אתר דעת -מכללת הרצוג
ד״ר ש .ז .כהנא
)ירושלים(
/זכר למעמד הקהל
מרובות היו העליות לירושלים ולבית המקדש ,וביניהן התבלטה העליה רבת
המשתתפים שהתקיימה אחת לשבע שנים ,בחג הסוכות ,שלאחרי שנת השמיטה
הנקראת בשם ״הקהל״ מלשון הפסוק ״הקהל את העם״.
במעמד של ״הקהל״ שהתקיים ביום השגי של חג הסוכות קרא המלך מעל בימה
גדולה שעמדה בעזרה פרשיות מספר דברים לפני כל העם .והכל ללא יוצא מהכלל —
חכמים ופשוטי־העם ,אנשים נשים וטף וגרים —היו חייבים להתאסף ל״הקהל״
ולשמע את דברי התורה מפי המלך.
ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמיסה בחג הסוכות :בבוא כל
ישראל לראות את פני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל
באזניהם :הקהל את העם האנשים והנשים והסף וגרו אשר בשעריך למען ישמעו ולמען
ילמדו ויראו את ה׳ אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת :ובניהם אשר לא
ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה׳ אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם
)דברים לא ,י—יג(
עברים את הירדן שמה לרשתה :
המשנה קוראת למצוה זו בשם פרשת המלך:
פרשת המלך כיצד ? מוצאי יו״ט הראשון של חג ,בשמיני במוצאי שביעית ,עושין לו
בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה ,שנאמר :״מקץ שבע שנים וגו׳׳׳ .חזן הכנסת נוטל
ספר תורה ונותנה לראש הכנסת ,וראש הכנסת נותנה לסגן ,והסגן נותנה לכה׳׳ג ,וכה־׳ג
נותנה למלך .והמלך עומד ומקבל וקורא יושב וכו׳ וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע
ושמע והיה אם שמוע ,עשר תעשר ,כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות לד
)סוסה פ׳׳ז מ׳׳ח(
שגומר כל הפרשה.
בדומה לזה אנו מוצאים בתוספתא:
בימה של עץ היו עושים לו )למלח בעזרה ויושב עליה .ר׳ אליעזר בן יעקב אומר
בהר הבית ,שנאמר :ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים וגו׳ ויעמוד עזרא הסופר
על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו׳ ויפתח …לעיני כל העם וגו׳ ויברך עזרא את ה׳ האלהים
הגדול ויענו כל העם אמן אמן וכו׳ .ואומר :ותרא והנד ,המלך עומד על עמודו במבוא
והשרים והחצוצרות וגוי ,אותו היום כהנים עומדים בגדרים ופרצות וחצוצרות של זהב
בידיהם תוקעים ומריעים ותוקעים .כל כהן שאין בידו חצוצרת אומרים :דומה זה שאין
כהן הוא .שכר גדול היה לאנשי ירושלים שמשכירים חצוצרות בדינר זהב .בו ביום ראה
ר׳ סרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות — משם אמרו חיגר תוקע במקדש.
וכך הוגדרה המצוד ,ביד החזקה לרמב״ם הלכות חגיגה פרק ג.
מצות עשה להקהיל כל ישראל ,אנשים ונשים וטף ,בכל מוצאי שמיטה ,בעלותם לרגל,
ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת,
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
זכר
למעמד הקהל
אתר דעת -מכללת הרצוג
101
שנאמר , :מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגף
הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרו אשר בשעריו״.
מלשון מצות ״הקהל״ שבתורה היא נראית כהוראה לשעתה ,כתפקיד שהטיל
משה רבנו לפני מותו על יהושע משרתו הנאמן שנועד למלא את מקומו )כפי
שאפשר להניח לפי הפסוק שבא לפני ״ויצו משה אותם״ — ״ויקרא משה ליהושע…״
וגם לפי לשון הציווי ביחיד :״הקהל״ ,״תקרא״( .אכן הנוסח הזה השאיר מקום
לבירורים נוספים,וגם לספקות מםויימים בכמה נתוגים וצדדים — ההולכים ונמשכים
מימי חכמי התלמוד עד אחרוני הפוסקים והמשיבים.
