ח י י ם זזמיאל
עיקר היותו על החסיד .והבטחון בצל סוכתו של הקב״ה בכל מעשיו ועסקיו יותר
ממה שיבטח בעצמו ולא בטוב מזלו
והוא מה שכתוב בסוף העניין :״בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח״ וכוי.
ביאר׳ שענין החג הזה סוכות הוא שישבו בסוכות דירת עראי כל אלו שבעת הימים,
כדי שיקובל עליהם לעשות כן בכל ימי שני חייהם׳ ושהעניין הזה הוא נאות אל
האומה הזאת לקבלו יותר מכל זולתה .ולזאת אמר :״כל האזרח בישראל ישבו
בסוכות״ .כי מי שאינו מישראל אין בו נחת רוח לקבל עליו עול זה הפרישות
מענייני זה העולם והיותו י ו ש ב ו מ ת ל ו נ ן ב ס ת ר כ נ פ י ו ש ל ה ק ב ״ ה
די יצחק עראמד) .שם(
בלי ספק.
והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם ,הם ענני כבודו שהקיפם בהם לבל יכם
שרב ושמש ,ודוגמה לזה ציונו לעשות סוכות כ ד י ש נ ז כ ו ר נפלאותיו ונודאותיו.
ר׳ יעקב בן הרא״ש )שם(
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ד״ר יחזקאל )איזידוח אפשטיין
מבחינה לאומית ואוניברםאלית
)לונדון(
/
חג
הסוכות
חג הסוכות גיכר מאז ומתמיד בשתי בחיגות :מחד גיסא ,נודעה לו חשיבות
לאומית והיסטורית ,ומאידך גיסא גודעד .לו חשיבות אוגיבדסאלית ומשיחית.
מבחינתו הלאומית מסמל חג הסוכות את חג האסיף ,וכולו הודייה לה׳ על ברכות־
הטבע העונתיות שהעניק לעמו .בימי המקדש הובעה הודייה זו בהנפת ארבעת
המיגים — אתרוג ,לולב ,הדסים וערבים — כלפי ארבע רוחות השמים ,וכלפי
מעלה ומטה ,ונשיאתם בתהלוכה מסביב למזבח כעדות לשלטוגו הכל־יכול של ה׳
בורא־כל .אף חגיגת שמחת בית־השואבה ,אשר בה נוסכו המים על המזבח בתפילה
לגשמי הסתיו המיועדים להתחיל בארץ־ישראל בעוגה זו ,קשורה קשרים לאומיים
בחג הסוכות.
חג הסוכות הנו בעיקרו חג של שמחה ,שמחת עבודה ופדיה ,בהיותו מסמן
את סיומה של עונת האסיף :״ושמחתם לפני ד׳ אלקיכם שבעת ימים״ )ויקרא כג,
מ( .כולם כאחד חייבים בשמחה זו :״ושמחת בחגיך אתך ובנך ובתך ועבדך
ואמתך ״ *( .כולם עבדו גם יחד ,ועתה ,משנשאה עבודתם פרי ,כולם זכאים לשמוח
בפרי עמלם .ולא עוד ,אף ״הגר היתום והאלמנה״ חייבים להשתתף בשמחה .אף
שלא השתתפו בעבודה ,הנם נוטלים חלק בשמחת הכלל .שכן כל עמל לטובת
(1דברים טז ,יד ו
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
חג הסוכות מבחינה לאומית ואוניברסלית
ד3
הציבור ,במובנו הנאצל ,איגו ניתן להצטמצם בתחומים צרים .העבודה הגד .תפקיד
נעלה שאף החלש והדל זכאים להשתתף בו ,תחת ממשלתו של ה׳.
רעיון זה ,רעיון שיתופו של כלל הציבור ,קובע את האופי המוסרי של שמחת־
החג .מוטיב זה גיכר גם במצוות הדתיות שבשמירת החג — הנפת ארבעת המינים,
ההופכת את שמחת החג לקדושה דתית :״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדד,
כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל — ושמחתם לפגי ה׳ אלקיכם שבעת ימים״
!:יקרא ,כג ,מ( .ארבעה מיגים אלה מסמלים במסורת היהודית סוגי אדם שונים,
אשר נצחון אחדותם בלבד ראוי באמת לחגיגת שמחה בפני ה׳ .הברית המאגדת את
בני־האדם השונים ,בעלי האופי השונה ,היא בלבד מאפשרת שיתוף־עבודה .וברית
זו כוללת בהכרח ענווה במעמד לנוכח הי ,וענווה זו מגינה על האדם מפני יצרי־
הגאווה בהישגיו החומריים .וסמל לענווה הנה הסוכה הדלה והצנועה ,בה נצטוו
בגי־ישראל לדור בשבעת ימי־החג.
