הרבז"לנוסח הירושלמי' כנומח זה :ר'ישמעאל דכתיב פרי עץ הדר כפות
,תמרים אחד וענף עץ עבות שלשה ,שתים דליות ואחת שאינה קמומה ,ר'
טרפון אומר אפי' שלשתן קטוטין ,ר' אבא בר ממלבעי קומי ר' אמיהיאך
ומרבה ר' ישמעאל בהדם ,ורבה בשאר מינים ,א"ל מסבר את סבור על
'ר"י קמום הרר ,והא תנינן ר' טרפון אפי' שלשתן קמומיןולית בר נש אמר
אפי' אלא במורה על קמייהא ,ר'חגיבעיקמיה ר' יומא מה בא ר' מרפון
להוסיף על דבריר"י ,א"ל ר' ישמעאל לא סבר קטום הדר ,ר' טרפון סבר
קטום הדר ,והרב מוכיח מלשון הירושלמי דנקמם ראשו לחור וקמומין לחוד
מדקא נסיב בדוכתיהו דליות ,ועוד אפשר לפרש סוגיית הירושלמי בענין
נקמם ראשו וכשבא הרב לפרשהירושלמי בדרך זה והוא שר' אבא בר ממל
ור'חגי סבורים דשתי דליוה לחומרא קאמר כלומר שצריך עכ"פ שיהיו שם
שתי רליות והם הענפיםהעליונים שהםרבים והם שבח ההדסים,ובמשנתינו
קוראם קטומים על שם ראש ינקותיו קטף (יחזקאי ,והשלישית ריה אף
בשאינה קמומה ר"ל שאינה רכה אלא שנשברת מן הקשה שבה ,ומקשה
זלה היך דסרבה ר' ישמעאל בהדם ירבה בשאר מינים כלומר כשם שהוא
מצריך הדר הרבה בהדםלהצריךבושניםקמומין ,כךהיהלולזמרכן[בלוקב]
ובערבה להצריך שיהיו מראשי היניקות ,והשיבו וכי סבור אתה שקמומין
אלו הוא נאמרים לשבח ולחומרא והא תניא ר' טרפון אומר אפי' שלשתן
קמומין ואם לשבח נאמר מאי אפי' ,אדרבה היה לו לומר צריך שיהיו
שלשתן קמומין דבל דקאמראפי'בתראי מודו אדקאמאי אלא דמומיף עליהו,
אלא וראי קטומין גריעותא הוא ור' חגי היה סבור כר' אבא בר ממל
שהקמומין נאמר לשבח,ולפיכך שאל מה בא ר' טרפון להוסיף עלר"י כלומר
ימאי אפי' דקאמר וכי משתני אינש הכידכי אמר חד דנהדר השנים סגי
וקאמר אירך אפי' בהדר השלשהסגי ,והשיבולו רקמומין ג' נריעותא היא
ולר' ישמעאל לאו הדר הוא ,ומשום הכי מצריך לחד שאינו קמום לקיים
מצות הדר ולר"מ קמום הרר והילכךדי אפי' כשלשתן קמומין ,ואחר שכן
זריך לפרש גריעותא אדליות ושבחשאינה קטומה ,ופירש בה הרב שהדליות
הוא ענף גוף ההרםשהיולופירותיוצאות מכאן ומכאן ונכרתו אותן הפירוה
.עלותלשני הדמים,וכן הענף האמצעי עם אחת מן הפירות אבל השלישית
צריך שיהא בו ענף הנזע ושלום עם כל פארותיו שזהו הדרו ,וכל שמתקיים
הדר באחת מן השלשהדיו ,ור"מ אומר אפי' לא יהיה שם גזע שלם עם
פארותיו אלא שיהיו שלשתם פארות קטומין מן הגזע הדר קרינא בהו ,וכן
ענף הגזע בלא פארות עם שתי פארות מפני שהוא מבור שאף הפארות
(הדר הוא.
