אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
מסדנת המורה
על ספרים
א-ב חשווו תשלו/ו -אוקטובר 1975
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
העניינים
תיבו
עמוד
ח כז ח 'ב Iכ ח
כ 'ב Iכ ילי
אברהם צלמון
מיכאל הן ואריה לוי
התיבוד היעיל )('C.B.T.E.
.
)גישה סוציולוגית( .
מה רע בחיבוד המוסדי 1
.
.
•
.
•
1
6
.
בית-הספר כספק שירותי-חיבוד והישגי תלמידיו
בכיבזין יוכC
סוניה מרבך
' בזעון אפ' יטין
.
12
17
.
ייהילד טעון הטיפוח והילד ה'אורגאבי'" .
חיבוד לצפייה בסרטי הקול בוע והטלוויזיה
ערה ברקאי
21
23
עיון ב"בובה ממוכנת" לדליה רביקוביץ
מרר :י • מ b,טי ז
אריר כהן
כ"וך סגל
רב "ליז
כוכר
גר כהן
28
)עשר שנים למותו(
'.:,ןאלת ה':Iiרכים והחיבוד לערכים במשנת בובר •
32
הסמכות המחנכת בסיטואציה החינוכית במשנת בובר
בובר ב'.:,ןיחה עם נציגי הסתדרות המורים
55
66
חלדי
מנשה רוכ' ני
) 900שנה להזלדתו(
בעיות בהוראת ספר ייהכוזרי"
',,ירי ריה"ל בבית-הספר
..
•
.
יהדות ספרד וארץ-ישראל בימי ר' יהודה הלוי
אריה מכצ'ר
ממרבת
ח ח ורא ח
':Iiל מדוכת הכתיב -י.:זלוש בעיות ושאלות שמובה
יהושע ויכשטין
יחווח
ו כ ר רכי
וחהיכוך
81
המורח
כינה שופם
איך לימדו ילדים בשער-הגולן .
משתקים בלשון לאהבת הלשון ..
לימוד הכתיב והדקדוק לפי אותיות הי;i,ימוש
שרגא שפר
הוראת החי.:זבון בבת"ס היסודיים ורציפות השיטה
הוה שבזי",
גאונה כהן
טל
72
79
•
מפרים
85
91
94
95
104
ייההתבגרות" -יוכף גלב'ז ; יינעורים בקיבוץ" -יוכף ארבון ; "לכסיקון לתודעה
יהודית" -אביב נ:קרוכי ;
מחקר דיאלקט ערבי של יהודים -ביר שוחט ;
ייהמשחק -ערכיו ובעיותיו" -כה::ה גולדשטיין ;
ייקאפקא בעברית" -צכי
קרביאל ; שני ספרים חדשים של מחבר אחד -יהו'בט ירון ; על ספרים בספרות,
בלשון ובחברה -יוסף 'בה.לבן ;
הצצה בספרים שונים -צמח צמריון ;
ייפריודיקה סקטוריאלית" -טרה הרצכרג ;
ספרים שנתקבלו במערכת
127
דברי סיום -הזגורך
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
מרדכי-מרטין בובר )עשר שנים למןתן(
אדיר כהן
שאלת הערכים והחינור לעו-כיס במשנתן שר מי בןבר
בהתמודדו עם שאלת הערכים בוחן בובר סוגיה
ציווי שמימי ,שאיום עונש בצידו .אולם הוא מבקש
קשה זאת תור העלאת הנסיונות הפילוסופיים במרו-
להטעים ,כי הנחה-מראש של קשר זה שבין המוסרי
צת תולדוו :המחשבה האנושית להאיר את המוחלטות
לדתי
בידי
או היחסיות כעולם הערכים .את תורת האידיאות של
אלוהים ,הוי מד על-ידיו בתור עצמאות ,שלא נפגמה
אפלאטון הוא תופס כבןחאה נגד הטלת יחסיות בכל
מאז .בדו-שיח שבין האדם לבוראו ,שהוא,
לדברי
הערכים ,כניסיון גדול של הגות הזמן העתיק לחזור
בובר ,תבןצית הקיום ,נוטל האדם חלק במלוא החירות
ולכונן את הקשר שכין המוסרי וכין המוחלט .לעומת
והמקוריות.
מבצע
עולם הדכרים הוא מעמיך עולם נעלה מכל פגיעה
בנפשו פנימה.
השקפת-היסוה
היא
כר
מתבססת
שהאדם,
ההכרעה,
בהיבראו
שהאדם
אפלאטון
לעומת זאת עדים אנו במאות האחרונות למשבר
מטיל כאן על האדם את המשימה לממiIlכאישיותו
המוחלט,
של
את
צורות
טך,ורות
החלטיותן של
כתור
דיוקן-ראשית.
האידיאות.
חמור של
הנסיון
לקשר את המוסרי אל
החיקוי הא,יבייק;יבי
משבר המגיע עד לזמננו אנו .משבר זה בא לביטוי
של האידיאות על.ידי הדברים מתגלגל בתור ה<:וב-
בתורותיהן של תנועות פילוסופיות המטילות יחסיות
ייקטיכיות ועל-ידיה לכלל המעשה הרוחני ו:zבצלמה
בערכים .בובר מטעים ,כי ייפילוסופיה זו ,המקשרת את
של האידיאה .כובר מבהיר השקפתו זאת של אפלא-
האספקלריה הביולוגית עם הסוציולוגית והפסיכולו.
טון ,בהטעימו כי הערר מוכר כמקום שהוא מתגלה
גית,
כמו שקשרה אותן פע'ם הסופיסטיקה ,מבקשת
לפני היחיד המכריע ככל מהותו להיעשות ך::ה שהיה
לערטל ולהוקיע את עולם הרוח כצירוף של אונאות
מכוון להיות .דבר זה לא ניתן ללמה אלא רק לעורר
ואשליות ,אידיולוגיות וסובלימאציות" ,2מארכס קובע
את זיקת המהות של האישיות האנושית אל א'z,,זר
את כל האידיאות הדתיות ,המוסריות ,המדיניות והפי.
מזדקר מעל להווייה,
לוסופיות
מול הניסיון של אפלאטון מעמיד כוכר את הניסיון
בתהליך
ההיסטורי,
תהליך
שניתן
לתפסו
רק מתוך התמורות שבתבאי-הייצור והסכסוכים הבוב-
של עם ישראל כראשית ההיסטוריה ונלו לקשר את
עים מהן .בערכים ובמוסר של כל תקופה ניתן ביטוי
ההבדלה היסודית שבין טוכ לרע אל המוחלט .בובר
איךי"לי לתבאי-הקיום של המעמד השליט ,וכל עוד
מדגיש :יימשפט וצדק ,אישורו של ה"ושר והכרעתו
קיימת מלהמת המעמדות ,כל הבדלה בין טוב לרע
של העוול ,לא נחשבו כאן כמגולמים כבר כחכרה
"יבה אלא פונקציה שלה ,כל נורמה של חיים אינה
שמימית,
לא
הסדר
הצריכה
לשמש
דוגמה
הקוסמי הוא שקבע,
לחברה
אלא
האנושית,
ז'I.א ביט,יי של השלטון או כלי-שרת בידו להטיל
אדון
את מרותו ,ודבר זה אמור בסופו של דבר לא רק
אדוביו,
השמים והארץ ,הוא שהורה להם ליצורים האנושיים
מעשה-ידיו ,כי יבדילו בבפשם בין הטוב ובין הרע,
.1
נרדכי.מרטין בובר " -ליקוי האור ר2tJלוהי':
בתוך פכי ארס ,בחינות באנתרופולוגיה פילוסו-
כמו שהוא עצמו ,כבריאת העולם ,הבדיל בין האור
':ית,
ובין החושך" .1
בובר מציין ,כי נוהגים לראות את הקשר שבין
מוסר וערכים ובין דת ישראל רק באספקלריה של
הוצאת
עמ' .;U4
,2
www.daat.ac.il
שם ,עמ' .306
מוסד
ביאליק,
ירושלים,
תשכ"ב,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
33
א' כהן /שאלת הערכים והחינוד לערכים במשנתו של מ' בובר
לגבי תכני-המיסר המשתנים ,אלא גם לגבי ההערכה
סארטר
שאין
שום
אפריורית ,לא מפי אלוהים ולא מטעמה של איזו
המוסרית גיפה,
גם
מטעים,
לחיים
תבנית-מוסר
ריאה את תירית-המוסר ההיסטוריות
ביצ'שה
עילה אובייקטיבית הנמצאת,
מחוץ לגופו
כביכול,
כאמצעי במלחמית הכיח שבין רבדים שליטים ובש-
ולאישיותו של האדם .ערכים מוסריים או דתיים מוח-
לטים .היא גורס ,כי הערכים ישיביייהם עימדים בי-
לטים ,שעל פיהם יתווה לו האדם את דרכו ,אינם
חס ישר לגידול כיחי של קיבע הערכים .היא מירה,
אלא אשלייה .אין המציאות מכירה שום מהות קודמת
כי התקיפה החדשה היא תקיפת השקיעה של הסברת
לקיומו של האדם .חוסר העילה החיצונית ,התבניתית-
העילם המיסרית ,שקיעה המסתיימת בביהליזם .ביה-
התכליתית ,בחיים ,משווה לאדם תחושה של חירות,
ליזם זה ייכרע שעה שיעלה מתיד עצמי של האדם
של אי-תלות במרותו של משהו מחוצה לו .האדם
תחליף אל בעל תיקף בצירת ייאדם עליון" .תחליף
פעולה
בן-חורין
בחירתו
הוא.
ובמציאות
בחיים
ועל
תחילית היא לו .כל פעולה שלו מעידה על בחירה
עליין" מישתת סילם הערכים
נטולת תבנית ראשונית .הפעילות היא המפגינה את
הביוליגי החדש ,שבו הערכים טיב-רע מוחלפים על-
תחושתו הקיומית של האדם ,מציינת את תהליד הב-
"להבדיל
חירה הנצחי שלו .סארטר מדגיש ,כי "לפי זה ,נטיי-
זה
אמת-מידה
משמש
מושג זה של
ידי
ייאדם
הערכים
של
הערכים
חזק-חלש .ביבר
החדשים,
מטעים,
כי
מתורת האידיאות הרי תירת האדם העליין אינה תירה
תו הראשונה של האכזיסטנציאליזם היא לעורר את
על.ידי
אחראי
כל
עיקר
האידיאה
ילהבדיל
של
מסילם-הערכים
הטוב
הרי
סילם
הבקבע
הערכים
חזק-חלש
תחושת האדם
שהוא
בזה
ולעשותו
מהווה,
אחריות שלימה לקיומו" .5
עולמו של סארטר
איבי סולם:ערכים כל עיקר" ,8
לגבי בני האדם הוא עולם
הערכים
בעולמני
עויין והאדם בו גלמוד והוא כשלעצמו מהווה לעצמו
היחסי של
הערכים,
אתגר ,ומכאן תחושת היתמות הפסיכית הממלאה את
'1ל התמעטות ההסכמה לגבי הערכים החברתיים הב-
יצירותיו הספרותיות והאופיינית למודרניזם הספרותי
יפלוראליזם
ייתחו-
כל
להתביבן
בסיין
הטכנולוגי מעמיד
שקיעתם
סיסיים,
על
של
בסוגיית
איפיים
ערכים
מקובלים
ערכי המונח ביסודו של המאבק בין מגמות שונות,
במערב .ישעיה רבינוביץ מתאר זאת בכתבו :
שת המועקה הרובצת על גבי פעולתם של גיבוריו
חברתיית ,פיליטיות ,תרבותיות ודתיות ,ישל הסוב-
לעולם אינה מלווה תמורה וגאולה אשר סופן לבוא,
אורח
מולידים,
לנות
שנתפשטה
בחברה
דמוקראטית
לגבי
בני
אוהבים,
אדם
מתחבטים,
שונאים,
בין
מתפרנסים -וכל מעשה ומחשבה משלהם נגרשים
ראשי המערערים על הזכות המוסרית לחנד לערכים
מאישיותם הנוצרת מאותה מועקה ,וסופה זורמים אל
r.:וחלטים .הוא דחה את מושג החיבוך והשתמש במו-
אותה מועקה" .6הזולת בעולם גיבוריו של סארטר
שג תרכות ,התרבות לגביו היא מאגר הטרוגני של
במש;!ט
החיים
האינדיווידואליסטי.
כבר
טולסטוי
היה
מהווה
מתמיה
איום
כפי
שהדבר
מתבטא
ערכים השיכבים בכפיפה אחת ,משום שהם הולמים
המפורסם מתוד מחזהו ייבדלתיים סגורות" -ייהגיה.
את צורכי ההווה של האבשים ומספקים נקודת-מוצא
נום הוא הזולת" .בין אדם לזולתו יש מחסום ,שאינו
של
ניתן למעבר .בגלל הזולת נלקח ממני מקומי המיוחס
טולסטוי אינה מכירה במטרה סופית של האדם ואינה
בעולמי שלי .היחידות הסובייקטיביות נשארות נפר-
לחיפושי
מקבלת
לפנות
דרכים
כל
חדשית
קריטריובים
חיצוניים
לערכים
וטובית
נוקשים
יותר .גישתו
וקבועים.
במקום
אשר
לעתים
מסורתיים,
.4
ט'יובים כחיבוך ,חוברת
קרובית הם גילויים של שחיתות ,של ביצול לרעה
של עדיפותנו הפיזית כמבוגרים ,עלינו לנסות ולשח-
רר
את
הרוח
האינדיבידואלית האנושית,
שיש
לה
מאמרי יימשנתו החינוכית של טולסטוי" ,בתוך
.37-26
.S
est
L'Existelltialism
1946 .
תחושת הכיוון העצמית שלה ולעזור לה לטפח את
)המובאה
עצמה .4
.6
.3
שם ,עמ' .310
,1
אייר
תשלייג ,ע"ע
ישעיה
לפי
-
e;!J-P;ltllז.
S;lrtre
tJn Htl!Jl;IJis!JJe. Paris, NageI.
תרגומו
של
רבינוביץ -יצר
ישעיה
ויצירה,
רבינוביץ( .
הוצאת
ביאליק ,ירושלים ,תשי"ב ,עמ' .66
www.daat.ac.il
מוסד
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
34
א' כהן /שאלת הערכיס והחינוך לערכיס במו/.זנתו של מ' ברבר
דרת לחלוטין ר"הקרנפליקט הוא המשמעות המקורית
גס בובר מעלה את עניין ההכרעה האישית .הרא
של ההורייה למען הזולת" .7רמכאן תחושת הבחילה
כופר
אמיתותה
העמרקה המלווה את תפיסת הזולת המתעצמת בספ-
האישית של ההכרעה .בובר מדגיש ,כי האדס זרמד
ודאות,
בכל
שאינה
מתוך
נובעת
רו ייהבחילה" .8לשיא המרעקה רהגלמודירת הבלתי.
נוכח ההווייה ,ומתוך עמידתו זאת הוא משיב תשובה
מגיעים
הזיקה אני-אתה
להתרוקנות
מתקשרת,
הדברים בi:יפורו
ערך
השכל" ".
בסיפור זה
יפיל
עוברה
גומלין ממש .התייחסרת זאת איננה אנאליטית-אינט-
של מארסל ,שהתעברה ללא רצונם .הוא פוגש את
לקטואלית ,אלא תנועה דינאמית של האני אל הלא-
שרה ,שנתנסתה בהפלה מלאכרתית ,והיא מנסה לדבר
דו-צדדי,
נזחפש
מ,זיה
ייגיל
השאלות
של
קיימת כאילר באמצע בין האני רהאתה ,רהיא זיקת
גיבורו
הנוך;,
החיים
מתוכנו,
על
הגדולות
הקיוס.
אשר
מישהו,
iת
על ליבו באומרה :ייהאין אתה רואה מה שאתה אומר
לעשות ?",
משיב
והוא
לה :
ילדיס
יירכשמביאיס
אני.
הפגישה
ששוב
אינר
בין
יכול
האני
והאתה
אקט
היא
להיעשרת מקרטב אחד בלבד ,כי
היהס קודס כאן למרכיבים.
לעולם ,רואה מיי:.זןזו :,ת מה שהוא אומר לעשות ?" ;
יוסף גרינפלד ,העוסק בשאלת הנזרסר האכסיסטנ-
"ולד ,שוב
ציאלי של ברבר ,מציין ,כי "האדם אצל בובר מרגדר
תרפרף
לא
רק עס זולתר אלא
מתוך
כאחד
מוסיף
והנזחבר
למחשבתר
של
מתיה :
פעוטה של
אור
הכרת-עצמו,
נקודת ריכוז
סחור סחור,
תתחבט אל הכתלים ולעולם לא תוכל
להימלט".
אף
מתוך יכולתר לבוא בזיקה
אף
תחרס
עס
הערכיס.
שהאדס
הרא
נושאה רנשראה של הזיקה הזאת ,מגדירה היא אותר
קיים ניגוד מוחלט בין דרכר של בובר ,המשתייך
מבחינת מקורו ותכליתר כאחד .אנר קרלטים את הפ-
של
שר הדתי בתוך המציאות ,אבל לא מתוך כורנה תחי-
ובין דרכו של סארטר הן באשר ליחס אל
לה ,כי את הפשר האכזיסטנציאלי אין למצרא בשיקול
הוא
זמננו,
לזרם
האכזיסטנציאליסטי
בפילרסופיה
הזולת והן באשר לש iלת הערכיס .אצל סארטר מוב-
הדעת אלא בעמידה במבחן" ."1
לט הקיוס הנפרד :לגבי גיבוריו יש קיומים נבד-
הבסיס האמיתי של פילוסופיית ה.:רכים של בובר
לים ,ואילו לפי בובר הקיום הוא בעיקרר של דבר
הוא
במלה
ייקיוס-עם" ."0לפי תפיסתו של בובר ,מתהווה אני
דת מגדיר בובר את הזיקה של האישיות האנושית
לישות עצמאית מתוך עצם התהליך של זיקתו לזולת,
אל המוחלט ,בשעה ובמידה שהאישיות במלוא שלי-
האני מוצא את אישורר בזולת.
