צבי יהודה /תל־אביב — ניו־יורק
ערכים חינוכיים בהוראת מזמורי ה״הלל״
מזמורי ה״הלל״ אינם ר ק חרוזי שירה ותפילה אלא אף פרקי לקח ולימוד .צפון בהם ח ו מ ר
רעיוני־מוםרי לליבון עיוני ב מ ס ג ר ו ת חינוכיות .בליבון זה יש למצוא את המידה הנאותה
של
שילוב מ מ ו ז ג בין הערכה
כאידך.
אמנותית־אסתסית ,מחד ,ובין חדירה רעיונית־מוסרית,
לדידנו ,ת ו כ ן וצורה כרוכים הם בשירתו של המשורר ,ואין להפריד ביניהם.
מזמוריו הם ביסוי לחין־אמנותו ולעוז־אמונחו גם יחד .הם בקעו מ ל ב ו של ה מ ש ו ל ר מ ת ו ך
חווייה־פיוסית ולהס־םוסרי .כשם שגישה רעיונית אל המזמורים ללא ת ח ו ש ה ס פ ר ו ת י ת
מ ק פ ח ת א ת דמותם ,כ ך גישה ס פ ר ו ת י ת ללא חדירה רעיונית מפקיעה א ת נשמתם .לשם
הדגמה ,נ מ ס ר ו ת כאן שלוש שיחות בנושאים ה ב א י ם :
א .על שירת העמים והיקום לאלוהים.
ב .ג ב ו ר ה ו ר ח מ י ם במידותיו של ה ק ב י ה .
ג .ת ח ו ש ת הנקמה של ה מ ש ו ר ר בתהלים.
״ממזרח שמש עד מבואו״
)א(
)על שירת העמים והיקום ל א ל ו ה י ם — ב מ ז מ ו ר י תהלים(
הללרה!
-
T
|
ה ל ל ו ,ע ב ד י יי ,ה ל ל ו א ת ־ ש ם יי!
-
-
:
:
־
T :
־
ד
:
Tt
״
יהי atיי מ ל ר ך מ ע ת ה ו ע ד ־ ע ו ל ם !
מ מ ז ר ח ־ ש מ ^ ע ד ־ מ ב ו א י מ ה ל ל שם יי!
T V
• * 1־
t
I
T
-
!
T
ר ם ע ל ־ כ ל ־ ג ר ם יי -ע ל ה #מ י ם כ ב ו ד ו !
T
-
T
(T
־
• ז ־
,
)קיג ,א-ד(
)א(
חזון
או
מציאות
״ממזרח שמש עד מבואו ,מהולל שם ה׳ ״ — מה פשר חיווי זה! האם הוא
תיאור של ר צ ו י ,המראה את מ ש א ח לבו של המשורר או תיאור של מ צ ו י ,
המשקף א ת מ ב ט עינו של המשורר ? חזון או מציאות י
בסוף ההלל )קיז ,א-ב( ,חוזר הרעיון בדרך של קריאה ד ר א מ ט י ת :״הללו
][198זוהי משאלה ודרישה ,שאינה נשמעת
את ה׳ כל גויים ,שבחוהו כל האומים!״.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ערכים
חינוכיים
בהוראת מזמורי
199
ה״הלל״
כחזון נבואי־אסכטולוגי לימי אחרית׳ אלא כיקוד פיוטי של כיסופי שיר של
י מ ו ת הווה .הפנייה היא כללית ,לכל העמים ,ואמורה בלשון ציווי ,״הללו״!״,
״שבחוהו!״ .המשורר מבקש לשתף את כל העמים ברינת תהילתו .גם במזמו
רנו אפשר לפרש א ת הפסוק ״ממזרח שמש״ כקריאה ,כשהמלה ״יהי״ שבכתוב
הקודם נמשכת אף אליו .המשורר פונה לעבדי ה׳ להלל א ת שם הי ,והוא קורא
להלל שלם ,ללא גבולות ומעצורים ,לא גבולות של ז מ ן ,ולא גבולות של
מ ק ו ם .שירה ללא מ צ ר י ם :
יהי שם ה׳ מ ב ו ר ך — ״ מ ע ת ה ו ע ד ע ו ל ם ״ — ללא תחומי ז מ ן !
ויהי שמו מהולל—״ מ מ ז ר ח ש מ ש ע ד מ ב ו א ו ״—ללא מיצרי מ ק ו ם .
תהילה שלימה ומליאה ,בכל עת ובכל אתר.
רעיון זה מ ת ב ל ט מתוך עיון בתקבולת שני ה פ ס ו ק י ם :
זמן!
1
יהי
|
)יהי(
|
8
מקום:
2
שם ה׳
|
שם ה׳
|
7
4
מ ע ת ה ועד עולם
3
מבורך
|
6
5
מהולל
| ממזרח שמש עד מבואו •
>
I
שורה ראשונה נמצאת בפסוק מ י מ י ן לשמאל ,ואילו שורה שנייה נמשכת
אחריה ,כשהיא נמצאת בפסוק משמאל ל י מ י ן ) כ פ י שמורים המספרים הסידו
ריים( .סדר זה מסמל כנראה את מלוא התהילה והקפיותה ,הנמשכת ללא הפסק,
בקו מתמיד ,מקצה עז־ קצה.