זהוביאורהירושלמי לרעתההאב"רנ"ל,וחזרכןוגלגל מה שנאמרבתלמוד
שלנו (סוכה ל"ר ),על ר' ישמעאלאי שלמיםבעיליבעי כולהו ,כלומר דהוא~ירושלמי טובה ט"ב ת"ד וברייתא היא בת"כ,ועיין טלחבות להרמב"ן לפי לולב
,ושגזול,
קיז
הדראכולהוקאי,ואי לאבעי שלמים לאלבעי אפי' בחד דהא קמומיןנמי
הרי הוא ,ותירץתיר בור"י ,כלומר רוראי אפי'קטומין הדר הוא ולאבעי
חדבנזע שלם אלא להדור מצוה ,וקבלה היההבידו כן בת1רת ר"י
,ור'
עקיבא מיהאבעי הד דלא קמום ונמצא ר"מ סיקל יותר ממנו דתלתא
וקמימי שכיחי בעבות ,חר ולא קמים לא שכיח בעבות ,ונמצא שאף מרנרי
ר' עקיבא אתה מוכיח מתירת פירוש הרב ר' יצחק מאלפסי ז"ל דאי נקפם
ראשואיירי ,מאיהאי דקא אמר חדולא קמים לא שכיח ,זהו פירוש השמועה
לדעת הראב"ד ז"ל והלכה נקמם ראשו פסול; ושלשה קפומים נשר ,ונקמם
ראשו ,לחור וקמומין להוד,
ואחר כך גלגל הרבבדין זה דין אחר ,לומר דמ"מ כולה שיעורא
דהכאבעינן בעבות למצוה או רבא לעכובא ,ולא שיספיק בשלשה עבות
בבל בר ,כמג שחשבו הרבה מפרשים ,וממאי דאקשיה בנסרא למאן רבעי
לטפחיםדידיה באמה בת חמשהמפחיםמשכהינז1ואי לאו דבכולה שיעורא
מצרינינןלעבות מהבין שלשה לחמשה הרי הדבר מצוי להיות עבות בשלשה
מקומות בשל חמשה מפחים בשל שלשה ,אלא דכלהו שיעורא למצוה אד
י
דרובא לעיכובאןוהיינו דוקא מתמה דבת שלשה לא משכחינן אלאבקשויי
בת חמשה מבעיא ,ועוד דהדס דומיא דלולב וערבה מה התם בעינן רוב
עלין בהכשר אף הדם בן ,ואין הבשרו אלא בעבות ,ומ"מ אע"ג דלמצוה
בעינן כולה'לעיכובא ברובוסנייא שהרי נשרו מקצתעליו כל שנשתיירו
רובן כשרה ולא גרע שאינו עבות מנשרו ,ומיהו איכא מאןדבעי ברוב זה
שיהא עבותו בראשו וכדקאמר לקמן בהדם שיבשו רובעליו ונשתיירו בו נ'
בריעליןלחין כשרה ,רבעינן דוקא בראש בל אחר ואחר,
ומ"מ הראב"ד ז"ל כתב כאן דלא דמידיבשוולא נשהיירו אלא שלשת
בדיעלין לחים לאו הדר הוא אלא א"כ אותם השלשה גראשמו אבל זו
משום עבות הוא וכל שרובו עבות אע"פ שאין ראשו עבות כשר ,זהו דעה.
הרב ז"ל ,אלא לרעת האומרים שריו בשלשה ,נראה לי דוקא בראש עבות
.ושאינו עבות הנשאר לא נרע נמי מיבשוי
והרב המגיה האריך עלדבריםאלו,
א
ו
ה
ו
שטתמיה תחלה על הראב"ר
ז"ל אם הקמומין הם הפארות שנקסמו מן הגזע ואווזה שאיגה קמומהרבעי
ר' ישמעאל הוא גזע שלם עם כלפארותיו מה ראו לחלוק בהדם בפסול
הפארות והרי הכתוב צווח ואומר ענף עץ עבותן והענף הוא הקמום
והיאך אפשרשיצריך ר' ישמעאל שיעקור אילן גדול של הדס ויטלמלו
לצאת בו אדרבה בערבה שכתוב בה ערבי נתלהיה לו לומר כן ויטול הזה-
של ערבה שלם עם פארותיו אבל בהדס ענף כתיב ביה,
וכמהאני תמה על תמיהותיו של הרבז"ל .הטוב כי יחקור
על דברי הרב ז"ל ברברים יתרים ומגומים ,אם
כה תל ב אנ 1ש יה תלו בו .ומה ענין לומר בשל ערבה
אפשר להעלותו עלשהוא אילן גדול לאנדו עם הלולב מה שאי
לב כל שכן להזכירו על שפה ,ואין לערכה בדין זה דמיון עם
אי*
קיה
ההרם ,שההדס הוא שפל קומה ברוב ,והדברידוע שלא בכל ההדסים אומר
הרב בן שכל שהוא שורש מרובה בענפים הרבה ואינו ראוי לאגד עם
הלולב אינו.נכנסברין זה ,ולא עוד אלא שאף בערבה אני אומר שאם
הענפים היוצאים מן האילן הגדול יוצאת מהם בדים קמנים שאף הם בדין
זה .וכבר מצאתיהכן בבריתא כסו שנבאר למטה ,וכן מה שהוא אומר
שהכתוב צווח ואומר ענףןאין בו מהירה לדברי הרב בלל ,שהדבר ירוע
ששורש בלאילן עולה מקצת הגזע בלא בדים וכשעלההגזעלפי מה שהוא
אילןיוצא ממנו ענף באמצעו וענפים מצדו וסביבו ,וכלם נקראים ענף שכל
שאינומן השורשהואקרויענףוכדכהיב (מלאכיג'ים)שורשוענף,והענףהאמצעי
העולה מן הנזע ביושר אע"פ שהוא קרויענף :הוא קרוי ענף השורש וקרוב
להקרא נופו שלאילןועליו נאמר ענף עץ ,כלומר ענתהיוצא ביושר מתוך
הנזע ושאר הענפים עלים סביבו לכאןולבאן ואינם ישרים נל כך כמו אותו
