מחשש איסור אלא שהקהל סמכימים לאיזה דבר אפילו קבלוהו סתם אין
הבנים שאחריהם נתפשים עליהם ,ואם הסכימו כולם לשנות הרשות בידם
אלא שאין היחיד רשאי להוציא עצמו מכללם ודנין אותו עלפי המנהנ
שנהנו הראשונים ,עכ"ל הרב ז"ל ,ונראה ברור שאף בתחלה הקבלה אין
יחידיכול להוציא את .עצמו אלא א"כ הוא אדם מסויים וראוי לחלוק על
ההסכמה אם ירצה ,וכל שכיוצא בזהרשאי הוא לומראיני חולקעליכם אלא
ושאני מוציא עצמי ממנה.
י שאף סמה שקבלו הצבור עליהם בהסכמה ,אף הדורות
וכן נראהל
הבאים בכלל לכל ומן קבלתם ,אלא שהם רשאים לימנות ולהתיר ,שהם
,אך הם רשאים בכך אם נסכמו כל ראשי הצבוראו שבעה מכי העיר זאפ"
נשבעועל דעת המקום ועל דעת רבים במו שביארנו בשלישי של שבועות.
והדברים ברורים ומחוורים,
הענין האחדועשרים.
י אותם התלמידים ק1נדר1פ
אחר הדברים והאמת האלה הראול
לרב הנדול ר' משה בר' נחמן ז"ל שהארך בו על מה
ר'אברהם בר רוד ז"להה בהלותללב ויבעתמלם
שכתנהרב
ר פושק ר ש1 ,
י
ע
א
י
ה
מקרית
ם
י
ר
ע
י
ו
ת
א
צ
ב
ב
ר
שחברם ה
ייי
בסבת מלחמות אחד השרים אשר נלחם עם השר שלוף
והלך לו הרב משם לנרבונא עיר מולדתו ושם יצאו
לקראתו ננבדי קרקשונה העיר קברות אבותי להתחנן
ולבקש מלפנת לבא בגבולם לשכל כבודו בארצם
כנעתר להם ויהי שם ימים בבית אחד מזקנינו הננבדים
בקרבי החכם הנכבד
אשר הס שם אחד העם
אשר ש
מיהרב הלכות לולב אלו
ר' מנחם בר יצחק ובביתו
חבר
1שר שמחי עתה מעימני בם ,ואף הזכיר בחונם ראיה
אחת בשמה בנה עליה הרב ר' משה בן נחמן מצורים
והשהיהה ,תם ק ב "פלא ש הרב ר' אברהם בר ירד
*לל" ה כאשר קבלה ממט כאשר המה אזט לשומעה .ואט נתתי [לבט
לדרוש ולתור מה שכתב הרב ר' אברהם בר דור ז"ל בהלכותיה ומה
שהשינעליו הרבהנדול אשר זכרנף וזההחלי לעשות בעזרת האלובישועתם
כתב הרב ר' אברהם בר דור ז"ל לולב הגזל והיבש פסול ואתמר
יי
טר
ל
,ו
- – -
'Posquieres
'עוררני מרקלייןנ"ילעיין מה שכתב הח' גראס במ"ע 1873 ldonats8chriftצד
344וצד .399
ובנראה לא זבינו עוד לאורו.ועיין שה"נ מערכת רמב"ן והלך לקראת הראב"ד על
מה שהשיג על הריעף ,ונם ע"זעוררני המופלג מר קליין נאי ,כי הראב'.ר סזביר חבורו
חטיוחד שחבור על הלבות לולב בחשגותיו לרמב"ם ה' לולב פיח ה"ה .וגס הס' תסים
דקים סי' רמ"א בהשגותיו על בעל הסאוב ע"ש,
י
%ה בנמרא (מונה כ"ט ).קא פסיקותני לא שנאביום פוב ראשון ולא שנא
בירם שני ,בשלמא יבשבעינן הדר וליבא ,אלאגזול אמאי ,בשלמאיום
ראשון לכם אמר רחמנא משלכם ,אלא יו"פשני אמאי ,אמר ר' יוחץ
למשום רשנ"ט משום דהוהליה מצוה הבאה בעבירה דכתי' והבאתים
ואת הפסח וגו' מה פמח דלית ליה הקנתא אף גז%ליתליה תקנתא
וכו' ,ופלינא דר' יצחק [דאמ"ר יצחק] ברנחמיני אמר שמואל לא שט אלא
בראשון אבל בשני מתוך שיוצא בשאוליוצא נמי בגזול .והרב ר' יצחק
אלפאסי ז"לן לא הזכיר סכל זה כלום.ולא פסק הלכה במי ,אלא שכתב
המשנה נמות שהיא ,נראהרהבי מברלליה דלא שנאיום ראשע %א שנא
יום שני פס%דאי כשמואל מביראליה ,הוהליה לאייהוייה דהא פלירט
אמתניתין,ובן נראהלי; הדאדסונייא דנמרא הכי היא כדקאמ' קא פסיק
ותאני וכו'וכן דר'יוחנן ודר' שפעוןבן יוחאי הני סבירא להו ושקוטל
יחידאה הוא ,ורב נחמןנמי אוהביה לר' יצחק בר נחמיני ממתני' ואע"נ
רפריך ליה ,דא
י הוא
את
ט
י
ל
ח
ה
ש
ר
ח
א
ו
,
ל
"
ז
ם
ה
ר
ב
א
ר
ו
ד
ר
ב
ב
ר
ה
ר'
זה תורף
הענע
ר שלא נאמר כן אלא בגזול
עפם %את הנזודלברליכל שבעת הימים ,הזריומ
אבל כל שאר הפסולין דוקא ביוםראשון ,ומדחזינןבאתרונרר' חנינא מפנל
ביה ונפיקביום שני ,וכן מדאם' בירושלמי מהישלמי פצה פ"נ ה")1רי יצחק
בר נחמן בשם שמואל ואיהו אףבנזול אמרה ,מנע מקום אע"ג דלא מבירא
לן כותיה בנזול בשאר פסולין מיהא נוותיה סביראלן דלא אשכחן דפלונ
עליה .ועורדסוגיין כותיה בשאר פמולין כדאשכחן בתמר ומ"מ ענות דהרם
וראיבעינן לכלהויומי דההיא לאו מהרר אתי אלא מנופיה רקרא דקריליה
עבותהנאינו עבותמין אחר כדכתיב ולחטיה ח'ט"ו)עלי הדם[ועלי תמרים]
ועלי עץ עבותונו' ,אבל שאר פס%ין דאתו מהדר ,חיום ראשון הוא דקפיד
קרא אבל אשאר יומא לא.
