ו״ר יהודה מוריאל /פתח־תקוה
השבת בחינוך הדתי
)א( ה א י ד י א ה של ה ש ב ת
השבת באה להזכירנו׳ כי תכלית עמלו של האדם היא להכיר את כבוד ה׳ בעולם.
כל מה שברא הקביה בעולמו — לכבודו ברא ויצר .וכשם שהבריאה מלכתחילה
לכבוד ה׳ נבראה ,כן גם המשכה ,היצירה והעשייה ,תיערכנה ותבוצענה למען אותה
התכלית .בשעה שהאדם עוסק במלאכתו ,הריהו עוסק רק בה ,היא תופסת את כל
מחשבותיו .התורה דורשת ממנו ,שביום השביעי י פ ס י ק את תהליך הבניין
והיצירה ,לא רק כדי שינוח מעמלו ,אלא כדי שיכיר את התכלית העליונה של החיים
ויידע לאן מוליכה דרך החיים שהתוותה התורה .משל למה הדבר דומה ז לאדם
ההולך בין סבכי היער ו נ ע צ ר מדי פעם בפעם ,מביט סביבו ורואה אם דרכו
נכונה .השבת ניתנה אף היא למען נ י ע צ ר בדרך עמלנו לדאות את הכיוון הנכון.
שניים הם עמודי האמונה ,שעליהם נשענת השבת :האמונה בבריאת העולם יש
מאין והאמונה בחירות רצונו של האדם .בהתאם לכך מנמקת התורה את נתינת
השבת בעשרת הדברות שבספר שמות :יכי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת
הארץ ,את הים ואת כל אשד בם וינח ביום השביעי׳» ובעשרת הדברות שבספר
דברים :״וזכרת כי עבד היית בארץ מצדים ויוציאך ה׳ אלקיך משם ביד חזקה
ומדוע נטויה ,על כן צור ה׳ אלקיך לעשות את יום השבתי .שתי ההנמקות הללו
אינן שונות זו מזו ,אלא מ ש ל י מ ו ת אחת את השנייה .ולא עוד ,אלא האחת לא
•prvnבלי חברתה ,כי שורת ההגיון מקשרת את שתיהן .האמונה בבריאת העולם
יש מאין מבוססת על ההנחה ,שרצונו החופשי של הבורא קדם לחוקי המבע ועומד
מעליהם .מאייד גיסא ,דק אם נאמץ ,כי כל אדם נברא בצלם אלקים ,נוכל להבין,
כי גם בו ,באדם ,פועל רצון חופשי וכי הוא בן חורין .עם שלילת האמונה בבריאת
העולם על ידי רצון הבור* נשלל הקיום של הרצון החפשי בכלל .האדם הופר
להיות אד ורק חלק מן הטבע ,והוא כבול במסגרת שלטון חוקי הטבע .השבת
המאחדת בתוכה את שני עיקרי האמונה הללו ,כוללת ממילא את הפתרון לבעיית
האדם ,כפי שהיהדות פותרת אותה .השבת היא אות לעולם ,לחוקי הצדק האלקיים,
ועם זאת הריהי אות לחירותו של האדם ,המקבל על עצמו את חוקי ה׳ על יסוד
בחירתו החופשית .הפתרון שהתורה הציבה לו לעם ישראל — ש ב ת שמו .וכמו
בבל סמלי התורה — מרכז הכובד הוא ב מ י מ ו ש ו של הסמל .״ויום השביעי
שבת לה׳ אלקיד לא תעשה כל מלאכה* — אל תסתפק בכד שאתה מאמין בצדק
האלקי ושואף להשלימו בעולם ,אלא ביום השביעי לא תעשה מלאכה .בכל סיום
][216
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד».גת
בחינוך
217
הדתי
של מחזור שבועי של ששת ימי המעשה — תוריד את האידיאל הזה ממרומיו ל ח ו ד
ע ו ל ם ה מ ע ש ה שלד ,ובזה .תתרומם גם אתה אליו .הדרישה שהשבת מעמידה
לפנינו היא איפוא דרישה נעלה ביותר .היא דורשת מאתגו להעמיד ה ל כ ה
ל מ ע ש ה את בל פעולותיגו תחת הבחיגה של האמוגה באלקים ובמסגרת הרצון
ללכת בדרכיו .מכאן יכולים אגו לומר :ה ג ש מ ת ה א י ד י א ל ש ל ה ש ב ת
ב ח י י ה מ ע ש ה ש ל נ ו ה י א ה ג ש מ ת ה א י ד י א ל של ה ח י נ ו ד ה ד ת י .
