ב .ל ש ו נ ו ת ת פ י ל ה ו ע ב ר י ת ח י ה
העברית
בלשון
ב ק ו ד ש ,
מישראל
בכל
וגתקבלו
חול,
בתפילות
אורחוח
שבהפילה —
הכנסת
החיה
שיסודם
נמצאים
חייו.
ניבים,
הרבה
ישראל
מלים,
ופתגמים — שמקורם
ביטויים
מרובות־הפנים,
צירופי־לשון
המלוות
ואמרות
את
האדם
מםפירת־הקודש
ח ד ר ו גם לחיי יום יום ב ד ר כ י ם שונוח ובאופנים ש ו נ י ם :יש
כהודיתם
בלשון
וכד
הראשוגית,
מתחום
הביאו
הקדושה
שבבית
ל ס פ י ר ת החול :ויש שפשטו את מחלצותיהם הראשונות ולבשו לבושי
וכד תרמו בשפע מאוצר לשון התפילה ללשון החול — ולפרקים אפילו
ללשון החולין — עד כדי מ ת ן מובן חדש והוראה שונה לפסוקי תפילה מקוב
לים.
להלן נתוגה רשימת דוגמאות ,הערוכה בדרד כלל
ה ת פ י ל ה ,
ל מ ט ב ע ו ח ־ ל ש ו ן
בסדר
אלף־בית —
ה מ ק ו ב ל י ם היום בלשון ה ח י ה :הן בלשון
ה ס פ ר ו ת והן בלשון הדיבור.
א
יסודו
״ א ד ם
לימים
מעפר
נוראים.
ל ע פ ר ״ — ביטוי
וסופו
מ ש פ ט זה
מפיוט
הלקוח
גשתגר בלשון הבריות,
״ונתנה
כהוראתו
תוקף״
הראשונית:
ח ו ל ש ת ה א ד ם וקוצר ימיו.
״ א ו ת י ו ת
של
קידוש
הכווגה
לבנה״:
גדולות
לאותיות
ובולטות.
מקור
ביטוי זה הוא בסידור ,ש ב ר כ ת ״קידוש ל ב נ ה ״ נ א מ ר ת מ ת ו כ ו ברחוב ,לאור
ובתחילת
הירח,
ולהפך:
ה ח ו ד ש :
״ א ו ת י ו ת
ולכן
טל
ו מ ט ר ״ — הכוונה
המלים
״ותן ט ל
בחורף,
והן נ ד פ ס ו ב ס י ד ו ר
״אח
ח
נאמרות
ב״ברכת
ב א ו ת י ו ת
לאותיות
השנים״
קטנות מאד ,כי
שבשמונה־עשרה
רק
ז ע י ר ו ת .
ו א ח ת ״ — ניב הרווח באידיש ,ומכאן ע ב ר גם ל ע ב ר י ת החדשה והמ
דוברת,
שבמוסף
אחח
ומטר״
היא
נ ד פ ם ת
ב א ו ת י ו ת
ג ד ו ל ו ח :
כגון :נתן לו מכות — אחת ואחת :יסוד הניב הוא ב ס ד ר העבודה
יום הכיפורים :״וכך היה מוגה הכוהן הגדול )את הזאת הדם(:
ואחת״ וכר.
א ש ר י — ״בקי ב ד ב ר כמו יהודי באשרי״ .הכוונה היא ל״אשרי יושבי ביתך״,
][383
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
י.
384
פסוק
זיידמן
א.
שמקדימים למזמור האלפביתי ״תהלה ל ד ו ד ״ ) ת ה ל י ם קמה( שאומ
ר י ם א ו ת ו ש ל ו ש פ ע מ י ם ב כ ל יום ,ולכן כ ל י ה ו ד י ב ק י בו.
א ש ח ־ ח י ל
שבסידור
לפני
— הביטוי
אשח־חיל״
״פלונית היא
יסודו
ה ח פ י ל ה )הלקוח מסוף משלי( והוא נ א מ ר
בשיר
לאשה
שבח
בלילות שבת
בבית
קידוש.