העולה מתוך הגזע ,ומהוך נך הוא ראוי לאנדו עםהלולב יותר מןהאחרים,
זמררך שכל הענפים הן אותו העולה ביושר מתוך הגזע הן שאר הענפים
העלים סביבו שאינם ישרים כ"כ כלם יוצאים לפעמים מהוכם בדים רבים
נ"ב והם ישרות לפעמים הם בשיעור הכשר ההדם ,פירש הרב על דבריו
שלר' ישמעאל שהאחת צריבהלהיות ענף הגזע שלם-וזהוהדרו ,והשתיים
דייםשיהיו מן הפארות הקמומים הן מענף איזה גזע הן משאר הענפים
אחר שהם ישרים ור' טרפון אמר אפי' שלשתם כאותם הפארות .חהיא
נונת הרבואין מקום לתמוה מה מקום לעקוראילן גרול ליטלו לצאת בו
יראין הדבור אלא בדרך שיהא ראוי שיאגד עם הלולב ,ואף אני פרשהי בו
דרך אחרת קרובה לזה ,שאיןר"י מצריך להיות ענף הגזע שלם עם בל
פארותיו שכל שישלו פארותסביבותיואינו נאגריפה עם הלולב ,שהפארות
שולמות מעםואינן מתהדרות יפה באגד הלולב אלא שמתוך שאדם צריך
בענפים אלו להיות ישרים כדי שיהא אנדם נאות יפה עם הלולב ואין זה
טצוי כל כך אלא בבדים היוצאים מן הענפים ,הצריך ר' ישמעאל שיהא
מחזר מיהא באחת שבהן שיהא הענף עצמו ולא בד היוצא ממנו ,וענף
עצמואינו מצוי ביושר אלא בענף הנזע ושיחזור שלא יהא שום בר יוצא
ממנו כדי שיהא אגדה נאות באנד הלולב אע"פ שהדבר מצוי בקושי להיות
בלא בדים ,ואם תאמר לכרות אותם הבדים ,אין זה הידר כל כך והיינו
וקאמר' חד ולא קמים לא שכיח כלומר שיהא כלו בעצמו נוף ענף ישר
יעבוה בלא בדים ,וכן מתוך שהוא ארוך יותר מן הבדים ,תם יותר מהם
טצף בקושי וביושר גמור ובעבות ,והשחים אפשר להיותם בבדי הענפים
שהם ישרים מתוך דקותם ומצומצמים כשיעור והדבר מצוי בהם להמצא
באשר ובעבות ,ור' טרפון מיקל אף כשלשתן בברי הענפים שאף הם קרוים
ענף עץ אע"פ שהענף עצמו ממצעובין העץוביןהבד.
ואף הרב המגיה כתב ב שם אחר ם שפירשו בכונת הרב ר' אברהם
ושמחלוקת ר' ישמעאל ור"ע הוא הענף שיוצאים ממנו בדים מצדו ונקסמו
הברים כלל ,והשתים אינן נפסלות בקטיפהבדיהן ,ור"ט היקל אף כשלשתן
י
קיט
ודאי אע"פ שאינה כונת הרב לרעתי קרובה היא לכונתי ומה הועלנו ,ואף
הרב מגיה אף ע" 1שאלו היו מפירושים הללו אמת לא היו שונים משנתם
סתומה לקרותם קמומין ומכריע מזה שהקסומה זו היא קמימת הראש שכבר
שגאוה וסמכו אח"כ להזכירה בסתם.
ואני חמיה יותר ,היאך הוא קורא לשון זה מ שנה ם ת1מה ואחר
שהזכיר שלשה הדסים כלומר שלשה ענפים של הדם לשון ברור הוא לומר
עליו שהן קמומים ר"ל קמומין מבדיהם ,ואחר שאינו קמום אלא שנשאר
הענף עם בדיו הן שתפרשהו בענףהגזעהן שתפרשהו באחת משארהענפים
וכ"שבלשון הירושלמי ולשון הסיפראן שקורא להם רלי 1ת שה1א ל ש1ן
זמירה שהאדם עשוי לפעםימ לזמור אותם הבדים
ב ם ,שיהא גוף הענף מתגדל ומתערה אחר שלא התפוריניקתו
כבדים היוצאים ממנו ואין בזה משנה סתומה אלא ברורה לעין
בהבסה בעלמא.
ומ"מ חוזר הרב לדעתו במה שמפרשה על קטימת הראש ואומי שצורת
השמועה מוכחתכן שר' עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחר כך
הדם אחד וערבה אחת ולא פירש כלום בקמומה ,וא"ב מה ראו בגמרא
לומר על דבריו חד ולא קמום לאשכיח דאלמא ר"ע בחר ולא קטום הוא
רקאמר ,ומהיכןלנולומר רבלא קמום קאמר ,אלא שמתוך ששגינו ברישא
דמתניתין נקמם ראשו פסולן והיה לגו לומר כן אף בהדם ,אלטלא דבריו
של ר"ת היה הדברידוע בעצמו שר"ע בלא קמימה אמרהי וכמה רחוקים
דברים אלו כעיני-,שהרב כשאההמעיין בדבר-ר"ע לאו על דבריו של ר'
טרפון קאי כללכדי שיצמרך לברר אם קטומין אם לאו ,אלא על דבריושל
ר' ישמעאל שהיה אומר ג' הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד,
ואר"ע כשם שלולב אחד ואתרוג אחד בך הרם אחר וערבה אחת ,וממחמא
מדקאי אדר"י מתם הדברים שאותם שר"עמצריך בה היא החמורה שבדברי
ר"י והיא שאינה קמומה שאלמלא כן היה לו לפרש שדיו באחת ואף היא
בקלה שבקלות ר"ל אף בקטומה וזה ברור.
