הרבנית
רחל נרוה
קודם כל דבר אני רוצה לברך את המחלקה לתרבות תורנית ,על
שהקדישה את הכינוס השנתי הזה לבעיית המשפחה בתפיסת
היהדות .לכאורהדיון בבעיה זאת נראה כמיותר :אנחנוחיים את
חיי המשפחה היהודית באופן טבעי כל כך ,גם הציבור מסביב חי
ואם כן למה לדון על כך במיוחדז אלא
אותה ,כביכול ,כמונו -
האחרונה ,העניין איננו פשוט כלל ועיקר.
שמתברר שבתקופה
למעשה קיים בתקופתנו הבדל גדול ,מבחינת האידיאולוגיה וה-
גישה המעשית ,בין משפחה יהודית "מלכתחילה" ובין משפחה
יהודיתש"בדיעבד".
בתחילתדברי אעמוד על הנושאכפי שנוסח כאן :עלייעודההיהו-
י של האשה במשפחה ובחברה בימינו ,ואחר כך אעבור לחלק
דהשני :ייעודה של המשפחה היהודית בחברהבימינו.
אשר לחלק הראשון כבר שמענו מפי הרב רבינוביץ ,ואף מפי מר
בר-אור ,על האשה ותפקידיה המיוחדים ,על השותפות שבין
האשה והגבר .בימינו אנחנו שומעים לעיתים כה קרובות את
הנשים המרעישות" ,המתקדמות" ,המתיימרות לצעוד לפני הצי-
בור .הן מדברות בשם השיוויון ,ולוחמות למען שי-11111חאשה.
מן הראוי שאנחנו -הנשים הדתיות -נבליט את ראייתנו
היהודית :האשה הנה שווה אך גם שונה ,הן מבחינה ביולוגית
והן מבחינה פסיכולוגית ,ואין מקום ל"שי11יו "1סתם.
הנשים השואפות לשיוויון הכוללני ,רואות אתגר לעצמן ,להגיע
לכל אותן העמדות ולכל אותם המקצועית ,שעוסקים בהם הגב-
רים ,והאידיאל שלהן הוא :שבכל עמדה ציבורית ובכל מקצוע
שהוא ,השתתפות הנשים צריכה להיות ,50%כמספרן באוכלוסייה
הכללית.
,גישה זו מתעלמת מן העובדה ,שבשביל להגיע למעמד בכל שטח
שהוא,צריכים שלושה תנאיםיסודיים( :א) כשרון; (ב) להיות
"בעל מלאכה אחת" (ג) מוטיבאציה חזקה.
,
195
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
הרבנית ר' נריה
לדוגמא :גבר ואשה צעירים ,בוגרי אוניברסיטה ,גם אם קניהם
הם בעלי-כשרון במידה שווה ,אין הם שווים בשני הקנאים
הנוספים :הגבר רואה לעצמו -עם גמר-לימודיו -את"עיקר
גקידופ המיצועי ,והוא מתמסר לכך .ואילו הבחורה הממוצעת,
בתוקף היותה אשה ,נתונה בעולם נפשי ספציפי משלה ,מעוניינת
ראש-לכל לבנות לעצמה בית ולהקים משפחה .רק זה מבסס את
הבטחון הנפשי שלה ,ויוצר את שלוות-הנפשכדי שתוכל להתמסר
לאחר מכן לצד המקצועי .במקרה שאין היא מצלילה לשתחתן
והיא נשארת רווקה -הרי היא מוטרדת מעצם מצבה ,ולה כבר
מפריע לה בדרך כלללהגיע למאכסימום שלהישגים.
וכשהיא מצליחה להתחתן ,וזוכה לשלוות-הנפש המיוחלף שוב
היא חדלה להיות "בעלת מלאכה אחת" .הריכוז שלה והזקן שלה
כבר מפוצלים בין שני מוקדים -המקצוע והבית (בעיקר כשהיא
זוכה להיות גם אם) ,וממילא אין היא והגבר ,השווה לה בעשרון,
יכולים לצעוד לקראת המעמד-הקאריירה באותו קצב.
וראוי להדגיש שאם הגברים בדרך-כללזוכים להיות"בעליילאכה
אחת" ,הרי זה לא-מעט בזכות נשותיהם המוצלחות ,המ"חררות
אותם מדאגותיום-יום ,מספקות להם את צורכיהםהנפשיום וה-
חומריים (בית מסודר וחם ,ארוחה מוכנה ,אשה מסורה ואוהבת,
ילדים מטופחים) ,וכך הם יכולים לרכז את כל המרץ והחנרגיה
שלהם לשם קידומם המדעי ,המקצועי או הציבורי,שהופד,ן'להיות
.למרכז פעילותם ,לעיקר היצירה העצמית שלהם.
