אתר דעת -מכללת הרצוג
(יסו יובס
זכר אבות כביטוי ללכידות משפחתית
קודמי נגעו בבעיה של הקשרבין הדורות ,הקשרשביןבנים לאבות,
בתקופת הילדות .בדעתי לגעת בנקודה של הקשר שבין הדורות
בדרך שונה מן המקובל ,באספקלריה של מנהגי האבל.
הערכיםהחשובייך של החברה היהודית הוא הלכידות המשפחתית
(לכידות -מלשוןליכוד) .הדבר מתבטא ,דרך משל ,במצוותכיבוד
אב ואם ("למעןיאריכוןימיך") ,וכן בדפוס מחייב שליחסי עזרה
הדדית בין הורים לבנים ,כאשר הורים זקוקים לתמיכת הבנים,
וכאשר הבנים בצעירותם זקוקים לתמיכת ההורים ,החייבים לזון
אותם .זה מצדדין כיבוד אב ואם וחובות ההורים כלפי ילדיהם.
גם מצדדין צדקה וחסד -יש חובה לתמוך בקרוביםעניים,בי-
תומים ,באלמנות ,ובשאר אנשים נזקקים שבמשפחה.
אחי
ההלכה היהודית מגדירה הגדרה רחבה את יחסי הקירבה ,הן
מבחינת היקף הקירבה ,והן מבחינת תוכן ההתחייבויות הנובעות
מצד הקירבה המשפחתית .לגבי איסורי חיתון קיימת הגדרה
ברורה עט מי מותר ועם מי אסור להתחתן .מלחינת,פסולים
לעדות יש עוד דור נוסף -וגם כאן ההגדרה ברורה וקובעת .אבל
לגבי הסולידאריות המשפחתית,מי זכאי לקבל עזרהומיאינוזכאי
לקבל עזרה -כאןאין הגדרה מוחלטת ,כאן ההגדרה היא רחבה
מאוד :כל מי שקירבתו ידועה ומוכחת ,נמצא בתחגס העזרה
ההדדית המשפחתית .וההבדל ברור .כשאנחנו באיםירחק ,כמו
בחיתון או בפסולי עדות ,יש צורך לקבוע גבול ברור .אבל אם
באים לקרב ,מי זכאי לעזרה -כאן אין טעם לקבוע גבול ,אלא
כל מי שיודעים את קירבתו הוא בין הזכאים לעזרה .משמע,
ההתחייבויות המשפחתיות עוברות מעבר
של מה שה-
סוציולוגים קוראים "המשפחה הגרעינית"( ,משפחה שכוללת אב,
.גבולות
253
www.daat.ac.il
,
ן
י',
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
רובין
אתר דעת -מכללת הרצוג
אסשלדיםשעדיין לא נישאו) ,והן כולאת את המשפחה הרחבה:
דודים ,דודות ,דודנים,אחיינים ועוד".
המודרנית הולכים גבולות המשפחה הרחבה ומצטמצמים,
והםן"סרי משמעות כמעט .אנשים מאבדים את המגע עם הקרובים
שאינם נמצאים בסמוך מאוד ,כך שהסולידאריות המשפחתית
הרחלה הולכת ומתערערת ,ואפילו הקשר בין הורים לבנים .על
כל קים אין לקשרבין הורים לבנים אותה אינטנסיביות שהיתה
לו לקברה מסורתית ,שבה המגע היום יומי היה תדיר .החברה
המוירנית מרחיקה מרחק גיאוגראפי ופיסי ,המגע פחות אינטנ-
והמרחק שבגוףמביא לריחוק לבבות.
