אתר דעת -מכללת הרצוג
ח .א .זוטא /הקהל בירושלים
ונחו הלבבות הפועמים ,שקט סער השמחה ,פסקו ההקפות ,וכל העיגים
מוסבות אל ארמון המלך ,לעבר ״העליה״ ,שמשם ,מהעיר העליונה ,יופיע המלך
ובני לוייתו אל העזרה ,אל הבימה המוכנה לכבודו מאתמול ,להקריא מעליה את
״פרשת הקהל״.
נעמדו סביב הבימה בחורי חמד מכל פינות הארץ :בני ערבות הירדן
השזופים והאמיצים ,צעירי מדבר־יהודה בעלי הצמות הארוכות והעינים המבריקות,
יושבי השפלה דחבי־החזה ומוצקי־הכתפים ,וילידי ההרים הגבוהים והחסונים,
ועל ידם פרחי הכהוגה לבושי הבדים — ,וכמו עומדים כולם להגן על מלכם היקר.
ההר מצפה ,השמחה הרועשת נהפכה לדומיה עמוקה.
וגדולה צפיית הצירים .האומללים! עוד טרם זכו לראות מלך ישראל בהדרו.
חיי נעוריהם עברו עליהם בתקופת שלטון הזדון של הנציבים ,תחת שוט השוטרים
שבאו לגבות מסים וארנוניות ועל אודות מלך ישראל רק בספרי קדשם קראו:
״מלך ביפיו תחזינה עיגיך״ ,ואך זקגיהם סיפרו להם ,שראו בימי ילדותם ,לפני
כיבוש פומפיוס ,את המלך האומלל הורקנוס — ונפשם תצפה ותכלה…
ומתלחשים הם :היבוא המלך בלוית שוטרים אחוזי חרב הסובכים על ראשו ?
ומה מלבושו? בודאי ילבש ארגמן ,מתנת הקיסר ,כתר מלכות בראשו ושרביט
מושל בידו ,וחרב צמודה לו על יריכו…
רעד עבר בין הגאםפים לרבבות — :הגשר המחבר את העיר העליונה לארמון
המלך נפתח ,ושומרי החצר יצאו מן הארמון מול הר־הבית.
ויפה התהלוכה :שומרי החצר לבושי רקמות הולכים בראש ,אחריהם שר הצבא
הזקן שלה ובני לוויתו ואגדיפס העלם בן המלך ביניהם — ואחריהם האורחים
החשובים אריסטובול מחלקידה אחי המלך ,הנשיא האלכםנדרוני ,ראש קהילת
מצרים ,חלקיה הגדול ,משגה למלך בגליל העליון ,וכהנים וסגנים אצילי העדות
וראשי מעמדות…
וכולם מחפשים בעיניהם את נושא הגזר ,הלבוש ארגמן — את המלך…
בין רבן גמליאל הזקן ובין הפילוסוף ידידיה האלכםנדרוני צועד איש גבוה,
פניו מביעים צער עמוק ,אבל גם מרץ ואומץ לב ,לבוש הוא בגדים לבנים ועליהם
טלית מצוייצת שכולה תכלת ,על ראשו צניף טהור ,ועל רגליו סנדלים מרוקמים
חוטי תכלת ומשי לבן.
— הוא אגריפס ,הוא המלך!…
רגע כאילו הורגש אי־רצון בין ההמונים ,שהורגלו לראות שרי רומא בכל
תפארתם ,בארגמן שמלותיהם הסרוחות והמרוקמות זהב ,בכלי זיגמ הגוצצים
ירכותיהם …אך בו ברגע הבין העם ,זקן ונער ,כי לא לפני אחיו יתהדר
ישראל .לא בבגדיו יתפאר ויתגאה — כאדם שמתחטא לפני קונו הוא בא,
וכחבר הוא מופיע לעמו היהודי.
www.daat.ac.il
בגדי
שעל
מלך
כאח
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
הקהל
בירושלים
אתר דעת -מכללת הרצוג
111
ומטר מחיאות כפים וסער קריאות :״יחי המלך י הידד ,אגריפס! יחי מלכנו!״
פרץ מפי רבבות ההמונים שעל ההר.
