נישואין

ינואר 19, 2010 · בית


ןיאושינ


הנישואין כוללים שלושה עניינים:
הפוחל הסינכ (1)
שבע ברכות הנישואין (2)
.הבותכ (3)

הפוחה
החופה היא המקום שבו בני הזוג נמצאים יחד לשם נישואין, והיא מסמלת את ביתם
החדש. התיאור המדויק של החופה לא נמסר על ידי חז"ל, והדבר גרם לגישות שונות
:תוירקיע תושיג שולש שי ."הפוח" גשומה רבסהב


א. "החופה היא שפורסים סודר על האישה בשעת הברכה" (אה"ע נה,א).

בעל "ערוך השולחן" מבאר: "הכוונה היא כעין מנהגנו, שמעמידים כלונסאות ויריעה
פרושה עליהן, וקרויה בלשון העם 'חופה', ומעמידם במקום מיוחד, ומכניסים תחתיה
החתן והכלה. ויש האומרים שפריסת הצעיף על פני הכלה היא החופה." אצל התימנים
פורשים טלית על בני הזוג (כל-בו, ע"ה)


ב. "החופה היא שהביא החתן את הכלה לביתו לשם נישואין".

לפי דעה זו החופה היא כניסה לביתו של החתן, וכאשר החתן הכניס את הכלה לביתו
לשם נישואין, נערכה החופה. נוכחות אנשים זרים, לפי דעה זו, אינה מפריעה לנישואין
שיחולו (ר"ן). (יודגש: החתן מביא את אשתו לביתו לשם נישואין. ביקור הכלה בבית
ארוסה אינו נחשב לנישואין.)


ג. "החופה היא שיביא כלתו לתוך ביתו ויתייחד עמה. וייחוד זה הוא הנקרא חופה, והוא
הנקרא נישואין בכל מקום" (רמב"ם, אישות י, טו).

לפי גישה זו לא די בהבאת הכלה לבית בעלה; צריך גם ייחוד בלא אנשים זרים.


השעמל גהנמה – הפוחה

ברוב עדות ישראל נוהגים בשלוש השיטות גם יחד. החתן נכנס ראשון תחת החופה,
ואחריו באה הכלה, ושם עורכים את הקידושין; לאחר הקידושין אומרים את ברכות
הנישואין. בני הזוג נמצאים תחת החופה, והם נשואים לפי הגישה הראשונה. אחר כך
הם הולכים לחדר הייחוד, חדר צדדי שאין בו אנשים זרים, ובכך הם נישאים לפי שתי
.תונורחאה תושיגה

אצל הספרדים נערכת החופה בתוך הבית, ואצל האשכנזים בחוץ, מתחת לרקיע.

הנישואין, בדומה לקידושין, נערכים בפני שני עדים כשרים. הם רואים את הזוג מתחת
לחופה בשעת אמירת שבע הברכות, והם רואים אותם נכנסים לחדר הייחוד. ספרדים
אינם נוהגים חדר ייחוד, כי הם אינם מפרשים "חופה" = ייחוד.


ברכות הנישואין

שבע ברכות תיקנו חכמים לומר בשעת הנישואין; וברכות אלה נאמרות גם ב"שבע
ברכות", בכל יום משבעת ימי המשתה שלאחר החתונה, לאחר סעודה שמשתתפים בה
מניין אנשים ונוכח בה אדם שלא היה ב"שבע ברכות" קודמים. בזמן הקידושין ברכת
היין בתחילה, וב"שבע ברכות" ברכת היין בסוף. וזה נוסח הברכות:
בא"ה אמ"ה, בורא פרי הגפן. .1

.ודובכל ארב לוכהש ,ה"מא ה"אב .2

בא"ה אמ"ה, יוצר האדם. .3

בא"ה אמ"ה, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין .4

עדי עד. בא"ה, יוצר האדם. __
שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. בא"ה, משמח ציון בבניה. .5

שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. בא"ה, משמח חתן וכלה. .6

בא"ה אמ"ה, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה .7

ואחווה ושלום ורעות. מהרה, ה' אלוקינו, יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול __
ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה __
נגינתם. בא"ה, משמח החתן עם הכלה. __

