אתר דעת -מכללת הרצוג
~
כתב נגת זכוצא יאוי ע ' t,יד~
·
ייסד
ייצחק
11fל פוער . 1"4 ..גוד
ב,…יייער
N""tt ~ Jל
j
בתיכן:
"ינא ',,ייכ.לל
fנפחלי םו Kל קובר
ז"ל •
••
1
fהרב שמה צוריאל • • ••
6
שמחנו של הוכ ש"ו הישר )סוף( , fו.ב מרוכי כחיאר • •
15
חקון המדוח לפי מהר"ל
• •
•
כררב לחלמדי כגפי ווב fהוכ אות ב 'Iזלישובסוומ • • • 2.s
עמיימ רIIמ גול תכואחו
fויהנ גונמ IfIל • • • • • .
34
לשון "חכמםי הארשונימ" בומב"מ fהוב Kברוס .קולצוקי • • 39
גול ספוםי גורל סורפי רם.
-
כךר דבםיר " fדו ונ .אונד • • • 42
יקויםי גול החורה
,ויקימ גול החוהו -
סוימה של חקופה fש"ב שטיין • • 50
גול פיו"וש חמוה ב..ביח רחב.הדי" כמליה ח ,ב .
•
•
• 56.
•
ימ.שפס מבחשבחו של ר ציחק בחאיו )טוף( f
והב שלמח פרדימן ז"ל !!8 • • • • • • • • • • • .
cבייי יי 1שלם -תונכז תשלן • noךרכ ' ,10גל" ,ר,
רנםי 'oבשIחל
כרתבת
50.ל…הפגווכח :
•
רחם.יי "" 111-.ל
רמןי לץו$ 8.- II
וח' :זפנהי
www.daat.ac.il
,26
רישולםי ,טל.
אתר דעת -מכללת הרצוג
נפתיל רפאל קובר זיל
,
•
ה"אני" זהכלל
בל גדולחו של האדם -מן הכלל ולמען הכלל היא.
דלוחך ,אחי ,חחבטא ב " אני" ; גחלחך חבטא ב"אנחנו" !
ואמנם ,באמח ,מה עלוב חהיה ,אם חדאה ב"אני" המגומד-הזערורי שלך
עיקר וחזוח-הכל ,שניצב במדכז-עולמך .שהרי ,הכלל דב האיכוח הוא רב-
הזכויוח ודב-הדעות .אך ,אתה ,משבדלח מן הכלל -בכלאי-פחיחוחך חיכלא
במחנק ובאפלה .עודו חיווכח בהמשך הדבדים .ששם באותה האפלהאי) רוממות שגיאה ,אין מידה-נכונה ,ואין דייעה על תקנח-העולם ,מהי.
ככל שיוחר יתעדה האדם בכלל ,עד לבלי-הכר עודואולם ,מאידך
בפרטוחו הזעידה ,גדול יותר הוא יהיה באמת מכח גדולח הכלל .וכך ,למשל,
הובן זאת למשה רבנו ,משעלה למרום סיני "שלא לכבודו הוא עולה לכאן ו'א
לא מכחו ,אלא מכחם ולכבודם של שיראל" )לפי שמ"ר מב(. ,א
-
צא ולמך מפרטי אוחו הענ)י ;
עודמ ההי משה רבנו ארבעים יםו וארבעים לליה בצלילח-הזוך
-
בשםריר-
חביון-עוזו של מלך מלכי המלכים הקב " ר .ולפתע נחבשר ,ששיראל מפזזים
ומכרכרים ~ביב בן עגל בקר עשוי זהב .הונה עובתה ;
האלוקים ,אשר זה למעלה מחדוש מלאך
לך
מה
היית בין אראלי-מעלה
עדו ,דידי
-
מה לך
עוד וליושבי-חל.ד שסוגדים בני-בקר ו !
יאכז באמת ,בתמיהה fן ,ממש ,נם גיסהד הקב"ה
-
"הנזזיה לי …ואכלם,
ואעשה ואתך לגוי גדול " 1
ו Iוולם -הרועה הנאמן -לא כך חשב .הוא "חיבר נפשו עם שיראל"
ועל כן -ראש וראשיח לכל דבר סרב בכלל הלאמין ,ששיראל חטאו ;
אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה "לך דר כי שיחת עמך"
ההי תופש בלוחוח ולא היה מאמין
איני מאמיו !
-
שהטאו שיראל.
אמר ;
-
אם איני רואה,
שנאמר " והיי כאשר קרב משה אל המחגה וגו''' ' -שלא שברן,
עד שראה בעיניו )שמוח רבה מו(. ,א
כי כך מאר משה רבנו ;
נבואה ,שניחנה לי
-
לזכוח להם לישראל נחיהנ
לי ,ולא חלוב לה.ם היר ,שאם יש בנבואה שמום חובה לשיראל
•
המחבר
ז"ל
היה
בין נקיי
הרעת
שכרירנו,
אחרי
ליפדו
בישיבה
עבר
-שוב אין
למושב
יסודית,
יקייס מ 'Sית שייוב Xרץ ישראל בביפו .ערר בחייו הכין ספר על …כין ארס ל pובו" יקיבל
הסכמןת מגרולי
מכיניס
בעח
ישראל.
הרפסח
המחבר
הספר,
כאו
ז"ל
נפסר
מתפרסם
באופן
פרק
פתאומי בס"ז
אחד
המשק~
אלול
אח
תוסל"'ח
הימןחד
יגניר
שבספר,
התנויררות לחיי תורה שלמיס כאךז שיראל ,מןשתתים גול רגש אחייית של הפרס כלפי
הכלל,
1
•
www.daat.ac.il
I
אתר דעת -מכללת הרצוג
לי רצון בבבואה .וככל דיין אחר
אין לי אלא מה שערביי
-
-ינזבי בשר דום
רארוח.
ואף זו עשה משה רבבו ,רועם של שיראל ) :שמ"ר שם,
שאין לישראל עמדיה ,זחיבר בשסו עמהם ושבר אח הלוחוח.
הם חטאו ,ואבי חטאחי ,ששברחי הלוחוח .אם מוחל אחהמחול .ואם אין אחה מוחל להם ,אל חמחול לי ,אלא מחבי
שם( ואה מהש,
ואמר להקב"ה :
להם -אף לי
בא מטפרד אשר
כחבח.
אכן ,בכד זכה משה רבבו ,שהיהי הוא השקול כנגר כל ישראל
ר"פ יחרו( .כי האדם
-
משמחאחה עם הכלל
-
-
)מכליחא
גדולח הרבים חלויה בו.
•
וזר~ ,אמבם באמח ,היטו,ד שרמז לו הקב"ה למשה באוחה השעה " :לד
רד" מגדולחד "כי שיחח עמד" -כלום בחחי לד גדולה ,אלא בשביל שיראל,
ועכשיו ישראל חטאו ,למה לך גדילה )נ"ד לב ע " פ הגה' הב (. Iח/
זבחמה ל"אבי-חוזה" משה רבבו
הדגשי במעשיו
אברהם
-
גם אברהם אביבז ,אב-גומל-החסדסי
המופלאים שףא כל גדולחו למען הרבים האי.
אבינו
"ויראאוהלו
בעולמי ד ! -גילזי
לקראחו ,לא יהיה
הילח-ההילוח של
-
ארש
צורים
איחן
-
החגלוח
אלוקים
הנה :
היחה
לו
בחוד
מה עוד יוכל אדם נפ- mגשם להשיגאליו '".ה והנה
שכינה ! כל שא Uעמלים למענז ,וכל שאנו עשויים לצפוח
מני אוחהאלא שביב-רסיטים של דמרין ובבואה חריזרח
כל מאוויי ההשלמה האנושיח – .גילוי שכינח אלזקים !
ובאותה השעה מה היה ן שלישה אנשים נציבים .ןאולם ,מה נכד ז
מה
לד עור,
אברהם
אבינו,
שחרוץ
-
הן
השכינה
כבר
שרזיה
באוהלד !
אד ,לא כן אמר אברהם אבינו .שהרי לא "אב רם" ה.הי אלא אברהם
אב המון גזיים ,אבי ההמובים -אבי הכלל.
]קדזשח לוי )עה"פ "וה' ברד אח 1ברהם בכל"(
-
אשר כל מבוקשו בשביל הכלל .וזו "וה' נרד אח אברהם"
אברהם " -בכל" )כלומר :ה' נרד אזחז בכלל ברכח-הכל"([.
ואם כן היא
-
-
אברהם היה דציק,
-
•
-
כלומר ,עם
מה חכליח יהיה לו לאבהרם אבינו מבילוי-השכינה ,משלא
הכל ישחכרו מכד ! Iומה-גם ומכל שכן ,שהילד עייף ונצירד עומד היה נןו
השעה בחוץ .כי מה אשם זה
-
כד לבטח שח אברהם אבינו עם ליני
שהיא יערב יוצמא מפבי שדצקי אבי ,זוכיחי בגילןי השכינה !?
-
-
מכל אלה המפחח להבנוח נוספוח .מפני-מה ראויה היחה המלכוח לשאלר
"מקטני שבטי שיראל ,הנחבא אל הכלים" ,אף כי "אין איש מבני שיראל טוב
ממ u
-
משכמו ומעלה גבוה מכל העם" ,א"ש) פרקים ט' '(.יו יכן
-
מפני
מה ראוריח הרי המלכיח דוג.דולה לדדו ר_,קטן" המחבטל ; -לושמה ר"עניו
מדא מכל האן'ם" ; ולאהרן ,ששמח בליבי על הגדזלה ,שנטל אחרי הקטן ממבו.
~ כי במדיחם זו הוכיחו כל אוחם אבוח העולם הקדשוים ,כי גדולים הם באמח,
וכי ידועים הם -שגדולחם מיד ה :גם גדולח אחרים האי גחלח-הכלל.
2
www.daat.ac.il
••
אתר דעת -מכללת הרצוג
רובכת·חיהדי ופל רוככת·הכלל
'אל שייאנו דמיו Uשל האדם לחשוב ,כי קייתמ בעולם מצא"ות של טובה
פרטית -באין טובה כללית ; וכי העיקר בכך ,שטוב ונח יהיה רק לו ; -
ובאשר לכלל -זוהי לו רק דאגה משנית .כי דיוע ידיע ,שתקנת·הרבים תקנתו
חיא !
.
·הריכם i
הי"
שוןת
-
וער
דותר
םרשלןת
פהריסת !
ס Pשה באדם אח,ד שהיה מסקל )=מפנה אבנים ( מרשותו לרשות הרבים.
מצאו חסדי אחד ואמר לו – :ריקא ,מנפי מה אתה מסקל מרשות שאיבה שלך
)שמא אתה עתדי למוכהר -רש"י( לשרות שלך )רשות ,הרבים כל ימי ,חייו
הוא שלו -שר"י( ! 1לגלג עלוי )כי לא ההי סכיר טעמו של דבר(.
לייובם נצירך למכור שדהו ,והיה מהלר באוחו רשות הרבים ונכשל באותן
אבני.ם אמר – :יפה םאר לי אותו חטדי "מפני מה אתה מסקל מרשוח ,שאינה
שלר ,לשרות שלך" ) – Iבבא מקא נ :וראה שם שר " (.י
,
,
ר"הין תו Cפני עהי'ר' )בארשית לג ,חי(
,
,
נעוץ ההבדלוהנה -בהיסיו של האדם אי טובת ·הרבים והכלל
הבסיטי ,שבין אדם נחות ·דרגה לבין כן ·חורין בעל היש וחיוסין.
כי אדם נחות ·,רגה -כעב,ד למשל -בהפקרא ובעזובה נחיא לי .,ליכו
ריקן מטיבה פנימית אסיחית ,יעל כן היא רואה בקירת ·רוח ,ש"גם לי ולר
וגם לכל העולם
-
לא היהי" .שונה ממנו האדם רם 1'.חס
-
-
המושלם בערכי.
תקנתי היא .אודם כזה עמל לחינן את כל
היא וידע ,שתקנת כל העילם -
העילם משפע טיב·סגוליתיו.. – .ויחן את פני העיר" )לשון "חנינה" והבאה(.
משבא יעקב אביני לשכם טרח ותיקן להם)שבת לג ;:כר"ר עט ,ו(
כל המ שמצא חסר .אמר רב :סטב Pתיקן להם ; -ושמואל אמר :שווקים
תיקן להם ; ור' ויחנן אמר :מרחצאות חיקן להם .ישי אומםף :החחיל מעמדי
,
איטליסין יומכר בזיל.
ומשיצא .,שמעון בר ייחאי מןכערm mתרפא מעט במחרצאות טבר.הי
אמר לר' אלעזר בני :צריכ rאני לעשות טובה םע בני דם.קום ,כדןר שהיי
אכותי Uעושין .הלך ושאל את כני טברהי :שי דבר הטעון תיקין 1אמרו ול :
יש מקומות מסופקםי בטואמה ,ויש להם צער לכהנים להקיף .הלר שרכ'"
וטהיר את העיר .ההי מציין מקום טומאה ומקום
טהרה :
וחוזר ומעלה את
הקבורים בשוק ,לקוברם במקום אחר .וכר הלר וטיהר את כל העיר) .שם ,ושם(.
,
רובכת·חיהדי ורוכתכ·הכלל קרשורנ''I fכiכ lרכיח וז כזי
נביא דליגמה רק סינחי אחת מן התלומ,ד שמשקפת השקפתם של חז"ל
לענין זה )תענית
יא: (.
תנו רבנן :בזמן ששיארל שרויין כצער ,יפירש )=יפרש( אחר מהן )מכלל
המצט pרים ועיגנ עצומ בטובתו הפרטית( באין שני מלאכי השרת ,ש,מלווין
3
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לו לאדם ,ומבחיין לו דיהין על ראשו אוומרים :פליבי זה ,שפירש מן הציביי:
אל יארה בבחמח" ציבור Iתביא אדיך :בזמן שהציבור שרוי בצער ,אל אימר
אדם :אלך לביחי ואוכל ואשחה ושלום עלוי בפשי ! 'ואם עושה כן -עליו
הכחוב אומר " :והבה ששון שומחה הריג בקר שוחוט צאן ,אכול בשר ושחוח
יין ,אכול ושחו כי מחר במוח ".מה כחוב אחריו ן "ובגלה באזבי ה' צב'ות אם
יכופר העוון הזה לכם עד חמוחון" )שיעיהו כב(.
לודוגמת"מופח בעביבים 'אלה מוכא שם בסוגהי
)שמוח
יז,
וכו'"
-
יב
-
תעביח
יא(.
משה
"ודיי
-מעשהו של משה רבבו :
כבדים
ויקחו
באן ושיימו
חחחוי
וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסח חאח לשיב 'עליהן אלא
כך אמר משה :
הואיל ושיראל שרייין בצער ,אבי אההי עמהם בצער.
•
ישצנת צמוותוי כצמוות ה"רוכ"טס"
ככר טיזכרת אותן בדיהור "רהרח מלד"ן
-
•
כל דבר שכקדשוה -קדשוח אביבו"מלכבו"שבשמים טעון רוב"עם "עדה"
גם היא עשרה )ברכוח כא :(.וככל שהמצווה בעשיח ברוב"עם יוחר הדרת מלך מלכו"של"עולם )שם ,בג( ,שהריעוטה בכך הדרח"מלך ייתר
"ברוב עם הדרח מלך" )משלי י,ד כח( .הרי ,שלמעשה גם יהדר כל אדם לשלב
מצוותיו 'במצוותהים של רוב"עם כלומר במצוותהים של הכלל ,ובל חירגו
מכלל זד_ חלילד.
מה ייאמר מעתה על אח,ד שחטף מצוות לו"ואם ,אמםנ ,כך הוא
•
לעצמו ,שהחחסד במעשי"צדיקות ו"הדיור" על חשבון אחרים ,ותיסר בכך
מהדיור אחרים ן
I
זאבן ,אי הבבה יסודית היא גילה בכד .שהרי בהנהגית האלה ,ממש ,כבר
הוא
עקר
את
עצמו
ואת
-
מצווחיו
עקירה
,
בדייים
-
ממצוות"הרבים
-
רמהר ה"הדרת-מלך" ,שתיוותר ותדיבק
ממציית ה"ריב-עם" ימהי עדו הקדושה,
,
במצוות האלה ן I
ואמםנ ,יפה החבובבות זו ,כדי שישימר כל אדם במשיבה זהירוח ,שלא
דיג.ה עצמו ממסילח כלל העובדים"אח"ה' ; ולא חהיה עשיית"מצווחיו ח"ו
כהריגה
-ומכל שכן :כפגעיה
טישית "צמווח
זכטונה
הכהמ
-
-
במצווח הכלל !
כקיהת
מקה
מן
,
ושהק
"הכם"לב יקה מצווח" -כך אמר שלמה המלך בחכמתו )משיל " (.ח כי
קחיח מצוות משוק החיים -הכמה ומלאכת"מחשבת היא, ,לא כל אדם יודע
אוחה .כי דומה כל"אדם"אודם בעולמו -לאח,ד שניצב מול רוכבםי רבים
. .
בירדי -באין דעח איזה מקה ראוי לברור וליקח.
וחארו זאת חז"ל בדוגמתו של משה רבבו
)שמ"ר כ ,יט
-התהלת
פ' בשלח( " :ויקח משה אח עצמית יוסף" .עליו הכחוב אומר "חכם לב יקח
צמוות ".שכל שיראל היו עסוקים בכסף ובזהב
עסוק בעצמוח ויסף .אמר הקב"ה למשה :
4
www.daat.ac.il
)=בביח מצרים( ,יהוא היה
עלוי נתקיים "חכם לב יקח מצוות "!
אתר דעת -מכללת הרצוג
וואלם ,ד"ועה היא השאלה ,שמתעוררת על המדשר הזה ~ :כל ,ש'ראל,
שעסקו באותה שעה בביזת מצרים
-
שבצטוו בה !! והלא מצווה מפורשת
הם ,מצוהו ,
כלםר לא קימו בכד ,גם
היתה עליהם ,ובקשה מיוחדת בתבקשו
מס' ה' )שמות יא ,כ( " :ויאמר ה' אל מ ש ה …
דבר בא באזני העם וש'אלו
אש' מאת ערהו ואשה מאת רעותה כל-,כסף וכלי זהב ! " ואולם התשוכה לכד
האי זן ,שאמרני :מציות רבית רש בשוקייהחייtנ והדוכנים פרשוים והרוכילם
מכריזים והסן.קית קורצת ; אד הערכים ה'םים באמת והיקרים כאמת -לא
הכל מביבIכ' כהם וכתין-ערכם .רק חכם-לב יקח מצוות גדולות ויקחת ,כי רק
,
שיודע המקח.
הוא,
וכד משה רבבו .כל ישראל עסקו במצוותם הבוחה והבעימה
ומשה ,כאותה השעה עסק
-הפרטית ;
במצוות-הכלל המפרכת ,שכל שכר מוחשי לא היה
בצד"'7
כי אכן ,ד"ע משה רבבו
המדרש )סוטה
יג ;
דב " ר יא ,
ז
מקח מהו ! כי כד
ח( :
מוסיף
ומםרש לרנ זאת
ולמה זכה משה ,שהקב"ה בתעסק עמו
)בפטירתו ובקבורתו( ? אלא ,בשעה שהגיעה גאולתן של ש'ראל
-
כל ש'ראל
הדי עסוקים בכסף וזהב ,ימשה היה מסבב את העיר ג' ימים יג' לילות למצוא
אחבו של יוסף ,שלא היו יכולIכ' לצאת ממצרים חוז (,לכ=) מ"סף .למה 1
-
שכד בשכע להן )=השבעי אותם( כשכועה לפבי מותו ,שבאמר "וש'בע "סף
את כבי ש'ראל לאמור :
פקוד 'םקוד 'אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה ! "
ושמבתייגע משה הרכה ,פגעה כו סגו ,לה )=סרח כת ' אשר( ,וראתה שמה ,
לה :
שההי עייף מן היגיעה .אמרה לי :אדוגי שמה ,למה אחה עייף ז אמר
ג' ימים זג' לילות סבבתי את העיר למצוא ארינו של יוסף ,ואיז אני מ · וצא
כא עמי ,ואראד היכן הוא.
אותו .אמרה לו :
-
ואכן ,בדרד זו מצא משה רבבו את ארובו של יוסף 'ע) באריכ~ת שם( .
-
ל pח אותו ושם אותו על כתפו והיה סוכל אותו ; וכל ישראל אחריו' – .וש'ראל
היו סובלים את הכסף ואת הזהב ,שנטלו ממצרים ; ומשה סובל אר,ונו של
"סף·
אמר לן הקב"ה :משה' ,אתה אומר ,שדבר קטן עשית – .חייר ,החסד הזה,
שעשית ,גדול הוא ; רלא השגחת לכסף ולזהב ! אף אני אעשה עמד החסד הזה
ואת עסק עמד
ואמםנ,
!
-
בםרל
לא
לדמנו
ממנו,
מהי
תכמת הלב
הרכה ,שדר,שה
ל p,ת
ולכרור מצוהו מן המצוית הרכות ,שמוצעות כשקר-התיםי ! 1
•
•
•
www.daat.ac.il
5
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
חרב 'משח צייראל
תקיו המדית לפי מהיייל
כתב הגר"א בביאווו למגילת אסתו ,פוק " ":והמדות הן ויתו מכולן
כמ"ש שלא נכתבו המדות טובות בתווה כי הם כולל,ן כל התוהר" עכ"ל.
דבריס דומים לז;ז מובאלם ב"שעךי קדושה" לרבי תייס ויטל ,ח"א שער ב.
"עגין
ד,מחת
מן
רעות קשים
העבירות
מאד
מאד …
לה" 1תם
כי
עיקוים
ויסודו.ת לא גמנו בכלל תוי"ג המצוות ונמצא כי יותו צויך לויהו ממדות
הועות יותר מן קיום המצוות עשה ולא תעשה" עכ"ל.
.
ובכן ,בנושא זה שהוא כה מרכוי ,נצרה לקבל הבהוות מעקהנות הגותו
של
מהר"ל.
אשו סמכותו
ומרמחיותו
מקנים
עוך
עילאי
דברי פושגותו
לכל
למאמוי חז"ל .כאמור ,במאמרנו הקודמים ,תכליתנו כעת לא למצות כל הנושא,
אלא לתת כדי הטעהמ ולעורר את ההתענינות לעשיית תכנית ל;מוד כספרי
מהר"ל עצמם .בסקירה קצהר דלהלן ויבאו ששה נושאים :
1
•
.1
יסוירן
.2
פשיטות
.3
מנוחת
.4
אמרנה בהקנ"ח ואהבתי.
•5
.6
ענוה.
ענןי
וסגופםי.
)הליות ממרצע(.
הנפש.
ארץ
ישראל.
="וידי וםנוכוים
מ ! /Cהיה ישראל לגוי ,סבל צרןת רצופות .וכדברי
דוד :
"ולא ויסיטו בגי
עוולה לענותו" )שמואל ב פרק (.ו לכאורה ,ההי מקרם לחשוב ש"העם הנבחר"
שאר האומות ! אך .ידוע
יזכה לחיםי שלווים ומאושירם ויתר מן
.
שלאוו J
שנות
ההיסטורהי סבלן והתענן במדה גחשה ,יותר מכל אומה ולשון ,שאפילו לממוצע
לא הגועי.
עוגה על כך מהר"ל שבכוונה מכוונת התייסרנו ,כדי להתעלות למה
שגהייגו" .כי כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל המעלה העל,וגה ,והאדם מצד
הגוף שי בו צד מה שאינו ראוי אל אותה מעלה …שהוא דבק בחומר ,והקכ"ה
מבאי על " 1יסורין כדי למרק הנפש ולסלק החומר ממנו …והיסורין ממרקים
הנפש ומסלקין הנפש מן פחיתות החמרי דע שהאר טהור"
)נתיב 2ק-עד(.
"כי על ידי העינוי של הגוף ,הגוף חלוש] ,ואז[ מוסיף ברכה האלקית,
כאשר כח הגוף חלוש" )גבוסo-ה( " .כי השיעבוד הוא למעטם ,ועל דיי זה
החומר שלהם נחלש ,וכאשר החומר נחלש ב "1חר ,מחדבק הנפש והרוח בכח
קד'שר ,חה דוקא כשיראל ,כיון שהם דבקםי בכח קדוש אז בא להם הברכה
בודא''' )גבו'-עב( "השמחים ביסורים ,על אשר בא עליהם למעט אח הגוף,
6
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לטהד אותם מן החטא ,ולסלק ככד הנפש מן החמדי"
)אג' (. 1ד-מ "מפני
שהחולי ממעט את הגוף הגשמי ,ולכד הוא מסולק מן העון והחטא" )אג' -1
קסג( .כלומד ,עצם הגוף גודס לחטא .כדעיכת זה ,בא דיעוד זה.
"אין דב"" התוהד מתק"מין אלא כמי שממית עצרמ על,ה" )כדכות טג (:
ואמד מהד"ל " :כאשר ש' בטול לגשמי ,אז אין מעכב ומכטל אל השכלי הנבדל,
יהשכל נשאר כלכ,ד כאשד פסו תמו כח הגוף .וכמו לעת זקנה או
הגוף ,ויתחזק אז כח השכלי והוא כגבורתו .כי חומר הגוף כילדותו
השכל" וכעת זקנותו אז מסתלק הגשמי ונשאר השכל כלכד" )אוד
כתב מורה רבנכים ,ח"א פרק לד " :מרוחק למייו )של סתדי תורה[
מחמת
המיית
וכתב
טבעהים
מהד"ל :
יטדרת
כלה כח
גובר על
יט( .וכן
לכחודק
מחשברתיהם".
"ומפני כד ציוה כתורה "מפני שיכה תקום" )ויקדא יט(
כי הזקן ,הוא כאילו כאשד היה מסולק מן הגשמי והוא נבדל ,ולפיכד יש
לככרו , ..
וכשבא יעקב ,הלא תראה כי הה' נדרף תמ" מעשו ומלכן ,ויותר
מזה שהיו לו צרות הדבה
מאד .,.
ודבר
זה למעלת
יעקב
העליונה,
שהיו
מקנאין כו וחדפtנ' הפגעtנ' והמקרים אחריו ,ועל,ו נאמר "הואלקים יבקש את
נדדף" )קהלת ג( ומדה זאת הה' ל,עקכ …כי הזיקנה הוא התנברות השכל,
והחולשה הזאת הוא עיי יותר ,הוא מיעוט הגוף לגמרי רע שהוא מגיע כחי"
לסילוק הגוף והוא עילוי אלדם " …שכינה למעלה מדאשו של חולה" )נדדיס
לט( ורבד זה בודאי כי כאשד יחלש הגוף ,מתקרכ השכינה אל האדם )הערת
הכותב :עיןי דומה לזה כמאירי על שכת יכ " :מתור שאדם מכוין כתפלתו
בדיתר …שכינה עמהם ,ר"ל שכיונתם מצוהי הרבה" עכ IIל( …ידבר זה היה
גידם שהגעי יעקב אל המדדיגה העליונה ,שקידכו '''שה מכל ארם" )אג' -3
נא(.
כדכדים הנ"ל ש' די והותד ליש'כ את דעתנו למראה הפלאות של אודר
מכוונת,
סבול של ש'ראל יבן האומות ,כל משר שנות קיומו .הכל כתכנית
,
יכמי טפול הרופא אשר ימחץ ויחכש ,הוכל לצודד תקון" .הצוד תמים פעלו':
"צודי ולא עוולתה כו" .אכל שי לנו לשאול ,א!ב ש' כמשמעותה של הדדכה
זו ,שהאדם גס יכא" על עצמו יסורין ,כלומד סגופים ? כדי להכל,ט דעתו
וגש'תו של מהד"ל ,אקדtנ' דכדי שלושה גדול,ם אחרים ,השוניס ממנו .הרמח"ל,
כסמילת ש'דים ,פרק יג ,מנחה אותנו שאין מקום כה'דות לסינוף לשם סיגוף.
אמח חז"ל " :עתדי אדם ליתן דין וחשבון על כל שראו עיניו ולא אכל )ממנו("
)ידושלמי ,סוף קדיושין( .ומסכם רחמ"ל שתפקדיה של הפרישות היא כעיקר
רק להדחיק אותנו מן האפשרות לחטוא ,ממצכים העלולים להמיט 'מכשול.
אבל אין 'שום עןר עצמי לסגוף .כל שכן שאין לו מבוא כמהלר השכל .גם
כהקדמתו למסילת ',נtד'ש כיטל את מעלתם "צומות קשים וטבילת 'קדח' שולג,
כולם דכדים אשד אין השכל נח כהם ואיז הדעת שוקטה" עכ"ל .מאןדי גסיא,
דכי אעלזר גדמיזא )ספד הרוחק ,הלכות תשובה סעיף יוד וארלר( מכיא הרכה
סגופי תשובת המשקל ,כדי למחוק רושם החטא בגוף ,משמע שלכעלי תשובה
;ש ענין בסגופיס ,ולא כתהלדי קכעד גם למי שלא חטא .וכספד חסדיים' ,סעיף
·ך
www.daat.ac.il
-
אתר דעת -מכללת הרצוג
חקכ"ח מבא' סוגיס ק " iונ"ס של סגוף ,כדי לכפר על כלל ש"ראל ,בבחינת
הצדיק הסובל עבור הכלל.
לעומת כל אדל ,בוקט מהר"ל דעה שובה לחלוטין .הסגופים הם גם בעלי
עןר חיובי כשלעצמם )דלא כרמח"ל( ,והם עבור כל אדם עוד בטרם יחטא
)דלא ברוקח( .יאין המהר"ל מזכיר בכתביו העבין של קבלת סבל מרצון ,כדי
לחפוח על הכלל )וכדעת ספר חסדיים( וכותב ..ואין התעבית שיהיה מצער עצמו
כגגד תאות החטא )תשובת המשקל(
שזה 'איבו .רק כי התעבית בעצמו הוא
קדשוה לאםד להיית בלא אכיהל ישתהי כמי
העליינים,
ובזה מתקדש מן
החטא …
..ויש לך להבין זה גם כן מסוד החעבית ביום הכפורים ,שהוא התמעט
אשרי ו,ףט" ייהצ שהיהי אהרס צמטר ",.ט.פב
)נתיב -2קסז(.
חגוף ,ומפני כך ש" כאן כפרה וסלחיה .שהוא מסולק מן החטא] ,כב"ל שהגוף
הוא שם נדוף לחטא[ וכל התמעטות ככלל הוא כפרה באדם" )בתיב (.1-2
..ולא תההי שרע בפבי עצמך ,ה"נו שלא הייה רשע אפילו לעצמ ;iלסגף גופו
דע ש' . Iהי ועשה הער לעצמו .כי כמו שבקרא חסךר מי שגומל לבפשו טוב,
כדכחיב ..גומל בפשי אש" חסךר" )משלי ('א כך יקירא שרע מי שעושה ער
לעצמו ,ופאילו נחטניח" )אבות ק"ה( עכ"ל .גם רבבו יובה בפירושו לסיפא
דפסיק ..יעיכר שארי אכזרי' :כחב ..שארי"
זו בשר עצמו וזהו שלילי.
כוובתר הכללית של הצום היא למעט שלטין הגוף .כי הגוף יאבנן האדם,
כי אם לובש ח "iין של האדם .האדם האמתי ד~א הבפש) .שערי קדושד_ רבי
חיםי ויטל ,ח"א שער א ,על סמך סוף הקדמת הזהר בבראשית.. ,על כשר אדם
לא ייסר" )שמרת ל( ולא כתיב ..על אדם' :כי אין זו האדם בעצם( .וכן כתב
מהר"ל בבא'יר ..יאהבת אח ה' בכל לבבו ,יבכל נפשך יבכל מאודו" .. :כי הלב
שי ב ,ו יצה",ר יאח"כ אמר בכל נפךש נגר צטזכ של אר;ם שהייה תחת רשותי
של '''''שה )בתיב -(2מ …כי הבחינה הראשיגה )לבבו( הוא מצד הרע )הגיף
וחחימר(
אשר יימשר
אחר האדם,
וארי
זה
אהרם
טצובו.
רק
אחריו,
שבמשך
הוזכיר ..בכל בפשר" גגד האדם עצמי" (.םש)
כאשר האדם פעל מתוך מיעוט שלטין הגוף ,דך,י חכמתו מתרבה" .וי'חןם
שאכל שותה ,הלב הוא בשלימרת ,ולכר כתיב ':בבל ..מלא שולם .ואחר שאכל
ושחד ,הלב רא סnר ,כי האכילה יהשחהי מבלבל את שכל האדם ,ודבר זה
דייע .כי האדם ,קדום שאכל ושחה שי לו שכל זר ובקי ביוחר" )אג' 3ס-י(
יעוד בתחים
אחר :
..שמבדדין שיבה
ששיבע רמוי השכיבה"
)שם,
]מעיבהים[ ,כי בזה מסלק
הגוף .,.
יראוי
סג(.
רתוצאות דיכוי הגיף מגעיית למרחקםי ,עד שגם צאצאיו ראוים למעלות
רוחנירת רמות,
..והזהדר
כבבי
עכיםי
שמהם
תצא
תירה"
)בדרים פא(
…
כי
העשיר מדצ שהוא בעל עולם הזה ,איבר מוכן לקבל הזער שהיא מוכן אל
הצוהר השכליח ,רק העבי מפבי שהוא משולל מן הערה"ז ,ראין לו חלק בעולם
הגשמי ,ר~א מיכן שציא ממבר הורע שיההי תלמדי rזכם" )בתיב (.lד-מ
יגם דיבזי בתנאי אקלםי יתרמי את חלקם .מארו חז"ל .. :ארץ הנגב
נחתני שמנ·יגב מכל טרבה" )תמירה טז( כי עיקר הפייית בגליל .במסכת
8
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תמדי ל"א שאל אלכסנדר מיקדן את זקני הנגב עשר שאלית .כיתב מהר"ל :
"אלי זקני הנגב ,חכמתם מפני חילשת החירמ שהיא לשם ,שאין החימר ]שם[
כל כך גס יעב .לכך שי שם חכמה ייתר ,מפני חילשת החימר בלבד" )אג'
-4קמח( .יהדברים מזכירים סנהדרין קי"א על תלמדי אחד שהיה חיפף ראשי
ימעדן את עצמי" ,לא תימצא בארץ החיים" במי שמחיה את עצמי .יכן שם
ק"ן .אוי מר שמחיה את עצמו ·וכו' .וכז בחמיד ל /Iב מה יעשה אדם
בדף
ליחיה 1
ימית את עצמן.
"לא אברי לילה אלא לגירסא" )עיריבין ס"ה( יכתב מהר"ל :כאשר אין
היייית העילם הזה הגשמי בלילה )כי ריב האנשים ישנים( ראיי שהייה נמצאת
התירה בלילה ,שהתיהר השכלית היא גם כן סיליק הגשמי" )נתיב (. 7:>-1
לסיכים -המטרה של יסירין יסגיפים היא לרסן את הנהיה אחרי תעניגים
ימיתרית ,כדי שימצא האדם את עצמי פניי ימיכן לפעיל בפעילית השכל.
2
ומת הפשיטית )להיית ממצוע(.
נתנ הרמב"ם " :הדרך הישרה הרא המדה הבינונית שבכל רעה ודעה .. .
יהיא הדעה שהיא רחיקה משתי הקציית ריחיק שייה ,יאינה קריבה לא לזי
ילא לזי" )הלכית דעית ,פ"א (.ד"ה כבר בהקדמה לסדרת המאמרים הללי )מעין,
נסין ,חשל IIח( הקדמה שלשיית ,הורחב" ונחקרן דגרי היסוד הזה ,עיי//ש .כאן
תביא
תיספת.
מפני מה אני אימרים "כל קצייניית היא רעה" 1דבר זה נעיץ ביסידית
הבריאה .אחךי שכל הנמצאים במצאו בעולם רק מתרד אמיתיות מציאות הבורא
,
)רמב"ס ,הלכות יסודי התודה ,פ"א (,א"ה הךי חיותס כל עת ורגע היא רק
ממני יתברך .צרכים אנן ליישב הדבר בשכלני 'אץ מתאים הדבר שבכל
רב-גינייתם יצאי כילם )על כל סתיריתיהם יניגידיהם( מן האחד המייחד בתכלית
האתדות
אשר היא
תפשוטה !
אחד " 1
בלשון מחר
ff
ל:
)נצח-ס( יכן שם
"היה
קשה,
איד
יגיא
הרבוי מן
דף טי ,יבמירה נביכםי,
ח"ב ,פרק
הש /lי
כב,
קלייח פתחי חכמה דף ,24תירת העילה לרמ"א דף טי ,אברבנאל על שמיאל
דף רחכ יעדר .כלימר ,הבירא ,באיפן הגויני ,יברא רק מה שדימה לי .יתכינת
הרביי ,דרברים המנגדים זה לזה ,לא נמצאי בשירש הששוים ! התשיבה לכך
היא שלמעשה ברא הקב"ה רק דבר אחד בלבד -העילם .יכל המסתעף מכך,
כל הענפים יפרטים ,הם הכל חלקים' מתיאמים זה עם זה כדי לאפשר פעילה
מיצלחת של המנגנין .גם הרע שאני מיציאים בעילם הנהי חלק אינטגרלי של
הצייר ,הויא נברא בכיינה תחילה אי למען נסית את האדם ,אי שמתיך בטיל
הער ויפגן ייידגש חידר הבריאה )דעת תבינית לרמח"ל סעיף חל ,קלייח דפים
43 ,45 ,71יעיד( ילא נברא' שים יציר לבטלה בכל הקיסמיס הזה )קלייח דף (. 88
ובכן ,רק בראיית ציריף כל הכיחית גם יח,ד אשר כל אחד מהם תירם
חלקי-היא למאמץ הכללי מתקרב הציפה למבט האמת .אבל כאשר הקיציני
uקט רק מקצת דבר ,ישילל בקיציניית את הצד שכנג,ד אי התכינה שכנג,ד
אי המדיע שכגנד שיטתי-היא ,הרי נחל בזה שקר בימיני ,כי התעלם מן
9
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)במדה מוםימח(
האמיח"ח
השב ',אשר
שכקהצ
גם
rא
הוא
ו.ווא
מס' ה:
צ"ה ובבראו .ולנן "האמצע משוכח' :שש" כו מקצח מן קצה זה ,ומקצח מן
קצה זה ,חובק בזרועוחיו כל הזרמים ,ובזה האדם מחדמה והולר ל..,צרו.