זהתורף דברי הרב ,והרי שהכשירכלהפסולין לשארהימים אחר שהם
.טאותו המין ואף היבש בבללם .ואף אחר םבר1לי םשפחתנף
חבר באזהרות של לולב בנומחזה ,נפסלהנזול לכל שבעתהימים
אך.אם ימצא יבש מחר יצא ,וחזר הרב והרניש על מה שהסוניא מעירה
שהיבש פסולן פסול לכל הימים כנז ,%וכרקאמר' קא פמיק ותני לא שנא
יו 6ראשון ול"שיום שני בשלמא יבשבעינן הרר כלומר בין בראשון בע
בשאר הימים אלא נזוק אמאי ,כלומר דהא דלא אתינן עלה אלא משום
לנם ,ולכם אראשון לחודיה הוא דכתיב ,ואלמא מכל מקום דיבש
י מפסיל ואע"נ דהדר נמי אראשון כתיב הוא נדחק לתרצה דהאי מקשה
יומ
-הכעין זה גם לשון הר*ן ריש פרק לולג הנוול .etp
נזי
.
בכיית
18כן הוא לשון הרא"ש גבאן.
'בן הוא בכ"י נטעות ואולי צ"ל ,לא ממגינן אשרני דחוקי" גל"ק פרא"".
ואוליהוא רבינו יצחק,בר ראוב :אלברצלוניעיעשה'נ ט' 36%ובטעים ערךאזהרוהע
ובפתיחה למם' אבות להטחבר'1ל 6גיאו :והיה חכ 8נדולופייט וכו'.
קה
אלהיכם שבעת ימים
סנה מקרא נררש לפניה וא"כ ושמחתם לפני ה'
ם
ו
י
ב
הראשנן
אהדר כתים ,הכיום ראשון אלבמ להודיה קאי% ,אשדינן
את היבש
כלל ,אלא אנזול רלקמיה ,וא"כ
באכהלדרהידמביחם,ריהונז %דקאביום ראשוןאי לאו פעהמדיאןרנמוצתןוהלפסי
הבאה בעבירה,
ומיהא הלכתא דמקרא נדרשלפניו ולאחריווביום הראשון קאי אלכםדקמיה
ואהדר דבתריה ,אלא שהמול מביאין אותו לבית הפס %כלהימיםמרין
מצוה הבאה בעבירה ,והיבש כשר בשאר הימימן ום"ם בסוף ההלכות חור
בו הרב וקבע הלכה לפסוק שהיבש פסול בכל הימים סמה שראה שנכתב
במשנהבין נזולובין אשרהועיר הנדחת שהם פסולים כל שבעה ,ולאתניא
בהדיא קטומין ונפרצועליו שפסולין ביום ראשון לבד,
וכן ממה שהנאהו מה שראה שפסלוהו בירושלמי (שם) על שם (לא
המתיםיהללויה ,וטעם זהנופל אף על כל שארהימים דומיא דנזול ואשרה
ועיר הנדחת ,ואע"נ דבסוגיא אחינן עלה משום הדר לרוחא דמילהא הוא
דאיתמר %מממך פעמא דאוריה' ,שהרי משמתאין בו הדר שכבר הלך-בל
הדרווכמי שאינו דומה ,ובשל אשרהועיר הנדחת דמכתת שיעוריה הילכך
פסול הוא כל.שבעת הימים ,והרב הביאעוד ראיה מסוניא דשמעת' דקאמ'
קא פסיקוהני וכו' אלא לא שנא ראשון ול"ש שני ואיבשנמי קאי כרקא
מלקא כולה שמעתא ,זהו תורף דברי הרב ,וזה שרתה הרב מה שכתב
תחלה להכשיר היבש וממה שנדחק לתרץ את הסוניא על הדרך שכחבנו
וחזר לפסוק נסתם הסוגיא ואח"כ העיד שמצא כן בהלכות ה ר ב -רן
יצחק אבן גיאות ב שם רב פל ם1י והעלה דרך פסק שאץ
ן במקום הדחקבין שלא במקום הרחק אלא שבמקום הרחק
יוצאין בובי
טמלין אותו בלא ברכה שלא תשתכח תורת לולב ואתרוג ,וזהו שאמרד
(16כה לנא):בבנינרכיןאין שעת הדחק ראיה ,כלומר שלא עשובן אלאכרי
שלא תשתכח תורת לולב אבלאין מברניןעליו שהרי אינו יוצא בו דגל
היבארהני פסול דיעבד משמע.