הברכה הראשונה היא על היין, כי אין שמחה אלא ביין. הברכה השנייה היא על בריאת
העולם, שהרי בני הזוג הזה, כל העולם כולו מתחדש עליהם עתה, עם נישואיהם. הברכה
השלישית היא על יצירת האדם, כאילו הוא נוצר עכשיו. הברכה הרביעית היא על הזיווג
שהקב"ה זיווגם יחד. הברכה החמישית היא על ציון וירושלים שעתיד הקב"ה לנחמן
ולשמחן, שכן חייב אדם להעלות את ירושלים על ראש שמחתו. הברכה השישית היא על
שמחת חתן וכלה, הודיה ותפילה שתהא שמחתם שלמה. הברכה השביעית היא הודיה
לה' על אשר המתיק את החיים על פני תבל בשמחתם ובששונם של חתן וכלה ועל שנתן
בהם אהבה, אחווה, שלום ורעות.

הברכות הן רחבות, וכוללות הרבה. האדם מישראל אינו אדם בודד בשעת נישואיו, אלא
חוליה בשרשרת הדורות, והוא מודה לה' שבראו, וזוכר את ציון ואת ירושלים, את העם
הנמצא בגלותו ואת ירושלים ואת המקדש.


הבותכה


הכתובה היא מסמך המפרט את התחייבות הבעל כלפי אשתו בימי נישואיהם או לאחר
הפסקתם עקב גירושין או מות הבעל. לשונה של הכתובה ארמית, השפה שדיברו בה בעת
עריכת הכתובה. נוסח הכתובה קבוע, ומוסיפים בו את התאריך, את מקום החתונה, את
שמות בני הזוג ואת הערך הכספי של התחייבויות הבעל. בסוף הכתובה חותמים העדים
(ואף הבעל). מכינים את הכתובה לפני החופה, כדי שתהיה מוכנה להימסר לכלה בין
הקידושין לבין אמירת שבע הברכות.

שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה, כדי להקשות על הבעל לגרש את אשתו. הכתובה
כוללת התחייבות קבועה של הבעל לשלם לאשה סכום כסף בזמן הגירושין, או שיורשיו
יתנו אם ימות לפניה. כל נכסיו של הבעל אחראים לכתובת האשה. (שבת יד, ב ורש"י).

על האישה לשמור את כתובתה שלא תאבד, כיוון שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו
אפילו שעה אחת בלא כתובה. אם אבדה הכתובה, הבעל נותן לאשתו כתובה אחרת.
לכתובה שנייה זו קוראים "כתובה דאירכסא" [=שאבדה].


הבותכה הנבמ
בכתובה שלושה חלקים:
לעבה בייחתמש תויובייחתהה (א)

תויובייחתהה עוציבל תויוברעה (ב)

.תומיתח (ג)


תויובייחתהה

:תויובייחתה שולש לעבה בייחתמ הבותכב
השאה תונוזמ .1

הבותכ תפסותו הבותכ ימד .2

.הינודנ תפסותו הינודנ .3


ההתחייבויות הכלולות ב"מזונות" הן לימי הנישואין, בעוד שהכתובה והנדוניה הן
למקרה של פירוק הנישואין עקב גירושין או מות הבעל.


תירבעל המוגרתב הבותכה חסונ

ב___ בשבת, ___ ימים לחודש___ שנת____ לבריאת העולם, למניין שאנו (א)

מונים כאן בעיר_____

איך ש____ אמר לה לבתולה_____ היי לי לאישה כדת משה וישראל, ואני(ב)

אעבוד ואכבד אותך, ואתן לך מזונות, ואפרנס איתך, כדרכם של אנשים מישראל
שהם עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת.

ואני נותן לך מוהר הבתולות מאתיים דינרי כסף הראוי לך מן התורה(ג)

ומזונותייך וכסותך וכל צורכך, ולבא אלייך כדרך כל הארץ.

תיבמ ול הסינכהש הינודנה וזו ,השיאל ול תויהל וז הלותב___התצרתנו (ד)

אביה, בין בכסף, בין בזהב, בין בתכשיטים, בין בבגדי לבוש ובין בכלי מיטה
סך מאה זקוקים כסף צרוף.

