האצ"ל בפולין

סקירה על פעילות האצ"ל בפולין, קורסים צבאיים ורכישת נשק, היחסים בין אצ"ל :ריצקת
לבין בית"ר, והמאבק על הבכורה וההנהגה. פעילותם של דוד רזיאל ואברהם שטרן.

ז'בוטינסקי, אצ"ל בפולין, בית"ר, דוד רזיאל, אברהם שטרן, אווקואציה, :חתפמ תולימ
רכישת נשק בפולין.

באפריל 1936נפגש ז'בוטינסקי עם הרוזן רוג'ר ראצ'נסקי, שגריר פולין בלונדון. בפגישה השתתף
גם ד"ר בנימין אקצין, שעמד בראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח).
ז'בוטינסקי העלה את רעיון העלייה ההמונית של יהודי פולין לארץ-ישראל. רעיון זה עלה בקנה
אחד עם האינטרסים של ממשלת פולין, אשר נתבקשה להפעיל לחץ על ממשלת בריטניה
שתפתח את שעריה של ארץ-ישראל לעלייה יהודית. בעקבות הפגישה אישרה ממשלת פולין את
פתיחת משרד הצ"ח בוורשה ושכטמן הוסמך לנהל אותו.

ב- 9ביוני 1936נתקבל ז'בוטינסקי בוורשה אצל קולונל יוזף בק, שר החוץ הפולני, ונוצרה
התשתית לשיתוף פעולה ביניהם. ז'בוטינסקי חיפש פתרון לבעיית היהודים, שהיו עניים ברובם,
וכך הגה את תכנית האווקואציה: יישוב מיליון וחצי נפשות בארץ-ישראל משני עברי הירדן,
בתקופה של 10שנים. מחצית ממספר זה, דהיינו 750,000יבואו מפולין והשאר מרומניה,
מהארצות הבלטיות ועוד. ז'בוטינסקי הדגיש כי העלייה תהיה וולונטרית ואין כל כוונה לכפותה
על איש. עלייה בקנה מידה כזה עשויה היתה לקדם את הקמתה של המדינה היהודית בארץ-
ישראל, וממשלת פולין קיוותה כי מדינה יהודית ריבונית תפתח את שעריה בפני המוני יהודי
בהמשך נקשרו קשרים עם הרוזן מיכאל לוביינסקי, מנהל משרד החוץ הפולני, שנעשה ¹.ןילופ
תומך נלהב של ז'בוטינסקי והציונות. ב- 11בספטמבר נתקבל ז'בוטינסקי לשיחה אצל ראש
ממשלת פולין, הגנרל פ' סלאבוי-סקלאדקובסקי, אשר גילה הבנה רבה לבקשתו של ז'בוטינסקי
שממשלת פולין תלחץ במוסדות חבר הלאומים לפתיחתם של שערי ארץ-ישראל לעלייה המונית.
אמנם, על-פי דרישתה של ממשלת פולין נערך במועצת חבר-הלאומים דיון בשאלת ההגירה
ראש הממשלה גם הפגיש את ז'בוטינסקי עם המרשל ריז-שמיגלי, ²היהודית לארץ-ישראל.
האיש החזק במדינה לאחר פטירתו של המרשל יוזף פילסודסקי.

שר החוץ הפולני נפגש גם עם ד"ר וייצמן, ולהלן פרוטוקול מן הפגישה:

מעניין לציין את ההבדלים בין הגישה של ז'בוטינסקי בשאלת יהדות מזרח אירופה בכלל ויהודי
פולין בפרט, לבין זו של וייצמן. בעוד ז'בוטינסקי דיבר על אווקואציה המונית של יהודי אירופה,
היה וייצמן מתון הרבה יותר. הוא גרס שיש להתאים את העלייה למצב הכלכלי בארץ ועל-כן
העריך כי לא ניתן יהיה להעלות יותר מ- 20עד 30אלף בשנה וגם זאת רק לאחר "שיימצא פתרון
משביע רצון לשאלת ארץ-ישראל". מכאן תובן התמיכה הרבה לה זכו הרביזיוניסטים מממשלת
.ןילופ

