*]
4
ש1
ע
נ
*
4
ש-
הקרמה.
ן שלמהלביתמאיר אמר החכם השלם לארם מערכי
אמרמנחםב
לבומה' מענהלשון,גלדרכיאישזךבעיניוותכן רוחות ה' ,גל אל ה'
מעשיךויכנו מחשבהיך למשלי *4ז א' ב'ג') .נונת החכם בזה הוא להעיר
האדם לשמור פההיפיו ואףכיפןת.ביאהו מחשבתו שכברצייר בשכלו יפה
המבוקש אצלו בדבורו: ,הדכא יהיה פיהו למההה לו להכשל בדבורו
ולהוציא דבר מעוות לפני אלהים ואדם ,כי אם היות מערבי לב ,הם
הדברים שיסדר האדם בעצמוביר האדם[ ,הנה] מה' מענה לשון ,כמאמר
מי שם פה לאדם וגו' הלאאנכיה' (שמות ד' ונאמר זהאליו [למרע"ה]
בהיותו בורח ממצות ה' ,לסבת דעתוהיותובלתיראוי מצד לשונו להתיצב
לפני מלבים ולדבר לפניהם.
ואחר כן בא להעיר את הארם ג"כ על מעשיו ופעולותיו לפלס
אורחותיוביושר ובמשפם,ואלישא פניםלעצמו להתפתות אחריצרוולהמשך
אחררצונו ,והואאמרוכלדרכיאישזךבעיניו( ,משליפיזב')ופעולוהיור?ויוה
אצלו ,ולפעמיםיכשלויקרהועוןועונשעלשגגתו אשר חמאבדבור או במעשה,
והוא אסרו ותכן רוחותה' (שמ) כלומר [שהשם ית'] מביאו לחשבון ולמצרף,
י ומלת
כמאמרכי את כל מעשה אלהים יביא במשפם וגו' 4מו)ק,ה1לת י"בי"י)
ן ותכן לבנים תתנו (שמות ה'
כ
"
ואמר אח דרך
ותכןענינוחשבון,מעני
כלל נל אל ה' מעשיך ,כלומרשיהיו כל פעולותיו נמשכות אחר רצון האל
ית' ופונות לעבורתו ,ואז יצאו מחשבותיו לפועל שלם ונכון בהיות מעשיו
פונים ונוסים להכלית אחת ,והיא לכתנת עבורת השם ית' ובזה תשלם
כונת מציאותו על תכלית שלם,בי אף בהשתדלו בדברים הגשמיים וחמריים
תהיה בונתולהגיע בסבתו לדבר מעלה ,ולא יקחם דרך תענוג ,רק להיות
י"
הענין ההוא דרך ושביל ומדרגה לעלות מעלה מעלה ,וכן ברבורו או
במכתבו שלא יעשה זה דרך התראות ודרך התפרסמות או לבקש שררה
ונצוח ,אבל לכונת העמדת האמת על מכונו,ואזיגיעהו ברבורו או במכתבו
או בפעלו ,עזר אלהי להוציא לאור תעלומה ,כמאמרם בא למהרממעיין
אותו (שבת ק*ה) והוא אמרו ע"ה בכל דרכך רעהו והוא יישר ארחהיך
ומשלי ג'
1אפ שר לפר ש אלו המקראית על מה שכבר ירע.ת שפנות
התורה אמנםיחלקו לשני דרכים ,אחר הפנות העיונית ,והם אשר ההבארו
בהקש וראיה ומופת ,במבינים בפנות מציאות השםית' ואחרוהו והסהלק
כל גשמיוה ממנו ית' ,והשני הפנות המקובלות אשר לא יתבארו במופת,
ו".
וע,
הסב ר"מ מאירי למשלי (הוצאת פיורדא תר"ר) שפירש הפסוקים האלה
"
י
ר
י
פ
כמו שפף אותם פה בהתרו זה,
ואנחנונוחלי הדה נאמינם מצד הקבלה וההורה ,כענין חדוש העולםוירטי
המבעים וגמול ועונש והשגחה ודומיהם ,וקרא הנהדרני החקירה והמעטת
לב ,בי לבהנה.יאמר
' במקום שכל ,ומערכי מלשון
השכליות ,מערכי
שענינם על מענותהדיינין זה בכה וזהבכה,
ן (אבות פ"א
עורכיהדייני
"לאיזה קן הצדדים ,ורצה בו ,שעם.,היות ראה
סע
ופדר מחלקותם עד שיוכר
"
להאמינם מדרך הקבלה והתורף ,הרשות נתונה לאדם לחקור להם ולאמתם
על צד המחקרוהעיון ,ועל שאר הפנות אשר אין אמונתינו בהם רק מצד
' ,מענה לשון ,ובאה הנה מלת מע.נה במקום
הקבלה לבד ,אמרימה
ששאר הדברים שלא
'
כ
ת
ו
מ
ש
(
0"9ן
עדות מלשון לא תענה ברעך
לוממי
ב
צד עדות לשון התורה
תשיגם ידהעיון והמחקר ושאמונתם אמנם היא
המהקר עמור ,ויקובל,הערות כאלו נמצא
לנד ,הוא מה' לבדומאין
במחקר על צר ברור ,האמרו ערות ה' נאמנה ותלים י"סח') ,ע"ד שבארנוהו
אמר
במקומו ,ובפתיזךח.ת הבורינו הגדול ר"ל ביתהבחירה.
