ְמ ִסילַ ּ ת יְ ָׁש ִרים
לרבי משה חיים
לוצאטו -רמח"ל
מהדורה מעובדת ללשון זמננו
המיועדת לקורא המתקשה בסגנונו של רמח"ל
]הסבר על תכונות המהדורה והשוואה בין הנוסח המקורי לנוסח זה ראה בסוף בעמ' [80
מוקדש לעילוי נשמת אבי
ר' בנימין ליס ז"ל
שנפטר ביום כ"ו באייר תשס"ט
תאריך פטירת רמח"ל
תנצב"ה
ערך :שלמה ליס
ספר
מסילת ישרים
כולל כל ענייני מוסר ויראת ה'
חברו החכ הנעלה כבוד מורנו הרב רבי
משה חיים לוצאטו
נטריה רחמנא ופרקיה;
הובא לבית הדפוס והוגה בעיון נמרץ
על ידי החכם הנעלה כבוד מורנו הרב רבי
יעקב בן כבוד רבי אברהם
בשן זכר צדיק לברכה
ומשנהו החכם הנעלה הכבוד מורנו הרב רבי דוד בן
החכם השלם הרב הגדול והמובהק כבוד מורנו הרב רבי
רפאל
מילדולה נטריה רחמנא ופרקיה;
בבית ובדפוס של האלוף כבוד הרב רבי נפתלי
הירץ לוי רופא .בן האלוף והקצין פרנס ואמרכל
כבוד הרב רבי אלכסנדר זיסקינד
לוי מעמדין;
בשנת כי עת לחננה כי בא מועד לפרט קטן
נוסח השער של הדפוס הראשו שראה אור בחיי המחבר,
אמסטרד ,שנת ת"ק )(1740
2
הקדמת הרב המחבר
אמר המחבר :את החיבור הזה לא חברתי כדי ללמד את בני האדם את מה שאינם
יודעים ,אלא כדי להזכיר להם את הידוע להם כבר היטב .וברוב מה שכתבתי בחיבורי לא
תמצא אלא דברים ,שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בנוגע להם כלל ,אלא
שכמידת רוב פרסומם וכפי המידה בה אמיתותם גלויה לכל -כך ההתעלמות מהם מצויה
מאד והשכחה רבה .מסיבה זו אין התועלת מופקת מן הקריאה בספר זה פעם אחת ,כי ייתכן
שאחר קריאת הספר ימצא הקורא שלמד רק חידושים מעטים שלא ידע אותם לפני
קריאתו .אלא התועלת היא בחזרה עליו ובהתמדה ,כי כך יזכור הקורא את הדברים האלה
הנשכחים מבני האדם באופן טבעי ,וישים אל לבו את חובתו אשר הוא מתעלם ממנה.
ואם תתבונן במציאות הקיימת ברובה של האנושות תראה שרוב האנשים החכמים,
הפקחים והחריפים ,מפנים את עיקר התבוננותם והסתכלותם לחכמות עדינות ולעיונים
עמוקים ,איש איש כפי נטיית שכלו וחשקו הטבעי .יש שטורחים מאד במחקר הבריאה
והטבע ,ואחרים מפנים את כל עיונם לאסטרונומיה ולהנדסה ,ואחרים למלאכות .ויש
אחרים הנכנסים יותר אל הקודש ,דהיינו ללימוד התורה הקדושה .מהם יש העוסקים
בפלפולי ההלכות ,יש במדרשים ויש בפסקי הדינים .אך מעטים הם מן הסוג אשר קובעים
עיון ולמוד על עניני שלמות העבודה :על האהבה ,על היראה ,על הדבקות ועל כל שאר
חלקי החסידות .וזה ,לא מפני שאין דברים אלה עיקריים בעיניהם ,כי אם תשאל אותם ,כל
אחד יאמר שזהו העיקר הגדול ,ושלא ייתכן חכם אמיתי שלא יתבררו אצלו כל הדברים
האלה .אולם הסיבה שלא ירבו לעיין בעניינים אלו היא רוב פרסום הדברים ופשטותם
אצלם ,כך שלא נראה להם שיש צורך לבזבז על העיון בהם זמן רב .ולא נשאר לימוד
הדברים האלה וקריאת הספרים מן הסוג הזה ,כי אם אצל אותם שאין שכלם בעל יכולת
הבחנה בדקויות אלא יותר גס ,כך שדווקא את האנשים האלה תראה שוקדים על העניינים
הללו שקידה רבה ,עד שלפי המנהג הנוהג בעולם כשתראה אחד מתנהג בחסידות לא תוכל
להמנע מלחשוד בכך שהוא גס שכל.
