שיחות של הרב יחזקאל לווינשטיין, "משגיח" בישיבת פונוביז (pdf)

פברואר 4, 2010 · בית

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫אגה"ע ‪4 bS-‬ח‪1‬לאלון‪4414‬י*נש‪114*%‬ע"‪%‬‬
‫משגיהתיחציד~יל‪41‬צתבנירופוציצ‪'1‬‬
‫שיחות‬

‫הבנת משפטה'‪-‬יסוד למדתנושאבעול‬
‫מבשרי אחזהאלו‪-‬ה‬
‫בןארבעים שנהידעוהכיר אברהם אתבוראו‬
‫י תשובהמיוה"כעד הושענא רבה‬
‫עשרתימ‬
‫כי כלדרכיו משפט‬
‫בחינות המנוחה‬

‫ד‬
‫ז‬

‫י‬

‫ע‬

‫יד‬
‫יז‬

‫ביאוריםבפרקי אבות‬

‫ליקוטמאמרותיו‬

‫עמל התורה‪-‬כיטוביםדודיךמיין‬

‫דבריםיקרים‬

‫פנינינו‬

‫פנינירבינויחזקאל‬
‫הרב הדומה למלאך‬

‫"המשגיח"‬

‫זכרונותמחיי הסבאזצ"ל‬

‫"'גיס‬

‫הרבחייםירוחםגינזבורג כג‬
‫הרבחייםירוחםגינזבורג כז‬
‫הרבדן ספל‬

‫כס‬

‫הרבמאירהיילזר‬

‫‪15‬‬

‫הרבחייםירוחםגינזבורג מ‪3‬‬

‫הרבאליעזרגינזבורג‬

‫ה עורה‬

‫קו"‬
‫‪ / 0‬ע ע ש ר ‪ ,‬ה תשמו‬

‫ע‬

‫‪1‬‬

‫‪lddL‬‬

‫מד‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ו‬

‫קול‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪111‬צ‪11111‬‬

‫שיחות‬

‫זילעוינשטיין זצ"ל‬
‫הגה"צרבייחזקאל‬
‫ה‪.‬‬
‫ל‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫(‬
‫‪.‬‬
‫הבנת משפט ה' יסוד למדת נושא בעול‬
‫‪,‬‬

‫‪.. , :‬‬

‫‪1‬‬

‫דומהבעיניכי אחת הסיבות המרכזיות לאדישות בה אנושרויים‪,‬ואין‬
‫אנו מתעוררים ומתחזקים מכל אשר קורה 'אתנו‪ ,‬מפני‪ .‬שכבר הורגלנו‬
‫להיות במצבים דומים‪,‬כי תכונת ההרגל היא המונעת כל התחזקות‬
‫והתחדשות‪ ,‬ולכן אף שמצב הזמן מטבעו היהחייב להביאנולידי חיזוק‬
‫מ"מ ההרגלמפריע לכך‪.‬‬
‫וש הסוברים שמביון שימים אלו הם ימות המשיח‪ ,‬משום כך עלינו‬
‫להיות שקטים ושלוים‪,‬כי הלא הכל מצפים וממתינים‪.‬לימיםיאלו‪ ,‬אבל‬
‫באמת הבנה זו מוטעית מיסודה‪ .‬ויש לראות זאת בוציאת מצרים‪,‬‬
‫שבודאי זכות גדולההיתהלהיותביציאת מצרים ובמעמד הרסיני‪ ,‬ומכל‬
‫מקוםחזינן שלא הבל זכו לצאת ממצרים‪",‬וחמושיםיצאןבנ* ישראל"‬
‫(שמותי"גי"ח)‪ ,‬ואיתא במדרש וחמושים אחד מחמשה;ויתר‪,‬ד' החלקים‬
‫מתובימי החושך‪ ,‬ואף שכולם ראו את כלהניסיםשהיוביציאת מצרים‪,‬‬
‫וראו את הנהגת הקב"הע"י משה‪ ,‬מ"מ ברגע האחרון קודם היציאה ממש‬
‫מתו ולא זכו להיות מכלל היוצאים‪ .‬ואל נא נאמר שהיו חוטאים גדולים‬
‫ורשעים גמורים ולכן לא יצאו ממצרים‪ ,‬דאיתא במדרש שם שהיתה‬
‫עליהם טענה מסויימת‪ ,‬שהיה להם שררות ‪11‬עפד במצר‪,%‬וה‪1‬ה‪ -‬חסר‬
‫להם בשאיפה והרצון העז לצאת ממצרים‪ ,‬ומשו"ה נענשו ולא יצאו‬
‫ומתו בימי החושך‪ ,‬ועדלימי החושך לא הכירו כלל בחסרון השאיפה‬
‫אצלם‪ ,‬ודימו הכלכי אף הם דבקים ברצונמללצאת ממצרים‪ ,‬ובשעה‬
‫שבא משה רע"ה לפרעהוהודיעו על הרצון ליציאה‪ ,‬אף הם נברכו אחר‬
‫משה‪,‬כי אף הערב רב רצו לצאת‪ ,‬ורק הקב"ה בדק במעשיהם וראה‬
‫אצלם חסרון בשאיפהליציאה‪.‬‬
‫ומעתהעלינולהבין אף בנוגע לימות המשיח‪,‬כי למרות שדומה כאילו‬
‫הכל רוצים ומחכים לימות המשיח מ"מ יתכן שלא הכל יזכו לראותו‬
‫ולשמוח בביאתו‪ ,‬כי מפורש בחז"ל שבימות המשיח יהיו בחינות‬
‫וצירופים‪ ,‬ממילא אין לנו סיבה להיות בטוחים במעשינו‪ ,‬ולכן עלינו‬
‫לחשושולירא שמא לא נזכה ח"ו‪ ,‬ובפרטשימים אלו הםימי סכנה ומדת‬
‫הדין שולטת א"כודאי אסורלנולהיות בטוחים ושלוים‪.‬ימים אלו שבהם‬
‫העולם כולו כמרקחה‪ ,‬ותהפוכות העולם אינם פוסחים אף על כלל‬
‫ישראל‪ ,‬ובפרט שמצב כלל ישראל תמיד נמצא בסכנה‪ ,‬וא"כ בשעה זו‬
‫שכל העולם בסכנה ודאי שסכנתנו מרובה‪ ,‬וסכנות אלו הםבין בכלל‬
‫וביןביחיד וא"כ האיךיתכן שאנו רגועים ושלוים‪,‬אין זה אלאכי מדת‬
‫ההרגל שולטת בנו‪ .‬וכיון שהורגלנו בכך דומה בעינינו כאילו כך צריך‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪%‬‬

‫הבנת משפטה'‪-‬יסוד למדת נושאבעול‬

‫ושעורה‬

‫ס‬

‫להיות מצב העולם‪ ,‬וכאילו מצב של סכנה ומלחמה הם המצבים‬
‫הטבעים של העולם‪ ,‬ומשו"ה זו חייבת להיות ההערה הראשונה‪,‬‬
‫להתעורר מהמצב השלו והבטוח בהאנונמצאים‪.‬‬
‫"במ"ח דברים התורהנקנית בהם" (אבותו'ו') ואחד מהם "הנושאבעול‬
‫עם חברו"‪ ,‬ומדת ומעלת "נושא בעול" היא מהמעלות החשובות ביותר‬
‫ההכרחיות לקניית התורה‪ ,‬ונושא בעול עם חבורו נאמר‪ ,‬עאכו"כ‬
‫שמחוייב לישא בעול עם כל הכלל‪ ,‬ומשו"המחוייבים אנו לחשוב ולדאוג‬
‫עבור כלל ישראל‪.‬ואיןקניית המידה הזו פשוטה כל כך‪,‬כי באמת אנו‬
‫מורגליםבחיקוי בעלמא‪ ,‬ולכן אנו מסתפקים באמירה גרידא‪ ,‬ותכונהזו‬
‫מקיפה אותנו בכל עניני התורה‪ ,‬וכ'ש ברכישת כל המעלות כאהבת‬
‫הבריות וכדומה‪ ,‬דמכיון שאנו מבטאים בפינו ובלשוננו דברים של נושא‬
‫בעול עם זולתנו דומהבעינינוכאילו השגנו מעלות אלו‪ .‬אך האמתשאין‬
‫זהנכון כלל‪ ,‬וראו בלשון חז"לגבי משה רע"ה"ויגדל משהויצא אלאחיו‬
‫וירא בסבלותם"‪,‬ופירש"י"נתןעיניוולבולהיותמיצרעליהם"‪ ,‬משה רע"ה‬
‫נתןעיניו ולבו ממש כאילו הוא בעצמו ניצב באותו מצב שבו נמצאים‬
‫אותם האנשים אשר זקוקים לס"ד‪ ,‬בהרגשות אלו ובכמותם כביכול אנו‬
‫שרויים עתה‪ ,‬בשדות ובאהלים חוששים ומפחדים כל רגע מאשר יבוא‬
‫עלינו‪,‬כךהיא דרכה של מדת נושאבעול‪.‬‬
‫כל המשתתף בצער חבלילידה זוכה לביאת המשיח‪,‬ומבלעדי זאתאין‬
‫אפשרות לזכות לביאת המשיח‪ .‬ובאמת כלל זה מקיף את כל התורה‬
‫כולה‪ ,‬כל זמן שאין אדם נכנס לתוך פנימיות הדברים ומסתפק רק‬
‫בחיצוניות אין זו תורה כל עיקר‪ ,‬ופעולות חיצוניות אינן אלא בגדר‬
‫מלומדה‪ .‬והכניסה לתוךהפנימיותאינה נעשית בנקל אלא חייבת‪.‬לנבוע‬
‫רק עלידי עמלויגיעה מרובה‪,‬והיינו מש"כ רבינויונה (שערג') בביאור‬
‫הכתוב ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה‪ ,‬ונתבאר כבר שאף‬
‫היראה עצמה יכולה להיות מלומדה‪ ,‬ובודאי שכאשראין מתבוננים כלל‬
‫אלא מסתפקים באמירות סתם‪,‬אין זה מעלה והכל רק בגדר מלומדה‪,‬‬
‫וסכנת המלומדה רבהלאיןשיעור‪.‬‬
‫"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"‬
‫(דברים ל' ט"ו)‪.‬החיים והמות הולכים יחד בד בבד‪,‬וכל זמן שלאיתייגע‬
‫מתוך התבוננותלפי הבנתדרכי התורה‪,‬יתכןויחיהחיים ארוכים ודומה‬
‫בעיניוכאילושרוי בטובובחיים‪ ,‬אך באמתאינו אלא נמצא בתוך המות‬
‫והרע‪,‬וזו היא מציאות הדברים‪,‬כי בתוך הטובוהחיים נמצא אף המות‬
‫והרע‪.‬‬

‫"וה' אמר המכסהאני מאברהם אשראני עושה‪ ,‬ואברהםהיויהיהלגוי‬
‫גדול ועצום ונברכובו כלגויי הארץ‪,‬כיידעתיו למען אשריצוה אתבניו‬

‫ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על‬
‫אברהם את אשר דברעליו" (בראשיתי"ח י"ט)‪.‬ועיין ברמב"ן מה שביאר‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪1‬‬

‫קול‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫ןעוצוושה‬

‫בארוכה‪ ,‬הלא אברהםאבינו ע"ה ממנויהיהגויגדול ועצום‪,‬וא"כעליהם‬

‫לדעת הנהגתויתברך‪ ,‬ואם לא נגלה לאברהם את משפטי ה' בסדום א"כ‬

‫יסברו שיש כאן הנהגה אכזרית‪ ,‬ומדוע לא התפלל אאע"ה על שכניו‪,‬‬
‫ומשו"ה גילה השי"ת לאאע"ה את הנהגתו‪,‬כיכיון שאברהם מכירויודע‬
‫צדקה ומשפט לכןיוכללהבין את הנהגת השי"ת‪ .‬ומבואר דרק לאברהם‬
‫אבינו ע"היוכל הקב"ה לגלות אתדרכיו והתנהגותו ולא לאחרים‪,‬כי רק‬
‫אאע"ה העושה צדקה ומשפטיביןוידע להכיר את הנהגתו‪ .‬והוא אשר‬
‫דברנוכייתכן ומעלות גדולות אשר בהם נמצאים החיים והטוב‪,‬יובילו‬

‫ח"ולידי המות והרע‪.‬‬
‫והנה עוסקים אנו במידת הנושא בעול שהיא מעלה עליונה ונשגבה‪,‬‬
‫אולם עלינו לדעתכי אפשר שמעלה זו כאשר לאנבין אותה בצורתה‬
‫האמיתית והנכונה תביא אותנו רח"ללידי רע ומות‪ ,‬ורק בשעה שיכיר‬
‫צדקה יחד עם משפט‪,‬ויבין מהות המשפט‪ ,‬אז יוכל להיות נושא בעול‪,‬‬
‫אמנם כאשר נושא בעול ומרחם על הבריות ללא הבנת המשפט יוכל‬
‫להגיעלידי כפירה ואפיקורסות‪,‬כי יבא לחשוב שהנהגת הקב"ה שלא‬
‫כדין‪ ,‬ומחשבות אלו יבואו לו בגלל מדת הנושא בעול והרחמנות שניחן‬
‫בהם‪.‬‬
‫היא המדה אשר נמצאת באברהם אבינו ע"ה‪ ,‬שמדת הנושא בעול‬
‫שהיתה לו הגיעה אליה מחמת הבנתו בצדקה ומשפט ד'‪ ,‬וכל תפילתו‬
‫היתה רק לאחר ידיעת והכרת המשפט‪ ,‬ומשו"ה ביקש מהשי"ת לא‬
‫להמית צדיק עם רשע‪ .‬לא ביקש אאע"ה בקשה לחון את הרשעים אלא‬
‫רק שלאימות צדיק עם רשע‪" .‬כל האומר הקב"ה ותרןיוותרומעיו" (בבא‬
‫קמא נ‪ ,).‬העונש והמשפט באים בדין‪ ,‬ומשו"ה אף שהאדם נושא בעול‬
‫מכל מקום עליו להבין כי יש חטא בעולם‪ ,‬והחטא גורם לעונש‪ ,‬וכן‬
‫בעונשי הרבים עלינו להביןכי העונשים נגרמים בדין ובמשפט מפני‬
‫חטאת הרבים‪ ,‬ולכן עלינו להשתדל ולמנוע את החטא כדי שלאיהיה‬
‫צערועונש בעולם‪.‬‬
‫את‬
‫האדם‬
‫נמצא מעתה שהתבוננות במצב ועונש הדור חייבת להביא‬
‫לידי חיזוק בהבנת משפט ד'‪,‬בי כדישיגיעלידי מעלת נושא בעול עם‬
‫חברו חייב ראשית כל להשיג הבנה אמיתית במשפט ד' וכנתבאר‪,‬‬
‫שכאשר ידאג עבור הרבים ולאיבין מהות המשפט הרי זה נוגע ופוגע‬
‫בהשי"ת‪ ,‬ומשו"ה רק לאחר הבנה במשפטי ד' יתכןויגיע למעלת נושא‬
‫בעול‪ ,‬וכמו כן יתחזק וימנע חטא בעולםכיע"י מניעת החטא תתאפשר‬
‫הנשיאה בעול‪.‬‬
‫ובאמת מפרשה זו אפשר לראות ולהבין מהות נשיאה בעול עם זולתו‪,‬‬
‫שלא להסתפק באמירה בעלמא אלא כדוגמת אאע"ה שניגש לדורון‬
‫ולתפילה ולמלחמה‪,‬וכביכול מסר את כל עצמו עבור אנשי מדום‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול‬

‫הבנת משפטה'‪-‬יסוד למדת נושאבעול‬

‫ושצורעו‬

‫ז‬

‫הסיבה העיקרית מדוע רחוקים אנו מהבנות אלו במשפט ד' ובדרכי‬
‫הנשיאה בעול עם זולתנו‪,‬כיאיננו מאמינים באמת שהכל מאתו יתברך‪,‬‬
‫וסבורים הכלכי באמתאין זה אלא מקרה בעלמא‪ ,‬ומשו"האיננומבינים‬
‫במשפטי ד'‪ ,‬ולכן אין לנו שייכות לעזרה ולדאגה לאחרים‪ ,‬ולכן חיזוק‬
‫האמונה בהשגחה היא ההכרחית בימים אלו‪ ,‬ורק על ידה יוכל לזכות‬
‫להיות מהנושאיםבעול‪.‬‬

‫**‬
‫הגה"צרבי יחזקאלהלוילעוינשטיין זצ"ל‬
‫מבשרי אחזה אלו‪-‬ה‬
‫‪4‬‬

‫כבר הארכנו במאמר הקודם בביאור דברי הרמב"ן בפרשת אאע"ה‬
‫ואנשי סדום‪ ,‬שרק אברהם אבינו המכירויודע צדקה ומשפט הואמבין‬
‫את הנהגת הקב"ה‪,‬ולכןיכול להתפלל ולבקש על אנשי סדום‪,‬כי בטבע‬
‫קשה לאדם לחיות ולהתנהג עם ב' המידות האלו‪ ,‬ובשעה שנושא בעול‬
‫ודואג ומשתדל עבור זולתו אינו מביןכי משפט ה' אמת‪,‬ויכול להגיע‬

‫לידיכפירה ובקורתעל משפטישמים‪ .‬ובאמתזו הדרך הקלה‪,‬כילהרגיש‬
‫את תבירו ולהתפלל עבורו או עבור כלל ישראל יכול כאו"א להגיע‬
‫למדריגהזו‪ ,‬אבל להשתמש בב'הענינים האלויחד‪,‬להכיר את משפט ה'‬
‫ולהבינו ולא לפגוע בהבנת מהותו של עונש החטא למרות דאגתו‬
‫ובקשתו לעזרת חבירו הוא הקושי הגדול שבעבודה‪ ,‬ורק אאע"ה זכה‬
‫לדעת להשתמש בב' המידות כאחד‪ ,‬ולכן לא ביקש שלא להעניש את‬
‫הרשעים אלא כל בקשתוהיתה שלאיהרגצדיק עם רשע‪.‬‬
‫פגש אברהם‪,‬ואיתרע בחז"ל הגיש עצמולדורון ולתפילה ולמלחמה‪ ,‬לא‬
‫הסתפק אאע"ה בתפילה בעלמא אלא ניגש למלחמה עבורם‪ ,‬וביאור‬
‫המלחמה‪ ,‬שמסר את נפשו עבורםוהיה מוכן להפקיר את כל אשרישלו‬
‫עבור הצלתם‪ ,‬וראה במדרש שהמלאכים התפלאועל בקשת אאע"ה‪.‬‬
‫נמצא מעתה שקניית יראת שמים היא הדרך הראשונה כדי שנוכל‬
‫להיות מהנושאים בעול עם חברינו‪ ,‬שנתבאר כי ללא הבנה במשפט‬
‫ובמידתהדיןאין אפשרות בשום אופן להיות מהנושאים בעול‪ ,‬ורק על‬
‫י יראת שמיםיוכללהביןולהכיר משפט‪.‬‬
‫יד‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ו‬
‫נ‬
‫א‬
‫ו‬
‫ל‬
‫א‬
‫ם‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ומום‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ם‬
‫י‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ש‬
‫פ‬
‫ם‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫ם‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫בהם‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ך‬
‫כ‬
‫בעיני‬
‫כי מלחמת ה' תהא מלחמה שתבוא עלינו‪ ,‬ובימים אלו יכול כל אחד‬
‫מאתנו לזכות רבות‪ ,‬או ח"ו להפסיד את כל מה שיש לו‪ ,‬וכפי שראינו‬
‫ביציאת מצרים שרק חמישית מבני ישראל זכו לגאולה ויצאו ממצרים‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ח‬

‫ק‪%‬‬

‫הגה'‪:‬צרבי‪.‬יחזקאל'לעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪ -‬וקצורות‬

‫ואילו שאר ד' החלקים נאבדו ומתו בימי החושך‪ ,‬ומשו"ה חייבים אנו‬
‫להתבונן מה‪,‬הוא החלקהעיקריבו אנומצווים להתחזקבימים אלו‪.‬‬
‫ראשית עבודתנו בעולמנו חייבת להיות בהשגת יראת שמים "עתה‬
‫ידעתיכי ירא אלוקים אתה" (בראשית ב"ב י"ב)‪ .‬יראת שמים הוא יסוד‬
‫עבודת האדם והיא תחילת עבורתו‪,‬וגם היא שיא השלימותשיגיע אליה‬
‫האדם "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתויחיה" (מכות כד‪.).‬‬
‫חבקוק העמיד את כל עבודת האדם על יסוד האמונה‪ ,‬וכפי מידת‬
‫האמונה שהגיע אליה כן תהא יראתו‪ .‬הדברים תואמים ומתאימים‪,‬כי‬
‫היראה קשורה לאמונה‪,‬ואין אפשרות לרכוש יראת שמים ללא חיזוק‬
‫"ויראו העם את ה'‬
‫וגדלות באמונה‪ ,‬ואע"ג שלכאורה בכתוב‬
‫נ‪,‬אמ‬
‫ייינו שהיראה קודמת‬
‫וה‬
‫ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות י"ד ל"א)‬
‫באמונה‪.‬‬
‫לאמונה ורק לאחר שרכש והשיג יראת ה' יכול לזכות‬
‫אך‬
‫באמת אין הדברים סותרים כלל‪ ,‬ודאי שהחיזוק ביראה מגביר את‬
‫האמונה בלבו‪ ,‬אבל כל שאין לו שייכות כלל לאמונהאין לו אפשרות‬

‫להשיג יראת שמים‪.‬‬
‫וראו מה דאיתא במדרשגבי נח‪ ,‬שאף שנקרא צדיק תמים מכל מקום‬
‫מגדירים אותו חז"ל כמאמין ואינו מאמין שלא נכנס לתיבה עד שלא‬
‫דחפוהו המים‪ .‬והדברים מבוארים שכל זמןשאיןלו כח להתגבר ולדחות‬
‫אתהנסיון לחלוטיןעדיין נקראאינו מאמין‪,‬ומכיון שחשש נח מהכניסה‬
‫ולא נכנס עד שדחפוהו המים נקרא "מאמין ואינו מאמין"‪ ,‬וכל זמן שלא‬
‫השיג אמונה אמיתית ומחוזקתאיןיראתו יראתשמים כלל‪ ,‬אלאכביכול‬
‫נחשבת בגדר יראת ה' מלומדה שע"ז הרחיב רבינויונה (שערי תשובה‬
‫שער ג'סי' ט"ו) שאינה יראת שמים כלל‪ ,‬אלא נחשבת בגדר "רחקיך"‬
‫שרחוק מהשי"ת‪ ,‬ועליהם נאמר "כי רחקיך יאבדו" (תהלים ע"ג כ"ז)‪,‬‬
‫וליראה האמיתיתיכוללהגיע רקע"י עמלויגיעה ועבודה מרובהובעיקר‬
‫בחיזוק האמונה השלימה‪.‬וביותרישלהוסיף‪ ,‬שכאשראיןיראתושלימה‪,‬‬
‫אף תורתואינה תורה כלל‪,‬כי תורה ללא יראהביון שהוא בגדר "רחקיך"‬
‫ורחוק מהקב"ה‪ ,‬א"כ היאך יוכל לעלות על דעתו שתורה זו נחשבת‬
‫לתורה‪.‬‬

‫הסבא מקלם ז"ל היה מבאר את דברי הגמ' הנזכרת שבא חבקוק‬
‫והעמידן על אחת וצדיק באמונתויחיה‪ ,‬שאמונתו חייבת לבוא מחמת‬
‫הבריאה בעצמה‪,‬ע"י התבוננות בבריאהיגיע לאמונה חושית ממש‪,‬וזו‬
‫היא האמונה האמיתית‪,‬ובודאי שזו מדריגהגדולה‪ ,‬אך לכל הפחותעלינו‬
‫לזכות לאמונה שתביא אותנולידייראת שמים‪.‬‬
‫יסוד זה שעיקר עבודת האדם היא השגתוקנין אמונה ויראת שמים הוא‬
‫פשוט ומוכרח‪,‬כי הלא חזינן כמה הקב"ה רוצה ומבקש מאתנו שנשיג‬
‫אמונהויראה‪ ,‬וכל הבריאה ומציאותה נעשו ונבראו באופן שנוכל להשיג‬
‫דרכה אמונה ויראה‪,‬וב"ז מפני שאמונה ויראה הםעיקר עבודתנו‪ .‬הסבא‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מבשרי אחזה אלו‪-‬ה‬