ואשר לנקודה השלישית ,מוטיבאציה חזקה :מאחרשהגבר"שולל
מיכולת היצירה בפנים הבית -הריון ולידה -תחום היצירה
הבלעדי שלו הוא מחוץ לבית .שם הוא חייב להוכיח
כוח-
היצירה שלו ,ולהתמודד עם דומים לו ,אם בשטח המדעי ,המקצועי
או הצינורי-הפוליטי .העולם שמחוץ לבית היא עולם תחרותי
מובהק ,וזה מה שיוצר את המניע החזק אצל הגברים להתאמץ
ולהשתדל להתקדםעודועוד.
האשה הזוכה להרות ,ללדת ולגדל ילדים ,מרגישהבקירוי
ה את
הסיפוק של יצירה .היא איננה חייבת להוכיח למישהו שאמנם
היא "שווה" משהו .היא איננה חייבת להתחרות עם מישהי,
נשיותה הוכחה" ,יצירתיותה" קיימת .היא מרגישה את,שמחת
היצירה בהולדת התינוק ,בהתקדמותו והתפתחותוכתינו"
;כילד.
היא מרגישה את עצמה עוסקת ביצירה החשובה מכליציעה אמ-
'
,
ן
,
1
,
אי
,
'
196
www.daat.ac.il
,
ן
"
ן
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
ייעודה היהווי של האשה במשפחה ובהברהבימינו -סימפוזיון
גותית(פיסול-,ציור ,שירה) -היא עוסקתביצירתיצוראנושיחי,
נושם ,גדל ,חושב ,והיא היא זאת שילדה אותו ,שמגדלת אותו,
ושבזכותה הוא הופך להיות יצור אנושי שלם.
מדעי או ציבורי -איננה
גם אם היא עובדת בתהום
אשה
חייבת -לראות בעבודתה את מרכז חייה ,את המוקד לפעילותה,
ומשום כך וגיא גם איננה מקדישה לכך את כל מרצה ויכלתה.
אם נוסיף לכך את חוסר הפנאי והעדר היכולת הטכנית להתמסר
לעבודה ,נבין את הסיבה מדוע בוגרות-אוניברסיטה בעלות ב.א.
הן ,10%נושאות תואר ווקטיר רק 12%ובין בעלי המקצוע
של הרפואה והמשפט רק 7-6אחוזים.
המעשי"זכינו" לשיוויון מלא ,ו 50%-הגברים היו נשארים בבית,
אילו
ו 50%-הנשים היו באמת מאיישות את מקומם של הגברים ,ספק
גדול אם העולם היה מאושריותר .הנשיםהיויכולות ,לכל היותר,
להטיל על הגברים את התפקיד לשמורי על נקיון הבית ולבשל,
אבל להטיל על הגברים את התפקיד להרות וללדת הן לא היו
מצליחות ,וא) הגברים היו מרגישים את עצמם כעוסקים אדירק
ב"עבודה שחורה" ,בלי הסיפוק שביצירה שיש לאשה ,ואין ספק
שהם לא היו מסוגלים לעמוד בכך מבחינה נפשית .כבר ראינו
שאם משום-מה צריך הבעל להשאר בבית תקופה מסוימת ,ולטפל
ביליים בהעדר אשתו ,הרי כעבור זמן מה ,הוא נשאר'מחוסר-
אונים ,הוא "נשבר".כי הגבר חסר תכונות-אופי מתאימות בשביל
להיות "מטפלת" .,לעסוק בפרטים קטנים בבית ,והגברים הבוד-
דים המסוגלים לכך ,הםיוצאים מן הכלל.
אותן הנשים הלוחמות ל"שיוויון" והרואות בעבודות מחוץ-לבית
את העיקר -המנטאליות הנשית שלהן פגומה .אם משום שבגיל
הילדות ,עקב איזה הלם הן התקנאו בבנים ,ומאז הן רואות
את נשיותן כנחותה ,וקוימת אצלן עקרות נפשית-ריגושית כנשים,
ואם _משום שבתקופת החינוך .האחיד הממושך ,למדו להעריך
דווקא את המקצועות הגבריים ,והן נטולות הכרה של הערכה
לביתואינן רואות אתגרבבניינו.
הייעוד של האשה ביהדות הוא ראש לכל :להיות אשה ,להיות
עקרת-בית "עיקרו של בית" -היסוד שעליו הביתבנוי ,ואשר בו
כל קיומו תלוי .אנחנו מברכות כל בוקר בהכרה ברורה "שעשני
כרצונו" .אין אנחנו מצטערות .שלא נולדנו גברים ,ואין אנו רוצות
כהיות גברים .אנו מברכות את הבורא על שנוצרנו נשים ,על שד'
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
הרבנית ר' נריה
ן
ילדי,.