ברצוני להציג אינדקס ,שיש בו כדי להצביע על מידת
אחי?ותה של המשפחה .כוונתי היא למעגל הקרובים שעליהם
קייטנים להתאבל כאשר אחד מבני המשפחה מת .הדברים מבוס-
סים4ל ניתוח מקורות מן הספרות התלמודית .בתרבות המערבית
המודרמתבימינו מקובל,כי במותו של אדם מבוגר ונשוי נחשבים
הוריו,אחיו,אחיותיו ,בתזוגווילדיו לאבלים .כאן אנחנומבחינים
קבוצות משפחה .קבוצה אחת היא "משפחת המוצא",
אר ,המשפחה שבה גולד האדם והיא כוללת את עצמו ,את
שמ
בלו
כ
ואת אחיו ואחיותיו .הקבוצה השנייה היא "משפחתהיי-
הוודרן*
,אותה משפחה שבה האדם עצמו הוא הורה והיא כוללת את
ס
ו ואתילדיו.בני שתי ה"משפחות הגרעיניות" הללו ,משפחת
בת(יג
המולא ומשפחת הייסוד ,נחשבים לאנשים המוכים ביותר מן
האודה .כאשר קרובים אחרים מצטרפים למעגל האבלים ,כמו
דודים ,דודות ,דודנים ,חותן ,חותנת ,גיסים וגיסות ,הרי שהדבר
היאן:נזכות יחסיהם המיוחדים לאותו אדם שנפטר ,ולא מהיותם
חלקךמן המערכת המשפחתית .לא מצפים מהם להתאבל כדרך
בני המשפחה הגרעינית.
בכלוחברה היסטורית ניתן למצוא אותם מייצבים (סטאטוסים)
במשפחה .דמויות-כמו אב ,אם ,בן ,בת ,אח ,אחות ,אנו מוצאים
בכל חברה וחברה במסגרת המשפחה .אבל תוכן היחסים
,אב ובן ,בין אח ואחות ,בין הורים לבנים עשוי להשתנות
עד*
מי
כב
ש
מחצרה לחברה .לא בכל חברה משוקע.אותו.תוכן אמוציונאלי
בח"ה
.,ש
סא
כ
,ןב",
ו
* ?7ן ממצה במשא זה ראה יעקב כ"ל ,מסורת (משבר ,ירושלים,
בוקים '-7ט(.
www.daat.ac.il
תשטח
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
אתר דעת -מכללת הרצוג
זכר'אב(תכביטוי ללכידות משפחתית
ביחסים שבין בני המשפחה .ישנן משפחות שבהן יש לדוד מצד
האם או לדודה מצד האב חשיבות סוציולוגית ופסיכולוגית רבה
יותר מאשר לאב ולאם המולידים .הדברתלויבאינטנסיביות המגע
שמקיימים עם הקרובים הללו ,במידת ההתקשרות האמוציונא-
לית ,ובתוקף הקשרים האמוציונאליים במסגרת המשפחתית.
דרך משל ,אנתרופולוג אחד בדק את מנהגי האבילות אצל אחד
השבטים האינדיאניים .הוא העלה שכאשר אנשי המשפחה הגר-
עינית מתאבלים ,הם מביעים את צערם רק בזמן הקצר של משך
ההלוויה ,ולאחריה כאילו לא אירע דבר .אין שום שינויבגילויי
התנהגותם מזה שלפני ההלוויה .התבררכי אנשים אלה אינם
חסרי רגש כלפי קרוביהם ,אלא שהמעורבות האמוציונאלית של
היחיד היא עם מסגרת רחבה וגדילה של אנשים ,הכוללת אחים,
אחיות ,דודים ודודות ,סבים וסבות ,שכולם ממלאים את הפונ-
קציה של הורים .ולכן ,כאשר אחד האנשים הקרובים נפטר אין
חשים את אותה אבידה ,כשם שהיא מורגשת בחברה מודרנית,
שבה המשפחה היא מצומצמת; שבה אדם גר עם אשתו וילדיו
בנפרד ממשפחתו הרחבה; שבה כל המשאבים האמוציונאליים
מושקעיםהילדים ,וכאשר קורה אסון הרגשת האבידה קשה ביותר,
בגלל התלות הרגשית הרבה.
