העניןהעשרים.
ן שלמהלביתמאיר יאה זה מצאתי בפרק
אמר מנ
הבםהב
י
י
ע
ו
ז
ל
ה
ה
י
נ
ב
ר
ו
ה
י
נ
ו
א
ג
ו
ר
ה
ו
ג
י
ל
פ
ה
ש
ץ
ר
א
ה
ר
ב
ד
ל
מקום שנהגו ל סנדולי
בעניני
המנהנות ונולם כוונו לישב דבריהם על יסודי הגמרא; וחשבו להעמיד
אשיותיה ולהרץ קשיוהיה5,ל אחד ואחרכפי פברהו העמוקה ורעתו הרחבה,
ער כי אמרו בלבם להיוה אחריהם בסוגיא הזאה העקוב
למישור והרגמים לבקעה,
ואניבעניי הכינותי לב להבין וללמוד דבריהם ובינותי בספריהם %א
י אחר מה שקבלהי מרבותיואחר
נאקררה דעתי בהם ,ולפי מה שהשינהיד
ם
ה
י
ו
נ
א
העיון בספרי הראשונים והחקירה ברבר ראיתיבי ערין צריכים
למודעי לירות אחר המורים וליכנם מן המודעים ולפנים,והריני כותם תחלה
הסבוכות הלוחצות אותנו בזאת הסוגיא ,עם שאר הסוגיות המהנגרות ,ומה
י להוסיף על רבריהם במלקט שבלים.
שעלהביר הראשונימ ומה שנאה ל
ת
א
ז
ה
אחרי הקוצרים ,הנה אמרו במשנה
ם
ו
ק
מ
ם
י
ח
ס
פ
(
ט
ה
נ
ש
)
,
'
נ
לעשות
~לאכה בערבי פסחים עד תצוהעושים מקום שנהגו שלא לעשותאיןעושין,
והרברידוע שמחצות ולמעלהאינותלוי במנהג אלא אסורבכל מקום,ואע"פ
שבשארערבי שבתות וערביימים טובים אינו אסור אלאמן המנחה %מעלה
ערבי פסחים שאני ,מפני שאמרו בירושלמין אינובדין שמהא קרבנו של
ארם קרב והוא עומק כמלאכתו ,ואע"פ שתמיד נשחם בכל השנה בשמונה:
ומחצה וקרב בתשעה ומחצה ובערבי פסחים נשחה בז' ומחצה וקרפ כחי
ומחצה והפסח היה קרוב אחריו ,מ"מ נבר אמרו שם בירושלמ 4הדא
דתימר למצוה; אבל לעינוג הרא היא רהנינן שחטו קורם לחצות פסול
לאחר חצות מיד כשר ,קודם לתמיר כשר ,ומכיון שהוא כשר אף הוא קרוי
זמן הפסח ואסור במלאכה,
ועור ראיתי (שם בירושלמי) שאמרו הריעליעצים למזבחוגיזוריןלמערכה.
אסור בהספד ובתענית ולעשות מלאכה באותו היום ,והקשו הרי פסחקרבנן
של ישראל ותלו אותו במנהג ,כלומר ער חצות ולא אסרו מלאכה לכלהיום.
וכו' ותירץ שניא היא שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלה ,אלמא
כל משש שעות ולמעלה זמנו הוא וכןברין כהא כתי' לא תשהמ על חמץ
והחמץ כבר נתכער בסוף ששית,ועוד אמרו לשם) ר' אבהובעי האומר הרי
עלי עולה משש שעות ולמעלה מותר לעשות מלאכה משם ולמטה אמר ר'
יוסא פסח שהקריבו שחרית אינו פסח ,עולה שהקריבה שחרית עולה היא
נמצא מ"מ הקדמת האיסור מחצות הוא מטעם שזמן הפסח הוא קרוי,ורבינו
שלמה ז"ל פירשה 8מצד שטרדת ערבי פמחים מרובה והוצרך להרחיב בו
—י פסחים פ"ד ה"א,בגמ'4א, ,אינובדין שתהא עסוק במלאכתךוקרביך קרב וכו'.
ירושלמימ~שם ס"ה ח"א דף ט"ו :דפוס אמסטרדם.
"שם דף נ"י בטשנה,
פג
זמן איסור המלאכה יתר.מכל נשאר ערבי שבתוה וימים טובים ,הא ער
חצות מיהאאין איסור מלאכה שבו קבוע לגמרי אלא שהלוו במנהג גל
אחר ל '2טה שנהגו במקומם ועלזו אמרו (בבלי פסהיס נ ),ההולך .ממקום
שעושין למקום שאיןעושין או ממקום שאיןעושין למקום שעושין נותנין
עליו חומר .מקום שהלךלשם ואם הלך ממקום שאין עושין למקום שעושין
אסורלו לעשות בכאן משום חומרי מקום שיצא משם ,ומה שאמרו אחר כן
("ם נמשנה) אל ישנה אדם מפני המחלוקת פירשה אביי בגמרא.ארישא
כלומר שאם הולך מסקופ שעושין למקום שאיןעושין אל ישנה לעשות
המחלוקת דאמרי' ליה לא תעביר ,ורבא פירשה נמי.