‫ושצורות‬

‫ע‬

‫מקלם ז"ל היה מבאר מה שמזכירין בברכה ראשונה בשמונה עשרה‪,‬‬
‫אלוקי אברהם יצחקויעקב‪ ,‬והלאיסוד ברכה ראשונההיא הזכרת שבחו‬
‫של הקב"ה ומה שייכות פה לאבות הקדושים‪ ,‬וביאר בזה שגדלותם‬
‫ויסודם של האבות היה שהגיעו לאמונה מכח ההתבוננות בבריאה‬
‫עצמה‪,‬כי הלאעדיין לא זכו לתורה וליציאת מצרים‪,‬כי הבריאה עצמה‬
‫מורה אמונה חושית בבוראעולם‪,‬וצריך רק מעט התבוננותלהשיג זאת‪.‬‬
‫"שאו מרוםעיניכם וראומי ברא אלה"(ישעיהו מ' כ"ה‪ .‬אפשר להתבונן‬
‫בבריאה עצמה ולראות ולהתחזק באמונה‪,‬כי לא יתכן שעולם מלא‬
‫נברא מאליו‪ ,‬וע"כ שהקב"היוצר הכל עומד מאחרי כל זה‪,‬והיינו דנאמר‬
‫בקרא "מבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט ב"ו)‪ ,‬אף כאשר יתבונן בעצמו‬
‫ומהותו יוכל לראות הנהגת ומציאות השי"ת‪ .‬אך דברים אלו צריכים‬
‫מחשבה והתבוננות רצופה ומרובה‪ ,‬וללא התבוננות מרובה רק עולים‬
‫בקרבו הרהורים מועטים‪,‬והרהורים אלו חולפים ואינם משאירים רושם‪.‬‬
‫ובאמתזו אחת הסיבות המרכזיות לכשלונות האדם‪,‬כי בטבעו מתחיל‬
‫האדם להתבונן מעט‪ ,‬ומיד לאחר מכן סבור שכבר ידיעתו והבנתו‬
‫מושלמת‪,‬ותיכף מתרפה מעבודתו‪ ,‬ומשו"האין למחשבות אלו כלסיכוי‬
‫להשפיע על מעשיו‪ ,‬אלא צריך כלימיחייו לעמוד ולחשוב ולהתחזק‬
‫באמונה‪,‬כיאין גבול ותכלית לחיזוק באמונה‪ ,‬ומשו"היתבן שנאמר אף‬
‫על נח שהיה צדיק תמים "נח ממחוסרי אמנה היה"‪,‬כיון שאמונהאין לה‬
‫תכלית‪ ,‬א"צ לאהגיעלשלימות‪ ,‬ומשו"ה נחשבלקטני אמונה‪.‬‬
‫ולכן יתכןויהיה אדם מתמיד גדול בתורה‪,‬ואין לו כלשייכות לאמונה‬
‫ויראת שמים‪,‬כי כל זמן שלאיתייגע במיוחד בהשגת אמונה ויראה לא‬
‫ישיגנה‪,‬והיינו שכתב רבינו יונה "ונאמר על האנשים שאינם עורכים‬
‫מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה'‪ ,‬ותהי יראתם אותי מצות אנשים‬
‫מלומדה וכו'"‪ ,‬ומפורש בדבריו שחייב לערוך מחשבות תמיד‪ ,‬וכל זמן‬
‫שאינו בדרגהזואין יראתו יראה כלל אלא יראה מלומדה‪,‬ולכן נתןלנו‬
‫הקב"ה ענין התפילה ג' פעמים ביום‪ ,‬כפי להתחזק על ירה באמונה‬
‫וביראה‪ ,‬ובודאי שכאשר מאחר לתפילה ומגיע לקריאת שמע‪ ,‬או‬
‫שמתפלל בבתי כנסיות אחרים‪ ,‬אין לתפילתו סיכוי שתשפיע עליו‬
‫להקנות אמונהבלבו‪ ,‬וממילא הטבעיםהגופנייםעובדיםופועלים בקרבו‪,‬‬
‫והם מכחישים אתיסודות האמונה‪,‬וכדאמרינן אדם הולך בעולמו וסבור‬
‫דיליה הואולדורידור‪ ,‬ומחשבות אלו מנוגדות לאמונה‪.‬‬
‫"הווב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים" והרמב"ם מוסיף ואומר‬
‫כאילו יצא עתה ממצרים‪ ,‬אינו מספיק לחשוב מחשבת חיזוק ביציאת‬
‫מצרים‪ ,‬אלאחייב לחשובכאילו עתה ממשיצא ממצרים‪,‬וללא הרגשות‬
‫אלואינו נחשב למאמין השלם‪.‬ואין זה רק ביצא"מ‪ ,‬אלא אף כלעניני‬
‫קריעתים סוף ומעמד הרסיניחייבים להיות מושרשים בקרבו השרשה‬
‫חזקה כאילו עתה זכה לראותם‪ .‬והנה כאשר נתבונן במצבנו נראה‬

‫י‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגה‪-‬צרבי יחזקאללעוינשטייןזצ‪-‬ל‬

‫ןווצוואה‬

‫שכחצי מהציבוראינו בא לתפילה בישיבה‪ ,‬הלא בושה תכסהפנינו‪,‬וכי‬
‫למעןאיזו מטרההגיע ובאלישיבה‪ ,‬והלא לאיזכה לאמונה ללא עצות‬
‫אלו‪ ,‬וא'ע מה תקוהישלו בעולמו‪.‬‬
‫וטוב לראות וללמוד את הפרק הראשון במסילת ישרים‪ ,‬ולראות איך‬
‫הרמ"ח לוצאטו מסביר ומבאר שללא בירור ואימות שכל בריאת האדם‬
‫אינה עבור עולם הזה אלא למען עולם הבא‪,‬אין לו כל סיכוי לזכות‬
‫לקיים רצונו יתברך‪,‬ואין מספיקידיעה בעלמא אלא נחוץ להשיגה רק‬
‫ע"י בירור ואימות והיא נקנית רקע"י עבודה מתמדת ללא הרף כלימי‬

‫חייו‪.‬‬

‫***‬
‫הגה"צרבי יחזקאלהלוילעוינשטיין זצ"ל‬
‫בן ארבעים שנההכירוידע אברהם את בוראו‬
‫לילש‪.‬ק חוה‪-‬מ סוכות תש‪-‬ר‬

‫הרמב"ם (פ"א מהלכות ע"ז ה"א‪,‬ב‪ ),‬מבאר מהלך הטעות שטעו בע"ז‬
‫בימי אנוש‪ .‬בתחילה אמרו הואיל והאלקים ברא הכוכבים והגלגלים‬
‫להנהיג את העולם וכו' וחלק להם כבוד‪ ,‬ראויים הם לשבחם ולחלוק‬
‫להם כבודכי זה הוא רצון ה' לכבדמי שגדלו וכבדו כמו שהמלך וכו'‬
‫והתחילו להקריב להם קרבנות ולשבחם‪ ,‬ואחר שארכו הימים עמדו‬
‫נביאי השקר ואמרו שה'ציוה לעבוד כוכב זה‪,‬ועשו להם צורתווכל העם‬
‫הנשים והקטנים היו משתחוים לו ומקריבים לו ואומרים שזו הצורה‬
‫מטיבה ומריעה‪ ,‬וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא וכל‬
‫העם אינם יודעים אלא הצורה והעץ שהיא מטיבה ומריעה‪ ,‬והבורא‬
‫יתברך לא היה שום אדם שמכירו אלא יחידים בעולם כמו חנוך‬
‫ומתושלח‪ ,‬נח שם ועבר‪ .‬ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד‬
‫שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו‪.‬כיון שנגמל התחיל לשוטט‬
‫בדעתו והוא קטן‪,‬והיה תמיה איך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד‬
‫ולאיהיה לו מנהיג ומי יסובב אותו‪ ,‬עד שהשיג את האמתכי יש שם‬
‫אלוק אחד והואמנהיגו וברא הכל‪,‬וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם‬
‫להם לטעות זה שאבד האמת מהם‪,‬ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את‬
‫בוראוכיון "שהכיר וירע" התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים‬
‫ועמדוהודיע לכל העולםכיאיןראוי לעבוד אלא לבורא הכל והוא אחד‪,‬‬
‫וחיבר ספרים מזה ומסר ליצחק בנו וכן יצחק הנחיל ליעקב בנו ויעקב‬
‫לבניו‪,‬וכיון שבאו למצרים למדו ממעשיהם ועבדו עכו"ם חוץ משבטלוי‪,‬‬
‫וכמעט קט נעקר העיקר הזה ששתל אברהם אבינו‪ .‬ומאהבת ה' אלינו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪%‬‬

‫בל ארבעיםהכיר אברהם את בוראו‬

‫ןווצור‬

‫שלחלנו משה רבנו וכלהנביאיםוהודיעלנו האמתונתןלנו מצוותוכו'‪,‬‬
‫ע"כ תוכןדבריו‪.‬‬
‫הרמב"ם אלו צריךלהביןכיאינו כותב סתם תולדתו של אברהם‬
‫דברי‬
‫אבינו בתור כותב תולדה‪,‬כי כמו שהרמב"ם בהל'נזיקין כולו הלכה ה"נ‬
‫כאן הוא כולו הלכה למעשה‪ ,‬אלא דשם הוא בנוגעלעניני ממונות וכאן‬
‫נוגע לעבודת האדם וגידולו בעצמו‪ ,‬אבל הוא כולו הלכה‪ .‬בתחילה היה‬
‫קשה לאברהם איך אפשר שיהיה הגלגל סובב תמיד בלתי מסבב‪,‬‬
‫הביאור הואכיון שראה שהוא סובב בודאי הוא גשם‪,‬וכיון שהוא גשם‬

‫הוא מוגבלויש לכוחותיו סוףואיך אפשר שיהיה נוהג תמיד בלתי סוף‪,‬‬
‫ועודכיון שהוא סובב בודאייש לו גבולכי אילו לא היה לו גבול והוא‬
‫ממלא כל הבריאה אל מה הוא סובבכיון שהוא ממלא כל הבריאה‪ ,‬ע"כ‬
‫מוכרח לומר שישלו גבולוכיון שיש למציאותוגבולבודאיישלכוחותיו‬
‫גבול ואיך אפשר שהוא יהא נוהג תמיד‪ .‬ומחשבונות אלו עמד בדעתו‬
‫שיש שם אלוק אחד שהוא בלתי סוף ובלתי תכלית והוא נוהג אותם‪,‬‬
‫וכיון שעמד על האמת התחיל לחשוב בטעות העולם והכיר כי המה‬
‫טועים‪ ,‬ואח"כ חקר הסיבה לטעותם וע"כ התחיל להשיב תשובות עלבני‬
‫אור כשדים‪ ,‬ומהלך זה הוא בדוקא‪,‬וזה הוא המהלך הישרלגידול האדם‬
‫ואם אחד יתחכם בלתי מהלך זה לאישיג התכלית‪ .‬והרמב"ם כתב זה‬
‫להלכה והוא מהלכות הנהגת האדם להשיג השלימות‪ ,‬וכמו בשאר‬
‫הלכות התורה כגון הלכותנזיקין גדריה והלכותיה הם בדוקא כמו כן‬
‫אלו ההלכות הם ג"כ בדוקא‪.‬‬
‫עיקר היסוד שאנו רואים מהרמב"ם הוא שעל האדם לידעכי העולם‬
‫טועים ומהו הסיבה לטעותם בקצרה הוא‪ ,‬לידע היטב הרע המפסיד‬
‫הטוב‪ ,‬ובאמת ישנו יסוד זה במסילת ישרים שעל כל מידה מנה‬
‫המפסידים אותה‪,‬וכן החו"ה מגלה המפסידים לכל מעלה‪,‬ואנו מורגלים‬
‫לחשוב כי התועלת בזה היא שאם האדם יודע ההפסדים ידע ממה‬
‫לשמור עצמו‪ ,‬אבל באמתאיל זהעיקר המכווהכי בזה עצמו שהואיודע‬
‫המפסידים נקלט אצלו הטוב יותר‪ ,‬כמו שאנו רואים הנהגת האדם‬
‫הרוצה שתצמח שדהו‪ ,‬המהלך הואכי בתחילה הוא חורש השדה עם‬
‫האבנים שבה ואח"כ הוא מלקט האבנים ממנו ואחר כ"ז הואנותלהגרעין‬
‫לתוכה‪ ,‬ואפי' אם לא ילקט האבנים מן השדה אלא יחרוש בלבד ג"כ‬
‫יועיל שתצמיחכיון שניער האבנים בתוכה אלא יותר טוב הוא שאח"כ‬
‫יזרוק האבנים מן השדה‪.‬כן הוא בהנהגת האדםכימיריעתו מהרע בלבד‬
‫מזה בלבדיהיה נקלט ומתחבר ומתדבק בו הטוב‪.‬ועל דרך זההיה מהלך‬
‫א"א ע"ה כיון שהכיר הטעות חשב מהו הדבר שגרם להם לטעות‪,‬כיון‬
‫שהכירוידע‪,‬וזההיה בארבעים שנה‪.‬ואין לזה סתירה מהמדרש שהביא‬
‫הראב"ד (הלכות ע"ז פ"א ה"ג) בןג' שנים וכו'כי הכרהויריעה הם שתי‬
‫מדרגות‪ ,‬ואפשר שהכרה היתהלובהיותובןג'שנים‪ ,‬אבלהכיר וודע זה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ינ‬

‫קול‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪27‬וצו‪2181‬‬

‫היה בארבעים שנה‪ ,‬וכיון שהכיר וודע התחיל להשיב תשובות‪ ,‬אבל‬
‫קודם זה לאהשיב תשובות ולאהשפיעלזולתו‪(.‬זה תוכןהענין בקצרה)‬

‫***‬
‫הגה"צרבייחזקאלהלוילעוינשטיין זצ"ל‬

‫עשרתימי‬

‫תשובה מיוה"כ ער הוש"ר‬

‫ליל הושענא רבה ת ש דשאנחיי‬

‫המזיק הכי גדול הוא חסרוןידיעה‪ .‬בראש השנה כל באי עולם יעברון‬
‫לפניך‪..‬מי לא נפקדכהיום הזהבי זכר כל היצורלפניך בא‪ .‬כלהיצורים‬
‫נדונים בראש השנה‪ ,‬אבלמייודע מזה חוץ מכלל ישראל‪ .‬אומות העולם‬
‫אינםיודעים מזה‪ .‬חיותו ומותו וכל מצבימיחייו של אדם תלוייםביום‬
‫זה והוא אינויודע מזה כלל‪ .‬וישראל שגילו סוד זה הם מכינים עצמם‬
‫מקודם וחוזרים בתשובה ומקבלים מלכותו וזהו הכל עצות איך לזכות‬
‫בדין‪.‬הרירואים אנו מה הוא חסרוןידיעה‪.‬‬
‫הושענא רבה שהואיום כפורים זההייתייודע‪ .‬הסבא מקלםהיה אומר‬
‫החילוק בין יום הכיפורים להוש"ר הוא כי ביו"כ מצוה להתענות ולא‬
‫לאכול והוש"ר הוא יום כפורים אשר מותר בו לאכול‪ .‬בזה היינו‬
‫מורגלים‪ ,‬אבל שאלו עשרהימים מיוה"כ עד הוש"ר הם ג"כ בגדר עשרת‬
‫ימי תשובה לזה נתעוררתי עכשיו‪ .‬עשרה ימים מר"ה עד יו"כ ביארנו‬
‫בע"הכי הםימי בחינה שהאדם נבחן בהם‪,‬וכן הוא ממש באלו עשרה‬
‫ימים מיוה"כ עד הוש"ר שהםימיבחינה אם הוא עומדבקבלותיו‪.‬‬
‫כלימי הסוכות נצטוינו להקריב שבעים קרבנות בעדע' אומות‪,‬והענין‬
‫הוא שנתפלל בעבור קיומם שלא ישמם העולם מהם‪.‬נצייר במחשבותינו‬
‫איזו עבודה קשה היא שנתפלל בעד שונאינו שישארו בחיים‪ .‬לו היו‬
‫באים אצלינו שנתפלל בעד האשכנזים (הגרמנים) שלא ימחו מן עולם‪,‬‬
‫לכאורה אי אפשר זאת במציאות שנתפלל בעד שונאי ישראל‪ .‬כמה‬
‫אהבת הבריות נדרש לזה‪ ,‬ובודאי שהיה נדרש להקרבת הקרבן אהבה‬
‫להם שנתפלל בעד קיומם‪ ,‬שאילו לא היה אהבה באמת היה הקרבן‬
‫פסול שאין זה לרצונו‪ .‬ובבחינה כזו עמדו הכלל ישראל אחר יוה"כ עד‬
‫כמהיש להם אהבת הבריות עדשיוכלו להקריב קרבנות בעדקיומם‪.‬‬
‫עור בחינה אחרת אנו רואים‪ ,‬מצות ארבעהמינים‪ .‬חז"ל אמרו (ויקרא‬
‫רבהל'י"ב) שארבעמינים הם כנגד ארבעכיתות שנמצאו בכלל ישראל‪.‬‬
‫האתרוגיש בו טעםוריחוכןיש בהכלל ישראל שיש בהם תורה ומעשים‬
‫טובים‪,‬לולבישבו טעםואין בוריחוכנגדויששיש בהם תורהואין בהם‬
‫מעשים טובים‪ ,‬הדס יש בו ריחואין בו טעם וכנגדומי שיש בו מעשים‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫עשי"תמיוה"כ עד הושענא רבה‬

‫‪1‬עוצו‪181‬ן‬

‫יג‬

‫טוביםואין בו תורה‪ ,‬ערבהאין בה טעם ולאריח וכנגדהמישאיןבו לא‬
‫תורה ולא מעשים טובים‪ .‬והתורה אמרה שיקשרו ארבעמינים אלויחד‬
‫ויעשו אגודה אחת ואם יחסרמין אחד מהם אפילו תחסר הערבהאין‬
‫כאן המצוה‪ ,‬שמצות ערבה היא ג"כ לעיכובא‪ .‬ואדרבא אנו רואים‬
‫שבאתרוג החמירה התורהיותר מבערבה‪,‬שאילו אתרוג אם נקטםפיטמו‬
‫פסול אע"פ שכל האתרוג הוא שלם והדר‪,‬ואילו בערבה הכשירה התורה‬
‫אפילו בעלים אחדים‪,‬כי אדרבה מהשלם נדרש כל השלימות ואם יחסר‬
‫נקודה אחת אז הוא כבר פסול אבל האינו שלםאינו נדרש ממנו הדבר‪.‬‬
‫והמצוההיא שנולםיעשו אגורה אחתויתבטלהאנוכי‪.‬‬
‫אגב אנו רואים מזה פלא‪,‬כי לכאורה יקשה למה לא יהא כשר שני‬
‫מינים האתרוג והערבה‪,‬כיון שהאדם שיש בו תורה ומעשים טוביםויש‬
‫בו כל השלימות אפשרלו להדבק באדםשאיןלו כלוםואין בו לא טעם‬
‫ולאריח‪ .‬אלארואים אנושאין זה מוכרח‪,‬כי לאדםשאיןבו כלום אפשר‬
‫לו להתחבר בובי הוא חושבכי הכלמבינים שאיןלושייכות עמו‪ ,‬אבל‬
‫לאדם שיש בו ג"כאיזה מעלה ואפשר לטעותבו שהוא שוהלו‪ ,‬אדם כזה‬
‫קשה לו להתחבר אליו‪ ,‬לפיכך המצוה היא בדווקא ארבע המינים ולא‬
‫יחסר מהם כלום‪ .‬עכ"פ רואים אנואיזו בחינה קשה היא‪ ,‬שהבחינה היא‬
‫אם האדם אפשר לו להדבק בהפחות שבפחותים‪ ,‬כמה אהבת הבריות‬
‫נדרשלזה‪,‬איזה מדות טובותצריכים לזה‪.‬‬
‫ואם הבחינה ח"ו אינה לטובה‪ ,‬ולו נכתב בר"ה שנה טובה או להיפך‬
‫שהוא נכתב לשנה שאינה טובה ועכשיו עמד בבחינתו אז קורעין את‬
‫פסקו‪,‬איך הוא המהלך בזה?‬
‫וש מחלוקת בגמ' ר"ה טז‪ .‬אם משפט האדם הוא בכל שנה ולאיותר או‬
‫בבל שעה או אפילו בכל רגע‪,‬ומסיק הגמ'כי הכל אמת שישדין אפילו‬
‫בכל רגע כמו שכתוב (איובז') "לרגעים תבחננו"‪,‬ואיך הוא המהלךכיון‬
‫שכבר נפסק לשנה טובה‪ .‬ועל זה אמרינן בגמ' שאם נפסק לגשמים‬
‫מרובים אז אם הוא עומד בהבחינה בכל השנה אזי נותנים לו הגשמים‬
‫בעתם‪ ,‬אבל אם לא עמד בהבחינה ואינו ראוי לטובה אזי נותנים לו‬
‫הגשמים בימים שאינו צריך ובמקומות שאינו צריך‪,‬ושני הדינים אמת‪,‬‬
‫הדין שנפסק לו גשמים מרובים נותנים לו ומה שעכשיואינו ראוי להם‬
‫נותנים לו על דרך שלא יהנה מהם‪ ,‬וכן להיפך אם נפסק לו גשמים‬
‫מועטים ועכשיו לפי מעשיו הוא ראוי לטוב נותנים לו הגשמים בעתים‬
‫הצריכיםלו ובמקומותהצריכים‪.‬‬
‫הכרת שנאתהגחיםהיאחיזוקבאמונה‬
‫"ההתבוננות בשנאת העכו"ם לישראל‪ ,‬כמבואר שנובעת מהכרת האמת‪ ,‬חייבת‬
‫מכח עצמהלהביאאותנולידיחיזוק באמונה‪".‬‬

‫(‪6‬וריסרק(‪ ,‬מקקדרכי סענודס‪ ,‬עמ'ספ‪.‬ד)‬

‫יו‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪11‬וצו‪1111‬‬

‫הגה"צרבי יחזקאלהלוילעוינשטיין זצ"ל‬
‫כ"ג אלולר'וילר תש"ג‬

‫כי כלדרכיו משפט‬

‫טבע האדם הוא כשעומד אצל פרטים שוכח את הכלל‪ ,‬אע"פ שהפרטים‬
‫הם מוצאים מן הכלל ובאין הכללאין פרטים‪ ,‬אעפ"כאינו זוכרוכי זה‬
‫הוא טבע האדם‪ .‬לדוגמאנביארבינויונה שכלימיעברתי על דבריו ולא‬
‫הבנתי אותו ונתקשהלי‪,‬והחסרוןהיהכי מרוב פרטים שכחתי אתהיסוד‪.‬‬
‫הר"י (שע"ח שערג' אות ז') מבארכייסוד המצוות היא היראה‪ ,‬ומביא‬
‫פסוק על זה (דבריםי'י"ב) מה ה' דורש מעמךכי אם ליראה‪ .‬הפי' של‬
‫מילתיסוד הואכיעליו נבנה בל הדבר כמו שאנו אומריםיסודלבית‪,‬פי'‬
‫כל הבית נבנה על היסוד ואם ינטל היסודיפול הבית‪,‬וכן ביאר הר"יכי‬
‫יסוד המצוות פה על מה הם נבנו היא היראה‪ .‬ותמיד נתקשיתי כי‬
‫הראשונים מבארים להיפך‪ ,‬מה ה' דורש מעמךכי אם ליראה‪,‬כי כל‬
‫המצוות הם בכדילהוסיף יראהכי יראההיאתבויית המצוות‪,‬והר"י כתב‬
‫כי יראה היאהיסודוהיהלו לומרכי יראה היא התכלית‪,‬כי מילת"יסוד"‬
‫ביאורהכי ממנה מוצאת כל המצוות‪ .‬ובאמתאיןהר"י סותר להראשונים‬
‫כי שניהם אמת‪ ,‬כי בודאי יראה היא היסור והראשית שעליו נבנו‬
‫המצוות‪,‬כי התחלת קיום המצוות היא מיראהכי אם אין יראה אין‬
‫מצוות‪,‬כי אם המצווהאינוירא מהמצוהאיןציוויוציוויכי לאישמעלו‪.‬‬
‫והוא כמו המכילתא (יתרו שהביא הרמב"ן (שמות כ' ב') משל למלך‬
‫שנכנסלעיר אמרו לו גזורעלינו גזרות אמר להם קבלו מלכותי תחילה‬
‫ואח"כ אגזורעליכם גזרותכי אם מלכותיאין אתם מקבליםגזרותיאיך‬
‫אתםמקיימים‪,‬והביאור הוא אם תקבלו מלכותי ותמלאו יראה מלפניכי‬
‫זה הוא מלכות (שתהיה יראתי עליכם) אז אגזור גזרות‪ .‬אם יש יראה‬
‫אפשר לגזור גזרותכי בלי יראה אם נחפוץ לאנקיים הגזרותואין זה‬
‫נקרא גזרות אם הם ברשות האדם לעשות או לחדול‪ ,‬ע"כ פשוט הואכי‬
‫יראה היא היסוד למצוות כי ממנה נובעות המצוות‪ .‬וגם זה אמתכי‬
‫יראה היא תכלית המצוות כמו שכתבו הראשוניםכי בשמירת המצוות‬
‫נתוסף לאדם יראה וזה הוא התכלית של המצוות‪ .‬באמתיסוד זה הוא‬
‫פשוט אלא שאנו מורגלים תמיד במצוות שהם פרטים נגד היסוד של‬
‫יראה‪ ,‬שכחנוהעיקרוהיסודכייסוד היראה הוא מוכרח להמצוות‪.‬‬
‫עכשיו נבוא לעניננו‪ .‬היסוד המקיף הכל הוא יסוד המשפט‪ ,‬כל הנהגת‬
‫הבורא הוא רק במשפט‪ ,‬כל התורה היא רק משפט‪,‬כל הנהגת האדםהיא‬
‫רק משפט שופט ושוקל כל היום‪ .‬ונבאר להלן‪ ,‬כי כאשריביט האדם‬
‫בעינו השכלית יראה איך כל הבריאה מלאה במשפט‪ .‬ואעפ"כ בתחילה‬
‫כשנבוא לבאר יסור זה מי שהוא ריק ממוסר לאיבין כלל מה שאנו‬
‫מדברים‪ .‬ואפילו שיש לו ידיעה במוסר ג"כ נראה אצלו כיסוד נשגב_‬
‫מי‬