הוארו פני המלך והוא צועד בטוחות ,מרכין ראשו לצדדים לאות תודה ,לבו
חזק בקרבו ורוחו אמיץ .עובר הוא את כל העזרה עד אמצע החצר ,משתחווה לעומת
שער המזרח של ההיכל והולך למקום הבימה ,למשמע קולות הקילוס של הגברים
ולניפנוף המטפחות והצעיפים של הגשים אשר על היציעות.
המלך עולה על הבימה ואחריו כל גדולי ישראל :הכהן הגדול לבוש בגדי שרד
מתנוצצים ,רבן גמליאל הזקן ,נשיא הסגהדריה הגדולה ,הגשיא האלכםנדרוני,
אריסטובול אחי המלך וחתנו ,הפילוסוף ידידיהו ,רבן יוחנן בן זכאי ,חלקיהו הגדול,
אגריפס בן המלך וזקני העדות שבגלילים.
וביניהם נדחק הנזיר ,פרוע ובעל התלתלים ,הקנאי ״שמעון הצנוע״ ,וכולו
רועד ומתרגש ומביט בעינים בוערות אל המלך ,כאילו חפץ לשרפו באשן…
המלך עומד על הבימה .מרכין ראשו מול העם ,שהוסיף לברכו בברכת ״הידד״
ובמחיאות כפיים סוערות ,וישב על כסאו ,ואחריו כל אורחיו.
בפתח ההיכל נראה חזן הכנסת ,כשהוא יוצא וגושא את ספר התורה בידו .הוא
קרב ועולה אל הבימה ונותנו אל הנשיא האלכםנדרוני :הלז קם ומקבל את ספר
התורה בחרדת־קודש ומוסרו לר׳ גמליאל ,וזה לכוהן הגדול ,והכוהן הגדול למלך,
כשהוא קם בעגוה ואוחז בספר הקדוש וגושקו ברגש לעיגי כל העם.
למראה הכבוד הזה לתורת ישראל מאת המלך חרד לב העם באהבה …זכרו
ימי הורדוס וארכילאום ״מלכי הנכר״ ,שהתורה הקדושה לא היתד .נחשבת בעיניהם,
— ונפש רבבות הנאספים תכלה למלך הצדיק העומד לפניהם.
ויעמוד המלך ופניו גגד כל קהל־ ישראל ,ובקול רם בירך את ברכת התורה
הנהוגה ובקול צלול התחיל קורא בנעימה ,קורא וגולל ,גולל וקורא:
״ניצי מ ? ה אותם לאמר מקץ ? נ ע שנים ?מעד ? נ ת השמקה ?סג הןזפות ן ?בוא
?ל־?קוךאל ללאות את־פני ן; אלהיף כמקום ? $ר ??סר תקלא את־התוךה ך$,את
ןןד ?ל-לשלזןל ?אןניהם :הקהל את־ל,ץם הןןנ׳זים ודגשים והטף ןגךןי א ? ר
?שעדיף למען ל׳קומעו ולמען ?למדו ולךאו את־?? אלהי?ם ושמרו לןנשות $ת־?ל-
ך?רי התולה ד*,את :ו?ניהם ןן^ר לא־?ךעו ?שמעו ול?!דו ליךאה את8 ?;-לד,יכם
?ל־ל׳ןמים ? $ר אתם סל-ם על-האןן1ד ,א?ר&ו$םע?לים את-ס?ךדן שקןה 7ר׳!?סה:״(1
דומית קודש שוררת על הר הבית .עשרות אלפים ראשים מורמים ,כל פה
פעור ,כל אוזן קשבת ,למקרא צוואת הרועה הנאמן ,שכאב רחמן חינך ולימד את
עמו־חביבו :העינים תלויות לפי הדובר ,לפי המלך ,והלב פועה באהבה רבה.