בל דרכי איש בעיניו כלומר שכל אשר לא יכריעהוהעיון הלה הוא
תחתשני חלקי האפשר ,וכל הנומה לאחד מחלקיו דרכו זך במחשבותיו
איש הישר בעיניו יאמין ,אבל השם ית' תקן והשלים נפשותינו בתורתו
התמימה,להאמין בחלק אשרהעירה התורה עליו,ויהיה תבן במקוםונשלים
ומתקן ,מלשון אנכי תבנתי עמוריה סלה לשם ע"ה ד') ,והוא אמרו נל אל
ה' מעשיך כלומר שמומך בהאמנת אלו הפנות על ה'וישליך עליו יהבו,
ואז יכונו מחשבוהיו,
ואפשר ש-אמר הנהענין ותכן רוחותה' על מה שהתחלנו ~באר ,והוא
שידוע שכל מה שלאיכריחהו היקשעיוני ולא -תייבהו מופת שכלין עם
היותו בלתי מוחש בחוש או נודע מצד הפרסום ,לא יסכימו בני האדם
עליו לדעת אחת ,אבליפולביניהם המחלוקת זה בכה וזה בכה ,ולכן
היה מרחמי Qwnעל עמו ומחסדו עלבריאיון ומאופני שלימות חכמתו ית'
להשלים העם הנבחר בתורת אמת לקרב דעתיהם הרחוקים ולקבץ נדהי
מחשבותיהםהמפוזרים מקצה אלהקצה ,להיותם לאחדים בלב אחר ,כמאמר
שנם אהד (בראשית מ"ח כיב) שפה אחת ודברים אחרים (שם י"א א')י וכן
לתת להםרועה ומנהיג. ,אם נביא אם חכם ,להנהיגם.ביושר ולהמות לבבם
ליראה את שמו וללכת אחר עצתו ,ואז,יסור הטחלוקת~!,ותבמל הקנאה
והקסמה ,והוא אמרו כל דרכי איש זךבעיניו ,כלומרנל אחד מהדרנים זך
וישרבעיון ההולך בו וחושבעליו שהוא המוב שבדרכים ,ושכל דרך זלתו
מעוות ומקולקל .וזה אמנם מכה המחלוקת והקטטה ,ואמר ותכן לבות ה'ן
שהשם ית' ברוגמיו ובחסדיו המנימם לדעת אחת מצד התורה המקבצתכל
העם להדרגק אחת ,ומצד המנהיג נביא או חכם מודיע להם שלימות דרני
התורה ונועם נתיבותיה ומגלהרזי ספוניה ומבאר סודותיה ,עם היוהו
,
.שתוף
יע"י
——–
חז"ל"ל במירשו למשלי כלומר שיש דברים שלא תשיגם יד העיוןואין לחטט בו רק
ההשען על טה שהעידה התורה עליו,כי הערות הוא מהשם ית' וראוי לממיךעליו וע'.
מחדש להם ,גררים ותקנות והנהנות מוסכמות לפי צורך
י צורך ה מקום ,ומלתותכןמענין תיקון,ומלת
ה שעה והזמן 1לפ
רוחות תאמר סנה על רעות מתחלקים ומתפררים זה [מזה] ,כענין אמרו
יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על הערהוגו' (במדבר ט"ז) ,ואמר
כ"י
זה אחר דעתו מצד נביאתוכי בא קצו והעדרו ,בבאאליו מאמר הנבואיי
עלה אל הר העברים הזה וגו' (שם פסוק י"ב) אמר אח"ז יפקד ה' וגו' ,ועם
היות פשומו מלשון מנוי כפירש המתרגם שהרגםימני ה' ,נראה שהוא
רומז ג"כלעניןפקידה ,והוא שהחכם השלםוהמנהיג הטוב לא ימצאבהעדרו
אחר כמוהו ,רק באורך זמן ואחר ההתיאשות ,עד שיכנו בני אדם עת
צמיחתו בלשון פקידה ,כענין פקר יפקד אלהים אתכם (שאשית נ' כ"דג
שהוא לשון זכירת דבר שכבר נשכח ונתיאשובני ארם ממנו ,והוא אמרם
ז"לן והחכמה מאין תמצאוגו' ארבעה דברים הם תשמישו של עולם ובלם
אם נאבדויש להםחליפיןיש לכסף מוציא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר
יקח ואבן יצוק נחושה ,אב 5ת"ח שמתמי מביא לנו תמירתו הדא הוא
דכתיב והחכמה מאין תמצא,
וכן אמר התכם השלם בספר קהלת ובכן ראיתי רשעים קבורים וגו'
(קהלתח'י')ופרושולרעתקצת מפרשים שהרשע ם היא מלהנאמרתדרר
כללעל ההמון ,מצרסימת
ם אחר הממון ,מלשון שם רשעים חדלו רגז
,
י
"
כ
א
ל
ו
מ
ל
מ
י
ם
ק
ם
ש
(
ד
"
ל
(איוב ג' י"ז)1 ,כן והוא יש ומי ירשע
וכן
רשע