אף צלילו של הכתוב ,בלי מלת ״יהי״ ,אינו מקרי .בלהט שירתו ,הופך
הרצוי למצוי ,המבוקש למקויים .המשורר מעלה לפנינו מציאות פיוטית ,שהוא
חש אותה כדבר שבממש ,באור ראייתו הפנימית ובקשב נבכי נשמתו .לגבי
דידו התהילה האוניברסאלית היא עובדה .הוא מ צ פ ה לה ועוא צ ו פ ה
בה .הוא ש ר על תהילה הקיימת בהווה בכל מקום ,מקצה ע ד קצה — ,״מהולל
שם ה׳ ״.
במובן זה של תיאור מציאות ,נשמעת גם הקביעה הנבואית של אחרון
הנביאים )מלאכי א ,יא( ,הטבועה במטבע מליצת מזמורנו:
״כי מ מ ז ר ח ש מ ש ו ע ד מ ב ו א ו ,מהולל שמי בגויים ,ובכל
מקום מוקטר מוגש לשמי — ומנחה ט ה ו ר ה ! — כי גדול שמי בגויים,
אמר ה׳ צבאוח״.
;ב( ה ת ה י ל ה ה א ו נ י ב ר ס א ל י ת ו מ ה ו ת ה
התהילה האוניברסאלית מ ה י ? במה היא מ ת ג ל י ת ? האמנם מהללים כל
העמים במרחבי העולם ,ממזרח וממערב ,את אלוהי ישראל ? ובמה ואיך הם
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
גבי
200
יהודה
מהללים אותו ז מבין הפירושים השונים שהוצעו לדברי מ ל א כ י י ,רצוי
דיון רעיוני בפירוש המעז ,הרואה גם בעבודת האלילים של הגויים ,ביטוי
פנימי ומסותר של תהילה והקרבה לאל אחד* .אמנם ,מקריבים העמים את
קרבנותיהם לפסלי אליליהם ,כי לא זכו להכיר את האחד ,הבלתי נראה ,השולט
על כל הכוחות ביקום ,אך בפנימיות לבם הרי הם שואפים ומתכוונים ל א ל
ה א מ י ת י .נמצא ,אף מן האלילות בוקעת ועולה בעקיפין התהילה לאלוהי
ישראל שהוא האל האחד.
ביאור זה הוא מפתיע ,לא רק מן הבחינה הרעיונית ,אלא אף מן הבחינה
הפרשנית .מורי המקרא ,נביאים חכמים ומשוררים ,לחמו נמרצות גגד האלי־
לות והוקיעו אותה כשנואה ומתועבת מיסודה ,כביטוי של מרי באל עליון.
באלילות ראו אות קלון ולא ביטוי של כבוד ,תיפלות ולא תפילה ,תועבה ולא
תהילה .אף בעיני א י ו ב ,הצדיק־החכם האוניברסאלי ,האלילות היא ״עוון
פלילי״ ,והנהייה אחריה — כחש באל מ מ ע ל ) ל א ,כה( .בעיני משורר ה ״ ה ל ל ״ —
היא למטה מכך ,היא ביטוי של אווילות ושטות והיא עילה לבזיון וכליון!
״יבושו כל עובדי פסל — המתהללים באלילים״)צז ,ז(.
היתכן כי באלילות הנלעגת יראו הנביא והמשורר את התהילה האוניברסא־
ל י ת העולה ״ממזרח ש מ ש )0עד מבואו״ ז !
)ג(
בין
הכתוב
הנבואי
לכתוב
ד<מזמורי
אכן נראה ,כי רבותינו הקדמונים ,בהציעם פירושם המבריק ,לפתור בו
קשיי תוכנו של הכתוב ,לא ביקשו אלא לפרנס את דברי הנביא ולא את דברי
המשורר .ונימוקם עמם .הנביא בא ל ה ו כ י ח ! המשורר בא ל ש ב ח .הנביא
1
והרי תקציר שניים מהם ,לעניין ה ה ק ס ר ה ) :א(
תרגום
יונתן
בן
עוזיאל
ו ר ש ״ י פירשו א ת ה כ ת ו ב כמכוון ליהודים המפוזרים בין הגויים :ת פ י ל ת ם ו ת ו ר ת ם
של יהודי הגולה ,בכל מקום ,ח ש ו ב ו ת לפני ה׳ כ ק ר ב ן יקר ; ) pא ב ן
עזרא ו רד״ ק
פירשו ה כ ת ו ב בדרך של ״ א י ל ו ״ :כ ל הגויים ,ממזרח שמש ועד מבואו — אילו ציוום
הקב״ה ,היו מקטירים לפניו בכבוד ובהדר .עיי״ש .לפירוש הראשון ,מ ה ו ל ה ה ת ו כ ח ה
ליהודי הארץ בנחמה ליהודי ה ג ו ל ה ! לפירוש השני ,ה פ ס ו ק כולו ת ו כ ח ה לישראל ,מ ת ו ך
השוואתם לגויים ,המגלים בנקודה זו יותר נ כ ו נ ו ת לציות וכיבוד לד,׳.
