יעקב רוטשילד /ירושלים
ת פ י ל ו ת שבע של יום ה ש ב ת
המחנך ה ד ת י השואף לרענן א ת ג י ש ת חניכיו ל ת פ י ל ת הקבע יראה חשיבות
רבה בחישוף אותם הקטעים והפםקאות אשר משמעותם המיוחדת ,המדויקת
והחדה טושטשה אצלם ונעלמה מהם ע ל ־ י ד י השיגרה המקהה ובמלל המיכאני
החוזר .והרי אין לך אמצעי יותר בדוק לשס־כך מהארה פתאומית ומפתיעה
של מקומות המכילים תכנים ורעיונות כדי שייראו להם כחדשים .לא פעם
ייראו לתלמידינו קטעי תפילתנו פתאום ״באור חדש״ ,כאשר אנו מצליחים
להראות להם שבנוסח המקובל עליהם אין הכל מובן מאליו ,ש י ש כאן חידוש,
הבלטה והדגשה של רעיון מיוחד ומסויים .קל להבליט א ת המיוחד בקטע
מסויים ,אם נשווהו לקטעים מקבילים בנוסחי חפילה אחרים הזרים ללומדים.
במו־כן לא יקשה לנו להראות את החד־פעמי ,ה ל א ־ ש ג ד ת י בקטעי תפילה,
כאשר אנו מטפלים בליטורגיה של הימים המיוחדים של השנה ,בתפילת
הדגלים ובעיקר של הימים הנוראים י.
תפילות ה ש ב ת עומדות בנדון זה באמצע בין תפילות החול ובין תפילות
החגים .אמנם הן ח ח ר ו ת מ י ד י שבוע בשבוע ,אך אין הן נאמרות בחפזון ,אלא
באוירת חגיגיות והתרוממות ,ומלוות נ ע י מ ו ת ערבות ושירת הקהל .אך בתכונה
אחת ת פ י ל ת ש ב ת נ ב ד ל ת מתפילות כל ימות השנה ,לרבות אף של יום הכיפו
רים ,ועובדה זו נ ב ל י ט הבלטה ר ב ה :הברכה ה א מ צ ע י ת של ת פ י ל ת השבע או
העמידה ,היא ״קדושת היום״ היא שונה בכל ארבע התפילות ,ולא כמו בשלוש
הרגלים ובימים הנוראים ,שבהם היא זהה בתפילות ערבית ,ש ח ר י ת ומנחה
ומורחבת על ידי תוספת מיוחדת בתפילת מוסף ע ל ידי הזכרת הקרבן בפרט
ועבודת ב י ת ־ ה מ ק ד ש בכלל .אין זאת כי מכללו הרעיוני והריגושי של ״יום
ראשון למקראי ק ד ש ״ הוא כה עשיר ושופע ,ש מ ת ק נ י התפילה ראו צורך
ואפשרות להעשיר ולגוון בו א ת כל התפילות ולהעניק לכל א ח ת ואחת מ ש פ ע
ברכת השבת .קו אופי מיוחד יובלט ויודגש ,אם נחליט לטפל בהוראת התפי־
לות האלה אחרי שזמן מ ה לא אמרון ,כגון אם חגי חודש תשרי חלו השנה בימי
1
השווה ל ה ע ר ו ת מ ב ו א א ל ה :דב רפל ,התפילה ,ת ו כ נ י ת ל ה ו ר א ת ה ת פ י ל ה
בחברות
הנוער ,ירושלים ,ה ס ו כ נ ו ת היהודית לאיי ,ה מ ח ל ק ה לעלית ילדים ונוער ,תשי״ב ,עמי
.3a—31
][181
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
182
יעקב
רוטשילד
שבתות ,ואמרו ״אתה בחרתנו״ בראש השנה ,בסוכות ובשמחת תורד• = שחלו
להיות בשבת ,הרי יקבלו תלמידינו את תפילות ה ש ב ת ״הרגילות״ כעין ח י
דוש ,כנוסח שהתרחקו ממנו במקצת ,והוראתן עשויה להאיר בזהרן א ת ימי
חשוון האפורים.
שלוש הברכות הראשונות והאחרונות ש ל התפילה אינן שונות מאלה של
ת פ י ל ת החול .במקום שלוש־עשרה הברכות האמצעיות ,הבקשות ,באה ברכה
א ח ת * :קדושת היום* .שינוי זה מ ה כ ד לראשונה בתוספתא ברכות ג ,י ד :
י ש ב ת :מתפלל ש ב ע ואומר קדושת היום באמצע* .ובמדרש תנחומא וירא א :
״ושתים־עשרה ברכות כולן לצורכו של אדם ,ולפיכך אין מ ת פ ל ל י ן ב ש ב ת
שמונה־עשרה ,שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל
ויצר ,והשבת נ י ת נ ה לישראל לקדושה ,לעונג ולמנוחה ,לפיכך מתפללים שלוש
ברכות ראשונות ושלוש ברכות אחרונות והמנוחה באמצע* .ה י ר ו ש ל מ י ) ש ב ת
טו ,ג( מ נ מ ק * :ת נ י :אסור לתבוע צרכיו בשבת* .טעם נוסף מביאה הגמרא
לאי־אמירת הברכות האמצעיות במסכת ברכות כא ,ע ״ א :״לא אטריחהו
משום כבוד שבת״.
