מן העור הנפרע ,ואין נראה כן לפי הסוגיא שמאחר שנפרע העור
מעל העמרה מאליו מה לנו ולחתוכן ואינו אלא כמחתך בבשר ומ"מ אם לא
נתגליתהעמיה מכלוכל אלא'שעדין דבוקהבסוף העמרהוראי נשלים אותה
.
פריעהוריוואין בזה ספק.
= -
הענין ההמשהעשר.
נהגו עוד בגלילוה
קאמאלוניא לכתוב בשמר מלוה
שבין ישראל לחבירו על מנת שלא -שממנו בשביעית ומפני שהם סוברים
ששביעיתלענין השממת כספים נוהגת בזמן הזה מדקרי סופרים ומצריכים
תנאי כדי שלא תהא שביעית משממתו
(מכית ג' ):על מנת שלא
תשממנו שביעית הרי שביעית משממתוכלומ' שאינויכול לבמלדיןשביעית
בתנאי ע"מ שלא ישמפנו-הוא בשביעית אינו משמם ,שכל תנאי שבממלן
עד
קיים אפי' בשל תורה והרי הוא כמחייבוכ
צאממורי-בממון שלא חייבתהו בו
התורה שהואחייב,
והיו מתמיהיםעלינו על שלא היו נוהגים כך,וה-ינו בעיניהם כתוכפין
ממון שלאכדין ונשאו ונתנו עמנו בה,והיומביאין אוהה סמה שראו בנסרא
שלגמין (גטין ל"ז ).רבנן רבי רב אשי ממרימילייהו להדדי.ר' יוחנן 1ממר
י אחרונא אמרליה לאצריכת
מילי לר' חייא בר אבא אמרליהצריכנאמיד
שניהיו ואלמלא שמהגים היו השמטת
והרי חכמים אלו אחר חרקן
ם
מ
צ
ע
כספים עד שהיו מזקיקים
את
ר
י
ס
מ
ל
ת דברים,וכן מאידאמרינן במם'
קאי.
בכמה
ה
ע
ו
ב
ש
ב
א
נ
ת
ל
ה
י
ל
י
ש
ל
א
מ
ק
עק 9האי דלאידע
(?)[כמה]
שני
א
נ
חשיב ,והרי הת מונה לחורבן הבית אלמא שנוהג היה דין שביעית
אף לאחר חורבן,
נמתי להם אדרבא זו שלנימין מוכחת שאין שמימה כספים נוהגת
בזמן הזה בחיוב אפילו מדברי סופרימו שא"כהיאךהיהמספיק להם:מסירת
מילי אהדדי ,וודאילדיינים הקבועיםהיוצריכים למסור ,וכדאמרינף מזמרני
לכם פלוני ופלוניהדיינים שבמקום פלוני וכו' ,וודאי רב אשי היההריין
הקבוע ,והם לא היו מומרים אלא התלמידים היו מומרים,זה לזה ,ואף זו
ן קבוע שא"כ למה היה הוא שואל צריכנא מידי.
של ר'יוחנן לא היהדיי
אחרינא ,אלא שבודאי לא היו נוהגים בכך דרך חיוב אלא מ דת
חמידוה היתה בהם שהיו דיני הורה_ מורגלים
בפסקיהם והיה מספיק להם דבר מועם לזכר בעלמא,
——-שעש ר' ע"ה
יעה בגמרא ע" .'8 1השטים מראה הטאמר הזה משובש "ירכב .ועודהוסיף המעתיק
בי,
מדליה וברא גברא טן "כמה' ,"pensועיקדקדוקיסופרים עמר כ"ג שורט ג"כ אחשיב",
~טביעיז'6י מיג מ"ר וזה ניסח הפווזגל
סג
שהרי איסור עבורה קרקע לא היתה נוהגת בשום מקום אחר החורבן ואעפ"כ
אמרץ אל האכל סמיהי כרוב בשביעיה ררך חמירוה לנכר בעלמא ,ואף מה
שאמרו (גיטי; ל" )::באבא מרמביומי דאמיק ביה רב אזוזי ואייתינהו נהליה
בשביעית ואיל טעמם אני ושקלינהו ואזל אהא אבייא אשכחיה דהוה עציב
ואיל אמא .עציב מרואייל הכי והכי הוה [מעשה] ואזל לגביה איל אמטית
ליהזוזי למר אילאין איל ומאי אמר לך .א"ל משמט אני א"ל ואמרתליה
אעפ"כ א"ל לא א"ל וכו' אממינהו נהליה ואימא ליה אעפ"כ וכו' אזל
ואייהי ליהזוזי א"ל אעפ"כ שקלינהו ר5א ,וודאי אם מדין חיוב היה נוהג
לא היה עציב בכך שא"כ הרי היה מקיים בעצמו השמר לך פז יהיה דבר
וגו' (דגוים ט"וט') ואףזו של ע"ז (ט' ):מוכחתכן שלא 2היהה נוהגת מתורת
חיוב לא היהדיןשביעיהנעלם משום ארםער שיצמרךליהן בו דרך למצוא
החשבון ,שאף קמנים שבערימה היו יודעים אותו מצר השממת ההלואות,
אלא שלא היו נוהגים בו אלא חסידים ואנשי מעשה ,ולמדה חסידות ולזכר
בעלמא היו נוהגים כן לא מהורת חיובי ואף מדברי מופרים
1חםיר1ח זו לא היה לו מקום לזמן ארזך ,אלא שכל
זמן שקבעו חכמים ישראל ישיבות בממנך
למקומות של א"י ואף במקומות שהיו םביב1ת
א"י כענין האמור בתרומה ומעשרות ,וזהו ענין
האמור בע"ז האי מאן דלא ירעוכו' הא בזמנים הללו וכ"ש במקומות הללו,
כלל וכלל לא,
ובאמתיודע אני שהרבה מפרשיםנוסים לומ' כדבריכם אלא שאףאנו
רבים אשר אתנו מהגאונים והרבנים ,והרני מומר לכם עיקרי הרברימ
שטהלוקת זו הלויה בהם ומאיזה טעם אנו מכריעים לומר שאין שמיטת
כספים נוהגת בזטן הזה כלל ,ואףאנימזריע לכם דעתהחכמים שנוסים לשטה
שלכם ומאיזה מעם הם נוהגים בה זמן הזה ואח"כ נדון ונראה למי דומה.
