אתר דעת -מכללת הרצוג
1 13
מ ו צ א ? א י ד * כנד* יזדי
ג*ר*-
1
ב* רבצד * ***714ר־ -1י ^ ת א ד
1
1
הועתק והוכנס לאינטרנט
!בתוכן:
§־001>:8.01כ6¥1־1כ¥¥¥.1161
ע״י היים תשם״ט
י צ י א ת מצרים ,קריעת ים סוף ,ארץ ישראל /הרד״ק
1
על פרסום נותני צדקה ברבים /הרב ע׳ הילדסהיימר זצ״ל
5
ה ד ת בהגשמתה /ה ר ב ד״ר אליהו יוגג
7
לזיהוי ערבה וצפצפה /פרופ׳ יהודה פליקס
12
ארבעים יכנו לפי הרמב״ם /הרב קלמן כהבא
19
סגנון הכתוב )המשך( /ה ר ב יהודה קופרמן
23
שבת הותרה או דהויה /הרב הנוך זונדל גרוםברג
31
ע ל הקרבת קרבנות בזמן הזה /אביגדר נבנצל
34
במשנה דעשר קדושות /הרב יוסף יהושע אפפעל
36
תגובות
ס ב י ב הפולמוס ״ מ י הוא יהודי״ /הרב ק׳ כהנא
על
ספרים
ועל
42
סופריהם
שרית רבי עזריאל /יעקב בראור
50
דיני עבודה ב מ ש פ ט העברי /יונה עמנואל
55
ב פ ״ ד ירושליפ ניפן תש״ל
*
כרד י׳ גליון ג
מ נ ו י ,ש נ ת י 6.— :ל״י
•
המחיר — 2.ל״י
כ ח ד ו לארץ —$ 3.
כתובת ה מ ע ר כ ת :רה׳ צפניה 26ירושלים ,טל׳ 88883
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יציאת מצרים ,ק ר י ע ת <ם סוף
מתו תורה ,ארץ ישראל
לקוטים מפירושי הרד׳יק לספר תהלים
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז )קיד א(.
מעם לועז — מדבר בלשון אחרת שאינו לשון עברי ,כלומר יצאו מעם שלא היו
מבינים לשונם .אעפ״י שאי אפשר שלא היו מבינים ,שהרי היו ביניהם כמה שנים,
אפשר שקצתם היו מבינים אותם שהיו עומדים ביניהם והיו עובדים בהם והיו בהם
שלא יצאו ממקומם שהיה מיוחד להם והוא ארץ גושן והיו מדברים לשון עברי.
ואפילו אותן שהיו יוצאין ביניהם ,עם המצרים חיו מדברים לשון מצרי בחכרח ,אבל
בינם לבינם היו מדברים לשונם שהוא לשון עברי .והנה היו מוכרהים ללשון אחרת
והא־ל ית׳ הוציאם מאותו העם שהיה לועז•י.
כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו .ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו
)קה ,מב־ג(.
כי כל זה עשה להם בזכות אברהם כי הם לא היו ראוים לכך כי היו מריבים
ומנסים את ה /וגם להוציאם ממצרים לא היו ראוים לולי ברית האבות ,כמו
ש כ ת ו ב ויזכור אלקים את בריתו א ת אברהם וגו׳ .ויוציא ע מ ו בששון —
כשהוציא עמו ממצרים ברנה ובששון הוציאם ,הם היו שמחים ומצרים היו אבלים
כמו שכתוב ומצרים מקברים וגו׳ *.
2
3
אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים־םוף
)קו ,ז(.
אבותינו במצרים — בצאתם ממצרים לא השכילו נפלאותיך שעשית במצרים.
ולא השכילו — ולא זכרו כי מ י שעשה עמהם במצרים כל הנפלאות יצילם מיד
המצרים הרודפים אחריהם ,אלא חמדו חא־ל יתברך וחשבו שלא יוכל להצילם ,זהו
וימרו על ים בים סוף ,על ים שהשיגו אותם חונים ע ל הים ,ואיזה ים בים סוף .ויש
מפרשים וימרו על ים שפחדו להכנס בים כשנבקע .ובדרש :מהו וימרו על ים
5
1
2
3
4
5
6
6
וראה רד״ק תהלים פא ,ו.
שמות ב ,כד.
במדבר לג ,ד.
אמנם נאמר למעלה )קה ,לח( ״שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם״ ,אבל זאת
היתד .שמחד .מתוך פחד ,וכן מפרש שם רד״ק :שמח כי נפל פחדם — כמו שאמר כי
אמרו כולנו מתים.
פירוש שני אצל ר״א אבן עזרא כאן ומקורו שמות רבה כד ,א :על הים המרו שלא
היו רוצים לירד.
מדרש תהלים כאן ושמות רבה כד ,א.
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כיון ש ב ק ע להם מ ש ה הים ,נ ע ש ה להם הים טיגא ]טיט[ כמו ש ג א מ ר ׳ דרכת בים
ס ו ס י ו חמר מים רבים ובמצרים כ ת ו ב וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר
ובלבנים ובכל עבודה בשדה .כיון שירדו לים היו אומרים אלו לאלו ״בעוט בעטך
ודוש דיישך״ — מ ט י ט ולבנים יצאנו ולטיט וללבנים באנו .ואני תמה ע ל זה חדרש,
ש ה י י כתוב* וישם א ת חים לחרבה ונאמר בזה ה מ ז מ ו ר ויוליכם בתהומות
כמדבר ,מ ל מ ד שלא היה שם טיט אלא יבש כמו המדבר ״ .
8
10
לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו )קלו ,יג(.
וזה החסד יסופר לעולם כ י בעבור שלא יראו מלחמח לא נחם דרך ארץ
פלשתים ושינה בעבורם טבע המים כדי שיעברו בתוכו ועשח חסד גדול עמהם
בקריעת הים שקרעו שנים עשר קרעים לשנים עשר שבטים כדי שלא יכנסו
בערבוביא אלא כל ש ב ט ו ש ב ט עבר בדרכו שנגזר לו ,ע ל זה ראוי לומר ולספר
הסדו לעולם ,כן פירשו רבותינו ז ״ ל כי לשגים עשר גזרים נגזר ים סוף .ויש
לפרש כי לפיכך אמר לגזרים לפי שנגזר הים לרחבו ע ד חציו או יותר ואחר כך
לארכו ,כי באותו חרוח שנכנסו בים לאותו הרוח ע צ מ ו יצאו ,כי ממדבר איתם
נכנסו לים ס ו ף ״ ומים סוף יצאו למדבר איתם כמו ש כ ת ו ב ״ .ואם תאמר אחרי
שלא הוצרכו לעבור הים לרחבו למח נכנסו בו וחם יצאו אל המקום שהיו בו
1 2
ז
חבקוק ג ,טו.
8שמות א ,יד.
9שמות יד ,כא.
10הכוגה למזמור הבא קו ,ט.
11בפי׳ יפה תואר ,שמות רבה כד ,א מובאה תמיהת הרד״ק ומתרץ שהשביל בים לא
היד .יבש לגמרי ואין להקשות מ״וישם את הים לחרבה״ ,שהרי גם אחדי המבול כתוב
״חרבו המים״ )בראשית ח ,יג( ,אבל רק כעבור כמעט חודשיים ״יבשה הארץ״ )שם ה,
יד( .כעין זה בפ ׳ המא־־רי כאן ,אבל ק״ק שהרי בים סוף כתוב גם ״בתוך הים ביבשה״
)שמות יד ,כב( .לכן נראה פירוש הרש״ש )שם( שהטיט היה ״בתחלת ירידתן אבל
אח״כ נעשה יבש בלא חומר וטיט כמש״כ הרמב״ם בפרק ה׳ דאבות מ״ד בנם ג׳
והרע״ב אחריו״ .לפי זה מתייחסת התלונה לשלב הראשון בקריעת ים סוף ,וכן מפורש
באבות דרבי נתן פרק לג ,עי״ש וכן במדרש הגדול .וראה בפי׳ מהר״י הכהן ,חתן
מהר״ל מפראג ,למדרש תהלים כאן ,שמדברי המדרש ״שגעשה להם הים טינא כדי
ליפרע ממצרים״ משמע שהטיט היה לטובת ישראל ,אך הם הגירו על כך .במכילתא,
בשלח פרשה ד וכן במכלתא דרשב״י ובפי׳ רבנו בחיי מובא שהים נעשה יבש לישראל
וטיט למצרים ,ומשמע שאחר כך נעשה טיט ,ולפי מדרש זה תמיהת הרד״ק נגד ד.נ?דרש
האחר שהטיט היה גם אצל ישראל.
12מכלתא ומדרש תנחומא שמות יד ,טז. 13שמות יג ,כ ; במדבר לג ,ו־ז.
14במדבר לג ,ח ,ושם שהלכו במדבר איתם אחרי שעברו ים סוף .וכן ברד״ק שופטים
יא ,טז; תוספות ערכין טו ,א ד״ה כשם שאנו עולים; רש״ש שם ,אך ראה בחדושי
ריעבי׳ץ שם; זרע אברהם על ספר* דברים ,פםקא א׳ ד״ה והמרו בתוך הים.
2
www.daat.ac.il
מכללת
הרצוג מצרים בים ולהראות עוצם
שיטבעו
דעת -כדי
אתראלא
מתחילה .לא עשה כן הא־ל ית׳
גדולתו שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה ויטבעו מצרים בתוכו.
ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוד .את אבותינו להודיעם לבניהם )עח ,ה(.
וכמו שצריך להזכיר הנפלאות ולהודיע לבנים כן צריך להודיעם התורה והעדות
אשר חקים ושם בישראל אחר שהוציאם ממצרים ,וצוד .להם לאבותינו להודיעם
לבניהם ,כמו שנאמר והודעתם לבניך י•י ,וכן הבנים צריכים להודיעם לבניהם עד דור
אחרון והבנים שיולדו בשיקומו בדעתם גם כן יספרו לבניהם.
ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן )קיד .ד(.
ההרים רקדו — כמו שכתוב ו י ח ר ד כל ההר מאד .ואמר הרים לשון רבים כי
אפשר שחרדו ורעשו הרים אחרים הסמוכים להר סיגי .וכן הגבעות תמוטנה
חסמוכות לו.
1 6
כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גדם )קיא ,ו(.
אעפ״י שהראה להם במצרים נפלאותיו ומעשיו חגדולים ,כח מעשיו חגיד לחם
לעמו כשאמר להם שיתן להם נ ח ל ת גוים .כי כשחוציאם ממצרים לא חיה כל
כך כחו נראה כמו שנראה כשגרש שבעה גוים גדולים ועצומים מארצם והשכין בה
ישראל ,וכן אמר מ ש ה ר ב י נ ו פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מ ב ל י
יכולת וגו /יאמרו אעפ״י שהיה בו כח להוציאם מעבדות לא יהיה בו כח לגרש
גוים מארצם ולתת להם.
17
לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם )קג ,יח(.
אם הבנים שומרים בריתו וזוכרים פקודיו ,כלומר זוכרים אותם בפה ולומדים
אותם כדי לעשותם ,אבל תלמוד בלא מ ע ש ה לא יכשר .ובדרש :לשומרי בריתו
— אמר רבי תנחומא למר .הדבר דומה לאלמנה שהיה לה בן ,כל הימים שלא היה
בנה נשוי הבן נזקק לאמו ,כיון דנםבא איתתא ,אמרה ליד .אימיח ידענא אנא ד א נ ת
מזדקין לי אלא האידנא כמה דהוית לי לית את יכיל אלא הוי דכיר לי .כך כל
הימים שהיו ישראל במדבר והיה המן יורד להם והבאר עולה להם — ״לשומרי
בריתו״ ,שהיו זקוקים לא־ ל והיו יכולים להיות שומרים את התורה ואין יגיעים
בה ,אבל עכשיו שאדם צריך להזקק לפרנסתו — ״ולזוכרי פקודיו״!.2
1 8
1 9
20
15דברים ד ,ט.
16שמות יט ,יח.
17דברים ט ,כח.
18מדרש תהליס כאן.
19הלשון קצת קשה .אצלנו נ ד פ ס :אמרה ליה אימיה ידענא אנא לית את מזדקק לי כמה
דהוית לקדמאי אלא הוד .דכיר לי .כעין זה בילקוט שמעוני כאן.
20בנדפס וכצ״ל :ויגעים בה.
21במדרש תחלים הוצאת ש׳ בובר ,גם סוף הפסוק,, :ולזוכרי פקודיו לעשותה״ ,וכד
יותר נכון ,שהרי אין כונת המדרש שבארץ ישראל יש רה לזכור פקודיו.
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו .בעבור ישמרו חקיו ותוותיו יגצרו הללו י־ד.
)קה ,מד־מה(.
כשהוציאם לא ע ש ה עמהם זו הטובה לבד שהוציאם מעבדות לחירות ,א ב ל
נתן לחם ארצות גוים .בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו — על תנאי שישמרו חוקיו
ותורותיו נ ת ן לחם א ת חארץ כ מ ו שכתוב ב ת ו ר ה ״ כי אביאנו אל האדמה אשר
נשבעתי ל א ב ו ת ם וגו׳ ,שאם לא ישמרו חוקיו והיה לאכול ויגלו מן הארץ.
הללו י־ה — אמר המשורר כ נ ג ד ישראל שהיו בדורו ובניהם הבאים אחריהם
שיהללו הא־ל על הטובות ש ע ש ה עם אבותיהם הללו י־ה.
23
אל תבטחו בנדיבים בבן־אדמ שאין לו תשועה )קמו ,ג(.
שאם לא ברצון הא־ל אין ביד
התשועה ,והוא יםובבנה על ידי בני
כורש .וכן לעתיד יםבב גאולת ישראל
כמו שכתוב * וחביאו את כל אחיכם
ישראל בגלותם בא־ ל ית׳ לבדו.
2
האדם להושיע חבירו מצרתו ,כי לה׳ לבדו
אדם כמו שסבב תשועת גלות בבל על י ד י
על ידי מלכי הגוים שיעיר את רוחם לשלחם
מכל הגוים מנחה לה׳ ,וזה יהיה לפי ש ב ט ח ו
22דברים לא ,כ.
23צ״ל לאבותיו.
24ישעיה םו ,כ ,וראה שם ברד״ק.
י .ע.
תורה צוה לנו משה מורשה ק ה ל ת יעקב .ודרשו רבותינו )תנחומא ויקהל ח( שלא א מ ר
מורשה בית יעקב א ו זרע יעקב ,ואמר ק ה ל ת יעקב לרמז שיקהלו רבים עליהם ו ת ה י ה
ה ת ו ר ה לעולם מורשה ליעקב ולכל ה נ ק ה ל י ם עליו ,ה ם הגרים הנלוים על ה׳ לשרתו
ונספחו על בית יעקב ונקראו כ ל ם קהלתו.
רמב״ן :דברים לג ,ד
4
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ר ב עזריאל ה י ל ד ס ה י י מ ר זצ״ל
על פ ר ס ו ם נותנ* צ ד ק ה ברבים
בגליון זה מופיעה הערכה על ספר שו״ת רבי עזריאל הילדסהיימר
זצ״ל ,חלק או״ח — יו״ד ,שהופיע לפני כחצי שנה .להלן העתקת
סי׳ רי״ט מתוך ספר ז ה ; השאלה וחתשובד .אופייניות לדרכיהם של
חרדי אשכנז לפני מאה שנה .גם היום לא פגה אקטואליות הבעיה
י
הנדונה כאן.
שאלה
בע׳׳ח ,ק״ק העכבערג ג׳ שופטים תרכ״ז לפ״ק.
ראיתי ב״איזראעליט״ שמות המתנדבים ומתנותיהם ,הכל מפורש ומפורסם באר
היטב ,והייתי מצטער ע ל זה מאד ,ואמרתי בלבי מאז הי׳ ישראל לגוי קדוש חקרו
ודרשו איר להסתיר מתנותיהם מ ב ל י שידע המקבל מ מ י קבל ,ועכשיו בעו״ה כל
א ח ד מ ת פ א ר ומתיהר בשלו אם יראה את שמו ומתנתו מפורסם לכל באי עולם.
וכתוב בסמ״ג הביאו ה ב ״ י בי״ד סימן ר מ ״ ז :צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה
שנותן ,ואם מ ת פ א ר לא דיו שאינו מ ק ב ל שכר על מ ה שנותן אלא שמענישין אותו,
דתניא בפ״ק ד ב ״ ב )י ,ב( נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים
ח ט א ת )משלי יד ,לד( ,צ ד ק ה וחסד שאומות חעולם עושין חטא הוא להם שאין
עושין אלא להתיהר וכל חמתיחר נופל בגיחנם ,עכ״ל .וא״כ לב מ י לא ידוה בראות
קלקול רבים כזה שישראל הולכים בדרך האומות ר״ל ומפרסמין א ת מתנותיחם.
ותחת שנקוה להגאל בקרב ימים בזכות הצדקה ,אנו נותנין מקום לסטר״א לקטרג
עלינו ר״ל .וכן נראה מ מ ש ״ כ מ ת ן בסתר יכפה אף )משלי כא ,יד( ,מכלל שאם הוא
בגלוי שיתעורר האף ר״ל ,וכן נראה מ מ ה שכתוב הגיד לך אדם מ ה ט ו ב וגו׳ והצנע
לכת עם אלקיך )מיכה ה ,ח(.
ואין למצוא היתר שאם לא כן לא יתנו כל כך הרבה ,כי אין אחריות כמות
הצדקה עלינו אם אנו צריכין לצאת ע״י זה מגדר מצות הצדקה שהיא צריכה
דוקא להיות בסתר ,ואנו מחויבין לעשות המצוד ,כרצון אבינו שבשמים מ ב ל י שום
פניה כלל ולא כרצון יצר הרע של הפחותים הללו כמו שאמר המגיד לבית יוסף
זצ״ל על פסוק לא תעשון א ת י אלהי כסף ואלהי זהב לא ת ע ש ו לכם )שמות כ ,כ(,
היינו לא תעשון א ת י — אם אתם ת ע ש ו מ ה שחוא א ת י חיינו מצות ,אלהי כסף
וכו׳ לא ת ע ש ו לכם — לא ת ש ת ת פ ו בזה שום ה נ א ת הגוף שהוא לכם.
והנה כל זה דברתי עם הרב הגדול כבוד מוהרי״ד )במברגר( נר״ו בווירצבורג
ואמר הגם שדברי אלה כנים ואמיתים ,אפילו הכי לא יעשה מ ע ש ה לבדו אלא
בצירוף ד ע ת מחותנו הגדול כבוד מוהר׳׳י עטלינגער באלטונא ובצירוף ד ע ת
רפ״מ נר״ו.
חק׳ אלעזר דוב א ט ט ע נ ז א פ ע ר
5
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תשובה
א( מ ד ב ר י הסמ״ג הובא בב״י ריש ה׳ צדקה )סי׳ רמ״ז( כל המתפאר ומתיהר
ע ל צדקתו כמו אומות העולם נענש ,אכן ע״י הפרסום אין מן הצורך כלל ש מ ת פ א ר
״ומתיהר״ הנותן על זה ואם רוצה איש להתפאר ולהתיהר הרבה צריכים לגיהגם
חלילה ויכול להראות למיודעיו הצדקה קודם שלחו להגבאי ,ובאמת מי לד׳ לד׳
ומי לעזאזל לעזאזל.
ב( מלשון הקרא מתן בסתר ״יכפה אף״ נשמע רק דבלא מתן בסתר לא יכפח
אף ,אבל מ נ ״ ל שהוא נשמע חחיפוך חלילה .והנה לפי פשוטו של מקרא )עיין
רלב״ג ואבן עזרא והמאירי( אין מן הצורך לפרשו על הקב״ח וגם לדרשת ח ז ״ ל
סוטה ה ,א ,ב״ב ט ,ב ,עם כל זה לא נשמע ההיפך ומי שרוצה לזכות בברכה
המפורשת בקרא יכול לצוות שלא לפרסם שמו .וגם יש להסתפק אם יכול חגבאי
לקפח שכר הנודר שאין אומר לו לפרסם רק שנותן סתם מלב שלם — דוגמת אין
אדם אוסר דבר שאינו שלו — ואולי חקירה זו תיא יותר חקירח הלציית.
ג( כל הנ״ל יש להשיב ג״כ על מה שהביא קרא דוהצנע לכת וכר .ובודאי
טוב הוא מאוד אבל לא נשמע ההיפוך.
ד( מ ה שכתב כי המליצה שאם לא בדרך זו אינם נותנים כלל אינו מספיק ד א י ן
אחריות זו עלינו ואדרבה היא הנותנת דאינה צדקה לשמה וגם שנותנים יד
לפושעים לאמור כמו שאנו משנים הדין משום ההכרח ,גם הם מורשים לעשות כן,
עכ״ל הטהור — .לענ״ד על הכל יש להשיב ,דזח לא נוכל לחכחיש כי ע״י הפרסום
נתרבה מאוד הנדבות ביעה״י ואם יהי׳ בזה איסור ,איך הנהיגו קדמונינו לנדר
בקריאת התורה סך קצוב ומפורש ,ומה לי פרסום בקהלה או פרסום בעולם ,א ל א
ע ״ כ משום דלא נעשה להתפאר ולהתיהר ,ומה לנו אם יעלילו עלינו ,בלא זה —
חיום אומרים כך ומחר כך,
ה( ההעתקה מהמגיד לב״י הוא טוב ומוסר הוא ,אכן עתח אחר שכבר חנחיגו
בספר אות א מ ת וב״איזראעליט״ ואף הגאון א ב ״ ד דק״ק דרצבורג ,סכנה גדולה
)אולי צ ״ ל רחוקח — חמעתיק( לחניח כי המתחדשים יחפרו לבא בעקיפין ,כי לא
מ צ א נ ו דין חדש רק בהסתר דרכינו.
מכל זד .נ ל ע ״ ד שאין חכרח לזוז מדרך הרגילה ע ת ה ואף אם יהי׳ בזח ק צ ת
עבירה ,גדולה עבירה לשמה )אכן לדינא יש להסתפק אם נאמר זה כן בדבר ה נ ע ש ה
ברגילות כ י במקור הדין לא נעשה רק פעם אחת(.
6
www.daat.ac.il
ה ר ב ד ״ ר א ל י ה ו יונג
אתר דעת -מכללת הרצוג
הדת
בהגשמתה
א.
הקדמה
ד ת מ ה היא ? מערכת רעיונות מסטיים ? חלום של דמדומים ? הרגל של תענוג ?
צירוף אידיאלים ערטילאיים ,עולם שאין בו ממש ,של עירפול ואמונה ט פ ל ה ?
ד ת התורה חיא שיטת־מחשבח ,אמונח ומעשח .מ ח ש ב ה שתספק לה מסגרת רוחנית.
אמונה ש ת ת ן לה כיוון .מ ע ש ה לאתגר ולייעוד .אמונה מעניקה אישור למשמעות
העולם ,להיסטוריה של האנושות ,למעמדו של אדם .מכוחה של אמונה מתקיים
עיקר־העיקרים של מידה טובה באישיות הנורמאלית .לאמור ,האפשרות )כמינימום(
וחיכולת )כפועל־יוצא( של חתירת האדם לקראת תקופה של שלום עולמי ובטחון.
המשמע היסודי של ״דליגיה״ ששרשה בלאטינית ,הריהו להיות ״מדובק״)מקושר(
ראש־ לכול ב ה כבורא ,חשגחה עליונה ונותן התורה .אדם ד ת י מצווה להיות קשור
בבעיות של שאר בני־אדם ,מתוך ראיית־הנולד של שיתוף ועזרה הדדית ,של צדק
כיסוד ורחמים ככתר לאחריות חברתית .על דרך הכתוב ״כי קרוב א ל י ו הדבר
מאד ,בפיר )לדרוש( ובלבבך )לחוש ,לדבוק( ל ע ש ו ת ו ) ב י ד י ד ( ״ )דברים ל ,יד(.
לפרק כ׳ בספר שמות שעינינו מעמד הר־םיני ,נסמכה פרשת משפטים ,לומר לך
שתשים סנהדרין אצל המקדש )לשון רש׳׳י ,על פי מכילתא וירושלמי מכות פרק
ב ,הל׳ ו( .אמור מ ע ת ה :צדק לאומי ,חברתי ,התעניינות קונסטרוקטיבית בעני,
באלמנה ,ביתום — הרי לפניך דת התורה בהגשמתה.
,
ב.
מלים לעומת מעשים
מצוות אלו כעקרונות״כלליים מושכות את הלב ,נוחות הן למליצות נלהבות
ולהסכמה עממית קולנית .אלא עקרונות הללו יקרים מכדי להפקידם בידי ממשלות,
או קונגרסים לטיפול סיטונאי .הרי הם עניין אינטימי ,יסודי ,פרטי שלנו .לעתים
קרובות מדי ,כאשר הם מתנגשים בשאיפה פרטית ,באנוכיות אכזרית ,הרי הם
נעשים בלתי־ערבים לאוזן הפרטית .קול המצפון לפעמים צורם כקול השופר,
יותר מ ד י צעקני וטורד לו למי שנדחף בלא־םייג לקראת התכלית שלו ,למי שאינו
נרתע בכך מתוך שיקולים נאותים של א מ ת וחסד .מכיון שאי־אפשר להשתיק אחת
ולתמיד את קול המצפון ,ת ב י ע ת ו התדירה מעוררת לאיזונה ,כביכול ,מ ת ן דגש
על ה מ א מ ר :״אם אין אני לי ,מי לי ?״ אך מ י שדוגל בזה אינו יורד לסוף מאמרו
של ה ל ל :״וכשאני לעצמי ,מ ה א נ י ? ״ )אבות א ,יד( .שורש העניין נעוץ בכך,
שמסכימים בפומבי לדת מוסרית כשקולה כנגד הכל בהתנהגות ,אבל מתכחשים
לה ביהירות.
הסכנה ל ד ת בימינו לא ממוסקבה או מפקינג באה .שתיהן אינן אלא סימפטומים
של בעייה יותר ע מ ו ק ה :הפער בין הצהרה ובין מעשה .הדבר הממרר את מיטב
7
www.daat.ac.il
המאורגנתהרצוג
דעת -מכללת
הסטודנטים שלנו הוא כשלוןאתר
להתייצב באומץ ,בלא־פשרה ,לימין
הדת
הצו הנבואי ״עשות מ ש פ ט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך׳ )מיכה ו ,ח( .מ ה
שחסר לצעירים ולצעירות שלנו הריהו העדר ״מימסד״ שיהא מקובל ,ע ל ד ר ד
מאמרם של חז״ל •:״שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק״ )בבא מציעא מט ,א(;
שיהא מ ע מ י ד דברים כהווייתם ולא יכסה על השתמטות ורפיון מוסרי ,אלא י ש א ף
להציג ש ת י בחינותיה של כל בעייה ,כללית או פרטית ,בלשון ברורה ,בצירוף
פעולה מ ת מ ד ת ברוכה .מתקוממים הם כנגד הכרזות על אידיאלים גבוהים כביכול
בוועידות ,במאמרים חלקלקים ובנאומים נלהבים מכאן ובשיקולים שפלים ש ל
רווחיות ,כספית או חברתית ,מכאן .לא רעיונות פילוסופיים ,או סוציאולוגיים
מסייעים לקומוניזם ולאתיאיזם ,אלא הכשלון המעציב של דימוקראציות מודרניות
להגשים הלכה למעשה את התוכן האמתי ,ההגותי או הגשמי שלהן עצמן .כמאמר
ח ז ״ ל ,, :אם רואה אדם שיסורין באין עליו — יפשפש במעשיו״)ברכות ה ,א(.
בוודאי ,מוצא אתח כמה מן הסטודנטים פרועי־השער מפליגים מעבר לגדרי
הנכון וההגון במחאות זועמות שלהם ,וכן,,הבשורות״ המרעישות ממוםקבח ,כ א ח ד
טבועים הם במידת מופלגת של חוםר־כנות ובכושר המביש של ״ ד ו ־ מ ש מ ע
)בדימוי ״הנבואי״ של ״1984״ לגי אורבל; לאמור ,שימוש באותן מלים תמימות
לתיאור הבדלים קטביים של רגש ופעולה( .הדרך הנבונה ,הנכונה ביותר לטפל בהם
היא בפחות תגובה חריפה כלפי קני־המדה המוסריים הנמוכים שלהם בלבד,
וביותר — שיהא אדם מפשפש במעשיו הוא .חרון־אף מעולם לא הביא עדיין לידי
יחסי־אנוש מאושרים ,מעולים יותר.
,
,,
ג.
כליון של מופר
התכלית היחידה של ההיסטוריה שלנו ,מאברהם אבינו עד לימות המשיח,
שנהא מכירים בוודאי גמור ובדעת איתנה א ת החיים כאתגר .הדיבור ״ואתם תהיו
לי מ מ ל כ ת כהגים וגוי קדוש״ )שמות יט ,ו( הריהו מחוז־חפץ ,לא נקודת־יציאה,
לכל דור ודור ולכל יחיד מישראל .היתה זאת משימה קשה ובלתי־פופולארית
בתקופה של עכומיות אוניברסלית ,כשם שהיתה תמיד ועודנה בזמננו .ו ב א מ ת
בזמנים שהיה עם־ישראל נאמן למצע־חיים זה ,היינו ״לאור גויים״ )ישעיה מב ,ו(.
מתוך היקו של ייעוד אציל־נעלה כזד .יצאו שתי דתות אחרות ,וכן אמנם גם ש ת י
התנועות בעלות ה מ ג מ ה של ליבראליות ואינוש )חומאניזציח( של שתי שנות־מאה
חאחרונות .הדבר שהלא־יהודי הבלתי־משוחד יודע ,היהודי חסר־הידיעה עדיין לא
ת פ ס :ההכרה שכליון מוסרי מבפנים הרי חוא םם־מוות לישראל יותר מכל רשע
מאורגן שמבחוץ .באמת ,אין אנו העם הנבחר ,אלא אם כן נהא בוחרים בכל תקופה
ותקופה להידבק במחשבה ,בדיבור ובכתב ובמעשה המגשים ,בדת שלנו ובאווירה
ה מ ע נ י ק ה מ מ ש ו ת להוקיר .ומצוותיה.
חובעו באזנינו חזונות־ישעיד .רבי־ההוד ,שנועדו להעניק הדגש לדורו ולכל
חדורות למצע חיים טובים ,חיים של תורד .,םגולות־חנחגח שלו בתחום המדיני
ע ש ו רושם ע ל ראשי־עם נעלים ביותר בזמנים שונים ובמדינות שונות .פנייתו
8
www.daat.ac.il
אתר דעת
הרצוגושאר חוטאים ,מאז הושמעה
מכללתצבא
מלכים – ,שרי־
חמרוגשת של עמום חדרח ללב
לראשונה .בייחוד נודעת מ ש מ ע ו ת מרובד! לאחד הנאומים של ירמיה בימים שלנו.
במשך כל ימי שימושו בנבואה הטעים את המעלה המוסרית של בני־עדתו,
כתכלית יחידה של חייחם .במשך כל ימי חייו הוקיע השתמטות ,לא פחות מאשר
חתרנות אכזרית של נוהג אנוכיי ,ראה בה בגידה בהקב״ת ובשאיפות חנעלות ש ל
הקיבוץ האנושי .חוא יצא בתוכחות ,במלים שאין לטעות בחן ,נגד הבערות,
חאכזריות וחשחיתות ש ל אלילות.
לא נמצא כירמיה שמצליף ביתר מרירות א ת טומאת האמונות הטפלות של
מלכים שכנים ,כוהנים ורודנים ,שהחזיקו א ת בני־עמם בחשכה של פחדים מפני
שדים ,מזיקים ומכשפות; שהמיתו בחם כל תחושת־צדק וכל רגש של רחמים
ודחפו אותם אלי דרכים נתעבות יותר־ויותר של שחיתות־מידות ושפלות .אולם
ירמיה ידע בבהירות שקולה ,שבעוד אפשר שיהא אדם מכיר בפחיתותח של אלילות,
מצווה הנביא האמיתי להטעים ביתר־שאת את הטראגדיה שבפער הבלתי־נגשר
שבין אידיאל ומציאות ,בין אמונה ובין מעשה ,בקרב אלה המכונים כיום אנשי־
״מימסד״.
ד.
שומרון כנגד ירושלים
בשלושה פסוקים על־זמניים מציע ירמיה חזונו :״ובנביאי שמרון ראיתי תפלה״
)ירמיה כג ,יג(; אך בסביבתם לא חיה הדבר בלתי־צפוי ולא חזיון גורלי .המלכים,
המלכות ,מגידי־חעתידות ,חיו חוג בני־אדם ראויים לנזיפה ,ירודים במוסר .שום
דבר אחר אי־אפשר היה לצפות מהם .אליהם נועדו חזונות־הנבואה של ירמיה.
אלא מכיון שחללו תתנגדו בגלוי לח׳ ולציוויים מוחלטים שלו ,יכול היה אדם
להמשיך ולהטיף להם ,עם שהוא מבחין היטב בשפל־מעלתם המצער ,שחם עומדים
בו בקשיות־עורף .מ ה שאין כן לגבי ירושלים .כאן ״המימסד״ הפגין את הלויאליות
שלו לה׳ .כאן נביאי־ההבל הכריזו במליצות לוהטות ע ל נאמנותם לתורת משה.
כאן ע מ ד בית־המקדש בכל הודו ,הקרבנות לא פסקו לעולם ,הכוהנים שימשו
בקודש ובירכו א ת העם .אולם קלו קולותיהם מקולות של קדושה ,הזונותיהם מזוייפים
היו .מ ה שהם נתנו לעם היתה דת של הונאה .חייהם טבועים היו בהתכחשות חסרת־
בושה לדרכי חחשגחה־העליונה :״ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה ,נאוף והלך
בשקר יחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו ,היו לי כלם כסדום וישביה כעמרר.״
)שם ,יד( .לאמור ,עקרונות למכירה ,דיעות הנתונות לסחר־מכר ומשתנות לפי
גובח ה מ ע נ ק ; כל עקרון של מוסר מ ש מ ש נושא למקח־וממכר עכור .הנה כי כן
לא משומרון האלילית ,א ל א :״ מ א ת נביאי ירושלם יצאה הנפה לכל הארץ״
)שם ,טו(.
ה.
ירמיה בדורנו
׳הנה דבר הנביא ליהודים רבים בדורנו :בבית־הכנסת ,כבבית־העםק ,ביחידות
עם המשפחה ומעל לכול במקדש מצפוננו עלינו להידבק באיתן בציוויים המוסריים
9
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
של התורה .אמת ,כפרנים ומדעים שלהם ,קומוניסטים וכן פאשיסטים ,ה ר י ה ם
כקוץ בבשר חחי ומקור־צרות בלתי־פוםק ,אמת ,בני ״העלית המוסרית״ ד ו ח י ם
את תעמולת־הכזב שלהם ומגנים התנהגותם הפרועה .אלא הם עצמם ,ל ע ת י ם
תכופות יותר מדי ,בהתנהגותם מתכחשים למקור־כל־טוב ,אמת ונוי ו ס ו ג ד י ם
בפרחםיד .לאלילים של כוח בלתי־אחראי ,לאיזו מיתוס גזעני מוסווה במקצת ש נ ו ע ד
לטמטם חסידים שוטים .אליהם ,לא בלבד ,מכוון מה שירמיה קורא ״ ת י פ ל ה ״ ) ח ו ס ר ־
טעם( .הסכנה הממשית ליהודים וליהדות וכן לכל קבוצת־מאמינים צפויח לא כ ל ־
כך מתיאוריות תיאולוגיות ,מאשר מן הפער היסודי בין מלים ומעשים ש ל
ההדיוטות והמשמשים־בקודש ״הממוסדים״ .משמע הדברים שבפי ירמיה ה ו א :
מעטים ביניכם אשמים באשמה הראשית — המידה הרעה של צביעות .מ ע ט י ם
ביניכם מרמים בעסק ,או בעבודה שלכם .אולם ההשפעה שמשפיעים אפילו ק ו מ ץ ־
רשעים על חרבים חמבחינים בהתנהגותם ,או שומעים עליה ,באמת פגיעתה ר ע ה ,
מזקת .אמת־למחצה המובעת על־ידי יהודים ״דתיים״ עלולה לזהם .הללו מ ע ו ר ר י ם
לעג ,בוז ולפעמים צביעות .הדרשן שהוא בעל חדרת־פנים בלבד ורק נאד .ד ו ר ש
המנהיג העממי שאזניו נטויות לארץ ועיניו כבושות בשמים ,כדי ל ה ט ע ו ת א ת
הפחזנים; זה האיש שלעולם אין לקבל את דברו במלוא ערכו; ההדיוט ,או ה מ ש מ ש ־
בקודש שפקחותו מסייעתו לעצום־עין מפני ״השתמטויות״ כשהאמת נראית כ ב ל ת י -
מ ש ת ל מ ת — כולם הם מקורות של ״שערורה״ ,כדיבור הנבואי שחיתות מ ח פ י ר ה ,
חולי נתעב .הכרזות קולניות כאלח על צדק ,אמת וחסד ,הופכות להיות א ו י ל י ו ת
נוכח מעשיהם הם .טבועה בהתנהגותם מידה של זולות הרסנית ,המרעילה א ת ל ב
הנוער ודעתו .באחד ממחזותיו חנבונים ש ם לודוויג פולדא בפי גיבורו א ת ה מ י ל י ם
ה א ל ה :״אין אני מאמין בעקרונות ,מאתר שראיתי כל־כך הרבה סדקים ש ש י מ ש ו
כפירצה ,שבעדה אדם ומשפחתו חומקים ופוגעים ,לשם הפקת ריווח ,במה ש נ ו ע ד ו
לקיים״.
;
ו.
מנהיגים קלי־דעת
חתפקרות כזאת תחילתה בעבירות ,שלכאורה אינן אלא זוטות .א ח ת ה י א
ה ה ת ע ל מ ו ת מ ק ד ו ש ת בית־חכנסת .למרבח־חצער ,לגבי דורות רבים ש ל י ח ו ד י ־
אמריקה היה בכך משום ציון מובהק כמעט לעבודה בבית־הכנםת האורתודוכסי.
