמצעים‬

‫‪.. ,‬‬

‫לחזק את בל מי שיקלב עליי לשבית ' ממל~כת‬

‫ענורת קרקע‪ ,‬להחזיקו ולהחיותו שבנת השבעיית למען יילכ עמוד בנסיין קיוס השמיסה‬

‫‪.‬‬

‫‪" ". . .‬‬

‫‪..‬‬

‫' ולטמור קדיטת הארץ‪ ,‬יאשרי המטתתפים להיות ממקדטי שביעית‪ ,‬י'טעב; ןיתענני " על‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫כמאמרה‪ .‬ואז‬
‫וכקיוס המצןה '‬
‫רב סוב‪ ,‬ינזכה בוכהרה לטמיר שנת הטביעית כהלכתה‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫יגל‬

‫יעקב ישמח‬

‫‪.‬‬

‫ישראל‪.‬‬
‫הרב צבי פסח‬

‫פראבק זצ"ל‬

‫;‬

‫כרו ‪ t‬בשנת תוצ‪: t / /‬‬

‫מתיר סרפ "היבצ ישראל‪ //‬ירושלים תשל‪ I1‬א‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬

‫‪58:‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫מאין ' וונדן‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ובי שמעיו מיויסלב‬
‫כחולדוח החפדיוח שמוו מוקם נכבד לדציק ובי שמעון מיוופלב‪ ,‬אך ל ‪ Il‬דיוע‬
‫· לנר פוס או אממר על חולחחיו‪ .‬לאחוונה נחגלה מבהב קסן בכחב די קשדו עם‬
‫צוות חתימחר ‪ .‬וכמדוהמ שהאו יחדי בעולם ]ראה להלן עמ' ‪ [. 62‬זוהי הזד‪J‬מוח‬
‫‪, ,‬‬
‫נאוחה לפקוו בקויס כלליים את תודלוח חייו‪.‬‬

‫מוצאר ממשפחח תמגנדםי מרבהקת‪ .‬אבי אביר היה הגאון המקרנל ' רבי יעקב‬
‫קרמל ‪ ,‬ב"ו קלרניומפ‪ ,‬שהחזיק פונדק וניח מזיגה בכםו ליקוב שליד סרניגדו‬

‫בגליציה‪ ,‬שכיויס ב‪1‬ז'לר את עסקיו‪ .‬והוא עסק יומם ולילה בתווה ובחפ‪.‬ד דחה את‬
‫‪,‬‬

‫הצעת הרבנית נמאשטרר‪,‬ם השיתה הכהונה הרבנית הרמה נירתר באותם חימי‪.‬ס‬

‫אדגות ' ובות ןך(ססרת את דומתר‪ ,‬רלפי שמעוה הבסמות בשמפחה‪ ,‬נשלח בעצח‬
‫הבעש"ט לרומא אל האפיפיור‪ ,‬הוצליח לבטל שם גזירוח עווח‪.‬‬

‫מילדיו דיועיס לנר ‪ ( 1 :‬מאטיל נששיאה לרבי אברהם אליעזו הורביז ד"עילרי‬
‫משבשרין"‪ ,‬לוהם ונלד ובי עיקב ציחק ה"חרזה" ממבלין‪ (2 .‬אהמ של חבה אשח‬
‫· רבי אלכסנדר סנדר מזיד'ש‪a‬וב‪ ,‬אשו בנם הוא רבי יצחק אייזיק יההדו יחאיל ספויך‬

‫מקרמרנא‪.‬‬

‫‪(3‬‬

‫ר' לשמה אבי משפחח אלבירם‬

‫אבי רבי שמעון‬

‫‪-‬‬

‫אורסנר‪.‬‬

‫‪(4‬‬

‫רבי שיואל אלבוים‬

‫מירסרלב ‪..‬‬

‫וכי שיואל לדמ חווה 'מפי רכי יהורה ליב מוגליוח בעל ש ו " ח " םרי בתואה ‪",‬‬
‫והוזי אליו אח שאלוח‪ ,..,‬מהן ניכו שהיה לדמן מופלג ויוא שמםי מרכים ‪ .‬אחרי‬
‫נ"ייואיו ‪ ,‬נשאו פמןר על שלחד אכיו‪ .‬כשנח חקי " ז ‪ ( 1757 ) ,‬לעוד‪ .‬בא הבעש"ס אל‬
‫כיחו של וכי קופל ליקוכר ‪ ,‬להשפיע עליו ;‪":‬יצסוף להסידוח‪ ,‬אבל הוא נס מפביו דוך‬
‫החלון‪ .‬כאוחה הזרמנרח כוך אח כלתו המעוכדח לקראח הלירה‪ .‬כל ימיר ‪ ,‬השחכח‬
‫רב ‪"J‬‬

‫שמעיז באותה ברכה‪,‬‬

‫כשכלו חשמ עשוה שבוח המזונוח שהבסיח רכי קופל לחחנו רא"א הררבזי‪.‬‬
‫קבל עליר את רבנרת יוופרף שבפולין‪ .‬לשם עבר גם גיסו ןבי ישראל‪ .‬את ילדיהם‬

‫השאיוו בגל‪1‬ז'צי‪ ,‬כפי התבאי שהתבה הסבא רבי קפול‪ .‬הוא דאג לליומ‪ 1‬יהם‪ ,‬יעקב‬
‫אחוי החמחחוחם‪" .‬החוזה" נולד בשבת חק"ה ) ‪ .( 1745‬ולמי מפווח חפידיח גפש‬

‫‪,‬בר רכי זשוא מאניפולי כשהשה באחד מביקוויו אצל אביו כיוופוף ‪ ,‬שולחו אל‬

‫הגמדי ממזרישט‪ .‬בגיל רך בבכש כליללחסדיוח‪ ,‬ולמר תווה מפי האריות שבובחהר ‪:‬‬
‫ובי שמלקא מניקלשבורג‪ ,‬ובי ליו יצחק מברריטשרב וובי אל‪,‬למך מל‪r‬ינפק‪ .‬דהא‬
‫הששפ"‪ II‬בכיוון וה על ובי שמעון‪ ,‬בן"רחו הצעיו ממנו כשחים עשוה שנה ‪ ,‬שולחר‬

‫הלפחופף צנל ובי אלימלך ‪.‬‬
‫כובו הוא ש ון החשיב חמדי ר ' ש מעון אח בעל ה ‪ ..‬נועם אלימלך ‪ ",‬אבל אח‬
‫‪ ..‬התוזה " ראה כמדריכו בדרני החייס‪' .‬כ‪I‬זשס ‪:‬ך דבק בי‪ ,‬גם כא ~‪ iL‬ר החל להנהיג עדה‬

‫בלאבצוס עדו כחיי רבו‪ .‬עם זאח נשאר מקוכל על רכו הקוםז ‪ ,‬ובחכחמו דיע לפשר‬
‫כ'ניהפ‪ ,‬והביא אח ו ' אלימלך אל החוזה‪ ,‬לששמ כפנדק ככוית המילה של בבו‪.‬‬
‫כעשררח חשנים הבאוח היה אדוק כ"חוזה"‪ ,‬ינמנה כין חשובי חלמידיר‪ .‬דמי שנה‬

‫היה‪ .‬נוסע אליי ללובלין לשמך 'כפה 'שכועוח‪ .‬וכי יששכו דכ ווקח מכעלזא‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪59‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫שבתרררתיר נהג להביא שמעורת מרבי שרכ~ין‪ ,‬גער בחסידי בלז ביררסלב שרצר‬

‫לקכעו לימדרם ככית המדשר שבעיד מבקזם בקלויז רבי שמעוך‪ ,‬וארמ אשיםנ יודעים‬
‫הלעריכר‪ ,‬דכרגמא סיפר בםש סכר‪ ,‬שהיה נה מששמע ל"החוזה"‪ ,‬ושיב תמדי בסובום‬
‫שהעודי לר רבו‪ ,‬אע"פ שהיה כספסל מסמר גדול שנקכ חור כשוק דגלי‪' ,‬דמ פעם‬
‫שכתזר לביתו‪ ,‬רכעברר תקרפה מסוימת הגליד הפצע‪ ,‬יער השגעי הזמן לושב ללובליך‪,‬‬
‫הסבא רבי קופל הלר לעלוומ כשווש פורים תקכ‪'i‬ט )‪ (, 1769‬רוכי שעמון נשא‬
‫לאהש א‪,‬ת הרבנית ביילא הושתקע ביררסלב‪ ,‬בה נקשר שמו לזכררך ערלם‪ ,‬כנראה‬
‫היתה זר עיר גמררי חמיר‪ ,‬אי כפי מסירת הנמסרת ע"י רני אהרן ררקח כמלז‪ ,‬נצטיה‬

‫לגור בה‪ ',‬ידכ ללחים בהשכלה השחלה להרים ארש בעיר‪ ,‬ראכך שני היוז 'יים נשם‬
‫'ר אהרן הברר נממה ל גרמניה‪ ,‬הויו שם מדידייו קררבים של משה מנדלסרן ‪' :‬ר 'אהרר‬

‫יסרלבר אבי משפחת טרגנהדרדל‪ ,‬רר' אהרן ‪,‬פרדיבטל שהשתתף במלאכת ה‪ ..‬ביאור"‬
‫הנודע‪ ,‬וחלקו היה תרגרם ספר במדבר‪ ,‬כהשזר בשנת תק"ן ) ‪( 1790‬לארז מודלתר‪,‬‬
‫העודמ 'ע"י הירץ הומברג בראש כית הדמרש למררים בלבוב‪ ,‬במריר‪',‬ת רבה עטנו‬

‫היהדוים בפני השלטונית‪ ,‬על שמררי בית הספר פרקי מעלהים 'כליל את עיל צמוות‬
‫הד‪.‬ת לימים הרפעי שמו של 'ר שמערן בתרכייר המלשיגרת של השמבילים אל‬
‫השלטוגןת האוסטריים‪ ,‬בראש רשימת צדיקי החסידות ההמרים "סכנה" ל'דמנה‪, ,‬‬
‫האב רבי ישראל המגנת‪,‬ר לא היה מאשור מהמפנה החד חשל באורח חייי של‬

‫נבר רגי שעמןך‪ ,‬משנתעצמר הריכרחים עמר ללא הכרעה‪ ,‬בא 'לירןסלב לתבעו ארתו‬
‫לדין תררה‪ ,‬בבית הדין ישב רבי יעקב אןרנשיטין בעל ה‪ ..‬ישרערת יעקב‪, ",‬שההי סמור‬
‫על שלחך חימר רב' צבי הישר יראהל‪ ,‬ספכק הדין לא נדרש 'ר שעמרן לזבהו את‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫דרכי התסדיי‪,‬ת מכו"כך נדחתה דו 'שת האב‪ ,‬שאם כר אינו ררצה שבנר מאיר אחריר‬

‫‪,‬‬

‫קידש אחר אריכות ימיר ושנותיו‪ ,‬זרק בזאת בענר לי‪ ,‬שאת הקידש יאמר בבר כפי‬

‫נוסח אשכנז לאל' "ייצתמ פדרקניה"‪ ,‬עיקיר הדבחם מרבאים ברש"ת רשאל דמשיב‪,‬‬
‫והחסדיים מ‪I‬כ'‪,i‬פים כי אכך ציית 'ר שעמדן לפסק הדיך אחרי פיטרת אבןר ביים שני‬

‫של פסח תקע"ב )‪ (, 1812‬עד שמאר לו "החוזה" שכעת' אביד בעדלם העלית רארה‬
‫כבר את האמ‪,‬ת ריילכ למרר עם "וציתמ‪ ".‬קשיר האהבה רהדידיות של ר שמשד‬
‫עם 'בעל ד‪;,‬ישעורת עיקב ‪ N‬המתזדי כל ימיהם‪ ,‬כפי שמיכיהה התשרבה ששחל ול‬
‫ר' עיקב בתק'צ'ד בענין כשחת 'המקרה שביחסלב‪ ,‬אף'ר' מהש בנז השני של ר'‬
‫ישאדל‪ ,‬נתספ לחסדיית רגר בל‪,‬זנסק‪ ,‬על מצבהו נחקק שהיה אחיו של 'ר שעמיו‪,‬‬
‫‪ ,‬תרפעה נדירה המעיהד על חשיברתו ופרסרמו‪,‬‬
‫צמריך היה רכי שמ‪,‬ערן בתכרנתי לנטרע אל יתר צידקי דירו‪ ,‬ולהכניע'עצמך‬
‫בפנדי‪.‬ם‪ .‬קבל את זאת מ"החוזה" שאמר לר כי בזאת יאריד ימים‪ ,‬הוקפדי עליו על‬
‫שאינו נוסע אל הדציקים שבסביבתו‪ .‬האר עצמו היה נותי עטם נוסף לגילר המרפלג‬
‫עד קרוב למאה שנה ‪ :‬כל חיי התרגלתי לא להקשות קושיוח על הרבונו של עולם‪,‬‬
‫כיו ‪ i‬אשם אשאל‪ ,‬אימרו לי שמימם ‪ :‬אינד מבין !ברא הנה ונסביר לד !אימרה יו‬
‫חיזקה רעדרהד אח רוחם של אחב"י במחנות ההשמהד הנאציםי‪ .‬אחד משירךי השראה‪,‬‬
‫רכל· צבי הירש מייזליש מווייטעצן‪ ,‬מספר בהקדמה לספרי "מקדשי השם" כיצד ה'ציל‬
‫כזה' אח חייו באשווויץ ימדי הקאפו‪ ,‬קומוניסט גרמני צמא דימם‪ ,‬האר הרגשי‬

‫שבגידו נפוחים בגלל טלית קטן עם עטרה מרשרת ר"ייטב לב"‪ ,‬הפלאי בו אח‬
‫מכרתיר‪ ,‬שואל המ זד‪ .‬שכהסביר לו שזהו "איין ג אסטעס קלידי‪' ",‬קאר לר לחדרן‬
‫‪o‬‬

‫‪60‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כיד "ללומי" על הרבש " ע‪ ,‬אחרי מהדלומח ניסופת‪ ,‬בקש ממני הסבר לאמינ ‪ Vl‬בה'‬
‫ניחכ כל המ שרארים סמבי‪,‬ב ערנה לי בוטב טעם שאין אנשים קח'צ חימר מבינים‬
‫דרכי ההשהחג‪ ,‬וסח לו איתה מימהר של ר' שמעון‪ ,‬הדבירם נשאי חן בעיניי‪ ,‬זהרא‬
‫חשררו בבת ‪,‬שחיק‪ ,‬יעם הזמנה לבוא לבלוק שלו לקבל מנות ניספות‪ ,‬כר ניצל‬
‫ממות בחסרי השי ‪. II‬ת‬

