166
ב.
הקפה
ר׳ משולם ולייזר הטייח היו
חמשית
במחנה
הסגר
עצורים במחנה העבודה ברמסדורף ?*י
גייס .שניהם
עבדו עבודת פיר בבית חרושת של נאצים .לפנות בוקר היו מובלים בשורה לעבודה ,כשהם
רעבים ותשושים .כל היום היו עובדים לקול הצריחות של הנוגשים האיומים .ובלילה חזרו
כצללים — לייזר הטיית תמך ברבי משולם ירבי משולם חיזק את לייזר ,עודד אותו ועזר לו
להתגבר על היאוש והדכאון.
שניהם נאלצו לעבוד גם בשבת ,כי כן חזקה עליהם פקודת הרבנים לעבוד ולחיות עד
•עבור זע* ואף על פי כן הצטער ר׳ משולם שנאלץ לעבוד בשבת .הוא חיפש תחבולות ודרכים
כדי להשתחרר מן העבודה ולא הצליח .הנוגשים עקבו אחרי תנועותיו של כל אחד ולא נתנו
להם להיבטל לרגע אחד .אז נזכר ר׳ משולם במעשה המסופר בירושלמי על אלישע אחר ,שמתוך
כוונה זדונית להחטיא את הרבים יעץ למאנסים להכריח כל יחיד לטעון ולשאת משא לבדו ,כיון
שלפי דיני התורה שניים שעשו מלאכה
אחת
פטורים שניהם )ירושלמי,
חגיגה ב ,א(.
הוא גילה את מחשבתו ללייזר הטייח וביקש ממנו לעזור לו בשבת בהובלת המשאות ובכל
שאר העבודות .ר׳ לייזר הטייח גיאות לבקשת ר׳ משולם ושיתף עצמו בעבודה שהטילו על ר׳
משולם בשבת .ר׳ משולם לא ידע שבמחנה אסור להיעזר באחדים .השותפות נמשכה כחצי שנה
והנוגשים לא הבחינו בה עד שקרה אסון.
היה זה בשבת שמיני עצרת .הנוגשים הטילו על ר׳ משולם להעביר קורות ,ולייזר הסייח
עזר על ידו .בעת העבודה נתעוררו בלבו של ר׳ משולם געגועים לחג ומהירהור עבר למעשה.
נטל הקורה בזרועו ויצא במחולות כשהוא גורר אחריו את לייזר ומכריז . :מ ל ך עולמים הושיעה
נא״ .וכך היו מרקדים כאוחזין ספד תורה בזרועם וחוזרים ואומרים . :מלך עולמים הושיעה נא״.
אז הבחין בהם איש ה־ס.ם .ומלא חרון על החוצפה היהודית ,ירה בהם והמיתם במקום .לזכר
המאורע הזה קבעו בבית הכנסת של מרתף השואה בהר ציון — שההקפה החמישית
.מלך
עולמים״ שייכת לר׳ משולם ולייזר שותפו.
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
אריה אביב׳י)ירושלים( /הזכרת נשמות ושמחת התורה
)מיומנו של עולה חדש(
x
הזכרת נשמות ושמחת התודה — הישנם שני הפכים גדולים מאלה? האפשר להזכיר
נשמות הנפטרים היקרים ולשמוח בשמחת התורה כאחת ? אפשר ואפשר ,והמציאות ה א ר ד
ישראלית תוכיח .האפשר לשתי תופעות מנוגדות כאלה למזגן כאחת ז אפשר ואפשר והוכרח
נשמות בשמחת התורה תוכיח.
בהיות בני ישראל בארצות
פזוריהם
לגוייה* איש
איש בחנותו
ובעסקו,
בסדנתו
ובנגריתו׳ ובמצב רוח מרומם ובהרחבת דעת חג5ו את חגיהם ככתוב בתורה ,ידעו להוסיף יום
טוב שני של גלויות מספקא דיומא .יום שמיני עצרת היה מוקדש להזכרת נשמות ,ויום שמחת
תירה שלמחרתו היה כולו מוקדש לשמחה .מלכות הדמעות לא נגעה במלכות השמחה.
בשמיני עצרת היה בית הכנסת מלא נרות כביום הכפורים .כשהשמש הכרת בקול
.מכר״ ,היו הצעירי* וכל אלה שהוריהם היו בחיי* מזדרזים לצאת מבית הכנסת ,ההורים
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
הזכרת
נשמות
ושמחת
התוד
אתרהדעת -מכללת הרצוג
167
דחסו את ילדיהם הקסנים וזרזו אותם לצאת מכותלי בית הכנסת כאילו בזה תלוי גורל חיי
ההורי* היתומים עמדו לתפלת ,יזכר״ .הד הבכיות מעזרת הנשים מילא את חלל בית הכנסת
וגם הגברי* המתקשים בדמעה ,נפתח מקורם והזילו דמעה חמה לזכרון נשמת האב או האם
או שניהם יחד שהלכו בדרך כל הארץ ,לרוב בשיבה סובר /.זקנים ושבעי י פ י * הפטורים
מתפילה זאת עמדו ברחבת בית הכנסת וניחשו פי ירד לפני התיבה לתפילת ,גשם״.