‫ו"‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול‬

‫כיכלדרכיו משפט‬

‫ןוקצורות‬

‫ש‬

‫אבל בפשוטו אינו מבין‪ ,‬שכל הבריאה כפשוטו מלאה ממשפט הנהגת‬
‫הבורא והנהגת האדם‪ ,‬כשהוא מופשט מתאוותיו‪ ,‬וכל דרכי התורה הם‬
‫דרכים של משפט‪ .‬פשטותהיסוד נשכח מאצלו‪,‬כי זה הוא טבע האדםכי‬
‫יסודשעליו נבנה הכל שוכחו מרוב הפרטים שנבנו עלהיסוד‪.‬‬
‫עתה נבאר יסוד המשפט בדרכי הבורא‪,‬כיאין במידותיוכי אם מידת‬
‫המשפט ושאר המידות שהןי"ג מידות הם פירוש למידת המשפט‪ ,‬מידת‬
‫המשפטהיא הקו האמצעישעליהסובביןהי"גמידות והםנבנועליה‪",‬על‬
‫שלשה דברים העולםקיים על האמת על הדין ועל השלום" (אבות פ"א‬
‫מי"ח)‪ ,‬נקודה האמצעית שהיא העיקרית היאהדין‪ ,‬והאמת והשלום הם‬
‫תוצאותמהדין והם נבנועליסודהדין‪.‬‬
‫ך הוא‬
‫הרמב"ן סוף פרשת ואתחנן(ז' טק על הפסוק "וידעתכי ה'אזיקי‬
‫האלקים הקל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו‬
‫לאלף דור ומשלם לשונאיו אלפניו להאבידו לא יאחר לשנאו אלפניו‬
‫ישלם לו"‪,‬ופי' הרמב"ןוידעת‪ -‬מיציאת מצריםכי ה' אלקיך ברא שמים‬
‫וארץ‪,‬ועוד תרע מזה שהוא הקל הנאמן שלא ישוב וכו' ושומר הברית‬
‫לאוהביווכו' ותדעכי הוא משלםלשונאיוגמול רשעםוכו' כאשרהאביד‬
‫את מצרים וכו' והמדה הזאת שהזכיר אמת לעולם אע"פ שיש רשע‬
‫מאריך ברעתו לאיהיהלוכן רקמפני המדה הזאת הנזכרת שהוא שומר‬
‫החסד‪ ,‬והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו‪ .‬אם כןאין במדותיו של‬
‫הקב"ה אלאשתי מדות הללו‪ ,‬משלם טובה תחת טובה ומשלם רעה תחת‬
‫רעה עכ"ל‪ .‬הרי מפורש ברמב"‪7‬כיאין במידותיו של הקב"ה אלא שתי‬
‫מדות הללו‪ ,‬טוב תחת טוב ורע תחת רע‪ ,‬ובאמתאילו לא אמרו הרמב"ן‬
‫אי אפשר להאמרכיהרייש במדות של הקב"הי"ג מדות והרמב"ן כוללם‬
‫בשנים‪,‬כי באמתכן הוא"כי כלדרכיו משפט"(דברים ל"בד') כל הנהגתו‬
‫בבריאה הוא משפט ושאר המידות כמו "ארך אפים ורב חסד רחום‪.‬וחנון‬
‫וגו'" הם פירושים למידת המשפט‪ ,‬התורה היא כולה משפט‪ ,‬סדרנזיקין‬
‫הוא משפט‪.‬‬
‫כל הנהגת האדם נראה בעליל שהוא נוהג במשפט אם הוא רק מופשט‬
‫מהמידות הרעות‪,‬כי המידות הם פרטים ואם רקיפשוט המידות אז נראה‬
‫כי מציאותו הוא רק שופט כל היום‪ ,‬לזה הוא מרחםכי הוא רחום לזה‬
‫הוא אכזרכי הוא אכזרי‪ ,‬אפילו גנבוגזלן ג"ניודע שמעשיו הם סותרים‬
‫למשפטכי בלא משפטאין מציאות של גניבה‪,‬כי מה נפ"מבין שלו של‬
‫אחרים‪ ,‬כחי שלי שלי ושלו שלו זה מחייב המשפט‪ .‬כשנתבונן היטב‬
‫נראהכי מציאותו של האדם זה משפט‪.‬‬
‫ובאמת פשוט הוא כיון שהקב"ה ואורייתא וישראל חד הוא‪ ,‬והקב"ה‬
‫והתורה הוא רק משפט‪ ,‬ע"כ האדם ג"כ משפט‪,‬וכיון שהנהגת הקב"ה היא‬
‫רק משפט א"כ מוכרח מציאות האדם להיות משפט‪,‬כי חוץ מהנהגת‬
‫הקב"ה הוא"אין"‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫סו‬

‫ק‪1‬ל‬

‫הגה"צרבי יחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪111‬צ‪1111‬י‬
‫הרמב"ן סוף פרשת וילך (ל"א כ"א) על הפסוק והיהכי תמצאן אותו‬
‫רעותוגו'כיידעתי אתיצרו אשר הוא עושה היום בטרם וגו'‪ ,‬וטעםכי‬
‫ידעתי את יצרו וגו' כטעםכי עתה ידעתיכי ירא אלקים אתה‪ ,‬שהוא‬
‫הידיעה בפועל כי הידיעה בעתיד ידיעה בכח‪ ,‬ואם לא חטאו ישראל‬
‫במדבר ולאנודעיצרו בפועל לאהיההגוןשיעיד בהם שירה לומרהגלוי‬

‫לפניו שתחטאו‪ ,‬ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה‬
‫וכזה‪ ,‬אבלהיהראוישיתן להם התורהבידיעה סתם(ישעיהו א'י"ט) אם‬
‫תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו‪,‬‬
‫אבל עתה שנודע להם יצרם הרעוכו' עכ"ל‪ .‬הרמב"ן בעצמו כפשוטו הוא‬
‫נפלא‪,‬כי חידש לנו שהידיעה בעתיד אפילו אצל הבורא היא בבחינת‬
‫בכח‪,‬כי עתהידעתיהפי'ידיעה היא בפועל‪,‬לפיכך כתב הרמב"ן אם לא‬
‫חטאו במדבר לא היה אפשר לכתוב העתיד בדרך ודאיכי יחטאו‪,‬וכי‬
‫יענשו על חטאם‪,‬דכיוןשניתן לאדם הבחירהאינו מוכרח כלל‪,‬וידיעתה'‬
‫בחטאם העתיד היאידיעה בכח‪ ,‬אבלכיון שחטאו ונכנסוביד היצר כמו‬
‫שאמר הכתוב שם"כיידעתי אתיצרו אשר הוא עושה היום"והיאידיעה‬
‫בפועל‪ ,‬כבר אפשר לכתובעליהםכייחטאובודאי כמו שכתב הרבנויונה‬
‫(אבות פ"ר מ"ב) "כי לא לאדם דרכו" הבחירה שיש לאדם לבחור בטוב‬
‫וברע ברצונו זה הוא דוקא קודם שחטא‪ ,‬אבל אחר שחטא כבר הואביד‬
‫היצרואין בנקל להשמט ממנו‪ ,‬והרבה עמל ועזר ה' כבר הוא צריך שלא‬
‫יחטאכיבודאיאפילו אחר החטא לא נלקח ממנו הבחירה‪,‬כיאפילו כלל‬
‫ישראל אחר שחטאו במדבר ואחר העתידות שאמרה התורה שיחטאו‬
‫ויענשו‪ ,‬אעפ"כ לא היה מוכרח שיחטאוכי בודאי הבחירה לא נלקחה‬
‫מהם‪ ,‬אלאכיון שחטאו ונמסרוליד יצרם לא בנקל אפשר לישמט ממנו‪,‬‬
‫וכברניתן לכתוב כל חטא העתיד שיחטאווכל העונששיבואעליהם‪.‬‬
‫ליסוד המשפט הנוגע לעניננו אנו רואים שני דברים‪ :‬א‪ .‬כי מה‬
‫שכשהאדם חוטא הוא נמסר ביד יצרו ועלול לעוד עבירות זה הוא גם‬
‫מידה במידת המשפט‪,‬כי עבירה גוררת עבירה ושכר עבירה עבירה‪ ,‬זה‬
‫הוא ג"כ משפטכי המשפט מחייב כשהאדם חוטא ימסר ביד יצרו‪ .‬ועוד‬
‫יסוד אנו רואיםכי מידת המשפט כ"כ היא במציאות הבריאה‪,‬כיכיון‬
‫שחטאם העתידהיה נראה בפועלאזי גם העונש הוא בפועל כמו החטא‪,‬‬
‫כי כיון שכתבה התורה חטאם שיחטאו מיד כתבה אצל זה העונש‬
‫שיענשו‪ ,‬וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וגו' מיד וחרה אפי‬
‫ביום ההוא ועזבתים וכו' (שם)כי משפט הוא מציאות הבריאה כ"כ עד‬
‫שכיון שנכתב החטאהרי הוא כמו שנכתב העונש‪.‬‬
‫וזה הוא מה שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד) מצות שופר אע"פ‬
‫שהיא גזה"כ רמז יש בדבר עורו ישנים משנתכם‪ ,‬ולכאורה קשה איך‬
‫הדבר נעשה כ"כ במהרה שהשופר יעוררהו לתשובה כ"כ במהרה‪ ,‬וכמו‬
‫כן כתב הר"י (שע"ת שער א'סי' גקכי לא ימצא איחור התשובה אלא‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪%‬‬

‫כי כלדרכיו משפט‬

‫וזוצוושה‬

‫יז‬

‫בעמי הארץ שהם ישנים שוכבים‪ ,‬ושניהם כתבו בלשון אחד שהחסרון‬
‫הואכי האדם הואישן‪ ,‬ואם רק היה ניעור רגע אחדאזי היה בא לכל‬
‫התשובה‪,‬כי באמתכן הואכיון שכל מציאותו הוא משפט וכל הבריאה‬
‫כולה נוהגת במשפט והבורא יתברך הוא מושרש בלבו ומאמיןכי הוא‬
‫בוראו ומעמידו‪ ,‬והוא קרוב מאד לאמונה בודאי אם לא היהישן היה‬
‫חוזר בתשובה ומתדבק לבוראו‪ ,‬אלא כיון שהוא ישן כי כוחותיו הם‬
‫ישנים כי העוה"ז והתאוות הם מישנים את האדם‪ ,‬כמו שאנו רואים‬
‫שמהרבה מאכל שאוכל האדם נופלת עליו תרדמה‪ ,‬ואע"פ שיש 'מהלך‬
‫לזה בטבע‪ ,‬אבל באמת הואכי ממאכל שאנו רואים שהואמיישן האדם‬
‫יכוליםלדוןעל כל העוה"זכי הואמיישן כוחות האדם‪.‬כי זה הואהיסוד‪,‬‬
‫כל מה שאנו רואים "בפרט" זה הוא נמצא בכלל‪,‬כי הפרט מוצאו מהכלל‬
‫וזה הואיסוד בחכמה‪.‬לפיכך כל עבודת האדם היא להקיץ משנתו‪,‬וכמו‬
‫שמצינו בדורות הראשונים כי במחשבה אחת שנפלה במחשבתו מיד‬
‫קיים על עצמוד' מיתותכימיר כשהקיץ משנתומיד חזר בתשובהומיד‬
‫הבין כל המשפט שהואמחוייב ועשהעל עצמוד'מיתות‪,‬ועוד כמה וכמה‬
‫מעשיות כאלו‪ .‬הזמן קצר‪,‬יעור האדם משנתו שהואישן בהבלי העוה"ז‬
‫ויעוררכוחותיוויחזור בתשובה בעוד מועד קודםיוםהדין‪.‬‬

‫* ‪*4‬‬
‫הבת"צרבי יחזקאלהלוילעוינשטיין זצ"ל‬
‫בחינות המנוחה‬
‫מנוחה היא כח ובריאה‪ .‬כשארם מדבר בבריאהזואזי הוא מקבלעונג‪,‬‬
‫וכמה שהוא מדבר במידהזוישלועונג‪ .‬מה היא מציאותו של בריאהזו‬
‫אין אנו יודעים‪ ,‬אבל זה ברור שהוא כח רוחני שהוא מלא עונג‪ .‬וזהו‬
‫שאמרו חז"ל (הובא ברש"י בראשית ב' ב') "ויכל אלקים ביום השביעי‬
‫מלאכתו אשר עשה וישבתביום השביעיוגו' מההיה העולם חסר מנוחה‬
‫באה שבת באה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה"‪ ,‬שאחר בריאת העולם‬
‫עדיין היה חסר בריאת המנוחה‪ ,‬וכשבאה השבת באה מנוחה ובבריאת‬
‫המנוחה נגמרה המלאכה‪,‬וזהוויכלביום השביעי מלאכתו אשר עשהכי‬
‫מנוחה נבראה בשבת‪.‬‬
‫רואים אנו מחז"ל שמנוחה היא בריאה כמו כל הבריאות‪ ,‬וער לא באה‬
‫שבת לא נבראה בריאה זו וכשבאה שבת נבראה בריאהזו של מנוחה‪,‬‬
‫ועכשיו שנבראה מנוחה הכל משיגים אותה ואפילו הבהול יש לו קצת‬
‫מנוחהכילולי שהיהלו אף מקצת מנוחה לא היהיכול להתקיים‪,‬כי לא‬
‫היה אפשר לו לעמוד על מקום אחד‪,‬ואין לנו ציור איך היתה הבריאה‬
‫ללא מנוחהכי עכשיו שיש כבר מנוחה בבריאהאי אפשר לקבל ציור‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ים‬

‫קולן"‬

‫ו'זהגה"צרבי יחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫ןווצוהוו‬

‫מבריאה בלי‪,‬מנוחהנ וכשאדם‪,‬שובת ממלאכתו‪,‬און זהקרוי מנוחה;'וכן‬
‫להיפך אםלעסוק‪ ,‬למלאות רצונואין זה‪,‬בהילות‪.,‬אלא דזהו בגדר ממילא‬
‫אם הוא שוקט‪,‬מרצונותיו שאין רצונותיו תובעין אותו והו~‪,‬יושב בלא‬
‫מלאכהאזי הוא מרבק בהבריאה של מנוחה‪ ,‬ומזה הוא‪.‬מקבל כל העונג‬
‫כי מנוחה היא 'כח‪.‬בזה‪.,‬שהוא מענג‪ .‬וכן להקפך‪ ,,‬אם עסוק‪,,‬מלאות‬
‫רצונותיו וטרוד במלאכתו‪,‬אזי הוא'נפרד מכח המנוחהואינו נפרדלגמרי‬
‫כי בלעדו היה נראה משוגע‪ .‬ועוד‪.‬אמרו חז"ל (בראשית רבהי' טקכי‬
‫בשבת באה‪.‬שאנן ושלוה ונחת‪ ,‬וזך הוא‪,‬לפי שהם בריאות ממש ושאנן‬
‫ושלוה הן‪.‬בחינותודרגות‪.‬במנוחה‪. ,‬שבת היא עיקר'ושורש של מנוחה‪-‬‬
‫באה שבת באה מנוחהןוכל הימים הםיונקים ממנוחת השבת~וזהו כל‬
‫העונג שאנו;;מוצאים בשקת לפד שאנו מתדבקים בכח המנוחה‪,‬וביום‬
‫השבת שהוא קודש ואנו מקודשיםיותרביום השבת‪..‬יש מקום לחול כח‬
‫המנוחה‪.‬‬
‫"‬
‫‪" .‬‬
‫ה הוא‬
‫ופשוט הוא‪5‬יישא‪4‬לוקיםביןבן יאינו'בן תורה‪,‬כ‪4‬בןתיר‬
‫מקודש ‪%44‬ר'וקדוש"ך"יא ~קום תו‬
‫חל‪%4‬רי‬
‫"ותךלמזוהה‪,‬וכל מה"שהואיותר‬
‫גדול בתורהליוקר קדושאזי הוא ~תדבקיותר ‪5‬לא"מזוחהוישלו‬
‫ה כ‪4‬טוב‪ ,‬שראה שלקבל‪%‬עול ההורה ~‪ iluilu‬מנוחה‬
‫עונג‪.‬וזהווירא~ניח‬
‫הואעונגשאין למעלה ממנו‪,‬ולפיכךויט שכמולסבול‪.‬‬
‫עוה"ב כל מציאותו היא מנוחהלפי שהוא כולו קדושה "מנוחה וקדושה‬
‫לחיי עולמים"‪:,‬שבת שהיא מעין עוה"ב ג"כ מציאותה היא מנוחה ומי‬
‫שאינו שובת בשבת ועושה מלאכה‪ ,‬זה שאינו במנוחה אינו;לפי'שעושה‬
‫מלאכה אלא ראם יעשה"מלאכת‪.‬המנוחה בורחת ממנו וממילא אינו‬
‫במנוחה‪ .‬ויכולים לצייר שגדר חבל עב שתולה ומקושר למעלה‪,‬‬
‫ולמטה נמשכים ממנו חוטים‪ ,‬וכמה שהוא אוחז מהם ומתדבק ומקשר‬
‫עצמו בהם במידהזוישלועונג‪ .‬אברהםיגל יצחקירנןיעקבובניוינוחו‬
‫בו מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה וכו'‪ ,‬רואים אנו בחינות‬
‫דקות במנוחה‪ ,‬אצל אברהם כתוב אברהםיגל ולאיותר‪ ,‬אצליצחקירנן‪,‬‬
‫ורק יעקבובניו השיגו שלימות המידה של מנוחה מנוחת אמת ואמונה‬
‫מנוחת שלום ושלוה מנוחה שלימה שאתה רוצה בה‪ ,‬ופירש כאן הרבה‬
‫בחינות במנוחה שיעקב ובניו השיגו אבל אברהם ויצחק משמע דלא‬
‫השיגו הכל‪,‬יגלירנן ולאיותר‪.‬‬
‫נבואה נקראת בתנ"ך מנוחה‪ ,‬ואעפ"כ אנו מוצאים כשהנב?א' היה‬
‫מתנבאהיואבריורועדים ומזדעזעים‪.‬וזה הואבי מנוחה אזנה כמגשאנו‬
‫מורגלים לחשוב כשאדם יושב ובטל ומונח ע"ג הספסל זה הוא מנוחה‪,‬‬
‫דאינו כן אלא מנוחה היא בריאה בפני עצמה והיא מלאה עונג‪ ,‬וחלות‬
‫הנבואה היא כשהנביא מכין עצמו ומתדבק למנוחה אזי הוא‪..‬מתנבא‬
‫(עיין רמב"ם)‪ ,‬ומה שאבריומזדעזעיןאין זהמפריע במנוחה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬

‫יולי‬

‫יה‬

‫‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ןזונירה‬

‫ביאורים בפרקי אבות‬

‫הגה"צרבי יחזקאלהלוי'לעוינשטיין‪ ,‬זצ"ל‬

‫י‬

‫בייתוריםברלים פ ג‪,‬ראבווצ‪,‬‬

‫ק‬

‫'(‬

‫‪,,‬‬

‫‪-‬‬

‫אתה‪.‬‬

‫עקביא בן מהללאל אומר‬
‫באת'(הסתכל בשלשה דברים'ואי‬
‫ולאן אתה הולרולפני ‪%‬ן אההעתיד‬
‫לידי עבירה‪ ,‬דעמאין‬
‫ליחןדין וחשבון‪,‬מאיד באת מטפה מרואה‪ ,‬ולאן אתה הולר‬
‫מי אתהעתידליתן‪.‬דין וחשבון‬
‫למקום עפר רמה ותולעהע‬
‫יברוך הוא‪( .‬אבות ‪~ A"b‬שנה א')‬
‫הקדוש‬
‫לפני מלךמלכיהמלכים ולפנ‬
‫מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולךוכו'‪'.‬‬
‫בא‬

‫ההתבוננותבענינים אלוהיא העצההיעוצהלנו להנצלממית‬
‫יסודה של הגאוה הואכי מחשיב עצמו כלשון הרמח"ל (ממ"י פרקי"א)‬
‫דהיינו שמחשיב ומעריך את גופו‪ ,‬כאשר יראה שראשיתו טיפה סרוחה‬
‫ומכיון שנוצר‪.‬מטיפה סרוחה אחריתו רימה ותולעה‪,‬כי הסרחון שנוצר‬
‫במיתת האדםנובע מחמתיצירתו מטיפה סרוחה‪,‬ודאי לאיהיהלו מקום‬
‫כלל להתגאות‪ ,‬ולכן טוב‪ .‬ללכת אל בית האבל;כי בבזת‪,‬האבל רואה‬
‫בעליל סופו של האדםויצילנו‪ -‬ממדת הגאוה‪.‬‬
‫הארםכולל בתוכו רמ"חאיברים ושס"הגידים‪,‬ונמצאים בו'כוחותרבים‬
‫ועצומיםלאין שיעור‪ ,‬וכל הכוחות הנמצאים בכלבעליהחיים שבעולם‬
‫מצויים אף בכוחות האדם‪,‬ואמררנן שהאדם נקרא "עולם‪,‬הקטד'‪ .‬וכל זה‬
‫עדיין רק בחלק הגוף שבו‪ ,‬ובנוסף לזהישבו חלקהרוחנישאיןלושיעור‪,‬‬
‫וידוע שזכות האדם לתורה נובעת מחמת שהתורה מצויה בנו מראשית‬
‫בריאתנו‪ ,‬ועכ"ז יש לאדם להתבונן היאך יתכן שעניינים ;גדולים כ"כ‬
‫יווצרו מטיפה סרוחה‪ .‬האם במציאות יכול הטבע ליצור' דבר נפלא‬
‫ומורכב כל כך‪ ,‬הלא ברור ופשוט שרק הקב"ה אדון הכליש בכוחוליצור‬
‫בךיאה נפלאה הנקראת "אדם"‪ .‬מחשבה זו פשוטה מאד‪ ,‬ורק חסרון כח‬
‫המחשבהמונע מאתנו ההכרה בכל זה‪,‬כי בשעהשיחשוב מעטאיןלו כל‬
‫אפשרותלפרוך זאת‪,‬הרי כאו"םמבין שמאליולגנוצר מאומה‪,‬ועאכו"כ‬
‫בריאה חשובה כ"כ לא נוצרתמאליה‪.‬‬
‫התבוננותזומחוייבת להביא את האדםלידי הכרת הטוב‪ ,‬הלא עשה‬
‫לו הקב"ה טובה רבה ועצומה שמטיפה סרוחהיצה את האדםכולו‪ ,‬ומכח‬
‫זה גרידאחייב לעבוד את השתת וכנאמר בכתוב (דברים ל"ב וק הלא‬
‫הואאביך קנך הוא עשךויכוננך‪,‬בגלל העשךוהיבוננךעליך לעבדו‪.‬‬
‫מטיפה אחת נוצר אדם שלם‪ ,‬וכל הגדלות והנפלאות שיש בו כרמ"ח‬
‫הגאוה‪.‬‬

‫איברים ושס"הגידים הם תוצאה מאותהטיפה סרוחה‪.‬‬
‫והנה אהבת האדםלבניוהיא ללאשיעור‪,‬וכל אחד ואחדמרגישכאילו‬
‫בניו הם נפשו ממש‪ ,‬אף שכל תרומת האדם לבניו היא רק אותה טיפה‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כ‬

‫קול‬

‫‪".‬הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫ןווצורןו‬

‫סרוחה‪ ,‬מכל מקומלכיון ‪,‬שטלק'זך היא‪.‬הסיבה לוצירת האדם ומבלעדי‬
‫הסיבה לאיווצרכלל‪,‬ולכן הכלמתייחסלסיבה‪.‬‬
‫ולאן אתה הולך‪.‬למקום עפררימתותולעהל‬
‫נראהדהיינו המשך לחובת ההתבוננות הנזל בראש המשנה‪ ,‬התבוננות‬
‫בטיפה טרוחה וכמע"נ‪ ,‬ובאמת ההערה בענץ הנזכר פשוטה מאד ובנקל‬
‫צריך ויכול להביא להתרחק מהעבירה מכח זה גרידא‪ ,‬הסיבה לאי‬
‫התבוננות נובעת מכח תאוות העולם ורצונותיו הנמצאים בקרבו‪,‬כיון‬
‫דאזיל בהאי עלמא וחושב שהעולם והנאותיו צפויותלולעולמיעד‪,‬לכך‬
‫אינומעוניין להתבונן בדברים אשר ימנעו מאתו הנאות העוה"ז‪ ,‬אמנם‬
‫כאשריכירכי הולך למקום עפר רימה ותולעהוכי כל מצבו בעוה"ז הוא‬
‫רק זמני וחולף שוב יוכל להתעורר ‪.‬ולהתחזק ע"י התבוננות בטיפה‬
‫סרוחה‪.‬‬

