יצחק
רפאל
הלוי
עציון/ירושלים
עלהוראתהטבעבביתהספרהדתי
התהליך הראשון והיסודי׳ המתהווה בנפש האדם ,כאשר הוא ניגש להכיר בשכלו
את עולמו החיצוני והפנימי — הוא תהליך ההבדלה .על תהליך זה מבוססת עצם
הרגשת ה״אני* של האדם ,כשם שעליו מבוססת תפיסת כל עצם וכל תופעה בעולם
החיצוני .התפיסה מושגת על־יז־י בידוד הרשמים ,שהמוצגים יוצרים בנו ,משאר
הרשמים שאנו קולטים מן העולם החיצוני .״דעת והבדלה* קשורים זה בזה באופן
אורגאני .בניגוד לעץ החיים ,נקרא העץ השני לא ״עץ הדעת* סתם ,אלא ״עץ הדעת
טוב ורע*— עץ ההבדלה בץ טוב ורע .וחכמינו זיל קבעו את ברכת ההבדלה בחונן
הדעת ,באמרם* :אם אין דעה ,הבדלה מניין ז* )ירושלמי ,ברכות פרק ה ,הלכה ב(.
אולם בהבדלה בלבד לא סגי .חקירת העולם על־ידי תהליך זה בלבד ,תיצור בנפשו
על האדם תמונה מסולפת מעולמו .ליד תהליך ההבדלה קיים בנפש האדם תהליך
נגדי — תהליך הזיהוי ,היינו ,קביעת הדמית בין דברים שונים! ושני התהליכים האלה
פועלים זה על־יד זה ,קשורים זה בזה ומשלימים זה את זה .אחדי קביעת השוני בת
שני דברים על־ידי תהליך ההבדלה ,באה קביעת הדמית ביניהם על־ידי תהליך הזיהוי,
ואחריו באה גם קביעת ההבדלים ביניהם.
הודות לפעולת שני התהליכים האלה מצרה כל מערכת המושגים שלנו ונחלק כל
העולם שבהכרה לשטחים שונים ,אשד כל אחד מהם מאחד עצמים דומים או תופעות
דומות )מחצבים ,צמחים ,חיות — או תופעות תנועה ,אור ,חום ,חשמל וכדומה( ו
ומכאן קיומם של מדעים שונים ,שכל אחד מהם חוקר בשטחו המסרים.
בהתאם לדרישת עקרת ההבדלה אפשר להבדיל בהבדלה עצמה שני סוגים :הכרת
השוני שבחלקי עצם אחד והכרת השוני שבחלקי שני עצמים — או תופעות — דומים.
מצד אחד יכולים אנו להבדיל בעץ—שורש ,גזע ,ועלים; בעלה—פטוטרת ,וטרף!
ובטרף את העורקים ואת מהלכם ,וכן הלאה .סוג זה של הבדלה אפשר לכנות בשם
ה ב ד ל ה מ נ ת ח ת .מאידן• גיסא ,יכולים אנו להבדיל בין עץ האות ובת עץ
התפוח ,בין בית גדול ובת בית קטן ,בין ישראל לעמים ,בין יום השביעי לששת
ימי המעשה .סוג זה של הבדלה אפשר לכנות בשם ה ב ד ל ה מ ת י ד ה ש ו ו א ה .
התמונה הנוצרת אצלנו על-ידי הבדלה מתוך השתאה מקבלת את תיקונה—ואת
השלמתה — על־ידי התהליד הגגדי ,על־ידי קביעת הדמיון על דרגותיו השונות בת
העצמים השונים ובין התופעות השונות .אולם גשאלת השאלה :האם יש תיקון
][209
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
210
י1חק
רפאל
ד.לוי
xyיו ז
והשלמה גם לתמונה המתקבלת על־ידי ההבדלה המנתחת ו אם אנו מנתחים גוף
מסויים לחלקים ,כדי להכיר כל חלק וחלק בנפרד ,הדי צריך היה להיות ברור׳ ראשית,
שעלינו לדאות בכל חלק לא גוף נפרד ,כי אם חלק מן השלם! ושנית ,אחדי שחקרנו
כל חלק לחוד ,עלינו להרכיב מן החלקים האלה את השלם׳ וללמוד על השלם לאור
תכונותיו של כל חלק ולאור הקשרים הקיימים בין חלקיו.