)כמובן ,אין כוובח הדברים לשנ ,וח שום הלכה של ר",וק וסיאוב הרע או הערים.
דמובר כאן
!!שוט אינו
)משל ,כא(
ואילו קוים
על תכונות( .גש"ה זו מכונה בפי מהר"ל בשם "םשיטוח" )דבר
מתעקם לצדדס" ( או "יושר" .כתב מהר " ל " :תפלח ש"'ים רצונו"
כי הש"ר הוא אח,ד כי הקו שנמשר ב"שר ד~א אחד וא ' 1עדו.
שהולכים בעיקום .הם אין מספר …וזה כי ש"ראל נקארו ישוחן
על שם ה"שר שבהם והם אחד" )נתיב (.טע;" !-חש"ר גם כן 'Kנו ניטה אל
הקצה ,ומםבי כר "ש"רים ישכנו ארץ" )משלי ב( שה'יה להם הקיום הנצחי".
וכבר כחבו המקובל,ם .מו אברהם שנקט בקצה ימין )חסד( rא קלקול
של ש"מעאל ,הפ mים בער"ח .מן יצחק שנקט בקצה שמאל )דיו( יצא קלקול
של עשו " :על חרבר תחיה " .אבל מן ' Yקב ) mמים( אמצע ,מטחו של,מה,
ונקרא יעקב
"בח ""' "I
)ע"ן
)ש'עה' (.ה"מ
ףד קב " ו(
תפארת דף ט' וכן
ש" לגנוח את ההגזמה ונטה' לקצווח .אמר החכם מכל םדא " אל
תהי צדיק הרבה" )קהלת (,ז כלומר ,לא להיות ,.,סח שוטה )עי' 1סוטה
ובתוספות
כ"א
שם(.
כמובן,
וחז"ל ,כי על זה א '1
כ " בינוני"
)ברכוח
אין
פטור
סא :(.
הכוובה
כלל,
אלא
כוונח
הדג.זמה
שרטה[
דע
פרושס"
מזויפס"[
בח rוניוחם כדי
מגונים
לגנוב
דעח
גם
כאשר
הרמב"ם
הגדיר רבא
צעמו
אח
"אמרו בתלמוד שענינו iשל ,.,סח
מסויפס"
'מוספיים "ממאיסים בזה את התירה//
במצוות
כדברי הרמב"ם ,ב!)יחשו
בעיני
בחס,.,וחר …
הבר"ח,
הצ 'Y
האי
שנמאס
שאינו חייב בהם ,וכאילו אמר שוטה
שהם
ואע!)"כ
שלמה
למשנ"ח סוטה פ"ג ,בתירגום רב קאפח :
בזהחיח ודכקחק
דקדוק
כמובן,
מדוקדק
התורה
מה
על
ולפיכר
בני דאם
ועושה
וכל השש
שהם
נתכנו
מע'שם
]קבוצוח של
ח"ביס
"מכוח"
ומגזימס"
שהם
בגלל
עכ"ל.
דרר
רםואח
המדוח,
שהאדם
זמן
יטה
מה
לקיצוניוח ההפכית כדי לשנוח אצלו איזו מדה רעה שש" בו )בהלכות עדוח
פקר ב ה"ב( כחב שכאשר יחרפא חיזרר לדרר הטובה שהאי המדה הבינוניח
שבכל דעה ודעד.
ולכן כתב מהר"ל על אוחו משנה בסוטה " :הרי דם .במר עולם …כי כל
דבר שהוא "צא מו הש ' Yור והסדר" ,צא מן העולם" )אג' (.2ב-ס
וכו אמר שלהמ "ואל חחחכם יוחר" )קהלח (.ז וכחב מהר"ל "כי תם הוא
הוכיר
מו
"מח"
ני
מי
שש"
בו
מדח
החמימות ,
ואינו מתחכם בתחבולה כלל ,ולפיכר אינו סר מו
שאינו
'"צא
חוץ
מחמימוחו,
'''שה …והנחש …
בחכהמ
זאח הסיר את האו ם מן שה ,' //כי דיעית סיב יער ה יא דיעיה ייתהר אל הארם,
כי ה,.,יעה של הער אין צרדי אל האדם ,ודא שה'יה גורם אח המיתה לאדם"
)נחיב -2רו( .ועל כגון זה כחב מורה נבונים ח"א פרק לייב " :דבש מצאח
אכול דידי ,פו חשבענו mקיאוחו" )משר כ"ה( ולא להרוס לעלוח אל ההר
למושגיס הגבוהיס מחםש"ח שכלו של אדם )עוד ע"ייש פרקים לג-לד(.
10
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
ובואה שמפני זה בקשה חנה מהקב"ה "זער אנשים" -לא חכם ול Kטפש
)בוכוח (.א"ל ולכד בבוכות נח :מת אותו חכם "חכימח כולי הא.י" .וכחב
מהו"ל במק"א " :כי המיתה מנעת אל האדם כאשו סר מן האצמע אשו בבוא
האדם עליו ובוטה אל אחד הקצוות" )אבות קג(" .אשו כל קצה הוא חכלית
וסוף ,שהרי היא קצה .ואילו האץר ,שהיא כאמצע ,כמו נקודה בחןר עיגול
)הערת הכותב :חז"ל בקטו תמיד לפי המציארת .החרשבית הנראית לעיד ,רלא
המציאית המדעית ,שאינה נתפשת בחושינו, .לפי "תירת החיסיות" שנתחדשה
בזמנב,ו איד שום אמת מרחלטת בשיטה האחורנה ירתו מד הואשונד .אדובד.
הראשרבה מעשית יותו( איד שייר בה קצה 'רסרף ,לכר יש בה חיים )כד כתב
ג"כ עקידת ציחק ,ח"א דף בו( ….ישראל הם הנצו מד הנטיעוח ,שאיד לבצו
שום בטיערת Jאיד בו עבפים וסטירת[ …לפיכר ] ישואל[ הם בצחיים" )אברת
יב( .ולכד ,מסביר מהו"ל ,קבער קריאת פוקי אברת בימי האביב" ,כי ימי
הגשמים איבם וראים כל כר לעירד החורה )שמעחחא בעי צילותא כירמא
דאסתבזכ-אגילה כח( ••• ' Jוכד[ שאיד החום יפה לעירד" )סוף הקדמחו לאברח(.
יהיר האדם שאינו נוטה לדבר אחד בקיצרבייח על חשבוד שאו מרכיביר,
הוי הוא הומרבהי של כל חלקיי ,בצרוחא .רעיוד זה מחבטא " :והאדם הוא
שנבKו מד העוילבים והתחחונים עד שנעשו ל Kחד …רמפבי כר נבוא האדם
אחרוו )במעשה בואשית( 'כי הדבר שהוא מחבו הכל ,רארי שיההי אחורן"
)אג' -3קמח( .לכר בבוא האדם הידיי ,שלא היהי העולם וק אחד" (.םש)
",מפבי שהתווה הוא הישור בעצמר ,רהירשו איו בו הוהיוק ,ולכר הרא
קרוב אל הש"י" )ח"ח לז( .ולכד ,רק בעל מדרח טוברח ומאוזניח יזכה להבנח
החירה לאמחחה ,כמו שיבואר להלד בפוק על העבוה .כי הדומה .יחדבק בדרמה.
התורה איד בה נטהי לחסד מופוז עד שישכח מלעשוח
דיד בשרעים .רלא
אנטי"תיזה,
לווגז מופרז עד שינטרש דמת ההטבה לברירת .אאל ממרצע ]תיזה,
•
סיבתיזה[ .יכיתב מהו"ל " :כי מה שהיה משה שלישי )כי קדמי לי אהוו ימויס(
מיוה ששי בו היישר …כי תחילה יציאתי ואה אשי מצוי מכה אשי עב;,
וההי עושה בו וז …אח"כ בא למדיד ,ויקם משה ויישיעד ישיק אח צאנד
]פעולח החסד[ ·יכל זה ממדח הישוו )ולכד על ידו ניחבה חורה לשיואל( …
]והחוהר ביחבה[בחידש שהיא שלשיי לניסד ,שוה" וממוצע ,כי מדי
מתחיל הצייאה מן השייוי בתגבווח החום )ח"ת לז( .לפיכר אמו היי
ליום הששילי ,יהכל האר בשביל מעלת התירה שהיא השריו בעצמה,
אם לא היי שיראל שיוםי ,לא ההי אפשו שחבח ן להם התיוה שהיא
הגמור"
אח"כ
נכונים
ולפיכר
היושר
(.םש)
ולכד ,ארבעה צימיח בשבה הם דוקא בזמבםי שיצאו מן השיייי .עשוה
•
בטבח ציא מד השיייי בקריוות )בצח-בה( ,חמיז ואב הם בקצה החמימות )ש-ם
נב( "כי הזמנים האלו מחגנדים אל שיראל מפני שהם שני קצוות מד הזמד
)ש 4דו( ,כי שיואל הם אמצעי שלם" .אבל השיהר איבי הילר אל הקצה ,לכר
חודש ניסד וחשוי שי בהם לשיואל המיעידם והוזגים יהם זמבי ששוד רשמחה
')ש-םבנ',ועייד הסבר מענייד' בעניד צום גדליה בתשרי ,דף נה(.
1·1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
3
כמוחת כהפש )הפיו ההתפטלות(.
:
כחב רב שמחה ז'סל )חכמה ומוסר ,פרנקפורט ,חשט( דף מ"ה " :ונח
מצא חן .:.שהז "lא'ש מנוחה ,מצא חן ,שבמדח מנוחה כלול כלהשל,מו.,ח
וד' מה שאמרי חז"ל על שכח" ,מה הז "lהעולם חסר 1וכנוחה ! כי'ן שכא שבח
כאה וכנוחה" '''רש) על כראש'ח (.כ דרוע כי שכח מורה על וכנוחה של עוה"כ,
הר' מוכן כ' מנוחח הנפש הוא כל,ל המעלות …כן פ 'lור הנפש ה N'1חכל'ח
הה'רוס mםראוח וחכלחי ה'גון והאנחה ,כולו שכ כמרוצחם כסוס שוטף כמלחמה,
ומאומה לא יישאר כוים" .עכ"ל.
רקרוכ לזה נ'סח מהר"ל אח דכר'ו " :כי העוה " ז הוא גשמ' ,ש"ף לי
ח'לופ' צדד'ן ,ארכעה רוחוח הרק'ע ומעלה מטה …י'ש עוד גכול נבדל לעצימ
והוא האמצע' אשר הוא נכדל לעצמן ואינו נוטה לא לימ'ן ולא לשמאל ,לא
'לפנםי ןלא לאחור ,רק עומד כאמצע )כלומר שכח ,שביעית("
)ח"ח-קכב(.
" ולפ'כו ש" כטול מלאכה לאדם כי'ם השכיעי שא'ן כו תנוטת מלאכה ,וזה
מוהר על קדשוחה" )חתק-כו(.
" רהוכר שהוא שלם ,
ראו' אל'ן השביחה רהמנוחה ' …כ המנרחה ש"ך
אל דכר שהושלם והוא כפעול ]כי כל עוד שהולד ומשל,ם אח עצמו הוא ככה
ול Mכפוטל[ ואז הוא כעל מנוחה …כד האץר ]כשמיטה[ צר'כה שחשכוח ,
שאם ה'הכה מלאכה הוה מןרה שה'א חסרה שלימוח ,ולכד הא" כמלאכה
חמוי'ח ולא חכוא לכלל מנדהה" )אכוח רמו(.
מנןחה זו ,כליל המעלוח שבה הוכתרה קדושח השבח ,ה'אנפש'ח ,נוסף על
גופג'ח .אז מקום לאדם השלם להרשוח ש'סוע פנ'מ' בהלך"מחשבוחך ..וחגםיר
פג'מ"ם .פחד' שויא רכד! אדרגה .וכררא ןס וכר טלרל להוצ!!' וMתו לפ ר טל !
" כ' כאשר הוא מת"אר מן הענ'ות .הר' 'חן לעג'ות מ'קום לפעול בו .ובא אלי'
הדבררכמי שאמר אי'ב "ואשר יגורתי יבוא "ר) -א'יב ג( כי כאשר 'רא מן
ובר אח.ד יהוא עצימ מקטין עצמו לפגי אותו דבר שהוא 'רא ממנו .ובזה
פעול בו אותי ובר …כאשר הוא בדעתו שהוא מוכן לזה …כ' אם 'קח אדם
ל K mחד של 'עץ ומנח"ו על הנהר לעכןר על הנהר מן הקצה אל הקצה .קרוב
דא ,אל הנפ 'roה .ואם הוא מיגח על האץר .לא הז ' "Iנשמט רגלי' מוכגו .יזה
בגללו .כ' המחשבה שמחש'ב על הנפ'לה פרעל ב'אםד ' ,כ' השכל הרא הפרעל
"
הגמור" )אג' '-3ס(. .כ עכ " ל ) .אגב .האם א'ן בזה ההסבר לאוטו"סוגסטז(. 1 "l
וכן כחב מהר"ל בגור ארז "lעל וברים כ' על הפסוק ..פן ימוח במלחהמ" :
"טעמ'ה דרב' עק'בא שחוזר על אדל ג' דברםי ,מפג' 'שאלו ג' ובר'ם .הוא
וכת"רא שמא 'ימת במלחמה ואש" אחר יקח אשתו או ביתו או כרמו .ומחמת
זה חלשה דעתן יא'תער מזלז ,"Iוימותו במלחמה " .עכ " ל .ומענ'ן הדבר שגם
הרמב " ם ח'"ס א'סיר גש"יא' קטלג'ת לחששות של ..דה'מיגות יהדמיו"ם אשר
כמקצת הזמנםי 'קבלו פעולהם הגרפרת חלרש' הבגיז" עכ " ל) ,תשוכרת רמב"ם
,
בלאו ,דף (386כלומר שהבעל החושש לכך ג'רר רעה על עצמי ' .והבלת'
,
מת"רא ,
לא יינזק.
וש" ולברםי השלכה גם על צירת עכדות האום את כוראו ,אם מ'ראה
12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אם מאהבד"
מיראה -…
"רדבר
זה
ה ' Oרר'ך
ידרע שרארים
לבעל
היארה
שערבד
'''שה
כי היראה " עצמה איגה אלא צער ,יכםי מיתר שהיא בצער ,הש"י
טהג עמר 'ב'Oרר "r
דף קם " ד K" :ס ערמד
) .אג'
lק-לא( ' .רמקרר גדלו שי לדברי ם הללר בזרהר ח " ב
]אדם[ בהארת פנים מלמטה
]בעהר " ז [,
אז כר מאירים
לי מלמעלד" יאם הרא עימד בעצבית ,ניתנים לר כבנדר דיז " .עכ"ל .יכז בזיהר
nיי א ףד זב הזהיר מפני יראה נשיא 1ידאת הנזדנש[ רצדעה לאלקאיי בישייא.
כלומר ,פחד רע מעורר רע ,ראע " פ שהיא עדיפא ממי שאיבנר 'רא כלל ,כי
ההוא ייכשל בעור נרת ,בכל זאת יראה jר גרועה מך יראת הר יממות ,כי בעטיה
יבראר על אדם ס"ררי!.
הביגרד למנוחת הנפש )שהיא כליל המעלרת( הרי היא "התפעלרת"
)בלשרבנר " :התרגשרת"( .כבר התלבטר הראשרבם" בשאלה במה חטא משה
רבנו
במד מריבה.
,
הךאב IIע
מביא תשע דעות.
הרמב"1
שם
מביא רעת הומב' ו ם
mרלק עליר .נביא כאן דעת מהר"ל " :יעך לאהאמבתם '''ב כאשר אמר משה
"שמעו בא המורים " דרך כעט …שהיה ראוי' למשה לה"ת הזק באזכונתו ואם
תיה חזק באמונתו בהקנ /ו ה היה בוטה אל המעלה הנבדלת ,והיה עו ש ה כשמתה
ולא הiז' מתפעל לכעסף .. ,ולא ש ה'ה החטא להם הכעס בעצמו ,רק שכעס זה
רומה ש חטא משה באמונה " )גבךמ'-ג( .במל,ם אחרות ,הבט;ח בכל לכו שכל
עגיניו מ uהלים ע " י ה ' בהבליח ההשגחה ,אין לן להדית ' מציר דרואג כלל,
וממילא לא יתפעל אלא יקבל את הכל ב ש מחה .יכך לשון שו " ע או " " סימן
רכ"ב " :הייב 'אדם ל ברד על הרעה בדעה שלימה ובנפש חפצה כדרד שמברד
בשמחה על הטובה .כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם יטוכתם ,כין שמקכל
מאהבה מה שגזר על" ה :נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה :שהיא
שמחה לו ",וכתב על כד משגה ,ברורה " :כי באמת ,כל היסוריך בין בגוף
יבין בממין הו,א הכל כפרה על העוונות כדי שלא יצטרך להתייסר לעתדי לבוא,
,
,
ששם העובש
הוא
הרבה דיתר
.
גדלל"
עכ
II
ל.
המאמרו
ב_~טחיו
שהקנ"ה מטפל
יעוסק בכל פרטי עביבי האדם ,מלידתי יעד מיתי יגם ,לאה"כ ,איבני מוטרד
בדאגה שהכל צריך להתרחש כדייק כמי שעילה על דעתי של איתי אדם דייקא.
,
יעיד כתב מהר " ל " :ולא ייתכז התפעלית רק אל בעל '.החומר , ,שהיא
מתפעל" )גבי'-ני( ) .יעבידה נפשית רבה געשתה בכיויז זה בישיבות המוסר
של ל,טא( .יכד כתב מירה נביכים ח " א מרק בד בתרגים רב קאפח " :ילא שיחרר
מיסרית הכעס יאל יתך להתפעלרת להשתשר ני ,כי כל התפעלית רהע .אלא
מהן כפי ,יכילת האדם .ויהיה לפעמים למקצת בני אדם רחום וחבין ,לא
ישימר
'
תמןר סחם רגשיית יחמלד_ אלא כפי הראיי .ייהיה פעמם" למקצת בני אדם
,
,
,
ברטר וניקם יבעל חמה כפי הראוי ילא מתיד סתם כעס ,עד שיצוה לשריף
אדם )החייב שרפה בביח דיז( והוא ]הדיין[ בלתי כעוס ולא רגוז ולא שונא לו,
אלא כםי שייראה לו שהוא חייב ,ותהי מגמתו מן 'התועלת לבני אדם רבים
]הכלל הצבררי[ …כי תכל,ת מעלת האדם )הוא( להידמות לה' ' יתעלה כפי
היכילת כלרמר שבדמה מעשינו
למעשיו".
עכ"ל.
,
ואמנם כן ,הרמב"ם עצמי כשבא לידו מעשה ,היה נאה דושר ובאה מקיים,
13
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שולIכ על רגשוחיו כאשר מחה על,ו בתו )אגחת הרמב"ם ,לו rאפשIכיין,
במכתבו לרבי '~סף אבן עקבין ,דף נ"ב ,הודבר מוזכר ברמז באג:יתו לבבו,
שם
דף ,זיד(.
שיסת
מוסר
ברכוח .ימצאבו ,דוגמא ח:ז
זי היזכרה
לכד :
'''ע
הרמב"ם בפירושו למשביות
רבי חביאנ כאשר מתה עלזי בתי
סיף
)שבת
שמרו על
קב"א עיי"ש( ורבי עקיבא כאשר בנו גסס ומת )שמחית ח' עיי"ש(
,
.
קור mו יבהגי הכל בחשבין .החנהגוח מופחית זו יכלוה להתקיים רק אצל בעל
אמונה שלימר.
)וםף כנזיח (הבII
נתקבל במערכת
•
•
הגית
בפרשיות
פרשנות
התורה
ראשונים
ע"פ
ואחרונים
עם
•
•
חדיושים מאת יהזרה נחשוני ,מהדורה שניה ,שני כרכים ,בני ברק
תשל"ט.
תירה שלמה תורה שבכבת עם
ראשונים ואחרונים ,חלק
•
תורה שבלע פה עם ביאוריס מספרי
כז-כח,
הלב מנחם כש,ך ירשולים
פרשיות
צו
-
שמיני.
מאת
תשל-ה -ח.
•
לקראת שגת השמיטה
תש"מ
חוברת הדרכה בעריכת
משח
זקס .המכוו לחקר החקלאות על פי התורה ,נחל ושרק תשל"ט.
טהרת פתחים מחקרים זררכי פתרוו בעניני טומאה וטהרה לכהנים
בכתי חוילם .מאת הרב לוי יצחק היילפריו .הוצאת ' מכוו דמעי
טכנולוני לבעיות הלכה .ירושלים תשל"ט.
גיעם שנתוו לבירור בעיות בהלכה עם שער להכה .בעריכת הרב
משה לשמה כשר .היצאת מכוו תורה שלמה ירושלים תשל-ח.
זהר הרקיע לע אזהרות רבינו שלמה באו נבירול מאת רבינו שמעוו
•
בר צמח
דולאו ,בעל
התשב-ץ·
עם
הערות
מאת
רביני
יוסף
רוזיו ומאת הרב ירוחם פישל פערלא ,בתסופת הערות מאת הדב
מנחם
כשר .ירושילם
תשל"ו.
14
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ' מזוני ברויאר
משנתו של הרב שוכשוו רפאל הירש
,
)טוף[
הדברים שבתבארו עד כה מת"חטים רק למחצית הראשיבה של האיגרית
עד ראשית האיגרת העשירית .בחלק זה של הספך מבאר הרב תירש את
הקשר שבין החורה לבין העולם -בםבע יבהיטטור"' .יאילו בחמש האגריח
עובר הרב הירש אל ' עד חחילת האיגרת החמש עשרהשלאחר מכן
החורה עצמה .ודימה שכאן עיקו חידישה של משבח הרב הירש במחשבח
היהדוח ; שכד החפיטה המחבאוח באיגווח אלה לא באמוה ילא ברמזה בשים
מקוס אחו -לא בעקויבה הכלל ,ילא ב"שומה לפוטיד.
באיגרות אלה מחלק הוב הירש אח הצמווח לטוגיהד :תוווח ,משםטים,
חיקםי,
מצווח,
עדוח ,
עבדור.
אחר
כך
היא
סוקר
את
המצווח
ומסביר
את
משמעותד במסגות הסוגםי האלה ,איד זו ,כמובד ,אלא cגקירה קצהר ,המבקשח
לבאו את השיטה ,מחד משמעית למצווח ,ולא וק י'יעח דיביהד .
בטקיהר זו הב"" אח היסוד למפעל ההיסטורי המ'mד לי ' :ביאיר טעמי
המציוח על כל פרטי הםוטים של הלכיחיהן .ואשיח המפעל הזה הוא בספו
"חורב" והשלמתן המלאה בביאןר החורה.
באיור טעמ" המציית של הרב הירש הוא יצירה חדשה כמחשבת היהדית ;
הוחידוש איבבו בכך ,שמצא טעמים חדשים למצוה זי או אחוח ,אלא החידיש
היא
בעקרוז
הביאוך.
,
גדיוי
הךאשונים שביארו
את
טעמי
המציות
-
הרמב " ם
יספר החיביך -חיפשי חמי' אח טעם המציה וק בעקויבה הכללי ; אך מעילם
לא עלה על דעתם הלסביר אח כל פוטי המציית ,כפי שבחבאוי בחיוה שבכחב
ובתיוה שבעל פד .החעלמיח זי מםרטי ההלכה לא היחה מק"ח ,אלא היה בה
עיקרין .בפיושו אימר הומב " ס ,שמי שמחפש טעמיס לפרטי הדיבים איבבי
בעיבוי אלא "משחגע שיגעון ארוך" ".השימוש בבקידיח השקםה אשר מחיץ
להידות בהסברלם בטעמי המציוח זההתעלמית מפרטי המציית היי בעיני הרב
הישר טעיוית עקרונוית של הרמב"ם .כא י גרת השמינה ע ש רה הךי היא מתקיף
על ש יטחו בביאור בחריפרח הבראיח לבו כמעט מיגזמחאח הרמב"ם
טעןכי הצמווח .הבה המובי ביח ישראל שבכל הדיורח הרי טורחים ועמלים
ללןכוד אח דבר ה' זו הלכה .ב ש '" yה וביגעיה שאין לה דוגמה ,היו ש יקל,ס
וטורים ובשואים ובוחבים כדי ללבן אח ההלכה על כל פוטי פוטיה המעש"ם.
'אך לא שאלו ולא ביורי ןכה משמעיח כל ההלכוח האלה .אילם אם כך -
ז!:י לא ",שוש שלימוד תורה כזה ,לקה בחטר .כמו כן צמצמו אח לימוד ההלכה
11מירה
נברכיס
ח"ג
'D
כי.
15
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לחלק ואשין של השילחן עויר -הלכיח שבח ,חגש רר'נ' ה'"~ת · ילא חדוי
למשמעוח הווחנ'ח של כל החיוה כילה ".
כר משחלב'ם טעמ' המצווח .של הוב ה'שר במשנחו הכלל'ח .שהו' כל
ע lךמז לא בא אלא להחז'ו לחווה אח משמעוחה ,לכל חה'ה מובחח בקון
זו'ח -כלא קשר לטבע ולה'סטור'ה ,בלא משמעוח לנפש האדם .משום כך
•
כ'קש למציא אח הטעם
-
לא רק של כלל המצוה
-
אלא גם של כל פוטוח'ה
-בלא קשו לעולמו האמ'ח' ;
ודקדוק'ה ,לבל "ה' המצוות כמ'ן עול על האדם
אלא כל תג זכל פוט הזא גדבך קטו בבגיין הווחגי המפוא.ו וכל עוט' הפוטים
מצטופים לכלל אחד -שהוא כל החווה כזלה :להדריך אח האדם בשא'סחו
הטבעיח לאושו ולשלמוח ,להוווח לו א'ר לכבשו בשל,חות ה' -.וליהנוח
'מן העולם חור כד' אכ'לה משולחן גבור"
•
וכאן אנחנו מג'ע'ם לנקררח מגע נוספח כ'ן משנת הוב ה'שר לב'ן משנח
הוב קוק .והעובדה ,ש'ש דמ"ן בין שיטוח שנ' הגדול'ם האלה גם בהסכרח
טעמי המצווח
שי בה באמח כד' להפתעי .שהו' דוקא במקצוע זה
-
של דח.ירה
הבנת המשמעיח הפנימיח
•
-
של
-חהים פעווה ב'ו עילמיח שניהם.
חח'לה שי לעמיד על כר ,שגם הרב קיק -כמיהי ברב ה'וש -ואה
בהזנחח המשמעיח הפנ'מ'ת של המצייח אח אחח מס'ביח המשכר של
שלהכפ'רה .גדילה מזי :הרב קיק מחייחס בבה'ריח דוקא לסיג'ה זו
ה'חס ב'ן פרטי המצייח לבלל,הן :
"החוצפא דע'קבחא דמשיחא באה ,מפני שהעילם היבשר בבר דע
כדי כך לחביע אח
הכלל.
את
יאין
פוט
ההכנה איך כל הסרט ' ם מקישוים
כלח'
מקשרר
עם
הדעת .יאם היה העולם עיסק
שתתגדל
הריחנית
הנשמה
עד
כדי
הגזרל הכללי
הם
יכול
עם
להנ'IT
באורה של חירה כמדיה זי
הכות
הק'שיר
הראוי של
הפרטים עם הגללים הרוחניים היתה התשיבה ותיקין העילם
ייצאה אל הפיעל ; אבל כיון שההתרשלות גרמה ,שאיר תורה
•
פנימית הטעין ויממות וקדושה עצמית לא היפיע בעילם כראי.י
גאה
התבעיה
של
סידרר
חייס
כאלה,
שהסרטים
יהיו
מיבנים
במיבן הכללי כזמן בזה ,שהגמר של גילוי האיר וסל".ת הדור
להנבה זן עדיין
הו' לפניני :לשעבר
לא
בא,
ומזה באה ההריסה הביראה"
-אילי בתקיפת הרמב"ם
להזדהות עם הריח הכלל,ת של המצוית ;
, 15
-היה די לי לאדם
והוא הסכים לקיים את פרט' הדינ'ם,
אפ'לי אין היא ריאה את הקשר שבין הפוט'ם לכלל .אולם ה"ם אין אדם
יכול להסתפק בכר ; א'ן די לי להבין את האדי'אלש הנשגבים ,העולש מריח
המציה ככלליתה ; אלא וצינו להביו ,איר כל פרטי הפרטים מצטרפש לכלל
12ראה
13ערםל,
כל
זה
על
סוהר
(,' 1
באיגרת
ו"ח
של
איגרות צפון.
16
,
,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
גדול ; דצונו לעמוד על סוד האחדות של דקדוקי הלכות ; אין כל אלה מד~ים
נדבכים בדבכים שבבייו גדול עולה מביביהם .ואם איו הדור בענה בתבעיה
זן ,הרי הוא מגעי לדיי מדית ה"חוצפא עדיקבתא דמשיחא" ; באה "ההריסה
הנוראה" של פריקת עול פרטים שאינם "מובנים במובו הכלל" ; והדור מואט
בדקדוקי הלכות ,שהם נטולי משמעות לחיי.ם
ההי
והרב
קוק
נאה
דושר
למצוות ;
הטיק
גם
'וגם
את
נאה
דמ.טקנה המתבקשת
מקיים.
כדוגמת
הרב
מו
הירש
וטעמים אלה יורדים לפרטי הפרטים של
אם נרצה לעמוד על הדמיוו
הדברםי
נתו
גם
טעמים
האו
דקחקי הלכות.
וגם על השוני
-
האלה ;
ד~א
של
-
שיטות
הרב
;;ישר והרב קוק בטוגיה זו ,נשוה ,לדוגמד ,את ביאור הרב קוק למשניות
פרק איזהו מקזמו" -לפיחש הוב הירש לטפר ויקוא .מטתבר ,שלא נמצא
אפילו מצוה אתת ,שביאורה שוה אצל שני הגדולים האלה ; שהוי בטוגיה זו
של טעמי המצוות עולמו של הוב קוק וחוק מעולמו של הרב היוש בתכלית
הוחיוק .הרב קוק שאב מחכמת הנסתר והוא האמיו "שאי אפשו עוד להטביו
גם אמונה פשוטה לאנשים בינוניים כי אם על פי הוחבת הצעת רזי עליוו
שהם עומדים בוומו של עולם" ".ואילו הוב היוש העיד על עצמו ,שא
ד~א בקי בתורת הסדו ;" ולפיכך כל טעמי המצוות שניתונ על דיו בנויים
רק על יטדר חמכת הגנלה .אולם אף על פי שטעמיהם שונים -שיטה אחת
לשונהם :איו הם מבארים רק את עקרונות המצור ,אלא הם יודרים לכל
דקדזקיה .ולפיכד כל הביאווים העמוקים של הרב הירש לקרבנות -לשחיטה
בצפוו ,קבלת הדם וזויקתו ,שפיכת שיויים ,אכילה בעזהר או בכל העיו _
כל הביאווםי האלה וכויצא באלה ,יש כנגדם גם במשנת הוב קוק.
r
זהו איפוא
הדמיוו
שביו
והשוני
המצוות
טעמי
של
הישר
הוב
'והוב
לא וק בעקוונותיהו הכלליים ,אלאקוק :שניהם נתנו טעמים למצוות
גם בדקדוקי הלכות יהו ; אלא שהוב קוק הטביו את דמ.צוות על פי תוות
הטוד ; ואילו הוב היוש האו היחוי בין כל גדולי שיארל -עד עצם היום
הזה -שביאו את המצוות לכל פוטי הלכותהין על םיור חכמת גהגלה בלבר.
משיטת
היוש
הרב
המצוות
בטעמי
גניע
בסופו
של
גם
דבו
למשנתו
החינוכית .וזו איננה קשורה לשיטת "תווה עם דדר אוץ" -שאיננה נזכות
כלל באגרות צפן ; 11 iאל tו זן משבתו החינוכית של הרב הישר כללמדו
עצמה,
התורה
•
14בסידןר נוולת ראיה.
15
ICוררת
הקירש,
16
איגרות
צפין,
חכמת
איגות
הקורש,
ו
H
".
ן.
אר ראה
ספר
"הרב
'''ש
הירש,
שמנתו
ושיטתו"
)ירושלים
תשכ"'ב( עוב' 339-341רשימות נול מזות ובילה שהכין הרב הירש לעזמי לקראת כתיבת
ספר חווב ישם הבאות וסיניח מסםר הזוהר.
.
ך lרמז
לתורה
עם זרך
ארז
מזוי
ביאגות
H ,
ח:
…שי
להכשיר
את
הילרםי
כדי
שיוכלר
11
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כל מי שקורא את כתבי הרב הישר
ובעיקר בביאורו הגדול לתורה
בויכוחיו עם אנשי חכמת ש"אדל
-
-איננו יכול שלא להתפעל מהיקף שליטתו
בכל מקצעוות התורה כולה .ואיז הדברים אמורים רק במקרא או באגדה ;
אלא כתביו מראים אדם .שהוא גדול בתודה במשמעות המקובלת :אדם
השולט שליטה גמורה
ובפוסקים ,ראשונים ואחרוני.ם
בש"ס
דדכו של הרב הירש בביאור טעמי
המצוות :
Iו
שהדי
היתה
לעולם איז הוא מבאר את טעם
המצוד ,בטרם יבאר את המצוה עצמד .והואיל וטעמי המצוות של .הרב הירש
התיחיסו לכל פרטי הפרטים של ההלכה ,היה עליו להצעי תחילה את הפרטים
האלה על פי המקורות של תורה שבעל פה :החל במשנת רבינו הקדשו
ועד להגהות הגר"א וחידושי חת"ם סופד .עיתים הוא מבאר את השקלא וטריא
שבגמרא ,עיתים הוא מסתפק בציוז
ראשי פרקים
בלכד ;
אך תמז משנתו
שגורה בפיו ,תמז הלכה מבוארת בזיו .וכשם שהוא שולט בש"ס ,כז הוא
שולט בפרסקים ראשונים ·ואחרונים .כל דקדוק קל ,כל מחלוקת הווקה נהירה
לו וסדורה ביידו .כולם נתאספו בבית מדרשו ,כולם מבואדים בסיגנוז קל
ותמציתי .טעמי המצוות של הרב הירש מבוססים על שליהט מוהלטת כבל
•
:םבטי
ה>ד:יש
אולם
והפםוקיגב
למרות שליטתו
של
הרב
הירש
שבעל
בתוהד
פה
כמעט
שא r
בכתביו "חזשוי תורה" במשמעות המקובלת .לא יישוב על "רמב"ם קשה",
לא סברה המתרצת סוגיות סותרות ולא עקירת הריס וטחינתם Iה ב Iה -
שרק היא היתה יכולה לפדסם את הרב הירש כאחד מגדולי התורה.
ואולי יש בזה מקצת מן האמת
-שהרב הישד ההי "סיבר",
אפשר -
ולא "עוקר הרים" .ואי! בכך כדי לפגוע בגדלותו בתורה ; שהרי יש גם אחרים
בי! גחלי ישראל ,שעיקר כוחם היה בבקיאותם ,ולא בחריפותם.
אך
דומה,
שהנחה Iו טעונה הסבר ,שהרי דוקא חריפותו של הרב הישר וכוחו האנליטי
אפילו נתנגדמתגלים בשטחםי רבים :ביאוריו האטימולוגיים למלים
שופעים חריפות מדהימה ; וכז הדבר גםלהם על פי תפיסתנו המדעית
בטעמי המצוות שלו .בשני התחומים האלה היה עלזי להגדיר מושגים -
להבדיל ביז עניינים דומים או למצוא צד שוה ביז עניינים רחוקים .וגם מי
שמתגבד לכל באיוריו האטימולוגיים ,וגם מי שד mה את כל הסברזי לטעמי
המצוות ,לא זיכל להכחש" ·את בהירות המחשבה ואת החריפות האנליטית
שבהם .נמצא איפוא ,שבקיאותו היתה כשל אחד מגדולי שיראל ,והוא לא
נפל מהם גם בחריפותו ; ואף על פי כז לא נציל את כל אלה -כדי לכתוב
"חדיושר
תוהר",
ועל כרחנו אנהנו אומרים :הדב הירש לא התגלה כ"גדול בתורה"
אלא מפני שלא רצה בכך .ואי! אנהנולא מפני שלא היה מסוגל לכך
-
אומרים כך על פי סברה גרזא .אלא הדבר מפורש
להרייח את לחמם …
-
בים דרר ארז· ,אין כה
18
כאמצעי
לקיוס
ייעוד החיים,
חדיוש כלל.
•
www.daat.ac.il
רלא
בכתביו ;
כמטרה.
