בו נאספו ונלקטו כל המצות עשה שאפשר לנו לקיימן בזמן הזה,
וכן מצות לא תעשה שהחיוב על האדם בזמן הזה להימנע מלעשותם,
וכפי שמנאם הרמב"ם והרבה מהראשונים ז"ל.
וחילקתי אותו לב' חלקים
החלק הא' הוא חלק המצות עשה,
והחלק הב' הוא חלק הלא תעשה.
נלקט ונברר בעזהי"ת החונן לאדם דעת
ע"י הצעיר שבכהונה
ישראל מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן זללה"ה
התקין לדפוס והוסיף נספח
למצוות התלויות בארץ
יהודה איזנברג
שנת תשכ"ח לפ"ק
חלק א :חלק מצוות עשה
א .מצות עשה להאמין שיש אלוה נמצא.
ב .מצות עשה ליחד ה' יתברך ,להאמין אמונה שלמה שהוא אחד בלי שום שיתוף.
ג .מצות עשה לאהוב השם יתברך בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו.
ד .מצות עשה לירא את ה'.
ה .מצות עשה לקדש את ה' ברבים.
ו .מצות עשה לילך בדרכי השם יתברך בכל היכולת.
ז .מצות עשה להתפלל בכל יום להשם יתברך.
ח .מצות עשה לקשור תפילין על ידו.
ט .מצות עשה להניח תפילין על הראש.
י .מצות עשה לעשות ציצית על כנפי בגדיהם.
יא .מצות עשה לקרוא קריאת שמע שחרית וערבית.
יב .מצות עשה לקבוע מזוזה בפתח הבית.
יג .מצות עשה לברך ברכת המזון אחר אכילת לחם.
יד .מצות עשה ללמוד תורה וללמדה.
טו .מצות עשה שכל אחד מישראל יכתוב לו ספר תורה.
טז .מ"ע להתדבק בחכמים ותלמידיהם.
יז .מצות עשה לקום מפני שיבה ולכבד תלמיד חכם ולקום מפניו.
יח .מצות עשה לירא מן המקדש.
יט .מצות עשה לקדש את יום השבת בדברים.
כ .מצות עשה לשבות בשבת ממלאכה.
כא .מצות עשה לשמוח ברגלים.
כב .מצות עשה להשבית חמץ בי"ד בניסן.
כג .מצות עשה לאכול מצה בליל ראשון של פסח.
כד .מצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן.
כה .מצות עשה לשבות ממלאכה ביום ראשון של פסח.
כו .מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום שהביאו העומר במקדש.
כז .מצות עשה לשבות ממלאכה ביום שביעי של פסח.
כח .מצות עשה לשבות ממלאכה בחג השבועות.
כט .מצות עשה לשבות ממלאכה ביום א' בתשרי והוא ראש השנה.
1
ל .מצות עשה לשמוע קול שופר בא' בתשרי שהוא ראש השנה.
לא .מצות עשה לשבות ממלאכה ביום הכפורים.
לב .מצות עשה להתענות ביום הכפורים.
לג .מצות עשה שהחוטא ישוב מחטאו ויתודה חטאיו לפני השם יתברך.
לד .מצות עשה לשבות ממלאכה ביום ראשון של סוכות.
לה .מצות עשה לישב בסוכה בשבעת ימי החג.
לו .מצות עשה ליטול בחג הסוכות ארבעה מינים.
לז .מצות עשה לשבות ממלאכה ביום שמיני עצרת.
לח .מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל.
לט .מצות עשה לקיים מוצא שפתיו מה שקיבל עליו בנדר או שבועה.
מ .מצות עשה לדון דין הפרת נדרים ושבועות.
מא .מצות עשה לכבד אב ואם.
מב .מצות עשה לירא מאב ואם.
מג .מ"ע לישא אשה לפרות ולרבות.
מד .מצות עשה לישא אשה בקידושין.
מה .מצות עשה לישא אשת אחיו שמת בלא בנים.
מו .מצות עשה שתחליץ היבמה נעל היבם אם אינו רוצה ליבמה.
מז .מצות עשה למול כל זכר בן שמונת ימים.
מח .מצות עשה לשחוט בהמה חיה ועוף אם ירצה לאכול מבשרם.
מט .מצות עשה לכסות דם שחיטה של חיה או עוף הטהורים.
נ .מצות עשה לחלוק כבוד לכהן.
נא .מצות עשה שכל זובח בהמה טהורה יתן לכהן זרוע ולחיים וקיבה.