הנה אמרו במשנה (גטין ל"ו) הלל תקן פרו~ב.ל מפני תיקון עולם;
ופירשו בגמרא שראה העם שנמנעים מלהלות זה את זה והיו עוברים על
מה שכתב בתורה השמר לךפן יהיה דבר עם לבבך בליעלוגו',עמדוהתקין
להם פרוזביל ,ושאלו בה נטי איבא מירי דמדאורית' משמס והלל התקין
דלא משממ ,אמ' אביי בשביעית בזמןהזה,ורבי היאדתניאוזה דבר השממה
שמום בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כמפיסן
בזמן שאתה משממ קרקע אתה משמם כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע
אי אהה משמם בספים ורבנן תקון דתשמט זכר לשביעית; וכיון
שראה הלל שנמנעו מלהלוות עמד והחקין פרוזביל ,ושאלו עוד בה
ומי איכא מידי דמדאוריתא לא משסמא ותקנו רבנן דתשממ אמ'
—-:-בשמעיתת ס"ט מ"א לא מצאתי בלשון :ה רק אר"ש כל הספיחין
כרוב וח"א בל המפיה-ן אמ:ר'זי
~אול' צ"ל שלו.
wfip1
בר*ש.
מותריי
הנץ מספיחי
מד
אביי שב ואל תעשה שאני ,למדנו מכאן שדין פרוזביל לא נתקן אלא
להשממה; דרבנן ורבא תירצה משום דהפקר ביה דין הפקר הש מפרשים
בה דאתרוויהו קא מהדר כלומ' אף בזמן שיש השמטה מן התורה דהיינו
בזמן שאתה משסט קרקע תקוןפרוזבולכיהיני הלא תשמם ומשום דהפקר
ב"ר הפקר ואף בזמן שאין השמטה מן ההורה כנון פזמן הזה חקינו רבנן
רתשמם משוםזכרשביעיה דהפקר ב"ר הפקר ,ונמצא לדעת רבא שהשמטת
בה השממהמן התורה והרב רבינו
כספים פרוזביל מועיל בה אףלזמן
משה ז"לג פסקכאבייושאין פרוזבילמועיל
שהשמטתו מן התורה ,ורבים
ו
לה
תמהועליו ומן הכלל הידועאבייורבא אלב
*כרבא .ואף ה רב המובהק
ר' אברהם בר דוד ז"ל הגיה עליו בזה בהגהוהיו ומ"מ נראה
לי כדעת הרב רבינו משה ז"לן ומפני שלדעוכי תירוצו של רבא לאו אבעיא
קמא קא מהרר דבעיא קמא הקא בעי ומי איבא מידי דמדאורית' משמט
ותקין איהו בפרוזביל דלא משמם אאוקמתא קימא ,כלומ' הדוקא בהשממה
דרבנן אבלמופא דקאבעיאעיקר תקנתא דרבנן היכאתקינו דתשמם דתריץ
בה אבץדשבואל תעשה שאנקתריץ בהאיהודמשוםרהפקרב"ר הפקר במקום
שאין בו בימול מצוה ,אבל במקום שיש בו בטול מצוה כגון בזמן שמשמם
מן התורה דלתקין דלא תשמם; לא ,וא"בכל שהואראוי לישמם מן התורה
ן פרוזבל כדי שלא להשמפ,
לא תיקן בודי
והנה יצאנו מכונתינוע"י גלגולן והכונה היא שבשמעתו של ר' מצינו
שאין השממה כספים נוהגת מן התורה אלאבזמן שאתה משמט קרקע ,ר"ל
חזרת שדות לבעליהם והיינו בזמן שהיובל נוהג ,ובזמן שאי אתה משמט
קרקע כגון בזמן שאין היובל נוהג ,אי אתה משמט כספים ,אלא דרבנן
תקון רמשמט שלא תשתכח תורה שביעיה ,אלא שמ"מ אף בזמן שאיןיטל
נוהג נוהנת שמטת כספים מדבריהם,
וכן מציגו בירושלמי (ירושלמישגיעית פ'ט דף ל"ט ):בהדיא בזמן שהיובל
נוהג שמטת כספים נוהגת דברי תורה פסקו היובלת שמטה נוהגת מדבריהן
והדברידוע שבבית שני לא היה יובל נוהג ,שהרי יובל הלוי בזמן שכל
יושביה עליה ,והרי כבר גלו עשרת השבטים ולא חזרו ,ואף בבית ראשון
משנלו שבט ראובן ושבס גר לא נהגו ביובל ,וא"ב אף בביהשני לא היתה
שמיטה כספים נוהגת מן התורה אחר שלא היה יובל נוהג בה ,ומה שאמרו
(לא :במשנה)בענין בית בבתיערי הומה בראשונה היה נממן כל
עב
ב"
י
חדש כדי שיהא הבית חלום לו עמד הלל והתקין שיהא חולש מעותיו
רכיי
,
ה
כ
ש
ל
ל
א
ה
י
ו
שובר הדלת ונכנס .אלמאדין בתיערי חומה היה נוהג בזמן
הלל שהיה בבית שני ,ואיןדין בהי ערי הומה אלא בזמן היובל ,אף זו
מדרבנן כשמטת כמפים שנוהגיםהיו בכל דיני יובל מדברי סופרים ,ואם
בבית שני לא נהגה שממת כמפים מן התורה אלא מדרבנן ולאותו זמן ר"ל
לזמן ביה שני תיקן הלל אח הפרוזבל שהיי הלל בזמן בית שני היה וכמו
שיש
- – --ורמצםם הלכות שמיטה פ"ט הת"ז ,וע"ש בהשגת הראב"ד שם.