בקשר לקיומה של מצוה זו בימינו ,נכון הוא לרכז את הבעיות היסודיות של
מצות ״הקהל״ מסביב לחמשה עניינים המהווים מסגרת כללית לדיון בנושא זה ,והם:
א( הזמן ,ב( המקום ,ג( המשתתפים ,ד( התוכן והסדר ,ד (.הקורא .בהבהרת
השאלות הללו תלויה עמדתנו הן כלפי עצם קיום המצוד ,הזאת בימיגו והן בנוגע
לסידורה ותכניתה.
א .ה ז מ ן
מצות הקהל תלויה בשנת השמיטה ,ככתוב :״מקץ שבע שנים במועד שנת
השמיטה״ .האם תלותה בשמיטה היא רק תלות שבלוח ,היינו לקביעת השנה והיא
מחייבת אפילו אם לא נתקיימה שנת השמיטה כהלכה י
התורה מגדירה את הזמן :״במועד שגת השמיטה בחג הסוכות״ ואינה קובעת
יום מסויים ,אך מההמשך ״בבוא כל ישראל״ ,שהיא הגדרה נוספת ,אנו למדים שזה
צריך להיות בהתחלת החג .לפי דעת רש״י צריך היה להתקיים מעמד ״הקהל״ תיכף
ביום הראשון של החג אלא שנדחה ליום ב .ולפי דעת הרמב״ס חלה מלכתחילה
המצוד ,ביום השני כמה שכתב בספר המצוות )מצוה ט״ז( :״שציווגו להקהיל את
העם ב י ו ם ה ש נ י של סוכות במוצאי שמיטה״ .אם אי־אפשר היה לקיים את
המעמד בתחילת החג ,כגון אם חלה שבת ביום א׳ של חול המועד דחו את מועדו
ליום מאוחר יותר :״זמן עצי כהנים …והקהל מאחרין ולא מקדימין״ )משנת מגילה
פ״א מ״ג( .ואפשר היה לדחות ולאחר את מועד קיום המצוד ,לכל שבעת ימי החג,
ואף יש אומרים שאפשר לדחותו אפילו לשמיגי עצרת אעפ״י שהוא רגל בפגי עצמו.
ב .ה מ ק ו ם
התורה אינה קובעת מקום ל״הקהל״ .המלים ״בבוא כל ישראל״ מורות שהכוונה
למקום של עליה לרגל ,וכך מנסח הרמב״ם :מצות עשה להקהיל כל ישראל…
בעלותם לרגל .לפי המשנה והרמב״ם התקהלו בהר־הבית ,והמלך קרא בעזרת־נשים
ששם הכינו לו בימה גדולה של עץ .ולפי דעת ראב״י היתד ,הקריאה בהר הבית
)תוספתא( .ההלכה אינה מתנה את מצות קיום ״הקהל״ בהר־הבית ,ויש דעות
שיכולים לקיימה בכל ירושלים .לדעת אלו הרי נקבע הר־הבית ל״הקהל״ רק משום
כבוד הקהל ובית ה׳ או בגלל הספר שבו היה קורא ,שהוא הספר של העזרה ,ולא
רצו לטלטלו החוצה.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד ״ ר ש .ז .כ ה נ א
102
ג .ה מ ש ת ת פ י ם
מצות הקהל ערכה בריכוז הכללי של אוכלוסיית ישראל שהיוותה התקהלות
רבת גוונים של כל חלקי העם ושבטיו .לפי ההלכה חלה חובת ההשתתפות על כל
הציבור ללא יוצא מהכלל ,אנשים ,נשים וטף ,חכמים ועמי־הארץ .יתד על כן היא
חלה אפילו על זרים הגרים במדיגה :״וגרד אשר בשעריך״ — ויצויין שאף הנשים
שבדרך־כלל פטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא ,נתחייבו במצוד .זו.
ישנן דעות שהחובה מן התורה חלה רק על אלה שמחוייבים בעליה לרגל ודוקא
אלה שיש להם קרקע ( .גם בגיל של הטף הטעון הבאה ישנן דעות שונות .דעה
אחת מחייבת כל גיל שהוא לרבות יונקים ממש ,ודעה אחרת מגבילה אותו לגיל
של חינוך )אין הטף יונקי שדים — רמב״ן( .האדר״ת )שם( העלה בקשר ליוגקים
כמה בעיות של סידורים טכניים.
אעפ״י שהמעמד של ״הקהל״ הוא מעמד הנועד ללימוד התורה ולהחדרתה בעם,
כפי שמציין הרמב״ם :״מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף ולקרות
באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותם במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת…
אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה
יתירה…״ והרי כאן חובה אישית בדומה להגדה של פסח ש״אפילו כולנו חכמים…
יודעים את התורה מצוה עליגו לספר ביציאת מצרים״.
