ג .ה כ ו ו נ ה
ה כ נ ה ו כ ו ו נ ה .לשתי המלים שורש משותף ,ההכנה היא ראשית הכוונה.
בהכנה האדם משתחרר ממחשבות שאינן קשורות לעניץ התפילה .שיחדור זה
מתקיים הן ביחסו של האדם לעולם החיצוני והן בהיערכות הנפש .אין לומר,
שההבנה היא ניתוק מהעולם החומרי או מהמציאות החיצונית .אדרבה ,ת פ י
לות רבות עוסקות בענייני העולם הזה ,הן בבקשות ,והן בתהילות ותשבחות.
אלא שענייני העולם עוברים תהליך של ספיריטואליזציה ,של מ ת ן צביון
חדש ,המכשיר אותן להיות תפילות .תהליך זה מוכר היטב לכל מי שעסק
בדרך של עיון הלכי או אמנותי בדברים הנחשבים במציאות לעניינים שיפה
להם השתיקה .המצורע מעורר בחילה ,אבל דיני צרעת הם טהורים כדיני
שבת .הספיריטואליזציה שבתפילה היא חריפה הרבה יותר ,כמעט פרדו־
כסאלית .כי מ צ ד אחד ,בעת התפילה ,הבאה מתוך מניע חיצון ,המאורע החי
צון )המצוקה או הישועה( עומד בחריפות רבה מפני התודעה ,ומאידך מתמל־
אה התודעה מציאותו של הי .החוק של הפיסיקה ,ששני דברים אינם יכולים
להיות בזמן אחד במקום אחד ,אינו חל על חיי הנפש ,העולם והי נמצאים כאחד
בלב האדם .דרך זאת של מילוי הלב ע״י המציאות והבורא כאחד מצויה ברוב
פרקי תהלים.
ה ט ה ו ר .כשהאדם מתחיל לחשוב על הקב״ה ועל גדולתו,
השבח
הופכת מחשבתו לתפילה .לא שבח מעשי ידיו של הקב״ה ,הנראים במציאות,
כי אם שבחו של האין־סוף ,המופשט ביותר והמודע רק בקרב לב .וכבר אנו
נמצאים בגבולותיה של המיסטיקה .הנפש מתרוקנת מהמציאות הממשית,
מכל מה שקשור באיזו מידה שהיא באותה מציאות ,ומתפנית למחשבת השם,
הגדולה ,האור ושאר מצויי המחשבה הדתית .גם כאן באה הכנה והזמנה לק
ראת הכוונה .אלא שהבנה זאת אינה בספינת העולם החיצוני ,כי אם בהדחתו.
האפשרית הדחה מ ד ע ת ? היוכל אדם לשלוט במחשבתו ולכוונה כאוות נפשו ?
שאלה זאת העסיקה הרבה את המיסטיקנים ,ואחד מהם א ו מ ר :״כל עוד אין
ענן השכחה בינינו ובין העולם כולו ,רחוקים אנו מאלוהים .וכשאני א ו מ ר :׳כל
העולם כולו׳ איני מתכוון לברואי עולם הבודדים ,כי אם גם לכל הקשור בהם.
][21
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דב רפל
22
בין שהנך חושב עליהם כעל בריות חומריות ,ובין כעל יצורים רוחניים ,בין
שאתה חושב על מצבם ,ובין על מעשיהם ,על טובתם או על רעתם .בקיצור,
יש להסתיר את הכל מ ת ח ת לענן השכחה.
אמנם לפעמים רצוי לחשוב על היצורים הבודדים ,מה הם ומה מעשיהם,
אולם במקרה זה ,אין למעשה כל תועלת במחשבה זאת .כי הזכירה והחשיבה
על דבר מהדברים משפיעה השפעה רוחנית .עיני רוחך מתרכזות בדבר
הנחשב ,בדומה לעיני הקלעי המכוונות אל ה מ ט ר ה . . .ובגלל זה ,כל עוד
הנך נותן דעתך על דבר ,שאינו האלוהים ,הרי אתה מתרחק מ מ נ ו ״ ) ע נ ן העדר
ה ד ע ת Cloud of Unknowingפרק ה( .גם ההכנה תלויה בסיעתא דשמיא.
