הראי"ה קוק
מהדורה בלתי מוגהת
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הראשון 3 …………………………………………………………………………………………….
השני 8 ………………………………………………………………………………………………..
השלישי 12 ………………………………………………………………………………………….
הרביעי 16 …………………………………………………………………………………………..
החמישי 24 ………………………………………………………………………………………….
השישי 28 ……………………………………………………………………………………………
השביעי 30 …………………………………………………………………………………………..
השמיני 35 …………………………………………………………………………………………..
התשיעי 39 ………………………………………………………………………………………….
העשירי 46 …………………………………………………………………………………………..
האחד עשר 49 …………………………………………………………………………………….
השנים עשר 53 ……………………………………………………………………………………
השלשה עשר 55 ………………………………………………………………………………….
הארבעה עשר 60 ………………………………………………………………………………..
החמשה עשר69 ………………………………………………………………………………….
הששה עשר 74 ……………………………………………………………………………………
השבעה עשר 86 ………………………………………………………………………………….
השמנה עשר 92 …………………………………………………………………………………..
התשעה עשר 95 ………………………………………………………………………………….
העשרים 103 ……………………………………………………………………………………….
האחד ועשרים 105 ………………………………………………………………………………
השנים ועשרים 108 ……………………………………………………………………………..
השלשה ועשרים 114 ……………………………………………………………………………
הארבעה ועשרים120 …………………………………………………………………………..
החמישה ועשרים126 …………………………………………………………………………..
הששה ועשרים 131 ……………………………………………………………………………..
השבעה ועשרים 137 ……………………………………………………………………………
השמנה ועשרים 141 …………………………………………………………………………….
התשעה ועשרים 145 ……………………………………………………………………………
השלשים 150 ……………………………………………………………………………………….
האחד ושלשים 154 ………………………………………………………………………………
השנים ושלשים 161 ……………………………………………………………………………..
1
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
הדרוש
השלושה ושלשים 164 ………………………………………………………………………….
הארבעה ושלשים 171 ………………………………………………………………………….
החמשה ושלשים 174 …………………………………………………………………………..
הששה ושלשים 177 …………………………………………………………………………….
השבעה ושלשים 191 ……………………………………………………………………………
השמנה ושלשים 194 ……………………………………………………………………………
2
הדרוש הראשון
"החדש הזה לכם ראש חדשים ,ראשון הוא לכם לחדשי השנה"א .צריך לבאר מהו ענין "ראש" ו"ראשון",
ולמה אצל ראש אמר חדשים סתם ולא יחס אותם לשנה ,ואחר כך אצל ראשון אמר לחדשי השנה .עוד
אמרו חז"ל" :החדש הזה לכם' -לא מנה בו אדם הראשון" ,שהיה מנינו מתשרי עד שבאו ישראל וקבלו
המנין מניסן .עוד אמרו חז"ל בילקוט בא על פסוק" :רבות עשית אתה ד' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך
אלינו"" ,א"ר סימון חשבונותיך אלינו ,שכל אלפים ותמ"ח שנה עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה
הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומקדש את השנים ומחדש חדשים ,וכיון שיצאו ישראל ממצרים מסרן
להם ,הה"ד 'ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" ,מהו לאמר ,אמור להם מכאן ואילך הרי
הן מסורין לכם" .וזה נראה גם כן שעיקרו קאי על המנין שמתחיל מניסן ,שהרי פשטא דקרא אהא קאי על
המנין של ניסן ,ומשמע שעיקר קדושת השנים וקידוש החדשים שנמסר לישראל ביחוד ,תלוי בזה
שיהיה ניסן ראש לחדשים .ונבאר גם כן טעם לדבר שישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה ,ומה
חשיבות יש בזה לישראל ,ולפום ריהטא הלא נהפוך הוא כי החמה היא המאור הגדול והחשוב ,ועיין מה
שכתב בשל"ה בזה לפרשה זו .ובמד"ר" :משל למלך שקידש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון
שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל ,כך העוה"ז אירוסין היו ,שנאמר' :וארשתיך לי לעולם'ו ,ולא
מסר להם אלא הלבנה בלבד ,שנאמר' :החדש הזה לכם' ,אבל לימות המשיח יהיו נישואין ,שנאמר' :כי
בועליך עושיך ד' צבאות שמו' ,באותה שעה מוסר להן את הכל ,שנאמר' :והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע
ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' .ונבאר כי יש שני מיני שלמות לבעלי בחירה ,המה המין האנושי.