כשחלף יום הדמעות הגיע יום השמחה .הנשמות המתות פינו את מקומן למען החיי*
לשמחת התורה שהיא תורת חיי* התחילה פרשת ההקפות ,הקידושי* הריקידים והשירים
בהתלהבות הדתית כנהוג .ככה נהגו בתפוצות הגולה מדורי דורות ,שני ימי חג מספיקא
דיומא .ובארצנו — יצאנו מכלל ספק ולכן ירדו אלינו שמיני עצרת ושמחת תורה כרוכים.
ב
בעטיה של מלחמת הדמים האחרונה טולסל בר־יוסף מביתו וממשפחתו ,נדד ממקום למקום
וסבל עוני ומכאובי* הידיעות המקוטעות הראשונות שהגיעו אליו על אכזריות הגרמנים
ונושאי כליהם כלפי היהודים שנפלו לידיהם הדריכו את מנוחתו .הוא דאג למשפחתו .אמו
החולד* אחיו ואחיותיו האחוזים בכפות האויב כדגים הנאחזים במצודה .הידיעות המזעזעות
הלכו והתמידו ,הלכו ונתאמתו לדאבון לבו של כל יהידי .לפניותיו המרובות אל המוסדות
המקומיים על גורל משפחתו קיבל ידיעה ,רשמית״ לחצאין שכל משפחתו — אם לא ברחו
בהקדם — נהרגו ללא כל ספק .לבו מת והיה לאבן .כי גדול יום ה׳ ומי יכילנו, .היתכן* —
שאל את עצמו במרירות הלב — ,שכל משפחתי הגדולה נהרגה ? היתכן שלא נשאר אפילו
אחד ז היתכן שאת כולם מיגרה חרב האויב המשכלת ז היתכן וכו׳ וכו׳ ז״.״ וספק מדומה
זה הוסיף לעודד אותו מדכאונו הגדול , ,מ י יודע״ — ניחם את עצמו — ,אולי בארץ ישראל
ייפגשו שרידי החרב ,והם יהיה גם אחד או שניים ממשפחתו…״ שביב של תקוה קלושה
זאת הוסיף לשעשעו ולהוליכו שולל ,והוא הוסיף לצפות לנס הגדול ,לפגישה מלאת ההוד
והחרדה כאחת .והרי מספיקא דיומא הוסיפו יום טוב שני של גלויות — הוסיף לסתת חוט
ניחומיו — ומכאן שאין נאמנות עלינו ידיעות אלה הרתחות בתפוצות הגולה .רעיון זה הוסיף
לו עידוד והמריצו לעשות מאמצים למען עלייתו .כך הבריח גבולות ,עבר ארצות ומדינות ,ישב
במחנות ,המתנה״ ,חיכה לתורו וסוף סוף זכה ועלה.
פרשת חיפוש הקרובים — פרשה עגומה עד למאד — נסתיימה ללא כל תוצאות .אותה הידיעה
שקיבל בזמנו נתאמתה כולה להתתו ולשברו .חלף הספק ובאה הוראות המרה במקומה.
גדול כים היה שברו ומי ירפא לו ז אחיו ואחיותיו ,שקיתה לראותם בארץ — ולו אף אחדים
מהם — הנפשות הצרופות בכור האש מרחפות לנגד עיניו.
וכך התהלך בריוסף ברחובות ירושלים אחוז בכנפי הנשמות השרופות באש מזה —
ועמוס לבטי קליטה מזה .לבו רחב משמחה על זכותו לראות בהדר ירושלים והתפתחות ארצנו
ובגידול ישובה מצד אחד ,והתכתץ מצער על משפחתו ועל כל המוני בית ישראל שלא זכו
לראות את הנס שקרה לנו בימינו — מאידך גיסא .המעיק ביותר במצבו זה היה שלא מצא אוזן
יתד למען תנות לה את כאבו .כל אחד עסוק בשלו ,החיים הם בעוצם תסיסת* בניין הארץ
מסיח את הדעת מחורבן קהילות הקודש בתפוצות הגולה .והרי ,דאגה בלב איש ישיחנד,״ כתיב.
ביסוי עז לכאבו העצור בלבו מצא בתפילת ,יזכר״ .כזרם מים אדירים שאחרי הפשרת
השלגים כן זרם מעין דמעותיו של בר־יוסף בעיצומה של תפילת ,יזכר״ .שעה ארוכה עמד
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
168
אתר דעת -מכללת הרצוג
א.