‫זכרון יום המות תדיר הוא מעיקרי עבודת האדם‪ ,‬וכמש"כ הרא"ש‬
‫בארחותיו (ס" ל"ב) זכור יום המות תמיד‪ ,‬ויבהלוך רעיונך מדי זכרך‬
‫חרדתר'יוחנןבןזכאי‪.‬‬
‫ן זהיש לראות אצל האבות הק' שיעקב אמרליסף "אמותה הפעם"‬
‫עני‬
‫מיתות‪.‬‬
‫עכשיו לא‬
‫(בראשית מ"ו ל') ועיי"ש ברש"י סבורהיותי למות ב'‬
‫אמות אלא פעם אחת‪ ,‬ואע'צ שעתה בשעת פגישתיעקבויוסףהיה שעת‬
‫שמחה וחדוה‪,,‬מ"מ;הזכיר יעקב אע"היום המיתה‪,‬והיינו כג'ל שלא מש‬
‫זכרוןיום המיתה מאתםאפילו לשעה קלה‪.‬‬
‫בעת שידע שאחריתו רימה ותולעה לא יטרידוהו יותר עניני הגוף‪,‬‬
‫וממילא לאירגיל ~אשר משפילים ומבזים אותו‪,‬והיינו דאיתא במתני'‬
‫לקמן שתקות אפש רימה‪ ,‬בשעה שיחוש כי תקותו ותכליתו רימה‬
‫ותולעה*וכללהיות מאד מאד שפל רוחועיי"ש‪.‬‬
‫להתבונן‪ ,‬בשעה שאדם נמצא בסכנת הגוף‪ ,‬הוא טורח בכל כוחותיו‬
‫למצוא מזור ותרופה למחלתו‪ ,‬ואינו חוסך בהוצאות ממון ובטרחה‬
‫מרובה‪ ,‬לו ישמע אדם שמועה רחוקה שבקצוי ארץ נמצא רופא שיש‬
‫בכוחו לעזרו לא יחוס על זמנו ומרצו‪ ,‬ואף שהסיכויים מועטים מ"מ כל‬
‫אשר לו יתן בעד גופו‪ .‬והנה לו נאמיןכי סופו רימה ותולעה‪ ,‬והצער‬
‫והיסורין בזה קשים מאוד וכדאיתא בגמ' (ברכות יח‪" ):‬קשה רימה למת‬
‫כמחט בבשרהחי"‪,‬ובידינו להנצל מרעהזו‪,‬כיהריצדיקים אינם נענשים‬
‫ברימה ותולעה‪ ,‬א"כ ודאיהיינו מתאמצים בכל כוחותינו להיכלל בקרב‬
‫הצדיקים שאינם סובלים מרימה ותולעה ולכן היינו מתרחקים מן‬
‫העבירה‪.‬‬
‫ולפנימי אתהעתידליתןדין וחשבון‪.‬‬
‫ן הכוונהדין וחשבון שמא חטא ויירש גיהנום‪ ,‬אלא הדין והחשבון‬
‫אי‬
‫שנתבאר בדברחילוקי המדרגות בשכר עולם הבא שבזה דקדוק החשבון‬

‫יש‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול‬

‫ביאורים בפרקי אבות‬

‫‪21‬וצו‪2181‬‬

‫כ‪6‬‬

‫כחוט השערה‪ ,‬וכמש"כ הרמ"ח לונואטו(מס"י פ"ר) מלמד שכל אחד נכוה‬
‫מחופתו של תבירו‪ ,‬וההפסד באי השגת השלימות גדול יותר מצער‬
‫ההפסד בגיהנום‪,‬כי עונש הגיהנום זמני ובר חילוף ואילו הפסד מניעת‬
‫השלימות ה"ה הפסדנצחי ללאגבול‪.‬‬
‫ביודענו ובהכירנו גדולת השי"ת שהוא מלך מלכי המלכים‪ ,‬עלינו‬
‫להתבונן ולהבין כי גודל עונש הממרה את פיו הוא לאין שיעור‪,‬‬
‫ובהתרוממות זו ימנע מעבירה‪ .‬הסבא מקלם ז"ל היה מבאר הכתוב‬
‫(תהלים צ'י"א) וכיראתך עברתך‪ ,‬כשם שיראתה'היא ללא תכליתכן גם‬
‫חרון אפו של הקב"ה ללא תכלית‪ ,‬וביאורוכיון שעיקר עבירת החוטא‬
‫היא הפגיעה וההמראה כנגד רצונו יתברך‪,‬לכן עונש הממרה את רצונו‬
‫כפי גדלותו של הקב"ה‪.‬‬
‫התבוננותזו קשההיא מאדכימי הוא זההיודעויכוללציירלפניודין‬
‫ומשפט של הקב"ה‪,‬וביותר להביא ולהרגיש זאת למעשהאינו מהדברים‬
‫הקלים‪ .‬והדרך להקל את ההתבוננותבדין השי"תהיא כאשרנבואלבחון‬
‫את היראה והחרדה מתוכחתו של הקב"ה‪ ,‬הלא אמרו חז"ל"אוילנומיום‬
‫הדיןאוילנומיום התוכחה" (בר"ר ע"גיק‪ ,‬ונתבאר בזה בכמהרככתיגודל‬
‫הקושי בקבלת תוכחה מזולתו‪ ,‬וכל שכן לקבל תוכחתו של הקב"ה‪.‬‬
‫ומעתה כאשר נתבונן בתוכחתו והלא זו הרגשה הקרובה יותר אלינו‪,‬‬
‫אח"כ נבואלבחון אימתהדין‪.‬‬

‫לפני מלךמלכי המלכים הקדוש ברוךהוא‪..‬‬

‫תביעת הבורא מהאדם היא בהתאם לחובת עבודתו כלפי מלך מלכי‬
‫המלכים‪ ,‬והיא תביעה נוספת ומיוחדת מאשר החיוב לעבודלפני מלך‬
‫בשר ודם‪ .‬ולדוגמא בזמן שנמצא בצרהואינו רואה כל דרך לתקוה‪ ,‬מ"מ‬
‫חייבלהאמין ולצפותלישועתהשי"ת‪,‬כי הלא הקב"ה הוא כליכולולפניו‬
‫אין שום הגבלהכלל‪ ,‬וא"כחייבלהאמיןבישועתו‪.‬והיינודאמרינן"אפילו‬
‫חרב חרה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" (ברכות‬
‫ין‪ .‬וזה מה דאיתא במדרש (בראשית רבה‪ ,‬מ"חי"ט) "היפלא מה' דברוכו'‬
‫לבראתם לכתחילהאנייכול להחזירםלימי נערותםאינייכול"‪.‬‬

‫*‬

‫רבי חנינא סגן הכהנים אומרהוי מתפלל בשלומה של מלכות‬
‫ם בלעו (אבות פ"ג משנה ב')‬
‫שאלמלא מוראהאיש את רעהוחיי‬
‫מתפלל בשלומה של מלבות וכו'‪,‬‬
‫הוי‬
‫בישראל‬
‫ת‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ת‬
‫אותן‬
‫כוונת התנא אף על בלל ישראל‪ ,‬אע"גשאין‬
‫רוע‬
‫והשחתה הנמצאים בקרב אומות העולם‪,‬וכפי שראינובעינינו במלחמת‬
‫העולם האחרונה‪ ,‬שאותםבני תרבות ואנשי הנימוס נהפכו לחיות טרף‬
‫ממש‪ ,‬מ"מ מדת איש את רעהוחיים בלעו מונחת ונמצאת גם אצל עם‬
‫ישראל‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כב‬

‫ק‪%‬‬

‫הגה"צרבי יחזקאללעוינשטייל זצ"ל‬

‫‪1‬ןוצור‪21‬‬

‫אע"ג שהוא ציווי שאינו נזכר בתורה‪ ,‬מכל מקום חיובי השכל הם‬
‫יחיובי השכל‬
‫מהוים חלק הכרחי בעבודת האדם את קונו‪ ,‬שהרי עליד‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ג‬
‫זוכים לתורה ומתעלים בה‪ .‬ולכן זכה אאע"ה למעלתו ה‬
‫אף‬
‫לפני‬
‫שזכה לתורה‪,‬כיהגיע לאמונהע"יחיובי השכל ומסר נפשולקיים חובת‬
‫השכל‪ ,‬וכמו"כ כלגדולי עולם קודם מתן תורהוכןחסידי אומות העולם‬
‫זכו לעולמם הרוחני מכח חיובי השכל‪ .‬וראה בחוה"ל (שער עבודת‬
‫האלקים גק ברברחיובי השכלוחיובי התורה‪ ,‬וראה בביאור המשנה אם‬
‫אין דרך ארץאין תורה‪.‬‬

‫שאלמלי מוראהאיש את רעהוחיים בלעו‪.‬‬

‫המלכות קובעת סדרי עולם ובני אדם חוששים מאימת המלכות‪,‬‬
‫ודרישותינונמוגים כאשר הדבר מנוגד לתקנת המלכות‪.‬מבלעדי זאתהיו‬
‫חיינו מתנהלים מתוך הפקרות‪ ,‬והיינו מסוגלים להגיע למצב שבאו"א‬
‫יבלעחי את זולתו‪,‬כי מונח באדם רשעות ואכזריות מרובים כ"כ שיכול‬
‫להגיע לידי רציחה ממש ועד לבלוע את רעהו חי‪ .‬ואל נתפלא על‬
‫כמה רבה אכזריות האדם‪.‬‬
‫הדברים כי יש לראות בכמה מקומות‬
‫[והאריך מרן זצ"ללהוכיחכן ממצרים‪,‬וכן מ"כולם באבקלשון הרע"‪].‬‬
‫והנה גם המלכות עצמה שואפת לבלוע את חבירתה‪,‬כי אותו אדם‬
‫עצמו בהיותו איש פרטי שאיפתו לבלוע רק את זולתו‪ ,‬וכשנעשה ראש‬
‫למלכות נתפשטה תאותו והבית קיבול שלו נתרחב‪ ,‬וע"כ שנשארה בו‬
‫אותה התשוקה לבלוע את כל העולם‪.‬וכן רואים שכאשר מלכות נכנסת‬
‫למלחמה אינה חוששת‪ ,‬ואף בשעה שבטוח שתגבריד מלכות חבירתה‬
‫מ"מ נכנסת ואינה דואגת‪ ,‬ומעתה כל זמן שאנו שרויים בשקט ואין‬
‫מלחמה בעולםעלינו להודות להשי"ת על מצב השלוה‪,‬כי הלא למלכות‬
‫אין לה מוראה של מלכות‪ ,‬וע"כ שלב מלכים ושרים ביד ה' והקב"ה הוא‬
‫המונע את המלחמה‪.‬‬
‫אל יאמר האדם כי רחוק מאיזו מדריגה [כי חזינן שיכול להגיע אף‬
‫למדרגות הגרועות ביותר]‪ .‬בכלל צריך האדם לרעתכיבלי עמל וחכמה‬
‫ועבודה אין להשיג שום מעלה‪ ,‬והכל על טבעו עומד‪,‬וידוע מה שאמרו‬
‫חז"ל (במדבר רבהי"ג עלובהעיסה שהנחתום מעידעליהכיהיא רעה‬
‫שהקב"ה קראו רע‪,‬כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪ .‬ומה שאיננו רואים‬
‫שהעולםעושיםבןאין זהמפני שחסרלו הרצון או השנאהלזולתו‪ ,‬אלא‬
‫מפני כוחות אחרים כגון בושה וכדומה‪ ,‬אבל בעיקרו רוצה לבלוע את‬
‫זולתו‪.‬‬
‫מכיון שמונח בנו מדת שנאת הבריות גדולה ב"כ שלא רק שאינו דואג‬
‫לטובת חבירו אלא שואף להשמיד ולהכחיד את זולתו‪ ,‬א"כ ודאי‬
‫שהחובהלעקור !המתוכינוהיא מהעבודות הקשות‪ ,‬ומשו"ה עבודת כבוד‬
‫הבריותהיא כלל גדול בתורה‪ ,‬וראה ברמב"ןבביאור מצות ואהבתלרעך‬
‫כמוך‪.‬‬

‫כי‬

‫עי‬

‫ד"‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪%‬‬

‫ביאורים בפרקי אבות‬

‫‪,‬‬

‫'‬

‫ןזוצוושןן‬

‫גג‬

‫מדת השנאה מוטבעת באדם מראשיתברייתו‪,‬ולכן ברגע שמרגישכי‬
‫יבול להשתמש במרת השנאה מתעוררים בו המדות‪ ,‬ושש‪ ,‬ושמח'כייכול‬
‫להשתמש בהן‪ ,‬ומשו"ה נהפכת שנאתו ‪,‬לשנאת הרשעים ומקיים בזה‬
‫שרשי מדותיו הרעות ובולע את רעהו חי ודומה בעיניו כאילו מקיים‬
‫מצוה‪.‬‬

‫אף שבליעת'ארםחי מזיקה מאודלבולע;מגליםלנו חז"ל כמה אכזריות‬
‫ורשעותמרובים נמצאים במדות האדם‪ ,‬וכמע חפץ להרעלזולתו שמוכן‬
‫אף לסבול בעצמו צער ועינויים והעיקר שתבירו ינזק‪ .‬ובאמת כאשר‬
‫נתבונן ‪.‬בהנאת מספרי לשון הרע נראה בעליל כמה רב רצון האדם‬
‫להזיקלחבירו‪.‬‬
‫ובן איתא במדרש מדועהשליך ראובן אתיוסף אל הבורעל אףשישבו‬
‫חיות רעות‪ ,‬אמר ‪64‬ול ביד החיות ישאר מקנו איזה עצם ויוכל להקיאו‬
‫אל אביו משא"כ אםיפולביד אדם יבלעוהוחי ולא ישאר ממנו מאומה‪,‬‬
‫לאכול חי‪ ,‬חזינן‬
‫והיינו כדברי המשנה‪ .‬ואע"ג שאין זה מדרך הטבע‬
‫שיעשה‪,‬‬
‫פעולות שלא‬
‫שבכוחו שליצה"ר להביא את האדם‪,‬לידי מדריגה‬
‫כדרך הטבע‪ ,‬עאכו"כ בדברים שנמצאים בטבעו של אדם'ודאי שהיצר‬
‫שולטעליו‪,‬לחלוטיןלוישלהוסיף‪,‬אפילו בשעה שרואה אחרים מתנקמים‬
‫בחבירו מ"מאין לובכה‪ ,‬אלאיוסיףליתןיד בעצמוכדישחבירויסבול‬
‫‪,‬‬
‫אף מתחתידו‪.‬‬
‫ד‪-‬‬

‫ליקוטמאמרותיו‬

‫הרב‪-‬חייםירוחםגינזבורג‬

‫לייקוואוד‬

‫עמל התורה‪-‬כיטוביםדודיךמיין‬
‫מעמד הרסיני‪ -‬קול גדול ולאיסף‬

‫בחודש אב תשכ"ד התקיימה הכנסי' הגדולה של אגודת ישראלבבניני‬
‫האומה בירושלים‪ .‬בבוקר של יום הפתיחה עליתי לחדרו של אאזמו"ר‬

‫זיע"א בישיבה וספרתי לו שבדעתי לנסוע היום לירושלים להשתתף‬
‫בפתיחהזו‪.‬‬

‫שאל אותי אאזמו"ר במה מתייחדת הכנסי' הגדולה שרצונך לנסוע‪.‬‬
‫עניתילו‪,‬הרי רק פעם בעשר שנים מתאספים‪ .‬ענהלי הסבא‪ ,‬מתן תורה‬
‫היה פעם אחת בשלשת אלפי שנה! מתן תורהאיזגעוועןאיין מאלאין‬
‫רריי טויזענט יאר! זה היה הקשר של אאזמו"ר עם התורה‪ ,‬עם המצוה‬

‫כד‬

‫קול‪-‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪.‬‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫וווצורן‪2‬‬

‫של לימוד התורה‪ .‬וכדברי רש"י ריש שיר השירים‪,‬כי טוביםדודירמיין‪,‬‬
‫ן ומכלעונג ושמחה‪ ,‬ונאמר דוגמא שלו‬
‫כי טוביםלידודיך מכל משתהיי‬
‫על שם שנתן להם תורתו ודיבר עמהם פנים אל פנים ואותם(דורים‬
‫עודםערביםעליהם מכל שעשוע‪.‬‬
‫במעמד הרסיניזכינו לשמוע קול גדול ולאיסף‪ ,‬ומחמת אותו הקול אנו‬
‫אומרים בכליום בברכת התורה ברוך אתה ה'נותן התורה לשון הווה‪,‬‬
‫שהקביא עומדונותן בכל עת שפע של תורהועלינו מקבלי התורה מוטל‬
‫ללמוד תורה ולקבל אותה‪ .‬וכל פעם שהיתה מתעוררת שאלה להמשיך‬
‫ללמוד או להפסיק‪ ,‬אצלוהי' השאלה האם כדאי בשביל זה‪.‬לעזוב את‬
‫מתן תורה‪ ,‬לעזוב מעמד הרסיני‪ ,‬שהרי כל לימוד התורה אנו(שואבים‬
‫מהמאורע של מתן תורה‪ .‬המעמד שה" באימה ופחך ברתתובזיע עם כל‬
‫הקולות והברקים וכל ההתגלות של שכינהשהי' בזמן ההוא‪.‬‬
‫ומיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד‪.‬‬

‫אותה התגלות של מעמד הרסיני שהמשיכה במשכן ואהל מועד ואח"כ‬

‫בביהמ"קעדיין קיימת אצלינו בתוך ד' אמות של הלכה בכותלי בית‬
‫המדרשבישיבות הקדושות‪.‬‬
‫ואצל אאזמוייר לאהי' הבדלבין תוךהזמןלביןהזמנים‪ .‬לאהקיל בשום‬
‫י מוספת‬
‫אחד מהסדרים שלו‪ ,‬דהלא מה בין יום ליום‪ .‬מעמד הרטינ‬
‫והולכתועלינולהוסיף בה!‬
‫למדן ו"בןבית"בסוגיות הש"ס‬
‫נהוג היה בישיבתפוניבז' לעשות מסיבת החגביום חג השבועות בחדר‬
‫האוכל שלהישיבה‪.‬וכרגילהי' הרבמפוניבז' זצ"ל נואם לכבוד המסיבה‪.‬‬
‫קרה פעם שהרבהי' בחו"ל‪ ,‬ובקשו מאאזמו"ר זצ"ל שידבר במקומו‪.‬‬

‫בהוךדבריו לכבוד החג אמר אאזמו"ר שהדבר הראשון‪ ,‬ה"אלף" אצלבן‬
‫הישיבה‪,‬צריך להיות השאיפה והביקוש ללמוד ולעמולכדי להיות גדול‬
‫בתורה‪ .‬ואז הוסיף‪ ,‬ואם תשאלו הלאאני לאנהייתי גדול בתורה‪,‬והרי‬
‫זה בבחינת נאה דורש ואינו נאה מקיים‪ ,‬התשובה היא שבצעירותי לא‬
‫היולי המחנכיםהנכונים‪[ .‬ובלשונו "אזאירוועטפיעגן‪,‬אייאיךבין דאך‬
‫ניט געווארן קיין גדול בתורה; יונגערהייט‪ ,‬האב איר ניט געהאט די‬
‫'‬

‫ריכטיגע מחנכים‪]".‬‬
‫שאלתו פעם את אבי זצ"ל האם הסבא נחשב ללמדן‪ .‬ענהלי‪-‬אבד‪"-‬אין‬
‫מוסר איז ער א גרויסער למדן‪ ".‬בחלק של התורה אשר‪,‬קוראים אותו‬
‫בשם "מוסר" הסבא הוא למדןגדול! ובאמת אאזמו"רהיהלמדן‪,‬גם בחלק‬
‫ההלכה של התורה‪ .‬בישיבת מיר בעודה במיר ואחןכ בגלותה היו‬
‫לאאזמו"ר תמיד חברותות לסדרי הישיבה עם הבחורים‪,‬המצויינים אשר‬
‫‪.‬‬

‫בישיבה‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫ק‪%‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫עמל התורה ‪-‬כיטוביםדודירמיין‬

‫‪1‬זוצו‪11‬ה‬

‫נס‬

‫בליל שבת קודש היובני המשפחה אוכלים אתו סעודת שבת‪ .‬מנהגו‬
‫היה תמיד שלא דיבר שיחתחולין בשבת כלל‪ .‬ובליל שבת היה שואל‬
‫מאחד מהנכדים שיחזור לו משיעורי הרמי"ם בישיבה‪ .‬והסבא היה‬
‫מקשיב היטב לכל מילה והי' דן על כל חלק וחלק מהדברים‪ .‬והרבה‬
‫פעמים היה שואל על הדבריםוהיה נראהלו שישלעיין בזה ובזה‪,‬והיה‬
‫אומר בתוקף את דעתובענין‪,‬והיורואים תמידאיך ששלט מאדבסוגיות‬
‫הנלמדותבישיבות‪,‬והיה ממשכבןביתבענינים בכל מקום‪.‬‬
‫כלי מלאמחזיקריקן אונומחזיק‬
‫הרבה פעמיםבימי התחלת הזמןהיה אאזמו"ר אומר בשמועם [בשיחה]‬
‫שהדבר הראשון הוא לשמור הסדרים‪ ,‬ללמוד בהתמדה‪ ,‬ולהיות שקוע‬
‫בלימוד "ליגען אין לערנען"‪ .‬וה" אומר שאם הראש אינו בלימור אי‬
‫אפשר שיתדבק בו "דבר חכמה" [אז מעןליגטניטאין לערנען קעןזיך‬
‫ניט צוקלעפעןקיין דבר חכמה]‪ ,‬וא"כאין מקום לקבל שום תועלת מן‬
‫הרברים ששומעים בשיחה‪ .‬והיה מביא מהסבא מקעלם זיע"א שאדם‬
‫מבקש מהקב"ה חננו מאתך דעה בינה והשכל‪ .‬והשאלה היא וכי הוא‬
‫מנצל הדעהוהבינה שניתנולו מן השמים‪,‬כי אםאינו מנצל מה שנתנו‬
‫לו איך יכול לבקש על יותר? והיה מביא דברי הגמ' ברכות מ‪ .‬מידת‬
‫הקב"ה מלא מחזיק ריקם אינו מחזיק‪ .‬בדברים רוחניים כל מה שיש לו‬
‫יותריכול עוד לקבליותר‪ .‬ריקםאינו מחזיק‪ .‬אזס'איזליידיג קלעפטזיך‬
‫גארניט[בכלי רקאין דבר מתרבק]‪ .‬וכל מהשיוסיף בתורה והבנתהיוכל‬

‫להחזיקעודיותרויותר‪.‬‬
‫והיה מרבה לדבר על הפסוק וישכב במקום ההוא‪ .‬יעקב אבינו באותו‬
‫מקום שכב אבלי"ר שנה ששימש בבית עבר לא שכבבלילהשהיה עוסק‬
‫בתורה‪ .‬בקעלםהיומציירים את זה שכל אימת שנכנסולביתעבר‪,‬יעקב‬
‫אבינו עומד אצל הסטענדער שלו ולומד‪ .‬נכנסים בבוקר והוא אצל‬
‫הסטענדר‪ ,‬נכנסים בערב והוא אצל הסטענדער‪ .‬נכנסים באמצע הלילה‬
‫והואעדיין אצל הסטענדער‪ .‬וככה ארבע עשרה שנה‪ .‬כמה היה אבינו‬
‫יעקבכלי מלא המחזיק!‬

‫שויתי ה'לנגדי תמיד‬

‫כשסיפרו לאאזמו"ר זצ"ל‪ ,‬שהרב מבריסק זצ'ל אמר על מה שפסק‬
‫הרמב"ם בהל' חמץ ומצהחייב אדם להראות את עצמוכאילו הוא עצמו‬
‫יצא עתה משעבוד מצרים‪ ,‬ואמר הרב‪ ,‬שמצוה זו להרגיש בליל הסדר‬
‫כאילו הוא יצא עתה ממצרים היא המצוה הכי קשה של הלילה‪ .‬וע"ז‬
‫אמר אאזמו"ר איך פארשטיי ניט‪ ,‬און שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬וואס א‬
‫מענטש דארף שטענדיג טראכטן אזדי שכינהאיו כנגדו‪,‬איז אלייכטער‬
‫מצוה?(איני מבין‪,‬וכישויתי ה' לנגדי תמיד אשר האדם מצוה לראות‬
‫תמיד השכינהכנגדו‪,‬וכיזו מצוה קלההיא?)‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כו‬