ד .ה ת ו כ ן ו ה ס ד ר
התוכן העיקרי של ״הקהל״ הוא בקריאה מתוך משגה תורה .קריאת התורה
ב״הקהל״ היא הראשונה והיחידה המחוייבת מן התורה.
בשעת הקריאה עמד העם על רגליו וההורים נשאו את ילדיהם על כתפיהם,
אולם הקורא יכול היה אף לשבת .והחכמים שיבחו את אגריפס המלך שקרא דוקא
בעמידה .קריאת המלך היתה מלווה בפתגמי חכמה ותוכחה ובדרשות שנאספו ע״י
המלך )דרשות היו נדרשות בה — תוספתא( ,ומלבד זאת היו מוסיפים לקריאה
תפילות מיוחדות :ברכה אחת לפניה ,מלבד ברכת שהחיינו ושמונה ברכות לאחריה
)משנת סוטה שם וביתר פירוט ברמב״ם שם( .גם הקריאה וגם הברכות היו נאמרות
בלשון הקודש דוקא.
המעמד של ״הקהל״ התכנס לקול החצוצרות והתקיעות של הכהנים שעברו
ברחובות ירושלים ותקעו בכל הפינות וליד הצטלבות הדרכים )כל כהן שאין בידו
חצוצרת אומרים :דומה זה שאין כהן הוא — תוספתא( — אך יש להניח כי
באמצעים אלה השתמשו בנוגע לירושלים העיר ,אך במקומות אחרים קדמו לזה
הכרזות והודעות להכין את העם לקראת ה״מעמד״ עוד לפני החג.
הקריאה היתד .מתוך ספד התורה שבעזרה כדי לחלק כבוד לספר הזה ולהשתמש
בו בקריאה חגיגית זו או משום ״תקרא התורה הזאת״ כלומר זו שנמסרה להכהנים(^ .
1
(1יש בכך משום החשבת ההתאזרחות והתתערות באדמת המולדת.
(2
בתשובת הרש׳׳ד כהנא מבואר שאולי המעט שהשתמשו בספר־התורה הוא מפני שאין
אנו בקיאין בחסרות ויתרות )קידושין ל׳( לכן הקפידו לקרות בספר שבעזרה )״ספר הקהל״ דף פ.(.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
זכר
אתר דעת -מכללת הרצוג
למעמד הקהל
103
ה .ה ק ו ר א
בהסתמך על כך שמשה רבנו אמר ליהושע ״תקרא את התורה״ ,למדו חכמים
שהקורא בתורה צריך להיות האדם הנעלה ביותר בעם ,היינו המלך .ישנה דעה
האומרת שחובת הקריאה חלה על המלך ודווקא עליו בלבד ,מפני שהמצור! תלויה
בו )אם המלך לא רצה לקרוא בטל עשה זו — ס׳ החינוך( .וישנה דעה האומרת
שהחובה היא על כולם ,אלא בשעה שיש מלך צריכים לכבוד התורה ומטעמי נימוס
מדיני לכבד את המלך בקריאה שתהא יראתו עלינו ,אבל בשעה שאין מלך או
שהמלך אינו רוצה או אינו יכול — מטילים את התפקיד הזה על איש מכובד אחר.
ועתה נוסיף לדון בעוד נושא נוסף ,הוא עניין ה מ ג מ ה ,כדי להבין ולהעמיק
חקר ולהסיק ממנו גם מסקנות מעשיות לקיום זכר המצוה הזאת בזמננו ובמצבנו.
המגמה
המעמד של ״הקהל״ ,הנהירה המוגברת של אנשים ,גשים וטף אל העזרה,
כינוסם בנוכחות המלך וראשי־העם שימש גורם חברתי עצום שאיחד את הציבור,
השבטים ובתי־האב השונים לעם אחד ,כפי שהודגש בפסוק :״ויהי בישורון מלך
בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל״ )דברים לג ,ד — (.המלך או הנשיא שלקח
את הספד שעבד מיד ליד וקרא בפגי העם )כעין גאום־כתד( ,הועלה על ידי כך
לסמל המשתף את כל העם.
המעמד של הקהל היה באפיו וצורתו מעמד דומה לקבלת התורה בהד סיגי,
ושימש מעין זכר לה ומעין כריתת ברית .מגמתו היתד! להורות את עיקרי המצוות
בפני רבבות המתקהלים וליצור אוירה רוחנית מתאימה להשפעה רוחנית כבירה.