תלמידינו עלולים לשאול א ת השאלה ששאל ר׳ זעירא א ת ר׳ חייא ב ר בא בירושלמי הנ׳״ל:
״מהו
מ י מ ר רעינו פרנסינו ) ב ב ר כ ת ה מ ז ו ן ( ? א ״ ל :טיפוס ב ר כ ו ת כ ך הן״ .מ ת ש ו ב ת
ד׳ חייא מ ת ב ר ר ,שרק ב ק ש ת צרכים ב נ ו ס ח אישי אסורה ,אך מ ו ת ר ל ה ת פ ל ל נ ו ס ח ה ב ק ש ו ת
ה ק ב ו ע ו ת .ל פ י זה אפשר להניח ,שבראשונה א מ ר ו אף ב ת פ י ל ת ש ב ת א ת ה ב ר כ ו ת האמצ
עיות ,ו ר ק אח״כ נדחקו .ב ב ר כ ת ה מ ז ו ן — ס מ ו ך לארוחה מ מ ש — השאירו חז״ל גם ב ש ב ת
א ת נ ו ס ח הבקשה.
אך הברכה המיוחדת של ״קדושת היום* לא גקבעה רק משום שחז״ל רצו
למנוע מן המתפלל א ת הבקשה על צרכיו ב ש ב ת :באמירת הברכה הזאת י ש
גם עניין חיובי ,חובה מחובות ה י ו ם :לפי הפסוק ״אלה מועדי ה׳ אשר תקראו
אותם מקראי קודש*)ויקרא בג ,ב( אנו מצווים להכריז על ימים א ל ה — ש ב ת
וחגים — כעל קדושים .והיכן אנו מכריזים הכרזה זו ז בברכת ״קדושת היום״,
ב ת פ י ל ת השבע ובקידוש על היין.
מ ק ו ר הדרשה ה ז א ת ב ס פ ר א א מ ו ר פ ר ק ד ,א :״לא קראו )ליום הכיפורים( מקרא קודש
ולא נ ת ע נ ה ב ו ועשה מלאכה מניין שהוא מ ת כ פ ר ז ת״ל :׳יום כיפורים הוא׳ )ויקרא כג,
כ.י(• .הראב״ד מ ע י ר • :פ י ר ו ש
׳ מ ק ר א ק ד ש י כאן שהזכיר ב ו קדושת היום״ .ו כ ן פרש״י
ב ש ב ו ע ו ת יג ,ע״א ו ב כ ר י ת ו ת ז ,ע י א • :ל א קיבלו ב ב ר כ ו ת י ו ל ו מ ד מקדש ישראל ויום
הכיפורים• .לגבי ה ש ב ת ק י י ם — כ י ד ו ע — עוד ה פ ס ו ק • ז כ ו ר א ת יום ה ש ב ת ל ק ד ש ו ״ ) ש מ ו ת
כא ,ח ( • :מ כ א ן א מ ר ו מקדשין על היין ב כ נ י ס ת ו • )מכילתא יתרו פרשה ז(.
אגב ,אין זה גכון ,שברכת ״קדושת היום״ איגה מכילה בקשות כלל וכלל:
2
ב ח ו ״ ל :בשמיני עצרת •.שם עשויה מוטיבאציה מעין זו להזדמן גם אם היום הראשון
והאחרון של פ ס ח חלים ב ש ב ת .
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
ש ב ע של יום ה ש ב ת
183
ק ט ע החתימה המשותף לכל תפילות שבת ,״או״א רצה במנוחתנו״ מכיל
בקשות .הימצאותו של קטע זה בכל התפילות מראה על עתיקותו ,ובאמת הוא
דצלותא :׳קדשתנו
מוזכר בחלמוד )פסחים קיז ,ע״ב( :״אמר ר׳ זירא
ב מ צ ו ת י ך .מאי טעמא )של הפנייה בגוף שני( ? דרחמי נינהו* )הן ב ק ש ו ת
ולא ״אשר קדשנו״ ,כמו בקידוש על הכוס!(.
מ ה אנו מבקשים ? )א( קדשנו במצוותיך ותן חלקנו ב ת ו ר ת ך ) :ב( שבענו
מטובך! )ג( שמחנו ב י ש ו ע ת ך ; )ד( וטהר לבנו לעבדך באמת .לכאורה הן
רוחניות ואינן עוסקות בענייני יום־יום ,באשד ה ש ב ת צריכה להיות כולה
פרי השבוע יום השבת ,מפני שהוא
קדושה להתעלות רוחנית )״ויהיה
מ ע ו מ ד להידבק בעניין ה א ל ו ה י ׳ ! כוזרי ,מאמר ג ,ה( .אך אם נעיין יפה נמצא
בארבע בקשות אלה מערך ותמצית שלוש עשרה הבקשות האמצעיות של
השמונה עשרה של חול ,אמנם מתוך עידון והכללה!
vדעת
קדשנו במצוותיך
( תשובה
וחן חלקך בתורתך
סליחה
גאולה
|
רפואה
הצרכים הגופניים של הפרט
שבענו מטובך
<
כלכלה
)״ושבענו מטובך״!(
קיבוץ גלויות
ה ש ב ת השופטים
מגור רשעים
לצדיקים
שכר
הצרכים הלאומיים
שמחנו בישועתך
בניין ירושלים
Jב י א ת ה מ ש י ח )״מצמיח קרן י ש ו ע ה ״ (
שומע תפילה
וטהר לבנו לעבדך באמת
ומעבר לברכת העבודה*
הצרכים הרוחניים של הפרט
)״קרבנו מלכנו לעבודתך*!(
הבלטנו בזה ,שמכל קבוצה של הברכות האמצעיות נבחרה נוסחתה ש ל
א ח ת כגציגתה האופיינית.