2
פירוש זה מ ק ו ר ו בחז״ל )עיין מ נ ח ו ת קי ,ע״ב( .ר ש ״ י :״אמרו רבותינו ,דקרו ליה
׳אלהה דאלהיא׳ )שהגויים קוראים לה׳ ׳אלוהי האלוהים׳(! אפילו מי שיש לו עכו״ס
)עבודת כוכבים ומזלות ,פסילים( יודע שהוא )ה׳( על כולם״ .ר ד ״ ק :״כי אף על פ־
שעובדים לצבא השמים ,מודים בי ,שאני הסיבה הראשונה ,אלא שעובדים א ו ת ם לפי
דעתם ,שיהיו אמצעיים )מתווכים ,ממצעים( ביני ובינם״ .רד״ק מ ר ח י ב פירוש זה גם
לעניין ההקטרה ל א ל :״אף על פי שהם מקטירים ומגישים לעכו״ם ,דעתם לשמי״.
בדרך זו מפרש גם בעל המצודות ,עיי״ש .רעיון דומה נמצא גם ב ״ כ ת ר מ ל כ ו ת ״ של
ר ש ב ״ ג :״ולא יחסר כבודך בגלל עובדי בלעדיך ,כי כ ו ו נ ת כ ו ל ם להגיע עדיך״•
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ערכים
מוכיח
חינוכיים
את
התהילה
מתוך
העם!
המשורר
משבח את
ה״הלל״
ה ש ם .
הנביא
מעלה על נם את
ה א ו נ י ב ר ס א ל י ת ש ל הגויים לאל ,לא מ ת ו ך גינוני קילוס ופיאור ,אלא
טכסיסי
והוא
בהוראת
מזמורי
201
הוכחת מוסר לעם ישראל .הנביא חותר להיטיב מעשי העם,
מוכיחו בכל דרכי תוכחה .ומדרכו ש ל מוכיח ,שהוא משנן ב ר ק דבריו,
משחיז
חוד עוקצם ,ומפריז בזעם מוסרו ,להוקיע פגמיהם של ישראל ,מתוך
חרדה
והבלטה — לעורר חרטה ולעודד תשובה .ופעמים נתפש הנביא להש
וואה מזעזעת ,ש ב ה הוא מ ג ל ה צ ד ש ל יתרון אפילו באותם ש ה ם וודאי גרועים
ופחותים
כך
ג!
מישראל — רק כדי להחריף תוקף תביעתו מעמו.
י ש ל ה ב י ן א ת ת ו כ ח ו ת ה ה ש ו ו א ה ש ל י ש ר א ל ל ב ע ל י החיים ) י ש ע י ה ו א,
י ר מ י ה ו ח ,ז( ,ו כ ן א ת ת ו כ ח ו ת ה ה ש ו ו א ה ש ל י ש ר א ל ל ג ו י י ם ע ו ב ד י א ל י ל י ם ,
כגון,
נ ב ו א ת י ר מ י ה ו )ב ,י א ( :״ ה ה מ י ר גוי א ל ה י ם ז ! ו ה מ ה ל א א ל ה י ם ! ו ע מ י
המיר
כבודו בלוא יועיל״ .הנביא איגו ב א ל״שבח״ ד ב ק ו ת ם ש ל ג ד י ם ב א ל י
ל י ה ם .א ף ה ו א חוזה י מ י ם ב א י ם ,ש ב ה ם י ש ל י כ ו הגויים פ ס י ל י ה ם ו י כ י ר ו כ י ״ה׳
אמת
אלהים
התוכחה,
הוא
אלהים
חיים
ו מ ל ך
הוא מונה א ת ישראל ,על שהם
ע ו ל ם ״
)י ,י(.
זאת,
ועם
בזעם
חסרים אותה מידה של ״דבקות״,
ש כ ש ל ע צ מ ה היא חיובית ,והיא מצויה אפילו ב ת ש ת י ת י ההוויה האלילית ,שהיא
ב ע צ מ ו ת ה וודאי שלילית .ת כ ס י ס ש ל מוכיח.
את נבואת
אף
מ ל א כ י — כשהיא מ ת פ ר ש ת לפי פירוש הקדמונים — אין
ל ר א ו ת כגילוי של הערכה והוקרה ל״צדדים החיוביים״ כביכול ,הגנוזים ב מ ע
מקי
ההוויה האלילית ,א ל א כ ד ר ך ש ל תוכחה נמרצת ,המופגית כ נ ג ד ישראל.
מכל
א ת ר ו א ת ר עולה ,ב מ י ש ר י ן או ב ע ק י פ י ן ,ג ד ו ל ת ש ם ה׳ — ״ ו א ת ם מ ח ל ל י ם
״.
אותו
פירוש
המשורר
בה
זה,
ש ר
אפילו
הכתוב
סובלו— הכתוב
הנבואי
על ה ת ה י ל ה האוניברסלית ,מ ת ר ו נ ן עמה ,קורא לה .אינו רואה
״ ת ח ל י ף ״ או ״אמצעי״ או ״עקיפה״ ,א ל א
יכולה בשום פנים להיות זיהה עם
עלינו
במזמורי
המזמורי
אינו
סובלו.
לחפש איפוא את
המשורר
ה פ ו ל ח ן
משמעותה של
בתהלים,
במישור
— תכלית ומטרה .היא אינה
ה א ל י ל י .
התהילה
רעיוני
אחר.
