העליה הבלתי לגאלית

פברואר 2, 2010 · מאת פרופ' יהודה לפידות · בית



תילאגל יתלבה הילעה


תודיפל הדוהי 'פורפ


לידתה של מחתרת, ירושלים תשס"ב




תוכן המאמר:

אפליית הרוויזיוניסטים בחלוקת רשיונות עליה
הפגנות ביתרים נגד הסוכנות
תיקוח יתלב הילע דדועמ יקסניטוב'ז

תילאגל יתלבה הילעה לש התליחת

תיקוח אל הילעל תדגנתמ תונכוסה
נישואין פיקטיביים

תונושאר תוינא

"סולו" היינאה
תינש הגילפמ "סולו"

תיטסינויזיברה הילעה

בתי-הספר לימאים
האנייה "אניון"
"הדנאוו" תשרפ
ראשיתה של עליית "אף על פי"
1 "היזימטרא"
2 "היזימטרא"
ר"תיב יליפעמ ריש
הן לא איכפת לי
'א "הגארד"
הניווב זכרמה
'ב "הגארד"
טשרקובב זכרמה
השרווב זכרמה
"אפלד"ו "ופי'ג" ,"ילא"
גארפב זכרמה
"הניטק"
משפט הקצין גודהארד ועו"ד זליגמן
"ריתסא" היינאה
הטיראפ
הילוי-ימענ
היראקס
ו'צנפ

התעוררות בתנועת החלוץ
העליה הבלתי לגאלית בשנים 1938-1940

"ליה רגייט" תשרפ

מארגנים פרטיים

"סואלוקינ סויגא"
"רצינדור"

תיטירבה תוינידמה

םיקומינ .1
.2אמצעי הנגד בארץ-ישראל: הקושי בהפעלתם היעילה
הפוריאב דגנה-יעצמא .3
םוכיס .4
"הירטאפ" היינאה תשרפ
"הירטאפ" היינאה תשרפו ל"צאה
"המורטס" היינאה

סקירה על העליה שיטת החלוקה של הסרטיפיקטים על ידי הסוכנות, אפלייתם של :ריצקת
הרוויזיוניסטים בעליה, העליה הבלתי ליגלית שהופעלה על ידי בית"ר, ותגובות הסוכנות
והבריטים לעליה זו.

עליה בלתי לגאלית, סרטיפיקטים, ולוס אניון , וואנדה , אף על פי, ארטמיזיה , :חתפמ תולימ
, ליה רגייט ,ו'צנפ ,היראקס ,הילוי-ימענ ,הטיראפ , ריתסא , אפלד , ופי'ג , ילא , הגארד
. רצינדור , סואלוקינ סויגא

בקבלה את המנדט על ארץ-ישראל, התחייבה הממשלה הבריטית לאפשר עליית יהודים
והתיישבותם הצפופה בארץ וזאת כחלק בלתי נפרד והכרחי מהקמת בית-לאומי לעם היהודי
אולם כבר ב- 1922פורסם הספר הלבן של צ'רצ'יל, שקבע, בין היתר, הגבלות 1בארץ-ישראל.
לעליה: "אין מדדי העליה יכולים להיות כה גדולים, עד שיעברו את גבול יכולתה הכלכלית של
הארץ באותה שעה לקלוט עולים חדשים. חיוני הדבר להבטיח, שהעולים לא יפלו למעמסה על
2תושבי ארץ-ישראל בכללם ולא ישללו מכל חלק של האוכלוסייה הקיימת את עבודתו."

ממשלת המנדט יצרה קריטריונים לעליה – כניסה חופשית תינתן לבעלי מעמד כלכלי מובטח,
כמו לבעלי הון (שברשותם לפחות אלף לי"ש) וכן לסטודנטים שנתקבלו למוסדות אקדמיים
ושהחזקתם מובטחת עד שיהיו עצמאיים. באשר לעובדים, תינתן אחת לחצי שנה מכסה מיוחדת
("שדיול" )Scheduleבהתאם לכושר הקליטה הכלכלי של הארץ. רשיונות העליה (הסרטיפיקטים)
שניתנו לפי קריטריון זה, נמסרו לסוכנות היהודית לחלוקה בהתאם לשיקוליה. יש לציין שמדי חצי
שנה היו ויכוחים מרים בין הסוכנות היהודית לממשלה באשר ליכולת הקליטה של הארץ וככלל
היו ההערכות של הסוכנות גבוהות בהרבה מהאישורים שניתנו בסופו של דבר על-ידי הממשלה.


אפליית הרוויזיוניסטים בחלוקת רשיונות עליה

חלוקת רשיונות העליה היוותה את אחד ממוקדי החיכוך בין הרביזיוניסטים לראשי הסוכנות
היהודית. רוב רשיונות העליה חולקו לחוגי החלוץ ותנועות השמאל, ולחברי התנועה
הרביזיוניסטית, שמספרם הלך וגדל, הוקצב רק מספר קטן של רשיונות עליה. כך, למשל,
קיבלה בשנת 1931תנועת בית"ר בפולין רק 17סרטיפיקטים (לעומת 757שקיבלו תנועות
השמאל); ובשנת ,1932קיבלה תנועת בית"ר בפולין כ- 100רשיונות עליה (מתוך )5,177
למרות שמספר הבית"רים הגיע ל-30,000!

בוועדת העליה של סוכנות היהודית, שנערכה באביב 1933היה דיון בתופעות הקשורות בחלוקת
רשיונות עליה. התגלתה "תמונה איומה של קורופציה [שחיתות], אשר חדרה לתוך חוגים רבים
של התנועה הציונית… עסקנים ציונים בפולין קיבלו תשלומים בעד השתדלות להשיג סרטיפיקטים
ולקחו 'שכר טרחה' עד 150דולר לאחד. הכספים נועדו לצרכים מפלגתיים ולפעמים נוצלו גם
."תויטרפ תורטמל

כעבור שלוש שנים, ב- 8במאי ,1936כתב ד"ר ורנר סנטור, חבר הסוכנות היהודית (שייצג את
הבלתי ציונים), דו"ח סודי לבן-גוריון ובו ביקורת קשה על השיטה הנהוגה במשרדי מחלקת
העליה של הסוכנות בכל הנוגע לחלוקת רשיונות העליה (הסרטפיקטים). זמן קצר לאחר
כתיבת הדו"ח, זכה שמואל כץ לביקור של ידיד שהיו לו קשרים בסוכנות היהודית (כץ היה
רביזיוניסט ידוע ואיש אצ"ל, ושימש אותה עת מנהל הלשכה של נציג דרום אפריקה בארץ-
לאחר צאתו, "שכח" הידיד על שולחנו של כץ מעטפה ובה הדו"ח של סנטור, 3.לארשי
והמעטפה עשתה את דרכה אל נציב בית"ר – ערי ז'בוטינסקי. ערי נזדעזע מתוכן הדו"ח והחליט
לתת לו תפוצה מרבית; הדו"ח פורסם במודעת קיר גדולה, שהודבקה על קירות הבתים
בתל-אביב וכן בעיתון "הירדן". להלן קטעים מן הדו"ח:


הנני מודיע שבשום אופן לא אוכל להשלים עם מצב הדברים כפי שהוא משתקף בתופעות
המרובות שמצאתי… כל השנים נלחמה הנהלת הסוכנות מלחמה קשה נגד השימוש לרעה
ברשיונות העליה, אולם יש לציין כי מלחמה זו לא נתמכה כראוי מצד המפלגות הציוניות…
אין כמעט אפשרות ליהודי הפשוט והבלתי מאורגן לעלות לארץ לפי רשיון במיכסת
תלערהו תקדוצ-יתלב תונוישר תקולח היתובקעב האיבמש איה וז הטיש …הדובעה
היחסים בארצות השונות…

כוונת המלחמה של המפלגות השונות לרשיונות עליה נתגלתה במקרים רבים בצורה
הזולה ביותר, דהיינו, לשם השגת כספים לקיום המפלגה, לקיומה של ההסתדרות
החלוצית או הארגון.