אתבעליו(קהיתחי ח') ,והכונה 9שאם ימות זה יבא אחר תחתיו בלא עמל;
אבל אותם [הבאים] ממקום קרוש -לרוב חכמתם -יהלכו ,כלומר שאין
הדבר מצוי לעמור אחר תחתיו רק לאורךזמן ,וישהכחו בעירוגו' ר"ל
ההולכים אחר הדרך הנכונה ,בהעדרם לא ימצא אחר במקומם; אבליהיו
נשכחים מן העיר מבלי שימצא כרומה לו,
והואענין מה שאמרו במדרש 8נריק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה
למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז ,טת מוצא שאר אילנות כשהן מזקינים
נקצצין ונומעין מנצר שלהן ,ומיד הם גרלימן אבל תמר וארז כשנקצצין מי
עומר במקומן הוי צדיק כתמר יפרח וגו',
ולכן אמרהנה-לדעתי-לשון פקירה ,4להורותשלימות מעלהו כמוזרע
אנשים (ש"א א'י"א) שפרשובוגברבגוברין(ביכית ל"א)וכן בלם אנשים
(במרבי
ה
י"גג'ק נל1מר יהע1רר השם ית ,להמציא להם איש שלם ורוע נאמן
להנהגתם ,ומלת העדה רומז על הערה הידועה ר"לידועה בחיל1ף
דעות ורדיפות שררה ובקשח נצוח ,ואמר אלהי הר1ח1ת,
י
- – – -
וירושלמי ברכות פ"ב ה"ח ,היריות מ"ג ה"מ ,ב"ר פצ"א וילקוט איוב רמז תתקט".1
ושייר פ' 1ה',
~מוסב למעלה על רשעים קנוריסוגו'.
"תנח1מא פ' לך סימן ט' ,ועי"ש פ' במדבר ט'. .1ובמד"ר פ"ג
ב"ה .בשנויים.
ד ה' אלהי הרוחות איש על 1 mwnג,'1
'מוסב על פסוקיפקי
א' ,ועיין תענית
נלומר האל שהוא בוחן לבבוה ,ויורע עומק המחשבות הנפרדוה ח מזו
בידיעתיהמ,וימציא אליהם אישיורע להמויים דעותיהם לדרך אחת ,ואמר
אח"ז אשר יצא לפניהם ואשרירא ללניהם ואשףיוציאם ואשריביאם ,וזה
שבא הכתוב בכפלענין,
שאמיילאשר .יצא לפניהם ואשר יבא
'
.
א
ו
ה
י
ח
א
ש
לפניהם ,חזר ואמר ואשריוציאמוגו' ,אצלי ,שלרוב חילוק דעותיהם
והפלגת מחלקותיהמןצריכים למנהיג ימה;שכמו למרחם ועמלם ,עדשיועיל
בהנהגה קלה להודיעם הדרךילנו'בוו(והיא הרמוזבענין אשר יצאלפניהם
וגו' שיהיו נשמעים אליו ,ואינם צריכים .רק לנחותם הדרך ולהאיר להם
בהודעת נהיבות היושר והמשפם המונן ואםלאיספיק זה ,שלא יעשה
י
ל
צ
ע
כלשה בהנהנתם ,אבל כן ירבה בהשתדלות ולא ~חום
ח
ר
ת
ו
י
על עמל ופור שכלו.
להעמיד תוכחתיואליהם ,כסיעם ממקום למקום בחזקת היד בכח
ובמחק שפתיוורובהשתדלוחיו,יהו
אהרמיזבענין א שרי1צ
יאם 1א שר
יביאם ,והואאצליג"כ,גנין בקש שלוםירלפהו(~ליל ל"ד,(1rtfaכי הבקשת
הורה ,הוא על הודעת רצונו וסדר דבריו אליהם ,אול"'רדיפת התורה הוא
על עמל והשתדלות חזק,
ואמר להודעת הכלית כונת רצונו.בזהל ולא תהיה עדה ה' כצאן אשר
אין להם רועה,כי כמו שהרועה מובל ונושא 'מורח גדול בהצמרכו להדריך
צאנו בדרכים חלוקים ,את שה הבריאהוהחזקהביר
ך אחת ,והנהלאה בדרך
אחרת ,המילמרוה אורחותיה בדרך אחתן והמשרגת ררכיה בררך אחרת ,כן
ענין המנהיג צאן אדם שוה בשוה ,המתגאים לנהל בדרך אחת והענוים
בדרךאחרת ,המשכילים בדרך אחת ,והפתאים בדרך אחרתן המוכים בדרך
אחת ,והנבליםבררך אחרת ,ולחת לכל אחר חקם-לפי טבעם ,עד שיסכים
~שה] את %ם
אחת .ולזה כתב זה בעל המלמדן אחד מן
החכ מים ,שנימן מאת האלית' להית מבחרהברי"-ר"ליעקבי-ימבחר
המיחם–ר"ל משה-רבט ע"ה–,ומבחר המלכים–ר"ל חד בן ישע .–כלם
רועה צאן ,מרם באו לתכלית הצלחתם ומעלתם ל[ …למדר] להם מדר
ההשגחה בהנהגתם ,ולזה אמר הנה ותוכן רוחות ה' כלומר למתקן עונתם