מלאכה בכאן מפני
אסיפא אלא שכל שאתה מפרש לה אמיפא אתה מפרש שלא ישנה מחשש
מחלוקת כלומ' שאם בא ממקום שאין עושין למקום שעושיןחייב הוא שלש
מקום שיצא משם ואינו עושהמיראת מחלוקתשיאמרו.
לעשות מחמת חומרי
ת
ו
י
ה
ל
תתחסד
ל
ט
ב
ל
א
ו
,
ט
י
נ
י
ב
לו קום עשה מלאכה
חשש
מחלוקת
שאיןכאן
שכמה עצות אדם מוצאליבטל וכמה בטלני איבא בשוקא( .שם "1א ):זדו
ענין המשנה ולא מצינו בה חילוקבין דעתו לחזור לשאין דעתו לחזור ולא
בין לפניהם ושלא לפניהם ולאביןבני תורה לשאין בני תורה ,אלא בכל
צד ובכלעניןנותניןלו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם
זהו הנראה ממשנתנו 3לא ספק.
ובגמרא אמרו (נ"א ).דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסוראי אתה
רשאי להתירה בפניהם כלומר הא בחשאי כל שאינם רואים מותר ,וא"ב
קשיא מתניתי' ,ולא עוד אלא שאמרו עליה (שם נ"ב) דוקא בכותאי נלום'
רמסרכי ומרמו מילתא למילתא ואתי טיהא לאקוליבמילי אחרים והואהדין
לכל שאינןבני תורה וכראמרינן בגטרא כותאי מאי טעמא משום דמסרכי
ומדמי מילתא למילתא ,הכינמי הואילואינםבני הורה ממרכו ומדמומילתא
למילתא-,
הא נל שהםבני הורה אף בפניהם מותר ואין תוששין לחומרי
מקוס שהלך לשם כלל; וסתמא איתמראבין שרעתו לחזור בין שאין דעתר
להזור ,שלעולם אין נותנין לו אלא חומרי מקומו שיצא ממנו ולא חומרי
מקום שהלך לשם כלל ,אלא במקום שאינן בני תורה אסור לעשות כן
בפניהם והרי זה הפך משנתינו לנמרי ,שמשנתינו מתם נאמרה ואף במקום
בני תורה ,והרי משנתינו מעירה שעל כל פנים ובלא שום תנאי ושיור
בעולם נוהג כחומרי מקום שהלך ובחומרי מקום שיצא ,ובבריתא משמע
שעכ"פ אינו נוהג אלא כהוסרי מקומו ולא כחומרי מקום שהלך כלל אלא
בכל מקום שהוא נוהג.היתר במקומו אם במקוםבני תורה בפרסום ולעין
כל ,ואם במקום שאין בני הורה בחשאי ובררך שלא יראהו בני המקום.
ואח"כ מצאו דעת שלישית שתולה את הענין בדעת חזרה ,שאם דעתו
לחזור למקומו נוהג במקומו לגמריואין לו אצל חומרי מקום שהלך כלום
אלא שאם אינם כני הורה אינו נוהג כן בפניהם ואם אין רעתו לחזור נוהג
במקום שהלך לגמריואין לו אפל חומרי מקום שיצא בלום .ודבר זה אתה
למך סמה שאמרו בגמרא (פסחים נ"א ).כי אחא רבה בר בר חנה אכל
טד
דאייתרא והוא שהקיבהיש בה שני מקומות שהאחד עשוי כקשת והשני
כיתר שעל הקשתויש הלם בשני המקומות ואמרו עליהם בפ' אלו טרפות
(נ'ס בלישנא בהרא דאייתרא כולי עלמא לאפליטי דשרי משום דלא אקרי
חלב אלא כשהוא תוחב קרוב ונקלף (שם ס"ט ):ופי' תוחב שיהא החלב
עומד על הבשר כמלבוש ולא שיהא עומדעליו חהיכות ההיכוח וכן שיהא
עליו קרום ושיהא אותו קרום נקלף מעליו בנקל לא שיהא ארוק בו הרבה
וחלב זה שעל היתר קרום ונקלף הוא ,אבלאינו תוחב וכשר הוא אליבא
ור' עקיבא רסביראלן כותיה ,ומ"מ אסרו (שם) והבא ר"ל בבבל נהגו בו
איסור כר' ישמעאל דסגי ליה בקרוםונקלף,ואע"ג דאינהו נמי ר"לבניבבל
ידעי דהילכתא כר"ע וכדאמרינן נמי ) nffמ"ט ).הלב שעל הקיבה כהנים
נהגו בו היתר ,מ"מ נהגו בו איסור ,וקאמר' (פסחים נ"א ),רכי אתא רבה
בר בר חנה-מא"י לבבל-אכל ממנו ועאל לגביה ר' חייאן ורבא בר בר
חנאכיון דחזנהו בפייה אמרו ליהלאביי אמר להו שוינכו ככוהאי ,כלומר
שעשאם כאלו אינם בני תורה שאלו היה מחזיקם כבני תורה היה יבל
לאכלו בפניהם כמנהג מקומו ,והקשוע"ז בגמר' ורבא בר בר חנא ליהליה
מומרי מקום שהלך לשם,והעלובחירוצא רעתו לחזור הוה ,והרי למדנו שבל
מי שדעהו לחזור למקומואין לו אצל חומר מקום שהלך כלל ,וכן אתה