במקביל לפגישותיו של ז'בוטינסקי עם ראשי הממשל הפולני, נערכו בארץ פגישות עם הקונסול
הפולני, ויטולד הולניצקי. הפגישות נערכו באמצעות חבר הארגון, משה צ'סלר, שהיה גם פסל
מחונן ומבאי ביתו של הקונסול (צ'סלר היה מוזמן לבתיהם של פקידים בכירים ואנשי הקונסוליות
בארץ כדי לפסל את בני משפחותיהם). את הפגישות עם הקונסול ארגן משה רוזנברג (באותם
⁴ימים מפקד הארגון) ואחר-כך שותפו בפגישות גם חנוך קלעי ואברהם שטרן (חברי המפקדה).
בהמשך נפגש שטרן עם הולניצקי ובין השניים התפתחה ידידות רבה. שטרן מסר את תוכן
פגישותיו לחברי המפקדה ולאחר דיון בנושא, הוחלט לשלוח את שטרן לפולין כשליח הארגון
(הפגישות עם הולניצקי נמשכו גם לאחר ששטרן נסע לפולין). בפגישות אלה הועלו לפני הקונסול
השקפות הארגון על זהות האינטרסים בין הציונות לבין ממשלת פולין, דהיינו, שככל שהאצ"ל
יגביר את תגובותיו בארץ, כך ייחלש מעמדם הפוליטי של הערבים וכך תתאפשר עליית יהודים
מפולין. אגב, פגישות אלה לא הובאו לידיעתו של ז'בוטינסקי, ובדו"ח של הקונסול מיום 5בינואר
1938הוא מציין את אי שביעות רצונו של שטרן ממנהיגות המפלגה הרביזיוניסטית: "במשך
השנתיים האחרונות המפלגה הרביזיוניסטית עשתה מעט מאוד וזוהי הסיבה שלאחרונה המפלגה
⁵ " …הניח תא הדביא

כשהגיע אברהם שטרן לוורשה (בנובמבר ,)1937מצא שם את הלל קוק, שנשלח על-ידי רזיאל
קודם לכן כדי לעסוק בגיוס כספיים עבור האצ"ל. מיד לאחר בואו התקשר שטרן עם ד"ר י' שכטמן
(שעמד בראש משרד הצ"ח בוורשה) ובידו מכתב מאת ז'בוטינסקי: "עשה-נא למען המוכ"ז כל
מה שאתה נכון לעשות למעני". בעקבות מכתב זה הופגש שטרן עם פקידי ממשלה בכירים
במיניסטריונים שהיתה להם נגיעה בעניינים החשובים לארגון. בפגישות אלה "הוא עשה רושם
מצוין והובטח לו להעמיד לרשות הארגון נשק ותחמושת בעין יפה: חלק מזה כמתנת-חינם והשאר
⁶ייפרע במזומנים או בשיעורים נוחים".

אין לתאר את עבודתו של שטרן בפולין ללא עזרתה הפעילה של משפחת שטרסמן. הזוג ליליה
וד"ר הנריק שטרסמן באו ממשפחות עשירות שהשתייכו לחוג המשכילים המתבוללים. הנריק
שטרסמן סיים את לימודי המשפטים בהצטיינות, נתקבל לעבודה במשרד המשפטים הפולני
והיה לפרקליט מחוז וורשה, בנוסף להיותו מרצה לקרימינולוגיה באוניברסיטה הוורשאית. הוא
היה בין היהודים היחידים שהגיע לדרגה כה גבוהה בהיררכיה הממשלתית. ליליה, שהיתה אישה
תינלאמשה תויטילופומסוקל העדוותה סירפב .תורפסו הנידמה יעדמ סירפב הדמל ,המישרמו הפי
והיתה פעילה באיגוד ידידי "פאן אירופה" ו"הליגה לזכויות האדם". לאחר שובה לוורשה נישאה
לד"ר הנריך שטרסמן, ועם התגברות האנטישמיות בפולין מצא הזוג את דרכו חזרה ליהדות.
ידידם, ד"ר דוד פייגנברג, מפעילי סניף הצה"ר בוורשה, יצר את הקשר בין הזוג שטרסמן לראשי
.תיטסינויזיברה הגלפמה

עם בואו של אברהם שטרן לוורשה, הוא הוזמן למשפחת שטרסמן כדי להרצות על רעיונות
האצ"ל לפני חוג הידידים של המשפחה, שכלל משכילים יהודים מן השכבות המתבוללות.
כתוצאה מהרצאתו של שטרן, שעשה רושם רב על שומעיו, הלך והתגבש חוג קבוע שחבריו
התלכדו במועדון משלהם שנקרא בשם "ירדן" ("יורדאן"). במועדון אפשר היה למצוא מבחר מן
העיתונות העולמית ומן העיתונות העברית ועל אחד הקירות היתה תלוייה מפה גדולה של ארץ-
ישראל שצויינה בשם "מדינת היהודים". הפעילות במועדון הלכה וגברה עד אשר הוא "נעשה
מטרה נכספת להמוני סנובים. הכניסה למועדון יורדאן שימשה נושא לאמביציה – מעין הכניסה
לדרבי קלאב בלונדון. ב- 1939אירגן המועדון נשף-פורים גדול, רעיון משונה בשביל חוגים שנהגו
להעמיד בביתם עץ אשוח בחג המולד. להשיג כרטיס-כניסה לנשף זה של יורדאן נעשה דבר
⁷חשוב כל-כך, שכל שאר הנשפים החווירו לעומתו".