מה
ן נהגו נשיאותן בפני הבית.
שאמדו (שבה .ט"ו ):הלל הבמעון גמליאלושמעי
סאה שנה,
א
ל
,
א
י
ה
ה
ל
א
ש
ה
ה
ז
ה
בזמן
ומה שאמר בתירוץ
אמר אביי בזמן
הזה דוקא ר"ל בזמנו שלאביי או של רבי שהוא לאחר חורבן אלא לזמן
ביה שני ,והאי דקרי ליה בזמן הזהלענין שאין יובל נוהג הוא ,הא בזמן
הזה לגמרי ר"ל לאחר חרבןאין שממה .נספים נוהגת כלל אפי' מדרבנן
ואין צריך לה לפרוזבל ולא לתנאי שלא ישממנו בשביעית ,זו היא שטתינו.
ובאמת ק,צ ה ר בני צ ר פ ת שאתם נמשכים אחר שמתם מפרשים;
שמועתו של רבי בז מן הז ה דוקאן אבל בבית שני לדעתם היתה'
שממת כספים נוהגת מן התורה,מפני שהםפוכריםשיובל נהנו בה ומההיא'
דכתבינן בבתיערי חומה בראשונה היהנפמן כלי"ב הדש וכו',אע"פשלא.
אמרו
היו כליושביה עליה
לוג ).ירמיה החזירן
מלר
לע
עליהם ,ואע"פשבימי הערזירא לא ע(
יולם ,מ"מ מכל השבמים עלו וכל
ורנכ
שאין שם חסרון שבם כליושביה עליה קרינאביה ,וא"כ בזמן בית
ששנוי
.
הזה דקאם' פירו
היתה שמיטת כספים נוהגת רבר תורה ,וא"כ בזמן
לאחר חורבן בית שנידהיינו בזמן הזה דוקא.ומדברי סופרים מיהא נוהגת.
תו תא 9מה שלט ,ואע"פ שהלשון מוכיח מעם נדבריכ ם
מדקאמררבי ואבץבזמן הזה ומשמע דאזמן שלהםקיימי דה"ט לאחר הרבן
ביתשני ,ועליה קאמר דמן התורה אינה נוהגת ,אעפ"כ כ ש תעיינ ר
3דברהרבה מתקשים בפירושם .חרא דא"נ רבנןדפליגי
בהדי רבימבירי להו דשמפת בספים נוהגת בזמן הזה ר"ל לאחר חורבן
מדאוריתא ,וזו לא מצאנומי שאומר כן ,ועוד שבכל התלמוד אמרו שבבית.
שני לאהיו כל יושביה עליה ,ומה שאמרו שירמיה החזירם אף הם חורר
עזראעלו ,שהרף
למקומםהראשוןונשתקעו שםולאעלולבבלעד שתאמרשבימי
'
י
א
ר
ז
ע
(
מפורש בכהוב בהדיא ויקבצו כל אנשי יהודהובנימין ירושלים
)'%
אלמא שלאחזרואלאשנישכפים ,והריאףבעניןהלהאמרו ~תיבותס"ה)שבביה.
שקי לא היהחייובה אלא מדרבנן דכתי' כבואכם בביאת כלכם ולא בביאת.
מקצתכם,וכן הרבה בתרומה וכן במעשרות לדעת הרב רבינו משה ז"ל (פ"*
הלנות תרומה הכ"ל שכתב כן בהלבוה תרומות ומעשרות וכן בהלכות בכורים.