למד במי שאין דעתו לחזור שאין לו אצל חומרי מקום שיצא כלל סמה
שאמרו (חולין י"ח ):בי מליק ר' וירא אכל מוגרמחא ררב שמואל ,והענין
הוא שאמרו (שם במשנה) השוחט מתוך הטבעתהטייר [בה] מלא החוט על
י 3ר' יהודה אומ' [מלא חום] על פני רובה ,והוא
פני כלה כשרה ,ר'יוס
שהגרגרת עשוייה טבעות מבעות והראשונה הסמוכה לצד הראש נקראת
טבעת גרולה והכובע והשפוי שלו למעלה מטבעת זה לצר הראש והיו
סוברים חכמים ור'יוסי במשנה זו שאין מקום שחיטה עובר ממבעה נדולה
זו למעלה ולא עוד אלא שאף מטבעת זה צריך לשייר ממנו כלפי הראש
מלא החוט על פני כולה לחכמים ,ועל פני רובה לר' יומי ,ורב ושמואל
י וכל שלא שייר בה רובה כלפי הראש יצאה לה ממקום
פסקו בה כר'יומ
שחיטה והויא לה מוגרמת ופסולה לדעתם והיא הקרויה מוגרמתא דרב
ושמואל ,מפני שהיו מנהיגים בה בני בבל לאיסוזו ,וודאיאין הלכה
בדבריהם שכך העלינו שם שכל ששחם מן השפוי ולמטה אע"פ ששייר
מקצת החימי שבכובע כלפי הבהמה כשרה ,הואיל ושייר ג"כ מהם כלפי
הראש אלא שבבבלנהגו בואיסור כרב אע"פשיורעיםהיו שהלכה במוגרמתא
דרב ושטואל דכשרה ,ואמרו ע"זכי סליק ר' זירא ר"ל מבבל לא"י אכל
מונרפתא דרב ושמואל ,והקשו לו על שלא היה נוהג בחומרי מקום שיצא
משם והירצו בה דלאו רעתו להזור הוה ,ולמרת שכל שאין דעתו לחזוראין
לו אצל חומרי מקום שיצא כלום והרי נראה שהכל תלוי בדעת חזרה .ואם
–
-
!לפנינו בגמרא על לגביה רב אוירא
ס1פר
ים שסי
סבא ורבה בריה דרג הונא.ועיין
דקדןק'
פה
כןצריךלעי~
ן בענין תרבא דאיתרא מה שאמרו (שם נ') שמעיה ררב
חנינא הוהקאי קמיהיר
' חנינא א"ל קמוץ והבוליה רליכ ,%חנייה רהוה
מהנרס~ ,א"ל כבלאה את גום שדי כלומר שישפכו אותו חלב מעיקרו %א
יהיהדי לו בקמיצה ר"ל בנטילה מועפה ,והרי לדעת שכתבנו היה לו
לשאלו אם דעהו לחזור אם לאק שאםלא היה רעהו לחזור היה לו להתירה
ונניח דבר זה לסמך שמא יורע היה שדעתולחצי ,מ"מ יש לנולהוסיףעור
ית.שחולה אתהעניןבחוץ לתחום ,והוא
ולומרשמצינובעניןזה דעת רביע
ה
י
ה
ל
ל
כ
ל
י
ק
ה
שבתוך העיר שהלך לשםאיןלול
ו
ת
ע
ד
'
י
פ
א
לחוור ואפי
במקוםבני תורה ואפי' שלא בפניהם ,הא חוץ לתחום מותר ,והוא שאמרו
(שם ק"י ).בענין כחל שאמרוהו במקצת מקומות מחמת 3רר שמצאום
מקילים בבשר בחלב ומתוך נךהיו נוהגים בו איסור בקצת מקומות וע"ז
אמרו במוראלאאכלי כחלי ,ווראיהיויודעיםבהתיר אלא שנהגו בו איסור,
בפומבדיהא אכלי כחלי ,רמי בר תמרי דהוא רמי ברריקולי [מפומבדיתאז
איקלע למורא במעלי יומא דכפוריא ,שדיוה בולי עלמא לכחלייהו ,אחא
איהו נקפינהו ואכלינהו ,אתו א ר
יה לר
ר,ב חםדא ,אייתוה
אמר ל~מה 1מאלחריה ד
לקמיה א"ל אמאי עברת הכי,
א
נ
א
ה
ר
ו
ה
י
דאכלי
כהלי ,א"לוליה לךנותניןעליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום
שהלך לשם א"ל חוץ לתחום אכלתינהו ,א"ל במאי מויתנהו א"ל בפחיצניג
ודלמאיי
ן נסך הוו[ ,א"ל] לאחר י"ב חדש הוו ,ודילמא רגזל הוה [א"לז
ה
ו
ה
ו
ח
ד
ק
ד
ם
י
ל
ע
יאוש ב
,
י
ת
ל
י
ח
א
ו
ה
נ
ד
ד
מ
ו
ה
ר
ל
1
ל
פ
ק
הה ו א
ע
י
סבאפ חוייא דלא הוה מנח תפילי [א"ל מ"מ] לא מנחת
י
ן
י
י
פ
ת
אמ"ל חולהמעיין הוא ואמר רב יהורה חולימעיין תמורמןהתפילין,חזייא
רלא רמי חשי דתכלת אמר אמאי לא מייתות חומי ,א"ל פלית
שאולה היא ,ואמר רב יהודה פלית ,פאולה פטורה מן הציצית כל 'פלשים
יום וכו' ,א"ל חזינא לך דחריפת ט פי ,א"לאיהוית (מקלעת) באתריה
ררב יהורה אחוינא לך חורפאי ,והא וראי מדאתא בפלית שאפה רעתו
