העניןהשניםעשר.
נהגו בנוה זריזות בגלילותינו אלה e~pחכמי הדוריה הקדומים שלא
לאכול פולים ועדשים שלא בבדיקה אלא שאין מחמירות בבדיקתן כל כך,
והוא שהעדשים בדיקתן קלה אצלם ,מפני שאין להם בדיקה ביד אלא אם
העדשים ישנות נותנות אותן במים והנקובות צפות למעלה ,והחדשוה אין
חוששות להן בבדיקה כלל מפני שאין התלעתן מצויה ,ובפולים ההדשות
אע"פ שלפעמים מתליעות רחשים דקים במחובר ,אין חוששות בבדיקתן
מפני שהתלעתן צבר שאינו מצוי כל כך ,אבל משנענשנו הפולים
מ מעינ 1ת עצמן לבדקן ,מהן שבודקות אותן לנקוב הפולים אחר
שנהנום במים ורככום לרשום בכל מקום שמוצאין שם רושם של רחש
ומוציאות את הרחש ,ואותן שאין מוצאות בהם רושםאין בודקות כלל ,ומהם
שאין ממעינות עצמן לכל כך ,אלא נותנות אותן שלמות במים צוננים כדי
שיפרוש הרחש ויצא לו ,ואח"כנותנים אותםבמים רותחין עד שכל שנשארו
בהם ימותו במקומם ,וכשמוצאין אותן אח"כ בחפן ,משליכות הרחש ואוכלין
את השאר.והיו אותם ההלמירים צווחיםעלינ
ו הרבה ומחזיקים א 1הנ1
כמחזרים אחר הק1לא 1על שאין אנו מוחין בירן ,ועל שאין
אנו מכריזיןומזהירין שלא לאכול מהן אלאע"י בדיקה מעולה ,בחתיכהכל
פול ופול לשנים לעשותןגריסין ,ואפי' אותם שלא נראה בהם שום רושם,
נמתי להם .הניחו לבנות שלנו ד הני נשי דידן בנוה
אף הן1,
מורין אי נון ,ואי לאו דחזו בבי נשא לא עבדי
חזרו וצווחו וגלגלועלינו מה שאמרו (חולין ס"ז ),אמר שמואל קישות
שהתלועה באביה אסורהוכו' ,כלומר אע"פ שאיןאיסור שרץ אלא א"כ שרץ
על הארץ ,בל שנזכר במחונר רחישתו במקומו נקראת רחישה על הארץ,
והרי אנו מוצאים פולים רבים שיש בהם רמשים דקיםואין מפק שבמחובר
התליעו ,ואחר שהדבר מצוי ,יש לחושואין לאכלן שלמות בשום צד אפי'
הרכות שבהן.
נמתי להם אל תכפרוני בשעתהדין( ,פסחים ס"מ ).והרני מודיע לכם
שהרבה רבנים מתירין מכל וכל ,בלי שום בדיקה בעולםאפי' הישנות,והוא
שבתוספות
מ"י ד"ה דיקא נמי ).כתבו שזו שאמר שמואלקישותשהתליעה
ח
לייאין הלבהכן .ומסה שאמרו עליה (שם) לימא מסייע ליה
י;
(ה
באביה אסור
דתני חדא על הארץ להוציא אתהזיזין שבעדשים ואתהיתושין שבבלימים
ותולעת שבתמרים ושבגרגרות ,כלומ' להוציאם מכלל איסור שרץ ,ותניא
אידך [כל שרץ השורץ] על הארץ לרבות תולעת שבעקרי זחים ושבעקרי
גפנים ,כלומ' לרבותם לאיסור שרץ 1מאי לאואידי ואידי ,בפיראן אלא הא
דאם' בעקר; וכו' ,פירושו שהתליע באביה ומשום איסר רעל הארץ מיקרי,
ואידך שלא באביה ומשום הכי-שריא ,הואיל ולא פירש על הארץ ,ומשני
'
4
ועיין בכז"פ פכ"ה וביו"ד נש"ך ס' פ"ר ס"ק ר"ה,