ואח"כ הזכיר הרב ז"ל על אחד מזקנינו הגדלים אשר בקרקשונה אשר
שמו בקרבי החכם ר' מנחם בר יצתק 1שחמק את דברע ממה
שהביא ר' יהורה האיה לדבריו בהתכשר היבש מבני כרכין שהיו מורישים
לבניהם ולבני בניהם ,ואם איתא דרבנן לא פסלי אלא בראשון מהזו ראיה
שמא נשביל שאר הימיםהיועושין שאם לא מצאו בראשון טן הלחיםיהיו
יוצאים בהם בשאר הימים ,אלאשבוראי חכמים היו פוסלין אותו אף בשאר
ב ואין לו אתרוג
סו
והול
ל.
יף
הימים .ומכאן הוציא הרב ראיה אחרת שאם יש לו
בזה ראיה ממה
לבדו לזכר בעלמא בלא ברכה,
נוטל את
-י -הט"כיל מר ושמואלקלייןבי צריך להניה ר' מאיד בד יצחק ע4א
~עיפני ידידי
ספרו נולהחי גראס )~ (Gdl :Judaicצד 615ט' ,40ואמנם גם בפת.חה לאבות מביא
הליב
את ר' מאיר בר יצחק אחד מגדולי משפחתנו .אולם זה נול* רגלים מצאנו
בכיי זה ר' מנחם בר יצחק .ואולי טעה הסופר בקראו שסו מנחם בדי למצוא ופו
נקרבו ,אשר אמנם גם ר' מאיר המאירי בתוכו.
קו
ואמרו (שם) לא מצא אתרונ לאיביא לא רימון ולא פריש וכו' ואסרינן
י [כיהיכי] שלא תשתבח הורת אהרוג
פשיטא ומהדרי' מהו דתימהליית
קם"ל דזמנין דנפיק מניה חורבא דשביק לאתרונומייוזי מהנך ש"מ דהיכא
וליכא לסיחש לחורבא נקים לת' שלא תשתכח הורה לולב ,דאע"נ דקאמר
אלא לישהכח הורה אתרע ודאי מלולבנמי קאמרדאי לא נקים לולב מאי
שלא תשתכח תורה אתרונ אובא ,וכי חמור תורתאהרינ מתורת לולב ,אלא
ודאי דנקים לולב ואע"פ שאין אתרוג ומלקא דעתך אמינא לינקום בהדיה
פריש וכו' קמ"ל מוסב שיפול את .הלולב בלא אתרוג ובלאמין אחר,
משימלנו עםמין אחר ,ואין בנפילתו לבדו חורבא ,דאיבעתמינין שבלולב
באוריהא מפרשי ולא אתי לממעי אבלאתרונדפריעץ הדר הוארכתיבאיבא
למפעי למיסר דהאי נמי הדר הוא ,וכןבין יבש ללח ליכא למימעי דלא
וכביק ליה ללח ונקים יבש,
ה
י
ג
מ
ל
ע
זה תורץ דברי הרב בנזול ויבש ,והנה ה רב שזכרנו,
דברי
הרב הגדולר' אברהם בר' דוד ז"ל בין במה שהיה דעתו מתחלה
על היבש להכשירו בשאר הימים ,בין במה שהזר בו אח"כ לפסלו בכל
הימים ,והוא שכתב :הרי רבנו הרב קובע הלכה דגזול פסול בכל הימים
אבל שאר הפסולין דוקא ביום הראשון ,וכשהקשה לו מסה שאמרו בסוגיא
בשלסא יבש וכו' מתרץ דהכי קאמר ,בשלמא יבש לא"קשיא לי דילמא
תנאדירן סבר דמקרא נדרש לפניו ולא–לאחריו,,אבל מסקלא שנדרשלפניו
לולאחריו ,וביום ראשון קאי אלכם דלקמיה וההדר דבתריה ,ואח"כ ערבב
את הדברים וחזר למה שכתב הרב בסוף"דברים אחר שחזר בו לפסול את
היבש בכל הימים מפעם לא המתים יהללויה ומפעמים אחרים שהזכרנו
המשמע דמשום הדר אהינן עלה ,תירץ
בכלל דבריו ,וכשהוקשה מן הסוניא
.
