BIBLIO'THECJf MU DI
ANTHOLOGIA HEBRAICA
POEMATA SELECTA
A LIBRIS DIVINIS CONFECTIS
USQUE AD IUDAEORUM EX HISPANIA
EXPULSIONEM (A. MCCCCXCII)
Q!J AE
DIGESTA ATQYE DISPOSITA
TRACTAVIT
H.
BRODY
ADIUVANTE
M.
WIENER
MDCCCCXXII
INSEL-VERLAG
ZU
LEIPZIG
!י""חי'"
-,-
השירה
הענרית
T
T
•
:
ל'Qרם ךtת1ם fכג;+י jjקןש
lגר -לית o/ר ל lגל רQת 9רר rpגת
ה"א רנ"נ
ח ים
-
•
יר
כראוי
1':
•
דידר
תר"פכ
ליפסיא
,
ה ז צאת "א ינו ל 11
•
ראש דבר
כספרנו הזה כונתנו לתת לפני הקוראים קכרצה ממיפוכ שירתנו :שיריס שהם
צורות לנשמות ונופות לרוחות ,שירים שיש בחם לב ונפש ,רנש ומחשבה ,הוד ופי,
וראוי להם שיעמדו לעד וישארו לנאון עולם משוש דור ודור.
בהתבוננות עמוקה
ובזהירות יתרה בחרנו אני וחברי לעבודה ,מר מאיר ךי ר ,את המתאים להיסודות
שהבחבו לבו מראש ,ורכות עמלבו וינעבו לקכץ את הבדחים מכל המקמות אשר ז;;דחו
ואשר בפצו שם ,מתוך ספרים בדפסים וכתבי יד ,מתוך מכתבי-עת וקבצים שובים,
והיו לאחדים בידבו .העקר היה לבו תכן השירים ; לא שמבו לב לצורה פיופוית יפה
ו בהדרה ולא לשפה צחה ולמלים מצלצלים וערכים ,כשהם ל בדם ,באין רוח חיים,
באין בענועי הבפש ,באיו רבשות הלב ,ובחרבו רק בשיריס שיש בהם בצוץ של חיי-עד,
וכח מפרה בהם להשפיע על רוח ההוה ושירתו ; שיריס שהם מבליפוים על ידי בפווי
חזק ויפה את רבשות האומה האמתיים ,את שמחת לבה ואת תוביון בפשה ,את תקותיה
ואת שאיפותיה ,את משפטה ואת השקפותיה על העולם ומלואו ,על החייס והמות ,על
העבר ,ההוה והעתיד.
פתבמים ומכתמים ושירים למודייס ,שאין בהם רק חכמה או
התחכמות ,הרחקבו מעל בבולבו ,מפבי שאיבס ממין השירים ,אשר אבחבו מבקשיס,
וכו הרחקבו את המליצה ,נם את המל,צה החרוזית ,כי שירים אבחבו חפצים לתת
לפבי קראינו ,שיריס בצורה פיופוית ,ולא מליצה.
אמבם יש אשר לפי מראית העין
בטיבו מן הכלל הזה ,אכל עשיבו כזאת רק במקום שראינו ,אשר -לפי פועמבו
ןהכבתבו -בקשה לה בפש פיוטית בטוי מיוחד לרבשותיה ובראה להשתפכותה צורה
המתאמת לה ,צורה פיוטית שונה מחכרותיה )ראה את תוכחתו של רבבו בחיי ,צד
ק"י ,ואת הדובמאות מספר בחיבות עולם לר Iידעיה הפביבי ,צד רצ'יח(.
ואבחבו ידעבו בם ידעבו ,כי כשיבוא אחד הקראים לבחון את השירים אשר בספרבו
אחד אחד ולבקר אותם ,ימצא בם שירים שאין בהם כל הםעלות והםדות שםבינו.
מבת הדבר םקורה לפעםים בעוכדה הידועה" ,שאין כל הטעמים pזךים ,/lואשר יהיה
בפי האחד כדבש למתוק יחשבהו אחר לחסר פועם כריר חלמות.