‫במין הדציקים האחרים שרבי שעמןו נסע אלהים ונחשב כתלדימ‪,‬ם יש למנית‬

‫אח רבי במחם מנדל מריבמיג ‪ ,‬וממלא מקימי רבי צכי הירש משרת מרימניב‪ ,‬מעהש‬
‫פלא מספרםי זקני יריסל‪,‬ב על בקיירו של רבי מנחם במדל בעירם‪ ,‬פעם אחת בא‬
‫לשבית בעיר אצל רבי שמעון‪ ,‬האר התאונן בפני י על יחסם הגחע לש הנוצרים‬
‫ליהודי העיר‪ ,‬ימב‪r‬ז‪'T‬ד בקל לע הכנסיה הסומכה‪ ,‬שצלצול פעמוניה מפירע ובמלגל‪,‬‬
‫ביום ראשןו לפה"צ‪ ,‬כשיאצי החסי‪',‬ים ללדותו אל חמיץ לעיר ‪ ,‬והגיעי לגבעה הצופה‬
‫על פני הסביבה‪ ,‬נשמעי צלילי הפעומנים‪ ,‬כשאמר ר' שעמין ‪:‬הנה לכד התכודנתי‪,‬‬
‫אמר לו ר מנדלי ‪ :‬אב אלי ועזרני ! ובדברו נשא את ידיו כלפי מעלה יאמר ‪ :‬יהי‬
‫רצון שהכנסתי תשקע מטה מהט‪ ",‬ור~ירד אט אט את ידיו ‪ ,‬והכנסתי אף הזזי שקעה‬

‫ישקעה לפי בתערות יידו ‪ ,‬ער שנבלעה כולה בארמר‪ ,‬התיודים ש נשארו ביער שעמו‬
‫את זעוקת האימםי שבקעי פמי הנוצרים הרבםי שנקבצו לתפ י לת יום ראושן ‪ ,‬ואף‬
‫השכנים הוקרוכםי שחשו לעזרתם ‪ ,‬נסחופ פנימה ונכלעו אף הם כאדמה‪ ,‬מעהש‬

‫מופלא זה הנשמע אכגהד דימונית‪ ,‬עמיגן כצמזזיות ההיסטורית‪ ,‬כלקסיקון הגאי גרפי‬
‫הפולני נוקכים כשנת ‪ ,1804‬כשנה כה התמוטט במלו הנכסיה "מסיכה כלתי ידהער"‪.‬‬
‫וקכר כהמ אנשים‪ ,‬לע אותי במשר מברכז העיר שסומן לכהנים הוצכו דיכני מכירו‪,‬‬
‫ומספר םעמםי תבעה הנכסהי מהעיהיר לפטת את המקום שהיה בבעלותו‪ ,‬לנטער‬
‫כו גן צידביר‪ ,‬ולהציב וב אנדרטת זכרון כדומת המגדל שנפל‪ ,‬תשוכי המקםו הם‬
‫עדים חיםי לכר‪ ,‬שכא ש ר גנשו לביצוע הדכר בשנת חרם יי ז ) ‪ , ( 1927‬חבפשו בחםירות‬
‫כמייות עוצומת של גלוגלות ועצומת אדם שפינו ככמה משא '‪ 1‬ת ‪ ,‬ויהי לנס !במדל‬
‫הכנסיה נפל ארנכה כדיוק כזמן כקורו של רכי מנחם מנד ל אצ ל רבי שעמןו כיריסלב‬
‫דאין פלא שזקני העיר יחסד כדצק את המאורע לתפילת רכי מנחם מנדל‪,‬‬
‫כומ'כן נחשב כחסידד לש רכי צכי הירש זמידיטשוכ‪ ,‬שהיה ידדע כ"שר בית‬
‫הזהור‪ '.‬אף ו~א כא אל‪,‬ו לשבות כירדסלכ כדרר חזרתו מהונגריה‪ ,‬אלא שמשכילי‬
‫העיר לא נחו ולא קשוט אצל ה ש לטודבת ‪ ,‬עד הש ש יגו את מעצרו בעת עשרר סעדוה‬
‫לששיית ‪ ,‬ואת גרושו מן העיר לחמר‪.‬ת טהג ההי תי שמעןו לפקדו את קכירהם‬
‫לש רכךתיו ‪ ,‬בימי הזכרון‪ ,‬לוהש תףת כסעדדות שנעתו בימי ההילךלא שלהם‪ ,‬אהוב‬
‫היה ר " ש על צדיקי וךח‪ ,‬והם ד~שינוהו כראש כהזדמנויות כאל‪,‬ו וככדוהו לעבור‬
‫לגוני התיכה ולומר דברי חורה‪ ,‬באחרית ימיי כהן כישוב ארש של כהמ יכהמ‬
‫התךעדויות חסידיות‪ ,‬ונחנכה עי" רכי שיראל‬

‫מריזין ‪:‬‬

‫שמעון הצדיק משיירי אנשי‬

‫נכסת הגדלוה‪ ,‬עם ‪,‬זאת לא פסק לנסוע אל צדיקים אחו'ם‪ ,‬ובזקנתו קכל עליו את‬

‫רמיתו של ה"שר ‪,‬שלום " במלז‪ ,‬נז חשובי חלמידי " החוזה‪ ".‬פעימם רכוח נטע אל'ו‪,‬‬
‫גם אכשר בשנותיו ‪ ,‬האחרונות כבר נ'טל נממך אוכךר עיניו‪ ,‬נעח האר כיונ‪ m‬ד בי ‪I‬‬
‫ס‪1i‬ידי‬

‫כל ‪,I‬‬

‫ומעשים ארימרוח רכךת נשתמח במהים מנמו‪ ,‬בכלל נעדות אצלם‬

‫חשיבךת מי‪m‬דת לכל מי שזכה לראיח את ר' אלימךל מלזינסק‪ ,‬רכ '' ;;' לאחד‬
‫חמלמידיו הנאמני‪.‬ם‬
‫‪,61‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫••‬

‫~‬

‫ג· י‪). ~ .[(:‬נ‬

‫•‬

‫‪ I,~ q ~J :J‬ו!‪1‬‬

‫‪. – .- ..‬‬

‫•‬

‫‪tJ,: . •" ….‬‬

‫~( ‪'.‬נ‪.:‬י'>‬

‫'‪I‬‬

‫‪G‬ו‬

‫" ‪-‬‬

‫‪._ .‬‬

‫•‬

‫!‬

‫•‬

‫‪; ?J~ I["' ~ ~ ."Wi‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬י‬

‫"‪il9‬‬
‫?‪'V'11t lt-.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪ ' ''' . -.‬י‪ f‬א‪1‬י (‪ ..,If‬ו'‪' ~1~ 6·;' '1'V/‬ו‪JW‬י~ '‪~1‬‬
‫!‬
‫‪~! ' 'III' fe ,,( 1 J‬י!' ~‪/‬ג"~‪: Ai‬נ‪; W " 9,, ' ;i‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪I‬‬

‫~~ ~ '‪)! ~ IJ'II‬ייי ‪!'!" lI»~ i‬ו‪ 'i‬עג~‬
‫•‬

‫‪I‬‬

‫‪I‬‬

‫‪' ,,1‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫'ד~‪'/ O‬ו‪~~"" " I‬‬

‫•‪I‬‬

‫'‬

‫•‬

‫•‬
‫‪.I‬‬

‫‪..‬‬

‫~‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫נשלח כראשית‬
‫‪:‬רמכתב‬
‫של החר ‪. ..,‬‬
‫די"‬

‫מרחשיי ‪.‬‬
‫חשנה‬

‫‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫‪:‬ר‪r‬רס~ר"ם‬

‫אינ‪:‬ר‬

‫)'כרח‬

‫‪.‬‬

‫סגי ויר‪ ,‬ילא )רא‪:‬ן‬
‫"אביכס הצדיק‬

‫וכירשוליס‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-"- – – – -. ..‬‬

‫•‬

‫"'‬

‫‪,‬‬

‫ומבשן שחתתונח ת ע דז כוכחבוית חשני‪:‬ר‬

‫‪.‬‬

‫‪:‬ן;ופי‪,‬ן‬

‫וכנואה‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫חשיו‬

‫בכד‪.‬‬

‫חיא‬

‫אכו‬

‫לנפ'‬

‫לא על עריכת )ישואין בחידש‬

‫ת"ר ‪ .‬באשר אח ' יכ נעש‪:‬ר י)ב"'‬

‫‪.‬‬

‫ה יכיל לכתיב שליות כה ישרות‬

‫שהי •‬

‫יה קריש"‬

‫)פטר כיוס ערג פסח‬
‫תצלים‬

‫‪..‬‬

‫‪-‬‬

‫‪I,‬‬

‫&~ ~·‬
‫'ו<י~ ‪ Gr tJ‬ג'>‪,,‬וז ‪:‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫'• ‪ t ~, t ..‬נ([ ‪~. '",(.‬די‪….‬‬
‫•‬

‫•‪,-‬‬

‫!<ו‪)~•• '. ~ ~'J‬ו‪"Y‬‬

‫•‬

‫•‬

‫••‬

‫הכיונ‪:‬ר‬

‫כוראה‬

‫תר"ה‬

‫ו‪.‬‬

‫ליבי אשר )שעי‪:‬ן יבררשפיץ‪.‬‬
‫‪..‬‬

‫תובכת ב )ונסר לנר כאריביתי של דר‪:‬ן ‪r‬ו‬

‫יחידתני נתרנה לי מקרב לכ‪.‬‬

‫ר' מןחכ הרץ חן"‪,‬‬
‫•‬
‫‪,‬‬

‫‪62‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪,‬‬
‫"‬

‫‪. .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫' ב"ה ‪ ,‬יוס די‬

‫‪" ,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫פרשת‬

‫כח‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪ )!J‬ז;ני מהןךל יצחק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫••‬

‫‪.‬‬

‫‪_.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫בני ה " ההרבני החסיד המופלג כבוד '‬
‫‪,‬שלום ‪ ' ,‬לאהובי ‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫) '‪, 1‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪:‬ו?‪ : Ii‬ה?וס בא אלינן ' אגרת ~ניטשז<טש שתהיי החתנה‬

‫למזל של בתי הכלה פריידא ' תחי ' בעז"ה חצי חודש "‬

‫•‪I,‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪'. . . .‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪r‬‬

‫‪.‬‬

‫' ‪, :: .‬‬

‫הב)‪"/‬ל ' ]=הבא עלינו ' לס ובה[ לזאת אם יש את ‪ ,‬נפשן ' ל;סע ע ‪ r.i‬נו" אזי "‪, ,‬‬

‫‬‫תראה גהיות ' פה ביוס ב ' ‪ .‬הנעל רהיה בזה‬
‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪. " ,‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪,‬‬

‫' ‪ i‬לוס ' מאד " ה ‪=] ,‬מאדון ‪ ,‬הכל[ ‪ ,‬וזכנאי אב'ך ך' ‪ i‬ש לכלכם‬
‫‪.',-‬‬

‫לב‬
‫מיער‬
‫שמעון‪.‬בר " י ‪,‬‬
‫‪ ,‬ה ‪.,‬ק'‬
‫וס ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪' .‬‬
‫‪…‬‬

‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫‪. -.‬‬

‫""‪.‬‬

‫‪. ,,‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫ופ"ש ז ‪ i‬ג' זוך עכי"ח ' ]=עם כל יוצאי חלציה[ שיחי' ‪' ,‬‬
‫‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪'. . . .‬‬
‫'‪" . .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪, .‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.. ~.‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬
‫'‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫ופ"ש ' לכל המשפחה קדושה ורפ"ש לאביכם הצדיק‬
‫•‬

‫‪1‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫והקדוש אליו בקשתי להתפלל עבורינו לכל ‪ ,‬סוב סלה‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.',‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫"'‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪, . .‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪. ,‬‬

‫ליסע ‪ ,‬ולבוא לשלום עכב"ב]=עם כל ‪ ,‬בני ביתנו[ שיחי'‬

‫‪. '-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,, ,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫' ‪ ,‬לרשימח רכותיו ‪ -‬חכריו יש להוסףי את הצידקים ' המפורסמ ים ‪ :‬ריב מהש ליכ‬
‫מסןסכ‪ ,‬שנעזר רבכי ש עמוו עת כק'ר כיהסלב להגשיסעד ל י ו ל דת עניה ;רכי מהש‬
‫‪m‬נשוורסק שתעה ונעם בע'ר הותעלף‪ ,‬ורכי שמעון ש היה נבה ' קומה ' ונכוו חכ ‪,‬‬
‫בשא ו על כתפ ' ו העיהר והקיצו לח"ם ; רבי בפתלי ‪ ,‬מרופ ש יץ ‪ ',.‬בא אל י ו ‪ ,‬יל;סו ל ב ‪:‬‬
‫כדי ‪ ,‬לצאת יחד אל רכס ל לוכלין‪ ,‬בבדחיות דעתו ע'ץ שיתחפשו ‪ ,‬ר ' ש עמוו ‪ ,‬ברבי‬

‫ונערל יושעות‪ ,‬ור ' נונתלי בכבאי שלו‪ ,‬כיד להשיג להוצאות הדרר ; חתגו רכי אשר‬
‫ישעהי מ'ריפ'~יץ שנעשה אח ‪ I/‬כ מחותני של ר"ש ; רבי מאיר מפר ו מיש ל ז ‪.‬שתמך בי‬
‫כעתות מצוקה ‪ ' ,‬ושלח 'יי אליו סכומי‬

‫כסף ;‬

‫רבי ח"ם‬

‫מקוםוב ;‬

‫מאצבו ;‬

‫רכי ח"ס‬

‫רכי שלום מקמינקא שאף הוא נתלוה אליו בנסיעותיו לצדיקי הדור " למז ‪ ; ,‬החוזה"‬
‫ידע‪ ,‬ר"ש מכלן ; ר ' יששכר דכ אב"ד סקאהל חמ"; של השר ש ל ום‪ ,‬ערו‪.‬ך ‪: , ' ",‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ ,‬אמפ"נים את רכי שמעוז העמ'מות הופשטות ‪ ,‬שמח לעצמו‪ ,‬ומשמח את הזולת‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫בשלןם וכמישור הלר עם הכל‪ ,‬ורכים השיכ מעון בדרד זו‪ ,‬ל א נדועה עליו חמלוקת‬
‫כשלהי ‪ ,‬ו ש ומ נערץ בחצרות צידק'ם מכל הששולןת‪ ,‬רמבן " החןזה " סגפ את דמת‬
‫ר‪ ,‬ש חמה‪ ,‬יהמזכירים אח שמו נדיר שאחריו ‪ ,‬מציינםי זאחר מכי השהי " ישי ש עיבד‬

‫‪.‬‬

‫ה ' בשחמה "‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫בעירו יה‪ O‬לב היה עמורב בעדת כ י ן הבר י ות‪ ,‬הוין רמבםי אליו ב ש ומ הפריט ‪,‬‬

‫נר)‪ ,‬להבתדח ולומר ; ' חמוץ לעייר אזי מכיריס אןתי‪ ,‬טועים וקוראים לי הרבי ר '‬
‫שמערז‪ ,‬ביערי ירדעים אותי יותר טוב מקרוב ווקראים לי ר ' שמע ו ז ‪ ,‬ואילו בבית‬
‫מייטבה להביר אותי אשתי‪ ' ,‬והאי קוראת לי שעמוז בלבד !אשתו רו ונרנסה אוות‬
‫מחבןת קטנה שהחןיקה לממכר עוהת ןסבדלים‪ .‬ונעם כשנאלצה להע'דר ניום חמישי‬
‫שההיהיום העיקרי של מכירות השברע‪ ,‬ובו היה בא בכרי מכפר סומדלקנות לצורבי‬

‫כל השכוע‪ ,‬בקשה מכעלה ישמלא מקוהמ בחנרת‪ ,‬והזכיר‪..‬ה לו ' כמיוחד לטונל יונה‬
‫‪63‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫בארתר גרי ש מםרירבר עיקר פרבסםת‪' ,‬ר שעונרו התישב בחברת רםתח במאירת הת'ז‪,o‬ם‪,‬‬