(ס"ה ה"ה) ושאר מתנות כהונהלענין חלה ,ואע"פ שהרב ר' אברהם בררוד-
ז"ל חלק בה
לענין תרומות ומעשרות ומשום דסביראליה למפסק
י
י
ה
ו
ה
הג
בר'יוחנן דאמב
ר
ת
ו
מ
ב
י
ב
ה
מ
ו
ר
ה
)
ב
"
*
(
מ
"
מ
ה
ז
ה
,
א
ת
י
ר
ו
א
ד
ף
א
ן
מ
ז
ב
הו*
מורה בה בחלה ומדין ביאת כולם ,ומ"מ בזמן הזה ממש ר"ל לאחר חורבן
בית שני לא היו נוהגים בתרומות ומעשרות אף מדבריהם ואע"פ שחלה
נוהגה ,כבר כתב רבינ1יצחק דהרומות ומעשרות לאשכיחי בכלביתובית
אלא בבני אדם שיש להם שדות וכרמית ולא גזרו שלא תשתכח תורת
הרומה ומעשרות אלא בא"י ובמקומות הממוכים לה ,אבל בחלה שמצויה
—- -
ורב.
.אשיהו
והשנתן להלכות תרומה פ"א חכת.
"מו
ן
א
ע
י
צ
מ
ב
אמרו שמעשר
בכל בית ובית תקנו להפריש חלה שלא תשתכח ,וכן
אינו נוהג בחוצה לארץ וכ"ש בהשממת כספים ,ועוד ראיה שהרי הלל בעל
התקנה בבית שני היה ושאלו בסוגיא.זו לדריה הוא דתקנן.או לדרי עלמא,
כלומר אף לררי עלמא ,ופשומ'הוא מיהא שלדורו תקן; ואם כדבריהם שמן
(התורה היתה נוהגתואין.פרוזבילן'םועיל בה .וא"ת ששאלה זו לדעת רבה
נשאלה בהפקר ב"ר הפקר ואף:,במקים מצוה כדרך שפרשנו למעלה לדעת
קצת מפרשים ,אבללאביי דאוקמה!~ששביעית בזמן הזה ודאילדרי דעלמא
תקין ולא לדריה ומפני שיודעים היו שיחרב ,וכדאמרי' במס'נזירי
י נהי
דירעין [להון] ריחרוב ואימת חריב-:יומא מי ידע ,מ"מ הרי אמרו שלא תקן
אלא מפני שראה העם נמנעים מלהלוות; ולדבריהם מה תקן והרי לא היה
הפרוזנלמועיל לרעתאביי לאותוהרור,ועורהיאך היה מתקן לעהיר ופותח
פיו לשטן'לזמרבית המקיש ותהב ויצמרכו לתקנה ח ודיה לצרה בשעתה,
אלא אי מםפק 8שבזמן בית-שני לא היתה .נוהגת מן ההורה אלא
מדברי סופרים ואחר החורבן לא היתה נוהגת כלל אף מדברי סופרים
ובשידותינו,
'
ועוד ראיתי מי שפירש בשימה שלכם שזה שאמרו בשתין שממות
הכתוב מדבר וכו' בזמן שאתה משמת קרקע וכו'מעבודת קרקע קאטר ולא
מחזרת קרקע,לבעלה,,ואסור עבודה מיהאלרעתם נהנו בה מן התורהבבית
שני שאיןזו תלויה בישיבת כלם ,ובזמן הזה דקאמר לאחר חרבן ,ואי אפשר
להעמידה; חרא ,דהא דלדרי תקון מהא קשיא כדכתיבנא לה ,ועוד ראיה
גמורה לסתירת דבר זה שהרי במם' מועד קמן (מו"ק ב' )',הביאוה לשמועה
זו על עבודה קרקע .דתני התם המשקה מים לזרעים בשבה משום מאי
מתרינן ביה רבה אמר משום חורש .,רב יוסף אמר משום זויע ,ומקשי עלה
תנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא מוער משום מירחא היא
ובמקום פסידה לא גזור רבנן 4אלאבשביעיתמי שריא,ואוקמה אבייבשביעיה
בזמן הוה ור'חייא 6אלמא איסור עבורה קרקעושמיטת בספים בחרא מחמא
הוא ובזמןשאי אתה משמט קרקע דקאמר לאעל עבודת קרקע נאגרה אלא
על חזרה ביובל ,ונמצא הדבר מוכרח כשימתנו ש ש מי מ ת כ ם פי ם
יעב1רח קריע לא נהגו בבית שבי אלא מדברי
לכשאן
םופ רי ם ,ומר חתן אף מתף [מושן שעו %ג
עבוהגתז ,דוקא=בסביבות ארץ "הראל ובזמן קביעותישיבות באותם הארצות
לזכר בעלמא וזהו עקר הדברים.
ואף אצלי ראיה לזה שאלו היתה שביעית נוהגת בהדיא היאך נזדמן
וי
.
~ב"מ ס"ט .לא קשיא בחו"ל עסקינן דליכא מעשר.
ינזיר ל"צ :נהי ושעין להון דיהרת מי ישעין לאימתי וכו',
"אולי צ"ל אין ספק.
4לפגינו בגמרא "שרו רבנן",
"לפנינו ורבי הוא,
.