נב .מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז.
נג .מצות עשה לקדש בכורות פטר רחם הזכרים.
נד .מצות עשה שיפדה הישראל את בנו הבכור לאמו הישראלית.
נה .מצות עשה לפדות פטר חמור זכר בשה.
נו .מצות עשה לערוף פטר חמור זכר אם לא פדאהו.
נז .מצות עשה להפריש חלה מעיסה וליתנה לכהן.
נח .מצות עשה שהכהנים יברכו את ישראל.
נט .מצות עשה שיטמא כהן לקרובים.
ס .מצות עשה לאהוב כל אחד מישראל כגופו.
סא .מצות עשה לאהוב את הגר.
סב .מצות עשה להלוות לעניי ישראל.
סג .מצות עשה להשיב משכון לבעליו בעת צרכו.
סד .מצות עשה להשמיט מלוה בשנת השמיטה.
סה .מצות עשה שבעל הבית יניח לפועל לאכול ממה שהוא עושה בדבר שגידולו מן הארץ.
סו .מצות עשה ליתן שכר שכיר ביומו.
סז .מצות עשה לדון דיני מקח וממכר בענין שציותה התורה עליו.
סח .מצות עשה להשיב גזילה אשר גזל.
סט .מצות עשה להשיב אבידה לישראל.
ע .מצות עשה לפרוק מבהמת חבירו הרובצת תחת משאה.
עא .מצות עשה לטעון עם חבירו להקים המשא על הבהמה או על האדם.
עב .מצות עשה להוכיח לחוטא.
עג .מצות עשה לדון דין נחלות.
עד .מצות עשה לשלח הקן
עה .מצות עשה לעשות מעקה לגגו ולהסיר כל מכשול מביתו.
עו .מצות עשה לזכור מעשה שעשה לנו עמלק.
עז .מצות עשה להכרית זרעו של עמלק.
חלק ב :חלק מצות לא תעשה
א .מצות לא תעשה שלא לאכול גיד הנשה.
ב .מצות לא תעשה שלא יראה חמץ ברשות ישראל כל ימי הפסח.
ג .מצות לא תעשה שלא ימצא חמץ ברשות ישראל.
ד .מצות לא תעשה שלא לאכול חמץ בפסח.
ה .מצות לא תעשה שלא לאכול תערובת חמץ בפסח.
ו .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה בשבת.
ז .מצות לא תעשה שלא לצאת בשבת חוץ לתחום.
ח .מצות לא תעשה שלא להעלות על הדעת שיש שום אלוה אחר זולת השם יתברך.
ט .מצות לא תעשה שלא לעשות עבודה זרה לעבוד.
י .מצות לא תעשה שלא לעשות עבודה זרה לעבדה אפילו לנכרי.
יא .מצות לא תעשה שלא להשתחות לעבודה זרה.
יב .מצות לא תעשה שלא לעבוד עבודה זרה במה שדרך לעבדה.
יג .מצות לא תעשה שלא לישבע בשם עבודה זרה.
יד .מצות לא תעשה שלא להדיח עיר מישראל לעבוד עבודה זרה.
טו .מצות לא תעשה שלא לאכול ולשתות מתקרובת עבודה זרה.
טז .מצות לא תעשה שלא לפנות אחר עבודה זרה.
יז .מצות לא תעשה שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה ומתכשיטיה.
יח .מצות לא תעשה שלא ליהנות מעבודה זרה ומתקרובתה ומן משמשיה וכל הנעשה בשבילה.
יט .מצות לא תעשה שלא להתחתן עם גוים.
2
כ .מצות לא תעשה שלא לחמול על עובדי עבודה זרה.
כא .מצות לא תעשה שלא ללכת בחוקות הגוים.
כב .מצות לא תעשה שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה.
כג .מצות לא תעשה שלא להסית שום אדם מישראל לעבוד עבודה זרה.
כד .מצות לא תעשה על המוסת שלא לאהוב את המסית.
כה .מצות לא תעשה שלא לעזוב שנאה מהמסית.
כו .מצות לא תעשה שלא להציל את המסית כשרואהו בסכנת מות.
כז .מצות לא תעשה שלא להתנבאות בשם עבודה זרה.
כח .מצות לא תעשה שלא לגדוד ולשרוט בבשרו לעבודה זרה ועל מתו.
כט .מצות לא תעשה שלא לשבע לשוא.
ל .מצות לא תעשה שלא לשבע בשקר על כפירת ממון.
לא .מצות לא תעשה שלא לשבע שבועת ביטוי לשקר.