השלמות האחת היא אשר חנן השי"ת אותו דעה והשכל ועשהו ישר ,קרוב למעלת השלמות הראוי' להנהגה
ישרה מצד מדות ישרות טבעיות שבו ,בטבע נפשו ,כמו שכתוב" :אשר עשה האלקים את האדם ישר".
והשלמות הזו היא בו בטבע העצמי ,אינו צריך להשתדלות כל כך ,ולא טורח רב ,כי אם שלא ישחית
את נפשו במעשים רעים ומגונים שהם נגד הטבע הישר שהוטבע עליו .וזוהי השלמות האנושית הכוללת כל
בני האדם מאשר נבראו בתכונה טובה אנושית .מין השלמות השני ,הוא השלמות שהאדם מוכן לה
לקנותה ע"י בחירתו הטובה ,להיות דבק במעלות האלהיות שיקנה ע"י עמל התורה והמצות שנתן השי"ת
לישראל עם קרובו .אשר זו השלמות לא יקנה האדם בטבעו ,כי אם כששם לבו אליה לישר דרכיו ולקנות
המדות העליונות שהן גבוהות מדרך הכבושה של טבע המין האנושי .ולזה זכה כל עם ד' כולו ע"י קבלתם
את התורה ,והמה הכתרים שנכתרו בהר סינייא ,והוכנו לקבל שלמות עליונה ,מה שלא נמצא בחק האנושי
בעצם טבעו .והנה ההפרש בדרך הקנין לב' אלה השלמיות ,שהמדה הראשונה היא מחוברת לטבע האדם
בעצם ,בלא עבודה והשתדלות מצדו ,והשני' הוא מוכן אלי' על ידי שיכשיר עצמו לה ,ויזכך גופו שכלו
ומדותיו לקבל את אורה הגדול ,אז יסכן לה להיות נהנה באורה .כלל ההבדל בין שני מיני השלמות הללו,
הוא ההבדל שבין המעלה שזוכין לה כל באי עולם מבני נח ותעודתם ע"י שבע המצות שהם מוזהרים
עליהן ,שכולן דומות לטבע האדם הישר ,עד שלא יתאוה לעבור עליהן כ"א איש רע אשר הפך את נפשו
מטבעה הישר שעל פיו נבראה -להשלמות המיוחדת לזרע ישראל ע"י נחלת ד' שהנחילנו כל התורה כולה
בתרי"ג מצותיה שהן למעלה מטבע האנושי ,שצריך יגיעת בשר ורוח ועמל גדול לזכות לאור השלמות הבא
ע"י זה ,ולהפוך הטבע האנושי אל הפכו ,לעלות ממצב האנושות למצב מלאכי אלקי ,וזה אי אפשר כ"א ע"י
השתדלות תמידית ,לשום שכמו לסבול עול עבודת מלכו של עולם כל הימים אשר הוא חי על פני
האדמה .והנה כפי ההכנה וההשתדלות ,כן תהיינה תוצאות ההנהגה .כל העמים שהם מתנהגים ע"פ הדרך
הטבוע למין האנושי בטבע ,וזאת היא שלמותם ,גם הנהגתם היא טבעית ,ושלמותם היא השלמות הבאה
3
מנדבת אדון כל ב"ה אשר אמר לעולם חסד יבנה .ועם ד' אשר השתדלותם גדולה להתעלות מדרך
טבעם אל רצון האלהי ,גם הנהגתם מעולה מדרך הטבע בניסים גדולים ונפלאות רבות ,ונפלינו בזה מכל
העם אשר על פני האדמה ,שחלקם ונחלתם אינו כ"א הסדר הטבעי .אך יש להעיר כי באמת לא יתכן
שתהי' השלמות שיוצאת בעצם מידי היוצר כל ב"ה ,מלך שהשלום שלויב ,ירודה בערכה מן השלמות אשר
תהיה יד האדם באמצע לזכות לה ע"י השתדלותו .ולמה זה עשה האלהים ככה שהשלמות המעולה
המיוחדת לעם נחלתו תהי' דוקא מעשי ידי אדם הנקנית בעמל כפיו ,והשלמות הטבעית שהיא מעשי ידי
יוצר כל מיוחדת לכל הגוים ,עמים כולם .ומכח זה המושכל הפשוט ,נשכיל לומר כי ודאי השלמות
האחרונה שהיא תכלית המעלה אינה דבר אחר כ"א שלמות גדולה ועליונה שופעת מאור השי"ת על נבחרי
יצוריו ,ואינה עצם ההשתדלות האנושית אשר כחה נגרע ודאי מדבר השלמות שידי היוצר ב"ה כבר עשהו.