ומישר עקלתונות הנהגתם ,ומקרב רחוקים ומשמי שניוחם בהתפרד
דעותיהםזה מזה; שהוא סבת השנאה והקממהן בגדר האהבה ושווי הרצון,
כמו שכבר בארנו באמרו הוכח לחכם ויאהבך וגו' (פשלי ט' ה'); כלומר
שיקבל דבריך וישוה רצונו עם רצונך ,והואענין האהבה האמתיח ,והוא
גםענין יפקוד ה' אלהי הרוחות כמו שביארנו ,והוא שאמרו ע"ז במגרש
י"ל
ירך
כנראה שכוון לבעל "מלמד התלמידים" שבן יאמר בפ' ויצא :וזה ענין שראוי
שלשה ראשים היו בישראל ,יעקב באבות ,משה בנביאות ,דוד במלכות',
להתבונן בובי
ושלשתם סיבב השםשהיי רועים תהלה וכו' עי"ש .אכל לפלא יחשב כי גדול וגאון
כמוהו לא הביא ראיה מפורשת מזקננו וקדמתנו ,בש"ר פ"ע ב' :אמר הקב"ה מי שהוא
י כחו יבא וירעה את עמי ,ושם סימן ג' :במצא אתה נאמן
יודע לרעות הצאן אישלפ
בצאן ,בא ורעה אתצאגייועיין מדרש תלים בובערע"ח כ"א הערה קג"ב ,ובמדרש לקח
מוב ע"פ ומשה היה רועה ,חושב גם יעקב עי"ש
ובתנחומיי
תנחומא (תנהומא הנרפס פנחס א' .במ"ר פכ"* ובילקוט ישעיה רמ ,שכ"ד) אמר
משה להקב"ה בבקשה ממך [אם בקשת למנות עליהם מנהיג] סנה עליהם
מנהיג [אדם] שיהא מובל כל אחד ואחדלפי דעתה שנ' אלהי הרוחות,
הרוח לא נאמר אלא הרוחות ואמרו שם (בן בתנחומא הנרפט הישן ובתוצאות
באבער איניק ג"כ קח את יהושע וגו'
איש אשר ,רוח בו ,לפי שאמרת אלהיהרוחותי שאף הוא מכיר רוח כל בריה ומתנהג עם כל אחד מהם כפי
רעהו,
ועם היוה ההורה משלמת זה ומאחדה הרעוה ,וכל שכן בעזר הנביא
או המנהיג החנם בהודעת ררכיה ואפני סודותיה ,עד שכל מניחי הנמום
הבאים אחר תורת ה' התמימהן יתחקו עלשרשנו ,לשחד ולהסכים לבותיהם
לרעת אחה ,עם כל זה יקרה בכמהענינים ,שהתורה וכח ההנהנה לא הקיף
פרסיהם לצחר הרעות בהם מכל צר ,ולא עור אלא שכמה פעמים יקרה
המחלוקת בביאור ררני התורה ,וכל שכן ברברי החכמים הקרומים אשר
בצל רבריהם והגהגהם חסדנו וישבנו ,ומפיהם אנוחיים ומתמידים בעבודת
הק וכל שכן בכמה דברים יתחלקו הדעות
האל שמו
מכח מנהיגים חלוקים לפי רחוק המקומות וריחוק רעות
המנהיגים האחרוניסן שכל אחד שהע במקומו כן המאה,וישר
בעץ; רבאט אתץ
ב מנהג ההוא ,חרמה בעיניהם כי
כל היוצא מגדרו באלו החטיא את כונת התורה או כונת
יי ץי
החכמים "1ל.
"ץי
יבר שעתבי סבות המחלה~ג לרבעה ,האחת בקשת הנשח ,והשמת
דקותהענין ועמקו ,והשלישית סכלות האחד וגסותו וקשוי הבנתו ,הרביעית
החברה והגידול; כי טבע האדם לאהובמי שנתחבר עמו או שנתגדל עמת
ויבמהכעיניו היות דבריו ועניני הנהגתו כאלו הם כתובים על ספר ,ויקשה
בעיניו מאד סורמןהדרך ההוא כלל ברב או במעט ,ולכן ממך לפסוקזהגל
אל ה' מעשיךויכונו מחשבותיך ,כלומר שאם לפעמים יזדמן חילוק רעות
במה שהתורה לא תודיעהו ,וגם חכמת התלמוד לא תבאיהו וימסרהענין
למחלוקת החבמיס; אם בעיר אחת או בארצוה חלוקוה ,ויקחך לבך לעשות
כאהד מהם ,לא ההיה כונתך בזה אהבת שררה ובקשת נצוח ,אגליהיו
מעשיך לשם שמים לעשות מה שיראה בשכלך שהוא הטוב שבשני הצדדים,
והישר שבשני המעשים ,ואז יכונו מחשבותיך ,שאם יזדמן שיהיו מעשיך
על הצד הנוטה לאמת ,מזבכייהיו המעשה והכונה רצוים ,ואףכי יזדטן
שהצר האחריהיה יוהר אמתי ,מכל מקום תהיה הכונה רצויה ,וזהוענין