בדת,
ביחסי האבי
מותה נכנסת
עם
ושרהה בתרך
המוחלט.
הא,זה
זיקה זאת.
בובר
מטעיס,
כי האדם ,השואף להבדלה ולהכרעה בתוך נפשו שלו,
,7
,8
!]C;l11-P;l11
אינו יכול לשאוב מתוכה את ההחלט ב'tביל שורת-
,IC!!111cn,ז ;lrl1cs.ת !tle"", Tr;l11S!;l!C(] by I{;lze
S;ll'!l'e – Beill[f Cln({ Notllin[f-
הערכיס של .iרק מתוך הזיקה האישית אל המוחלם
)957,
בוקע ועולה ההחלט של המערכת הערכית ,כאן מן
;lI'd,ןך]"'11-P;l11! S;lr(l'c – I a ,'Cl11,,,'e, (;;tllil
הדין להדגיש את הזיקה האי'בזית המהותית ,רלאו דוו-
)C).)8,
קא את קנה-המידה שהונחל במסורת דתית .לדברי
I I()}'(! :ICX;lll(]er – Tlle !JiCl1',1 ('j' .1'Jtoine
של
)הספר תורגם לאנג:Jית בידי
,9
RC;SOI1,
RoqlietJtin,
l11;l11ב!n Leן.(1940 ,Jol
ההכרח שזה יהזור ויחושל ביקוד האמת של זיקתו
J ("11- P;llll
לתוקף
'!C ige ofן S;r!I'c -
,ד)C).:i
בזיקת
האני -
לפי
מ"מ
בובר
המהותית האישית
אמיתי" .12
.11
וז'אן
פול סארטר" ,בתוך כר.אילן ,ספר השנה למדעי
היהדות רהרוח של אוניברסיטת בר-אילן ,תשלייד,
כרך
י"ב,
ע"ע
.253-243
אל
המוחלט ,כדי שיזכה
.בן((:
עמד על כך תיאודור דרייפרס במאמרו ייבחינות
הזולת,
"גס
החלט שהונחל לו במסורת דתית ורואהו כשלר ,מן
il-ן"nז 1ב!isךןTr;11s);!c(11,., Eric SI((Oll, H;I
.10
בובר :
כשהיחיד
קונה
לעצמו
קנה-מידה
יוסף
גרינפלד
בובר,
בתוך
ט'-י"ב,
.12
ע"ע
גזית,
המוסר
האכסיסטנציאלי
תשכ"א,
כרך
י"ט,
של
חוב'
.133-132
מ"מ בובר " -ליקוי הארר האלרהי" ,בתרך פני
ארם ,ע' ) ' .
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
א' כהן Iשאלת הערכים והחינור לערכים במשנתו של מ' בובר
35
סוריס פרידמן ,בנתחו את משמעויות פילוסופיית
כל כר אינן אלא ואריאציות של הכרעה אחת ויחידה,
הדו-שיח של בובר לבבחנו את תורת האני .אתה שלל,
המתבצעת תמיד מחדש בכיוון אחד ויחיד .כיוון יחיד
מציין ,כי פיללסלפיה זו חשלבה לתלרת המלסר ולתורת
זה ניתן להבינו בתלרת כיללן אל אלוהים .דבר זה
הערכים שלל כתורתו הדתית .הוא מדגיש ,כי ייצריר
'אללהים' איזה
נכלן כל עלד אין האדם מכנה בשם
אפילו לעורר את השאלה אם הפילוסועיה של הדיא-
היטל של עצמיותו שלל ,אלא את בוראו ,את מחללל
יהסי האני-אתה בין אדם לאדם ,אינם יכולים
ן!:ל
ללג,
לעמוד בפני עצמם כאתיקה אלטונלמית המבוססת על
של
האנתרופללוגיה
ולא
בובר
קשורה
עם
בהכרה
היהסים בין האדם והאלוהים" .13ואכן ,כשבובר מת-
'"הס אל ההתנהגות הערכית ,אל קנה-מידה להעד-
עות האנושיות,
אינה
הלפקדה
להטיקה
אלא
בידו
בהינת
להשלימה
העולם.
תבנית
בפועל.
או
דוגמ;,;-
בובר
והיא
מטעים,
כי
בריאתה של הווייה אנלשית חד-פעמית משמעה לא
בריאה
קיום
לשם
אלא
גרידא,
לשם
כוונה
מיללי
האדם
שבהווייה ,כוונה שצבילנה אישי ,מימוש של הראוי
להנהגות ולמעשים הנתונים לבחירתו לפי הערר אן
בדמוילת מרובלת לאין סוף .לדברי בלבר :ייהבריאה
כי
השירלת
הוסר הערר
לאמירת-הד לאמירת-לא של
יהידותו,
האדם
שאין
מתלר
יחידותו
הטבוע
נהם
פנימה -הוא
מדגיש,
תכלית
בעלת
להראוי
היא,
האנושי
הוא
ייהקריטריון שלפיל נעשית כפעם בפעם הבדלה והכ-
המכללן בכיולן האחד אל תכלית הבריאה ,שניתן לשע-
ואפשר
רה רק כעי הדרוש לשירלת זה ; הראלי האנושי הוא
;;;'היה קריטריון שנתברר או נתגלה לאישילת אנו.
שירותו של
היחיד המממש את הייחודילת הראוייה
לל
זה
זו,
רעה
זו
'!:ית
אפשר
שיהיה
העי,ור
עצמה ;
קריטריון
הוא,
מסורתי
ששלהבת-הביקורת,
שנלעדה
שתחילתה מאירה וסופה צורנת ומטהרת ,תהא נוקעת
אפוא
בבריאה.
משמעה :
נקיטת
נקיטת
שבהכרעה
הכיללן
הכיללן כלפי
נקודת-
אותה
יעולה ממעמקים כל שעה מחדש" .14ההכרעה תללייה
ההווייה ,שבה אני ,המבצע מצידי את התבנית,
'j::ום האותבט' .קיום אותנטי זה בפיללסופיה הדתית
אני ,נפגש ברז האלוהי של יחידותי הברלאה הממתין
tt.ל בלבר הלא ביהס נין האדם ובין האללהים ובפי.
לי" • 15
היא
לפי השקפתל של בלבר ,כל אתוס מקורו בהתגללת,
לוסופיה האנתרופולוגית שלו ביחס בין אדם לאדם.
כי אין
בין שהלא ילדע עליה לנאמן לה ובין אם לאו ,אולם
יפ.נינו שתי מערכות של תורות-ערכים נפרדות ,אחת
כל התגלות היא גיללי של העבודה האנושית לשם
יחד
תכלית הבריאה ,שירות שבו האדם מאמת את עצמו.
אולם אם
דתית
נעמיק
ואחת
להדור
לטוגיה
אנתרופולוגית,
זו,
אלא
הן
נגלה,
נפגשות
פרידמן,
ההתגלות בתפיסתו של בובר אינה תופעה על-טבעית
כי האדם פוגש את האתה הבצחי במפגשו עם האתה
הר
:ןתאחדות זו
אבושי,
כי
זו.
עם
ההכרעה
בעקבות בובר מוכיח
הערכית
המהותית
ואיננה
קולות
דורשת
וברקים
של
למרגלותיו
המוגשמת
עשן במדבר נורא-הוד .ההתגלות היא נצחית ,לאין
נפתחת
לר דבר שלא יוכל לשמש אווג מאותותיה .מה שמת-
,ממומשת בהתייחטות של האדם "ל העולם
אל הכיוון האלוהי .
לודע אלינו בהתגלות אינה עצמותו של אלוהים כפי
שהוא ,בלא קשר לקיומנו ,אלא יחסו אלינו ויחסנו
במסתו ייתמונות של טוב ורע" מבקש בובר להו-
גיח,
כי
בשביל
ההערכה האנושית האמיתית
אליו .בלבר מטעים ,כי אין אנו מכירים התגללת אח-
קיים
רת אלא זל שבפגישה בין האללהי להאנושי ,בה הא-
רק כיוון אחד .במציאות-הקיום כל ההכרעות השונות
דם נלטל חלק למעשה .מכאן נובע ,כי יידבר שמקורל
בהתגלות הממשית,
.] ,1
בין שדבר
זה
בעל-פה
נזסורת
n – "Tlle Ba,c, ()f Bll-ן;llricc Fric,!mן;[
הוא
"rtiן! },[lכ( ')cr's EtJ]i( s" in TI1e Pllil()s()pllן;
מנהג אל מוסד -אין אנו יכולים לקבל אותו בצורתו
' Pal.] A. SC]lilpp ancl Mau-כ', C(!itel! bןl,uue
זאת
I11]JriJgc Univer-ן;l'ice Fric(]ln;11, I"()n,]()n, C
לבין
בבחינת
אין
אנו
שהוא
דבר
מסורת
אלוהים
בני-חורין
שבכתב,
או
תקנה
להבדיל
יהא
זה
מלפניל.
בהחלט
מאמר
לעם
לאחr,
או
לתמיד
1,ו, p. Iו,ily Press, 19(,
.14
נרמ בונר " -ליקוי האור האלוהי" ,בתור פב'
אדט ,ע' .296
.15
מ"מ בובר -ייתמלנלת של טוב ורע" ,שכ ,עמ'
.374
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
36
אי כהן /שאלת הערכיס והחינוך לערכים במשנתו של מי בובר
ניהפך לאוטומאטים מיכאניים ואנו עלולים להסתכן
מה באלה אלוהי ומה אנושי" .16
משום שההתגלות היא מפגש בין האלוהי והאנושי
בהרס האנושות שלנו .20בובר מבהיר ,כי עם השאלה,
להיות בטוח -מה היא ההכרעה
חמורה כל כך וקשה היא יכולת ההבדלה בין מה
אם ניתן לאדם
שהוא אלוהי ובין מה שהוא אנושי ,ומכאן ההסתכנות
הראוייה ,מה היא ההחלטה הנכונה שעליו להחליט
בדרך זאת
בצעדו במשעול התלול של חייו .התשובה היא :לאו
אנו זוכיס בתשתית לגישה ,שהיא מאמינה וביקור-
אין שום אפשרות לביטחון בתחום ההכרעות .ישנה
אישית
רק אפשרות ,ואין ודאות .ההסתכנות שבקבלת ההכ-
לאנושי
רעה איננה מבטיחה את האמת ,אך היא ,והיא בלבד,
שבהכרעה
תית
והחיים
כאחד,
קשה,
כאן
ביראה ובפחד.
אנו
ביראה ובפחד,
אולם
מצווים
מתוך
להבחין
בין
הכרעה
האלוהי
שבתוך כל סמכות אמיתית ,מתוך השקפה זאת מובן,
מובילה את האדם למקום בו ניתן לחוש במשב הרוח
כי אין זה אלא כזב לאבן את המפגש של האלוהי
של האמת ,21החלטה כזאת לעולם אינה קלה ולעולם
מדגיש,
נכונה.
והאנושי
כי
בחוקי
ממוסדת
דת
וקפואה.
בובר
הדתות ההיסטוריות נוטות ליהפך למטרה בפני
עצמן ולהעמיד את עצמן ,כביכול ,במקומו של אלו-
אנחנו
אין
בביטחון,
יודעים
כי
החלטתנו
עלינו להחליט מתוך עצם נתוניה ומעמקיה של הסי-
בה
טואציה
נתונים .22
אנו
היס ,ו"חייבות הדתות להצניע לכת עם אלוהים ועם
בובר משיב בחמת זעם לדברי ביקורתו של מרווין
על כל אחת מהן Iלהכיר שאינה אלא אחת
מהשקפתו זאת
רצונו,
הצורות ,שבהן מופיע הגישום האנושי של הבשורה
פוקס,
אשר i:אשימו בכך,
שכתוצאה
מסתבר עזאיננן r.אמין בחוקים מוסריים בעלי תוקף
אוניברסאלי ,בובר דוחה קביעה זאת,
האלוהית" .17
בובר הגדיר את הליכתו בתחום הערכים כהליכה
מעולם
פקפק
לא
בתקפו האוניברסאלי
בהטעימו כי
הציווי
של
ב"משעול הצר" וכך ביקש להטעים כי אינו חובק
ייכבד
את המדחביס של השיטה המקפת ,הכוללת עקרונות
כי מישהו יכול לומר ,שהוא יודע בכל תנאי ובכל
וחוקיס קבועים ,מוצקים ומוחלטים ,אלא נתיבו המ-
סיטואציה מה פירוש המלה ייכבד" ,אדם האומר זאת
סולי,ג מוביל בין תהומות ,מקום בו אין הביטחון של
איננו יודע מה הוא שח ,על האדם להבהיר את הער.
את
ואת
אביך
אמך" ;
אך
אין
הוא
מסכיס,
הדעת המוצהרת ,אלא הוודאות עם מה שנשאר בלתי-
כים הנצחיים תוך עמידה בהכרעה במו חייו הוא .23
את
טענה אחרת ,שפוקס משמיע ,נדחית אף היא על-
ספרו על בובר בפרל Iהמוקדש להליכה זאת במשעול
ועל אף שבובר לשיטתו הולך והוא מבהיר
מבוטא
מוריס
ובלתי-נמסר .18
פרידמן
פותח
ידי בובר ;
ייטיב
את עמדתו ,הרי מבחינה חינוכית אסור לנו להתעלם
לאפיין את האיכות והמשמעות של חייו ומשנתו של
משאלתו של פוקס ,השואל כיצד נוכל להתייחס לפו-
בובר כביטוי זה -המשעול הצר" ,10ואכן ,ביטוי
שע ,אשר פועל לפי מה שהוא משוכנע ,שהוא קולו
ומציין,
הצר
כי
"אין
ביטוי
אחר
אשר
כה
זה מבטא להפליא את מצבן של האדם בסיטואציית
ההכרעה
כל
הערכית.
הכרעה
ערכית,
כל
החלטה
מוסרית ,הן אף סיכון ,כי אין תשובות סופיות ומוח-
לטות
לפנינו,
על
האדם
.20
להסתכן בהכרעתו ,אחרת
.17
.18
Ir:111S. by R.G. SI11it!1, I 011d()ll: Keg:lll Palll,
1947, p. 184.
?.I
farlin BulJer, Tltcג al1 -מ}'f:llrice S. Fricdl
Lijc 01 Di'/!OgltC, Lonclon: ROlltlec1ge al1cl
1955, p. 3.
Kegan Palll,
במאמרו :
Marvin Fox – "Son1e ProbIems
in
il1
- TrlC
"')PllilosopI1
)(cds.
110ral
Fricdll1:tn
I3uber's
Scllilpp and M.
Philo.,ophy oj Mlzrtin B tlJcr, I onclon, Can1
הוצאת מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשכ"ו ,עמי ד.
שם ,ע"ע .9-8
דיונו
P.A.
.16מ"מ בובר -ייעל ההתגלות" ,בתוך עוללות,
veen ]{an and Mlln,ך1f:lrlin I311bcr – Bcl
ראה
הביקורתי
של
פרופי
מרווין
פוקס
llivcrsit), Prcss, 1967, pp. 151-170.ךbridge "l
.21
1Z (lnd Ma, ,ך1fartin I311ber – Bel,l'cen M,
p. 71.
.22
Ihid. 1). 69.
.23
"Martin I3uber – "RCI)I!es to My Critics
)(cds.
Friedman
in P.A. Scl1ilpp and M.
fartin Bltber, p. 720.ג The Philosopl y oj
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
אי כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מי בובר
של
בובר
האלוהים .24
בשאלה זאת הוא
מדגיש ,כי
המצב המתואר
קאט יגור יות שכליות ,ליחס של אכי.לז .לדברי בובר,
בה
משום
אבסורד ,כי האדם
המתואר
איבנו אלא מטורף הרואה את עצמו כ לוהים .אדם
שאיבנו
יכול
מטורף
להאמין,
37
שהוא
מגשים
את
בעולמנו
כל אתה
שיחסי אכי-אתה
סופו
ללז,
ליהפך
אמיתיים מחייבים
המידלדל במהרה.
וזאת
כוח
לעומת זאת הלז,
זיקה עצום,
הסתם,
החיוב
מאתנו
כוחות
קולו של האלוהים רק בשעה שהוא פועל בכל מאודו,
שהוא
בכל נשמתו .25תשובה זאת של בובר מעלה לפבי
מעטים ,ולכן אבו בורחים מפני תביעות האתה הק-
את
המחבר
הגלומות
האפשרויות
ההכרעה
בדרך
מהותית.
שית
בעניין
חייבים
זה
להביא
את בשלותו של האדם להכרעה ,את דרגת התפתחותו
האנושית ואף את הסכנה הקיימת של המעידה במש-
עול הצר וההידרדרות לתהום.
אותנו
הוא
שות ,אל היחס אכי-הלז.
האישית ,אר גם את הסכנות החמורות שבהכרעה אי-
בחשבון
מחייב
מעט,
דורש
בובר,
לדברי
ואנושות
אנושיות
לעולם
באות
בפגישות של אמת .צורך הוא לבבי-האדם לאשר איש
רעהו
את
הפרטית-האישית
בישותם
פגישות-
תוך
אמת .אולם יותר מזאת צורר הוא להם לראות איש-
איש את האמת ,שנשמתו באבקה עליה וזכתה בה,
בהתגלותה בדרך אחרת ,ביחסו של האחר לאמת זו
*
הבן
למען
גופה ,יחס השובה לפי ייחודו של האחר .