‫ק‪1‬ל‬

‫הגה"צרבי יחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪1‬זוצו‪41‬ון‬

‫בל דעביד רחמנא לטב‬

‫אאזמו"ר היה רגיל לבאר דברי חז"ל כל מהיעבד רחמנא לטב עבד‪,‬‬
‫שכל אדם אם הי' מתבונן היטב במה שנעשה עמוהי' רואה שדברים‬
‫הרבה שחשב שהם דברים רעים בשבילו‪ ,‬באמת הםהיו הדברים שהיו‬
‫הצלתו‪.‬והי' מספר על עצמו‪ ,‬כשעזב קלעצק וחזר למיר עם ב"ב ובמיר‬
‫לאהיו אז בשבילו לא משרה ולא שכירות רק חזר ללמוד בישיבת מיר‬
‫כבןישיבה‪,‬ואיןלו שום מקור לפרנסה‪.‬והי' מקום לחשובשנסיעתולמיר‬
‫הוא גזירה רעה בשבילו‪ .‬ובאמת נסיעתוהי' מקור הצלתו בזמן השואה‪.‬‬
‫שהרי אם הי' נשאר בקלעצק הי' נאסף ונהרג נמו כל בני הישיבה‬
‫בקלעצק‪ .‬ורק מאחר שהי' במיר‪ ,‬וברבות הימים הי' מנהל רוחני של‬
‫הישיבה והי' עם בני ישיבת מיר בנדודם ובהצלתם‪ .‬הרי רואים שמה‬
‫שחשב לדבר רעלו באמתהי'סיבת הצלתו והצלחתו‪.‬‬
‫ועל דרר זהיש לבאר תקופה אחרתבחיי אאזמו"ר זצ"ל‪ .‬בשנת תרפ"א‬
‫ועד תרפ"דהי' אאזמו"ר המשגיחדישיבתמיר‪ ,‬אבל במשך כל שלשוחצי‬
‫שנים אלוהי' גרבמיר באופןעראי‪ .‬דבאמת המשגיחרביירוחם זצ"להי'‬
‫מקודם בישיבת מיר ולאופן זמני הניח אאזמו"ר במקומו‪ .‬ולכן הגיע‬
‫אאזמו"ר למיר בלי בני משפחתו‪ .‬והם נשארו בקעלם‪ .‬ובנסעו למיר‬
‫באמת חשב שנוסע למלא מקוםרביירוחם לחצי שנהאולי‪,‬ואז לא עלה‬
‫על דעתו שהדבר יארך ויהא מוכרח לישאר תקופה ארוכה של שלש‬
‫וחצישנים‪.‬והי' הדבר קשה מאדלבני משפחתוכמובן‪ ,‬להשאר לבדבלי‬
‫ראש המשפחה כ"כ הרבה זמן‪ .‬וגם כל הזמן חשבו‪,‬עוד מעט והואיחזור‪,‬‬
‫והדבר נתארך עוד ועוד‪.‬ויש מכתבים מאאזמו"ר לרבי ירוחם‪ ,‬ודרישתו‪,‬‬
‫לדעת האם באמת עומדלחזור‪,‬ומתי‪.‬‬
‫ודבר קשה הלזההי' טובה בשביל אאזמור"ר‪ .‬מלבד ההשפעה העצומה‬
‫שהיה לו אז בישיבה הק'‪ .‬אבל ע"י תקופה זו נתחבבה אצל אאזמו"ר‬
‫ישיבת מיר וכל תלמידי'ה‪ .‬ובגלל תקופה זו כשעזב קלעצק ולא הי‬
‫אפשרלו לחזור לקעלם‪ ,‬עלה בדעתו לחזורלישיבתמיר‪ ,‬מאחר שישיבת‬
‫מיר כברהי' אהוב לו מאד‪ .‬ותקופה זו נתן לו "ברירה" ו"רחיפה" לחזור‬
‫למקום השפעתו הגדולה ישיבת מיר המעטירה‪ ,‬להצלתו ולהצלחתו‬
‫ולהצלת ב"ב וכל הישיבה כולה‪ .‬וגם מזה מוכח דברי חז"ל כל מה דעביד‬
‫רחמנא לטבעביר‪.‬‬

‫יצא מן העולםנקימנכסיו‬
‫ומהנהגותיו ה" לא להתעניין כלל אודות דמי המשכורת‪ ,‬לא לבקש‬

‫ולא לדבר מזה‪,‬והי' מתרחק מן הכסף כמתרחק מן האש‪ .‬חילק מעותיו‬
‫לעניים ולנצרכים‪ ,‬ומעולם לא השאירבידו מאומה‪ .‬ויצא מן העולם חנם‬
‫בליכסף‪,‬ועמוס וגדוש בתורה עבודה ומעשים טובים‪.‬‬

‫***‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול‬

‫רבריםיקרים‬

‫'‬

‫‪1‬ז‪1‬צור‪21‬‬

‫נ)‬

‫דבריםיקרים'‬

‫‪-‬‬

‫ובחרת‬

‫ראה נתתי לפניה היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע‬
‫ובחרתבחייך‪ .‬דומיינסטזייזיינעןבידעגלייך? האסט א טעות!איןחיים‬
‫ מוזט דו בוחרזיין‬‫‪ ,‬אז ני‪ ,6‬שטייסט דוביי מות‪ .‬ובחרת‪ ,‬מען מוז‬
‫נאכאנאנדשטיין און בוחרזיין דערחייט‪ .‬אז ניט‪ …‬פשוט;‪ ..‬ארבעטדי‬
‫טבע‪( .‬אתה חושב שהחדם והמותשווים הם‪.,‬טעותהיא!בחיים ‪-‬יש לך‬
‫לבחור‪ ,‬דאל"ה ממילא אתה נמצא במות‪.‬צקיךלבחורבאייםבלי כי‬
‫בלי זה פשוטפועלאטבע‪).‬‬
‫הרף~‬
‫אחיך‪.‬מודת השנאהמי מרגיש בה‬

‫בלבבך‪ .‬הוזהרנו בה להסיר מנפשנו מדת השנאה‬
‫לא תשנא את‬
‫[רבינו יונה בשערי תשובה]‪ .‬ווער ווייסט דאס? אז מען האט אין זיך‬
‫שנאה‪ .‬ווער פילט דאס?(מייורע זאת שיש בנו שנאה בטבע‪,‬מי מרגיש‬
‫זאת?)‬

‫הרגש ביראת שמים‬

‫ש"סוויל מען קלארווערען‪ .‬אוןוועגן יראה? אזאיינער קריגט א הרגש‬
‫אין יראת שמיםווי גליקלאך! (בלימוד‪-‬הש"ס ~בקשים בהירות‪ ,‬ומה עם‬
‫יראה?מי שמקבל הרגש ביראת שמים כמה מאושר הוא!)‬

‫ואהבת‬
‫ואהבת את השם‪-‬צוויי מאלאין טאגהייסט מען אונזלייענען‪.‬ווייזט‬
‫אוים ~עןוויל מערווי נאר רעם זאגן‪ .‬נארפילען אהבה‪( .‬פעמים בלם‬
‫הוזהרנו לקרוא‪ ,‬כנראה שדורשים ממנו יותר מאמירה‪ ,‬רק שנרגיש‬
‫באהבהזו‪).‬‬
‫‪-‬‬

‫וך‪4‬לס‬

‫ה‬

‫ר‬

‫קריאת שמע?יחוד! אזסיאיז ניטא מערווירצונויתב'‪.‬און דער‬

‫ן רצון‪ ,‬וואס ערוויל‪( .‬מה זה ק"ש‬
‫מענטש לעבט נאכאנאנדהיפך‪ .‬נארזיי‬
‫‪-‬יחוד! שאין בעולם כלום חוץ מרצונוית'‪ .‬והאדםחי תמידלהיפך‪,‬‬

‫מה שהוא רוצה)‬

‫כפי‬

‫דורשים מהאדםההיפך מטבעו‬
‫רער יסוד וואס מען פאדערטפון א מענטש'ןאיז דער פשט אזביי עם‬
‫איז ער געבארען מיט דער היפך‪ .‬אז מען מאנט פון א מענטש אהבה‬
‫דארף מעןוויסען אזביי עםאיז דא‪(…‬היסוד במה שדורשים מאדם הוא‬
‫לפעולהיפך מטבעו‪ ,‬שאם אהבה נדרשת ממנוטימן הוא שבטבעישבו‪).‬‬
‫* נמסרו עץ נכו סמסגימ ר‪,‬רנ מישירומם כיג)כורכ ממס ססמע מ)קגו ‪ ("%‬נסגת חס("‪ 6‬כטת‬
‫ניקורו ‪.1%6‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫כמ‬

‫קול‬

‫‪.‬הגה‪-‬צרבייחזקאללעוינשטיילזצ‪-‬ל‬

‫מצרים‬

‫ןווצורןו‬

‫אין מצרים טומעלטזיך יעצט‪ .‬זעט מעל דאך השגחה‪.‬די התחלה איז‬
‫געווען מצרים‪ .‬און איצטער נ"ך אזוי פיל גלות'ן אזוי פיל אומות‪.‬‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬אשור‪ ,‬נאךווייטער מצרים‪ .‬גאר צום סוףאיז מצרים‪( …‬כעת‬
‫יש אירועים במצרים‪ .‬הלא נראה בזה השגחת ה' אשר ההתחלה היתה‬
‫במצרים‪ ,‬ועכשיו אחרי כל הגלויות והאומות שעברועלינו כנבוכדנצר‬
‫ואשורוכו'בסוףהימים שובישלנו עסק עם מצרים‪)..‬‬
‫למצואחןבעיניאלקים‬
‫רערעיקראיזגעפינעןחןביי'ןרבונו שלעולם‪.‬מען זוכטכבוד‪ .‬כבודביי‬
‫א שווער‪ ,‬אשוויגער כבוד‪ ,‬פארוואס זאל מעןניט טראכטעןוועגען כבוד‬
‫ביי'ן רבונו של עולם‪ .‬צואיך געפעהל דער רבונו של עולם‪( .‬העיקר הוא‬
‫למצואחן אצל רבש"ע‪ .‬מבקשים כבוד‪ ,‬כבוד אצלחמיו וחמותו‪ ,‬למה לא‬
‫נחשוב למצוא כבוד אצל רבש"ע‪ ,‬האם מעשימקובלים אצלו?‪0‬‬
‫למען לאניגעלריק‬
‫אז דער אויבערשטער העלפט א מענטש און ער קריגט א שטיקל לב‪,‬‬
‫ולעבדו בלבב שלם למען לאניגעלריק ולא נלד לבהלה‪.‬אויבניטאקיין‬
‫לב שלם איז דאסניגע לריק‪( .‬כשהבורא עוזר לאדם הוא מקבל קצת‬
‫בחינה שללב‪,‬ולעברו בלבב שלם למען לאניגעלריק‪ ,‬אםאין לבב שלם‬
‫ממילא חשיבניגעלריק)‬
‫הכל הולךתמיד‬
‫ברוך הוא אלי שבראנו לכבודו‪ .‬די בריאה איז אז עם זאל ארויסגיין‬
‫כבודויתב'‪ .‬אדער מעןאיז א עולה אדערמעןאיז איורד‪.‬די בריאהאיז‬
‫ןוייטער מען טוט מען ארבעט‪ .‬אבער אפשטעלן א‬
‫צוגיין שטענדיק‪.‬גיי‬
‫יאיךווייטער‪ .‬ווער טוט דאס?איך האב‬
‫קוק טאן‪ -‬וואו האלטמען‪ ,‬צוגי‬
‫צודיריידקיין שייכותניט אבער מען דארף ראך ריידען‪( .‬כל תכלית‬
‫הבריאה היא שיצא ממנה כבור שמים‪ ,‬והאדם או שהוא עולה אויורד‪.‬‬
‫מצד הבריאה הכל הולך תמיד‪ ,‬הולך ועושה הולךופועל‪ ,‬אבל שעומדים‬
‫לפוש ולהתבונן איפהאוחזיןוכי אנו מתקדמים‪,‬מי עושה כזאת? באמת‬
‫איןלישייכותלענין זה ומ"מצריכים אנו לדברעל זה‪).‬‬
‫עם השי"ת‬
‫גר אנכי בארץ זאגט דוד המלך‪ .‬דוד המלך האט געפילטדי גירות‪ .‬אז‬
‫דער אויבערשטער העלפט א מענטש אז ער איז גרויסאיז ערשויןניט‬
‫עליינט‪ .‬האט ער רעם בורא עולם‪( .‬דוד המלך הרגיש בגירותו בארץ‪ ,‬רק‬
‫כאשר הקב"ה עוזרו להתגדל כבר אינו בדד בעולמו‪,‬כי הרי הוא עם‬
‫רבש"ע)‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪%‬‬

‫‪1‬זוצו‪181‬ז‬

‫אבריםיקרים‬

‫נט‬

‫העיקר שלא לשכוח‬
‫דערעיקרניט פארגעסן אזס'איז פאראן א נצח‪'.‬ניט פארגעסן אזסיאיז‬
‫דא א רבונו של עולם‪ .‬אז מען לערנט שטענדיק אביסל מער דערמאנט‬
‫מעןזיך אז ס'איז פאראן א רבונו של עולם‪( .‬העיקר שלא‪ ,‬לשכוח שיש‬
‫נצח‪ ,‬שלא לשכוח שיש רבש"ע‪ .‬כל מה שלומדיםיותרנזכריםיותר שיש‬
‫רבש"ע)‬

‫***‬

‫מניניכן‬
‫הרברן סג"ל'‬

‫ירושלים‬

‫שניבירביבריחזקאל‬
‫אין צורךלניתוח‬

‫הרגשותיו של המשגיח זיע"א יכולים לייחד פרק בפני עצמו‪ .‬עובדא‬
‫הוה שבאולהתייעץ עמו אורותתינוק אחד שנקשראיזהגידבפיו ודעת‬
‫הרופאים היתה שאם לא ינתחוהוינזק עלידי זה דיבורו‪ .‬וכשבאולפני‬
‫המשגיח זיע"א לא חקר כלום אודות המקרה‪,‬וביטל את דברי הרופאים‬
‫בהינף ~ד ואמר בפשיטות שאין צריך לניתוח‪ ,‬וכך הוה שנתקיימו דבריו‬
‫ותהי לפלא‪.‬‬

‫סוד ה'ליראיו‬

‫המשגיח זיע"א היה נהנה בעצמו מהרגשותיו‪ .‬זכרוני כשנהייתי אברך‬
‫היה בדעתי להכנס לאיזה בוללמסויים בירושלים וקודם שנסעתי לשם‬
‫להבחן באתי אצל המשגיח זיע"א‪ .‬וכך אמרלי‪,‬הריבין בך לבסוף לא‬
‫תלך לשם ולמה לך הטירחה ללכת עד שם להבחן‪ .‬והיה שם הגר"ד‬
‫זינגרביץ ז"ל וסיפר לומעניני ושאלו ואיך אתה סבורוכי האם לבסוף‬
‫ילך שם‪ ,‬ושוב הדגיש גם לפניו'לפי דעתי ודאי שלבסוף לאילך לשם'‪,‬‬
‫דבר שנתקיימו דבריר‬
‫אמנם אני לתומי הלכתי להבחן שם‪ ,‬אבל‬
‫להפליאכי מצדדים אחרים נתבטלהממני האפשרות ללמוד שם‪.‬‬

‫סיף‬

‫עוקרנימוקו מחמת הרגשת הלב‬
‫הגרש"מ קלמנוביץ זצ"ל סיפרלי שכשהמשגיח זיע"א רצה לעזוב את‬
‫ישיבתמיר בארה"ב לאחרשכיהן שם כמשגיחב'שנים הסביר את עצמו‬
‫בכמה סברות‪ ,‬ועל כל סברא שאמר היה הגרש"מ דוחה לו ואעפ"כ עזב‬
‫*ספגיגיס לקטומתוןסיפוחיו‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫(‬

‫קול‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫ןווצורשו‬

‫משם המשגיחזיע"א‪,‬וביארתילוראין זאת אלא משום שעיקר טעמו של‬
‫המשגיח היתה הרגשת הלב והסברותהיו רק לתרץ עצמו‪.‬‬
‫קם מלא קומתובפני ת"חצעיר‬
‫י במועיני גודל אהבת התורה שלו‪ ,‬שבעת זקנותו קם מלא קומתו‬
‫חזית‬
‫יאיך התרומם מכסאו‬
‫לפני ת"ח צורב צעירלימים‪,‬ועדיין מונחלפניעינ‬
‫בזריזות כמו בחורצעיר‪.‬‬

‫הלך לשאול בחורכדי לחזקו‬

‫המשגיח זיע"א היה נותן דעתואיך לחזק את הבחורים‪.‬וזכורני שפעם‬
‫א'ראיתי שחיפש פשט בקצוה"ח והלך וחיפש בשביל זה לשאול בדווקא‬
‫בחור אחדכדילחזקו‪.‬‬
‫י שקבלת גם ממנו"‬
‫"תאמרל‬
‫פעם ראיתיו חוקר בחור אחד ושאלו מאיזה מרבותיו קיבל ונתעלה‪,‬‬
‫ואותו בחורהיה מונה אותם אחד לאחד‪ .‬באמצע הפסיקו המשגיח זיע"א‬
‫וביקשו בלשון תחנונים שיחשוב אם קיבל גם ממנו‪ .‬וכה אמר לו‪" ,‬הלא‬
‫אנכי אישזקן וזקוקלזכויות תאמרלי שקבלת גם ממני"‪.‬‬
‫הרב מפוניבז' מתפעלמשיחותיו‬
‫הרבמפוניבז' זצ"להיהיושב בעצמובשיחותיו של המשגיחזיע"א‪ .‬ופעם‬
‫אחתנזדמן לא' מן הבחורים להתארח אצל הרב זצ"ל בסעודתליל שבת‬
‫ובמשך הסעודה היה הרב זצ"ל חוזר ומשנן כל מה ששמע מהמשגיח‬
‫זיע"א בהתפעלות עצומה‪ ,‬ומתעורר מכל מילה‪.‬לימים סיפך אותו בחור‬
‫כי בשעתו לאהבין מה כ"כ מתפעל הרב זצ"ל מדברי המשגיחזיע"א ומה‬
‫חידוש מצאבדבריו‪ ,‬אבל אח"כ כשהוא בעצמו בגר בשכלו כברמובןלו‬
‫כמה הפליא המשגיח זיע"איסודותעמוקיםבשיחותיו אף שפעמים רמזם‬
‫במילים פשוטים‪.‬‬
‫התמדתו בחוםהיום בשנחאי‬
‫הג"ר מרדכי שוואב זצ'ל כשהיה מדבר אודות כוח התמדתו של‬
‫המשגיח זיע"א‪,‬סיפר מתקופתשנחגגי ואמר שבעיקרהיה בולט התמדתו‬
‫בימי הקיץ שכידוע שסבל החום במקומות ההם הוא כמעט בלתיניתן‬
‫לסבול‪,‬והיוימים כאלו שעדכדי כך הוצרכובניהישיבה לעזוב אתבנין‬
‫הישיבה‪ ,‬אבל המשגיח ‪ K"ylt‬משנה לא זזה ממקומה‪ ,‬ולא עזב מקומו‪.‬‬
‫ולא עוד אלא גם היה יושב שם עם החליפה והכובע ואיזה מאוורר קטן‬
‫ממולו‪,‬ולאהיהניכרעליו כלום‪.‬‬
‫"אינו וודע עצבותמהי"‬
‫שאלוהו אם לימוד של מוסר יכול להביא לידי עצבות‪ ,‬והשיב כמי‬
‫שאינו מבין את הקושיא‪ ,‬שאינו יודע כלל עצבות מהי‪ ,‬וזאת למרות‬
‫היותו הוא עצמו מסובב בצרות פרטיים וכלליים מלבד מה שעברעליו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול!‬

‫‪.‬‬

‫פנינירבינויחזקאל‬

‫' ןווצורשו‬

‫(‪6‬‬

‫קודםלכן במלחמה‪.‬והוסיף שאחרשע"י מוסר אפשה לראות אתהמיפות‬
‫ן לך שמחה גדולה מזאת‪(".‬‬
‫ולהתחזק בעבודת השי"ת הלאאי‬
‫משיחהרביירוחם זצ"ל נשתנה מהלךאייו‬
‫שם‬
‫נחשב‬
‫המשגיחזיע"א ל‪6‬ד בבחרותו בישיבת ר‪4‬דין‪ ,‬והיה‬
‫מבעלי‬
‫ן ל‪ 4‬דבק כ"כ בשיטת המוסר‬
‫אכשרו‪5‬ות'ומטובי הלומדליום'‪ .‬ובשעתועדיי‬
‫עד שפע‪4 6‬חת נזלמן לשמוע שיחה מהגאון ר' ‪,‬ירואם זיע"א על‬
‫בקלם‪ .‬ואחד‬
‫האלוט‬
‫אמונה;וזהשינהלו את כל מהלךחייו;‬
‫י"כףעליו שלבלאק‪,‬וי‬
‫נז‬
‫ש‪6‬‬
‫‪66‬נהלי התג( מקלם אמרעליו בשעתוו‬
‫עם השתוקקות‬
‫גדולה לקבל וערללגדולות‪.‬‬
‫;‬
‫לא נבהל למצוא חסרונות עצמו‬
‫פעם אחת לעת זקנותו נתרגש; מאד בשעת'הועד‪ ,‬ואמר שראה שרבינו‬
‫יונה לשערי (ש‪54‬ה (ח"ג אות קס;'א) מונה ללת"שקרנים את אאנש‪64‬‬
‫של‪,‬שקרים; ותמה'ואמר כמה‬
‫שמשקיים ללא‬
‫י"‪4‬עלתןיהם אוהבי‬
‫פעמיה ‪5‬מד‪5‬ר ל‪,‬ע(צ‪5‬מלו‪4‬‬
‫‪",‬הרי פלאשיש סוג א‪5‬שי‪ 6‬לאלה‪ ,‬ומכל מקום‬
‫‪4‬ם פונה אותם רבינו יונה בע"כ שכן הוא וצריך להאמין שיש כזך‬
‫"על עצמו"ןממילא‪-‬יתכן ‪Kn1W‬‬
‫מליאות‪.‬גאז'תפס קצות זקקו‬
‫שיהא עובד חמישים שנה על אמונה‪ ,‬אבל אליבא דאמ(י"‪4‬ה‪,‬בו אלק‬
‫שהוא רק מדבר אודות אמונה אבלאיןלושייכות לאמונהואין האמונה‬
‫משפיעה על מעשיו‪ ,‬וכוונתו היתה משום שיסוד‪ .‬האוהב‪,:‬שקרים ‪,‬הוא‬
‫שאין המציאות מחייבת אותו וממילאיוכל גם ללמודולהכירגודלחיוב‬
‫האמונה ומ"מ לא‪,‬יחייב את עצמו‪ .‬ותא חזי מזה גדולתו של המשגיח‬
‫זיע"א כמה חיפש בכח‪_,‬הביקורת ולא נבהל מלמצוא ‪.‬חסרונות ומומי‬
‫עצמו‪ .‬ואזסיים בעצמו בקול נרגש‪ ,‬אבל אני החלטתי וסיכמתי לעצמי‬
‫אדרבא עכ"פ מעתה אתחיל לעבורעל האמת‪ ,‬נורא‪.‬למתבונן‪ .‬וגם מזה‬‫נלמד שאין לנפול מכאלו מחשבות לידי‪ ,‬יאוש‪ ,‬אלא אדרבא מחשבה‬
‫כזאתהיאחיזוק לעבודת השי"תויסודהעליה‪.‬‬
‫מידת הסבלנות‪.‬‬
‫שנתמנה למשגיח במיר‬
‫היתה לו מידת סבלנות מרובה‪ .‬פעם א'‬
‫שיאבח‬
‫הריאודות‪,‬המעשנים‪.‬סיגליות‬
‫במקומו של ר'‪.‬ירוחם זיע"א הרעיש בי‬
‫והנהיג שלא לעשן בישיבה‪ .‬והנה‪.‬פעם א' בהיותו מסובב בבחורים‪,‬נוגש‬
‫אצלו‪ .‬בחוצפה בחור וסיגר מעושן בפיו‪ ,‬והמשגיח זיע"א לא אמר לו‬
‫כלום‪ ,‬ולא זו בלבד אלא גם אח"כ כשהגיעה הישיבה לארה"ב וחיפש‬
‫ראש קבוצה לבחורים בחר בדווקא בו וההוא פירש זאת דש"מ‬
‫שהמשגיחמעריר אותו‪.‬‬
‫רבותיו הורו לו בחלוםאיך לנהוג‬
‫תאחזי גדולתו של המשגיחזיע"א‪,‬דכשהגיע העתשהיךאמוריםישיבת‬
‫מיר בליטא לנסוע לארץיפן לאהיה באפשרותו להצטרף עמהם מחמת‬
‫שבתו היתה חולה מאד והיתה במצב של ערשדוי‪ .‬ואמר הגרא"י פינקל‬