1י כ 1נו ם ח ש בו תיך .ואם תעשה זה על צד השררה והקנאה
יבקשת הנצוחו תהיה הכונה בלחי רצויה עכ"פ ,ושמא גם המעשה,
או נפרשויכונו מחשבותיך ,כשתורעבין המון העםלהיות כונתךבררך
זה ,אז תתן מחשבהך והבא לשלמות המנוון בה,כי הכל ילבו אחר עצהך
מצד רעתם תמימות כונתך וטוב הנהגתך להדריך הארם .ולהוציא לאור
העלומות זאת המכוכה אמר במקום אחר עטרת זקניםבני בנים ותפארת
בנים אבוהם( ,משליי"ז '1י) נאין ספק על מלח ז קני ם שהיא נאמרת
י שקנה חכמה לקידושין ליב :ספרא
במקום ה כ מי מ,אין זקן .אלא מ
י הנביאים( ,מעב ב'
פ'קרושים ),והמושפעים מהם נקראים בני ם ,כעניןבנ
ג ,)/ואמר בני בני ם. ,להורות על המשך שפע חכמתם דור אחרדור,
כי החכמים,הםהמשפיעיםלזולתם,והמושפעים מהם יקראובנים להם,ויקראו
אבות אצל המושפעים מהם ג"כ ,וכן לאורך'ומים דור אחר דור ,ואמר
כי כשהמושפעים ישחזו נתיבוה השפיעם ,וילכו בדרך הנהגתם,יהיה
עמרהוכבור לזקנים ההם ,בסצמח מהם צמח צדק מזכיר מעלהםוהולכים
בממילהם,וכן הם תפארתלבנים כשתהיה ההנהגה ההיא הישרה אצלם סיר
אבותיהםורבותיהםוחכמיהםהקדומים,כי כבוד הואלכל משפחהולכלהמדינה
ולכלמחוזןהיוה במשפחהאו במדינה או במחוז ,גדולים ונקובי שמן תתיחם
הנהגתםאליהם,והואענין דת פ א ר ת בני ם א ב 1ת ם ,והוא מהשאמרו
בירושלמיןואלתבוזכיזקנה אמךאלוהמנהנות ,ואחרשכן,ראוילכל חכםולכל
בן מעלה להעמיד מנהג מקומו על מתכונתו,
לבלפי השיג נבול האב1ת' הקדומים והחכמים
הראש1נרפ לש"ת מנהג מק1מ, 1ללא צורך ולא
ם ב ה ,נם אם הדמךלר חלק ע,המל ראת לו להשתדל בהעמדתך
אחר שלא יתבאר מהרו ברא" ,וכ".ש בהי1ה יד האמת אתו
לעז 1ר 1ל הועיל -,וכ"ש שראת
עם העתר חכם ובן מעלת
באשריקר מקרחו לצאת ממקשוולהראו להשתקע באחד המקוטההנכברתי,
וכ"ש במקום נודע ומפורסם מימי קדם ביחום ובחנמה ובשארמיני המעלות,
לבל ישנה מנהגם בפרסום וברבים ,אבל שיהנהג בבל
ענין הנעשה בפרסוםוברבים ,כמנהג המקום ,באמרם ז"ל עלת בקרתא הלך
בנמוסיה (ב"ר פמ"ח י"ר ובילקוטוירא1 ),ב]3דרש( 2תנחומא וירא י"א ,ובב"ר פמ"ח,
י"א) הערה גדולה בזה; והוא אמרו ומצות אפה ויאכלו והלא אין אכילה
למלאכי השרת ,אלא ללמדך ד"א שלא ישנה אדם ממנהג המדינה וכו'.
ובדרך ארץ זומא (פ"ר ,וכן בדא"ר פוף פ" ).1אמרו לא יהיה אדם ערבין
הישנים ולא ישן'בין הנעורים וכו' ,ואם אמרו כן בתכונותי כל שכן שיאמרו
בעיקר הדברים שילכו כולם אחר המנהג ,ואף בהיות הדעה נוטה מעם
לסברתו ,אחר שאין הכרעה ,בחלוק הדעות ההםבין שני הסוהרים .וכ"ש
בהיותהמאזניםמעוינותי,ואין צריך לזמר בהיוהם מכרעוה לצד מנהג המקום,
וכ"שבבהיות המנהג הנהוג מנהג קבוע לרבים ,והתמורה דעת יחיד ,שזה
יחיה
-
-
~המאסר rirnבקשתיו ולא מצאתיו בפגנון !ה .אבל בראה כי כונתו על ררשו;ם ז"ל
בסוף מס' ברכות בירושלמי וגבלי ,ועיין בפ' המשניות להרמב"מ בוכיו; .ח"ן רברי הג'
הרצ"ח הצחים בהקרסתו לסטרו ד רבי ה הור א ה הגאונים והנע'סים ע 1ומאמר הזה.
~וכן הוא גמרא ערוכה ב"מ פ" ,1ולפלא כי הביא מן המררש.
הלקוט פ' שלח ס' השמ"ג ר"א אומר מאזנים מעויינית עונות מנאן בכיות מנא!
יהב"ה מטה כלפי חמד ,וכן ילקוט תלים ס' תשפ"ד
י
אמנמנ–אחר מחילת הכבוד-צר יהורא ורוח גבחה ונ ש מ~הי ת ר ה,
וראוי לנערת חכם אוחכמים.