וביתר
ךא םא ,זוהי
דיוק :
Hתורה
אתר דעת -מכללת הרצוג
הוב הישר גליה את דעתו בבושא זה כבר באיגרות צפון ,שהן רזב.פתח לכל
משבתו ,וכאן אבחבו מגיעםי עוד פעם לבקודת מגע בין משבת הוב היוש
לבוי משבת הוב קוק,
כבר
אמובו :
קיפחה
את
הוב
הירש
שבו ·הדוו
ואה את
בכך,
שהתווה
משמעותה ,הא" הפכה לאוסף חוקים ,צו לצו קו לקו ,זעיר שם זעיו שם
-
בלא טעם ובלא קשו לבפש האדם ,מסיבות היסטוירות שובות אף לא ביסו
הדווות האחרובים להחזיר למצוות את הרוח ואת הועיון ; אלא הם למדו וקיימו
את ההלכה -בצוותה החיצובית דזב.עשית ,אך הלכה מעשית בטולת משמעות
איבבה יכולה לעורר אהבד .וכך מקובן הרב הירש :
.
הידות בלתי מובתב כמצות אבשים מלומדו .אך יהדות
"הם ירשו
•
זו היתה בטולת
רוח ;
הם בשאוה בידיהם כנופה חנוהט קיישה,
ריראן לעירר כח את חחח"
ובלשון דומה מתבטא הוב
•18
קוק :
.
"עיקר מביעת ההצלחה בכל מה שעושםי לחזק את ההידות.. ,
ו~א
מפבי
שבזבח
האוו
בזבח
האלקי,
לגמיר מן
הלב
והמוח,
הכל פוגים עכשיו וק לתקן אח החודות הפשוטה ":כאילו
יהיה אפשר להחיות אח העולם בכוף כלא נשמה" .על כן סר
אור החסד תמוך הלב ,וכל הפבים בזעמים ,מלאים דיבים חקיפםי',
קשים ועצובםי ,על כן הכל
בופל" ",
. .
והרב •היוש הסקי מכאן אח המסקבה ,בלשין ביטה היא מתקיף את שיטת
הלימיד הבהיגה בדיויח האחרובים ":בימםי אלה "כבר םהפיקי לילית מן
התלמוי תא כל ההלכית נהיגעית לחיים עמהישים ,אך ו mי של אדם מבקשת.
פעילות עצמאיח ,משום כך תעתה הווח וסוה מן הדוך ; והלומדים סעקו
פכלפולםי נשונםי וחמדורםי' Iאופילו חכמת הקבלה שהיא "אוצר יקר של
ר mהמקרא והחלמוד לא הובנה כהלכה"" ,אילו נתפסה בטהרתה ,היתה
וכילה להזור והלחייר את
הרm
לירחוח ,אך לא כך היה" ;אלא "היא ,שכל
עצמה איננה אלא התגלמות הריח ,חזוה -משלא הובנה כהלכה -והפכה
את הווח לגשם" ,רכך וק ברירה זו עמדה בפני הלומדים " :לפתח את
התלרמד בחריפרח ובשניניח -בלימדו חיצוני גוריא -אר לפטח אל אוחה
דימה פינה גם הרב .קוק
חכמה )של הקבלה( וזב.דיבבת את הוגש'! יבסיגנין
.
בקריאה גדיהל אל עמי :
,
.
"אחינו היקוים חכמי תירה יסיפירם ימשפיעים Iגם אני נארלני
יחטאני ,למדני יחקרני ,פלפלנו יהיבנוו ,כתבני יצייוני ,אבל
שכחגי את אלקים ·ערוזי לא שמעני לקיל נביאי"האמת לקיל
18
• 18
יאגרית זפון., ,גרת י Hח.
לשונו
של
הרכ
קוק :
הEכרt Kכסה
פרךמ pייס
)חרדיית
פשוטה(.
M 19יבררת ראיה ,אינרת קלב.
,• 19
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
מעולי
חכזני
המוסו
והע"ו
דוחח
עולמים,
והתק
לקול
שצווחו
הדציקים .והחסי'ם",
בקול,
והכויזו
קולות
הנהו של התלמדו המ IIשי לדכו להיית יכש וחוכ אם
חכמי
כי
לK
שף
נמשךו
לתוכו חמדי מים מני ים מיאמ דחוכמתא וקכלה. ,מים דעח
האלקים ,זנים טוהר האמונה הטהווה הנובעת מנשמתנו פנימה
משושרה
הדברים
דוןבים
ממקור
בחכםנ
חרים" ~ 20
ואפליו
כלשוםנ,
שנהים
מעדים",
שכבר
"נדלו
ההלוכת הןבעש"ח ןבו החלמוד ",ו "נהו החלןבוד המעשי לבדו יבש וחרב",
שנהים מחנגדים לשיטח לימו,ד שמטרחה הטופיח היא פלפול גודיא ,נדולה
מזו :
שנדים,, ' .דעים
או מוגישים,
שהקבלה
היחה
יכולה להחזיו אח הויח
לליןבוד החוהו ,אלא שהוב קיק דיע כו מחוך של,טחו המלאה בחווח הנטחו ;
ואילך הוב היוש ,שלא היה בקי בקבלה ,הוגשי את הדבו באינטואיצהי ,אך
הוא עצמו לא ההי יכול למשוך אל תוך החלמדו "מימא דחוכמתא וקבלה ".
ןברשם ךכ הלך דבךו שהKי בלא ססק ק ש ה הובה ייתו :הו!{ ביקש להביו אח
ןבשמעוחו הםנימית של החלמדו -על פי חווח הגנלה בלב.ד
על סי הדברים האלה נביו את דרך הלימוד של הוב הישר ,כסי שד~א
עצןבו מתארה באיגרת העשיויח ,איגוח זך הKי הקדמה לטקירתו על טעמי
המצוות ,וכך הוא מתאר את הדוך ,שהגעי בה אל הבנח הטעןבים :כל טעם
ד~א "מסקנה של ליןבדו חנ " ך .ש"ט ומדרש
כל פוט וכל צדע בגמרא מאשוים
לנםו כל
צדע :
ארחי ;
-אחרי ע"ו של שנים ובות,
רבלבד שנחםוט אח המושג ונשאל
מה שמעתי כאן ד מה היא
המן ש ג
של הענןיי הבריון ז מה
המרשג של המצרה 1מה טיב המעשה הסמלי ש נצטררינר עליו ! מה משמעוחר
הפשיטה -על סי ההקשר יעל פי כוונת העניין ן "
שיטה זו של לימוד החררה מציגה אתגו ללומד רנוחנת לו מטרה ; שהיר
חכלית הלימוד איננה יכולה להיות דיעיח ההלכה בלב,ד שהוי הררח מבקשח
" פעילות עצמאיח" ,ראיננה יכולה להטתפק בקליטה וצפטיבית בלב.ד אך
אל לה לווח "לחערת" רלבקש לה פעילרת ירצות בפלפולIב" גרדיא ; אלא חובה
על האדם לעדח את כל הש " ט -כדי להיבו את הרוח הגלומת בר,
זי האי אפיאו משבתן ה u'nכית ש ל הרב הירש ,כפי שהיא מצטיירת
מחרר כחב" :לא שילוב ליזנרדי חרל בלימודי קודש -אלא דךו חשרה בלימרד
דון;רוה עצמד .רשיטה זך -לא וק שלא נרטחה מעולם הלכה למעשה -
אלא שקשה לנר גם הירם לחאר את הנשמחה בחינוך הדרר. ,
אכו דמךתך של הלדמו ,כפי שהיא עולה מאל,ה מתרך כחבי הוב היוש,
הKי כה מוסלגת רטעזה ,כה מדהימה בפשטוחה ,עד שהKי נואיח כבלחי
מצKיוחיח בימיט ,בשעה שאנחנר מתלבטים בחינוך ילדינר לחוהו ומצוךח -
תוך הקנאח י'עיה מינימליח במשא ומתו של הלכה יבמישגי היסךד של
הרי הוא דשר וק דבו אחד בלבד :לעבור על ש " טמסכחוח אחדוח
20קי'הM
גדרלה ,לוח
ו:eוץ הזבי
תרס"'ח.
:גס
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
בד'יעה רבהבנה
רפרסקם"'
ברררה.
שכל
בשעה
השייברת
של
העלום
הי'~די
מחנכרת לחךפ"'רת רלהבנה ,רורארת את תכלית חיטכן באיכרת כשררן הלמה",'1
שליטה מיחלטת
הסתפק הרב הישר בתבעיה "צנועה " הרבה ייחר :
בש " ס
על כל מפרשיר רפרסקי הלכרתיר ! רלא כתביעה מרפשסת הצוג האי'Iז'ל
בפנינו' ,אלא בדמות חה' ,במרפת רבדרגמה אישית .צא רלמד בכתבי הרב הירש,
ודמות הלמדן החלמזדי -ה ש רלט בכל מכמני תזהר שבעל פה -מזדקרת
לפנ" חה' ורעננה ,מקסימה בפשטותה ,מפחה ומושכת ביפיה. .
רא'י'אל זה ,שגם הוא מחוץ לטורח השגתנו ,הה' אצל הרב הישר ר.ק
במשנת · הרב הישר הםאמצעי בררר אל המםרה" .הריוית דאביי ירבא"
רק "דבר קטו" jואיול "הדבר הגדיל/ן במאת הוא "מעשה מרכבה" :המשמעות
הפנימית של תורה ומצוות ,כס' שהיא עולה מאליה מתור ש"ס ופוסקים.
קשה להאמין את הדבך :אר תפיסת ש"ס ופוסקם"' כ"דבר קטן" איננה
רק משתקפת מתךר כתבי הרב הירש
-
אלא היא מבוארת על י'ו בפיורש.
שהרי כר הוא מתאר את דרכר בלימדו תוךה :
"את
הדרן
לבנ"ן
הה'חת
סללתי לי בליבי כמעס לבדי ,רק במחצית הקסנה ,הקלה רהבהירה ויתר ל,ררני
דידי יקר שהה' לי לחבר ; ורק כוכב חאד ריחף לפני רהנחני בתחילת דרכי" " '.
דברם"' אלה .שי להם רק פיררש אחר :הה' .לו ..חברותא " בל,מדו ש"ס
ורפסקם"' -השוא המחצית קהטנה mקלה של התורה ; ואשייות גרולה ומאירה
ככוכב ..הנחתה אותו אל רזכ.חצית כהרולה והקשה :המשמעות הפנימית של
התלמיי ומפשרוי.
העוברה ,שהרב הירש לא כתב חדיושי תוהר
המונח
-
-
במשמעות המקובלת של
יאננה איפוא מ pרית' ,אלא היא נובעת מתור עיקרון .כי הלרמטת
האדייאל,ת איננה מצס"נת ,לדעתו ,בפלפולם"' מחוררים ; אלא זהו האיIז'רל
של הלמדן התלמודי מבשנת הרב הירש :אדם היודע את כל התורה כרלה
מקרא ,שמנה ,תלמו,ד רמב"ם ,שרלחן ערור ונושא כליהם -על מנת לתתלהם את המשמעות הפנימית.
ה'!רב הירש דיע ,שריחור זה על הלמדנות המקרבלת לא ויסיף לו כבוד
בין הלומדים m ,רי הוא מזהיר את שומעיו " :אל יפול תחכם ,אם אלה אר
אלה לא חישיבר את תלמוזכס ,או יבוזו לר mהפשסנות שבכם ; אל תראגר,
אם תורתכם איננה מבירקה כתורתם של גיבורי הפלפולים המחךזז יס ;
תכלית ןכיןחיהם איננה האמת והוזיםי"
שהרי
::. '3
מי שקורא את הדברים האלה נזכר בלי משים בדבר י ךזכ.הר " ל על לירמר
התורה
שבזמט :
"רכד הם מעשה זהיר
הזח …
הוציאו ימחיס בדברםי אין מועיל
לתלמודם בהו"ת משא ומתן שאין בהם ממש ,ואשר הם צעירי
Oנ eיC1ברית זפין ,יוברת ייס.
21
כנרהא ,החכם ברנ"'ם.
22
..
ג,ר"
זפין,
יMוגת
.
•
"ו. W
:גג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אלו ;
ימים מזנחיםי תורת אמת והולכםי אחר דברים
כי האדם
חושק לדברים האלה ,כמו שהאדם בוחר בדברי שחוק וכיוצא
בזה מן השבושים
'"
במקום החדוד ד~א מבלבל ומעקם
שכלו ; .
כי
אין המבולבל מפולפל בדבר זה ; רק כי במקום חדוד בלבול
השכל ; ואינו מתחיס ומתדמה לםילםול רק שד~ מעוות האמת ;
וכי בזה יאמר לחדדוי בעינא " 1כ~
אולם התגבדות המהר"ל לחדיודים הרחוקים מן האמת לא נאמהר כאן
לעצמה ;אלא האי כתובה במסגרת התקפתו הגדולה על שיטת החינוז הנדגה
בדורות אלה :במקום שחז"ל הוח לבו ..בן חמש למקרא בן עשר למשנה …
בן חמש שערה לגמאר" -הרי זו האי דרכו של צעיר בן ימי .. : Uכאשר הוא
בן שמונה או תשע שנים מתחיל הבער קטן גמרא" '".ואין ספק ,שיש קשר
בין שני העויותים ,המוקעים כאן על דיי המהר"ל .שכן אם תכלית לימוד
התרוה האי החדיוד השנון ,יש נטיהי לדחוק את הקץ :מדלגים על שלב
המקרא והמשנה ,שיאנם מכשירים את הילד לפלפול ,עווברים ש'ר ללימוד
גמרא ,שהפלפול בדבריה הוא חכלית כל הלימדר.
ומפתעי הדבר שגם בעניין זה שיטת הרב הישר דומה לשיטת המהר"ל.
הוא ,ששאף רק לעדת את כל התורה כולה -כדי לחדור אחר כך לפנימיותה -
לא יכול ההי שלא לקונן על עזיבת הדךר החינוכית של חז"ל.
וכך כתב הרב הירש בספר ..חורב""
-
עוד בטרם כתב את אגרות
צפת :
..זו האי הדרך הח' Uכית המביאה את האדם לאמת ולחיים ,והיא
כתובה במשנה עוד מימי קדם ; .בן חמש למקרא …בן עשר
למשנה …בן חמש עשרה לגמרא …למה עזבו את הדרך
הזאח 1למה הפכו את הקערה על פהי 1אהה ,מחוך אי הבנ;ן
של מאמר rucר סילפנו רבות מדרכינו Iועד כמה באנו על .ענשנו !
התורה ,שהיא עיקר המדע היהודי
-
הבה תאי בזחקת מו החיםי,
ובסופו של דבר גם מדיעית הלב .ועתה לך אל בתי הספר אול
מוסרות החינוך :את הכל תמצא בהם -רק לא את רוח ש'ראל
וחורתן".
על דברים אלה חזר אחר כך בביאורו לסדיור"
-
במפעול הספרותי
האחחן :
..במהלך זה
של
הלימדר
כבר עסק
הצעיר שער
שנים
במקרא
וחמש שנםי במשנה .בהגיעו לגיל חמש עשרה כבר קלט את
יטדרות האמת ההיודית ואת כל מושגי היסוד של ההלכה .עתה
בנקל יוכל לעבור אל הביאורים .ההוכחות והמט קנות של הגמרא,
ד"גומרת" את לימוד התורה .מי שעטק חמש שנים בלימדר המשנה
23תפואת שיילג,c
( 2סייף
25
מרp
ני.
•551
•
כנeית ה ,כה.
22
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
כל נושא הנידו! בגמרא לא יה ' iTלו זר לחלוטי! .הוא יוכלעלקוב מתוך הכנה יסזדית אחר כל שקלא וטרא של הגמרא -
ולקלוט ברוחו את מסק Uתיר .מתי יגעי הזמ! .שהנוער שלנו
שייב אל הוראת האבות ושיתות עליה "את התפחחרתן הרןחנ "Iח "!
,דבםר אלה הם כעי! צוואה של הרב הישר ; הם נכתבו בערוב ימיו .וזיאו
יז"In mמה היאלאיר רק אחרי פטירתי ,בהם חתם את משבתו החינוכית
מעי! הפתחיה.
צוואה זו של הרב הירש לא הוגשמה מעולם .הנוער לא שב אל "הור Kת
האבות" ולא השתית על ' iTאת התפתחותו הרוחנית .וכא! אנחנו מג '" 3Iכ iבסופו
.
של דבר לנקודה ,ששי בה משום טרגדיה של הרב הירש.
כבר הסברבו ,שעיקר החדיוש של משנת הרב הירש הוא בטעמי רמ.צוות
שלו .טעמים אלה משוקעים בפירושו לתורה ,ולפיכך פירוש זה ,הבראה
כפירוש לתורה שבכתב ,איננו ,לאמיתו של דבר ,אלא פירשו לכל התורה
שבעל פר .הוא פונה בו אל קוראים ,שהשתיתו את חינוכם על הוראת האבות :
אנשים שלמדו מקרא ,משנה וגמרא ,וכל התורה כולה סדורה בידס ; למדבים
שכבר הספיקו לעבור על " המחצית הקלה" של התורה ,אך · מבקשים הדרכה
אל ..המחצית הקשה" .אל אלה בDה הרב הישר כדי לשתף אותם בחודישי
תורתו ; ומהם בם קיוה לממשיכiכ" ולמבקרים .שייספ'ו לפתח את משתבו .
יכאו ו<יו מנוס מהסקת
קשה :
מסקנה
חירת הרב הישר,
שה'תה היםוד
הרוחבי של חידות גרמבחי ,היתה ,לאמיתו של דבר ,בבחיגת ספר חחוס לכל
ההיודי .היהדות שמחוץ לגרמניה לא שמעה את שפתו של הרב הישר.
העולם
•
ה'Kי יכלה להתפעל מדרכו החינוכית ומתוצאותהי הברוכות ; אך משנתו
התורכית היתה נעולה וחתומה בםביה ' .ואיל ,הידות גרמניה שמעה את שפתר,
אך לא היו לה הכלiכ" להבנת משבתו .הם למדו ·את ספריו וחזרו על חדישויו ;
אך מכל תורתו הגדו;ךל של הרב הישר שכחו רק דבר קט! -שאכ! איננו
אלא "דבר קט!" :ש"ס ופוסקים .אולם מי שלומד את טעמי המצוות של הרב
יהרש בלי לדעת את כל התורה שבעל פה -הרי הוא משול למי שלומד
רש'" בלי גמרא :הוא לורמ את פירושו של ספר בלי להכיר את הספר עצמו.
וכר
המשר
או
גגזרה גזירת
התפתחות
או
עקרות
על
תורת
ביקורת .הוא
עצמו
הרב
ריע
הירש,
היטב
עקרות
את
שאי!
לאחריה
הטרגדיה
הרוחנית
של מפעלו .וכר ה ' iTאומר חבוג ביתו " :רבים יזכרו את ש מי -אר קורא
כלום אל התגשמה בסופו של דבר 1לא יהיה לספרי" " .בבואה קודרת זו
•
הרב הירש לא זכה -לא לממשיכiכ" ולא למבקריס בשיעור קומתו .שהרי מעטים
היי גחלי התורה שביבהי.ס וכלום אפשר להיית סחרי -או בר פלוגתא -
של הרב הירש בלא שליטה בכל התורה כולה 1
מבחינה זו לא זכה הרב הירש למה שזכך לו חביריו .ר' ישראל בעל שם
טוב ייסר את תבועת החסדיות ;
והוא הג" ,אחריי תלמדיים ותלמריי תלמדיים.
•
26שפעתי מIלי .בי פווי זיל.
23
•
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
שלא נפלו מרבם בגורל ר mם .ה" בינה'ם גחלי חורה ,שהעניקי -חמה בקימחם ;
בחוספח מרובה עלאחרם היו גרור חס"רח ,שהוסיפר על משנת רבם
הע",ר .ברבות הימים התפלגו לכיתרת ולכיתי כיתרח ; וכל כת היחה מפחחת
אח החס"ות בררכה המיוחרח .ותגרונים השרנים של ררכי החסיררח מצטרפים
לשלל נrבעים עשיר ומרהיב עין.
יהאמור בבתועת החס"רת של ר' ש'ראל בעל שם טרב אמור גם בתנועת
המוסר של ר ש'ארל מסלגט .גרלוי תורה עמרר בראש ש'יברת המוסר) ,התנועה
החפתחה לכייינים שובש ,הגבדלש זה מזה בחפיסת שיטח המוסר.
הרב הירש לא זכה לכל אלה .אין ספק שהוא יכול להתפאר בה'רות תוהר
די היה לה '""''ב .ירא ,שמוםםע רןר ארץ שקמה בכזותו .אד יהדוח זו
המדקדק בקהל כבחמורה ,והקובע עיתים לתורה ; או לכל הירתר ,ברב תלמ"
חכם היועד ה:לנהיג את עדתר .אד דומה ,שהא' לא שאפה כלל להגשים את
"זונר מקר" 1השחקים של הרב הירש .היא לא חזהר אל " הוראת האבוח " ;
הרא' לא העןנ'ןן .תלמ",ם הרבה ,שזר כל שאיפת חי"ם : .דלעת את כל
התררה כולה -כ'י לחתור אל משןנערתה הפנימית.
הויאיל יחזונר החיביכי של תרב הירש לא הוגשם ,גם ןנשנחי התורנית
לא התפתחה .לא קמי גדולי תוהר שהוסיפו על דבריי .מערנ'lיו לא החפלגו
לכיתית ,דןנ.ינ'lגוח חפיסיח שונוח של משנחי ' .אין אסכילות שינוח של תירח
הרב הישר .אחד ההי
-
וע .יין היא זר'"
הרב
הירש.
וכוכבי
דרך
בשמי ההידןת .חידי ההי
בדירן
בחחת".
ראתם אחינר" ,וע לכם שהקדשו בררך הרא הפילני במהמררת ערביתינר
בתרך
ארמה
זר
שהיא
ארמת
מתחכמים להרע ולמארס
ישמעאל
אותנו,
כמו
שרעתם
שנזר
לעינו
חזקה
עילנר
יתברך
רהם
.ואריבינו
פיללים" ,שולא עדמה על ישראל ארמה ירתר אויבת ממנה רלא אומה
שהרעה בתכילת הרעה זלזלל ארתנר ולהקטין אותנו ולמאוס
ארתנו
במוהמ.
רוכב"ם :
אנרת
תימו
••
,
24
,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
היכ אהיו מדדכי זילכרשטרום
ככדד לתלמיד כפני רכן
כשולחן ערור יורה יעה סימן רמ"ב סעיף כ"א " :אין חולקין כבוי לתלמדי
בפבי רבו אלא אם כן רבו חולק לו כבוד" .סתם השו"ע ולא פירש ,לאיזה
כבוד מתכוונים כאן .האם הכוובה למה שבקרא "כיבוד בעלמא" ,כגון סדר
קדימה והעדפה ,קימה לפבי התלמדי בבוכחות רבו ,סדר ישיבה ,ועוד
-
או
שמא שי כאן "כבוד" מסזג חשוב הרבה י'תר " :אין כבזד אלא תזרה" )אבות
פ"ו(, ,ג"מ והכוונה כאן ,האם לשאול לתלמדי בהלכה גם בבוכחות רבו.
לכאורה מקומה של הלכה זו בשו"ע מדבר בעד עצמו :הרי כותרת הסימן
רמ"ב ביורה דעה היא "שלא להורות בפני הרב ,ודין רב שמחל על כבודו",
וכדיוע הסעיפםי א'-י"ד )זעד
בכלל( עוסקים כעביין הזראה ,ומן סעיף ט"ו
Tאילר מדובר על עביבי כיבוד )ולא הוראה( .הסעיף שלבו עצמו ,סעיף כ"א,
סודר בין "כל המובע תלמדיו מלשמשו" )בסעיף ('כ לבין "ראה רבו עובר
על דברי תורה ,אומר לי לימדתבי רבבו כר וכר" )בסעיף (,ב"כ כלומר :כיבו,ד
ול Mד tראי.
מפרשי השו"ע לא האריכו בפירושה של ההלכה ,אבל גם ממקצת דבריהם
משתמע ,שאבו עוסקים בכיבו,ד ולא בהוראה .בש"ר שם ,סקל"א ,מזכיר גם
עביין קימה של הרב בפבי התלמדי .בגליון מהרש"א )איגר( מעיר ,שבכל זאת
"מציבו שהוכיוו שם תלמיד לפני שם הרב בהגדת
הפסח :
מעשה ברבי' עקיבM
ורבי טפרון" .הגרשווא גם מציין לתור"ה אמר ר"ע בע f1ז מ"ה או' ,י'ז ל :
II
משוכיו את ר' יוסי הגלילי בפרק בתרא דגיטין מקי.lב דר"ע ,לא קשאי
יההי הגשר 'Iא יכול לציין למשנה עריכה במסכת מכות פ'/א מ"ד ,שבה
רבי שמעון לפבי רבי עקיבא .אולם מאדיר הוא גם לא ציין לדעה
אע"ג
'''.וכו
הוזכר
אחרת
בתוספות ,ששי להקפדי בסךר כתיבת שמות החכמים ,כגון במסכת סוטה ד' ע"א
תוך"ה
בן
עזאי,
וכן
במסכת
בבא
מציעא
ך'
ע"ב
תדו"ה
אין
בשבעין,
ועו.ד
ביגדוים אלו במקומות שובים בתוספות ,בין מקום למקום ,עוד יבוארו בהמשר
אי"ת.
גם מקומה של ההלכה הבדובה ב"די החזקה" לרמב"ם הוא
חד"משמעי :
בהלכות תלמוד תורה פ"ה ה"ח הביא הרמב"ם הלכה זו בין "חייב אדם להקביל
פבי רבו ברגל" ובין "כל המלאכות שעבך עושה לרבו ,תלמדי עושה לרבו".
אולם ,אס בעיין הטיב במקור ההלכה ,בגמרא בבא בתרא קי"ט ע"ב ,יתברר
שהעבין איבבו פשוט כל כר .וז"ל הגמרא שם :ותעמךבה לפבי משה ולפבי
אלעזר הכהן ולפבי הנשיאים וכל העדה )במדבר כ"ז ,ב( -אפשר עמדו לפבי
משה וכו' ]פירשב"ם :והלכו אח"כ לפבי אלעזר ן משה לא דיע ,אלעזר מבין
לו ן ואפשר שאלעזר לא אמר כלום ,והלכו אח"כ לפבי הבשיאים ,ואח"כ לפבי
הדעה [1ולא אמר להם דבר ועמךו לפבי הבשאיים וכל העדה 1אלא סרס
ךשרד tכאילו כתוב למפרע ותעמדבההמקאר ידשרהו ]פירשב"ם :כלומר
25
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לפני משה ,רמקמי משה עמדר לפני אלעזר ,רמקמי אלעזר עמדר לפני הנשאיים,
רמקמי הנשיאים עמדר לפני העדד .רהאי דלא כתב רתעמדנה לפני העדה רלפני
הנשיאםי ילפני אלעזר רלפני משה ,ה"נר לפי אשינר צורה להקדימ בפסרק
תלמדי לרב ,אלא ראשרז ראשרן חשרב[ ,דברי רבי איש" ..אבא חגן אמר משרם
רבי אליעזר ; בבית המדשר ה" ירשביז ]פישרב"ם ; משה ראלעזר רנשיאי
העדה ,יעמדר לפגי ברלן ,ששאלן לברלן ביחד ,רחלקר בברד לתלמדיים 'במקרם
רביתהים[ יהלכר ערמדי לפגי כרלן .במאי קא מיפלגי ן מר סבר חרלקיז כביד
לתלמדי במקרם הרב ]פישרב"ם ; אבא חגן סבר חילקיז ,דכל יה חשיביתי
של רב היא ינחיא להי[ רמר סבר אין חרלקין ]פירשב"ם ; רבי יאשהי סבר אין
חילקיז ,הלכך מסרס המקרא[ .יהלכתא חרלקין רהלכתא איז חילקין .קשיא
הלכתא אהלכתא ן הלכתא אהלכתא לא קשיא -הא דפלינ להי רביה קירא,
הא דלא פליג להי רבהי קירא ]םןו 'שב"ס ; הא דםליג להי רבהי .לתלמדי יקרא,
ידאי גחיא להי שחילקי לי גם אחרים כבי,ד רמשה רבגר היא פליג יקרא לכל
שיראל ,יכן זה לזה[.
מתייחס
כפל שראינו ,הרי בפירושו דלברי רבי יאשהי ,הרשב"ס
ל"איך
חילקין כביר" במיבז של "איז מקדימין שם התלמדי לםגי רבי" ,יכלשינ',
"ארשרז ראשרן חשרב ".ארלם בהמשך ,בבראר לםשר את דברי אבא חגן בשם
רבי אלעיזר ,היא ארמר במפרשר ,כי "חרלקיז כביר"
-הכררגה
-שראלים
שאלה בהיראה מתלמדי בגרכחרת הרב .רהרבר צריך באירר.
ישטת
הושב"ם
תמרה הרא ,שהשרב"ם מפרש את "מר סבר" הראשרן ,שאלר רבריי של אבא
חגז בשם רבי אלעיזר ,שהרא החגא השני בפלרגתא ; ראת "מר סבר" השגי הרא
מפשר ,שאלר הם רבריר של רבי יאשיה ,שהרא התגא הרשארי בפולגתא האמררה.
רבר זה הרא בגיגיד לכללים .אמגם לכאררה אפשר לתח זאת בםשטרת כאן ;
מלשרז הרשב"ם משמע ,שלא היתה לר בכלל בגמרא גירסה של "מר סבר",
אלא שרונת התניאם החרלקים עצמם ,רה"גי ; "אבא חגן סבר חרלקין ,רר'" סבר
חולקין" .אולם התמלהה תישאר שרירה וקיימת לגבי הרמ"ה ,בספרי "די
א
רמה" כאן ,הגררס במפררש בגמרא "מר סבר" ראף על פי כן הרא מפרש את
הסרניא בניגרר לכלל של "מר סבר ראשרן" '(.ראם כן ,הראר קישיא לדרכתה.
רשי לרמר שגם לרשב"ם היתה נירסה של "מר סבר" ,רברבריר האר רק מפוש
מי הרא "מר סבר" )בלא להזכיר את לשרן הנמרא( .רברראי ההי לשרב"ם
ילרמ"ה יס"עתם יסרר חזק שהכרעי לפרש את הסיגיא בנינרר לכללים.
r
1
וכן כ …אוי החייס" בול התררה )כמדבר ס ,י( 'ייה
ומפרס כךשב"ס ורמ Hה .אגב ,מה שכתוב
בפרק
בבמרא
בסוזכה
26
שם :
ייקיבי לפני מסה
בפרק י"ג כיף
ק"ג :
גירם "מר סכר"
-
הוא ם"ם וז"ל
:
W,ז ברף קי"'ם .כן לא זכיתי להבין המ שכתוג שם באריכוח להוכיח שהמחליקת
בסןגייתנן
פי
הKי
ל pזיית,
יהרי
הוא
נו"ב.
"
www.daat.ac.il
בכר
מפיוש
בחרד"ה
שעמת
ימהנ
)כתר(.
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
אבל דברי השרב"ם טעובים הסב; משום קשיים
בוספים :
אמבם הוא כיאר
לדב את סברת אבא חבן כשם רכי אלעיזר' ,היכן וכציד הוא מוצא את "חולקין
כבדו" במקרא אשר לפביבו -ששאלו את כולם יח,ד את התלמדייםבבוכחות
רובתיהם ,אולם הרשב"ם לא הסביר לבו בכלל ,היכן וכיצד רבי אישיה מוצא
את "אין חולקין" בפסוק זה ,במובן של כיבוד בשאלת הוראד .אדרבה :הרי
לפי רבי יאשהי ,הלכו בבות צלפחד בראשובה אל התלמדיים ולא אל משה,
אע"פ שההי מצוי להן ,וייצא שבזה הלקו כבוד לתלמדיים ,ואולי עדו יותר
,
מאשר לפי אבא חבן ,המפרש שלא שאלום בבפר.ד
האם ייתכן שסיבור השרב"ם כי"אין חולקין" מתבטא אך זרק בהקפדת
המקאר הלקדםי את שמו של מרע"ה ז לא שממע כר בדבריי ,או !iשiסי נם
עבין של הקדמת השם החשוב ,אוםל כעביין בוסף על הכיבוד על ידי שאלה,
זאת עודו ':אם בפרש את השרב"ם בדברי רבי אישהי רק לעב;;ן' כיבוד עו דיי
הקדמת כתיבת שם הרב ,הרי אין בכלל מחלוקת בין התבאים· ,שכן הם עוסקים
בענינים שונםי :רבי אישיה עוסק בכיבוד כזד ,ורבי אלעיזר בכיב iד מסוג
אחר לנמרי ,ואין הכiח להרבות במחלוקת,
,
ישםת ההולקםי
לא ייפלא אפוא על הנצי"ב בספח "עמק הבציב" על הספרי ,שהוא בא
"רבי אישהי הוא שסבר
)ב 'Dבהעלתך ,כב"ל( וחולק על פירוש הרשב"ם :
•
חולקין ,ומשום כר מסרס המקרא ,וכפשטהי שבאו לפבי כל אחד ואח,ד ומדוייק
לשון הש"ס מ"ס "ולקין יהוא הת"ק ,מ"ס אין "ולקדי יהוא אדיך תנא",
אבל עדיין לא בושעבו ,גם לפי פירוש הבצי"ב בגמרא אדי אבו דויעים,
היכן וכדצי שי למצוא את "אין חולקין" במקרא ,לאמיתו של דבר ,לא הרווחבו
דבר :ל ' Dהרשב"ם התקשיבו בדברי רבי יאשהי ,השcIו בעל דעה זו של "אין
חולקדי" ,ועכשיו לפי הבצי"ב אבו מתקשים כדברי אבא חבן בשם רבי אליעזר,
השוא כעל דעה זו ,בסגרגן אחר :לשיטת הרשב"ם חיפשבו את "אין חולקין"
נ"סרס את המקרא" ,ועכשו ·אבו מחפשים את "אין חולקדי" ב"שאלו את
מלם" ,הכדצי אפשר לראות העדר כיבוד רב במה ששואלין תלמדיו כבוכחותו
)מתוך הבחה שדיע להשיב ,ורר.י רבו מתכבד בזה( ז מעביין הרבר שבפירושו
לחומש )העמק דבר במדבר כ"ז ,כ( בדחק הבצי"ב לכאר ,שכל אחת מכבות
צלפחד דיברה עם משיהו אחר 1
אר הנצי"כ אינרג ההידי כדרר פירושו בסוגיית בו .קדם ·לו )כ iמן
-אבל
הספר יצא לאור לםי כתב די רק בחשל"כ( רבה של ראהאטין ,כעל "מרככת
זמ.שבה" על המכילת·א ,רבי משה דדו אבהרם ·טרושי אשכב " iב"חולחת .אזם"
על הספרי ,אולם אגב סלילת דרר משלו " :ולולי דמיסתםיבאאמיבא היפך שיטת
הרשב"ס ז"ל ,לפי מה שהביא '''נה גשם התוספית לטור יו ר 'סי' רמ"כ דברנו
מוכהק אפילו· שרות וא מהנ ,תוך ' 1פרסאות ,הדיינו בקובט מושר ·לטצםו וכו..
ומעתה מ"ד דס"ו סרס המקרא ועמדו פלבי אהרן ככיתו .ע';כ 'ס"ל דחולקין
/l
כבוד .ובסליח שרות מהני ,ואידר דס"ל ככהי"מ היו יושכין ,ס"ל דאין חולקין".
27
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הו הנצ'"ב הו החו" Kזכו לכוןו .לדעח ואשונש .הם לא אוו Kח פו"שר
רבנו גשרום מאור הגולה ,שנדםס לראשונה בש"ס ו'לנא על הדף .גם רגוכ"ה
כאו גורס "מר סבר" ומפרש לה'םך מושב"ם .וא'לו אח הקוש'ה הע'קר'ח ה'כו
ובמה מחבטא ו'א ·,,חולק'ו" -ב"שאלו אח כולם" -מחץר רגמ"ה באוםו
מםח' : Yואבא .חבן סבר א'ן חולק'ו ,אלא להשמ Mשלו ,הלכו ועמדו כולם לפנ'
זחנה ! לפ' ג'רסחנו אבו בגמוא ,וכך בספו' ,א'ו כל אםשו~ת לפוש כך .הר'
· אצלנו כתוב ממש לה'פך " :אשלו את וכלם' Iורגמ " ה כוחב "וכלם אשלו את
מש.ר" !
מו
ההכ m
אםוא לומר ,שלרגמ " ה ה'חה ג'וסה ש ונה גבמאר ,ובמקום
" הלכו ועמדו לפנ' כולם" גוס הוא " הלכו ועמדו כולם לפנ' משה" • .ואכן
ב'לקוט
שמעונ'
לפ'
פ'נחס,
בומז
תשע"ג,
מובאות
שח'
iכ'נו ומצאנו :
הג'וסאות " :לפני משה" וגם " לפנ' כולם'! ומענ!" הדבר . :ב"דקדוק' סופו'ם ;'
לבבא בתוא מביא גירסא זו של "כולם לפנ' משה' :ומצ"ן " :וטעות סופו" !
רבה
גם ב'מ'ו עד"ו לא יצא לאוו פיחש הרגמ"ה …אבל גם במדשר
•
!ו ש וב -לפלא
וחנחווכא על אתר ,בפ ' פנחס ,גווס " :ב II 1IIלו ו IIלו לפני
על בעל פ'חש " זע " tnף " לתנחומא שמב'א IIבן את ם'רשר השוב'ש על דבר'
רב' א'שזI r
אלה דב'י מפוש' הגמוא.
