ב .מ ק ו ר ה ת פ י ל ה
בציון המקורות של התפילה ומניעיה ,אין מנוס מחלוקה טיפולוגית ,המזדהית
עם הטיפולוגיה הכללית שבפסיכולוגיה ,אלא שבתחום מצומצם זה של התפי
לה ,ההבדלים הטיפולוגיים ,בין האינטרוורט והאכסטרוורט אינם קיצוניים,
הם בעיקר הבדלים של ד ג ש חזק ודגש קל באספקט זה או אחר של התפילה.
לכן מיון הטיפוסים של מקורות התפילה אינו בא להבליט את הניגודים ש ב י
ניהם ,כי אם את הדירוג מחיצוגיות גמורה עד הפנמה כ מ ע ט מוחלטת .המקור
החיצוני ביותר של תפילה ,המבוסס יותר מאחרים על הסתכלות חיצונית,
ופחות מאחרים — על הרהורים ושיקולים ,הוא היופי של הטבע .כשם שההת־
רשמות ה א ס ת י ט י ת של רוב בני אדם אינה מ ת ב ס ס ת על שיקול ואינה מלווה
שיקול ,כן גם ההתעוררות לתפילה למראה הדר הטבע אינה מלווה הרהורים.
תפילות מסוג זה מעטות בספרות התפילות שלנו .אחדות מברכות השבח
שייכות לסוג זה ,כגון ״שכחו וגבורתו מלא עולם״ .בדרך כלל כוללות ה ת פ י
לות שמקורן הסתכלות בטבע ,יסודות נוספים .פ ר ק ק ד בס׳ תהלים יכול
לשמש דוגמה נאה לסוג זה של תפילות .היקום מעורר במשורר מחשבות
ההופכות לתפילה .הסדר וההתאמה ה ה ד ד י ת של כל חלקי היקום ,מתגלים
לא ל ע י ן האדם ,כי אם ל נ פ ש ו ! השמחה ,השלטת ביקום ,ולבסוף — הש
תלבותו של האדם — היינו ה מ ח ב ר -ה מ ת פ ל ל — ביקום ,לא כאדוניו ,כי אם
כחלק ממנו ,הופכים את המזמור מביטוי התרשמות חיצונית ,לביטוי של
רפלכסיה ,הבאה מהסתכלות .דברי מזמור זה ״מה רבו מעשיך ה׳ ,כלם בחכמה
עשית״ מוצאים את דרכם לתפילת שחרית ,אלא שניתן להיאמר ,שמה שעשה
משורר התהלים כתר לראשו ,עשתה התפילה עקב לרגליה .פרק קד מתחיל
בהסתכלות חיצונית ומסתיים ברפלכסיה .רפלכסיה זאת היא מגעה האחרון
של התפילה עם המציאות החיצונית .ברכת המאורות הולכת בדרכה היא,
הופכת א ת ההסתכלות במציאות ל״מעשה בראשית״ וממעשה בראשית רק
צ ע ד אחד ל״קדושה״ ,ול״מעשה מרכבה״ .בהתפתחות מ ח ש ב ת י ת דומה מ ת א ר
הרמב״ם את התפתחות אהבת ה׳ באדם ע ד לדרגת התפילה ומעבר לה ,אל
המסתורין .״בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הגפלאים הגדולים ויראה
][18
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מקור
19
התפילה
מהן חכמתו ,שאין לה ערך ולא קץ מ י ד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה
תאוה גדולה לידע השם ה ג ד ו ל ״ ) י ס ו ד י התורה פ״ב הל׳ ב( .״שיתבונן האדם״
— הסתכלות חיצונית ,״יראה חכמתו״ — רפלכסיה ,״אוהב״ — מתעורר בו
הרגש ,ו״משבח ומפאר״ — מתפלל ״ומתאוה לידע״ — לחדור לכבשונו של
עולם.
בהסתכלות קוסמית זאת ,אין האדם אלא ״בריה קטנה שפלה אפלה עומדת
בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות״ )שם( .לא כן בשיטתו של רבנו בחיי.