ואולם תוצאות המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולשאינם חכמים ,כי הוא גורם שמאלה
ומאלה תחסר החסידות האמיתית ויהיה קשה מאד למצוא אותה בעולם .כי תחסר מן
החכמים בגלל מיעוט עיונם בה ,ותחסר מן הלא חכמים בגלל מיעוט השגתם אותה ,עד
שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלויה באמירת מזמורים רבים ווידויים ארוכים מאד,
צומות קשים וטבילות קרח ושלג ,כולם דברים אשר השכל והדעת אינם מקבלים אותם.
והחסידות האמיתית ,הנרצית והנחמדת ,רחוקה מדימוי שכלנו .כי זה דבר ברור:
מילתא דלא רמיא עליה דאיניש -לאו אדעתיה ]דבר שאינו מוטל על האדם -אין האדם שם לב
אליו[ .ואף על פי שכבר קבועים בלב כל אדם ישר יסודותיה של החסידות ,אם לא יעסוק
בהם ,יראה את פרטיה ולא יכירם ,יעבור עליהם ולא ירגיש בהם .וראה ,כי אין דברי
החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים המוטבעים בבני האדם כך שאין צורך
באמצעים לרכוש אותם ,וימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו את כל תנועותיהם
הטבעיות ,כמו השינה והיקיצה ,הרעב והשבע ,וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו .לא כן
הוא ,אלא ודאי שדרושים אמצעים ותחבולות כדי לרכוש את העניינים האלה ,ולא חסרים
גם מונעים המרחיקים אותם מן האדם ,אך בד בבד לא חסרות דרכים להרחיק את מונעיהם.
אם כן ,אפוא ,איך לא נדרֵש להוציא זמן על העיון הזה כדי לדעת את אמיתת הדברים ואת
הדרך לרכוש אותם ולקימם? מאין תבוא החכמה הזאת אל לב האדם אם לא יבקשנה?
3
הקדמת הרב המחבר
וכיון שכבר התאמת אצל כל חכם הצורך בשלמות העבודה וחובת היותה טהורה
ונקיה ,שללא אלה בודאי אינה רצויה לה' כלל אלא נמאסת ומתועבת על ידו ,כי כָ ל
ֲשבוֹ ת מֵ ִבין )דברי הימים א כח ט( ,מה נענה ביום תוכחה אם
ְלבָ בוֹ ת ּדוֹ ֵר ׁש ה’ וְ כָ ל יֵצֶ ר ַמח ָׁ
התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו ,ושהוא עיקר מה שה' אלהינו
שואל מעמנו? היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בהן ,בפלפולים
אשר לא יצא לנו מהם שום פרי ודינים אשר אינם שייכים לנו ,ומה שחייבים אנו לבוראנו
חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה? אם לא התבוננו ולא עיינו מה
היא היראה האמיתית ומהם ענפיה ,איך נרכוש אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח
אותה מלבנו? הלא תלך ותשכח אף על פי שאנו יודעים את החובה לשמרה! כמו כן האהבה
אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכח בכל האמצעים המאפשרים לנו זאת ,איך נמצאאותה בנו? מאין יבואו הדבקות וההתלהטות עם ה' יתברך ועם תורתו בנפשותינו ,אם לא
נשים לבנו אל גדולתו ואל רוממותו וכתוצאה מכך תוולד בלבנו הדביקות הזו? איך תטהר
מחשבתנו אם לא נשתדל לנקותה מן המומים שמטיל בה הטבע הגופני? וכל המדות
הדורשות גם הן תיקון ויישור -מי יישרן ומי יתקנן אם לא נשים לב עליהן ולא נדקדק
בדבר דקדוק רב? הלא אם עיינו על הדבר עיון אמיתי ,היינו מוצאים אותו על אמיתו
ומטיבים לעצמנו ,ומלמדים אותו לאחרים ומטיבים גם להם.
ש ּנָה ָאז
ש ּנָה כַ ּכָ סֶ ף וְ כַ ּ ַמ ְטמוֹ נִ ים ּ ַת ְח ּ ְפ ֶׂ
הוא מה שאמר שלמה )משלי ב ד-ה(ִ :אם ְּתבַ ְק ׁ ֶ
ּ ָת ִבין י ְִר ַאת ה’ .אינו אומר" :אז תבין פילוסופיה ,אז תבין אסטרונומיה ,אז תבין רפואה ,אז
תבין דינים ,אז תבין הלכות" ,אלאָ :אז ּ ָת ִבין י ְִר ַאת ה’ .הרי לך ,שכדי להבין את היראה
צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה כמטמונים .האם די איפוא במה שלמדנו מאבותינו
ובמה שידוע בדרך כלל לכל בני הדתות? האם נמצא זמן לכל שאר חלקי העיון ולעיון הזה
לא יהיה זמן? למה לא יקבע האדם לעצמו לפחות זמן מסויים להתבוננות הזו ,אם מוכרח
הוא בשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אחרים?