החולק'ם עצוכם מוקשם" למד' :
תם· , 1, ,
רב'ירב
..ססו
יו
המקרא
אולם
כשנתבונן ה!כ'ב,
Mישז'l
דורשיונ
הו' .דבו' .החנאם"
•
II
איבבר
דרך
הבנה
רגליי-.
אם
רבי
אישהי
החל,ט לנקוט בזו ,ה'י שלא ה'תה לו לכאווה כל דךר IIחרת נ mה מזך.
ראה בם'רשר אור הח'ם" דלע'ל m" :וא הEכ'ד םשט הכחוב ,דר '.זה מגדי כ'
לא מזא לו דרד להעמדיו בל ,ס'חס'!
וזך ההסברה של דבו' הרשב"ם הנ"ל :מאחר ש'ר" סובר ,שא!' חולק!'
כבוד לחלמדי בפני הרב U'II ,יכול לפשר ,שעמדך לפנ' בולם ושאלום בח'ה
כפי שמפשר רבי אלעיזר ; ובמובן IIכיו וכיל לפרש אח המקרא כפשזסו ,ששאלו
את משה רבנו ,ולאחר וככן אח IIעלזר וכך ' ו"הלכד מסרס הוכקרא !' אבל כאן
מדי מחעוררת תמזrה עוצהמ :נכון ד~א שרב' ' IIש ז rאינו יכול לפשר כמו
ר " א ששאלו אח כולם בבזrמ " ה שהרי הוא סובר שא'ן חולק!' ,אבל הוא
וכ"ל בההלם לפרש שכולם ש'בו בבזrמ"ה ושאלו את וכשה לבדו ! ובמקום
•
שחה'ה לפב'בו רק מחלוקח ה' IIשונ'ם ,בין הרשב"ם והרמ"ה מחה ורגמ"ה
מקבל,ס
מאדיד ,עד'פא הל"ל ושתהז rפלוגתת התנאים צטמם בבקודה זו ,וה"בו
•
בגמרא ונסחה מע! ,זו בפ'ווש המקאר ,המתא'מה בכל .בר לסברות התבא'ם :
ותעמדבה וגו :בב'ת הדמשר ה'ו יי ש ב'ם כולם ו ש אלך את משה לדבו )מפנ'
שאין חלוק!'( ,דברי רבי אישז .rאבא חנן בשם ר " א אומר הלכו עומדי לפנ'
כולם )מפנ' שחולק'ו( .וברור הוא ,שלפי נוסחה זו '!א ושם צוךר לםר~ IIת
הקמרא ולדשרו I
ואדרבה :
את סברתו אשין חולקין 'בטא רב' ' .אשיה לכאורה ויתר טוב
28
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אם אימר ,ששאלי רק את משה ינמנעי מלפנית לתלמי'יס בפני הרב ,מאשר
אם פישר ,כפי ששעה זאת לפניני גבמאר ,כי שאלי את התלמי'.ם' אילם רק
שלא בניכחית הרב .ילחליפיך -יתליי הדבר באיפך הבנת דברי הרשב"ס -
פיריש פשים יזכתקבל זה מיטיב לבטא את "איך חילקיך" של רבי אישהי ,ריתר
מאשר "יהאי דלא הקדימי הכתיב ,מפני שלא רצה להקרים תלמי' לרב יראשיך
ראשיך חשיב".
תמההי רכברי
רI
אלעיור
לא שפרה הבנתני בדברי אבא חנך בשם רכי אליעזר .ההלכה קיבעת בגמרא
ןבשו"ע ,כי "המורה הלכה בפגי רבי חייב מיתה" ,מקור הלכה זי איבו אלא
•
רבי אלעיזר עצמי
)עיריביך ס"ג ,א(
יבסעיף ד' בסימך רמ"ב מיבאת גם דעת
רת.יספית ,שכבר ד~זכרה לעיל ,כי ברבי המיבהק אינה מיעילה נטילת רשית.
בשלחך ערין שינם קריטריינים בחרים ,מה נקרא היראה של הלכ.ד .אמנם
בגמרא סנהרריך דף
ז"' אני מיצאים ביתר
שאת :
באא חנן בשם רבי אליעזר
~מר ,על עסקי שו,י הם מתנבאים )אלרו ימיי'( ,יבכל זאת הם נקראים
שם מירי הלכה לפני רבם .ישם ביוראי לא ההי הדבר בניכחית משה ,שהרי
נאמר בפיריש ,שהלן יהישע יסיפר לי זאת .יכיצד יאמר אבא חנך בשם רבי
אליעזר בסיגייתני ,שחילקיך כביד לתלמי' בפני הרב ממש ,יזאת -לקציית,
כאמיר -גם אם אין רבי חילק לי כביד ן הרי כשחילקיך "כביד" כזה לתלמי'
בפני הרב " -מכבדין" איתי חכייב מיתה ! לא תיתכך אמבייילנטיית כזי בהלכד.
עיר קשה :הרי סיכמני לעיל ,כי לדעת רשב"ם יסיעתי -רבי אליעזר
סיבר שחילקיך כביר לתלמי' בפני הרב ; יאילי לרעת רגמ"ה יסיעתי -ר~א
סיבר שאיך חילקיך ; יכך ראיני הבדלי תפיסת הראשינים בביטיי העדר הכבור,
בהתאם לגירסית השינית בגמרא .אילם דבר אחד בריר :כל אחד מהראשינםי
רנ'!,ל מבאר כדרכן את דברי וגי אליעזר ,דהייבן " -חולקיו" אן ,ואיו תולקיו".
אן איך רעת שלישית -ששי ספק ,זכהי רעתי של רבי אלעיזר.
יהנה אני מיצאםי במסכת יימא ,רף ס"י ע"ב )ימעיך זה במסכת סיכה כ"ז
(,ב"ע כי דרכי של רבי אליעזר היתה ,ש"לא אמר דבר שלא שמע מרבי
מעילם ".ישם בגמרא ,ביך שאר הענינים שלא רצה לפסיק בהם במפירש ,מכיייך
שלא שמע על כן מרבי -מיבאת גם השאלה הבאה " :מהי להציל הריעה
זכי'י הארי " 1מסבירים המפרשים )רבנז חננאל,! ,מא שם ; תיד"ה מהי )שם(
-
בשמן j
תרם'
רד"ר,
בשם
הער;;ך ערן פלך ; יעיר(.
שס ;
רבנו ברור ; תוספות שינלם ,שם ;
יבעיך יעקב גירס כן במפושר בגמרא עצמה !הריטב"א,
-
כרייך
כי שאלה זי לרבי אל,עזר היתה אירית איריה החיתי לפני דיר המלן :
שאירהי אמר בניכחית המלך "יאדיני ייאב" -האם ההלכה היא שחילקיך כביר
לתלמי' )ייאב( לפני הרב )דיר( ! יאם כן ,איך איריה נקרא מירר במלכית ;
אי שההלכה היא ,שא rחילקין כמד לתלמי' בפני הרב ,יאם כך ,בדיך ציייה
ריד להרגי ! יגס על השאלה הזאת לא רצה רבי אלעיזר להשיב במפירש.
דמעתה קשה בריתר :כציד הגמרא אימרת בבבא בתרא ,שרבי אלעיזר סיבר
11J
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חרלק~ן )לדעת השוב"ם הררמ"ה( אר אין חרלקין )לדעת רגמ"ה( ,הרי
-
לא השיב בכלל לשראלוי ,אם
-
בוימא
חרלקים אר לא ז רלא נראה •הדבר אוינר
ובחקבל על הדעח לברא כעח רלחדש מחלרקח בין שחי ,סרגירת אלר ,לקברע,
ששחי הגובררח סרחררח זר אח זר .רמכיררן שהברייחא דבבא בחרא לקרחה
הרי ירצאח לנרמהספרי ,רהגמרא שבירמא מקררה בחרספחא יבמרח פ"ג
מחליקת שלא הריכרה בשרם מקים ,בין הספרי לבין החרספחא .רבי • דרד פזרר,
ב"חסדי דוד" על החרספחא ,מבאר כאן באריכוח אח דבריר רשיטחר של רבי
אליעזר באי"מחן חשובה לשואל,ם .אך ,לצערנו ,הוא מדלג על הקטע שאנו
בו
דנים
כאן.
עילונ לראיח אח דברי החנאים בהיקף רחב יוחר ,על רקע ררכם שויטתם
ואולי חאפשר לנר גשיה זו לחחור לפחרון הדברים.
שיטת
ור ,יש'Mה
בכמה וכמה מקומוח בש"ט ,מפשר רבי אישהי את 'המקראות בדךר של
"ציבור" .לדוגמא " :אביו ואמו קילל" -כל עוד לא גילה לגו הכחוב במפושר,
שמדובר על כל פרט ופרט לחזר ,הרי אם מופעיםי בכחוב שני פרטםי או ויחר,
אנו אומרים שכוונח המקרא לכלל הפרטםי כולו ,ל"ציבור" ,ולא לכל פרט
בנפזר ,ומשום כך המקלל אח אביו לבדו -איננו חייב ,כל עוד לא קילל את
אביי וגם אח 'אמי .אם כן ,אין רבי יאשהי יכול לפרש אח המלים שלנר "לפני
משה רלפני אלעזר ולפני הנשאיים וכל העדה" -שהם היי ביהר ,כאל שאלו
רק האר המם .ומאחר שאינו יכול לפרש ,ששאלו אח כולם בהיד )כ"ציבור"(
שהרי היא טיבר )לדעח רשב"ם ירמ"ה( כי אין חילקין כבוד לחלמיד לפני
הר.ב הריהי נאלץ )יכדברי רשב"ם " :הלכך"( לסדט אח המקרא.
אילם ניחר לנר קישי אחר לפי הטבר זה :לדעח רגמ"ה רבי יאשהי טיבר
חילקין ,רלכן הלכר לשאיל כל אחד בנפרה ומשים כך היא מטרס המקרא'.
רהרי היחה לרבי אישהי דרך אחרת לפרש ,פשיטה ייחר :שכילם היי בבהימ"ד
ישאלר אח כילם )בדירק כמי רבי אליעזר אליבא דשרב"ם( ילא יצטרך לסרט
את
המקרא,
יבברייחא
היהי
כתיב
בערך
כך :
רתעמדנה
רגי'
בביהמ"ד
וישבין ישאלי אח כילם ,דברי רבי יאשיה ; אבא חנן משום' ר"אאימר :
את' משה לבדי.
הוי
שאלר
.
מכאן נראה לני מקיר רהיכחה לשיטחי רהבנחר של רבי יאשיה בהמרת
יכאפון של הכברד שניחנים לתלמדי בפני הרב ,רנקידה זי היא יסידיח יעשיהי
להבהיר את הנשדא שאנר דנים בר.
אמח רנכין הרא ששרב"ם מפרש את "הילקין" של רבי אליעזר בכך ,ששאלר
אח החלמדיים בפני רביתיהם ,וכפי שהיא מדגשי שחי פעמים בפירישר ,שדבר
זה ד~א "נהיא" לרב ,מפני שכל זה היא "חשיובחר של הרב" .יקל להבין ,שאם
הגיע החלמדי בלימזריר רביראחר לזמרגה זר שויכל לכורן לאמיחה של חירה
ילהשיב לשיאלים כאילי הרב עינה ,הרי "בכל אדם מתקנא ,חרץ מבני רחלמזיר"
30
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
)סנהדרין ק"ה ע"ב( יאדרבא ,דבר זה ,!,עמ על הצלחת הרב "ראי ג'!'יל,ם
שג'!'לתי" )לפי כתיבית מ"ה (.א"ע
אחרח היא עמדתי יסברתי של רגמ"ה :לדעת רגמ"ה לשאיל תלמיד לפני
הרב איני כביד לרב ,אלא נהפיך היא ,זלזיל בי ! אפשר לי לרב ליהנית מתירת
התלמ'!'יי שהגיעי לכלל דראר_ ילשם כד הרי הם עמלי ילןןני יהגעיי ,יגם
כזה שבאם' אליהם )בנפדר (! ילא לרב ' חחילה ,אע"פ שהיא מציי כעיר ,זהי
מתן ככיד לתלמ ,!,יגם לרכ :אבל בניכהיתי של הרב אין לפנית לחלמ'!' !
עדדו הכדל ש' לציין בין רשב"ם לרגמ " ה :לפי רגמ"ה רכי יאשק הסיבר
בדךר כלל ,שהמקרא מחכיין ל"'צירנר יחד " ילא לכל אחד בנפרה מפרש
כנ'!'י, 1ן'!'ד שהלכי אל כל אחד בנפרר ,מנDי שכאן נילה לבי הכתיב ש'ש
להפרדי בין הפרטים ,על '!',היספת "לפני" :כפסיקני 'ש שלישה '''.נפל"
ולכאורה 'tןjה מטפיק חאו .סברה זן ,בפיריש מיוחד של "לםני" מיוחרים ,כבר
היזכהר במפרשי.ם ראה ציף דבש לר' י'!'אל הצרפתי )היכא גם ב"חימת אנך"(,
המלבי"ס" ,באר יצחק" על פירש''' ,עמק הנציב צעמן ,זעןד .מה שאין כן
רבי אלעיזר ,אשר אינבי ניהג לדריש "ייתירא דקרא" )ראה עמק הנציב(.
ישםת רבי Kלעיזר
גם
אח
הסחירד_
לכאירד_
ב'ן
דברי
רבי אל,עזר
בכבא
כתרא
לבין
יהמנעיתי מתשיבה במסכח 'ימא ניתן לחרץ בדרכי ישיטחי .בענין " אין שליח
לרנר עבי;ח" ,כמסגת קדיושין רף מ"ג ע " א ,אבו מצואיס ברייתא :האומר
לשליחי צא יהריג לי את הנפש ,היא חייב ישילח'י פטיר .שמאי הזקן משים
חגי הנבאי אימר :שילחרי חייב ,שנמאר )אצל אירהי( "איתי הרנת בחרב
בבי עמין ".בגמרא שם שלש איקימחיח של המחליקת כין הת"ק לבין שמאי,
יבסיים מכיאר ,כי דלעת שמאי שממטות הפסיק האי ,ש"חילקין ככיד לחלמ' i
בפגי הרב" ,שהרי אם ריר חייב ,סימן היא שאיריה לא ההי מירד כמלכות.
עי ,!,היא כ' Uרי של רכי אל,עזר בגמרא " :רבי אלעיזר שמותי" כלימר
מתלמ'!'יי של שמאי אי של בית שמאי''' .שר )שבת ק"ל ע"כ( מביא עיד פיריש
מלשין "שמתא" ,שחברין כירכרהו אבל רשב " ס מבאך "שמותי IIמלשוי "שמאי"
)תדו"ה שמיתי ,נדה ז' (.ב"ע ימכרין שידע רבי אלעיזר ,כי לדעת רבי ,שמטמות
הכתיב היא שחילקין ,הרי גם היא רבי אל,עזר ,מכאר את משמעית הכחיב
שלני "יחעמדנה לפני משה" יגי' " -שחילקין" )כל זה לפי רשב"ם( .אילם
' לפסיק במרפשר ילימר ,שההלכה האי "חילקין" -לא ר~ה )במסכת רימא(,
כי גם שמאי לא אמר זאת במפירש .ימה יימתקי כאן דכרי המהרש " א על אתר
)רימא ס"י ע"ב( י " iל "… :דידאי השיב להם ברזמ ,אלא שלא ההי ריצה
לימר בפיחש ,כיין שלא שמע מרבי" )אלא שהמהרש"א מבאר באיפן אחר(.
שדיב -כל זה היא לס' רשב"ם ,המפשר "שמיתי " תלמ ,!,שמא.י יאת
סברת רבי אלעיזר "חילק ", rאילם לפי רגמ"ה )אשר היה רבי של רבי של
דש' (,vד~א סיבר כי "שמיתי" היא מל' שמחא )כנאמר ברש''' דלעיל( ,ילכ1
31
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
איבז חייב להיצמד לדברי שמאי .אך עם זאת ישיאר קשה ,כיצד רבי אלעיזר
בב"ב סובר "אין חולקין" )שהרי שאלו בבות צלםחד את משה לבדו( ,והרי
ביומא לא רצה להשיב על שאלה זו .ולא בראה סביר לבוא ולחדש ,שרגמ"ה
חולק על כל המפשרים ומםרש את השאלה "מהו להציל את הרועה מדיי הארי",
שאיבבה
בדוד
עוסקת
ואוריה.
ואשר לביגוד שמצאבו בכמה מקזמות בין דברי התוסםות השובים ,בראה
שהדעיות בזה הן חלוקות באמת ,והן תלויות במחלוקת אחרת בתוד"ה מורד
ע"א.
בקדיושזי מ"ג
בתוספות
שם
חולקםי,
כשאמר "אדובי יואב" בבוכחות דוד המלך :
בכך ,שאוריה כיבד )בסגבון דבריו(
מה
המרדיה
היתה
אורהי
של
לדעה אחת,
המרדיה מתבטאת
את יואב בבוכחות דדר
רש"י( ;
)וזו דעת
לדעה אחרת לא הביטוי של "אדובי יואב" גפע כדו,ד אלא עצם הסירוב של
אוריה ללכת לביתו כפקודת המלר ; ולדעה שלשיית -שהקרים את שם יואב
לשם המלר.
אולי גם מותר לבו לקשור כמחלוקת זו את הבדלי הגירסות בין דברי חז"ל
במסכת דרך ארץ רבה פרק ה :ובין דברדי,ם -באותו מעשה -במסכת כלה
רבתי פרק
ז!
וכן
את
גירסת
הגר"א
שם,
המוחק פיסקה
אחת
רק
כמס'
דא"ר
ולא במס' כלייר :
בדרר
ארץ
רבה
פ"ה
מסופר :
מעשה
בארבעה
הםבימית והיה להם פילוסוף אחד חבר שם .ואלו
הן :
זקבים
שהלכו
למלכות
רבן גמליאל ןרבי היושע
רבי,
ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא .אמר לו רבי יהושע לרבן גמלאיל :
רצובר שבקבל םבי םילסוופוס חברבו ז אמר לו :לאו .לשחרית אמר לו :רבי,
רצובר ובקבל פבי פילסוופוס חברבו ז אמר לו :הן .הלר רבי היושע וטפח על
הדלת .והיה פילוסופוס ההוא מחשב בדעתו ,ואומר :אין זו דרר ארץ אלא של
חכם .פעם שביה עמד ורחץ םביו ,דייו ורגליו .פעם שלשיית עמד וםתח על הדלת
וראה את חכמי שיראל ,אלו באין מכאן ואלו באין מכאן ,רבן גמליאל )גירסת
הגר"א :ר"ג באמצע( ור"ר וראב"ע מימיגי ור"ע משמאלי ,יר,יה פילוסופס
מחשב בדעתו ואומר :האיר אתן שלום לחכמי ישראל ז אם אומר אבי " :שלים
על,ןי רבן גמליאל" ! -במצא מכזה את חכמי שיראל ,אם אומר אבי " :שלום
עליכם חכמי שיראל" -במצא מכזה את רבן גמליאל ! כיון שהגיע אצלם ,אמר
להם :
"שלום עליכם חכמי שיארל ור"ג כרשא "! )והגר"א מוחק את הפיסקה
הכאה( ולא מר"ג למדבו אלא מן השכיבה למדבו שבאמר )מלכים א :כ"ב(
ראיתי את ה' ישוב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו ,מימיבו ומשמאלו'!
ואילו במסכת כלה רבתי באמר " :כשהגיע אצלם ,אמר להם -שלםו טלכים
ולרכי גמלאיל ברשא" )וכאן הגר"א אביו מוחק את הםיסקה הבאה( :ולא מרבן
גמליאל אלא מהגבורה ,שבאמר וגו! בראה שלפי הילפותא מהמקרא כספר
מלכים -אי אפשר לתת לשאר החכמםי תואר וכבוד בפבי רבן גמליאל.
כדמ כן ,אולי ככוובה שיבו הפוסקים מגירסת הגמרא דככא בתרא ,וכותבים
הם "כפבי הרב" ,כלומר לא רק בעירו ,אלא גם בבוכחותו ,ולא "כמקום הרב':
כםי שמופיע 'אצלבו בגמרא.
3ג
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאדיך לםגיגי דבוי רבי אליעזר בסגהדריו ,שאלדד ימדדי גקראים רזברי
הלכה בפגי משה ובט ,כשמאוי דק " ,עלי של י י" ארף שלא בגיכחיתי ,ארף לגבי
משה דהיה פליג יקוא לכל אחה דבוי רבי אליעזו אלי מיכחיים לגי ,כי איו
בשים פנםי יאיפו להתיר לתלמיד לישהב בפגי הוב ,היא יכיל להתכבד בקבלת
השאלה מהתלמדי הקטו .ידבו זה -כאמרו רכמיסבו -ד~א כבדר גם עביוי
ינם עמר רבי .אבל להשיב -בשים פגים ראיפו לא !
מאחר
שדבר
זה
גשמע
כחדייש
יאינר
רב
מיבא
בשים
מקים
בשר"ע
שאלתי בזה דעח חירד ,יהגרי"ש כגואה מריב פשיטרתייבםיסקים
אלשייב יהגרש " ,אזירבך שליט " א הסכימר לכך.
ראס חרצה לימר ,הרי שנם שיטה זר של רבי אלעיזר להחמיר בירתר על
התלמדי ,שלא עייז להיריח לפגי רבי בכל דרך שהיא ,רמאדיך להחמיר בכבדרי
גסשל איתר תלמדי עד הקצה האחררו ) ,גס כשרבי איט חילק לי כביד(1
שיטה זר גראית לקיחה מתירת שמאי רבי :מצד אח,ד שמאי מםירסס כמחמיר
על תלמדייר ),,דחאר באמת הבגיו שבדיר"( ,ימאדיך בפרקי אבית )םייא מט"י(
מלמדבי שאמי " :היי מקבל כל אדס בסבר פביס יפית".
שבי הדברים ממקיר אחד הס ביבעים :
התלמדי הקטו חייב בכיבדר רבי,
כשם שרבר ,התלמדי הגדיל ,חייב בדבר .גשיה דר-אבפית זר של רבי אליעזר
כולה תורה היא ,וכולה כבוד התורה וחכמיה.
למיתר להרסףי ילהדגשי ,כי מאמר זה לא בא Kלא לעירר Kח העדיו
בהלכה זי.
בס"ד
כחו',ש תמת יופיע אי"ה
•
ירושלמי
עם
שביעית
פיריש
" jו :ו
m
ש
ן נ jו " ,
(א) נוסח הירושלמי מתוקן ע"פ גירסאות הראשונים
כילל :
,יל ; (ב)
פיריש קצר ומספיק מלוקט מפירשוי הראשיגים
והאחרונים
השמיעה"
ז"ל ; (ג) הערית ובירירים ; (ד) "מסקנת
-הלכה למעשה בסוף כל סוגיא ; (ה) חיולפי
גירסאית ;
(י)
"שער
ציין"
-
מסירת
הש" ס
צריוני
הלכות.
מאת יהדוה לוי ואריה כרמל
עם הסכמת גדייל התירה שילט" א
בהיצאת
פזלהיים
33
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,,
יונה עמנואל
תבואתו •
מערים אדם על
..תגיא חבו שמת והגיח מגווה מל,אה פיוות ואפילו הן בני יומן ,הוי הן
בחזקח מחוקנםי" )פסחים ט,
הגמוא מגיחה שהפיוות הוי וואי טבל ולכן
((. 1
שי להוכחי מכאן שספק חיקון של החבו מוציא אח הפיווח ומוואי טבו.
הגמוא ר mה היכחה זי שהוי גם החיקין של החבו בחזקת ודואי ראמו ובי
חגיבא חחאה חזקה על חבו שאין מיציא מתחח רדי דכו שאיבו מחיקן .הגמאר
ממשיכה :
..יאי בעית אימא ספק יספק היא רילמא מעיקוא אימיו רלא
טבילי כו' אישעיא רא"ו אישעיא מעוים ארם על תביאתי
ימכגיסה בומץ שלה כרי שתהא בהמתי איכלת יפטיוה ןמ
העמשר".
•
ובי
רבוי
אישעיא
בריגים
קשיוים
הארשיבית
במשבויח
ואשין
בפוק
של מסכת מעשוית ימיבאים במקימית אחידם בש"ס .הסיגיה הב"ל בפסחים
ומבאה גם כברה טי ,ב .לפי ובא ,בוכית לא ,א רבוי ובי אישעאי הם הלכה
פסוקה יכן מיכא שם ביחשלמי )פוק ה ,הלכה א( '.מאדיד ציין וש'" )בבא
מצעיא פח ,ב ר"ה אבל חטין( ששי חילקים על ובי אשרעי!! ".כמי כן רגים
הואשיגםי אם כייגת ובי אישעיא ריקא לאכילה בהמה אי גם לאכלית ארם.
כמר.כן שיבן שיטית שיגית אם חויב הםושת תוי"מ
את
חיזו אם מיציאים שיב
התביאה מן הבית יעישםי מיויח לפבי כביסתן מחרש לבית אי שהכגיסה
הואשיבה של התבאוה במיץ שלה פיטות את התביאה לעילם .גריל ,הואשיבים'
ל pר Mת סנת השמיטה הב Yליים מתחדש סוב הליוכוך בדיבי סמיסה ומסכת שבעיית K ,ך מז
•
הךאיי לתת תסומת לב
הומדרת החל"ות
תמידית לכל
רפייז בלימיד זה .עמטיס הם הונ Kמריס
ב 1Cרז.
בכתבי עת התורניים
האחרונות וכווגס
בשביס
בנרש Kזה .פרסום Kובמרים
נקונזינו קידש זה יעוזד את הליוכיר ימן הראוי שבניע לזה שבכל תלמייי תררה ,ישיכות
וכולליס ייהי שיעירים קבינוםי כמזרות התלויות בארז.
נויין נפ" תלמירי רבינו יונה שם ,אי ראה בלבייו הש"'ס בירושלמי שיש לםרס Kת לשון
I
הירולשמי ..ונובה אדם דגז בתבן ומעיים נולי- y "',ם לסין הבבלי ,אך רהא שם
.
משה"' ירהא זךע אברהם
רבי
דברי
..הלכה
למאיראי
'.K
ם רשם
בא,1 ,
ארשעKי מובאים ביררשלמי
קצובה"'
רכוtן
הירוסלמי,
שונ הוכחה
אפליר
לא
אם
כנראה
שהלכות
גזברו
רהא פבי יהיסע ברכות ,לג M cרזלייח שם
2
ס'י
רק
רברת
וaן,
ברכות
המרבוtות
כירושלמי,
וכן
ם"'ה
בבבלי
ס" ה.
הייא,
היר
כרוגםא
ידר,רת
וסל
היסב
להיםך.
רראה ,ל זברי
הזל"'ח כ •• פיקי ים"'
חייכ
כס.
רתםםות
3
ושיסה
מקובנת,
בבא
מזיע"
34
,
ביכורי ארז ,ברכות פיק ה,
ב ..פני
"
www.daat.ac.il
מח,
תוספית
ושיסה
מקובז.ת
מנחרת
סן,
ב,
אתר דעת -מכללת הרצוג
יר K.חררנםי • ,דניס בה mבה בזר .כחנת המאמר הזה לדין ב.רבנת דברי .ררבמ"ס
על פי .רגמרא הנ"ל בפסחםי ט ,א,
'''רש מפשר 'את רברי הגמרא "חבר שמת יהנחי מגיור ,מלאיה פירית
יאפילו הן בני יימן ,הרי הן בחזקת מתיקנםי" שמדיבר בפירית ממו mין בבית
יאע"פ שהן סמירחין ובתוך הבית ,אימרו עבד להי כד'ר אישעיא שהכניסה
לבית במיץ שלה ואתר כך דש רממוח ,אך בראיית פני הבית לא גגמרה מלאכחן
של םיוית אלז לחול עלהין שם טבל יכשגמר החבר את מלאכתן ככר בתיך
הבית ה" ; Iהלכך לא חייל עלייר שם טבל ימוחר היישר לאךכןל אכילת קבע,
שר"י ה tilיף שאמנם אכילת קבע אסירה אפילי לפני קביעית גירן ,אך כיין
דאיסירי רק דרבנן היא יגבי איסיר דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעשירן ,לםי
םיחש '''שר ' ייצא שאמנם מרובר כאן בםיוות-תכיאה שנעשה להם מיריח
בבית יאף נמצאםי בגירן יבכל זאת אפשר לתלית ·שבעל התברא.ר עשה כרבי
אושעKי יהכניס את התבואה במיץ שלה יאילי הרשיה המיר mעשה אחר בך
בןרת הבית ,לםי זה אפשו להניח ,אפילו כפלי גיון שלם בתוך הנית ,שנעל
הגירן
שעה כרבי אישעיא,
הרמב"ם :
בהלכית מעשר ,פרק ג הלכה י פסק
מיתר להערים על התביאה להכניסה ,במיץ כדי שתההי כהמתו
איכלת יפטירה מן המעשר יזוהר מעט מעט אחרי ' שהכניס לביתי
יפטור לעילם מן התרומה · ימן המעשוית שהוי איני מתחיל
לגמור הכל,
הרםב"ס מתיר רק אכליה לנההמ ,אי הדרביין םי ' jש של cי הרמב"ס גם
אכילת עואי לאדם מיתרת ,שי סיברםי שאפילי אכילת קבע מיתרת
ישי סיברםי' שלאדם אםילי אכילת עראי אסורה.
סעיף יח(
י,,,חזרן אישון זצ"ל )שביעית סי' א,
לאדם
עמד על דברי הרמג/וס
"וזיהר מעט מעט אחרי שהכניס לביחי יפטור לעולם" יהסביר "יהנה לדעת
הר"מ הא ראמר מכניסה במץו שלה לאו וכנסיה זי פיטרת אלא ר"ל שאינר
תיססות נ:ח טו.
". n
סיי
תיספות
מ Mירי בוכןח ,שס ,תרס '
הושב"י
וכח ועבידה
…
כ.
שם,M-
ן 'O nהרא-ש
שם ,חדיושי
פסחיס
זוה
ס,
ישג"" ברכן"
רכינו יהררה שורלראךן
}יחירושי
K
ל,א
ייי
רגיבו
שם{.
ש,C
חיזושי
..
שן'"ח הרסבIII -
]יהזרות ההמייי[ן
הרונג'"'ד
כבM
מ .M
"",סו יורה יעה סיי וסל,א ס"ק קיד .לבוש שם ,פני משה ואמינת ייטף ונעשיי"
פני יהוס .,ביזה יג ,א,
לונ נדה פו ,ב,
מ pדש
דיר
יסי
וש"'ס
נו,
שו"'n
שאגת אריה סןי זז,
יומ" H
אפיקי י"ם
פרק
שערי זרק
ג,
הלכה ,ך
יזח,P
ב,
מנחת חיניר
מזיה
שז"ה,
בונc
ח-כ
כם,
וטור
ת,שר,
הלהכ pמ",ח
כח
"0
,
'"ם ac
ס,יף ז ,זeיןי התוופות ח'"כ מרק ו הלכה יז
fלtן
פסחים
ס,
e,ו
םוק
שם
ב
הלהנ
משעונון,
ז
,מי
ם"ק
קננ~ד,
ב.
עריך
ב,
חזין שי.a
פוP
נפ,
-יס ושם כ ..גארן זבי'" ,מ,דני וcוז,
,יניD
מחנה
ה".ד
חיל,ו ז,
וונשוות ,סי' ב ,שב' Jית סיי א P"Oיח, ,ווך השלחך ה,חיי ,הלכית זמיעו,ת
"ריפות
ובזיע.
למשפם
יוסף,
בוכות
פסחיס,
לז.e
e,ו
דבו
שמולא,
סיי יב.
'35
,
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
-כלימר החבאי .של "זירה מעט
~ימ.ר מ.לאכתה אלא .ייהר מעט מעט יאיכל " ,
עמט" מרכחי שרק בארםז כזה אינו חרזר חייב rךרי"מ על .התביא.ה בבית .ירק
אז .מתיר רבי אשרעיא .יכז
מעט יארכל ".לםי הרמב"ם
יזה למי ה"תזוז אשי" ע"פ
התחלת גמר מלאכה )שם
מרכא ב"בית הבחירה" ברכרת לא ,א "זורה מעט
הכל"
מתחיל .לגמרר
.
שיבר תנאי נהסף "שהרי אינר . -
הגמרא בבא מעיצא פח ,ב שבתור ,הבית אפיל,
פיקרס הקשיראםי( כבר מחייבת הפרשח תרי"מ '.
'
מקרר םירשוי של " ,חזיז אשי" כנראה ב " ביאיר הגר"א" זירה ,הע"' ,ס שלא
סע' Dד
&.
עם
הךמב " ס
מתאיס . .
איגו. .
.
ה"חזיז איש" הרגשי שפיחש זה בכיינה
רברי הגמרא ,פסחים ט ,א הב "ל שהר~ שם מריבר בגמירה מלאה פירות שגגמרר
מלאכתז בבית ינתמרחי שם .לםי הגמרא כל המגררה פטירה מתרר"מ ,ר .אילו
לפי .הרמב"ם רק זררה מעט מעט יאיכל .ה"חזיז אי;ס" תירץ "יאם! '1ר ל.,חי~
ראיירי
שהן
פלרות
מקצת
וה,.חזזן
• • • 1/
נשאר
אשי"
עיון.
בצריך
כעין
זה
ב"עררך השלחז העת" " )הלכרת מעשרית פרק צט ,סעיף ז( ש.כרינת הרמכ"ם
שמרתר רק לאכרל אכילת עראי ' ילכז יירה מעט מעט.
והבה ',,חרזז אשי " הסברי שכוונת הרמב " ם " רזרה מעט מעט · יארכל ".אבל
שהכניס לביתו ופטור
אחר
מעט מעט
הרמב"ם לא הזכיר כאילה זר " ל "ויירה
. .
.
.
לעולם מז התרומה ומז המעשרות שהרי אינו מתחיל .לגמרר הכל ".הרמב"ם
הזכיר רק התנאי של "רזרה מעט מעט" רכזה כעל התכואה מראה שאינו מתחיל
לגמור את כל הזרייה .ייתכז שהרמב"ם לא ,ורש לאכול כל פעם את מה שהוא
יירה עמט מעט ולכז מותר להכניט את ",מעט מעט" לארצר .אם כוונת
הרמב"ס שמיתר לזרות מעט מעט וגס להכניס לארצר ,אז איז טתירה מהגמרא
בפסח.םי גס אס שי מגררה מלאה בתוך הבית ,אפשר לתלות שהח :iר הכניס
את התכואה במת שלה ,זרה מעט מ .עט בתוך הבית והכניט לאוצר .בכל זרייה
לא התחיל לגמרר את הכל ולכז נשאר פטור הפרשת תרו"מ ע ,לטוף .אך
לפי פירוש זה ,איז הגררה לשיערר "זורה מעט מעט ".לפי פירר'ש ה"חזוז אשי"
שהכורנה ל"זורה מעט מעט וארכל" הכוונה לשיערר' של אותה אכיל" כנראה
אכילת ארעי ,אך אם מותר לזררת מעט מעט רלהכניס לאוצר ,חסר ל u
השיעור .אוולי גם זה הכרחי את ',,חזוז אשי " לפשר שכוונת הרמב"ם ליירה
5
לםי התיספות שם
בכ Mמןיע Kיס
מלאכתן בתוד הבית,
יין ובירחי
חייג להפריש תוי"'מ
לא כך .אלא זה יין בכל הפייות וכן
םnx
מניים
6
ר שנכנסי לבית חייב לעסר
הבל"
ודלועין שםא
בקישו Kים
על הכל .לפי
פסק
כהלכה
ולכן הרגיש
ה ..חןין
אישיי
ד )שם(
Hה nnיל
התחיל
שיטח
לגמור
הרמב lfם
לגםור מלאכתן
הרמב ם כ,ניז מכניס כמוץ ..וזירה
H
•
ס iזכ Mחר
השכניס
לביחר …
שהר'
אינו
מתח'ל
לנמור
הכל" ,
ווץ ר …ב Wר הגר" ".שם ".,ס קמו בול רברי הרפב-ם _שהרי יMגר מתחלי לונגור
הלכ" :
ר-ל קוסי" תיס' ככ"'מ שם ,יי ר ,ל Mשיפקסי בר ' ותיונ Kכוי וחליקו גיז חטיז וש,וייז
לקשוKין ודלועין בו"'ש אבל
וכי
הביז ה"ונקיש ייד"'
פיקוסייהך"
ה וא
ח י לק
סי' נו )דף
דבסעיף שקדם
סי,
נאמר בכל גמר מלוו:כה.
36
•
www.daat.ac.il
חתחיל לגמור
ב( שלםי הרמבאס
הדין
הכל ,משא"')
כ Nן" ,
של ..מכי אתחולי
אתר דעת -מכללת הרצוג
מעט מעט
זאוכל.
וש" לומר שאין כאן תנאי של שיעור מדו"ק יעיקר הכורנה
לא לזררת את התבואה בבת אחת ובכל פעם זוהר חלק קטן של התבאוה
והש ' 3Iור ה"מעט מעט" תלוי בגודל כמות התבואה .ואולי כוינת הרמב"ם
אין צורד
לש ' 3Iור של אכל'ת ארעי ,אד
לאכול שיעור זה ומותר להכניסו
לארצר '.
הפירשו הנ"ל בכררנת הרמב"ם שזורה מעט מעט ומכניס לארצר רלכן אין
סתירה מהסרגיה בפסחים
ט,
-
א
אינר הסבר חדש .מרצאIכ'
אנר ראשרנים שכד
פשרר את דברי רבי אשועיא רלכן אפשר לפרש כד גם את שיטת הרמב"ם.