מז
המחלקת במנינא ר"לאיזו שנה היא שביעית עד שקצתםמונין שנותהבנין
ן זה לזה חלוק שנה ,ומה
בשנות הקיום וקצהם בשנות החורבן ,ויש בי
שהוא שביעית לזה הוא ששית לזה ,וכן שקצתם פוסקים ששנת חמשים
עולה לכאן ולכאן ומטפלוהו לכל מאה תרהי ,ויש פומקים כרבנן ששנת
חמשים הואיובל ואינה עולה לכאן ולכאן עד שנמצא -ששנת שביעית לזה
היא רחוקה משביעית לזה הרבה כמו שביארנו הכל בראשון של ע"ז (ט'):
תדאי אלו היתה שביעית נוהגת להדיא לא נשהקע ההשבון עד שיפל בו
מחלקת %כך שץ בזהמפש ואף להרב ר' יהודה בר יוחנן1
מצא תי ת ש1בה שאץ השממת כספח נחגת בטן שה כלל ואף תא
הארז בראוית אלא שאץ בהם הכרח, ,בסוף תשובתו כתב והמחמיר על
עצמו לפטור חובו בשביעית בריחוק מקום יעשה ,ובלבד שלאיזיק לאחרים
ולהקל על עצמו שלא לפרוע,
ואף בשם הרב רמב"ן'מצאתי כתובישאין שמיטה נוהגת בזמן הזה
כלל אפילויבא בהלדיני ישראל מדינא דמלכותא דינא ,והרידין המלך
שלא יאבר זה חובובשביעית,אלא שכל מקום מורה הוא אםיש לאותוקהל
ה1תם לדוןבדיני ישראל ששביעית משממתו מדברי מופרים~ ,והדברים
ברורים כשמבינה
ובן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל בראשון של מכות (ג' ).שלא הביא
בהלכותיוזו שאמרו שם המלוה את תבירולעשר שניםאין שביעית משמטת,
וודאי לא השמיטה אלא מפני שהוא חותר שאין לה מקום בזמן הזה
במקומות הללו ,ואע"פ שהביא קצה שמטוה מריני שביעית ופרוזבל בפרק
השולה (גטין ל"ו ):לא הביאם אלא למי שרוצה להנהנם במרת חסידות
ובמקומות החשובים מארץי ואף כדומה לזה שכתבנו שאף לרעתו הואיל
שנוהג דוקא בסביבות ארץ ישראל ובזמן קביעות הישיבות אני אומר במה
שראיתי לרבינו משה בהלכות בכורות 8מנוסח זה :מצות בכור בהמה טהורה
אינה נוהגה אלא בארץ ישראלואיזמביאיו בכורות מחוצה לארץ לארץ
שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו' ממקום שאתה מביא מעשר
ממקום שאין אתה מביא מעשראין אתה מביא בכור,
אתה מביא
י
ז
ר
ו
כ
ב
א
ו
ה
הם
א
ל
א
א
ל
ו
ו
ל
א
ב
ר
ק
י
.
ן
י
ל
ו
ח
כ
ו
נ
מ
י
ה
ואם הביא אין מקבלין
דברי
הרי
הרב רבינו משה ז"ל ,ודעתו שאינו נוהג בזמן הזה כלל ,נראה שפסק בר'
עקיבא דקאמר הכי במם' תמורה (תמורה כ"א .):והדברים מתמיהים שהרי
בבכורות (בכ1ר1ת נ"נ ).אמרו שלא אמרה ר' עקיבא אלא שלא ליקרב אבל
ליקדש כלומ' שהוא קדוש שלא ליאכל לבעלים אלא במומו ,ואע"ג דבמעשר
בהמה אמרהכראיתא התם,ודאי בכור ומעשרבחדא מחתא נינהו דהא מקשי
מינה לבכור ומשני לה הכי אלמא דבכור נוזלג בחוצה לארן בזמן הזה
ליתט לכהן וליאכל במומו.וכן שמיעות התלמוד מוכיחות כן בהרבה מקומות
~לא נמצא לא בעה"ב ולא באוצה"מ .ואולי צ"ל ר"י בר נחמן בעל הלכות פסוקות.יאבל בחרושי הר:ב"ן לגיטין כ"כ להפך :שמיטת כספיםניהגתביןבאר.ןבין בהו"ל.
"פ"א ח"ה
~sy
:ומהא אהרינא ש-אמר עליה הכ"מ שהיא הפסחא האמית.הע"ש.
מה
וכראמרינן ההם לשםל"ו ):התרתבכור לחוצה לארץ ע"פ שלשהבניהכנסתי
וכן מצינו שבבבלהיורואיןבכורותכדאמרינ' בשלישישליו
םמוב (ביצהכ")4
ורבינא' חזו בוכרי דבי נשיאה הוה,וכן ברבה דחזא בוכראן וכן במם'
אמי
בכורות (נ' ):ברב מרי בר רחל ,ובחולין (מ"י ):ברב חסדא ,וכולתוהניהוי
בבבל,עד שמתוך כך הגיה הרב ר' אברהם בר דודז"ל בהגהותיועלרבינו
משה ז"ל (היכוה בכורות פ"ח ה"ה) שבכור בזמן הזה נוהג ,ואף הרב הנזכר
בתבה כן וכתב עוד שמנהג קבוע להם ליתן בזמן הזה בכור לנהןנ
ומ"מ אומר אני בדומה למה שכתבנו בשביעית שלא נאמרו הרברימ
אלא לסברות ארץ ישראל ובבב"5מן שהיו הישיבות
קבועוו~
ל אלא בא" ,והטחמירעל עצמו הבע
שם,אבל עכשע אץדע בכר טהכגהוכ
ל.
