יששכר
יעקבסון /תל־אביב
מ מ ס כ ת ה ר ע י ו נ ו ת של ה ס י ד ו ר
רוב פירושי הסידור הנפוצים עשרים להעשיר את ידיעותינו על מקורות
התפילה ,אך ה צ ד הרעיוני מוזנח בהם לעתים קרובות או נ י ת נ י ם הסברים
בדרך הקבלה והמסתורין .לדעתנו צריך לעמוד יותר על האידיאות העיקריות
שבתפילה וזה גם יעמיק את הכוונה בה.
בסעיפים אחדים ,שונים זה מזה בהיקפם ובמשקלם הרעיוני ,נעמוד בקצ
רה ואפילו לא נגע בכל הרעיונות הנשגבים שבסידורנו על הצד האידיאי של
תפילותינו .כמובן לא נוכל למצות את הכל.
בגישות
)א( ה ר ג ש ת ה ק י ר ב ה ו ה ר י ח ו ק
מ ש ל י מ ו ת של ה מ ת פ ל ל
בשעה שאדם מתפלל הוא מנסה להתקרב אל הי ,אך יחד עם נסיון זה הוא
מ ר ג י ש בעמקי לבו מה רב הוא המרחק בינו ובין בורא העולם היושב בשמים
ממעל.
כ י צ ד יכול להביע שיר אחד את ההדגשה של מרחק וקירוב כאחת אפשר
לראות בהתבוננות קלה בפיוט ״ א מ ן עולם״ ש ב ת ח י ל ת הסידור.
בשש השורות הראשונות מדובר על ה׳ בצורה אובייקטיבית ובארבע האח
רונות מדובר עליו ביחס לאדם המתפלל .השינוי הזה משימוש בגוף שלישי
בלבד לשימוש בכינוי בגוף ראשון של המשורר — הוא הרבה יותר מאשר
עניין של צורה .כאן מתגלים לפנינו האיחוד וההשלמה בין האלוהות שבהשגת
שעל ידה מתעוררים בנו רעיונות נעלים על מהות הי— ובין האלוהות המור
גשת כקרובה לנו .ללא מ ע ב ר מ ש ת פ כ ת הגפש ומגלה א ת הקירבה הרגשית
לה׳ .המלה המחברת את שני החלקים היא המלה ״והוא״ .נעמיד ,איפוא ,זז
לעומת זו ש ת י שורות מהחלק הראשון לעומת ש ת י שורות מהחלק השני .איזו
הכרה מביעים החרוזים של החלק הראשון ז כשאנו אומרים או ש ד י ם :
״והוא היה והוא הווה /והוא יהיה בתפארה
והוא אחד ואין שני /להמשיל לו להחבירה״
שומעים אנחנו על נצחיות ה׳ ועל יחודו המוחלט .החרוזים האלה מסכמים
][65
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יששכר יעקבסון
66
אח הקודמים ,שבהם מדובר על קיומו לפני בריאת העולם וגם אחרי כלות
הכל .הוא למעלה מן הזמן ומן המקום .הוא מ ה שקוראים ״טראנסצנדנטי״.
ואיזה עולם עשיר של חוויה והרגשה מתגלה לפנינו בשתי השורות של
החלק השני שגם בו מופיעה המלה ״והוא״!
״והוא אלי וחי גואלי /וצור חבלי בעת צרה
והוא נסי ומנוס לי /מנת כוסי ביום אקרא״.
״גואל״ הוא הקרוב אשר עליו לדאוג לבן משפחתו הנמצא בצרה ,ומעין
קירבה זו מורגשת ומובעת כאן ,מ מ ש א י נ ט י מ י ו ת בין היציר ובין היוצר .ובכך
ההתחלה והסיום של השיר משלימים זה את זה .״אדון עולם״ הוא הרחוק —
יכול גם ל ה י ו ת :״ה׳ לי לא אירא״ ,השכינה יכולה להיות שכנה לאדם.
דוגמה אחרת של קירבה ומרחק לה׳ אנו מוצאים בנוסח הברכות ,הן בבר
כות המצוות והן בברכת הנהגין .בוודאי כאשר טבעו חכמים את מ ט ב ע הבר־
כות הקפידו על כללי הדקדוק והתחביר — מפליאה היא אם כן החריגה
בנוסח הברכות המתחילות בלשון נוכח ומסתיימות בלשון נ ס ת ר :״ברוך
א ת ה ״ בהתחלה ,ואחר כך ״ א ש ד ק ד ש נ ו ״ או ״ ב ו ר א . . .״ .
נבדוק את ההסברים המוצעים ליישוב הקושי.