האוניברסלית
אם
המתוארת
נבקשנה — נמצאנה.
א ם נמצאנה — תוכל ל ש ח ר ר אף א ת ה כ ת ו ב הנבואי מן ה ה כ ר ח ל ה י כ ב ל ברצו
עות
הפירוש ה״אלילי״ ,שכן מ ס ת ב ר ,שהנביא מלאכי שאל א ת ציורו — ע ל
ניבו
ועל מובנו — מ ע ו ל ם הביטויים והמושגים ש ל ה ס פ ר ו ת המזמודית.
)(1
התהילה
נראה
לתהילה
האוניברסאלית
להסביר ,כי התהילה
והתהילה
הקוסמולוגית
האוניברסאלית שבמזמורי ההלל דומה בטיבה
הקוסמולוגית שבמזמורי הטבע.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
צבי
202
ההתבוננות
מעצם
בפלאי הבריאה מגלה לפני המשורר את ת ה י ל ת הבורא ,העולה
ה מ מ ש ו ת
מגיד,
יהודה
ה ט ב ע י ת .
מספרים
״השמים
כבוד אל
ומעשי
ידיו
ה ר ק י ע ״ )יט ,א( .ו ה ה ת ב ו נ נ ו ת ב נ ס י ה ה י ס ט ו ר י ה )כגון ,ב מ ז מ ו ר י ה ה ל ל ,
״בצאת
ישראל
העולה
ממצרים״,
ה ה ו ו י ה
מעצם
קיד(,
מגלה
לפני
ה ח ב ר ת י ת .
המשורר
״ממזרח
שמש
את
תהילת
הבורא
עד מבואו מהולל
ש ם ה ׳ ״.
הטבעית אומרת ש י ר ה ; ה ח ב ר ה האנושית אומרת שירה.
הבריאה
ההתרחשות
עצם
ההיסטורית
בדומה
ה ט ב ע י ת — מ ס פ ר ת כבוד אל.
להתחדשות
קיומם ש ל ש מ י ם וארץ והתגשמות חוקי היצירה בהם — אומרת ש י ר ה :
עצם קיומם של עמים ובני אדם במרחבי העולם ,והתגשמוח חוקי ההיסטוריה
המופלאים
)ד(.
בחייהם — ,היא שירה העולה ,״ממזרח ש מ ש עד מבואו״.
עולמו
שירה
לברך
של
המשורר— ״כינור
מאליו״
המנגן
זו א י נ ה ת ל ו י ה ב מ ע ש י פ ו ל ח ן ש ל ב נ י א ד ם ,א י נ ה מ ו ת נ י ת ב כ ו ו נ ת ם
ולהלל ,אינה מ ו ש ר ת במלים ואינה מובעת באומר .היא עולה מאליה.
המציאות
ה ק ו ס מ ו ל ו ג י ת — ה י א ע צ מ ה ה ת ג ל מ ו ת ש ל ש י ר ה א ד י ר ה לאל ,ב״אין
א ו מ ר ואין ד ב ר י ם ב ל י נ ש מ ע ק ו ל ם ״ ! ו ה מ צ י א ו ת ה א ו ג י ב ר ס א ל י ת — היא ע צ מ ה
ש ל ה ל ל ו ב ר כ ה ,ל ל א נ י ב ו ל ל א ק ו ל — ״לד ד ו מ י ה ת ה י ל ה ״ .
התגלות
שירתם
כל
ש ל בני א ד ם עולה מ ע צ ם הווייתם
ניע של
וקיומם .כל
מ ע ש ה — מ ס פ ר כבוד אל .וכך — מהולל
רטט של הרגשה,
ש ם ה׳
״ממזרח
שמש
ע ד מבואו״ .בעיני ה מ ש ו ר ר ב ח ה ל י ם ,המציאות כולה — רוננת .ה ש מ י ם והארץ
ו כ ל ח י ,כ ל ה י ק ו ם — ח פ י ל ה .כ ל ב ע ל י ה ח י י ם מ ב ק ש י ם מ א ת ה׳ מ ז ו נ ם .״ כ ו ל ם
אליך
י ש ב ר ו ן ,ל ת ת א כ ל ם ב ע ת ו ״ )קד ,ב ז ! ק מ ה ,טו( .ש א ג ת ה א ר י ה ו נ ה מ ת ו
לטרוף טרף ,ה מ ש מ ש ת ס מ ל לעוצמה ו ל ה ט ל ת מורא ופחד ,נ ש מ ע ת באזני המ
שורר
כנעימה של
תפילת תחנונים.
א כ ל ם ״ )קד ,כא( .ה נ ב י א
ע מ ו ס ,
״הכפירים
שואגים
לטרף
ולבקש
מאל
לדוגמה ,רואה בשאגת האריה סמל ומשל
ל ע צ מ ת כ ו ח ה נ ב ו א ה .״ א ר י ה ש א ג — מ י ל א י י ר א ? ! ה׳ א ל ה י ם ד י ב ר — מ י ל א
ינבאזו״
) ע מ ו ס ג ,ח ( .