העבריינים הללו ,באופן מצער ,אינם ״עמי־הארצות״ בלבד ,אלא מקצתם של א ל ה
אשר ידיעותיהם מן הראוי היה ש ת מ נ ע נ ה אותם מהתנהגותם המגונה .ה ש ו ל ח ן ־
ערוך ,קובץ־החוקים שלנו ,תובע בפרקים רבים שיהא אדם מישראל עושה ת פ י ל ת ו
ביראת־כבוד ובשקט גמור ,כראוי למי שמתייחד עם קונו .בני־אדם היודעים א ת
הדינים ולעתים קרובות עומדים־בראש מפעלים ציבוריים ומשמשים ב מ נ ח י ג ו ת
ברוב־הצלחה ובמסירות ,כאילו מוכים בעיוורון אינטלקטואלי ,כשהם נכנסים א ל
בין כתלי ביהכ״נ מתוך בטחון־עצמי זול ,מנפנפים בחוםר־נימוס אך ב נ מ ר ץ
לידידים ולקרובי־משפחח ,אחר־כך משפיעים ע ל שכניהם ,מימין ומשמאל ,ש פ ע
חלצות חדשות ,או מאוצר חערות־הביקורת המחכימות שלחם על אגשים ועניינים.
10
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרי כאן העדר מ ש מ ע ת ־ ע צ מ י ת אנוכיית ,הפוגע בהדר התפילה בציבור ולעתים
קרובות מ ד י גוזל משאר המתפללים את האפשרות׳ להתייחד עם קוגם ,להרהר,
להתרכז בתוכן המקודש של תפילות ישראל.
ביותר נפגם מזח אופיים של חעבריינים חללו .חנח לומדים חם לחתחשב אך
ורק בנוחיות שלחם ,לכן אין לוקחים כלל בחשבון את חזולת כשחם מתעלמים
מתקני־התנהגות נאים בבית הכנסת .בסופו של דבר באישיות שלחם עצמם מ ש ת ק פ ת
אותה נהייה זולה לחצלחה בין הבריות ומה שהם מציעים לצאצאים שלהם ,הריהו
כעין תדמית נחותה של היות־יהודית .מן בית חכנםת חודרת גישה זאת אל הבית
וכובשת את כל בני־הבית ואת משרד־חחשבונות וחמינחל.
ז.
פ נ ע ־ י ע עיקיי
אין שאלתנו שאלה של מ ד ע כנגד אמונה .אנשי־מדע גדולים מאיינשטיין עד
קומפטון הכריזו ,שעל אף כל ההישגים האקאדימיים אין מ ד ע יכול להסביר את
מקור העולם וגם ,על יסוד קאטגוריות שלו עצמו ,אינו יכול להציע הדרכה לקראת
חיים טובים .אנשי־מדע נעשו יותר צנועים .״חמימםד״ נכשל ע ת ה בכך ,שלא קידם
א ת מ ע מ ד חצדק וחרחמים והבטחון בחיים של ימינו ולא עלח בידיו ליצור ״ ת ד מ י ת ״
יותר משובחח של מורים דתיים ומדריכים־מחנכים ברוח התורה ,ומה שאנו
צריכים בשביל שנוכל להשיב אלינו א ת הנוער ולהשיג יציבות מוסרית ורגשית,
הרי הן מידות של שלימות ,ה ת מ ד וחיבה בלתי־אנוכיית כלפי עמיתינו.
דברים שהוקיע בדברי־תוכחה שלו ירמיה ע ש ו תלמידיו ,התנאים והאמוראים
בתלמוד ובמדרשים ,לנושא תמידי בדיוניחם ובאזחרותיחם .״כל אדם שיש בו
חנופה מביא אף לעולם״ ,הרי זח אחד מדברי חז״ל המרובים בעניין ז ה ; צביעותו
של אדם היא כעין מסך ברזל המפריד בינו ובין תאמת .״מיום שגבר אגרופח של
חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים״ )ראה סוטה מא ,ב( .צרות־העולם
יסודן במידה לא־מועטה בכך ,שמרובים הצבועים ״שמראים ע צ מ ם כאילו חם בני־
תורה ואינם כלום״ ,אלה ״חניפי־תורח״ חמעוטפים בטליתם ומניחים תפילין
ומעמידים־פנים של למדנים )ראה :מדרש קהלת רבתי ד ,א ( ; ״מפרסמין א ת
חחנפין ,מ פ נ י חילול השם״ )יומא פו ,ב ( ; לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא —
שלא יתחלל שם שמים ע״י הזכרת שם השם למען אנטרסים חומרניים ואסורים
)ראה ירושלמי ברכות פרק ב חלכח ג ,רבי מנחם חמאירי בפירושו לשבת מט ,א
ולמשלי יז ,ג( .ההיזק חגדול בא לו אך מחוטאים חמכירים בחטאם וחוטאים,
אלא בייחוד מבני־אדם מתחסדים בצביעות ,הנושאים א ת ש ם קונם לשוא על
שפתותיהם וכן מדת ,כביכול ,שאנשים חמדברים בשמח מקימים מחיצח בין מלים
ומעשים שלהם ,בין מוטיבים שבלבם ובין שיח שפתותיהם.
ככל שמעמדו של אדם רם יותר כן אחריותו רבה .ככל שאומה נבחרה ,כן
מחרידה יותר סטייתה מן חדרך.
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פרופ׳
יהודה פליקס
לזיהוי ערבה וצפצפה
בתלמוד הבבלי ,שההדיר הרב ע׳ שטיינזלץ ,במסכת שבת לו ע״א ,בדיון יעל
דברי רב חסדא בדבר חילוף השמות צפצפה וערבה ,הובאה ההערה ה ב א ה :
״הצפצפה היא אחת הצורות הרחוקות בצורת העלים והעבפיפ מן הערבה ה כ ש ר ה ,
כנראח אחת מצורות העץ הקרוי בימינו הערבה הלבנה ״151*8.1ט5!11״.
ע ל א ף הלשון המגומגמת והמסויגת תמוהה היתה בעיני הנחה זו ,ש ל פ י ה
הערבה הלבנה הנפוצה ביותר בגדות נהרות הארץ פסולה למצוות ערבה ,ואיו ז ו
אלא צפצפה ,בעוד שרבים וטובים ,משך דורות רבים השתמשו בערבה זו למצווה.
והנה זה מקרוב פירםם מ׳ ויכסלפיש מאמר מקיף ב נ י ד ו ן ) ט ב ע וארץ ,כרך יא,
עמ׳ 285ואילך( ,הוא מזכיר את המסקנה שבספר הנ״ל ,מבססה ומפרטה .אולם
נ ת ע ל מ ו מ מ נ ו גופי הלכות ועובדות השובות ,ואין לקבל מסקנותיו.
סיכום דבריו הוא כדלהלן:
״ערבה כשרה״ זהה אך ורק לערבה המחודדת — ג 1 1ץ ו 0 ! < 1ו ח ג ; ״ ע ר ב ה
פסולה״ זהה לזן הטיפוסי של ערבה לבנה —גנ11ג.ז3גג1^311ג ;3כך לפי ה ש י ט ה
הא״י של התוספתא והירושלמי ,בעוד שלפי שיטת בבל זהה זן זה ל ״ צ פ צ פ ה
פסולה״ ,והאחרונה זוהתה בשיטת ארץ ישראל לערבה לבנה ,זן מבריק — *5*1
$מ103מ. 1ז8ע 3נ .311כל הזיהויים האלה ברורים לו לויכםלפיש ,רק לגבי ״ ח י ל פ א
גילא״ ,שצוינה בבבלי כערבה כשרה ,הוא משער שהיא ערבת שלושת ה א ב ק נ י ם
ש
3.ת311>1מ: 1ע.531
אכן דייק המחבר כחוט השערה )שנבדק במגדלת( לגבי ההבחנה בין ״ ש י ט ת
ארץ ישראל״ לבין ״שיטת בבל״ ,ובהגדרה הבוטאנית הגיע להבחנה בין זנים ,ש ל א
קל לו אף לבוטנאי להבחין ביניחם )במגדיר לצמחי ארץ ישראל עדיין חסר ה מ י ו ן
של זני הערבה הלבנה וזה מופיע לראשונה ב־3 ,1966ת3136311ק . (?101-3דיוק י ת ר
כזה נראה בעיני חשוד במקצת ,גם לגבי ההבחנות בין שיטות ארץ ישראל ובבל,
וגם לגבי ה ב ח נ ת הקדמונים בין זנים שונים של אותו חמין .ואף אם נניח כל אלה,
מתעוררים ,לאור המקורות והמציאות ,הקשיים הבאים:
א( במאמר בנושא זה צריך היה לברר מ ה טעם הגבילו חז״ל ״ערבי נ ה ל ״
לצורך מצוות ארבעת ד״מינים דווקא למין אחד — *!!ץ&קסממ* * 531ופסלו ״ערבה׳׳
ו״צפצפה' /שהם ל ד ע ת המחבר מיני ״ 531אחרים ,אכן מציגו בספרות חז״ל ,כ פ י
שנברר להלן ,טעמים לפסול צפצפה ,וחוששני כי מחבר המאמר לא הביא א ו ת ם
מקורות באשר אינם מתאימים ביותר למסקנותיו .כך למשל לא הביא כלל א ת
הדרשות שבהן צוינה הצפצפה ,הפסולה לארבעת המינים ,בכינוי ״צפצפה ש ב ה ר י ם ״
או ״צפצפה שבין ההרים״ )ד׳ בירור מקורות אלה להלן( .ונשאלת ה ש א ל ה :ה א ם
ה ע ר ב ה הלבנה ,שהיא ל ד ע ת חמחבר ״צפצפה״ שבמקורות ,גדלה דווקא בהרים
או בין ההרים ?
ב(
המחבר סבור כי הערבה הלבנה היא הצפצפה שבמקורות ,עליה נ א מ ר
12
www.daat.ac.il
מכללתן הרצוג
במקרים דעת -
אתר
הכלל נוכל למצוא בערבה ה ל ב נ ה
יוצאים מ
כי ״עלה שלה עגול״ .אכן
עלים רחבים ,אבל אורכם ש ל אלה תמיד פי־שלשה ויותר מרוחבם ,ונשאלת ה ש א ל ה
האם צורח כזו קרויח עגולת בספרות חז״ל ? בדיקת המקורות מוכיחח ללא ספק כי
צורה כזו קרויה ארוכה .נציין רק מ א מ ר א ח ד ש ל פ י ו :גלגל עין האדם ״עגול״
וגלגל עין חבהמה ״ארוך״ )ירושלמי נדה פ״ג ,נ ע״ג( .הרי שאף צורה אליפטית
קרויח בספרות חז״ל ארוך ולא עגול ,וודאי עלח חערבח חלבנח יוגדר כ״ארוך״ או
״משוך״ ,כפי שהגדירו חז״ל דווקא עלח של ערבח כשרה.
ג( סימן נוסף נ ת נ ו חז״ל לצפצפה )או לערבה פסולה( ״קנה שלה לבן״,
הייגו שענפיה לבנים .ונשאלת השאלה האם אבזגם לבגים ענפי הערבה ה ל ב נ ה י
הזן המבריק — הערבה הפסולה לדעת ה מ ח ב ר — עבפיהן הומים )הייבר ״אדום״
שנתנו כסימן לערבה כשרה( ,ואף הזן הטיפוסי עגפיו בגוון חום־בחיר או ירקרק,
שלעולם לא כינו חז״ל גוון כזד״ במונח לבן ,ש מ ש מ ע ו כמו לבן בימיגו )אגב גם
צבע צהוב נקרא במשנה ״ירוק״ אך לא לבן(.
ד( לגבי חסימן ש נ ת נ ו חז״ל לערבה כשרה ש״עלח ש ל ח חלק״ ,אודה שלא
מ צ א ת י פתרון גאות ,באשר כל ע ל י הערבה הגדלים בארץ משוננים פחות או יותר,
יטני מיני ערבה
מימין :ערבה מחודדת —
113ץן01<1וחנ> ; 331^ 3ענף נושא פירות עם שערות
משמאל :ערבה לבנה _
* 3*3ץ*.5
שהן ״פתילת האידן״.
13
www.daat.ac.il
הרצוג הצעתי בעניין זה ש ל מ ג ל ( .כ י צ ד
מכללת להלן
דעתל) -ראה
אתר כ מ ג
א ך ל ל א ס פ ק יש ב ה ם שינון
מתעלם
ה מ ח ב ר מ ע ו ב ד ה זו בקובעו שרק עליה של הערבה ה ל ב נ ה
משוננים?
אין צ ו ר ך ב מ ג ד ל ת לראות אותם שינונים א צ ל הערבה המחודדת ,ש ה י א
בלבד,
ל ד ע ת ח מ ח ב ר ,ה ע ר ב ה הכשרה .ע ו ד יש לציין כי ר ב ה מ א ד הואריאביליות ב צ ו ר ת
העלים ,גודלם ,ו מ י ד ת שינונם באותו מין ,זן ואף באותו עץ ש ל הערבה .י ש ע צ י ם
ש ל ע ר ב ה מ ח ו ד ד ת שהעלים שלהם משוננים יותר מעצי ה ע ר ב ה ה ל ב נ ה ב מ ק ו מ ו ת
א ח ר י ם ,ו כ ן ר ב הגיוון ב צ ב ע הענפים,
ה(
ל פ ל א ח ד ב ר שחמחבר ,שדייק במיון מיני הערבה לזניהם ,ל א ח ת ע כ ב ע ל
ה ע ו ב ד ה ש מ י נ י ה ע ר ב ה )וללא ס פ ק אף זניה( מכליאים עצמם ב ט ב ע וישנם ב נ י ־
מ י כ ל ו א ש ל כ ו ל ם ,ומהם נפוץ בן־המיכלוא ע ר ב ה ל ב נ ה — ע ר ב ה מ ח ו ד ד ת
^,(531
)1113ץק10מ0ג ^ מוו* ׳הראשונה היא ,ל ד ע ת המחבר ,ערבה פ ס ו ל ה א ו צ פ צ פ ה ,ו ר ק
השנייה ע ר ב ה כשרה .ה ש א ל ה ה י א :מ ה דינו של מין הכלאים ש ה ז כ ר נ ו ? ה ה ב ח נ ה
ב י נ י ה ם ובין הוריהם א פ ש ר י ת ר ק ב ע ו נ ת הפריחה ,בעזרת מגדיר ו מ ג ד ל ת ) ו ג ם א ז
זה ד ב ר ל א ק ל ( .ד״אם נ ח י י ב א ת המדקדקים במצוות לבוא לשדה מצוידים ב כ ל א ל ה .
ומד .יעשו ב ב ו א ם ל ק נ ו ת ם בשוק ו ע ו ד יש לציין כ י לאחינו ב ח ו צ ה לארץ אין א ו ת ם
מיני ע ר ב ה ש ה ז כ ר נ ו ,ודורי דורות ת ש ת מ ש ו ב ע ר ב ו ת ממינים שונים ,ו ב ל ב ד ש ש מ ם
״ערבה״ )לאטינית
^ ;531א נ ג ל י ת — ^110נ^; ג ר מ נ י ת — ש!(;\^1
פולנית —
;^1612133מ ס י ת — <.1ו.0#01
ו(
ל ג ב י ״ ח י ל פ א גילא״ ש ל פ י אביי זו ע ר ב ה כשרח ,אף שעליה מ ש ו נ נ י ם כ מ ג ל . ,
אין ה מ ח ב ר מ ו צ א לנכון להזכיר א ת ד ע ת ם ש ל ע .ל ע ף וב .צ׳יז׳יק ש ה כ ו ו נ ה ל ע ר ב ת
הלבנה,
והוא מ ש ע ר שהכוונה ל ע ר ב ת ש ל ו ש ת האבקנים ,אין בידי ל ק ב ו ע א ם ז ו
ג ד ל ה ב ב ב ל .מ ה ש ב ר ו ר ה ו א ש ש ע ו ן העלים א צ ל מ י ן זה ה ו א ה ז ק ב ה ר ב ה מ א ש ר
א צ ל ה ע ר ב ה ה ל ב נ ה — ה פ ס ו ל ה ל ד ע ת ה מ ח ב ר ,למצוות .ש מ א י ס ב י ר ל נ ו ל מ ה
ד ו ו ק א מ י ן ז ה כ ש ר בעוד ש ה ע ר ב ה ה ל ב נ ה פ ס ו ל ה ?
ז(
ארבעת
ב ס פ ר ו 111^611ז* ?101-3. 6זיהה ע׳ ל ע ף א ת הצפצפה ,שהיא פ ס ו ל ה ל מ צ ו ת
המינים,
לצפצפת
*1>*.ז111118 £1?1ק .?0ו י כ ס ל פ י ש
הפרת
טוען
כנגדו:
״זיהוי ז ה נ ר א ה לי מ ו ט ע ה מ כ מ ה ס י ב ו ת :א .צ פ צ פ ת ה פ ר ת א י נ ה ד ו מ ה ל ע ר ב ה ל א
במראה
הכללי ולא
ב ע ל י ה ה ר ח ב י ם ,אין צורך לכן
ב ס י מ נ י ם ה מ ר ו ב י ם שחזי׳ל
מ ב י א י ם — צ ב ע הענף ,צ ו ר ת ה ע ל ה ו צ ו ר ת השינון ש ל ו — כדי ל ה ב ח י ן ב י נ י ה ם .
ב .ה ע נ ף ש ל צ פ צ פ ת ה פ ר ת אינו בהיר .ג .ה ע ל ה א י נ נ ו ד ו ו ק א עגול .ד .מ י ן ז ה ג ד ל
בעיקר
בגאון הירדן ו ב ס ב י ב ת ים המלח ,ו א י נ נ ו באיזור ההרים ,מ ק ו ם ה י י ש ו ב
ה י ה ו ד י ה צ פ ו ף בזמן ה ת נ א י ם ״ .
א נ ו נ ת ע כ ב ע ל ט ע נ ו ת א ל ה ,נ ג ד הארי שבין ח ו ק ר י ה צ מ ח י ם ב ס פ ר ו ת נ ו ה ע ת י ק ה ,
ו נ ו כ י ח כ י פ ר ט ל ט ע נ ה השנייה )עליה נדון להלן( אין ב ה ם מ מ ש .ל ג ב י ה ט ע נ ה ש א י ן
צ פ צ פ ת ה פ ר ת ד ו מ ה ל ע ר ב ה ,יכולני ל ה ע י ד ע ל ע ו ב ד ה בי ב א ח ד ה ק י ב ו צ י ם ה ד ת י י ם
ב ע מ ק בית שאן נהגו ל ק ח ת לארבעת המינים במשד שנים ״ערבות״ הגדלות ליד
ה מ ע י י ן ה ס מ ו ך ל מ ש ק .ב ב י ק ו ר י ב מ ק ו ם ה ו ב ר ר ל י כ י עצים א ל ה היו ש ל צ פ צ פ ת
הפרת,
שהעלים
בענפיה
ה ת ח ת ו נ י ם דומים מ א ד
14
www.daat.ac.il
לערבה .אשר
לטענה כי עלי
הרצוג ם ר ו ח ב ם כ א ר כ ם ,ואין ס פ ק
מכללתע ל י ו נ י
דעתע-ל י ה ה
אתר כ י
צ פ צ פ ת ח פ ר ת א י נ ם עגולים ,יש לציין
כי הכינוי ״עגול״ ה ו ל מ ם י ו ת ר מ א ש ר העלים ,ולוא גם ה ר ח ב י ם ,ש ל ד״ערבח ח ל ב נ ה .
ח ס ר ת ש ח ר היא ה ט ע נ ה ה ר ב י ע י ת ל ג ב י צ פ י פ ו ת היישוב .היו יישובים יהודים
ב ע מ ק ב י ת שאן ,ס ב י ב ו ת גאון חירדן ויריחו ) ,ל ג ב י ״ א נ ש י יריחו״ נ י ת ק נ ו
רבים
ה ל כ ו ת ר ב ו ת ה ק ש ו ר ו ת ב ח ק ל א ו ת ה ( .כ מ ו כן נ פ ו צ ה מ א ד צ פ צ פ ת ה פ ר ת באיזורי
* י י ש ו ב היהודי ה צ פ ו ף ב ב ב ל ,ו כ ל פ י א ל ה ה ז ה י ר ו ח ז ״ ל מ פ נ י ה ש י מ ו ש ב צ פ צ פ ה
במקום בערבה.
כ פ י ש ה ע י ר ח מ ח ב ר כ ב ר ה ע ל ה רעיון זה ש ל זיהוי ״ צ פ צ פ ה ״ ל ע ר ב ה ה ל ב נ ה
ע׳ לעף ,ב ר ם ח ו ק ר גדול זה ,שזיהוייו מ צ ט י י נ י ם בדיוק ובאיגטואיציה גאונית ,ח ז ר
ב ו מזיהוי זח ,ש ו י כ ס ל פ י ש אימצו ש נ י ד ו ר ו ת ל א ח ר מכן .ב ס פ ר י ע ו ל ם ה צ ו מ ח
ח מ ק ר א י ,עמ׳
,116ח ב א ת י ד ע ת ו ש ל ל ע ף ע ל זיחוי ה ״ צ פ צ פ ה ״ ל צ פ צ פ ת ה פ ר ת ,
ואכן ,כ פ י ש א ס ב י ר להלן ,נכון זיהוי זה ל ג ב י ה מ ק ו ר ו ת ה ק ד ו מ י ם ה ד נ י ם ב צ פ צ פ ח .
ב ר ם ה ה ל כ ה ע ל צ פ צ פ ה ש ״ ק נ ה שלד .לבן״ ,ו ת י א ו ר ה כ ג ד ל ה ״בין ה ה ר י ם ״ ה ב י א ה
א ו ת י ל מ ס ק נ ה ש ה כ ו ו נ ה ל צ פ צ פ ה ה מ כ פ י פ ה ,ש ל ה מ ת א י מ י ם ס י מ נ י ם אלה.
ד ע ת י ה נ ״ ל מ ז כ י ר ו י כ ס ל פ י ש ב ה ע ר ה צ ד ד י ת :״פליקם מ ש ע ר ש ה צ פ צ פ ה
ח(
היא צ פ צ פ ה ל ב נ ה ) צ ״ ל :מ כ ס י פ ה ( ב ע י ק ר ב ג ל ל ע נ פ י ה ה ל ב נ י ם ״ .חוא דוחד .א ת
ד ע ת י מ נ י ה ו ב י ה :״אך מין זה א י נ נ ו ג ד ל ב ר בארץ״ )על ע ו ב ד ה זו כ ב ר ה ע ר ת י
ב ס פ ר י ( .א ך מ ה ר ע בזה ,האם א ר ב ע ת המינים ה כ ש ר י ם כ ו ל ם ג ד ל י ם ב ר ) א ת ר ו ג
ו ת מ ר ה ם עצי ת ר ב ו ת ל ל א ס פ ק ( ,ו ה א ם ל א היה צ ר י ך ל ה ז ה י ר מ פ נ י ע צ י ם דומים
שהם פסולים ל א ר ב ע ת המינים י
*
ע ד כ א ן ה ה ש ג ו ת ה מ י ת ו ד ו ל ו ג י ו ת ו ה ע נ י י נ י ו ת כ ל פ י ה ת י א ו ר י ה ש ל ויכםלפיש.
ל ה ל ן נציע א ת ה ב ע י י ה של זיהויי ע ר ב ה ו צ פ צ פ ה :
ש א ל ת ״ ה צ פ צ פ ה ״ ה פ ס ו ל ה ל מ צ ו ו ת א ר ב ע ת המינים ע ל ת ה ע ל ה פ ר ק ב ס פ ר ו ת
.1
ח ז ״ ל מ ש ל ו ש ס י ב ו ת :א .הדמיון בין צ פ צ פ ת ה פ ר ת ל ב י ן ה ע ר ב ה ל ג ב י ב י ת הגידול,
צורת
ה ע ל י ם ב ע נ פ י ם ה ת ח ת ו נ י ם ,צ ו ר ת ח פ ר י ח ה ועוד )שגי סוגים א ל ה שייכים
ה ע ר ב ת י י ם ( .ב .ע ק ב הדמיון בין סוגים אלד .ח ל ו ח י ל ו פ י ם בין ה ש מ ו ת
למשפחת
צ פ צ פ ה וערבה .ו כ ך מ צ י נ ו ב ס ו ר י ת כי ה ש ם ״ ע ר ב ת א ״ כ ו ל ל מ י נ י ם שונים השייכים
למשפחת
נתחלפו
חערבתיים .וכבר חעיר על כך ר ב חסדא שלאחר הורבן בית המקדש
ה ש מ ו ת צ פ צ פ ה ב ע ר ב ה ו ע ר ב ה ב צ פ צ פ ה ) ש ב ת ל ו ע״א .ב ס ו כ ה ל ד ע ״ א
מ ו ב א מ א מ ר ו ע ל הילוף בין ״ ח ל פ ת א ״ ל ״ ע ר ב ת א ״ ( .גם ב ע ר ב י ת ש ל ימינו מ ת י י ח ס
״ צ פ צ ף ״ למיני ע ר ב ה ,צ פ צ פ ה ועצים הידרופיליים ) ה ג ד ל י ם ב ס מ ו ך ל מ י ם (
השם
אחרים .ו ל ע ו מ ת ז א ת ״ע׳רב״ מ ת י י ח ס ב ע י ק ר ל צ פ צ פ ה .יש ל ש ע ר כ י ב מ ק ו ר ו ח ת י י ח ס
צ פ צ פ ה א ו צ פ צ ף ל ס ו ג 1113עק ?0ש א ח ד י ם מ מ י נ י ו ב ע ל י ע ל י ם מ ר ש ר ש י ם ־
השם
מצפצפים,
ו מ א ו ח ר י ו ת ר ח ע ב ר שם זח גם
ל ע צ י ם חידורופיליים אחרים .מ כ א ן
ה ס י מ נ י ם ש נ ת נ ו הז״ל ל ה ב ה נ ה בין ״ צ פ צ פ ו ת ״ ו ״ ע ר ב ו ת ״ פ ס ו ל ו ת לבין ע ר ב ה כשרה.
.2
המשנה )סוכה פ״ג מ״ג( הקדומה ק ב ע ה ״והצפצפה פסולה״ למצוות ערבה,
וכוונתה
ה י ת ה לעץ שזיהויו היה עדיין ברור ,ו ל א נ צ ר כ ה ל ה ו ס י ף ל ו סימנים.
המדובר
ב א ו ת ה צ פ צ פ ה ש ל ה נתכוון י ח ז ק א ל )יז ,ה( ב כ ת ו ב ״קח ע ל מ י ם ר ב י ם
15
www.daat.ac.il
—3נ>311ז!<11ט111115 0י!0קהנפוצה לאורך ב ה ר ו ת
הפרת
לצפצפת
מכללת הרצוג
דעת -
צ פ צ פ ה שמו״ ,היינו אתר
בבל .כאמור דומה מ א ד צפצפה זו בענפיה התחתונים לערבה .אלא שעליה ה ע ל י ו נ י ם
רחבים .הטעם לפסילת מין זה ,כנראה ,בדרשת הכתוב ״ערבי נהל״ — ש ע ל ה ש ל ה
משוך כנחל״ )סוכה לג ע״ב( ,היינו שעלה של ערבת כשרה חייב להיות ארוך ו ל א
ר ח ב או עגול כעלי צפצפת חפרת,
אף שזיהוי צפצפה לצפצפת הפרת היה ברור ,באה התוספתא )שם פ ״ ב ז (
ונותנת לה סימן היכר ״איזהו צפצף )בכ״י ערפורט :צפצפה( העשוי כמין מ ס ר ׳ /
היינו שיש לה לצפצפה סימן המבדיל אותה מן הערבה ,בכך שעליה מ פ ו ר צ י ם
כמין משור .בירושלמי )שם פ״ג ,נג ע״ג( מובאת ברייתא המוסיפה סימן א ח ד :
״אי זו היא ש ל צ פ צ פ ת ? . . .ה ע ש ו י ה כמין מגל — פסולה; כמין מסר — פ ס ו ל ה ״
)כך הנוסח בכ״י ליידן( ,כאן הוסיפו סימן המתייחם גם לעלים חתחתונים ש ל
צ פ צ פ ת הפרח ,שהם אמנם מוארכים ,אלא שחלקם כפוף כמין מגל .סימן ז ה ג א
גם לפסול א ת הלולב ,שקבעו :״לולב עקום דומה למגל — פסול״ )בבלי ש ם .
לב ע״א( .נראה בעיני כי זאת היתה הכוונה המקורית במונח ״העשויה כמין מ ג ל ״ .
מאוחר יותר הבינו כי הכוונה לשפת העלה המשוננת כמגל .מכאן כנראה ה מ ק ו ר ו ת
הסותרים לגבי כשרות צפצפה או ערבה שעליהן משוננים ,כפי שנברר לחלן.
.3כאמור תתייחסו המקורות הראשונים לצפצפת הפרת .בסוף ת ק ו פ ת ' ה ת נ א י ם
פ ש ט בארץ ישראל ובבבל גידולה של צפצפה ממין אחר — הצפצפה ה מ כ פ י פ ה
3 3*3ט1נ1ק ,?0שהובאה כנראה מרומי או מיוון)אולי דרך סוריה( שם הרבו ל ג ד ל ה
)ר׳ עולם חצומח המקראי עמ׳ .(116עץ זה יש שכינוהו ערבה ויש שכינוהו צ פ צ פ ה
)בערבית יש לו שמות שונים :חור ,חור אביד ,צפצף ,ר ׳ 1 0 6 5 , 3 4 4ם • ( 2ו כ א מ ו ר
שגי מיני צפצפה
מימין :צפצפת הפרת — 31103תו1ק11105 00ק ,?0שים לב לצורות השונות
של העלים .העליונים רחבים והתחתונים צרים וארוכים ולחלק מהם צורה
כפופה כמגל.
מ ש מ א ל :צפצפה מכסיפה
111118 3*3ק ?0ענף נושא פירות.
16
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השם הסורי ערבתא כלל מיני ט111וק ?0שוגים .בגלל חילוף השמות ערבה־צפצפה,
ומחשש שיזהו עץ זה לערבה של ארבעת המינים ,נתנו הברייתות המאוחרות א ת
סימניה .בתוספתא ובירושלמי באו אלד .ת ח ת השם ״ערבה פסולה״ ,ש ס י מ נ ה :״קנח
שלח לבן ועלד .שלה עגול״ ,חיינו שעליה רחבים ועגולים )כך חדבר במיוחד
בעלים חצעירים ,במבוגרים מ ת פ ת ח ו ת אונות( ,וקליפת ענפיח לבנים .חתירגומים
העתיקים ,השבעים ,אונקלום ,יונתן וחפשיטתא זיחו עץ זה ל״לבנח״ שבמקרא
)ר׳ עולם הצומח המקראי ,עמ׳ .(118
.4הברייתא שבבבלי )סוכה לד ע״א( נותנת את ס י מ נ י ה :״צפצפה קנח שלה
לבן ,ועלה שלה עגול ,ופיה דומה למגל״ ,שני הסימנים הראשונים מתאימים לצפצפה
המכפיפה ,ואלה הובאו כאמור בתוספתא ובירושלמי .הסימן השלישי ״פיה דומה
למגל״ קשה ,באשר עליה מפורצים כמשור ,ולא משוננים כמגל .נראה כי הסימן
״דומה למגל״ נלקח מ ן הברייתא הקדומה המתייחסת לעלים הארוכים והעקומים
של צ פ צ פ ת הפרת ,כפי שציינו לעיל ,או ,כ ד ע ת לעף ,זו העברה מהפסול של לולב
העקום כמגל )חעברות כאלת מצויות לרוב בספרות חז״ל( .ואמנם הגמרא מביאה
ברייתא סותרת ,לפיה ״דומה למסר פסול״ י ־ שזו צפצפה בעלת העלים המפורצים
כמשור ,אך ״דומה למגל — כשר״ ,שזו ערבה כשרה.
.5בגמרא שם מסביר אביי כי הסימן ״עשוי כמגל — כשר״ מתייחס לערבה
בשם ״חילפא גילא״ ,ונראית דעתם של לעף )פלורה ח״ג (329וצ׳יזיק )אוצר
חצמחים (216שהכוונה לערבה הלבנה _ ג * * * .5*1מסתבר כי בבבל גדלו גם
ערבות ששפת עליהן חלקה — ״פיה חלק״ בלשון הברייתא שבבבלי — .וכאמור סימן
זה לערבה כשרה לא נמצא בתוספתא ובירושלמי .אכן בארץ לא מ צ א נ ו מין ערבה
ש ש פ ת עליה חלקה ,בכל המינים והזגים כאן ,כולל הערבה המחודדת ,שפת
העלים משוננת כמגל.
.6לצפצפד .המכפיפה נתכוונו לדעתי הדרשות של האמוראים )בבבלי שם(
לכתוב ביחזקאל ״קח ע ל מים רבים צפצפה שמו״ ,שבהן הסיקו כי הצפצפה פסולה
לארבעת המינים .וכך דרשו :״אמר ה ק ב ״ ה :אני אמרתי שיהו ישראל כקח ע ל
מים רבים — ומאי ניהו ערבה — והן שמו עצמן כצפצפה בהרים״ .פירושים
שונים ניתנו לדרשה ז ו ; לפי המהרש״א טוען הנביא נגד ישראל שעזבו א ת
התורה שנמשלה למים ,והם תתרחקו ממקור המים כצפצפה שבהרים .אפשר
שהדרשן חםביר א ת משלו של יחזקאל ,שהקב״ה רצה שעם ישראל ידמה לערבה
חזו ,עץ צנוע ומסועף ,שגזעו אינו מ ת נ ש א לגובח .עץ זח ,כשחרוח נושבת בו,
נע לכל עבר ,אבל אין חרוח יכולח לעוקרו ,אולם עם ישראל בחר לחתנשא כצפצפה
הזו ,רמת הגזע ,סמל הגאוה ,מעין הארז שבהמשך משלו של יחזקאל ,שהסערה
עשויה לעוקרו על פיו .דרשה מעין זו מצינו במקום אחר )תענית כ ע״א( שעם
ישראל נמשל לקנח אשר במים ,אשר נד לכיוון חרוח ,שאינה יכולה לעוקרו ,שלא
כארז שהדוח חחזקח עוקרתו.
.7בדרשות חנ״ל חוזר תיאורה של הצפצפה כגדלה ״בהרים״ או ״בין ההרים״,
בניגוד לערבה הגדלה ליד הנחלים .אין ספק כי הכוונה לצפצפה המכפיפה אשר
אמנם מ ת פ ת ח ת מצוין ליד נחר או מעיין )כלמשל העצים הענקים של הצפצפה
17.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
המכפיפה ליד מעיינות הדן( .אך זו מ ת פ ת ח ת י פ ה גם בשדות פורים ,וכן מגדלים
אותה בשדות שבהרים ובין החרים .נוסף ליופיח הרי היא עץ טוב לבניה ,בעלת
קורה ע ב ה וארוכה ,תכונות שההשיבו מ א ד בזמן העתיק ,כמו בימינו.
.8בארץ מגדלים כעצי נוי וחרושת מינים נוספים של צםצפח .שכיחה במיוחד
ה צ פ צ פ ה חשחורה מ18מ ?0!<111113המצויה בשתי צורות :ב ע ל ת ענפים אפקיים
ובעלת חצורד .חצריפית — פירמידלית ,מצויים ממנח זנים אחדים שענפיהם לבנים
כמעט .העלים של צפצפה זו הם רחבים ומשוננים כמשור .ידוע כי גידלו ביוון
וברומי את ה צ פ צ פ ה חשחורה וכנראה שוב שגם בארץ גדלוה .אפשר אפוא כי
הסימנים לצפצפה פ ס ו ל ה :ק נ ה ש ל ה לבן ,עלח שלה עגול ושפתה משוננת כמשור
— כל אלה תתייחסו גם לצפצפה השחורה.
מסקנתגו היא אפוא כי הצפצפה וה״ערבה״ הפסולות למצות ארבעת המיניס
זחות ל מ ע י ,?00111113ולא ל־ ^ .8*1מחםוג חאחרון כל המינים והזגים כשרים למצוות
ערבה ,בין ב**רץ בין בחוצה לארץ ,כפי שנהוג בארבעת המינים ,יש מקום למהדריס
במצוות להעדיף א ת הערבה שגבעולח אדום ועליח משוננים פחות ,אף ודאי שאין
לפסול א ת שאר המינים ,שכולם ״ערבי נהל״ הם.
המאמר
המובא למעלה מ ת פ ר ס ם ע״פ בקשת ה מ ח ב ר נ״י כבר עכשין
ולא ס מ ו ך לחג ה ס ו כ ו ת הבעל׳יט ,כ :די ל ת ת אפשרות להמשיך בבירוך
הנושא בגלימות הבאים.
המערכונ
18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב קלמן כהנא
״ א ר ב ע י ם י כ נ ו ׳ לפ< ה ר מ ב ״ ם .
בארבעה מקומות ד ן הרמב״ם בשיעור המלקות .ונביאם כפי סדר חיבור
הספרים ע״י הרמב״ם.
בפירושו למשגה )מכות פ ״ ג מי״א( נאמר )לפי תרגומו של חר״י קאפה
שליט״א(!:
אילו אמר ״ארבעים במספר״ היה צריך שיחו שלמים ,וכיון שהקדים ״במספר״
רצה בזה שלא ילקה אסכרה ) = בלא שיעור( אלא במספר כפי יכולת סבלו ,כמו
שנאמר ״כדי רשעתו״ .ואמרו אחר כך ״ארבעים״ רוצה לומר שתכלית ) = סוף(
ההלקאה ארבעים ,כמו שלמדנו מ פ י חקבלח .חכמים אומרים כיון שהמלקות אינח
אלא לפי יכולת סבלו ולא יותר על ארבעים] ,לפיכך[ *י לא נלקחו ארבעים,
וגשאיר את חמכח חזו ח א ח ת סייג ,כמו שיתבאר ,שחובת לנקוט ב ס י י ג ) = ב ז ח י ר ו ת (
במיעוט חמכות .עכ״ל.
בספר המצוות ל ״ ת ש נ א מ ר :
שכל מ ח ר י ב מלקות ,הנה תכלית מ ה שילקה ארבעים חסר אחת ,כמו ש ב א
בקבלה .ולא יכה ע ד שישער ההכאה לפי כח המוכה ושניו ומזגו וצורת גופו,
אם יכול לסבול הכאת הגדר כולו יוכה ,ואם אינו יכול לסבול גבול העונש יוכה
כפי שיעור סבלו ,לא פחות מ ש ל ש הכאות ,אמרו ״כדי רשעתו ב מ ס פ ר /ותכלית
חשבון מנין חמלקות ארבעים חסר אחת ,ובאה האזהרה מהוםיף בחכאתו ואפילו
הכאה א ח ת נוספת על מ ה ששיער חדיין שיוכל לסבול ,וחוא אמרו ״ארבעים יכנו
לא יוסיף ,עכ״ל.