נה
ר"ל זרועלחיים וקיבה ראירף לאותם
עליו ברכה .ומכל מקום במוזנות
ם
י
ג
ה
ו
נ
התלמידים שאף הם מורים שאין נוהגת בזמן הזה ,ואף אנו
להקל
בכך ,ואע"פ שהרב אלפסי ז"ל ורבינו משה [כתבל בהן שנוהגות אף בזמן
(tsflpהזרוע והלחיים
הזה אףבחיצה לארץ וכמתם משנתנו שאמרו בה (חמין
א
ל
ש
והקיבה נוהגתבין בארץבין בח"לבין בפני הביתבין
בפני
י
ת
י
ב
ה
ינו הצרפ תימ שפסקו שאיןנוהג
מ"מ אטנמשנים ב ה א תר רבו ת
בחוצה לארץ כלל וסמה שהם פסקו בר' אלעאי שאמר על המתנות ועל
ראשית הגז שאין נוהגות אלא בארץ ומגזרה שוה דנתינה נתינה מהרומה,
מה תרומה בחוצה לארץ לא אףמתנוה וראשית הגז בחוצה לארץ לא ,ומה
שאמרו במס' ברכות (בוכות נ"ב) בתלהא מבר בר' יהודהבן בתירהבדברי
תורה וכר' יהושע בכלאים וכר' אלעי בראשית הגזן הואהדין למתנות אלה
דנקם הדא והה"ד לאידך ,ויש כאן דעת שלישית מסה שראו בתלמוד
בחכמים שבבבל שהיוקונסין וממשכנין עליהן,ופסקו מתוך כך בדומה למה
שכתבנו בבכור שבבבל ובזמן שהיו הישיבוה נקבעות לשם וכן בסביבות
לא"י ומקומות הממוכים לה נוהגת בדין תרומה ומעשרות ,הא ברין שאר
ארצות בזמן הזה כלל וכלל לא ,וראשית הגז אינו נוהגת אף באותפ
המקומות ,וע"ז אנו סומכים שלא ליתנם כלל ,וישנוהגים ליתנם כדעת הרב
אלפסי ורבינו משה ז"ל אלא שרוב העולם נוהגים להקל בכך.
הענין הששהעשר.
עוד נהגו בנלילהינו אלה אנחנו ואבוהינו ורבותינו ע"ה ללוש עימת
הפסח בעמלה כדרר שיש שם נשים כמנין המרות שרוצים ללוש ולאפוה,
זהי
אוהםעל גבי העמלה ואחד מבעלי זרועמנהיג
וכשנילושו כמה שהן
ה
צ
ק
ל
ה
מ
י
ע
בכח
של
ה
מ
י
ע
ה
אחד
מקצה
ל
ו
ר
ג
שבם העמלה ע"ג מצרפיי
שני שבהג
ואין ספק שכח העמלה שולם בעיסה מרובה בקמופה יותר מכח אשה אחת
בעיסה מועמת .ואף אחה מן הנשים עומדת סמוך לעמלה וממוך לאותר
—–!לפנינו בגמרא וררינאה.
מפ
שמנהיג את העמלה ומקבצה תמיד פרורי העיסה הנושרים בכח הנהגה
שבם העמלה ומצרפת המיד בעיסת העמלה עדשיהיו עוברים עד שאר
ובעיסה תחת שבת העמלה %א יהיו עומדוה נחות בשמח העמלה וכן
שמהפכת תמידבעיסה מאורך לרחב ומרחב לאורך ומשמח התחהון לעליון
אוררים תמיר שבם העמלה עד שלא ההדבק העיסה בשבם העמלהועיקר
מה שנהגו בכך מפני שבלישת העיסה ממעמין במים הרבה ,וכמעט שאי
אפשרלהגישה לקפדה כראוי אף במדה אחת ,ובדרך זה קוממתעל נקלה
אףלעיסה מרובה וכן שמתיראות מחמימותהידים ונוח להם לקטפה בשבפ
העמלה שהוא צונן ומצנן וחלק ומקפף בחוזק כונה מבעלי המנהיג להוסיף
בכשרות כמה שאפשר D"D ,כשנקמטה העיסה יפה ומגעת לעשות ממנה
בכרים חוזרות ובאות הנשים שלשו את העימה שהן כמנין המדות וכל אחת
יהנהבידים נכרים של סרהאיזו פחות מעם ואיזויתר מעט כפי זריזות
הנשים או עצלתן ואם יארע לפעמים ע"ד הזרות ולאיזה סבה שיחסר מנין
הנשים הן בשעה הלישה הן בשעת הקמוףועשייה הככרים הן מעבירות
ידיהןעל הככרים או לומשות בצונן כדי שלא יבואולירי חשש חימוץכלל.