)ב( ל ד מ ו ת ה של ה ש ב ת
תפיסת האידיאה של השבת מביאה אותנו לידי המסקנה ,כי הסמכות היחידה הקובעת
את דמותה של השבת היא סמכותו של החוק הדחי — ה ה ל כ ה .בתורה נאמר:
״לא תעשה מלאכה״ — זהו הצו הכללי .נוסף על כד מפורט בתורה איסור הבישול
)שמות טז ,כג( ,איסור הבערת אש )שמות לה ,ג( ,וכן ״אל יצא איש ממקומו ביום
השביעי״)שמות טז ,כט( .הגביא אומד :״אם תשיב משבת רגלד עשות חפצד ביום
קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה׳ מכובד וכבדתו מעשות דרכיד ממצוא חפצד
ודבר דבר״)ישעיהו נח ,יג( .ירמיהו)יז ,בא( פונה אל העם באמרו :״כה אמר ה׳
השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים .ולא
תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת
כאשר צויתי את אבותיכם״ .מפי עמוס )ח ,ה( אנו יודעים ,כי בשבת לא ניהלו כל
מיקח וממכר .וגם נחמיה ,בשעה שהוא מונה את המעשים הטובים שקיבלו על
עצמם ,הוא וכל השרים ,אומד :״ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבד ביום
השבת למכור לא גקח מהם בשבת וביום קודש״)י ,לב( .דמות זו של השבת ,כפי
שהיא נמסרת לנו במפורש בתורת משה ובדבריהם של גביאי ישראל ,היא ברורה
למדי .אין לעשות בה מלאכה ,בישול והבערת אש» יש להשיב את הרגל מלעסוק
בחפצי חול! אץ לעסוק במיקח וממכר ,בהוצאת משאות ובהבאתם וכיו״ב.
אולם המקור הברוד ביותר לקביעת דמותה של השבת הוא בסמיכות שהסמיכה
התורה שמידת השבת אל מלאכת המשכן )שמות פרק לא( .לאחד שהתורה מונה
את כל הציווייפ במלאכת המשכן — היא אומדת :״אד את שבתותי תשמורו כי
אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת בי אני ה׳ מקדשכם* )שמות לא ,יג( .המלה
א ד מוכיחה בפירוש ,כי התורה התכוונה לאסור את עבודת המשכן בשבת ,ומכאן
למדוחז״ל ,כי כל המלאכות שנעשו בהכנת המשכן וכליו ,הן א ב ו ת מ ל א כ ו ת .
האסורות בשבת.
אכן ,יש להבין כראוי את המושג מלאכה .ר׳ שמשון רפאל הירש בפירושו למקרא
)שמות כ ,י( אומר :המושג מלאכה אי ג ו מרמז כל עיקר על מאמץ גופני כל שהוא.
קרוב למאתים פעם מופיעה מלה זו במקרא ,ו א ף פ ע ם אין פירושה עבודה
הדורשת עמל והרי עבודת הפיר במצרים לא נקראה מעולם מלאכה .שורש המלה
מלאכה הוא אותו השורש של המלה ״מלא!־״ ,ובשתיהן הכוונה העיקרית היא למילר
ז
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
218
דיר
יהודה
מוריאל
ש ל י ח ו ת ו ת פ ק י ד .לפיכך לא נקרא מלאכה למעשה שיש בו עבודה גופנית
דווקא ,אלא לביצוע תכליתי של יוזמת האדם בכלל .ואף אילו לא פירשו חכמינו
מלאכה בשבת מה היא — חייט־ יודעים על פי הפסוק שבתודה בלבד :לא תעשה כל
מלאכת י צ י ר ה בשבת; אל תשיג את מילד שליחותך בחומר שלפניך ז אל יהיה
החומר נושא לביצוע יוזמתך ותכליתך .יש לדאות איפוא באיסור עשיית מלאכה
בתורה מושג רחב ביותר ,ולכן באו הזיל והגבילו אותו ,על פי הסמיכות הנ״ל,
לשלושים ותשע אבות מלאכות .בהתאם לפירוש האמיתי הזה של המושג מלאכה —
אין כל מעם להבחין בין מלאכה הגורמת טרחה ובין מלאכה קלה )כגון הבערת אש
לפנים והיום( ,כי לא לכך התכוונה התורה.