)א( ה ה ס ב ר ה ה ל כ ת י :על נוסח הברכה נחלקו חכמים בתלמוד הירו
שלמי )ברכות פ״ט ,ה״א( :״רב אמר צריך לומר ׳אתה׳ ושמואל א מ ר אינו
צריך לומר ׳אתה׳ ״ .ב״אנציקלופדיה תלמודית״ )כרך ד ,ע מ ׳ רצב( ה ע י ר ו :
״וכתבו ראשונים שלפיכך תיקנו חכמים לומר בשניהם — בלשון נוכח ובלשון
נ ס ת ר — ׳ברוך אתה׳ כרב ויאשר קדשנו׳ כשמואל״ .אבל התמיהה במקומה
עומדת ,כי במקרים אחרים שהם רצו להתאים את נוסח התפילה כדעת שניים
או יותר ,לא התהווה ק ו ש י ל ש ו נ י ) .כגון בדוגמה הידועה ביותר של
״מודים דרבנן״ — עיין סוטה מ ,ע״א( ומשום כך אין היישוב הזה של ההלכה
מ נ י ח את ה ד ע ת לגמרי ,אלא כנראה נרמז כאן דבר יותר עמוק.
)ב( ה ה ס ב ר ב מ ח ז ו ר ו י ט ר י )עמ׳ :(56״לכך אנו אומרים על כל
ח ת י מ ת ברכה וברכה ׳ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך ה ע ו ל ם ׳ — כאדם המדבר
לפני ה מ ל ך פ ה א ל פ ה ,ובאמצע הברכה מברכים אנו כ מ ו ע ל י ד י
ש ל י ח שאינו אומר בא״י אמ״ה ש ב ר א ת פרי הגפן וכן יאשר בחר בנו׳
ולא ש ב ח ר ת בנו וכן הרבה .והן טעמן של הדברים ,שכך אמר דוד )תהלים
טז ,ח( :׳שויתי ה׳ לנגדי תמידי ,כלומד היתד• יראתו על פני ומראה אני
בעצמי כאילו שכינה שרוייה כנגדי .וכתוב )יחזקאל ג ,יב( :׳ברוך כבוד ה׳
ממקומו׳ ,בלומר יתברך שמו במקומו של מעלה שאין אנו יודעים מקומו,
הרי שאינו מראה עצמו כאילו הוא לפני שכינה .והאיר יתכנו שני מקראות
הללו ? אלא כך מ ש מ ע ו ת ם :כשאדם מזכיר שמו ש ל הקדוש אומר ׳שויתי ה׳
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממסכת
ה ר ע י ו נ ו ת של ה ס י ד ו ר
67
לנגדי ת מ י ד ׳ וצריך להראות עצמו כאילו הוא לפניו מ ד ב ר אליו פה אל פה,
אבל כשמברכים את הברכה לאחר שהזכרנו השם א ו מ ר :׳ברוך כבוד ה׳
ממקומו׳ וצריך לברך כמו על י ד י ש ל י ח ׳בורא פרי הגפן׳ ,׳נותן ה ת ו ר ה ׳ . . .״.
המושגים ״פה אל פה״ ו״על ידי שליח״ מזדהים עם המונחים קירבה וריחוק.
אגב גילה כאן בעל מחזור ויטרי על פי ה מ ד ר ש א מ ת עמוקה על מהות יחסנו
לה׳ .קיימים כאילו שני קטבים בנשמת ה מ ת פ ל ל :בכלל הוא רוצה לדבר אל
ה׳ ״פנים אל פנים״ ,להתקרב אליו ,אך אחרי שכבר התחיל בכך ,באה י ר א ת
הכבוד ומלמדת אותו להירתע ,שאי אפשר ל ד ע ת מ מ ש את מקומו ועניינו של
*כבוד ה׳״ .שני הפסוקים אינם סותרים אלא משלימים זה א ת זה ומגלים לנו
ש ח י בחינות הכרחיות של החוויה הדתית.
)ג( ה ס ב ר י ם ד ו מ י ם ע ל פ י ר ב נ ו ב ח י י ו ה ר ש ב י א :ע מ ד
נו על הגישות השונות של ה מ ת פ ל ל המובעות בניגוד הפסוקים ״שויתי
ה׳ לנגדי״ מכאן ו״ברוך כבוד ה׳ ממקומו״ מ כ א ן :מפרשים אחרים מסבירים
את הצורך להתפלל גם בנוכח וגם בנסתר בזה ,ש ה ק ב ״ ה לפי מהותו וציר־
רו בלב המתפלל מגלה את עצמו כך .וכן כ ת ב ר ב נ ו ב ח י י :״אעפ״י שהוא
נסחר ונעלם — נגלה הוא ונמצא בלבות ,והוא כעניץ נוסח הברכות שתיקנו
׳ברוך אתה׳ לנוכח ויאשר קדשנו׳ נ ס ת ר )פירוש לפסוק יה׳ א י ש מלחמה׳(״.