וכבר אמרו ב תל מו ד ה מע ר ב של ע"ז ~רושלמיע" ,פ"א הללה
)'1כשם שקונמין[לס להלכה כך קונמין[לס למנהג .ובראשון של כתובות
לירושלמי פ"א רף ב' .והיא מתוספתא פ"ק דכתובות).בענין מה שאמרו שם:
ב!
ביהודה היו מעמידין שני שושבינין ,אמרו שם ב תל מו ר ה מע ר
ר' יורה חברבייתי מנהג יהודה בגליל א"ל ר'יומי מנהג יהודהביהודה
ומנהגגליל בגליל ,וכ"זהענין אמנם יאמר אף באחד מחכמי המדינה ,עד
שאףבענין אסור והיהר ראויליחיר אף מאותם שבמדינה להתנהג כמו
שהוא מנהגכללי לרבים .וכבר הערינו בזה בירושלמי במסז' מכוהי במה
שאמרו שם במשנה ראשונה מעשה ובאובניו שלר"ג מבית המשהה ואמר
להם אם לא עלה עמור השחר מ 1ת רי ם אתם לקרוח ,ושאלו ע"ז
בירושלמי(ייישלמי ברכית דף ד' ).פליג אדרבנן ועביר עובדא בנפשיה ,דתני
ן ושמן ממורפין
סכין אלונתית לחולה בשבת וגו' -ופי' אלונתית הואיי
זה בזה -ואמרו ע"ז אימתי בזמן שמרפה מערב שבת אבל למרוף בשבת
ן ושמן ולסוך
אסור,הני ר' שמעון בן אלעזר מתיר היהר.,מאיר למרוףיי
את החולה בשבה ,וכבר חלה וכו' ובקשנו לעשות לוכן ולא הונח ,ואמרנו
לו רבי מבמל אתה דבריךבחייך ,ואמר לנף אע"פשהייתי אומרכן לא
מלאנילבי לעבור על דברי חברי ,וכן ר' שמעוןבןיוחאיפליג אדרבנןולא
עביר עובדאבנפשיה[ ,כוותיה],דתני (ירושלמישביעית פ"ר במשבה ).ר' שמעון
אומר בל הספחים מותרים-ר"ל בשביעית-חוץ משפיחיכרוב שאיןכיוצא
בהם בירקות השדהן וחכמים אומרים כל הספיחים אסורים ,רשב"י (שם
בירושלמי שביעית פ"ט דף כ"א בשבוי לשוןי) הוה עביר בשמטתא בארחא חמא
חד בר נש מלקם ספיחים בשביעית ,אמר לו ולאו ספיחים אמורים א"ל
ולא 4ת הוא דשרית ,א"ל ולאו חבירי חולקיםעלי ,קרא עליה ופורץ גרר
ישכנו נחש וכן הות ליה,
ואולי תשיבוני שבאלואין המעם אלא מפני שכוונתם להחמיר ,שכל
כיוצא בזה אף הבא לשנות את מנהגם נמצא מחמיאם ומעבירם על בל
ל של דברי מופרים ,וכמו שאמרו בשני של נדרים (נדרים ר"ה
יח
פסחים כ') דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסוראי אתה רשאי לנהוג
בהם היהר כדי לבמלן שנ' לא יחל דברו ,תדע שהענין נאמר אף כשזה
המשנה בא להחמיר,
ת
ו
כ
ר
ב
ל
ש
ל
"
ר
שם
ר
ו
ע
שאמרו
סמה
וקבל תשוכך
בירושלמי - -ירמיה טהר מיכר מנהג יהודה בגליל או5
!לפנינו
כתובות פ"א רף
יכי
ב' ר'
בירושלמי
ו'יוסיוכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא אלא מנהג יהודה כיהודה ומנהג גליל
בגליל וכו'.
5בן בכ"י ואין ספק שצ"ל ברכות פ"א דף ח'.
*לפנינו שט ואמר לבו אעפ"י שאניסיקל לאחרים טחמיר אני על עצמי דהאפליגי
י הברי 1ב/1
על
(פ"א דף ד' ע"ב) והא [אשכחן] דר' עקיבאפלינ אדרבנן %אעביר עוברא
ננפשיה [בוותה] ,דתניק [תמן] השדרה והנלגמת משני מתים רביעית דם
משני מתים אבר.מן החי משני אנשים ר"ע מסמא וחכמים מפהרין ,תני
מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות;,מכפר פבי והניחוה באוירביה הכנסת
בלוד נכנס תודום הרופא ונכנסו כל;.,הרופאים עמו אמר תודוס
הרופא אין כאן' שדרה ממת חחד .ולא;.גלגלת ממת אחר אמרו
[הואילןויש כאן מפמאין [ויש כאח ומפהרין נעמודעלהמנין ,התחילו
מר"ע ופיהר ,הרי' שאף לקולא,לא_הצהןלעבור על.דברי חבריו ,כירושלמי
של מסכת שביעית במה שמדע;לנו בשביעית שאף מן הפירות שהכניס
לבית מתורת הפקראינויכול לאכול מהן אלא כל זמן שאותו המין נמצא
בשדה ,ומשבלה אוהו המין לחיה שבשדה צריךלבערומן הבית ,ואמרו שם
(ירושלמי שביעית דף ב"א במשבה) הכובש שלשה נבשים בחבית אחת -
כלומר שכבש שלשהמיני ירק בחומץ ובציר בחבית אחתכדי להתקיים
וכלה המין בקצתם %א בכלם -ואמרוע"ז ,רשב"ג אומריסלק אותם
שכלה בההמיןויאכלהאחרית ,ואמר חזקיה התחילבה.הרי הוא כמבוער-
בלומר ףנ %לגמור אכילתה אע"פ שאותו הטין בלה בחוץ -אחא עובדא
קומי ר' יוסא והורה כחזקיה ,אמר ,לא (מן) דאנא סבר כוותיה אלא מן
[מה] דאנא חמי רבנן עברין [עובדא] כוותיה ,הורה בכ"ז ,שאף
עם היות החלק מבני המדינה ומחכמיהאין ראוי לו לעשות כנגר הרבים,
אף להחמיר בל שכןליחיד הבא ממקום אחרלאיזו מן המדינות,שאין ראת
לו לחלוק עלבני המרינה לשנוה.המנהנותהידועים להם והמקובלים בהם
מאבותיהם ורבותיהם ,אבל ראוי לכל חכם לב להחזיק במנהג העיר ושלא
לערערעליו בשום פנים.