נמצאנו למדים ,כי נקודת המוצא לקביעת דמותה של השבת היא בכך ,אם מוכנים
אנו לקבל אותה כאות וכעדות למחותנו הרוחנית .קביעת צורתם של אותות וסמלים
איגד .עגיין לכל יחיד ,ואף לא לכל דור לפי טעמו .כל ערכו של סמל כגון זה אינו
אלא בהיותו גובע ממקור הקדושה והגצח .האדם המקבל על עצמו את הפסקת תהליך
ה י צ י ר ה )ובכן — לא הפסקת העבודה והטרחה בלבד!( בשבת ,כפי שקבעה זאת
התורה שבכתב ושבע״פ ,מעיד בכך כי הוא חוסה בצל השבת הישראלית.
)ג(השבתבביתהספר
כל ההסברה הזאת על מקומו של איסור המלאכה בשבת — דורשת הרחבה ופירוט.
תורה שלימה היא וללמוד אנו צריכים .מקומה של תודה זו — בבית הספד ה ת י כ ו ן
ה ד ת י על כל צורותיו ועל כל סוגיו .מצווים אנו לגלות לצעיר את השינוי הכביר
שהשבת עשדיה להכניס בדמות חייגו .עובדה היא כי גם בגים ובגות לבתים הקי־
צוניים בדתיותם ,אינם תופסים את עומק הרעיון של השבת .האס נחכה לכך׳
שההורים ,שהבנתם בעניין זה על־פי־רוב אינה אלא שטחית ושגרתית ,ה ם יצליחו
ליישר את העקמומיות• שבמוחו ההלכה והמעשה בחינוך צריכים להשתלב ביחד,
וכשם שההלכה ללא מעשה בצידה היא ערטילאית בלבד ,כן הוא המעשה ,שאין
ההלכה מעמיקה את שורשיו.
ומה בדבר בית־הםפר היסודי ? אמנם נכון הדבר ,כי בגיל זה חשוב יותר לאין
ערוך החינוך למעשה בשבת ,כפי שהוא צריך להינתן בבית ההורים .ובכל זאת
צריך גם בית־הספר היסודי לתרום את חלקו ,ולא עוד ,אלא צריכה לחדור בנו
ההכרה ,כי השבת היא עמוד־התווך לכל הנעשה בבית־הספר היסודי .מקומה של
השבת יובלט בבית הספר הדתי :א .בכל יום ויום )ובזה יפה כוחו של ביהיס מכוחה
של המשפחה בבית(! ב .ביום שישי! ג .והחשוב ביותר ,בשבת עצמו! הבה ונפרט זאת:
א .רישומה של• השבת צריך להיות גיכד בכל יום .פרטי הביצוע לכאודה קטני־
ערך הם ,אך בסופו של דבר הם מצטרפים לכלל גדול .לדוגמה :בכיתות בית־הספר
היסודי אנו רגילים לכתוב מידי יום ביומו את התאריך על־גבי הלוח .גם היום
בשבוע כלול בתאריך כגון :יום ראשון ,ל׳ תשרי תשט״ז .בית הספד הדתי שונה
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השבת
בחינוך
219
הדתי
מן הכללי ,בזה שהמורה והתלמידים מוסיפים את ראשי התיבות ב״ה לפני התאריך.