ד
ידבר-אחר
ביד חזקה״ — הכוונה :אדם שהוא ״דבר אחר״ )כלומר חזיר(
מתנהג
״ ב י ד
האומר:
״ ד ב ר א ח ר :ב י ד ח ז ק ה — ש ת י ם ו כ ו ׳ ״.
ח ז ק ה ״ .
הניב
מקור
הזה
בהגדה
של
במדרש
פסח,
ה
״ ה א ו ח ז
מקור
ב י ד ״ — הכוונה מי
שאוחז
את
הדבר
ב י ד — ידו
על
העליונה:
הניב בפיוט ל ר א ש השנה ,ה מ ח ח י ל :״האוחז ב י ד מ י ד ת משפט״.
)מחליף( א ת היוצרות״ — הכוונה :ב ל ב ל א ת הדברים ,סירס א ת
* ה ח ל י ף
העובדוח.
מקור אוחו בימוי במחזור לימים טובים ,שיש בו סוג פיוטים
הנקראים
יוצרות והם נאמרים בחזרת הש״ץ בשחרית .והנה ביוצר לראש־
השנה
את
ולסוכות
כתובה
הערה:
״אם
חל
יום
ראשון
בשבת — מחליפים
היוצרות״ — כלומר אומרים א ת היוצרות של יום ראשון ביום שני,
ושל יום שני בראשון .מכאן ה ת ג ל ג ל אותו ביטוי ללשון הדיבור.
ז
״ ז מ י ר ו ת ״
מעין
״זה
— הכווגה
לזמירות
הגאמרות
בסעודות
שבת:
ומכאן
גשתגר
פ ת ג ם ) ב ע ק ב ו ת האידיש( :״ ה ר ב ה זמירות ומעט א ט ר י ו ת ״ )לאקשין(.
ח ל י פ ת י…
אלה
זה כ פ ר ת י ״ — רצוגו ל ו מ ר :פלוגי י ל ך לעזאזל .נ י ב י ם
ל ק ו ח י ם מ מ נ ה ג כ פ ר ו ת ומן ה ת פ י ל ה ה ג א מ ר ת ע ם ״ ס י ב ו ב ה כ פ ר ו ת ״ ,
נ מ צ א י ם ה ב י ט ו י י ם :״זה כ פ ר ח י ,זה ח ל י פ ת י ,זה ת מ ו ר ת י ״ ,
ששם
ח
״ ח כ ם
של
של מ ה נ ש ת נ ה ״ — הכוונה ה פ ו כ ה :ט י פ ש גדול .מ ק ו ר הביטוי ב ה ג ד ה
פ ס ח ) ה מ ת ח י ל ה ״ מ ה נ ש ת נ ה ה ל י ל ה ה ז ה מ כ ל ה ל י ל ו ת ?״( ,ו ש ם נ א מ ר :
״כנגד
ארבעה בנים דיברה
חורה :אחד
ח כ ם ״ :
ואותו ח כ ם שבהגדה,
א ף הוא אינו פ י ק ח ביותר ,ש ה ד י הוא ש ו א ל :״מה ה ע ד ו ת והחוקים ו ה מ ש
פ ט י ם ״ וכו׳.
״ ח ר ס
הנשבר״ — ניב ,הנמצא ב״ונתנה ת ו ק ף ״ ) ב ה מ ש ך ל״אדם יסודו מעפר״
עיין ל מ ע ל ה ( ו א ף ש י מ ו ש ו ב ל ש ו ן ,כ ה ו ר א ת ו ש ם :ח ו ל ש ת ה א ד ם .
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
שונות
תפילה ועברית חיה
385
כ
כ ח ו מ ר ביד היוצר״ — יסוד זה הניב )בהודאה :מישהו נתון בידי אחר ו
והלה עושה בו ככל העולה על רוחו( בירמיה )יח׳ ! 0״הנה כחומר ביד
היוצר — כן אתם בידי בית ישראל״! אולם נשתגר בפי הבריות ,מן
הפיוט לליל יום הכיפורים :״כי הנה כחומר ביד היוצר — ברצותו מרחיב
וברצותו מ ק צ ר ! כן אנחנו ב י ד ך — חסד נוצר״.