אלא שזו ההשתדלות היא הכנה ואמצעי לבא ע"י לשלמות העליונה שנוכל לקבל את שלמות החסד האלקי
במדה גדולה ורמה ,מה שאי אפשר שנקבלנו כ"א ע"י שנשלים את עצמנו בהכנת ההשתדלות .וזו השלמות
העליונה ,אע"פ שהיא שוה בשם להשלמות שבאה מעצם נדבת השי"ת שאנו רואים לעת כזאת ,מ"מ אינה
שוה כלל לה במהותה וערכה ,אבל תרחק ממנה כרחוק מזרח ממערב .רק עלינו לחקור אחר סבת הדברים,
לדעת מה השתדלותנו עושה וענינה ,מה הכרח מציאותה ומה פריה .זה מפורסם לכולנו ,כאשר הודיעונו
הכתובים ויסדו אנשי כנה"ג בתפילה ,שישראל המה גוי אחד בארץ .רק עלינו להשכיל מה היא צורת
האחדות הזאת ,כי השם "אחד" כאשר יחובר לעם ישראל ,נראה מזה כי אחדות שלהם היא סגולה
מתעצמת בם .שכבר אפשר ג"כ לכל העמים להתאחד ע"פ מקרים רבים ,ע"י נימוסים מאחדים ,או ברית
מקנה וקנין ,אבל רק ישראל נקראו גוי אחד לאות שהאחדות בהם עצמית .וכבר מצאנו בסגולת דברים
העצמיים שיוכלו להשפיע ג"כ על זולתם ,וכמבואר בחוה"ל שער היחוד שמאחדות השי"ת העצמית
מושפעת האחדות המקרית בנמצאים ,כמו שמחום האש העצמי יושפע במים החמים במקרה .אף אנו
נאמר כן כאשר יאתה להבורא האחד ב"ה שיהיו מעשיו מורים על אחדותו ,ע"כ כל הבריאה כולה נתכוננה
באופן כזה שתהיה ראוי' כולה לקבל ענין האחדות ,שתצא ממנה תכלית אחת גבוהה ונשגבה ,ושתיעשה
כלי חמדה גדול ,שע"י ישפיע השי"ת שפע טל ברכתו להזוכים לעמוד לפניו לעת יתוקן העולם בתיקון
הגדול הזה של האחדות ,שהיא מדת השלום שבה נתברכו ישראל ,ועלי' אמרו חז"ל" :לא מצא הקב"ה כלי
מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"טו ,וכמו שתתבאר כונתם עוד בזה בע"ה" .אבל לאשר השי"ת כל
דרכיו ישרים ,ופעלו תמים ,על כן ראה בחכמתו העליונה לכונן את עולמו באופן אשר גם כל חלק ממנו ג"כ
ישמש את פקודת תכליתו בפ"ע .לבד התכלית הנשגבה הכוללת את הבריאה כולה בהתאחדה ,שאין לנו
דרך ומבוא לדעת מה טיבה ,רק נדע בכלל לשער מה נשגב ערכה ונחמד ,ממראה השלמות הנראית בפרטים
אחדים בפ"ע ,ונראה ג"כ עד כמה תוכפל ברכה וטובה ברבות ההתאחדות ,נדע מזה עד כמה תהי' נשגבה
ונחמדה השלמות הכוללת בהיות כל הבריאה כולה מתאחדת למעלה רוממה כרצון השי"ת .עפ"ז מצאנו
שני דרכי הנהגה בעולם לכל הברואים כולם ,וגם במין האדם בפרט נמצאם ,הנהגה פרטית כפי מה שיאתה
לאותו העצם או האיש מצד ערך עצמו ,והנהגה כוללת מצד היותו חלק אחד מכלל כל הבריאה .ושתי
אלה ההנהגות הן עצמן ההנהגה הטבעית וההנהגה הניסית .כי מצד היות כל חלק מהבריאה דבק בעצם
טבעו ,שוקד על תכלית מציאותו מצד עצמו ,אין לו דרך לצאת מטבעו שהוכן עליו מצד התיחדותו מזולתו,