באוגוסט 1938הציע שטרן לליליה שטרסמן להוציא עיתון בשפה הפולנית שיביא את דבר הארגון
בפני המשכילים היהודים והלא-יהודים בפולין. לאחר התלבטויות רבות נקבע שם העיתון "ירושלים
המשוחררת" ("ירוזולימה ויזוולונה"). יוזמי העיתון ביקשו לפרסם מתחת לשם הראשי שם משנה:
"בטאון המאבק המזוין למדינת היהודים" (המונח "מאבק מזוין" שימש את הלגיונות של פילסודסקי
בזמן מלחמת השחרור של העם הפולני). אולם משרד הפנים הפולני סירב לאשר את שם הלוואי
כדי לא להרגיז את השגרירות הבריטית ועל-כן הוחלפה כותרת המשנה ל"כתב עת המוקדש
למאבק למען ארץ-ישראל". לקראת צאת הגליון השלישי "החלטנו לתת כותרת, שתזדקר לעין
בקיוסקים, מפה או סמל. אני הצעתי: שמעו, יהיה זה קשה לצייר אבל נעשה כך – נצייר מפה
של ארץ-ישראל השלמה ועל רקעה זרוע עם רובה וכתובת "רק כך". כל זה נראה מסובך, אולם
החלטנו לנסות, וד"ר באור, שהיה לא רק רופא מצויין אלא גם שרטט מובחר, צייר את השער,
⁸שאחר-כך הפך להיות סמלו של הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל".

העיתון, שיצא תחילה אחת לחודש, זכה להצלחה רבה וכעבור שלושה חודשים הפך לשבועון.
הוחלט לא לפרסם את שמות כותבי המאמרים וכך נשאר הדבר עד הסוף. בין הכותבים היו: ד"ר
שטרסמן, שטרן, ד"ר פייגנברג, ד"ר באור ואייזיק רובינשטיין. בעיתון ניתנו סקירות על הנעשה
בארץ-ישראל ובעולם היהודי, על נושאים ציוניים וכן מאמרים על התפתחות הכוח העברי המזוין.
בגלל רמתו הגבוהה זכה העיתון לתפוצה של 4,000עותקים והוא הצליח לחדור לחוגי
האינטליגנציה הפולנית ובהם חברי ה"סיים" (הפרלמנט הפולני), חוגי הצבא והפקידות
.הריכבה תיתלשממה

תאריך הגליון האחרון של "ירושלים המשוחררת" היה 5בספטמבר ,1939חמישה ימים לאחר
פלישת גרמניה לפולין. ליליה הכינה אותו לבדה, ובמקום 32עמודים, כפי שהיה קודם לכן, כתבה
רק ארבעה. הגיליון הודפס ונארז – אולם אל הקוראים לא הגיע. בלילה האחרון נפלה פצצה
.דמשוה לכהו ,סופדה-תיב לע תינמרג

בנוסף ל"ירושלים המשוחררת", יצא לאור בוורשה עיתון ביידיש בשם "די טאט" ("המעש")
בעריכת נתן ילין-מור ושמואל מרלין. היה זה ביטאונו של האצ"ל והגיליון הראשון יצא ב- 14
ביולי .1938העיתון היה מיועד להמוני בית ישראל ופורסמו בו פרטים מפעולות האצ"ל בארץ.
גם עיתון זה זכה להצלחה רבה, וכך הופץ דבר הארגון ברחבי פולין.

ד"ר שטרסמן וחוג המשכילים של מועדון "הירדן" עזרו רבות לשטרן ביצירת קשרים עם חוגי
השלטון והצבא הפולני. את קשריו אלה ניצל שטרן כדי לשכנע את הממשלה הפולנית לעזור
למלחמתו של האצ"ל במתן אימונים צבאיים ואספקת נשק.

כבר בראשית שנות השלושים החלו קשרים צבאיים בין הצבא הפולני לארגון הרביזיוניסטי "ברית
החייל". ארגון זה של חיילים משוחררים, שהוקם בפולין באישורם של משרד הפנים והצבא, עודד
את קיומם של אימונים צבאיים בקרב האוכלוסייה היהודית בפולין. יש לזכור כי על-פי החוק
הפולני, חייב היה כל צעיר בהגיעו לגיל 18לעבור אימונים טרום צבאיים בהדרכת קצינים וסמלים
מהצבא הפולני (גיל גיוס החובה היה .)21אימונים אלה, שנערכו בעיקר בקרב תלמידי הגימנסיה,
היו במסגרת ה- (.P.Wראשי תיבות בפולנית שפירושן: הכנה צבאית). היו אלה אימונים שבועיים
שנמשכו במשך שנתיים ובסופם התקיים קורס מרוכז במחנה צבאי.