‫רהגיע לדביקרת כזר‪ ,‬שאבשר הגיע 'ב‪.‬כרי‪ ,‬ההי חבל לר להפסיק באעצמ‪ ,‬רהצבעי על‬
‫החברת שהיתה בשכגרת‪ ,‬בה ירכל להשיג את מברקשר‪ .‬אל תמדי היה מצב פרבסתר‬
‫שפיר‪ ,‬יעדי זנמים רבים ש ל ערבי רתמסרר‪ ,‬מא ר חר ירתר היר ל ר 'חסידים אמיידם ‪:‬‬
‫שב ש אי בבל היצדאתיי‪ ,‬כ ש יז';יןןם ילכי להש התרר חמיבת הגריס ל צבא ע"י תשל"‪1‬ב‪I‬‬
‫כסף‪ ,‬ערוכ 'ר שעונה בארש העוהד המקימית לגזס כספםי עביר בבי עביםי‪ ,‬היהת‬

‫בהירה רבה של חסדיים ימעריצים לבירת‪ ,‬יישבי אצלי שברעית יאפילי חשרים‪,‬‬
‫בפלאית סרפר על ישעויתיר לרמי בפש זחילים מסיכבים ‪ ,‬יר‪ m‬ה"וו ש שפעמה בר‪,‬‬
‫אל ב ש תיירו בידיני ח י ד ישר ר הבלכה ש עיידר על גדלרתי בתררי‪ .‬מהדו בןנ‬
‫אפידל אחד ארמשי ה שמ כ'ז‪o‬םי דבררי ‪ ,‬הכ י תב עליי השהי " מבןר בישם יפיקד עקרית ‪,‬‬
‫יהיא היה בו רתהר ‪ ",‬כו ' הסתיר את דייעיתיר בחתמכ הקבלה‪ ,‬יכשבעבע עירסת ילדיי‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫איו לחפש משבה עייבית ‪ .‬עמרקה‪,‬‬
‫היי שםתיי מרחשית פרקי זיהר‪ ,‬בתירתי החסדיית ‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ליקיטי הדברים הבדדרים ‪,‬ששדרי זבזבבי אמפייבים את דרכי ‪:‬מימדית קצרית עוממיית ‪,‬‬

‫הזבכייגרת להחדיר א‪,‬ה‪n‬ב ה ' ירראדת בלב אי ש י ש רא ל ‪ ,‬חתבר ר ' קהת הילפדיו ר ש ם‬
‫מפיי כהמ דברי חירה ק צרים ש אמר ב ש בתית רבמיעדים ‪ ,‬י עיבםד ר ' ש שאל ' י ש שכו‬
‫הירשפררגנ חתו בבי‪ ,‬רק בשבת תרס " ח ) ‪ (1908‬בדפסר הללר "בספר " תררת שעמת "‬
‫שהדפיס בירסלב ביבר ד! חיים ‪ ,‬יטיטלביים במצרת מהרי"ד מבלז ‪ ,‬ב~ו‪ ..‬אחר 'ר אל‪,‬עזך‪.‬‬
‫רמיליס‪ ,‬הדפיס בברליז רתפ "ג ) ‪ ( 1923‬המדרדה שניה ‪ ,‬רהיסיף לה כהמ דבדים‬
‫השעתקי ‪ ,‬מסרפ " דב ש הדשה " ‪ ,‬המדיהר ש ל שיי ת ' מ ש ופרת י אצה במיבקא כ‪ 1ZI1‬תרצ " ר‬
‫) ‪ , (1934‬מהתח דייי מאיהנ לש הרכ חיים י שש כר ‪ ,‬גראס ' הי '~ ד אב " ד פעטרייוא יר " ב;;‬
‫מברבקאטש‪ ..‬העריתיי הזבחכימית רצייבי המקיררת ‪ ,‬שייי ‪ ,‬לספר נפ~ם ח‪,‬ש‪J‬ת‪ ,‬הרצא~‬
‫זי ציל;‪i‬מ פעמיים מחשד בבריקליו ‪ ',‬פעם בתשט"ר ) ‪ (1955‬בתבבית מיקטבת‪ ,‬ע"י בכד‬
‫אחר ר' שיראל פרבס ‪ ' ,‬שכז שרביתי החימר לד ‪ t‬צאת מהדירה מ ש יכללת ‪ ,‬עם הרספית‬
‫רבית ש ל דברי רתרתי השוכ‪p‬ךע'ם בספרי דציקי חרר הודרררת ש חאירו‪ ,‬יעם בספח‬

‫ארןד לרתלדית חייי הכילל מקררית יצייבים‪ ,‬בצףח עיבחת יסיפורים שליקטתי‬
‫מספירם שיבים‪ ,‬בעיקר ימששיים ששמער זברארי נפיי ‪ ,‬יבאי ביתד‪.‬‬

‫על תלמיידי שי לנמית בראש ירארשבה את רבי שלזבה זלמו פרגקל "בעל‬
‫השתמים " שליי!בלי שההי תחילה מ שמש ר ‪ ,‬ילבסיף הסמיכר להדבג‪.‬ה‪ ,‬יבסתע‪u‬כ‬
‫בובמי דרררת של רנבים דארמירר " ם רע לרשאד‪ .‬לאחר מכו ההי אצלר הגאבי רנבח‬
‫הפתקאית‪' ,‬ר מבעדיש סאשריטיו מיריסלב‪ .‬כש כז דיעו לבו ש בסעי אליר בבי‬
‫ה ‪m‬ים ‪ ( 1‬רני יצחק אייזיק איכבשטיין מזידישטרב ‪ (2‬ורבי יצחק אייזיק יה‪i‬חו‬

‫חייאל ספריו מר‪,‬ומרבא‪ (3 .‬רבי םריף באבד מרסגיפיל בע ‪,‬ל "מבחת ח‪,‬יבין" בסע אליי‬
‫פעמיים‪ (4 .‬דבי אלעזר ש פיאר מלאבצוט בבי של ה"נבי י שש כר (' שברבתך ממני‬
‫ללדית בבי רבי 'לשהמ ממיבאקשס ילרפאררת ‪ ,‬כדבראה גם ‪ (5‬האח רבי ‪ ,‬ו ‪ r‬ו מו " ברנ‬
‫‪ (6‬רבי אבהרם גלר הישיש רבה של קריפשס‪ ' (7 ,‬רבי ברשי מרא ש פציו‪ (8 .‬רבי‬
‫דיברשי‬
‫פ"בשי ה"לפירו מברזאו‪ (9 .‬רבי מבחם‪ ,‬מבדל הרסמו מביר'סלב‪ (10 .‬ר'‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫מאיר דש"ב ביושיא בעל "דב ש שההד " ‪ (11 .‬ד ' מבחם ‪ ,‬מעבדיל אבד"ק ‪ .‬ערדים ‪,‬‬
‫"‬
‫‪ ( 12‬ר' לאזעיר ל יפמו קבעביל רמיזבאיטכד עודר‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫בתק'םי בי עיל מך חראה בח"ך ‪ ,‬יזכה ל ראית בבים יבבי 'בבים ממשיביםבדרכן‪,‬‬
‫•‬

‫•‬

‫מבגיי יבביתיי ' הדיעוים לדנ‬

‫בזכיר ‪' :‬‬

‫‪64‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪- , ,',:‬‬

‫‪, , .‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ ( 1‬ובי בוםב חנמם במדל מלמא מקוש בירוסלב ‪ ,‬נפוט באלול רת"ן )‪(, 1890‬‬
‫הה' לחמ מולפג‪ ,‬עול" הולטו עניני הוהראה שבעיו ‪ ,‬בתקסרה שבין וב ל‪.‬בר‬
‫בתקופחו בהן הוב יעקב יצחק הלוי הווב!"' מחבר "באר צ'חק" על ‪ ,‬פישר'" על‬
‫התוהר‪ ,‬וכשנספו גביל ‪ 94‬ביום כ"ז שבט חוכ"ד ) ‪(, 864‬נ עבוי שלוש שנ;ם עד‬

‫שחנגו הוב שמואל זלדברג מזוקלווא‪ ,‬אמותה תקוטה ה >‪ K‬כנראה תשובת 'ה ‪; ..‬ובי‬

‫ח"ם" אל‪,‬ו‪ ,‬בענין כפית גס כשנואו עמשי ‪,‬כע'ור אצל האשה‪ ,‬הה" אדמו"ר מקומ‪,‬‬
‫בעיקר‪ ,‬ולא הרבו לנטעו אל‪,‬ו ממקומות אחףם‪ ,‬הנהגת הקהילה היתה בד‪,-‬‬
‫המשכז‪o‬ם>‪ ,‬הוס זלזלו בכוחו‪ ,‬לוא נרתעו פמעולות שונות בגלל המ ימארו החטירם‪,‬‬
‫מכל מקםר יצא' להאבק אםת בענין שינויים בסדרי הקבורה‪ ,‬עמד בראש ;ס‪.‬ניף‬
‫הן;>מזכי של חברת "חמזיקי ה ‪ ," m‬שיטד בשנת חר"ם )‪( 1880‬עם בנו ועטקנים‬
‫אחירם‪ .‬היה גהב רקמה רהדןר צייה‪ ,‬ואחיו בזא לבקרו‪ .‬חבתיי היי '''שר הישרםרןגנ‬
‫ור' נסתלי תישר לוינלט בנו‪ ,‬של ' הרב מטורקא ונכדו של ר' הישר מיר‪.‬במוב‪,‬‬
‫בנו רבי שעמון השני שמלא אח מקומו בירוטלב‪ ,‬נפטר בט"ו בשבט תרע"ה‬
‫)‪ 5‬נ ‪ 9‬נ( בוינ‪,‬א חתנו ‪ ,‬היהר' ‪ ,‬דדו טייםלבןים ‪ ,‬ב"ראברהם אהרן מקולבטוב ‪ ,‬בן‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫ה‪',.‬יטב ‪",‬ב;ל למעלה אמובעיס ש‪ ;U‬כהן כיבם ‪,‬טל בני קהילה עטעשר בהרנגריה‪.‬‬

‫ערםמ הערלה כתש'ו ‪ ,‬על הרמקי נאשוכיז חד " ר‪ ,‬בהי ר תי נן ‪,‬עוי ‪.‬ן‪ ,‬כשנה לפבי כן‬
‫‪,‬‬

‫נםסר במישקאח טטרו " רביר דדר " עה " ת‪,‬‬

‫אלמנת ר' שמוען' בת 'ו שהמה ב"ו אלעזר מלאבצוט ‪ ,‬עם שלןשת ילריה חזרו‬
‫לירוטלב‪ ,‬דרמ‪,‬ישס בה בארןמ"ריוחם בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬הגרול ר' דור חתנו‬
‫של רמ"מ איכנשיסן בן מהרי"א מזידי‪I‬שטב נסטר ב;;ונת תרצ"ה לערר‪ ,‬האמצעי‬

‫ר' אלעזר שהה שנם> ובות בברלין‪ ,‬בה הדסיט מהדרוה שניה של ה"תורת שמעון‪".‬‬
‫ןהצע'יר רו שיראל ‪ .‬אריה במסה ע"י הנאצים‪ ,‬אשחי סימה היתה בת ‪ ,‬הדאמן"ר מז ‪ /‬ילקוב‬

‫‪, , ..‬‬

‫ריב אשו שיעהי רובין‪ ,‬חמי מטטר צמאזאהים שדרו אחרי השואה‪,‬‬

‫‪' (2‬ר ארעזר זאב עבו להוהצ שברומניה‪ ,‬וצאצאיו הגו בה שורש דע חיום‪,‬‬

‫נולד בשתב תק"ס ) ‪(, 1800‬‬

‫‪.‬‬

‫נטטר ביםד ג' שבט חרי"ב‬

‫ששמו רגנים וגבדים> בערים שונות‬

‫םש ‪:‬‬

‫‪'.‬‬
‫‪.‬‬
‫) ‪ ' (, 1852‬בניו ‪ m‬תביו 'ילרהים‪,‬‬

‫בוצ'צ"‪ ,‬דורוה'י‪ ,‬ובטושאן ובוקשר‪.‬ט בנו‬

‫ר' יוטף אהון רבה של בודצ" ומכדלביה‪ ,‬הטתבר קהש עם המו"צ ו' בצלאל ויטבר‬
‫זכקיןובא‪ ,‬זשביהס גייוס ל ‪ " i‬ם את גדולי הדור דאז‪ ,‬רישומי המחלוקת נשתמוו‬
‫‪,‬‬

‫חיבו ספר "די ייסף"‪,‬‬
‫ב ‪,‬שיררם ססרותיים יקיר המצ'אית שרמסרמ שני ‪,‬הצדדים‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪ (3‬ר' נתמלי בער גשלוד לאיבי כשהה' כבז שבעים שנה ‪ ' ,‬ינלוהד ערמ חאיהמ‪,‬‬
‫הה' חתרנ ' של 'ובךי ש ב"ו זנ'יל למיטובסיק תמלמידי "החוזה"‪ ,‬דההי וב ‪ ,‬ברוזכ"‬
‫בסיק‪ ,‬סוב לנהוג אדןמ"רות‪ ,‬וובי המובהק הה" רבי יצחק איזיק מזרי'‪1‬כ!!וב‪ ,‬בצילו‬

‫דס‪,‬תףסו שנים ובות" עוקב בחדרתקישראחר כל מלה דתנעוה שלי‪',‬ייכשנתבקש‬
‫לשייבה של עמלה חשד על" עולמי‪ ,‬ורא קשר עליו ‪ ,‬מספד ' מר‪ ',‬חדיויש ‪:‬תורתו‬

‫ביצלי באוחר מלא‪ ,‬ונצמא להם דגאל‪, ,‬צאצאיו הדסיסםר בנ‪"..,‬יורק תש"ל ' בשם‬
‫"ו‪e‬י;ןל שלוחה"‪ .‬את מקימו למ ‪ !I‬גליוטביסק ' בנו ר' יעקב קומל‪ ' ,‬חתנו של ‪ ,‬ר' יוסף‬
‫‪ K‬ב ‪H‬ד סהאל‪ ,‬נדכי ‪ ,‬של ר' הדו צבי מסרסיסו‪, ,‬‬

‫‪:r‬‬

‫‪' , (4‬ר יצחק רבה ‪,‬של רופש'‪ ,Y‬היה חתנו של ר' מנשה בנו של ר' ‪ K‬שר‬
‫ישעיה מרופש!"'‪ ,‬אליו ומנפה הכמתב של אבי"‪ .‬שהפקסירבל ממבו מתפרסם אכן‬
‫‪65,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫לראשו~‪ ,‬מלא את משמו שם בנו ר' מנהש‪· ,‬חנתן·לש ר' דדר דמיגוב‪,‬ובנו‬
‫ר' ‪,‬נמחם מנדל כהן כרב בדובעצק‪,.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪ (5‬בתי שיינדיל וייזיל נישאה לו' קהת היילפוין ב"ר נפתלי ‪.‬היוץ מבוזאז‪.‬‬
‫הערי עליהם השו 'שלום מבל!‪ ,‬שהם נואים כאדם יחיה קידם החטא‪ .‬לא' זבתה‬

‫לבנים‪ ,‬וכהשפציהד באביה ש"חצה לעטזם טעם לידה" נתעבוה‪ ,‬א; הפילה ילדה‪,‬‬
‫שנהים מטונים ב"אהל" שהוקם על קבר אביהם‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪(6‬‬