דברים אלה עשויים להבהיר לנו תופעה שאנו מוצאים במקורות
התלמודיים והיא טעונה הסבר .בספרות התלמודית אנו מוצאים
מקורות ,לפיהםחייבים כלבני המשפחה הרחבה להתאבל .במקו-
רות מן המאה השנייה לספירה ,שנמסרו בשמו שלרבי עקיבא ,אנו
מוצאים כי חייבים להתאבל על כל בני המשפחה הרחבה :על
דודים ,דודות ,סבים ,סבות ,נכדים וכו'; במקורות מאוחרים
יותר ,מן הדור החמישי לתנאים (סוף המאה השנייה לספירה
ותחילת המאה השלישית) ,אנו כבר מוצאים צימצום :חייבים
להתאבל רק על הורי בני הזוג ועל נכדים ,אבל על שאר קרובי
המשפחה אין החיוב הזה חל .בתקופת האמוראים אנו מוצאים
שכלהעניין הזה של אבל במשפחה הרחבה לא נשאר יותר מאשר
עניין
סימבולי ,ודיני אבילות אינם חלים -על אנשי המשפחה
הרחבה .לפי מקורות תנאיים אנו מוצאים בירושלמי מועד קטן
(ג ה ,פב ד) ובבבלי ב"יבמות" (כב ע"ב) ובמקורות נוספים ,שחובה
להתאבל על שבעה קרובים מן המשפחה הגרעינית שהם :אביו,
אמו ,אחיו ,אחותו -שהם ממשפחת המוצא ,אשתו,
בנו ובתו -
www.daat.ac.il
255
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
אתר דעת -מכללת הרצוג
שהם ממשפחת הייסוד ,עלפי הכתוב בתורה ,בנוגע לכהן" :לנפש
בעמיו.כי אם לשארו הקרב אליו" -ו'שארו' לומדים
זו ~שתו " -לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו .ולאתתו הבתולה
הקרובה אליו ,אשר לא היתה לאיש ,להיטמא,י (ויקרא כא ,א-ג).
ז4ל ,מדברי תורה ,אבל מדברי חכמים הוסיפו על שבעת הקרובים
הלו גם אחיות נשואות ,וגם חצאי אחים הן מן האב ,והן מן
ה"מ (ראה תוספות ד"ה "ואחותו",בבלי ,מועד קטן ,כע"ב).
כאחור ,רבי עקיבא הוא מן המחייבים ,אבל בהיקף רחב ביותר.
לקבריו" :כשם שמתאבל עליהם" -כלומר על שבעת הקרובים -
"? מתאבל עלשניים שלהם" (ירושלמי מועד קטן שם ,בבלי מועד
קלן שם; שמחות ד ,א מהדורת היגער) ,כלומר ,הוא מתאבל על
שלעת הקרובים ,ועל דור שני נוסף .ולפי שאדם מתאבל על אביו,
אם אירע שלאביו נפטר מישהו משבעת הקרובים ,בנו מתאבל
יתד אתו עוד דור אחד .והוא הדין בכל שאר הקרובים .כך יוצא
שון כאן מעגל רחב של מתאבלים ,שכוללים שני דורות לגובה
(גוב וסבתא) ,שני דורות לעומק (נכדים) ומן הצד (קרובי האחים
והאחיות) ,וכן על הורי אשתו ,כיוון שאדם מתאבל על אשתו,
חייב להתאבל גם על הורי אשתו .זו מערכת רחבה ומקיפה
של קרובים .המערכת הזו כוללת את כל הקרובים הנמצאים
במסגרת של משק בית מורחב (משק בית מורחב כולל את משפחת
הקב ואת משפחות בניו הנשואים המנהלים במשותף את המשק
לא.יטמא
הין
היא
ביתר
החקלאי).
י רבי שמעון בן אלעזר -בן הדור החמישי לתנאים ,סוף
ביבר
ג ה השג
ת מאה השלישית לספירה ,בערך כחמישים
.