אם בשלוש הקבוצות הראשוגות י ש ת מ צ י ת וקיצור ,הרי בבקשה הרביעית,
ת פ י ל ת נ ו מתעלה לשיא בלתי נודע בנוסח זה ב ת פ י ל ת ה ח ו ל :טיהור הלב
לעבודה באמת ללא מניעים צ ד ד י י ם ; הרי השבתות והחגים — בקשות אלה
משותפות גם לתפילת החגים — הם ,כפי שאמרנו מתוך הסתמכות על דברי
3
ראה :א .אלינר ,ת פ י ל ת ה ר ג ל י * מ ע מ ו ת ו ,עמ׳ .84
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יעקב רוטשילד
184
ר י ה ״ ל — מיועדים להתעלות ר ו ח נ י ת ־ ד ת י ת זאת ולא למנוחה ולעונג גופני־
חומרי בלבד.
מאחר ש ק ט ע זה — מתוך ש י נ ר י ם מ ת א י מ י ם — הנהו ק ט ע ה ח ת י מ ה של ת פ י
ל ת החגים ,נ ע מ י ד כאן את הלומדים ע ל ההבדל בברכת ה ח ת י מ ה :״מקדש
השבת״ לעומת ״מקדש י ש ר א ל והזמנים* )ויום הזכרון ,ויום הכיפורים(,
וביום טוב שחל להיות ב ש ב ת :״ מ ק ד ש ה ש ב ת וישראל והזמנים״ .הסיבה
י ת ע ה :קדושת החגים יסודה בקדושת ישראל ,הם חגים לאומיים וישראל
מקדשים אותם על־ידי קידוש החודש והשנה ועיבוד השנה ,ואילו ה ש ב ת —
מקורה במעשה בראשית ואין ה י א מ ת ק ד ש ת בקדושת ישראל )״שבת דקביעא
וקיימא בין בצלותא ובין ב ק י ד ו ש א — מ ק ד ש ה ש ב ת :יומא טבא דישראל הוא
דקבע ליה דקמעברי ירחי וקבעי ל ש נ י — מ ק ד ש ישראל והזמנים״! פסחים
קיז ,ע״ב( .וגם מס׳ ביצה יז ,ע ״ א :״תנא קמיה ד ר ב י נ א :מ ק ד ש ישראל והשבת
והזמגים .אמר ל י ה :אילו ש ב ת ישראל מ ק ד ש י ליה ,והא ש ב ת מ ק ד ש א וקיימא.
אלא אימא מ ק ד ש ה ש ב ת ישראל והזמנים*! ובמסכת סופרים )יג ,יד(* :בשבת
אין מזכירין ישראל ,ש ה ש ב ת קדמה לישראל״ .אך נ ש מ ר לנו בירושלמי גם
נוהג אחר ,ואף בשבת רגילה שאין עמה ח ג :״מקדש ישראל ויום השבת*
)ירושלמי פסחים י ,ב( .אחרי קום עם ישראל ה ש ב ת היא סגולה מיוחדת
ואופייגית לו .אך אף־על־פי ש ה ח ת י מ ה ״מקדש י ש ר א ל והשבת״ מ ת ב ק ש ת
בעצם ב ח ת י מ ת הקטע הפותח ב״קדשגו במצווחיך״ ,אין אגו גוהגים כך.
ק ט ע החתימה הוא הותיק ביותר בברכת קדושת היום .פתיחתו ״קדשנו
במצוותיך׳ מוזכרת כ ב ד במסכת פסחים קיז ,ע״ב ,והנוסחה השלימה נ מ צ א ת
לראשונה בסידור רב ס ע ד י ה גאון ,אך שם היא מסיימת ״וישמחו בך ישראל
אוהבי ש מ ך ״ )בדומה לנוסחתנו לשלוש הרגלים( במקום ״וינוחו בה ישראל
מקדשי שמך״ .נוסח קדום זה נ ש מ ר ע ד ימינו במנהג פרנקפורט ע״נ מיין.
בכל יתר המנהגים הנוסח אף בחגים הוא ״ מ ק ד ש י שמך״ לשם התאמתו
לחתימה ״מקדש״.
ה ד ג ש ת שמחתנו בה׳ ובשבת קודשו באה אחרי־כן בקטעים הפיוטיים היותר
מ א ו ח ר י ם :״ישמחו במלכותך״ ,״יתענגו מטובך״.