,
,,
בהלכות סנהדרין פי״ז ה״א נ א מ ר :
כיצד מלקין א ת חמחוייב מלקות ? כפי כחו ,שנאמר כדי רשעתו במספר .וזה
שנאמר ״ארבעים״ ,שאין מוםיפין על הארבעים ,אפילו ה י ה חזק ובריא כשמשון,
אבל פוחתין לחלש ,שאם יכח לחלש מכה רבה בודאי הוא מת .לפיכך אמרו חכמים,
שאפילו חבריא ביותר מכין אותו שלשים ותשע ,שאם יוסיף לו א ח ת נ מ צ א ת ש ל א
הכהו אלא ארבעים חראויות לו ,עכ״ל.
במורה נבוכים ה ״ ג פ מ ״ א נאמר :
2
* דנתי בדברים ב״המעין״ תשרי תש״ל .ב״המעיך טבת תש״ל העיר הרב משה מונק
שליט״א שלא משמע כדברי מתוך ספר המצוות להרמב״ם .ומכיון ולא יצאתי ידי
חובת ביאור רואה אני צורך לחזור לדברים.
1ותואם תרגום זה את תרגומו של ר״י ברט ז״ל במהדורתו של פיהמ״ש של הרמב״ם
למס׳ מכות )ברלין תר״מ(.
*1במכתבו אלי )מיום כ״ג טבת תש״ל( כותב מהר״י קאפח שמלה זו הושמטה בטעות
במהדורתו.
2העירני לדברי מוה״נ מוהר״י קאפח שליט״א .תודתי אמורה לו בזה על כל מה שהעמידני
בקשר לענין ושיוזכר להלן בשמו.
19
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ובמספר ההכאות גם כן יש חכמה ,מפני שיש לתכליתם ק צ ב ה . . .כי לא ינו
כל איש אלא בשיעור סבלו ,ותכלית ההכאה ארבעים ואפילו סובל מאה ,ענ״ל.
בין הנאמר בפירוש המשנה ובמורה נבוכים ,שתכלית ההכאה ארבעים ,ונין
הנאמר בספר ה מ צ ו ו ת :ותכלית חשבון מנין המלקות ארבעים חסר אחת ,ישנה
סתירה ברורה .השאלה העומדת בפנינו היא היאך נפרש את דברי הרמנ״ס
ביד החזקה,
שני פירושים מוצאים אנו בכסף מ ש נ ה לדברים שביד ,לפירוש הראשון מספר
המלקות מן התורה חנו ארבעים וחכמים גרעו בתקנתם מכה אחת והעמידו את
המספר ע ל שלשים ותשע ,לפי זח מספר ל ״ ט חנו תקנת חזי׳ל ומן התורה חיוב
המלקות הנו ארבעים .לפירוש השני )אשר נראה לכ״מ יותר( קבלו חכמים ממשה
דרשה זו ,שארבעים אינו אלא ל״ט ומטעם המבואר ביד .לפי זה הנו מספר ל״ט
דין תורה,
טרם נעמוד על דברי הכסף משנה עלינו להקדים :בהקדמת הרמב״ם לפירוש
המשנה חנו מחלק א ת המצוות שמן התורה לשלשה סוגים :פירוש מקובל)במקור
בערבית :אלתפאםיר אלמרויה( ,הלכה למשה מסיני ,ודבר הבא בדרכי המדרש ״.
וננסה להגדיר כעת את האמור בספר המצוות.
בדפוסים שלנו נ א מ ר :תכלית מ ה שילקה ארבעים חסר א ח ת כמו שבא בקבלה,
ובמקור הערבי )מובא גם ע״י ר״ח העליד במהדורתו — ירושלים ניו־יורק תש׳׳ו•—
עמ׳ קע״ו הערה :(14אלתפםיר אלמרוי .כלומר שבתרגום מדויק יש לתרגם :כמן
שבא בפירוש המקובל .וכן תרגם מוהר״י קאפח במהדורתו .לפי זה גאמר בספר
חמצוות ,כי ארבעים חסר אחת הנו פירוש מקובל לכתוב ארבעים שבתורה.
ברגע חראשון נראד ,שיש כאן סיוע לפירוש תשני שנתן חכם״מ לדברי הרמב״ס
ביד .גם הוא מדבר על פירוש מקובל שקבלו חכמים ממשח .ואז אמנם צריך לאמו•
שבפירוש המשנה ש נ כ ת ב לראשונה סבר הרמב״ם ״תכלית ההלקאה״ ארבעים,
כמו שלמדנו מפי הקבלה ,והעמדת המלקות על ל״ט הנה תקנת חכמים .לעומת
זאת בספר המצוות וביד חחזקה חזר בו מ ד ע ת ו זאת וסבר שפירוש מקובל הוא שיש
רק ל״ט מכות .
אלא שלמרות זאת אין פירוש זה נראה .הרמב״ם במפורש מ ש ת מ ש ביד החזקה
בביטוי ״אמרו חכמים״ ואין מ ת ק ב ל על ה ד ע ת שביטוי זח יתייחס לפירוש מקובל.
4
5
3עמדתי על פרטי הדברים ב״חקר ועיון״ ח״א במאמר ״התורה המסורה לשיטת הרמב״ם״,
כ ל
ש ב ע ל
פ ה
בניגיי למד,
?בלי״
4במקור הערבי :אלנקל — ומושג זה כנראה כילל
שנמסר בכתב ,כלומר גם פירוש מקובל גם הלמ״מ וגם דבר שנלמד מדרכי המדרש.
עיין הקדמה לפיה״מ מוהר״י קאפח עמ׳ ב׳ למטה וג׳ למעלה :פכאנו יכתבון אל;ץ
דחפט׳ון אלנקל = והיו כותבין המקרא וזוכרים על פה הקכלה.
5אפשר היה לבא ולטעון נגד הסבר זה ,שבמו״נ שוב כאילו חזר בו הרמב״ם ו כ ת
שתכלית ההכאה ארבעים — וקשר .להניח שיש כאן שתי חזרות .אבל זו איננה טענה.
דברים במורה נבוכים אפשר לפרש מבחינה אחרת וכבר הזכרנו אותה במאמדנן
ב״המעין״ הנ״ל בהערה .6
כ
)21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמנם הכ״מ כותב שך״רמב״ם אזיל לטעמיה ״שכל דבר שאינו מפורש בהדיא בתורה
קרי דברי סופרים״ .ואכן מצאנו שהרמב״ם קורא את הדברים שנלמדו בדרכי מ ד ר ש
בשם דברי סופרים .ואף הלכה למשה מסיני הנו מכנה בשם זה .אך פירוש מקובל
הוא גוף תורה וקשה לייחס לו המושג דברי ס ו פ ר י ם .ועד כ מ ה שידוע ל י לא
מ צ א נ ו זאת.
7
מתוך כך — נוסף על הנאמר בענין ע ל ידי ב״המעין״ הנ״ל — נראה יותר
פירושו הראשון של הכ״מ ,לפיו ״אמרו חכמים״ שבהלכה זו ביד פירושה ת ק נ ת
חכמים והדברים ביד יתפרשו כמו בפירוש המשנה .ואף במורה נבוכים נוקט הרמב״ם
בשיטח זו ומזכירח בקיצור .ולפי זח מן חתורח תכלית חחכאח חיא ארבעים וחכמים
גרעו מכח אחת וחעמידו בתקנת חז״ל את מספר חמלקות על ארבעים ח ס ד אחת.
אמנם לפי זה יצא לכאורה שמקודם — בפיה״מ — סבר חרמב״ם ש ל ״ ט
מלקות חנם ת ק נ ת חכמים ,אחרי כן — בספר המצוות — סבר שזה פירוש מקובל.
ולאחר מכן ביד חזר לדעתו הראשונה שהביעה בפירוש המשנה .ודבר זח קשת
לחולמו .
ואולי אפשר לאמר שאין כאן אלא חזרה אחת .לראשונה סבר חרמב״ם כמו
שכתב בספר המצוות — ש ל ״ ט מלקות הוא פירוש מקובל — ואחרי כן חזר בו
וסבר כמו ביד ההזקה ובפירוש המשנה שזו תקנת חכמים .ופירוש ה מ ש נ ה שלפנינו
אינו אלא מהדורא בתרא שכידוע חזר ותיקן הרמב״ם הרבה בפירוש המשנה שלו
אף לאחר שכתב את ספר היד.
8
ויש אף רגליים לדבר .זכינו ובידנו כתב יד של פירוש ה מ ש ג ה ש ל חרמב״ם
אשר נחשב או לכתב ידו המקורי של הרמב״ם עצמו או לטופםו הפרטי שבמשך י מ י
חייו שכללו ותקנו ויש בו הגהות מכתב ידו של הרמב״ם ,כתב יד זח צולם ויצא
לאור במהדורת אדלמן ששון ועל פיו ,בעיקר ,הדפים א ת חמקור חערבי חרב יוסף
קאפח .והנה המעין במהדורתו )עמ׳ רמד הערה (8 ,7יראה ,כי במהדורא קמא של
פירוש המשנה חסרות שתי פסקות מפירוש המשנה כפי שחובא לפנינו ,והמעיין
בצילום כתב חיד יראח שאכן הן כתובות כתוספת בגליון .ויש ע ו ד שינוי בין
מהדורא קמא לבתרא בפיסקא שלישית ,שאף כי חרב קאפח במתדורתו לא ציין
אותה ,הרי היא ברורה בצילום כתב היד .המלים ״נהאיה אלצ׳רב״ )תכלית ההלקאה(
כתובות בין חשודות )תלויות( ומתחתן נמחקה מלה אשר רישומה עוד ניכר.
מוחר״י קאפח הואיל להשיבני ל ש א ל ת י :לי נדמה כי במהדורא ק מ א ה י ה בפיחמ״ש
״יריד בח חד׳ אלצ׳רב דון אלארבעין — רצה בכך לגדר המלקות למטח מהארבעים
)או מ ת ח ת לארבעים(״ .עכ״ל .וזה במקום שכתוב א צ ל נ ו :רוצח לומר ש ת כ ל י ת
ההלקאה ארבעים .חרב קאפח מדגיש שאיננו בטוח כי הפענוה הוא ב ה ח ל ט נכון.
אבל אם גכון הוא ולפי המשוער ,הרי זה לשון מחדורא קמא במילואה )כמובן בלי
להתהשב בנכתב בגליון(:
7עיין כל זה באריכות בחקר ועיון ח״א עמ׳ יט ולהלן.
8אמנם יכול להיות שצריך לאמר דבר כעין זה בקשר ל״אין קנין לנכרי״ .עיין מה
שהערתי בהערה 5לתשובת רבנו שהדפסתי אותה במשנה תורה מהדורת סרדם סי׳ כ״ד.
21
www.daat.ac.il
אתר דעת
הרצוגשיהיו שלמים .וכיון שהקדים במספר
מכללתצריך
במספר״ -היה
אילו אמר ״ארבעים
רצה בזה שלא ילקה אכפרה אלא במספר .ואמרו אחר כך ארבעים רצה בכך שגדר
המלקות ל מ ט ה מהארבעים כפי שנאמר בקבלה .ואין הלכה כר׳ יהודה .עכ״ל.
לשון זה בפירוש ה מ ש נ ה תואם ב ה ח ל ט א ת הנאמר בספר המצוות ,התקון
והתוספות שבגליון תואמות א ת הנאמר ביד ההזקה .ואפשר לפי זה לומר שבמהדורא
קמא ש ל פ י ה מ ״ ש ובםה״מ סבר הרמב״ם ,ש ל ״ ט מלקות הנו פירוש מקובל וביד
חחזקח ובמחדורא בתרא ש ל פיחמ״ש סבר ,ש ל ״ ט מלקות חנם תקנת חכמים ומן
התורה תכלית ההכאה ארבעים וכפי שכתוב גם במורח נבוכים.
במכתבו חנ״ל כותב לי חרב קאפח עוד ,שלפי פענוח זה יקשה קצת פירוש
ח ח ל ת מ ש נ ה י״ב .ואכן שם נ א מ ר :ד ע כי אומרו יתעלה ארבעים יכנו אין כונתו
שלוקח ארבעים דוקא ,אלא רצח בזח שתכלית חעונש ארבעים ולא יותר והוא
אמרו לא יוסיף .עכ״ל .ואפשר לדחוק וליישב ,שאחרי שהרמב״ם במשנה חקודמת
ע מ ד ע ל דיוק המספר ,כאן לא דק ,בכך שחרי כאן בא לחםביר )במחדורא קמא
לראשונה ,שהרי לא הזכיר במהדורא זו ד ב ר זה במשנה י״א( רק את היסוד ש ל
יכולת סבלו.
מ ת ו ך כל אלה נראה לי שאכן יש לבכר א ת הסברו הראשון של הכ״מ לעגין.
נתקבל במערכת
כתבי רבעו בחיי כ ד ה ק מ ח ,ש ל ח ן ש ל א ר ב ע ,פ י ר ו ש ל פ ר ק י א מ ת .
ע״פ ד פ ו ס י ם ר א ש ו נ י ם וכתבי יד עם ה ע ר ו ת ו מ ב ו א ו ת מ א ת ה ר
ב
חיים
דוב שעוועל .ה ו צ א ת מ ו ס ד ה ר ב ק ו ק ,י ר ו ש ל י ם ת ש ״ ל .
נועם ב מ ה ל ב י ר ו ר ב ע י ו ת ב ה ל כ ה .ס פ ר ש ל ש ה ע ש ר .ב י ן ה נ ו ש א י ם
ה מ ר כ ז י י ם :ב ע י ת ה ש ת ל ת לב ,ב ד י ן נ ש ו א י ק ר ו ב י ם ,ה א ד ם ע ל ה י ר ח .
ה ו צ א ת מכון תורה שלמה ,ירושלים תש״ל.
כתבים
מבחר מאמרים ונאומים
מ א ת יעקב רוזנהיים
]ז״ל[,
חלק
ראשון .ב ה ו צ א ת ה ס ת ד ר ו ת אגודת ישראל העולמית ,ירושלים תש״ל.
מפי ראשונים ואחרונים ל ק ט ע ל י ש ר א ל ,א ר ץ י ש ר א ל ו ג א ו ל ת י ש ר א ל ,
מ א ת י׳ ב ר נ ש ט י י ן .ה ו צ א ת ה מ ר כ ז ה ע ו ל מ י ש ל ה מ ז ר ח י ו ה פ ו ע ל
המזרחי ,ירושלים ה ש ל י מ ה תשכ״ט.
דינים ה ו ר א ת ם ב י ש י ב ו ת ה ת י כ ו נ י ו ת ו ב ב ת י ה ס פ ר ה ע ל ־ י ס ו ד י י ם ה ד ת י י ם ,
מ א ת ה ר ב מ ש ה ח י י ם שלנגר .א ג ף ה ח י נ ו ך ה ד ת י ,מ ש ר ד ה ח י נ ו ך
והתרבות,
ירושלים תשכ״ט.
תדריך למורה
העל־יסודיים
הדתי,
ל ה ו ר א ת הדינים בישיבות התיכוניות ובבתי ה ס פ ר
ה ד ת י י ם ,מ א ת ה ר ב מ ש ה ח י י ם שלנגר .א ג ף ה ח י נ ו ך
משרד החינוך והתרבות ,ירושלים תשכ׳יט.
הדרום ק ו ב ץ ת ו ר נ י ,ח ו ב ר ת ל .ב ה ו צ א ת ה ס ת ד ר ו ת ה ר ב נ י ם ב א מ ר י ק ח ,
ב ע ר י כ ת ה ר ב ח י י ם דוב שעוועל .ניו־יורק ת ש ר י ת ש ״ ל .
22
www.daat.ac.il
הרב יהודה קופרמן
אתר דעת -מכללת הרצוג
סגנון
הכתוב
) מ א מ ר בי(
מאמר שני זד• בםידרת מאמרים על הקשר בין סגנון הכתוב ובין התוקף המחייב ,בא אף
הוא,לעמוד על האבחנה שבין כתוב בסגנון הציווי ובין כתוב בסגנון אלטרנטיבי .בעוד
המאמר הראשון עסק בהבדל בין הציווי ובין הסיפור או ההצהרה ,בא מאמר זה לעמוד על
ההבדל בין הציווי ובין התנאי או ההבטחה.
מאז פירםום המאמר הראשון הגיעו לי הערות והארות תגובות וטענות מחברים בכל
אתר ,זה אומר בכה לחזק את התיזה העיקרית ,וזה אומר בכה לדהותה .במאמר זה ,וכן
באלה שיבואו בהמשך אי״ה ,התחשבתי בדבריהם ,ובגוף המאמר או בהערות) ,וכן בין
השיטין( עניתי כמיטב יכולתי .בדרך זו ימצאו החברים מענה על השגותיהם .דרך זו
נראית לי עדיפה על פני הבאת השגותיהם במלואן וכלשונן ומתן תשובה בצדן ,באשר
המשיג ימצא את התשובה לדבריו בגוף המאמר או בהערות ,ואילו זה שלא השיג יקרא את
הדברים כפשוטם ,וכשם שלא נתעורר לקושיא כך אינו זקוק לתשובה ,ואחת כתבתי
במאמר ,שניים אלד .ישמעו.
כדי לא לסטות מן הנושא ,ויחד עם זאת לבאר היטב את הדוגמאות בהן נקטתי
במאמר זה היה צורך לחרחיב את הדיבור בהערות .יצויין כי גוף המאמר לא יובן ללא
עיון בהערות אלו .במסגרת ההערות עסקתי בסוגיות לימוד שוגות שחלק מהן ,כפי
שציינתי בפנים ,טעון טיפול נפרד במסגרת מאמרים מיוחדים .אקוד .לעשות זאת עם סיום
הםידרה הזאת על סגנון הכתוב.
ציווי — הבטחה — תנאי
בחלק הראשון של המאמר ראינו ,בעקבות גדולי הראשונים — ובעקבותיהם
האחרונים — כיצד מבחיגים בין סגנון הכתוב בלשון הציווי היכול ל ל מ ד מצוד•
דאורייתא ,ובין פסוק בסגנון סיפור דברים שאין בכוחו לחביאגו לציווי אבסולוטי
)״מצוד.״ בדרגת חובד (.ואשר לכל חיותר יכול לחראות לגו א ת אותח ״מצוד.״ ש ל
רשות או רצוי שהוא בהינת ״ועשית הישר וחטוב״ — אותו לפגים משורת ה ד מ
דאורייתא ,שעוד ניתן לחתנות עליו בלי להיות ״ מ ת נ ה על מ ה שכתוב בתורה״
1הדגשנו ״לפנים משורת הדין דאורייתא״ באשר זהו חידושה של תורה שבכתב במקרים
האלה ,שהעמידה את הלפגים משורת הדין על בסיס דאורייתא .גראה לומר כי דרגה
זו של לפגים — משורת הדין — דאורייתא — לא — מחייב היא דרגת ביגיים בין שתי
דרגות אחרות של לפנים משורת הדין — :האחת נכנה בשם לפגים — משורת — הדין
— דרבנן עליו כתב הרמב״ן בפירושו לדברים ו ,יה ד.ה .ועשית והטוב בעיגי ה :על
דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו ותקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הטוב
והישר בעיניו בלבד .ו״למען ייטב לך״ )בהמשך הפסוק( הבטחה ,ואמר כי בעשותך
הטוב בעינו ייטב לך ,כי השם מיטיב לטובים ולישרים בלבותם .ולרבותינו בזה מדרש
,
23
www.daat.ac.il
הרצוגח ש י ב ו ת ג ד ו ל ה ואף מ כ ר ע ת לסגנון י
מכללתש י ם
דעת -ה מ פ ר
אתרח ס י ם
אין פלא ,איפוא ,כי מ י
ה כ ת ו ב ב א ו ת ם ה מ ק ר א ו ת ב ה ם ה ס ג נ ו ן עצמו ה ו א א מ ב י ב ל ג ט י ומוטל בספק .כי אם
יוכרע כי ה ס ג נ ו ן הוא של ס י פ ו ר א ו ה ב ט ח ה וכדו׳ הרי שאין ת ו צ א ה ה ל כ ת י ת ,ואילו אס
נ כ ר י ע א ת ה פ ס ו ק ל ס ג נ ו ן ציווי הרי שבמצור .ק א עסקינן ,ואולי אף ב מ צ ו ת עשה /
לא ת ע ש ה מ ד א ו ר י י ת א ב מ ס ג ר ת ת ר י ״ ג ! כ ך מ צ י נ ו ב ד ב ר י ם ד ,ט :״ ר ק השמד לך
,
ו ש מ ר נ פ ש ך מאוד ,פ ן ת ש כ ח א ת ה ד ב ר י ם א ש ר ר א ו עיגיך וכו ״ עליו מפרש רש״י.
יפה אמרו :זו פשרה ולפנים משורת הדין .והכוונה בזה כי מתחילה אמר שתשמור
חקותיו ועדותיו אשר צוך )פסוק יז( ,ועתה יאמר גם באשר לא צוד תן ד ע ת י לעשות
הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר ,וזה ענין גדול ,לפי שאי אפשר להזכיר
כתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדיני
כולם .אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון ״לא תלך רכיל״ ״לא תקום ולא תטור״ ״ול
א
תעמוד על דם רעך״ ״לא תקלל חרש״ ״מפגי שיבה תקום״ וכיוצא בזה חזר לומר כדר
ף
כלל שיעשה הטוב והישר ככל רכר ,עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין ,וכגון
מה שהזכירו בדינא ד ב ר מצרא )בבא מציעא קח .א( ,ואפילו מה שא דו פרקו נא,-
)תענית טז .ב( ודיבורו בנחת )יומא פו .א( עם הבריות עד שיקרא בכל עגין תם וישר,
עכ״ל הרמב׳ין .נראה ברור כי ההופעה הנאה בלבוש ובדיבור אינה מצוד .דאורייתא
לפי שיטת הרמב״ן ,ויש לדמותה למצוות דרבנן בכלל עליהן אנו מצווים ב ת ו ר
ה
בפסוקים מפורשים )״ועשית על פ־ ה ד ב ר . . .על פי התורה אשר יורוך ת ע ש ה ^< . . .
א
תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל״( ואשר נשארים בכל זאת דינים דרבנן,
כ ך גם כאן ,התורה מצווה באופן כללי לנהוג לפנים משורת הדין ,וחז״ל קבעו את האושן
ואת הצורה של אותה התנהגות .לאלה קראנו בשם ״לפנים משורת הדין — דרבנן״
#
לעומת קטיגורית זאת כעמ־ד לפנינו הרמב׳׳ן מספר מצוות )״לא תלד רכיל״ וכי׳( א ש
ר
לדעתו הינן יישום הלכה למעשה כמסגרת תדי״ג של עיקרון הלפמשה״ד .למותי לציין
כי מצוות אלו מחייבות וכל המתנה עליהן מתנה על מ ה שכתוב בתורה .לולא דמיםתסינןן
הייתי בוחר כדוגמה לסוג זה של לפנמשה״ד — דאורייתא — מחייב דוקא מתיר ס ו ג י
ת
עבד עברי ,בה מצאנו את סוג הביניים בענין ״כי טוב לו עמך״ .בספר המצוות מ צ ו
ת
לא תעשה רנ״ז כותב הרמב״ם :האזהרה שהזהרנו מלהעביר עבד עברי בעבודות שי^ן
בהן זלזול גדול ו ה ש פ ל ה . . .לא יטול לפניך כלים ל מ ר ח ץ . . .עכ״ל .הרי שאסוף
להעביד את עבדו העברי במה שמותר לתת לפועל רגיל לעשות העובד אצלו ב ש כ ר ,
אין זה כי אם דרשה מאתנו התורה כי גתיחם על העבד העברי לפגים משורת הדין ע ק
ב
מצב נפשו הירוד .וכך כותב הרמב״ס בהלכות עבדים פרק א׳ הלכה ז ׳ . . . — :במז׳
דברים אמורים ,בעבד עברי שנפשו שפלה במכירה ,אבל ישראל שלא נמכר מ ו
ת ד
להשתמש בו כעבד )כנעני( שהרי א־נו עושר .מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת ע צ מ ו
ההתחשבות בנפשו השפלה של האדם הנמכר לעבד עברי היא ביסודה של ד .ה ל כ ו
״לא תעבד בו עבודת עבד״ וכו׳ ולא יוכל האדון לקנות עבד עברי ולהתנות על
שיוכל להטיל עליו תפקידים כאלה שהרמב״ם מונה .והשתא דאתינא להכי אימא
מ
נ
ת
ת
ב ד (
מילתא ,כי בזה ענינו על שאלת ראב״ע — דמב״ן מדוע התחיל המשפט התורני ב ד י
נ י
עבד עברי )ונראה לנו כי יש לקרא למשפט התורה בשמו הנכון ולא בשם ״המשסןן
העברי״( .המשפט התורני אינו מתחיל בדין ,כי אם בלפנים משורת הדין ,כי התפקין-
24
www.daat.ac.il
הרצוג חכמים ונבונים )״עם חכם
תחשבו
אמתתם
אז כשלא תשכחו אותם ותעשום ע
מכללת
אתרל דעת -
ונבון חגוי הזה״ — פסוק ז׳( ואם תעוותו אותם מתוך ש כ ח ה ת ת ש ב ו שוטים״.
כלומר ,לפי פרש״י פסוק ט׳ מעמיד א ת התנאי לקיום פסוקים ז׳־ה׳ )״כי מ י גוי
גדול וכד״(*
׳
לעומתו טוען ח ר מ ב ״ ן :
ואינו נכון כלל ,אבל הכתוב חוח חוא לפי ד ע ת י מ צ ו ת לא ת ע ש ה הזהיר
בם מאוד כי כאשר אמר שנזהר בכל המצוד! ונשמר חחוקים והמשפטים
לעשותם ,חזר ואמר רק אני מזהירד מאוד להשמר ולשמור ע צ מ ך מאוד מ א ו ד
לזכור מאין באו אליך חמצוות ש ל א תשכח מ ע מ ד הר ס י נ י . . .
כיוצא בדבר מצינו בפרשת יפת תואר .רש״י בפירושו לדברים כא ,יא ד.ח.
ולקחת לך לאשה מ פ ר ש :לא דיברה תורה אלא כנגד יצר חרע שאם אין הקב״ה
מתירה ישאנה באיסור .אבל אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו ״כי תחיינח
לאיש וגו׳״ וסופו להוליד מ מ נ ה בן סורר ומורה .לכך נסמכו פרשיות הללו .דברי
רש״י אלה מעוררים תמיהה באשר במקורם במסכת קידושין כא ,ב נאמרים
הדברים ״לא דיברה תורה וכר״ על יסוד המלים ״יפת תואר״ .ברור כי במלים
״יפת תואר״ ראו חז״ל את הנימוק להלכה זו של היתר יפת תואר ,ואילו רצה רש״י
ללכת בעקבותיהם היה מביא אף הוא את הדרשה על יסוד חד.ח .יפת תואר .א ב ל
לא זוהי הבעיה הניצבת בפני פרשנדתא .כשם שברור לו כ י ״וראית בשביה״
ו״חשקת בה״ הם המשך של מ ש פ צ התנאי ״כי ת צ א . . .ושבית שביו״ כך ברור
לו כי ״והבאת אל תוך ביתך״ מתחיל מ ש פ ט הציווי .שאלתו חיא חאם ״ולקחת לך
לאשה״ שייך למשפט התנאי חקודם לו או למשפט חציווי חבא אחריו .על כן ב א
2
המוטל על היהודי הוא להגיע אל ״ועשית והישר והטוב״ ,ולא להסתפק בדין בלבד.
ראשיתה של המשפט התורני מבטאת את מגמתה — להגיע אל לפגמשה״ד .ושמא לפי
זה מובן המבנה של מסכתא דגזיקין במכילתא למשפטים ,המסתיימת בדיגי גר — יתום
— אלמנה )שמות כב ,כב( באשר גם הם הלפנמשה״ד אשר התורה מחייבת בדין .וראה
דבר פלא 1הרמב״ם בספר המצוות מביא את הדין של גר — יתום — ואלמנה במצוד!
רנ״ו בסמוך למצות עבד עברי מצוד .רנ״זי כי כך משפטי התורה ,תחילתם לפנמשה״ד
וסופם לפנמשה״ד ורק אמצעיתם דין,
2אין להתפלא על האפשרות הזאת של מצות עשה ,,ולקחת לד לאשה״ ,כי זוהי בעצם
שיטת רביגו םעדיא גאון המביא במצות עשה ע ד :נכספת ליפת תואר גיירנא! כלומר,
• אם הגיע אדם אל הסיטואציה של יפת תאר ,חלה עליו המצוד .לגייר את האשה הזאת.
לפי שיטת רם״ג יוצא כי המצור .ביסודה היא מצות גירות ,ואילו יפת תואר הוא בבחיגת
״דבר הכתוב בהוד,״ או לכל היותר סיטואציה מסוימת בה גוהגת מצוד .זו .הדים לשיטת
רם״ג גמצאים בספר צרור המור )לא על דרך הפשט או המדרש( הכותב :ואולי רמז
כל זה להורות לנו סדרי הגיורת המוזכר ברות המואביה .ולזה אמר ״והבאת אל תוך
ביתך״ לומר לך קלות וחמורות המוזכר ב ד ב ר י ם . . .וכן בכאן כשמטבילין אותה היו
מגלחין ראשה בענין שלא יהיה בשערה דבר חוצץ .וכן ״ועשתה את צפרניה״ בענין שלא
יהיה בהן דבר חוצץ כמו בצק שתחת הצפורן ,כמו שעושה האשד .ש ט ו ב ל ת . . .״וישכח
25
www.daat.ac.il
הרצוג
אתר
כציווי א ל א כ ה מ ש ך מ ש פ ט התנאי•,
מכללת ת ״
דעתת -״ ו ל ק ח
ש א
רש״י להכריע כי אל לנו ל פ ר
על פי זה יובן מ ד ו ע ה ב י א רש״י א ת ע נ י ן סמיכות הפרשיות ב א מ צ ע העניו — וזאת
ש ל א כדרכו ש מ ב י א ע נ י ן זה ב נ ק ו ד ת הקשר ש ב י ן ש ת י הסוגיות — באשר לא בא
לדרוש סמיכות פרשיות כ י אם להביא ראיה לעצם תפיסתו א ת מ צ ו ת יפת תואר
כמצוה של
״
ל א דיברה ת ו ר ה ׳ /ועל ידי כ ך לשלול א ת פירוש המילה ״ולקחת״
בסגנון ש ל ציווי *.
נראה ל ה צ י ע כי ע ל פ י ז ה ניתן ג ם להסביר מ ד ו ע מ י ל ה מ ס ו י מ ת כתובה בתורה
בצורה
אמביבלנטית ,כשאין כ ל אפשרות להכריע ל צ ד א ח ד בצורה אבסולוטית.
בדרך זו מ צ י ג ה התורה לפנינו א ת האפשרויות השונות ש ל המצוד! )במקרה דגן
מ צ ו ת ע ש ח ש ל ״ ה נ פ ש א ש ו בחרן״ — יסוד היסודות ש ל כ ל מ ג י ל ת רות — או גבול
י כ ו ל ת ה ש ל תורה ל ע ש ו ת פשרה ע ם יצרו ש ל האדם ח ר ע מנעוריו( .ש נ י הפירושיש
ש ל הכתוב הינן איגטרפרטציות לגיטימיות של הכתוב ,ו ע ל כגון ד א ניתן לומר
״אילו ו א ל ו דברי א .חיים״ .נותרת ״ ר ק ״ ה ש א ל ה לקבוע הלבה כמאן .זאת תיקבע
ע ל ידי תורה ש ב ע ל פ ה הן ב ש י מ ו ש ב מ י ד ו ת שהתורה נ ד ר ש ת בהן והן בקבלתש
5
ח נ א מ נ ח ש ל ח ז ״ ל .גם אחר ש נ ק ב ע ה ה ה ל כ ה ע ל ידי חתהליך המיוחד במינו של
בביתך״ כאומרו
״
ת ש כ על דמי ט ה ר ה ״ . . .וכך גם מעיר הנצי״ב בפירושו העמק דבר
ד.ה .וגילחה את ר א ש ה :למד שאינו כדי לנמלה אלא הוא בא כדי להסיר מותרומ
שכגוף כשעת מכילת גירות ,וכן כל גר וגיורת צריך לעשות כ ן . . .ולא זו בלבד ששיטה
רס״ג מצאה לך מהלכים בין אלה הבאים אחריו ,אלא ניתן גם לראות את מקורה בשיטת
הירושלמי האומר )מכות ב ,ו ( :רבי יוחנן שלח לרבנן ד ת מ ן :תרין אתון אמרין ב ש
ס
רב ולית אינון כן ,אתם אומרים בשם רב ,יפת תואר לא הותרה אלא בעילה ראשונה
בלבד ,ואני אומר ל א בעילה ראשונה ולא שנייה אלא לאחר כל המעשים הללו ,״ואחד
כן ת ב א אליה ובעלתה״ — אחר כל המעשים האלו ,עכ״ל .נראה כי שיטה זו האוסרת
אף ביאה ראשונה עד לאחר כל הפרוצידורה הזאת אינה דוגלת בשיטה של ״לא דיברד,
תורה אלא כנגד יצר הרע״ )ואמנם ביטוי זה לא מציגו בירושלמי ואף לא בספרי( ,אלא
מיחסת ענין פוזיטיבי למצור׳ זו ,והוא אשר יכול לשמש בסים לשיטת הרם״ג) .יצויין
אמנם כי התוספות בארו כי אין סתירה בין ״לא דיברה תורה אלא כגגד יצר הרע׳/
ובין איסור ביאה ראשונה עד אחר כ ל המעשים הללו(.
3והשוה עם דברי רש״י ורביגו עובדיה ספורנו בנדרו של יעקב בראשית כח׳ כ א _
ג
ד .ה .והיה ה׳ לי לאלקים )רע״ס( ״והאבן הזאת״ )רש״י( ,אשר שם מופיעה אותה בעיה
מבהינת תחכיר הכתוב .אין זאת אומרת שרש״י קבע את פירושו על פי שיקולים ש*,
תחביר בלבד ,אבל ברור כי זהו אחד הקריטריונים שלו בפירוש על פי הפשט )״ואני
לא באתי אלא לפשוטו של מקרא וכו׳״(.
4על פי דרכנו גם יובן מדוע פירש רש״י את ״ולקחת ל ך לאשר.״ לפגי ״אשת״ — אפילו
אשת איש .ועיין בלבוש ובט״ז.
5ברור כי יש להבחין אבחנה בדורה בין שני חלקים אלה של תורה שבעל פ ה — :מדרש,
וקבלתם הנאמנה של חז״ל .כ ב ר ראינו למעלה )הלק א הערה (17בדברי הרמב״ם כ י צ ד
קבלתם של חז״ל יכולה לסתור את הכללים שהוא הניח בענין המצוות ,סתירה ה נ ש א ר
26
www.daat.ac.il
ת
מכללת
הנדחהדעת -
הורה שבעל פה ,נשאר הפירוש אתר
הרצוגפירוש לגיטימי כתורה ,אבל
עדיין
בהלכה
כבר לא פירוש הלכתי לגיטימי .במקרה דנן ביפת תואר קובע הרמב״ן כי ש י ט ת
חז״ל בירושלמי שביאה ראשונה הותרח רק אחר כל המעשים הללו -־־ עיין הערה
2למעלה—היא ״על דרך הפשט״ ,וכן ״זהו משמעותו של מקרא ,ואילו יודע חרמב״ן
כי פוסקים הלכה כשיטת הבבלי .זהו כוהה של תורה ש ב כ ת ב להביא לפנינו א ת
ה״הוה־אמינות״ השונות הגנוזות והגלומות בתוך המצוד! מ ח ה ומעבר לקביעת
ההלכה המחייבת במסגרת תורד! שבעל פח .חשיבות מ י ו ח ד ת נודעת לפונקציה
זו של פשוטו של מקרא בכלל ושל סגנון הכתוב בפרט לגלות לנו מ ע ב ר למה
שצריך להיות ולעשות )ההלכה כפי שהיא נלמדת בתורה שבעל פה( ,א ת מ ה שיכול
היה להיות הדין ל ה י ע ש ו ת .
,,
6
ומענין לענין באותה סוגיא — :״כי ת צ א למלחמה על אויביך ונתנו ה.א .בידר
ושבית שביו״ .ונשאלת השאלה ,מ ה תוקפו של מ ש פ ט זת ״ונתנו ד..א .בידך״ לפני
״ושבית שביו״ ,האם זהו תנאי בכל סוגית יפת תואר ,כלומר ,כל עוד לא נסתיימה
המלחמה בנצחון ישראל אין נוהגת סוגית יפת תואר )עם כל ההשלכות הנובעות
מכך ביחס ל״לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע״!( ,או שמא דיבר ה כ ת ו כ כהוה,
או שמא הבטחה היא .לצד הראשון מכריע הרב מאיר שמחד! בפירושו ״משך חכמח״.
נראה דהוא תנאי בהיתר יפת תואר ,שדוקא אם ה׳ נותן האויב ביד
ישראל ,אבל כדרך המלהמות שאלו שובין מהם והאויב שובה מהם ,והדרד
כשעושין שלום או בתוך המלחמה מהליפין השבויים שאינן נאותין עוד
למלחמה ,אם כן יתכן כי עבור היפת תואר שמגיירה וגושאה לאשר• בעל
כרחח י יעכבו ישראל חשוב ונכבד ,על זח לא חותרח חיפת תואר רק באופן
שנתנו ח׳ לחאויב בידיך ,אז יוכל לעכבח בעל כרחח ,עכ״ל.
בגדר יוצא מן הכלל ,באשר הרמב״ם איגו רואה כי בגלל זה יש לשנות את דעתו על
הכלל כולו .כלומר ,בכוחה של קבלתם של חז״ל להעמיד לגו יוצא מן הכלל ,כעוד הכלל
גשאר על פי קריטריונים אחרים .כך גם גראה מתוך דברי הרמב״ן )הובאו בחלק א של
המאמר עמוד (9החולק על הרמב״ם בשאלת היבום ו כ ו ת ב . . . :וגזר בהם שאם יעשו
החליצה לא יזדווגו עוד ,ודוא מחייבי לאמן ,והוא אמרו ״ככה יעשה לאיש אשר לא
יבנה את בית אחיו״ ,ובא הפירוש בבעלי הקבלה ,כיון שבנה שוב לא יבנה עכ״ל.
לעומת קבלתם הנאמנה של ח ד ל שאיגה כפופה לכללים הרגילים בסגנון הכתוב ,ראינו
)בדיון על ״כי טוב לו עמך״( כיצד מדרשמ של הז״ל כפוף למסגרת של הכתוב אותו
הוא דורש .למותר לציין כי דבר זה איגו תופס במקרים שהמדרש איגו קודם להלכה
אלא להיפך ,במקרה השני הזה הרי המדרש אינו אלא התאמה לכתוב ולידוע מתוך
קבלת חדל.