דלרווחא דמילהא הוא דאתמר למסמך מעמא אדאוריתא ,והוא מגיה f'v
אם ידחה הרב סוניא של מקשה לומר דלרוחא בעלמא אתמר ,מה יאמר
במימרא ח תיכ ה 1דרב אמי (מוכהל') יבש פסול לפי שאינו הדר ,נזול
פסול משום מצוה הבאה בעבירה ,דילמא משום הדר הוא .אלו הן דברי
הרב המניה ,ואני תמה מה זו תפושה וכי הא דר'-אמי עריפא מדמקשה,
ואף הא 4ר' אמי נמי אפשר ילרוחא דמילהא אינקמא ,ועור דהא איכא
נמי לפרשה לפי שאינו הדר ,כלומר שכבר כלה לחלוחו והרי הוא כמת
ונימלה הדראהו לנמרי וזהושאינו
וכן מה שכתב אח"כ ועור שמה אמרו בשלמא יבש בעי הדר וכו'
אינן דברי מקשה לפרשן לרווחא(.רעלתך ,אלא על דרך העיקר נאמרה
דקדוקה מן המשנה כדקאמ' קא פסיק ותני וכו' ,ומן הדקדוק הזה
שהר
יו לפסלו בשני ,וממנו למד ר' יוחנן לפסול את הנזול משום מצוה
דקדק
הבאה.בעבירה ,אלמא דבסברא דקושפאפליגי .ואף על זואני תמוה שהרי
על אותו לשון בעצמו אמר הרב-דלרווחא דמילתא אתמר ,ומהענין אף
'
,
היי.
~כן בג",יר"ל מאסר נזר כסו וחותכת את הדין ,סנהדריןז.
קו
משתאמר שאינה דברי מקשה שלא לומר כן ,ומאי פהדותיה דמר דבמברא
.דקושמאפליני ,ועוד דהא ודאי קושטאהיאדאיהומקשי אגזול אמאי מפסיל
בשאר הימים וקאמר עלה דבשלמא יבש משום דכתיב דבעינן הרר ,ואפשר
לפרושה שניפל הדרו לנמרי ונקים בלשון שאינו הדר לרווחא דמילתא ,וכן
מה שהביא ראיה אח"כ סמה שהקשה רב נחמן לר' יצחק בר נחמיני הא
ושאול כשר ,אימתןאי לימא ביום ראשון וכו' אלא בשני הא גזל ויבש
פסולוהיינו משום דבעינן הדר.
א
ל
ו
ר
י
ם
ע
ט
ב
ר
,
ל
ל
ב
עוד אלא
הרר
[גם]זו קשה והלא לאהזכ בכאן נחמן
.שאף היבש לא הוזנר כלל בדבריו אלא הגזול דהא ר' .צחק בר נחמיני
גופיה לאו ביבשאיירי אלא בנזול,
ואה"כ כתב שדברי הרבסותרין זה את זה שמתחלה נתן טעם ללולב
.הנעל בכל הימים מכח הסוגיא דקאמי קא פסיק ותני לא שנא ראשון ולא
שנא שני ,וביבש הוא מעמידה דוקא בראשון ,והרי אתה רואה שהגהה זו
הוא על מה שכתב תחלה להכשיר אח ה.בש מראשון ואילך ,וראוי להמוה
שהיי הרב ר' אברהם ברדורז"ל אינו חולק לומר שלא יהא ר' יוחנן אומר
גין בגזולבין ביבש ושלא יהא דקדוק המשנה מוכיח כן ,אלא שהוא בא
לפסוק בר' יוחנן ,ובדקדוק המשנה בגזל ואינו רואה לפסוקבין ביבש ממה
שראה באתרונ חסר שכשר,
ואחרכך באלדקדקעלמה שחזר בו הרבבסוףההלכותלפסול את היבש
.בכל הימים ממה ששנו היבשבין גזול ובין אשרה ועיר הנדחת שפסולין
בל שבעה ,וגלגל בו מעם הירושלמי שאמר על שם לא המתים יהללו יה,
וכיון שהוא מת כמו שאינו דמי ,ובשל אשרה רמכתת שיעורא ,ואע"נ
דבמוגיין אתי עלה משום הרר לרווחא דמילתא הוא כדכתבינאלעיל .והוקשה
לו הרבה היאך דחה הבבלי מפני הירושלמי ,ואני תמה שהרי הראב"ד ז"ל
מרגיש בזו שכל שמת בודאי אינו הדר ,שכבר הלך לו כל הדרו והרי שהוא
,מפרש טעם הדר מפני שניטלכל הדרווהרי הוא כמו שאיבו ולרוהאדמילתא
נקט ליה לשון שאינו הדר ,כי היכי דליגע פורתא באיסורא דאוריתא רבעי
הדר והרי הרב ז"ל משוה חילוק הלשונות לפירוש אחד ,ואחר כך חזר
והגיה אם דחה הסוגיא של המקשה לומר דלרוחא דמילתא הוא דאהמר,
מה יאסר בסוגיא המפורשת (שם ל"א ).במחלקת ר' יהודה ורבנן דרבנן
פסלי יבש בכל ארבעת המינין ור' יהודה מכשר בכולן ומשום רדריש בהדר
נור באילנו משנה לשנה ולא חייש למיתה ,ורבנן פסלי מדכתיב באתרונ
הדר ומקיש לולב לאתרוג,
בתומפהא1
דפלונתא
ואני חוזר ומתמיה שהרי סוגיא זו כבר נדחיה
דר' יהודה ורבנן סהמא איהמרא ,ולא אידכר בה מעמא אלא הכי איתמרא
תנאי יבש פסול ור' יהודה מכשיר ,ורבא הוא דהוה מפרש מעמא דרהו
——–
ות.טפהא סוכה ט"ב הוצאת צ"מ עמוד 195נ"ל :היו
ממישיי
כשרין וכו'.