את הבסיס
תורת
האנתרופולוגי של
הערכים של בובר ,מן הדין לחזור ולהבהיר את תורת
הדו-שיח שלו .לפי תורתו ,אין הווייתנו מוצאת את
תיקונה בעצמה ,אלא במגעו של איש עם איש ,בזיקה
של אבי ואתה זה עם זה ,זו הזיקה שלבושה דו-שיח.
לדברי
קיים
בובר,
בבפרה
לאבי
קודמת
בהתייחסו
אין
אלא
האבי
קיים
בנפרד
האתה
ואין
קיימת הזיקה ייאבי-אתה",
ולאתה.
לזולת יחס
בעשה
האדם
ישר,
לייאבי"
בלתי-אמצעי,
והיא
אמיתי,
יחס של
ייאתה" .כך אף אין האבי קיים בנפרד והלז בבפרה
אלא קיים היחס ייאבי-הלז" .יחס זה הוא היחס הטכ-
בי ,יחס של עסק ושימוש ,בו מופיע הזולת כ"לז".
לדבריו :
ייאין
אכי.אתה
אב-הדיבר
יכול
להיאמר
אלא בכל ישותו של האדם" ואילו ייאב-הדיבר אבי.
הלז לעולם איבו יכול להיאמר בכל ישותו של הא-
לשון
דם" .26
אחר :
האכי,
שמלכתחילה אך
טבוע
באדם ,מתגשם ומתממש אגב פגישותיו וזיקותיו של
האתה .אך עם זאת עלולה החיוניות והישירות של
היחס
האישי
ההופכת
את
לפנות
העולם
מקומה
לחפץ,
לגישה
שביתן
נעדרת
להשיגו
בובר
כי
נזציין,
של
גידולה
בפנימיות
העצמות
העמוקה איבו מתרחש מתוך יחסו של האדם לעצמו,
מתוך
אלא
ההדדיות
יחסו
של
האדם
של
הביכוה ,27
לזולתו ,כלומר
מתור
של
ביכוחה
מתור
עצמות
אחרת בידי האדם ומתור דעת הביכוח הזה על-ידי
יחד
האחר,
עם
ההודאה
בובר
ההדדית.
מדגיש,
כי
האדם רוצה להתאשר בישותו על-ידי האדם זולתן
ורוצה להיות מוחזק בנוכח בישות של חברו .לדב-
ריו :
ייבפש
בבחינת
זקוקה
האדם
אדם
זקוקה
לאישור,
לכר,
לאישור
זקוק
לאישור,
היא
שכן
ואין הספק נופל עליה.
ישבה
משום
זה.
באשר
לא כן האדם :
שהאדם
אין
החיה
היא
ישבה,
הוא ש1לח
מתור ממלכת-המין של הטבע לתור ההעזה של הקא-
טיגוריה
הבודדת.
מוקף
הוא
ובוהו,
מלידה בתוהו
והריהו צופה בצבעה ובחרדה להן 'ב:ל היתר ההווייה,
שאינו
.27
זיקה,
על-פי
יכול
לבוא
במושג ביכוח
מנפש
אלא
אדם
לנפש
)gו1vartiglIIז( Vergegc
אדם ;
מתכוון
בובר לאותו דמיון מוחשי ,שאדם מדמה לעצמו
את
שאדם
אחר
רוצה
בו
ברגע זה,
את
שהוא
חש ,מרגיש ,חושב ,ולא בחיבת תוכן בפרה אלא
.24
Ibitl., p. 162.
כקשור
.25
Ibitl. p, 720.
כתהליך-של-חיים של אדם זה .לדימוי זה מתלווה
.26
וראה מאמרו של ש"ה ברגמן -ייהפילוסופיה
הדיאלוגית של מ"מ בובר" בספרו הפילוםופיה
הויאלוגית
מקייקגור
טו
כוכר,
הוצאת
מוסד
ביאליק ,ירושלים ,תשלייג ,ע"ע .269-246
www.daat.ac.il
במציאותו
משהו מטיבו של
דרר
משל,
דווקא,
המדומה
להשתתפות
ופירושו
עצמו.
בצער
של
דבר
דומה הדבר,
אמיתית,
שאיבה
אהדה סתומה ,אלא השתתפות בה האדם מרגיש
בכאב המיוחד של האחר.
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
א' כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' בובר
38
בני אדם מגישים זה לזה את דגן-השמים של היות
מכנה בשם ההמוז
nמם" .28
הערכית
ההכרעה
של
קשורה
האדם
קשר
בל
יינתק עם היחסים הדיאלוגיים של עם הזולת ,עם
העולם ועם האלוהים ומכאן במרכזה של פילוסופיית
הערכים של בובר עומדת האהר ות .כתוצאה ישירה
מכך
בובר
אין
ערוך" של
מסויימות.
לדבריו,
באמת" .31אכחכו זה מנוגד בתכלית למה שקירקנור'
מוצא
כל "שולחן
ערכים ,אותם ניתן להחיל
בסיטואציות
מעמיד
להיפך,
יש
הוא
לההזיר
כנקודת
מתחיל
את
בסיטואציה
רעיון
עצמה.
האחריות מממלכת
הISתיקה המקצועית ,מן הציויי המרחף בחלל האוויר,
אל החיים הנהייס עצמם .אחריות אמיתית קיימת רק
במקום שקיימת היענות ממשית .29
מעצם תפיסה זאת נובע ,שכל הערכיס המקוב-
לים -כמו :לא תרצח ,לא תגנוב ,לא תנאף ,לא
תענה ברעך עד שקר וכדימה -הם פועל יוצא של
יחסי אכ .אתה .אין קיו)בןם כצו קפוא של ספר חוקים,
אלא כהכרעה מהותית של האדם במערכת התייחסךיות
האכ .אתה שלו .לדברי בובר " :צו הנורמה האמיתית
אינו נהפך לעולם לכלל וקיומה אינו נהפך להרגל …
בשעות כאלה פונה אל
האדם ממש מתוד הדיבור
קול בלשון נוכח ,והאתה שבו אין זה שום איש בעולם
זולתד אתה .כללים תקיפים הם
רק בלשון
נסתר,
שמשמעו כל איש ואף לא שום איש" .30
או
היידגר
הסתס שכארס.
מכנה
אליבא דבובר ,ייאנחנו לאמיתו בקיומו האובייקטיבי
ניתן להכירו בכד ,שכל חלק מחלקיו שנתבונן בו
נגלה כי שוכנת בקרבו תמיד בפועל או בכוח זיקה
מהותית
בין אני לאתה" .32
בין אישיות לאישיות,
היסוד הנותן חיים לאנחנו הוא הלשון ,השיח המשו -
תף המתחיל תוך דיבור זה אל זה.
אכהכו
שבובר
זה,
אינו
מדבר עליו,
קולקטיב,
!,ינו קבוצה ,אינו ריבוי שניתן להציגו כעצם .אנחני
מקום שהראה
זה מתרחש בכל
לחברו משהו
אדם
בעולם באופן כזה ,שמכאן ואילך תפסו הלה באמת,
בכל מקום שמסר אדם לחברו את נסיונו שלו באופן
כזה ,שנסיונו חדר לתוך הקשר הנסיונות של הלה
וכאילו
כשהוא
השלימו
חוזר
מבפנים.
לדברי
בובר,
ומשתפך תמיד לתוד
זרם
זה,
ייכל
גדול יותר
של מסירת-ידיעה הדדית -היה והווה אנחנו החי,
אנחנו לאמיתו ,שבמקום שהוא מגיע לשלימות הוא
כולל בתוכו גם את האנשים המתים ,שהשתתפו בזמז
מן
הזמנים
הם
בשיח,
מוסיפים
ובאמצעות
להשתתף
המסורת
בו גם
שהבחילונו
עתה" .33
אכחנו
בדומה לאני אינו עשוי להיות מושג בפועל
שלישי,
של
אולם
קביעות
לאנחנו,
אין לו,
ורציפות שישנה
אותה
לאני.
מידה
בובר
זה
בנוף
יחסית
מדגיש,
כי בכוח מונח אבחנו זה ביסודן של כל תולדות הרוח
במרכז תורתו של בובר עומדת תורת האכ .אתה,
כפעם
והמעש,
בפעם
הוא
מתממש
ממשות
נוכחת,
השמה לעתים בצל את הוויית האנחנו .רבים מחוקרי
וכפעם
ביבר כלל אינס נותניס דעתם לסוגיה זאת של האכחנו
ואיננו .הוא עשוי להתממש בתוך קבוצה ,והוא עשוי
בתורתו .אמנס ,הדיבור בוקע ועולה תמיד רק בין
להשתלהב מחוץ לכל קיבוציות.
בפ!:ם
לדברי
אני לאתה .אולם בובר ,ההולד בעקבות היראקלי-
הוא
בובר,
חשב
האדם
אני קבע
את
אל הלוגוס בב:-שמעו,זו הראי:ונית ,אלא אם כן הוא
של;:": 'iמיו ,אולם ב :-Iרת אנחנו העלה אותם לתוד
ולא בעזות ,אלא
' צם ; :-ווייה .הבריחה מן הקוסמוס המשותף אל ספי-
אומר אנחכו ,ואומרו לא בקלות
.28
מ"כ!
ע I
ברבר
-
יירהק
וזיקה",
בתוד פכ
ארס,
מE:ני התביעה הקיומית הכ :פנית אל האישיות יאשר
)'I " fa11 and ,1f'ln, .2ז'Martin Blbcr – Bc!v.'c,
16.
.30
19i1,
Co.
vfcMillanו
בנתחו את דמות האדם הטיפוסי של זמננו ,מט-
N ew- York:
מ"מ בובר " -על חינוד האופי" ,בתוד תטורה
,-1
ו"טזר ,כרך שני -טס וטול ,::הוצאת הספריה
הציונית
הבהפסת כהווייה
האמיתית,
היא
בריחה
ולאמת את עצמה באנחנו.
.1.:-1
p.
ובתורת
תמיד
את
מחשבותיו
חאידיאות
טוס ,מטעים ,כי ייאין אדם יכול להתוודע כל צורכו
פרטיה,
אני,
את
',';':/
רה
בתורת
מפקיע
עצמו
מממשותו
זאת
על-יד
הנהלת
ההסתדרות
ירושלים ,תשכ"א ,עמ' .375
הציונית,
מ"מ בו.נר -ייראוי לילד אחר הנזסותף'! בתוך
פכ ארס ,עמ'
.32
'tז,::
.33
שב ,עמ' :!.ד .1
www.daat.ac.il
שם.
].17
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
39
א' כהן /שאלת הערכים והחינוד לערכים במשנתו של מ' בובר
עים בד בר ,כי בימינו הגיעה אצל האדם הבריחה מן
אדתה יוכלו בני הדור לאמץ .כל אחד מתלמידיו חייב
האחריות שבקיום האישי לביטוי קוטבי מיוחד במי.
כדחות
נו .הא/ים ,שאינו רוצה לשאת באחריות של אמיתות
בורח
קיומז ,
אל הקולקט.יבידת
הנרחבת,
לגלדת לעצמד
אישידתד
המפקיעה
את הערכים
בחיפדש ערכים
יכול
המחנד
גיוס
תדד
מלדא
זה.
להצביע,
היותר,
לכל
הכיוון,
על
אותו מן האחריות ,או מסתגר בעמדה של עצמות
לרמדז על אפשרוידת ,אד לא יותר מזאת .בדבר מציין,
פרטית שאינה חייבת ליתן דין-דחשבון אלא לעצמה.
כי מעדלם לא נתן ולא היה מדכן לתת לתלמידיו ספר
בדבר מדגיש ,כי ייבזמננד שלנד ,שבד משמעדתו הא-
ידכלד
של
מיתית
דכדזנתד
הראשדנית של מבט '1ינד של האדם נחנקת על.ידי
החשדנדת,
כל דיבדר
על
מוגמרת,
הוא
תלוי
מדקפת תרמית דכזב
עקרדנדת,
תדרת
ערכים
אליהם
לפנות בשעדת של הכרעה ,כדי להעתיק את תשד.
תלדת
הכדל
שנחזדר
מכרעת בכד,
ונמצא את ההום של הלשון ושל הדדיית-אנחנו"
בותיהם
לשאלות
המתעדררות.
הערכיות
אין
מכיר כלל תורת ערכים ,שיש לה מכנה משותף אוני.
ברסאלי ושתהא יפה לכל אדם.
"'.
*
בדבר מטעים ,כי על השאלות לקראת מה לחנד,
בדברי תשובתו למבקריד 85מתייחס בדבר לטענות
לשם מה להנד וכדדמה -יכדלים להשיב רק דדרות
ערכים
הנוצרי,
שהושמעד
שאין
כנגדד,
הדא
ב"תורת"
מכיר
המכירים
בדיוקן
המקובל על
מסורתית מקדבלת ועך שאינד מציע תורת ערכים אד
הג'נטלמן,
תורת מוסר משלד .בדבר מכיר בכד ,אד מדגיש ,כי
בהצבעה על הדיוקן
עניין
זה
לכלל
מהותי
הכרתו החינוכית.
מחייבת היה
תפיסתו
כל ניסיון
פוגע
הפילוסופית
תשובתם
האזרח.
המרחף
הכול,
של
כמו ;
דורות
בבהירות
אלה
היא
באוויר
מעל
זלכלל
לכל הראשים .ז ולם ביכינו זזלה1"C' ,ה שניzזתברו כל
להציע מערכת ערכים
הדיוקנאדת ,כשאין בידי שום דיוקן להשתלט ולטבוע
השקפת
את חותמו ,לא נשאר אלא צלם אלוהים בלבד .בובר
והורס את הגרעין
של
עולמז .בובר מעלה את דבריו של שמואל-הוגו ברגמן,
כותב ;ייכשכל המגמות מכזבות בחשכת האפלה של
ניסח
את
התהום ,קמה המגמה היחידה של האדס ,המגמה אל
אדם שואלים
מן
הרוח הבורא ,אל רוח אלוהים המרחפת על פני המים.
המורה שלהם ,שיראה להם את הדרד אל ההגשמה
היא האוטונומיה האמיתית של האדם ,פרייה של או-
המיסטית .ה I:שואלים :דבכן מה נעשה ז כיצד לומ.
תה חירות,
שאינה בוגדת ומנכרת עוד ,אלא נוהגת
אשר
בעיוניו
השאלה
בנושא
הפדגוגית,
והמיסטיקה"
ייבובר
בכתבו " :בני
דים אנו לבצע את ה::עשה מתוד כדליות עצמדתנו
באחריות.
המכוונת אל אלוהים 1כיצד נלמד לטעון את הפעולה
לנברא ,אינו יכול לברוא .אבל יכול הוא ,יכול כל
בכוח הכוונה .86 "1בובר מרחיב שאלה זאת מתחומי
אדם לפתדח את ליבו של עצב:ו ואת ליבם של אח-
המיסטיקה אל הור ת הדרד בתחומי הערכים בכלל
רים לדבר הבריאה .ויכול הוא לקרוא לבורא ,שיציל
ומדגיש ,כי ה : ..מתנגד בכל מאודו למשאלה כזאת.
האדם,
את צלם דמותו
הנברא,
הצר
צורה
ומשנה
צורה
וישלימהו" .37
הוא מכיר את כ'בוכת הדדר המחפש ערכים מחייבים,
בובר מאמין ,כי הבורא הוא המקדר לכל ערכינו
שיתוו לו דרד ללכת בה ; ד הוא מטעים ,כי המורה
המדסריים.
הכדח
רק
בשעה שהאדם
בא
ביחסים עם
הטוב יכול רק להראות א.ז הכידן ',ל,זלמידיו ,ובשום
הנצחי ,עם הבורא ,מסוגל הדא לגלות ערכים נצחיים.
פנים ואדפן ין הוא יכול -ואף אסדר לו מעצם
בדבר מעמיד במרכז את המושג גילוי .האדם אינני
קבועה,
יוצ ,ערכים ,אד הוא מסדגל לגלות את הערכים .בובר
,זפקידו
החינוכי
-
להכ יב
תורת
ערכים
בוציין ,כי ייאדם יכול לקבל ערכים כמורה דרד לחייו,
עמ'
רק אם גילה אותם ,אד לא אם המציאם" .08
.34
שם,
.35
"Mart;n Etlbrr – "Re[Jlies to ;.f,: Cl';lics
.174
in P.A. SCllilpp and .f. Frit'Ull1an (ecl,;.) -
1967,
Blt"Jer,
01 Afal.tin
Pl1ilosophy
.37
שיה ,טל הארם וטטירתו נדבה ההווייה ,הוצאת
Tlle
מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשכ"ד ,עמ' .261
p. 717.
,36
'::,ייה
ברגמן
–
ייבובר
והמיפטיקה",
טיון,
כו'ד
מ"מ בובר -ייעל המעשה החינוכי" ,בתוד כסדר
.38
ט' ,הוב,iז א ,ירו',טליס ,טבת תשי"ח ,עמ' .9
www.daat.ac.il
Martill Euber – Between M'111 a,nd Mall,
107.
1971, p.
New-York,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
40
א' כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מי בובר
לגילויים של הערכים קשר אמיץ למפגש ביו הא-
אינם כתובים בספר חוקים ומשפטים של קיבוץ בני'
דם לאלוהיו ,מפגש של שמיעה ושל מענה .לרוב,
אדם בלשוד הנקייה מכינויי הגוף ,אלא הם נאמרים
חירשים אנו לקריאה בעולמנו ,אך אם הקריאה מכ.
מפי המדבר בלשוד אני באוזני השומע ,שהוא אתה,
עת ובאה אלינו והמענה חוזר ובא ממנו ,שוב יש
הם נפתחים ב"אנוכי" ,והם פונים לכל שומע ,שהרי
מקום לחיי אנוש בעולם ,על אף פגימותם .הקריאה
הוא אתה זה שמדובר בו .הבורא איננו בא אל השו-
קיימת תמיד ומה שחשוב הוא הקשב אל הקול המופנה
מע בדרך של כפייה .יכול אדם להוציא את עצמו
הע.