על כן צריך לבקש עליה ולהקדים לתפילה ״תפילה קודם התפילה״.
כ ו ו נ ה מ כ ו ו נ ת .מהשרש ״ כ ו ך נגזרה המלה ״מכון״ ,המציינת דבר
מבוסס ,שאינו זז ממקומו .מהשרש ״ כ ו ך נגזרה המלה ״כיוון״ ,הקשורה בתנו
עה .״הכוונה״ וה״כיווך יש להם צד משותף .הכוונה אינה התרכזות בלבד.
להתרכזות י ש לא רק נושא ,האדם המתרכז ,אלא גם מושא ,העניין שעליו
מתרכזת המחשבה .במחשבה המדעית ,המושא של ההתרכזות נחשב לנושא
שלה ,על כן נקראת מחשבה זאת אובייקטיבית .במחשבה הדתית ,האדם אינו
נעלם מהתמונה ,המחשבה מכוונת מן הנושא אל המושא .בתפילת הבקשה
מופיעים שלושה — האדם ,העולם והי ,בשבח הטהור — שניים ,האדם והי .אבל
אין אנו מעלים על הדעת את התפילה שבה מופיע האדם בלבד.
ת ש ו מ ת ל ב ו ר י כ ו ז .החזרה המתמדת על דברי התפילה גורמת להש־
תגרות התפילה ול״אמירה״ בהיסח הדעת .״אפ תתפלל בהנעת שפתיך ופניך
אל הכותל ואתה חושב במקחך ובממכרך ,ותקרא התורה בלשונך ולבך בבניין
ביתך ,מבלי בחינת במה ש ת ק ר א ה ו . . .לא )אל( תחשוב ,שהגעת לתכלית ,אבל
תהיה אז קרוב ממי)לאלה( ,שנאמר ב ה ם :׳קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותי
הם׳ ״ )מור־ נבוכים ח״ג פ׳ נא( .כיצד יש להבין את ה״בחינה״ ,שעליה מדבר
ה ר מ ב ״ ם ? הדרישה המינימלית היא לתשומת לב ,למתן הדעת על הדברים
היוצאים מן הפה .אולם ברור ,שתכלית הכוונה אינה תשומת הלב ,כי אם
התרכזות ,וכמאמר הרמב״ם ״יפנה את לבו מכל המחשבות ,ויראה עצמו כאילו
עומד לפני השכינה״ )הל׳ תפילה פ״ד ,הלי טז(.
ת ו כ ן ה כ ו ו נ ה .אפשר להבין את הכוונה בכוננות הנפש לקראת התוכן
העומד לבוא ,ולהגדירה בעיקר ע״י הגדרה שלילית ,כניגודה של האדישות.
בדרך זאת ,כמצבה של הנפש המהכה לתוכן ,הגדיר את הכוונה קאנט באמרו:
״הכוונה היא מצב של כוננות נפשית לקראת קבלת הלך מחשבה דתי״.
אולם גדולי המתפללים היהודים דאו בכוונה גם תוכן ,ולא עוד אלא שלימדו
להבחין בין הכוונה לקראת התפילה ובין הכוונה בעת התפילה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
הכוונה
23
)א( ה כ ו ו נ ה ל ק ר א ת ה ת פ י ל ה .ר׳ יהודה הלוי מתאר את החסיד
המתכונן לתפילה ,ויש לנו יסוד לשער שתיאור זה מכיל לא מ ע ט קוים אוטו־
ביוגראפיים :״ומישר כלי המחשב ומפנה אותו מכל אשר קדם מהמחשבות
העולמיות .ומצוה המדמה להמציא ההידור שבצורות הנמצאות אצלו בעזר
הזכרון ולדמות אליו העניין המבוקש ,כמו מ ע מ ד הר סיני ומעמד אברהם
ויצחק בהר המוריה ,וכמו משכן משה וסדר העבודה וחול הכבוד בבית המק
דש ,וזולת זה ה ר ב ה ״ ) ה כ ו ז ר י מאמר ג ,סי׳ ה( .יצורי דמיון אלה אין להם כל
קשר עם תכנה של התפילה .הם תכנים ,אשר אם יופיעו בעת התפילה עצמה,
יסיחו את דעת המתפלל וישיגו ההיפך ממטרתם ,אך כהכנה הריהם רצדים.