גם תנועת הנוער בית"ר קיימה אימונים טרום-צבאיים, בהדרכת מפקדים שהשתייכו ל"ברית
החייל". לא תמיד הורשו הבית"רים להתאמן בנשק תקני, ועל-כן נהגו לעיתים להשתמש ברובי
אוויר במקום ברובים אמיתיים.

בנובמבר 1936שלחה הקונסוליה הבריטית בוורשה דו"ח מיוחד לבולשת בארץ שנושאו:
בדו"ח מסופר על חברי בית"ר ו"ברית החייל" שעוברים ⁹הארגונים הצבאיים היהודיים בפולין.
אימונים צבאיים בהדרכת מפקדים מן הצבא הפולני. על-פי הדו"ח, מאורגנים חברי בית"ר
בפלוגות וגדודים, לומדים את השימוש ברובים ובאקדחים ושומרים על קשר עם האצ"ל בארץ.
לאחר האימונים עולים חברי בית"ר לארץ-ישראל והשלטונות הפולניים מאפשרים להם לקחת
אתם רובים ואקדחים שנקנו אופן פרטי. בבואם ארצה, מצטרפים העולים כחברים ב"ארגון". זאת
ועוד, אותם צעירים יהודים המוכיחים כי יש בידם אישור עלייה, מקבלים מיד דרכונים כדי לאפשר
להם לעזוב את פולין. לעומתם, צעירים נוצרים בגיל גיוס אינם מורשים לעזוב את המדינה לפני
גיוסם לצבא.

בחודש מאי ויוני ,1938בזמן שהותו בארץ, ניסח שטרן עם ו' הולניצקי (קונסול פולין בירושלים)
טיוטת הסכם דברים בין ממשלת פולין ובין האצ"ל, לפיו מתחייב האצ"ל לזרז את ארגונם של
מחנות האימונים לצעירים מגויסי האצ"ל בפולין ואת עלייתם ארצה. ממשלת פולין, המעוניינת
בהגירת היהודים משטחה, תעזור לאצ"ל במתן נשק ובמקומות לאימונים, ואף תשתדל, במידה
שהתנאים המדיניים יאפשרו לה, ללחוץ על ממשלת בריטניה להתיר את כניסת יהודי פולין
לארץ-ישראל. את טיוטת ההסכם הזה הביא שטרן לדיון בישיבת המפקדה, וכל חברי המפקדה
¹⁰אישרו אותו. שטרן יצא שוב בסוף יולי 1938לוורשה כדי להתחיל לארגן את מחנות האימונים.
בעקבות הפגישה העביר הולניצקי את בקשת האצ"ל למשרד החוץ הפולני בוורשה: "[…]

בפגישתי עם ראשי הארגון הם הציעו שהצבא הפולני יארגן מחנה מיוחד לאימונים עבור מפקדיו
¹¹הבכירים. לטענתם תהיה זאת העזרה הטובה והזולה ביותר שממשלת פולין יכולה לתת להם".

הרשויות השונות דנו בבקשת האצ"ל ובאביב 1939קרמה התכנית עור וגידים. הקורס הצבאי
הזה, יחד עם זירוז העלייה הבלתי לגאלית, היוו את הפירות הממשיים של היחסים בין
הרביזיוניסטים לממשלה הפולנית. קיום הקורס הצבאי, היה צעד ללא תקדים מצד ממשלת
פולין בעזרה שהגישה לאצ"ל, בייחוד בהתחשב בעובדה שכל משתתפי הקורס היו נתינים זרים.

כממונה על הקורס מטעם הארגון נתמנה מרדכי סטרליץ, שליח הארגון בפולין.

על היציאה לקורס מספר אליהו לנקין, אחד המשתתפים:

למחרת החלו ההכנות לנסיעה. ממשיך ומספר לנקין:

תכנית הלימודים נחלקה לשניים: אימון צבאי סדיר, ואימון לוחמי מחתרת. האימון הסדיר כלל:
אימון הפרט, הכיתה והמחלקה וכן הרצאות על הפעלת פורמציות גדולות יותר, טקטיקה צבאית,
וטופוגרפיה. החלק השני כלל חבלה, קונספירציה, מלחמה פרטיזנית ותכנון פעולות טרור
במחתרת נגד מטרות שונות. כן ניתנו מושגים יסודיים בתכנון התקוממות מזוינת נגד שלטון זר.