ירי אומר אף
יבשיי
כשרין יבכיין פסולץ
קח
ב לאתרונ ולר' יהורה ל44
משום הרר רכתיב באתרכן דלרננןמקשיניןלי
טקשינין ,אבל באתרוג דברי .הכלבעינן הדרן ונשתיירליה בתיובתא ,רר'
לשנה,
יהודה אף באתרה מכשיר ודריש הדר לצר באילנו משנה
דרבנן נסי אדחיה ולית את שמע מינה כלום אי משום הדר אי משום
מעמא אחרינא.
ו
נ
י
א
ש
מת
א
ו
ה
ש
מה
שכתב
ה
י
נ
ה
ל
ל
ע
ואחר כך הזר
דכיון
דמי
כמי
ונשל אשרהועיר הנדחת דסיכתת שיעורא ,ונתב על זה היאך נאמר כן
בדבר שנראהלעינים בהפך,וכילולב היבש מתפרק הואבירים והלאעומד
כמה שניםועתוין ממנו חבלים וכל דבר קשה ומתקיים ,והרי ביבשו רוב.
עליו האמור בהרס מכשיריןבנשתיירו בה שלשה בדיעליןלחיןואיןאומרים.
בתותי מכתה שיעורא דיבשין וכמאןדליתהדמי,זנןהגיהוהינן מצא שהמת
נאמר בושאין בו שיעורוהרי כולם מטמאים בשיעוריהם ,ואני תמה שהרב
ז"ל לא כתב על היבש דכתותי מכתת שיעוריה עד שיהא פוסלו דוקא מצד
השיעור ,אלא שהוא דומה כסי שאינו ,ובשל אשרה דסכהת -שיעוריה ,ר"ל
דאשרה ,אבלאינומכווין לומר שלא יהא בו שיעור אלא שנפסד הדרו ער
שהוא כמו שאינו שלא לצאת בו ,שכל שכלה כל הליחות שבו כמו שאינר
הוא,ואיןדמיון מזה למת שמפמא בשיעורו ,שהסת ממאתו האמורה בן
תשמת נאמרה והיאהיא הטמאה ,אבל הכשרו של זה בחיותוהוא וכל שאיו
בו שום חיותהרי הוא כמי שאינו ,ואף זהלכעין טעם שאינו הדר הוא
חוזר ,כלומר שכלה כל הדרו,
ואהר כך הניהעליו דהאי ירושלמי דקא מייתא הרב ז"ל כל הפאולין
אין פוסלין אלא .בראשון,היינו רב יצחק גופיה דנמראדילן דפםיק הכי אף
בנזול ודבר זה נדי כתבו הרב בדבריו ומדידיה ממטיליה ,שאף הא כתב
כן ואע"נ רמרי דשמעתא רב יצחק בר נחמני בשם שמואל אמרה ,ואף
בנזל נאמרה ,מכל מקום אע"נ דלא מביראלן כותיה בנזל ,בשאר פסולין
וא"ב
מיהא כותיה מביראלז ומן הפעמים שהזכיר.
ואחר כך טרח ליישב את הדברים לשטתו כמו שנבאר ,אלא שאחר
חזר לומר על טה שהביא החכם הנדול.
שהאריך בבאורה של שמועה,
לדבת הרב ר' אברהם
זקנינו ר' מנחם-בן יצחק,ז"ל
דור לפסע את היבש בכל הימיםרא"
סמה שהיה ל קודה מביא
בן
ראיה לרבריו שהיה מכשיר אח היבש מכל וכל אף בראשון מבני כרכין
ליה ,מה
שהיומורישין לולביהן ,ואם איתא דרבנן נמי בשני
ישביל שאר
יב
שמאר
ראיה בהורשת לולביהם לבניהם שיהא כשר בראשון,מכשי
הימים היועושין ,שאם לא מצאו .בראשוןיהיויוצאיןבשני ,אלא שמע מינה
שחכמים'היופומלין אותו בכלהימים.
ינ 1היאך אמרה ,ה %הרב ראב"ר
ותמה על זה הרב gv,החכם זקנ
היאך קבלה ,הי ר' יהורה מן הירחצה היה מביאראיה ,והלאהלהיים
פשאר הנכסים נחלה משמשת בהם ער כל הדורונן ,ושמא לעשוה מהם
חנלים ומכברות? אלא ר' יהודה הכי קאמר שהיו מורישיםלולביהןלבניהפ
יל
יל
סי
קפ
זהםנופלין אותן בחנ ,כלומר אפילו בראשון ,ומניפלתן היה מניא ראיה,
5א מן הירושה ופירושה בראשך,
אםר התלםיר כמה לאחלי %א מרגיש נברא דמריה סייעיה,
קימאנ"ב):והרי בכאן לא הוזכרה לשון נפילה כלל ,ואע"פ שהכוונהלענין
נפילה נאמרה והרי היאנטי שהחכרה ,סבל מקוםאין בה הנרע אםבראשון
[אם] בשאר ,ואף מה שנתב שהרי נחלה משמשת ובאה ושמא לעשות מהם
צובלים ,מה זה תשובה,וגי נאמר כאן שהיו יורקתן ללניהן מאבותיהם,
והלא לא אסר אלא שהיומורישיןלאביהן לבניהם ,ופירוש הדבריםשהיו
טצניעיןלולביהן בשאר הנכסים החביבים להיותם משומרים לדורות הבאים
אם לא מצאו אחרים ,ואין בזה הנרע אם בראשון אם בשני ,ואלמלא
שחכמיםהיופוסלין אותם אף בשני לא היה משם ראיהכלל.