לאאידי ואירי באביהן והא בפירא הא באילנא ,רכל דאילנא מיהא על
הארץמיקרי ,אלמא בל דבפירא אפי' באביה כשרה ,ואחר שכןאין כאן
ינ1
צריך בדיקה כלל ,ובן הביאוה ב ק צ ת ה ת 1ם פ 1ת ב ש ם רב
יעק ב ז"ל .ונראהלי מער לדבריהם מדאמרינן התם עלה ריקא נמי
דקקני תולעתשבעיקרי זחים ושבעקרי גפנים אלמא כל דבפירא שרי אפ"
התלעה באביה ,ולשון זה ר"ל ריקא נמי ,ברובו טק1ם1ת
הלכ ה הו א ,ואע"פ שמצינו נסח זה במה שאינו כהלכהבעניןקידושין
שאין מוסרין לביאה ,מ"מ ברוב מקומות הלכה הוא ,ולרעת זהאפי' התליע
באביה מותרלגפרי ,ואע"פשאנו נופים לפסוק בשמואלזנדעת רוב פומק,ם1,
ומשום דבגמרא שקלו וטרו אליביה ,מדקלומי (חלי; ניח) רב הונא כל בריה
שאין בה עצםאיןמתקיימת שנים עשר חודש ואמרי' עלה שמע מינה מדרב
הונא הא דאמ' שמואל קישות שההליעה באביה אסורה ,הני תמרי דכדא
לבתר תריסרירחי שתאשריין ,נלומ' שאם התליעובטחובר הרי מתו ועפר
הו ,ואם הםחיים לאו במחובר התליעו,והרי לא פירשו ולא
בעלמאבארנ
נ.
י,
ץ
מעויינותן
אלמא דהא דשמואל הילכתא היא ,מ"מ המאזנים
שרצו
ואין הכרע מזו אל זה והרי אתה רואה מרבריהם שהקלו בהא בלא שום
בדיקה ,שאםאין שם נקב הרי לא יצאו ולא שרצו על הארץ ואפי' אם
איכא שם נקב ,א 6יצאו לא הזרו ,שכל שיצא אינו הוזר כראיתא בגמרא.
ולע עוד אלא שאף לשיטתנושפומקין כשמואל ישמקילין בה מצר אחר
לזמר שלא נאסר אלא כשהחור גדול כל כך שהרחשיכול להלוך בתוכהג
ומאחרששירץוהואמחוברבקרקערחישתו נקראתרחישהעלהקרקע,והריאותן
הרחשיםהנמצאים בפוליןאין חורןמהזיקכשיעורזהונמצאשאיןכאן שירוץ.
ונן נראהרעתרבינו שלמהז"לשפירשבההיא דשמואל שמבי1ן שהתולע
מהלך במחובר לתוך הקישות הרי הוא כמהלך על
הארץ ,והרבה מסכימים לדבריו ,ואע"פ שיש חולקי' בה לומר שכף
שמתנועע בעצמונקראשירוץ רא* לאוהכי לא אישתמימ תלמודא מלהרנירה.
ואף אני נוטה לרעת החולקים מפני שרוב המתליעים כך הם ,וא"ב לא
היה לו להחלים את הסתם באיסור ,מ"מאין כאן הכרע,
וכןישמקילין מצד אחר שאפי' נפסוק בשמואללאסיר נל שהתליע
באביהןוכן שנאמר כל שמתנועע בעצמו נקרא שירוץ ,מ"מ דוקא בההיא
רמשתכח בה ומראיתיליד בה ריעותא איכא למיחש רבאיבה התליעה ,וכן
יש לומר שמתנועע בעצמו שירוץ הוא ,אבל מן הסתם אחבק אימורא לא
.מהזקינןואין צריך לבדיקה כלל ,ואפ' באותם .שההתלעה מצויה בהם .ואף
רבנו שלמה סוברכן ממאי דמפרש (חולין מ"ח 0שהני תמרי דכדא שהתליעו
ואיןידוע אם במחובץ אם לאו ,ואע"פ שאף בזו אנן הלקים ,משום דאי
הכי הוה ליה למיסר הני תמרי דאתליעו ,ולא לומר מאקר שהרחש מצוי
——
~גה'ג.ובשאלתותועיין גדא4ש שם.