מבחינה היסטורית ,נצטוו בני־ישראל להקים את הסוכה כזכר לחסדי ה׳
בנדודיהם במדבר .״למען ידעו דורותיכם כי בסוכה הושבתי את בני ישראל בהוציאי
אותם מארץ מצרים״ .(2אין זיקה החלטית בין הסוכה לחג האסיף .אולם היא נמצאה
ואוייה לעונה זו דווקא ,משום שתנובת־האםיף עלולה למלא את לבם של האנשים
גאוה ובטחון עצמי ,ותפתהו לאמור :״כחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה״»(.
שמחת־החג געשית בכד לשמחה דתית ,המעורה בכל גילוייה האופייגיים של הדת —
עבודת ה׳ ולימוד תורתו .מעולם לא כוונה שמחה זו להנאה חושנית .היהודי מצווה
לשמוח לפני ה׳ כאות הודייה לחסדיו החומריים ,ולהביע את רחשי הודייתו בצורה
הנאותה ,שהיא בלבד מסוגלת להביע את עמידתו לפני הי :״עשות משפט ואהבת
חסד והצגע לכת עם־אלהיך״*(.
שלושה רעיונות אלה — שמחה ,שיתוף־עבודה וענווה — שהוצבו בחג ,מבחינתו
ההיסטורית והלאומית ,הנם שלושת יסודותיו של החג מבחינתו המשיחית והאנושית,
עבעטיים בלבד יושג השלום האוניברסאלי באחרית הימים.
שמחת־החג שבה מצווים להשתתף אף הגר והדל ,מעידה על סילוק ההפליות
החברתיות ,הגגרמות בגלל המחסור ,והמהוות את המכשול הקשה ביותר לשלום
של אמת .ובכן מציגה שמחת־החג את הסמל ליסוד ה מ ו ס ר י של השלום
האוניברסאלי.
שיתוף־עבודה מאפשר לכל בני־האדם ליטול חלק בפרי־עמלם ,ובכן הוא מציג
את היסוד החומרי של השלום האוניברסאלי.
וכך מובן חג־הסוכות כחג משיחי ואנושי .אף בתקופת המקדש הוקרבו בימי
דחג קרבגות למען אומות־העולם כעדות לאחדות־התודעה המאגדת את עם ישראל
עם האנושות כולה .הסוכה סימלה מאז ומתמיד את סוכת הי ,הסוככת על כל בני־
(2
ויקרא כג ,מג ו
(3דברים ח ,יח 1
(4
מיכה ו ,ח ו
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ד״ר י .אפשטין
38
תבל באחוותם למען יחיו בצל חסדו של אביהם שבשמים .רעיון זהותו של החג
ברעיונותיו המשיחיים שרוי בחזונו של הנביא זכריה על הגויים שיעלו לירושלים
לחוג את חג הסוכות ( — ״ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד״«(.
ימי המשיח עודם רחוקים ,והאנושות עודנה חייבת להלך במשעולים גפתליס
ורבי־מכשולים לפני שתזכה לראות את חומת־האש של עיר ה׳ .ואילו תפקידו של
עב ישראל ברור וחרוץ :עליו לתרום בכנות את תרומתו המיוחדת למלכות הי .עליו
להוסיף ולטפח את נחלתו ,את התורה ,ואת כל ציוויי־הדת ,שבהם בלבד ימצא עוז
ועצמה! בהם בלבד יוכל לקיים את תעודתו לאנושות ולה׳ .ולפיכך מסתיים חג
הסוכות בשמיני עצרת .חז״ל ראו בשמיני עצרת חג המיועד על פי צו ה׳ לכינוסו
של ישראל בלבד :ובו ,בכינוס זה ,מקדישים בני־ישראל את עצמם מחדש לעבודת
הי ,אחרי הכרזתם על הסולידאריות שלהם עם כלל האנושות בטכסים השונים של
חג הסוכות ,כאמרם :״עשו לי סעודה קטנה ( ,ולפיכך גם ״שמחת תורה״ קשורה
לחג הסוכות ,שכן אך בשמירתה של התורה יוכל עם ישראל למלא אחר האימון
שניתן בו למען האגושות.