והאם אגו נוהגים כך? נקח לדוגמא את תורת גוף האדם .לפי תכנית הלימודים
לטבע בבית הספר היסודי ,מלמדים בכיתה ו׳— על הנשימה ,על מחזור הדם ,על
ההפרשה ,על השלד והשרידים! בכיתה ז׳ — על תזונת האדם tבכיתה ח׳ — על
אברי החושים ומערכת העצבים — ,אבל חסדה הסינתיזה של כל החלקים האלה ואין
בתכנית גם דאגה לכד .וכד הוא המצב לא בארצנו בלבד ,אלא בכל הארצות .יוצא,
איפוא ,שבמקום ללמוד את גוף האדם לומדים דק חלקים נפרדים ממנו ,חלקים
שאינם מצטרפים לשלם בתהליד הלימודי .יתד על כן ,אף תורת גוף האדם היא פרי
ההבדלה המנתחת ,המחלקת את האדם לשני חלקים — לגוף ונפש ,ואף אילו יצרנו
מכל תורת הגוף של האדם תמונה שלימה ,היתד .התמונה ה״שלימה״ הזאת—חלקיות
נכון הו* כי הוראת המקצוע הזה דורשת ניתוח האדם ,היינו ,קריעת גופו ונפשו
לחלקים שונים ,אבל כדי שידיעת החלקים האלה ,תכונותיהם והקשרים שביניהם,
תציג בפנינו את האדם בשלימותו ,עלינו לחברם מחדש ולהפיח בהם רוח חיים— ,
ואת זה אין אגו עושים.
אכן ,אם כי העדר הםינתיזה של גוף האדם בידיעת הגוף הזה בפרט ובידיעת
האדם בכלל ,אין הוא סותר בתודעת הילדים את מושג האדם כיצור שלם ,בי כזה
הוא עומד לעיניהם ,הרי ביחס לטבע בכללותו שונים הם פני הדברים.
על־ידי תהליכי ההבדלה והזיהוי החלקי חילקנו את הטבע לשטחים שונים ,שבכל
פ י ס י ק ה ,חימיה ,ב ו ט נ י ק ה ,ב י ו ל ו ג י ה ו כ ד ׳ ! כל ש ט ח
י א ח ד מ ה ם עוםק מ ד ע מיוחד
חילקנו למחוזות מיוחדים ,וכד הלאה—,אבל אין אנו מאחדים את העצמות הנפרדות
האלה לגוף חי ושלם ,לא לפני הניתוח ולא לאחריו! יוצא ,שאנו מלמדים פיסיקה,
חימיה ,ביולוגיה ,או יותר נכון ,אנו מלמדים בבית הספד היסודי על דא ועל הא
מפיסיקה ,מחימיה ,מביולוגיה — אבל אין אנו מלמדים טבע.
ושמא אין במציאות דבר הנקרא טבע י אולי קיימים דק גופים נבדלים למיניהם
וסוגיהם ,והמושג ״טבע* הוא אד ודק פדי יצירתו החפשית של דמיון האדם ,מושג
שאין לו כל אחיזה במציאות ז
ההדגשה העמוקה של האדם אומרת לו ,כי הטבע—אינו מושג ריק ,בכל מקדה
שהאדם מתייחד עם תופעות גדולות של הטבע — יהא זה ים או יער ,שמים או מדבד.
הרים דוממים או שתת מרעה — הוא מרגיש לא את כל אחת מן התופעות האלה
בלבד ,אלא — ובעיקר — את ה ט ב ע המתגלה בהן .תיאור פיוטי להדגשה הזאת
מוצאים אנו בהשתפכות לבו של גיתה — ״הטבע״ .אשד קטעים אחדים ממנו
מובאים בזה:
—
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
הוראת
ה ס ב ן
בבי ה"ס
הדתי
211
הטבע ן הוא מקיפנו ואופף אותנו ,ואנו חסרי אונים להיחלץ ממנו וחסרי אונים
לחדור ולהעמיק בו יותר .לא קרואים וללא אזהרה יכניסנו למעגל מחולו
וימשכנו אחריו ,עד אשר ניעף ונישמט מזרועו.
תמיד הוא יוצר דמויות חדשות .מה שהווה לא היה עוד מעולם ,מה שהיה לא
יחזור לעולם; הכל חדש ועם זה ישן תמיד.
לכל אחת מיצירותיו—מהות משלה ,לכל אחת מתופעותיו — המושג הנבדל
ביותר ,ואף־על־פי־כן מצטרף הכל לאחד.