עוצר ,אחרי רבי עקיבא ,אנחנו כבר מוצאים צימצום בהיקף האבל,
שגיאינו מתאבל אלא על אבי-אביו ועל בן-בנו בלכד" .כלומר ,חל
כקן צימצום והוא מתאבל רק על .דור אחד למעלה ולמטה בקו
~אב :על הסב ועל הנכד .דעת חכמזם באותם מקורות שהזכרנו
~4א ,ש"כל המתאבל עליו מתאבל עמו" .דהיינו ,דברים דומים
למה שאומר רבי עקיבא :שאם אדם מתאבל על אחד משבעת
תקרוביס הוא מתאבל עם אותו אדם ,על כל מת משבעת הקרובים
שלו ,כך שמעגל האבל כולל ,בעצם ,את כל אותם קרובים שהזכיר
לבי עקיבא .ובאמת הגמרא במועד קטן שואלת :מה ההבדלבין
צלי עקיבא לחכמיםז והגמרא מיישבת שלפי רבי עקיבא מתאבל
שגייס בין אם בני משפחה זו מתגוררים עמו בבית אחדוגין
על
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
אתר דעת -מכללת הרצוג
אם אינם עמו בבית אחד ,ולפי חכמים אם אותם קרובים עמו
בבית משתתף באבלם ,אם אותם קרובים אינם אתו בבית אינו
משתתף באבלם .הדברים מתיישבים עם מה שאמרנו למעלה:
כאשר נמצאים במשק בית אחד ,חיה כל המשפחה הרחבה יחד
בצורה אינטנסיבית ,א ,אומרים חכמים" :מתאבל עליו מתאבל
עמו" אבל אם אין נמצאים במשק בית אחד ,והמשפחה הרחבה
גרה במקום אחר,לפי חכמים,אינו מתאבליחד אתם.
וישנן גם ברייתות אחרות ,שבהן אנחנו רואים כיצד אותו היקף
של אבל הולך ומצטמצם .בנוסחים ראשונים יותר של הברייתא
בכתובות (ד ,ב) אנחנו מוצאים "הרי שמת חמיו או חמותו ,או
אחד מקרובי אשתו ,אינו כופה לא .לכחול ולא לפקוס אלא נוהג
עמה כדרך שהיא נוהגת .וכן היא ,שמת חמיה או תמותח ,או
אחד מקדושי בעלה ,אינה לא כוחלת ולא פוקסת אלא נוהגת עמו
כדרך שהוא נוהג" .ואילו במקורות שהם כנראה מאוחרים יותר
אנחנו כבר מוצאים" :מי שמת חמיו או חמותו" ,בלי "או אחד
מקרובי אשתו" ,דהיינו צימצום של מתאבל עמו רק להורי בני
הזוג .אצל האמוראים ,ההיקף מצטמצם ונעלם ,וכלעניין י'מתאבל
עליו מתאבל עמו" נשאר רק לכמה מנהגי אבל ספציפיים (ראה
למשלירושלמי ,מועד קטן,ג ה ,פבגואילך).
וכאן נשאלת השאלה :מדוע ולמה חל אותו צימצום בהיקף
האבלז כנראה שהשינוי הזה קשורבשינוי שחל במיבנה המשפחה
בתקופה זו .בעוד השינוי במיבנה המשפחה היה קשור בתנאים
כלכלייםופוליטיים ,חל צימצום הדרגתי ממשפחה רחבה למשפחה
גרעינית ,ועם זאת צימצום הדרגתי בחובות קרובי המשפחה האב-
לים .בתקופת שיבת ציון ובתקופה ההלניסטית רוב האוכלוסיה
היתה אוכלוסיה חקלאית של איכריםזעירים .פה ושם ניתן היה
למצוא בעלי אחוזות גדולות (כמו בית טוביה וזנון) אבל זה היה
יוצא מן הכלל .הרוב הם משפחות איכרים קטנות .בתקופת החש-
מונאים יש התחלת תהליך של עיור ,משפחות רבות יותר ויותר
עוברות לגור בעיר .בעוד המשפחה הרחבה היא תופעה אופיינית
למשפחה החקלאית.
בתקופות מאוחרות יותר ,בתקופת הורדוס והשלטון הרומי ,החל
תהליך של הפקעת נכסים ,של הטלת מיסים כבדים .רבים נטשו
את 'עבודת האדמה -מפחד הנגישות והמיסים הכבדים ,כך
שפרוליטאריון התרכז בערים .גם לאחר חורבן הבית ,בתקופת
257
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
ן
נ'גיביי
אתר דעת -מכללת הרצוג
המהד השני והמאה השנייה היתה בריחה מתמדת מעבודת האד-
מהוו הקרקעות שהופקעו ,ניתנו במתנות לווטראנים של הצבא
הרומי ,או לאלה שהשלטון חפץביקרם .וכך נוצרו אחוזות גדולות.