5
7
זהו לקחו הגדול של חג הסוכות ,לקח שהוא רב־ערך במיוחד לגבי זמננו ,בו
מתפוררת הציביליזאציה המודרנית לנוכח עינינו ממש .מלומדים רבים רואי־נכוחה,
בני אסכולות שונות ומנוגדות ,ציינו את סכנת ההתפוררות וההרס הצפויה לעולמנו,
מחמת הרס היסודות הרוחניים — נשמת האנושות .ואמנם ,נקל לראות את הציבילי־
זאציה המודרנית בדמות גוף בריא החסר נשמה ורוח .שליטתו של האדם
בסביבתו וכיבושו את הטבע ,נתנו בידו אמצעים רבים ללא־םפור — אשר
כמותם לא ידע עד עתה — להשגת נוחיותו הגשמית ואושרו ,אולם למרות הישגיו
אלה ,מלא לבו רגשות אכזבה ופסימיות ,המתגלים בו לעתים באדישות ציגית ולעתים
בחבלי יאוש .מדוע י משום שהאדם ,שצעד בדרך הקדמה החומרית ,איבד את גשמתו.
ומשאבדה נשמתו ,נשתייר בו אך כוח חיצוני ,בהמי ,מיכני ,והחיים שוב לא סיפקוהו.
הוא החל רואה בזולתו יצור שהוא קיים אך לשם מילוי תאוותיו וצרכיו .הכוח
השתלט על רגש־החובה .העולם נהפך לדלפק של מקח־וממכר ,למקום של מאבק
המידי ונצחני ,שבו מחזיק האדם בכל שתפשה ידו .והגלגל החוזר של מלחמות —
מלחמות ״חמות״ ו״קרות״ — סובב והולך .האדם המודרני דומה ,כפי שציינו ,למלח
המטפס על תורנה של אניה טובעת .ייתכן שיגיע אל רומו של התורן ,אבל הן גורלה
של האניה כולה נחרץ.
ניתוח הסיבות למחלה המקדירה את שמיה של האנושות בימינו אינו בעל
ערך עיוני גרידא ,אלא בעל ערך מעשי רב ,וביחוד משאנו באים להרהר בתרופות
הדרושות .הוגי־דעות בכל רחבי העולם עוסקים בתכנון הסדר החברתי החדש,
(5זכריה יד ,טו 1
(6שם ט )
(7
סוכה נח 1:
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
חג הסוכות מבחינה לאומית ואוניברסלית
39
שהשלטתו תצדיק את נחלי הדם והדמעות שנשפכו .אולם כל תכנון לשיקום בגון
זה לא יצעידנו קדימה ,אלא אם כן יזכה האדם למצוא את נשמתו שאבדה .התקווה,
שסדר־חברה דימוקראטי ,לפיו יושלם שויון של זכויות והזדמנויות ,הנו המפתח
להצלת האנושות ,אינה אלא תקוות־שווא .ההצלה תיקבע על־פי אופיים של אלה
שיבואו להשליט את םדר־החברה החדש .חברה חסרת־נשמה עלולה להפוך במחי
אחד אורחות־צדק לאורחות־ג׳ונגל ,דימוקרטיה — לעיי חרבות.
עמנו נטל על עצמו מאז ומתמיד להקים ציביליזאציה ,שאינה מיוחדת ביופיה
החיצוגי ,אף איגד .מפוארת בהישגיהם של מוסדות מדינתיים ובשיפורם של אמצעי
אירגון טכני וצבאי ,אלא מצויינת באופיר .הרוחני והמוסרי ובמאמציה להקמת סדר
חברתי המיוסד על רצון ה׳ וצדקתו .אם נבחון את תולדותיו של עם ישראל לכל
תקופותיהן ,בכל שינוייהן ותהפוכותיהן בשלשלת המאורעות הארוכה ,נכיר בחוט־
השני של האידיאלים הנצחיים של הרוח ובתעצומותיו של הצדק .מסירותו של עם
ישראל לעולמו הרוחני ,היא שקבעה את חשיבותו הדינאמית והשפעתו על כל הנאצל
והנישא שבחיי־האנושות.
כלום אין תפקידנו ברור י תפקידנו לעזור לאנושות בריפוי נשמתה .אנו משרתי
האנושות לטיפוח ירושת עברנו .אנו דוגלים באידיאלים המוסריים והדתיים ,שהיו
מאז ומעולם כסלע מוצק הניצב באוקייגוס סוער ,וגלי־הםופה הולמים בו לריק זה
אלפי שנים ,וחובתנו לנטוע אידיאלים אלה בלבב האנושות .חובתנו לשאוף למטרה,
שאיגה בסיכומו־של־דבר אלא גאולת האנושות כולה ,״תיקון עולם במלכות שדי״.