מפלגות שונות מכרו רשיונות עליה באופן ישיר או עקיף וקנו בעד הכספים שקיבלו
שקלים כדי לממן את מלחמת הבחירות לקונגרס הציוני…[ההדגשה שלי – י"ל] עולים
בפולין נתבעים לשלם מס עליה ( 135זהובים) ומס הכשרה ( 100זהובים). המעילות לא
פסקו ואנו עדים ליחס בלתי-אנושי מצד פקידים קטנים… כלפי עולים שלא יכלו או לא רצו
4 …םלשל


הפגנות ביתרים נגד הסוכנות

פרסום הדו"ח עורר זעם רב בקרב חברי בית"ר, שמחבריהם באירופה נמנעה האפשרות לעלות
ארצה באמצעות רשיונות העליה (סרטפיקטים). נערכו הפגנות נגד הסוכנות ונשלחו תזכירים,
וב- 14בפברואר 1937נערכה פשיטה על משרדי מחלקת העליה של הסוכנות בירושלים. על
אשר אירע, פורסם בעיתון "הארץ" מאותו יום:


בית"רים עשו פרעות במשרדי הסוכנות בירושלים
כ- 30בית"רים נאסרו

היום בשעה 10:30באו למשרדי הסוכנות היהודית ונכנסו דרך הכניסה הראשית כ- 50
בית"רים מסודרים בשורות. בכניסתם פנו מיד שמאלה לצד משרדי מחלקת העליה ונחלקו
לקבוצות קטנות וכל אחת מהן נכנסה לאחד החדרים ומיד התחילו לשבור את השולחנות,
הטלפונים, השמשות, הכיסאות, קרעו ניירות וזרקו החוצה. כל המלאכה נמשכה לא יותר
משני רגעים. נראה שהם הכינו את עצמם לכך.

אומרים שאחדים מהם קראו: "הבו לנו סרטיפיקטים". לקול הרעש יצאו הפקידים מחדרי
עבודתם וחשו למקום ההתנפלות השפלה. בינתיים נכנסו המתנפלים לעוד חדר אחד,
להמשיך בעבודתם. אולם כאן נעצרו על-ידי הפקידים שלא נתנו להם לצאת. מיד הוזמנה
המשטרה. שוטרים רבים באו למקום ואסרו את המתנפלים שנמצאו בחדר, וכן כמה מן
המתנפלים שהצליחו להתערב בין הקהל, או שעלו לקומה העליונה. שאר "הגיבורים"
.וחרבו וקמחתה

קשה לתאר את המראה בחדרים שפעלו בהם גיבורי ההתנפלות. פרעות לכל פרטיהן
ודקדוקיהן. כל הרהיטים והחלונות שבורים ועל הרצפה שברי זכוכית וכו'. ניזוקו שני חדרי
מחלקת העליה (של ה"ה חיים ברלס ומשה שפירא, ראשי מחלקת העליה) וחדר אחד
של מחלקת הארגון. כמה מן הפקידות קבלו מכות.

האסירים הובאו באוטו של אסירים לבית-הסוהר המרכזי בירושלים. כשהוכנסו לאוטו שרו
"ז'בוטינסקי ראש בית"ר, חי, חי וקיים".

נעצרו 37בית"רים, הועמדו למשפט והואשמו בגרימת נזק 5,יקסניטוב'ז ירע לש ותודע יפל
למשרדי הסוכנות היהודית. הסנגור, עורך-הדין א' בנימיני, הודה בשם הנאשמים באשמה
ולהגנתם קרא את הדו"ח של ד"ר סנטור. הוא טען שהנזק שנגרם לסוכנות אינו עולה על הרווח
שיש לסוכנות ממכירת סרטיפיקט אחד, מה עוד שהדבר נעשה במאות ובאלפים – כל זאת
בהסתמך על הדו"ח של ד"ר סנטור. הסנגור הדגיש כי הסרטיפיקטים ניתנים על-ידי הממשלה
לסוכנות היהודית לשם חלוקתה ולא לשם מכירה. השופט התרשם מטענות הסנגוריה ופסק
לכל אחד מן הנאשמים קנס של שלוש לירות, פרט לאחד מהם שהתברר שהוא נמצא בארץ
באופן בלתי לגאלי ונקנס בחמש לירות.

המשפט זכה לכותרות גדולות בעיתונות היומית וגרם להפצת הדו"ח של סנטור ברבים.

תיקוח יתלב הילע דדועמ יקסניטוב'ז

יתלבה הילעה תא הדדוע תידוהיה תונכוסה לש היללעמו תיטירבה הלשממה לש תורזגה
לגאלית של תנועת בית"ר, שניזונה בעיקר מנימוקים אידיאולוגיים, אותם ביטא ז'בוטינסקי
במאמרו "על אוואנטוריזם" שפורסם בפברואר .1932


[…] ברגע זה, במסיבות הנתונות, יש לדעתי להגן על האוונטוריזם – ראשית כול בגלל
שהיום הוא בלתי נמנע…

היום מעניין אותי צד אחר של אותה בעיה: הנה יושב לפניכם צעיר או צעירה, אולי בן או
בת שלכם, והם שואלים: "מה עלי לעשות? לא אנו ככלל אלא אני בפרט, כיחיד? האם
עלי לקבל את הדין שגזרה בריטניה? האם עלי להרכין ראש ולומר: טוב, אהיה ממושמע
ואמתין כל עוד אינני מקבל רשיון חוקי לעליה… אך קיימת סכנה שבמצב זה לא אחזיק
מעמד ועל-כן מוטב לנסות שיטה אחרת לגמרי – לנסות דווקא את שיטת האוונטוריזם.
היכן זה כתוב שהכניסה לארץ תלויה אך ורק בוויזה? האם לא מספיק שמעתי את הסיפור
על הימים, בהם היו נוהגים 'לגנוב את הגבול'"? גילי, שהוא רחוק מלהיות צעיר, מונע ממני
מתן עצות במישרין. ואולם אילו הייתי צעיר, הייתי לועג לוויזות שלהם ולאיסורים שלהם.
בלתי אפשרי? ספרו לסבתא ולא לי. קשה – כן; קשה מאוד – כן; אבל בכך עיקרה של
האוונטורה שמדובר בטיפוס על הרים גבוהים. על גבעות נמוכות אין להעפיל. אילו הייתי
צעיר אפשר שהייתי מתחיל בשיטה חדשה של תעמולה, שסמלה "הצפצפה"; כן, "צפצפה"
פשוטה מפח, שאין מחירה עולה יותר מגרושים ספורים. וסיסמתה של תעמולה זו היתה:
צפצוף על חוקיהם ועל איסוריהם. לבריטניה אבדה הזכות לתבוע יחס של כבוד מוסרי
כלשהו לתחיקתה בארץ-ישראל. כל פעולתה בארץ-ישראל היא פגיעה במוסר וביושר.
כפי שבזנו לתחיקה הצארית כן עלינו להתייחס לשלטונה של בריטניה בארצנו. בידיה
של בריטניה הכוח הפיסי והיא יכולה לעשות שם כרצונה, אבל בסיס קיומה המוסרי נשלל
6 .הנממ

שבע שנים לאחר כתיבת דברים אלה חזר ז'בוטינסקי על קריאתו לעליה בכל הדרכים. במאמרו
רעונה לש תיזכרמה המישמכ תילאגל יתלבה הילעה תא יקסניטוב'ז דימעה "ימואלה טרופסה"
היהודי בעולם:


הספורט הלאומי שאני ממליץ עליו בכל לב לפני הנוער היהודי, שמו העליה החופשית.
ללא ספק זהו הספורט האציל ביותר בעולם… הספורט הלאומי עוזר לפרוץ שער, שלפניו
ניצבים מיליונים של מזי-רעב: הוא עוזר לרכוש מולדת להמון חסרי-בית והופך המון זה
לעם. שאר סוגי הספורט אינם, בסופו של דבר, אלא משחקים: הספורט שלנו הוא רצינות
7.השודק

ז'בוטינסקי התנגד לשימוש במונח "עליה בלתי לגאלית" וטען שעליה של יהודים לארץ-ישראל
.תילאגל דימת איה