והמלך מרים את קולו:
״?מע לקילאל ל 8 :י ס י « לל א ק ד ! ״ ( 2
(1דברים לא י ,יג.
(2שם ו ,ד.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
112
ח .א.
זוטא
והעם כאיש אחד עוטפים את ראשיהם בטליותיהם ,כורעים על ברכיהם
ומשתחווים מול שער המזרח של ההיכל הפתוח ולוחשים ברגש:
? ,ר ו ך עש־?בוד מלכותו לעולם ן$ד!״
והמלך מוסיף:
״ו?כ׳?ין את לל אלהיך ??ל־ל??ף ו??ל־ג?שף ו??ל-מאךף :והיו הד?רים האלה
אנלי מצוף היום
על־ל?בף:
ו?3ןתם ל??יף ןדגךת ?ם
ו?ל?תף בדרך ו?ש??ך ו?קומך :וקשךתם לאות על־לדף והיו
?ש?תף ??יתף
? ntybbין ע י ך ך :
י?ס?תם על-מזזות ?יסף ו?ש?ךיך (3 *:
וההמונים ממלמלים חרש אחרי המלך את התפילה הנצחית הזו ,התפילה
הקשורה בכל גימי חייו של העם ומזמן עתיק ,מזמגו של המחוקק הגדול איש
האלוהים.
והמלך גולל וקורא:
…ךאה למךתי או?1ם דוקים ו מ א ט י ם ? ? $ר ?מי ן; 8ל ה י לעשות כן ?קךב
הארץ ןז׳ןור א$ם ?אים ?וקןה לרשומה :ו?מר$ם נע?י$ם ?י היא קכ5ו?1ם ו?ינוג?ם
לעיגי העמים וכוי:״(4
והמלים יוצאות מלב רגש ,מלב אוהב ומאמין בדברים הכתובים ,לב שסבל
וגוכח לדעת ,כי דברי ה׳ אמתיים הם וקדושת עולם יצוקה בהם.
והעם שומע ומקשיב ,אינו מתנועע ,כאילו ראש אחד לו בעל רבבות עינים
בוערות לוחשות .רק הנשים־האמהות שעל היציע האוחזות את ילדיהן על זרועותיהן
ועל ראשן ,הן מפריעות קצת ,בהשתיקן את עולליהן ובצוותן עליהם להביט אל
המלך ולהקשיב לדבריו.
והמלך גולל וקורא ,וקולו רועד.
כי תנ!א ןגל־הארץ א ? ר יי «להיף נתן לף דרישתה ול?ן?תד? ,ה ו8$ךת
$קזי$ה עלי מלך ??ל־הגולם *$קוי־ ?זכייתי; שום תקזים ןליך מלך >ן?ד ל?סר
ן; אלהיף ב 1מקרב אחיף תשים ןליף ?ולך י א תוכל לתת ?ליף איש ן?רי $ן?ר
ליא־ןןחיף ה ו א :״ (5
קולו של המלך הושפל ועיניו זולגות דמעות…
רגע כאילו קפא ההר ,הורגשה מועקה בלב ודומיית מוות שררה — ,ופתאום
וכל ההמון השוקט פרץ כקול מים רבים:
(3שם ו ,ה—ט.
(4שם ד ,ה—ו.
(5שם יז ,יד—טו.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
,הקהל״
בירושלים
אתר דעת -מכללת הרצוג
113
— אגריפס ,אחינו אתה ..j
והקול נשנה ושולש ,הלך והתחזק ,ומארבע קצות ההר ומכל עבריו נשמע
ההד:
— אל תתיירא ,אגריפס ,א—חי—נו אתה ,א—חי—נו אתה ,א—חי—נו!
ומעל עזרת נשים נשמע קול הנשים המיבבות בשמחה וקול עולליהן הצועקים:
— א—חי—נו אתה ,א—חי—נו!