מכלל פנייה זאת שבאתה .הדיבור מושמע ,אך קיימת
מידה פנים אל פנים עם האלוהים ,הם המאפשרים
בחירה לאדם לפתוח את הלב לקול או לסגרו בפניו.
אל האדם .ההאזנ iוההיענדת בחיים עצמם הם
את גילוי הערכים,
למעד
ההת.,לות האלוהית א'נה אלא עמידת פנים אל פנים
שלומה
מעוניינת
וצרכיה
בעשרת
החברה
הדברות ואיננה מוכנה להשאיר את קיומם או אי-
זו ,האiנה והי'1נות .ההתגלות אין פירושה כפיית ערכים
קיומם ברצוד השמיעה או במיאוד השמיעה ,לכד היא
על האדם ,אמנם ,מקור ה'-ברכים הוא באלוהים ,אך
מעתיקה את הציוויים מלשון האמונה אל תחום המו-
א' iהאלוהים מכתיב את ה'-ברכים ואיד הוא קובע לא-
סר והערכים ,מלשוד הדיבור אל לשון חוק החובה ;
רם מסגרת מחייבת של התנהגות .39העיקר הוא בב.
ומלשוד החוק מוליכה הדרך אל פעולת המשפט ,אל
הירתו
ובהכרעתו
ה iדם,
של
דרך החשבוד הברור של
ההזקקה של הערכים המוחלטים אל התחום האלוהי
העונש.
מדגיש ,כי
בובר
מעשה זה של החברה לגיטימי הוא ,אך איננו נוגע
איד פירושה כלל ועיקר ,שביבר דוגל בהיטרונומיה,
כל עיקר במהות עשרת הדברות ,בהווייתו של האדם
בחקיקה חוץ מוסרית .כיווו שבמרכז השקפתו עומדת
שהדיבור
וההיענות,
ה'1Z.מיעה
ההדדיות
היינו :
-
הרי
כל
היצור,
להיתפס
חירות.
מתוך
ביבר
שהיא
מדגיש,
הדיבור
מכווו אליו עומדים זה עם זה.
טעמה של ההדדיות ,שאינה רוצה לכפות עצמה ,אלא
נותנת
במעמד
שבו
הדובר
ומי
על
השאלה
מה עלינו
משיב
כי
בימינו,
בובר,
לעשות
יש
בעשרת
להתקרב
אל
הדברות
מהותם
לנו משהו לתפוס בו ,אבל היא איננה נותנת לנו את
האמיתית ,אל מעמד הדיבור שלהן .כדבריו " :לקרוב
פעולתנו
אליהם ,לא אל מגילת הספר ,ואפילו לא אל לוחות
שלנו כדי שתגלה לנו את הניתו להיגלות ,את הראוי
האבנים שנחרתו עליהם באצבע אלוהים סמוך לאמי-
התפיסה.
חייבת
הפעולה
מיסודה
להיות
להיגלות לכל יחיד בפני עצמו .לדברי בובר " :בתיאו.
נומיה החוק האלוהי
וההתגלות
לך
את
עצמך" .40
בובר מתמודד עם השאלה ,אם יש משמעות בחי-
ענייד מיוחד יש בתשובתו של בובר למשאל ,שב.
מרכזו
עמדה
רות ?".41
*
מבקש ומוצא את החוק שלך,
האמיתית מגלה
השאלה
כאד
רתם ,אלא אל הדי בריות הדבורה" .42
היה
יימה
יהא
עליו
להתמודד
על
עשרת
נוך לקראת טיפוס מוגדר ,היינו -בחינוך לקראת
הדב.
דיוקנאות ,שהד שיקוף גילומם של הערכים .הוא שו-
עם
מערכת
לל את גישתו של אלכסנדר .מרדכי דושקיו ,המבקש
ולהתייחס
אליהם.
ליצור סינתיזה של חמשת הטיפוסים שביהדות :תל-
ואכד ,הוא הולך לשיטתו העקיבה ומטעים את האופי
מיד חכם ,חסיר ,משכיל ,ציוני וחלוץ .43הוא איננו
הדיבורי של עשרת הדבנרות .לדבריו ,עשרת הדברות
סינתיזות
ציוויים
בעלי
תוקף אוניברסאלי
מאמיו
בסינתיזה
כזאת
כבתפקיד
חינוכי.
כאלה אינן מתקיימות ; ואם ישנד כאלה -הרי הו רק
.3Q
.40
ןMartil
של שני טיפוסים ,שבאו זה עם זה במגע עמוק של
, p. 138 .ן6.כ Books, 1 rןN ew-York, Schockcl
קלאסיים
/orld,זז
מ"מ
"ו!I
בובר
dוOI
-
- 1.>1'0,,1
"ליקוי
האור
Btlbcr
האלוהי",
בתוך
שיתוף
פעולה.
יתר
על
זאת :
טיפוסים
אינם נולדים בהיסטוריה מתוך רצון פדגוגי ,הם נוצ •
פבי ארם ,עמ' .299
.41
מ"מ בובר -יימה יהא על עשרת הדברות "1
.42
בתוך תטורה וייטור ,כרך אי ,מאמרים על ענייני
.43א"מ דושקיד -ייחינוך האופי ומהלכי ההוראה",
ירושלים
בקובץ טל החיבוך התיכובי הטברי בארץ-ישראל,
היהדות,
תש"ב,
הוצאת
ע"ע
הספריה
.156-154
הציונית,
שם,
עמי .156
ירושלים ,תרצ"ט ,ע"ע .115-84
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
א' כהן /שאלת הערכיס והחינוך לערכיס במשנתו של נו' בובר
ריס או כביטוי האישי של תרבות עצמאית ,או תכ-
41
היא הולכת
הדרר השנייה ,עליה מצביע בובר,
שובה אישית על דרישתו של מצב היסטורי ,המצב
ה תלמי דיס דרד המדע עד הגנול שאין לעברו של
ההיסטורי שבתקופת ההתיישנות בארץ הוליד בדמות
הדעת וההכרה האנושית ,עד לאותה שאלה שמענר
החלוץ טיפוס אבזיתי שהוא חדש .אמנס ,אי-אפשר
לה אין
דרד
ליצור טיפוס חדש על-ידי חיצון פדגוגי ,אד משהופיע
תפילת הנשמה .הדרר השלישית היא נכר ,שהמחנד
כזה נהיסטוריה ,אפשר לחנד לפי דוגמתו ,יתר על
בזה
זאת :לגבי טיפוס ,שנולד במצב ההיסטורי בהווה,
מגיעיס דרך
עוד
יצביע בכל מה
שילמד.
חשיבה ,אלא
שוס
ויעסוק כי כל
ידגיס
שאדס נאמת הוא סוד שאין לפתרו.
בזמנס של המחנכיס ,הסיכויים לפעולת המחנד נרח"
בובר מייחס חשיבות גדולה יותר לדוגמה האישית
יותר .טיפוס זה הוא עדיין פלאסטי,
של המחבך ,להקרנה האישית שלו ,ליחסיס האינטי.
ניתן לפעול הרבה להרחבה ולהעמקה ,ניתן להשפיע
מייס,
חניכיו
על הטיפוס עצמו ,לפתח בו מה שעדיין לא נתגשס
מאשר
בים ועשיריס
דיו ולמלא את
הדו-שיח
יחסי
להצנת
הברקמיס
הדוגמאות
נינו
המחנכות
ונין
הטיפוסים
של
הפגימות הטבועות בתנאי התהוותו
הרפרזבטאטינייס .דרך דוגמת חייו של המחנר ,דרר
המיוחדיס .אד גס דמות החלוץ אינה יכולה לשמש
הכרת הכרעותיו האישיות שלו ,דרך הקשב לדיבורו
כדמות אידיאלית ,משוס העדרו של יחס בריא ואור-
ולשתיקותיו
גאני אל המסורת בחלוץ ,פגימה המוחרפת יותר משוס
בהקדישו דברים לזכר א"ד גורדון ,שאת דוגמת חייו
שאינו
העריד מאוד ואף היה קרוב לכמה מעיקרי תורתו,
מבחין בין האמונה החיה לבין דרגות מנוונות של
מדגיש נובר ,כי רנים מבין אלה המנקשים ללבזד
של
קיומו
אתיאיזס
דוגמאטי
נטיפוס
זה,
אותנו
הדת ,44
נפתח
עומדיס
הבתיב
כנגדנו
לחיבוך
ואצבעס
לערכיס
זקופה,
אמיתי .
כאילו
כדי
במקוס להציג דמויות כדגס לחיקוי ,מציע נובר
לחבטיחנו ,כי האמת שהס מצהירים עליה לא היתה
דרכיס אחרות ,שבהן יש פתח לחינוד לערכיס ואשר
עד הנה ,בטרס הס יהגו נה .רושס זה ,שהס עושיס,
נזהרות ומתרחקות מהצבת דוגמא טיקה מול דוגמא-
מקשה על נובר להאמין בתורתס .בביגוד גמור להס
הוא מעלה שלוש דרכיס .האחת -קריאה
מחייכיס
טיקה.
א"ד
עומד
לאחריס.
גורדון
השייד
משותפת של המחנר עס תלמידיו את תעודות רוחנו
אלינו ,הכיצד לא
ידעתם
הגדולות ,מן המקרא ועד כתבי החסידות .בדרד כזאת
לנטח ,רק שכחתס -הבה נזכירכס מה שאתס יוד-
לא רק יבינו את הדבריס ,אלא גס יקלטו דבר-מה
עיס ! הס לא מטפליס באמת כמו נחידוש שבגלוי,
זאת 1
ייאלה
אתס
אה,
יודעיס
מן הבשורה הפונה אליהס כאן ועכשיו .הדגשתו של
אלא כמו בנצח
בובר דרד זאת של חינוד ,תוד הפגשה עס יצירות
משום שהוא נצחי ומובן .זאת ועוד :הס אפילו לא
יותר והיא
מוריס תורתס כהלכה ,הס מדבריס בח אגב אורחא
נעלת כיוון לאומי ורליגיוזי עמוק ,להשקפת המחנ-
כאילו אין בה משהו מיוחד -אלא סתס כד ,כפי
רוחנו
חגדולות,
קרונה,
אף כי עמוקה
ובמובן מעצמו הנשכח
בנקל
מלב
כיס הניאו-הומאניסטיס המדגישיס חשינותו של החי.
שמדבריס
בוד המושתת על יצירות הרוח הגדולות והמכוון לחי-
לפעמיס דובריס הס בכד :לרוב דובר אורחס ,כיצד
זוקה המוסרי והערכי של דמות האדס .45
מבקיע
במובן
אתס
מעצמו,
בקרקע,
כיצד
שהוא
הגס
נחות
נצחי.
עיביהס
ורק
בכוכביס.
כל חייהס בעדרי השרירות דובריס מתורתס .שומה
.44
ראה על כד בהרחנה נמאמרי ייחינוד לאומי וחי-
עלי להאמין יותר לשתיקתס מאשר לדברס -משוס
נוד ציוני בהגותו של מרטין בובר" ,נתוד רכסון
שמוכרח אני לתת אמוני בהס" ,46
למהקר הכרתי ,חוברת ; 10-9וראה אף מאמרו
של צני קורצווייל ייבובר ובעיית הערכיס" ,בתוד
המחנד
שכוחות
בחינוד
מורשה
הישן
גדוליס
היה
מוסר
עמדו להס.
ערכיס
בטוחיס,
מחבד
זה היה
ק' ת ,תשלייה ,חונרת ס"ה ,ע"ע .136-126
.45
ראה ספרו של ר' ליווינגסטון -חיבוך כסולם
ערכיס
בבוך ,תרגמה חבה אילן ,ערכה רות קליינברגר,
חוברת א ,סיוון תשכ"ד .ע"ע .63-59
הוצאת נית-הספר לחינוד,
האוניברסיטה העב-
.46
רית ,ירושליס ,תש"ד .וכן מאמרי ייהכרחי שינוי
www.daat.ac.il
בחינוכנו",
בתוד
מאזבייב,:
כרד
י"ט
מ' בובר על א"ד גורדון ,שרמות ,תשכ"ו ,חוברת
,21
זב"ע .13-12
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
42
א' כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' ברבר
נציגו של העולם ההיסטורי ,נציג של מה שנתהווה
ובשתיקתו,
בדיבורו
הלימודים
בשעות
ובהפסקות,
לפני החינוך .הוא ביקש להטיל את ערכיו של העולם
בשיחות ארעיות ,בעצם הווייתו ,במגעו האינטימי עם
ההיסטורי לתוך ליבו של הילד -או במקרה הטוב
תל::ידיו .במרכז החינוך עומדת השיחה ,עומד הדיא-
יותר ,למשוך את ליבו של הילד אליהם .כוחך של
הצדדים
לוג,
ותשובות,
של שאלות
משני
שאלות
המחנך נבע מן הכוח המאגי העצום של נכסי המור-
ותשובות משני הצדדים ,דיאלוג של התבוננות משו-
מגיע
תפת באדם ,בטבע ,באמנות או בחברה ,דיאלוג של
הרגע בו המחנך שוב אינו עומד לפני חניכו בחינת
חברות
דיא.
שליח ,אלא בחינת יחיד בלבד .מכאן ואילך חייבת
לוגיות הן לא פחות מן הדיבור .49
עתה ,כשכוח
שה .אולם
מסתלק והולך,
זה
שבה
אמיתית,
ההפסקות
גם
שבשיחה
למלא את המחנך תחושת אחריות עמוקה על רשות
בובר מדגיש ,כי חינוד הראוי לשמו הוא חינוך
החיים שהופקדה בידו ,שעליו להשפיע עליה ,להר-
האופי ; אד מציין ,כי מן הראוי שלא להפריז בערכו
אות לה כיוון ,אבל לא לכפות את עצמו עליה.
של החלק ,שיש למחנך בi:תהוןתו של אופי -ויתר
תפקידו העיקרי של המחנך הוא ללמד את תלמי-
על כך ,כאן יותר מאשר בכל תחום פדגוגי אחר חשוב
דיו לעבד את הנסיונות הבאים עליהם חדשים לבק-
למחנך לשוות לנגד עיניו את הגבולות הקיימים להש-
רים במחשבה עצמאית
ונכונה ולהקנות להם בדרך
פעה מדעת .בהקשר זה הוא מתייחס לספרו הידוע
על
לגלות את עצמם
באופי" ,60
זו עמדות ערכיות.
החניכים
גיאורג
של
יימושג
קרשנשטיינר
וחינוד
האמיתי ובכוחות עצמם לנסות ולגלות את הערכים
בו הוא מבחין בין האופי במובנו הכללי ביותר ,שבו
הנצחיים .החניך המכיר את האחדות הפנימית ,שתוך
הוא מתכוון לתפיסת עמדה של האדם כלפי סביבתו
הסוד
האנושית ,ובין האופי המוכרי ,שהוא מגדירו כתפיסת
בכל צורותיו .זה המכבד את הסוד בכל צורותיו -
עמדה המעדיפה בתחום המעשה את הערכים שחזקתם
גם הנצח לא ישתמט ממנו .בובר מדגיש ,כי "מי
מוחלטת על כל שאר הערכים .בובר מטעים ,כי אם
שיכול לראות ולשמוע מתוך האחדות ,הוא גם יחזה
נקבל
בעניין האופי
ויאזין שוב מה שנתון תמיד לחזותו ולהאזנתו .מחנך,
המוכרי,
המסייע להביא את האדם שוב לאחדותו הוא ,להביאו
בחינוך האופי שבתקופתנו ,עד שהאפשרות של חי-
פנימיותה
שוב
היא
לעצמו,
בחינת
הוא
סוד,
מסייע
לומד
להציגו
לכבד
שוב
את
למול
פני
את
של
הבחנתו
קרשנשטיינר
תתגלה לפנינו פרובלימאטיקה
כה חמורה
נוך כזה בכלל נראית כמוטלת בספק.
האלוהים"" .בובר האמין ,כי אם ילמד החניך להיות
ברבר מנסה לברר מה פירושם של ייערכים שחז-
יכיר את האחדות הפנימית
קתם מוחלטת" ,עליהם עומד קרשנשטיינר .ברור ,שאין
וילמד לחפש בכנות את ערכי-הנצח -אז ימצא
העושה.
כן
וישר עם עצמו ,אם
לחזקה
הכוונה
סובייקט,יבית
מצד
האיש
האני.
מושג החזקה המוחלטת יכול להתייחס רק לזrווייה
מבחינה זאת חזר בובר והדגיש את הסיפור החסידי
של ערכים ונורמות אוניברסאליים ,שהאיש העושה
אותו הוא מביא בספרו
מכירה ומודה בה .אולם המגמה הבולטת ביותר בתקו-
רבי
ערכים
אותם.
על
אל
הדרך
ערכי-הנצח
רבי זוסיא מאניפולי,
הגנוז" :
ייאור
זוסיא :
הייתי משה -
אדע מה להשיב .אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי
יסתתמו
למה לא
פתנו
דווקא
כי מגמה זו אינה פונה רק ,כפי שסבורים לפעמים,
-
ישאלו אותי
לפני
פטירתו
אמר
היא
לכפור
במציאותם
של
ונורמות אוניברסליים ,שחזקתם מוחלטת .בובר מדגיש,
זוסיא
אם
ייזמן
מה
מובילה
מתוך
נגד
טענותי" .48
בניגוד למדברים על החינוך לערכים ועל ההו.
ראה המחנכת,
מטעים
בובר ,כי עיקר החינוך
איננו
אלא
במורה
הטוב
מחנך
בהוראה,
המחנך.