אם
זיכה אותנו בהריון ובלידה ,בצער גידול-בנים וחינוך
כי תפקיד זה לא-קל הוא ,ואולי קשה יותר משל תפקידם של
הגברים .הנשים המתמודדות עםבעייתגידול הילדיםעומד,ת בזה
יוםיום ,שעה שעה ,במשךשנים עלשנים .לא רקביום אלאלעיתים
קרובות גם בלילה .ואם הן עומדות בזה ,הן לא יצור חלש,מסכן,
אלא דווקא "יצור" חזק מאוד .ואם מעמדו של
נבחן
לפי הקשיים והמאמצים השקועים בו ,ובחובות הקשורות בו,
הרי שמעמדנו ב"ה כלל וכלל לא נחות ,והאשה זוכה ביהדות
בהכרה מרובה .לא פלא ,איפוא ,שביהדות ,המעריכה את מקמציה
אלה של האשה ,כל ליל-שבת הבעל המשתאה מול הכוחות הנפ-
שיים החזקים שמגלה אשתו ,שר לה "אשת חיל".והבעל,,מצווה
ביחס לאשתו" :יאהבנה כגופו -ייכבדנה יותר מגופו".
מתוך ראייה כזאת של הכרה עצמית והערכה ,אין אנקנו -
הנשים היהודיות -כפי שהיהדות חינכה אותנו במשך דולות -
רואות את עצמנו חייבות לבוא ולהתמודד עם הגברים
באותם המקצועות הייצוגיים ,מקציעות "ההישג" כפי ש?וראים
להם .אין אנו חותרות לאידיאל של חיים קלים ,ליום עבוךה של
שמונה שעות בלבד ,במשרד או במעבדה .קל יותר להתמ~ד עם
מקצועות גבריים ,מלהתמודד באתגר שלהיי
ת אשה .אולם אנו
השמחות בנשיותנו ,המברכות ש"עשני כרצונו" מתוך רצון
ערך עצמית ,אנו מודות לבורא שהעמיד לפנינו אתגרים,nlwdl
ואףנותן לנו את הכוח לעמוד בהם.
ואם נשאלת השאלה מהוייעודההיהודי של האשה בחברהבימינו?
הרי התשובה היא :ייעודנו בזה ,שאנחנו נחיה את חייגך מתוך
שמחה "שעשני כרצונו" .נחיה אתחיינו כנשים מתוך הכרה,ברורה
וראש מורם ,ונשתדל אף להשפיע על החברה ברוחזו.
העולם המודרני -שבו האשה עובדת לפעמים גם מחוץ-לביתה
מכביד על חיי האשה ,כי הוא מטיל עליה תפקיד כפול:למעשה האשה איננה "ייצאת מעורה" ,לא מבחינה ב,ילוגית
ולא מן התפקידים הנשיים הרגילים שלה במסגרת הבית ,והמש-
פחה .אחרי שעות-עבודה מעייפות מחוץ-לבית -מחפה לה
עדיין עיקר עבודתה בבית .וגם אם היא יכולה להרשות לעצמה
לקחת "עוזרת" ,עומס העבודה יוצר מתח נפשי ועצבנות,בעיקר
אס יש לה ילדים קטנים .והעול הכפול הזה מתיש את כוחותיה
של האשה הצעירה ,ומעמיד אותה במבחנים גופניים ונפשיים.
אדקי
ן
,,דווקא
,והכרת
198
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
-
י.ע71ה היה71י של האשה נמשפחה 1גחברהבימינו -סימפוזיון
נוסף על המאמץ הגופני-נפשי שזבלת האשה העובדת לא-פעם גם
מהרגשות תסכול :היאאינמנרהג.ישה את עצמה כ"חוטאת" כלפי
מצליחה למלא את כל תפקידיה
ה"בית" ,מאחר שהיא
באותה מידה של שלימות שהוא היתה רוצה .אם הבית איננו
מבריק כרצונה היא איננה מרוצה .אס היא משאירה בבית ילד
חולה ,היא נקרעת לגזרים .ואם היא איננה שליווה ושקיטה כלפי
ילדיה ובעלה ,מרוב מאמץ ועבודה קשה ,שוב היא מאשימה את
עצמה.