אבל לפעםים
הוכרחבו באמת להביא את הפווב ביחס ובערן ,אף שאיבבו מן הםיטב כשהוא
לעצםו ,
כי ספרבו
ראה -
אף שאין
זה מעקר
כובתבו -
את ספרותבו
כהתפiזחותה ,בעליתה ובירידתה ,ביםי פריחתה ובשעת בבולה ,ואין לבו הרשות
לטשטש את הצורה האמתית ולברוא מושביס בלתי בכובים ,כאלו היו פיטביבו
ומשוררי בו כ ל ם בלי יוצא םן הכלל בעל .מקוריות באובית ,אישים ,אשר רוח כביר
אמרי פיהס וכל דבריהם כבחלי אש ,וכאלו היתה ספרותבו בכל הארצות ובכל הזםביס
לה pזנה לטובה ועמדת במדרבה אחת ,במדרבה היותר בכוהה .דורדור ופיבIiניו,
רור דור ומשורריו ; משתביס הרוח וההשקפה ,משתנים הלשון ,הסנבון והצורה,
ח*
ראש דבר.
משתנים תנאי החייס וכל הנורמים החצוניים ,ועמהם משתבים בם השירה והספרות,
ואת כל השנויים האלה צריכה אספה כאספתנו להבליט בעל נרחה.
בנונע לסדור השירים עלי להעיר ,כי את המובא "מתקופת התנאים והאמוראיס"
)צד ב' -כ"Iו( סדרנו כמו שהוא בסדר התפלה ,ובסוף הבאנו עוד מהנמצא
בתלמוד ,ולא הקפדנו על סדר הזמנים ,ני הוב מן הבא לידינו מהתקופה הזאת
לא נזכר עליו שם מחברו ,וכשהוא נזכר עוד יש בו לhקר כמה ספקות וחששות,
נמובן לא יכלנו נם בפרק שלאחריו" ,מתקופת הפיטנים הקדמונים ל ' השם",
לשים לב לסדר הזמנים ,כי עוד לא נתנררו הנ;זמנים ,אשר על פיהם נוכל לשפט
בצמצום ובדיוק ,איזה מן הפיוטים שנתחברו בהתקופה הזאת מוקדם ואיזה מאוחר.
אולם מזמנו של יוסי בן יוסי וחלאה השתדלנו עד נמה שאפשר לסדר את השירים
על סדר הזמנים ,1ואף בם זאת עשיבו שחודענו את הנודע לנו על אדות כל משורר
ומשורר באיזה זמן ובאיזח מקום חיה חי ,ני ראינו בזח תועלת נם בבונע להבנת
השירים.
אבל גם בזה יש שנמבענו לחפריד בין הדבקים ,וכן סדרנו למשל את
שירי משוררינו חספרדייס מר"ש חבביד )צד ס"ה( עד ר' יצחק בן הרא"בע )צד ר"ט(
זח אחר זח ,ואחריהס ני::ננו מקוס לנ;יטני ומשוררי שאר הארצות שבאותה התקופה.
אנחנו בטוחיס ,כי כל מבין דבר לא רו יסכים לסדור חזה,
אחריות תקון חשירים ,חגהתם ונקודם מוטלת עלי ,והבני לחניד על אדתם דבריס אחדיס.
נודע למדי ,כי הפיוטיס וחשירים חעבריים ,בין אלח שבדפוס ובין אלה שבנתבי
היד ,נמעט שאין בהס אף אחד נקי מטעיות ושביאות )יוצאיס מן חכלל אלה שיצאו
בדור שלפנינו ע''' שד"ל וע"י ר"ש זקש ,ואחדיס שנדפםו ע''' חנמי זמבנו( ,כי
חסופרים והמדפיסים או ששנו סתם ,או ששנו מפני חסרון ידיעח וקלקלו על מנת
לתקן ,ויש ששנו נם מפני היראח.
ובבואנו עתה לחוציא את האספה הזאת ,ראיתי
ראשית לי לתקן את השיריס ,לצרף את סיניהס ולהסיר את בדיליהס ,לנקותם מכל
טעות ושביאה ושנוי במזיד ,ולהחזיד כIחרתם ל:שנה.
כדי לחגיע לתכלית הזאת,
ינעתי כמה יניעות -ומר וינר עזר על ידי -לחשוות את השירים וחפיוטים עם
הוצאות שונות ועם כתבי יד ,לבקש ולמצוא בדרך הזח את חנוסח הישן וחישר.