ק ט ע החתימה המשותף לכל תפילות ה ש ב ת והחגים פותח בבקשה מיוחדת
ל ש ב ת :״אלהינו ואלהי אבותינו ר צ ה ב מ נ ו ח ת נ ו ׳ .פתיחה זו אינה
מ ה כ ר ת במסכת פסחים קת ,ע״ב .ה ד ג ש ת הרצון בהענקת ה ש ב ת לעם ישראל
באהבה
מצויה גם בקידוש לליל ש ב ת :״באהבה ו ב ר צ ו ן הנחילנו
ו ב ר צ ו ן הנחלתנו״ ,אם כי בסידור רב עמרם גאון ובאבודרהם מ ל ת ״ובר
צון״ איננה .מנוחת ה ש ב ת ואיסורי המלאכה איגם שלילה גרידא ,מ נ י ע ה
מפעולה ויצירה׳ שדנה את האדם לאפס מעשה ,לעצלות משועממה הכפויה
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
185
שבע של יום ה ש ב ת
עליו —,אלא כמו שהיא מ ת נ ה יקרה מ ב י ת גנזיו של הקב״ה שהגישה לנו
באהבה וברצון ,כן מצדנו מנוחת ה׳ היא שי מוגש לה׳ ,יצירה של התעלות
הנפש וקדושה עליונה .כמו שקרבן המוגש לה׳ צריך להיות לרצונו ,ריח
ניחוח ,כך גם מנוחת השבת .כאשר אנו בוחרים שי למי שאנו רוצים בכבודו,
אנו מתחשבים ברצונו ובטעמו של המקבל ולא בטעמנו ובנטייתנו .כך גם
לגבי מנוחת ה ש ב ת :לא השקפותיו של האדם בן־ימינו על יום הנופש שצריך
להיות מוקדש לבידור ולשעשוע מכריעות ,אלא רצונו של מ ק ד ש השבת.
אין עדות נאמנה י ו ת ר לאמור כאן מזו ,שביום הכיפורים הדומה באיסורי המלאכה לשבת,
אין ב ק ש ת ״רצה ב מ נ ו ח ת נ ו -נאמרת ,ולפי מ נ ה ג ארץ־ישראל אין אומרים א ו ת ה אף ביום
הכיפורים שחל להיות ב ש ב ת .מ נ ו ח ת יום הכיפורים היא מ נ ו ח ת עינוי ולא מ נ ו ח ת רצון
) ר א ה :לוח ארץ ישראל לר׳ יחיאל מיכל טוקצינםקי זצ״ל ,ש נ ת תשכ״א עמ׳ 15ע״פי מ נ ן
א ב ר ה ם או״ח תריס ,ס -ק ז ,מ ס ה אפרים תריס ,ס ז – :כ י ו ן שהוא יום תענית אין רצון
במנוחה״ — בשם הלבוש(.
קטע החתימה של הברכה ה א מ צ ע י ת שווה ,איפוא ,לכל תפילות השבת ואף
החגים ,מה שאין כן בקטעי הפתיחה .בולט היעדרו של ה ק ט ע ״אתה בחרתנו״
אשר תוכנו הוא בחירת ישראל על־ידי מ ת ן המצוות .הסיבה לכך התבררה
לנו כבר בניתוח ה ח ת י מ ה :לקדושת החגים ק ד מ ה בחירת ישראל וקידושם,
ונוסף לכך ישראל הם המעניקים קדושה לחגים על ידי קידוש החודשים ״ ,מה
שאין כן לגבי השבת .ה ש ב ת קדושה ועומדת מ ש ש ת י מ י בראשית ,והיא
נ י ת נ ה כ מ ח נ ה יקרה לעם י ש ר א ל :״ראו כי ה׳ נתן לכם את השבת שהיתה
ב ב ר ״ ) מ ס ׳ סופרים יג ,י ד על פי שמות טז ,כט(.
ב ו ל ס יותר הוא ההבדל בין ס ד ר העניינים בקידוש ל ש ב ת ובין זה של שלוש הרגלים.
הקידוש לרגלים ולראש־השנה פ ו ת ח ב ב ח י ר ת ישראל כ מ ו ת פ י ל ת השבע -א ש ר ב ח ר בנו״.
בקידוש של ש ב ת בא רעיון ב ח י ר ת ישראל בסוף ,אחר ש ה ו ז כ ר ה קדושת ה ש ב ת – :כ י בנו
ב ח ר ת ו א ו ת נ ו ק ד ש ת מ כ ל העמים ,ו ש ב ת קדשך )שהיתר .קיימת כ ב ר ! ( באהבה וברצון
הנחלתנו״ .ראוי לציון ,כ י ה מ ל ה ״ כ י -פ ו ת ח ת בדרך כלל ב כ ל ה ב ר כ ו ת א ת המעבר ל ח ת י מ ת
הברכה ,ו מ ש פ ס זה צריך תמיד ל ה כ י ל ״מעין חתימה״ .אך כאן ה ז כ ר ת בחירת ישראל
אינה מתאימה ל ח ת י מ ת ה ב ר כ ה -מ ק ד ש ה ש ב ת ״ — בלי ה ז כ ר ת ישראל .ב א מ ת חסר מ ש פ ם
זה
בנוסח ספרד והוא מ ו כ י ח ש ח ת י מ ת ״הקידוש היתד ,״מקדש ישראל ו ה ש ב ת ״ לפי
הירושלמי ב פ ס ח י ם י ,ב .ה ש ל י ה מ ר א ה על כ ך שעל־ידי השמטה ז ו ) ו ע ו ד שלוש המלים ״כי
הוא יום״( מגיע מ ס פ ר המלים
ב ק י ד ו ש לשבעים,
כ מ נ
י י ן ״יין״.