דומה ויותר מפורטת היא ההסברה של ה ר ש ב * א :״למה נוסח הברכות
כמדבר לגגלה ונסתר ? אמנם י ש טעם נגלה וגדול התועלת והוא :לפי ש כ ב ד
י ד ע ת ששני יסודות עצומות יש ,עליהם נ ב נ ה הכל .האחד לדעת שהוא יתברך
מ ח ו י י ב ה מ צ י א ו ת ושאין ספק בזה כלל ,והשני שאין א מ י ת ת ו מ ו
ש ג ת כ י א ם ל ע צ מ ו י ת ב ר ך ל ב ד .והוא במציאותו נ ג ל ה ,ובא
מ ת מהותו נ ס ת ר ו נ ע ל ה מ ן הכל .וכדי לקבוע שני הפינות הללו בנפ
שותינו ,על כן קבעו נוסח הברכות בנגלה ו ב נ ס ת ר :׳ברוך אתה׳ כמדבר עם
מ י שהוא נמצא מפורסם אצלו ע ד שהוא מ ד ב ר פנים אל פ נ י ם ! וכדי שלא ת ש
תבש המחשבה ,שהוא יתברך נמצא כמציאות שאר הנמצאים ושיש יחוס בין
מציאותו למציאותם ,קבעו לומר מ י ד יאשר קדשנו במצותיו׳ לקבוע בנפשו־
תינו ,שאף על פי שהוא נמצא מפורסם ,מהות מציאותו נסתר ונעלם ,שאי
אפשר לדבר בו רק על דרך נסתר ׳ברוך ה ו א ״ )תשובות חלק ה ,סימן נב(.
מכאן גם הסבר והארה לנוסח ההודיה בברכת הזימון ובשמיעת שם ה׳
בברכה שאין רוצים לצאת בה ידי ח ו ב ה :״ ב ר ו ך ה ו א ו ב ר ו ך ש מ ו * .
גם כאן מובעות בקיצור נמרץ ש ת י ה ה כ ר ו ת :הוא ,השם יתברך ,נשאר גסתד
לנו לפי מהותו ,אך יש דרך להתקרב אליו ,כי הוא חי בלבות בני אדם המסו
רים לה׳ וכל אחד יכול לתפוס משהו מהאלוהות על פי ציוריו בדמיונו עליה
ועל פי יחס ה׳ לבני האדם .רק בתקופה ה מ ש י ח י ת ייעלמו המתח והמרחק הל־
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יששכר יעקבסון
68
לו בין מהותו ושמו ,כפי ש י ע ד הנביא זכריה )יד ,ט( :״והיה ה׳ למלך על כל
הארץ ביום ההוא יהיה ה ׳ א ח ד ו ש מ ו א ח ד ״ .
למען השלימות נעיר עוד ש י ש מפרשים שאינם רואים שום קושי בנוסח
הברכה במעבר מגוף שני לשלישי .אלה דברי בעל ספר כ ל ב ו )כלל א(:
״ומצינו על עניין הברכה שתיקנו חכמים בתחילת הברכה מ ד ב ר אדם לנוכח
הבורא יתברך ש א ו מ ר :׳ברוך אתה׳ ולבסוף מברך שלא לנכח שאומר אשר
קדשנו׳ היה לו לומר יאשר קדשתנו׳ ,א ס מ כ ו ה ו ר ב נ ן א ק ר א )סגנון
חז״ל מסתמך על לשון המקרא( שבמזמור ׳תהלה לדוד׳ ד כ ח י ב :׳יודוך ה׳ כל
מעשיך וחסידיך יברכוכה׳ והדר )ואחר כך( הוא א ו מ ר :׳להודיע לבני האדם
גבורותיו וכבוד הדר מלכותו׳״.
נוסיף עוד דוגמה להנחתנו שבתפילה קיימים זה על י ד זה מרחק וקירוב.
הפעם תדריכנו הערה קצרה ב ר מ ב ״ ן לתורה ,הוא מעיר )שמות טו ,כו(:
״והנני מ א י ד עיניך כי כל ברכה ש י ש בה מלכות היא כן ,שחלקו כבוד למל
כ ו ת . . .והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנוכח״.
וזה פשר ד ב ר י ו :בסדר של ברכות מתחילים בלשון נוכח )״ברוך אתה״(
ורק אחרי הזכרת מ ל כ ו ת ) ״ מ ל ך העולם״( עוברים לגוף שלישי ,כי המושג מ ל
כות כאילו משרה עלינו מ צ ב של נתין אל מלכו שהוא מרוחק מ מ נ ו :אך
בברכה הסמוכה לחברתה מתפללים או מברכים בלשון נוכח .על פי הכרה זו
אנו מבינים מבחינה סגנונית את מבנה ברכת המזון :ברכה ראשונה אחרי
הזכרת מלכות היא כולה בגוף שלישי ) ״ ה ז ן . . .ה ו א נ ו ת ן . . .ו מ פ ר נ ס . . .
ומטיב״( :אך ברכה שנייה ושלישית כולן בגוף ש נ י ) ״ נ ו ד ה ל ך . . .ש ה נ ח ל ת . . .
ש ה ו צ א ת נ ו . . .ש ח ת מ ת . . .ש ח נ נ נ ת נ ו . . .אנחנו מודים לך״ :״ ר ח ם . . .רענו ,זו־
נ נ ו . . .הרויחנו״(.
תופעה זאת אגו מוצאים גם בסדר ברכות קריאת שמע .נתחיל ב ע ר ב י ת :
)א( ברכה ראשונה בגוף שלישי ) * מ ע ר י ב . . .פ ו ת ח . . .משנה״(! )ב( ברכה
שגייה בגוף שני ) ״ א ה ב ת . . .למדת״( .בשחרית אפשר ש י ט ע ן הטוען כי אין
תוקף לכלל הזה ,שהרי בברכה ראשונה מופיעה על י ד גוף שלישי)״המאיר…
המחדש״( גם פנייה בגוף שני )״רחם ע ל י נ ו . . .ת ת ב ר ך . . .ועל מאודי אור
שעשית״( ,א ך בסידור ר ב ס ע ד י ה ג א ו ן א נ ו מ ו צ א י ם את נוסח
הברכה ללא קדושה בזו הלשון :״יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא
את הכל המאיר לארץ ולדרין עליה ברחמים רבים וטובו מחדש בכל יום
ת מ י ד מעשה בראשית בא״י יוצר ה מ א ו ר ו ת ״ ) ה ו צ א ת מקיצי נרדמים עמ׳ יג(.