6אקוד• לברר ענין זה )בעקבות דברי הראשונים והאחרונים( במאמר מיוחד .ברור כי ענין
הודעת התורה את אשר יכול היה להיות הדין חשוב לנו לא רק מבחינת ידיעת הוה
אמיגא היסטורית ,כי אם משום שיתכן ותשוב תקופה דומה בגלגל ההיסטוריה אשר בה
הוד! אמיגא זו תיהפך הלכה מחייבת .במסגרת מאמרגו זה אין כאן המקום להאריך בזה.
7והטעם בפרשה זו מפני שהיא מתגיירת כעל כרחה .ואין שואלין אותה אם תחפוץ לעזוב
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ע ל י נ ו לציין כ י להלכה זו ש ל בעל מ ש ך ח כ מ ה לא נ מ צ א כל מקור לא ממיל
ואף לא בראשונים .זהו הידושו הוא על פי ה ב נ ת ו א ת התוקף המחייב של הכתו
3
בסגנונו ש ל ת נ א י — כ ש ם שאין נ ו ה ג ד י ן י פ ת תואר א ל א במקרה ש ל מלחמה
)בי תצא״( כך אינו נוהג ) ״ כ י . . .ונתנו״( אלא ב מ ק ד ח וניצחו ישראל במלחמה,8
גם הנצי״ב ,בפירושו לתורה ,רואה ב מ ש פ ט זה תנאי ,ואילו ד ב ר י ו :
לאחר
גמר ה מ ל ח מ ה וכבר עברה ע ת הסכנה .מ ה שאין כן כשעוד
ה מ ל ח מ ה לפניהם ,אלא מ כ ל מקום הוא שובה כ מ ה אנשים ונשים אז מחויי
האדם
3
להסיח ד ע ת מדברי אישות כ מ ו ש כ ת ב ה ר מ ב ״ ם הלכות מלכים סרק
0
ז׳ הלכה ט ו .
אולם לעומת הפירושים האלה ביארו חז״ל בספרי א ת ה מ ש פ ט הזה כ מ ש 5
ה ב ט ח ה ולא ת נ א י :ד.ה .בידך ,אם ע ש י ת כל האמור בענין ,סוף ש ה ״ א נתנו ב י ד
ט
ך י
והנצי״ב ,בפירושו א ת הספרי ב״עמק הנצי״ב״ ,מ ב א ר :ולענין הלכה לא רצה ה ת נ
א
לומר דדייק ה כ ת ו ב שלא הותר י פ ת תואר אלא כאשר נ ת נ ו ח.א .בידם ונצחו המלחמה
לגמרי ,כיון ד כ נ ג ד יצר הרע דברר .התורה כדאיתא בקידושין דף כא .ב .לכן ד ר י
ש
״אם ע ש י ת וכו׳״ וזהו ה כ מ ה ה ולא תנאי.
ד ת ה ולהתיהד כאשר נעשה בגרים ,אבל יאמר לה הבעל שתשמור תורת ישראל כ
ע ל
כרחד .ותעזב יראתה — רמב״ן.
8אין כאן המקום לדון אם הלכה כזו הנלמדת ב״חיוג ישיר״ מן הכתוב דינה כ ד א ו ר י י
תא
או לא .די לציין כי קדמו לאחרוגים בזה כל גדולי הראשונים אשר למדו ה ל כ ו
ת
״מפי הגבורה״ )כלומר מפשוטו של מקרא ללא מקור בחז״ל( ,ואף צייגו כי להלכה
שלמדו אין מקור בחז״ל .כך ,למשל ,כותב הרמב״ם בהלכות רוצח ושמירת נפש ב ,י
יראה לי )כלומר ,ללא מקור בחז״ל וגאונים
ד
-י.ק( שהמכה את עבדו בסכין וסיף
?
ו
א
באבן ואגרוף וכיוצא בהם ואמדונהו למיתה ומת — אינו בדין ״יום או יומיים״ ,א . ,
א
אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו .לכך נאמר ״בשמד׳ שלא נתנה תורה רשות להכותו
אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא באלו ולא בהכאת רציחה ,עכ״ל .ברור כי אין כ י ן
הרמב״ם ובין ר׳ מאיר שמחה אלא הבדל כמותי ולא אכותי בכל הקשור עם לימון.
הלכה מתוך תורד .שבכתב ללא מקור בדברי חז״ל מדרשם או קבלתם הנאמנה.
. . . 9ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה ו י
ד ע
שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא י ד ד נ ן
וה
לא כאשתו ולא כבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר ל מ ל ח מ ה . . .עכ״^
כ ך דרכם של האחרונים לגלות א ת מקורם של הראשונים ושל הז״ל עצמם ב כ ת ו כ י ק
במקום שהם בעצמם לא ציינו מקור לדבריהם .כמקור לשיטה זו יש לציין את דבריו
ל
ש
בעל נימוקי יוסף ריש פרק ה ח ו ב ל :בדבר שכך האמת ,ולא נתברר ל ו ס מ י מז דיתירד
רשות לכל אדם לדון בגזירה שוה ,אף על גב ״דאין אדם דן גזירה שוד .מ ע צ מ ו ״
)פסחים סו ,א( .ועל זה סמכו הגאונים והמורים שכתבו דרשות מעצמם ,ומצוי ב ר מ כ ״
ביותר .ולא נאמר השתא תנאי ואמוראי לא ידעי ואגן ידעיגן?! דאם כן
בתנ ,
א
ואמוראי גופייהו איך גילו בתראי ילפותא מה שלא גילו קמאיי! ואנן שליחותייהו ע כ ד י
וכל מי שימצא שורש מן התורה זוכה בכל תושיה ומגלה נסתרות שבנגלה,
28
www.daat.ac.il
ס
ע 0
ב ן
ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
0
הרי לפנינו כתוב אשר בסגנונו הוא א מ ב י ב ל נ ט י י .אמביבלנטיות זו מ ש ק פ ת
א ת שתי ההוד! אמינות ביחס שבין נצחון במלחמה ובין ההיתר לקחת יפת תואר.
מ צ ד אחד ניתן לראות בענין חנצחון תנאי בל יעבר להיתר יפת תואר .אם נפרש
כך הרי.שמשתנית תפיסתנו את המצוד .הזאת כזו ש״לא דיברה תורד• אלא כ נ ג ד
יצר הרע״ ,כי איזה יצר הרע יתאפק ע ד אשר תוכרע המערכה סופית ? ! בזה
התקרבנו ,איפוא ,לתפיסת הרם״ג )אשר לדעתנו יסודה איתן ב ש י ט ת הירושלמי
כמבואר( כי מצוד ,זו יותר מאשר היא מצות .,לא דיברה״ יש לראות בה מ צ ו ת
״נכספת ליפת תואר — גיירנא״! מ צ ד שני רואים בפסוק זח חבטחה כי א מ נ ם
״נתנו ד..א .בידך״ אם ״תצא למלחמה על אויביך״ .ההכרעה בין תפיסות לגיטימיות
אלו בפירוש הכתוב על פי סגנונו נעשתה בספרי על פי ההכרעה ש ל תורה ש ב ע ל
פה .האלמנט הדומיננטי בםוגיא זו הוא זה של ״לא דברה תורה וכו׳״ י .אם א ל מ נ ט
11
2
10ברור שאילו היה כתוב ״כי תצא למלחמה על אויביך וכי נתנו ה״א בידך ושבית
שביו״ שלא היתה נופלת חמחלוקת בין הפירושים על דרך התנאי ובין הפירוש על
דרך ההבטחה.
11וכאן אין לומר אפילו בעקבות התוספות והרא״ם כי עדיין יבא יצרו על סיפוקו באשר
״אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו״ .סברה זו כוחה יפה למאן
דאמר שאף ביאה ראשונה לא הותרה עד אחר כל המעשים )דהיינו עד אחרי שלושים
הימים שבכתה את אביה ואת אמה וכו׳( באשר שם סוף סוף יוכל לקחת אותה .אבל
מי אמר כי אמנם תוכרע המערכה לטובת ישראל ו !
12האלמנט הדומיננטי במצוד ,הוא אותו טעה הלכתי במצוד .הקובע את אופיר .המרכזי
של המצוה ,ואשר לאורו ובעקבותיו יובנו ויוכרעו פרטיה .אנו מציינים את הטעם
ההלכתי ,לעומת הטעם המחשכתי עליו מרבים לדבר במסגרת לימוד טעמי המצוות
ואשר לכל היותר מהווה רפלקציה של חלק מסוים מן הטעם ההלכתי .על הטעמים
המחשבתיים של המצוות כתב המהר״ל בפירושו לרש״י לשמות כא ,בד״ה ומה אגי
מ ק י י ם . . .כי בשביל טעם הכתוב ) = ט ע ם המצוה — י.ק( אין לדהות שום פירוש
הכתוב דודאי כאשר אנו יודעים באיזה דבר הכתוב מדבר ,אז אנו מפרשים טעם
המקרא .אבל בשביל טעם המקרא אין לדחות שום משמעות של מקרא ,כי אין מידת
התורה שבה גדרשת כן ,ללמוד דבר )=ד,גדרת המצוד ,י.ק (.בשביל הטעם ,כי.הרבה
מצוות בתורה שאין יודעים טעם המקרא ויהיה זה כאחד מהסן עכ״ל .ולהלן באותו
פסוק טוען שוב המהר״ל שאין קובעים את הגדרתה ההלכתית של מצוד ,על פי הבגתגו
אגו בטעם המחשבתי של המצוד ….דמכוח טעם המקרא אין לגו ללמוד שום דין,
דהרי יש לנו לומר דבמוכר עצמו מדבר )״כי תקנה״ — ולא מיד בית דין( ובשביל
שלא נדע למה צריך להגישו אל הזגלהים לא נוציא בשביל זה את הכתוב מפשטיה …עכ״ל.
גראה כי הדוגמה הקלאסית לאי קביעה הלכתית על פי טעמים מחשבתיים היא בדברי
הרמב״ם הנותן )מורה גבוכים ג ,מח( טעם מחשבתי למצוות שילוה הקן )״כי יש
לבהמה דאגה גדולה בזה״( ויחד עם זאת פוסק )הלכות תפילה ט ,ז( בעקבות המשגה
)ברכות ה ,ג ( :מי שאומר בתחנונים מי שריחם על קן צפור שלא ליקח האם על
הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ירחם עליגו וכיוצא בעגין הזה —
29
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
זה הוא הקובע ו ה מ כ ר י ע ,הרי שרישומו ניכר בכל ח ל ק י ה ה ע י ק ר י י ם של המצוזז,
ו ב ו ד א י ש י ש ב כ ו ח ו ל ה כ ר י ע ב מ ק ר ה ש ה כ ת ו ב מ ו ט ל ב ס פ ק כ מ ו זה של ״ ו נ ת נ ו וכו׳'//
קביעת זו ש ל תורה ש ב ע ל פ ה יכולח לחיות באחת מ ש ת י ד ר כ י ם ) — :א( מדר^ן
הז״ל ע ל יסוד הפסוק ) כ ש ה מ ד ר ש ק ו ד ם ל ה ל כ ה ( כגון ד ר ש ת ה ז ״ ל א ת המלים ״ י
פ ת
תואר״ .במקרה כ ז ה נראה לומר כי יש לאל ידה ש ל תורה ש ב ע ל פ ה רק ל ה כ ר י ע
ב ס ג נ ו ן ת ו ר ה ש ב כ ת ב ה מ ו ט ל ב ס פ ק ,כ פ י ש א מ נ ם נ ע ש ה כ א ן ״ ) .ב( ק ב ל ת ם הנאמנד״,
ש ל חז״ל ,לה כ ו ח א ח ר ,ל פ י ה יתכן ל ק ב ו ע ד ב ר י ם מחוץ ל מ ס ג ר ת ה ר ג י ל ה ש ל
ה כ ת ו ב ־ ־ ה ן בחלק ה ה ל כ ת י ש ל התורה וחן ב ח ל ק ח ה ל י כ ו ת י ש ב ה ״ .
משתקין אותו ,מפגי שמצוות אלו גזירת הכתוב הן ואיגן ר ח מ י ם . . .דייק ה ר מ כ ״
ס
בעקבות המשגה כי דין זה מחייב רק בתפילה )תחנוגים( באשר אז בא ה מ ת ס ^
ללמוד הלכה מחייכת )את הקב״ה — במקרה דנן י( מהטעם המחשבתי ,וזה א ס ו ד
ו ך
מי שאומר כך במורה גבוכים ,גיחא ,אבל לא בתפילה )אפליקציה הלכתית(.
5
אמגם כותב בעל תוספות יום טוב בפירוש המשנה . . . :דוקא בתפילה ,ש כ ש א ו
ס ר
בתפילה מחליט הדבר ,ולהכי משתקין אותו ,מה שאין כן דרך דרש או פ ש ט . . .ע כ ״
ל
ברור כי ענין התפילה הוא המקרה הקיצוני )״מחל־ט הדבר״( ,ואילו עד למקרה
ז ד
־
חלוקים המפרשים במחלקותיהם החריפות בספרות טעמי המצוות באיזו מידה חוסן*
הטעם המחשבתי את הטעם ההלכתי של המצוה ,כי אף כשקובעים את הטעם ה ה ל כ ן , /
של המצוד .עדיין אין ״מחליטים את הדבר״ באותה מידה כמו בתפילה ,בא;ןן
ף
״זהו כלל בתורה דטעמי התורה אינו אלא כרדך כלל ,אבל בפרטים הרי זה ח ו ק ״
)העמק דבר ,משפטים כא ,כו( .אלמגט זה של ״גזירה״ בתוך ה״משפט״ שבמצור .מ ס
ב י ד
מדוע מפרשי התורה לא ראו סתירה בין טעמיהם למצוות לבין פרטים אלה או א ח ר י
ס
אשר לא תאמו את הטעם שהציעו למצוה.
לעומת הטעם המחשבתי שבמצור .קיים הטעם ההלכתי )הוא הטעם עליו כ ת ב רען״,
ריש משפטים — ״ואיני מטריח עצמי להבינה טעם• ה ר ב י ופירושו״( .כך למשל מ ב א י -
הגאון מלבי״ם )דברים טו ,יד ד״ה חענק תעניק( את מחלוקת הספרי והגמרא
)
3
א
כ
מציעא לא וקידושין יז( אם העגקה עוברת ליורשיו של העבד העברי או לא ב א מ ר ן ,
ויש לומר דהמקשה בגמרא )הסבור כי ״אמאי לא״ תעבור ההענקה ליורשיי
ש
ל העבד(
סובר דהענקה הוא מטעכ שכר ׳גיכיר ,והספרי )הסבור בי א-־נו עובר בירושה(
ס
״
שהוא מטעה צדקה ,עכ״ל .כלומר ,מחלוקת במהות או בטעם ההלכתי של מצות ה ע נ ק
ל
ד
אם היא מטעם שכירות )״ולא ירע לבדך בתתך לו כי משנה שכר שכיד עבדך
שנים״( ,ובודאי בנו של שכיר יורש את כל אשר לאביו ,או מטעם צדקה )היא ה ס ו ג י ה
הקודמת תיכף לםוגית הענקח בדברים טו( ,ואין חבנים יורשים את העומד להגיע מ ט ע
ש
13אבל אם הכתוב איגו אמביבלגטי ,והמדרש קודם להלכה ,גראה כי אין למצוא ב ת י ר
ד
צדקה כל עוד לא הגיע בחייו של אביהם המוריש.
שבעל־פה בדרשת הכתוב אלא מה שקבוע מראש על ידי םגגון הכתוב — אם ציווי צ י
ו ך י
ואם סיפור סיפור.
14דיון בנושא זה יבא אי״ה במאמר אחר ,ואכמ״ל .עיין רד״ק יהושע ו ,יא ד״ה ה ק ף .
הרא״ס דברים כו ,ה ד״ה ארמי אבד אבי; רמב״ן במדבר כו ,יג; רמב״ן בראשית י
ד״ה הוא היה גבור ציד לפני ה ׳ ; ראב״ע דברים י ,א ועוד.
30
www.daat.ac.il
׳
ע
'
הרב חנוך זונדל גרוסברג
שבת
אתר דעת -מכללת הרצוג
ה ו ת ר ה או ד ח ו י ה
בספר הר צבי ל י ר ד לרבינו הגאון מוהךצ״פ פראנק זצ״ל סימן רצ״ג )ונדפס
ב״הר צבי׳ טור או״ת סימן תקכ״ו( בנדונו שם אם החברה קדישה מותר לנסוע
ביום טוב במכונית עם ה מ ת והנהג הוא גוי ,כתב וז״ל :ואכתי אפשר לכאורה לערער
מצד אחר ,יתכן ש ע ל ידי רבוי חגכגםים בתוך חמכוגית מגדיל חנחג כח חמכונה
וכפי רוב המשא כן ירבה ההבער ,ונמצא שע״י הישראל נתוספה חחבערח ו כ ו /
אבל באמת לא קרב זה אל זד .וכו /לא כן בתוספת הבערה ע״י המשא ,שחבערה
זו לא באה ע״י רבוי המשא של גוף היושב מ צ ד עצמו ,אלא שהנהג הוא לבדו
מרבה ההבערח בשביל רבוי חנוסעים כדי לחזק כת ההובלה ,והיושב אינו עושה
כלום ,ואין לומר שםו״ם הנהג מרבה בשבילו ,ודמיא לנכרי שהדליק א ת המדורה
להתהמם בו שיש אוסרים לישראל דגזרינן שמא ירבה בשבילו ,מ כ ש ״ כ בנ״ד ,גם
זה אינו ,דבג״ד ביום טוב לא שייך לאסור בשביל זה ,דקיי״ל בהבערה ביו״ט
מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ו כ ו /ע״כ.
,
מבואר מזח דפשיטא ליד ,דאין כאן חשש רבוי הבערה ,ויש לברר אם המציאות
כן .וראד .דברינו בשבילין י—יא בענין חמתלוד ,עם יולדת חנוסעת בשבת .שו״ר
דברים מ ה בספר שמירת ש ב ת כהלכתד .פרק י״ט חערח ק ״ מ בשם ד ע ת מומחים
עיי״ש,
אולם יש להעיר דאפילו אם יש כאן רבוי הבערה ,הנה גבי י ו ״ ט כבנדונו הרי
מבואר ברשב׳׳א חולין דף ט״ו ובר״ן ביצה פ״ב דביו״ט מותר ,וז״ל הרשב״א
שם המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבח בשבילו ,פי׳ חרב ז״ל
גזירה שמא אחר שיניח הקדירה על האש ירבה שם התיכה בשבילו ,ומש״ה גזרינן
שמא יעשה כך לפי שיבוא לידי איסור סקילה בכך ,אבל אין לפרש שמא ירבה
התיכות בקדרה קודם שיתן אותה על האש ,דאפילו עביד הכי ל י ת כאן איסורא
דאורייתא אלא דרבנן בלבד ,שהרי ביו״ט מותר לכתחילד .בכה״ג כדתניא במם׳
ביצת )יז ,א( מ מ ל א ת אשד .קדרד .בשר א ע ״ פ שא״צ אלא לחתיכה א ח ת וכר ,וכיון
שכן דביו״ט מותר להרבות ,א ״ כ בנדונו דהר צבי כל החשש )אפילו אם נימא דמרבה
בחבערד (.הוא שמרבח דלק בלחיצח אחת ,ובזה ביו״ט מותר ,ועע״ש ברשב״א.
הזנת חר״ן שם פליג על חרשב״א ולדעתו רבוי חבערח ב ש ב ת חוא איפור
תורה ,ולא דמי ליו״ט ,והטעם ד ב ש ב ת הוא רק דחויד .ולא חותרד .עיי״ש.
וחנה בעיקר הדין אם שבת הותרה או דחויה לענין פקות נפש ,לא מ צ א נ ו
מפורש דדהויה היא ,אלא לחר״ן חנ״ל ,ובדעת חרשב״א לכאורח לפי חנ״ל דפליג
עם חר״ן ,י״ל דם״ל דחותרח .ובב״י סי׳ שכ״ח שחביא דברי הרשב״א בתשובה,
לא כתב בפשיטות דדחויח ,רק כ ת ב וכמדומה .וחגרא״י אונטרמן שליט״א בהתורה
והמדינה ה־ו עמוד מ ג חביא ג״כ מחרמב״ן דם״ל ד ש ב ת חותרת לענין פקות נפש,
ושם מהגדי״א הרצוג זצ״ל עמוד כז כ ת ב כן גם ב ד ע ת הרמב״ם דס״ל דהותרה.
והגה לא הזכיר לפי שעה דברי הכ״מ רפ״ב ד ש ב ת ע מ ש ״ כ הרמב״ם שם דהויה ה י א
ש ב ת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצוות .וכתב ע״ז בכ״מ בפרק כיצד צוללן
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
)פםהים דף ע ( איפליגו תנאי טומאה אם דהויה היא בצבור או הותרה וכו /ו מ ש מ ע
בגמרא ד ה ל כ ה כ מ ״ ד דהויה היא ,ו כ ״ פ רבינו בפ״ד מהלכי ביאת מקדש ,ו מ ש מ ע
דכי היכי דאיפליגו בטומאה ,ה ״ ג איפליגו בשבת לגבי חולה אם היא דהויה א ך
הותרה וקיי״ל כ מ ״ ד דחויה .אולם ראיתי להחת״ס יו״ד סי׳ של״ח שכתב ע ל
הכם״מ דדבריו תמוהין דהא בסו״פ טרף בקלפי אמרינו להדיא לענין קרבנות ש
הותרה ,טומאה דחויח ,וא״כ כשם שחלקו בקרבנות בין ש ב ת לטומאה ,ד י ל מ א
לענין פקו״נ נמי .ובערוה״ש סי׳ ש כ ״ ה סעי׳ ג׳ ש כ ת ב כיון דהרשב״א וחר״ן ל ה ד י א
ם״ל דהיא דהויה ולא הותרה ,אין הכרה להוציא דברי הרמב״ם מפשטן .הנה כ ב
כ ת ב נ ו דמהרשב״א אין הכרח כל כך ,והרא״ש ורבו מד״ר״מ מרוטנברג ס״ל ל ה ד י א
ד ש ב ת חותרח ,א״כ אדרבד .י ש לומר דגם חרמב״ם ם״ ל כן ,ומה שכתב ד ח י י ה ,
לישגא דגמרא נ ק ט פקוח נפש דוחה שבת ,ועוד דתרי מצינו ד ד ע ת חרמב״ם דבחולד,
ש י ש בו סכנת א ״ צ לשנות וכמש״כ ח מ ״ מ בחי״א ,דלא כחרמב״ן ,ואם דחויה ל מ
לא ישנו בדאפשר.
ת
ב
ר
ה
שו״ר בנעם ה׳ עמוד פ״ד מחגר״ב רבינוביץ בשם אביו ז״ל ש ל ד ע ת ה מ ג י ד
מ ש נ ח שאינו צריך שינוי בחולח ש י ש בו סכנח מסתבר שהותרח לגמרי .ש ו ״
בדברי מלכיאל ה ״ ד סימן ט ״ ו ש כ ת ב ולזה נלענ״ד ד ג ם חרמב״ם ס״ל ש ל
האיסורים חוחרו לגבי פקוח נפש ,ומש״כ ברפ״ב מ ה ״ ש דחויה ש ב ת אצל ס כ
נפשות ,לאו דוקא הוא ,ומשום שנזכר בש״ס כ מ ה פעמים לשון דוחה שבת ,ל
כ ת ב לשון דחויח ,ועי׳ ת ש ב ״ ץ ח״ג סימן ל״ז ול״ח בזח ,והראיה שהרי כ
הרמב״ם שם שדחויה ש ב ת אצל סכנת נפשות בשאר איסורים ,ובשאר א י ס ו ר י ק
כתב בחל׳ מאכלות אסורות פי״ד חל״ז שאין מחזירין על היתר בסכנת נ פ ש
רק ממהרין ל ת ת לו אף ד ב ר איסור ,וחיינו משום דם״ל דחותרח ולא מ ח ד ר י נ ן
ע ל היתר וכמשכ״ל .ומש״כ הכ״מ הוא דחוק ל ע נ ״ ד כר) .ועי׳ בעטרת חכמים או״ךן
סימן ד׳ מ ה שהעיר על הכ״מ( .שו״ר בשו״ת חסד לאברהם מהדו״ת חאו״ח ס י מ ן
ם״ז ש כ ת ב ג״כ דהרמב״ם ם״ל הותרה ,ו מ ש ״ כ דחויה הוא לאו דיקא• ו ע ״ ע ב א ב נ ר
נזר או״ה סימן תנ״ת.
ר
כ
נ ת
ז
ת
ה
3
ו ת
ובערוה״ש ליו״ד סי׳ רם״ו סעיף כ ״ ה כ ת ב וז״ל ויש שתלו ע צ מ ן ב ד ב ר י
הגר״א ס״ק כ״ה ש כ ת ב ע ל הרמ״א דאין ראיה מעבודח ,דעבודח חותרח ב ש ב ר ו
ומילה דחויה כמו פקו״נ שנראה מלשון ד״רמב״ם רפ״ב ד ש ב ת עיי״ש .ולא ה ב י נ ן
דבריו ,חגר״א ר״ל כן ,אבל אין מסקנתו כן ,וקיצר כדרכו ,וכוונתו דבע״כ גם פ ״
לחולה הותרה ,והרמב״ם לא מיידי לענין דרש זח ,וכתב לשון דחויה כלומר ש ה ש
נ ד ח י ת מ פ נ י פ״נ ,ואין כוונתו דחויה ולא חותרח ,וראייתו ברורה ד ב מ נ ח ו ת ס//ן-
אמריגן דר״י ור״ח סגן חכחנים אמרו דבר אחד וכו׳ א״ו דגם מילה הותרה ו
פ״נ חותרח ,ועכ״ז ל מ ע ו ט י בחילול טפי עדיף ,וזהו כוונת הגר״א ז״ל ,עיי״ש.
ב
כ ת
ג
ק
והנה בתת״ם שם ובאו״ח סי׳ ע ״ ט כתב להסביר טעמו של מ ה ר ״ מ ב ״ ב ד ם ״ ל
ד ש ב ת חותרח וכחול הוא ,ושארי איסור דחויח ,דם״ל דוחי בחם דוחח חתורח ,א ה ל
דרשא דושמרו בני ישראל א ת ה ש ב ת שישמרו ש ב ת ו ת הרבה ,עושה היתר ג מ ו ר .
וראיתי למי ש ה ק ש ה ד א ״ כ ביום הכפורים דלא כתיב ושמרו מ א י איכא ל מ י מ
אולם הנראה לי להסביר הדברים דשאני ש ב ת דהוא איסור גברא שצריך לשמור
ד #
א
32
www.daat.ac.il
ת
אתר דעת -מכללת הרצוג
השבת ולא לחללו ,וכיון דלגבי חולד ,אין איסור שבת ,חרי חוא כחול לכל דבריו,
משא״כ איסור נבילת אף דמותר לו לחולח ,מ ״ מ חנבילד ,חוא איסור ח פ צ א דאפילו
לאחר ההיתר אין זח מפקיע חאיסור מחנבילד ,וחרי היא באיסורא ,רק ד ל ג ב י חולד,
התירו האיסור דוחי בחם כתיב ,לכן ס״ל למחר״מ דחיא רק דחויה ולא הותרה,
וראה במשך חכמח פר׳ כי תשא בענין חילול שבת לחולה דברים הראויים למי
שאמרם ותרוה נחת.
והנני לחעתיק כאן מש״כ חערוח״ש או״ח בסי׳ ש כ ״ ה סעי׳ ה׳ וז״ל ו ב א מ ת
נ״ל ברור דאפילו חיא דחויח חיא א ״ צ לחמתין על חחיתר ,ולא ד מ י לטומאח ,דכיון
דהתורה ציותח לחלל עליו ש ב ת ולחאכילו כל חאיסורים ,אם נאמר שנמתין ,יכול
לבוא לידי סכנח ,ונמצא דלפ״ז אין חילוק בין דחויח לחותרה בפקו״נ לענין זה
וכו /רק יש נ״מ כגון שחחיתר וחאיסור לפנינו ,למאן דס״ל דחויח,אסור ליתן לו
את האיסור ,ולמאן דס״ל חותרת מותר ,אמנם לדידן גם בזח אין נ״מ כיון דללשון
הראשון אינו כן כמ״ש .ומ״מ יש נ״מ בין נבילה לשחיטה ע י ״ ש וכו׳..
מ ה העבודה ה ז א ת לכם
. . .וזהו שדקדק ]הרשע[ ואמר ״ מ ה העבודה ה ז א ת לכם" — ה ק ר ב ת ה פ ס ח אין זו
חשובה עבודה לה' כלל .ובאומר דבזמן הזה צריך לעבוד א ת ה׳ באופן א ח ר שיהיה נ א ו ת
לפי הזמן והמקום ,ומראה בטלפיו סימני ט ה ר ה דבעיקרו גם הוא מ ו ד ה דצריך לעבוד
א ת הבורא ,רק באופנים א ח ר י ם שיאמר
ה ו א . . .וזהו שבפסוק א ח ר א מ י ר ת הרשע
"מה העבודה ה ז א ת לכם״ כתיב ״ואמרת זבח פ ס ח הוא לה׳ אשר פ ס ח על בתי ישראל
בנגפו א ת מצרים".
הרב יוסף דוב הלוי מוולוזין :בית הלוי ,פרשת בא
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אביגדר נבנצל
על ה ק ר ב ת קרבנות בזמן הזה
יצא לאור כ ע ת חלק עשירי מספר ציץ אליעזר ,להגאון הרב ר׳ אליעזר י ו ד
וולדינברג שליט״א .בין שאר פסקי הלכה שבספר ,פוסק הגאון חמחבר ש ל י ט ״
ש מ ב ח י נ ה הלכתית אין שום אפשרות לבניית מ ק ד ש או להקרבת קרבן בזה׳׳ז .ב ע י ,
זו כבר נידונה על ידי גדולים רבים ,כמצויין בספר הנ״ל ,ומבלי להתעלם מ מ כ ל ו ל
הקשיים שעמדו עליהם ,ברצוגי במסגרת זו רק להעיר בקשר למספר נ ק ו ד ו ת
שחמחבר עסק בחן ,ועל סדר חםימגים שבספרו.
בסימן א אות מ ״ ד הזכיר בין השאר ב ע י ת כיוון מקום ה מ ק ד ש והמזבח .מכלי.
לגגוע בשאלח באיזו מדד• כיוונם מעכב ,וגם אם נתעלם מחאפשרות שאם א ל ן
בידי כל ישראל אפשרות לצמצם המקום בדיוק הרי זה נכנס בגדר דברי ה ג מ ר א
בבכורות י ״ ז :״רחמנא אמר עביד ובכל חיכא דמצית למיעבד ניחא ל י ״ /הרי י
׳ אכל
'
ז
להזכיר שהגדולים הקודמים עסקו בשאלי׳
עכשיו שהוא ביד ישראל ,הנה אם קימת דרך מ ד ע י ת לברר המקומות ע ל ידי ם ע ו ל ו
מבחוץ מוטב ,ואם לאו יש להתיר הכניסה אפילו בטומאה כשאין טהורים ל צ ו ר ך
הבנין וההקרבה ,והפירות ומדידות צורך הבנין וההקרבה הן.
באותה אות כתב בשם השערי צדק ״טעם יפה מיוהד לאיסור הקרבה בזד//,
משום שהגוים שמו שקוציהם בבהמ״ק וכמ״ש קצר המצע מהשתרע״ ,אך ה ר
תשובות בדבר ,הדא ,דבזמן שיד ישראל תקיפה מצוד ,עליגו לסלקם משם ,ו ד
קודמת לכיבוש א״י אם אמנם י ש שם ע״ז כ ה נ ח ת המחבר ,ובודאי אילו ה י
מקיימים בע״ז ובעובדי׳ מצוות התורה אבד תאבדון וגו׳ לא ישבו וגר ו ר כ ו
כהנה ,כי אז היתד ,יד ישראל תקיפה פי כמד• בם״ד ,ועל דא ודאי קא בכיבא מ י מ ו
השופטים ועד חיום כמפורש בתנ״ך .שגית ,כידוע ,ומובא גם לחלכה ,אין ה י ש מ ע א ל י
עוע״ז .שלישית ,חמקרא שחביא לא מיידי אלא כשישראל ח״ו עוע״ז ב ד ,י ל
י 3ר^
רביעית ,וחיא נקודד ,חשובח לחרבח דברים ,אין לנו לפסוק תלכי׳
אגדה כשלא נאמר בדברי הנביא או הגמרא מפורש שאין לחקריב מ מ ן ש י ש צ ל
בהיכל ,ואנו באים לפטור א ת עמנו מ כ מ ה מצוות עשה המפורשות בתורה ו ב ג מ ד
וברמב״ם על פי רמז מדברי אגדה שחרמב״ם לא ל מ ד מהם הלכה כלל.
א
א
,
ש
ב ז מ
ז ו
ד ,מ ק ו ם
ש ה י
ז ר י ם
ב י ד
ת
ז
3ה
ו י א
י ג ך
ת
ת
כ
ת
מ
ד
ו
ק
א
מ
ה ב י א
ד ב ר י
ש
״
י
)
ס
ו
כ
ה
א
מ א
ש
א
א
ד ,ש נ ה
ל׳ > יזנןן-
׳ ׳ י
י
באותו סימן סעיר ״ י
ראשונים )תוס׳ שבועות טו ,ב( ש מ ק ד ש העתיד ירד בנוי מ ן השמים .והנה מ ה ג מ
שעלי׳ דן רש״י אין כל כך ראי׳ לדבר זח ,כמבואר במאירי ר״ה ל׳ .ש כ ת ב ב א ו
אתר ,וגם לדעת רש״י אין ראי׳ מ ן הגמרא שבודאי ירד בנוי מ ן השמים א ל
שיתכן שירד .ומד ,שדברי רש״י מקורם בתנחומא ,וכן הוא בזוהר ,ושם נ ר
שבודאי ירד בנוי מהשמים ,אין לנו לבטל מ״ע דאורייתא מפני מדרש׳ ואילי ס ת י ל ן !
י ייליאבוס
ק
יבנו ואח״כ ירד מלעילא .וכן מצינו בימי אדריאנים
יי ז ישמי
ל ל
כ ש נ ת נ ה ה מ ל כ ו ת רשות ל ב נ ו ת מ י ד נגשי ל י י ל
ולא למלך המשיח ולא לנביא ולא לרוב ישראל ע ל אדמתם .ובילקוט ש מ ע
פ ר ש ת יתרו רמז רע״א מבואר למעיין שם דגם מ ק ד ש ראשון הי׳ ראוי לירד מ ש
ד א
ס ן
א
א
ש ח י
ב נ
ת
א
ח י כ ו
ט
א
מ
י
ב י ת
א
ד
ו י מ
ב נ
מ
ד
ס
ר ב י
כ 7י ק
34
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלא דזכו דוד ושלמה ונבנה על ידם( אלמא דזכות וחביבות איכא בקיום המצוד,
ע״י ישראל ,ורק אם ח״ו לא זכו תלויים באיתערותא דלעילא .וכן מסביר הרב ש״פ
פראנק שליט״א א ת שיטת רש״י — ראח ״חמעין״ ,תשרי ת ש ״ ל עמ׳ 73־.75
באותו מקום חביא דברי חגר״א בפירושו לשח״ש חמיוםדים ע ל א ד נ י הזהר,
וכמבואר א י ך לנו עסק בנסתרות לבטל ע ל פי זה מ ״ ע מה״ת ,ובגמרא בכתובות
קי״א ,א שהביא ,לא פי׳ רש״י דהכוונה לבנין הבית ,וגם אין לנו להורות על פ י
אגדה שהרמב״ם והמאירי וכל הפוסקים לא הביאוה להלכה .גם אין השבועה שם
עולמית ,כי אין שומעים לנביא לעקור דבר מן התורה לעולם ,אלא ע ד שתמפץ,
ובעוה״ר כבר נתקיים בנו בצבאות או באילות חשדח בשואה ,ומאן לימא לן ד ל א
קחןינא תהלת קיום עד שתהפץ בכבוש א״י והר חבית בישועת חבורא יתברך.
בסימן ב׳ סעיף א׳ רוצה לפרש בדברי חחינוך ״ מ מ ן שרוב ישראל על א ד מ ת ם ״
שישראל הם רוב על אדמתם כנגד הגוים ,והוא דהוק כמובן ,וגם לא הראה שום
מקור לדברי החינוך אם זאת כוונתו .ובעיקר דברי החינוך נ ל ע נ ״ ד דאין זה אלא
בתחילת הבנין ,אבל עכשיו למ״ד קדושת חבית לא בטלה אין כאן בנין ה ב י ת
כלל אלא מעשה הקמת קירות ותקרר ,שנפחתו גרידא ,ולא שום חלות קדושת חדשח,
וא״צ לזה רוב ישראל או נביא וכיו״ב ,כמו שלא הוצרכו לעשיית מנורה בימי
חשמוגאים ולתיקון חמזבח שנפגם בעטיו של כה״ג צדוקי.
בסימן ה׳ סעיף ב׳ הביא דברי חדברי חיים ואינם מובנים לענ״ד כלל .אם ישבה
אפשרות להקריב קרבן פסח יש בזה לכה״פ קיום מצוה ,אפילו אם נדון אם י ש
חיוב להקריב בזמן שאין בית ,ואם יש חיוב כרת על חחדל ל ע ש ו ת פסח ה ב א
בטומאח.
באותו סימן אות י׳ הביא דברי הזהר ,שירושלם לא תתעורר ע״י המבקשים
לעוררה עד שתהפץ באיתערותא דלעילא .ואם כוונתו לפסוק על פי דברי הזהר
כפשוטם ,יצא דאף ירושלם אין לנו לבנות בזה״ז ,אך לא שמענו ד ע ה כזו.