‫~ת אחת נישא לו' אליהי ועובו מבועזדיב‪ ,‬שבנו ו' שלמה י;ךידה משם‬

‫הוא אבי ו' חיים אב"ד טימרכרג‪ ,‬חתנו של ו' נתז נטע דב לפישיץ רמיליפולי‪.‬‬

‫‪ (7‬בת אחות נישאה לר' יהודה‪ ,‬ל‪,‬בוש העלמיו מנהל החשבונות של הגב;;‬
‫בוקי בוקזזן בוואושא‪ .‬החוזה מלובל‪,‬ן כתב לו‪ ,‬שלא לנטוש את שממותו זו‪ .‬כגיו‬
‫היו ו'יצחק שמואל אב"ד גויצא‪ ,‬ור' פישל אב"ד שטעקצין‪ ,‬חמיו של 'ר ישואל‬
‫‪.‬‬
‫אכ"ד קארסניסאטכ‪ ,‬ושל ו' דצוק הכהן מלובל‪,‬ן‪.‬‬

‫‪ (8‬כת פויריא שניאשה לו' אהון וואהרמן כמוטשאטש‪ ,‬נכדו של 'בעל‬
‫ה"דעת קדשוים"‪ .‬עכר לגוו אצל חמיו ביווסלכ‪ ,‬לוגל נישואיה נשלח המכתכ‬
‫שתצולמו ניתן כאן‪.‬‬

‫‪(9‬‬

‫·‬

‫עוד בת נישאה לר' אייצקל ב"ו אביש מווישניצא‪ ,‬אבי משםחת ציינוויוט‪.‬‬

‫בגיל ‪ /I ,‬ר קרא לו "החוזה" מורה‪-‬ומרגן‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫רבי שמערן שהרבה לנסזע בימי ההלירלא לקבוי הצידקים שבגל‪,‬ציה‪ ,‬לא סבל‬
‫את ה"ירידים הגדרלים" שהתרחשו שם‪ .‬ארמ שאצלו לא היהי‪.‬כן‪ ,‬אוכן נפטר ביום‬
‫ואשון של סרכרת שנת תר"י ) ‪ (1849‬בגיל ‪ ,93‬ההי זה אחוי שנסע לצירנו של "החוזה"‬
‫בלרכלין‪ ,‬לבקש שיקח ממנר את כרכת אריכרת ‪.‬הימים‪. ,‬כי‪.‬אין הרא יכרל‪ .‬לשאת‬
‫זיתך את חיי העןלם הזה‪ .‬בני העיר היו ‪,‬עולים אל האהל שנבנה על קבךר‪ ,‬בימי‬

‫אלזל עושרת ימי תשרבה‪ .‬כמר"כן כאו רבים מערים אחררת לפקרד את צזינ"‪ .‬רכינהים‬
‫רבי יחזקאל שוגא הלכרשטםא משיניאורה הסמרכה‪ ,‬רהרא עדייז קיים גם‬

‫כזים‪….‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫אין אנו יודעים הרבה על הנהגרתיו המיוחדות‪ .‬כדבר' "~ארל )ננתזון( מבאי‬

‫בשרמ‪ ,‬שהיה מקיל לאכול כשר בסערדת' כרית מילה בתשעת היימם‪ ,‬בשר"ת הלולא‬
‫דרבי מביא זאת על תשעה אבב שנדחה‪ ,‬ומוסיף שאם היה נוהג אחרת כצעירודת‪.‬‬
‫לא 'היה משבה ממנהני בימי הזקנה‪ .‬ישנה כאז השפעת ;‪,‬החוזה ‪ II‬מלוכלי‪,‬ך ודעתו‬
‫על הצורמת כירם‪ ,‬ברם‪ ,‬הוא עצמו העיד שיממיר לא אכל בשר בלא סירם‪ ,‬בטעמי‬
‫המנהגים מביא שעשה קיחש ביז השעה הששית לשביעית‪ ,‬ראמר הרחמן הוא יחרם‬

‫עם עמוסים‪ ,‬בספר ארץ חמדה )ידכמן( מבאי עדות בענין המקדש על יי"ש בשבת‬
‫בבוקר; אם צריך שעירר‪ ,‬לאנשםי חלישם אמר שלא ילכו למקוה‪ ,‬ייסתפקרבחריצת‬
‫רייגנ סבר שמים אשונין פוסלים מקהו המקבלת מימיה ממעין‪ ,‬כל שבת פתח את‬
‫דכרי תורתו כסערדה שלשיית כמליס ‪ :‬ה' כרא את העולם ברצוגו להייסב לברואיו‪.‬‬
‫הפתלל רמקדם כשכתות רכיימם נרראים‪ ,‬ולא הקפדי על טעימה לפני התפילה‪,‬‬
‫תיפלות לא היתה נקולרת וכרקים‪ ,‬וק כשיוה וכנעירמת‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מופסרתמ מבייחד התנהוגתו בקשר למצית "מליה דמלכה" במצואי שחב‪ · .‬רבי‬
‫ה"רגםע אלימלך" לא דקדק בה‪ ,‬אבל ציהר את ההונים איותי להזהר בה אוב‪.‬ך רבי‬
‫שעמון החזיק בזאת וההי אמחר מאד עשת עריכת הסעהדו ‪ ,‬כיון שמקובל בי אין‬
‫מכביסים רשעים חזרה לנהיינום‪ ,‬עד שיסיים היהדרי האחרון את סעודת ‪..‬מלהו‬
‫דלמהכ ‪ ".‬מיסםיד כי שי וההי עורך אח הסדועה · םע אבשים מסובים לשלתנו‪ .‬ביום‬
‫ארשון בהצירם !‬

‫ההי מזרמ באופן במאל אח הזמיווח המיוחדוח למואצי שב ‪.ri‬‬

‫ונשחמרו מנמו גם דביו תווה עליהן‪.‬‬

‫רץ זה של· חטד אפילי לשאיםנ אריוםי‪ ,‬היא חוס השני באייפו‪ ,‬ובמטרות גול כר‬
‫עדר מבה יכהמ עיבדית יעמשים‪ .‬ברצית ה' אומטס בקריב חיביו מקיף עליי בליווי‬
‫מקיריח‪ ,‬זכוחו חגן עלינו ולע לכ ישארל‪.‬‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫לה‪ ,‬י( ‪ .‬פירןש שהחכמה הבדילה‬
‫)שמית‬
‫וכל חכס לכ' בכס יאבו ויעשי את כל אשר צוה חי‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫"'" בכל החכמית היא שלא להיות חכם כלל ‪ ,‬רק לעשות כאשר ציה חי לכי שים חכמה‬
‫בעולם‪.‬‬

‫)תרות שמעון‪ ,‬פרשת ויקהל(‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪67‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬
‫‪I‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫חוב ' יכנון זוכרל גרוסברג‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪.‬‬

‫‪, – .,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪… .‬‬
‫ב‪.‬ענין איזוור הליכה ‪ :i‬הר הב;ת ' ב‪~,‬נעלים ‪, ' ..‬‬
‫‪,‬‬

‫"‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪. ,.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪'.‬‬
‫‪… ,‬‬

‫‪,‬‬

‫'‪',‬‬

‫‪,‬‬

‫‪…‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪" …..,‬‬
‫‪.‬‬
‫"‬

‫'‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪….‬‬

‫~‬

‫"‬

‫‪ ,‬בחוברת נבואה עשריך )גדפס ב שגתוו ‪ ,‬גו‪,‬עסכרו ' '~ א ( ע מ וד ' ס ' ‪ ,‬כחבתי ' בזה" ל‬

‫ימ שמרכוח להכגס בהר הבית כגון חי'ז> בחקפ‪:‬ז' ‪:‬לא יכגס אלא בערך המקוס ש בכור‬
‫ו‪ -f‬לשא היה ש ם אפ""ו הח'ז> ‪ ,‬וגם זה אחר הרחיצה והטב'ז>ה כדןי‪ ,‬ויהלו ‪ ,‬ש ם ' נגחת‬
‫' באיהמ ' וביארה ‪ ,‬כי ‪ ,‬ח"ב ארם במורא מקדש " ו‪ II‬ף ' בך!ר הבית ‪ ',‬ב~ורבגו כדמ ש היה‬
‫בנביונ‪ ,‬לרא יכבס ‪ ,‬ש ם ב מ ב ע‬

‫ל ‪ ,‬ר "‪,‬‬

‫אוסור ‪ ,‬לרוקש‪,‬ם ‪,‬ו לא ע" ש בה ~פבדרי‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪ ,‬הובה ראיתי בחוברח רמריה המודש ח‪n‬מ תשל יי ב במאמרו ‪ ,‬של הרב 'ש יהל ‪ ,‬ה‪!II‬בל‬

‫שליט " א שכתב וז " ל לגבי איסור הכב "‪ D‬ה כמבעל‪ ,‬הרי כרור השח"ל בעשת ש'‪1‬ברתו‬
‫איונ ילדנ לבצע התפק" בשלימות ללא נעלים‪ ,‬והזכר פוגע ככשרו הגונפי לס"ר‬
‫בהר הבית ולהיותו דרור להתרחשויות כהשוא יחף ‪.‬‬
‫הבה דמבריו נארה שבהר הבית צריכים ללכת רק‬

‫כ ‪ ,‬ח ף‪,‬‬

‫ולא כן האו כי‬

‫האיסור האו רק במנעל של עור ‪ ,‬אבל בשל בגד וכיוצא בנלעי התעמלו‪.‬ת מוחר לו‬
‫ללכת בהר דב‪,‬ית ‪ ,‬ורא ‪ '1‬הוא לתפקידו ‪ ,‬אוינן צריר ב ש ל עור דוקא ‪ ,‬כל ‪,‬אשירב עשת‬
‫חירום ממש‪ ,‬וראה בנמחת חינור מרצה רב " ד אות ב ' ש כתב " עיין בסוף פרק בהמ‬

‫אהש דבארה קצת אדיסור הליהכ בהר דב‪,‬ית בנמע ל‪ ,‬הוא דוקא כבעל שהאו בעל‬

‫בכל מרקם נבח עלגין חילהצ ולענוי יום הכפור‪o‬י ‪ ,‬ב ז ה הוא אשסור לכ'גס בהר הבי‪.‬ת‬
‫אבל אם ' איבו יואר חלל · צ‪i‬ו כתג אש‪1‬ב' ש ל עור אפ ‪..‬ר דומרת !'‬
‫הודבירם במוארםי ביבמות דף ק " נ ע " נ שאמרו שם למירמא אדבפ'ז>א' לא ו‬

‫נמעל האו ‪ ,‬ונחן ימנ אןי התוםר בנכס לא בפרגרו חרפת ולא באבפילא' ‪ ,‬ואין צר"‬
‫למרר בנמעל וסבד ל ל פי ש איו בכבסין במבעל וסבדל לעזרה ‪ ,‬ורמיבהו וכו '‪ ,‬אמר רבא‬

‫לא קישא כאן כאבפיליא של עור כאו באבפיליא של כג‪.‬ד הרי במאור להידא‬
‫דבאפיליא של בגד לא הוי בעל עלנין כביסה לעזרה‪,‬‬
‫ולכו גם חייל בתפקיד יכול ללבשר גם נעלי התעמלות ‪ ,‬אם החוק מרשה לו‪,‬‬
‫ולא ע"בור בזה על איסור הליכה במנעלים בהר הבית‪ ,‬כו נראה ל‪ ,‬פשוט‪,‬‬
‫עוד אדכר בענין איסור הכניסה להר הבית‪ ,‬במה שתמהגו בנועם כרר 'ייג עמוד‬
‫קצ"ב על דג‪,‬ריןב" ט ז " ל בדבריו ב‪,.‬ההד" חרצ ‪/I‬ג חוברת ג ו 'י‪.z‬מגמז מקדי ש ת הר הבי‪i‬ח‬

‫מדצ הדחמי ‪ 60‬מרט בלי שום אסמכאת מחז " ל וממקומוח מקובל י ם ‪ ,‬וכן גדנ"‪ ,‬ר‬
‫אחריר בספר פסח הכלכתו ‪ ,‬ורהא ערו בספר הר הבית עמוד ‪ ,64‬וכבר הישגו על‪,‬ו‬
‫כחוכרת ה' הווברת ' יי א‪ ,‬הוגה ' עתה ש וב יצא ל אור ספרו ‪..‬עיר הקד ש והמקד ש"‬
‫שרם כחלק ה ' ס " ו עדומ ס " ב בהעהר ד כבת ‪ :‬כל זה כתבבו כיד לאמת את ה‪ K‬בו‬
‫אשר כפסגד שמר‬

‫ה ש ער ה‪ ,‬אבל לכ‬

‫עם ' בקרות‬

‫ב ס תמא‬

‫האבן‬

‫השתהיהשיתה‬

‫באמעצ‬

‫קה " ק ‪ ,‬ורק ' בותר‬

‫מתחירן הת " ק אפה גם בדרום אמ‪ m‬ה החוהמ‬

‫העודמת לע אותם היסדוות הגדולםי‪ ,‬לוכשהייה ל זב הרישון הווכי לת לכבות זמבח ‪,‬‬
‫נצסךר ' לדמוד מכותל הדרום הביכחי‪ ,‬ויב ת ‪ K‬מר שאם אנו מדודים את המהר ' מאותה‬

‫החומה שבדרום ‪ ,‬והלא אין אבו מצואים את האבן בהתאמה לנקידת אותה אבז‬
‫השתיה זזשיתה באמצע קדש הקדשים‪ ,‬הנה לכשנזכה לתופעה השמ ~ ימית לבבין הבית‪,‬‬

‫נדע לברר גם נקנות האכן אשר יש הרכה להתוכח בה‪] .‬המשר בעמדו הבא למהס[‬
‫‪,‬‬

‫‪68‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫מכתבלם למערכת'‬

‫‪-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪•,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪'0‬‬

‫‪,,‬‬
‫•‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫"‬

‫בת ‪ ,‬מצוה ‪,‬‬

‫בעניו סעודת‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫••‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫‪. -‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪ ' , .‬כ"ה‪I‬כעיז" ‪I‬כבת ' תשלייג כיבת ההו"ג ח‪ ,‬ז‪ ,‬גדוסבדג של‪,‬ט"א בעני! סעדות '‬‫צמ‪ m‬לבת כשנעשית "בת מצוה" ששי לדו! בזה ה! ‪, ,‬ל עני! הכדהכ ‪ . !m‬לענוי‬
‫הסעהדז ‪ -‬ומסקנות שלמחת שעמולם אל שמענו כזזדרת הקררמם"' שנ‪r‬ישו סעוהד‬
‫‪,‬כבת כמו בכ!‪ .‬ררבאה ' לי הטעם דשמם ‪ ,‬כל כבהדובת' מלר פנימר"מ"מ כצנעה בתיר‬
‫‪ :‬כו‪r‬ו בסמיבה משםחתית כיארי הגו! ינס! לעשרת חגיגת בת מרצה ' יס' יכסוף‬
‫' במאי ‪ ,‬בשם הגר"' ~ נםים שליט‪ II‬א דימ עש‪'I‬שה סעהדו לבתי גראה ' לו השיא סעדות‬

‫צמ‪m‬‬

‫ומנהג' נכו!' והקרוא‪,‬לסועהד זו ‪ ,‬מחוייב ללכת ובסוגרים" הוא כותב וזהו דלא‬

‫כאגרות מדש" או"ח ' סי‪ " .‬צ"ז‪.‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪'.‬‬

