ע"י עממין ,ולא אמרו יתעסקו בועממין ,אלא היכאיליכא ישראל מהשאין
ןקוביין אותו ישראלי ואף ר"ה,ז"ל אומר
כן בראשון דהתם ליכא עממיןאי
,
י
נ
(שבת
קל"טי)
שלאיתעמקובוישראלכללאףנש ומדאמרינן'בשבתפרקתולין
שלח לחו רב מנשה לבני בשכר 'מיהא לא יתעמקון ביה.לא ביו"ט ראשון
ולא בי"ח שני ,ומסיק טעמא לפי שאינןבני תורה ,ועשאנו הרב ז"ל עמי
הארץ מק"ו שלבני בשכר ,כלומר דכ"ש-דאנן לאובני הורה אנן 1,וכן
י ישראל אלא ביום שהוא
הרב ר' אשרי נתב שלא הוהריו"ט שניע"
ראוי להיות חול כגון בשני של ראש השנה ושל עצרת ושל ימים אחרונים
של פסח וסוכוה ,אבל יו"ט שני שלימים הראשונים שבפסח וסוכות שהיה
(?)8
,
ראהלהיוהחולהמועד אסור ,וממח שאמרו במם' מועד קטן שאמרו שהיו
חופרין כוכין וקברות במוער .ואף רבינו שלמה ז"ל כתב במם' שבת (שבת
קל"ט ).דהא דאסר רב אשי דלאבעינןאישתהי דוקאביו"ט שני אבלבראשון
בעינן אשתהי או ,חשש שישתהא כגון יו"מ הסמוך לשבה .וא"ב כשתצרף
את כלם נמצא"ץ השמועה בטל לגמרה אלא ,כל דבר ודבר
נותנים ,לו'מד,ר לפי כבודו והכרעה לשי ענינה ואין
נדשאים פנים" לא לחכם ולא לרב ולא לגאון שלא
אומרים לכל אחד ואחד מהם תלי כפי כשמעתך ושלחה'
י לא הרי צר,הך בבבל (הר"ת יא ,):רב הנא הוא ופלינ ורב
יא
הנא הוא ופליג (גיטין ע"ח ).וקושטא בדוכתיה קאי,,מר נחיתליה מהאיגימא
ומר נחיתליה מהאי גיסא וכולהו אעיקריהו קימא,,ומנהגם של.אבות תורה
היא ,וב"ש בזו ,שכל שדברים אלוע"י,עממי 1הוא.קלון גדול וזילוהא יהירא,
(,ברבית ס',).
וראוי לעשוהם ע"י ישראל ,יתכבדו מכובדים קדושי עליון
העניןהשביעי.
נהגו בכל גלילותינו אלה ,להיוה הכלה מובלת תוך שבעת ימי חופה
באיזהיום שכלתה בו ספירות שבעת הנקים ,אע"פ שהיאעדיין תוך שבעה
לחתימת הכחובה ,וצווחועלינו ,אותם התלמידים שהזכרנו ,על וראין אנו
מצריכין אותה לספור ז' נקיים מיום שנחתמה הכתובה מחשש דם .חמור,
והביאו ראיה מסה שאמרובאחרון של נדה (נדה מ").1יןבעוה לינשא ונתפייסה
צריכה שתשב [שבעה] נקיים ,ואמרו שם רבינא איעמק ליה לבריה בי רב
—–
:ד"ה יו"ט שגי ,שכתב שם
1ע,,ן תוספות ביצה '1ע"א ד"ה והאידגא ,ושבת
"מעשה היה בעיר מלאון ) (hfelunשרצו להתעסק במתבי
~tgpו"טשני וגער בהם ר"תישלה
לחו בני בשכר אינן בני תורה ,ואתם בבי תורה? 1ע"ש,
2ע .,,בדף ל"ו בהערה .1
זכז' ,ס"ק ח' :במשנה.
"צ"ל שאין
,4במות פ' :וחעוימןדיי ftP-Dשם.
לט
חביבאן אמרליום פלוני נכתוב כהובה ,9אעכב שבעהיומי בתר ההואיומא
כלומר שהחתים הכחובה ליום המעד ביניהם ואח"כ עינב שלא ליחדם עד
שבעהימים שתספור בהםז' נקיים ,והם מפרשים איעםק ליה לנשואין1
ואחר הנישואין קבעו יום לחתימת הכתובה ועיכבה ז'ימים אחר חתימת
הכתובה.