כך אם טהגיםבענין זה ,וכן היו לרמונינו נוהגים בנרבונא
יבקרקשונא ובשאר מחיזוה גלילות אלו וכן בצרפת
,ובאשכנז עפ"י נרו5יהם ורבניהם ,ואע"פ שאמרו(פסחים מ"ח):
ישאין ראוי .ללוש ביחד אלא בבדי שיעור חלה ,מ"מע"י עמלה ובדרכים
ושכתבנו,אין צורך בכך ומתוך נך נהגו בה אבותינו ורבותינו נ"ע,
ומעולם לא באה עיסה אחת לאלידי חרשות ולאלירי התחלת הפיחה
המורה על קירוב חימוץ ,ומ"מ .כשראו אותם התלמידים בכך לעוו עלינו
חימוץ מפני ש הי ה ת כנרים אחר שנגמרה עשיית
בה
בין קימוף ראשון לאחרון זמןראוי ,מפני שהם נוהגים לחוש
לכחקחםי,והריליסשפי
קפיזא ,ואע"פ שמאחר שיש
ולקמף מרה ומדה כדרך שאמרו (שם) קפיזא
שם נשים כמנין המדוה הרי הענין כאלו כל אחת מקטפת מדה אחת
ועושה ככרים ממיה אחהו מ"מ הם אומרים שבשעת נתינת הככרים בתנור
יש שעות מרובהבין ככר ראשון לככר אחרון אחר שהעיסה מחכה ויש
לחוש באחרונים ,ולא עוד אלא שאף במדה אחת לאשה אחת הם נמנעים
0ן השהייה אלא בל שנעשה את הככרים נותנים לתנור ראשון ראשון בלא
שום שהייהכלל מפנישהן אופותבפורניגדולה והרבר מזומן להם לעשותכן,
נמתי להם בודאיאין מפק שיפה עשיתם אחר שהדבר מזומן לכם
לעשות כך ,אבל אנו אין הדבר מזומן לנו לאפות בפורנין גדולה
שלהם ואנו צריכים לאפות בתנורים שבבית וצריכים להשלים הסיקו
ואחר היסקו ליתן שם כל הככרים בריצוף זה אחר זה עד שיתמלא
גל התטר זיכלז כל הככרים ,ועל כל פנים צריך השהגיה מגמר
ראשון לגמר של אחרוךואעפ"כ אין אנו רואים שום חשש בדבר ,ואף הם
חזרו וגלנלועלינו שמשעת התחלת לישה עד כדי נהינה בתנוריש מהלך
-ירעל תנור נד .51פסחים ל"א:
שיעורמיל וכל שכשיעור זהיש לחוש,וסמה שאמרו (משבה פסחים ט"ו) בצע
ההרשאםישכיוצאבושהחמיץ אסור,ואםיש שםניוצאבו שלא ההמיץ כשר
הגאלובהאין שםכיונצינאוהב1ו-,ער שלאיוכללברוק בכך-מהו,והשיבובהכעי
למבריאמילי וא"ככל שמתחלת לישה עד שעת
שיהלך אדם ממגדל
יש לחוש ,והכי ודאי משעת הלחלת.
נתינה בתנוריש
ר
ו
ע
י
ש
כ
מהלך מיל
לישה ער שעתנתינת התנור יש כשיעורזה אוקרוב ממנווכ"שבככראחרון.
נמתי להם לא יפה בונתם ,שלא נחן שיעורמיל אלא משנסתלקר
הירים מלהתעסק בה ,וכל שאחר שנגמרה לישתם עמדה בשיעור זה שלא
התעסקותאוסרין אותה ,ואףזה דוקאכשראית בה שנההרשה כללשלא(?)4
ראינוה בכךאין לאחרה שיוכר בה סמני חימוץ כגון סרק או הכספת
פניםגמורהאותפיחה גמורה ,שאףהתפיחההגמורהחימוץ הוא,ואע"פשאמרו-
(שם מ"ח ):תפח תלפוש בצונן שמשמעו שהתפיח מימן לקרוב חימוץ ולא
שהיא חימוץ,פירושו כהתחלת הפיחה ,ואף %ראיה לדברינוזה שאף התחלת
הפיחה אינו חימוץ ,ואף בירהטלמי מצינו בלשון הזה 8בצקשצינןואיןכיוצא
בו שחמיץ ,ערהיכן ר' יעקב וכו' ער כדי הלוך ארבעתמילין והדבריפ
נראים שבצק שצינן הוא בצק החרש .ואף בהלכות הר ב ר'י צ ה ק
א בן ג א 1ת 4מצאתי דברים בנימוח זה :בצק שנצמנן ואינו מחמיץע
יאמאי קריליה חרש שדומה לחרש שאיט מרגיש נשמדבריםאליו ,ואף זה
כשתופחין על פניואינו מרגיש ומהחרש אםיש כיוצא בושנילוש עמו בבת
אחת והחמיץ (אסור),אין שם כיוצא בו ושהה כרי הלוך מיל משננמרה
לישתה אסור ,זה נוסהדבריו .הא למרה שבצק שנצפנן הוא הוא בצק
החרש הנז' במשנתנה יהוא משנגמרה לישתו ,ונראין הרברים לפי דבריו
עי
שבצק החרש הוא שנצמנן הבצק מחמת קור חזק שנכנס לתוכו ואותו הקור
מעכנה שלאיהיו סימני החימוץ ניכרין נו כשיעור שיוכר בשאר עימות
ובזו אמרכיון שהגיעלירי חרשוה יש לחהט שמא מתחלת היא להחמיץ
אלא שהקור מעכב שאין מימני חימוץניברין ומתוך כך כל שיש כיוצא בה
שהחמיץ אומרים שאף זו החמיצה ,ואם אין כיוצא בה משעריןלפי תלמוד
שלנו בשיעור מיל משנגמר הלישה ונסתלקו הירים מלהתעסק בה ,ואחר
שהכרנו בה חרשות ,שירושלמי אמרו (ירושותי המחים **ג סוף ה"ב) לשיעור
ארבעהמילין והיא קולא יהירה ,שא שמכל מקום אפשר ללמוד
"
נר
מה
יס
לבצק שלא נתחרש ושלא הוכרו בוסימניחימוז אלא שראוי להוהירהל
באפייה במו שאפשר ררך זריזות ,ום"ם למדנו ששיעול זה לא ניתן אלא
משנגמרה הלישה ונסתלקו הידים מלהתעסק בה ושראינו בה שנתחרשה,
הא כל שלא שהה שיעורמיל משנגמרה הלישה ועמרה לה בלא התעמקות
ן לחוש ,והדבר מוכרע בעצמו,
אי
1שם בגמוא לפנית נשיא .ועייןביקי1קיט1פריט*סחים עמוד 180שגוים ג"כנעוה.