רזה לשרן החינרד ,מצוה שצה " :רהא דר' ארשע" מערים אדם על תבואתר
רמכניסה במוץ שלה כדי לפטרה ממעשר
הלכה פסרקה דאמרינן במס'
והיא
ברכרת ,האי מ"רי בשלא העמד" ממנה ערימה בתרד ביתר וכן שלא מיהרה
אלא שד זזרה מעט מעט בלא מירוח ונתן לארצר מעט מעט .זהר הנראה בענין
זה 'ובזה הדרד כל השמועות עולות בקנה אחד בריארת רטרברת" .אמנם הקשה
ד"מנחת חינןו" שאם זאת כררנת רבי אשועיא שמדרבר בלי מירוח רבלי העמדת
עריהמ ,אין כאן חיי'ש ,אד נדמה שחד"רש גדרל השמיע לנר בעל החינרד
שחכררנה שזורה מעט מעט כמוניס לואצר מטט מטט רלפי פיררש זה אין סתירה
מהגמאר בפסחים.
כד"וע הרלד ספר החינרד בדרד כלל בעקבות הרמב"ם .דבר'!" "רזרה מעט
מעט" ובדאי נכתבו ע"פ דברי הרבמ"ם אויל ,ההןספה "ינתז לאוצר מעט מעט"
האי
הבנת
החינרד
הרמב"ם
בכררנת
ובדרד
זר
דברי
מתאימים
הרמב"ם
עם
הגמאר בפסחים .אולי התכררן החינרד לזה בכרתבו "רבזה הדרד כל השמוערת
ערלרת בקנה אחד באירות וטובות".
הרבIכ'
בדיונIכ'
רבי
בכררנת
ארשעאי
הרמב"ם
ופסק
בזה,
לא
מצאתי
~
תשרמת לב דלביר החינרך הנ"ל.
]כעין דברי החינרך ,מרבא בשיטה מקרבצת ,ברכרת לה ,ב רז"ל " :הרי
שהכנסיה במרץ שלה רנקה ארתה יפה והכחיה בשקים רב,זיבות ולא עשה לה
ימרוח הרי זו פטוהר לערלם ואי אפשר לה לעולם לברא לכל חיוב ו iו כי'ן
שאי אפשר לה לערלם לברא לכלל חירב הותהר לגמרי אפיול באכילת קבע".
פירזש זה המובא כאן בשיטה מקרבצת מתאים עם שיטת החינרך הנ"ל ,אם כי
7
ורהא ..מקדש זיריי עמשרות סי'
נו )יף סי ,כ טז.
: (K
לכ ,..שזעתו לעשות הכל
מעס
מעם יוeד זו מלאכה למעשר כלל יזהי נמי טעמו של הרמב"ס ו-ל זזורה מעם מעם אף
יכלכ פםז זורה
כל זרכי
"יו
זה מלאכה כלל" .לפי דבריו לאה אמנם
משמע שבכל
פנום זירה כל זוכר לקדרה ,עי"ש ,אך ה"מקדש דוד" מסיים וז"ל "ולפי זה כל שזרה
מעוכ מנום ובבל פנום לא התחיל ע"מ לגמור כלו אפילו נושה כן עד שגמר כל התבואה
"גכ יוtז
זו
למאכת
למעסר ,ג"tכ
דילםא נוביי לה כר' אושע'",K
שיסת
הרפב"ם
שיתכו
מנורה
אפלין
אס
'gתת
כל
הבתיהא
ובובורחת
גיוב
אמרניו
יראה משנה ראשינה ,מעשרות,
ם",א מ"ה שהסביי גtת
ממורחין
עי
למאה
פירות
שעכשיו
כולם כאשר
התחלי
מנת לגמור מעם עמס ,ןא ראה להלן דברי מו"'ר הרב שלמה זלמן Mויערכן שליס"גc
-
37
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בשיהט מקובצת לא נזכרה התנאי של זורה מעט מעט.
ה"מנחת חיטך" הקשה על החינוך
הרב המחבר
וז"ל " :ומה שפירש
בוברי רבי אשרעיא דבבית מיירי בלא מירוח ובלא העמדת ערימה וכו' איבו
מובן דמאי חדיש רבי אושעיא,
דבר זה
מבואר במשבה ומשערות דכל
זמן
שלא נגמר ע"י מיחח או "'ע גורו אינו נטבל מן התוהר וגם צריך' ע' 1ן
דמהש"ס ופסחים שם נראה דמ"רי דנתמרח". ,ש"ע וכבר הוצע למעלה ,שלפי
החיןרב כוונת רבי ראשעיא שאם הכביס את התבואה במוץ ·שלה ,מותר זלוזת
מעט מעט ולהכגים לראצר מטט מסט עו שהאוצר התמלא .ומה שהקשה המנחת
חינוך שכל זמו שלא עשה מירוח .איו חיוב בהפרשת תרו"מ ,ש' לזמר שכוונת
החינוך שלא עשה מירוח מדי אחרי הדש'ה והזר"ה ,אך עשה מירוח אחר זמו,
אחרי שזרה מעט מעט ונתו לאוצר מעט מעט ,וכו מבואר בחדיויש
וז"ל :
הר"ו ,בבא מציעא פח ,ב )מובא גם בשיטה מקובצת שם(
"כל שהכניסה
במת ודש וזרה בבית ולא עשה לה מירוח פטורה לעולם ואע"פ שבמלך
לאחר מכאו ועשה לה מיר mמטוהר שאיבו בקרא מירוח אלא לאתלר לאחר
שרש וזהר ",וכל שהכבסיו ברמץ אפילו דש וזרה כל שלא בתמהר לאלתר
פטור".
אם
בפשר
כך
כוובת
את
החיבו.ך
מתורצת
גם
קושית
שבמסכת פסחים משמע שבביתו של החבר ה' 1פירזת
-
המבחת
חיבוך
תב,ואה ממורחים,
ייתכו שהחיבוך מדוה בזה ,אך המירוח בעשה לאחר זמן ,אחרי שזרה מעט ,מעט,
אחיר הכבסת כל התבואה לאוצר.
.
מויר ררבי הרב שלמה זלמן אויערבך שליט"א העיר לי על הב"ל וז"ל :
"החיביך רמגיש ;,שלא מירחה"" ,בלא מירוח" זאיך לא ס"ם לומר רפטור אפ"'
אם אח"כ מירחן ,גם תביא "אפילו הו בבי יימו" ואיך יתכו שגירו שלם בתמרח
ב' 1ם חאד ובכל פעם בתכווו לזרות רק מעט ,ואף אם באמר דמיירי רוקא שכבר
ההי בבית מקודם ורק המירוח בלבר ה" בו ב '1ם ,מ"מ בגורן שלם לא מסתבר
למיתלי בהכי והוכיח ספוו על תחלתו שבתכויו למהר הכל ,אך ראיתי במשבה
ראשונה פרק קמא ועמשרית
משנה
ה דכן מםרש
הכי,
עי"ש",
ע"כ
מו /lד שליט IIא.
לשיו
.
,
ם י כ ים
,
א.
בתוקפו
•
הפטור
-
מהפרשת
לפי הרמב"ם
תרו"מ
-
אחרי
הכבסת
התבואה
במוץ
שלה,
בשאר
אם גם בבית רק זורים מעט מעט .הפירוש המקיבל
שהכיינה לזירה מעט מעט וראכל ,אך .ל ' Dזה יש קושי להתאים את דעת
הרמב"ם עם הגמרא פסחים ט ,א שגם לגבי מגורה מלאה בתוך הבית ש'
לתלית שכל הפירות פטורים מתרו"מ מפני שהבעלים .הנביסו .את התבואה
במת שתל .אפשר לפרש את הרמב"ם שהכיונה לזירה מעט מעט ,יכוכגםי
לראצר ולפי פיריש זה אין סתירה מהגמרא בפסחים· .בספר החיביך יש סמך
לפירוש זה.
ב ,מפשטות לשוו החיניך משמע שגם אחר כך באוצר איו לשעות
מיחח ,אך 'אולי ש' לרחוק שכיונת החיבוך כשיטת הר"ו ,שבסיף מותר לעשות
מיר ,mוזה בהתאם להגמרא הנ"ל.
38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
•
.
הרב בארהם קי" צקי
ןושל "חבמים
הראשתים n
,
כרמכ nם
,
•
.בדרד כלל ההלכוח שברמב"ס מובאוח ללא ציון שם החבא או האמורא
שדא בעל ההלכה .אף על פי כן אבו מוצאים לפעמים אח הלשון " אמרו
חכמיס" פלני ההלכה ולפעמים כיתב הרמב IIם "אמרו חכמיס הראשונים " .
'לדוגמא ברמב"ם הלכוח חלמוד חוהו פ"א הלכה יג :אשה שלמדה חורה ש'
לה שכר וכו' אמח חכמים כל המלמד אח בחו חורה כאילו למדה חפלוח וכו'.
יבהלכוח יסודי החוהו פקר ב' הלכה ב"' :צוו חכמים הארשובtנ' שלא לדרשו
בדברים אלו אלא לאש' אחד בלבד וכו '.וכן בהלכוח חשובה פרק " הל ,ד:
בהלכוח שבח פרק כ " ח הלבה "ייט ,בהלכוח חלמוד חורה פרק ד' ה " ד_ ועו.ן
אם בבדוק לאיזה חכמיס החכוון הרמב"ם במצא כי לא החקופה קובעח.
הציין "חכמtנ' הראשוביס " לפעימס מחייחס לחבא ולפעמים לאמורא.
הםא ש' שמעמות לבטויtנ' אלה והאס ש' הבלד בין ,שגי הביטויים" ,אמרו
חכמםו"
י"מאח
הראשןנםי" ז
חכמיס
על בעהי רז עדמ דידיי ומ.הברס הרב
יעקב
רייס ג' Iי במאמר ,.הנטוי
להרמב " ס "
)דיגי
חשל " ג
חכמםי
ארשונםי
עמ' 41נ(. 25-נ
במשנה
ו ז"ל :
חוהו
כרד
ש'ראל,
'ד
בראה לי כי משמעוח הבטוי "חכמים הראשונים " דומה
למשמעות הבטוי "משנה ראשונה" ,כלומר שהיי אמבס פעם חכמםי שאמרר כד ,
אולם בית הד " lשל חכמיס אחרוביס הכריע t11Cרת .הרמב"ם מצטט את החכמיס
הרארשבtנ' לא לפסוק הלכה כמרתס אלא להרכיח מדברהים או מהקשר שבין
הדבריס לבשרא שבגינו הובאו הדבריס בגמרא ,הלכה שאוחה כחב המוב"ס
לבפי הבאיו אח דברי חכמםי הראשונים .למררח שהדברים עצמם נדחו ,נחן
לפעמים להבאי מהס ראהי ,בשטיח עד כאן לא פליגי רכדומד.
הבםיר חכמים הראשונים לא בא לחאר אח בעל המאמר .יש וסוגיות
שרבות חבלמוד מבגיות ברצרה שונה מאמר מסזיס של חכם .כשהרמב"ס מצטט
את הסרגהי העקיירח הוא כוחב " מאח חכמtנ'" סחס ושכהרא מחכוון להביא
אוהי
מהסיגאי
הm
חכמtנ' חארשוביס"
ןהי
הוזו
כיתב
אגיו מרסעי
"אמרי
בתחליח
חכמםי
חלכח אלא
חש,מב"ם כחב חלכה שאוחה חרא רננצא
רזנ.אמר
שממנו
באח
עכ"ל יעי"ש שחבאי
n
הר~כ ה ,
כשדא
כמח סוניוח
הראשרנים ".
לנחזר
מקדימר
ששממע
דוקא
לחרכיח ,
ב"מארר
כדבריו.
•
הבטןי
" אמרי
באמצעה,
לאח,
חריד כוחב
חכמtנ'
כונחו
אח
הרשאונtנ'" ,
שחלשון
חכמיס
הראשונים בא כאשר חגמרא דחתה סברא או הוכחה מסוימח שההלכח כרבנן
בחראי .לכן כחב הרמב"ם Kח הלשון "חכמים הארשובים".
בדמה יל שהסבר זה מחקבל על הדעח .במאמרי זח אביא דוגמאוח בוספרח
שלא בזכרו במאמר הנ"ל ואשר לדעחי מהווח ראיית לחסברו של חרב וייס "'נ;
39
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
.
,,
.ב
הרמב " ם -כחב בהלכוח ממרים פרק ב' הלכה ד ' :ויש לביח דין לעקור
אף דברים אלו לפי שעה וכו " וכן אם ראו לפי שעה ' לבטל מצות עשה או לעבור
על מצות לא חשעה כדי להחזיר רבים לדח או להציל רבים מש"ראל מלהכשל
בדברים אחרם' עושין לפי מה שצריכה השעה וכו' כדרד שאמרו חכמים
הראשרגם' חלל עליו ש בת אחת כדי ש שר מור ש בתרח הרבה ,עכ " ל הרמב " ם,
..
והגה גבמאר "מא דף פה מובא :וכבר היה ר ' ש"מעאל רר " ע ורבי אלעזר
בן עזר" ,מהל'בן בדרד ולוי הסדר ורבי ישמעאל בגר של רבי אלעזר בן עזר",
מהלכין אחר",ן ,גשאלה שאלה זר בפגיהם :מגין לפקוח גפש שדוחה אח השבת
געגה 'ר ש"מעאל ואמר וכו :ר' שמעון בן מגסא' אומר ושמרו בגי ש"ראל את
השבח ,אמהר חורה חלל על,ו שבת 'אחת כדי שש"מור שבתות ·הרבה ,א'~ר
הידוה אמר שמיאל אי הואי התם הוה אמינא דדיי עריEכא זמידהן וחי בהם
ולא שימרח בה.ם אמר רבא לכולהר איח להו פירכא בר משדמואל דליח ליה
פירכא רכו '.הרמב " ם פטק בהלכות ש בח פרק ב' -הלכה ג' כשמואל וז " ל :
כשעשרים דברם' האול אין עושין · אוחן לא ע '' ' גכרים ולא "'ע קטגים .וכו '
ואטור להחמההמ חכילול שכח לחוהל שיש בו טכנה שנאמר אשר ע'!שה אוחם
האדם וחי בהם -ולא שימות בהם ,הא למדת שאין משפטי החורה גקמה בעולם
אלא הרמים וחטד ושלום כעולם וכו! ע"כ .ולפי הגמרא ביומא שלכולהר איח
לה" פירכא בר משדמואל קשה מדוע הביא הרמב " ם בהלכות ממרים מאמר
שהגמר·א דחחר .ועוד קשה הלא הרמב"ם בעצמו פטק כשמואל ')'או הביא
הימביים
את דעח .ר I/ש מן מבסאי.
מכא! ומכהר ששלו! הרמב " ם בהלכוח ממרים ש כחב כזרד שאמרו חכיוכס
התשאריiב חלל ,!,לע שבת אחח כדי שש"מור שכחות הרבה – ,לא בא לפסוק
הלכה אלא להזכיר שבמקהר מסוים כאשר הפירכא לא שייכח מכיון שהוראח
שעה גיחנח להיעשוח רק בודאי פקוח נפש והפירכא על ר"ש כן מנטיא נאמר
על ססק פקוח נפש ,לכ! הביא הרמב"ם בלשו! " חכמים הראשוגים" כהל' ממרים
מפני שלגכי ההלכה בשבח הלא איח לה" פירכא כדאמרברן בגמרא ולכ! כתב
" חכמיס הראשרנם' " מפני ש חכמיס האחרוגים הק שו על זה ,וגם כ! מחורצת
הקןשאו השניה ,אדי
הביא
את
דעת
ר וו ש
בן במםיא ,
מםבי
שבהיראת
שעה
אין
סירבא ויכול להבא' אח דעח ר " ש ב! מנטיא לראיה,
,
ב.
רכ! אפשר להביא
ראיה מהרמב"ם בהלכות
,
חמורה פרק
ד'
הלכה
, .
' יי ג
וז"ל :וא rמערימי! על בהמח הקשר וכו' אע " פ שכל חוקי החורה ' גזירוח הם
כמר שביארנו בסוף מעילה ראוי להחבת! בהן וכל מה שאחה יכול ל,חן לו
הטעמים
הבי! רוב
.
טעם ח! לו טעם ,הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלד ש למה . . .
של כל חוקי התורה ,עכ"ל,
הרג-ה איחא בגמרא יומא דף 'ייד ע"א :דחניא והזה הטהור על הטמא ,על
הטאמ טהור ועל הטהור טמא ,דברי ר"ע ,וחכמים 'אומרם' אין הדברים הללר
40
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
אמורין אלא בדברים המקבל,ם טומאה וכר ור' עקיבא ה"נו דקאמר שלמה
אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ורננן ההוא למזה ומזין על,ו טהור ונוגע
בהן טמא ע"כ .הרי חדולקין ר"ע ירבנן על איוה פרט מדיני פרה אדומה נאמר
הפסוק
אמרתי
אחכמה
יהיא
רחוקה
ממני
ועיין
בפירוש
רש"י
במסכת
בדה
הף ט' ע"א ר"ה "אמרתי אחכמה וז"ל :בטעם זה למה מזה 'ומזין עליו טהןר
ונוגע טמא והיא רחוקה ממני ,עכ"ל.
ובמורה נבוכים חלק ששרי פרק כ"ו כתב הרמב"ם שגם שלמה לא הבין
את טעם פרטי המצות אלא רק את הכללים ,ולפי זה מה שאמר שלמה אמרתי
אחכמה והא" רחוקה ממני הכונה שבמצית פרה אדומה לא הבין אפילו את
הכלל .אם כן א ' 1יפרש הרמב"ם את הגמ' ביומא ששלמה המלך ידע רוב
טעמי התורה רק פרטי פרה אדומה לא ידע ,הרי לפי מה שכתב במורה נבוכיס,
ידע שלהמ המלך רק את הכללים ולא את הפרטים של כל המצית .וצריך לפרש
את דברי שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנ''' שמדובר שבפרה
אדומה לא ידע אפילו את טעמי הכללים מכיון שאת הפרטים לא ' 'Tע באף
מקום .ולכן כתב הרמב"ם בהלכות תמורה בלשון "אמרו חכמים הראשונים"
שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה ,שהרי חלק דמבריהם
חדו,םי שהגמ' סברה שרק קצת פרטים של פרה אדומה לא ' 'Tע ,אבל את
הבלל,ם ' 'Tע בכל חוקי התירה ולס' דברי הרמב"ם במורה נבוכים בכל המצות
לא ' 'Tע את הפרטים ולא רק בפרה אדומה.
יאפשר לימר דמה שכתב הרמב"ם במורה נביכים שבכל התירה לא ' 'Tיעים
טעמי הפרטים ומשמע מכאן שמה שאמר שלמה אמרתי אחכמה יהיא רחיקה
ממבי ,בהכרח שאמר זאת על הכלל ,בראה דמקורי
לזה במדרש רבה במדבר
פ' חקת פרשה י"ט" פ' ד' :שאל גוי אחד את ד ' בן זכאי אילין עובדייא יאתוז
/l
עבדין
בראין
כמין כשפים
אתם
מביאים
פרה
ושורפין
אותה
וכותשין
אותה
ובוטלםי את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים
לז טהרת ,וכו' לאחר שציא אמה לי הלמידוי :רביני לזה דחיה בקנה לבו מה
אתה אומר ,א"ל ח"כם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה
חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חקת
התורה ע"כ .מזתכ מכאן שעיקר מצות פרה אדוהמ אי אפשר לדעת טעמה.
,לפי דברי המדשר בראה שהגמרא והמדרש חולקים ,לפי הגמרא משמע
שאת הכללים של מצזה פרה אדומה ידע שלמה המל,ך אך לא הב rאת טעמי
הפרטםי ,אך לפי המדרש הב"ל בראה שלא ' 'Tע גם את טעם הכללי של מצות
פרה אחמד.
דזגמא זז של "אמרז חכמים הראשונים" מוכיחה שזב שלרמב"ם היתה
כוובה מיוחדת בהסתמכו על "אמרו חכמים הראשובים" ואף בהבאת דברי אגדה
שי לדייק היטב כאשר הזכיר הרמב"ס לשון "חכמלם הראשךנים" ,ימן הראוי
לבדוק את כל המקומות בהם השתמש הרמב"ם בלשון הזה.
41
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על ספדים ועל סופדיהם
משה
ד"ר
•
ארבד
•
דיוקיס על התורה
-
כרי דנריס
)(3. 3. 1914
בוים ה' פשרת תצוה תרע"ד
כתב
הרב פרופ' ד"צ
הופמו
זצ"ל אל הרב פבחס וולף זצ"ל שבקלו ,לאמור )בתרגום חפשי שלבו ,מ"א( :
דר .וולף הבכבד מאד !
קבל נא תודתי הלבבית על משלוח פרושך לפרק א' של בראשית.
וכו ברכת "יישר כחד" לבסיונך ליתו לבוש עממי לרעיונותיו של
הרב הירש ולהתחיל בחיבור פרוש לחומש ,שיהא מנוסח בלשוו
שוה לכל בפש ושיבאי לידי יראה.
שלך. ,ן הופמו
ארמנם זכה הרב פנחס וולף לסיםי את מפעלו ולפרש בשפה הגרמנית את
כל חמשת חומשי התורה ,ואף לראות את פרושו ל"בראשית" )תשי"ז( ול"שמות"
)תשכ"א( מופעיםי בתרגום עברי .ועתה ,כ· 20שנה לאחר הופעת ה"דויקים"
לבראשית וכ·סן שנים לאחר הסתלקותו של המחבר 'ד) אלול תשכ"ח( זכו
בניו ומוקיריו לברד על המוגמר ולהוציא את הכרך החמשיי ,הייבו את הפרוש
לספר דבםיר '.ב"אחרית דבר" לספר זה אפשר לקרא מעט על דמותו המופלאה
של הרב וולף זצ"ל ,על פשרת חייו )תרל"ד~תשכ"ח( ,על מפעלו הספחתי
ועל שיטתו ברבנות ,בהרבצת תורה ,ובמיוחד בפשרנותו לתורה.
-
ואיו ספק,
שכל המוסדות ,הגופים והאשיים ,שסייעו בעריכתם ,בהדפסתם ובהפצתם של .
ה"דיוקים על התוהד" ראויים להוקרתונ ולתודתנו הכנה בויתר.
אך איו זה ממטרתנו בשורות אלה לסקר את המפעל הזה כולו ואף לא
המב.2 m
להעךיד את אשיויתו של הרב
איו כוונתנו אלא להעמדי את הקורא
בדרך ההדגמה -על כמה מו הקווים האופייניםי לפרשנותו של הרב וולףז"ל ,כפי שהם משתקפםי ב"דיוקים" לספר דברים ,שהופעי לאחרונה.
1
דבר'ם".
טפר
"ם
הפררש
על
ד' 1ק" 0
התורה
מאת
הוכ
פנחס
יילף
זז"ל,
בהינאת
•
הקיי להונאת כתבי הרב רולף זז"ל ,יררשלם nייו ,חשלייח) .החפזה הראשית :
,"'n
:2
,4349
בנוטף
על
n
ספרייתי,
(.א-
המוזכר
כ ..א"ךית
דבריי
שבראש
הכרך
..ובוים",
נפנה
את
הקורא
אל
מאמריהם של הרב מ' אריערכן ז"ל )שעיים ,כ"ז אדר תשס"י( ,של הרב משה מרבק ז"'ל
~שערים.
י"ם
אלול
"" Kבסלי תש"ל Iו' שבם תשל" (Xויכליא הרב 1cקלו שלים") .הניםה,
תשל"'; ,
כ"ג
אזר
ב'
""(.לשת
42
www.daat.ac.il
-
אתר דעת -מכללת הרצוג
במכחבי של דר"צ היפמן ז"ל ,המיבא לעיל ,נמני אל נכין שליש חכיניח
הי~יד של הפרשו אשר לפניני :החב~סיח על פרישי של י ' fזב''י הישו זצ"ל,
Pססיוח יםשטיח בסבבין יבדרך ההגשה ,מגמה ברירה יחמימה להרביח יי, ICז
םשיס ילקרב אח הלימד לחיהר ילמצייח ולדעוח בכי Uח.
אך מיבן אמליי ,שאיז פרישי של הירש אלא אחד ממקיריחיי של פריש
".סיק,.,הד" על כל צדע שועל בתקל הקירא בפרישיי של דר"צ היפמז · ז"ל
מצד אח,ז יבחדייש ,.,של אבי המחבר ,הרב זאכ יילף זצ"ל ,בעל "בחלח זאב"
על החירה ,מדצ שבי .כצפיי ,מכיססים ה"דריקים" על אדני פרשביח חז"ל
יבעיקר ''',שרשבחלמיד יבמדשר ,על גדילי המפשרים של ימי הביבים
ראב"ע ירמב"ן -יעל שיהר בכבדה של פרשבים שול חיקרים ,הקריבםי אליבי
קרבת זמז רבה ריחר :בצד הגר"א )למשל :עמיד '(',ג החחם סיפר (,ג"פר)
המלבי"ם (,ד) בעל ..יביז שמיעה" (,ה) בעל ..בחיבה לגר" (,ז"ית) בעל "בחל o
' אשכול" (,ג"ער) בעל ..מבחח עבי " (,צ"ח) העמק דבר (,חל) תירה תמימה
)שלח( ,א Uפיגשים כאז את המדקדק ר' אל,הי בחיר (,יל) את הבלשז .,עיקב
ברס )חי"ח ,חל"ב( אח ההסטיריין בעל ..דירית הראשיבםי" (,ה"סש) אח
החיקר ר"א כרל,בר (ב"ת)
עודר שירה אריכה של
רכבים שול · כעלי כתים,
שכן הקפדי הרב המוזבר להכיא כשם אימרם לא רק כל שמץ של חדייש ,ששמע
מפי מאז דהי ,אלא אפילי אח השאליח שבשאל :מכיז עשריח האישים ,המיזכרים
באופן זה ,נזכיר את הדב י' ארנםריד ז / Iל (ד"ט) ןיל IIא את הרב דיסף ברואיר
שלםי"א (,ג) אח ,ר.ב א"א קפלן (,ס"כש) את
את
..,
.,
אפרים אבסבכר ,י"ס) רע"ג(,
יזזצק ב"ר חכ כיר )שמ " ב ,שע"ס .חמ"ד( .יאח · דר.
' 11
ברט )ער " (,ג
זכר כלום לברכד.
חן מייחד בידע למי באית ,שמביא המחכר בשם כבי משסחחי .. :בבי ,הרב
"בשם בבי אביעזר ב !lי 1I
יוסף אבהרם שליט"א ,העיר ) ," ..שפ"ר ,יכן שנ (, IIט
(,ר"מת} "בשם רעיתי מרת הינדלא עו'ה" (,ג"יו) "בשם ש"נ הרב זאג בן
שלי' ייסף יילף זצ"ל" )לייי(~ .במקים אחד (א"ע) אבי קיראםי :
למעז יביח יגי' ,ה) 'ייר( -בכדי אכרהם ציחק '''ב שאלבי ,לשם
מה צויר למעז יב ,mיהרי כבר ברש'א' של הפסיק מי mכת
שביתת מלאכה ימיסבח גם על ..עדבך יאמחך" .. , …ארבה
שהחשיבה לשאלה היא במלת ..כמיך" .לiנ ,הרש'א ההי מקים
לחששו,
שאכן
מש mררים
עבד
יאמה
מעבידת
עבדית,
אבל
מלאכת אכל בפש :,.הייחי א'ימר שרוכתר להעסיקם בה' בשבח,
על כז באמר ..כמיך" -מניחת השכח של עבד יאמה חייבת
לה"'ת שלמה כשלך,
,
אכז חיט של חן י~nד משיך על טבי דםי הספר ,יהמעייז כי חש כפשסיחי
האצליה של דר.ב המחכר ,היישכ כחיך עמי ~מבהיג אח ביחי באהבה ,כשכברי
יבכדרי ,בעלי הבחים שכקהלחן יכל יחר שימעי לקחן ~יכבםי איחי כהערצה.
,
3
מגסי וליאך נניין תמיד
-
בינרת סיגיירם
-
· את פספי העמיד סכטפי שלם·נינו.
ט
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
המגמה לחבר את הלומד ל,ראת שמם' ולהשקפת בכובות ב IIה · ל ' ' Tבסוז'T
המובהק בי'חר ,כל אימח שהמחבר מבסס על הכחוב אח עמדוחי' העי'בי'ח -
•
ועדו.
בעביבי חרבוח וחברו ,שבאלוח חיבוך ,בהגדרח היחס אל וג.ויים ועדו
מז הםסוק " הקם חקם' טמ"י ,ב"כ) ד( לומד הרב ,ש"לעולם חייב אדם
ארשיח כל אדלוג לעצמו …ואכז א ' Iאצלבו כיחוח אבשים המחבזרים מן
החיים כוי לעזור לאחרים ,אבל ש" אצלבו חברוח לעשייח חסד על בסיס של
הדדיות
חובת אהבת הרעי"
רפ"ב(.
)ר"פ
עדמה מפוכחח וםסימיח בוקט המחבר ביחס לכל מיבי חבועוח לחיקון
החבהר ….. :לא מטרות לאומיוח מסוגלות לזרז אח האיש הפשוט לעשות אח
חובחו .לא הב"ס קולק'1בב"ם חהא התורה את 'Mד'ה" IIל )ההדגשה
שלבו,
-
(,א"מ כי דוקא הרכוש הםרטי ),,תירשוז"( וההבאה הפרטית ),,וטוב לכם"( הם
•
הם הדוחIכם' לחר '1rוח ולמוסר" (.ח"ע)
םשרני
קושי
בפשרח
נצבים
כ"א( •
,ט"כ)
מוצא
את
פתרונו
הבעח
חוך
דעה םסיימת אחרח .הכחוב אומר "ואמר הדור האחרוז " …ואיבו " מגלה לבו
תכז אמירחן זן של החר האחרוז .רק בםסוק כ"ג אבו שומעם' ,מ ' Dעמים
אחרם' ,אח הדבריס ,שדור ש"ראל זה הביז סוף סףו מהם . ..איז ,ל ' Dהאוס'
הש'ראלי ,כל סכוי לכך ,שאכז יב "Vו ש"ראל בכח עצמם למסקבה הבכובה לגבי
משמעןח סבלם ,גחלז'Tם של עמם' אחירם !ז'מרו תחליה שהסבל הז'Tןדי -
באשמח ש'ראל בא לו . ..או אז ,כאשר ברעיוז התשובה לא הייה עדו משום
חב " Vה דתית ,אבל הוא יובגז ,בפי זרם' ,כפתחז מדיני חי ' ', Tקר אז יעלה
לדיוז בתךו האוהמ הש'ארלית" (.ד"םש)
.
ש"יבת ש"ארל בגלוח בתןו עמי הנכר אינבה חסרח חועלח -לא לש"ארל
ולא לעמים" .ס"ובבנהן )לייב _ … ,( ,לסובב אוחם עמם לעם ,מארץ לארץ
ומיבשה ל,בשה ,כדי להב!ז'ם במגע עם האבשים ועם כל העמים ,כדי שירכשו
את כל מה שטוב אצל ר"וייס ןיצ " Vו להס אח קניינס הר mבי שלהם .גם במצרים
למדנו,
ןמה שחשכו
התלמו.ד
העתיקה
בבבל
השתזר במחשבה הז'Tדויח.
שכימי
אברהם
ובחדשה
כדי
הייבו חכמים מספיק
ריחר,
בימי
ללמוד
אצל
אריסטו שביוןר ואצל המאורים שבספר.ד '''שר חיפש את מנעם של הסוחרים
טרואש עיר וכולדחו~T' ,די אשכבז הקשיבו דלברי קנט והגל
שביר'' T
)כך
(.ל"צ יספר הסםרםי שב ' ' Tעם ש'ראל ככש אח העולם וייסר חרבוי'ת ,אשר
החגכח ,במעט שהכביו יקלטו מז הז'Tחח .על עבדוח האלילס"" ",(.כח)
שטיתו rזהנוכית של הרב וולף חגלת
..קבל האמח ממי שאמהר" '.
4
•
"דיי,
ר'
המיביאם
5
מיכלא
להלן.
מונק
כשרם,
ני"
אבל ..הפדגוג הטוב בי'תר ד~ האדם בעל המדרגה
הך.
מטומנים
תר
-·,כ
הסכ
שייר
הוו tמבי)( ומב Xר כהרחבה את ..לרח גזר ….
המחקי
הדמעי
המודרני,
א!נ"וא בפתחיות מירבית,
לעומת זאח
אין
תשומת
לבי
לבארר
האפולוג,'.
44
www.daat.ac.il
זה
יכן
לכאוייס
בחי I
מ'~)
….,םו{
שעזם
המחבר יינ Kלהלחם
דרד Kגב ב ' ),Iיניי,א כיחם ל K..שר גבלו ראשךנים"'( הוא זמכיי
מקבל אח ,מדחII' ,ל הלומם
בחינת
1""9
שם.
בילדוי
איני
כנקורת
וכוח
זכה
לוKc
םרי
הקונר",
ויק
וריק" Xנו
אתר דעת -מכללת הרצוג
המרסרית) ,שרא( געל מעשםי טרבים רכ,עשים כרמבנםי מאלהים ,בלי שיקרל
יתיר'~ ;
ראם התרהר צירתה "רשבבתם לבביד" ,ר) (,ז
אr
זאת אלא ש"רייעה
שברבה ריסרדית זר בחרצה למלחמה כלםי חרץ" (,ד"ם)
שי
.
איפוא
"מעשום טוביס
לחייב
הנעשים
מאלדהם,//
כמובנםי
"אין
אר
'לעשרת את המצררת כרלן בלי מחשבה" ,ראם התררה כיבתה את המצרת "לחם
"להם שעזבין עליר דברים "עבי" בחזלם ,זלא בקמץעבי" ,ז"ט) ג(
הרבה" )םסחים ,(,רל הרי לימדה ארתבר בכד ,כי "מצררה האי לדבר על סיבתר
ההסטרר;ת" רכי "שי לרעבן סיבתן רטעמן של המצררת כל םעם מחשר" )רי"א( ••
.עמדה ברורה מאד יש למחבר גם בעבין חברד בברת .מצד אחה על האשה
לטפח את הןפעתה החיצונית " -בלבוש ,כיופי ובחן" ,י"מבהילה היא האשה
דמרית הגבר ,כמר כל דבר העוגר את הגברלרת שהםבע תחם …עיסרקי גברים
מזיקים לארפיה של האשה ,כשם שאין עיסרקי בשים מקדמים את הגבר" )רםייב,
בפררש "לא יהיה כלי גבר '''(.רכר אד מצד אחר ,את מצות "רשבבתם" שי לקיים
גiנ ביחס 'לבת ,ררק "אין לקיים בה "ולמרתם' :כלומר לימרד בהעמקה ! ••.
•
של
ארתה רייעת גספרות היהדוית ואותה רייעה
מערכת המצוות
הnגרצרת
כדי
לקיים Itת " •..ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את 'כל דברי התורה הזאת"
,א"ל)
אלה
(,ג"י
שייכרת
לחיטכם-עצרבם
של
הררח
של
והלב
בברתיבו
כמו של גביבו ••) ".קמ"ז ,על הפסוק "ולמדתם 'אותם את בביכם לזבר גם"( •.
אד בצדק ישאל השראל למהרתה של השיטה הפרשבית האפייבית לפררש
זר, ,שכו לא האמרברת והדעות רלא הרעויברת והעמדרת ,שהפרשר מששמ להם
שרפר ,יש בהם כדי להגדיר את המיוחד ל,ו אלא'מן ההכהר הרא להבהיר ,כיצד
התבובן
הפרשן
בכתוב,
עד
שמצא
אשר
גו את
מצא.
מבחיבה
זו
הפרשר
איה
לשמך ,שום ה"רויקיס" יאה לו.
הרב וולף זצ"ל דייק בכתרב על כל מרכיביו ,רפרושו מכיל מאות רברת של
•
•
העחת המתיחיסות אל תרפעות של כתיב )אותוית( ומסורה ,של דקדרק ותחביר,
של ביקדו וטעמים ושל שימוש הלשון בכלל .בשתדל להביא כמה דוגמרת לכד.
כת'ב " :צורת ההפעיל ללא יו"ד פיררשה להביח לעשרת ,בלי להפעיל")לב( ועל כן כתוב "ולא Itבה סיחון מלר חשבון הערכנו בו" :ב) ('ל בלא
וי"ה וכן "שארלכם" ,ם) (ז'" איט אלא ,השמטתי אותם מאחיזת די" (.ג"כק)
בעשרת הדבררת שביתרו באמר "למען כראיון ימיר" )שמות כ ,י"ב(
בשררר,ק אד בראתחבן :ה) ט"ז( הכתיב הוא אירכין בלא ו"ו ,והכתוב מוסיף
"ולמען ייטב לד" ".כאילו באה תוספת )זר( כדי לבאר את הכתיב המלא
"יאריכוו" שבדברות הראשובים" (.ה"ע) במלים אחחת :הכתיב החסר בא לאזן
את אריכות הלשרן הבגרמת ע"י תוטמת המלים.
סמורה :להערת בטל הטירים לתיבת ,מול' ,א) א( 'ב" במסורה ,מולסוף' ראריד ,מל את בבי שיראל שבית' )יהרשע ה(" ,ב מכביס הרב וולף משמעות
רעיונית שרבה מזו שבעל הטורים עצמו תלה בה ; ואלה דבריו :
בדומה לאומץ הלב שדכיח העם כאשר עדמו בים סוף
לפבחים
והאויב מאחורריס.