אבל יש שלא היתח לאל ידי לחשתמש באמצעים האלח מחסרון ספרים ,ויש
שהשתמשתי בהם באין תועלת ,והינרחתי איפוא לשנות את הנוסח מדעת עצמי
ונכל אשר הורני רוח מבינתי .וחנה לפי חמנהנ הנחוג בין הhקרים ,מן הראיי היה
להעיר על הנוסחאות השוניס אשר בספריס ועל השנויים אשר שניתי מדעת' ,למען
יוכלו חhקרים לשפכ Iוידעו מה לרחק ומה לקרב.
אולם ספרנו נועד לא לצעיריס
1רק שתי חסליחות לר' בנימן בן אברחס )צד רע"א( באו -מפני איזו סבה –
שלא במקומם ,כי המקום הראוי להס הוא לפני סל,חתו של ר' משה בן אברהם
)צד ש"ג( ,אחיו של ר' בבימן.
•
כ*r:
ראש דבר.
הקראיס לשם למוד ,1ולא לחכסים הPראים לשם חקירה ,כי אם לסביבים החפצים
בקריאה לשם תעבוג רוחבי ,ואלה איבם מקפידים על קוצו של יו"ד ואיו להם חפץ
בשבויי
בוםחאות הסבלבל,ם את הקרא
השספותים,
ומשחיתים את פועם השירים ,ועל כן
אבל לא חפצתי להסיר בזה את האחריות סעל שכמי ,ולכן זאת עשיתי,
כי הוספתי :117ן "כרשיסת הפיוטים והשירים" אשר בסוף הספר על התחלת כל פיוט
ופיופו וכל שיר ושיר בם את הסקורות ,אשר סהס שאבתי ,והיה כל החפץ לכקר
אחרי "itים עיבו בספרים הרשוסים שם וידונ ,כי כל בוסח שאיבו בסצא בהם הוא מן
השבויים ששביתי ,ויוכל לחרוץ סשפפ אם לשבפ אם לחסד .רק במקום שהשתסשתי
נם בכתבי יד ,הבאתי את כל השבויים שבכ''' ל.עמת הבוסחאות שבספרבו ,2כי כתבי
היד אין יד כל אדם ססשסשת בהס וראוי ובחוץ להעיר על הבוסחאות שבהם,
ולהיות שאין ספר בלא פועיות הדפוס -ובזה גורל ספרנו כגורל כל הספרים -
הכבסתי כרשיסתי גס תקובי הפעיות ,זולתי אלה שסקודם בשבירת הבRדות או
בד;:שספום ססקוסם כעת ההדפסה ,כי קפבות כאלה יוכל כל קרא לתקו בונצמו.
ואחרי שהספר הזה -כסו כל ספרי הקכוצה 3שהוא חלק סחלקיה -בועד
למביבים ,בשארו השירים בלי פרושים ובאורים ,ורק בסקוסות בודדים העירותי
בעבין זה הערה קצרה "ברשיסת הפיופים והשירים" ,אולם כחצי פרוש ,אשר
יספיק לסביבים ,יחשבו ססבי הקריאה והבקוד.
ובבובע לחבקוד בהגתי בו מבהגי
שדברתי על אדותיו בסקוסות אחרים בארוכה ,4ואדבר על,ו פה בקצרה .ב.עקר
הדבר שסרתי את קי הדקדוק לכל כלליהם ופרפיהם ,ובעבין כתיבה תמה )סלא
וחסר וכדוסה( היתה ל ,הססורת לעיבים .אבל יש שהסשוררים בונצסם גכIו סה קים
האלת ,אם ספבי הכרח הסשקל והחרוז; , :ואם ספבי שהיתה לחם השקפה שובת
מהשקפזבו בכלל ,הדקדוק )למשל חשכו הם את השרשים החסרים לבעל ,שתי
אותיות ,ועל כן לא הקפידו להבדיל בבביבים ובפיות בין בחי פ'יי ופ"ב וכין בחי ע"ו,
1בשבילם בועד ספר "שער השיר" ,אשר הוצאתי לאור ביחד עם הפרופ' ''1
אלברעכפ )ליפסיאה .(1905
2דק את שבויי הבסחאית לשירי רשב"ב אשר בספר שירי שלמה לר"יל דוקעס
השבופותי ,כי את השירים האלה תקבתי עפ''' כ''' וספרים גדפסים רבים ושובים,
ולא יכלתי להאריד ולהביא את כל השבויים ,בם לא ראיתי הכרח לזה ,יונן אקוח,
כי כקרוב אסצא סקום כ;זכשר לדבר על,הם בפדופרופ.