וכן מה שהשיב הרב על ראית הרב ר' אברהם ז"ל רמרקרי לה
במתני' נקמם ראשו והכא תני קטומיז תרימילי נינהו דאדרבה היאהנותנת
בפירוש הראשונים דהנא מפרש תחלה קמומה הפוסלתדהיינו קמימת הראש,
ואח"ב מפרש שאוהה קטימה בשהים מיהא כשרה ,ור"מ מבשירה אף בשלשי
חוץ מכבודו,איןזו תשובה ,שאלו אם' שתים בקטימהושתים שלא בקמימה
ור"ת מכשיר אף כשלשתן בקמימה ,היה אפשר לפרשה כז ,אבל לשון
קמומין אינו נופל אלא כשגוף הענפים קטום ,ונקמם ראשואין גופו קטום
~ראי נקמם ראשו לחור כקמימת הראש ,וקמומין לחור כשנוף הענף
קפוף,
ואחר כן כשהגיע הרב למה שהביא הרב ר' אברהם ז"ל ראיה ברורה
- -)עייןיעי
ק עטוי קטע הערה.1
קב
סמה שאמרו (סוכהע"ב ):תרולאקפוםלא שכיח,ואי בנקמם הארובא שכיחי,
בהכירחק הרב אתעצמו ופירש בהלפי שדרכוליבש בראשועליוהעליונים
נושריםוראשונקמם,ובמקומושל שמואלהיומביאיןאותומרחוקולאהיהמצוי
להםאלאבקמימההראש .ואלמלא שאין להשיב את הארי ,כמה קשין
הדברים לפרש,והיכן ראה הרב שררבו של הדם ליבש בראשוושיהיועליו
נושרין,ואין זה מצוי באחתמני אלף כלל ,והיכי אמר תלתקמימי שניחי,
חד ולא קטום לא שכיח ,אדרבה אלף דלא קפימי שכיחי וחד דקפים לא
שכיח אלא א"כ בדרך זרות וב"ש; דאע"גריבשועליוהעליונים דינו כנקטם,
מכל מקוםלענין הלשון מיהאאין לשון קמימה נופלת בכך ונקטם ראשו
על כל פנים.פירשו או על כריחת ראשיהעלים ,או.על כריתת ראש הענף,
ומהיכןנמי הגיש לרב שכמקומו של שמואלהיו מביאין אותו מרחוק ,ואי
משום דקאמרלהו (שם) אשוווזבינוואילא דרישנאלהו כר' טרפוה דאלמלא
קפומין שכיח חד ולא קמים לא שכיח ואפשר .שזהו מצר הבאתו מרחוק,
ולמה הבאתו קוסמות העלים העליונים יותר מן האחרים ,אלא ודאי הא
דמגזם להו למדרש להו בר"ת ומשום רקטומין שביחיןהיינו בקטומין רירן
דנזע שלם עםפצירותיו לא שכיחבעבות ,אבל הפארות פארה מכאן ופארה
מכאן שכיח בעבות ,אבל קטימת הראשוראיבין בקרובבין ברחוק לא
שכיחא ,ואף הרב שואל בעצמו או בקטימת הראש מאי מעמא לא איתמרא
ב וערבה להכשירן בקפימת הראש ,ובערבה מיהא הרי יוצא
הכי בלי
משיטת הרב ר' יצחק אלפאמי ז"ל ,דהא איהו בערבהנמי מכשיר,
והרב ז"ל מתרץ לעצמו שההרר כל הררו בעבותו שעליו חופין את
עצוואין קטיפת הראש נכרת ,אבל שארהמינין קמימת הראש נכרת בהם
,
ופוגמת הדרן,
ואף נזואני תמה ,והלא הוא מפרשה בנשרועליוהעליונים ונמצא…
ר מה ,ואמר הרב בנקטמו קצתהעלין ודאי .נקטם
אלא
שהעץ מנולהיעי
ראשו הוא.,
ם
מ
ק
נ
ר
ו
ש
ו
ר
י
פ
ו
ש
א
ר
אף במקצתהעלין ,והרי 11קפימתן נכלת,
ואם תודה שב
ז.ו מהם? פסול היה לו להזכירה .ועור דא"כ נתת דבריך
לשיעורין.ונמצאו
ראיות הרב הגדולר' אברהם בר' רוד
ל נקיות ומשוללות
"
ז
. .
(
מכל קושיות של הרב ז"ל,
ו
נ
ל
ש
והרי םוניא שבתלמור
מעידה כךעלהדרך שביארנו .ועור מצאתי
י ראיה ברורה.בבריתא של מוכהי ,והוא שנאמר בה בפרק שני הדם
ל
וערבה שנקטמו תמורות העולות מתוכה כשרות.
ונחזור עכשיו,לסוגיית הירושלמי שהרב הראב"ד ז"ל הביא ראיה ממנה
ושהרב המגיה מובר לדחותה ,ופירש בו ההאי דקרי לה דליו ת מפני
שהענפים העליונים' שהם גזעהאילן שדרכם לזמור אותם לקצץ ראשם בכל
שנה ושנה כדישיוסיפו בגרולתן והם הנקראים דליות והענפים חשלמי6
(
'
~ר"ל התוספתא רסוסה ששם נמצא,הברייתא ,ועי' לעיל עמוד A~tpהערה .2
קכא
נקראים בדים או פארותונמצאו אותם שמןהגזע קמומי הראש,ומפני שאותה
קמימה היאמצוי הזמירה נקראת דליותי,
וכמה מתמיהים הדברים שהרי לדעתואין הכמוה אלא בשל גזע ושאר
הענפים נשארים שלמים ,א"ב היכי רחר ולא קמים לא שכיח ,והלא שאר
הענפים מרובים משל הגזע על אחת כמה וכמה ,והרי עכשיו משנה הרב
את פירושו שהיה מפרשה מפני שררכו של הדם ליבש בראשו ומשויה
נפוציה לקפח את הרב ר' אברהם בהלכותלמה ליה ,ומכל מקום אנוחוזרים.