9ע,י1לעיל עמור '1בהערה .3
נו
בהם אסור לאבלם בלא בריקה ,וכענין בדיקת הריאה ,מ"מ אחר שמצינו
נמהמקילין ,הרי אין להחזיקם כמחזרים אחר הקלות,
זכ"ש שמותר להם כהלכהרווחת בבדיקה הנהוגה להם לא להצרכת חתיכת
אחה לשתים עד שתמנע אכילתם שלמות ,אלא בפעים וערשים חדשיםאין
רחש טצוי בהם אע"פ שנמצא בהםלפעמים ,אבל כשנתעשנו בעדש)מבודקין
במים ,ובפולים
בכל אותם שרשומן מוכיח שיש שם רחשונוקבין
שנתרככו במים ומוציאין אותו שמא התליעו במחובר:
אחרקיי
במקום הרושםבור
ויש מפרשים שכל שנתעשנו הפולים אינון צריכות בדיקה בלל שאותם
הרחשיםהרקים שנמצא בהםלפעמים כשהן רכות כבר מתו ,ואותםהשחורים
הנקראים בלשון ל'עז נו רגילי ש מתהוים הם אח"כ ,ומשנתהוו לא
פירשו ,שהרי הנקב מהום ,ואפי' נפתחאין חוששין שמא פירש ,שכל שיצא
אינו חוור לחורו ,ומ"מיש אומרים שאף הרחשים הדקים שנעשים בהם
במחובר מתקיים ,והם הם אותם השחורים שאנו מוצאים בהם אח"כ,ופעמים
שנעשים במחובר ופעמים לאחר שנתלשו ,ומתוך כך כתב הרב ה מ1ב ה ק
ד' אברהם בר דוף ז"ל שכל אוהן שהן שלימותואין בהם רושם
אין מחזיקים בהם ריעותואין צריבות בריקה בלל; אבל אוחם הנקובות ,או
אותם שיש בהם רושם נוקבן ומוציאן 171 ,היא הבדיקה הרגילה לנשים שלנו
וריינו בכך ,והעדשים נבדקות במים בדרך שכתבנו .אבל החדשותביןבפולין
בין בעדשים אין מצריכים בדיקה משום דמילתא דלא שכיחא הוא ואחזוקי
[אסורי] היכא דלא אתילד ריעותא לא מחזקינן .וכבר בארנו שיש שנותנין
אותז במים צוננים תחלה כדי שיצאו כל אותן שיש שם נקב ואח"כנותנין
אותן במים רותחיןכרי שי
מותו הנשארים ,ואפילו פרשו אחר מיחה מתירין
ן
אותן ,מפני שהם גורמימ (חולין ס" ): 1פ ר ש ה ו מ ה ה מהו ,כלומר
שמתה אחר שפרשה ,ושאל בה אם היא מותרת ,ונשאר בתיקוומחמירין
בה ,וכן.גורס רגט שלמה ז"ל הא פירשה אחר שמתה מותרת ,וא"ב כל
ן בו איפור ,ומ"מ יש גורסים פי ר ש ה
שמת הרחש אפילו אח"כ אי
מ תה ונמצא שאף מתה קודם שפירשה ואח"ב פירשה אסור ממפק .ומאחר
שמצינו הדברים מבולבלים ושאין האיסור ברור ומחוורבידינו גל כך ,נ5
שהלכה רופפות פוק הזי מה עמא דבר
מיה ).ומנהגם של אבות תורה
(ברכי
היאועליואין להוסיף,
.
הענין השלשעשר.