האיכרים ,שקודם לכן היו בעלי הקרקע ,ישבו עכשיו עליה בתורת
ארנקים ,חוכרים ,או סתם פועלים חקלאיים .קרובלהניח ,שאותן
משלחות של אריסים וחקלאיםשכירייום,היו משפחותגרעיניות,
ולוןמשפחות רחבות ,שכן בתנאי חכירה ושכירות קל יותר לפרנס
משפחה כשהיא מצומצמת ,ולא את המשפחה הרחבה.
שהמשפחות הלכו והצטמצמו ,יש להניח שגם המגע האינ-
י שלבני המשפחה ,אלה עם אלה ,הלך ופחת .בהכרח חלה
יב
טנ
אז",
ם איזשהי הגבלה במנהגי האבל ,משום שהמעורבות האמוציו-
נאשת כבר אינה כה גדולה כמו במסגרת בית-משפחה רחבה .הרג-
שתן,ואבידה אינה קיימת כמו בקרב אנשים הנמצאים במגע יום
יומן מתמיד ,ואז ממילא הולכים המנהגים האלה ופוחתים.
עוד שני אינדקסים ,המראים על תהליך הצימצום של
המשפחה .כל חברה יוצרת לה הסדרים כלכליים באשר לנישואין.
יש שמשלמים מוהר ויש שמקבלים נדוניה ועוד הסדרים אחרים
כיוצא באלה .המוהר קיים בחברה שבה עוזבת האשה את בית
אביה ,ועוברת לגור עם בעלה בבית הוריו .שם משתלב הזוג החדש
במ~"כת הכלכלית של המשפחה הרחבה של ההורים .בבית הוריה
האשה היא כוח עבודה -בחברה חקלאית עובדות גם הנשים
המשק -ולכן כפיצוי לכוח העבודה שנלקח מן ההורים
משים החתן מוהרלהורי האשה.
הנקדניה ניתנת כשמשפחתהייסוד החדשה יוצאת לעצמאות ,כאשר
להקים משק בית עצמאי ואין היא חלק ממשק הבית של
ההקים .או אז מקבלת האשה .מהוריה את התמיכה הבסיסית
על
שליז
~דוניה ,כדי להקים את המשפחה ,והבעל בעבודתו מקיים את
המשפחה .בחברה המסורתית לא היה מקובל שאשה תעבוד מחוץ
למשקביתה לשם פרנסה .הבעל הוא שמפרנס את האשה ומשפחתו
כל קמי חייו ,והנדוניה שהאשה מביאה היא הבסיס להקמת
המשפחה.
בתודה אנו מוצאים את המוהר ,ובספרות התלמודית אנו מוצאים
הדרגתי ממוהר לנדוניה .מאז החל תהליך העיור והמשפחה
נצט~צמה החל כנראה המוהר להפוך לכתובה ,דהיינו להעברת
נכס,
ס לא לאבי האשה ,אלא לאשה עצמהכדי לפרנסה באלמנותה
כיוץ
נבי*
~S:P
מע"ע
www.daat.ac.il
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
הרצוג ללכידות משפחתית
מכללת
אתר דעת -זכר
אבותכביטוי
של שמעזן בן שטח
או בגירושיה .תהליך זה התמסד סופית
מיי
כתובות ,פב ב)..אין
י,
בי
(ירושלמי כתובות סוף פ"ח ,לב ג; בבל
הכתובה,
הכתובה
זאת אומרתכי שמעוןבן שטח הוא שהמציא את
כבר ידועה לפניו ,עוד מן הפפירוסים שלייב ,אבל כנראה שבזמנו
לבר'
מוצאים נדוניה
נתמסדה הכתובה .בהמשך הזמנים אנחנו
שהאב נותן לבתו .ידוע הסיפור בדבר -הנדוניה האגדתית שנתן
נקדימון_בן גוריון לבתו .וכן ישנם מקורות במשנה המספריםכי
הורים שילמו נדוניה עבור.הבנות (משנה כתובות 1 ,ב-ו) .למעבר
זה ממוהר לנדוניהיש לנו דוגמא לצימצום מיבנה המשפחה.