קורס הקצינים בפולין חולל מפנה יסודי בהדרכה ובאימונים של הארגון, ותוצאותיו ניכרו
במערכותיו גם בשלבים מאוחרים. בתחילת הפעולות נגד הבריטים, נעשה שימוש רב בהכנת
מוקשים חשמליים ומוקשי מגע למיניהם. כן נוצל הידע בהכנת משדרים חשאיים, ארגון פעולות
.תיתרתחמ תוליעפל תורושקה תופסונ תוקינכטו בוקיע

בימים של סיום הקורס, הגיע זאב ז'בוטינסקי לפולין וכל החניכים נסעו לוורשה להקשיב לנאומו.
הם קיבלו הוראות חמורות לא להתבלט ולא לספר לאיש, אף לא לז'בוטינסקי עצמו, על אודות
הקורס. בנאומו פנה ז'בוטינסקי בהתרגשות אל קהל מאזיניו וקרא: "אם לא תחסלו את הגולה –
תחסל הגולה אתכם!". באותו מעמד הקדיש ז'בוטינסקי חלק מנאומו לאצ"ל וכאשר קרא: "יחי
הארגון הצבאי הלאומי!" נזדעזעו הקירות מקול הקריאות "יחי!" של אלפי שומעיו, קריאות
שנמשכו כרבע שעה ללא הפסקה. איש לא ידע, כמובן, שבתוך הקהל היו פזורים כעשרים
¹⁵מפקדי אצ"ל בכירים…

יעקב מרידור מספר בעדותו שחניכי הקורס קיבלו הוראה מאברהם שטרן שלא להשתתף
אם אמנם אלה היו ההוראות, הרי שהחניכים לא הקפידו ¹⁶באספות שבהם יופיע ז'בוטינסקי.
לשמור עליהן.

יש להניח שז'בוטינסקי לא ידע על קיום הקורס בהרי הקרפטים. לפי שכטמן פנה הרוזן לוביינסקי
באביב 1939אל ז'בוטינסקי ובירך אותו "על הצלחת הקורס של הארגון… ז'בוטינסקי הרגיש
נבוך; הוא אפילו לא ידע על קיומו של הקורס. לאחר מכן שאל את מנחם בגין, ששימש אותו זמן
¹⁷נציב בית"ר בפולין; האם הם אנשינו?"

ארבעה ממשתתפי הקורס (שלמה בן-שלמה, יעקב פולני, צבי מלצר ומיכאל רבינוביץ) נשארו
בפולין כדי להדריך את מפקדי "התאים החשאיים" (ראה להלן), ואילו יעקב מרידור נשאר כדי
.הצרא ותחילשו ינלופה אבצהמ לבקתנש קשנה תזיראב לפטל

כזכור, עסק תהומי בתחילת שנות השלושים ברכישת אקדחים בפולין והעברתם ארצה במזוודות.
באותם ימים פנה תהומי אל אברהם שטרן, שעשה בהשתלמות לימודים באיטליה, וביקש אותו
להפסיק את לימודיו ולנסוע לפולין כדי לטפל במשלוחי הנשק ארצה. היו אלה רכישות מסוחרים
פרטיים תמורת תשלום במזומנים. כדי לרכוש נשק "כבד" יותר (רובים ומכונות ירייה) היה צורך
במגע עם הממשלה הפולנית. כאמור, עם הגיעו של שטרן לוורשה בנובמבר 1937הצליח,
בעזרת ז'בוטינסקי והזוג שטרסמן, ליצור קשרים הדוקים עם ראשי הממשל ועם קציני צבא
בכירים. בפגישות אלה התרכז שטרן בשלושה נושאים עיקריים: אימונים צבאיים בהדרכת הצבא
.אבצה ינסחממ קשנ לש תולודג תויומכ תשיכרו ;תילאגל יתלבה היילעב הלשממה תרזע ;ינלופה
הממשלה הפולנית היתה נדיבה בכל שלושת התחומים וכאמור עזרה בהדרכה צבאית, וכן
בעלייה בלתי לגאלית. בנושא הנשק היתה הממשלה זהירה יותר ועמדה על-כך שהוא יינתן
תמורת תשלום וזאת כדי לשמור על יחסים תקינים עם ממשלת בריטניה. הממשלה הפולנית
אף הסכימה להעמיד לרשות ז'בוטינסקי אשראי גדול בסך 212,000זלוטים ובלבד שבאופן
פורמלי לא יינתן הנשק ללא תשלום. במכתב של ז'בוטינסקי מיום 12במאי 1939למשרד החוץ
הפולני, הוא מודה על העזרה הזו: "נודע לי כי עזרתכם האדיבה אפשרה לרכוש סחורה בסכום
של 212,000זלוטים. ברצוני להביע בזה את תודתי העמוקה. אני מקווה כי עזרה זו תהווה צעד
¹⁸חשוב לקראת הגשמת מטרותינו, ולאחר מכן תתאפשר החזרת החוב".