אולם לא די בכך .חסרה פה מלה אחת ,והיא הנותנת טעם לשבח בכל המשפט הנ״ל,
ולא עוד ,אלא בלעדיה — סימון היום לקוי בחסר .וכך צריך להיכתב התאריך בבית
הספד הדתי :ב״ה ,יום ראשון ב ש ב ת ,ל׳ תשרי תשט״ז .והרי כך אנו מזכירים
את השיר שתלויים היו אומדים בבית המקדש :היום יום ראשמ ב ש ב ת ,וכן בשאר
ימות השבוע .האדם בישראל המדבר עברית אינו יודע כל כינוי לימות השבוע,
כדוגמת כינויי הימים בלשונות הלעז .ולא מקרה סתם הוא דבר זה ,אלא יש בו משום
הבעת הרעיון העיקרי ביהדות ,והוא :אין לו ליום החול כל ערד כשלעצמו ,כחטיבת־
זמן נפרדת .כל ערכו הוא בכד ,שהוא חולייה במחזור השבועי ,שגולת הכותרת שלו
היא השבת .כוונת הקריאה לימים במספרים הסידוריים היתה מלכתחילה ,כדי
שהשבת תיזכר כל יום .ד מ ב ״ ן מזכיר את הפרט הזה בפירושו לפסוק ״החדש
הזה לכם ראש חדשים״)שמות יב ,ב( :״וטעם החודש הזה לכם ראש חודשים ,שימנו
אותו ישראל חודש הראשון ,וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי ,עד תשלום השנה
בשנים־עשר חודש ,כדי שיהיה זה זכדון בנס הגדול! כי בכל עת שנזכיר החודשים
יהיה הנס נזכר ,ועל־כן אין לחודשים שם בתורה )ואף־על־פי שידועים לנו שמות
עבריים עתיקים לחודשים ,כגון :ירח זיו׳ ירח האיתנים ועוד( ,אלא יאמר בחודש
ובחודש השביעי וגר וכן כולם ,וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת
השלישי
במנותנו ממנו אחד בשבת ושני בשבת וכו׳״ .ואם מדוב טישטוש ושיגרה שוכחים
דוברי עברית את השבת ,ובאמרם :יום ראשון ,יום שני וכו׳ הם מתייחסים למספ
רים אלה כאילו היו כינויי הימים ,הדי בבית־הספר הדתי מצווים אנו להחזיר את
העטרה ליושנה ,ולהסב את תשומת־לבם של תלמידינו לערכה של השבת כנקודת
מוצא למעשינו בכל ימות השבוע.
ברור הדבר ,כי התיקון הנ״ל של התאריד אינו אלא מסגרת פורמאלית הדורשת
את מילוייה בתוכן מתאים .זכירת השבת מידי יום ביומו תעלה איתה את הרעיון,
כי כל הנאת חיינו ממקור השבת נובעת ,וכן כל פעילותנו מתקדמת לקראת השבת׳
כסמל התכלית של כל ששת ימי המעשה .זו היתד .גם כוונתו של שמאי הזקן ,שכל
ימיו היה אוכל לכבוד שבת )ביצה טז .(.ואף בבית־הספר היסודי יכולים אנו להעמיד
את השבת כפסגת הלימוד השבועי .השבת תהיה לנו מרכז ללימודים ,הן מבחיגת
המסגרת שבזמן ,והן מבחינת התוכן הלימודי .מבחינת הזמן כיצד ? נשתדל לחלק
את החומר הנלמד על־פי מנות שבועיות ,ולכן גם סיכומי הלימוד יהיו סיכומים
שבועיים .בכל יום שישי תימצא רשימה על־גבי הלוח ,וכל תלמיד יסכם במחברתו
את ההספק של המנה השבועית בכל אחד ממקצועות הלימוד .במידת האפשר יצורף
גם סיכום בעל־פה ,ובלימודי קודש — אף בשבת עצמה במסגרת חגיגית )ידובר על
כך להלן( .המנה השבועית וההתקרבות בכל יום להשגתה תכוין את המחשבה לקראת
סיומו של השבוע־השבת ,וכן תגביר את חוויית הציפייה לבואה של שבת המלכה.
מבחינת התוכן כיצד ז יש להשתדל ככל האפשר להכגים נושא מרכזי בכל שבוע
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
220
דיר
יהודה
מוריאל
)בכיתות נמוכות — נושא מרכז ממש ,בכיתות גבוהות — במקצועות מסריטים,
כגון בלימוד הלשון העברית וכדי( .הנושא השבועי יהיה ככל האפשר קרוב אל
המיוחד שבאותה השבת )שבת שמבדכין ,שבת שירה ,שבתות של ארבע פרשיות
וכיו״ב( .ואם מתוך איזו סיבה שהיא אין לרכז את הלימודים מסביב לנושא המיוחד
של השבת ,נשתדל בכל אופן להבהיר את המיוחד שבשבת ההיא ,ונשלב במידת
האפשר את עניינה של אותה השבת בלימודי השבוע.