,Bibliotheka mundi ;Jהונאת "איבזל".
4ראה הקדמותי לדיואן רי"ה כרן א' ולספר שונר השיר.
5ראה לסשל בקיבתו של ר' סאיר ב"ב )צד רצ"ח( ,אשר בשביל הסשקל חרבה
להגיע את הגח יוחר סשאר משוררים ,וראה בשירו של רמ"בן )צד רפ"א( ,אשר בקד
בשביל החרוז את הנ;על לרביס בסתרים בקמצות הע"ין ; נם בין זכר לבקבה לא
הקפידו להבדיל ,בפרפ במקום שחיתה הבדלה כזאת עלולה לקלקל את הסשקל
או את החרוז.
*,
ראש רבר.
בין נחי ע"ו ובין נחי לייה ,בין נחי ל"ה ובין הכפוליס וכרומה(.
במקומות כאלה
לא שלחתי את ידי לשנות ,כי אס ז;:פזלתי עלי חובה ,לתקן את פזעיות הםפריס
ואת שניאות ה מ דפ יס י ס ,אין לי החובה ואין לי הרשות לעשות בשיריס כאדס
העושה בתור שלו ,לונגר על דעת המשורר ועל חפצו ,ולשנות ננד השקפתו וכונתו.
ךהנני מוסד מךדעה ,כי היתה כונחנו בתחלה לאנף אל ספרנו את שירי
משוררינו עד ימיבך אלה ,אבל רבו מאד השיריס ובאלצנו להפסיק כשבאנו עד תס
השירה העברית בספרד בנלות ישראל מונל אדמתה ,ונס בזה ונברנו כבר את
הנבול ,אשר נבלך לנך המך"ל ,והכרחנוס להךסיף על מספר הנל'ובות שקבעך
מראש .ךהיה אס תמצא עבודתנו חן בוניבי הקראיס ,בוסיף על ספרנך זה חלק שני
אשר יכ'ל את מבחר השירה הונברית מנלךת ספרד עד היוס הזה.
אבי פזרס אכלה לדבר הבני בותן את תודתי להרב החכס ר"ז שווארץ נ"י בוו'בא,
שהיתה ב'דך תסונה פופזונרפית מש'רו של הר"סבן )צד רפ"א( ונל פי כ"י ךפזיקאן
) ,(Urb. 9.יבפךבו מסרה לבך כדי לונפזר את ספרנך בשיר היקר הזה .ותודתי בתונה נס
לחחכס המליץ ךהמשךרר ר''' פאפאי ב''' בבידאפשפז ,אשר היפזיב ונמני ךשלח לנך
משירי ר' מ לס די-פ'א'רה יר"ש ביבפ'ד ,שהעתיק לונצמי בחייתי באינספןרד,
תהי מש?רתס שלמה.
פרנא ,יום א' כ"ו מmשי 1שנת יד יב)1י ד ך לם'ק.
חייס
בראדי.
יא*
ואש דבו.
*
*
*
השירה העבוית שלאחוי חתיסת כתבי הקדש ויסי הביניס דתית וצבורית היא
בעיקרה ,הן סצר תכבה ותעודתה והן סצר צורתה.
החלק החולוני שבה איבו אלא
כיוצא סן הכלל ועל הרב לא היה סיועד בשביל הקהל הנדול.
נס הסשררו בעצסו
הסתכל על שירת החוליו שלו כעל דבדי שעשועיס הסבדחיס את הדעת ותו לא.