גם הבלתי־טבעי — טבעי הוא .אשד לא יראה אותו בכל — לא ייטיב לראותו
כשום מקום.
לכל ילד יתן לעשות בו את נסיונותיו ,לכל כסיל — לשפוט עליו׳ לאלפים —
לעבוד עליו מתוך טמטום מבלי לראות דבר ,ובכולם ישמח ,בכולם יבוא על
שכרו.
לחוקיו אנו נשמעים אף אם נתנגד להם! אנו פועלים אתו אף אם רוצים אנו
לפעול נגדו.
שלם הוא ועם זה — בלתי־מושלם לעולם .כמעשהו עתה יוכל לעשותו לעולם.
לכל אחד ייראה בדמות מיוחדת .הוא מסתתר באלפי שמות ומונחים — ותמיד
הוא אחד!
זהו התיאור הפיוטי היפה ביותר בספרות העולם להרגשה של אחדות הטבע
ושלימותו! אבל את הביטוי הטהור ,הבהיר והעמוק ביותר להרגשה זו מוצאים אגו —
ביהדות ,בדת היהודית ,בתורה.
ההבדלה המנתחת ,שבעזרתה אנו חוקרים כל דבר ושהודות לה מתעלמים אנחנו
מתמונתו השלימה של הדבר הנחקר ,נותנת לנו תמונה מסולפת גם מן היהדות .מה
זה יהודי — לפי ההבדלה הזאת ז אדם המניח תפילין ,השומר שבת ,המתפלל ,או
אדם שעליו מוטלת החובה לקיים את מצוות התודה ,הואיל ,והוא נולד יהודי.
אבל יהדות של מעשים בלבד איננה יהדות שלימה ,אם אין היא חדורה באמונה
חזקה ,אשד ממנה נובעים המעשים האלה ,ואשר אותה אנו מגשימים וממחישים.
היהדות א^ננה צירוף מיכאני של פרטים — של מצוות ,אמונות ודעות ,היהדות היא
ש י ט ה של אמונות ,דעות ומעשים ,ש י ט ה שבה קשור כל חלק באופן אורגאני עם
בסיסה ,עם שורשה ועם הענפים היוצאים ממנו.
מהו.שורש היהדות י שורשה של היהדות הוא אמונה באחדות הבורא ,או בבורא
אחד ויחיד ,ושני החלקים של השורש הזה קשורים קשר אורגאני זה בזה .ההדגשה
התמימה של האחדות בטבע ,ההרגשה שהטבע עצמו הוא דבר שלם המאחד בתוכו
חלקים כה שונים ליישות אחת ,ביחד עם שאיפת נפש האדם לצאת לחופשי מעול
השיעבוד לטבע ,הרגשה זו משמשת בסיס פסיכולוגי לאמונה בכוח עליון ויחיד שברא
את הטבע ,שברא את הכל יש מאין והדליק ניצוץ אלקי בנפש האדם ז הגיצוץ האלקי
הזה נותן לאדם את חופש הרצון ואת האפשרות לתקן או לקלקל במעשיו את הבריאה.
האמונה באחדות הבורא ,נותנת לנו את הבסיס הרעיוני להרגשה של אחדות הטבע,
לתפיסת הטבע כשלם ,שהרי הוא נושא בתוכו את חותמו של בוראו היחידי .את
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
212
יצחק
רפאל
תלוי
ןיציוז
השבירה של תמונת העולם לחלקים נפרדים על־ידי ההבדלה המנתחת יכולים אנו
למנוע רק אם נראה ונראה לתלמידים — בטבע—את יצירתו של ה /ורק אם נחקור
כל גוף וכל תופעה בטבע כחלק מן הבריאה ,כחלק מעולמו של הקב״ה .הגישה
הנפשית הזאת צריכה לשכון בלבות המורים והתלמידים בכל שיעוד ושיעור של
הוראת הטבע :חקירת התכונות של כל עצם וכל תופעה בטבע צריכה להיעשות
ברטט של קדושה ,כי תכונות יצירותיו של הקביה אנו חוקרים!