והכתוב אומר )איוב כח כח( :הֵ ן י ְִר ַאת ה' ִהיא חָ ְכ ָמה .ואמרו רבותינו זכרונם לברכה
)שבת לא ב(" :ה" אחת ,שכ בלשו יוני קורי לאחת "ה" .הרי שהיראה היא חכמה
והיא בלבד חכמה ,ובודאי שאין מוגדר כ"חכמה" דבר שאין בו צורך בעיון .אך האמת היא,
כי עיון רב דרוש כדי לדעת כל הדברים האלה באמת ולא באופן שהוא דמיון וסברה כוזבת,
וכל שכן שצריך עיון רב כדי לרכוש אותם ולהשיגם.
ומי שיתבונן בהם יראה ,שאין החסידות תלויה באותם הדברים שחושבים הטפשים
המתנהגים בחסידות מדומה ,אלא בדברי שלמות אמיתית וחכמה רבה .הוא מה שמשה רבנו
ִש ָראֵ ל ָמה ה’ אֱ לֹהֶ ָ
יך ׁשֹאֵ ל מֵ ִע ּ ָמ ְך ִּכי
עליו השלום מלמדנו באמרו )דברים י יב( :וְ ַע ּ ָתה י ְ ׂ
ול ַאהֲבָ ה אֹתוֹ וְ לַ עֲ בֹד אֶ ת ה’ אֱ לֹהֶ ָ
ִאם ְלי ְִר ָאה אֶ ת ה’ אֱ לֹהֶ ָ
יך ְ ּבכָ ל
יך לָ לֶ כֶ ת ְ ּבכָ ל ְ ּד ָרכָ יו ּ ְ
ש ָךִ .ל ְׁשמֹר אֶ ת ִמ ְצ ֹות ה’ וְ אֶ ת חֻ ּק ָֹתיו.
ובכָ ל נ ְַפ ׁ ֶ
ְלבָ ְב ָך ּ ְ
כאן כלל את כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך ,והם :היראה ,ההליכה
בדרכיו ,האהבה ,שלמות הלב ,ושמירת כל המצות.
היראה -היא יראת רוממותו יתברך ,שיירא האדם מלפני ה' כמו שהוא ירא מלפני
מלך גדול ונורא ,ויבוש מגדולתו על כל תזוזה שהוא עושה ,כל שכן בדברו לפניו בתפלה
או בעסקו בתורתו.
4
הקדמת הרב המחבר
ההליכה בדרכיו -כוללת את כל עניני יושר המדות ותקונן .וזה הוא מה שביארו
חכמים זכרונם לברכה )שבת קלג ב( :מה הוא חנו ורחו א אתה היה חנו ורחו.
והכלל של כל עניין זה -שינהג האדם בכל מדותיו ובכל מיני פעולותיו על פי היושר
והמוסר .וכללו חכמינו זכרונם לברכה ואמרו )אבות ב א( :כל שהיא תפארת לעושיה
ותפארת לו מ האד ,דהיינו :כל המכוון אל תכלית ההטבה האמיתית ,דהיינו עשיה
שתולדתה חיזוק התורה ותקון אחוות המדינות.
האהבה -שתהיה נקבעת בלב האדם אהבה אל ה' יתברך ,עד שתשאף נפשו לעשות
נחת רוח לפני ה' ,כמו שלבו שואף לעשות נחת רוח לאביו ולאמו ,ויצטער אם חסר דבר זה
מצדו או מצד אחרים ,ויקנא לזה וישמח שמחה רבה בעשותו זאת.
שלמות הלב היא -שתהיה העבודה לפני ה' יתברך בטוהר הכוונה ,דהיינו לתכלית
עבודתו בלבד ולא לשום מטרה אחרת .ונכלל בזה ,שיהיה שלם בעבודה ולא כפוסח על
שתי הסעיפים או כעושה מצות אנשים מלומדה ,אלא שיהיה כל לבו נתון לכך.
שמירת כל המצות -כמשמעו ,דהינו :שמירת כל המצות כולן בכל דקדוקיהן
ותנאיהן.
ואכן ,כל אלה הם כללים הדורשים הרחבה .ומצאתי לחכמינו זכרונם לברכה שכללו
את החלקים האלה בסדר וחלוקה אחרת יותר פרטנית ומסודרת לפי ההדרגתיות הנדרשת
לרכוש אותם על נכון .וזה הוא מה שאמרו בברייתא ,שהובאה במקומות שונים בש"ס ואחד
מהם בפרק "לפני אידיהן" )עבודה זרה כ ב( ,זו לשונה:
מכא אמר רבי פינחס ב יאיר :תורה מביאה לידי זהירות ,זהירות מביאה לידי
זריזות ,זריזות מביאה לידי נקיות ,נקיות מביאה לידי פרישות ,פרישות מביאה לידי
טהרה ,טהרה מביאה לידי חסידות ,חסידות מביאה לידי ענוה ,ענוה מביאה לידי
יראת חטא ,יראת חטא מביאה לידי קדושה ,קדושה מביאה לידי רוח הקודש ,רוח
הקודש מביאה לידי תחית המתי.