למה שהרבפכור לפרש הירושלמי לדעת הראשוניםבקמימת הראשדאיבעאה
רר' אבא בר מסל על ר' ישמעאל לאו ארליות ואשאינה קמימה קיימהן
אלא אמניינא דקאמר ר"י ג' הרסים ,וקא בעי היך המרבה בהדם ,ר"ל
במניינו רקאבעי תלהא כך ירבה בשאר מינים ר"ל שלשהלולבים ושלשור
אתרוגין ושלשהברי ערבה,
ואני תמה א"ב מה תשובה עלזה מסבר את סבור קמום הדר ,דמשמע
אקמימה קאי ,ועוד דהא ר' ישמעאל מעמיה בהדיא קא מרכרליה גין
בסוגייא בבליתבין בסוניא ירושלמית ,והוא שאמרו פרי עץ הדר אחדכפות
תמרים אחד וענף עץ עבות שלשה וערבינחל שתים,ופירושם כפות תמרים
אחד רכפת כתיב והוא סמוך ,ר"ל כפה של תמרים ואינה ,אלא אחת וכך
פרי עץ הדר פירושופרי קל עץ הדר ואינו רומז אלא על אחד ואע"נ.
דענף עץ.עבותנסי סמוך והיה לנו לומר ענף ענף של עץ עבות ,מכל
מקום מדהוהליה למיסר ענף עבות וקאמר עץ עבות אלמא נולהו לדרשאי
ואם תשיב ופרי עץ הדרנמי מרהוהליה למישר פרי הרר וקאמר פרי עץ
הדר נימא דכולהו לדרשא ,כטה תשובותאצלי בדבר זה; חרא דהדרלהודיה
הוא ראתמר אתרוגופרי עץ כלל הוא לכולמן והדר פירושו על האתרוג"
ונראהליבן סמה שתרגם אונקלום פרי אילגא ואח"נ אמר אתרוגין ולולבין
אלמא פרי עץ כלל גדול הוא לעולם ואח"כ הזכיר הרר לאתרוג; וכפות
תמרים ללולב וענף עץ עבות להדס וערגי נחל לערבה ,והרישאין לך
לאתרוג אלא מלה הדר לבר ,ואעפ"י ששאר השלשה אינו פרין אבל כל
ן אחר המן
עבר הפורח והצומח מן האילן נקרא פרי ופורה ופארה כלםעני
ור"ל ולקחתם מפרית העץ ומצמחותיו הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות
וערבי נחל ,וזה אצלי נכון וראיה ברורה מתרגומו של אונקלום,
והשניהשאף כשגפרשהוממוךוכמו שבחבנו תחלה,ר"לפרישלעץהדר,
מ"מ הוצרך להזכירוכדי לברר שהרר הוא אתרוג והוא לדרוש בו מה שדרשו
עץ הדר שפריו הדר ועצו הרר,אין תימר.
בירושלמי (ר"ג ה"ה) נופיה פרי
רמוןפריו הדרואין עצו הדרוכו',איזהזה אתרוג,וכן לדרוש בו שמעם עצר
ות.אבל ענף עץ עבות אע"פ שדרשובו עצוופריו שוה,ר"ללמריח',
גן
עה
שו
ופריוב
מ"מ
מגיא שאין לך עבותבעלין אלא הדם.
והשלישית בפרי עץ הרראי אפשר לדרושבו שלשה דמאחר שנתברר
~ינאו צ"ע בסדר.הדברה.