אף האשה המידרגות -חניכת האוניברסיטה ,או
לעומתה -
בעלת-המקצוע ,שבגלל הנימוקים האלה שמנינו ,עזבה את העבודה
גם היא כצר איננה,
המקצועית והיא מתמסרת רק לבית -
שלימה עם עצמה :נדמה לה ,שאין היא מנצלחת כחברותיה,
המסוגלות כאילו לעמוד בשני האתגרים כאחד .היא מרגישה את
עצמה כ"נחותה" על שהיא "רק" עקרת בית .תולעת-מכרסמת
זאת של ספק (אי-סיפוק היא יצירת העולם המודרני.
חשוב שהאשה המחליטה להשאר בבית ,תעשה זאת לא מתוך
הרגשת "חולשה" של חוסר-יכולת לעמוד במאמץ ,ושמשום כך'
היא מביאה קרבן את הקאריירה שלה למען הבית ,הבעל וה-
ילדים ,אלא מתוך רצון וחכרה שהיא עומדת'להקדיש מספר שנים
ליצירה העיקרית שלה בניין הבנתליצירת "הקן" הפרטי שלה,
אתעיקרייחודהוכישוריה.
שבוהיאעתידה לגלות
'
ה
פ
י
ו
עם מאלון וריהוט אלגנטי" .בית"
בית-זה לא דירה גדתה
זוהי הרוח-המרחפתבין ארבע הקירות ,גם אם הדירה מרוהטת
בצניעות (בפשטות .אווירה וחום נוצרים בזכות אהבה ,מסירות,
דאגה הדדית ורצון להעניק איש לרעהו .יחסי-אנוש אף הם מצרי-
כים תשומת לב וטיפוח ,בעיקר בימינו ,כשבנים ובנות גדלים
כ"3נים יחידים"( ,רגילים במושגים של "לקבל" ולא "להעניק".
יצירת אווירה כזאת היא אתגר לזוג צעיר ,ומחייבת התמודדות
ותשומת-לב( ,רק בודדים יכולים לעמיך בזה בתנאים של ריצה
"אי-ההספק" .רק כש"הבית" בגוי ומלא-תוכן,
מתמדת אחרי
אפשר לנסות להעמיס על אותם היסודות מעמסה נוספת של
עבודת-חוץ.
אשר לילדים יש לדעת :במידת הטיפול של האם בילדים ,תלויה
גם התפתחותם הרגשית האינטלקטואלית .עדלפני זמן מה חשבו,
שהתקופה הנוחה ביותר לאס הצעירה לצאת .מן הבית לעבודה,
_199
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
הרביית ר' נריה
זה בתקופת השכה
הראשונרי
לחיי התינוק .אז ,כביכול,
עליין אינו ממן כלום ורק מאוחר יותר ,בגיל שנה-שנתן
אמרו -רק אז האם מבינה את שפת-הסמלים של בנן
אין למסור אותולידי אשה זרה .והנה.מתברר לאור המן
החדישים ,שדווקא הגיל הצעיר ביותר,גיל של חדשים מס
הקובע מה תהיה דמותו הרוחנית-נפשית של התינ
5
ג
להכרתוקלכשי
העולםש
תהיה מידת הסקרנות "המדעית" של הילד
מה תהא מידת התפתחות החושים שלו או מידת התפ
האשה העובדת מוסרת את חינק ופינוקק
טיפולנתא
מצ
יו
ימ
חא
ה
"ליותכיבר אמר מישהו" :אשה לומדת חמש עשרה
כדי למסור את חינוך ילדיה בידי עוזרת חסרת-השכלה".
ן
,
,
הרגישהן,
הכרתי אשה צעירה-מורה שהיתה לה תינוקת בגיל ארבע!
