גם התלמוד, המספר על הריגת חמשה חכמים, אינו רואה את מיתתם כמיתה קבוצתית,
אלא כל אחד ואחד נזכר בנפרד, וכל אחד מת בצורה שונה מחברו. מקורות אחרים בתלמוד
הפכו את מיתת רבי עקיבא לסמל להריגת החכמים בימיו.

נזכר הביטוי "רבי עקיבא וחבריו". מכאן שהתלמוד רומז על (.'נ ףד)וכן במסכת פסחים
הרג חכמים אחרים שלא הוזכרו, והם נרמזים במיתת רבי עקיבא. ועדיין אין אנו יודעים
על איזה חכמים נרמז בביטוי "חבריו", ואיננו יודעים את מספר החכמים שמתו.

מקורות אחרים בתלמוד מכנים את החכמים שנהרגו "כהרוגי מלכות". למשל, במסכת
רמאנ (.ח"מ ףד) הטוס תכסמב
"אילמא רבי עקיבא וחבריו משום הרוגי מלכות". (.'י ףד) ב"ב

"אף על רבי יהודה בן בבא בקשו לאמר… אלא שנטרפה שעה, שאין מספידים על הרוגי
מלכות". אך עדיין אין לנו המספר עשרה.

(מתוך "שם הגדולים" המקור הראשון המזכיר את המספר עשרה הוא איגרת רב שרירא גאון
:בתוכה (.זמ דומע

נעיר, שרב שרירא גאון מוסיף באיגרתו גם את רבן גמליאל של יבנה כהרוג מלכות בתוך
.הרשעה

לפי הטבלה נראה שהמדרשים לא השוו בשמות החכמים שנהרגו, וזה מחזק את הדעה
שחכמים רבים נהרגו באותה תקופה, אך נזכרו רק עשרה מהם. נראה שהמספר עשר הוא
:תוביס המכמ תרחואמ תפסות
התלמוד מזכיר רק שלושה שמות חכמים, ורומז על אחרים.(1)

העובדה שהמדרשים חלוקים בשמות החכמים מרמזת שהיו יותר מעשרה. (2)

שנים מתוך החכמים אינם שייכים לדור מרד בר-כוכבא, אלא לדור חורבן הבית,(3)

שהיה כשישים שנה לפני מרד בר-כוכבא.

אומר, שמיוסף(פרשת בראשית, על הפסוק "ותוסף ללדת את אחיו את הבל".) רהזה ותמועל
היו צריכים לצאת עשרה שבטים, ומאחר ויוסף לא הקים עשרה שבטים, נענש ומתו
חכמים כנגדם. אך ברור שלפני שני המקורות היה המספר עשרה קיים, ולכן הם חפשו
.אוה וכרדב דחא לכ ותוא ואצמו ,רבסה

נביא את דברי בעל "שלשלת הקבלה" בעניין זה, לאחר ששאל שאלות רבות נגד הקישור
בין חטא מכירת יוסף לבין הריגת עשרה החכמים. וכן הוא אומר:

לאחר מכן הוא מנסה להוכיח את אמיתות המסורת על הריגת עשרה חכמים. נראה לי כי
יש לקבל את המסורת שחכמים רבים נהרגו בימי השמד או בימי מרד בר-כוכבא, על
אף שהתלמוד מציין שמות ארבעה חכמים בלבד שנהרגו בצורה משונה ביותר. וזאת כי
למרות שהתלמוד אינו מזכיר חכמים אחרים שנהרגו, הוא מרמז עליהם בביטוי "רבי
."וירבחו אביקע

נוכל לומר שאנו מקבלים את דעת שלשלת הקבלה בחלקה: אנו מקבלים את דעתו
שאין קשר בין מכירת יוסף להריגת החכמים. אך לא נקבל את דעתו שנהרגו רק
החכמים הנזכרים בתלמוד.