ונתרצה החתן הנ"ל והוסיף לה משלו עוד סך מאה זקוקים כסף צרוף אחרים(ה)

כנגדן, סך הכל מאתיים זקוקים כסף צרוף. ועוד הכניסה לו סך ________, והוסיף
לה החתן כנגדן שליש, העולה לסך __________.

סך כל כתובה זו, נדוניא זו ותוספת זו עולים לסך ______, לבד כל בגדיה(ו)

ותכשיטיה וחפציה השייכים לגופה.

וכה אמר ה"ה _____ החתן: אחריות שטר כתובה זה והתוספות של הכתובה(ז)

והנדוניה והתוספות על הנדוניה קיבלתי עליי ועל יורשיי אחריי, להיפרע מבין
הטוב והנאה שבנכסיי, ומכל קניין שיש לי תחת השמים וממה שאני עתיד לקנות,
הן נכסים שיש להם אחריות (נכסי דלא ניידי) והן נכסים שאין להם אחריות
(מיטלטלין) – הכול יהא אחראי וערב להיפרע מהם שטר כתובה זה והתוספות
שבו, ואפילו הגלימה שעל כתפי תהא אחראית לפירעון זה, בין בהיות בחיים
חיותי, ובין לאחר ימי חיי, מהיום הזה ועד עולם.
ואחריות שטר כתובה זה, ותוספות אלו, קיבל עליו החתן כחומר כל שטרי
כתובות ותוספות הנהוגים בבנות ישראל, העשויים כתיקון חז"ל, לא כאסמכתא
(=כהתחייבות שאינה בלב שלם) ולא כטופס שטרות (=שטר שנכתב בלא
.(דומילל אלא ,ועצבל תובייחתה

וקיבלנו קניין על כך מאת______ החתן ל______ הכלה, בכל מה שכתוב(ח)

ומפורש למעלה, בכלי שכשר לקנות בו, והכול שריר וקיים.


ונאום______ בן______ עד.…..נאום______ בן______ עד
גם אני, החתן, מודה על כל הנ"ל, ובאתי על החתום,______ בן______.


(לפי סדר הסעיפים שבנוסח המתורגם) הבותכה שוריפ

תאריך ומקום עריכת הכתובה.:'א ףיעס

השאה תונוזמ

חובת המזונות כוללת דאגה לקיומה החומרי של האישה. החובה כוללת נוסף :'ב ףיעס

למזונות, גם מתן כסות ומדור, דהיינו בגדים, מקום מגורים, וכן ריפוי.

הבותכ תפסותו הבותכ ימד

דמי הכתובה ("מוהר הבתולות"). זהו סכום שנקבע על ידי חז"ל. במקרה :'ג ףיעס

שהנישואין מתפרקים בגלל הבעל (ע"י גט), או במותו, האישה מקבלת את הסכום.
תשלום זה נקבע כדי להגן על האישה, שלא יהא קל בעיני הבעל לגרשה, והוא הורחב
גם למקרה מותו. הסכום הוא 200זוז, סכום כסף שאפשר היה לחיות ממנו שנה אחת.
שוויו של הסכום המינימאלי נקבע לפי מנהג המקום, ולפי ערך המטבע.

לכתובה אפשר להוסיף סכום כסף נוסף. מצד הדין אין אפשרות לחייב את הבעל
להוסיף, אבל גם בזה הולכים לפי מנהג המקום. על סמך הלכה זו קובעת הרבנות
הראשית מזמן לזמן את הסכום המינימאלי, הכולל את הכתובה ואת תוספת הכתובה
.דחאכ

הינודנ תפסותו הינודנ

הנדוניה הם הנכסים שהאשה מביאה איתה בשעת נישואיה. נכסים אלה :'ד ףיעס

נרשמים בכתובה, והבעל מקבל על עצמו אחריות להחזירם עם פירוק הנישואין לפי
ערכם בזמן החתונה. בכתובה כמנהג ספרדים כתוב "והודה החתן הנזכר שקבלם, ועלו
ובאו לידו ורשותו במושלם עד סוף פרוטה אחרונה, ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן
ברזל, שאם פיחתו – פיחתו לו, ואם הותירו – הותירו לו". בניסוח זה מפורש כי החתן
מקבל את הנדוניה ברמת אחריות של נכסי צאן ברזל. הסבר המושג יופיע בפרק הבא,
"חובות וזכויות בנישואין".