הדרישה ,שיש לדאות בטבע את התגלות הבורא היחיד ושיש ללמוד על הגופים
ועל התופעות בטבע כעל יצירי הי ,נובעת מתיד הצייד המדעי והדידאקטי
לתקן את תמונת העולם המתקבלת על־ידי התלמידים כפרי ההבדלה המנתחת,
שהיא כשלעצמה הכרחית בכל חקירה מדעית .אולם להתבונן במעשי הבורא
בטבע—מצווים אנו גם על־ידי הנביא ,המזהיר אותנו* :והיה כנור ונבל תף
וחליל דין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא דאו*)ישעיה ה ,יב( .הוראת
הטבע היא רק חלק מעבודתו החינוכית של המודה והמחנד הדתי ,ומתפקידו הוא
להחדיר את עקרונות היהדות ואת החיניד הדתי בכל מקצוע ומקצוע ובכל שיעור
ושיעור .וכאן משתלבת הדרישה של החיניד הדתי עם הדרישה המדעית והדידאקטית
—לתת לתלמידים תמוגה שלימה של הטבע ולהדגיש את האחדות שבו.
התביעה לשילוב החיניד הדתי בהוראת הטבע מביאה אותנו לדיץ בשאלה העקרונית
הבאה :אם אנו רואים בתופעות הטבע תוצאה ממעשי ידיו של הקב״ה ,הרי אין כל
מקום למדע הטבע .באשד הוא רואה בכל תופעה תוצאה הכרחית מהכוחות הפועלים
עכשיו בטבע ומחפש בכל תופעה את סיבתה הטבעית .כל מחקר מדעי מבוסס על
ההנחה ,כי אין שום השפעה על התופעה הנחקרת מצד כוחות הנמצאים מחוץ לטבע,
כל מחקר מדעי שואף לגלות בתופעה הנחקרת את חוקי הטבע הפועלים בה ולהסביר
אותה על ידם ,היינו ,כל מחקר מדעי מוציא את האפשרות של השפעתו הישירה של
ה׳ על התופעה הנחקרת ואיננו מביא אותה כלל וכלל בחשבון .על הגישה המדעית
הזאת — ועל העדר ההדגשה של השלימות בטבע—מבוססת גם אי־הדתיות ולפעמים
האנטי־דתיות של הרבה מאנשי המדע ,המקבלת לפעמים תגבורת גם מתוצאות
חקירתם והשערותיהם המדעיות ,מבלי שידגישו בכד ,כי תוצאה הכרחית מהנחה
מסדמת איננה מאשרת עדיין את אמיתות ההנחה הזאת .אולם כשם שאין כל סתירה
בין הדת ובין איזו שהיא השערה או תיאוריה מדעית ,כפי שהוכחתי בחוברת שלי
״המדע והדת* •׳ כד אין סתירה בין ההשקפה על הטבע כעל יצירתו של דקכ״ה ובין
הגישה המדעית לחקירת תופעות הטבע .הפסוק ״דשבת ביום השביעי מכל־מלאכתו
אשד עשה״ )בראשית ב ,ב( מעיד ,לפי פירושו של אבדבנאל ,כי ח׳ שבת מלברוא
באופן מתמיד ,והעולם כמגהגו נוהג ,ורק בדרד הפלא והנם עושה לפעמים ה׳ חדשות
בקרב הארץ ,ואימרת חז״ל *לא סמכינן אניםא* )פסחים ס״ד ,(:נותנת לנו את
•
ה מ ד ד ו ה ד ת ,ה ו צ א ת ב י ת ן ה ס פ ר ,תל־אביב.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
הוראת
הס ב ע
בביה*ס
הדתי
213
הזכות ,וגמ מטילה עלינו את החובה ,לחקור חקירה מדעית את כל תופעות הטבע
על־פי הכוחות והחוקים הפועלים בו ,כי חוקות שם ה׳ לים ולמטר )יבשמו לים חוק״
— משלי ח ,כט ,״בעשתו למטר חוקי — איוב בח ,כו( ,לשמים ולארץ)״אם־לא בריתי
יום ולילה חקות שמים וארץ לא־שמתי״ — ירמיה לג ,כה( ,וחוקים אלה אשר בידי
ה׳ לשנותם בכל רגע ולעשות חדשות באופן יוצא מן הכלל ,אין בדעתו לבטלם ,כמו
שאומר הנביא :״כה אמר ה׳ נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לא ר לילה~
אם ימשו החקים האלה מלפני נאום־ה׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גד לפני כל
הימים׳)ירמיה לא ,לד־לה( .את החוקים הקבועים האלה ,אשר ה׳ שם בטבע ,עלינו
לחקור כמעשי ידיו של הקב״ד-
אולם ,לא בגישה זו בלבד צריכים אנו לשמור על הרגשת שלימות הטבע ואחדותו
בלב התלמידים .עלינו לתת לתלמידים להרגיש את האחדות בטבע גם ע״י קביעת
קשרים וגשרים בין הפינות השונות שבו ,בין החלקים השונים והמרובים שמצאנו בו
על ידי ההבדלה המנתחת .לקראת המטרה הזאת עליגו ללכת בשלוש דרכים .אולם
בטרם נדון בדרכים אלה ניתן נא את דעתנו על הצעת התכנית לטבע בבית הספר
היסודי ונבחן אם ועד כמה היא מתחשבת בעקרון של אחדות הטבע.