וכן בשי .אולי צ"ל אבל כשלא.
*בירושלמיפסחים פ"נה"ב בס1פ: 1בצקשציץלא.היה שם אחרכיוצאנו
להחמיץוכו'
*עיין הלכותיו מס' שערי שמחה להג' י"ר בסברגר הלכות פסחים ם ,ע"ד והוא
בלשון פירוש בצק ה חר ש ,וכן
הוצאות צאסבער רף ד',
עא
ואףבענין ג' נשים לשות כאחת וכו' נראה שאין שהייה זו מפסדת,
והוא שאמרו (פסחים מ"ח :במשבה) ר"נ אומ' שלש נשים לשות כאחת ר"5
שלשות וקמפות כל אחת עיסתה ואופות בתנור אחדזו אחר זו ,אע"פ
שמשלישית ממתנת משנגמרה לישתהוקיטופהבלא התעפקות בבצק כשיעור
שלש המקות ושתי אפיות ,ולא עור אלא שאמרו עוד שם ואם עשתה ככר
ראשק אחרוןבדי שלש המקות ושלש אפיותן ופי' הדבריםשהרי לדבריו של
ר"ג שלשתן לשו וקמפו בבת אחת והניחו עימתן וכל אחת לשה וקמפה
מלא תנור וכשגמרו כלן הסיקה הראשונה את התנור ,שכך היו דרכן של
[נשים] להסיק ער שנגמרה הלישה והקימוף ,והרי שהמתינה הראשונה כדי
הסק עצמה ועושה ככרותיה ונותנת להנור ראשון ראשון והרי שנעשו שני
הסקים ושתי אפיות שכשיו היא עושה כברותיה ובוחנת לתבור ראשון ראשון
ואין אפייה עצמה מן המנין שהרי כל שעושה ככרותיה ומתעסקת היא
בבצק ,ומתוך כךהי
א אומר שאם עשתה ככר ראשון אחרון' כלומר שלא
~תנחם לתנור ראשון ראשון אלא שהיא עושה ומנחת עד שיעשו כל הככרים
ואח"כ נוחנה אחד אחד ומתחלת באותו שהשלימה בו'.שהוא ממוך ונותנת
בהנור זה אחר זה ברצוף ער שאותו שנעשה ראשון הונח בתנור אחרון,
הרי שכבר זה שהה בלא התעמקות בבצק שלש המקות ושלש אפיות ,שהרי
אף אפיות עצמה מן המנין ,ואע"פ שאין הלכה כרבן גמליאל ,מ"מ למדנו
שאין חשש חימוץ בכך שאלו כן לא היה ר"ג אומר כן ,וכן שר' עקיבה
הורה לו בבנותזריזות וכרקאמר לא כל הנשים ולא כל העצים .ולא כל
התנורים שווים (שם במשבה) ,אלא שפסקנו כרבנן להחמירואנן לרבנןלמדנו
ששהיה כ %אינה מפסדת,ועניןדבריהם שאין להקל בכך שיתחילוכלן בבת
אחת ותהא שלישית ממתנת שיעור מרובה כל כך בלא התעמקות בבצקן
אלא אחת לשה ואחתמקציפת ואחת אופהן כלומר אחת לשה תחלה,
וכשמתחלת לקטף מתחלת חברתהללוש,ושלישיתאינהעושה כלום וכשגמרה
הראשונה קמופה ושניה לישתה מתהלת השניה לקטף ושלישית ללוש
וראשונה מסקת התנור ,וההסק בודאי נעשה במהירות יותר מן הלישה ומן
הקימוף ,עד כשגמרה זו היסיקה והתחילה לעשות ככרותיה לאפוה,עדיןלא
נגמרה מלאכת השניה בקימוף ומלאכת השלישית בלישה ,ונמצאתזו עסוקה
בתחלת עשיית ככרוהיה ואפייההן ו %בסוף קפופה וזו בסוף לישתהונמצאת
שלשתן עסוקות כאחת ,והרי כשזו הראשונה באה לאפות עורכה ככרותיה
ונותנת ראשון ראשון להנור ,והרי שהראשונה ממתנה אחר גמר לישתה
וקטופהברי היסק של עצמה ,אבל אפיית עצמה בעשיית בברותיה אינהמן
המנין ,שהרי מתעסק בה וכשגמר בהסיקה והתחלה