קכב
בגמ' שאין האתרוג נאגד עמהם וכדקאמרינן יכול יאנדם כלם
באחת ואתרוגעמהמו אמרתוכי נאמר וכפותי ,כלומר שיהא וא"ו מוסיף על
ענין ראשון והלא תחלה נאמרפרי עץ הרר ואח"כ נאמר כפות תמרים
וענף עץ עבות וערבי נהל ונמצא שלשתן מוספין זה על זה ,ונמצא פרי
עץ הדר לחוד ושאר השלשה לחוד ואחר שהאהרוג לבדוביד אחת היאך
נדרוש בו שלשה והיאך הדבר מצוי ליטול שלשה כאחת ביד אחת ולא
וברה חורה בנמנעות או בררכים הזרים,
וא"ב לפירוש הרב היאך היה אפשר לחזר בשאלה על שיטול שלשה
אתרוגיןוכן בשלשהלולביןזוודאי אינה ,וכן שבאתרוג דרשו בתלמוד שלנו
(מוכה ל"ה ),אמאי ראמרינן ולימא פלפלין ,כלומר דטעם עצו ופריו שוה,
וקאם' לה אפשרהיכי ליעבד לינקוט חרא לא מינכרא לקיחתה ,לינקות
תרי או תלת פרי אחר אמרה רחמנא ולא שנים ושלשה פירות,
והרי בררנו שאי אפשר לפרש את השאלה בדברי הרב המגיה /ומ"מ
נשוב למה שהוא מפרשהכן ,כלומר שירבה בכל לשלשה כבהדס ,ומהרץ
ליה מסבר את סבר קטום הדר וכו' ,ומפרש הרב ,כך סבור אתה על ר'
ישמעאל שיהא סיבר שהקמים הבר ושיהא כשר מןהרין בכולן קטומין,
י מצוה ,והא
והשלישי שהוא מצריכו לשאינו קטום אינו מן הדין אלא לנוי
תני ר"מ אומר אפילו כשלשתן קטומין ולית ב -נש אומר רהוא מודה
אקסייתא ,ואי סברר"י קטום הדר הא תרוייהו מורו להדדי אלא דלר"י
קטום לאו הרר ומה שהנשיר בשנים קטומין מצד השלישי הוא שהכשיר
שאינו קטום הבחד סגי ליה בלולב ואתרוג ולאבעי שלשה אלא להדור
מצוה,
ואני תמה היכן מצא הרב את עצמו לנתוב דברים אלו שהרי ר"י
שלשה הדמים קא בעי ,ואם מכשיר בשנים קטומים ואחת שאינה קטומה
מצד אוהה שאינה קמומה אע"פ שהשחים כמי שאינז ,הריאין כאן שלשה,
ההגע עצמך שני ברי ערבה שנמצא אחד מחך פסולמי קאנפיק ,וודאי כל
פסול כמו שאינו הוא ,והאי רבעי בגמרא דילן(ל"י ):ור' ישמעאל
מאי רעתיהאיבעי שלמים ומשום רקמומיןנמי הדר הוא ,אפילו הר לא
לבעי ,ותירץ חזר בו י"י ,ואנן מפרשין לקטומין לאו הדר הוא וקא בעי
תלתא דלא קטימי ,ואע"פ שהרב ר' אברהם בר' ד1ד ז"ל פירש חזר
בו ר"י תדאי קמומין הדר הם ולא בעי חד ולא קמים אלא להדור מצוה,
מ"מ אמנינא קפדינן וכסתם מתניתן דשלשה הדסיםואזיל לשינוהיה דקטומין
ההכא לאו בנקטם ראשו הוא ,הא קטומי חראש ודאי לאו הדר הן ,ואפילו
בחד מיפמיל ,וא"א לפרש חזר בו מהצרכת שלשה,דאי הכי הוה ליהלמיסר
אי תלת קאבעי ליבעי כלהו שאינן קטומין ,ואי תר קא בעי לא ליבעי
ישנים קטומין אלא ודאי לא ח1רב 1מן ה מינין והלתא קא בעי וכל
זעפן ,רושלתי סובה פ"נ ה" :1אלו היה נתיב 1כפ 1ת ת מרים יאותלית כתיב
אלא כפו ת תמרים אפילו זה גידו אמת וזה גירו אמת,
קכג
שהוא קמום אינו הדור וא"כאין הכשרו שטצד השלישי כלום ,ועודשפירוש
זה א"א להעמידו בשום פנים דכי קאמר איהומי סברת קטום הדור כלומר
לשיהיו אותם השנים הקטומים נחשבים לכלום ,הרי הורה שאותם השנים
אינס ,כלומר והכשרן באחת שאינה קמומה כלולב ואתרנ ,וא"ב היאך אמר
ר"מ אפילו שלשתן קטומין ,והרי הקטומין אינן בלום ,וא"ת שר"מ מובר
שהקמומין הדר הרי הוא א"כ מודה בחיוב השלשה והיהלו להחויר השאלה
עליו והיך רמרבה וכו' ,ועור לשון אפילו היאך נופל בה ומאי באיהו מפרש
דאי ס"ד קטום הדורהיינו דר"ם במכשר כשלשתן קטומין ומשום דהדר הוא
הא מ"מ לריריה איבא ביניהו דלר"ידיו באחת ולר"ט צריך שלשה ,ואי
ור"מ נמי לא בעי אלא חרא אלא להרור מצוה האינמי איכא ביניהו
ולר"י שנים קמומין להדור מצוהוחד דלא קמום למצוחוילי"
מ כלהקפומין
הדרומנין השלשה הוא שהם לצורך מצוה ,אלא שדברי הרב בזו א"א
להעמידם כלל,
וברברי ר' חנאי (בירושלם ,פירש בהם הרב טה בא ר"מ להוסיף
על דברי ר"י ,כלומר שהיה ר'חנאי סבור על ר"י רליבעי שלשה ,ומדמכשר
בשנים קמומין ודאי קטום הדור וכשר אף ושלשתם ולהידור מצוה הוא
ובעי חד שאינו קטום ,וא"כ אף ר"מ כך הוא סובר בשלשתן קפומין כשר