בברכה השנייה שלפני קריאת ש מ ע של ש ח ר י ת שוב אנו מוצאים ש ל י ט ה גמו
רה של שימוש בגוף שני ) ״ א ה ב ת נ ו . . .ח מ ל ת . . .ת ח נ נ ו . . .רחם ע ל י נ ו . . .
ותוליכנו קוממיות ל א ר צ נ ו . . .ובנו ב ח ר ת . . .״ ( .
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממסכת
ה ר ע י ו נ ו ת של ה ס י ד ו ר
69
גם בעמידה )שמונה עשרה( כללו של הרמב׳ץ מתאמת .בברכה ראשונה
לכאורה אין מלכות )״מלך העולם״(״ אך ב ע ל י ה ת ו ס פ ו ת מעירים )בר
כות מ ,ע״ב ד״ה ״אמר אביי*( ן ״אלהי אברהם הוי כמו מלכות ,דאברהם אבינו
המליך הקדוש ברוך הוא על כל העולם שהודיע מ ל כ ו ת ו ״ — ולכן הפעלים
הם בגוף שלישי ) ״ ג ו מ ל . . .ח ו כ ר . . .״( ,ובכל הברכות הבאות אנו מוצאים
פניות בגוף ש נ י ) ״ א ת ה ג ב ו ר . . .מי כ מ ו ך . . .ונאמן א ח ה ״ או ״אתה ח ו נ ן * . . .
י ת ק ע בשופר* ע ד ״שים שלום״(.
הרמב״ן בהערתו הקצרה פקח עינינו להבין א ת ה מ ב נ ה הסגנוני ש ל כל
סדר ברכות על פי העיקרון של מרחק וקירבה לה׳ .אך אין כלל בלי יוצא
מ מ נ ו :בסדר ארבע הברכות שלאחר קריאת ההפטרה הברכה הראשונה מ ת ח י
לה בהתאם לכלל בגוף שלישי )״המדבר ומקיים שכל דבריו״( ,אך חוזרת
אח״כ לגוף ש נ י ) ״ נ א מ ן א ת ה ה ו א . . .ד ב ר י ך . . .אתה״( .ש א ד הברכות ש ב ס ד ר
הן בגוף שני כרגיל.
גם בברכות בודדות אחרות ,המתחילות ב א י י אמ״ה ובגוף שלישי ,נכמנא
לפעמים מ ע ב ד לגוף שני באמצע הברכה )קידוש לשבת וליו״ט ,הבדלה בין
קודש לקודש ,גאולה של ליל פסח(.
בסיום סעיף זה נ ע י ר עוד על המליצה ״אבינו מלכנו״ הנאמרת בכמה ת פ י
לות וגם ב״עמידה״ ,ש״אבינו״ מ צ י ץ את הקירבה כמו של אב לבן וימלכנו*
את המרחק של ע ב ד מאדוניו ,וכן בפיוט העתיק ״היום הרת עולם* ז *אם בב־
נים ר ח מ נ ו . . .ו א ם כעבדים עינינו לך תלויות״.
)ב(
ה נ י מ ו ק ״ ל מ ע ן ש מ ו ״ ו ה ה ס ת מ כ ו ת על ״ ח ס ד ה׳״ ב ת פ י ל ה
בשעה שהיהודי מתפלל ,עליו להיות נכנע לבורא ולא להסתמך על מעשיו
הטובים ועל זכויותיו! לא בזכות ובצדק ,אלא על פי חסדי ה׳ הוא מ ג י ש א ת
תחנוניו לה׳ ,כמו ש א מ ד דניאל )ט ,יח( ־* .כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים
תחנונינו לפניך ,כי על רחמיך הרבים״.
בשתי צורות לשוניות מ ת ב ט א רעיון הענוד ,והכניעה של ה א ד ם ) :א( ״למען
שמו״,׳ )ב( ח ס ד ה׳ או ״סייעתא דשמיא״ בתפילה ובקיום המצוות.
כבר בברכה הראשונה של ה ע מ י ד ה אומרים א נ ו :״ומביא גואל לבני בניהם
ל מ ע ן ש מ ו ב א ה ב ה ״ ,כי ה׳ לפי עצם מהותו הוא הטוב ,לכן יגאל א ת
עצמו בגלל ש פ ע אהבתו אליו .גם בברכה הראשונה של ברכת המזון נ א מ ר .