כ פ ר ה ! ת ר ג ג ו ל ת ־ כ פ ר ה ״ ) ב א י ד י ש :כפרה־הינדל( ,במובן! א ד ם הסו
בל בעד עוונו של אחר כמו ״שעיר לעזאזל״ .מקור צירוף זה הוא במנהג
סיבוב כפרות! עיין ל מ ע ל ה :זה כפרתי.
כ ל ־ ד כ פ י ן ״ — מהתחלת ההגדה לפסח! ״כל דכפין ייתי וייכול״ ושימוש
הלשון! לכל ד כ פ י ן — לכל מי שזקוק לדבר.
כ ו ל נ ו חכמים כולנו נבונים״ — אף ניב זה )במובן! כולנו חושבים עצמנו
לפיקחים( יסודו בהגדה של פסח ב פ ר ק :עבדים היינו.
כ כ ל י מלא בושה וכלימה״ — יסוד הביטוי )בהוראה! אדם עומד מבוייש
לאחר שעשה מעשה רע( הוא אמנם במסכת ברכות )יז ,ע״א(! אולם הוא
נשתגר בפי ה ב ר י ו ת מן התפילה שבסיום וידוי יום הכיפורים! שם נ א מ ר :
״הרי אני לפניד ככלי מלא בושה וכלימה״.
ל א יעלה ולא יבוא״ — בהוראה :דבר זה לא יקום .הניב הזה היפוד מן
האמור בתחילת הבקשה לראש־חודש ולמועדים׳ ״יעלה ויבוא״.
ל ע י ל א ולעילא״ — במובן :משובח ביותר .שופרא דשופרא! מקור הניב
הזה הוא בקדיש ,ש ב ע ש ד ת ־ י מ י ־ ת ש ו ב ה ,אומרים בו! ״לעילא
ולעילא מכל בדכתא ושירתא״.
מ
מ ר אנו ומה חיינו״ — לקוח מ ת פ י ל ת השחר .מן הפרק ה מ ת ח י ל ! דבון כל
העולמים! ושם נ א מ ר ! ״מה אנו ? מה חיינו ז . . .מ ה כוחנו ז מ ה
גבורתנו ז״.
מ ה טובו״ — היא הפיםקה ה ר א ש ו ג ה של תפילת השחר ומכאן ה ש ת ג ר
ג י ב :״להתחיל במה טובו״.
מכל
מלמדי השכלתי״ — בהוראה! למדתי תודה וחכמה מכל א ד ם ! אמנם
זהו פסוק בתהלים )קיט ,צט(! אולם הוא גשתגר בפי הבריות מ א מ י ד ת
פרקי אבות )הגדפםים בכל סידורי התפילה(! ״איזהו חכם — הלומד מכל
אדם ,ש נ א מ ד ! ׳מכל מלמדי השכלתי׳ ״.
מ ר ב ה בשד ,מרבה רימה״ — גם הוא לקוח מפרקי א ב ו ח ! וכן הניב ה ב א !
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
386
י.
״ מ ר ב ה
ג כ ם י ם
מפרקי
מרבה דאגה״;
בכלל נשתגרו
הרבה
א.
זיידמן
ביטרים
ופתגמים
אבות בלשון ה ע ב ר י ת החיה.
— ״ פ ל ו נ י ק נ ה ל ו מ פ ט י ר ״ ) ו י ש א ו מ ר י ם :״ששי״( ,עלייה מ כ ו ב ד ת
״ מ פ ט י ר ״
לתורה ,והכווגה בלשון ה ד י ב ו ר :א ד ם ה ס ת ב ך ב ע ס ק ר ע וגרם לעצמו צרות.
כ ת ר ג ג ו ל
״ מ ב י ט
תרגגולת(,
חילים
ב ב נ י
א ד ם ״ — ייפני ס י ב ו ב
ה כ פ ר ו ת ) ת ר ג ג ו ל או
מחזיקים א ת העוף ביד ואומרים מתוך הסידור פסוקים ה מ ת
״ ב נ י
במלים:
א ד ם ״ .