השיבותי להם א"כ היאך אמרו (כתוגות ב' ).בתולה נישאת ברביעי,
כלומר שיכנוס ברביעי ויבעול בלילהכדי שאם תזדמן לו מעות בתולים יהא
משכים והולך לב"ר קודם שתתקרר דעתך והרי לרעתכם לאחר שנשא
הכתובה צריכה לישב ז' נקיים .ואי אפשר לפרש נשאהברביעי ומונהשבע
שכלים לרביעי שבשבוע האחר וישכים לחמישי ,שהרי סתם אמרו נשאת
ברביעי ונבעלת בהמישי,ואין ספק שעל חמישי שלמחרתו אמרו ,וכן[.מה]
שאמרו (שם) ותנשא באחד בשבת שאם תהא לו מעות בתולים יהא משכים
לב"ד ,ותירץ שקדו חכמים וכו' שיהא מורח בסעודה שלשהימים .ואם על
שני שבשבוע האחר הוא אומר כן הרי מורח שמונה ,וכן [מה] שאמרו
(שם דף ז').אמימר 8שרא למבעל לכתחלה בשבת ,אמרוליה והא לא כתובה
כתובהא"ל אתפמוה ממלמלין וההפמת הממלמלין כחתימת הכתובה ,אלמא
אין לאחר חתימת הכתובה צורך לספור ז'נקיים .וכן מסה שאמרו באחרון
של נדה (נדה ס"ו ).שאני כתובה דמאחר בה ספי ,אלמא שהלילה שכותבים
הם מתייחדים ,וא"ב על כל פנים זו שאמרו תבעוה לינשא צריכה שתשב
ז'נקיים יכולה היא להתחיל מיום התביעה והרצוי ,ר"ל שכשקבעו ביניהם
ביוםפלוני שיעשו החופה למחרת אותו היום ,יכולה להתחיל במנינה,
1איעמק ליה לבריה ,פירושולאירוסין ,וכמו שאמרו (שם) על רבינא
בעצמת רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא ,ובריך שהשמחה
במעונו משעה אירומין 4ומה שאמרוליום פלוני נכתוב כתובה ,פירושביום
פלוני נעשההנשואין ,שבמנהג הנשואין הראשונים ,הכניסה וכתיבת הכתובה
הכל נעשה בנת אחה ,ומפני שהכתיבה היא ממש אחרון לעניני הנשואין
הוא טזכירה במקום הנשואין 1 ,אעכב ש בע ה י 1מי -פירושו אחר
עם התה-ו אתא ,ויש שאין מ רסין בה וא הא בתר שבעה
אלא אעכב עמק כלומר שלא רצה להכמסו עד שיעברו שבעה ממחרת
הריצה ומ"מ קשה לפרש שאם כן בשעת הסכמת ים הנשואין היה לו
לקבוע זמן הנשואין לאחר שבעה כדי שתמנה ממחרת יום הריצוי ויננום
בזמן הקבוע ,אלא שנראה לקצת מפרשים שלא ממחרת יום הרצוי אלא
ממחרתיום הנועד ונישואין ,ופירושא דמילתא לי1ם פל1ני נכ ה1ב
ר"ל נעשה הנשואין וכדרבינא 1 ,איעכב שבעה י 1מי ,שעל היום
י
-
-
כגרסתת הרוחש והר"ן והבע ,ולפנינו גגמרא רב חנינא,עכ"ז כגירסת הרא"ש והרב המגיר ,ולפנינו בגמרא ליתא,עיין שם בהרא"ש כ".1
8לפגינו רני אמי וכו'.
*גם זה אצנו גגמרא לפנינו.
הנועד החמוד מתעורר יותר משארהימים ,ומכאן הסמוכים ובאים להזקיק
שבעה ממהרתיום כנימת החופה ,ומ"מלו (?)ולמדם שהזכרנו ממסכת
כחובות (ב' ).קשות להם ,אלא שהעיקר שממחרהיום הרצוי הוא ,ולא גרסי
ולבחר ההוא רומא אתא ,אלא שעשו הנשואיןליום הנועד אלא
שעיכב שלא ליחדם ער השלמה שבעה מיום הריצוי ,ובן,לא גרסי מאי
מעמא לא א תא מרן דוראיאי אפשר
ם,שימריחם בסעודה בחנם ,אלא הרי
נרפי מ"ט עביר מר הכי ,כלו להצריכה השלמת שבעה מיום
.דם חמוד ,זהו הישר שבדרכים
הרצוי ולעכב יחורם ,והשיבם
י נפש,
ורבותינו
מנהג
אבותינו
לדעתינו ולקיום
ניח
חורקות אחרותן 'רותי בהם נח 4החף
ובבר כתבנו
בהילא במקלשת,
מחש"-שע המו אלא במקושתי ומ"מ
שלא למתת בעם רצף א
איני רואה בה הכרח ,שכל שנשתדכה וקעתו זמןלנישואין חמורה מתעורר,
ומ"מ ראיתי להם דבר נאה ומתקבל ,ודוקאביום רצוי קצר ,כלומ' שהרבה
שדוכין אדם מרעד זמן לשנה או לשתים; וכשהגיע זמן חוזרים ומיערים זמן
קצר ביום פלוני ,ואותורצוי שעל אותויוםקלוני השני הוא שמתחלתלמנות
י על דבריהם שאם הוא הזמן הראשון
מחרתו .והדברים ברורים ,ומוסיףאצ
ליום קצר תוך חודש אף זהיום רצוי הוא להתחילמנין השבעה ממנוי
'
העניןוהטמיני.