‫ואמ‪.‬‬

‫‪"4‬י‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫(נ‬

‫קו‪'5‬‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטייל זצ"ל‬

‫וקצופה‬

‫זצ"ל דבשום פנים ואופן א"אלישיבה לנסוע ללא המשגיח זיע"א‪ .‬ומלבד‬
‫זאתידוע שבכל שאלה שנתעוררה שם הוחלט הכלע"י המשגיח זיע"א‪,‬‬
‫ויש דברים אשר השיב להם שהיה נראה הצלחתם היפך דרכי הטבע‪,‬‬
‫והזמנים ההם הלא לאהיוימים פשוטים אלאהיו מלאים פיקוח נפשות‬
‫של עם רב‪ .‬והחלטותהיו ממילא גםצריכים אחריותגדולה‪ .‬ופעם א' רצו‬
‫לנסוע למקום שהיה נראה שהוא הצלת נפשות‪ ,‬והמשגיח זיע"א אמר‬
‫שלא יסעו‪ .‬וסוף דבר שכך היה שכל מי שהיה במקום ההוא נהרג‪,‬‬
‫ובמקום אשר נשארו לא נהרג אחד‪.‬ויודעי דבר אומרים שהמשגיח זיע"א‬
‫אמר דבחו"להיורבותיוזיע"א מקלם באים אצלו בחלוםומוריםלוכיצד‬
‫לנהוג‪,‬ובא"יהפסיקו לבוא‪.‬‬

‫מכאן שהורה מן השמים‬

‫פעם אחת הביאו לו פרימוס לבישול‪ ,‬ומצורףאליוהיה דף עם הוראות‬
‫שימוש‪ .‬כשראה את הדף של הוראות שימוש‪ ,‬אמר‪",‬מיזעעט תורה מן‬
‫שמים!" (מכאן רואים שתורהמן השמים)‪ .‬והביאור בזה שהרי אםנותנים‬
‫חפץ ללא הוראות שימוש‪ ,‬זהו חסר בהנתינה‪ .‬וא"כ האיך יכול להיות‬
‫שהבורא עולם הניח את האדם לתוך עולם הזה ללא‪,‬הוראות שימוש‪,‬‬
‫דהיינו ללא התורה‪.‬‬

‫מדקדוק הבריאהמכירים הבורא‬

‫מרגלא בפומיה רכשמתבוננים ורואים כמה כל דבר ודבר מכוון בכזה‬
‫דקדוק‪ ,‬בהכרח שישמי שהואמכוון אותם‪.‬‬
‫בהזכור שמו ממילאיודעים שבחו‬
‫אחד שאל אותו אם בשעה שהוא מתפלל תפילת שמונה עשרה ואומר‬
‫"הא‪-‬ל הגדול הגבור והנורא"‪ ,‬מותר לו לחשוב על כלמיני דוגמאות של‬
‫גדלות השי"ת וגבורותיו ונוראותיו‪ .‬והשיב לו המשגיח זיע"א ראםיתחיל‬
‫לחשוב בשעת השמו"ע יכולים המחשבות לגררו בטעות אל מחוץ‬
‫לשמו"ע‪ .‬אבל יש עצה אחרת שמקודם לשמו"ע יביט ויראה ויתעמק‬
‫בגדולת השי"ת‪ ,‬ובמשל לאחד אשר כבר כולםיודעיםעליו שהוא פיקח‬
‫גדולעשיר וחכםוכדו'‪,‬דכשמזכירין את שמו ממילאיודעים כולם שבחו‪.‬‬
‫ואיןצריכין לפרט כל פעם שמזכירין את שמו כל הפקחות שלו וחכמתו‬
‫ועשירותו וכדו'‪ ,‬וכמו כן צריך להיות קבוע בלבו כשמזכירין את השי"ת‬
‫ורק אומרים עליו "הגדול הגבור והנורא" ממילא כבר יהא נזכר מכל‬
‫הפרטים מגדולותיוונוראותיו וגבורתו של השי"ת‪.‬‬

‫מסורת ישראלהיא גשר עצום למתן תורה‬
‫מרגלא בפומיה דהמשגיח ייע"א‪" ,‬די מסורת פון כלל ישראל איז‬
‫פעסטער בריק!" וכוונתו שהמסורת של כלל ישראל הוא גשר עצום‬
‫ומקשראותנועדלמתן תורה‬

‫א‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪%‬‬

‫פנינירבינויחזקאל‬

‫ושצורות‬

‫‪%‬‬

‫לראות השגחת השי"ת בכל מקום‬

‫איתא בגמ' (יומא לח‪ ).‬תנו רבנן בית אבטינס היו בקיאין במעשה‬
‫הקטורת ולא'רצו ללמד‪ .‬שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של‬
‫מצריםוהיויודעין לפטם כמותן ולאהיויודעין להעלות עשן כמותן‪ .‬של‬
‫הללו מתמר ועולה כמקל‪ ,‬של הללו מפציע לכאן ולכאן‪ .‬וכששמעו‬
‫חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר'כל פועל‬
‫ה'למענהו'‪ .‬וחזרובית אבטינס למקומן‪ .‬והקשה המשגיח זיע"אוהרי אלו‬
‫החכמים תנאים היו‪ ,‬וכי לא ידעו עד עכשיו שכל מה שברא הקב"ה‬
‫לכבודו בראו‪ ,‬ומה נתחדש להם‪ .‬וביאר דבודאי אףלפני עובדאזוידעו‬
‫היטב שיש השגחה וכל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו‪ ,‬ורק בעובדאזו‬
‫נתעורר להם התעוררות חדשה בענין‪ .‬ומכאן שהאדם צריך לעולם‬
‫לחזור תמיר לחפש עוד ועור מקומות שרואה השגחה‪ ,‬יד ה'‪ ,‬וטובת‬
‫השי"ת‪,‬וכמו שאמר דוד'יוםליוםיביע אומר'‪.‬‬

‫אין האמונה משפיעהעליו‬

‫אחר מתלמידיומיוצאיישיבתמיר שבא לישיבתפוניבז'קיבל התקפת‬
‫לב‪ ,‬והלכו להמשגיח זיע"א שיתפלל עבורו משום שהיה תלמידו‪,‬‬
‫והמשגיח זיע"א סירב להתפלל‪ .‬רק אמר "הוא עוד יבריא" והפצירו בו‬
‫להתפלל‪ ,‬אה סירב ואמר שוב "הוא עוד יבריא"‪ .‬ובמשך הזמן אף נפל‬
‫ההוא ממטתו בבית החולים‪ .‬אבל בסוף איתרחיש ניסא וקם ממטתו‬
‫והבריא כמו שאמר המשגיח זיע"א‪.‬וזכורני שהמשגיח זיע"א התבטא אז‬
‫על הרופא (דר‪ .‬לב) שטיפל בו‪" -‬דר‪ .‬לב האט דאךגעזעןתחיית המתים‪.‬‬
‫וכיאיז ערגעווארן אמאמיןפון דעם?"(דר‪ .‬לב הלא ראהתחיית המתים‬
‫בחוש אבלוכי משוםכן נהפךלמאמין)‪.‬והוסיף שמכאן מוכחדמישאינו‬
‫מאמיןאין הפשט שהוא אינו רואה אמונה‪ ,‬אלא הפשט שאין האמונה‬
‫משפיעה עליו‪.‬ושייך שהאדם ישאר אותו כופר כמו שהיה מקודם אף‬
‫שיראהנסינסים מקיפים אותו מכל צד‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫מחכימתפתי‬

‫מרגלא בפומיה שהטיפשאי אפשר שיהא לו יראת שמים שהרי אינו‬
‫מבין כלום‪ .‬ובע"כ העצה בשבילו הוא שבתחילה ילמד תורה שהיא‬
‫מחכימת פתי‪ .‬ועלידי שהוא יתחכם יוכל להביןויוכל לבואלידי יראת‬

‫שמים‪.‬‬
‫תורת אמתשייכת לכל אחד ואחד‬
‫המשגיח זיע"א זצ"ל הביא מה שכתב רבינויונה על אחד שאומר על‬
‫מצוה אחת שבתורה שמצוהזו אינה שייכתלו שהוא בכלל ארור אשר‬
‫לא יקים את דברי התורה הזאת‪ .‬וביארו שכיון שהתורה היא אמת‬
‫מוחלטת א"ב בהכרח שהיא שייכת לכל אחד ואחד‪.‬והוסיף שאם תאמר‬
‫הריאיך אפשר להגיע למידת הפרישותוכו'‪,‬ותירץ שאחד שעושה אפי'‬
‫‪..‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫לד‬

‫‪.%9‬‬

‫'‬

‫הגהיצרבי יחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪1‬ז‪1‬עו‪141‬ן‬

‫רק משהו שבמשהו ממידת הפרישות כבר יש לו שייכות וחלק במידת‬
‫הפרישות ובכלל בתהפרושים‪,‬ובן בשארהמידות‪.‬‬

‫מה שחמוריודע בטבע לאידע ישראלבלי התבונן‬
‫המשגיח זיע"א ביאר הפסוק"ידע שור קונהו וחמור אבוסבעליו ישראל‬
‫לאידעעמי לאהתבונן"‪(.‬ישעי'א'ג') דמשום שהשורישלויותר דעתמן‬
‫החמור לכן השור ~כ‪ 44‬את בעליו והחמור אינו מכיר את בעליו‪ ,‬אבל‬
‫עכ"פ גם החמור'הרי יודע מי נותן לו לאכול‪ ,‬אבל "ישראל" הלא הוא‬
‫דרגה גבוהה יותר מן השור ומכל מקוםאינו מכיר מצד טבעו‪ ,‬לאמי הם‬
‫בעליו כמו השור ולאמינותןלו לאכול כמו החמור‪,‬וזהו משום שעמי לא‬
‫התבונן‪ .‬דכדי שישראל ירגיש בדברים אלו צריך הוא להתבונן‪ ,‬מה‬
‫שהשור והחמור )ורעים מצד טבעם לא ידע הישראל בלא התבוננות‪.‬‬
‫והוסיף שזהו הפשט‪.‬בלה שכתוב (תהלים צ"די"ט) ברוב שרעפי בקרבי‬
‫תנחומיך ישעשעונפשי‪",‬שרעפי"היינו מחשבות‪ ,‬ומרוב מחשבות שישלו‬
‫י זה ‪"-‬תנחומיךישעשעונפשי"‪.‬‬
‫לארם‪,‬זהיעוררבו ההרגש‪,‬ועליד‬
‫מי שהוא ‪ S‬כבר ימצא הדרך‬
‫‪"W‬מה לעשות‪ ,‬והמשגיח זיע"א השיב לו‬
‫אחד שאלו לאיזהענין מסויים‬
‫שאינו יכול ליכנט בזה בכל הפרטים 'אבער דער וואס איו א גלייכער‬
‫ווערטשוין טרעפן רעםוועג' (אבלמי שהוא "ישר" כבר ימצא את הדרך)‪.‬‬
‫אין חסרון מהשאיןלו מתנהזו‬
‫המשגיח זיע"א אמר פעם בשיחה שאם רואים על אחד שיודע אם‬
‫לעשות את הניתוח או לא לעשות וכדו'הרי זה משום שהוא קרוביותר‬
‫להשיית‪ ,‬והוסיף ואמר שאםיש אחר שאין לו סייעתא דשמיא לזה‪,‬אין‬
‫מזה ראיה שאינו כל כך קרוב להשי"ת כמו הראשון‪ .‬רק להראשון נתנו‬
‫מתנה זו ואילו להשני נתנו לעבוד השי"ת בתמימות‪ .‬ואין זה חסרון‬
‫בהשני מהשאיןלו מתנהזו‪.‬‬
‫כל הלבבות לה'‬
‫המשגיח זיע"א אמר דהנה כשיעקב אבינו הלך לפגוש את עשו‪ ,‬עשה‬
‫כלמיני השתדלות כמו שנאמר וריוח תשימובין עדר לעדר וכו'‪ ,‬אבל‬
‫אח"כ עמד והתפלל להשי"תהצילני נאמידעשו‪,‬והיינו שהתפלל תפילה‬
‫שלימה ללא קשר להשתדלות שעשהלפני זה‪,‬כי באמת הלא הכלבין‬
‫כך תלוי רק על השי"ת וכל מה שעשה הוא רק פריעת חוב של חיוב‬
‫השתדלות ולא סמך על השתדלותו כלל‪,‬וכן כתב הרמב"ן שם שמסביר‬
‫כל ההשתדלות שעשהיעקל‪,‬ולבסוףסיים"כי כל הלבבות לה'"‪.‬‬
‫השמחה בכפרת העוונות‬
‫אמרו על המשגיח זיע"א שבשעת התפילותביוה"כהיה בוכה הרבה‪,‬אני‬
‫לא ראיתי זה משום שהוא ישב במזרח‪,‬ואני ישבתי בסוף ביהמ"ד‪ ,‬אבל‬
‫מהשראיתיהיה פעם אחת בהפסקהבין התפילות שאזהיה נכנס לחדרו‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫קול‬

‫פנינירבינו יחזקאל‬

‫וצרצורה‬

‫פ‬

‫שם בישיבה‪ ,‬ומבחוץ שמענו שהוא מזמרניגונים‪,‬ואין זה' סתירה כלל‪,‬‬
‫משום שהשמחהיש לה מקום גדולביוה"כ‪,‬כיון שזהו השמחה גדולה‬
‫י מתנה‬
‫כה‬
‫הז‬
‫שיכול להיות לאדם שיש לו הזדמנות לנקות את עצמו‪ .‬וכ‬
‫גדולה של יוה"כ שמכפר ואפשר לצאא לבריה‪,‬חדשה הלא מעוררת‬
‫שמחה עצומה‪ ,‬ובדומה לזה איתא בתנא דבי אליהו שיוה"כ הוא יו"ט‬
‫להשי"תכיון שהואיכול באותויום לנקות את כלל ישראל‪.‬‬

‫אלתסיחו דעתכם מן העבודה‬
‫‪1.‬‬
‫ולעת זקנותו לקחו את המשגיח זיע"א באמצעהאפילך‪,‬בנמים נוראים‬
‫לנוח בצדהיכל הנשיבה‪.‬וניגש אחדאליו לשאול‬
‫והשיבלו"אני‬
‫מרגיש בטוב ב"ה‪ ,‬אבל אתם אל תסיחו דעתכם מן העבודה המוטלת‬
‫עליכםעכשיו‬

‫בש‪.‬ומו‪.‬‬

‫פועלו של השי"תמזונותיו על בעלהבית‬
‫המשגיח זיע"א אמר שהעולם הזה הוא כמו מדבר שממה‪" ,‬בלייבונו‬
‫של עולםאין כאן כלום"‪ ,‬ואם כן כל מה שהאדם אוכל כאן הרי יצטרך‬

‫לשלם עבורוהון תועפות‪ ,‬בדומה להתשלום אשרמחוייבים כשצריכים‬
‫לדבר מה בתוך המדבר‪ ,‬ואנן אם במשך שהותו בעולם הזח הואמקיים‬
‫מצוות הרי הוא כעבד ופועל‪.‬של השי"ת‪ ,‬ופועל הרי מזונותיו על‪ :‬בעל‬
‫הבית‪ ,‬אבל הרשעים שאינם מקדימים‪ ,‬המצוותאין להם שם פועלןולכן‬
‫על כל אכילה שאוכל כאן עליו לשלם כל ממון שבעולם‪ ,‬ועלידי זה‬
‫נותניןלרשעים שכרןבעולם הזה‪.‬‬
‫אדם חושב שלאימות לעולם‬
‫ל‬
‫י‬
‫ז‬
‫א‬
‫"‬
‫ר‬
‫מרגלא בפומיה דהמשגיח זיע"א מה דאיתא בזוה‬
‫ש‬
‫י‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫בתאי‬
‫אלדורי דורא"‪ ,‬שהאדםרגיל לחשוב שלעולם לא‬
‫עלמאוסבירדדיליההי‬
‫כפלי‪.‬‬
‫כפליים ממת‬
‫ימות‪ ,‬כיון שזה עולמו‪ ,‬ולכן יקבוץ לעצמו ממון‬
‫שצריך לפרנסתו‪ ,‬והוסיף‪-‬שההרגשה הזאת אינה נפסקת אף אם כבר‬
‫יחיה מאהשנים‪,‬כיון שחושב שלאימות לעולם‪.‬‬

‫***‬
‫שוחדהרצון‬

‫"אין לאדם לסמוך כללעלהבנותיו אם הואנגוע במחלתהרצון‪,‬כי במקום ששולט‬
‫שם רצונו אף שיראה כמה וכמה צדדים שהדבר רע הוא אבל אםיעלה במחשבתו‬
‫איזה נדנודתיכף לא יראה כל הצדדים ויעשה על סמך הנדנוד ההוא‪ .‬אף שא‪-‬לו‬
‫שמע אדם אחרשאיןלורצון הלזה את הבנתוהיה מתמה על זה מאדכיהיה רואה‬
‫כלהצדדים‪ ,‬אבל הואאינו רואה‪".‬‬
‫י סררגד‪5‬יס ‪,rwth‬ריס ס‪6‬מר‪)1-5‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ג‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ע‪-‬‬
‫(קוגט'גידתיימזק‪56‬סי סגרי‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫(ו‬

‫קול‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫ועוצוומןו‬

‫הרבמאירהייזלער‬

‫ראשישיבת סאכטשאוו‪,‬ירושלים‬

‫הרב הדומה למלאך‬

‫אדם לעמליולד‬
‫הגאב"ד דפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל הכניס לישיבתו כמה אנשים‬
‫בודדים שהגיעו לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השני'‪,‬וביניהם היה‬
‫הגאון ר'יוסף שלמה הורוביץ זצ"ל שהיהלפני זה מגיד שיעור בישיבה‬
‫קטנה בסלובודקה‪ .‬פעם אחת לא הרגיש ר'יוסף שלמה בטוב והעבירוהו‬
‫מחדרו לחדר החולים של הישיבה‪ .‬וביום ששי אחד‪ ,‬לאחר תפילת‬
‫שחרית הלך בחור אחד להמשגיח זצ"ל וסיפרלו שר'יוסף שלמה חולה‬
‫ואינה רוצה לאכול‪ .‬המשגיחירד לחדר החולים ומצא אתר'יוסף שלמה‬
‫כשהוא יושב עליד השולחן וראשו נסמךבידיו על השולחן והוא טרוד‬
‫במחשבותיו‪ .‬גם ראה שכבר חיברוהו לכמה מיני מכשירים לצורך‬
‫רפואתו‪.‬והבין שהמצב הרבה יותר חמור ממה שסיפרו לו "שאינו רוצה‬
‫לאכול"‪" .‬וואס טראכט איהר?" (מה אתה חושב) שאלהו המשגיח‪,‬ואיןקול‬
‫ואיןעונה‪" .‬איהר ואלט טראבטןאיןדיאני מאמין'ס (תחשוב בפסקי"אני‬
‫מאמין") ואם זה קשה לכםאני אומר אותם לפניכם"‪,‬והתחיל לומרלפניו‬
‫ה"אני מאמין'ס" בעל פה ובקול רועד‪,‬וכשסיים אמרלו‪" ,‬ר'יוסף שלמה‪,‬‬
‫תחשוב על כולם‪ ,‬אבל הדגש תשים על יחוד ה'"‪ .‬וכשעברו כמה דקות‬
‫שאלו שוב "ר'יוסף שלמה‪ ,‬וואס טראכט איהר?" אח"כ צעק לו‪" ,‬ר'יוסף‬
‫שלמה‪ ,‬טו תשובה!" ויצא מן החדר‪ .‬ביציאתו פגש כמה בחורים שעמדו‬
‫ליד הדלת מבחוץ ואמר להם "ארויף צום סדר‪ ,‬בענוג איך דארף בטל'נן"‬
‫(תעלו לסדר‪,‬די שאניצריך לבטל מזמני)‪.‬‬
‫לכל אחדזוהי מימרא סתומה‪ ,‬איזה ביטול תורהיש בזה‪ ,‬הלאזו מצוה‬
‫עוברת‪ .‬אבל כמדומני שהביאור בזה הוא שמשגיח לימד אותנו אשר כל‬
‫פעולה טובה שהיא ללא עמל אינה שוה כלום‪ ,‬ואף אם זה מצוה מכל‬
‫מקום אם זהבלי עמלאינו שוה כלום‪,‬ולכן שלח הבחורים שילכו ללמוד‬
‫ לעמול בתורה‪.‬‬‫אסור זה שמענו ממנווראינו בו הרבה פעמים‪ ,‬ואחת מהן היתהיומיים‬
‫אחרי כן‪ .‬ר' יוסף שלמה הלך לעולמו ביום השבת‪ ,‬ולמחרת ביום א'‬
‫התקיימה ההלויה ברחבת הישיבה‪ ,‬ושם הספידו המשגיח‪ ,‬ובתוך דבריו‬
‫אמר "דער שבחפון דער אידאיז (שבחו שליהודי זה) שהואאינו "בנוהג‬
‫שבעולם"‪.‬יהודי זקן קם ממטתו כליום בשעה שלש לפנות בוקר ועולה‬
‫לבית המדרש ללמוד‪,‬זייערשיין(יפה מאד)‪ ,‬אבל למהאינויכול לשבת‬
‫כשהוא לומד‪ ,‬למה עמד‪ ,‬זההיה הספדו של המשגיחעליו‪ .‬כאןראינועוד‬
‫פעם יסוד זה‪,‬ייחודו של האדם במעשיו הוא העמל שעמל‪ ,‬לא עצם‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרב הדומה למלאר‬

‫וקיצורה‬

‫‪6‬‬

‫הלימוד‪ ,‬הלימוד הוא"זייערשיין"‪ ,‬אבליחודו הוא עמלובלימודו‪ ,‬שלמד‬
‫כשהוא עומד ולא הרשה את עצמו‪-‬על אף זקנותו‪ -‬לשבת‪.‬‬
‫המשגיח העיד על עצמו שמעולם לא‪ .‬היה דבר כזה שהלך לישון‬
‫באמצע היום‪ ,‬וזה לא היה משום סיגופים‪ ,‬אלא משום שלילך לישון‬
‫באמצעהיום הוא פעולה של שיחרורמהשיעבודים ומהעבודה‪,‬והעבודה‬
‫הריצריכהלהיות ללא הפסק‪.‬‬
‫פעם בתקופתביןהזמנים בחודש אב הרגישובובניביתו חולשהיתירה‬
‫והפצירו בו שילך לכמהימים לבית הבראה ברמתגן לנוח קצת‪ ,‬והוא‬
‫הסכים להם‪ .‬כשהגיעו שם בשעה ‪ 16.30‬בבוקר מצאו שאכלו האורח~ם‬
‫ארוחת עשר והם‪ -‬שוכבים על מיטות מיוחדות ברחבת דשא וקוראים‬
‫עיתונים‪ .‬צעק המשגיח "וואס?! דאאיו נישט דא א בורא עולם?! (מה זה‪,‬‬
‫וכי(אין‪,‬כאן בורא עולם)‪ ".‬וזה אף שידע מראש והסכים לכך'שאינו‪',‬בא‬
‫לכאן ללמוד אלא לנוח‪ ,‬אבל ההרגשה "פוןזיך נאך‪-‬לאזן" להשתחרר‬
‫ולשכוח מהבורא עולם בצורה כזו‪,‬אי אפשר לו לסבול‪ .‬ומיד הסתובב‬
‫‪.‬‬
‫‪.,‬‬
‫וחזרולבני ברק‪' '.‬‬
‫ר סתם אשיינע ווארט(רעיוןיפה)‪,‬ואפילו אם‬
‫לאהיה מושג אצלויומ‬
‫זה היה(עלפישק אשבוע או עלעניני יראת ‪.‬שמ~ם וכדו'‪ ,‬אם אין‪,‬זה‬
‫מתור עמלויגיעהאינו שוהכלום‪.‬‬
‫פעם נכנסתי אליו כשהזה לו חום גבוה ביותר (כמדומני ‪)40‬ומצא"יו‬
‫‪ ,‬אבל היה לו הכובע בראשו‪,‬ובידו ספר ‪.‬תומר‬
‫ושהואעיכב והואריעד‬
‫כיושב ולניו בהוך הספר‪,‬‬
‫קבורה‪ ,‬שכב ע‪ 6‬ראשו‬
‫ף‬
‫ו‬
‫פ‬
‫כ‬
‫הוא'‬
‫"‬
‫ל‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ל‬
‫"‬
‫צ‬
‫ק‬
‫ם‬
‫י‬
‫י‬
‫מ‬
‫ו‬
‫י‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ן‬
‫י‬
‫י‬
‫ד‬
‫אפקו עם חום כזה ע‬
‫לפני‬
‫וטירקו 'אמר לאחד ממקורביו "תדע לך שבלי הכנה ראוי' יהא יום‬
‫'‬
‫הפטירה רקיוםרגיל כשארהימים"‪.‬‬
‫'ומצאת את לבבו נאמןלפניך'‬
‫וכששכב אז במיטתו שאל מהו תכלית האדם בעולם הזה‪ ,‬הוא מות~ב‬
‫לה והוא מפרק לה‪ ,‬תכלית האדם בזה העולם הוא 'ומצאת את לבבו‬
‫אחד‪,‬מנלתו‬
‫נאמןלפניך'‪ ,‬שהלב של האדם יהא נאמןל"שי"ת‪ .‬ודוגמאחיה לנא‬
‫פליט‬
‫של המשגיח להשי"ת ראיתי במעשה שהיה בישיבה בבחור‬
‫ממלחמת העולם שהגיע להישיבה והתחיל לדבר דברי חירוףוגירוף על‬
‫ה' ועל משיחו רח"ל‪ ,‬הלך בחור אחדוסיפר להמשגיח‪ ,‬המשגיח הלךאליו‬
‫וצעקעליו וביזה אותו ברבים‪ ,‬וכמובן כתוצאה מזה נהיה הבחור יותל‬
‫גרוע וקילל את המשגיח וחירף וביזה אותו‪ ,‬הבחור הלך שוב פעם‬
‫להמשגיח לספרלו שהמצבנהיהיותרגרוע‪ ,‬אבלהתבייש לומרשעכשיו‬
‫הוא מחרת ומקלל את המשגיח‪,‬ולכן רק אמרלו שהמצב גרועיותר ממה‬
‫שהדה‪ ,‬המשגיח הפציר בו עלמי הוא מדבר עכשיו‪ ,‬ובדלית ברירה ענה‬
‫לו "עכשיו הוא מדבר על המשגיח!""זייער גוטזייער גוט" (טוב מאד‪ ,‬טוב‬