המעמד היה לפי מתכונתו רב־רושם ועורר חוויות אדירות שהכשירו את הלבבות
לקבלת התורה .המשמעות הלימודית והחינוכית ברורה כשלעצמה ומודגשת ביותר
גם בתורה גם בחז״ל וגם במפרשי טעמי המצוות הקדמונים )רמב״ם ,רמב״ן ,החינוך
ועוד(.
את הערך המיוחד של יצירת החוויה אנו רואים בעליל מדרך מסירת הספר:
״חזן הכנסת נוטל ספר תורה ומתנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותגה לסגן והסגן
מתנה לכהן הגדול וכהן הגדול נותנה למלך והמלך עומד ומקבל״ .המשמעות
החווייתית מתבלטת בלי־ספק גם בחובה להביא את הטף ״כדי ליתן שכר למביאי־
הם״ ,בעליית הגרים והאנשים שאינם מבינים את השפה ואלה שעמדו מרחוק ולא
יכלו לשמוע דבר.
אפייני מבחינה זו הוא הנימוק שמביא הרמב״ם )שם( להסברת הלכות שונות
של ״הקהל״:
וגרים שאינן מכירים חייבים להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה ברעדה
כיום
שנתנה
בו
בסיני.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
104
ד ״ ר ש .ז .כ ה נ א
אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה׳ חייבין לשמוע בכוזנה גדולה יתירה.
ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו ,שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת,
ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה,
להשמיע
דברי
האל.
שהמלך
שליח
הוא
ומצווה היא אף לשמוע בלבד אפילו אם אין מבינים מה
ששמעו )האדר׳׳ת(.
בדברים אלה מתגלית בהבלטה הנטיה לתת למעמד ״הקהל״ מעין השראה
של מתן־תורה וכריתת ברית ,לעורר חוויות של אימה וגילה ,של יראת שמים
ואהבת התורה ,וברוח זה מסביר את מצות ״הקהל״ גם בעל ס׳ החינוך :״לשמוע
דברי התורה שהוא כל עיקרנו והודנו …ויכגיסו הכל בלבם חשקה ועם החשק בה
ילמדו לדעת את השי״ת״.
מלבד הטעמים הללו ,הנושאים אופי חינוכי־לימודי ,היתה ל״הקהל״ גם משמעות
המלך
מדינית :לקשר את העם ,המלך והתורה זה לזה .כי ב״הקהל״ מופיע
בעזרה ,שהוא סמל השלטון המדיני ,ולא הכהן הגדול המופיע כרגיל בעבודות המקדש
החשובות ,והוא נעשה לפי ביטויו החריף של הרמב״ם לשליחו של האל .על ידי כך
נהפך המעמד של ״הקהל״ למעמד מדיני בתוכנו .גם מעמדים דומים בתולדות עמנו
נחשבו מעין כריתת אמנה בין העם ואלקים ,כמעמד של קבלת התורה! כן בימי
יאשיהו המלך )מלכים ב ,כג( ובימי עזרא הסופר )נחמיה ח( ,שחז״ל דימו אותם
למעמדים של ״הקהל״.
במשמעות החינוכית של ״הקהל״ יש לראות את הקשר שבינו ובין שגת
השמיטה ולהסביר למה נערך דווקא בסוף השנה השביעית .מעמד כזה של השראה
רוחגית צריד להיות חגיגי במידה יתירה ,ודורש הכשרה נפשית והכנה רוחנית
רבה .אי אפשר לו להיעשות בתוך ימי טרדה ועבודה .שנת השמיטה שהיתה שבת
השנים ושבה הקדיש הציבור את זמנו החופשי למקרא קודש והשתלמות רוחנית,
נעשתה כעין שנת הכנה למעמד החשוב והכשירה את הלבבות והמוחין .על הקשר
הזה עומד הראב״ע .וכן משמש המעמד הזה פתיחת המחזור החדש של שש שנות
העבודה ,מעין סיום ופתיחה יחדיו למחזורי ״שבועות של שנים״.
וכתב הנצי״ב )העמק דבר( :בחרו ל״הקהל״ את מוצאי שביעית שלא היה
לפניו קציר ואסיף ולא את התחלתה ,שהגרנות היו מלאים בר.