האמצעי החינוכי העיקרי לזכירת השבת במשך כל ימות השבוע — הרי הוא
ל י מ ו ד ו ק ר י א ה ש י ט ת י ת ש ל פ ר ש ת ה ש ב ו ע .כל אחת מפרשות !;תודה
מחולקת לשבע פרשיות )שבעה קרואים( ומכאן — יעמוד לנגד עינינו כלל גדול
בחיגוץ הדתי :כ ל י ו ם ו פ ר ש י י ת ו .חמש עשרה הדקות הראשוגות )או האחרו־
גות( בלימודי כל יום תהיינה קודש לקריאת הפרשייה השייכת לאותו היום! ביום
ראשון — קריאת הכהן ,ביום שני — קריאת הלוי ,וכר .ותהיה זאת קריאה יפה
ומוטעמת בטעמי המקרא ,קריאה אשד תשרה דוח של שבת וחוויית קודש בכיתה.
לקריאת הפרשייה תצורף בכל יום קריאת פסוקים אחדים מהפטרת השבוע )החלוקה
לפי ״חוק לישראל״( בגינון היפה והמלבב של ההפטרה .קריאה יומית זו תמחיש
את העובדה שהזכרנו מקודם ,כי ימות השבוע הם י מ י ם ב ש ב ת .קריאת ״שלישי״
ביום השלישי ,תחדיר ללבם של התלמידים ,כי היום הוא יום ש ל י ש י ב ש ב ת
וכן הלאה .הזמן שהוקצב ,חמש־עשדה דקות ,יאפשר גוםף על הקריאה גם סיכום
קצר של תוכן אותה הפרשייה ,כל כיתה לפי דרגתה )בבית הספר התיכון ובכיתות
הגבוהות של ביה״ס היסודי יתכוננו התלמידים הכנה עצמית בעזרת פרשני התודה,
והסיכום הקצר יינתן על־ידי אחד התלמידים( .רבע השעה של פרשת השבוע מדי
יום ביומו לא יהא תלוי כל עיקר בלימוד התורה שבאותה הכיתה ,אשד ,בדיד כלל,
אינו מתנהל לפי סדר פרשיות השבוע .לפי זה לא תיתכן כלל כיתה ,מכיתה ג׳ ומעלה
)ואולי גם בכיתות א׳—ב׳ ?( ,שלא תיזכר בה פרשת השבוע .והיה אם יעלה בידי
המודה להשרות בדקות מעטות אלה אווירה חינוכית מתאימה ,הדי תושג בזה ציפייה
של ממש לבואה של שבת המלכה ,חווייה ממשית של הרגשת קדושת השבת ,שאליה
אנו מתקרבים בכל יום צעד נוסף .כאמור ,נראים כל הפרטים הנ״ל על דבר זכירת
השבת בכל ימות השבוע ,כפרטים קלי ערך .אך צירופם של הפרטים הקטנים
יקדבנו אל המטרה שהצבנו לעצמנו ,והיא :ריכוז המחשבה וכיוון ההרגשה כלפי
השבת בתכליתם של ששת ימי המעשה וכמטרת כל הישגי השבוע .מובן מאליו ,כי
החינוך הדתי ה ש ב ת י יורגש ביתר שאת ,ביום האחרון שבשבוע ,ביום המשמש
פרתדור ישיר לטרקלין השבת.
ב .חינוך לשבת ביום השישי כיצד? היום הזה צריך להיות ספוג כולו ריחה של
השבת הקרובה ,ולא רק בשעה קצרה ,כנהוג בבתי הספד שלנו .בהתאם לכך יהיה
סדר הלימודים ביום השישי כדלהלן:
.1בלימודי קודש ,ואף בלימודי חול ,יוקדש השיעור בכל מקצוע לחזרה ולסיכום
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
221
השבת ב ח י נ ו ך ה ו תי
ההישג השבועי באותו המקצוע .ואם הצליח המורה לשלב במקצוע מםויים את
נושא השבת ,יובלט שיעוד זה כלפי שאד השיעורים.