בשתם התלמידים שהע מורים ובאים להתיר
פולירםא"י.מבושלים של גוים לאכ
,בל שנתבשלו בלא בשר שלא
י הוא;
שום-איסורבעיה DNWמשוס קישולי גחם וזרי נאכל למופז ,ההוא ח
עי
—-זועיין גם ברא"ש שם שמגיא יש גורמץ פירשה מתה וכו' .ובמגיר משנה הלכות
מאכלות אסורות פ"ג הט"ז,
נח-
ואם משוםגיעוליגוים נוהן טעם לפגם הוא ,כלומר שהרי מתם כלים של
גוים אינן בני יומן1.
וודאי סוגיה הגמרא מוכח כדבריהם וכמו שאמרו (ע"ז '4ט ):דבש למאי
ניחוש לה,אי משום בישולי גוים הרי נאכל כמו שהואהי הוא ואי משום
גיעולי גוים נותן טעם לשפרגיםב הוא ,וכן כשמן של גוים אמרו (שם ע"ה ):האי
משתא שליקא דארמאי
א"ר ספרא למאי ניחוש לה אי משום בישולי
ם לפגם הוא,
גוים נאכל הוא כמו שהואחיואי משום גיעולי גוים נותן"ע
וא"ב כל שבישלו הגוי בכליו בלא בשר או בלא איסור אתר בעין מותר
לאכול ממנו אם הוא נאכל כמו שהוא חי ואםיסייע ישראל מעם בבישולו,
ואחר שכן כמעט והיינו לעם אהד ,אלאשלרעתי לא הותר מתןטעם
לפגם להריא אלא לאהד משת דבתם ,האהד שמדמן כמקרה שישראל
בישל הקדרה של גף בשאג ,שהת במדד בטל איטר הוא ואק מבטלץ
איסור לכהחילה ,אלא שבישל בהבשוגגובדיעבד מותר אפי' בסחם כליהם,
י שנא
ר"ל שלא נתבררשאינובןיומו ,שסתםכליםלאובנייומן נינהו כדפר
ה אינו מצוי לבשלבו בקדרה שנתבשל בה היום,
במםכה ע"ז ,שרברי
ולא גזרו בו בדיעבד1 ,ה שני אף כשהגוי בישל בכלישלו אלא שאותודבר
שבישל בו אינו דבר הרגיל לבשלו עם בשר או עם שאר איסורים ,ומאחר
שכן מותר לישראל לאכול ממנו אהר שנסהלק משם דין גיעולי מים בדרך
שהזכרנו בדבש של גוים ובמשחא שליקא דארמאי וכן בכוספן של גוים,
והיא פסולת של תמרים והיו רגילים לעשות ממנו שכר ;"י מים חמים
בכליהם ,ומותר מדין נותן טעם לפגפי וכן מה שאמרו (נרצות ל"ו ):האי
המלהא [דאחיא מבי] הנדואי שריא ,והרי מילתא זו היא מרקחת הגנזביל
העשוי בכליהם ומדין נוהן טעם לפגם ,אבל הבשילין שהגוי מבשל אותם
לעצמוככליו ושדרכם לבשלם ברוב הימים בבשר או בשאר איסורין אע"פ
שאם לא נתבשל בבשראין מתירין אוהו להדיא חם ושלום ,שזה דבר
המצוי הוא וגוזריןעליו .ולא עוד אלא שדברים אלו הרגילים בכליום לחוש
לבני יומן ,ואע"פ שבלוקח כלי תשמיש מן הגוים אמרו (ע"ז ע"ה ):וכלן
שנשתמש בהןוכו' מותר ,אלמא דמהם כליהםאינןבני יומן ,ההיא כשלקחה
ישראל ובישל בה ,שאין הדבר מצוי לבשל בכלי ולמברו מיד ,אדרבה כל
שדעתו למכרה מיפהו נמה שאפשר לו תתלה ,והוא הרין לרעהי אם בישל
בה הגוי רבר שאין מצוי לבשלו עם בשר אועם שאר איסורין שאין הבישול
בדברים אלו מצוי בכל יום ,וכן שבשולים אלו כנון דבש רגמן וכוספן ,אדם
מכוין בהם לכל שפסקה זהומתו ,אבל הבשיל שהנוי מבשל לעצמו בכליו
ושהוא דבר שרגילות בישולו מצוי ,וכן שאדם רגיל לבשלו עם בשר או עם
שאראיסורין לא הותר לאכלו לכתחלה ,אף כשנתברר לו שלא נתבשל עם
יפאראיסורין ,וכן שמן הסתם יש לחוש לה לבת יומה שהרי התבשיל טצוי
- -~~נו פסק וש"י וו'תועיין נר~'ש ע"ז ל"ט,
ילפנינו בגברא אטור ,וע"ש בדקדוקי סופרים.