ועל פי הברייתא הזאת החלטתי לחבר את חבורי זה כדי ללמד את עצמי ולהזכיר
לאחרים את תנאי העבודה השלמה לשלביהם .ואבאר בכל אחד מהם את ענייניו וחלקיו או
פרטיו ,את הדרך לרכוש אותו ,ומה הם מונעיו והדרך להשמר מהם .כי אקרא בו אני וכל
מי שימצא בו נחת ,כדי שנלמד ליראה את ה' אלקינו ולא תשכח מאיתנו חובתנו לפניו .ואת
אשר החומריות שבטבע האדם גורמת להסיר מלבנו -הקריאה וההסתכלות יעלה על
זכרוננו ויזכירו לנו את המצווה עלינו .וה' יהיה בכסלנו וישמור רגלנו מלכד )ע"פ משלי ג
כו( ,ותתקיים בנו בקשת המשורר האהוב לאלקיו )תהלים פו יא( :הוֹ ֵרנִ י ה’ ַ ּד ְר ּכֶ ָך אֲ הַ ּלֵ ְך
ַּבאֲ ִמ ּ ֶת ָך יַחֵ ד ְלבָ ִבי ְלי ְִר ָאה ְׁשמֶ ָך.
אמן כן יהי רצון.
5
פרק א'
ביאור כלל חובת האד בעולמו
יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא ,שיתברר ויתאמת אצל האדם מהי חובתו
בעולמו וכלפי מה צריך שישים את מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו .ומה
שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא ,שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו
שכינתו ,שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להיות .ומקום
העידון הזה באמת הוא העולם הבא ,כי הוא נברא בהכנה הדרושה לדבר הזה .אך הדרך
כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא העולם הזה ,וזה הוא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה
)אבות ד כא( :העול הזה דומה לפרוזדור בפני העול הבא .והאמצעים המביאים את
האדם לתכלית הזאת ,הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו .ומקום עשיית המצוות
הוא רק העולם הזה ,על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה ,כדי שעל ידי האמצעים האלה
המזדמנים לו כאן ,יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו -שהוא העולם הבא -לרוות שם
בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה .וזה הוא מה שאמרו זכרונם לברכה )עירובין כב א(:
היו לעשות ,ומחר לקבל שכר.
וכשתעמיק בדבר תראה ,כי השלמות האמיתית היא רק הדביקות בה' יתברך .וזה הוא
מה שהיה דוד המלך אומר )תהלים עג כח( :וַאֲ נִ י ִק ְרבַ ת אֱ ל ִֹהים ִלי טוֹ ב .ואומר )שם כז ד(:
ש ַא ְל ִּתי מֵ אֵ ת ה’ אוֹ ָתה אֲ בַ ֵּקשִׁ :ש ְב ִּתי ְ ּבבֵ ית ה’ ּכָ ל יְמֵ י חַ יַּי לַ חֲזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה’
ַאחַ ת ָׁ
ולבַ ֵּקר ְ ּבהֵ יכָ לוֹ .כי רק זה הוא הטוב ,וכל דבר אחר שיחשבוהו בני האדם לטוב ,אינו אלא
ְּ
הבל ושוא נתעה .אמנם ,כדי שיזכה האדם לטובה הזאת ,ראוי שיעמול תחילה וישתדל
ביגיעתו לרכוש אותה ,וזה על ידי שישתדל להדבק בה' יתברך בכח מעשים שתוצאתם היא
המצב הזה -ואלו הן המצות.
ושם הקדוש ברוך הוא את האדם במקום שמצויים בו דברים רבים המרחיקים אותו
ממנו יתברך ,ואלו הן התאוות החמריות אשר אם ימשך האדם אחריהן הרי הוא מתרחק
והולך מן הטוב האמיתי ,ונמצא שהוא נמצא באמת בתוך המלחמה החזקה ,כי כל עניני
העולם בין לטוב בין למוטב הם נסיונות לאדם :העוני מצד אחד והעושר מצד שני ,כמו
שאמר שלמה )משלי ל ט(ּ :פֶ ן אֶ ְ ׂש ַּבע וְ ִכחַ ְׁש ִּתי וְ ָא ַמ ְר ִּתי ִמי ה’ ּופֶ ן ִא ּו ֵָר ׁש וְ גָ נ ְַב ִּתי וְ ָתפַ ְ ׂש ִּתי
ׁ ֵשם אֱ לֹהָ י .וכן השלוה מצד אחד והיסורין מצד שני ,עד שנמצאת המלחמה לגביו מלפנים
ומאחור .ואם יהיה לבן חיל וינצח את המלחמה מכל הכיוונים ,הוא יהיה האדם השלם אשר
יזכה להדבק בבוראו ,ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס לטרקלין לֵאֹור באור החיים .וכפי
השיעור אשר כבש האדם את יצרו ותאוותיו והתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב והשתדל
להדבק בה' -כך ישיגהו וישמח בו.