ולפעמים שהיה סתחוט עליה ובטל בעצסו את ערכה סתוד הלד"נפש דתי שהלד
ונתחזק לעת זקנתו עד לכדי הכרזה על "חטאת נעוריי" אלה ,שאיו בהם אלא להנ
טפל בלבד ,ולא די שאינס סועיליס ,עוד יש בהם כדי להזיק את בפש קוראיהם.I
משוררי
ספרד
לשיריהם
)ובפרט
השתסשו
החולונים ,
הפיטנים
אבל
אמנם
במאווערת
הפיטניס
האשכנזים
חייהם
שלפני
והצרפתים(
הפוטיים
התקופה
לא
התנ;ונו
בתור
חומר
הספודית
ושלאחריה
להבעת
רנשותיהם
הפרטיות -רובו נשתקעו בתוד חיי רוח הכלל ובתוד בטוי צבור' ,ואל הנשאר
לא שמו את לבם ביותר אלא אס כו היה
בפרט מה שיש בכלל; ו:שביל כד
כמעט שלא מצאו להם אלו כל בטוי מצויו ונאבדו מעולס השירה כאלו לא היו.
רנם אופי ההבעה ,צורת הבטוי החיצונית ,התבלטו רק לפעסים רחוקות באופו
אישי-פרטי.
לפיכד קשה
לפעסים
לעסוד
פיוטים ושיויס מיסי הביניס כשהס בני
על
אופ:ם
הסיוח ד
של
הרבה
דוו אחד וםביבה אחת ,במה הם סשתנים
האחד סהשני ,שהרי להםוקו אותם סקירה שטחית דוסים הס כלם זה לזה ואיו הבדל
ביניהם -חוץ ספיוטיהם ושיריהס של יוסי בו יום' ,רס"עב ,ר"א הקליר ושל אחדיס
מסשוררי ספרד הבדולים ,שהתבלטה בהם אישיות מחבריהם באופו נכר ,בעל כרחם,
בהיסח הדעת ,ואולי לסרות רצונם ! לרוב ו תרו המשורריס סוצונם על כל תנועה
אישית בסננונם והבעתם ,וכל מה שחזק יותו הרנש הסבקש לו בטוי יותר היו
משקיעיס אותו אל תוד הבטוייס הס,קבל,ם ספי הססורה )ראה הקינות על הנזירות
והודיפות וכדוסה( ,ועל ידי כד נתבבבו שכבות שכבות של כננות ,רסזים ומשסעות
על הסבטאים ושברי הפסוקים התנכייס ,שפשטו סשסעותם הזמנית ולבשו סשמעות
כלל,ת-נצחית,
כדי
לשסש
בית קבול לרגשות האוסה שבכל
דור ודור,
ומי
שאינו רואה אלא סה שלפניו ואינו חורר אל תוכם הפניסי של סליצותיהס ואינו
מכווו לסה שרסזו ,לא :רד לסוף דעתס ולא יטעם לעולם טעמה הסיוחד של שירת
" 1מי שהוא חפץ לזכות נפשו וסחשבתו ימצא היזק סהתעםק בשירי האהבה"
)הכוזרי מאמר ב ,ס'( ,ור' שלמה פרחון בספד מחנרת שלו סעיד על רי"הל שעשה
"תשובה" לעת זקנתו "שלא יפייט לעולם" .ראה מאמדו של רש''' איש הורוייץ
"ר' יהודה הלוי" וספרו של ו"ח בדאדי :שטודיעו צו דעו דיכטונבעו יהודה הלוי'ס
צד 14הערה .1
ינ*
ראש דבר.
בער חבעת רנשןת צבןריןת-רתיןת בחרן בבפוןיים ןציןרים שנעשו לקנ'ן חצבור
מדורי דורות ,ןבמקום שאתח רןאה ענןתנןתם שם אתח רןאח כדןלתם.
:ראן אלח
שחשקיען את עיקר חיותם הנפשית לתוך חלך-חרוח חצבורי לחמעיפו את דמותן של
רכשותיחם על ידי בטוי היח'ד ובחרו בחבטוי חכללי.