המשורר
רואה
ב ש א ג ה זו — צ ו ר ה ש ל
תפילה .כאן
בולט ההבדל בין חוויית הנביא לבין חוויית המשורר .כל אחד רואה מהרהורי
ל ב ו ! ה נ ב י א ש ו מ ע ב כ ל א ת ד ב ר ה׳ ,א ת ה פ נ י י ה ש ל ה א ל ו ה י ם ! ה מ ש ו ר ר מ ר ג י ש
ב כ ל א ת ה ש י ד ה לה׳ ,א ת ה פ נ י י ה א ל האלוהים .ח ז ו ת ע ו ל מ ו ש ל ה נ ב י א — חזון
הנבואה!
חידת עולמו של המשורר — מזמור התפילה .בשאגת האריה ,רואה
הנביא — סמל לנבואה ,ו ה מ ש ו ר ר —
סמל לתפילה.
בעולמו ש ל ה מ ש ו ר ר הכל מ ת פ ל ל י ם ומודים לאלוהים .הוא חי בהיכל שכולו
א ו מ ר כ ב ו ד לה׳ ,ב ע ו ל ם רונן ה ש ר מאליו — ״ מ ע ת ה ועד עולם״ ו״ממזרח ש מ ש
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חינוכיים
ערכים
מזמורי
בהוראת
203
ה״הלל״
ע ד מ ב ו א ו ״ .ר נ ן זה ,ה ב ו ק ע ו ע ו ל ה מ מ י ח ר י ה ע ו ל ם כולו ,ה ו א ה מ ע ו ר ר א ת ש י ר ת
עולמו ש ל ס פ ר ת ה ל י ם הוא ״כנור המגגן מאליו״ ,א ש ר לפי האגדה,
המשורר.
הוא כינורו ש ל ״נעים זמירות ישראל״.
כשהמשורר
מהלל ושר לאל ,אינו אלא נותן ביטוי מילולי משלו ל ת ה י ל ה
א ש ר ה ו א ח ש אותה ,חי אותה ,ש ו מ ע א ו ת ה כ ש ה י א ע ו ל ה מ כ ל גילויי ההוויה
הטבעית
ה׳
והחברתית ,שאינה אלא התגלמות רוננת ,מ ת מ ד ת ומקיפה ש ל כוח
ורצונו,
התגלות
של
ודבקות
ציות
לחוקיו :״הוא
אמד
ויהי,
הוא
צוה
ויעמוד״
לכן ,ה כ ל ש ר .ה ט ב ע :״אז י ר נ נ ו כ ל ע צ י י ע ר ״ :ו ה א ד ם :״ כ ל ה ע מ י ם ת ק ע ו
כף!
ה ר י ע ו ל א ל ה י ם ב ק ו ל רינה.׳״.
זוהי
ש י ר ח הבריאה — ״השמים מ ס פ ר י ם כבוד אל ומעשי ידיו מגיד ה ר
קיע״ ! זוהי ת ה י ל ת האגוש — ״ממזרח ש מ ש ע ד מבואו״.
)ב(
ל ש ב ת — ה מ ש פ י ל י
״המגביהי
לראות*
)גבורה ורחמים במידותיו של הקביד(.
מי כיי אלהינו המגביהי ל ע ב ת ,
ה מ ש פ י ל י ל ר א ו ת -באימים ו ב א ר ץ !
מ ק י מ י מ ע פ ר ך ל ,מ א #פ ת ירים אביון,
להושיב
.
,
.
ע ם נדיבים ,ע ם נדיבי עמי.
.
,
ן
.
ו•
.
-
־
מאויבי עיןךת הבית -א ם הבנים &מחה.
ה ל ל ו י ה !
־ ••
ו׳׳קרוב׳
ד
*רחוק״
)א(
)קיג ,ה -ס (
ראשון מזמורי ה״הלל* מעלה ,בציור פיוטי ,א ת האידיאה התיאולוגית של
המקרא
ב ד ב ר ה ת ש ל ו ב ת המופלאה של גבורה ורחמים במידותיו של אלוהים.
ג ד ו ל ה׳ ו ר ב כ ו ח — ״ ר ם
חסדיו — ״מאשפות
״מגביהי
אלא
י ר י ם
אביון״ .הוא
נשגב
ורחום,
רחוק
וקרוב כאחד.
לשבתי׳ ו״משפילי לראות״.
במזמור
יראה:
ע ל כ ל גויים!״ ,ו ע ם זאת ,ט ו ב ו מ י ט י ב ה ו א ו ר ב י מ
ק ל ח ,מ ו ב ע ר ע י ו ן זה ,ב ת י א ו ר ח ד ש ל נ י ג ו ד )ו( :״ כ י ר ם ה ׳ ו ש פ ל
וגבוה — מ מ ר ח ק יידע״ .ה מ ר ח ק ו ה ק י ר ב ה ל ג ב י ה׳ א י נ ם מ ו ש ג י מ ק ו ם
ב י ט ד י רעיון .ה ם מ ב י ע י ם
בדרכי המחשה ,של משל וסמל ,א ת ת פ י ס ת
האלוהות באמונה המוגותיאסטית הצרופה ,אשר מחד גיסא היא שוללת אלילות
גשמית,
כופרת
באלים
בני
ממש
גופני
הניתנים
ל ה י ש ג יד,
ומכירה
באל
עליון קדוש וגבוה מ ב י נ ת אנוש וגשגב וגאצל מעולם צרכיו :ומאידך גיסא —
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
צבי
204
יהודה
חשה היא השגחה אלוהית מליאה בכל ההוויה ודוגלת בקירבה א י נ ט י מ י ת נפ
ש י ת הקיימת בין היצור ליוצרו .המשורר בתהלים מכיר ברוממות אלוהים:
״אדיר במרום — ה׳!״ )צג ,ד ! ועיץ צב ,ט( ,ובקרבתו לקוראיו :״קרוב ה׳
לכל קוראיו״ )קמה ,יח( .זה פשר המזיגה של ״מרחק״ ו״קרבה״ בתיאור
מידותיו של ה׳ במליצת המשורר.