לחזור הוה ,וכן נמי ראם לא היה דעתו לחזור אף בחוץ לתהום היה אשרן
אלא ודאי דעתו לחזור הוה וא"כ מאי איצפרךליה למכלינהו חוץ לתלים
אף בעיר היהיכול לאכלם ,ולא עור אלא אף בפניהם ,הואיל ובני תורה
הע ,שהרי מורא מקום ישיבה היה ,והר למדת שאף ברעש
לחסריאף במקם בס שרה אשר ,תהו כמשנתתו אלא שלמדת ממתיתר
בחוץ להחום ,וכן צריך עור לברר שהרבר ידוע שכל מה שהזכרנו פן
הטשנה ומן הסוגיאוח אינו אלא לענין הבא ממקומו למקום אחר שמנהג
מקומו מהחלף ממנהג המקום שהלך בו ,אבלבני הסקום שהמנהנ קבוע
לשםאין רשאים לשנותו כלל ,ואפי' היה להם צורך בכך וכמו שאמרו
(פחים נ' ):בני בשן נהוג דלא אזלו מצור לצידון במעלי שבתא אתו בניהו
—-~לפנים בגמוא קטחסם,
עיננו בגמרא לפנית,
פו
לקמיה רר' יוחנן אמרוליה אבהתנן הוה אפשר להו ,אנן לא אפשר לן,
(אסר להו כנר קבלו אבותיכם עליהם ,וכחיב שמעבני מוסר אביך,
וכן בירושלמי אמרקאעין רשמין הוו במגדל צבעיא ,כלומר שהיה שם
י שהיו באים שם עוברי האלילים באותם
יער צומחעצי שמים ,ונראהל
מימים תמיד לכרות לצורךבתיאליליםוהיוישראלשביניהם נמנעים מלשכור
'עצמם לכך ,אע"פ שהוא
שביארנובראשון של ע"ז-וקאמר התם
י
מ
כ
ר
ת
ו
מ
,
א
ת
ר
י
ב
ע
אמר
ר
ב
ע
י
מ
ו
ה
מ
לון
אהון ושאלון לר' חנינא חבריהון דרבנן
בהון
מכיון שנהגו בהם אבותיכם באיסור אל השנו מנהג אבותיכםנוחי נפש,
ואחר שכן קשה לפרש מה שאמרו אח"נ 9בסוגיאזו רוחציןשני אחים
כאחד ובכבול לאהיו נוהגים לרחוץשני אחים כאחד ומעשה ביהודה והלל
בניו של רבן גמליאל שהלכו שניהם לכב1ל ורחצו שניהם כאחד ולעזה
עליהם כל המרינה ואמרומימינו לא ראינו כך ונשמם הלל ויצא לבית
החיצון ולא רצה לומר מותרין אחם ,וכן אמרך יוצאין בקורדקוסין בשבת
ובבירי לא היויוצאין בקוררקיסין בשבת ,ומעשה ביהודה והלל בניו
י ולעזה עליהם המדינה ואמרו
יר
ל ר"ג שיצאו בקוררקימון בשבת בב
קי
ו
נ
י
מ
י
מ
,
ך
כ
א
ל
ראיט
ושממום ונותנום לעבדיהםולא רצו לומד סוהרין אתם
וכן אמרויושבין בספסלי גוים בשבת ,ר"ל הספסלים שהגוים מוכרין בהם
סחורותיהם %א היו יושבין בספסלי גוים בשבת בעכו ומעשה ברבן
"טמעוף בן גמליאל שישב על מפסלגוים בשבת בעכו ולעזה עליו מדינה
ואמרומימינו לא ראינו כך ונשמם וישב עלגבי קרקע ולא רצה לומר
:סותרים אתם ,וכל אלו טעם מניעתם שלא לומר להם מוהרים אתם מפני
יטלא היובני תורה אלמא שאלו היו בני תורה רשאים להתיר אף להם
והאיך היה אפשרלהתיר להם מה שנהגו כן כל ימיהם באיסור וכמו שאמרו
שימינו לאראינו בך,
וכן צריך לברר מה שאמרו בירושלמי (שם) על מה שהזכרנו למעלה
בר בוק
שההיא דאעין רשמין שלא רצה להתירם להתעסק בהם ,ר'יוסי
אמר כל דבר שאינו יודע בו שהוא מותר והוא סועה בו באיסור נשאל
ומהירין לו וכל דבר שהואיורע בו שהוא מותר ונהג בואיסור נשאל ואין
לו אם
מתירין לו ,צריך לברר בה זו שאמרו במנהג טעות שנשאל
י לעצמנו
אף שלא בשאלה כן אלא שמתירין להם מ אילנו הן לה
ומםתירהי
ן
בפניהם אחר שבמעות הם נוהגים כן ,והאי דנקם נשאל משום אידך דבל
שאינו מנהג מעות אלא שיודעים בהיתירו ונוהגים בו איסור שאפי'ע"י
שאתהם אין מתירין להם ,כמעשה שלבני בישן הנזכר בסוגיא זו ובמעשה
תעין דשימין הנזכר בירושלמי ,נקט הכא נמי נשאל ,והוא הדין אף בלא
- -!'רוחמיי פסהימ ת"ד היא י"ג,ועיין שם בפירוש 'pnp
משם בירושלמי בשוניי לשון ,ובגלי פסחים נ"א,
'שם סבב-י ובירושלמי ועוד שיצאולטייל בקורדק'ות של זהב כליל שבת וכו',
14בירושיסי ,ברבן גמליאל,
וסטם בירושלמי לפנינו ר"א בשם ר' אבון.