)ב( ה כ ו ו נ ה ב ע ת ה ת פ י ל ה .ר׳ יהודה הלוי כ ו ת ב :״וכן יעלה
החסיד על לבו עניין כל ברכה ,ויבין הכוונה מ מ נ ה )שלה( ,ומה שהוא נתלה
)קשור( בה .הנה יצייר ב״יוצר המאורות״ סדר עולם העליון וגודל האישים
ההם וגודל תועלתם ,ושהם אצל בוראם כקטן ש ב ר מ ש י ם . . .יחשוב בזה )כך(,
כדי שלא יגדלו בעיניו המאורות ,ויסיתהו השטן בקצת דעות אנשי הרוחניות
)כיתה מכיתות הכופרים( ויעלה בלבו ,שהם מזיקים ומועילים ב ע צ מ ם . . . .וכן
יתן אל לבו ב״אהבת עולם״ הדבק העניין האלוהי )השכינה( בעדה המוכנה
ל ק י ב ו ל ו . . .ויסמוך לזה קיבולו'התורה בקריאת שמע .ואחר כך ,במה שכולל
״אמת ויציב״ מהעניינים הנמרצים )הסמוכים( לקבלת ה ת ו ר ה . . .ואחרי כן
מסדר הקשרים )עיקרי האמונה( ,אשר בם י ש ל מ ו ) י ג י ע ו לידי שלימות( קשרי
היהודים .והוא ,שיודה באלוהותו יתברך ובקדמותו ובהשגחתו על אבותינו,
ושהתורה מ ע מ ו . . .ומי שהשלים כל אלה בכוונה גמורה ,הוא ישראל אמתי״
)הכוזרי מאמר ג ,סי׳ יז(.
כ ו ו נ ה כ ו ל ל ת ו כ ו ו נ ה מ פ ו ר ט ת .בין התפילה מן השפה ו ל ח ת ,
ללא כל כוונה ,ובין התפילה המלווה כוונה מפורטת ,ריכוז המחשבה בכל
מלה — עומדת התפילה מתוך כוונה כוללת .הכוונה בתפילה זאת אינה במש
מע המלים ,כי אם בעבודת ה׳ .הבורות בשפה העברית גרמה ,שגם שלומי
אמונים לא יכלו להגיע בתפילתם לכוונה מפורטת .ובנפש מתפללים אלה,
ברובם בקרב החסידות הדרומית ,היה מרחק רב בין תכנה של התפילה
שבלב ובין התפילה שבסידור .יותר משהושפע האדם על ידי הרוחניות שב
סידור ,הושפע על ידי האביזרים הגשמיים של התפילה ,בית הכנסת ,הטלית,
התפלין ,הסידור וכוי ,לקראת מצב נפש של תפילה בכוונה.
כ ו ו נ ת ״ כ ו ו נ ו ת ״ .הקבלה הכניסה משמעות חדשה ,סודית ,לכוונת
התפילה .המשמע המילולי של התפילה הוא רק הצד החיצון של תוכן התפי
לות .תוכנן הפנימי ,האמיתי ,הוא בגדר סוד כפול ,חכמה נסתרת רשומה
בכתב סתרים) .א( מספר המלים בתפילות ש ו נ ו ת ,ראשי התיבות וסופיהן,
1
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
דב
24
רפל
מלים וביטויים ,רומזים לפסוקים ,לשמות ולרעיונות חשובים בקבלה) .ב( י ת
רה עליה ד ר ג ת כוונת השמות והייחודים .שמות ה׳ וכינוייו המופיעים בתפי״
לות ,ובפרט בתפילות ע מ י ד ה )״שמונה עשרה״( מכוונים כנגד שמותיו השונים
של ה׳ הרמוזים בצירופי אותיות מפסוקי התורה .מובן ,שגישה זאת לתפילה
חייבה יחס מיוחד אל נוסח התפילות .אם לפי ההלכה נוסחאות תפילה רבות
כשרות במידה שווה ,רואה הקבלה א ת כל ערכה של ה ת פ י ל ה בנוסחאות מסויי־
מות דווקה ,כי רק בנוסחאות אלה אפשר ל״כווך ,במובן הקבלי של המלה.