הנכסים שהביאה האשה ונכתבו בכתובה הם באחריות הבעל. נכסים אחרים :'ה ףיעס

נשארים ברשות האשה, והבעל רשאי לסחור בהם. נכסים אלה קרויים נכסי מלוג, והם
יוסברו בפרק הבא. כיוון שהבעל רשאי לסחור בנכסי אשתו, הוא מקבל אחריות על
סכום נוסף, "תוספת נדוניה".

מנהג האשכנזים הוא לנקוב בכתובה סכום קבוע, "מאתיים זקוקים כסף צרוף", מבלי
לפרט את הסכומים במטבע המדינה. אם כך כתוב בכתובה, במקרה של גירושין תתבע
האשה סכום גבוה, בהתאם לרכוש שהביאה בעת נישואיה.

לאחר פירוט כל הסכומים מסכמים את הסכומים כולם לסכום אחד.:'ו ףיעס


בכתובה כמנהג ספרדים יש תוספת: "ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת
עליה, כי אם ברשות בית דין הצדק". תוספת זו נחוצה כי חרם דרבנו גרשום, האוסר
לשאת שתי נשים, חל רק על עדות אשכנז. התנאי הזה מרחיב את האיסור גם על מי
שהחרם לא חל עליו.

תויוברע

בסעיף ז' נותן הבעל ערבויות לקיום התחייבויותיו. הוא משעבד את כל נכסיו, אלה
"ופתכ לעש וליעמ" וליפא .תונקל דיתע אוהש הלאו הבותכה תמיתח תעב ותושרבש
משועבד לתשלום כתובה לאישה.

תומיתח

סעיף ח' של הכתובה כולל חתימות של העדים ושל הבעל לאימות כל ההתחייבויות.

את הכתובה קוראים אחרי האירוסין, ולפני הנישואין, ולאחר שקוראים אותה היא
ניתנת לאישה. מועד הקריאה נקבע בין האירוסין לנישואין, כדי להפריד בין השניים,
ולקבוע לכל אחד מהם ברכת בורא פרי הגפן.


הבותכ רטש חסונ



ביום פלוני, בכך בשבת, בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם, למניין שאנו
מונין כאן מתא פלונית.
איך פלוני בר פלוני חתן דנא אמר לה לפלונית בתולתא, הואי לי לאנתו כדת משה
וישראל, ואנא במימרא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין
יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומכסין ית נשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי
כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא, ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל עליכי כאזרח
כל ארעא. וצביאת פלוניתא דא בת פלוני והות ליה לפלוני חתן דנן לאנתו.

וצבי פלוני חתן דנא והוסיף לה מדיליה מאתן דינרין, מחצה לה ומחצה לבנים שיזמין
לה המקום ממנו. ודא נדוניא דהנעלת ליה פלוניתא מבית אביה ואמה לבית בעלה,
בין בכסף בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושימושי ערסא ומאני כך וכך. סך שומת הכל
קיבל עליו פלוני חתן דנא באלף דינרין גדולים של כסף צרוף, ומאתים דינרין תוספת
דאוסיף לה מדיליה דליהוי לה במתנה, לבד המתנה לחוד שנעשה לה.

וכך אמר לנו פלוני חתן דנא: אחריות וחומר שטר כתובתא דא ונדוניה דא ותוספת
דיליה קבילית עלי ועל ירתאי בתראי דתתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי
תחות כל שמיא, דקניתי ודאקנה, דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כולהון
יהון אחראין וערבאין לשטר כתובתא דא ונדוניא דא ותוספת דילה, ואפילו מגלימא
אמוימ לארשיב תוגיהנד תואינודנו תובותכ ירטש לכ רמוהו תוירחאכ .יאפתכ לעד
דנן ולעלם, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, כדת וכהלכה ובכל חיזוקי דרבנן.
וקנינא מפלוני חתן דנא לפלוניתא דא בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר
למיקניא ביה. והכל שריר וקיים.