,
ן
ב
ר
ו
ואמר אחרבן שנראים הרברים שהמעשה היה קודם ח שעריין
%א הותקנה תקנתו של רבןיוחנן בןזכאי ליונה ט'א)ן והיאר' יהודהמביא
ראיה לדבר מלולב של תורה ששאר הימים .בוכיום ראשון .ו%ודאי אינה
ראיה שבזמן המקדש לאהיו ישראל מרוחקים מארץ ישראלי אלא או בארץ
ישראל או בסביבותיה צרוע בכל אותן הארצות שהדקלים מצנין שם הרבה
.אלא שהדבר היה לאחר חורבן שנתרחקו קצתם ריחוק נדול במקומותשאין
דקליםמצויין שם ,והנמיםהיו פוסלין אותן לכל היסים כמו שנתנט ,תה
גרור,
והרגי חוזר למה שהרב סבור לישב השמועות והוא שדעתו שהדר
"אמור בתורה שם מיוחד הוא לאתרונ כעבות להדם ונפות 'ללולב ,שהדפ
יחופה הואסין אחר ,וכן אופהא אינו בכלל כפות ,וודאי הדר ועבות וכפות
'אכ%הויומי כתיבא ,ומלת ולקחתם נסי אכולהונמי כתיב ,דהא דרשינן בה
לקיתה לכל אחר ואהד ,ולקיחה תמה ,ר"ל בארבעתם מעכבים זה אתזהי
:וסיעומא דראשון לא הררא אלא אלכם ,וא"ב שאול בשני בשר ,ובןהיה
הדין בנזול ,אלמלא הטעם מצוה הבאה בעבירה ,הא שארהפסולין פס%ין
ב ש 5הורה
.לכלהימים ,אלא מיהו דוקא במקדשומתניתיןנמי גסקדשואלהי
קים תקנת ריב"ז ,אבל במדינה שאין נטילתו מן התורה אלא יום אחר,
וריבא הוא דתקין ליה הכי לא פפיק ותני בה כלום ולא עליה
:רקדקו בגמרא כלום ולא הוזכר בשמועה זו שאר הימים של מדינה כלל,
ומפרש לקושיא בשלמא יבשבעינן הדר וכו' דקל אימת רבעינן אתרונ
בעינן הדר ,הא בשל מדינה והיבש כשר דלא בעינן הדר כההיא
דר' חנינא בההיא ראתרונ חמר ושנקבוהו עכברים וההיא ודאי 3של
מרינה,
זה תורף דבריו,ואני תמה בשתים ,הדא ,דמתניתין ודאי אחר חורבן
נשנית ואחר התקנה ,שהרי סתם טתניתז רבי וסתם בריתא וא' ובתהו
אליבא דר' עקיבא שהיה בדור שלישי ,ואחר רבןיוחנן בן זכאין ועוד דהא
קא מהדר,
ושרמתניתן בלולבקיימא האי הרר דמוניא על כל פנים
-ואלמא הדר דקא אמר בשלמא יבש קאבעינן הדר וכו' אלולב קאמר' 5ה
אליאב
קי
הכי ,ומה שהוא מחזק אתדבריו לפרש משנתינובשל מקרש רהאדקאסרינן
בשלמא יבש קאבעינן הדרוכו'אין להענין בללנ של דבריהם אלאלזמר
יש לה מקום אף בזו ומשום
דבכל מקום בשר,אננימבין אתהדברים,
ר
ו
ד
איואף מה שהביא הרב ראיה
דקסבר רכ 5דתקון רבנןכעין דאוריתא תקון,
פמה שאמרו בעושה לולב לעצמו רקאמר ר4א -בר חנה דאינו מנרך
עליו אלאיום אחדימשומ דמיוםראשוןואילךמדרבנן ,נעקשו.עליה מבריתא
דקאם' דאע"פ שבירךעליויוםראשון מברךעליו בל שבעה ואוקמה במקרך
אינו ראיה למשנהינו שתהא שנוייהבמקיש ,דהיא על כל .פנים הואיל
ואשכחינן בריתא דסתרא לה לדרבא בר בר וזנה צריך אוא להזורמדיריו,
או לרחוק בתירוצה עלאותו צר ,וכל שכן הההיא לאו תירוצא [4חוקהן
הוא ,דהכי קאמ' בשלמא לולב אלהב לא קשיא דאיכא לדחוקא ולתרוץ*
הכי ,אלא מוכה אסוכהקשיא; דאיהו קאמ' שבעה ובריתאיום אחרן וקאמר
כל שבעהן
דתנאי הוא ,ומכל מקום הלכה פסוקה היאדבין סוכה3ין
הע"כ נמצא דאף לאחר חורבן סיתניא,
ומכאן כלל הרב בכל הפסולין מחמתמומין שנשריןבננולין בל שבעה
ו ננון של אשרה
אלא שבל הפסולין מחמת מעמא כתותי מכתת שיעויה
.ל מקום הואיל ואין בה
מיכ
הרור
ועיר הנדחת פמולין כל הימים ואף של ע
מז
שרללת
ממאה שאף היא מן
שום היתר אכילה לשרפה קאם' ,וכן
הנשרפים נדאיתאבשנישל שבת(שבתס"ה ).ובאחרוןשל תמורה("5ג,):ואע"פ
שאמרו בה שלך היא תהיא להסקה תחתמבשילך דאלמאישלו בה היתר
הנאה הואיל ום"ם אסורה בהנאה לכל חוץ מן הנהנה בה בשעת הביעור
הואיל והנאתה ושיעורה שוה:פתותי מכתת שיעורה ופסולה כל שבעה אף
במדינה אע"פ שיש בהריןממוןוהיתר אכילההאמיר בגמרא פירושו איסור
הנאה כדאמרינן לא יהאבו היתר אכילה.