ורבותינוע"ה בנועם סומרם ושלמותמדותיהםרמזובזה ואמרובירושלמי
של ברכותפיו"למי ברכות פיח דף לנא ה' ),יום פוב שחל להיות במוצאי
שבתר'יוחנן אמר י'ק'נ'ה' וכו'ר'חנינא לבשם רב]אומרי'נ'ה'ק'[;,אמר]ר'
זעירא [בעט קומי ר' יוסא היךעברין עובדא א"ל [כרב] וכר'יוחנן ובו/
ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומא,היה עביר בר' חנניא ,וכד הוה נחית
לפבריה הוה עביד כר"י דלא למיפלג על בר נש באתריה.
ו
ה
ב
א
'
ר
ד
ואף בתלמוד שלנו בראשון של יבמות (יבמות י"ד ),אמרה
בי
לאיקלום לאתריה דר' יהושע בן לוי לא! ממלמל שרגא ר"ל נר שהדליקו
בה באוהו שבתוכי ממי לאתריה דר' יוחנן הוה מפלפל ,ובעירובין (צ"ה)
אמרו שמואל ורב,הוויתבי בההוא חצר נפל נודא דבינו בינו ,אמר להו
שמואל
[שקילס גלימאי ,ננידו בה 9אהדרינהו רב לאפיה ,אמר שמואל"אי
קפיר מר קפריליהבהמיינה"י והקשו שם ורבאי מביראליה דאמור לימא
,
2לפביבו בגמרא איפכא כי איקלע לאתריה דריב"ל הוה מפלפל שרגאובי איקלע
לאתריה דר'יוחדןלא הוה מפלפלוכו'ועיין בכו'פ פי"בח"א.
ילפביגו שקילו לו,
5לפבינו בגמרא אי קפיר אבא שקולי הסייגה
אמור ,ותירץ אתריה דשמואל הוה ,ואמאיאהדרינהו לאפיה רלא ליסרו הדר
ביה רב טשמעתיהן הרי שאלמלא פעם זה היה נוהג מנהג ההיתר אע"פ
שהיהאסורבעיניו ,אחר שהיה במקומו של שמואל,
ו
ה
נ
ה
ל
ל
א
ואף בפתחים (פסחים ל' ),אמרו אמרלהו שמו
דטזבני כנרי-
ר"ל מוכרי קדרות-אשוו זבינייכף-כלומר שלא ליקרן ביותר מראי-ןואי
לא דרשינא לכו פר' שמעון -דאמר חמץ לאחר הפסח מותר כל היבא
דליכא קנסא נמצאו הקדרות הישנות מותרת לאחר הפסח לגמרי ,-והקשו
לידרוש להו הכי -כלומר דהא שמואל כר' שמעון מבירא ליה -ותירץ
אחריה חרב הוה ,כלומר ולא רצה להורות במקומו בנגר דבריו ,ולא שהיה
מגזם ומאיים להם בכך כדי שלאייקרו יותר מדאי .והרי שאף בעניני
ין לאהיה האחד רוצהלהורותכנגד האחר ,אחרשהיהבמקומו ,ולא
האס1ר
אחד'
שאמרף
ם
י
נ
ש
ך
מ
ו
ק
מ
ב
וכענין מה
מחבירו
היו רוצים לימול שררה
אין
נוטליםשררהמהם,בעלהביתבביהו,והרבבישיבהו ,כלשכןבעניניהמנהגות.