נם
בכל יום ,והרברים ברורים -,אעפ"י שהם דברים מחודשיםואף אותם חברים
נהגו בדבר והורולי בהם.
ואח"כ מצאתי לאחד מן החכמים שכהב שקנייה דברים אלו מן הגוי
הרי הם כבשול לכתחלה,ואין ספק שלא הותראלא מה שנתבשל בובדיעבד,
וכן מצאת .לרב רבינו משה ז"ל שכתב בהלכות מאכלות אסורוה (פ'"ז הי"וו)
פולין ואפולין ועדשים וכיוצאבהן ששולקין אותם גויםומוכרים אותם;אסורים
משום בשולי גוים במקום שעולין על שלחן מלבים לפרפרתם ,ומשום געולי
בכל מקום שלא בשלוםעם הבשר או בקררה שבשלו בה בשר וכןהמופגנין
שקולין בשמן אסורין אף משוםפיעולי גוים ,והרי שלא הפריש הרבבין בת
יומא לשאינה בת יומא מפני שלכההלה אמור משום גזירת בה יומא ,קניה
מהם הרי כבישול לכתחלה ,אלמא שכלכיוצא בזה אחר שהדבר מצוי הרבה,
יש לגזור זה מפני זה .ויש בזה ראיה לרעהי שהרי בשתיתא במלפחין והוא
קמה קליות של עדשים שהיועושין מהם תבשיל עם דבש לסחורהומצניעין
אותה ומוכרין ,ואסרוה משום'דרובא דאינשי [נותנים] בה חלה ר"ל חומץ,
ואף בטלפחי ומיא ר"ל שנהברר שאין שם חומץ אסרו זה מנזירת זו אמו
חברהה ,אלמא כל דבר המצוי גוזריןזו מפני זו ,ואף בראש הפרק כתבו
(המב"ב הלבות מ"א פיד ה"ב) אין לוקהין כלי חרש ישנים מז הנוים כל
שנשהמשו בהם בחמין ,כגון קדרות וקערית לעולם אפי' היו שועין באבר,
ואם לקח ובישל בהם מיום שני והלאה מוהר התבשיל ,אלמא כשבישל
ן בהם
ישראלמיירי .וכוספן ודבש הותרה קנייתם ממעם שהזכרנו ,וכןשאי
נזירת בת וומא שפנמה אף בבתיומן ,וכן בשמן ,ומ"מ בערמונים נראה
להתיר ,דתרי מפיקי נינהו שמא הקליפה מונעת טעם מהם ,ואםיש מעם,
פגום הוא ,וכן יש מתירין בזחים כבושים או מלוחים של גויסן כל שאין
ן או חומץ ,אע"פ שאפשר שחלמום ברוהחין קורם מליחתם
לחושלזילוףיי
ומא לא חלמום ,ואם חלמום ,טעם פגום הוא.
הענין הארבעה עשר,
נהגו גנלייהינו אלה במי שנולר מהול להפיף ממנו דם ברית ולברך
ול הטפה זו אשר קדשנו וכו' להמיף ממנו דם ברית .וצווחו אותם חברים
עלינו לומר שאין צריך לברך ,וכל שאין צריך לברך בו ומברך הויא לה
ברכה לעמלה וגלגלועלינו שראו להרב ר' משה בן נחמןז"ל שכתב שכל
המברך בהאינו אלא טועה ועוברעל לא תשאפ ,והיאך אתם מכניסים עצמכם
במה שהרב מהזיק את כל הנוהג כן כטועה וכעובר .נמתי להם בני ל אינינזתל'ח .פי' רשיי מאכל העשוי טקמח קויות שנתיגעו בתנור בהר *השבלים
לחים,
~ע,ק הדושי הרמב"ן לשבת כ"ג( .הוצאת פרעסמורנ ט').