אין הוא מתעלם מההסתכלות הקוסמית ,שהיתר .מאבני הפינה של המחשבה
ה ד ת י ת מ י מ י ר׳ סעדיה גאון ,אלא שהוא רואה כמקור התפילה את יחס ה׳
אל האדם .המניע המרכזי לתפילה הוא לדעתו ״טובות ה׳ על ב ר ו א י ו ״ ) ש ע ר
הבחינה ,הקדמה( .וזו לשונו :״וכאשר נעמוד במחשבותינו על גדולת הבורא
יתעלה ,ועוצם יכלתו וחכמתו ועשרו ,ונסתכל בחלישות האדם וחסרונו,
ושאינו מ ג י ע אל השלמות ,ורוב צורכו ורישו לדבר שימלא מחסורו ,ונבחן
רוב טובות הבורא יתברך עליו ,ושבראהו כמו שבראהו מן החסרון בעצמו,
והוא יש ,וצריך אל מד .ש י ש בו תקנתו ,ולא יגיע אליו ,כי אם ביגיעת נפשו.
וזה מחמלת הבורא עליו ,כדי שיכיר את עצמו ויבחן בכל עניניו ,וידבק
בעבודת האל על כל פנים ,ויקבל על זה גמול העולם הבא ,אשר לו נ ב ר א . . .
כמה האדם חייב לו ,יתברך ,מן העבודה והיראה והשבח וההודאה והתמדת
התהילה״ )שער עבודת הי ,הקדמה(.
האדם ,המשופע בשפע טובות מאת ה׳ ,היה צריך להתעורר מעצמו לעבודה
ולתפילה .אלא מ ה ? כנגד המניעים ישנם מונעים .שלושה דברים מרחיקים
את האדם מלהכיר בטובות ה׳ ומלהודות לו .אחד מ ה ם — ״רוב התעסקם
בעניין העולם ה ז ה . . .ו ה ת א ו ו ת ם . . .מה שנבצר מהם מ ת ע נ ו ג י ו . . .ותקטנה
אצלם הטובות ה ג ד ו ל ו ת . . .ולא יבינו אל פעולות ה ׳ . . .והשני — התגדלם
בטובת ה ׳ . . .ע ד ששבו אצלם רגילות וידועות ,כאילו הן עצמיות להם ,בלתי
סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל י מ י ה ם . . .ושלישית ,מה שמוצא אותם
בעולם ממיני ה פ ג ע י ם . . .ושכחו כי הם וכל אשד להם ,טובות ש ה ט י ב להם
הבורא ,נדבה ו ח ס ד ״ ) ח ו ב ו ת הלבבות ,שער הבחינה ,הקדמה(.
עיני האדם טחו מראות ולבו אטום מהבין את חובתו ,ורק לאחר שיגיע
לבגרות מלאה יבין ,כי נהג בו ה׳ בחסד ,וצוה עליו להתפלל ,כדי שמתוך
התפילה יעמוד על חסדי ה׳ .״מפני שהאדם חייב בעבודת ה׳ מדרך השכל
וההכרה ,ויש בין עת הראות הטובות ,ובין עת שישכיל ויכיר מה הוא חייב
עליהם מן העבודה זמן ארוך ,היתה הערת האדם על מה שחייב בו מן המעשים
־ T .־
ואמונת ה ל ב ב ו ת . . .כדי שלא ישאר בלי דת ע ד ש י ג מ ר ש כ ל ו ״ ) ח ו ב ו ת הלב
בות׳ שער עבודת ה׳ פרק א( .גם דרכו של ר׳ בחיי אל התפילה היא מן החוץ
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דב רפל
20
פנימה ,כדרך הרמב״ם .אלא ,בשעה שאצל הרמב״ם ההתעוררות מביאה
לתפילה ,אצל ר ׳ בחיי התפילה מביאה להתעוררות .ה צ ד השווה שבהם,
ששניהם רואים א ת מקור התפילה מחוצה לאדם.