תילאגל יתלבה הילעה לש התליחת

עליית יהודים לארץ-ישראל ללא רישיון, בצד העליה החוקית, ימיה כימי ההתיישבות העברית
החדשה בארץ. תחילתה של ההעפלה בתקופת השלטון התורכי והמשכה בתחילת שנות
העשרים, לאחר שממשלת המנדט החלה בהגבלת העליה בנימוק של כושר הקליטה הכלכלי.
עיקר העליה היה מגבול הצפון, מלבנון; אנשי משק כפר-גלעדי וחברי פלוגת בית"ר מראש-פינה
סייעו לעולים לחצות את הגבול ולאחר קליטה זמנית, העבירום למרכז הארץ. ההצלחה בהעברת
יחידים את הגבול עודדה התארגנות של קבוצות. דוד אסא, מפקד בית"ר בראש-פינה, היה פעיל
במיוחד. שליטתו בשפה הערבית אפשרה לו ליצור קשר עם ערבים וצ'רקסים שעסקו בהברחת
הגבול דרך קבע. אסא יצא לבירות שבלבנון, שם פגש את העולים וארגן אותם בקבוצות. אחר
מסרם לידי המבריחים הצ'רקסים שהעבירום את הגבול, שם כבר חיכו להם אנשי פלוגת בית"ר,
א�תם המשיכו את המסע אל תוך הארץ. במשך הזמן החלה ההתארגנות כבר באירופה. קבוצות
בית"רים היו מגיעות לבירות כתיירים ומשם היתה הדרך קצרה לארץ-ישראל. בין הבאים היה גם
אברהם סטבסקי, שהחליט לנצל את ניסיונו האישי בהבאת עולים כדי להגדיל את העליה דרך
גבול הצפון. אולם הוא לא הספיק לפעול, כי זמן קצר לאחר הגיעו ארצה הועמד למשפט בקשר
לרצח ארלוזורוב. לאחר זיכויו ושחרורו מבית-הסוהר יצא סטבסקי לפולין ושם היה לאחד מעמודי
התווך של מפעל ההעפלה הרביזיוניסטית.

אחד העולים שהגיע ארצה בדרךן בלתי לגאלית דרך גבול הצפון היה יעקב מרידור (לימים מפקד
האצ"ל). הוא השתייך לקבוצה בת 27בית"רים שהפליגו באנייה מפולין לבירות וב- 20בדצמבר
1932חצו את הגבול והגיעו לכפר-גלעדי. כאשר נסעו באוטובוס בדרך לחיפה, נעצרו על-ידי
משטרת הגבולות ונשפטו לגירוש מן הארץ. כעבור זמן, ניסו את מזלם בשנית. הם נתפסו שוב,
אולם הפעם הצליחו לשחד את השוטר הערבי, שאפשר להם להיכנס לארץ-ישראל באין מפריע.
8


עם התרחבות 9בשנים 1930-1934העבירו אנשי בית"ר דרך גבול הצפון כמה אלפי עולים.
העליה דרך גבול הצפון, הגבירו הבריטים את השמירה ועצרו במידה רבה את זרם העולים
שהגיעו בדרך זו ארצה. כדי לעקוף את השמירה על הגבול היבשתי, נהגו קבוצות יהודים שהגיעו
לבירות לשכור סירות ולהגיע באמצעותן לחוף הצפוני של ארץ-ישראל.

דרך נוספת לעקיפת חוקי העליה היתה בארגון קבוצות "תיירים". הקונסוליות הבריטיות באירופה
לא הגבילו את הכניסה של תיירים לארץ; על כל תייר היה להפקיד כעירבון סכום של 60לא"י,
שהיה מקבלם בחזרה עם עוזבו את הארץ. בשנת 1932הקימו הרביזיוניסטים בפולין מחלקה
מיוחדת שטיפלה בארגון תיירים לארץ-ישראל, בראשה עמד המהנדס חיים זייצ'יק. תוך שנה
אחת הצליחה מחלקה זו להעביר ארצה למעלה מאלף יהודים. בקיץ אותה שנה נערכה בתל-
25,000 ועיגה עוריאלו ,("יבכמ" תדוגא לש ימלועה טרופסה סוניכ) הנושארה "הייבכמ"ה ביבא
איש. התנועה הרביזיוניסטית היתה שותפה בארגון התיירים למכבייה, שחלקם הגדול נשאר
.ץראב

תיקוח אל הילעל תדגנתמ תונכוסה

עם התגברות התופעה, החלה המשטרה בנקיטת אמצעים מיוחדים כדי לאתר עולים שנמצאו
בארץ באופן בלתי חוקי. הוקם מטה מיוחד ליד המשטרה, שתפקידו לעסוק בציד התיירים
היהודים. אגב, הסוכנות היהודית התנגדה באותם ימים לכל צורה של עליה בלתי לגאלית, משום
שלא רצתה לאבד את השליטה בעליה לארץ-ישראל. המפלגות ציוניות-סוציאליסטיות גרסו שיש
להעלות ארצה חלוצים, שיצטרפו בארץ לעבודה חקלאית במסגרת שיתופית, ולהימנע מעלייתם
של "סתם יהודים" שיתיישבו בערים ויעסקו במסחר. בפגישה עם הנציב העליון, אמר שרתוק כי:
"אין בדעת הסוכנות היהודית להתנגד לפיקוח יותר חמור על התיירים, אולם היא סבורה שכמה
יצחק גרינבוים (שהיה ממונה על 10מהאמצעים המוצעים יפגעו שלא לצורך בתיירים ישרים".
תיק העליה בסוכנות היהודית), הצהיר בישיבה סגורה שהתקיימה בוורשה, כי יילחם בכל
האמצעים בתיירות הבלתי לגאלית ושהנהלת הסוכנות תנקוט אמצעי-ענישה חריפים נגד תיירות
ואכן, המשטרה ערכה חיפושים באוטובוסים, בבתי-קפה, במועדונים, בבתי- 11 .תאזכ תידוהי
קולנוע ומקומות ציבוריים אחרים והאנשים נצטוו להזדהות ולהוכיח את חוקיות הימצאותם בארץ.
בנוסף לזאת היתה גם תופעה של מלשינות ושוטרים הגיעו בלילות לכתובות פרטיות שנמסרו
להם ואסרו תיירים שנשארו בארץ באופן בלתי חוקי. על-כך מביא עיתון "הארץ" מיום 8בינואר
:אבה רופיסה תא 1934


והנה מודיעים לנו שוב על מקרים, שיש בהם להסעיר מחדש את הרוחות כלפי הגורמים
לכך. אור ליום ראשון בערך בשעה תשע באו שוטר חרש עם שני שוטרים במדים לבית
ברחוב קהילת יעקב (נווה שלום), נכנסו לחדרים וחיפשו אחר תיירים "בלתי לגאליים".
בדירה מצאו באותה שעה רק בחור אחד וכנראה שהלה לא סיפק את מבוקשם, כי המשיכו
לסובב את הבית וגם העמידו משמר ליד דלת הכניסה, עד שבאו עוד שני דיירים ואחד
מהם, זילכה יעקב (מבגדד), נעצר והובא למשטרה. בו בלילה נדרש ממנו לתת ערבות
שלא יימלט וכשנתנה – שוחרר. הדייר השני הצליח להוכיח שהוא לגאלי בארץ על-ידי
.ותושרב היהש טרופספ

עולים בלתי לגאליים שנתפסו, נשפטו למאסר ולקנס ולבסוף אף גורשו מן הארץ.

"ציד התיירים" עורר זעם רב בקרב היישוב היהודי בארץ, וב- 9בדצמבר 1933נערכה מטעם
המפלגה הרביזיוניסטית אספת מחאה ב"בית-העם" בהשתתפות כחמשת אלפים איש. לאחר
סיום האספה יצאו משתתפיה לרחוב והצטרפו לקבוצה של צעירים שנשאו דגל כחול-לבן וכן
כרזה: "הלאה גזירות העליה. תחי העליה החופשית". המפגינים, שמספרם הלך וגדל, הגיעו
לרחוב אלנבי, שם נתקלו בקבוצת שוטרים שניסו לפזרם בכוח. "סערת המפגינים הלכה וגברה
ובתשובה למכות השוטרים ולניסיונם להוציא את הדגל מידי הנושאים, ענו הנתקפים במכות
נמרצות וברגימת אבנים. האבנים נלקחו בשעת המבוכה מבית חרושת ללבנים בשכונת התימנים
12ומן הבניינים שבקרבת מקום".