)ב(
משל
והארץ
השמים
המשורר במזמורנו מ ש ת מ ש בביטוי ״בשמים ובארץ״ .השמים והארץ באים
במליצת המקרא כמשל רווח להמחיש בו את היחס שבין הודיתו של הקב״ה
ועולמו של האדם .כשהנביא פונה אל בני אדם הוא מכנה אותם )ישעיהו
יח ,ג( :״שוכני ארץ״ ן כשהמשורר פונה אל ה׳ הוא קורא ל ו ) ב ,ד ( :״יושב
ב ש מ י ם ׳ » .הבחנה זו מצויה הן במליצות הנבואה והן במזמורי השירה .היא
נ ש מ ע ת עולה מנאומו של הנביא בשם ה׳ )ישעיהו מה ,יב( :״אנכי עשיתי
א ר ץ — ו א ד ם עליה ב ר א ת י :אני ,ידי נטו ש מ י ם — וכל צ ב א ם צויתי״!
והיא ג נ ח ה בצלילו של החרוז שב״הלל״ )במזמור השלישי ,קטו ,טז( :״הש
מ י ם — ש מ י ם ל ה ׳ :והארץ — נתן לבני א ד ם * .
4
3
וכן ב ת פ י ל ת שלמה )מלכים א ח( ,ה פ ו ר ש ״כפיו השמים״ ,חוזר הביטוי ״תשמע
ה ש מ י ם ״ :וכן ב נ ו ס ח א ו ת ה ת פ י ל ה :״יושב מרום״ ,״שוכן שחקים״ ועוד ,ו כ ל עצמה
ש ל ״נשיאות כפים״ מיוסדת על ת ח ו ש ה זו ,של האדם ה מ ת פ ל ל וקורא ״ממעמקים״,
ו נ כ ס ף ל ה ת ר ו מ ם אל על ,אל אביו שב״שמים״ ,וכן במליצת המקונן )איכה ג ,מ א ( :
״נשא לבבינו אל כפים ,אל אל
4
גשמים״.
כ ב ר הבחינו חז״ל ) ב ר כ ו ת לה ,ע״א( ,בסייגיו הפרשניים של כ ת ו ב זה ,בהשוותם
א ו ת ו ל ע ו מ ת ה כ ת ו ב המכליל ,שבראש מ ז מ ו ר כד ) ,ב ( :״לה׳ הארץ ומלואה״ .הדרשה
שם מ ש ק פ ת א ת דעת חז״ל על כוונת ה פ ס ו ק ש ב -ה ל ל ״ :אף שהקב״ה ר ם ונישא ,הוא
משגיח על הארץ ,ו ״ נ ת ך א ו ת ה לבני אדם .הפועל ״נתן״ ,אינו מציין עזיבה ו ה ס ת ל
ק ו ת ,אלא גילוי של
יחס
ו ק ש ר .האדם הנהנה מ ס ו ב ה א ר ץ — אוכל משולחנו של
מקום ,ו ח ש בכל גילוי חסד ו״מתן״ של הבורא .זוהי ה ת ח ו ש ה אשר מ מ נ ה נ ו ב ע ת
״ ב ר כ ת מ ה נ י ן ״ .וזהו ה מ ו ב ן הצפון ב ע ו מ ק ביטויים ה ש נ ו ן :״כאן לאחר ברכה״— .
״וחסרי
דעה
חשבו ,כי מ מ ש ל ת האדם בארץ כ מ מ ש ל ת השם בשמים ,ולא דיברו
נכונה ,כי מ ל כ ו ת ה׳ ב כ ל משלה ,ר ק פירוש ׳נתן לבני א ד ם ׳ — שהאדם הוא כ מ ו
פקיד אלוהים בארץ על כל מה שיש בה ,ו ה כ ל בדבר ה ׳ ״ )אבן עזרא( .ויש ״חסרי
דעה״ בימינו הששים ל ב נ ו ת דייק על יסוד מליצת המשורר להגביל ת ח ו ם שלטונו של
האדם ,ברדותו ו ב כ ו ב ש ו איתני הסבע ,וסבורים ,למשל ,שיש ב״כיבוש החלל״ ,מ ש ו ם
ה ס ג ת ג ב ו ל השלסון האלוהי בשמים ,״ולא דברו נכונה״ ,כי אין ״שמים״ במזמורנו
מ ו נ ח סבעי אלא מושג על־סבעי ,ומה שניתן להישג ידו ו כ ו ח ו של האדם הוא ב ת ח ו ם
משמעות
ר ש ו ת ו ו״ארצו״ ,ו ש ו ב אינו בגדר ״שמים״ ב מ ו ב ן הרעיוני של מזמורנו.