לב .מצות לא תעשה שלא להרוג נפש.
לג .מצות לא תעשה שלא לגנוב נפש מישראל.
לד .מצות לא תעשה שלא לגנוב שום חפץ או ממון.
לה .מצות לא תעשה שלא לגזול מחבירו בחזקה.
לו .מצות לא תעשה שלא לכחש ממון.
לז .מצות לא תעשה שלא לעשוק את חבירו.
לח .מצות לא תעשה שלא לאחר שכר שכיר.
לט .מצות לא תעשה שלא להעיד עדות שקר.
מ .מצות לא תעשה שלא לחמוד דבר של חבירו.
מא .מצות לא תעשה שלא להתאוות בלב דבר של חבירו.
מב .מצות לא תעשה שלא למנוע שאר כסות ועונה מאשתו.
מג .מצות לא תעשה שלא לחכות שום אדם מישראל.
מד .מצות לא תעשה שלא להכות אב ואם.
מה .מצות לא תעשה שלא לקלל אדם כשר מישראל.
מו .מצות לא תעשה שלא לקלל אב ואם.
מז .מצות לא תעשה שלא להונות זה את זה במקח וממכר.
מח .מצות לא תעשה שלא להונות חבירו בדברים.
נא .מצות לא תעשה שלא לענות אלמנה ויתום.
נב .מצות לא תעשה שלא לתבוע ללוה חובו כשיודע שאין לו לשלם.
נג .מצות לא תעשה שלא להתעסק בין מלוה ללוה ברבית.
נד .מצות לא תעשה שלא להלוות לישראל ברבית בין כסף בין דבר מאכל או שאר דברים.
נה .מצות לא תעשה שלא ללוות ברבית מישראל.
נו .מצות לא תעשה שלא למנוע מהלוות לישראל מפחד השמיטה שלא תשמט.
נז .מצות לא תעשה שלא לתבוע חוב שעברה עליו שביעית.
נח .מצות לא תעשה שלא למשכן כלים שעושים בהם אוכל נפש.
נט .מצות לא תעשה שלא למשכן בעל חוב בזרוע.
ס .מצות לא תעשה שלא למשכן בגד אלמנה.
סא .מצות לא תעשה שלא למנוע משכון מבעליו בעת צרכו.
סב .מצות לא תעשה שלא לאמץ לב ולא לקפוץ יד מעני ישראל.
סג .מצות לא תעשה שלא לקלל דיין.
סד .מצות לא תעשה שלא למנות דיין שאינו הגון.
סה .מצות לא תעשה על הדיין שלא לשמוע טענת בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו.
סו .מצות לא תעשה שלא לרחם על עני בדין.
סז .מצות לא תעשה על הדיין שלא להטות משפט חוטא מפני רשעו.
סח .מצות לא תעשה על הדיין שלא להטות משפט גר ויתום.
סט .מצות לא תעשה שלא לעשות עול במשפט.
ע .מצות לא תעשה שלא להדר פני גדול בדין.
עא .מצות לא תעשה על הדיין שלא ליקח שוחד.
עב .מצות לא תעשה שלא יירא מהבעל דין.
עג .מצות לא תעשה שלא להקים דבר על פי עד אחד.
עד .מצות לא תעשה על הבית דין שלא לקבל עדות קרוב.
עה .מצות לא תעשה על הבית דין שלא לקבל עדות בעל עבירה.
עו .מצות לא תעשה שלא להכשיל לחבירו בשום דבר.
עז .מצות לא תעשה שלא להגיד לחבירו דברים שכנגדו דיבר עליו.
עח .מצות לא תעשה שלא לשנוא בלב אדם כשר מישראל.
עט .מצות לא תעשה שלא לבייש את חבירו.
פ .מצות לא תעשה שלא לנקום מחבירו.
פא .מצות לא תעשה שלא לנטור שנאה בלב על חבירו.
פב .מצות לא תעשה שלא למנוע מלהציל חבירו מסכנה.
פג .מצות לא תעשה שלא לעשות עול במדות ומשקלות.
פד .מצות לא תעשה שלא להשהות ברשותו מדה או משקל חסר.
פה .מצות לא תעשה שלא להשיג גבול רעהו ודוקא בארץ ישראל.
פו .מצות לא תעשה שלא לאכול נבילה.
פז .מצות לא תעשה שלא לאכול טריפה.
פח .מצות לא תעשה שלא לאכול חלב.
פט .מצות לא תעשה שלא לאכול כל דם.