המורה
האישור
וחזקתן
.49
הדתי
המוחלטת
של
בכלל,
נורמות,
נגד
אלא
תביעתן
נגד
מהותן
לעמוד
לפי
ראה בעניין זה מאמרי ייחינוך מבוגרים במשנתו
של מרדכי מ' בובר" ,העומד לראות אור בקובז
.47
מ"מ בובר -ייעל
כרך
שני,
עמ'
חינוך האופי",
טם טולם,
.50
.377
.48ט' בובר -אור הכבוז ,הוצאת שוקן ,ירושלים
ותל-אביב ,תשי"ח ,עמ' .231
לכבוד פרופ' א"י כ"ץ ,נשיא אוניברסיטת דרופסי.
גיאורג
קרשנשטיינר
-
מושכ
והיבוך
כאופי,
תרגמו י' דבוסיס וא' אילן ,בעריכת יעקב קופי.
לביץ ,הוצאת ייאוצר המורה" ,ירושלים ,תר"Dש.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
א' כהן /שאלת הערכים זהחינזד לערכים במשנתז של מ' בזבר
,(3
המין האנישי.
שיגרה .צי זה פיעל לא כחלק של תידעתי ,אלא פזעל
לדברי בזבר ,אין לראות כיים ספירת ערכים משו-
בשכבד יסיד של עצמיתי ,ששם היא משתמר ,עז
ממעל
';זהיתן
כל
לאדם זלציית על
תפת של המין האנושי .כתיצאה מכד מתכזוץ זהולד
שיתגלה
הקרקע להת הזזתו שו מה שקרשנשטיינר מכיזן לו
הסיטיאציה
פעם
מדי
בפעם
הדירשת
בצירה
ממני
על-ידי
מזחשית
קיים.
*
במזשג האזפי המוסרי .אין עיד כיים רשות עליזנה,
רשות איניברסלית באידיאה ,באמזנה ,בריח .במקים
על אף התרחקיתי של ביבר מכל תורת ערכים
זאת באו הקולקטיבים ,שכל אחד מהם למשועבדים
קפיאה ימחייבת יהדגשתי את ההכרעה האישית בת-
לז
המרות
הוא
לדברי
העליונה.
בובר,
ייאנשים,
הערכים ,אין היא ריאה עצמז פטיר מלהציג
חים
במידה כזאת בעבודת המזלד
בפני החניכים את הערכים ,מלהעמיד את האלטר-
הקןלקטיבי ,אין להעלותם מאבדון זה על-ידי הטעמת
נטיבית ,מלהפגיש עם הערד ,משיקיל יבחינה ימה-
את עצמיתם
סאיבדו
המוחלט ,שאת כסא מלכותז כבש המולד" .51
חינוד
דרד
היהיד
ייצאת
האופי
ביבר
לעצמותו הוא.
מתחים
צגת דזגמאית של הכרעות אישיות .היא מאמין בניער
הזיקה
מדגיש ,כי יש
של
להציל
ימבקש לפריש לפניז את האפשרייית ,להאיר לפניי
דרכי התייחסית ,ילהשאיר לי את ההכרעית.
את העצם האישי הממשי מתיד לועו של הקולקטיב.
ביבר פתח את נאימי ייציין יהניער" ,שנשא במאי
במלים :
היא
ייהניער
הסיכיי הנצחי
לאזש'ר
כדי לביא שוב במגע אישי עם המוחלט ,צריד תחי-
,1918
לה לחזיר זלהיית בבחינת איש .לדברי ביבר'/ ,הש-
של האנישית ,המזדמן לה יחיזר ימזדמן מחדש ,יזי
מירה על ערות המכאיב ,עיררית החשק ,זהז התפקיד
מאבדת איתי יחזזרת ימאבדת" '" .יש בנזער תנזפה
מליקזיו של
של עשייה ,להט של מהפיכה יחידיש ,כיסופים אל
הנצח ; זהו גם התפקיד הראשון של המחנד האמIתי
להתמרה
הראשון
בשעה
של
מי
כל
שסובל
ייסורים
המיחלט ,מסירית נפש
ינכינית
לאידיאל
לפריץ ילשנות .אילם בשעת ההכנה למעשה הגדול
זז" .52
ביבר מכניס לדיזן את מזשג האיפי הככיר Iאזתו
שלי משתלטית על נפשז הצעירה המטרית הזעירית
הוא מתאר לא כשיטה של כללים ולא כסיטה של
שהחברה מזמנת לי ,משתלטים יצרי אנזכיית ,יצרי
הרגלים ,אלא סגולתו לפעול בכל עצמיתו -כלומר :
התבלטית
סגילתי היא להגיב על כל סיטיאציה ,הדורשת אותי
האידיאלים .גיברת עליי ה'Lזפעתה של החברה המכ-
בבחינת אדם פזעל לפי חד-פעמייתה .לדברי ביגר,
אופי כביר אני מכנה את
ייב'Lזם
זה ,שמתיד
נכזנזת
ריזה,
יהתנשאית
כי
השאיפה
והיא
נגרף
להשתחרר
בהם
מ,פזלחן
יזינח
את
ה"תיעלת"
הכול יכילה עלולה לעשזת את המתמרד לאדם שלא
עמזקה לאחריית על כל חייי היא נענה בכל מעשיי
מן
יעמדותיי לתביעות הסיטזאציית ,יעל-ידי כד מתגלה
מן הבדידית ,מהיותו ייצא דופן ,משתלט עליז זהוא
היישיב,
בידד
יחסר
הצלחה.
הפחד
של
הנער
גם אחדית מהיתז,
נסוג ,מקבל את עיל השקר ועול ההליכה נטולת הריח
בחינת
בתלם .בובר מטעים ,כי יישיב ניצל המנגנין הריק,
;:בהדות ,אחדית הרצון לאחריות ,הרי גם חייי הפעי.
הריח
עם
זה
;ז :ךתי
ל'ם
בכלל
הרוצה
מתלכדים
מעשיז
זעמדיתיי
באחריית.
מתזד
שגם
המשיחרר ,השיאף לחזקק חיקים נעליס יותר ,ושיג
הסיטזאציית שנענה להן יהיה אחראי להן מקנית לו
אחדות
ביבר
של
לאחדית.
מזסרי,
איננז מתכיין
מותר
אחדית שאין
לימר,
לימר,
שוב
הוכח,
כי חוק-ההתמדה היא
חזק
ממעיף
לא זכתה האנושית לאזתה זכייה ילאיתו סיכיי שזימן
גורל
יאילי
שמהיתי
היא
לבטאה" .53
שהאיפי הכביר
הזא
לה הגזרל -יעילה דור חדש ,ניער חדש ,אשר אף
לי יקרה מה שקרה לקודמיי" .55
:וחוץ לנורמות ,אד צי הנירמה האמיתית איני נהפד
בובר מאמין ,כי קיימות שעות של משגר בחיי הע-
לעילם לכלל קפוא יקיומה אינז נהפך להרגל שב-
מים בהן מתמרד הניער בחוק ההתמדה הזה ןמצמיח
מעשה
מהפיכה,
מעשה
חידוש.
תקךפת
משבר
קשה
.5iמ"מ ביגר " -על חיניך האזפי" ,בתזך תעזוה
י"סזו ,כרך שני ,עמ'
.52
כ.S
.371
.54
'ניס ,עמ' .372
שכ/
עמ'
.374
מ' בובר -ייציון והנוער" ,בתוד תי ווה יייטרו,
כרד שני,
.55
www.daat.ac.il
שם Iשם.
עמ' .215
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
44
א' כהד /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' בובר
כזאת ,הקוראת לנוער להשתחרר מכפייתו של המנגנון
יישתיהן נחוצות כאחד :מקום-מעמד איתן ורגל שלא
הריק ,היא תקופתנו .עתה עולה הקריאה לנוער להר-
תהא כבולה בו כבסד .צריך לעמוד כבן-חורין במקום
לעשות
היב עוז בנפשו ולעשות את הנבצר ממנו,
העמידה ולקלוט את העולם ללא פנייה" .58
כמעשה יהושע בן נון בגבעון -להשהות את הש-
דגש
להאריך בשעה
אחריות
בשמים
מש
בשעה
אחת,
למען
יושלם
אחת
גדולה
מפעלו,
נעוריו
של
ולחולל
את
שעת המפנה.
ריאה
חזק
הוא
אישית.
את
כי
מטעים,
החיים
אמיתית
חברותא
ביד בני-אדם אינה יכולה להיווצר אלא מתוך הגש-
מת אחריותם ההדדית .על המשבר החברתי העמוק
אולם בובר מכיר ,כי אין האוזניים פתוחות לק-
זאת,
מדגיש
בובר
יסוד
מתוך
קיימות
כי
אין
אלא
היחיד
עיכובים
בתכלית הרצינות ביחסו אל המצב באחריות אישית
המעניין וחחשוב עד מאוד
בני זמננו אל
מחיצות
מרובים וקשים .במאמרו,
של
תקופתנו
להתגבר
אם
יעמוד
וקיימים
מלאה.
נמלטים
מחובת עמידה זאת
לדיון בחינוך לערכים ,יידעותיו הקדומות של הנו-
הקולקטיב .ההשתייכות אל הקולקטיב פוטרת אותם
ער" 56מתמודד בובר עם כמה מקשיים אלה ,ובעי.
הכרעה
קר עם סכנת הדעות הקדומות ,אשר עלולות לחצוץ
מאחריות
אישית
אישית.
פעם
כאן
אחת
בין האדם ובין העולם .דעות קדומות הן דעות המת-
ההשתייכות
רקמות לפני שנעשה הניסיון ,אשר עליו בלבד צריכה
מכל דאגות האחריות.
להתבסס
מכאן
היחיד
ההכרעה
ואילך
סומך
פטור
האדם
על רצון הקו-
משוחרריס
הזקנים ואף לא הצעירים .הדעות המתרקמות בקרב
בפעם ,אם האמצעים שנוקט בהם הקולקטיב להגשמת
לעתים
נשמרות בכלל המטרות
בני-אדם
הדעה.
יסוד
קדומות
לקולל,טיב,
והיא
על
לקטיב ועל תכליותיו ואינו שואל את עצמו מדי פעם
על
מדעות
נסיונות
אינס
יש
בלבד.
צורך
להכריע
עצם
מעלות
חייהם
קרובות קרוס ומעכבות בידיהם מלקנות נסיונות חד-
פוריים
שים
ולשאוב
ומשנים
מהם
דעות
מטרותיו נאותים
קיים
שלמענן
הם,
ואם
הקולקט.יב.
חדשות.
בובר מפריד הפרדה מהותית בין הקולקטיב ובין
אף הנוער בעצם מסרב לקנות נסיונות ,על אף צמאו-
החברותא.
אמיתי,
נו לניסיון .בובר מטעים ,כי הנוער מתחיל בנקיטת
אינו קשר של זה עם זה ,אלא 'תכריך' ,יחיד ליד
הקולקטיב,
לדבריו,
חיבור
אינו
עמדה מתוך להיטות ,בוחר במשהו ומחזיק בו ,אמנם
יחיד .ללא קשר של חיות מאדם לאדם ,כשהיחסים
ממאן
באותו
רוצה
אינו
בהקפאתו,
דווקא
אך
כך
משום
להשוות את הדעות הקדומות עם נסיונות חדשים ושו-
נים
בטיבם.
שיעור
לשם
הדרוש
הצעידה
חיצוניים,
המשותפת.
האחריות
העלולים
כאן היא כוללת וקיומה בשל ובשם ההליכה המשו-
בלהיטות ועלולים לערערו.
תפת ,וכך היא פוטרת כאילו מן האחריות האישית.
אין רוצים עוד להתנסות אלא במה שמאשר את נקי-
לעומת זאת החברותא בנוייה על יחסים של זה עם
טת העמדה" .57
זה .קיימת הליכה משותפת לקראת מטרה ,אך לא
לסתור
ייאין
רוצים
את מה שנתפס
בובר
אינו
מתנגד
לקנות
כלל
נסיונות,
בין
השייכים
לקולקטיב
הם
רק
ועיקר ללהיטות
זאת,
להיפך -הוא מאמין ,כי יש חשיבות מרובה לכך
היא פוטרת מן האחריות האישית.
היא העיקר ואין
בכל נקודה שבדרך קיימת נהייה של זה אל זה ,זריעה
בלהיטות ;
מאבי אל אתה .בובר מדגיש ,כי ייאין חברותא מצוייה
אך עם זאת עליו להישאר פתוח כלפי העולם ,לראות
אלא במקום שחברותא מתרחשת .הקולקטיביות מת-
את הניתן לראות ולהתנסות במה שניתן להתנסות,
בססת על כלייה מאורגנת של האישיות ,החברותא -
ולשלב כל ניסיון בעיצוב הדבר שבחר בו .פתיחות
תוך כדי מגמת
שיהיה
לאדם
מקום
מעמד.
שיתמיד בו
הנפש היא אחד הדברים היקרים ביותר .בזכות פתי-
על עילוייה וחיזוקה של האישיות
הידבקות זה בזה" .59עילוי זה של האישיות כרוך
חות זאת מתעמקת והולכת תפיסתו של האדם ,והיא
באחריות
מדגיש :
בובר
הולמת
יותר
ויותר
את
המציאות.
בובר
.56מ' בובר -יידעותיו הקדומות של הנוער" ,בתוך
תטויה וייעוי ,כרך ב' ,ע"ע .386-378
.57
'בם,
עמ'
.378
האישית
איננו
עמ'
המלאה.
שולל
את
ההשתייכות
לסיעות
או
.379
.58
שם,
.59
מ' בובר -בתיבות באוטופיה ,הוצאת ייעם עו.
בד" ,תל-אביב ,תש"ן ,עמ' .131
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
45
אי כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מי בובר
לקבוצות בתנאי שיהיה בהן מאופייה של החברותא.
חירות
אין זה מן ההכרח ,שההשתייכות לסיעה תשמש מפלט
שלילית ,והתקשרות היא המציאות החיובית .החירות
מפני
האחריות.
צו
וטוב
חשוב
לקבוצה
להשתייך
היא
אלא
היא,
אפשרות.
התקשרות.
בובר
כפייה
מטעים :
היא
ייכפייה
מציאות
בחינוך
היא
ולפעול בתוכה בלהט אהבה ,להט לוחם .אך תפקידו
אי-ההתקשרות ,הרכנת-הראש ומרדות שבלב jהת-
של המשתייך אליה לעמוד בתוך חסיעה לימין הטוב
קשרות בחינוך פתחון-לב היא ושילוב דעת jחירות
והישר ,בלי להיכנע לקסמיהן של סיסמאות .לדברי
בחינוך -היא היכולת למעשה ההתקשרות .אי אתה
בובר ,ייבמלחמה כלפי חוץ עליו להגן על תביעתה
בטל ממנה וכשהיא לעצמה אינה בשימוש jבלעדיה
הצודקת של הסיעה ,ובמלחמה כלפי פנים עליו להת-
לא יצליח הדבר ,אבל גם לא על-ידיה ;היא הזניקה
נגד לפ-רושים ושימושים בלתי צודקים של תביעה
עדות-
-
זו
שתיהן
כל
במסירות
האחראית
אישיותו
בה
המירוץ,
לאותו
אישור
כוח-בראשית
הכינור.
שלהוציאו
עצום,
אל
הפועל אינה יכולה אפילו להתחיל" .62
כולה" .60
עמדה
אל
היא
כינונו
של
היא
כזאת
נשמרת
אפשרית
של
חירותם
בהשתייכות
רק
וכך
הפרטים,
לסיעה,
בתקופתנו ,בשעה שנתנוונו כל קישורי המורשה,
מתאפשרת
בני-
הפעלת אחריותו של היחיד .החירות והאחריות צוע-
הולכת
הדור
מגמת
מבינים,
החירות
כי
ונעשית
החירות
מופרעת.
אינה
תורה
אין
או
תכנית,
דות יחד .החירות ,כשהיא באה לידי מימוש בחברה,
אלא ממלכת האפשרויות בלבד.
זקוקה לרגש אחריות מקביל ; ואילו רגש האחריות
מקישורו עם המורשה -משמעותה אחריות שכולה
במקום
חלקו
באחריות
יציאתו של האדם
הרבה
של
דורות,
זקוק לחירות ,שהרי בלעדיה אין רגש האחריות יכול
אישית,
להיווצר .ומכאן אף מטקנה הינוכית חשובה ,והיא -
מכאן ,שחיים מתוך חירות הם אחריות אישית כנידה.
דווקא
במידה שיש בידי אדם ללכת אחרי תורה ,אחרי חוק,
עליו לפעול
אחרי קישור מורשה -ניתן לו להסמיך את אחריותו
מתוך אחריותו ,ח"י רות ,המתקרב בסוגיה זאת לתפי-
עליהם ; אך משאין הדבר ניתן לו ,אין הוא חופשי
סתו של בובר ,מגדיר חופש זה בשם הופש מוכרי
מן האחריות ,להיפך -היא קשה יותר ,משום שאין
שהאדם
בחיותו
להיות
לומד
באוו-רה
ייחופש
ואומר :
של
זה
בעל
אחריות
חירות,
אישית
כשמוטל
ראוי שיקראו
לו
מוסרי .
בשם
מאחר שאין הוא שלט חיצוני או מקרה עובר ,אלא
הוא יכול להסמיך אותה ,וכך נעשית על כרחה האח-
ריות שלנו אחריות של איש לעצמו.
דבר התקוע עמוק-עמוק באופיו של האדם ומושרש
על המחנך לעורר בחניכו את האומץ לקחת את
בהרגל מעשיו ומחשבותיו .הרגל האחריות האישית
החיים שוב על שכמו הוא .עליו לחזק בתלמידיו את
נוצר על-ידי הטלת האחריות האישית .מכאן ,שהט-
הכיסופים אל האחדות האישית ,שממנה תיוולד האח-
המוסרית
דות של האנושות .אמונה באחדות זאת ורצון להת-
החב-
ה.רותה -אין זו כלל שיבה לאינדיווידואליזם ,אלא
רה המרכזיים ,שהרי על-ידיה ,ועל ידיה בלבה יגד-
פסיעה מעבר לכל השניות של אינדיווידואליזם וקו-
לו האנשים שבהם תלוי סוף-סוף קיומם הבריא גם
בין
לת
האחריות
צריכה
האישית
להיות הדאגה
וטיפוח
העצמאות
הראשונה של
מוסדות
לקטיביזם.