אינדקס נוסףלצימצימ המשפחה הרחבה אפשר למצואבשינויים
בדיני הירושה לבת .פרופ' א"א אורבך כבר הראה באחד ממח-
קריו * ,כי בדי ירושה לאשה ,שלפי דין תורה יורשת מנחלת
נילה אחים ,רק כשהיא נישאת בתוך מטה אביה,
אבותיה ,כשאין
הבית השני ,והיא מותרת לרשת.ללא הגבלה
חלושינויים בסוף
י
מ
י
בבחירתבן הזוג .ברור שאםאין קרקעות להוריש ,ממילאאין טעם
בשמירת הליכוד השבטי ,שאותה הירושה באה לשמור- .
לפנינושני מדדים המראים על צימצומה של המשפחה .אלא שה-
שינויים ממוהר לנדוניה והשינויים במנהגי הירושה ,היו מהירים
יותר וקדמו לשינויים במנהגי האבל .אלה שינוייםבעניינים כס-
פיים ,אינסטרומנטאליים ,ולכן הם כבר חלים בתקופת הביתן אבל
כשמדובר במנהגי אבל,שאין בו הפסד ממון,השינוי נמשך זמן רב
יותר ,והוא חל רק לאחר מרד בר כוכבא.כידוע,גזרובגזירות השמד
של אדריאנ1ס על מנהגי אבל .במסכת שמחות (ט,יח) נזכר "אמר
ר' יהודה :מעשהבימי חרטום ,שהיו קורעין למטה מן הצדדין".
כדי שהרומאים 'לא יראו את הקריעה בבגד למעלהויגלו שמקיי-
מים מנהגי אבל ,היו קורעים בבגד מלמטה .יש להני"' שרבים
התקשו לקיים מנהגי קבורה של ישראל ידוע ,שהרוגי מלכות לא
ניתנו לקבורה,ואי אפשר היה לקיים בהם מנהגי אבילות .הגמרא
(תענית ,ל ב) שואלת" :ט"ו באב מאי היא …רב מתנה אמר:
יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה" ,כלומר ,אותם הרוגים שנהרגו
במרד בר כוכבא .ידוע גם ,שחכמים התירי "לגנוב" מתים כדי
נהגי ישראל (שמחות,
לקברם ,משום שלא נתנו לקבור מתיםלעי מ
.
א' א' אורבד,
הלכותכ"יזר,ושה לחיי עולם ,דגרי הקי((רס העולמי הרבעי למדעי
היהדות ,ירושלים תש
כרך א.
259
www.daat.ac.il
ו
י
ו
,
('
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
ייפויי
אתר דעת -מכללת הרצוג
ט) .לאחר שבטלו הגורותבעניין האבל ,חזרו מנהגי האבילות
"תיקנם
י
יהלכה
כמו כל יתר ההלכות ,אלא דומה שלא חזרה לקדמותה
של "מתאבל עליו מתאכל עמו" ,כיוון שלא היה לה
קבר על מה לחול .כאן החל כנראה הצימצום .שני דורות לאחר
עקיבא ,אנו שומעים אתרבי שמעון בן אלעזר האומר ,שמתאבל
הק עלאביאביו ועלבןבנו.
בתקופות מאוחרות יותר ,בימי רבי יהודה הנשיא ורבי יוחנן,
"וסרים על המתאבל עמו רק תגלחת ,אבל שאר מנהגי אבל אינם
ק'חייבים.רבי אבהומחייב רק קריעה אבל שארדינים לא .כשמתו
ב:.י אחיו של רב מנא ,שאלו את רבייוסי "מהו לכפות המטה"
(שחד המנהגים שנהגו באותם ימים היה להפוך את המיטה
(שרגליה כלפי מעלה) .הוא השיב "לא צריך" (ירושלמי מועד קטן
פב ג-פג א) .גם בבבל לא קיימו את הדין של "מתאבלעליו
מ"אבל עמו" .דרך משל ,שמואלמחייב "מתאבל עמו" רק בחמיו
ובחמותו ,אבל על שאר קרובים -לא .מר עוקבא היה סבור,
שבעה
כתש נפטי .אבלי
ב הונא אמר
"לאנהיי
:ל
אמרו לכבוד אשתו אלאח
ימיו וחמותו" אבל שאר קרובים
לא(בבלי ,מועד קטן,כוע"ב).