צ .מצות לא תעשה שלא לאכול אבר מן החי.
3
צא .מצות לא תעשה שלא לבשל בשר בחלב.
צב .מצות לא תעשה שלא לאכול בשר שנתבשל בחלב.
צג .מצות לא תעשה שלא לאכול בשר בהמה וחיה הטמאים.
צד .מצות לא תעשה שלא לאכול עוף טמא.
צה .מצות לא תעשה שלא לאכול דג טמא.
צו .מצות לא תעשה שלא לאכול שרץ העוף.
צז .מצות לא תעשה שלא לאכול משרץ הארץ.
צח .מצות לא תעשה שלא לאכול תולעת הפירות והזרעים.
צט .מצות לא תעשה שלא לאכול שרץ המים.
ק .מצות לא תעשה שלא לאכול רמשים.
קד .מצות לא תעשה שלא לאכול חמץ ערב פסח אחר חצות.
קה .מצות לא תעשה שלא לאכול פירות אילן שלש שנים הראשונות לנטיעתו.
קו .מצות לא תעשה שלא לאכול אכילת בן סורר ומורה.
קז .מצות לא תעשה שלא לזרוע שני מיני זרעים בשדה.
קח .מצות לא תעשה שלא לשחוט בהמה טהורה היא וולדה ביום אחד.
קט .מצות לא תעשה שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
קי .מצות לא תעשה שלא ליקרב לעריות אפילו בלא ביאה.
קיא .מצות לא תעשה שלא לגלות ערות האב במשכב זכר.
קיב .מצות לא תעשה שלא לבא על אמו.
קיג .מצות לא תעשה שלא לבוא על אשת אביו.
קיד .מצות לא תעשה שלא לבוא על אחי אביו במשכב זכר.
קטו .מצות לא תעשה שלא לבוא על כלתו היא אשת בנו.
קטז .מצות לא תעשה שלא לבוא על הזכר.
קיז-קיח .מצות לא תעשה שלא לבוא על בהמה ושלא להביא בהמה עליו.
קיט .מצות לא תעשה שלא לבוא על בת בנו ,ומצות לא תעשה שלא לבוא על בת בתו.
קכ .מצות לא תעשה שלא לבוא על בתו
קכא-קכב-קכג .מצות לא תעשה שלא לבוא על אשה ובתה.
קכד .מצות לא תעשה שלא לבוא על אשת איש.
קכה .מצות לא תעשה שלא לבוא על דודתו ,היא אשת אחי אביו.
קכו .מצות לא תעשה שלא לבוא על אשת אחיו בן מן האב לבד או מן האם לבד ואפילו מזנות.
קכז .מצות לא תעשה שלא לבוא על אחותו בין מן האב לבד או מן האם לבד ואפילו מזנות.
קכח .מצות לא תעשה שלא לבוא על אחותו בת אשת אביו.
קכט-קל .מצות לא תעשה שלא לבוא על אחות אביו.
קלא .מצות לא תעשה שלא לבוא על אחות אשתו בחיי אשתו.
קלב .מצות לא תעשה שלא לבוא על הנדה.
קלג .מצות לא תעשה שלא לבוא על קדשה בלא קידושין.
קלד .מצות לא תעשה שלא להחזיר גרושתו משנשאת לאחר.
קלה .מצות לא תעשה שלא תנשא אשת המת בלא בנים לאיש זר.
קלו .מצות לא תעשה שלא ישא פצוע דכא וכרות שפכה בת ישראל.
קלז .מצות לא תעשה שלא ישא ממזר בת ישראל.
קלח .מצות לא תעשה שלא יקח כהן אשה זונה.
קלט .מצות לא תעשה שלא יקח כהן חללה.
קמ .מצות לא תעשה שלא יקח כהן גרושה.
קמא .מצות לא תעשה שלא יטמא כהן למת.
קמב .מצות לא תעשה שלא להרביע חיה ועוף מין בשאינו מינו.
קמג .מצות לא תעשה שלא לסרס זכר משום בעל חי.
קמד .מצות לא תעשה שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי.
קמה .מצות לא תעשה שלא לעשות שמן כמו שמן המשחה.
קמו .מצות לא תעשה שלא לעשות במתכונת קטרת.
קמז .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח.
קמח .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח.
קמט .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה בחג השבועות.
קנ .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה בראש השנה.
קנא .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים.
קנב .מצות לא תעשה שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים.
קנג .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של סוכות.
קנד .מצות לא תעשה שלא לעשות מלאכה בשמיני עצרת.