הצת היסודי של ה ת ר ב ו ת האנושית ש ב ב ר א ש י ת )א ,כ ח ( :״ומלאו את הארץ ו כ ב ש ו ה ״
הוא יסוד מוצק ב ת ו ד ע ת ו של המשורר ,והוא מ ו ר ח ב ב ת פ א ר ת השיר )תהלים ח ,ו -ז (
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ערכים
חינוכיים
בהוראת מזמורי
היהלל״
205
משל השמים והארץ חוזר פ ע מ י ם רבות ובאופנים שונים ב מ ק ר א :בדברי
ה נ ב ו א ה ,בספרות ה ח כ מ ה ,ובשירה ה מ ז מ ו ר י ת .
ה נ ב ו א ה המשל בא להמחיש את קוצר יכולת ב י נ ת האדם
בדברי
להשיג נסתרות דרכי האל )ישעיהו נה ,ח -ט ( :״כי לא מחשבותי — מחשבו
תיכם ולא דרכיכם — דרכי ,נאום ה׳ .כי גבהו ש מ י ם מ א ר ץ — כן גבהו
דרכי מדרכיכם ,ומחשבותי ממחשבותיכם״ .המרחק שבין ש מ י ם וארץ ,מהווה
סמל ומשל למרחק שבין ה ש ג ת האדם וחכמת האל י.
ה ח כ מ ה המשל בא להביע את תחושת הרתיעה והז
בספרות
הירות של האדם ביחסו לאל בתחום ה פ ו ל ח ן ) ק ה ל ת ה ,א( :״אל תבהל על פיך,
ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים ,כי האלהים — ב ש מ י ם ,ואתה
— ע ל ה א ר ץ ,על כן יהיו דבריך מעטים״ .המרחק שבין שמים וארץ מעורר
בלב החכם את ה ר ג ש ת החרדה ,ההכנעה והמורא כלפי האלוהים ,את החוויה
של יראת הרוממות.
ב ש י ד ה ה מ ז מ ו ד י ח .בניגוד לגבואה ולחכמה ,הרואות במשל השמים
והארץ סמל למרחק שבין האדם לאלוהים )הנבואה — מ ב ח י נ ת ג ו ב ה דרכי
האל מ ה ש ג ת ה א ד ם ; החכמה — מ ב ח י נ ת נ מ י כ ו ת עבודת האדם מול רומ
מות האל( ,רואה השירה המזמורית ,דרך משל זה עצמו ,גילוי ח ס ד הקירבה
מ צ ד הבורא אל בריותיו) .קג ,יא( :״כי כגבוה ש מ י ם על ה א ר ץ — גבר
חסדו על יראיו״.
מ ה פשר המשל ז כ י צ ד רואה המשורר דווקה בציור הגבוה של השמים
מעל הארץ ,גילוי תגבורת חסדו של ה ׳ ? איך רואה המשורר ב״מרחק״ —
ריחוק שמים מעל הארץ — שבמשל ,את ה״קירבה״ — קירבת חסדו של האל
לאדם — שבגמשל ?
״ותחסרהו
מעט מאלהים ,ו כ ב ו ד והדר תעטרהו ,תמשילהו
במעשי ידיך ,כ ל ש ת ה
ת ח ת רגליו״.
5
משל השמים והארץ נעוץ כנראה במליצת נאומי ה ת ו כ ח ה של מ ש ה אבי הנביאים,
ב ח ו מ ש דברים ,במליצת ״העדאת שמים ו א p״ )ד ,כו < ל ,י מ ; ל * כ ח 1לב ,א(,
מליצה ששימשה ת ש ת י ת לראשית חזון ישעיהו .רעיון המליצה ב מ ק ו ר ה :היקום כ ו ל ו
א ו ת קיום הוא ל ב ר י ת ה׳ עם ע מ ו ) ע י י ן ישעיהו נה ,ט -י וירמיהו לא ,כ ו -כ ה ( .בפירושי
רש״י ל פ ס ו ק י ם בדברים יש למצוא שלושה הםברים משלימים להעדאה זו של שמים
ו א ר ץ ) :א( הם קיימים ל ע ו ל ם ) :ב( ה ם מ ו פ ת לציות נצחי לחוקי ה׳ ) tג( הם אמצעי
ה ג מ ו ל של ה׳ בעמו שעל ידם מ ת ג ש מ ו ת ה ה ב ט ח ה ו ה ה ת ר א ה של הבריח• על י ר ך ה פ ש ט
נ ר א ה :שני עדי ה ב ר י ת מייצגים א ת שני הצדדים שבאו ב ב ר י ת )עיין בראשית ל * מד,
על האבן ,שהיא ״גלעד״ ל ב ר י ת שבין יעקב ללבן( .ב ב ר י ת שבין האלוהים לעמו ,מייצגים
ה״שמים״ א ת העולם האלוהי ,וה״ארץ״ א ת העולם האנושי .על פי שניהם יקום דבר
הברית
שבין אל ל א ד ם — .א ף כאן נ י כ ר ת במליצה ה מ ק ר א י ת ה ה ב ח נ ה בין האלוהי
לאנושי באמצעות משל ה״שמים
ו ה א ^
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
צבי
206
יהודה
והרי השוואה בין שלושת ה מ ש ל י ם :
נבואה
חכמה
כי גבהו ש מ י ם
מ א ר ץ — כן גבהו דרכי
מדרכיכם ,ומחשבותי
ממחשבותיכם.