מקרי חזמן לא חפתיעו אותם
בחחלפו ולא זעזעו אותם עד לידי ערעור חיסןד ,מפני שחתרכלו מדורי דןרןת ליסד
את חסתכלותם במאורעות הזמן על ע'קר חיסתורי :מח שחנח ןמח שיחיה כבר היח
לעןלמים ,ואין כל חדש ,ןכם מאורעות זמנם ,כוכןת פרעניותיחם ,חתן ונכלן מקרס
ןכם קורןת חימים חבאים צפו להם מראש וירדן לסוף דעתם ,ולפיכך בחלן נחדןש
ההבעה ,אדרבח ,צורך פנימ' היה להם לבאר קןרןת זמנם ומחותן הרוחנ' על ירי
חנבןאה חקרומה ,להתא'ם אותן אליה ול ת אותח על ירן,
נחמות חנבןאח
ןהבטחןתיה לעתיד לבא אי אפשר היה לבטא אלא בסכנון הקרמונים ,כמעפו בלשןנם
מבוש ,שאלמלא כו הרי בטל כחם ,ןעיקר חיותם הכבוש באופ:ם המסןרת'-החיסתורי
חיה חןלך לאבןד על ידי הןרקה מהדבןר הנצחי אל תוך המליצה הזמנית .וכשהם
מוסרים אפ'לו את רחשי לבם הכי אישיים ןפרטיים בסכנןן כללי-טפוסי ,במליצה
?!שאלה מהתנך וחאכדח ןמפיןטי משןררים שקדמן להם שנתקבלן ונתחבבו על
הצבור ,אין בזה משום ענ'ות באמצעי הבעה ,כי אם חןק נפש' ,כזעיrp-מי בכלל ועברי
בפרט ,הכריחם להתרחק מהדנשת אישיותם ולחבליע אןתח אל תןך חבטןי החי ראטי
חקדמוני שנתקבל מרורןת.1
ןכם הציורים המשליים ןהסמליים שהשתמשן בחם לא
חין ממציא'ם אותם מחדש לצרכם ,אלא לקחום מחמסןר והידןע .ןאין כונתם להבל,ט
ןלצייר
על
ידם
את
העןבדה
הממשית
המתואר-חנמשל ,כמעשח הטירה ה פית
ומהןתו הרןחני של הדבר.
ואת חסכלח
חכןפנית
חמיוחדת של
)היובית( ,אלא לרמז על ידם לערכן
ןלפיכך יש והסכלה הנופנית של הציןר חמשל" אינה
קולעת בדיןק לחמתואר-הנמשל או שהיא אף מתננדת לן ,והמשורר לא שם את לבן
להנכוד הזה -ןעל הקןרא לרדת לסוף כונתו ןלא להסתפק בהמשמעןת השטחית בלבך .
משןררי ימי הבינים לא ראן אפוא חשיבות יתרה במאןרעות זמנם כשהם לעצמם:
עיקר הה'סתוריה נתהוותה בימים הקרמןנים ומשחרב בית המקדש פסקה ולא
תתחיל שןב אלא לכשיבןא הכואל .זמן הכלות הוא חלל ריק מחוסר חשיבןת רןחנית
1ה'ה מי שהחליט ,שאין להעריך דברים שב מנןת אלא לפי מדת הא'שיןr,
והעצמיןת המחבטאת בהם ,וכל שירה שאין בה מהסבלןת האלה אינה אלא פרי
תקופת המחקים נעדרי כח היצירה המקירית .אולם המתבונן בשירת עמי המזרח
ן מנןתס ורואה איך התרחקו יוצריהן בדעח ובכונה מלהבליט אישיןתס ,ער
שהעמידן את הדבר הזה ל,סןד חשןב ביצירתם ,ודוקא בתקןפותיהם הכי פןריות
והכי מצלחןת ,לא יבסס את משפטן על ערך ש'רת ימי הביניס -השייכת לפי
טבעה לאןתו הסןכ עצמו -על הכלל האמןר ,שנןלר על ברכי התרבות המערבית
ןלא יכשר רק לבקרת פרי רוחה של אותה החרבות בלבד.
יג*
ראש דבר.
וא'ז לחס לסקר' חזכוז ערן עצכו' אלא אס כז יש לכוצא בחס צד חשוח לאחד
כוכואררערת העבר העת'ק ראפשר לדכורתו אל,ו ,כד' לדרוש כוכובו בב'ז אב של בחכוח,
אר כוע'ז הכואורערת שצר'כ'ס לברא כאחר'ת ה'כו'ס על פ' 'ערד' החרז'ס רחחככו'ס
תלכו'ד'חס.