.2זמן כפול יוקדש לפרשיות היום וקריאתן בטעמי המקרא )מישישי״ עד סוף
הפרשה( וכן תסתיים קריאת הפטרת השבת.
3זמן קבוע יוקדש ללימוד שיטתי של אחד מדיני שבת .ככל האפשר יסוב הלימוד
על העניינים האקטואליים ,שהילד נתקל בהם בסביבתו .בלימוד הזה ישתדל
המורה לנטוע בלב תלמידיו את הרעיון האמיתי של קדושת השבת ומגמת התודה
באיסורי המלאכה ,בכיוון שדיברנו עליו .הנסיון הוכיח ,שאם המודה הוא אומן
המחשבה ,לא יקשה ממגו לקרב גם ללבותיהם של תלמידים צעירים את
התפיסה הנכונה של רעיון השבת .לדוגמת מה ישמש השיעור שניתן באחת
הכיתות .תלמידי כיתה א׳ שאלו את המודה :״למה אסור לכתוב בשבת והרי אין
זה דורש כל עבודה ?״ .לא הסתפק המודה בתשובה הרגילה׳ כד מצווה עלינו
התודה ,אלא המתיק את דבריו במשל הבא :״מעשה באב ובנו שאהבו איש
את דעהו אהבת נפש .בגלל טרדותיו המרובות לא יכול הבן לקבל את פני
אביו במשד כל ימות השבוע ,ונאלץ להסתפק בקיום מצות כבוד־אב באחד
הימים בלבד .באותו היום הסיח הבן את דעתו מכל עסקיו וטיפל רק באביו!
השתעשע עמו בשיחה ובלימוד ,השתדל לקיים את כל מצות אביו וכר .באחד
הימים ,כשטיפל הבן באביו ,נזכר ,שעליו לכתוב מכתב דחוף .עמד הבן לפנות
לאחד הצדדים ,כדי לכתוב את המכתב .אולם בו ברגע עלה על דעתו ,כי עומד
הוא לגזול שעה יקרה מאת אביו ומיד התחרט .מתור חשש שמא יפגע חלילה
בכבוד אביו — קיבל על עצמו לייחד את כל מחשבתו באותו היום לאביו
האהוב בלבד ולא לחשוב על כל דבר אחר״ .אף אם נחלוק כאן על עיקרו של
הדמיון ,ואולי גם על פרטים אחדים — הרי לגבי ילדים בני שש היה בזה
משום נםיון חשוב של המחשת רעיון השבת בהתאם למידת הבנתם.
.4הסיום החגיגי של יום הלימודים יכלול שיחת הסבר קצרה על פסקה אחת
מתפילות שבת ,קריאת אחת היצירות הספרותיות על השבת ושירי שבת .אחת
הבעיות העומדות לפנינו היא — האם יש לקיים את הטקס של קבלת שבת
)חלות ,קידוש וכדי( ,דהיינו להעביד את השבת ליום שישי .הנימוק הנשמע
מפי מחנכים לחיוב הדבר הוא ,כי בבתים רבים של הורי תלמידינו אין לדאות
את כל זאת בשבת עצמה ,ואם הילד יתרגל לכד ביום שישי ,הוא ידרוש
מהוריו לקיים זאת בשבת .ואמנם קרו כמקרים האלה• אד באותם בתי־ספד
שתלמידיהם רואים בבית שולחן־של־שבת וטועמים את טעם השבת עצמה,
אין להקדים את ההווי הדתי לפני זמנו .הצד המלאכותי שבדבר נותן טעם לפגם.
.5לא ימתנו שיעורי בית ליום ראשון ,פרט לחזרה על ההישג השבועי בלימודי
הקודש .עם התקרב השבת על הילד להסיח את דעתו מעניינים כגון חשבון׳
גיאוגראפיה וכיו״ב.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דיר
222
יהודה
מודיאל
.6בבתי־ספד לבנות יקוצרו הלימודים ביום השישי במידה ניכרת ,ומתוך קשר
עם ההורים ,יעמדו המחנכים על־כך׳ שהבנות תמהדנה הביתה לסייע לאמותיהן
בהכנת השבת.