לא כן ר׳ סעדיה גאון .הרציונאליזם הקיצוני שלו דורש שהאדם יבוא אל
התפילה ע״י דידוקציה ,בהסתמכות מועטת ככל האפשר על נתונים אמפיריים,
גם רס״ג רואה א ת טובות ה׳ לאדם כמקור התפילה ,אלא שהוא מנסח את
הדברים א ח ר ת :״השכל מחייב להקביל כ ל מטיב ,אם בהטבה ,אם הוא צריך
לה ,אם בהודות ,אם איננו צ ר י ו לגמול .וכאשר היה זה מחיובי השכל ,לא היה
נכון שיעזבהו הבורא בעניני עצמו ,אבל התחייב לצוות א ת ברואיו בעבודתו
והודות לו ,בעבור ש ב ר א ם ״ ) א מ ו ג ו ת ודעות ,מאמר ג פ״א( .לדעת רס״ג ,אם
יחשוב האדם מחשבה רציונאלית ,לא יצטרד בכלל לעולם החיצוני ,כ ד י להגיע
לתפילה .ד י לו בתודעה העצמית .אם דקרט ה ע מ י ד א ת התודעה העצמית על
תודעת החשיבה ) (cogito, ergo sumה ע מ י ד רם״ג א ת התפילה על התודעה
העצמית ובשינוי מ ה של דברי דיקרט .sum, ergo oro ,י ח ד עם זד .מודה
רס״ג ,שהאדם אינו ,למעשה ,רציונאלי די צרכו ,ועל כן הוא מודה ,בעל
כורחו ,שהיה צורר במצות תפילה ,כ ד י להביא ייתפילה גם את חלושי השכל.
מצות התפילה ה י א ח ס ד אלוהי .בזכות מצוד .זאת מגיע האדם לבגרות נפשית
ומתוכה הוא מכיר בטובות ה׳ עליו .מצות התפילה מזרזת א ת הבשלתו הנפ
ש י ת של האדם .ע ד כאן רבנו בחיי.
גם ר ׳ יהודה הלוי רואה במצות התפילה ח ס ד אלוהי .לשיטת ר׳ בחיי
מתחלקים חיי האדם לשתי תקופות! תקופת התפילה המעוררת ותקופת
התפילה מ ת ו ו התעוררות .לא כן ר׳ יהודה הלוי .חשיבותן של התפילות
והברכות — בחיי יום יום .גם בלעדי התפילות והברכות מסוגל האדם להכיר
בטובות ה׳ על ברואיו .אלא שמלחמת הקיום מסיחה את ד ע ת ו מהן ,והריהו
בבחינת שיכור ,הנהנה ואינו יודע שהוא נהנה )הכוזרי מאמר ג ,ס י ׳ טו-יז(.
דוגמא לתפקיד זד ,של התפילות רואה ר׳ יהודה הלוי בברכת ״שהחיינו״.
הגדולה שבטובות ה׳ ,שהוא מקיים א ת האדם בחיים — והנה האדם מקבל את
החיים כדבר המובן מאליו ,ואת המוות אינו מעלה על הדעת .באה ברכת
״שהחיינו״ להזכיר לו ,שהוא בן תמותה ,ושרק ח ס ד ה׳ מחייהו)שם(.
ועוד ת פ ק י ד ריגולטיבי חשוב נודע לתפילה .בהתאם לשיטתו הביולוגית
של ר׳ יהודה הלוי קיימת אנאלוגיה מרחיקה לכת בין התהליכים הביולוגיים
ובין החיים הרוחניים .מלחמת הקיום החומרית מרעיבה א ת נפשו של האדם,
והוא זקוק למזון רוחני ומבקש אותו .״הסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף,
מתפלל לנפשו וניזון לגופו ,ו מ ת מ ד ת עליו ברכת התפילה ע ד ע ת תפילה
אחרת ,בהתמדת כוח סעודת היום ע ד ש י ס ע ד בלילה״ )״הכוזרי״ ג ,ס י ׳ ה(.
www.daat.ac.il