‫א‬

‫קולי‪,,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגה‪-‬צרבייחזקאל‪.‬לעוינשטיין זצ‪-‬ל‬

‫וזוצוו~ון‬

‫מאד) השיב לו המשגיח "זה‪.‬מה שרציתי‪ ,‬שישאיר את הש"ת בצד‪ ,‬ומה‬
‫שהוא מדברעלי ומקללאותיעל זהאני כבר אסתדרעמו"‪.‬‬
‫וזכורני בשמחת הבר מצוה של אחד מנכדיושיחי' כל הדרשנים ברכו‬
‫את הבחור הבר מצוה שיהא למדן ותלמיד חכם וכו'וכו'‪ ,‬אבל המשגיח‬
‫סיים את הדרשה שלו בברכה אחרת לגמרי‪",‬מיין ברכה צו דיר‪ ,‬דו‬
‫זאלסטווערן א מרוצה להשי"ת"‪ ,‬לא בירכויותר מזה‪ ,‬רק שיזכה להיות‬
‫מרוצה להשי"ת‪ .‬ובאמת על דרך זה מצאנו במכתב שכתב שהמצוההכי‬
‫גדולה היא תלמוד תורה‪ ,‬והטעם כיון שזה מביא לקירבת אלוקים‪,‬‬
‫ותכלית האדם היא להתקרב להשי"ת‪.‬‬
‫עמל הרבה לעקור את המושג של מלומדה‪ ,‬של קיום מצוות בגדר‬
‫"מלומדה"‪ .‬אין‪ .‬בזו מציאות‪ ,‬הטעם למה היום מתפלשים להשי"ת אינו‬
‫משום שהתפללנו אתמול ושלשום ולכן גם היום צריכים אנו להתפלל‪,‬‬
‫אלא כל יום צריכין להכיר מחדש הצורך החיוב והחשיבות להתפלל‪,‬‬
‫ומתוך הכרה חדשה זו של היום הוא שצריכין להתפלל‪.‬אליו יתברך‪,‬‬
‫ואמר על עצמו שבכל יום כשהוא מתעורר משינתו‪ ,‬בבוקר הדבה‬
‫הראשון שהוא עושהאפילולפני שהואיורד ממיטתך הוא להתבונן משך‬
‫עשר דקות להכיר שיש בורא עלום‪,‬אין זה הנחה מאתמול‪ ,‬אלא כליום‬
‫צריכיןלהכיר את זה מחדש‪.‬‬
‫אנחנוחיים כלחיינו במושגים של מלומדה‪ ,‬ועל האדם לבחון ולבדוק‬
‫בעצמו שמדבר ע"פ התורה‪.‬היהרגיל לומר עלבניןהישיבה‪,‬הרי רואים‬
‫בניןיפה עם ארון הקודש נהדר‪ ,‬ואם יבואותיירים לראותו ויאמרו שזה‬
‫נעשה מעצמו הרי נצעק עליהם שהם משוגעים‪ ,‬אבל אם יבוא אחד‬
‫וידברדברי‪.‬כפירה ח"ו‪ ,‬שאזן בורא עולם והעולם נברא מאליו‪,‬ואין כאן‬
‫לא מנהיג ולא בורא‪ ,‬הלא תגובתינו בנזיפה היא רק‪",‬נו‪,‬נו‪ ,‬אסור לדבר‬
‫כך"‪ .‬אבל לא נצעק עליו שהוא "משוגענע"‪ ,‬וכל זמן שלא נצעק עליו‬
‫שהוא משוגענעהרי חסר בהכרה שלנו בהשי"ת‪.‬‬
‫פעם נכנסאליו בחור ואמר לו שישלו ספיקות באמונה‪ ,‬הח"ל‪ .‬המשגיח‬
‫התחיל לבכות והרים עשר אצבעותיו ואמר לבחור "איהר זעעטדי צען‬
‫פינגערס? (אתה רואה עשר אצבעותי?) כךאני רואה את השי"ת!" ובכה‬
‫ובכה ויותר מזה לא היה יכול לדבר‪ .‬כזה היתה האמונה החושית שלו‪.‬‬
‫ראה השי"ת בעשראצבעותיו‪*.‬‬
‫רוב שיחותיו בישיבה היו בעיקרי הדת‪,‬עניני יציאת מצרים וקבלת‬
‫התורה וכדו'‪ ,‬וכן כתב במכתביו שהדור פרוץ ושוכחים עיקרי הדת‪.‬‬
‫" מגס‪ 5-‬ר' סקס וקנס ‪%‬ע כמספידו ע‪ 5‬סמסגיח סניף מס ס‪6‬מר (גרג‪ 6‬סחט‪6‬יס )‪ ("5‬ע‪5‬‬
‫ם ‪ 4‬ס‪6‬מוגס ‪3‬ר‪6‬סו‪ ,‬סנריה‬
‫סיסתסרועיסס‪ 5‬סדור ססו‪ ,6‬סגס‪ 5-‬ך‪56‬יסו ‪ 1tD')b‬דסק)‪(-5‬י‬
‫ך ‪41~tSb‬פי‪6‬ן ‪%‬עים ‪ 15‬ס‪6‬מוגס נקו‪ ,‬וסמסנימים ‪ 15‬ס‪6‬מוגסנידין‪ .‬וכמקמר סכתוכוימי‬
‫ו ‪6‬עוגס! (סמערגס)‪.‬‬
‫ידי‬

‫ק‪%‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪,‬‬

‫הרב הדומה למלאך‬

‫ובקצורה‬

‫‪5‬ט‬

‫זכורני אשר פעמים רבות כאשרדיברבשיחותיועלענינייציאת מצרים‬
‫ שהואהיסוד של האמונה בו יתברר‪ -‬היהרביל לקחתסירוה ולומר כל‬‫"עזרת אבותינו" כשהוא מדייק ומתרגם ומפרש כל תיבה ותיבה שבה‪.‬‬
‫ופעם אחת סיפר שבקעלם‪ ,‬בתלילת שחרית‪.‬רגיל בימות החול‪ ,‬הקדישו‬
‫עשה דקות לאמירת "עזרת אבותינו"‪ .‬וסיפר שבשעה שהחזן דפק על‬
‫השטענדער לסימן שימשיכו "תהילות לקל עליון"‪ ,‬היה לי כאב בלבי‬
‫והגרשה שקורעים ממני חתיכת בשר באמצעהלעיסה!‬
‫ביותר במכתב ששלח הגה"צ ר'‬
‫ועל שיחותיו מצלנו הגדרה‬
‫בנ‬
‫וג‬
‫שר‬
‫מא‬
‫אליהו אליעזר דסלר זצ"ל לח‬
‫"ן עצרת של שיחות‪,.‬מוסר בבית‬
‫המוסרבירושלים עיה"ק‪ ,‬שאמורכם היה לדבר שם גם המשגיחוגם הרב‬
‫דסלרל ובמכתב כתב‪ :‬נא יעשו עמדי הטובה ויסדרו שהגרזי ל‪'.‬שליט"א‬
‫יקדים אח שיאתו היקרהלפני‪,‬כי פשוט אתבייש לקפוץ לראש לפניו‪,‬‬
‫והוא משארית שוחרי המוסר האמיתיים אשר ידברו בתוך עצמם אל‬
‫(‬

‫עצמם‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בשיחוהיו עלעניני מצרים ראינו בו שהוא מרגישהיציאה בחוש ממש‪,‬‬
‫שהוא עקמו יצא ממצרים‪,‬והיהרגיל לומר אל תאמר מה‪,‬היה‬
‫הראשוניםהיו ‪46‬ב‪4‬ם מאלה כ) לא מחכמה שגלת עלזה‬
‫ה‪1‬י'מאינ"‬
‫ו‬
‫ש‪4‬‬
‫‪ ,‬רגיל‬
‫לומר אילואניהייתי בדור של יציאת מצרים ומתן תורההייתי ארבה‬
‫יותר גדול‪ ,‬זה טעות‪ .‬ברש"י עה"פ (שמות י"ט ד') אתם ראיתם‬
‫עשיתי למצרים‪,‬פירש"י לא מסורת היא(בידכם‪ ,‬לא בדברים אני משגר‬

‫אשר‪~ ,‬שי‬

‫עשיתי‪.‬‬
‫לכם‪ ,‬לא בעדים אני מעיד עליכם‪ ,‬אלא אתם ראיתם‬
‫למצרים‪ ,‬ופסוק זההרי נכתב לשעהולדורות‪,‬גםלדורות‪,‬מאוחרים‪.‬יותר‪,‬‬
‫גם לדור שלנו‪ .‬הרי התורה נכתבה לכל דור; ואם יציאת‪.‬מצרים היה‬
‫בנוכחות של ששים ריבוא מישראל וזה מסופךלנוהרי זה כאילו אנחנו‬
‫בעצמנו‪-‬ראינו זה‪.‬והיהרגיל להוסיף מש"כ הגאון ר'יעקבעמדין במגדל'‬
‫עוז "חי ה' שהנס של קיום האומה הישראלית הוא ‪,‬גרול בעיני מכל‬
‫הנסים"‪ ,‬והטעםכיון שזה נס תמידי‪ ,‬ומה שהם ראו‪.‬יציאת מצרים הלא‬
‫גםאניראיתי‪ -‬אתם ראיתם‪ ,‬ומה שאניראיתיהנסים שנעשולנו במשך‬
‫אלפי שנים‪.‬מאז וער עתההרי הם לא ראו‪ ,‬ואם כן הריאניראיתייותר‬
‫מהם‪.‬‬

‫בשורות טובותמירושלים‬

‫בסוף ימיו כבר היה חלש מאד ולא היה לו כח לעלות אל הישיבה‬
‫להתפלל והיה מתפלל בביתו‪ .‬פעם אחת נכנסתיאליו כשהוא עומדליד‬
‫השטענדער בביתוובידי צעטיל עם שם של חולה שיתפללעליו‪ .‬מסרקי‬
‫לו הצעטיל והוא שאל אותי "וואס ברענגט איהר מיר צעטלאך?איךבין‬
‫גארנישט‪ ,‬א פארפאטשקעטע לעבן אויף גארנישט"‪( .‬מה מביאים לי‬
‫פתקאות? הריאיןבי מתום‪,‬חיים של איבוד על לא דבר‪ ).‬שאלו אחד‬
‫ממקורביו הגאון ר' משה ברנשטיין‪" ,‬אבער וואסאיז מיטדירייד?" (מה‬

‫מ‬

‫קול‪,‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הגה‪-‬צרבייחזקאללעוינשטיין זצ‪-‬ל‬

‫‪171‬צו‪4111‬‬

‫עם הדיבורים‪ ,‬והכוונה לשיחותיו‪ ,‬שכידוע המשגיח עצמו היה מחשיבם‬
‫ביותרר השיב‪" ,‬ריכטיג‪ ,‬ריכטיג‪,‬די וואס האבן געהערט די רייד וענן‬
‫אנרערש" (נכון‪ ,‬אלה ששמעו השיחות נשתנו)‪ .‬אמרתי לו‪" ,‬אמת‪ ,‬ואני‬
‫יודע על בחור שלא היה רגיל לבוא ל"שמוזען"‪ ,‬אבל דבר אחד קיבל‬
‫מהמשגיח שיציאת מצרים אינו סתם מעשהילע אלא מציאות!" התחיל‬
‫לדפוק על השטענדער ובכה‪",‬אזוי א איד האט געהאט תועלתפון מיר‪.‬‬
‫איהר ברענגט בשורות טובותפוןירושלים‪,‬איהר זענט משמחאן אלטער‬
‫איר" (ככה הוא באמת? יהודי קיבל תועלת ממני? הרי אתם מביאים‬
‫בשורות טובות מירושלים‪ ,‬אתם משמחים לביהודי זקן)‪ .‬וחזר על זה‬
‫כמה פעמים‪" ,‬א איד האט געהאט תועלת פון סיראין יציאת מצרים‪".‬‬
‫ואח"כ הסכים לקחת הצעטיל ממני ואמרלי‪" ,‬אזויווי איהר האט מיר‬
‫משמחגעווען‪ ,‬זאל דער בורא עולםאייך משמחזיין"‪( .‬כשם ששימחתני‬
‫כך ישמחך הבוראית'‪).‬‬
‫רכשמתבוננים בזה רואים דבר נורא‪,‬הרי אמר שיחותיותר מחמישים‬
‫שנה במיטב הישיבות בפתח תקוה‪ ,‬במיר בפולין ובשנגחאי ובירושלים‪,‬‬
‫ואח"כ בפוניבז'‪ ,‬וחשב שלא פעל כלום‪ ,‬פארפאטשקעטע לעבן (חיים‬
‫אבודים)‪ ,‬וכששמע שיש בחור אחד שהיה לו תועלת ממנו ביציאת‬
‫מצרים‪ ,‬שיש בחור שיודע שיציאת מצרים היא מציאות‪ ,‬שמח כזה‬
‫שמחהגדולה!‬

‫הגרא"מ שך זצ"ל היה מתבטל עצמו לגמרי כלפי המשגיח‪ ,‬והגרא"מ‬
‫הרי היה מתפלל שמונה עשרה במהירות‪.‬וזכורני כאשרסיים להתפלל‬
‫היה הופך אתפניוכלפי המשגיח‪,‬ויושב ומסתכלעליוהאיך הוא מתפלל‬
‫להשי"ת‪ ,‬כעבדא קמא מריה‪ .‬וכאשר המשגיח היהעדיין בחיים חיותו‬
‫אמר לנו פעםעליו "לא תחשבו שלפני מלחמת העולםהיו הרבה אנשים‬
‫כמותו‪ ,‬כבר אז באותה תקופה באותו דור דעה היה המשגיח מן‬
‫היחידים!" ובהספידו עליו בשעת הלוי' אמר שהגה"צ ר' ישרא' סלנטר‬
‫זצ"ל כתב על ר' זונדל שהעובד ה' הכי גדול שהוא מכיר הוא ר' זונדל‪,‬‬
‫"ואני יכול לומר זה על המשגיח‪ ,‬המשגיח הוא העובד ה' הכי גדול‬
‫שראיתי מימי" ולאחר ההספד שאלוהו והלא ראיתם את החפץ חיים‪,‬‬

‫והשיב "ריכטיג‪ ,‬דער חפץ חיים איז געווען דער חפץ חיים‪ ,‬אבער אין‬
‫זיינע זאכן איז ער געווען א איינציגער‪ .‬עראיז געווען א מאויימ'דיגער‬
‫עובד ה' (אמת‪ ,‬החפץ חיים היה החפץ חיים‪ ,‬אבל בענינים שלו היה‬
‫יחידי‪ ,‬היה עובד נפלא) שלא השאיר שום וריד לעצמו‪ .‬כל מה שהגוף‬
‫רצה ותבע עשהלהיפך!"‬
‫וידעו מצרים בואני ה'‬

‫מרגלא בפומי' שהתכלית של כל העבודה היא להשיג הכרה בהשי"ת‪,‬‬
‫ועל דרך זה פירש הא דכתי' בקריעתים סוף (פ' בשלחי"ר דק "וידעו‬
‫מצריםכיאניה'"‪ .‬האבן עזראפירשדקאיעל המצריים הנשארים‪,‬שהרי‬

‫ק‪%‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫הרב הדומה למלאך‬

‫ושצורן‬

‫ו‬

‫מ‪6‬‬

‫אלו שימותו לאיוכלו לדעתכיאני ה'‪ ,‬שהריימותו‪ .‬אבל הוא פירש על‬
‫פי דרכוהקאיעל אלושיטבעוביםוימותו‪ ,‬שהםיכירוכיאניה'כיון שזה‬
‫התכלית שלהם‪,‬כיון שברגע שימותויכירו בהשי"ת‪,‬וזהוידעו מצריםכי‬
‫אני ה'‪ ,‬שהרי האדם נברא שתהא לו הכרה בהשי"ת‪ ,‬ואם ברגע שימותו‬
‫יכירו בהשי"תהרי הגיעו לתכליתם‪ ,‬ולכן עליהם קאי "וידעו מצריםכי‬
‫אני ה'"‪.‬‬

‫ובעסקובענין זה הביא פעמים רבות לשונו הזהב של רבינויונה "הנה‬
‫הבורא נפה באשו נשמת חיים חכמת לב וטובת‪'.‬שלל להכירו שיירא‬
‫מלפניו ולמשול בגוף וכל תולדותיו"‪ ,‬וכשנתבונן אנובחייו של המשגיח‬
‫הרי זההיו כלחייו‪ ,‬בכל המצבים‪,‬להכירוי‪-‬להכיר את‪,‬ה'‪ ,‬שתבוא יראה‬

‫ממנו‪ ,‬ולשלוט על הגוף‪ ,‬כאשר השליט את האדם על בעלי‪,‬חיים שאינם‬
‫מדברים‪,‬וזו היתה כל עבודתו‪,‬בלי הכרה בהשי"תאין זה כלום‪ ,‬וההכרה‬
‫בויתברךצריך להביאלידייראה ולשליטה מוחלטתעלהגוף‪.‬‬

‫בשעה‬

‫אםאיני מטעה אתעצמי‬

‫שעמד לעלות בפעם הראשונה לארץ ישראל שאלו הגה"צ ר'‬

‫ירוחם למה הוא נוסע לארץ ישראל‪ .‬והמשגיח השיב שהוא חושב‬
‫שכשהוא יהיה במקום שהיו שם הנביאים יהיה קרוב יותר להשכינה‬
‫ויוכל להכיר את הבורא יותר‪ .‬ושנים רבות אח"כ כשהיה כבר בארץ‬
‫ישראל כתב במכתב (נדפס באור יחזקאל‪ ,‬מכתבים‪ ,‬מכתב ס"ז) "עכשיו‬
‫שאני כאן מרגישאני החילוקבין ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו החילוק‬
‫בין שבת קודש לימות החול‪,‬וכמדומני אםאיני מטעה אתעצמי מרגיש‬
‫אני גם מעלה ‪,‬בתפילותי גם בן‪ ,‬שהם טובים וותר בארץ ישראל"‪ .‬ויש‬
‫לדייק בלשונו שהחילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ הוא ‪.‬מרגיש‬
‫החילוק בתפילה דקדק וכתבאםאיני מטעה אתעצמי‪.‬‬
‫בברירות‪,‬‬

‫אבי‬

‫תעשו מה שהוא טוב לנצחיותכם‬

‫היה רב זקן אחד מאמריקה שהיה רגיל לבוא לישיבת פוניבז' לחרשי‪.‬‬
‫הקיץ ללמוד בישיבה‪ .‬פעם אחתלפניתפילה מנחה ניגש אל המשגיח‬
‫ואמר שהוא ‪.‬רוצה לדבר עמו באיזה ענין‪" .‬נו‪ ,‬נו" השלב לו המשגיח‪.‬‬
‫התחיל לומרשיש לו כמה בתים בעיר באלטימור וחשבונות בבנק זה‬
‫ובבנק ובניו מציעים לו לעשות כך וכך‪ ,‬למכור כאן ולקנות שם וכו'‬
‫וכו'‪ ,‬מהעליו לעשות‪ .‬המשגיח אחזבידיו של השואל והשיבלו בברירות‬
‫זאלט טאן וואסאיז גוט פאראייערע נצח!ן (תעשו מה‬
‫ובתקיפות‬
‫שהוא טובלנצחיותכם)‪,‬וכוונתוהיתה ברורהכאילו אומרלו וואסדרייט‬
‫איהר א קאפ (מה אתה מבלבל המוח)!הרי אתה כבר איש מבוגר עםזקן‬
‫לבן‪,‬וצריכים לחשוב קצתעל העתיד ולהתעסק בזה‪ ,‬ולאבמילי דעלמא‬

‫זהי‪'.‬איהר‬

‫כאלו"‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מב‬

‫ק‪%‬‬

‫הגה"צרבי יחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪!1‬וצו‪!181‬‬

‫הגיהנום ננתחלפני!‬

‫פעם אחת כששכב בבית החולים באפיסת הכוחות ממשזכיתי לשמשו‬
‫משךלילה שלם‪ ,‬שכב במיטתו כרומם‪ ,‬לאהיהיכוללזוז ולא לדבר כלל‪,‬‬
‫רק שכב כדומם‪ ,‬ואפילו להניח תפילין לא היהיכול‪ ,‬והוצרכנו להניחם‬
‫עליו להרים ידו ולקשור התפילין ולהניח ידו‪ .‬ובשעה שש בבוקר שעת‬
‫חילוף משמרות של אחיות בית החולים נכנסה אחות לחדרו לבדוק‬
‫הדופק שלו‪ .‬הרימה ידו ומיד קפץ המשגיח והסתובב ודפק פניו לתוך‬
‫הקיר וצעק כשאגת הארי "דערגיהנום האטזיך געעפענט פארדיאויגן!"‬
‫(הגיהנום נפתחלפני!) על שנגעה בו אשה‪.‬‬
‫כמעט כמו הפחד שלימים נוראים‬
‫לפני המלחמה בשנת התשכ"ז כאשר כולםהיומגוייסים במלחמה להגן‬
‫על עם ישראל התבטא ואמר "במדומני שצריכין לפחד מהמצב שאנו‬
‫נמצאים בו כמעט כמו הפחד שמפחדים לקראתהימים הנוראים"‪.‬‬

‫***‬
‫הרבחייםירוחםגינזבורג‬

‫לייקוואוד‬

‫"המשגיח"‬
‫כאשר בא אאזמו"ר זצ"ל לישיבתפונוביז' כברהי' קרובלגיל שבעים‪.‬‬
‫ומ"מ הי' לו אז התחלה של עבודה פורי' אשר הצליח להפוך הישיבה‬
‫ולהכניס בתוכה רוח של עבודת ה' במדה מרובה מאד‪ .‬והחותם החזק‬
‫אשר החתים אאזמו"ר באוירה של הישיבהובכותלי' עוד נמשך בע"ה עד‬
‫היום הזה אף שכבר עברו שלשים בשנים מזמן הסתלקותו‪.‬‬
‫כאשר ה" אאזמו"ר מגיע מחדרו למעלה לתוך אולם הישיבה בעשר‬
‫דקות של סוף סדרב'‪ ,‬עצם הופעתו הכניסה מתחוזירוז ללימוד המוסר‪.‬‬
‫ועם הדפיקה ללכת ללמוד מוסר קמובני הישיבה תיכף ממקומותיהם‬
‫והלכו להכין עצמם לסדר המוסר‪ .‬ועם עמידת המשגיח על גביהם‬
‫התחילה קולו המיוחד של סדר המוסר לשרות באולם הישיבה‪ ,‬וכאשר‬
‫התיישב המשגיח על מקומו והתחיל בלימודו באופן המיוחד שלו שהיה‬
‫כולו דביקות והתרפקות על דודו‪ ,‬כלמי שהתסכל על עבודתו במוסר של‬
‫המשגיחהי'לבו נמס ומתמלא ערגה לעבודתה'‪ ,‬ותפלתמעריב אשרהי'‬
‫אחרי'היתה במתינות ובהשתפכות הנפש עם חמימות מיוחדת‪.‬‬
‫י שבוע בשבוע היה המשגיח מדריךבני הישיבה בדרך הישרהע"י‬
‫ומיר‬
‫שיחותיו המופלאות שלש פעמים בשבוע‪,‬בלילחמישי‪,‬בליל ש"ק‪.‬ובליל‬
‫מוצש"ק הי' מדבר ענין שלם באולם הישיבה הק'‪ .‬ונוסף ע"ז היו בני‬