חומר הלימודים מתחלק בתכנית זו לנושאים .שיסת הנושאים מגשרת במידת מה
בין הפינות השונות של העולם שנפרדו על־ידי ההבדלה המנתחת לשטחי מדע
שונים .אולם ,ראשית ,הגשרים האלה אינם טבעיים! הם לא נבנו על־ידי גילד
הקשרים האוביקטיביים בין הפינות השונות האלו ,אלא על־ידי המשימות
הסוביקטיביות של המורה והתלמיד! ושנית ,הנושאים האלה מחלקים שוב את
הטבע לחלקים נפרדים ,שאין ביניהם קשר אמיץ! מהו הקשר בין הצומח והחי
בעונתו ,או בין הלבוש ,המעון ואספקת המים — נושאים הנלמדים בכיתה אחת? חסרון
עיקרי בתכנית רואה אגי בדבר ,שעורכי התכגית חשבוהו כגראה למעלה גדולה —
והוא שהתכנית מצטמצמת אך ורק במה שהתלמיד יכול לראות בחושיו ,ובסביבתו
הקרובה ובארצו )מלבד יוצאים מן הכלל בודדים ומעטים ,כגון הפקת הברזל
מעפדותיו וכדי ,הגלמדים בכיתה זי( .אגי דואה בזה גישה בלתי נכוגה לעקרון
המוחשיות ,כפי שהסברתי במאמרי על המיתודיקה להוראת הטבע )״הד החגוך״,
תש״ד( .המוחשי איננו המטרה ,אלא רק האמצעי והדרך הטובה ביותר המביאה את
הילד למופשט—שהוא הנהו המטרה האמיתית של ההוראה .והרי גם העיקרון
הדידאקטי הידוע הוא מן המוחשי — למופשט ,ולא מן המוחשי — למוחשי ,וכן גם
העיקרון הדידאקטי השני מן הקרוב אל הרחוק — איננו דורש להצטמצם אך ורק
בקרוב .אין להסתפק ,איפוא ,רק בגופים ובתופעות ,שהילד רואה בארץ ובסביבתו
הקרובה ,יש לספר גם על גופים ותופעות ,המצויים במקומות אחרים ורחוקים )שגם
אותם אפשר להמחיש על־ידי תמונות וסרטים(.
והרי כמה דוגמאות:
כאשר מדברים על תרדמת הקיץ של בעלי־חיים )כגון חלזונות ,בכיתה הי( ,יש
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י*חק
214
רפאל
הלוי
ע1יון
לספר לתלמידים גם על תרדמת החורף של חמת מסרימות וצמחים ,ויש להדגיש
את כלליות התופעה הזאת אצל בעלי חיים שונים ,את התכליתיות שבה ואת הדמיון
שבינה ובין השינה של האדם.
כאשד משא השיעור הוא על מסעי העופות ,או עופות המסע ,יש ללמד גם על
המסעים או על הגדידות של חיות אחרות ,הן על הגדידות בכיוון מאוזן ,כמו המליחים
העוברים אלפי קלומטרים ממקום מגוריהם הקבוע כדי להטיל ביצים וחוזרים אחד
כד למקום מגוריהם הקודם ,או כלבי הים הגודדים מהים ליבשה )לקרח( לצרכי רביה,
והן מיוון מאונד — בהרים ,שמהם יורדים בחורף למקומות נמוכים יותר אילים,
כבשים ,חזירים ואחריהם זאבים ושועלים; ובים ,שבו יורדים בלילה בע״ח מסוימים
לעומק של מאות מטרים וביום הם עולים לפני הים .הדוגמאות האלו ממחישות את
הדיד הראשונה של הדגשת האחדות בטבע על־ידי תהליד הזיהוי של התופעות
המופיעות במקומות שונים בעולם אצל בעלי חיים שונים .דרד זו מונעת גם את
צימצום עולמם הרוחני של הילדים בסביבה הקרובה ומביאה להרחבת אופקם הרוחני.