הקהל
תיאורי
קשה לקבוע בדיוק את מראה ״הקהל״ בחיים ומתי סודרו מעמדים חגיגיים
אלה .אין לגו מקורות בכתובים שיתארום תיאור מלא .גמצאים רק מקצת תיאורים
של מעמדים הדומים למעמדי ״הקהל״ ושחז״ל השוו אותם לשם בירור הלכות
למעשה ״הקהל״ — ומהם למדו כמה דיגים )תוספתא — סוטה( ,אעפ״י שהתקיימו
במועד אחר ובקשר למאורע מסויים ולאו דוקא בסוכות מקץ שנת השמיטה .המעמד
של יאשיהו נערך לאחר שמצאו את ספר התורה שהבליט את התוכחה )מלכים ב׳
כג ,א( וייתכן שהיה הספר מונח כך מ״הקהל״ שעבר ,שהרי לפי דעה אחת מסתיימת
קריאת ״הקהל״ בתוכחה .דומה לו גם המעמד בימי עזרא הסופר )נחמיה ח(.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
זכר
למעמד
הקהל
אתר דעת -מכללת הרצוג
105
בתלמוד מסופר בפרטות על מעמד ״הקהל״ שהתקיים בימי אגריפס המלך ,שבניגוד
לכל המלכים שקראו כשחם יושבים — ״אגריפס המלך עמד וקיבל את הספר
וקרא עומד ושבחוהו חכמים ,וכשהגיע לפסוק ,לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר
לא אחיך הוא׳ זלגו עיניו דמעות ,אמרו לו :אל תתירא אגריפם ,אחינו אתה ,אחינו
אתה״.
ברוד שמעמד ״הקהל״ היה גשגב ועצום והשאיר רושם כביר על המשתתפים
בו ואת עקבות השפעתו אפשר אולי למצוא גם בחיינו שהם מתבטאים במגהגים
גנוזים ורקומים בתוך מעשים שלכאורה אין להם שום קשר עם ״הקהל״ .ייתכן
שרשמי ״הקהל״ ,שחדרו באופנים שונים לחיי העם ,גשארו בו אפילו לאחר שהמעמד
עצמו נתבטל.
בחג של שמחת תורה שבו אנו מסיימים את קריאת ספר דברים )״משנה תורה״(
עורכים הקפות עם ספרי התורה ושמחים בשמחת תורה .לחגיגת החג הזאת אין
מקור ברור ואין לו יסוד מספיק במסורת הקדומה ביותר .העוסקים בטעמי המנהגים
מבארים את מעשי החג הזה ,שבו מסיימים את הקריאה בספר דברים ומתחילים
בספר בראשית ,מעין סיום ופתיחה לקריאה בתורה .אך יש לשאול ,מדוע זה מסיימים
דוקא ביום זה )ב׳ דשמיני עצרת( את הקריאה בתורה ? — אם רצו לקבוע מחזור
שנתי לקריאה ,היה ההגיון מחייב לקשר את הסיום וההתחלה עם תחילת השנה
וסופה ולא עם חג הסוכות .זאת ועוד :מחזור הקריאה של התורה כסדרה אינו קשור
כלל לחגים ,שהרי בהם יש קריאות מיוחדות ,ואף בסוכות גופו ובשמיגי עצרת ישגן
קריאות מיוחדות בעניין החג ללא כל קשר עם הסיום וההתחלה.
את המקור לשמחת־תורה בחג יש אולי למצוא במעמד של ״הקהל״ ,שהתקיים
תמיד בחג הסוכות ושבו סיימו ספר דברים.
את הרעיון הזה ביטא אברבנאל :״מכאן נשאר המנהג בימיגו שביום שמיגי
חג העצרת האחרון נקרא ,שמחת תורה׳ ,שבו אנו משלימים את התורה ,עומד
הגדול שבקהל ומסיים אותה והוא בעצמו קורא בלי מתורגמן פרשת ,וזאת הברכה׳
לדמיון מעשה המלך בזמן ההוא״.
הוכחות להשערה זו אפשר גם למצוא במנהגים השונים של שמחת תורה כגון!
בכינוי ״חתן־תורה״ המזכיר את המלך על יסוד המקובל :חתן דומה למלך! ובהבאת
הילדים ,גדולים וקטנים ,לבית־הכנסת עם דגלים ושירה .אצל עדות המזרח גוהגים
להביא אפילו את התינוקות על הכתפיים ״כדי להביא שכר למביאיהם״ )ויש לציץ
גם את חוסר הקפידה בנוגע לכניסת נשים לביהכנ״ס בשעת ההקפות ,שמשלים
את התמונה של אנשים נשים וטף(.