נהנו ג"כ בכלגלילותינו אלהעלפיחכמי הדורות הקודמים שכלשאבי
הבן מל את בנו ,מברךלמול אתהבן ,וכשראו אותם התלמידים בדבר צווחך
ן שמל את בנובין שמל את
עלינו כמה צווחוה לומר שזה אינו ,וכל המלבי
ט
י
ל
ע
ם
י
נ
ה
ט
נן חבירו כלם מברכים על ה מילה ,וצמחו
שהן
כןעפ"י
הרב הרמב"ן srtiיהוא דעת רבינו יעקב ז"ל.
נמת) להם וכי ריבוכך למחשב גברא ,ואף אני אומר לכ 6שאף אנו
נוהגין שכל שאבי הבן מוהל מברך למול את הבן ,ושהרב רבינו משהז"ל
כתבה כן בסוף הלכות מילה (פוק ג' ה"א) ובסוף הלכוה ברכות (46א האב)
הנאף הרב ר' פשולם בדרשי 8כחבה תסכם בה עם הרב הנחל
אבע הרב ר' משה בר יהודה ז"ל ,וק דעתכל עם הארץ שאת
משי קדש ומעתה הרי רבנים כנגד רבנים ומנהג כנגד מנהג
נהרא נהרא "( n~mwelלע 4ח ):אלא הביאו ראיה ונראה למי דומוג
חזרו
הרי בראשון של פסחים אמרו וקמחים ז' ).בברכת ביעור
ואמרי
- – -
ן במהוי"ק שורש קמ"פ.
שעיי
פגע בכפה וצ"ע רבותא למחשב גברא ,יבמות מפה ,ב"בל"ו.
כהוא ר' משולמובר משה מבקדש בעל ההשלמה,
מא
מאי .מברך רב פפי אמר לבער חמץ ,רב פפא אמר על ביעור חמץ ואמרו
שם כלבער כולא עלמא לאפלילי דלהכא משמעכי פליני בעל ביעורו מר
סבר להבא משמע ומ"מ לשעבר משמע ,ואקרנו ליה מעל המילה דאלמא
להבא משמע ,והירץ התם היכי לימאאי אמרת דלימאלמוללא מגיא דלאו
איהו מהול; כלומר והריאין החובה על המוהל אלא על האב ,והקשה אבי
הבן מאי איבא למיסר ,והיר'ן אין הכי נמי כלומר דמברך למל ,ובגמרא
אסיק הלכהא על ביעור ,הילכך עלביעור להבא משמע ואף אבי הבןמברך
על המילה וכרכתב רבינו שלמה "1לן שהרי מדאסקנא בעל ביעור אדחיה
ו מברך להו בעל,
כולה סוגיאוכליה
נמתי להםאין זה כלום דלא אדחיה סוגיא אלאלענין ביעורן כלומר
יע1ר ,אבללעניןמילה לא אדהיהמידי ברא להבא ,דקאמר
דהלכתא על ב
לא סגיא דלאו איהו מהיל ,אלמא פשיטא להו לכלהו רכל שהמצוה
לעשות עלידי שאין אותה מצוה בפרם מומלת עליו ,מברך בעל ,וכן נמי
לא אדחיא הא דאקשי מלולב ותריץ בה דמדאנביה נפיק ביה ,ומשום הכי
מברך לה בעל ,וכדברינא*ה בדוכתא במסכה סוכה ,ומדהת לא
אירחו הא דתריץ נמיאין הכי נמי דאבי הנן מברך למול לא אדחיא ,והא
דאסיק.הלבתא על ביע1ר מעמאאחרינאהואכדמפרשי'בסמוך;וכברידעתם
י שמועהזו נהנלגל הדבר ונתעוררו המפרשימפליתן לב על חלוקת
שעליר
הברכות שע בעל וזו כלמ"ר ,וכללו בה כללים ,מהם שנראה מכללם דאף
אבי הבן מברך על המילה כדבריהמן 1ש הסוגיא שבכאןנדחיה ,ומהם
שכללו בדרך שהסוגיא עומדה במקומה ותרוצון שבה כלם הלכה הם ,אלא
שהביעוריש לו מעם ומענה ,ומעתה בואו ונדון באותם הכללים ונראה איזה
מהם כל הברכות מתיישבות בויותר .אף הם השיבו פוב הדבר כן תעשה
כאשר דברת,
נמתי להם ואף אני אומר החלה אותם הכללים שמהם אתם למדים
כך ,והוא ש ר בינ1יע ק ב סובר שבל הסוגיא נדחיתואין הנוסח תלוי
בין כשחיוב המצוה על המברךבין שאין חיוב המצוה עליו; ולאבין שיהא