ומשום רקטו 6הרר .ובא וראה היאך הרב משיב לעצמו ומהענין לומר מה
בא להוסיף וכו' והרי הוסיף שר"י מצריך אחד שלם מיהא להידור מצוה
ור"מ לא מצריך כלל רקמום הדורואיןצריך להדור אחר ,ומ"מ הוא מפרש
בתירוץ הירושלמי כשיטתור"י לא עביר קמום הרור ואינו מכשיר אלא
משום דבאמת מגיא כלולבואתרוג .ור"ט מובר קפום הרור ומבשיר בשלשתן,
והרי מ"מ חזרנו לקושיתנו שהיה לו לשאול לשימה זועל ר"ם היאך דמרבה
בהדם ירבה בשאר מינים וכו',
א
ר
מ
ג
ב
ה
כ
ו
ס
(
ל"ר):
אח"כ ראיתי לרב שהוקשה לו בהא דקאמר שמואל
ו
ה
נ
ה
ל
ו
ה
ל
ר
הלבה בר"מ ואמרינן עלה ואזדא שמואללטעמיה דקאמ
דמזבני
אסא אשווזבינו ואי לא דרישנא לכו כר"מ ,דאלמלא דאיהו הילכתא כר"ם
שבירא ליה אלא רמשום"רור מצוה הוה ניח" ליה רליזבון שאינן קטומין
ואי מעלו בדמיה במפיותא יתירתא הוא קאמר דליררו לחו בר"מ רהלנהא
בותיה כי היכי דלישוו זביניהו שאין הדור המצוה מחייב האדם כל כך
נריקנו הדבר בעשרה בדמיה ,וכבר אמרו להדור מצוה עד שליש במצוה
(ב"ק ט' ).דאלמא מ"מ דאי לא דקושטא הכי דהלכתא כר"ט לא הוה
גזים לחו דלררוש להו כוהיה .והדרמקשימאי טעמא משום דמיקל ולידרוש
להו כר"ע ,וקשה לפרש היני לדרוש להו כר"ע אחר שהוא פוסקכר"מ ,עד
ומהרב הזכיר שכבר היה מפרש אותה בררךשקבלנו אף אנו בפירושה ,והוא
והאי ולדרוש להו כר"ע לאו אתחלהא דבעש הא אלא סוף
אוכחת' דאזדא לטעמיה כלומר מדקאטר להו ואי לא דרישנא לכו כר"ם,
זכי תימא דאי משום הא הוה אסינא דלאו משום דהלכתא כותיה קאמר
הכי אלא דרך גזום והפחדהן מ"מ גזום להו כר"ט הוה ליה לגזומי כר"ע
קכד
דמקיל מפי ,אלא ש"מ דדוקא קאמר ולא דרך גזום אלא משום רהילבתא.
ניתיהן ודחי ליה דאי משום הא לא איריא דבהא הוה אפשר לן לפרושי
דררך גזום אמרה ,וכדר"מ ניחאליהלגזומי דקילה מפי דהלכהא וקמימי
שכיחי וכו' וא"כ הא דאזרא למעמיה ארחיה לה אלא דהדרינן לעיקר
שמעתא דבהריא אמר הלכה כר"ם .וכך היה מפרש בה הרב תחלה לפי
יר 1שה כמו שכתבנר
תרו וכן קבלנו אף אנ בפ
נ פרו ש נוי ואעץ דפהשנא לה באנפא אחרעא כמו שנבאר ח שכרעת
טהר ביחט ,אלא שהרב ז"ל מוחא בפרח זה מצד
במהשאשיאטינומוכצןא דעהצמאולנופמידקי
שיעלה על לב שיהא שמואל מגזם ררך הפחדה
מינה חורבא שיאמרו המוכרים קמומין כשרים ואם אינם כשרים נמצאגוזמר
גורם תקלה ,אלא מצד שהיו הכל נוהגים כשאין קפומין עד שמצר
םנהגם עד שהק מ1מין 1היו מוחזקים בעיניהם כפמוליןוהיו המוכרים
מעלים להםבדמיםיותרמדאי ,היה שמואל אומר להםשישוו בממכרים בדרך
הראוי ואם לאו יהא דורש להם האמהלאשינזם להם במהשאינו,והביא הרב
ראיה סמה שאמרו (פסחים ל )/דאמר להו שמואל להנהו דמזבני כנדי
אשווזכיניואי לא ררישנאלכו כר'שמעון,ואיהו כר"ש מביראליה כדקאמר
התם בהדיא ,אלמא ראי לאו דסביראליה כר"ש משום כבורו דרב דהוה
באתריה ,הא ט"מ שיהא שמואל מגזם במה שאינו ,זו אינה מדה.
,
ו
ת
זהו דעת הרב בפירוש זה שקבלה ושהכרענו בקבל
וכן
שלשון הסוניא אינו מוכיח כן לדעתו ,אלא שאין הרב מזכיר מה שאין
הסוניא מסכמת בפירוש זה ,ובמחילת כבודואין בכל אלה ראיה ל מחו ת
הפירוש זה בכמה פנים ,חד א דמאי דמפרשין אנן הכי דדרך גוזמא
אמרה לא דרך הנחה פשופה נאמרה אלא דרך סוגיא דמיהא לא
~
~
ר
י
ר
ב
א
ררעתא רשמואל בר"מ ,דהא הוה מצינן למיסר דדרך נזום והפחדה אמרהנ
הא מ"מ לקושמא דמילתא לא הכי אמרה .ועוד ראפילו היה אומרה דרך
הפארהאין בנך כלום ,שהרי לאו ללוקחים אמרה אלא למוכרים ,ומתם
מוכרי דבר למצוהבעין יפה תורמין לעצמן ומשיירין למצותם מן העליהן
וכןשזואינה תקלהבל כך שאף כשלאיהא [דעת] שמואל כר"מ,כראי הוא ר'
מרחן לסמוךעליו בשעת הדחק כ"ש לאיים על דבריו שלא למכור בעילוי
יותר מדאי ,ומכיון דרבנן אמרו להדור מצוה עד שליש במצוה סהמא עד
בי האי שיעורא לא הוה שמואל מקפיד ,וכל רמהאי שיעורא ולעילא ודאי
שעת הדחק היא.