ושוב :על־ידי צירוף כל הפרטים הנ״ל תורחק אווירת החולין כליל ביום
השישי מבית־הספר ויודגש היטב טעמה של השבת הפורשת את כנפיה על
כל פינות חיינו.
אכן ,גם לאחד כל זאת׳ עדיין לא יצאנו ידי חובתנו כלפי החינוך לשבת ,כי העיקר
חסר עד עכשיו — החינוך לשבת בשבת עצמה.
ג .בעייה כאובה בחינוך הדתי היא בעיית ניתוק כל הקשרים בין המחנך הדתי לבין
חניכיו ביום השבת .טענת אמת בפי המחנכים :יום השבת הוא קודש ללימוד עצמי,
לטיפוח ההווי המשפחתי וכיו״ב ,ואין לדרוש מאת המחנך שיהיה משועבד לעבודתו
גם ביום השבת .זאת ועוד :ממילא אין כל טעם ותועלת בהשפעתו של המחנך על
חניכיו בשבת ,כאשד אווירת השבת נעדרת מביתו של הילד .ואמנם נכון הדבר .אין
כל תחליף להשפעתה של קדושת השבת בחוג המשפחה .השבת מחנכת את האדם
בישראל להרגשת העונג האמיתי בחיים ,עונג שיש בו הרמוניה בין תעגוגות הגוף
והנפש .חינוך זה לשבת אינו אפשרי כלל מחוץ לסביבה המשפחתית .טיפוח
הרגישות וההבחנה בין ההנאה המעדנת בשבת ובין ההנאה הגשמית־היצרית ,אינו
עניין לשיכנוע ולהסברה ,ואין מקומו בבית־הספר .מטרה חינוכית זו לא תושג אלא
כתוצאה מיניקה ממושכת מן המקור עצמו — קדושת השבת בבית הישראלי .ובכן,
אומדים ,מה טעם יהיה בטיפוח אווירת שבת מחוץ למשפחה ,כאשר העיקר עצמו
יהא חסר ז
עם כל נכונותה של טענה זו ,אין היא פוטרת אותנו מלחפש דרכים לתיקון אווירת
השבת .בראש וראשונה עלינו לפקוח את עיניהם של ההודים הדתיים ,הרוצים בכל
לבם לחנד את בניהם בדרד הנכונה ,ואולם מתוד סיבה זו או אחרת ניטשטשה בביתם
דמותה האמיתית של השבת .בשיחות פידאגוגיות שיטתיות עלינו להחדיר גם בהם
את ההכרה ,כי השבת עומדת במרכז החינוך הדתי ,ומכיון שכד — המפתח העיקרי
לחינוד נתון בידם .אחד הנושאים החשובים בשיחות אלה יהיה — השפעת האווירה
של שבת על ש ל י מ ו ת המשפחה .לא לחינם הסמיכה התורה את שתי הדברות:
שמירת שבת וכיבוד אב ואם .כמידת כוחה המושד של קדושת השבת בבית ,כן
מידת זיקתו של הילד להוריו ולביתו .בשיחה בגון זו ,שהתנהלה בין המחנד לבין
ההורים ,סיפר אחד ההורים את העובדה הבאה :ילדתי בת שתים־עשרה נסעה
בחופש הגדול לבלות ימים מספר בבית קרובים .במשד כל השבוע היתד ,הדגשתה
טובה מאד ,אולם בליל שבת פרצה לפתע בבכי מר .כאשר גשאלה לסיבת הבכי —
ענתה :אני מתגעגעת הביתה .ואף־על־פי שבבית הקרובים השתדלו להנעים עליה
את הביקור ,הרגישה מיד בהיעדר אווירת השבת ,והדבר גרם לה כאב ממש .אין
ספק ,כי הרבה הורים יטו אוזן לדברי המחנד׳ יקבלו על עצמם להשתתף בלימוד
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
השבת
בחינוך
הדתי
223
דיני שבת ולהקפיד על שמירתה כהלכה ,יהיו מוכנים לקבל הדרכה לסידור נאה של
הבית לקראת שבת ולמילוי סעודות השבת בתוכן רוחני מתאים ,ירצו ללמוד זמירות
השבת וכיו״ב) .לכאן שייכת גם אווירת התפילה ב ב ת י ה כ נ ס ת בשבת ,והרי
זו אחת הבעיות הכאובות ביותר בחינוך הדתי ,שיש להקדיש לה דיון יסודי( .אט
אט יגיעו ההודים לידי הכרה ,כי השבת היא האוצר החינוכי היקר ביותר ,שאין
לבזבזו ,אלא ל ל מ ו ד כיצד להשתמש בו.