זכר ל״הקהל״ יש לראות גם בספר קהלת שלפי דברי המדרש נאמרו דבריו
ב״הקהל״ ואנחנו קוראים אותו בחג הסוכות .הקשר עם־ ״הקהל״ יסביר לנו יפה
למה בחרו את חג הסוכות לקריאתו .על זה עמד כבר ספר המנהיג שכתב ,שקודין
קהלת בשמיני עצרת שכן שלמה ע׳יה אמרו בפרשת ״הקהל״ בחול המועד סוכות
)הלכות חג סימן נ״ז( ,רעיון זה נזכר גם בספר מנורת המאור )סימן קנ״ג(.
ההנחה שספר קהלת נאמר ב״הקהל״ על ידי המלך תתן לנו גם תמוגר .על
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
106
דיר
ש .ז .ב ד.נ א
בעת המעמד ,שהכילו בעיקר פתגמי חכמה ומוסד ורעיונות
וערכם .השערה זו תסביר לגו גם את המבוא לקהלת :״דברי
בירושלים״ ,כי המלך שהיה מיופה לקרוא בעזרה במעמד של
המלך בירושלים מבית דוד ולא המלך שהיה בישראל )עשרת
אופיין של הדרשות
מעמיקים על החיים
קהלת בן דוד מלך
״הקהל׳ היה דווקא
השבטים(.
יתכן שהמנהג לערוך תיקון בליל הושענא רבה קשור גם הוא בקריאה המיוחדת
של ״הקהל׳ כשריד לנוהג מקודש של ליל משמר ,בדומה לתיקון שבועות בליל
מתן־תורה כזכר למעמד הר סיני .אף יש מקומות שנהגו לקרא ס׳ דברים בליל
הושענא רבה מתוך ספר תורה ממש.
אף הפסוק ״ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראלי ,המשמש
חרוז חוזר בשמחת תורה ,יכול להתפרש יפה בקשר ל״הקהל״.
״הקהל״ אחר החורבן
עם חורבן הבית בטלה למעשה מצות ״הקהל״ ,שאין מצוד ,זו גוהגת אלא בזמן
שישראל יושבים על אדמתם )חינוך תרי״ב( ,וביחוד מתוך שמצוה זו קשורה בהבאת
קרבן ראיה ,קריאת המלך ועלייה־לרגל.
בגולה לא העלו אף זכר ל״הקהל״ והמצוה כאילו גתבטלה יחד עם כל שאר
המצוות התלויות בארץ ,ונשמרה בלי כוונה ובלא־יודעים באותם השרידים שגשתיירו
הימנה ,שהזכרנום למעלה.
העובדא שלא נעשה זכר ברור ומכוון למצוד ,זו עוררה תמהון .האדד״ת שואל!
במה נגרעת מצות ״הקהל״ שלא נעשה לה שם ושארית? והוא מסביר את הדבר
בדרך הלכתית .אף ייתכן שהסיבות היו מציאותיות ומטעמי זהירות .הרב הראשי
לישראל הגרי״א הרצוג במאמר שפירסם בקובץ ״הקהל״ ,מעלה את ההשערה
שנמנעו לעשות זכר ל״הקהל״ ,כי הוא קשור עם מלוכה ומלך וחששו להלשגות,
שלא יאמרו שמזלזלין במלכי המדינה .מאותו הטעם נמנעו לעשות ״הקהל״ גם
בימי הרומאים אף לאחר שהותר ליהודים ליכנס לירושלים )עיין בתשובת הגרי״א
הרצוג ,קובץ הקהל דף ע.(.
כזכר ל״הקהל״ יש לראות מנהג שנתקבל בימי הגאון ר׳ שמואל סלגט ,רבה
של ירושלים ,לאסוף את תלמידי כל בתי התלמוד־תורה שבירושלים ביום הראשון
של חול המועד סוכות אל הכותל המערבי ולקרוא שם לפניהם פרשיות התורה
שהיה המלך קורא במעמד של ״הקהל״.