ואף באחרון של מוער קמן (מו"ק כזהי) מ?י 13שאמרו לרב אמי ורב
אסי רבהונא אתי א תון רבני אתר אגישון ברישא ,4כל
המרינה וכל שכן שלא
זה הוראה שראוי לחלוק כבור בכל מקום
לכ~ובירושלמי בממכתברנות
לשנות מנהגותיהם כלל.ואולי תשיבני סמה שאמר
פ ר ק ז מ1ן מהישלמי ברכות כ"ט ,ר' הייא בר אשי ובוץ רבחייא בר
אמי קם מקרי באוריתא ואמר ברכו ולא אמר המבורךבעין משתקתיה,
אמר להון רב ארפוניה רנהונכר' עקיבאיוכן אמרו שם ה'זעירא קםמיקרי
כהן במקום לוי ובירך לפניה ולאחריה ובעין סשתקתיה ,אמר לון
רביחייא לבר אשי] ארפוניה רכןאינוןנהיניןגבייהו .אבל תדע שהמשנה
אלו המעשים ,לא היה אותו המשנה את המנהגיורע במנהג העיר ,והיה
קורא במקומו שלא בכונת שררה והעברת מנהג המקום ,ואעפ"כהיו בני
הכנסתגוערין בהם ,אלא שהיה המנהינ שלהם בורח מונע בגערתם מצד
מוסרו ,שלאלביישמן אחר שאף הם לאהיומכוונים בזה להעברה מנהגהעיר.
וכדומה לזה אמרו באחרון של פסחים (בפסחים ק"ו) ריירמיה [בר אבא]
אקלע לבי רב אשי .אשהלי וטעים מידי( ,והדר אבדיל) אסרה ליה
דביתהו (ררב אשי) והא מר לא עביד הכי ,כלומר דרב אשי סבירא ליה
טעם אינו מבדיל ,ומתוך כך היהה המההעליו והיתה מוחה בו דרך כבוד,
נלומר מר לא
הכי ,ואמר לה ר"א שבקיה כרביה סביראליה ,ר"ל
י
י
ב
ע
ברב הונא דהוה אסר מעם מבדיל,הרי שרבאשי הוצרךלהודיע התנצלותו,
ואחר שאף הוא לא היה יודע במנהגו,
—=-.
~לפנינו דלא נימור כשמואל סביראליה.
זצ"ל אשווזבייאבניכי.
5המאמר הוה בקשתיו ולא-מיאתיו.
*לפנינו בגטרא אמרוכי הויכן -התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה
השתא אחינן
להבא אתיהתאין .ואולי איזה פעות או היה לו נוסחא אחרת ,מ"מ ראיה שבניקוטו חלקו
לו כבוד.
יבמות ( .יבמות '"ד),
לא
וכןאולי תשיבני סמה שאמרו בראשון של
תתטדדו לא העשו מצות אגודת אמדת.כלומרשיהיו עושין במקום אחד
מנהגות חלוקים זה בכה וזה 'בכה ,עד',שההאביניהם הורה כשתי תורוה,
והעלו ליה'דוקאביתדין אהר'בעירן'אחת(( אבל .כל שהם שניבתי דינין
לעשות כשטה ע ,ובית רין
אע"פ שהם בעיר אחתיכולין בית'דין
אתח
"אבל תדע שדברים אלואמורים
,
האחר כשמהל אחרת,ואיןכאן(ןאגוית אגור
בדבר שלא נתפרסם בו המנהג' בענין'זה באותה העיר ,ונחלקו בה ע"ז
היאך נוהגים בו ,וכל שיש שם שני-בתידיניןיכולין לעשות הללו בשיטתן
והללו כשיטחן,וכשאין שם אלא ב"ד 'אחד מקצתו נוטה לדעתזו ומקצהו
נוטה לרעת זו',העלונו שם בדרך זה ,שכל שהחולקים שוים בחכמה ובמנין
הולכין בשל תורה אתר המחמיר.,ובשל סופרים אתר המקיל .ואם שוים
בחכמה ולאבמנין אם המרובים מחמירים אסור לאחרים לנהוג היתר אף
לעצמם /ואם המרשים מקילים רשאים המעוטים להחמיר בעצמם ולהורות
באיסור אף לאחרים בחשאי ,אבל לא הוראה מוחלטת בפרסום ובפרהסיא,
והאחריםאין רשאין לקבוע להם איסור בכך.,הכל כמו שבארנו שם ,עם
שאר תנאים אחרים הצריכיםבענין .אבל כל שהמנהג מפורמם וקבוע להם
אין לשום אדם לשנות בו כלל ,וראוי לכל הבא לערער להתבונןכי לא
נעלם מן האבות הקדומים והחכמים הראשונים אשר צפרנם טובה מכריסנון
מעם במנהגם ,ומזב לו שיתלה הענין בחסרון ידיעתו ,משיתלהו בחסרון
האבות והחכמים הקדומימן אשריד תבונתם רחבה ונסבה למעלה ארוכה
מארץ מדה ורחבה מני ים ,וכבר למדנו ג"כזה סמה שאז"ל במסכתחגיגה
(חגיגה כ"כ ).כלי חרם מציל על הכלדברי ביההלל ,ב"שאומריםאיןמציל
אלא על האוכלין ועל המשקין וכו' אמר ר' יהושע בושנו מדבריכם ב"ש,
אפשר אשה לשה בעריבה ,אשה ועריבה טמאה סומאת שבעה ,ובצק שבה
פהור ,איטפל לו תלמיר אחד מתלמידי ב"ש איל הרשני לומר לך טעמן של
ב"ש א"ל אמור ,א"ל כל טמאחוצץ או אינו חוצץא"ל אינו חוצץ /א"ל כליו
של ע"ה טמא או מהור א"ל ממא ,א"ל וכשאהה אומרלו ממא כלום משגיח
הוא עליך ,ולא עוד' אלא ,שאומר לך שלי טהור ושלך ממא וכו' ,הכ