שטר כתובה זה הוא מתוך ספר השטרות של רבי יהודה אלברצלוני. הנוסח הועתק מספרו
של אשר גולאק, "אוצר השטרות", ירושלים תרפ"ו, עמודים .32-31התרגום לעברית הוא
.קאלוג לש


תרגום עברי


איך פלוני בן פלוני חתן זה אמר לה לבתולה פלונית, הוי לי לאישה כדת משה וישראל,
ואני בעזרת השמים אעבוד ואוקיר ואזון ואפרנס אותך כמנהג אנשים יהודים שעובדים
ומוקירים וזנים ומלבישים את נשיהם באמונה. ונתתי לך מוהר בתוליך כסף מאתים זוז
הראויים לך מן התורה, ומזונותיך וכסותך והספקתך ולבוא אליך כדרך כל הארץ. ורצתה
פלונית זו בת פלוני והייתה לו לפלוני חתן זה לאישה.

ורצה פלוני חתן זה והוסיף לה משלו מאתיים דינרים, מחצה לה ומחצה לבנים שיזמין לה
המקום ממנו. וזו הנדוניה שהכניסה לו פלונית מבית אביה ואמה לבית בעלה בין בכסף
בין בזהב ובגדים ותכשיטין ושמושי ערש וכלים כך וכך. סך שומת הכל קיבל עליו פלוני
חתן זה באלף דינרים גדולים של כסף צרוף, ומאתים דינרין תוספת שהוסיף לה משלו
.הל השענש דוחל הנתמה דבל ,הנתמב הל תויהל

וכך אמר לנו פלוני חתן זה: אחריות וחומר שטר כתובה זו ונדוניה זו ותוספת שלה
קבלתי עלי ועל יורשי אחרי שתפרע מכל המעולה והיקר שבנכסין וקנינין שיש לי
תחת השמים, שקניתי ושאקנה, שיש להם אחריות ושאין להם אחריות, כולם יהיו
אחראים וערבים לשטר כתובה זו ונדוניה זו ותוספת שלה ואפילו מכסותי שעל כתפי.
כאחריות וחומר כל שטרי כתובות ונדוניות הנהוגות בישראל מיום זה ולעולם, שלא
כאסמכתא ושלא כטופסי שטרות, כדת וכהלכה ובכל חיזוקי רבנן.

וקנינו מפלוני חתן זה לפלונית זו על כל מה שכתוב ומפורש לעיל בכלי הכשר לקנות בו.

והכל שריר וקיים.


י קרפ תושיא תוכלה ,ם"במר



הבותכה

וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה, ואחר כך יהיה מותר באשתו. והחתן נותן

.רפוסה רכש
וכמה הוא כותב לה? אם הייתה בתולה, אין כותבין לה פחות ממאתיים דינרים. ואם
בעולה, אין כותבין לה פחות ממאה דינרים. וזה הוא הנקרא עיקר כתובה. ואם רצה
להוסיף לה אפילו כיכר זהב, מוסיף. ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים;
לפיכך כל מקום שנאמר בו "כתובה" סתם הוא העיקר והתוספת כאחד. וחכמים הם
.האיצוהל ויניעב הלק היהת אלש ידכ ,השיאל הבותכ ונקיתש

הלחמש וא ,הבותכה רטש דבאו בתכש וא ,הבותכ הל בתכ אלו השיאה תא סנוכה

כתובתה לבעלה, או שמכרה לו כתובתה, חוזר וכותב לה עיקר כתובה אם רצה לקיימה,
לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. אבל המוכרת
כתובתה לאחרים – … אינו צריך לכתוב לה כתובה אחרת, שלא תיקנו כתובה אלא כדי
שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ואם הוציא זה, משלם כתובתה ללוקח, כדרך שהיה
משלם לה אם לא מכרה.

התשמה ימי תעבש
וכן תיקנו חכמים שכל הנושא בתולה יהיה שמח עמה שבעת ימים. אינו עוסק .בי

במלאכתו, ולא נושא ונותן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח, בין שהיה בחור בין שהיה
אלמן. ואם הייתה בעולה, אין פחות משלושה ימים, שתקנת חכמים היא לבנות ישראל
שיהיה שמח עם הבעולה שלושה ימים, בין בחור בין אלמן.




כתובה כמנהג אשכנזים



כתובה כמנהג ספרדים

המשך: חובות וזכויות בנישואין

חזרה לתוכן אישות ומשפחה