״בעבור ש מ ו ה ג ד ו ל כי הוא זן ומפרנס לכלי ,ובסדר התחנונים ״אבינו
מלכנו״ נאמר גם כ ן ! ״עשה למען שמך* או י ע ש ה למענך אם לא למעננו*
ובסיום בהדגשה י ת י ר ה :״עשה למען שמך הגדול והגבור והנורא שנקרא ע ל י
נ ו . . .עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו״.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יששכר יעקבםון
70
לא חידוש לשוני או רעיוני של הסידור לפנינו ,אלא המשך של אידיאה
יסודית של החשיבה המקראית .מבחינת התוכן המושג נמצא כבר במקום בו
לט בתורה .בשירת ״האזינו״ מבאר משה ,כי בשל כובד החטאים לא תהיה
בעצם לעם ישראל זכות קיום וה׳ היה צריך לאבדו מן ה ע ו ל ם :״אשביתה
מאנוש זכרם״ ,מה מונע ממנו ,מה׳ יתברך ,להשמיד כליל את עמו י ההמשך
של הפסוק משיב את ה ת ש ו ב ה :״לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן
יאמרו ידינו רמה ולא ה׳ פעל כל זאת״ )דברים לב ,כו־כז( .המובן ברור:
עם ישראל עם נצחי לא בשל זכויותיו)ולא בזכות האבות( ,אלא אך ורק כדי
שלא יתחלל שמו הגדול בין הגויים .רעיון זה טיפח וטבע במונח ״חילול שם
ה׳״ הנביא יחזקאל ה מ ש ת מ ש במושג ״קידוש שם ה׳״ בהוראה שונה מאשר
בתורה )עיין ויקרא כב ,לב( כנימוק לגאולה העתידה .כל עוד עם ישראל בגו
לה כביכול שמו של ה׳ מחולל הוא ,והגאולה בוא תבוא למען קדש שם שמים
לעיני הגויים :״לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר
חללתם בגוים אשר באתם שם ) ר ש ״ י :ומהו החילול? באמור אויביהם
עליהם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו ,ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת
ארצו( וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו
הגוים כי אני ה ׳ . . .ו ל ק ח ת י אתכם מן ה מ י ם וקבצתי אתכם מכל הארצות
והבאתי אתכם אל א ד מ ת כ ם ״ ) י ח ז ק א ל לו ,כב־כד(.
בשימוש המונח ״למען שמו״ בתפילת ה ע מ י ד ה אין הכוונה להוראה זו של
צידוק מהות ה׳ לעיני הגויים ,אלא יש להניח שכאן חושבים יותר על הוראת
שם ה׳ כהתגלמות מ י ד ת הרחמים והחסד.
הכנעת האדם והכרת אפסיותו לעומת ה׳ מ ת ב ט א ו ת עוד בצורה אחרת .חז״ל
)ברכות ד ,ע״ב( תיקנו לומר לפני התחלת כל ״עמידה״ את הפסוק מתחלים
)נא ,יז( :״ה׳ שפתי תפתח ופי י ג י ד תהלתך״ .ר׳ יצחק בער בסידורו ״עבודת
ישראל״ מסמיך לזה לשם הסבר פסוק א ח ר :״לאדם מערכי לב ומה׳ מענה
לשון״ )משלי טו ,א( .האדם מצדו יכול להרגיש את הצורך להתפלל ,אך בלי
עזר וסייעתא מלמעלה אינו יכול לעשות את זאת כראוי.
היהדות מדגישה את הבחירה החופשית של אדם )עיין בפרוטרוט דברי
הרמב״ם בהלכות תשובה בפרקים ה־ו( ,וידועה המימרה הבלתי מ ע ו ר ע ר ת :
״הכל בידי שמים חוץ מיראת ש מ י ם ״ ) ב ר כ ו ת לג ,ע״ב( :אך יחד עם זה על
היהודי לדעת באיזו מידה הוא תלוי בחסדי ה׳ .בצירוף זה — של ע צ מ א ו ת
מוסרית ודתית כלפי ה׳ מתוך הבחירה החופשית שהיא צד אחד של הבריאה
בצלם אלוהים ושל צ י פ י י ה ת מ י ד י ת ל ח ס ד י ה י ,שבלעדיהם היהודי
עלול להתגאות ולהסתמך על כוחו בלבד — מתגלית השקפת היהדות על הא
דם כפי שהיא מ ת ג ל מ ת בין השאר בסידור .ברצוננו להעיר כאן שלדעתנו
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממסכת
71
ה ר ע י ו נ ו ת של ה ס י ד ו ר
רגילים אנו להדגיש יתר על המידה את עקרון הבחירה החופשית״ ומזניחים
אנו את ספירת החסד ביהדות .לא את הכל אפשר להשיג בשטח הדתי־המוס־
רי על ידי מאמץ האדם ועל פי החלטתו״ ולכן עליו להתפלל ל מ ת ת חסד ש ל
אפשרות מאת ה׳ לעשות את הרצוי בעיניו .שיקול ד ע ת זה מלמדנו להע־
ד י ך את הבקשות שבברכה שנייה שלפני קריאת ש מ ע של ש ח ר י ת :״כן תחננו
ו ת ל מ ד נ ו . . .ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות
ולקים א ת כל דברי תלמוד תורתך ב א ה ב ה • . .ודבק לבנו במצותיך ויחד לב־
בנו לאהבה וליראה שמך …י ,אפילו בשבתות ובחגים אנו מ ת ח נ נ י ם :״וטהר
לבנו לעבדך באמת״.