‫"‬

‫'‪. ,, ' ..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,/ ,' :‬‬

‫הנה מאד מאד התפלאתי ע"ז במחכת"ר הריהיא כעצמו כותב שמעולם לא‬

‫‪:' ' ,‬‬

‫‪,‬‬

‫שמענר כזזרות הקורמים שיעשר סעהדו גם בבת וא"כ הךא רבד הוא האם אובתינר‬

‫'מוצה! ראל‬
‫רדבותניו בדרוות הקיי‪I‬כים לא יערו לברר ' את ההלכה ששי ' בזה‬
‫דק רדכדות‪,‬הקרומים אלא ‪ ,‬גם ' בדירות הללו אף פעם לא ש‪I‬כעדב הממנהג הזח אלצ‬
‫'והדוים חזרים רק אצל המתחרשים " כי בעצם מקיר המנהג' נובע מ‪ ..‬הרםוד"מם"‬
‫וא " כ למה לנו לחפש דבר'‪:‬ם ומבהגים חשרים אשד לא שערום אבותינו ודכרתיגר ‪,‬‬
‫‪,‬הק~ והךי " חשד אסור מ! התוהו ‪ ";.‬באיומת ךש‪,‬ככח " ג ' מד! ‪ ,‬החת"ס זדצק' ~ל‪ ' ,‬כי ' ‪ :‬אןו‬
‫בזה ‪ :‬שים מהדצ כומ ששאנ באגרית ' מדש‪ ' ,‬הנ"ל מהג' רבי משן‪ .‬פיינשיםןר שליט"א‬
‫שזאת היא "צערמאניא" ודבר ךשות ‪ m‬בל בעלמא ' ואיזשום עני! ' וסמר‪ ,‬להחשיב‬
‫זאת זלבד‬

‫‪.‬‬

‫וסדועת‬

‫צמ‪m‬‬

‫מצ‪m‬‬

‫עיי"ש‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫מוצאתי דברים חריפיס ' נגד המנהג הזה גם בהטרת יו"ט מכבוד גסיי ה‪i‬חייג‬

‫‪ ,‬המעעמלז שלי'ט'א בחלק 'ט ףזנ דנ ' רבי! השאד האר סתכ שאםליר אם ‪ :‬ה'ו דביוס‬
‫ששי ‪ ,‬הבם ' מצוה א )‪ 'I‬ייה עשכוי שעושים כר שאר האומות ' וגם שרעי ופישעי ישראל‬

‫ארלו ' הם הרעזו!כמים רשנ אסור לפני‪ ' ,‬מ‪' I‬אררייתא‪ ,‬ומכאנ כסידפ פ' שםןוכם וברש‪",‬י‬
‫עה '~ פ ולא תקים' לד מצבה אשד 'שנא ה' אלקיר עיי"ש באדיכות‪.‬‬

‫'‬

‫‪,.‬‬

‫‪ ,‬ולפע"ר דאוי לאסוד דבד ' זה גם בכית ובצנהע כי ככל אופז םארו לנו לחדתומת‬

‫"זלר‪.‬פךדמם"" ; )כדיער לנו ' מתמיר ' ואכמ"ל(‪ ,‬ואדרבה כדוך פחץ ' כזה ר"ל ‪ ,‬עלינו ‪,‬‬
‫להתרחק מהם ככל מיבי ‪.‬ךחרוק' ולא לעשות כעמ'שהם ח " ר‪ ,‬ערלינו הלחזיק ‪ ,‬אד וךק‬
‫בנמהגם"' שמנסךו לני ע"י חכימנר הק' ז"ל מסידי' דרד ' רווך‪',‬‬

‫' ‪" ,‬‬

‫'" ‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬

‫‪'-‬‬

‫‪,.,.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.-‬‬

‫‪..‬‬

‫"' ' ‪, ,‬‬
‫'‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪",‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫"‬

‫"‬

‫הרב‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫• ‪, .-‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,,‬‬

‫ררו‬
‫‪, ,‬‬

‫בן ' יצון‬
‫יסרורת‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫קליז'‬

‫•‬

‫‪, , , ..,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫רלבטוף נביא מדכךי שאילת עיב"ץ ח"א סימ! ט " ז שכבת ‪:‬‬

‫ייש קבלה ומסורת‬

‫מאבותינו שכרחל מזהדי ערונך עוומ על ובקימו‪ ,‬ער " ע נסיוב! פ " ט‪,‬‬

‫יזנכו ה' לךאות בבני! הבית על מכונו שום נעלה ונדאה ברר‪ .‬ה' ירהא ונאכל‬
‫שם !כ‪ I‬הזבחים ומ! הם‪D‬חם" ‪.‬ך'''כא‬

‫‪69,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ראיתי את דבריי החריפיס של הרה"ג הדר"ב קליין שליט ‪ n‬א‪ ,‬אלוס לדעתי‬
‫חידןן ;ן קיים לליביבה‪ ,‬יכ רשאתי כל יסיי הדברים לפי עדתישהיא במהג ירפירמי‪,‬‬
‫אולי כן היא באמריקה‪ ,‬אבל כאן בארץ ישראל ‪ ,‬כרוך הי;ס‪ ,‬לא ראיני ילא שעמני‬
‫כל השתישית הבנכגיס ייםןרימים בחיי היים יןם סל אחינן ריסבי הארץ יקויושה ‪.‬‬
‫‪W‬‬

‫יב " ה אשין להם שםר דרסית רגל‪ ,‬זבקהו שגם לא תההי להם רם‪ ,..‬דרסית רגל ילא‬
‫שםר השפעה על החייס בארץ ישארל‪,‬‬

‫ועצם המנהב השבהיגי לעשות מסיבה משפחתית לבת מצוה‪ ,‬מלבד ';כבר‬
‫"‬
‫כתבני שנהגי מכבר אצל אחינו הספדריס כבמואר במאמרי לש הגר''' ניסים בשם‬
‫ספר חיםי הוסד ‪ -‬ןלפי המבארר בשם הגחלסי להרב חדי " א האר זקני של הרב‬
‫הגדיל מופת הדור ;ןמר"ח אבילאפיא בעל עץ החייס ‪ -‬יכן בשי"ת שיכלי עביי‬
‫ה ‪/ I‬ה או"‪ n‬סי' כ ‪ n/l‬כתב ישש לזה מקיר מספרית ההלכה‪ ,‬ומביא זמכרי הגואן‬
‫הומקיבל בו אשי חי פרי ראה‪ ,‬ומסיק ‪" :‬הרי דשעתי ]של הגאיו רביבי בן איש חי[‬

‫בקמומיח‬
‫שראיי לשעית סעיהד גם לבת שנכנסה לעול מצוות‪ ,‬אלא שאל נהגו‪ ,‬אבל‬
‫‪,‬‬
‫שנהגי ואדי דראיי יהגין הדגר ‪".‬‬

‫‪,‬‬

‫ןבסי שייכל עבדי ח"ן‪ ,‬עמי של"ז‪ ,‬בתשיבתי לדיייד הרה"ג ר"א גרינבלאט‬
‫' לשיט"א שהעיר לי משן"ת גארןת מהש‪ ,‬כתב ‪" :‬אחר המחילה רבה איו זה סןרת‬
‫דלבריני‪ ,‬אני תכבתי רק על עםצ השאלה אם שי לה יסיד בהלהנ‪ ,‬אך אל כיינתי‬
‫בזה ' להתיר עלשית דבר זה בבית הכנסת"‪ ,‬יעתה השתחיל לנהוג גם אצל אחיני‬
‫האשנכיז‪,‬ם אדוי שלא על סמך ןסןר במהג חיליבי ח"י בהגי כז‪ ,‬אלא קר מכיין שבזמז‬
‫האחריז נהיג לעשית כ;ןמ מסיבות לייבלית רמימות‪ ,‬יובל העשיר יכדמרן; ‪ ,‬הבהיני‬
‫לעשית גם מסיבה ששי בה סרך מהוצ מאכיר‪,‬‬
‫יאחר שכבר הינהג‪ ,‬אין לימר על זה חשד אסיר מן התירה כאמרתי של מרי‬
‫‪ :‬החת"ס זצ"ל‪ ,‬שזה נאמר דיקא על במהג חשו שאין לי שים סמך‪ ,‬יייחר מזה‪ ,‬אחר‬
‫כשבר היבהג‪ ,‬הבהרג אחריי איז המרהירן אחריי‪ ,‬לוחגמא בדיביר בשפה העברית‪,‬‬
‫ריוע הוא כי החדרים דלבר הי לא רצו לדגר בשפה זו בשום אופן‪ ,‬ימי כשז נהג‬
‫‪ ,‬לדבר‪ ,‬ההי בחשד שבתפס לחליןניית ח"י‪ ,‬יהיה הדבר הזה 'חמור דראמ למי ש;ערו‬
‫ימכיר את הישוב הישן בירשוילם עיה"ק‪ .‬יכעת אבשר ררא והחזרים הכי קיצרניים‬

‫מדברים' כרשי גלי בשפה זן ןברב‪.‬הר פסדרית ינעשית שפה רמיברח אף בשייכות‬
‫הקדושוח וכז בחצרית‬

‫קריה‬

‫יברחירבח‬

‫עיר‪,‬‬

‫ייג‪.c‬ם יביא כעח‬

‫ימ‬

‫שהאר‬

‫ויההרר‬

‫אחרהים שנחספן לחילןניןח ח"ן ! יכז בכהמ מיני לבשריס שניהגים כעת‪ ,‬המ שלא‬

‫נהגי מקדמת דנא‪ ,‬כל זמז שזה איני מתנגד להלכה‪ ,‬יכל שכז מנהג זה שיש לו‬
‫יסיי בהלכה כפי שאמרבי‪ .‬יככר אמרני שכ‪' I‬אי הרבר שמבסיכה צנערה זי דייבר על‬

‫צניעית הבת ערל יערהד לה"ח בח נאהבמ למסורת ישראל דע שתההי אם בשיארל‬
‫שתבהג את ביהת בתכלית ההדירו כיזאר ל בח ישראל השכהר ‪ ,‬ןבזכיח נשםי‬
‫דצקניןת בגאל ‪ ,‬ב;ןמהר בחג הגאןלה‪ ,‬כמאמר חז"ל ‪ ,‬הושם יצילנר שמגיאןת‪,‬‬
‫הרב חבוו זתדל גורסובב‬

‫•‬

‫‪,‬‬

‫סך‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪-.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫"עזר אור"‬

‫‪." .‬‬

‫כתב יד הגאון ר ‪ I‬יעקב עמדין זצ"ל‬

‫בחידושי לשון ' ודקדוק‬
‫•‬

‫הביא לד‪ D‬רס הרב בג‪t‬רהפ ב'ק )‪M‬שלוי(‬

‫•‬

‫הגאון ר'‬
‫הערכית‪.‬‬

‫יעקב עמדיו זצ"ל‪,‬‬

‫כסרפי ‪" .‬מגדל‬

‫עוז ‪II‬‬

‫•‬

‫היעכ"ץ‪ ,‬היה כידוע גס אחד מגדילי חקורי‬

‫חלשןן‬

‫)פרק‬

‫ברכית‬

‫חוענ‪ Jl‬ץ את‬

‫מזכןר‬

‫הדקדקו‬

‫הצורך בלימיי‬

‫שמים‪ ,‬סדר הלמוד סק"ד( וכו חוא מקריש בספר זה פרס ניסף כחכמת הדקייק )מדיר‬
‫"בית‬

‫מדרת"‪,‬‬

‫"עליית‬

‫פרס‬

‫ובביאור'ן על המשנה‬

‫הדקדוק"(‪.‬‬

‫"לחם שמי ‪"Q‬‬

‫בסידורך‬

‫"נית‬

‫הנוד!)‬

‫א‪-‬ל‬

‫‪-‬‬

‫עמידי שמים"‬

‫נמצאים הרבה דיונים וחקירות על דקדיק לשוי‬

‫‪1‬‬

‫התפילה‪ ,‬קריאת שמע רלשוו המשנה ןהקריאה הנכונה של המליס‪ .‬ב"לחס שמיס" הוא‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫נם מנקד הרבה ומכאר את השרשים‪ .‬כפיעל יוצא מחיבוריו על התפילה וחידושיר על‬
‫חמשכה‬

‫צז‪I;.‬ח‬

‫הלשןן‬

‫חיגירן ביקדוק‬

‫יהערות על ספר‬

‫הנהית‬

‫אליהו‬

‫"תתשגי" כובי‬

‫גחרר בשם ' ~ עזר אןר" ‪ ~.‬חיבירן זה היא מזכיר כמה פעמים בספרין ‪ ,‬ב"לחס שמי ‪ " Q‬בו‪,‬‬
‫טור אורח‬

‫‪-‬בסידירו ‪ ·i‬ובספיו על‬

‫חייס‬

‫יקציעה " ‪:'>.‬‬

‫"מור‬

‫חיבירו זה היה נחשב כאבוד אף שיעדני על קיימו ‪ .‬אילם כעת עבידה על כתבי יד‬
‫היעב"'( ‪ ,‬לשם הוצאת‬

‫כאיקקפירד )‪.0‬‬
‫"‬
‫השלם ‪.‬‬

‫ספרי‬

‫"כוגילת‬

‫האוטיבייגראפי‬

‫ספר " על‬

‫פי כתב יד בודיללאנא‬

‫במכין לתלצימי כתינ היד הענריום בכית‪ .‬הספרים הלאימי בירשולים‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫'‬

‫מצאתי לכל חפחי ‪.‬ח חלק מחיביו ~ה בנרז שני' של כתב יר קרשי של היעכ ‪,‬ץ~ · "סלון‬
‫‪I‬‬

‫· של 'סירפיס" ז‪,‬‬

‫מאות‬

‫אי‬

‫עד‬

‫זי‪.‬‬

‫אות‬

‫על שער העמוד הראשוו רשום בכתב ידו של חחכם ר' חיים מיכל מחמבורג ‪:‬‬
‫מהרמית מרת חנה בת מו"ר נאון יעקב המחבר זצ ‪ P‬לה"ה‬

‫‪,8‬‬

‫יום ג' אב תקפ"ט‬

‫בן כ"ה ייסף מיכל"‪ .‬ובעמיד שני דברי המחבר בכתב יד קדשי · המתחילים‬
‫"ב"ח‬

‫אחל‬

‫ראשונה‬

‫לכתוב‬

‫ספר‬

‫הבהית‬

‫התשבי‪,‬‬

‫על‬

‫אבשר‬

‫ספר‬

‫הוא‬

‫דקדוק‬
‫מפתח‬

‫לשיננן‬

‫לכל איש‬

‫‪-‬‬

‫חיים‬

‫‪:‬‬

‫הקדושה‪.‬‬
‫עגרי‬

‫" סניתי‬

‫וזה‬

‫נ)דבר ‪.‬‬

‫יצא‬
‫כלשוו‬

‫עמו‪ ,‬בל ימעד ובלו נאומו‪ ,‬ובל תמוט פעמן‪ ,‬יעשיתי ‪ .‬לו ארר"‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫חיביר זה הוא כעין ליקסיקין אלפאבאתי זיטא בביאיר לשינות חז"ל יהיא שילב‬