קנה .מצות לא תעשה שלא לעשות שום דבר שימשך ממנו חלול השם.
קנו .מצות לא תעשה שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים.
קנז .מצות לא תעשה שלא לאבד שום דבר קדוש ולא למחוק שום שם משמות הקדושים.
קנח .מצות לא תעשה שלא לסור מדברי בית דין הגדול.
קנט-קס .מצות לא תעשה שלא להוסיף על מצוות התורה.
קסא .מצות לא תעשה שלא לעשות אבן משכית להשתחוות עליה אפילו להשם יתברך.
קסב .מצות לא תעשה שלא להקים מצבה בשום מקום.
קסג .מצות לא תעשה שלא לכתוב כתובת קעקע בבשרו.
קסד .מצות לא תעשה שלא לעשות קרחה על מתו.
קסה .מצות לא תעשה שלא לנחש.
קסו .מצות לא תעשה שלא לעונן.
קסז .מצות לא תעשה שלא לקסום.
4
קסח .מצות לא תעשה שלא לכשף.
קסט .מצות לא תעשה שלא להיות חובר חבר.
קע .מצות לא תעשה שלא לעשות מעשה אוב.
קעא .מצות לא תעשה שלא לעשות מעשה ידעוני.
קעב-קעג .מצות לא תעשה שלא לשאול באוב ,ושלא לשאול בידעוני.
קעד .מצות לא תעשה שלא לדרוש אל המתים.
קעה .מצות לא תעשה שלא להתנבאות שקר בשם ה'.
קעו .מצות לא תעשה שלא לגלח פאת הראש.
קעז .מצות לא תעשה שלא להשחית פאת הזקן.
קעח .מצות לא תעשה שלא יהיה כלי גבר על אשה.
קעט .מצות לא תעשה שלא ילבש גבר שמלת אשה.
קפ .מצות לא תעשה שלא לחרוש בשור יחמור יחדו.
קפא .מצות לא תעשה שלא ללבוש בגד מצמר ופשתים.
קפב .מצות לא תעשה שלא להתעלם מאבדת ישראל להניחה.
קפג .מצות לא תעשה שלא להניח בהמת ישראל רובץ תחת משאו וילך לו שלא לעזרו לפרוק מהבהמה.
קפד .מצות לא תעשה שלא לעבור על הנדר.
קפה .מצות לא תעשה שלא לאחר נדרו ונדבתו.
קפו-קפז .מצות לא תעשה על פועל שלא יאכל בשעת מלאכה בדבר שגידולו מן הארץ אלא בגמר מלאכה.
קפח .מצות לא תעשה שלא למנוע בהמה מאכול בעת מלאכתה.
קפט .מצות לא תעשה שאם יקרא קן צפור לפניו לא יקח האם על הבנים.
קצ .מצות לא תעשה שלא להניח מכשול בביתו.
קצא .מצות לא תעשה שלא להשחית אילן מאכל במצור.
קצב .מצות לא תעשה שלא לדור בארץ מצרים.
קצג .מצות לא תעשה שלא יבוא טמא למחנה לויה הוא הר הבית.
קצד .מצות לא תעשה שלא לשכוח מעשה עמלק.
מצוות התלויות בארץ
א .מצות עשה לרשת את ארץ ישראל ולא להניחה ביד הגוים.
ב .מצות עשה שיהיו פירות שנה הרביעית קודש.
ג-ד .מצות עשה שיניח הקוצר שדהו או הקוטף מטעיו בקצה השדה "פאה" לעניים.
ה-ו .מצות עשה להניח את השבלים הנופלות בזמן הקציר לעניים.
ז-ח .מצות עשה להניח את העומר שנשכח בשדה לעניים.
ט-י .מצות עשה להניח בעת הבציר את העוללות לעניים.
יא-יב .מצות עשה להניח בעת הבציר את הפרט לעניים.
יג .מצות עשה להפריש מן הפירות תרומה גדולה.
יד .מצות עשה להפריש מן הפירות מעשר ראשון.
טו .מצות עשה להפריש מעשר שני.
טז .מצות עשה להפריש מעשר עני
יז .מצות עשה להפריש מהמעשר הראשון תרומת מעשר.
יח .מצות עשה להתודות לפני ה' על שקיימו מצות מעשרות.
יט .מצות עשה להפריש חלה מן העיסה.
כ-כא-כב-כג-כד .מצוות שמיטה
כה .מצות עשה להפקיר כל מה שתצמח הארץ בשנה השביעית.