ואם תעמיק עוד בענין תראה ,כי העולם נברא לשימוש האדם ,אולם הוא עומד בשיווי
משקל גדול .כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו -הוא מתקלקל ומקלקל את
העולם עמו ,ואם הוא שולט בעצמו ודבק בבוראו ומשתמש בעולם רק כסיוע לעבודת
בוראו -הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו .כי עילוי גדול הוא לבריות כולן בהיותן
משמשות את האדם השלם המקודש בקדושת ה' יתברך ,וזה כמו מה שאמרו חכמינו זכרונם
לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים ,וזו לשונם )חגיגה יב( :כיו שראה
ִש ָמח.
יקים י ְ ׂ
הקדוש ברו" הוא אור שגנזו לצדיקי שמח ,שנאמר )משלי יג ט( :אוֹ ר צַ ִ ּד ִ
ובענין אבני המקום ,שלקח יעקב ושם למראשותיו אמרו )חולין צא ב( :אמר רבי יצחק:
מלמד ,שנתקבצו כול למקו אחד והיתה כל אחת אומרת :עלי יניח צדיק ראשו!
6
ביאור כלל חובת האד בעולמו
ועל העיקר הזה העירו לנו חכמים זכרונם לברכה במדרש קהלת )קהלת רבה ,ז(
שר ִעוְ ּ תוֹ )קהלת ז
יוכַ ל ְל ַת ֵּקן אֵ ת אֲ ׁ ֶ
שאמרו ,זו לשונםְ :ראֵ ה אֶ ת ַמעֲ ֵׂ
שה הָ אֱ ל ִֹהים ִּכי ִמי ּ
יג( -בשעה שברא הקדוש ברו" הוא את אד הראשו ,נטלו והחזירו על כל אילני ג
עד ואמר לו :ראה מעשי כמה נאי ומשובחי ה ,וכל מה שבראתי בשביל"
בראתי ,ת דעת" ,שלא תקלקל ותחריב את עולמי! כללו של דבר :האדם לא נברא
בשביל מצבו בעולם הזה אלא בשביל מצבו בעולם הבא ,אלא שמצבו בעולם הזה הוא
אמצעי למצבו בעולם הבא ,שהוא התכלית .על כן תמצא מאמרים רבים של חכמינו זכרונם
לברכה כולם בסגנון אחד -מדמים את העולם הזה למקום וזמן ההכנה ,ואת העולם הבא
למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר .וזה מה שאמרו )אבות ד כא( :העול הזה דומה
לפרוזדוד בפני העול הבא ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה )עירובין כב א( :היו לעשות,
למחר לקבל שכר .מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת )עבודה זרה ג א( .העול
הזה דומה ליבשה ,והעול הבא לי .א אד מתקי לו ביבשה ,יש לו מה יאכל
בי ,וא לאו אי לו מה יאכל בי) .שמחות ב ג( .ועוד מאמרים רבים נאמרו על עיקרון
זה.
וראה באמת ,שלא יוכל שום אדם בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם היא מצבו
בעולם הזה ,כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה?
ָאוֶן )תהלים צ י(.
ש ָנה וְ ָר ְה ָּבם ָע ָמל ו ָ
בורֹת ְׁשמוֹ נִ ים ָׁ
ינו בָ הֶ ם ִׁש ְב ִעים ָׁ
שנָה וְ ִאם ִ ּבגְ ּ
יְמֵ יְׁ -שנוֹ ֵת ּ
בכמה מיני צער ומחלות ומכאובים וטרדות ,ואחר כל זאת -המות .אחד מני אלף לא ימצֵא,
שירבה לו העולם הנאות ושלוה אמיתית ,וגם הוא אם יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן
העולם.
ולא עוד ,אלא שאם תכלית בריאת האדם היתה לצורך העולם הזה ,לא היה צורך
לנפוח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה ,הגדולה יותר מן המלאכים עצמם ,כל שכן לאור זה
שהיא איננה מוצאת שום נחת רוח בכל עינוגי העולם הזה .וזה הוא מה שלמדונו חכמים
זכרונם לברכה במדרש קהלת ,זו לשונם )קהלת רבה ו ז( :וְ גַ ם הַ ּנֶפֶ ש לֹא ִת ּ ָמלֵ א )קהלת ו ז(
משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכי ,א יביא לה כל מה שבעול ,אינ
חשובי לה כלו .למה? שהיא בת מל"! כ" הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עול,
אינ כלו לה .למה? שהיא מ העליוני.
וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה )אבות ד כח( :על כרח" אתה נוצר ועל כרח" אתה
נולד .כי אין הנשמה אוהבת את העולם הזה כלל ,אלא אדרבא מואסת בו .אם כן ,ודאי לא
היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהיא נגד חוקה ומאוסה עליה ,אלא בריאתו של
האדם היא עבור מצבו בעולם הבא .ועל כן ניתנה בו נשמה זאת ,כי לה ראוי לעבוד
ובאמצעותה יוכל האדם לקבל את השכר במקומו וזמנו ,שלא יהיה דבר מאוס על נשמתו
בעולם הזה ,אלא אדרבא נאהב ונחמד על ידה ,וזה מובן.
ולאחר שאנו יודעים את זה ,נבין מיד את חומרת המצוות אשר מצוות עלינו ויקר
העבודה אשר בידינו ,כי אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתית ,אשר
בלעדם לא תושג כלל .ואולם ידוע ,כי אין התכלית מושגת אלא מכח קיבוץ כל האמצעים
אשר נמצאו ואשר שימשו להגיע אליה ,ובהתאם לכח האמצעים ושימושם ,כך תהיה
התכלית הנוצרת מהם .וכל הפרש קטן שימצא באמצעים ,בודאי תתבטא תולדתו בבירור
בהגיע זמן התכלית הנוצרת מקיבוץ כולם ,כמו שכתבתי ,וזה דבר ברור .מעתה ודאי הוא,
שהדקדוק שידקדק האדם בענין המצות והעבודה ,הכרחי שיהיה הוא בתכלית הדקדוק
7
ביאור כלל חובת האד בעולמו
כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם ,כי תוצאתם מתבטאת בשלמות
האמיתית והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו.
נמצאנו למדים ,כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה היא רק לקיים מצוות ,לעבוד
ולעמוד בנסיון ,והנאות העולם -אין ראוי אלא שיהיו לאדם לעזר ולסיוע בלבד ,כדי
שתהיה לו נחת רוח וישוב דעת כדי שיוכל לפנות את לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו.
ואכן ראוי לאדם שתהיה כל מגמתו מופנית רק לבורא יתברך ,ושלא תהיה לו שום תכלית
אחרת בכל מעשה שיעשה ,אם קטן ואם גדול ,אלא להתקרב אל ה' יתברך ולשבור את כל
המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו ,שהן כל עניני החומריות והקשור בהם ,עד שימשך
אליו יתברך ממש כפי שנמשך הברזל אל המגנט .וכל מה שיוכל האדם לחשוב שהוא
אמצעי לקירבה הזאת ,ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו ,וכל מה שיוכל לחשוב שהוא
מניעה לכך ,יברח ממנו כבורח מן האש ,וכענין שנאמר )תהלים סג ט(ָּ :ד ְב ָקה נ ְַפ ִׁשי ַאח ֲֶר ָ
יך
ִ ּבי ּ ָת ְמכָ ה י ְִמינ ֶָך ,כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזו ,דהיינו ,להשיג את הקירבה
הזאת במלטו את נפשו מכל מונעיה ומעכביה .ולאחר שידענו והתבררה אצלנו אמיתות
הכלל הזה ,עלינו לחקור את פרטיו לפי שלביהם מתחלת הדבר ועד סופו ,כמו שסדרם רבי
פינחס בן יאיר במאמר שלו ,שהבאנו כבר בהקדמתנו ,והם:
הזהירות ,הזריזות ,הנקיות ,הפרישות ,הטהרה ,החסידות ,הענוה ,יראת
החטא ,והקדושה.
ועתה נבארם אחד אחד בסיעתא דשמיא ]בעזרת ה'[.
8
פרק ב'
ביאור מדת הזהירות
ענין הזהירות הוא ,שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו ,כלומר מתבונן ומפקח על
מעשיו ודרכיו האם טובים הם אם לא ,כדי שלא יעזוב את נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה
ולא ילך במהלך הרגליו כעיור באפלה .וזהו בודאי דבר שהשכל מחייב אותו ,כי מאחר
שיש לאדם דעה ושכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו ,איך יתכן שירצה להעלים
את עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רעה מזו! והעושה כן -הלא הוא פחּות
מהבהמות ומהחיות אשר בטבען לשמור את עצמן ולכן יברחו וינוסו מכל דבר שיראה להן
מזיק .וההולך בעולמו בלי התבוננות האם טובה דרכו או רעה ,הרי הוא כסומא ההולך על
שפת הנהר שהסכנה בה הוא עומד עצומה ורעתו קרובה מהצלתו .כי חסרון ההשמרות
הנובע מעיורון טבעי או מעיורון רצוני -דהיינו עצימת העינים מתוך בחירה ובאופן רצוני-
אחד הם .וירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת ,שהיו
מעלימים את עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מהו הדבר הנכון :האם לעשותם או
שב
יתי ּכֻ ּלֹה ָׁ
יש נִ חָ ם ַעל ָר ָעתוֹ לֵ אמֹר מֶ ה ָע ִ ׂש ִ
לא ,ואמר עליהם )ירמיה ח ו( :אֵ ין ִא ׁ
סוס ׁשוֹ טֵ ף ַּב ִּמ ְלחָ ָמה ,דהיינו שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם,
רוצָ ָתם ְּכ ּ
ִ ּב ְמ ּ
מבלי שישאירו לעצמם זמן לבחון את המעשים והדרכים ,ונמצא שהם נופלים ברעה מבלי
לראות אותה.
וזאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו ,להכביד את עבודתו בתמידות על
לבבות בני האדם ,עד שלא ישאר להם זמן להתבונן ולהסתכל באיזו דרך הם הולכים .כי
יודע הוא ,שאילו היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם ,ודאי שמיד היו מתחילים להתחרט
על מעשיהם ,והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים את החטא לגמרי .והרי
ָשים וְ יַעֲ ׂש ּו בָ ּה וְ ַאל
זו מעין עצת פרעה הרשע ,שאמר )שמות ה ט(ִּ :ת ְכ ַּבד הָ עֲ ב ָֹדה ַעל הָ אֲ נ ִׁ
עו ְ ּב ִד ְב ֵרי ָׁש ֶקר ,שהיה מתכוין שלא להשאיר להם זמן כלל כדי שלא יתנו לב או ישימו
י ְׁ
ִש ּ
עצה נגדו ,אלא היה משתדל למנוע את לבם מכל התבוננות באמצעות התמדת העבודה
הבלתי פוסקת .וכן היא ממש עצת היצר הרע נגד בני האדם ,כי איש מלחמה הוא ומלומד
בערמימות ,ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה ובהתבוננות גדולה.
ימו ְלבַ ְבכֶ ם ַעלַּ -ד ְרכֵ יכֶ ם .ושלמה אמר
הוא מה שהנביא צווח ואומר )חגי א ה(ׂ ִ :ש ּ
ָ
שנָה ְל ֵעינ ָ
וכ ִצ ּפוֹ ר
נומה ְל ַע ְפ ַע ּפֶ יךִ .ה ּנָצֵ ל ִּכ ְצ ִבי ִמיָּד ּ ְ
ות ּ ָ
ֶיך ּ ְ
בחכמתו )משלי ו ד,ה(ַ :אל ִּת ּ ֵתן ׁ ֵ
ָקוש .וחכמינו זכרונם לברכה אמרו )מועד קטן ה א( :כל ה %ארחותיו בעול הזה,
ִמיַּד י ּ ׁ
זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברו" הוא .ודבר ברור הוא ,שאפילו אם יפקח האדם
על עצמו ,אין בכחו להנצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו ,כי היצר הרע תקיף מאד,
נו
שע לַ צַ ּ ִ ּדיק ּ ְ
וכמאמר הכתוב )תהלים לז לב ,לג( :צוֹ פֶ ה ָר ָׁ
ומבַ ֵּק ׁש ,לַ ה ֲִמיתוֹ .ה’ לֹא י ַַעזְבֶ ּ ּ
נו ְ ּב ִה ּ ָׁש ְפטו .אך אם האדם מפקח על עצמו ,אז הקדוש ברוך הוא עוזר לו
ְביָדו וְ לֹא י ְַר ִׁש ֶ
יע ּ ּ
וניצל מן היצר הרע ,אבל אם הוא אינו מפקח הוא על עצמו ודאי שהקדוש ברוך הוא לא
יפקח עליו .כי אם הוא אינו חס ,מי יחוס עליו? וזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
)ברכות לג א( :כל מי שאי בו דעה אסור לרח עליו .וזה הוא מה שאמרו )אבות א יג (:
א אי אני לי מי לי?
9
פרק ג'
באור חלקי הזהירות
הרוצה לפקח על עצמו ,שתים הן ההתבוננויות הדרושות לו :האחת -שיתבונן מהו
הטוב האמיתי שיבחר בו האדם והרע האמיתי שינוס ממנו ,והשניה -שיתבונן על המעשים
אשר הוא עושה לראות האם הם מכלל הטוב או מכלל הרע ,בין בשעת מעשה ובין שלא
בשעת מעשה.