שאלה או שמא דוקא בשאלה שמאחר שאף הם שואלים בדבר אין לחוש
לפעות מוו להקל באחרה ,שהרי בזר אף הם מפקפקים בה ,הא שלא '3,י
ז מתיריו להם ולא לעצמנו בפניהם כשם שמא
שאלה אף במנהג מעותאי
יאסרו כשם שמעינו בזו כך באחרהומקילין בכל מנהגשבידיהם,
וכן צריך לברריחיד או צבור שקבלו עליהם איזה דבר בתורת מנהג
אם יש בו היתר חרמה או שאלה כשאר הגררים אס לאו ,וסמה שאמרו
בירושלמי (ירושלמי פסחים פ"ר היא) חרמי-מבריא ר"ל פורשי מכמורת לצור,
וגריסי צפורין,והם המחלקים את הפולים לעשות מהם גריסים ורשושי! עכו
והם הכותשים את החטים לעשות מהםדייסא-נהגו שלא לעשות מלאכהבחולו של פסח ,גריסי צפורי ורשושי עכו ניחא[ ,אלא] חרמי מבריא אינן
ממענין בשמחת הרגל[ ,ומשני] צד הוא בחכה צד הוא במכמורת ,ואפי'
כןאין ממעמין בשמחת הרנל פי' בתמיה שמ"מ אינה צירה כדרכה ,ר'
אטי סיקללון דאינון ממעמין בשמחת הרגל ,גלו ממקום למקום ובקשו
להזור בהםייבא כהדא רר' מיאשא9בני מישא קבלו עליהם שלא לפרש
בים הנדול ,אהון שאלון לרבי אמרין ליה אבותינו נהגו שלא לפרש בים
הגרול אנו מה [אנח א"ל מכיון שנהגו [בהן אבותיכם באיסור] אל חשנו
מנהג אבוהיכם נוחי נפש [ופריך]ואין אדם נשאל על נדרף [ומשני] תמן
מי שנדר נשאל ברם הכא אבותיכם נדרו ,ומקשה כ"ש יהו מותרין,
י א"ר חנניה לא מן הדא אלא מן הדא רבי הלמידיה דר' יודה הוה
תונ
יי
ננ
יש
מ
ור'יודה אסר אסור לפרש בים הגדול ,ועוד צריך לברר בשינוי המנהגים
אםיש בהם משום אגודות אגודות אם לאו ממח שאמרו (שם) ג"כ בר
לקישאבעי קומי ר' יוחנןואינו אסור משום לא תתגורדו ,א"ל בשעה שאלו
עושין כבית שמאי ואלו עושין כב"ח; וב"ש וב"האין הלכה כבית הלל ,א"ל
בשעה שהללועושין כר"מ והללועושין בר'יומי ,ור'יומי ור"מאין הלכה
כר'יוסי? אמר ליה תרין תנאין אנון על דר' מאיר ותרין תנאין על דר'
?וסי ,א"ל הרי ראש השנהויום הכפורים ביהודה נהגו כר' עקיבא ובגליל
נהגו כר' יוחנןבן נורי 4א"ל שנייה היא שאם עבר ועשה ניהורה נגליל
ובגליל כיהודהיצא[ ,ופריך] הרי פורים אלו קורין בי"ד ואלו קורין בחמשה
עשר ,א"למי שסדר את המשנה סמכא למקרא משפחה ומשפחה מדינה
ומדינהועיר ועיר,
ב"ז ראיתי ונהון אל לבי היאך יתישבו השמועוה זועם זו ,ובשעיינהי
-
-
!לפניתו דש ושי ועיין ערוך השלם שגרס ג"כ כרי"ש בשם רפוסים ישנים ומש"ס
ן מו"קיג:
בת"י מינכען.ועיי
9לפנינו שם בירושלמי :כהדא דאסר ר' בא בני יישא,
אר"ל בתמה ,לא יהא אלא שכירו כן.
64י' ר"ל בסדר הברכותשגר"ה-ויה"כ של יובל ר"ל מלביות זכרונות שופרות שלרעת
'וחנן בן נורי כולל מלכ'ות עם קדושת השם ואינו תוקע קדושת היום ותוקע ,וברונית
ותוקע ,שופרות ותוקע ,ולר"ע כולל מלכ'ות עם קרושת השם ותוקע ,זכרונות ותוקע,
וגופרות ,ppln1עחן 'רו'8למי ר"ה ת"ד ה"וז'.