אכן ,נוסף על כל הנ״ל ,יש למצוא דדך כיצד לשמור ולקיים את הקשר עם החגיכים
גפ בשבת .בימינו נהוגה הפעילות החינוכית שמחת ללימודים — במועדונים של
בית הספר .אחד המועדוגים החשובים ביותר יהיה — מ ו ע ד ו ן ה ש ב ת .בכל
בית־ספר יש למצוא מחגך מתאים ,שיקבל עליו את ריכוז מועדון השבת כתפקיד
קבוע .על תועלתו המרובה של מועדון כגון זה תעיד הדוגמה הבאה :בבית־םפר דתי
גדול גפתח מועדון השבת ,לתלמידי הכתות ר—ז׳—ח׳ .אף־על־פי שההשתתפות
בפעולות המועדון לא היתה חובה ,אלא דשות בלבד ,השתתפו בה מרבית תלמידי
הכיתות הללו .תכנית המועדון היתה :לימוד דף גמרא ,סעודה שלישית מסביב
לשולחנות ערוכים בטוב־טעם ,עם רדת ציללי ערב — ניגונים חסידיים לשבת ,ברכת
מזון בצוותא ושירה בציבור ,ועם צאת השבת — תפילת מעריב והבדלה .התכנית
ל א כללה פעולות כגון משחקים ,התחרות וכיו״ב .מועדון השבת התנהל בהצלחה
במשך שנה תמימה ,והתוצאה היתד :.אחוז הבוגדים שעברו ללמוד בישיבות באותה
שנה היה ניכר למדי.
נהוג היה בכל תפוצות ישראל ,שבשבת היה בא המלמד לבית הורי התלמיד ,כדי
לבחון את ידיעות התלמיד ,ולהראות בזה את אשר הספיק ללמוד במשך השבוע
)פארהעדין בלע״ז( .עובדה זו כשלעצמה — ביקור ה״רבי״ בבית ההורים ,״הכיבוד״
שערכו לו שם וכו׳ — השאירה רושם רב בלב הילד ,והיתד .לה השפעה חינוכית
חיובית .בתנאים של ימינו אפשר לערוך מדי פעם בפעם מסיבת שבת ח ג י ג י ת
בהשתתפותהורים ,מורים ותלמידים .כרגיל נערכות בכמה בתי־ספר א ס י פ ו ת
הודים בשבת ,והדבר מובן ,שבאסיפות אלה אינו יכול להיות מורגש כל םעם של
שבת .לעומת זאת ,רצוי ביותר לערוך מסיבה חגיגית מצומצמת ,בכל פעם תשתתף
בה קבוצת הורים אחרת ,ובה יינתן ביטוי לסיכום של ההספק השבועי בלימודי הקודש,
תלמידים יקראו ממבחר יצירות השבת ,וזמירות השבת תשרינה דוח של ליכוד
משפחתי ,שבתי ,על כל המשתתפים .ואשר לצד ״המלאכותי״ אשר יורגש אולי
בפעמים הראשונות ,הדי — לפי מידת טוב טעמם של יוזמי המסיבות ,עורכיהן
ומכיניהן — תיעלם המלאכותיות אחרי זמן קצר ותיווצר אווירת שבת אמיתית.
״ואמנם התבונן עוד ,שכמו שהזריזות )מעשים ותנועות( היא תולדת ההתלהטות
הפנימית ,כן מן הזריזות תיוולד ההתלהטות״ )דמח״ל ,מסילת ישרים פרק ז( .מן
התורה צווינו ״ ל ע ש ו ת את השבת״ ,ולעתים קרובות יש צויד במעשה תחילה.
אשר יעודד את המחשבה והכוונה שבלב.
www.daat.ac.il