בזה גמרנו את הדיון בקטעים המשותפים לכל תפילות השבע של ש ב ת ואנו
עוברים לקטעי הפתיחה של הרביעית ,היא ברכת קדושת היום .כל הקטעים
האלה — הוספות והרחבות — מראים בסגנונם ובמליצתם את בל סממני ה־
4
א .אלינר ,ת פ י ל ת הרגלים ,מעינות ו׳ עמ׳ .81-80
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יעקב רוטשילד
186
פיוט ,שהתווסף לתפילת הקבע בזמן ששלדה של זו כבר היה קבוע .בעובדה
זו חש יפה רש״י )ספר הפרדס פ( :״מן הדין נראה שלא היה ראוי להתפלל
בשבת אחר האל הקדוש כלום כי אם ל ו מ ר :או״א רצה במנוחתנו ע ד ברכת
מ ק ד ש השבת ,אלא ש נ ה ג ו ) ל ו מ ר ( אתה קידשת ,ובבוקר ישמח משה ,ובמנחה
אתה אחד ,קודם שיתחיל לומר רצה במנוחתנו ,ו ע י ל ה מ צ א ו ל ה א ר י ך
ב ת פ י ל ה ,גם אתה צאי לך בעקבי הצאן״ .פסקה זו גותגת גם את הטעם
להרחבה זו :הרצון להרבות ולהאריך בתפילת השבת ,באשר פנויים מעבודה
ומוכגים להרבות בשבחה של ש ב ת קודש ולהעלות את גווניה השונים של
מ ת נ ה יקרה זו מ ב י ת גנזיו של ה ק ב ״ ה :״אתה קידשת״ לערבית ,״ישמח משה״
לשחרית ,״אתה אחד״ למנחה .נוסח מיוחד לתפילת מוסף בגלל הצורך להזכיר
את קרבן המוסף )״ונשלמה פרים שפתינו״( הוא מובן מאליו ולא הוזכר בספר
הפרדס במפורש.
את ההבדל ברעיון היסוד של פתיחת כל ברכה ,הבליט הטור )או״ח רצב(:
״ומה שתיקנו בשבת ג׳ ענייני תפילות — אתה קידשת ,ישמח משה ,אתה א ח ד
וביום־טוב לא תיקנו אלא אחת ,אתה בחרתנו ,מפני שאלו ג׳ תפילות תיקנום
כגגד ג׳ ש ב ת ו ת :׳אתה קידשת׳ כ נ ג ד שבת־בראשית כמו שמוכיח מתוכו,
׳ישמח משה׳ כנגד ש ב ת של מ ת ן תורה דלכולי עלמא בשבת נ י ת נ ה תורה
ו׳אתה אחד׳ כנגד ש ב ת של עתיד״ .גם האבודרהם מביא רעיון זה בשם ר׳
קלונימוס — .אין להניח שקטעים שונים אלה חוברו מראש לתפילות השונות
של ה י ו ם :ייתכן שהיו מגהגים שונים בעניין זה ואמרו נוסח א ח ד בכל התפי־
לות )כדוגמת קטע החתימה( ,אך עובדה היא ,ש ב מ ר ב י ת סידורי הגאוגים וכן
בסידור התפילה של הרמב״ם נמצאת כבר החלוקה כפי שהיא נהוגה היום
וגם עיקרי הנוסח .משם חדרו לכל המנהגים.
אולי ניתן להסביר מתוך אופיה ויעודה המשולש של ה ש ב ת גם המגהג
המובא במגן אברהם )או״ח רסח ,ג( והמקובל בנוסח ספרד ,שמסיימים בליל
ש ב ח ויגוחו ב ה ,בבוקר — ב ו ובמגחה — ב ם .שבת־בראשית עדיין איגה
מ ת ב ט א ת בחיי עשייה ,היא אינה פעילה ,טרם הגיעה ליעודה ,היא נקבית
כביכול )בה( :רק עם ישראל עם קבלת השבת ב מ ת ן תורה הפרה את הרעיון
והכניסו לחיי הפעילות והמעשה )בו — זכר( .אך רק ל ע ת י ד לבוא ת ת פ ש ט
רוח השבת על פני כל הימים )בם( וייהפך הזמן ל״יום שכולו שבת״ .כך משק־
פות תפילות השבת את שלושת רעיוגות היסוד אשר עליהם ה ע מ י ד גם פ.
רוזגצוייג ב״כוכב הגאולה״ את ה י ה ד ו ת :בריאה ,התגלות ו ג א ו ל ה ׳ .
5
נעיר
כאן ,אגב,
שאלה
הם גם
רעיונות
של
התורה ,ב ר כ ת הגאולה )עיין לעיל עמ׳ .(73-72
www.daat.ac.il
ברכית
ק״ש:
ברכת
האור,
ברכת
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
ש ב ע של יום ה ש ב ת
ליל
שבת — ״אתה
187
קדשת״
כאמור — הרעיון הבולט הוא שבת־בראשית וקידושה על ידי ה ׳ :״אתה ק י ־
ו ב ר כ ת ו מכל הימים ו ק י ד ש ת ו מכל
ד ש ת א ת יום השביעי
הזמנים״ .ה ש ב ת אינה יום מנוחה אזרחי ,שנוסד על ידי בני אדם או הניתן
להם לנופש ומנוחה גופנית בלבד ,ה׳ קידש אותה לראשונה זכר למעשה ברא־
שית .אחרי קטע הפתיחה )״אתה קידשת״( מובאים )כמו בתפילת ש ח ר י ת
ובמוסף( פסוקים מ ת א י מ י ם מן התורה ,כאסמכתא לאמור ב פ ת י ח ה :״ויבולו
השמים״ )בראשית ב ,א-ג( .שילובם של פסוקים אלה בתפילת ליל ש ב ת בא
ע ל פ י ש ב ת קיט ,ע ״ ב :״אמר רבא ואיתימא ר׳ יהושע בן ל ו י :אפילו יחיד
המתפלל בערב ש ב ת צריך לומר ׳ויבולו׳ ,דאמר ר׳ ה מ נ ו נ א :כל המתפלל
בע״ש ואומר ׳ויבולו׳ ,מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה
בראשית ,שנאמר ׳ויכלו׳! אל תקרי ׳ויכלו׳ אלא ויכלו )חסר(״ .כאסמכתא
לרעיון ש ב ת בראשית שגתקדש וגתברך על ידי ה׳ משמש בעצם רק פסוק ג :
״ ו י ב ר ך אלהים א ח יום השביעי ו י ק ד ש אותו״ ,ובאמת בנוסח התפילה.