חודש .משחיפשה לנטפלת המליצה האחות בטיפת חלב עלאן
אם לחמישה ילדים ,המופיעים תמיד מלובשים ומסודרים
כעל מטפלת אידיאלית .והנה כעבור כמה
המטפלת.ימהייםאתמהה,
שהתינוקת מתחילה לבכית בבוא
אד כעבור כמהימים ,כשבגלל מחלה,היא נשארה בבית,נתני
הסוד :המטפלת לא דיברה אל התינוקת :היא היתה ד
מששאלה אותה האם הצעירה" :מדוע אינך מדברת אל
כשאת מאכילה אותה ,רוחצת אותה ?" המטפלת ענתק
"מה יש כבר לדבר לתינוקת כזאת? מה היא כבר מבינהז
אותה אם גידלה בדרך זאת המישה ילדים בלי לדבר
כאמור ,הם מלובשים ומסודרים. ,אבל מידת ההתפתחות
לית שלהם היתה זעומה .ומה הפלא אם אחר-כךבהגיעהן
בגיל שלוש ,הגננת מרגישה בפער גדולבין.ילד מבית אינט1
ששם דיברו אל הילד ופיתחו אותו לבין ילד שבא מבית
איד אפשר להשוות את היחס הנלבב של האם אל תינוקו
י של הבנה ,ליחסה של עוזרת1 ,
התרגשותה למראה כלגילו
תה נמדדת במידת הנקיון בבית ,במידונ ההספק בעבודה1 ,ק
מידת החיוכים שהיא חייכה -בהעדר האם -אל התינוי
נבונהואינטליגנטית ,בעלת לבאימהי ,מדברת כל הזמן אל ח
בטפלה בו ,ואז התינוק כבר בגיל שלושה חדשים כולו ערות
קשב ,כולו פתוח לנעשה מסביב ,ואחר כך הוא גדל
תאב-דעת ,לומד .בה-במידה שהאם נמצאתבבית ומקדישה
לב לתינוקה ,מגלה לו דאגה חיבה ואהבה ,היא מפתחתן
"
ילד,
י
200
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
ייעודה היהודי של האשה נמשפחה ונחברהבימית -סימפי,יון
רגשי בטחוןואופטימיות ,וכךהיא מניחה יסודותבריאיםלאישיות
השלימה שלו.
נראה ,איפוא ,שעבודת-הקשה מחוץ-לבית ,בעיקר בתקופת גידול
ילדים -עלולה לפגוע במידה מרובה( :א) בבריאותה ובעצביה
של האשה( ,ב) בבעל ,הזקוק אחרי יום עמל ומתח מחוץ-לבית
לפינה שקטה ורגועה בבית; (ג) בהתפתחותם הרוחנית והנפשית
של הילדים ,שאינם מתפתחים באותה מידה שיכלו להתפתח,
אילו היתה אמם רוב היום על ידם .ואם הנפגעים הם שלושת
המרכיבים העיקריים של המשפחה,הרי המסקנה היא -שעמדת
'.
האשה מחוץ-לבית עלולה לפגועב"בית".
מהי מידת הפגיעה ? זה תלוי במידה מרובה הן באשה והןבבעל.
אשר לאשה -זה תלוי בכוחותיה הפיסייםוהנפשיים .בה במידה
שהאשה נהנית יותר בעבודתה שמחוץ-לבית ,וזה גורם לה להרבה
סיפוק ,עצם הסיפוק מעורר באשה כוחות נוספים ,המאפשרים
לה לעמוד במאמץ הכפול שלשתי "חזיתות" כאחת.
ואשר לבעל -,בה-במידה שהוא רואה את עבודתה של אשתו
וקידומה כדבר שהוא מעוניין בו ,או כאמצעי להגדלת ההכנסה
שהוא שמח' בה ,או כצורת חיים של העולם המודרני ,שהוא
משלים אתו ,והנו מוכן לשתף פעולה בבית בעבודה זו או אחרת,
כמובן הפגיעה בבריאותה .של האשה וב"בית" קטנה יותרו אך
במקרה שהבעל רואה את עבודת האשה כקידום מיותר לקראת
ה"שיוויון" ,או פגיעה בגבריותו כמפרנס ,או חושש שזה פוגע
בילדים ובבית ,ומשום כך מתנגדואיננו מוכן להטות שכם'לשיתוף
פעולה בעזרה -אז האשה כורעת תחת הנטל הכבד .לא אחת
משמש נושא זה גם כאן רקע למתיחויות שונות ,פוגם בשלוות
הביתלובשלימותו.
,
בימינו מקובל לראות את עבודת
לאזן את התקציב המשפחתי .נכון
בני הזוגחייבים לעבוד אחרי .החתונה ,כדי לשלם את המשכנתא
עבור הדירה או חובות הריהוט .וחבל מאוד שבארץ ,בגלל השאי-
פה האידיאולוגית של הממשלה שכל אחדיהיה "בעל-בית" ,אין
אפשרות להשיג דירה לשכירה ,וכך חייבת אשה צעירה אחרי
נישואיה -בתקופת גידול הילדים -לצאת לעבודה ,ולעמוד
בעול הכפול והמשולש של הקמת בית ,גידול ילדים ועבודת-חוץ,
ההורס את בריאותה ועצביה.
האשה ככורח
של.מציאות,כדי
שבמקרים מרובים מאוד
שני
www.daat.ac.il
201
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
היגי.ת י'
(ר"ה
כנגד זה רבים מאוד המקרים ,שעבודת האשה אינה מכץה אלא
את הוצאות העוזרת והמכונית (אחזקת המכונית עולה כמעט
שמשכורת פועל בלתי מקצועי ,המפרנס משפחה וילדים):.גא אחת
המכוניתאינה הכרחית לעבודה ,אלא מטרתה נסיעותבישי,בידור
או סתם יוקרה.