הברכה עובר לעשית המצוה,בין שיהא אחריה ואין מעם על ה מיל ה
מפני שאיןחיוב המצוה על הקוהל ,ולא מעם על נטילת לולב משום
דמראנבהיה נפק ביה ,אלא טעם הדבר שכל מצוה שעשייתה גמר מלאכתה
ואינה נמשכתן מברך בעל ,בנון על המילהבין בבנובין בנן חבירו ,וכן
טבילה ושחיטה וכיסוי הדם והפרשת חלה והרומה ומעשר נמ"י ,נשילת
לולב פדיון הבן ביעור המץ ספירת העומר מקרא מגילה על אכילת מצה
ן זמנה נמשך עוד הרבתו
ומרור ,אבל מצוה שאע"פ שנעשית המצוה עדיי
מברכין בלם"ר ,כגון להניח תפילין ,להתעפף בציצית ,לעמוק בתורה,לישב
בסוכה ,זה כלל הרב .ושמא על כלל זה של הרב אתם מומכים לומר שאף
-~שם בגמראפ'רש"י:וגבימילה-נמי ל"ש אבי הבןמאינש דעלמאדהאלהבא משמעוכו'.
תעיף תוס' פטחיס ז' :ד"ה והילכתא ,שהרס לא מצא טעם לכלהברכות.
כי
מב
אבי הבן מברך על המילה ,הריני מודיע לכם שכלל זה אי אפשר לסמוך
עליו ,שהרי לכלל זה אתם צריכים לברך על הקיעת שופר; שהרי מצותה
ינ 1הא
גמרענינהןוהריהכליודעים שברכתוכלשמוע קול שופר .ואף רב
ז"ל כתבה כןבפירושי ,ואם אתם משיבים מפני שעדין חיובה על מדר
ברכות ,הרי אותם הקיעות שעל סדר ברכות לאו בהרי הנך שיינן ,ואותם
שעל סדר ברכותאין צריכות לברכה שופר ,שהברכוה של תפלה נעשות
ברבוה להם כיוצר אור ואהבת עולם לקר"ש ,ואוחם שתקנו מיושב נהקנו
לחלושים ולחולים שאין הדבר מצוי בהם להתעכב כשמעתם על מדר ברכות,
וכן קשהלכללזהלהדליק נר חנוכהשמשהודלקונגמר מלאכםוא"ע(?)[וא"ה]
שהוט נסעד בה מפני שצריך שיעור להמשך דלוקתו עד שתכלה רגל מן
השוק ,מ"מ הדלקתו הוא המצוה ,שהרי אם ככההאין זקוק לה ,ועל מה
יעשה הרב בקריאת ההלל שנוסח שלו כלקרוא אור לגמור ,ואם קריאתו
המשך אף קריאת מגילה כן 1וכן חלה ותרומה ומעשר .שהרב מניחן בעל
ואמרו בהומפתא של ברכות(ת"ז)שסופם שלהםלהפריש תרומהולהפריש מעשר
והואהדין לחלה ,אע"פ שעשייתם גמר מלאכתם ,וכן במילת גרים ועבדים
נאמר בהם בממכת' שבת (קל"ז ):למול את הגרים למול את העבדים ,וכן
להטיף דםברית להכניסו בבריהו של אברהםאבינו,ובזמזוזה ומעקהלהניה
מעזה ולעשות מעקה וכן בהוספתא של פסחים (סוף פ"ק בברכת הפסה
וברכת הזבחלאכול אה הפסחולאכול את הזבח ,ואףבערבי פמחים 8בשמועת
שאר ירקי במפרים מדוייקים נאמר בה לאכול מרור ,וכן
אתם מוצאים אותם בהלכוה רבינו הגאון ז"ל אלפאסי ,והרי מהירה כלליהם
מבוארה ,ומעהה אתם צריכים לכללים אחרים הנמצאים בה לשאר מפורשים
שהסוגיא ותירוצין שבה כלם מתקיימים ולא נדחה דבר מן המתיא אלא
דאפמקיה הלכתא בעל ביעור ,למעם המכר בדבריהם כמו שאני מבאי
לכם עכשיו,
חזרו וצווחו לא כי ,שאף הרב מוחה בכללו של רבינו תם שהזכרנו,
ועושה בה כלל אחר שהוא סותר ג"כ קצת הסוגיא ,ומעמיד את קצתה אלא
שמכלמקום דחאהלענין מילה לומר שאף אבי הבן מברך על המילה .נמתי
להם ,דברו ,שומע אני לכם תהלהלאל.