א
ב
ר
ה
' ע"א) היא הנותנת רכל
ומאישהבי ראיה מההדס דפמחים(י
י האי לישנא דרך גזום הוא נאמר ,אע"פ שאין דעתו של ארם בכךג
כ
דהתם איפליגו ר' שמעון ור' יהורה בחמץ לאחר זמנו דלר"ש מוהר אלא
א"נבעיניה ומתורת קנס ,ולר' יהודה אסור וקאמר רב דחמץ לאחר הפסח
במינו אסור אף במשהו כר"י ראסרליה לאחרזמנו ,וסבר רב דכל איסורין
~הלשון מגומגם וצריךאיזותיקון.
קכה
"נחורה במינףבמשהו שלאבמינן מותר אלא א"כ בנותן מעם ,ושמואל
פליג עליה דחמץ לאחר הפסח אף במינו דסבר ליה כר"ש דאמר חמץ
לאחר הפסח מותר ,אלא מתורת קנס .וכי קנים ר"ש בעיניה אבל ע"י
תערובות לא קנים ,וקאמר רב עליה קדרות בפסה ישברו ,דאי אמרת
נישהינהו לבתר פסחא ונעביד בהו שלא במינן ,נזר שלא במינן אמו מינן,
ישמואל אמר אל ישברו אלא נשהינהו בתר פסחאונעביר בהובין במינן
ז שלא במינן ,ואמרינן.עלה ואזדא שמואל למעמיה דאמר להו שמואל
פי
אשווזבינייכוואי לא דרשינן לכוכיי"ש ר"ל להתיר אא הישנות וקאבעי
לדרוש להוהכי ,כלומר מאי האי דקא גזים להו ולא דריש להו בהדיא
הא שמואל כר"ש מבירא ליהו ומתרץ משום דאתריה דרב הוו ולא היה
מצילאורזיי הכי בללן אלא דקאמר להו דרך גיזום ,ובמ"ש בירושלמי
(בתות פ"ח) ר' אבוהו כר הוה אזיל לררומא הוה עביר בר' חנינא וכר
הוה נחיתהוהעבידכר"י דלא למיפלג על בר נש באתריה ,וכמו שכהבנוהו
בפתיחת המחברת הזאת~ ,וב"ש ברב שהיה שמואל כפוף תחתיל
ושהיהמופלאשבדייניך ,וודאי לא היה בדעתו שידרוש להם כן בשום פנים
אלא שהיה מאיים עליהם בכך אחר שאין שם תקלה גדולה ואיסור ברור,
ואף בע אף כשלא היה שמואל סובר כר"מ היה אפשר לולאייגז ולהפחידם
בכך אע"פ שאין בדעתו לררוש בן בשום פנים שאין תקלה גדולה בכך
שכדאי הוא ר"מ לסמוךעליו בשעת הדחק ,וכל שמוכרים למצוה להדור
מצוה משליש ולמעלה שעת הרחק היא ,ומ"מאף לקושמא דמילתאדמבירא
ליה כר"מ לא' הוה דריש להו בהדיא הכי משום כבוד מצוה והדהה,
עוד כתב הרבר' אברהםברידודז"ל
בענין נפרצועליודאמרינןעלה (מוכה ל"ב ):נפרצועליו פסול נפרדו כשר,
ואמרינן בגמרא נפרצו דעבידכי חופיא ,נפרד דאיפרידאיפריד ופי' הרב
ר' יצחק אלפאסיז"ל דעבירביחופיאשניתקוההוצין ר"להעלין מן השדרה
אלא שהן תלויות בשדרהעדין הוא כעין שבירה שכשהם נפתכים לגמרי
מן השדרה נקראים ח1פ
יא וכשהם ניתקים אלא שהתלוים ביד נקראים
א
ב
י
ל
ו
ל
ל
ז
נ
ד
א
י
פ
ו
ח
ו
ה
י
ר
ב
ע
ז
ה
י
ר
ב
ח
מ
)
ו
ה1צי נדאמרינן (ב"ק צ" האי
קני
והיינו דקאמר הכאכי חופיא ולא חופיא ממש ,והקשה הראב"ר ז"ל א"כ
היה לו לומר דעביד הוצי דהא הוצי נינהו לדיריה ,שהרי הוא אומר
שבנחתכו לגמרי נקראים חופיא וכשהם ניתקים ותלוים בה נקראים הוצי,
ומתוך בך פירש בה שכל זמן שהם מחוברים עם השדרה אע"פ שהם
נתקים קצת קרוי לולב ולא הוצי וכשנחתכים לגמרי נקראים חופיא ונשהם
נתקים ותלוים בה נקראים הוצי ומתוך כך פירש בה שכל זמן שהם
טחוברים עם השדרה אעפ"י שהם נתקים קצת קרוי לולב ולא הוצי,
~-ע"שש-עמו-דח'.
9מגילה כיב :שמואלנמי מיכף הוהכייף ליה לרב,
, 'p$במות ס"ה ,וכתובותבידי
קכו
וכשנחתכי