בתגרה שפרצה נפצעו רבים מן המפגינים ומן השוטרים כאחד. בינתיים הגיעה תגבורת של
המשטרה וההפגנה פוזרה תוך שימוש באלימות. הפצועים הרבים הועברו לבית-החולים "הדסה"
וחלקם נשארו לטיפול נוסף. למחרת נערכו מאסרים בין הרביזיוניסטים ברחבי הארץ, ביניהם
כאלה שלא השתתפו כלל בהפגנה. חמישה-עשר מבין העצורים הובאו כעבור מספר ימים בפני
שופט והואשמו בהסתה. בפסק-הדין הטיל השופט על הנאשמים עונשי מאסר לתקופות של 2עד
.םישדוח 6

למאורעות בתל-אביב היה הד גדול בעיתונות הבין-לאומית; "רויטרס" הביא תיאור מפורט של
ההפגנה וה"טיימס הלונדוני" כתב על-כך בעמוד הראשי.

ז'בוטינסקי שלח מברק לראש עיריית תל-אביב, מאיר דיזנגוף, בזו הלשון:


"אבקש למסור למפגיני תל-אביב את הדברים דלקמן: התפרצות מחאתכם הצודקת
וקורבנותיכם הנשגבים יישארו בתולדות ישראל, כיום הולדתה של ההתקפה המכרעת
לש הנוטלש תא רובשת תאזה תיטילופה המחלמה .הב הליחתמ תימלועה תודהיהש
13שנאת ציון בארץ-ישראל, ותביא את זריחת שמשה של מלכות-ישראל".

ובמאמר ב"חזית העם" כתב ז'בוטינסקי על ההפגנה, בין היתר:

רובעתש הל רוסאו הכירצ הניא ,רבמצדב 9-ב הכרענש ,ביבא-לתב תידוהיה הנגפהה"
בחינם. היא מוכרחה להיות התחלה להתקפה העולמית הכללית, שכל העם היהודי חייב
סוף סוף להתחיל בה נגד אותו חיזיון עצמו, שבו נלחמו אחינו בתל-אביב, ובעד אותה
סיסמא: נגד משטר של שנאת-ציון בציון ובעד המדינה היהודית…"

נישואין פיקטיביים

בנוסף לניצול התיירות, נקטו הרביזיוניסטים בדרך נוספת לעקיפת חוקי העליה של ממשלת
המנדט – נישואים פיקטיביים. בחורים שהשתייכו לבית"ר נהגו לצאת מן הארץ לאירופה ושם
התחתנו באופן פיקטיבי ועל-ידי כך אפשרו לנשים יהודיות לעלות ארצה.

נתן קלפוס, ממפקדי האצ"ל ברמת-גן, נתמנה להיות מלווה אניות שעסקו בעליה הבלתי לגאלית
(ראה להלן). באחד מביקוריו בפולין, התחתן בנישואים פיקטיביים עם צעירה יהודייה ויחד עלו
ארצה כזוג נשוי. קלפוס חזר לאירופה והמשיך בהבאת עולים ארצה דרך הים. הוא נעצר בהגיעו
עם ספינת המעפילים "טרנסילבניה" (פברואר )1940והואשם בנשיאת דרכון מזויף. פסק-הדין
היה קנס של 10לא"י, ששולמו במקום, אולם בצאתו מאולם בית-המשפט נעצר מעצר
אדמינסטרטיבי. כעבור שנה שוחרר והתגייס לצבא הבריטי. לימים התאהב ברבקה גולדשמידט
וכאשר החליטו השניים להינשא, נזכר נתן כי הוא כבר נשוי (מרוב עיסוקיו, שכח לתת לצעירה
שהביא מפולין גט כריתות). נתן שיטח את בעייתו בפני אביו, שעבד במשרדי ועד הקהילה
14בתל-אביב, ולאחר מאמץ ניכר אותרה הצעירה וניתן לה גט כדת וכדין.

תונושאר תוינא


"סולו" היינאה

בארבע השנים הראשונות של שנות השלושים חל גידול משמעותי במספר המועמדים לעליה
מטעם תנועת החלוץ, אולם מספר הסרטיפיקטים שהועמדו לרשותם על-ידי הסוכנות היהודית לא
עלה, ואולי אף ירד במקצת (עקב המשבר הכלכלי באירופה והתגברות האנטישמיות ניתנו רוב
רשיונות העליה לאנשי המעמד הבינוני). הגיעו הדברים לידי כך שעל חברי ה"חלוץ" היה לחכות
זמן רב, לעתים שנים, עד שיגיע תורם לעליה. הדבר גרם לתסכול רב בקרב החברים והתעורר
חשש לעזיבת צעירים את התנועה. זה היה הרקע להתארגנות קבוצת החלוץ לעליה עצמאית,
בלתי לגאלית, שנעשתה בשיתוף תנועת "הקיבוץ המאוחד" בארץ, אך ללא הסכמת המוסדות
הלאומיים (ראה להלן).

ביולי 1934הגיעה לחופי הארץ אניית המעפילים הראשונה "ולוס", כשעל סיפונה 380מעפילים
מפולין, מליטא ומלטביה. האנייה כוונה לחופי כפר-ויתקין ונתניה, שם חיכו להם אנשי ההגנה
שעזרו בהורדת העולים לחוף. היה זה אליהו גולומב שהורה להפעיל את אנשי ההגנה וזאת מבלי
להביא את העניין לפני המפקדה הארצית. הוא חשש ש"קבלת החלטה על-כך במפקדה הארצית
היתה גורמת לויכוחי סרק ממושכים ולהשהיות, משום שרבים ביישוב, בכל המפלגות, ואף בין
אנשי הסוכנות היהודית… ראו בהעפלה גורם למתיחות יחסים בין היישוב והשלטונות וחששו
15 …תיקוחה הילעב העיגפל

תינש הגילפמ "סולו"

לאחר הורדת העולים לחופי הארץ, חזרה האנייה ליוון ומשם הופנתה לבולגריה. האנייה יצאה
שוב לדרך כשעל סיפונה 360חלוצים, וכעבור כמה ימים הגיעה לחופי הארץ. הבריטים גילו את
האנייה, ואילצו אותה לחזור ללב ים, עד שתימצא דרך להורדת העולים. כך הסתובבה האנייה
ימים רבים, ורק פעם אחת הצליחו להוריד 50עולים בחוף כפר-ויתקין. כאשר מלאי הפחם באנייה
הלך ואזל, הוחלט להחזירה ליוון. לאחר הצטיידות בפחם ובמזון, הפליגה האנייה בשנית אל חופי
הארץ, אולם המשמר הבריטי מנע את הורדת העולים לחוף, והאנייה נאלצה לחזור ליוון. "כיוון
שהפעולה נכשלה, ביקשנו לחלץ לפחות את האנשים מן המייצר ופנינו אל הנהלת הסוכנות
הלעמל 16היהודית שתקציב להם רשיונות עליה מן המיכסה החלוצית, אך ההצעה נדחתה".
מחודשיים עגנה האנייה בסלוניקי, אולם כל פתרון לא נראה באופק. בינתיים עלו ההוצאות
הכספיות מעל למשוער, ותנועת "החלוץ" בפולין לא יכלה לעמוד במעמסה. באין פתרון אחר,
הוחלט לבסוף להחזיר את האנשים לפולין. ההוצאות בפרשת "ולוס ב'" הסתכמו ב- 20,000לי"ש,
סכום עתק שנפל כולו על שכמי "החלוץ". מסכם זאת יהודה בראגינסקי (מראשי עליה ב' של
"החלוץ" ומאוחר יותר – מפעילי המוסד לעליה ב'):


כישלונו הסופי של "מבצע ולוס" השני היה מהלומה קשה ל"החלוץ" ויותר משלוש שנים
שותקה כל הפעילות בתחום זה. היו אלה שנים יקרות, שחלפו באפס מעשה והתבזבזו
17לריק, בעוד ששואה מאין דוגמתה בחיי עמנו הלכה וקרבה.

בנוסף לבעיות הכספיות והארגוניות, הכבידה מאוד על "החלוץ" העובדה שהמוסדות הלאומיים
התנגדו בחריפות לכל צורה של עליה בלתי לגאלית. הם חששו שתמיכה בעליה בלתי לגאלית
תשבש את שיתוף הפעולה עם ממשלת המנדט הבריטי ותפגע בקבלת רשיונות העליה החוקית.