י שהרב רמב" 1ז"ל כולל בדברים אלף ,שכל מצוה שאפשר
והראול
למצותהע"י שליה אפי' נעשיתע"י עצמו מברבין בעל ,כנון מילה ושחיטת
חולין ושתימת פסחים וקדשים ,אבל אותם שאי אפשר לעשותםע"י שליח
אלא בעצמו מברך בלמ"ד ,ננון ציצית והפילין וסוכה מצה ומרור ,ובלבד
שההא ברכהו עוברלעשייהו ולא כנמילת לולב שאע"פ שאי אפשר לעשוהה
ע"י אמר מכל מקום המצוה קודמה דמדאגבה נפקביה.
י
!עזיז חשיבת הגאינים שערי
צד .221
תשתה
מן דצת.ועיין
נפסחים קי"ד :לפנינו על אכילת מרור,
1115גם דעת הריב"א.ועיין גם הר"ן פסחים פ"א.
מפתח לתה"ג להכי מזללער
מג
נמתי להם ומה יעשה הרב בנר חנוכה שאפשר לעשותה ע"י שליח
והיא בלס"ד ,והם משיבים בשם הרב ז"ל שמאחר שצריך שיהא השמן שלו,
הרי הוא כגופו.
י נדון כאלו
נמתי להם ומה בכך ומהענין שכשיהא השמן שלו יה
ו
מ
צ
ע
ן
ה
ע"י
צריך לעשות כגופת וא"ב הרי שחיפת פסחו וקדשיו הןע"י
אחרים צריך שיהא שלו ,וכןהשבתי להם מהגבהת הרומה ומעשרות שאפשר
לעשותע"ישליח והן נעשות בלמ"ר כדאיתא בתוספהא ,אלא שהם משיבים
בשמור (?) 1הרומה ומעשר צריךלעשותע"י שליחשימנוה הבעליםובידיעתם
ומדעתם והרי זה כעצמו,ואין כוונתו לומר שכל שאפשר לעשותע"י שליח
מברך בעל ,אלא כשאפשרלשליחלעשותכן בלא רעתבעליםואף[זה]וודאי
דוחק הוא אחר שהוא הזלה את הדבר כשאפשר לעשות ע"י שליה ודאי
אין המעם אלא מפני שכל שאין החיוב ע"י עצמו אין נופל בדבר לשון
למ"ר אלא לשון על ,שהוא נופל על כל שהוא בתורת אותה מצוה אע"פ
שליח שאפשע
שאינוחייב על אותו מעשהבפרם .ואחרשכן למהלי אםע"י
לעשות מאליו מה ,אםע"י של*חוה שיהא צריךבה דעת בעלים ,ועוד מילת
עבדו דאתמר עלה למול אף הוא אפשר לעשות ע"י שליה ואץ בלא
דעתו ,בשלמא למול את הגרים אי אפשרע"י שליח אלא מדעתו ומשום
הכי נעשה בלמ"ד ,אלא מילת עבדו מאי איבא למימר .וכן אף שופר נעשה
ע"י שליח שלא מדעת בעלים ,ואע"פ שהם מתרצים בזו שהשמועה היא
המצוה,אין זה כלום ,שהרי אף מקרא מנלה הקריאה לשמיעה היא באה,
ואם מפני שנוסח [ברכת] השופר על השמיעה ונוסח המגילה על הקריאה,
מ"מ הכלענין אחד ,זה צתיך לתקוע ולהשמיע ,וזה צריך לקרוא ולהשמיע,
ואף צביעות מזוזה אפשר לעשותע"ישליח ושלא מדעת ,ואעפ"כ כלשקובע
בשלו מברך בלמ"ד ,והרי שאף כלל זה אינו מתברר ,ועדיין אנוצריכים
למודעי(,שבת נ"ה):ומעתההרנימודיעכם שארהכללים שבהם הסוגיא ותירוצין
שבהכולםמקיימים,וביעור שברכתו בעל ,מעם אחרהוא,שרבינו משה ע"ה
ברברי הסוגיא לגמרי וכולל בשמועה זו ,שכל שהוא עושה אח המצוה
יו מברך בלמ"ד ,כגון אב במילת בנו למול את הבן ,ואדון במילת
ממ
וצ
פע
ל
עבדו למול אה העבדים ,וכן כל ארם במילת הגר למול אה הגרים ,וכל
שקובע ,מזוזה לעצמו לקבוע מזוזה ,ומעקה לעצמו לעשות מעקה ,וכן כל