אולי נכון יהיה ההסבר ה ב א :כאן נ א מ ר הרבה יותר מ ב ק ש ת עזרה מהי.
עלינו להבחין בין מה שניתן לאדם לעשות״ שהוא תלוי ברצונו החופשי ובין
מה שניתן ד ק מ א ת הי .ספירות השכל והרצון נתונות בידי האדם״ אך החוויה
ה ר ג ש י ת היא מחוץ לגדר רצונו ,אלא אך ורק מ ת ת חסד מאת הי .אפילו בלי
מוד תורה י ש מקום שה׳ *יחוננו*״ יעניק לנו א ת החוויה המעמיקה הצומחת
ומתהווה מתוך ל י מ ו ד תורה וקיום מצוות» אך במיוחד בדבקות הלב בה׳ ובט־
הרת הלב הלוא רק הרצייה ,ההתבוננות ו ה ד י ו נ ו ת נ י ת נ ו ת לאדם ,ואותה פגי*
ש ה כביכול בין האלוהי והאנושי ה מ ת ר ח ש ת בדבקות בה׳ היא למעלה מכוחות
האדם ושייכת ל מ ת ת ח ס ד מ א ת ה׳ .מכאן אולי פ ת ח מ נ י ח את ה ד ע ת לאלה
ה ט ו ע נ י ם :איננו יכולים להאמין .האמונה היהודית )בניגוד לאמונה הנוצרית(
ה י א מורכבת מ ש ת י שכבות .הראשונה כל מה ש נ י ת ן בידי האדם לעשות ,כלו*
מר לכוון את• הרצון ואת השכל לענייני המצוות ולימוד התורה .אך על י ד
מ א מ ץ זה ,שכל אחד יכול להתאמץ ולבצעו ,ק י י מ ת ה ח ו ו י ה ה ד ת י ת ,
שהיא אך ודק מ ת ת חסד מ א ת ה׳ .עלינו לקיים בנאמנות מ ה ש נ י ת ן להשיג על
פי שכלנו ורצוננו ולצפות וליחל לשעת ח&ד כשכל מ ע מ ק י הנשמה מתמלאים
מההרגשה העמוקה שמצאה את ביטויה בדברי ד ו ד י כ ל ה שארי ולבבי צור
ל ב ב י וחלקי אלהים ל ע ו ל ם . . .ואני קרבת אלהים לי ט ו ב . . .״ )תהלים עג(
לפי הנאמד ע ד הנה ,אפשר לראות בתפילה להשגת החוויה ה ד ת י ת אחד הרע־
יונות המרכזיים שהסידור ב א ללמדנו ולטעת בללנו.
?
)ג(
שילובן של האידיאות :בריאה ,המגלות וגאולה
)א( בעיון ש ט ח י בסידור ניתכה ש ר ב י ם בו 1זפר<ןים מםפד תהלים ,שבהם מ פ
ארים את ה׳ יתברך כבורא העולם ואת ה ט ב ע ב ב ר י א ה .ב״פסוקי דזמ־
1עיין על החוויה הדתית במקרא בספרי ״לבעיית הגמול במקרא״ המאמר ״שני נאומי ה׳
שבספר איוב״.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יששכר יעקבסון
72
רה״ של כל יום נאמרים הפרקים קמז וקמח המפארים א ת הבריאה ,בראש
חודש מוסיפים לשיר של יום א ח מזמור קד שהוא כעין הלל על ״חידוש מ ע
שה בראשית בכל יום״ .בשבת מוסיפים ל״פסוקי דזמרה״ עוד א ת הפרקים
י ט וקלו שבחלקן נמנים עם מזמורי הבריאה ועוד.
)ב( בברכות השחר נאמרות שלוש ברכות על ה ת ו ר ה ,והעולה לתורה
מברך גם ברכה אחרונה )״אשר נתן לנו״( .בברכות השחר מצויה ה ת ח י נ ה :
״שתרגילנו בתורתך ותדבקנו במצותיך״ .ב״קדושה דסידרא״ נאמרת ת פ י
ל ה — ה ו ד י י ה ותחינה מורכבות י ח ד — על התורה בזו הלשון :״ברוך אלהינו
שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת א מ ת . . .הוא יפתח לבנו
ב ת ו ר ת ו . . .יהי ר צ ו ן . . .שנשמור ח ו ק י ך . . .״ .במזמורי תהלים שבסידור ישנו
גם הלל ל ת ו ר ה ) י ט ,ח־יא( .ומזמור קמז מסיים בפסוקים :״ מ ג י ד דבריו ליעקב
חוקיו ומשפטיו לישראל .לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה״.
)ג( גם ג ע ג ו ע י ג א ו ל ה מצאו את ביטויים בתפילה .ב״שמונה עשרה״
מוקדשות לנושא זה כמה ב ר כ ו ת :קיבוץ גלויות ,בניין ירושלים ,צמח דוד
והחזרת העבודה למקדש .בתוך ברכות השחר נאמרת תחינה לגאולה :״קבץ
קויך מארבע כנפות הארץ״ ומסיימים בפסוק האחרון מנבואת צ פ נ י ה :״בעת
ההיא אביא אתכם ובעת קבצי א ת כ ם . . .בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר
ה׳״ .התחינה לבניין בית המקדש ,הלקוחה מ מ ש נ ת אבות )פרק ה ,משנה כ(
מופיעה בסידור פעמים ר ב ו ת :״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך״.