כי האלהים ב ש מ י ם .
ואתה על ה א ר ץ — על
כן יהיו דבריך מעטים.
)ג(
תגבורת
חסד
שירה
מזמורי ת
כי כגבוה ש מ י ם על
ה א ר ץ — כן גבר חס
דו על יראיו.
האל—מהי?
יסוד אמונתו וסוד בטחונו של המשורר — תחושת קירבת אלוהים .״ואני
קרבת אלהים — לי טוב״ )עג ,כח( .בכל חש המשורר קירבה זו — ואף בעצם
רוממותו של האל ,״בשמים״ ,מן העולם האגושי ,״בארץ״ .ככל שהמשורר
מגדיל להכיר ברוממות האלוהים ,בגובהו ובעליונותו ,הוא מ ע מ י ק להרגיש
פלא עוצמת חסדיו .התפעלות רבה גורמת לו למשורר העובדה המופלאה ,שהוא
שר עליה ב״הלל״ ,שהאל הנשגב —-״המגביהי לשבת״ בשמים — קרוב לכל
קוראיו — ״משפילי לראוח״ בארץ .והנה ,דווקה המרחק הסמלי שבין מרומי
השמים הנישאים לתחתיות הארץ מלמטה ,שהפעים א ת הנביא להיכנע ולידום,
והדהים את החכם להירתע ולהיסוג ,הוא אשר מלהיב את המשורר להידבק
ולהתקרב ,בהרגישו בו ,ב״מרחק״ זה עצמו ,מופת לגבורת רחמיו של האלו
הים ,אשר אף ממרום שבתו הוא מ ש פ י ע טובו על בריותיו .לפיכך מ ש ת מ ש
המשורר בביטוי ״גבר חסדו״ ,משל לזרם מים ,שככל שהוא מרחיק להגיע,
הוא מגלה ת ע צ ו מ ת עוזו ,חחקו וגבורתו! כך חסדו וזרם טובו של האלוהים,
שכל שהוא מגבירו על יריאיו ומשלשלו ומורידו אליהם ממרומי ש מ י ו הגבו
הים ,כך הם חשים אותו ביתר ש א ת ויתר כוח .״כגבוה שמים על הארץ״— ,
ככל שאתה מוסיף לחוש א ת הגובה ,א ת המרחק שבין הוויית האל להוויית
האנוש ,ככל שאתה מוסיף להכיר ברוממות השם יתברך — אתה מ ר ב ה לחוש
כי ״גבר חסדו על יראיו״.
)ד(
״מלא
כל
הארץ
כ ב ו ד ו ״ )ישעיהו ו ,ג(
הציור המבחין בין ארץ לשמים יסודו בהתבוגגות ה ט ב ע י ת של האדם זקוף
הקומה ,מורם היצורים הרומשים על האדמה ,הנושא עיניו למרום ,וצופה
גבהים נישאים ורחוקים ממנו ,והוא יכול להבדיל בין עולם שבידו לבין
נעלמים שלמעלה הימנו .ציור זה מפגין ב צ ד ערכו של האדם את מגבלותיו,
אבל אינו מ ב י ע כלל בצד אדנותו של האל ,את גבול שלטונו .בציור זה מתגלה
האדם בעומדו מול אלוהיו — בכל קוצר בינתו ,בכל מיעוט יכולתו ובכל גודל
תלותו בחסד ה /אבל אין הציור מצמצם כוח ידו של האל כיוצר כל .״בראשית
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
ערכים
ברא
את
חינוכיים
מזמורי
בהוראת
207
ה״הלל״
א ל ה י ם א ת ה ש מ י ם ואת הארץ״ ,פ ו ת ח ת התורה .אלוהים ב ר א את ה כ ל :
העולם
)׳שמים״(,
העליון
מהשגת
הנשגב
ואת
האדם,
התחתון
העולם
)״הארץ״( ,ש ב ו ה ו ש ם ה א ד ם כ ר ו ד ה ב צ ל ם א ל ו ה י ם .
אמונה
ועולה
י ס ו ד י ת זו
מכל
בספרות
באלוהים
מודגשת
פ ס ו ק י ה מ ק ר א .א מ ו נ ה זו
מקום
בכל
מכוונת.
לתכלית
החכמה — בה היא הונחה כ מ ס ד ל ת ו ר ת ההתנהגות ולאמונת ההשגחה
והגמול
של
כאדון הכל,
כיוצר כל
היקום כולו — בוקעת
ב ס פ ר ו ת הנבואה — ב ה היא נ ש מ ע ת מ ת ו ך שעייתו ופניית־
)איוב!(:
האלוהים אל ה א ד ם ; ב ס פ ר ו ת המזמורית — בה היא מובעת מתוך תפילתו
של האדם אל האלוהים.
ושירתו
ב ד ב ר י הנבואה ,מצויים נאומי ת ו כ ח ה נ מ ר צ י ם כנגד הכופרים בה׳ .הם אינם
ב מ צ י א ו ת ו ,א ל א ב ה ש ג ח ת ו .ס ב ו ר י ם ה ם ש א י ן ה׳ מ ש ג