הדו״ד השנייה לקביעת אחדות הטבע׳ המתאימה יותר לבית ספר תיכון מאשר לבית
ספר יסודי ,היא קביעת האחדות במבנה החומד בכל הגופים מפרודות ואטומים,
קביעת האחדות באופן המבנה של כל אטום ואםום ,הרכב כל הגופים בעולם )לרבות
הכוכבים הרחוקים ביותר( מאותם החומרים הפשוטים הנמצאים על האדמה ,הרכב
החומר החי ומבנהו המשותפים לכל בעלי החיים וקביעת חוקי הטבע שלהם כפופים
כל הגופים והתופעות בטבע .כל הדברים האלה נלמדים בבית הספד ,אבל אין מסיקים
מהם את המסקנה של אחדות הטבע ,הנושאת את חותמה של אחדות הבורא .בבית
הספר הדתי יש להסיק את המסקנה הזאת לא כמסקנה הגיונית בלבד ,אלא — בעיקר
— כתוכן ההרגשה העמוקה של התלמידים ,המקבלת על־ידי כד עידוד חזק.
והדרד השלישית לחיזוק ההדגשה הזאת היא — ניצול הקירבה ״המשפחתית* בין
מינים שונים ובין משפחות שונות בעולם הצמחים והחיות .בדמיון משפחתי זה עלינו
לראות ולהראות לתלמידים — לא סימן למוצא משותף של הצמחים והחיות מיצורים
משוערים שנוצרו בדמיונם של בעלי תורת ההתפתחות ,אלא סימן למוצאם המשותף
כפרי יצירתו של בורא יחיד! כל יצורי עולם הם בני משפחה אחת ,הם אחים הדומים
זה לזה ,כי יצורי ה׳ אלקינו הם! את ההרגשה הזאת יש לפתח אצל התלמידים
בשיעורי הטבע.
בדדד כלל נגמרת עבודת מיון הצמחים והחיות בקביעת שמם בלבד ,לאחר מכן
נפסקת ההתעניינות בהם .אולם היחס אליהם כאל יצירי ה׳ כמונו ,עלול לשמש
דחיפה פנימית להתעניינות נוספת בהם ,לחקירת תנאי חייהם וגורלם ,וזה עלול
ליצור מנוף כביד להתעניעות בטבע ובתופעותיו.
אולם מלבד דחיפה למחקר וללימוד הטבע ,גודמת ההשקפה על כל היצורים כעל
יצירי ה׳ כמונו לגישה מוסדית יותר ,הן לגבי אגשים והן לגבי העולם החי ,השקפה
המשמשת יסוד לתביעה של מניעת צער בעלי חיים ואיסור השחתת הצומח.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
הוראת
הטבע
ב ב י ה"ס
הדווי
215
ההשקפה של אחדות הטבע ,של אחדות הבריאה כתוצאה מאחדות הבור* ההשקפה
שאין בטבע חלקים נפרדים זה מזה לגמרי ,אלא שכל חלק קשור באלפי חוטים עם
שאר החלקים ,השקפה זו מטילה עליגו אחריות מוסרית גדולה בעד מעשינו ,שמהם
עלולות להיות תוצאות כבירות הן בשביל האדם והן בשביל שאר חלקי הבריאה.
ומי ,אם לא הבורא בעצמו ,יכול לקבוע ,אילו מעשים עלינו לעשות ומאילו להימנע,
כדי שלא להזיק לבריאה שלו ? כדי להציל אותנו ממעשים בלתי נכונים ,צריך היה
הקב״ה לתת לנו את תורתו .האמונה בתורה מן השמים ,הן זו שבכתב והן זו שבעיפ׳
קשורה קשר הגיוני ומוסדי באמונה באחדות הבורא.
של־געליך מעל רגליך ,כי כל מקום שאתה דורך בו אדמת קודש הוא!—זהו
הרעיון ,וזוהי ההרגשה ,שצריכים לשכון בלבות המורה והתלמידים בכל שיעוד של
טבע .ההרגשה הזאת הקודמת לשיעור והמתחזקת על ידי השיעור בשלוש הדרכים
שהזכרתי לעיל ,בכוחה לתקן את הפגם המדעי והמוסרי שנגדם לגפש האדם על־ידי
המכשיר שאגו חייבים להשתמש בו בחקירת הטבע — על ידי ההבדלה המנתחות
www.daat.ac.il