הכעם מכריע אלא הראיה מכרעה ,שם הרב משח כמתש טך
במהרבמםנחוטתש ,ראלובאנולדיןאחר בל ביתרין וביה רין
כמה מעיות וכמה שבושים נמצאים ברברי כמה רבנים,
אלא בשו ואוסר לכם דבר זה מחלוקת ישנה היא;ישאומרים ,אצריךלברך
וי"א שאין צריך לברך ,ואף הרב רבינו משה ז"ל (בפ"א מהלכות מילה הל"ו).
נתב בה שאית צריך לברך וכמה גאונים ורבנים חולקיםביה לזמר שצריך
לברך והרנימודיעכם מה שהמחלוקת תלויהבה.
.הנה בפרק במה מדליקין (שבת ב"ג ).אמרובענין נר חנוכה מאי מברך
אקג"ו להדליק נר חנוכהוהיכן צונו מלא תסור ,ואותיב רב עמרם מדתנו
הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו ומברכיןעליוומ~מניןעליו ומפרישו ערום,
ואי אמרת כל כדרבניזבעי לברוכי היכי מברך ערום ,קא בעינאוהיה מחניך
קדש וליבא ,כלום' שהרי לדבריך צריך לברך בשעת הפרשהו .ואמר אביי
ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברוכי ונר הנוכה
ודאי ררבריהם הא מפק דדבריהם כבן דמאי שתקניהו מספק מעושר ספק
טבל אע"פ שעקרו של דבר בא מחשש מצוה שהוא מן התורה לאמברכינה
ויו"מ שני שמברכין אע"פ שתקניהו מן הספק משום דלא לזלזלו ביה הוא..
רבא אמר רוב עמי הארדמעשרין המן ואנו מפרשים שרבא חולק עםאביי
ורעתו שתקנוהו חכמים במפק הבא ברברשעיקרו מן התורה כגון כסוי הדם
של ממפק חיה ונולד מהול מספק ערלה מברכין עליו ,ודמאי שאני
שאףכוימפק גמר אינו ,דרוב ע"ה מעשרין הם .אבל מה שאין שורש בענינו-
טן התורה אע"פ שחכמים תקנו ברכה בודאיאין מברכין בספקו כלל ,כגון
ספק הדליק נר חנוכה ספק לא הדליק ,וא"ב יום טוב ש אין הטעם משום
ניומה שקורין אותו.
זלזול דהא ספק הנא שתשש דבר שהוא מן התורה הוא,
בסוגיא זו ספק דבריהם מפני שבימי אביי ורבא לא היה יום אוב אל א
מתורת מנהג אב1הן ונמצא שאין בו סרך תורה אלא מנהג על
ספק ,הקדום ומהוך כך הוא קורהו ספק דבריהם ,או שמא לרעתאביי הוא
קורהו כן שכל הספקוה שוות אצלו שלא לברך ,והרי לפי פירושנו
לרעת רבא שהלכה כמותו שבל ספק הבא בדבר שעיקרו תורה מברכין
.וא"כ כפוי דם הכוי ונולד מהול מפק נמל לולב ביום ראשון ספק לא.
עליו
נמצא,
נמל וכל ביוצא בזה מברכין עליו,
ל
ע
ד
ל
ו
נ
מהול להטיף
זו היא שמתינו ואחר שסברכין
האב מברך אקב"ו להכניס את הבןבבריחו של א"א ,ומ"מאין מברכין בה
על המילה אלא א"כ נראת שם ערלה כבושה בודאי ,ום"מ אותם המפרשים
שאחם נוטים לשטתם סוברים שאף רבא לא חלק על אביי אדרבה מודהלו
שאין מברכין על שום ספק חיוב אף בדבר שודאי מן התורה כנון סלד
מהל ,אלא שעל וראי ושאין ספקו אלא אם יצא ממנו אם לאו כנון ספק
נפל ספק לא נטל הוא שמחייבים אותו לברךן אבל כל ספק חיוב.