אגיב-י
בתפילה ״איומה״ זאת ,עטוף חרדה ויגון כשהוא מתמוגג בדמעות .הוא התאונן מרד .בקולו
הנדוד והמתפללים כמעט שלא שמו אליו לב״ שכן היום הזה מיוחד הוא לדמעות ,אחד
המרבה ואחד הממעיט .בגמרו את תפילת ״מכר״ ביום הכיפורים אחרי שאדמו עיניו מדמעות,
ד ^ ש כאילו הוקל לו במידת מד* כאילו גמל חסד עם אמו האלמנה ,שלעיניו־ ,קופחו חיי צאצאיה
הנצנים הרכים — באכזריות נוראה באביב ימיהם״.
חג הסוכות עבר .והואיל ואין ספיקא דיומא בארץ ישראל נוהג ,חלו שני החגים שממי
עצרת ושמחת תורה ביום אחד* בליל שמחת תורד ,האתית־ ,בבית הכנסת חגיגית כנהוג /הקפות
וריקודים וגם בר־יוסף משתזר במעגל לכבוד התורה…
״זמן תפילת שחרית מחר בבוקר בשעה שמונה״ — מכריז הגבאי כשהוא משתדל
לשתת להכרזתו צורה חגיגית .״יש להקדים את זמן התפילה — נשמעה קריאת ביניים —
כי אומרים ״יזכור׳ .בר־יוסף בשמעו ,יזכור׳ נהפך מיד לאיש אחר ואתירת מתים אפפתו.
שמחת תורד -סדר ההקפות החל .מצב הרוח בבית הכנסת מרומם וחגיגי .הכל רוקדים
ושמחים וגם בר־יוסף שמח בשמחת התורה .סדר קריאת התורה החל .חתן תורד ,וחתן
בראשית — הכל כנהוג ,ופתאום ״מכר״ נשמע קול דופק על השולחן .השמחה הופסקה בתוקף
שינוי האתירה ,אם כי נראו פה ושם סימני ״התמרדות״ נגד קבלת עול מלכות הדמעות עליהם.
המחויבים עמדו לתפילת ״מכר״ בסביבת ה״עמוד״ ,ובמערב בית הכנסת עמדו אחרים ושתו
ל״חיים״ .חיים ומתת נפגשו ,התחרות בין דמעה לשירה .רגע וגברה יד האבל ,ורגע וגברה יד
השמחה .מעזרת הנשים נשמעו קולות בכי ״רציניים״ ,אשר השכיחו לרגע או הסו הצדה את
שמחת החג .אך האחד והיחמי היה בר־יוסף שהתפשט מחגיגיותו והתעטף שחורים .יצא מעולם
השמחה ונכנס למחיצתן של הנשמות הקדושות שריחפו לנגד עיניו .הוא עמד עטוף בטליתו
וקרא אחת לאחת; נשמת אמי שנהרגה על קידוש השם» נשמת אחי הבכור ,עם משפחתו 1ועוד
הפעם אחי! ושוב אחי הצעיר .אגלי הדמעה התגלגלו על פניו .והנה באמצע הסכם הטראגי הזה
הקורע ל ב ב ו * נשמעו קולות מצהלים וחבורת רוקדים ושרים התקרבה כשבזרועותיהם חבוקים
ספרי תורה .מתפללי בית הכנסת הסמוך נענו לפני שהוזמנו ובאו להשתתף בשמחת התורה
״ברב עם הדרת מלך״ .הם הבקיעו להם דרך ובאו אל הקודש פנימה .הריקודים והשירים מלאי
התלהבות הלהיבו את קהל מארחיהם מתפללי בית כנסת זה ,וקול המון חוגג …תפילת ״מכר*
העגומה נתבטלה בגלל הרוקדים ״ואין העם מכירים לקול תרועת השמחה לקול בכי העם
כ• העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק״ .מעגל המרקדים התרחב ובכיית
״מכר״ הוחרשה ,בבחינת ״מעבירים את המת מלפני הכלה״ .והנה יד נגעה בברייוסף ומשכה
בטליתו לבוא ולהצטרף למעגל השמחים בשמחת התורה .בר־יומף לא הרגיש כמעט ביד המטלטלת
אותו ,רחוק היה מעולם המרקדי* כאבל בין חתנים חתני התורה ,הוא היה שרוי במחיצת בני
משפחתו ,אלה שנהרגו על קידוש השם .עוד לבו בוכה מרה ,והשורה ,שורת הנהרגים ,הנשחטים
והנטבחים על קידוש השם ארוכה היא ומעוררת בלהות זועה וזכרונות מחרידים.
הנה כי כן ,חיים ומתת נפגשו ,שמחה ויגון תחמו ,דמעה וגיל נשקו .צו החיים וצל המתים
נתערבבו .הזכרת נשמות המתים ושמחת התורה החיה כאחת האפשר ? אפשר ואפשר .שמיני
עצרת ושמחת התורה — הישנם עוד שני הפכים גדולים מאלו ? ואף על פי כן ,המציאות
האריךישראלית תוכיח.
www.daat.ac.il