כו .מצות עשה לאכול פירות שביעית.
כז .מצות לא תעשה שלא לאכול טבל.
כח .מצות לא תעשה שלא לשנות סדר המעשרות.
כט .מצות לא תעשה שלא לאכול כלאי הכרם.
ל .מצות לא תעשה שלא למכור מאדמת ארץ ישראל לגוי.
לא-לב-לג .שלש מצוות לא תעשה באיסור חדש
לד .מצות לא תעשה שלא לאכול ערלה ואף בהנאה אסור.
לה .מצות לא תעשה שלא לזרוע כלאים.
לו .מצות לא תעשה שלא לזרוע כלאי הכרם.
לז .מצות לא תעשה שלא לקחת מגבול חברו.
מבוא
חלק א :חלק מצוות עשה
א .מצות עשה להאמין שיש אלוה נמצא.
שנאמר" :אנכי ה' אלקיך וגו'" )שמות כ ,ב( .והוא יתברך ויתעלה המציא כל הנמצאים וכל
העולמות מכחו וחפצו יתברך .הוא המשגיח על כל דבר .וזהו יסוד הדת ,ומי שלא יאמין זה,
5
הוא כופר בעיקר ואין לו חלק וזכות בישראל .וחייבים אנו למסור נפשנו ומאודנו על אמונה זו.
והעיקר שיקבע בנפשו שהאמת כן הוא ,ואי אפשר בחילוף מזה.
וזה נוהג בכל עת ורגע בזכרים ונקבות.
ב .מצות עשה ליחד ה' יתברך ,להאמין אמונה שלמה שהוא אחד בלי שום שיתוף.
שנאמר" :שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" )דברים ו ,ד( .וזוהי עיקר האמונה :אחרי ידיעה
הראשונה שיש אלוה נמצא ,צריך להאמין באמונה שלמה שהוא אחד פשוט בתכלית האחדות
ואינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ,ולא יקרהו מקרי הגוף ,ואין שני לו ומבלעדו אין אלהים,
ואמונה זו חייבים אנו בכל עת ובכל רגע בזכרים ונקבות.
ג .מצות עשה לאהוב השם יתברך בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו.
שנאמר" :ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" )דברים ו ,ה( .והדרך
לאהבתו הוא ,כשנתבונן בפעולותיו עד שנשיגהו כפי יכלתנו ,ויתלהב הלב לאהבתו ,וזאת
האהבה מחוייבת אלינו וישים כל מחשבותיו לאהבת השם יתברך ,ואין אדם אוהב להקדוש
ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ,ועל פי הדעת תהיה האהבה ,אם מעט מעט ואם הרבה הרבה.
לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים את קונו כפי כח
שיש באדם להבין ולהשיג ,וזהו מן המצוות שחייב האדם בכל עת ובכל רגע .ונכלל במצוה זו
לקרב בני אדם לעבודתו יתברך ולאהב אותו על בריותיו כמו אברהם אבינו עליו השלום,
שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" )בראשית יב ,ה( ,ומפני זה קראו הקדוש ברוך הוא אוהבו
שנאמר "אברהם אוהבי" )ישעיה מא ,ח(.
ד .מצות עשה לירא את ה'.
שנאמר" :את ה' אלקיך תירא" )דברים ו ,יג( .והדרך ליראתו הוא כמו הדרך לאהבתו וכנ"ל.
וכשבאה עבירה לידו חייב להעיר רוחו ,שהקדוש ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם .וזוהי
מן המצוות שחייב אדם בכל עת תמיד .ובכלל היראה שלא להוציא שם שמים לבטלה.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ה .מצות עשה לקדש את ה' ברבים.
שנאמר" :ונקדשתי בתוך בני ישראל" )ויקרא כב ,לב( .וזה צריכים אנחנו לעשות במסירת
נפשנו למות ,ובכל מאודנו ,לפרסם אמונתו יתברך שמו ,שאם ירצו להכריחו להסירו
מהאמונה ,לא יאבה ולא ישמע וימסור נפשו למיתה בשביל זה .ולא יטעה את האנס שיחשוב
שכפר אף על פי שבלב הוא מאמין בו יתברך שמו ,כדי שלא יתן מקום אל המעבירו לחשוב
שהוא כפר בה' יתברך .ואם האנס מכווין להעבירו על הדת ,והוא בפרהסיא ,דהיינו בפני עשרה
מישראל ,אפילו בכל העבירות ,ואפילו שלא בשעת השמד ,ייהרג ולא יעבור .ובשעת השמד חס
ושלום ,אפילו בצנעא יהרג ולא יעבור .אבל בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אפילו
בצנעא ושלא בשעת השמד ,ואפילו האנס מתכוון להנאתו ולא להעבירו על דת ,ייהרג ולא
יעבור .ואם הוא ברבים ,הרי זה מקדש השם ברבים שאין למעלה הימנו.