מקבל המכתב מספר כי הקבלה היתה חתומה בידי ז'בוטינסקי עצמו. דובר על-כך שיהיה זה חוב
של כבוד שיוחזר לאחר הקמתה של מדינת היהודית בארץ-ישראל.

במכתב אחר כתב ז'בוטינסקי ביום 21ביוני 1939מכתב צופן לרוזן לוביינסקי ובו התייחסות
להלוואה עבור רכישת הנשק: "כפי שאמרתי לך הבוקר, קרן תל-חי הגישה בקשה למשרד האוצר
[הפולני] לרשיון לשלוח לארץ-ישראל מטען של שמיכות, נעלים וכו' כולל גם כמות של מלט בשביל
¹⁹חלוצינו שם".

בנוסף לאשראי שהעמידה הממשלה הפולנית לז'בוטינסקי, נרכש נשק בסכום נוסף של כ-
125,000זלוטים (שהם שווה ערך ל- 5,000לירות שטרלינג, או )25,000שתרם מארקוביצ'י
קלאז' – יהודי רומני עשיר, שמקום מושבו היה בלונדון ובפריס. הוא הוקסם מנאומיו של
ז'בוטינסקי ותרם רבות למפלגה הרביזיוניסטית ולאצ"ל. אגב, הוא התנה את מתן התרומה
בכך שהכסף יוקדש אך ורק לרכישת נשק ושנציגו יבדוק את טיב הנשק לפני הישלחו לארץ-
ישראל, כפי שאכן היה. בסך הכל נרכש נשק בשווי גדול בהרבה מסכום ההלוואה והתרומה
של מארקוביצ'י גם יחד.

כיום אין כל אפשרות לברר במדויק את כמות הנשק שהעמיד הצבא הפולני לרשות האצ"ל. ידוע
כי היו שלושה משלוחים: האחד בסתיו ,1938השני באביב 1939והגדול בכולם בספטמבר
.(השרווב רבד לש ופוסב ראשנש חולשמ) 1939

ממסמכי הארכיון הפולני ניתן ללמוד כי אחד המשלוחים כלל 500רובים "ללא כידונים וחגורות
וללא סימון בית-החרושת, ארוז בארגזים רגילים במחיר של 125זלוטים לרובה", וכן מיליון
²⁰כדורים. בנוסף לזאת הוזמנו 40תת מקלעים ו- 250,000כדורים.

ליליה שטרסמן טוענת בעדותה שבסך-הכל היו בכל המשלוחים (שהועברו למחסני האצ"ל
בוורשה) 8000רובים וכן כמות גדולה של תחמושת וחומר נפץ. לפי עדותו של יעקב מרידור,
שהיה ממונה על אריזת הנשק ושליחתו ארצה, היו במחסנים שהועמדו לרשותו 20,000רובים
וכן מכונות ירייה ותחמושת לרוב. ייתכן שההסבר לפער בין שתי העדויות נעוץ בכך שהצבא היה
מוכן למסור 20,000רובים, אלא שבפועל העביר רק .8000

המשלוח הראשון, שכלל מאות רובים, הגיע ארצה בסוף 1938ושטרן הגיע במיוחד כדי לפקח על
פריקתו. הנשק היה מוסתר בתחתית של מכונות כביסה וכן באמצעות ליפטים (ארגזים גדולים)
שבתוכם אחסנו עולים חדשים את רהיטיהם. הגיעו בעיקר רובים חדשים מתוצרת צרפת, שהיו
בשימוש הצבא הפולני עד שהוחלפו ברובים מתוצרת פולנית.

על הקורות את המשלוח האחרון, שלא הגיע ארצה, מספרת ליליה שטרסמן בעדותה:

ביולי ,1939עקב התערבות השלטונות הבריטיים, הפסיק המטה הצבאי הפולני את אספקת
²²הנשק לארגון ההגנה.

בנאום הסיום של קורס הקצינים שהתקיים בהרי הקרפטים, רמז שטרן לראשונה על תכנית
הפלישה לארץ-ישראל. על-פי תכנית זו תנוצל העלייה הבלתי לגאלית להעלאת 40,000לוחמים,
מצוידים במיטב הנשק, שיפליגו בעשרות אניות. הפלישה תתואם עם האצ"ל בארץ, שישתלט על
החופים ויאפשר את עלייתם של הלוחמים.