בסימן ז׳ אות ז׳ שקל דברי החת״ם בחידושיו שאין אפשרות להקריב שעירים
בטומאה ,וממילא אף שאר קרבנות אין קריבים — ,לעומת דבריו בתשובתו,
שאפשר להקריב קרבן פסח בזמן הזה בטומאה ,ואם כי עפר אני
תהת רגלי ההתם סופר זצ״ל נדמה לענ״ד כי אע״פ שגם על דבריו
בתשובתו יש כמה קושיות ,וכבר שקלו וטרו בהו ,הנה דבריו בהידושיו כאן אינם
אלא לפלפולא דאורייתא ולא ניתנו לפסוק הלכה על פיהם כלל .הדא ,ד מ ש נ ה
מפורשת היא בפסחים ע ״ ו :דשעירי הדגלים דוחים א ת הטומאה כשאר קרבן שקבוע
לו זמן .ועוד ,דאפילו נימא דאין זה אלא כשהטומאה היא מקרה ולא כשכל הכניסה
וההקרבה בטומאה ,אף דבעניי איני יודע מקור לדבר זה כלל ,הנה שעירי המועדות
באים לכפר על הנכנס בטומאה אשר לא כדת ,כגון שלא לצורך ,ולא על הנכנס כדין
לצורך קרבן ציבור .ועוד ,דאין אנו פוסקים הלכה על פי ט ע מ א דקרא ,ואף אס גדע
על פי נביא שלא נכנם אחד מישראל בטומאה ,מ ״ מ מ צ ו ת שעירים לא נבטל .וה״ה
בזמן שכולם טמאים .ועוד ,אף אי יהיבנא לי׳ דאין להקריב השעירים בזח״ז,
מנלן דאין להקריב שאר הקדבנות ,הלא דין טומאד ,דחוי׳ בצבור אינו תלוי כשעירים
אלא בציץ ,והשעירים אינם מעכבין את שאר חמוםפין ,וחמוסםין אינן מעכבין א ת
התמיד ואת הפסח ,ולא מצאנו עיכוב כשעירים אלא לעבודת יוה״כ בלבד.
35
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב יוסף יהושע אפפעל
דעשר קדושות
במשנה
א .בהמעין גליון ניסן ת ש כ ״ ט מ צ י ע ידידי מנוער הרב קלמן כהנא ש ל י 0״
ליישב א ת דברי הר״ש כלים פ ״ א מ״ח .ונעתיק את דברי הר״ש ואת דברי הרב ד׳נ״ל
בקיצור נמרץ .המשנה שם ״לפנים מן ההומה מקודש מהם שאוכלים שפ קדשים ק ל
׳ כגיז ל ע נ י ן
ומעשר שני״ ,ופירש הר״ש ״ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנז
ל חמץ
שותט א ת חתודה לפנים מן החומה ולחמה חוץ לחומה״ ילעגיז
לד׳ יוחנן דאמר בפרק התודה מנחות ע״ח ע ״ ב ובפרק תמיד נ ש ח ט פסחים ס״ג ע ״
חוץ לחומת בית פאגי .ועוד נפקא מ י נ ה לענין המראה דזקן ממרא כדאמדיבן
בסנהדרין י״ד ע ״ ב באם מ צ א ן בבית פ א ג י והמרח עליחן אינה חמראח״.
א
י ס
ה כ א
ש
ו
ח
ע
ט
א
והרש״ש שם בכלים ,הקשה על דברי הר״ש שאין כאן שום מעלה לירושלים ש
לר״י פשוט דחייב בשוחט א ת הפסח על חמץ אף אם חחמץ חיח חוץ ל י ת ש ל י ש
וכן חקשח בגליון חש״ס פסחים ם״ג ע״ב .ור׳ ישעי׳ כ״ץ בתשובות רעק״א ם׳ ק ע ״ ן
מתרץ את דברי הר״ש עפ״י הירושלמי פסחים פ״ה ה״ד דסובר ד ל י ׳ אינו ח י
אלא א״כ החמץ עמו בירושלים ,ורעק״א ז״ל דחה שם את דבריו.
ה
,
י
ד
,
י כ
ועוד הקשה רעק״א על דין השלישי של הר״ש — מ ה קדושח יש לה ל י ר ו ש ל י ק
לענין זקן ממרא הרי שם העיקר שמצאן חוץ למקומן יאין כאן מעלה ל י ר ו ש ל ד
כלל .ומציע חרב חנ״ל לתרץ את דברי חר״ש עפ״י דברי חרא״ש שם וכתב ,״
דבר שאם נפרש דברי הר״ש על סמך הרא״ש שאין כוונתו דוקא למעלות י ר ו ש ' ל י
׳
אלא שבענין הראשון שהזכיר — לחמי תודה — כיון למעלת ירושלים ,ובענין
— שחיטת פסח על חמץ כיון למעלת העזרה — ,והזכירם צמודים ,כי צמידיס -
במקומם בפסחים ובמנחות ,ובענין שלישי — זקן ממרא — כיון למעלת ל ש כ ך ,
הגזית וסרו כל התמיהות על הר״ש.
ש
/ס ו
ס
ן
ב
י
ד ב ר י ר
ד ע ת י
מ א ד
ד ח י ק י ם
ש
ה
ר
י
ד ,י
כ
ש
ת
ב
מ
י ע י ד
ק
ו
ד
ע
;
ב
ש
לבמד־
״
"
׳
ל
•
דברים דלא תנן הכא״ ,ובודאי כוונתו שבתוך חומת ירושלים הוא מקום ק ד ד 7״
,
לכמח דברים כמו לענין שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני ,ואיר נאמר ש
כיון לחמץ לקדושת ומעלת העזרה ודוקא לרשב״ל שאין הלכה כמותו .וכבר ד ,
הגאון יעב״ץ )מביאו הרב כחנא( ש צ ״ ל לר״י בדברי חרא״ש ,ובענין ש ל י ש י ה ד ״ ^
יש
מתכוין למעלת לשכת חגזית .כל זה דחוק מ א ד לחעמים בדברי חר״ש.
מ
ד ׳ ר ׳
ג
ג .הנה הגרע״א דחח א ת דברי ר׳ ישעי׳ כ״ץ וכתב שם ״ ב א מ ת היא מ י ל
ד ת מ י ה למאד דמת שייכות ירושלים לזה — די״ל דהדין הוא דאם החמץ שלך ן ^
ו ם ג ר
ב י ת ו
א
ד מ מ י
א
א
? י י
ח ז ו ר
ב י ת ו
ע
ד
א
ח
ו ע כ ״ פ
ה פ ס ח
א
ד א
אש '
*
י
ל
ל
ל
במדיי״י
יצא מ ב י ת ו קודם ל׳ יום דהדין דא״צ לבער וכתב הר״ן דעשאוהו מפולת א ״ כ ל ״
^
דמדאורייתא י״ל אפי׳ ביטל לא צריך כמו במפולת לרש״י והר״ן וכו׳
0
א
ד
א
צ
ה
ש
ב
ת
ה
י ב ז ה
י
ד א י נ ו
ע ו ב
ע
א ו
ד
א
ת
ז
ב
ח
כיין ד א י
ל
י ל ל
"ל
׳
״
מדאורייתא י״ל
י
מצווה כלל בהשבתתו ,א״כ י״ל מ ה ״ ט לא נ ק ט הירושלמי אעפ״י שאין ע מ ו
י
כ
36
www.daat.ac.il
ע
ז
כ
אתר דעת -מכללת הרצוג
— דהוה משמע אפי׳ החמץ במדה״י לזה נקט דהחמץ בסמוך לו ותפס שם העיר
ירושלים וה״ה לעיר אהרת ואתא למעט רק אם ההמץ במדה״י״.
ד .ולא זכיתי להבין את דבריו חקדושים — מדוע לא חש חבבלי לזה ונקט
— אעפ״י שאינו בעזרח .ואם נאמר שחש״ס דילן ם״ל דגם אם חחמץ ב מ ד נ ה ״ י
ג״כ עובר על לא תשחט יש לנו מחלוקת גדולח בין חירושלמי וחבבלי ולא חזכירו
הראשונים וגם חאחרונים שום דבר מזח.
.ועוד דבר דרעק״א נקט בפשיטות דאם יש לו חמץ במדח״י וחדי הוא במפולת
דלשיטת רש״י וחר״ן אף ביטל לא צריך מדאורייתא ואינו עובר על ח ע ש ח
דתשביתו ומש״ת ג״כ אינו עובר על לא תשחט .ובאמת יש מקום לומר ד א ף דאינו
עובר על תשביתו אין זח אמור שאינו עובר על לא תשחט ,דאפשר דחתורת אמרח
לא תשחט וכו׳ גם על חמץ שאינו עובר עליו בתשביתו ,מ ״ מ החמץ ש ל ו הוא.
ואדרבא לשיטת חסמ״ק שמדאורייתא צריך לבטלו ,אפשר לומר דלאחר שבטלו
כבד אינו שלו ואינו עובר על לא תשחט .ואף דאפשר לומר דגם לשיטת חר״ן
שמדאורייתא אין צריך ביטול ,הוא שאזיל לשיטתו דחמץ אינו ברשותו דאםור
בהנאה וכו׳ וע״כ מהני הפקר וביטל מטעם הפקר ,וכשאינו יכול לבער את חחמץ
כגון שההמץ במדה״י גם ביטל לא צריך משום דהמץ אינו ברשותו ואינו שלו
ומש״ה אינו עובר על לא ת ש ה ט וכו׳ .אך עיקר הדין של הגרע״א ז״ל אינו מוסכם
ועיין בשו״ת ש״א ס׳ ע״ן וע״ח שהעלח שאף אם לא יכול לבער א ת חחמץ ואינו
עובר על תשביתו מ ״ מ עובר על לא ת ש ח ט וכו׳.
ו .ומצאתי בספר כרם אהרן על מסכת ברכות מחרב אחרן וואלאנאוו ז״ל
ובסופו נדפס דרוש לשבת הגדול ״העתק מ כ ת ב יד קודש מהגאון הקדוש רשכבה״ג
וכר רביגו עקיבא איגר זצללה״ה אשר לא היה עוד בדפוס הגיע לידי מהגאון
הצדיק וכו׳ ר׳ היים יעקב נפתלי זצ״ל זילבערבערג מוורשא״ וז״ל שם באות ב ׳ :
״ונלע״ד ליישב ובתחלד .נאמר דמ״ש הצל״ח עפ״י יסודו להוכיה בהיפך מ ד ע ת
אחע״ז דכמו בלשחוט חוזר לבער ח״נ בלמול בנו ,אין זח דיוק כיון דבפםח אין
הטעם מחמת דמוטל עליו יותר לקיים מצות עשה דתשביתו ,אלא דלא חזי כלל
לשהוט פסה בעוד שיש לו המץ דאף הוא בענין דא״א בשום אופן לבער חמצו
דפסקי מברא וכדומה דבזה במילה בודאי הולד למול וכר ובפסח כה״ג א״א
לשחוט מצד לא תשחט ע״ח״ .הרי שהגאון בעצמו ס״ל להיפך מ מ ״ ש ש כ ת ב
בתשובותיו.
ז .וראיתי בספר יד יצחק כולל חרושים על התלמוד והרמב״ם שחביא א ת
דברי חגרע״א בגליון חש״ס פסחים ס״ד וכתב ליישב דס״ל לחר״ש דגם בחמץ
אינו עובר על לא ת ש ח ט וכו׳ דוקא בתוך חומת בית פאגי כלומר בתוך חומת
ירושלים ,וחוכיח דבריו מהא דמקשה הש״ס והא אפליגו בח תדא זימנא וכו ואם
נאמר דר״י סובר דבחמץ לא בעינן שיחא לפנים מ ח ו מ ת בית פאגי א״כ איך נבע
בחמץ מפלוגתתם דתודח חלא חתם בעינן דוקא שיחא בתור חחומת וכו׳ וכן
להיפך ,אלא ודאי דגם בהמץ בעינן שיהא לפנים מן החומה ו כ ד ע ת חר״ש .הוא
איגו מביא את חירושלמי אלא כותב כן מדגפשי׳ לחעמים כן בדברי הר״ש ,א ב ל
דבריו איגם מוכרחים ,כי חראי׳ שחביא מדפריך הש״ס והא פליגו בה ח ד א זימנא
,
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
וכר אינו ראי׳ דחא כדאיתא וחא כדאיתא ,כי גבי חמץ הדעת נוטה — אם ל
דרשינן על בסמוך לר״י עובר אף חוץ לירושלים ,וגבי תודח אם ל ח י ז לחומד•
לא קדוש ושפיר פריך חגמ׳ וחא אפליג ו בח חדא זימנא וכו׳ ושפיר היינו י כ ו ל י ס
ללמוד ח ד מ ח ב ר י /וכבר ראיגו שהגרע״א וחרש״ש לא רצו לפרש את חבבלי
א
ח ם
ה
ן
כ
ח .ואחר שבררנו דהפירוש של הגרע״א בהירושלמי אינו ברור מ ט ע מ י ם
שזכרנו ,נלע״ד דאף דמחבבלי מ ש מ ע דס״ל דלר״י דעובר ע ל לא ת ש ח ט אף
ע במי
י ל
החמץ נמצא חוץ לירושלים
י ל לאו ד ל
מהרמב״ם בפ״א מחל׳ ק״פ ש כ ת ב דאם י ש לו ח מ ז
ת ש ח ט חמץ מ ש מ ע דבכל מקום ש נ מ צ א הוא ברשותו ,מ ״ מ אפשר לומר ד ד ע
ה ד ״ ש אינו כן ,אלא דם״ל דאף לר״י אינו עובר אלא אם חחמץ נ מ צ א ב י ר ו ש ל י ס
א
מ
ש
ו
ם
כ
ד ה א י ס ו
ד
ה י כ י
י
א
ת
א י ת א >
א
ב ר ש ו ת ו
ו כ ן
ע ו ב
מ
ש
ם
מ
ע
א
ת
א ע פ
ב ע ז ר ה
ש א י נ
כ ו ו נ ת י
ש
מ
״
צ ר י י
מ
י
ש
ה
א
ד ,ח מ
* בי׳רושליס'
"
י
וזה ש א מ י י ״ י ״ ״ י
וחילו מחירושלמי חנ״ל וברור שכן כוונת הירושלמי.
ואם כנים אנחנו בזה ,דברי הר״ש פשוטים ונכונים :ועוד מקודש לכמה ד
דלא תנן הכא ו כ ר :א( לענין שוחט את התודה וכר יש מעלה לירושלים ל פ נ י
מן ההומה ,ב( לעבין חמץ לר׳יי אם יש לו המץ חוץ לחומת בית פאגי היינן
לחומת ירושלים ,אבל בתוך חומת ירושלים עובר עליו אלא שאיגו צריך ל ה י ו ת
בעזרת דוקא כשיטת חירושלמי.
וכן מ צ א ת י בשו״ת משיב דבר םי׳ י״ז שכתב ״אך לפי מ ה שביארנו ב ד ,ע
שאלת )סימן ע ״ ד אות י״ד( דלפי ד ע ת חירושלמי דלכ״ע אין חחמץ מ ע כ ב ש ד ן י
חפסח עד שיהא בירושלים״ הרי שתופס דהכי היא שיטת הירושלמי ודלא כ ה ג ר ע ״
ד
3
ם
י
ת
מ
ט
ג״
ט .ובחפשי בספרים מ צ א ת י עוד בספר דמשק אליעזר בם׳ ק״י ש כ ת ב
בפשיטות דהר״ש ס״ל כהירושלמי דאף לר״י צריך שיהא חחמץ בירושלים.
,
י .אמנם מ ה שרצח לתרץ שם קו׳ חצל״ח על האבן העוזר במה שיישיג
ה מ ״ א בסי׳ תמ״ד וס״ל דאף לאחר זמן איסורו לא יחזור משום דקרבן פסח ^
כרת ובודאי דאלים טובא מ ע ש ה דתשביתו וכו׳ והקשה עליו הצל״ח ד ח א י ך ,־?"*-
לשחוט את חפםח ועדיין חמץ קיים ,ולא שייר בזח עשה דוחה ל״ת וכו׳ כיון ^ .
זה הוהירה התורה )וחדברים עתיקין( ,וע״ז כתב בספר חנ״ל דעפ״י ה י י ו ש ל
ניחה והאבן העוזר ס״ל כהר״ש ע פ ״ י הירושלמי דמיירי בביתו תוץ ל י ר ו ש ל
וכתב שם ״וזח פשוט״ לא חבנתי ,דחמ״א כתב דלאחר זמן איסורו ש א י נ ו ל ^ -
מ י
י
3
ב ט
ו
צ ר י ד
? 1ח ז ו ר
ב ע ר
י כ מ י
כ ן
ג ב י
ק ר ב ן
פ
ם
כ ן
מ
ה
ד
ח
ף
א
א
ם
ב י ת ו
ד ז ו ז
לייושלד
יל
ל ל
אסור לעשות פסה אם אפשר לו לבער ועובר על לא ת ש ח ט וכו׳ ו כ ש י ט ת ה ^ ז ״
^ 2
דילן .רק דאם אינו יכול לבער ולא לבטלו אפשר שיכול לעשות פסח ,ע ״ ז
חמ״א דלא יעשר! פסח אלא יחזור ויבער דעשה דתשביתו עדיף .והאבן ה ע ז־ושיל"
עליו דקרבן פסח עדיף ולא יהזור לבער את החמץ ,וה״ה למול א ת בנו ,ואיך '
לומר שהאבן חעוזר מיירי לפי ש י ט ת חירושלמי שבאם יש לו חמץ חוץ ל י ר ן ^ ן ^ י "
0
ו ז ד
י
ג
א
א
ת
ה פ ם ח
א
׳ ייל
יכול ל ש ח ו ט
כהירושלמי ,ואין ה ש ג ה ע ל המ״א.
יא.
ה ו א
ה ו כ י ח
מ
ש
נ
ה
י מ ש ב ת נ ו
י ד א י
^
א
ו ע ת ה נבוא לעגין השלישי שהביא הר״ש — המראה בזקן מ מ ר
38
www.daat.ac.il
0
'/0
יי *
7
א
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקודם כתב הר״ש :״ועוד מקודש לכמה דברים דלא ח נ ן הכא ו כ ר ״ ו מ נ ה ב׳
דברים :חלת תודה וחמץ ,ואח״כ שינה הר״ש א ת לשונו ו כ ת ב :״ועוד נפקא מ י נ ה
וכר״ ,ובודאי שאין כוונת חר״ש שלא מנח חכא מעלת ירושלים בנוגע לדין ה מ ר א ת
זקן ממרא ,דודאי אין בזה שום מעלה לירושלים ,דחמראח צריך לחיות דוקא
בלשכת הגזית ,אלא כוונה אהרת י ש לו להר״ש בזה והיא דהתום׳ ב ע ״ ז ה׳ ע ״ ב
ד״ה' מלמד הקשו :וא״ת והא ירושלים נמי איקרי מקום לגבי אכילת קדשים
ומעשר שגי וכתיב במקום אשר יבחר ד /וי״ל דלגבי דיני נ פ ש ו ת לא איקרי מקום
אלא לשכת הגזית וכר .וא״כ י״ל מ ה שהביא חש״ם סנחדרין י״ד ע ״ ב :ת ״ ש
מצאן אבית פאגי והמרה עליהם יכול תהא חמראתו המראה וכר ,הכוונת כ י בית
פאגי היא לפנים מן ההומה וגדון כירושלים לכל דבר )רש״י שם( ,וא״כ א ם מ צ א ן
שמה והמרה עליהן תהא המראתו המראה משום דירושלים נקרא ג ״ כ מקום ל ג ב י
אכילת קדשים ומעשר שני — ת ״ ל וקמת וכר .וזהו ג״כ כוונת הר״ש ,לאתר
שביאר שיש מעלח לירושלים לעוד כמד! דברים כגון לחמי תודה ,ותמץ — כ ת ב :
״ועוד נפקא מינח וכר״ ,כלומר דלחכי צריך לחשמיענו שאין חמראתו חמראח
אם מצאן בבית פאגי ,אבל אם נאמר שאיי לירושלים קדושה לכל חני דברים
ולא נקרא מקום מה צריך להשמיענו דאין חמראתו חמראח .ו ב א מ ת חיה ה ר ״ ש
יכול לומר הנפקא מינה בתהילת המשנה שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר
שני אלא חמתין עד שפירש שישנם עוד דברים שיש מעלח לירושלים ,ואח״כ כ ת ב
״ועוד נפקא מינה לענין המראה בזקן ממרא״.
יב .ידידי הרב הגאון ר׳ בצלאל ראקאוו שליט״א א ב ״ ד דגאטםהעד כ ת ב .ל י
דיש' לפרש את דברי הר״ש בפשיטות ״אולם בכל זאת צדקו דברי כת״ר בדיוקו
בלשון הר״ש וכוונת הר״ש כפשוטו .דהנה לענין המראת זקן ממרא בענין ל ש כ ת
הגזית הייגו מקום אשר יבהר ,ויש לומר דדין מקום לשכת הגזית היינו מקום
המראה של זקן ממרא רק בצירוף קדושת ירושלים ולא יצוייר לשכת הגזית הוץ
לירושלים א״כ חלא בעינן קדושת ירושלים כדי שיחול דין וקמת ועלית אל המקום
חייגו לשכת חגזית אשר בירושלים .וזח שכתב ומדוקדק מ א ד לשון חר״ש ונפקא
מינח פירוש ונפ״מ של קדושת ירושלים כדי שיחא שייך שם מקום ללשכת חגזית
לענין זקן ממרא ,דחוץ לירושלים ליכא כלל דין מקום לחמראח א״כ מ ו ע ל ת קדושת
ירושלים ויש לה מעלת לעגין חלות דין לשכת חגזית וזח שמפרש ונפ״מ היינו
דקאמר אין כל ירושלים ראוי לזה כמו ק״ק ומעשר שני אלא ד מ ״ מ בעינן גבולות
ירושלים שיהא שייך בה מקום לשכת חגזית״ .ודברי פי חכם חן.
יג .ועוד עלה בדעתי לומר שמה שכתב הירושלמי — ר״י א מ ר אפילו
בירושלים — הכוונה שר״י אמר לדבריו של רשב״ל ,לדידי אפי׳ הוץ לירושלים
נמי עובר עליו על לא ת ש ח ט וכו׳ ואין אני דורש על בסמוך ואיםורא כל ה י כ י
דאיתא איתא ,אד לדבריך שאתת סובר על בסמוך ,אז אפילו בירושלים נקרא סמור
מפני שקדושת ירושלים חיא נמי כמו סמוך ,וחדבר עוד צריך ביאור.
יד .וראיתי שיש כאן מבוכח גדולח בחפירוש בית פאגי .ב מ נ ח ו ת ע ״ ח מ פ ר ש
רש״י חוץ לחומת הר חבית ,וכן חרמב״ם לפרוש חמשנח .ו ר ב ע ו גרשום ש ם מ פ ר ש :
39
www.daat.ac.il
הרצוג ״לפגים מ ח ו מ ת העיר״ .ו ר ב י נ ו
מכללת רש״י
דעת -מפרש
אתרע ״ ב
״ ח ו מ ת חעיר״ .ובםנחדרין י ״ ד
ח נ נ א ל ש ם :״מקום נקרא בית פאגי והוא חוץ לירושלים״ .ולהרמב״ם ו ר ש ״ י
סנהדרין י״ד ודאי שאין מ ע ל ה לירושלים לענין לחמי תודח .וכבר ציינו ב ע ל י
מפרשי הים בגליון הש״ס ירושלמי יומא ל ״ ה ע ״ ב א ת כל המקומות .וכן ב ג ל י ו ן
הש״ס של רעק״א סנחדרין .ובספר כפתור ופרח כ ת ב :״הרי שחרב )חרמב״ם( ז ״ ל
• כת3
׳׳
משים ב י ת פאגי פעם חוץ להד ה ב י ת פעם ח ח ל
רש״י בית פאגי חוץ לעזרח — חומה אחת וכן שמח .לישנא אחרינא — מ ג ד ל שהיד,
בחומה ובולטת ה ד פ נ ו ת חוץ להומה כמין פאגי ת א נ ה ועד חוץ לחומה מ ק ו ם ה ב ל י ט ה
ה י ו כשרות״ .ומצות לבאר וליישב את כל זח.
ע ז ר ה
א
א
ש
ה
ו
א
ב ד ,ר
ה ב י ת
אחרי ה ב ע ת תודה לידידי מוהר״י אפפעל שליט״א ומוהר״ב רקוב ש ל י ט ״
על שעיינו בדברי ודנו בהם ,יורשה לי ל ה ע י ר :
א
א .דוחק הוא לפרש את הר״ש ע ״ פ הירוש׳ ,שהרי בפירוש מזכיר פרק התודד,
ותמיד נ ש ח ט מ ח ב ב ל י ששם חדיון בלתמי תודח ושוחט על חמץ.
ב .הר״ש מתפרש אצלי ע ״ פ חרא״ש ,וחרי חרא״ש בפירוש דן ב ש א ר ד ו כ ת י ,
שחרי בזקן ממרא בפירוש הזכיר מחנה לויח.
ג .אם אפשר לפרש ה ר א ״ ש בלי לחגיה בו — וחרי גם לפני מ ל א ״ ש ד,ל/
ברא״ש שענין חשוחט ע ל חמץ יש קדושח אליבא דר״ל ,כמו בכת״י ש ל פ נ י נ ף
נראה דיותר דחוק הוא לחגיח מאשר לפרש כמו שפירשנו.
ד .כמובן אין לאמר שלרע״א הלוקים הבבלי והירושלמי כשהחמץ ב מ ד י נ
הים אם עובר על לא תשחט .אלא שלירושלמי חש להשמיענו הדיוק ד ב מ ד י נ
הים אינו עובר וע״כ אמר אפילו נתון ע מ ו בירושלים ולבבלי לא ת ש ל ה ש מ י ע נ ך
דיוק זה וע״כ אמר אע״פ שאינו בעזרה.
ת
ת
ה .בחא ד כ ת ב דדוחק לאמר שחר״ש מתכוון לשוחט על החמץ אליבא ד ר ״ ל
דאין הלכה כמותו .אמנם נכון שחרמב״ם פסק כר״י אבל אין מ כ א ן ראי׳ ש
הר״ש פוסק כר״י בהא דאף דקיימא לן ע ל יסוד דברי רבא ביבמות לו ע ״ א ה א ו מ ד
ד ה ל כ ת א כר״ל בתלת ,שבשאר מקומות הלכה כר״י )עיין סדר תנאים ו א מ ו ר א י ש
אות לב ומה ש כ ת ב ת י שם במחדורתי( ,חנה יש בענין זה דעות בקשר ליוצאים מ ה כ ל ל
הזח .ע ״ פ תום׳ םנהד׳ ט״ו ע״ב ד״ה תניא כלל זה דהלכה כר״י הוא רק כ ש ס ל י
אליבא דגפשייהו אבל לא כששפליגי אליבא דתנא — .וע׳ מרגליות הים ב מ ק ו ם ,
בעמודי ירושלים ליר׳ סאה פ ״ ו ה״א ובשדי תמד כללים מ ע ר כ ת ריש א ו ת י ב ש ד נ ך
בדבר .ובקשר לעניננו יש לציין במיותד שבתום׳ ד״ד ,נודע ש ב ת ע ע ״ ב ה ב י א ד ל
מיידי בהאי כללא ביבמות רק בדברים הנוהגים בזמן הזה )ועיין עין ה ר ו ע י ש
למהרש״ם ערך הלכה אות לב( .וחר״ש — שבדבריו אנו דגים — בפירוש א מ ד ז
בענין מ ח ל ו ק ת דר״י ור״ל — עיין תשב״ץ ח״ג סי׳ לז )דף ח ע ״ ד ב מ ה ד ו
לעמבערג( ד״חא דקיימא לן כר״י לגבי ר״ל בכל דוכתא בר מתלת ,ד ח ״ מ ב ד ב ר י ש
ג
ע
ג י
א
א
ת
ר ת
40
www.daat.ac.il
הרצוגל ב ד כל א ל ה אין שום דוחק
מכללתאך מ
למשיחא״.
הנוהגין בזמן חזר .ולא בהלכתא
אתר דעת -
לומר שהר״ש והרא״ש מביאים נפקא מינה שאינח אליבא דחלכתא .ואם נתייחס
להלכה שנפסקה ברמב״ם ,הרי פסק דלר״י אין בענין זה שום קדושה בירושלים
וכפשטות לשון הבבלי .ובכן אף לדברי הרב המשיג אין הר״ש מביא גפ״מ אליבא
דהלכתא.
ו .ה״סתירה״ בין דברי רע״א בתשובתו ובין המובא בשמו בכרם־אהרן איגגה
מוכיחה כלום .אם סתירח היא ,חרי שמוכרחים לומר שהעיקר כדבריו ב ש ו ״ ת שלו
שמסרם עצמו לשם חדפסח ונדפס בחייו .אלא שאפשר לאמר שאין כאן סתירה.
בשו״ת שלו מדבר רע״א על חמץ שהנו במדיגת חים וסגר ביתו ואי אפשר לו
לחזור לביתו עד אחר הפסח ,ומוסיף עוד ד ע כ ״ פ חדין כך אם גם יצא מ ב י ת ו קודם
ל׳ יום דאינו צרייף לבער ,ויש לזד• דין מפולת .ובדרוש שנדפס בכרם אחרן מדובר
בהמץ שאינו יכול לבער ,אבל אין הוא במפולת שנחשב כמבוער ואינו מצווח
בהשבתתו; כי בפסקי מברא אנוס הוא אך ההמץ אינו כמבוער.
]ע״כ כתבתי מבלי שראיתי דרושו של רע״א במקורו .כ ע ת ה צ ל ח ת י להשיג
הספר וראיתי שדברים שאמרתי מפורשים בדברי רע״א .ותמה ת מ ה אקרא על ידידי
הרב המשיג שהשמיט אותם .שהרי מכל הפיםקא שהביא מ ד ב ר י רע״א ה ש מ י ט רק
המלים המורות על כ ך ; שכך כתוב ש ם :״דאף אם הוא בעגין ד א ״ א בשום אופן
לבער חמצו דפםקי׳ מברא וכדומה ד מ ה במילה בודאי הולך למול ,דבלא״ה יושב
ובטל מלקיים תשביתו ובפסח בכח״ג א״א לשחוט מ צ ד לא ת ש ח ט ע״ח״ .והגה
המלים המודגשות הושמטו ע׳׳י חרב חמשיג וזכר לחכלל ב״וכר״ על ידו .וחן חרי
אומרות שבמקרה זה באמת חלה עליו מצות השבתה ,שלא כבמקרה המוזכר
בתשובתו שדגו כדין מפולת שפטור מחשבתה[.
ז .ומד• שחביא מחנצי״ב ומדמשק אליעזר אינו מ ח ד ש כלום .שהרי ה ב א נ ו
כבר אחרונים שפירשו הירושלמי דלר״י אינו עובר על לא ת ש ח ט אלא אם כן הוא
בירושלים ,והרי הם ר׳ ישעי׳ כ״ץ וחרש״ש ויפח עיניים ,אלא שרע״א מילתיח
בטעמא למד .אין לפרש דברי ר״י כפשטם וכשדחה דברי ר״י כ״ץ דחה גם דברי כל
הסוברים כמותו.
כללא דמילתא גראה לי שאם גפרש את הר״ש ע ״ פ דברי הרא״ש — שכידוע
בפירושו לטהרות — כמו לזרעים — הסתמך בהרבה על הר״ש והביא דבריו נקלע
לאמתת כוונת הר״ש ואם מיושבות בזד .השגותיו של רע״א ולשיטתיה דרע״א
מ ה טוב.
קלמן כ ה נ א
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תגובות
הרב קלמן כהנא
7זב<ב ה פ ו ל מ ו ס ״מ< הוא יהוד*״
א.
לא לעצם השאלה ״מי הוא יהודי״ רוצים אנו להקדיש שורותינו ה ב א ו ת .
בעתונות היומית ה ד ת י ת והכללית ,בויכוח בכנסת ומעל במות שונות נידונה ה ש א ל ה
כבר באריכות .ובכל הבמות הללו באה לידי ביטוי ההכרה שאכן רובו של ד ,ע
השוכן בציון איננו רוצה ואיננו מוכן להינתק מהמסורת )ונ״ל :מהמסורת ד י י ק א ,
ולאו דווקא מההלכה( בשאלת היסוד של מהותו ושל חייו.
? ייייו ל ב י ת
אבל נדמה לי שיש עוד עניגים הקשורים בדיון שהתחיל
המשפט העליון ונמשך אחרי כן בצבור הטעונים הבהרה או הדגשה .ולכד ה ש ו ר ו ת
הבאות.
ס
ע
ם
פ ם
ש
ב.
העם ,ע״י נציגותו בכנסת וע״י ממשלתו הסתייג מ ע מ ד ת בית ה מ ש פ ט ה ע ל י ו ן .
נדמה לי ש ז א ת אפשר לקבוע ללא כל ספק.
שופטי בית ה מ ש פ ט העליון בישבם על כס ח מ ש פ ט וגם מחוצת ל ב י ת ה מ ש ע
רכשו להם בתוקף תפקידם מ ע מ ד אשר איננו מאפשר ע ל נקל הסתייגות מ ד ב ר י ה ם .
חם לא פעם מדברים אלינו ,פשוטי העם ,כמאולימפום גבוה ובצחצותי לשון ו צ ע צ ד ע י
סגנון ,באים להכריע בשאלות השקפתיות — ולאו דוקא משפטיות טהורות
הכרעות אשר כאילו אין ערעור עליהן .ומכיון ,ולא בגלל ה ש ק פ ת עולם ש ל ה
נתמנו לתפקידם ,אין כל ספק בעצם שאין להכרעתם זו כל מ ש מ ע ו ת מ ב ח י נ ה
מוסרית ,אף כי מבחינה מ ע ש י ת ומשפטית היא לא פעם קובעת .ועל כן נוצר ה מ צ
במדינת ישראל ,כי חפכו שופטים של בית ח מ ש פ ט חעליון ד״לוחמים ה ר א ש ו נ י ס
ב מ ל ח מ ת התרבות ,אשר אם לא פרצה ,חרי לפחות ע ו מ מ ת ורותשת חיא במדינה י ב ע ס .
ע
ש
3
א ח ד הביטוים לכך היתר .ה ת ב ט א ו ת השופט העליון זוםמן בבית ה מ ש פ ט ה ע ל י ו ן
בישבו לדין ע ל נםיון של משרד הפנים למנוע אשרת ישיבת מ מ ו ש כ ת בארץ ל מ י ם י ו
המתחזה כסטודנט .בריתחתו כי רבד .על עוול זח השווה השופט העליון י ׳ מ ל י מ ד
והדן בכובד ראש א ת מדינת ישראל לסעודיח .כנראח שאין למדינת ישראל א מ צ ע י
להעמיד בריש גלי ובפומבי ש ו פ ט על מקומו ולהבהיר כי אין המדינה מ ו כ נ ה ל ס ב ו ל
ה ת ב ט א ו ת שכזו.
אך איתרע מזליה ש ל ה ש ו פ ט העליון .חח״כ שלום כהן מ״העולם הזד— ,
ח ד ש ״ הזדהה עם ה ש ו פ ט בפומבי מעל במת חכנםת .חםתמך על דבריו ש ל
השופט -וסיגלם לעצמו.
לחבר כנסת אפשר לשים רסן ,אפילו במדח מםויימת לחבר כנסת ה מ ג ל ס
העולם חזח ואת הכוח חחדש .יו״ר הכנסת ,בתפקידו תרשמי ,בשבתו ב ר א ש י ש י
נ ר
ס
ע
כ
ו
ו
ק
א
ד
ת
ג ת
42,
www.daat.ac.il
הרצוגלחזור בך מדבריך אלה ,י ש בהם
מכללתממך
מבקש
הכנסת קבע :״חבר הכנסת כהן ,אני
אתר דעת -
משום בזיון מדינת ישראל״ .ונציג ״העולם הזה — כוח ה ח ד ש הזר ב ו ; הכיר בכן*
שיש מקום .לדרישה זו.
טוב שלפחות בעקיפין הוגדרו כראוי דברים אלה של שופט עליון.
,,
ג.
1
ואם כי לא בצורה פשוטה שכזו ,הרי עם הכל בצורה בולטת וברורה הוגדר
כראוי אף פסק דינו של הרוב בבית המשפט העליון בענין עתירת ש ל י ט ע ״ י ה נ צ י ג ו ת
הדמוקרטית של העם ,ע״י הכנסת.
מה אמרו שופטים אלה ? אם כי ביסוד לא ייחסו השיבות מרובה לעצם הרישום
וראו בו לא יותר מאשר מ ת ן תשובות מ צ ד הנרשם לצורך סטטיסטי — מ ב ל י
שהתשובות האלה תקבענה עובדות מוסמכות ,הרי עם הכל קבעו קביעות מרתיקות
לכת .בציטוטים אחדים מדברי השופטים הנמנים על הרוב בפסק דין זה נוכיה זאת.
אמר השופט היים כ ה ן :״נתמעטו הדורות ונשתנו השרים״ .כל עוד ישב ע ל
כס השר במשרד הפנים ,שר ,אשר הכריז על עצמו כי כופר הוא בתורה ,איננו מאמין,
היה כנראה דורו דור דיעה .כשירש את מקומו שר המשמיע ״אני מאמין״ ורואה
את מהותו של עם זה בתורתו הרי ״נתמעטו הדורות״.
ולמרות כל הנםיון לראות בשאלה שנידונה בבית ה מ ש פ ט ש א ל ה לא עקרונית
לא נמנע השופט כהן מלקבוע מ ה היא הכרעתו בשאלה מ י הוא יהודי .״יכול אני
להעלות על דעתי שיקולים משפטיים מובהקים ,ושיקולים קונסטיטוציוניים —
עקרוניים בראשם ,ושיקולים של חרויות־יסוד וזכויות האדם בתוכם ,א ש ר
לפיהם יוכל בית המשפט לכלכל צעדיו בבואו ,אי פעם ,להכריע ב ש א ל ה מ ה ו
״הלאום״ של אדם פלוני; וכל השיקולים הליגיטימיים הללו כ א ה ד ימריצו ואף יהייבו
את בית־המשפט שלא להכריע בה על־פי הלכות הדת .וד״ל״.
קבע ברורות שלא על פי ההלכה יקבע בית ה מ ש פ ט מי הוא יהודי .בנימוקיו
לא את הכל פירש .סמך על המבין וסיים דבריו ב״וד״ל״ — ד י למבין.
וודאי סמך השופט חיים כחן על כך שיש מבין .שחרי בחזדמנות אחרת פירש
דבריו ולא שקיל אמיטרפסיה עדין על דברים אלה — ב א מ ר ו :״זוחי א ח ת חאירוגיות
המרות ביותר של הגורל ,שאותה גישה ביולוגית או גזענית אשר הופצה ע ל ידי
הנאצים ואשר איפיינה את הוקי גירגברג הגורעים לשמצה ,שאותה גישת תהפוך —
בגלל מסורת שטוענים לה שהיא קדושה ומקודשת — לבסיס לקביעה או לפסילה
רשמית של היות אדם יהודי במדינת ישראל״.