-
הארה גם
היושע
-
הים
כאשר מל
את
4s
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
בבי ישראל בעדמר מרל שלשםי
את אבשי צבאר בלתי כשירים
ים סרף כדי להצלי את שיראל,
שר צבא ה' )שם ,יג-די( כדי
ראחד דזב.לכים האריבים ,רהפך בזה
לקרב ,רכשם שבאה שם קריעה
כך בא כאן ,אחר מעשה דזב.ילה,
להרשיע את ישארל mרא דמגשי
"עתה באתי" (.ה-ר)
דקייק זסגבין :ציות "האשיו" בפסרק ,רגכהר עד בלתי שחאיד לר שדוי',ג) ג( בתפסת ע"י הרב רולף כצררת עבר חידי ,רהרא חזלק בזה על דעת רבר,
רד"צ היפמן ז"ל ,שדאה בה צזרת מקיר" .לשוו עבר יחוי ,אזמר בעל ד"דירקים",
בא להדגשי את גבררתם של 'חיילי ישראל הבדודים ,שדדפר אחר חיילי האזיב
הפזררים רלא שבי שבריים" (.ד"ל)
את המעכד מהייד לדנים )למשל ר ,ג ,עמזד ('פ זאת המעדב נסיף בסתד
לביכה )למשל בפסיק "רשימן שיררזן ייבעט ,שמבת עבית כשית" ,עמ' תלייא(
מסביר רבנר בהבחה ,ששי כאו מאמרים מזסגרים ,רלהלו בראה ,שלדעתר גם
הטעמ'ם מסייעים לתפיסה זר.
גם את מהעדב מלרשן דנים ללרשן היוי בפסרק "ראכלתם …רשמחתם …
כאשר בכוד" ,ב"י) ז( מפרבס מחברנר באמרר .. :ללמדגר -כל חיוי חיבה
מברכת הכלל רשימח בארשר משפחתי -אתם רבתיכם" (.ט"בק)
מצררת הלשרו "כי יפל הנרפל" ,ב"כ) ח( מדייק רבנר ,בעקברת החתםסרפר.. ,כי תריב עשיית מעקה חל רק במקרמרת שקיימת בהם סביררת מסיריתמ
בעביו ..בפילת הברפל' :ראליר במקרם דלא שכחי עדיילי להתם פטררים ממעקה"
•
·(.ג"פר)
שי להבחין בין "שנא את -,,ל ..שנא -",ל ביו ..אהב את " -ל ..אהב"-ל )רמ"ח( .. :שבא "-ל מצייו שאנה מקפיה ריתר .. ,אהב "-ל מציין אהבה
מצימצמת ריתר ,שכן תירת החיס ל -מציינת את תחרם עבייביר של האדם
רלא ארתר עצמר.
.
כמר כן שרבה "נפש בנפש" )יט ,כא( מ ..בפש תחת בפש" )שרמת כא,
כג ;
ריקרא כ".ז יח( :הלשרן הדאשרן מתאים דרקא לפרשת עדים זרממין.. ,משרם
כשאו לא מדרבד בהפסד אבד ממש ,כי אם בהאשמה על סמך עדרת שקר"
(.ה"בר)
-
העדד
..כבימיו ד~א
ר'"
ההירבר
-
במקרם
השבט החידי ,שבדכ!]ר
שהיה
צפרי
,ג"ל) יב(
-
טערן,
איבה פרתחת
כמיבן,
הסבר.
בר"ר החיברר,
רזאת משרם שברכתר קשירה אל ברכתי של שבט לרי ,הו המשכבים רבית
המקשד הרי על אדמתר )של
בבימיו(… ,
רממילא בעשתה על אדמתר גם עבדות
בבי לרי" .מאדיך גיסא ,ברכת בבימיו מטגדת לכל שאר הברכרת בכך ,שלא
באמר בה שרם דבר מעשי ,רהיא כרלה ררהבית (.ח"סת)
גם בפסרק ..רמשה בו מאה רעשרים שבה במרתר לא כהתה עיבר רגר''' ז".ל)
ז( חש דזב.חבר בהעדר ר"ר החיברר )לא
במאר :
רלא
כהתה (, …
רמכאן ראהי
לפררש שד"י ,ש..סיפא זה מדבר בצמב גרפר של משה האדי רמתר"
-
(.ח"פת) *
תמרה הסדר שבצררף "תדימ ורKדיד לאשי חסדיך" )לייג ,ח( בבדכת
46
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
לוי ,שכז בכל המקרא מדובר על אורים ותומים .אך "בישראל קודמים ,תומם''
)=תממיות ,מעלה ומסרית( ל,אורים' (",לכש=) ויראה קודמת לחכמה ')אבות
דמז לנזיפה שלמעוז ,לאמור :
מעמדו המוסרי" )תס"ו( •.
ג(. ,ט "שי )כאז( אDיוא משום
להוית מנהיג רק מי ששומר על
-
רבים החלבטו
הראשונם'
בפסוקים
של
ספר
דברים
בשיארל יכול
ובזכרי
חז"ל
עליהם .מחגרנו מעלה ביז השאר את קשר"תו של בעל "יביז שמועה'" :כינ/ד
זה אומר רש"י לפסוק א' ,לפיכך סחם אח הדברים והזכירם רבמ;'ז בעוד
שלאחר מכ! מוכיח אח העם מפוושרת על חטאם' שונים" ,וזאח בפסוקים
מרובים בפרקים א ,ה ו ,ט וערו ! -מדצ אחר ,משווה הרב וולף אח שלשח
הלשונוח.
אשר יכר משה אל כל שיראל )פסוק '(,א
ירב משה אל כני שיראל )פסוק '(,ג
ככל אשר וצה ה' אוחו אליהם )פסוק '(.ג
זה :
הפחח! המחקבל הוא איפוא
משה רבנו בקש רק לרמוז לחטאי העם,
שכ! בעבר שעה שלא כהוגז באומרו "שמעו נא המורים" )במ' כ '"(, :ורק
כאשר tlי 111ו ה :אמר אח חוכחחו בגלוי .זאח ועוד ; "כל שיראל" הם הדור
אשר חטא בעצמו ,ודי לו בחוכחה רמוזה ; אך הרור החדש ,הדור הצעיר
להם "נחוצה שפה ברוהר ללא כחל),,בני ישראל"( ,הודורזח שלחאריו
ושרק" )עמ' ד(. 'f-
טעימם :חפקירם התחבירי של טעמי המקרא הוא מ! המפורסמוח ,אך הרב
וולף זצ"ל בפרושוי על החורה מצעי כמה כללים חדשים ,שהמומחים בחחום
זה עיריבום בפי הבנתם.
את חלקי הפסוקים ,ואשר תרבו! מאד' ,ו) ג
ממנ'ו )כ /Iב ח
-
-
עמ' '(,פ ,כי יפל הנופל
עמ' רפ"ג(, ,ושכב בשלמתו יברכו' ו",נ) י"ג
,שמנת עביח בשיח' )לייב ,ט"ו
-
-
עמ' שט"ן(,
עמ' תלייא( רואה המחבר במאמרים מוסגרים,
שכז "חלק המשפט שכ'י זקף קטז לאתנחתא )או לסוף פטוק( הוא מאמר מוסגר"
(.ו"טש)
גם טהעם נרש"ם שבתיגת ,האומר' מראה שהפסוק כולו )לייג ,ט( מאמר
מוסגר האו" (.ו"סת)
משמעות אחרח נודעת לטעם רכעי ,ששי בו ,בנראה ,בדי לגודו במשהו
אח שממעות המלה המוטעמת בו ,על הפסוק "בחוץ חעמד והאיש" "ב) ,1יא(
דרשו חז"ל ,כדיוע" ,והאשי
-לרגות שלחי בי"'ד )בבא צמיע,א ולא בבא
קמא בפי שצויי! בטעוח.(. ,ג"יק בהתאם לבך ",הואיש' מוטעם ברבעי" (.ג"יש)
גם
חיבח ,צעקה' שבפרשת
הנערה המאורשה
,ב"ב)
בז(
מוטעמת
ברביע.
לדעח בעל ה"דויקים" ,הדבר מלמ ,1שא rחוקרים ,אם צעקה הנערה ,אלא,
אס הדבר חיה "בשדה" ; נמחיים שצעקה ,כלומר מניחיס ,שלא עשתה ברצון.
לעומת זאת ,אם הדבר ההי בעיר ,הרי עצם עובדת היותה של הגערה "בעיר"
מוכיחה ,שלא לגמרי בלא הסבמה נבנסה בדברים עם האשי ,והרי היא בבחינח
"אשר לא צעקה" (.ב"צר)
47
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
רבם" תמהר על הספרי ערל '''רש )ההרלר בעקברת הספרי( ,שפרשר אח
הפסוק ,תמםי תהיה עם הו א~לקיר' )י ,nl/יג( כמשפט מורכג " :כשאתה תם,
חלקד עם ה' א-לק"" )ספרי( אר ,ערד ביתר הדגשה " :התהלר ערמ בחמימרח …
בל מה שיבא על,ר קבל בחזביזברת ,ראז חהיה עמר רלחלקר" '''(.שר) לדעח
רבנר" ,יש לראןת במל,ם "תזבים תהיה" )ע"פ טעמי הזבקרא( משפט עצמא'.
רהנאמר הארי הזקף קטן נחשב לתוצאה מזבנהג תזביזברת זה" (.א"מר)
חיבה יחרה נרזעח ב " דריקים" לזקף נהריל ,רלא זבן הננמע ,דשןר הטעמחר
בנרסח אשכנז היא שגרמה לכר .הטעם הזה בא להבל,ט רלהדגשי ,רעשררת
באררם" בספר דברים שלפנינר זבעדיים על כר.
בדברי משה רבנר אל סחירן זבלר חשברן נאזבר ,עד אשר אעבר אח היררן
אל הראץ )בוקף גדרל( אשר ה' א' נרתן לנר" (ב) (,ט"כ רטעם הזקף -ש"משה
ררצה לומר לסיחרן ,שאל לר לחששו כי ישראל שיחקער בארצר ,שהרי ארצר
איננה מרבטחת
להם" '(.ל)
רבתארר הנצחרן על סחירן נאמר ,חא כהל נתן ה' א' לפנינר' ,ב) לר(
הבל ,בזקף גדרל " ,כלרמר הכל בלא שאריח כלשהי " )ל יי (.ב
גם ,רנכהר'
הנאמר
לגבי ערג
,ג)
ג(
"מרטעם
בוקף גדרל,
הכרהר
מכה
מרחלטת" (.דל)
יכו
למעשה"
)רזנ"א(,
קריאה",
בתיבת
)ל !lי( ;
רבתיבת
כלרמר :
ארמרת אחררח
"להבליט שחלק ההבםחה כבר קוים,נתת'י ,ג) י"ב וי"ג(
ובתיבת ,אות'ה ,ת"י) ד"ר( " -עליך להיות שובה מהם "…
,רה,ה כקרבכם אל המלתמה' (כ) ב( מהר;ה הוקף "מעין סיזבן
"לדי הגבל ,כח Jית ,מתרחש כאן דבר שאין ל את ריע אצל
-
חייל,ם נשלחים לביחם ערד לפני תחילת דמ.לחמה ,המדינה
משתררת משיררת צבאה את אלה המצריים בעברדת שלרם ,בעשייה של חריב
החיים" (.ז"נו)
בפסרק "כזרר את אשר עשה ה' א' לזברים" ז",כ) ט( זבציין הזקף הגדרל,
שלפנינר "מציוה כמו יתר המצוית הפותחות בצידה זי" וכדברי הרמב"ן )שד/וג( ;
ראליר כפרשת נצבם" ,בחארר הפר רע נרת העתדיה לכרא על ארתר ,שרש פררה
ראש רלענה' ),יי ט(, ,ו'" הזקף שבבט'ף ,ככל אלרח הבריח תכהיהכ בספר
התורה ריזה ' )שם כ( " כאיל ,מריס את קילי הרציני המזהיר" )שםייר(* .
דירקים סגנוניים -שי כהם לפעמם" כדי לפתר בעירת פרשנירת של זבזבש.
כדירע לנר מספר במדבר זבאנר בני עשר רהמראבים לתת לשיראל לעבר דרר
ארצם .אח הפסרקים "אכל בכסף …רק אעברה ברגל" כאשר עשר ל ,בני
,ב)
עשר …רהזבראבים …דע אשר אעבר את הידרן "…
לא לענין לעביר אתלי כני עשו
כבר רש'" ב Jה הלשרן" :בשאר עשר
•
מרסב עלאצרם אלא לענין כמר אכל רזבם" ; ער אשר אערב חא היןור
אעברה בארצד ".הרב ררלף
ז " ל זבאמץ את פיחש רש '' ',
הזבירחדת באמרר " :כשאו עוש לי
כחכ-ט(
פשר
אר מנסחר בדרכר
-זבחציתר הראשרנה של פסרק זה מתקשרח
אל מחציחר הראשרנה של הפסרק הקרדם ; …ער שאר אעכו
-
זבחציחר השניה
של הפסרק זבתקשרת אל מחציתר השניה של פסרק כ"ח .חלקיהם של שבי
48
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
פסוקים אלה מסודרים איפאו במעיו שתי וערב" ('ל) ,כלופר בסרר א"ב"א" ב·
לא בוכל לסיים את הדבמחבו בלי הלרווח ,שפה · שום לא ידרבו לסוף רעחו
של החמבר או שבדמה היה לבו; ששגיאה היא שיצאה מלפבי השליט .בעמרו
על שבי פסוקםי ,שבהם בפרדבו מו ה"דויקים" ב,צררי עיוו' כזה.
על הססוק ,ארבעים יככו לא יסיף' )כ" ,ז .ב( אומר הדב זלדף זז " ל " :כמו
לא ויסףי יכנו ,ל IIיוסיף להכוחו )הרש"ר הירש( " אך טוען שפירוש זה צררי עיון
שהרי סיף סוף כתיב ..יכנן רלא יסויף" (.א"כש) והנה ,באירי ש'ל הדב הירש בריר
ד~א לגמרי , :ארבעים יכבו לא יוסיף' = לא יוסיף כיבו ארבעםי ,בדומה ל,לא
ד>סףי יבא בך עוד עלר וטמא' )שי ' ב"ב (, ,א ולפבינו משפט IIחד ולא שבים.
הכתיב אוני אימר ,כפי שהודפס ב"ריוקיס"" ,יכבו ולא יסיף" ,יעל כן השגתי
של הרב וולף איבה יכולה להסתמך על ו"ו כזאח .ואשר לטעבה ,שסדר המל,ם
הריאיבו מסייע לפחשו של הישר )זשעל כן הזא בראה פרזש דחזק(
טענה ור קיימת בשמגה תקף לגבי הבאור המרצע ע וו י הרב המתבר " :ארבעים
מכזת שז~א עלול להכזת )אדבעים שאר יכבז( -אל לז להרבות עלהין".
רעיובות
עמוקים
בגד
המחלזקח,
שבשמעח
מחוכם תוכחה גלו,הי
מפחח
המחבר בבאור הפסוק ,ולא חשימו קרחה נין עיביכם למח ' "') ,ר (.א ר~א חולה
רעיוגות אלה בה"א הדיעיה שבתיבת Iלמת' ,ששי בה "משום התחברות מפליאה
של פשט ידרש" )קפ ו' ב( ,בדימה לה"א הידעיה שב"ישרט לנפ'ש' )ייקרא f ,וט,
לפי מיטב ריעיתבז ,אין הקמץ שנתיבות ,לבפש, ',למת' יכול להחפשר
חכ(.
-
כה"א
הדייעה,
אלא
הוא
אפייני לשמרת,
שבהם
הטעם
סמון
לחיות
החיס
,-ל ביחור כשהם במעמר של הפסק )כגון לבטח ,לע,ד לטרח ,פה לפה ,בין
מים למים וכוי"ב(.
..
זכה הרב פגחס וולף זצ"ל ,שחהייבה שפחוחיו דובבוח בקבר ,זכו בביו
ומוקיריו שהשכילו להפ"1
הזדמרנח חשדה
לעי r
מעינוחיו
חוצה ,
וזכינו
כלנו
לכ,ך
שניתבה
לבו
בכחזב ולדייק בו וידקים ,שלא הורגלנו אליהם .ומי יחן
וריעו חמשת כרכי ה"דיוקםי על החורה" אח החפוצה הראויה להם -לכבודו
של המחבר הרגול ולפיחוח יראחם וחכמחם של כל אלה ,שיעיינו בהם וילמדו
אותס
בהאבה !
.4!I
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמחה ·בינס
"
"
"שטיין .
.
,
,
'
,
סיומה של תקופה
,
•
ןה ספר תולדות אדם )בראשית ה,
(.K
..
ספר Kחד
רק
•
מגיד Kת
•
•
האמת
ההיסטורית,
הרי
…
זן
תורה
•
דיוקים"
מן
הסמים.
•
כט,
רבריס
יז
..ס'ום מבצע תרגומו והוצאתו לאור של ספר "ד'וק'ם" מאת הרה"ג .רב'
פבחס , .וולף ז"ל על .חמשה חומש' תורה ,מהוה ס'ומו של פרק גדול בתודלות
פרשבות
,
המקרא,
פרק
מפואר
שבכתב
בגרמב'ה
ובע'קרה
בשפה
הגרמב'ת,
משמעותו המ'וחדת של פרק זה בעוצה בעובדא ,שהוא ברשם אחר' תקופה
ארוכה )תקופת ה"השכלה"( .של הדרדרות ,והתרחקות מן ה'הדות המקור'ת
וטמ'עה באוכלוס'ה הבוצר'ת .אמבם עוד ה'ו מרכז' תורה
' -ש'בות . -על
התורה בדרך המקובלת ,המבוססת על
אדמת גומב'ה .ברם ,השק'עה בל'מוד
,
חקר התלמוד
בדרך
האבות.
ומפרשיו,
ה'תה
ב'כרת
גם
ללכת
בשאר'ת הקטבה שהמש'כה
•
~אשית עלייתה המחודשת של היהדות הבאמבה בגרמב'ה קשורה ודבוקה
בהתסמררת לפרשברת המקרא ,במטרה כפרלה של לימרד תררה לשמה ,ח'זרק
ה'iTדרת מבפב'ם ,רחסרבה מרל מדחי'ם רמסית'ם ,שררבם עסקר
בחקר התב"ך
'שראל העת'קה בדרכ'ם המסולפרת של מדע המקרא' הגריי.
רתרלדרת
,
ידרע ,שכל תבועת מרד בישראל ראש'תה בהדגשת ערךהתררה שבכתב
לערמת התררה שבע"פ .התח'לו בכך הצדוק'ם רהב'תוס'ם .בדרכם הלכו המ'ב'ם
-הבזצרים הראשונים ,זך היתה יסוד הטפתך של חיןי הבלכי בימ" רג.אוביס
ראחר'ר במשכו הקראים .כזו ה'תה דרכם כסל למר גם של המשכ'לים המתבולל'ם.
הצד
השm
בכולן הכפ'רה בתשבע"פ וביסרדות אמונת 'נר המסור'ם לנר מס'נ',
כתובtכ'יו:ומוזים בתורד .מתגל'ם ללומדיה באמת וב'רשר.
כבר ב'מ' אבש' כבסת הגחלה בראו ביצנ' שורש פרה ראש ולענה ,כבר
מקובלות על עמ'ם
אז התח'לו להסב'ר את ע'קר' האמונה בהתאמה להשקפות
,
חזק'ם .לדעתם פרסומם בקרב מלכ' העמ'ם ,שר'הם וחכמ'הם ,ה'תה ההרכחה
"המעדית" המכרעת לאמיתות השקפותיהם וצדקת דרכי חיהיס,
בסיס
רעיוגי
להתקרבותם אל הבו'ם ולמצא חן בע'ב'הם ובע'קר לזכות בעזרתם בשלטון על
ירושלים) .כבר הוכ'ח בעל "דורות הראשובtכ'י" )ח"א כ"ג ע' ק"פ והלאה(
שהצדוקים היו מפלגה פול'ט'ת שהסתמכו על תורת משה כד' למצא מס'לות
ללב העם
)עור עיד שם עמ' ה' הערה הו(.
חז"ל 'צאו חוצץ בגד תבועות אלה .מלחמתם בע'קרה היתה מכוובת כלפ'
פב'ם ,לחזק תמ'מ'ם באמונתם '''ע הרחקת פושע'ם מפ'צ' דעות כוזבות
"ע)
"דזיקtכ'י" דב' כט(. ,חי" ,.,תקנותיהם שמקורן במלחמה זו מעידות על המטרה,
א'תא במשנה ) :ברכות ט ,ה( "כל חותמי ברכות וכו' משקלקל.ו המ'ב'ן וכ'ו
50
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התקי Uשהיו אומרים -לפני באי בית המקדש הנאמנtכ' לה' ב"ה ולתורתו
ומאמינים בהשגחתו בעולם הזה והבא ,אותם רצו ~לחזק עי" הקראיה -קומו
ברכו את ה' א' מן העולם ודע העולם".
בדומה לכך ,קצירת העומר 'נעשיח 'ברמצאי יו"ס ראשון .אפילו אם חל
בשבת
אומרים
ומפני הבייתוטים שהוי
•
אין קצירת
העומר
במוצוי"ט,
כנטו
את
כל העיירות הטמוכות "כיד שהיא נקצר בעטק גדול" )מנחות טה (.לאהתוכחו
עם הבייתוטים ,כי אם השתדלו לחזק אח הצבור ששמח להביע אמונחו במטורת
הנבאיtכ' וחז"ל.
יש והדגשת יתר )בעצם נכונה(
של פרשה מטוימח בתורה' ,נתנה פתחון
פה למטיחים למינהים ע"כ מנעו חז"ל אמירחם ברבים .אמרו ) :תמדי לב (:
במקדש קר,או כל בוקר שערת הדברות -לפי שהם עיקר הד riוראשיחה" - .
)פירוש 'המשנוית( "ידוי עם קראית שמע" .שהיא תמציתה של אמונח 'ישראל';
•
' J "'-דויקtכ' דברים ו'(. .ד
בראה
שבסוף
במיוחד המיגים
ימי 'הבית
-
השני
ראחרי חירבני
בתרבן
הכתות
"חציונוית",
הנוצרים שויתרו על מצות רבות ,כדי לעשות את תורת
משה קבילה בעיני יהודים בעלי אמונה רופפח ובעיקר בעיני גוים שהתיאשו
מאלליהים ולאמונה טהורה לא הגיעו ולא הוי מוכנים לעול מצוות' ,בחקופה
מעורפלח זו חשבו רבים וכן שלמים לחזק בנ"י באמונחם ,בתורה מטיני עי"
קריאת עשרת הדברות וים-יום ברבtכ') ,מעין הכרזח "אני מאמין"( :כי הם
•
כוללtכ' כל תר'''ג מצות כמאמרם ז"ל :באליך עשר אמירי Jאיתגלהיו כל
פקודי אוריתא) .מטכ' דשרב"י יתרו צ ,ב( משוס כד אף בגבוליך בקשו להנהיג
•
לקחת כן ,אלא שכבר בטלום מפני "תרעומת-התחכמוח"המינים" )ברכ' '(,אי
שיאמרו :קריאה יום-יומית של י' דברות עדות היא שאלו לבדם נתנו למשה
מסינ".
מצאנו שהגליבו חז"ל אח הקראיה ~עיון בכחוביס במיוחד בשבת בןמן
שהחכם דרש ברבים "מפני ביטול ביח המדרש" – ,בכחוביס משכא ליבא ובשבת
הזי דזשרי! דרשה לבעלי בתים שעטוקי! במלאכה כל ימזת החזל ,זבחוד
הדשרה הוי מוריך להם הלכות איטור והיתר ,וט~ב להם לשמוע מלקרות
כtבתובים )שר"י שבת קיח (.לעומת זאת אין א Uמוצאtכ' הגבלה כעין זו
בקשר לעי> Iוק באגדתא "שמושכין לבו של אדם כמtכ'" )חגיגה די (.אדרבא
מסופר על ר"י ועל ר"ל שהיו "מעייגא בטיפרא דאגדתא בשבתא" )תמורה די (:
הm
)ראי בכר חרויק ללימוד
רה זקיומת
"שעןש r
הדבר
שלם קדשות '''.ה
)שר"י שם ד"ה עח( האגדה מעוררת ומלהיבה את האדם לעטוק בתוהר לשמה
ולעשוחה .העיון בספירא דאגדתא יקרבו ללרמד ולקיים "הלכוח איסור והיתר".
לעימת זאת קריאה בכתובtכ' בלי עיסוק מקביל בגמרא ובהלכה מערטלומת,ורח,
חיים ,להסחפק במחשבוח פורחות באויר ,עלהים המליצו " :ובלידי נכרים
שיפיקו" )שיהיע ב(. ,ו
-
מספיקים עצמם במחשבות ועצות פילוטופוית ואינם
חוששים למחשבת התוהר ועצתה )מצודח דוד שם( כדי למנוע סכנה זו מהלומד
-
המיעלו זבזהיר בעל
ה"ריןקםי" :
אמנם "התררה מחייבת מחשבה מעמלקה
51
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
~השקפחיח ,אבל אי! כונחה לד ' !Tקר ובלחי' מח"ב וכו' במעדמ ,הר ,סג"י חו"ב
עם ש'ראל להגוח על חובח הפרט והכלל" וכו' )זבבוא ,לספר בראשית( במסגרח
תורת ה' תמימה ,חשיבות מ ' Tחדת נודעח ,לחלקים ,הסיפור"ם ןהרעיונ"ם של
גילי" אמיחות
מבוססת .על
.
ל,מדום זוכה האדם להשקפת .עולם , . ,
החורה .אגב , . -
.
הזהירו חז " ל :
דלעילא
בניגוד לדעות .כוזבוח שיסודות! בדזביונוח האדם ,עליהם . ..
והאפ.,יקורס' "שבר"
" ודע מה שחשיב לאפיקורס ",ומוסיף ,בעל ה"דיוקIב' "
.
,
'
=-,
.
אף האר במשמע" (.םש)
,
,
"
"
'
,
,
•
איז הגדרה דמויקיח למושג " אגדה " ,בקרב הלומדים רגילים ,לכןבח ,כל
ד ' Tן בפסוק ,בתלמדו ובמדרשים שאיםנ באים לברר הלכה למשעה " -אגדתא"
)השו' מביא התלמיד לר"ש הנגיד ז"ל ערר הגהד( הוי ' אומר שכל תלזביי
חכם יכיל למרש ·ידלריש "כפי מה שנזדמן לי ימה ' שראה בדעתו ילפ' מה
שעילה על הדעת" (.םש) בעצם כבר הכתיב מפרדי ,בין ' דברי חיכחה יזביסר
איתם מרצה זבשה 'רביני "אל כל ישואל" לבי! מציח יד;נהים הנאמרים " אל
בני ש'ראל" לפי סדר יכללי לימיד רמגדרים יקביעים "ע) דייקים דב' א ,א
דמיחים מוכ iוב.יניס לגלות
ד " ה אל( .אר דא עקא ! אופיה זה של האגדה עירר
,
םגםי בתירה ע"י אגדות של דופי) .עי' שניעות יג .יבוש '' ' שם ר"ה מגלה( '
..
'
)דרן האגהד חסר;ך חמרורים יציינים ימשים כר היא
ב;ך בל ,זבורה דרן .זי הסיבה שבזמנים
יבזנקימיח
בחזקת סכנה להךלכ iם'
מסי"זנים' החנגדי ' חז"ל
לעצם לימדוה ,לעימח חכמים אחרים שעריכיה מא,ד כי על דיה מכיר האדם
את מי שמאר רהיה העולם ) .עי' כל ספךי מהד " yחיות ת " א עמ' רש"מ דהן
בפרטיח בניגדו זה בדביר חז"ל( .בעל ה"דייקIב' " ברציני לקדם מני ערה זן,
משתדל לד"ק בכל פרט בכתוב ,בכל תג יתרבעה ,ניקיד וטעם" ,מיב! ששסיה'
זו זבח"בת אוחנו לצלול עמוק ככל האפשר לרוחה של שמת התורה ,כמו
,
שנאמר " :גל עיני ואביטה נפלאות מתורתן" (.םש)
גם בדורוה האחרונים התחילה החתירה תחת שלטוז החורה בישראל עם
קדיזבת ליזבדו הזבקרא והדגשח ערר
ליזבודה לעיזבת העיסוק
המשכילים הראשונים בגרזבניה )לפני כ' 200שנה(
בחוהד שבע " פ.
לכאורה את כבדו התנ " ר
דרשו ,אר דע זבהרה גילו צפוגות לבם ש,:חרעומת רוב.ינים" זבטרדיחם ,כוזב
קדומהים מאז גם הם קזיו בדרן זו לבטל זבצוות מסוימוח אשר כזרות נחשבות
תלמודי
בעיני הגוים .וכמו רוב.ינים ,גם הם ביססו שיטתם .לכאורה על רעיון
,
של הפצת מחשבות ההידות והנביאים בקרב העמים
-
הלא הוא תפקדיו הרם
הגלה '(.וכו·
של עם ש'ראל בגולה) ,עי' פס' מ"ו :ר"ה אוזבר ר"א לא
,
'
הם תרגמו את התנ"ר לגרזבנית והדפיסוהו באוחיות עברזית
ולפי כללי
הכתיב ,…הש זבקובלים בידיש'-דויטש ,הקפדה זו על מסורת אבותינו להעדי
באה על כונתם הסהורה .לאזביתו של דבר לא חשבו להרבזי תוהו ולהארי"_
כי אם ללזבר נערי בני ש'ראל את השפה ' הגרמנית שדייעתה היתה תנאי זבודקם
להתערבותם בגוים וכניסתם לתרבות האירופאית ' במרוצת הזזבן ' .פרצת השפה
התרחבה לשער עצום ,דרוב זרמו רבים ,רבים מאד לבלי שוב ועד שזבד הזבוני
הגיעו.
!>2
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תוםעה זו של ירידה תלולה מוסברת על ירי בעל ,ר"ריוקים" )רב' יג ,יג(
שלש מצות סדורו זו אחרי זו .נביא שקר ,מסית ומדיח ועיר הנ mת ,ללמדנו :
"'תחיהל עושים אנשי 'ר;ח " -הנביא" -את שלהם נדי למ'עט את דמות
חוקת התורה ולזעזע שלטונה .אחדים מחזיקים אחרהים בכוח השפעה גדול
ויתר ,קרובי משםחה שהתעשרו ,וזו מקלקלת את השורה בקהלה שלמה ,מהלך
עצוב זה של התדדררות יכולה לספר ההיסטוריה של ירדית יהדות אשכנ ,i
ואחריה כל המדלנית בעלות התרגות המדורנית".
'
בין הבשארים היתה היהדות הנאמנה למיעוט קטן
בעל.
חיוביות רבה יעצמה
רוחנית עלאית .בזכותן נהםכו קהלןת רבות שןב למרכזי תורה ,לאור מאיר
ומוהר דרך לנאמני התודה בכל העולם .בתנאים החדשים המתחדשים לבקרים
בעולם המודרני ההורס ללא רחם כל מוסד ר mני המתקיים על םי חוקים
שונים מהמוכרים ומקובלים על ידו, .וכל ציבור השומר על עצמיותו ומבליט
את השובי בינו לבין העולם• הסובבו.
•
תקוםת
הםרשבות
של
גדולי
שיראל
במערב
המשכילים ותלמדייהם המתבוללים ,הסתיימה בדם
בבית ישראל הצר הצורר הגרמני ימ"ש .באש
שהבעיר כמעט כל חלקה טובה בישראל ,נשרמו
סגולה שנמלטו מגיא ההריגה .עליהם נאמר " :כי
םליטה ,כאשר אמר ',ה ובשרדיים אשר ה' קורא"
אירופה
נגד
במלחמתם
ואש' ותמרות עשן שהצית
לבנה על גבי אש שחורה
דברי תורה על ידי יחידי
בהר ציון ובירושלםי תהיה
)יואל ג' '(.ה
אחד משרדיי קודש אשך ת' קרא היה הרה"ג רבי פנחס וולף ז IIל ,היבררן
הגדול "דויקים" על חמשיה חומשי תורה הוא
הכרזה :
אכן ,עם שיראל חי
-
חי בתירתו החוזרת יחד עם לומדיה לאכסבהי שלה ,אותה עזבו לםני מאות
כשנים.
"דיוקים" עיד בכתב
בשםה
הגרמבית ,אך
היפיע בלשין
הקידש.
)יאילי
גם על כגין דא אמרו שא'" זכה כספרים שכתבו בה או היבאי לתוכה .ע"
םאת השלחן ב ,כג( .היא עיד שייך לאסכילה הגרמנית בסדר השאלות יהתשיבות
ובדויקן הקםדני ,אבל געגיעי המחבר ז"ל היו "שיקארי אותם בשפת תיה"ק
המאחדת את כל עמני'! )הקדמה לס' בראשית( יכדי להתאימי לכל "עמני"
צוה המחבר את המיציאים לאור " :להשמיט ולהוסיף לקצר ולהרחיב לםי צירך
השעה כיים'! כי הצבור הלימד תורה כיים איני מתלבט באיתן השאלית עצמן
בהן התלבטו באשכבז '!…
שאיםתו זי של המחבר לכתיב פיריש לכלל ישראל דלורותיו ,קבעה במידה
רבהאת תיכבו ישיטתו'של ה,:דיוקים'! חיידו של הספר באיםיי המויח" להתרכז
כדויקים בהם עיסקים כל מםרשי התירה ראשונים אוחרונים ,אך מקים הניחי
להתגדר בו והמחבר מעדי על עצמי " :תשומת לב העיקרית שמתי בםרישי
להבבת הטעמים ·יהבימםי הדקים של הדקדיק'! המעיין בספר ימצא נוסף לנ"ל
דויק נםלא בהבנת סדר המילים בפסיק וסדר הפסוקים בםרשה ,יעוד ימצא
הקורא בסםר רעיונות נםלאים מבוDסים על חסרות ייתרות.
53
•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
,
להלן חגמאיח לשיטיח אליי :
א .K .משעמית סדר המיל,ם :
אנשםי חכמים יכי'
ימסביר
הכרחית,
)דב' א ,ג(
אנשים
במיבן
•
בקשר למנוי ד"נים כחיב :הבי
המילה "אנשים"
"אנישיית".
לכם
נראת .לכאירה תיספח
לא
"עם
כל
אנשר"ם"(
),,אש"ים
התבי~ה לאינטליגנצהי ,הרי .התנאי הראשון אצל הדיין הוא ,שתהא יראתי
אנישייתי -קךןמת לחכמתי " ) .מכאן רמי למדיות שמני .חכמםי י"ל .בידינים.
-
כמרבא
ברמב"D
הו סבה' ב(. .ז,-
,
ב. K .סדר הענינים " :יאתחנן אל ה' בעת ההיא" יכי' לפני כן מסיפר:
"יאת יהישיע ציתי" כוי' אני ה"ני מצפים לסדר הפי.ך שהרי אם תתקבל
תפילתו "אעברה נא" אין צורד לציות את יהושע ,ברם ,סדר זה מאפ"ן את
:ענייתנותו של משה רבנו ' ואת אהבת האמת שבי .קודס ק"ם את מצית ה'
ב"ה ,מינה את די"שוע למנהינ יאח"כ התחיל להתחנן ליכנס לארץ נענעויי
חיד םע עמי הארב עליי יכאrזד המם )השי'ר שם פסיק בנ ד"ה בעת ההיא(.
)כבר הזכרנו שפשרני אסכולה זו עמח במעדכד ,קשד ,מזל בקורת המקרא ,
אד נמנעו מייכוח ישיר איתה .ברם כאשר נודמן להם לחזק את האמונה המסירת,
לא החמזווה .מדע המקרא הגו" ניסה לערער במייחד
דברים )לויכ mזה הקדש" דר"צ היפמן ז"ל את חלק הארי
כלפהי מעיר המחבר :והעלתם על הכתב של הדבדים כפי
תשיבה למהימנותו של ספר דברים שבדי משה רביני",
מהימנותי של .ספר
בספרי לס' דברים(.
שאירעו ,האי עדית
'ע) בדרבי המדרש
המובא שם דב"ה לאמר(.
ב.
עוד דיגמא
קצהר :
"יאת
יהושע
ציתי בעת
•
ההוא
זכר לצייי במקומי בא הבטחה 1השמד הכתוב "עינד
?אמר".
הראת" …
בהמשד· אז
מסביר את
העני! כדלו ,צותי את יד~שדע לראדת את הנעשה .כי מראה עיניי יהיה לדיגמK
לאשר ייעשה בעת כיבשר הארץ.
.
,
ג .לדעת המחבר ז " ל ,כתיב מלא בא להיסיף דבר מה בענין המדובר אי
להדגש" פרט מסוםי .לעימת החסר הבא למעט אי למנוע הבנה מוסעית.
להלן דוגמא לכד :
•
א" .יהושעו" )שם ג ,כא( בא כאן בכתיב מלא
חשובה …
כפול …
·שם של אש"יית
שהוסמכה לתפקדי חשוב מפי הגבירה.
בK .חרי ירדשה דש"יבה בא '' ' נצטוו " :שלדש ערים תבדיל לד" כשם יט,
ב( "שלוש" נאמהר בתכב למא ,רמו שכבר הובדלי ג' ערםי ע"י משה רכינו
•
בעבר הידרן מזרחה.
לעימת זאת בפס;ק ז' )שם( בסיים מצית ערי מקלט כתיב " :שלש
חסר -עםיר תבדיל לד" .כי כמקםו זה לא נאמרה המצ mבמליאה לכל
-
פרטיה ;
יבקשר לנקלטים בהן אל נאמר כאן מאימה.
54
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד.
שיטחו של ה"ד"קיס" בדושח טעמי המקוא חוב! וטב "חו ע" י
דהגמתה.