י'
פח
בחבורי הראשונים מצאתי שתחלתמי שהתעורר בנה היה הרב זרחיה
הלוי (בספר ה מאור וכללבענין זה שהכלתלוי בדעת חזרה ובדעת
שלישית ר"ל שבל שהעתו לחזור לוהנ בחומרי מקומו לעולם ואין בזה שום
חילוק ושום הפרשן וזהענין ואל תמוש תורת אמך ,וזה שפירש אביי
במשנתינו ולטחים נ"א ):אל.שנ
ה ארם מפני המחלוקת ארישא ,ר"ל אחומרי
מקום שהלך הוצרך לתת טעם אחומרי עקום שיצא דהואיל ורעתו לחזור
אינו צריך מעם,ואין לו אצל חומרי מקום שהלךדין ודברים אלא שבמקום
שאינןבני תורהאין להתיר בפניהם אבל בל שאין דעתו'לחזור הרי הוא
ן לחומרא ואח"כ כולל שזה המנהנ
ברגליו ,ר"לכמקים שהלךבין לקולאבי
,
ר
ו
ס
גמור ר"לשיודעיםבסיחיווניהגו בו אי אבל בפעותמתירין אותו בכל
עניןבין להםבי
ן לעצמינו בפניהם ,ומצר הירושלמי שכתבו כל שאינוונורע
שמותר ושועה בובאיסור נשאלומתירין לו ולאו רוקא נשאל כרבתיבנא,
ובן כלל שכל חוץ לתחוח אינובדין חומרי מקום שהלך לשם עלל וכעובדא
דרסי בר תמרי (הולך (.,ffpשהזכרנו ,אלא שאם יש לחוש באותו מנהג לבא
לירי תקלה טבמלין אותו להם וכמעשה הנזכר (פסחים ב' ):בבני בי חוזאי
דנהוג לאפרושי חלה טארוזא; והדבר ידוע שאין חיוב חלה אלא מהמשת
המינין הא באורז ורומן לא והעלו בה שאם רוב העיר אוכלין דגןיש לחוש
שמא יפרישו .משל אורז על הדגן או מן הרגן על האגרז ונמצא מן הפמור
על החיוב או מן החיוב על הפטור,
א
ב
ר
ע
מ
מ
ה
י
ח
נ
ד
ל
כ
ם
ו
י
ב
א
ל
ד
כתב שבמלאכתיוםשני
נהיגי שני
כללאפי' דעתו לחזור אסור לו לעשות בכאן מפני שהוא מנהנ פשות בכל
א-
ת
ין לפרוץ בוודוקא מישהניע לישוב הא עד שלא הניעלישובמותר.
הנולהועו
זה כלל דבריו ושמח בהם הרב וכתב עליהם כמשהעשעזאת ת1ר ת
המנהגות ,ואני תמיה אם זו תורה ,משנתינוהיאך מפרשים בה ואיזהו
שיחולועליו שתי החומרות ביחד ,אם רעתו לחזור הריאין לו אצל מקום
שהלך כלום אלא א"כ במקום שאין .בני תורה ובפניהם ,ומשנתנווראי לא
בעמי הארץ נאמרה שא"כ :היה לו לפרש:כמו .שפרשנו בבריתא רדברימ
המותרימןואחרים נהגו בהם,:איטוראי ~תה רשאילהתירו בפניהםשפירוריה
דוקא בכותאי אלא ודאי אף .בשלתיל
ה נאמרה ,ואם דעתו לחזור טה .לו
אצל המקום שהלך כלל ,ואם אין רעתו לחצר מה לו אצל
חומרי מקום שיצא .ואם תפרש משנתים לצדדין נותנין חומרי מקום
שיצא כשרעתו לחפר וחומר מקום שהלך כשאין רעתו לחזורן מאי חומרי
חומרי דקא שמענא ,הא.חומרי וקולי יהבינן ליה ,וכן רמי בה תמרי מאי
איצפריך למינלינהו חוץ לתחום הרי אף בתוךהעיר היהיכול לאכלם שהרי
ודאי רעתו לחזור היה ומקום תורה היהן ואף רב חמרא היאך הקשה לו
לית לך חומרי מקום שהלך וכו' ,והרי ראוי היה לרונו לכף זכות ושיחשוב
עליו שרעתו לחזור הוה אושיהאשואלוע"ז .ועור בברית'ררברים המותרים
היאך לא הקשו שיאמרר מתורת חומרי מקום שהלה ,ושיתרשה כדעתו לחזור.