ה כ ו ו נ ה ה ש ל מ ה .י ש שכוונתו של אדם רצויה ,ומעשיו אינם עולים
בידו .הוא מתכוון ,אבל אינו מכוון .לכוון — לקשר שני דברים אשר היו נפר
דים ,בקשר העושה אותם חטיבה אחת .על ידי צירוף המתכוון והמכוון נוצר
דבר חדש ,מורכב יותר ומתוקן יותר .כך קשורים זה בזה הכוונה הנכונה
ותיקון העולם ,וכמאמר הרב קוק! ״ ת ח י י ת הכוונה היא תחיית העולם״
)אורות המוסר עמ׳ קכד(.
מידת הדין ומידת הרחמים
מכוח מה בא המתפלל אצל ה׳ ו מ ב ק ש ? השורש של המלה ״תפילה״ רומז
לפלילים ,לדין .המתפלל־המבקש בניגוד למתפלל־המהלל דואה עצמו עומד
לפני כיסא הדין .הרב יוסף היינמן גילה ב־ 34תפילות הנזכרות בתלמוד
ובמדרשים צורות לשון ומבנה הלקוחות מסדרי בית הדין ,והוא מוצא בהן
חמישה שלבים עיקריים המקבילים לסדר ה ד י ן ! הפנייה ,הטיעון ,הבקשה,
צידוק הדין ,מ ת ן סימן שהתפילה נתקבלה )מתוך הרצאה בכינוס העולמי
השלישי למדעי היהדות ,ירושלים ת״ו ,תשכ״א( .גם השורש של המלה ״תפי
לה״ וגם צורות הלשון השאולות מ ש פ ת בעלי הדינים ,אינם מחייבים א ח
המסקנה ,שהתפילה היא ת ב י ע ת האדם לצדק .כי יש מ ש פ ט בין אדם לחברו,
ויש מ ש פ ט בין אדם לשופטו .במשפט שבין אדם לחברו ,הנאשם יזכה בדין
אם יוכיח צדקתו .לא כן ,כש״הוא הדיין ,הוא העד ,הוא בעל דין״ ,כי במקרה
זה זיכוי האחד הוא הפסדו של השני .על כן ,מישור הדיון אינו מוכרח להיות
דווקא מישור הצדק ,הוא יכול להיות גם מישור הרחמים .העברת הדיון ל מ י
שור הרחמים מעידה ,שבעל הדין מודה באשמתו ,והוא מקווה שיגהגו בו
לפנים משורת הדין .על יסוד מה הוא מקוה ליחס ז ה ? ייתכן שבעל הדין
1יש ב״ברוך שאמר״ פ״ז תיבות ,על שם ״ראשו כתם פז״ …א ו מ ר ו ע ו ש ה —
ומתקן ב״בינה״ ,ג ו ז ר ו מ ק י י ם — ב״חסד״ …מ ר ח ם על ד,א ר ץ — במדת
ה״דין״ …מ ר ח ם על ה ב ר י ו ת — שמוציאה הארץ ,כי הם ״תפארת״ בניר״ ש כ ר
ס ו ב לי ר א י ו — הם ב׳ מדות ,״ימין -ו״שמאל״ …ש מ ו — עולה רצון והוא
•מקור״ הכל )״שמו״ בגימסריא ״רצון״ ובגימטריא ״מקור״(.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
25
הכוונה
תומך יתדותיו במידותיו של הדיין ,הידוע כרב חסד כלפי כל אדם ,וייתכן
שהוא בוטח ביחס האהבה והחסד שהוגה הדיין כלפי הנידון בלבד .המידה
הראשונה נקראת רחמים ,והיא כלפי כל העולם כלו :״ורחמיו על כל מעשיו״,
״הזן את העולם כ ל ו . . .ברחמים״ ,״המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים״.
