מקור הביטוי "עשרת הרוגי מלכות"

דצמבר 2, 2010 · מאת נסים מזוז · מכלול, גיליון י"ד, 1997 · בית


"תוכלמ יגורה תרשע" יוטיבה רוקמ


ניסים מזוז


מתוך "מכלול" י"ד – סיוון תשנ"ז

אנו משתמשים בביטוי "עשרה הרוגי מלכות" לתאר הריגת עשרה מבחירי חכמי המשנה,
שחיו בזמן אחד במקום אחד. מי הם החכמים הנזכרים בביטוי זה? באיזה תקופה נהרגו?
האם נבחרו על ידי הרומאים מתוך כל החכמים שחיו בזמנם? ומדוע נהרגו דווקא עשרה,
לא פחות ולא יותר? על חלק מן השאלות ננסה להשיב במאמר זה.

"תוכלמ יגורה הרשע" יוטיבה רוקמ
ביטוי זה אינו מופיע בתלמוד, אלא במקורות מאוחרים יותר. כמו כן אין התלמוד מספר על
הנינח יבר ,(ברכות דף ס"א.)הריגת עשרה חכמים, אלא על הריגת שלושה חכמים: רבי עקיבא
זמורו ,( (ע"ז דף ח':, סנהדרין י"ד. ורבי יהודה בן בבא (ע"ז דף י"ז:, מסכת שמחות פרק ח')בן תרדיון
(מסכת אבות דרבי נתןעל הריגת שניים נוספים: רבי שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל כהן גדול
. (.'ח קרפ תוחמש תכסמ ,ח"ל קרפ


גם התלמוד, המספר על הריגת חמשה חכמים, אינו רואה את מיתתם כמיתה קבוצתית,
אלא כל אחד ואחד נזכר בנפרד, וכל אחד מת בצורה שונה מחברו. מקורות אחרים בתלמוד
הפכו את מיתת רבי עקיבא לסמל להריגת החכמים בימיו.


אמנם אין לנו עשרה, אך המקורות התלמודיים הפכו את הרג החכמים, שהיה בצורה
יבר תחת" (ג"כ ףד)נפרדת, למיתה בעלת מכנה משותף. וכן אומר התלמוד במסכת ר"ה
.(1)עקיבא וחבריו מאי מביאין? ועליהם הוא אומר וניקתי דמם לא ניקתי"

נזכר הביטוי "רבי עקיבא וחבריו". מכאן שהתלמוד רומז על (.'נ ףד)וכן במסכת פסחים
הרג חכמים אחרים שלא הוזכרו, והם נרמזים במיתת רבי עקיבא. ועדיין אין אנו יודעים
על איזה חכמים נרמז בביטוי "חבריו", ואיננו יודעים את מספר החכמים שמתו.

מקורות אחרים בתלמוד מכנים את החכמים שנהרגו "כהרוגי מלכות". למשל, במסכת
רמאנ (.ח"מ ףד) הטוס תכסמב
"אילמא רבי עקיבא וחבריו משום הרוגי מלכות". (.'י ףד) ב"ב

"אף על רבי יהודה בן בבא בקשו לאמר… אלא שנטרפה שעה, שאין מספידים על הרוגי
מלכות". אך עדיין אין לנו המספר עשרה.

(מתוך "שם הגדולים" המקור הראשון המזכיר את המספר עשרה הוא איגרת רב שרירא גאון
:בתוכה (.זמ דומע


"ואחריו רבן גמליאל בנו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן שנהרג עם עשרה
."תוכלמ יגורה
רב שרירא גאון אינו מזכיר את החכמים, משום שאין זה הנושא שבו הוא עוסק. אך הוא
."תוכלמ יגורה הרשע" :ואולמב יוטיבה תא ריכזמ

שמות החכמים שנהרגו
שלושה מקורות מזכירים את שמות החכמים:
מדרש איכה רבה, מדרש תהילים והפיוט "אלה אזכרה". ואלה החכמים הנזכרים בכל אחד
מן המקורות:

יש לציין כי כל החכמים הנזכרים הם בני דורו של רבי עקיבא או אחריו, להוציא את רבי
שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל כהן גדול שהם בני דור החורבן.

נעיר, שרב שרירא גאון מוסיף באיגרתו גם את רבן גמליאל של יבנה כהרוג מלכות בתוך
.הרשעה

לפי הטבלה נראה שהמדרשים לא השוו בשמות החכמים שנהרגו, וזה מחזק את הדעה
שחכמים רבים נהרגו באותה תקופה, אך נזכרו רק עשרה מהם. נראה שהמספר עשר הוא
:תוביס המכמ תרחואמ תפסות
התלמוד מזכיר רק שלושה שמות חכמים, ורומז על אחרים.(1)

העובדה שהמדרשים חלוקים בשמות החכמים מרמזת שהיו יותר מעשרה. (2)

שנים מתוך החכמים אינם שייכים לדור מרד בר-כוכבא, אלא לדור חורבן הבית,(3)

שהיה כשישים שנה לפני מרד בר-כוכבא.