וכן אתה צריך לומר לדעת'הרב והמעשה יהודה והלל בכבולובבירי ושל ר'
פס
שמעון בן גמליאל בעכולא מנהג טעותהיה שאלוכן הריהיויכוליןלהתירו
להם ולעצמם בפניהם1 ,א"כ מה שאמרוולארצולומר מותרים אתםוהיאך
אמרולהם מותרים אתם ,והלא הם עצמם בודאי ראוייםהיו להחזיק במנהגם
אחר שלא היה מנהג מעות ,ועוד כשהקשו בזו של רנה בר בר חנה אאכל
דאייחרא מחומרי מקום שהלך ,הריאביי מהרץ רההיא מא"י לארץ ישראל
אבל מא"י ובבל הואיל ואנןנייפינן להו לא ,ונמצא לרעתושאיןהעניןתלוי
לרעת חזרה כלל אלאבענין מעלת המקומות ופחיתותם להיותם כפופימןזה
לזה היאך לא השיבוהו מיהא דיהורה ויחזקאל דהוה לה מא"י לארץ ישראל
ואפ"ה לאהיו נוהגים כחומרי המקום שהלכו לשם עד שאלוהיובני הורה
לאהיו נמנעים מזה אלאשבוראיאיןהדברים מתיישבים ,וכן ראיתישאחריו
החרה החזיק הרב הגדול ר' של םה ב ר' אברהס מן הה ר זצ"לן
ואף הוא ראיתי שהשוה עמו שכל שהמנהג אינו מנהג טעות אלא שיודעים
שאותו דבר מותר ונוהגים בו באיסור הכל [תלוי] בדעת חזרה ,שאם רעתו
להזורנותניןעליו חומר מקומו לבד ,ולא חומר מקום שהלך כלל ,אלא
שבמקום שאיןבני תורהאין לו לנהוג היתר בעצמו בפניהם; הא במקום
תויה בפניהם רשאי לנהוג היתר עצמו אף מפניהם ,ואםאין רעתו לחוור
ה-י הואכאנשי אותה העיר לגמרי 1הוא מה שה ש1ה בו הרב לדעת
י ,אלא שהלק עמו במקצת דברים כמו שנבאר ,ואף הוא שמח
הרב הלו
בדבריו וכתב עליהם כמשתעשע ז את ח1קת המנהגות ,ואם נאמר
חוקה לעכב הרי נמצאת קושית המשנה חוזרת ומקפת ,שהרי לדבריו אי
אתהיכול לפרשה אלא או בצדדין או במקום שאינן בני תורה,ואי אפשר
לפרשכןכמושכתבנובדברי הרבר'זרחיה הלוי ז"ל; אלא שבקושית רמי בר
חמייהרגיש הרבעל שלא השיבודדעתו לחצר הוה,ותירץ בשם הרב המובהק
ר' אברהם בר ר1ד ז"ל רהתם הואיל והיה שם חנם מומחה והוא לא
היה אלא תלמיר לא היה לו לנהוג היתר בזה בתוךהעיר אף בדעתו לחצר
י היאךבא רב
ומשום חוצפאוחוץלתחום מיהאליבא חוצפא,אלאשעדין קשהל
חסדאעליו מטעםחומרי מקום שהלך עדשידע אם רעתולחזור אם לאו ושמא
לא רצה לולמהרזולרו',טיהא הואמקפידעלכבורוונאלוע"יגלגוללידעמתוךדבריו
אם לאו ,והוא השיבו שאע"פ שדעתו לחזור לא היה מורה
אם דעתו
היתרלעצמו במקומו אלא שחוץלתחום אכלם .וכן במה שהקשינו על ה רב
ר' זרחיה הלוי מבריתא ררברים המותריםואחרים נהגו בהם איסור אי
אתה רשאי להתירם בפניהם רהא שלא בפניהם מותר ,ובמקום תורה אף
בפניהם ,היאך לא הקשו שאסור מתורת מקום שהלך ושיפרשהבדעתו לחזור;
הרגיש בה ותירצה בדברים שחלק בהם על הרבר' זרחיה הלוי והוא שהרב
ז"ל סובר שאף מנהג שבטעות במקום שאיןבני תורהאיןמתירין לא להם
ולא לעצמנו בפניהםבין שרעתו לחזורבין שאין דעתו לחזור ,שלא בפניהם
מותרבין שדעתו לחזורבין שאין דעתו לחזור וא"כ ההיא בריתא פירושה
—-~הרשב'א.