מן הראוי במקרה זה להעמיד זה מול זה את היתרונות והחסרונות
ולשאול :מה עדיףו יציאת האשה מן הבית לשם אחוקק מכונית
וחיי-בידור ,שיסודם ,בעצם ,חוסר סיפוק מן הבית .הזיקק" וחסר-
התוכן ,או "השקעת הזמן" וכשרונה של האשה בפנים הנית לשם
יצירת אווירה נעימה וחמה ,גישה רגועה לבעל ,וטיפול שקט
ומסור לילדים.
לכאורה ,לפי טענות הלוחמות-ל"שיוויון" ,במקרה זה האשה היא
ה"מקופחת" .היא זאת שנתבעת ל"וותר" על ה"יציאה" מן הבית,
היא המתבקשת להתמסר ול"העניק" לאחרים .אולם קרר אחרי
זמן קצר מאוד ,האשה תבוא על "שכרה" :היא תזכה ביחס אוהד
זאזהב 'מבעלה ,תרווה רוב נחת מילדיה ,ואף תמצא סיפוק רב
מאוד מעבודתה כאם וכעקרת הבית.
הסטאטיסטיקות גילו ,שדווקא נשים צעירות עובדות ,קרובן רק
עד.גיל שלושים וחמש .אחר כך הן כבר כל כך עייפות וסחוטות,
שברגע שהמצב הכלכלי משתפר ,הן עוזבות את עבודתן מחוץ-
לבית ,הן "חוזרות הביתה".
האידיאל הוא בניגוד גמור לכד :כאמור ,דווקא
הרא-
ר
ו
~
י
נ
ו
ו
אותו
שוכות אחרי החתונה.רצוי שהאשה תמצא בבית
כשהונח
מבפנים ,ורק כשהבית מתבסס כשהילדים גדלים
כבר היסוד הבריא לאישיותם ,אז כבר אפשר לצאת לעבודת(חוץ,
ולפתור בזה גם אתבעיית הקן המתרוקן ,וגם אתבעייף הצרכים
הכלכליים ,אםישנם.
וותק,
יתכן ,שבשנות ישיבה בבית ,הפסידה האשה שנות
הפוגמים ב"קאריירה" המקצועית שלה; אד הסיפוץ שהבית
החם מעניק גם לאשה עצמה (מלבד לבעל ולילדים) ,הוא פיצוי
נאות במידה כזאת ,שעצםרעיון ה"קאריירה" והקידום'ןהמקצועי
כבראיננו תופס מקום נכבד כל-כך.
החברה
בשביל להגיע לכד חייב לבואשינוי במהלך המחשבה
שלנו .ואכן ,הרמת קרן הבית והמשפחה ,והסתפקות-במועט לשם
,
ן
.
ן
ן
,
בשנים
קצתי
ן
,
.
4ון
נ"
ן
,
"י
(202
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
ייעודה היהודי של האשה במשפחה ובחברהנימינו -סימפוזיון
הפחתת הצורך בעבודת האשה כמפרנסת -זהו ייעודה היהודי
של האשה במשפחה ובחברהבימינו.
($y
אעבור עתה לנקודה השנייה,לייעודה של המשפחה היהודית בחב-
רה.
בתחילת דברי ,כבר אמרתי ,שעל פני השטח לא מורגש הבדל
בין משפחה למשפחה .אולם בחברה הישראלית קיימים זרמים
תת-קרקעיום מסוכנים מאוד .הב(שפהה החילונית-מודרנית עומדת
בפני משבר גדול .ההורים ששאבו עדיין ממסורות העבר ,שהיו
בנים למשפחות יציבות ,גם אם בתקופה מסוימת התירו לעצמם
למרוד ,שאפו בעמקי נשמתם לחיותחיי משפחה ,ולכן חזרו בהם
אחרי תקופת-הסער ,והקימו משפחה נורמאלית.
אולכ עכשיו נשתנה משהו :אותם הורים ,שהנם דור ראשון למ-
תירנות ,שוב אינם מסוגלים לחנך את בניהם על נורמות אבסו-
לוטיות .הם אינם מסוגלים להגיד לבניהם את ה"לא" המוחלט.
זה כבר מנוגד לאידיאולוגיה המתירנית שלהם .והדור הצעיר,
שגדל בלי להתחנך על ".לא" פסקני ומוחלט ,לא הפנים בגיל
צעיר את ה"אסור" ,לא פיתח מעצורים -הוא כבר איננו יודע
גבולות.