כל כולה של אותה הלכה האומרת כי אין התיהדות אלא ע ל פ י תוקי גירות,
הכוללים מילה וטבילה מבוססת על שרון הגר לבן זרעו של אברהם יצתק ויעקב.
נלמדים הדברים מהכתוב )במדבר טו ,טו( :ככם כגר יהיה לפגי ה׳ — כ כ ם כאבותיכם
מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה ובטבילה וכו׳ אף הם — הגרים — לא
יכנסו בברית אלא באלה )כריתות ט ע״א( .אך מ י שנמוקים לו לפסול א ת הכתוב
בתורה )ויקרא כו ,ז( :אשח זונח וחללח לא יקחו ואשד .גרושה מ א י ש ה לא יקחו,
מובן שמחדש חוא פסול ב כ ת ו ב :ככם כגר יהיה לפני ה /ו ע ל כן הדביק ת ו ש ל
גזענות לדברי אלקים חיים.
43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד.
וביסוד הדברים החרו החזיקו אחריו השופטים האחרים הנמנים על הרוב .קכע
השופט זוסמן :מבחן ה ד ת — אינו המבחן הקובע לצרכי הרישום של הלאום.
וקבע השופט ויתקון שלא היתד ,למחוקק כל כוונה להפריד בהזדמנות הרישום כ י ן
יהודים שלמים ואמיתיים לבין אלה ,שלדעת המשיבים )כלומר שר הפנים ופקיד
הרישום במחוז חיפה( אינם אלא מתימרים להיות יהודים .והוא ממשיך בסיפוק:
״אשרינו שנמצאנו למדים כי קנאות מעין זו היתד ,רחוקה מלבם של מתכנני ה ח ו ק ׳
והמחוקקים עצמם״.
יש רק להשתתף בצערו אם אשרו זה ע ד ע ת ה יופר ע״י שיוחק חוק המפרש
באורח ברור את כוונותיו של המחוקק המםגל לעצמו וללבו קנאות הפסולה ל ד ע ה
השופט הנכבד.
וגט פיטורין מ ו ח ל ט נותן ה ש ו פ ט ברנזון להלכה .למעשה נתן כבר בעבר ה ל
רחוק — בצו על תנאי בענין הטלביזיה — ג ט פטורין זה וכעת רק אישרו ל מ ע ש ה
באמרו :תאמר ההלכה היהודית אשר תאמר ,מרשם התושבים איננו מרשם ש ל
ההלכה היהודית.
א
ה.
וגישתו הנה אף למדנית .ה י ו ת ובפסק דין רופאייזן פסק שאין מ ש ו מ ד נ כ ל ל
במושג יהודי על יסוד ״ההכרה שנשתרשה בעם בשאלה ,מיהו יהודי׳ מ ב ח י נ ה
לאומית״ ,על כן הגיע ״לכלל דיעד ,כי במלה ,יהודי׳ בחוק ה ש ב ו ת התכוונה ה כ נ ס ה
ליהודי במובן העממי ולא במובן ההלכתי״ .והנו אף קובע ש״לפי התורה הזאת ^
ראש המחבלים ממזרח ירושלים ,ילוד אשד ,יהודיה ואיש מוסלמי ,שנשא א ת נ פ ש ו
להרוג לאבד ולהשמיד את מ ד י נ ת ישראל ,כבן ברית ייחשב וכבן הלאום ה י ה ו ד י ׳ /
ו״התורה הזאת״ בפיו כוונתו מן הסתם לתורת ההלכה ל״זאת התורה אשר שם מ ש ה ׳ /
קבענו כבר וחזרנו וקבענו שטעו אלה אשר סברו כי לפי ההלכה ,לפי ה כ ל ל
״ישראל א ע ״ פ ש ח ט א ישראל הוא״ היה מקום לרשום מ ש ו מ ד כנוצרי בדתו ו כ י ה ו ד י
בלאומו .ואין כאן המקום לחזור על הדברים .אבל בקשר לאותו ראש מ ח ב ל י ס
שאמו ה ש ת מ ד ה וחלכד ,אחרי בעל מוסלמי גם חוא רחוק עדיין מלהכלל בשם ה כ ב ו ד
של הלאום היהודי לפי ההלכה .וכבר נשאלה שאלה מעין זו בדורנו ,דור עני ואביון,
דור מושפל שבו מתהוות שאלות מעין אלו .אשד ,שנולדה מ א ב נכרי ומאם י ה ו ד י ה
שנתנצרה אף על פי שנתגיירה ספק גיורת היא מפני שהגירות היתד• ש ל א ל ש
שמים אלא לשם אישות .כך פסק במפורש רבה הראשי של א״י הגאון ר׳ י צ ח ק
אייזיק הלוי הרצוג זצ״ל ,עיין תשובתו שהודפסה ב״הלקת יעקב״ )להגרמ״י ב ר י י
שליט״א( ח ״ א סי׳ י״ד .ואף על פי ש א מ ה במוצאה ישראלית היתד ,הסכים ה ג ר י ׳ י
הרצוג זצ״ל לפסק דינם ש ל רבני שוויץ בנידון שלא להכיר בח כיהודית.
ס
ש
א
כמובן אין כאן מקום לפסק הלכה ואינני מתיימר לפסוק כאן הלכות .א כ ל
מותר לבקש משופטים עליונים שלא ישימו עצמם לפוסקי הלכות ולדוברים ד ב ר ה .
יש אמנם לפעמים צורך ל ד ע ת פסק הלכה בכדי לפסוק להיפך ממנה ,וכבר א
מ ה ר י ״ ו ) מ ו ב א י ם דבריו בםמ״ע סי׳ ג ם״ק יג( ״שפסקי הבעלי בתים ופסקי ה ל מ ד נ י ס
מ
44
www.daat.ac.il
ד
מחשביםמכללת
הם שני הפכים״ .אבל לא תמידאתר דעת -
הרצוג ההלכה תאמר ולפעמים מתוך
נכונה מ ה
השערה בלתי נכונה מכריעים כמותה מבלי רצון.
ו.
אחרי שהלאינו א ת חקורא בחבאת דבדיהם של השופטים בתמציתם הרי
לפחות הוברר לנו כנדמה דבר אחד .העם איננו רוצה לקבל את הכרעתם .העם
בגציגותו בכנסת מוכן לקבוע יהודי מיהו בניגוד גמור לדיעותיהם ה מ ת ק ד מ ו ת ש ל
הרוב בבית המשפט העליון .לו יש קריטריוגים אחרים בגישתו לפתרון בעיה זו.
מבין 107חברי כנסת שנוכהו בהצבעה בקריאה ראשונה על תיקון ההוק,
אחרי הפירוש שפירשוהו בבית ה מ ש פ ט העליון ,תצביעו 69בעד תיקונו 23 .נמנעו
וביניהם היו לפחות 4חברי כנסת דתיים ) 2מסיעת פא״י ו־ 2מ א ג ו ״ י שנוכחו
בהצבעה( אשר התיקון לא סיפק אותם די הצורך .ורק 15התנגדו לתיקון.
ואף אם נוסיף עליהם 19נמנעים ,הרי אין הם אלא 34ביהד מול 69שיש לצרף
עליהם עוד .4נדמה לי כי בכך נאמר ברורות לבית המשפט העליון מ ה רצונו
של העם הזה ועד כדי כמה מותר לו להתיימר לפרש מה הוא הפירוש ה ע מ מ י
למושג יהודי .כמובן משאל־עם לא היה כאן .אבל נציגי העם בכנסת נבחרו ולא
נתמנו ,והתהרו על זכותם להבהר ובודאי גם על יסוד השקפת עולם שלהם.
ז.
אבל חשוב גם לצטט מלים מספר מ ה אמרו חברי כנסת לפסק הדין שניתן .לא
נוכל לצטט רבות אבל גביא כמה דברים מדבריהם של ראשי שתי המפלגות חגדולות
ביותר בכגםת — מדברי גולדה מאיר העומדת בראש המערך ,ומדברי מנהם בגין
העומד בראש גח״ל .ואם כי חלק מחברי חמערך — אנשי חמפ״ם — וחלק מגח״ל —
אחדים מהליברלים — דיעה אהרת עמהם ,הרי עם הכל ביטאו הם א ת ד ע ת הרוב
חמכריע במפלגותיהם.
הנחה יסודית בדברי ראש הממשלה הגב׳ גולדה מאיר ,חנחח ,אשר לצערנו
משום מה לא מצאה מקום כלל בעיוניהם ובדיוניחם של חברי בית ה מ ש פ ט העליון:
מעל לכל דבר שבעולם בעיני ,ואני בטוהר .כמו בעיני רוב חברי הכנסת ,יש דבר
אהד והוא :קיום עם ישראל.
ומתוך דבריה . . . :א י אפשר לשאת את זה שדוקא כשיש מדינה יהודית
גוברת ההתפתחות של נשואי ת ע ר ו ב ת . . .
. . .א י ש לא יוכל לעקור זאת מלבי ומהכרתי שבמשך דורות אילמלא ה ד ת
הייגו ככל הגוים ,שפעם היו ואינם .ואני רוצה ל ה ג י ד :ב־ ,1948כשהייתי בבית
הכנסת בראש השנה וביום הכפורים במוסקבה — ,וביום הכפורים לא זזתי מ ש ם
כל היום — השבתי ל ע צ מ י :אילו הייתי נשארת בשירות זמן ממושך יותר ,הייתי
הולכת לבית הכנסת לא מתוך מילוי חובה כנציגת המדינה היהודית אלא הייתי
הולכת לבית ה כ נ ס ת ; אני גולדד .מאיר מוכרחת לתיות בבית הכנסת בין ה י ה ו ד י ם . . .
. . .ב א ו ת ו בקר כאשר שר המשפטים טלפן אלי ואמר שיש פסק־דין ,ה ש ב ת י
על שגי דברים :קודם כל על כך שזה עלול להתפרש בגולה כהיתר מישראל לנשואי
תערובת ן ושנית על יהודי רוסיה עליהם ב ע י ק ר . . .
45
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
. . .אני בלב שלם בעד חוק זה .לא למען המפלגות הדתיות .לא למען קיזס
שלמות ה מ מ ש ל ה . . .אני רואה את העיקר בשני הדברים שאמרתי .אינני יודעת
ואינני מוכנה להגיד שאם יתקבל חוק זה ייפסקו נשואי התערובת בגולה .אכל
אולי במינימום שבמינימום זה קצת ירתיע .בכל אופן ידעו שמכאן אין היתר .זד,
הדבר האחד .והדבר השני הוא לאפשר לעם הזה לחיות פה יחד כמו שחיינו עך
פסק הדין .קרח ואיש אחד — ויש לו הזכות — פנה לבית המשפט ,וזכה .זה הכניס
אותנו למצב שבו היו צריכים ל ע ש ו ת דבר מ ה . . .
ומדבריו של מנחם ב ג י ן :כאשר אומרים כי מאחר ולגבי היהודי — וזו הכרתי
— אין הפרדה בין לאום ודת ,חדי מבחיגת הדת והלאום גם יחד התשובה לגבי
השאלה ״מיהו יהודי״ נקבעה ותקבע על ידי ההלכה .ויש אנשים שכאשר חם שומעיס
א ת המלה ״הלכה״ יוצאת מפיהם או מ פ י זולתם הם דורשים שכל השומעים יפלו
אפיים ארצח ,יקומו ויכו על ת ט א . . .אני אינני מתחלחל ואינני מזדעזע .מה כ י
נטפלתם להלכה זו ,מ ה כי תלינו עליה ,מ ה כי תבזוה ומה כי ת ש פ י ל ו ה ז הלכה
זו שעל ידה ניטעו היי עולם בתוכנו ,הלכה זו שקיימה אותנו במבחני דם ו א ש
ונדודים .ויש כאלה המנבלים פיהם ואינם מהססים לומר שההלכה היהודיה
גזענית היא ושהיא מזכירה א ת הנאציזם .אוי לאזנים שכך ש ו מ ע ו ת . . .מאז העלילו
עלילות־דם על העם הזה ,עוד לא היתה נוראה מזו שמקורה עלילה ע צ מ י ת . . .
. . .ו מ ה רוצים אנשים מסויימים ,ש מ ד י נ ת היהודים שעלתה לעם ה י ה ו ד י ב ק ר ב נ ו ת
ויסורים ומאמצים על־אנושיים ואל־אנושיים ,ממדינת היהודים ת צ א הבשורה כ י
נשואי תערובת אין בהם שום איסור ושום מיכשול י . . .
. . .ל פ נ י תריסר ש נ י ם . . .ה ב ע ת י א ת ד ע ת י : . . .״למען עמנו ולמען ארצנו
ל י י י ׳ אל נ א
למען ילדינו ולמען ע ת י ד האומה ,שאינה אלא שארית ל
ננתק א ת הקשר שהוא פשוט וגדול ,גלוי ומסתורי .מופשט וממשי ,נעלה ועמוק
שהוא יסוד קיומנו וסודו ,שהוא נצח — הלא הוא הקשר בין עמנו ובין אלקי א ב ו ת י נ ו ׳ /
אז הייתי באופוזיציה .היום לכבוד לי ,לכבוד לי להימנות על ממשלת י ש ר א ל
ביז ל א ו ס
המציעה לבית הנבחרים לקבוע א ת החוק ש ל ג ב י יהודי איז
לבין ד ת . . .
פ
י ט ה
מ ד ו ר
ה
פ
ר
ד
ה
ט.
בסיכום מותר לקבוע .לרוב שופטי בית ה מ ש פ ט העליון ניתנה תשובה ברורד,
ע ״ י הכנסת ,ע ״ י הממשלה .בהצבעה ובדברים שהושמעו .והיו דברים בוטים ,ד ב ד י ס
שהוקיעו בהם השקפות והתבטאויות שהושמעו מ ע ל כס בית המשפט העליון.
לצערנו לא ש מ ע נ ו בדברים שהושמעו את התביעה והתפילה :השיבה ש ו פ ט י נ ן
כבראשונה ויועצינו כבתחילה .אבל הסתייגות מדברי שופטים עליונים אלה ש מ ע נ ן
ושמענו .ותשוב לקבוע זאת .ואין לקפה שכר של כל מ י שהיה שותף להסתייגות זן;
י,
ומכאן לשאלח אחרת .הושמעה בכנסת התקפה על היהדות חחרדית ״האור~10
ללאום,
דוכסיה היהודית היתד .הראשונה אשר בתקופה המודרנית הבדילה ז
כד סברו האורטודוכסים שבאורטודוכסים ונטורי קרתא שבפרנקפורט על נהר מ י י ן
שטעגו שהם גרמנים בני ד ת משה ,כך אמרו בפולניה אותם יהודים שהם ס ו ל נ י ם
ב י
46
www.daat.ac.il
ד
ת
כך שסטודנטים יהודים בפולין
מכללתעל
לחמתי
הרצוג
אנידעת -
בגי דת מ ש ה . . .אני זוכר איךאתר
יירשמו כבני הלאום היהודי וכיצד שלומי אמוני ישראל א מ ר ו :לגבי ה ד ת צריך
להירשם כיהודי ,והלאום — פולני״.
האשמה זו של חה״כ משד ,סנה אף היא טעונה בירור .לא נ ת כ ה ש ש י ש בה מ ן
האמת ,אבל עם הכל אין היא אמת .כשם שלחם מ ש ח סנח על חירשמות כלאום
יהודי ,כך גם אני להמתי מלהמה זו .ואף פעם לא ר א י ת י ע צ מ י על ידי כך מרותק
או מסוייג מהאורטודוכסיה .ולא הייתי בודד במערכה זו במסגרת שלומי אמוגי
ישראל.
נכון הוא — ואנו הצעירים לא גרסנו זאת — כי עם קום התנועה הלאומית
היהודית ,הציונות ,אשר ראשיד ,חשבו אז ,כי עליהם להביא לידי כך שהעם חיהודי
יר״יה ככל הגויים וענין הדת יחפוך לענינו חפרטי של כל אחד ,קמה ה ת נ ג ד ו ת
טבעית ומובגת לאותה הדגשה של הלאומיות היהודית ,לאותו םלוף של הלאומיות
היהודית .הרי מפי מהוללה של התנועה הציונית ציטט הה״כ סנה דברים בנאומו
באמה :היהודי היחיד שזכה כי דיוקנו יעטר א ת כותל הכבוד של האולם ה ז ה
חיווה את דעתו בסוגיה הנדונה היום .במכתב ליד ימינו למכס נורדו ,כתב ד״ר
הרצל :אפשר וחששותיך כיצד יתקבלו נשואי חתערובת שלך בחוגי קנאים יהודים
מוגזמים הם .אילו כבר נשלם מפעלנו כיום ,והיתד ,מדינה ,אז בודאי לא חיד ,אסור
על אזרח יהודי ,כלומר על אזרח מדיגת היהודים הקיימת ,ל ש א ת גכריה לאשה.
היתד! היא — האשד ,הנכריד — ,נעשית על ידי כך ליחודיח ,בלי שים לב לדתה״.
ואנו ב״ה זכינו וחזיונו של ״חחוזר,״ מ ד י נ ת היהודים לא נתקיים .אבל כשנאמרו
המלים אז ,כשהם שימשו סיסמה ופרוגרמה ,מ ה פלא כי היו כאלה ,אשר ח ש ש ו
מזיוף זה של לאומיות יהודית ,שרצו לחתגער ממגד ,,שחיפשו דרכים להצהיר זאת
ברורות וברבים ובפומבי .האם ,הלילה ,מתבוללים היו יהודים אלה ,מגודלי
זקן ופיאות ,עטופי ציצית ,גדורים בכל דרכי הייהם מהעמים אשר סביבם במאכל
ובמשתה ,ביום מגוחתם ובעבודתם ,בחגיחם ובימי חיום־יום שלחם ,בחייהם
ובמותם ,בלמודיהם ובעיםוקיחם ,באבלם ובשמחתם .אך עם לאומיות של מזייפי
לאום יהודי לא תמיד רצו להזדהות; ולפעמים — לדעתנו — חרגה מחאתם
מהמסגרת .לא תמיד היו מוכנים ליאבק ולחילחם על פורמליות של רישום לאום
במדיגות הגויים.
ולא כולם מנטורי קרתא ומהאורטודוכםיה הזאת ,ככינויו של חה״כ סנה —
סברו כך .רבים ואף רבנים לחמו והחדירו א ת חדיעח גם ל מ ס ג ר ת פנימח ,כי עם כל
הכאב על הסילופים לא נוותר לשאת א ת ש ם הלאום היהודי בכבוד .וכשם שחיו
כאלה' ,והיו ,אשר ראו א ת פריקת העול ש ב א ה עם ה ת ת ל ת ההת?שבות ח ח ל ש ה
בארץ ישראל ,שבאה כאילו להכריז על חתחדשותו של העם וחתחלח מ ח ד ש ועזיבת
מסורת ,וניתוק הקשר עם העבר ,ומתוך כך חיו כאלח שחםתייגו מדרך זו ש ל בנייתה
של ארץ ישראל ואולי אף חרחיקו לכת במחאתם .אך היו וחיו חוגים נרחבים
בתוך המסגרת ,וחיח דור צעיר ,אשר זאת לא גרס ואחבתו לארץ חקדש לא חמיר
ואליה שאף למרות הכל ועל אף הכל.
בראש מורם ,ללא כל רגש נחיתות מכריזים אנו כי הלק אגו מ א ו ת ה
אורטודוכםיה ,שהיא את חובותיה הביגה ,שהיא את סוד .קיומו ש ל חעם חיחודי
47
www.daat.ac.il
הרצוג כל טעות שיכלה לקרות פה א ו
רגע ,עם
ואותו
אףמכללת
דעת -
ידעה ,שהיא על יחודו שמרה אתר
שם בנומנקלטורה ,בסמנטיקה ,אף לרגע ק ט לא ע ז ב ה ולא זנחה.
כבוד בפני אותה אורטודוכסיח .חיא אשר סיעה ועזרה ב״ה להתגבר ע ל
״חזונו״ חאיום ,חמחריד ,חחרםני ,הקודר של אותו ״חוזד.״ חמעטר את כ ו ת ל
הכבוד של אולם חכנםת.
יא.
ובחלק חאחרוץ של מאמרנו כ מ ח מלים על הגירות .באותו וויכוח ב כ נ ס ת ו ס ב י ב
לו רבות גאמר על חגירות .לא נ ת ע כ ב על דברים של מוחות חולניים ,אשר יצרם ה ר ע
כי רב איגגו מאפשר לחם לדון לכף זכות אף אחד ואשר חעזו — מ ב ל י שקם ש ר
משפטים או שר דתות .ראש ממשלה או יועץ מ ש פ ט י להגן עליהם — חעזו ל ח ש מ י ץ
דיינים בישראל ע ל מילוי תאוותם כאילו בחסתכלות אסורח .לפתע קמו א ו ת ם
אנשים שפורנוגרפיה כלפיהם ספרות מעולה ,שמעללי זנות כלפיהם אמנות ,שהתעד־־
טלות כלפיחם נקיון ,חם לפתע נעשו תובעים בשטח זה .אין זה ראוי לדון בדבריהם.
אך לחצטער יש ,שכאמור לא תבע אף אחד מאלח חצריכים לתבוע בזיונו ש ל
דיין בישראל ,בזיונו של בית דין בישראל ,אבל חכל לפי חמבייש ואם לפיו נ ל ך
הדי אין כאן ביוש כלל.
אבל יחד עם זה נאמרו דברים על גירות ,אשר הצטרפו עליהם גם מ ה ד ת י י ם
על כי יש צורך לחקל בגירות; כי יש חכרח להחיש גיור ,כי יש למנות ב י ת ד י ן
מיוחד לגירות וכדומה וכדומה .וזה דורש קצת הבהרה למקומח של גירות בישראל.
ושוב ,חו״ח ,לא לפסוק כוונתנו .אבל לתזכיר מותר ,ואולי אף חובח.
רבות נידוגח חשאלח של קבלת גרים במקדח שבא לפני בית חדין זוג א ש ר
ה א ה ד מהם הנו יהודי והשני אינו יהודי וחיים יחד חיי אישות ,ע ״ פ נ ש ו א י ם
אזרחיים או בלעדיהם — אם יש לקבל את בן הזוג השני כגר .ו ל מ צ ה לעיין ב ד ב ר י ם
נציין ק צ ת מ ן התשובות ה א ל ה :טוב טעם ו ד ע ת קמא סי׳ ל ; דברי חיים ח ״ ב א ה ״ ע
סי׳ לו; בית יצחק לר׳ יצחק שמלקים יו״ד ב׳ סי׳ ק׳; אבני צדק אה״ע סי׳ כ ז
אבן יקרח תליתאי סי׳ צ ח ; וכתורה יעשה לר׳ שלום ק ו ט נ א ; מ ל מ ד להועיל א ח ״ ע
סי׳ י ; אחיעזר ח ״ ג סי׳ כ ו ־ כ ח ; תלפיות שנח ב חוברת א ־ ב — דברי ח ג א ב ״ ד ק ו ב נ א
ר א ״ ד כ ח נ א ־ ש פ י ר א ; אמרי יושר ת״א סי׳ ק ע ו ; שרידי א ש ח ״ ג סי׳ נ ; ד ו ב ב מ י ש ר י ם
ת״ג סי׳ נ ט ; שארית ישראל יו״ד סי׳ כ ; קול מ ב ש ר סי׳ ת ; תלקת יעקב ח ״ א סי׳ י
ויד )מחגרי״א חרצוג זצ״ל(; מ נ ח ת יצחק ח״א סי׳ ק פ א ־ ק פ ג ; אגרות מ ש ת י ו ״ ד
קנז־קם ,א ח ״ ע כ ז ; חפרדס תש״ו חוב׳ ג סי׳ יא ,חוב׳ ד׳ סי׳ יח.
;
;
ג
והנה כי חמעיין רק במקצת מן חחומר חזה יראח חיאך תתלבטו גדולי ח א ח ר ו ג י ם
וגדולי דורנו בשאלה .כי עיקרה של גירות שתהי׳ לשם שמים ,ולא תהי׳ מן ה ש פ ה
ולחוץ ושתהיי קבלת מצוות .וכשהיא באה לשם אישות הרי שאינה לשם ש מ י ס .
והנה כבר צידד להקל גאון דורנו ר׳ חיים עוזר גראדזענםקי דחאומרת ש כ ו ו נ ת ה
לשם גירות לשם שמים ואין אומדנא דמוכח להיפוך ,שמקבלים אותח .אך ה ו ס י ף
שדא עקא במקרים המקובלים שאין קבלת מצוות אחר שהוא אומדנא ד מ ו כ ה
שלבם בל עמם ויתנחגו בחלול ש ב ת באסור נדה נבלות וטרפות.
ותסתמך בזת על ש ו ״ ת בית יצחק לר׳ יצחק שמלקיס ש מ ס י ק :י ש ליזהר מ א ד
48
www.daat.ac.il
׳
שלא לגייר אותן שמוחזקים שאח״כ יעברו .ומנמקו בכך ש״מכשיל לאחרים שחושבין
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהוא ישראל ומשיאין לו בתו והוא ב א מ ת איגו גר ודינו כ נ כ ר י ; ״ ד ע כ ״ פ ׳ עיקרי
יסוד הדת ושלא לעבוד ע״ז ושלא לחלל ש ב ת ודאי בעי קבלה בלב דזולת זח
לא הוי גר כ ל ל . . .ואם מגייר ע צ מ ו ואין מקבל עליו שמירת ש ב ת כדת לא הוי־גר״.
ומתוך כך כתב הגרה״ע ״כי אין לבי״ד כשר להזדקק בעניני גירות כאלה״
והוסיף ״כי אין אני מוצא לנכון שיךעישו ע ל זה רבני הדור ולצאת במהאה ג ל ד ה
נגד הגירות כי בעיני עמי• הארץ זהו כחלול השם שאין מניחים הנשים להתגייר
ובפרט הילדים שבאמת ע״פ דין אפשר לגיירם״.
י ובאגרות משה אם כי קבע שגר שאמר בפיו שמקבל עליו המצוות אך אנן
סהדי שאינו מקבל עליו באמת אין זה גר כלל ,אך מצדד למצוא לימוד זכות
קצת על .הרבנים חמקבלים גרים שכאלח שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות ,אך
נחשבה כגר שגתגייר בין חעכו״ם ,שחושבת ש ש מ י ר ת ש ב ת היא הידור מצוה וגם
כשהיא יהודית כבעלת חושבת שזה יהודי כשר ,ולפי טעותה חושבת שקבלה כל
המצוות שיהודי מהוייב.
וכשנשאל בשנת תשי״ז הגאון ר״מ ראטה זצ״ל בענין גירות סיכם שבכל מקרה
של גירות צריכים חבי״ד לדון בכל פרט כשחוא לעצמו ולחבחין ולשים עינם ולבם
)אחרי שיבטיח חמתגייר לחבי״ד שיקיים חוקי חיחדות וביחוד שמירת ש ב ת וגדת
ומאכלות אסורות( אם לפי דעתם קרוב לודאי שיקיים חמגייר א ת חבטחתו וחבי״ד
יהיו משוכנעים באומדן דעתם על זה כהלל הזקן שבטוח חית בגר ש ב א לפניו
דסופו לשם שמיים.
וכד היווה דעתו בענין הגרי״א הרצוג זצ״ל בתשובתו שנדפסה בספר ת ל ק ת
יעקב )ת״א סי׳ יד(:
שאף על פי שנפסקה הלכה שבדיעבד גם חמתגיירים לשם דברים אחרים לא
לשם שמים גרים הם ,יש לי סברא חזקה מ א ד שבזמן הזח אין חדין כ ה חואיל
ולפנים היה כמעט כל יחודי מוכרח לשמור א ת חמצוות כי אחרת חיה גמאם
ונבזה בעיני עמו כפושע ישראל ועל כן היו מחזקים בכך א ת האומדנא שגוי זה
שבא להתגייר באמת חחליט בדעתו לשמור את חשבת וכו׳ וכר ,כי אחרת יהיה
קרח מכאן ומכאן ואוי ואבוי לו .אבל בזמננו ש נ ש ת נ ה המצב ואפשר להיות מנהיג
בישראל ומהלל ש ב ת ואוכל נבלות וטרפות בפרהסיא מאין האומדנא ש ב א מ ת גמר
הגוי בדעתו ,על כל פנים בשעת ההתגירות ,לשמור את היהדות ן מ ה גם שרובא
דרובא ואפשר כולם של הגרים ממין זה אינם מתהילים אפילו לשמור א ת
עיקרי הדת.
ונסיים בדברי מרן בעל חזון איש זצ״ל )או״ח קמא ס״ט א( :וגראה
דענין גירות אינו אלא למאמין ביסודו שצוח ח׳ את ישראל חוקים ומשפטים על ידי
משה נביאו והבדילם מכל העמים ומסר להם כי יכולים לקבל גרים מכל העמים
על ידי מילה וטבילה וקבלה ,והנה נכנם בזה לתורת עם הישראלי לכל דורותיו
עד העולם .אבל אם אינו מאמין בכל זאת אלא שמקבל עליו להתנהג על פי הוקי
התורה מפני שההנהגה ה ז א ת מטיבה איתו ,או מ צ ל ת אותו מ ן ההיזק -אין זה
קבלת גירות.
,43
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספרים ועל סופריהם
י ע ק ב בראור )ברויאר(
ש א ל ו ת ותשובות רב< עזריאל
שאלות ותשובות רבי עזריאל על אורה היים — יורה דעה,
מאת הגאון מוהר״ר עזריאל הילדעסהיימער זללה״ה .תל א ב י ב
תשכ״ט.
ארבע שנים ישב רבי עזריאל הילדסהיימר זצ״ל לרגלי רבו הגדול ,רבי י ע ק ב י/
אטליגגר בעל תערוך־לנר .כאשר בא לראשונה לאלטונה בשנת ת ק צ ״ ח ),(1838
כבר ישב הרש״ר הירש זצ״ל על כס רבנותו הראשוגה באולדגבורג — ואף ה ו א
מתלמידיו של ד״ערוך־לנר .זכה אותו גאון בישראל ,ומישיבתו במנהיים ובאלטונד,
יצאו שני מקימי דבר־ אמת ליהדות גרמניה ,אשר כ מ ע ט ונפלה שלל בידי א נ ש י
ת נ ו ע ת ההתבוללות במלהמת בזק שהיתה ללא דוגמה .כבכל מ ל ח מ ת בזק .לא ה י ו
מצביאי חכוחות חמגינים מוכנים להתקפת־גגד .כניעתת ללא־תנאי ש ל י ה ד ו ת ׳
גרמניה נמנעה ,בסופו של דבר ,בהתקוממותם המאורגנת ורבת חתנופח ש ל ש נ י
תלמידי חישיבח חאחת ,אשר בעצם לא היתד! שונת מרבות שקדמו לה בארץ א ש כ נ ז .
אך דומה כי הדמות ח ח ד ־ פ ע מ י ת של רבי יעקב אטלינגר ,המגשרת בין תורת א ש כ נ ז
מלפני מאתיים שנת ובין תורת גדולי ימינו ,שלטה בפעלם של תלמידיו .ע ד ה י ו ם
הזה אנחנו עורכים לו נר בהליכתנו דרך שנסללה לנו ע״י לומדי תורתו.
א ב ״ ד ור״מ ק״ק אייזנשטאדט ובק״ק ברלין — בתואר זה מציגים ל נ ו ה ע ו ר כ י ם
א ת מחברם של ש א ל ו ת ותשובות רבי עזריאל .מה שהובא כאן לדפוס אינו א ל א
חלק מכתוביו של חרב חגדול ,וכנראח עוד רבח חמלאכח חמחכת לדפוס .ל כ א ו ר ה
י ש בכך משום פלא .וחדי כבר בשנת תרפ״ג כתב חרב ד׳יר מאיר ד״ילדםהיימר
וזו לשונו:
״איש מעשים רבים ומגוונים חיה .רבה של קהילתו ,מנהיגם חרוחני ו פ ר נ ס ם
של ב ת י המדרש לרבנים באייזנשטאדט ובברלין ,אשר הוא ייסד אותם .מ ש י
לפוניו מכל חלקי העולם בנושאים ענפים ביותר .ועל הכל — גומל ח ס ד י ם
ועושה צדקה כל עת .האיש הזה כח מוטרד חיה משחר יום )ותכופות מ ש ע ה
קדומה עוד יותר( ועד לשעות הלילה המאוחרות — לעבודה מ ד ע י ת ו ש י ט ת י ת
פשוט לא נותר לו הזמן .אפילו הגהותיו חרבות ,בחלקן קצרות ו ב ה ל ק ן
מקיפות יותר ,לספרי התנ״ך ולתלמודים ולפוסקים ,אותן הותיר ב כ ת ו ב י ם
)שלא לחזכיר כלל כי בחלקם הגדל הושמדו בעקבות שריפה( — א פ י ל ו
א ל ה הוברו בצורה כה מקוצרת ע ד שנראו בלתי מ ת א י מ ו ת להופעה ב ד פ ו ס ״ .1
3
1מתוך הקדמתו לקובץ מאמרי אביו ,הרב עזריאל הילדסהיימר ,פרנקפורט דמאיין,1923 ,
בעמ׳
50
www.daat.ac.il
משולחןדעת -
אתר
הרצוגה מ ח ב ר זצ׳יל עודם מסוגלים
מכללת ש ל
כתיבתו
מסתבר כי שרידי־אש
להעביר את חקורא על־פגי בית מ ד ר ש רחב־ידיים לחפליא .זאת אולי בפעם
הראשונה שגיתן בידיגו כרטיס כניסה לשיעורי תורה אשר נ ש מ ע ו ב ש ע ת ו ע״י
מאות רבות של תלמידים ,נושאי דוגמת רבם לא לרבנות קהילות אירופה בלבד,
אלא אף לבתים רבים בעולם אשר בהם המשיכו יהודים־למדנים לשקוד על תורתו
של רבי עזריאל ,בדרכו ובשיטתו.
כל כך קרובים זה לזה היו שני תלמידי הערוך־לנר ,הרב הירש והרב
הילדסהיימר . ,ב ע מ ד ת ם התקיפה מול הרס ואבדון .ובכל זאת ,שונים זה מ ז ה
בתיפקודם ,ובשימוש שעשו באמצעי חחחדרה של ערכי תורה .אם הרב הירש
סיגל לעצמו את חמלח חמלוטשת ואת חנאום חחוצץ לחיות בידו כלי־נשק שנועד
לרומם רוחם של מקהלות מושפלים ,ולמלאותם גאווח חדשח על חחזקתם בנחלתם
הנצחית; הרי חפעיל רבי עזריאל כוחותיו חבלתי־אמצעיים של חמחנך ,וכך היה
לאביהם של תלמידים אין־ספור אשר פרעו חובם לרבם באהבה ,בנאמנות ובדביקות
לאיש אשר מפיו הם חיו.
על־כן היה הרב הילדסהיימר לדוגמה ולאגדה כאחד ,אשר זיכרה לא מ ש
מכתלי בית חמדרש לרבנים בברלין ,ועד לסגירתו בפרוץ מ ל ח מ ת העולם השנייה.
פסקיו ,דעותיו והשקפותיו נשארו ע ד לימינו תורה ש ב ע ל ־ פ ת שנמםרח מתלמידים
לתלמידי־תלמידים ,ואשר רק אפם קצותם אפשר היה למצוא מ צ ו ט ט בכתבי
הגדולים מבין ממלאי־מקומו — כגון חרב דוד צבי חופמן וחרב יהיאל יעקב ווייגברג
זכרוגם לברכח .רק מ ע ט מזעיר ,ובעיקר תגובות גזעמות על חוצפתם העם־הארצית
של מתעי חדור ,פורסם ברבים בתייו של רבי עזריאל — וזאת בדרך כלל בכתבי־
עת שהופיעו בשעתו בשפח חגרמגית .חיום אין כ מ ע ט אלא יד חוקר מ ש י ג ח אותם.
קובץ התשובות וההגהות חמונח בפניגו — פרי מסירות ודביקות של עורכים
הוא ,אשר חצליחו לחשוף מתוך ארכיון המשפהה שניצל בנס א ת עולם מחשבתו
ודרך לימודו של רבי עזריאל .קצב עבודתו ש ל א יאומן ,בקיאותו בכל חדרי הש״ם
והפוסקים — אך בעיקר :יכולתו המופלאה לקשור נפשו אל נ פ ש חמכותב —
כל אלד! חיטב חטביעו חותמם על קובץ זה .כבר הזכרנו כי פרט לתשובות אחדות
שמספרן קטן ,לא נמצא בעזבונו של חרב זצ״ל כ מ ע ט דבר שחכינו לדפוס א ו
לפירסום ברבים .היתה זאת העובדה ה מ כ ר ע ת אשר הרתיעה א ת בנו מלחוציא
כתובים ורשימות אלה לאור .והנה הייבים היו עורכי הספר לעמוד בפגי ה פ ת י ח
העצום לנסות ידיהם בעריכת דברים או בהוספת פירושים אלגאנטיים לשורותיו של
המחבר שנכתבו עפ״י רוב בסיגנון ש ל קצרנות .אמת ,אין כאן הרצאתו ש ל מ ו ר ה ;
ולשוא נחפש מסות מצוחצחות ,כמגהג הזמנים ,ע ל בעיות ש ע מ ד ו ברומו ש ל עולם
תועה ונבוך .אבל י ש כאן אווירה קדתתנית של חדר מנהיג תתורח ,אשר בעיני
בני־דורו הפך למפרש המוסמך בה״א הידיעה ש ל תורת אבותיו־רבותיו .ח ש א ת ה
ממש א ת קוצר ה נ ש י מ ה :אין זמן להתפלסף ,ואין מקום להאריך — צריך להשיב,
כי תור המחכים ארוך ,וחשוב מ כ ל :צריך להשקיט מחוסרי־עונים העומדים מול פ נ י
כלי נשק בלתי מובנים להם ,ואין בפיהם אלא גניחת גוסס.
על־כן קשה קריאתו של ספר זה .אין הוא תם בדרך כלל על מ י ש ל א נועד
להיות מכותבו של הרב .הבנתו דורשת ה ת מ צ א ו ת ש ל בקיאים בספרות הפוסקים.
•51
www.daat.ac.il
המסוגל לקרוא בין השיטין .כחוט השני
דעת -דמיון
אתרכוח
ברם ,לא ד י בכך ,דרוש כאן
מכללת הרצוג
עוברות מידותיו של רבי עזריאל בכל היריעה הגדולה הזאת .פשטות וגדלות
במקום אחד — כד מלווים אותך מינהגיה ,צידקותה ותמימותה של אשכנז מפי
שואל ומשיב כאהד .ע ל פני תהום הריפורם ,ובצד תילן של ישיבות וקהילות־הקודש,
מושיט בן הדור התדש א ת ידיו אל עבר תקופה ההולכת לעולמה .ואם מידות
תמימות אלה מפליאות א ת הקורא ,סימן חוא כי מ ע ט מאוד חוא יודע על מורשת
י ה ד ו ת אשכנז מימים עברו.