לדברי בובר,
ייהיחס
השלם
הגדול
אדם לחברו אינו יכול להיות אלא בין אישים אחי.
של המוסדות ההם" .61
בובר מבקש להבהיר משמעותה של הירות לפי
דים ואחראים ; לפיכך נדיר הוא בקולקטיב הטוטא-
חירות
ליטארי יותר מבכל צורת מדינה היסטורית עד כאן,
כניגודה של כפייה .לדבריו ,ניגודה של הכפייה לא
ובמפלגה המרותית יותר מבכל צורת איגוד חופשי
תפיסתו השונה מן התפיסה הרווחת המגדירה
עד כאן .חינוך האופי האמיתי הוא החינוך האמיתי
.60
מ'
בובר
-
יידעותיו
הקדומות
של הנוער",
לשם החברותא" .63
בתוך תטורח וייכור ,כרך שני ,עמי .382
.61
חיים.יהודה
הפרט",
רית -יימשמעות לאומית
וחופש
הארם,
הוצאת
בתוך
ספרו
הרת
וטרכי
ספרים ע"ש י"ל מאגנס ,ירושלים ,תשלייג ,עמ,
.163
.62
-
ייעל
ככור שיה ,עמ,
.247
מ"מ
בובר
המי1שה
החינוכי",
בתוך
.63מ"מ בובר " -על חיבוך האופי" ,תטירה וייטיי,
כרך שני ,עמ' .377
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
46
א' כהן /שאלת הערכים וההיבוך ל' רכים במשנתו של מ' בובר
בובר מצני' על אובדן הישירות ביחסים בין אדם
ניתן
לוותר
אף
ישירות
על
ואמת היחסים
היחסים
הדור הצעיר אינו מאמין
בין בני החברה .ויתור כזה פירושו ויתור על האנושי
באפשרות של התייהסות בלתי אמצעית .ראשית גי.
עם
אורגאניים
שה מנוכרת זאת במחאה נגד הסנטימבטאליזאציה של
של חברה לא יוכלו לשגשג אלא אם ניתן להם להת-
לזולתו בעולמנו המודרני.
החיים.
מתבייש
הנוער
לסנטימנטאליזם.
בהבעת
אולם
פן
רגשותיו
ייתפס
יחד עם מחאה זאת נפגמה
ויתור על
פתח
ההגשמה
באין מעצור
הקבוצה.
של
האמיתית .חיים
בכל מקום
לדברי
ובין
ייאם
בובר,
כל
חבר
מכניסים
וחבר
אפ'לו
כל מערכת היחסים הבין .אישיים .הישירות האישית
את הנכס הפנימי ביותר ,את האהבה האישית עצמה,
לא העלמה בין אדם לחברו נעלמה ,ובמקומה נכנ.
לתוך המנגנון ומשעבדים אותה לו ,על כורחו ייבש
סה
גמורה
ענייניות
היהסים
לתוך
בני.אדם.
בין
ויגווע לב ליבה של הסיעה" .65
חשדנות,
אחד המאפיינים את המשבר הקשה של תקופתנו
והיא מביאה לריחוק ,במקום קירבה .בני .האדם נע.
הוא שבירת הישירות של היחסים ,התגברות הקושי
זה בפני
זה ,אינם פותחים את ליבם
בשיחה לאמיתה בין אדם לחברו ,במגע ישיר ופתוח,
שוקלים
ח'שובים
וצמיחתה
ענייניות
זאת
שים סגורים
בפני
מולידה
רעיהם,
הקיצונית
בצורתה
שיקולים ומחשבים
התרחבות התהום
ו,זבלתי.אמצעיות האינטימית מפני מקומה לאמצעיות
של
תועלתנית .לדברי בובר ,ייחברי אינו עוד עולם אישי
אין מייהסים השיבות לדבריו של האדם כשלעצמם,
כמוני ,עולם שאני משווה אותו לנגדי מתוך עולמי
אלא מבקשים מייד את המניע ,את הנימוק הבלת'
אני ומחייבו תוך כדי מעשה jאינו עתה אלא סכום
תכונות
של
הנראות
לי
לשימוש
כנוחות
ברב
או
חשדנות
המפרידה
מודע
מרה
בין
בני.האדם
להם,
הסיעה
את
שהוא
במערכת היחסים
האינטרס
נמנה
הבין .אנושיים.
האישי או
האינטרס של
עליה.
במעט ,צרור של כוחות הנראים לי כנוחים להפעלה
בובר מאמין ,כי אם נצליה להביא לישירות היה'
כי אין כל הבדל
סים בין בני-האדם ,להבקעת החשדנות ,להבלגה על
מהותי ,אם ענייניות זאת ותכליתיות ,שלאורן שוקל
החששות החמורים של איש מפני רעהו ,סיעה מפנ'
האחד את חברו ,אינן תכלית פרטית אלא כללית.
מתחרתה ולפתיחה של שיחה בין בני .האדם -נביא
או
ברב
במעט" .6'1
בובר מדגיש
תכליתיות חברתית כזאת סופה להרוס את החברה.
לשינוי
גדול
יפתחו
ולהקלה
אלה
של
הריע אינו רק תא אחד בתוך גוף חברתי ,אינו בורג
ייאם
במכונה הפועלת לתכלית מסויימת ,אינו קיים לתכ.
לא עוד בבחינת היילים הנעים על פני לוח האיש.
לית הסיעה ,אלא הוא אישיות חיה .המגע הישיר,
קוקי ,אלא בבחינת אישים הן/זרויים בתוך המציאות
העמוק ,האמיתי עם הריע מעשיר את החיים ,בהעד.
יהא בכך משום התחלה לאחד השינויים
האנושית,
בשיחה
במשבר
רו -החיים מתייבשים ומתנוונים.
בהתמודדו
בתוך הקבוצה אין לו משקל אלא במידה שהוא מי.::
על
פיע
אינה
יעילות
תופסת
ערכם
פעולתה
את
העצמי
ערכה
היהידים
של
אלה,
להביא לידי תמורת העצמות כולה" .ee
*
שית לפי מטרתה ולפי הישגיה ,כאשר מה שמתרחש
של
כשהם
עושים
התוכיים הכמויים מן העין ואף-על.פי-כן הם עשויים
בובר לוחם בגישה המקובלת להעריך קבוצה אנו.
הקבוצה.
העצמי
עם
זמננו .לדבריו,
של
דרך
המשפטים
כזאת
ובנסותו להעלות את מבוכתו של הנוער בן זמננו,
את
מציין בובר ,כי המכנה המשותף לבני הנוער במר.
ואת
וחוסר
ה,בוצה,
המרכיבים
עם
הקדומים
של
הנוער
אותה
בית
ארצות
הוא
העולם
האמ,ונה
אי
ברוה
היחסים הישירים שבה .גישה פשטנית כזאת מובילה
הביטחון בה .ניתן להבין אי .אמונה זאת .הנסיונות,
למה שבובר מכנה בשם דברי להג על קרבן ההווייה,
השנים האחרון,
על
הוויתור
אפשר
על
הגשמה
עצמית.
הוא
מדגיש,
כי
לא העידו על נצחון הרוח ,ז4ל ישועת הארם בידי ;,;-וח.
לוותר על אושר ,על קניין ,על שלטון ,על
השפעה ,על החיים -אבל לא להקריב הווייה .לא
.64
שנתנסה בהם המין האנושי ביובל
מ"מ
בובר
-
יידעותיו
הקדומות של
.65
שם,
.66
מ"מ בובר -ייהמופשט והמוחשי" ,הערת תגובה
הנוער",
בתוך ת'Lוררז וייערר ,כרך שבי ,עמ' .383
www.daat.ac.il
שם.
בהמשך
תעווה
למאמרו
וייעור,
כרך
ייתקווה
שני,
לשעה
ע"ע
זו",
.91-90
בתוך
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
א' כהן Iשאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' .בובר
בובר
איננו
בדורנו.
את כשלונה של הרוח
קובעת את מה שהוא חושב לאמת ומסמנו כאמת.
הוא מכיר בבגידת הרוח בימינו ,בהתחבאi:l
בובר איננו מתעלם מן התלות שבני-האדם תלויים
הסובבות
תכונת
בספירות
במעגל
מנסה לטשטש
47
רחוקות
של
המאשר בעצם את כשרותה ,והוא -נכונותה לעמוד
יש בנפש
אל
ובהתכחשה
פנים עם
לתפקידה
בשכבה
בה
נתונים,
לדבר
פנים
סגור
אידיאות
נאצלות
העיקרי,
החברתית,
הם
אולם
האדם אינה זהה עם תלותו .תחום תכונתו האנושית
המציאות ולהשפיע עליה.
ורע
מזאת :יש ובמקום להביע את דברה האמיתי ,כיז-
עובר
גם
מכמה בחינות
משהו
פעה
מקורי,
על
תחום
אישי,
החברתית,
ש ינו
זה
ועניין
תלותו.
רק
באדם
תוצאה
מההש-
מתפרץ
לעתים
בה ,הפכה כלי-שרת לשקר ,לעוול ,לשלטון הברו-
לקראת
טאליות .ייבימים שהיה עליה ,על הרוח ,לשלוח את
החברה.
דברה לתוך ההיסטוריה ,לפנות אל העושים את ה-
שהיא גורלו ,אך אף-על-פי-כן נשתנה משהו ,דבר.
היסטוריה או מדמים לעשותה ולהגיד להם את האמת
מה בלתי מותנה חודר לתוך תנותו .בובר מדגיש :
פועלם – ,בימים אלה לא זה
ייהתפרצות זו של אישיות האדם לקראת האמת היא
בלבד כ"במנעה מלהביע את האמיתי ,אלא גם דברה
לידי הכרעה ומטה את
והזגדר
על פועל.::
רמייה" .67
אשר הוטל ,לפי האגדה ,למדבר צייה ועל כסאו ישב
שה אשר לבש את פרצופו של המלך והכול חשבוהו
למלך האמיתי .אולם השד לא יחדל להיות שד ,ותהא
צורתו אשר
תהיה.
מרדו במלך-שד
בני-האדם
זה,
אך לא העלו על דעתם ,כי מלך מדומה הוא ,כי מי
כמעשיו
שעושה מעשים
השד לא
של
כלל
ייתכן
שהוא המלד האמיתי ,וכי יש לצאת לחפש את המלך
האמיתי התועה במדבר .כך הדבר אף באשר לרוח.
הטענות כלפי הרוח
אינן מכוונות לרוח האמיתית,
אלא למדומה ,לכוזבת .המסקנה ,שיש להסיק מכאן
אינה כפירה ברוח ,אלא חיפוש הרוח האמיתית.
מדגיש,
כי
הרוח
שלילת
אינה
מסוכנת
לשום עם ,כשם שהיא מסוכנת לעם היהודי .לדבריו,
ייאם נחדל מלהאמין בעוצמת הרוח ולעמוד לימינה,
בבטל את זכות קיומבו ואת יסוד קיומנו .לא יהיה
לנו עוד ייעוד ולא יהיה לבן עתיד" <.61
השולל
מתריע
את
כנגד
מציאות
משפטו
האמת
הקדום
המוחלטת,
של
הנוער
נגד
התורה
על יחסיותה של האמת .תורה זאת מטעימה ,שאין
לאדם אמת ממשית ,אלא כל אמת תלוייה בנסיבות
החברתיות,
שבהן היא נולדת .כל אדם נתון בתוך
שפע של מיני תנות חיצוניים ופנימיים ,תנות זאת
.67
.68
מדי
בפעם
פעם
נפטר
מתחדש תמיד" .69
מ"מ בובר -יידעותיו
עמ'
.380
בובר קובל ,כי תקופתנו התנכרה לעובדה יסודית
זאת של חיינו .מתוך ספק באפשרות המגע עם הא-
מת
המוחלטת,
מכניסים
יחסי ;
מבליטים
שנעשה
שלנו
אטיתי,
כדבר
תועלתיות
דבר
במושג
המשמש
לחפש
במקום
האמת
את הטבייך
האמת
אחרי
המוחלטת.
בובר
לקנות
שואל :
אמת 1
מהו
אין
הדבר
הוא
לאמיתו 1
היש בידנו
טוען ,שאפשר
את
למצוא
האמת המוחלטת ולתפסה בכף ,אבל עצם
אחרי
האמת
נכון אליה.
כנה וללא
והאמונה
מה
שנדרש
בקיומה
מן
יוצרים
האדם
החיפוש
בנפש
הוא
פניות של אישיותו אל האמת.
יחס
התייחסות
יחס זה
אל האמת נולד על-ידי זה ,שהאדם פורץ את תנותו,
לא כדי להיחלץ ממנה )לכך לא יגיע לעולם( ,אלא
כדי
קצת
לחוש
מאי-התנות,
תחושה
את
המחייה
יחסו של האדם אל האמת .על-ידי השאיפה לאמת
ובקשת האמת נעשית אף נפשו של האדם אמיתית.
אולם
מי שסבור,
שכל אמת
היא יחסית,
ורק
מה
שמביא תועלת הוא אמיתי ,עלול להגיע להתרוקנות
מן האמת ולריחוק גמור ממנה .לדברי בובר ,ייאמת
אנושית מתהווה ,עם שמבקש אדם להגשים
בעצם
כל חייו כולם את יחסו אל האמת ; ומבע של האמת
האנושית
מתהווה,
עם
שנכנס
הוא
בישותו
לתוך
הקדומות של הנוער",
תעווה וייסור ,כרד שני ,עמ' .379
שם,
אמנם,
שמביאה
וכוחה מכל וכל .בובר מדמה את הרוח לאותו מלך,
בובר
האמת
גם
האדם
מהתנות
הדרך .היא לידת הנשמה באנוש ובאנושות ,מאורע
כשלונה של הרוח בדורנו איננו מבטל את ערכה
בובר
המוחלטת,
אז
שאינה
אין
תלוייה
בהשפעת
.69
מ"מ בובר -יידעותיו הקדומות של
תטווה
www.daat.ac.il
וייטור,
כרך
שני,
עמ'
.381
הטזר",
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
48
א' כהז /שאלת העוכיס והחינוך לעוכיס במשנתו של מ' בובו
המבע ועוב לו בעצמותו" .70
אלא נורא מזה על האדס שאינו מאמי! שיש אמת,
גישת הפראגמאטיזם של זמ-
שאינו מקבל קיומה של אמת ,שכל הווייתו נמדדת
ננו ,אשר הביאה לשלילת ערכו ולשלילת ממשותו
במקוס מושג האמת ,מועמדיס
בובר מזהיר מפני
ונבחנת ונשפטת בה.
של מושג האמת ,שלילה שניתן לה ביסוס תועלתני.
סילופיה -כמו :תועלת ,כדאיות ,וכל עיוותיה -
הוא דוחה את הניסיון ,שאינו אלא אשלייה ,להעמיד
המדינה,
כנגד
תורה
הנחות-התנות
של
אכסיומאטית
טובת
נמו
טובת
המפלגה,
טובת
המוסד,
חוסו-
טובת השלטו! .בובו מבקש להחזיו את האדס אל
תנות .על האדם לדעת בעת ובעונה אחת על תנותה
מושג האמת המקראי ,שפיוושו -מה שמהימן הוא
של מחשבתו ,ומתון תפיסה כוללת כזאת יביא להי-
דבקות כל מהותו המכירה בהווייה .דבו זה בלבד
עשוי לקדם
כדברי
פניה
של הנפילה האוובת
בובו " -הפונקציונאליזאציה
לאדם,
אותו
בו,
ומודים
איתן,
אלא
אותו .לדבוי בובו,
כדבו
ייאמת
לא
שעושים
היא דבו
והוויס
אותו
ההווייה והח-
של
יים .היא מתבצעת בין העצמים .היא מתוחשת בעו-
את עצמותו של ווח-
לם .ואוי שתתוחש בעולם .לחזוו אל מושג האמת
האדם ,ששוב אין לו מעמד כשהוא מאבד את הא-
המקואי פיוושו ללמד :מעל לראשיכם שווייה אמת,
מוסג-האמת
מונה
מאיימת לפורר
השלטת
כי
שמתמיר,
שעומד
וזאת
כדבו שמכיריס
ראמת אחת לכול -אבל אינה נכנסת בעולמכם אלא
באמת" .71
כבו
עצומה
כי
הדגשנו,
בובו
נובעת ממתן
זכות
קולקטיביות
זאת
טיביות.
המלאה.
האחויות
בדאגה,
שסכנה
מציי!
הבכווה בימינו
לקולק-
מפקיעה
הקולקטיב
מן
היחיד
את
נעשה אב-קיום יחיד.
כשאתם עושים אותה ,כל אחד האמת שלו ,כשחיים
אותה עם העצמים בהתמדה ובמהימנרת ;
השת ,אז מוצאיס אתם אותה כאת אמתכם שלכם,
האנושית" .7S
האמת
*
והאדם נעשה בחינת תולדה לו -וכן ניטל ממנו
המענה
על-ידי
האישי.