מן העדויות שמבבל עולה ,איפוא ,שלא נהגו שם לפי הכלל של
"מתאבלעליו מתאבל עמו". .אבל כאן ,לכאורה,יש סתירה להש-
ערתנו.כי אם נסתכל על המיבנה החברתי-כלכלי בבבל ,נמצא שם
משפחות רחבות ,ובעלי אחוזות גדולות * ,ושם דווקא היה צריך
לשול הכלל הזה של "מתאבלעליו מתאבל עמו" .ברם ,את התופ-
עה הזאת אפשר להסביר על הרקע של יחס השלטונות ההססניים,
ובליקר כוהני הדת הפרסיים ,באותה תקופה ,אל הקבורה היהו-
די~''דיעכי יחסם שלכוהני הדת הפרסיים לקבורה היהודית היה
שלילי ,וכך שומעים מבבלי "סנהדרין" (מז ע"ב) "אמר ליה שבור
מידכא לרב חמא :קבורה מן התורהמנייןז אישתיק ולא אמרליה
(ל 4מידי" .הפרסים לא נהגו לקבור את מתיהם ,אלא רק לאחר
י עוף השמים ,כדי שלא לטמא את האדמה
שלשרם נאכל עליד
יי
ג,,ה,
ישיישים
~ליי
"
,,
ל
ייסי
בביר המת .לרבי יוחנן סיפרו ,למשל ,שהפרסים "קא מחטטי
שכוי" (בבלי ,יבמות,סיע"ב והשווה בבא בתרא ,נח ע"א) .יש
(אה:
ק ב.
" יר
משה גר,
מעמדם החברתי ירכיכם של תווי גבל ,ירושלים
www.daat.ac.il
תשב"(,
מתוך" :משפחות בית ישראל -המשפחה בתפישת היהדות" ,ספר הכינוס למחשבת היהדות שנה י"ח ,ירושלים תשל"ו
אבותהרצוג
אתר דעת -מכללת
יללכיזית
זכר כגיט
משפרתם
לשערכי בגלל אותן רדיפות נגד מנהגי האבל של היהודים ניסו
לצמצמם ולא להחיל אותם על המשפחה הרחבה ,כדי שלא
אולי
לעורר תשומת לב.
בסיכום אנחנו יכולים לזמרכי מעגל האנשים שעליהםחייב אדם
להתאבלאינועניין של הרגשה "טבעית" ,אלא פונקציה של מידת
האינטנסיביות של מגע הגומלין ,שיש לאדם עםבני משפחתו.
יש להדגיש ששנים עשר חודש חייבים להתאבל רק על הורים,
על שאר קרובי משפחה אין חייבים להתאבל אלא שלושים יום.
מדוע כך הדבר ,כלום אין אבל על בנים קשה כאבל על הוריםז
הדבר יוסבר אםנבין את חשיבות הליכוד ,המתבטא בזכר האבות,
בחברה היהודית .ביחס לבנים אין קיים החשש שהורים ישכחו
את זכר הבנים .המעורבות האמוציונאלית ,ההשקעה האמוציונא-
לית של הורים בבנים היא כל כך גדולה ,כך שאם מתים בניס
בחיי הוריהם ,אין חשש ששמם ישכח .ואז אין צורך לחייב אבל
של שנים עשר חודש,די ב"שבעה" וב"שלושים" .להיפך ,יש צורך
למנוע אבל ארוך מדי ,ועל כך .אומרים חכמים "כל המתאבל על
מתו יותר מדי ,על מת אחה הוא בוכה" .אבל בנים ביחס להורים
אינם מגלים אותה מעורבות אמוציונאלית ,טבעי הדבר שהדור
הקודם נפטר לפני הדור הנוכחי ,ואפילו אם הפטירה היא בגיל
צעיר יחסית .במקרה זה כדי לשמור על זכר המשפחה ,בעיקר
בחברה פטריארכלית ,בא החיוב להתאבל שנים עשר חודש .ואם
המשפחה היא מטיפוס המשפחה המורחבת ,כמו החברה היהודית
שעליה דיברנו כאן ,מתפשטת חובת האבל גם על כלבני המשפחה
הרחבה,כדי לשמור על הליכוד המשפחתי.
261
www.daat.ac.il