ממשלת המנדט הבריטי תבעה מן הסוכנות היהודית לפעול להפסקת העליה הבלתי לגאלית,
תלהנה לש הבישי המייקתה 1934 רבמבונב 19-ב .התוא תללוש איהש יבמופב ריהצהלו
הסוכנות היהודית בנושא זה. באותה ישיבה הביעו שרתוק (שרת) ובן-גוריון עמדה ברורה נגד
: תילאגל יתלבה הילעה


שרתוק: טרם ענינו למכתב השדיול [מכסת העליה] של הממשלה [הדן במספר
הסרטפיקטים שתקבל הסוכנות בחצי השנה הקרובה], המחייב תשובה, ובייחוד הניכוי
על-חשבון תיירים [שנשארו בארץ באופן בלתי חוקי] ובלתי לגאליים. אי אפשר לעמוד על
הניכוי הזה מבלי להתעכב על יחסנו לעליה הבלתי לגאלית. ממלא מקום הנציב העליון
אמר דברים ברורים, שהסוכנות צריכה לעשות דבר-מה כדי לעקור את החששות בנוגע
ליחסה לעליה הבלתי לגאלית. ועוד אמר שמצדנו אין רואים פעולה… הממשלה רוצה
להיות בטוחה שאנו נלחמים נגד העליה הבלתי לגאלית…
.תילאגל יתלבה הילעה דגנ היולג הדמע עיבהל עיצמ

סנטור: … עלינו להילחם בכל תוקף בעליה בלתי חוקית באמצעים שלנו.

, אולם מתנגד שנצא כעת בהודעה. אם ההנהלה תוציא בן-גוריון: מסכים לעמדת שרת

כרוז – יתנו לזה פירושים פוליטיים. יש לקחת בחשבון את המצב הכאוב של העליה. צריך
תושגדה) 18 .תילאגל יתלבה הילעה בצמל הנוכנ הרבסה ונתיש ל"וחב תונותיעב לועפל
(ל"י :ילש

ב- 8בפברואר 1935התקיימה בירושלים ישיבה משותפת של נשיאות המשרד הארץ-ישראלי
בוורשה עם הנהלת הסוכנות היהודית. בדיון בענייני העליה הבלתי לגאלית, הציע שרתוק
להילחם בתופעה של צעירים שבאים ארצה ללמוד באוניברסיטה העברית ואחר-כך נשארים
בארץ ללא רשות. כן הציע שרתוק להילחם בנישואים הפיקטיביים שארגנו הרביזיוניסטים. באותה
ישיבה התקיים גם דיון בקשר לסחר בסרטיפיקטים. ד"ר קלינבוים (סנה) שהגיע מפולין, סיפר על
המלחמה שמנהל המשרד הארץ-ישראלי בפולין בתופעה זו, אולם ללא הצלחה. עוד סיפר כי לפני
שנים היה המסחר בסרטיפיקטים נעשה בצורה גלויה, אולם עכשיו מעבירים את הכספים באופן
.רתסנ

מוסיף על כך יהודה בראגינסקי:


הנהלת הסוכנות אף ניסתה להצר את צעדיהם של מארגני עליה ב', ובעיקר של חברי
ההסתדרות הציונית, על-ידי עריכת משפטים נגדם מטעם מוסדותיה, וכן על-ידי איומים על
המפלגות שיזמו וארגנו עליה זו כי היא תפסיק להקציב להן רשיונות עליה. אף שהנהלת
הסוכנות הכירה בחומרת המצב בו היתה נתונה יהדות הגולה, היא לא הסיקה מכך את
המסקנה הפוליטית שהפעולה העצמאית להעלאת יהודים לארץ-ישראל היא כורח-חיים
19 .םעל

תיטסינויזיברה הילעה


בתי-הספר לימאים

כדי להקים צי של אניות, היה צורך בימאים יהודים ואכן בכינוס העולמי הראשון של בית"ר
בדאנציג (אפריל ,)1931הוחלט להקים מחלקה להכשרה ימית. המחלקה הוקמה ביזמתו
של ירמיהו הלפרין, יורד ים מנוסה, שאף עמד בראשה. אמנם בארץ הוקמה האגודה הימית
"זבולון", שמרבית חבריה היו בית"רים, אולם הרעיון להקים בית-ספר ימי בארץ, שיכשיר את
חניכיו להיות יורדי-ים, נתקל בהתנגדות מחשש של התערבות השלטונות הבריטים בתכנית
.םידומילה

בשנת 1933התארגנה בריגה (שבלטביה) קבוצת בית"רים, בשם "רודי-גל", שעסקה בדיג.
כעבור שנתיים נשכרה, בכספי אגודת ידידים של בית"ר, ספינת אימונים ששימשה את החניכים,
תויהל היכינח תא הרישכה ,"לצרה רודואת" ,הניפסה .הנידמה יבחרבש ר"תיב יננקמ ועיגהש
יורדי ים, ואומנו בה כחמישים בית"רים, בשלושה מחזורים. פיקוד האנייה היה בידי אנשי מקצוע
לא יהודים, ומימון בית-הספר נסתייע בהכנסות מהובלת סחורות. תוך כדי לימודים, הפליגו
החניכים בנמלי הים הבלטי ועסקו בפריקה וטעינה של סחורות שונות. בראש המפעל בריגה
עמד דב ריבלין, עד עלייתו ארצה בשנת .1939

מסעה האחרון של "תאודור הרצל" נערך בקיץ 1938בים הבלטי, וזכה להתעניינות ולפרסומת
רבה בנמלים שבהם עגנה. הספינה הישנה לא עמדה בסערות שפקדוה ונאלצה לשבות לאחר
.תונוע עברא לש תוליעפ

במקביל לפעילות בלטביה, הוקם בצ'יוויטבקיה שבאיטליה בית-ספר ימי לחברי בית"ר. איטליה
היתה ידועה מאז ומתמיד כמכניסת אורחים לסטודנטים זרים, ובית-הספר הוקם ביזמתו של
הנטק למנ ריע איה היקבטיווי'צ .סדנמ ויצירואמ ונגסו ,הילטיאב ר"תיב ביצנ ,יפראק הנואיל
שבעבר הרחוק שימשה נמלה של רומי, ובשנות השלושים עסקו תושביה בדיג ובמסחר ימי.
מפקדו של בית-הספר שימש הקפיטן ניקולא פוסקו (( ,FUSCOיורד ים ותיק ומנוסה. המחזור
הראשון, שמנה 30בית"רים שבאו מארצות שונות, החל את לימודיו בנובמבר .1934פתיחת
בית-הספר היתה למאורע חשוב בבית"ר העולמית, וז'בוטינסקי כתב לחניכים מכתב ובו הנחיות
להתנהגותם. בין היתר כתב:


אל תתערבו בשום וויכוח מפלגתי הנוגע לאיטליה: אל תביעו דעות על שום עניין פוליטי
איטלקי, אל תבקרו את המשטר הקיים באטליה, אותו משטר שתחת חסותו ניתנה לכם
היכולת ללמוד בבית-הספר הזה, אך גם את המשטר שהיה לפניו אל תבקרו. אם ישאלו
אתכם על אמונתכם המדינית והסוציאלית תענו: ציוני אנוכי, משאת נפשי מדינה עברית
20.יתנומא לכ יהוזו ,תודמעמה תמחלמל דגנתמ ינא ונצראבו

ביוני 1935נרכשה עבור בית-הספר ספינת מפרש מכספי תרומתו של ייפים קירשנר, סוחר פרוות
אמיד שהתגורר בפריס. שם הספינה הוסב ל"שרה א'", על שם רעייתו של התורם.

המחזור השני, שכלל 52חניכים, החל את לימודיו בינואר ,1936ותלמידיו שוכנו בספינה "שרה
א'". הלימודים נמשכו כעשרה חודשים ושולבו בהם הפלגות ברחבי הים התיכון. בפברואר 1937
החל המחזור השלישי, הגדול מכולם, שכלל 70חניכים מרחבי אירופה, ביניהם גם 15מהארץ.
לקראת סיום הלימודים, הפליגה הספינה לארץ-ישראל בפיקודו של ירמיהו הלפרין. הצוערים,
לבושים במדי בית"ר, נתקבלו בהתלהבות רבה ונערכו להם קבלות פנים בעריה השונות של
הארץ. בחיפה השתתפו בקבלת הפנים גם קונסולים של איטליה. עם סיום הביקור בארץ, הפליגה
התלעו הלטלוט "'א הרש"ו הזע הרעס הניפסה תא הדקפ הקיסרוק דיל .הילטיאל הרזח הניפסה
על שרטונות . כל המאמצים של אנשי הצוות ושל ספינות נוספות שבאו לעזרה עלו בתוהו, והיה
צורך לפנות את החניכים והצוות. ירמיהו הלפרין היה היחידי שנשאר על סיפונה של הספינה, ורק
כאשר אפסה כל תקווה, פונה אף הוא.