6
והעובר על זה ולא קידש השם במקום שחייב לקדשו ,ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שלא
לחלל שם שמים ,שנאמר "ולא תחללו" )ויקרא כב ,לב( )ועיין בחלק הלאווין לא תעשה קנ"ה(
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ו .מצות עשה לילך בדרכי השם יתברך בכל היכולת.
שנאמר" :והלכת בדרכיו" )דברים כח ,ט( .ולמדו חז"ל )סוטה יד( פירוש מצוה זו ,מה הקדוש
ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון ,מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום,
מה הקדוש ברוך הוא נקרא חסיד אף אתה היה חסיד ,וכן בכל המדות שיתואר בהן הקדוש
ברוך הוא צריך האדם להדמות לו וללכת בדרכיו.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ז .מצות עשה להתפלל בכל יום להשם יתברך.
שנאמר" :ואותו תעבוד" )דברים ו ,יג( .ומפי השמועה למדו חז"ל )תענית ב( שעבודה זו היא
תפלה ,שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם" )דברים יא ,יג( ,איזוהי עבודה שבלב זו היא תפלה.
והמצוה היא ,שיגיד אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ,ואחר כך שואל צרכיו ,ואחר כך נותן
שבח והודיה להשם יתברך .וצריך להתפלל בכונת הלב שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה
עצמו כאילו עומד לפני השכינה ,ולא יעשה תפלתו כמי שנושא משא ומשליכו והולך לו ,ולא
יתפלל במחשבה טרודה ומבולבלת.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ח .מצות עשה לקשור תפילין על ידו.
שנאמר" :וקשרתם לאות על ידך" )דברים ו ,ח( .ומקום הנחתן הוא על הקבורת במקום
הגבוה.
ט .מצות עשה להניח תפילין על הראש.
שנאמר" :והיו לטטפת בין עיניך" )דברים ו ,ח( .ומקום הנחתן הוא במקום שמוחו של תינוק
רופס .תפילין כתובים בהן ארבעה פרשיות :קדש ,והיה כי יביאך ,שמע ,והיה אם שמוע ,שיש
בהן קבלת עול מלכות שמים ,זכירת נסים ונפלאות שעשה השם יתברך עם אבותינו בהוציאם
ממצרים ,וקירב אותנו לעבודתו יתברך שמו .ואותן הד' פרשיות ,בתפילין של יד הן בבית אחד,
ובתפילין של ראש הן בד' בתים קטנים .ומי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה מצוות עשה.
תפילין צריכין גוף נקי .היינו שיזהר שלא יצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהן עליו .כל הקורא
קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ,וכל הרגיל בתפילין בגוף נקי מאריך
ימים שנאמר "ה' עליהם יחיו" )ישעיה לח ,טז( .וחייב אדם למשמש בתפילין כל זמן שהן עליו
שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד ,שקדושתן גדולה למאד .וכל זמן שתפילין על זרועו ועל
ראשו הוא עניו וירא שמים ,ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה ,ואינו מהרהר מחשבות רעות
אלא מפנה לבו בדברי האמת .ומצות תפילין נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא
בנקבות.
7
י .מצות עשה לעשות ציצית על כנפי בגדיהם.
שנאמר" :ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם )במדבר טו ,לח( .וכסות שלובש האדם ביום שיש
לה ארבע כנפות או יותר ,ותהי מדתה שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק
ואין צריך אחר לשמרו .ותהיה הכסות של צמר או של פשתים חייבת בציצית מן התורה ,אבל
שאר מינים אינם חייבים בציצית אלא מדרבנן .ואם נתכסה בטלית שיש לה ארבע כנפות ולא
הטיל בה ציצית ביטל מצות עשה .וקטן היודע להתעטף חייב בציצית מדברי סופרים .וצריך
ליזהר מאד במצות ציצית ,שהכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות שנאמר "וראיתם אותו
וזכרתם את כל מצות ה'" )במדבר טו ,לט(.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות.
יא .מצות עשה לקרוא קריאת שמע שחרית וערבית.