של הרמב״ם מובא רק פסוק זה .מ נ ה ג זה של הבאת פסוק ג בלבד הוא הוא
שהביא לידי א מ י ר ת כל ה ק ט ע של ״ויבולו״ אחרי התפילה לפי דרישתו של
ר׳ המנונא ,שלפיה דווקה הפסוקים הראשונים הם עיקר .טור או״ח רסח
מצדיק את הכללתו של ה ק ט ע כולו לעצם התפילה מתוך מאמרו של ר׳ המנונא
ומוסיף :״אלמא שהעיקר לומר ׳ויבולו׳ שמורה כאילו נעשה ש ו ת ף :ומה
שאומרים וכן כתוב בתורתך ׳ויכולו׳ אינו חוזר על ׳וברכתו׳ שלפניו אלא
שלפני פ נ י ו :ת כ ל י ת מעשה שמים וארץ וכן כתוב ב ת ו ר ת ך :׳ ו י ב ו ל ו
השמים והארץ׳ ״ .ובכן האסמכתא לדברי הפתיחה ״אתה קידשת״ באה לשם
הכרזה ח ג י ג י ת על מ ע ש ה בראשית עצמו בגופה של התפילה.
לא האדם ה כ ו פ ר במעשה בראשית מ ת ו ך ת ח ו ש ת עוצם כ ו ח ו כיוצר ו ה מ ת ק ו מ ם נגד האלוהים
)פרומיתיאוס •( הוא האדם העליון ,אלא זד .שמרצונו ו ב כ ל לבו מעיד על ה׳ כעל יוצר
בראשית ,הוא הוא המתעלה ונעשה לו שותף .הוא מכריז יחד עם הבורא ו כ ש ו ת פ ו על גמר
הבריאה.
הנוהג הזה לומר את הקטע ״ויבולו״ אחרי ה ע מ י ד ה נשאר אחר־כך ,אחרי
שנהגו להגידו כשלימות גם בתוך התפילה ,כדי שעדות זו במעשה בראשיח
ת י א מ ר עוד פעם בקול רם ע ל ־ י ד י כל העדים יחד )המנהיג ,הלכות ש ב ת ו(,
א ד גם כ ד י ש ת י א מ ר בחג שחל להיות בשבת ,שבו אין אומרים אותו בתוך
התפילה )תוספות פסחים קו ,ע״א ד״ה זוכרהו(.
נ ם הקידוש של ליל ה ש ב ת פ ו ת ח באמירת ״ויבולו״ בשלישית .לפי ה ת ו ס פ ו ת הנ״ל ״לא
נ ת ק ן על ה כ ו ם אלא להוציא בניו ובני ביתו״ .ה פ ס ו ק י ם ״ ו י כ ו ל ו — לעשות״ נאמרים,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יעקב
188
רוטשילד
איפוא ,שלוש פעמים .באבודרהם ובהגהות מימוני פ ר ק ט — מ ו ב א בשם מדרש שוחר טוב־
טעם אמירה משולשת ז ו :״בויכולו כ ת ו ב שלוש פעמים ׳אשר׳ ו ב פ ם ו ק ׳ויקחו אליך פרה
אדומה׳ כ ת ו ב ג׳ פעמים ׳אשר׳ :כשם שפרה מ כ פ ר ת ,האומר ׳ויבולו׳ ג׳ פעמים מ ת כ פ ר .אך
מ ה כ פ ר ה יש כאן ? א׳׳ר חסדא אמר מ ר ע ו ק ב א :כ ל ה מ ת פ ל ל בערב ש ב ת ואומר ׳ויבולו׳
שני מלאכים המלווין ל ו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרין ל ו :יוסר עוגך וחםאתך
תכופר׳ )ישעיהו ו ,ז( .מאיזה עוון מ ת כ פ ר ? הרי ׳אם לא יגיד ונשא עונו׳ )ויקרא ה ,א(.
וזה שאמר ׳ויבולו׳ לא עיכב העדות כ מ ו שאמרנו ,לפיכך יוםר עונו״ ) .א ב ו ד ר ה ם ! ראה
נ ם בטידור ״הגיון לב״ ,לא .לנדסהום עמ׳ .(260
אך דווקה לתפילת ליל ש ב ת היתה קיימת פתיחה שונה ,קדומה יותר,
שנעלמה מנוסחי כל העדות ,והיא מ ב ל י ט ה צ ד שונה לגמרי בעולמה של שבת.