המחזור השלישי, שסיים את לימודיו לאחר טביעתה של הספינה "שרה א'", היה המחזור האחרון
של בית-הספר. בסתיו 1938נתהדקו הקשרים בין מוסוליני להיטלר ולא היה מקום להמשיך את
הפעילות הבית"רית על אדמת איטליה. בית-הספר הימי בצ'יוויטבקיה פעל ארבע שנים
( )1934-1938ולמדו בו 162חניכים בשלושה מחזורים.

בוגרי בתי-הספר לימאים השתתפו בהשטת אניות שהביאו מעפילים לארץ-ישראל, וחלקם הניחו
.לארשי תנידמ לש יאבצהו ירחסמה יצה לש תודוסיה תא

האנייה "אניון"

כאשר התברר שממשלת המנדט הגבירה את השמירה על גבול הצפון והכבידה בכך מאוד על
העליה הבלתי לגאלית מלבנון, החליטו מוסדות הצה"ר לנסות את העליה בדרך הים. נשכרה
ספינה קטנה בשם "אניון" וכאשר היתה מוכנה להפליג, הגיעו לאחד מאיי יוון 117בית"רים
מפולין ויצאו בדרך הים לארץ-ישראל.

היינאה יעסונמ האמ .ביבא-לתב הכורעתה ישרגמ לומ לא היינאה העיגה 1933 טסוגואב 25-ב
הצליחו לרדת בשלום לחוף, אולם אחרוני הנוסעים השתהו בים בגלל מים שחדרו לסירתם.
בינתיים האיר השחר ומטוס בריטי גילה את הסירה. בהגיעם לחוף נתקלו בכוח של המשטרה
שהעבירם לבית-הסוהר. הם לא הועמדו למשפט, אולם כעבור חודש ימים הוחזרו אל האנייה
וגורשו מן הארץ; על רב החובל ועל בעל האנייה הוטל גם קנס כספי.

"הדנאוו" תשרפ

בקיץ 1934פנה אל מפקד בית"ר במחוז לודז' (פולין) יהודי בשם חניכוביץ' והציג את עצמו כסוכן
יתלב הילעל שמשתש ידכ ר"תיב תושרל הדימעהל עיצהו היינא רכש יכ רפיס אוה .תוינא תרבח
לגאלית. מפקד בית"ר בלודז' התלהב מן הרעיון, ו- 50בית"רים יצאו לעיר הנמל דאנציג כדי
להגשים את חלומם לעלות לארץ-ישראל. בנמל הם מצאו ספינה קטנה ורעועה, שעל אחת
מדפנותיה התנוסס השם "וואנדה". הספינה הפליגה לים הפתוח כשעל סיפונה 50הבית"רים.
כל הלילה השמיע מנוע הספינה רעשים מוזרים ולפנות בוקר הופתעו הנוסעים כשמצאו את עצמם
ליד נמל המוצא. התברר שחל קלקול במנוע, וכאשר הורד העוגן – נקרעה השרשרת והעוגן צלל
לים. הגלים החלו לטלטל את הספינה לעבר הים הפתוח, אולם למרבה המזל הצליחו הבית"רים
להגיע בשלום לחוף.

פרשת "וואנדה" עוררה שערורייה ציבורית גדולה. הסוכן חניכוביץ הועמד למשפט ונידון למאסר
ולתשלום קנס עבור מעשה רמאות.

מסתבר כי הרצון העז לעלות לארץ-ישראל נוצל על-ידי רמאים לעשיית רווחים קלים. אלא
שמקרים כאלה היו מעטים ולא הפריעו באופן משמעותי למהלך העליה הבלתי לגאלית.


ראשיתה של עליית "אף על פי"

עם עליית היטלר לשלטונות ב- 1933גברו רדיפות היהודים בגרמניה. חנויות היהודים הוחרמו
ועל בתיהם הושם הכתם הצהוב. בנוסף לזאת הוחל במאסרים המוניים ובהקמת מחנות ריכוז.
בספטמבר 1935פורסמו חוקי נירנברג, לפיהם נשללה מהיהודים אזרחותם והם הפכו להיות
"נתיני-המדינה". נאסרו נישואי תערובת, יחסי אישות בין יהודים לשאינם יהודים הוקעו כחילול
הגזע ול"עבריינים" נקבעו עונשים חמורים. אולם המהלומה המכרעת הונחתה ב- 9בנובמבר
1938בפרעות הידועות בשם "ליל הבדולח". חנויות ודירות היהודים נשדדו, חלונות הראווה
נופצו ואלפי יהודים נכלאו במחנות-ריכוז. התואנה לפרעות אלו היתה ההתנקשות של היהודי
הרשל גרינשפן באחד מעובדי השגרירות הגרמנית בפריס. בעקבות ההחמרה במצבם, החלה
בריחת יהודים מגרמניה, תחילה לארצות השכנות ולאחר מכן גם לארצות רחוקות.

הפולנים הכריזו חרם 21גם בפולין השכנה התעוררה האנטישמיות לאחר מותו של פילסודסקי.
על סוחרים יהודים ומהומות דמים פרצו ברחבי המדינה. גל הפרעות הגיע לשיאו בשנים
.-1936-1937במרס 1936התרחשו פרעות ביהודי פשיטין – 3יהודים נהרגו ו- 60נפצעו, חנויות
נשדדו ורכוש היהודים נפגע. הפרעות בעיירה פשיטיק, ש-87% מתושביה היו יהודים, הפכו לשם
22דבר ולסמל ברחבי העולם היהודי.

בשנת 1937גברו המהומות בעיירות שבהן התגוררו יהודים ואף אל וורשה הבירה הגיעו. במאי
1937נערך פוגרום בעיר בריסק, שתואר בעיתון "הארץ" מיום 21במאי " :1937חורבן והרס
בהיקף כזה לא חשבנו לאפשרי", אלה הדברים שאמרו חברי וועדת החקירה הממשלתית שבאו
לבריסק לאחר הפוגרום… כ- 800משפחות יהודיות בבריסק היו קורבנות ההרס הנורא בעיר."

.יטסינויזיברה הנחמה הב לחהש תילאגל יתלבה הילעה תוררועתהל עקרה היה הז

חידוש העליה הבלתי לגאלית דרך הים קשורה בשמו של משה גלילי (קריבושיין), בית"רי
מארץ-ישראל שלמד באיטליה. בקיץ 1936ביקר גלילי במחנה פליטים יהודים שברחו מגרמניה
הנאצית. הביקור עשה עליו רושם קשה והתחזקה אצלו המחשבה שהפתרון לבעיית הפליטים
היא בעלייתם לארץ-ישראל. מאיטליה יצא לצרפת וגם שם מצא המוני פליטים יהודים הנודדים
מעיר לעיר. גלילי פנה למנהיגים יהודים והרצה לפניהם את תכניתו לרכז את הפליטים באחד
מאיי יוון ומשם להעלותם באניות ארצה. אמנם הוא מצא אוזן קשבת, אולם לכלל מעשה לא הגיע.
מפריס יצא ליוון לברר אפשרויות של רכישת אניות, ובדרכו חזרה התעכב בווינה. כאן התקשר עם
ראשי הצה"ר שעודדוהו ואף העמידו לרשותו את הכספים הדרושים למבצע, שנקרא על-ידי גלילי
עליית "אף על פי".

במרס 1937עלה גלילי יחד עם 15בית"רים לספינה קטנה בעלת נפח של 50טונות, שעגנה
בנמל היווני פיראוס. הספינה עשתה את דרכה בים במשך חודש ימים, וב- 13באפריל הגיעה
לחופי הארץ, לא רחוק מנמל חיפה. גלילי ירד בסירה לחוף ועשה את דרכו לביתו של עו"ד
אברהם ויינשל, מראשי הרביזיוניסטים בעיר. כך נוצר הקשר עם החוף. בסופו של דבר הורדו
נוסעי הספינה בשלום לחוף והועברו לפלוגות הגיוס של בית"ר. גלילי התקשר עם ערי ז'בוטינסקי,
נציב בית"ר בארץ-ישראל, שגילה עניין רב בעליה הבלתי לגאלית ואף הבטיח עזרה ושיתוף
עיצהו ר"תיב תונוטלש לא הנפ ,הפוריאל ילילג רזח הנושארה הגלפהה תחלצהמ דדועמ .הלועפ
הסדר לפיו הוא יהיה אחראי לצד הארגוני של המבצע, ואילו מוסדות בית"ר יכשירו את המועמדים
.תוריישה תא וביכריו הילעל

אמנם מספר העולים שהביא גלילי בספינה הראשונה היה קטן, אולם זו היתה בבחינת פריצת
דרך. עם התפתחות העליה הבלתי לגאלית, נשכרו ספינות גדולות יותר ונעשו סידורים מתאימים
להורדת העולים, שמספרם הלך לגדל.