- -~קוןון זה תטצא נם בהדושי הרב הטאירי לשבהב"ב( .הוצ' וויען ט"ז).דם בריה אף.
~ff,
מא
לא ,וזה שפירש בטעם דמאי הואיל ורוב עמי הארץ מעשרים חם,אינו
אלא שהפליג בטעם דמאי לומר שאינו מפק גמור ,ואין ספק שהדברים
רחוקים שכל שהוא אומר רבא אמר וכו' לשון מחלוקת הוא ,וכל שכן שיש
להרחיקמי שפירש לשניהם שאף בודאי חיוב אלא שספק אם יצא אם לאו
אינו מבהך ואע"פ שבספק קרא את שמע מפקילץ קרא חוזר ומברך דהא
מפני שהוא כקורא בתורה וכמו שאמרו (ברכות ט' :במשבה) הקורא מכאן
ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה ופורשו בו (שםי' ):לא הפסיד
שכלשהוא ספקאי זה ספקשיהיהאין מברכיןעליו שכל פפקשהוא
בברכות
יק דבריהם שלא הזהירה תורה ען הספקות וודאי זה אינו ,שא"כ
קרוי ספ
לא היהלו לומר אלאאין מברכין על הספק ומה לו לפרוס ספק דבריהם,
ן ז"ל
ואחר שכןאין ספק שהשמה הנכונה כדברינו ,אע"פ שרבינוהימב"
חולק נו ,וכל שתקנוהו חכמים מספק כדבר שחייובו מן התורה ,הן שהואספק בעקר חיובו הן שהוא ודאיחייוב אלא שספק יצא ספק לא יצאן מברך
עליו ,אחר שודאי מן התורה ,ותמה על עצמך והרי המל את הגרים ואת
העבדים מברכין על המפתם וכדאיתא בהדיא בפרק מילה"( ,בת קל"ז):
ולבעלי שמה שלכם ראיתי נגר שנתמיר כשהוא מהול כגוןערבי מהללע"י
ב"ז).שאין בו שום ספק ערלה שהוא צריך להטיף דם בריה ,הראיתילהם
שהם מורים ובאים שמברכין על הטפה זו אקב"ו להטיף רם ברית ופירשו
המעם מפני שהמילה הזאת מכניסתם תחת כנפ* השכינה,
ועם'זה הם אומרים אבל קטן שנולד כשהוא מהול אין מברכין וכו'
שאין המפתו אלא מספק ערל כבושה ,והדברים מתמיהים ,והרי הקפן אף
הוא נכנס תחח כנפי השכינה בבריה ,ואם מפני שכבר הוא מזרע ישראל
הרי אמרץ בשלשה דברים נכנסו ישראל תחת כנפי השכינה
במילה ובטבילה ובקרבן ,וכי מפני שנוסף עליו ספק ערלה כבושה מגרע
גרע ,אלא ודאי דברים רחוקים הם ועקרהדברים להטיף ולברך כמו שנהגט
אנו ואבותינו ורבותינו נוחי ,נפש ואין לזוז מהם ,שמעבני מומר אביך
אמך9,
ואל המוש תורת
והמפה זו לפי הסוגיא נראה שהיא מחמת ערלה כבושתן ופירושה
מעם עור דק דבוק בבשר כעין קרום שמתוך דקותו ורבקותו ומיעוטו אינו
ניכר ודומה כאלו העמרה מגולית מכל וכל ושמא היום אולימים תתפרק
ותתכסה בו העטרה ,וא"כ הטפה 11סביב העמרה לגלותהיותר מעט,ותקנו
הגאונים לעשותה בצפורן דרך משמוש וגרירה בצפורן עד שיצא דם ואם
מצאו בה כן הרי אית מילה ודאית ,ואם לא נמצא הרי יציאת הטפת
דם בתת לא משל ,ולמוהלי הדור ראיתי שחותכים מעט
——-
~במות נ"א ,בשהי לשוה ובמס' גחם פ"ב מיה :כשם שישראל נכבמק לברית בג'
מצות בך נריט למילה ולטבילה ולקרבה
ק"ל בבר קבלו אבותכם עליהק יטנ' שמע כף וגף ממ"ש ר'יוחק פסחים
ב"
~ע"ן ב"ר סמ"ג
מב
מן העור הנפרע ,ואין נראה כן לפי הסוגיא שמאחר שנפרע העור
מעל העמרה מאליו מה לנו ולחתוכן ואינו אלא כמחתך בבשר ומ"מ אם לא
נתגליתהעמיה מכלוכל אלא'שעדין דבוקהבסוף העמרהוראי נשלים אותה
.