שנאמר" :ודברת בם וגו' ובשכבך ובקומך" )דברים ו ,ז( .והיינו בזמן שכיבה ובזמן קימה ,והם
ג' פרשיות :שמע ,והיה אם שמוע ,ויאמר ,מפני שיש בפרשת שמע יחוד השם ואהבתו יתברך
שמו ,ותלמוד תורה ,שהוא יתד שהכל תלוי בו ,ובפרשת והיה אם שמוע יש בה קבלת עול שאר
המצוות ,ובפרשת ויאמר שהיא פרשת ציצית יש בה זכירת כל המצוות .ומצוה להזכיר יציאת
מצרים שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" )דברים טז ,ג(.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ולא בנקבות.
יב .מצות עשה לקבוע מזוזה בפתח הבית.
שנאמר" :וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" )דברים ו ,ט( .ובמזוזה כתובות שתי פרשיות:
שמע ,והיה אם שמוע ,וחייב אדם להזהר במזוזה ,וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם יתברך
ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיאותיו בהבלי הזמן ,וידע שאין דבר עומד לעולמי עולמים אלא
ידיעת צור העולם ,ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
יג .מצות עשה לברך ברכת המזון אחר אכילת לחם.
שנאמר" :ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" )דברים ח ,י( .ומן התורה אינו חייב לברך אלא
אם כן שבע ,ומדברי סופרים אפילו אכל כזית לחם חייב לברך אחריו ברכת המזון .ולפני
אכילה מברך מקל וחומר :כשהוא שבע מברך ,כשהוא רעב לא כל שכן.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ,ובנקבות ספק אם הן חייבות מן התורה.
יד .מצות עשה ללמוד תורה וללמדה.
שנאמר" :ושננתם לבניך" )דברים ו ,ז( .מצוה שיהיו דברי תורה מחודדים בפיו של אדם שלא
יגמגם בהם .בין עני ובין עשיר .בחור וזקן ,ובעל יסורים ועני המתפרנס מן הצדקה ומחזיר על
הפתחים חייב לקבוע לו זמן לתורה ביום ובלילה שנאמר" :והגית בו יומם ולילה" )יהושע א,
ח( .וחייב ללמוד עד יום מותו שנאמר" :ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" )דברים ד ,ט( .ומצוה
8
על האב ללמוד עם בנו ,והוא קודם לאחרים .גם מחוייב ללמוד עם בן בנו ,שנאמר "והודעתם
לבניך ולבני בניך" )דברים ד ,ט( .ומשיתחיל התינוק לדבר ,אביו מלמדו תורה ולומד עמו פסוק
תורה צוה לנו משה .וחייב לשכור לו מלמד .ואשה פטורה מתלמוד תורה ,מכל מקום ראוי לה
שתשדל שלא יהיו בניה עמי הארץ .ותלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות ,שתלמוד מביא לידי
מעשה.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן.
טו .מצות עשה שכל אחד מישראל יכתוב לו ספר תורה.
שנאמר" :כתבו לכם את השירה הזאת" )דברים לא ,יט( .ופירשו וכתבו את התורה שיש בה
שירה זאת ,שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות .ואם כתבו בידו ,מעלה עליו הכתוב
כאילו קבלה מהר סיני .ואם אי אפשר לו לכתוב בעצמו ,צריך לקנותה או שישכור מי שיכתבנה
לו .ואף על פי שיש לו ספר תורה מאבותיו מצוה לכתוב משלו .ואם הגיה בספר תורה אות
אחת ,הרי זה כאילו כתב כל התורה .וכתב הרא"ש ז"ל דכל זה בדורות הראשונים שהיו
כותבין ספר תורה ולומדין מתוכה ,אבל בימינו שכותבין ספר תורה ומניחין אותה בבית
הכנסת לקרות בה ברבים ,מצות עשה על כל איש מישראל שידו משגת לקנות חומשים,
משניות וש"ס ופירושיהן ,כדי להגות בהם הוא ובניו ,כי מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד
בה ,ועל ידי הגמרא ופירושיה ידע פירוש המצוות והדינים על בוריים ,על כן הן הן הספרים
שאדם מצווה על כתיבתן .ומי שיש בכחו לקיים שניהם כפשוטו אשרי חלקו.
ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ולא בנקבות.
טז .מ"ע להתדבק בחכמים ותלמידיהם.
שנאמר" :ובו תדבק" )דברים י ,ה( .ואמרו חז"ל )כתובות קיא( הדבוק בחכמים כאילו דבוק
בשכינה ,לכן ישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ,ויאכל עמו ויהנהו מנכסיו ויתאבק
בעפ