אולם לפני בואנו לתקן את נפשו של הזולת ,חובתנו לתהות על קנקנה של
נפשנו .רבים מבינינו הנם יהודים חסרי־נשמה ,שפרט לחיטובי־פנים וחיטובי
איפי ופסיכולוגיה ,אין בהם אף קורטוב של יהדות .הם דמו לשכניהם הגויים בכך,
שאינם רואים כל מטרה בחייהם ואינם רואים כל מטרה ביהדותם .חייהם אינם אלא
רדיפת־שעשועים ועשיית־שעשועים ,מקח וממכר ,לקיחה וביזבוז — כל אחד למען
עצמו בלבד — ומדוע יתנו לבם לאידיאלים הנעלים שביסודה של היהדות י
הם הנם ״הילדים המהגרים״ של העם היהודי — ואף אז אין לסבור שכולם
כאחד יירפאו בטיפול הנאות ,הרי כל המאמין בכוח־ההתחדשות של התורשה
היהודית איננו עשוי לראותם כאבודים .הדרך הבדוקה היחידה להחיאתה של הנפש
היהודית הנה — בלימוד התורה ובקיום מצוותיה .״תודת ד׳ תמימה מ ש י ב ת
נ פ ש״ יי( .באמצעותה בלבד נעשה היהודי רגיש לאלוקות וכולו רחשי הוקרה לכוח
הרוחני ,הבורא מחדש אדם ולאום כאחד.
התורה אינה עוסקת בטכסים דתיים גרידא ,אלא קובעת את החוקים והמנהגים
לכל שטחי הפעולה האנושיים — המדיניים ,החברתיים ,הכלכליים והמשפחתיים.
בכך שונה התורה תכלית־שינוי מכל הדתות האחרות ,שקשריהן לאורחות־החיים הנם
ארעיים ומקריים .לא ייפלא איפוא ,שרבים מבני־ישדאל ,שחונכו על ברכי התורה,
הגיעו לכדי יכולת תרומה תרבותית בכל גילוייה ,והעם היהודי בכללו ,למרות
(8
ת ה ל י ם יט ,ח ז
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב ד״ר י .אפשטין
40
מצוקותיו ללא־נשוא ,לא פסק מעולם לשאוף להשגת האמת המוסרית והדתית ,אפילו
עבור מעגיו .גם יהודים שסרו מדת אבותיהם לא עצרו־כוח להתחמק מן ההשפעה
ההומאגית הגעלה של התורה ,שהוטבעה בדמם תוך גאמגותם הדתית של אבותיהם
משך מאות דורות .היהודים בימינו ,כבימי קדם ,מצויינים כיום — ואף הבלתי־
דתיים שביניהם — בנדיבות־לב ,רגשיות ,טהרת־משפחה ,שנאת אלימות ואכזריות,
ולוא גם כלפי חיה בלבד .בימינו כבימי־קדם מסורים היהודים לאידיאלים של צדק
הברתי ,ולבם נתון לצפייה למלכות־הצדק ולשלטון הטוב עלי אדמות .אולם חוק־
הפלייה עלול לפעול בשדה זה ,כבכל שדה־חיים :אם לא תקויימנה מצוות התורה,
עלולה השפעתה על אופיו הרוחני והמוסרי של העם היחידי להתמעט ,לדעוך
ולהיעלם ,ובכך עלול ח״ו להתערער קיומו של העם היהודי.
אנו חייבים לזכור ,שה׳ לא העניק את ברכותיו המופלאות לעמנו בימינו אלה
אך כדי להציב לאום קטן נוסף על מפת העולם ,אלא לשם המטרה הנעלה — להציב
תרבות חדשה על יסודות איתנים ,תרבות שתיטול את מקומה של הציביליזאציה
החומרנית הנוכחית ,על שנאתה ומלחמותיה ,ותקים על חורבותיה חברה של בני־
חורין ,בגוף ובנפש ,שכולם מאוחדים ושואפים לשיפור־עצמם ומונהגים ע״י הי.
העם היהודי יוכל ליטול על עצמו עבודת־קודש זו אם ישמור אמוגים לחוקים
ולמצוות ששמרוהו עד כה.
איש מאתנו איגו רוצה בכך ,שחייו ייראו כחיי הבל וריק ,חיים שבוזבזו לשוא.
האם איננו מתפללים יום־יום ,״למען לא גיגע לריק ולא נלד לבהלה״ ז חובה עלינו
איפוא להתפלל ולשאוף שגפשגו תגביד־חיל שעה שאושרגו החומרי גדל והולך!
ובמידה שנדע את התורה ונקיים בנאמנות את מצוותיה ,באותה מידה גיטיב לא
רק לנשמותנו ולנשמות־ילדינו ,אלא אף לנשמת העולם כולו — העולם שאנו ,כפי
שמסמל לנו חג הסוכות ,אזרחיו ,שחייבים לטפח את ערכיו ולהשיג את תשועתו
עם תשועתנו.
www.daat.ac.il