שעושה אותה לו ולאחרים כהקיעת שופר וכל שעושה אוחה לאחרים מברך
בעל ,כגון מל אה בן תבירו על המילה ,קובע מזוזה לאחרים על מצות
מזוזה ,וא"ב כל המצות שא"א להןלהתקייםע"י אחר נעשית בלס"ד ,ודוקא
במה שהוא מצוה ,אבל דבר שאם רצה ;ושהו ,ואם רצה אינו עושהו,
בשחיטה וטבילה ונם"י ועירוב כולן בעל ,ומ"מ בלולב אע"פ שעושה אותה
לעצמו הואיל ומדאגבהיה נפק ביה מברך בעל ,וכן כתב הרב ,ואם זה
בביעור שמשעה שהוא מתחיל לבדוק גומר בדעתו לבטל ,ומשגמר בדעהו
לבמל נעשה עיקר המצוה [מברך בעל].
1בן בב"י ואול' צ"ל בשמו.
מד
ומ"מ קשהלן בדברי ,הרב שהרי הוא עצמו כתב בהלכות חמץ ומצה
(ר"ח ה"נ) ,במצה ומרור נומת על אכילת מצה ועל אכילה מרור ,וכן קשה
לי לדבריו מקרא מגילה ופריון הבן וספירת העומרן -אלא שאפשר לדעתי
לישבם כמו שאבאר -וכן מכל מקום.הפעם שנתן הרב בביעור לא נהירא
י שהריאינו גומר ברעתו לבמל ער שיברוק שאין עיקר הבטול אלא לאחר
,ל
ברקה שף הע ר' משולם בהסכמת הרב הגדול אביו הרב
ר' משה בר יהודה אף הם פוסקים כדברי המתיא וכתיחצץ שבה
וכלליםבענין זה שכל מצוה שהוא עצמוחייב בה מברך בלמ"ר כנוןתפלין
י שליח כתקיעת שופר ונר חנוכהג
וציציה ואף באותם שאפשר לעשותםע"
כל שעושה אותםע"יעצמו מברך בלס"ד כגון אב במילת בנו ,ואדון כסילה
עבדו וכל ארם במילת הגר ,ואף הםהיונוהגים כלאכול מצה ולאכול מרור.
ומ"מ לולב הואיל ומדאנבה נפק ביה מברך בעל ,וכן נמדי וטבילה ,וכן
מצות שאינן חובה עלינו כנון שתימת חולין ומילתבן חברו וביעור שהוא
בעל ,הם מפרשים מפני שהם ממין אלו ,מאחר שאםיודע שלא נשתמש
בו חמץ אינו צריך בתיקה ,ומגילה אף היא הואיל ועל הקריאה מברכין
ואין חובהעליו לקרות אלא לשמוע מברך בעל ,אבל שופר שמברכין על
השמיעה דוקא בלמ"ד ,ולא קבעו לברךעלההקיעה מפנישי
ש תקיעה שאין
אדם יוצא בה כגון תקיעה בבור ,ומפירת העומר הואיל וזכר.בעלמא הוא,
הדין הוא כברכת הרשות ומברכין בעל ,וכן תפלין של ראש הרי הוא
כברכת הרשות הואיל ואם לא סח אינו מברך ,ואע"פ שאנו מחזיקין את
י מ תיק 1מצר מה שכל הרברים שבסוגיא מתקיימים בו ,מ"מ
הכלל בא
הפעם שהם נותנים בביעור לא נהירלן ,דמ"מ מאחר שצריך לו לבדוק
בו אינו כדבר הרשוה ,וכן במקרא מגילה אע"פ שיש ביניהם בלשון אין
ביניהם שנויבענין ,ומפירת העומר בזמןשבית המקדשקיים היה מן התורה,
ואף עכשיו היא מצות עשה מן התורה לרעת רבינו משה ז"ל (רמב"ם הלכות
תמירין ומוספין פ"ז הכיב) אע"פ שיש חולקים בדבר כמו שביארנו בסוף
פ םח רא שון ,ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,ואף תפלין של ראש מצוה
גמורה היא וצריכה ברכה אחר שמח ,וכן קשה לרבה (?)8פדיון ולא נתנו
בה סבה.