וראוי מצד זה שיתנהג כל נמצא ע"פ חוקו וטבעו .מה שאין כן מצד ההנהגה המשותפת מצד התכללות כל
הבריאה כולה להיותה כאיש אחד לתכלית אחת ,מצד זה אין לסיים טבע מוגבל ,כיון שהכל נכונים
להוציא על ידם התכלית הכללית ,ויהיו המים והאש שוים ומוכנים לעשות כל אחד עבודת זולתו ,וכמו כן
הים והיבשה וכיו"ב משאר ההפכים .משום הכי אמרו חז"ל :בעשו שש נפשות והכתוב אומר:
"נפשות ביתו"טז ,וביעקב שבעים וכתיב" :נפש" ,כי בית יעקב מוכנים להשלים האחדות הכללית ,ע"כ הם
4
ג"כ מתנהגים ע"פ הדרך המביא לזה .והנה כשם שכל נמצא יש לו טבע מיוחד כן כל איש מבנ"א מיוחד
בטבעו ,עד שיהיו שני אנשים דומין איש בערך רעהו כערך שני מינים זה לזה ,וכמש"כ הרמב"ם במו"נ ועיין
בה' דעות פ"א ,ועיין סה"מ לרנה"ו .רק כשעושים כל מעינם לתכלית הכללית אז כל אחד מהפך טבעו
ומשוה מדותיו לערך שתהי' התכלית הכללית נאותה על ידו ,ע"כ נעשים כולם כאיש אחד .ע"כ אמר הלל
לאותו הגר בפרק במה מדליקין ,ש"ואהבת לרעך כמוך"כב הוא כלל כל התורה כולהכג ,ולפ"ד הוא אפי'
למצות שבין אדם למקום ג"כ .כי א"א לאהוב את זולתו כמוהו כ"א כשישים לנגד עיניו התכלית הכללית
שע"פ יחשבו כל אישי המציאות כמו אברים רבים של גוף אחד ,וע"י זאת ההשקפה יקיים כל
התורה כולה ,שרק על ידי מצותיה וחכמתה תהי' נפעלת התכלית הכללית הזו שהיא התאחדות כל
הבריאה כולה שתהיה לעתיד לבא .וזה הוא כל פרי העבודה לתקן העולם כולו ,לקרב נפרדיו ,וזה
שם הקב"ה עלינו לעבוד עבודתו .כי הוא יתברך רצה לזכותנו ולהרים מעלתנו ,ע"כ נתן לנו מקום לפעול
גדולות כפי האפשרי בחק נברא ,ויצר את עולמו בשלמות גדולה ,ברואים רבים ונפרדים ,ושם לכל אחד
טבעו המיוחד ונתן לו דרך להתנהג ע"פ טבעו ,אך שם כמו כן כח נפלא שתתאחד כל הבריאה כולה רק אם
יהיו אנשים שיאחדוה ע"י מצות התורה וחכמתה שהן סגולות לזה .וכשתתאחד כל הבריאה כולה ,תהיה
השראת אורו ית' עליה ביתר שאת ובברכה רבה ,כי תהיה ראויה לקבל שפע גדול של ברכה ושלום .ודרך
התאחדות הבריאה הוא שלא יהיה כל דבר דוקא מיוחד בטבעו ,כ"א מוכן יהיה כל נמצא פרטי להעשות
היפוך טבעו להשלים חפץ השי"ת הכולל .וישראל מטביעים זה הכח במעשיהם שהם עושים בהשתדלותם,
ועי"ז יזכו לקבל הברכה העליונה ,כשיגמר גמר התאחדות הבריאה על ידם יקבלו הם השפע הגדול כפי
הראוי שכל הבריאה כולה תקבלנו .ע"כ כל זמן שעדיין לא נתאחדה כל הבריאה כולה ,אי אפשר שתושפע
על ישראל תכלית ברכתם ,משום שברכתם היא גדולה כ"כ שאי אפשר לקבלה כ"א בהיות כל הבריאה
כולה כלי אליה ,וכל זמן שלא נגמרה ההתאחדות מכל הבריאה ,אין כלי המכיל כל הטוב הגדול הזה.