המידה השניה היא מ י ד ת ה א ה ב ה :״הבוחר בעמו ישראל באהבה״ ,״ א ש ר . . .
צונו לברך את עמו ישראל באהבה״ .מ י ד ת אהבה זאת אף היא יכולה להתבטא
ברחמים ,לא ברחמנות ,אלא ״כרחם אב על בנים״ .המתפלל היהודי אינו רוצה
לעמוד בתפילה בשורה א ח ת עם ש א ד באי עולם .הוא שייך ל״עם אחד״ ,״גוי
אחד בארץ״ ,ועל ייחודו הוא בוטח .הפילוסופים — אין דעתם נוחה מזה,
שמייחסים להקב״ה תכונות נפש אנושיות כאהבה ורחמים .אולם פילוסופיה
לחוד ותפילה לחוד.
לדעת המתפלל ,לא רק התורה והנביאים מכריזים על אהבת ה׳ לעמו.
ההיסטוריה מ ע י ד ה ומכריזה על אהבה זאת בקול גדול שאינו פוסק .״עזרת
אבותינו אתה הוא מעולם ,מגן ומושיע לבניהם אחריהם בכל דור ודור״.
מעולם ועד עולם נוהג הקב״ה בעמו מתוך אהבה .הפילוסופים יכולים למצוא
את האהבה בסדר עולם ,תופשי התורה — במתן תורה ,אבל העם ,שאינו לא
בזה ולא בזה ,מוצא אותה בגורלו ,גורלה של אומה המשולה לכבשה הנתונה
בין שבעים זאבים ,ורק רחמי ה׳ ואהבתו מצילים אותה מהיות טרף לשיניהם.
ועל כן מאורע־הדגם שבהיסטוריה הוא בעיני העם ובעיני בעלי התפילה ,לא
מעשה בראשית ולא מ ת ן תורה ,כי אם יציאת מצרים.
רעיון הבחירה הוא חסר משמעות בעולם של אלים לאומיים .רק בעולם של
אל אוניברסאלי יתכן עם נבחר .ברוב התפילות מופיעה האוניברסאליות כרקע
להבלטת הבחירה .דוגמא ל כ ך ) :א( עלינו לשבת ל א ד ו ן ה כ ל . . .ש ל א
ע ש נ ו כ ג ו י י ה א ר צ ו ת ״ ) .ב( ״הודו על א ר ץ ו ש מ י ם .וירם קרן
ל ע מ ו ״ .ת פ י ל ת ימים נוראים היא אחת המעטות שבה ה׳ פעיל כאלוהי
העולם כולו ,וגם עוברת ה ת פ י ל ה מ״ובכן תן פחדך על כל מעשיך״ אל ״ובכן
תן כבוד לעמך״.
בשעה שמחברי התפילות באו לבטא את שבחו של מקום ,מצאו לפניהם
ש ת י דרכים ,את שבחו של בורא עולם ,ואמרו :בא״י אלהינו מלך העולם״,
ואת שבחו של אלוהי י ש ר א ל :״בא״י אלהינו ואלהי אבותינו״.
המשמעות האוניברסאלית של המלה ״העולם״ היא כפולה .בלשון המקרא
מובנה ״נצח״ )פרט אולי לקהלת ג ,יא( ,בלשון חכמים ,כבלשוננו ,מובנה
״יקום״ ,וכן ״מלוך על כל העולם כלו״ .ונראה ,שמובן המלה ״העולם״ בברכה
מובנו ״יקום״ ,כי בתקופת אנשי כנסת הגדולה נהגו לציין את הנצח ע״י
״לעולם״ או ״מעולם״ .וכן יש להבין דברי הברכה ״שכחו וגבורתו מלא עולם״.
www.daat.ac.il