ההתעוררות הראשונה למצות ״הקהל״ באה ע״י רבה של ירושלים האדר״ת,
שהוציא שתי חוברות בעילום־שם ,אחת בשם ״זכר למקדש״ והשניה בשם ״דבר
בעתו״ ,ובהן הסביר את הערכים וההלכות של ״הקהל׳ /וקרא לחדש את המציד,
של ״הקהל״ ולעניין בה את הציבור .ספרו נתפרסם בפעם השניה בשנת השמיטה
תש״ה עיי המרכז לתרבות של הפועל המזרחי ,שהעלה מחדש את הרעיון של
״הקהל״ וסדר עלייה לרגל מוקדשת ל״הקהל״ לפי תכנית שהרבנים הראשיים
לישראל הסכימו עליה .המונים עלו אז לירושלים למעמד המיוחד שהתקיים בבית־
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
זכר
ל מ ע מ ד
107
ה ק ה ל
הכנסת ״ישורון״ ,בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל וראשי הציבור .בעת
המעמד אמרו בציבור פרקי הלל ,קראו פסוקים מן התורה והלכו בתהלוכה המונית
לכותל המערבי .שם קראו את הפרשיות שהמלך היה קורא — לפי התכנית קראו
מתוך חומש ,אולם נמצאו קבוצות שקראו מספר תורה ,ולא מיהו בהם .המעמד
היה רב־רושם.
לפני המעמד עצמו ערך המרכז לתרבות של הפועל המזרחי בירור הלכתי בין
גדולי הרבנים ,ופירםם את הדברים בקובץ מיוחד בשם ״הקהל״ .הרבנים דנים
בשאלת ״הקהל״ הלכה למעשה ,אם ישנה בימינו חובה לקיימה ואם יש צורך
לעשות לה זכר ובאיזה אופן .את החומר שאסף העביר המרכז של הפועל־המזרחי
לרבנים הראשיים לקבל פסק הלכה .החלטת הרבנים הראשיים היתה חיובית.
אחרי בירוד קבעו שיש צורך בזמננו לקבוע מעמד לזכר ״הקהל״ ,לעשות לו סימן
ולהחזיר עטרה ליושנה .הרבנים הדגישו את הביטוי ז כ ר ל״הקהל״ כדי שהציבור
לא יטעה לחשוב ,שאנו עורכים את המעמד של ״הקהל״ המקורי ,הואיל ולפי ההלכה
חסרים עוד הרבה תנאים ונתונים ל״הקהל״ מסודר כהלכתו ,כגון :מלך ,עזרה וכוי.
לסידור המעמד קמו עוררים ונמצאו רבנים שהתנגדו לחידוש הזכר לא
מטעמים הלכתיים אלא בגלל עצם החידוש ,רק מפני שלא עשו זאת אבותינו עד
עכשיו ו״לא איכשר דרא״ ,אולם הציבור בכללו דאה את מעשה הזכר כדבר
״שאבותיו הניחו לו מקום להתגדר בו״ .הדור רואה את עצמו מוכשר למעמד של
זכר ״הקהל״.
עם חידוש המדינה ושיחרור ירושלים והר ציון קיבל עליו המשרד לדתות
את הטיפול ב״זכר הקהל״ ,וברצונו לתת לו אופי כלל־ישראלי ומגמה חינוכית
מתאימה לתקופה ולצרכיה.
משרד הדתות העביר את הטיפול ב״הקהל״ דרך הכנסת בעת הדיון על
התקציב ,ואושר למטרה זו סכום כסף מסויים .אמנם הסכום כשלעצמו
מצער הוא לגבי התכניות והמטרות ,אולם ערכו גדול כסמל :על ידי קביעת תקציב
נקבע ״הקהל״ כפעולה מדינית כללית הנערכת בשם העם ולמענו .במידת מה יש
בהחלטה זו מעין סמל מעשי לקבלת עול מלכות שמים והתקשרות כל העם כולו
עם התורה על ידי המדינה ומוסדותיה העליונים.
תכניות ״זכר הקהל״
לפי ההצעה שנתקבלה תימשכנה התכניות עשרה ימים .המעמד העיקרי יתקיים
ביום השני דחוהמ״ם המוקדש כולו למטרה זו — ל״זכר הקהל״.
בעצם צריך היה לקבוע את יום ״הקהל״ ליום א׳ של חוהמ״ס ,אולם הוא נדחה
ליום בי ,כדי לאפשר ליהודי התפוצות העושים יום טוב שני של גלות להשתתף בו.