ומה נעמו עפ"ז דברי חז"ל במשנתנו" :לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"כד,
שברכה של ישראל היא גדולה כ"כ ועליונה ,עד שהכלי שיחזיק אותה אינו פחות מכל הבריאה כולה ,וכל
זמן שעוד חלק מהבריאה חסר מהשתלמותו להצטרף אל התכלית הכללית ,עוד הכלי קטן מהכיל שיעור
ברכת ד' הגדולה על ישראל .וזו ההתאחדות היא השלום האמיתי בין כל חלקי הבריאה ,ועי"ז החשבון
מסתעף השלום בין האנשים ,ומהנהגתם המעולה לזו התכלית נעשה השלום בבריאה ומתקרב התיקון
הראוי ,שיהי' על ידי משיח צדקנו שיבא במהרה ,שאז יהיה שפע השלום גדול מאד עד שימצא אפי'
בבעלי חיים ,כמש"כ" :וגר זאב עם כבש וגו'" .והנה במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע אם בניסן נברא
העולם או בתשריכו ,כתבו תו' בר"ה פ"גכז דאלו ואלו דא"ח ,דבתשרי עלה במחשבה לברא ולא נברא עד
ניסן .ונראה למלאות את דבריהם ,דהנה מצאנו לשון זה של מחשבה ומעשה בדחז"ל שדרשו במש"כ:
"בראשית ברא אלקים"כח ואח"כ כתיב" :ביום עשות ד' אלהים"כט ,בקש הקב"ה לברא את העולם במדת
הדין ראה שאין העולם מתקיים שתף מדת הרחמים למדת הדין .ונראה לבאר כי שני דרכי משפט אפשר
לדין כל נוצר ,הדרך הא' ע"פ עצמיותו הפרטית והשני מצד השתתפותו לתכלית הכללית .ודבר פשוט
הוא שאף כשלא יזכה האיש את ארחו ולא יהיה ראוי לזכות מצד עצמו ,מ"מ ראוי יהיה לזכות ותועלת
מצד דבר מועיל היוצא ממנו מצד הצטרפו להתכלית הכללית .ע"כ ישראל שהם המאחדים את כל הבריאה
כולה במעשה התורה והמצוה ,יהיה דינם ג"כ באופן זה .וכל העמים כשם שהם פרטיים כ"א מצד עצמו,
כמו כן דינם וחלקם בעולמם ,כי אינם מוכנים להתאחד מצד עצמם ,כי מתעצמים כ"א בטבעו המיוחד לו,
וכמ"כ הנהגתם בבריאה ג"כ היא בטבע המיוחד לכל נברא .והנה הוכנה הבריאה לשני חלקים ושתי
בחינות ,ולזה מיוחסות הבריאות לניסן ותשרי .כי בתשרי נברא העולם בבחינה הפרטית שיפיק כל חלק
5
מצד עצמו את תכליתו ,ע"כ הוא במדת הדין ,כי אם ישלים האדם עצמו כ"כ עד שיהיה ראוי לזכות גם
מצד עצמו זולת ערך הצירוף ,הוא ודאי ראוי לזכות במשפט גם ע"פ מדת הדין .אך מצד ניסן נתנה הכנה
לההנהגה הכוללת ,ע"כ בא בו שינוי הטבע המורה כי כל הבריאה משותפת ,ויתכן שטבע של נמצא זה יכנס
בנמצא אחר .ובו יצאו ישראל ממצרים ,להכין עצמם לעבודת השי"ת באופן שיאחדו כולם ,אע"פ שלבבם
של כל אחד ואחד בטבע מיוחד ,מ"מ יהיו בלב אחד לאביהם שבשמים .ובזה יהיה הדין עמהם במדת
הרחמים ,שקרוב הדבר שרק בזכות קלה ג"כ תמצא תועלת באדם לצירוף כללות הבריאה ,ע"כ "כל ישראל
יש להם חלק לעוה"ב" .אבל זה הצירוף אינו בא כ"א ע"י קיום התורה ומצותיה ,והפיכת טבע עצמו ,מצד
הכח הכללי של רצון השי"ת בו ,וזו היא השתדלותם של ישראל בתורה ומצות .והנה הלבנה אורה בא לה