ויש באים בפסול של ערלה מפעם לכם ש %שאין בו היתר אכילה
אין קרוי לנם וא"ב בשאר ימים כשר-והוא ודאי .לא נהירא ,דבל איסור*
הנאה סכתכןשיעוריהה ושל דמאי כשי4.איבלי מפקר לניכסיהוהזי ליהו
ואף המכל בדיעבד כשר ולא כהב הרב' .מעםעזה גלא.שנראה הואיל
בי
ליב
לי
ובירו לתקנו,
ג
ו
ר
ת
א
כ
ל
ש
ה
י
ל
ה
ו
ה
ר
,
ן
ה
כ
ק
ל
ח
ם
ו
ש
מ
ה
ר
ו
ס
י
א
ב
ם
י
א
ויש ב
שגי
ם אאר.,ולא דטי לאחין שקנו אתרוג
שותפיה אע"פ שיכול לתרוםעליומליקו
מתפיסת הבית שאם יכול לאצלו יצא,שזכותושל בהן כגופו של-זה האתרונ
הואD"D1 ,אין פסולו אלא בראשון היה אס היה תבל ממא הוה ליה פסול
מדין תרומה ותרומת מעשר שבו שהיא תרומה פמאה רמכתת שיעורה ,אלא
שתמה הרב על משנתינו שדברה בשל דמאי ולא דברה בשל מבל ונזר
מזה שיוצאין בשל פבל וכל שכן בקבל של דמאי ,ומשנתינו בתרומה של
דמאי,
ודברים אלו כולם ננוחים ואע"פ שישלנו הביעה במקצתם איןכונתימ
כאן אלא למה שהרב ז"ל מניה על הרב ר' אברהם בר' דוד יל.
קיא
ומ"מ אף הרב מברר שכל הפסלים מחמת כתוה שיעור כאשרה ועיר
הנרחה שפסולים בל שבעה ואף הוא צורף בה של ערלה ושל תרומה
ממאה עומר בהם ג"כ דכתותי מכתה שיעוריהו ,ובן הפוסלין מחמת שאין
מינן ,כנון שומה בהדם וצפצפה בערבה ואופתא ר"ל חתיכה של רקל
בלולב וכל שכן פריש או רמון באתרוג וכמו שכתבה הראב"ר ז"ל בהדם
שומה ,והרב הזה מוסיףברין זה חרות שהוא מפני שהוא רומה לאופתכן
וכן לרעתו בהרסוירבה שאין בהם שלשה מצחיםולילב שאין בו ארבעה
וכן בנשרו ר%עליו .וכן רעתו באתרוג חסר שבשר בשני דוקא כשנשתייר
רובו אבל חמר רובו אינו אתרונ .אלו הם דברי הרב ואף הוא מורה לפסול
את הגזל כל שבעה כדעת הראב"ר ז"ל.
ואחר שהגענו לכך צריכין אנו לברר א ת רע תנ1בעניניםאלו
מפני שדעתנונומה בקצת הדברים נדברי הראב"ר ז"ל ,ובקצתםכדבריהרב
שהשינ על דבריו ,ובקצתם כדברי שניהם ,ובקצתם שלא כדברי שניהם,
והוא שאנו נוהים לפסול את הגזול בכל הימים כרברי שניהם ,יפסול a"a
את היבש בכל הימים כרברי הראב"ר ז"ל ובהסכמת החכם זקננו שהפכים
בה לדעתו ,ובן אט מפרשינן הרר רקרא אאתרע לחוריה ולא הלולב
ושאר סינים בלל אפילו בראשוןו וזה שלא כרברי שניהם ולפסול כל שאינו
נקרא בשם אלו אע"פ שהוא מאותו המין נדברי הרב המגיהן ואחר שכן
אני מבאר אתהסוגיאלשימתינו ואומר שמשנתנו לאחר חורבן נאמרה ואחר
תקנת רבןיוחנן בן זכאי שיום ראשוןמן התורה ,ושאר ינקם סרברימופרים
עליהו קאמר' קא פסיק ותנא גזול ויבש לא שנא בראשון ול"ש בשני,
כלומר בשאר הימים ,בשלמא יבש רבעינן הרר וליכא ,ולא הרר רכתיב.
באוריתא ,דההיא אאתרונ לחוריה קאי ,ולא עור אלא שהוא שם מיותר
לאתרוג בדמתרגמינף ונחמד לטראה ומרנג למיחזי ,אלא כפי' רבינו שלמה
ואנוהו ואעפ"כ שבתוספותהקשו.