במנהג מעוה ומשום הכי כל שלא בפניהם סותרואין כאן חומרא ,ונמצא
לדעת הרב הזה שמעשה של יהודה והלל בכבולובבירי ושל רשב"ג בעכו
מנהג מעות היה ,והיה יכול להתירו אף להם ואין צריך לומר לעצמן
בפניהם אלמלא שאינם בני הורה ,הא אילו היה מקום תורה יכולים היו
להתירם אף להםואין צריך לומר לעצמן בפניהם ,והרי אנו מניחים עכשיו
מה שיש לנו על פברא זו מן הקושיא ער סוף דברינוודי לנו לעמור כנגד
סברת הרב כתרים!עלמשנתינושאי אפשרלהעמידה 11כמוזו כמו שכתבנו,
והרי משנתינויסוד ועקרלכל מה שאפשר לבארבענין המנהגות ,ואםאין
יא
יסוראיןבנין .ואחר אלושני הרבנים ז"ל הראול
ונת1ם2התלמידים בדברי
י
ה
נ
ש
מ
הרבהגדול הר מב"ן נ"ע שהרגישאףבקושיות
וכיוןלישב אתכל
השמועות הנזכרות בדבריהם אע"פ שלא הזכירו כל אותם שהזכרנו אלא
מקצתם ,ואף הוא נסכם לדברי הרב ר' שלמה מן ההר לומר שאף במנהג
מעות כל שאינםבני תורהאין מתירין להם ולא לעצמנו בפניהם,
ומה שאמרו בירושלמי (פסחת) כל שאינו יודע בהיתרו ומזעה בו
באיסור נשאלומתירין לו ,דוקא בנשאל שמאחר שבא לישאל הרי הוא
מיאה עצמו כטפקפק בדבר ולא אתילממעי מיניה במילי אחריני4 ,אם
אהה בא לפרשו אף בלא שאלה כלל אלא ראיירי דתני סיפא וכל שיודע
בהיתרו ונוהג בו איסור נשאלואין מהירין לו ,לומר שאף ע"י שאלה אין
מתירין לו ,נקט נמי רישא נשאל אפשר לפרשה במקוםבני תורה ,הא כל
שאינו מנהג טעוה אלא שיודעים בהיתר ונהגו איסור יש צרדים שנותניםלו
חומרי מקום שהלך אף בדעתו לחזור ואף במקום בני תורה ואף בחשאי,
ועלסמך מברא ע מישב הרבנ"ע כל השמועות ומשנתינו עמהם ,והוא שהוא
מחלק את המנהגות לשלשה חלוקוה ,הרא ש1נה שכלשיודעים בהיהר אלא
שנהגו באיסורכדי לעשותסייג למצוהאין מתירין להם אפי' באו לישאל
כענין האמור בבני בישן כמו שהוזכרנו למעלה ,והבא לשם עליו להחמיר
בחומרי המקום אע"פ שדעתו להזור ואפי' בחדרי חדרים ואפי' במקוםבני
תורה וזהוענין משנתינו וכולה מהניהי' בדעתו לחזור ,וקאמר שההלך
ממקום שעושין למקום שאין עושין אמור מתורת חומרי מקום שהלך ומן
הדין ,ואם הלך סמקום שאיןעושין למקום שעושין אסור ולא מן הדין אלא
ממני המחלוקה ,וההאי דכחלי (חולין ק"ג) נמי משום סרך איסור הוקבע
מנהג אימורא במורא ומשום הני איצמרך למיסר רחוץ לתחום אכלינהו דהא
בעיר אמור היה מפני המחלוקת,וחוץ לתחום מיהאאין כאן מחלוקתוהיינו
רביום טוב שני נמי אמר רב מפרא במדבר עבידנא והיינו דלא אמר חוץ
לתחום עבידנא בהוך ההחום לא עבירנא משום דיונם שני מנהג אי שוה
בכל הגולהו ואם הוא חוץ לתחום שכפר זה שמא הוא בתחום נפר אחר,
ומשום הכי איצמריך למימר דהוא חוץ לתחום של כל העולם.
-
-
ר"לל כסגן וצנה,שעיין במלחמות,
צא
והחלוקה השנית הוא שהיה המנהג בטעות ושלא היויודעים-בהיתר
אוהוענין וטצד טעות החזיקו ובזו המקוםכני תורה ,אפי' לא היה דעתו
לחזור מודיע להם טעותם ומתיר להמן וכ"ש לעצמו בפניהםואין צריךלומר
בדעתו לתחר ,אבל במקום שאין בני תורה אינו מתיר לא להם ולא לעצמו
בפניהם אפי' היה דעתו לחזור ,אלא שבחשאיובביתו נוהג בה היהרלעצמו,
ואםיש שם חשש חורבהאפי' במקוםשאינןבני תורהמודיע טעותםכההיא
ובני הוזאי דהוונהיגי רמפרשי' חלה מארוזא כרכהיבנאלעיל ,הא.כלשאין
חשש חורבא אמור להתירה להם או לעצמם בפניהם ,שאע"פ שהוא מנהג
טעות ואפי' היה דעהו לחוורוזהו ששנינו בברייתא רגרים המותרים ואחרים
נהגו בהם איסוראי אתה רשאי להתירה בפניהם ,ופירשוהו במנהג טעות
וזהו שהביאועליה הא דבני חוואי וכו' שהיו טעים במה שאמר ר' יוחנן
בןנורי אורזמין רנן הואוחייבים על חמוצי כרת ,וכבר אמרו לית רחש
לה להא דר"י בן נורי ,וכן אימור רחיצתשגיאחים בכבול מנהג טעוה היה
"היו מבורים כשם שנזרו חכמים באביויחסי
ו ובעל אחותו כן גזרו בשני
אחים ,וכן מנהג איסור ק1רדק1םין (פסחים נ"א ).שבבירי היו פועים
באיסורם שהכבימום בכלל נזירת מנדל רדילמא משחלפי ואחי לאתויינהו
ארבע אמות ברשות הרבים ,ופעו דבגברי לאחיישינין דילמא שליף אלא
באשה ,ואף באשה דוקא בתכשירו שמתוך שדעהה קלה שלפא ומחויא אבל
קורדיקוסין והם הנקראים במינש בלע"ז מלבוש הם,
בשבת,
כהומפתאן אמרויוצאין בקוררקוסין מזוהבים
ולא היו יוצאין
בקורריקומין מזוהבים בבירי אלמא אף בבירי לאהיו אומרין אלא במזוהבים
ואי משום תכשיט אינו אלא באשה אלא שאף באשה מלבוש הם ,וכן אימור
ישיבת מפסלי גוים בשבה בעכו מ