מצד השתדלותה במהלכה לעמוד תמיד מקבלת ,לקבל אור השמש ,אבל החמה אורה עצמי לה מנדבת
השי"ת בלא השתדלות .ע"כ אוה"ע מונין לחמה כי כן שלמותם עצמית להם בלא השתדלות,
וישראל ללבנה שמקבלים את האור העליון ע"י מהלכם להקבילו ,כמש"כ" :אחרי ד' אלהיכם תלכו"לב,
אך התכלית הבאה מזה היא שעי"ז יזכו להאור המעולה שיזרח בהתכלל על ידם כל הבריאה לתכלית
אחת .ע"כ יחשבו הכוכבים צבאות הלבנה כדחז"ל" :מיעט את הלבנה הרבה צבאיה"לג ,כי הכוכבים המה
חלקים מיוחדים מהבריאה הכוללת ,וע"י האור הבא ע"י השתדלות ,שמורה על השתדלותם של ישראל
לקנין השלמות לבד שלמות העצמית שבטבע ,יתאחדו כולם לענין אחד ,ע"כ יחשבו כולם צבאותיה .והנה
כשיבא זמן התכלית ,אז יהיה האור עצמי ולא ע"י השתדלות ,כי ההשתדלות אינה כ"א קודם
גמר התכלית ,ע"כ גם השמש תכנס במנינם של ישראל .כי לע"ל יבאו החדשים דהיינו חדשי הלבנה לכלל
שלמות החמה ויהיה אורם גדול ועצמי בא בלא השתדלות ,אבל יהיה חשוב מאד .כי האור שבא עתה בלא
השתדלות אינו כ"א אור חלקי ופרטי ואינו ראוי כ"א לאוה"ע שהם רק פרטים ,אבל ישראל הם כלל
הבריאה ,להם ראוי האור הכללי שיבא בהתאחדות של כל הבריאה כולה .ע"כ נמסר לישראל המנין מניסן
שהוא המנין הכללי ,ודוקא ללבנה שבאה זו השלמות ע"י השתדלות של היפוך הטבע .אלא שכ"ז שלא
נגמרה השלמות עדיין ההשתדלות מוכרחת ,והוא דוגמת אירוסין ,שהאשה מחויבת לפרנס את עצמה בזמן
ההוא ואינה מקבלת סיפוקה מבעלה .אבל לע"ל יהיו נישואין ,אז תתאחד הבריאה כולה ,ותהיה חלק עם
ד' ונחלתו ,כי כל העולם כולו כדאי הוא להם ,ויקבלו שפע אור קדוש מהמלך הקדוש ב"ה" ,צדיקים
יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה" .והנה חודש ניסן נתעלה מכל חדשי השנה להיותו
ראוי לניסים היוצאים מדרך הטבע ,ולפי דברינו הוא מצד כח ההתאחדות הכללי שתלוי בו ,ומצד זה
מיוחסת הבריאה כמ"כ אליו ,וכל חדשי השנה אינם במדרגה זו .אבל לע"ל יתאחדו הלבנה והחמה ,ויהיו
כמ"כ חדשי השנה כולם מאירים על ישראל ,וראוים לההנהגה הניסיית .ולפ"ז לע"ע עוד אין לניסן יחש עם
כל החדשים שיהיה ראוי להמנות עמהם ע"פ האמת במנין סידורי ,כי ראשון ראוי להקרא בהיות השני
מיוחס אליו סמוך לו במעלה ,וכיון שהנהגת ניסן מתעלה על כל הנהגה אין ליחס אותו לשאר החדשים כ"א
בשם ראש לכולם ,מתנשא על כולם ולא ראשון להם .אבל לע"ל אז יתאחדו כל החלקים ,ויהיו
החדשים שמצד הלבנה קשורים אל השנה שמצד החמה ,שיהיה האור הבא מההשתדלות נקבע לעצמי ,אז
ג"כ תהיה לניסן המעלה מפני שממנו התחילה הסיבה הכוללת המאחדת את הכל לבא לכלל השלום הגדול
הזה .על כן אמר" :ראשון הוא לכם לחדשי השנה" ,שגם יתר החדשים יהיו אז סמוכים למעלתו .והשי"ת
הכין מראש הכח שיהיה ראוי להתאחד ,רק לא נמסר לבנ"א עד שנעשו ישראל לגוי קדוש ,ע"כ עתה מסורה
לכם ,וכד' חז"ל במדרש.