רכשכ'ל כן -ר'ש לזח ערד סברת אחררת הכורבחות כפכע הגזע' של
הארכוח -ככועפ שא'ז למצא כש'רת 'כו' חב'ב'ס תארר'ס פ"ס כו'רסד'ס על
מאררערת חזכוז ,ראפ'לר כחק'ברת על חגז'ררת וחרד'פרת ,שחערכדות ברכוזרת בחז
כארפז כלל' רבלת' כופררט )'רצא'ס כוז חכלל :א'זח כוש'רי ר"ש הבג'ד רערד אחר'ס
חברתב'ס שבח רחוד'ח על בס'ס שקרר לחצכרר(.
ראלח הפירט'ס רחשיריס חכורעט'ס
ש'ש לכוצא בחס סגלרת '!:Iרת כו'רסד'ס חס על כואררערת ראגדרת מחעבר העת'ק
)כברז :חעקדה' ,צ'את מצר'ס ,כו'תת כושח ,עשרה הרוג' כולכרת רערלח על כלס
חתארר ח פ' חבפלא של עכרדת 'וס הכפרר'ס בכ'ת חכוקדש ל'וס' כז 'רסי(.
כשיש
את בפש חמשורר לספר על 'סרר' החוה חרא כרכשס דרן רמז באחת חאבדות
חעת'קרת )כגון על דבר עשרח חררג' מלכות ,חררכן חב'ת רערר( או שחרא כוספר את
חערבדות כל ,כל תאור'ס כוכל'פ'ס – .התארר'ס רחצירר'ס שכספר כוקדש כועט לר' כושח
ר'אט' רכחבור' חחרלכ'ס כעקכותיר א'בס בוכע'ס ,כ'דרע ,כוכוקרר 'שראל ,רכן גס אלח
שכתחככווב' לר''' חריז' רבכוחבררת לר' עכובראל חררכו' .
בחפ'ופ חדת' רכפרפ כחסל'חח חאשכבז'ת במצא לפעמיס שכל כ'ת רכ'ת עובוד
על כח עצמו ,רכנזעפ שא'ן כחס לא חתפתחרת חדרבת'ת רלא השתלשלות חכרח'ח,
אלא כוחרוזת של הכרזות וקר'אות ל'ריוח ,גל'ס תלוש'ס ,כודד'ס ,של חשחפכות
חבפש :פסוק'ס שא'בס כותמלא'ס חאחד כוחברו וא'בס כוצפרפ'ס קצתס אל קצחס
להכושן שלס "חג'וב' ואררגב'".
קשור
חחוליות ,
כ'
אס
פולט
דרן כלל א'ז חמשורר שס בפשר ל ' ;iחז של
בכת
אחת
את
כוועקתו ,
את
חקוכלבא
וחהתאובברח ,דבר' פ'וס וחחבון ,אר את התלחכותו הדת'ת חבוקעת רפררצת כותון
בחסת לכו -וזח כחס ותחלתס!
החכעות ח'שרות הכלת' כוכווצעות האלח ,שלא
בסתרסו על יד' חוכור ד'ב' חסדור החג'רב' ' ,וצאות כוז חלב ובכבסות אל חלב ,ואפ'לו
באלח שאיז כחס פג'ות
אסתת'רת )כעל ,חסליחות חאשכגז'ס חשתכושו בחרוז
ומשקל לא לשס קשוט סחס ,אלא כד' לחכש'ר את סל'חות'חס לעבודח בצבור( אכות
חחרגשח 'ש בחס וכח רב -וכוכו'לא בס 'ופ' ,אף על פ' שלא בחכוובו כושורר' חס
לכד .פ'טב' ספרד רקרקו אמבס חרבח על טחרח חצורה חחיצוג'ת בחרוז ונזשקל,
אולס גס בש'ר'חס ובפרט כפ'וט'חס א'ז לכוצא קשור כווחלט בסדר החרצאח רארל,
משוס כד התכוסרו לכבל,ס חכבד'ס של חרוז וכושקל ,כר' לכסות על 'ד' ז;ו.ק'1תס
הסך:קוג של אלה על רפ'וז חקשור בסדר חחרצאח – .החרוז רחכושקל של ש'רת 'כו'
הכ'ג'ס וצורתה הח'צוב'ת בכלל סרצאם ,כ'רוע ,כוחש'רח הערב'ח ,וסוטל בספק ,אס
עלתח יפח חחרכבה הזאח של צורה בכר'ת על חוכז עבר' .ככוח כוגרול ,הפ'טב'כו
וחחכס'ס )כגוז ר'"חל בעח זקגתו רחרכו"בם( חכר'זו על זרותח של חצורח חזאת
r
יר*
ראש דבר.