‫•‬

‫‪ . 1‬חלק א ‪ ,‬סיר מיער וזרעים‪ ,‬ויאנזדעק תם"ח ;חלק שבי ‪ ,‬לאטונא‬

‫‪ 2‬משח ‪y‬‬

‫מליס על שס הכחןב באליהו התשבי ואזר עוו בחמניר )מלכיס כ ‪ ,‬א‪,(. ,‬ח ספוו של‬

‫רכד ‪ K‬ליהר בחיר‪-‬אשכנזי נרפם ראושנה‬

‫‪:3 .‬‬
‫‪4‬‬

‫·‪s‬‬
‫‪6‬‬

‫חקכ "‪,n‬‬

‫כ‪ " n‬המחכו ;‬

‫'‪1‬י‪C‬זנא שנת ש" ‪•!t‬‬

‫חלק א‪' :‬רכ כי‪ ,‬חלק · בי‪ ,‬גיטיז ט"ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫סידןר‪ ,‬חלק‬

‫‪,X‬‬

‫)אלטיבא חק " ח( כחפילת מעריב‪ ,‬ד"ה ‪ ..‬משבה עתים"‪,‬‬

‫מור יק~~הע ‪ ,‬אלטרנא חקכ " א; חלק‬

‫·‪,X‬‬

‫אררח חייס סיסו קס"ז ; סיעף ב‪· ,‬‬

‫יצא לאיר ראשיבה ע " י רדר כהנא‪ ,‬ווארשה חרב"ז‪ ,‬הכשמסןת רנות יעכשיו‪ .‬יפויע מחשד‬
‫בזע"ה י' י מוסד הרב קוק‪.‬‬

‫‪ 7‬על בחנ די ןה יאי‪ ,‬כנספחים לספר "תרלרות יעכ"ץ"‪ ,‬לך ‪" /l‬‬
‫‪ 8‬בחי הציערה לש · היעב"ז‪ ,‬מרת חבה הולבדו כאלטונ ‪,X‬‬

‫וואנבה‪ ,‬אמסשרדאם חרכ"ח‪.‬‬
‫ראה הרנ יחזקלא דיקקעם‪,‬‬

‫חכמי הא"ו‪ ,‬חלק ב' זננ‪•28 '1‬‬

‫‪71:‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫'ן‬

‫‪,.,,,.,‬‬

‫"'‪.‬‬

‫‪.. -‬‬

‫‪,‬‬

‫~‬

‫‪••. ,‬‬

‫‪'.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫גם הסברים ~ בשפת אידיש ואשכנז‪ .‬יש לשער נ' היעב ‪ IJ‬ץ' זצ' ‪ j‬ל כתב חיבור זה עוד 'בחיותו‬

‫‪..‬‬

‫רב עביר עמדו הפריזלאנידת‪ ,‬כי‪ ,‬על כן הרא מזכירו בחלק א' של ‪ IJ‬לחם שמיםי' שהוציאו‬

‫‪-‬‬

‫לאיר בהיותר עוך רב בעמךין‪.‬‬

‫לא‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫הרביתי בהערות ‪.‬וצירנים‪ .‬כוינתי‬

‫רק ‪,‬‬

‫הקררא על דברי‬
‫להעיר אוזו‬
‫‪.‬‬

‫'‬

‫המחבר‬

‫‪,‬‬

‫העשיריס במקומות אחרים בספריו‪ .‬ריהיי שפתן רבני חיעב"ץ דרבבים יזי ‪ IJ‬ע‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫'‪,‬‬

‫·עזראור‬

‫••‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫•‬

‫א‪.‬‬
‫אבר ‪ :‬דבר' רז"ל מלשון בתח ובכתוב'ם י~א עב'ן לשון אחר ‪'.‬‬

‫‪,‬‬

‫אורתא ‪ :‬מצוי בתלמוד‪ .‬ולדעת' א'בו הל'לה כמו שחושב'ם רבם'‪ ,‬כ' גם‬

‫באומר כ' כן שמו לילאי עררב מתורגם רמשא‪ ,‬אכן הוא סרמן לכבסית הלליה‬
‫כשעדיין 'ש קצת אור והייבו אורתא כלומר אורה קטבה‪ ,‬ובמצא גם באיוב‪ ,‬לאור'‬
‫'קום רוצח תרגומו לאורתא מוכ‪r‬ר" כמ"ש‪ ,‬ועיין גמרא דרש" פסח'ם ומ"ש בלחם‬
‫שמים‪ ,‬רדו"ק ‪2‬‬

‫לאיו ‪ :‬כבתבתשב' עם מם השמוש מאל'ו והוא כמו עמצמו ולא במצא רק‬
‫על גופ' הב'סתר'ם שלא בוכל לומר מאל'בו‪ .‬והוא ז"ל לא ראה שבמצא לרז"ל בתלמזד‬
‫מאלו בפועל‪ .‬ב ‪r‬מא'‬

‫אלתר‪ :‬רמרכב מן על"אתר‪ .‬ר"ל כאן במקום הזה בל' ש'הו'‪ .‬וב'רושלמ'‬
‫והאר ששגה על אתר‪ .‬ולכן 'תכן גם בל‪ ,‬למ"ד הש'רמש‪.‬‬

‫אמה ‪ :‬כתב בתשב' בקרא האצבע הארור אמה ובקרא גם כן ערות הזכר‪.‬‬
‫‪:‬ובראה ל' להבד'ל ב'ב'הם בבקדוות‪ .‬שהראשון בפתח הא' שהוא מלרשן ~מה במהר‬

‫לפ' שמדודיך ממבו‪ ,‬ודב‪ ;.‬בקמץ מלשון ~המ העבריה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫סתאמ למספר זכר ובקבה‪ .‬ומ"ש התשב' והאר מלה יוב'ת‬

‫אבדרוגיבוס ‪:‬‬
‫ איש‪ ,‬גיגוס‪-‬‬‫אנדרר‬

‫‪-‬‬

‫אשה‪ ,‬אמת הדבר‪ .‬ובב ‪ /l‬ד '"גיני גיניא‪ ,‬אבתרופי‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אנח‪-‬‬

‫רופ'א שהועלם בבאר בל'‪/‬שן הקדוש‪ ,‬ומזה בקרא שם קראת ג'בה‪ ,‬ר"ל שבבבה על‬
‫•‬
‫תילה ‪, 11‬‬

‫אפיקומן ‪ :‬כתב חבשב' לתמוה על רז"ל הא'ר לא 'דוע השוא לשון 'וז‬
‫‪1‬‬

‫אחלות מרק אי ובחתילים נה‪ ,‬ז 'מי יתן לי אבר כירנה'‪ ,‬ובדסמרת בט‪ ,‬יז 'תנתח לנתחיו'‬
‫תרגומו‪ :‬תמלג לאברוה'‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪.‬‬

‫שם משנה א‪ ,‬איר לי ‪ /l‬ר "דתנא אהת"לת הלילה קטיד ישש דעייו קצת' ארו"‪.‬‬

‫כ‪:‬‬

‫קלו לי‪ ,‬קול לא'י‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫'ימא ;ד‬

‫‪·4‬‬

‫םרשה _‪"",‬ל ועיין· בטירשו תמבות‬

‫‪5‬‬

‫רהא מגדל עוז פרק ‪',‬ג "ולכן שמביא זה הדרש"‪,‬‬

‫כהונה ‪:‬‬

‫‪o‬‬

‫"כולם אידס כלשוברת מ"רל וופ'‪,‬‬

‫'‪72‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ממש שפישרי בי פאיקי"מן ‪ ',‬ימתהיתי הבל‪, ,‬שלשין הקשדו םא כל הזשלנחו ‪,‬י‪IC‬ה‬
‫יבמל ‪ I‬נשאה מלית ‪ ,‬מלה"ק סמיים הלוכגה‪ ,‬מני שהוהא זה ‪ ,‬המחבי צעדמ המב‬
‫פעמים מלשינית שיבית שעד"ן נמאצי בהם מלית דימית ללה"ק יכ'צ'ל גם בלמית‬
‫דוכא ‪ '1I‬קי דר"תיקי‪ ,‬שהם ג"כ לעי ךרני‪ ,‬רסיושרם דיי ניוטיקין בלה"ק רו‪tl‬ר‪.‬כ‪ ,‬יאל‬
‫שלא ;דער שמל‪ W‬ן ירב; האו ‪ ,‬הש'ף רז;'ל ' קורבים ;‪,‬ה אל הלשין ה‪,‬יגי הרכיייהר‬
‫ייחו ממנו‪ ,‬ובתחלח ' ביח שני חצי הםע מדבו ירנ‪,‬ח '‪':‬הש תחת מלשמת ה'‪'I‬גיס‬
‫ינתעיבי בהם הרבה ובשאר ב'!"יהם כל זמן בית שגי ‪ ,‬על כן תמצא הוהנ מלשוו‬
‫'‪ 'I‬יני גבארמ דבגי ‪ ,‬עמיבא ומן ‪ r‬ש יבה; ע"כ א" (‪, I‬לומי ‪,‬שור"ל לא 'ו »וזן; עםור‬
‫דמב'ףם עמו'‪ .‬ושמחמ'שם'רב בחלררמ לריב‪ ,‬אלא שבר ‪ ,‬היא הדבו רמכ שמארתי‪,‬‬

‫‪.‬ועיי שכד דרםכ ז"ל לדורש המליח דביי נוזס "ייקח לסימן ילאות בהמ שאיות‬
‫לדרשר וכ‪ ,‬כמר ‪Y‬שוש ‪ ,‬בלה"‪ .‬פעמס" רברח‪ ,‬כדמ במלה נמרצח וזולח‪ ,‬וזה סמגלוח‬

‫לה"קושלמוחר הפרטיח כי כל מעלוחיו לא נמקהר רבהסכמה חפ'שח ה'‪ 'l‬וגנארו‪,‬‬
‫אומיי רבט'יקין מן 'הרחהר במןי‪ ,‬גם היא ה!'גיח לכן שבחהרו שהאו יפםייוח של‬
‫'יפח הרתיוי לחברב בר החויה מצאי לי רמז‪ ,‬מזאח הסנרהל המהיללר‪.‬‬

‫אצבע ‪ :‬בתשבי רבייבר אצבעי‪.‬ת ימאיי ג " כ יאצבעים על אצבעים‪,‬‬
‫אשמאי ‪ :‬כתנ ‪,‬ש האו מלשון אשראמ' השיא הקרף‪ ,‬אבל לא דיבו נכונה‪,‬‬
‫ארלי לא ואה שרז"ל פישרר • שהאו העז שיש לי זקן לבז‪ ,‬רהוא הנכרן בעביז‪,‬‬
‫ב‪.‬‬

‫בדאי ‪ :‬ב ‪ m‬ק בתשבי להביא לי מקרא‬
‫‪,‬‬
‫מלבי‪ :‬מלבד אחה בארדם‪: ,‬‬

‫כתרב ‪,‬‬
‫'‪..‬‬
‫‪#.‬‬

‫ינמצא בויו ייתר ' (‪ I‬שר כו‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫"‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,j‬‬

‫"‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬ביר ‪ 1' 1( :‬ביר ירא חאסז‪ ,‬האו לשח שמדמו יריקם ‪ ,‬מרחרםג‪, ,‬אוערא ‪ ,‬לא וכתר‬
‫‪,‬‬
‫•‬
‫‪;.‬‬
‫‪,'.‬‬
‫!‬
‫•‬
‫"‬
‫•‬
‫'‪.‬‬
‫"‬
‫•‪.‬‬
‫•‪.‬‬
‫'‪..‬‬
‫יבתלדמד דשה בוו ריקניח מזער ישממת בלחי בעבדת‪ ,‬יכן האדם אש'ן בו זער‬
‫החמכה וויק מעדובת '''שה בקרא חממת זה בור‪.‬‬

‫‪-.‬‬
‫בתשבי כתב שהבאי‪:‬ו היא הסעם הארשין לוכן לא חרתהנ לרמו‬
‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫בי~ה ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫באירת‪ ,‬בחמ"כ טעה‪ ,‬כי באצמ לורב בלשו ‪ , I‬רביםבשמבה ובתלמרד ימהן בכ'ףתית'‬
‫כןינו הגוהר‬
‫שבא באמרמ היבו‪ .‬רההשרפ לערתם בןי ביאה לבעי;;ל השביאה היא‬
‫‪,‬‬
‫יבעיהל היא הגמו‪ ,‬זיל גדמו‪ ,‬דרק ומתצא פיוושו‬

‫"‬

‫ביציס‪ ,‬עסה בזה‬
‫ביץ ‪:‬כחב ווז"ל שמשר בו בלשון בבקה רבוברי בציית רלא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪ 6‬םסחיס קלט‪•11 ,‬‬
‫ך‬

‫למכיס ב‪ ,‬יז‪ ,‬ל‪ .‬דקשויו לב‪ ,‬ב‪.‬‬

‫כ‪:‬‬

‫‪.8‬‬

‫מנהריון סג‪' ,‬‬

‫‪1‬‬

‫אייב יא ‪ ,‬ג יבדיו מתים יחירשו‪'.‬‬

‫‪2‬‬

‫אבית ו‪ ,‬י‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מרק ס‪ ,‬יותא כתיו‪r‬ם ג "בתדמ ‪,‬דל‪, 1( ,‬‬

‫‪..‬‬

‫ויוש יקישוין ןתסוםות דקישוו רב ‪ K ,‬רה לשא ילחצנה בשמ הירלשומי‪" .‬‬

‫שא ‪"I‬מה ימיי ב~נהי ‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫נרחא קרח ‪, •K‬‬

‫‪,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪73‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫כי לאאצמנ להםרבכיי כ"א כשמקל‪ -‬קבי ‪ r‬רביס זכרם‪ ',‬שכן' מארי ביצה קהל‬
‫'בבצ"ים‪ ,‬ולא אמזו בשםר מקום ביצות‪ ,‬הדיא כמי יעהנ‪, ,‬יענים בזמכר‪ ,‬מן ייבה;‬

‫‪-‬‬

‫'עיבןי 'ילנים'‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫עמצי‬
‫אפרסמין בלשון חלמדו‪; ,‬עג;ו‬
‫‪.‬‬
‫בלסם ‪:‬שמו שיש לו ‪.‬רחי יי'כ וגקלא ‪. .‬‬
‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪".‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫המרית‪ ,‬יבמקרא שמו צלי‪,‬‬
‫השרף ‪. .‬‬
‫‪.‬הקטף כר בקרא בלשיו משבה האילן שייצא ממנו ‪.‬‬

‫‪.'.‬‬

‫‪.‬‬

‫מתרגמיבז קףט‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫‪,',‬‬

‫‪'.‬‬

‫•‬

‫‪,‬בד‪,‬בר ‪':‬כתב בתשבי בר ייכבה' רנקאר בר משליושהר‪ ,‬ולא קרב זה‪.‬אל הד‪,‬‬
‫כי' הארשון האו כזבריר מלשרן שו ה כתביוח הרשה שמותרגם תירח ברא‪ ,‬רכו בקחו‬
‫בלייזאבל בר יוכנה איבר מעגין זה ראינר תיאר ‪,‬שאם כן 'ה'י לי לקחתו י'כנה הבר‪,‬‬
‫אאל כר שמי כרמ בן ירנה‪ ,‬בן סרא‪ ,‬בו הבקר כרמרהר‪ ,‬ובארמי בר‪-‬אויזא בלשיי‬
‫חז"ל שהוא המיו הנקאר בלשוו אשכנך ענ'טן ראיו ארחם הבקראיס "ר"רלע ענ'טן"‬
‫כי' הם בר' אזזז ה~ר בקאר בשמם‪) ,‬בחשןבת' צמח צדק 'כחב בשם חכם אחד להתיר‬