אותו זמן נשלח לווינה מן הארץ יצחק בן-עמי (רוזין), חבר האצ"ל ומפקד פלוגת הגיוס של בית"ר
בזיכרון-יעקב. בן-עמי נשלח ביזמתו של ערי ז'בוטינסקי ובברכתו של דוד רזיאל. תפקידו היה
לתאם בין האניות העמוסות בעולים, לבין האצ"ל בארץ שאמור לטפל בהורדת העולים ופיזורם
בארץ (כדי ליצור כיסוי לשהותו באוסטריה, נרשם כסטודנט באוניברסיטת ווינה). לפני צאתו נפגש
בן-עמי עם אליהו לנקין, שפעל כמפקד הארגון במחוז השומרון ובנוסף לזאת שימש גם ראש
"יחידת השומרים" בזיכרון-יעקב. לנקין נתמנה על-ידי רזיאל לאיש הקשר עם האניות והאחראי
23להורדת העולים.

1 "היזימטרא"

בחודש אוגוסט 1937יצאה לדרכה קבוצת בית"רים שנייה, שמנתה 54צעירים וצעירות מפולין,
ליטא ולטביה. הם הגיעו לווינה במסווה של סטודנטים שיצאו לבלות את הקיץ במחנה באוסטריה,
ובכוונתם להמשיך בטיול לדרום אירופה. הם הופיעו בתלבושת ספורט אחידה, והתאכסנו במחנה
היערכות שהוקם בקוטינגברון שבקרבת ווינה ואשר שימש בעבר מחנה קיץ לחברי בית"ר. לאחר
התארגנות יצאו ה"סטודנטים" בדרכם לאלבניה, כולם לבושים במדים כחול-אפור, לסיור בים-
התיכון בהנהגתו של משה גלילי. בהגיעם לעיר הנמל דוראצ'ו, הסתדרו בשורות, ובדגלים מונפים
צעדו ברחובות העיר כשהמתופפים צועדים בראש. כעבור מספר ימים עלו על סיפון אנייה יוונית
"ארטמיזיה" והפליגו לארץ-ישראל. מיד לאחר שהקבוצה עזבה את המחנה באוסטריה, טס בן-
עמי ארצה כדי לתאם את הורדת העולים. בספטמבר הגיעה הספינה לחוף טנטורה. על הפגישה
עם הספינה מספר אליהו לנקין, שהיה אחראי להורדת העולים יחד עם מרדכי פייקוביץ-אלון, ראש
השומרים בבנימינה:


כאשר קיבלנו את הידיעה כי האנייה עומדת להגיע, התקשרנו עם "אגד" שהסכים להעמיד
מספר אוטובוסים לפיזורם של המעפילים, ועם חשכה חיכינו על החוף במקום המותנה.
.הלילב 11 התייה ספאה תעש
שעת האפס הגיעה וחלפה. לא כלום.
ריקם חזרנו בבוקר הביתה. למחרת, בחצות, הבחנו בים בסירה מוארת באורות אדום
וירוק. אף כי ידענו שספינתנו צריכה להיות מואפלת, פלטנו משום-מה כמה סימני איתות.
הסירה נפנתה מיד לעברנו, ובעודה מתקרבת הבינונו כי זוהי סירת משמר-החופים של
המשטרה. מיהרנו להסתתר בין השיחים, ובלבנו תפילה שספינתנו לא תגיע דווקא ברגע
זה. אך ממילא לא הגיעה.
גם בלילה השלישי לא הגיעה הספינה.
לבסוף החלטנו שאין עוד טעם להמשיך במשמרות על החוף, ואני, זה לי בוקר שלישי, שוב
.לצנתהל ידכ ביבא-לתב "דגא" ילהנמ לא יתעסנ
דווקא בלילה הרביעי הגיעה האנייה. מסתבר כי בדרך חל קלקול במנועים והספינה עצרה
לשלושה ימים באיזה נמל יווני לצורך תיקונים.
גלילי ירד בסירה אל החוף והגיע לבנימינה ויצר אתנו קשר…
למחרת כבר דיברתי בביטחון עם אנשי "אגד" ובלילה עלו לחוף 54הבית"רים מנוסעי
הספינה, וביניהם היה גם צעיר בשם שלמה בן-יוסף, שכעבור פחות משנה עלה לגרדום
24 .וכע אלכב


גלילי ערך על החוף מסדר וחזר לבדו לספינה, שהחזירה אותו לאירופה.

2 "היזימטרא"

בינואר 1938התקיימה בווינה תערוכה בין-לאומית, ולא היה כל קושי לקבל ויזה לאוסטריה. כך
התארגנה קבוצה נוספת של בית"רים מפולין, מליטה ומלטביה, ולאחר שהגיעו לווינה הועברו שוב
למקום ההיערכות במחנה בקוטינגברון. הצעירים והצעירות, שהולבשו שוב במדים בצבע כחול-
אפור, נסעו במסווה של סטודנטים היוצאים לסיור בים-התיכון. הם נסעו ברכבת לפיומה ומשם
לאלבניה. בהגיעם לעיר הנמל דוראצי, נערכה להם קבלת פנים נרגשת על-ידי המשפחות
היהודיות המעטות שהתגוררו במקום ואשר זכרו את ההפלגה הראשונה. מלווים ביהודי המקום,
עלו הבית"רים על הספינה "ארמטיזיה". בהיותם על הסיפון, שרו את "התקווה", כאשר עיני
היהודים שעמדו על הרציף זולגות דמעות. הספינה יצאה בפברואר 1938למסעה השני כשעל
סיפונה 86בית"רים. כעבור מספר ימים הגיעה לחופי ארץ-ישראל והעולים הורדו לחוף טנטורה
ללא כל קושי. גלילי חזר עם הספינה לאירופה כדי לארגן את הספינה הבאה.

בפברואר 1938יצא בן-עמי מווינה לפראג (צ'כוסלובקיה) כדי להשתתף בכנס של ההסתדרות
הציונית החדשה (הצ"ח). לכנס הגיעו גם נציגי האצ"ל מהארץ (אברהם שטרן, הלל קוק ואריה
בן-אליעזר) כדי להשתתף בדיון על ענייני עליה וביטחון. בשעת הדיון ציין בן-עמי: "חסרה ההבנה
לרצינות המצב, ואילו התירוץ של חוסר כספים הוא תירוץ מסוכן. בית"ר צריכה לחדול מלהתאים
את עצמה לתנאים האובייקטיביים ולהתאמץ כדי לשנותם. יש לקבוע מיד את חובת העליה
25כעיקרון בבית"ר… "

מעודדים מהצלחת העליה הבלתי לגאלית, הוחלט לנסות ולהביא קבוצות גדולות יותר. לשם כך
מינה האצ"ל נווטים שישתתפו בהפלגות ויתאמו את הנחיתה עם אנשי הארגון שימתינו על החוף.
על בן-עמי הוטל לחזור לווינה כדי לעזור בארגון העליה משם.

בינתיים חלו תמורות פוליטיות באוסטריה שהיוו מהפך בכל הנוגע לעליה הבלתי לגאלית.

ב- 11במרס 1938נכנס הצבא הגרמני לאוסטריה וכעבור ארבעה ימים סיפח היטלר את
אוסטריה לגרמניה. זמן קצר לאחר מכן הוזמנו כמה מפעילי העליה הבלתי לגאלית בווינה,
וביניהם ד"ר פאול הארל (שהיה פעיל באגף המקסימליסטי של התנועה הרביזיוניסטית) ויצחק
בן-עמי, לפגישה עם ד"ר לאנגה, ראש היחידה המיוחדת בגסטאפו לענייניי היהודים. ד"ר לאנגה
קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות ואמר כי ידוע לו שהם עוסקים בסיוע ליהודים להגר לארץ-
ישראל ללא הסכמת הממשלה הבריטית. בהמשך אמר כי ברצונו לעודד את פעולתם זו ולשם כך
מינה אדם מיוחד, את אדולף אייכמן, שיפקח על עבודתם ויעמוד אתם בקשר מתמיד. ואכן אייכמן
הגיש עזרה משמעותית לבן-עמי ואנשיו בארגון העליה הבלתי לגאלית של יהודי אוסטריה.