והמלך עודנו בוכה — דמעות הצער נתחלפו בדמעות שמחה וגיל .לרגע זה
חיכה כל ימי מלכותו!
לא נכרי הוא כזקנו הורדוס ,או כדודו ארכילאום — אחי העם הוא ,כיונתן
ובשמעון החשמונאים ,כהורקנום הזקן — ,בן לאלה שעזרו לעם ,שהצילוהו מן
היוונים ,שנתנו לו את חירותו.
ברגע זה — והמלך הקדיש את כל חייו לעמו האומלל־המאושר ,שכמוהו סבל,
כמוהו ראה רעות רבות וצרות ,ואלהים חלצו מן המיצר :כל חייו מסורים לעמו
הגדול ,שבעמקי לבו אהבו גם בנעוריו ,גם בימי הוללותו ושכרונו…
וההמוגים עודם צועקים ומתריעים :א—חי—גו אתה ,אגריפם ,אל תתיירא —
א—חי—נו!…
החזנים הניפו בסודרים והמלך גמר את קריאתו:
…״והלה ???תו על כסא ממלכתו וכתב לו את־משנה התירה היאת על־
ס ן ד מל?ני המהנים הלוים :והןתה עמו וקרא ב? 1ל-למי ס;יו למען ללמד ליךאה
את י; אל־היו לשמר את־כל־ך?רי הת1ךה ה*את ואת-החקים האלה לעשותם:
לבלתי רום-ל?בו מא0יו ולבלתי סוד מן-המצןה למין ושמאול למען לאריך למים
על-סמלכתו הוא ו?ןיו ?קרב לקזךאל :״ (6
גגמרה הקריאה .המלך בירך על התורה ,בירך את העם בדברי שלום וישב על
כסאו עייף ושמח ,ולבו המה בקרבו.
ברגע זר — ,ו״שמעון הצנוע״ הנזיר בעל התלתלים ,התנפל לפגי המלך ,חבק
את רגליו ובקול בוכים קרא — :אגריפס ,אחיגו אתה ,אחיגו ,אחי ,אחי!
דמעותיו עצרו בעדו מלדבר…
אגריפם התרגש מאוד למעשה ״שונאו״ זה ,מיהר והקימו ,נשקו על ראשו ויקרא
לו :״אחי ,אחי!״ ויושיבהו אצלו על כסאו…
למראה ענוותנותו של המלך לא עצר העם ברגשותיו ,וכל האוכלוסים ,כל
הרבבות שעל ההר הזדעזעו .כולם סבו את הבימה ,הקיפוה מכל צד ,התחילו לרקוד
ולחול סביב ,השתדלו לגגוע בכף טליתו של המלך ,להחוות קידה לפניו ,וכולם
שרים בקולן
ללה ולך ,המלך,
?ביד לך ,א$ר8ס,
ללה ולך ,אוויני!
קלוס לך׳ אחינו,
(6שם שם ,יה—כ.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח .א .ז ו ט א
114
והקיפה השירה את בל ההר ,גברה ההתלהבות ועלתה למעלה ראש ,התחזקו
הריקודים בקול תודה ורינה ,בגילה וברעדה סביב נקודה התיכוגה — סביב המקדש,
המזבח ובימת המלך.
רגשות אהבה־אין־קץ למלך כאלה ,מסירות למולדת ,למקדש ולכל קדשיהם
לא ראה הר־המוריה מלמטה ושמי־ירושלים הכחולים מלמעלה זה זמן רב…
)מתוך ,י ו ם הקהל״(
עזר׳ עזר׳
נעיכ<ד ^ ,כ ס נ ז ־ ר מ ל כ י א ל
בעליזות
גזלל .י ו י ע י ה ז נ ב ,א '
יוסף וזעום ע ל י כ ם
VTQתר.לי 0קנויו
r״fo
www.daat.ac.il
w׳T3r»v..->ra׳n