2
בתשובתו ללמדן מובהק ,איש עסקים בהנובר ,נשאל הרב זצ״ל על־אודות
חיתר קניית שטרי־חליפין בדיםקונט ,ותשש איסור רבית מדאורייתא שבדבר.
הוא משיב בהם תמר על ת ש ו ב ת רש״י ״המפורסמת״ )המובאת במרדכי בתוספת
אזהרה :״ואין לפרסם הדבר בפני ע ם ־ ה א ר ץ ״ ; אד כבר הובאה לדפוס ע״י הרמ״א
לס׳ ק״ם ,ס״ק יו( ,ומציע לסמוך עליה אפילו שלא ב ש ע ת חדחק .למען יהיו דברים
מובנים ללא ספק ,מ צ ט ט חוא ע צ ת מומחה לעיסקי בנקאות בלשון הגרמנית .הואיל
והוא יודע כי אחד מתלמידיו בישיבת אייזנשטאדט שוהה בבית חשואל ,מרחיב הוא
א ת הדיון ,למען ״יוכל תלמידי היקר מאיר נ״י לעיין בו ולשעשע עם כבודו נ״י״,
ולהלן באותה ת ש ו ב ה :
״אבוא בבקשה בפרט לתלמידי היקר כי׳ה מאיר שיעיין היטב בכל מ ה שחקרתי
לעיל ,כי בצפיתי א צ פ ה כי תלמידי הנ״ל עדיין מוכשר ללמוד בעיון כפי
מ ה שהורגל אצלי״.
זה הרב ,וזה תלמידו.
• גוםת שטר־עיסקא )בלשון הגרמנית( המצורף לתשובה הזו מצטיין בבהירותו
ובהתאמתו לתנאי שוק הכספים וניירות־הערך מלפני 100שנה .אותה שעה היתד,
מ ש מ ע ו ת כה קטנה לחברת העסקים ב ע ל ת האישיות היוריםטית ,עד שיכול היה
חמחבר להזהיר מפני השימוש בנוסח שטר־חעיםקא כלפי לקוחות שלא באו לעולם.
נזכור כי רק באותם הימים נרשמו באנגליח חחברות הראשונות בערבון מוגבל .3
־ בבירור שאלה דומה סומך רבי עזריאל בלא היסום ע ל מנהגיהם של ח ל פ נ י ס
ושל סוחרים חמוחזקים אצלו ביראת שמים .לדעתם הוא שואל בענייני ה מ ס ח ר
״שאינני ב פ נ י ם ״ ; והתנהגותם בחיי־פרנםתם מחזקת לבו של מי שמכנה ע צ מ ו
״מיראי הוראה אני״ .
לא פחות הוא מצוי אצל אנשי מדעים אחרים .כשנשאל לחיוב דחיית ה מ י ל ה
בזמנח משום ח ש ש חרופא שמא חפחד וחיראח של בני משפחה חולים במקום
4
2סימן קפו ,בעמ׳ רטו,
3השווה ״הורב״ לרשר״ה ,סוף סימן :568״רצוי ביותר לבקש עצתם של יודעי משפט
וטיב עסקים ,בעיקר בכל הנוגע לנוהגי זמננו בענין משכנתאות על בתים לקרקעות,
הגחות־מתיר כנגד תשלום במזומנים ,דיםקוגט ורכישת שטרי־חליפין; כי המחבר א י
בטוח ,עד כמה שידיעותיו בעגייגים אלה מגיעות ,אם כל התנאים מתמלאים אשר ב ה
אופיים של תשלומים אלה מלהיות מטבע רבית על הלוואה״.
נ ו
ס
4סימן קפה ,בעמ׳ רטו.
52
www.daat.ac.il
חולים — פוסק רבי עזריאל לדחות
התינוק הרך מפני המילח עלולת
אותם הרצוג
לסכן מכללת
אתר דעת -
את המילה .אין חוא מוכן לאבחן בין צער חגוף לבין ״צער חלב״ ,היינו צ ע ר הנפש.
לדעתו תלויים שניהם זה בזה .סומך הוא על רופא ״מומחח בישראל )בפרט ב א ש ר
הוא לפי השערה מומחה יותר ע״י תרגל בבית־חולים ג ד ו ל ( ״ .רק אתרי עיון
נוסף נוכה הקורא כי בקפיצה נועזח עבר המחבר זצ״ל לעידן ח ת פ ת ח ו ת תורת
רפואת׳ הנפש ,ומשרישה בהלכות פיקוח נפש ,תרתי משמע.
5
במקום אחר מצינו עקבות מנחגי מ ש פ ח ת ו וקהילתו ש ל חמחבר ,ש ע ה שהוא
מבקש ללמוד מהם הלכה למעשה־אחרים חמבקשים חוות־דעתו .בתשובח לענין
אמירת פסוקים ואגדות בתוך ד׳ אמות של מ ת בזמן הטהרה ,הוא מזכיר ״כי אני
אף שמנעורי חורגלתי לחיות בעיר מולדתי חבר לחברת ג״ח . ,א ב ל ע״פ ה מ נ ה ג ש ם
לא נאמרו אך פסוקים חנחוגים .ומעת ש ש מ ש ת י בשירות חרבנות ,לא נ ק ר א ת י
למשרה ץן/׳ .6
קיצורם חנמרץ של החידושים לשו״ע — ביניהם גם ת ש ו ב ו ת מנומקות —.חמקובצות במערכת מיוחדת של הספר ,אינו פוגע כלל בענין חמיוחד שבחם.
כך ,למשל ,נרשם מכתבו של רבי עזריאל להלכות צדקח ,סימן רנ״ד סעיף א׳
והט״ז ס״ק ב׳ שם .ומעשר .שהיה באוניברסיטה של ליבעק )צפון גרמניה( ,שם
חילקו במשך שנים רבות מילגות לסטודנטים נוצרים דוקא .ה ת ה ל פ ו הדורות,
וראשי חאוניברסיטח חיו לבעלי דעות חפשיות .עתר! חם מוכנים להעניק ממילגות
אלד• גם לסטודנטים יהודים .רבה של ליבעק ,הרב ש ל מ ה קרליבד ,פנה אל ר ב ו :
המותר ליהודי לקבל צדקה מעין זו מידי גויים ? רבנו מ צ ד ד בכוח דהיתירא ,והוא
מסיים תשובתו בזו הלשון —
״לא די שאין צורך למנוע לקחת ,רק אף ע צ ה יוכל ל ת ת :אם רואה בחור
יקר וירא שמים מ ש מ ח אלקים ואנשים ,שיוכל עי״ז לעלות על במתי התורה
והחכמה .והנלענ״ד כתבתי״ .
ואולי בכל זאת לא דרוש לנו כח דמיון רב כל כך כדי להעמידנו על המקבילים
היפים הנמתכים כאן ע״י חמחבר זצ״ל בין יראת שמים ותורד .מחד ,ובין ש מ ח ת
אלוקים ואדם וחכמה מאידך .בכגון דא לא היו לו לרבי עזריאל ספקות רבים.
בזמן שהשימוש בלשון הקודש ,אפילו בענייני תורה והלכה ,הלך ו נ ת מ ע ט
בגרמניה ,נמצא בכל זאת מספר לא קטן של ״בעלי־בתים״ יודעי תורה הפונים
לאייזנשטדאט ואף לברלין בשפה העברית .פה ושם נאמרו דברים בגרמגית בכתיב
עברי ,ובפרט כאשר מורגש הצורך בדיוק י ת ר ; ואף כאן הולך המהבר בעקבות
גדולי אשכנז במאות חקודמות .למזלנו פנד .אחד מן חחבורה לרבי עזריאל בבקשה
ל צ ר ף ח ו ו ת ־ ד ע ת ו לזו שקיבל זה ע ת ה מ א ת חרש״ר חירש זצ״ל .בדרך מקרח זח
נשמר לנו נוסחח של אחת התשובות המעטות בלשון הקודש אשר באו לידיעתנו
משולחנו של הרב הירש .המדובר במדידת שיעורים ויתסם למידות הדצימאליות
ז
8
5סימן רלג ,בעמ׳ רפו.
5סימן רנד ,בעמ׳ שיד.
ד סימן רגד ,בעמ׳ שעה.
..8סימן ר י ב ע מ ׳ רמג.
׳1
53
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהחלו להחליף בגרמניה את המידות המקובלות מדורי דורות .הרב הירש ז צ ״ ל
מ ש י ב לשואלו ב ש נ ת תרמ״ה ) ,(1885היינו שלוש שנים בלבד לפני פטירתו.
מתוכן חדברים מסתבר כי אין זאת חתשובח חראשונח שנשלחה לשואל ע״י ה ר ב
הירש .הרב הילדסהיימר מסכים עם מסקנותיו של הרב הירש בזו ד״לשון :״ מ ה
ש כ ת ב לו הרב הצדיק דקהל ע ד ת ישורון ב פ ״ פ הוא אמת ו י צ י ב . . .״ ואולם כ א ש ר
נתבקש ע״ י השואל לבדוק עוד הפעם דיוק מ ד י ד ת שעורים אשר הוא ה ש ו א ל
ביצעם בביתו ,עונה לו רבי עזריאל בדרך המאפיינת את גדול־התורת א ש ר
עקרונותיהם של המדעים המדוייקים היו נר״ירים ל ו :
״וע״ד מ ה ש ב ק ש מ מ נ י למדוד השעורים הנה כפי מת שרמזתי ב ה ע ר ה
חאחרונת במכתבי הלוט לפי דקדוקי המדידה לפי תכמת התכונה אשר ה ע ל ה
מ ד ת מ ע ט ע ר ויחם שלו למדות אחרות )עללע ,פוס( אשר יחס א צ ב ע ל ה ם
ידוע אצלנו מדידח זו איננח מבררת כלל ע״כ חנחתי אותו״.
א נ ו עומדים פה ה י ט ב על ש י ט ת רבי עזריאל ,אשר נהג לרשום הערותיו —
למעשר ,מעין חומר גלמי לנוסח התשובת ,אך לעתים כגראה גם כולל ע י ק ר י
דברים — על גוף חשאלח אותח חחזיר לשואל בצרוף מ כ ת ב ו חמסכם .אין פ ל א
שעורכי הקובץ גאלצו במקרים רבים לעבוד עפ״י חעתקים או קיצור רישומים,
המרמזים יותר משחם מפרשים בהרחבח.
עולם של תורה וחיים מלאים של לימוד מוצגים בפניגו .מםוגיא לםוגיא,
ומדין לדין מוצלף חמעיין במהירות מסחררת ,וכל נםיון של בלימה א ו מ ר :ע י י ן
ודרוש! לדובב ש פ ת י ישנים ביקשו לקיים אלד ,שזכו לחכניס אותנו זו ה פ ע ס
חראשונר ,לחדר־ לימודו של רבי עזריאל .חשקת חתורח וצמאון חחכמח — ה
עזבונו של רבנו ,הקורא בנים ותלמידים לירושתו.
ם
יותן עוז והעצמות לעם למען ירושלים
ברוך ה מ ק ו ם ברוך ה ו א שהוא זוכר א ת ירושלים בכל עת ובכל שעה ,א ב ל א י ו ל פ נ י ו
ל א עולה ולא ש כ ח ה ו ל א משוא פנים וכן ה ו א מפורש ב ק ב ל ה על ידי דוד מ ל ך ישראן^
שנאמר נורא א ל ק י ם ממקדשיך א־ל ישראל ה ו א נותן עוז ותעצומות לעם בריר א ל ק י ס
) ת ה ל י ם ס ח ,לו(.
אליהו רבא ,פ ר ק
54
www.daat.ac.il
ל
אתר דעת -מכללת הרצוג
יונה עמנואל
דע< עבודה במעפג העבר*
דיני עבודה במשפט העברי מאת ד״ר שילם ורהפטיג ,שני כרכים
עם נספח דיני העבודה באנגליה ובישראל .פרסומי הפקולטה
למשפטים של האוניברסיטה העברית .הוצאת מורשת ,ת״א תשכ״ט.
פרק א
בתקופתנו ,תקופת הקמת מ ד י נ ת ישראל ועלייתם של המוני עם ישראל לארץ
ישראל ,זכינו לכמה מפעלים ,אשר מטרתם לסייע לקיום המצוות בעידן ה מ ד ע
הטכנולוגי .המפעל הראשון מסוג זה הוא המכון להקר התקלאות ע ״ פ התורה ש ל
פועלי אגודת ישראל .כמו כן נוסד לפני כמה שנים מכון מ ד ע י טכנולוגי לשמירת
המצוות בתעשיה בראשותו של פרופ׳ זאב לב .נוסף לזה זכיגו לכמה מפעלים
ספרותיים תורגיים השובים העוסקים באיסוף דברי הלכה ,אגדה ופרשנות ובםידורם
בצורה ברורה .בין מפעלים כאלה יש לציין האינציקלופדיה התלמודית לעניני
הלכה ,מכון תורה שלמה ,אוצר הפוסקים ועוד מפעלים דומים.
משום מה נבצר בין כל המפעלים ה א ל ה מקומו של מכון לדיני עבודה על פי
התורה ,הן מפעל העוסק באיסוף החומר ,הן מכון לעיון מ ע ש י בבעיות ההלכתיות
ההדשות שנתעוררו בעקבות העובדה שעשרות אלפים יהודים שומרי תורה מצאו
בארץ ישראל א ת פרנסתם כעובדים שכירים ,כשותפים או כמעבידים המעסיקים
פועלים .חתסתחות זו הביאה בעיות ישנות וחדשות ,סכסוכי עבודת וגם ויכוחים
פומביים בציבור ,אך קולה של היתדות חתורתית — קולם של מגחיגיח ורבניח —
קול דממח דקח אין פסקי חלכח — או לכל חפחות בירורים ודיונים — בעניגי
חלנת שכר ,בעניני שביתת ובבעיות תוספת יוקר בעקבות חעלאת מחירים או
גידול משפחת חפועל .אמנם מופיעים לפעמים מאמרים מתוקים מדבש על חצדק
2
1בספרי השו״ת של הראשוגים והאחרוגים מובאות אלפי שאלות ותשובות בדיגי חושן
משפט ,אבל בדורות האחרוגים הלה ירידה תלולה בשו״ת בעגיגי חו״מ .ההתנכרות
הפומבית מדיני ״אבן העזר״ ע״י אנשי הרפורם הביאה בירורים מעשיים ושו״ת רבים
בדיני אישות ,אבל ההתעלמות השקטה מדיני ״חושן משפט״ ע״י יהודים דתיים לא
הביאה לשום התעוררות ובירורים מעשיים .המצב המכאיב הזה נמשך עד ימינו;
וכמעט לשוא מחפשים מאמר בדיני חו״מ בכלל ,ובדיני פועלים בפרט ,בכל כתבי העת
התורניים המופיעים בעשרות השנים האחרונות.
2מרן בעל החפץ חיים זצ״ל ראה לפגי שמונים שנה את הצורך בלימודים מעשיים
בדיגי הלואה ,משכון ותשלומי שכר שכיר והיבר בשגת תרמ״ו ספר ״אהבת הסד״.
גם במערב אירופה ירד העיון המעשי בהושן משפט והרב שמשון רפאל הירש זצ״ל
התלוגן במכתב בשגת תקצ״ה שבזמנו חושבים להיות יהודי טוב ע״י קיום דיני אורח
חיים ושוכחים דיגים רבים מחושן משפט ואבן העזר )ראה ס׳ הרב ש״ר הירש ,משגתו
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התורתי שמפלגת פלוגית או אלמונית דוגלת בו ,אבל מאמרים כאלה רק מוכיחים
א ת א ז ל ת ה י ד בשטח חזח .ל א קם ע ד חיום חזר .פורום רבני שהתמסר לעיין בנושא
חשוב זה ,לא קם ע ד חיום חזח מכון חרואד .א ת תפקידו לאסוף א ת החומר הרב
בדיגי עבודה מתוך ספריהם של גדולי חראשונים והאחרונים ולא קם ע ד היום
ה ז ה מכון המברר א ת הבעיות המעשיות מתוך אספקלריה תורתית והמחפש פתרוגות
נאותים לבעיות-חרבות והיום־יומיות בנושא רחב זה.
וזכור כ א ן לטוב פועלו המבורך של הרב מ ש ח פינדלינג שליט״א שחוציא לפני
עשרים וחמש ש נ ה א ת ספר ״תחוקת העבודה׳ /מקורות לתחוקה העבודה ל פ י דיגי
חתורח )ירושלים תש״ח( .תחילת ספרו חיבר חמחבר שליט״א עוד בחיותו בחוץ
לארץ ושם פרסם בירחון ״נחלת צבי״ )פרנקפורט ת ד צ ״ ד וחלאח( מאמרים רבים
בדיני ע ב ו ד ה ,הספר ״תחוקת העבודה״ זכה בזמנו לדברי הסכמה ועדה־ מרבנים
רבים ,ביניהם הרב הראשי חרב יצחק א׳ הלוי הדצוג ,הרב מאיר קרליץ ,הרב יחיאל מ׳
טוקצינסקי ,הרב יעקב מ ש ה חרל״פ ,זכר צדיקים לברכה.
3
בהסכמתו כ ת ב הרב טוקצינםקי ב ש ע ת ו :״מאז גלינו מארצנו הק׳ לא היתה
בעיח זו כ״כ דורשת פתרונה כ מ ו בזמננו־אנו ,שבעזה״י נבנו ונבנים עירות ומושבות
וחוות חדשות על טהרת חעבודה העברית ,והוקמו ומקימים בתי חרושת וקבוצות
תקלאיות ומשקים עבריים ,המעלים המון שאלות מסובכות ומםתבכות בין המעביד
להעובד״ .בהקדמתו כ ת ב הרב פינדלינג שליט״א ש״מפני צמצום הניר ויוקר הדפוס
בימי מ ל ח מ ה אלו ,הוכרחתי לוותר ברוב הדינים על ברור ד ע ת הראשונים ,והסתפקתי
לחביא אחרי כל הדינים רק א ת מקורם בגדולי הפוסקים חאחרונים״.
נםיון צנוע יותר נעשה אחר כך בספר ״עבודת חיים״ מ א ת ר׳ חיים ז״ק )תל־
אביב ,תש׳יז(*; ומאז לא זכינו לשום התעסקות בנושא זה ,חוץ מ כ מ ה מאמרים
בודדים ״.
ושיטתו ,עמ׳ .(281בדור הקודם היה ד״ר יצחק ברויאר בין היחידים שדרשו עיון
השקפתי והלכתי בדיני עבודה .אגב ,הוא הציע לשזר דיני חו״מ בתוך ספרי הקריאה
של הנוער ולהפוך את הדינים האלה לנושא מרכזי בםיפוריס.
3
1ו601ז115שצ1ז^ 1)33 1116(1150110המאמרים הופיעו בהמשכים מכרך ד ,חוברת א )תשרי
תרצ״ד(
והלאה.
ב״ביבליוגרפיה״ שבסוף ספר ״דיגי עבודה במשפט העברי״ )עמ׳
(1207מוזכר ספר תחוקת העבודה ,אבל בביבליוגרפיה של מאמרים בלועזית )עמ׳ 1209
והלאה( לא מוזכרים המאמרים הג״ל ב״גחלת צבי״.
4גם ספר זה זכה לכמה הסכמות חשובות ,ביניהם מהרב מרדכי שלום יוסף פרידמן זצ׳י׳ל,
האדמו״ר מסדגורה ,אשר כתב שם בין השאר :״ותועלת גדולה להמון בית ישראל
לדעת עיקרי תורתנו הקדושה במה שגוגע למקצוע עבודה ופועלים ,אשר מי כהחכם'
יודע פשר ערכם הרב לבנין ארץ חמדתנו״.
5בין המאמרים האלה יצוין מאמר ״הלנת שכר שכיר״ מהרב שלמה יוסף זוין שליט״א
בספר ״לאור ההלכה״ עמ׳ קיד—קיט )ירושלים ,תש״ו( ומאמר ״השביתה לאור ההלכה״
מהרב רפאל קצנלנבויגן שליט״א ב״המעין״ .תשכ״ה גליון א עמ׳ .14—9
56
www.daat.ac.il
הרצוג
אתר
מכללתומוכנו
דעת -ה ס פ ר
מבנה
לכן יש לקדם בברכה חמה את הופעת ספר ״דיני עבודה ב מ ש פ ט ה ע ב ר י ״
מאת ד״ר שילם ורהפטיג נ״י .זכינו כאן לספר חשוב ה מ ש ת ר ע על קרוב לאלף
עמודים מלאים וגדושים בדיני עבודה בהלכה .בספר מובאים המקורות בתורת,
במשנה,׳ בתוספתא ובתלמוד בבלי וירושלמי ,פירושי הראשונים עם בירורי שיטותיהם
השונות ואהר כך אוסף עשיר ומגוון מספרי שאלות ותשובות .עיונים בדברי
הראשונים והבאתם של מאות ש א ל ו ת ותשובות מגדולי הראשונים והאהרונים
מד״וים את החלק הארי של הספר .המחבר חנכבד ,בנו של חגאון חרב ירוחם אשר
ורהפטיג זצ״ל ,עשה כאן עבודה תורנית השובה ובלי ספק י ש ת מ ש בו כל מ י שמעונין
ללמוד על בורים את דיני עבודה ב מ ש פ ט העברי.
המהבר עשה את עבודתו מתוך הרחבה ולא מתוך צמצום .הוא מסביר א ת
־
הדיון בגמרא ,מביא א ת פירושי הראשונים ואת פסקי ההלכה ש נ כ ת ב ו בבית מדרשם
של הראשונים ,ואחר כך מביא המחבר ביד רחבה איסוף גדול ,ולפעמים כ מ ע ט
בלתי מוגבל ,של ספרי שאלות ותשובות מתקופות חראשונים ,האחרונים ואחרוני
האחרונים .לשם כך עבר המחבר על מ א ו ת ספרי שו״ת .גם האיסוף געשה מתור
הרחבה והמחבר מציין את השאלה ,את פסק התשובה וגם א ת עקרי גמוקיו ש ל
המשיב .מפתח המקורות שבסוף הכרך תשני ,בלווי מ פ ת ח הענינים ,מעידים על
העבודה הגדולה שהשקיע המחבר בספרו מתוך בקיאות המבוססת על חומר רב.
בכמה מקומות הוסיף ד ״ ר שילם ורהפטיג פסקי דין מ ב ת י דין הרבניים במדינת
ישראל.
הספר מחולק לעשרים ושלושה פרקים וכל פרק מחולק לכמה סימנים ואילו
כל סימן מסתעף שוב לסעיפים רבים .כדי לקבל מושג מהדיונים הרבים שבספר,
מ ן הראוי לציין כמה ראשי פרקים :המושגים ״עובד״ ו״מעביד״ והגדרתם )פרק ב׳(;
הסכם שכירות והסכם קבלגות )פרק ג׳(; הסכמי עבודה אסורים )פרק ר(; יסוד
הזמן בהסכם עבודה )פרק י׳(; יסוד השכר בהסכם עבודה )פרק יא(; היובי הפועל
)פרק יב(; חיובי המעביד לתשלום שכר )פרק יג(; תיוב מזונות ,רפוי והגהות
אחרות לפועל בנוסף ל ש כ ר ו ) פ ר ק יד(; ח ב ט ח ת קיומו של תעובד לעת זקנתו וביטוח
בני משפחתו לאחר מותו )פרק טז(; חזרת בעל הבית מהסכם עבודח וסבותיח
)פרק יח(; חזרת פועלים מהסכם עבודה )פרק יט(; אחריות עובד לנזקי מ ע ב י ד )פרק
כא(; אחריות מעביד לגזקי עובד )פרק כב(; זכות פועלים ל ה ת א ג ד וזכות שביתר,
)פרק כג(.
חמחבר ,ד״ר שילם ורחפטיג ,משפטן במקצועו )כמו אחיו ,ד״שר ד״ר זרח
ורהפטיג( ואיגו מתימר להיות פוסק ולכן מ מ ע ט חמחבר לחביא דעות משלו.
מגמה זו מקילה על הקריאה והעיון בספר וגם מוסיפה לאוביקטיביות שהיא
חכרחית לספר כזה.
כדי לקבל מושג מחענינים הנדונים בספר ,נציין הדיון ע ל ,,כוח ד״כפייח ש ל
הסכם עבודה״ )עמ׳ .(122חמחבר דן בשאלה אם המעביד יכול להשתחרר מ ב צ ו ע
הסכם העבודה ע ״ י תשלום השכר או ש ה מ ע ב י ד מחויב ל ת ת לפועל גם א ת
בצוע חעבודה שעליה געשח חםכם חעבודח .חמחבר מביא ש ת י דעות .לפי ש ו ״ ת
57
www.daat.ac.il
הרצוגלתת את בצוע ה ע ב ו ד ה לפועל
מחויב
הבית
מכללת
בעלדעת -
מהריא״ז ענזיל סי׳ ט ״ ו אין אתר
וזכותו להתפטר מהפועל ע״י תשלום השכר שחובטח בהסכם ,מאידך סובר ה ר ב
דוד פארדו ב״מכתב לדוד״ ח ו ״ מ סי׳ יז ,שהפועל יכול לכוף א ת בעל הבית ש י ת ן
לו להמשיך במלאכתו ע ד תום תקופת חשכירות ואין בעל ח ב י ת יכול לפטור
עצמו מ ז ה על ידי תשלום שכר ב ע ד כל התקופה .המחבר מציין ב ח ת ח ל ת הדיון
שלפי בעל קצות ה ת ו ש ן ) ס י ׳ שלג ם״ק ג( עיקר תיובו של בעל הבית לשלם לפועלים.
השאלה ה נ ״ ל נוגעת לבעיה מ ע ש י ת כאשר מעביד מפטר א ת תעובד ומוכן
ל ת ת את המשכורת המלאה כדי לתתפטר ממנו .לפי הדעות תמובאות לעיל י ש
כאן ש א ל ה הלכתית הדורשת ש א ל ת הכם או דין תורה .מאידך יש עוד לדון ב ד ב ר
אם קיימת כאן בכלל מחלוקת בין מחריא״ז ענזיל והרב דוד פ א ר ד ג אולי מ ו ד ה
גם הרב פארדו שלפני ה ת ח ל ת העבודה יש רשות למעביד לחשתחרר מ ב צ ו ע ה ה ס כ ם
ע״י תשלום השכר ורק במקרר .שד״עובד כבר תתחיל בעבודתו וחוא ה ו ש ש ש פ ט ו ר י ו
ב א מ צ ע הזמן יפגע בשמו הטוב ,אז יש לו הזכות לדרוש א ת המשך עבודתו בפועל.
כך מ ש מ ע גם בתשובת חרב דוד פארדו :״חדשות ביד המלמד אם אינו פ ו ש ע
במלאכתו ,וזח כוחו להכריחו לישב וללמוד עמו כל ימי חקצבת מ א ת ר ש כ ב ר
תתחיל״ .מדובר במלמד שבודאי אצלו שמו חטוב ייפגע מחפםקת תלמודים ב א מ צ ע
הזמן וגם מדובר כאן במלמד שכבר תתחיל .גם ההוכחה מבעל קצות חחושן א י נ ה
חזקד .והמעיין בדבריו יראח שמדובר שם על ענין אחר ,עי״ש.
־ גם בתערות שבשולי העמודים השקיע ד״ר ורהפטיג עבודה רבה .נופף ל מ ר א י
מקומות לאלפים מופיעות שם גם הערות־הארות קצרות ומועילות .כך מ ת ק ן
חמחבר בעמ׳ ,670הערה 83טעות בספר קהלת יעקב )ה״ג מ ע ג ה לשון( ה מ ז כ י ר
בשם ש ו ״ ת חות יאיר סי׳ קו שמח ״שאמרו כי לי בני ישראל עבדים ולא ע ב ד י ם
לעבדים ופועל יכול לחזור בו ,חיינו דוקא בגברי דחייבים במצות ע ש ה אבל א י ן
נשים בכלל זה ,כיון דפטירי מ מ צ ו ת עשה״ .ד ״ ר ורהפטיג מציין בצדק ש ב ת ש ו ב ת
חות יאיר שם גאמר החפר .אמגם חרב תיים יאיר בכרך מעורר שם א ת ה ש א ל ה
הזאת ,אבל מסקנתו ברורה :״נראח לי דכל זד .לא יספיק לחלק חילוק ש ל א זכרו
שום פ ו ס ק . . .והרי בכל לא ת ע ש ה הנשים חייבים והם בכלל אשר הוצאתי א ת כ ם
מארץ מצרים ולי בני ישראל עבדים״.
על תקון השוב זה שבשולי הגליון יש להוסיף שלמרבה הפלא אין הספר ה נ ״ ל
המקום היחיד לטעות זו כאילו בעל חות יאיר פסק שלגבי נשים לא תל ה ד י ן
״פועל יכול לחזור בו אפילו ב ח צ י תיום״ )בבא מ צ י ע א י ,א ובעוד מקומות בשים(.
ב״שדי חמד״ ,כללים ,מערכת הפ״ה ,כלל ב מובא ״פועל יכול לחזור וכר וחרב מ נ ח
זכרון בשם חגאון חות יאיר סימן ק״ג כתב דלא אמרינן כן בנשים כיון ד פ ט ו ר ו ת
מ מ צ ו ת עשה ע ד כאן״ .בעל שדי חמד ,הרב חיים חזקיחו מדיגי מציין אחר י ך
״וספר תות יאיר אין מצוי אצלי״ ,וזת בודאי ד ב ר פלא לגבי ב ע ל שדי ח מ ד
ש ת ש ת מ ש ב כ ת י ב ת ספריו באוסף בל ישוער של ספרי חלכת.
ת
גם ב״פרדס יוסף״ לחרב יוסף פצנוםקי תי״ד ויקרא כת ,גת )עמ׳ שכח( מ ו פ י ע
ש ו ב ״ובחות יאיר סי׳ קו כ׳ דלי בנ״י עבדים ולא על״ע ,ל ״ ש רק באיש ולא ב א ש ה
58
www.daat.ac.il
פטורות ,וא״כ ע ״ י שתשכיר עצמה
דאינה מוזהרת כ ״ כ במצות ,וממ״ע שהז״ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
לאחרים לא תתבטל כ״כ מ ע ב ו ד ת המקום״.
אמנם ישנן מהדורות שונות של ש ו ״ ת ת ו ת יאיר )ומכאן שנויים במפפור
התשובות( ,אבל אין שום מקור לדעה הנ״ל ,אם לא ה״הוה אמיגא״ ש ל בעל הות
יאיר .לכותב תטורים י ש בם״ד טופס מדפוס ראשון ש ל שו״ת ה ו ת יאיר ,שנדפם
בחיי המחבר ,בשנת ת נ ״ ט ) (1699ב״ורנקפורט דמיין״ ,וגם שם מפורש שמדובר רק
ב״הוה אמינא״.
ובכן ,הערד .נחוצח בשולי חגליון ש י ש בד• שוב חוכחה ע ל התשיבות הרבה
שבספר.
פרק ב
בקורת כללית
עם כל ההערכה לספר דיני עבודה במשפט העברי אין להמנע מבקורת ,הן בקורת
כללית ,הן הערות ע ל פרטים .בסוף הספר נתווסף נספת שמוזכר גם בכותרת הפפר.
שם הנספח ״דיני העבודה באנגליה ובישראל״ .לכאורה יש כ א ן השוואה בין
משפט העברי למשפט האנגלי וזאת בודאי השוואה מענינת .אבל לא כד הדבר.
דיני עבודה בישראל — הכוונה לחוקי העבודת במדינת ישראל .הוקים אלה
מורכבים משלושה טלאים :הקודקס חאזרחי חעותמאני ,חחקיקה המאנדאטורית
והחקיקה הישראלית ,כלומר הוקים שנתקבלו בכנסת .דומני שאין מקום בספר ע ל
דיני התורה לנםפת כנ״ל .יש להעדיף נספה ע ל דיני עבודה באנגליה וצרפת ע ל
נספח כזד .על דיגי עבודת באגגליה וחמשפט חחלוני בישראל .לו ציין המהבר
במפורש שמדובר ב מ ש פ ט חחלוני בישראל ,חחרשתי ,אבל בלי תוספת הכרחית זו,
נותן חנםפח בעל מ א ח וחמישים עמודים טעם לפגם .6
ועוד תערת כללית .מסגרת ש ל מאמר זח אינח חבמח חמתאימד .לויכות ע ל
״התפתחות חתלכד.״ ,אבל י ש לחעיר שחמחבר מ ש ת מ ש במושג זה כאשר אין שום
הכרת לכך .לא כל דין המובא בגמרא בשם אמוראי יש להגדיר כתקנה הדשה ש ל
האמוראי הזד ..בגמרא בבא מ צ י ע א י ,א ובמקומות אתרים בש״ם מובאים דברי
ר ב :פועל יכול לחזור בו אפי׳ בחצי היום .המתבר דן בהרהבה בדברי רב )עמ׳
667והלאה( ובתתילת הדיון מובאים דברי רב בצורה הנכונה ״הלכה ש ל רב״
וכן בעמודים הבאים ש ל חדיון ,א ב ל בעמ׳ 610מ ו ב א ״רב ,מחולל תקנה זו״
6בספר זה היה מקום לנספח על דיגי עבודה בין ישראל לגדי לפי משפט התורה .יש
כאן חומר רב במשגה ,גמרא ,ראשוגים ואחרוגים ,ביגיהם דיוגים מעשיים בספרי
שאלות ותשובות .ד״ר ש׳ ורהפטיג התרכז בספרו אד ורק בדיגי עבודה בין פועל
יהודי למעביד יהודי ולבן אין דיוגים בדיני עבודה בין יהודי לגר תושב ולסתם גוי,
בין גוי ליהודי ובין גויס בינם לבין עצמם .באנציקלופדיה התלמודית ,הלק ג׳ ערד
״בל תלין״ יש סעיף מיוהד ״בנכרי וגר״ )עמ׳ שלה( .בשרית שרידי אש ,ה״ג סי׳ עד,
דן הרב י׳׳י וייגברג זצ״ל בשאלה ״אם מותר לפועל יהודי לאכול פירות של עכד׳ם
בשעת מלאכה״ ,וכן דן שם אם מותר לגוי לאכול אצל גוי בשעת מלאכה ,ושם מובאים
מקורות שוגים .וראה שדי המד ,כללים מערכת בי״ת פאת השדה סי׳ כו.
59
www.daat.ac.il
כותרתמכללת
אתר דעת -
הרצוגעל הזכות לפי תקנת רב״ ,וכן
״ויתור
ובעקבות זה מופיעד ,בעמ׳ 671
בהמשך הדיון פעמים רבות ״ ת ק נ ת רב״ ,הן בכותרות הן בטקסט עצמו .בגמרא אין
זכרי,שמדובר כאן בתקנה וכמקור לדברי רב מובא הפסוק ״כי לי בני ישראל עבדים,
זעבדי הם״ )ויקרא •כה ,נה( .התוספות כ ב ר מקשים איזה חידוש יש ב כ ל ל בדבריו
) ב ב א ״ מ צ י ע א י ,א ד ״ ה יכול לתזור בו( .זכותו של הפועל להפסיק א ת ע ב ו ד ת ו
טמון כבר במשנה ,ריש פרק חשוכר א ת חאומנין )דף עד״ ,ב( וכן מבואר בברייתא
הנדונה בהרחבה בגמרא ש ם .
אמנם .ידוע הדבר שיש דינים הנלמדים בש״ם מפסוקי התורה והמפרשים דנים
;
אם יש כאן דין דאורייתא או רק אסמכתא לדין דרבנן .יתכן דיון כזד .גם לגבי
דין זה שאמר רב ,וזכותו של המחבר להביא סמוכין לדעתו בעניז זה .א ב ל ל א
יתכן לכתוב סתם על ״תקנת רב״ ועל ״רב ,מחולל תקנת זו״ ,כאשר פ ש ט ו ת כל
חמפרשים מוכיחח שמדובר בדין תורד. .
^ •וכן •יש להעיר על דברי המחבר על פירוש רב נחמן לדברי חברייתא ״שוכר
עליהן :או מטען״ ומפרש רב נחמן ״עד כדי ש כ ר ך )פרש״י :אם ע ש ו אצלו ק צ ת
מ ל א כ ה ולא קבלו כלום ,שוכר עליהן כל מ ה שחוא חייב לחן יוסיף לאחרים ויגמרו,
עכ״ל( .רבא מקשר .על רב נחמן מדברי הברייתא שאפשר לשכור עליחם ״ ע ד
ארבעים י וחמישים זוז״ אבל רב נחמן דוחח קושיח זו שחרי בברייתא מ ד ו ב ר
;,שבאתח חבילה בידו״ ,כלומר שחפועלים הביאו כלי מלאכה רבים לבית ב ע ל
חבית ובמקרח כזד .מותר לשכור על חשבון כלים אלה .פירושו של רב נתמן נ ה פ ך
בספר שלפנינו ל״תקנת ר׳ נחמן״ .לפי ד״ר ורהפטיגג מהווה החלכח שבברייתא
;,פגיעה חמורה • ב מ ע מ ד ו של הפועל ,כי הוא עלול לחפםיד מכיסו כמד .משכרו״,
7
;
:,7׳גם ב״מבוא״ הספר )עמ׳ טו—טז( כותב ה מ ח ב ר :״אולם דוה הצדק והמוסר ,המרחפת
• • על• פני התורה כולה ,שימשה נר לרגלי החכמים בדורות המשנה והתלמוד ,לקדם ולפתח
– . :א ת דיגי העבודה על ידי תקנות המכוונות להגן על העובד ,כגון תקנת רב ,פועל
יכול• לחזור בו אפילו בחצי היום״ .נגד הגדרה זו ,כאילו מדובר כאן רק בתקגה,
.:,לצוץ לשון •כמה פוסקים :״אבל אס התחיל הפועל במלאכה וחזר בו ,אפילו בחצי היום
^ ק ו ז ר .ש נ א ק ר כי לי בגי ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים״ )רמב״ם הל׳ שכירות פ ר ק
״ ט הלכה ד( .כעין ז ה ל ש ו ן המאירי ,בבא מציעא י ,א וכן עו ,ב ; וכן בסמ״ג מ״ע פ ס .