אמרנו בדברי המבוא שאחד האמצעים לרענן את יחס חלמידינו אל התפילה
ולהפגת תחושת השגרה כלפי הנוסח המקובל עליהם היא ההפגשה עם נוסחי
תפילה אחרים הזרים להם .בדרך זו גלך כאן.
לראשונה מוזכר נוסח זה בתוספתא ברכות פרק ג ,י א :״אמר ר׳ אלעזר בר
צ ד ו ק :אבא היה מתפלל תפילה קצרה בלילי שבתות ,ומאהבתך ה׳ אלהינו
שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נ ת ת לנו ה׳
אלהיגו א ת יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה״ .נוסח זה מובא בסידור
רב עמרם גאון כתוספת ל״אתה ק י ד ש ת — ויבולו״ ובצורה מ ו ר ח ב ת :״ומאה
בתך שאהבת את ישראל עמך ומחמלחך ש ח מ ל ת על בני בריתך ,נ ת ת לנו ה׳
אלהינו את יום ה ש ב י ע י הגדול והקדוש הזה לגדולה ולגבורה ,לקדושה ולמנו־
חד .לעבודה ולהודאה לאות ברית ולתפארת ולתת לנו ברכה ושלום מאתך״.
נשים לב שנוסח זה מכיל ב ת ו כ ו מעין שבע ה ב ר כ ו ת :לגדולה — אבות ,ולגבורה — גבורות,
לקדושה — קדושה ,ולמנוחה — קדושת היום ,לעבודה — עבודה ,ולהודאה — הודאה ,ו ל ת ת
לנו ב ר כ ה — ב ר כ ת כוהנים ,ושלום — שלום.
במחזור רומא מופיע נוסח זה כפתיחה יחידה לליל ש ב ת )ולא ״אתה קי
דשת״( — מספר ״ ה מ נ ה י ג ״ ) ה ל כ ו ת שבת ,ד (.מתברר ,לפי תשובת ר׳ משה גאון,
שנוסח זה היה מנהג ספרד ו״אתה קידשת״ היה מנהג צרפת ופרובינציה.
אנו מכירים נ ו ס ח מעין זד ,ר ק מ ת פ י ל ת יום הכיפורים בסוף הוידוי הנאמר בחזרת שליח
ציבור בברכה הרביעית ,שהיא קדושת היום וכמעבר לחתימת ברכה ז ו :׳ומאהבתך ה׳
אלהינו שאהבת א ת ישראל עמך ו מ ח מ ל ת ך מלכנו שחמלת על בני בריתך נ ת ת לנו ה׳
אלהינו א ת יום הכיפורים הזה למחילת חטא ולסליחת עון ו ל כ פ ר ת פשע״.
בהוראה עלינו להבליט ש ק ט ע זה שונה בתוכנו הרעיוני בתכלית השוני
מ״אתה קידשת״ .הוא אינו מזכיר כלל וכלל את אופיו המיטאפיסי של ה ש ב ת
כזכר למעשה בראשית ,כאן השבת היא יום המנוחה ש נ י ח ן לנו מאהבתו ומ־
חמלתו של ה׳ ,זוהי שבתו של האדם .אך נוסח זה — כנראה הוא הנוסח
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
שבע
הארצישראלי
שבע״
יום
של
189
השבת
ה ק ד ו ם ,ו ״ א ת ה ק י ד ש ת ״ — ה ב ב ל י ׳« — נ ש מ ר ל נ ו ב ב ר כ ה ״ מ ע י ן
אחרי
שאנו אומרים
העמידה.
מהווה— כידוע —
ה ק ט ע ״מגן א ב ו ת ״
ת מ צ י ת ש ל ש ב ע הברכות ,וכאן אנו מוצאים כקיצור ל ב ר כ ה ה א מ צ ע י ת :״המניח
ביום ש ב ת קדשו כי ב ם ר צ ה להניח להם״ .כאמור אין הפיסקה הזאת
לעמו
מקבילה כלל וכלל לקטע ש ל ״אתה קידשת״ ,אך הוא מתאים יפה לנוסח העתיק
7
ש ל ק ט ע ״ומאהבתך״ ,והוא הוא ש ה י ה לפני ה מ ח ב ר ש ל ״מגן א ב ו ת ״ .רעיון
ופשוט זה נ ד ח ק ב מ ר ו צ ת הזמן מפני הרעיונות הגשגבים יותר של
״אנושי״
השבת .אנו יכולים להצביע יפה על מקור הדחייה :הרי הוא מאמרו ש ל ר׳
8
המנונא שהבאנו לעיל .בראשונה נתקיימה דרישתו של ר׳ המנונא כנראה בתום
ומשם
התפילה,
ח ד ר ה ל ע י צ ו מ ה ו ד ח ק ה א ת ה נ ו ס ח הישן .הוא נ ד ח ק ל מ ק ו ם
שני ,א ך ל א ב ט ל לגמרי .הוא ב א לידי ביטוי ב ק ט ע ״ישמחו במלכותך״ ,אשרי
לפי נוסח ס פ ר ד נאמר ב כ ל התפילות — ולא ר ק במוסף — ,וגם ב ש ח ר י ת לפי
נ ו ס ח א ש כ נ ז :״ כ ו ל ם י ש ב ע ו ו י ת ע נ ג ו מ ט ו ב ך ״ .ראייה זו ש ל ה ש ב ת כ י ו ם ש מ ח ה
ל א ד ם מ ק ו ר ה ג ם ה ו א ב מ ק ר א ! ו י ק ר א י ,י :״ ו ב י ו ם ש מ ח ח כ ם ״ נ ד ר ש
ועונג
״אלו
בספרי
השבתות״ )החגים
וראשי
החדשים
נזכרים
במפורש( וישעיהו
נ ח ,י ג ! ״ ו ק ר א ת ל ש ב ת ע ו נ ג ״ :נ ז כ ו ר ב ה ק ש ר זה ,ש ה נ ו ס ח ה ע ת י ק ש ל ה מ ש פ ט
ה א ח ר ו ן ל פ ג י ח ת י מ ת ה ב ר כ ה ) ב ס י ד ו ר ר ׳ ס ע ד י ה גאון( ה י ה ״ ו י ש מ ח ו ב ך ׳ ו ל א
״וינוחו בו״ .נוסח אשכגז מ ט ע י ם צ ד ריגושי זה ש ל ש מ ח ת ה ש ב ת ר ק ב ת פ י ל ו ת
ב ש ח ר י ת )״כולם ישבעו ויתענגו מטובך״( ועוד יותר במוסף )כל ה ק ט ע
הבוקר
״ישמחו
למלאכתו
במלכותך״( לקראת סוף התפילה! בשעה שבימות החול האדם פונה
ולעמל כפיו מביעה תפילתנו את שמחתם של שומרי השבת.