פריעהוריוואין בזה ספק.
= -
הענין ההמשהעשר.
נהגו עוד בגלילוה
קאמאלוניא לכתוב בשמר מלוה
שבין ישראל לחבירו על מנת שלא -שממנו בשביעית ומפני שהם סוברים
ששביעיתלענין השממת כספים נוהגת בזמן הזה מדקרי סופרים ומצריכים
תנאי כדי שלא תהא שביעית משממתו
(מכית ג' ):על מנת שלא
תשממנו שביעית הרי שביעית משממתוכלומ' שאינויכול לבמלדיןשביעית
בתנאי ע"מ שלא ישמפנו-הוא בשביעית אינו משמם ,שכל תנאי שבממלן
עד
קיים אפי' בשל תורה והרי הוא כמחייבוכ
צאממורי-בממון שלא חייבתהו בו
התורה שהואחייב,
והיו מתמיהיםעלינו על שלא היו נוהגים כך,וה-ינו בעיניהם כתוכפין
ממון שלאכדין ונשאו ונתנו עמנו בה,והיומביאין אוהה סמה שראו בנסרא
שלגמין (גטין ל"ז ).רבנן רבי רב אשי ממרימילייהו להדדי.ר' יוחנן 1ממר
י אחרונא אמרליה לאצריכת
מילי לר' חייא בר אבא אמרליהצריכנאמיד
שניהיו ואלמלא שמהגים היו השמטת
והרי חכמים אלו אחר חרקן
ם
מ
צ
ע
כספים עד שהיו מזקיקים
את
ר
י
ס
מ
ל
ת דברים,וכן מאידאמרינן במם'
קאי.
בכמה
ה
ע
ו
ב
ש
ב
א
נ
ת
ל
ה
י
ל
י
ש
ל
א
מ
ק
עק 9האי דלאידע
(?)[כמה]
שני
א
נ
חשיב ,והרי הת מונה לחורבן הבית אלמא שנוהג היה דין שביעית
אף לאחר חורבן,
נמתי להם אדרבא זו שלנימין מוכחת שאין שמימה כספים נוהגת
בזמן הזה בחיוב אפילו מדברי סופרימו שא"כהיאךהיהמספיק להם:מסירת
מילי אהדדי ,וודאילדיינים הקבועיםהיוצריכים למסור ,וכדאמרינף מזמרני
לכם פלוני ופלוניהדיינים שבמקום פלוני וכו' ,וודאי רב אשי היההריין
הקבוע ,והם לא היו מומרים אלא התלמידים היו מומרים,זה לזה ,ואף זו
ן קבוע שא"כ למה היה הוא שואל צריכנא מידי.
של ר'יוחנן לא היהדיי
אחרינא ,אלא שבודאי לא היו נוהגים בכך דרך חיוב אלא מ דת
חמידוה היתה בהם שהיו דיני הורה_ מורגלים
בפסקיהם והיה מספיק להם דבר מועם לזכר בעלמא,
——-שעש ר' ע"ה
יעה בגמרא ע" .'8 1השטים מראה הטאמר הזה משובש "ירכב .ועודהוסיף המעתיק
בי,
מדליה וברא גברא טן "כמה' ,"pensועיקדקדוקיסופרים עמר כ"ג שורט ג"כ אחשיב",
~טביעיז'6י מיג מ"ר וזה ניסח הפווזגל