והרני כותב לפניכם דעתיבעניןכלליםהללוומישב את הברנות להיות
פופם שלהם בא על נכון בכולם ,והוא שאני נמשך אחר דבריו של רבינר
כמשה ז"ל ושל הרב בדרשי ז"ל 4ושל הרב הגדול ר' משה בר יהודה 6להיות
כל הדברים שבסוגיא מתקיימים לענין פסק אע"פ שנאמרו על דעת
האומר לבערן שלא נפסקה הלכהבעל ביעור לפסול את הראשונים האמורימג
לדעת האומרים לבער ,אלא שמטעם אחר נפסקה הלכה בעל ביעור ,והרי
.
- -
ץ כ"ז בארוכה בכ"מ רמצים הלכות ברכות כי"א הי"ב-ט"ו,
~יעי
יכו במיאילי צ" 1כאסתי.
נצע להרבי ורש פריוןהבן שמברכין על פדיון הבן פסהש קכ"א:
4_5ה"א המה רבני משילם בעל ההשלמה ואביו ז"ל,
מה
שאתה למד מןהסוגיא שאין מברכין בלס"ד אלא בשלשה תנאים ,אחד
שתהא המצוה חובה על כלפנים ,לאפוקי שחיצתחולין שאם רוצה לאכול
שוחם ,נאם רצה שלא לאכול אינו שוחה וכן במבילה ונמ"י ורומיהם.
והשניה שאף בדבר שהוא מצוה עכ"פצריך שיהא מעשה המצוה נעשית
ע"ילי שאוהה מצוה מוחלתעליו,הן במצוה שאי אפשר עשייההע"ישליח
ננוןציציתותפילין ודומיהם הן באותם שאפשר לעשותם ע"י שליח בטן
מילת בט ומילת עבדו ודומיהם ,הן שיהאחייב בה הוא לבדו ,הן הוא
ואחרים עמו 1 ,השלישיה שתהא הברנה קורמת לעיקר המצוה ולאפוקי
ללב,
ר
ב
ם
ה
ב
י מצד הביעור ,והוא שפסקו לברך
ף
ר
צ
מ
הנאי יע
והריני
ו היא הביעור,
בשעת הבדיקה על הביעור ,מצד שכונת התורה במצוהי
והרי הביעור אינו עד למחר וא"ב הדבר שהברכה באה.עליואינו תיכף
לברכה כשאר הדברים,ואין לשון 5מ"דניפל אלא כשהמעשההיכף לברכה
זנל שיש בו ארבעה הנאים אלו'מברכים בלם"ד ,חסר אחד מהם טברבים
בעל .ומעתה אנו מברכי לשמוע קול שופר ,לישב בסוכה ,להניחתפילין,
להתעמף בציצית ,לאכול מצה ולאכל מרור ,וכדאיתא במפרים ,מדויקים
כלאכלמרורי (פסחים קי"ד ):משמועתהיכאךאיכא שאך ירק
,וכמו שבתבנ1
בפרושנו ,בחבורנו הגדול .כן לאכל את הפסח ולאכל את
מזבח ,ובד%4וזא בתומנעזא (פסחים פ"י בסופק1 ,כן לו?פריהט ,זרומוה ונאמטרות
כדאיתא בהומפתא של ברבות (פיז) ,וודאי [כן] הדין לחלה ,ואף הרב
אלפאסי ז"ל(.ייף" פסחים פא סי' תש"א) כתב בסוף שמועה זו נדה קוצה לה
חלה לברוכי להפריש חלהן וכן להדליק [נר] חנוכה ,לקרוא את ההלל;
לקבוע מלה ,למול את הבן ,לשל את העבדים ,למול את הגרים,
להטיף ממנו דם ברית ,להנניסו בבריתו של א"אן ובשחיטת קדשים
שלו לשחום ,ושאר המצוה שחמר אחד מההנאים אלו מברכין בעל,
והלכך מברכין על השהיטה ועל מצות העירוב ועל הטבילה ועל נמילת
ידים ,שבל אלו אם אינו רוצה לאכול או רצה שלא לאפות ולא
לבשל או רצה .לעמוד בפמאתו אינו חובה עליו .וכן עב"ם לולב
אחר שעיקר המעשה קודם הברכה ,וכןישלדיןנ"ב פעםזהבנם"י ובמבילת
גר ,וכן לדעת מ בספירת העומר אתר שבזמן המקדש היתה קצירהו שהוא
עיקרהענין קודמת לברכה ,זבן הביעור ,אחרשאין הביעור תינף לברכה,
וכן על המילה במל בנו של חברו ,ועל קביעת מזוזה בקובע מזוזה לחבירו,
אחר שאין מעשה המצוה עליד מי שהומלהעליו אוחה מצוה בפרפ ,ובן
כל הדומים לאלו,
ן בעל,
כ
"
פ
ע
א
ו
,
ה
ב
ם
ד
ה
ם
י
כ
ר
ד
ה
ו
ל
א
ה
ל
כ
ש
מברכי
ואם תשיבני כטוי
נגררה היא אחר השחיפה ,וכן אם תשיבני פריון הבן ,בזה עיקר המעשה
י כהן ,אע"פ שהמצוה על האב ,ומבילהשמברכין בעל ,כבר ביארנו
עליר
.