אפשר להגיד ששלושת העניינים בריאה ,התגלות־תורה וגאולה הם נושאי
יסוד להלל ולתחינה כשהאומה פונה אל ה׳ שהוא בורא העולם ,נותן התורה
וגואלם החזק של ישראל.
אך בסעיף זה ברצוננו להראות שאידיאות אלה מופיעות בסדר זה במבנה
התפילה פעמים אחדות.
תדריכנו בנידון זה הערה ב ט ו ר אורח חיים )רצב( ,שם נ א מ ר :״ומה
שתיקנו בשבת ג׳ ענייני תפילה ׳אתה קדשת׳ ,׳ישמח משהי ,ו׳אתה אחד׳ וביום
טוב לא תיקנו אלא ׳אתה בחרתנו׳ מפני שאילו ג׳ תפילות תיקנו כנגד ג׳ שב־
ת ו ת :׳אתה קדשת׳ כנגד ש ב ת בראשית )שבת הבריאה( כמו שמוכיח מתוכנו,
׳ישמח משה׳ כנגד ש ב ת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה
)עיין ש ב ת פו ,ע״ב( ,ו׳אתה אחד׳ כנגד ש ב ת של עתיד״.
במלים א ח ר ו ת :שלוש תפילות של ש ב ת מבטאות את האידיאות של בריאה
)״אתה קדשת״( ,של התגלות )״ישמח משה״( ושל גאולה )״אתה אחד״(.
בהשפעת הערה זאת של בעל הטורים מוצא פ .רוזנצוייג בספרו ״כוכב
הגאולה״ את הצרוף הזה גם בשלוש ברכות קריאת שמע של שחרית וגם של
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ממסכת
ה ר ע י ו נ ו ת של ה ס י ד ו ר
73
ערבית )כי ברכת ״השכיבנו״ כ״גאולה אריכתא ד מ י א ״ — ברכות ט ,ע״ב(.
הברכה הראשונה ״יוצר המאורות״ )או ״המעריב ערבים״( מתארת את הברי
אה .לא רק בריאה חד־פעמית בששת ימי בראשית ,אלא בברכה זו משב
חים דווקה ״המחדש בטובו ב כ ל י ו ם ת מ י ד מעשה בראשית״ .הברכה
השנייה ״הבוחר בעמו ישראל באהבה״ )״אוהב עמו ישראל״( מוקדשת לא
למאורע החד־פעמי של מתן תורה בסיני ,אלא להתגלות ה ת מ י ד י ת שיש בלי
מוד התורה ובקיום המצוות כש״תורת ה׳״ הופכת להיות ״תורתו״ )עבודה
זרה יט ,ע״א( .הברכה השלישית ״גאל ישראל״ )וכן בערבית( קושרת את
גאולת העבר בתקוה לגאולת העתיד.
סדר ברכות זה בוודאי אינו מקרי אלא מתוכנן ומכוון .כבר באבודרהם אנו
מוצאים הסבר פשוט ונאה על סדרן וסמיכותן של ברכות ״יוצר״ ו״אהבה״:
״וכתב בעל המגהגות מה שסמכו אהבת עולם ליוצר המאורות לפי שבה מז־
כ י ד ייחוד שמו של הקב״ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות ,שהשמש
אינו מאיר אלא ביום והתורה ביום ובלילה .ואחזו ד ר ך ה מ ש ו ר ר במז
מור ׳השמים מספרים כבוד אל׳ ש ה ז כ י ר י צ י ר ת ה מ א ו ר ו ת ו ס מ ך
ל ז ה ׳ ת ו ר ת ה ׳ ת מ י מ ה מ ש י ב ת נפש׳ ואח״כ ׳עדות ה׳ נאמנה׳ שאנו
חייבים להעיד על יחודו האמיתי ולפיכך קורא מ י ד קריאת ש מ ע ״ ) ה ו צ א ת ירו־
שלים תשי״ט ,עמ׳ עו־עז(.
הבריאה וההתגלות הן בעיקר עובדות העבר ,השפעתן ותוקפן ניכרות בה
ווה! אך הברכה השלישית ,ברכת הגאולה ,גם אם היא מ ס ת מ כ ת על העבר
)יציאת מצרים( ,הרי מ ג מ ת ה גם ל ע ת י ד :״ופדה כנאמך יהודה וישראל״.