‫הבר"אורז המזברי שקררי ‪" j‬ווליעדעב'טן" ‪,‬לא הבתין אח זה וה‪i‬רליף אווז הבר‬

‫‪.‬‬

‫הצררר לידע רלהבין לה"ק על תמאת תכונתו‪,‬‬
‫בבר ארוז‪ ,‬רדו"ק‪ ,‬מכאן תדע כמה‪.‬מן‪.‬‬

‫ואיר הנלעג לשרן איו ביבה‪ ,‬קררב להתיר איסור תירה‪ ',‬רחמנא לשיזבו‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫'בזו ‪:‬כתב בתשבי שהרא מן גדר בת"עין‬
‫‪,-‬‬

‫'"‪.‬‬

‫הרף' עין‪ ,‬ןק"ל‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ופיררשו ‪,‬עיז‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫שיבי‪,iz.‬‬

‫‪~,‬ב‪,‬ת·עין ‪.‬א?נו‬

‫‪,‬‬
‫ג‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪..‬‬

‫גידל ‪ :‬בתכ בתשבי שקארו לו בגמאר‬
‫‪ .‬האצבע‬
‫שהגודל ר~א‬
‫צרתה דרא מאי הוא גדול‪. ,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫אצבע צראר רהבין זשה שאמרר‬
‫צרדה‪ ,‬רטעה בןה‪. ,‬שב‪,‬ן לפירש"י‬
‫‪.‬‬

‫ובין לסרת'ן‪)I‬ת שם‪ ,‬אין אצבע צו'וו‪ ,‬גדול‪ ,‬אלא' למר האצבע האררר לודמ האצבע‬

‫'המסיך לנודל‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫יתי‪",‬כח‪) ,‬זקחבים‬
‫קטבה‪ ,‬דיק‬
‫גיגית ‪:‬בראה לי השיא מעבין גח ופירישו גת‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪…‬‬

‫'בששרם( 'אוור בשבתש בפרישו גדל כ'סברר השרא האמצעי ולכן קלרא'הגלוד‪ ,‬חושב‬

‫שהוא לשיו בזפל על 'לשון‪ ,‬שמפבי גדלו הואקרוי גדול‪ ,‬דובר זהתיביקרת של בית‬
‫גדול אפ;לו‬
‫וננס ‪.‬בעוביי[‬
‫האצבע הארשון' וקטי וגס‬
‫'רבן יעדוין שהבוהז הזא‬
‫אויבנו‪.‬‬
‫'‬
‫‬‫‪.‬‬
‫"‬

‫‪..‬‬

‫כזרת‪.‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫‪'.‬‬

‫‪.‬‬

‫' ‪' .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫'גדר ‪ :‬כזה השתמשי גס בעלי החשביגית יהתשבוריתבאמרם מספר גדר‬
‫וזה בקרא מספר‬
‫יבלתי גדרד‪ .‬וגרר המספר הוא וששר רבועו כגון עשר על עשר‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫גרר שהיא גדור‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫גט ‪:‬‬

‫שטרות נקראיס גט‪ .‬יזו איבה קרש‪.‬יא‪ ,‬זשי בא על‬
‫בתב בחשבי יהלא א!ן‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪5‬‬

‫ירמא‬

‫‪6‬‬

‫צמח צדק להגאין ר' מנחם מנדל קריכמאל מניקלשפירג‪ ,‬סימן ‪.‬ג"כ‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪~.‬‬

‫‪•1< ,C‬‬

‫יואמ יט‪•1C: ,‬‬

‫‪.,‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪74‬‬‫‪, ,‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..{…,‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫דוד השאלה פעם או פעמים הזו יחשב‪ :‬ושמעתי עטם למה נקוא כ‪.‬ד אמוו דושרי‬
‫שרומות שבל האותיות ' חמךרכוח זו לזו הל‪,‬וח ' מז חכה ‪ ,‬בהל"ק‪ ,‬חץו מאותיות גט‬
‫' שאיז להם חיבוו כלל ומפודוים לעהם‪ ,‬וכז הונח ' ‪,‬שם זה ' לפירוד חזק ולק‪':‬ווחו‪ ,‬טג‬
‫‪,‬‬
‫איז העטם ‪!),,,‬רל הסירור ‪ ,‬וע"ז עדו לחם שמים '‪.‬‬

‫אחיחי או לאחוח אשחו גיסו‪ .‬איז זה נכון עם '' '‬
‫גיס ‪ :‬אםד שקיאר לבעל‬
‫•‬
‫•‬
‫חז " ל מניחי המלה ‪ ,‬שלא מ'צנר להם שנשחשמו בה כ " א לכל אחוח אשחו רק אנחנו‬
‫נשחשמ בשם זה בה‪:‬חבח השלוז ‪ ,‬דנרד שעשינו בכמה מקרמרח לריב השימרש‪.‬‬

‫גר ‪:‬אמר בו בשבי רשייס גריס גרורש‪ ,‬ווה אינר‪ ,‬אצל גףס ענין אחר‪ ,‬הום‬
‫מתגוררים באוץ לא הלם ‪ ,‬ואין זה שושר אחד ףא שקררבים בענינם ‪ ,‬מכל מקרם הלא‬
‫‪,‬‬
‫שי הפרש כין‬

‫המתגייר ‪m‬‬

‫מגתררר‪.‬‬

‫גרס ‪:‬כחב בחשבי‪ ,‬גם ת"ל ששמי בו לסברח הדבו שהאו לשין עצ‪.‬ם ינארה‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫להוסיף שהרא לקובו לענין כמו שעצמרתהחמרו הם יסרד גופר ועיקו סיבת הויייחו‪,‬‬
‫ולכן החמור החזק יחראו שהיא חמור גםר‪ ,‬ו"ל בעל עצמוח ‪ ,‬שהם העקיר בתכונת‬
‫הבעל חי ולבז יקראו לסיבת הדבר שהוא יסודו ועילת היוחו גוס ‪ ,‬וכז קארו עצם‬
‫לדמח הדבר שבו בתעצם‪ ,‬ובעצם היום תוגומו בקון היים ‪ ,‬השקובות הם גם זכ‬
‫חויק הבעל חי עבצמיחיי‪.‬‬
‫•‬

‫גרס ‪:‬לשון לוכדו‪ ,‬והרא למשין 'גוסח בפשי ' " ' ויגר‬

‫‪t‬‬

‫בחצץ' " עבין שבי‪:‬ח‬

‫וכחיש;; ‪ ,‬ששמבר ודמקרק המלוח ‪ ,‬וגם לפי שהחו‪:‬ח מחשת כוחו של א‪,‬םד רכמ " ש‬
‫חלשי ל‪,‬ביה גוניוסא ‪ ,‬וכו מה שקווין ימבי הזערםי הכחו ש ין בחרד הויפרח כלשוז‬
‫גווסין של פול‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫דיכן ‪ :‬כחב בתשבי כשהכהנים נושאים ידיהם בברכת כהנים‪ :‬אולם עיקר השם‬

‫דוק שהיא חוגום מקום‪ ,‬הומקום המירחד ומצב הננים ולוים יקרו לי דוכן על שם‬

‫מעמדם שם‪ .‬והוא וומה שם על חוגום ‪,‬‬

‫ואין בחמיהחו כלרם לפי מ"ש ‪.‬‬

‫דם ‪ :‬קוויז רמיכ למעוח‪ .‬אפשו מפני שחייי שלדאם חלר"ן בהם לחנוטל‪,‬ו‬
‫;;מנו כאלו נוטל דיוכו ‪ .‬שכז אומו כל הנוטל פורהט ‪ ,‬מחביור שלא כייז אכילו ניטל‬
‫נפשו ב‪,‬‬

‫דרדק ‪ :‬מווכג מן רוו דוק ; ו"ל חו קד מבני ארם ‪ ,‬הילידס הוילודח וכן הוא‬
‫אמור הילידם כוים‪,‬‬
‫•‬

‫‪2‬‬

‫גיט~ז ‪ D‬וק ‪ ,M‬שם בהתחלת לחם שמים‪,‬‬

‫קיט '‬

‫‪.‬כ‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫תהלים‬

‫‪1‬‬

‫חהליס קל‪,‬ד ב‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫חל‪p‬‬

‫ב‪.‬‬

‫איכה ב‪ ,‬טז‪.‬‬

‫‪ 2‬עידי " "שריי"י‪ ,‬כ'" תצא; ינחין עוו םבםרו של היעב"ץ "צציים ו)‪ t‬ר‪~ n‬ם ' ‪,‬‬
‫‪j‬‬

‫אלטובא תקל"‪,‬ז‬

‫עוד םד‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪.. .. __ …‬‬
‫~‬

‫‪.':‬ה‪".‬‬

‫הא '‪ :‬תכנ כתשכי 'כדו הא לחאמ עבאי יהא בהא תליא‪ ,‬זה לא' יתכו כי 'האי‬

‫היא לשון זכר ‪ .‬דוא‪ ·.‬לשון נקבר‪' ,‬כומ' שיארה מלשח חז‪".‬ל ‪ .‬ב'‪,,‬אר ‪ .‬שנששמתו‪.‬‬
‫במלת הא לריב על הורב אצל השמעוית יהמימרית דוומיהן' הבאים' בשומת‪:‬נקכיים‪,‬‬
‫אנימרם ‪.‬רא‪.‬לי הב להן‪ .‬ר"ל איתה השומעה בשנית להס‪ ,‬וראת להס‪ ,‬יכן הא מילתא‬

‫הזי בידן י ‪ i‬ילת הרבה‪ ,‬ודיק שגס כאן 'מירת על'לשין נקבה‪,.‬יאצל' הזכר ששמ) במל!)‪.‬‬
‫דא‪.‬י י‪i‬מ יימר הזכר בנקבר‪ .‬ערל כן קהש לי מאנ ‪. i‬על ניסח הא לחמא עבאי שבארש‬
‫הגדת פסח‪ ,‬שמפרישם איתי זה תחלם עיי"ש‪ ,‬ינחתלפו בן הבוסח'איח שיש גירסים‬
‫דא‪ .‬כחלאמ ושי גזרסים כהא לחאמ נרל זמו שמבינים 'מלח הא 'כמלת זה' ואין זה‬
‫כ"א נר‪ :‬רקדקו נכין‪ ,‬שלכל הגירסאית יקשה השלחם הוא לשון זכר‪ .‬הוי' אריו לומר‬
‫הא בלחאמ אי דין כלחאמ‪ ,‬או דכאי לחמא עביא‪ ,‬זביו לחמא עביא ‪ ..‬יבא להם שיביש‬
‫הםמ שחשבי שהיארת מלתהא‪.‬כזה‪ ,‬אבל ל‪p‬ייד איבו ‪,‬כו אלא היא‪.‬מעגיו‪ ,‬השורש‬

‫שקדם ‪.‬שם השיא מבלת הבה שתרניהמ הא‪, ,‬כנ"ל‪, , '. ,‬‬

‫‪,. .‬‬

‫‪,.‬‬

‫‪, . … , . … ..,‬‬

‫'הגדה'‪ :‬כחב בתשבי יבלרשו אשכנז' נקרא עלז'ינראה 'לי שהיא לשיו גאיוה‬

‫כלשח שאבכז "עלרעזיבג‪ ".‬נשחבש בלשח אמו" לרא עדי'שקיראח רבירם ירג‪.‬רחז‬
‫נקארח בלשח'אשכבז ‪ ..‬לעז; לעזין";‬

‫‪• . ,:.' '.-. c::·.·.. . . . ,‬‬
‫‪- . -..‬‬
‫"‬
‫‪..‬‬

‫~‬

‫"""‬
‫'‪.‬‬

‫הגה ‪ :‬כתב קיריו למי שמתקו עסית הספר‪ .‬כאו בכשל בטעית ההמיו‪ ,‬בלעג‬

‫לשין‪ '.‬שאומריםסעיתםי בלשין 'רבים מהבפזרטרעת‪' ,‬יהיא בלתי בכיןכי' הקיביד‬
‫הוא עסיות וכן ארז"ל ג'‪-‬עסיות עתרי לעסות שהו של אדים‪ ,‬לרםי"ז'בםל בעסית‬
‫בענין ביאור המלה שסביר הוא ששרשה' [‪'-‬ר‪-‬נ וזה הווק רע‪:‬רדאמ‪:‬לא'יארה‬
‫ילא ימצא ולא‪ .‬בגה עליו אור השלון‪ .‬אבל ששרו הגה מעביו הג‪.‬ו ‪' .‬כאשר הוגה מז‬

‫המסלה‪ :‬זג;'! סיגיםמכסף"‪ .‬שכילם עניו הסרה הויא הנאית לשימשו זה השס‬

‫‪..,‬‬

‫הברצה כאן‪.‬‬

‫עלך‪ .‬כלומר חזרבי עליך ותחזייר‬
‫‪..‬הדרו‬
‫‪ .‬בד כמי‬
‫לשיו חזדו‬
‫‪' .‬‬
‫דהר ‪:‬כחב שהיא‪.‬‬‫את עליבו‪ ,‬ילא בסיר ממד‪ .‬ימ"ש חזיר בד איבי עביו ‪:‬יג!ב מ‪,‬דש‪.‬פי‪r‬י‪.‬הכתיב בדניאל‬
‫יליקר מלכיתא הדרי פירשו חזרתי ישבף‪ ,‬שםא גן היה_לו‪ ,‬לימ‪.‬ר הררתי‪ ,‬אבל נארה‬
‫‪.‬‬

‫שאיבי אלא מלשיו 'פרי עץ הר'ר זעניני חפארח‪ ,‬ויגיר עליי ערי כתוב הדר הוא‬
‫‪:,‬‬
‫ברשא איתה" פשרה‪ ,‬יאוי ‪,‬לי פירשר אחר‪ ,‬קו"ל ‪… . .' :" '.‬‬
‫‪. ..‬‬
‫‪..‬‬
‫‪. .‬‬
‫היאך ‪:‬כתב בתשבי שהיא במקום אדי‪ ,‬כמי 'איו תאמור לבפש" ‪ '.‬בעלםממני‬
‫·‬
‫שכד הוא כתיב פמושר בדניאל 'האיד ייכל עבד אדובי‪'.‬‬
‫‪. .. .‬‬
‫ ‪. ..‬‬‫‪, .‬‬
‫‪..‬‬
‫‪•.‬‬
‫• • •‬
‫‪..‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪· . .. .‬‬
‫'‪'.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪..‬‬

‫"‬

‫~‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫‪1‬‬

‫עיין סדייר חלק ב‬

‫‪2‬‬

‫ר'לאיהו בחור נלוד ביאםשהייס באיוואיה ולשון אמר‬

‫יג ;‬

‫‪f‬‬

‫‪'.‬‬

‫בםירושי "ימטיב גנן" ד"ה הא לחמא‪.‬‬

‫"‪.‬‬

‫לשמי כה‪ ,‬ר‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"‬

‫גרמנית‪.‬‬

‫_‪.‬‬

‫‪…..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫שומלא ב‪ .‬כ‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫יראח בספר החייס לר' חייס ב"ר בצלאל 'פיריש ספר זנרית א‪ ,‬ג; הדרן דע"מלשיז‬