~לפביבו בגמרא על אכילת טרור ,ונן הג' באלפסי.
,מה
שברבת הרשות היא שאם רצה עומד בצמאתו ,וכןיש קצהפבילותשקודמות
לברכה כגון מבילת גר וכרקא"..אמר ,דאכתי גברא לאחזי ,וספירת העומר
אף היא כבר הותחלה המצוה בקצירה שהיא קודמת למפירה ,וכדאיתא
במנחות (מ"ר) ,ומקרא מגילה נ" 5המעם מפני שהכפרים מקדימין ומוסרין
להם בקי ,והרי שהם יוצאים עפ"י אותו בקי שאין חיובעליו באותו הזמןג
ונמצאת הקריאה באה ע"ימי שאין חיוב המצוהעליו באוהה שעה ,ואף
בזמן המצוה רובבני ארם אינם בקיאים והלכים אצל בקי להוציאם אע"פ
שכבר ?צא הבקי,ותפלין שלראש
.אף היא כבר הותחלה המצוה בשל ידן
י נתי שב 1השמוע1ת
עד שאם לא שח לא הוצרך לברכה אחרת1 .הר
ונתפשטו הקממימן ומנהג אבותינו ורבותינו נ"ע במקומו
עומדן כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו,
י
הענין התשיעך
ר נשאו ונתנו אתנו במה שהם נוהמם לאכול גב
עי
ינה אח ר
עוףן ואנו מחמירים עד ומשהא שש שעות או חמש כשיעורשבין סעודה
לפעויהברין האמור בבשר בהמה.
ו נושאים ונותנים בה מתורת מנהג ומדין חומרי מקום,
וכתחלההיינ
ודבר זה יתברר בו דעתינוכמו שאנועתידים לבררן אלא שאחר כן נתחכמו
בעמן ההראה שעיקרה ,נמתי להם ש כל שהראיות שוות או
,כקול הדעת מכריע ברברי שניהם ראיי להחמיר אע"פ
שבשר עוףב"לב מדברי סופרים ,דכל דתקע רבנן כעץ דאוריתא
ו
חס
ליבמות הא) ,כיון שהתורה אמרה .בשר בהמה בחלב וחכמים הו
ייקפי
י כל שאמרו בו כבשר בהמה אמרו בו,
באיסורה בשר עטו בחלב'ימא
ב ב ה מ ה (?)פ בשר עוף ,וב"ש שהסוגיא מכרעת יוהר לאיסור.
והריני כוהב מה ששימתנו נמשכה אחריו בביאור סוגיא זו ,ואח"כ
אפרש את שמתם עד שיתבאר לך מתוך דברינו איזה יכשר הזה או זה.
והוא שאמרו לקולע ק"ר ):תאנא אגרא נחמוה דרב אבא]עוף וגבינה נאכלין
באפיקורן ,כלומ' ד רך פ ר סו ם 8ושאין צריך ליזהר לקנה את הפה
אתידי
ו אלא אוכל בלא קנוח הפה'.ובלאנפ"י ,ומ"מ
בין זה לזה או
'
ז
ו
מ
י
ל
,
ף
ו
ע
פ
י
ל
ח
מ
דוקא גבינה ואחריה
ההיתר
הא אם אבל עוף תחלה ,אינו
לאכול בשר ,ואע"פ שהקדים בלשון עוף לגבינה לאו דוקא שאכל עוף ,אלא
—–
h2tSalתלמודית ב"ב ק"מ:
~אולי צ"ל כבהמה (בך) גשר עוף,
"ורש"י פ' ררך הפקר שאינו בזהר בהן ,ובערוך מפרש לשון עייפה ,ועיין בערוך
השלם