ה ב ר כ ה
״ מ ע י ן
ש ב ע ״
לפני ש נ פ נ ה ל ת פ י ל ו ת יומו ש ל ש ב ת נעיף עוד מ ב ט על ה ב ר כ ה ה מ י ו ח ד ת ל ל י ל
ש ב ת ״ברכה מעין שבע״ ,הממצה בפסקה א ח ת א ת ברכות השבע של העמידה.
מטרתנו
ל ה ע מ י ד נוסח מול נוסח ,לגלות גוונים שונים ולגאול א ת ה מ ק ו ב ל
והשגור
מצויינת
ע״י
בפינו מן
ה מ י כ א נ י ו ת ומן
ב ר כ ה זו מ ת ו ך י ת ר
ובעיקר
ה ש י ג ר ה — .והרי
התפילות .היא מוזכרת
תפילת
לראשונה
השבת
ב ש ב ת כד ,ע״ב,
ב פ ר ש ״ י ! ״יו״ט ש ח ל להיות ב ש ב ת ש ל י ח ציבור היורד לפני ה ת י ב ה
ע ר ב י ת אינו צ ר י ך ל ה ז כ י ר ש ל יו״ט ,ש א ל מ ל א ש ב ת אין ש ל י ח צ י ב ו ר י ו ר ד ע ר
ב י ת ב י ו ״ ט ״ ) ל א היתד .נ א מ ר ת ח ז ר ת ש ל י ח צ י ב ו ר ב ע ר ב י ת ( .פ ר ש ״ י :״ ה מ ת פ ל ל
ברכת
6
מעין ש ב ע קונה שמים וארץ מגן אבות בדברו״ .הגמרא מוסרת שהיא
.Idelsohn. Jewish Liturgy, 1932, p. 132
7על ברכה זו ראה להלן.
8עמי .187
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
190
יעקב
רוטשילד
תוקנה בלילי ש ב ת ״משום סכנה* ופרש״י ד״ה מ ז י ק י ן :״שלא היו בתי כ נ ס
יות שלהן ביישוב ,וכל שאר לילי חול היו עסוקין במלאכתן ובגומרן מלאכתן
מתפללין ע ר ב י ת בביתן ולא היו באין בביח־הכגסת ,אבל לילי ש ב ת באין
בבית הכנסת וחשו ש י ש שאין ממהרין לבוא ושוהין לאחר תפילה ,ולכן
האריכו ת פ י ל ת הציבור״.
הרמב״ם )הלכות תפילה פ״ט ,יא( מנסח ק צ ת א ח ר ת :״שאם יתאחר מ י
שהוא לבוא ולא ישלים תפילתו עם הציבור ויישאר לבדו ב ב י ת הכנסת ,יבוא
ל י ד י ס כ נ ה ׳ )אולי הכוונה לשודדים( .בירושלמי )ברכות פרק ח ,הלכה א(
מובא טעם אחר ל כ ך :״נוהגים ת מ ן ) ב ב ב ל ( במקום שאין יין שליח ציבור עובר
לפני התיבה ואומר ברכת מ ע י ן ש ב ע וחותם במקדש ישראל )!( ואת יום
השבת״ .כפי שראינו במסכת ש ב ת כד ,ע״ב אין הגוסחה משתגית גם ביו״ט שחל
להיות בשבת ,מפני שתוקנה אך ורק לשבת .מ ה עצומה הפגנה זו של קדושת
ה ש ב ת באשד — למשל — בליל הכיפורים שחל להיות בשבת מ ת ע כ ב ת פ ת י ח ת
ארון הקודש לפתיחת הסליחות בפיוט ״יעלה תחנונינו״ ונאמרת ״הברכה מ ע י ן
ש ב ע ״ באותן המלים ובאותה הנעימה השגורות בפינו מכל• שבתות השנה
)מחוץ לשינוי ״המלך הקדוש* כמובן(.
הברכה מתחילה בפתיחה הזהה כ מ ע ט עם ברכת אבות שבשמונה ע ש ר ה !
ר ק בסופה אנו מוצאים את דברי מלכיצדק מלך שלם )בר׳ יד ,יט