6
7
הדרוש השני
"וערבה לד' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות" .אמרו חז"ל בילקוט" :כימי עולם -כימי
משה ,שנאמר בו' :ותצא אש מלפני ד' ותאכל על המזבח את העולה' ,וכשנים קדמוניות -כימי שלמה,
שנאמר :וכל בני ישראל רואים ברדת האש" .ראוי להבין מה למדונו חז"ל בזה ,גם למה יחסו לימי משה
לשון ימים ,ולימי שלמה לשון שנים .והנה בראשית הפרשה מיעד הכתוב ע"ד ביאת הגואל ,ואמר" :הנני
שלח מלאכי וגו' ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים"ה,
יעד שליחות אליהו ומשיח ,ואמר" :ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו ,כי הוא כאש מצרף
וכברית מכבסים" .יש להבין ב' מיני הצירופים שיעשו משיח ואליהו מה המה ,ולמה דימה צירוף אחד לאש
מצרף והשני לבורית מכבסים .ונראה שהמושיעים שישלח השי"ת שהם משיח ואליהו יושיעו אל הכלל בב'
מיני השלמות .האחת להשלים כח הגוף ,שהוא מעורב בסיגים מצד כח הטומאה והרע הכרוך בו ,ע"כ
אין המעשים הגונים ורצוים ,וישלח השי"ת מושיע ורב שיורה דרך עצה איך שנישר כל המעשים לשם ד',
ונזכך את הגוף מסיגיו .וההשלמה השני' היא נגד כח הנשמה ,שאינה בתקפה מצד חסרון התחברותה בגוף,
ועל ידי כך אין השכל משיג את האמיתיות כראוי ואין הלב שלם בעבודת השי"ת כהוגן .והנה הבדל שבין
צירוף הגוף והנשמה הוא בשתים .הא' שהסיג שבגוף הוא ממש דבק ומעורב בו בעצם תולדתו ,משא"כ
בנשמה שהיא טהורה ,רק שהרע סובב אותה כשושנה בין החוחים .ועוד שהגוף מתחילתו הוא מעורב ברע,
והפחיתויות דבקות בתחילתו ,לא כן הנשמה שהיא תחילתה בטהרה ,רק אח"כ נתחברה אל טומאת הגוף
במקרה .וזהו הפרש שבין צירוף האש שמצרף את הזהב ומוציא הפסולת ממנו ,לבין כיבוס הבגד שמוציא
ממנו הפסולת .שפסולת שתצא ע"י צירוף היא הפסולת הדבקה מתחילתה בזהב שיוקח מעפר ,גם היא
דבקה בעצם טבעו ומעורבת בו ,משא"כ כיבוס הבגד ,מתחילתו היה טהור ונתלכלך ולא נדבק הלכלוך רק
בחלק החיצון שבו ,ונטהר ע"י הבורית .נמצא ש"כאש מצרף" יאמר על טהרת הגוף" ,וכבורית מכבסים"
יאמר על טהרת הנשמה .וכיון שתחילה אמר שיבא האדון ,וזהו משיח כמו שפי' במצודת דוד ,גם
מלאך הברית שהוא אליהו ,נראה שאליהו יהיה המטהר מצד הנשמה ,על כן יפרש את התורה כמו שאמרו
חז"ל" :פרשה זו אליהו עתיד לדורשה"ז ,ומשיח יטהר טהרת הגוף שהיא טהרת המעשים ,כמש"כ" :והכה
ארץ בשבט פיו ,וברוח שפתיו ימית רשע" .וענין הרשע הוא בפועל .וע"י אלה שני המושיעים יטהרו הגוף
והנשמה ,ויוכשרו ממילא עי"ז המעשים גם המחשבות .והנה מצינו בימי משה בשעת הקמת המשכן בפרט,
היו המעשים רצוים שהרי עשו ככל אשר צוה ד'ט ,אבל בענין הלב אמר הכתוב בסוף הארבעים שנה "ולא
נתן ד' לכם לב לדעת"י ,נמצא שהיתה הכונה חסרה משלמותה .ובימי שלמה מצינו שהיה הלב שלם מאד,
שהרי כ"כ היתה כונתם רצויה עד שאכלו ביוה"כ ולא נחשב להם עוןיא מפני עוצם כונתם רק לכבוד
השי"ת ,ונראה שהיה החסרון אז במעשים ,שהרי שלמה בעצמו זה היה חטאו שנמשך קצת אחר הכונה
לבטל המעשה במה שאמר אני ארבה ולא אסוריב ,ופרנס לפי הדוריג ,מסתמא היה חסרון המעשים אז