נראה לנו לומר ,שגם שלוש פרשיות של קריאת ש מ ע אפשר לראותן כמ
ייצגות את שלוש האידיאות הנזכרות ,שהן היסוד והבסיס לאמונתנו .כידוע
נקראות שתי הפרשיות הראשונות במשנה )ברכות ב ,ע״ב( :״קבלת עול מ ל
כות שמים״ ו״קבלת עול מצוות״ .כבר מתוך ההכרה שהטבע הוא מעשה ה׳
ובריאתו מ ג י ע האדם ליסוד האמונה ,ל״קבלת עול מלכות ש מ י ם ״ :אני מוצא
חוק בבריאה ,ועלי — כחלק מהבריאה — לקבל מרצוני את עול מלכו של עו
לם .הפרשה ה ש נ י י ה של קריאת שמע היא ״קבלת עול מצוות״ ובתוכנה מ ת
אימה היא לברכה השנייה שלפניה .אם כי אין ביהדות קבלת עול מלכות שמים
בלי קבלת עול מצוות ,יש חשיבות רבה לאבחנה ,לחוויה ה ד ת י ת :התקשרות
ודבקות בבורא מכאן ,ודיבוק וקיום דבר ה׳ מכאן.
בהתאם לאמור במשנת ברכות הנ״ל מהווה הזכרת יציאת מצרים עיקר
תוכנה של הפרשה השלישית ,וכך אפשר למצוא בה את רעיון הגאולה.
בהתבוננות יותר עמוקה אפשר להגיע לידי זיהוי הרעיונות של בריאה,
התגלות וגאולה עם ניסוחו של בעל ספר ״עיקרים״ :האמונה בבריאה היא
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יששכר יעקבסון
74
האמונה ב״מציאות ה׳״ ן האמונה בהתגלות אלוהית היא מה שמציינים כאמו
נה ב״תורה מן ה ש מ י ם ״ ; הגאולה היא חלק אינטגראלי של האמונה ב״גמול
שכר ועונש״ .אבל גם אם לא נסכים לזיהוי הגמור בין יסודות האמונה המנו
סחים ע י י בעל ה״עיקרים״ עם תוכנן של תפילות ש ב ת ושל שלוש הברכות
של קריאת ש מ ע — הרי אין ספק שהסידור ,בלי אומר ודברים ,על ידי שילוב
הרעיונות ,מלמדנו את יסודות האמונה היהודית.
מסדרי הסידור ומנסחיו הבינו ,שתפילה מנוסחת בכוחה לשתול גם הכרות
ועיקרי אמונה ,והשפעתה החינוכית היא עוד יותר עמוקה כשאין המתפלל
מרגיש כלל שרוצים להטיף לו ולחנכו ,אלא החינוך לאמונה הוא תוצאה הב
אה מאליה ממעשה התפילה.
)ד( ק ב ל ת ע ו ל מ ל כ ו ת ש מ י ם
הסידור וסדר התפילות בנויים על ש נ י יסודות השונים תכלית שינוי זה מזה,
אבל הם משלימים זה את זה בעיקרם.
המתפלל פונה אל השם יתברך בהלל ובהוריה ובבקשה ,ובזה הוא מבטא
את הקשר החי בינו ובין האלוהים .אך לא די בכך .בתוך התפילה הוא מקיים
מצוה אחת ממצוות התורה ,מצות קריאת שמע ,ובזה מגיעים קולו וציוויו של
השם מ ן ה ש מ י ם אל היהודי הנמצא בבית הכנסת או המתפלל ביחידות.
בדברים קולעים ע מ ד ה ר ב ק ו ק זצ״ל על ההבדל המהותי בין תפילה
מכאן ותורה מכאן .הוא כ ו ת ב :״ ה ת פ י ל ה היא מ ל מ ט ה ל מ ע ל ה .
כיצד י מתוך אותו המעיין המלא קדושה ט ב ע י ת שבלבנו הרינו דולים ,מוצי
אים הרגשותינו העדינות מן הכוח אל הפועל ,מכוונים לדוממן ו ל ש ג ב ן . . .
בקדושת הטהרה ה ע ל י ו ג ה . . .וכמה שיגדל שכלנו ,כ מ ה שיזדככו מ י ד ו ת י ג ו . . .
בכה זורחים יותר האורות המתגלים בנו על ידי הבעותינו ה ת פ י ל ת י ו ח . . .
ו ב ת ו ר ה הננו עוסקים בשילובי חיים מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה .ממרום פסגת
השכל האלוהי ,ממקור מחצב התורה הננו לוקחים את מנות החיים והננו מ מ
שיכים א ו ת ם . . .ומשרישים אותם כתוך מ ע מ ק טבעיותנו .וטבע הקודש שלנו
ביסוד חוסנו מ ת ב ר ך ברכת שמים על ידי ש פ ע ת האורה הבאה ל נ ו ״ ) ״ ע ו ל ת
ראיה* כרך א׳ ,עניני תפילה ,עמ׳ יט־כ(.
גם במבנה ובסידור הפנימי של ב י ת הכנסת מ ת ב ט א ת הקוטביות הזאת של
פנייה אל השם יתברך וקבלה ממנו .בבית הכנסת ישנן כעין שתי נקודות
מ ו ק ד — ארון הקודש מכאן ,שאליו מתכוון הקהל המתפלל ,והבימה באמצע
מכאן — שממנה משמיעים את ד ב ר ה׳ בקריאת התורה או בדברי תוכחה
לעת מצוא .ואלה דברי ה ר מ ב ״ ם :״ ו מ נ י ן בו )בבית הכנסת( היכל )ארון(
שמניחין בו ספר תורה .ובונין