להרלח הע:רי להביעל את התננרלתם לה ,לסרלת םה שהשתסשל בה עצסם! .
לאין
ספק שקשים היו לה הנבלים' הנביים להסעיקים האלה להתפתחלתה הפבעית
להעצםית של בת השירה העברית.
אםנם ,יחיה איך שיהיח ,על,נל להתפשר
עס העלברה ,שהרי ?!בעה חצלרה הזאת את חלתמה על כל שירת ימי הביניס.
ללדאי ,שמלבד הסבות החיצלנילת להמקרילת הסבל את קבלתה של הצלרה הערבית
נם איוה קלרבה רלחבית ,הכרח פנימי לצרכים אסתתיים ,שאלמלא נן לא היה הזללב
מתקיים וסן רב כזה ללא היה עלשה פירלת מ'Pבחלת כאלה .להמעמיק חקר לסתמסר
להכרת צורתל החיצלנית של הפיופ בל ,משפפים קדלמים לחלדר למהלתה מתלך
חכה מתנל,ם לפניו חבח ויופיה הסיוחד.
השפעת השירה הערבית על שירת החלל של פיפני ספרד נדלה עלד יותר מוו שעל
שירת הקדש לחדרה עד לתלך תוכה.
כסוה היא רוt;lנפית ורנשנית ,נופה להפרוה
ולהפלבה ומשת.זש r,ברמזים למשל,ם סתלסים ,מחבבת את החדוד לההתול הרק.
בם
נלשאי השירים משותפים להס :ידידלת וחשק ,שבח היי 1ושמחת החיים ,אבל על
מלת קרלבים לירידים ,הספרים על מלת בדללי הדור ,שבח הנבירים והנדיבים ,התול,ם
וחדלדים ,מכתמים לחידות ,בריחלת ,שירי צעצלעים להודמנלת -לגם שירי מלחמה
נמצאו בה )ראה את השיר "הלי תעש" לר"ש הבניד( – .לאף בם סננלן ההבעה
של זו אינו אישי עצמי ,כי אם פפוסי :פתנמיה ,משליה ומל,צלתיה לRחלת מהתנך,
מהספרות הדתית למשירי הפיפבים הקודמים בומן.
נם בה קשה לפעמים למצא
קשלר והמשד מתמיד בסרר ההרצאה לעל פי רלב אפשר להוסיף על מספר הבתים ללנרלע
מהם בל ,לערער את הבנין .כבל ,החרוז להמשקל ואלפן ההבעה הפפוסי העיקל עליה
עוד ילתר מעל שירת הקיש -שהרי ההבעה הפבעית להאישית היא מתפקידה של
שירת החול הלירית .אולם מבעד הלבוש המגובש המעיב בלקע למאיר זוהר התלך.
בעלי הסל,חלת האש:נוים ,שעברל שבעה סדלרי הצער לא נננעי מפני חלמר
חל 'Pהחרוו להמשקל לשחררל את עצמם קצת סעול הצלרה המךיקה ;
הצלחלת
להאנקות על צרות הכלל הנ.ראות פרצל באין מעצלר סתלך הלב -ללא הלנשרה
הש .ה למלמול ,הצלרה ,להל:ך "לקויה" היא קצת לסגדלת פרא בפילפיהם של
האשכנזים ,בפרפ במליחותיהם וPינותיהם,
אללם דלקא מפני וה נשתמר בהם רנש
אמתי חם ,דפיק rלב האומה התוהה ,הכואב להקוכל לפני Pלנל כמעפ עד לידי התרעמלת.
לחביבים עלינו בפל" התונה וההתאלננות האלה סילפי השלל של פילטי ספרד.
חקריאה
בשירת
ימי הבינים דלרשת התעמקות ,עיל lלחבה.
אין
היא
בזשביעה
את הקורא בה דרד אגב קורת רלח ולה לאינה מגלה לו את בר Pהלדה ,אבל המקבל
עליל סרלתה להחודר בעד הססך המעלרפל להתלך המוהיר להנצחי מלבםח יהיה שיבא
על שכרל.
1נם הרמ"בם "חרו לשPל" בשעת הודסנות.
מ .ל.