הבעיה אצלו אינה מתחילה "איך יש להתנהג במקרה שיש חבר
שאוהבים אותו ,אךעדיין אי אפשר להתחתן אתו" (בגלל חוסר-
דירה ,או מפני שהחברעדיין לאסיים אתלימודיו) .הבעיותאינן
מתחילות בגיל הנישואין ,אלא בבר בתחילתגיל ההתבגרות .ויש
מקרים של הפלות כבר בכיתות ט-י .ואין מי שעומד בפרץ .לא
מחנכים ,לא פסיכולוגים ,ולא רופאים .ישנם אצלנו מספר אנשים
שעוסקים בתחום חינוכי זה ,הנקרא וחינוך מיני" בבית הספר,
ואף אחד מהם.אינו מתנה את היחסים שבינו-לבינה בנישואין.
האחד מתנה את זהבגיל שמונה עשרה ,באותוגיל שהחברה מכירה
אותו כאחראי מספיק בשביל לקבל תעודת נהגות או להתגייס
לצבא ,שני מתנה את זה כבגרות נפשית מספקת ,כששני הצדדים
מוכנים לשאת בתוצאות במקרה שלהריון ,אך שניהםאינסמתיי-
חסים ליחסים שמחוץ למסגרת הנישואין כאל איסור מוחלט.
www.daat.ac.il
203
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
הבנית
ר'
נריה
מה פלא ,אם נוערבגיל ווהתבגרות ,המודרך עלידיהיצריםלבלתי-
מרוסנים ועלידי הרצון להוכיח "בגרות" ,נוער המגורה'אלידי
הסרטים ,הספרות הפורונוגרפית והגלים הקלים העכורים'המגי-
התקשורת ,מתדרדר (הזלך .אם משאילןם את
Q'yדרך אמצעי
השיקול ואת ההחלטהבידיו ,הרי ברור שקל יותר להתגלגללחיי
ן
,
הפקרות ללא אחריות וללא קדושה ,מאשר לרסן עצמו ,ולהתעלות
לאחריות מוסרית.
זמן מה נכחתי בכנס ,שהשתתפו בו מדריכות של ~בוצות
לנפננעיר מעורב בגיל ..20-19המדריכות הלל( הרגישו lfwאינן
מסוגלות לכוון ולהדריך ,ושאלו :מה יש לזמר לנוער,כןי לעצור
בוז הן הרגישו שבמקום שבעבר כל בת (בת בישראל קתחנכה
ראשית כל ל"לא" ופיתחה מעצורים טבעיים ,הנה עכשיו,ודל דור
חסר-מעצורים ,שה"כן" הוא הנורמה שלו ,ושה"לא"הי
א אצלו
בסימן-שאלה .הבנות שואלות אותן" :מדוע לא?מדוע,,צריכים
להמנע מיחסי-אישותלפני הנישואיןו"
הופיע( בפניהן ,סוציולוג ופסיכולוגית ,והנה מתברר,
הם
מייצגים את המתירנות .והמתירנותאינה רקפרי התפרקותיצרים,
אלא היא גם נתמכת באידיאולוגיה מתירנית .המדען-הדוציולוג
הסביר למדריכות ,שהמשפחה במתכונת שלנו ,היא רץ יצירת
התרבות שלנו .וישנן תרבויות ששם צורת המשפחה היא אחרת,
וי.תכן שדורנו -דור המהפיכההמינית והמהפיכהה
תדעושריגילתית -
איני( זקוק יותר למסגרת המשפחתית ,כשם שהיה ב
הקוד-
מים .אז היתה החקלאות שלטת והמשפחה היוותה גס יחידה
כלכליתואילועכשיו נשתנ( הדברים.
.הפסיכולוגית הביעה את דאגתה החמורה על שהמתאנות של
הבחת בימינו היא יותר תוצאה של לחץ חברתי ,מאצר ביטוי
לצרכים העצמיים של הבת ,בימינו "נוצרו בננער נורמות
ממשי
חדשות ,נורמות של היתר( ,כל בת שנוהגת בחברה הזאת בניגוד
לנורמה המקובלת מרגישה את עצמה כ'לא מוצלחת',,ן כ'בתולה
קדושה' ,שראויהלגנאי( ,לכןאין היא מעיזה לחיותלפי קרגשתה".
היא ציינה את הבעיות הפסיכולוגיות הנובעות מזה ,אך היא לא
אמרה" :אסור" 1היא לא אמרה "מנתר ,רק בתנאיש 4אחריות
(נישואין ,במסגרת של משפחה בלבד ."1לא 1מה שהדאיג אותה
בעיקר היתה העובדה ,שלא תמיד הבת שלימה עם מדיה.