חשוב,
בין משפטיו הקדומים של הנועו מונה בובו את
היחיד .בדו-שיח של הדווות אין
המשפט הקדום נגד ההיסטוריה .הנוער אוהב לצייו
הציבור יכול לבוא במקומו של היחיד .כשדבר מסולף
בנפשו
העולם
זה מתקיים ,נשקפת סכנה חמורה להתפוררותה של
פותח בו ,כאילו נל מלאכת הדווות הקודמים אינה
את הא-
יעשה
עוד המענה של
מדגיש,
האמת .בובר
כי
כן
אדם
מתערעו
עון
אז היא מתו-
מוצא באמת
אלא
כאילו
מלאכה
העולם
מתחיל
רעה ופגומה
כאילו
היום,
-והדור
הצעיו
האמת האנושית
את הכל בדוך אחרת .אמונת הדור הצעיו בכוחות
כווכה באחויותו של האיש .לעומת זאת השתלטות
עצמו ,פנייתו אל העתיד ולא אל
יש בהן
הקולקטיביזם של ימינו מכויזה על היענות לאינט-
יופי ותועלת ,יש בהן מידה גדולה של העזה ,וללא
מת
וק
בשעה
שהוא מקיים
אותה.
העבו,
מדומים(
העזה זאת לא יוכל הדוו הצעיר לפעול .אולם אם
כעל אמת מוכחת ,שלעומתה אין היחיד יכול לברא
הנפש אינה פתוחה כלל אל העבו ,אטומה אל המו-
בשרם תביעה של אמת המרכות על-ידיר ,רדי! שתקו-
ושת ,קיימת סכנה גדולה ,סכנה של ניתוק והתרוק-
וסים
יים
הקבוצתיים
)אינטוסים
ממשיים
על-ידיו .72
נות.
אחד הסימנים הבולטים של
אנו
או
נתונים,
המשבו החמרו ,בו
חיים,
שעיצבו את דמות המציאות,
שעיצבו אף דוו
אי!
צעיו זה עצמו .בובו מדגיש ,כי כל דוו חדש הוא
מסלפה מדעת של האמת,
ועליה להתחבו
היא הופעתו של אדם בלי אמת.
ברבו מדבו על השקון,
סגיוות
זאת
מונעת
את
השפעת
העוכים
הנצ-
וק חוליה חדשה
בשושות גדולה,
אל קודמותיה .לדבויו ,ייאמת ,כל דוו הוליה חדו'Zה
.70
ע"ע
שכ,
הוא בשושות הגדולה ,וכל חוליה הדשה צויכה להי-
.382-381
1ך .מ"מ בובו " -למצבה של הפילרסופיה" ,בתור
טוללות ,הוצאת מוסד ביאליק ,יוושלים ,תשכ"ו,
עמ'
בלהב
צוף
אל השאו בבחינת חוליה חדשה .אולם שני הדברים
שייכים
.10
חידוש-הווייתה,
כדי
שתוכל
להתחבו
זה
לזה :
להיטות
ההתחלה
מחדש
וכושו
2ך .ואה מאמוי ייחינון מבוגוים במשנתו של מרדכי
מ' בובו" ,העומד לואות אוו בספו יובל לנבור
פרופ'
א"י
כ"ץ .
3ך.
מ"מ בובו -ייהמשבו
כון שני ,ע"ע .81–80
www.daat.ac.il
והאמת" ,תטווה וייטור,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
49
א' כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' בובר
ההשתלבות.
שחוללוני
צריך
הריני
לדעת במעמקי
נושא אותם
הנפש :
בקרבי,
הדורות
וההשחתה ,אלא בכוח הבנייה ,בידיעת דרכי הבניין,
ומה שמחדש
בתרומה הבונה והמשפרת .ברל כצנלסוו מדגיש ,כי
יידור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את
אני לעשות ,מקבל אך מזה את טעמו העצמי" .74
אדם
ירושת הדורות .הוא בוחו ובודק ,מרחוק ומקרוב .ויש
לא די שידע לאו הוא הולן,
שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה .ויש שהוא
יתר
אלא חייב הוא גם לדעת מאין הוא בא .תפקידה של
יורד
אותו
עבודת החינוך היא לפתוח פתח אל עברו הגדול של
מחלודתו,
העם ,אל כוחות היצירה הגלומים בעבר זה .במושג
כדי להזיו את נפש הדור המחדש .אם יש בחיי העם
עברו של העם הכוונה לכל עוצם הווייתו מראשיתו
משהו קדום מאוד ועמוק מאוד ,שיש בו כדי לחנך
להגיע
על
בובר
זאת :
לאיזו מטרה,
מדגיש,
חותר
שאם
לרגלי הר סיני דרך כל המעמדות ההיסטוריים של
חיי
העם
ועד
ההווה.
שעת
מטעים,
בובר
יימי
כי
את
בים את האדם ,מי שאיננו יודע את לשוננו וספרו-
מוטב שימשוך את ידו מענייננו" • 7
בובר
מרבה
תקופתנו,
להעמידנו
שסימניו
על
המובהקים
המשבר
החלו
שית שנות השלושים של המאה,
הגדול
מתגלים
של
מרא-
משבר שאינו רק
התמוטטות של שיטה כלכלית או חברתית ,אלא מש-
בר הנוגע בעצם הוויית האדם והבא לערערה מיסודה.
בימי משבר גדול
דווקא
ולהתבונו
לא די לבחוו את ההווה
בעבר הקרוב כדי לנסות על-פיהם להת-
מודד עם הזעזוע .המשימה של החינוך בימים קשים
אלה היא להעמיד את שלב הדרך ,שאליו הגיע הא-
דם,
לעומת
האדם על
ראשית
כל
הדרך,
מעלותיה
את
להביו
ומורדותיה,
דרכו
מתוך
של
פרספק-
טיבה היסטורית עמוקה ומתוך מאמץ להשתלט על
הפרובלימאטיקה
של
ההריפה
ההווה
בלי
לקצצה.
קיימת קירבה גדולה ביו השקפתו של בובר בעניין
השיבות התודעה ההיסטורית וביו השקפתו של ברל
כצנלסוו .שניהם תמימי-דעים בכך ,שהזיכרוו ההיס-
גרוטאות,
מחזיר
האדם
לתחייה
אותו
ולחסו
נשכחות,
מסורת
קדומה,
לקראת הבאות,
בה
שיש
יהא
האם
בזה ממידת המהפיכה להתנכר לו .78 "1
שאינו מכיר את הכלים שאצורים בהם הכוחות המעצ-
תנו ,את תולדותיני יחיי עמנו ואינו משתדל להכירם,
לגלי
חושף
ממרק
בובר מרחיק לכת יותר מברל כצנלסוו ומטעים,
כי ייכל אדם הוא בחלק גדול מישותו יצור הדורות
הוא
שהולידוהו,
צומת
ההצטלבויות
בו,
הנפגשות
משקע גורל אבות ואימהות שהפך והיה בו גוף" 7ד.
את עצמותו זאת על התהויתה מגלה האדם משהו,
מגיע לכלל הכרת עצמו ותחושת עצמו.
אמנם ,עצ-
מותו זאת איננה נראית בעיניו כדבר זיכרוו ,אלא
כהווה
חי.
זכרוו
היוייה מאשר
החברה
מתגלה
בצורת חווייה ;
אך
לו
יותר בצורת
בהכירו את עבר
עמו ,ייטיב להביו את התפתחיתו כחולייה בשלשלת
דירות ,כשהוא ימצא בקרבי את דמיתי של עם זה,
הדמית הרדימה שלא נגאלה עדייו ושיש לגאלה.
מטעמים אלה יאחרים מייחס ביבר חשיבית מריבה
ללימור ,לצירך ,היידאי בעיניי ,שצעירינו יקנו להם
ערכי תולדית ישראל .הרבה טעמים לחובת לימוד
זאת ,אך החשוב ,לדעתי ,הוא בעובדה ,ש"אני הי-
הודים עדת-זיכרוו אנו .הזיכרוו המשותף הוא שהח-
יינו וקיימנו כחטיבה אחת" . 78איו בדבריו אלה רצון
לקבוע ,שאנחנו חיים מכוחו של עבר כלשהו ,אלא
להצביע על הזיכרוו ,העובר מדור לדור ,כשהיקפו
טורי הכרהי אף למעו ההתחדשות או אפילו המה-
פיכה.
לולא
נעלות,
זכר תקופות פריהה ומאמצי חירות וגבורה,
ככןכחן ,הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העוב-
לא הייתה אפשרית כל תנועה מהפכנית ,כל תנועת
ע"ע
התחדשות.
נשתמרו
ערך
בזיכרון
המהפיכה
נמדד
האנושות
לא
בכוח
מגמות
.76ברל
דים
ההרס
.74
מ"מ בובר
-יידעותיו
הנוער",
י כ ,עמ' .379
.75
בארץ-ישראל,
תל-אביב,
תרצ"ה,
.26-22
.77
הקדומות של
כצנלסוו
-
יימקורות
לא-אכזב",
בתוך
מ"מ
בובר
-
ייציון
והנוער",
בתוך
תעורח
וייעור ,כרך שני ,עמ' .218
.78
מ"מ בובר -ייתלמוד תורה -על שום מה "1
מ"מ בובר " -הינוך ובחינת עולם" ,שם ,עבן'
בתוך
.413
ירושלים ,תשכ"ד ,עמ' .359
www.daat.ac.il
ררכו
של
מקרא,
הוצאת
מוסד ביאליק,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
50
א' כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' בובר
גדל והולו כשמדי פעם נחרת בו ג":,ל חדש .כדב-
ריו " :פעולתו פעולה אורגאנית היתה :היינו שלא
של יצר למיוה זה הוא אחד התפקידים המרכזיים
של המחנך בדורנו .81
מניע נפשי בלבד היה ,כי אם כוח ,הנושא והמכלל
*
והמחייה את עצם הקיום .ואיני חושש לומר ,שזכרון
זה אף
פעולה ביולוגית פעל :
העצמות היהודית
ממקור הכוח הזה חידשה את נעוריה" .79
לא ניתן להשלים את הדיון
בתפימת הערכים
ובחינוך לערכים במשנתו של בובר בלי לרמוז ,לפ-
לא בתרועת חיסםדרית,
חות על שלושה ערכי מפתח בעולמו ,שהם מנקודות-
המצוייה אצל כל עם ולשון ,מדבר בובר ,לא ברי-
השיא בעמידה בדו-שיח ונקודות מפתח בעולם ההכ-
שומם של שרשרת אירועים אובייקטיביים בזכרון
רעות
האמונה
העם ,אלא בשרשרת של יחפי מהות כלפי האירועים,
והיהדות.
מן הדין
להדגיש ,כי
ויחפי מהות אלה הם פריו של זכרון זה.
האישיות
המהותיות
-
האלוהים,
בובר מטעים ,כי בכל אחת מתקופות קיוש של
בובר איננו מעלה צורך בראייה לאחור וודאי לא
המין האנושי היה על אנשים להכריז על מות אלים,
בראייה-לאחור רגשנית ,צורך המפתמן בגישה שט-
אולם רק בעת החדשה ראה פילופוף צורך להכריז,
חית אל בעיות ייהתודעה היהודיתי' ,המעפיקה את
שאלוהים מת .הכרזה על מות אלים מבירה והכmית
חינוכנו בשנים האחרונות .בובר מדבר על ה"דביקות
היא ,כי פירושה שדיוקנאות-אלוהים בני חלוף הם.
העובדתית שבין הדורות .הבנים והנכדים זוכרים בגוף
מדי פעם מתקוממת נשמת האדם נגד זה ,שדיוקן,
ובנפש את מה שאירע את אבותיהם ואבות אבותי.
אשר אין להאמין בו עוד ,יהא מתרומם ממעל לרא-
הם" .80כאן לא בהתבוננות לאחור העיקר ,לא בהכ-
שים וידרוש ,כביכול ,שיפגדו לו .מתוך כיפופיהם
רה של מה שאירע בעבר ,אלא בדביקותם של הדו-
מכוננים בני-האדם לאלוהים דיוקן חדש ,צודק יותר,
רות ,בזכירה המשותפת ,שהיא רצף" וקשר ,שהיא
גדול יותר ,קרוב יותר .בובר כותב " :אותו דיבוו
משותפת .ידע העבר חשוב בתנאי שנפרש את המלה
'לא תעשה לך פפל' הרי משמעו גם :לא תוכל לעשות
ייידע" בדרכו של בובר .הוא מבהיר ,כי המלה העב-
לך פסל ,והכוונה ,כמובן ,לא למעשי ידיים בלבד,
רית ייידע" -שלא כמלים האירופיות המקבילות _
אלא
באלו
משמעותה העיקרית היא במבע ,בקיום יחמ בין עצם
האדם לבקרים לעשות דיוקנאות ,וכשמכיר הוא שה-
לעצם .כך הלשון עצמה מגלה את המפגש האמיתי,
דבר לא עלה בידו ,נאלץ הוא לבקרים למגרם" .82
שהוא מתוך יחפ אכי.אתה .הדביקות הזאת ,שעליה
מדבר בובר ,מתקיימת על.ידי יצר הכוסיוח ,המחייב
כל אדם מישראל ,כל אב המוסר לבניו את כל
ש"הוזכר"
לו
ו בנופף
עליו
את
נמיון
ימי
חייו .
הוא.
ההתנוונות של יצר המסירה ,הניתוק שנוצר בדו-
רות האחרונים מחייב החייאתו והדגשתו של הלי.
מוד ,של העיון השקוד בלשון ,במקרא ובהיסטוריה
הישראלית .רק יצר לכוירח עז יכול היום לבוא ולמלא
את מקומו של יצר המסירה .אין ספק ,כי דרך הלימוד
החדשה לא קלה היא ויהיה צורך להשקיע עמל רב
כדי לחזור ולכבוש את דרך הגישה אל מורשת הקדו-
מים ,ועל-ידי כך לחיבור"הזיכרון של העדה .טיפוחו
לכל
דמיוננו,
כוח-דמיוננו.
לכל
אבל
הדיוקנאות משתנים ,אך הקול הדובר איננו מת-
אלם .הכרזתו של ניצ'שה ,כי אלוהים מת היא מב.
מחליף דיוקן
הוא
אחד מאותם
דיוקנאות-אלוהים,
שהם באים וחולפים ,באלוהים ההווה באמת ,שבה-
ווייתו אין בני-האדם יכולים לנגוע בשום דיוקנאות.
בשום נפיונות האנשה וקביעת דיוקן לנושא פגידתם.
קולו של האלוהים דובר באותות של כל מה שמת.
רחש ,קורא אל בני-האדם שבכל דור ודור ותובע
אותם
לעמוד באחריותם .בובר מדגיש,
כי העיקר
הוא ,שהאדם לא יאטום את נפשו מלהפכית לקול
.81על כך במאמרי ייהומאניזם מקראי במשנתו של
בובר".
בתוך
עיוכים
בחיכוך,
חוברת
,6
סובט
תשלייה ,ע"ע .30-11
.79
שם,
.80
שם ,עמ' .360
שם.
.82
מ"מ בובר -
יידעותיו
הקדומות
תטווה וייעוו ,כרך שני ,עמ' .385
www.daat.ac.il
של
הנוער",
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
51
א' כהן /שאלת הערכים והחינוד לערני !::במשנתו של נך' בובר
הדובר .איו מה שמכנים את הקול העיקר ,אלא העיקר
הוא בעצם השמיעה והפתיחות לקול &;.8
יש לדור הצעיר דעה קדומה נגד האמונה .הסיבה
העיקרית
של
לדעה קדומה זאת
קיים צורך להפריד בין התחום המסולף והאמיתי ,יש
לחפש אחרי האמיתי בממשותו ולהכירו ,כדי שהחיים
נעוצה בזיהוי
נזמנו .
ייבנו
המוטען;
ביהדות נזרצ בובר מערכת יסודות ואמיתות אותם
האמונה עם המנגנוו הדתי .המוסדות הדתיים,
משמ-
הוא מזנמיד על שש קאטיגוריות שונות ):א(
אשר הוטל עליהם להיות ייצוגיה האובייקטיביים של
עויותיה של ההיסטוריה -ההיסטוריה איננה הצטב-
בניגוך
רות של מאורעות מקריים הצבורים זה מעל זה ,כי
לאמונה הצרופה ולאמת שלה .הסלידה מן המוסדות
אם התפתחות רצופה לקראת תכלית מיועדת מראש ;
האמונה ,לזניחת
)ב( אדירותה של הרוח ; )ג( אמת שהיא בת התאמ-
מציאות
פועלים
האט,ונה,
קרובות
לעתים
הדתיים הביאה אף להתרחקות מן
והאמיתי
הכן
בובר
קבלת
והכוזב.
תות ,כלומר -האמת אינה יחסית ותועלתית ,אלא
כי האמונה האמיתית איו פירושה
אחת ונצחית ; )ד( כוח-הכרעתה של האחריות האי-
בנוסחאות קבועות
אדם לחברו ; )ו(
יחד
מדגיש,
דו גמות
עם
של
המזוייף
דת,
הודייה
וקפואות ,אלא פתיחות הנפש לקראת "הרז המוחלט
שית ;
ישירות היחסים
)ה(
בין
אמונה במציאותו של הקול האלוהי הדובר אל האדם
הנקרה לנו בכל דרכי חיינו ואינו נותן לנוסחה כלש -
בכל ההתרחשויות והתופעות ,ייאמונה בחינת התקד-
הי ,ושנהיה נכונים תמיד בכל שורשי עצמותנו לחיות
שות כל החיים כולם לבעל הקול האחה זה שרוצה
ממש עם הרז הזה כשם שחיה ברייה אחת עם חברתה.
כי יכירוהו בכל
תופעותיו" .85
האמונה של ממש פירושה בעצם לעמוד איתו בחיינו
כדי לקלוט בשורת האמת של היהדות יש צורד
עצמו
בהתנערות
עם
המאמיו
הרז"".
האמיתי
הוא
זה
החש
בפתיחות
תמיד עומד בפני חידת העולם וחידת החיים כשנפשו
מכל
פתוחה לקלוט את קול האלוהים העולה מכל תופעה
שדעות
בחייר ובעולם הסובב אותו .הצורות ,בהן נקרה הרז
נפש
הדעות
בני.ה ,דם
של
הקדומות,
אלה
קדומות
היהודים,
התנערות
מונעות
שראשיתה
מלדעת
במקום
היהדות
את
הצרופה הנצחית בתוכן ממשותה.