בשעת מעשה -שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה .ושלא
בשעת מעשה -שיעלה לפניו את זכרון כלל מעשיו וישקול גם אותם במאזני המשקל הזה,
לראות מה יש בהם מן הרע כדי שידחה אותו ,ומה מן הטוב כדי להתמיד ולהתחזק בו .ואם
ימצא בהם מן הרע -אז יתבונן ויחקור בשכלו איזו תחבולה יעשה כדי לסור מן הרע ההוא
ולהיטהר ממנו.
ואת הדבר זה הודיעונו חכמינו זכרונם לברכה באמרם )עירובין יג ב( :נוח לו לאד
שלא נברא ,יותר משנברא .ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ,ואיכא דאמרי] :ויש
אומרי[ ימשמש במעשיו .וראה ,ששתי הלשונות הן שתי אזהרות טובות ומועילות מאד,
כי הפשפוש במעשים עניינו הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בהם האם נמצאים בהם
מעשים אשר לא יעשו אשר אינם תואמים את מצות ה' וחקיו ,כי כל אשר ימצא מאלה
יבערם מן העולם .ואילו המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם ,לחקור
ולראות האם יש בהם איזו פניה לא טובה או איזה חלק רע ,שיצטרך האדם להסירו
ולבערו .והרי זה כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי ,וכן ימשמש
במעשיו לבחון את תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישארו זכים ונקיים .כלל הדבר :יהיה
האדם מעיין על כל מעשיו כולם ומפקח על כל דרכיו ,כדי לא להשאיר לעצמו הרגל רע
ומדה רעה ,וכל שכן שלא להשאיר עבירה ופשע .והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק
ושוקל את דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים ,אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא
יתקלקלו ,ויקבע עתים ושעות לכך כדי שלא יהיה משקלו עראי אלא בקביעות רבה ,כי רב
השפעה הוא .וחכמים זכרונם לברכה הורונו בפירוש את הצורך בחשבון הזה ,וזה מה
ֹאו חֶ ְׁש ּבוֹ ן
שאמרו חכמים זכרונם לברכה )בבא בתרא עח ב(ַ :על ּכֵ ן י ְ
רו הַ ּמ ְֹׁש ִלים ּב ּ
ֹאמ ּ
)במדבר כא כז( – על כ יאמרו המושלי ביצר ,בואו ונחשב חשבונו של עול :הפסד
מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה .וזה ,כי את העצה האמיתית הזאת לא יוכלו
לתת ולא לראות את אמיתתה ,אלא אותם אלו שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו ,כי מי
שהוא עדין חבוש במאסר יצרו אין עיניו רואות את האמת הזאת ואין הוא יכול להכירה ,כי
היצר מסמא את עיניו ממש ,והוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולים ואין עיניו רואות
יהי לָ יְלָ ה
ֹש ְך וִ ִ
שת ח ׁ ֶ
אותם .וזה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה )בבא מציעא פג ב(ָ ּ :ת ׁ ֶ
)תהלים קד כ( ,זה העול הזה ,שדומה ללילה.
והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין אותו .כי שני מיני טעויות
עלול לגרום לעין האדם חושך הלילה :או שיכסה את עין האדם עד שלא יראה את מה
שלפניו כלל ,או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם ואדם כאילו הוא עמוד .כך
חומריות וגשמיות העולם הזה -הם כחושך הלילה לעין השכל ,וגורמות לו שתי טעויות:
האחת ,שאינן מניחות לו לראות את המכשולים שבדרכי העולם ,ונמצאים הפתאים הולכים
לבטח ונופלים ואובדים מבלי שחשו כל פחד לפני כן .וזה הוא מה שאמר הכתוב )משלי ד
רום ָר ָאה ָר ָעה וְ נִ ְס ּ ָתר
עו ַּב ּמֶ ה י ִּכָ ׁ ֵ
יט(ּ ֶ :ד ֶר ְך ְר ָׁ
לו ,ואומר )שם כב ג(ָ :ע ּ
ש ּ
ש ִעים ּכָ אֲ פֵ לָ ה לֹא י ְָד ּ
וכ ִסיל ִמ ְת ַע ּ ֵבר ּובוֹ טֵ חַ ,כי לבם בריא להם
ָש ּו ,ואומר )שם יד טז(ְ ּ :
רו וְ נֶעֱ נ ׁ
ְּ
ופ ָתיִים ָע ְב ּ
כאולם ,ונופלים טרם ידעו מקיומו של המכשול .והטעות השניה -והיא קשה מן הראשונה
10
באור חלקי הזהירות
היא ,שמטעה אותם ראייתם עד שרואים את הרע כאלו הוא ממש טוב ואת הטוב כאילוהוא רע ,ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים בעשיהם הרעים .כי לא די שחסרה מהם ראיית
האמת לראות את הרעה אשר נגד פניהם ,אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות
מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות ,וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם
ומביאתם אל באר שחת .וזה הוא מה שאמר הכתוב )ישעיה ו י( :הַ ְׁש