במשך הלילה יתקיימו מפגני קבלת פנים בכניסה לעיר הקודש כדרך שנהגו
אבותינו לגבי העולים לרגל .רבני העיר ,ראשיה ,נציגי המשרדים ,מארגני המעמד
ואנשי הר־ציון לבושי שרד יקבלו את העולים בברכה המסרתית ,בשירה ובזמרה,
בפרקי הלל ובמזמורי שיר המעלות.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
108
אתר דעת -מכללת הרצוג
ד * ד ש .ז .כ ד.נ א
המעמד ייפתח באמצע העיר ,במקום שיכיל את רבבות האנשים ,ועל ידי כך
תורגש קדושתה של העיר כולה אף־על־פי שהיא מחוץ לחומה העתיקה .המעמד
הזה יתקיים בעמידה בדומה למעמד של ״הקהל״ בימי הבית שהתקיים בעזרה בה
לא היתה ישיבה אלא למלכי בית דוד בלבד.
מעמד הפתיחה יסתיים בהכרזת ״שמע ישראל״ ,שיש בה עיקר מלכות שמים,
כי גם מעמד ״הקהל״ שימש כעין קבלת תורה .משמעות זו הודגשה במעמד שבימי
עזרא ונחמיה והיא מותאמת גם לדורנו .נראה במעמדנו כריתת אמנה מחודשת
ונתן לו אופי משיחי ,״אתחלתא דגאולה״ לתהליך של יעוד וגאולה .ההכרזה של
שמע ישראל היא הביטוי החזק והנאמן לכך.
המעמד העיקרי
״הקהל״ עצמו התקיים בעזרה והזכר לו צריך להיות בקרבת מקום .מפני
חטאינו אין אנחנו יכולים לקבוע את הזכר אף ליד הכותל המערבי במקום שהתקיים
לפני שבע שנים .משום כך יתקיים המעמד בהר ציון המשמש פרוזדור להר הבית
וגשקף אליו .ליד ההר ,כשהציבור יעמד למרגלותיו ,יעמדו הכהנים על ראש ההד
ויברכו בנשיאת כפים את העם וישימו עליהם את הברכה המסורתית ״יברכך ה׳
מציון״ .בהר גופז יקראו פרקי הלל ויערכו תפילה לשלום המדינה והעם ולשלום
העולם.
התפילות תיערכנה ליד קבר דויד ויוזמנו אליהם נציגי המדיגות והארצות
השונות.
כלפי העם והתפוצות
המעמד של ״הקהל״ פונה לשני כיוונים חינוכיים שהשעה צריכה להם :כלפי
פנים וכלפי חוץ .כלפי פנים עליו לקשר את הדור ואת יצירתו לתורה ,בהתאם
לשרש המצוה הזאת ,לאחד את כל בית ישראל מסביב לדגל התורה ולחבב את
התורה על העם .הכיוון הזה יודגש ויובלט בפרטים רבים בהתאם למגמות היסודיית
של ״הקהל״ כפי שבאו לידי ביטוי בדברי הקדמונים ומתוך התחשבות בצרכי
הזמן .לדוגמא :לשם חיבוב לימוד התורה וערכי היהדות ולעידוד היצירה בשטחי
היהדות ינוצל המעמד של ״זכר הקהל״ למועד של הענקת פרסים לבעלי כשרונות,
יוצרים וסופרים .משרד הדתות יוזם להעניק שני ״פרסי הקהל״ — האחד ליצירה
תורנית והשני לשירה דתית .הפרסים האלה יינתנו פעם לשבע שנים במעמד של
״הקהל״ .ייתכן שההענקה הראשונה תהיה במידת מה מקרית ,כי לא כל הסופרים
והיוצרים יודעים כבר עליה ,אולם בהמשך הזמן תיהפך למנהג מתמיד ,נוצר ערכי
חינוך ורוח חשובים ,והוא עלול להתפשט בכל הארצות ולחדור לחיי הקהילות
ולמרכזי הנוער ,לבתי הספר ולחוגי הסופדים כיום המוקדש להענקת פרסים
לראויים לכך.
ישנה גם נטיח להכניס למסגרת ״הקהל״ את המחזור של לימוד הדף היומי
ואת לימוד המשנה היומית .בעת הדיונים שיתקיימו במעמד ״הקהל״ תתקבלנה
אולי החלטות ברורות בעניין זה.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
109
וכר למעמד הקהל
כלפי התפוצות צריך מעמד ״זכר הקהל״ לשמש לקשירת נפוצות עמנו לארצו.
גורל התפוצות וקיומן בתקופתנו תלויים בקשריהן עם הארץ והתורה .החלשתה
של הדת וגטיות ההתפוררות מעמידות בסכגה את