משטענו המדריכות ,שהנחיות אלו אינן מספיקות ב-לילן ,שהן
'
ן
,
'
,אף
,
;
204
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
ייעידה היהודי של האשה במשפחה ובחברהבימינו -סימפוזיון
זקוקות להרבה יותר בשביל לעמוד בפרץ ,התשובה המרגעת היתה,
שעצם המבוכה (עצם הדיון הלגיטימי עם הבנות הם חלק גדול מן
הפיתרון 1ובהדרכה "מבהירה" כזאת הן הוחזרולעבודתן.
הבעיה מסוכנת עוד יותר ,מאחר שישנם "הוגי-דעות" המעמידים
בכלל את השאלה ,האם זכאי אדם או חברה לבוא ולחנך ,או
כלשונו של אחד הפרופיסורים" ,האםיש זכות למורים ולמחנכים
לחנך לנורמות חברתיותו"
בכנס של מורים ועובדים סוציאליים ,ניתח אותו פרופיסור את
הבעיה הזאת והגיע למסקנה הגיונית ,שבעצם אין לע .וטת של
חינוך לא לנורמות דתיות ולא לנורמות חברתיות .רק עם גמר
הניתוח ההגיוני ,הוא חזר בווציין שכאן בארץ ישנםשני נימוקים
שמרככים קצת את האיסור:
(א) במוחו של הילד הצעיראין מקום לחלל ריק ,ואם לא נכניס
לו עדגיל מסוים ערכיםחיוניים ,תשפיעעליו חברה רעה ,ובמקום
יגישותשליליותן
ערכיםחיובייםייווצרו שמה כלמינ
(ב) .העובדה שזו ארץ של מיזוג-גלויות ,כל עדה באה עם ערכים
שונים ,יש התנגשויות של תרבויות ,כל אחד איננו בטוח בערכים
שלו,וקיימת הסכנה של התדרדרות כללית ,כאן "מסוכן" לא לחנך
בכלל ,ולכן יש לנו זכות מוסרית מסוימת לחנך עד גיל מסוים,
בערךגיל .13-12
אם נחשוב ,איזה בלבול-מוחות קיים כאן ,איזה עולם יצא אחרי
חינוך מסוג זה ,יסביר אולי הדבר מה שאנחנו עכשיו רואים
ברחוב :מבוכה ,אי-בטחון ,חוסר ידע ,חוסר נורמות חיוביות.
ולהיפך בדיוק :נורמות שליליות ,שיוצרות לחץ חברתי להתנהגות
ההורסת את היחיד ,את המשפחה ואת החברה בכלל.
מתברר ששוב רק היהדות הדתית היא היחידה המעיזה בימינו
להגיד בפירוש את ה"לא" .אף אחד אחר איננו בא בשם נורמות
קבועות ,נורמות שאינן ניתנות לשינוי בהתאם לנטייה האישית
של אדם זה או אחר ,בהתאם ל"חשק" או ל"מצב הרוח" .אנחנו
מסוגלים לבוא ולומר :קיום יחסי-אישות יחסי-מין מותרים
רק במסגרתהנישואין .אז זה מותר וטהור(,אילו כל -
מסגרת אחרת
היא בבחינת תועבה ,ועל כן נצטווינו "יהרג ובליעבור".
במידה שאין אומרים את ה"לא"יבגיל העשרה -ובימינו יש
צורך גם לתסביר את ה"לא" במידת האפשר -נוצר מצב ההורס
את כל יסודות הנפש ,שהם הבסיס להצלחת הנישואין וליחסי-
www.daat.ac.il
05ג
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
הובכת
ר' יריה
.
ןן
אנוש בקרב המשפחה .נוער המתחיל ביחסי אישות בגיל העשרה,
כשלא קיים עומק נפשי ,בגרות נפשית ,חש רק את הצד,,הגופני,
החושני .הוא מתחיל לחשוב שהוא יודע "מה זאת אהב!ן" ,הרי
הוא כביכול חי אותה ,ואז נוצרת ציניות ,לעג לכל אלה
,מתייח-
,ןה
לקירוב-לבבות.
סים לאהבהכלענייןנפשי-רוחני ,כלאמצעי
י
ת
ר
ד
ג
ה
קיבלתי פעם מכתב ממורה-אשה ,שהתנגדה בכל תוקף ל
כפישציינתי באחת ההזדמנויות " -אהבה זה פרחענוג,,המצריך
טיפול וטיפוח מתמידים" " -מה פתאום" -היא טיענת
אהבה זאת אמוציה תפניתחזקהושאיננה
"אהבה מצריבה טיפוחו
מחייבת לא המשכיות ולא טיפוח .אהבה זה מין" ! ! ! ע