סיפוח אוסטריה על-ידי גרמניה הנאצית חולל תמורה דרמטית ביחס היהודים הווינאים לגבי
העליה הבלתי לגאלית. בעוד שלפני ה- 11במרס היה כמעט בלתי אפשרי לשכנע הורים יהודים
להרשות לילדיהם להצטרף לקבוצות העולים, הרי שלאחר כניסת הצבא הגרמני לאוסטריה היו
מאות מועמדים לעליה. ככל שהנאצים הידקו את אחיזתם, כך גדל מספר המועמדים להעפלה.

ביוני 1938הגיעה למחנה בקוטינגברון קבוצה שמנתה 381בני-אדם. השלטונות לא הקשו על
יציאת הקבוצה לדרך; הבנק הלאומי של אוסטריה אף הקציב מטבע חוץ להוצאות הנסיעה,
בהתאם לרשימה שהוגשה לגסטאפו, אולם התעוררו קשיים גדולים בקבלת ויזות מעבר וכן ויזות
כניסה ליוון. כאשר הקונסול היווני הסכים להנפיק ויזות ליוון, התעורר קושי חדש – בין הנוסעים
היו רבים נתיני חוץ או חסרי נתינות, ואי אפשר היה להשיג עבורם דרכון אוסטרי. הבעיה באה על
פתרונה כאשר הגסטאפו הוציא עבור אנשים אלה דרכון חד-פעמי ובתוכו חותמת "גם לפלשתינה".
כך הצליחה השיירה לצאת את ווינה בדרכה ליוון, שם חיכה להם משה גלילי, ששיכן אותם
במחנה קיץ באחד האיים. לאחר מכן עלו הבית"רים על שלוש אניות והפליגו לארץ-ישראל. "גלילי
הרגיש עצמו כאדמירל… ובאמצע הים הוא יורד מ"ספינת הדגל" בסירה ועורך ביקורת ביתר שתי
26הספינות כשהאנשים על הסיפון ערוכים במסדר צבאי מלא."

גם הפעם בוצעה הנחיתה בחוף טנטורה, כאשר על הפעולה מנצחים, כבעבר, אליהו לנקין ומרדכי
פייקוביץ-אלון. העולים הועברו מן הספינות לשלוש סירות, 13איש בכל סירה. הסירות נאלצו
לעשות את הדרך מן הספינה לחוף עשר פעמים עד אשר כל העולים נחתו בשלום על החוף. הם
הועברו למקום מיוחד שהוכן עבורם ליד בנימינה ולמחרת בבוקר הועלו על אוטובוסים של "אגד".
בכל אוטובוס ישב שליח של הארגון, והעולים פוזרו בין פלוגות הגיוס של בית"ר ברחבי הארץ.

עם שובו של גלילי לווינה, חל נתק בינו לבין האחראים על העליה הבלתי לגאלית. מסביר זאת
יצחק בן-עמי:


עם נחיתת 381המעפילים סיימנו את שיתוף הפעולה עם משה גלילי. משימתנו גדלה
ודרשה סוגים חדשים של מומחיות. זכיתי להכיר את גלילי היטב בתשעת החודשים
האחרונים והייתי מלא התפעלות מאומץ ליבו, אבל לא יכולנו להסכים לדמיונותיו
הפוליטיים. היינו חייבים לחשוב ולתכנן בצורה רציונלית, ואילו גלילי היה תמיד ספונטני
ורומנטי. הוא חלם על אלפי לוחמי חירות ממושמעים, צעירים מכול תפוצות הגולה,
המפליגים לעבר ארץ-ישראל חמושים ומאומנים היטב, מובילים סיסמאות ודגלים
ותזמורות צבאיות ומערימים בעוז על סירות-המנוע של המשטרה.

זה היה חלום נפלא ואנו פעלנו לקראתו, אבל ראשית ומעל לכול היינו צריכים להציל יהודים
27רבים ככל האפשר.


"לא מצאתי שום לשון משותפת אתם", מספר גלילי בעדותו. בהמשך, הוא אומר כי כאשר הציעו
לו להשתלב בארגון ההעפלה, ענה:


אם לארגן הלאה, אז אני מארגן כפי שארגנתי עד עכשיו ומאחר שהצלחתי, אין כל סיבה
שלא אארגן את זה הלאה באותו אופן. אם אתם רוצים להתלבש על העסק הזה, התלבשו
לכם. אני בין כה וכה לא מגייס יותר אנשים, לא מקבל כסף מאנשים, אני לא עושה כלום.
28הכול בידכם…

אכן, שיטות העבודה של גלילי לא התאימו לעבודה בקנה מידה גדול, ומאחר שהיה
.הנגראתהש הלודגה תרגסמב ומוקמ תא אצמ אל ,טסילאודיווידניא

ההתלהבות בקרב חברי בית"ר שהשתתפו בעליה הבלתי לגאלית היתה רבה ואף שני שירים
מיוחדים חוברו למבצע זה. שירים אלה מבטאים את ההתלהבות לעליה ואת הציפייה לחיים
חדשים במולדת. את "שיר מעפילי בית"ר" כתב משה גלילי בוינה בשנת :1937

להמשך המאמר

:תורעה


.1דב יוסף, השלטונות הבריטי בארץ-ישראל, עמ' .107
.2שם, עמ' .127
.3בשנות הארבעים שימש שמואל כץ חבר במפקדה הארצית של האצ"ל בפיקודו של מנחם בגין.
.4אצ"מ ב S 44/84וכן ספר בית"ר, ב, עמ' .601
.ז"ימ ,יקסניטוב'ז ירע תודע .5
.6פורסם בעיתון האידי "היינט" ב- 29בפברואר 1932ובעברית: כתבים. בדרך למדינה, עמ'
.30 – 19
.7פורסם בוורשה בעיתון "דער מאמענט" באפריל ,1939ובתרגום עברי – בעיתון המשקיף, ב-5
.1939 יאמב
.ז"ימ ,רודירמ בקעי תודע .8
.34 'מע ,רזל .9
.10בן-גוריון, זיכרונות, א, עמ' .679
.11ס"ב, כרך ב', חלק ראשון, עמ' .195
" .12הארץ" מיום .10.12.33
.13לזר, אף על פי, עמ' .49
.14מסמך הבולשת .P.S/12424וכן ראיון עם אחותו דבורה קלפוס-נחושתן.
.528 'מע ,ב ,ה"תס .15
.16בראגינסקי, עם חותר אל חוף, עמ' .27
.17שם, עמ' .36
.18אצ"מ, פרוטוקול ישיבת הנה"ס מיום .19.11.34
.19בראגינסקי, עם חותר אל חוף, עמ' 41
.171 'מע ,ב ,ב"ס .20
.21בשנת 1935נפטר פילסודסקי, שתפס ב- 10במאי 1926את השלטונות בפולין, נבחר
לנשיא ושלט במדינה עד סוף ימיו. בניגוד לרבים מעמיתיו, לא היה פילסודסקי אנטישמי מובהק
והיהודים קידמו בשמחת את הפיכת 1926ששמה קץ לשלטונות מפלגות הימין האנטישמיות.
.22על הפרעות ביהודי פולין, ראה: מלצר, מאבק מדיני במלכודת יהודי פולין .1935-1939
.23בשנות הארבעים נמנה אליהו לנקין עם המפקדה הארצית של האצ"ל בפיקודו של מנחם
בגין, נעצר, הוגלה לאפריקה ולאחר הקמת המדינה חזר ארצה כמפקד האנייה "אלטלנה".
.24לנקין, סיפורו של מפקד אלטלנה, עמ' .30
.715 'מע ,ב ,ב"ס .25
.26לזר, אף על פי, עמ' .94
.27בן-עמי, שנות זעם ימי תהילה עמ' .128
.28עדות גלילי (קריבושין), מי"ז.

להמשך המאמר