‫•‬

‫•‬

‫הידיר‪ ,‬כוו מהדרין מן המהרדין מלטין הידור צמוה וראת בםירשר רגלי משבר לאליעזן"‬

‫‪ .‬הועשט'‪;' P‬‬
‫‪5‬‬

‫ססאאמר' וח '‪,'JI‬ע‬

‫•‬

‫••‬

‫••‬

‫‪-.‬‬

‫"‪,'–‬‬

‫•‬

‫' ‪O‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫תהלים יא‪ ,‬א‪,‬‬

‫‪76‬‬
‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫‪ · . .‬הכי ‪ :‬הוא ' כן~ ןהרבה בלשוו גגחמ הכי ארמ‪ ,‬הכ! אמר ‪,‬נ‪It‬ו ז‪l‬יכ‪ .‬מארגן‬
‫משמהי זמווגי‪ . ,‬ר"ל ןכ מאר _פלתי‪' ,‬הכי הוכי ‪,‬עביד וכן עשה מלובי ומ"ש השוא‬

‫"'‬

‫כמו 'מבמו‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪..‬‬
‫•‬

‫•‬

‫‪. .‬‬

‫איבו כי‪.‬‬

‫'" ‪. .‬‬

‫‪.. ,‬‬

‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫"‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪-.‬‬

‫‪,-‬‬

‫‪.‬‬

‫ן‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫•‬

‫•‬

‫הרקיס בצוואר העוו‪ .‬וו‪i‬רדי‪ ,‬לס' השם‬
‫כ~ בתשבי‬
‫' ‪.‬‬
‫ימזה ' ‪.‬נקאר החו'ט‪. . i‬‬
‫‪.‬‬
‫יירד ‪. .:.‬‬
‫‪.‬‬
‫מלאים דם‪ ,‬דוומים באמדוימת לשהם כווו‪.‬ן זה הדמריי ‪ m‬וק ולא ‪-‬בקארו ווידוי אלא‬
‫‪.‬‬‫" "‬
‫‬‫‪.. – " .‬‬
‫'‬

‫‬‫שארובה משם ראיה‪. .. .‬‬
‫להישנו‬
‫'שושבה‪' ,‬קל וחומו‬
‫ומה שכתב ובקואת‬
‫ווודו'ו‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‬‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪- ..‬‬
‫‪',‬‬
‫‪..‬‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫" ‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ ,. … .‬וושט ‪:‬היא האבר‪:‬החלול אצל ‪:‬הקנה בלשין חז " ל גרגות ‪ ,‬ובלשון ותהו ‪.‬גוון‪.‬‬
‫ובלשיי אשכנז "גורגל‪ ,‬שלינג‪-‬אדוו ‪ ",‬וו " ל גדי הכלעיה‪ , .‬ומ ש{' התשבי ‪ ,‬י'!‪ 'l‬אומוים‬
‫שקראו כן לםי שהוא מלוכלן ובזוי לשיד ‪,‬יבז עשו' תוגםר ושם‪ ,‬זהו עטית גמיהו‬
‫שמשתמשים בו בשתי‬
‫וש‪,‬ם שימישית‪ · .‬איו בכן כלום שלרוב ההוגל‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬להרית 'ה ‪I‬י"ו ‪.‬לש ‪.‬‬
‫מלות הללו הבאים על הווב סמוכיס ורבוקים באורמ קבה ושט ‪ ' ,‬והקבה מוקדם‬
‫בלשין לכן הוצןו ליו"ר ישמישות ‪ .‬אף על םי ש‪.‬שרשי בלי '"ויי י ויוחזו הוי"י להיות‬
‫כשושר‪ ,‬לרוב ההרגל‪ ,‬יוש לו כיוצא כו כמלת כרובים כדיעו מה שםירשו וב רז"ל‬
‫כוביא השיא שימושית כעצם‪ ,‬ושבה להיית נדיבית כשרשית‪ ,‬ומי שוגיל בדבוי רז"ל‬
‫בגאדות לא יהא שימיש זה קל בעיניו‪ ,‬יימצא לי ערים כצירות יעםיד באנמים זולת‬
‫‪.‬ה; ואילם מוט זה של ישי אמרדךם השזכיו מתצא בספר הזיהו ביעוא המימאב‬
‫שומת ב‪D‬חס שכי רשוו וז " ל שם מלת ושט מי ושם עשו ‪.‬‬
‫כמו מבמו‬

‫אי ‪U‬‬

‫••‬

‫כן‪.‬‬

‫יתר ‪:‬משירש יתר‪ ,‬כומ ולד ילה ב"ל שהוא מדה‪ ,‬כמו ש'~אלו לרב בחמי בהמ‬
‫הארכת ימיס והאימר חקב"ה ‪ m‬רז ~ ר ‪/I‬ל שדמיחד יותר מדאי ‪ .‬שהרי בואדוי האר‬
‫נשוא םביס‬

‫לשיראל‪.‬‬
‫ז‪.‬‬

‫זיי ‪:‬עביו ככוד וחביוי עדו ככתיב ‪.‬והתעגנתם על זיז בכדוכם‪'.‬‬

‫זוג ‪:‬‬

‫בחילם‪ .‬שבםי המוכרם זה להו ומזה נקאר המסםדךם זיג של ‪e‬םדךם‬

‫שהוא עשיי שבים שבים‪ ,‬וכן וכזה קוארים לאשי ואשה זיג‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫זמן ‪ :‬כתב בתשבי שאיו בי כח למ‪i‬ורו ההםשר ' שביו' ימי' לעדיו‪ ' .‬לעדית' ההדבל‬
‫שבדי ' עומד ' יזמן היא זה שהשעד הוא עביי עונה דיועה ומכוונת עלת מן העתים ‪.‬‬
‫כומן ' לע'ש ‪ 1f1‬דנ ' דבו רזיע‪ ,‬או שיאוע כאהוה שעה ' כן זכן ‪ ,‬ההיא יקאר זמי וביי‬

‫שתההי העשה ההאי גחלה אי קטבה אמיול כוגע שאניו מתחלק המסיום הלתחיל‬

‫בי ' איזה דבר‪ · ,‬שויקהר בי כה ' על זה יפלו לשין מערד צובא יזמן ' העת‪ ,‬שד~א ימוער‬
‫ומזימן לכן‪ ,‬אבל העת איבי אלא כלשיו שעה שהאר חלק המזןמ‪ .‬ישקכל החליקה‬

‫‪..-‬‬

‫‪i‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ . 1‬ברידסו‪t‬ח כה‪ ,‬לך‪.‬‬

‫‪_.–2‬‬

‫גמילה ‪,‬ב‪t. n‬ו‬

‫‪….•.. .. -‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫_‬

‫•‬

‫•‬

‫‪- ……. _… …. ……… –‬‬

‫•‬

‫‪.‬‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫‪.'..‬‬

‫~‬

‫~‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬

‫‪. .‬‬

‫‪,‬‬

‫‪–.‬‬

‫‪_.‬‬
‫ךך‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫על כל בוכ‪.‬םי ווהן הן;ברל העימצ שביביהם‪ ,‬שגרר המיער האר על התחלת זמ' ן ז'עו‪.‬‬
‫שלא י ‪ M‬לק לרגעים המ שאיו כו עת שרעה איבן מסיבין לה ‪ M‬לת העירב‪ .‬אבל כל‬
‫חלק מו הזמו בקרא עת יאיבו מורה‪ ,‬כ"א הוראת חלק מו התבועה כמ"ש במקום‬
‫אחר' ובלבר שיהיה בר קצת משד‪ ,‬רוק יתשבח‪ .‬עררר יש ביביהס שהעת לכל חלס‬
‫מו הזמו מהוים יהלילה שתרהצ‪ ,‬חמו מוער משקיפים על זמן סמןרר‪ ,‬המיגבל בקזב‬
‫ימים אי שבים ‪ ,‬יחיזר ראב רבר וים ביימי‪ ,‬בשבער‬

‫יב‪n‬‬

‫" ‪U‬ו אר שבה בשמהס ‪ ,‬וכיצוא‬

‫בי‪ .‬כמו שהיא עבין רמער אל המקדושים‪ ' ,‬יכן היא אימר ‪,‬גם חסירה בשימם יערה‬
‫מהדער'‪ ,‬יהאר כגברו בזמו כלתי"זמו‪ ,‬אלרם העת חרשנ‪/‬ה בגדרים בכל חלקי חמלקי‬
‫הזמן בלי השקפה על םרר ז'ער להתפקר שאיבם גמבירם רק כמרת מו הזמו‪ ,‬רדר " ק‪.‬‬
‫ישבהים כחאד וטבים וברווים בעםצ הכיובה ‪ .‬הרבחת המלות בראשובה ' ארםכמ‬

‫יחחלפו בלשיו לריב השישומ בהם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫זבר יצקיעה‪ ,‬חלק א ‪ ,‬מימן קטי'ז והדשוה סידור א‪ ,‬עמי שגב‪" ,‬עתיס במסכות שמעות"‪.‬‬
‫ירימ‪,‬ן‪,‬‬

‫ז‪.‬‬

‫ח‪,‬‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫•‬

‫••‬

‫• •‬

‫•‬

‫חסתא האנ‬

‫‪-‬‬

‫לסנח "באח בארעא‬

‫‪'f‬ל ‪x,w‬‬

‫ל‪.‬‬

‫שלא תאמר מה טיבה של היראת החירות שא)ו עןשים בלילה זה הלא עדיין אונ בגלוה‬
‫ילשמחה מה זי ע ןשה‬

‫‪-‬‬

‫לזה אימר שאיו זה )חשב )לית אבמת כי אף אס אגן ‪ -‬היום פח‬

‫כארץ לא לנו ‪ ,‬לשנה האגה ניכל להיית אברץ ישראל כרצינ נ י ואין מ עכ ב על ידיני‪ ,‬אפילו‬
‫אם ח ינ ‪ ,‬לא תגיע עדיין עת הגאולה‪ ,‬מ"מ ארץ ישראל לפנינו היא לביא לדיר בתיכה בכל‬

‫עת ואינר ד‪,‬מה לגלית ‪ .‬מצרים שהיינו עבדים מכודנים וכשביים במאסר נתונים לעבודת פרד‬
‫סיס ולבניס ומאז היציאןכ ה' משם יצאנן לחירית ערלם ‪.‬‬

‫)הוב ייקב ‪,‬רמין זז " ל ‪ i‬טי ' מטיב גנן על הרג‪:.‬דר(‬

‫ ‪.‬‬‫‪78‬‬

‫•‬
‫•‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫'‪.‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬
‫הופיע‬

‫• •‬

‫•‬

‫•‪,‬‬

‫ספר‬
‫‪,‬‬

‫•‬

‫" משעבוד לגאו 'לה‬

‫‪,-‬‬

‫‪,..‬‬

‫)וסף‬

‫ל פ ירן ש ים‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫כ ן ל ל '‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫הגיה ‪ ,‬של פסח‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪..‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪,,‬‬

‫בושאים וביאורים‬

‫‪,‬‬

‫מאת‬

‫•‪,‬‬

‫הרב חיים כוסנאום‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫טררןנטר‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫‪:‬יו·יורק‬

‫•‬
‫‪,‬‬

‫•‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫וה ס בר י ם להגדה‬

‫במדורים ‪:‬‬

‫י שי ר השיריםמרפי ' ~ ן כ מאב‪~II‬י ם רניס‬

‫כ ו ל )ו ח כ מים דיבים והסכרים על ' ההנדה‬

‫‪,‬‬

‫כ ו ל )ו‬

‫) ' ב ו ' ) ים‬

‫כולב ו‬

‫ז ק נ ים‬

‫כ ו ל ב ו‬

‫י ודע ים‬

‫הגלות והגאולה‬

‫על יעודה של ‪ ,‬עם ישראל‬

‫‪..,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫‪.' .‬‬

‫‪.. , .‬‬

‫‪.-‬‬

‫•‬

‫•••‬

‫ישבאת ' העולם _‪, .::‬‬

‫מאמרי מחשכה ‪ ,‬והשקפה‬

‫‪..‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪ SS‬נ עמויים‬

‫‪….‬‬

‫‪.–.‬‬

‫מעשי אבות‪ ,‬תקוו המעוות‬
‫אתה תו ר ה‬

‫‪.‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫חומג עשיר‪ .‬ימגווו‬
‫‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪-‬‬

‫‪. ..‬‬

‫‪,‬‬

‫•‬

‫היצאת ה מ ד פ יס‬
‫‪, .‬‬

‫‪..- -. …‬‬

‫•‬

‫‪.. .‬‬

‫לובדו‪,‬ן חשלייג‬

‫‪..‬‬

‫'‪",‬‬

‫‪-‬‬

‫‪..‬‬‫‪1‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫‪79 :‬‬

‫‪-‬‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫ה ן פ י‬

‫ע‬

‫ספו שן"ת ידה ל י ' י חלק ב'‬
‫כרככ‬

‫שאלית יתשיבית באובעה חלקי שילחו עויר אשו השיב לשיאלין‬

‫הנאין מהיו"ו יצחק ‪.‬דיב הליי במברגר זצ"ל‬
‫אב" ‪1‬‬

‫יייצבירג‬

‫דקייק‬

‫•‬
‫ןמצררף‬

‫אלין‬

‫ספר שי"ת גסיעה של ‪ ,‬שמחה‬
‫להגאיו המחבר זצ"ל הנ"ל‬

‫יספר שי"ת זכר שמח ה‬

‫לבני הנאין מהיו"ו שמחה הלןי במברגר זצ"ל‬
‫עם תשיבית ובית מאביי זצ"ל‬

‫הד‪:‬חכ ‪M‬פ‪-‬ם נבל‪-‬וי זה ‪:‬‬

‫‪,‬‬

‫"דר ייהג כהן ‪ ,‬רח' צבל‪.,.‬‬

‫‪,6‬‬

‫ירילשים‬

‫••‬

‫•‬

‫רר‪.‬ב ירהדר‪ .‬קיפרמז‪ .‬רח' שער" הרות ‪ ,7‬יבח רגן ‪ ,‬ירלס'‪I‬יס‬

‫•‬

‫טררטי זבא לב‪ ,‬ר" ' למחתמ ששת היימם ‪ . 34‬רדובת ‪ ac‬שמי ‪ .‬ירל'זסןי‪C‬‬

‫‪I‬‬

‫יירב קלמן '‬

‫דכב‪.II.‬‬

‫קזרכ‬

‫חמ ‪r‬‬

‫•‬

‫חיםי‬

‫‪'- ,‬‬

‫"‬

‫•‬

‫מאיר ירנד " רח' פניס אמירות ‪ ,13‬קרית מסרסדןרף‪ ,‬ירסולים‬

‫"רב חנוד זיבדי ברםרברב‪ ,‬הוו כישכ"' קטמ;ן ‪ , 1‬ירזסוילם‬
‫‪,‬‬

‫"רב אבר"ם ~ק )שאייי(‪ ,‬דרן חכרין ‪,45‬‬
‫‪80‬‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

‫ירשויים‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫•‬
‫•‬

‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬

‫•‬
‫•‬

‫•‬

‫הרער‪ ,‬ה‪ K‬חר‪ : ' K‬יובה ענמואל‪,‬‬

‫‪'m‬‬

‫צנפהי ‪ ,26‬יו 'ו שן' ם‬

‫•‬

‫‪,‬‬
‫•‬

‫סרןס "הונהדיר"‪" /‬דירר"‪ ,‬ירשולים‬

‫‪www.daat.co.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)