כדי לבצע את התכנית הזו הוחל באימונים אינטנסיביים של לוחמים ומפקדים במסגרת של "תאים
חשאיים" בפולין, בליטה ובלטביה. במקביל נעשו, כאמור, מאמצים רבים כדי להשיג נשק בכמויות
גדולות וכן עשרות אניות באמצעותן תבוצע הנחיתה.

התא החשאי הראשון הוקם עוד בשנת 1935בקן בית"ר בהורוכוב (פלך ווהלין). היה זה בעקבות
פעילותו של משה סבוראי שעשה בפולין בשליחות הארגון. לאחר שסבוראי סיפר להם על פעילות
האצ"ל בארץ, הרגישו מקצת מן הצעירים כי הפעילות בבית"ר אינה מספקת אותם, והם התארגנו
במסגרת תא חשאי, בראשותו של דוד טהורי (זוברמן). התא היה מתכנס מחוץ לקן בית"ר וחבריו
הקפידו על החשאיות. היה ברור להם שאם תיוודע ההתארגנות לנציבות בית"ר – יביא הדבר
לפיזור התא. תכנית הלימודים שגובשה עבור התאים כללה הרצאות בתולדות מלחמות השחרור
של עמים אחרים, שדאות, ידיעת ארץ-ישראל ולבסוף אימונים באקדחים. פעילות התא כוונה
לקראת עלייתם של החברים לארץ-ישראל.

באופן ספונטני צצו תאים דומים גם במקומות אחרים בפלך ווהלין ואף נוצר קשר בין התאים
השונים. הוחל בהחלפת חומר לימודי ובלוצק נערך לחברי התאים קורס מיוחד שנמשך שלושה
ימים. בקורס השתתף קצין יהודי מצבא הפולני, שלימד את החניכים את השימוש באקדח וברובה
וכן שדאות. תא פעיל במיוחד היה בברנוביץ (עיירה בפלך ווהלין) שבראשה עמד יעקב בנאי
(לימים מראשי לח"י).

בחופשת הקיץ של שנת 1937אורגן קורס ארצי מרכזי למדריכי בית"ר בעיר לודז', בפיקודו של
אהרון פרופס, נציב בית"ר בפולין, וסגנו שימש אברהם אמפר. התסיסה שהביאה לייסוד התאים
בעיירות השונות של פלך ווהלין הורגשה גם בקרב משתתפי הקורס. אמפר עקב מקרוב אחר
התסיסה הזו ולקראת סיום הקורס זימן כמה מן החניכים הבולטים והביאם בסוד התאים. באותה
פגישה הוחלט שכל משתתף יקים בעירו תא חשאי, וכל התאים יהיו קשורים ביניהם לתא מרכזי
אחד. נקבעו סיסמאות לצורכי קשר בין התאים ונקבעה מסגרת הלימודים שכללה סדרת הרצאות
וכן שימוש בכלים קטנים, רימונים וחומרי נפץ. הפעילות בתאים חייבת היתה להתנהל על טוהרת
החשאיות; כל תא היה מורכב מ- 5אנשים וראשי התאים היוו תא נפרד. חברי תא אחד לא הכירו
חברים מתא אחר. לכל עיר התמנה אחראי, והערים היו מאוגדות למחוזות. בראש המפקדה עמד
²³אברהם אמפר.

היו מקומות, כמו בברנוביץ, שם כל מפקדי קן בית"ר היו גם מפקדים בתאים ועל-כן לא היו בקן זה
חיכוכים בין שני הגופים. אולם באותם קננים (מילת הרבים של קן) שבהם נותרו בבית"ר מפקדים
שלא היו מאורגנים בתאים, רבו הסכסוכים והחיכוכים. נציבות בית"ר החלה במסע הסברה נגד
התאים בטענה כי קיום ארגון בתוך ארגון יביא בסופו של דבר לפילוג. לדעת הנציבות אין צורך
בגולה בארגון צבאי שנעשה במסגרת התאים. בגולה יקבל הנוער את חינוכו הלאומי באמצעות
בית"ר ולאחר שיעלה ארצה יצטרף לאצ"ל. הנציבות אף נקטה בצעדים משמעתיים נגד אברהם
²⁴אמפר ונתן פרידמן-ילין, ממארגני התאים, והרחיקה אותם משורות בית"ר.