ז"ל רבעינן מצוה מהודרת מרכתיב זהאלי
בה דהא מתני' פמול קתני ומצוה !ו אינה אלא לכתתלה מראמרינן לקמן
מצוה לאגדו ואם לא אנרו כשר ואמר' עלה מאי מצוה ,מצוהזה אליואנוהו..
לדעתי אינה) קושיא דלאו כל שאינו הדר בחדא מחהא למפסלינהו לנלה,
בריעבך שהיבש נימלה הדרתו לנמרו ,שמאחר שכלה לחלוחו הרי הוא
כאדם שנימל חיותו ונשאר מת ,וכדקאמרינן בירושלמי על שם לא המתים
יהללו יה ,אבל לאגדואין כאן במול הדר לגמרי ובדיעבד נשר ,וכן אתה
דן לגל הדבריסן ואע"נ דבנמרא אמרינ' תנא לולב היבש פסול ור' יהורה
מכשיר ופירשה רבא ררבנן מקשי לולב לאתרנור"י לא מקיש ,הא באתרנ
כל שאינו הרר כלהומויו בתמוליה הא איתותב בה רבא רר"י אף באתרנ
מכשר ומשום רלא דריש הדר אלא להדר באילנו משנה לשנה ,ואע"נ דלא.
~ובן *,רש הרמג"ן במק"י ויקרא פ"נ מ'וזיעי :והנכוןבעיניוני האילן הבקרא בלשון
ארמיה אתרוג נקרא שמו בלשה'ק הדועכי פי' אתרוג חמרה כדמתרגמיבןוכו'.ועיין ערך
ItSWערך אתרגם
קיב
איתותב אלא מדר' *הודה ,ודאי כוליה טעמיה אדחי אף לרבנן וודאי רבנן
דפטלי ,לאו מהדר דקרא ,אלאמפני שכלהכל הדרווהירי' לפירוש'דסוניא
דרישא דריש אלא גדל אמאי דהא לאאתיה למפסילה אלא מתורתלכם
משלבם ,ולנם הראשון כתיב,ואין לך צד להטיל לכם אשבעת הימים דהא
ביום הראשון מפסיקגיןבכם לשבעתהיסים ,וא"כ אף וכי פסלת יבש
לנלהויומי רהרור מצוה .בנלהויומי ,שיבא גזול אמאי והריץליה משום
מצוה הבאה בעברה ,וא"ת נקטמ ראשו ונפרצו עליו הא משום הדר
אפסילון וא"ב לפסלו בבל היסים וב"ש אהרוג שנקבוהו עכברים ,ולמה
י רהני כולהו אע"פ שבכלל ענינםאין בהם
הוכשרו בשאר הימים ,נראהל
הדור ,מ"מ מאי דאית בהו הרר ,וכל שכן נפרצו עליו רמתקןליה באגור,
אבליבש שכלה לחלוחולגמרי והרי הוא כמת ,אינו חשוב כלום וכמעט
שאבד שמו וזנרו ,ונבר למרנו מדברי הרב המגיה וסמה שמצאנו לגדולי
תלמודיהם שלא מיעטו שאר הימים מכל הפסולים אלא כשהיה שם לולב
עליהם מתהלה ונהתדש בו פסול כגון נקמם ראשו ונפרצועליו ,אבל כווץ
וסדוק ועקום וברות ודומה למנלוליב
א דפסיק בחר גימא ,שמעיקרם
אין הורת לולב עליהם פסול בכל הימים וכןניטלו רובעליו אע"פ שהיה
שם רוב האתרוג וכל שאין בו שיעור כגון לולב בפחזה מארבעה והדס
בפחות משלשהוכעין האטור בעבוה כמו שכתבה ג"כ הראב"ד ז"ל ,ואע"פ
אלא
שהם כוללים את היגש עם אותם ששם לולב עליהם ונהתרש בו
ששמו עליהם ומכשירין אוהו בשאר הימים ,אומר אני מכח דבריהם שהיבש
הואיל וכלה כל לחלוחו אבד שמו וכרתני ,עלה בירושלמי ע"ש לא המתים
זכו' .המצאנו למדים לשטחינו שהנזול והיבש פסול בכל הימים ושאר
הפסולים כשרים בשאר הימים כל שיש שם שיעור ושאין לומר בה בתותי
מכתת שיעוריה ושהיה שם לולבעליו מעיקרו ,ושיהאעדין שמו עליו וכבר
ביארנו בפירשנו לשיטה זו שהיבש הוא שכלה כל לחלוחו .ומימן הדבר לפי
רעהי כופל אה השה והוא משתבר לרעה הראב"ר ז"ל שכל שהלך מראה
ירוקשבווהפךלבןלנמרי שמכל מקום כלהכלהלחלוחותוהיי הוא כמושאינו.
ושמא תאמר לשטתינו ,פונה נזולה איךמכשירין אותה והרי באה היא
בעבירה ,בשלמא תקף את חברו והוציאו מסוכתוו קרקע אינה.נגזלה ,אלא
גזל עצים היאך הוכשרה ,נראהלי מפני שהסוכה אינו יוצא בגופה ובקרקע
עלם הוא יושב אלא שהסוכה מקפההו ,והלכך כל שקנאה,אין בה משום
מצוה הבאה בעבירה ,אפילו בראשון ,אבל לולב ש