כל יהודי העושה את חשבון נפשו חייב להכיר
למאמין ,הם נסיונות חייו הפרטיים .בעולמנו המודרני
על שפעת תופןנותיו החדשות והמפתיעות קשה לע-
ולדעת ,כי עליו להעמיד ולבסס את עצם יחסו אל
תים לעמוד איתו בהיים עם הרז .הסיוע הגדול לעמידה
החברה על היהדות ועל עמו היהודי .תפקידו של העם
זאת היא המסורת ההיה של בני-האדם ,שחיו
לציר את צורתו ,ל גאול את צורת הקדומים הרדומה
באמת עם הרז .אמנם ,המסורת מגיעה אלינו בצורה
לבסס
איתנה
שטרם
בו,
מתרדמתה.
הקיצה
אד
בובר
מדינה
לפתוח
נתיב
אל חייהם של אותם דברים ,עד שניתן יהיה לשמוע
ציון .לדברי בובר ,ייציון -משהו גדול יותר מאשר
את
כברת ארץ במזרח הקרוב :משהו גדול ממדינה יהו-
קפו;,ה
וחנוקה
מאביין,
מתוד
כי
באמצעות
ניתן
האותיות
להפז.זיר
השחורות
המנגנון
קפאון
של
זה,
ספרי
המסורת
הקול הדובר.
לדברי
המקוריות הדרושות לשם התגברות על דעות קדו.
מות,
רוחנו
ובכוחו-
רית בארץ זו .ציון -פירושה זיכרון ,תביעה ,ייעוך.
ברבר ,מאחדת היהד'Iת את כל האמיתות
שהמכנה
משלנו ,בה נוכל
לפי
כך
תינו אנו ,בלי שנהיה תלויים בזרים .ארז זאת הי"
הדתי ;
ליצור
לשם
יש
המשותף
שלהן
הוא
שבכל
אחת
ציון היא אבן השתייה,
של
היא
תעודתה
האין-סופית
של
ע::
העם" .86
בובר
מהן קיימת מחאה ננד נזשהו ט,עוות ומנוון .אך בנזרו-
צת הזמן היא נהפכת למרי אף נגד המקורי והטהור .
האנושות.
נפש
ציון
יסור מוסד לבניין המשיחי
של
ישראל
מטעים,
כי
ובכיסופי
בחלומות
הגאולה שלו
המשיחיים
ביושבו
בגלות הי'
ממוזגימ תמיר יסוד עמיי ויסוד אנושי ,תשוקת שה-
.83
על כ jבמאמרי ייהיחסים בין האני והאתה הנצחי
רור וגעגועי גאולה ,שאיפה לארץ ושאיפה לחברותא
כמסד לחינוך הדתי במשנתו של מ' בובר" ,בתוך
ספרי מ' כדבר המחנד העומד לראות אור.
.84
מ"מ
בובר
' -יידעותיו הקדומות של
תטווה וייעדר,
כרו שני,
הנוער'!
.85
•.
עמ' .384
שם ,עמ'
מ"מ
.385
בובר
-
ייציון
כרך שני ,עמ' .219
www.daat.ac.il
והנוער",
תטדרם
וייטור,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
52
א' כהן /שאלת הערכים והחינוך לערכים במשנתו של מ' בובר
אמיתית .שילוב זה חייב להיות מרכזה של התחייה
הלאומית החדשה .הוא מזהיר מפני הקמת קהילה
עברית בארץ-ישראל ,שהיא בעלת הווייה בינונית-
חילונית ,ככל אותן מדינות קטנות וחולפות .קהילה
שיש בה הפרדה בין רוח לעם ,כשהרוח רחוקה מן
החיים והעם ,קהילה שיש בה ניצול הדדי במקום
עזרה הדדית ,היא קהילה כושלת שסופה כיליון.
בובר מאמין,
שעם
ישראל,
שהשליחות הנבואית
לחברותא אמיתית טבועה בזכרון דמו וגורלו ,עשוי
לממש ולהקים מפעל לאומי אמיתי .זאת דווקא באר'ן
ישראל הספוגה זכרונות היסטוריים -ועם זאת
היא קרקע בתולה ,אדמת ניר לעיצוב חברתי ,87
בובר
מזהיר
מפני המחשבה
הציונית
מנו את הבו רמאליות ,אם לא נשאף אלא להיות נור-
מאליים סופנו שלא נהייה כל עיקר , ..מחר ינתנו
כמה אומות קטנות במאזניים ויהיו קלים מלהכריע
את הכף ,זה לא יארע לעם ,שיביא בשורה גדולה
לאנושות נאבקת ולא יביא אותה בדברים בלבד.
אלא בחייו ממש ,המגשימים את הדיבור" .88
כל פילוסופיית הערכים של בובר וכל החינוך
לערכים לפי השקפתו עומדים על ההכרעה האישית
האמיתית,
ההיענות ,העמידה בדו-שיח ,היחסים עt:.
ה"אתה המוחלט" והגשמת הדיבור המכוון אל היחיד
בחיים הממשיים,
השגורה
הסבורה ,שאין צורך אלא להתקין את התנאים לחיי
עם נורמאליים וכל השאר יבוא מאליו ,לדעתו זאת
.87על כך במאמרי ייחינוך לאומי וחינוך ציוני בה-
גותו של בובר" ,רכעון למהקר הכרתי ,חוברת
טעות מסוכנת .אמנם ,נחוצים לנו תנאים של חיי עם
נורמאלי ,אך אין הם מספיקים .בובר מדגיש :ייאיננו
יכולים לשים במקום אותה ההנחה הנצחית של קיו-
.10-9
מ"מ
.88
בובר
ייהומאניות
עברית",
תעודח
וייטור ,כרך ב ,rעמ' .132
מבחר ביבליוגראפיה
א,
כתכי כוכר
אור הבבוז ,הוצאת שוקן ,ירושלים ותל-אביב ,תשי"ח.
כין טם לארצו ,הוצאת שוקן ,ירושלים ותל-אביב,
תש"ה.
תשי"ב,
מלכות שמים ,הוצאת מוסד ביאליק ,ירושלים,
תשכ"ה.
ככדגיכר הרוה ,שלושה באומים טל היהרות ,הוצאת
מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשי"ג,
כסור שיח ,על הארם ועמירתו בוכה ההווייה ,הוצאת
מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשכ"ד.
בתיכות כאוטופיה ,הוצאת עם עובה תל-אביב ,תש"ז.
טוללות ,הוצאת מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשכ"ו,
פבישות )זכרובות( ,הוצאת מוסד ביאליק ,ירושלים,
תשכ"ה,
כטיית הארם ,הוצאת מחברות לספרות ,תל-אביב,
תש"ג,
כפררס החסירות ,עיונים במחשבתה ובהווייתה ,הוצ-
את מוסד ביאליק ירושלים והוצאת דביר תל.
אביב,
הרוח והמציאות ,הוצאת מחברות לספרות ,תל-אביב,
תשכ"ג,
בוב ומבוב ,מבילת ימים ,הוצאת תרשיש ,ירושליס,
פבי ארם ,כחיבות כאבתרופולוביה פילוסופית ,הוצאת
מוסד ביאליק ,ירושלים ,תשכ"ב,
תורת
הבכיאים,
תל-אביב,
הוצאת
מוסד
ביאליק
ע"י
דביר,
תש"י,
תטווה וייטור ,כרך ראשון מאמרים טל טבייבי היה-
רות ,כרך שני טם וטולם ,מאמרים טל טבייבי
תש"ד.
ררכו של ארם טל-פי תורת ההכירות ,הוצאת מוסד
ביאליק ,ירושלים ,תשי"ז.
השעה ,הוצאת הספריה הציונית על יד הנהלת
ההסתדרות הציונות,
ררכו של מקרא ,היצאת מוסד ביאליק ,ירושליס,
ירושלים ,תשכ"ה,
lnd Bose, K61n und Olten:ז n GutסBilder v
Jacob Hegner Verlag, 1952.
תשכ"ד.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
53
א' כהן /שאלת הערכים והחיבוד לערכים במשבתו של מ' בובר
Dialogisclles Leben, Gesamll!elte Plzilosophische
הר-החינוך,
und Padagogisclle Schrijten, Zurich: Gre
.6-5
ברגמן
gor Miiller Verlag. 1947.
iiber das Dialogisclle Prinzip,
Sclmeider,
Verlag:
L:lnlbert
Die Scllrijten
BctzCJeen Man and !J!a/I, TI":II1SI:llcJ by Ronald
Gregor Smitll, Lonclon: KCg:lll P:lll1, 1947.
Slllit]l,
N cw- York :
בוקירקגור
ער
הפילוםופיח
הרצאת
בובר,
ביאליק".
יימוסד
של
מ"מ
'יהדרת
בובר
פתחים,
רתרבות' ",
תשכ"ט חרברת ב' ,ע"ע • 26-10
7'/ze Knowledge oj A!(!H, Tr:lllSI:itcd by 1I1aurice
1966 .
שמואל-הוגו
הריאלוגית
ברזל אלכסבדר " -להיות יהודי jקריאה במאמרו
1954.
R.G.
לייג,
בטבת
יררשלים ,1974 ,ע"ע .269-246
Heidelberg:
:ind
כרד
כ'
תשי"ט,
ע"ע
גריבפלד יוסף -ייהמוסר האכסיסטבציאלי של בובר",
גזית,
FI"iccim:ln
כרד
תשכ"א,
חרברת
י"ט,
ט-יב,
ע"ע
• 133-132
I{:ll"pCr all(1 Rov,
דריפוס תיאודור -ייבחיברת בזיקת האבי-הזולת לפי
כ.
מרדכי-מרטין
ספרים על בובד
CO!lCll Artllur -lv!artm Bllber, Londoll: Eov{es
1957 .
B!lbcr,
Jewish
:llld Eoves.
lIIalcolm – A!artin
ianlondכJ
Existentialist, N ew-YOl"k: Oxfol"d Univer
Fricdman 1I1allricc S .- !Jlal"ti/l Buber,
Lije oj Dialogue, LOIICloIl, ROlltlcdge and
j.רKegan Paul, Lilnited, 19.
Meeting, New-York:
1947.
Bllber,
The
London:
Jl1(Jrtin
oj
כרד
• 253-243
וריסלבסקי
צבי
-
יחירים
בתזת הרבים,
הרצאת
ויבשטין יהושע -ייערכים חיבוכיים במשבתר של
מרדכי ברבר" ,שבילי החינוך ,כרד לייה ,חוברת
אביב-קיץ,
תשלייה,
ע"ע .192-188
חורגין גרשון -ייממשבת האדם של מרטין בובר",
ביצרון ,תשכ"ו ,כרד ב"ז ,חוברת ה' ,ע"ע .22-18
eןTI
פיסת
ערכיו
החיבוכיים
של
התב"ד",
החינוך,
כרד לייב ,חוברת ה' ,אלרל תש"ד ,ע"ע -331
.337
ers,ךLibrary of Livillg Philosopl
כהן אדיר -ייהומאביזם מקראי במשבתו של מי
Cambridge Urli"ersity Prcss, 1967.
itll ROIlaId Grcgor – lv!artin Buber, JohnךSn
mond. Virginia. 1967.ך]IOX Press. RicנK
ב.
בר-אילן,
תיzזלייד,
י"ב,
ע"ע
כהן אדיר -יידרכי הגות הומאביס טיים ודתיים בת-
SC]lilpp Paul Artllur ancl Friedlnan lI'{aurice
PllilosopllY
אוביברסיטת
ג-ז,
Oldllam Josepll Houlksv;orth – ]ceal Lije is
Tlle 1I1aclnillan Co.
סארטר",
בר-אילן ,ספר השבה למדעי היהדות והרוח של
קרית-ספר ,ירושלים ,תשט"ז ,ע"ע .225-213
si ty P ress, 1960.
The
ברבר
וז'אן-פרל
בתוד
בובר",
,6ע"ע .30-11
כהן אדיר -ייחינוד רליגיוזי דרד ספרות" ,ברבולית
)שבתון
מאמרים על בובר
עיונים בחינוך ,שבט,
תשלייה,
חוברת
ספרותי(,
כרד י"א-י"ב,
.383-369
תשכ"ו,
,
ע"ע
;
ברארן צבי א' -ייהומאביזם חדש ; על מושגי-יסוד
כהן אדיר -ייתורת החסידות של בובר כמבוף לחי-
ירושלים
תשלייה,
אחדים
בהגוחם
של
בובר
וברגמן",
)מאסף( ,תשכ"ה ,כרד א' ,ע"ע .83–70
בוד רליגיוזי" .עיונים בחינוך ,כסלו,
חוברת ,5ע"ע .62-45
ברגמן שמראל-הוגו -אנשים רורבים )מסות פילר-
כהן אדיר -ייאסתטיקה וחיבוד אסתיטי בהגרתו של
סרפיות( ,הו1את מוסד ביאליק ,ירושלים,1967 ,
חשלייה,
ע"ע
ברגמן
.277-251
שמואל-הוגו -
מרטין
ברבר",
עיונים
כחינוך,
סיורן
חוברת ,8-7ע"ע .58-35
ייבובר
והמיסטיקה",
עיון,
כהן אדיר -ייחינוד לאומי וחיבוד ציוני בהגותו של
מ' בובר" ,רכעון לבוחקר חינוכי ,חוברת .10–9
תשי"ח ,כרד ט ,'.חוברת א' ,ע"ע .12-3
ברגמן שמואל-הוגו -ייבובר כנוחגד :חיים והגות".
כהן אדיר -ייחינוד מבוגרים במשנתר של מ' ברבר",
www.daat.ac.il
המכללה האקדמית הרצוג- אתר דעת
שאלת הערכים והחינון לערכים במשנתו של מ' בובר/ א' כהן
Re<-דew ןסJ.lelaphכ,'sic",
1958, V()!, זן, pp,
54
עומד לראות,ספר יזבל לכבוז פרופ' א"י כ"ז
359-379,
.אור
Halio ],L, – "Lifc of Dialogt1c in EdtlcatioJ"ו,
The ,זollr'lill o[
Genel'al
J:dllcalion,
196,1,
, עיין," יימרטין בובר ואמונת ישראל- סימון ע"א
.50-13 ע"ע: חוברת א,' כרן ט,תשי"ח
Vol, 14, !ו!כ. 213-219,
Hillard F,ן-{, – ".A.. Rc-Ex;miIרation of Bll!J I"S
Address on Edllcation", B"itish ] oltrnlוI o[
Educlךlionill ,)Illdie",
1973,
'01,
XXJ,
שיח- לתורת הדו, ייאתה ולא אני- פרנקנשטיין קרל
,חוברת לייז
.123-113 ע"ע
P!J,
40–49,
,קשת
,"הערכים
Kegley C!1arJes V, — "BllIJer's J. t!1ics ,nd TIרe
Problcl11
O[
KOח1רS",
Religiol1s
''נludies,
1969, VoJ, 5, !Jp, 181-194,
Le,vis l-{,rכ, – "1'llC Eltlsivc Sc]f al1c! thc 1-t110t1
Re1atiolt",
ROכJal
Inslilllle
, שרבזותן תש"ל,"של מרטין בובר
o[ PIוilosophy
l,('clllrc", 1969, Vo!, 2, !Jp. 168-184,
Sinךoi1 Er11st – "1fartin I311!כcr, 1'11e Edl1cator",
ובעיית
ייבובר
–
!)ri,!gc זןlti,'l'l'sity J'rc5s, 1967, 1JP. 543–57(J.
SmitJl
C.!.
–
"Sing!e
011C
an(!
tזle
יימשבר החינון והפתרונות לו ברוחם- קורצווייל צבי
,1973 עיונים בהיבוון מאי,"של בובר וביאליק
.44-38 ע"ע
יישלושה פרקים בתורתו של מרטין- קליין אברהם
ע"ע
,'ג
חוברת
,'ג
כרן
,תשי"ב
Ron;I(l G.
– "Dist;IןCC ;;11(!
Rc]ati()!1",
\'.1' .. –
tenljכtcc!
SI1;;;',
:){J
"I-tlloU
c::Jal'ification
.ז,ךli1'ni!! tJj'
19,j-; 09,
of
;;t1,1
1-it,
T .:eir
R,'ligi,ןך1,
1ר63,
;tl1
At
R,!;tioI1
'01.
43,
,"בובר
יייסורות מחשבתו הריאלוגית של- רזטנשטריין נתן
ע"ע
,'חוברת א
,'כרן ט
,תשי"ח
,עיזן
,"בובר
.75-51
,"מרדכי בזבר- יישיטתו של מרטיו- שמואלי אפרים
ע"ע, תשג"ז, י"גJ כר,(כרמלית )שנתון ספרותי
Jfil)uej-t ,!,)!trnal, 1951, V(,!. 49, !'rכ, 105-11,.
,Ste,'eחS()11
,טיון
.150-136
nthcrs",
Jlil'!'cl,t ]01Ir1/,ןI, 19.18, '()]. 46, !יp. 315-321,
SOןitl1
'קורצווייל
.136-126 ע"ע, חוברת ס"ה,תשלייה
i11 Scllilp1J lך.A. and Fricclma11 M. – Tllf'
Pllilosopl!y o[ J.larlin Blll'e,', Lonc!on: C;CI11
צבי
.72-49
I<>rovitz 1 .IJ. – "E(!ll(',tioI1 i!1 Not 1-t!lou",
I eligiolls
EdIICalil)n,
1971,
Vo].
66,
pp.
32(ץ-331.
}'ri dman :lvI.S. – "\'!rat is COnJ!rl0n to !!l"
www.daat.ac.il