באותה שעה .כאילו גם התרנגול מ ס ת כ ל
ב ס י ד ו ר :לכן אומרים ע י א ד ם ה מ ס ת כ ל ביצירה אומנותית ואינו מבין שום
הוא מ ב י ט )או מ ס ת כ ל ( כ ת ר נ ג ו ל ב ב נ י א ד ם .
דבר:
ע
התורה ועל העבודה״ — אומרים :פלוני יושב על התורה ועל העבודה!
״על
מ ק ו ר ה נ י ב הזה ב ב ר כ ו ת ההפטרה ,ב מ ק ו ם ש נ א מ ר :״על התורה ועל העבו
דה
ו ע ל ה נ ב י א י ם ״ ו כ ו ו נ ת ו ה י א ש פ ל ו נ י ע ו ס ק ב ל י מ ו ד ת ו ר ה ו ב ע ב ו ד ת ה׳.
״ ע נ ה
אמן׳ — במובן :הסכים לדבר ,הביטוי לקוח ממנהגי התפילה ,שאחרי
סיום
הברכה של
״ ע ק ר ת
ה ח ז ן — עונה ה ק ה ל :אמן.
ה ב י ת ״ — תואר כבוד ל ב ע ל ת הבית ,כאילו היתה המלה ״עקרח״
נ ג ז ר ת מ ל ש ו ן ״ ע י ק ר ״ ויסוד .צ י ר ו ף זה נ מ צ א א מ נ ם ב ת ה ל י ס )קיג ,ט ( :א ו ל ם
הוא
נ ש ת ג ר בפי ה ב ר י ו ת מן ההלל ,הנאמר בראשי חודשים ,בחנוכה וב
מועדים.
פ
״ פ ר ו ט ה
בזמר
ל פ ו ר ט ה ״ — הביטוי
ב מ י ל ו א ו :אין לו
פרוטה
לפורטה:
ומקורו
למוצאי־שבת ,ה מ ת ח י ל ״איש ח ס י ד היה״ :ושם נ א מ ר :״לאין בידי
ל פ ו ר ט ה — אפילו שווה פרוטה״.
ק
״ ק ט ו ר ת ״ — ס מ מ נ י ה מנויים ב״פיטום ה ק ט ו ר ת ״ ש ב ס י ד ו ר ומשם נ ש ת ג ר ה נ י ב :
״ ב ק ט ו ר ת
ישנה גם חייבנה״)שריחה רע( — הכוונה :בכל ציבור ישנם
גם אנשים רעים.
ש
בגולם״— מפרקי אבות
״ ש ב ע ה
דברים
״ ש ע י ר
לעזאזל״ — לקוח
מסדר
העבודה
הנקראים
ביום
חף מפשע ,המשמש כפרה לחטאם של אחרים.
www.daat.ac.il
ב ש ב ת ו ת הקיץ.
הכיפורים:
והכווגה :אדם
אתר דעת -מכללת הרצוג
לשונות
387
תפילה ועברית חיה
״ ש ל א על מ נ ת לקבל פרס״ — הכוונה :אדם העובד ב ה ת נ ד ב ו ת ; מקור
הביטוי בפרקי אבות.
ת
״ ת ו ר ח אמת״ — במובן :דבר זה הוא אמת מ ו ח ל ט ת ; מקור הביטוי בברכת
העולה ל ת ו ר ה :״אשר נתן לנו ת ו ר ת א מ ת ״ .
״ ת מ ך יתדותיו ב . . .״ — בהוראה :הסתמר על איזה דבר ,-יסוד הביטוי
הזה — בסליחוח לנעילה ,בפזמון ה מ ח ח י ל :״אזכרה אלהים ואהמיה״ ששם
נ א מ ר * :ת מ כ ת י י ת ד ו ת י ב ש ל ו ש עשרה תיבוח״.
www.daat.ac.il