רשע רפסמה רוקמ

מאחר והתלמוד אינו מזכיר עשרה חכמים, מנין שאבו בעלי המדרשים את המספר עשרה?
בפיוט "אלה אזכרה" מציין המחבר שעשרת הרוגי מלכות נדונו למיתה כנגד עשרת אחי
יוסף שחטאו במכירת אחיהם. לפי הסבר זה החכמים נענשו על מעשי אבותם.

אומר, שמיוסף(פרשת בראשית, על הפסוק "ותוסף ללדת את אחיו את הבל".) רהזה ותמועל
היו צריכים לצאת עשרה שבטים, ומאחר ויוסף לא הקים עשרה שבטים, נענש ומתו
חכמים כנגדם. אך ברור שלפני שני המקורות היה המספר עשרה קיים, ולכן הם חפשו
.אוה וכרדב דחא לכ ותוא ואצמו ,רבסה

נביא את דברי בעל "שלשלת הקבלה" בעניין זה, לאחר ששאל שאלות רבות נגד הקישור
בין חטא מכירת יוסף לבין הריגת עשרה החכמים. וכן הוא אומר:



"אומר אני כי שקר נחלו אבותינו להאמין כי האבות יאכלו בוסר ושיני בנים
תקהנה", ולא נהרגו כל החכמים ההם, זולתי קצת הכתובים בגמרא. והם:
םגו .(2)רבי שמעון בן גמליאל ורבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא, ותרדיון וכיוצא
הם לא מתו כי אם בעוונם או בעוון דורם אז, ולא בעוון זולתם. והפייטנים בדאו זה
.(3)העניין מלבם, להביא מורך בלב ההמון בימים ההם, שהם ימי עינוי ותשובה"
לפי דעת בעל "שלשלת הקבלה" לא נהרגו עשרה חכמים, ואין קשר בין הרג החכמים
למכירת יוסף, אלא שהפייטנים ערכו השוואה זו כדי ללמד את העם מוסר על גודל
העונש של החוטאים.

לאחר מכן הוא מנסה להוכיח את אמיתות המסורת על הריגת עשרה חכמים. נראה לי כי
יש לקבל את המסורת שחכמים רבים נהרגו בימי השמד או בימי מרד בר-כוכבא, על
אף שהתלמוד מציין שמות ארבעה חכמים בלבד שנהרגו בצורה משונה ביותר. וזאת כי
למרות שהתלמוד אינו מזכיר חכמים אחרים שנהרגו, הוא מרמז עליהם בביטוי "רבי
."וירבחו אביקע


בעלי המדרשים אספו עשרה חכמים, והפכו אותם לקבוצה אחת שמתה ביחד בזמן אחד.
. אך לאחר שנקבע המספר עשר, חפשו (4)אך עדיין לא ברור מדוע נבחר המספר עשר
הדרשנים והפייטנים הסבר למספר זה, וכל אחד נתן הסבר משלו.

נוכל לומר שאנו מקבלים את דעת שלשלת הקבלה בחלקה: אנו מקבלים את דעתו
שאין קשר בין מכירת יוסף להריגת החכמים. אך לא נקבל את דעתו שנהרגו רק
החכמים הנזכרים בתלמוד.


לסיכום ניתן לתאר את השתלשלות הביטוי עשרת הרוגי מלכות כך:

בתקופת השמד נהרגו חכמים רבים ע"י הרומאים, אך רק 4חכמים שנהרגו בדרך

.(5)דומלתב ורכזנ ,רתויב הנושמ
התלמוד הופך את רבי עקיבא לסמל להריגת החכמים באותה תקופה.

החכמים שנהרגו קבלו את התיאור "הרוגי מלכות".

המדרשים והפייטנים הגיעו למספר עשרה הרוגי מלכות. אין אנו יודעים מה מקור

המספר עשר. אך ברור שנהרגו הרבה חכמים.
המדרשים השוו בין עשרת החכמים לבין חטא מכירת יוסף, כאשר מטרת ההשוואה

היא ללמד מוסר-השכל לעם.


:תורעה




דרשה דומה לזו עם הביטוי "רבי עקיבא וחבריו" מופיע בשיר השירים רבה פרק ח'(1)

"ונותנים כל ממונם בדמיו של רבי עקיבא וחבריו, אין מתכפר להם".


רוזח


מעניין שלא זכר לציין את רבי ישמעאל ב"ג.(2)

רוזח

הכוונה היא לצום ט' באב.(3)

רוזח

יתכן שבחרו במספר עשר שהוא מספר עגול וקל לזכירה.(4)

רוזח

הביטוי יש לציין שסיפור הריגת החכמים בתלמוד מובא מתוך ברייתות, ופותח בת"ר,(5)

ואילו את "הרוגי מלכות" או "רבי עקיבא וחבריו" דורשים אמוראים בתקופה מאוחרת, וזה
מוכיח את הדעה שהביטוי "עשרת הרוגי מלכות" לא נוצר ביום אחד אלא בתקופות שונות.

רוזח