בחידושי הריטב״א ובמשנה למלך מוזכר הדין הנ״ל כ״גזירת הכתוב״ .בשיטה מקובצת
בבא מציעא י ,א מובאים דברי מהר״י אבוהב ״כונת התורה אינה שירויח הפועל ,אלא
.
הקב״ה רוצה שלא יהיו עבדים זד .לזה״ .בתשובות מימוגיות לספר קנין ,סי׳ לא מוסבר
י .הדין הג״ל ״דמה״ט אמריגן פועל יכול לחזור בחצי יום דילפינן לה מעבד עברי דיוצא
בגדעון כסף דכל קילי דעבד עברי יהביגן לפועל מקל וחומד :השתא ע״ע דעבד איסורא
• ו ע ב ר על כי לי בגי ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וגופו קנוי מקילין ביה ,כל
.שכן פועל״ .לימוד זה מדין עבד עברי מובא בקצות ההשן סי׳ שלג ,סעיף ג ,כ ה ס ב ר
לכמה דיגים .בערוך השלחן )חו״מ סי׳ שלג ס״ק ו( :״רבותיגו ז״ל למדו מסי השמועה
שפועל חוזר בו אפילו בחצי היום דכתיב כי לי בגי ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים
)ב״מ י(.״.
69
www.daat.ac.il
הרצוגבו בדבר ה א ב ד התקין ר׳ נחמן•
החוזר
הפועל
מכללת
של דעת -
ולכן ״כדי להגביל א ת אחריותואתר
* ,
תקנח חשובה :אמר רב נ ח מ ן :ע ד כדי שכרן״ )עמ׳ .(708—707
ונגיד ברורות :צורה זו של הסברים פוגעת לא מ ע ט בהנאה המרובה הכרוכה
בעיון בספר תשוב זה.
דעת רב אשי על אפילוג הפועל
כמו כן יש להעיר ע ל דברי המחבר בעמ׳ 444בענין זכותו של חפועל לאכול
בזמן הקצירה ,כמפורש ב ת ו ר ה :״כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך ש ב ע ך ״
)דברים כג ,כה( .במשנה ובגמרא )בבא מציעא צב ,א והלאה( יש דיון על שיעור
האכילה שהפועל רשאי לאכול .תגמרא מביאת גם א ת דבריי רב אפי־ :״אפילו לא־
שכרו אלא לבצור אשכול א ח ד אוכלו״ ועוד ״אפילו לא בצר אלא אשכול אהד׳
אוכלו״ ,כלומר גם במקרים אלד .שרק בצר ע ד עכשיו אשכול אחר או רק גשכר'
עבור בצירת אשכול אחד ,מותר לפועל לאכול .להלכה לא מובאים דברי רב אסי,
אבל גם דברי אמוראי שלא גתקבלו להלכה אין להגדירם כ״עד כדי אבסורד״.
והתמיהה י כאן כפולה .מי נותן לנו הרשות ל ה ש ת מ ש במלים ״עד כדי אבסורד״
כלפי שיטתו של א מ ו ר א י ? אבל התמיהה מופנית גם כלפי ד״ד ורהפטיג בהיותו"
משפטן .בתור משפטן מהובתו לעיין בכל שיטה מתוך ראות משפטית טהורה.
לו ניגש ד י ר ורהפטיג לדברי רב אםי מתוך ראיה מ ש פ ט י ת גרידא ,בודאי היד.
מוצא בהם גישה משפטית מענינת .התורה אינה מרשה רק לאכול בזמן הבצירה,
אלא היא כותבת במפורש ״ואכלת ענבים כנפשך שבעך״ )דברים כג ,כד .(.אין
כאן שום הגבלה בהיתר האכילה לפועל אלא לתיפך .נ ת נ ת הרשות לאכילה ,ולא רק
אכילה אלא אכילה כנפשך ,ולא רק אכילה כנפשך אלא אכילה כנפשף שבעך'.
דומני שלא קשה למצוא מ ש פ ט ן שיגיע לאותה מסקנה שאמר רב אםי .ואולי
הקפידה תתורד .שבכתב לא לכתוב במפורש שמדובר בפועל — ״כי תבא ב ק מ ת '
רעך״ — כדי להדגיש שאין לקשור א ת הזכות לאכילה בפריון העבודה של הפועל ן
אגב ,הרמ״א בהו״מ סי׳ שלז סעיף ז מציין שההלכה אינך כרב אסי ,אבל הרמי׳**
מביא דעה זו בשם ״יש אומרים״ .האחרונים דנים בדברי הרמ״א ,כאילו זו רק דעתם
של ״יש אומרים״ והרי מזה מ ש מ ע ש י ש פוסקים כדברי רב אםי ,עי״ש במפרשי
השו״ע.
:
המחבר ה ש מ י ט דין דומה של רבי אםי ,בענין איסור בל ת ל י ן :״דאמר רב אסי
,
אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים עובר מ ש ו ם .ב ל ת ל י ך .
)בבא מציעא קיא ,ב( .לפי התוספות )שם( סובר רב אסי ״דאפילו שכרו לבצור.
אשכול א ה ד ואכלו ,אפילו הכי עובר עליו״ .לפי הריטב״א )שם( סובר ר ב אסי.
שאפילו בשכר פ ח ו ת משוח פרוטד .עוברים .חרב שמואל יצחק הילמן זצ״ל דן".
ב״אור הישר״ )בבא מציעא צג ,א( אם י ש קשר בין דברי רב אםי באכילת פועל.
לבין דבריו באיסור בל תלין ,ואם יש ללמוד מהיקף חלות חדין חאחד ע ל תלות
הדין השני ,עי״ש .אכן ,תשיבות גדולה נודעת לדברי רב אםי.
אגב ,לא מ צ א ת י שהמחבר מביא בספרו השיעור לאיסור בל תלין ,א ם ההלכה
כרב אםי עוברים לפי חריטב״א גם בשכר פ ח ו ת מ ש ו ה פרוטה ,וכן מבואר ב״אהבת
$1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח ס ד ״ לכרן ה ה פ ז חיים סרק ם ,סעיף ג :״זייא ואפילו על פחות מ ש ו ה
ג ״ כ עובר המאחר זמנו והעולם נכשלין מ ה מדדי*.
פרוטה
ה ע ר ו ת אחדות
אחרי הסקירה הכללית הנ״ל נעיר הערות אחוות על כמה עניגים ה נ ד ו נ י ם ב ס פ ר .
בעמ׳ 435והלאה דן המחבר בהרחבה וביסודות בעיטת הרפב״ס ) ה ל ׳ ש כ י ר ו ת
סרק יב הלכת ב( שדינו של פועל לאכול במזונו הוא לא בשעת.מלאכה א ל א ל א ח ר
גפר המלאכה .גדולי הראשונים הראב׳׳ד ,הרין והויטנ״א מקשים ע ל ה ר מ כ ״ ם .
שהרי המשגת אומרת ״וכולן לא אפרו אלא נ מ ת מלאכה׳׳)בבא מ צ י ע א צ א ,ב /
ד״ר שילם ורהסטיג מציין שבירושלמי וברי״ף גירסת המשנה ״ןכולן ל א א מ ר ו
אלא ב ש ע ת גמר מלאכה״ אבל גס גירסה זו איננה מסבירה את כל פ ר ט י ז ת ד י ן
שבדברי הרמב׳׳ם .לכן מביא המחבר הנוסחה המקובלת כפו שנדפס ברמב״ם ,ג ר ס ח ת
הרמב׳׳ס בדפוס רומי וגוסחת הרמב׳׳ם ע״ס כתב יד של הרמב״ם ,ש י ש ב י נ י ה ם
שיגויים וגם יש מלים בכתב היד שהרמבים מתק .המחבר מסתמך בהסברו ג ם ע ל
דברי הספרי )פרשת כי תצא ,סיסקא רסז( ומסביר ״מה שאפר ]הרמב״ם[ ׳ ה ע ו ש ה
במתובר איגו אוכל אלא כשיגמור עבודתו׳ כוונתו לא לגמר כל העבודה א ל א ל ג מ ר
פעולה מ ן הפעולות ה ח ח ר ו ת ונשנות של העבודה״ .ביסודיות מסביר ד ״ ר ו ר ה פ ט י ג
כל פרשי הדין ברמב״ם ,ואכן הצליח לברר את דברי הרמב״ם בצורה ב ר ו ר ה .
יש לציין שהרב אברהם אליהו קפלן זצ״ל עמד כבר במאמרו ב ״ י ש ו ר ו ן ״
ש ל הרב יוסף וולגמוט זצ״ל ,גליון גיסןיאייר תרפ״ג ,בשנדים בדין זה בין ה נ ו ס ח ה
המקובלת ש ל הרמב״ם ובין הנוסחה בדפוס דניציה שנת שי״א .מאמר ז ה ב כ ת ב
ב ש ע ת ו בגרמנית ,אך תורגם לעברית לפני כעשר שנים ונדפס כנספת ל פ י ר ו ש
הרב דוד צבי חוסמן זצ״ל לספר דברים ,חלק ב׳ עמ׳ תקצז—תרא ,ב ה ו צ א ת נ צ ח .
בגי ברק בשגת ת ש כ י א .בהערות ר׳ צבי קפלן ג״י צדן שם גם נוסחת ה ר מ ב ״ ם ע ״ פ
כתב ה י ד הג״ל .אמגם הרהיב ביאר ד״ר ורהפטיג את דברי הרמב״ם ה ק ש י ם ב כ ל
פרטיי .אבל עיקרו מ ת כ ר כבר במאמר הג״ל שנדפס עכשיו גם בספר ״ ד ב ר י
תלמוד״ תלק ב׳ )ירושלים תש״ל( ,עמ׳ ר כ ח -ר ל א .
בעמ׳ 442דן המתבר בשיעור האכילה של הפועל בשעת מלאכה .ב ב ר י י ת א
62
www.daat.ac.il
הרצוג
אתר דעת
עוד חקירות חשובות במצוד .זו.
מכללתשם
חינוך -מביא
)מבית מצוה תקעו ס׳׳ק ג( .הפנתת
א ב ל המחבר מביא בספרו את מנחת הינוך רק כהוכחה שגם קבלן זכאי לאכול
כ מ ו פועל )עמ׳ (452וכדי להוכיח שגם בחוץ לארץ ההגדרה ס ל נגמר מלאכתו
כ מ ו נגמר מלאכתו למעשר בארץ ישראל)עמי ,(427ודומני שדוקא כאן אין חידוש
ב ד ב ר י המנחת חנוך .אגב ,חיוב מעשרות מן התורה אינו קשור בקיום בית המקדש
ולכן מוזרים דברי המחבר בעמ׳ ,427שורה .7
סיומת מל "סכ<יות ס ת 0״
בדיון על ״שכירות סתם' פי׳ שכירות בלי הגדרה ברורת על סיום השכירות
)עמ׳ 233והלאה( מובאים פירושים שונים ,ביניהם מבעל ח ז ח איש ,בבא ק מ א
ס י ׳ כג הסובר ״נראה דםתמא אין דעת בעל הבית לכך שיהיה קשור לפועל זה כל
הימים ,אלא כל יום ומם הוא שכירות בפני עצמו אם קבעו השכירות כך וכך ליום,
ו א ם קבעו לחודש ,כל חודש ד״וי שכירות לעצמו״ .לפ* החזון איש ,וכך פסק גם
ב ע ל דברי מלכיאל ,זמן השכירות נקבעת ע״י קביעת הזמן לתישוב התשלום,
ואם לא הוםכפ אחרת.רשאי בעל הבית להפסיק את השכירות בהתאם לקביעת זמן
התשלום ,לפי יום ,שבוע וכר .כאן לא ד״ביא חמחבר א ת דעתו של הרב מ ש ח
פיינשטיין שליט״א ,שפסק ב״אנרות משה״ ,חושן משפט ,חלק שני ,סי׳ ע ה בניגוד
גמור לדעה הנ״ל• הרב פיינשטיין שליט׳׳א )שם ,ענף ג( מוכית ששכירות סתם
ה י א שכירות לעולם ולכן פסק הלכה למעשה ״בהסכם כל ה ב ״ ד שסתמא הוי כהתנו
לעולם ולא יכלו לסלקו בלא טענה״ .ד״ר ורהפטיג מביא בהמשך דבריו פסק דין
ש ל בית דין רבני שפסק ע ״ פ דברי החזון איש הנ״ל ש״אף בעובד קבוע ה מ ק ב ל
משכורת הורשית ,זכאי המעביד לפטרו בתום כל הודש״ .דומגי שדוגמא זו ש ל
מתלוקת מרחיקת לכת בבעיה מ ע ש י ת ביותר בין ה״הזון איש״ זצ״ל ובין להבדיל
בין חיים לחיים הרב משה פיינשטיין שליט״א ,מוכיחה הנחיצות ה מ ע ש י ת ש ל
בירורים הלכתיים בדיני עבודה ע ״ י גדולי ישראל הראויים לכך.
התנאי ס ל ״ ח פ ם חשוב״ ל ת ק נ ו ת הפועלים
הזכרגו למעלה את פסק דינו של הרב משת פייגשטיין ,כמבואר בספרו אגרות
משה ,חו״מ ת״ב )גיו־יורק תשכ׳׳ד( .ד״ר שילם ורהפטיג מםתמך במקום אהד ע ל
פ ס ק י הרב פייגשטיין שליט״א בפפר הג״ל .לפי הגמרא בבא בתרא ה ,ב רשאין
ב ג י העיר להתגות על המידות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן .
מ כ א ן הזכות של פועלים להתארגן ולעשות תקגות להגגתם הכלכלית והמקצועית.
ו כ ן פסק הרמב״ם :רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשת א ה ד ביום
ש י ע ש ה הבירו וכיוצא בזה ,וכל מ י שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך )הלכות
ע ״ פ דברי רב פפא )בבא בתרא ט ,א( מוםיף הרמב״ם
מ כ י ר ה פרק יד ,הלכה י(
9
9
להסיע על קיצתן — פירש״י :לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה.
10דין זה על זכותם של פועלים להתאגד ולעשות תקנות איגו מובא — בעקבות הסדר
63
www.daat.ac.il
מכללת הרצוג
דברים אמורים במדינה שאין בה ח כ ם
דעת -״במה
אתרנ י ם :
ת נ א י לקביעת תקנות ע ״ י ה א ו מ
השוב לתקן מ ע ש ה חמדינד .ולחצלית דרכי יושביה ,אבל אם יש בח חכם ת ש ו ב
אין התנאי שלחן מועיל כלום ואין יכולים לענוש ולחפסיד על מי שלא קיבל ת ת נ א י
אלא אם כן ה ת נ ה עמחם ועשו מ ד ע ת החכם״ .תנאי זח של חצורך בחםכמתו של.
הכם תשוב מגביל מאוד א ת האפשרות של חוקיות התקנות ,שהרי הכרתי ש ח כ ם
תשוב יסכים לתקנות הפועלים ומאידך ארגון הפועלים ,כמו ההסתדרות ה כ ל ל י ת
אינו מ ב ק ש את הסכמתו של רב לחחלטותיד .״ .לכן מפקפקים כמה פוסקים בדורות
האחרונים ע ל החוקיות ההלכתית של ת ק נ ו ת ארגוני הפועלים היהודיים.
בהקשר זה מ ב י א ד״ר ו ר ה פ ט י ג ) ע מ ׳ (966את דעתו של הרב פיינשטיין ש ל י ט ״ א
ב״אגרות משח״ ,חו״מ ח ״ ב סי׳ נח ,שאין צורך בהסכמת אדם השוב ב ת ק נ ו ת שאיבן
גגד הדין ,כמו תקנות בעניגי שכר.
ויש להעיר שד״ר ורחפטיג אינו מביא כאן את חידושו חגדול של הרב פיינשטיין
שליט״א על חחגדרת חימצאו של חכם השוב ,שאין הכונה שבמקום ש י ש רב,,
יש צורך להסכמתו לתקנות חפועלים .מדובר כאן בחכם חממוגח ע ל חצבור לפקח
על תקנות בני העיר ,ואילו מ מ נ נ ו לא קיים רב הממונה על כך ולכן אין צ ו ר ך
בהסכמתו של רב תשוב .ואלה דבריו )שם ,סי׳ נט( :״והיכא דאיכא אדם ת ש ו ב
שלא מהני ,הוא דוקא אדם השוב הממונה פרנס על הצבור לעיין ב ת ק נ ו ת ב נ י
העיר ובכל צרכיהם ומפרש המגיד מ ש נ ה זה בלשון הרמב״ם שם הל׳ יא ש כ ת ב
חכם השוב לתקן מ ע ש ה המדינה ולחצליח דרכי יושביה ע י ״ ש . . .ואם כן ב ע ר י ם
שבמדינה זו לא ממונח שום חכם על כך ולכן הוא כליכא אדם חשוב ש ת נ א י ה ם
ותקנותיהם קיימים ,וכ״ש במדינתינו ]ארה״ב[ שיש להם רשות מהממשלה ע ל זה״.
נבין א ת הידושו זה של הרב פיינשטיין שליט״א אם נשות אותו עם ד ב ר י
הרשב״א )שו״ת חרשב״א ח״ד ,סי׳ קפה( על ההגדרה של אדם ח ש ו ב :״ ו ב ל ב ד
שיהיה בהסכמות אלו תלמיד חכם שבעיר אם ישנו בעיר א ו אדם תשוב ש נ ת מ נ ה
פרנס על תעיר ,שאם יש ת ל מ י ד חכם או פרנס ש נ ת מ נ ה ע ל הציבור ועשו ש ל א
מ ד ע ת ם אין הסכמתם הסכמה״ .וכנראח סובר הרב פיינשטיין שליט״א שמדברי.
הרמב״ם הנ״ל מ ש מ ע שלא כהרשב״א ,וצ״ע.
ואולי כונת הרב פיינשטיין רק למצב בארה״ב ,ששם קיימות בכל עיר ק ה ל ו ת
שונות ,אך אין שם רב העיר — ,מרא דאתרא — או בית דין לכל אנשי העיר,
אצל הרמב״ם — בהלכות שכירות הפועלים )טור ושו״ע חו״מ סי׳ שלא—שלט( ,אלא
בהלכות אונאה ומקח טעות )הו״מ סוס״י רלא( .הבאת הדין אצל הרמב״ם בהלכות
מכירה מובנת ע״פ עיקר התקנה הנותנת רשות לבני העיר להתנות על מחירים •,מדות
ושכר פועלים ,ומתקנה זו נובעת הזכות לקבוצות של אנשי העיר לקבוע תנאים לעצמם.
11בפירוש הרב יוסף ן׳ מיגאש )מובא גם אצל כמה ראשונים( :״אדם חשוב שהוא
תלמיד הכם וממוגה על הצבור״ .וב״ערוך השלחן״ חו״מ סי׳ רלא ם״ק כ ח :״הכם השוב
ממוגה על הצבור — כמו רב העיר״ .וראה במאמר ״ארגוגי בעלי מלאכה לפועלים — .
כיעוד צבורי״ מאת הרב משה פינדלינג שליט״א בספר זכרון לר׳ שלמה בכרך ז״ל
)ירושלים תש״ל(; המחבר מביא שם בפרק ב׳ תעודות מפגקםי קהלות ״שבדרך כלל
עמד בראש כל ארגון מלאכה גציג בית הדין״.
64
www.daat.ac.il
בניגוד לנוהג בקהלות ישראל בעבר ולמקובל גם כ ע ת ברוב ערי ׳ארץ ישראל ת״ו.
אתר דעת -מכללת הרצוג
בקהלות ישראל בערי ארה״ב גם אינו קיים המושג של חכם הממונה על תקנות
המדינח ולכן יש שם מ צ ב של ״ליכא אדם חשוב״ ,שהרי גם מרא דאתרא או ראש
בית דין לא נמצא שם.
פרטי איסור גל תלין
בעמ׳ 357מביא חמחבר את דברי חרב מלאדי בשלחן ערוך חרב ,חו״מ הל׳
שאלה ושכירות סי׳ יג שאם המעביד נותן לפועל משכון לבטחון שכרו ,אין המעביד
עובר על איסור בל תלין .מקורו של הרב מ ל א ד י בדברי הסמ״ע סי׳ שלט ם״ק י
שאומר דין זח לענין טלית שביד חאומן ,וכן מבואר במפורש בריטב״א קדושין מח ,א
שבשכירות שיש עליח משכון אין עוברים משום בל תלין .חמחבר לא ציין כאן
שבעל ערוך השלחן )ח״מ סי׳ ש ל ט ם״ק ח( דוחד .דעח זו :״יש מי שרצח ללמוד
מזה דבעה״ב שנתן פועל משכון על שכרו אינו עובר בבל תלין אף שיש לו מעות,
אבל אין ראיה מכאן ,דאין הטעם מפני שהאומן תופס משלו והוי כמשכון אלא
הטעם הוא דכל זמן שאין האומן מחזיר לו חחפץ אין לו רשות ל ת ב ו ע . . .דהא
טעמא דשכיר מפורש בקרא מפני שאליו הוא נושא א ת נפשו שזה העני צריך
לאכול ומד .יעשה במשכון ועד שישיג עליו מ ע ו ת ירעב״ ״ .וחערוך השלחן מוסיף
עוד שאמגם אין הבעל הבית עובר אם אין לו מעות ,אבל אפילו אז ,שאין לו
מעות ,״אפשר דבכה״ג מחויב ליתן לו ע כ ״ פ חפץ שימשכננו בשכרו ואם האומן
רצונו להחזיר לו החפץ ולקבל שכרו והוא איגו רוצח לקבלו ויש לו מעות נראה
דעובר״ .בדברי הערוך השלחן אלד .ישנם חרושים ופסקי הלכה חשובים ,אבל אלד,
לא מובאים בספר שלפנינו.
בענין בל תלין של שכיר ערב ש ב ת )עמ׳ (351היה מן הראוי לציין דברי
ה״באור הלכה״ ריש הלכות שבת )סי׳ רמב ם״ק א ד״ה לכבד( :״ואם יש לו רק
מ ע ט מעות ובא שכיר לתבוע עבור פעולתו שגמר לו היום נראה דצריך ליתנם
להפועל כדי לקיים מ ה שכתוב ביומו ת ת ן שכרו ולא תבא עליו השמש ,אף שעי״ז
לא ישאר לו במה לעגג ה ש ב ת או שיפייסנו שיתרצה להמתין ע ד אחר השבת״ ,עי״ש.
וכאן עלי להעתיק הערה קצרה מאחי אלחנן הי״ד ,ש נ כ ת ב ה בתוך השואה
האיומה כאשר מכונת ה ה ש מ ד ה חגרמנית עבדה בכל כוחח .אחי הי״ד ,צעיר
בימים ,לא מ ש גם אז מלימוד התורה ואף רשם לעצמו תערות אתדות ,אשר אחת
מהן זו ל ש ו ג ה :״לא י ד ע ת י אם מותר ליתן לשכיר יום ש ע ב ד ע מ ו ב ע ״ ש שכרו
בין השמשות )כלשון ה מ ש נ ה ספק השכד (.כדי שלא יעבר ע ל לאו דאורייתא,
12ואולי יש לקשור מחלוקת זו בספקו של ה״שער המלך״ הל׳ אישות פרק ה ,הלכה כג,
אם בעל חוב קונה משכון ונחשב שלו עד שיצא ידי חובתו בלולב ואתרוג שקבל
במשכון — ,כמו שעובר בבל יראה על חמץ שקבל כמשכון ,עי״ש שיש צדדים לכאן
ולכאן ,וראה שדי חמד ,כללים מערכת הבי״ת סי׳ קא המביא הוכחות שהמשכון אינו
נחשב של בעל חוב ,אך ראה הוכחה מהרב פנחס עפשטיין זצ״ל ,אב״ד בעדה החרדית
בירושלים ,מתום׳ בבא מציעא פב ,ב )ד״ה אימור וכו׳( בירחון ״דגל התורה״ ווארשא
תרפ״א־ב סי׳ קג ,ם״ק א.
65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דמוקצת לא ד״וי אלא שבותי"] .הערר ,זו אני מעתיק במוצש״ק ט״ו אדר א׳ תש״ל,
עשרים וחמש שנח ליום שנספח במחנה ריכוז ברגן בלזן ,ה׳ יקום דמו[ .אמנם אין
איסור בל תלין בשבת ,אבל יש איסור דרבנן )ספר חחנוך מצות תקפח( וחאחרונים
כתבו שבודאי ביטל מצות עשת של ״ביומו יתן שכרו״ .ואולי יש לנהוג ע״פ דבריי
הטור חושן מ ש פ ט ס י ע ג שאם ראובן נשבע לשמעון ל ת ת לו מ נ ה ביום ז׳ ניסן
ואירע ז׳ ניסן ב ש ב ת ״צריך ליתן לשמעון משכון שוה מ נ ה ביום ה ש ב ת לקיים
שבועתו דשוה כסף ככסף וחפצי שמיא הוא שיקים שבועתו׳ /וראח שם בב״י,
ובמגן אברחם או״ח סי׳ שו סע׳ ז )ם״ק טז( .ואולי גם בעל ערוך חשלחן הנ״ל
מודה שמותר לתת משכון בערב ש ב ת בין השמשות כדי לתת לפועל שכרו.
,
בעימ׳ 354ח ע ד ח 139מובא שיש לתקדים אביון לעני בתשלום שכר שכיר
)בבא מציעא קיא ,ב( והמחבר מביא א ת תמיחת החפץ היים בספרו אחבת ח ס ד
)פרק י סעיף ת ,נתיב אות יח( שחפוםקים השמיטו דין זה .ראה בחידושי הרש״ש
)ב״מ קיא ,ב( שגם תמת ע ל כך.
בדיון ע ל ״ד״תנאים לאיסור חלגת חשכר״ עמ׳ 353וחלאח לא חובא ד״דיון בשו״ת
שואל ומשיב תנינא ת״ג סי׳ מ ב אם יש איסור בל תלין כאשר נתן בעל חבית
בד לחיט כדי שזח יתפור לעצמו בגד ובעל חבית חבטיח לחיט שכר .בעל שואל
ומשיב מסיק שאין בעל חבית עובר במקדח כזח על איסור בל תלין .תשובח זו
מובאת ב״פרדם יוסף״ ויקרא יט ,יג ושם מובאים עוד דיונים בבל תלין ומראי׳
מקומות שונים .אגב ,דברי בעל שואל ומשיב חם אקטואליים חיום ,כאשר חםוכנות
היהודית )קק״ל( מעסיקה אלפי מתישבים בעבודות במשקיחם־חם וחםוכנות מבטיתת
תשלום עבור עבודות אלד״ שחחקלאים עושים עבור עצמם.
ת ו ס פ ת שכר למשפחות מרובות ילדים
בעיה מ ע ש י ת עבור העובדים חיא בעית תוספת שכר במקרר״ של גידול ד״משפחח.
האם בעיה זו נדונה גם בספרי חפוסקים? חמחבר לא דן בסוגיה זו ,אלא רק
מזכירת דרך אגב בפרק ״שינוי תנאי השכר״ עמ׳ .316המחבר מביא שם ת ש ו ב ת
חחתם סופר חו״מ סי׳ קסו על חובתם של ראשי העיר להעלות לרב שכרו שערכו־
נפחת על ידי שינוי שער חמטבע .בתשובת זו מוזכרת גם חחובח לחתחשב בגידול
צרכי חמשפחה ״כשנתוםפו גם בני ביתו״ ,אך עיקר תתשובת לא מוקדש לבעית זו.
בספר ״חחוקת העבודה״ דן חרב מ ש ח פינדלינג שליט״א בסעיף מיוחד ב״תוםפת
מ ש פ ח ת י ת ותוספת היוקר׳ /ודומני שבספר זה נדון ענין מ ע ש י זה ביתר ת ש ו מ ת
לב .יש לחעיר שחרב פיגדליגג וד״ר ורחפטיג לא ציינו א ת ת ש ו ב ת התתם סופר
ב״ליקוטי שאלות ותשובות חת״ם סופר״ ,תלק ו׳ סי׳ מ ד )וויען תרמ״כ( .מקור ה ד י ן
לתוספת מ ש פ ח ת י ת בדברי חרמב״ם ,חל׳ שקלים פרק ד ,חלכת ז )ע״פ כתובות
קו ,א( :״מגיחי ספרים שבירושלים ודיינין שדגין את חגזלגין בירושלים גוטלין שכרן
מ ת ר ו מ ת ה ל ש כ ה . . .ואם לא הספיקו להן אף על פי שלא רצו מוםיפין להן כ ד י
צרכן חס ונשיחם ובניחם ובני ביתן״ .ד״חתם סופר מוכיה שהתוספת אינה קשורה
בתתיקרות שחרי זח מובן מאליו שחציבור מחוייב לפרנסם ,אלא ״ מ ח מ ת ש נ ת ו ס פ ו
ב נ י ביתם ו מ ש ר ת י ם . . .וחוח ם ״ ד דרבנן שלא לחטיל על חציבור טורת פ ר נ ס ת
66
www.daat.ac.il
החתםמכללת
לפידעת -
ביתם ,קמ״ל שע״כ הוסיפו לחם״ .אתר
הרצוג להתחשב גם בגידול המשפחה
סופר יש
וגם בשינוי במספר ״בני ביתן״ לפי לשון הרמב״ם ,והכובד .לגידול הכרחי במספר
המשרתים בעקבות גידול חמשפחח.
בעית הירושה ברבנות
ד״ר שילם ורחפטיג מקדיש פרק מיוחד ל״הבטחת קיומו של העובד לעת זקנתו
וביטוח בני משפחתו לאחר מותו״ .המחבר חצליח גם כאן לחביא מקורות חלכתיים
רבים מדברי הראשונים והאחרונים .בהקשר זח דן המחבר גם ב״דין ירושה במינויים
ציבוריים״ )עמ׳ .(529—515כאן מובאות תשובות רבות הדנות בירושה ברבנות,
חזנות ,שמשות ו״כלי קודש״ אחרים .המקור לזכות הירושה בדברי הרמב״ם בהל׳
מלכים פרק א הלכה ז )עפ״י ספרי ,דברים יז ,כ( :״ולא המלכות בלבד אלא כל
השררות וכל חמינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו ע ד עולם״.
ישגה מחלוקת בין הפוסקים אם גם ברבנות קיימת זכות חידושה ,וכמובן לא
לנו להכריע כאן .אך יורשה לי להעיר כאן הערה על עצם הירושה ברבנות בזמנגו
כיום.
ידוע הדבר שלא כל רב בית הכנסת או רב העיר נבחר בצורה הנכונה .ישנם
מקרים של בחירות מפלגתיות וישנם מקרים יותר חמורים שתופסים בלי שום
בחירות א ת עמוד המזרח ומכתירים את עצמם אחרי זמן־מח כרב .כדי למנוע
מחלוקת וחילול השם מקבלים בני הקהלת א ת הדין ,תחילתם באונס וסופם באונם.
אין שום מקור הלכתי ומוסרי לתת ל״מיגוי״ כזה גם זכות הירושה .לפיכך מן הדין
לברר אהרי פטירתו של הנדון באיזה צורה הגיע למלכות ,כאשר הבן ,החתן או
הנכד דורש את מקום אביו או סבו ,וכדי בזיון וקצף.
כדי למנוע הצורך בתקירד ,כזו ,שאיננה לכבוד הנפטר ,יש לדון בכובד ראש
אם לא יותר רצוי להתחשב בפוסקים הגדולים המתנגדים לזכות הירושה ברבנות.
אז ת מ נ ע גם המחלוקת הקשורה כ מ ע ט בכל ירושת ברבנות — והדברים ידועים
וברורים .האם אין כאן מקום לחחלטה ע״י חרבנות חראשית חמבטלת כל טענח
של ירושה ברבנות ?
ועל דברי המחבר בנושא זה יש להעיר שלא זכר א ת דברי בעל ערוך השולחן
שהביע שלילד! מוחלטת לתביעה מ צ ד היורשים לזכות הירושה ברבנות .ד ע ת ו זו
מובאת בערוך השולחן ,או״ח סי׳ נג ס״ק ל ,שנוי בערוך השולחן העתיד ,הלכות
מלכים סי׳ עא ,ם״ק יב ,ומשולש שם בהלכות כלי מקדש ,סי׳ כג ,ס״ק י ת ; במקום
האחרון מסיים בעל ערוך השולחן :״והנוהגים בזד .דין ירושה מכבים נרה של תורה
ועתידין ליתן את ה ד י ר ״ .
בין המתנגדים לירושה ברבנות י ש להזכיר גם את הרב יוסף קרליבך הי״ד,
רבה האחרון של ק״ק המבורג .ואולי יש למצוא קשר בין מאמרו היפה נגד הירושה
13על דין ירושה ברבנות ראה עוד ,גוסף לחומר הרב שהביא המחבר ,בקובץ התורה
והמדינה כרך ט־י עמ׳ תצ״א־ח ומש״כ ב״פרשגים ופוסקים אחרוגים בפירושו של הרב
ש״ר הירש על התורה״ עמ׳ יג—יד ,הערה 11וב״המעין״ ,תמוז תשכ״ט ,עמ׳ 48הערה .7
67
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מ
ב ר ב נ ו ת ב״ישורון״ ,גליון ם י ו ן ־ ת מ ו ז ת ר פ ״ ח ובין ה ח נ ה ג ו ת ו ־ ה ו א
מ
ג
ד
ו ע
הלו
^ *
ב ק ה ל ת ו .ל מ ר ו ת שידולים ס י ר ב ל ע ז ו ב א ת ק ה ל ת ו ב ש ו א ת ויחד ע ם ב נ י ק ה ל ת
ל מ ח נ ו ת ההשמדה .אשרי ה ר ב נ ו ת שככה לח.
ובסיום יש ע ו ד לציין ש ח מ ח ב ר ד ״ ר ש י ל ם
ה
א
ו
ר
י
כ
ם
מ י י ז ז ד
ג
ד
ם
ס פ ר י
י
ב
מ
י
ד
ר
ד
י
ש
ו
ש ר ? 1ם
א
ר
ף
ה
פ
ר מ ז י ם
׳
מ
ב
״
ל
ט
ג
י
מ
י
ו
ס
א
ר
ורחפטיג
י ק ב
6
ע מ
ה
ל '
ה
5
משל
ב
ד
י
ה 1 4 4
ע
י
ז י
י
^ '
• "י
'׳
״
^
י
"
׳
ל
ד ר ך גוזמא ל ה ש ל י ם ש כ ר ש כ י ר ק ו ד ם ת פ י ל ת מ נ ח ה .ו ל פ ע מ י ם
צ
ח
מ
ק
ש
ע
י
ע
ז
ת
י
ה
,
י
ח
ר
מ
ו
ה
ת
ו
כ
ש
א
ש
ל
ר ב ו
ר
5
ה א י
ד ,י ה
י
1
ז
מ
3
ס
א
י
ה
ש
ו
כ
ב
י
כ
ש
ל
ת
י
ר
י
:
ז
ו ה י ד ,
ב
מ
ב ת
ו
א
^
ם
ת
מ
ש
י
ח
ף
י
מ ח
י
ב
' ׳ יעקב
י' זהו
' יאחר
**י
^ פש
ד
י
ב
י
ה י י
מ י י י
ה
ן ך ־הדיונים
מ
ה
ת
ע
0
כ
ב
כ א ן
י
' ׳ יי ** ^
י׳ ^ י ^
י׳*
מ ע ו ת ע ד ש י ש ל ם ש כ ר ש כ י ר ו א ח ״ כ ח י ת מ ת פ ל ל מ נ ח ה והיה א ו מ ר :א י י
פלל
א
ת
ל ה ש י ״ ת ו ב א ה לידי מצוד .כ ז א ת ו ל א קיימתיה ,ו א י ך א ש א פ נ י להתפלל'׳•
ם ש כ ר ש כ י ר . . . . . . .י
ש לל וו ם
תש
ז״ל בב ת
האר־־י ז״ל
ש7ל האר״י
ש יי ת״ ש
ע״ ׳ל ה• ז״ה״י׳ר! וו ת״ וה.מ״ עע ש
ג י י מ ו
ש
דברי
)מובא
ה א ר ״ י ב ל י ק ו ט י ם ב ס ו ף ״שער ה פ ס ו ק י ם ״
י
ש
?!*ייו
״
ב״מדבר קדמות״
ג
לר י
נ י
חיד״א ,מ ע ר כ ת ש ,סי׳ כי( :״ ש כ ר שכיר ,ס ג ו ל ת מצוד .זו ש א ם קיים מ צ ו ת ש נ י
ש כ י ר ביום מימי חשבוע ,ח נ ה ביום ח ש ב ת ש ל א ו ת ו ש ב ו ע ג ו ת נ י ן ל ו ת ו ס פ ת ש ^
ונשמד .י ת י ר ח מדר .כ נ ג ד מ ד ח ,כ נ ג ד ״ואליו ח ו א נ ו ש א א ח נ פ ש ו ״ ש ה ש ל י מ ה
ל ו
׳
כ מ ו כ ן נותנין ל ו נ פ ש י ת י ר ה ב ש ב ת ה נ ר מ ז ב ר ״ ת ב י ו מ ו ת ת ן שכרו״.
ד י נ י ע ב ו ד ה ה מ ו ב א ר י ם ב ת ו ר ה ש ב כ ת ב ו ב ת ו ר ה ש ב ע ל פ ה ,ב ש ״ ם ובפוסקים׳
ה ם ,ה ם י ס ו ד גדול
בקיומו ש ל ע ם י ש ר א ל כ מ מ ל כ ת כ ה נ י ם ו כ ג ו י קדוש•
ה נ ש מ ה ה י ת י ר ה ש ל ע מ נ ו ת ל ו י ה בהם.
ה מ ש ת ת פ י ם בגליון ז ה :
ה ר ב ד״ר אליהו יונג,
. 8 ^ .ע 24,
86 51.,
*¥01
^51.
פרופ׳ יהודה פליקם ,רחוב זבוטינסקי ,6ירושלים
הרב קלמן כהנא ,קברן חפץ חיים
ה ר ב יהודה קופרמן ,רחוב ה ר ב פראנק ,1בית וגן ,ירושלים
חרב חנוך זוגדל גרוםברג ,רחוב כובשי קטמון ,1ירושלים
אביגדור נבנצל ,רחוב רמב״ן ,17ירושלים
הרב יוסף יהושע אפפעל(1,ם813מ 1 3 17 £מ ! 0 ,ע 0ז 0ה6 4110!10
ש
יעקב בראור ,רחוב בן יהודה ,97תל אביב
יונה עמנואל ,רחוב צפניה ,26ירושלים
68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
העורך ה א ח ר א י :יונה עמנואל ,רחוב צפניה ,26ירושלים
דפוס ״דרור״ ,ירושלים
www.daat.ac.il