.
. … . '.
יכריח ה ' K 'Kח דג.וים " . . .
'
.
.1לצמוח ערי מקלט מקדים הכחוב ) :ש ם( "כי
נוח! לך אח אצרס וישדחם " זכו :לכאורה אחרי ה ש מדח גו" האצרוח אפשר
ההי לרשוב.די :ישיבת וכו ן המלה " ייר ש תם " נראית .כמייתרת .כרם ,היא
מוטעמת בזקף גדול להדגש" ,וק אס חושו ארצס ולא חרבוחס )כדי .להשיג
•
•
זאח יכריח ה' א' אח הגויס ( חזכו לקדש ארצס ,ולהקיס בה חברה מבוטטח
על מסורי החורה ורק אז ש" ערד ומשמעוח למצוח ערי מקלט) .הטעס •• זקף
בז ' ג'
גדול במהנ בי! ה,:מלכיס " בחוד טעמי המקרא ז .א .המילה הומטעמח
• •
אינה בבלעח בחוד המשפט אליו היא ש"כת .היא עומדח בפני עצמה ומדגש"ה
•
•
.
רע"! מרכזי בפטוק שלא חמ" נראה לקורא(.
•
ב.
שטפר
נארה
"דיקריס"
מפרש
אינו
בלב,ד
אלא
•
לעורר
רוצה
את הלודמ למחשבה עצמית) .בגלל זה ,רוב המובאוח אינ! כלשונ! בטפר ,כי
אם כפי הנבת הכוחב ( .להל! דוגמא שמטרחה כפולה ,להארות אח ש יטח
המחבר בהנבח הטעמיס .ובצ"ול שיטתו ע '' ' חלמ ' 'Tקרוב לו.
" וזה דבר הרחצ אשר ינן.ס
מאמר מוטגר
ש מה m
י ",יכי' " א ש ר יביס ש ? 1.ה רחי ' /הרי זה
)בי! זקף קט! ואחבחתא(.
המחבר ז " ל
איבו מ.טניר מ שמעות
רג.דרה זו .לעומחו בפטוק יב מביא אח פירוש נבו הרנ 'יי א וולף שליט " א
בקשר לחק חמח " :ונחנו אותו " -למי טעמי המקאר )מרבח רבעו ',האחררן
הרא מלד העומד ברשוח עצמו ( .הרי זה חלק שמפט בפבי עצמו · . -בחנאםו
נראל הדס ,והרא שבמצא ח"ב בצרח בכוונה חחלרה ,
מטו"מםו יחבו אוחו
ב '' 'T
כי אז מצווחו ב '' 'T
נואל הדס ) .דבריס אלה עוד זקוקיס בירור .מפטוקנר אנר
הדס
לומריס שביח דין ח"ביס להמיחו' ,ה) רוחצ ה ,ז( ושמצה ביד נואל
•
רע"ש
כבר באמר )במ' לה ,יט( " גואל הדם הוא ימח אח הרוצח") .שס א ,ב
•
עוד שר להעיר ,אמבס מוצה על גואל הדס ,אד אינו ח"בבמשבה למלד
להרגו ,הב"ד ח"ב בכד ,שס א(. ,ב
•
•
בטויהמ של
מצות
ערי מקלט מדגיש
הכחוב,
שכםל,
רוצח
במז ''T
אי
אפליו קרב; למז ' ) 'Tשם ו ,א והלאה ( אי! כלפ" עוד חרבה להצלחו ),,והצילו
הדעה (" .ברס ,כאשר בורע דבר הרצח שר לדו uלכף זכוח ש שוגג ההו הדרד
לכך " :אשר יגוט שמה ''',חו )ארל ,לזה החכררן המחבר ז " ל ' דנבר" המקוצרםו( .
•
הטרפ רב חערלת במ"חד להורםו ומוריס הש ואפםו למטור לבנהוס -
חלמ ' 'Tהום את רע"בוחיiז הבעליס של התררה ככתובםו בפטוק ממש רזר היא
דברי
בעצס החובה ד",ינוכיח המוטלח על כל דור ,ושוב אנר סמתמכים על
•
המחבר ז"ל בט"ס טפח " :עלוי לקרב כל דור חדש אל מטרתר -מטרחד,
…להכיר את
על-כ! עלוי לראוח תמ ' 'Tאח " דרד :דרכה של ההטטורהו .
.
יזעודך ,להכיר בחובחד לחבד את הנוער שלד לקראח הא ' K''Tלםו של המטהר
הטופיח " -למע! ייטב לד רהארכת ימםו".
•
55
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
..
יונה עמנואל'
על פירשו תמוה נ"נית הנחירה" על מטבת מגילה
•
במסכת מגילה ח ,ב מובאה המשנה " :איו ביו טהור מתור הסגר לטהור
מתור החלט אלא תגלחת וצפרםי ".הגמרא מפרשת " :הא לעניז שילוח וטומאה
זה וזה שויו ".הפירוש המקובל שהטהור מתור הסגר אינו זקוק לשום קרבז,
וכז פירש '''שר יבומת ע,ד ב )ד"ה זב( "וכיוז דתגלחת ליכא קרבו נמי ל~כא
דבהדי תגלחת כתיב קרבו" .וכו בכסף משנה הלכות טומאת צרעת" ,פרק "
הלכה '.וכז מפורש בברייתא בירושלמי מגילה )פרק א ,הלכה ח( "את שהוא
טעוו תגלחת מביא קרבו ,את שאינו טעוו תגלחת אינו מביא קרבו".
אר ב"בית הבחירה" לרבינו המאירי ,מגילה ח ,ב מובא )ההדגש;ת של,
-
י,
(.ע :
הננע לשוף שבעה ,לטהור מתור
איך כיך טהןר מתןן הסג" כגוו שכהה
החלט ,והוא שבכר תןחלט נפשיון או כשעך לבו ואתד זמו נתךפא מננען,
אלא תגלחת וצפ;ריס .הא כל שאי קרבנות שמצורע מוח.לט מביא בדים
אף
טהרתן,
המוסנר
שיצא
טהור
מביאם.
יבי
שוים
בבכוש
בגדיס
טרבליה .באל אינן מגלת כל שערו ואינן מביא שתי צפרים חיות .ופישרי
המפרשים
הבדל
אחר
והיא
ביניהס,
שהמוחלט
שנתרפא
מיגה
שבעה
והמוסגר שיצא סחןר אינן צייך למנות.
והנה ,תמוהים דברי רבינו המאירי "דא; כל שאר קרבנות שמצורע מוחלט
מביא בוים טהרתי ,אף המומגר שיצא טהור מבאים" .הלא מוסגר שרצא טהוך
,
אינו חייב בצפרים ובתגלחת ,כלומר אינו מביא שום קרבז ,ואילי לפי רבינו
המאירי הטהור מתור הסגר
!!שם מצורע ושאר הקרבנות
העתקה Kו קיימת שיטה כזי
על דברי המ Kירי אלה
אמנם אינו מצווה בתגלחת וצפרים ,אבל מביא
שהטהור מתור מוחלט מביא .האם יש כאו טעות
או אפשר לפרש את המאירי באיפו אחר !
תמה חתני של ה"שפת אמת" בהערה על ח ':rושי
שפת אמת מגילה ח ,ב יכו הנצ"ייב ב"מרומי שדה" שם .יכז עמד על זה הרב
מנחם אריה טיבולסקי שליט"א בספר "מנחת אריה" )בני ברק תשל"ה( ,על
מסכת מגילד, ,ח) ב ,עמ' "!(.צק
ב"נית הבחירה" יבמות ע,ד ב פירש רביבו המאירי בביגוד לדבריי במסכת
מגילה וז"ל שם " :שכל מצירע שיוצא טהיר מתיר הסגרי ויב שלא ראה שלש
אינו טעוו קרבו ".אר מ Kידר ישנו מקיר נמאן לפירוש המאירי במגילה.
בשנה ,השט"! הוצאי פרופ' שמואל מירסקי אה פירוש רכי יהונתו הכהו מלוכיל,
המפרש הדיוע של הרי"ף ובו דירו של הרמכ"ם -,על מסכתות מגילהומועד קטן .בוכירושו למגילה ח ,ב פישר רבי היינתז מלוניל וי"ל :
.שכל הקרבנות שמביא
מצורע
מןחלט
לסהרתוי
שהם
חטאת
ואשם
ועולה ולןג שמו ןמנחה ,כמו כו מביא טחןך מתוך הסנר .אבל תגלחת
ושתי
צפורים
תיות
נרהגין
בטהוך
מתןך
טחןרות,
הסגר …י.
56
www.daat.ac.il
אלן
בוהגין
נסהור
מתור
החטלי
ואינן
אתר דעת -מכללת הרצוג
בשנת תשכ"ב הופע" בית הבחירה על מסכת מגילה בהוצאת מכון התלמוד
הש'ראלי השלם עם הערות וביאורים מאת הרב משה הרשלר של,ט"א .מהדורה
זו הופיעה ע"פ כתב ךר פארמא .גם במהדורה זו מובארם דברר המאירי הנ IIל
ולמרבה הפלא לא העיר הרב המהדיר שליט"א על פירוש זה של המאירי
שהמהור פתור הסגר מבאי קרבנות .זה כמה שניס הראיתי דברי המאירי אלה
לרבנים ולומדי תורה כאן בירושלים עיה"ק ת"ו וכולם ראו כן תמהו.
לפני זמן קצר דברתי על זה עם הרב מנחם כשר שליט"א ,בעל "תורה
שלמה ".הרב כשר שליט"א רכש בשעתו את הספריה של הרב ירוחם פשיל
פערלא זצ"ל ,בעל הפירוש הגדול על ספר המצוות לרס"ג .הרב מנחם כשר
שליט"א הראה לי את חחישי המאירי על מסכת מגילה )דפוס קניגסברג
תר"ר( ,שבו השתמש הרב 'ייפ פערלא זצ"ל .ואכן נמצאת שם הערה מהרב
פערלא על די דברי המאירי הנ"ל ,וז"ל :
ריל בקרבנות שמותר להביא בינם סהרתך ,שניהם
עיב יברמבים
שכיוס שמיני
הרב פערלא
סופ-כ
מהי
ביאת
מקדש,
אבל
שזיו ,עיי
אשם 'מצורע
מויק סי)
ולןג
שמך
זראי אינו שויו.
זצ"ל הרגיש בקושי שבדברי המאירי ולכן פירש שהכוונה
שגם המוסגר אינו יכול לשלהו קרבנות בזמן ההסגר .הגמרא כמועד קטן טו ,ב
אוסר שילוח קרבנות '''ע מצורע וכו מובא ברמב"ם הל' ביאת מקדש ,פרק ב
הלכה יא " :וכן מצורע אינו משלח קרבנותיו ,כל זמן שאינו ראוי לביאה אל
המחנה אינו ראוי להקרבה" .לפי הרב פערלא כוונת המאירי שגם המוסגר
אסור בשילוח קרבנות וביום טהרתו שוב יכול להביא קרבנות כמו הטהור
מתור החלט .אר הרב פערלא זצ"ל לא זנה לראות את פירוש ר' יהונתן מלוניל
המובא למעלה שהאר המקור של המאירי .את דברי ר' יהונתן מלוניל אי אפשר
לפשר כמו שהציע הרב פערלא זצ"ל.
•
האם קיים מקור לדברי ר' יהונתו מלוניל 1
אל תתהלל כיים מ nו כי לא תדע מה יול יים ,יהלל ,יו ילא פיי,
נכ ,.זאל שפתי,
;
)משלי כז ,א(
אל תסבב בעצמך שבח לימר מחר אעשה כך וכך שאיו מחרתך בדיך.
יחכמי המיסר אמרי הזמנים ששלה ,העיבר כבר בער ולא ישיב אליך
עזו ,העימד יהנה היא היל,ן העתדי לא תדע אם תגיע אילי .יאמרו
זה להזהיר שלא להפנות ימיהם לבטלה על שמך הזמו העתדי .יזהי
עניו יהלל ,זו יכי ',כלימר עשה מעשים שיהללך הזר בהם יזהי אחר
המעשה ,שהזרים לא ישבחי את האדם על מה שבלבו לעשית ,אבל
על מה שראי שכבר עשה.
פיושו
ובינן
מנחם
המאייי
57
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב שלמה פדירמו ז"ל
i
המשפט במחשבתי של רי יצחק
בעיניו
של בר'יאר התורה
עבור
היא,
,
ברייאר •
הרצון
האדם ,התגלמות
האלוקי
בתחום החושים .היות וש'ראל מק"ם את מצוות התורה ,מזדהה רצונו עם צרון
האלוקים .מעתה מתגלגלת ההיסטורiז' של העולם ללא תקלות וללא התפתלויות.
העולם
כולו הרמוניה הוא.
העמודים שעל:זם
אין
עומד העולם.
ואין
שבר
השילוש
אין
תהום,
התחבר ליfז'דו
שיסוע
בין שלשות
שאין
הלא
לנפצו.
זה המובן העמוק של פתגם חכמינו " :קודשא בריר הוא אור"תא וש'ראל חד".
המחבר שלנו רמז רק בדרר אגב למושג עיקרי זה ,בכוזרי חהדש .הiז' זה
מפני שפח,ד או לא רצה ,להודות בנימה המיסטית הנכ"רת שביסודה של
אותה
השקפה,
ובאץר
בתקופה
שבהן
חוכמת
הנסתר
בריתר
האותנטית
הוחזקה
בהזיiז' מסוכנת ומסכנת .פרופ' גרשום שלום שראה למשל בסימבוליזם
"המלאכותי" של ר' שמשון רפאל הירש נסרין מכוון להעמדי בצל את
הסימבוליזם המקירי של הקבלה ,העלה נגד נכדו האשמות ביחד עם דברי
ברכה .הוא ברר אותו על כר שהחזיר בדרר מאסיבית נושאים מיסטיםי
מובהקים
תוכה
לתור
של
המחשבה
האורתדווכסית
אותו על כר שהסוהר והעלםי אותם :
במפושר שמדובר בקבלה" '.
המערבית ;
הוא
האשים
"רק במקום אחד מגלה לנו המחבר
וכן הרושם של הקורא המע"ן בספר אלןנשי .בדפים הקשים הרמשמעות"ם
של הפרק הרבעיי ,שכזלם מוקדשים לבירזר ה " I1ס בין התזרה ,האדם והעולם.
כדי לסקזר אזתם היחסים משתמש ברויאר כמזשג האריסטוטלי הש'ן של
הצורה .הגילגזלים הסותרים של מזשג מקזבל זה דיועםי לכזל .הוא עבר
בתזלדות
הפ,לזסופiז' כל מיני תיקונים ומניפזלאציות .הוא תמדי התפתח
ביכוזן שאין לחזותו מראש ,זכן ימשיר ,כר שלעזלם נועז הוא להציב איתז
כבסיס להסבר המציאות .המחבר שלנו לא חשש לצאת לקראת הסכנה ,דבר
שהביא לפנינז גזדש להטוטים שכל"ם ששזשרם במלה "צזרה" זכל הביטז"ם
המרובים הגנזרים ממנה בשפה הגרמנית שאין גבזל לעיסריתה .אנו מ Iדעים
I
לכר ,שאין ביכזלתנז לתרגם בהצלחה אזמנזתית דומה תעלול בלשני זה.
נשתדל
איפזא בצנעיזת
להעתיק
בנאמנות
יתרה
את
המחשבה
המנחה אותו
תרגיל.
מקזרה בשני פסוקים המשמשים מפתח לסיפור בראשית ,שעליהם מסתמר
ברזיאר
לעתםי
•
השייח המעין,
1
וKה
, 1934
רקזבות,
זהם
חשרי תשלים,
)בראשית
עמי
; 88 79
ה,
א ; ג( :
סכת תשל"'ם ,עמ'
65
ג.ד
G. Scholem, "Politik der Mystik", Jucdlsche Rundschal10 Berlin,
גליין .51
58
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הז',,
אתו
ספר
) (…
תולדת
והיי אדם
אדם
ב " 1ם
ברא
בדמות
אלוקם'' אדם
שלושם' ומאת שנה ויולד' בדמותו
אלוקים עשה
כצלמו"…
ברואי.ר 'המקבל בשינוי מה את גירסתו של הירש ,מתרגם" :הספר הזה
~ התפתחויות האדם .ביום בו ברא אלוקים את האדם ציר אותו בדמות-זהה
) (Gleichnisלאלוקים .אדם היה בו מאה ושלושים 'שנה כאשר הולדי בדמותו-
הזהד ,בצורתו'! שימו' לב לכך ,כי לא ייתכו שאך מקרה הוא שהמלה דמות-
חמה ) (' Aehnlichkeitאצל 'הירש הופכת אצל נכדי לדמות זהה ,וכאשר הראשוו
משתמש ב"צלם" ) (Gestaltבמובו המקובל של תבנית' ,מגלה המלה את
המובן הפליוסופי של "צורה" ) ' (Forlllבפיו של השני; דבר זה עשוי לגרום
למבוכה ,לכאורה ,אך אולי גם ישא את פירותיו ,מאחר ששני התיאולוגים
שלנו השתמשו בביטו"ם שובים לצורך תירגום שתי המילים המעסיקות 'אותנו,
במקום אחר )בראשית א ,כו( " :ויאמר' 'אלוקים בעשה אדם בצלמנו' כדמותנו'!
הירש וכתב ,; :נעשה לנו ממלא-מקום ) (Stellvertreterבלבוש ) (Huelleהראוי
לזה שנועד להדימות אלינו ) (". Ebenbildוברויאר מתקו " :נעשה לנו"אדם ;
לבושו ) – (' Huelleשלנו ;שיותו ' -זהה לנו )(", uns' gleich
הירש ,שעליו המטירו דברי לעג בתקופת ח"ו' וכמו כן אחרי מותו אלה
הדוגלם' בבלשנות "מדעית" ,חונו ברגשיות יוצאת דופו לרוח השפה ,העברית.
של מליים והביטוי ,איו לו טעם של גנאיביתהריו הקירםט 1ולג"ם
ומשפחות'מילים מביאים תמיד הבהרות וחדיושים מלהיבים בתחום ..התיאולוגהי
הואנתרופולוגהי התנ"כיות.
בקירבה משפחתית
עומרות
המילם'
צלם
ושלמה
)שי",ן
שמאלית(, .צלם
אלוקים הוא כביכול הבגד )השלמה( )שי"ן שמאלית( בו מתלבש אלוקים,כאשר הוא
מופעי בעולם ,כך שהאדם מסוגל לקלוט באמצעות חושיו דבר מה מנוכחותו
המתבטאת בפעולתו לפי קריטריונים של אהבה ,צדק, ,חסד ואמת .הצלם שהאלוקים
הטבעי באדם הוא באמת אות לאימננצהי ,האלו>,ית .אם נשתמש בכיטוי ,המבוסס
על תורת המהר"ל ,נאמר ,שמבrוינת האלוקים הנותו את הצלם דצמ" ….,.הנותו" -
"מצדהצלם הוא בגד ,המסווה את מהותו ,ראילו מבחינת האדם המקבל
המקבל" -האי הצוהר האלוקית המעניקה ,ככוד לחומר ומכוונת אותו '.
בגרמנית
למדי.
,
דמות ,משמעותה אפוא דמיוו וצו.ם הגדרה Iו מעורפלת ,
אוהבים לתרגם את המושג במלה ,Ebenbildתמרנה השווה למקורה .הילש
'מדגשי בחריפות שהשור,ש ד-מ'ה )הקרוב לשורש ד'מ-מ( מרמז ,ואף לפעמים
במפורש ,לרע" 1ן של דומ"ה .הדמות דוממת היא בניגדר למקוהר .אם נסמוך
על המובן האטימולוגי של המלה ,אין כאן סתי~ה .מבחינה אחת לכל הפחות
חייבים המקור והדמות להתאים זה לזה ,להיות זהם' .דבר זה מאפשר לברו',אר
לומר בתרגומו ל"כדמותבו" )בראשית א ,כו( :השיות של האדם מתאימה
.:האדם .הוא ",יח")בראשיח ב .,ז(
חהי"
.
לזו של אלוקם'" .ויהי האדם לנפש .
,
..
2יהוc
,
diaJectique' du
La 'lheologie
' Exil.ו
pliits de
,
Le
..
Neher,
~Andr
MaharaJ de'Prague. Par;$, 1966, pp , 148-153,
59
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
כלומר סובייקט ,כלימר חופשי .הוא ילוד הבריאה וכמו כן ילוד האלוקם".
חופשי.אובייקט ביחסו לאלוקים וכמו כן לבריאה .ואף-על-פי-כן
.דבר ה' מכרזי ,בגלותו את מהותו לאדם " :ספר זה קובע את ,התפתחווית
האדם ; ביום בו ברא אלוקים את האדם ,יצר אותו בדמות-זהה לעצמו ; 'אדם
חי מאה ושלושים שנה כאשר ד tלדי בדמותו בצורתו ".בכד מקשרת התורה
את גורלה להתפתחריית חיי-אבוש -לפני שהיא פיתחת ופיקדת את דןרm
צאצאי אדם שבכנעו מי לשעיבוד החשרים ,מי לשלטון הפול,טי .ההיסטורהי
ורק היא תוכל לאשר "אם ,מתי ואיד" מצא דבר ה' את האדם ,ובאזיי מדיה
ובאזיה מצב הוא נשמר לו .גם אלה ההולכים לאבדון יכלו לחיות' במעמקי לבם
את חהווהי האדיהר שר הר סיני ,הוית וכאשר ברא אלוקם" את האדם ,בצלמו
ציר
אותו.
ברויאר מעיר שכאן מדובר אד ורק בדמות אלוקים ולא בצורתי ,צורת
אלוקם" ,הצוהר בפעולה ,הצורה היוצרת' ,עושה מן האדם יצור המסוגל להכיר.
על-דיי הכרת האדם את עצמו נותנת היא לאדם להכיר את הצוהר אלהי
כפופח חכראיה .הכריאה גם האי איפוא אחת הצורות של גילוי השכינה.
היא המעניקה לאדם את הצלם האלוקי.
באשר לתכלית הבריאה ,האי מתגלה כאמצעות דבר ',ה התורה' .האי
נוגעת כחירות האדם ,והיא תלוהי כה .האדם אינו חופשי בתור צורה
אלוקית ,האר חופשי כשל דמותו ,זהותו ,ורסחו הלזדהרת עם אלוקם" .כתרר
חוקת הבריאה התורה היא בבחינת "הכל צפוי",
"השרות נתובה" .הדךר פתחוה ל"תולרות האדס".
ימצר שבי
היא
בבחיבת
אד מה גדולה הפתעתנו כאשר אנו שומעים שהאדם ,ציור החירות ,אינו
לבדו
נושא
התולדות-ההתפתחווית.
"אלה
תולדות
•
השמים
והארץ
כהבראם"
אינן
)בראשית ב(. ,ד צריד לדיי.ק וכד מדגיש המחבר ,שהתפתחווית אלה
,
חלות על הביראה עצמה .הן התחילו אד ורק אחרי משעה בראשית .והנה
תרגורמ של ברואיר לבטיוי "כהבראם" " -אלה תולדות השמם" והאץר כאשר
נבראו ",כולמר חארי שנבראו .התפתחויות אלה שאנו נוכחים כהן ,הן
למשעה התפתחויית ההיסם" אשר בןי הצורות המרפעיות ככאירה אחיר שנחתמה
עצם פעולת הבראיה .הן כולן מהוות גילויים שהבורא-היוצר מגלה כהם את
ציירתו שצורתה ניתנת להתפתחויות ) (, forrnbare Schoepfungושהוא מיעיד
וצורה נוצרת.
האדם ,המגשים סינתיזה של צוהר ייצרתלבנם המשותף
,
הפעולה האלוקית מתגלה ונקלטת על-דיי האדם כצעם הווייתו ,היית m,אר
מאחד כקרבו את שני הקטבים שאותה פעולה נוגעת כהם ,הצוהר •הויצרת
והצורה הנוצרת .האדם הוא יצור יוצא דופן לחלוטןי.
•
ההתפתחות היא התגלות כפעול .אד האם הוא גם מוען ההתגלות שלבשה
כגד של מליים כדי להימסר לו .וזאת התורה .אד התורה אינה אד ורק גילוי
הרצון האלוקי אל האדם ,היא גם גילוי הצרון האולקי אל הבראיה ,לא כתור
בראיה לעצמה אלא בתור כריאה נוצרת ,שכבר כיונה לכיוןר מסויים על-דיי
רצון
הבורא.
60
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הצררה של איחה בר'אה ,החייבח לה'יח פחיחה ימיכבה לקבל אח 'רציואליקק מהיהראת הרצר' ) (Sollenהמרטל על הבר'אה כשלעצמה .באשר
לתודה ,היא מיועדת· לבריאה משרנצרה ,היא החובה ,החופ המנתה של איתה
כר'אה שבוצהד ,שה'א בעצמה תבא' מוקדם לתורה .וכתצואה מזה היפכח
התורה ,בדרגה גבוהה יותר ,לצורת הבריאה שבוצרה על-דיי הבריאה כשלעצמה.
לiבעשה לא ק'בלה הכר'אה את צורתה הראשובה אלא למעו החורה ומאהכה
אל'ה .כר שמו הד'ו הוא שהתורה קודמת באופו הג'וב' וכרובולוג' לבר'אה
רהפשוטה,
בצורחה הראשובה
הפועל )··(.Zweckgedanke
הבריאה
•
כלומר'
הבוצרת,
כדרר
'אולם
שהחוכב'ח
כעוד
התחנה
קודמת בהכרח' להוצאחה
אל
הברא'ה 'הפשוטה
אל
שהמעבר
הארשונה
מו
בהתתפחןיות
תוא
הבריאה,
מעשה
הבורא בכבודי ובעצמו ,הרי התחנה השביה ,כלומר השתעבדית הבריאה ,המוכנה
מעכש"' .לקבל אח צו התורה על עצמה ,הוא חפקד"' אבוש' ,צורה .חדשה זו
של 'הברא'ה שככ'י בוצרה על'-ד' הנורא ,ה"תורה"מ 1רפ'זם" ) (Thoraform
של הכר'אה . -אם תרשו ,ל .חד"'רש-לשוו בועז זה -הוא מעשה האדם,
בתור דמות החייבת לשאוף להגעי לרמת בוראה ולהזדהות אחו '.האדם שותף
צדד'.
למעשה בראש'ח ,וזה לא באורח
מעבר לאמפ'ר'.
והשפעתו הא"
השתתופתו הכרח'ת
בראה לבו ברור ,מאחר' שבחבו אח הקמח הס'סט'מה הבר ' Iאר'ח של
הבר'אר ,שכל הצורות הו .אספקט'ם של הרצוו .האלו',ק המופ'ע'ם בזה אחר.
זה ,שמוצאם וחוצאחם באלוק'ס ,החורה צורה אלוק'ח ה'א ,וכמו כו הצורה
הראש.ונית של הבריאה .הקריאה המשמעותרת ,הפותחת את סםר בראשית
ומזמ'בה לבר'אח .האדס ,מובעח בלשוו רב'ס )כראש'ח א ,כו( " :בעשה אדם
בצלמונ כדמוחבו . ".אס בחרגס אוחה לשוו רב'ס לב'טו' של כבדו סחם ,בסווה
באמצעוח מ'ל'ס חהל,ר מסוכר .למעשה ,בר'אח האדם ,הארס האוחבט',
האמ'ח' ,הוא מעשה משוחף של שב' אומב'ס :הצירה ה'!צרח של הבר'אה
והתורה '.ואוחה פעולח הבר'אה מתמשכת ללא הרף.
3
מרמז
כמה פעמים
•
ברויאר
,n
לתהלים
ו-ז
הבוזר'
בספרו
החדש,
•
ברברו
מהלל הפייטו את האלוקים " :ותחסרהו מעט מאלוקים והדר תעטרהן …
כל
על
האדם
סתה
תחת
•
רגליו" ',שמשון רפאל הירש ,בפיךךשך על ספר תהליס ,מדגיש שהחירות המוסרית מבזילה
•
בין
האדם
להובלי
•
•
ראה
את
רש Kר
תנחומא,
r
מיוחד לברי Itת
נמןא
•
אל
פקידי,
,.,שרביה כ" ,
אתי
עבדי
הברי lI:ה
אליקים,
האדם …
בעת
תכליתה
ג:
דכעtט,ה
.
ןנותנת
לן
.הטראבסצנדבטאלית.
…כשרזה
טןב'ה,
את
א,
הקב Nה
,א
לעשית
הגהת
לפי שהדאם אינו אדם
הבריאה
כאשר
הנמצאות
בעיות
ייוננו ,ירושלים
עמי
· ] 09
בן
האדם
אמר
המחבר :
"למה
ב ')7ת שנברא לפי
שמציאןתם
הואם[ תליד נדיוובהשתילותו להשלים עצמן"
·תשב",H
ה"כבוך",
כלומך
ה"כובד"
הרוחבי
היא
לתירה
נעשה
לא .חחד
דאם" ;
השי"ת
יום
האמת כי אין שלמותו
תכליתם …
)ע"פ י' אפשטיין,
כי
אמונת
שלמרתו
]של
היהדרת לארר
הע' .( 13
'61
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
.
ה'וצרח
.בעצם · ק "i1בו .מגש'ם האדם קודם -כל · אח א",ודה של הצורה , .
בחוללו
.כר
מאח.ד הוא ח"ב להמש"
עם
,
..הבריאה -שמקדום גוצרה ; הוא ~-ורם .
.
'
.
.
.
.
איחוד החורה ,בתור .החוק-היוצר של הבריאה על-פי השקפה .ד'גאמ'ת זו ..של
הקוס~וס ,עם הבריאה שכבר נוצרה ,אר גשארת .בכוח .צורה הג:חנח לעציוב
s-formableח (.tra
)
•
•
איחוד
ה'וצרח
הצורה
מאםנ בעוד שהאדם ',ח · בתור תוןכ ,את חווית
•
•
•
•
•
של ג'לו'
מסוגל להכיר את .האספקט ' הפעלי
..
עם הבריאה הנוצרת ,ושרא .
•
.
של
..
השכ'נה ,כשהוא מכיר את
.
עצמו '.
-
הצורה..
סחומה 'בפגי'
' גשארח
. .
.
•
•
רמאט'ב'ח.
ה . … U
פ'גו-
אותה לדיו בפעולה .
,אם כו הבורא מוסר
התורה ,אלא
ר,ביראה הזאת,
.
.
.
'
.
ששמה -:דבר .ה'.
מיב 1לוגית ששמה גילוי
השכינה ,וב"צורה" פינומינרלוגית . -
. .
-
גליוי זה באמצעות דבר ה' בכתב ובעל-פה כולל ;כמובו .גם את .מעב'ר-
•
רהיינן :
המחשנה
דבר .הו עצמו ,ומהי דבר :ה' אם לא דויקא אות האיחוד הזה
של ~ הצורה ,והבראיה שכבר ניצרה ,0איחוד המוכיח שהצורה שליבשת הבריאה
מהוהר שלב מוקדם הכרחי לגילוי התוהר ולהגשמתה .1במ'ל ' Dאחרוח ,התגלוח
הבריאה של אלוק ' Dקדומח בהכחר לג'לוי דבח.
אל ,נטהע ! חת ,ורה לעצמה בשארת ,מעבר להשגת ההכרה האנושית ,כי .האי
מכלול השכילה )שי"ו שמאלית( האלוקית שהמישא שלה היא הבריאה לעצמה ,מישא .
•
5
השדו::י .הגדרתי
אריססו
של
יס,ר
המושג
האךיסטוטלי
מזרח
}בוכ'ס
ל Jרפחי..ת חלק
" ", toposeidon
את ,הנשמה,
סכי הפועל,
של
,א סרק
ר Mה
.68עונ'
גם הבורות
מ p…ים
של
המסתפך
.{30S
הזורות"',
מונק
,ל
· שה'M
)כ -תרבופו
יtואסזכי
של
)ם'ם gיז ' j7ה
… : (7 ,XIIהיר ב!באויות השכל הפילע וכגשיס .בשררן המחשבה את .פערלת החסיכר..
,ובזאתו מן הכוח אל הפויל רוכס הו Mלעזמר את זורת העווניס ימזרהה אםת..
' צירות אלה אשר בתחוס ההבנת ,והן אובייקס של המחשבה, ,הן עצמם המחסגה . .כי
החסיבת ,בעצם התהוותה .אינה .מרשפעת עלרירי רבר הנמז Itמחוזה לה ,והיא חייבn
לשאוב מעזמה את האוכקייט ' סלה .. ,אריטםו איבו .מטביר .באוםן ברוי ובניין בא ארתר
שכל הפועל וםג לא Kיר הרא נכנס לתחוס תפיטתו ועל השכל הטביל ,אר רנ Itה שהרי
רראה בי
תכונה
לבםח " לא עיין
לג<רקיח.
הנאה
כהחמרה
אליני
של
כחיבוריו
ובו
החוז,
אריטסו,
העילה
כ Kםצעןת
הרסC1ו lיח ….
ו;eך אין Dסק שהשוביו
ביואיר
מאז יובי
נעוריי
.
.
וער סוף יוניו כלימור הרמבאס אשר הלביש בלבוש יהררי את הפילרסופיה האריסטוםלית.
,
-
•
האחררן
".יבררו
'מבוסס
כולו
רעיון
ה Hרבר
של
יל
ביויאר,
שהוא
נחל'אל,
תררה
ובאמרים
מתוך
משנה
כקריטריין
עיקרי
לאנושות
תקציר
פילוסופיה
של
מעשית,
רתית .
לרמב""ם,
•
6
של
יוני
H
הביניים.
בבר
הרא
מובע
הוא' רעירן
בלימיס
מיסםכ
ברירות
סל הפילוס רפיה
במסורת .הארימת
ארpנלרס ,כרוcשית כ ,ז ) …וימח במאיי נשובת יוח חםיי והיי הארס לנפס
שנססה זי הניחבת לארם היא נשמה …שבלית,-
דחיי
יהות
באדס
..לאחר
שבפח
החיבךר
נין
לרוח
באפיר
האליקי
ממללא ….
בשמת
רבין
חםיי,
אולי
מ,חה
ויהי
האנישי נונע
62
www.daat.ac.il
האדם
מבאר
יש
לתרםב את
כולו
באמצעית
אךנקליס ;
]שייח
ההכרה
היהודית
תרגרס
לש
חהי" (.ובכיין
..ונפח בנאפךהי נשמתא
הפסוק
ל~םש
וכלי
תיר Uס
חיה,
העברת-ה
מיל 1לי :
לחיי
:
נןח",
הדבר.
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
הנמצא מכוח הגדרתו מחוץ לתחום שליט'ת החושים והשכל של בני א Uש '.לעומת
זאת ,בדךר תתגלות נמסרה לאדם תורה זו שהתכווצה ,והתלבשה במילםי כדי
להיכנס למערכת
אינה ירתר
התקשורת ,וכך בהכרח
השכילה
מאשר מכלול
האלוקית שהמישא שלה האי הבריאה הצורנית .מעשה ההתגלות נשאר ללא
ספק על-טבעי .אך תוכן ההתגלות ,זאת התורה המופיעה בצוהר של נוסח-
דברים ,אין הוא סראנסצנדנטאלי במלוא המובן המדויק של המלד .הוא פונה
אל ה"אני המכיר" ) (. erkennendes Ichכך שי להבין את הפתגם התלמודי :
"דברה תורה כלשון בני אדם" )ברכות לא ,ב( '.
התוהר לעצמה נשארת במצב נסתר ,בדיוק כמו הבריאה לעצמה ואלוקים
בכבודו ובעצמו .הסוד האחרון שומר על שלמותו .דבר ה'
לגלותו.
לא בא
להפך ,הוא ממשרי להסתיר אותו ,ואוי לו לאדם העומד מחץר לפרדס שינסה
המסוהו ', 1
להסרר את
התראה חמורה זו של ברריאר מקורה במאמר מפורסם שבתלמוד )חגיגה
י,ר (,ב המספר על נסיונם הנרעז ,אך יחסית תסר-התועלת ,של ארבעת חכמי
המשנה לחדור אל סוד אלוקים .רק אחד מהם ,והוא רבי עקיבא ,חזר בריא
ושלם מן המבצע .ברור שברויאר לא התיימר להרית מסיטיקאי ,אך בלא
יודעין
הושפע לגל
10
הפתות השפעה קלה על-לדי רעלינית
העיקריים
היסוד
של הקבלה .נמצא דרגמה טובה כאן בין הערותיו על אופיה ותפקידה של
הוא
התורה.
אותן
מנסח
קאטיגוריות
באמצעות
וקאנט
שאריסטו
בהן
משמשים
בערבובהי ,אך את מקור המחשבה שי לחפש ,כך נראה לנו ,במסורת הקבלית.
שתי מובאות ,שנלקטו בין רברת אחרות ,מחזקות את סברתנו.
ך
ראה
עמ'
אלישע,
קומה,
תורת,
שנמנע
להשיג
מו
התורה
המובאים
19S
פרק
כג :
הזבריס
החדש,
"ובביאות
הזהר
את
המכנה
; 332
כל
הנמצאות
אליי
כך
היא
השורה
םג
פרדס
הקיוביס
, Hyנחינה" ;
וזלת
מו
הכוזרי
בומ'
החורה
והשייה
בשם
וקשרם
נמנ)ן
משה
ר'
בממציאם
בחק
ד'זנונ'ט,
..לבוש
קורדוביוך,
היא
האנוסי
סנור
עלייו",
התררה …
להשיג
כז,
ש'עור.
חלp
פרק
"שבתגשמה
וכמו
קטן
א.