אברהם שטרן, שכאמור הגיע לוורשה בנובמבר ,1937גילה עניין מיוחד בתאים החשאיים. כדי
לתת תנופה לארגון התאים, רתם למשימה שניים מעוזריו: נתן פרידמן-ילין מנציבות בית"ר
ושמואל מרלין, המזכיר הכללי של הצ"ח בפולין. פרידמן-ילין סייר ברחבי פולין כדי ליצור קשר
בין התאים השונים וכן כדי להקים תאים חדשים ולהכניסם תחת כנפי הארגון הצבאי הלאומי.
כאשר נשאל באם עניין התאים ידוע לראש בית"ר, ענה שז'בוטינסקי הוא המצביא העליון של
שארב דמעש ,רפמא ²⁵הארגון וקובע את מדיניותו, אולם אין הוא נכנס לפרטים ארגוניים.
המפקדה הארצית של התאים, נתמנה למרכז ארצי. במרס 1939הגיע לפולין מרדכי סטרליץ
כשליח הארגון והוטל עליו לקבל את הפיקוד על כל רשת התאים. כן הוטל עליו לפקח על התאים
שהחלו להתארגן בליטא השכנה.

פעילות האצ"ל בליטא קיבלה תנופה עם ביקורו של שטרן בקובנה בשנת .1938הוא השתתף
בחוגי בית, שבהם הסביר את מטרות האצ"ל ופעולותיו. בעקבות פגישות אלה גברה התארגנותם
של תאים נוספים וכן הוחל בגיוס כספים עבור הארגון. סכומי הכסף שנאספו הוקדשו לרכישת
נשק, רובים ואקדחים. במאי 1938ביקר בקובנה זאב ז'בוטינסקי, שם נפגש עם ראש ממשלת
ליטא, הגנרל צ'רנוס. הביקור גרם להתעוררות כללית בקרב יהודי ליטא והגביר את כוחה של
המפלגה הרביזיוניסטית ובתוך כך גם את האהדה לאצ"ל ולפעולותיו.

תאי האצ"ל בליטא התפתחו ללא משברים ארגוניים, במידה רבה הודות לאישיותו של נציב בית"ר
יוסף גלוזמן. באוגוסט 1939הוקם מחנה מרכזי לכל חברי בית"ר הבוגרים (מעל גיל ,)17שמנו
כ- 300חברים. רובם ככולם צורפו לתאים החשאיים של האצ"ל והחלו בקבלת הכשרה צבאית
שכללה אימונים בנשק קל.

.1מלצר, מאבק מדיני במלכודת יהודי פולין ,1929-1935עמ' 148ואילך.
.2כץ, ז'בו, עמ' .971
.3י' הלר (עורך), "המדיניות הציונית בשנים .1936-1938במאבק למדינה", מקורות לתולדות
עם ישראל, ספר י"ג, עמ' .214
.ז"מ ,גרבנזור השמ תודע .4
.Weinbaum, A Marriage of Convenience, p. 129 .5
.6שכטמן, ז'בוטינסקי, ג, עמ' ,230מצוטט אצל דוד ניב, מערכות האצ"ל, ב, עמ' .163
.7עדות אילה לובינסקי (שטרסמן), מ"ז על-.4
.8עדות אילה (ליליה) לובינסקי (שטרסמן), מ"ז.
47/145 ,ה"תא ,No.P/13658/2205/12 רפסמ תשלובה ח"וד .9
.10עדות אהרון חייכמן ומרדכי סטרליץ, מכון ז'בוטינסקי, עס – .7
Weibaum, A Marriage of Convenience p. 144. .11
.12צבי אבן-זהב, אבנר ארליך, שלמה בן-שלמה, משה הורביץ, ירחמיאל הלוי, שלמה לוי, אביאל
כץ, יעקב אליאב (לבשטיין), אליהו לנקין, שלמה לם, מרדכי מאיר, צבי מלצר, צבי מרומי, יעקב
מרידור, משה נחמד, שלמה פוזנר, יעקב פולני, זלמן פורטנוי, צבי פרונין, יצחק צלניק, מיכאל
רבינוביץ, דב רובינשטיין וצבי רנד.
.13לנקין, סיפורו של מפקד אלטלנה, עמ' .42
.14שם, שם.
.15שם, שם.
L. Weinbaum, A Marriage of Convenience,, p. 150 .16
.17שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, עמ' .457
L. Weinbaum, A Marriage of Convenience, p. 139 :לצא טטוצמ .18
.19כץ, ז'בו, עמ' .1005
L. Weinbaum, A Marriage Of Convenience, p. 138 .20
.21עדות אילה לובינסקי (שטרסמן), מ"ז.
.973 'מע ,ב ,ה"תס .22
.23בנאי, חיילים אלמונים, עמ' .18
.24שם, עמ' .27
.169 'מע ,ב ,בינ .25