‫ק‪%‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫"המשגיח"‬

‫'‬

‫‪1‬יוצור‪21‬‬

‫מג‬

‫הישיבה מחולקים לועדים והי' אומר בשנים הראשונות‪,‬בפוניבז' שלש‬
‫ועדיםביום עד שבכל שבועהי' כל תלמידהישיבה שומעועדפרטינוסף‬
‫על השיחותהכלליות‪.‬‬
‫ובשנות תשי"חןתשי"ט התחילו להקליט השיחות‪ .‬ומהקלטות אלו יצאו‬
‫לאור ששת חלקי ספר אור יחזקאל הספרים הנפוצים והנודעים ברחבי‬
‫העולם‪ ,‬הספרים של אמונה‪ ,‬יראה‪ ,‬מדות‪ ,‬תורה ורעת‪ ,‬עבודה וימים‬
‫י הסתלקותו היו מתאספים תלמידיו בעש"ק אחרי‬
‫נוראים‪(,.‬וגםאחי‬
‫מנחה ובמוצש"ק לשמוע ההקלטות‪ .‬והשפעתו העצומה של המשגיח‬
‫עודנוחיוקייםכי מעשיהם שלצדיקיםחייםוקרמים‪.‬‬
‫ומסופר‪ ,‬שביום הכיפוריםלפני בואו של המשגיחלישיבתפוניבז'‪,‬ניגש‬
‫כבוד מרן הגאל בעל האבי עזרי זצ"ל לההב מפוניבז' זצ"ל ואמר לו‬
‫שאם הרב רוצהשיהי'בישיבתפוניבז' רוח של?מיםנוראיםכריפוי‪4,‬בי‪44‬‬
‫ם צורא‪64‬‬
‫המשליחלישיבהופלי ספק‪.‬יצליח המשגןחלהכניסר שלימי‬
‫ו"?חד עם מרן הרב‬
‫שעברו בחו"ל‪ ,‬בהיות המשגיח‬
‫להישיבהן כבר‬
‫ש"ך בישיבת קלעצק‪ ,‬ידע והכיר הרב שך מגודל כא השפעתו של‬
‫המשגיח‪ ,‬ויכלתו להכניט' רוח של‬
‫התעוררות וחרדה ואימת הדין‬
‫‪.‬‬
‫בשערים‪,‬המצויינים להלכה‪.‬‬
‫פעם מפיו‪ ,‬שבעת שעזב ישיבת מיר בברוקלין ונסע לארה"ק‬
‫בשנתעתי‬
‫ושמ‬
‫תש"ט‪ ,‬הה אז לדעתו שאולימדאי בעדו כבע לא לטפל עם רבים‪,‬‬
‫ויתעסק בעבודתו עם עצמו ולהתקרב לקונו באושן צנועוטמיר‪ .‬ועל אף‬
‫שהי' הרבהשניםעמוק וטרוט עם הרבים לא"ה‪'4‬שוזר אצלולשנותיר‪15‬‬
‫ולהתפרק'מהיב‪4‬ם‪.‬‬
‫וכבר מסופר על אאזמו"ר בס' קובץ מאמרים ואגרות ח"ג [דף שמ"ט‬
‫מדפי הספר] מבן הגאון ר' אלחנן הי"ד "גודל כחות נפשו של ר' יחזקאל‬
‫לוינשטיין זצ"ל המשגיח הגדול שלישיבתפוניבז' אשר בשנות העשרים‬
‫המוקדמות היה המשגיח של ישיבת מיר 'בפולין‪ .‬ואז התפרסם בכל‬
‫ישיבות האיזור ברנוביץ‪,‬ראדין‪,‬וכו' כמשגיחמצויין במיוחד שעיצב עם‬
‫עוצמה והשפעה רבה את האישיות של כל תלמידיו‪,(,‬ואחהי חזרת ר'‬
‫ירוחם חזר ר' יחזקאל לת"ת של קעלם ושם שם את עצמו כחד מאברכי‬
‫הכולל‪ .‬ושם בקעלם מצאו ר' יחזקאל צנוע ביותר בלי שמץ‪ ,‬של זכר‬
‫מגדלותו"‪ .‬ומספר שם שלא הי' יכול להאמין מראהעיניו‪ ,‬איך אפשר‬
‫להתהפך כ"כ‪ .‬והסביר שם שר' יחזקאל הי' בעל שליטה מליאה על‬
‫כישוריו‪ ,‬והשתמש בהם במקום ובזמן הנצרך אבל אף פעם לא לראווה‪.‬‬
‫ורק כשהי' נצרך לזההי' נראה בהוד גדולתו‪ .‬וכמו שמסופרעל הצדיק ר'‬
‫זונדל מסלאנט מבחירי תלמידי הגר"ח מוולוזין זיע"א‪ .‬בפנימיותו ענק‬
‫עולם אורעולם‪,‬ובחיצוניותוכעניהיותר פשוט‪.‬‬

‫~יפ‪6.‬‬

‫‪.‬‬

‫***‬

‫'‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מז‬

‫קול‬

‫[‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪41‬וצו‪4141‬‬

‫הרבאליעזרגינזבורג‬
‫נכדרבינו זצ"ל‪,‬אמריקה‬

‫זכרונותמחיי הסבא זצ"ל‬
‫שמאיישן‬

‫שמעתי מאת הרב שמואל אויערבאך שבא לבקר הסבאשבועייםלפני‬
‫פטירתו‪,‬והי' עומד עם חומש דברים על השטענדער‪ ,‬והיה לומד בקול‪.‬‬
‫אמר לר' שמואל שעומדמפני שמפחד שמחמת הכדוריס והרפואות "יהא‬
‫ישן"לכן עומדולומד‪,‬והוסיף שחומשדברים הוא ספר מוסר‪.‬‬

‫מה רבומעשיך‬

‫כשהייתי בפדיון הבן של ‪ ..‬אמר למחותן שהי' מלבויץ שזהו נכד של‬
‫המשגיח של פוניבז' הרב יחזקאל לעווענשטיין‪ .‬ענה "עראיז געווען א‬
‫ערינסטער מענטשיי (הוא היה אדםרציני)‪ .‬וסיפר שפעם בשנכאי הביא‬
‫לו דג עם כמהגוונין ועמדיותר משעה להתבונן על מה רבומעשיךה'‪.‬‬
‫עכשיו אתה מאמון?‬
‫אחר חזר בהתפעלות מהקברים‪ ,‬אמרלו הסבא אחרי שדפק על השלחן‬
‫'ועכשיו אתהמאמין שיש מיתה בעולם"‪.‬‬
‫כמה פעמיםצריךאנילהזהירך?‬
‫היהלפני מעריבבישיבהושני בחורים עומדים ומדברים ונכנס המשגיח‬
‫וראה אותם ואמר לאחד "וויפיל מאל רארף איך מ‪-‬טאייך וועגן רעם‬
‫רעדן" (כמה פעמים צריך אני לדבר אתך על זה)‪ .‬אחרי מעריב שאל‬
‫הבחור השני להראשון מה שקרה‪ ,‬ומה דיבר אתך המשגיח‪ .‬ענה "לפני‬
‫שבעה שנים עמדתי בחוץ לפני מעריב וראה המשגיח ונתןלי מוסר על‬
‫החשיבות של "ברכו"‪.‬‬
‫מפרנס אשתאביו*‬
‫אמו מתהעליו כשהי' כבן חמש שנים‪,‬ואביו נשא אחות אמו‪ ,‬ושמההי'‬
‫הינרא‪,‬והיאגידלתו‪,‬ואחרי שמתאביוהי' שולח לה כל שבוע ושבוע כסף‬
‫להחיות את נפשה‪ ,‬אף שאצלוהי' ממש כלה פרוטה מן הכיס‪,‬והי'צריך‬
‫ממש להלואות‪ ,‬שלוה מהבחורים מארצות הבריתשהיובישיבתמיר‪.‬‬
‫צוואת אמו‬
‫אמולפני פטירתה קראה לו להמטה ואמרה לו שלא תהי' כסתם שאר‬
‫האנשים‪ ,‬רק תתחזק ותהי' לאדם גדול עובד ה'‪ ,‬ולא שכח צואת שכיב‬
‫מרע של אמו כלחייו‪,‬אמי ע"ה נקראת על שמה‪.‬‬
‫"מכ‪ 16‬מעךמעסיסססמעתי מקמיסתמי ס‪0‬יפר‪4 0‬נעגין ‪.('516300‬‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫"המשגיח"‬

‫ושצורה‬

‫מס‬

‫די מחסורו‬
‫הואהי'עניוחי בדוחק‪,‬והיתה הסבתא אופה חלה בעדו[שהי'יותריקר]‬
‫ולחם בעד שארבניבית‪ ,‬וכשאירע שבאעני ודופק על הפתחהי' מכניס‬
‫אותו ונותן לפניו לאכול‪,‬הי' שואל העני מהו רוצה יותר לחם או חלה‪,‬‬
‫ובודאיהי'עונההעני חלה‪,‬הי'נותןלו‪ ,‬ושאלה הסבתא‪,‬וכי לאיכול לתת‬
‫לו לחם‪,‬וכיבעי חלה‪,‬הרי החלהעשיתיבשבילך‪,‬היהעונההריכתיבדי‬
‫מחסורו אשריחסרלו‪,‬ואולידי מחסורוהוי חלה‪.‬‬
‫ו שניזוגי נעלים אחד בשביל שבת ואחר בשביל חול‪ .‬פעם ראה‬
‫הי‬
‫בחורל‬
‫יהולך עם נעלים קרועים‪ ,‬והזמינו לבוא הביתה‪ ,‬בשביל שיש לו‬
‫נעלים יתרים ואפשר שהםיהיו טוב בשבילך‪ .‬והבחור בא לראות ולקח‬
‫הנעלים הטובים‪.‬‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ק‬
‫אחיה של הסבתא נפטר והשאיר כסף‪ .‬ופחד הסבא שמאיש‬
‫יותר‪,‬‬
‫ושם בעתון שנפטר‪ ,‬ואף שלא בא שום אחד לתובעו לא לקח לעצמו אף‬
‫שהיהצריךלכסף‪,‬ועשה ממנו גמ"ח‪.‬‬
‫קיבל ייסילינדער" (כובע גבוה מיוחד) בעת החתונה‪ ,‬ואח"כ הי לובש‬
‫אותו רק בעת הסדר‪ ,‬ובכל השנההי' נותל אותו לכל חתן וחתל שילבוש‬
‫בעת החתונה‪,‬ונשעזב קעלם השאיר אותו שם בשבילהחתנים;כמנהגו‪.‬‬

‫"חצקאיל דער שמש"‬

‫(‬

‫הי' שואל אותו מה עבודתו‪,‬הי'עונה שמש[שהרי משגיח שמש‬
‫נשי‬
‫כשהע‬
‫יבה]‪ .‬פעם ירד מהמדריגות בישיבת פוניבז' ובא אליו אזרח‬
‫הוא בי‬
‫מאמריקה עם מצלמה ושאל לו מי אתה [שראה זקן מופלג] וענה לו‬

‫"חצקא'ל דער שמש"‪.‬‬
‫חטוף ואכול‬
‫מעם באה בתו של חבר שלו מאתימי הנעורים‪ ,‬והואהי' למעלה בחדר‪,‬‬
‫ועליתי ואמרתי לו "בתו של עקיבא באה לבקרו"‪ .‬עמד בזריזות ולבש‬
‫המעיל עם הכובע 'שלו‪ ,‬וירד מהמדרגות לקבל פניה‪ ,‬וריבר אתה‬
‫באריכות אף שכידוע‪:‬היה שומר מאוד על'זמנו‪,‬לקיים דברי חז"ל עוה"ז‬
‫כביהילולא‪,‬דמי חטוף ואכול וחטוף ושתה‪ ,‬ואמר ר"ז שאם אדםחי באופן‬
‫זה של חטוף ואכול וחטוף ושתה אז הואחי באמת‪ .‬וזהו הכיבוד שהראה‬
‫לבתו שלתבירו‪.‬‬
‫ואעמ"כ כשבאה אחותו חנהנ"י מאמריקה בקיץ‪ ,‬באה משדה התעופה‬
‫מאוחר בלילה‪ ,‬ולמחר אחרי מנחה ירד מהישיבה ונכנס לבית לראות‬
‫אותה‪,‬‬

‫איך‬

‫אותה‪ ,‬שזהו הפעם הראשונה שראה אותה‪ ,‬ונכנס ושאל‬
‫שהוא‬
‫לבן‪ ,‬והזמן‬
‫מרגישה אמך ואחיך‪ ,‬ואח"כ תפס בזקנו ואמר תראי‬
‫קצר מאוד‪ .‬ונכנס תיכף ומיד לחדר שלו לאכול‪ ,‬ופשוט שאחותו נבהלה‬
‫ממה שאירע‪ .‬נכנס הדודה ושאלה רשות אם אחותו תוכל לשבת בחדר‬
‫בעת שהוא אוכל והסכים‪ ,‬וכל הפעם דיברבענין החטא של לשון הרע‬

‫מו‬

‫קול‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪,,‬‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫‪11‬וצו‪11-1‬‬

‫ותאות בגדים ובו‪ ,‬והמכתב שכתב הגר"א זצ"ל לאשתו ולאמו כשנסע‬
‫‪,,‬‬
‫לארץ ישראל;‬
‫‪',‬‬
‫'‬
‫י‬
‫‪,‬‬

‫'‬

‫‪,‬‬

‫כל חץישלו בתובת'‬
‫בעת מלחמה הראשונה'עזבו הרבה יהודים ביתם והלכו בגולה ליכנס‬
‫יותר עמוק ברוסלנד‪ .‬גם מקעלם עזבו בעלי בתים ביתם; רק הישיבה‬
‫הבית התלמוד;לנו עזבון‪,‬יופני ותזוהו הקבלה בקעלם‪" ,‬כל חץ יש לו‬
‫כתובת ואין מה לרדוף"‪ .‬הלך הסבא וכנס כל הבגרים והכלים של‬
‫העוזבים‪-‬והניחם במקלט‪ ,‬וכל ערב פסח הי' פותח הבגדים להעבירם‬
‫באויר כדרך שומר פקדון‪ .‬וכך שמר על כליהם ובגדיהם ער שעברה‬
‫המלחמה וחזרו לבתיהם‪.‬‬
‫סימרלי ר'חיים פורזאנסקי‪ ,‬שכמעט בגמר המלחמה באואוירונים של‬
‫אמעריקה וזרקו באמבעס (תילים) בגעטו‪ .‬וכל בני‪ ,‬הנשיבה עזבו‬
‫ספסליהם ושכבו על הארץ; והסבאישב על מקומו‪,‬ביסודולשקדבל מקלם‬
‫דבל חץישלו כתובת‪,‬וכן שמעתי מאמיתחי'‪ ,‬שאף פעם לא עזב מקומו‬
‫‪.‬‬

‫לררת למקלט‪,‬וכןנהג בארץ ישראל בשנת ‪.1956‬‬

‫‪,.‬‬

‫שונא מתנות‬

‫אחר מבני הישיבה רצה לעזוב הכולל ובא להסבא עם טענה שאמרו‬
‫חז"ל"יגיעכפיךכי תאכל אשריךוטוב לך‪ -‬גדול הנהנהמיגיעכפיויותר‬
‫מירא שמים"‪ .‬ענה לו הסבא זצ"ל‪,‬הרי אמרו חז"ל נמן שונא מתנותיחי'‪,‬‬
‫ומ"מ מי שומר דברי חז"ל אלו‪ ,‬וא"ב יותר טוב כבר שיה~ו המתנות כדד‬
‫לישב וללמוד‪ ,‬ולא סתם מתנות‪.‬‬

‫שיש בורא עולם בארץ‬
‫הוא הי' אומר שיש בורא עולם בשמים כולם מאמינים‪ ,‬אבל שישנו‬
‫לבורא עולם זה גם בארץאינו כל כך קללהאמין‪.‬‬
‫מעם החליט‬
‫מבניהעשירים [שעכשיו הואמעשורי ישראל בעולם]‬
‫הביתהאוחלי‬
‫לחזור‬
‫יכנס לתוך אומנתו של אביו‪ .‬שאל לו הסבא בעת שבא‬
‫לעזוב‬
‫ולהפטר‬
‫ה‬
‫ב‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ה‬
‫מהסבא‪ ,‬איך חושב אתה להתפרנס ולסדר‬
‫עצמך‪ .‬צחק התלמיד בלבווענהלו שהולךליכנס לתוך אומנות שלאביו‪.‬‬
‫ענה לו הסבא זצ"ל ראה מה שאתה מוצאמפיך‪ .‬שבטחון שלך הוא על‬
‫אביך ולא על הקב"ה‪.‬דע לך שהקב"ה הואהמזמיןלך פרנסתך ולאאביך‪.‬‬
‫מה שאמרו גדולו הדור על הסבא זצ"ל‬
‫שמעתי שפעם בסלובודקה פגש הרה"ג ר' חיים ‪,‬שרגא את הסבא‬
‫מסלבודקה‪ ,‬וסיפר לו שלומד בקעלם‪ .‬אמר לו‪ ,‬הרי יש עובד ה' בר'‬
‫יחזקאללעוינשטיין‪,‬הריישלךממיללמוד‪.‬וט"ושנים אחרי זה פגשועוד‬
‫הפעם בפתח תקוה בארץ ישראל‪ .‬אמרלועוד הפעם‪,‬הריהי'לך בקעלם‬
‫כזהעובדה'כר'‪,‬יחזקאללעוינשטיין‪,‬ה"לךממי ללמוד‪.‬‬

‫יך‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫ק‪1‬ל‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬המשגיח‪-‬‬

‫(‬

‫‪1‬ז‪1‬צ‪411‬ה‪.‬‬

‫מו‬

‫מכתב שכתב ר' צבי ברוידא מקעלם לר'ירוחם זצ"ל [העתק מספר דעת‬
‫אשר‪.‬‬
‫חכמה ומוסר] וז"ל‪:‬ידעיקיריכי מהבחורים היקרים ‪,‬שלח ישלי‬
‫עונג מאד‪ ,‬הם שוקדים על לימודם הפלא‪ ,‬ובע"כ יצליחו ג"כ ביראת‬
‫י כנראהתהי'לנו תקוה גדולה ממנו‪,‬זה‬
‫שמים‪ .‬הב' יחזקאל מווארשויאני‬
‫שבתו פה מעט‪.,‬אך כנראה בא בהכנה גדולה להצליח‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫כשהי' הסבא בירושלים‪ ,‬נסע אחד מירושלים לבני ברק אצל החזון‬
‫איש שיתפלל בעד חולה שבביתו‪ .‬אמר לו החזון איש‪ ,‬הרי אתה‬
‫מירושלים‪ .‬לאהי'צריך לבוא לכאן‪,‬שהריישלך שם בירושלים‪.‬המשגיח‬
‫ר'יחזקאללעוינשטיין! [מאת הרב שטרןמקאמיניץ]‬
‫מה שאמר הסבא זצ"ל על עצמו‬
‫הסבא אמר על עצמו שכשהלך לחופה שלו שאל את המנהל של‪,‬‬
‫התלמוד תורה שבקעלם; אםישלו רשות ללכת‪ ,‬ואםהי' אומרלושאין‬
‫לו רשות לאהי'הולך‪.‬‬
‫פעם בסעודתליל שבת אמרלי‪,‬כשהי'בגילשלי [כבןעשרים]הי'יכול‬
‫לאחוז מחשבה אחת חצי שעה בלי להפסיק בינתיים שום מחשבה‬
‫אחרת‪.‬‬

‫'‬

‫תפילה‬

‫אמרלי ג"כ בעת הסעודה‪,‬שישלו להאדם לקבל תענוג מתפילה‪,‬שליה‬

‫יהי' לו תקוה בסוףימיו‪ ,‬שהרי תענוג אכילה בעת זקנתו'איןלו; ואוקל‬
‫בע"כ‪ ,‬אבל בתפילה כשהוא גומר שחרית מחכה כבר בכליון עינים‬
‫למנחה‪ ,‬וכשגומר מנחה מחכה למעריב‪ ,‬וכשגומר מעריב מחכה לשחרית‪,‬‬
‫הריישלו תענוגסוףימיושיכול לחכותולחיותבשבילו‪.‬‬
‫אמר‪,‬לי‪ ,‬שקל מאד בעדו לבכות בתפילה‪ ,‬אבל עוצר עצמוואינו בוכה‪,‬‬
‫שאין זהבכיה מהלב‪ ,‬רקבכיה מחלישותהעינים שלו מחמתזקנותו‪.‬‬
‫א"ר פעם בוועד‪ ,‬שכבר בהיותו בחורהי' יבול לשמוע באזנו כללמילה‬
‫ומילה' בשמ"ע ולא לחסר אף אחת‪ ,‬ולא רק לכווןפילוש המילות‪(.‬הערן‬
‫וואס ער זאגט)‪.‬‬
‫אמר שבעת זקנותו הוא מרגיש‪ ,‬שאף שהוא מכוון ושומע בשמ"ע שלו‬
‫כל מילה ומילה‪ ,‬מ"מ אינו באופן של תחנונים‪ ,‬ותפילה צריכה להיות‬
‫תחנוניםלפני המקום‪.‬‬

‫מוסר‬

‫הגדול חיים נ"י שאל אותו פעם אם יכול להיות כמותו‪ .‬ענה לו‬
‫אחי‬
‫שחצי שעה מוסר מועיל רק שלא יאבד היראת שמים שיש לו‪ ,‬אבל‬
‫לעלות מעלה מעלהכפי מדרגתוצריך לישב בערב שבת אחרי הצהרים‬
‫וללמוד ג' שעות מוסר בלי הפסק‪ ,‬והוסיף "איך האבזיך פארשווארצט‬
‫איבער מוסר" (השחרתיעצמיעללימוד המוסר)‪.‬‬

‫‪www.daat.ac.il‬‬

‫מם‬

‫קולי‪,‬‬

‫הגה"צרבייחזקאללעוינשטיין זצ"ל‬

‫וצינורה‬

‫פעם שאלני כמה זמןאני חוזר על שמועס (השיחה) שלו‪,‬ועניתילוחצי‬
‫שעה‪ .‬אמרלי כשהי' לומד בקעלם‪ ,‬אחרי שה" שומע שמועס‪ ,‬ה" חוזר‬
‫עליו לכל הפחותשתי שעות‪.‬‬
‫הרירבותיובאו‪…‬‬
‫מעם ביום הזכרון של אבי זצ"ל תבע עצמו למה אינו מאמין בעוה"ב‪,‬‬
‫הרי רבותיו באו וסיפרו לו מה שעושים שם‪ ,‬וגם אבי זצ"ל בא לווסיפר‬

‫לו עלאיזו תביעה שנתבע במה שאירע בשאנכאי‪ ,‬וראה מזה כמה קשה‬
‫הוא עומקהדין [ולא רצה לגלותיותר אף שבקש ממנו]‪.‬‬
‫רבעת הלוי' של אבי מורי‪ ,‬ובעת ההספד‪ ,‬בכה הסבא זצ"ל‬
‫שמעתי‬
‫הרבה‪ ,‬ובשיחה ביום שלאחריו תבע עצמו ברבים למה בכה כל כך‪",‬וכי‬
‫שלו נטל"‪ .‬ואחרי השלשים סיפר שבא אבי זצ"ל אצלו בחלום ונתן לו‬
‫יישה כח על שבכה כל כך‪ ,‬וראה מזה שהדמעות עולים בעד הנפטר‬
‫להקלמעליו בעתהדין‪.‬‬
‫אוננו מפחד‬
‫פעם בשנת תרכ"הכשהיי חולה מסוכן [כמעט עשרהשניםלפניפטירתו]‬
‫לקחוהו לבית החולים‪ ,‬וזה היה פעם ראשון ופעם האחרון שנכנס לבית‬
‫חולים‪.‬לפני נסיעתו לשם נכנסו הרה"ג ר' שךור' דוד לבקרו‪ .‬אמר להם‬
‫"וואס קוקט איהראויףמיראזוי‪.‬איך שרעקזיךניט‪( .‬מה אתם מסתכלים‬
‫עלי‪,‬איןאני מפחד)"‬
‫מעם אמר שהוא מקווה לחיות עד שנת תשעים‪,‬ונתקיימודבריו‪ ,‬דנפטר‬
‫בשנת תשעים שלו‪.‬‬

‫המתנההכי גדולה‬
‫כשיצא מבית החולים היה שם רופא צעיר שהיה בא כליום לשמשו‪.‬‬
‫אמר לולפני שיצא‪,‬מחוייבאני לתת לך מתנה‪ .‬המתנה הכי גדולה היא‬
‫מה שאני אומר לך עכשיו‪ .‬אף שעבודת הרפואההוי צורך פרנסה‪ ,‬בכל‬
‫זאת תחשוב כל פעם שאתה עסוק בחסד‪ .‬וע"י זה יהיו כל מעשיך‬
‫ועבודתך מצוות‪.‬‬

‫‪444‬‬
‫אפילוכשעומדיםב"תיו"צריךללמוד האלף‬
‫"אחריום הכפורים היה נדמה לנו שצריך לתת לאדם עבודהיותר גבוהה שיעלה‬
‫ויתעלה‪ ,‬ולסוף רואים שניתנה מצות סוכה שמרמזת לאדם שהוא עראי בעולם‪,‬‬
‫והלא זהו ה"אלף" וההתחלה מעבודת האדם‪ .‬ורואים מזה שכך דרך ההצלחה‬
‫שאפילו כשעומדיםב"תיו"צריך ללמוד האלף‪ ,‬ולזכוריסוד זה שהאדם הואעראי‬
‫בעולני‪".‬‬

‫(ס' ממזרח ממס מלקג' עמ' קכ‪.‬נ)‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)