הדבריס
כיר
שחיכך
אליגו·,
•
8
כלל
זה
המקרא.
של
לכל
וי
ישמעאל
ירצא
דופן
הרא.
לר'
בניגוד
בכתיג ,בניקוד
עקיבא
ובבגינה,
אשך
והסיק
נתן
מובן
וביוחר,
בפירוש
מהם
רי]ים
וכלליס
חדשיס,
זמזם רני ישמעאל את תחום עירנו לפשס המקרא ,ומכאן הנוסחה :
כלשרן בני "', Kםד אין בה כל סןד )ראה א .י ,השל,
הדורות,
עובי
',K
Kחרי ליובוי
להשיג
מתרנם
9
במור'ה
תהלים
Kריך
יייעה
Kת
עמי
כה,
] 10ל xר דייק! K
(. 5
יקשה,
שסחית.
..התנשמות"
, 101
":
-
הרמב"'ם
מתברר
התורה
מ~סס
..סרד
אך
הי
במורה
היית
]בןכ'ט
ו"רברה
שעבור
ברויאר
בדבר
המקרא.
ברו' Kר
ליראיי",
את
וגם
דברי
מורה
תורה
מכיר
תררה
מן
בקיוס
כלשון
נושא
כלל
ההקדמה
]בןכים
של
זה
א,
..זברה
השמ'ט באטפ;rילר'ה
סודית
בני
תורה
שאפשר
אדם"',
ובונן
הרמב"'ן
ביתן
עובוק
של
לגלותם
לכל
חאד
ייתר :
היא
לתורה.
ראה
םג
כר.
המבלה"'[ר.
63
•
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
ברריאר מתאר לנו את התורה כצורה של הרצוו האלוקי המעצב את
הבריאה ,ברמות שונות ,עד שלבסוף היא מתממשת בדבר ה' הניתו להכרה
והמנחה את הפעולה היצירתית האנןשית במרבן האמפירי רהמ~טה-אמפיךי.
אף אם לא נמצא אצל ברויאר עשר צורות דוגמת עשר הספירות אשר במערכת
המקובלים ,מתגלים סימנים ברורים של השפעת הקבלה במבנה הצגתם של
שלבי מעשה בראשית.
התורה לעצמה שומרת על רזיה ,אך כמה מו הפנםי של אותה תורה;
שטושטשו מרצוו ,נכנסות לתחום הקליטה של השכל האנושי .ר' משה קורדובירו
בשיטור קומה ,סוף פרק לב ,מתאר את תנועת הלוך"וחזור של התורה :
"ייהיה סורתורת רוחביית …כר בהתגלם האור למטה יעשה המאמר ההיא
הנרצה לייסר ולהוכחי לדורו ויש לו מציאות ובחינה עליונה ופנים לפנים עד
הגיע אל תחלת הוייתו מהרצוו העלויו להתפשט מאמר ואותם הפנים הם
המושגים למחכים
תורה ויחפרוה ממטמונים".
לדברי
ספר הזוהר מבעי השקפה דומה על התורה במילים פשוטות למדי )בהעלותך
]וילנא
תרע"ב,
([א :
קנב,
"ר IIש אמר יןי לההוא כ"ג ראמר דהא אוךייתא אתא לאחזאה ספורין
בעלמא .ומליו דהדיוטי …אלא כל מליו דאורייתא מליו עלאיו אינוו ורזיו
עלאי).
ת"ח
עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו .ישראל לתתא
מלאכי עלאי לעילא .מלאכי עלאי כתיב בהו )תהלים ק,ד ד( עושה מלאכיו
רוחות .בשעתא דנחתי) לתתא מתלבשי בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי
כגויגא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לוו עלמא .יאי
במלאכי כך ,אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה עאכ"ו
כיי) דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלנשא נהני לנישיו דהאי עלמא לא יכיל
עלמא למסנל .וע"ד האי ספור דאירייתא לבשוא דאורייתא איהו .מא) דחשינ
דההוא לנושא איהו אורייתא ממש =) התורה"לעצמה( ילא מלה אחרא
תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא נעלמא דאתי .נגי) כך אמר דוד )תהלים
קט ,יח( :גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ,מה דתחות לבושא דאורייתא…
ת"ח
נמי
הכי
אית
לעליא,
לנישא
וגופא
ינשמתא לנשמתא.
וגשמתא
•
שמייא וחיליהוו אלי) אינוו לנושא וכנסת ישראל דא גופא דמקנלא לנשמתא
ראהיי תפארת
גשמתא
שרראל …
ראמר) דא תפארת
ראיהי אורייתא
שרראל
ממש .ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדשרא יכלא אחדי רא נרא".
]תרגוס
בפשטות
ביא
הסולם
ודברי
רראה,
:
nר"ש אמר
הדיוט…
העליין
עולם
מלאכיס
עליובים
שיררריס
למטה
מתלבשים
לא
יגלו
עילם
הזה
במלאכים
כך,
למעלה.
היי
אלא
ארי
לאוחו
זברי
שכל
ארם
שאומר,
הם
החררה
ינוולם
התחתון
מלאכיס
עליונים
כ·חרג
בהם
הזה,
רםא
בלביש
=1
התורה שבראה
של
יברליס[
את
לנומוד
המלכאים
64
•
www.daat.ac.il
אחד
בנוולם
ואת
כי
דברים
במשקל
נורלם
כל
החירה
גשקלך.
עושה
לא
הזה
וסייות
ישראל
מלאכיו
היי
לא
יהם
•
עליונים,
למטה
]כבבי[
רוחרת.
מתלבשים
ןהעולם
העילמות,
באה
yליךביס
לספר
ספורים
סבל
ובשנוה
בלביש
אוםת.
מתקיימים
כנויז
וםא
כשגליה,
אתר דעת -מכללת הרצוג
:pל
כיון
אחת ,םה .רבמה,
שיורה
שבעולם הזה נשהםהספורים
לעולם
ורבוי
חזה,
םא
הרייט( לא היה
היתה
לא
ה :Pולם
יכול
מ'תלבשת
לסבול.
באלו
רעווכ
הלבושים
ספוו הזה
שבתווה הךא לבושה של התורה ,מי שחושב שאיתי הלבוש היא תורה ממש יאין בו דבר
חא,ן
תיפח ריחו ,ולא יההי
בפלאות מתוותר
בוא
יואה,
ינבםא ,אלי הם
תפאות
זה
לו חלק לעילם .הבא.
זה אמי
משים
דיד
לג ,עיני ואביסה
נדהיינו להביט[ מה ,שמתחח לכושה של חווה …
אף
כן
הלבוש,
ישואל…
היא
למעלה· ,שי!ס
גוף,
יכנסת ישראל ]שהיא המלכות(
הנשמה .שמארבו
הוא עתיקא קדיש,א
לבוש,
רהבל
שזי
אחךז
תפאית
זה
ישואל,
נשמה
היא
היא
ונשמה
השםים
.לנשמה.
הניף המקבל .הנשמה,
התווה
ממש,
ונשמה
שהיא
לנשמה,
בזהי[',
השפעח הזזהר על תפיסת התירה של ברייאר בילטת לעיו .כפי הגראה
איו בכר משים העזה יחירה לימר שהקטע המיבא לעיל מספק ל Uאח המפחח
של היחסים ביו ההיסטזרהי זהttמטה"הסיטיר.הי ביו שיראל זכגסת ישארל,
..
המהיזים את עמיד השדרה של הכיזיי חהיש לבריאיר ".
,
.7
…
הזק ,הירזת זצרןו.
לגיל,יי אלוקים דןר הטבע ,ההיסטורהי והתורה .לא היתה כל משמעות
אילמלא הזפ Uאל ..ציור בעל"אחרייח ,הוזה אומר בעל"חירוח .אם .שי עןר
לעריוו הבריאה ,בגיגוד לומשג של גצחייח החומר ,היא מתבטא דיזקא
באפשרות לגליח בה מקום וליא מצימצם ,להכגיס לתרכו את החירות האגושית.
לוא הדי ,העולם קדמוו ,היה הטבע מהייה מבגבוו יחדיי יבעל מעמד מיפלג,
שחיקו מוטל על כל בבי"האדם ללא ויצא"מו"הכלל יבהכרח בלחי"במבע.
משבברא העולם על דיי אליקים ,או שבאצל ממבי בפרק זמו מסוים )וכל בריאה
הלא האי האצלה ומ השכל הפועל ,מו החביבה העלייבה אר מו הצוהר הסיפיח,
הייה מה שהיהי הגיברי(
-
שמורה בדיי הבורא הבחירה צלמצם את רצונו,
לדג.ביל אח חירותו ,כדי לפגית שטח קטו ,חחום מצימצם ,לרציגה ולחיריתה
של המפיתחת שבוי ברויתיו .לכו מצהירה התיהר ,שתכליתה האי חירית האדם,
במעיו דברי מבוא " :ביום ברוא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו" '.
בלי הצמצים"מרצוז של אליקים איז מקים לבעל"חיים זה ,שהוא בעל"חירית,
בעל חיים הדומה לאליקםי הושותף לאליקים בהכיוגת התפתחותה של הבריאה.
צמצום"מרציו זה בוצע בדמדימי הוים הששיי של מעשה בראשית .אליקים גח
זשבת ממלאכתו~ "על"ידי צמצום"מרציז זה של אליקים" ,כיתב בראיור,
"בעשית הביראה"בתיר"טבע ללא"אל .ביו אל ילא"אל האדם היא הסיגתדיה" !
11בניגוד לגרשום שלום ,במאמרר הנ"ל.
המושגים
על-פי
הי
אI
1
כראשית
2.
בהערתו הקזוה
שם הןא מזניל ספק בארתנטירת· של הסבר אוםת
בוויאו,
השייה
סא
"
עמ'
אל'שע,
בי בוכיוכית
; 99
העולם
של ברויאר,
בתור
בר'אה
וסבע,
עמ'
שהאדם הוא ככיכול סינתיזה
.70 69
כין היל
רהלרKcל ,יש לגלות רמז ממחשבת המחריל .זאל המהו"'ל )יבמי
בן אנל הנל( מני""ם
ההיסטוריה,
ה Kךמה"
לא
רק
כמה
הינסיס
של
השקפת
נוויאר
על
על
אר,ח
{)5
www.daat.ac.il
•
אתר דעת -מכללת הרצוג
בין הסדקים.
חויות האדם כמו · מתגבבת
'כלר
האדם
לוכעול לוכ' צוונו
בגבולות מסייימים .אר א'ן זאת אומרת שרצונו איבו קבוע מראש ,אפליו
במסברת צרה זו .אם כל רצרן הירצא אל הפועל ר tא סיבה ,הרי · הוא גם
מסובב .האדם ריצה בהתאם לא'בסטיבקטםי שלו המשיעבדים .לחיקי ·הטבע.
ר~א גם ריצה לפי תביבתי ,שבשםר איפן איבבה בלתי תלייה לא בדימוי שר~א
דממה את הערלם האמפירי ולא בתפיסה שהוא תיפס את ·העילם לעצמו ילא
ביחסםי שך~א חייב לקיים עמי .חירית הצוין איבה איפרא בדןר כלל אלא
אשליה ,חיררת-כביכרל .כי אדי מסוגל האדם לרצרת למעשה בדןר שיבה מזי
שהיא ריצה בה ! רצובר ברצה ; יש לו איפי סביל .הרא רק תשרקה ,אלא אם כן
רא ריצה את עצמו יגם מצהיר על עצמי כחיפשי ,בtז'ס למצאיות עילם
התופעות יכמו כן בחיסו למציאות עולם הדברים-כשהם-לעצמם .החיחת .האי
נעיין של אישוש עצמי ; ילרצות ,לצרות בדרן חירית ,היא תפקדיה הארשוב'
של האישיות.
"חירית הרצין היא האישיש העצמי של האג' …חופשי רא
האימר אל הערלם המיחש' אול העולם ' לעצמי ' :אתה שלי יאבי איגי שלר!
הגרצה
חיפש' רא הרצין שבאמצעותי שולט האגי ואיבו בשלט ! הרצרן
) (gewoUter Willeמסגיר אח האבי אל העולם-לעצמו ; הרצין
תחצה
הרצין
..
) (wollender Willeשח אח הערלם-לעצמו לרגלי האגי" '.
) (, VolksgeistJfי
רי
לu
אלא
הגולה )עונ'
האדם'כתןר'סינחוזה
כוח
הכל
שקיע
בםיזי.
לובגי
העילם
היה
כך
לגו,
הפירה
האמצע
בזא םנ Cבנחן ל Kהפרק המ pייי ןהאמיר ספרופי "בירה בהר הקדשי למישג זה
בספרי באר
nK
םנ,
בר Kה
המושג
של
)הסינתיות(-
ביחסר
ברויאר
וסל
יהווc
טבול
(.68-56
יחסי
בי
לישראל,
…ה ,אזמ' ,
ה~א
נציג
לכל",
וספוג
המיסאפיןי,
:
כ Itן
וP,
בי.
כייין
נר Kה
כוחן
לקט
…מקומן
הוביסאפיןי
זיא'סופי
בחהלין
שהדאם,
לנו
הערות
של
פרחח
בחיסו
כלניטיוני
וסי
לייחס
.,אפשרי.
ןכלל
ר7I ..ננCע י
האמן. ,בא
ה: K,זמע '
לסבע.
לו
,המ~ניינוn
בהקסר ..תפיסח
חייב
את
וtת
לי
העילם
הפיזי
~ה
שמשה
לתיוח
ההעדה
מהירחו
..כיניהם
הבאה :
ל Rיחנר לכ קש,ך םא ל Kירפעי ,אפן ·,סקישר נין האחך רהאחר ,שיםלם מזבר משםח .
האחך ל Kשםח האמר …
מפזעי.
פ,סה
שכן
הבריאה.
•
אלרקית
,מי
•
נ
בתור
הלMי'P
תtaיידוך
•1969
היה
אל החיונ.,
של הגליוי
םנ
שונה
כאן
ה,אמןע '
מ,שה וסל
מעסה
אל
דרייפרס,
מקרס
איש
האדם,
הסנ.,
de
מתן
האדם
לםתח Kח
המןבהק,
ןךרה,
כשהרא
jll;ve
•Strasbourg~ Paris
למהר"ל
תיםא
הרא,
theolog;e
Prague.
de
רבךכ
הרי
בעיניר
התורה ,
אמצע כמר
La
le
של
לגליןי
השכינה ….
וסו
ברריאר
התגלות
פיצג
בעולם
םן
אמר
אמצע.
ר:םt
שמשה
homnJes.
Maharal
•
היה • .נךי
הרK
את זתי
איפוא,
תררתר
על ייערדר
מסה
היה
aux
ח oו 3e
parle
Dieu
,
revilation
1.
.73-57
הכןזך'
,לו ac
החדש- ,מ ,ג' _3
רק
כדי
להשלים
נהייות
בין
קנסיאני ,
הא,סינרוניה
~
www.daat.ac.il
תחב
של
היה
הזרון
נרן.יאר לסנת
וההיכררנוהימ
')'"נלn
של
הרזין,
השמפם,
Kך
אתר דעת -מכללת הרצוג
זזמיטיבאצהי
חמרטיבאצהי,
של
החידיה,
החרפשי
הרצוי
החיחת.
היא
חופש' הוא הרצון שא'נו רוצה אלא את הח'רות .א'ן לערב בשום פנ'ם ואופן
את הח'רות עם הבח'רה החופש'ת .רצונ' חופש'
לא
-
מפנ' שהוא פועל
בדןר אחת והח' 'כול לפעול אחרת .הח'רות א'נה מי'ה של רצונ' :ה'א
המוט'באצ'ה שלו ,האונ"קט ה'חי' שלו ,המטהר שלו .כך שכל החלטה .כל
פעילה
היית
האני
של
החיפשי
של
ינטייתי החידיה
שלי
אינה
האדם,
על
יכולה
פי
להיות
קאנט,
אלא
היא
מעשה
הנטייה
משחרר,
החירית
אל
)'. (Freiheitsneigung
המעש
המשחרר
האיתנטי
ההכרח.
היא
הכרת
על -ידי
התופעות
עולם
מבצע האנ' את ה"אוטו-אמנצ'פצח'" שלו נח'סו אל אותו עולם .אך א'ן הצחלה
כזאת
.
ב'חס
הוא
לעולם-לעצמו.
מהכרתנו וא'נו
מתחמק
את
חושף
עצמו
לחק'רות שכלנו ,והתוצאה מזה ה'א הרגשת א'-הס'פוק העמוק שאנו מרגש''ם.
מבח'נה מעש'ת נוכח'ם אנו לדעת שבמי'ה שפוחת החשק להכ'ר את
המצאיית האמפירית ,היית יעל-דיי ההכהר משתחרר האבי שלני בהדרגה
מלחצ ,",מחר!כ'ה תשוקתנו להכנ'ע את המצ'אות הטראנסצנדנטאל,ת לנורמות
של תבונתנו ,מפנ' שנראה לה שה'א נתקלת במחסום א'תן של סופ'ותה שלה
עצמה.
תשח'רור מכפ"ת העולם-כד'מו' הוא בגדר האפשר '.ו"גחן שהוא 'צא
.
לפועל .אך שח'רור הכוח הכל'-כול של העולם-לעצמו נראה כבלת' אפשר'.
וא'ן הוא מצל" .,הב'גוד ב'ן הצלחה זו שבאפשר וכשלון זה שבגלו' הוא
ס'כום הטארגד'ה האבשו'ת .כלום 'ש מוצא ממבו'-סתוס פ'לוסופ' זה ן בחא'ר
ש'תדל
לגלותו.
האו
'מצא
לא
בהכרה
אותו
בפעולה,
אלא
הד'וק
ולמען
באמר :בפעולה "הרתומה".
לומר שח'רות הרצו.ד דה'ברו בק'צור הח'רות ,א'בה אלא א'שוש האב'
העצמ' ,הר' זאת באמת טא Iטולוג'ה פשוטה .לוא ה'ה זה כע'קר אש'שו
הא'ש'ות העצמא'ת ,לא הח' הרצון "תר מתשוקה ,תוצאה של מס'בה חצרוב'ת,
הוא יימער לרזון מקום
אולם
אף
נראה
מבחינת
כה מרבזי שניתן לחשוב
לנו שמחשבתך
הסגנון,
של
שהוK
על סולם ררגות .למעלה
פיכטה
לעתיס
השפיעה
תיקפני
שהיא ספיג רזוניית
בוסח שופנהוגcר.
מברעת
מבחיברת
רבות,
את
הרזון
עליו
מאר.
השפעה
פיכטה
הוא מציב Kח הרזון להיות
אף
חופשי ב Yזס ההרר·יה,
רזון בלע-תבונה המתרומם עמל לזירית הנחותןת של הרזון.
מנטייה לשלוט ,ל cי מיבן הכתיב בבראשית א,
כח :
הוN
העמיד
בל הצורית האלה צרמחות
"ומלאו אח הארץ וכבשוה" )כלרמר
שליטה על הטבע ושליסה על ההיסטוריה{ ,ימסירוב להיות נשלם .כתוזאה
האני .מאחר שהכרת העולם המוחשי היא למעשה הכרח האדס
וגם
מהרבה
מקומות
אחריס,
עוליס
.
•
של
הכוזך'
החדש,
ריוניס.
4ו Kה קאנטexlonen ,ח Anlhropologlsche Re
Vlachosעמ' .209
..
מזה ,הבלטח
את עזמי ,חייג המעשה
האנושי ,כך טוען פיכטה ,לאשש את האבי .מן העמודים 355-351
זליליס
באזמעית
,סע'ף
,82
עמ'
,268
ע"י
מובא
•
67
. .
www.daat.ac.il
.
אתר דעת -מכללת הרצוג
איביקיט יל !Cסיבייקט ,אליקtנ" חיפשי הוא ,מפגי
ימוחקקי ד~א תמיציב מיל העילם הזה בתיר סיבייקט,
שבהייחי
העילם'
בירא
האם זאת אימרת שהאדם איגו מסיגל להגיע לכלל חיריח אלא אם כן
האו בעצמי אליקים או שווה ול ן אין צורך להפליג עד לחיריף פוחז יקיציגי
זה ,אד לאל ספק ציטךר האדם שלא לצמצם את תפקדיי 'לאובייקט של
העולם-לעצמו ,הוא היהי חייב להכריז על עצמו כסיבייקט של אותו עולם ,
אמנם לא בתרר אליקים ,בתיר בררא ,א ל א כדמית אליקים ,כמלמא מקומי,
כשיתף לבירא .במקים שהעילם-לעצמי יעצב את דמיתי ,היהי עליי לעצב אח
העילם ,להבאי ארחי לסיף החפתחרתי בהתאם לתיכבית הבירא ,שאיגה אלא
ווערהר ב.
.
.
שיטה זי גערזת למראית עין בלב.ד להכניע את המצאיית לחיק השילם
עלהי ,הרי זה מעשה ,משחרר לגבי מבצעי .ימטבע איתי מעשה ,היא שילבש
רצהר זד .מעשה ההכרה מעביר זה המתאץמ בה ממצב של איב"קס למעמד
של סיבייקט .ארלם הכרת המציאית האמפ ירית המ ש חרות איתני ממנה ,האם
אין האי השתעבדרת של תחשויתיגי לחיקהין ,כלימר לקאט יגיזיות הסידו של
ההס תכלית ז השתחרריתגי תעביר ,תמדי דרך ההכנעה שאני מכגיעים את מה
חשיציבי לני אל החיק הפרטי השרלט על,י .איתי סדר לפיי חייב להתארגן
העולם כדימי.י נמצא ברכ ,כי מלדיה .טבערים בחיכגי חוקי ההכדה : .האבי
המכיר מגיע לחיחחי.
ההשתחררית שמליטת העילם-לעצמי מסיבכת ייחר .הסכימה ,שבה
משתבצת המצאיית האמפירית ,כבר טביעה בבי .ממציאות זי ' כקלות ' רככל
להשתחרר .שי רק צירך בהכרה .לעימח זאח ,אין המציאית-לעצמה משתבצת
,
5
זו
לת.סישה
התווה
סל
…חמסה קנינים קנה
ה'
ראסית
קנני
,
לי
זרכו
בתוכנית
הקיוש
קרם
הבורא
בררן
מפעלין
נמצא
רמז
היא בעילמו
מאז
,
,n
)משלי
חר'משןנעי
הן
ואלן
ככ (".
.
כמשנה
אבןת
י.
תורה קבין
אחד.. ,
יכחיב
קנני
•
-
הייה Kוןכי
לפי התרגום הארפי .הפרק הספיני במשיי מסנח את החובבה שפסורת
התורה.
המסנה שלני רימזת
כביריר
קרמה למזשה
שהתייה
,בי"'סn
ח rל"'
כמי
בראני,
מזהה
J-
רבי עקיב[א
היה
אוונר …
חביבין
להם סניתן להם כלי חונרה שכו
ישראל
להם
שניחן
נברא העדלם שנאמר
כלי
חמרה,
עם
שהממשבה
קיים" למעסה .ליסבך בנר Itהעילם כוי לשמש קונים התגסמות החררה .השייה Kבןח ג,
•
':
":
יחבה יתירה
נורע"
נחתי לםכ
חורתי
כי ל pח םימ
אל ",זבו )משלי ד(". .ב האדם נקרא איפוא להובשיך ולבונרר אח מעשה הבריאה ב,זר"
התררה .השרוה כרישאת רבה א ,כ) ,הי ברא את ה,דים בראטית ,ב,זרת הרשאית ,למ,ן
הרשאית,
כרסוtית גt
כלימר
כ,זרת
התורה,
לם,ן
החררה
סהיא
ראשית
כל(
;
ראה
םג
'''סר
.M
יהא םנ מליוו ,עו בר ' אח חטןוס ,
":
..כי הלאוקים ,כדי,ר זבר.ש . ,ורליו cרולרקים הר,.
כי חיקיי יפה לא יוכל לנוךלם לה",וח ביי רונמא יפה ,וכי גם שרם דבר ,איזה שהרא,
ןונ הונוחשים איבו ביי פבם ,שלא נזסלם לםי טפרס ר Mשון ואיריאה מושכלח
לכררא אח העולם
הנראה
הזה,
' Iר מקזזם
~
את הערלם
'
www.daat.ac.il
.
,
המישכל . ….
.
-כשרזה
אתר דעת -מכללת הרצוג
ספונטאנית בטכימה המ " Y'Iדת לה .בפעולתנו ובמאמצינן ,ע-לנו לה~ניט
להוכה.
אותה
.
נאלץ
האני
את
לכבשו -
שלו
החירות
העולם-לצעמו,
על
.
בהכנ " 3Iו ,את
העולם לחוק המתאים 'לן ,דה"נו לתורה .כאשר רצוני מקבל על עצמו את
חוקי ההכרה' ,ווכה הוא בחירות בז"1םו לעולם האפמירי ; 'כאשר הוא מקבל
הטראנט-אמס'רי '.
את חזק' התוהר ,הוא זןכה בחיחת ביחסו לעולם
ההכרה
מגלה את חוק' הטבע של העולם-בתור-תדמ'ת .חוק'ו 'ניתנו אחת ולתמ"' .,כד'
להשתחרר מן העזלם-לעצמו ,אצטרד להט'ל על'ו את עול התודד .חוקהי לא
נ'תנו אלא נזטון .הח'רות מתבטאת בדצון המוחלט להכ'ד בצו החוק :חכמיגו
הב " 3Iן רעיון ·סיוד זה בדןר ציו'ית ומרש'מה .על שני לוחות הבר'ת אומרת
התורה ')שמזת לב ,ט( " :זהלחזת מעשה אולק'ם רמ.ה והמכתב מכתב אלוק'ם
הזא חחת על הלחזת" .ופמשר רבי הישוע בן לז' ')אבןת ו ,ב( לא"', :,תקרא
חרות אלא ח'חת )החירות חרןתה על הלוחות( ,שא'ן לל בן-חור'ן ,אלא 'מ'
,
שעוסק בתלמוד תורה'! ,
כמה פעמ'ם חחר ברו'אר על טענה המהווה חאד הצ'ר'ם שעלהים טובבת
מחשבתו כולה " :התוהר הא' ~לפ' העולם-לעצמו מה שחוקי הטבע ,שהתבובה
ג'לתה אותם ,הם כלפ' עולם התופעות ..אלה 'הם חוקים צי'ב'ם ,שהרצון
. ',
האלוק' הולדי אותם'".
לבבי חוק'ם אלה ח"ב הרצון האנוש' לגבש את עמדתו .האדם :לא 'בול;
חופשי .הוא בקרא להשתחרר .נחוץ רק שירצה זאת .אד בכל אדם ק"מת שב'ות
הרצון :הרצון הברצה הורצון הרוצה :הרזון הבתה בשאר בהכהר במצב של
6
להג)" לחירדת
היכרלת
בKונו:עית-
םרק
מחן
םנ: c
רמאי
..יס
שאנ
מזמרדם
וזאת המעלה
הסוג
n
בזעם
)ו(נתן
וcותם ,ב-ני
כוהניס
הועיל
עד
במקרה,
חורין
קדוש",
כי
ולא
ראה
הגלןח
לא שמתי",
הסעכ .לדניבן
זה
הברית
נוהס
הרב
ודבךי
בעזמם
ואויס
על
שהוציא
אף
אלא
גרוס,
נצח
תל"אביב
..כה אמר ה'
על
התורה,
כפתלי
לMרקםי
לע
הטבע,
,
., ' …. ,,
•
'1 : :
.
'נרM
.
"
את
חוקיס
השמםי
הם
ואת
כתררה.
הארז
איתו
בשאר
משועבדזם
מלכירת
הם
כי
כאשר
להיות
ביב
חורין
מזז
מעלתם,
חורי,
זמר עום
המעלה
בריך
כני חורין
ישראל
ממזריס
לי
מלמכת
תהיו
השקפתן
תשל".,
המשיחית
של
•
אס"לא בריתי
החיקים
את
ואתם
-
מעלתם ,ודבר
הזאת שהם
הוא
שנאמר
ישראל
יומם
מוכיעים
ולילה ·חקות שמיס
הדטרמיניזם
של
העpוכ·רבר,
'gל
"ין"' )השררה שמית -בכ,
(.n
זבי היירה בלרין
שנדע
בגבורות
',ח
יצאו
שליש הלימים הרמונות של התירה … :אליקים .משמעו
כדי
יעיין
את
ישראל
הקדוס
מלכים
שהבררא
אגו
הבאי
כי ערייז
והגאןלה,
מןביעה
גם
היזיהא
ישרלא
בנימין
:
הרי
ראריס
עוד
גס
המחר"ל
להיות בני
אחר
בך' שי להבין את ;:רמיה לג ,כה
יארז
לני
שהיי
הזייה,
מביע
מלכירת.
עצמי כלל
ה nהר"'ל- .מפראג 'על
7
מרשימה
משאר
בעזם
יותו
מית לישרלא שהם
השעבוד
וגוי
מה
מצריס
קמרי לא יכלס זנך
עם
כדרד
מקשים
מלכות
קבלו
לא
התירה.
נשארה
כדבר
מוא
ליבה
רזונן
שהחיקים,
על
בפירשוו
שהקיוש
ברוך
,היא
כפה
,
,
~ – iנ :
lot',;i
69
,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הצררן
ש ' Yכדר.
שראף
החזה
כהכ m
להשחחרחח.
שיסרע
זה
דוחמ IIסי
מתבצע בתזדערחי'ם .של כל בני"אגרש כה כמי'ה שהכ mרח המנ ' Yים ארחז הן
הכרה
"
רחשרקד.
מחזו לה'דוח יחקיים שיסרע זה לערלם ,כי לפני האדם פתרחרח רק שתי
דכרים :שלילח הערלם או האלהח הערלם .שחה'ז פחררנוח של " IIוש הן מרל
תנודרת הצרון .הראשונה שמתדלת לחסל את הרצרז הנצרה ,כחכרנה פחרחח
עןר .הנורמת לתאודר .השגה' מנסה לבסל את הרצרז הרוהצ .והוחמה נמשכת.
הררך IIל החירות חסרמר.
במסגרת
הה'דית .פחרחרת
החיררת.
דרכי
האדם
היהרדי
באופן
המקבו
חד"שממעי את העולם"לעצמו ,כדי לבצע בו IIת צירי החרק הניגלה ,מתנהג
כאדם חופשי .אם הרא דרחה ברירה זר ,הו IIנש IIר משרעבד לערלם"לעצמו II .ם
הר IIדבק בה ,דא ממלא אח מקרמר של אלוקים בעמשה השלמת הבר' IIה.
האני עומד לפני חרפש הבחירה ביז הדטרמיניזם של הרצרז' הגצרה והאי"
.
דסרמינזים של הצרוז הרצוה ,בין הש ' Yבדר לחיחח.
ארלם אם האר במאת חצה ,רררהצ בחיררח ,אזי האני יכרל אלא לצריח
במשפט האלרקים ,כי דק חוד הסכמה להגשים IIרתר היפר ר~א לשיחפי של
אלרקים .מז המצב של ארבייקט הרא ערבר למעדמ של סרבייקט :היא חופשי.
הייתכז בכלל שהרצרז ירצה בדבר אחר מאשר בעצמי זאם אכן קיים הרצוז.
במשפס האליקםי ד~א ירצה '.
•
•
•
)םיף(
•
•
.
•
,.
' .
•
•
•
.
•
'.
8הכזורי החדש ,עפ' .361לירי בה מחוcר בוייאו Kת הברייה הפחוחה לפני הרזון :
להיות ,בד
וeו
•
חופשי,
יס
יטידות
ניןנה הלגיונית כויס.ת ו. Rר הבל .
de
196), Presentatton
ac :שGand
סהרזין
נחור
ה Kוניכרס,".Xל
פרנקיס
כמחשכה
Philosophi -
de· Minuit,
היהוייח.
סי – .,-לה
ophique.נphifo
Pans, Ed.
בם
ProplJelll;que
· Jche ' Propiideutik
המ …שירזה …הרנוו וeינן וeיוה תוכן פ י ןחד לםי י:וםיי הפיוחי
וצין
והרזון
יהיה
חימשי ' בפעילתו
".וניכרס.לי Kינו
110
ושישאר
יכול
חופסי.
כלוובר
להיות " .ל ' Mאל pיס.
שי~בי at
;
•
!.,
•
www.daat.ac.il
כי
I
MלM
הרןי,
•,
אתר דעת -מכללת הרצוג
.'.
' .
כ ריי 'ט
•
רשימת
גליןנןתא-ר
בכרי יט,
•
המאמרים
•
•
שם תפחרכ
אבדייר,
אלדר,
•
הרב
אפפלע,
•
הותרה
יעקב
ציחק
הרב
,",
ארנד,
שם המאמר
הרב
.
•
על
יוסף
זציל
חדיושי
תיהר .
טבילת
כלים
תודלות
הרב
במברנר,
הרב
במברגר,
הרב
זציל
במברגר,
חרב
מ"א
ז"ל
ברונר,
אזעלר
כובכי,
אימ
שמואל
פרופי
יהדדה
נבנצל,
ספרך,
דדו
בך
'באידגןר
צייו
עמנואל ,יונה
ייד
סיחיך
במברגר
בכדו
על
שי
כי
ועןג
זציל
הירש
רפאל
זציל
הודרי
הלכןת
עמנואל ,יונה
שפר
עמנואל ,יונה
.
מעירם
הירימ
רכן
לתפאיי,
דפיס
רתכיב
בטילו
.
•
הלימדו
ותרה,
רבאיע
המדקש
מהיהת
לע
בזמו
ותכילהת .
התורה
הזה
הירצי ג
אדם
עם
לע
פ'י
מדתירת
בתואןת
יצחק
דיר
יתו
ף
.
,
42
א
16
א
24
ב
51
ב
56
א
3
ג
7
ד
15
ג
1
א
54
ג
49
,
25
ג
68
א
54
…
1 …
ג
ג
בנימיך
המנהיג
,
הנזכר בשיית
המדקש
בפיי
אץר
עלר
לפני
תלמדו
בית
בנעוויר
צויעות
והילכןת
דרך
פצןת
בניך
שיא
לתלמדי
ביאורים
חרב
אחיר מלחמת
יחלכןת
הלכןת
ליד ,פחפי יהדוה
מצגר,
לבגר
צירת בית
קעיב
ביץ,
מירככים
של הרב שמשיו
רקידום
מאיר
הרב
דבירם
דתרה
יכך גדיל
זילברטשרוס,
לוי,
כי
יעקב
וונדר,
השיס
ב
63
משנתן לש הרב שמשיך רפאל הישר זציל
טיב
בזירל ,הרב
אלתריגים
משנתן
בחיאר ,הרב מרוכי
ביוראר ,הרב
על
וההנגותיו
ב
30
כרך
-
מהריל
א
37
בפירןש
חתירהי
זציל
'"'
,",.
מן
לש
בה Uת
במברגר
רשיי
חדיישו
במברגר,
I
ייר
זציל
הרב
•
דרכן
החכמית
הנתגדןת
במברגר,
'"'
'"'
•
הרב
יידוקים
משח
•
ושאר
מנהגי
הרב
•
הנוילן תעפדר
,
רפאל
"
44
1ן
45
ב
1
ג
65
ב
38
ג
53
,
34
.
,
71
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הןו'לנ העמדז
םוי המחונ
םם rהמאמר
עמנואל ,יונה
על פיריש תמוה ביבית הבחירהי
,
פדירמן,
הרב
שי
זיל'
המשפט
במחשבתן
פרדימן,
הדב
ש'
זיל
המשפט
במחשבתן
של
"'
בראירר
יצחק
.
ד
56
א
79
•
• •
•
•
פרדימן L ,י הרב
ש'
ל",
ר
של
יצחק
,
בריואר
הובשפט במחשבות ' לש "ו " ציחק
וציראל ,הרב משח
מהר-ל
צויראל ,הרב משה
' ובהריל
לע
על
נשואים
ב
ברויאר
במשחבת
65
ר
ישלאר
.
..
58
ב
גג
ג
33
ר
6
א
73
ולמדר התירה
,
,
צויראל ,הרב משה
;
תקןן ' המרית
לפי
פשוטן
,
מהריל
מקרא,
של
קוב;; ר-ר מאיד
לימדר
ק ובר ,ני · ,זיל
ח.אניי
קופרמן .הבו יההזן
פשטןו
לש
קרגוי ,חרב " מי צזיל
תשובה
כענין
שסייו ,שמחה בונם
י ידוקים לע התוהר·
יסיכיוים
שכנית
ד
,
' ב
6
והכלל
כ.גןר
מקאר
חציצה
אהיר-
במזתה
-
סיום לש תקופה
א
33
' י
50
,
•
•
,
•
•
•
•
•
,
I
",
הםשתתפםי נכ ליון
ז:ד :
,
בגי בוק
הוכ משה צווא'ל ,רח ' בית הלל ,13
הוב מודכי בוויאר ,רח' הוב עוזיאל ,56
הוב אהרן מרדכי זילבושטרום,
י'נה עמנואל,
'm
צפנהי
,26
וח' אביבחרי
ירושל,ם
,53
ירןשלםי
,3
ירושלים
ד " ר משה ארנה רח' יצחק ברויאר,
, .
שמחה
בןםב
שטיין,
רח'
,6
ירושלים
,
הרב אברהם קןלדצק י ,רח' הפסגה
,בן
יחשלים
,
זכאי
ג7
www.daat.ac.il
,4
בגי
ברק
•
,
אתר דעת -מכללת הרצוג
העוןו ה'Xו'Kח :יונה עמנואל'm ,
צפנהי ' ,26חזסלים
דפוט ",ז".ררכ" ' mטלונםי 13יחזסלים
www.daat.ac.il