תלוי בדור אע"פ שהכונה היתה עליונה ושלמה .והנה ההפרש שבין המעשה לכונה ומחשבה הוא שהכונה
היא דבר כללי ,שכמה מעשים שהם חלוקים מצד עצמם יכנסו בכונה אחת ,והמעשים המה פרטים כל אחד
ואחד בפני עצמו ,כמש"כ הגר"א במשלי על פסוק" :כי לוית חן הם לראשך"יד שהחכמה היא אחת
והמעשים רבים .אמנם בחכמה יש כמה ענפים ,אלא שהיא כללית נגד המעשים שהרי כמה מעשים
נכנסים במחשבה אחת .ע"כ בענין הזמן שיש בו יחס ימים ויחס שנים ,תלוי' הזכרתו באופן השלמות
שקונים בו .נגד שלמות החכמה ראוי הזמן להקרא בשם שנים ,שהן כוללות כ"א ימים רבים ,ונגד שלמות
המעשים ראוי לו שם ימים ,שכל אחד הוא בפני עצמו .והנה בימי שלמה היתה החכמה בשלמותה והיה
8
החסרון במעשים ,ובימי משה היה החסרון במחשבת הלב כמו שכתוב" :ולא נתן ד' לכם לב לדעת" .ע"כ
לא היה התיקון הגמור ,שצריך דוקא התאחדות של ב' מיני ההשלמה ,שהיא שלמות הלב והכונה יחד עם
שלמות המעשה ,ואז יתקבלו הקרבנות ברצון שלם .וביותר ניכר צורך הכונה מקרבן מנחה ,שהרי מנחה
היא הפחותה שבקרבנות בערך דמיה ,ואמרו חז"ל בסוף מסכת מנחות" :נאמר בעולת הבהמה 'אשה ריח
ניחוח'טו ,ובעולת העוף 'אשה ריח ניחוח'טז ,ובמנחה אשה ריח ניחוח'יז ,ללמד שאחד המרבה ואחד
הממעיט ,ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים"יח ,ומ"מ בעינן ג"כ מעשה מדויק שהרי הקמיצה
היא מעבודות קשות שבמקדשיט והיא מעכבת בריצוי המנחהכ ,וניכר בה צורך שתי ההשלמות ,השלמת
המעשה והשלמת הכונה .ע"כ אמר" :וערבה לד'" ,אחרי שיטהרו כצירוף האש מצד המעשים והגוף,
וככיבוס הבורית מצד המחשבות והנפש ,אז יושלמו שלמות הכונה עם שלמות הפעולה .ע"כ תערב
המנחה ,שניכרים בה איך שניהם הם עקרים גדולים .מצד קלות שיוויה ושעם כ"ז היא לרצון כקרבן גדול
בצירוף כונת הלב לשמים לענין ריח נחוח ,מזה מוכח כח הכונה ומעלתה ,ומצד פעולת הקמיצה המדויקת
מאד מוכח כח המעשה עד כמה הוא נחוץ .וזה יהיה בקיבוץ ב' מיני השלמות שהיו בזמנים
מתחלפים ,שלמות המעשים בימי עולם שהם ימי משה ,ושלמות הכונה בשנים קדמוניות הם ימי שלמה,
שהימים שהמעשים הפרטים נשלמו בהם יהיו נחשבים ימים ,ושהמחשבות נשלמו קרוים שנים ,כוללים.
ומצאנו סעד לדברינו ששלמות הגוף מיוחסת למשיח ושלמות הכונה לאליהו ,ע"פ דרכינו שיחש הימים
יהיה למעשים ויחש השנים למחשבות ,כאשר יאתה לכ"א כפי ענינו ,ומצאנו אצל משיח תמיד יחש הימים,
ימות המשיח ,והשנים נתלות בימים כמו שאנו אומרים בתפילה" :לשני ימות המשיח"כא ,ובאליהו
אמרי' :אלו שנים כשני אליהו ,בתעניתכב ובב"מ פרק המקבלכג ,אלא שהשנים מיוחסות לאליהו לפי
תכליתו וענינו ,והימים למשיח לפי תכליתו וענינו .ועד"ה ששת ימי הבנין שהם ימי המעשה שענינם
המעשה קרוים ימים ,וחו"ב קרוים שנים כדאמרו חז"ל שהיתה התורה קדומה אלפים שנה לפני העולם
כמו שפי' ז"ל בזה .ועוד אי' שם במדרש הנ"ל" :רבי אומר 'כימי עולם' -כימי נח שנאמר :כי מי נח זאת לי
אשר נשבעתי'' ,וכשנים קדמוניות' -כימי הבל ,שלא היתה ע"א בעולם" .נראה שת"ק מדבר ע"ד השלמות
שתגיע מהעבוד